רקע
יצחק יציב
דָּוִד שִׁמְעוֹנוֹבִיץ

 

א    🔗

זֶה כְּאַרְבָּעִים שָׁנָה מִתְנוֹסֵס שְׁמוֹ שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר דָּוִד שִׁמְעוֹנוֹבִיץ בַּסִּפְרוּת הָעִבְרִית. פַּעַם בְּשׁוּרוֹת קְצָרוֹת שֶׁל שִׁיר קָטָן, פַּעַם בְּשׁוּרוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁל פּוֹאֶמָה וְשֶׁל אִידִילִיָה וּפַעַם בְּדִבְרֵי פְּרוֹזָה, אִם בְּסִפּוּר וְאִם בְּדִבְרֵי הָגוּת וּמַחֲשָׁבָה. כִּמְעַט בְּכָל צוּרוֹת הַסִּפְרוּת כּוֹתֵב דָּוִד שִׁמְעוֹנוֹבִיץ – לְמִן הַפּוֹאֶמָה וְהַמָּשָׁל הַמְחֹרָזִים וְעַד לִרְשִׁימַת זִכְרוֹנוֹת.

לֵב עֵר וְאֹזֶן קַשּׁוּבָה לְדָוִד שִׁמְעוֹנוֹבִיץ. עָקוֹב יַעֲקֹב אַחֲרֵי כָּל הַמִּתְרַחֵשׁ בְּחַיֵּי עַמּוֹ וְאַחֲרֵי כָּל הַמִּתְאָרֵעַ בָּעוֹלָם וְיֶאֱסֹף אֶל פִּנָּתוֹ, פִּנַּת מְשׁוֹרֵר, יֶהְגֶּה בַּדְּבָרִים וְיַבִּיעַ בְּשִׁיר אֶת אֲשֶׁר קָלַט בְּנַפְשׁוֹ. אַתָּה לוֹקֵחַ אֶת כַּרְכֵי שִׁירָיו שֶׁל שִׁמְעוֹנוֹבִיץ בַּיָּד וְאַתָּה קוֹרֵא שִׁיר אַחֲרֵי שִׁיר – וּלְפָנֶיךָ סֵפֶר הַיָּמִים.

וְאוּלָם דָּוִד שִׁמְעוֹנוֹבִיץ אֵינוֹ רוֹשֵׁם מְאֹרָעוֹת אֶלָּא כּוֹתֵב שִׁירִים, שֶׁהֵם פְּרִי הִתְרַשְּׁמוּת מִן הַמְאֹרָעוֹת, לֵאמֹר – כֵּיצַד הֵגִיבָה נַפְשׁוֹ עַל דְּבָרִים וּמַעֲשִׂים וְכֵיצַד חָזָה רוּחוֹ אֶת חֶזְיוֹנוֹת הַטֶּבַע וְהַחַיִּים. כִּי לִבּוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹנוֹבִיץ פָּתוּחַ גַּם לְמַרְאֵה נוֹף – רְסִיסֵי טַל, שְׁקִיעַת חַמָּה, יַעַר, נַחַל וַעֲרוּגָה מְזִינִים אֶת עֵינָיו וּמְעוֹרְרִים אֶת חוּשָׁיו וּפִיו יֹאמַר שִׁירָה.


 

ב    🔗

דָּוִד שִׁמְעוֹנוֹבִיץ נוֹלַד בָּעִיר בּוֹבְּרוּיְסְק שֶׁבְּרוּסְיָה בְּכ“א אָב תרמ”ו. בְּכָל יַלְדֵי הַיְּהוּדִים בַּיָּמִים הָהֵם לָמַד גַם הַנַּעַר דָּוִד בַּ“חֶדֶר” תּוֹרָה וְתַלְמוּד עַד שְׁנַת הַשְּׁתֵּים־עֶשְׂרֵה לְחַיָיו. וְאוּלָם כְּבָר בְּשַׁחַר נְעוּרָיו נִתְגַּלְּתָה בּוֹ אַהֲבָתוֹ לַטֶבַע. הַנָּהָר בֶּרֶזִינָה שֶׁהָעִיר בּוֹבְּרוּיְסְק שׁוֹכֶנֶת עַל יָדוֹ, הֶעֱנִיק לַנַּעַר מִתַּפְנוּקֵי הַשַּׁיִט בְּסִירָה וּמִמַּרְאוֹת הַטֶּבַע עַל גְּדוֹתָיו. אָבִיו, סוֹחֵר יְעָרוֹת, אִישׁ מַשְׂכִּיל, חוֹבֵב סִפְרוּת, הָיָה לוֹקֵחַ אֶת בְּנוֹ אִתּוֹ בִּנְסִיעוֹתָיו לַיְּעָרוֹת. הוּא גַּם הִשְׁפִּיעַ עַל הַבֵּן לֶאֱהֹב אֶת הַתַּנַ"ךְ וְשִׁירָה בִּכְלָל. מֵאִמּוֹ יָרַשׁ אֶת הַחִבָּה לְמוּסִיקָה וּלְכָל דָּבָר יָפֶה, “מִמֶּנָּה יָרַשְׁתִּי – אוֹמֵר הַמְשׁוֹרֵר – כַּמָּה תְּכוּנוֹת אֶסְתֶּטִיוֹת, בַּעֲלַת חֲלוֹמוֹת הָיְתָה, אָהֲבָה אֶת הַיָּפֶה בְּכָל דָּבָר קָטָן וְטִפְּלָה בְּסִדּוּרוֹ הַנָּאֶה”.

