הארובה של רידינג ניצבה לגובה בקומה זקופה של מנצח, מזדקרת אל־על כאנדרטה גאה לקרב של (אנשי) הרוח נגד (תחנת) הכוח – שבו הכוח ניצח, כרגיל.
אַל יאוש, מלר"ז. הפסדת קרב, אך עוד נכונו לך מערכות הרבה. נשקף לך עתיד גדול, רב־פעלים, רצוף מעש ותבוסות. כי לפי מיטב חיזויי החוזים, האוויר הצח והמים הצלולים וקצת שקט יהיו אוצרות־הטבע היקרים ביותר של שנת האלפיים.
שנת 2000 עדיין רחוקה מאוד. השמיניסטיות החמודות של היום יהיו אז סבתות כבודות. צעירי הפוליטיקה יהיו בני שמונים ופעוטות הגנונים יפגינו נגדם שיפַנו את הכסאות. גם אלה כבר יהיו אז בעלים בעמיהם ואבות לבנים ונתונים ללחץ של צעירים מהם אשר טרם נולדו.
שנת 2000 היא עדיין רחוקה מרחק של שלושים שנים ארוכות. אך שנת תש"ס הנה היא בשער. רק שלושים שנים קצרות מפרידות בינה לבינינו. פניה מוכרים לנו מפרסומים מדעיים ופופולריים הנקראים כהשתוללות של דמיון פרוע אבל מציאותי, כי המחר התחיל אתמול ואין חדש תחת השמש.
מחברי הפרסומים על פני המחר הם מומחים במקצוע החדש של חיזוי. הם אינם נביאים ואין להם מושג מה יקרה בעוד שלושה חודשים. אבל הם יודעים בדיוק מה יהיה בעוד שלושה עשורים.
ומה שהם מספרים לנו מעורר רגשות מעורבים. נחיה במגאפוליס, בערי ענק צפופות, בתוך גורדי שחקים. נהיה אלמונים בחלון ראווה, נתונים במרוץ קדחתני עם ההתפתחות הטכנולוגית, ובתחרות בלתי־פוסקת כמצוות המשטר המריטוקראטי.
ניאבק על מידה של פרטיות, נילחם על מפלט מן הרעש הגובר והולך, ומן הלחצים הנפשיים של חיים בתוך המון. נגשש דרכנו בין מתגים וכפתורים, ונתגעגע לימים הטובים ההם כאשר השרברב פתר את הבעיות בעשר דקות ובעשרים לירות.
כדור־הארץ יהיה אי של עושר מוקף ברצועה של דלות. שבעה מיליארד נפשות יצטרכו להוציא ממנה לחמם.
כ־60 אחוזים מהם יחיו במדינות מתפתחות (הכינוי האלגנטי לארצות נחשלות); הודו בלבד תמנה יותר ממיליארד נפשות וסין קרוב למיליארד וחצי! השאר יאלצו מדינות תעשייתיות ומדינות שבשלב התפתחות פוסט־תעשייתית מוקדמת – ואגב, “מכון האדסון” הנכבד מסווג את ישראל העתידה בדרגה זו, יחד ברה“מ, אוסטרליה וניו־זילנד ועם גרמניה המזרחית. גרמניה המערבית, לעומת זאת, מסוּוגת בין המדינות שיהיו בשלב הפוסט־תעשייתי המתקדם, עם ארה”ב ובריטניה וצרפת.
ישראל תהיה, איפוא, במקום השני בדירוג ההתפתחות וזה לגמרי לא רע. פירוש הדבר שתהיה לנו רמת־חיים גבוהה עם המון מכוניות בלי מקומות חנייה, ועם וידיאופונים שכל המטלפן אלינו יוכל לראותנו בהם בפיז’מות ובשֹער פרוע ובשכבות קרם עבה על הפנים.
בשביל עקרת־הבית החיים יהיו גן־עדן עלי־אדמות, בתנאי שתעבור קורס לחשמלאות ולאלקטרוניקה. מערכות סינון אוטומטיות ינקו כל פינה וישאבו כל גרגיר אבק. תשלובת של מנגנון הקפאה־הפשרה ושל תנורים מיקרו־גליים תכין את הארוחה למשפחה.
במטבח תהיה גם מכונה שתייצר לפני כל ארוחה צלחות וכלי אוכל אחרים, לשימוש חד־פעמי, מאבקת פלסטיקה זולה. אם חשבתם לרכוש בקרוב מכונה להדחת כלים ותרו על הרעיון; כבר לא כדאי. נחכה למכונה הביתית לייצור כלים.
