בלילה אביבי של 29 באפריל 1940 היה נמל הדייגים הנורבגי הקטן מוֹלדה, אחוז כולו בלהבות. מטוסים גרמניים רעמו מעל ללשונות האש בהוסיפם להפציץ את הנמל ואת עיירת הדייגים הסמוכה.

במפרץ הקטן נמצאה הסיירת הבריטית “גלאָזגוֹ”, שתותחיה הנגד־מטוסים פלטו אש כל אימת שגל מטוסים חדש חלף מעליה. כל אותה שעה המתין מפקד הסיירת בקוצר־רוח ובדאגה לבואה של חבורת הנורבגים, אותה הוטל עליו להשיט לחוף מבטחים. עיניו היו נשואות אל העמק הגדול החוצה את נורבגיה ויורד אל הים. בעמק זה עמדו חיילים בריטים ונורבגים במאבק נואש נגד התקפותיהם הגוברות של הגרמנים.

בשעה 10 בלילה התגודדה קבוצת אנשים בשולי הנמל הבוער, ביניהם נראה גבר צנום וגבוה, משכמו ומעלה מכל האחרים, זקן אך זקוף כתורן. לצדו ניצב גבר נמוך וצעיר ממנו, אך כל חזותו אמרה אצילות ושלטון. סביבם עמדו פקידים וקציני־צבא נורבגים, וגבר אנגלי לבן־שיער. הם עמדו מחוץ למעגל האש שחצץ בינם ובין החוף – מהלך מיל אחד מזרחה – וכפעם בפעם תפשו מקלט, בהישמע שריקת הפצצות.

לבסוף נחפזה הקבוצה אל שיירת מכוניות. חיילים עמדו על מדרגות המכוניות, נכונים לנתר בכל רגע ולפנות את הדרך מעיי חורבות בוערים. היה חשש שחום הלהבות יפוצץ את מיכלי הדלק של המכוניות, אולם אי־אפשר היה להחיש את הנסיעה מחמת מרבד שברי הזכוכית שכיסה את הכביש. כפעם בפעם סגרו עליהם חומות האש, והנהגים היו מסתערים קדימה במהירות מטורפת, תוך סיכון הצמיגים.

לאחר נסיעה מסוכנת הגיעה החבורה אל הנמל. המזח בער. מלחים בריטיים עירומים־למחצה לחמו בלהבות בעזרת צנורות הכיבוי של אנייתם. המים הפכו לאדים בגלל החום העז, והראות היתה אפסית. הנורבגים עברו בתוך זרמי המים והגיעו אל האניה. בעקבותיהם באו חיילים בריטים שנשאו תיבות גדולות וחתומות.

לאחר שהכל היו מוכנים להפלגה, הופיע מטוס גרמני חדש שערך התקפה מכוּונת על ה“גלאָזגוֹ”. הסיירת ירתה בכל תותחיה ומקלעיה. כתום ההתקפה, הפליגה הסיירת לדרכה, מערבה. הגרמנים איבדו את שללם החשוב ביותר בנורבגיה: המלך האקון והנסיך אוֹלאף נמלטו מן האויב שפלש לנורבגיה שלושה שבועות קודם לכן וכבש אותה באכזריות.

מאמצי הגרמנים לתפוש את המלך הנורבגי ואת חברי ממשלתו היו חלק מתכנית הפלישה שהחלה בבוקר ה־9 באפריל. באותו בוקר ראו תושבי עיר הבירה אניות־מלחמה גרמניות נכנסות למפרץ אוסלו היפה. באותה שעה נחתו מטוסים גרמניים בשדות־התעופה הסמוכים וחיילים נורבגיים נתקלו בגדודים גרמניים לאורך הגבולות. ההתקפה הראשונה של הפולשים נהדפה הודות לערנותו של הצבא הנורבגי ולעוז־רוחם של קומץ אזרחים. וכך אירע הדבר:

בשעה 4:30 בבוקר ה־9 באפריל, שעתיים לאחר שחיילים גרמניים החלו נוחתים בסתר בנקודות שונות שלאורך החוף הדרומי של הארץ, הגיש הציר הגרמני לממשלת נורבגיה תביעת כניעה עד שעה תשע בבוקר. הנורבגים דחו איום זה והחליטו לעקור את ממשלתם להאמאר, עיר קטנה ופורחת, מהלך 60 מיל צפונה מאוסלו.