וַעֲדַיִן אוֹהֵב הַמְשׁוֹרֵר לְהַעֲלוֹת עַל שְׂפָתָיו בִּדְבֵקוּת מִפְּסוּקֵי הַזִּמְרָה שֶׁשָּׁמַע מִפִּי אִמּוֹ – “אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי” – לְפִי הַמַּנְגִינָה שֶׁל הַחַזָּן הַמְכֻנֶּה הַ“בַּעַל־בַּיִת’ל מִוִּילְנָה”.

עוֹד בְּשַׁחַר נְעוּרָיו הִתְחִיל דָּוִד שִׁמְעוֹנוֹבִיץ לְכְתֹּב שִׁירִים וְסִפּוּרִים וְכָךְ הִמְשִׁיךְ כָּל הַיָּמִים עַד שֶׁהִתְחִיל לְפַרְסֵם אֶת דְּבָרָיו בָּעִתּוֹנִים.

בִּשְׁנַת הָאַרְבַּע־עֶשְׂרֵה לְחַיָּיו הִתְחִיל הַנַּעַר דָּוִד לְנְדֹּד מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְלִדְפֹּק עַל פִּתְחֵי בֵּית־הַסֵּפֶר הַתִּיכוֹנִי. כַּיָּדוּעַ לֹא קַל הָיָה לְנַעַר יְהוּדִי לְהִכָּנֵס לַגִּמְנַסְיָה בְּרוּסְיָה. מִסְפַּר הַתַּלְמִידִים הַיְּהוּדִים הַמִּתְקַבְּלִים לַגִּמְנַסְיָה הָיָה מֻגְבָּל מְאֹד. עַל כֵּן לָמְדוּ רַבִּים מִן הַנֹּעַר הַיְּהוּדִי שֶׁשָׁאֲפוּ לְהַשְׂכָּלָה כְּלָלִית אֶת לְמּוּדֵי הַגִּמְנַסְיָה מִחוּץ לְבֵית־הַסֵּפֶר – וְעָמְדוּ לִבְחִינָה כְּדֵי לְקַבֵּל תְּעוּדַת בַּגְרוּת. כָּךְ עָשָׂה גַם דָּוִד שִׁמְעוֹנוֹבִיץ – כַּמָּה שָׁנִים לָמַד כְּאֶכְּסְטֶרְן, כְּתַלְמִיד מִחוּץ לַגִּמְנַסְיָה, וּבִשְׁנַת 1908 קִבֵּל תְּעוּדַת בַּגְרוּת בְּפֶטֶרְבּוּרְג.

