רקע
מנחם מבש"ן
אֵלִיָּהוּ.

ויהי כברוח אליהו מפני מבקשי נפשו המדברה, ויעמוד וישקף על ימי חלדו מנעוריו ועד עתה, כאשר ישקיף איש מראש הפסגה על פני הבקעה, ויהגה בכל פעלו ויתבונן אל כל מאוייו ומאמציו ומלחמותיו אשר נלחם לעמו, משא נפשו בחייו, – והאיש הזה, אשר הקשה אל אחאב ואל שריו ואשר לא נִחת מפני איזבל הנוראה ומפני חרבות אנשיה ואשר שָׂר אל נביאיהם אוכלי שלחנם ויוכל, האיש אשר בזיקי עיניו ובהוד פניו וברעם קולו נתן כבוד ומורא בלב כל סביביו וימשול ברוח כל אבירי הלב, האיש אשר לבו היה כלב הארי ורוחו כנחל שוטף ודרכו בסופה ובסערה ולא ידע מגור ולא שב מפני כל, האיש הזה נפעמה רוחו עתה בראשונה ויבקש חשבונות וישיח עם לבבו לאמר: – הנה נא זקנתי ושַׂבתי, כל ימי עמלתי, יגעתי, חִסרתי את נפשי מטובה, רחקתי מאוהב ורֵע, מחברת בני האדם, כפרא לִמוּד מדבר בדד הלכתי, ואך מחשבותי לעמי היו רעי, שעשועי, אנשי עצתי. עמלתי, שקדתי, נלחמתי בכל נפשי ובכל מאדי, ולא שמעתי לקול קרובי ואנשי ביתי באמרם אלי כל היום: למה זה ועל מה זה אתה משליך את נפשך מנגד, האתה הרית את כל העם הזה, אם אתה ערבת אותו מֵעִם האלהים ליַשר דרכיו, להיטיב אחריתו? השם העם את לבו אליך, כי תשים אתה את כל לבבך ואת כל נפשך, את כל חיי רוחך ואת כל משושך עולה כליל על מזבחו?

ומה פרי כל עמלי וכל מלחמותי אשר עמלתי ואשר נלחמתי מן היום אשר עמדתי לפני ה' ועד היום הזה ומגלעד ועד שמרון, להשכיל, להיטיב ולרומם את העם הזה, עם בני ישראל, להביא בלבו הדעת, כי לגדולות יצר אותו לו האלהים ולעתידות רבות־עלילה הכינוֹ? ואיה אפוא תקותי ומשא נפשי מנעורי? איה העם, אשר דִמיתי לו כי יִגדל וכי יֶחזק בארץ וכי יהיה אור לגוים, מופת לכל שכניו, המאור הגדול לממשלת הרוח בארץ עד אחרית הימים? הנה הוא הולך כלו, כעדר צאן־אדם, אחרי הבלי הגוים, נצמד לבעל ולעשתרות, שקוצי צידונים, כאשר בימי ילדותו, בימי שפוט השופטים, והמכשלה הזאת תחת יד המלכים והשרים, אשר ישמרו את משמרתם קדש לה' ולעמם ואשר ישקדו על צאן מרעיתם, העדר נִתּן להם, כי לא ישכחו רבצם ולא יתעו ולא יאבדו בין הררי טרף! הה, רואה אנכי בחזון, כי העם הזה לא יאריך ימים על האדמה וגם גלה יגלה אל בין הגוים, אשר הוא מתרפק עליהם, מבקש קרבתם ובוחר בדרכיהם: ועתה הן בעודנו יושב על אדמתו, מסתפח בנחלת אלהיו ונביאיו אתו, ישחית ככה את דרכו על הארץ, ואף כי בהיותו מתגורר בארצות הגוים, שוכן אתם בתוך טמאותם, ואין עוד נביא ואין מנהל לו ולא עומד בין ה' וביניו, הלא יתבולל בתוכם בימי דור אחד או שנים עד תֻּמו, הלא יהיה כעץ נהפך משֹרש, – מִשחק לכל רוחות השמים, מִשלח כל יד, מִפגע לכל גרזן החוצב, עד אשר יִבלה כרקב. הוי אברהם יצחק ויעקב אבות העם הזה, הוי משה רועהו ודוד מגנו, לוּ שבתם לשכון באדם וראיתם מה הגיע לזרעכם, לעמכם!…

רִפִּאתי את ישראל ולא נרפא, נסיתי להשיבו מדרך פשעוֹ, להזכירו מוצָאוֹ מקדם, צור מחצבו, והנה הייתי כמנסה לשוב לנטוע אבני מַסע אל מקבת בור נֻקָרו, או להשיב את הירדן אחור אל מעינותיו, והוא אל ים המלך ימשוך, ובחיקו ימות ושם יקָבר…

ולמה אפוא לא אעזוב את העם הזה עם כל עמלי ורעוּת רוחי, ואשלחהו בשרירות לבו ואסיר אדרתי מעלי ואחדל להנבא ואבַלה שארית ימי זקוּנַי במנוחה…

במנוחה? ומה האש הגדולה אשר תאכלני בקרבי פנימה ולא תתן דמי לי עד אם יצאתי אל העם ואל גדוליו ועד אם דברתי והוכחתי והרביתי חזון? ומה התקוה הזאת לעתידות עם ישראל, לתקומתו, לאחריתו, אשר עודנה מפעמת בסתר לבי פעם בפעם גם בעת הִוָאש? הרק אך מַדוּחי לב הומה, תרמית תאות־נפש היא? או האמנם יש עוד אחרית ותקוה לעם הזה חבוּר הבעלים ונביאי השקר? העוד תפקחנה עיניו בטרם יאכלהו הרקב, בטרם ייבשו מקורות חייו, ושב על עקבו, והשיב רגלו מדחי, ושב – ורפא לו?

לא אוכל, לא אוכל להשליך אחרי גוי את עמי ואת דבַר עמי, חיי רוחי כל ימי חלדי; לא אוכל לקוות לטוב ולהאמין כי תבא תקותי ולא אוכל לחיות באפס תקוה ובאפס אמונה, כי מה אני ומה חיי אם כל משאות נפשי לעמי כָלו כעשן, היו כלא היו? גפן בוקק, עלה נובל מעץ, אשר כהתה עינו ונס ליחו וגמר ריחו ואך גלמו, קֹמץ עפר מחֻבּר, נשאר עליו!

אתה ה' אלהים, פקח את עיני ואראה לאחרית הימים או – קח את נפשי, כי טוב מותי מחיי!

עודנו הוגה ברוחו הקשה וקול אלהים נשמע מדבר אליו מתוך הסערה, לאמר: – הוי בן־אדם קצר־רוח ומהיר חֵמה, מה מהרת להואש מישראל עמי ולחזות לו חזות קשה, אחרית נכרתה! הכחיי אנוש חיי עם, אם כאזוב היוצא בקיר ישגא ארז בלבנון? אכן כהו עיניך מזֹקן, כי תראה אך את הסיגים ולא את הכסף, את הקצף אשר על פני המים ולא את המים החיים אשר מתחת לו, את רקַב הדור הרע הזה ולא את הפרי אשר יֵצא מן הרקבון בדורות הבאים. אם מחשבותיך ומאוייך לא יצאו לאור לעיניך ובימיך – חכה לי, כי עוד מועד לחזון; ודע כי מחשבות אנשי רוח מעשים הם, פעלים רבי עלילה על גוי ואדם, ואם לא עשו דבריך ודברי כל עבדי הנביאים פרי בחייכם, יעשו באחרית הימים וגם על ארץ רבה, מעל לגבול ישראל יֵצא רוחם, אף כי לא כתֻמו ובטהרתו.

