מגנזי ירושלם, חוברת ב

כולל תעודות הסטוריות, כתבות עתיקות; מכתבי אנשי שם וכו' לתולדות הישוב היהודי בא"י.

הובאו לדפוס בפעם הראשונה ע"י פנחס בן־צבי גראייבסקי

תר"ץ ירושלם

דפוס "ציון " של האחים רוהלד, ירושלם.

מקדש לזקן החלוצים הראשונים לארץ־ישראל הרב ר' נפתלי יצחק הלוי רוהלד ז"ל

ראש השו“בים וראשון לעדת האשכנזים בירושלם. מנצולי הרעש בצפת בשנת תקצ”ז.

בן תשע שנים עלה אל הקדש וסבל יסורים במדת הגדש (קטע מעל גב המצבה)

נלב“ע בירושלם ביום ש”ק י“א טבת תרס”ב

 

א. כתבי־שליחות מעדת האשכנזים בירושלים יצ“ו, משנת ה' תקצ”ז לפ"ג    🔗

ציון גילו ושמחו בה' אלקיכם    🔗

מאז הוחל רוח ה' לפעמו" באיש אלקים צדיק מתהלך לתומו" רועה נאמן לישראל" נודע ביהודה ובישראל גדול שמו" מארי דארעא קדישא לרעות ביעקב עמו" ותהי המשרה על שכמו האי תנא ירושלמאה עטרת ראשינו הרב המאור הגדול החסיד המפורסם כל קביל די רוח אלדי“ן בי' אשתכח מנחם שמו מענדל נ”ע אשר יצק מים על ידי רבינו אליהו החסיד מווילנא זי“ע הרב דומה למלאך ה' איש אלקים קדוש ונורא רבן שכבה”ג. וע“י החזיק הרב המובהק המפורסם המנוח מהר”ש זלמן שפירא ז“ל קמו ונתעוררו לשבר בת עמינו וציון הק‘, וירא את המקום מרחוק חצר א’ עם כמה בתים מחורבות ירושלם קדושה הראשונה שקדשוה הראשונים חבורתא קדישא ק”ק אשכנזים זיע“א ומלכם בראשם רבינו יהודא החסיד נ”ע, הניחו לנו ה' המקום להתגדר ועכשיו קרבנו המקום, האיר אור לישרים מעט בגלותינו במלוך מלך מצרים ע“פ תבל ארצו ארץ הקדושה. ותהי הארץ שפה אחת ודברים אחדים מלך במשפט יעמיד ארץ. ובהיותנו יושבים במבוכה הזאת אמרנו את מי נשלח ומי ילך לנו. והתנדב את עצמו חד מינן הח”מ ה“ה הרב המופלג המפורסם חו”נ אי“א כמהר”ר אברהם שלמה זלמן נר“ו לנסוע לאלכסנדריא לעמוד בהיכל מלך מצרים יר”ה לבקש החורבה הזאת ונקראה בשם כל באי שער עירנו ק' בשם חורבת האשכנזים ושלי“ת חפץ ה' בידו הצליח והדת נתנה בששון להיות היהודים האשכנזים דפה עה”ק ת"ו עתידים לבנות החורבה הנז' לנו ולבנינו, ואיש לא יעמוד לפנינו, הרימונו ידינו לאל השוכן בציון והבוחר בירושלם ברוך ה' אלקינו ואלקי אבותינו אשר נתן בלב המלך לפאר לרומם מקום מקדשינו, בית מקדש מעט בגלותינו, ולהעמיד חורבת ירושלם חמדת לבבינו ושורש נשמתינו, ברוך שהחיינו וקימנו והגיענו וראה ראינו כי בחר ה' עוד בציון, כי מי שמע כזאת או מי ראה כאלה אמר לציון מאז גלות הארץ וטבע בארץ שעריה לבנות בית זבול מקדש מעט אשר היה חמירא סכנתא אפי' בחדרי חדרים מהצרים הצוררים, ועתה רמה קרנינו בה' אלקינו לפאר ולרומם בית מקדשינו ולבנות בתי כנסיות ובתי מדרשות בהר הקדש בירושלם, זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה, ליהודים היתה אורה ושמחה, כי נפלאות עשה, לעיני הגוים גלה צדקתו, וראו כל אפסי ארץ את ישועתו על עמו ונחלתו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עלינו להשיבנו אל נחלת אבותינו, שמחי ועלזי בכל לב בת ירושלם.

ציון אל ירפו ידיך, מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע ישועה. ישראל נושע בה' תשועת עולמים, כאשר יצא דבר המלך מלכו של עולם להעשות את התשועה הגדולה הזאת, ותבער אש שלהבת חיבת הק' אהבת ציון וחיבת ירושלם בקרבנו. ולהתעורר בצערא דשכינתא קדישא אמנו המרחמת עלינו, אגוני מגנא ואצולי מצלא לנו בגלותינו, ועד מתי לא נרחם שארית פליטתנו, ולא נרחם את ירושלם בהיות לאל ידינו. כי לולא ה' חפץ בנו לא הראנו את כל אלה, להביאנו אל המנוחה ואל הנחלה. סימנא מלתא היא אתחלתא דגאולה, נקהלו היהודים הנמצאים פעה“ק ת”ו מכוללינו ק' ועלינו בהחורבה הק' בעצם היום בטו“ב לחדש רחמים העבר והחזקנו בה לעיני כל באי שער העיר. אותו היום נתקדש שמו ברבים. ברוך המקום אשר בחר בנו להשיבנו אל נחלת אבותנו ואחוזתנו, ולזכותנו כהיום הזה לראות עוד בנחמת ציון מעט בגלותינו לנחמינו. נפשינו יצאה בדברנו. שירות ותשבחות אותו היום השמיענו אשרי עין ראתה בשמחתן של ישראל, צהלי ורוני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל מלכינו, עוד עודינו ישועות פניו לעוזרינו, לבל יהיה שה פזורה ישראל נדחה כינוס לצדיקים כו' ומאותו יום ואילך לא נתבטל התמיד, פקדנו אנשים יראי אלקים להשגיח בבנין נוה קדשינו. התאזרנו חיל בנפשותינו למען כבוד הבוחר בירושלם עיר קדשינו לשכלל היכלא קדישא. לעת הזאת אשר ריוח והצלה עמד ליהודים, ומצוה כזאת לבל להחמיצה כי לא מתרחיש כזאת ניסא בכל זמנא, ומבהלים לבנות בהמ”ד, בכל כחינו עשינו ואלקי ציון עד כה עזרנו, והשגנו הלוואות בכדי לגמור בניינה. מצוה הבאה לידינו והודות והלל לה' גמרנו בכי טוב בית המדרש הגדול להגדיל תורה ועבודה זו תפלה היא העולה בדרך סלולה, על ראשינו מלמעלה, ישראל רואים ושמחים, עומדים ומשתחוים רווחים, ולא אמר אדם צר לי המקום. איש על מקומו ואיש על דגלו לתורה ולתפלה. ובר“ח שבט העבר הכנסנו הס”ת לתוכה בשמחה. תמידין כסדרן להתפלל שמה ונקרא בשם מנחם ציון לאמר זה ינחמנו מעצבון ידינו, ושנית לגאלינו, ויבנה לנו בית מקדשנו ב"ב ואשר קיווינו וקיוו אבותינו מצאנו, ראינו את הכל עשה יפה בעתו, עזרת נשים ובית המרחץ ובית הטבילה ובתים למלמדי תורה ולהכנסת אורחים. ברוך מציב גבול אלמנה ברכנו לשוכן מעונה, אולם לבנותה כבתחלה, לכונן מקדשה על מכונה, עודינו תכלינה עינינו הרואות בחורבנה, וכמה בתים של צדיקים החרבים עדנה, עדי ישפוך ה' רוח חן ותחנונים על יושבי ירושלם.

ציון דורש אין לה מכלל דבעי דרישה, אליכם אישים אקרא צאן קדשים, כשמעכם את קול דברים אשר אתם שומעים, כנשוא נס הרים תראו וכשמוע קול תרועת עמו ישראל תשמעו, קול שאון מציון נחם ה' ציון נחם חורבותיה, אל תתנו דמי לכם ואל ישקטו בדבר הזה, בנים אתם לה' אלקיכם, תנו כבוד לה' אלקיכם, קחו עמכם דברים ושובו עד ה' אלקיכם, ולכו נא הגברים ועבדו את ה' במרום הרים, ותעלו זכרון ירושלם על ראש שמחתכם. עורו נא והתעוררו נא כגבורים חלציכם, חזקו נא בעד עמינו ועיר אלקינו להרים ראש עליון לאקמא שכינתא קדישא למצוא מנוח לכף רגלה בבית מדרשנו, ותקומו ותרחמו ציון כי עת לחננה לרצות אבניה ואת עפרה יחונינו ובאתערותא דלתתא תליא מלתא לעורר אתערותא דלעילא לבנות הנהרסות. דרשו נא את שלום העיר כי בשלומה יהיה לכם שלום. החלצו מאתכם זהב וכסף איש איש מכם ירימו תרומתכם ויביאו האנשים על הנשים מנחה לה' יונק ואיש שיבה, בתוספת מרובה ברבות הטובה – ישתתפו בפרוטי מתנת ידיהם, להיות להם חלק ונחלה וזכרון בירושלם לבנות בית לה' בהר הקדש בירושלם. כי כה אמר ה' לבנות בית, דבר אשר לא שערום אבותינו ואבות אבותינו להנתן דת המלך על כל היהודים לחזק חורבות ירושלם. ה' אמר ותהי. וגדולה בזמנה, ולא העלם מעיני העדה מצות הבונה חורבה אחת מחורבות ירושלם אשר הפליגו בה חז“ל במאמרם כל המשמח חתן כו' כאלו בנה חורבה אחת מחורבות ירושלם, היות כל בית מירושלם קשורה וחבוקה ודבוקה בקשר נפשות ונשמות של ישראל, ובהבנות בית מחורבות ירושלם בנין עולם תבנה נפש איש וביתו בבנין עדי עד, ומאז חרבה עירנו כל ימי אבותינו ואבות אבותינו נפשם כלתה אוותה חשקה מתי יבא לידיהם, ועכשיו שבא לידינו בימינו לעינינו ולא נקיים מי אשר לבבו פונה לה' אלקינו ולא תלכנה מים לקול קורא במדב”ר, בנה ה' ציון נחם חורבותיה. הן היום הזה נהייתה לעם הגוי הקדוש הזה, מלאו ידיכם לגשת אל הקודש פנימה זאת עשו וחיו, ואת אלקים תראו, ויעבירו קול במחנה העברים איש איש לא יחדל מליתן לאיש וביתו זו אשתו ח“י גדולים, נדריהם ונדבותם למספר בית אבותם, ומי אשר לה' אלקינו אלינו להקים סוכת דוד הנופלת לפאר ולרומם בית מקדשנו מעט לשם בנין בית המדרש אשר כבר בנינו והחובות רבו על צווארינו על דבר כבוד שמו עשינו ולשם בנין בית הכנסת הגדולה לשכלל היכלא בשם כל ישראל בהר הקדש למלאות חורבות ירושלם הקדושה הראשונה שקדשוהו הראשונים אנן נמי נעני אבתרייהו מקודש, עינינו ראו ושמחו כי אחינו בני אב אחד נחנו אחינו ק”ק הספרדים הי“ו דפעה”ק ת“ו בהוציאם מאמר המלך גם הם לבנות בתי כנסיותיהם קדש, ויבהילו לעשות את הדבר, בשנה אחת בנו ארבע בתי כנסיות מפוארים לכבוד ירוש' ת”ו, והשתרגו בחובות קרוב לארבע מאות אלף גרוש ויהי להם היום והלילה למלאכה וב“ה גמרו בכי טוב. והרצים יצאו דחופים ומבוהלים בדבר המלך מלכו של עולם, על פני תבל ארצו ארצות הספרד. כשמעם את התשועה הגדולה הזאת בישראל, ויקומו כאיש אחד, קיימו וקבלו היהודים עליהם מצוה, החזיקו בה בשמחה ובטוב לבבם, להתקשר קשר נפשי בבנין ירושלם. כל ישראל יחד אבות ובנים ותפארת זקנים איש וביתו עני שבישראל שני אריות טירקיס. ומעלה עשו חכמים איש כברכתו יוסיף כהלכתו עד ארבעה לבינונים, ושש לעשירים, מלבד נדריהם ונדבותם, ומים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, מביאין וקורין לפאר ולרומם קרן ירושלם עה”ק ת“ו. חושו אל תעמודו, לכבוד ה' אלקינו! מהם תראו וכן תעשו יקריבו מנחתם ומוספין כהלכתם לא פחות מח”י גדולים לאיש וביתו, את הבית בהבנותו כל עדת ישראל יעשו אותו, מה נכבד הוא היום בהגלות ה' לנו ישועתו, זכר חסדו ואמונתו. אם אשכחך ירושלם, ותעלו את ירושלם על ראש שמחתכם כמאמרם ז“ל זו אפר מקלה שבראש חתנים ביום חתונתם וביום שמחת לבותם ישתתפו ויתקשרו בבנין ירושלם בנין עולם. ויזכו לבנין עדי עד לחבר את האהל להיות אחד וכדכתיב קאמרינן הפורס סוכת כו' ישראל וירושלם. ואז כל איש ישראל יהי' שרוי בברכה ובעזר ובתורה ובשמחה. וגם כתבו זאת זכרון בספר להיות נזכרים ונעשים בכל דור ודור לאשר ולקים עליהם ועל זרעם אחריהם להיות עושים הדבר הזה לעת מצוא זו אשה להעלות זכרון ירושלם כאשר חננו ה' לא פחות מח”י גדולים לשם בנין ירושלם. ולבינונים שני פעמים ח“י ולעשירי' ג”פ ח“י ולא יעבור מתוך היהודים וח”י בהם, ולהפקיד אנשים יראי אלקים והיה ידם אמונה לשמח ציון בבניינה, ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו וחסידים ברנה יגילו בבא לפניכם השד“ר היקר ידי”ן החכם השלם והכולל בישראל להלל, המופלג בתורה ויראת ה' זר“ק, הורתו ולידתו בקדושה כמה”ר אברהם מאיר הי“ו בהרב כמוהר”ר ירמיה זלה“ה מכוללינו ק' לבשר לעדת ישראל במראה אשר ראה בהר הקדש בירושלם. ולמען יאמינו בני ישראל לכל האותיו”ת כי ריחם ה' ציון והאיר עליה אור חדש מעט בגלותה לבנות המקום הזה הוא הקדוש ולהורות להם הדרך אשר ילכו והמעשה אשר יעשו כאמור וכסף לא יחשבו וזהב לא יחפצו למען אהבת ציון וחבת ירושלם ואסף איש טהור מאת כל איש ואשה יונק ואיש שיבה מכסף וזהב לשם בנין בהמ“ד אשר כבר בנינו ולשם בהכ”נ אשר נבנה בע“ה מנחה לה' ומנורות כסף וזהב ופרוכת המסך פעמוני ורמוני קשוטי ס”ת. והמתנדבים בעם הק' ירשמו שמותם בפנקס אשר מסרנו ביד השד“ר היקר הנז' הי”ו ועל טוב יזכר שמותם לברך אותם להיום להם צדקה וזכרון בירושלם.

