א    🔗

מַה תָּחוּשׁ נַחֲלִי,

אָן פָּרוּעַ תָּרוּץ?

שְׁתֵּי שׁוּרוֹת אֵלּוּ לְקוּחוֹת מֵהַשִּׁיר “נַחַל שֶׁלִּי”, אַחַד הַשִּׁירִים מִסִּפְרוֹ שֶׁל חַיִים לֶנְסְקִי.

מִי הוּא הַמְשׁוֹרֵר? הֵיכָן הוּא? הֲיִשָּׂא אֶת שִׁירוֹ הָעִבְרִי בְּאֶרֶץ־שֶׁמֶשׁ, אוֹ בַּקָּרָה עַל אַדְמַת נֵכָר? הֲיָחִישׁ אֶת פְּעָמָיו כַּנַּחַל הַחָפְשִׁי בַּעֲרוּצָיו, אוֹ רַגְלָיו כְּבוּלוֹת בִּשְׂדוֹת שַׁלְגֵי סִבִּיר הָרְחוֹקִים? אַיֶךָּ, הַמְשׁוֹרֵר?

כָּזֹאת וְכָזֹאת יִשְׁאַל הַקּוֹרֵא, הַלּוֹקֵחַ בְּיָדוֹ אֶת סֵפֶר הַשִּׁירִים שֶׁל חַיִּים לֶנְסְקִי, וְלָמָּה יִשְׁאַל?

כִּי רָחוֹק הוּא הַמְשׁוֹרֵר, גּוֹלֶה הוּא, מְגֹרָשׁ הוּא וְעוֹבֵד עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ. הוּא נִשְׁלַח לְאֶרֶץ גְּזֵרָה, לְסִבִּיר.

– וּמַה חֵטְא חָטָא? ־ יִשְׁאַל הַשּׁוֹאֵל.

– הוּא הֵעֵז לְהַבִּיעַ בְּקוֹל אֶת רַחֲשֵׁי נַפְשׁוֹ, אֶת הָגוּת רוּחוֹ, וּבְלָשׁוֹן עִבְרִית. חַיִּים לֶנְסְקִי לא עָשָׂה כָּל מַעֲשֶׂה נֶגֶד מֶמְשֶׁלֶת רוּסְיָה, אוּלָם הִרְהִיב עֹז לְהַבִּיעַ בְּשִׁירִים עִבְרִיִים אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו וְרִגְשׁוֹתָיו.

וְהִנֵּה הִגְלוּהוּ לְסִבִּיר.

אֲבָל גַם עַרְבוֹת סִבִּיר לֹא צִנְנוּ אֶת לַהַט נַפְשׁוֹ הָעִבְרִית, וְהוּא הוֹסִיף לַהְגּוֹת, לָשִׁיר וְלִכְתֹּב שִׁירִים עִבְרִיִים. מִפַּעַם לְפַעַם יִשְׁלַח אֶת שִׁירָיו לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל –שִׁירִים כְּתוּבִים בְּאוֹתִיּוֹת זְעִירוֹת מְאֹד, כִּפְנִינִים, עַל פִּסַּת נְיָר קְטַנָּה, אִגֶּרֶת קְטַנְטַנָּה שְׁלוּחָה לִבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ, הַסּוֹפְרִים הָעִבְרִים, וְהַשִּׁירִים הִגִּיעוּ מִזְּמַן לִזְמַן וְאַף נִתְפַּרְסְמוּ, וְהִנֵּה הֵם מְכֻנָּסִים בְּסֵפֶר.

וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: עַל הַלָּשׁוֹן הָעִבְרִית הִכְרִיזוּ חֵרֶם, כָּל סֵפֶר עִבְרִי הִשְׁמִידוּ – וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא יָכְלוּ לַמִּלָּה הָעִבְרִית.

