רקע
מנחם מבש"ן
יָשֵׁן הוּא

ממרחקים בא. איש לא ידע מאין, איש לא זכר מתי בא. ובאירפה אוה למושב לו. ויעש זקנו ויסלסל שפמו לשומו כתֹאר שפם־השופטים; וישם פאה נכרית על ראשו, וילבש בגדי שרד ויהי לאזרח אירפה, ויקָרא לו הצדק האירפי.

מראהו ותארו? לא ברורים, לא בהירים. ויש אשר יֵראה לאנשים שונים, לעמים שונים במראות שונים. לאלה נדמה כהר, ולאלה – כחוט השערה. אלה ראו אותו כצעיר מלא חיים ואוֹן, ער ועונה ומהיר משפט, עיניו, כעיני הנשר, משוטטות בכל הארץ, אזניו קשובות לכל אנחה חרישית, וידו נטויה לדכא כל עושק. ואלה ראוהו כשָׂב בָּלֶה רפה ידים ואין אונים, גֹוֵע מזֹקן, תרדמה תעופנו, תנומה תשופנו, עיניו קמו מראות ואזניו כבדו משמוע וכי יעשה משפט רגע אחד – וצנח על כסאו עיף, יגע והלוּם־שֵׁנה.

וישב לכסא וישפוט בין עם לעם, ויהי מגן לכל עשוק וגזול, לכל נרדף ורצוץ־משפט.

אך העבודה רבה עליו, כי רבים המהומות והעשוקים יום יום פעם בכֹה ופעם בכה, ויש אשר ינוח מעט מעמלו, ויש אשר יפָּקד מקומו במקום המשפט, כי שיג לו וכי דרך לו; וכי יֵעשו אז עמל ואון – ועשה משפט בשובו מדרכו או בקומו ממנוחתו, אם לא ישָׁכח הדבר מרֹב ענין ומפני דברי עונות חדשים ומשפטים חדשים.

ובאחרית המאה השמונה עשרה למספר העמים היו באירפה צלמות ולא סדרים, זמיר עריצים ושועת עניים, מעטים אכלו ויתעדנו ורבים נאנחו מעֹני ומרֹב עבודה, שחחו תחתם מכֹבד משא מלך ושרים, – ויתעורר צדק ויתן חרבו ביד הצרפתים ויאמר: לכו ועשו משפט וצדקה בארץ. וילכו הצרפתים ויעשו משפט וצדקה בארץ וימשילו את הצדק באירפה. חמש ועשרים שנה האריכו המלחמות, דם אדם נשפך כמים, נפשות נקיות לאין מספר ספו תמו, אך “בחטוב עצים מיער יפלו כפיסים מאחרי הגרזן” – ופרי המלחמות והמהפכות: חפש, אחוה ושווי־זכיות לכל בני האדם.

אחרי כן נעשו באירפה מעשים אשר לא יעשו: בגרמניה התנפלו על היהודים בעיר ועיר ויפרעו בהם פרעות, אחרי עזרם לעם הארץ בנפשותם לשבור עֹל הצרפתים; בפריז הכינו רוקמי מזמות “בחלונות הגבוהים” שערורת דמשק, אשר נִתּכה כשׁד פתאם על היהודים יושבי העיר הזאת ותבא עליהם צרות רבות ורעות; ואחר: “מחזה” טיסא־אֶסלר, “ענין” דריפוס, “משפטי” הילזנר וביליס, “סופות בנגב”, אשר מִלאו את עלילות חמלניצקי וגונטו ואשר נשנו הלוך והשָׁנות בימי עשרות שנים, חקי עמל ואכזריות רֶשע ברומניה בימי יובל שנים עד לאין תקומה, וכאלה וכאלה. והיהודים – כי להם נעשו כל המעשים האלה – פנו כה וכה, בקשו את הצדק האירפי, בקשוהו לזעוק אליו חמס, לדרוש משפט, – בקשוהו ולא מצאוהו. לא נודע מקומו איה. ארץ אחת אמרה: לא בי הוא, השניה: לא ידעתיו, והשלישית: יצא מאתנו זה כמה. ויש אשר תעלה זעקת היהודים השדודים השמימה, כי אמרו: אולי עלה שמימה, כי עיפה נפשו לחמַס־ארץ, ושמע משם ועשה משפטנו. זעקותיהם בקעו עברו כל שבעת הרקיעים – אך אליו לא הגיעו והוא ופעלו לא נראו אליהם.

וירבו הימים ותמָלא אירפה חמס, הרתה עמל וילדה רֶשע, עריצים נשאו ראש, דכאו בזרוע עוזם ארצות ועמים, כל הארץ מלאה מחנות צבא עד אפס מקום, להט החרב התהפך על גוי ואדם, הברזל אכל את הכסף ואת הזהב ואת כל חלב הארץ וכל יגיע כפים, כל העמים נאנחים, חרדים, דואגים, מתעתדים לשואה כי תבא ותהפוך ארץ. השואה באה, מבול דם שטף ארץ ומלואה, ערים נהרסו, ארצות נשמו, תהו ובהו וחשך!

ויתעורר צדק ויחזק את עמי המערב על אויביהם; זרוע עריצים נשברה, הגבוהים השפלו והשפלים גבהו, עמים קטנים מדֻכָּאים יצאו מתחת יד לוחציהם, והוא כונן למשפט כסאו ויעש נקמות בעושקים ובלוחצים וישב עליהם את אונם.

עוד הצדק האירפי עושה הֵנה והנה לדכא כל עושק וכל זדון, לשפוט עמים במישרים. לשפות שלום לאירפה ושועת היהודים עולה מארצות מזרח: זדים קמו עליהם, עם נבל שם פניו בהם לכלותם, ובתים נהרסים ובתי כנסת נשרפים על הנמלטים אליהם, וזקנים נשחטים ועוללים נדקרים ונפשות טהורות מחֻללות, נרמסות. ההמונים וראשיהם, החילים ומצביאיהם פורעים, שוללים, רומסים, טורפים, והשלטונות יִרדו על ידיהם ותאחז ב“משפט” ידם על עם חרמם. וצירי הממשלות הגדולות יעלימו עין מכל הנבלות אשר לשמען תרגז ארץ תחתיה, או יכסו עליהן ועל עושיהן בדברי שקר, בעדות כזבים. והיהודים זועקים חמס, מבקשים מגן ועזר מצרה, ואנשי לבב מבני עם ועם נאספים באמריקה ובאירפה, קוראים חמס גם הם, משמיעים במרום קולם, קול תלונות נמרצות, קול דורשי משפט. עוד אלה קוראים ושמועות חדשות באות – שמועה על שמועה, הוה על הוה: פרעות חדשות, הרגות חדשות, עולל יעוללו כגפן שארית ישראל…

גם בפריז, מקום מושב הצדק האירפי היום, אספו מקהלות, זעקו חמס, קראו באזניו קול גדול: – הצדק עננו! עורה נא, התעוררה נא ולכה לישועתה לעם נרדף! יֵצא דבר מלפניך! עצור זרוע רשע! השב יד המשחית!

ואין קול ואין עונה. ואין צדק ואין משפט.

אנה הלך, אנה פנה “הצדק האירפי” הפעם?

הוי, מה רבה עליו העבודה בשומו משפט ומישרים בין עם לעם; הה, מה עיף הוא מכל עמלו אשר עמל זה ימים, זה ירחים! עת לו גם הוא לנוח מעט, לשבות ממלאכתו ולהנפש.

והוא נח.

הצדק האירפי ישן.

הכי מקרה היה לו, כי ישן בעת הכן מטבח ביהודים; אם מקרה ופגע רע היו ליהודים, כי קמו עליהם רשעים עת שבת צדק מכל מלאכתו?

אם כה ואם כה – “הצדק האירפי” ישן כעת…



מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 35605 יצירות מאת 1821 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 12251 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!