רקע
יחיאל לרר
בית אבא
יחיאל לרר
תרגום: שמשון מלצר (מיידיש)

 

בֵּית אַבָּא / הקדמה מאת: דב שטוק [דב סד]

1.png

 

בית אבא

מֵאֹפֶל לֵיל לְאוֹר הַשַּׁחַר


“עֵירֹם כְּאָדָם”? – לֹא הֵיטִיבוּ מָשׁוֹל.

הַלָּה לֹא הָיָה לוֹ מְאוּם – וְהַכֹּל:

אֱמוּנָה, אֱלֹהִים וְשִׂמְחַת יֶלֶד רַךְ,

וּפַחְדּוֹ שֶׁל תִּינוֹק וּמוֹרָא מִפְּנֵי חֵטְא.

עֵירֹם – זֶה אֲנִי, מְעֻרְטָל בֶּאֱמֶת,

זֶה אֲנִי, בִּשְׁנַת הֵ“א אֲלָפִים וְתַרְצַ”ח.

אֲנִי הַמִּדְבָּר וְחוֹלוֹ הַצּוֹרֵב,

בֵּית תְּפִלָּה מְחֻלָּל בְּיָדוֹ שֶׁל אוֹיֵב,

קִנָּהּ שֶׁל סְנוּנִית בְּשַׁלֶּכֶת הַסְּתָו,

חֻרְבָּה שֶל מִקְדָּשׁ עֲזָבוֹ אֱלֹהָיו,

סֻכָּה בַּכְּרָמִים עֵת נָשְׁרוּ הֶעָלִים –

וְעָרֹם עוֹד יוֹתֵר מִכָּל אֵלֶּה הַמְּשָׁלִים.

הַזְּמַן גַּם טִשְׁטֵשׁ עֲבָרִי־שֶׁל־זָהָב;

וְאוּלָם זֶה לֹא כְּבָר, עֵת עִלְעַלְתִּי עָלָיו

וְנִזְכַּרְתִּי שָׁעוֹת וְרִגְעֵי יוֹם וָיוֹם

כְּנִפְצֵי כּוֹכָבִים שֶׁפֻּזְּרוּ בַּמָּרוֹם,

כְּסִיסִים שֶׁגָּלְשׁוּ עֲלֵי פֶּלֶס הַמַּיִם –

צָרְבוּ הַדְּמָעוֹת כְּגִצִּים בָּעֵינַיִם.

אֲהָהּ, אֱלֹהִים, כִּפְלָגִים לוּ נָזָלוּ!

וְאוּלָם הֵן יָבְשׁוּ וְנָפוֹל לֹא נָפָלוּ…

הוֹרַי עוֹד גָּרִים בָּעֲיָרָה הַזְּעַרְעֶרֶת.

אָבִי עוֹד זוֹכֵר יִחוּסוֹ לְתִפְאֶרֶת,

וְצוּר יְלָדָהּ גַּם אִמִּי עוֹד לֹא תֶּשִׁי;

שַׁבָּת לִפְנוֹת עֶרֶב, עוֹטָה שִׂמְלַת מֶשִׁי,

יוֹשְׁבָה הִיא כַּיּוֹם עוֹד בִּקְהַל שְׁכֵנוֹתֶיהָ

וְחֵן הַיַּלְדוּת עוֹד זָרוּעַ עָלֶיהָ,

מְסַפֶּרֶת גְּדֻלַּת זְקֵנָהּ בְּרֹב פַּיִט,

הַוּוֹרְקִי הַקָּדוֹשׁ, בְּגַן־הָעֵדֶן בַּעַל־בַּיִת.

אָבִי מִן הַשְּׁטִיבְּ"ל 1 הִנֵּה אַךְ הִגִּיעַ.

נִזְדָּרְזוּ הַשְּׁכֵנוֹת מִלְּפָנָיו לְהַרְתִּיע,

אֶל הַצַּד בַּפְּרוֹזְדוֹר, מַעֲבָר לוֹ לָשִׂים,

שֶׁכֵּן אֵין הוּא עוֹבֵר בֵּינוֹת שְׁתַּיִם נָשִׁים;

וַאֲפִילוּ אִם אַךְ אֲחוֹתִי הַנֶּאֱהֶבֶת

רַק הִיא בַּפְּרוֹזְדוֹר שָׁם עִם אִמָּא יוֹשֶבֶת,

הָאַחַת מוּל אַחַת, וְרוֹאוֹת שֶהוּא בָא –

אָז נִרְתַּעַת מִיָּד אֲחוֹתִי דְחוּפָה

שֶׁיּוּכַל לַעֲבֹר. שֶׁכֵּן כָּךְ הוּא הַדִּין,

וְקֻשְׁיוֹת לְהַקְשׁוֹת הֵן אִשָּׁה לֹא תָהִין.

אָבִי מִן הַשְּׁטִיבְּ"ל זֶה־עַתָּה אַךְ הִגִּיעַ

וְעָבַר אֶת הַסַּף – וְהִנֵּה כְּבָר מַגִּיעַ

אֶל־הָאֹזֶן זִמְזוּם כְּשֶׁל פֶּלֶג נוֹבֵעַ,

כְּשֶׁל מִי שֶׁלִּבּוֹ הוּא שׁוֹפֵךְ וּפוֹתֵחַ

לִפְנֵי אֶחָד לֹא־נִרְאֶה וְקַיָּם בְּכָל־זֹאת

בְּשַׁלְוַת הַשַּׁבָּת, בִּשְׁעַת בֵּין־הַשְּׁמָשׁוֹת.

אִמִּי עוֹד יוֹשֶׁבֶת בִּקְהַל שְׁכֵנוֹתֶיהָ,

וְאָבִי – אֵין בּוֹ שֶׁמֶץ תַּרְעֹמֶת עָלֶיהָ,

שֶׁכֵּן כָּל הַסְּעֻדָּה הַשְּׁלִישִׁית מוּכָנָה:

חַלָּתַיִם קְטַנּוֹת, עַל־יָדָן מִמְלָחָה,

הַמַּגֶּבֶת מֵעַל הַכִּסֵּא תִּשְׁתַּרְבָּב,

פִּנְכַּת־חֹמֶר וּבָהּ מַחֲמֶצֶת חָלָב,

קְעָרָה לִנְטִילָה וְנַטְלָה שֶׁל נְחֹשֶׁת –

וְאִם־כֵּן הֲרֵי אֵין עוֹד מָקוֹם לַחֲשֹׁשׁ אֶת

שְׁעַת הָעַרְבַּיִם לְבַלּוֹת בְּבַטָּלָה,

בְּשִׂיחָה עִם שְׁכֵנוֹת, הַבּוֹלְעוֹת כָּל מִלָּה,

בְּאֵלֶם נָחוֹת, שְׁקוּעוֹת בַּמַּרְגוֹעַ,

וְהֵן מוּכָנוֹת עַד מָחָר כָּךְ לִשְׁמוֹעַ –

כָּל אַחַת מְרֻצָּה לְהָסִיר מִן הַלֵּב

הַמַּשָּׂא הַמֵּעִיק וְאֶת־לַחַץ הַכְּאֵב,

צַעַר גִּדּוּל הַבָּנִים וְהַדַּלּוּת הַמְצַפְצֶפֶת

וְלִהְיוֹת רֶגַע קָט לְפָחוֹת בַּשָּׁמַיִם…

וּבִפְרָט שֶׁאִמִּי – שִׂיחָתָהּ הֵן שׁוֹטֶפֶת

אַט־לְאַט, בְּשַׁלְוָה וּבְנֹעַם־שְׂפָתַיִם –

פִּתְאֹם וְנִדְמֶה, הִנֵּה אֵגֶל שֶׁל טַל

כָּל עַפְרוּר הַחַיִּים – כָּל־כָּךְ צַח, כָּל־כָּךְ קַל.

וְעַל־כֵּן כָּל־כָּךְ נוֹחַ לֵישֵׁב עִמָּהּ יַחַד

בְּעֵת צֵאת הַשַּׁבָּת, בִּשְׁעַת בֵּין הָעַרְבַּיִם.

וּמְאַחְלוֹת הַשְּׁכֵנוֹת לָהּ רָב־טוּב וְרָב־נַחַת

מִבָּנִים, מִבָּנוֹת – וּמְחַיְּכוֹת בָּעֵינַיִם.

וּבְשָׁעָה שֶׁשִּׁלְהַב הַשְּׁקִיעָה כְּבָר דּוֹעֵךְ

וְאָבִינוּ חוֹזֵר וְלַשְּׁטִיבְּ"ל הוֹלֵךְ,

וְעַשְׁרוּת בִּלְבָבוֹ וּבְכִיסוֹ הַכְּזַיִת2,

אָז אִמִּי מַגִּיעָה לְאֶפְרוֹ שֶׁל הַבַּיִת

שֶׁל אוֹתוֹ הַצַּדִּיק שֶׁיִּסְּרוֹ אֱלֹהִים

וְשָׂרַף נַחֲלָתוֹ הַיְחִידָה וְהִשְׁמִים –

וְאוּלָם הַצַּדִּיק לֹא חָטָא לֵאלֹהָיו,

וְעַל־כֵּן לוֹ הָאֵפֶר הָפַךְ לְזָהָב

וְהָיְתָה הַקִּינָה לְרִנָּה וּרְנָנָיִם,

וַיְחִי מְאֻשָּׁר, עַד מוּתוֹ שְׂבַע שָׁנִים.

אַחַר־כָּךְ בָּא סִפּוּר־מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד

שֶׁהָיָה מְדַקְדֵּק בִּשְׁמִירַת הַשַּׁבָּת,

וְאַף הוּא לֹא יָצָא מְקֻפָּח מִבּוֹרְאוֹ

וְקִבֵּל עוֹד בְּזֶה הָעוֹלָם שְׂכָרוֹ.

אַחַר־כָּךְ הִיא אוֹמֶרֶת “אֱלֹהֵי אַבְרָהָם”3

בְּנִגּוּן שְׁאֵין עוֹד כְּמוֹתוֹ לְמִנְעָם,

וְיַעֲקֹב הַשָּׁכֵן בָּא פּוֹתֵחַ הַחֲנוּת

וּמַעֲלֶה אֶת הַנֵּר וְעוֹשֶׂה חֹל בְּפַשְׁטוּת.

וּמַתְחִיל צֵל יוֹמָהּ שֶׁל שַׁבָּת מִתְנוֹדֵד

וְיוֹצֵא לְדַרְכּוֹ כְּאוֹרֵחַ בּוֹדֵד, –

אָז קָמוֹת הַשְּׁכֵנוֹת וְגַם הֵן נִפְרָדוֹת;

אַךְ עוֹדָן אֲחוּזוֹת גַּעְגּוּעִים כִּילָדוֹת,

וְעוֹדָן נְתוּנוֹת־נְתוּנוֹת לַהִרְהוּר…

וִּאִּמי מַדְלִיקָה בַּאֲנָחָה הַגַּפְרוּר,

הַשַּׁלְהֶבֶת עוֹלָה, עֲשָׁשִׁית מְאִירָה

וְהָאֵשׁ מְלַחֶשֶׁת בְּתוֹךְ הַכִּירָה.

אָבִי מִן הַשְּׁטִיבְּ"ל חוֹזֵר עוֹד־מְעַט,

בְּזַמְרוּר מְקַפֵּל טַלִּיתוֹ שֶל שַׁבָּת

וְקוֹרֵא לָהּ לְאִמָּא מִתּוֹךְ הַמִּטְבָּח

שֶׁתִּשְׁמַע “הַבְדָּלָה” וְתַחֲזִיק אַגַּב כָּךְ

לְ“בוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵש” אֶת הַנֵּר,

כִּי בַּבַּיִת מִלְּבַדָּה אֵין לְכָךְ אִישׁ אַחֵר.

כִּי הַבַּת וְהַבֵּן, הַצְּעִירִים בַּתִּשְׁעָה,

שֶׁעֲדַיִן לֹא בָּרְחוּ מִן הַבַּיִת לְפִי־שָׁעָה,

בְּכָל עֶרֶב וָעֶרֶב הֵם הוֹלְכִים לַאֲגֻדָּתָם –

וְאֶת אַבָּא וְאִמָּא מַשְאִירִים לְבַדָּם.


הוּא שׁוֹתֵק הַיּוֹם, אַבָּא, לַכְּאֵב כְּבָר רָגִיל:

הֵן בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הַצְּעָקָה לֹא תוֹעִיל,

וּבִמְקוֹם בְּרָעָה הֵן מוּטָב לוֹ בְּטוֹב,

שֶׁהֲרֵי לְפָנִים הוּא נָהַג עוֹד לִנְזוֹף,

וַאֲפִילוּ סְטִירָה לֹא חָשַׂךְ מִילָדָיו –

וּכְלוּם מָה הוּא הוֹעִיל בַּסְּטִירָה, בַּנְּזִיפָה?

וְלֹא כְלוּם לֹא הוֹעִיל! יְלָדָיו הַשִּׁבְעָה,

יְלָדָיו הַיְקָרִים שֶׁסֻּלְּאוּ בְּזָהָב,

הֵם עָשׂוּ כָּל אֶחָד כְּאַוַּת לְבָבוֹ

וְשָׂטוּ מִן הַדֶּרֶךְ, לְבָשְתּוֹ וּכְאֵבוֹ,

וְגַם הֵם, הַצְּעִירִים בְּיוֹתֵר, גַּם שְׁנֵיהֶם

הֵם עוֹשִׂים כְּמוֹתָם וְהוֹלְכִים בְּדַרְכֵיהֶם.

וְאִמִּי – הִיא קוֹרְאָה צַעֲרוֹ מִפָּנָיו

וּמְצִיצָה בְּרַחֲמִים גְּדוֹלִים אֶל עֵינָיו,

הָעֵינַיִם הַלּוּטוֹת עֲרָפֶל כְּמוֹ דֹק

וְצוֹפוֹת לְמָקוֹם לֹא־נִרְאֶה וְרָחוֹק;

הִיא רוֹאָה הַגָּבִיעַ רוֹעֵד בְּיָדוֹ,

וְרוֹאָה אֵיךּ הַיַּיִן עוֹבֵר עַל שְׂפָתוֹ

וְכָל נֵטֶף נוֹצֵץ מוּל הָאוֹר וּמַגִּיהַּ –

וְנִדְמֶה לָהּ, לְאִמָּא, בּוֹכֶה הַגָּבִיעַ,

כִּי נִזְכּוֹר הוּא נִזְכַּר אֶת־יְמֵי הַשְּׂמָחוֹת,

הַתְּנָאִים, הַחֻפָּה וְגַם “שֶׁבַע הַבְּרָכוֹת”4

וְאִמִּי נַעֲשֵׂית לוֹ שֻׁתָּף, לַגָּבִיעַ,

וְרוֹצָה דִּמְעוֹתָיו לַעֲצֹר וּלְהַרְגִּיעַ, –

אַךְ בַּמֶּה תְּנַחֲמוֹ, וַהֲרֵי הוּא צוֹדֵק…

וּפִתְאֹם הִיא שׁוֹמַעַת שֶׁאַבָּא צוֹחֵק.

"הַבְדָּלָה – הוּא אוֹמֵר – הֵן עָשִׂיתִי מִכְּבָר,

וְהִיא עֲדַיִן עוֹמֶדֶת וְעוֹדָהּ מְהַרְהֶרֶת!

וְעַל מָה, לְמָשָׁל? עַל יוֹם־אֶתְמוֹל כִּי עָבָר?"

וְחוֹרֶה לָהּ, לְאִמָּא, וַהֲרֵיהִי אוֹמֶרֶת:

"וְאִם עוֹמֵדֶת אֲנִי שְׁקוּעָה בְּהִרְהוּר

עַל יָמִים שֶׁעָבְרוּ, אִם־כֵּן מָה? כְּלוּם אָסוּר?"

אַחַר־כָּךְ מוֹסִיפָה הִיא וְאוֹמֶרֶת בְּנַחַת:

“אַל תֵּלֵךְ מִן הַבַּיִת, הַטֵּה כְּבָר מֻרְתָּח” –

וְהוֹלְכָה מְבֻיֶּשֶׁת, חוֹזְרָה לַמִּטְבָּח

וַאֲנָחָה הַשּׁוֹבְרָה חֲצִי־גוּף נֶאֱנַחַת.

אַחַר־כָּך בָּא־נִכְנָס רַב פִּינְחָס־אַהֲרֹן.

כְּתָמִיד, בַּחֲשָׁאי הוּא פוֹזֵם לוֹ פִּזְמוֹן,

אִם נִגּוּן שֶׁל שִׂמְחָה, אִם נִגּוּן שֶׁל יָגוֹן,

וְלָרֹב נִגּוּן־סְתָם. לְמָשָׁל, כַּדְּבוֹרָה

הַמְרַפְרֶפֶת לְכָאן וּלְכָאן בָּאוֹרָה,

מִצִּיצֵי דֻּבְדְּבָן לַפָּרָג הָאָדֹם,

וְשָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת תְּזַמְזֵם, לֹא תִדּוֹם,

וְאֵינָהּ חֲדֵלָה מִלָּחוֹג מִסָּבִיב,

מִלְּבַקֵּשׁ שִׂפְתֵיהֶם שֶל צִיצֵי הָאָבִיב,

וְאֵינָהּ חֲדֵלָה מִלָּשִׁיר, מִלְּזַמְזֵם.

אַף־עַל־פִּי שֶׁצִּיצֵי רַב פִּינְחָס – הֵיכָן הֵם?

אוּלַי שָׁם בַּשָּׁמַיִם, בְּמֶרְחַקֵּי הִרְקִיעַ,

אוּלַי שָׁם, בַּמָּרוֹם, עַל כּוֹכָב הַמַּגִּיהַּ,

וְאוּלַי לְעֵת־קֵץ שֶׁתָּבוֹא וְתַגִּיעַ;

בְּשָׁעָה שֶׁיָּבוֹא בֶּן־דָוִד מְשִׁיחֵנוּ

לַעֲזוֹר לְעַמּוֹ, לְהָסִיר חֶרְפָּתֵנוּ,

וְתִתְלַבְלֵב בָּעוֹלָם מַלְכוּתוֹ שֶׁל שַׁדַּי.


נִרְאֶה שֶׁאַךְ שָׁם הֵם נוֹבְטִים, בְּוַדַּאי,

הַצִּיצִים, הַפְּרָחִים שֶׁל רַב פִּינְחָס־אַהֲרֹן,

וְלָהֶם הוּא פּוֹזֵם, לְקַדְּמָם בְּהִמְנוֹן.

וְאִם כִּי, לְפִי שָׁעָה, הָרִשְׁעָה עוֹד רַבָּה,

הוּא תָּמִיד מַרְגִּישׁ אֶת הַמָּשִׁיחַ הַבָּא,

כְּשֵׁם שֶׁמַּרְגִּישׁ עוֹד בָּאֹפֶל הַתַּרְנְגוֹל אֶת

אוֹרוֹ שֶׁל הַשַּׁחַר, זֶה אֲדֹם הַכַּרְבֹּלֶת.

וְאֶת־וְרֹד פְּרִיחָתוֹ וּזְהָבוֹ כִּי יָהֵל,

וְאוֹמֵר לוֹ שִׁירָה מִתּוֹךְ עֶצֶב הַלֵּיל.


מוֹצָאֵי כָּל שַׁבָּת, זֶה שָׁנִים, הוּא נִכְנָס.

“שָׁבוּעַ טוֹב!” הוּא אוֹמֵר – וְנִמְשָׁךְ הַפִּזּוּם.

“שָׁבוּעַ טוֹב! – אוֹמֵר אַבָּא – וּבָרוּךְ הַנִּכְנָס!”

וּמִיָּד מַעֲלִיז קְצָת רוּחוֹ הֶעָגוּם

וְהוּקַל גַּעְגּוּעוֹ. כִּי יוֹצֵאת הַשַּׁבָּת

וּמַנִּיחָה אֶת־הַפֶּתַח פָּתוּחַ לִימוֹת־חֹל,

הַדּוֹמִים לְשִׁשָּׁה קַבְּצָנִים פּוֹשְׁטֵי־יָד

הַתּוֹבְעִים פְּרוּטָתָם לְבֻלְבּוּס וְלַפַּת,

שֶׁעַל־כָּךְ, כְּיָדוּעַ, נִיגַע לֹא מְעַט,

וְעַכְשָׁו הַשַּׁבָּת תִּמָּשֵׁךְ בְּמִקְצָת:

שֶׁלֵּישֵׁב וּלְשׂוֹחֵחַ עִם רַב פִּינְחָס כְּשָׁעָה,

הֲיֵשׁ עוֹד בָּעוֹלָם תַּעֲנוּג כְּגוֹן דָּא?


כָּךְ יוֹשֵׁב רַב פִּינְחָס וּפוֹזֵם בְּלִי אֹמֶר,

וְיוֹדֵעַ אָבִי כִּי בַּשִּׁיר הוּא מַקְשִׁיב לוֹ,

מַאֲזִין בְּשׂוֹם־שֵׂכֶל, בְּמֹחַ מַקְשִׁיב לוֹ,

וְדִבּוּר שֶׁבְּרֶמֶז מֵבִין הוּא עַד גֹּמֶר.

וְאָבִי מְסַפֵּר לוֹ עַל דָּא וְעַל הָא,

עַד שֶׁבָּאִים לְדַבֵּר בַּגֵּיהִנֹּם, עוֹלָם־הַבָּא,

וְעַל אוֹתוֹ הַנָּגִיד… וְהַהַבְטָחָה לְהַצְלָחָה

שֶׁמֵּאֵת הַזָּקֵן, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה,

עוֹד לִפְנֵי עֲשָׂרוֹת בַּשָּׁנִים הִיא נִתְּנָה לוֹ,

וּמֵאָז הוּא עוֹלֶה רַק לְמַעְלָה, לְמָעְלָה.

וְאָבִי כָּאן לְרֶגַע קָטֹן הוּא מַפְסִיק.

“בְּוַדַּאי – הוּא אוֹמֵר – הֲרֵי לָאו כָּל אָדָם –––”

וְשֵׁנִית הַפְסָקָה וְאַבָּא רֶגַע נִדָּם

"אַךְ רִבּוֹן הָעוֹלָם בְּיָדוֹ יֵשׁ לְהַסְפִּיק

בִּשְׁבִילִי, בִּשְׁבִילְךָ וּבִשְׁבִיל כָּל־הָאָדָם".

וּשְׁתִיקָה שׁוּב, וָהָס! כִּי קֻשְׁיוֹת אֵין מַקְשִׁין!

וְר' פִּינְחָס לוֹ עוֹנֶה, וּבְלֹא אֹמֶר וּמִלִּין:

“דַּרְכֵי אֵל מִי יָבִין, דַּרְכֵי אֵל מִי יָבִין!”


וְאִמִּי בֵּינָתַיִם נִכְנֶסֶת בַּשְּׁנִיָּה

וּשְׁתֵּי כּוֹסוֹת טֵה עַל־הַטַּס מְבִיאָה;

כִּי הִכִּירָה בַּקּוֹל שֶׁפִּינְחָס יֶשְׁנוֹ כָּאן

וְהֵבִיאָה כִּבּוּד לִידִידָהּ הַיָּשָׁן.


שֶׁכֵּן אִמָּא זוֹכֶרֶת אוֹתוֹ מִשֶּׁכְּבָר,

וְכִמְעַט מִיַּלְדוּת, מִמֶּרְחַק הֶעָבָר,

מֵאוֹתָם הַיָּמִים הַמְלַוִּים אֶת חַיָּיו

שֶׁל אָדָם כַּחֲלוֹם־טֶרֶם שַׁחַר שֶׁעָף

וּכְעֵרֶב שֶׁל תְּכֵלֶת עִם וְרֹד הַזְּרִיחָה

הַנּוֹשֵׂא בְּחֵיקוֹ אֶת־הַבֹּקֶר הָרַךְ,

כַּשּׁוֹשָׁן הַסָּגוּר שֶׁלִּפְנֵי הַפְּרִיחָה

שֶׁפִּקְעוֹ מְצַפֶּה לְהַבְשִׁיל, לְהִפָּתַח.


הָהּ, יְמֵי נְעוּרֶיהָ שֶׁל אִמָּא עָבָרוּ,

הֵם עָבְרוּ מִשֶּׁכְּבָר – וַחֲבַל לָהּ, חֲבָל!

וְכִזְהַב שִׁבֳּלִים שֶׁבַּשַּׁחַר זֹהָרוּ

וְהָרוּחַ נָגַע וְהִכָּה בָּהֶן גַּל,

כַּחֲלוֹם שֶׁנָּמוֹג – הֵם נִרְאִים לָהּ כַּיּוֹם.

אוּלָם אָז הֵם הָיוּ – הַחַיִּים, לֹא חֲלוֹם.

וְאַף הִיא לָהּ הָיוּ מַחְלָפוֹת כְּזָהָב,

וְהַכֹּל כָּל־כָּךְ קַל וּבָהִיר אָז נִשְׁקַף,

וְיָפֶה מֵחֲלוֹם, כִּי אֱמֶת – וְלֹא שָׁוְא.

אַךְ כַּיּוֹם זֶה חֲלוֹם, כִּי חָלַף וְעָבַר ––

לְעִתִּים הִיא יוֹשְׁבָה בַּעֲרָבִים אֲפֵלִים,

וְחוֹזָה בְּמַרְאוֹת מִשֶּׁכְּבָר, מִשֶּׁכְּבָר,

וְשׁוֹמַעַת קוֹלוֹת הָרַכִּים כִּתְהִלִּים.

הַלְּוַאי שֶׁשְּׁכֵנָה לֹא תָבוֹא רַק עַכְשָׁו,

כִּי מִיָּד הִיא חוֹרֶזֶת שְׁאֵלָה לִשְׁאֵלָה:

בַּמֶּה אַתְּ מְהֻרְהֶרֶת? וּמַדּוּעַ בָּאֲפֵלָה?

וְאִמִּי, כְּיַלְדָּה שֶׁחָטְאָה, מִצְטַדֶּקֶת

שֶׁאֵינָהּ מְהַרְהֶרֶת, וּמִיָּד הִיא מַדְלֶקֶת…

וּבַחֶדֶר הַהוּא מוֹחֵא אַבָּא כַּפַּיִם:

וְיִתֶּן־לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם

וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירוֹשׁ,

יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְהָיִיתָ לָהֶם לְרֹאשׁ.

אֲבָל אִמָּא, בּוֹדֶדֶת בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ,

הִיא טוֹעֶנֶת בְּאֵלֶם לְמִי שֶׁשְּׁמוֹ בָּרוּךְ:

הֵן קִבַּלְתִּי, רִבּוֹנִי, אֶת־הַכֹּל בְּאַהֲבָה,

אֶת־הַצַּעַר וְהַיִּסּוּרִים שֶׁנָתַתָּ לִי לְדַאֲבָה.

אֲבָל מַה שֶּׁהַיְּלָדִים נִתְפַּזְרוּ בָּעוֹלָם,

זֶה נִקְלַע לוֹ לְכָאן, זֶה נִקְלַע לוֹ לְשָׁם –

דָּבָר זֶה, רוֹאֶה אַתָּה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,

כָּל־כָּךְ קָשֶׁה וְכָבֵד הוּא, שֶׁאִלּוּ הִטַּלְתָּ

עַל־כַּף־מֹאזְנַיִם אַחַת אֶת עוֹלָמְךָ שֶׁפָּעַלְתָּ

וְאֶת־רוּחִי הַקָּשָׁה עַל הַכַּף הַשְּׁנִיָּה –

הָיְתָה רוּחִי הַקָּשָׁה בְּוַדַּאי מַכְרִיעָה…


וְגַם אַבָּא פָּסַק מִלִּמְחוֹא וּמִלְרַנֵּן

וּבְקוֹל שֶׁל בְּכִיָּה מִתְפַּלֵּל הוּא וּמִתְחַנֵּן,

שֶׁיִּפְתַּח לוֹ הַשֵּׁם בְּמוֹצָאֵי הַשָּׁבוּעַ

שַׁעֲרֵי שְׁעָרִים: שַׁעֲרֵי אוֹר זָרוּעַ,

וְשַׁעֲרֵי הַבִּינָה וְשַׁעֲרֵי גְדֻלָּה

וְשַׁעֲרֵי רַחֲמִים וְשַׁעֲרֵי גְאֻלָּה

וְיַשְׁכִּין בָּעוֹלָם שַׁלְוַת הַשְׁקֵט וָבֶטַח,

כִּי רוֹבְצִים הָרִשְׁעוּת וְהָרֹעַ לַפֶּתַח.

עַד שֶׁאִמָּא – גּוּפָה צְמַרְמַר וְרוֹעֵד:

שֶׁאֶזְכֶּה עוֹד לִרְאוֹת יְלָדַי שֶׁלִּי בְּיַחַד,

רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! – וְכָל־כָּךְ הִיא נֶאֱנַחַת,

שֶׁפּוֹרֶצֶת דִּמְעָה גְדוֹלָה וְרוֹתַחַת

וּמְזַכֶּכֶת נַפְשָׁהּ, כְּמוֹ טַל הַיּוֹרֵד.

וְגַם אַבָּא פִּתְאֹם אֶת־הַטַּעַם שִׁנָּה

וְהוּא שׁוּב מִתְהַלֵּךְ בְּתַקִּיפוּת וּבְרִנָּה:

אָמַר יְיָ לְיַעֲקֹב,

אַל־תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב!

בָּחַר יְיָ בְּיַעֲקֹב,

אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב!

כָּךְ נָגֹלָּה בְּבַת־אַחַת זוֹ הָאֶבֶן הַלּוֹחֶצֶת

וּבַבַּיִת הַשִּׂמְחָה כְּמוֹ כּוֹכָב מִתְנוֹצֶצֶת.


וְעַכְשָׁו הִנֵּה אִמָּא מַתְחִילָה לְהַתְקִין

סְעֻדַּת מְלַוֶּה־מַלְכָּה5, כִּי הִנֵּה תֵּכֶף יָבוֹאוּ,

יִתְכַּנְּסוּ הַחֲסִידִים – וְצָרִיךְ לְהָכִין

חֲמִיצָה שֶׁל סְלָקִים וּמָרָק שֶׁל גְּרִיסִין

וּבְחֹמֶץ וּבָצָל לְהַכְבִּישׁ הַמָּלִיחַ, –

הַשַּׁבָּת שַׁבָּת שֶׁל אַבָּא וְהַתּוֹר הַיּוֹם תּוֹרוֹ הוּא.

כִּי הִנֵּה הַחֲסִידִים הֵם נִמְנוּ וְגָמוֹר,

כִּי סְעֻדָּתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ דָּוִד הַמָּשִׁיחַ

שֶׁיִּתֵּן כָּל חָסִיד בְּשַׁבַּתּוֹ לְפִי תּוֹר.

הֵן בֵּין־כָּך וּבֵין־כָּך כָּל חַיֵּינוּ הַלָּלוּ

הֲפוּכִים עַל רֹאשָׁם, בַּמּוֹרָד יִתְגַּלְגָּלוּ.

וְהַדּוֹר הַצָּעִיר – הֲרֵי אֵין מַה לְּדַבֵּר,

לֹא מוּסָר לְהַטִּיף וְלֹא בַּשֵּׁכֶל לְשַׂבֵּר

וְאֵין מִי בָּם מַקְשִׁיב וְאֵין מִי בָּם שׁוֹמֵעַ,

וְכִמְעַט שֶׁ“אֵין בַּיִת”… כָּל־הַיְסוֹד מִתְקַעְקֵעַ!

וְאִם גַּם לְעֵת כָּזֹאת לֹא יֵעָשֶׂה עוֹד חִזּוּק –

הַרֵי אִישׁ לְנַפְשׁוֹ לֹא יִמְצָא עוֹד צִדּוּק!

וְעַל כֵּן קָבְעוּ חֹק: שֶׁרֵאשִׁית – בְּכָל יוֹם

בָּעַרְבַּיִם, בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב, בִּמְקוֹם

לְבַטֵּל אֶת הַזְּמַן בְּסִפּוּרֵי חֲדָשׁוֹת,

הֵם יֵשְבוּ וְיִלְמְדוּ כְּשָׁעָה מִשְׁנָיוֹת.

יֵשׁ יוֹדֵעַ – נוּ מֵילָא, הוּא יוֹדֵעַ, אַשְׁרֵיהוּ,

וְשֶׁאֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ – יָבוֹא אַחֵר וִיבִינֵהוּ;

וְשֵׁנִית, הוֹאִיל וְהַמְּצוּקָה כָּל־כָּךְ גְּדוֹלָה,

הַשֵּׁם יְרַחֵם, וַעֲדַיִן הִיא עוֹלָה וְעוֹלָה,

וְיֵשׁ יְהוּדִים שֶׁגְּמִילוּת־חֶסֶד בִּלְבָד, סַך קָטָן

הַנִּתָּן לוֹ בְּעַיִן יָפָה וּבְעוֹד זְמָן

מַעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו וְהוּא קַיָּם וְעוֹמֵד

וּמְקַיְּמִים: “וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ – אַל תַּנִּיחֵהוּ שֶׁיֵּרֵד”,

וְאַף גַּם זוֹ, מִי חָכָם וְיֵדַע וְיֹאמַר

מַה־צָּפוּי לְאָדָם וּמַה־יֵּלֵד יוֹם־מָחָר –

שֶׁעַל כֵּן יְשַׁלֵּם כָּל־אֶחָד וְאֶחָד

מִין תַּשְׁלוּם שָׁבוּעִי, שֶׁיּוּכְלוּ לְהַלְווֹת

לוֹ, לָאָח הַדָּחוּק שֶׁהִגִּיעַ לְמוּטַת־יָד,

וְיוּכַל לַעֲמֹד וּלְהִתְקַיֵּם בְּכָבוֹד.

וּשְׁלִישִׁית – מְלַוֶּה־מַלְכָּה. הַמָּלִיחַ, מָרָק וּפַת

נוֹתֵן מִי שֶׁאֶצְלוֹ מְסִבִּין אוֹתָהּ שַׁבָּת.

וְהַשְּׁאָר, הָרוֹצֶה לְהָבִיא דָג אוֹ צְלִי־מַחֲבַת,

אַדְרַבָּא – יְבִיאֵם צְרוּרִים בְּמִטְפָּחַת.

הֵן מִמֵּילָא בַּעֲלַת־הַבַּיִת מְעָרֶבֶת הַכֹּל יַחַד

וְאֵין יוֹדֵעַ מִי הִרְבָּה לְהָבִיא וּמִי הִמְעִיט.

וְאֶפְשָׁר שֶׁיֶּאֱרַע מִין דָּבָר שֶׁכָּזֶה:

הֶעָנִי הַמֵּבִיא אֶת חֶלְקוֹ הָרָזֶה,

הוּא יֹאכַל (זֹאת הַפַּעַם!) מִשְׁמַנּוֹ שֶׁל הַנָּגִיד,

וּכְנֶגְדּוֹ הַנָּגִיד הַמְפֻנָּק, הָאַסְטְנֵס,

בִּבְשַׂר־רֹאשׁ אוֹ בְּעֶצֶם שִׁנָּיו יְגָרֵס…


בַּמִּטְבָּח הַחַשְׁמַל כְּבָר מֻדְלָק וּמֵאִיר.

רַק בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן זֶה הֻנְהַג כָּאן בָּעִיר,

וְהָיוּ מִתְפַּלְּאִים וּמִשְׁתּוֹמְמִים תְּחִלָּה:

עֲשָׁשִית מְאִירָה בְּלֹא נֵפְט! בְּלֹא פְּתִילָה!

וַאֲפִילוּ עוֹד הַיּוֹם יֵשׁ בָּזֶה מִן הֶחָדָשׁ,

וְכָל מִי שֶׁלְּסוֹבֵב הַכַּפְתּוֹר הוּא נִגָּשׁ –

עוֹד מַגְבִּיהַּ עֵינָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה, לִרְאוֹת

אִם דּוֹלֵק, אַךְ מִיָּד מַשְׁפִּילָן מְסֻנְוָרוֹת.

וְעַד הַיּוֹם אֵין רוֹחֲשִׁין לְכָךְ אֶצְלֵנוּ אֵמוּן:

מִי רָאָה עֲשָׁשִׁית בְּלֹא נֶפֶשׁ, בְּלֹא גוּף,

הַיּוֹנֶקֶת מִן הַקִּיר אוֹ מִחוּט בַּסִּפּוּן?

אֵין זֶה אֶלָּא אֲחִיזַת הָעֵינַיִם וְכִשּׁוּף…

וְלֹא יָבוֹא אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם מִן הַיִּשׁוּב.


וְגַם אִמָּא בְּוַדַּאי הָיְתָה מְוַתֶּרֶת עַל כָּךְ.

אֲבָל אַבָּא, הוֹ אַבָּא – מֵעוֹלָם דַּרְכּוֹ בְּכָךְ,

לִדְבָרִים מֵעֵין אֵלֶּה הוּא מוֹצֵא לוֹ כְּסָפִים

(גַּם כִּירַיִם הוּא הֵקִים זֶה עַכְשָׁו מֵרְעָפִים),

וְעַל־אַף הַזִּקְנָה וְהַדֹּחַק הָרָב

מַגָּפוֹ מְצֻחְצָח וְעַל בִּגְדּוֹ אֵין רְבָב.

מִין חֶסְרוֹן מִשְׁפַּחְתִּי הוּא, הַדִּקְדּוּק כְּחוּט שֵׂעָר –

וְאָבִיו שֶׁל אָבִי, וְהוּא אָז בֶּן שְׁמוֹנִים,

בְּעֵינַי רְאִיתִיו – לֹא יֵאָמֵן כִּי יְסֻפָּר –

אֵיךְ עָמַד לְצַחְצֵחַ הַחַלּוֹנוֹת הָעֶלְיוֹנִים.

דִּירָתוֹ הָיְתָה לְמַעְלָה, בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה,

וְאִשְׁתּוֹ בְּזִקְנוּתָהּ הִיא הָיְתָה חוֹלָנִיָּה,

אַף־עַל־פִּי־כֵן, בְּנוֹגֵעַ לַנִּקָּיוֹן וְלַסֵּדֶר –

הָיָה הַכֹּל בִּמְקוֹמוֹ מְמֹרָק בְּרָב הֶדֶר.

וְאִמִּי אֶת־הַנִּקָּיוֹן כֻּלֵּי־הַאי לֹא הִטְעִימָה,

וְאָמְנָם בְּשֶׁטַח זֶה נֶחֶלְקוּ הַהוֹרִים

וְתָכְפָה הַמַּחֲלֹקֶת בֵּין אַבָּא וְאִמָּא.

כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם הֵם יִרְאֵי־אֱלֹקִים

וּשְׁנֵיהֶם מוֹצָאָם מֵחַצְרוֹת צַדִּיקִים,

צֶאֱצָאֵי רַבִּיִּים גְּדוֹלִים, אַדְמוּ"רִים –

דַּרְכֵיהֶם שֶׁל הָהֵם הָיוּ בָּזֶה נֶחְלָקוֹת:

צַד אֶחָד עוֹד אָז־אָז הִשְׁתַּמֵש בְּמִזְלָגוֹת,

וְנֶכְדֵי־נְכָדָיו שֶׁל הָאַחֵר עוֹד סְבוּרִים

גַּם כַּיּוֹם שֶׁמַּזְלֵג הוּא עִנְיַן חֻקַּת־גּוֹי,

וּכְגוֹן דָּא וְכָל־מַה שֶּׁעוֹשִׂים לְשֵׁם־נוֹי

הֲרֵי זֶה עוֹלָם־הַזֶּה וְיָעוּף כַּחֲלוֹם!

וּכְשֵׁם שֶׁהַסָּבִים לֹא חָיוּ בְּשָׁלוֹם

וְסָבַר כָּל אֶחָד שֶׁדַּרְכּוֹ־בִּקְדֻשָּׁה,

“שִׁיטָתוֹ”, הִיא בִּלְבָד הַטּוֹבָה וּנְכוֹנָה

וְרַק הִיא – הִיא הַדֶּרֶךְ לַעֲבוֹדָתוֹ, יִתְבָּרַךְ –

כָּךְ גַּם אַבָּא וְאִמָּא סָבְרוּ אַחַר־כָּךְ;

כִּי עָבְרוּ הַ“שִּׁיטוֹת” לְהוֹרַי בִּירֻשָּׁה

וְהֶחֱזִיקוּ כָּל אֶחָד בְּשֶׁלּוֹ בֶּאֱמוּנָה –

וְעַל־כֵּן הַמַּחְלֹקֶת הִצְמִיחָה קַרְנָהּ.

אַךְ אִמִּי, לְהִמָּנַע מִמְּרִיבָה תְּדִירָה,

נִזְהֲרָה בַּנִּקָּיוֹן כָּל־כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר –

וְנַנִּיחַ שֶׁגְּזֵרָה הִיא מִלִּפְנֵי הַקֵּיסָר! –

וְהָיְתָה דִּירָתֵנוּ נְקִיָּה, מַזְהִירָה.

גַּם עַכְשָׁו הַמִּטְבָּח מְסֻדָּר וּמֵאִיר.

וְשָׁפְתָה אִמָּא מַיִם וְקָבְעָה אֶת הַסִּיר

בְּאֶמְצָעִית הַכִּירַיִם, בְּפִי הָאָח הַגָּלוּי,

לִשְׁטִיפַת הַכֵּלִים כַּיָּאֶה, כָּרָאוּי.

כִּי אָבִי בְּנִקְיוֹנוֹ עַד כְּדֵי־כָךְ הוּא הִגּיעַ,

שֶׁלֹא פַּעַם נָטַל צַלַּחְתּוֹ וְהִגְבִּיהַּ

וּבְדָקָהּ גַּם מִלְּבַר, בִּשְׂפָתָה וּמִתַּחַת,

וּכְשֶׁמָּצָא, חַס וְחָלִילָה, רְבָב עַל הַצַּלַּחַת –

מִיָּד הִרְחִיק תַּבְשִׁילוֹ וְלֹא הָיָה עוֹד טוֹעֵם…

וְעָשָׂה כָּך אֲפִילוּ בִּפְנֵי אֲנָשִׁים.

וְעַל־כֵּן בַּשְּׁטִיפָה מְדַקְדֶּקֶת הָאֵם,

שֶׁיִּהְיוּ הַכֵּלִים מְמֹרָקִים כַּחֲדָשִׁים

וַהֲרֵיהִי יוֹשֶׁבֶת לִקְלֹף בֻּלְבּוּסִים.


וּדְבשֶׁה שְׁכֶנְתֵּנוּ מְסַפֶּרֶת מַעֲשִׂים,

סִפּוּרֵי אַגָּדָה, כְּדַרְכָּהּ מִתָּמִיד:

עַל חַיְקֶה אַלְמָנָתוֹ שֶׁל רִבּ דֹב הַנָּגִיד,

כְּבָר לְמַעְלָה מִשִּׁבְעִים וְהִיא עוֹד כְּפוֹרַחַת.

וּמַה־פֶּלֶא? אִם חַיִּים רַק בְּטוֹב וּבְנַחַת.

כְּלוּם לְכָל הַנָּשִׁים אֱלֹקִים כֹּה הֵמַר

כְּמוֹ לָהּ? הִנֵּה כְּבָר הִיא דוֹאֶגֶת לְמָחָר.

אֲבָל חַיְקֶה פְּטוּרָה מִדְּאָגָה, כִּי לָהּ יֵשׁ.

וּשְׁפְּרִינְצֶה’לִי תָּפְרָה לָהּ שִׂמְלָה חֲדָשָׁה,

וְהִיא שׁוּב מַתְחִילָה דִּירָתָה לְחַדֵּשׁ,

וְעַל חַנָּה־גֶּנֶּנְדִּיל הֲרֵי אֵין מַה לְּדַבֵּר…

כַּךְ הִיא דְבשֶׁה; לְשׁוֹנָהּ כַּגַּלְגַּל הַחוֹזֵר

וְחֶשְׁבּוֹן כָּל־הָעִיר רַק תָּדִיר עַל רֹאשָׁהּ.

וְאִמִּי רַק שׁוֹתֶקֶת. מֵרְגָעִים לִרְגָעִים

נוֹפֵל תַּפּוּחַ אֲדָמָה מְקֻלָּף אֶל הַסִּיר –

הוּא נוֹפֵל בִּנְתִיזָה וּרְגִיזָה וּמַסְעִיר

אֶת הַמַּיִם הַשְּׁקֵטִים, אַךְ מִיָּד הֵם נִרְגָּעִים.

וּדְבשֶׁה שׁוֹתָה אֶת הַטֵּה וְגוֹמֶרֶת

וְנוֹטֶלֶת הַסּוּדָר. "שָׁבוּעַ טוֹב – הִיא אוֹמֶרֶת –

הֲרֵינִי הוֹלֶכֶת". וְאִמִּי לֹא מוֹנַעַת

אוֹתָהּ מִלֵּילֵךְ, כִּי מִכָּל סִפּוּרֶיהָ

זֶה רֹאשָׁהּ כְּגַלְגַּל הַסּוֹבֵב הוּא עָלֶיהָ.

וּלְשֵׁם־מָה צְרִיכָה הִיא כָּל־אֵלֶּה לָדַעַת?

וּבִמְקוֹם לְסַפֵּר וּלְדַבֵּר עַל־הַזּוּלַת –

כְּלוּם לֹא טוֹב עַל־עַצְמוֹ לְהַרְהֵר בְּמִקְצָת?


כִּי בְּכָל מוֹצָאֵי־שַׁבָּת, כְּשֶבָּא רַ' פִּינְחָס,

הַיְדִיד הַוַּתִיק מִבֵּית־הוֹרֶיהָ מֵאָז,

בָּה עוֹלִים וְצָפִים זִכְרוֹנוֹת רְחוֹקִים,

וּדְבָרִים שֶׁהָיוּ לִפְנֵי אַרְבָּעִים בַּשָּׁנָה –

הֵם עוֹבְרִים מֵחָדָשׁ בְּהִירִים לִפְנֵי עֵינָהּ,

כְּמוֹ הָיוּ רַק אֶתְמוֹל, אַךְ מְאֹד מְזֻקָּקִים;

וַאֲפִילוּ הַדְּאָגותֹ שֶׁמֵּאָז וְהַיִּסּוּרִים –

הֵם נִרְאִים לָהּ עַכְשָׁו שְׂמֵחִים וּמְאִירִים.


לִפְנֵי חֲתֻנָּתָהּ, הִיא זוֹכֶרֶת כְּהַיּוֹם,

הִקִּיפוּהָ אָבִיהָ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם,

וּפִינְחָס יְדִידוֹ (עוֹד הָיָה אָז צָעִיר)

וְדוֹדִים כְּמִנְיָן, וְהִרְבוּ בָּהּ לְהַפְצִיר ––

הֵם עָמְדוּ מִסָּבִיב וּבִקְשׁוּ עַל דָּבָר,

שֶׁכַּיּוֹם הוּא נִרְאֶה מְשֻׁנֶּה וּמוּזָר!

כִּי אִמִּי, יֵשׁ לָדַעַת, כְּבָר כָּתְבָה מִכְתָּבִים –

כַּפְתּוֹר־וָפֶרַח, מְשֻׁקָּד בַּנִּיבִים הַנָּאוִים

עַל “הַחֶרֶס הַזּוֹרֵחַ” וְעַל “יְקַר הַיָּרֵחַ”,

וְאִם־כֵּן אֵיךְ יָכְלָה, מִסְכֵּנָה, לְגַלֵּחַ

אֶת רֹאשָׁהּ לְמִשְׁעִי וּלְעָטְפוֹ בְּכֻמְתִּית?

וְחַכְמוֹת רֵעוֹתֶיהָ שֶׁבְּכָךְ אוֹתָהּ תִּרְאֶינָה –

אַף גַּם הֵן מַה תַּגֵּדְנָה וּמָה הֵן תַּעֲנֶינָה?

וְעַל־כֵּן הִיא חָפְצָה בְּפֵאָה הַנָּכְרִית…

אָז הוֹצִיא לָהּ אָבִיהָ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה,

אַרְנָקוֹ הָרָחָב וּפְתָחוֹ לִרְוָחָה,

הִרְקִידוֹ וְקִשְׁקֵשׁ בַּמַּטְבְּעוֹת וְהִגִּיד:

שֶׁתִּקַּח כָּל־כַּמָּה שֶׁתִּקַּח, אֶת הַכֹּל,

וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִּגְרֹם לוֹ בִּזָּיוֹן זֶה גָדוֹל,

וּבְיוֹם חֻפָּתָה… בְּוַדַּאי הַבָּנוֹת

הִתְגַּלְגְּלוּ מִתּוֹךְ צְחוֹק בְּסַפְּרָהּ לָהֶן זֹאת,

אַךְ לֹא הֵם הַיָּמִים כְּיָמֵינוּ עַכְשָׁו,

וְאָז יֶלֶד הָיָה חָשׁ בְּצַעֲרוֹ שֶׁל הָאָב.

וְעַל־כֵּן סָבְלָה אִמָּא בָּרְגָעִים הָהֵמָּה

וְשִׂמְלַת חֻפָּתָה הִיא הִטְלִילָה בְּדֶמַע.

אֲבוֹי לָהּ מִיּוֹצְרָהּ וַאֲבוֹי לָהּ מִיִּצְרָהּ!

אֲבוֹי אִם כֻּמְתִּית לְרֹאשָׁהּ הִיא תַּחֲבשׁ,

וַאֲבוֹי אִם תַּחֲצִיף פֵּאָה נָכְרִית רַק לִלְבּשׁ!

וּבְוַדַּאי לֹא הָיָה בָּא אָז הַסּוֹף לַצָּרָה,

אִלְמָלֵא לְאִמִּי עָמְדָה אִמָּהּ לְעֶזְרָה.

נֶכְדָּתוֹ שֶׁל הַוּוֹרְקִי הָיְתָה, שֶׁל הַזָּקֵן,

וְגִדּוּלָהּ בֵּין רַבִּיִּים, וְהָיְתָה מִשׁוּם־כֵּן

מִתְנַהֶגֶת בְּחֵרוּת גַּם עִם זִקְנֵי הַחֲסִידִים

וְשִׂיחָתָהּ בְּ“אַתָּה”, כְּמוֹ עִם יְדִידִים.

וְהֵם הָיוּ מְרֻצִּים מִזֶּה, אַדְרַבָּא וְאַדְרַבָּא,

לְהַצִּיל בְּדַל־שִׂיחַ עִם נֶכְדָּתוֹ שֶׁל סַבָּא

שֶׁהִתְהַלֵּךְ בְּגַן־הָעֵדֶן כְּבַכֶּרֶם שֶׁל אַבָּא

וְהָיָה בְּחַיָּיו שָׁם יוֹצֵא וְנִכְנָס…

הִיא נִגְּשָׁה וְנָטְלָה אֶת־יָדוֹ שֶׁל פִּינְחָס

וְהֶחֱזִיקַתָּה בְּיָדָהּ וְאָמְרָה בְּצִמְצוּם:

הֵן יוֹדֵעַ אַתָּה, פִּינְחָס, שֶׁאַתָּה לִי רַחוּם,

נָא דַּבֵּר לִי אַתָּה עִם שֶׁלִּי, וּמִיָּד,

וּשְׁאָלֵהוּ, אֶת דָּוִד, מָה רוֹצֶה מִן הַבַּת?

(תֵּן לוֹ, תֵּן לוֹ יָפֶה – עוֹד הוֹסִיפָה בְּמֶרֶד –

שֶׁתַּאֲרִיךּ לִי יָמִים, פִּינְחָס־שִׁי עֲטֶרֶת!)

וְאַל תִּשְׁכַּח, בּוֹא מִיָּד, וּתְשׁוּבָה הַב לִי הֵנָּה!

וְהוּא בָּא וְהִגִּיד: כִּרְצוֹנָהּ תִּלְבְּשֶׁנָּה!


וּמֵאָז כְּבָר עָבְרוּ בַּשָּׁנִים כְּאַרְבַּעַת

עֲשׂוֹרִים – וּמַה קְּצָרָה הִיא הַדֶּרֶךְ! כַּצַּעַד

הָאֶחָד הִיא נִרְאֵית לָהּ, לְאִמָּא. מַה־מַּהֵר

הוֹי הַכֹּל מִתְגַּלְגֵּל וְעוֹבֵר, וְעוֹבֵר…

וְהַכֹּל הִיא זוֹכֶרֶת: אוֹתָהּ הַגִּילָה

בְּמִין עֶצֶב וּפַחַד טָמִיר מְהוּלָה;

וְגַם קַל, גַּם כָּבֵד לָהּ, נַפְשָׁהּ מִתְעַטֶּפֶת…

וְהָרֶטֶט בַּלֵּב, הַדִּמְעָה הַנּוֹטֶפֶת…

וְאוֹתָהּ בַּיְשָׁנוּת! כָּל הַבַּיִת סָבִיב

הִתְפָּרֵץ מִגְּדוֹתָיו, כְּנָהָר בָּאָבִיב,

וְהָפְכוּ לִיָרִיד הַחַיִּים הַשְּׁקֵטִים:

זְאֵבֵי־מַיִם, שִׁבּוּטוֹת גְּדוֹלוֹת, שִׁבּוּטִים,

אַוָּזִים, בָּרַוָּזִים, תַּרְנְגוֹלֵי־הֹדּוּ, תַּרְנְגוֹלוֹת,

וְתַנּוּר־הַמַּאֲפֶה הַבּוֹעֵר בַּלֵּילוֹת,

וְאַדְמוּמִית הַשַּׁלְהֶבֶת שֶׁבְּתוֹךְ הַתַּנּוּר

הַשּׁוֹפְכָה עַל לִבְנַת הַקִּירוֹת יָם־דִּי־נוּר…

וְאִמָּהּ, הִיא עִם גּוֹלְדָה, הַטַּבַּחַת הַ“בְּרִיָּה”,

עוֹסְקוֹת אֵצֶל הַתַּנּוּר בַּאֲפִיָּה וּצְלִיָּה.

וּבֶן־אָחוֹת בָּא־נִכְנָס מֵחֲדַר הַמִּטּוֹת

וּמִתְבּוֹנֵן בַּלְּשׁוֹנוֹת הַמִּתְלַקְּחוֹת וְלוֹהֲטוֹת,

וְשֶׁסָּבְתָא תֹּאמַר לוֹ, הוּא דוֹרֵשׁ וּמְבַקֵּשׁ,

אִם אִשָּׁהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם עוֹד גְּדוֹלָה מִן הָאֵשׁ

הַלּוֹהֶטֶת בַּתַּנּוּר כָּאן. וְסָבְתָא מְחַיֶּכֶת:

מַה־דִּמְיוֹן, מַה־דִּמְיוֹן הוּא לַגֵּיהִנֹּם הַבּוֹעֵר!

וּכְבָר הַיֶּלֶד רוֹאֶה נְהַר־הָאֵשׁ הַנּוֹהֵר

שֶׁטּוֹבְלִים בּוֹ הָרְשָׁעִים, וְהַזֶּפֶת הַנִּשְׁפֶּכֶת –

וְעֵינָיו מִתְרַחֲבוֹת בּוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר…

אַךְ הָרֵיחַ הַטּוֹב וַחֲמִימוּת הָאֲוֵיר

מַפְחִיתִים מִן הַפַּחַד… וְהָרֵיחוֹת הַמְּתוּקִים

שֶׁל כַּרְכֹּם וּשְׁקֵדִים וְקִנָּמוֹן וְצִמּוּקִים

מַזְכִּירִים לוֹ, כַּנִּרְאֶה, אֶת־אֹרְחַת הַיִּשְׁמְעֵאלִים

שֶׁהוֹבִילוּ אֶת־יוֹסֵף בִּדְרָכִים אֲבֵלִים.

כִּי־הִנֵּה הוּא מַתְחִיל בִּפְרָטוּת מְסַפֵּר –

וְהַכֹּל מַקְשִׁיבִים, כִי יָפֶה הוּא מְתָאֵר

אֶת אֹרְחַת הַיִּשְׁמְעֵאלִים רוֹכְבֵי הַגְּמַלִּים,

הַנּוֹשֵׂאת צְרִי וָלֹט… וְאֵיךְ שָׁם מַעֲלִים

אֶת־יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וּמוֹכְרִים לִהְיוֹת עֶבֶד,

וְאֵיךְ גִדְּלוּהוּ אַחַר־כָּךְ בְּמִצְרַיִם, וְאֵיךְ

נַעֲשָׂה לְמִשְׁנֶה וְקָרְאוּ לְפָנָיו “אַבְרֵךְ!”

הִלְבִּישׁוּהוּ בִּגְדֵי־שֵׁשׁ וּרְבִיד־זָהָב עַל הַצַּוָּאר,

כַּכָּתוּב בְּ“וַיֵּשֶׁב”6 וְגַם בְּ“סֵפֶר הַיָּשָׁר”;

וְאֵיךְ יוֹסֵף בְּעַצְמוֹ לוֹ אָסַר הַמִּרְכֶּבֶת,

אֶת־מִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה, הִיא מִרְכֶּבֶת הַזָּהָב,

וְעָלָה לִקְרַאת אָבִיו לְהַקְבִּיל אֶת פָּנָיו.

וּכְשֶׁרָאָה הַזָּקֵן מֵרָחוֹק אֶת הַמַּרְאֶה –

שְׁאֵלוֹ לִיהוּדָה: מִי הוּא זֶה הָרוֹכֵב

לִקְרָאתִי וְיוֹתֵר מִכֻּלָּם הוּא נָאֶה?

הֱשִׁיבוֹ יְהוּדָה: אַבָּא, זֶהוּ יוֹסֵף…

נִרְטְבוּ אָז עֵינָיו שֶׁל יַעֲקֹב הַיָּשִׁישׁ,

וְתָשׁוּשׁ, מִתְנוֹדֵד, מִן הָעֲגָלָה יָרַד חִישׁ

וְנִגַּשׁ אֶל־יוֹסֵף וַיִּפֹּל עַל־צַוָּארָיו

וְכָבַשׁ אֶת־רֹאשׁוֹ הַזָּקֵן וְהַשָּׂב

בְּצַוָּארוֹ הֶחָמִים וְהִתְיַפֵּחַ בְּקוֹל

וְיֵּבְךְּ עוֹד – וּבַבֶּכִי גִּלָּה לוֹ הַכֹּל.


וְשׁוּב הוּא נִזְכָּר זֶהַ הַנַּעַר לְפֶתַע

בְּסֶרַח בַּת־אָשֵׁר הַיָּפָה, בַּת־הַחַיִל.

טְרָ־לָ־לָה בְּמֵיתְרֵי הַכִּנּוֹר הִיא פּוֹרֶטֶת –

אַל תֶּאֱבַל, יַעֲקֹב סָבָא, כִּי יוֹסֵף עוֹד חָי!

וְּכלוּם יֵשׁ בְּיָמֵינוּ יְפֵהפִיָּה כְּמוֹתָהּ?

לוּ זָכָה לְפָחוֹת וּלְפָחוֹת לִרְאוֹתָהּ –

הוּא אוֹמֵר בִּלְבָבוֹ – בְּנַגְּנָהּ בַּכִּנּוֹר…

וְהוּא רָץ מְלֹהָט וּמַחֲזִיק בַּסִּנּוֹר

שֶל גּוֹלְדָה הַטַּבַּחַת וְצוֹעֵק: “אֵימָתַי?!”

וְזֹאת גּוֹלְדָה כִּמְעַט שֶׁשָּׁמְטָה סִיר רוֹתֵחַ,

אֲבָל הוּא עוֹד מוֹשְׁכָהּ בַּסִּנּוֹר וְצוֹוֵחַ:

“אֵימָתַי?!” וּמְבַקֶּשֶׁת לְהִפָּטֵר הַמְבַשֶּׁלֶת

מִן הַנַּעַר הַטַּרְדָן: “אֵימָתַי” – מָה? –הִיא שׁוֹאֶלֶת.

"אֵימָתַי – לִקְרָאתָהּ אָז הַיֶּלֶד מַרְתִּיחַ –

כְּבָר יָקוּמוּ הַמֵּתִים וְיָבוֹא הַמָּשִׁיחַ?"

וּבְשָׁמְעוֹ כִּי מָחָר – מִתְחַדְּשָׁה לוֹ שַׁאֲלָה:

"וְאִם־כֵּן מַה יִּהְיֶה עַל הַדּוֹדָה הַכַּלָּה?

שֶׁמָּא לֹא תִנָּשֵׂא?" – הוּא שׁוֹאֵל וְנִבְעָת.

“טְפוּ־טְפוּ! – יוֹרְקָה גוֹלְדָה – מִפְּנֵי מָה, חָלִילָה, לָאו?”

הוֹי, עַכְשָׁו הוּא גוֹרֵם לָהּ, הַמָּשִׁיחַ, צַעַר רַב…

“טָעוּת! – הִיא צוֹעֶקֶת – לְמָחֳרַת הַמָּחֳרָת!”

רַק עַכְשָׁו נִפְטְרָה וּבַמַּאֲפֶה מְצִיצָה,

וְהוֹלֵךְ לוֹ הַנַּעַר בִּקְפִיצָה וּבְדִיצָה.

מֶה הָדוּר הָעוֹלָם וּמָלֵא וּמְמֻלָּא,

אִם מָחָר חֲתֻנָּה. וּמָחֳרָתַיִם – הַגְּאֻלָּה!


וְגַם אִמָּא הָיְתָה לְרֹב־טוֹבָה מְקַוָּה –

וּכְלוּם הִיא מִתְאוֹנֶנֶת? מְקַבֶּלֶת בְּאַהֲבָה…

הַמָּרָק כְּבָר שָׁפוּת, וַחֲלוֹמוֹת־נְעוּרִים

הָעוֹלִים בְּרֹאשָׁהּ וּבְלִבָּהּ נְעוֹרִים –

הֵם אֵינָם מַפְרִיעִים עֲבוֹדָתָהּ, חַס־וְשָׁלוֹם,

וּנְתוּנָה לְהִרְהוּרֶיהָ, בֵּין חֲלוֹם לַחֲלוֹם,

הַמְשַׁכְּרִים עוֹד עַתָּה כְּמוֹ יַיִן חָזָק,

הִיא מוֹסֶפֶת יָרָק וְתַבְלִין לַמָּרָק.

