(לועד המרכזי של הסתדרות הפועלים החקלאים ביהודה)

בישיבותינו האחרונות הטלתם עלי את התפקיד לעיין במצב העבודה של חברותינו הפועלות, ולעבד ולהמציא לכם תכנית־הצעה לתיקון ושיפור המצב; והנה בזה רוצה אני לשרטט לפניכם, בקוים כלליים, תכנית כזאת בעקבות המטרות הצריכות, לדעתי, להיות מוצגות לפנינו בגשתנו לתיקון המצב הזה.

שאיפתנו הלא היא להיות אנשים עובדים עבודה עצמית פוריה על אדמת הלאום. ועבודתנו צריכה תמיד להיות מכוונה על־פי השאיפה הזאת. מטרתנו לא תושג, אם תחת לצעוד בדרך אליה נאחז בדרכים הפונות אל ההיפך ממנה. הלא כזאת היא, עד עכשיו, עבודתם של רוב פועלינו כאן. תחת להתחנך לעבודה עצמית ולהשתלם במקצועות המשק היסודי, נתמזמז על עבודה המנוונת את “צלם־העובד” בנו… ומציגתנו ככלים שחוקים, אשר לא יוצלחו למאום, וסופם להיות מוּשלכים אל גלי האשפה, בעת שיובאו “כלים” יותר חדשים, ואשר גם סופם יהיה כסוף הקודמים… ואכן עבודתן של פועלותינו, כולן כמעט, נמצאת במצב גרוע כמה וכמה מונים גם ממצב עבודתם של הפועלים.

בשביל צר קודר, זרוע קוצים ונאבד כפעם בפעם בין חולות מדבר, ילוו עקבותיה של הפועלת את דרכו של הפועל העברי כאן. עדיין רובן הכי גדול של פועלותינו נמצאות מחוץ לכל מקצוע חקלאי. עבודתן מקרית, ושכרן, בדרך כלל, מספיק לפחות מלחם יבש. אל כל מקום אשר הן פונות לבקש עבודה, ואף ברוב המקומות של מוסדותינו הישוביים, נפגשות הן בהערכה מעליבה, המעוררת בהן את ההרגשה הקובעת נפש כי מיותרות הן בארץ זו…

יחידות הן הפועלות אשר שחקה להן השעה לרכוש ידיעות מקצועיות בחות־הלימוד של כנרת, ונסיון בעבודתן בגליל אחרי כן. ואם אמנם גם להן לא הושם לב עד עכשיו לבססן על עבודתן המקצועית, בכל־זאת הרי יכול להיות להן, למצער, מתוקף ההכרה ביכילתן וערך עבודתן שהיא מקצועית, חיה וחשובה לעצמה. שלא כאותן “העבודות הבלתי משתלמות” (לפי “המונח” של נותני העבודה ועסקני ישובנו), העבודות “מחוסרות הערך”, כמפל שולחן ונסורת עצים, אשר על פועלותינו לשוטט אחריהן, ושלא תמיד הן נמצאות להן בדרך של כבוד, בלי הערה מצד נותן העבודה, כי עבודה זו אינה נחוצה כלל ורק מתוך רחמים היא ניתנת לפועלות העבריה.

סוף סוף עלינו לאמץ את כל כוחותינו, כדי ליצור עמדה לפועלותינו בעבודתן. ועכשיו הגיעה השעה המתאימה לכל זה. — במשך שתי השנים האחרונות, עם עברן של חלק מן הפועלות והפועלים מגליל ליהודה, התחיל כאן הטיפול בירקות. והמקצוע הזה התרחב פה במדה בלתי־משוערת מראש. נמצא להן לפועלות מקצוע חי ומכניס שכר, ונותן תוקף והכרת ערך עצמי להן; ואוּלם גם בזה שררה המקריות ביחס לפועלת. היחס מצד עסקני הישוב וגם מצד הסתדרותנו לעבודתן העצמית של הפועלות היה אמנם של חיבה ותשומת לב; ואולם גם של הערכה קדומה ופקפוק ביכלתן והצלחתן. יחס אשר אינו מעודד כי אם, להיפך, מעורר חששות, מרפה את הידים, מדכא ומשפיל את הרוח. — הפועלות נבדלו וקופחו מהתחלה ועד הסוף. ולדוגמה: בסידור קבוצות של פועלים היה כבר מקובל בשנים האחרונות, להלוות להם בתקציבים לא פחות מן 55 פרנק לחודש לפועל על חשבון היבול. ואוּלם לקבוצות הפועלות לא הסכימו בשום אופן להלוות יותר מן 40 פרנק לחודש לפועלת על חשבון היבול, ולא רצו לשים לב לעובדה, כי תקציב כזה גם לפועלת אינו יכול להספיק למזון יותר טוב מעלי־צנון. ואמנם היחס הזה השפיע לרע על הפועלות, עורר גם בהן עצמן ספקות ביכלתן ותועלתן העצמית, והוסיף מידה גדושה מאוד של קושי ועלבון בחייהן הבלתי־נוחים כלל וכלל גם בלי זה.

אכן, למרות כל זה, הן כולנו, וביחוד אלה מאתנו אשר עבדו יחד עם פועלות במקצועות המשק הביתי¹, עדים כיום לכשרונה של הפועלת העברית ופוריות עבודתה במקצועות אלה, למרצה וחריצותה הרבה, ומסירותה ונאמנותה לעבודה, העולה עכשיו, בדרך כלל, גם על זו של חברה הפועל. אולי יען כי הפועל הקדים בשנים רבות את הפועלת כאן, וקשי חייו, לעגם ורעלם הספיקו כבר להרוס בנפשו כמה אמונות ותקוות גדולות; בעת שהפועלת עדיין מאמינה ומצפה, בתום ילדותי, לשמוע את לב כל בני אמותנו דופק בתקוה ושאיפה מאוחדת לגאולה שלמה וחיי אחוה ויצירה רוחניים…

כבר הגיעה השעה, גם משום הנחיצות וגם מפאת היכולת, להרחיב ולישר את דרך העבודה לפני פועלותינו, על ידי זה שנסדר את אלה מהן, אשר כבר רכשו להן אלו ידיעות בזה, בעבודה מקצועית חיה ועצמית. ועל־ידי תיתנו את האפשרות לאלה מהן אשר עבודתן, או יותר נכון: חוסר עבודתן, הוגבלה עד עכשיו בגדר של “הענפים היבשים”² וכדומה, כי תרכשנה להן ידיעה ונסיון שיטתיים במקצועות המשק הביתי וכלכלת הבית.

בסידור העבודה לפועלות מעכשיו צריכים אנחנו בכן לשים לב:

1) כי עבודתן תהיה עצמית ומקצועית, המכשירה אותן לחיי עבודה עצמית קבועה

בעתיד הקרוב, כשנבוא לסדר את עובדינו על הקרקע;

2) מכיון שלרוב הפועלות כאן לא היתה עד עכשיו האפשרות לרכוש אלו ידיעות בעבודה

מקצועית, ואין הן יכולות עדיין להתחיל בעבודה כזו, לכן נחוץ מאוד לסדר את אלה הבלתי־מנוסות במקום מיוחד, בהוראתו והנהלתו של מומחה בענפי המשק הביתי. במקום זה הן לא רק תמצאנה עבודה מקצועית פוריה, כי אם גם תקנינה ידיעה שיטתית, בעיון ובמעשה, במקצועות המשק הביתי וכלכלת הבית.

אני מאמין, כי לשנה הבאה צריך ואפשר באופן כזה לסדר את כל הפועלות. צורת העבודה תצטרך להיות של “קבוצות” זמניות בנות שש עד חמש־עשרה חברות. בכל קבוצה תהיינה אחדות מנוסות, פחות או יותר, בעבודה. ולעזרת כל הקבוצות האלה, בהוראות ועצות, סידור העבודה בתחילתה וכדומה, יצטרך לעמוד מומחה שיבקר אותן מזמנים לזמנים קבועים, וגם יענה להן בהידרשו במקרים שונים. קבוצות כאלה אפשר לסדר: בבן־שמן, ברחובות, בנחלת־יהודה, בירושלים. וגם ביפו יש לשכור אדמת פרדסים טובה לגידולי ירקות, אם יהיה עוד צורך בזה. וכן יש אפשרות להשיג אדמה למטרה זו ביתר מושבות יהודה. מחסור באדמה מתאימה, בכל המובנים, אין. דרוש רק לגשת לסידור הדבר במרץ, להשיג את התקציבים הדרושים מאת המשרד הא"י ולהתחיל לעבוד.