עַל אַף הַחֵרֶם וְהָרְדִיפוֹת הִתְלַקְּחָה הָאַהֲבָה לַשָּׂפָה הָעִבְרִית בְּלִבּוֹת כַּמָּה אִישִׁים מִיִּשְׂרָאֵל בְּגוֹלַת רוּסְיָה וְהֵם נְכוֹנִים לְכָל קָרְבָּן בְּעַד אַהֲבָתָם. חַיִּים לֶנְסְקִי אֵינוֹ יָחִיד, גַּם אֱלִישָׁע רוֹדִין, מְשׁוֹרֵר הַנִּשְׂרָף בְּאַהֲבָתוֹ לִשְׂפַת הַנְבִיאִים, חַי בְּרוּסְיָה. וְאִם אָמְנָם מְעַטִים הֵם שֶׁשִּׁירָתָם הִגִּיעָה אֵלֵינוּ, הֲרֵי מְעַטִים אֵלוּ עֵדִים הֵם, כִּי לֹא כָּבְתָה הַגַּחֶלֶת הָעִבְרִית גַם בְּרוּסְיָה, אַחֲרֵי עֶשְׂרִים שְׁנוֹת חֵרֶם עַל הַשָׂפָה הָעִבְרִית. וַאֲנַחְנוּ מִשְׁתּוֹמְמִים עַל עֹז רוּחוֹ שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר לֶנְסְקִי, הַנִּדַּח כְּקַיִן, כִּמְקֻלָּל, וּמֵאֲחוֹרֵי פִּסְגוֹת אוּרָל הוֹלְכִים שׁוֹקְעִים יְמֵי הַנֹּעַר שֶׁלוֹ, כַּאֲשֶׁר יֹאמַר בְּשִׁירוֹ, וְהוּא עוֹמֵד אֵיתָן וְשׁוֹאֵל:

בְּלֵב סִבִּיר, בְּזֹךְ שְׁלָגֶיהָ

מַה לִּי צָפַנְתָּ, הָגוֹרָל?

עוֹד פָּגַע? הַב! תְּלָאָה – שַׁלְחֶהָ!

לֹא אֶשְׁאַל עוֹד מַהֵיכָן:

אֲנִי מוּכָן, מוּכָן, מוּכָן…

מִי נָתַן לוֹ לַמְשׁוֹרֵר “פְּקֻדַּת הָכֵן” זוֹ? הַאֵין זֶה מַעֲלֶה בְּזִכְרוֹנֵנוּ אֶת הָרְגָעִים הַנַּעֲלִים בְּתוֹלְדוֹת יִשְׂרָאֵל, אֶת הַקְדוֹשִׁים הַמוּמָתִים עַל קִדּוּשׁ־הַשֵּׁם? וְכִי מַה יוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת לְאָדָם אֲשֶׁר גָמַר בְּלִבּוֹ אֹמֶר:

עָקְדֵנִי נָא, הַקֹּר הַזָּעֵף

אֶת יֵשׁוּתִי שַׁסֵּף לֹשְׁנַיִם:

בְּשָׂרִי הֶפְקֵר לְשֶׁן הַזְאֵב,

רוּחִי הֶקְדֵּשׁ לְשֵׁם שָׁמַיִם.

גַּם סִבִּיר, גַּם עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ לֹא יְרַפּוּ אֶת רוּחוֹ. אָמְנָם, שְׁפָטִים עָשׂה יַעֲשׂוּ בְּגוּפוֹ, בִּבְשָׂרוֹ, אוּלָם רוּחוֹ “הֶקְדֵּשׁ לְשֵׁם שָׁמַיִם”.

ב    🔗

הֲתִרְצֶה לָדַעַת מִי הוּא לֶנְסְקִי? כֵּיצַד עָבְרוּ עָלָיו יְמֵי יַלְדוּתוֹ? לֹא רַב הָאוֹר אֲשֶׁר נָפַל בְּחֶלְקוֹ, לֹא פִּנְקָה אוֹתוֹ יַד אֵם וְלֹא אִמֵּץ אֶת רוּחוֹ מַבַּט אָב. עַל בִּרְכֵּי סָבָא שׁוֹאֵב־מַיִם וְחוֹטֵב עֵצִים הִתְחַנֵּךְ הַיֶּלֶד חַיִּים, אֲבָל בְּבֵית הַסָּב הֶעָנִי הָיָה גַם אוֹר. וְהָאוֹר הַזֶּה קוֹרֵן, וּמְחַמֵם אֶת נֶפֶשׁ הַמְשׁוֹרֵר בַּקֹּר הַזָּעֵף שֶׁל סִבִּיר. הָבָה וְנִשְׁמַע כֵּיצַד יְסַפֵּר לֶנְסְקִי עַצְמוֹ מִקְצָת מִתּוֹלְדוֹתָיו:

“נוֹלַדְתִּי בְּ־1905, בִּסְלוֹנִים הָעִיר, בְּפֶלֶךְ גְרוֹדְנוֹ. טֶרֶם לָמַדְתִּי לְבַטֵּא אַבָּא־אִמָּא נִתְגָּרְשׁוּ הוֹרַי. נָסְעוּ לָהֶם לָעוֹלָם הַגָּדוֹל. אוֹתִי אָסַף זְקֵנִי לְבֵיתוֹ בְּדֶרֶצִ’ין (עֲיָרָה סְמוּכָה לְעִיר מוֹלַדְתִּי). פַּרְנָסָתוֹ הָיְתָה עַל דָּלְיוֹ וְעַל גַּרְזִנּוֹ. חוּץ מִשְּׁאִיבָה וַחֲטִיבָה הָיָה בְּלֵילוֹת הָאָסִיף שׁוֹמֵר בַּגַּנִּים. בִּימוֹת הַחֹל הִשְׁכִּים לָקוּם. מִתּוֹךְ אֲמִירַת “קְטֹרֶת” וְצִלְצוּל דְּלָיַיִם צָעַד אֶל הַחוֹף הָאָפֵל, – – בְּשַׁבָּת וּבְמוֹעֲדִים אָהַב לַעֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה, בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב – אֶת הָעִיוּן בַּמִּדְרָשׁ. בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אַחַר הַהַבְדָּלָה הָיוּ עוֹבְרִים וְשָׁבִים שׁוֹהִים שָׁעָה קַלָּה לִפְנֵי חַלוֹנוֹ הַמּוּאָר: ר' שְׁלֹמֹה וְנֶכְדּוֹ מְזַמְּרִים זְמִירוֹת. – – הַסָּב מָשַׁךְ בָּעֹל מֵחֹשֶׁךְ עַד חשֶׁךְ. אַךְ כְּיָדוּעַ – רִבּוּי מְלָאכוֹת סִמָּן לְמִעוּט בְּרָכוֹת. מְקַמְּצִים הָיוּ בַּאֲכִילָה וְאֶת שְׂכַר הַלִּמוּד עֲבוּרִי סִלְּקוּ בִּזְמַנּוֹ. לָמַדְתִּי בַּ”חֶדֶר" הַמְשֻׁבָּח בָּעֲיָרָה. עִקַּר הַלִּמוּדִים הָיָה הַתַּנַ"ךְ. הַמוֹרֶה יָדַע לְחַבְּבוֹ עַל תַּלְמִידָיו. – בִּשְׁנַת הַשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה לִימֵי חַיַּי חִבַּרְתִּי אֶת הַשִׁיר הָרִאשׁוֹן. – –

מוֹרָתִי בְּבֵית־הַסֵּפֶר הַגֶּרְמָנִי (הַיָּמִים יְמֵי כִּבּוּשׁ פּוֹלִין בַּמִּלְחָמָה הַקּוֹדֶמֶת) נָתְנָה לִי מַהְלְכִים בְּבֵית רֹאשׁ־הָעִיר. סִפְרִיָּה עֲשִׁירָה הָיְתָה שָׁם בְּשָׁלשׁ לְשׁוֹנוֹת – בְּעִבְרִית, יְהוּדִית וְרוּסִית. אֶת כָּל שְׁעוֹת הַפְּנַאי שֶׁלִּי הִתְחַלְתִּי לְבַלּוֹת בֵּין הַסְפָרִים. יַחַד עִם גִּבּוֹרֵי “דִבְרֵי יְמֵי עוֹלָם” לְקַלְמָן שׁוּלְמַן הָיִיתִי “מֵרִיעַ אַף מַצְרִיחַ וְעַל אוֹיְבַי מִתְגַּבֵּר”, תִּיַּרְתִּי עַל פִּי “שְׁבִילֵי אֶרֶץ” לְשִׁמְשׁוֹן בְּלוֹךְ אֶת כָּל הָאֲזוֹרִים הַקָּרִים וְהַחַמִּים וְהִתְעַנַּגְתִּי עַל מְלִיצוֹתָיו שֶׁל הַגֵּיאוֹגְרַף הָעִבְרִי שֶׁלָּנוּ: “הַנּוֹתֵן זְמִירוֹת בַּלַּיְלָה” (הַזָּמִיר), “הַמַּגִיד לְאָדָם שִׂיחוֹ” (הַתֻּכִּי). – – עוֹלַם הַסֵּפֶר לֹא דָּחַק אֶת רַגְלֵי עוֹלָם הַמִּשְׂחָק. בֵּין יַלְדֵי רְחוֹבֵנוּ הָיִיתִי תָּמִיד רֹאשׁ וְרִאשׁוֹן לְכָל מַעֲשֶׂה שׁוֹבְבוּת. כֹּה עָבְרָה עָלַי יַלְדוּתִי.