ציון במשפט תפדה ובצדקה תוכנני, חסיה נפשינו בה' ובעבדיו יראי ה' אחב“י הנפוצים בגולה הצופים ומחכים מתי יבא לידיהם המצוה רבה הלזו להיות עתידים ליום הזה. ששים ושמחים בבנין עירנו ציון קרית מועדינו לא יחשו ולא ישקטו עדי יכונן ועד ישים את ירושלם תהלה בארץ ולא תהא כהנת כו' ירושלם עיר קדשינו ומקום מקדשינו קרית תפארתנו גרועה מאחת ערי ישראל הקטנים שבחו”ל ולא יעפו לא יגעו ונעשה לנשמע יקדימו. וככה הזהרנו להשד“ר היקר הנז' וגירי' דילי' גבאי קדש העומדים לשרת בק' באחת ערי ישראל, שלא לנגוע בקצהו בקופות והקדשות של אה”ק אשר הונף ואשר הורם לשם פיקוח נפשות. וחלילה מעשות כדבר הזה כי אם אור חדש על ציון תאיר לשם בנין מקדש מעט כאמור בסדר עליון, ויכולה המצוה שתגן עליכם להוציאכם מאפילה לאורה ומשעבוד לגאולה ולהביאכם אל המנוחה ואל הנחלה ושם נעלה ונראה ונשתחוה בשלוש פעמי רגלינו בהשיב שכינתו בתוכנו והיתה לה' המלוכה ומושל בגוים ועלו מושיעים בהר ציון וכסא ה' יקרא ירושלם.

פי המדבר אליכם לכבוד המקום ב“ה ולכבוד התורה הקדושה ולכבוד ירושלם עיר תפארתנו ומשוש לבנו המעתירים ומתפללים עבור אחינו שבגולה וגדולי המעשים בכל המקומות הקדושים ובפרט אצל מקום מקדשינו וקבורת רחל אמנו הבוכיה ומבכה עלינו, ועל הר ציון קבורת מלכי בית דוד וע”ק זכרי' הנביא ומערת שבעים סנהדרין וע“ק שמעון הצדיק וע”ק נביאים ונביאות צדיקים וצדקניות תנאים ואמוראי' וקדושי עליונים זכותם יגן עלינו ישוב וירחמנו ושנית לגאלינו ב“ב אכי”ר. אנחנו אלה פה חכמי ורבני ממוני ומנהיגי גבאי וגזברי ואמרכלי אשר נמנינו לדבר מצוה, בנין המקום הזה, מכוללינו ק' אשכנזים פרושים הי“ו היושבים תוככי ירושלם תובב”א לפרט “הנה כי כן יברך גבר” ירא ה' וראה בטוב ירושלם.

נאם צבי הירש באמוהר“ר יוסף זללה”ה איש ירושלם

נאם נתן נטע בהרב אאמו“ר חסיד המפורסם סעדי' זצלה”ה

דוד בלאאמ“ו מוהר”ר ראובן נ“י מעיה”ק ירושלם תובב"א

נאם מרדכי בלא“א מוהר”ר אביגדור זלה"ה

נאם נחום בלאאמ“ו הרב מוהר”ר שמחה זצללה“ה מירושלם ת”ו

ונאם ארי' בא“א מו”ה ירחמיאל זללה“ה נאמן הכולל בירושלם ת”ו

ונאם אורי שבתי במו“ה חיים זלה”ה מירושלם תובב"א

הצעיר אברהם שלמה זלמן בא“א מוהר”ר יעקב ז"ל איש ירושלם

ונאם יצחק………

ב. שמעו דבר ה' החרדים אל דברו    🔗

בעזה"י

לחיים הדבקים בה' אלקים חיים, אשר הפיצם ה' מקצה הארץ ועד קצה הארץ למען ישאבון שלל קדושתם וטהרו את הארץ ולמען הראות כחו בכל הארץ כי ה' מחזיק בימין עמו האומר אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל, עם ה' אלה. אחינו קשורי נפשינו. האלופים האדירים התמימים והישרים שרים וטפסרים, נדיבים וקצינים, חכמים ונבונים, המה הבונים, ומתוכם אור לישרים, הרבנים, המאורות הגדולים, אדירי התורה קודש הלולים, ואחריהם כל ישרי לב אשר בכל ארצות אמעריקא עם גבול אסטיני' ואף גם גבול וועסטיניי' מדינה ומדינה עיר ועיר וכל אגפיה, כל עדת ישראל ה' צבאות יגן עליהם ויחיש תשועת עולמים. בימינו ובימיהם יעלו מושיעים המון שעשועים, ובאו ציון ברינה והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלם.

לחיים נטע שעשועים אשר בהר ה' ובמקום קדשו אחוז בחבלי עבותות האהבה וחבת הקודש, ושוקדים כל היום בתורת חיים, גם רינה גם תפלה ערוכה בכל ושמורה בפינו מעתירים בעד כל נדיבי עמינו נכח פני ה' השוכן בציון והבוחר בירושלם הנה זה עומד אחר כתלינו כתל המערבי אשר לא זזה משם שכינת אלקי אבי, אבינו שבשמים אלקים חיים, ועינינו נשואות נכח שער השמים למען יקבל ברחמים את תפלתינו ויהי נועם ה' עליכם ועל בניכם ונזכה לחזות בשוב ה' את שבותיכם ובחר עוד בירושלם.

לחיים אנחנו אלה פה כולנו שומרי דרך החיים אשר דרכו בה אבותינו ואבות אבותינו אשר בגלות אשכנז היו. לא נסוג אחרו לבינו ותט אשורינו מני ארחותיהם, הן בנוסחי התפלה הן בכל הנהגותיהם, וכשם שבזמן היות בית אלקינו, היו אנשי מעמד לתועלת קרבנות שבטיהם, כן אנחנו מעלין בקודש את תפלות ועבודת אחינו הולכי נתיבות אבותינו הנ“ל. מי חכם ויבן את זאת והמשכילים יתבוננו בה בינה כי רבה היא, ומה ראינו על ככה, ומה הגיע אלינו לעתות בצרה, כי שבענו תלאות וירדנו פלאים, עדי מוכרחים לקרוא מן המצר ולהביא ממרחק לחמינו, ע”י ציר אמונים המוכ“ז ה”ה הרב המופלג בתורה איש תבונות שלשלת היוחסין כש“ת מו”ה אהרן זעליג אשכנזי הי"ו. עליו גזרנו להתהלך במישרים לעזרת ה' בגבורים, וכל כתבי הק' בידו כתב הרשאה בכל לשון של כח ורב אונים וכתב כוללת אשר שם בארה כל אופני ישיבת קדשינו ואת כל התלאה אשר מצאתנו, ומכתב כלולה לנדיבי עם סגולה, אשר ניתן מאתנו להעתיק בעט ברזל ועופרת, וראו ישרים למען חייותינו על משמרת הק' בירושלם.

לחיים צדקת ישרים מאירת עינים כאשר שמענו שמעם הטוב על כל גמילות אשר המה גומלים לאלפי רבבה הבאים בגבוליהם ממדינות חו"ל הקרובים והרחוקים. בם יתקלסו כי מקימי מעפר דלים ברחמים גדולים, כן יהמו נא יכמרו רחמים על בני ציון היקרים כי באו עד השברים ואין זולתכם לגאול. ובכן האירו פניכם ויחי לבבכם ומלאו בדבר ה' ידיכם. הבו כבוד ועוז לציון אמכם, ותפרשו כנפי חסדכם עלי ציר אמונים, וקראו בכל לבבכם את כל כתבי הק' שבידו למען יכירו וידעו תפארת עדתנו ואת התלאה כי רָבָה מאד, ויהי תפארתכם עלינו לכונן את בית חיינו בחברת הקדש פקודי משמרת הקודש יסוד עולם ולייסד קופות של צדקה הגדולה בכל גבוליכם, והיו לזכרון לפני ה' אלהיכם בירושלם.

לחיים כל המתנדבים בעם, אנשים ונשים, אשר יתנדבו להחזיק ישיבת כוללינו בתוככי ירושלם יוחקו לזכרון עולם בפנקס הלז, איש כמתנת ידו, וכל אחד לפי כבודו, צדקת פזרונם אל הקודש פנימה, על שם כוללינו יקראו בנחלתם פרי צדקתם כבוד חכמים ינחלו כי פרי מעלליהם יאכלו, ואנחנו נשא את שמותם על שפתינו, לברכם בחצרות אלקינו, ולהתפלל בעדם ובעד ביתם אצל מצבת ק' רחל אמנו ואצל ציון שמואל הנביא ואצל שארי מקומות הק' למען ישאו¹ ברכה מאת ה' הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם וכיו“ח ככל טוב משאלותיכם, וכנפשות אוה”ב אשר נדרוש שלומם וטובתם כל הימים, אנחנו ראשי פקומ“ש ק”ק אשכנזים כולל פרושים הי“ו, הבעה”ח בח“י סיון ש' תר’חית לפ”ק פעיק“ו ירושלם ת”ו לפרט ותהלתו בירושלים.

נאם ישעי' בא“א מו”ה ישכר בער זצללה"ה – מכונה בארדקי

יוסף זונדל בהרב מוהר“ר בנימין זללה”ה מסלאנט

נתן נטע בהר“פ זצוק”ל

ארי' בא“א מו”ה ירחמיאל זללה"ה נאמן

ג. למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט עד יצא כנגה    🔗

אליכם! אליכם! אישי בני ישראל, נדיבי עם אלקי אברהם, רבנים גדולים, חכמים ונבונים, יראים ותמימים, שרים ונסיכים, ראשים ומנהיגים, גבאים ופרנסים, חכמים שועים ונדיבים, רודפי צדקה וחסד כל הימים, ואל כל אחב“י היושבים שלוים ושקטים בכל מדינות אמעריקע העדינה יע”א ובמדינת קאליפארניע המדהבה יברכם ה' מציו"ר.

אליכם! הננו שולחים את שלוחינו, איש ציר נאמנים הרב המופלג חכם ונבון כש“ת מוהר”ר אברהם ניסן אשכנזי יצ“ו. אליכם ערכנו מילים, שפכנו שיח לבינו באזניכם במכתבינו הארוך קול נהי מציון ונתנוהו ביד שלוחינו הזה למען תדעו ותשימו ותשכילו יחדיו לשום שארית ומחיה לאחיכם בני ציון היקרים ה”ה ק“ק אשכנזים ופרושים הי”ו הנמוגים ברעב הגדול אשר כהיום פעה“ק ת”ו.

והיה אחרי תקראו בפיכם את דברי האגרת בזאת ויכנסו בלבבכם הטהור ורחמיכם יהמו על אחיכם אלה, – הנה הטיבו לראות את ספר הפנקס הזה ואת כל הכתוב בו מאז עבר אליכם הרב המופלג בתורה איש תבונות שלשלת היוחסין כהר“ר אהרן זעליג אשכנזי זצללה”ה והוא עורר רחמים גדולים על עדתנו הקדושה הנז‘, וראשיכם וגדוליכם וזקניכם ונדיביכם, כתבו ידיהם לה’ עלי ספר הפנקס הזה כי יתנו את תרומת ה' שנה בשנה, להחזיק את אחיהם אלה במסת נדבת לבכם הטהור – הנה עתה אחינו אתם תקימו את נדריכם ונדבותיכם את נדריהם ונדבתם לה' וחזקו ושמרו את החברה הקדושה פקודי משמרת הקדש יסוד עולם עד העולם. גם עשו נא עתה משמרת למשמרת החברה הקדושה הזאת, ואיש איש אשר יראת ה' בלבבו ומעלה על לבבו את זכרון ירושלם עה“ק, ואחיו בני ציון היקרים לא נשכחו מפיו, יתנדב נא עתה בשמחה וישרת לבבו הטוב לתת תרומה לה' להחזקת אחיו ק”ק אשכנזים פרושים יצ"ו שנה בשנה למחית נפשותם – ולמען תהיה הצדקה השלימה הזאת לכם למשמרת. ולהביא ברכה אל בתיכם, תתנו קופה בבתיכם ובבתי תפלותיכם לתת שמה תרומת ה' הזאת, וכל איש ישראל אשר ידבנו לבו בזאת יכתוב בידו על הפנקס הזה את נדבתו אשר נדבה רוחו לתת שנה בשנה. ועל כן לטוב יזכר שמכם הטוב לברכה תמיד, ובפרט ביום מקרא קדש מועדי ה' איש איש כשמו הטוב כחוק עלינו לכל אחינו המגדילים את חסדם עמנו תמיד ולהם חלק וזכרון צדקה בירושלם.

גם אתם נדיבי ישורון! בהרימכם את תרומת ה' תרומה חדשה למשען לחם ומשענת מים לאחיכם ק“ק אשכנזים פרושים אשר בקשנו מכם במכתבינו ה”מ, ולמענה אך למענה יצא הרב השד"ר הנז‘, הנה איש איש מכם, יכתוב את שמו הטוב על מסת נדבת לבבו בספר הפנקס הזה, ובהודע אלינו מגדולי יראי הקומיטע (אשר יכון בכל עיר ועיר על התרומה החדשה) מי ומי המה המתנדבים בעם ה’, הנה נזכירם לפני ה' לברכה לטוב להם כל הימים. ולכל נדיב לב מכם, נשלח קבלה בכתב על נדבתו הטובה, גם עד עולם לא תמוש זכריכם הטוב מפינו עד ירחם ה' את יעקב ובחר עוד בירושלם.

ועתה אחינו מרחמינו, הן עתה גלינו אזניכם בצרת אחינו. רחצנו בנקיון כפינו, מדם נפשות אחינו, כי דפקנו שערי רחמיכם להושיעם להחיותם ומה לנו עוד עשות? על כן קמו וברכו את נחלת ה' ק“ק אשכנזים פרושים הי”ו חלילה לכם מעמוד מנגדם ביום צרה, ביום אשר החושך כסנו, ערפל העטנו, צר ומצוק מצאנו, התחזקנה ידים? היעצור כח באיש? נשמע כי קהל גדול כאלף וחמש מאות נפשות זקנים ונערים עוללים ויונקים, הנם נמוגים ברעב, דמם נשפך כמים בחוצות ירושלם, קדורנית יהלכו, שחוח יצעדו, פניהם לארץ תביט, אך לא ידמו אל פני הארץ כי חשך משחור תוארם! – ואנחנו! לא נדע מה לעשות? אם אמרנו נעזוב את ציון בית חיינו נחלת אבותינו, מקום מקדשינו, לעבור אל ארץ מגורי אבותינו – הלא כחצי קהל עדתינו, המה ילידי ירושלם, אנה ילכו? אנה יפנו? בידיהם דבק מאום, בתהלוכות הארץ לא ידעו, עיניהם ולבבם אך בתורה ועבודה, ויתר עם ה' הנם זקנים וזקנות ישישים וחלשים, גם כח רגליהם ללכת אין, כמעט ישאו רגליהם צאת מקיר העיר וחוצה, ימותו ח“ו, ואם אמרנו נשבה פה, הנה הרעב והיוקר בעיר עוד מעט תם כוחינו הוי! תמנו לגוע – אחינו! אחינו! הגידו נא אתם! מה נעשה? מאין יבא עזרתנו? אמנה! בלתי לה' עינינו כי יתן לנו רחמים בעיניכם כי תשימו לנו שארית מחיה בעת צרה בזאת. ואם לעת כזאת החרש תחרישו, אבדה עצה ממנו, איך להחיות את בני עדתינו הקדושה, ובזאת נשים קצי למרי שיחינו, כי נפשינו תצא בדבר את צרת אחינו, ועתה אל משמרתינו משמרת הקדש נשוב לברך את בית ישראל, ולברכם לפני ה' כאשר עם לבבם הטהור ובתפלת המעתירים לשלומה של מלכות ולשלום כל ישראל, התושבים בארצותם היע”א.