אוּלָם עַד שֶׁיִּרְתַּח – עַל כִּסֵּא הִיא יוֹשֶׁבֶת,

וְשׁוּב זִכְרוֹנוֹת עֲלוּמִים הִיא מוּצֶפֶת,

כְּאוֹתוֹ חַלּוּק־אֶבֶן מוּצַף גַּלִּים שֶׁבַּחוֹף…


אֵימָתַי זֶה הָיָה? יוֹם שֶׁנִּכְפַּל בּוֹ כִּי־טוֹב,

הִיא זוֹכֶרֶת יָפֶה, זֶה בָּרוּר וּוַדַּאי לָהּ.

וּמִפְּנֵי שֶׁהַיּוֹם תָּמִיד הוֹלֵךְ אַחַר הַלַּיְלָה

(כְּכָל חַיֵּי יִשְׂרָאֵל בְּזֶה עֵמֶק הַבָּכָא,

שֶׁהֵם לַיְלָה אָרֹךְ שֶׁלִּפְנֵי הַזְּרִיחָה,

לִפְנֵי בּוֹא יוֹם־הַשֵּׁם הַגָּדוֹל בְּרֹב־אוֹר) –

מִסְתַּבֵּר שֶׁהָיְתָה הַחֲתֻנָּה שֶׁלָּהּ בְּאוֹר

לְיוֹם גִּימֶ“ל, לֵאמֹר, בְּעַרְבּוֹ שֶׁל יוֹם בֵּי”ת.

וּלְמַעַן לַדֶּרֶךְ בְּיוֹם בֵּי"ת לֹא לָצֵאת

(עוֹד הָיוּ מַקְפִּידִים בִּכְגוֹן זֶה אוֹתוֹ זְמָן)

הִגִּיעַ הֶחָתָן עוֹד בְּיוֹם אָלֶ"ף לְכָאן.

נַתְיַצְּבוּ הָעֲגָלוֹת בְּכָל הָרְחוֹב בְּשַׁיָּרָה,

וִיהוּדִים וִיהוּדִיּוֹת, כָּל בְּנֵי הָעֲיָרָה,

אָז הִנִּיחוּ בָּתֵּיהֶם עַל חַסְדֵי הַשָּׁמַיִם,

וּזְקֵנִים נַעֲשׂוּ כִּילָדִים קַלֵּי־רַגְלַיִם,

וְיָרְדוּ אֶל הָרְחוֹב הַנִּקְרָא “הֶחָצֵר” –

עַל שׁוּם חֲצֵרוֹ שֶׁל הַפָּרִיץ הַזָּקֵן

(זָקֵן – וְרַוָּק… עַל שׂוֹנְאֵינוּ, אֵיזֶה חֵן…)

וְעָמְדוּ מַבִּיטִים, מְזִינִים עֵינֵיהֶם,

בָּאוֹרְחִים הַזָּרִים, הַמְחֻתָּנִים וּנְשֵׁיהֶם…


וְהַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹפֶכֶת זָהֳרָהּ הַמָּתוֹק

עַל הָאוֹרְחִים הַנְּדִירִים, הַבָּאִים מֵרָחוֹק,

וְדוֹמֶה שֶׁגַּם הַמֶּשִׁי שֶׁלָּהֶם וְהַקְּטִיפָה

הִיא שׁוֹנָה מִשֶּׁלָּנוּ וְיוֹתֵר הִיא יָפָה…

וּמוֹשֶׁכֶת אִשָּׁה חֲבֶרְתָּהּ בַּשַּׁרְווּל:

מַבִּיטָה אַתְּ אוֹ לָאו? אַךְ לַשָּׁוְא הַשִּׁדּוּל:

הִיא אֵינֶנָּה עוֹנָה וְאֵינֶנָּה שׁוֹמַעַת,

הִיא אֵינָהּ מַבִּיטָה, אֶלָּא מָה – הִיא בּוֹלַעַת!

חֲצִי פִּיהָ פָּעוּר, קַפְלֵטָהּ מְשֻׁרְבָּב,

וְעֵינֶיהָ – כָּל עַיִן שַׁפּוּד מְשֻׁלְהָב,

וּמִלָּה לֹא תֹאמַר – אִם תִּתֵּן לָהּ כָּל הוֹן,

כֻּלֵּי הַאי כְּבוּשָׁה הִיא לְמַרְאֵה הֶחָזוֹן.

וְאַף גַּם בְּשָׁעָה שֶׁעוֹבֵר הֶחָתָן

וַחֲבֶרְתָּהּ בָּהּ צוֹבֶטֶת – הִיא עוֹמֶדֶת לָהּ כָּאן

שְׁקֵטָה כְּשֶׁעָמְדָה, מִשְׁתָּאָה וּמְרֻגֶּשֶׁת,

וּכְאֵב הַצְּבִיטָה כְּלָל אֵינֶנָּה מַרְגֶּשֶת…

וְאִמִּי – הַכַּלָּה – סִלְּקָה שׁוּל הַמָּסָךְ

וּבַסֵּתֶר הֵצִיצָה – וּמִיָּד אַחַר־כָּךְ

כִּוְרֹדוֹ שֶׁל דֻּבְדְּבָן בְּפָנֶיהָ נִשְׁפָּךְ.


הֶחָתָן הִתְאַכְסֵן, הוּא וְכָל קְרוֹבָיו,

מוּל בֵּיתֵנוּ, בְּבֵית רַ' יִשְׂרָאֵל זִיסְמַן הַנִּרְחָב

הוּא עַצְמוֹ הָיָה חַי בְּבֵית־הַמִּבְשָׁל שֶׁבַּכְּפָר,

וּכְשֶׁהָיוּ מַגִּיעִים יְמוֹת־הַקַּיִץ – וְעָבַר

אֵלָיו רֹב הַמִּשְׁפָּחָה לְקִיּוּט, וְהַשְּׁאָר

הִצְטוֹפְפוּ כֻּלָּם יַחַד בְּחֶדֶר קָטָן,

שֶׁיוּכְלוּ כָּל הַבַּיִת לִמְסֹר לְצַד־הֶחָתָן.

כִּי שְׁנֵי הַבָּתִּים שֶׁעָמְדוּ זֶה מוּל זֶה,

בֵּית רַ' זִיסְמַן מִזֶּה וּבֵית סָבָא מִזֶּה,

אִם כִּי זִיסְמַן הִקִּיף אֶת בֵּיתֵהוּ גָדֵר

וְסָבִי אֵת בֵּיתוֹ הוּא הִנִּיחַ הֶפְקֵר

וּפָתוּחַ, מַסְבִּיר־פָּנִים כִּבְעָלָיו וְגָלוּי –

הַבָּתִּים כְּשֶׁלְּעַצְמָם בָּם הָיָה רֹב דִּמּוּי:

בְּקִירוֹת הָעֵצִים, בְּגַגּוֹת הָרְעָפִים,

וְשָׁוִים גַּם לְגֹבַהּ וּבָרֹחַב שָׁוִים.

וּבַשַּׁחַר, כְּשֶׁהָיוּ תִּמְרוֹת־עָשָׁן כְּחֻלּוֹת

מֵאֲרֻבּוֹת שְׁנֵי הַבָּתִּים מִתְרוֹמְמוֹת וְעוֹלוֹת,

עוֹד הִסְפִּיקוּ לְרֶגַע לְהַכִּיר זוֹ אֶת זוֹ,

“בֹּקֶר טוֹב!” לְהַגִּיד וְלִפְרֹשׂ בַּאֲוִירוֹ

שֶׁל עוֹלָם זְרוֹעוֹת אֲרֻכּוֹת וּלְהִתְחַבֵּק

עוֹד לִפְנֵי שֶׁיִּתְעַלּוּ בָּרָקִיעַ לְהִתְמַזֵּג

וְיַחְדָּו לְהִשְׁתַּפֵּךְ בַּוָּרֹד הָרַעֲנָן –

בְּקִצּוּר, בְּבֵית זִיסְמַן הִתְאָרֵחַ הֶחָתָן.


יוֹם רִאשׁוֹן שַׁבַּת נַחֲמוּ. בֹּקֶר אוֹר בָּעוֹלָם.

מִן הָעֵצִים מְנַטֶּפֶת הַשִׂמְחָה וְקוֹלָם

מְהַלֵּךְ בַּחֲשָׁאי, חֲרִישִׁי וְטָמִיר,

כְּלוֹחֵשׁ אֵיזֶה סוֹד הַתָּלוּי בָּאֲוִיר.

בֵּין עָלִים יְרֻקִּים, מִתּוֹךְ סֵתֶר בַּדִּים,

הַתַּפּוּחַ גָּדוֹל וּבָשֵׁל כְּבָר מַאְדִּים,

וּמְרַמֵּז בְּחֶדְוָה לִשְׁכֶנְתּוֹ בַּת־אַגָּס,

הֲדוּרָה בִּלְבוּשָׁהּ הַצָּהֹב שֶׁל אַטְלַס,

בַּת־אַגָּס אֲצִילָה וּזְקוּפָה בְּגַאֲוָה,

אַךְ לִבָּהּ – הָהּ לִבָּהּ – הוּא חוֹלֵה אַהֲבָה!

הַשְּׁזִיף מִתְנוֹעֵעַ עַל עֻקְצוֹ הַדַּקְדָּק –

חֲלוֹמוֹ הַסָּגֹל מִנַּפְשׁוֹ עוֹד לֹא פָּג.

כֵּן, אִמָּא זוֹכֶרֶת אוֹתוֹ יוֹם־רִאשׁוֹן

אֵיךְ עָמְדָה וְהִבִּיטָה מִבַּעַד לַחַלּוֹן

אֶל הַבַּיִת מִמּוּל, בֹּו יָבוֹא הֶחָתָן.

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהַבַּיִת קָבוּעַ בְּכָאן

זֶה שָׁנִים עַל שָׁנִים – הוּא נִרְאֶה לָהּ עַכְשָׁו

כְּחָדָשׁ וְאַחֵר בְּאוֹר־הַבֹּקֶר הָרָב,

וְגַם כָּל הָעוֹלָם – הוּא נִרְאֶה לָהּ הַיּוֹם

כְּעוֹטֶה מִין צָעִיף שֶׁל וָרֹד וַחֲלוֹם

וְיָפֶה בְּיוֹתֵר וּמְרַפְרֵף וּמְחַיֵּךְ…

וְכָל מַה שֶּׁרָחוֹק מִתְקָרֵב וְהוֹלֵךְ,

וְכָל מַה שֶּׁקָרוֹב מִשָּׁנִים וְאָהוּב –

זֶה מַתְחִיל מִתְרַחֵק וְהוֹלֵךְ לְלֹא שׁוּב.

וְגַם טוֹב לָהּ, וְגַם מְגֻעְגָּע וְעָצוּב

עַל־הַכֹּל, עַל־כָּל־מַה שֶּׁעָתִיד עוֹד לִהְיוֹת…

אַךְ פִּתְאֹם הִיא פּוֹנָה וְעֵינֶיהָ רוֹאוֹת

הָרִיצָה הַמְּהִירָה, הַדְּהִירָה אֶל הָרְחוֹב

וּרְעָדָה בָּהּ עוֹבֶרֶת: כִּי הִנֵּה בְּקָרוֹב

יִהְיֶה מַה־שֶּׁיִהְיֶה.. הִיא תִרְאֶה חֲתָנָהּ!

וְשׁוּלֵי הַמָּסָךְ בְּיָדָהּ הַלְּבָנָה

מְפַרְפְּרִים כְּכַנְפֵי הַסְּנוּנִית בֵּין־עַרְבַּיִם.

וְאֶפְרַיִם’ל כְּלִיזֶמֶר – הוּא עָצַם הָעֵינַיִם

וְהִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ עַל־גַּבֵּי הַכִּנּוֹר

וּמָשַךְ בְּקַשְׁתּוֹ – וְהַקּוֹל בֹּו נֵעוֹר,

נִצְטָרְפָה לַנְּגִינָה הַקַּפֶּלְיָה כֻּלָּהּ

וְנִשְׁפַּךְ מַרְשׁ־תִּפְאֶרֶת, מִזְמוֹר־שֶׁל־גִּילָה,

בְּפִתְאֹם, כְּמוֹ גֶשֶׁם תַּמּוּז רַעֲנָן –

וְרִחֲפוּ כְּעָב קַל לְהַקְבִּיל הֶחָתָן.


וְהִנֵּה נִבְקְעוּ שָׁם כָּל פֶּתַח וָשַׁעַר,

כִּי יָדוּעַ בָּעִיר לְזָקֵן וּלְנַעַר,

שֶבְּשָׁעָה שֶׁאֶפְרַיִם’ל יַט אֹזֶן לִשְׂמֹאל

וּמַשְׁעִינָהּ אֶל כִּנּוֹרוֹ – כְּדַאי לְהַנִּיחַ הַכֹּל

וְלֵילֵךְ אַחֲרָיו וְלִשְׁמֹעַ לַנְּגִינָה.

בְּעֵינַיִם כְּבוּיוֹת הַדִּמְעָה מַפְנִינָה,

וְעוֹלִים זִכְרוֹנוֹת מֵרָחוֹק־מֵרָחוֹק…

הַנָּשִׁים נִזְכָּרוֹת זְמַן כְּלוּלוֹתָם הַמָּתוֹק

וְשׁוֹקְעוֹת בְּעַצְבוּת לִימָמוֹת אֲרֻכּוֹת;

וּבָעֶרֶב כְּשֶׁהֵן מַשְׁכִּיבוֹת הַתִּינוֹקוֹת

מִתְפָּרְצָה מִלִּבָּן אֲנָחָה עִם אֲנָחָה.

וְקוֹרְעִים הַקְּטַנִּים עֵינֵיהֶם לִרְוָחָה –

עַד שֶׁהֵם נִרְדָּמִים כִּטְלָאִים בְּמִכְלָתָם

וְצוֹחֲקִים וּבוֹכִים וּמְפַרְפְּרִים בִּשְׁנָתָם.


גַּם עַכְשָׁו בְּהִשָּׁמַע קוֹל אֶפְרַיִם’ל וּמְנַגְּנָיו –

יָצְאוּ וְנָהֲרוּ אַחֲרֵי קוֹל צְלִילָיו

כָּל אִשָּׁה וְכָל גֶּבֶר, מִזָּקֵן וְעַד טָף.

הַשֶּׁמֶשׁ פָּרְשָׂה מַעֲטֶה שֶׁל זָהָב

עַל שׁוּרָה אֲרֻכָּה עֲגָלוֹת, כִּרְכָּרוֹת;

וְדוֹמֶה שֶׁאַף הִיא מְמַהֶרֶת עַכְשָׁו

אֶת־פְּנֵי הַמְחֻתָּנִים לְהַקְבִּיל וְלִרְאוֹת;

וּבִפְאֵר שֶׁל יוֹם טוֹב וּבְרֹב לֶהָבָה

הִיא שׁוֹפֶכֶת עַל כֹּל סִילוֹנֵי זְהָבָהּ;

מְפִזָּה פַּרְצוּפִים וּזְקָנִים דְּחוּסִים,

מְנַתְּרָה קַלִּילוֹת עַל גַּב חוּם שֶׁל סוּסִים,

מַצְלִיפָה עֲלֵיהֶם צְלִיפֵי־אוֹר מְשׁוֹטְטִים,

מְסִיטָה לִצְדָדִים צִלְלֵיהֶם הָרוֹטְטִים

וּבִזְרוֹעַ וְרֻדָּה וְחַמָּה מַחֲלִיקָה –

וְזוֹרַחַת מִנַּחַת וּמִגִּיל מַבְהִיקָה.


בְּרַעַשׁ נִכְנְסָה הָעֲגָלָה הָרִאשׁוֹנָה

כְּנִשֵּׂאת עַל נַחְשׁוֹל שֶׁל אוֹרָה בִּשְׁאוֹנָהּ.

רַק מְעַט כָּאן הָיוּ הָאוֹרְחִים הַזָּרִים.

כִּי רֻבָּם מִשֶּׁלָּנוּ, בַּחוּרִים יְקָרִים

(הַמְחַכִּים לְכַלּוֹת וּלְחוֹתְנִים הַזָּנִים)

מִן הַשְּׁטִיבְּ"ל שֶׁסָּבָא מִתְפַּלֵּל בּוֹ שָׁנִים,

וְעַכְשָׁו הֵם יָצְאוּ לִכְבוֹדוֹ וּלְמַעֲנוֹ

חוּץ לָעִיר לְהַקְבִּיל אֶת־פְּנֵי חֲתָנוֹ.

וְנִרְאֶה שֶׁפָּעֲלוּ עֲלֵיהֶם הָאֲוִיר

וּלְטִיפַת הַחַמָּה וְאוֹרָהּ הַמַּשְׁכִּיר,

שֶׁכֵּן הֶעֱלוּ בְּלֶחְיָם הַחִוֶּרֶת

גּוֹנוֹנִים שֶׁל חַיִּים, כְּגוֹנוֹ שֶל הַוֶּרֶד,

וּפָתְחוּ לְ“נִגּוּן” וּלְ“מַרְשׁ” אֶת פִּיהֶם –

הֶחָתָן, הוּא בִּלְבַד רַק הֶחֱרִיש בֵּינֵיהֶם.


מִמּוּל הֶחָתָן, בְּקַפּוֹטוֹת שֶׁל שִׁירָא,

יוֹשְׁבִים: דּוֹדִי יוֹסְקֶה, הוּא אָחִיהָ שֶׁל אִמָּא,

וִישַׁעְיָה גִיסָהּ – וְכָפוּף הוּא קָדִימָה;

הוּא גְדוֹל־הַלַּמְדָּנִים שֶׁבְּכָל הַעֲיָרָה

זֶה מִכְּבָר יֵשׁ לוֹ הֻרְמָנָא וַהֲרֵיהוּ מַמְתִּין

שֶׁהַמָּקוֹם בְּחַסְדּוֹ עוֹד מָקוֹם לוֹ יַזְמִין.

הוּא גָבוֹהַּ, בָּהִיר, וּקְרוּעוֹת הָעֵינַיִם,

רְכוּס־קַפּוֹטָא, סְגוּר־פֶּה וַאֲרֹךְ־הַיָּדָיִם.

כָּךְ אֶל־מוּל הֶחָתָן הוּא יוֹשֵׁב בָּעֲגָלָה

וּמִתְכּוֹפֵף וּמִתְעַמֵּק כְּעַל־גַּבֵּי “שְאֵלָה”

בְּתַרְנְגוֹל, כְּגוֹן מַחַט שֶׁנִּמְצְאָה בְּקֻרְקְבָן:

כָּתוּב בַּתּוֹרָה “לֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי” –

וּכְלוּם הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת־זֹאת, הֶחָתָן?

וְאִם־כֵּן – מִפְּנֵי־מָה הוּא מַרְבֶּה כָּךְ בְּנוֹי?

הֲרֵי זוּג זְגוּגִיּוֹת הַתָּלוּי לוֹ עַל־הָאַף,

כְּאֵצֶל דּוֹקְטוֹר, לְהַבְדִּיל, וְצַוָּארוֹן וּ“פַרְפַּר”,

וּבְתוֹךְ הַ“פַּרְפַּר” נְעוּצָה עוֹד פְּרִיפָה –

וְעַכְשָׁו, אִם־כָּשֵׁר הוּא, הֶחָתָן אוֹ טְרֵפָה?

וַהֲרֵיהוּ מַפְלִיג בְּדַרְכָּם הַיָּשָׁר

שֶׁל מֶרְחֲבֵי הַהֲלָכוֹת, לַחֲקֹר בַּדָּבָר.

הוּא בָּקִי מְלוֹא־עוֹלָם, הוּא צִנָּא דְמָלֵי סִפְרֵי,

זֶה גִיסָהּ שֶׁל אִמִּי, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הֲרֵי

אֵינוֹ מַגִּיעַ אֲפִילוּ – זֶה יָדוּעַ וְגָלוּי –

לְקַרְסֻלָּיו שֶׁל אָחִיהָ, הוּא יוֹסְקִי הָעִלּוּי.

שֶׁהַלָּה מָהִיר־לִשְׁמֹעַ וְאֵינוֹ מְאַבֵּד כְּלָל.

וְשָׁנוּן וְחָרִיף הוּא, אַךְ כָּל־כָּך מְבֻלְבָּל,

שֶׁכָּל־כַּמָּה שֶׁמּוֹסִיפִים כְּתֵפִיּוֹת לוֹ לִקְנוֹת

הֵן נִמְצָאוֹת אַחַר־כָּךְ בֶּחָצֵר בַּפִּנּוֹת,

וְאוּלָם אֶת מִכְנָסָיו, הַיּוֹרְדִים וְנִגְרָרִים,

הוּא מוֹסִיף לְהָרִים בְּיָדָיו כְּשֶׁהֵרִים…

הַדַּשִּׁים בִּקְצוֹתָם – הֵם כֻּלָּם כְּבָר כֻּרְסָמוּ,

כַּפְתּוֹרֵי הַבְּגָדִים הֵם כֻּלָּם כְּבָר נִפְרָמוּ,

וְעַכְשָׁו אַרְנָקִי־שֶׁל־מָעוֹת וְאַבְנֵט –

לְכָל אֵלֶּה אֵין שִׁעוּר כַּמָּה הוּא מְאַבֵּד!

אַךְ הִנִּיחַ דָּבָר – אֵינוֹ זוֹכֵר עוֹד הֵיכָן,

רָץ מִפִּנָּה אֶל פִּנָּה, מְבַקֵּשׁ הָתָם, מְפַשְׁפֵּשׁ כָּאן,

מְהַפֵּךְ בִּפְרָאוּת, מִתְגָּרֵד בִּשְעָרוֹ,

וְהוֹמֶה, מִתְרַתֵּחַ: “לְכָל הָרוּחוֹ…”

קָטָן, שְׁחַרְחַר, הָעֵינַיִם נוֹצְצוֹת,

לֹא נָחוֹת אַף לְרֶגַע, מִתְרוֹצְצוֹת־מִתְרוֹצְצוֹת…

וְעַכְשָׁו הוּא יוֹשֵׁב בָּעֲגָלָה מוּל־הֶחָתָן

וּמֵזִיז אֲחוֹרָיו לְמַעְלָן וּלְמַטָּן,

כְּדָקוּר בְּסִכּוֹת, וְאֵין עִמּוֹ מְנוּחָה:

הַקַּפּוֹטָא מְבֻדֶּרֶת, הַחֲזִיָּה פְּתוּחָה,

בִּזְרִיזוּת־בִּפְזִיזוּת הוּא בּוֹדֵק בְּכִיסָיו,

מְחַפֵּשׂ וּמְפַשְׁפֵּשׁ – וְאוּלָם אַךְ לַשָּׁוְא:

הוּא בִּקֵּשׁ לְכַבֵּד הֶחָתָן בְּסִיגָרָה,

אַךְ אֵינָן, אַף אַחַת גַּם מֵהֵן לֹא נִשְׁאָרָה;

וַהֲרֵיהוּ מְהַפֵּךְ הַכִּיסִים בְּבֶהָלָה,

אַךְ בִּמְקוֹם הַסִּיגָרוֹת נִנְעָרוֹת לָעֲגָלָה

מַטְבְּעוֹת שֶׁל פְּרוֹטְרוֹט, תַּרְמִילֵי סִיגָרִיּוֹת,

וּנְיָרוֹת, וּנְיָרוֹת, יָם גָּדוֹל שֶׁל נְיָרוֹת…

“לְכָל הָרוּחוֹ…” – הוּא רוֹגֵז, הָרַתְחָן –

“הֵן הָיוּ לִפְנֵי רֶגַע בְּכָאן אוֹ בְּכָאן!”

וְהִנֵּה הֶחָתָן, חֲלַקְלַק וּמְצֻחְצָח,

מַגִּישׁ לוֹ נַרְתִּיקוֹ־מִשֶּׁל־כֶּסֶף: “נָא, קַח!” –

וּמַבִּיט עָלָיו בְּעַיִן חַדָּה, מִן־הַצַּד…

הָכֵּיצַד מְבָרְכִין עַל פְּרִי זֶה, הָכֵּיצַד?


כְּשֶׁעָמְדָה הָעֲגָלָה לִפְנֵי בֵּית־זִיסְמַן מִמּוּל,

יָצָא מִן הַבַּיִת סָבִי הַדָּגוּל,

אָבִיהָ שֶׁל אִמָּא. יְהוּדִי קְטַנְטָן

הַיָּכוֹל לְטַיֵּל גַּם מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן,

אַךְ פָּנָיו מְאִירוֹת. שִׂמְחָתוֹ שֶׁל עוֹלָם

זְרוּעָה מִסְבִיבוֹ כָּל מָקוֹם שֶׁהוּא שָׁם.

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁקָּבַר כְּבָר שִׁבְעָה מִילָדָיו,

וְנִשְׁאֲרוּ רַק אַרְבָּעָה, וְרָאָה בְּחַיָּיו,

צַעַר־בָּנִים וְגַם צַעַר אַחֵר לֹא מְעַט;

הָיָה “גִזְבָּר” בִּיעָרוֹת, וְתָמִיד נָע וָנָד,

וְדַוְקָא בִּיעָרוֹת שֶׁשָּׁיְכוּ לְפָנִים

לְאָבִיו הֶעָשִׁיר, אַךְ בְּהָמִיר הַזְּמַנִּים

נִתְיַשֵּׁב הַמָּקוֹם בָּרוּךְ־הוּא, וְהָפַךְ

אֶת־הַגַּלְגַּל הַחוֹזֵר וְחָזַר וְלָקַח

מֵאָבִיו אֶת־עָשְׁרוֹ וְעָשָׂה אֶת־בָּנָיו

עֲנִיִּים גְּמוּרים, וְסָבִי עִם־אֶחָיו

נַעֲשׂוּ “פְּקִידִים” לַאֲחֵרִים, בַּנֵּכָר;

וִּמְּלְבַד זֶה פִּגְעֵי הַחַיִים כָּל־הַשְּׁאָר,

חֳלָיִים, וְשִׁגְרוֹן, וּמֵחוּשׁ הָרַגְלַיִם,

וְסִבּוֹת לְהִתְרָעֵם הֵן יֶשְׁנָן וְיֶשְׁנָן, ־

אַךְ חֶדְוָה בּוֹ הוֹמָה כְּמוֹ יַיִן יָשָׁן.

לִפְעָמִים הוּא נוֹשֵׂא אֶת־עֵינָיו לַשָּׁמַיִם

בִּדְבֵקוּת שֶׁל חֲשָׁאי וּמוֹדֶה לַבּוֹרֵא

שֶׁבָּרָא הָעוֹלָם כָּךְ גָּדוֹל, כָּךְ נָאֶה,

וְגַם לוֹ, לַיְּהוּדִי הַשָּׁבוּר, הַקָּטָן,

נָתַן יוֹם שֶׁל שִׂמְחָה, וּרְשוּת לוֹ נָתַן

לְהִתְהַלֵּךְ בְּעוֹלָמוֹ וְּלְהִתְפָּעֵל מִן הַכֹּל

וְּלְהַכִּיר גְּדֻלַּת־יָהּ וְכֹחוֹ הַגָּדוֹל…


אֶפְרַיִם’ל הַכְּלִיזְמָר, מִשֶּׁהִרְגִּישׁ בְּסָבִי,

הִפְנָה לוֹ אֶת רֹאשׁוֹ וְהוֹלִיךְ־וְהֵבִיא

עוֹד בְּיֶתֶר חֲמִימוּת אֶת הַקֶּשֶׁת בַּיָּד.

וְאוּלָם כְּשֶׁעָבַר סָבָא וְהָלַךְ לוֹ לִקְרַאת

הֶחָתָן, שֶׁעֲדַיִן מִן־הָעֲגָלָה לֹא יָרַד,

וְהֶחֱזִיר אָז אֶפְרַיִם’ל אֶת־רֹאשׁוֹ וְתָלָה

אֶת־עֵינָיו בֶּחָתָן הַיּוֹרֵד מִן־הָעֲגָלָה.

מְלֻוֶּה קוֹל כִּנּוֹר וְקוֹל שְׁאָר כְּלֵי־הַזֶּמֶר

וְנִגּוּן חֲסִידִים הַחוֹזֵר בְּלֹא גֶמֶר

מִפִּיּוֹת הַבַּחוּרִים מִן הַשְּׁטִיבְּ"ל ־ הָלַךְ

הֶחָתָן בֵּין שׁוּרוֹת הָעוֹמְדִים שָׁם בַּסָּךְ,

אֶזְרוֹעוֹ נְתוּנָה בְּאֶזְרוּעַ חוֹתְנוֹ –

לֶעָתִיד, הוּא סָבִי, שֶׁהִגִּיעַ עַד מָתְנוֹ.

הֶחָתָן ־ כְּבַד־רֹאשׁ, עַל־אַפּוֹ מִשְׁקָפַיִם,

וְסָבִי ־ מְלֵא־נַחַת וְחֶדְוָה בָּעֵינַיִם,

זְעַרְעַר, רַךְ וָטוֹב וְּבְנֶפֶשׁ צוֹהֶלֶת.

וְחִיֵּךְ הַקָּהָל: הֶחָתָן מוֹבִיל יֶלֶד…


וּמִיָּד לְאַחַר־כָּךְ בָּא הֲמוֹן מְחֻתָּנִים.

אָבִיו שֶׁל הֶחָתָן: בַּעַל הַדְרַת־הַפָּנִים,

כְּבָר מַכְסִיף, וְאוּלָם עוֹר פָּנָיו יִשְׁפַּע עוֹד

רַעֲנַנּוּת צְחוֹרָה וְשָׂשׂוֹן הַכָּבוּשׁ,

וּמַבְהִיק מֵעָלָיו מְדֻקְדָּק כָּל מַלְבּוּשׁ.

קוֹמָתוֹ גְבוֹהָה וִישָׁרָה, וְצָעוֹד

הוּא צוֹעֵד לְאִטּוֹ וְכָל שַׁעַל מָדוד;

הַגַּרְבַּיִם הַלְּבָנִים בּוֹהֲקִים כְּמוֹ שֶׁלֶג.

וּבְעָבְרוֹ בַּקָּהָל מִתְפַּלְּגִים פֶּלֶג־פֶּלֶג

וּפוֹתְחִים מַעֲבָר לָאוֹרֵחַ הַמְכֻבָּד,

וְרַבִּים מוֹשִׁיטִים לִקְרָאתוֹ אֶת־הַיָּד

וְנוֹתְנִים לוֹ שָלוֹם, בְּדוֹמֶה לְצַדִּיק,

מִסָּבִיב הָשְׁלַךְ הָס, אֵין מֵעֵז לְהַפְסִיק.


אַרְבָּעִים וְכַמָּה הֵם הָאוֹרְחִים, כָּל הַבָּא,

עֲגָלָה וַעֲגָלָה. עָבְרָה עֵת מִרֻבָּה

עַד־שֶׁשָּׁב וְלָבַשׁ צוּרַת־חֹל הָרְחוֹב.

כּוֹבְעֵי מֶשִׁי וְּקִטִיפָה כְּמוֹ יַעַר לָרֹב,

פֹּה וָשָם נִרְאֶה שְׁטַרימֵ“ל בֶּן יוּ”ד־גִּימֶ"ל זְנָבוֹת,

וַהֲרֵי הַכִּפּוֹת, הַצְּנִיפִים, הַמִּצְנָפוֹת,

קַפְלֵטִים, מִגְבָּעוֹת ־ כָּל מִגְבַּעַת כְּגַג –

עִם נוֹצוֹת שֶׁעֵינָן הוּא חוּמְחוּם וִירַקְרַק;

הַהִלּוּךְ הַטָּפִיף, הַהִדּוּר הַמְהֻדָּר –

הֵם נִרְאוּ כְּדָבָר גַּם נָאֶה וְגַם מוּזָר:

חֲסִידִים וְרִיסְטוֹקְרַ"טִים7 ־ כְּרוּכִים, בַּד בְּבַד,

כְּלוּם אֵין אֵלֶּה שְׁנֵי הֲפָכִים בַּנּוֹשֵׂא הָאֶחָד?


בֵּין הַבָּאִים מְרַחֶפֶת דְּמוּתָהּ הַקְּטַנָּה

שֶׁל אֵם הֶחָתָן. פָּנֶיה פְּנֵי־זְקֵנָה,

כְּתוּמִים וּקְמוטִים. רַק מֶבָּטָהּ עוֹדוֹ חַד

וְיָרֹק, כַּפַּנָס יוֹר אוֹרוֹ לְכָל־צַד:

לָעֲגָלוֹת הַחוֹזְרוֹת רֵיקָנִיּוֹת לְדַרְכָּן,

לַסַּבָּלִים הַנּוֹשְׂאִים עַל־גַבָּם הַמֻּרְכָּן

הַחֲבִילוֹת הַכְּבֵדוֹת וְנִכְנָסִים וְנֶעֱלָמִים

בְּבֵית־זִיסְמַן, וְאַחַר־כָּךְ הֵם יוֹצְאִים מִבִּפְנִים

יִשְׁרֵי־גַב, מְנַגְּבִים בְּשַׁרְווּל הַמְקֻמָּח

מֵאַדְמוּמִית פְּנֵיהֶם אֶת־הַיֶּזַע הַנִּשְׁפָּךְ.

הַיּוֹם חַם וְשׁוֹפַעַת הַחַמָּה בִּזְרָמִים,

אוּלָם הִיא לֹא תִיעָף. הִנֵּה הִיא מְפַרְפֶּרֶת,

וּבִשְׁבִיסָהּ מְפַרְפֵּר עִמָּהּ יַחַד כָּל סֶרֶט.

עֲגִילֶיהָ אֲרֻכִּים, מַגִּיעִים עַד הַכְּתֵפַיִם,

וְדוֹמֶה: עוֹד מְעַט וְיִשְׁתַּכְּבוּ הָעֲגִילַיִם

כְּמוֹ זוּג שֶׁל כִּתְפוֹת יַהֲלוֹמִים עַל כְּתֵפֶיהָ,

וְהָאֲנָשִׁים, תֵּבֵל כֻּלָּהּ וְכָל־מַה שֶׁעָלֶיהָ,

הַכֹּל־כֹּל יִהְיֶה מֻנְהָג בְּיָדָהּ הַבּוֹטַחַת…

כְּנַף־שֹׁבֶל אַחַת לָהּ הֻתְּרָה וְנִסְרַחַת

אַחֲרֶיהָ בְּלֶכְתָּהּ, כִּזְנָבָהּ שֶׁל טַוֶּסֶת:

דֶּרֶךְ אֶרֶץ! זוֹ אֲנִי! פַּנּוּ דֶרֶךְ לַמְיֻחֶסֶת!


וּטְשִׁיפֶּ’לִי, בִּתָּהּ הַתְּמִירָה, הַיְפִיפָה,

מְהַלֶּכֶת מֵאַחֲרֶיהָ וּבְיָדָהּ הַמְּנִיפָה, ־

יְשָׁרָה, מְתוּחָה, כְּסָגָן שֶׁל קָצִין

מֵאַחֲרֵי הַגֶּנֶרָל הֶחָמוּר, הָרָצִין;

הַמְּנִיפָה וְהַיָּד הָאוֹחֲזָה בַּמְּנִיפָה –

כְּמוֹ זוֹ כֵּן אַף זוֹ וְרֻדָּה וּשְׁקִיפָה;

גַּם אֲרִיג הַשִּׂמְלָה הַקֵּיצִית ־ דַּק־שָׁקוּף,

וְיַעְנְטְשֶׁלִי הַסַּבָּל מְנַבֵּל פֶּה חָצוּף:

“הוֹי, עָלַי וְעַל צַוָּארִי, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!” –

וּמְרַמֵּז לַנַּעֲרָה. אַךְ מִיָּד הוּא נֶאֱלָם,

כִּי שָׁמְעָה הַזְּקֵנָה וּמִמְּקוֹמָהּ, מֵרָחוֹק,

נָעֲצָה בּוֹ מֶבָּט יְרַקְרַק ־ שֶׁיִּשְׁתֹּק;

וַהֲרֵיהוּ שׁוֹתֵק וּמְעַוֵּת שִׂפְתוֹתָיו,

כְּצַדִּיק הַסּוֹבֵל וְנוֹשֵׂא יִסּוּרָיו.


אֵם־אָבִי יְדוּעָה בְּעִירָהּ, בִּבְּזְשֶׁשִׁין.

חֲסִידוֹ הֶעָשִׁיר שֶׁל הַצַּדִּיק מִלּוּבְּלִין,

רַ' שְׁלֹמֹה מִקּוֹנְסְקִיווֹלְיֶה, הוּא־הוּא הָיָה אָבִיהָ.

וּכְשֶׁרָאָה פַּעַם בִּזְגֶרְזשׁ אֶת סָבִי ־ וְהִגִּיעַ

לְהַחְלָטָה שֶׁבַּלֵּב, שֶׁהוּא־הוּא הֶחָתָן

הַנָּאֶה לוֹ, וּבִתּוֹ לְאִשָּׁה לוֹ נָתַן.


הִכַּרְתִּי אֶת־סָבִי בְּסוֹפָם שֶׁל חַיָּיו.

הוּא אָהַב לְטַיֵּל תְּכוּפוֹת בַּדְּרָכִים,

וּבְגֶשֶׁם שֶׁל קַיִץ חָמִים וְנָעִים

לְהַגְבִּיהַּ מִצְחוֹ הַגָּדוֹל וּפָנָיו

כְּלַפֵּי הָרָקִיעַ הַנּוֹטֵף וַעֲנָנָיו.

"גֶּשֶׁם כָּזֶה ־ שָׂח לִי פַּעַם ־ יַלְדִּי הָאָהוּב,

הוּא בְּרָכָה מִן־הַשָּׁמַיִם וְרִפְאוּת הוּא לַגּוּף.

וְגַם אָז, כְּשֶׁעָמַד בְּסוֹף כָּל הַדְּרָכִים,

עוֹד הָיוּ זָהֳרֵי־צַחַר עַל פָּנָיו נִנָּחִים,

וְשַׁלְוָה טְהוֹרָה וְזַכָּה, גִּיל בָּהִיר.

וְאִם אָז עוֹד יָפָה ־ לֹא־כָּל־שֶׁכֵּן כְּשֶׁהוּא צָעִיר!

וּמִלְּבַד זֶה, הֵן הָיָה גַם בְּנוֹ שֶׁל אַדְמוֹ"ר8

וְגַם אָנוּ, הַנְּכָדִים, וַדַּאי הָיִינוּ גַם אָנוּ

עוֹד כַּיּוֹם רַבִּיִּים, אִלְמָלֵי עָמַד לָנוּ

לְשָׂטָן, אֶת הַדֶּרֶךְ לְפָנֵינוּ לִגְדֹּר,

אוֹתוֹ הֵלֶךְ נוֹשֵׂא הַגְּבִינָה, שֶׁהָלַךְ

וְקָטַף צִיצֵי־אָבִיב וּזְמוֹרָה שֶׁל לִילָךְ.


הַגְּבִינָה, כַּמּוּבָן, לָאַדְמוֹ"ר, כָּרָגִיל,

וְהַצִּיצִים ־ הוּא רָאָם מְחַיְּכִים בְּצַד־הַשְּׁבִיל

בְּחִיּוּךְ שֶׁל זָהָב, וּקְטָפָם וּלְקָחָם,

כְּלוֹקֵחַ קְצָת קַשׁ אוֹ חֲשַׁשׁ, כָּכָה סְתָם,

וְשָׁכַח לִפְנֵי פֶּתַח בֵּית־הָרַבִּי לְהַשְׁלִיךְ –

כִּי לְמַעְלָה גָזְרוּ, כַּנִּרְאֶה, שֶׁכָּךְ צָרִיךְ;

שֶׁכֵּן סָבִי־זְקֵנִי, עוֹדוֹ קְטִינָא וָרַךְ,

כְּשֶׁרָאָה אֶת הַצִּיצִים וּזְמוֹרַת הַלִּילָךְ –

וְנִרְאוּ לוֹ יָפִים וְנִפְלָאִים בְּיוֹתֵר

וְהָיָה מִתְאַוֶּה לְקַבְּלָם וּמְפַרְפֵּר;

וְהַהֵלֶךְ הוֹשִׁיב אֶת הַנַּעַר עַל הַבֶּרֶךְ

וְהִרְקִידוֹ וְאָמַר לוֹ מַעֲשֵׂה־צְחוֹק, כְּדֶרֶךְ

שֶׁשָׂחִים אֶל־תִּינוֹק: הִשָּׁבַע לִי, רָחִים,

שֶׁתִּהְיֶה חֲתָנִי ־ וּתְקַבֵּל אֶת־הַפְּרָחִים.


וְנִשְׁבַּע לוֹ וְלֹא פָּסַק מִלְּהִשָּׁבַע, הַקָּטָן,

שֶׁבִּשְׂכַר הַפְּרָחִים הוּא יִהְיֶה לוֹ לְחָתָן.

וְהַהֵלֶךְ תָּקַע כָּף, וְעַכְשָׁו ־ בְּכֹבֶד רֹאשׁ,

וּלְאַחַר רֹב שָׁנִים, חֲתָנוֹ בָּא לִדְרשׁ.


כְּשֶׁשָּׁמַע אֲבִי־סָבִי־זְקֵנִי אֶת־הַדָּבָר,

הוּא נָקַף אֶצְבָּעוֹ בַּאֲגֻדָּלוֹ וְאָמַר:

הוֹ־וָה וְהוֹ־וָה! בְּוַדַּאי כָּךְ נִגְזָר!

וְדִמְעָה שֶׁל יְקוֹד בְּעֵינוֹ מִתְגַּלְגֶּלֶת:

"שֶׁתִּהְיֶה הָאַחְרוֹן, הָאַחְרוֹן בַּשַּׁלְשֶׁלֶת,

וְלֹא עוֹד יִהְיֶה רַבִּי מִיּוֹצְאֵי חֲלָצֶיךָ –

זֹאת לְךָ, בְּנִי, עַל־פַּחַזְךָ, עַל־פְּרָחֶיךָ!"


נָשָׂא אֲבִי־סָבִי אֶת בַּת נוֹשֵׂא־הַגְּבִינָה

וְהָיְתָה שְׁרוּיָה בֵּינֵיהֶם הַשְּׁכִינָה, ־

וְאוּלָם מִזַּרְעוֹ לֹא צָמְחוּ עוֹד רַבִּיִּים.

כָּל בָּנָיו, קְצָת נְכָדָיו עוֹד הָיוּ יְרֵאִים,

אַךְ כָּל־מַה שֶׁיוֹתֵר הַחֻלְיָה מִתְרַחֶקֶת –

הִיא יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִן הַשּׁוֹשֶׁלֶת נִתֶּקֶת…


“נִתְקַיְּמָה” הַבְּרָכָה" וְרוּחָהּ עוֹד קַיָּם! –

נֶאֱנַחַת אִמִּי ־ בְּכֻלָּם, בְּכֻלָּם!

הוּא יָדַע לְבָרֵךְ, הוּא יָדַע לְקַלֵּל…

כֵּן, הַגֶּזַע הַזְּגֶרְז’שִׁי לַחֲלוּטִין נִתְקַלְקֵל!"

וְלֹא פַּעַם הִיא נֶאֱנַחַת עָלֵינוּ שָׁעוֹת:

“הַקְּלָלָה, הַקְּלָלָה, מָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת!”

אִמִּי, עַד הַיּוֹם בְּהִירָה בְּרוּחָהּ,

מִתָּמִיד הִיא הָיְתָה בָּאֱמוּנָה כְּרוּכָה.

"לְפָחוֹת הַנְּקֻדָּה הַיְּהוּדִית, הָעִקָּר –

הִיא מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנִּי ־ אַל תִּשְׁכַּח, בֵּן יָקָר.

הֵן בְּזֶה הָעוֹלָם הַחַיִּים הַבְּהוּלִים

כְּאָבָק הַפּוֹרֵחַ, וְכַחֲלוֹם־עָף מְשׁוּלִים,

אִם־כֵּן לָמָּה תִתְיָרֵא, בְּנִי, לִהְיוֹת יְרֵא־חֵטְא?

מִי יוֹדֵעַ? וְאוּלַי, אַף־עַל־פִּי־כֵן, בֶּאֱמֶת?.."


וְאוּלָם בִּנְעוֶּריהָ הִיא אֶת־שָׁמֶ"ר9 קָרָאָה,

וְאֶת־הַנָּזִיר מַלַּגְרִיד שִׂנְאַת־מָוֶת שָׂנָאָה,

כִּי־עַל־כֵּן הוּא עָכַר אֶת־רוּחָהּ הַטּוֹבָה

שֶׁל אִיזַבֶּלָּה הַיְפֵהפִיָּה וּוְרֻדַּת־הַלְּחָיַיִם,

וּבְחִירָהּ, אֶת־יוֹסֵף דֵי־סִילְפֵירוֹ, שָׁבָה.

אֲהָהּ! וְשׁוּב אֲהָהּ! וְאִמִּי אֶת־הָעֵינַיִם

לֹא יָכְלָה לַעֲצֹם, לֹא פָּסְקָה מִלְּהֵאָנֵחַ,

וְהִבִּיטָה בְּחִוְרוֹן דְּיוֹקָנוֹ שֶׁל הַיָּרֵחַ

וִּבְזִעירֵי הַכּוֹכָבִים הַחֲרֵדִים שָׁם הָאֵלֶּה,

וְהָיְתָה מִשְׁתַּתֶּפֶת בְּיִסּוּרֶיהָ שֶׁל אִיזַבֶּלָּה,

הַמַּרְקִיזָה דֵי־גְרַצִיָּה, וְכָל טוֹב וְנָאֶה,

הַסּוֹבְלִים מֵאַלְפוֹנְזוֹ, הָרָשָׁע הַמְגֻנֶּה,

וּמִכָּל חֶבֶר אֲנָשָׁיו, אַנְשֵׁי־רֶשַׁע הָאֵל,

הַדּוֹקְרִים כְּקוֹצִים וּשְׁחוֹרִים מִנִּי לֵיל.

אַךְ הַלֵּל לוֹ לְשָׁמֶ"ר וְשֶׁבַח לָרֹב,

שֶׁסִּיֵּם סִפּוּרָיו הַנּוֹרָאִים בְּכִי־טוֹב

וְהֵבִיא אֶת־הָרָשָׁע עַל עָנְשׁוֹ בְּכֻלָּם,

לְהַרְאוֹת כִּי הַצֶּדֶק יִכּוֹן בָּעוֹלָם;

וְהַלֵּל לוֹ וָשֶׁבַח, שֶׁהִרְשָׁה לְבַסּוֹף

לְאִמִּי לְהִתְנַחֵם וְלִמְחוֹת דִּמְעוֹתֶיהָ

וּלְהֵרָדֵם רְחוּמָה וְלַעֲצֹם אֶת־עֵינֶיהָ…


וְאִמִּי נִשְאֲרָה לוֹ לְשָׁמֶ"ר נֶאֱמָנָה

עַד הַיּוֹם. לִפְעָמִים כְּשֶׁהָיְתָה מִתְפַּנָּה

לְעֵת עֶרֶב וְהָיִיתִי קוֹרֵא לָהּ קִמְעָה

מִסּוֹפְרֵנוּ הַגָּדוֹל שֶׁצָּחַק בְּדִמְעָה10

וְצָחֲקָה עִמּוֹ יַחַד וְהֵיטִיבָה קָשׁוֹב,

וְאוּלָם כְּשֶׁגָּמַרְתִּי הֵעִירָה: "הַכֹּל טוֹב

וְנָאֶה, וְאוּלָם בְּלֹא הַתְחָלָה וּבְלֹא סוֹף…

לְפָנִים אֲחֵרִים הֵם הָיוּ, הַסְּפָרִים,

וְאַחֶרֶת, אַחֶרֶת הָיְתָה הַקְּרִיאָה;

אָז הָיָה מִין כִּשּׁוּף, מִין מִשּׁוּךְ בַּדְּבָרִים

וּפִרְפּוּר בֵּין סָפֵק וְתִקְוָה, צִפִּיָּה,

וְהַנֶּפֶשׁ הָיְתָה לְקוּחָה וּקְסוּמָה…

וְכַמָּה פְּעָמִים עָבַר לֵיל אֵין־תְּנוּמָה,

בִּשְׁבִיל לְרַקֵּם בַּדִּמְיוֹן אֶת־הַסּוֹף,

אֶת הַדַּף הֶחָסֵר, אֶת־הַגְּמָר־בְּכִי־טוֹב.

וְעַכְשָׁו, אֶצְלְכֶם, לְמָה דּוֹמֶה הוּא הַסֵּפֶר?

לַחַיִּים, בַּל אֶחֱטָה, חֹל אָפֹר כְּמוֹ אֵפֶר,

וְקוֹרְאִים וְקוֹרְאִים וְסוֹגְרִים בְּעִצָּבוֹן.

וְהֵיכָן הַסִּיּוּם, הַשִׂמְחָה, הַנִּצָּחוֹן?

לֹא שִׂמְחָה, לֹא אֱמוּנָה… אוֹי זְמַנִּים, אוֹי זְּמַנִּים!

בִּדְרָכִים אֲבֵלוֹת מְהַלְּכִים אַתֶּם, בָּנִים!

לְפָנִים, לְפָנִים… אוּלָם דַּי לִי, כְּבָר דָּי!

גַּם הַיּוֹם יָפֶה וָטוֹב! וּבָרוּךְ אֲדֹנָי!" –

וּשְׁתַּיִם דְּמָעוֹת מְצָרְבוֹת הָעֵינַיִם…

הַנַּעֲרוּת ־ הִיא אֵינָהּ עוֹד! כְּמוֹ קֶשֶׁת בַּשָּׁמַיִם

מְתוּחָה הִיא מִמַּעַל רְחוֹקָה וּתְמִימָה;

וְלֹא פַּעַם נִקְוֵית בָּעֵינַיִם דִּמְעָה,

וְלֹא פַּעַם הַכְּאֵב אֶת לִבֵּנוּ יַפְעִים:

הִנֵּה זֶה מִקָּרוֹב עוֹד הָיִינוּ יָפִים

וְשָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים בָּעוֹלָם וּבְמַרְאָיו,

עוֹד הָיִינוּ שְׁלֵמִים, עַלִּיזִים, מַזְהִירִים;

וּפִתְאֹם ־ אֵימָתַי? ־ הַכֹּל גָּז וְחָלַף…


יְקָרִים לְאִמִּי הַיָּמִים הַצְּעִירִים

וְאוֹתָהּ הַשִּׂמְחָה שֶׁל פִּרְפּוּר וְרִתּוּת,

וַאֲפִילוּ אוֹתָהּ הַיִּרְאָה, אוֹתוֹ פַּחַד,

הַנִּרְאֶה לָהּ הַיּוֹם כְּמַצְחִיק וְכִשְׁטוּת,

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן ־ קַח כָּל הַחָכְמוֹת בְּיַחַד

וְהָשֵׁב לָהּ אוֹתָם הַיָּמִים שֶׁל תְּמִימוּת!

אֶת־חֲתָנָהּ לֹא הִכִּירָה. הֲצָצָה יְחִידָה

הִיא הֵצִיצָה עָלָיו רַק בִּשְׁעַת הָרְאָיוֹן,

וְאוּלָם ־ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם יְעִידָה –

רְאִיָּה שֶׁל מַמָּש לֹא רָאוּהוּ עֵינֶיהָ;

מִסָּבִיב מִסָּבִיב מְחֻתָּנִים בֶּהָמוֹן,

וְגָאוּ הַדָּמִים וְהֵצִיפוּ פָּנֶיהָ

וְהַלֵּב הִתְדַּפֵּק. כָּךְ כֻּלָּהּ מַרְעִידָה,

כְּבַעֲרָפֶל, רָאֲתָה דְמוּתוֹ הַתְּמוּרָה,

אַךְ אֲרֶשֶׁת פָּנָיו לֹא זָכְרָה בְּרוּרָה.

וּמֵאָז הָרְאָיוֹן וְעַד זְמַן הַחֲתֻנָּה,

שְׁנָתַיִם יָמִים, דִּמְיוֹנָהּ הַמַּלְהִיט

בִּדְיוֹקָן מְכֻפָּל לָהּ הֶרְאָה חֲתָנָהּ:

לִפְעָמִים ־ מַלְאָךְ טוֹב, וְלִפְעָמִים ־ מַלַּגְרִיד

הֶעָרִיץ… וְאוּלָם הַחַיִּים שֶׁל יוֹם־יוֹם

מַה־שֹּׁונִים מִמַּרְאוֹת הַדִּמְיוֹן, הַחֲלוֹם:

מְרֻשָּׁע כְּמַלַּגְרִיד לֹא נִמְצָא, זֶה נָכוֹן;

וְאוּלָם טוֹב־וּמֵיטִיב, כַּמְתֹאָר בַּדִּמְיוֹן –

הוּא גַם־כֵּן לֹא הָיָה…


וְעַכְשָׁו הִיא יוֹשֶׁבֶת

עַל כִּסֵּא שֶׁעַל־יַד הַכִּירָה וְחוֹשֶׁבֶת,

וְּגִביעַ הַחֲלוֹם הַכָּחֹל עַל גְּדוֹתָיו

הוּא עוֹבֵר וּמְשַׁכֵּר אֶת לִבָּה… וּבַכָּף,

כַּף־שֶׁל־כֶּסֶף שֶׁבְּיָדָהּ, הִיא מַתְקֶנֶת אֶת־הָאֵשׁ

מֵרְגָעִים לִרְגָעִים; וְעַל –כָּךְ הַיָּעֶה

הַשָּׁחוֹר הַמֻּנָּח מִן־הַצַּד מִשְׁתָּאֶה,

וּמִלְּבַד הַפְּלִיאָה הוּא מְעַט גַּם חוֹשֵׁשׁ:

אֵיזֶה סֵדֶר חָדָשׁ! אִם בְּכַף־כֶּסֶף חוֹתִים

אֶת־הָאֵשׁ בַּכִּירָה, הֵן יִתָּכֵן שֶׁנּוֹטִים

לִמְסֹר לוֹ, לַיָּעֶה, תַּפְקִידָן שֶׁל כַּפּוֹת

וְחוֹשְׁבִים בּוֹ אֶת־מְרַק הַמְלַוֶּה־מַלְכָּה לְקַפּוֹת!

יִשְׁמְרֵנוּ הַשֵּׁם! מֵילָא, לְחֹם הַיָּבֵשׁ

נִתְרַגֵּל, בַּעֲווֹנוֹתָיו, לַלֶּהָבָה וְלָאֵשׁ;

אַךְ עֲדַיִין לֹא מָלְאָה הַסְּאָה מִן־הַסְּתָם

וְנִגְזַר עָלָיו לִטְעֹם עוֹד בְּחַיָּיו אֶת־הַטַּעַם

שֶׁל הַחֹם שֶׁבַּלַּח! וְאוּלַי מִתְאַמֵּת

חֲלוֹמוֹ הַוָּרֹד שֶׁל הַיָּעֶה הַשָּׁחוֹר

וְיוֹמוֹ שֶׁל הַצֶּדֶק בּוֹקֵעַ בְּאוֹר,

וְהַסּוֹף לַחַיִּים שֶׁל גֵּיהִנֹּם הַלּוֹהֵט?!

אַךְ דַּי לַחֲקִירָה! לַבְּרִיאוּת לֹא תּוֹעֵל.

וְהוּא צוֹפֶה לָאַחֲרִית בְּשַׁלְוָה שֶׁל בַּרְזֶל.


וְאָבִי בֵּינָתַיִם מְעֻסָּק בַּחֲסִידִים.

זֶה הַגְּבִיר רַ' יִצְחָק שַׁרְפְהַרְץ גַּם הוּא בֵּין הַיְדִידִים.

רְחַב־כְּתֵפַיִם וְגָבוֹהּ, בַּעַל קוֹמָה הֲדוּרָה,

כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה הִיא אֶצְלוֹ סְפוּרָה.

הָעֵינַיִם כְּלַפֵּי מַטָּה, מַשְׁגִּיחוֹת עַל־הָרַגְלַיִם:

רַק לְאַ־אַט, רַק לְאַ־אַט, אַחַת־וְאַחַת, אַחַת־וּשְׁתַּיִם,

לִמְדוּ מִמֶּנִּי, רַגְלַי, וְגַם אַתֶּן עֲשֶׂינָה כֵּן:

רַק, לְאַ־אַט, רַק לְאַ־אַט, אַל תַּכְאֵבְנָה לְעַצְמְכֶן…


הוּא הוֹלֵךְ אֶל־הַחֲסִידִים לְעִתִּים רְחוֹקוֹת.

רַק אָבִי לְבַדּוֹ הוּא יָכוֹל לְכָךְ לִזְכּוֹת,

וּכְשֶׁמַּגִּיעַ תּוֹר סְעֻדָּה בְּבֵיתֵנוּ ־ הוּא בָּא,

אוֹכֵל מְעַט, שׁוֹתֶה מְעַט, וּמִיַּי"שׁ ־ לֹא טִפָּה.

"רְצוֹנְכֶם, מְעַט בִּירָה שְׁחוֹרָה תְּנוּ ־ הוּא שָׂח –

וְאֶשְׁתֶּה “לְחַיִּים”.


וּמִיַּד לִאַחַר־כַּךְ,

לְאַחַר אֲמִירָה זוֹ, מוֹפִיעַ פִּיניֶה’לִי בַּלָּאט.

כּוֹס הַיַּי"שׁ שֶׁל הַגְּבִיר לְעַצְמוֹ הוּא מֵסִיט

וּמַחֲזִיק בָּה בְּיָדוֹ וּמַבִּיט וּמַבִּיט…

כָּךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה הוּא מַבִּיט בִתְמִימוּת

כְּאִלֵּם, בְּלֹא נִיעַ עַפְעָף, בְּלֹא נִדְנוּד –

וְהַקָּהָל מִסָּבִיב מִתְפָּרְּצִים בִּצְחוֹק רָם.

אַחַר־כָּךְ נָטַל פִּיניהֶ’לִי מִן הַכּוֹס וְלָגַם

טִיף־טִפָּה, לִטְעִימַת טַעַם הַיַּי"שׁ, וּפָשַׁט

אֶל הַגְּבִיר מִמּוּלוֹ בִּרְצִינוּת אֶת הַיָּד:

“לִרְפוּאָה שְׁלֵמָה”! ־ וְחָזַר וְיָשַׁב

וְנָתַן בְּרָב־נַחַת בַּכּוֹס אֶת עֵינָיו.

מִשׁוּם שֶׁלֹּא כּוֹס הַיַּי"שׁ שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ קִנְיָן

הוּא גוֹרֵם לוֹ הֲנָאָה, רַק הַחִדּוּד שֶׁבָּעִנְיָן.

אִם־כֵּן מָה הַבֶּהָלָה? רַק לְאַט, לְאַ־אַט,

וְכָל־זְמַן שֶׁבַּכּוֹס מִן הַיַּי"שׁ יֵשׁ מְעַט

הֲרֵי פִּיניֶה’לִי שֶׁלָּנוּ הוּא הַגִּבּוֹר דְּנָן,

וְהַקָּהָל הַמֵּסֵב מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן

נֶהֱנִים וְצוֹחֲקִים כִּילָדִים הַקְּטַנִּים.

וּבֶאֱמֶת, לְשֵׁם־מָה מַעֲמִיד הוּא פָּנִים

שֶׁל חוֹלֶה וּמְפֻנָּק, זֶה הַגְּבִיר הָאַסְטְנֵס?


גַּם עַכְשָׁו אֶל בֵיתֵנוּ הוּא הוֹאִיל לָבוֹא כָּךְ.

מְנַחֵם, בֶּן־זְקוּנָיו, אֶת־הַפֶּתַח לוֹ פָּתַח

וְעוֹמֵד וּמַמְתִּין עַד שֶׁאַבָּא יִכָּנֵס;

אַחַר־כָּךְ הוּא סוֹגֵר אֶת־הַדֶּלֶת וּמִזְדָּרֵז

לְהָסִיר מְעִילוֹ מֵעָלָיו ־ וְאוֹחֵז

אֶת־הַלְּבוּשׁ בְּיָדוֹ וּמִסְתַּכֵּל מִסָּבִיב;

כִּי לִתְלוֹת בֵּין שְׁאָר מַלְבּוּשִׁים שֶׁעַל הַקִּיר,

בֵּין עֵרוּב בְּגָדִים מְאֻבָּק וּמַאֲפִיר,

בֵּין בִּגְדֵי הַקַּבְּצָנוּת, אֶת־מְעִילוֹ שֶׁל אָבִיו –

רַחֲמָנוּת לוֹ, לַבֵּן הַנֶּאֱמָן, וַחֲבָל,

וַהֲרֵי הוּא עוֹמֵד, הַמִּסְכֵּן, מְבֻלְבָּל,

וְהוּא תָּר מָקוֹם טוֹב וּמְפַלְבֵּל בָּעֵינָיִם;

גַּמְגְּמָן וְרָכִיךְ וּנְכֵה הָרַגְלַיִם –

הוּא צָרָה יוֹצֵאת־דֹּפֶן בְּבֵיתוֹ שֶׁל הַגְּבִיר.

כִּי אֶחָיו הַשְּׁאָר, הַגְּדוֹלִים הַשְּׁלֹשָׁה,

בְּרִיאִים וְלָהֶם הַגְּבוּרָה הָרֹאשָׁה,

אַחֲרֵי חִסְדָּא וּבָנָיו, בְּגִבּוֹרֵי כָּל־הָעִיר.


