אף שעמדה הלווייתו הממלכתית של הנשיא סאדאת במרכז ההתעניינות הכללית בסוף השבוע שעבר, ניתנת האמת להיאמר, שהיה בכל זאת אירוע פוליטי אחד שהתחרה בהצלחה בהלוויה, מבחינת תשומת־הלב של כלי־התקשורת העולמיים: הפגישה החשאית.

כשאך נודע ברבים, כי נציג רם־דרג של המשלחת הישראלית להלוויה, עומד להיפגש בחשאי עם נציג רם־דרג של המשלחת מן המדינה האפריקנית, שאינה מקיימת עמנו קשרים דיפלומאטיים, קיבלו מיד כל צוותי הטלוויזיה וכל כתבי־החוץ בקהיר הוראה בהולה לתת סיקור מְרַבּי לאירוע.

מקום־הפגישה, כמוהו כשמותיהם של המשתתפים בה, נשמרו כמובן בסוד כמוס וידעו עליו רק חברי המשלחת הישראלית ומלוויהם, חברי המשלחת האפריקנית ומלוויהם, שירותי־הביטחון המצריים שאבטחו את המנהיגים, חברי המשלחת האמריקנית שמילאו תפקיד מסוים בארגונה, חברי המשלחת הבריטית שעשו מאמצים מסוימים לסכלהּ, חברי המשלחת הצרפתית שבהתאם לקו החדש של הנשיא מיטראן לא עזרו ולא הפריעו, ועוד כמה אישים בודדים בצמרת המצרית, היאפאנית, הסינית, הבראזילית והתורכית. מטעמי חשאיוּת עליונה, המנהיג הישראלי רם־הדרג הרכיב משקפיים שחורים וכמוהו גם המנהיג האפריקני. מצלמות הטלוויזיה, שהסריטו את הפגישה החשאית, התקשו תחילה להבדיל בין השניים, אך מאות העיתונאים, שהסתננו בחשאי לפגישה, הסיקו מכהות־עורו של האחד ומחיוורון־פניו של האחר מיהו מי – אף שכמובן זהותם האמיתית של השניים נשארה כמוסה.

דבר הפגישה היה ללא ספק נשמר בסוד לעולמים, אלמלא חלה טעות מצערת בפק"ל של המשלחת האפריקנית והממונה על תוף הטאם־טאם הדליף את דבר־קיומה בהקשה רבתי, שהרעידה את גלי־האתר.

וכך הגיעה הידיעה גם לכלי־התקשורת בישראל.