רקע
אליעזר יפה
למצב עובדינו החקלאיים

(הרצאה במועצה החקלאית של “הפועל הצעיר” בכנרת, שבועות תרע"ט).


 

המשבר וגורמיו    🔗

הרצאתי זו מכוונת להעיר את תשומת לבם של העובדים במקצועות החקלאות השונים בארץ כיום אל מצבם בהוה, על פי הערכים הכלכליים אשר יהיו לתוצרת החקלאות, ביחס לערכים הכלכליים של כל החמרים ותוצרות אחרים. מסופקני, אם נצליח לגלות פה במקום את התקנה הנדרשת למצב הנוכחי; ואולם מעצם יהיו לתוצרת החקלאות, ביחס לערכים הכלכליים של כל החמרים ותוצרות אחרים. מסופקני, אם נצליח לגלות פה במקום את התקנה הנדרשת למצב הנוכחי; ואולם מעצם הארת המצב יכולה להתחוור הדרך, במחשבה למצער, להטבת המצב בעתיד והקלתו בהוה.

לפני פרוץ המלחמה, וביחוד במשך שלוש השנים שלפניה, אפשר היה להכיר בדרכי עבודתנו החקלאית כאן סימני התבצרות והתבססות, למרות כל הקושי שנפגש מצד המשטר התורכי. המסים הרשמיים אמנם היו גבוהים מאד, והמסים הבלתי־רשמיים (הבקשישים) הכבידו עוד יותר; ואולם הארץ היתה פתוחה בשביל להוציא החוצה את כל אשר אינו נצרך בתוך הארץ, ולהכניס מחוץ־לארץ את כל הצרכים אשר אינם נוצרים בארץ.

בתוך הארץ כבר עמדה אז רכבת לשירותנו, והעבירה כל הנדרש ממקום למקום; את ירקות האביב (כי אז כבר התחלנו בעמק הירדן לפתח את גידול הירקות בשביל השוק) העבירה הרכבת לדמשק ולחיפה, וקבלו מהם הכנסה טובה. את הירקות האפילים הביאו מדמשק. המחירים לכל דבר היו כמעט שוים בכל הארץ, רק בהבדל שכר ההובלה ברכבת מן המקור אל מקומות הדרישה.

בשנת המלחמה הראשונה נטרף המצב בעיקר ע“י בהלות ההתעתמנות,1, ה”סוּחרה“2 וה”פרר“3, אשר בלעו הרבה כספים וזמן ולא נשארו די כספים וזמן לעבודה; ואולם מצבם החמרי של החקלאים (מלבד בעלי הנטיעות) הוטב משנה לשנה. הארץ נסגרה, שום סחורה לא הוצאה החוצה ולא הוכנסה מן החוץ. המחירים על כל הסחורות הבאות מחוץ־לארץ אמנם עלו, אך לעומת זה עלו גם המחירים על כל התוצרת החקלאית הפנימית, כי רבתה עליה הדרישה גם מצד אותם מהתושבים, אשר בשנים כתיקונן רגילים היו אצל חמרי המזון המובאים מחוץ, ובהיסגר הארץ נאלצו לקנות את המקומיים. גדלה מאד הדרישה לחמרי מזון גם מצד הצבא התורכי והגרמני, עד אשר אחרי כל ה”עושר"ים הכפולים ומשולשים, אשר הרימה הממשלה התורכית בשביל הצבא, עוד הכניס עובד האדמה שכר די גבוה מעמלו.

בשנים ההן התלמדנו גם להסתפק במועט, מתוך תקוה לימים קרובים אשר ימלאו לנו את החסר. הרבינו את הגונים במשק החקלאי על־ידי פיתוחם של גידול הירקות וטיפול בדבורים, לרגל הדרישה אשר רבתה על תוצרת הענפים האלה מצד כל התושבים, ובעיקר מצד הצבא. פיתוח הענפים הנזכרים, וביחוד גידול הירקות, נתן את האפשרות בשנות המלחמה האחרונות לפועלים ולפועלות להסתדר במידה ידוּעה על עבודה עצמית פוריה, כי הרי סידוּר קבוצה לגידול ירקות אינו דורש אמצעים מרובים, וההכנסה מן העבודה היתה בטוחה, מרובה ותכוּפה. לכל עלה ולכל שורש של ירק נמצא הקונה אשר שילם מחיר טוב.

עם פתיחת הארץ התחיל המצב להשתנות: ראשית כל מהרו כולם להשליך אחרי גוום את מידם ההסתפקות במועט וההשתמשות בתוצרה העצמית. נשאו את המידה הזאת בסבלנות רבה, ואולי גם בהכרת ערכה, עד החוף אשר ממנו קיווּ להשיג את הכל בבת אחת; וכאשר רק הגיעו אל החוף, התפרקו כולם את משא סבלנותם והשליכו את כל יהבם אל החוף רב־ההבטחות הזה, מבלי בחון אם באמת כבר הושג הכל. גדלו מאד הצרכים וכנגדם הלך ופחת השפע, וממשיך להתנדף המרץ ומתפקעת הסבלנות.