דרוש יהיה להעמיד את עצם העבודה במרכז הענינים והיחסים של כל קבוצה וקבוצה לחוד, ובעיקר תכנן של כל הקבוצות יחד. רק באופן כזה אפשר יהיה למספר של פועלות, שונות זו מזו באפין, השקפות חייהן ונטיות רוחן, לעבוד ולחיות יחד, לראות ברכה בעבודתן, ולמצוא נועם של אחוה בחייהן המשותפים של עבודה זו. כל אחת מהפועלות תצטרך לזכור (מה שצריכים כל חברי קבוצות לזכור), כי הדרישה היחידה שמותר ואפשר לכל אחת לדרוש מחברתה וחברותיה, היא: יחס נכון לעבודה וסבלנות לאדם.

סוף סוף תהיינה קבוצות אלו זמניות, אשר העבודה, ולא צורת החיים, היא עיקר המטרה וכל המטרה בהן. ומשונה יהיה וגם מזיק, אם תראינה החברות לעצמן זכות לדרוש מחברותיהן — כנהוג — התאמה בכל ארחות חייהן עד למצבי רוח ויחסים מפלגתיים.

לשם יצירת נקודה מרכזית לכל הקבוצות ההן, שמשם תשיגנה כולן את הידיעות והעזרה המקצועית הנוחה, ומקום מרכזי לרכישת הידיעות, הנסיונות והתורה המקצועית — נהלתי משא־ומתן את המנהל של מקוה־ישראל, ובאנו לידי הסכמה גמורה, כי יחכיר לנו מאה דונם אדמה טובה במחיר שלושה פרנק הדונם לשנה. הוא גם משכיר לנו חדרים מספיקים בשביל עשרים צעירות בשכר של חצי לירה לשנה בעד חדר. וכן יתן לנו את רהיטי הבית הנחוצים; וגם מקום להחזקת פרות ועופות, או אפשר כי ימסור לנו בקבלנות את העבודה וכל הטיפול בפרות, החלב והמחלבה של מקוה־ישראל. הוא גם מוסר לרשותנו מניע מיוחד ובאר להשקאת הירקות. — באנו כבר לידי הסכמה גמורה בנוגע לכל הפרטים. וגם הסכמת הפרופיסור לוי, בא־כוח אליאנס בועד־הצירים הציוני, הושגה. חסרה רק הסכמת המשרד הא“י לתכניות ותקצבי העבודה והלימודים. את התכנית והתקציבים האלה אני מוסר בזה לכם בשביל להגישם אל המשרד הא”י, ואם תבוא הסכמתו נוכל לחתום על החוזה את מנהל מקוה ישראל ולגשת תיכף לעבודה. הענין אינו סובל דיחוי מכמה וכמה סיבות, מקצועיות וכדומה.

והנה נוסף לתכניות ותקציבים שאני מגיש לכם בזה, אולי לא מותר יהיה כי אציין לפניכם את הקוים לסידור הדבר והנהלתו:

צורת העבודה במקוה־ישראל תהיה כזו של יתר הקבוצות אשר צינתי למעלה; ואולם למקוה־ישראל תתקבלנה פועלות אשר אין להן עדיין כל ידיעה ונסיון בעבודות המשק הביתי, יען כי כאן תהי הדרכת והוראת מומחה, מה שיחסר במידה ידועה במקומות אחרים.

קבלת הפועלות למקום זה וגם הפיטורים (אם יצטרכו להיות כאלה) הם לגמרי ברשותו של ועד הצעירות, או בשיתוף את הועד המרכזי שלנו.

המקצוע העיקרי אשר תטפלנה בו הפועלות יהיה גידול ירקות; ואולם גם במחלבה, גידול עופות וטיפול בדבורים תתעסקנה ותשתלמנה.

התקציב לסידור המשק: לעופות בערך עשרים; לכוורות שתים או שלוש; ואולי גם בהמת עבודה (אם החשבון יראה כי כדאי יותר לקנות מאשר לשכור בהמה מדי פעם בפעם ) — יידרש בבת אחת, למשך זמן קיומו של המוסד, על־פי התנאים המקובלים בחוות המשרד הא“י. יוכל להיות שאפשר יהיה עכשיו להשיג את כל הנ”ל באחת החוות של המשרד הא"י, על־ידי העברת חשבונות גרידה.

התקציב לעבודה יידרש רק בתור הלוואה: להספקת הכלכלה לעובדות, עד עונת

היבולים; לזבל, לחרישה, לזרעים, להספקת בעלי־החיים וכדומה.