בִּשְׁנַת 1921 נִתְיַתַּמְתִּי מִזְקֵנִי. הַדּוֹד נָטַל עַל עַצְמוֹ לְלַמְּדֵנִי אֶת אֻמָּנוּתוֹ – אֶת הַסַּנְדְּלָרוּת. לֹא עָשִׂיתִי חַיִל בַּמְלָאכָה. נִתְיָאֲשׁוּ מִמֶּנִּי – לֹא יֻצְלָח. אֲנִי נוֹסֵעַ לְוִילְנָה, מִתְקַבֵּל כְּתַלְמִיד בַּסֶּמִינַרְיוֹן עַל שֵׁם כַּהַנְשְׁטַם. – – אָבִיב 1923. – מִתְקַבֵּל מִכְתָּב מֵאָבִי מֵעִיר בַּקוּ. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה תַּרְפַּ“ד אֲנִי גוֹנֵב אֶת הַגְּבוּל וְנִתְפָּס עַל יְדֵי שׁוֹמְרֵי הַגְּבוּל הַסּוֹבְיֶטִי. שְׁנֵי חֲדָשִׁים בְּקַרַנְטִין, חֹדֶשׁ נְסִיעָה בְּאֶטַפּ. שׁוֹלְחִים אוֹתִי לְסַמָּרָה וּתְעוּדָה בְּיָדִי – הָאֶזְרָח פְּלוֹנִי נָתִין סוֹבְיֶטִי עִם כָּל הַזְּכֻיּוֹת וְאֵין לוֹ רְשׁוּת לָצֵאת מִן הָעִיר בְּמֶשֶׁךְ שְׁנָתַיִם”. אֲנִי בּוֹרֵחַ. בְּסוֹף הַחֹדֶשׁ פֶבְּרוּאַר שְׁנַת 1924 אֲנִי בְּבַּקוּ. חַי עַל שִׁעוּרִים עִבְרִים וְעַל הַשָּׂכָר שֶׁקָּצַב הַקְּלוּב הַיְּהוּדִי בְּעַד סִפּוּרַי (בִּיהוּדִית) הַנִּקְרָאִים שָׁם בְּפֻמְבֵּי פַּעַם בִּשְׁבוּעַיִם. בְּסוֹף 1925 אֲנִי נוֹסֵעַ לְמוֹסְקְוָה וּמִשָּׁם לְלֶנִינְגְרַד".

עַד כָּאן דִּבְרֵי חַיִּים לֶנְסְקִי עַל עַצְמוֹ. אַךְ חֲבֵרָיו שֶׁחָיוּ בְּחֶבְרָתוֹ בְּוִילְנָה, יוֹדְעִים לְסַפֵּר מַה גָּדְלוּ גַעֲגוּעָיו לְאָבִיו וְכַמָּה חָתַר לְגַלּוֹת אֶת עִקְּבוֹתָיו. יָדוֹעַ יָדַע כִּי חַי אָבִיו. אַךְ נֶעְלָם מִמֶּנּוּ הֵיכָן הוּא. – נַפְשׁוֹ לֹא יָדְעָה מָנוֹחַ וְכָל הַיָּמִים הָיָה מִתְהַלֵּךְ קוֹדֵר וְעָצוּב מֵרֹב גַּעְגּוּעִים. מִשֶּׁנּוֹדַע לוֹ כִּי אָבִיו חַי בְּרוּסְיָה הֵחֵל חַיִּים לְבַקֵשׁ דֶּרֶךְ כֵּיצַד לָצֵאת מִפּוֹלִין וּלְהַגִיעַ אֶל אָבִיו בְּבַּקוּ.

