ברנאיס הוכיח במחקרו המפורסם Ueber d. Chronik d. Sulpicius Severus, Berlin 1861, p. 48s. (שנדפס שנית ב־, (Gesammelte Abhandlungen, II, p. 159 s. שהכרוניקן הנוצרי סולפּיקויוּס סיווירוּס שאל את עיקר דבריו על תוכן השיחה, שהתנהלה במועצת המלחמה של הרומאים לפני הסתערותם האחרונה על ירושלים בין טיטוס למצביאיו בענין הריסתה מקדש, מתיאורו של טאציטוס על חורבן הבית, שהיה כתוב בחלק האבוד של ה“היסטוריות”. עיקרי דעותיו של ברנאיס נתקבלו על רוב החוקרים (טענותיו של Valeton, שעליהן נסתמכו שירר, א, עמ' 631, 115, וגם גרץ, ג4, עמ' 540, 1, בטלות, מפני שבעליהן לא ראו, שסיווירוס השתמש גם בכרוניקה של רופינוס, התלויה בעקיפין ביוספוס). נותר פרט אחד: הוסכם שדברי הנימוק של טיטוס לא נשתמרו בנוסח המקורי של טאציטוס, אלא בצורה מעובדת ביד המעתיק הנוצרי (עיין ז’יסטר, א, עמ' 225, 3). נעין כאן מקרוב בפסוק אחד, שפירושו שנוי במחלוקת:
“אבל אחרים, ובהם טיטוס עצמו, היו סבורים, שקודם לכול יש להחריב את מקדש בעיקר, כדי לבטל לחלוטין את דת יהודים והנוצרים, שהרי הדתות האלה, אף־על־פי שהן חולקות זו על זו, הרי שווֹת הן במכונניהן. הנוצרים יצאו מן היהודים; אם ייעקר השורש, יאבד הגזע בנקל”.
לסיוע ההנחה של עיבוד המקור ביד המעתיק הנוצרי אפשר להביא ראיות אלו:
א) לפי דברי הסופר הנוצרי יוצא, שטיטוס היה מעוניין יותר בביטולה של הנצרות משל היהדות, שהרי ביקש לעקור את ה“שורש” כדי לכלות את ה“גזע”. והנה אין לומר, שעניין הנצרות תפס כבר אותה שעה מקום חשוב כל־כך בשיקולי המצביאים הרומיים.
ב) אין לשלול את האפשרות, שטאציטוס שֹם את דעותיו של עצמו בפי טיטוס (עיין למעלה,הערה 155). אבל אם נניח, שדברי טיטוס נגד הנצרות נוסח סיווירוס שיקפו באמת את השקפותיו של טאציטוס, אין להבין למה לא הזכיר את הנוצרים בפרקים שעל קדמוניות היהודים ומידותיהם, שנועדו להדריך את הקורא במסיבות המרד ומהותו. אנו רואים, שבארבעת הספרים, ששרדו מן ה“היסטוריות”, אין כל זכר לנצרות. הספר הט“ו של ה”אנאלים“, שבו הזכיר טאציטוס את ארץ יהודה כ”מקור הרעה" של הנצרות, נתחבר כעשרים שנה לאחר כתיבת ה“היסטוריות”, שהרי כאן הוא מכיר את הנצרות מקרוב (עיין למעלה, הערה 69).
ג) מומסן (Gesammelte Schriften, VI, p. 542) הראה שהדעה, שטיטוס ביקש להשמיד את אמונת היהדות והנצרות כאחת, הוּבּעה כבר אצל אבי הכנסייה אוריגינס והסיק מכאן, שסיווירוס שאל את הנימוק הזה משם. Origenes, homil.IX,10, in libr. Josue (Migne, 12, 879 A): Convenerunt…principes romani, ut expugnarent nomen Jesu et Israel simul (התרגום הרומי נעשה ביד רופינוס ויצא לאור לפני שנת 404, כלומר: דווקה בשנים שסיווירוס חיבר את ספר הכרוניקון שלו).