מראשית הכיבוש התאמצה הממשלה להיטיב את המצב הכלכלי בארץ על־ידי זה, שהכניסה חמרי מזון ומכרה אותם במיחירים קטנים קצובים לכל הארץ. זה גרם לכך שגם מקורות הדגן, אשר הטמינו הפלחים מעבר לירדן במשך השנים האחרונות, נפתחו סוף סוף, ומחי כל הדגנים ירד במידה כזו שאין למגדלי הדגן בגליל כל אפשרות למכור את דגנם מגורן תרע"ח, כי להם עצמם עלה דגן זה יותר ביוקר מן המחיר אשר אפשר לקבל כיום בעדו; ובכלל אין מחיר לדגנם, כי אין קונה באין אמצעי הובלה. ובינתים צריך לשלם מסים לממשלה והוצאות למושבה, ובעלי החובות דוחקים… והתעוררה פתאום שאלה מחרידה: “ומה יהיה לשנה הבאה אם לא ישתנה המצב?” “לזרוע בתנאים כאלה הלא אי־אפשר; ולא לזרוע גם כן אי־אפשר!” ומה לעשות?… והכבידו הדאגות ורפו הידים. ומגדלי הירקות מובילים עגלות טעונות ירק לשוק העירוני, אם בטבריה או גם ביפו ובירושלים, ואין קונה, או שמקבלים מחיר אשר אינו מכסה אפילו את הוצאות ההובלה… הפסד וכאב לב…

ואכן נמצאת החקלאות בארצנו כיום במצב של משבר קשה עד מאוד, וישנה ההרגשה כאילו נשמט הקרקע מתחת לרגליהם של העובדים החקלאים מגדלי הדגן והירק (במצב הנוטעים איני בקי). ואף מצבם של מגדלי הבהמה והעוף שלנו, למרות זה שמספרם מעט מאוד, אינו מזהיר ביותר, ובכל אופן אינו מבטיח הרבה, אם לא יוקלו מהר התנאים המיוחדים, הזמניים, השוררים כעת בארץ ומעיקים על החקלאים כמה מונים יותר מאשר על כל יתר חלקי התושבים. מצד אחד אין כמעט דורש לפרי עמלם, ומצד שני עלו מאוד המחירים על כל הצרכים, אשר אינם נוצרים במשק החקלאי.

המשבר, על כן, קשה הנהו עד מאוד. ולצאת ממנו בדרך הכבושה לא נוכל עכשיו; כי אין לקוות שבמשך החדשים הבאים או גם השנה הבאה יחולו שינויים ניכרים במצב. החרושת העולמית טרם תגדל, עדיין ירגשו גויים ולאומים ואינם נפנים ליצירה. המחירים על כל החמרים הנכנסים לארץ לא ירדו; ואולם המחירים על תוצרת החקלאות בארצנו, כנראה, לא יעלו, מפני שמוצא מספיק לשוק העולם, כנראה, לא ינתן להם בזמן הקרוב. מהי על כן הדרך לפני עובדינו החקלאים?

 

דרך להקלת המצב    🔗

הדברים הבאים אינם מכוּונים להקיף את שאלות עתידו של ישובנו החקלאי בכללו. רק על המצב כיום והמעשה למחר נתעכב כאן. והנה הנקל לראות כי רק מתוך “מצבי־שוק” באנו למשבר הנוכחי, ומובן מאליו כי להינצל מן המשבר הזה נוכל עכשיו רק על־ידי כך שנמלט את מעשינו ממצבי השוק. הצעד הראשון צריך להיות: לגוון את המשק, למצער במדרגה כזו, שכל צרכינו היכולים להיוצר בתוך המשק החקלאי בארצנו ימצאו לנו מתוכו: הפולחים בגליל, שומרון ולכל מקומותיהם צריכים לשנה הבאה להקטין את שטח הדגנים ולהגדיל את שטחי המספוא, כדי לספק לבקר וצאן את המזון הדרוש ליצירת חלב ובשר בחדשי החורב. גידול העופות צריך לתפוש את מקומו עד כדי לספק את כל הבצים והעופות הדרושים לבית. ומגינת הירקות צריכים סוף סוף לבער את כל הקוצים ולגדל את כל הירקות הנצרכים לבית. וגם לכורת הדבורים הגיעה השעה להתאזרח בכל חצר של חקלאים. כל הענפים האלה לא רק יקטינו את הצרכים מהשוק, אלא אולי גם יתנו עודפים קטנים מתוצרות של בעלי החיים, אשר לעת־עתה טרם ירד מחירן בשוק במידה שירדו המחירים לפי האדמה, אף כי אין כל ערבון לדבר שהמחירים של תוצרות בעלי החיים לא ירדו ממש באותה המידה כמו פרי האדמה, אם רק תיכפל ההצעה, כי חוגי הדרושים לתוצרות אלה מוגבלים עדיין בערי ארצנו, שמעטים בהן האוכלוסין בערך.