ה“ה חכמי ורבני ראשי עדת ה' ק”ק אשכנזים פרושים יצ“ו בתוככי עה”ק ירושלם ת“ו, הבעה”ח בחדש תמוז שנת גאל ירושלם לפ"ק.

נאם ישעי' בא“א מו”ה ישכר בער זצלל"ה

ונאם יוסף זונדל בהרב מוה“מ בנימין זללה”ה מסלאנט

יעקב בא“א מו”ה דוד זלל“ה תאומים חנה בק”ק ווילנא

יעקב בא“א המנוח מוהרר”י ז“ל ברלין זלל”ה מק' מיר

ד. זכרו מרחוק את ה' וירושלם תעלה על לבבכם בשם ה' השוכן בציון והבוחר בירושלם    🔗

זה ספר

נתון הוא מאתנו הח“מ ראשי וזקני ומנהלי כל כוללות אשכנזים פרושים וחסידים הי”ו היושבים בתוככי ירושלם עה“ק ת”ו ליד השד“ר הנבחר מכל כוללות הנ”ל היה הרב הגדול בתורה ויראה שלשלת היוחסין מו“ה נתן נטע נאטקין נ”י ההולך בשליחותא דרחמנא ודידן למדינת אמעריקא וקאלפארניע וכל האמור על הגליון הגדול “ירושלם תתן קולה” ושם בארה מה ראינו על ככה ומה הגיע אלינו, ויותר על מה שכתוב שם יגיד לכם הרב השד“ר הנז' ונתננו הפנקס הלז בידו, כי כל מרים תרומה ונדבה וכל מבטיח לתת תרומתו בכל עת אל הקדש בתוך זה ספר יכתוב ידו את שמו, והי' לזכרון לפני ה' תמיד, ויהי שמו לברכה בקרב הארץ, ויזכו יחד אל הגאולה, כעתרת הבעה”ח בעה“ק ירושלם ת”ו בחדש מנחם תרכ“ו לפ”ק.

משה נחמיה כהנוב מחסלאוויץ

יעקב במוהרר“י ז”ל ברלין מק' מיר

יעקב יהודה לעווי

משה המכו' אליעזר דן בהרלב"ג ז"ל

אליעזר צבי מהורדנא

יצחק צבי במוה“ר משה הלוי ז”ל

הק' עזריאל זעליג הויזדארף

יעקב בא“א מו”ה דוד זצל“ה תאומים אבד”ק ווילאן

אברהם במהורבצ“ה זלה”ה אייזינשטיין מדארהיטשין

יצחק דוד בידערמאן

אייזיק וונדער

שניאור זלמן עפשטיין

מאיר במוה"ר אשר מאניקסט

צבי דוב מטיטקען

הק' ניסן בק

זאב הכהן מפינסק

יצחק מפראג

הק' משה סגל נאיוענעסטר

ה. על חומותיך ירושלם הפקדתי שומרים תמיד לא יחשו    🔗

המזכירים את ה' אל דמי לכם אל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלם תהלה בארץ

זה השער לה' נדיבים יבאו בו

זה הפנקס

פתוח הוא לכל יד נדיבה, לכתוב ידו לה' לזכרון בירושלם שמו ונדבתו ותרומת ידו אשר ירים כל מרים תרומה לה‘, על ידי האי שלוחא דרחמנא ודרבנן די בארעא קדישא, ה“ה הרב הגדול בישראל להלל, מיקירי ירושלם וחכמיה כש”ת מו“ר נתן נטע נאטקין נ”י הוא ההולך השליחות כל כוללות הספרדים והאשכנזים פרושים וחסידים הי“ו אשר בארבעת ערי הקדש תובב”א ירושלם וחברון צפת וטבריא לבוא להתחנן לפני אחינו אשר במדינות וארצות אמעריקא וקאליפארניען לזכור אהבתם אל ארץ חמדתם ולפקדה בישועה ורחמים, וליסד קומיטי בכל מדינה ומדינה ועיר ועיר ולקבוע קופות דארץ הקדושה בכל בתי ישראל ולהרים תרומות ונדבות הן לסתם ארץ ישראל לשם ר’ מאיר בעל הנס לפקוח נפשות, הן לשלם כסף השדה אשר סביב מערת שמעון הצדיק זיע“א, ולבנות בתים לשבת ולקבוע מקום תורה ותפלה באתרא קדישא הדין, וככל המבואר במכתבינו אשר ביד הרב השד”ר הנז' וככל אשר הוא יגיד לכם אליו תשמעון וחייתם ורביתם וטוב לכם ותזכו לגאולה בב“א כעתירת הבעה”ח חו“ר כוללות ארץ הקדושה ת”ו, י“ג אייר תרל”ו

אברהם אשכנזי (חותם חכם באשי קודש שיריף וטיבאביאה)

משה בן ויניסטי (חותם)    הצעיר חיים נסים ברוך ס“ט    הצעיר מאיר רפאל פאניז’ל ס”ט

אברהם אייזינשטיין

משה אליעזר דן בהרלב"ג

יצחק….

הקטן אלי' שרהזאן מגיד

מאיר מאניקשט

הק' יוחנן הירש בהר“מ שלנק זללה”ה

אברהם…….

בנימין יהודא ליב הר“פ זללה”ה בא בכו“ח מעיה”ק צפת וטבריה

ניסן בק

משה גראף מבראנסק

יעקב ממינסק

שלמה זלמן לוין

 

תקנות חברת מאה שערים    🔗

ב”ה

החברה מאה שערים נתיסדה בר“ח כסליו תרל”ד – לסדר וימצא בשנה ההיא “מאה שערים” ויברכהו ה', – להיות בה לא פחות ממאה אנשים אשר בתחלה יתנו כסף די מקנת שדה לבנין מאה בתים בריוח, ואח“כ יתנו כ”א לא פחות מחמשה ליר“ט לשנה עשר שנים רצופות, למען אשר בכל שנה בחמש מאות ליר”ט יבנו עשרה בתים בשדה החברה לדור בם עשרה מבני החברה ע“פ גורל, וע”פ תקנות עשויות באמת וישר, – והחברה תתנהג ע“פ ועד נבחר בדעות נעלמות מרוב בני החברה, ועד של שבעה אנשים וחמשה ממלאי מקומות אשר לכל דבר נכבד ישבו כולם יחד, ובשגם ליסד תקנות, ואנחנו הח”מ אשר נבחרנו ברוב בני החברה בדעות נעלמות, בהתאספנו יחד כמה פעמים ונשאנו ונתננו בתקנות החברה הנחוצות לה לקיומה ולתועלתה, וקראנו עוד רבים מנכבדי החברה עמנו, מצאנו את התקנות האלה נחוצות ומועילות בעזה“י, ויהיו ביד כל אחד מבני החברה, למען ידע מה חובתו ומה טובתו, ממה להזהר ומה לשמור ולקיים, כי ע”פ התקנות האלה כרתה החברה את בריתה אתו, ועל פיהם נכנס כל אחד אל שעריה, כי מהתקנות האלה תוצאות כבוד החברה ואחדותה למשמרת שלום.

א. השדה אשר קנתה החברה סמוך לירושלם במערבה צפונה, נקרא “כרם כדכוד”, החיג’ע תכתב ע“ש חמשה אנשים, א' יליד טורקיי, א' יליד עסטרייך, א' יליד אשכנז, א' יליד רוסיא, א' יליד ענגלאנד, והם יתנו כתב עדות מקויים כ”א בקונסילאריע שלו, כי זהו בעד מאה אנשים, והכל יהיה ביד הועד או ביד אחד מהגדולים אשר יבחר הועד.

ב. בכל שתי שנים בר"ח כסליו יבחרו בני החברה ועד חדש ברוב דעות נעלמות, רק יבחרו מהועד הראשון ארבעה או חמישה שיהיו בועד החדש, וימסור להועד החדש כל החשבונות והפנקסות כל השייך להחברה, מיד הועד הקודם, וגם אחר כלות כל בניני החברה יהי ועד כזה, למען ישמור את המקום והבנינים בנקיות וסדרים וישמרוהו מכל ריב ומדון בין השכנים, ובפרט בענינים הנוגעים אל הנחלה המשותפת לכל החברה, ואשר בין איש לרעהו ושכנו.

ג. סדר הבתים ובנינם יבואר באר היטב בפנקס החברה, ופה יבואר בקצרה, כי יהיו הבתים סביב השדה כמו תיבה מארבע רוחותי‘, ויהי’ לכל בית חצר ותשמישיו כאשר ישית הועד, ובתוך ישאר מקום פנוי כר נרחב, בשותפות לכל בני החברה,– אך לא ינתן ע“ז שטר מכר לעולם,– שמה יהיו בורות מים, יהי' מקום לבהכנ”ס כאשר ירחיב ה' גבולנו, שמה יטעו אילנות להביא רוח צח וריח טוב וזך ליושבי הבתים.

ד. כל אחד מבני החברה חובתו לשמוע אל הועד הנבחר בזמנו לכל דבר הנוגע אל הנחלה והבנינים ותשלומי הכסף ומושב הבתים ומכירה וקנין וכדומה, ואין רשות לשום איש מהחברה לבנות או להרוס, למכור למשכן להשכיר, להחליף אחר במקומו, רק בידיעת ורשות הועד, והועד ישתדל להפיק חפץ בני החברה בדבר שזה נהנה ואחר לא חסר.

ה. בתשלומי כסף השנתי הנז“ל, ישתדל הועד להקל בכל מה שאפשר מעל בני החברה, להרחיק הנתינות, ולהודיע חודש ימים מקודם, למען יוכל כל אחד למצוא לו מוצא לכספו, אבל לא יעבור שום איש את הזמן המוגבל גם יום אחד, ומי שיעבור ולא יביא, וישלח לו הועד שלש התראות ויניחו לו איזה ריוח בין התראה להתראה, ולא יביא, הרשות בידם להוציאו מן החברה וגם מן הבית שיושב בו אם כבר זכה בו בגורל הראשון, והכסף שכבר נתן ישאר בקופת החברה עד כלות בעזה”י כל בניני החברה, ואז יושב לו, ויהי' לו ע"ז פתקא מהועד, וכה יהי' משפט האיש אשר יפרד מהחברה בהכרח או ברצון.

ו. למען הרחק מבני החברה ומבתי מושבם כל דבר הגורם ריב ח“ו, נוסדה תקנה אשר אם אחד וחמישים איש מבני החברה – היינו רוב החברה– יעידו על אחד כי היא איש מדנים ותככים, יודיעהו הועד כי חובתו לצאת מהחברה ונחלה לא יהי' לו בחברתנו ובהר נחלתה, וגם אם כבר שילם כל כסף הבנין, יושב לו כל כספו וחלק לא יהי' לו בקרב החברה, ויצא גם בעל כרחו, ואם שכניו הקרובים אל ביתו לא יסבלוהו ולא ימצאו נ”א איש להעיד, זה מסור ביד הועד, וישכילו ויתבוננו היטב, ואם אמת דברי השכנים, מוכרח לצאת מביתו ומהחברה.

ז. מי שלוקח שני בתים, או קרובים או אוהבים הרוצים להיות בתיהם סמוכים זה לזה, ולהגביל חצרם בגדר להם לבדם, ישתדל הועד להפיק חפצם בכל האפשרי גם אחר הגורל הראשון, ואחר הגורל השני יותן החפץ הזה בלי כל מפריע.

ח. משפטי הגורלות כך יהיו, בכל שנה בהגמר בניני אותה השנה, יעשה הועד גורל במעמד כל בני החברה, ומי שלא בא בטלה דעתו, ומי שלא ירצה להטיל א"ע בגורל הרשות בידו, ומי אשר יצא לו בית בגורל יכנס לדור בו או ישכירהו לאיש הרצוי להועד, וידור בבית בתורת שכירות עד כלות כל בניני החברה. ובכל שנות הבנין, כח היושב בבית אינו יפה בבית הזה מכח יתר בני החברה, לכל פרטי החברה, ואם ירצה לבנות לו סמוך לביתו גם בחצר המיוחד לו, ישאל רשות מהועד, והם יסדרו לו סדר הבנין, וידעו היטב כמה שהוציא, למען בצאת הגורל השני יושב לו כסף הוצאותיו מהבא אל הבית, אם לא נתקלקל ואם עודנו שוה הכסף שהוציא כפי ראות עיני הועד.

ט. ככלות כל בניני החברה, יהי' גורל שני כללי לכל הבתים, במעמד כל בני החברה ורבים אנשים מצויינים להסיר כל לעז מהגורל, ובתחלה ישומו הבתים, והבית המעולה מצד בנינו או מקומו, יעלה בדמים, ומי שיזכה בו יתן העילוי, ומי שלא ירצה בו ובעילויו לא בא שמו בגורל הבית ההוא, והזוכה בבית בגורל השני הזה, אחר שכבר שילם כל הוצאות בנין ביתו, יותן לו שטר מכר כד"ת מהועד ובחתימות האנשים אשר החיג’ע היא על שמם, ואם ירצה חיג’ע במחכמע מחוייבים האנשים ההם ללכת חנם להודות ולהצדיק לו המכירה על הבית והמיוחד לו אצל ביתו, אבל על חלקו הנכלל בשדה השותפות והבור וכדומה לא יותן חיג’ע לעולם ולא ימכר ולא יגאל.

י. ישתדל הועד לבנות בור, וכל בני החברה יתנו לצורך בנינו חלק כחלק, ומשפטי המים להשכנים ולהבונים וכדומה יבואר בספר התקנות בפנקס החברה.

יא. בכל זכות החברה ומשפטיה ותקנותיה משפט אחד לכולם, לא יבוכר איש על רעהו, ולא יהדר פני דל או עשיר קטן או גדול ויתר כל התקנות והתשלומין של החברה הן היושבים בבתים והן שאינם יושבים עדנה, יבואר הכל בספר התקנות בפנקס החברה. ורשות לועד חדש להוסיף איזה תקנה לפי העת והזמן.

התקנות האלו, על פיהן תתנהג החברה, ועל פיהן נכנס להחברה, ה“ה……. לשמור לעשות ולקיים בכל הכתוב, ונתן למקנת השדה ולהבנינים כפי המבואר מן הצד. הבונה ירושלם יהי בעזרינו, ויטענו בגבולנו, ויראנו בבנין שלם בב”א. וח“ש ועד החברה, ט”ו שבט תרל“ד פעה”ק ירושלם ת"ו.

שלמה זלמן בהר"ן

אברהם ראבןזאהן מבריסק

ישעי' אורינשטיין

ארי' ליב הורוויץ

משה אליעזר דן בהרלב"ג

בן ציון ליאון

יעקב יוסף גאלדשמיט

יואל משה בהר"מ

שלמה זלמן לעווין

משה גראף מבריינסק

יעקב אליעזר רייפמאן

יוסף ריבלין

על אחד מספר התקנות מס' ק“י הנמצא בידינו כתוב וחתום מעל”ד:

הן אמו“ץ שמכרתי הבית האמור מעלד”ז, עם כל הזכותים שיש לי בכל הנלוים אל הבית הנ“ל מכרתי מכירה גו”ש וחלוטה כדת להרב הגאון מו“ה משה נחמי' כהנוב והה”ג מו“ה מאיר מאניקשט והה”ג מוהר“ר נתן גרינגסט נ”י שקנו לטובת הת“ת וישיבת עה”ח, וככל האמור בשטר המקנה שנתתי בידם.