עִם תְּעוּדַת בַּגְרוּתוֹ נָסַע דָּוִד שִׁמְעוֹנוֹבִיץ בִּשְׁנַת 1909 לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. כָּאן הָיָה שׁוֹמֵר בְּכַרְמֵי רְחֹבוֹת, נִסָּה כֹּחוֹ כְּפוֹעֵל בְּפֶתַח־תִקְוָה וְנִפְגַשׁ עִם י. ח. בְּרֶנֶר. “שָׁנָה זוֹ נָתְנָה לִי אֶת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל” – אוֹמֵר שִׁמְעוֹנוֹבִיץ, הוּא טִיֵּל הַרְבֵּה בָּאָרֶץ וְעָבַר בָּרֶגֶל לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ – מִדָּן וְעַד בְּאֵר־שֶׁבַע. וַהֲלִיכָה בִּיחִידוּת דַּוְקָא, לְשֵׁם הִתְבּוֹנְנוּת וַחֲדִירָה לְכָל מָקוֹם, עַל נוֹפוֹ וְעַל אֲנָשָׁיו. כַּמּוּבָן שֶׁטִּיּוּל כָּזֶה הָיָה בּוֹ גַּם מִשׁוּם סַכָּנָה, הִתְנַפְּלוּת לְשֵׁם שֹׁד וּסְתָם רֶצַח. כְּשֶׁאָמַר אָז לִבְרֶנֶר חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא יוֹצֵא לְטִיּוּל בִּיחִידוּת, רָצָה לְמָנְעוֹ מִכָּךְ וְאָמַר:

“אִם לֹא יַהַרְגוּךָ בַּדֶּרֶךְ הֲרֵי יִפְשְׁטוּךָ עָרֹם”. וְאוּלָם מִשֶּׁשָּׁב מִן הַטִּיּוּל וְהוּא שָׁלֵם בְּגוּפוֹ וּמָלֵא רְשָׁמִים בְּנַפְשׁוֹ, הִבִּיט בּוֹ בְּרֶנֶר בְּשִׂמְחָה וּבְגָאוֹן:

– הַבִּיטוּ, הֲרֵי הוּא כְּמוֹ גַפְרוּר…

לְאַחַר הַטִּיּוּל בָּרֶגֶל שָׁבוּעוֹת אֲחָדִים שֻׁלַּח רָזוֹן בְּגוּפוֹ שֶׁל דָּוִד שִׁמְעוֹנוֹבִיץ. הַטִּיּוּלִים הָיוּ אָז אֲחֵרִים לְגַמְרֵי. מְקוֹמוֹת חֲנָיָה הָיוּ מְעַטִּים, לֹא נָסַעְתָּ אָז מִקִּבּוּץ לְמוֹשָׁב וּמִמּוֹשָׁב לְקִבּוּץ, וְלֹא בְּכָל מָקוֹם יָכֹלְתָּ לִמְצֹא מַחֲסֶה וְקוֹרַת גַּג. הָיִיתָ צָרִיךְ לָלֶכֶת בְּרֶגֶל שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת לְלֹא פֻּנְדָּק וּלְלֹא צֵל, לְלֹא מַיִם וּלְלֹא בִּטָחוֹן שֶׁלֹּא יִפְשְׁטוּךָ עָרֹם וְיַצִּיגוּךָ כִּבְיוֹם הִוָּלְדֶךָ. אֵין פֶּלֶא שֶׁהַטַּיָּל שָׁב מִטִּיּוּלָיו וְהוּא רָזֶה כְּמוֹ אַחֲרֵי שָׁבוּעוֹת שֶׁל סִגּוּפִים.

וְאוּלָם אֶת הָאָרֶץ רָאֹה רָאָה הַמְשׁוֹרֵר וְסָפַג לְנַפְשׁוֹ אֶת מַרְאוֹתֶיהָ וְהִתְבּוֹנֵן בַּהֲלִיכוֹת אֲנָשֶׁיהָ – אַנְשֵׁי הָעֲלִיָּה הַשְּׁנִיָּה.


 

ג    🔗

דָּוִד שִׁמְעוֹנוֹבִיץ יָצָא אֶת הָאָרֶץ וְהָלַךְ לִלְמֹד בְּבִירוֹת אֵרוֹפָּה. יָשַׁב בְּבֶרְלִין עַד שֶׁפָּרְצָה מִלְחֶמֶת־הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה. וְאוּלָם בְּאוֹתָהּ שָׁנָה עַצְמָהּ שֶׁשָּׁב מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הִתְחִיל לְפַרְסֵם אֶת הָאִידִילִיוֹת שֶׁלוֹ מֵחַיֵּי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל: “בַּיַּעַר בַּחֲדֵרָה”, “יַרְדֵּנִית”, “בְּיָם יָפוֹ”. אוֹתָם הַיָּמִים כָּתַב גַם שׁוּרָה שֶׁל שִׁירִים וְסִפּוּרִים מֵחַיֵּי הָאָרֶץ וְאַף מַחֲזוֹת, כְּמוֹ “לַיְלָה בַּכֶּרֶם”, שֶׁהֻצַּג עַל כַּמָּה בָּמוֹת בַּגּוֹלָה.