הֵם שׂוֹנְאִים תאֶ־אֲחִיהֶם זֶה מִכַּמָּה טְעָמִים,

וְהוּא נוֹשֵׂא אֶת־מַשָּׂא שִׂנְאָתָם רֹב יָמִים:

עִם בּוֹאוֹ הוּא הֵבִיא אָסוֹן רַב אֶל־בֵּיתָם,

לֵדָתוֹ הִיא גָרְמָה לְמִיתַת הוֹרָתָם.

אֲבִיהֶם אַחַר־כָּךְ לֹו נָשָׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת,

וְאולָם לַיְלָדִים לֹא הָיְתָה אֵם אַחֶרֶת;

וַהֲרֵי הֵם זוֹכְרִים לוֹ אֶת־הַ“חֵטְא” עַד הַיּוֹם,

וּכְכָל שֶׁיִּשְתַּפֵּל עוֹד יוֹסִיפוּ אוֹתוֹ לִשְׂטֹם.


בֵּינָתַיִם אֶל־הַשֻּׁלְחָן עִם מַפַּת־הַשַּׁבָּת

הִתְיַשֵּׁב בְּרַחֲבוּת הַנָּגִיד הַנִּכְבָּד.

בְּבוֹאוֹ רֶגַע קַל הַקָּהָל יָשַׁב דָּמוּם,

רַק פִּינְחָס, כְּמִקֹּדֶם, לֹא הִפְסִיק אֶת הַפִּזּוּם.


לְפָנָיו מֻנָּח פָּתוּח סֵפֶר “יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל”

שֶׁל הָאֲלֶכְּסַנְדְּרִי הָאֶמְצָעִי, הוּא רַבּוֹ מִלְּפָנִים;

הוּא שׁוֹמֵעַ עוֹד קוֹלוֹ וְרוֹאֶה אֶת־הַפָּנִים,

חִוַּרְיָן, מְרַחֵף בָּעוֹלָמוֹת ־ מַלְאַךּ־אֵל.

וְהַסֵּפֶר כָּל־כַּמָּה שֶׁתְּעַיֵּן בּוֹ יוֹתֵר ־

עוֹד יוֹתֵר בּוֹ תִּמְצָא. כְּמִין אוֹר הַחוֹזֵר

מְאִירָה מִתּוֹכוֹ הַיִּרְאָה, הָעַנְווּת,

וְעַל־הַכֹּל ־ הָאַהֲבָה לַיְּהוּדִי הַפָּשׁוּט,

וְהַשִּׂמְחָה שֶׁבַּנֶּפֶשׁ שֶׁאַהֲבָה זוֹ מְבִיאָה לָהּ.

וְהָרְאִיָּה הַמַּעֲמִיקָה הַמְרוֹמֶמֶת לְמַעְלָה,

וְרִגְעֵי הַהִתְגַּלּוּת הַבְּהִירִים, הַמַּזְהִירִים,

כְּשֶׁכָּל הָעוֹלָם הוּא בְּחִינַת שִׁיר־הַשִּׁירִים:


כִּי־הִנֵּה הַסְּתָו עָבַר וּמִבַּעַד לַחַלּוֹנִים

הָאָבִיב מֵצִיץ בָּיְתָה וְהוֹמוֹת הַיּוֹנִים.


מוֹרִיקָה הָאֲדָמָה, עֵין שָׁמַיִם מַכְחִילָה,

וְאֵין עוֹד רָע וְהַמָּוֶת לָנֶצַח בִּלָּה.


מְיֻתָּר כָּל־דִבּוּר, הַנִּיבִים וְקוֹלָם,

רַק לִדּוֹם וּלְהַאֲזִין לְשִׁירַת הָעוֹלָם,


אֵיךְ כָּל־אֶבֶן בּוֹדֶדֶת מַכִּירָה רִבּוֹנָהּ

וּשְׂמֵחָה בְּחֶלְקָהּ וּמִדַּבֶּקֶת בְּקוֹנָהּ.


מִי־יְדַבֵּר וּמַה־יְדַבֵּר בְּרֶגַע זֶה שֶׁל אֵין־סוֹף,

מַה יּוֹתֵר מִלְּגַמְגֵם כְּתִינוֹק “טוֹב…טוֹב…טוֹב…”


אִם אַתָּה הוּא הָאָרֶץ וְאַתָּה הַשָּׁמַיִם!

וּבְתוֹךְ פִּזּוּמוֹ הוּא נוֹשֵׂא הָעֵינַיִם

מִסְתַּכֵּל נִכְחוֹ וּמַבִּיט לֹא־מַבִּיט

וְרוֹאֶה: יִצְחָק שַׁרְפְהַרְץ הֶחָסִיד הַנָּגִיד;

הַגְּלִימָה גְּלִימַת מֶשִׁי, לֹא סִמָּן שֶׁל רְבָב,

מְפֻלָּג לְכָאן וּלְכָאן זְקַן הַכֶּסֶף הָרָחָב,

בְּצַוְּארוֹן־כֻּתָּנְתּוֹ הַצָּחוֹר כַּנְפֵי־קֶשֶׁר,

מִשְׁקָפַיִם שֶׁל זָהָב עַל־אַפּוֹ, אַף־הַנֶּשֶׁר,

וְרַ' פִּינְחָס ־־־נֶאֱנַח.


"לְשֵׁם מָה הָאֲנָחָה? –

אוֹמֵר שַׁרְפְהַרְץ ־ הַשְׁלֵךְ עַל־הַשֵׁם יְהָבְךָ!

הַכֹּל־כֹּל הַשְׁלֵךְ עָלָיו, עַל־הַיּוֹשֵׁב שָׁם לְמָעְלָה!

הֲזָכוּר לְךָ, פִּינְחָס, הֲזָכוּר לְךָ הַזְּמַן שֶׁל בְּיַאלָה?

עוֹד הַיּוֹם אֲנִי טוֹעֵם אֶת־טַעְמָם שֶׁל דְּבָרָיו:

מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרִי ־ אֵיזֶה דִבּוּר־שֶׁל־זָהָב!

,מֵאַיִן' ־ מֵאֶפֶס, אָמַר, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

הָעֶזְרָה בָּאָה מֵאַיִן. אִם־כֵּן לָמָּה הָאֲנָחָה?

פֵּרוּשׁ,מֵאַיִן' לֹא מֵהֵיכָן, אֶלָּא מֵאֶפֶס, מִבְּלִימָה…

וּלְחִנָּם הַדְּאָגוֹת!"


וְדִבּוּרוֹ בִּנְעִימָה

חֲלָקָה עוֹד מִשֶּׁמֶן. גַּם מוֹרֵה הַהוֹרָאָה,

רַ' זַיְנְוֶלִי, מְחַיֵּךְ. וְלֹא מִתּוֹךְ הַהֲנָאָה,

וְגַם לֹא מִתּוֹרַת־בְּיַאלָה שֶׁחוֹתְנוֹ בָּהּ נִזְכַּר.

כִּי, רֵאשִׁית, לוֹ יָדוּעַ דִּבּוּר זֶה מִשֶּׁכְּבָר;

וְשֵׁנִית, שֶׁאֲפִילוּ שְׁמָעָהּ רַק עַכְשָׁו,

אֶת הַתּוֹרָה הַנָּאָה, אֶת־הַדִּבּוּר שֶׁל־זָהָב,

הוּא גַם־כֵּן לֹא כְּדָאי, חוֹתְנוֹ שַׁרְפְהַרְץ יִצְחָק,

שֶׁהוּא, זַיְנְוֶלִי חֲתָנוֹ, יְחַיֵּךְ לוֹ וְיִשְׂחַק.

אֶלָּא שֶׁהוּא מַכִּיר יָפֶה, אֶת חוֹתְנוֹ, אֶת־הַגְּבִיר!

מִכָּל מַה שֶׁשָּׁמַע מִתּוֹרַת בְּיַאלָה הוּא מַשְׁאִיר

לְעַצְמוֹ רַק אֶת־מַה שֶׁדָּרוּשׁ לוֹ… "מֵאֵיִן –

מִלֹּא־כְלוּם." וְלֹא יוֹתֵר. כֵּן, זָכוּר לוֹ עֲדַיִן

אֵיךְ הוּא, זַיְנֶוִלי, חָלָה וְהָיָה בְּסַכָּנָה

וְהֻצְרַךְ לְחוֹתְנוֹ, לִנְתִינָה קְטַנָּה –

וְהַלָּה הִתְחַסֵּד וְגָנַב אֶת־דַּעְתּוֹ

בְּתוֹרַת בְּיַאלָה, שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא אֲפֻנְדָּתוֹ.

“מֵאַיִן ־ מִלֹּא־כְלוּם!” וְקוֹלוֹ ־ שֶׁמֶן מָשׁוּחַ!

וּמֵאָז הַמַּחֲלָה הוּא פָּסַק עִמּוֹ לָשׂוּחַ.

אַךְ כָּל עֶרֶב יוֹם־כִּפּוּר הַנָּגִיד בָּא אֵלָיו:

“מְחַל נָא לִי, זַיְנְוֶלִי!” ־ וּמַבְכֶּה אֶת־פָּנָיו…

וְזַיְנְוֶלִי מוֹחֵל. שֶׁהֲרֵי הוּא חַיָּב

עַל־פִּי דִין… וּמַכְרִיחַ אֶת־עַצְמוֹ לוֹ לִסְלֹחַ,

לְהָסִיר מִן הַלֵּב אֶת־הַכֹּל, וְלִשְׁכֹּחַ

שֶׁבֶּאֱמֶת הוּא שׂוֹנְאוֹ, אֶת־חוֹתְנוֹ, כְּעַכָּבִישׁ.

וּמְנַחֵם, הָרוֹאֶה תָּמִיד מִמֵּילָא בָּאָב

מְלוֹא־כָּל־הָעוֹלָם ־ מִסְתַּכֵּל בּוֹ עַכְשָׁו

וְנֶהֱנֶה וּמְכַוֵּן: אַל יִשְׁלטֹ בּוֹ מַרְאֶה בִּישׁ.

גַּם זְקָנוֹ שֶׁל אָבִיו לוֹ נִרְאֶה בְּיוֹתֵר,

וְּבִיחוּד הַגְּלִימָה, וּמִשְקְפֵי הַזָּהָב,

הַיָּפִים לוֹ מְאֹד וּמְקַשְּׁטִים אֶת־פָּנָיו,

וְעַכְשָׁו תּוֹרָתוֹ, הָרַעְיוֹן הַמַּעֲמִיק: ־

אִם כֵּן לָמָּה זֶה עוֹד מְעִילוֹ הוּא מַחֲזִיק,

אֶת־מְעִילוֹ שֶׁל אָבִיו? "בַּ־בַּעַל־הַבַּיִת ־ הוּא אוֹמֵר –

מְ־מְעִילוֹ שֶׁל אָבִי! "וּבַעַלהַבַּיִת סוֹבֵר

מָה רוֹצֶה מְנַחֵם, וְאֶת־הָאָרוֹן הוּא פּוֹתֵחַ

לִרְוָחָה וּבְרֹגֶז, עַד שֶׁהָעֵץ מִתְאַנֵּחַ

וְנִבְהֶלֶת הַדֶּלֶת וְשׁוֹרֶקֶת עַל־הַצִּיר

מִתּוֹךְ פַּחַד מִפְּנֵי מְעִילוֹ שֶׁל הַגְּבִיר…


סָגַר רַב פִּינְחָס אֶת הַ" יִּשְׂמַח יִשְׂרָאֵל"

וְהִבִּיט בַּנָּגִיד מְהֻרְהָר, מִסְתַּכֵּל.

תּוֹרָתוֹ שֶׁל הַגְּבִיר לֹא הִצִּיתָה בְּעֵינָיו

זִיק שֶׁל אוֹר. מִפְּנֵי מָה?


לִפְנֵי זְמַן, זְמַן לֹא רָב,

הָיָה הוּא, רַב פִּינְחָס, מוֹצִיא לֶחֶם מִן הַגְּבִיר.

הָעוֹרוֹת מִבֵּי־בֻּרְסְקִי שֶׁמָּכְרוּ אוֹתָם בָּעִיר

לַסַּנְדְּלָרִים ־ הָיָה הוּא מְרַשְּׁמָם בַּפִּנְקָס.

אַחַר כָּךְ מִשֶּׁנִּצְטָרְפוּ הַחוֹבוֹת וְשָׁכַח

הַסַּנְדְּלָר, כְּרָגִיל, זְמַן־פֵּרְעוֹנָם ־ וְשָׁלַח

הַנָּגִיד אֲלֵיהֶם לִגְבִיָּה אֶת־פִּינְחָס.


וְהָלַךְ ר' פִּינְחָס וְהִזְכִּיר שֶׁמַּגִּיעַ,

וּמִפְּנֵי שֶׁמַּגִּיעַ ־ הֲרֵי שֶׁ… וְהָיָה מַבְלִיעַ

וּמַבִּיט אֶל־הַסַּנְדְּלָר וּמְחַיֵּךְ אַגַּב־כָּךְ.

כִּי מִמָּה נַפְשָׁךְ: אִם יֵשׁ, מְשַׁלְּמִים בֵּין כָּך וָכָךְ,

וְאִם אָיִן ־־־ וּמִפְּנֵי שֶׁפִּינְחָס הָיָה טוֹב,

הִשְׁתַּדְּלוּ סַנְדְּלָרִים לְהַקְטִין אֶת־הַחוֹב,

עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר, וְרֵיקָם לֹא יָשׁוּב.

וְּתכוּפוֹת גַּם אֵרַע, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס

לַחֲדַר עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל סַנְדְּלָר רַ' פִּינְחָס –

קָם הַלָּה וְקִבְּלוֹ כְּאוֹרֵחַ אָהוּב,

וּבִקְשׁוֹ שֶׁיֵּשֵׁב, וּלְהַגִּישׁ לוֹ נֶחְפַּז

בִּימוֹת־חֹרֶף כּוֹס צָדֵ"י11, וַּבַקַּיִץ ־ כּוֹס בִּירָה,

כִּי בְיָמִים כְּתִקּוּנָם, כְּשֶׁהַהַצְלָחָה הֵאִירָה

וְהָיְתָה מְצוּיָה בַּכִּיסִים הַפְּרוּטָה –

וְהִנָּה גַּם סַנְדְּלָר אֶת־נַפְשׁוֹ הַפְּשׁוּטָה.

אִם לֹא תֵּה עִם לִימוֹן כְּמוֹ אֵצֶל הַגְּבִיר –

הֲרֵי יַי"שׁ טִיף־טִפָּה אוֹ לוֹג־בִּירָה קָרִיר.

לְמָחָר יְהַדֵּק חֲגוֹרָתוֹ, בְּוַדַּאי,

אַךְ בֵּינָתַיִם ־ וְכַמָּה פְּעָמִים אָדָם חַי?

וְכֵן גַּם בִּקְנִיָּה חֲדָשָׁה, כְּשֶׁהִגִּיעוּ

כְּבָר לְעֵמֶק הַשָּׁוֶה ־ אֵרַע לֹא פַעַם שֶׁהֵבִיאוּ

עִמָּהֶם אֱלֵי בֵּית־הַמְּזִיגָה אֶת פִּינְחָס.


וְיִשְׂרָאֵל, זֶה עֲמִיל הַמַּגָפַיִם הַגַּס,

בַּעַל הַכֶּרֶס הַשְּׁמֵנָה וְהַהִלּוּךְ הַמְדֻבָּב

שֶׁלְּשׁוֹנוֹ כָּל שָׁעָה נִבּוּל־פֶּה מְפִיקָה –

אִם יֶשְׁנוֹ בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד רַ' פִּינְחָס,

הוּא כּוֹבֵשׁ בְּתוֹכוֹ אֶת־זִרְמַת דְּבָרָיו

וְיוֹשֵׁב וְלוֹעֵס אֶת־אָכְלוֹ בִּשְׁתִיקָה.

פָּנָיו אֲדֻמִּים וְעָבוֹת הַשְּׂפָתַיִם,

וְרָעָב תְּמִידִי מְלַהֵט לוֹ בָּעֵינַיִם;

לְאַחַר הָאַוָּז וְרָב־שֵׁכָר ־ הוּא מוּכָן

כָּאן מִיָּד, בִּמְעֻמָּד, עוֹד לִטְעֹם קֻרְקְבָן,

כָּכָה־סְתָם, בְּלֹא לֶחֶם, וּלְקַנֵּחַ בִּרְקָק

נִבּוּלִים, הַקָּשִׁים גַּם לְאָזְנוֹ שֶׁל קוֹזַק.

וְהִנֵּה הוּא יוֹשֵׁב לוֹ עַכְשָׁו מִתּוֹךְ נַחַת

וְכוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ… אַךְ פִּתְאֹם מִתְלַקַּחַת

תַּאֲוָתוֹ לְהַשְׁמִיעַ דִּבּוּר… הוּא מִשְׁתַּנֵּק

וּמְשָׁעֵל… וְאוָּלם אִי־אֶפְשָׁר לְהִתְאַפֵּק,

הוּא צָרִיךְ, הוּא חַיָּב, מֻכְרָח לְהָשִׂיחַ.

וְהוּא פּוֹרֵץ: “רַ' פִּינְחָס, אֵימָתַי בָּא מָשִׁיחַ?”

"כֻּלֵּי־הַאי וְכָל־כָּךְ תִּתְגַּעְגֵּעַ עָלָיו?

לֶהָבָה תֹאכַלְךָ!" ־ מִתְעָרֵב בִּדְבָרָיו

הֶעָמִיל הָאַחֵר, הוּא לִיפִּישׁ הָרָזֶה.

הוּא יָבֵשּׁ וְגָבוֹהַּ ־ וְהֶפְכּוֹ שֶׁל הַזֶּה:

יֵשׁ גַּרְגֶּרֶת צָרָה לוֹ וְרָצָה בָּהּ פִּיקָה,

וְקַמְצָן הוּא, מְהֻגָּן הוּא וְאֵין לוֹ זִקָּה

לֹא לַצְּלִי וְלֹא לַשְּׁתִי שֶׁבְּבֵית הַמַּרְזֵחַ

וְאִם בָּא לִפְרָקִים ־ מִתְבָּרֵר שֶׁשּׁוֹכֵחַ

לְהָבִיא אֶת הַכֶּסֶף הַקָּטָן, הַפְּרוֹטְרוֹט…

אָמְנָם הוּא וְיִשְׂרָאֵל שׂוֹנְאִים זֶה לָזֶה מְאֹד

וְתָדִיר הֵם “בְּרֹגֶז”, אַךְ בִּגְלַל קוֹנֵיהֶם,

בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִצְטָרְכוּ לְהוֹזִיל הַמְּחִירִים,

לִפְעָמִים מַשְׁלִימִים וְרֻגְזָם מַסְתִּירִים,

מִתְחַבְּרִים בְּגָלוּי וְ“שֻׁתָּפוּת” בֵּינֵיהֶם,

וְאוּלָם מֵאָחוֹר, בְּצִנְעָה, בְּהֶסְתֵּר –

רָץ יִשְׂרָאֵל לְקוֹנֵהוּ שֶׁל לִיפִּישּׁ וְאוֹמֵר:

"מֵאַחַר וְשֻׁתָּפוּת הִיא בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ –

מָה אִכְפַּת אִם סְחוֹרָה גַּם מִמֶּנִּי תִּקַּח?

הֲרֵי לִיפִּישׁ גַּרְגֶּרֶת עַכְשָׁו לֹא יַקְפִּיד,

וּבִפְרָט שֶׁבַּמְּחִיר כָּךְ־וְכָךְ לְךָ אוֹרִיד…"


וְכֵן לִיפִּישׁ: "לְשֵׁם מָה לְךָ זוֹ הֶחָבִית?

בּוֹא אֵלַי! מָה אִכְפַּת? שֻׁתָּפִי לֹא יַקְפִּיד!"

וּלְמָחָר נִפְגָּשִׁים הָעֲמִילִים בָּרְחוֹב,

וְרוֹאֶה כָּל אֶחָד אֶת־קוֹנֵהוּ הַטּוֹב

מְהַלֵּךְ בְּגָלוּי עִם שׂוֹנְאֵהוּ פִּתְאֹם –

וְחוֹזֵר וְנִדְלָק בֵּינֵיהֶם הַגֵּיהִנֹּם.


הוֹ, אוֹתָם הַזְּמַנִּים פִּינְחָס נֶצַח יִזְכֹּר!

הוּא הָיָה מִשְׂתַּכֵּר לְשָׁבוּעַ עָשׂוֹר

זְהוּבִים בְּכָל רֹב הָעֲבוֹדָה שֶׁעָבַד

אֶת־הַגְּבִיר (חוּץ מִיַּיִן לְפֶסַח וּמִלְּבַד

מַה־שֶּׁהָיָה מְנַטֵּל לוּלָבוֹ בְּסֻכּוֹת).

וְהָיְתָה עֲבוֹדָתוֹ מְשֻׁלֶּשֶׁת, כָּזֹאת:

רֵאשִׁית ־ לְהַלֵךְ מִסַּנְדְּלָר לְסַנְדְּלָר

וְלִגְבּוֹת הַחוֹבוֹת; וְשֵׁנִית ־ כְּלַבְלָר,

לְרַשֵּׁם חֶשְׁבּוֹנוֹת בְּדִיּוּק בַּפִּנְקָס

כָּל דָּבָר הַיּוֹצֵא, כָּל דָּבָר הַנִּכְנָס;

וּשְׁלִישִׁית ־ לְשַׁמֵּשׁ בְּבֵיתוֹ שֶׁל הַגְּבִיר

בַּעַל־יוֹעֵץ תְּמִידִי, אִישׁ־סוֹדוֹ הַתָּדִיר;

וְהָיְתָה הַשְּׁלִישִׁית מִכֻּלָּן הַקָּשָׁה…

כִּי הִנֵּה, לְמָשָׁל, יֵשׁ לַגְּבִיר בַּקָּשָׁה,

שֶׁפִּינְחָס יְדַבֵּר עִם אַנְשֵׁי הַבֻּרְסְקִי:

כִּי הֱיוֹת וְיָדוּעַ לוֹ הַמַּצָּב הָעִסְקִי,

הוּא סוֹבֵר שֶׁבָּחֲרוּ לָהֶם שָׁעָה לֹא יָפָה

לָבוֹא בִּדְרִישׁוֹת וּלְבַקֵּש הוֹסָפָה.

אוּלַי ־ שֶׁיַּסְבִּיר לָהֶם פִּינְחָס ־ אַחַר־כָּךְ,

כְּשֶׁיּוּטַב הַמַּצָּב בְּעֶזְרָתוֹ, יִתְבָּרַךְ,

וְיִשְׁתַּנּוּ הָעִתִּים הָרָעוֹת, לִכְשֶׁיַּרְחִיב –

הוּא יָבוֹא בְּעַצְמוֹ אֲלֵיהֶם וְיוֹסִיף,

וְיוֹתֵר מִשֶּׁדָּרְשׁוּ הוּא יִתֵּן לָהֶם, הַגְּבִיר…

כָּךְ צָרִיךְ לָהֶם הוּא, רַ' פִּינְחַס, לְהַסְבִּיר.


שְׁלִיחוּת מֵעֵין זוֹ הִיא הִכְבִּידָה עַל־פִּינְחָס

כְּרֵחַיִם עַל־צַוָּאר וּכְאֶבֶן־מַעֲמָס.

וְּבְשָׁעָה שֶׁלִּמְּדוֹ הַגְּבִיר בְּלָשׁוֹן

הָרַכָּה מִקְּטִיפָה אֵיךְ לְהַסְבִּיר וְלִטְעֹן,

עָמַד פִּינְ/חָס כְּאִלֵּם וְכִכְלִי מָלֵא בּוּשָׁה,

וְעֵינָיו מֻשְׁפָּלוֹת וְדַעְתּוֹ חֲלוּשָׁה

וּפָנָיו מַלְבִּינוֹת, וְכֻלּוֹ הוּא מָסוּר

לַהִרְהוּר ־ שֶׁהוּא כּוֹעֵס, וְזֶה חֵטְא, זֶה אָסוּר.


הוּא עַצְמוֹ הִתְכּוֹנֵן עִדָּנִים וְעִדָּן

מִן־הַגְּבִיר הוֹסָפָה קְטַנָּה לְבַקֵּשׁ

(כִּי אָכֵן, הוּא יוֹדֵעַ, הָעֵסֶק אֵיתָן

וּמַכְנִיס, יֵשׁ מִמַּה לְּשַׁלֵּם, יֵשׁ וָיֵשׁ!)


הוּא דָחָה וְדָחָה מֵהַיּוֹם לְמָחָר,

אוּלָם פַּעַם אַחַת, בְּטִיּוּל שֶׁלְּאַחַר –

צָהֳרַיִם, בְּשָׁעָה שֶׁלִּוָּהוּ פִּינְחָס

(אַף זֶה הַלִּוּוּי בֵּין חוֹבוֹתָיו הוּא נִכְנָס,

וְאִם כִּי כְּשֵׁרוּת־שֶׁל־רְשׁוּת, מִין עֲשִׂיָּה

שֶעוֹשִּׂין, כִּבְיָכוֹל, מֵרָצוֹן, בְּלֹא כְּפִיָּה,

רַק מִתּוֹךְ יְדִידוּת; אוּלָם אַף עַל־פִּי־כֵן

אִם אַךְ אֵין כָּךְ עוֹשִׂין ־ מְאַבְּדִין אֶת הַחֵן

בְּעֵינֵי בַּעַל־הַבַּיִת…) וְהָיְתָה אָז רוּחוֹ

שֶׁל הַגְּבִיר זְחוּחָה, אַחַר אָכְלוֹ וְנוּחוֹ,

דְּבָרָיו ־ צוּף וּדְבָשׁ, וּפָנָיו ־ כִּפְנֵי סַהַר,

וְהָיוּ מְטַיְּלִים בַּשְּׁבִילִים אֶל־הַיַּעַר.

הַשִּׁיפוֹן לְעֶבְרֵי הַשְּׁבִיל הִתְנַעֲנֵעַ;

וְהַיַּעַר, אָפֵל־כְּחַלְחַל, הִשְׂתָּרֵעַ

שָׁכוּר־מְנֻמְנָם בְּפַאֲתֵי הָרָקִיעַ,

מְעֻטָּף עֲרָפֶל, וְהַתְּכֵלֶת מִמַּעַל.

וּפִינְחָס, שֶׁהָלַךְ לִימִין הַגְּבִיר שַׁעַל־שַׁעַל,

אָז הִתְחִיל מְדַבֵּר וּבְרֶטֶט הִבִּיעַ:

שֶׁאֵין חֵקֶר לִגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא, יִתְעַלֶּה,

וּלְכֹחוֹ שֶׁבִּיפִי הַבְּרִיאָה מִתְגַּלֶּה,

אוּלָם עֹל־הַפַּרְנָסָה, דַּאֲגַת לֶחֶם כִּכָּר,

מַשְׁפִּילָה אֶת־הָאָדָם, מְדַכְדֶּכֶת אֶת־הַנֶּפֶשׁ,

מוֹשַׁכְתּוֹ לְמַטָּן, אֶל־הַחֵטְא, אֶל־הָרֶפֶשׁ,

וּמַרְחֶקֶת אוֹתוֹ מֵעַצְמוֹ־שֶׁל־עִקָּר…

וּמַה־יֵּשׁ לְבַקֵּשׁ עוֹד יוֹתֵר? מִן הַכְּלָל

אֶל הַפְּרָט: הִנֵּה הוּא בְּעַצְמוֹ, לְמָשָׁל.

אֵינוֹ רוֹצֶה לַחֲטוֹא בִּדְבָרָיו, חַס וְשָׁלוֹם,

אַךְ קָשֶׁה לוֹ וּמַר לוֹ כָּל־שָׁבוּעַ, כָּל־יוֹם.

לְהַרְבֵּה אֵינוֹ צָרִיךְ, וְלוּ רַק עוֹד הִרְוִיחַ

חֲמִשָּׁה זְהוּבִים לְשָׁבוּעַ, נַנִּיחַ,

וְהָיָה כְּבָר שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וּמִסְתַּפֵּק ־ –

וּפִינְחָס כְּאָן מַשְׁפִּיל אֶת־עֵינָיו וְשׁוֹתֵק.

וְהַגְּבִיר מְדַבֵּר, אֲבָל לֹא עַל הַכֶּסֶף…

עַל פַּשְׁטוּת הָעוֹלָם, עַל הִסְתַּפְּקוּת בְּמוּעָט,

וְשֶׁכָּל הַנִּבְרָא מְזוֹנוֹ מְיֻעָד,

מִקַּרְנֵי רְאֵמִים עַד לָרֶמֶשׂ הַקָּט

הַזּוֹחֵל בַּחֲשַׁאי וְרוֹמֵשׂ לוֹ בָּעֵשֶׂב,

וּמַה מְּעַט רַק דָּרוּשׁ בִּשְׁבִיל אשֶׁר לְהַשִּׂיג…

לְמָשָׁל, הַצִּפֳּרִים. רַק פֵּרוּר ־ וּמַסְפִּיק…

וַהֲרֵי הֵן אוֹמְרוֹת בְּכָל בֹּקֶר שִׁירָה…


וּפִינְחָס ־ הוּא הֵבִין אֶת־הָרֶמֶז וְהִסִּיק

שֶׁהַגְּבִיר לֹא יִתֵּן ־ רַק חֲבָל עַל־הָאֲמִירָה…


כְּשֶׁבָּא אַחַר־כָּךְ אֶל־בֵּיתוֹ וּמָצָא כָּאן

אֶת־בְּנוֹ שֶׁהוּא חָבֵר בַּאֲגֻדָּה וּ“מְאֻרְגָּן”,

בַּעַל הַ“יּוֹם עֲבוֹדָה שֶׁל שְׁמוֹנֶה הַשָּׁעוֹת”, ־

לֹא הִבִּיט עוֹד עָלָיו בְּעֵינַיִם רָעוֹת,

לֹא הִפְנָה מֶבָּטוֹ עוֹד מִמֶּנּוּ הַרְחֵק

בְּשָׁעָה שֶּׁדִּבֵּר עַל אִרְגּוּן וְעַל שְׁטְרֵיק12.

וּפַעַם אַחַת גַּם אָמַר לוֹ גָלוּי:

כְּלוּם אָמַרְתִּי לְךָ ־ דַּרְכְּךָ לֹא־רָאוּי?

לוּ שָׁמַרְתָּ רַק מַה שֶׁמֻּתָּר וְאָסוּר,

לוּ זָכַרְתָּ מָה אַתָּה וּמִי הוּא, בָּרוּךְ שְׁמוֹ,

וְלֹא הָלַכְתָּ בְּקֶרִי־וָמֶרִי עִמּוֹ –

וְכִי בָּא אֲנִי עָלֶיךָ בְּטַעֲנָה וּבְדִבּוּר?


וְאֶת־הַגְּבִיר עוֹד עָבַד יָמִים לֹא מְרֻבִּים,

וְלִפְנֵי הַחַגִּים, כְּשֶׁעֲשֶׂרֶת הַזְּהוּבִים

עוֹד פָּחֲתוּ וְקָטְנוּ לְגַבֵּי רֹב הַצְּרָכִים,

וְאִשְׁתּוֹ לֹא יָדְעָה עוֹד לִמְצוֹא לָהּ דְּרָכִים

לְהָכִין רַב מִמְּעַט וְהַרְבֵּה מִזָּעִיר –

הִתְאַזֵּר פִּינְחָס עֹז וַיִּגַּשׁ אֶל הַגְּבִיר

וַיֹּאמֶר: "אַל־נָא יִחַר אַפְּךָ

שֶׁאֲנִי בָּא זֶה הַיּוֹם בְּטַעֲנָה לְגַבְּךָ.

הֵן יָדַעְתָּ אוֹתִי לֹא הַיּוֹם, לֹא אֶתְמוֹל,

שֶׁאֵינֶנִּי אוֹהֵב לְהִתְאוֹנֵן וְלִקְבֹּל

בְּאָזְנֵי בֶּן־אָדָם. הִתְאַפַּקְתִּי וָאֶסְבֹּל.

אַךְ עַתָּה הִנֵּה בָּאוּ הַמַּיִם עַד־צַוָּאר.

הַחַגִּים מִדַּפְּקִים עַל־הַדֶּלֶת מִכְּבָר,

וּבַבַּיִת אֵין כֹּל, שׁוּם דָּבָר לֹא הוּכַן,

הַחוֹבוֹת ־ עַד הַגָּג, וְכָל־כְּלִי מְמֻשְׁכָּן,

וְהוֹאִיל וּשְׂכָרִי הַשְּׁבוּעִי הוּא לֹא רָב,

עֲשָׂרָה זְהוּבִים, ־ עַל־כֵּן בָּאתִי עַכְשָׁו

לְסַפֵּר לְפָנֶיךָ קְשִׁי־יוֹמִי וּלְבַקֵּשׁ –"

וְהֲגְּבִיר: "כָּל־אָדָם מְרֻצֶּה בְּמַה־שֶּׁיֵּשׁ

לַחֲבֵרוֹ וּמִתְקַנֵּא בּוֹ, וְאֵינֶנּוּ חוֹשֵׁשׁ

שֶׁמָּא גַם לְרֵעֵהוּ מֵעִיק הַסַּנְדָּל.

לְעוֹלָם אַל־יִתְקַנֵּא הָאָדָם!.. וְדַ"ל…

הִנֵּה שָׁלַח הַ“בֶּוֹנּק13” שֶׁלִּי לִי לְהוֹדִיעַ,

שֶׁאִם אֶחְדַּל לוֹ הַכֶּסֶף כִּרְצוֹנוֹ לְהַשְׁפִּיעַ,

הוּא מוּכָן וּמְזֻמָּן לְאוֹר־הַיּוֹם בְּשַׁבָּת

לַעֲמֹד עִם־סִיגָרָה בַּפֶּתַח. וְאִם־מְעַט

לְךָ כָּל־זֶה, הֲרֵי גַם זַינְוִיל שֶׁלִּי, הַתַּכְשִׁיט,

עוֹשֶׂה “רֹגֶז” פִּתְאֹם עִם־חוֹתְנֹו הַנָּגִיד;

רַק עָלַי הֵם כֻּלָּם, עַל הָאָב, הַחוֹתֵן,

וַאֲנִי ־ רַק נוֹתֵן, רַק נוֹתֵן, רַק נוֹתֵן!

וּמֵאַיִן אֶקַּח? וְעַכְשָׁו עִנְיָנְךָ:

עֲשָׂרָה זְהוּבִים לְשָׁבוּעַ ־ לְמַעַנְךָ

לֹא הַרְבֵּה הוּא, נָכוֹן, רַק מַטְבֵּעַ קְטַנָּה.

אַךְ חַשֵּׁב, בְּטוּבְךָ, כַּמָּה הֵם לְשָׁנָה?

לְשָׁנָה הֲרֵי הֵם זְהוּבִים מֵאוֹת חָמֵשׁ!…"


וִּפִינְחָס הִרְגִּישׁ פֶּתַע בְּפָנָיו כִּסְטִירַת־אֵשׁ

וּמִין כַּעַס אִלֵּם בִּגְרוֹנוֹ הִתְכַּרְבֵּל.

הֵן זֶה לֹא נְדָבָה, מַה שֶּׁהוּא מְקַבֵּל!

הֵן גַּם הוּא לוֹ נוֹתֵן מַשֶּׁהוּ! כָּל זְמַנּוֹ!

עַל לִמּוּד הַתּוֹרָה הוּא וִתֵּר לְמַעֲנוֹ –

חוּץ מִשָּׁעָה בְּעַרְבִּית וְשָׁעָה בְּשַׁחֲרִית,

וְלִפְעָמִים גַּם פִּרְקוֹ שֶׁבָּעֶרֶב הוּא מַשְׁמִיט –

וְכָל־זֶה רַק בִּשְׁבִיל הַפַּרְנָסָה בְּצִמְצוּם.

וּפִינְחָס מִתְאוֹשֵׁשׁ וְעוֹנֶה בְּגִמְגּוּם:

“וַהֲרֵי… וַהֲרֵי אֲנִי עוֹבֵד אֶצְלְךָ!”


"אַה, כָּכָה?! סְלַח לִי שֶׁאֲנִי מַפְסִיקְךָ.

רוֹאֶה אַתָּה, לוּ אָמַרְתָּ שֶׁאַתָּה יְהוּדִי כָּשֵׁר,

אֲנִי מַסְכִּים… כִּי הִנְּךָ, גַּם אֲנִי זֹאת אוֹמֵר.

וְאוּלָם אִם תָּבוֹא וְתִטְעַן: אֲנִי פּוֹעֵל –

אֶעֶנְךָ וְאֹמַר לְךָ: לֹא וָלֹא! אֲנִי שׁוֹלֵל!

אַתָּה אֵינְךָ מְסֻגָּל לַדָּבָר. אֶלָּא מָה,

אִם יֶשְׁךָ ־ הֲרֵי יֶשְׁךָ, לֹא אִכְפַּת לִי לְמָה."


כְּשֶׁיָּצָא רַ' פִּינְחָס מִלִּפְנֵי הַגְּבִיר,

הָיָה פִּזּוּמוֹ נְסוּךְ עֶצֶב טָמִיר.

וְלָכֵן כְּשֶׁמָּצָא לוֹ מִשְׂרָה אֵצֶל אַחֵר –

וְנָשַׁם לִרְוָחָה.


אֵצֶל הַקּוֹמִיסִיּוֹנֵר

הַשָּׁמֵן רַק כָּתַב בַּפִּנְקָס, לֹא יוֹתֵר,

וְהָיָה לוֹ פָּחוֹת מֵאֵצֶל הַגְּבִיר לַעֲבֹד

וְהִרְוִיחַ יוֹתֵר וּבְיֶתֶר כָּבוֹד:

שְׁלשָׁה זְהוּבִים מִכָּל אַרְגָּז וְאַרְגָּז,

בֵּין נְעָלִים וּבֵין מַגָּפִים, וְהִשְׂכִּיל רַ' פִּינְחָס

וְחָכְמַת זֶה הָעֵסֶק בִּמְהֵרָה הוּא תָּפַס.

הוּא הִכִּיר אֶת הַסּוֹחֲרִים, נָשָׂא חֵן בְּעֵינֵיהֶם

וּבְקָרוֹב גַּם הִתְחִיל הוּא נוֹסֵעַ אֲלֵיהֶם

אֶל הַ“סְּפָר”, לְכָל אֶחָד אֶל־מְקוֹם מְגוּרָיו.

וְזֶה הָעֵסֶק הָיָה לוֹ כְּדַאי, לִבְעָלָיו:

כְּשֶׁחָזַר רַ' פִּינְחָס מִסִּיּוּר מְמֻשָּׁךְ

וְזָקַף בַּחֶשְׁבּוֹן: הוֹצָאוֹת כָּךְ וְכָךְ –

וְקָרַע יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּי עֵינָיו בִּתְמִיהָה.

כְּתָדִיר, לְאַחַר זְלִילָה וּסְבִיאָה,

מַחֲצִיתוֹ מְפֻכָּח וּמַחֲצִיתוֹ כְּבָר שָׁתוּי,

לֹא הִסְתִּיר מַצְפּוּנָיו וְהִפְטִיר בְּגָלוּי:

"אֲנִי הוֹצָאוֹת פִּי־שְׁלשָׁה הֵן עָשִׂיתִי,

וּבְעָרִים הַמַּחֲצִית רַק מֵאֵלֶּה הָיִיתִי.

אַתָּה צָם בַּדְּרָכִים, חַי בְּלֹא אֲכִילָה?

וְעוֹד זֹאת, רַ' פִּינְחָס, הוֹדִיעֵנִי, בִּמְחִילָה,

הֵן הַדֶּרֶךְ אָרֹךְ וְלִפְעָמִים מִתְחַשֵּׁק…"

וְכָאן פֶּתַע הִתְחִיל מִשְׁתַּעֲלֵל, מִשְׁתַּנֵּק,

וְעָצַר בְּחָזְקָה וּבְכֹחַ אֶת־דְּבַר

הַנִּבּוּל: "כֵּן, בִּקַּשְׁתִּי לִשְׁאֹל וְלוֹמַר,

אֵיךְ זֶה לֹא מִתְחַשֵּׁק לְךָ פַּעַם אַחַת

לֵהָנוֹת מִזְּלִילָה וּמִצְּלִי־שֶׁל־מַחֲבַת?

וְכִי זֶה הָעוֹלָם, רַ' פִּינְחָס, הוּא הֲבֵל

הֲבָלִים? וַאֲנִי ־ שֶׁיַּכֵּנִי הָרַעַם! –

אֲנִי בְּלִי עוֹלָם־הַזֶּה אֵינִי יָכוֹל אַף פַּעַם!


לִפְעָמִים וַאֲנִי מְנַסֶּה לְהִגָּמֵל,

לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, מִתְאַמֵּץ, מִשְׁתַּדֵּל,

אַךְ מִיָּד מַקִּיפֵנִי הָעֶצֶב ־ אָיֹם!

יֵש בִּי כֹּחַ לְהַחֲזִיק מַעֲמָד ־ מֶשֶׁךְ יוֹם,

וְאָז יֵשׁ אֲפִילוּ רֶגֶשׁ נָעִים וּמוּזָר:

מַה שֶּׁהָיָה ־ כְּבָר הָיָה וְחָלַף וְעָבַר,

וְעַתָּה בָּא הַטּוֹב, הַשָּׁלֵו, הַשָּׁקֵט..

וּפִתְאֹם מַשֶּׁהוּ מְשַׁלְהֵב, מְלַהֵט ־־־

וְעוּף! ־ וְהֵיכָן הַתְּשׁוּבָה מֵעַתָּה?

כְּסַנְדָּל הַבָּלוּי, מֵאֲחוֹרֵי הַמִּטָּה!

כָּל אוֹתָהּ הַקְּדֻשָּׁה, הַשַּׁלְוָה הָעַלִּיזָה –

בְּלִבִּי, מִשּׁוּם־מָה, אֵין לָהּ כְּלָל אֲחִיזָה.

מָה אַתָּה כָּךְ מַבִּיט, רַ' פִּינְחָס, וְתָמֵהַּ?

שֶׁאֲנִי מְפַטְפֵּט? אֲנִי יוֹדֵעַ, יוֹדֵעַ!

דִּבְרֵי שְׁטוּת הֵם דְּבָרַי, זֶה נָכוֹן, וְאוּלָם

מֵעוֹלָם עַד עוֹלָם כָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם…

וִּמִמְּךָ הִנְּנִי מְרֻצֶּה, וְהָעִקָּר –

שֶׁהֵבֵאתָ כְּסָפִים. הַסּוֹחֲרִים מִן הַ“סְּפָר” ־

חֲזִירִים גְּדוֹלִים, נוֹהֲגִים לֹא לִשְׁלֹחַ,

אִם אֵין בָּאִים אֲלֵיהֶם ־ אוֹהֲבִים הֵם לִשְׁכֹּחַ.

וְגַם לִיפִּישׁ מְקַלְקְלָם, שֶׁתָּבוֹא עָלָיו הֲרִיגָה.

נוּ, רְשֹׁם הַכְּסָפִים. אֶהְיֶה בְּבֵית־הַמְּזִיגָה.

וְאִם מִי יְחַפְּשֵׂנִי ־ הֲרֵינִי שָׁם סָרוּחַ.

הֱיֵה שָׁלוֹם, וּרְשֹׁם. וְלֵךְ הַבַּיְתָה לָנוּחַ."

בְּסוֹף קַיִץ הִתְחִיל לַעֲבֹד עִם הֶעָמִיל,

וְהָיָה מְרֻצֶּה, רַ' פִּינְחָס. גַּם בִּשְׁבִיל

שֶׁעָבַד לֹא־קָשֶׁה. גַּם מִפְּנֵי שֶׁנִּשְׁאֲרָה

לוֹ כָּל יוֹם עֵת פְּנוּיָה לְשִׁעוּר הַגְּמָרָא,

וְקִבֵּל אֶת כַּסְפּוֹ בְּכָבוֹד, כָּרָאוּי,

לֹא כְּאֵצֶל הַגְּבִיר, כְּמוֹ חֶסֶד עָשׂוּי.


עֶרֶב חַג הַסֻּכּוֹת הוּא קִבֵּל מִבְּעָלָיו

שְׁלשָׁה בַּקְבּוּקִים יַיִן אֶל בֵּיתוֹ וּמִכְתָּב:

"הֲרֵינִי מְאַחֵל לָכֶם בָּזֶה חַג שָׂמֵחַ.

אֲנִי יוֹשֵׁב בְּשָׁעָה זוֹ אֵצֶל וֶלְוִיל בַּמַּרְזֵחַ.

יֵשׁ אֶצְלוֹ צְלִי־אַוָּז טָעִים וְטָרִי, וְלַשְּׁתִי –

הַשֵּׁכָר הַשָּׁחוֹר, הַמַּשְׁקֶה הָאֲמִתִּי.

אִם תִּרְצה, רַ' פִּינְחָס, וְאִם גַּם אֵינְךָ בּוֹשׁ

לְהָסֵב עִמָּדִי ־ בּוֹא מַהֵר, אַל תַּחֲשׁשׁ

שֶׁמְּאֻחֶרֶת הַשָּׁעָה, וְתוּכַל לֶאֱכֹל

לֹא הַרְבֵּה, רַק מְעַט, לֹא לָשּׂבַע וּכְכָל

שֶׁתִּרְצֶה. וַאֲנִי ־ אַל יֵחָשֵׁב לִי לְעָווֹן –

הֵן בֵּין־כָּךְ וּבֵין־כָּךְ אֲנִי אֹכַל לְתֵאָבוֹן

אֶת סְעֻדַּת הַיּוֹם־טוֹב הַמּוּכָנָה לְהָעֶרֶב.

יֵשׁ מָקוֹם, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, לִשְׁתֵּי סְעֻדּוֹת בַּקֶּרֶב.

יִשְׂרָאֵל הַמְנֻוָּל, הַחוֹתֵם בְּכָבוֹד רָב.

וַעֲנֵה נָא לַשָּׁלִיחַ, אִם תָּבוֹא וְאִם לָאו".

עַל־יַד הַשֻּׁלְחָןָ, שֶׁעָלֵיהוּ נִפְרַשׂ

צְחוֹר־מַפָּה, אָז בְּנַחַת יָשַׁב רַ' פִּינְחָס.

לְחָיָיו וְרֻדּוֹת, וְעֵינוֹ תִּתְנוֹצָץ,

כָּרָגִיל לְאַחַר הֲזָעָה וֶּמְרְחָץ.

לְפָנָיו ־ נִבְחֲרֵי תָּאֳמֵי גַן־הַפְּרִי:

תַּפּוּחִים זוּג אֶחָד, צַח־אָדֹם וְטָרִי,

וְּכְנֶגְּדָּם מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ אַגָּס עִם אַגָּס,

זוּג יָרֹק־צְהַבְהַב, שֶׁעֵינוֹ כְּאַטְלַס,

בְּצַלַּחַת צְחוֹרָה, וְכַמָּה שְׁזִיפִים

טְרִיִּים, סְגֻלֵּי־צֶבַע, אוֹתָם מַקִּיפִים.

כּוֹס תֵּה חוּם־בָּשׁוּם בְהִיר־קֶצֶף מְצַפָּה לוֹ.

וְאוּלָם רַ' פִּינְחָס ־ הוּא מוֹרִיד מִלְמַעְלָה,

מֵעַל־גַּב הָאָרוֹן, מִתּוֹךְ קֻפְסָה קְטַנָּה,

פְּרִי נָדִיר שֶׁקּוֹנִים אוֹתוֹ רַק פַּעַם בַשָּׁנָה –

הָאֶתְרוֹג שֶׁהִגִּיעַ מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל…

וּבַחֶדֶר עוֹלֶה רֵיחַ מִן הָאָרֶץ הַהִיא,

וְּכמוֹ אוֹר מִן הָאָרֶץ הַהִיא פֹּה יָהֵל

וְיִקְרַן מֵעוֹרוֹ הַיְרַקְרַק שֶׁל הַפְּרִי.

הוּא מַחֲזִיק הָאֶתְרוֹג בְּחִבָּה בְּכַפָּיו,

כְּהַחֲזֵק אָב בְּנוֹ יְחִידוֹ אֲשֶׁר אָהַב,

וּבְרֹב זְהִירוּת מַעֲבִירוֹ מִכַּף אֶל־כָּף,

מִסְתַּכֵּל בּוֹ בָּעֹקֶץ, מִתְבּוֹנֵן בַּפִּטָּם,

וּמְאֹד, כַּנִּרְאֶה, מְרֻצֶּה הוּא אִתָּם.

כִּי עַל כֵּן מְחַיֵּךְ הוּא וּמֵאשֶׁר מַקְרִין:

הָאֶתְרוֹג אֵין בּוֹ פְּגָם, הוּא מְהֻדָּר לִמְהַדְּרִין!

הִנֵּה הוּא מַחֲזִירוֹ לַקֻּפְסָה הַמְרֻפֶּדֶת,

וְאוּלָם רֵיחָנִיּוּתוֹ הַמַּלְכוּתִית עוֹד עוֹמֶדֶת

בְּתוֹךְ הַחֶדֶר הַצַּח.


וּבְפִנָּה, מְזֻקָּף,

בִּכְלִי־חֶרֶס מְלֵא־מַיִם תָּקוּעַ הַלּוּלָב,

וְהוּא מוּכָן וּמְזֻמָּן לְהִזְדַוֵּג אֶל־הָאֶתְרוֹג,

הַכַּלָּה הַנָּאָה שֶׁהוּבְאָה מֵרָחוֹק.

מְקֻשָּׁט הוּא טַבָּעוֹת, עַנְפֵי־הֲדַס יְרֻקִּים

בְּסַלְסִלּוֹת קְלוּעוֹת, וַאֲלֵיהֶם הֲדוּקִים

שַׁרְבִיטֵי־עֲרָבָה עִם־ עַלְעָלִים אֲרֻכִּים,

אַךְ עִם כָּל רָב־נוֹיוֹ וְעִם כָּל הַקִּשּׁוּט

אֵינוֹ מַגִּיעַ לְמַעֲלַת הָאֶתְרוֹג הַפָּשׁוּט,

וְעוֹמֵד לוֹ, מִסְכֵּן, לְיַד־הַפֶּתַח כְּאוֹרֵחַ.

וְאוּלָם רַ' פִּינְחָס גַּם אוֹתוֹ אֵינוֹ שׁוֹכֵחַ,

מוֹצִיאוֹ מִן הַסִּיר, מַגְבִּיהוֹ, מִתְבּוֹנֵן:

מַה־מַּרְאֶךָ? לֹא רַע… רַק עָלֶיךָ, מִסְכֵּן…

אַךְ הַמְתֵּן רֶגַע קָט. וְהִנֵּה הוּא מַעְתִּיק

כְּלַפֵּי־מַעְלָה טַבַּעַת – וְדַי, זֶה מַסְפִּיק:

הַלּוּלָב מְקַבֵּל חֵן. הִנֵּה עַכְשָׁו אַתָּה שַׁפִּיר!

נֶהֱנֶה רַ' פִּינְחָס וּמַחֲזִירוֹ אֶל הַסִּיר.

נִכְנָס לוֹ הַבֵּן, בָּא לָקַחַת הַחֲלִיפָה.

עוֹד רֹאשׁוֹ לוֹ רָטֹב לְאַחַר הַחֲפִיפָה,

וַהֲרֵיהוּ עוֹמֵד לוֹ לִפְנֵי הַמַּרְאָה

וּמְסָרֵק בְּלוֹרִיתוֹ וּמְדַקְדֵּק בִּשְׂעָרָה,

סוֹרֵק לְכָאן, סוֹרֵק לְשָׁם, מִן הַשְּׁבִיל לִצְדָדִין,

וְרַ' פִּינְחָס – בְּשָׂרוֹ חִדּוּדִין־חִדּוּדִין.

הוּא הָבֵן לֹא יוּכַל, אֵיךְ אָדָם כָּךְ עוֹמֵד

וְטוֹרֵחַ אֶת־עַצְמוֹ, אֶת גּוּפוֹ, לְקַשֵּׁט?

אַךְ אֵינוֹ מְדַבֵּר, הוּא שׁוֹתֵק וּמַשְׁתִּיק

אֶת־כַּעֲסוֹ, מְרִיבָה כְּדֵי לֹא לְהַדְלִיק,

רַק עֵינָיו מִתְחַנְּנוֹת: וְאוּלַי כְּבָר מַסְפִּיק?


הוּא עַצְמוֹ מִתְקָרֵב לַחַלּוֹן וּפָנִים

הוּא מַקְרִיב לַשִּׁמְשָׁה, לְהָצִיץ לַסֻּכָּה

הַסְּמוּכָה אֶל־הַבַּיִת בְּשָׁלשׁ הַדְּפָנִים,

כָּל אַחַת שִׁבְרֵי לוּחַ דְּבוּקָה וּדְפוּקָה.


וּמִלְמַעְלָה שָׁטוּחַ הַסְּכָךְ הַטָּרִי,

הָרִצְפָּה מִשֶּׁל אֶבֶן כֻּבְּדָה עַד־נָקִי,

וְעָלֶיהָ בָּזוּק חוֹל לָבָן. הַשֻּׁלְחָן

בַּמֶּרְכָּז וּסְבִיבָיו הַכִּסְאוֹת. וּלְכָאן

גַם הוּבְאָה הַשְּׂמִיכָה־שֶׁל־שַׁבָּת

וְהַכֹּתֶל שֶׁלְּמוּל הַכְּנִיסָה בָּה קֻשַּׁט.

וּמִנְּיָר־צִבְעוֹנִין צִפֳּרִים גְּזוּרוֹת,

אֲדֻמּוֹת, צְהֻבּוֹת, יְרֻקּוֹת, אֲפוּרוֹת,

וְכֻלָּן מִשְׁתַּלְשְׁלוֹת עַל־חוּטִים מִן־הַסְּכָךְ.

רַ' פִּינְחָס בְּעַצְמוֹ הוּא גָזַר אוֹתָן כָּךְ,

לְשֵׁם הִדּוּר, כִּי “זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ” וְגוֹ'

פֵּרַשׁ רַשִׁ“י הַקָּדוֹשׁ: וְ”אַנְוֵהוּ" ־ לְשׁוֹן נוֹי,

וְאָמְרוּ בִּגְמָרָא “וְאַנְוֵהוּ” ־ הִתְנָאֶה

לְפָנָיו בְּמִצְווֹת: בְּסֻכָּה וְלוּלָב נָאֶה.


וּבַלֵּיל, עֵת־יָשׁוּב מִן הַקְּלוֹז וְעַלִּיז,

בְּחִינַת גִּילוּ בִּרְעָדָה, הוּא יַזְמִין לוֹ אֻשְׁפִּיז14

יֵט הָאוֹרֵחַ הַנַּעֲלֶה לַסֻּכָּה הַקְּטַנָּה,

כְּדַרְכּוֹ שָם לָסוּר כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה.

אֶת־דְּמוּת הָאֻשְׁפִּיז לֹא יִרְאֶה, רַ' פִּינְחָס,

אַךְ יָדוֹע יֵדַע הִכָּנֵס כִּי נִכְנַס.

הוּא יִפְנֶה אֶל־אוֹרְחוֹ בְּכָבוֹד וְיַגִּיד:

בְּמָטוּ מִנָּךְ אַבְרָהָם אֻשְׁפִּיזִי עִילָאִי

דְּיָתְבִי עִמִּי וְעִמָּךְ כָּל־אֻשְׁפִּיזֵי עִילָאִי

יִצְחָק יַעֲקֹב, משֶׁה, אַהֲרֹן, יוֹסֵף וְדָוִד.


עַל־הַשֻּׁלְחָן תְּהֵא מַפָּה צְחוֹרַת־שֶׁלֶג מֻנַּחַת,

עֵין־הַיַּיִן הַחוּמָה בְּגִיל־שֶׁל־חַג תְּהֵא זוֹרַחַת

מוּל הַנֵּרוֹת, שֶׁאִשְׁתּוֹ בֵּרְכָה עֲלֵיהֶן;

וּמַפִּית תְּכַסֶּה הַחַלּוֹת, אֶת־שְׁתֵּיהֶן,

וּדְבַשׁ טָרִי אֶת־רֵיחוֹ הוּא יָפִיץ הַמָּתוֹק,

וּמִזְדַּהֵב יְצַפֶּה שֶׁיַּטְבִּילוּ בּוֹ, כַּחֹק.

אַךְ פִּינְחָס יִמְזֹג קֹדֶם בַּגָּבִיעַ הַיַיִן

וִיקַדֵּשׁ עַל־הַגָּבִיעַ הַמָּלֵא עַד־הַשּׁוּלַיִם,

יְבָרֵךְ וְיוֹדֶה לֵאלֹהִים שֶׁבָּחַר בָּנוּ,

לֵאלֹהִים שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ,

וְיִשְׁתֶּה רֹב־הַכּוֹס, וְיַגִּישׁ שֶׁתִּטְעַם

גַּם אִשְׁתּוֹ, גַּם יְלָדָיו, לְהוֹצִיא גַם אוֹתָם.

אַחַר־כָּך יְפַזֵּם נִגּוּנוֹ הַנִּכְסָף,

כְּדַרְכּוֹ. וְאַחַר־כָּך לוֹ יַגִּישׁוּ הַמַּיִם,

בְּנַטְלָה שֶׁל נְחשֶׁת, לִנְטִילַת הַיָּדַיִם

(רֹב גּוּפוֹ בַּסֻּכָּה, לֹא יַעֲבֹר אֶת־הַסָּף) –

וְרַק אָז הוּא יָסִיר אֶת מַפִּית־הַחַלּוֹת,

בִּמְתִינוּת, כְּחוֹשֵׁשׁ מְלַאכְתּוֹ לְכַלּוֹת,

וּבִרְכַּת “הַמּוֹצִיא”15 וְ“לֵישֵׁב” הוּא יִלְחַשׁ

וְיִטְבֹּל הַפְּרוּסָה בְּמוֹ מֶלַח וּדְבָשׁ.


שֶׁהַשֵּׁם רַק יַעֲזוֹר, שֶׁיְּהֵא מֶזֶג אַוִּיר נָאֶה,

וְהַשֶּׁקֶץ, בֶּן הַשָּׁכֵן, שֶׁשּׁוּב אֶבֶן לֹא יְיַדֶּה

לַסֻּכָּה, כְּשֶׁעָשָׂה אֶשְׁתַּקָּד, חָלִילָה־וָחָס.

גְּבִיעַ הַיַּיִן אָז נָפַל מִיָּדוֹ שֶׁל פִּינְחָס

בְּאֶמְצַע הַקִּדּוּשׁ. אַךְ רִחֵם הָרַחֲמָן,

הֵן הָאֶבֶן הָיְתָה כְּבֵדָה ־ וְכָאן

רַק בְּנֵס לֹא נִזּוֹקָה שׁוּם נֶפֶשׁ. וְאַךְ

אוֹר־הַנֵּרוֹת בַּפָּמוֹטוֹת נִזְדַּעְזַע וְנִדְעַךְ.

וְהַבֵּן, אוֹתוֹ בֵּן שֶׁעַכְשָׁו הוּא עוֹסֵק

בְּהִדּוּר־שֶׁל־עַצְמוֹ וְעוֹמֵד וּמִסְתָּרֵק,

הוּא רִאשׁוֹן אָז פָּרַץ מִן הַסֻכָּה, וְרַ' פִּינְחָס

אַחֲרָיו ־ אַךְ אֵין אִישׁ, הָשְׁלַךְ הָס.

שַׁתְקָנִים וְאִלְּמִים הַבָּתִּים מִסָּבִיב,

הָאֲוִיר צַח־טָהוֹר וְקָרִיר וְחָרִיף.

הָרָקִיעַ הַכָּחֹל הָאָפֵל הָיָה מָתוּחַ

כִּירִיעָה שְׁלֵוָה, מְשֻׁבֶּצֶת כּוֹכְבֵי־כֶסֶף.

רַק הָעֵשֶׂב רָעַד לְמַגַּע כְּנַף הָרוּחַ,

וְלִבּוֹ שֶׁל פִּינְחָס ־ הוּא רָעַד כְּמוֹ הָעֵשֶׂב.


גַּם עַכְשָׁו, עֵת יָחוּשׁ גִיל־קְדֻשָּׁה בַּלֵּבָב

עַל יוֹם־טוֹב הַקָּרֵב, הָעוֹמֵד עַל הַסָּף,

הוּא רוֹאֶה, עִם הַשִּׂמְחָה, גַּם עַצְבוּת גְּדוֹלָה,

וְנִגְלֵית לוֹ פִּתְאֹם הַשְּׁכִינָה הַגּוֹלָה,

וְהוּא חָשׁ בָּעֵינַיִם דִּמְעָה מְלַהֶטֶת.


וְּתכוּפוֹת בְּנַפְשׁוֹ מִין תּוּגָה בּוֹ צוֹבֶטֶת,

וּמִין צַעַר כָּבֵד ־ שֶׁהוּא רוֹצֶה בְּקוֹל גָּבוֹהַּ

לְהַכְרִיז בָּרְחוֹבוֹת, שֶׁיּוּכְלוּ כֹּל לִשְׁמֹעַ:

קוּמוּ־צְאוּ הַסַּדְנוֹת! מִן הַבָּתִּים צְאוּ כֻּלְּכֶם!

קוּמוּ־גֹלּוּ הַחֶרְפָּה וְהָסִירוּ עֻלְּכֶם!

וְהוּא אוֹמֵר, אַף־עַל־פִּי־כֵן, אֶת־הַכֹּל. רַק לֹא זֹאת…

הָעִקָּר מְשַׁתְּקִין. אֵין מֵעֵז לְהָשִׂיחַ.

כָּל אָדָם לְדַרְכּוֹ, לַדְּרָכִים הַנְּלוֹזוֹת.

וְעַל־כֵּן מְאַחֲרִים פַּעֲמֵי הַמָּשִׁיחַ.


הוּא עוֹדוֹ מְהַרְהֵר, וְהִנֵּה בָּא הַשָּׁלִיחַ

שֶׁל יִשְׂרָאֵל הֶעָמִיל וְעַל—הַשֻּׁלְחָן הוּא מַעֲמִיד

אֶת מִשְׂלשׁ בַּקְבּוּקֵי יֵין־הֶחָג וּמַגִיד:

יִשְׂרָאֵל הֶעָמִיל, שְׂרֻאל־בֶּן־אִיטשִׁי־בֶּן־פֶּרֶץ,

מְאַחֵל חַג שָׂמֵחַ וּמְיַחֵל בְּדֶרֶךְ־אֶרֶץ

שֶׁתָּבוֹאוּ אֵלָיו לִטְעֹם־טַעַם כְּאוֹרֵחַ;

הוּא מְחַכֶּה אֵצֶל וֶלְוִיל־בֶּן־מֵאִיר בַּמַּרְזֵחַ.

הוּא צִוַּנִי לֵאמֹר, שֶׁהַבִּירָה וְהַצְּלִי

טַעְמָם טַעַם־גַּן־עֵדֶן וּמְבַקֵּשׁ לְהַגִּיד לִי

אִם תָּבוֹאוּ וְאִם לֹא.


וּפִינְחָס, מְרֻגָּשׁ

מִטּוּבוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל (זֶה מִזְּמַן כְּבָר הוּא חָשׁ

כִּי מִתַּחַת לָעוֹר הַגַּס יֵשׁ עֲדִינוּת וְיֵשׁ לֵב)

הוּא קָרָא הַמִּכְתָּב, וּכְשֶׁהִגִּיעַ בַּקְּרִיאָה

לַמִּלִּים “אִם אֵינְךָ בּוֹשׁ עִמָּדִי לְהָסֵב” –

וְהָיָה הַדָּבָר בְּלִבּוֹ כִּפְגִיעָה.

וּבִשְׁבִיל לִמְצֹא נְיָר הוּא נִגַּשׁ לַמַּדָּף

הָאֶמְצָעִי בַּאֲרוֹן הַסְּפָרִים, מְקוֹם יַחְדָּו

שָׁם עָמְדוּ הַסְּפָרִים זֶה אֶל זֶה לְחוּצִים,

מָשַׁךְ סֵפֶר אֶחָד וְּפָתָחוֹ וְהוֹצִיא

דַף נְיָר, שְׂבַע יָמִים וְשָׁנִים, צְהַבְהַב,

וְנָטַל הַדְּיוֹתָה, טָבַל עֵט וְכָתַב:


"לִידִידִי יִשְׂרָאֵל,

נֵרוֹ יָהֵל.

רֵאשִׁית – יִישַׁר כֹּחַ עַל הַיַּיִן.

וְשֵׁנִית – אֶתְפַּלֵּא וְאֶתַּמֵּהַּ מִנַּיִן

בָּא לִידִידִי הָרַעְיוֹן שֶׁאֲנִי אֶתְבַּיָּשׁ?

בְּחֵפֶץ לֵב הָיִיתִי בָּא וְטוֹעֵם מְעַט יַי"שׁ

אוֹ שֵׁכָר בְּשֶׁבֶת־יַחַד, אַךְ מְאֻחָר לְמִנְחָה.

וַאֲבָרְכֵהוּ מֵרָחוֹק בְּיוֹם־טוֹב שֶׁל שִׂמְחָה

וּבְחֹרֶף בָּרִיא וּשְׁנַת־חַיִּים נְעִימָה."


וְלֹא הָיָה בַּכָּתוּב חֲנֻפָּה כִּמְלוֹא־נִימָה.

הוּא הִרְגִּיש בֶּאֱמֶת בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ־עָמִית.

כִּי פִּינְחָס, חֲגִיגִי וּמְחֻמָּם וְלָהִיט,

הִרְגִּישׁ אָח בְּכָל יְהוּדִי וְחָבֵר וִידִיד.


וּמִיָּד הִתְלַבֵּשׁ וְנִתְעַטֵּף רַ' פִּינְחָס

בְּשִׂמְחָה מְזֻקֶּקֶת עִם לְבוּשׁ הָאַטְלַס,

וְהָעֶרֶב, שֶׁכְּדֹב בַּשִּׁמְשָׁה הִשְׁתַּטָּח –

כְּיוֹנָה לְבָנָה חֲרִישִׁית הִתְרַכָּךְ

וּמִלְמֵל תְּפִלָּה, וְכָךְ, בְּהָגִיג,

אֶת־פִּינְחָס מִבֵּיתוֹ אֶל הַשְּׁטִיבְּ"ל הִנְהִיג.


וְהַשְּׁטִיבְּ"ל נָקִי, הַמִּרְצָף מְכֻבָּד.

שׁוּם אָדָם עוֹד לֹא בָּא. הַגַּבַּאי רַק בִּלְבַד

מִתְהַלֵּךְ בַּחֲשַׁאי מִסָּבִיב וּמִתְעַסֵּק.

הַטַּלִּית וְהַמַּחֲזוֹר הוּא מֵשִׂים, כְּתָמִיד

עֶרֶב חַג, עַל הָעַמּוּד. הוּא בּוֹחֵן וּבוֹדֵק

אִם מָלֵא הַכִּיּוֹר עַד שׁוּלָיו, וְהֶחָבִית

אֵצֶל הַפֶּתַח, לְיַד הַדְּלִי. אִם כֻּלָּהּ מְלוּיָה,

וְעַל־גַּבֵּי קוֹלַב־הָעֵץ שֶׁעַל־יַד הַתַּנּוּר

אם מַגֶּבֶת הַבַּד־הַגַּס הַחֲדָשָׁה תְּלוּיָה,

שֶׁקָּצֶה אֶל קָצֶה בָּהּ אָחוּז וְתָפוּר.

הֶחָלָל – חֲצִי אָפֵל. רַק עַל הָעַמּוּד אוֹר מֵאִיר:

הַנֵּרוֹת מַגִּיהִים אֶת הַ“שִּׁוִּיתִי”, הַמַּזְהִיר

בִּכְתָבוֹ וּמַזְקִיר בְּאַכְזְרִיּוּת לָעֵינַיִם

הָאֲמִתּוֹת הַקְּדוּמוֹת הַכְּתוּבוֹת בַּשּׁוּלַיִם:

"מַלְאַךְ הַמָּוֶת בָּא וּבְיָדוֹ שְׁלוּפָה הַחֶרֶב.

וְאֵין לְפָנָיו רַחֲמִים וּמִי יֹאמַר לוֹ הֶרֶף".

"אָדָם דּוֹאֵג לְאִבּוּד דָּמָיו

וְאֵינוֹ דוֹאֵג לְאִבּוּד יָמָיו.

דָּמָיו אֵינָם עוֹזְרִים,

יָמָיו אֵינָם חוֹזְרִים".

וְעוֹד וְעוֹד. וּבַתָּוֶךְ, בְּאֶמְצַע כָּל הַכָּתוּב,

חָקוּק הַשֵּׁם שֶׁהוּא רֹאשׁ כָּל־יָקָר וְאָהוּב

וְרֹאשׁ כֹּל הַשְּׂמָחוֹת. וּמַה טּוֹב לָאָדָם

הַמְשַׁוֶּה אֶת־הַשֵּׁם לָעֵינַיִם תָּמִיד.

לֹא יֵחַת מֵאוֹיֵב, לֹא יָגֹר בָּשָׂר־וָדָם,

לֹא יְבַהֲלוּהוּ הַמַּיִם וְהָאֵשׁ לֹא תַפְחִיד.


הַשֻּׁלְחָן הָאָרֹךְ, שֶׁאֶל־הַקִּיר הוּא מֻגָּשׁ

וּמֻקָּף סַפְסָלִים, לָבַשׁ בֶּגֶד חָדָשׁ:

בַּד בֵּיתִי, בַּד גּוֹיִי הַפָּשׁוּט וְהַגַּס

וְאָפֹר וּמְטֻלָּא, אַךְ עַד־נָקִי מְכֻבָּס.

עַל חוּט־בַּרְזֶל, שֶׁפְּרָקִים פְּרָקִים הוּא מְחֻבָּר,

תְּלוּיָה עֲשָׁשִׁית־נֵפְט וּמְסַמֶּנֶת חוּג מוּאָר

עַל־הַתִּקְרָה. הַפְּתִילָה עוֹד לְמַטָּה מוּרֶדֶת,

וּמִתּוֹךְ הַכִּפֹּנֶת מְצִיצָה לֹא־מַרְעֶדֶת

הַשַּׁלְהֶבֶת הַקְּטַנָּה, שְׁלֵוָה וּמְהֻרְהֶרֶת

כִּפְקַעַת־פֶּרַח בָּאָבִיב בְּעוֹד חֶצְיָהּ מְסֻגֶּרֶת.


עַל־הַקִּיר תָּלוּי “הוֹדוּ”, הֲלֹא הִיא הַתְּהִלָּה

שֶׁאוֹמְרִים עֶרֶב־שַׁבָּת לִפְנֵי הַתְּפִלָּה.

הָהּ, רַק מִי שֶׁסָּבַל וְרַק מִי שֶׁאֻמְלַל –

הוּא יוֹדֵעַ מַה צֳרִי וּמַרְפֵּא בָּהּ נִכְלַל,

הוּא יוֹדֵעַ, מָה הַרְבֵּה נֶחָמָה הִיא מְכִילָה:

תָּעוּ בַּמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן־דֶּרֶךְ, עִיר־מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ.

רְעֵבִים גַּם־צְמֵאִים, נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף;

וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְיָ בַּצַּר לָהֶם – וַיִּוָּשָׁעוּ:

וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, לָלֶכֶת אֶל־עִיר־מוֹשָׁב.

הִשְׂבִּיעַ נֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה וְנֶפֶש רְעֵבָה מִלֵּא טוֹב,

יוֹשְׁבֵי חשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת רָאוּ אוֹר… לְבַסּוֹף.

וַאֲחֵרִים, מִסְכֵּנִים, יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת,

נִטְרְפָה סְפִינָתָם, יַעֲלוּ שָׁמַיִם, יֵרְדוּ תְּהוֹמוֹת.

יָחֹגּוּ וְיָנוּעוּ כַּשִּׁכּוֹר וְכָל־חָכְמָתָם תִּתְבַּלָּע,

עֵינֵיהֶם כְּבָר רוֹאוֹת אֶת־פָּנָיו שֶׁל הַמָּוֶת,

הִנֵּה־הִנֵּה הֵם יוֹרְדִים לִתְהוֹמוֹת הַצַּלְמָוֶת,

וַיִּצְעֲקוּ אֶל יְיָ – וַיִּשְׁלַח הַצָּלָה:

יָקֵם סְעָרָה לִדְמָמָה, וַיֶּחֱשׁוּ גַּלֵּיהֶם,

וַיִּשְׂמְחוּ – וַיַּעַלְזוּ וַיֵּאוֹרוּ עֵינֵיהֶם.

וְעַל־כֵּן אֶת הַחשֶׁךְ מִנַּפְשְׁךָ גָּרֵשׁ

וְהַרְגֵּשׁ אֱלֹהִים בִּלְבָבְךָ וּבְכָל יֵשׁ!


לְהַלָּן קְבוּעִים אֲרוֹנוֹת כִּבְדֵי־סְפָרִים,

בִּשְׁבִיל הַלַּמְדָּנִים. אַךְ עִקְּרֵי הַדְּבָרִים –

מַשְׁמִיעִים הַקִּירוֹת בְּלָשׁוֹן בְּרוּרָה,

וְלַמְהַרְהֵר בָּם רֹב־דַּעַת בָּהֶם צְרוּרָה.


לְאַחַר הַגַבַּאי בָּא־נִכְנָס רַ' פִּינְחָס.

הוּא פּוֹשֵׁט הַקַּפְטָן וְנִשְׁאַר כָּךְ עוֹמֵד

בַּקַּפּוֹטָה – כְּמִין רֶשֶׁת שֶׁל חוֹרִים וְאַטְלָס.

מִתּוֹךְ כִּיס אֲחוֹרִי מִשְׁתַּלְשֵׁל וְיוֹרֵד

קְצֵה מִטְפַּחַת אֲדֻמָּה, מְדֻלְדָּל וּכְמוֹ בּוֹשׁ.

כָּפוּף אֶל אֲרוֹן הַסְּפָרִים – הוּא מְבַקֵּשׁ,

וְהַשְּׁטְרַימְ"ל הַמַּצְהִיב־הַקָּרוּחַ שֶׁעַל־הָרֹאשׁ –

הוּא מַשְׁגִּיחַ עַל־עֵינָיו שֶׁל פִּינְחָס וְדוֹרֵשׁ

וּמְצַוֶּה לוֹ מַה־יַּעֲשֶׂה. כִּי לָלֶכֶת בָּטֵל

לְגַבֵּי יְהוּדִי שֶׁכְּמוֹתוֹ – זֶה תָּפֵל.

אַף־עַל־פִּי־כֵן רַ' פִּינְחָס אֶת־סִפְרֵי הַהֲלָכָה

הוּא מַנִּיחַ, וְסִפְרוֹ, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה,

הוּא נוֹטֵל וּפוֹתֵחַ בְּחֶדְוָה וּבְרֶטֶט.


הַדֶּלֶת נִפְרֶקֶת לִרְוָחָה וְנֶחְבֶּטֶת,

וּמֻנְעָל מַגָּפַיִם־שֶׁל־לֶבֶד, וְהַפָּנִים

נֶחְבָּאִים בְּצַוְּארוֹן הַפַּרְוָה מִבִּפְנִים,

נִכְנָס־נוֹפֵל אֶל הַשְּׁטִיבְּ"ל רַ' יִשְׂרָאֵל־דָּוִד.

בַּחוּץ קֹר לֹא גָדוֹל, וּבַשְּׁטִיבְּ"ל גַּם חַם,

עִם כָּל זֶה הַפַּרְוָה מֵעַצְמוֹ לֹא יַפְשִׁיט,

לֹא יוֹצִיא גַם אַפּוֹ מִסִּתְרוֹ, וּבַאֲשֶׁר הוּא שָׁם –

נוֹטֵל סֵפֶר מִן הָאָרוֹן וּכְמוֹ שֶׁהוּא מְפֻרְוָן,

בְּלֹא אֹמֶר וּדְבָרִים, הוּא יוֹשֵׁב אֶל־הַשֻּׁלְחָן

וּפוֹתֵחַ “מִשְׁנָיוֹת” בְּמָקוֹם מִן הַמְּקוֹמוֹת

וּמַנִּיחוֹ לְפָנָיו כָּכָה־סְתָם, בְּתוֹרַת עֵד.

כִּי־עַל־כֵּן שְׁתֵּי עֵינָיו הֵן הֵיטֵב עֲצוּמוֹת,

וּבְנִגּוּן קַפְּדָנִי־מַשְׁכָנִי הוּא לוֹמֵד

בְּעַל־פֶּה וּמִתְנוֹעֵעַ לְכָאן וּלְכָאן.

וְיֶאֱרַע לִפְרָקִים שֶׁמִּתְקַשֶּׁה בְּעִנְיָן

וְעוֹמֵד, מִתְעַכֵּב וְקָשֶׁה לוֹ לְהִזָּכֵר –

וַהֲרֵיהוּ מְעַצֵּם עַפְעַפָּיו עוֹד יוֹתֵר,

וּגְבִינָיו הַצְּחוֹרִים, כְּמוֹ שְׁנֵי כִּידוֹנִים,

מַשְׁגִּיחִים עַל־הָעֵינַיִם כְּשׁוֹמְרִים עֶלְיוֹנִים:

“הֵי, גַּנָּבִים!” – וְהַנִּגּוּן עוֹד יוֹתֵר מִתְקַפֵּד

וּמֵרֹב הַמַּכְאוֹב מִתְעַקֵּם וּמִתְחַבֵּט,

וְדוֹמֶה, הוּא כּוֹעֵס עַל אֵי־מִי וְרוֹגֵז,

עַד שֶׁבַּסּוֹף הוּא נִזְכָּר. וְרַק אָז הוּא מֵעֵז

לְהָסִיר אֶת גְּבִינָיו־כִּידוֹנָיו וּלְהָרִים

מֵעַל־גַּב הָעֵינַיִם וּלְהַנִּיחָן בְּלֹא־שׁוֹמְרִים.

אַךְ יִקְרֶה לִפְעָמִים שֶׁמַּלְאַךְ הַשִּׁכְחָה

מִתְגַּבֵּר וְהוּא אֵינֶנּוּ זוֹכֵר, לָאו וָלָאו, –

הוּא מַרְשֶׁה לָהּ לְעַיִן־שֶׁל־יָמִין וּמַנִּיחָהּ

שֶׁתִּפְתַּח סֶדֶק דַּק לַהֲצָצָה־שֶׁל־חֲטָף;

“נָא הָצִיצִי, גַּנֶּבֶת, הֲצָצָה נִמְהָרָה” –

וּמִיָּד, כְּהֶרֶף־עַיִן, הוּא עוֹצְמָהּ בַּחֲזָרָה

וְלוֹמֵד כְּמוֹ קֹדֶם, כְּמוֹ דָבָר לֹא קָרָה.


כְּאִלּוּ צֵל, לֹא אָדָם, אֶַת־הַדֶּלֶת פָּתַח.

מִשְׂתָּרֵךְ לְיַד הַקִּיר, הוֹלֵךְ סֵתֶר כָּל־כָּךְ,

בָּא־נִכְנַס הַמְלַמֵּד מֵאִיר־יְחִיאֵל “הַקַּשׁ”.

קְטַנְטָן, עִם עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת וּמְיֻבָּשׁ,

עוֹר וָעֶצֶם כֻּלּוֹ – וְעַל־כֵּן לֹא נָאֶה

כִּנּוּיוֹ, הוּא “הַקַּשׁ”, שֶׁאוֹתוֹ מְלַוֶּה.

עוֹד בַּחוּץ, עוֹד לִפְנֵי שֶׁנִּכְנַס לַפְּרוֹזְדוֹר,

הוּא נִשְׁעָן אֶל הַקִּיר וּמַגְבִּיהַּ מַגָּף,

מְרִימוֹ מַעְלָה־מָעְלָה, מַגִּישׁוֹ אֶל־הָאַף

וּמְרַחְרֵחַ סָבִיב, הַסֻּלְיָה וְהָעוֹר.

וּלְאַחַר שֶׁגָּמַר בְּאֶחָד – הוּא מֵרִים

הַמַּגָּף הָאַחֵר וְאֶל־הַחֹטֶם מֵשִׂים.

אַחַר־כָּךְ, מִשֶּׁהֻבְטַח כְּבָר בְּכָל הָאֳפָנִים

בְּנִקְיוֹן הַמַּגָּפַיִם – הוּא עוֹשֶׂה קְטַנִּים,

מִתְכַּפְתֵּר, מִתְיַשֵּׁר, וְנִכְנָס אֶל בֵּית־אֵל

וְנִגָּשׁ אֶל־הֶחָבִית וְיָדָיו הוּא טוֹבֵל

בִּשְׁלשָׁה נְתָזִים שֶׁהוּא מַתִּיז לַעֲבִיט־

הַשּׁוֹפְכִין, הָעוֹמֵד שָׁם סָמוּךְ לֶחָבִית,

וּמְנַגֵּב אֶת־יָדָיו בְּשַׁלְוָה אַט־אִטִּית

וּמְגַלְגֵּל אֶת־עֵינָיו כְּלַפֵּי הַקּוֹרָה

וּמְבָרֵךְ בִּמְתִינוּת לֵאמֹר: בּוּ־וּ, לֵאמֹר: אַ־אַ,

וּפוֹרֵט “אֲשֶׁר יָצַר” בְּקוֹלוֹ, קוֹל מוֹרָא.


בְּנַעֲרוּתִי מִפָּנָיו מָה־רָעַדְתִּי נוֹרָא!

הֶחֱזַקְתִּיו כַּמְכַשֵּׁף הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר

וְ–נָפַלְתִּי לְיָדוֹ. הוּא לִמְּדַנִי תּוֹרָה

שְׁנָתַיִם וָמֶחֱצָה. וּמִי־יוֹדֵעַ כַּמָּה יוֹתֵר

זֶה הָיָה עוֹד נִמְשָׁךְ. וְאוּלָם פַּעַם אַחַת –

בְּאֶמְצָעִית הַשָּׁבוּעַ, וְצָעִיר וְרַעֲנָן

בֹּקֶר קַיִץ מִבְּעַד לַחַלּוֹנוֹת אָז נִבַּט –

וְרַבֵּנוּ יָשַׁב לְפַת־שַׁחֲרִית לַשֻּׁלְחָן.

הוּא עוֹשֶׂה “הַמּוֹצִיא” לֵאמֹר: בּוּ־וּ, לֵאמֹר: אַ־אַ,

כָּרָגִיל, בְּקוֹלוֹ הַסּוֹדִי, קוֹל מוֹרָא.

הִתְיַשַּׁבְתִּי מִמּוּל וְעֵינִי לֹא הֵסַרְתִּי

מֵעָלָיו וְכָל־זִיז וְכָל־נִיעַ חָקַרְתִּי.

נַעֲשָׂה לִי בַּחֶדֶר שָׁם צַר עַד־מְאֹד.

בַּחַלּוֹן לִי נִשְׁקַף זְהַב־הַקַּיִץ בְּהוֹד

וְכָמַהְתִּי הַחוּצָה. וְהַלֵּב – קִישׁ־קִישׁ־קָשׁ

הוּא דוֹפֵק. אַךְ הֵעַזְתִּי. הִכְרַזְתִּי לוֹ: קַשׁ!

וּכְמוֹ מְשֻׁכָּר מֵאוֹתָהּ הַנְּעִימָה –

עוֹד יָשַׁבְתִּי, חָשַׁבְתִּי: נִרְאֶה, וִיהִי־מָה,

מַה־יַּעֲשֶׂה הַמְכַשֵּׁף? הֵן אֶפְשָׁר וְיַגִּיד

רַק דִּבּוּר יְחִידִי, רַק עַפְעָף כִּי יָנִיד –

וַאֲנִי נֶעֱלָם וְאָפֵס וְאֵינֶנִּי,

וּכְמוֹ לֹא הָיִיתִי, מְקוֹמִי לֹא יַכִּירֵנִי.

וְאוּלָם הוּא הֵצִיץ רַק בְּעַיִן מַבְהִילָה

וְלָעַס “הַמּוֹצִיא” לְאִטּוֹ, כְּבַתְּחִלָּה;

הוּא טוֹבֵל אֶת־פִּתּוֹ בַּמִּלְחִיָּה וּמַעֲמִיקָהּ

וּבוֹלֵעַ אֶת־הַבֶּלַע, וְהַכֹּל בִּשְׁתִיקָה,

וְגַם בֶּלַע שֵׁנִי, עַד שִׁעוּר שֶׁל כְּזַיִת,

וַעֲדַיִן הַס וָשֶׁקֶט, וּכְאִלּוּ כָּאן בַּבַּיִת

שׁוּם דָּבָר לֹא אֵרַע. אַךְ פִּתְאֹם וּמְחִי

מִיָּדוֹ הָרָזָה חִישׁ הִכְוָה אֶת־הַלְּחִי,

אֶת־לֶחְיִי הַשְּׂמָאלִית…


הֵן עָבְרוּ מֵאָז כְּבָר

שָׁנִים לֹא מוּעָטוֹת, אַךְ אֶזְכֹּר כְּהַיּוֹם

אֵיךְ בָּרַחְתִּי וְרַצְתִּי בַּמּוֹרָד שֶׁל הָהָר,

וְהַלָּה – אַחֲרַי בְּכַעֲסוֹ הָאָיֹם,

מִתְאַמֵּץ בְּרוּצוֹ, בִּצְעָדִים לֹא־זְרִיזִים,

דֶּרֶךְ שׁוּק הַחֲזִירִים, עַל־פְּנֵי הָאִטְלִיזִים.

עוֹד אֶזְכֹּר אֵיךְ מֵרוּץ וּמִפַּחַד נָשַׁמְתִּי

וְנָפַלְתִּי הַבַּיְתָה וְנָעַלְתִּי הַדֶּלֶת,

כִּי הַרְבֵּה לְפָנָיו לְהַגִּיעַ הִקְדַּמְתִּי –

נְשָׂאוּנִי רַגְלַי וְנַפְשִׁי הַנִּבְהֶלֶת.


מַזָּלִי, שֶׁאָבִי אָז בַּבַּיִת לֹא נִמְצָא

בְּשָׁעָה שֶׁאוֹתוֹ מְאֹרָע לִי אֵרָע,

וְאִמִּי אֶת־בְּנָהּ אֶל־חָזֶהָ אִמְּצָה

וְסִפַּרְתִּי לָהּ הַכֹּל־וּמִכֹּל בִּמְהֵרָה.

רָאֲתָה אֶת לֶחְיִי הָאַחַת – אֹדֶם־סֶלֶק,

וְלֶחְיִי הָאַחֶרֶת – חִוֶּרֶת כַּשֶּׁלֶג,

וְגִדְּפָה אֶת “הַקַּשׁ” וְשִׁלְּחָה, וְהִסְתַּלֵּק –

בִּלְעָדַי. הוּא נִסָּה עוֹד לוֹמַר מָה, לְהִצְטַדֵּק,

אַךְ אִמִּי לֹא הִנִּיחָה: כֵּן. צָרִיךְ לְהַלְקוֹת,

אַךְ לָדַעַת הֵיכָן לְהַנְחִית הַמַּלְקוֹת

וְלָדַעַת מִדָּה. הוּא הָלַךְ מְבֻיָּשׁ,

וַאֲנִי עוֹד צָעַקְתִּי אַחֲרָיו מָלֵא: “קַשׁ!”

אוֹתוֹ יוֹם מַה־שָּׂמַחְתִּי וְכַמָּה אָז אֻשַּׁרְתִּי!

כִּי יַחְדָּו עִם רַבִּי נִתְפַּטַּרְתִּי וְנִשְׁתַּחְרַרְתִּי

מִצָּרָה צְרוּרָה שֶׁהָלְכָה לְלֹא שׁוּב:

הַמּוֹרָא מִשֵּׁדִים וְהַפַּחַד מִכִּשּׁוּף.


אַחֲרָיו בָּא יִצְחָק־לֵיבּוּשְׁ’ס הַקַּמְצָן. הַבְּרִיּוֹת

מְסַפְּרִים שֶׁטְּמוּנִים אֶצְלוֹ מִתַּחַת לַמִּטָּה

סִירֵי־חֶרֶשׂ מְלֵאִים אֲדַרְכְּמוֹנִים וּמַרְגָּלִיּוֹת,

אוּלָם אֵין לוֹ עֲלֵיהֶם, הַמִּסְכֵּן, שׁוּם שְׁלִיטָה,

וּמְקַמֵּץ בְּפַת־לֶחֶם לִילָדָיו וּלְאִשְׁתּוֹ,

וּבְמוֹתוֹ רַק, לְאַחַר שֶׁיִּזְכּוּ לְרִשְׁתּוֹ,

יֹאכְלוּ לֶחֶם לָשׂבַע, יִרְאוּ עוֹד חַיִּים.


יָדָיו תָּדִיר שְׁחוֹרוֹת. הַקַּפּוֹטָה – קְרָעִים.

לְשַׁבָּת הוּא מוֹשֵׁחַ בְּעִטְרָן מַגָּפָיו,

אַךְ קַפּוֹטָה שֶׁל אַטְלַס לֹא רָאוּ עוֹד עָלָיו,

מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ. וְאַף־עַל־פִּי שֶׁחָסִיד הוּא וָתִיק,

אֶל־הָרַבִּי לִסַּע לְחַג הוּא אַף פַּעַם לֹא הִסְפִּיק.

“כּוֹלְלוּת” לֹא יְשַׁלֵּם. וּכְשֶׁשּׁוֹאֲלִים: הֲיִתָּכֵן?!

הוּא נֶאֱנָח: “הֲנָקֵל לוֹמַר שַׁלֵּם, לוֹמַר תֵּן!”

וְנֶאֱנָח עוֹד, וְנֶאֱנָח עוֹד. אַךְ הָעוֹלָם הוּא יוֹדֵעַ:

חֲנוּת־הַנֵּפְטְ וְהַמְּלִיחִים הִיא מַעְיָן הַנּוֹבֵעַ!

יְהוּדִי כְּאַלּוֹן, וּמְאֹד הוּא שָׂעִיר.

עוֹד אֶרְאֵהוּ כְּהַיּוֹם בְּעָמְדוֹ שָׁם עִם סִיר־

גֶּחָלִים בַּחֲנוּתוֹ בְּיוֹם־חֹרֶף נוֹטֶה.

הוּא בָּעֶרֶב בָּא לַשְּׁטִיבְּ"ל וּבְיָדָיו הוּא חוֹתֶה

גֶחָלִים מִן הַתַּנּוּר אֶל־סִירוֹ – וְנוֹשֵׁב…

וְעַתָּה הוּא עוֹמֵד לַחַלּוֹן וּמְדוֹבֵב

“קָרְבָּנוֹת”16. לִקְרָאתוֹ הַיָּרֵחַ יָצוּף

וְיַטְוֶה, מִבְּעַד לַשִּׁמְשָׁה הַמְהֻבֶּלֶת.

אֶת־הַזָּקָן הַמַּכְסִיף בַּמַּטְוֶה הַכָּסוּף.

הוּא הִגִּיעַ לִ“קְטֹרֶת”, כָּל מִלָּה מְשֻׁקֶּלֶת,

שֶׁהַקְּטֹרֶת אַחַד־עָשָׂר סַמָּנִים הָיוּ־בָהּ:

הַצֳּרִי וְהַצִּפֹּרֶן, הַחֶלְבְּנָה וְהַלְּבוֹנָה,

מוֹר וּקְצִיעָה, וְגוֹמֵר – כָּל־אַחַת חֲשׁוּבָה,

בַּמִּשְׁקָל הַמְדֻיָּק, בַּמִּדָּה הַנְּכוֹנָה,

וְאִם חִסַּר אַחַת מִכָּל סַמָּנֶיהָ חַיָּב

מִיתָה…


בָּא־נִכְנָס יַעֲקֹב־יִצְחָק הַשָּׁכֵן,

בַּשְּׁלַפְרוֹק הַכֵּהֶה, הַמְקֻשָּׁט בִּקְצוֹתָיו

פִּרְחֵי־יֶרֶק. יְהוּדִי בְּאֶמְצָעִית שְׁנוֹתָיו

מְצֹהָב, מְיֻבָּש כֻּלּוֹ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן

מִנְּעוּרָיו עוֹד שָׂרְדוּ לוֹ הַרְבֵּה סִמָּנִים

מִשֶּׁל יֹפִי וָנֹעַר בִּדְמוּתוֹ וּבַפָּנִים:

בַּחִיּוּךְ הַנָּעִים וּבַקֶּמֶט הַמָּלֵא חִין

מִסָּבִיב לַשְּׂפָתַיִם, וּבִמְשִׁי הַגָּבִין

הַמְקֻמָּר דַּק־דָּקִיק, בְּרִיסֵי הָעַפְעַפַּיִם

הַיָּפִים, הָאֲרֻכִּים, וְהָעִקָּר בָּעֵינַיִם.

מֶבָּטָן הַקְּטִיפָתִי – הוּא נוֹגֵעַ בְּךָ וּמְלַטֵּף

וְשׁוֹאֵל: וּמִלְּבַד חֲנוּתִי שֶׁלִּי, פֶּתַח

לְיַד פֶּתַח עִם הַשְּׁטִיבְּ"ל – כְּבָר יָדוּעַ לָבֶטַח

שֶׁאֵין כְּלוּם בָּעוֹלָם הַמַּעֲסִיק אֵת־הַלֵּב?

אֵין לֹא־כְלוּם, לֹא־מְאוּם? וַהֲרֵי יֵשׁ שָׁעָה –

אֵיךְ אֹמַר לְךָ שֶׁתּוּכַל לְהָבִין לִי, הַנַּעַר? –

וְהָעוֹלָם כָּל־כָּךְ כָּחֹל וְצָעִיר וְיָפֶה,

שֶׁמִּבְּלִי לָדַעַת אֵיךְ וּמַדּוּעַ וּמִפְּנֵי־מָה,

אִם־מִגֹּדֶל הַשִּׂמְחָה וְאִם מֵעֹמֶק הַצַּעַר,

מִתְחַמֵּם בִּי הַלֵּב וַאֲנִי בּוֹכֶה וּבוֹכֶה…

מִין שָׁעָה יֵשׁ כָּזֹאת… הֲתָבִין לִי אוֹ לָאו?


עוֹד אֶזְכֹּר וְאֶרְאֶנּוּ עוֹמֵד שָׁם עַכְשָׁו,

בְּסָמוּךְ לַתַּנּוּר אוֹ לְיַד קִיר אֶחָד.

שְׁתֵּי עֵינָיו מְקֹרָעוֹת לִרְוָחָה וְהַמֶּבָּט –

לְאֵי־שָׁם לִנְקֻדָּה. הַשְּׂפָתַיִם סְגוּרוֹת

וּפָנָיו בְּמִין אוֹר־הִרְהוּרִים נְהוּרוֹת.

וְאִם יֵש שֶׁאָדָם זֹאת רוֹאֶה וּמַשְׁגִּיחַ –

וְנִרְעַד יַעֲקֹב־יִצְחָק וּפוֹנֶה מִיָּד בָּהוּל

אֶל הַסֵּפֶר הַפָּתוּחַ שֶׁלְּפָנָיו וּמוֹכִיחַ,

שֶׁגַּם הוּא נָתוּן־נָתוּן וְשָׁקוּעַ בַּפִּלְפּוּל.

אַךְ עוֹד רֶגַע אֶחָד – וְנֶעְצַר הַמֶּבָּט,

שׁוּב קָרוּעַ לִרְוָחָה, מִתְפָּעֵל וְאִלֵּם,

וְנִנְעָץ בַּמֶּרְחָב, בֶּחָלָל הָרָחוֹק,

כְּרוֹאֶה מִין דָּבָר בַּמֶּרְחַקִּים הָהֵם,

שֶׁאַחֵר לֹא יִרְאֶנּוּ, וְרַק הוּא, הוּא בִּלְבָד…


הוּא הָיָה בֶּאֱמוּנָתוֹ מְשֻׁלָּם כְּתִינוֹק.


עוֹד אֶזְכֹּר, יוֹם תַּמּוּז. הָיָה חַם, אַךְ הָרוּחַ

הִתְחִיל פֶּתַע מְעַרְבֵּל אֶת־הָאָבָק. וְהַחַמָּה,

מִתּוֹךְ פַּחַד וַחֲשָׁשׁ לְעֵינָהּ, עֵין־זָהָב,

הִתְחַמְּקָה לָרָקִיעַ וְהֵלִיטָה עַצְמָהּ

בְּצָעִיף, וְהֵצִיצָה בֵּין עָב וּבֵין עָב

מִשָּׁעָה לְשָׁעָה, בְּעַפְעָף חֲצִי־פָּקוּחַ.

אַךְ הָרוּחַ, אוֹרֵחַ פּוֹרֵחַ שׁוֹבָב,

הוּא עִפֵּר לְעֻמָּתָהּ צְנֵפוֹת שֶׁל אָבָק

וְהִצְפִּיר הָאֲוִיר בִּשְׁרֵקָה וְצָחַק

כְּנֶגְדָּהּ בְּחֻצְפָּה: אוּ־אוּ־אַ וְאִי־אַ־אוֹ.

וְהַשֶּׁמֶשׁ – עִם מִי, כְּבַיָּכוֹל, הִיא תָבוֹא

כָּאן לָרִיב? הִיא פָּתְחָה אֶת־פִּתְחָהּ, פֶּתַח־פָּז,

נֶעֶלְמָה וְאֵינֶנָּה, אַךְ הָרָקִיעַ נִכְנַס

אָז לָרִיב אֶת־רִיבָהּ: כְּמוֹ דֹּב מְרֻגָּז,

מְדֻבְלָל, מְפֹרָע, כֵּן מֵעַל לָאֲדָמָה

גָחַן אָפֹר וְכָבֵד וְהִשְׁמִיעַ נַהֲמָה

מְטִילָה פְּחָדִים. וּלְדַקָּה הָאָבָק

מִשְׁתַּפֵּל, מִיִּרְאַת הָרְעָמִים וְהַבָּרָק.

אַךְ מִיָּד מִתְנַפֵּל, מִתְפַּתֵּל כְּנָחָשׁ,

מִשְׁתּוֹלֵל, מִתְהוֹלֵל וְיִשְׁרֹק וְיִלְחַשׁ,

מִתְנַּשֵּׂא בֶּחָלָל בְּחֻצְפָּה כְּלַפֵּי־שְׁמַיָּא

וּמְעַרְעֵר אֶת־מוֹסְדוֹת הָאֲדָמָה. הַיָּא הַיָּא –

מְיַלֵּל הוּא וּמְצַפְצֵף וּמְנַסֵּר בִּשְׁרִיקָה

וּפוֹרֵק לוֹ גָדֵר וְטוֹעֲנָהּ לַמֶּרְחָק –

וְנֶהֱנֶה בַּטְּעִינָה וְנֶהֱנֶה בַּפְּרִיקָה.

אַחַר־כָּךְ הוּא מַגְבִּיהַּ אֱלֵי־עָל אֵיזֶה גָג

וּמֵגִיף לוֹ חַלּוֹן בְּנִפּוּץ הַשְּׁמָשׁוֹת

וְעוֹקֵר עֵץ אֶחָד וְאַחֵר עִם שָׁרְשׁוֹ

וְנוֹשְׂאָם בָּאֲוִיר מְאֻיָּם בַּתְּנוּעָה.

אַךְ פִּתְאֹם הַשָּׁמַיִם מִשְׁתַּבְּרִים בִּתְרוּעָה

קוֹלוֹתָם מִתְגַּבְּרִים עַל קוֹלוֹת הַהוּ־הַא

וּמַצְלִיף הַבָּרָק כְּמוֹ שׁוֹט שֶׁל לַהֶטֶת –

וְשֵׁנִית לְדַקָּה הַדְּמָמָה מִשְׁתַּלֶּטֶת.

וּפִתְאֹם, בְּבַת אַחַת – נְתִיזָה וּמִשְׁפָּךְ!

מִילְיוֹנֵי לוֹנְכָיוֹת נִנְעָצוֹת בִּמְאֻנָּךְ

בְּטַבּוּר הָאֲדָמָה. וְהַמַּיִם עוֹבְרִים

בִּנְהִימָה אֶת־גְּדוֹת הַשּׁוּחוֹת וְנוֹבְרִים

בִּרְעָמוֹת לְבָנוֹת בְּקִירוֹת הַבָּתִּים

וּבְרַעַשׁ רָגוּז נִגָּפִים וּמָטִים

וְנוֹפְלִים זֶה עַל זֶה לַבִּיבִים בַּחֲזָרָה

וְרָצִים דְּחוּפִים וּסְחוּפִים בִּסְעָרָה

וְיַחְדָּו מִשְׁתַּפְּכִים, מִתְאַבְּכִים כְּמוֹ אֶשֶׁד,

וְקוֹפְצִים בִּילָלָה אֶל־מִתַּחַת לַגֶּשֶׁר.


הַבַּחוּרִים הַחִוְרִים מִן הַשְּׁטִיבְּ’ל – וּבָהֶם

יַעֲקֹב־יִצְחָק – נִצָּבִים כִּרְתוּקִים, עֵינֵיהֶם

קְרוּעוֹת לָרְוָחָה, צוֹפִיּוֹת בַּמִּשְׂחָק.

וּלְפֶּתַע – קוֹפֵץ וְנִצָּת הַבָּרָק,

וּבְקוֹל רַעַם וְרַעַשׁ אַדִּיר וְחָזָק

מִתְפּוֹצֵץ, דוֹמֶה, כָּאן, וּבְאֵשׁ מְלַהֶטֶת

הוּא עוֹטֵף אֶת־הַשְּׁטִיבְּ"ל… הַתִּקְרָה מְרַטֶּטֶת…

וְרַק הוּא, יַעֲקֹב־יִצְחָק, מִתְחַיֵּךְ חִיּוּךְ טוֹב

וְאוֹמֵר: "וְאוּלַי… וְאוּלַי כְּבָר סוֹף־סוֹף,

הָרַחְמָן, בָּא מוֹעֵד?" וַאֲנַחְנוּ, הַנְּעָרִים,

מְבִינִים מַה־פֵּרוּשׁ, מַה־מִּשְׁקַל הַדְּבָרִים,

מַרְגִּישִׁים חֲשִׁיבוּת הַשָּׁעָה הַגְּדוֹלָה,

מַרְגִּישִׁים הָרְעָדָה שֶׁבַּדָּם הִיא עוֹלָה

(עוֹד כַּיּוֹם מְרַטֵּט בִּי זֶה רֶטֶט הַשִׂיחַ

וְאֶשְׁמַע עוֹד כְּאָז פַּעֲמֵי הַמָּשִׁיחַ).


אַחַר־כָּךְ, כְּשֶׁהַסַּעַר שָׁכַךְ וְחָלַף

וְהָעוֹלָם מְחַיֵּךְ וּדְמָעוֹת בְּעֵינָיו,

מְרַמֵּז מִסָּבִיב, רַךְ וְזַךְ וְזוֹהֵר –

מִסְתַּכֵּל יַעֲקֹב־יִצְחָק עַל סְבִיבָיו

בְּעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת וַעֲגוּמוֹת, וְחָסֵר

לוֹ, נִדְמֶה, מַשֶּׁהוּ… חֲלוֹמוֹ מְאֻכְזָב…

וְאוּלָם – הַסּוּ הָס! הַאֵין שׁוֹפַר הַזָּהָב

בָּאֲוִיר הַכָּסוּף, הַצָּלוּל, שָׁם תּוֹקֵעַ?

וְהַבִּיטוּ וּרְאוּ נָא, הַאִם אֵין מִתְבַּקֵּעַ

הַקַּרְקַע וְעוֹלֶה וְיוֹצֵא וּמוֹפִיעַ

הֶעָנִי הַנִּכְסָף עַל־הַחֲמוֹר הַלָּבָן?

אֵינוֹ בָּא מִפְּאַת־אֹפֶק יַעֲרִי תְּכוֹל־גַּוָּן,

כֶּתֶר־פָּז בְּרֹאשׁוֹ וְהַחֶרֶב בַּיָּד?


הִנֵּה בָּא מִישֶׁהוּ, נוֹשֵׂא פַּח. בָּא קוֹנֶה.

יַעֲקֹב־יִצְחָק מְאַזֵּן הַמֹּאזְנַיִם וְעוֹנֶה,

וּבְשָׁפְכוֹ אֶל הַפַּח אֶת הַנֵּפְט מִן הַלֹּג –

שׁוּב נִתְעֶה לְנַפְשׁוֹ הַחֲלוֹם הֶעָנֹג,

רֵיחַ־יַעַר וָגַיְא וּזְהַב־שַׁחַר מֵרִיחַ,

נְשִׁימַת נְצָחִים, גִּיל כּוֹכָב הַמַּזְרִיחַ…


מִתְרַבֶּה קְהַל הַשְּׁטִיבְּ"ל, עוֹד וְעוֹד נִכְנָסִים.

הִנֵּה הַמֶּנְדְּלִים, הַצָּהֹב וְהַשָּׁחוֹר, הַגִּיסִים.

הַצָּהֹב, הַבָּכִיר, הוּא תָּמִיד בַּמֶּרְחָק,

הוּא לַבְלָר בִּיעָרוֹת. זְקָנוֹ מְסֹרָק

אֶל־הָרֹחַב. הוּא תָּמִיד מְדֻקְדָּק בִּלְבוּשָׁיו,

יְהוּדִי זַךְ־וָצַח וּמְצֻחְצָח, בְּלֹא רְבָב.

הוּא רַגְזָן בְּמִקְצָת, וְאוּלָם אַף־עַל־פִּי־כֵן

הוּא מֵבִיא עִמּוֹ גִיל וְשִׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ:

הַקָּהָל מְהַדֵּר אֶת־פָּנָיו, וְיִתָּכֵן

שֶׁיּוֹתֵר מִפָּנָיו מְהַדְּרִים אֶת־גְּרוֹנוֹ.

מִן־הַשָּׁמַיִם זִכּוּהוּ בְּקוֹל דַּק וְעָרֵב,

הַמְלַטֵּף אֶת הָאֹזֶן וְצוֹבֵט אֶת־הַלֵּב,

וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא שָׁר – אַתָּה שׁוֹכֵחַ מִיָּד

אֶת־עֻלְּךָ הַכָּבֵד, כָּל־כַּמָּה שֶׁיִּכְבַּד,

וְכֻלְּךָ כָּךְ־בָּהִיר, כָּךְ־עַלִּיז וְכָךְ־קַל,

כְּמוֹ חַיֶּיךָ אֵינָם אֶלָּא אֵגֶל שֶׁל טַל

הַנּוֹצֵץ עִם שַׁחֲרִית, מִתְנוֹצֵץ בְּאוֹר־זִיו…

אוֹ נֹאמַר, לְמָשָׁל, כְּמוֹ גֶשֶׁם אָבִיב

הָרוֹעֵשׁ בִּמְתִיקוּת מִן־הָהָר לַבִּקְעָה

בְּרִבּוֹא זַרְזִיפִים זְרִיזִים הַמְפַכִּים

לְהֵינִיק רִבֲבוֹת שָׁרְשֵׁי־עֵשֶׂב דַּקִּים,

הַמְחַכִּים בְּפִיּוֹת צְמֵאִים לִינִיקָה.

כְּשֶׁהוּא בָּא – הוּא מַזְמִין אֶת־הַשְּׁטִיבְּ"ל לְבֵיתוֹ.

כְּאָדָם מִן־הַיִּשּׁוּב הוּא נָהַג בִּנְעוּרָיו

לְהַרְכִּיב צַוָּארוֹן (מוּבָן, רַק בְּצֵאתוֹ

לַדְּרָכִים) וְלִפְעָמִים גַּם מְעִיל קְצַר־כָּנָף,

אַךְ מִיָּד כְּשֶׁשָּׁב אֶל־בֵּיתוֹ – וְהָעֳבַר

זֶה הַמְּעִיל וְהָעֲנִיבָה וְהָ“עֹל” מִן הַצַּוָּאר –

“הָאַשְׁכְּנַזִּי” כֻּלּוֹ, וַחֲסִידוּת הוּא לוֹבֵשׁ.

אַךְ לְבוּשׁוֹ, גַּם הָאָרֹךְ, חֵן וְטַעַם בּוֹ יֵשׁ,

וְכָל־מַה שֶּׁיִּלְבַּשׁ אֶת־הָעַיִן כּוֹבֵשׁ.


גִּיסוֹ מֶנְדְּל הַשָּׁחוֹר הוּא הִפּוּכוֹ הַגָּמוּר,

מְעֻנָּן וְרַטְנָן וְכָבֵד וְחָמוּר.

חָסִיד־תַּקִּיף וּמַחֲשִׁיב אֶת עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר,

אֵינוֹ מַנִּיחַ לְאָדָם שׁוּם דִּבּוּר לְדַבֵּר

וְעוֹמֵד עַל שֶׁלּוֹ: “כָּךְ אֲנִי לָכֶם אוֹמֵר” –

וּכְאִלּוּ הָ“אֲנִי” הוּא מִין פָּרִיץ אוֹ מִין גְּרָאף.

אַךְ אִם הַכֹּל מַסְכִּימִים – הַצָּהֹב אוֹמֵר: לָאו!

אַדְרַבָּה, בְּשָׁעָה שֶׁהַשָּׁחוֹר רַק מַתְחִיל

לְדַבֵּר, לְסַפֵּר מַשֶּׁהוּ בְּקוֹל בָּטוּחַ –

הַצָּהֹב מִן הַצַּד עֹקֶץ דַּק בּוֹ מַטִּיל,

וְהַצְּחוֹק מִתְפּוֹצֵץ כְּמוֹ נֹאד הַנָּפוּחַ.


אַף־עַל־פִּי שֶׁהַצָּהֹב רַק אוֹרֵחַ בְּבֵיתוֹ

וּמְעַטִּים הַיָּמִים מִבֹּאוֹ עַד צֵאתוֹ,

הַשָּׁחוֹר – הוּא שׂוֹנְאוֹ עוֹד מִזְּמַן שֶׁיָּשְׁבוּ

סְמוּכִים אֶל־שֻׁלְחַן הַחוֹתֵן וְנִצְטַהֲבוּ

זֶה לָזֶה וְהָיוּ זֶה אֶת זֶה מַכְעִיסִים.

בְּיוֹם־חָג לִפְנוֹת־עֶרֶב פַּעַם בֵּין שְׁנֵי הַגִּיסִים

פָּרְצָה מַחֲלֹקֶת לְפֶתַע בַּשְּׁטִיבְּ"ל וְנִתְחוֹלְלָה

מַדְחֵפָה, בֶּהָלָה וּמְהוּמָה גְּדוֹלָה,

וּזְעָקָה מִכָּל צַד – כִּי תָּפַס הַצָּהֹב

אֶת־אַחַד הַסַּפְסָלִים וְהִגְבִּיהוֹ וְנָפוֹף

בּוֹ נוֹפֵף עַל הַשְּׁטְרַימְ"לִין הַכְּפוּפִים בְּרֹב־כֹּחַ.

וְהַצָּהֹב הִסְתָּעֵר בִּסְעָרָה וְצָרוֹחַ:

“אַתָּה, כֶּלֶב נָכְרִי!”… הוּא בִּקֵּשׁ לוֹ לוֹמַר:

אַתָּה חָסִיד סְקֶרְניֶבִיצָאִי… מוּעָטִים בְּמִסְפָּר,

לֹא זָכוּ הֵם לִשְטִיבְּ"ל מִשֶּׁלָּהֶם, וּבִמְפֻזָּר

הִתְפַּלְּלוּ בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ וּבְכָל שְׁטִיבְּ"ל זָר;

וְלֹא הָיָה זֶה אִכְפַּת, וְלֹא הָיָה שָׂם אֶל לֵב.

אֵימָתַי? אִם אַתָּה רַק הוֹלֵךְ בְּדַרְכְּךָ

וְאֵינְךְ מִתְעָרֵב בְּדָבָר לֹא־לְךָ.

וְאוּלָם הַשָּׁחוֹר הַלָּזֶה מִתְחַצֵּף

כָּאן אֶצְלֵנוּ, בַּשְּׁטִיבְּ"ל הָאֲלֶכְּסַנְדְּרִי הַמְאֻכְלָס!

וְצָרִיךְ לְהוֹדוֹת, שֶׁהָיִיתִי מְרֻגָּז

גַּם אֲנִי בְּעַצְמִי שֶׁשּׁוֹתְקִים לוֹ עַל זֶה…

וּבְאוֹתוֹ יוֹם־הֶחָג, בִּשְׁעַת אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה,

כְּשֶׁתָּפַס הַצָּהֹב אֶת הַסַּפְסָל וְנִפְנֵף,

אָז הִרְהַרְתִּי: רָאוּי, הוּא רָאוּי, הַמִּתְחַצֵּף,

שֶׁהֵבִיא לִידֵי כָךְ. וְאוּלָם – לְהַכּוֹת?!

וְהָיוּ בִּי שִׁנַּי זוֹ אֶל זוֹ מְנַקְּשׁוֹת,

אַךְ בְּהַבִּיטִי לַשָּׁחוֹר, הַיּוֹשֵׁב בַּמִּזְרָח,

אֶת־לִבִּי בִּי חִזַּקְתִּי וְאָמַרְתִּי לִי כָּךְ:

לַהֲרֹג בְּוַדַּאי לֹא יַהֲרֹג, הַצָּהֹב,

וְיָאֶה לַשָּׁחוֹר – בִּתְשׁוּבָה שֶׁיָּשׁוֹב!


לְאַחַר הַמִּנְחָה הִתְיַצֵּב הַצִּבּוּר

עִגּוּלִים־עִגּוּלִים וּפָתְחוּ בְּדִבּוּר.


2.png

הָאֶחָד מְסַפֵּר חֲדָשׁוֹת־שֶׁל־תֵּבֵל,

וְאֶחָד מְסַפֵּר כִּי מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל

רַק הַיּוֹם מִן הַבֵּן מַתָּנָה הוּא קִבֵּל:

גַּם אֶתְרוֹג גַּם אִגֶּרֶת – מַמָּשׁ נֶפֶשׁ מְשִׁיבָה.

הוּא עוֹבֵד, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, וְהָאָרֶץ חֲבִיבָה,

וְסִבְלוֹ הַיָּחִיד – הוּא כּוֹתֵב – גַּעְגּוּעָיו

עַל־אֶחָיו שֶׁבְּחוּץ־לָאָרֶץ, עַל הָאֵם וְהָאָב.

לוּ עָזַר לוֹ הַשֵּׁם – הוּא כּוֹתֵב – וְכֻלָּם

הוּא זָכָה לְהַעֲלוֹת וּלְהָבִיא אוֹתָם לְשָׁם –

הוֹ־הוֹ־הוֹ! מִי־יִשְׁוֶה, מִי־יִדְמֶה אָז אֵלָיו?


אָב אַחֵר הוּא מִבְּנוֹ קִבֵּל אִגֶּרֶת מִפֶּרוּ:

"אֲנִי חַי וּמַרְוִיחַ, בָּרוּךְ הַשֵּׁם – מְסַפֵּר הוּא –

וְאוּלָם לַשְּׁאֵלָה, אִם לְהָבִיא אֶתְכֶם אַחְלִיט,

אֲני עוֹנֶה שֶׁאֵינֶנִּי רוֹאֶה בָּזֶה תַּכְלִית.

הַמְּדִינָה – הוּא כּוֹתֵב – גְּדוֹלָה וּפוֹרַחַת,

וְהָעִיר – עִיר יָפָה, וְעִם זֶה – עִיר נִדַּחַת.

מַרְוִיחִים – זֶה נָכוֹן – אוּלָם אֵין בָּזֶה נַחַת.

שְׁאִיפָתִי – הוּא כּוֹתֵב – שְׁאִיפָתִי – בְּזֶה הַלָּשׁוֹן –

לַעֲזֹב אֶת־הַמְּדִינָה בַּמִּזְדַּמֵּן הָרִאשׁוֹן,

וֶאֱמוֹר לָהֶם שָׁם – הוּא כּוֹתֵב – לַבּוֹרְחִים,

שֶׁהֵיטֵב יִשְׁקְלוּ קֹדֶם שֶׁהֵם שָׁם כּוֹרְכִים

אֶת־הַצְּרוֹר, כִּי הַכֶּסֶף לֹא הַכֹּל יַעֲנֶה לָךְ..

וּתְכוּפוֹת לִי נִדְמֶה: טוֹב בַּבַּיִת פַּת בְּמֶלַח

מִיּוֹנִים־פַּסְיוֹנִים כָּאן מֵעֵבֶר־לַיָּם –

וּכְדוֹמֶה דְּבָרִים. הֵן תִּזְכְּרוּהוּ מִסְּתָם

אֶת־בֶּרֶלִי שֶׁלִּי, הַא? הֵן בָּחוּר כַּהֲלָכָה!

וְהִנֵּה אַתֶּם רוֹאִים. כָּל־אָדָם בַּמִּשְׁפָּחָה,

וְכָל־חַי וְדוֹמֵם הוּא מַזְכִּיר לִבְרָכָה.

"וִיקָרָה לִי – הוּא כּוֹתֵב – הַבְּאֵר עִם גַּלְגַּל

שֶׁבַּשּׁוּק לִפְנֵי פֶּתַח בֵּיתֵנוּ הַדַּל".


"נוּ, אִם־כֵּן, יְהוּדִים, הֵן אֲנִי בַּר־מַזָּל –

אוֹמֵר פִּינְיֶה’לִי בִּתְמִימוּת – וִיהוּדִי גְּבִיר־אַדִּיר!

כִּי לִי יֵשׁ, בָּרוּךְ־הַשֵּׁם, בְּאֵרוֹתַיִם: זוֹ בָּעִיר

עִם הַגַּלְגַּל, וְזוֹ שֶׁלְּיַד גַּן־הַכֹּמֶר עִם קִילוֹן – – "

וְהַצְּחוֹק מִסָּבִיב מִתְפָּרֵץ כְּסִילוֹן.


וְאוּלָם אֶת אָבִיו שֶׁל כּוֹתֵב הַמִּכְתָּב

זֶה מַרְגִּיז וְאֶל פִּינְיֶה’לִי הוּא פּוֹנֶה בָּחֳרִי־אַף

וְצוֹעֵק לוֹ: "אוּ־וָא! אֵיזֶה חָכָם וְגִבּוֹר!

כִּי אַתָּה נֶאֱחָז בְּאִשְׁתְּךָ בַּסִּנּוֹר?

אַךְ נַסֵּה נָא וְסַע נְסִיעָה כְּמוֹתוֹ

וְאַתָּה כְּתוֹב מִכְתָּב – וְנִקְרָא גַּם־אוֹתוֹ

וְנִרְאֶה מַה־חָכְמוֹת תּוֹדִיעֵנוּ מִשָּׁם!"

אַךְ לַשָּׁוְא הַדִּבּוּר. שֶׁכֵּן אִם בֶּן־אָדָם

מְסַפֵּר בְּמִכְתָּב עַל גַּעְגּוּעִים אֶל־בְּאֵר –

אַל יְנַסֶּה שׁוּם אָדָם לְהַסְבִּיר וּלְבָאֵר

וְאַל יוֹסִיף עִנְיָן זֶה לְתָרֵץ וּלְהַצְדִּיק,

אֶלָּא אִם הוּא רוֹצֶה אֶת־עַצְמוֹ לְהַצְחִיק…


וּמִתַּחַת לַ“הוֹדוּ” שֶׁבַּכֹּתֶל הַדְּרוֹמִי

מְסַפֵּר חַיִּים־דָּוִד עַל מְדִינַת הָאֲדוֹמִי,

אֵיךְ רוֹדְפִים שָׁם בְּרֶשַׁע אֶת־הַיְּהוּדִי וּמְעַנִּים.

הוּא קוֹרֵא עִתּוֹנִים חֲדָשִׁים וִישָנִים

וּבָקִי בְּחַדְשׁוֹת הָעוֹלָם כִּבְ“אַשְׁרֵי”17.

וְ“הָעוֹלָם” כְּאִישׁ אֶחָד לוֹ מַקְשִׁיב, וַהֲרֵי

כָּל־אֶחָד כָּאן עוֹמֵד, זוֹקֵף אָזְנוֹ, פּוֹעֵר פִּיו

וּמוּכָן וּמְזֻמָּן לְהַקְשִׁיב וּלְהַקְשִׁיב.


אוּלָם זַיְנְוֶלִי מֵצִיץ בַּחַלּוֹן: מִשְּׁלשׁ־כּוֹכָבִים,

כְּסָגֹל־פָּז מֵרָחוֹק מִתְנוֹצְצִים שׁוֹבָבִים.

וְרַ' זַיְנְוֶלִי אוֹמֵר: כְּבָר מַסְפִּיק לְמַלֵּל…

יְהוּדִים, כְּבָר מֻתָּר מַעֲרִיב לְהִתְפַּלֵּל!


מִתְפַּזֵּר הַקָּהָל, זֶה לְכָאן, זֶה לְשָׁם,

מִתְכּוֹנְנִים לִתְפִלָּה. מִשּׁוּם שֶׁאֵין בָּזֶה טַעַם

בְּלֵיל־סֻכּוֹת הָרִאשׁוֹן בְּשִׂיחָה לְהִשְׁתַּקֵּעַ.

מֶזֶג־הָאֲוִיר, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, לֹא כָּעוּר. אַךְ מִי יוֹדֵעַ

מַה־יִּהְיֶה בְּעוֹד שָׁעָה. טוֹב לְהַקְדִּים וְלֵילֵךְ

לָשׁוּב הַבַּיְתָה וְ“לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה” לְבָרֵךְ.

לְאַחַר מַעֲרִיב, כְּשֶׁמְּבָרֵךְ, כַּמִּנְהָג,

כָּל יְהוּדִי אֶת־חֲבֵרוֹ בְּקוֹל רָם בִּרְכַּת־חָג

וְנִמְלָא חֲגִיגִיּוּת וְרַחֲבוּת הָאֲוִיר –

אָז נִגַּשׁ הַנָּגִיד לְפִינְחָס וְנִשְׁאַר

כָּךְ עוֹמֵד עַל־יָדוֹ רֶגַע קָט וְשָׁתַק.

וְהַשְּׁטְרַיְמְ"ל הַשָּׂעִיר וְהַשָּׁחוֹר שֶׁל הַגְּבִיר,

זְעֵיר־פֹּה זְעֵיר־שָׁם שְׂעַר־כֶּסֶף נִשְׁזָר,

הוּא נָגַע בּוֹ בַּשְּׁטְרַיְמְ"ל הַקֵּרֵחַ וְהַצָּהֹב

שֶׁל פִּינְחָס. "בּוֹא כִּבְכָל הַשָּׁנִים גַּם מָחָר

לְבָרֵךְ עַל־הָאֶתְרוֹג" – סָח הַגְּבִיר לְבַסּוֹף.

אַךְ פִּינְחָס לוֹ עָנָה בִּמְתִינוּת לְהַפְלִיא:

“יִישַׁר כֹּחַ. אוּלָם יֵשׁ לִי, בָּרוּךְ הַשֵּׁם, מִשֶּׁלִּי”.

וְהַנָּגִיד מִן הַצַּד אֶל־פִּינְחָס הוּא מַבִּיט:

"יַעֲזֹר לְךָ הַשֵּׁם עוֹד יוֹתֵר לֶעָתִיד.

וְעִם זֶה – הִכָּנֵס אֵלַי כָּכָה, כִּידִיד".

“יִתָּכֵן” – סָח פִּינְחָס, וּכְמוֹ יַיִן הַמְשֻׁמָּר

הוּא טוֹעֵם טַעַם־חֹפֶשׁ שֶׁכָּמַהּ לוֹ זֶה כְּבָר.


אַךְ הַמִּשְׂרָה הַטּוֹבָה אֵצֶל הֶעָמִיל לֹא נִתְבָּרְכָה

בְּקִיּוּם מְרֻבֶּה וּזְמַן רַב לֹא אָרְכָה.

כִּי יוֹתֵר וְיוֹתֵר יִשְׂרָאֵל נִשְׁתַּקַּע

בְּחוֹבוֹת מְרֻבִּים. וּבְבֵית הַמְּזִיגָה,

אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה רַק בִּלְבַד, הָיָה צֵרוּף

בְּסַךְ אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת זְהוּבִים בְּקֵרוּב.

וּכְשֶׁהִתְחִיל הַמּוֹזֵג, רַבִּי ווֹלְף, לוֹ אוֹמֵר,

שֶׁיֵּשׁ אֵל בַּשָּׁמַיִם וְהָעוֹלָם לֹא הֶפְקֵר,

אָז לָקַח יִשְׂרָאֵל וְחָתַם לוֹ שְׁטָרוֹת

עַל־סְכוּמִים עֲגֻלִּים – וְהוֹסִיף שָׁם לִשְׁתּוֹת.


אַחַר־כָּךְ הַסַּנְדְּלָרִים לֹא הִמְצִיאוּ סְחוֹרָה,

וְהַכֶּסֶף חָסַר כְּמוֹ לָעַיִן הָאוֹרָה.

וְהַמּוֹזֵג בְּעַד זְלִילָה הוּא שֵׁנִית דָּרַשׁ שְׁטָר –

וְשָׁלַח יִשְׂרָאֵל שְׁנֵי אַרְגָּזִים אֶל־“הַסְּפָר”.

אַךְ לִפְנֵי הָאֲרִיזָה הוּא שִׁלַּח אֶת־פִּינְחָס.

וּכְשֶׁחָזַר כְּבָר מָצָא שָׁם אַרְגָּז עַל אַרְגָּז

מוּכָנִים לַמִּשְׁלוֹחַ עַל־גַּבֵּי הָעֲגָלָה,

וְתָמַהּ: עַל שׁוּם מָה הַחִפָּזוֹן וְהַבֶּהָלָה?

וּמִפְּנֵי מָה לֹא רָשְׁמוּ בַּפִּנְקָס תְּחִלָּה?

אַךְ הֶחֱרִישׁ. – וּפִתְאֹם יִשְׂרָאֵל קִבֵּל כֶּסֶף;

כִּי סְחוֹרָה בִּזְקִיפָה, כַּיָּדוּעַ – שָׁוָה־כֶּסֶף,

וּמִיָּד כְּשֶׁהָעֲגָלָה לָרַכֶּבֶת נָסְעָה

הַמַּלְוֶה־בְּרִבִּית לוֹ דִיסְקוֹנְטוֹ עָשָׂה

וְנָתַן מְזֻמָּנִים בְּנִכּוּי אָחוּז גָּבוֹהַּ –

וְיִשְׂרָאֵל קוֹמְמִיּוּת לַמּוֹזֵג הָלַךְ לִגְמֹעַ.


וְאַחַר־כַּךְ מִלּוֹקַאטְשׁ בָּא הָרַב יְחֶזְקֵאל

וְטָעַן: “הֲיִתָּכֵן? וְאֵיךְ אֶפְשָׁר, יִשְׂרָאֵל?”

הוּא יַעֲשֶׂה לוֹ מַעֲשֶׂה, הוּא יִצְעַק קוֹל חָמָס,

כְּלוּם לֵית דִּין וְלֵית דַּיָּן, וְהַיֹּשֶׁר כְּבָר פַּס?

הֵן הָיָה מְמֻלָּא וּמְגֻדָּשׁ כָּל אַרְגָּז

נְסָרִים וּשְׁבָבִים עִם אֲבָנִים בַּמֶּרְכָּז!


אוֹתוֹ יוֹם רַ' פִּינְחָס, הַיְּהוּדִי הַתָּמִים,

הִרְגִּישׁ פֶּתַע אֶת־עַצְמוֹ כָּךְ עָזוּב וּמַשְׁמִים.

בְּבֵיתוֹ לֹא יָדַע שׁוּם אָדָם מָה אֵרַע

וְהִבִּיטוּ בּוֹ תְּמֵהִים וּמִקְצָת בְּמוֹרָא.

רַ' פִּינְחָס הִתְהַלֵּךְ בִּדְמָמָה, כִּבְגַרְבַּיִם,

לֹא דִבֵּר שׁוּם דָּבָר, רַק הִשְׁפִּיל הָעַפְעַפַּיִם

כְּמוֹ הוּא־הוּא שֶׁעָשָׂה הָרַמָּאוּת הַמְגֻנָּה,

וְאַךְ סָח בִּלְחִישָׁה: “אִבַּדְתִּי אֶת־הַכְּהֻנָּה”.


אָז הַבֵּן, הַשְּׁוִלְיָה, הִזְדַּקֵּף בְּבַת־רֹאשׁ:

"כְּלוּם נִצַּלְתָּ אֶת מִישֶׁהוּ, שֶׁאַתָּה כָּל־כָּךְ בּוֹשׁ?

בַּעַל־הַבַּיִת שֶׁלְּךָ, הַבּוּרְז’וּי – הוּא יֵבוֹשׁ!"

"נָא, הַנַּח פִּזְמוֹנְךָ הַקָּבוּעַ, אוֹי וֵי –

סָח פִּינְחָס – לֹא בּוּרְז’וּי, רַק זוֹלֵל וְסוֹבֵא!

פַּרְנָסָה לוֹ הָיְתָה – אִם־כֵּן טוֹב, הוֹדֵה לָאֵל,

וְעַכְשָׁו אֵין לוֹ גַם לְהוֹצָאוֹת־דֶּרֶךְ, הַזּוֹלֵל.

קַח מוּסָר וּרְאֵה. כְּשֶׁתּוֹפֵס הַשָּׂטָן

מִישֶׁהוּ בְּכַפּוֹ – הוּא מַחֲזִיק בּוֹ אֵיתָן.

וְכָל־זֶה רַק מִשּׁוּם שֶׁגָּדוֹל וְקָטָן

פּוֹרְקִים עֹל וְהוֹלְכִים אַחֲרֵי הַפַנְטַזִיָּה…"

אַךְ הַבֵּן – הוּא טָעַן שֶׁאַךְ־וְרַק הַבּוּרְז’וּאַזִיָּה,

וּכְלָל לֹא הַפַנְטַזִּיָּה, אֲשֵׁמָה בַּדָּבָר.


וּפִינְחָס הִפְסִיקוֹ וְנֶאֱנַח וְאָמַר:

"לֹא הָיִיתִי מִתְוַכֵּחַ, אִלּוּ הָיָה הַמְדֻבָּר

אַבְרָהָם־יִצְחָק הַגְּבִיר. אַךְ יִשְׂרָאֵל – הַאֲמֵן

שֶׁאֲנִי מְרַחֲמוֹ וְגַם חַס לִי עָלָיו, מִסְכֵּן.

אַף־עַל־פִּי שֶׁפִּיו קַל וּכְרֵסוֹ בֵּין שִׁנָּיו,

וְזוֹלֵל וְרַמַּאי, אַךְ לִבּוֹ – לֵב זָהָב".


וְהַבֵּן לוֹ אָמַר: "וּבְכֵן, אֲנִי מוֹדֶה

לְךָ בְּזֶה הַמִּקְרֶה – כִּי־עַל־כֵּן אֲנִי רוֹאֶה

וּמֵבִין מִדְּבָרֶיךָ, שֶׁגַּם אַתָּה, בְּדֶרֶךְ כְּלָל,

כְּמוֹתִי אַתָּה שׂוֹנֵא אֶת־הָרְכוּשׁ, הַקַּפִּיטַל: –

יִשְׂרָאֵל לֹא בּוּרְז’וּי הוּא רַק זְעֵיר־בֻּרְגָּנִי".


“הוֹי כַּמָּה עוֹד פּוֹתֶה וְתָמִים אַתָּה, בְּנִי” –

הִפְסִיקוֹ שׁוּב פִּינְחָס. "אַתָּה דַוְקָא מִשְׁתַּדֵּל

לְזַכּוֹת עַכְשָׁו בַּשֵּׁם הַמַּתְאִים אֶת־יִשְׂרָאֵל?!

זְעֵיר־בֻּרְגָּנִי אוֹ בּוּרְז’וּי – בִּשְׁבִילוֹ הַיְנוּ הָךְ;

בְּקָרוֹב, אֲנִי חוֹשֵׁשׁ, יִהְיֶה בַּסֹּהַר אֶזְרָח,

כִּי עָשָׂה מִין דָּבָר מְכֹעָר בְּיוֹתֵר.

אַךְ בִּכְלָל הִשֵּׂאתַנִי, בְּנִי, לְעִנְיָן אַחֵר.

כִּי רָצִיתִי לְדַבֵּר עִמְּךָ כְּדַבֵּר אָב עִם בֵּן;

כִּי הִנֵּה, אִם עַד־עַכְשָׁו אֵיךְ־שֶׁהוּא עוֹד הָיִינוּ

מִתְקַיְּמִים בְּצִמְצוּם וּבְדֹחַק חָיִינוּ,

הִנֵּה עַכְשָׁו, הִנֵּה עַכְשָׁו" – אַךְ חִנְּקוּהוּ הַדְּמָעוֹת

וְהִפְסִיק, הִסְתַּכֵּל בְּרָאשֵׁי הָאֶצְבָּעוֹת,

הִשְׁפִּיל רֹאשׁ בַּאֲנָחָה וּבְצַעַר אִלֵּם.

וְהַבֵּן לוֹ הִפְטִיר: "נָא הָבֵן, אַבָּא, הָבֵן,

אַתָּה ‘מְחֻסַּר עֲבוֹדָה’… יֵשׁ מַחֲנֶה כָּזֶה שָׁלֵם,

שֶׁל מְחֻסְּרֵי עֲבוֹדָה בָּעוֹלָם, לִגְיוֹנוֹת…

וְגַם אַתָּה בְּתוֹכָם, עוֹד אֶחָד בֵּין מִילְיוֹנוֹת".

וְאוּלָם מֶבָּטוֹ הָאִלֵּם שֶׁל פִּינְחָס,

הַמָּלֵא תּוֹכָחָה וּבְמִקְצָת מְרֻגָּז,

לוֹ אָמַר: "הַאֲמֵן לִי, יַלְדִּי רְחִימִי,

גַּם אֲנִי כְּבָר יוֹדֵעַ זֶה יוֹבֵל, מַה שְּׁמִי,

וּבְוַדַּאי עַד לַקֶּבֶר לֹא יָסוּר עוֹד מֵעִמִּי".


וְהַבֵּן אָמַר פֶּתַע: "אַל תִּדְאַג, אַבָּא, הַבַּיִת

לֹא יִרְעַב לְפִי שָׁעָה, לֹא יַגִּיעַ לְמַיִט

כָּל־זְמַן שֶׁאֲנִי עוֹד עוֹבֵד וּמִשְׂתַּכֵּר.

אַל תִּדְאַג, יֵשׁ בָּתִּים שֶׁבָּהֶם רַע יוֹתֵר".

כָּךְ אָמַר, וְהָיְתָה חֲמִימוּת בִּדְבָרָיו.

אָז הֵצִיץ בּוֹ פִּינְחָס וְאָמַר בְּעֵינָיו:

"הִנֵּה זֶהוּ! זֶה הַטּוֹב בְּיוֹתֵר מִכָּל־מַה

שֶׁיָּדַעְתָּ, בְּנִי. הָאָסוֹן כְּלוּם שֵׁמוֹת

מְבַקֵּשׁ הוּא בָּהֶם אֶת־עַצְמוֹ לְכַנּוֹת?

נֶחָמָה מְבַקֵּשׁ הוּא, בְּנִי, נֶחָמָה".

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, כָּל בָּנָיו שֶׁל פִּינְחָס

לֹא יֵלְכוּ בְּדַרְכּוֹ, זוֹ הַדֶּרֶךְ מֵאָז –

לֹא וָלֹא! לֹא יֵלְכוּ עוֹד בַּדֶּרֶךְ הַסְּלוּלָה…

כִּי אוֹתָהּ אֲגֻדָּה הַ“טְּרֵפָה וּפְסוּלָה”

שֶׁבּוֹקְעִים מִתּוֹכָהּ בְּחֻצְפָּה הַשִּׁירִים

וּרְעָדָה בִּבְשָׂרוֹ שֶׁל פִּינְחָס מַעֲבִירִים –

נִתְעַשְּׁרָה גַם בִּשְׁנַיִם מִילָדָיו. וְאִם בִּשְׁבִיל

שֶׁיּוֹדֵעַ פִּינְחָס כִּי דִבּוּרוֹ לֹא יוֹעִיל,

וְאִם מִשּׁוּם שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאֵינֶנּוּ מַאֲכִיל

יְלָדָיו דֵּי־שָׂבְעָם – הוּא דַעְתּוֹ לֹא חִוָּה

וְקִבֵּל זֹאת כְּעֹנֶשׁ, וּמִמֵּילָא בְּאַהֲבָה.

לָאַחֲרוֹנָה נַעֲשָׂה בְּבֵיתוֹ עַד־כְּדֵי־כָךְ

מְדֻכְדָּךְ וּמְדֻכָּא, שֶׁאִם יֶלֶד לֹא שָׁכַח

בְּשַׁבָּת לִטּוֹל יָדַיִם לִפְנֵי הַסְּעֻדָּה

אוֹ לְאַחֲרֶיהָ לְבָרֵךְ – אַף־עַל־פִּי שֶׁיָּדַע

כִּי אֶפְשָׁר וְעוֹשִׂים כֵּן לִכְבוֹדוֹ שֶׁל הָאָב,

כְּדֵי שֶׁלֹּא לְצַעֵר אֶת־הַזָּקֵן הַשּׁוֹטֶה –

הִנֵּה הָיָה מְרַמֶּה אֶת־לִבּוֹ הַפּוֹתֶה

וְהוֹדָה לַבָּנִים בַּמֶּבָּט, בְּעֵינָיו,

וְנִזְדָּרֵז לְהַגִּישׁ הַמִּלְחִיָּה לַמִּזְדַּקֵּק,

שֶׁבְּלֹא זֶה הוּא עָלוּל, הַתַּכְשִׁיט, לְהֵחָנֵק

אוֹ, חָלִילָה, לֹא תְהֵא הַחַלָּה בּוֹ נֶעְכֶּלֶת – –

אַךְ פִּינְחָס הוּא שָׂמַח עַל־הַכֹּל שִׂמְחַת יֶלֶד

וּפִתָּה אֶת־נַפְשׁוֹ הַתַּמָּה לְהַאֲמֵן:

עוֹד חַיָּה הַנְּקֻדָּה הַיְּהוּדִית בּוֹ, בַּבֵּן.

וּלְאַחַר הַסְּעֻדָּה, כְּשֶׁהִגִּישׁוּ הַ"מַּיִם

הָאַחֲרוֹנִים" וְנָטְלוּ בָּהֶם קְצוֹת הַצִּפָּרְנַיִם,

וְהָיָה רַ' פִּינְחָס אֶל־בְּנוֹ אוֹמֵר כָּאן:

נוּ – אוֹ – נוּ, כְּלוֹמַר: הִנֵּה אֲנִי מְוַתֵּר

לְמַעַנְךָ עַל כְּבוֹדִי, כְּבוֹד־אָב, וּמוֹסֵר

בָּזֶה לְךָ הַכָּבוֹד לְבָרֵךְ מְזֻמָּן,

וּפָתַח הַתַּכְשִׁיט: “רַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ…”

וְלִגְלוּג בְּקוֹלוֹ – לֹא שָׁמַע פִּינְחָס אֵיךְ

הוּא אוֹמֵר, וְהֵשִׁיב בְּסִלְסוּל הַחוֹלָם:

“יְהִי שֵׁם הַשֵּׁם מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם”..

וְעוֹנֶה הַתַּכְשִׁיט – קוֹלוֹ לַעַג מָהוּל,

וּמְרַמֵּז אֶל־אָחִיו הַיּוֹשֵׁב לוֹ מִמּוּל:

"בִּרְשׁוּת מַרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי נְבָרֵךְ

שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ", וּפִינְחָס לוֹ עוֹנֶה:

“בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ”.

וַהֲרֵיהוּ מִתְבַּיֵּשׁ וְחוֹשֵׁב לוֹ: הַאֵיךְ?

הֵן הַגְּרוֹשִׁים שֶׁהַלֶּחֶם בָּהֶם אֲנִי קוֹנֶה

נוֹתְנִים הֵם, הַבָּנִים, וּבִלְעָדֵיהֶם הֵן הָיִינוּ

צְרִיכִים, חַס־וְשָׁלוֹם, מַמָּשׁ לִגְווֹעַ בְּרָעָב.

אִם־כֵּן יֵשׁ לְהוֹדוֹת גַּם לָהֶם, לְבָנָיו…

וּבְיִחוּד שֶׁלֹא שָׁמַע, חַס־וְשָׁלוֹם, דִּבּוּרִים,

לֹא נִרְמַז רְמִיזָה מַרְגִּיזָה וּמַגֶּדֶת…

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהוֹלְכִים לָאֲגֻדָּה הַנִּפְסֶדֶת,

נוֹהֲגִים בּוֹ נָאֶה, כְּצַדִּיקִים גְּמוּרִים…

עִם כָּל זֶה, הוּא אֵינֶנּוּ מֵבִין לִילָדָיו,

אַף־עַל־פִּי שֶׁרוֹצֶה הוּא לְהָבִין וְדוֹרֵשׁ

לְתָכְנָם שֶׁל חַיֵּיהֶם, לְאוֹתוֹ הַשַּׁלְהָב

הַקָּטָן שֶׁל שִׂמְחָה, לְגַחֶלֶת הָאֵשׁ

שֶׁהָיְתָה מְאִירָה בְּנַפְשׁוֹ לְפָנִים,

וְגַם כַּיּוֹם, לְאַחַר רֹב יָמִים וְשָׁנִים,

לֹא כָּבְתָה לְגַמְרֵי; וּכְשֶׁהִיא מִתְנוֹצֶצֶת

בְּתוֹךְ אֵפֶר הַחַיִּים, בַּדַּלּוּת הָרוֹבֶצֶת,

נַעֲשִׂים הַיָּמִים הַכְּבֵדִים כַּךְ קַלִּים,

הַיִסּוּרִין מִתְקַדְּשִׁים, הַחַיִּים מִתְעַלִּים

וְקַלָּה הִיא הַדֶּרֶךְ בְּזֶה עֵמֶק־הַבָּכָא,

זוֹ הַדֶּרֶךְ הַמְּלֵאָה חַתְחַתִּים וּמוֹלִיכָה –

בֵּין תִּרְצֶה וּבֵין לָאו – בַּמַּעֲלֶה וּבַמּוֹרָד

וּמְבִיאָה, סוֹף כָּל סוֹף, לְהָתָם, לְהָתָם,

מֵאֲחוֹרֵי קִיר הָאֵלֶם… הֲלֹא כָּל הָאָדָם

בְּאַרְצוֹת־הַחַיִּים אַךְ אוֹרֵחַ בִּלְבָד!

וּמִן הַדִּין שֶׁיִּהְיֶה מִין נִיצוֹץ, אֵיזֶה רֶשֶׁף,

לְהָאִיר הַחֲשֵׁכָה, לְהַגִּיהַּ הַנֶּשֶׁף.

וְאֶת־זֶה הַנִּיצוֹץ רַ' פִּינְחָס מְבַקֵּשׁ

לִמְצוֹא גַּם בִּילָדָיו, וְעַל־כֵּן כְּשֶׁיֵּשׁ

לוֹ שְׁעַת־כּשֶׁר לִשְׁמוֹעַ שִׂיחָם וַהֲגִיגָם –

הוּא מַקְשִׁיב וְשׁוֹקֵל, וְאִם־כִּי הַדְּבָרִים

חֲדָשִׁים בְּעֵינָיו וּמְאֹד לוֹ זָרִים,

הוּא מְנַסֶּה לְקָלְטָם וּבְנַפְשׁוֹ לְהַסְפִּיגָם.

בַּצָּהֳרַיִם, לִפְנֵי בּוֹא הַבָּנִים לָאֲרוּחָה,

נָהַג פִּינְחָס, הַקָּם יַחַד עִם־שֶׁמֶשׁ זְרוּחָה,

לִשְׁכַּב שָׁעָה־שְׁעָתַיִם וְלָנוּם בִּמְנוּחָה.

כִּי מִמֵּילָא לֹא אָכַל סְעֻדַּת־הַצָּהֳרַיִם,

רַק “עַרְבִּית” לְאַחַר תְּפִלַּת הַמַּעֲרִיב.

וְאֵרַע שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁעָצַם הָעֵינַיִם,

לֹא יָשֵׁן בְּכָל זֹאת, וְשָׁכַב וְהִקְשִׁיב

לַנַּעֲשֶׂה מִסָּבִיב וּלְדִבְרֵי הַבָּנִים.

וּבְשָׁכְבוֹ כָּךְ מֻפְנֶה אֶל הַבַּיִת בַּפָּנִים

וּזְקָנוֹ הַנָּאֶה, הַזָּקָן הָרָחָב,

עַל “טַלִּית־הַקָּטָן” הַגְּדוֹלָה שֶׁלּוֹ פָּרוּשׂ –

רָאָה מִבַּעַד לְסֶדֶק מִבֵּינוֹת עַפְעַפָּיו:

שֻׁלְחָן עָרוּךְ בְּמַפָּה, וְעָלָיו כָּל הַדָּרוּשׁ:

הַסַּכִּין וְהַלֶּחֶם כַּפּוֹת, מִלְחִיָּה.

בַּפִּנָּה הַנַּטְלָה וּמַגֶּבֶת נְקִיָּה

וְהַדְּלִי – הַכֵּלִים לִנְטִילַת הַיָּדַיִם.

וּפִינְחָס כָּךְ מַקְשִׁיב, מְצַפֶּה לִשְׁפָךְ־מַיִם

שֶׁיִּפּוֹל לַקְּעָרָה – וְאֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ.

“הַמּוֹצִיא” – אַף גַּם זֶה לֹא. מַה־שֶּׁכֵּן הוּא שׁוֹמֵעַ

זֶה חֲתָךְ הַסַּכִּין בַּכִּכָּר הַטְּרִיָּה,

וּקְרִיעָה וּנְגִיסָה וּלְעִיסָה וּבְלִיעָה,

וְהַכֹּל בְּחָפְזָה, וְחִישׁ־חִישׁ כְּנִרְדָּף.

וְדוֹמֶה לְפִינְחָס, קוֹבֵל הַלֶּחֶם עַל־בָּנָיו:

הוֹי הַבִּיטוּ וּרְאוּ! תָּקְעוּ סַכִּין לִי בַּגָּב,

כְּגוֹיִם־גַּזְלָנִים, וַהֲרֵינִי גּוֹוֵעַ

בְּלֹא־בְרָכָה וְתִקּוּן וְעֶלְבּוֹנִי אֵין תּוֹבֵעַ!


וּפִינְחָס כְּנִכְוֶה. הוּא הָיָה מוֹכִיחָם,

הַפּוֹשְׁעִים! וְאוּלָם הוּא מֻכְרָח לַהֲנִיחָם,

שֶׁהֲרֵי בִּשְׁבִילָם הוּא יָשֵׁן לְרַאֲוָה,

וַהֲרֵיהוּ שׁוֹתֵק וּמְקַבֵּל בְּאַהֲבָה.


וְהִנֵּה נִמְלָא הַבַּיִת רֵיחָנוּת עֲדִינָה.

מַגִּישִׁים תַּפּוּחֵי אֲדָמָה עִם־פְּתִיתִים

צְלוּיִים יָפֶה־יָפֶה, מַעֲשֵׂה חֲבִתִּים,

וּמִתּוֹךְ הַצַּלָּחוֹת הָעֲמֻקּוֹת שֶׁל חַרְסִינָה,

מֻזְהֲבוֹת הַשּׁוּלַיִם, עוֹלֶה הֶבֶל כָּבֵד,

כִּבְבֵית־הַמֶּרְחָץ, מִתַּמֵּר וְעוֹמֵד.

הָשְׁלַךְ הָס. וּמִלָּה לֹא בְּסֶלַע־שֶׁל־פָּז.

רַק כָּל־כַּף מְצַלְצֶלֶת בְּקֶצֶב מְזֹרָז,

מִן הַשָּׂפָה לַצַּלַּחַת, מִן הַצַּלַּחַת לַשָּׂפָה,

נְשִׁיפָה, וְלַפֶּה, שׁוּב נְשִׁיפָה וּגְמִיעָה,

וְהַכַּף – רֵיקָנִית הִיא חוֹזְרָה וְעָפָה,

כַּף־אַחַר־כַּף, כִּבְתַחֲרוּת וּלְלֹא יְגִיעָה.

וּמַסִּיק מִזֶּה פִּינְחָס, שֶׁבְּנוֹגֵעַ לְתֵאָבוֹן –

הֲרֵי יֵשׁ לָהֶם, בְּלֹא עַיִן־רָעָה, לַבָּנִים.

וְשֶׁלֹּא בִּרְצוֹנוֹ בּוֹ עוֹלֶה הָרַעְיוֹן,

שֶׁבְּדִיּוּק, בְּאֹפֶן זֶה, כָּךְ יָשַׁב לְפָנִים

הַדּוֹד עֵשָׂו וְזָלַל כָּךְ זָלוֹל וְחָטוֹף

בְּגַרְגְּרָנוּת עֲצוּמָה וּבִנְשִׁימָה עֲצוּרָה,

לְאַחַר שֶׁהַבְּכוֹרָה כְּבָר הָיְתָה מְכוּרָה

בִּמְחִיר נְזִיד עֲדָשִׁים לְאָבִינוּ יַעֲקֹב.

וְרוֹצֶה הָיָה לוֹמַר לָהֶם, לַבָּנִים, בְּקוֹל רָם:

אַתֶּם דּוֹמִים לְדוֹדְכֶם… לְדוֹדְכֶם לְעֵשָׂו!

וְאוּלָם לְמַרְאִית־עַיִן הֵן יָשֵׁן הוּא עַכְשָׁו,

עַל־כֵּן יִשְׁכַּב וְיִדֹּם וְיִשְׁמַע אֶת־שִׂיחָם.


לַזְּלִילָה בָּא הַסּוֹף. כַּף אַחַת מְצַלְצֶלֶת

צִלְצוּלִים אַחֲרוֹנִים בְּתַחְתִּית שֶׁל צַלַּחַת,

וּלְבַסּוֹף, עִם־צִּלְצוּל אַחֲרוֹן, הִיא נוֹפֶלֶת

וְנִשְׁאֶרֶת דְּמוּמָה בַּצַּלַּחַת מֻנַּחַת.

אַט־לְאַט מִשְׁתַּתְּקוֹת גַּם־שְׁאָר הַצַּלָּחוֹת.

אִשְׁתּוֹ פְרוּמֶט נִכְנֶסֶת וְאוֹסֶפֶת הַפְּנָכוֹת

בִּזְרִיזוּת וּלְבָנֶיהָ אוֹמֶרֶת: חַכּוּ עוֹד,

כִּי עוֹד יֵשׁ לִי רֵאָה בִּשְׁבִילְכֶם, אַל תְּבָרְכוּ עוֹד.

“טוֹב, נַמְתִּין בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן” – לָהּ מֵשִׁיב

הַגָּדוֹל… וּפִינְחָס, אַף־עַל־פִּי שֶׁמַּקְשִׁיב

בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת, הוּא רוֹאֶה בְּבֵרוּר

אֶת חִיּוּךְ־הַטְּרֵפָה עַל פַּרְצוּף הַבָּחוּר.


וְאָמְנָם, לֹא טָעָה. כִּי מִיָּד אַחֲרֵי־כֵן

הַצָּעִיר שֶׁבָּהֶם לַבָּכִיר אוֹמֵר כֵּן:

"אַתָּה רַשַּׁאי לְחַיֵּךְ, וְאוּלָם בְּנוֹגֵעַ

לְבִרְכַּת הַמָּזוֹן – בֶּאֱמֶת אֵינִי יוֹדֵעַ

בְּוַדָּאוּת אִם־צָרִיךְ לְבָרֵךְ וְאִם לָאו.

לֹא עַל־יִרְאַת הַשָּׁמַיִם מְדַבֵּר אֲנִי עַכְשָׁו –

אֲנִי אָדוּק כְּמוֹתְךָ – רַק עַל־צַד הַהֲגִינוּת,

וְאַסְבִּיר לְךָ הֵיטֵב אִם תִּשְׁמַע בִּמְתִינוּת.

אִם־עוֹשִׂים לְךָ טוֹבָה, אַתָּה מוֹדֶה אוֹ אוּלַי

לֹא? וּמִפְּנֵי מָה לְאָדָם וְלֹא לַאֲדוֹנָי?

וּמַדּוּעַ הוּא גָרוּעַ מֵאָדָם, וּבַמָּה?

וַהֲרֵי הוּא נוֹתֵן לֶחֶם וְתַפּוּחֵי־אֲדָמָה,

וּמִתּוֹךְ הֲגִינוּת, מִשּׁוּם כָּךְ רַק, אֹמַר,

אוּלַי רָאוּי לְבָרֵךְ, מֵעֵין תּוֹדָה לוֹ לוֹמַר…

עַל־פִּי ישֶׁר פָּשׁוּט, וְעַכְשָׁו כְּבָר הֵבַנְתָּ?"


"חַכֵּה־חַכֵּה! – הַקָּשִׁישׁ לוֹ צוֹוֵחַ – כִּוַּנְתָּ

בְּדִיּוּק! כִּי בְּנֶשֶׁף־הַשְּׁאֵלוֹת בָּאֲגֻדָּה

נִכְנְסָה שְׁאֵלָה זוֹ, וְנָטַל לִזְכוּתָהּ

אֶת־רְשׁוּת־הַדִּבּוּר בְּנוֹ שֶׁל לֵיבֶּלִי הַזּוֹלֵל;

אִם אֲנִי – הוּא אוֹמֵר – מְאֹד רָעֵב וְאוֹכֵל,

הַאִם רַע לִי? הֲרֵי לֹא, הֲרֵי טוֹב לִי, וְעוֹד אֵיךְ!

וְאִם־כֵּן – הוּא אוֹמֵר – הֵן צָרִיךְ לְבָרֵךְ!

וּלְבַסּוֹף קָם אוֹגוּלְנִיק, מְנַהֵל הָאֲגֻדָּה

וְהֵשִׁיב בִּלְשׁוֹנוֹ הַלִּיטָאִית הַחֲמוּדָה:

הַאֻמְנָם?! הַמַּעֲשֶׁה אֵינוֹ כָּךְ, הֶחָבֵר,

אַתָּה טוֹעֶה בִּשְׂלֵמוּת אִם אַתָּה כָּךְ שׁוֹבֵר.

שֶׂכֵּן אִלּוּ הַקָּדוֹשׂ־בָּרוּךְ־הוּא עָשָׁה לְךָ טוֹבָה,

הָיָה רָאוּי שֶׂאֲנַחְנוּ נָשִׂיב לוֹ תוֹדָה.

וְאוּלָם הוּא אֵינֶנּוּ עוֹשֶׁה שׂוּם טוֹבָה!

הַשָּׁדֶה מַשְׂפִּיעָה? כָּךְ דַּרְכָּהּ מֵעוֹדָהּ!

הִיא מֻכְרַחַת לְהַצְמִיחַ, כִּי טִבְעָהּ שֶׂתַּצְמַח.

כְּשֵׂם שֶׂטֶּבַע הַצִּפּוֹר שֶׂיָשִׂיר וְיִפְצַח

וְטִבְעוֹ שֶׂל הַפֶּלֶג שֶׂיִּרְעַשׂ וְיִלְחַשׂ –

וְטִבְעוֹ שֶׂל הַשּׁוּשׁ שֶׂיִּקְפֹּץ וְיִדְהַר…

אַדְרַבָּה, יֹאמַר הַשֵּׂם: אַל תָּשִׂיר, אַל תִּרְעַשׂ.

הַאֲמִינוּ, בֶּאֱמֶת, לֹא יוֹעִיל אִם יֹאמַר…"


"כֵּן יִחְיֶה בַּאֲמִתּוֹ – צוֹעֵק פֶּתַע פִּינְחָס

מִן הַמִּטָּה – כֵּן יִחְיֶה רֹאשׁ־הַצֶּלֶם18 הַלָּז!

אִלּוּ זֶה, שֶׁבְּלֹא נְטִילַת הַיָּדַיִם

אֵינִי יָכוֹל לְהַעֲלוֹת אֶת־שְׁמוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם,

אָמַר מִלָּה, רַק מִלָּה יְחִידָה, אִם הָיָה זָז

מִמְּקוֹמוֹ וְיָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ אִם־יָרִים,

זֶה הַשֶּׁקֶץ הַמְחֻצָּף! הַשְׁמַעְתֶּם דְּבָרִים?!


בְּחָפְזָה הִתְיַשֵּׁב בַּמִּטָּה. הַזָּקָן

מְחֻדָּד, הָעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת, כְּמוּכָן

לִקְפִיצָה, אַךְ עֲדַיִן לֹא יָדוּעַ עַל־מִי:

עַל־אוֹתוֹ רֹאשׁ־הַצֶּלֶם, עַל־אוֹתוֹ לִיטָאִי19,

אוֹ עַל־הַבֵּן, הַבָּחוּר הַנִּפְחָד, שֶׁנִּצַּב

מְבֻלְבָּל וַחֲטִיבַת הָרֵאָה בֵּין שִׁנָּיו

וְאָמַר (כְּלוּם בְּרֵרָה יֵשׁ לוֹ?) בְּקוֹל מִתְבַּיֵּשׁ

לְאָחִיו: "מַה תַּעֲמֹד? טִפַּת־מַיִם הַגֵּשׁ

וּנְבָרֵךְ…" וּלְהַכְעִיס הֶאֱרִיךְ בַּבְּרָכָה

עַד שֶׁפִּינְחָס שׁוּב הִשְׁעִין אֶת־רֹאשׁוֹ בַּאֲנָחָה…

אָז הִפְסִיק הַבָּחוּר וּבַפֶּתַח הִתְחַמֵּק.


וּפִינְחָס זְמַן הַרְבֵּה עוֹד שָׁכַב כָּךְ שׁוֹתֵק

וְהִרְהֵר בְּדַרְכֵי הַבָּנִים הַחוֹטְאוֹת.

וּמִלְּבַד זֶה נוֹשֵׁב מֵהֶם כְּמִין רוּחַ קָרָה

וְהוּא אֵינֶנּוּ מֵבִין אֵיךְ אֶפְשָׁר כָּךְ לִטְעוֹת,

וּבְעוֹלָם שֶׁמָּלֵא הוּא יָגוֹן וְצָרָה

וְאוֹרֵב בּוֹ הַמָּוֶת וְהַחַשְׁכוּת סְמִיכָה –

לְכַבּוֹת בְּיָדַיִם אֶת־הָאוֹר הַבָּהִיר

הַמְגָרֵשׁ אֶת־הַצְּלָלִים וּמֵקֵל עַל־הַהֲלִיכָה

וְהוֹפֵךְ הָעַצְבוּת לְשִׂמְחָה וּלְשִׁיר.

“אִם־צָרִיךְ לְבָרֵךְ? אִם מֻתָּר לוֹמַר תּוֹדָה?!”

אַל תֹּאמְרוּ, חֲמוֹרִים! לְתִשְׁעִים וְתִשְׁעָה!

וְאוּלָם הֲנִסִּיתֶם פַּעַם לַחְדֹּר לְסוֹדָהּ

שֶׁל הֶוְיַתְכֶם? הַשְׁכַבְתֶּם פַּעַם בְּרַקָּה מַקִּישָׁה

וּבְכִיתֶם בְּלֵיל אֹפֶל וּתְלַשְׁתֶּם הַשֵּׂעָר –

לְפַעֲנֵחַ אֶת הָרָז וּלְגַלּוֹת אֶת הָעִקָּר

שֶׁאֵינְכֶם מְבִינִים, וּלְקַרְקֵר אֶת־הַקִּיר

הַשּׁוֹמֵר עַל־הַסּוֹד, וּלְהָבִין וּלְהַכִּיר?

מָה הָרַעַשׁ הַזֶּה? בַּמֶּה אַתֶּם מִתְהַדְּרִים?

הַחַיִּים? מְתוּקִים הֵם, וְאוּלָם גַּם מָרִים.

קָשֶׁה לוֹמַר מַה־יּוֹתֵר יֵשׁ בָּהֶם מִשְּׁנֵיהֶם –

וְדָרוּשׁ מַה־שֶּׁהוּא הַגָּבוֹהַּ מֵהֶם.

לִי יֵשׁ – אֱלֹהִים. מֵחַיַּי אוֹקִירֵהוּ,

הוּא חוֹפִי הַמֵּאִיר – וְשֶׁלָּכֶם אֵי, אַיֵּהוּ?!


הוּא נִזְכַּר, כִּי בְּנוֹ הַקָּשִׁישׁ – הוּא מַכְנִיס

בִּדְבָרָיו תְּכוּפוֹת אֶת־הָאֹמֶר “מַרְכְּסִיסְט”,

וּמִלָּה זֹאת חוֹזֶרֶת הַרְבֵּה בְּדִבְרֵיהֶם.

וּפִינְחָס מִזֶּה מַסִּיק וּמֵבִין מֵעַצְמוֹ,

שֶׁהָיָה אִישׁ אֶחָד וּ“מַרְכְּסִיסְט” הָיָה שְׁמוֹ,

בַּעַל־מֹחַ, כְּמִין אֲרִיסְטוֹ, וְכָל־מַה שֶּׁיּוֹדְעִים הֵם,

הַבָּנִים, וּמִתְוַכְּחִים וְחוֹלְקִים וּמוֹדִים

בְּפִלְפּוּלֵי הֲלָכָה – רַק מִמֶּנּוּ הֵם יוֹדְעִים.

הִנֵּה אֶתְמוֹל הַקָּשִׁישׁ אָמַר לָאָח בִּקְפָדָה:

קֹדֶם־כֹּל מְבַקֵּשׁ אֲנִי לָדַעַת – מָה אַתָּה?

אַתָּה מַרְכְּסִיסְט אוֹ אֵינְךָ מַרְכְּסִיסְט? יֹאמַר לִי זֹאת פִּיךָ!

אִם תֹּאמַר לִי שֶׁכֵּן – הַוִּכּוּחַ נַמְשִׁיכָה,

וְאִם לָאו… אַךְ בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ כָּל־הַתּוֹרָה

בְּאוֹתוֹ הַתַּנָּא, בְּ“מַרְכְּסִיסְט”, מְקוֹרָהּ.

אַךְ בַּמֶּה עִקָּרָה שֶׁל הַתּוֹרָה הַלָּזֹאת –

לֹא הִשִּׂיג בְּשׁוּם אֹפֶן מִתּוֹךְ הַשִּׂיחוֹת.

גַּם פְרוּמֶט, זוּגָתוֹ שֶׁל פִּינְחָס, מְהַרְהֶרֶת

בְּמַרְכְּסִיסְט זֶה. הָעִנְיָן הוּא בְּכָךְ. מְדַבְּרִים

נִכְבָּדוֹת בַּבָּנִים, אֵין הַדֶּלֶת נִסְגֶּרֶת

מֵאַחֲרֵי הַשַּׁדְּכָן. וּבֶאֱמֶת, בַּחוּרִים

כִּבְרוֹשִׁים, מַרְוִיחִים. אֶלָּא מָה הַטְּרוּנְיָה –

מִנְהָגָם כְּמִנְהַג בְּנֵי הַדּוֹר הֶחָדָשׁ?

הֲרֵי זֶה מוֹצֵא חֵן, הֲרֵי זֶה מְבֻקָּשׁ!

בְּקִצּוּר שִׁדּוּכִים דֵּי נָאִים, וּנְדֻנְיָה.

וְהִנֵּה בְּנוֹגֵעַ לָּהּ, מוּכָנָה הִיא גַם עַתָּה.

וְאוּלָם מַה־מּוֹעִיל בִּרְצוֹנָהּ? אִם הִיא רַק

מַזְכִּירָה לִבְנָהּ זֶה אוֹ לָזֶה – וְצָחַק

לָהּ כְּמוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, הִיא יָצְאָה מִדַּעְתָּהּ.

הִיא אֵינָהּ מְבִינָה עוֹד לָהֶם, לַבָּנִים,

עַד מָתַי יַעַסְקוּ בִּשְׁטֻיּוֹת, כִּקְטַנִּים?

כַּמָּה רוֹצָה הִיא לָדַעַת הָאֱמֶת הַבְּרוּרָה,

מָה הַלָּלוּ חוֹשְׁבִים עַל הַתַּכְלִית. וְיֶאֱרַע

לִפְעָמִים, כְּשֶׁהֵם שְׁטוּפִים בְּשִׂיחָה,

הִיא כְּאִלּוּ מְכַבֶּדֶת אוֹ שׁוֹטֶפֶת וּמְדִיחָה,

אַךְ בֶּאֱמֶת הִיא מַטָּה אֶת־אָזְנָהּ כִּשְׁפוֹפֶרֶת

וְעוֹמֶדֶת בְּלֹא נִיעַ וּנְשִׁימָתָהּ הִיא עוֹצֶרֶת

וְאוֹרֶבֶת כְּחָתוּל, בִּשְׁבִיל לִתְפֹּס בַּגַּרְגֶּרֶת

אֶת־גַּרְעִין דִּבְרֵיהֶם, וְאוּלָם – לָאו וָלָאו;

מִתְחַמְּקִים הֵם, וְכָל עֲמָלָהּ רַק לַשָּׁוְא.

מִכָּל־אוֹתָן הַמִּלִּים הִיא זוֹכֶרֶת בִּלְבָד

הָאַחַת רַק: “מַרְכְּסִיסְט”, וְלוּ בָּא אִישׁ אֶחָד

וְסִפֵּר לָהּ בָּרוּר, וּמְפֹרָשׁ לָהּ יֻגַּד

מִי הוּא “מַרְכְּסִיסְט”, וּבְיִחוּד אִם־נָשָׂא לוֹ אִשָּׁה –

וְהִכְנִיס בָּהּ, בָּאֵם, נְשָׁמָה חֲדָשָׁה.


פַּעַם אַחַת, בְּשָׁעָה שֶׁיָּשְׁבוּ כֻּלָּם יַחַד

בְּשַׁבָּת מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן, וּבְנַחַת

שׂוֹחֲחוּ בִּמְתִינוּת וּבְרוּחַ בְּדוּחָה

וְחִכּוּ עוֹד לִטְשׁוּלֶ"נְט20 לִגְמָר הָאֲרוּחָה,

נִעֵר פִּינְחָס פֵּרוּרֵי הַחַלָּה מִן הַזָּקָן

וַיְטַלְטְלֵהוּ טַלְטֵלַת־גֶּבֶר לְכָאן וּלְכָאן

וּפָנָה לַגָּדוֹל מִבָּנָיו בַּחֲשָׁאי,

בְּקוֹל עֹנֶג־שַׁבָּת: "אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹא כְּדַאי

לְשׂוֹחֵחַ הַיּוֹם, בְּשַׁבָּת, דִּבְרֵי חֹל,

עִם כָּל זֶה, נָא הַרְשֵׁנִי, בְּבַקָּשָׁה מִמָּךְ, לִשְׁאֹל:

רֹב פְּעָמִים שְׁמַעְתִּיךָ מִסְתַּמֵּךְ עַל דְּבָרָיו

שֶׁל אֶחָד מַר־בַּר־רַב־אַשֵּׁי21 שֶׁשְּׁמוֹ הוּא… מַרְכְּסִיסְט,

אִם לֹא טָעִיתִי. מִי הוּא זֶה? יְהוּדִי הוּא, אוֹ כְּרִיסְט22?

וּמַה־דָּבָר חִדֵּשׁ הוּא וְלֹא יָדְעוּ לְפָנָיו?"


וּכְשֶׁנּוֹדַע לְפִינְחָס מִדִּבְרֵי הַבָּנִים

כִּי זֶה מַרְכְּס (לֹא מַרְכְּסִיסְט!) לִפְנֵי רַבּוֹת בַּשָּׁנִים

נִתְנַבֵּא עַל־עֲתִיד הָעוֹלָם, שֶׁהָרֹב

בּוֹ יִחְיֶה מִיגִיעוֹ הַכָּשֵׁר, וְכִי סוֹף־סוֹף

אוֹתוֹ קֹמֶץ נְגִידִים, שֶׁהוּא כָּל־כָּךְ קָטָן

וְעוֹמֵד לוֹ לַמִּין הָאֱנוֹשִׁי לְשָׂטָן,

הוּא עָתִיד לְהֵעָלֵם וְהָעוֹלָם הֶעָקֹב

אָז יִהְיֶה לְמִישׁוֹר, מְלֵא יֹפִי וָטוֹב –



הוּא פָּתַח בְּנִגּוּן: "יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ,

הִנֵּה כָּאן, לְמָשָׁל, בְּמָקוֹם זֶה, בְּעִירֵנוּ,

כַּמָּה יֵשׁ גְּבִירִים? בְּסַךְ־הַכֹּל הֵם שְׁנַיִם,

יוֹסְל בְּרָכֶה’ס וְיִצְחָק שַׁרְפְהַרְץ, וּכְנֶגְדָּם כְּאַלְפַּיִם

מִשְׁפָּחוֹת שֶׁל קַבְּצָנִים גְּמוּרִים יֵשׁ בָּעִיר.

וְנַנִּיחַ, אַסְכִּים לְךָ: חֲסַל סֵדֶר־גְּבִיר! –

וְאִם־כִּי זֶה רָחוֹק עוֹד כְּמֶרְחַק הַשָּׁמַיִם

וְיָכוֹל הַמָּשִׁיחַ עוֹד לָבוֹא בֵּינָתַיִם,

וְאוּלָם מָה אִכְפַּת, הֵן אֵינִי מִתְעַקֵּשׁ! –

וְלָקַחְתָּ מִן הַגְּבִיר כָּל־הָרְכוּשׁ וְהַיֵּשׁ

וְחִלַּקְתָּ חֵלֶק־כְּחֵלֶק לָעֲנִיּוּת הַמְּרוּדָה,

אַךְ עַד־שֶׁתִּפְנֶה כֹּה וָכֹה – וְכָלְתָה הַפְּרוּטָה

מִן־הַכִּיס, וְקַבְּצָן נִשְׁאָר קַבְּצָן כְּבַתְּחִלָּה.

אֶלָּא מָה, שֶׁהַגְּבִיר לְשֶׁעָבָר – אַף הוּא עַכְשָׁו

מְקֻבְּצָן כְּמוֹתָם בְּדִיּוּק, וְלַשָּׁוְא

עֲמָלְךָ. וְאִם־כֵּן, אֶשְׁאָלְךָ, וְאִם־כֵּן,

מָה הוֹעִילָה אוֹתָהּ תַּקָּנָה שֶׁתִּקֵּן

אוֹתוֹ מַרְכְּסִיסְט… לֹא מַרְכְּסִיסְט, אֶלָּא מַרְכְּס, מְחִילָה!


הַמִּלָּה שֶׁבַּסּוֹף בְּקֹצֶר־רוּחַ הִשְׁמִיעַ,

וְהִבְלִיעַ הַבֵּי"ת בְּרֹאשָׁהּ – לְהוֹדִיעַ

שֶׁלְּשֵׁמוֹת חֲדָשִׁים, כְּמוֹ בִּכְלָל לֶחָדָשׁ,

הוּא מִתְיַחֵס בְּבִטּוּל. אַף־עַל־פִּי־כֵן, כְּשֶׁנִּרְגַּשׁ

הַבָּחוּר הַבָּכִיר וְהִסְבִּיר בְּקוֹל רָגִיז

שֶׁמִּלְּבַד יוֹסְל בְּרָכֶה’ס וְשַׁרְפְהַרְץ יִצְחָק

יֵשׁ עוֹד וְעוֹד, וְשֶׁלְּכָל הַגְּבִירִים לְהַכְעִיס

הָעוֹלָם אֵינוֹ בֹּץ וּבִצָּה שֶׁל רְקָק,

וְרָאוּי – כֵּן רָאוּי לוֹ לְאַבָּא! – לִזְכֹּר

מִילְיוֹנֵי הַיְלָדִים הָאוֹכְלִים לֹא־לְשָׂבְעָה,

וְרָאוּי לוֹ לִזְכֹּר הַמִּלְחָמָה הַקְּרוֹבָה

הַמְרַחֶפֶת בָּאֲוִיר וּמְיָרְאָה כְּמוֹ שֵׁד,

וְכִי אֵי־שָׁם בָּעוֹלָם הִנֵּה יֵשׁ כְּבָר סוֹוֶט,

וְגוֹמֵר – הִקְשִׁיב פִּינְחָס וְנָתַן לוֹ לִגְמֹר

הִנִּיחוֹ לְדַבֵּר וְהִרְגִּישׁ בִּדְבָרָיו

אֶת־נִיצוֹץ שִׂמְחָתוֹ וְתָכְנָם שֶׁל חַיָּיו…


וְהָאֵם מַבִּיטָה בּוֹ. הוּא יָפֶה, בְּלֹא עֵין־

הָרָעָה. מַמָּשׁ גֶּבֶר! בְּדַבְּרוֹ כָּל שֵׁן וָשֵׁן

צוֹחֲקָה מִתּוֹךְ פִּיו חֲזָקָה וּמַבְהֶקֶת.

לוּ הָיָה לָהּ מֻתָּר וְהָיְתָה לוֹ נוֹשֶׁקֶת.

וְאוּלָם הִיא רַק שׁוֹאֶלֶת: "אֱמֹר לִי, בְּבַקָּשָׁה,

הוּא נָשָׂא אוֹ הוּא לֹא נָשָׂא לוֹ אִשָּׁה?"

“מִי נָשָׂא?” – “זֶה מַרְכְּסִיסְט, אוֹ זֶה מַרְכְּס, אַל תִּכְעַס…”

וְהַלֵּב בָּהּ פּוֹעֵם בְּחָזְקָה, שֶׁמָּא חַס

וְחָלִילָה יָשִׁיב בִּשְׁלִילָה, לֵאמֹר לָאו.

אַךְ הַבֵּן, אַף־עַל־פִּי שֶׁהֵיטֵב שָׁמְעוּ אָזְנָיו,

לֹא עוֹנֶה לָהּ בִּכְלָל. וְהָאֵם, מִסְכֵּנָה,

מִשְׁתַּתֶּקֶת מְבֻיֶּשֶׁת. זֶה נוֹגֵעַ לְלֵב

הַצָּעִיר, וַהֲרֵיהוּ מֵצִיץ אֶל־עֵינָהּ

בִּמְצִיצָיו הַיָּפִים וְאוֹמֵר בִּלְחִישָׁה,

בְּנַעֲנוּעַ הָרֹאשׁ: “הוּא נָשָׂא לוֹ אִשָּׁה!”


וְשׁוּם שַׁבָּת לֹא הָלַךְ עוֹד שָׂבֵעַ כָּל־כָּךְ

לְשַׂחֵק כַּדּוּרֶגֶל עִם חֲבֵרָיו עַל הָהָר

כְּאוֹתָהּ הַשַּׁבָּת! וּכְשֶׁרָאָהוּ בְּכָךְ

חֲבֵרוֹ לְמִשְׂחָק, הַמֵּגֵן פֶּסַח קַנָּר –

הוּא שָׁרַק בִּשְׂפָתָיו וְקָרָא לוֹ גַבְרִית

בְּקוֹלוֹ הַמְנַסֵּר, קוֹל שׁוֹרֵק שֶׁהֶחֱרִיד

הָאֲוִיר בַּבִּקְעָה וְעוֹרֵר בָּהּ הַהֵד:

"אָדָם – אֱנוֹשׁ, אַוָּז – צִפּוֹר, וְהַלָּזֶה – מֵגֵן־בּוֹעֵט!

רְאִיתֶם זְרִיזוּת? כצִּפְרְדֵּעַ בָּרְקָק!

מַה־קָּרָה לְךָ הַיּוֹם, הוֹי רְאוּבֶ’לִי אַרְנַבְתָּא?

הֲגָנַבְתָּ מֵאִמְּךָ הַפַּשְׁטִידָה וְטָרַפְתָּ?"


וְאָמְנָם, אוֹתוֹ יוֹם קָלַט גּוֹל בַּמִּשְׂחָק,

וְאָשֵׁם בָּזֶה מַרְכְּס, שֶׁהוּא לֹא נִשְׁאַר רַוָּק…

אוֹתָהּ שַׁבָּת, כְּשֶׁהִקְשִיב רַ' פִּינְחָס לִדְבָרָיו

שֶׁל בְּנוֹ הַגָּדוֹל וּפִתְאֹם הוּא גִלָּה

בָּם אוֹתוֹ הַנִּיצוֹץ הַמְפַרְפֵּר בְּגִילָה

מִתּוֹךְ אֵפֶר הַחֹל, הִרְגִּישׁ פֶּתַע הָאָב

אֶת־הָעֹל הַכָּבֵד הָרוֹבֵץ עַל בְּנוֹ

וְהֵבִין הַחֲלוֹם וְהֵבִין פִּתְרוֹנוֹ.

כִּי־הִנֵּה מָה רַבָּה בָּעוֹלָם הָרָעָה,

וְאִם כִּי לִפְרָקִים מִזְדַּמֶּנֶת שָׁעָה

שֶׁהַכֹּל מִזְדַּכֵּךְ וְהַכֹּל מִזְדַּמֵּר,

הֵן רֻבּוֹ שֶׁל הַזְּמַן הוּא אַחֵר, מָה־אַחֵר…

וְיֵשׁ דִּבּוּר הַמַּחֲנִיק בַּגָּרוֹן וְדוֹחֵק

הַלָּשׁוֹן: הוֹצִיאִינִי חָפְשִׁי! – הוּא צוֹעֵק –

וְאֶקֹּב הַשָּׁמַיִם בִּצְעָקָה אַדִּירָה!

וְאוּלָם הַלָּשׁוֹן – הִיא עָלָיו מַסְגִירָה

בַּל יֵצֵא, בַּל יַעֲבֹר הַשְׂפָתַיִם, וּכְמוֹ

חִיל־וָרַעַד, יֹאחַז אֶת הָאָדָם בִּפְנִימוֹ.

שֶׁלֹּא תֶחֱרַב בְּקִרְבּוֹ הַמְּנוּחָה הַמְּעַטָּה,

וְשֶׁלֹּא יִתְבַּלְבֵּל: הוּא לֹא הוּא, וְאַתָּה –

לֹא אַתָּה… מְפַחֶדֶת הַנֶּפֶשׁ וְרוֹטֶטֶת…

אַךְ הַדּוֹר הַצָּעִיר אֵין בּוֹ פַּחַד, אֵין רֶטֶט,

וְהוֹלֵךְ הוּא בְּקֶרִי גַם עִמּוֹ, יִתְבָּרַךְ.

דָּבָר זֶה הֵן הוּא־הוּא הַמַּרְחִיק אוֹתָם כָּךְ.

וּלְשֵׁם מָה? אִלְמָלֵא טָעוּת זוֹ שֶׁלָּהֶם ־

הֵן הַצֶּדֶק אִתָּם וֶאֱמֶת דִּבְרֵיהֶם,

וְדַעְתָּם עַל תִּקּוּן הָעוֹלָם יְשָׁרָה…

הֵן “לֹא־תֹהוּ בְּרָאָהּ, כִּי לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ”,

לְפָנָיו אֵין יַחְסָן וְאֵין נֶפֶשׁ זָרָה.


הִנֵּה הַיּוֹם עָמַד בַּשְׁטִיבְּ"ל בְּפִנָּה מְבֻיָּשׁ

וְנֶאֱנַח הָרַ' מוּנִישׁ, כְּאוֹרֵחַ חָדָשׁ.

בַּבֻּרְסְקִי שֶׁל הַגְּבִיר עָבַד כָּל הַיָּמִים

בִּשְׁלֹשָׁה רֻבָּלִים לְשָׁבוּעַ. אַחַר־כָּךְ,

כְּשֶׁפָּרְצָה הַמִּלְחָמָה, בֵּית־הַבֻּרְסְקִי נִנְעַל.

אָז נָטַל יִצְחָק שַׁרְפְהַרְץ אֶת־צְרוֹר הַדָּמִים

וְקָנָה בֵּית־חוֹמָה רַב־קוֹמוֹת בְּעִיר־כְּרָךְ,

וּבִרְחוֹב מְהֻדָּר. וְגַם מוּנִישׁ גָּדַל,

הוּא תָּפַח וְרָחַב כְּחָבִית – מֵרָעָב.

לְאַחַר הַמִּלְחָמָה, כְּשֶׁשַּׁרְפְהַרְץ כְּבָר שָׁב

וּפָתַח הַבֻּרְסְקִי – חָזַר מוּנִישׁ לַעֲבֹד,

וְעָבַד בְּחָלְיוֹ, הִתְעַנָּה עַד־מְאֹד.

עַד שֶׁרָאָה הַנָּגִיד חֻלְשָׁתוֹ וְאָמַר:

"הֲחוֹלֶה אַתָּה? מוּנִישׁ! אַל תִּתְבַּיֵּשׁ, שֶׁהֲרֵי

אָנוּ שְׁנֵינוּ שְׁכֵנִים וּמִתְפַּלְּלִים זְמַן הַרְבֵּה

בְּאוֹתוֹ שְׁטִיבְּ“ל יַחְדָּו, עַל־כֵּן אֱמֹר לִי הַכֹּל”.

וּפִתְאֹם הַנָּגִיד הִצִטַעֵק קוֹל גָּדוֹל:

"אוֹי מוּנִישׁ, אֲבוֹי לִי וְאוֹי לִי, הֵן תָּפוּחַ

כֻּלְּךָ… אֵיךְ אָדָם אֶת־עַצְמוֹ מְחַבֵּל?

זֶה אָסוּר! לֵךְ הַבַּיְתָה כָּרֶגַע! לָנוּחַ!

לֹא אַרְשֶׁה לְךָ לַעֲבוֹד, יָד בְּמַיִם לְטַבֵּל!"


וּכְשֶׁמּוּנִישׁ הָלַךְ לוֹ כָּווּץ וְכָפוּף

וּדְמָעוֹת בְּעֵינָיו וּמְלֵא צַעַר, שָׁפוּף,

הִתְעַטֵּף הַנָּגִיד רַחֲמִים וְקָרָא

לִמְנַחֵם, זֶה בְּנוֹ הַחִגֵּר: "מַהֲרָה

רוּץ הַבַּיְתָה וֶאֱמוֹר לַדּוֹדָה שֶׁתָּסִיר

מְעַט רֹטֶב טָעִים וְתִשְׁלַח בְּתוֹךְ סִיר

אַחֲרָיו לְבֵיתוֹ. וְלָזֶה גַּם כָּנָף,

אַךְ רַכָּה, לְמַעַן־הַשֵּׁם!" – עוֹד קָרָא אַחֲרָיו.

וְכָל־כָּךְ נִכְמְרוּ רַחֲמָיו בּוֹ בַּקֶּרֶב,

שֶׁבְּלֶכְתּוֹ אֶל־הַשְּׁטִיבְּ"ל יוֹם שִׁשִּׁי לִפְנוֹת־עֶרֶב

הוּא נִכְנַס, יִצְחָק שַׁרְפְהַרְץ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ

לְשָׁאֳלוֹ, אוֹתוֹ מוּנִישׁ, לְטוּבוֹ וּשְׁלוֹמוֹ.


עַל־שֻׁלְחָן שֶׁלְּיַד הַחַלּוֹן הִבְהֲבוּ

הַנֵּרוֹת הַקְּטַנִּים וַעֲשָׁשִׁית זְעִירָה,

וּצְלָלִים גְּדוֹלִים וְאִלְּמִים רִפְרְפוּ

עַל־קִירוֹת דְּהוּהִים בִּתְנוּדָה מְהִירָה.

סְבִיב נֵר קָבַל זְבוּב מְזַמְזֵם עַל־הַיּוֹם

וְהַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהִנֵּה נִגְמָרִים הֵם פִּתְאֹם,

וּמֵרֹב צַעַר שָׁכַח כִּדְבָעֵי לְהִזָּהֵר

וּכְנָפָיו נֶחֶרְכוּ בְּשַׁלְהֶבֶת הַנֵּר.

הַנָּגִיד בָּא־נִכְנַס לֹא־צָפוּי, וּמִיָּד

אֵשֶׁת־מוּנִישׁ קָפְצָה בְּהוּלָה וּבְהִילָה

מִמְּקוֹמָהּ שֶׁעַל־יַד הַשֻּלְחָן, וְכִמְעַט

הֶעֶלְתָה – לִכְבוֹדוֹ שֶׁל הַגְּבִיר – הַפְּתִילָה

בַּמְּנוֹרָה הַקְּטַנָּה, אַף־עַל־פִּי שֶׁשְּׁלֹשָׁה

רְגָעִים לִפְנֵי־כֵן עוֹד בֵּרְכָה עַל־הַנֵּר,

כֻּלֵּי־הַאי הָאוֹרֵחַ סִחְרֵר אֶת רֹאשָׁהּ!

וְאוּלָם בְּעוֹד־מוֹעֵד נִזְכְּרָה וּמַהֵר

אֶת־הַיָּד הַשְּלוּחָה עוֹד עָצְרָה וְהֶחֱזִירָה.

הִיא סָגְרָה הַסִּדּוּר; וְעַל־כַּר בְּלֹא צִפָּה,

שֶׁעַל סִיר מְפֻיָּח עַל־הַכִּירַיִם חִפָּה,

הִיא הִשְׁלִיכָה מַגֶּבֶת צְחוֹרָה וְהִסְתִּירָה

אֶת־הַצֶּבַע הַכֵּהֶה־הַמְלֻכְלָךְ שֶׁל הָאֹדֶם.

וּמֵרֹב הַבּוּשָׁה מִלְּפָנָיו שֶׁל הַגְּבִיר,

כְּמוֹ הִיא אֲשֵׁמָה בְּעָנְיָהּ הַמַּחְפִּיר,

כָּךְ עָמְדָה מְבֻלְבֶּלֶת מִבְּלִי דַעַת מַה־קֹּדֶם

לַעֲשׂוֹת, מִסְכֵּנָה. כַּמָּה צַּר כָּאן, טָחוּב!

לוּ הָיוּ לְבַדָּם רַק – לֹא הָיָה כָּל־כָּךְ חָשׁוּב.

אַךְ הִנֵּה, בָּא לְכָאן גַּם־הַגְּבִיר הַמְהֻדָּר!

וְהַחֶדֶר שֶׁלָּהּ – דָּלֶ“ת עַל דָּלֶ”ת, כְּבוֹר…

סַכִּין־חֹל עַל־הַשֻּׁלְחָן לְיַד פַּת־הַקִּבָּר.

אֵי בַּקְבּוּק שֶׁיֵּינוֹ מַחֲזִיר אֶת הָאוֹר

שֶׁל נֵרוֹת הַשַּׁבָּת בְּפָמוֹטוֹת נְצוּצִים?

בְּתֵבָה שֶׁמֻּלְּאָה אֲבַק־חוֹל נְעוּצִים

זַנְבוֹת־נֵר קְטַנְטַנִּים, גְּמוּדִים וְגוּצִים,

מְפִיקִים אוֹר עָצֵב – כְּלִמְרַאֲשׁוֹתָיו

שֶׁל הַמֵּת. הוֹי אֵלִי! לוּ עָשִׂיתָ עַכְשָׁו

לַאֲמָתְךָ זֶה הַנֵּס וְהֶחֱלַפְתָּ הַבּוֹר

לָהּ בְּחֶדֶר נָאֶה הַזּוֹרֵחַ בָּאוֹר!

רַק לְרֶגַע אֶחָד, רַק לְרֶגַע בִּלְבָד!

אַחַר־כָּךְ הִיא תִשָּׂא גוֹרָלָהּ בְּאַהֲבָה…


בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה בָּהּ הַמֹּחַ עָבַד,

וּזְמַן־מָה כָּךְ בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר נִצְּבָה –

בְּעַצְמָהּ לֹא יָדְעָה אִם־שָׁעָה רַק קַלָּה

אוֹ שָׁנָה – חִוַּרְיָנִית, גְּבוֹהָה, עֲדִינָה,

וּבוֹכֶה עוֹד בְּקוֹל בָּהּ נִגּוּן הַתְּחִנָּה.

אַךְ מֵעֶרֶשׂ הַדְּוָי בָּא אֵלֶיהָ קוֹל בַּעְלָהּ:

"תְּנִי לָשֶׁבֶת – נֶאֱנַח בַּעְלָהּ – הֵן רוֹאָה אַתְּ

שֶׁעוֹמְדִים"… “תְּנִי לָשֶׁבֶת”! – כְּלוּם אֵין הִיא יוֹדַעַת?

וְאוּלָם כְּלוּם כִּסֵּא יֵשׁ בַּבַּיִת לָשֶׁבֶת?

וְהִנֵּה הַסַּפְסָל כְּבַד־הַגְּנִיחָה הִיא סוֹחֶבֶת.

עַל־פְּנֵי הָרִצְפָּה בַּחֲרִיקָה הוּא נִגְרָר,

וּכְפוּפָה עַל־גַּבֵּי הַסַּפְסָל הִיא חוֹשֶׁבֶת:

יְהִי כֵן, רִבּוֹנִי, אִם עָלַי כָּךְ נִגְזַר…


לִמְרַאֲשׁוֹת הַחוֹלֶה פַּס רָקִיעַ נִשְקָף

אֲדֹם־יַיִן, מִבַּעַד לַשִּׁמְשָׁה הַשְּׁבוּרָה;

עֲנָנָה מְשֻׁנֶּנֶת, כְּכַרְבֹּלֶת זָהָב,

מְרַחֶפֶת קַלּוֹת, שְׁקוּפָה וּזְהוּרָה;

קוֹל יוֹנָה הוֹמִיָּה מַהְגֶּה מִמֶּרְחָק;

דְּרוֹרִים שְׁלוּחוֹת עַל־כְּחֹל הָרָקִיעַ

שְׁטוּחוֹת וּמְתוּחוֹת קַו יָשָׁר וְדַק־דַּק,

וּפִתְאֹם נִרְעָדוֹת, מַתְחִילוֹת לְהָנִיעַ

אֶת־עַצְמָן בְּפִרְפּוּר וּבְרִפְרוּף שֶׁל כָּנָף.


אֶת עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת שֶׁמִּתַּחַת לִגְבִינָיו

מֵרִים מוּנִישׁ, וְאוּלָם הוּא מַשְׁפִּיל אוֹתָן שׁוּב;

כְּמוֹ לוּ הִתְבַּיֵּשׁ לְהַבִּיט בּוֹ יָשִׁיר,

בַּנָּגִיד, בִּדְמוּתוֹ הַיָּפָה, בַּפַּרְצוּף;

רוֹאֶה מוּנִישׁ: הָעֶרֶב הָרַד, שֶׁעָשִׁיר

וְיָפֶה אַף־גַּם־הוּא – הוּא נוֹסֵךְ עַל־פָּנָיו

שֶׁל הַגְּבִיר כָּל־הַחֵן שֶׁבְּיָדוֹ וּגְוָנָיו.

וְאִם־כֵּן, הֱוֵי אוֹמֵר, שֶׁגַּם הוּא, כְּבַיָּכוֹל,

הַבּוֹרֵא בְּעַצְמוֹ, שֶׁהַכֹּל הוּא יָכוֹל,

אוֹהֲבוֹ, אֶת־הַגְּבִיר, וְגַם הוּא לוֹ נוֹתֵן

בְּיָדוֹ הָרְחָבָה גַּם חֶדְוָה וְגַם חֵן.

כִּי עַל מוּנִישׁ, וַאֲפִילוּ בָּרִיא הוּא, הָרָקִיעַ

חֵן וָחֶסֶד כָּאֵלֶּה מֵעוֹלָם לֹא הִשְׁפִּיעַ.

וְגַם טוֹב הוּא, הַגְּבִיר. רוֹעֲפִים דְּבָרָיו:

"מַה־חֲבָל, מַה־חֲבַל שֶׁלֹּא רָאִיתִי עַד עַכְשָׁו

שֶׁחוֹלֶה אַתָּה כָּל־כָּךְ, שֶׁהִסְתַּרְתָּ זְמַן רָב

מַחֲלָתְךָ, פֶּרֶא־אָדָם, מַה־חֲבָל, מַה־חֲבָל".

וְהִנֵּה מִתְרוֹמֵם הוּא מֵעַל הַסַּפְסָל

וְאוֹמֵר קוֹל מָתוֹק וּמָלֵא רַחֲמִים:

"שֶׁתִּטְרַח אֵשֶׁת מוּנִישׁ אֶל־בֵּיתוֹ בְּסַל קָטָן

וְיִתְּנוּ לָהּ מְעַט רֹטֶב טָרִי וְטָעִים,

וּכְנָפַיִם גַּם שְׁתַּיִם רַכּוֹת וְלִפְתָּן

שֶׁל תַּפּוּחִים. שַׁבַּת שָׁלוֹם וּרְפוּאָה שְׁלֵמָה."


"וְהִיא עוֹד מוֹדָה לוֹ בָּעֵינַיִם, בְּהֵמָה,

וְסוֹחֶבֶת, כְּדַרְכָּהּ, בַּעֲנִיווּת אֶת־הָעֹל!

שֶׁיָּבוֹא עֲלֵיהֶם שֹׁד־וָשֶׁבֶר גָּדוֹל,

כֵּן, דּוְקָא עַל־אוֹתָם הַמּוֹשְׁכִים כִּבְקָרִים!"


וּלְפֶתַע הִשְׁלִיךְ אֶת־הַכֶּסֶת, הַכָּרִים

וְהוֹרִיד אֶת־רַגְלָיו עַל הָרִצְפַּה: "אֲנִי בָּרִיא ־

הִצְטָרַח כִּמְטֹרָף – חִישׁ הָבִיאִי רְאִי!

אַל תַּעַמְדִי, בְּהֵמָה, מַהֲרִי, מַהֲרִי!"

וּבְחָזְקָה הִתְרוֹמֵם וְגַם קָם וְנִצָּב,

אַךְ מִיָּד הִתְנוֹדֵד וּבְקֹשִׁי רַק שָׁב

לַמִּטָּה. “אֲנִי חוֹלֶה, מַה־חוֹלֶה” – הוּא לָחַשׁ,

וְנָפַל עַל עַרְשׂוֹ מְיֻגָּע וְנֶחְלָשׁ.

וּכְשֶׁהֵבִיאָה הָאִשָּׁה מִשָּׁכֵן רְאִי זָעִיר

וְיִשְּׁרָה אֶת הַכֶּסֶת וְהַכַּר עַל־גַּב כַּר,

וְיָשְׁבָה עַל־יָדוֹ בַּמִּטָּה עַל־הַדֹּפֶן –

הוּא נִרְגַּע אַט־לְאַט, הִסְתַּכֵּל בַּמַּרְאָה

וְדִבֵּר בִּנְשִׁימָה קְטוּעָה וּקְצָרָה:

"לְהִתְלַבֵּשׁ, לָרוּץ אַחֲרָיו רָצִיתִי, לְהַזְהִיר,

שֶׁאִם יֵשׁ אֱלֹהִים בּוֹ וְרֹאשׁוֹ לוֹ יָקָר,

אַל יָעֵז לַעֲבֹר אֶת־סִפִּי בְּשׁוּם־אֹפֶן!

גֻּלְגָּלְתּוֹ אֲרוֹצֵץ! בַּסַּפְסָל הַלָּזֶה!

אַךְ רְאִי, מַה־נָּפוּחַ אֲנִי, מַה־חוֹלֶה!"


רַ' פִּינְחָס הֶאֱרִיךְ שֶׁבֶת לֹא פַּעַם עַל־יַד

מִטָּתוֹ וּבַשְּׁטִיבְּ"ל אָסַף כֶּסֶף מְעַט

בִּשְׁבִילוֹ, וְדָאַג לוֹ לְאַחַר שֶׁכְּבָר קָם

מֵחָלְיוֹ. אַף הָלַךְ לְיִצְחָק שַׁרְפְהַרְץ וְגַם

דִּבֵּר הַרְבֵּה עַל־לִבּוֹ שֶׁלְּמוּנִישׁ יִתֵּן

לַעֲבֹד בְּבֵית־הַחֲרֹשֶׁת, כְּמוֹ לִפְנֵי־כֵן.

וּכְשֶׁשַׁרְפְהַרְץ אָמַר: "אֲנִי מְרַחֵם עָלָיו מְאֹד

וְלֹא אוּכַל לִרְאוֹתוֹ מִתְקַשֶּׁה לַעֲבֹד,

אֵינִי יָכוֹל, הַאֲמֵן לִי, בְּשׁוּם אֹפֶן לָאו וָלָאו" –

לֹא הוֹסִיף עוֹד פִּינְחָס לְהַעְתִּיר לְפָנָיו

וְיָצָא בִּשְׁתִיקָה, וּבְצֵאתוֹ אָמַר רַק:

"אִם כָּל־כָּךְ גְּדוֹלִים רַחֲמֶיךָ, יִצְחָק,

שֶׁלֹא תִתֵּן לוֹ עֲבוֹדָה רַק מִתּוֹךְ רַחֲמָנוּת,

הֵן לֹא נִשְׁאַר לוֹ, הַמִּסְכֵּן, רַק לִגְווֹעַ וְלָמוּת".

וְנִמְנַע מֵאָז לִפְגֹּשׁ אֶת־הַגְּבִיר בִּיחִידוּת.


לָכֵן גַּם בִּסְעֻדַּת הַמְלַוֶּה־מַלְכָּה שֶׁל הַחֲסִידִים,

שֶׁכִּנְּסָה בְּבֵיתֵנוּ אֶת־שְׁנֵיהֶם כִּידִידִים,

אַף־עַל־פִּי שֶׁשָּתוּ זֶה־אֶל־זֶה לְחַיִּים

וְאִחֲלוּ שֶׁיִּתְמַלְּאוּ הַמִּשְׁאָלוֹת וְהַמַּאֲוַיִּים

לְאִישׁ־אִישׁ כִּצְרָכָיו וְכִרְצוֹן לְבָבוֹ,

וְהָעִקָּר – שֶׁהַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יָבוֹא

וְיָבִיא הַגְּאֻלָּה וְיִשְׂרָאֵל יַעֲלֶה מָעְלָה,

וְהַגְּבִיר גַּם הִזְכִּיר הַזְּמַנִּים שֶׁבִּבְּיַאלָה

וְחָזַר עַל־תּוֹרַת הָרַבִּי בְּקוֹל רַךְ –

ר' פִּינְחָס לֹא נִתְקָרֵב אֵלָיו, אַף־עַל־גַּב־כָּךְ.


לֵיבּוּשׁ רֹאשׁ, בְּנוֹ שֶׁל מוּנִישׁ, – יְהוּדִי גוּץ וְעָגֹל

מְלַמֵּד וְחַלְבָּן וְעוֹזֵר בַּיָּרִיד

בַּדּוּכָן שֶׁל אִשְׁתּוֹ, וְלָזֶה דַּל גָּדוֹל

וְ“גַּם־זוֹ־לְטוֹבָה”; לֹא מוֹרֵד, לֹא מַמְרִיד,

הוֹלֵךְ בַּתֶּלֶם תָּמִיד וְנוֹשֵׂא אֶת־הָעֹל

עַל־צַוָּארוֹ הַקָּצָר הֶעָבֶה, הַמַּוְרִיד;

כָּל־יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ, כַּעֲלוֹת, עִם כַּדָּיו

הוּא יוֹצֵא אֶל־הַכְּפָר וְחוֹזֵר עִם חָלָב,

הוֹלֵךְ אֶל בֵּית־הַמִּדְרָשׁ וּמִשָּׁם אֶל־הַחֶדֶר,

לְלַמֵּד הַבָּנִים, וְכָךְ כְּסֵדֶר, כְּסֵדֶר –

אַף־עַל־פִּי־כֵן, מַה־נָּאֶה לִרְאוֹתוֹ בְּשַׁבָּת,

בְּשָׁעָה שֶׁעוֹמֵד בִּתְפִלַּת הַשַּׁחֲרִית,

וּמַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ הֶעָבֶה, הַמְצֹרָד,

וּמַכְרִיז עַל מְכִירַת־הָעֲלִיּוֹת הַפֻּמְבִּית!

עוֹד הַמֵּצַח מֵזִיעַ, בְּלֹא־עַיִן־רָעָה,

הַפָּנִים אֲדֻמּוֹת עוֹד מֵרֹב הֲזָעָה

בְּבֵי־בַּנִּי אֶתְמוֹל. שָׁם יָפֶה הִתְפַּרְקֵד

בְּדַרְגָּה עֶלְיוֹנָה וְהִצְלִיף בְּמַכְבֵּד־

הָאַלּוֹן עַל־גּוּפוֹ הַמַּהְבִּיל, הַכָּבֵד,

הִתְהַפֵּךְ עַל־בִּטְנוֹ וּמֵרֹב נַחַת נֶאֱנָק,

וּמֵרֶגַע לְרֶגַע הֵרִים קוֹל וְצָעָק:

מַיִם, מַ–יִם! הֶבֶל, הֶ–בֶל! עַד שֶׁבָּא מִישֶׁהוּ

וְשָׁפַךְ עֶל־אַבְנֵי הַתַּנּוּר בְּהֵא־הוּ –

וְהַהֶבֶל עָטַף הַתִּקְרָה וְכָל־קִיר,

עַד שֶׁאִישׁ אֶת־שְׁכֵנוֹ הַקָּרוֹב לֹא הִכִּיר;

וְאָז לֵיבּוּשׁ כֻּלּוֹ הִתְלַהֵט וְלָהַט

וְהֵזִיעַ כָּל־כָּךְ, שֶׁאֲפִילוּ עַכְשָׁו,

בִּסְעֻדַּת דָּוִד־מֶלֶךְ בְּמוֹצָאֵי־הַשַּׁבָּת,

הַזֵּעָה עוֹד נוֹטֶפֶת טִיף־טִיף מִפָּנָיו.

וְהִנֵּה, לֵיבּוּשׁ זֶה הוֹלֵךְ עַתָּה אֶל־הַבְּאֵר

לִשְׁאֹב מַיִם חַיִּים בִּדְלָיַיִם גְּדוֹלִים,

וְאַחֲרָיו וּלְפָנָיו מַקְדִּימִים וְעוֹלִים

זַאֲטוּטִים בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל וּמְנַסֵּר,

עַד־שֶׁלֵּיל סוֹף־הַקַּיִץ, נִים־לֹא־נִים, תִּיר־לֹא־תִיר,

שֶׁחֲלוֹמוֹ הָרֵיחָנִי הֶעֱלָה לָרָקִיעַ

אֶת־צַלַּחַת הַכֶּסֶף עִם עִנְבֵי הַזָּהָב,

בְּמַרְאֶה־הָעֵינַיִם הַלֵּב לְהַשְׂבִּיעַ

וּלְמַלֵּא אֶת־הַנֶּפֶשׁ אוֹרָה וּלְהַשְׁכִּיר –

הִתְעוֹרֵר מִנּוּמוֹ וְשִׁפְשֵׁף אֶת־עֵינָיו.

אַךְ הַחֲלוֹם נִשְׁאַר הָלְאָה תָּלוּי וְעוֹמֵד

וְחִיֵּךְ בְּחִבָּה וְחָפַף בְּאוֹר רוֹטֵט

אֶת־הָרְחוֹב, הַבָּתִּים וְאֶת־לֵיבּוּשׁ הַמִּתְנוֹדֵד

בְּשֵׂאתוֹ הַדְּלָיַיִם הַמְּלֵאִים. וְהַמַּיִם

הִתְעַגְּלוּ, הִתְרוֹמְמוּ וּלְמַעְלָה קִפְּצוּ,

לְהַשִּׂיג הַחֲלוֹם– וְעָבְרוּ הַשּׁוּלַיִם

וְ – נָפְלוּ וְאֶבֶן־אֶבֶן בַּדֶּרֶךְ רִבְּצוּ.


הַנְּעָרִים עוֹזְרִים לָשֵׂאת אוֹ קוֹפְצִים לְפָנָיו

וּפוֹרְצִים כֻּלָּם יַחַד לַפְּרוֹזְדוֹר דְּחוּפִים,

וְדוֹחֲפִים זֶה־אֶת־זֶה בְּרֹאשׁוֹ, בְּצִדָּיו,

עַד שֶׁהַדֶּלֶת נִפְתַּחַת בְּכֹחוֹת שְׁתוּפִים,

וְנוֹפְלִים אֶל־הַבַּיִת כִּצְנֵפָה גְּדוֹלָה,

הַמַּשְׁמַעַת בְּשֶׁפַע פִּיּוֹת אֶת־קוֹלָהּ.

אַחֲרֵיהֶם נִכְנָס לֵיבּוּשׁ נוֹשֵׂא דְלָיָיו

הַגְּדוֹלִים, הַמְּלֵאִים, הַנּוֹטְפִים טִיף־וָטָף.

בְּעוֹד רֶגַע הָיְתָה מְלֵאָה עַד־שׁוּלַיִם

הַקְּעָרָה, וְהִתְעַכְּבוּ בִּנְטִילַת הַיָּדַיִם.

וְשׁוּב לֵיבּוּשׁ נִגַּשׁ, לְהוֹצִיאָהּ וּלְשָׁפְכָהּ.

וְאוּלָם – מִישֶׁהוּ מְעַכְּבוֹ וְאוֹמֵר

בְּתַרְעֹמֶת: "אֶת־כָּל הַמִּצְווֹת רַק לְךָ?

וְהַכֹּל בְּחִנָּם? חַכֵּה־חַכֵּה, אַל תְּמַהֵר!"

וְהוּא מַגְבִּיהַּ יַד־יָמִין אֶל־אָזְנוֹ וּמַכְרִיז:

"עֲשָׂרָה גְרוֹשִׁין בִּמְחִיר הוֹצָאַת הַקְּעָרָה –

בִּקְרִיאָה רִאשׁוֹנָה!" וְזֶה לָזֶה לְהַכְעִיס

מַעֲלִים אֶת־הַמְּחִיר בַּעֲשָׂרָה וַעֲשָׂרָה,

עַד־כְּדֵי־כָךְ שֶׁעָלְתָה תְּרוּמָה דֵּי־נָאָה

שֶׁל פְּרוֹטְרוֹט בִּשְבִיל בִּירָה.


וְקָנֹה קְנָאָהּ,

אֶת־מִצְוַת הַשְּׁפִיכָה, אַהֲרֹן־פְּרִינְץ הַפַּטָּם,

הוּא עוֹשֵׂה־הַסִּיגָרִיּוֹת. וּקְנָאָהּ לֹא כָּךְ־סְתָם,

רַק בְּכַוָּנָה: צַוָּארוֹן מְעֻמְלָן אֲנִי עוֹנֵד,

מַגָּפַי מַבְהִיקִים, מִצְבָּטִי מִתְנוֹדֵד,

וְאַתֶּם רַשָּׁאִים לִי לִקְרֹא שְׁמוֹת־גְּנוּת,

גַּם נָסִיךְ וְגַם פְּרִינְץ וְדֻכָּס, כִּרְצוֹתְכֶם,

וְאוּלָם בְּנוֹגֵעַ לְעִנְיַן חֲסִידוּת

אֲנִי יוֹדֵעַ הַכֹּל בְּדִיּוּק כְּמוֹתְכֶם!

אוּלָם פִּינְיֶה’לִי מַבִּיט בּוֹ שָׁעָה קְצָרָה

וְאוֹמִר סוֹף־כָּל־סוֹף: “זְהִירוּת, הַמִּצְבָּט”…

וְאָמְנָם, הוּא הִתְחִיל מִתְנוֹדֵד מְעַט־קָט

כְּשֶׁפְּרִינְץ הִתְכּוֹפֵף לְהָרִים הַקְּעָרָה;

וְהַיַּבֶּלֶת עַל־הָאַף שָׁאֲלָה בִּתְמִיהָה:

וְזֶה מָה?… וְהוֹסֵף עוֹד לְכָך הַפְּלִיאָה

שֶׁל זְקַן־הַקָּמַץ וּפַרְפַּר־הָעֲנִיבָה,

וְהַשַּׁרְווּלִיּוֹת שֶׁיָּרְדוּ בִּרְכִיבָה –

מַמָּשׁ לֵךְ וּמְכֹר כַּרְטִיסֶי תֵּיאַטְרוֹן!

וְשָׂמְחוּ הַקְּטַנִּים, וְרָקְדוּ כִּבְנֵי־מָרוֹן

וּפָתְחוּ אֶת־הַפֶּתַח לִפְּרִינְץ אַהֲרֹן.


“רַק אַל נָא בְּחָפְזָה!” – אוֹמֵר אַבָּא לְאִמָּא

הָאוֹסֶפֶת הַסְּפָרִים הַפְּזוּרִים בִּרְחִימָא.

הִיא עוֹמֶדֶת בְּסוֹף הַשֻּׁלְחָן, בְּשׁוּלָיו,

וּפוֹשֶׁטֶת אֶת־יָדָהּ הָעֲדִינָה מֵעָלָיו.

מַגִּישִים לָהּ הַסְּפָרִים מִבְּלִי הָרֵם הַמַּבָּט,

בְּעֵינַיִם מֻשְׁפָּלוֹת. רַק הַגְּבִיר, הוּא בִּלְבָד,

הַיּוֹשֵׁב לְיַד אַבָּא, בָּרֹאשׁ, מֵרָחוֹק,

הוּא מַגְבִּיהַּ רֹאשׁוֹ הַמַּכְסִיף וּכְרֶגַע

מִסְתַּכֵּל הוּא בְּאִמָּא וְאוֹמֵר קוֹל מָתוֹק,

בִּנְעִימָה נְעִימָה, בַּחֲבִיבוּת מִתְמוֹגֶגֶת:

“שָׁבוּעַ טוֹב לְבִתּוֹ שֶׁל רַ' דָוִד’ל!” וְחוֹזֵר:

"שָׁבוּעַ טוֹב לְבִתּוֹ שֶׁל רַ' דָוִד’ל, אֲנִי אוֹמֵר.

אֲנִי סָח עַכְשָׁו בְּאַבָּא, עָלָיו הַשָּׁלוֹם,

יְהוּדִים כְּמוֹתוֹ לֹא־הַרְבֵּה יֵשׁ כַּיּוֹם".


וְאִמִּי לֹא עוֹנָה, אֶלָּא הִיא נֶאֱנַחַת.

כְּלוֹמַר: בְּוַדַּאי שֶׁהָיוּ לְפָנִים…

וְאוּלָם מַה־מּוֹעִיל, אִם כַּיּוֹם אֵין לָהּ נַחַת,

אִם מִכָּל אוֹתוֹ בַּיִת יָפֶה וּמְבֻסָּס

נִטַּל הַיְסוֹד הַמְחַיֶּה, הַשִּׂמְחָה מִנִּי אָז,

וְנִטַּל הַבִּטָחוֹן, וְהַבַּיִת לֹא עוֹמֵד –

רַק פּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר, מִתְעַרְעֵר וְשׁוֹמֵט,

וְהַכֹּל מִתְרַחֵק כְּמַזְכֶּרֶת נִשְׁכַּחַת…

עַל־שִׁבְעַת הַיַּמִּים הִתְפַּזְּרוּ הַבָּנִים,

מִירֻשַּׁת הַדּוֹרוֹת לֹא חָפְצוּ כְּלוּם לָקַחַת,

שָׁכְחוּ הֶעָבָר, לֹא בִּקְשׁוּ גַם לָדַעַת,

וְשַׁלְשֶׁלֶת הַזָּהָב נְתוּקָה, מְקֹרָעַת.


"רַק אַל־נָא בְּחָפְזָה – "!בַּשְּׁנִיָּה אוֹמֵר אַבָּא,

וּמַרְגֶּשֶׁת אִמִּי, וִידִיעָה בְּרוּרָה בָּהּ,

כִּי אוֹתָן הַמִּלִּים שֶׁאָמַר זֶה עַתָּה,

הֵן תְּשׁוּבָה לְאַנְחָתָהּ וְהֶמְשֵׁךְ לְדַעְתָּהּ;

שֶׁכָּל־זְמַן שֶׁנִּמְשֶׁכֶת הַסְּעֻדָּה וְכָל־זְמָן

שֶׁדּוֹלְקִים הַנֵּרוֹת וּמְסֻבִּים עוֹד בְּכָאן

הַחֲסִידִים – עוֹד נֶחְבֵּאת הַתּוֹלַעַת הַכּוֹסֶסֶת

אֶת־הַלֵּב בִּבְדִידוּת וּבְאֵלֶם נוֹגֶסֶת.

וְעַל־כֵּן הִיא אוֹסֶפֶת הַסְּפָרִים וְהוֹלֶכֶת:

מְבִינָה הִיא… שֶׁתְּהֵא הַסְּעֻדָּה עוֹד נִמְשֶׁכֶת…


אֶחָד נַעַר שׁוֹבָב סָבַב בַּקִּיר הַכַּפְתּוֹר

שֶׁמִּמֶּנּוּ חַשְׁמַל בָּא וְשׁוֹפֵעַ הָאוֹר.

(מִין כַּפְתּוֹר שֶׁכָּזֶה אֶצְלָם בַּבַּיִת עוֹד אָיִן,

וְאַף אֵצֶל אֲחֵרִים לֹא זָכָה גַם עֲדַיִן

לְסוֹבֵב. וְהַיֵּצֶר הָרַע מְסִיתוֹ:

שְׁלַח יָדְךָ, הוֹי הַנַּעַר, לַכַּפְתּוֹר וִנִסִּיתוֹ!)

וַיְהִי חֹשֶךְ פִּתְאֹם. הַקָּהָל מִצְטַעֵק:

“מִיָּד הַדְלֵק בַּחֲזָרָה, הַשּׁוֹבָב! מִיָּד הַדְלֵק!”

וְאוּלָם הַצְּעָקָה מְיֻתֶּרֶת: הַשּׁוֹבָב

הִזְדָּרֵז מֵעַצְמוֹ לַכַּפְתּוֹר וְסָבַב

בַּשֵּׁנִית. מִישֶׁהוּ מִן הַמְסֻבִּים אָז מֵעִיר:

לְפָנִים לֹא הָיָה זֶה… רַק סִבּוּב – וּמֵאִיר!


"וּמָה־אַתֶּם אוֹמְרִים, רַ' לִיטְמַן, לְזֹאת הַתְּאוּרָה?

הֲרֵי אַתֶּם, בְּלֹא־עֵין־הָרַע, הַזָּקֵן שֶׁבַּחֲבוּרָה –

אוֹמֵר לוֹ חַיִּים־דָוִד לְרַ' לִיטְמַן הַזָּקֵן –

הַחַשְׁמַל, הַחַשְׁמַל… דָּבָר נָאֶה, אַף־עַל־פִּי־כֵן…

שֶׁמָּא לָאו? הָעוֹלָם, נִתְּנָה אֱמֶת לְהֵאָמֵר,

מְחֻכָּם מִשֶּׁהָיָה, מְחֻכָּם הַרְבֵּה יוֹתֵר…

וּמָה־אַתֶּם אוֹמְרִים, רַ' לִיטְמַן, שֶׁמָּא לֹא, שֶׁמָּא לָאו?"

וְלֹא אִכְפַּת לוֹ כָּל־כָּךְ לִשְמֹעַ דַּעְתּוֹ וּדְבָרָיו

שֶׁל הַזָּקֵן, כְּשֵם שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ מִתְגַּבֵּר

בּוֹ הַחֵשֶׁק לְסַפֵּר חֲדָשׁוֹת וּלְדַבֵּר.

הֲכִי חִנָּם הוּא בָּלַע כִּתְרֵיסַר עִתּוֹנִים

וְהֶחְכִּים, שֶׁיֵּשֵׁב כְּמוֹ דָג אֵין־עוֹנִים?

הוּא אוֹהֵב שֶהָקָּהָל מִסָּבִיב יְהֵא יוֹשֵׁב

כִּמְשֻׁתָּק פְּעוּר־פֶּה וְאָזְנַיִם זוֹקֵף

וּמַקְשִׁיב לִדְבָרוֹ הַנָּאֶה, הַנּוֹטֵף

עַל־עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ וְעַל־כֹּל שֶׁחֻדַּשׁ

הָעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ לוֹ יָדוּעַ הֵיטֵב,

כְּאִלּוּ כָּאן הוּא, מֵאֲחוֹרֵי כֹּתֶל־בֵּית־הַמִּדְרָשׁ.


הִנֵּה שָׁאַל אוֹתוֹ מִי שֶׁשָּׁאַל: צֶ’כוֹסְלוֹוַקִּיָּה

שֶׁאָמַרְתָּ, זוֹהִי עִיר בְּרוּסִיָּה אוֹ בִּתְרַקִּיָּה?

וְהֵשִׁיב בִּרְצִינוּת עִם גַּאֲוָה מְאֻחֶדֶת:

הִיא לֹא הָא וְלֹא הָא – מְדִינָה מְיֻחֶדֶת!


אַךְ לֹא רַק הַתַּאֲוָה לְסַפֵּר חֲדָשׁוֹת,

אֶלָּא גַם צֹרֶךְ־אֱמֶת לְשַׁתֵּף הַרְגָּשׁוֹת

וְלִפְתֹּחַ לִבּוֹ לַזּוּלַת יֵשׁ וָיֵשׁ

בַּיְּהוּדִי הַצָּעִיר. בֶּאֱמֶת, כִּלְשׁוֹנוֹת־אֵשׁ

עַל־רָקִיעַ אָפֵל – כָּךְ הֵם אֵלֶּה הַיָּמִים;

וְאִם יָכוֹל עוֹד הָיָה הָאָדָם לְפָנִים

לַעֲבֹר דֶּרֶךְ חַיָּיו, עַל־קוֹצִים אוֹ פְּרָחִים,

כִּגְזֵרַת הַהַשְגָּחָה וּכְגוֹרַל הַדְּרָכִים,

אַךְ בְּשֶׁקֶט, בְּשַׁלְוָה – הִנֵּה כַּיּוֹם, עַל הָאֲדָמָה

הַקּוֹדַחַת, הַחוֹלָה, הַדְּרָכִים כֹּה קָשׁוּ

לְבָנֶיהָ הָאֻמְלָלִים. וְעַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה

לִבָנֶיהָ הַיְּהוּדִים.

כִּי עַל־כָּל־דֶּרֶךְ יָקְשׁוּ,

וּבְכָל הַפִּנּוֹת פָּרְשׂוּ רֶשֶׁת לִלְכֹּד אֶת

נַפְשׁוֹתֵינוּ, וְכָל הָעוֹלָם כְּמַלְכֹּדֶת!


וּבָתֵּינוּ שְׂרוּפִים, רְכוּשֵנוּ לִבְנֵי־בֶצַע,

וַאֲנַחְנוּ נוֹדְדִים, מוֹנִים פֶּצַע־אֶל־פֶּצַע.


מִלְפָנֵינוּ הַיָּם, אַחֲרֵינוּ – אֵשׁ רוֹדֶפֶת,

עַל־רָאשֵׁינוּ הָאַלָּה בְּיַד חָם מִתְנוֹפֶפֶת.


וּמֵאוֹת מוֹרָאִים וְאַלְפֵי מִינֵי פַּחַד,

אַךְ הָרָקָב מִבִּפְנִים עוֹד נוֹרָא מִכֻּלָּם יָחַד.


כִּי שִׁבֹּלֶת תּוּדַשׁ – וְנָתְנָה שִׁיפוֹנֶיהָ,

שִׁבָּלְתֵּנוּ דֻיְּשָׁה – וְאַיָּם זֵרְעוֹנֶיהָ?


הִיא שִׁיפוֹן לֹא נָתְנָה וְגַרְעִין אֵין עִמָּהּ!

עַל־כֵּן כָּל־כָּךְ קָשֶׁה לַעֲצֹר הַדִּמְעָה,

עַל־כֵּן תֵּן לַיְּהוּדִי הַצָּעִיר לְסַפֵּר

וְלָגֹל כְּאֵבוֹ מִן־הַלֵּב וּלְדַבֵּר.


וְאַף־עַל־פִּי שֶׁרַ' לִיטְמַן שׁוֹתֵק, מַכְרִיחָה

אֶת־חַיִּים־דָּוִד עָקַת־לֵב לְהַמְשִׁיךְ הַשִּׂיחָה:

"הָעוֹלָם מְחֻכָּם עַכְשָׁו יוֹתֵר, בְּלִי סָפֵק,

אֶלָּא מָה? שֶׁהוּא רָע בְּיוֹתֵר וּמִמֵּילָא

מְכֹעָר וּמָאוּס וְנִמְאָס. וְאֵין פֶּלֶא,

שֶׁכֵּן כָּל הַיָּפֶה – קֹדֶם־כֹּל הוּא צוֹדֵק,

וְהוּא טוֹב, כַּיָּדוּעַ. וְאוּלָם עַד עַכְשָׁו

לֹא הֵבִין זֹאת הַגּוֹי, לֹא תָפַס זֹאת עֵשָׂו,

וּלְפִיכָךְ לָנוּ רָע".


וְרַ' לִיטְמַן דָּפַק

עַל־מִכְסֵה הַקֻּפְסָה וְנָטַל רִיחָה־טַבַּק

וְאָמַר בְּנִיחוּת, כְּדַרְכּוֹ הַשָּׁקֵט:

"הוּא לֹא הֵבִין, וְהוּא גַם לֹא יָבִין עוֹלָם־וָעֶד.

כְּשֶׁנָּתַן סָבָא יִצְחָק לְיַעֲקֹב הַבְּרָכָה,

וְהַדּוֹד עֵשָׂו הָאָדֹם הִתְיַפַּח וּבָכָה

וְצָעַק צְעָקָה גְדוֹלָה, עַד שֶׁהִרְעִיד

לְבָבוֹ שֶׁל יִצְחָק בְּרַחֲמִים עַל הַתַּכְשִׁיט,

שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ, מִסְכֵּן, עָוֶל וְאִי־צֶדֶק גָּדוֹל,

וּבֵרְכוֹ בְּחֵץ וָחֶרֶב וּבְפֶרֶק־הָעֹל –

הִתְלַהֵט בּוֹ הַדָּם הַפִּרְאִי וּמִיָּד

הוּא תָפַס אֶת־הַחֶרֶב וְהַקֶּשֶׁת בַּיָּד

וְהָלַךְ לַשָּׂדֶה, מִתְנַשֵּם כַּחֲזִיר־יַעַר

מִמַּרְבִּית הָרְצִיחָה וּמֵרֹב חֲרוֹן־אָף:

שֶׁיִּגְוַע רַק אָבִיו וְיַעֲצֹם אֶת־עֵינָיו –

יַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹנוֹ עִם־יַעֲקֹב, זֶה הַתָּם!

וּבִשְׁמֹעַ רִבְקָה דְבָרָיו שֶׁל הֶחָם,

מֵרְרָה עַל־גּוֹרַל יַעֲקֹב בְּנָהּ הַנַּעַר:

הַבְּרָכוֹת שֶׁאָבִיךָ בֵּרַכְךָ הֵן לַשָּׁוְא,

כָּל־זְמַן שֶׁהַחֶרֶב נְתוּנָה בְּיַד עֵשָׂו.

גּוֹרָלְךָ, בַּר־בִּטְנִי, לִהְיוֹת תָּמִיד נָע־וָנָד

עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה! וּכְשֶׁנָּטַל יַעֲקֹב מִיָּד

אֶת־הַתַּרְמִיל עַל־גַּבּוֹ, הִיא פָּרְצָה בִּבְכִיָּה

גְדוֹלָה וּמָרָה: אֵיךְ קָרָה, אֵיךְ נִהְיָה,

יַקִּירִי־אֲהוּבִי. אֵיךְ קָרָה הַדָּבָר?

הֵן אָבִיךָ בֵּרַכְךָ וְאוֹרֲרֶיךָ אָרַר

וְנָתַן לְךָ דָּגָן וְתִירוֹשׁ וְטַל־שָׁמַיִם –

וּבְתוֹךְ בִּרְכָתוֹ הַקְּלָלָה מְקֻפֶּלֶת!

בִּדְרָכִים רְחוֹקוֹת תְּכַתֵּת הָרַגְלַיִם

וְכַפְּךָ הָרַכָּה בְּכָל־אֶבֶן נִתְקֶלֶת,

שׁוֹתֶתֶת דָּם, וְאַתָּה מִתְחַבֵּא בִּמְעָרָה

מִכַּעְסוֹ שֶׁל עֵשָׂו, מֵחֲמָתוֹ הַנִּסְעָרָה.

וְאַיֵּה הַדָּגָן, וְאַיֵּה הַתִּירוֹשׁ?

אוֹי־אֲבוֹי לְאִמְּךָ, מַר לִי מַר כְּמוֹ רוֹשׁ,

כִּי חַרְבּוֹ שֶׁל עֵשָׂו בְּלִבִּי הִיא נִתְקַעַת –

וְשֶׁבִּקַּשְׁתִּי הַשֵּׂג – הוֹי עַתָּה אֲנִי יוֹדַעַת –

לְהַשִּׂיג לֹא הִצְלַחְתִּי… רְאִיתִיךָ חִוֵּר

וְחַלָּשׁ וְרוֹפֵף וְכַצֵּל הָעוֹבֵר,

רַק יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד וְהוֹזֶה וְחוֹלֵם,

וְעֵשָׂו – הִלּוּכוֹ כְּפַטִּישׁ הַהוֹלֵם,

וּזְרוֹעוֹ כְּמוֹ־צוּר וְכַעְסוֹ כְּלַפִּיד.

הִפְחִידַנִי מְאֹד גּוֹרָלְךָ לֶעָתִיד

וּבִקַּשְׁתִּי לַעֲזֹר, לְשַׁנּוֹת, לְסַכֵּל –

וִיהִי גַּם בִּדְרָכִים עֲקֻבּוֹת, בִּרְמִיָּה…

וְהִנֵּה בָּא הָעֹנֶשׁ! יְשָׁרִים דַּרְכֵי־אֵל,

וּכְבָר בַּ’בָּרוּךְ' הָ’אָרוּר' נִתְקַפֵּל…

וְעַתָּה, אֲהוּבִי, הִנָּצֵל, קַח וּבְרָח!

וְלַדֶּרֶךְ יָצָא יַעֲקֹב וְלָקַח

הַמַּקֵּל בְּיָדוֹ. הָיְתָה אֶבֶן לוֹ כָּר,

וְרָקִיעַ עֵירֹם אָהֳלוֹ בְּלֵיל קָר.

וְאוּלָם חֲלומוֹ מֶה־עָשִׁיר, מַה־נֶּהְדָּר!

הַסֻּלָם מֻצָּב אַרְצָה, וְאוּלָם הוּא מַגִּיעַ

בְּרֹאשׁוֹ הַשָּמַיְמָה, לַכּוֹכָב הַמַּגִּיהַּ,

וְעָלָיו מַלְאָכִים שְׁקוּפִים וְקַלִּים,

הָעוֹלִים וְיוֹרְדִים וְחוֹזְרִים מִתְעַלִּים.

הוּא מַרְגִּישׁ מַגָּעָם וּבְלִבּוֹ נוֹשְׁקָם אַט,

בְּעֶדְנָה, בְּרַכּוּת, וְכִמְעַט, וְכִמְעַט –

לֹא וָלֹא, בֶּאֱמֶת! – הוּא אִתָּם מִתְרוֹמֵם

וְהוּא עָף בַּחֲלוֹמוֹ… וּלְהֵיכָן? – אֶל הָאֵם.

הִיא עוֹמֶדֶת לְיַד הַחַלּוֹן, כָּרָגִיל,

מִתְגַּעְגַּעַת עָלָיו. הוּא רוֹמֵז לָהּ בְּגִיל:

הֲרוֹאָה אַתְּ שָׁם, אִמָּא? אֲנִי עָף, אֲנִי עָף…

וְאִמּוֹ מַגְבִּיהָהּ אֶת־עֵינֶיהָ אֵלָיו

וּמִבְּעַד לַדְּמָעוֹת הִיא רוֹאָה: מַה גָּבוֹהַּ

עָף בְּנָהּ, מַמָּשׁ עַד לְכוֹכְבֵי שְׁמֵי־אֱלוֹהַּ.

וּבַת־רוּחַ קַלָּה, רֵיחָנִית וּנְעִימָה,

אֶת־קוֹלָהּ שֶׁל אִמּוֹ לוֹ לְמַעְלָה מְרִימָה…

הֲבוֹכָה הִיא עַכְשָׁו? כֵּן, בּוֹכָה, לֹא אַחֶרֶת…

הוֹי בְּנִי הַמְבֹרָךְ־הַמְקֻלָּל! – הִיא אוֹמֶרֶת.

– מִפְּנֵי מָה מְקֻלָּל? הֲרֵי כָּאן הָאֲוִיר

מְבֻשָּׂם וְכָחֹל וְהַכֹּל כָּאן מַזְהִיר…

וְאוּלָם הִיא בּוֹכָה עוֹד: צְרִיכַתְנִי, יַלְדִּי,

לְךָ כָּאן עַל־גַּבֵּי הָאֲדָמָה, עַל־יָדִי.

וְכֵן אַתָּה זָקוּק לִי רַק בְּכָאן, רַק בְּכָאן.

גַּם הַטַּל, הַתִּירוֹשׁ, הַמִּשְׁמָן, הַדָּגָן –

הֵם כֻּלָּם־כֻּלָּם כָּאן! וְהַכֹּל לְעֵשָׂו,

בִּשְבִילוֹ רַק הַכֹּל! וּלְךָ מָה? וּלְךָ מָה?

צַוָּארָהּ הַדָּקִיק מִשְׁתַּרְבֵּב לַמָּרוֹם

וּמַעֲלֶה לוֹ גִּעְגּוּעַ חָזָק לָאֲדָמָה…

הוּא נִרְעַד, מִתְעוֹרֵר מִן־הַחֲלוֹם הַכָּחֹל

וְהִנֵּה –– בֶּאֱמֶת, לְעֵשָׂו כֹּל וָכֹל.

וְהַדִּין עִם רִבְקָה. אוֹרוֹת־שַׁחַר וְרֻדִּים

מַפְצִיעִים בַּמִּזְרָח. עֶדְרֵי צֹאן וּבָקָר,

צְחוֹרִים וּשְׁחוֹרִים, אֲמֻצִּים וּבְרֻדִּים,

מִתְפַּתְּלִים וְהוֹלְכִים לַמִּרְעֶה מִן הַכְּפָר.

אַחֲרֵיהֶם עַל־גַּבֵּי סוּס אַדִּיר – בֶּן־עֵשָׂו.

מִזְדַּהֵב הָאָבָק, רֵיחַ־שַׁחַת וְחָלָב,

לְצִיצֵי הַשָּׂדֶה הַצְּהֻבִּים מְלַחֵשׁ

הָאָבִיב, וְאִם־כִּי הוּא אֵינוֹ מְפָרֵשׁ

דְּבָרָיו – בְּוַדַּאי הוּא אוֹמֵר שָׁם דְּבַר־מָה

הַמְחַיֶּה אֶת־הַנֶּפֶשׁ וּמְרַעֲנֵן הַנְּשָׁמָה…

הֵם צָצִים לְעֵינֶיךָ, מַמָּשׁ עַיִן רוֹאָה!

וְשֶׁכֹּתֶרֶת־שֶׁל־פָּז הַמִּתְרוֹמֶמֶת גְּבוֹהָה

וְצוֹחֶקֶת אֵלֶיךָ מִגִּבְעוֹלָהּ הַדָּקִיק

הִיא עוֹלָם לְעַצְמוֹ וְחַיֶּיהָ עִמָּהּ –

לֹא קָשֶׁה זֹאת לִרְאוֹת! הִסְתַּכֵּל בָּהּ הֵיטֵב:

הַשִּׂמְחָה, הַגִּעְגּוּעַ, הַחִיּוּךְ, הַדִּמְעָה,

הַמְרַמְזִים אֶל־הָעַיִן וּמְדַבְּרִים אֶל־הַלֵּב,

הֲצָרִיךְ עוֹד יוֹתֵר? לִי נִדְמֶה, זֶה מַסְפִּיק!

וְעַכְשָׁו כְּלוּם חִדּוּשׁ הוּא, שֶׁאוֹתָהּ עִם הַכַּד

עַל כְּתֵפָהּ, הָעֵשָׂוִית – מְהַלֶּכֶת בְּשִׁיר?

הֵרי לָהּ יֵשׁ הַכֹּל, רִבּוֹנִי, בִּמְלוֹא יָד!

וְיַעֲקֹב מִתְעוֹרֵר, עַל־עֵינוֹ כַּף מַעֲבִיר:

הֵן הַדִּין עִם רִבְקָה. מַה־יֵּשׁ לוֹ? רַק תַּרְמִיל!

לֹא יוֹתֵר. אֶלָּא מָה – מִתְנַצְנֵץ לוֹ בַּלֵּיל

חֲלוֹמוֹ בְּרִבֲבוֹת נִיצוֹצוֹת, כְּמוֹ שְׁבִיל

הֶחָלָב עַל־הָרָקִיעַ הַכָּחֹל־הָאָפֵל…

וְאֶת־הָאֹשֶׁר הַזֶּה, וְאֶת זֶה חֲלוֹם הַפָּז,

זאֹת עֵשָׂו מֵ־עוֹ־לָם, מֵ־־עוֹ־־לָם לֹא הַפְּטְשִׁיק!"

וּמְסַיֵּם חַיִּים־דָּוִד: “מֵעוֹלָם לֹא הִשִּׂיג”.


כִּי כָזֶה הוּא דַרְכּוֹ שֶׁל רַ' לִיטְמַן מֵאָז

בְּסַפְּרוֹ כָּל־סִפּוּר: רִיחָה אַחַת מִלְּפָנָיו,

וּבַשְּׁנִיָּה – וְיָדְעוּ שֶׁהִגִּיעוּ דְבָרָיו

לְסוֹפָם. וְשִיֵּר מִלָּתַיִם תָּמִיד,

שֶׁהֻצְרַךְ הַשּׁוֹמֵעַ מֵעַצְמוֹ לְהַגִּיד.


הָרַ' לִיטְמַן – שְׁכֵנֵנוּ הוּא רַבּוֹת בַּשָּנִים,

יְדִידוֹ שֶׁל אָבִי, וְנָסְעוּ לְפָנִים

אֶל־אוֹתוֹ הָרַבִּי. הוּא זָקֵן מְלֵא־חֵן

וְנָקִי, מְחַיֵּךְ וְקָרוֹב. אַף־עַל־פִּי־כֵן

מְעֻטָּף הוּא צָעִיף שֶׁל סוֹדוֹת. בִּנְעוּרָיו –

מְסַפְּרִים – כְּבָר הָיָה מְרֻחָק מֶרְחָק רָב

מִן־הַדֶּרֶךְ הַיְּהוּדִי, וְלֹא־כָּל־שֶׁכֵּן מִנְּסִיעָה

לָרַבִּי וַהֲלִיכָה אֶל הַשְּׁטִיבְּ"ל. וּפְלִיאָה,

הוּא חָזַר בּוֹ מֵעַצְמוֹ וְנִעֵר מֵעָלָיו

כָּל־אוֹתָם הַדְּבָרִים הַשְּׁטוּתִיִּים. וְרַק מְעַט

מִן הַשְּׁטוּת בּוֹ נִשְׁאַר. הַלְּשׁוֹנוֹת שֶׁלָּמַד,

לְמָשָׁל, הוּא יוֹדֵעַ. וּכְשֶׁהִגִּיעַ מִכְתָּב

מִן הַקִּיָר"ה23 לִירֻחָם הַחַיָּט הַיָּשִׁישׁ,

שֶׁבְּנוֹ בָּרַח לְוִין וְהָיָה שָׁם לְאִישׁ –

וְהָלַךְ יְרֻחָם מִמַּשְכִּיל לְמַשְׂכִּיל,

אַךְ הָהֵם – לֹא מִלָּה! וְאַף לֹא לְהַתְחִיל!

וְרַק אָז הוּא רָאָה, יְרֻחָם, כִּי נְכוֹחוֹת

טַעֲנוֹתָיו: בֵּית־הַסֵּפֶר – לְכָל הָרוּחוֹת!

משֶׁה־מוֹרֶה קָרָא־קָרָא וְאָמַר לְבַסּוֹף:

גֶּרְמַנִּית הוּא יוֹדֵעַ, וְיוֹדֵעַ דַּוְקָא טֹוב.

וְאוּלָם זֶה הַכְּתָב מְסֻלְסָל וּמְסֻבָּךְ,

וְאֵינֶנּוּ יָכוֹל לְקָרְאוֹ מִשּׁוּם כָּךְ.

וְהָלַךְ יְרֻחָם לְרַ' לִיטְמַן, וְהַלָּה

קְרָאוֹ כְּאַשְׁרֵי, יְשָׁרָה וְקַלָּה.

"וּבְלֹא שׁוּם בֵּית־סֵפֶר! וַהֲרֵי לְךָ, נַא! –

הִתְגָּרָה יְרֻחָם – מָה אָמַרְתִּי תָּמִיד, הַא?!"

וּכִקְרִיאָתוֹ כֵּן כְּתִיבָתוֹ גַם קַלָּה וִישָׁרָה –

זוֹ הַשְּׁטוּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבְּיָדוֹ נִשְׁאֲרָה.

וְהַשְּׁטוּת הַשְּׁנִיָּה: הַהַקְפָּדָה בִּבְגָדָיו

שֶׁיִּהְיוּ נְקִיִּים, בְּלֹא סִמָּן וּרְבָב.

כִּי נִקָּיוֹן מִמִּין זֶה, וּבְיִחוּד בְּזֶה הַגִּיל,

הוּא אֵינוֹ מִקְרֶה־סְתָם, לֹא דָבָר הָרָגִיל.

וְהוֹסֵף עֲלֵיהֶם כִּשְׁרוֹנוֹ לְסַפֵּר,

שֶׁבָּזֶה אֵין דּוֹמֶה לוֹ שׁוּם אָדָם אַחֵר –

וְגַם זֶה לֹא כָּךְ־סְתָם; וְהָיָה מִי שֶׁחָשַׁד,

כִּי אוֹתָם הַצִּיצִים שֶׁבָּהֶם הוּא קָשַׁט

סִפּוּרָיו הַיָּפִים – שָׁרְשֵׁיהֶם נְעוּצִים

בַּטְרֵפוֹת־וּפְסוּלִים24 שֶׁקָּרָא בִּנְעוּרָיו!

עִם כָּל זֶה מַקְשִׁיבִים בְּרָצוֹן לִדְבָרָיו

הַמְּלֵאִים דִּמְיוֹנוֹת, וְהַכֹּל מְרֻצִּים,

כִּי יָפֶה הוּא מְסַפֵּר, וְהַצִּיצִים הַזָּרִים,

הַחֲלָקִים הַחִיצוֹנִים מֵאוֹתָם הַסְּפָרִים –

הוּא נוֹתֵן לָהֶם תִּקּוּן יְהוּדִי לְבַסּוֹף,

וְאִם־כֵּן, אַדְרַבָּה, מַה־נָּעִים וּמַה־טּוֹב!

בְּקִצּוּר, הָרַ' לִיטְמַן – יְהוּדִי יָקָר־קָרוֹב

וְאִם יֵשׁ מִי שֶׁאֵינֶנּוּ גוֹרֵס סִפּוּרָיו,

הֲרֵי זֶה הָרַ' גוּטְמַן הַזָּקֵן, הוּא הַשּׁוֹ"ב25,

וְהוּא בַּעַל־הַתְּקִיעָה וְהַמּוֹהֵל גַּם יַחְדָּו.

וְכַמָּה פְּעָמִים הוּא הוֹצִיא כְּבָר אָמְנָם

מִטְפַּחְתּוֹ הָאֲדֻמָּה וְתָקַע בְּאַפּוֹ

תְּקִיעָה חֲלוּלָה וּצְרוּדָה לְכַפּוֹ,

לְהוֹדִיעַ גָּלוּי וּמְפֹרָשׁ כִּבְקוֹל רָם,

שֶׁאִם־כִּי הַקָּהָל בְּרַ' לִיטְמַן יַעֲסֹק

הֲרֵי אֵין זֶה אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁ“עוֹלָם – גּוֹלָם”…

וּבֶאֱמֶת, וְכִי מָה הוּא, רַ' גוּטְמַן, תִּינוֹק?

לִכְשֶׁעַצְמוֹ מַסְפִּיקָה לוֹ וּלְמַעְלָה מִדַּי

מְלִיצָתוֹ הַיָּפָה שֶׁל רַ' לִיטְמַן. אֶלָּא מַאי,

הוּא שׁוֹתֵק, כִּי חָכָם הוּא, וְאֵינֶנּוּ מַפְרִיעַ.

אַךְ חָטְמוֹ, – הֵן מֻתָּר לוֹ, וַהֲרֵיהוּ מַתְרִיעַ!

הוּא אוֹהֵב הֲלָכָה פְּסוּקָה, חַד וּתְרֵי,

וְהַלָּה, הָרַ' לִיטְמַן… הַפְּטְשׁוּ!

“לְמַרְפֵּא!”

אָמַר רַ' גוּטְמַן בְּשָׁעָה שֶׁרַ' לִיטְמַן הִתְעַטָּשׁ.

וּמִיָּד הוּא נוֹטֵל וּמוֹזֵג כּוֹסִית יַי"שׁ,

אַחַת לוֹ וְאַחַת לְרַ' לִיטְמַן, מִנֵּיהּ וּבֵיהּ:

“לְחַיִּים, יְהוּדִים! שֶׁנִּוָּשַׁע בְּקָרוֹב!”

"וְתִפָּטֵר מִלִּשְׁמֹעַ סִפּוּרַי עַד הַסּוֹף –

מְחַיֵּךְ לִיטְמַן – אֵינְךָ חוֹבְבָם." וְהַלָּה:

"מַ־מַּ־מָּא! וּתְהֵא זוֹ הַצָּרָה הַגְּדוֹלָה!

לְחַיִּים! שֶׁיִּתְמַלְּאוּ מִשְׁאֲלוֹתֵינוּ לְטַב!"

וְתוֹקְעִים הַזְּקֵנִים זֶה לָזֶה אֶת־הַכַּף.


וּמִיָּד לְאַחַר שֶׁלָּגַם מְעַט הַקָּהָל,

בָּאָה אִמָּא מִן הַמִּטְבָּח בְּמִצְעָדָהּ הַקַּל

עִם צַלַּחַת גְּדוֹלָה מְצֻיֶּצֶת, וְעָרְבָה

אֶת־לִבָּהּ וּלְשׁוּלֵי הַשֻּׁלְחָן הִיא קָרְבָה

וְהֶעֱמִידָה הַצַּלַחַת בַּקָּצֶה. אַחַר־כָּךְ

קָם אָבִי מִכִּסְאוֹ עַל־רַגְלָיו וְלָקַח

הַמַּפְתְּחוֹת וְאֶל־אֲרוֹן הַזְּכוּכִית הוּא קָרַב

וְנָעַץ וְסָבַב הַמַּפְתֵּחַ וְשָׁב

לַשֻּׁלְחָן עִם כַּמָּה מַזְלְגוֹת קְטַנְטַנִּין

מְיֻחָדִים לְמָלִיחַ, עֲשׂוּיִים שֵׁן־תַּנִּין.

(זֶה וְכַמָּה דְבָרִים אֲחֵרִים: שְׁפוֹפָרוֹת־

שֶׁל־עִשּׁוּן וִמַצִּית וְכַמָּה מִקְטָרוֹת־

שֶׁל־יְרֻשָּה, כַּרְטִיסִים־שֶׁל־בִּקּוּר אֲחָדִים,

אוֹלַר דַּנְצִיג, שַׁחְמַט, חֹמֶר־חוֹתָם מַאְדִּים,

וּמִלְּבַד זֶה גִלְיוֹנוֹת־כְּתָבִים עִם חֲרוּזִים,

הַ“כְּתֻבָּה” וְהַ“תְּנָאִים” שֶׁבֵּין אַבָּא וְאִמָּא

וְהַזְמָנָה לַחֲתֻנָּה, יָפֶה־יָפֶה אֲרוּזִים –

כָּל־אֵלֶּה בָּאָרוֹן נִגְנְזוּ שָׁם פְּנִימָה.

וַאֲנַחְנוּ, הַטָּף, לִפְרָקִים קְרוֹבִים

שָׁם נָעַצְנוּ עֵינֵינוּ בְּאוֹתוֹ הָאָרוֹן,

שֶׁנִּזְכֶּה וְנִרְאֶה הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים.

וּכְשֶׁחָלָה מִי מִן־הַטָּף, אוֹ שֶׁחָשׁ בַּגָּרוֹן

וְהֻחְזַק כְּחוֹלֶה וְהֻשְׁכַּב בַּמִּטָּה –

וְהִשִּׂיג עַל־אִמֵּנוּ הַחֲרֵדָה הַשְּׁלִיטָה,

כִּי סֵרַב לְקַבֵּל הַ“כַּדּוּרִים” הַמָּרִים –

וְהָיְתָה דְרִישָׁתוֹ: יִנָּתְנוּ הַ“דְּבָרִים”

לַמִּטָּה… מוּבָן, אַבָּא לֹא הָיָה מִן הַמְמַהֲרִים,

אוּלָם אִמָּא הָפְכָה עוֹלָמוֹת וּבָכְתָה,

עַד שֶׁאַבָּא הִסְכִּים סוֹף־כָּל־סוֹף, וְזָכְתָה.

וְרַק אָז הַקֻּנְדָּס בִּלְהִיטוּת יְתֵרָה

הוּא בָּלַע הַתְּרוּפָה הַמָּרָה כִּמְרֵרָה,

שֶׁיִּזְכֶּה לְשַׂחֵק בַּ“דְּבָרִים” בִּמְהֵרָה).


מַזְלֵג אֶחָד לָקַח לוֹ, וְאֶחָד הִגִּישׁ לַגְּבִיר,

וּשְׁאָר־הָאַרְבָּעָה עלַ־הַשֻּׁלְחָן הוּא הִשְׁאִיר.

אֶחָד לָקַח לוֹ חַיִּים־דָּוִד וְאֶחָד הָרַ' לִיטְמַן.

אָז פָּשַׁט לַצַּלַּחַת אֶת־יָדוֹ הָרַ' גּוּטְמַן,

וְהִגְבִּיהַ חֲתִיכָה מִן הַמָּלִיחַ לְמַעְלָה,

הֶחֱזִיק רֶגַע, שֶׁיִּרְאֶה כָּל־רוֹאֶה וְיֵדַע לוֹ,

כִּי אוֹתָם מַזְלְגוֹת, כְּמוֹ בִּכְלָל כָּל־חָדָשׁ,

זֶה נוֹגֵעַ לוֹ כַּשֶּׁלֶג דְּאֶשְׁתַּקָּד, כָּךְ מַמָּשׁ…

הוּא אוֹכֵל בְּכַפּוֹ! כְּמִן־קַדְמַת דְּנָא!

וְנִרְאֶה אִם־יֻזַּק, חָלִילָה, בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה!


וְלָקַח הַשְּׁלִישִׁי אַהֲרֹן־פְּרִינְץ הַמְפַטֵּם,

זֶה הַלֵּץ הַמִּתְלוֹצֵץ; וְהַלֵּץ הַמִּתַּמֵּם,

הַלֹא הוּא פִּינְיֶה’לִי, לָקַח הַמַּזְלֵג הָרְבִיעִי.