בשעה שבע בבוקר יצאה רכבת מיוחדת מן התחנה המרכזית של אוסלו, ובה המלך, הנסיך והממשלה. ברם, בשעה זאת כבר התקדמו הגרמנים, כשבתכניתם לכבוש את אוסלו עד שעה ארבע לפנות בוקר. אולם כאשר כוחותיהם – שכללו אניות־מלחמה, סיירות וספינות־סיוע ­– נכנסו לאטם למפרץ אוסלו, הסתער עליהם קומץ שולות־מוקשים נורבגיות. ספינות קטנות אלה נהדפו, כמובן, אולם בינתיים אבד לגרמנים זמן יקר והמלך הנורבגי הספיק להתרחק מהם. רק בשעה חמש לפנות בוקר נכנסה לנמל אוסלו האניה הגרמנית “בּליקר” שהובילה פקידים גרמניים, קציני גסטאפּו ומפקדים גבוהים שנועדו לנהל את שטח הכיבוש.

המגינים הנורבגיים חיכו עד שהאניה תקרב אליהם, ופתחו באש נמרצת מתותחיהם המיושנים. סיפונה של האניה נהרס ומהירותה הואטה. שתי טורפדות פגעו בה והיא עלתה בלהבות על כל המינהל הגרמני, שלפי התכנית המקורית היה צריך לקחת בשבי את המלך האקון ואת חברי ממשלתו. בסיבוב הראשון היתה יד הגרמנים על התחתונה.

באותה שעה נעו המלך ואנשיו צפונה לאורך העמק הגדול. בצפון שרר שקט, ומעטים ידעו על המתרחש לאורך הגבולות. הפרלמנט התכנס להתיעצות־חירום במצב. הדיון נמשך עד הערב. לפתע הוגש פתק לנשיא הפרלמנט. בפתק נאמר, כי האויב מתקרב לעיר הקטנה במטרה ברורה לתפוש את המלך והממשלה. רכבת מיוחדת הועמדה לרשות הממשלה והיא תצא מזרחה תוך חמש דקות!

במשך שלושה שבועות נדדו המלך וממשלתו על פני נורבגיה כשהגרמנים דולקים בעקבותיהם. הגרמנים עלו במספרם על הנורבגים והיה בידם נשק רב וחדיש יותר. הם שלטו באוויר ובים. אולם הנורבגים גמרו אומר להילחם עד הסוף. לפולשים ברור היה, כי תפישת המלך האקון תקל עליהם להשיג את כניעת המדינה.

בריחת הממשלה נמשכה, הפעם במרחק 20 מיל בלבד מן הגרמנים, באחד הבקרים הבחין שר, שנמצא בעיירה סמוכה למקום משכנו של המלך, במטוסים גרמניים הטסים מזרחה. כהרף־עין טילפן למקום מושב הממשלה, פרץ החוצה מתא־הטלפונים ובמו ידיו הפעיל את צופרי האזעקה.

האזעקה ניתנה ממש ברגע האחרון. אך נמלטו המלך ואנשיו מבית־הספר, בו הוקם הפרלמנט, ותפשו מקלט ביער הסמוך לעיירה, הגיעו המפציצים הגרמניים לעיירה והרסו בפצצותיהם את בית־הספר! פצצות תבערה העלו את העיירה כולה באש, והמטוסים חגו מעל למקום ושטפו אותו באש מכונות־יריה. גל שני של מפציצים השלים את מלאכת ההרס. אולם המשפחה המלכותית והממשלה הנורבגית ניצלו הודות לערנותו של אותו שר.

באותם ימים סבלה צמרת השלטון הנורבגי מחוסר שרות מודיעין יעיל, וכך נקל היה לבוגדים לפעול. באחת הבריחות של הממשלה מכוח האויב, עצר אותם נורבגי על אם הדרך ואמר כי הגנרל הנורבגי המפקד על האיזור ממליץ לפנות לאחור, מכיוון שבכיוון הגבול השבדי יש כוחות גרמניים, לאחר מכן הוברר שהדברים היו פח יקוש מצד הגרמנים, כדי למנוע את מנוסת המלך האקון לשבדיה.

לבסוף מצא המלך מקלט ביער הררי, סמוך לגבול השבדי. הוקמה מערכת צופים, לראות את הכוחות הגרמנים או מטוסיהם בעוד מועד. פעמים רבות חלפו טייסים גרמנים מעל ליער זה, מבלי שידעו כי מתחתם מסתתר הנכס היקר ביותר, לדעת המפקדה הגרמנית.