לא גוי אובד ישראל ולא זרע שקר זרע יעקב. כברוש לא יבלעוהו השיחים העולים סביבו, כירח לא יתבולל בכוכבים וככרמל בים לא יבא, כן לא יתבולל עמי בעמי הארצות גם בדור זה גם בדור דורים. אמנם כן, יש יום וישראל גלה יגלה מעל אדמתו, וגם יהיו גרים בארצות לא להם ימים רבים, רבים מאד, וגם סָבול יסבלו נוראות על אדות תורתם ודתיהם, בחרב ובאש ובכל מצרי שאול ישָפטו עמהם צורריהם, מאלפי פצעים יזוב זוב דמם – אך לא יתבוללו ולא יאבדו בגוים: הסיגים יתמו והכסף יצא מתוך כּוּר מזֻקק שבעתים, וגם בעבדותם ובשפלותם יעמדו לנס עמים, יתנו מרוחם על שכניהם וירימו להם תרומה לכל פעליהם ולכל עבודתם בעבודת הרוח; וגוים וממלכות ותורות ואמונות יעברו על פניהם, עלֹה ורדת ובוא עד קצם, והמה לעולם יעמדו וישאו ויסבלו ויקוו עד בוא עת גאולתם לקץ הימים.

ואתה כי מהרת להואש בלא עת, כי לא האמנת ברוח החיים אשר בזרע אברהם, יצחק ויעקב בחירי, בכח האיתן, הפורה, המשַמר אשר שָׂם בהם משה עבדי לדורות עולם – זאת עצתי עליך, העלה אעלה אותך השמימה וחיית לעולם – אות ומופת על עמי ישראל, אשר לחיי עולם יעדתיו, והיית לעֵד נאמן בשחק על אֹרך ימיו ועל החזיקו בתֻמתו כל הימים. ופעם בפעם תרד ופקדת את בני עמך בבתיהם ובבתי מקדש מעט אשר יהיו להם בכל ארץ ובכל עיר ובכל רחוב, וראית אותם בחגגם את חגיהם, בלמדם את תורתי ובשמרם את משמרתי בתוך כל הגוים השאטים אותם מסביב על כל אלה. השמים והארץ לפניך הם: תרד ארצה – וראית את כל; תעלה השמימה – והגדת לבחירַי, הורי העם ורועיו בדורות ראשונים, את דרכי עמי, את צדקתו ואת מעשיו ואת סבלותיו. – מדי הָביא איש ישראל את בנו הנולד לו בברית אברהם – שם תהיה, וכסא כבוד יכינו לך לשבת ראש; ובחגגם את חג הפסח, זכר ליציאת מצרים ולגאולת עולם לעתיד – אִתּם תארח לחברה ומיטב יינם וכוסם יקדישו לך, וכל הדבר הקשה בתורתם ובמשפטיהם – לך ישאירו, להודיע פשר דבר. ובבתי מדרש חכמיהם תופיע פעם בפעם להאיר עיניהם בתורתי, וכי יהיה איש צדיק ברע על לא פשע תִּגָלה אליו במראה או בסתר פנים והיית לו למושיע. ואבות ואמות עליך לבניהם יספרו ובניהם לדור אחר. ובמסבם ובמועדיהם ובימי שמחתם ובימי צרתם תבא אליהם ותדע ובחנת את דרכיהם – וראית מה מאד דבקים הם במצוֹת, וראית כי גם היהודים אשר רחקו מעמם כל ימי השנה ואשר נכנע בעמל לבם וגאון לבם בתוך שכניהם עם הארץ, שמחים בחקות אבות לעת מצוא ועורכים את הסדר בחֹם לבב ומשתעשעים בו הם ובני ביתם וזוכרים בגאון ראשונות וקדמוניות. – ובאחרית הימים, כי תעבור רוח רעה בין דור לדור, וחָלק לכם, הצעירים ישאו עיניהם אל דרכי הגוים בעוד הזקנים שומרים משמרת אבות, או כי ישוב הדור הצעיר לעמו ולכל קדשיו בעיר האבות – צעירי דור ראשון – מתאמצים להתבולל בגוים, יהיה שמך וזכרך בתוכם להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבות, אשר לא ירחב הפרץ לאין מרפא. ולקץ כל הקצים, בבוא עת רצון ושנת גאולה לעמי, וסוף לנדודיו ולצרותיו, – תבא אתה, לפני בוא יום ה' הגדול, יום החיות העצמות היבשות, יום הֵרָפא שברי העם הרצוץ, יום התחדשו נעוריו לעיני כל הגוים, – ותִגָלה ותֵראה אליו כמלאך הברית, כמבשר התחיה, המשמיע מעל ההרים, מעל הרי ישראל השוממים, קול פעמי המשיח הגואל.