מובן מאליו כי מתוך סדר־עבודה כזה — הרחבת המשק הביתי, יוכרחו פולחינו (אם רק ירצו להצליח בעבודתם) להכנס בראשם ורובם לתוך עצם העבודה הזאת, ודבר זה יכריח אותם לצמצם בשנה הבאה את שטחי השדה אשר יזרעו, ולא יוכל עוד אכר בגליל לחרוש שלוש מאות דונם אדמה. ואולם הכרח זה רק טובה להם, כי הלא אין כל בטחון שהדגן בשנה הבאה ישלם בעד העבודה השכורה, אף הזרה. ולקבוצות הפולחים שלנו בודאי שאין דרך אחרת לשנה הבאה מאשר לצמצם את גידולי הדגן, ולהרחיב על חשבון זה את כל יתר ענפי המשק עד כדי סיפוק כל צרכי מטבחם מפרי עבודתם. ובמקום שישנן עכשיו קבוצות לגידול דגן לחוד וקבוצות (של פועלות בעיקר) לגידול ירקות לחוד ( כי חלב חסר עדיין גם ברוב המשקים של הקבוצות המסודרות; וביצים במידה מספיקה אין עדיין שום משק בארצנו יוצר לאוכלוסין), כדאי יהיה לשני הצדדים לסדר לשנה הבאה קבוצות מעורבות לשם גיוון משקן בכל המובנים, עד שגם חמאה, ביצים ובשר לא תקנינה הקבוצות מן השוק. במצב כזה תהיינה עוד בשנה הבאה: א) קבוצות אשר מקצוען העיקרי הוא גידול הדגן, ואת כל יתר ענפי החקלאות הן מרחיבות רק עד כדי סיפוק צרכי שולחנן: וב) קבוצות אשר מקצוען העיקרי יהיה גידול ירקות, ורק כדי סיפוק צרכי שולחנן תטפלנה ביתר ענפי המשק. כי אין לחשוב אשר בבת אחת נוכל להפוך את כל משקינו ממצב של יוצרי עודפים לשוק מפרי האדמה, ליוצרי עודפים לשוק מתוצרת בעלי החיים.

ועוד דבר: במשך השבועות האחרוֹנים התחילה הממשלה הצבאית לקנות ירקות על־ידי סרסורים בשביל הצבא. הסרסורים קונים בסביבת יפו ולוד הרבה מאוד ירקות וכנראה מרויחים ריוח טוב, ומדוע לא יוכל מוסד של העובדים למצוא בעצמו את הדרך לאותו המשרד הצבאי הקונה את הירקות? ולוא היה מוסד המתמסר לדבר, אולי היה גם משיג רשיונות להעברת ירקות ברכבת. ומוסד אשר אלה צריכות להיות חובותיו ישנו לציבור העובדים — הלא זה מוסד “המשביר”. קשה להבין מדוע מוסד זה ממשיך באופן אינרצי את פעולותיו מזמן המשבר, למרות מה שכיום אין הצורך בפעולות אלה גדול ביותר; מדוע אין מוסד זה לוקח על עצמו את התפקיד החשוב מאד, בדרך תפארה זו, לדאוג לשוק בשביל תוצרת העובדים; מה שהיה יכול בהתאמצות לא רבה ביותר, להשיג במידה לא מעטה. האין תפקיד אשר כזה הולם כיום את “המשביר” יותר מאשר התפקיד להתחרות את חנוני ומחלבות תל־אביב במכירת חמרי מזון וסחורות מצרים לבני העיר, היכולים להשיג את זה גם בלעדיו? — המשבר אשר בא עכשיו לעבודתנו החקלאית הוא קשה מאוד; ואולם אין מן הנמנע להקילו בהרבה, על ידי כיוון נכון של עצם עבודתנו החקלאית וסידור נכון של הצדדים המסחריים, ההכרחיים כיום בעבודתנו החקלאית. והכיווּן הזה והסידורים האלה מוכרחים להיעשות כעת בלי דחיה יתרה. המצב אינו מרשה להתרשל בדבר.