ולראי' ח“ש יום י”ד תמוז תר“מ יעקב בהרי”א זללה"ה

בפנינו עדים חתם א“ע ר' יעקב בהרב ר' ישראל אוזלאנר זל”ה בח“י ממש ולראי' ח”ש

נאם זלמן ב“ר ישראל ז”ל    נאם צבי הירש ב"ר ברוך מפאניוועז

במותב תלתא כחדא הוינא ואתו לקדמנא הנהו תרי סהדי ר' זלמן ב“ר ישראל, ור' צבי הירש ב”ר ברוך מפאניוויז ואסהידו לפנינו על ח“י ואשרנו וקיימנו כדחזי, ובעה”ח יום א' ח“י תמוז תר”מ בירושלם

נאם שמואל סלאנט

(מקום החותם)

נאם אברהם אבלי    נאם ישראל איסר בר"מ הלוי

 

ספר המקנה: א    🔗

ב"ה

על מקומות קבועות בביהמ“ד נחלת יעקב אשר במקום נחלת שבעה יב”ץ.

– כל הקובע מקום לתפילתו אלקי אברהם בעזרו –

אנחנו חתומי מטה, אשר לידינו נתנה האשה מ' גיטל תי' בת ה“ר יעקב מרדכי ז”ל, סך שמנה שטרות הממשלה יר“ה שעלו אז מאה ושנים עשר נאפאלעאן. והקדישה את הקרן לכונן בית המדרש במקומינו נחלת שבעה, ואת הפירות הקדיש' למן שעה אחת קודם פטירתה ולעולם. ועל כל ימי חייה קבלנו עלינו חובה לתת לה הפירות, וכל עת שאנחנו נותנים לה הפירות, הרשות בידינו לעשות בכסף ההוא או בבנין שנבנה בכסף ההוא, ככל אשר נחפוץ למען הביא הפירות. ובהסכם כל בני מקומינו שי' בנינו הבית המדרש במקום נחלת שבעה, ונקרא בשם – נחלת יעקב ­– יב”ץ, וקבל כ“א עליו לתת לצורך תשלומי הפירות להאשה מ' גיטל הנ”ל בחייה, וגם לאחר אריכות ימיה לקיים דבר שמירת היא“צ שלה ושל אביה ואמה ז”ל ולימוד וקדיש ותפלה אחריה בשנה הראשונה שלה וככל האמור בתוך השטר המקויים בעדים ובבד"ץ ובחתימת ידינו שיש בידה.

ועל פי הכח שיש לנו מהאשה הנ“ל, ועל פי הכח המסור בידינו מרוב יושבי מקומינו נחלת שבעה, קבענו את המקום במזרח אשר בצד הארון הקדש מדרום לר' אברהם דוד ב”ר אפרים מסאקאלקע במכירה גמורה וחלוטה. ועליו ועל יו“א לתת בכל חצי שנה כפי העולה על חלקו לתשלומי הפירות להאשה מ' גיטל הנ”ל כל ימי חייה לאויו“ש, כאשר יושת עליו מגבאי הזמן על פי חשבון ברור שיראו גם שנים מהעדה שיובחרו לכך בכל עת. וגם לאחר אריכות ימיה יהיה בכלל כל בני הביהמ”ד שומרי משמרת השיעורים המחוייבים להאשה הנ“ל. ועל פי הסדרים שיסדרו גבאי הזמן, עם שנים הנבחרים מהביהמ”ד – ולא יהי' שום מקום מפסיק בין מקומו ובין הארון הק'.

ועוד הותנה בפירוש, אשר אם יסכימו רוב בני ביהמ“ד שיש להם שטר כזה על אחד לעבירו ממקומו – אז – בטלה המכירה מעיקרא, וכספו יושב לו בהיות כסף מצוי בקופת הביהמ”ד. ובעה“ח אנחנו גבאי הביהמ”ד נחלת יעקב במקום נחלת שבעה בעה“ק ירושלם ת”ו ט“ו שבט תרל”ו לפ"ק –; דלא כו' ובביטול כו'.

ארי ליב הורויץ

בייניש ב"ר משה ז"ל

יואל משה בהר"מ

חיים בהרב ר' משה הלוי

יוסף ריבלין

שמואל ברב"צ

והיתה לבאר, אשר המקום שבצד ארון הקודש בדרומו במזרח הביהמ“ד מכרנו לר' אברהם דוד הנז' מכירה גמורה וחלוטה דלא כאסמכתא ובביטול מודעי כו‘. ולא יהי’ שום מקום מפסיק בינו ובין הארון הקדש, וגם לאחוריו לא יהי' שום מקום נמכר או מושכר לאיש תוך ג' פסיעות, וגם מה שנאמר מעלד”ז “ועוד הותנה בפירוש וכו'” לא נאמר על ר' אברהם דוד הנ“ל כי המקום הנז' הוחלט לו וליורשיו בלי שום תנאי. רק למוכרו אינו רשאי בלי רשות גבאי הביהמ”ד.

וח“ש ח”י חשון תרל“ז פעה”ק ירושלם ת"ו.

ארי ליב הורויץ

בייניש ב"ר משה ז"ל

יואל משה בהר"מ

חיים בהרב ר' משה הלוי

יוסף ריבלין

שמואל ברב"צ

ואנחנו יורשי וב“כ של ר' אברהם דוד ז”ל הנז' מכרנו והחלטנו המקום הנז' וכן המקום שקנינו בעזרת נשים, לר' מיכל הכהן ולב“כ ויו”א לצמיתות, מכירה גו“ש, וכל הזכות ויפ”כ שהי' לנו בשני המקומות הנ“ל הכל מכרנו לר”מ הכהן ולב“כ וקבלנו דמי המכר עספ”א ולראי' ח“ש כ”ב אלול תרמ"ויו.

נאם מאיר אליה בן אברהם דוד    נאם חאמע

 

ספר המקנה: ב    🔗

הן זורעי פרי תבואה, בטרם ישאו אלומותיהם הביתה, בפיהם ירננו ולבם יהגה אימה ופחד, – לא כן ידיד ה' וידיד ציון וירושלם ה“ה הרבני המופלג הנגיד כו' מו”ה גדלי' ב“ר פסח נ”י קאנאקאלי אשר זרע זרע צדקה עלי אדמת ה' בעה“ק ירושלם וחבל נפל לו בנעימים, וה' תמך ידו על גורל הצדיקים לקנות לו מקום בבית המדרש הבנוי לתלפיות מקום שמגדלין בו תורה ותפלה ברבים הוא הבהמ”ד אשר בשם אהלי יעקב יקרא ולכולל ווארשא בעיה"ק ירושלם הוכן; – האיש הזה מדי זרעו ירנן ושמח בה' לבו בטוח כי זרע הצדקה הזאת קציר חסד תעש לו, ונטע הנעמן הזאת ביום נטעו ישגשג, עוד ישגה כארז בלבנון ובצלו יחסה בזה ובבא.

וזאת התעודה למעלת כבודו מאתנו הח“מ גבאים דבהמ”ד הנ“ל, כי המקום אשר בצד מזרחית צפונית סמוך ליציע בבהמ”ד הנ“ל יהי' בעד כסף המקנה אשר נתן סך מאה 100 רובל, לו לזכות עולם בהר ה' צבאות ושמו על מקומו לא יפקד להזכר לפני ה' בחגי ומועדי קדש בבהמ”ד הנז' ואחרי א“י ללמוד ולהתפלל לעי”נ כה“ש וביום היא”צ. ובזה יקח לו מאתנו ברכה למזכרת נצח אשר ברכנוהו לפני ה' כי יואל העליון להעלות ברצון נדבתו הטהורה ויריק עליו שפעת ברכה והצלחה כמשאלות לבבו הטוב. עוד יזכה לעלות לציון ברנה בשוב ה' שבות עמו והארמון על משפטו ישב. כעתירת מברכיו הבאעה“ח להיות ביד הקונה לעדות ולראי' יום בך לחדש מרחשון ש' תרל”ז פעה“ק ירושלם ת”ו, גבאי דבהמ"ד אהלי יעקב העומד הכן לאחוזת כולל בני ווארשא המסתופפים בחצרות בית ה' לתורה ולתפלה –

נאם מאיר אויערבאך

נאם יעקב יהודה לעווי (חותם בהמ"ד אהלי יעקב)

נאם אברהם ב“ר ישראל ז”ל מקאל (חותם הכולל אנשי פולין – ווארשא.)

במותב תלתא כחדא הוינא ואשרינהו וקיימינהו חתימת הגבאים דבהמ“ד אהלי יעקב השייך לכולל ווארשא, ובעה”ח יום כ“ב לחדש מרחשון שנת תרל”ז פעה"ק ירושלם.

נאם יצחק יהודה ליב הכהן    נאם אהרן זעליג ב"ר קלמן סגל    נאם יצחק מאיר במו"ה יחזקאל (חותם בד"צ)

 

על תרגום ה“אדרות” בלשון ערבי    🔗

בספרנו “זכרון לחובבים הראשונים”, חוברת ט"ו, הודענו כי חכמי ורבני עדת הספרדים בירושלם עמדו תמיד על המשמר, משמרת הקדש, לשמור את עץ החיים –

ובשמעם בשנת תרמ“ח כי אחינו בעיר “פונה” (הודו) הדפיסו את ה”אדרות" בתרגום לשון ערבי בעד ההמון ועם הארץ, קנאו קנאת “קדושת הקבלה” ומחאו בכל תקף נגד זה במכתבים כתובים באש להבת שלהבת, עיין שם.

והנה זה עתה מצאנו ב“גנזי ירושלם” המכתב שהשיבו המדפיסים הנ"ל לראש רבני ירושלם. וזו העתקתו:

בהנ"ו

ראש גולת אריאל ישתחוו לו כל מלכים והמון לאומים יושב בסתר עליון מר ברישא ראש ב“ד ראשון לציון ר”מ ור“מ מקודש קדוש יאמר לו סבא קדישא ציץ נזר הקודש את הוא רישא, לכל דבר שבקדושה הרה”ג עטר“ו במוהר”ר רפאל מאיר פניז’אל נרו יאיר וזהיר בזיהרא דשמשא כיר"א.

אחדש“ו וכו' באתי לנשק ידי מו”ר עטו"ר שיתן לי רשות לדבר מענין האדרא זוטא קדישא אשר מלאני לבי לבוא אל המלאכה המפוארה ותרגמתיה בלשון ערבי בלשון זך ונקי מלה תחת מלה לשון האדרא למעלה ולשון הערב למטה באומנות נקייה ולזה עתה שלחתי לו שני ספרים לראות יופי המלאכה ולעיין בהקדמה.

עת שהגיע לידי החבצלת נמרו 18 וכתב מר שאסורה וצריכה גניזה וכו' תמהתי על אלו דברים מאחר שלא הגיע לידי מר ולא עיין בה איך פסק הדין עלי, מי שמע כזאת, מי ראה כאלה שיפסק הדין שלא בפני בע“ד מאחר שלא ראה לא הספר ולא מקצתו ולא עיין בהקדמתו מה היא כונת המחבר איך יצא מפי ק”ו לכתוב ולבזות בחבצלת הנז', ואני שלחתי לו תשובה בלשון ערבי ובקשתי מאתו שילמדני מר מקור הדין שאסורה וצריכה גניזה, כי מציון תצא תורה וללמוד אני צריך, ואם אמת אלו הדברים אני בעצמי אשתדל לגנוז אלו ספרי קודש ושלחתי אלו הדברים לעיר כלכתא לבעל “הפרח” שידפיס אותם בגליון שלו וכן עשה והדפיסם בהפרח נמרו 43 ועד עתה לא החזיר מר תשובה על זה, אמרתי בדעתי שמא לא הגיע לידו הפרח נמרו 43 ולכן אמרתי אכתוב לו עוד מכתב שילמדני הדין לאמתו אעפ“י שאני נשענתי על עמודי העולם ואמרתי אדרבה מצוה ללמוד וללמד לכתוב ולתרגם בערבי בלשון הנהוג בינינו כמ”ש בהקדמת עץ חיים להרב חיים ויטל ז“ל וז”ל לשונו הזהב.

“עוד כתב ע”ד העלמת החכמה זאת שמימות רשב“י ע”ה עד עתה וגם צוה באדר“ז שלא לכתוב דבריו, כי אם רבי אבא שהיה יודע להלבישו באופן שלא יובן בעומק דבריו וכמה ראיות על עונש המגלה החכמה הזאת הכל היה לאותם הדורות אבל בדורות הללו מצוה ושמחה גדולה לפני הקב”ה שיתגלה החכמה הזאת שבזכותה יבוא משיח, וכמה מאמרים בזהר מורים ע“ז, וגם שם כתב כמה וכמה ראיות ברורות ע”ז“, עכ”ל. עוד ראיתי בשפתי ישנים והוא מפתח לספרים ומחבריהם וז“ל שער השמים למה”ו אברהם כהן ארירה הספרדי והעתיקו ללשון הקודש הג“מ יצחק אבוהר ר”מ ואב“ד דק”ק הספרדים באמשטרדם, והוא מפתח וכללים לחכמות הקבלה מקרב הכל אל השכל (עיין בית אלקים עכ“ל; וז”ל לעיל במ"ע בית אלקים).

בית אלקים המקובל מהר“ר אברהם חכם אדירה בלשון הספרדי והעתיקו ללשון הקודש הרב המקובל מהר”ר יצחק אבוהב אב“ד באמשטארדם אצל ק”ק הספרדים והוא ספר נכבד לכל כללי הקבלה ונחלק לז' שערים ולכמה פרקים, עכ"ל.

עוד ראיתי להרבה רבנים שתרגמו בלשונם כהנה וכהנה רבות כמו שם המפורש שמתורגם בלשון לאטינא כמ“ש בספר שפתי ישנים וז”ל.

כתר שם טוב ר' אברהם קלוניא פירוש על השם המפורש ועל שם ההויה ונעתק ללשון לטינא, עכ"ל.

לקצר באתי, יען מו“ר יודע ומבין, וכל רז לא אגיס ליה אם כן מה פשעי וחטאתי אשר שלח לכתוב בחבצלת כל אלו הדברים שאסורה וצריכה גניזה וכו' ויצא בזיון גדול וחלול השם ח”ו, אדרבה רבו הקונים עליה, היו נרדמים ומר העיר אותם עד שלא נשאר אתי מאומה ואמרו לי להדפיס עוד ואני אמרתי להם עכשיו לא יש לי זמן ועת יען שאני מתרגם זוהר הקדוש, אבל באמת אני יודע אם מר היה רואה החבור לא היה גוזר ואוסר ח“ו אבלי לפי קטנות דעתי לא היה צריך למהר ולכתוב קודם שיראה הספר יען שאני לא כמו שאר בני אדם ועשיתי אותו בשביל למכור ולהרויח או לקנות לי שם אלא עשיתי זה לשם שמים והקב”ה בוחן לבבות וכליות ולא נעלם מכבודו מה שאמר דהע"ה ואדרבה בעדתיך נגד מלכים ולא אבוש.