אוּלָם עַד שֶׁגָּמַר אוֹתוֹ אֶל פִּיו לְהָבִיא –

הוּא עָשָׂה בּוֹ תְּנוּעוֹת מְשֻׁנּוֹת, מַעֲשֵׂה לֵץ,

עַד־שֶׁכָּל הַקָּהָל בִּצְחוֹק רָם הִתְפָּרֵץ:

הַמַּזְלֵג וְעָלָיו הַמָּלִיחַ הֵרִים

בִּתְנוּעָה מְדוּדָה אֶל־תּוֹךְ פִּיהוּ לָשִׂים,

וְצִמְצֵם שִׂפְתוֹתָיו בְּצִמְצֹמֶת צָרָה,

עַד שֶׁפִּתְאֹם נִתְגַּלְתָה לְכָל אֶחָד וְרָאָה

בַּת־יִשְׂרָאֵל “מִתְחַדֶּשֶׁת” לְכָל דִּקְדּוּקֶיהָ,

הָלוֹךְ־טָפוֹף תְּהַלֵּךְ וּתְעַכֵּס בְּרַגְלֶיהָ,

מַגְבִּיהָה כְּלַפֵּי־מַעְלָה קָדְקֳדָהּ הַמְרֹקָן,

וּכְאִלּוּ רֹאשָׁהּ בְּאַסְפַּמְיָא וְלֹא כָּאן;

מִתְבַּיֶּשֶׁת בִּלְשׁוֹן־אִמָּא, וְדִבּוּרָהּ הַיּוֹמְיוֹמִי

הוּא בְּלַעַ"ז, וּכְבָחוּר הִיא מְסֻפֶּרֶת קוֹמִי26.

וּשְׁתֵּיהֶן, הַלָּשׁוֹן וְהַתִּסְפֹּרֶת הַזָּרוֹת,

הֵן נָאוֹת לָהּ כְּתוֹסֶפֶת אֶל־כָּל הַצָּרוֹת.

וְנִרְאֶה לַקָּהָל כָּל־הַשַּׂחַק הַלָּז

וְצָחֵק בְּקוֹל רָם.


אַךְ פִּתְאֹם הָשְלַךְ הָס.

מִי־שֶׁהוּא אֶת־הַדֶּלֶת פָּתַח וְנִשְׁאַר

עוֹמֵד פֶּתַע עַל־הַסַּף, כְּמוֹ שֵׁגֶץ27 לְכָל־דָּבָר.

הָעֵינַיִם־עֵינֵי תְּכֵלֶת וּבָהִיר הַשֵּׂעָר,

הַמִּקְטֹרֶן מְפֻתָּח, וּפְתוּחָה בַּצַּוָּאר

הַחֻלְצָה הַכֵּהָה. הוּא נִצָּב כִּמְבֻיָּשׁ

רֶגַע קָט. הוּא מַחְבִּיא תַּלְתַּלֵּי הַבְּלוֹרִית

הַפּוֹרְצִים וַעֲלֵיהֶם הַ“לִּיצַפֶּט”28 הוּא מוֹרִיד,

אַחַר־כָּךְ הוּא מֵהִין וְנִגָּשׁ יוֹתֵר קָרוֹב.

“שָׁבוּעַ טוֹב, יְהוּדִים – הוּא אוֹמֵר – שָׁבוּעַ טוֹב.”

“שָׁנָה טוֹבָה” – לוֹ עוֹנִים בַּקָּהָל. וְרַק עַכְשָׁו

מַכִּירִים אֶת־הַשֵּׁגֶץ29 וְרוֹאִים אוֹתוֹ בָּרוּר –

אֶת־בְּנוֹ שֶׁל אָבִי, הַצָּעִיר בְּבָנָיו.


מַה־חֲבָל, מַה־חֲבָל עָלָיו, עַל־זֶה הַבָּחוּר!

לֹא רָחוֹק עוֹד הַזְּמַן שֶׁבַּשְּׁטִיבְּ"ל לָמַד…

אֵין אוֹמֵר זֹאת בְּקוֹל, אַךְ חוֹשֵׁב לֹא אֶחָד

בִּלְבָבוֹ. מִסְתַּכְּלִים, מַבִּיטִים בּוֹ כֻּלָּם:

הוּא יָכוֹל, הוּא יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת לְאָדָם!

מִשּׁוּם שֶׁקֹּדֶם שֶׁהֵאִיר עוֹד הַיּוֹם הָיָה בָּא

אֶל־הַשְּׁטִיבְּ"ל וְלוֹמֵד עַד שָׁעָה מְרֻבָּה

מִן הַלַּיְלָה. גַּם כֵּלִים לוֹ הָיוּ עֲדִינִים,

גַּם רָצָה. וַהֲרֵי זֶה יָקָר מִפְּנִינִים!

מְלִילָה מְלֵאָה שֶׁכָּזֹאת עֲתִידָה

לָתֵת שִׁיפוֹן, שִׁיפוֹן טוֹב! וּבִמְלוֹא הַמִּדָּה!

אַךְ בַּמֶּה הַדְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁאֵין

הַתּוֹלַעַת נִכְנֶסֶת לְתוֹכָהּ. שֶׁאִם־כֵּן –

נָא, הַבִּיטוּ! כְּלוּם צוּרָה יְהוּדִית צוּרָתוֹ?!


וְאָחִי זֶה, שֶׁאֵין צוּרַת יְהוּדִי צוּרָתוֹ –

יְהוּדִי הוּא מִנִּי מֹחַ־עַצְמוֹתָיו עַד דָּמוֹ!

וְאִם צָעִיר – הוּא מַרְגִּישׁ גּוֹרָלוֹ שֶׁל עַמּוֹ,

יוֹדֵעַ טַעַם הֱיוֹת־זָר בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל.

וּבְיוֹם־קַיִץ מֻקְדָּם, בְּשָׁעָה שֶהַכֹּל

שְׁטוּף־אוֹר וּמַזְהִיר מִסָּבִיב – הוּא יָכוֹל

לְהַרְגִּישׁ פִּתְאֹם רֶטֶט קָרִיר הַמַּרְעִיד

אֶת־הַנֶּפֶשׁ, וּמַשָּׂא הַמֵּעִיק וּמַכְבִּיד

עַד כְּדֵי כָךְ, שֶׁדִּמְעָה רַק, חַמָּה וְנּוֹטֶפֶת,

מְזַכֶּכֶת אֶת־נַפְשׁוֹ הַמָּרָה וְשׁוֹטֶפֶת – –

מִשּׁוּם־כֵּן תְּכוּפוֹת הוּא שׁוֹמֵעַ עֲדַיִן

צְעָדֶיהַ הָרַכִּים שֶׁל שַׁחֲרִית וְרֻדַּת־עַיִן,

וְשׁוֹמֵעַ שִׁירַת הַבְּשׂוֹרָה שֶׁל צִפּוֹר

הַמְסַלְסֶלֶת שְׁכוּרָה מֵרֹב־גִּיל לִקְרַאת אֹור:

הוֹי עוּרוּ, הִכּוֹנוּ! הַבֹּקֶר בּוֹקֵעַ!

הֲתִהְיוּ נְכוֹנִים?! כִּי אָחִי מִתְגַּעְגֵּעַ,

הוֹי כַּמָּה הוּא מִתְגַּעְגֵּעַ לַבֹּקֶר שֶׁיָאִיר!

וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹא הָיָה גַם עוֹזֵב כָּל־כָּךְ צָעִיר

אֶת־הַבַּיִת שֶׁבּוֹ נוֹלַד וְנוֹדֵד לַמֶּרְחָק,

כְּמוֹ שֶׁכְּבָר עֲזָבוּהוּ הָאַחִים הַבְּכִירִים.

אַף־עַל־פִּי שֶׁהַגָּדֵר שְׁבוּרָה וְהַגָּג

מְנֻקָּב כִּכְבָרָה וְכֻלּוֹ חֲרִירִים,

וְכָל־כַּמָּה שֶׁאָבִינוּ מְאַחֶה וּמְתַקֵּן –

הוּא עֲדַיִן חָסֵר לַשְּׁלֵמוּת הַנִּכְסֶפֶת,

וְהִתְחִילָה הַתִּקְרָה בִּימוֹת־גֶּשֶׁם מְנַטֶּפֶת

בְּדִיּוּק מֵעַל־גַּבֵּי הַמִּטָּה וּמֵעַל

לַפָּנִים בְּדִיּוּק – בְּכָל־זֹאת מַה חֲבָל

לַעֲזֹב אֶת־הַבַּיִת… וְאַף־עַל־פִּי־כֵן!


הוּא נוֹסֵעַ בַּחֹדֶשׁ הַבָּא לִבְּרָזִיל,

וְאִמֵּנוּ מִתְגַּעְגַּעַת עָלָיו כְּבָר עַכְשָׁו,

וּבַלֵּיל חֶרֶשׁ־חֶרֶשׁ דִּמְעוֹתֶיהָ תַּזִּיל.

אַךְ הָאָח – הוֹ, הוּא גֶבֶר, גַּבְרִיִּים דְּבָרָיו!

"הוּא אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ – אוֹמֵר הוּא – מַה זֶּה

גַּעְגּוּעִים וְאֵינֶנוּ מַשִּׂיג זֹאת בִּכְלָל.

הַאֻמְנָם בָּעוֹלָם מִין דָּבָר יֵשׁ כָּזֶה?

וְאִם־כֵּן – הוּא טִפְּשִׁי וְנָאֶה לְסָכָל…

וּבִכְלָל, מִי צָרִיךְ, מִי זָקוּק לְכָל זֹאת?"

אַךְ הָאֵם מְלַטֶּפֶת שַׂעֲרוֹתָיו הָרַכּוֹת

וְשׁוֹאֶלֶת בִּלְחִישָׁה: "כְּלוּם אֱמֶת בַּדְּבָרְים,

הוֹי בְּנִי, כְּלוּם אֱמֶת בִּדְבָרֶיךָ הַלָּלוּ?"

“בְּוַדַּאי שֶׁאֱמֶת!” – הוּא אוֹמֵר וּמֵרִים

אֶת־עֵינָיו לְהַבִּיט בָּן בְּאִמָּא לְמַעְלָה.

וְאוּלָם הוּא אֵינֶנּוּ יָכוֹל עוֹד יוֹתֵר,

כִּי־עַל־כֵּן כָּל־כַּמָּה שֶהוּא עוֹצֵר וְעוֹצֵר

הַדִּמְעָה שֶׁבָּעַיִן – הִיא נִקְוֵית וְעוֹלָה

וְנוֹצֶצֶת יוֹתֵר וְיוֹתֵר גְדוֹלָה,

וַהֲרֵיהוּ מַפְנֶה אֶת־רֹאשׁוֹ וְהוּא שָׂח:

“הֲרָאִית? אַבְקָקִים לִי נָפְלוּ בָּעֵינַיִם…”

וְעוֹשֶׂה הַתְּנוּעוֹת הַיְדוּעוֹת בִּשְׁבִיל כָּךְ:

שָׂם רָאשֵׁי אֶצְבָּעוֹת עַל־גַּבֵּי הָעַפְעַפַּיִם,

מַגְבִּיהָן כְּלַפֵּי־מַעְלָה וְרוֹקֵד וְרוֹקֵק

שָׁלֹש־פַּעַם־שָׁלֹש – וְהִנֵּה שׁוּב הוּא צוֹחֵק

וּמַלְעִיג, זֶה הַגֶּבֶר הֶחָזָק: "הַגִּעְגּוּעַ –

וְכִי מַה זֶּה וּלְשֵׁם מָה הוּא דָרוּשׁ וּמַדּוּעַ?"


הוּא אוֹהֵב, זֶה אָחִי, לֹא בִּלְבַד אֶת בֵּית־אָבִיו,

אֶלָּא גַם השָּׂדוֹת וְהַיְּעָרוֹת שֶׁמִּסָּבִיב

לָעֲיָרָה הוּא אוֹהֵב. בִּימוֹת־קַיִץ, עִם שַׁחֲרִית,

לְאַחַר קְרִיאַת קוּקוּרִיקוּ הַגַּבְרִית,

וְעוֹד קֹדֶם שֶׁאֹדֶם הַשַּׁחַר מַבְעִיר

הָרָקִיעַ – כְּבָר הוּא עֵר, זֶה אָחִי הַצָּעִיר.

הוּא אוֹהֵב בְּיוֹתֵר הַשָּׁעָה שֶׁהַשְּׁחוֹר

עוֹבֵר לַכְּחוֹל, וּבַכְּחוֹל מִתְמַזֵּג זֹהַר־אוֹר;

הַשָּׁעָה שֶׁעַל גַּבּוֹ שֶׁל הַיַּעַר, הָעוֹטֵף

עַרְפֶל־לֹבֶן עוֹלֶה שֶמֶשׁ־פָּז וְרוֹכֵב

בִּדְהָרָה וּמְפַזֵּר אֶת־אוֹרוֹ, הַזּוֹהֵב

וְנֶעְלָם הָעֲרָפֶל, וְצַפְרִיר רַךְ־צָעִיר

מְלַטֵּף עֲדִינוֹת בַּמַּגָּע הַקָּרִיר

וְשׁוֹאֵל בְּחֶמְלָה: הִדְאִיבוּךָ, אָהוּב?

מִפְּנֵי מָה אַתָּה חִוֵּר? מִפְּנֵי מָה אַתָּה עָצוּב?

וְנִקְווֹת בְּעֵינוֹ שֶׁל אָחִי הַדְּמָעוֹת:

הֱיֵה שָׁלוֹם, צַפְרִירִי, אֲנִי נוֹסֵעַ, לְהִתְרָאוֹת!


בַּמֶּרְחַקִּים הַזָּרִים הוּא יִסְבֹּל, זֶה הָאָח,

וְלָאָרֶץ שֶׁהֱקִיאַתּוּ עוֹד יָשׁוּב אַחַר־כָּךְ,

וְאִם לֹא לִזְמַן רָב, הֲרֵי רַק לְהָצִיץ

אֶל הַבַּיִת שֶׁעָבְרוּ בּוֹ יְמֵי הַיַּלְדוּת,

שְׁעוֹת הָאֹשֶׁר הַיָּפוֹת וְהַחֲלוֹמוֹת בְּהָקִיץ.

אֶל־הָעִיר הַקְּטַנָּה, אֶל־הָרְחוֹב הַפָּשׁוּט,

אֶל־הַשּוּק הַמְאֻבָּק, אֶל־הַבְּאֵר עִם גַּלְגַּל,

לַמֶּרְחָץ הַמְלֻכְלָךְ. וְלַשְּבִיל הַפְּתַלְתַּל

הָעוֹבֵר בֵּין צִיצִים מֵאַחֲרֵי גַן־הַכֹּמֶר,

מְקוֹם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, בְּטִיּוּל־שֶׁל־שַׁבָּת,

לְבָבוֹ לִקְרָאתָהּ הִתְפַּרְפֵּר וְנִרְעַד

בְּהִפָּגְשׁוֹ שָׁם לְפֶתַע עִמָּהּ בְּלֹא אֹמֶר.

הוֹ, הַלֵּב כָּל־כָּך נִמְשָׁךְ אֶל־הַזְּמַן שֶׁעָבַר,

וּפִי אֶלֶף עוֹד יוֹתֵר בַּמֶּרְחָק, בַּנֵּכָר.

וּבָעֲיָרָה מְסִיחִים: אֶלָּא מַאי, כְּשֶׁיְּלָדִים

יְלָדִים הֲגוּנִים הֵם – הֵם קָמִים וְנָדִים

עַד־רָחוֹק, אִם־בַּבַּיִת אֵין בַּמֶּה לַעֲסֹק.

וְשׁוֹמַעַת זֹאת אִמָּא וַהֲרֵיהִי נֶאֱנַחַת:

עַל־שׂוֹנְאַי וְעַל־כָּל שׂוֹנְאֵי־צִיּוֹן זוֹ הַנַּחַת,

זֶה הַמַּזָל הַיָּפֶה וְזֶה הַטַּעַם הַמָּתוֹק!

שֶׁיִּטְעֲמוּ עוֹד, רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם, אַף הֵם פַּעַם

טַעְמָהּ שֶׁל הָאֵם הַנְּתוּקָה עוֹד בְּחַיֶּיהָ

מִבְּשָׂרָהּ וְדָמָהּ וַחֲרֵדָה לְבָנֶיהָ;

שֶׁיִּחְיוּ עוֹד כְּמוֹתִי, בְּלֹא שִׂמְחָה וּבְלֹא טַעַם – –

רַק שׂוֹנְאֵינוּ בִּלְבַד שֶׁיֵּדְעוּ זֶה הַצַּעַר!


וְאָחִי – הוּא עוֹמֵד תְּכוּפוֹת, זֶה הַנַּעַר,

וּמֵצִיץ בְּגִעְגּוּעַ לַשִּׁטָּה שֶׁתִּפְרַח

מִמּוּלֵנוּ, לִפְנֵי חַלּוֹן שְׁכֵנֵנוּ, הוּא סְטַךְ:

יוֹרֵד גֶּשֶׁם – יוֹרֵד. וְאוּלָם אַף אִם זְמַן יֶרֶף,

הוּא מַשְׁקֶה בְּעַצְמוֹ גִּנָּתוֹ לִפְנוֹת עֶרֶב.

וְאִשְׁתּוֹ מְאַסֶּפֶת הַחֲזַרְזִירִים וְסוֹגֶרֶת

אֶת־הַפִּשְׁפָּשׁ, וְנִכְנֶסֶת לַגִּנָּה וִעוֹזֶרֶת

לְבַעְלָהּ: מְנַכֶּשֶׁת אֶת־הָעֵשֶׂב הַשּׁוֹטֶה

שֶׁיַּעֲלוּ הַפְּרָחִים יוֹתֵר טוֹב וְיָפֶה.

וְהִנֵּה שָׁפַךְ הַבַּעַל, הַמַּשְׁקֶה הַפְּרָחִים,

שְׁפָךְ אֶחָד הַגָּדוֹל מִכָּל־שְׁאָר הַשְׁפָכִים

וְהִשְׁקָה בְּתוֹךְ כָּל הַפְּרָחִים בִּנְתִיזָה –

אוּלַי שֶׁלֹּא בִּצְדִיָּה, וְאוּלַי כֵּן בְּכַוָּנָה –

גַּם אֶת יַגּוּשׁ אִשְׁתּוֹ הַצְּעִירָה, הָרַעֲנַנָּה,

הָעוֹזֶרֶת כְּפוּפָה עַל־יָדוֹ, לְהַרְמִיזָהּ

שֶׁהִיא הַפֶּרַח הַיָּפֶה בְּפִרְחֵי הַגַּנָּה.


וּלְאַחַר שֶׁיּוֹרֶדֶת הַחַמָּה וּמִצְטַלֶּלֶת

בְּשִׁמְשׁוֹת הַשָּׁכֵן, וּמֵעַל לַגָּג מִתְפַּתֶּלֶת

רְצוּעָה כְּחַלְחַלָּה שֶׁל עָשָׁן, הִיא מִתַּמֶרֶת

וְעוֹלָה כְּלַפֵּי־מַעְלָה, לַכּוֹכָבִים, וּמְסַפֶּרֶת:

כַּמָּה שַׁלְוָה יֵשׁ, כַּמָּה שֶׁקֶט יֵשׁ וְכַמָּה יֵשׁ תִּפְאֶרֶת

בַּחַיִּים שֶׁבַּבַּיִת הַזֶּה, וְכַמָּה נוֹי;

וּמַה טוֹב לִהְיוֹת בָּרִיא, לִהְיוֹת צָעִיר – וְלִהְיוֹת גּוֹי…


אַךְ אָחִי – הוּא אֵינוֹ מִתְקַנֵּא, לֹא כּוֹעֵס

עַל שִׂמְחַת הָאַחֵר. וְאִם עֵינוֹ מִתְמַלֵּאת

דְּמָעוֹת – אֵין זֶה מִשּׁוּם שֶּׁנַפְשׁוֹ מִתְקַנֵּאת

בַּגּוֹיִים, רַק לִקְרַאת הַכּוֹכָב הָרוֹמֵז

לוֹ מִלְמַעְלָה הַרְחֵק: אָנֹכִי אֲלַוֶּךָ

בְּדַרְכְּךָ הָרְחוֹקָה… כֵּן, בְּכָל דְרָכֶיךָ…


וְלִפְעָמִים מִתְנַבֵּעַ מַעְיַן־גִּיל בִּלְבָבוֹ

וְהוֹפְכִים לְמָחוֹל לוֹ מִצְעֲדֵי מַכְאוֹבוֹ

בִּשְׁבִילֵי יִסּוּרָיו, בְּדַרְכּוֹ רַבַּת־הַצַּעַר;

וְזוֹרֵחַ בָּהִיר מֶבָּטוֹ שֶׁל הַנַּעַר

וְשִׁכְּרוּת עַתִּיקָה מְצִיפָה לוֹ הָעַיִן,

הַשִּׁכְרוּת הַיְּהוּדִית… לֹא מִיַּי"שׁ לֹא מִיַּיִן;

וְתוֹלֶה הוּא בְּאִמָּא מֶבָּטוֹ הָרָטֹב:

אַל תִּדְאֲגִי, עוֹד תִּרְאִי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ טוֹב!


וְרוֹאָה הִיא אֵלָיו לְעֵינָיו, הַיּוֹנָה,

וְכִמְעַט לְהַאֲמִין הִיא אֵינָהּ נְכוֹנָה:

מְנַצְנֶצֶת בְּעֵינָיו הַשִּׂמְחָה וּמְצִיצָה

כְּתַפּוּחָה בְּסִיוָן הַמְּלֵאָה לָהּ נִצָּה.

וַחֲלוֹם מְשֻׁנֶּה בְּיוֹתֵר וּמַרְעִיד

הִיא חָלְמָה אַחַר־כָּךְ עַל בְּנָהּ.


 

יוֹם יָרִיד.


וְשׁוּרָה אֲרֻכָּה שֶׁל עֲגָלוֹת מִשְׁתַּלְשֶׁלֶת.

וּכְשָׂדֶה שֶׁל פִּשְׁתָּן וְתִלְתָּן וְכֻסֶּמֶת,

הַמְלַבְלֵב בְּאָדֹם, בְּלָבָן וּבִתְכֵלֶת,

כֵּן נִרְאוֹת סַסְגּוֹנִיּוֹת כָּל חֻלְצָה מְרֻקֶּמֶת

וּמִטְפַּחַת בְּרֻדָּה עַל רָאשֵׁי הָאִכָּרוֹת.

הַבִּטְחָה וְהַשַּׁלְוָה בִּישִׁיבָתָן נִכָּרוֹת.

ונוֹשֵׂאת כָּל־אַחַת אוֹר־הַבֹּקֶר כְּתַכְשִׁיט,

כְּצָעִיף אַוְרִירִי טְווּי־פָּז וְכִרְדִיד.

וְהַשֶּׁמֶשׁ טוֹבָה לְגַבֵּיהֶן. הִיא אוֹהֶבֶת

אֶת־הַגִּיוּת לְאֵין־שׁעוּר. וְאִמֵּנוּ יוֹצֵאת

וְלִפְנֵי פֶּתַח הַבַּיִת הִיא גוֹיָה מְעַכֶּבֶת

וְשׁוֹאֶלֶת: מָה אֶצְלֵךְ לִקְנִיָּה אֲנִי מוֹצֵאת?

בְּכַמָּה הַחֶמְאָה? וּבֵיצִים בְּכַמָּה?

כִּי בְּנִי הַצָּעִיר, הָאָהוּב, הַנְּשָׁמָה,

בְּקָרוֹב הוּא נוֹסֵעַ וְשׁוּב לֹא אֶרְאֶנּוּ

כּל־חַיַּי, וְרוֹצָה אֲנִי עַל־כֵּן לְהַבְרִיאֶנּוּ,

לְעַדְּנוֹ בְּמַאֲכָל כָּל־זְמַן שׁעִמִּי הוּא…

אַל תַחַשְׁבִי, אֵפוֹא, בְּיֹקֶר, שׁהֲרֵי בִּשְׁבִיל בְּנִי הוּא.

אַךְ פִּתְאֹם – – – – וְאִמִּי מַה־מְּאֹד הִיא נִבְהֶלֶת –

הַגּוֹיָה מִתְרַחֶבֶת מְאֹד וּמִתְגַּדֶּלֶת,

עַד שֶׁכָּל הָרְחוֹב כֻּלּוֹ בְּגָדְלָהּ הִיא תּוֹפֶסֶת,

וְרוקֶקֶת וְצוֹעֶקֶת בְּקוֹל רָם מַטִּיל־אֵימָה:

בִּשְׁבִילֵךְ, בִּשְׁבִיל בְּנֵךְ – יֵשׁ לִי רַק מַשְׂטֵמָה!

וְרַק מָוֶת! וְחֻרְבָּן! – וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא כּוֹעֶסֶת

עַל־אִמֵּנוּ וְרוֹקֶקֶת וְצוֹעֶקֶת כָּל־כָּךְ –

נִדְלַק גַּגּוֹ שֶׁל בֵּיתֵנוּ וְלוֹהֵט כְּמוֹ סְכָךְ…

וּבְעוֹד רֶגַע כָּל הַבַּיִת כֻּלּוֹ לֶהָבִים…

וְהַשּׁוֹטִים עַל גַּבָּה שֶׁל אִמֵּנוּ מַצְלִיפִים,

וְהִיא עוֹמֶדֶת, מִסְכֵּנָה, וְכֻלָּהּ כִּמְשֻׁתֶּקֶת

מֵרֹב כְּאֵב וּבוּשָׁה, מֵרֹב צַעַר וָפַחַד,

וְאֵינָה יְכוֹלָה לְהוֹצִיא מִפִּיהָ הֶגֶה,

וְגַם לֹא הַמִלָּה “אֱלֹהִים!” הַמֻּנַּחַת

עַל שְׂפָתֶיהָ הַיְבֵשׁוֹת. וְהִנֵּה הִיא נוֹפֶלֶת

הֳמוּמָה, מִתְעַטֶּפֶת, עַל הַסַּף לִפְנֵי הַדֶּלֶת –

וּפִתְאֹם – וְהַכֹּבֶד כֻּלּוֹ נֶעֱלָם… וְקַלִּיל

נַעֲשֶׂה לָהּ וּבָהִיר, וּמֵעֵינָה ־ תּוֹדָה לָאֵל! –

נִגָרוֹת הַדְּמָעוֹת וּמִתְנוֹצֵץ שׁוּב הַגִּיל,

כַּכּוֹכָב הָרִאשׁוֹן שֶבָּעֶרֶב יָהֵל…


הַגִּיּוּת הַפִּרְאִית נְסוֹגָה. הִיא בּוֹרַחַת.

הַמּוֹרָא הָאִלֵּם, הַמְשַׁתֵּק, זֶה הַפַּחַד

שֶהֶחֱנִיק אֶת־אִמֵּנוּ וְעָצַר הַנְּשִׁימָה –

מְשַׁחְרֵר אוֹתָהּ פֶּתַע וְעוֹבֵר אֲלֵיהֶם…

הֵם רוֹצִים לְהַשְׁלִיךְ הַשּׁוֹטִים מִידֵיהֶם,

אַךְ יָדָם – הֵם אֵינָם יְכוֹלִים הֲרִימָהּ.

כִּי כָל יָד שְׁלוּחָה – הִיא פִּתְאֹם מְיֻבֶּשֶׁת

וּכְמוֹ אֵשׁ עֲצוּרָה בְּתוֹכָהּ מִתְרוֹצֶצֶת…

שֶׁכָּל שׁוֹט נִתְחַלֵּף לְעַכְנָה מְלַחֶשֶׁת,

הַפּוֹלֶטֶת אַרְסָהּ וְהַדָּם הִיא מוֹצֶצֶת…


וְכָל־זֶה בִּמְהִירוּת שֶׁל בָּרָק, מַחֲשָׁבָה;

וְאֵין אִמָּא תּוֹפֶסֶת אֵיךְ כָּל זֶה נִתְהַוָּה.


וּפִתְאֹם רוֹאָה אִמָּא אֶת־בְּנָהּ: הוּא הוֹלֵךְ

שָׁם בַּכְּבִישׁ הַבָּהִיר, הָעוֹבֵר וּמוֹשֵׁךְ

לַמֶּרְחָק, בֵּין כָּרִים וְרֵחַיִם־שֶׁל־רוּחַ,

וּכְפָרִים, זֶה מוּל זֶה לַעֲבָרָיו שָׁם יָנוּחַ.

הַגִּיּוּת ־ חֲרֵדָה הִיא כֻּלָּהּ מִקְּמִיטָה

שֶׁל מִצְחוֹ וּמִנִּיד אֶצְבָּעוֹ מַרְעִידָה.

אֱלֹהַי! – מְלַחֶשֶׁת אִמֵּנוּ – תּוֹדָה!

לְשָׁעָה שֶׁכָּזֹאת הֵן צִפּוּ רֹב דּוֹרוֹת,

וְאוֹתִי, אֲמָתֶךָ, זִכִּיתָ לִרְאוֹת

אֶת־שְׁעַת הַגְּאֻלָּה וְהַפְּדוּת בְּהוֹדָהּ…


וּכְשֶׁנֵּעוֹרָה בַּבֹּקֶר מֵחֲלוֹמָהּ – הִתְהַלָכָהּ

עוֹד שָׁעָה מְרֻבָּה וְשַׁלְוָה בְּמַהֲלָכָהּ,

מְהֻרְהֶרֶת בְּקִרְבָּהּ וּמְרוֹמֶמֶת כִּתְפִלָּה.

הִיא עָסְקָה בַּעֲבוֹדַת הַמִּטְבָּח הָרְגִילָה,

אַךְ הָיְתָה נְתוּנָה עוֹד לַחֲלוֹם־הַזָּהָב,

שֶהִזְהִיב וְהִכְחִיל כִּשְׁזִיף עַל עָנָף…


וְהִנֵּה חֲלוֹם זֶה שֶׁל אִמֵּנוּ מְרַתֵּת

גַּם בְּדַם כָּל־בָּנֶיהָ, לְמִן בַּעַל־הַחֵטְא

עַד לִירֵא־הַשָׁמַיִם, וְתוֹסֵס כְּמוֹ יַיִן.

הֵם יודְעִים, כִּי לֹא בָּא הַמָּשִׁיחַ עֲדַיִן,

וְאוּלָם בּוֹא יָבוֹא; וְאִם כִּי יִתְמַהְמֵהַּ,

כָּל־אֶחָד מֵאִתָּנוּ עָלָיו מִתְגַעְגֵּעַ – –


"בּוֹא הֵנָּה, בּוֹא הֵנָּה, הִתְקָרֵב בְּמִקְצָת,

בּוֹא וּשְׁתֵה לְחַיִּים, אַל תַּעֲמֹד מִן הַצַּד.

מֵילָא־מֵילָא, חָשַׁבְתִּי לְפָנִים שֶׁתִּהְיֶה –

מְיַסֵּר זַיְנְוֶלִי אֶת אָחִי ־ לְאָדָם… וְהִנֵּה,


מָה הִשַּׂגְתָּ? שֶׁאַתָּה אֶת־סַנְטֵרְךָ מְגָרֵד?

נוּ, אַדְרַבָּה, גְּשָׁה נָא לַמַּרְאָה וְהַבֵּט.

הַפַּרְצוּף מְמֻרְמָר, מְרֻגָּז וְעָצוּב.

וְהַחֹטֶם מֻשְׁפָּל… כַּנִּרְאֶה אֵין שָׁם טוּב,

אִם לֹא נִיחָא לְךָ… וְאִם כֵּן? אוּ־אוּ־וָה!

מְהַפְּכִים הַיָצוּל וְחוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה!

רַבּוֹתַי, יְקַבְּלוּהוּ חֲזָרָה, אוֹ לֹא כָךְ?" –

הוּא פּוֹנֶה לַקָּהָל.


"הַנַּח, זַיְנְוִיל, הַנַּח –

מְבַקֵּשׁ אַבָּא – הוּא לֹא הִתְרַחֵק, חַס־וְשָׁלוֹם,

מֶרְחָק רָב. – קְרַב הֵנָּה, רוֹצֶה מַה־לִּטְעֹם?

וּמִיָד הוּא יָשַׁב עִם כֻּלָּם יַחַד, הָאָח,

וְאָז זַינְוֶלִי, הַמּוֹרֵה־הוֹרָאָה, לֹא שָׁכַח

לְהַרְאוֹת בְּקִיאוּתוֹ גַם בְּעִנְיָנֵי דְעָלְמָא

אַף־עַל־פִּי שֶמֵּעוֹלָם לֹא הִרְחִיק בִּנְסִיעָה

כָּל־כַּדּוּר הָעוֹלָם לוֹ פָּרוּשׂ כְּשַׂלְמָה,

מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ לוֹ, בָּרוּךְ־הַשֵּׁם, בְּכָל־דָּבָר יְדִיעָה;

וַהֲרֵיהוּ מְמַהֵר לְגַלּוֹתָהּ וְלִשְׁאֹל:

אַתָּה מַפְלִיג בָּאוֹקְיָנוֹס, אוֹ בַּיָּם הַגָּדוֹל?

אֵיךְ אָמַרְתָּ? אַטְלַנְטִיק? הֵן אַתָּה כְּמִין תָּם!

הֲרֵי יָם שֶׁכָּזֶה אֵין בִּכְלָל בָּעוֹלָם!


וְאִמֵּנוּ בַּמִּטְבָּח לֹא הָיְתָה לְבַדָּהּ

הָאָחוֹת הַקְּטַנָּה שָׁבָה מִן הָאֲגֻדָּה

כֻּלָּהּ זוֹהֶרֶת מֵאשֶׁר וְּבִפיהָ בְשׂוֹרָה:

הִיא אֻשְּׁרָה, סוֹף כָּל סוֹף, שֶׁתֵּצֵא לְהַכְשָׁרָה!

וּכְשֶׁאִמֵּנוּ שָאֲלָה “הַכְשָׁרָה” זוֹ מַה־טִּיבָהּ,

הִתְאַמְּצָה הָאָחוֹת בְּרֹב דְּבָרִים לַהֲשִׁיבָהּ,

עַד שֶׁהֵבִינָה אִמֵּנוּ הַדְּווָּיה כַּוָּנָתָהּ:

הִיא תַּתְחִיל בְּחַיִּים חֲדָשִׁים מֵעַתָּה;

קֹדֶם־כֹּל תַּעֲזֹב אֶת־הַבַּיִת (כְּמוֹ הָאָח

בִּזְמַנּוֹ, שֶׁעָלָה לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אַחַר־כָּךְ).

וְעָשׂה מַה תַּעֲשֶׂה בַהַכְשָׁרָה? – תַּעֲבֹד.

אִם קָשֶׁה וְאִם קַל? – אֵינָהּ יוֹדַעַת אֶת־זֹאת.

אֵין זֶה נוֹגֵעַ לָהּ כְּלָל. וְאִם קָשֶה, מָה אִכְפָּת?

אַחַר־כָּךְ הִיא תָּשׁוּב עוֹד הַבַּיְתָה לִקְצָת,

אֵין יוֹדֵעַ לְכַמָּה, עַד שֶׁתַּשִּׂיג צֶרְטִיפִיקָט.

“וְזֶה מַה הוּא?” – “אוֹי, גַּם־זֹאת לֹא תֵדְעִי?” –

וְחוֹבֶקֶת הָאָחוֹת אֶת־אִמֶּנוּ וְהַרְבֵּה לָהּ נוֹשֶׁקֶת:

"הוֹי אִמִּי הָאֲהוּבָה, שֶׁתִּהְיִי לִי בְּרִיאָה!

הֲרֵי זֶהוּ לְאַרְצֵנוּ כַּרְטִיס נְסִיעָה!

הַכַּרְטִיס עַל כַּף־הַיָּד! אֲנִי כָּל־כָּךְ מְאֻשֶּׁרֶת!

הוֹ, כַּמָּה לָזֶה חִכִּיתִי, אִמָּא, אֵין אַתְּ יוֹדַעַת…

אֲבָל מַה זֶּה, דִּמְעָה מֵעֵינַיִךְ נִגֶּרֶת?

אַתְּ בּוֹכָה? דַּוְקָא עַכְשָׁו? דַּוְקָא עַכְשָׁו בּוֹכָה אַתְּ?"

"יַלְדָּתִי – אָז אִמֵּנוּ בַּחֲשַׁאי נֶאֱנַחַת –

בְּרָצוֹן הֵן הָיִיתִי שְׂמֵחָה אִתָּךְ יָחַד,

אַךְ אֵינִי יְכוֹלָה… כָּל־כָּךְ צַר לִלְבָבִי,

שֶׁכֻּלְּכֶם מִתְפַּזְרִים וְעוֹזְבִים אֶת נָוִי.

בַחַיִים עוֹד לִהְיוֹת רְחוֹקָה, עֲזוּבָה,

חֲשּׁוּבָה כְּמֵתָה. – בַּל אֶחְטָא בִּשְׂפָתַי,

בִּמְקוֹם חַיִּים שֶׁכָּאֵלֶּה – – – "


"הֵן יוֹתֵר כְּבָר כְּדַאי

לִחְיוֹת יַחַד – לֹא הִנִּיחָה הָאָחוֹת הָאֲהוּבָה

לְסַיֵּם. – תִּשָׁלַח הַמְלָצָה, אוֹ דְרִישָׁה.

וְהַסּוֹף לַדְּאָגָה!"


"מַה־סְּגֻלָּה בְּדוּקָה

הִיא, בִּתִּי, שֶׁרִפְאוּת לַדְּאָגוֹת מְחִישָׁה?

הוֹי, בִּתִּי, מַה־מְּאֹד אֲנִי לָהּ זְקוּקָה!

יֵש כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה כְּאֵב בִּי, יַלְדָּה, כָּל־כָּךְ הַרְבֵּה,

שֶאֵינֶנִּי מַאֲמִינָה עוֹד שֶׁאוּכַל לְהֵרָפֵא.

וּפִתְאֹם אַתְּ בָאָה וְהִנֵּה מְבִיאָה אַתְּ

תְּרוּפה בִּשְׁבִיל כָּל דְּאָגָה וְצָרָה?

מַה סְּגֻלָּה הִיא, בִּתִּי? הֵן כְּדַאי זֹאת לָדַעַת,

בֶאֱמֶת כְּדַאי לָדַעַת…"


וּלְאַחַר שִׂיחָה קְצָרָה

לְאִמֵּנוּ נוֹדַע מָה עִנְיַן הַתְּרוּפָה

הַלָּזֹאת: כְּשֶׁתַּגִּיעַ הַבַּת בְּשָׁלוֹם

לְאַרְצֵנוּ, לְאֶרֶץ־יִשׂרָאֵל הַכְּסוּפָה,

הִיא תָבִיא בִּמְהֵרָה וְּבֶקֶרב הֲלוֹם

גַּם אֶת אַבָּא וְאִמָּא, וְשָׁם יִשָּׁאֵרוּ,

וְתָמִיד יִהְיוּ יַחַד. אַחַר־כָּךְ יְמַהֵרוּ

וְיִכְתְּבוּ לָאַחִים וְלַאֲחָיוֹת בָּעוֹלָם

מִכְתָּבִים דְּחוּפִים, שֶׁיִּשְׁמְעוּ בְּקוֹלָם

וְיִקְחוּ אֶת־מְעַט הַמִּטַּלְטְלִים בְּכַפָּם,

וְכַסְפָּם, אִם עוֹד יֵשׁ, וְיָבוֹאוּ לְאַרְצֵנוּ,

עִם נְשֵׁיהֶם, בַּעֲלֵיהֶן וְיַלְדֵיהֶם וְטַפָּם –

שֶיָקוּמוּ וְיָבוֹאוּ כֻּלָּם יַחַד אֵלֵינוּ.

כִּי רֵאשִׁית ־ הֵן גָּדוֹל בְּכָל לֵב הַגִּעִגּוּעַ,

מַמָשׁ הַנֶּפֶשׁ יוֹצֵאת מִכְּמִיהָה גְדוֹלָה;

וְשֵׁנִית, מַה־תַּכְלִית הִיא לָנוּד וְלָנוּעַ

וּלְהָסֵב לְשֻלְחָנוֹת שֶׁל זָרִים בַּגּוֹלָה?

אִם נָתַן כְּבָר אֱלהַּ פִּנָּה מִשֶׁלָּנוּ –

שֶיֵּשְׁבוּ כֻלָּם יַחַד בַּחֶלְקָה שָׁם אִתָּנוּ.

מַסְכִּימָה אָתְּ."


וְאִמָּא עָמְדָה וְהִקְשִׁיבָה,

מְהֻרְהֶרֶת בְּתוֹכָה, וְרַק בְּקֹשִׁי הֵשִׁיבָה,

חֲנוּקָה מִדְּמָעוֹת: "זֶה יָפֶה בְּיוֹתֵר,

יַלְדָּתִי, מִשֶׁיְקֻיָּם. זֶה כַּחֲלוֹם אֵין־פּוֹתֵר…

וְאֶפְשָׁר יִפָּתֵר בְּעוֹד שָׁנִים וְדוֹרוֹת…

אַךְ שֶׁאֲנִי עוֹד אֶחְיֶה וְאֶזְכֶּה עוֹד לִרְאוֹת?"

הִיא נֶאֶנְחָה אֲנָחָה עֲמֻקָּה.


וּכְשֶׁהִגִּישָׁה

הַצַּלָּחוֹת הַקְּטַנּוֹת וּבָהֶן הַדָּגִים,

אָז עֵינוֹ הַמַּבְחֶנֶת שֶׁל אַבָּא הִרְגִּישָׁה

סִמַּן דֶּמַע עַל־פָּנֶיהָ וְרָאָה שֶׁהֶעְגִּים

בָּהּ רוּחָהּ וְנָגַע לוֹ הַדָּבָר עַד הַלֵּב.

כִּי אָבִי, אַף־עַל־פִּי שֶׁיּוֹדֵעַ הוּא הֵיטֵב

שֶׁפָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר הַדִּמְעָה בְּנָשִׁים

לֹא מַעֲלֶה וְלֹא מוֹרִיד ־ הוּא יוֹדֵעַ מַה־קָּשִׁים

הֵם חַיֶּיהָ, הַמִּסְכֵּנָה, בַּתְּקוּפָה הָאַחְרוֹנָה

מִשָׁעָה שֶׁהִתְעוֹפְפוּ הַיְלָדִים מִקִּנָּהּ.

הֵם נָטְלוּ עִמָּהֶם אֶת הַקַּיִץ מֵרוּחָהּ.

הִיא הָיְתָה בְהִירָה וּשְׁקֵטָה וּבְרוּכָה,

כְּנָהָר הַשּׁוֹקֵט וְשׁוֹטֵף בִּמְנוּחָה.

אוֹ כְּעֵץ הַתַּפּוּחַ בְּאָב: זֶה מִזְּמַן

כְּבָר נָשְׁרָה הַנִּצָּה, כָּל וָרֹד וְלָבָן,

הָעֲסִיסִים נִגָּרִים יוֹתֵר לְאַט מִלְּפָנִים

וְיוֹתֵר כְּבֵדִים וְיוֹתֵר עַצְלָנִים,

אַךְ מוֹרִיק עוֹד הֶעָלֶה וְנוֹבְעִים, וְאִם לְאַט,

הַחַיִים בּוֹ בָּעֵץ: אִם לֹא עוֹד מִשִׂמְחַת

הַצְּמִיחָה וְהַפְּרִיחָה שֶׁל עַצְמוֹ – הֲרֵי מִכָּךְ

שֶׁעוֹד קַיִץ בָּעוֹלָם וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּזְרַח,

וּמוּל הַשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹרַחַת הַתַּפּוּחִים בְּשֵׁלִים;

שֶׁהַיְנוּקִים הַיְרֻקִּים מַאְדִּימִים וּגְדֵלִים,

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן עוֹד מֻטָּל כָּל אֶחָד כְּתִינוֹק

מְחֻבָּר בַּזַּלְזַל, בֶּעָלֶה הַיָּרֹק –

כֵּן גַּם אִמָּא, כָּל־זְמַן שֶׁהָיוּ הַבָּנִים

וְהַבָּנוֹת עַל יָדָהּ, בְּקִנָּהּ הַנָּעִים –

וְעָבְרָה הַשִׂמְחָה שֶׁל גִּדּוּלָם גַּם אֵלֶיהָ,

וּפָרְחָה עִמָּהֶם גַּם בְּאֶמְצָעָן שֶׁל שְׁנוֹתֶיהָ.

אַךְ מִזְּמַן שֶׁהִתְחִילוּ צִפּוֹר־צִפּוֹר מִתְמַלְּטָה

וְהִתְפַּזְּרוּ בָּעוֹלָם – דָּפַק הַסְּתָו עַל דַּלְתָּהּ

וּמַהְפֵּכָה גְּדוֹלָה כָּל־כָּךְ בָּאָה בְּתוֹכָהּ,

שֶׁאֵין מוֹצֵאת לָהּ מָנוֹחַ וּתְכוּפוֹת הִיא בּוֹכָה.


וְיִקְרֶה לְעִתִּים: הִיא יוֹשֶׁבֶת עַל־יַד

הַשֻּׁלְחָן, מִשְׁקָפֶיהָ עַל אַפָּהּ רְכוּבִים,

וְקוֹרֵאת גִּלָּיוֹן שֶׁל נְיָר מְקֻמָּט –

הַמִּכְתָּב שֶׁבָּא מִבֵּן אוֹ מִבַּת אֲהוּבִים.

נִתְקַבֵּל הַמִּכְתָּב עוֹד לִפְנֵי רֹב יָמִים,

אַךְ עֲדַיִן מֻצְנָע הוּא בְּחֵיקָהּ הֶחָמִים,

כְּתִינוֹק מִתְחַמֵּם וְנִלְחָץ אֶל הַשַּׁד.

הִיא קוֹרְאָה בּוֹ מֵאָה פְּעָמִים וְאַחַת.

כָּל שָׁעָה שֶּׁמַּרְגֶּשֶׁת נַפְשָׁהּ בָּהּ רֵיקָה,

לְבָבָהּ בָּהּ דוֹאֵב וְרוּחָהּ עֲצוּבָה,

מוֹצִיאָה הַמִּכְתָּב הֶחָמִים מֵחֵיקָהּ

וְקוֹרֵאת: לְאִמִּי הַיְקָרָה, הָאֲהוּבָה…


לִפְרָקִים מַפְסִיקָה הַקְּרִיאָה וְנֶעֱצֶרֶת,

שוֹתְקָה רֶגַע, וְאַחַר־כָּךְ אֶל־עַצְמָהּ מְדַבֶּרֶת.

לִפְעָמִים בְּחֻמְרָה בִּנְזִיפָה חֲמוּרָה,

לִפְעָמִים בִּמְתִיקוּת, בְּאַהֲבָה גְמוּרָה,

וְהַשֵּׁם שֶׁל הַיֶּלֶד, שֶׁמִּשֶּׁלּוֹ הַמִּכְתָּב,

הִיא מַזְכֶּרֶת תָּדִיר: הוֹי, יַלְדִּי, מֵעוֹלָם

לֹא אֲהַבְתִּיךָ כָּל־כָּךְ כְּמוֹ שֶׁאֹהַבְךָ עַכְשָׁו,

כְּשֶׁאֵינְךָ עוֹד עִמִּי… וְלֹא תִהְיֶה לְעוֹלָם…

כָּךְ יוֹשְׁבָה הִיא תְּכוּפוֹת וְאֶל עַצְמָהּ מְדַבֶּרֶת,

וְאוּלָם מִשֶּׁנִּכְנָס מִישֶׁהוּ הִיא מַפְסִיקָה

הַדִּבּוּר וּבִמְהִירוּת וּזְרִיזוּת הִיא מַסְתֶּרֶת

הָאִגֶּרֶת הַקְּמוּטָה וְהַדְּמוּעָה בְּחֵיקָהּ.


וְאַבָּא מִשְׁתַּתֵּף בְּסִבְלָהּ. הוּא יוֹדֵעַ

אֶת צַעֲרָהּ וְחַיֶּיהָ שֶׁקָּשִים הֵם כָּל כָּךְ;

גַם עַכְשָׁו. בִּרְאוֹתוֹ שִׁיּוּרֵי דִּמְעוֹתֶיהָ

עַל פָּנֶיהָ הַחִוְרִים – מִיָּד קָם וְהָלַךְ

לְאִטּוֹ אַחֲרֶיהָ וְנִכְנָס לַמִּטְבָּח.


“מַה קָּרָה? – שׁוֹאֵל אַבָּא – מַה שּׁוּב פֹּה קָרָה?”

“לֹא כְלוּם. אַךְ גַּם הִיא כְּבָר נוֹסַעַת לְהַכְשָׁרָה!”

“מִי? הִיא?!”

וְאַבָּא לְפֶתַע נֶעֱמַד

בִּתְמִיהָה גְדוֹלָה. מִשּׁוּם שֶׁאִם כָּל־שִׁבְעַת

הַקְּשִׁישִׁים הִתְפַּזְּרוּ, וְהַצָּעִיר מִלְּבַדָּם

יוֹצֵא אַף־הוּא בְּקָרוֹב – אַף־עַל־פִּי שֶׁכּוֹאֵב

בּוֹ לִבּוֹ בַּפְּרִידָה וְהַיָּגוֹן אוֹתוֹ לוֹפֵף

וְעוֹמֵד חֲסַר־עֵצָה וּמְטֻפָּשׁ הָאָדָם

כִּלְנֹכַח פְּנֵי הַמָּוֶת, וְכָל־כָּךְ צַר וַחֲבָל

וְכָבֵד, מַה כָּבֵד, וְדוֹמֶה ־ הַגַּלְגָּל,

זֶה גַּלְגַּל הַבַּרְזֶל שֶל קְרוֹן הָרַכֶּבֶת

שֶׁהַבֵּן בּוֹ יוֹצֵא, אוֹ הַבַּת הָעוֹזֶבֶת,

הוּא עוֹבֵר עָלָיו, עַל אַבָּא, וְלוֹחֵץ וּמֵעִיק

עַל־חָזֵהוּ הַגָּרוּם, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁרֹב־כְּאֵב

וְרֹב־צַעַר מְשֻׁקָעִים בַּקַּרְקָעִית שֶׁל הַלֵּב,

קָשֶׁה דִבּוּר לְהוֹצִיא וְהָאֵלֶם לְהַפְסִיק –

עִם כָּל זֶה, לְאַחַר נְסִיעָתָם מִתְנַחֵם

עוֹד גַּם אַבָּא בְּעַצְמוֹ וְגַם אֶת אִמָּא מְנַחֵם:

הֵם יִכְתְּבוּ מִכְתָּבִים, הַבָּנוֹת וְהַבָּנִים,

וְאֶפְשָׁר, מִי יוֹדֵעַ, דֶּרֶךְ נֵס וְדֶרֶךְ פֶּלֶא,

עוֹד יִזְכּוּ לְהִתְרָאוֹת פַּעַם פָּנִים אֶל פָּנִים.

אֱלֹהִים כֹּל־יָכֹל הוּא. וְאוּלָם, אַחַר כָּל אֵלֶּה,

כְּלוּם הָיְתָה לִפְנֵיהֶם בְּחִירָה וּבְרֵרָה?

לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר אֲנוּסִים הָיוּ לַעֲזֹב,

כָּל־כַּמָּה שֶיִּגְדַּל וְיִרְבֶּה הַמַּכְאוֹב.

וְכִי מָה? יִפָּתְחוּ לִפְנֵיהֶם בִּמְהֵרָה

מִשְׂרְדֵי בֵּית־הַדִּין, הַנּוֹטַרְיוֹן, וַעַד־הָעִיר?

אַף־עַל־פִּי שֶׁלָּדַעַת הֵם יוֹדְעִים, וְעוֹד אֵיךְ!

וְלֹא אֶחָד מֵעַם־הָאָרֶץ הָיָה מִתְבָּרֵךְ

שֶיִּהְיֶה לוֹ בְּכַפּוֹ כְּמוֹ לִבְנוֹ עֵט מָהִיר…

אַךְ כָּל כֶּלֶב לְאַשְׁפָּתוֹ וְלִמְקוֹם הַלִּינָה.

וּבְנוֹ אֵין לוֹ אֶרֶץ וְאֵין לוֹ מְדִינָה,

וּבְנוֹ כָּאן נָכְרִי הוּא וְחַיָּב לְהִתְגַּלְגֵּל!

לְפָּרִיס, לִבְּרַזִּיל, לְקוֹלוּמְבִּיָה, לִקְצֵה־תֵּבֵל,

לְבַקֵּשׁ לוֹ תַּכְלִית! – אַךְ הַלָּזֹאת? שֶׁכְּמוֹתָהּ?


יוֹתֵר מִכָּל הַיְלָדִים אָהַב אַבָּא אוֹתָהּ,

וְאִם כֻּלָּם קְשׁוּרִים בְּנַפְשׁוֹ הָרְגִישָׁה –

הֲלֹא הִיא הַצְּעִירָה מִבֵּין כָּל הַתִּשְׁעָה.


עוֹד זָכוּר לוֹ כַּיוֹם לֵיל שִׂמְחַת־הַתּוֹרָה,

עֵת זוֹ הַבַּת־זְקוּנִים רָאֲתָה הָאוֹרָה.

הִיא נוֹלְדָה מַה־יָּפָה, וּמְלֵאָה, בְּהִירָה,

אֲבָרִים רַבֵּי־חֵן וְקַרְקֶפֶת שְׂעִירָה.


וְאַבָּא חִכָּה עַד שֶׁהַבֹּקֶר הִגִּיהַּ,

וְאָז רָץ, הִזְדָּרֵז הַבְּשׂוֹרָה לְהוֹדִיעַ:


לָרַבִּי רַ' יְהוֹשֻעַ’לִי וְלַדּוֹד רַ' יְשַׁעְיָה,

הַמּוֹרֶה־הוֹרָאָה, אַחַר־כָּךְ לְדוֹדָה חַיָּה,

וְלִשְׁאָר הַמִּשְׁפָּחָה בְּעַצְמוֹ לֹא הָלַךְ.

לֹא חָסַר, תְּהִלָּה לָאֵל, אִישׁ אַחֵר לְשֵׁם כָּךְ.

סָבְתָא שִׁפְרָה, שֶׁתְּהֵא בַּעֲדֵנוּ מְלִיצָה,

אוֹתוֹ בֹּקֶר הִרְגִּישָׁה שֵׁנִית בְּמָתְנֶיהָ

עֲסִיסֵי הַנְּעוּרִים, וְעָבְרָה בְּרַגְלֶיהָ,

כְּאַיָּלָה צְעִירָה, כָּל־הָעִיר בְּרִיצָה –

לְסַפֵּר אֶת־חַסְדֵי הַבּוֹרֵא. וּמִין דִּיצָה,

מִין שִׂמְחָה בְּלֹא סוֹף הִשְׁתַּלְּטָה אָז עָלֶיהָ,

שֶאֲנָשִים לֹא־מֻכָּרִים, שֶׁלֹא יָדְעָה מֵעוֹלָם,

הִיא עָצְרָה אוֹתָם בָּרְחוֹב וְסִפְּרָה לְכֻלָּם,

שֶׁהִנֵּה, אֵצֶל בִּתָּהּ שֶׁלָּהּ… הַשֶּׁבַח לָאֵל!

וְתִזְכּוּ גַם אַתֶּם לִרְאוֹת אֵצֶל יְלָדִים,

אֵצֶל בָּנִים וּבָנוֹת וּנְכָדוֹת וּנְכָדִים,

וְצֶאֱצָאֵיהֶם וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵיהֶם… וְכֵן

עַד בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ גּוֹאֵל־צֶדֶק, אָמֵן!

וְהָיְתָה מִין גִּילָה, מִין חֶדְוָה גְּדוֹלָה

מְרַטֶּטֶת בְּפָנֶיהָ וּמִדְּבָרֶיהָ עוֹלָה,

שֶׁתָּקְפָה גַם אֶת־הַזָּר הַמַּקְשִׁיב לִדְבָרָהּ:

– אָמֵן וְאָמֵן! תִּזְכִּי גַם אַתְּ! אֵימָתַי זֶה קָרָה?

– זֶה הַלַּיְלָה, יַקִּירִי… שֶׁתַּרְבֶּה לִי שָׁנִים…

וְנִפְרְדוּ זֶה מִזּוֹ כִּידִידִים יְשָׁנִים…

עוֹד זָכוּר לוֹ לְאַבָּא אוֹתוֹ יוֹם שִׂמְחַת־תּוֹרָה.

וְעַכְשָׁו הוּא עוֹמֵד וְאֵינֶנּוּ מַשִּׂיג:

מִי? הִיא? גַם הִיא כְּבָר יוֹצֵאת לְהַכְשָׁרָה?

הִיא גַם־כֵּן מִתְכּוֹנֶנֶת לִבְרֹחַ, לְהַרְחִיק?


הוּא רוֹאֶה אוֹתָהּ קְטַנָּה עוֹד, קְטַנְטנֶת כָּזֹאת,

חֲצִי גֹמֶד אָרְכָּהּ וְרַגְלֶיהָ מְפַזְּזוֹת,

וְּבֶאְגרוֹפֶיהָ מְבַקֶּשֶׁת לִתְפּוֹס כֶּתֶם חַמָּה,

הַמַּבְהִיר עַל הַקִּיר, וְאֵינָהּ מַצְלִיחָה.

וְעַכְשָׁו, רַק גָּדְלָה וְגָבְהָה רַק קִמְעָה –

וְהִיא כְּבָר מוּכָנָה לִפְרִיחָה, לִבְרִיחָה!

וּמִפְּנֵי מַה צָּרִיךְ לוֹ לִגְרֹם צַעַר חִנָּם?

הַמְעַט יְלָדִים שֶׁלּוֹ בָּרְחוּ מֵעֵבֶר לַיָּם,

וְהֵם לְאַבָּא וּלְאִמָּא כְּמֵתִים בְּחַיֵיהֶם?!

אוּלַי מַגִּיעַ לְפָחוֹת קַמְצוּץ נַחַת לָהֶם,

פֵּרוּר שִׂמְחָה יְהוּדִית, מִן הַבַּת־זְקוּנִים?

כְּגוֹן שֶׁתְּהֵא לְחָתָן מְהֻגָּן לְכַלָּה,

וְאִשָׁה כְּשֵׁרָה וְטוֹבָה לְבַעְלָהּ,

כְּמִצְוַת אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים הֲגוּנִים – –


“מִי? הִיא?!” – לֹא מִלָּה עוֹד. אֲבָל בְּתוֹכוֹ

חֲרוֹן־אֵין־אוֹן בּוֹ רָתַח, וְהִתְאַפֵּק בְּכָל כֹּחוֹ.

"מִי? הִיא?! ־ רַק חָזַר בְּכַעְסוֹ וְאָמַר –

הָרִירְאָף הַלָּזֶה!?"


וְאוּלָם בַּדָּבָר

הָאַחְרוֹן שֶׁאָמַר ־ בְּעַצְמוֹ לֹא הֶאֱמִין.

כִּי לְהַכְעִיס מַה־מַּבְהִיקָה הִיא הַיּוֹם בְּנוֹיָהּ!

דַּוְקָאּ עַתָּה רַק עֵינָיו נִפְקְחוּ לוֹ וְהֵבִין

מַה־פּוֹרַחַת, מַה תְּמוּרָה וּבְגוּרָה הִיא הוֹיָה.

אֵיךְ כָּל אֵבֶר מֵאֲבָרֶיהָ אוֹמֵר בָּהּ שִׁירָה,

וּמְפַכָּה הַשִּׂמְחָה מִשַּׁעֲרוֹתֶיהָ זָהָב.

הֲרֵי שְׁטוּת הִיא – אַךְ הוּא אוֹהֵב אֶת־בִּתּוֹ הַצְּעִירָה,

אֶת הַבַּת־זְקוּנִים, עַד מְאֹד אוֹתָהּ יֹאהַב.

הוּא מַרְגִּישׁ שֶׁעֵינוֹ מִתְמַלֵּאת וְחוֹשֶׁשׁ:

הֵן יְכוֹלָה עוֹד לָרֶדֶת דִּמְעָה. וַהֲלֹא

לֹא אִשָּׁה הוּא שֶׁיִבְכֶּה! וְאֵינוֹ מִתְבּוֹשֵׁשׁ

וּבוֹרֵחַ מִן הַמִּטְבָּח, עוֹד רוֹתֵחַ כֻּלּוֹ,

כִּבְיָכוֹל, וּמְדַבֵּר בְּקוֹל רָם, שֶׁדְּבָרָיו

יִהְיוּ לָהּ נִשְׁמָעִים: “הַלָּזֹאת? הָרִירְאָף?!!”


" – – בְּעוֹדוֹ בְּחַיָּיו לא הָיָה עוֹד יָדוּעַ

לְשׁוּם אָדָם כָּל גָּדְלוֹ הָאֲמִתִּי" – הַשִׂיחָה

מוּסַבָּה עַל רַ' פַיוֶלִי, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה,

שֶהַ“יָּארְצַיְט”30 שֶׁלּוֹ חָל בְּזֶה הַשָּׁבוּעַ.


כָּל הַקָּהָל הַמֵּסֵב כָּאן עוֹד זוֹכְרוֹ כְּמוֹ עַכְשָׁו,

לְרַבּוֹת גַּם אָחִי. עוֹדוֹ יֶלֶד, לִפְנֵי שָׁנִים,

הוּא נָסַע לַאֲלֶכְּסַנְדֶּר לַ“יִּשְׂמַח יִשָׂרֵאל”

וְזָכָה לִרְאוֹתוֹ שָׁם פָּנִים אֶל פָּנִים:

הַזָּקָן וְהַפֵּאוֹת שֶׁעֵינָם עֵין־זָהָב

וְהַטּוּב בְּלֹא שִׁעוּר שֶׁמִּן הָעֵינַיִם הֵהֵל.

מֵאֲחוֹרֵי הָאַלְמֵימָר מְקוֹמוֹ, מוּל הַדֶּלֶת.