 

משק ביתי לעולים החדשים    🔗

והכיווּן הזה והסידורים האלה צריכים להיות מופנים גם לצד עבודתם של העולים החדשים, אשר נכנסו ואשר יכנסו עוד עד התחלת העבודה בשנת תר"פ. מובן אמנם כי העבודה העיקרת של העולים החדשים תהי עכשיו בהכרח עבודת ההכשרה להתישבות, היכולה להעסיק מספרים בלתי מוגבלים של עובדים, אשר טרם התמחו במקצועות חקלאים מיוחדים; ואולם להגביל את העולים החדשים אך ורק לעבודת ההכשרה לא יתכן מכמה טעמים: א) באופן זה לא יקנו להם אף את ראשית הידיעה בעבודה חקלאית מקצועית. ב) עבודת ההכשרה ברובה היא חד־גונית, ומן הצורך הוא להוסיף עליה עבודה מקצועית, מעוררת תשומת לב והתענינות ועל־ידי זה יהיה יחסו הכללי של העובד ער ומעודד לכל עבודתו. ג) אם העובדים בהכשרת הארץ יזקקו בצרכי שולחנם אל השוק, תעלה כלכלתם ביוקר גדול, או שלא יוכלו להשיג מזון טוב ומבריא, הנחוץ להם מאוד כדי שיוכלו לשמור על בריאותם ולהיות פוריים בעבודתם, באותם התנאים הקשים אשר ימצאו בהם בהכרח, כגון לגור באהלים ולהימצא במקומות אשר טרם הוכשרו.

נצטרך על כן לסדר את העולים החדשים, אשר יעבדו בעבודות ההכשרה, לקבוצות קבוצות. ועם כל קבוצה יעבוד גם אחד מן העובדים המנוסים, ועובדות אחדות המנוסות במקצועות המשק הביתי4.

בכל מקום הדורש הכשרה נמצא גם קרקע לגידול ירקות ומספוא. אהלי הקבוצות המכשירות יתקעו בקרקע הזה, ויהיו גם אהלים בשביל פרות חלב, כפי הצורך לשולחן הקבוצה, עופות, וזוג של בהמות עבודה. ליד האהלים — גינת ירק כצורך לשולחן. — עיקר העבודה תהי בהכשרה; ואולם על פי התור יעבדו העולים החדשים גם במשק הביתי שלהם בהוראות המנוסים או המנוסות. — ובדרך זו אולי גם נתקרב באיזו מידה להצלתנו מסבך השאלות בדבר היחסים בין משכורות ועבודה: לקבוצות המכשירות אולי יהיה כדאי לא לעבוד בעד משכורת, כי אם לקבל את עבודת ההכשרה בקבלנות על־פי הערכת בעלי מקצוע, ובאופן כזה יסדרו גם את עבודתם המקצועית־ חקלאית על חשבון עצמם. וגם כאן תלויה ההצלחה בכיווּן נכון וסידור מתאים, ובעיקר ברצון טוב שלא להיכשל בסדרי עבודה בלתי רציונליים, הפורשים בצה לרגלי כל אחד הנגרף לשם. לוא רק נצלנו משאלת המשכורת, היינו מתקרבים הרבה מאוד לפדות נפשנו.

 

להזדיין בסבלנות לכל קושי    🔗

לא למותר יהי אולי להזכיר עוד, כי לעבור את המשבר הנוכחי ולהתקדם בעבודתנו הישובית־חקלאית לא נוכל גם בכיווּן וסידור הכי טוב, אם לא נשוב עכשיו להזדין בסבלנות לכל קושי, כזו שהצטיינו בה בשנות המשבר של המלחמה. המלחמה אולי עברה כבר מארצנו, ואולם המשבר עדיין שורר בשבילנו כאן ובכל העולם במלוא תקפו, ועד שיעבור זעם אנו צריכים להיות מוכנים להתאבק והתגבר על המציאות הקשה והמעיקה ביותר, כי לנצח את המציאות אפשר אך ורק מתוך צחוק לכל קושיותה.

להכות שרשים באדמה נצליח רק אם כל אחד מאתנו ישים את כל מעיניו אך ורק בה, ולא יקוה ולא ידרוש מאום מאיש וממוסד מבלעדי פועל כפיו הוא עצמו באדמתו. אשרי האדם אשר השיג את היכולת לקבל מן האדמה רב שפע וחיי אושר מרווחים; ואולם שפעת נגוהות גם לאדם אשר רק לחם לאכול ובגד ללבוש ישיג מן האדמה, ואך באדמה מבטחו.



  1. ההכרה לקבל את הנתינות התורכית.  ↩

  2. עבודת כפיה אצל הממשלה.  ↩

  3. משתמט מעבודת הצבא.  ↩

  4. גידול ירקות, גידול עופות, רפת, וכדומה.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47810 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!