אבל שמעתי כבודו אוהב משפט ותדין דין אמת אפילו על עצמך ומודה על האמת אמרתי זה הוא שמחתי, לכן אבקש ממעלת כבודו אם האמת עמי יכתוב בחבצלת שהיא מותרת ואדרבה מצוה לקרות בה ואני ידעתי שחכמי ורבני בבל (בגדאד) הי“ו כתבו למר מזה הענין גם הם מהרו קודם שראו אותו והמעשה שהיה כך היה –, אחד מחברי עת ששמע שאני מתרגם האדרא זוטא גם הוא שלח ידו ותרגם האדרא רבה. ושלח לחכמי ורבני בגדאד הי”ו לעשות לה הגהה והסכמה ולא הודיע להם מענין ההדפסה, הם ראו דוקא הערבי, בשביל זה אמרו שאין לו רשות להדפיסה והם חשבו שאני כ“כ עשיתי כן ואם היו יודעים כך לא היו כותבים מזה הענין ואני כונתי לעשות תקון לאחי ורעי ולא חס”ו לעשות קלקול, על כן באתי לנשק ידי מו“ר שיודיעני מקור הדין לאמתו. עוד ידוע להוי למו”ר שחכמי ורבני בבל כתבו להגבירים של הודו הי“ו מזה הענין וחשבו שיש להם כח למשול עלי, ב”ה שאני בן חורין ואין להם עלי שליטה אבל אם ילמדני האדון מקור הדין שהוא אסורה וצריכה גניזה אדרבה אני אשתדל לגנזה ואעשה כרצונו ואודה לכבודו רב חנא ורב חסדא ויאריך ימים על ממלכתו עטרת פז תפארת ראשינו.

שאני אוהב האמת ומודה על האמת ואני מאמין בתורתנו הקדושה ה' אחד ותורתו אמת ועמו חס"ר.

אברהם סלימאן דוד חי יחזקאל מתרגם האדרא זוטא קדישא

פונה (הודו)

היום י“ב לח' מנ”א תרמ"ח 20 גולאו 1888

העתונים הראשונים בירושלם

הערות:

א) הלבנון – החל להופיע בירושלם ר“ח אדר תרכ”ג, חדשי, בהוספת “כבוד הלבנון” לתורה וחכמה. לרגלי מכשולים ומפריעים והעדר “רשיון הממשלה” נפסק בתום השנה הראשונה, ור' יחיאל ברי“ל נסע לקושטא ומשמה לפריז ושם החל להוציא את הלבנון פעמים בחדש ואח”כ פעם אחת בשבוע (תרכ“ו–כ”ט) ואח"כ במיינץ שבועון (כעין ובבחינת הוספה להאיזראעליט). ונמשכה הדפסתו עד שנת 1881.

תולדותיו של ר' יחיאל ברי"ל וכל מעשיו ופעולותיו על שדה הספרות וישוב הארץ הלא הם כתובים על ספר “זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ז'.

ב) החבצלת (בהוספות: “פרחי חבצלת” “דיא רוזה” “מבשרת ציון”) החל לצאת לאור בשנת תרל“א בפרקים בלתי קבועים ע”י ר' ישראל בק וחבריו, המדפיס הראשון בירושלם, ובשנת תרל“ב החל להופיע שבועון בקביעות ע”י ר' ישראל דוב פרומקין חתנו של ר“י בק. יותר מארבעים שנה הופיע החבצלת בשערי ירושלם. בשנת תרע”ד נפטר הרי“ד פרומקין ז”ל ושקע שמשו של החבצלת, זקן העתונים בירושלם. – “עיין זכרון לחובבים הראשונים” חוברת ט'.

ג) יהודה וירושלם החל להופיע בירושלם ב' אדר תרל“ז ע”י ר' יואל משה סלמון, יצא לאור רק שנה אחת.

ד) שערי ציון פעמים בשבוע (בעברית ואידיש). החל להופיע בירושלם בש' תרל“ח בעריכת רק חיים פרֶס. בשנת תרמ”ח נפסק מצאת לאור. עיין “זכרון לחובבים הראשונים” חוברות ה–ו.

––––––––

באותה תקופה בשנת תרל“ה, בערך, בעת שנפרד ר' מיכל כהן מהחבצלת, החל להוציא ירחון בשם ה”אריאל" (בתבנית אקטאף). בשנת תרל"ז נפסק.

 

דובר מישרים    🔗

מדי דברי בהעתונים הראשונים, הירשלמיים, אזכיר גם את העתון הראשון הבבלי: “דובר מישרים” שהחל להופיע בעברית מלפני כששים שנה בעיר בגדד, היא בבל הקדומה.

הגליון הראשון יצא לאור בראשון חדשי השנה, בניסן תרכ“ט. בפורמט קטן באותיות רש”י קטנות. – דפוס אבן.

 

שלש תעודות הבאות כאחת    🔗

ע"ד קברי המלכים בירושלם

מחוץ לחומת העיר צפונה, בדרך העולה שכמה מימין, נמצאת המערה העתיקה הנקראת בפי ההמון מערת “כלבא שבוע”. יותר נכון: קברי הילני מלכת אַדַיָב ובני משפחתה, אשר אחרי מותה הביאוה בניה להקבר בירושלם, כידוע.

המקום הזה היה אחוזת ישמעאלים שהחזיקו בו מכבר. בשנת תרל“ד התעוררה אשה אחת מב”י אשר בצרפת ותשלח שלשים אלף פראנק ליד האדון יעקב פאסקל סגן הקונסול האויסטרי בירושלם, ותבקשהו לקנות המערה הזאת מידי בעליה להיות אחוזת עולם לבני ישראל.

ולמען דעת כי אין כל כונה זרה בדבר המקנה, פרסמה המכתב הבא לקמן:

א.    🔗

אנכי הח“מ ברטהא אמליה ברטהראנד, אעיד ואודה במכתבי זה כי בקנותי השדה והמערה שבה הנקראת בשם “קברות המלכים בירושלם” אך מטרה אחת לי בקנין הזה והיא לנצור לעולמי עד את המזכרת הקדומה והנכבדה הזאת. אני מתיחסת עפ”י אבי עובדיה לוי, ואמי נעמי רודרינוס הנריקוס למשפחת ב"י, והמזכרת הזאת של אבות אבותינו חפצה אני לשמרה מכל חלול ואי כבוד.

ברטהא ברטהראנד לבית לוי

ס"ט דזרמאן בצרפת. 23 אפריל 1874

למלאות הדברים האלה כתב הרב הגדול ראש רבני צרפת הדברים האלה:

ב.    🔗

אני הח“מ ראש רבני צנטראל קונסיסטואר לעדת ישראל בצרפת, מעיד בזה כי הדברים שנדברו ונכתבו מאת הגבירה ברטראנד לבית לוי נכונים מאד, לבי נכון בטוח כי מקנת חלקת השדה והמערה אשר בה תשאר אחוזת עולם להיהודים, ושמור מכל חלול קדש ומסירה בידי זרים, הנני מבקש את ראש הרבנים בירושלם ופקידיו לעזור בכל יכלתו בכל הדרוש לקנין הזה עפ”י חקי ממשלת תוגרמא, למען נבצע המפעל ונצליח לקיים את המזכרת היקרה והקדומה הזאת בקרב ישראל.

רב הכולל בצרפת אליעזר איזיראד

28 אפריל 1874

במות הגברת ברטראנד לבית לוי ירשו אותה האחים עמיאל ויצחק פרירא, ובמותם גם הם נתנה הנחלה העתיקה הזאת מאת יורשיהם לממשלת צרפת על פי התנאים המבוארים בשטר המתנה. וזה נוסחו:

שטר המתנה    🔗

מהאדון הנרי פיריירא הבא בשם יורשי האדונים עמיאל ויצחק פיריירא על מקום קברי המלכים הנקראים קבור אל מלוך אשר בירושלם.

סעי' א. האדון הנרי פיריירא נותן במתנה גמורה וחלוטה למלכות צרפת את מקום קברי המלכים בירושלם אשר קנוהו האדונים עמיאל ויצחק פיריירא בכספם, ואשר בגלל חקי תורגמא הועל בערבות על שם האדון פטרימוניא שהיה ציר צרפת בירושלם, כפי המבואר בהודאת בע"ד הכתובה מידיו.

סעי' ב. מלכות צרפת מקבלת על עצמה מצדה: א. לבלי תבטל מקום זה מהכנו אשר לו כהיום במאומה. ב. לשים זכרון תמיד להמתנה הזאת חרות באבן אשר יקבעוה בכותל חצר הקבר מערבה על הוצאות הנותנים. והחרות על הלוח: שמות הנותנים ושם החכם פ. די סולצי אשר הציל את שארית ימי קדמונים זו מהנשיה, ושם האדון פטרימוניא שהיה ציר צרפת בירושלם אשר קנה את המקום הזה בעד האדונים עמיאל ויצחק פיריירא ואת שם האדון “מוס” אדרכל ממשלת צרפת אשר חדש ותקן אותו.

סעי' ג. לתת שמירה מעולה עולמים להאבן הזאת אשר יחרתו עליה שם המקום בשפות צרפת, עברית וערבית קברי מלכי יהודה ותחתיו יחרותו בנוסח הזה:

המקום הזה נקנה בשנת 1878 בעצת האדון פ' די סולצי חבר לבית שבת תחכמני אשר בצרפת; למען תת שארית לשם החכמה ולשם חבת הקודש אשר לשלומי אמוני ישראל. עמיאל ויצחק פיריירא קנוהו, ה' ס. פטרימוניא השתדל בקניתו: וה' מוס אדרכל ממשלת צרפת תקן בדקיו, ונתן מתנה לארץ צרפת.

סעי' ד². ציר ממלכת צרפת יעשה בערכאות בירושלם כל השטרות הדרושים להקים המקום הזה ברשות מלכות צרפת ועל האדון הנרי פיריירא לתת בידי המורשה כל הכח הדרוש לדבר הזה.

נעשה בפריז בעשרים לחדש יאנואר שנת 1886

ועל החתום הנרי פיריירא    ועל החתום ס. די פרייסיני

בהודע דבר הנתינה הזרה הזאת; דבר העול הנעשה ליהודים להוציא מידם אחוזתם, קם שאון גדול כמו בירושלם כן גם בחוצה לה. הרבנים התאוננו במכתביהם אל הרב אוזידור וכו' והעתונים דברו רתת על העול הזה, אחד מהם, העתון הבריטי דזואיש ווראלד, סיים דבריו ואמר: “בימים הראשונים עת היה הדם עב ממים נמצאו פיריירים בעמנו אשר לא בנקל היו מניחים מידם ירושה נשגבה כזאת אשר זכרונות עמם שלוב בה”.

עיין הלבנון שנה ראשונה תרכ“ג, החבצלת תרמ”ד, האסיף תרמ“ח “מפעלי הטוב והחסד בירושלם” להרב ר' יעקב גולדמן נ”י, ולוח־לונץ שנה ג'.³

 

מגנזי ארצות המזרח⁴    🔗

א. אֹהֶל משֶׁה וִיהודִית    🔗

בעזהי"ת

שר צבא רצון, נוהג יוסף כצאן. צדיק ונושע. בימיו יאודה יושע. האיש משה. שמו מישראל לא ינשה. צדיקי כנה"ג שיירי.

השוע סיר “משה מונטיפיורי” יהש"ל

ויהי נועם ה' אלקינו עליו ומעשה ידיו כוננה עליו ומעשי ידיו כוננהו סלה.

“אבינו הזקן! אב רחמן! תורתנו הקדושה אמנו הזקנה ככלה תעדה כליה. ולמודי ה' ירננו כעצי יער לפני כבודו כי בא לאציל מתפארתו עליהם זר תפארה. ויפח בעצמות היבשות האלה נשמת חיים. תורה תמימה! עוד לא יאמר לך עזובה. שפה קדושה! חרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד; כי גואלך חזק עוד ינוב בשיבה טובה ויחדש כנשר נעוריו וכחול ירבה ימים” " הוא זקן־בית־ישראל, הוא הדואג ומרחם עליך, הוא המושיט ידו הנדיבה לעזרה להרבות תפארתך בבית ספרנו" אהל משה ויהודית אף כי מרומים ישכון מגבוה לשבת בין אצילי בריטאנייא הגדולה מלכה ושריה, משפילי לראות את המקום אשר למודי ה' ממנו ייצאו בקונסטאנטינופולי בירת תוגרמה מלכי חסד, ורצה הקדו“ב הזה לכנות שם תפארתו ותפארת זוגתו המעטירה זלה”ה על בית למודי ה' הזה, כי שמע מפי מגיד אמת ואיש תמים השר “מוקאטה” יצ“ו את שמע בית ספרנו וסדר הלמודים אשר תורת אל חי היא ראשית הלמודים, ואחריה שפת תוגרמה היא אהובת נפש אדונינו השולטן החסיד יר”ה, ואחריהן שפת צרפת לדעת חכמות חיצוניות בעזרתה. הוא ראה ויחקרה כי מלאכת ה' ועבודת הקדש יקָּרא פעל יקר כזה, על כן שלח לנו הצדיק “עשרים” ל“ש זהובים לתמוך בימיננו וכהון עתק נחשב בעינינו מתן האדם המעלה הלזה להרהיב עז בנפשנו לצעוד בצעדי ענק על עבודתנו הק‘. ואין מלה בלשונינו להביע תודה וברכה לקדושתו על כל כבוד אשר אָצל בזה ללמודי ה’. ברכות הילדים והילדות אשר פעמים בכל יום יבטו בשפתותיהם עליו, יחולו על ראשו וצדיק כתמר יפרח, ואנחנו בשם תורת אלקינו נדגול להוסיף אומץ און וחיל להרבות כבוד בית ספרנו מיום אל יום. ועד היום גדל מספר באי בית ספרנו ועוד הולך וגדול, כי אספנו בתוכו את הילדות אשר שלחו מבתי ספר הגרעכין בחרפה ע”ד עלילה חדשה אשר העלילו בכפר זה: כי א' מאחב"י תלה צלם הצלב בביתו להתעולל בו (והוא עשהו רק בתמו לשמור כרמו בכל עוף כנף) ובליל פסח הקימו היהודי ממשכבו בחצי הלילה ויניחוהו במשמר, לולי ה' שהיה לנו אזי…..

הנערות האלה, עוד טרם הקימונו את בית ספרנו, נמצאו בבתי בספר ובתי מלאכת יד הגרעכים אשר חנם קבלו אותן כי שכנות עניות היו, ואח“ך בהקימנו את בית ספרנו לא שלחנו יד בנערות הקטנות האלה להוציאן משם, מפני דרכי שלום, אחרי כי בתור האחוה קבלו אותן ועל טהרת ההשכלה נהלו אותן מבלי נגוע אל אמונתן, אך עתה אשר מכח העלילה הזאת אשר בהבל יסודה, חרה אפם על שכניהם היהודים ומבלתי יכולת בידם לנקום נקם כי תהלי”ת תחת מחסה עתיק אנחנו חיים (אף כי רבו הוצאותינו להוציא היהודי ממאסרו בו ביום ההוא ולהוציא לאור צדקנו לפני באי כח ממשלתנו ולחות⁵ דבר העלילה כי לא במרד ובמעל עשה היהודי צלם הצלב להתעולל בשבתו בתוך כפר כזה אשר כל התושבים כמעט באמונתם יחיו ועוד מעט וסקלוהו ורגמו גם את אחיו בחוץ ח"ו). על כן שפכו חמתם על הילדות האלה וישלחו אותן מבית ספרן בחרפה: לכו ושוטטו כאבני השדה בחוצות העיר לכלימת האומה. אז פתחנו את דלתי בית ספרנו “אהל משה ויהודית” להן, וקבלנו אותן כי אחיותנו הנה, וש“ש ושם ישראל נתקדש על ידינו, ולא חסנו על ההוצאות החדשות אשר התחדשו עבורן, כי “אהל משה ויהודית” אהל בל יצען ובל יסע יתדותיו לנצח, וכל חבליו בל ינתקו, באהל אשר הקים משה לבנ”י בה תחסו גם אתן בנות ישראל! ולא תהיינה לבוז לבושת וגם לחרפה: כי ממעי ישראל יצאתן וכל כבודה בת מלך פנימה, ולכל בני ישראל היה אור במושבותם אור בהיר: כי לולי היה ד' לנו להכין את לבבנו להקים את בית ספרנו זה מאז, כי עתה תרופה לא מצאנו לגול החרפה הזאת וכדי בזיון לנו, ובעינינו ראינו כי חפץ ה' צדקנו וטרם מכה, ציץ רפואה פרח, ולא עתה יבוש יעקב ופניו לא יחורו.