וְאוּלָם הַמְשׁוֹרֵר לא הִצְטַמְצֵם בְּשִׁירָתוֹ עַל נוֹשְׂאִים אֶרֶצְיִשְׂרְאֵלִיִים. הוּא כָּתַב פּוֹאֶמוֹת, שִׁירִים שֶׁיֵשׁ בָּהֶם מִן הַמַּחֲשָׁבָה וְהֶהָגוּת בְּעִנְיָנִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם.

מִשֶּׁפָּרְצָה מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה חָזַר לְרוּסְיָה וְחַי אֶת יְמֵי הַמַּהְפֵּכָה בְּרוּסְיָה, בְּפֶטֶרְבּוּרְג וּבְמוֹסְקְבָה. הָיְתָה לוֹ הָאֶפְשָׁרוּת לִרְאוֹת אֶת מְאֹרְעוֹת הַמַּהְפֵּכָה מִקָּרוֹב וְלַעֲמֹד עַל טִיבָהּ. בִּשְׁנַת תרפ"א שָׁב לָאָרֶץ וְהִתְיַשֵּׁב בִּרְחֹבוֹת, זֶה הַמָּקוֹם הָאָהוּב עָלָיו מִיָּמָיו הָרִאשׁוֹנִים בָּאָרֶץ.

מֵאָז הוּא שׁוּב נָתוּן כֻּלּוֹ לְחַיֵּינוּ בָּאָרֶץ.

אֵין לְךָ מְאֹרָע חָשׁוּב בְּחַיֵּינוּ, שֶׁרִשּׁוּמוֹ לֹא יְהֵא נִמְצָא בְּשִׁירָיו. וּמִחוּץ לַשִׁיר הַקָּטָן הוּא כּוֹתֵב בְּזוֹ אַחַר זוֹ אֶת הָאִידִילִיוֹת הַגְדוֹלוֹת – עַד לְ“שִׂיאוֹנָה” וּ“מִכְתָּב לְאֵי־שָׁם”.

וּמִחוּץ לְכָל אֵלֶה הוּא מֵגִיב לְכָל הַמִּתְרַחֵשׁ בְּחַיֵּינוּ הַמְדִינִיִּים בְּדִבְרֵי סַטִּירָה, בְּמָשָׁל, שֶׁבּוֹ הוּא שָׂם בְּפִי בַּעֲלֵי חַיִּים דְּבָרִים קָשִׁים נֶגֶד הַשַּׁלִיטִים, הַמְּצִיקִים לָנוּ וּמַכְשִׁילִים אֶת מִפְעָלֵנוּ בָּאָרֶץ.


 

ד    🔗

שִׁמְעוֹנוֹבִיץ הוּא הַמְשׁוֹרֵר הַמְלַוֶּה אֶת חַיֵּינוּ. הוּא שׁוֹאֵף לַטּוֹב וְלַנַּעֲלֶה וּמְשַׁדֵּל גַּם אוֹתָנוּ לִשְׁלֹף לַנִּשְׂגָּב. וּבְאַחַת מֵרְשִׁימוֹתָיו הוּא שׁוֹאֵל:

“הָעוֹלָם הוּא רַע, מָאוּס, נִקְלֶה, אַכְזָרִי? וּבְכֵן? לִבְרֹחַ מִמֶּנוּ? לָתֵת לָרַע, לַכִּעוּר, לָאַכְזְרִיוּת, לְהִשְׁתּוֹלֵל כְּנַפְשָׁם שָׂבְעָם? וְלָתֵת לַטּוֹב, לַיָּפֶה, לַנֶּאֱצָל לְהִתְבּוֹסֵס בְּדָמִים וּלְהֵרָטֵשׁ, לְהֵחָנֵק, לְלֹא עֶזְרָה, לְלֹא עִדּוּד, לְלֹא הִשְׁתַּתְּפוּת?”

לֹא וָלֹא. הַמְשׁוֹרֵר מַשְׁבִּיעֲךָ לֵאמֹר:

"חַיֶּיךָ, נֵר דַּל אֶחָד מְגָרֵשׁ לִפְעָמִים חֲשֵׁכָה עָבָה…

חַיֶיךָ, הַדְלֵק נֵר! הָעוֹלָם זָקוּק לוֹ, הָעוֹלָם מְצַפֶּה לוֹ…"

(תש"ו)


המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות