רקע
אליעזר יפה
אל חומות תנובה

אין זאת הפעם הראשונה אשר אדבר על הסכנות הצפויות לתנובה, ואשר בידינו אנו למנען בעוד מועד, אך עד היום לא מצאו הדברים כל הד אצל החברים. ומאחר שכבר מתחילים להרגיש בפינות שונות של תנובה, שהמצב מעורר דאגה; ומאחר שכאן לפנינו במה פנימית בהחלט, אשר תהיה נפוצה בין כל החברים; על כן ייעשה בזה הנסיון לציין את הנקודות הרעועות בתנובה, שמהן אורבות הסכנות לבקיעים בחומתה…

והנה תעודתה של תנובה היא למכור את התוצרת ממשקי העובדים העברים בארצנו. את כל התוצרת הנוצרת כבר כיום במשקינו למכור בתנאים הטובים ביותר בשביל המשקים, ובמצב המושך ביותר את לב הקונים ומקשרם אל תוצרת המשקים המתרכזת בתנובה. וכה להכין בשוק יחסי אהדה והכרה אל תנובה ואל כל תוצרתה, אשר יגדלו וירבו עם גידולה של תנובה וריבוי התוצרת במשקיה. וכה יבטחיו לנו את היכולת לגדול ולרבות, וכאשר נגדל ונרבה, כן תגדל ותרבה ההכרה מצד הקונים ואהדתם לנו ולתוצרתנו.

זאת היא תעודתה של תנובה בקוים כלליים. וזכרון התעודה הזו צריך להיות חרות על לבם של כל מנהלי הענינים בתנובה, ולא פחות מזה – על לבם של כל המשקים החברים בתנובה.

במילוא חובתם לתעודה זו מוטל על המשקים, החברים בתנובה, לספּק את תוצרתם בקביעות הרבה ביותר, ובצורות הנאות ביותר, ולגוון את סוגי תוצרתם במידה הרבה ביותר. ועל מנהלי הענינים בתנובה מוטל, ראשית כל, להמריץ יום יום את המשקים שימלאו את חובותיהם הנ"ל. ואחרי זה רק מתחילה שורה ארוכה של חובות, המוטלות על מנהלי הענינים בתנובה עצמם:

א) אחרי אשר המשקים ימלאו את חובתם הם ויספּקו את תוצרתם בקביעות המרובה ביותר לפי יכלתם המשקית, על מנהלי תנובה למצוא חשבון התוצרת שעליהם להוציא בעונות השנה השונות לשם מילוא ההספקה הקבועה לקונינו הקבועים, ולאגור מעונה לעונה את כל תוצרת הניתנת לאגירה (אם שמנת, ואם גבינות, ואם ביצים ודבש וריבות וכיבושים, וכדומה), כדי לסדר את ההספקה הקבועה לשוק.

ב) לגוון את סוגי התוצרת במידה הרחבה ביותר, למען ימצאו קונינו הקבועים בתנובה את כל מבוקשיהם, ולא יצטרכו לפנות לשם השגת משהו למקורות הספקה אחרים, אשר יוכלו להסיר את לבם של הקונים מאחרי תוצרתנו אנו, ולמען יהיה אפשר להשיג למשקינו את התמורה הגבוהה ביותר בעד תוצרתם. כי הלא כמה שתהיה תמורה זו גבוהה, עדיין תהיה רחוקה מלהעניק עושר ותפנוקים למשקינו.

ג) על מנהלינו לזכור, כי תוצרתנו מוכרחה להיות מוגשת לקונינו בטיב ובצורה המשובחים ביותר, ועולים ומשתבחים מיום ליום (אין בזה חידוש, הכל יודעים את זאת, ובכל זאת הרי אינם ערים לזה), ולהיות ערים עד למאוד ולהאזין ולהקשיב לקולות ההערכה לתוצרתנו מצד קוניה ומצד מפיציה. במקרים של הערכה לטוב – בל יגבה לבם; ובמקרים של הערכה לרע, בל ינוחו עד שיתקנו את המעוות.

ד) ומובן, שמחובת מנהלינו גם להיות ערים למאור ולהאזין ולהקשיב לתביעות מצד משקינו וכל תלונותיהם. וגם לצד זה לשקוד על תיקון המעוות. ולא כאשר ינהגו עד עכשיו, להתיחס בקלות־ראש לכך.

ה) על כל החברים העובדים בתנובה, מנהלים ועובדים, שמתפקידם לנהל משא־ומתן את זולתם, אם חברים מן המשקים ואם קונים וסוחרים, או אף סתם אנשים “הבאים לבלבל את הראש”, על כולם לא לשכוח שמחובתם להתיחס באדיבות וכבוד רב לכל אשר יפנה אליהם. יזכרו, שכל אדם, בלי יוצא מן הכלל, הניגש לדבר אתם, הנו קודם־כל אדם, “צלם אלוהים”. ועוד בטרם יפתח פיו יש לכבדו על־ידי זה שיבקשוהו לשבת (ענין “אלמנטרי”, הלא? ובכל־זאת לא ינהגו כה אצלנו), ולא לתת לו לדבר כשהוא עומד עליך ואתה יושב. כי הלא כל הנהלת שיחה כזו משאירה בלב העומד (מתחת לסף הכרתו) רגשות עלבון ומרירות צודקים בהחלט. והיזהרו מעלבונם של בני־האדם ומרירות לבם!…