לא ברור איזו עבודה בכלל תישאר לרובוט לעשותה, אבל ד"ר גלן
סיבורג מן הוועדה האמריקנית לאנרגיה אטומית מבטיח שתהיה לנו עוזרת־רובוט.
תהיה לה צורת־תיבה, עין אלקטרונית בראש, זרועות אחדות, ולא יצטרכו לשלם
בעדה ביטוח לאומי.
בכלל, הבית יהיה אגדה של שכלול, עם קירות אטומים־מפני־רעש שיזרימו חמצן נקי במקום אוורור (האוויר בחוץ ממילא יהיה מזוהם) ועם מזגנים בתקרה שיקיימו טמפרטורה ולחות נוחות וקבועות בכל ימות השנה.
הטלוויזיה בדירותינו לא תהיה דומה כלל לארגז המפלצתי בעל החלון המגוחך שלמענו משעבדים עכשיו הישראלים שליש ממשכורתם החדשית נטו למשך שנתיים. היא תהיה מסך גדול על פני קיר שלם, ובו נקלוט את התכניות האמריקניות ואת התכניות הסובייטיות שישדרו אלינו מן הירח, ואת התכניות המיוחדות שנזמין לעצמנו תמורת תשלום פעוט.
במסך זה יקרינו לנו גם את שיעורי ההשתלמות במקצועות שנבחר, ובשנות אלפיים כולנו נשתלם כל ימינו. יהיה לנו שפע של פנאי ותהיה לנו תחושה מוצדקת של בורות גוברת, כי ההתפתחות תהיה מסחררת ואם לא נדביק אותה בעדכון ידיעותינו, היא תוציא אותנו ממחזור החיים הפעילים.
אכן, ההשתלמות תהיה אחד היסודות השליטים בחברה ויש החוזים אפילו שינוי בחוקת ארה“ב שלפיה יחוייב כל נשיא חדש בהשתלמות משך שנה, לפני היכנסו ל”בית הלבן". יקומו ערי־אוניברסיטה רבות, והכשרונות ישמשו קנה־מידה למעמדו של האדם בחברה. זוהי מריטוקראטיה.
אלא שעם כל הכשרון ועם כל המעמד שיקנה לו הכשרון האדם יישאר אלמוני, כי המוח האנושי הבודד שוב לא יוכל להשתלט על בעיות, והעבודה תתנהל בצוותים. גם הגאונים מבין אנשי הצוות יהיו רק יועצים אלמוניים, כמו כל האחרים – פרט לשדרי טלוויזיה.
אך נחזור למסך הטלוויזיה הרב־תכליתי שעל קיר ביתנו המשופע מתגים. נוסף לכל האמור, נקלוט במסך זה גם את התשדורות שיעבירו אלינו המחשבים על־פי דרישה. בתש"ס נוכל לפנות למחשבים מרכזיים בכל שאלה שהיא, בשפת־דיבור רגילה ונחייג ישיר, והם יענו לנו מיד ולעניין – אלא אם כן יהיו בישיבה. בעוד כמה עשורים המחשבים כבר יהיו כל כך אנושיים שבוודאי יקיימו ישיבות וישתו תה בדיוק כשנזדקק להם. בכל אופן, הישראליים.
אם כן, הבית של תש"ס יהיה מקום נוח ומעניין לשהות בו. חידושי הטכניקה וההמצאות הפנטסטיות בתחום התקשורת יספקו לנו תרבות ובידור, השֹכלה ושעשועים ישר לחדר־המיטות.
אלא שלא לכל המשפחות יהיו דירות משוכללות כל כך. הן יהיו רק למי שיוכל להרשות לעצמו לשלם בעדן. כמו עכשיו. בלשונו של ארתור1 טאדן מאוניברסיטת פיטסבורג: “ההתפלגות החדה בין קבוצות־הכנסה שונות תימשך ללא שינוי גדול גם בדורות הבאים”. במלים אחרות, יהיו עשירים ועשירים פחות ויהיו מעוטי־יכולת. כמו שנאמר: ולא יחדל העני מקרב הארץ.
אמנם שירותי־הסעד יתפתחו, יתרחבו ויועמקו. אך יחד עם העמקתם תעמיק גם חדירת השלטון לרשות היחיד. שירותיו יצדיקו הצצה לחדרי־הבטן של הנזקק, לחלוקת הוצאותיו, להרגליו בצריכה ולאורח־חייו.