אב רחמן! דבר בעתו היתה מתנתו לשלם שכירות בית ספרנו שכר הששה חדשים הבע"ל. ומצוה מהוגנה מאין כמוה האלקים אנה לידו, יאריך ימים ושנים דשנים ורעננים ובימיו יושע יאודה וישראל.

כנפשו המטוהרה וכנפש הכותבים וחותמים פה ר“ח זיו התרמ"א ב”קאדי קייואי האיידאר פשה" קוספולי.

בשם ועד־בית־ספר אהל משה ויהודית, יכב"ץ.

משה נסים בר־נתן ס"ט

סדר לימודי ה' בבית ספרנו:

1 תנ“ך עפ”י ביאור רמב“ן ומלבי”ם.

2 דקדוק השפה כדרכי ן' זאב ורד"ק.

3 ספרי ריב"ל תעודה בישר' ובית יאודה.

4 ספר החינוך על המצות מאת נשיא נשיאי אהרן הלוי זלה"ה.

5 ספרי ספרות לשוה"ק.

6 ספר חיי אדם וקיצור שו"ע.

ב. ספר הזכרון    🔗

אשר הציע ועד חברת “דורשי לשון ציון” בקושטא, לפני ראש גלותא ונשיא ישראל בתוגרמה, ה“ה הרב הגדול, לעמו מעוז ומגדול, רודף צדק ומחזיק הבדק, כבוד קדושת תפארתו, מרנא ורבנא רבי משה הלוי רעיא מהימנא שליט”א.

יעלהו ה' למעלה, וירוממהו על כל תהלה! אמן!

וידעתם כי שלחתי אליכם את המצוה הזאת להיות בריתי את לוי אמר ה' צבאות (מלאכי ב' ד':)

עם ישראל היה מאז ומעולם עם הספר; למן היום אשר שמע את דברי אלקיו על סיני בקדש “והגית בו יומם ולילה” נתן אל לבו לשמוע ללמוד וללמד, וילמד להבין את כח החיים העצורים בתורתו, ובה דבקה נפשו, ותהי אמנת בחיקו, ועל כל מקום בואו זרחה שמש חכמתו, ותהי נר לרגלו, יאיר לנתיבותיו ומנת חלקו בחיים עלי אדמות. וגם בעת התהפך גלגל מסילת החיים, ויגרע כבודו בין כל העמים, לא הרפה את ידו מאחז בה; גם בשתותו את קבעת כוס התרעלה אשר זִמְנה בעדו התולדה, נשבע שבועת אמן לתורתו לבל יסיר עיניו ולבו ממנה, וישמרנה כבבת עין וינצרנה על לבבו תמיד, וכחתם תכניתו העלה אותה לאור לכל העמים, להראות לכל באי עולם כי הוא מעוזו ומשגבו וחסן לאֻמיותו אשר בו ידגול.

אכן תורת ישראל, אשר בה מצא העם המרדף את הנחם האחד כל ימי היותו כלוא בין חומת הגיתו, לא היתה סם חיים בלבד, המשיב נפשו, ואור יקרות המאיר לו חשכת גלותו, וצרי מור המפיץ רוח צח על חלאת משכנו וריח חיי נשמות המרחיב דעתו בעת אשר כל נגשיו התחכמו לו למרר את חייו ולהדריכהו מנוחה; כי אם ביתר שאת רואים אנו בה את המקור הראשון, אשר ממנו נבעו כל הכחות הנפלאים והנעלמים אשר הפליאו לתת לעם עמוסים זה, מצב חזק ומעמד איתן בלב ים זועף, כי ספינתו הקטנה, הנתונה ככדור משחק בידי הרוחות המנשבות והסערות הסוערות להפיצה; תורת ישראל היתה הנסבה הראשית אשר בראה לו לב להבין, כי עליו לשאת יחיל ודומם, כי במה נחשבו כל תלאותיו וצרותיו גם יחד מול ענג התקוה הנעימה להיות גוי אחד בארץ, מרומם בדרכי האצילות הנשגבה אשר הפיחה תורתו בקרבו.

חיי העם הנפלא הזה תלויים בספרותו הכללית ושפתו היתה לבריח התיכון המבריח בין כל חלקיו אשר נפזרו לכל אפסי ארץ, רעיון קיומו וישותו של עמנו, הוא רעיון הספרות אשר לו, ולכן סבל ונשא בגללה, ואת נפשו הערה למות בעד קיומו כי היתה קנין הלאם האחד אשר הגינה על חסן לאמיותו ותשוה עליו הוד והדר, ואת קנינו זה הנקשר בחוט השני אל עורקי לבבו ידע ישראל להוקיר מכל שכיות חמדה.

הספרות הזאת התאימה עם חייו וחפציו ותענוגיו בחיים. היא השיבה את רוחו ותחיה את נפשו העיפה להורגים, כי ברוחו נולדה, והיא כחו וראשית אונו וגם כלכל בה חיי רוחו; – הספרות והעם היו שני כחות פועלים ונפעלים, איש על רעהו, ואיש מרעהו, ויחדו בחוברת היו לנפש אחת, ועל כן הכתה שרש עמוק בחיי העם, ובכל פנה שפנה נודעו עקבותיה. – ספרות ישראל היא התורה, ותורתו היא סם חיים לו, ושפתו– אויר נשמתו כמים לדגים.

אפס נשתנו העתים ונחלפו הזמנים, ואנחנו מאין כח לעמוד על משמרתנו, מבלי יכלת לעמוד על נפשנו נגד מרוצת הזמן, שנינו גם אנו את פנינו עמהם. אור החפש והדרור התחיל לזרוח על גוי ואדם יחד, אחרי הלחמו מלחמה וארוכה עם החושך אשר פרש שמלתו על כל קניני עם ועם, משך אלפים שנה, ויבצר מן האור הנעלה לחדור בעד שמיכת הערפל הנסוך על כל משכנות בני אנוש.

כל העמים התנערו מעפר שפלותם וישתדלו בכל תוקף להוציא ישן מפני חדש; חקים חדשים נבראו למו, וזכיות אשר לא שערום מעולם ניתנו להם, בתי ספר כוננו עבורם, הבערות והעדר הידיעה נתמעטו, ועמהן גם אי־הסבלנות, ועל כל מדרך כף רגל הופיעה ההשכלה. ההשכלה! היא מלאה את ידי האנשים להרוס ולעקור; בשמה קצצו נטיעות שנות עולם, ולא חסו על הדר הזקנה החופפת עליהן, ויטעו חדשות מקרוב באו. וגם אחינו היהודים הריחו מבושם החופש ויאבו לתקן ולשכלל – כאשר בנו את פעולתם זאת – גם על שדמות ישראל. חייהם המדיניים שֻנו ממסד ועד הטפחות, ויאמרו להתאים את היהדות עם החיים החברותיים החדשים, ולחדש רוח נכון בקרבה, לפי מצב הענינים ותנאי החיים בעת החדשה לבל תפול בנופלים ותוכל להתקים ולעמוד בפני החיים שפגיעתם רעה בנוסחתה העתיקה; אבל בכל חפצם הטוב להציל את היהדות משני הכליון, לא הצליחו להגיע למטרתם, כי טעו בשקול הדעת ובהשקפתם העקרית על יסודותיה ותעודתה, ולמרות רצונם כרו בעצמם קברה, וידיהם שכלו רק להציב לה מצבת כבוד ותפארת.

ה“מתקנים” דמו כי האמונה והעם המה שני נפרדים, ואין כל המשך ביניהם.– היהדות תחיה חיי נצח אך בתור אמונה לבד ולא בתור קשר לאומי, ואחרי שהיהדות העתיקה טבועה גם בחותם הלאומי, על כן ראו חובה בנפשם לנער ממנה עפר ימים קדומים, ולחתוך מדתה במדת יתר האמונות. – “הגיעה העת, קראו המתקנים הנלהבים ההם, לתקן את המעוות ולמנות החסרון. תקות הלאום ושפה מיוחדת לא יכירם מקומם בימים האלה בקום דור חדש לישראל!”

בפיהם דברו ובידיהם מלאו. שפת עבר נפלה והוסרה מפקודתה, ועמה נפלו גם התקוות אשר החיו את העם הזה אלפים שנה. העם הנפלא הזה, אשר לפי מצבו הרוחני היה תמיד נעלה ומרומם על כל האומות, נפל פתאום, ובניו אשר חיו חיים מלאים געגועים לארצו חמדת כל ישראל, ותכלית תשוקתו עברו מעל לגבול ישראל ולא שבו אליו עוד! הקשר האמיץ שהיה בינינו הותר, והחבילה נפרדה! זה הוא מצב עמנו עד העת בכל ארצות המערב וגם בצפון. ואם נשים עין בוחנת על מצב אחינו בארצות תוגרמה, אז תעבור לפנינו המחזה האיֻמה ההיא בכל צבעיה השחורים ונגעיה המפשים ושואה תאחזנו ונרתע לאחורנו כי איום מנורא מראיה! שם אנחנו פוגשים בנופים חנוטים, שאין כל רוח חיים בם; עצמות יבשות אשר מן הנמנע הוא להקרים עליהן עור ובשר, אבל פה פצעים חדשים ומכות טריות נראות לנו. פה החולה מוטל על ערש דוי בעת אשר שם עלינו לקבור את המת, ולבנו ימס בקרבנו פן ימות גם מחמד עינינו זה! מעבר מזה יעמדו הנושנים החפצים אך בקיום הסדר – או אי־הסדר – אשר נחלו מאבותיהם, וחושבים כי רק בארבע אמות של הלכה עלינו לשבת, ועל ידי זה הם מפקיעים את עצמם מכל הזכיות והחובות אשר לנו, ומעבר מזה אנשים שהתמכרו אל ההשכלה המערבית; אנשים האומרים כי מיתתנו מיתה רוחנית – היא קיומנו! במה יגבר עתה ישראל חיילים להוסיף לחיות חיי נצח כבראשונה? במה כחו גדול לשמור גם עתה מכל משמר את ירושת אבותיו ונחלתו אשר שפרה עליו? במה יתנכר עתה היהודי בחייו מיתר העמים, ומה יהיה חותמם הטבוע עליהם? מה הוא הגבול אשר יוצב לכל איש ישראל ואשר בעברו אותו תכלה הויתו בתור יהודי?"

על השאלות האלה יש לנו מענה אחד: “הרוח העברי”, היהדות היא כח נעלה ונפלא שעליו ישתוממו רבים, אבל בכל זאת, או בעבור זאת, עלינו לראות במה כוחה גדול? – היהדות היתה תורת חיים לכל העם כֻּלו. אסף כל הגות לבו וילדי רוחו, דברי ימיו וקורות מעשיו בעבר והוה, ותקוותיו בעתיד; ברוח ישראל ובמעשיו נולדה היהדות, ברוחו ובמעשיו שלטה שלטת; ישראל ואוריתא חד הוא, ישראל וספרותו, שניהם כאחד הם סמלי התורה והעבודה. היהודים והיהדות אחוזים ודבוקים זה בזה, וזה הוא כחם לאלקיהם, ובזאת יעשו גם שניהם חיל, ואם חיינו וחיי היהדות לא דבר קל הוא בעינינו, עלינו להשתמש בכח הזה מבלי הרף; עלינו לעשות חיל בתורה ובעבודה. גם אם נשאר נאמנים לרוח היהדות העתיקה, לרוח התורה והעבודה, לא נחדל כיתר האדם, ולא ירע כוחנו בחיים הכלליים של האנושות וקניניה, וגם נוכל להשאר נאמנים לכל הדעות הנעלות והתקות הנעימות של בני האדם, ובנים נאמנים נהיה לארץ מגורנו ולמלכנו הרחמן והחסיד! ונהפוך הוא, כי רק בהיותנו בנים כחשים לרוח עמנו ותורתו, אז יצאו בנינו בגפם מבתינו, חסרי רוח ורגש נעלה, ויתעו לכל עבר ולכל רוח, מבלי מטרה נעלה וזכרונות קדושים, עד כי יבאו אל מקום המים הרעים וישתו מהם וינזרו לבושת, ויביאו רעה על כל הלאום.

את “רוח העברי” נבקש, אחריו נרוצה, על אדמת שפת קדש, רוח־חיים צחה מנשבת, ובין כסאות זכרונותיה אותה לשבת, ולכן עלינו להשתמש בספרות כתובה עברית בשפת העם כלו, יען כי רק אז יש לה תקוה כי תקום ותחיה לאורך ימים, כי לא ינוס לחה, וטעמה יעמד בה, כי תשאר נאמנה לרוח היהדות וכל סגולותיה. – שפת עבר, מלבד יחוסה לזכרונותינו ועתידותינו בהיותה שפתנו הלאומית ולשון התורה והחוזים, הנה גם בזאת יקרה היא לנו מכל יקר, כי רק היא תוכל לספור את כל דמעותינו בנאדה, ורק על ידה יוכל כל איש ישראל לשפוך שיחו בחיק כל אחיו המפוזרים והמפורדים בכל ארבע כנפות הארץ, והיא גם גן נעול אשר רגל זר לא תדרוך בו, ומעין חתום בחותם צר אשר שרב וחורב לא יחריבו מימיו. שפתנו תוכל לשמור על רוח היהדות לצרפה ולזככה בעצם טהרתה, וגם להגן עליה מכל הרוחות הרעות המתרגשות ובאות עליה בכל זמן ובכל מקום!

ואחרי כי שפת עבר, מלבד כבודה ההיה בימי קדם והעתידות הנשקפות לה בבוא עת גאולה לישראל, היא גם הבריח התיכון המבריח את כל קצות העם, הקשר המרתק אגודת כל ישראל חברים, ובא יבא להשתקע ולקבוע דירתו, גם מקצוע הדבֵּר והמחשבה של־העם כלו, הנקוב בשם ספרות העם. על כן ראשית כל דאגתינו תהיה לשפת עבר שלא תשתכח מפינו ומפי זרעינו ותהיה תמיד למשמרת בידינו לעת טובה.– כל העולם חי מהבל־פי־תנוקות של בית רבן, ושפת עבר חיה תחיה אם מעשי אבותינו הקדמונים נאחז בידינו להביא דעת השפה בלב בנינו, לרבות הבנות, מימי ילדותם, ולטעת אותה בקרן בן שמן.

תחיית שפת אבותינו בפי בנינו, לרבות הבנות, היא התרופה לכל מכותינו, על ידה יתעורר בנו הרגש החזק לכל סגולות חמדת העם, הן התקוות הנעימות בגאולתנו. רוח העם אסור כעת באזיקי הבערות יתפתח, ועמו כשרונותיו וכבוד ישראל אשר חולל בגוים ישוב להתנוסס בתפארה.