ואחרי זה, מובן שהשיחה וכל המשא־ומתן צריך להתנהל באדיבות וביחס כבוד, ולא בפסקנות וביטויים מעליבים או ממררים. ואל כל תלונה, בלי יוצאת מן הכלל, אשר תגיע אלינו, מחויבים אנו להקשיב קשב רב, ולבררה עד כדי הודיית בעל דיננו בצדקתנו, או הודותנו אנו בצדקתו הוא, או מסירת הענין לבירור בפני בלתי־מעונינים שיוציאו את משפטם. אך חלילה וחס לנו מהראות לבעלי דברינו יחס סרבני אַלים (הה! מה רבים החטאים מסוג זה, אשר ראיתי מצד מנהלינו, ואף מצד פקידינו ועובדינו), או לסו7בב בכחש את בעל הדין, לדחותו בלך־ושוב, להבטיח לו ולא לדייק (גם מסוג זה ראיתי הרבה בתוכנו).

והנה נדמה, כי כל הקוים המשורטטים למעלה כחובה עלינו, הם מובנים מאליהם באופן ברור ללא כל ספקות, ואף עדיין אין אלה אלא כ“שבע המצוות הפשוטות לבני־נוֹח”… ואין בהם עדיין אף משהו מן “המצוות הנאצלות” יותר… ובכל זאת הרי עובדה היא: שאף למדרגת קיום מצוות בני־נוֹח הפּשוטות כנ"ל טרם הגיעו אנשינו לא במשקי תנובה ולא במוסדותיה… ולא רק שאין לראות התקדמות בתנובה, במשקים ובמוסדות, במובן הדברים הרמוזים למעלה, אלא להיפך, ניכרת ירידה “על פני כל החזית” משנה לשנה.

והנה עד לפני זמן קצר אפשר היה להרגיש משב של חיבה – ולא רק אֵמוּן ואהדה – ביחס הקהל אל תנובה. אך יחס זה הולך ונמוג מיום ליום במהירות גדולה, במקומו הולך ובא יחס אדיש מצד הקהל בכללו, ויש כבר להכיר פה ושם גם יחס של התנכלות ונטירה מצד חלקים שונים של הקהל.

ובציבור השני, ציבור החברים אתנו יחד להסתדרות העובדים, הן לא מצאנו עד היום חוג קונים רחב למדי, אשר יוכל לשמש לנו פעם משענת ניכרת. הקהל הזה הן הנו תמיד צדיק בעיניו בכל אשר יעשה, אם טוב ואם רע. את קנותו תוצרת חו“ל יצדיק תמיד בזה, ש”תוצרת תנובה יקרה היא". והוא, קהל זה, “הציוני־סוציאלי”, הן יראה עצמו מצווה, אף מתוך “השקפתו הסוציאליסטית” בלבד, לדרוש מזולתו עבודה עברית מאורגנת אף יקרה מאוד; אך “השקפתו הציונית” הן אינה מחייבת אותו בעצמו לקנות תוצרת חקלאית עברית מאורגנת בכלל, ומה גם כשהיא עולה ביוקר יותר מתוצרת זרה.

הנה כזה הוא מצב הדברים כיום בתנובה. אך חברינו במשקים ימשיכו להם להתיחס אל אשר יידרש מהם בביטול או בחוסר תשומת לב, ומנהלי הענינים ב“תנובות”, תחת להתעורר ולהיענות למחשבה משותפת, יסתמרו זה לזה על חשבונות שערכּם כקליפת השום לעומת “חשבון תנובה” בכללה.

למראה כל זה הן תתפרץ בהכרח קריאת ההזהרה: “אל חומות תנובה!” – כי אין שם לב ואין מקשיב להד הסכנה הנפתחת בפני תנובה, והיא גוברת והולכת מיום ליום, להפריש באפס־יד את עמדותיה אשר רכשה תנובה עד כה, וכאשר עלתה במרוצה, כן תרד במדחפות, אם לא ניזעק כולנו בעוד מועד לשמור על כל חומותיה.

ובזה הנני חוזר ומתריע קבל כולנו בתנובה: על הסכנה הגדולה הנשקפת עכשיו לתנובה שתתגלגל מראש פסגתה אל עברי פי פחת… (וזהו גם חזיון חוזר בתולדות האדם: שחברה – או עם או גם פרט – בהגיעם לפסגה גבוהה, יגבה לבם עד כדי להסיח את דעתם מן הסכנות האורבות להם… וכתוצאה מזה יתדרדרו חיש מה מטה). תנובה עומדת עדיין כיום על פסגה גבוהה למדי, והיזהרו, מנהלי תנובה ומשקיה, מפני התהום הפתוחה לפנינו! ניזעק־נא אל חומות תנובה ונחדלמהדברים מחוּסרי הערך שאָנו משקיעים כיום בהם מרץ וכוחות; ניזעק־נא אל חומותינו, ועוד הרבה לפנינ לתכן עצות לשמירת חומותינו וביצורן.

תמוז, תרצ"ג (1933)


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47810 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!