בועידתנו הארצית לפני שנה הרבו לדון בשאלה זו, והרוח הכללית נטתה להסתכם לצד הרעיון ע"ד שני סוגי חברים בתנובה,או במלים יותר מדויקות ככה:
א) רק משקים חברים בהסתדרות העובדים יהיו חברים בתנובה.
ב) מכל משק אחר שעבודתו היא עברית, תוכל תנובה לקבל את תוצרתו למכירה (או לא לקבל) לפי חוזה שנתי אשר יחתם בין הנהלת תנובה ואותו המשק, ואשר יקנה לו זכויות כלכליות בלבד.
בערך דעה כנ“ל עמדה להתקבל באספה השנתית שעברה. אך לפתע נשבה רוח אחרת ודחו את ההצבעה על ענין זה לאספה השנתית אשר תהיה השנה, כדי שהחברים יספיקו עוד לחשוב בענין במשך השנה. לעת־עתה לשנת תר”ץ נשארו כל אותם המשקים קשורים לתנובה בתור “מועמדים להתקבל לחברים”. בכל הענינים הכלכליים לא נבדלו אף במשהו מן החברים הקבועים, אלא שלא היתה להם זכות הצבעה. אף הודיעו להם, שקבלת תוצרתם לתנובה בשנת תר"ץ אינה משמשת תקדים לקבלת תוצרתם בשנים הבאות, יען כי באספה השנתית השנה יוחלט בכל השאלה הזאת.
עתה עלינו לנתח את השאלה, מכל כיווניה, ולעמוד על הצדדים החיוביים והשליליים שבכל אחת מן ההנחות לפתרונה.
ההנחות אשר נשמעו באספה השנתית הקודמת, מחברים שונים, רבות הן:
א) כל משק הנאמן לכל יסודותיה של תנובה מתקבל כחבר שווה־זכויות וחובות עם כולם; אלא ש“משקים הסתדרותיים” מתקבלים לתנובה באופן אוטומטי, מיום עלות החברים על קרקע הקה"ק להתישבות קבועה עליה, ועוד לפני שהכניסו כל תוצרת לתנובה משתתפים הם בועידות תנובה בקול אחד לכל 25 יחידות משק; ואילו משקים “לא הסתדרותיים” ברצותם להתקבל כחברים לתנובה, עליהם להגיש בקשה לתנובה שבמחוזם לדיון במועצתה והדבר טעון אישור מצד מרכז־תנובה. הטעם להבדל זה נמצא בזה, שמשקים הסתדרותיים גם לא יתקשרו לכל מוסד זולת תנובה, תחת שמשקים לא־הסתדרותיים מחפשים למכור תוצרתם באופנים אחרים, ונטיתם הראשונה אינה לתנובה.
ב) רק כל המשקים חברי ההסתדרות העובדים מתקבלים כחברים בתנובה, ואת זולתם אין לתנובה כל משא־ומתן.
ג) חברי תנובה הם המשקים חברי ההסתדרות, אך כל משק הנאמן ליסודות תנובה, תנובה מקבלת את תוצרתו למכירה. הוא שווה בזכויותיו וחובותיו הכלכליות לכל שאר חברי תנובה, אך איננו יכול להצביע באספות.
ד) אין תנובה מוכנה מראש לקבל את כל משק הנאמן ליסודותיה, אם אינו חבר להסתדרות; אלא הנהלתה תדון, כל פעם שהצעה כזו תבוא לפניה, אם לקבל או לדחות. אכן אלה שיתקבלו יהיו שווים בזכויותיהם וחובותיהם הכלכליות לכל חברי תנובה בכללם.
ה) הענין יישאר לשיקול דעתה הגמור של הנהלת תנובה או מועצתה (לא פרשו אם ההנהלה או מועצה ואם מחוזיות או מרכזיות) – לקבל את תוצרת המשק אשר תמצא לכדאי לה, ולא לקבל את אשר תמצא לבלתי כדאי לה. אף גם ההנהלה (או המועצה) תקבע בחוזה עם כל משק שכזה מה הם התנאים אשר לפיהם מתקבלת תוצרתו למכירה, ואין גם הכרח שתנאים אלו יהיו שווים בכל החוזים עם כל המשקים מסוג זה. בין בעלי הדעה הזאת היו גם שאמרו: כי אין גם הכרח שהמשקים מסוג זה יהיו נאמנים ליסודותיה של תנובה.
אלה הן הדעות אשר נשמעו מפורשות מפי חברים שונים, ואולי נשמעו עוד דברים אלא שאינם מצטרפים לכלל דעה מסוימת.