ועתה עלֵה אלי והיית למלאך אלהים ולציר אמונים בין השמים ובין הארץ ותחת עיני הבשר תפָּקחנה לך עיני רוח, אשר אין גבולות ואין זמנים לפניהן וראית וידעת את כּל – כי הגד הגדתי לך אפס קצהו – מדור זה ועד אחרית הימים והדורות; וגם אתה תכתוב דברי ימי דור ודור.

ואליהו שמע ורוחו נשערה ומחשבותיו רגשו נפלגו הנה והנה כאפיקי נחלים ביום סער: – לעלות השמימה, להיות כמלאך אלהים… אהה, ואני הנני נכון גם להציע שאוֹל, אך לבלתי ראות עוד את הדור הרע הזה ואת כל רעתו, את התועים ואת המתעים, את המַכשֵלות ואת הרשעים. תחת שִבתי אתם בתוך טמאותם ובהמרותם תלן עיני, אשב עולם לפני אלהים, תחת התעשקי כל הימים עם לבות האבן, אתהלך בתוך אבני אש, אועד עם הנפשות הטהורות, אגוּרה עם מלאכי אלהים, מִשְכְּנֵי קדושי עליונים, אשבעה בהקיץ תמונת ה' ונעמו וכבודו החופף עליהם כל היום…

ועל מי אפוא אדברה ואעידה בשמים ממעל וכל העדה הזאת כלם קדושים. ואת מי אוכיח ואיַסר ואורה בדרך הטובה והישרה? או האוכל לשבת דומם מבלי היות מקום להתעורר על עָוֶל ועל עַוָל, על רשעים ועל רִשעם, מבלי להגיד לעם פשעם ולרועיו חטאתם, כאשר הסכנתי לעשות מנעורי ועד זקנה ושיבה? היעמוד הרוח מלכת ומסֹב ולא יחדל להיות? אם תפוג האש מִלַחֵך – ולא תשקע? הינוח רוחי הסוער בלי מלֹאת שִׂפקוֹ? האחריש מהוכיח, מִקַנא לה', אחריש – ולא אגוע?

ומי יקום לי עם מרעים על הארץ מתחת? מי יעמוד בראש מצדיקי הרבים, יקוט בדור, יקנא קנאת ה' בתוכם אחרי הֵעלותי? האלישע חניכי? האיש הרך הזה, הטוב לכל והנדרש לכל? צדיק כמהו מה יפעל בדור רשעים זה? התִתּם חֶלאה מסיר בשמן משחת־קדש, אם יִצָרפו סיגים בלי בֹר, בלי אש צרבת?

* * *

עודנו מדבר אל לבו, הוגה בכֹה ובכֹה, והסער היה הלוך וגדול, והשמים נפתחו, ורכב אש וסוסי אש עפו ברוח, ירדו מטה מטה, באו עד מקום עמדתו.

ויעל ה' את אליהו בסערה השמים.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 35605 יצירות מאת 1821 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 12251 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!