את זאת ראינו ונתן אל לבנו לשאוב ממעיני הישועה ולהשקות את גן ישראל השמם, למען ישוב להצמיח ולהעלות לנו נטעי נעמנים כבימים מקדם, ולכן גמרנו להקים בית ספר עברי בקושטא, אשר יהיה למופת ליתר בתי הספר בעירנו בפרט, וכל ערי ארצנו בכלל.– המכון הזה אשר אנחנו אומרים לכונן יהיה בית־גידול וחנוך לבנים נאמנים לעמם אשר בכבוד ישראל יתימרו, וחניכי הבית הזה יראו לכל העם מקצה כי נואל לבכר את ההשכלה המערבית על פני העברית, ודור חדש כי יקום ממנה, יחיה ויתנהג על פי חוקי המוסר והמדות אשר היהדות הצרופה מצטינת בהם. כללו של דבר, בחפצנו ליסד בית ספר יחיד במינו בארצות אירופה: לטעת בלבות בני הנעורים השומעים לקח שמה את רוח הלאומי החסר להם בעת הזאת.

וזה משפט בית הספר העברי:

הבית הזה אשר ממנו נקוה כי ברכה רבה יביא ללאומיותנו, יפרד לשני ראשים: א) “בית ההכנה”: ב) “בית ההשלמה”. “בית ההכנה” יהיה למתחילים משש עד עשר שנים, ובו ילמדו בשנה הראשונה, לאמר: במחלקה הראשונה, רק שפת עבר: קריאה וכתיבה, משלים ושירים ותפלות, ושפת קדשנו תהי השפה המדוברת. על המורים לחנך את הילדים בדִבֵּר וברוח העברי, לספר להם ספורי מוסר מועילים, ולחבב עליהם את המצות המעשיות, ולהובילם בכל יום השבת אל אחד מבתי התפלה הסמוכים לבית הספר.

במחלקה השניה: ספרי ה“מאלף”, ה“מדריך”, ה“מורה” וה“מחוקק”, מחזות־הטבע ותורת משה. התחלת למוד החשבון, מלאכת הרשום, תפלות, משלים, ספורים, ושירים הכל בשפת עבר.

במחלקה השלישית: א) שפת עבר, (כל חלקי הדבור, שמות ופעלים) תורת משה ונביאים ראשונים, דברי ימי ישראל עד החשמונאים, טעמי המצות, שירים ומשלים ותמונות מחיי גדולי לאומנו. תורת הארץ, מלאכת החשבון – בעברית. ב) התחלת הוראה בשפה טורקית.

במחלקה הרביעית: שפת עבר (שמוש הלשון) נביאים אחרונים, מעט משנה, דברי ימי עמנו עד אחרי חרבן בית שני, שירי ר' יהודה הלוי, משלים וספורים, באורי כונות התפלה, תמונות מחיי גדולי לאומנו, מלאכת החשבון והרשום, תורת הארץ, מחזות הטבע ומדעים.– בעברית. ב) השפה הטורקית. דברי ימי מלכי עותמאן.

בבית ההשלמה יורו בכלל: שפת עבר על בוריה, הספרות העתיקה והחדשה; משנה עם הרע“ב, ומבוא לה מאת פְרַנְקֶל, מדרשים ואגדות ותלמוד בבלי עם רש”י, דברי ימי עמנו בפרוטרוט, שיר ומליצה, כל הידיעות הנלמדות בבתי ספר בינונים, השפה הטורקית על בוריה ודברי ימי מלכות תוגרמה. מלבד אלה יורו לקח בשפות אירופה כפי חפץ הורי התלמידים.

בית ההשלמה יחלק לשש מחלקות בשש שנים.– מהכתה השניה אשר לבית ההכנה והלאה על כל התלמידים לאמן את ידיהם במלאכת הרשום וחלוץ עצמות.

מתפקיד בית הספר אשר אך ראשי פרקיו רשומים בזה, לא יוכלו לסור לא המורים ולא המפקדים. רק אם איזה שנוים לפי התפתחות הידיעות והפדגוגיא, ידרשו זאת מידם. על יד התפקיד הזה נגיע אל המבוקש הנרצה, וידנו תעש חיל. שפת עבר, המרכז הרוחני והלאומי תשוב לתחיה. בנינו יהיו מחונכים על פי רוח אבותינו בטעם חדש, וסדר טוב ומועיל, אשר בכוחם להרים את מסך הבערות מעל צעירינו, לעשותם מכשרים ללחום את מלחמת היהדות בההשכלה הנוכחית המשתררת על מורשת אבותינו.

ועתה, נשיא בישראל אדוננו! הצענו לפני הדרתך את דברינו בספר הזכרון הזה, המראה כבראי את הסכנה הנוראה המרחפת על ראש בת ציון, ואת סבותיה, וגם את דרכי הרפואה התוינו פה נגד עיניך הטהורות. הבה נא נשיא ישראל, הדואג לעמו כאב על בניו, את ידך לנו לעזור לנו כפי ערך הרעיון הנשגב וחשיבותו! רכב ישראל ופרשיו, האצילה נא מהודך על יליד רוחנו ואמצהו כבן לך, כי לא לנו אנו עושים כי אם עבור בניך זרע אברהם יצחק ויעקב אשר פקדם אל צורם בידיך; רדה נא ממרום שבתך, ששם הושיבך אלקיך לשפוט את עמו, והשתתף עמנו בעבודת הקדש, שא עיניך, הנשיא בישראל, וראה למי חמדת ישראל! עיני עמך מביטות אל קדושת כבודך, ועתה הורם נא את הדרך אשר ישובו אליו להיות עם ברך ה', הזוכר את חליפותיו, והמתחזק בהוה, והמצפה לעתידות טובות!

נשיא ישראל אדוננו מאור עינינו! בשם רבבות אחינו אשר לבם רד עוד עם לאומיותם, אתאנו עדיך לחלותך לבל תמנע מאתנו עזרתך. את שמך, אדוננו הנשיא, המזהיר כאיי זהב על ים תכלת, קרא נא על מפעלנו, אשר אנחנו אומרים לבנות בו את בית ישראל ההרוס פנימה, ומכבודך, שארית הפלטה מימי קדם אשר בו יתפאר ישראל ויתנחם, שית על בנין רוחנו זה העתיד להרים כבוד עמך־וקרנו בחוץ!! שני כתריך, כתר התורה והמלכות, אשר העטירך במו אביר יעקב, יגינו על סגולותינו היקרות: שפתנו ותקותנו וחוסן לאומיותנו, למען יסופר בדברי ימינו לדור אחרון, כי בימי משה נשיאנו ועל ידו שבה שפתנו לתחיה! וגם לבקשתנו זאת העתר נא אדוננו הנשיא, והאצילה נא מכבודך על חברתנו המתחננת לפני כבוד קדושת תפארתך, שתהיה לה לראש ולאב. ואנחנו תפלה לאל חי, ירבה כבוד עמו על ידי כבוד רבנו, תרב גדולת אדוננו, ותגדל מעלת נשיאנו למעלה למעלה ותפארת לאדוננו, ולטוב לנו כל הימים. כן יצו ה' את הברכה עד העולם אמן ואמן.

החותמים בברכה בשם ועד חברת “דורשי לשון ציון” – בקושטא יע"א.

היועצים וחברים נכבדים:

אליא נבון ס“ט    עבד אברהם איבלאגון אנכי רב ומו”צ בעיר קאניאה יע"א   

יצחק נבון ס"ט       דר' שמואל ברזילאי    דוד רוזאניס

ביטאלי בכר ס"ט    יהודה העציוני המכונה דר' הולצמן עורך ס' הזכרון.

ג. מכתבי ר' קלמן שולמאן ז"ל    🔗

כדאים המה המכתבים האלה, כמו שהם, לראות אור. הן מצד סגנונם והם מצד כותבם, לראות כיצד ואיך היה מוכרח החכם, זקן הסופרים בישראל, להשתמש במכתבים אלה לעת זקנותו ודלותו, לבקש רחמים עליו ועל ספריו אשר לא יסולאו בכתם אופיר⁶

בשם ה'.

להדר כבוד הרב הנכבד, הגביר המפאר, שוע ונדיב לב, רב פעלים ורב עליליה בכל תושיה משרידי יחיד בני עליה, כבוד שם תהלתו האדון מ' משה בר נתן ס“ט הי”ו.

יקבל נא הדר כבודו את תודתי ואת ברכתי על אגרתו ועל מנחתו בעד ספרי ימי עם עולם אשר הגשתי לכבוד שמו, ומה יעלוז לבי ותגל נפשי כי לא אלמן ישראל מאנשי מופת גם בדור יתום הזה, עוד יתנוססו פועלי צדק ויחידי סגולה כבר נתן בעדת ישרון, איש אשר בו יתפאר ישראל ויפאר את דורו בכבוד יהיה נועם יי עליו ויאר אור פניו אליו, אמן.

ואחרי אשר הואלתי לדבר את הדר כבוד אדוני, ארהיב בנפשי עז לשאול ממנו שאלה אחת ועל צדקתו וגודל חסדו אשען כי יתן מקום לשאלתי: כי הנה חנני יי לעת זקנתי בבן זקונים, הוא ספר דברי חכמים וחידותם לבאר באר היטב אגדות פליאות וחידות מני קדם בתלמוד ומדרשים, והס' הזה הוא בהיר כל ספרי אשר כתבתי עד כה, הנני שואל מאת הדר כבוד אדוני אולי יואיל כי אקדיש את הספר הזה לשם כבודו ולזכרו, ובכל עת ובכל מקום אשר יהיו דברי הספר הזה נקראים יבורך שם כבוד אדוני, וזכר רב טובו יהולל גם על חסדו הגדול אשר יעשה עמדי להיות עזר לי להוציא את הס' הזה לאור לכבוד חכמינו הקדושים ז"ל תופשי התורה ולהשיב חורפיהם דבר וקשט אמרי אמת. ומאשר כבד עלי מעשה הכתב הספרדי וגם עיני כהות, אין תאר ואין הדר למכתבי, ואת הדר כבודו הסליחה, ואקו כי יואיל בטובו הגדול לכבדני וגם הפעם ולהודיעני אם לפי כבודו יהיה לרצון כי אקדיש על כבוד שמו את ספרי דברי חכמים וחידותם, ובזה אדע כי מצאתי חן בעיני כבודו, אני מכבדו מוקירו כיפעת חין ערכו הרם.

קלמן שולמן

א' דר“ח תמוז תרמ”ז, ווילנא

––––––––

להדר כבוד הרב הגביר הנעלה, צבי תפארת עדתו ופאר קהל עדת בני ישראל, רב החסד ומהיר צדק כקש“ת הר”ר משה נסים בר־נתן הי"ו

יקבל נא אדוני הנכבד את תודתי ואת ברכתי על אגרתו ועל מנחתו אשר הואיל בטובו הגדול לכבדני ולשמחני ויסלח נא לי אם גם בפעם הזאת יהיו דברי מעטים, כי ימי הזקנה והשיבה הכשילו את כחי ואוני וכבו אור עיני וקיר ברזל הם ביני ובין רצוני. ואני תפלה לאל צדיק, אשר עמו מקור צדק עולמים, כי יגמול למשה בר־נתן בחירו כצדקו ויוסיף לו כשנות משה בן־עמרם נביאו ונאמן ביתו, לבעבור יוסיף עשות עוד צדקות ה' וצדקות פזרונו בישראל ועיניו תראינה בבוא לציון גואל וכבוד אלהי ישראל יופיע על האריאל, אמן ואמן.

והנני מכבדו ומוקירו כיפעת חין ערכו

קלמן שולמאן

שלום שלום לכבוד הרב החכם היקר והנבון כו' כש“ת הר”ר יצחק נבון הי"ו. אודנו בכל לב על דבריו היקרים אשר ערך אלי והנני מכבדו ומוקירו כגדל חין ערכו

קלמן שולמאן

יום א' פרשת תצא תרנ"ב. ווילנא.

––––––––

בשם ה'

להדר כבוד הרב הגביר המפואר, שוע ונכבד, רב פעלים ורב מהללים האדון בר נתן הי"ו.

שמן תורק שם הדר כבודו בשערים, בעדת צדיקים וסוד ישרים, וכל יודעיו יעידו ורוב טובו יגידו כי צדקות ה' הוא עושה, ובכל טוב ותושיה הוא רב עליליה, על כן אקוה כי איש הנעלה כמוהו לא יתעלם ולא ימנע מפנות אל אחד מזקני הסופרים אשר ספריו הרבים נפוצו בכל תפוצות ישראל והפיקו רצון מאת כל קוראיהם, ובטובו יואיל לקחת רצון מידי את ספרי בית האסף אשר אני מגיש לו בזה, גם יואיל לכבדני נגד נכבדי בני עירי בתשובתו הנכבדה.

יהי נעם יי עליו על כל ישראל ובימיו ובימינו ולעינינו ישוב כבוד האל אל האריאל וההראל ובא לציון גואל א"ס.

והנני מוקירו כיקרת חין ערכו

קלמן שולמאן (זה שמי גם האדרס שלי)

יום ג' פ' בלק תרמ"ו, פה ווילנא.

––––––––

בשם ה'

לכבוד הרב הגביר המפאר, שוע ונכבד, שוחר טוב ותושיה, רב פעלים ורב עליליה משרידי בני עליה האדון הר“ר משה ב"ר נתן הי”ו

לפני שנה נכבדתי בעיני הדר כבודו לקחת רצון מידי את ספרי בית האסף ולכבדני גם בתשובתו הנכבדה, ועתה בצאת ס' ימי עם עולם לאור, והס' הזה סגולה עתיקה ואוצר נחמד מימי קדם אשר הביאותיו אל תחת יריעות שפת קדשנו, אמרתי להגיש גם אותו להדר כבוד אדוני אשר שפת הקדש וספרותה ופליטת סופריה נכבדו בעיני כבודו כיאות לנכבד ואיש מופת כמוהו, ובטחתי כי גם בפעם הזאת יואיל כבודו לאסוף אל בית אוצר ספריו גם את ספר ימי עם עולם ובטובו יואיל לכבדני נגד נכבדי בני עירי גם הפעם בתשובתו הנכבדה.