ד) החוקרים לא ראו, שסיווירוס עיבד את דברי המקור שלו לפי שיטה זו גם בפרק השני (כרוניקה, ב, 31, 4־3 ). סיפורו שם מורכב משבעה פרטים: (א) הקיסר הדריינוס הקים בירושלים צלמי אלילים (ב) במקום שבו עמד בית־המקדש (ג) ובמקום שבו נצלב ישו, (ד) “מפני שזמם להשמיד את אמונת הנוצרים על־ידי חילול המקומות הקדושים להם. (ה) הואיל והנוצרים נחשבו בעיקרם כצאצאי היהודים – (ו) כי אז היה כוהן הכנסייה שבירושלים מעדת הנוצרים הנימולים – (ז) פקד הדריינוס להקים חיל־משמר קבוע, שיעכב את כל היהודים מלהיכנס לירושלים”.
מלאכת הצירוף של המקורות ביד סיווירוס ניתנת כאן לבדיקה לכל פרטיה, כיוון שהעדויות שבהן השתמש נשתמרו כולן. ואלו תוצאות הניתוח:
סיווירוס שאל את הדברים האמורים בסעיפים א, ג, ד, מן האיגרת שקיבל מידידו פּאולינוס נוֹלֶנסיס (;epist., XXI, 3; Migne, LXI, p. 326s השווה ברנאיס, 3, 4. על הטעות שעשה סיווירוס בהעתקת סעיף ג עיין Ducange אצל, Migne, l.c., p. 874 s., not, 140). את דברי הסעיפים ה, ו, ז, קיבל סיווירוס מאת רופינוס בתרגום הספר של אווסבּיוס על תולדות הכנסייה (סעיפים ה, ו – רופינוס, ד, 5, 1 ואילך; סעיף ז – שם, ד, 6, 3). נותר סעיף ב, שנלקח מאת היירונימוס (עדויותיו המרובות בעניין זה נאספו אצל שירר, א, עמ' 701, 152, 154). על־ידי הכנסת פרט זה שינה סיווירוס את כוונת דבריהם של בעלי המקורות שלו. הוא הפך את רדיפות היהודים על־ידי הדריינוס לגזרות, שהיו מכוונות נגד הנוצרים. את ה“תיקון” הזה עשה, כדי להרבות על־ידי כך את החומר הקלוש, שנמסר לו על התחלות הכנסייה.
ה) בדומה לכך יש לראות גם את מלאכת האריגה והעיבוד של המקורות, שבהם השתמש סיווירוס במסירת דברי טיטוס בעניין חורבן הבית השני. הוא שאל את הפרט על המוצא המשותף של דתות היהודים והנוצרים (“שהרי הדתות האלה… שווֹת הן במכונניהן”) מאת טאציטוס, אנאלים, טו, 44 (את הפרק הזה של טאציטוס הביא כבר ב“כרוניקה”, 29, 3־1; עיין ברנאיס, 54; שם דילג על דברי טאציטוס בדבר המוצא המשותף של היהדות והנצרות: Iudaeam originem eius mali etc., מפני שהשתמש בנוסח המדויק של משפט זה לשם ציור אופייה ומוצאה של הגנוֹסיס; השווה כרוניקה, ב, 46, 1; 51, 7; עיין ברנאיס, 5, 6. לכן הסתפק סיווירוס בסעיף על דברי טיטוס בחזרה על דברי טאציטוס הנ“ל שב”אנאלים" כעניינם ולא כלשונם). על־ידי שימת דברי טאציטוס אלה בפי טיטוס הפך סיווירוס את בן־הקיסר לרודף הנוצרים והיהודים גם יחד, כשם שהפך את הדריינוס לצוררן של שתי הדתות על־ידי חילול המקום של בית־המקדש לשעבר.
ו) אם נוציא את התוספת הנוצרית, נשאר בידנו משפט מעין זה: “אבל אחרים, ובהם גם טיטוס עצמו, היו סבורים, שקודם לכול יש להחריב את המקדש, כדי לבטל לחלוטין את דת היהודים; אם ייעקר השורש, יאבד הגזע בנקל”. כשנקרא את המשפט בצורה מצומצמת זו מוחוור, שסופו (“אם ייעקר השורש, יאבד הגזע בנקל”) לא נתכוון אל יחס היהדות לנצרות, אלא אל היחס שבין בית־המקדש (ה“שורש”) לעם ישראל ה“גזע”). אפשר להוסיף תוקף להשקפה זו על־ידי הנימוקים הבאים:
ז) הוכח למעלה (הערות 85, 94), שהנאום הארוך של טיטוס אל היהודים, הנזכר אצל יוספוס (מלחמות היהודים, ו, 350־328), מחזיק אוסף של טענות הרומאים, שטענו בשנות המרד. טיטוס אמר שם (ו, 339): “אבי היה צריך לגעת אל השורש שלכם (επί την ρίζαν ύμων) ולהרוס מיד את ירושלים”. היוצא מכאן שההשוואה של עיר־הקודש לשורש היהדות היתה שגורה בפי טיטוס.
