אנשי סדום היו רעים וחטאים לה' ולאדם; אכזריות־רֶשע ללא מוסר־כליות ותאוה פרועה ללא בֹשת פנים – אלה הלכו כעמוד ענן בראש כל דרכיהם ומעלליהם ומהם נפרדו, כשלוּחוֹת ענבי־רוש, רעות רבות אשר השחיתו התעיבו את כל פנות החיים בעיר ובמדינה. מאויר ארצם, מתבואת אדמתם ומפרי גפנם עלתה ובאה הרִשעה בקרבם וממעינותיהם שתו כמים עַוְלה. ומעינותיהם – נחל בליעל, אשר כל השותה מימיו יֵהפך לבו ללב אבן; ונחל השטים, אשר שפך רוח זנונים על כל הקָרֵב אליו. כי בימי קדם בעלוּמי הארץ ברא אלהים (המחדש בכל יום תמיד מעשי בראשית) מעינות טובים להשכיל להיטיב: מעין החכמה – הוא השקה את עיר תקוע, ויהיו יושיבה, מאיש ועד אשה, חכמים גדולי עצה ותושיה; מעין החיים – הוא עבר בעיר לוז ויתן ליושביה חיי עולם, ואיש מהם כי יבקש למלט משא חייו, יצא מגבול העיר החוצה ומת שם; מעין הכח – הוא עבר בעיר גבעון, ויהיו “כל אנשיה גבורים”, לא נכנעו מפני כל צר ואויב, אך כאשר הוביש ה' את מי הירדן מפני בני ישראל ויהושע לכד עיר אחר עיר בארץ כנען, קמו יושבי גבעון יום אחד ויראו והנה יבש נחל עֻזם – וימס לבבם וילכו וישלימו עם בני ישראל. – גם מעינות רעים ברא אלהים לנסות בהם בני האדם, מעינות, אשר כל השותה מהם ידבק בו כל מום רע – אכזריות או רוח עִוְעים, פתיות או אש תאוה אוכלת, וכאלה. משני המעינות אשר השקו את סדום היה האחד, נחל השטים, אחרי כן למכשול עון לבני ישראל במדבר, בהזנותו אותם אחרי בנות מואב; על כן הוביש ה' אותו. גם יתר הנחלים, הטובים או הרעים, יבשו או נעלמו ולא יהיו עוד לבני האדם לעזר או למכשול, כי איש איש בו עָזרוֹ או כשלונו. והיה כל מבקש חכמה – יעמול, ילמד, יֵשב בהר ה' יומם ולילה ולא יאכל לחם ולא ישת מים עד אשר ימצא חפצו. והחָפֵץ חיי עולם – ישליך נפשו וכל חפציו מנגד, יעשה גדולות, ייצר עם, כמשה, כעזרא וכנחמיה, או יביע רוחו בשירי אלהים, כדוד וכשלמה – ויהי שמו לעולם. והפתאים האוהבים פתיות, וכל חָפֵץ רֶשע, וכל מבקש לתאוה – גם המה ימצאו חפצם בשבעה דרכים.
ובאחרית הימים יחדש אלהים את עולמו כקדם והיה כֻלו אך טוב. אז ישובו יִגָלו הנחלים הטובים וגם הרעים בהם יֵהפכו לטובים, “ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים”.
גם אנשים אחרים היו בסדום, אשר באו מן החוץ וישבו בה ויסחרוה, מרביתם משפחת אברהם לבית אבותיו, מצאצאי שם ועבר. המה נבדלו לטוב מן הסדומים ילידי הארץ מעולם גם לחכמה ולכשרון־המעשה גם לאהבת חסד ומשפט והצנע לכת; על כן עלו במעלות החיים וישימו משטרם בדברי המדינה והעם ימים רבים. והאחד בהם, לוט בן אחי אברהם, היה לשופט בעיר. ולוט היה בנעוריו חַם־לב מתעבר על נקלה ותאות חיי־בשרים בערה בו כאש עצורה. אך אברהם חנך לו על פי דרכו ויורהו לשום מעצור לרוחו, עד אשר יָצַר לו לב אחר ורוח אחרת. ובעת הִפָּרדו מעִמו הזהירו אברהם לאמר: השמר לך ושמור על יצר לבך, הרע מנֹער, אל תכעס – פן תצא כאש חמתך ונהפכה לאכזריות; ואל תשת יין – פן תתעורר התאוה העצורה ועשית מדחה. וגם שמר לוט את מצות מורהו עד עת קץ. ויהי בהיותו קרוב אל אנשי סדום, כי נמצא בו שרש דבר מֵרָעותיהם, ויצליח להם לעצר־בם כאשר עצר ברוחו־הוא, וישפוט את העם בצדק ובמישור ויבצור רוח עריצים ורוח פריצים בחֹזק יד.