יהי נעם ה' עליו, ארך ימים ישביעהו ובנחמות עמו וישועות ציון יראהו והנני מוקירו ומכבדו כרום חין ערכו

קלמן שולמאן (זה שמי וגם האדרס שלי)

ג' ניסן, תרמ"ז, ווילנא

 

רדי"א    🔗

זכרון עדות שהיתה בפנינו עדים הח“מ, היות שהשותפים הנגידים מו”ה נתן גרינגארט נ“י ומו”ה בן ציון ליאון נ“י יש להם חצר עליה פעה”ק ת“ו ברחוב עקאביט אל וואדי בהמבוי הקטון לצפון הרחוב מימין הכניסה אשר בצדו לצד מזרח היא החצר החדשה שבונה הרב הגדול כמוהר”ר דוד ן' שמעון יצ“ו לזכות ק”ק המערבים הי“ו תחת פקודתו והנהגתו, ובחצר העלי' של השותפין הנז' יש שלשה בתים אשר חלונותיהם פתוחות לרוח מזרח לתוך החצר החדשה של ק”ק המערבים הנז' היינו מהבית עלי' הגדולה אשר בדרומית מזרחית לצד הרחוב הנז' יש זוג חלונות לרוח מזרח פתוחות על גג הבתים של החצר החדשה הנז' אשר גבההם מגגה הבתים ערך אמתים וחצי, ובצדה בית קטנה ולה חלון א' גבהה מגג הבתים הנז' ערך שלש אמות, ובצדה עוד בית לצפונית מזרחית בהחצר ולה ג“כ חלון אחת להחצר החדשה הנז' גבהה מגג הבתים ערך ארבע אמות, והנה הרב ר' דוד הנז' רוצה לבנות עוד עליות על גבי הבתים התחתונים של החצר החדשה הנז' לזכות ק”ק המערבים הי“ו ומוכרחים לסמוך בנין העליות האלה אצל כותל המזרחי של החצר העלי' של השותפים מו”ה נתן ומו“ה בן ציון הנז' אשר תיקנו הכותל הזה עתה מחדש, וגם בבנין העליות האלה צריכים לסתום זוג החלונות של הבית הגדולה של השותפין הנז' וחצי החלון של הבית הקטנה האמצעית הנז‘, והשותפין הנז’ מוחים בדבר זה שלא לסמוך בנין העליות של החצר החדשה הנז' אצל הכותל שלהם וגם שלא לסתום את חלונותיהם הפתוחות להם שמה מכבר, ועתה נתפשרו הרב הגדול כמוהר”ר דוד ן' שמעון יצ“ו הוא הראש והמנהיג של ק”ק המערבים הי“ו אשר על ידו נבנה החצר החדשה הנז' לזכות הק”ק הנז' והשותפים הנגידים מו“ה נתן ומו”ה בן ציון הי“ו הנז' בעלי החצר העליה והבתים הנז' על האופנים והתנאים המבוארים הלאה. ובכן עתה לפנינו עדים הח”מ באה האשה מרת גיטל ת“מ ובעלה הנגיד המופלג מו”ה נתן גרינגארט נ“י והאשה מרת בלומא גליקא ת”מ ובעלה הנגיד המופלג מו“ה בן ציון ליאון נ”י שותפי חצר העליה הנז' וכה אמרו לנא אתם הוו עלינו עדים גמורים כו“נ וקנו מידינו קגו”ש במדל“ב מעכשו כתחז”ל ואף כתבו וחתמו ותנו ליד הרב ר' דוד ן' שמעון יצ“ו לזכות ק”ק המערבים הי“ו היות אמו”ץ שנטלנו וקבלנו מידו סך ארבעים לירא זהב נאפאליון טו“ת ובאו לידינו בשלימות ובעבור זאת נתננו לו לזכות ק”ק המערבים יצ“ו כל רשות ויפו”כ וזכות אשר המה רשאים מעתה ומעכשו לבנות העליות על הבתים התחתונים בהחצר החדשה הנז' לסמוך אותם אצל כותל המזרחי של החצר העלי' שלנו הנז' מן הקצה אל הקצה מהקרן מזרחית דרומית עד הקרן מזרחית צפונית וגם יכולים בבנין העליות האלה אשר יסמכו אותם אצל הכותל מזרחי שלנו שהוא כותל המערבי לבנין שלהם לסתום את זוג החלונות של הבית הגדולה שלנו אשר בצד מזרחית דרומית הפתוחות עתה לאויר החצר החדשה על גג הבתים התחתונים הנז' אבל רק עד המשקוף העליון ולא עד בכלל, היינו רק את חלל החלונות עד המשקוף העליון בגובה החלונות וברחבם עד סוף הכותל שלהם וכן יש להם רשות לסתום בערך חצי, החלון האחד של הבית התיכונה הפתוחה לחצר החדשה כנז' היינו עד כנגד תחת המשקוף של זוג החלונות הנז' במדה אחת ולעומת זה מה שיסתמו למטה בהחלון צריכים לסתור קשת החלון למעלה ולהגביה בחלל הבית אל הכפה ולתקן באופן שיהיה החלון הזה בגדלו כאשר הוא עתה רק למעלה בגובה הכותל, אבל מהחלון השלישי אשר בהבית השלישי במזרחית צפונית אינם רשאים לסתום מאומה וגם העליה אשר יבנו שמה נסמך אצל הכותל שלנו הנז' צריך שתהיה מתחת להחלון הזה עד חלל החלון לבד וכל חלל החלון כפי שהוא כעת יהיה למעלה מהגג ובסדר הזה יהיה כל גגות העליות אשר יסמכו אצל הכותל הזאת שוים במישור יחד היינו למשוך קו המדה ישר על המחוגה ממשקוף התחתון של החלון הזאת מזרחית צפונית עד תחת המשקוף העליון של זוג החלונות אשר במקצוע מזרחית דרומית הנז' ומדה אחת להם, ואנחנו יש לנו רשות לפתוח בהבית הגדולה שיסתמו בה זוג החלונות הנז' חלון אחר מהמשקוף העליון ולמעלה מהזוג שנסתמו אשר ישקיפו על גג העליה שיבנו שמה בעזה“י. ואלה השלשה חלונות הבתים אשר ישארו ועלו על גגי העליות שלהם ישארו כך לעולם ואינם רשאים עוד לסותמם כלל וכאשר ירצו לבנות עוד עליות שלישים על גג העליות האלה אנו נותנים להם ג”כ כל זכות ורשות ויפו“ך לבנות ולסמוך למעלה כרצונם אצל כותל המזרחי הנז' אבל רק אצל מקום הפנוי שבין חלון לחלון באופן שהחלונות ישארו שקופים לאויר גגות העליות השניות כמו שהם. וכן אם אנחנו נרצה לבנות בעזה”י עוד עליות על הגגות שלנו יש לנו הרשות לפתוח חלונות למעלה פתוחות למזרח לאויר החצר החדשה הנז' נגד החלונות שלנו למטה במכוון ולא רחבים יותר שלא יוגרם להם היזק אם ירצו הם לבנות עוד בין חלון לחלון כנז‘, ותנאי מפורש אודות הכותל הזה הגבה למעלה שאם אנחנו נגביה אותה תחילה כדי לבנות על גגי העליות שלנו אזי יש לק“ק המערבים זכות ורשות וכח מספיק לבנות ולסמוך אצל הכותל הזה ואם הם יבנו תחילה ויגביהו הכותל אזי הזכות והרשות ויפו”ך לנו ולב“ך לבנות ולסמוך אצל הכותל הזה כחפצנו. כל הנז”ל אמרו לנא עדים הח"מ השותפים בעליה החצר הנז’ מרצונם הטוב ובדעת מיושבת בלב שלם ונ“ח בלי שום אונס והכרח כלל, וכך אמרו לנא שט”ד כתבוה בשוקא וחתמוה בברא כי היכא דלא ליתנו כמלתא טמירתא אלא גלוי' ומפורסמת לכל ועל כ“ז קנינא מהם קנין אוה”ב קגו“ש במדל”ב מעכשו כתחז“ל וכן נתפשר ונתרצה גם הרב ח”ר דוד ן' שמעון הי“ו הנז' הוא הראש והמנהיג והאב”ד של ק“ק המערבים הי”ו בכח ורשות שבידו מהק“ק הנז' ושילם במיטב הסך ארבעים לירא נאפאליון הנז' וקבל ע”ע כל האופנים והתנאים המפורשים לעיל בלב שלם ובנפש חפצה וקנינא מיני' קגו“ש במדל”ב מעכ' כתחז“ל, וכל הנז”ל נעשה בכל באופן היו“מ ומו”ה לפו“ד ועפ”י נימוסי המדינה ודיני דמלכותא דלא כאסמכתא ודלא כו' וכל המערער ידו על התחתונה, ובפירוש קבלו עליהם ועל כל ב“ך סברת המאשר והמקיים שט”ד אפי' כסברה יחידאה כו' ונעשה בתנאי גו“ש כתנאי בני גוב”ר ומעכשו, ובאחריות ושעבוד גו“ש כו' כתחז”ל ובביטול כו' ובפיסול כו' ולא יורע כו' ולא יופסל כו' ונעשה על אופן היו“מ לפו”ד וכתחז“ל ולהיות האמת נאדרת לראי' ולמשמרת בעה”ח ועל הגלוי יום ט“ו לח' חשוון שנת ה' ת”ר ושלשים לב“ע סימן טוב למישרים לפ”ק, פעה“ק ירושלם תובב”א. והשובו"ק.

נאם יעקב הלוי ספיר    ונאם אהרן בן אברהם מלאמזא

וליתר תוקף ועוז באנו גם אנחנו השותפים הנז' לאשר ולקיים כל הנז“ל בחתימת ידינו ממש והכל אמת ויציב ונכון ובעה”ח יום הנז' פעה"ק הנז'

נאם נתן בן שלמה גרינגארט    ונאם בן ציון בה"ר ארי' ליב ליאון

גם אנכי העומד לשרת בקדש בקהל עדתי ק“ק המערבים הי”ו פעה“ק ירושת”ו העוסק בבנין החצר החדשה הנז' ועלי הי' כולנה באתי עה“ח בהודאה גו”ש שכל האמור בסדר עליון בחת“י העדים כו”נ הנז' נעשה מידי ורשותי וקנו ממני קגו“ש כתחז”ל וחתמתי בזה בח“י ממש ובחותם הק”ק והועד. והכל שובו"ק.

הצב“י מעט דב”ש ס"ט

(מקום החותם של ועד דק“ק המערבים הי”ו) (מקום החותם)

 

לזכרון השר משה מונטיפיורי ז"ל⁷    🔗

מלפני קמ“ה שנים כיום הזה, ח' חשון, נולד מושיען של ישראל: ר' משה ב”ר יוסף אליהו מונטיפיורי ז“ל. לזכרונו אנו נותנים בזה העתקת ה”תפלה" שנערכה בירושלם ביום הזה ח' חשון תרמ"ה בהדרת שיבה ורגשי קודש⁸:

תפלה למשה    🔗

והיא תפלת עם ד' בעיר הקדש ירושלם תוב“ב בבתי כנסיותיהם בשמיני לחדש מרחשון תרמ”ה, יום מלאת מאה שנה לחיי השר הצדיק, תפארת ישראל והדרו, רצוי ד' ואהוב מלכים, חביב עמו מרומם בפי כל נשיאי ארצנו הקדושה סיר משה מונטיפיורי בארנעט הי"ו

וכך סדורו של היום: בהתאסף העם בבתי מדרשיהם לסיים הש“ס והמשניות, כאשר קימו וקבלו עליהם לעטר את היום הזה בכתרה של תורה, והיה טרם יאמרו הקדיש דרבנן יאמרו בכנופי' וקול הלל ותודה מזמורי תהלים אלה: טו. ק. קיא. קיב. קלד. – ואחר כן יתפלל הש”ץ התפלה הזאת:

יי צבאות שוכן ירושלם אשר בחרת בעמך ישראל: ותוציאם מכור הברזל ותוליך אותם קוממיות אל הר זה קנתה ימינך: למען הברית והחסד אשר הואלת לכרות עם אבותם: – אך העד העידות בעמך ביום תתך למו ארץ החמדה לאמר: אם יעזבו בני תורתי ואת בריתי יפרו אז אפיץ אותם בגוים ואזרם בארצות: למען ייטיבו דרכם ואשוב לקבצם מארצות גלותם להיטיבם באחריתם: ואתה יי אלהים את אשר דברת היה והננו כיום שמונה עשרה מאות שנים גולים ונפוצים בקצות הארץ: ובכל השנים הרבות האלה לא מצאנו מרגוע: רבים קמים עלינו וכקבר פתחו לועם לבלענו ולהשבית מאנוש זכרנו: לולי יי שהיה לנו אזי כבר שכנה דומה נפשנו: כי הקימות לנו בכל דור ודור מושיעים ויהיו לנו לפה בחצרות מלכים ונסיכים: להוציא לאור משפט רצוצים להשיב חרב אל נדנה: כלו הלוחמים בנו ועמך לא כלו תמו מרשיעינו וחסדיך ורחמיך עלינו לנצח לא יתמו: למען דבריך אשר אמרת ואך גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני יי אלהיהם:

ועתה יי! מלפני מאה שנים ביום הזה הזרחת לעמך שמש צדקה: כי ילד יולד לנו זה האיש משה בן יוסף אליהו מונטיפיורי: אשר בחרתו לצות אותו לצאת לישע אמך: הוד והדר שוית עליו החן והחסד שלחת ללותו בכל דרכיו: ותתן לו יד ושם בהיכלי מלכים וקיסרי ארץ: עם פיהו היית להמליץ טוב על עמך בארצות מצוקותיהם להשיב מעליהם חמת עריצים: ותתן על ימינו אשת חיל מנשים באהל תבורך יהודית רוח נדיבה סמכתה ותהי לבעלה עזר: ותפיח במו אש קודש ויאהבו עמם אהבה רבה: בכל צרותם למו צר לא נחו ולא שקטו עדי שמו בארץ משפטו וצדקת מלכים כאור נגה: להציל נפשות לקוחים למות על לא חמס עשו להוציא אסירי־חנם מבית כלא וחיָיתם באור תראה:

ואנחנו שוכני הר קדשך אשר זעיר שם נתקבצנו מכנפות הארץ לרצות אבני הריסתינו ולחונן עפר קדשנו: אתנו הפליא האיש משה חסדו שבע פעמים זרחה שמשו על נאות הריך: להפיח רוח חיים בעצמותינו היבשות ולהרנין לב נדכאי רוח: והנה כהיום הזה יום המלואים בו מלאו לעבדך מאה שנה שנות צדקה וחסד: בכל מקדשי עמך ישראל בארצות פזוריהם מוגש לפניך יי אלהינו תודה וברכה על חסדך עם איש חסידך: שרידי עמך ישירו תהלתך ויעתירו על חיי איש זה חפצת בו: ועתה הלא כפלי כפלים תודה לך יי עלינו יושבי ציון כי חסדיך גדלו עלינו על ידי משה עבדך: ותתן לנו שארית בארץ לבנות הנהרסות לטעת הנשמה:

כי על כן אנו מפילים תחנוננו לפניך: אנא אל רחום! שמור את־משה עבדך וסכותה עליו ביום זקנה: מהר זה שכנת בו תופיע על מפעליו וזרע צדקותיו יצמיחו ישע: וסר מעמך קנאת עמים ושלות השקט תהיה על ראשם: וישמח צדיק כי חזה נחומים ויגל לבו כי לא פסו אמונים:

וזכרת היום נפש יהודית אמתך וחסתה בצל כנפיך סלה: ועל עמך ישראל חוסה והושעתו מדי רודפיו ולבשו אויביו בושת ואוהביו רנן ירננו: ושבת לציון ברחמים וביתך תחזינה עינינו אמן סלה:

וזאת הברכה אשר נתוספה בשדה החברות “משכנות ישראל” ו“אהל משה” באורה ושמחה וששון ויקר:

מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב הוא יברך וישמור וינצור ויעזר את הרב הגאון רבי נתן אדלר הכהן נ“י רב רבנן למדינת בריטאני', עם השרים הרמים בעלי הועד “מזכרת משה” Sir Moses Montefiore Testimonial בעבור שנועדו יחד להקים “מזכרת למשה” ויואילו לבחר בהר ציון לבנות חרבות ירושלם – בשכר זה הקב”ה ישמרם ויצילם מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה וישלח ברכה והצלחה במעשה ידיהם, וכשם שהם מאירים פני ירושלם להלבישה שמחה וששון כן יאיר ד' פניו אליהם, וישכון שמחה באהליהם, ויראו בנחמות ישראל – ונאמר אמן.

נוסח התפלה חובר ע“י הרי”מ סאלאמאן ז"ל⁹

פנחס בן צבי גראייבסקי מילידי ירושלם העתיקה ותושביה

        תרל“ג–תר”ץ¹⁰.

אמרתי אין שמירה לתעודות אלא בהדפסה.

אם ישאלני איש: מה פרסמת? אומר: מעט מאד

אם ישאלני איש: מה יש לפרסם? אומר לו: הרבה והרבה