ח. דיבור זה היה מצוי בדברי הסופרים הרומיים על פעולת ההשמדה של דתות זרות בידי הקיסרים. 3, 11, Seneca, Apocolocynt., אמר על קלודיוס קיסר, ש“עקר את דת הדרואידים (עיין למעלה, הערה 260) מן השורש” (prorsus exstirpavit). דיוקלטיינוס קיסר (עיין למעלה, הערה 217) פקד “לכרות את הגזע” של כת המאניכיאים (stirpitus amputari). הסופר הנוצרי Firmicus Maternus דרש מבני קונסטאנטינוס קיסר “לכרות” את פולחנו של באכּכוס הפרוץ “מן השורש” (de errore profan. Relig., VI, p. 19, 8;ed. Ziegler: hoc malum… radicitus amputatum השווה גם שם, פרק טז, עמ' 39, 9: Amputanda sunt haec… penitus atque delenda ).
ט) סיווירוס נתעורר כנראה לפירוש החדש של דברי טאציטוס על “עקירת השורש” אגב קריאת האיגרת של ידידו פאולינוס, ששימשה לו מקור ראשון (עיין למעלה, סעיף ד). בעל האיגרת אמר בעניין חילול המקומות הקדושים של הנוצרים על־ידי הדריינוס, שהקיסר ביקש “לעקור את היסוד והשורש של הכנסייה” (ut quasi radix et fundamentum ecclesiae tolleretur) . נדמה, ששימושה של מליצה זו בפי טאציטוס ופאולינוס בכל אחת משתי הדתות הביא את סיווירוס לכלל הזיווּג הנ"ל.
על־ידי הוספת המלים in primis רמז סיווירוס, שטיטוס הביע בנאומו לפני מועצת המלחמה (לפי הנוסח המקורי של טאציטוס) גם נימוקים אחרים לטובת חורבן הבית. נימוק נוסף אחד נמסר אצל יוספוס. ברנאיס (עמ' 50 ואילך) הוכיח, שתיאור ההתייעצות האחרונה של מצביאי רומי בדבר חורבן הבית, הניתן אצל יוספוס, מלחמת היהודים, ו, 243־236, מחזיק זיוף, הנועד לזכות את בן־הקיסר מאשמת ההחרבה המכוּונת של בית־המקדש. יוספוס הפך את תפקידי המתווכחים וייחס קצת מדברי טיטוס האמיתיים לחברים אחרים של המועצה, ואילו לטיטוס עצמו את דעת ה“מתונים”. לפי תיאור זה אמרו ה“מחריבים” (כלומר: לאמתו של דבר, טיטוס), שיש להרוס את הבית, מפני ש“היהודים לא יחדלו מלהתמרד, כל זמן שהמקדש, ששם הם מתאספים מכל קצווי תבל, יעמוד על תלו” (מלחמות היהודים, ו, 239). בדומה לזה אמר ההיסטוריון הנוצרי אורוסיוס (שגם הוא שאל את ידיעותיו מדברי טאציטוס הנ"ל, עיין ברנאיס, 58, 77) שטיטוס חשב להחריב את המקדש, מפני ששימש “מקור הסתה של האויבים” (incitamentum hostium). השקפה זו על תפקיד המקדש כמקום כינוס למורדים הביע טאציטוס בתיאור ההתחלה של מצור ירושלים, שמקורו נשתמר (היסטוריות, ה, 12). שם אמר, שהיהודים בנו מלכתחילה את העיר ירושלים ואת המקדש בצורת מבצר. “מספר התושבים גדל על־ידי זרם של אנשי־בליעל ומפני נפילת שאר עריהם, שהרי דווקה התקיפים ביותר (הכוונה לקנאים) נמלטו לשם ונהגו עוד יותר כדרך המורדים (eoque seditiosius agebant). היוצא מזה, שדברי ה”מחריבים" אצל יוספוס הובאו אצל טאציטוס כדברי טיטוס. וזה מתיישב עם דעת טאציטוס, שפירש את דת ישראל כמקור היניקה של מרדנות העם. דעה זו היתה השקפת היסוד של ההיסטוריון, ומתוכה מתבארת גישת דיונו בשאר תכונות היהדות.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.