והנה לשתי הדעות הרשומות לאחרונה, וביחוד לאחרונה (ה), אין לגמרי, כמדומני, ליחס כל משקל. תנובה, עקב היותה מוסד ארצי גדול מרובה הענפים, לא יאה לה ולא לטובה לה שיטה מחוסרת שיטה, זו הנקראת “קוניונקטורה”. בתנובה צריכים להיות יסודות מוצקים לענין החברוּת. קוניונקטורה היא ענין לחנוונים וסרסורים או למרדפי “עסקים” בכללם, אך בתנובה אי־אפשר להשאיר ענין יסודי כמו חברוּת לשיקול דעתה המקרית שלמנהלה או מועצה זו ואחרת, לפי “קוניונקטורה” המתגלה לעיניה באותה שעה. ברור גם שבמצב כזה תחולנה בהכרח הרבה סתירות בין הפעולות, לפי ה“קוניונקטורות”, מה שדעה ה' גם אינה רוצה לשלול ורואה מצב זה כטוב לנו.
כל יתרונותיה של תנובה עד היום – ורבים הם יתרונותיה כיום – אינם בגלל חכמתנו כי רבה מחכמת זולתנו, או טובתנו העולה, אלא נמצאים הם בזה שהיא פועלת מתוך שיטה ומגמה מכוונת למטרה אחת, וצועדת קדימה במצב שקט וצנוע, אך בלי נדנודים וסטיות מן העיקרים שהתוותה לעצמה.
על־ידי הכנסת תסבוכת הקוניונקטורות לתנובה, תחדל עד מהרה מהיות תמימת־דרך (בתנובה, המתנהלת ע"י מועצות גדולות, ישנה הקוניונקטורה לכך יותר מאשר במסחר הפרטי). ובתנובה, הרי תום־דרך ויושר־דרך הנם תנאי הכרחי לדרך־צלחה לה. דרך תנובה לא תהיה צלחה בלי תום ויושר.
הדעה המסומנת כאן באות ב' (“רק כל המשקים חברי הסתדרות העובדים מתקבלים כחברים בתנובה, ואת זולתם אין לתנובה כל משא־ומתן”), היתה יכולה להיות הנכונה ביותר והישרה ביותר, לולא עזבנוה לפני שנתים בערך.
מלכתחילה, הרי אין איש ואין מוסד יכול לבוא בתביעות על איזה קואופרטיב כי יכניסוהו לתוכו. אין גם הכרח ליצור שותפות אחת לכל הארץ בעסק החלב, למשל, כשם שאין שותפותאחת בעסק תפוחי־זהב או היין וכדומה, ואף בשום ארץ אחרת אין עסק החלב או ענף חקלאי אחר כולו בידי קואופרטיב אחד. ואם אמנם שם מידות אחרות לעסק התוצרת החקלאית, אך הרי שם גם מידות אחרות לשוק התוצרת הזאת. על־כן אין הכרח בזה, משום צד, שהאגודה השיתופית לתוצרת משקי העובדים העברים בארץ־ישראל, תכניס לתוכה גם משקים שאינם נמנים על הסוג הנקרא משקי העובדים העברים. היא יכולה למצוא דרך עבודה עם אגודה אחרת אשר תיוסד ע"י משקים עבריים זולת משקי העובדים. חבל מאוד שגדר זו נפרצה אצלנו לפני שנתים; אכן אפשר גם לגדרה בחזרה (מובן שעם המשקים אשר יצטרכו לעזוב אז את תנובה, צריך יהיה ואפשר יהיה לסדר את ההפרדה בהדרגה במשך שנה בערך). בכל אופן תהיה דרך זו כנה יותר לאלה אשר בהם יגע הדבר, מאשר הדרך המסומנת כאן באות ג'.
כאן יותר ענינים שברגש מאשר בהגיון. ב“הגיון” הן ישנם גם כאלה הרואים כצודק את חלוקת החברה לשליטים מתענגים על כל טוב ומותרות, ולנדכאים חסרי־כל. אפילו מן הפילוסופים הגדולים שביון העתיקה היו מטיפים לסדר חברתי כזה. איפה נמצאים אנשים עודפי־זכויות שהגיונם לא יאשר להם את זכויותיהם העודפות? אך בטוח אני, שבסתרי לבבם של כל הנהנים מעודף הזכויות, ישנה איזו פינת רגש חבויה האומרת להם בלחישת דממה דקה, כי תחת הבדלי זכויות תזנה הארץ, תשחית דרכה וסופה לאבדון. אמנם אין אולי לראות את הבדלי הזכויות בתנובה, לפי הצעה ג', באמות־המידה החברתיות הנרמזות למעלה; אולם הרי הכל לפי החברה. ברור שלחברת תנובה יש לשקול את חטאיה במשקלות רגישים לכדי פחות ממיליגרם, ולא במשקלות ההקטו־טונים של חטאות החברה האנושית בכללה.
נשאר לנו רק להכריע בין דעה א' לדעה ב‘, וכאמור לעיל הרי מלכתחילה התיצבנו בדרך ב’, ולואי שלא היינו סרים ממנה. אכן כיום, אחרי שסרנו מן הדרך המסומנת באות ב', נדמה לי, שלא יהיה מן היושר לדחות משקים הנאמנים לכל יסודותיה של תנובה ורק שאינם נמנים כחברים להסתדרות העובדים. אגב: עבודתנו יחד את המשקים האלה במשך השנה החולפת הוכיחה לנו למדי, כי בשמירה על תקנות תנובה וסדריה אין משקים אלה נופלים אף במשהו מן המשקים חברי ההסתדרות – והן ישנו הבדל עצום בין אי־קבלת חברים מלכתחילה לבין דחייתם לאחר שעבדו אתם יחד כשנה.