הַטַּלִּית עַל רֹאשׁוֹ מִלְּפָנָיו מְשֻׁלְשֶׁלֶת,

שֶׁלֹּא לִרְאוֹת בְּעֵינָיו אֶת הָעוֹלָם מִסָּבִיב –

וְעוֹמֵד כָּךְ בִּתְפִלָּה כְּשָׁעָה וְיוֹתֵר.

לְאַחַר הַתְּפִלָּה זֵר חֲסִידִים אוֹתוֹ עוֹטֵר

לְבָרְכוֹ בְּחַג טוֹב. כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁבֶּן־אָחִיו

שֶׁל הָרַבִּי הוּא בִּלְבָד – הֲרֵי קְצָת חֲסִידִים

בְּמִקְצָת מִגְּדֻלָּתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ כְּבָר יוֹדְעִים.

הָרַבִּי מְכַנֶּה אוֹתוֹ “פֶּה זָהָב” – וְתָדִיר

הוּא שׁוֹתֵק בֶּאֱמֶת וְדִבּוּרוֹ מַה־נָּדִיר.


וּמִשּׁוּם שֶׁכָּזֶה הוּא הָיָה – זֶה מַכְפִּיל

הַמּוֹרָא עֵת זוֹכְרִים אֵיךְ עָלָיו, רַב־הַטּוּב,

בָּא הַמָּוֶת, וּמִי הוּא זֶה שֶׁנִּתֵּק מְשִׁי־הַפְּתִיל

שֶׁל חַיָּיו כָּךְ פִּתְאֹם, בִּמְהָרה, בְּחָטוּף!

שֶׁכֵּן לוּ לְקָחוֹ אֱלֹהִים וּכְמוֹת

כָּל אָדָם מֵת אַף הוּא – אַף־עַל־פִּי שֶׁמְּאֹד

מַר־הַמָּוֶת קָשֶׁה לְשֵׂאתוֹ וְאַף־עַל־גַּב

שֶׁצּוֹרֶבֶת כִּיקוֹד־מִדְבָּר הַדִּמְעָה, וְיִכְאַב –

וְיוֹתֵר מִן־הַכְּאֵב עוֹד תִּגְדַּל הַבּוּשָׁה.

שֶׁאֲנַחְנוּ, שֶׁהָאָרֶץ כֻּלָּהּ לָנוּ יְרֻשָּׁה

וַאֲנַחְנוּ בְּעָלֶיהָ וְיָדֵנוּ הִפְלִיגָה

לְהַשִּׂיג, לְהַשִּׂיג, וְהַרְבֵּה גַם הִשִּׁיגָה –

עוֹד נִשְׁאַרְנוּ עֲבָדִים לְאוֹתוֹ מִשְׂחָק אַכְזָר,

וּמַה־קָּשֶׁה כַּעֲבָדִים לְשַׁמֵּשׁ אֶת הַשָּׂר –

עִם־כָּל־זֶה עוֹד הָיִינוּ מְבַכִּים אֶת הַמֵּת

וְאוֹמְרִים: הוּא אֱמֶת וּמִשְׁפָּטוֹ גַם אֱמֶת,

הוּא יוֹדֵעַ יוֹתֵר מִמֶּנּוּ מָה רָע וּמַה טּוֹב.

אַךְ דָּמֵנוּ הַשָּׁפוּךְ עַל־חִנָּם, בְיָדַיִם,

לֹא יִשְׁקֹט! וּלְעוֹלָם, לְעוֹלָם, בְּלֹא סוֹף,

הוּא יִקְצֹף וְיִרְתַּח וְיִזְעַק לַשָּׁמַיִם!

עַד יִמָּחֵק הָרוֹצֵחַ הָאַחְרוֹן מִן־הָאֲדָמָה

וּשְׁמוֹ יִרְקַב וְהָיָה לְאָלָה וּלְשַׁמָּה.

אָז יִפְּלוּ חַרְצֻבּוֹת הַבַּרְזֶל גַם מֵעָלֵינוּ

וְהָאָרֶץ תְּחַיֵּךְ בְּשִׂמְחָה מוּל שָׁמַיִם.

אַךְ עַד אָז – אָרוּר לוֹעֵג לִכְאֵבֵנוּ, לְדִמְעָתֵנוּ

הַצּוֹרֶבֶת וְשׂוֹרֶפֶת כְּמִדְבָּר צְמֵא־מַיִם – –

לִפְעָמִים הוּא רוֹאֶה בַּחֲלוֹמוֹ, הַמִּדְבָּר –

דְּרָכִים רְחָבוֹת וּסְלוּלוֹת יִחְגְּרוּהוּ.

רוֹעֲשִׁים מַעְיָנוֹת. וּמֵרַחֲמוֹ הֶעָקָר

גָּחִים עֵצִים תְּמִירִים, אֲפוֹדֵי־יֶרֶק יַקִּיפוּהוּ.

וְגַם אָנוּ חֲלוֹמֵנוּ לְעִתִּים כָּל־כָּךְ נִפְלָא –

כְּכִעוּר הַיּוֹמְיוֹם. כַּמְּצִיאוּת בְּשִׁפְלָהּ,

זוֹ שֶאֵין עָלֶיהָ אֶלָּא לַחֲרֹק שֶׁן וּלְקַלֵּל

וְלִבְכּוֹת. אַךְ תּוֹךְ־כְּדֵי הַחֲרִיקָה וְהַיְלֵל

הַחֲלוֹם יוֹרֵד עָלֵינוּ – וְאָנוּ מִתְפַּיְּסִים.

הָאֲוִיר נַעֲשֶׂה זַךְ וְכָחֹל, וְהַיִסּוֹרִים,

כָּל־כַּמָּה שֶׁרַבִּים הֵם וּמָרִים כִּמְרוֹרִים,

נַעֲשִׂים כְּשִירָה. וּרְאֵה, עַל עֲמָקִים,

נוֹגְעִים לֹא־נוֹגְעִים בָּאֲדָמָה, יְרַחֲפוּ;

הַגְּלִימוֹת הָרְחָבוֹת, הַצְּחוֹרוֹת, יְרַפְרְפוּ

בֶּחָלָל. יְדֵיהֶם נְטוּיוֹת לַשָּׁמַיִם.

וּבְהִירִים מִכּוֹכְבֵי הָרָקִיעַ הָעֵינַיִם.

שַׁרְבִיטֵי־אוֹר מְפַזְּרִים הֵם בְּכָל־מָקוֹם, קַרְנֵי־זִיו,

וּמְטַאטְאִים כִּבְמַכְבֵּדוֹת אֶת־הַחֹשֶךְ שֶׁמִּסָּבִיב.

וְרַחוּם זֶה הָאוֹר ־ וְחָמוּר. הוּא לָטִיף,

אַךְ הוּא גַם מְיַסֵּר: הַקַּרְדֹּם הַמְלֻטָּשׁ,

שֶׁהָיָה תָּמִיד מוּכָן לַהֲרֹג אֶת־הַחַלָּשׁ,

הִתְהַפֵּךְ מוּל נוֹשְׂאוֹ וְהָרַג אֶת־הָרוֹצֵחַ.

לְאַסִּירֵי הָרִשְׁעָה מוֹסְרוֹתָם הוּא פּוֹתֵחַ.

לַפְּצוּעִים – בְּחֶמְלָה יְרַפֵּא פִּצְעֵיהֶם.

הַפְּזוּרִים־וּסְעוּרִים, הַמְגֹרָשִׁים מִשִּׂנְאָה –

מִקַּצְוֵי הָעוֹלָם יְכַנֵּס פִּזּוּרֵיהֶם

וִיבִיאֵם אֶל בֵּיתָם בְּשִׂמְחָה ובְרִנָּה,

מְדַבְּרִים שָׂפָה אַחַת וּדְבָרִים אֲחָדִים,

וּמוּשָׁב לֵב־אָבוֹת הַדָּווּי עַל־בָּנִים,

כְּמוֹ אָז, בִּימֵי קֶדֶם, לְפָנִים־לְפָנִים,

בְּטֶרֶם יַד הָאוֹיֵב אוֹתָם פִּזְּרָה נִפְרָדִים.

וְהַבִּיטוּ וּרְאוּ! מַה־גְּדוֹלָה הַבּוּשָׁה,

מָה־רַבָּה חֶרְפָּתוֹ שֶׁל הָאוֹיֵב! רֹאשׁוֹ כָּפוּף

לָאֲדָמָה וְעֵינוֹ בֶּעָפָר כְּבוּשָה,

הוּא כּוֹרֵעַ עַתָּה מִתְחָרֵט וְנָזוּף

וְעַל־חֵטְא הוּא מַכֶּה לִפְנֵיהֶם. לִפְנֵי אוֹתָם,

שֶׁמִּשֶּׁלֶג זַכּוֹת וּבְהִירוֹת גְּלִימוֹתָם

וְזִרְמֵי־אוֹר טְהוֹרִים מְפַכִּים בְּעִקְבוֹתָם.

בְּרֶטֶט־גִּיל אָנוּ מַבִּיטִים וְהֵיטֵב מַכִּירִים,

מָה־הֵיטֵב, אֶת־מַחֲנוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַמַּזְהִירִים,

הַמְרַחֲפִים מֵעַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה – הֲלֹא הֵם

קְדוֹשֵׁינוּ. אֶת־הָאֵשׁ וְהַחֶרֶב וְהַתְּלִיָּה,

וְהַדִּקּוּר וְהָאִפּוּן וְהָעִנּוּי וְהַטְּבִיעָה –

אֶת־הַכֹּל הֵם נָשְׂאוּ וְסָבְלוּ בְּחַיֵיהֶם.

וְאוּלָם, הַתְּלוּיִים, הַשְׂרוּפִים וְהַטְּבוּעִים –

בֵּאלֹהִים! – לֹא לַשָּׁוְא חַיֵיכֶם שְׁקוּעִים!

נִרְאֲכֶם כַּחַמָּה וְכַכּוֹכָבִים מַזְהִירִים.

כְּמוֹתָם נִצְחִיִּים אַתֶּם וּכְמוֹתָם מְאִירִים

לָאֲדָמָה. וּבֵין שֶׁהַחשֶׁךְ מְעֻבֶּה מִסָּבִיב,

וּבֵין שֶׁשּׁוֹחֵק הַנָּהָר וְהַשָּׂדֶה בְּאוֹר זִיו –

אָנוּ תָּמִיד נִזְכָּרְכֶם וְתָמִיד בָּכֶם נָשִׂיחַ.


גַּם עַכְשָׁו, בַּסְּעֻדָּה שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ,

לֹא נִמְנַע הַקָּהָל מִלְּהַזְכִּיר אֶת אַחַד

הַקְּדוֹשִׁים. וּבְשָׁעָה שֶׁהַזְכִּירוּהוּ ־ וְרָעַד

כָּל גּוּפָם. וְאִלְּמִים הֵם הִבִּיטוּ אָדָם

בַּחֲבֵרוֹ, מִבִּלְתִּי־יְכֹלֶת לְדַבֵּר, וְנָדַם

כָּל־פֶּה מֵאֵין כֹּחַ לְהַעֲלוֹת הַצְּעָקָה

הַשּׁוֹכֶנֶת בְּעָמְקָהּ שֶׁל הַנְּשָׁמָה כְּעָקָה

גְּדוֹלָה, זֶה הַכְּאֵב הַחוֹתֵךְ וְנוֹקֵב –

הַשַּׁוְעָה הַחֲנוּקָה, הַכְּבוּשָׁה בֶּחָזֶה,

שֶׁאָדָם לֹא צָעַק אוֹתָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה,

כִּי גָדוֹל הָאָסוֹן וְחָרִיף הַכְּאֵב,

וְנוֹקֵב, – אַךְ יוֹתֵר עוֹד הַחֶרְפָּה גְּדוֹלָה,

שֶׁכָּךְ לָנוּ הוֹיֶה וְכָךְ לָנוּ עוֹלָה.

כִּשְׁתִיקָתָהּ שֶׁל הָאֵם שֶׁמֵּת עָלֶיהָ עוֹלָלָהּ,

אִם־כִּי נִקְרָע בָּהּ הַלֵּב וְּכָעָלֶה בֶּחָלָל

בַּסְּעָרָה יִטַּלְטֵל – כָּךְ יָשַׁב עַכְשָׁו הַקָּהָל

נֶאֱלָם וְקָפוּא וְּמֻאֻבָּן כֻּלּוֹ יַחַד,

מְדֻכְדָּךְ וּמְשֻׁתָּק מִמּוֹרָא וּמִפַּחַד

הַדָּבָר, שֶׁכָּל אֶחָד מֵחָדָשׁ אוֹתוֹ רָאָה,

כָּל־כָּךְ בָּרוּר וּבוֹלֵט, כְּמוֹ אֶתְמוֹל אַךְ קָרָה.


רַ' פִּינְחָס בַּלֵּילוֹת לֹא הָיָה אָז יָשֵׁן.

לֹא בִּלְבַד מִשּׁוּם שֶׁהַכֹּל מִסָּבִיב הָיָה עָשֵׁן

מִתַּבְעֵרַת הַכְּפָרִים, מִקָּמָה הַלּוֹהֶטֶת –

מִשְּׁמֵי הַקַּיִץ קָרַע מִי כְּסוּת־הַתְּכֵלֶת הַמְקֻשֶּׁטֶת

נְקֻדּוֹת־כֶּסֶף וְהִבְעִיר אֶת־רְקִיעַ הַלֵּיל

וְעִרְטֵל מַעֲרֻמֵּי הַשָּׁמַיִם הַדְּלוּקִים –

הַרְבֵּה יוֹתֵר לָהֲטוּ בּוֹ פְּצָעָיו הָעֲמֻקִּים

וּבָכָה רַ' פִּינְחָס בְּקִרְבּוֹ וְיִלֵּל.

וּפַעַם אַחַת, כְּשֶׁנִּרְדַּם, בִּשְׁנָתוֹ נַעֲשָׂה

כָּל כַּךְ רַע לוֹ וְהֵעִיקָה עָלָיו עוֹפֶרֶת־הַמַּשָּׂא,

כְּאִלּוּ הַר, צוּר עֲנָק, נֶעֱקַר מִמְּקוֹמוֹ

וּבָא לָשֶׁבֶת עָלָיו וּלְהָעִיק בַּחֲלוֹמוֹ.

וְכָל־כָּך לוֹ לָפַת הַכְּאֵב אֶת־הֶחָזֶה,

שֶׁקָּרוֹב הָיָה לָמוּת וְאָדָם מִסָּבִיב

לֹא יֵדַע, אִלּוּ בְּנוֹ לֹא הִשְׁגִיחַ בָּזֶה.

רַק בְּקשִׁי הִצְלִיחוּ אֶת־רוּחוֹ לְהָשִׁיב.

הוּא קָרַע אֶת עֵינָיו הַבּוֹהוֹת לִרְוָחָה

כְּאָדָם שֶׁפִּתְאֹם הוּא עוֹלֶה מִנִּי־תְהוֹם

וְרוֹאֶה מִסְּבִיבָיו אֲנָשִים וְאוֹר־יוֹם.

וּזְמַן־מָה עוֹד שָׁכַב וּלְשׁוֹנוֹ שְׁתוּקָה,

אַחַר־כָּךְ נֶאֱנַח אֲנָחָה עֲמֻקָּה,

וְרָוַח לוֹ, כַּנִּרְאֶה, מֵאוֹתָהּ אֲנָחָה,

וְהִתְחִיל מְדַבֵּר וּמְסַפֵּר קֶטַע־קֶטַע

בְּאָזְנֵי בְּנוֹ־בְּכוֹרוֹ אֵיךְ קָרָה הַדָּבָר:

בַּחֲלוֹמוֹ הוּא רָאָה אֶת ר' פַיוֶלִי לְפֶתַע.

שְנֵי קוֹזַקִּים מְשָׁכוּהוּ אֶל עֵץ הַתְּלִיָּה

וְקָשְׁרוּ לוֹ אֶת חֶבֶל הַתְּלִיָּה בַּצַּוָּאר.

הוּא שָׁתַק. וְאוּלָם הָעֵינַיִם, הָעֵינַיִם!

כָּאן הִפְסִיק רַ' פִּינְחָס וּמֵרַר בִּבְכִיָּה

וְדִבּוּר לֹא יָכוֹל עוֹד הַעֲלוֹת עַל־הַשְׂפָתַיִם.


רַ' פִּינְחָס נַעֲשָׂה מֵאָז אַשְׁכְּנַזִי נִלְהָב,

וּבְמַפַּלְתָּם שֶׁל הָרוּסִים הוּא רָאָה מֵעַכְשָׁו

אֶת מַטֵּה־זַעַם הָאֱלֹהִים וְאֵת־שֵׁבֶט הַנְּקָמָה,

עַל צָרוֹתֵינוּ שֶׁלָּנוּ, עַל הַשֹּׁד וְהָרְצִיחָה!


גָּם עַתָּה, מוֹצָאֵי־שַׁבָּת, כְּשֶׁנִּתְגַּלְגְּלָה הַשִּׂיחָה

עַל אוֹתָהּ הַזְּוָעָה שֶׁבִּזְמַן הַמִּלְחָמָה,

חַי שֵׁנִית כָּל־הַדְּוָי כְּמִלְּפָנִים וְהִרְגִּישוֹ

בְּכָל כָּךְ חֲרִיפוּת ־ כְּאִלּוּ נָחָש הִכִּישׁוֹ.


"כֹּל נִשָּׂא וְכֹל נִסְבֹּל ־ הִכְרִיז עַל כֵּן רַ' פִּינְחָס –

עַמִּים תַּמִּים, וְהַיְהוּדִי – עוֹדוֹ חַי כְּמֵאָז,

יְהוּדִי לְעוֹלָם יְהוּדִי הוּא נִשְׁאָר!"


"רַ' פִּינְחָס ־ נִכְנַס הָאָח בִּדְבָרָיו לִפְנֵי הַגֶּמֶר –

זֶה הַזֶּמֶר נִתְיַשֵׁן זֶה מִכְּבָר, זֶה מִכְּבָר,

וְכָל־מִי שֶׁסּוֹמֵךְ עָלָיו וּמִתְפָּאֵר בְּזֶה הַזֶּמֶר –

אוֹ שֶׁאֵינֶנּוּ מַרְגִישׁ מַה־שֶׁיַּכְאִיב וְיִבְעַר,

אינוֹ רוֹאֶה אֶת־הַחֶרֶב הַמֻּנַּחַת עַל הַצַּוָּאר,

אוֹ שֶׁכֵּן הוּא מַרְגִּישׁ וְרוֹאוֹת גַּם עֵינָיו –

וְרוֹצֶה לְנַחֵם אֶת־עַצְמוֹ בְּכָזָב.

מַה־תּוֹעֶלֶת, רַ' פִּינְחָס, מַה־תּוֹעֶלֶת יֵשׁ בָּזֹאת

שֶׁ“יְהוּדִי יְהוּדִי הוּא”? אַךְ הוֹאִילָה לַחֲזוֹת

מַה־מַּרְאֶה לָנוּ יֵשׁ וּמַה דְּמוּת וְצוָּרה?

הֲרֵי מִכָּל הָאֻמּוֹת אֻמָּתֵנוּ אֲרוּרָה

וְהָיִינוּ בֵּין כָּל הָעַמִּים לִקְלָלָה

וּלְחֶרְפָּה, וְחַיֵּינוּ תָּמִיד – בֶּהָלָה.

רְחוֹבוֹתֵינוּ הַצָּרִים פְּתוּחִים וְּגלוּיִים,

לְכָל נַעַר וְשֵׁגֶץ וְעֶבֶד בְּזוּיִים,

הָרוֹצִים לְהִתְהוֹלֵל בְּמִקְצָת וְלִטְעוֹם

טַעַם דָּם יְהוּדִי בְּאֹפֶל־לֵיל אוֹ בְּאוֹר־יוֹם.

וּבָנֵינוּ וּבְנוֹתֵינוּ כּוֹאֲבִים, דּוֹאֲבִים,

וּלְקוֹל צְחוֹק הַפּוֹרֵעַ הַפָּרוּעַ גּוֹוְעִים!

וּלְמָחֳרָת, לְאַחַר שְׂחוֹק דָּמִים שֶׁכָּזֶה –

נָא הַטְרַח עַצְמְךָ אֶל הָרְחוֹב וַחֲזֵה,

הִתְבּוֹנֵן, רַ' פִּינְחָס, וּרְאֵה מַה־מְּעַט

נִשְׁתַּנָּה מִנְהָגוֹ שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד:

מְנַגְּבִים אֶת הַדָּם, מְשַׁכְּחִים הַצָּרוֹת –

וּמִתְקַשְּׁטִים כְּמִקֹּדֶם בַּנּוֹצוֹת הַזָּרוֹת!

מְכַשְׁכְּשִׁים כִּכְלָבִים בִּזְנָבָם וּמְחַקִּים

כְּמִקֹּדֶם מִנְהָגָם וְדַרְכָּם שֶׁל הַמַּכִּים

בַּלָּשׁוֹן וּבַשֵּׁם, בַּתְּנוּעוֹת, בַּלְּבוּשִׁים.

וּמִי הוּא זֶה הָעוֹשֶׂה כָּךְ? הַצּוֹעֲנִים? הַכּוּשִׁים?

לֹא וָלֹא! רַק אֲנַחְנוּ, הָעָם הַנִּבְחָר!

עַל־כֵּן דַּי וּמַסְפִּיק בְּזוֹ תִפְאֶרֶת הַסֶּלֶף!

“יְהוּדִי לְעוֹלָם יְהוּדִי הוּא” תֹאמַר?

אָמְנָם כֵּן, אַךְ גַּם כֶּלֶב לְעוֹלָם הֲרֵיהוּ כֶּלֶב!

וְאַל־נָא תִּתְרָעֲמוּ כִּי כָּל־מַה שֶׁתִּנָּה

כָּאן לִבִּי – זֶה אֵינוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, מִשִּׂנְאָה.


תְּכוּפוֹת בְּכִי חָנוּק בִּי בּוֹעֵר וְרוֹתֵחַ

וְעוֹלֶה וְתוֹפֵס בִּגְרוֹנִי כְּרוֹצֵחַ.

מֶה הָיִיתִי רוֹצֶה אָז לִבְכּוֹת וְלִפְרֹק

הַמַּשָּׂא הַכָּבֵד הַמֵּעִיק שָׁם עָמֹק!

וְאוּלָם, אַף־עַל־ פִּי שֶׁגּוֹעֵשׁ בִּי הַדָּם

וְהַדֶּמַע צוֹרֵב וְשׂוֹרֵף בִּי בָּעַיִן,

אֲנִי יוֹדֵעַ לִשְׁתֹּק וְתָמִיד פִּי נִדָּם.

כִּי יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵינֶנּוּ, כִּי אָיִן –

אִם־כִּי נִכְסֶפֶת הַנֶּפֶשׁ אֵלָיו בְּרָב־כֵּמַהּ –

הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא וִיחַבֵּק כְּמוֹ אָח

וְיֹאמַר: אֲנִי יוֹדֵעַ מַשָּׂאֲך שֶׁכָּל כָּךְ

הוּא עָלֶיךָ מֵעִיק וְרוֹאֶה אֶת הַדֶּמַע

שֶׁאַתָּה מִסְתַּתֵּר עִמָּהֶם בַּזָּוִית –

וְיוֹדְעָם אָנֹכִי, כִּי הַמַּשָּׂא הַמַּכְבִּיד,

שֶׁאַתָּה הַנּוֹשְׂאוֹ, וְאַף־גַּם זֶה הַדֶּמַע,

שֶׁאַתָּה הָרוֹסְסוֹ – הֵם שֶׁלִּי, שֶׁלִּי הֵמָּה.

מִישֶׁהוּ רַק שׁוֹאֵל, כָּכָה־סְתָם, מַה־שְּׁלוֹמִי –

בַּאֲדִישׁוּת קְרִירָה, בְּחִיוּךְ עַרְמוּמִי,

בְּנֻסָּח־שֶׁל־סוֹחֵר וּבְלָשוֹן עַכּוּ’מִי."

"הוֹי רְאוּ נָא, רְאוּ! צַדִּיק חָדָש בָּא לָעִיר?!

מִין נִסְתָּר?" וְעֵינָיו גִּלְגֵּל פִּינְיֶה’לִי וְהֶעֱבִיר

מֶבָּטוֹ עַל־פְּנֵי הַתִּקְרָה וּפָתַח

בְּנִגּוּן.


וּפִתְאֹם נִתְבַּיֵּש לוֹ, הָאָח,

הִשְׁפִּיל עֵינָיו וּזְמַן מָה הוּא עָמַד כְּאִלֵּם.


"לֹא אֶת זֹאת שֶׁסּוֹבֵל אֲנִי – אָמַר מְגַמְגֵּם –

לְסַפֵּר לָכֶם בִּקַּשְׁתִּי. סוֹף־כָּל־סוֹף, הֵן כֻּלָּנוּ

סוֹבְלִים בְּשָׁוֶה, וְנִסְבֹּל, בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם,

עוֹד רַבּוֹת בַּשָּׁנִים. רַק אֶת זֹאת, שֶׁעוֹד אָנוּ

נוֹהֲגִים מַעֲשֵׂה־ קוֹף! בַּהִלּוּךְ, בַּדִּבּוּר!"


"אִם־כֵּן לְמִי מְסַפֵּר אַתָּה אֶת־זֶה הַסִּפּוּר?

הַאִם לָנוּ, הַבַּטְלָנִים? הֵן מוּטָב שֶׁתִּפְנֶה

אֲלֵיהֶם, לַשְּׁמֶנְטִילִיגֶנְטִים שֶׁלְּךָ… כִּי הִנֵּה

אַתָּה יוֹשֵׁב כָּאן עִמִּי כְּשָׁעָה שְׁלֵמָה,

וַאֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים בֵּינֵינוּ יִידִישׁ… הֵי, מָה

סוֹבְרִים אַתֶּם? מְדַבֵּר אֲנִי יִידִישׁ אוֹ לָאו?

וּמַה טִּיב הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעוֹשֶׂה אֲנִי עַכְשָׁו –

הֵן עֵינֶיךָ רוֹאוֹת: סְעֻדַּת מְלַוֶּה־מַלְכָּה;

זֶה עִנְיָן יְהוּדִי, אוֹ שֶׁמָּא לָאו, אַדַּעְתָּךְ סָלְקָא?

וּבְנוֹגֵעַ לְהִלּוּכִי – בְּבַקָּשָׁה, הַבֵּט וּרְאֵה!"

וְאָז פִּינְיֶה’לִי קָם בְּכָל אֹרֶךְ הַקּוֹמָה

וְנִצַּב מְרֻחָק בְּמִקְצָת מִן הַכִּסֵּא,

שֶׁיִּרְאוּהוּ הֵיטֵב בַּקַּפֹּוטָא, הַדּוֹמָה

לְמִין רֶשֶׁת אַטְלַס, נְקוּבָה כִּכְבָרָה.


"אַתָּה מַבִּיט? – שׁוֹאֵל פִּינְיֶה’לִי אֶת אָחִי בַּהֲבָרָה

שֶׁל נַחַת־רוּח – הַבֵּט־הַבֵּט. זוֹ הֶחָזִית, וְעַכְשָׁו – –"


וְעַכְשָׁו הִפְנָה פִּינְיֶ’לִי לְאָחִי אֶת־הַגָּב,

וּבְנַחַת, לֹא מַהֵר, כְּדֻגְמָנִית שֶׁל שַׁעֲוָה

הַסּוֹבֶבֶת עַל־כַּנָּהּ בְּחַלּוֹן־רַאֲוָה –

עַד שֶׁכָּל הַמְסֻבִּים לַשֻּׁלְחָן הִתְפַּתְּלוּ

מֵרֹב צְחוֹק וְאֶת יַרְמוּלְקוֹתֵיהֶם הֵם נָטְלוּ

וְהֶחֱזִיק כָּל־אֶחָד עַל גַּבֵּי פַּדַּחְתּוֹ,

כָּל־כָּךְ יָפֶה עָשָׂה פִּינְיֶה’לִי אֶת כָּל־מְלַאכְתּוֹ.


“מַה תֹאמַר לְהִלּוּכִי? יְהוּדִי הוּא אוֹ לָאו?”

וּפִּינְיה’לִי בְּנַחַת־רוּחַ שָׁב לִמְקוֹמוֹ וְיָשַׁב.


אָז הִגִּיד חַיִּים־דָּוִד: "בֶּאֱמֶת, יְהוּדִים,

עוֹד לֹא הָיִינוּ מֵעוֹלָם בָּעוֹלָם כָּך יְרוּדִים

כְּמוֹ עַכְשָׁו. וְהָרַעַל וְהַשִׂנְאָה מִתְגַּבְּרִים

בְּכָל־מָקוֹם. דּוֹחֲקִים אֶת־רַגְלֵינוּ בְּאֵשׁ!

מִכָּל־מָקוֹם מְבַקְּשִׁים רַק לְגָרֵשׁ, לְגָרֵשׁ –

וּלְהֵיכָן? וּכְפִי שֶׁהָעִתוֹנִים מְסַפְּרִים – – –

"הָעִתּוֹנִים מְסַפְּרִים! – עִקֵּם רַ' גוּטְמַן הַחֹטֶם –

אַי שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם! הָעִתּוֹנִים סִפְּרוּ גַם קֹדֶם!

הָעִתּוֹנִים מְסַפְּרִים! וְאִם מְסַפְּרִים הֵם, אָז מַהוּ?

מֶנְדֶּל, קַח נָא וְּפְתַח וְזַמֵּר אֵלִיָּהוּ…"


וְאִמָּא הִקְשִׁיבָה מֵעֵבֶר לַסָּף,

וְאִם־כִּי הַפֵּרוּשׁ לֹא הָיָה לָהּ יָדוּעַ,

הַמִּלִּים שֶׁהוּשְרוּ – הֵן בִּלְבַד הִשְׁכִּירוּה,

וְכתְרוּעָה מְבַשֶּׂרֶת שֶׁל שׁוֹפַר הַזָּהָב

כֵּן הָיוּ לָהּ הַשֵּׁמוֹת דָּוִד, מָשִׁיחַ, אֵלִיָּהוּ,

שֶׁחָזְרוּ בֹּו בַּזֶּמֶר וּבְאָזְנֶיהָ נָגָעוּ.

שֶׁיָּבוֹא כְּבָר אֵלִיָּהוּ, מְבַשֵּׂר הַבְּשׂוֹרָה

וִירַפֵּא פְּצָעֶיהָ וּפִצְעֵי כָּל־תֵּבֵל!

שֶׁיָּבוֹא וִינַחֵם! כִּי הָעוֹלָם – אִמִּי סְבוּרָה –

דַּוְקָא עַכְשָּׁו הוּא זָקוּק בְּיוֹתֵר לַגּוֹאֵל.

כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁכָּל יוֹם כָּל־כָּךְ נָאֶה וּמֵהֵל –

הוּא לוֹחֵץ וּמֵעִיק כַּמַּשָׂא הַכָּבֵד,

וְכַדֶּמַע הַטַּל שֶׁעִם־שַׁחַר יוֹרֵד,

וְהַשֶּׁפַע הַמָּתוֹק שֶׁל סוֹף־קַיִץ – כְּלַעֲנָה

הוּא לָהּ מַר, וּמָלֵא בָּה לִבָּהּ שֶׁנַּעֲנָה,

וְעוֹבֵר עַל גְּדוֹתָיו, וּבִכְלָל וּבִכְלָל – –


שְׁנֵים־עָשָׂר אֶפְרוֹחִים הִיא הָרְתָה וְיָלְדָה,

וּשְלֹשָׁה מֵחֵיקָהּ מַר־הַמָּוֶת גָּזַל.

נִשְׁאֲרוּ לָהּ תִּשְׁעָה. וְאוּלָם רַק יַלְדָּה

יְחִידָה, הַצְּעִירָה בְּכֻלָּם, רַק הַבַּת־

זְקוּנִים, נִשְׁאֲרָה עוֹד בַּבַּיִת. בַּ"פִּנָּה

הַנִּדַּחַת", כִּלְשׁוֹנָהּ ־ וְאַף הִיא עוֹד מְעַט

וְתִבְרַח כְּכֻלָּם, וְתִפְרַח מִקִּנָּהּ…


בֵּן אֶחָד בִּנְיוּ־יוֹרְק, אַלְלַי לָהּ וְאוֹי!

אַף־עַל־פִּי שֶׁתָּמִיד הוּא כּוֹתֵב לְשֵׁם נוֹי

שֶׁהַכֹּל אֶצְלוֹ טוֹב וְ“אוֹלְרַיט” וְ“אוֹ־קֵי”,

הִיא שׁוֹמַעַת בְּמִכְתָּבָיו קוֹל גַּעְגּוּעִים הַבּוֹקֵע,

וְכַמָּה הִיא מִתְגַּעְגַּעַת – אֱלֹהִים הַיּוֹדֵעַ!

זֶהוּ יֶלֶד – יַהֲלֹם!


הַשֵּׁנִי בְּפָּרִיס,

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ לֶחֶם וְהָעֵסֶק מַכְנִיס,

כִּי תָמִיד הוּא מְנַחֲמָה רַק בִּ“בְּיֶן” וּבִ“בְּיֶן”

שֶׁפֵּרוּשֹׁו הוּא כִּי טוֹב – הִנֵּה אַף־עַל־פִּי־כֵן,

אִלּוּ הָיָה עִמָּהּ כָּאן – הָיָה וַדַּאי יוֹתֵר נָעִים.

כִּי חוֹלְפִים וְעוֹבְרִים בִּמְהִירוּת הַחַיִּים,

שָׁעָה שָׁעָה, יוֹם אֶל יוֹם וְשָׁנָה לְשָׁנָה –

וְהִנֵּה כְּבָר עָבְרוּ וְהַשֶּׁמֶשׁ פָּנָה!

וְכָל אֶחָד לְעַצְמוֹ, בְּעַצְמוֹ, בְּמָקוֹם אַחֵר,

וּבְסִמָּנִים שֶׁל דְּיוֹ צָרִיךְ אֶל־יֶלֶד לְדַבֵּר,

אֶל משֶׁה וּשְׁמוּאֵל, אֶל בָּנֶיהָ הַשְּׁנַיִם.

וְרָחֵל עִם לֵאָה, בְּנוֹתֶיהָ הַשְּׁתַּיִם,

הֶעֱמִידוּ כָּאן חֻפּוֹת – וְהִפְלִיגוּ לִקְצֵה תֵבֵל

הַרְחֵק הַרְחֵק אֶל־מֵעֵבֶר לַיָּם, עִם בַּעֲלֵיהֶן,

וַעֲדֵי שֶׁזּוֹכִים מֵהֶן מִשָּׁם לְקַבֵּל

צוּרַת־אוֹת – הָעֵינַיִם יוֹצְאוֹת מֵחוֹרֵיהֶן.

הִיא הוֹלֶכֶת אֶל־הַדֹּאַר. אִם כִּי יַאן הַדַּוָּר

מִתְרָעֵם וְתָמִיד הוּא מַטִּיף לָהּ מוּסָר

וְאוֹמֵר: "כְּשֶׁיֵּשׁ רַק מִכְתָּב בִּשְׁבִילֵךְ –

כְּלוּם אֵינֶנִי מֵבִיא? אִם־כֵּן לָמָּה לֵילֵךְ

עַד לְכָאן, אֶל־הַדֹּאַר?" לֵךְ סַפֵּר לוֹ, לַגּוֹי,

שֶׁהָאֵם הַיְּהוּדִית כָּךְ אֲבוֹי לָהּ וָאוֹי,

וֵאלֹהִים כָּךְ הִקְשָׁה גוֹרָלָהּ וְהֵמַר,

שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְצַפּוֹת לַדַּוָּר

עַד שֶׁיָּבוֹא אַחַר־כָּךְ וְהַבַּיְתָה יָבִיא.

וְאִם אִכְפַּת לוֹ עִנְיַן הַנְּתִינָה אֶל הַיָּד –

הִיא תִתֵּן לוֹ בֵּין־כָּךְ וּבֵין־כָּךְ, וּבִלְבָד

שֶׁיִּהְיֶה, הוֹי, מִכְתָּב מִילָדִים! כְּלוּם יָבִין

אֶת זֹאת יַאן, מַה־יָּקָר הוּא, מַה־טּוֹב?

אֱלֹהִים לוֹ נָתַן, לְיַאן נוֹשֵׂא הַמִּכְתָּבִים –

אוֹמֶרֶת אִמָּא – חַיִּים מֵחַיֶּיהָ טוֹבִים.

קֹדֶם־כֹּל – הַיְלָדִים הֵם בְּכָאן, מִקָּרוֹב.

הֵם בַּכְּפָר הַסָּמוּךְ, אוֹ הַסָּמוּך לַסָּמוּךְ.

הוּא רוֹצֶה לִרְאוֹתָם – בָּא יוֹם־אָלֶף וַהֲרֵיהוּ

מְהַלֵּךְ אֶל־הַכְּפָר אֶל בְּנוֹ וְרוֹאֵהוּ,

וְאֵינֶנּוּ זָקוּק לְרַכֶּבֶת, לָאֳנִיָּה,

לְחַכּוֹת וּלְכַלּוֹת אֶת־עֵינָיו בְּצִפִּיָּה

לְמִכְתָּב, לְדִבּוּר שֶׁעַל נְיָר הוּא עָרוּךְ!


"לֵאָה – בְּקוֹלוּמְבִּיָּה, בִּבְּרַזִּילִיָּה – רָחֵל!

הֵן מִשְׁפַּחַת צוֹעֲנִים שֶׁבַּעֲגָלָה תִטַּלְטֵל,

אַף גַּם הִיא חַיָּה יַחַד וְיַחְדָּו הִיא צוֹעֶנֶת!" –

אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת אִמָּא לֹא פַּעַם טוֹעֶנֶת.


הַשְּׁלִישִׁי בַּבָּנִים לֹא הִרְחִיק בְּיוֹתֵר,

לְפִי־שָׁעָה הוּא בְּעִיר הַבִּירָה מִתְגּוֹרֵר.

אַךְ הוּא סְתָם לֹא אָדָם כִּדְבָעֵי. כְּבָר לְמַעְלָה

מִשְּׁלשִׁים, וְאֵינֶנּוּ עוֹשֶׂה עוֹד, אוֹיָה לָהּ,

חֶשְׁבּוֹנוֹ מַה־תַּכְלִית יֵשׁ בָּזֶה וְתוֹחֶלֶת.

רַק בִּלְבֵּל לוֹ רֹאשׁוֹ בִּדְבָרִים שֶׁנָּאִים

הֵם לְנַעַר, וְלֹא לוֹ. וּכְשֶׁבָּא לִפְעָמִים

לָעֲיָרָה כְּאוֹרֵחַ, וְאִם הִיא אוֹתוֹ שׁוֹאֶלֶת,

מַה־יִּהְיֶה בְּסוֹפוֹ? עַד־מָתַי יְשַׂחֵק

בְּמִשְׂחַק הַיְלָדִים הַלָּזֶה? וְאִם עוֹלָמִית

הוּא חוֹשֵׁב כָּךְ: צִיר־צָר, כִּצְרָצַר? – הוּא צוֹחֵק…

שֶׁיַּעֲזֹר אֱלֹהִים וְיַנְחֵהוּ לְתַכְלִית!


וְהַבֵּן הָרְבִיעִי – אַף הוּא נוֹסֵעַ בְּקָרוֹב

לִבְּרַזִּיל, לַאֲחוֹתוֹ.


וְהַבֵּן יַעֲקֹב,

הַחֲמִישִׁי לַבָּנִים, בְלֹא פְּרוּטָה שְׁבוּרָה

הוּא בָּרַח לַמָּקוֹם שֶׁרָחֵל אִמֵּנוּ קְבוּרָה,

אֶל הָאָרֶץ הַהִיא, שֶׁהִיא גַם יְקָרָה לָהּ,

וְהִיא גַם מִקְּרִיאָה בִּ“צְאֶינָה־וּרְאֶינָה” מֻכָּרָה לָהּ.

הִיא עַצְמָהּ, לוּ רִחֵם כְּבָר הַשֵּׁם וְרָצָה

כְּבָר לִגְאֹל אֶת־עַמּוֹ בִּזְרוֹעוֹ הַנְּטוּיָה,

הִיא הָיְתָה לֹא הוֹלֶכֶת לְשָׁם, רַק רָצָה.

כִּי־עַל־כֵּן הַבִּקְתָּה שֶׁלָּהּ, קַשׁ וָחֹמֶר בְּנוּיָה,

אַף־עַל־פִּי שֶׁחֲבִיבָה הִיא עָלֶיהָ, בְּכָל־זֹאת

לֹא בֵּיתָה הִיא. אַף בַּקַּיִץ הִיא קוֹפֵאת כָּאן בַּקֹּר.

וְגַם צִפּוֹר בְּבוֹא הַסְּתָו הִיא יוֹצֵאת לִנְדִידָה

וְרוֹצָה לְהַגִּיעַ לַאֲרָצוֹת הַחַמּוֹת…

לוּ צִוָּה רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לַעֲקֹר –

לֹא הָיְתָה כָּאן יוֹשֶׁבֶת. אַךְ אַחַת… יְחִידָה…

כִּי אֶל מִי? וְעִם מִי שָׁם תִּהְיֶה? עִם יַעֲקֹב –

אַל יְהִי לוֹ לִגְנַאי הַדָּבָר. הוּא בֵּן טוֹב,

בֵּן יָקָר, אַךְ הַגּוֹאֵל הַגָּדוֹל הַמָּשׁוּחַ

וַדַּאי יִהְיֶה יְרֵא־שָׁמַיִם יוֹתֵר… וְלֹא גָלוּחַ…

שֶׁיִּמְחַל לוֹ הַשֵּׁם, לִבְנָהּ יַעְנְקֶלִי, חֲטָאָיו.

כְּמוֹ אֵם אֶת־בְּנָהּ אֶת־הָאָרֶץ יֹאהַב.

אֵין יָדוּעַ אֵיךְ הוּא חַי שָׁם, אִם בְּשׂבַע אוֹ בְּרָעָב.

"בֵּין שֶׁיֵּשׁ לִי פַּת־לֶחֶם ־ כָּךְ רָגִיל הוּא לִכְתֹּב –

וּבֵין שֶׁאֵין לִי פַּת־לֶחֶם, בְּאַרְצֵנוּ תָּמִיד טוֹב.

וּמְאֹד וּמְאֹד, אִמָּא יְקָרָה, אֲבַקְשֵׁךְ,

שֶׁהַפַּעַם לֹא תִּשְׁכְּחִי וְתִשְׁלְחִי לִי תְּמוּנָתֵךְ,

כִּי אֲנִי מִשְׁתוֹקֵק אֶת פָּנַיִךְ לִרְאוֹת;

וְאִם אַבָּא קִבֵּל הָאֶתְרוֹג לִכְבוֹד חַג,

וּמַה־שְׁלוֹם אָחִי יִידֶה’לִי, כִּי מאֹד לוֹ אֶדְאַג.

וְכִתְבִי לִי, הֵיכָן זֶה נִמְצָא הוּא עַכְשָׁו – – –"


וְיִידֶה’לִי, הָאַחֲרוֹן בְּבָנֶיהָ, יוֹשֵׁב!

לֹא בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ, עַל־גַּבֵּי סֵפֶר מִתְכּוֹפֵף,

כַּאֲבוֹתָיו־זְקֵנָיו וּכְדוֹדָיו…אַף־עַל־גַּב

שֶׁעֵינַיִם־יוֹנִים יֵשׁ גַּם לוֹ כְּמוֹתָם,

וְלִבּוֹ לֵב רַחוּם וְאוֹהֵב כְּלִבּוֹתָם.

כִּי אֵין אִמָּא מַחְשִׁיבָה אֶת־דְּבָרָיו הַמְּלֵאִים עֹז

וִיבֵשִׁים וְקָשִׁים כִּקְלִפָּה שֶׁל אֱגוֹז…

הָעִקָּר – הִיא יוֹדַעַת – הוּא הַתּוֹךְ, הוּא הַפְּנִים.

וְהִיא, הַמַּכִּירָה כָּל־אֶחָד מִן הַבָּנִים

בְּתוֹך תּוֹכוֹ, מִקַּטְנוּתוֹ – לָהּ גָלוּי וְיָדוּעַ,

שֶׁאֵינֶנּוּ מִכָּל־שְׁאָר יְלָדֶיהָ גָּרוּע.

בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַבְּרִיּוֹת – אֶבֶן טוֹב!

אַךְ־בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם –

כָּאן יָפָה הַשְּׁתִיקָה! וְאוּלָם סוף־כָּל־סוֹף,

כָּל־אָדָם יֵשׁ לוֹ דֶרֶךְ מִשֶּׁלּוֹ לַמָּרוֹם

וְשָׁם לְמַעְלָה נִפְגָּשׁוֹת הֵן, כָּל־דַּרְכֵי הָאָדָם,

כְּשָׁרְשֵׁי הָעֵצִים בְּאַדְמַת הַיְּעָרוֹת,

בַּקַּרְקַע הַמְשֻׁתָּף, וּכְמוֹ כָּל הַנְּהָרוֹת,

שֶׁכֻּלָּם הֵם הוֹלְכִים וְנוֹפְלִים אֶל הַיָּם.

הִיא חוֹשֶׁבֶת תְּכוּפוֹת: בִּדְרָכִים מִשֶּׁלָּהֶם,

כָּל אֶחָד בְּשֶׁלּוֹ, הֵם עוֹבְדִים אֶת הַשֵּׁם.

כָּל־מָקוֹם שֶׁיֵּלְכוּ, כָּל־מָקוֹם שֶׁיִּבְרָחוּ.

וְזֹאת הָאֱמוּנָה שֶׁל אִמֵּנוּ, שֶׁכָּךְ הוּא –

הִיא טִפַּת נֶחָמָה לָהּ וּצְרִי לָהּ קֹרְטוֹב

בְּשָעוֹת שֶׁל עֳנִי, בְּלֵילוֹת שֶׁל מַכְאוֹב.


בְּלֹא מִלִּים מִתְפַּלֶּלֶת הִיא, אִמֵּנוּ, תְּכוּפוֹת.

וּבָטוּחַ אֲנִי: הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹטֵר

אֶת־כִּתְרוֹ הַנַּעֲלֶה וְהַיָּפֶה בְּיוֹתֵר –

אוֹתוֹ כֶּתֶר שֶׁלֹּא כֶּסֶף הוּא רָדוּד וְזָהָב,

אַךְ יָפְיוֹ הַדְּמָעוֹת הַטְּהוֹרוֹת הַנְּטוּפוֹת

מֵעֵינָיו שֶׁל קְשֵׁה־רוּח בְּהֶסְתֵּר, וְרַק פְּנִימָה –

אֶת־הַכֶּתֶר הַזֶּה, הַיָּפֶה בִּכְתָרָיו,

הוּא גַם כֵּן מְקַשֵּׁט בִּתְפִלּוֹתֶיהָ שֶׁל אִמָּא.


מֵעֵבֶר לַפֶּתַח, מִבְּלִי לַעֲבֹר אֶת הַסָּף,

מַקְשִׁיבָה אִמָּא לְ“אֵלִיָּהוּ” וְנַפְשָׁהּ בָּהּ תִּתְעַטָּף:

"נָא קַיֵּם אֶת־תִּקְוָתֵנוּ מֵעוֹלָם, אֶת הַחֲלוֹם,

נָא קַיֵּם וַהֲבִיאֵהוּ. וְצַוֵּה אֶת־הַשָּׁלֹום

לְעוֹלָמְךָ הַגָּדוֹל הַמִּשְׂתָּרֵעַ כֻּלּוֹ,

לְכָל אֶרֶץ וּמְדִינָה, לְכָל עַם בִּגְבוּלוֹ.

וְעַד שֶׁיָּבוֹא הוּא, עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר,

הֱיֵה אַתָּה מָגִנֵּנוּ וְאַתָּה עָלֵינוּ שְמֹר!

כִּי הִגִּיעוּ הַמַּיִם עַּד מֵעַל לַצַּוָּאר,

וּבִיְּשׁוּנִי הַחַיִּים, וְכָל־מַה שֶׁשָּׁאַר,

כֹּל וָכֹל – זֶה אַתָּה רַק בִּלְבַד, אֱלֹהַי.

וְתֵן בְּרִיאוּת, פַּרְנָסָה וְשִׂמְחָה לִילָדַי

בְּכָל־מָקוֹם שֶׁהֵם שָׁם פְּזוּרִים הַמִּסְכֵּנִים,

בְּקַצְוֵי הָעוֹלָם! וְאֶל הָאָרֶץ הַהִיא

שֶׁכָּל־אֶחָד מֵהֶם שָׁם – שְׁלוֹמֶיךָ תָּבִיא,

בְּחַסְדְּךָ, אֱלֹהִים! יְהִי שָׁלוֹם בְּפַּארִיס,

בִּנְיוּ־יוֹרְק, בְּקוֹלוּמְבִּיָּה, בִּבְּרַזִּיל. וְתַכְנִיס

הַבְּרָכָה גַּם אֶל־פּוֹלִין, שֶׁנּוּכַל בִּמְנוּחָה

כָּאן לִגְמֹר אֶת־שְׁנוֹתֵינוּ זֶה עִם זוֹ, הַזְּקֵנִים.

וְשֶׁנִּשְׁמַע בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת מֵאַרְצֵנוּ הַבְּרוּכָה,

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֵאַרְצְךָ הַיְקָרָה.

וְאִם בָּאָה הָעֵת – קַבֵּץ כֻּלָּנוּ בִּמְהֵרָה

רַק לְשָׁם, רַק לְשָׁם, כִּי לְהֵיכָן אִם לֹא לְשָׁם?"


הִיא יָצְאָה מִן הַחֶדֶר. הַשָּׁמַיִם בִּתְכֶלְתָּם

הַכֵּהָה שֶׁלִּפְנֵי עֲלוֹת־הַשַּׁחַר עֲטָפוּהָ

מַעֲטֵה־סוֹד. וְהִרְגִּישָׁה אֶת־גּוּפָהּ כְּחֵלֶק־מָה

מֵאֱלֹהִים, הַמְרַחֵף בֵּין כּוֹכָבִים וַאֲדָמָה.

הִתְבַּיְּשָׁה בַּדְּמָעוֹת וּבַדְּאָגוֹת שֶׁתְּקָפוּהָ

זֶה־עַתָּה, לִפְנֵי כַּמָּה רְגָעִים. וְכָךְ קָרָה,

שֶׁרוּחָה הַנְּכֵאָה לִרְגָעִים הִתְבַּהֲרָה,

וּפְצָעֶיהָ נֶעֶלְמוּ כֻּלָּם לְרֶגַע זָעִיר,

וְּמקוֹמָם תָּפְסוּ אֱלֹהִים וְהַשַׁחַר וְהַשִּׁיר.






  1. שטיבּ"ל – [בּית קטן, חדר], כּך קראוּ לבית־כּנסת של חסידים. בּכל עיירה היוּ על פּי רוֹב כּמה שטיבּל"ך, מיוּחדים לחסידיהם של כּמה רבּיים.  ↩

  2. הכּזית – פּרוּסת חלה קטנה, שגָדלה לפחוֹת כּזית, הוּא שיעוּר־המוּעט שקבעוּ החכמים לפּת המחַייבת נטילת ידים וּברכּת "המוֹציא לפני אכילתה וּברכּת־המזוֹן אחרי אכילתה.  ↩

  3. אלוֹהי אברהם” – תפילה נלבבת שהיו אמהותינו בגולה אומרות ביידיש ובניגון רב־תוגה קודם הדלקת הנר־של־חול במוצאי־שבת, ותכנה בערך כך: “אלוהי אברהם ויצחק ויעקב, זה היום שבת קודש מגיע לסוף, זה היום שבת קודש פונה והולך, השבוע הבא לקראתנו ברך. שיהיה ההשבוע הבא לברכה, לבריאות, לשלום ולמזל־הצלחה, שתהיה פרנסה מצויה בכבוד, ושלא תצריכנו לדאוג וללוות, ושלא תצריכנו לידי אנשים, ולידי חסדיהם המרים וקשים. בשעה הלזאת, מוצאי יום מנוחה, נא פתח את ידך המלאה וברוכה, והשפע לנו שפע ברכה וכל טוב. וכשם שאני מעלה את הנר, תעלה מזלו של עמך שיאר, אמן”. הנוסח המובא בזה הוא הזכור למתרגם מילדותו, והובא כאן לפי ספרו “אלף”, אבל הנוסחאות היו שונים במקומות רבים.  ↩

  4. שבע הברכות” – השמחה בשבת שלאחר החתונה. שבע הברכות הנאמרות תחת החופה – חוזרים ואומרים אותן כל “שבעת ימי המשתה” שלאחר החתונה עם ברכת־המזון, ומקפידים שיהיה בכל פעם “פנים חדשות” – כלומר, אורח חדש, שלא היה בשעת הברכות שנאמרו קודם, ובשבת החלה בתוך שבעת ימי המשתה היו עורכים סעודה לכל בני המשפחה הקרובים והרחוקים.  ↩

  5. מלַוה־מלכּה – הסעודה הנערכת במוצאי־שבת, להיפרד בה משבת במלכה היוצאת וללוותה לדרך, ולהינות עוד מזיוב המתרחק והולך. סעודת מלוה־מלכה היתה חביבה מאד על החסידים, כשעה של שיחת־אחים וסיפורי־מעשיות על צדיקים וקדושים והתעמקות בדברי־תורתם של הרביים, וכל המסופר בפאימה זו מכונס מבחינת הזמן בתחומה של סעודת מלוה־מלכה אחת. – “סעודת המלך דויד” ו“סעודת המלך המשיח”, הנזכרים במקומות אחרים בפואימה זו, אף הן כונתן למלוה־מלכה.  ↩

  6. וישב” – הפרשה וישב בתורה (בראשית ל"ז–מ') המדברת במכירת יוסף. – “ספר הישר” – ספר שאין ידוע מי מחברו, ולפי המשוער נכתב בימי־הביניים, ולפי האגדה – נמצא כתוב עוד בימי חורבן הבית השני, גנוז מאחורי קיר־בית בירושלים, והוא חזרה נרחבת על כל ספורי התורה וספר יהושע, הכוללת גם את מרבית האגדות המדרשיות, בלשון מקראית נאה, והיה נפוץ מאד בבתי־ישראל ואהוב על הילדים, שמצאו בו תוספת־פרטים לסיפורי התורה.  ↩

  7. ריסטוקרא"טים – משובש מ“אַריסטוֹקראטים”, אצילים, בני־מעלה.  ↩

  8. אדמו"ר – ראשי–תיבות: אדוננו, מורנו ורבנו, כינוי לרבם של חסידים.  ↩

  9. שמ"ר – כינויו הספרותי של נחום מאיר שייקאביץ', שכתב הרבה רומנים המושכים את הלב ומעוררים לשפיכת דמעות. היה מראשוני הסופרים העממיים ביידיש, אף־על־פי שלשונו היתה עוד גרמנית למחצה, וספריו היו מופצים הרבה על־ידי הפאקענטרעגע“ר, אלו מוכרי־הספרים הנודדים. עד שעלה שמשם של מנדלי מו”ס ודינזון ושלום־עליכם היה הוא כמעט האחד והיחיד שסיפק חומר־קריאה משיב־נפש לנשי־ישראל בלילי־שבתות, וביחוד היו קוראות את ספריו משרתות־הבית לאורם של נרות־השבת הדועכים, מאלאגריד, איזאבלה, יוסף־די־סילפיירו ואלפונזו – כולם שמות גיבורים באחד מסיפוריו.  ↩

  10. סופרנו הגדול שצחק בדמעה – הכונה לשלום־עליכם.  ↩

  11. כוס צד"י – כוס יי"ש של צ' (תשעים) מעלות.  ↩

  12. שטרייק ־ שביתה.  ↩

  13. בּנוֹק – המלה העברית “בּן” עם סיוּם הגוֹיי “וֹק”, וּמקוּבּל בּיידיש להבּעה של זלזוּל; כּלוֹמר: ה“תכשיט” היקר, בּן סוֹרר וּמוֹרה.  ↩

  14. אוּשפּיז – אוֹרח. האוּשפּיזין הם שבעת האוֹרחים הנכבּדים. אברהם יצחק ויעקב וּמשה ואהרן ויוֹסף ודויד, הבּאים לבקר בּסוּכּה בּשבעת ימי החג, וכל אחד יוֹשב בּראש בּיוֹמוֹ, לפי התוֹר. בּליל החג הראשוֹן אוֹמרים: “בּמטוּ מנך” וכוּ‘ ־ פּירוּש: “בּבקשה ממך, אברהם אוֹרחי הנַעלה, שישבוּ עִמי ועִמך כּל האוֹרחים הנַעלים, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודויד”. בּיום בּ’ פּוֹנים ליצחק, וּמבקשים שישבוּ אברהם, יעקב וכוּ', וכן כּל הימים לפי הסדר.  ↩

  15. הכּזית – פּרוּסת חלה קטנה, שגּדלה לפחוֹת כּזית, הוּא שיעוּר־המוּעט שקבעוּ החכמים לפּת המחַיבת נטילת ידים וּברכּת “המוֹציא” לפני אכילתה וּברכּת־המזוֹן אחרי אכילתה.  ↩

  16. קרבּנוֹת” – אלוּ פּסוּקים וּמשניוֹת וּברייתא שאוֹמרים כּל יוֹם בּתפילת שחרית וּמנחה, וּבהם מדובּר על הקרבּנוֹת ודיני הקרבתם, שהתפילוֹת בּאוּ בּמקוֹם הקרבּנוֹת שהיוּ מַקריבים בּזמן שבּית־המקדש היה קיים. “קטוֹרת” – המשנה המדבּרת בּסממנים של הקטוֹרת, והמתפּלל מוֹנה את הסַממנים בּזהירוּת, שלא לחַסר אחד מהם בּאמירה, כּשם שאסוּר היה לחַסר אחד מהם בּמקדש בּעשׂיה.  ↩

  17. אַשרי – הוא הפּרק קמ“ה בתהלים: ”תהילה לדוד“, וּלפניו שני הפּסוּקים ”אשרי יוֹשבי בּיתך, עוֹד יהללוּך סלה“ (תהלים פּ"ד, ה') ו”אשרי העם שכּכה לוֹ, אשרי העם שה' אלוהיו“ (תהלים קמ“ד ט”ו), שיש בּהם שלוֹש פּעמים המלה ”אשרי“, רמז שיש לוֹמר תהילה זוֹ שלוֹש פּעמים בּיוֹם. וּמפּני שאוֹמרים ”אשרי“ כּל יוֹם שלוֹש פּעמים, פּעמַים בּשחרית וּפעם בּמנחה, וּמפּני שהתהילה עצמה פּסוּקיה כּתוּבים לפי א”בּ, היתה ידוּעה בּעל־פּה לכל ילד מתפּלל, ונעשׂתה סמל לדבר השגוּר וידוּע, והיוּ אוֹמרים “הוּא בּקי בּדבר זה כּמוֹ בּאשרי”.  ↩

  18. ראש־צלם – כּינוּי לליטאי. על היהוּדים הליטאים, שהיוּ רוּבּם בּני־תוֹרה אך “מתנַגדים” (לחסידים), היוּ אוֹמרים שיש להם אמנם הרבּה תוֹרה וחכמה בּמוֹחם, אבל יש להם בּראשם גם צלם (צלב). כּלוֹמר, הם לוֹמדים תוֹרה לשם חריפוּת בלבד, אבל רוֹפפים הם בּאמוּנתם.  ↩

  19. ראש־צלם – כּינוּי לליטאי. על היהוּדים הליטאים, שהיוּ רובּם בּני־תוֹרה אך “מתנַגדים” (לחסידים), היוּ אוֹמרים שיש להם אמנם הרבּה תוֹרה וחכמה בּמוֹחם, אבל יש להם בּראשם גם צלם (צלב). כּלוֹמר, הם לוֹמדים תוֹרה לשם חריפוּת בּלבד, אבל רוֹפפים הם בּאמוּנתם.  ↩

  20. טשוּלנ"ט – חַמין של שבּת.  ↩

  21. מר־בּר־רב־אַשי – שמו של אחד מן האמוראים, ומשמש כּינוּי של גדוּלה וחשיבות.  ↩

  22. כּריסט – נוֹצרי.  ↩

  23. קיר“ה – ראשי תיבוֹת: קיסר, ירום הוֹדוֹ. וכך היו מכנים את פראַנץ־יוֹזף הראשוֹן, מלך אוֹסטריה, שהיה מלך חסד. מכתב מן הקיר”ה – הכּוָנה: מן המַלכוּת מן השלטוֹנוֹת.  ↩

  24. טריפוֹת ופסולים – כּינוּי לכל הספרים שאינם ספרי־קוֹדש, וּבכלל זה כּל הספרוּת היפה.  ↩

  25. שו"ב – ראשי תיבות: שוֹחט וּבוֹדק. וזה כּינוּיוֹ של כּל שוֹחט.  ↩

  26. מסוּפרת קוּמי – מסוּפרת שׂער הראש, שלא כּמנהג היהודים.  ↩

  27. שגץ – שקץ, כּינוּי לנער מנערי הגוֹיים, להבדילוֹ מנער יהוּדי, וכינוּ כּך כּל בּחוּר יהוּדי שלבוּשוֹ אוֹ מנהגיו כּמנהגי הנכרים.  ↩

  28. ליצאַפּאֶט – מין כּוֹבע.  ↩

  29. שגץ – שקץ, כּינוּי לנער מנערי הגוֹיים, להבדילוֹ מנער יהוּדי, וכינוּ כּך כּל בּחוּר יהוּדי שלבוּשוֹ אוֹ מנהגיו כּמנהגי הנכרים.  ↩

  30. יאָרצייט – יוֹם השנה, יוֹם הזכּרוֹן.  ↩

המלצות קוראים
תגיות