מהקלויז בשאֶדלאֶץ לפיגומי בנין 🔗
בועז הובר – פועל ותיק הוא ודרך חייו ונסיונותיו, עולם מושגיו וערכיו אפייניים לפועלים ותיקים רבים רבים, אף-על-פי שכל פועל ותיק וה“אפופיאה” שלו.
הולדתו ליד שאֶדלאֶץ (פולין), שיהודיה רובם חסידים, פעלתנים, מלאי חיות – וקנאות. גידולו באוירה של אדיקות מופלגת, מנגדת בחריפות לציונות, לומד ב“שטיבל” ונחשב עילוי. וכרגיל, ביום מימים באים לידיו “אהבת ציון” ו“אשמת שומרון” למאפו, ומעוררים מה שמעוררים בלב. בן י"ח לחופה, סועד על שולחן חותנו. עולם כמנהגו. כיצד נתחוללה בו התמורה שהוליכה אותו לארץ ישראל? הוא מספר על השקל הראשון שמכר לו חברו ללימוד, קלמן לברטובסקי (הלא הוא קלמן ברלב ז“ל, סופרו של “דבר” ואיש כפר אז”ר). והשנה – 1914. בהיסוס רכש את השקל, אולם עם אזיקי האדיקות הנופלים לאט לאט גוברת הנהייה לארץ ישראל, ועד מהרה הוא נמשך לחוג של “צעירי ציון”.
ובשנת תרפ“א הוא עולה עם ראשוני העולים מעירו, וראשית דרכו ב”גדוד העבודה", בפלוגה אשר בקו הרכבת ראש העין – פתח תקוה, מכאן מוליכה הדרך לפלוגת תל-יוסף, על כל תלאותיה ושמחותיה. אהלים, חוסר עבודה, ויכוחים, ריקודים. יום אחד תפסו החברים שתי עזים שרעו בשדה – של בדואי. הבחורים מתכוננים לארוחה דשנה, אך בועז מכריז: לא יקום הדבר הזה! אם יישחטו העזים לא תדרוך כף רגלו על סף חדר האוכל.
והוא עוזב. עובד ביישור חולות תל-אביב. האבטלה אוכלת בכל פה והמלחמה על כיבוש העבודה בעיצומה: אלפי פועלים ערבים בפרדסי פתח-תקוה ואלפי פועלים עברים מחוסרי עבודה בתל-אביב. יאוש ומ צוקה וירידה מן הארץ. מדוע לא יתארגנו המובטלים לביצוע עבודות בצוותא, בקבלנות, תחת להתנוון בעיר ולחיות על כספי סיוע? מעתה נמנה בועז הובר עם ראשוני חלוצי חבורת “מעבר” הנודעת. ההנהלה הציונית (י. שפרינצק משמש אז מנהל מחלקת העבודות הציבוריות) נותנת הלוואה, מפרעה על חשבון העבודות בעתיד, לבניית מחנה, לקניית סוסים, מחרשות. מצווה גוררת מצווה – ויד לו, לבועז, גם ברכישת אדמת גבעת השלושה. וכל אלה – במאמצים מייגעים, אך באמונה עזה בעתידו של הפועל העברי שהוא עתיד הציונות והארץ. בחבורת “מעבר” הוא מהפעילים והמניעים, ויחד עמו, מ. בילינסון – וייבדלו לחיים – נטע הרפ“ז וי. פרוז’נסקי (אחווה). יום אחד מזמינים אותו ראשי מועצת פועלי תל-אביב והצעה בפיהם: להיות מזכיר לשכת העבודה. “האם באתי להיות פקיד בארץ-ישראל?” – זו תשובתו של בועז על דרך שאלה ותמיהה, והוא חוזר לעבודתו. אך הנה קוסם לו רעיון חדש אשר אליהו גולומב מעלה לפניו: “קיבוץ עירוני”, והוא נתפס לו.
ובשכונת מחלול על שפת ימה של תל-אביב מוקמים הצריפים הראשונים, נרכשים כלי עבודה ועשרות מחלוצי העליה השלישית נקלטים בקיבוץ “יסוד” – זה שמו וזכרו ועליו אז גאוות “אחדות העבודה”. החברים עובדים בבנין – שלושה ימים בשבוע – ועבודתם הגדולה ביותר היא – בנין בית הספר “תלפיות”. הסוף ידוע: הקיבוץ מתפזר (חוסר עבודה, מחלות), אולם חלק מחבריו מקים את ארגון תל-אביב להתישבות (היום עין ורד) וחלקם נלקח לתפקידי ציבור בהסתדרות: צבי גינת, א. בקר, עו"ד שבו וא. קורמן ורבים אחרים – קיבוץ “יסוד” היה האוניברסיטה שלהם..
בועז שולח ידו בעבודות שונות, מקים קבוצות קואופרטיביות (למרצפות, לחפירה ועוד), ועיקר עבודתו – בבנין. קיומו על שכר עבודתו. מסתפק במועט, כדרכו, שמח בחלקו ומדביק רבים בחדוות חיים. אך גם לו היתה “פרוספריטי” – היה זה בימי עבודתו בנהריים: אז הצליח לחסוך בעמל כפיו סכום כסף וקנה מגרש ברמת גן. במו ידיו בנה בית-מגורים צנוע לעצמו, מחציתו של המגרש החכיר למועצת פועלי רמת גן ומחציתו האחרת תעבור לרשותה יחד עם ביתו, בעתיד. בין כך ובין כך יש מקום להניח את הראש לעת זקנה.
הידים הגרומות, הכבדות, שעשו במשך עשרות שנים (עד גיל שבעים) ברצון ובשמחה כל עבודה קשה בארץ, נתייגעו, אולם יום יום רואה אתה אותו, את בועז הובר, עודר בערוגות גינתו המועטה ומחפש לעצמו עיסוקים ההולמים גילו.
אחד פועל ותיק שבע עמל שרוחו בימי שיבתו זכה עליו ושלווה – וכל שהיה לו לתת לארץ נתן.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.