יוֹם אֶחָד נֶעְלַם חַיִּים מִן הַסֶּמִינַרְיוֹן לְמוֹרִים, שֶׁהָיָה אָז תַּלְמִידוֹ, וְעִקְבוֹתָיו אָבְדוּ. אַחַר כָּךְ נוֹדַע כִּי יָצָא בְּרֶגֶל לְרוּסְיָה. כֶּסֶף לֹא הָיָה לוֹ לְהוֹצָאוֹת הַדֶּרֶךְ, וְהִתְחַבֵּר לְ“שֵׁגֶץ” פּוֹלַנִי שֶׁגַּם הוּא הָלַךְ לְרוּסְיָה, וּשְׁנֵיהֶם הִתְגּוֹלְלוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, מִכְּפָר לְעִיר וּמֵעִיר לִכְפָר – עַד שֶׁהִגִיעוּ אֶל הַגְּבוּל הָרוּסִי. בְּדַרְכָּם הָיוּ עוֹבְדִים בַּיְּעָרוֹת, מִשְׁתַּכְּרִים מְעַט כֶּסֶף וְהוֹלְכִים הָלְאָה.

וְגַם עַל הַפְּגִישָׁה עִם אָבִיו יוֹדְעִים חֲבֵרָיו לְסַפֵּר, כִּי הָיְתָה בָּהּ לא מְעַט אַכְזָבָה. הַבֵּן מָצָא אֶת אָבִיו קוֹמוּנִיסְט, שֶׁאֵינוֹ מֵבִין לְרוּחוֹ הָעִבְרִי שֶׁל בְּנוֹ. וְחַיִּים אֵינוֹ הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ אָבִיו. בְּלִבּוֹ מִתְרוֹצְצִים הָרְגָשׁוֹת כְּלַפֵּי הָאָב וְהַמָּסֹרֶת הַטּוֹבָה מֵאֵת הַסָּבָא – וְהִיא הַגּוֹבֶרֶת. הוּא כּוֹתֵב שִׁירִים עִבְרִיִּים וְשׁוֹלְחָם לְבְּיַאלִיק וּמְחַכֶּה לִתְשׁוּבָה. בֵּינָתַיִם מִתְגַּבֵּר הַיִּאוּשׁ בְּלִבּוֹ וְהוּא נֶאֱבָק מָרוֹת עִם עַצְמוֹ. וְהִנֵּה קֶרֶן אוֹר בְּחַיָּיו הַקוֹדְרִים: אִגֶּרֶת קְטַנָּה שְׁלוּחָה אֵלָיו מֵאֵת ח. נ. בְּיַאלִיק, וּבָאִגֶּרֶת דִּבְרֵי עִדּוּד לַמְשׁוֹרֵר הַצָּעִיר עַל שִׁירָיו: “רֵיחַ טוֹב וּמָתוֹק נוֹדֵף מֵהֶם. יִישַׁר כֹּחֲךָ”. הַדְּבָרִים הָאֵלֶה חִזְקוּ אֶת רוּחוֹ. כַּמָּה שָׁנִים הִתְהַלֵךְ עִם הַמִּכְתָּב שֶׁל בְּיַאלִיק בְּכִיסוֹ. מִשֶׁנֶּאֱסַר לֶנְסְקִי וְהוּשַׂם בְּמַאֲסָר לָקְחוּ מִמֶּנּוּ אֶת הַמִּכְתָּב. הַרְבֵּה דְמָעוֹת שָׁפַךְ עַל הָאֲבֵדָה הַזֹּאת.

וְכָךְ עָבְרוּ שָׁנִים וְהוּא הוֹסִיף לִכְתֹּב שִׁירִים עִבְרִיִּים וּלְשָׁלְחָם לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אַף מִסִּבִּיר. אוּלָם זֶה כַּמָּה שָׁנִים נָדַם קוֹלוֹ וְאֵין יְדִיעָה מִמֶּנּוּ.

(ת"ש)