חמורה בהרבה היא הסכנה הצפויה לחייו האינטימיים של הפרט מידי אמצעי התקשורת האור־קוליים החדישים. כבר כיום קל למדי לחדור לרשות־היחיד: אפשר לצלם ממרחקים גדולים בעדשות טלסקופיות משוכללות, אפשר להצמיד מיקרופונים ומשדרים זעירים לסיכה של עניבה, אפשר לעקוב אחרי תנועותיו של אדם במעגל טלוויזיה סגור, לצוֹתת במכשירים אלקטרוניים לשיחות המתנהלות בחדרי־חדרים, לגלות את תכנם של דברי דואר מבלי לפתחם.
מחר כל אלה ייראה כמשחקי ילדים. ההתפתחות הטכנולוגית החזויה תאפשר פלישה עמוקה ממש לחיינו הפרטיים, גם בלי שנדע על כך. לא נוכל למנוע מן האח הגדול או מאחים קטנים, מזרועות השלטון או מגורמים פרטיים רבי־כוח, כי יפשיטוּנוּ בבילושם עירום ועריה, יפשפשו במעשינו, יעקבו אחרי תנועותינו, יחשפו סודותינו, יבחנו כליות ולב (שתולים) וינסו לגלות את מחשבותינו הכמוסות ביותר.
קשה לומר שזוהי תחזית סימפטית. לדעת הארי קאלבן, פרופ' למשפטים באוניברסיטת שיקאגו, חייבים לחקור אנשי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה כיצד ישפיעו הצמצום בחופש הפרט והפגיעה ברשות היחיד שלו על בריאות נפשו. קאלבן מטיל ספק, אם אמנם תוכל הרשות המשפטית להתייצב בשער ולהגן על הפרט מפני חדירה לתחומו, אך לדעתו יקומו מוסדות מיוחדים שתפקידם יהיה להבטיח לנו כמה רגעי פרטיות במסגרת החיים־בחלון־הראווה של המאה הבאה.
נוסף לזה תאבד לנו גם “הפרטיות האינטלקטואלית”, זו המתאפשרת בקריאה ובמחשבה אגב קריאה. הסוציולוגים אומרים כי נוהגי הקריאה המקובלים כיום ייעלמו בעוד דור. האדם בתש"ס ישתמש בעיקר באמצעים אלקטרוניים כדי לרכוש דעת ומידע.
כאילו לא די באלה, מבטיחים לנו גם התערבות בחדר־המיטות. השלטונות יעשו מאמץ להגביל את הילודה מפחד התפוצצות האוכלוסיה. יש החוזים אפילו לידה על־פי רשיון. אך תמורת זאת יוכל כל זוג לבחור ולקבוע את המין של ולדו. מי שירצה בן יודיע על כך לחסידה המעבדתית, ומי שיעדיף בת – בת תהיה לו.
לא ברור כיצד זה ישפיע על הרכב האוכלוסיה בעולם. כל זמן שהסידורים הם פרימיטיביים כבימי בראשית, הטבע יוצר איזון כמעט מושלם בין זכרים ונקבות. אבל כשאנשים יתחילו להתערב בעניין, ודאי יצטרכו להקים איזה משרד ממשלתי שידאג לתיאום ואיזון, – וישכנע את ההורים לבחור בבן או בבת לפי הצורך הסטאטיסטי.
אבל לפחות זאת מבטיחים לנו החיזויים כי בעשרות השנים הקרובות לא יהיו ניסויים גנטיים להשבחת גזע האדם ולא יהיו חידושים ביולוגיים מהפכניים במין האנושי.
התינוקות, ברוך השם, יוולדו בדרכים קונבנציונליות בהחלט.
למרבה הצער, לא יחול גם שינוי מהפכני בתוחלת החיים של האדם. אמנם, הרפואה תתקדם, ישתכללו התרופות נגד מחלות נגיפיות, מחלות־לב הכרוכות בסתימת העורק הראשי ייעלמו, ויהיו דרכי ריפוי לרוב סוגי הסרטן. אי־שם במאה ה־21 עשוי המדע להצליח להאריך את חיי האדם עד 120. אתם ואני כבר לא נהנה מזה.
עיקר שכחתי: במאה הבאה יעמוד מדע הרפואה חסר־אונים מול הנזלת, בדיוק כפי שהוא עומד היום. הדרך היחידה לרפאה היא להפוך אותה לדלקת־ריאות שאותה יודעים לרפא. מכיוון שזאת דרך מסובכת מדי, נמשיך להתעטש. אסותא!
-
“ארתון טאדן” במקור – הערת פב"י. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.