שעות העבודה הגופנית בכל המקצועות והבית תהיינה שמונה ליום, עבודה נקיה, ומחולקת באופן כזה: ארבע שעות עבודה בבוקר, הכי נוחות לעבודה לפי מצב האויר (בקיץ — מראשית אור הבוקר; ובחורף — אחרי עבור הטל הכבד והקור המקפיא); וארבע שעות עבודה תהיינה אחר הצהרים, גם הן הכי נוחות לעבודה לפי מצב האויר (בקיץ — השעות הקרובות ביותר לערב, ובחורף להיפך).

השכר המינמלי לכל העובדות במשק זה צריך להיות די גדול שיספיק למזון רציונלי ויתר הצרכים ההכרחיים (לפי הטבלה, אשר אני מצרף כאן לתקציב, ע“ד המחירים לצרכי אוכל, הלבשה והנעלה השוררים כעת ביפו, וע”ד הצרכים לכלכלה רציונלית בשביל עובדות — דרוש יהיה לכל פועלת כארבע לירות מצריות וחצי לחודש), ואת השכר הזה צריכות הפועלות לקבל לפי התקציב, כנהוג בכל הקבוצות, אף אם לא יהיה ריוח בעבודה.

הריוח אשר ישאר כל שנה, אחרי שילום כל ההוצאות, מתחלק במידה שוה לפועלות.

לעונות השנה אשר העבודה בשדה אינה מרובה, כגון בחדשים תמוז ואב, ובעונות הגשמים המרובים, הייתי מציע שהפועלות תעבודנה בשדה רק כחמש או שש שעות, לפי הצורך, ואת יתר שעות העבודה תקדישנה ללימוד מלאכות־בית, כגון תפירה, אריגה, סריגה וכדומה, ותעסוקנה בעבודות אלו בתוך המוסד עצמו, כדי שמספר הפועלות יהיה קבוע במשך כל עונות השנה.

הזמן שתצטרך כל פועלת לעבוד וללמוד במוסד זה אני קובע לשנתים. במשך שתי שנים תוכל כל אחת לרכוש לעצמה ידיעה ונסיון מספיקים, במדה שתוכל לסדר ולעבוד עבודה עצמית פוריה בכל ענפי המשק הביתי. והיותר מסוגלות מהן תכשרנה, בלי כל ספק, במשך השנתים, גם לסידור והנהלת עבודות כאלה בפועלות חדשות אשר תבאנה לארצנו, או תצאנה מן הערים כאן.

הבקורת הראשית על כל עניני המוסד הזה וכן על כל העבודות האחרות, אשר תסודרנה לשנה הבאה, צריכה להיות למשרד הא"י ולועד המרכזי של הסתדרותנו.

תכנית הלימודים העיוניים: א) שעות הלימודים במחלקה תהיינה שתים ליום (חוץ מחגים) מחוץ לשעות העבודה הקבועות. בתקופת הקיץ, תוקדשנה למחלקה שתי השעות בצהרים, תיכף אחרי ארבע השעות של עבודת הבוקר; ובתקופת החורף — עם הערב, סמוך לאחר שעות העבודה שלאחרי הצהרים, או לפנות בוקר לפני שעות העבודה של הבוקר.

תקופת הלימודים תהיינה שתים בשנה: 1) תקוּפת החורף: מר“ח חשון עד סוף אדר; ותקוּפת הקיץ: מר”ח אייר עד סוף אלול, בערך 250 שעות לימודים בכל תקופה.

שנות הלימודים במחלקה והעבודה במשק לכל פועלות תהיינה שתים. במשך שתי השנים האלה צריכה הפועלת לרכוש לה ידיעות עיוניות מספיקות ודי נסיון בעבודת המשק הביתי, במידה כזו שתוכל להתקיים על עבודתה העצמית, וגם תהי מוכשרה להורות את העבודה לפועלות חדשות.

– – – בתקציב ללימודים שאני מצרף כאן, נכללות: כל המשכורת של המנהל והמורה העיקרי במוסד זה; משכורתה של המורה ללימודים כלליים; הוצאות נסיעה ושכר־ביטולם בעבודה של שני המורים מבן־שמן; הוצאות לחמרים וספרי לימוד שונים וכדומה (הכל יחד מגיע לשלוש מאות וחמשים לירות מצריות לשנה). תקציב זה ללימודים צריך להיות נפרד לגמרי מהתקציבים לסידור המוסד ולעבודה, כי התקציב ללימודים צריך להיחשב מהתחלה כהוצאה ולא כהלואה. ומאמין אני כי התקציב הזה יושג על נקלה מאת המשרד הא"י או “ועד הצירים הציוני”.

סוף סיון, תרע"ח