עוד טעם בעל משקל רב מאוד: הן ברור מראש שאותם הגורמים אשר הכריחונו להחליט לפני שנתים שנקבל תוצרת ממשקים שאינם חברם בהסתדרות, אותם הגורמים לא בטלו, אלא עוד עצמו ויעצמו מיום ליום; ובכן אם לא לקבל את המשקים האלה כחברים שוים בתנובה, יגבר באנשינו היצר לקבל את תוצרתם על יסוד הדרכים המוצעות בדעות ג‘, ד’, ה', אשר לדעתי אני – הן פסולות בהחלט בשבילנו, כמבואר קודם.
ועוד זאת: רבים בקרבנו אלה המתנגדים לקבלת התוצרת ממשקים אשראינם חברים בהסתדרות העובדים; אכן בבדיקה קלה אפשר להיוכח, כי רוב המתנגדים האלה לא באו להתנגדותם מתוך עיון מקיף בשאלה זו, אלא התנגדותם מעורה בתוך ה“אינסטינקט” הכללי נגד ה“מושבות המתנכרות”. ו“מושבות מתנכרות” הן אצלם: יבנאל וכנרת ומושבות הגליל בכללן, כפתח־תקוה ונס־ציונה עם מושבות יהודה. בכל אצל חברינו אלה כמעור אחד. אין הם זוכרים או אינם יודעים את חסד נעוריהן של מושבות הגליל מימי “הגלילה! הגלילה!”… ולא את כליל אהבתן ומסירותן מימות המלחמה…
ההתנגדות פורצת נגד כלל “המשקים הבלתי הסתדרותיים” (ככל ההתנגדויות ההמוניות נגד המונים…). אכן ברוב המקרים כשמופיע משק מסוים בפני אחת מן הנהלות ה“תנובות” – ותהי הנהלה זו מן המתנגדים הקיצונים לקבלת “כלל המשקים הבלתי־הסתדרותיים” – שוכחות הנהלות אלה את ה“אינסטינקט” שלהן ורושמות את ההצעה לדיון במועצה, בנטיה מצד ההנהלה לחסד ולא לשבט…
אמנם אם יוחלט אצלנו שלא לקבל את תוצרת המשקים האלה, לא יימצאו לנו החכמים להגדיר מי יכול להיות חבר ומי לא; ולדוגמא: מקוה־ישראל תוכל להיות חברה? ואיך בית־הספר החקלאי לבנות בנהלל? וחות הנוער בבן־שמן, התוכל להיות חבר בתנובה? ומה בדבר מושב החסידים שליד חיפה? ואיך כפר־גדעון? ואנשי ג’דה, אלה אשר אם היו לנו “חלוצים” בארץ הרי הם הנם חלוצים,1 מה דינם? לאיזה סוג נוכל להכניסם, לסוג ה“מתנכרים” או לסוג העובדים בזעת אפיהם ואוכלים לחם עוני? ואין אנו פטורים כלל מלתת את לבנו לסבלות כל העובדים האלה, אחרי אשר עמלנו יחד אתם במשך שנה או שנתים. סוף־סוף הרי אנחנו, תנובה, איננו יכולים להתיחס לדברים כבדי־אחריות בקלות־ראש של פורקי־עול פזיזים. בעינינו אין הענינים הפקר. עבדנו זמן־מה עם בני־אדם וכל ערות־דבר לא נמצאה בהם, ופתאום נשאירם מאחורי הדלת והמזוזה. הלנו להתיחס ככה אל בני־אדם? מה אנו?…
אכן על חברינו, היודעים היטב את הטעם של חוסר־זכויות, לא לשלול את חברותם של משקים הוגנים, אשר אינם נופלים ממנו במאום מלבד בתקופת היוסדם, שלא דמתה לתקופת היוסד משקינו אנו. הן רוחות של תקופות הנן גורמים חיצוניים בלבד ולא ערכים נפשיים פנימיים. האמנם בנפשנו יפים אנו מאלה שקדמונו, כי נתגאה עליהם ונתנכר אליהם?!… אינני נביא ואדע עכשיומה תחליט ועידתנו הבאה בשאלת החברות בתנובה, אך בטוח אני שרק החלטה אחת ישנה ההולמת כיום את תנובה, והיא: כי כל משק הנאמן לכל יסודותיה של תנובה מתקבל לתוכה כחבר שוה זכויות וחובות עם כולם יחדיו. רק בהבדל המסומן למעלה בסימן א'.
תר"ץ (1930)
-
המכוון הוא למתישבי ג'דה הראשונים, אשר באו במטרה להיות חקלאים, וסבלו מאוד. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.