הידיעות שהגיעו אל המלך וממשלתו היו מבולבלות ביותר. הגרמנים הצליחו לזרוע תוהו ובוהו במדינה. הם כבשו את אוסלו ואת תחנת־השידור שבה, וכוחותיהם ניסו לבתר את נורבגיה לשניים באמצעות תנועת מלקחיים נמרצת, הנורבגים נלחמו באומץ רב, אולם הגרמנים הצניחו כוחות בנקודות רבות על פני הארץ והמגינים נאלצו לפזר את כוחותיהם עד דק. מה שגרוע מכל, הוקמה באוסלו ממשלת־בּוּבּוֹת בראשותו של הנורבגי קוויזלינג (האיש שעל שמו נקרא מאז כל בוגד בעמו, המשתף פעולה עם האויב), וממשלה זאת הוציאה פקודות תבוסתניות. כתוצאה מאנדרלמוסיה זאת, נעצרו שרי ממשלה נורבגיים על ידי חיילים נורבגיים, ואחד מהם כמעט נהרג בידי אזרח שחשד בו כי הוא גרמני מתחפש. שר אחר שוטט בין הכפרים כשעל גבו תרמיל ובו חלק נכבד מאוצר המדינה – שמונה מיליוני זהובים!

עד מהרה הוברר, כי הנורבגים לבדם לא יוכלו להחזיק מעמד זמן רב. היה צורך בפעולה מהירה להצלת המלך וממשלתו משבי או ממוות. בינתיים קיבל המלך ידיעה מעודדת, שהבריטים נחלצו לעזרת ארצו וכבר שלחו חיילים לנורבגיה. ברוב תבונתו ביקש המלך מאת האנגלים לא לגלות לאיש את תכניותיהם, כדי שאם תיכשלנה, לא תיפול רוח העם הנורבגי. ואכן, חלק מתכניות הבריטים לא יצא אל הפועל.

בהתאם לתכנית בריטית סודית עברו המלך ופמלייתו לנמל־הדייגים הקטן מוֹלדה. האיזור היה מוגן ברפיון על ידי מטוסים בריטיים, שנאלצו לפעול מעל סיפונן של נושאות־מטוסים, ופעם אחת – מעל למשטח של אגם קפוא!

אך נודע לגרמנים כי קיימת תכונה בנמל מולדה, החלו התקפותיהם עליו. במשך ימי הצפיה לגיבוש תכניות הבריחה, היה המלך האקון נוהג לסעוד את לבו בנחת כל יום עם שחר, ואחרי הארוחה היה עובר עם אנשיו אל מקלט ביער הסמוך לעיירה. הגרמנים הפציצו את העיירה בעיקר בשעות היום, לכן היה המלך חוזר לעת ערב לבנין ששימש לו מקום מגורים ארעי. כשנהרס בנין זה, עקר לבנין אחר. הוא נהג בשלוה גמורה ואמר: “לא אניח להיטלר לשבש את סדר יומי”.

הגרמנים החליטו לחסל את מולדה, אם לא יעלה בידם לכבוש אותה במהרה. ב־28 לחודש היה ברור, כי הגרמנים החליטו למחות את המקום מעל פני המפה. התקפותיהם נעשו שיטתיות וקטלניות. למחרת נודע למלך, כי הבריטים נאלצים לפנות את האיזור. סיירת בריטית הועמדה לרשות הפמליה, בשעה 10 של יום המחרת. לא היתה כל ברירה, אלא לחמוק מפני הגרמנים המתקרבים אל הכפר. וכך עלו על סיפון הסיירת “גלאָזגוֹ” המלך האקון, בנו אוֹלאף וכל חברי ממשלתו, ועמם תיבות הזהב של ממשלת נורבגיה, שגם אליהן נשאו הגרמנים עיניים חמדניות.

האניה הפליגה צפונה, כשהיא חומקת בהצלחה מן המטוסים הגרמנים. יומיים נמשך המסע, עד שב־1 במאי נמצאה הסיירת בפתח הנמל טרוֹמסוֹ. יותר ממאה מילין בתוך חוג הקוטב הצפוני. מן הנמל יצאה אניית־קיטור עתיקת־יומין, “היימדאל”, אשר 35 שנה קודם לכן הביאה את המלך האקון לנורבגיה, לאחר הכתרתו למלך. עתה חזר המלך אל סיפונה של “היימדאל” והיא הביאתהו לנמל טרוֹמסוֹ. כאן, בערבות הצפון, היה המלך בטוח משבי ומהתקפה אווירית. הוא ובנו השתכנו בצריף־עץ, בשולי היער הצפוני, והפכו את הצריף לארמון הממשלה הנורבגית אשר ניהלה את השטחים הבלתי כבושים.

בסוף החודש נאלצו הבריטים לפנות את נורבגיה. ביום ה־7 ביוני קרבה האניה הבריטית “דבוֹנשייר”, בתוך הערפל, אל נמל טרומסו. על סיפונה עלו המלך, הנסיך ופמלייתם, והפליגו לאנגליה.

ב־7 ביוני 1945, בדיוק חמש שנים לאחר בריחתו מטרומסו, חזר המלך האקון לארצו המשוחררת. בריחתו איפשרה לנורבגיה לחזור לקדמותה מיד עם נפילת גרמניה.