ויהי אחרי המלחמה אשר עשתה סדום ובנותיה עם כדרלעמר והמלכים אשר אתו ואחרי הכשלון אשר כשלה ונפלה לפני אויביה, השתוללו אנשי הממלכה הגאיונה הזאת מֵחֲמַת נקם ורוח משוּבתם פרצה פתאם כפרץ הר־געש מתחת מעטהו הירוק, ויאמרו: אנחנו הגזע הנבחר מכל גוי משפחה ושבט – אנחנו ואפסנו עוד. וישימו פניהם לרעה בבני הנכר היושבים בקרבם ויורידום מכבוד ויהדפום ממצבם אחד אחר אחד, למן הפקידים והשוטרים ועד השופט לוט, ויאמרו: “האחד בא לגור וישפוט שפוט!” גם עִם בני הנכר אשר נושנו בארץ, משנים שלשה דורות ומעלה, עשו מעשים אשר לא יֵעשו – רדפו, המיתו, גרשו. והמגֹרָשים והנמלטים מפני חמת המציק יצאו ויֵאחזו בארץ כנען לחוף הים ויבנו ויכוננו ערים וכפרים ויִבָּנו ויתכוננו גם המה. אז הכירו וידעו את אשר לפנים לא ידעו: גָלוּתם היתה גאולתם, יען היותם מעתה אדונים לנפשם ולגורלם ולא שבט זרים עליהם.
וסדום ירדה מטה מטה ותהי כסיר העומדת על גחליה ריקה ורק חלאתה נשארה בה. בכל זאת הוסיפה הָרֵעַ עם השארית הנשארה ודרכיה ומעלליה פרעוּהָ לשמצה בשכניה. כל אשר נתן מלחמו לדל ואשר פתח דלתיו לאֹרח, נכונו לו שפטים רעים מידי השופטים והשוטרים וההמון, אשר עשו בעיר הפרועה איש ככל הישר בעיניו. ויהי היום ויתפשו הסדומים נערה, אשר נתנה מעט קמח מכדה לאשה אלמנה עניה. ויפשיטוה ערומה וימשחוה בדבש ויתנוה אסוּרת יד ורגל לפני הדבורים, ותמת במכאובים נוראים ואנקותיה היו שעשועים לנפשם. ואחת מבנות לוט גם היא נתפשה בתתה בסתר פת־לחם לאֹרח עני, כאשר למדה לעשות בבית אברהם אשר היו דלתיו פתוחות ושלחנו ערוך לכל עוברי דרך. ויעלוה על המוקד ועל לבה שמו גזת־צמר טבולה במים והאש לוהטת אותה מסביב, למען האריך את עֻנוֹת נפשה. ואיש עובר אֹרח סר אל סדום לפנות ערב ללון שם, כי לא ידע את דרכיה ואת משפטיה. ויקַדם זקן אחד את פניו ויזהירהו ויאמר לו: מהר צא מן המקום הזה, כי בנפשך הוא; וגם הוליכו בנתיבות ריקות מאדם עד מחוץ לשער העיר. ויוָדע הדבר לסדומים (אשר היו מתעללים בכל נכרי הבא אל עירם ואת רכושו בזזו להם) ויתפשו את הזקן ויתלוהו ברגליו וראשו למטה ויקרעו מבשרו במלקחי ברזל לוהט נתחים נתחים וישליכום לכלבים לעיניו עד צאת נפשו. כאלה וכאלה היו משפטי סדום ביד שופטיה החדשים נבל ושקרורי, וביד השוטרים העוזרים על ידיהם, בִלהן ועַלְוֶן וזַעוֶן ועקן. הצדקה היתה לזעקה והמשפט – למשפח.
וזעקת המעֻנים והמוּמתים יום יום עלתה השמימה וירגזו השמים ותהי לחרדת אלהים. – ולכל הדבר הגדול אשר יהיה להֵעשות על הארץ, יוָעצו ויחלטו במרום בסוד קדושי עליונים וה' יגמר עליהם בכֹה או בכֹה. ויפתח גבריאל, מלאך הדין, את פיו ויאמר: עד מתי לממלכה החטאה הזאת? בא יומה, עת פקודתה – עת לפקוד עליה עוֹנהּ באש או במים, ברעש או במגפה; יתמו חטאים מן הארץ בטרם תדבק רעתם בעמי הארץ מסביב! – ויען מיכאל, מלאך הרחמים (הוא שר אברהם וזרעו, עם בני ישראל), ויאמר: אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר – ונשאנו לכל המקום בעבורם. ועתה מי בכם יודע – ויגד זאת, או מי מכם ירד ויראה – ויודיענו. – בימים ההם, בעוד היות שערי שמים פתוחים, ירדו מלאכים פעם בפעם ארצה ובאו בדמות בני אדם אל בית האיש הטוב לפני האלהים לבשר טוב, להודיע עתידות, להזהיר מפני הרעה. האחד נגלה לחנוך, אשר עמל בבני דורו ללמדם חכמה ומוסר, ויודיעהו, כי עוד מעט יעלה השמימה והתהלך לפני האלהים. השני הזהיר את נח כי יבא מבול על הארץ ויורהו לעשות לו תבה למחסה ולמסתור. השלישי הגיד לאברהם כי בארץ כנען, ולא בארץ מולדתו, נכונו עתידות לו ולזרעו. אך אל סדום לא יספו המלאכים לבא מאז גברה בה הרִשעה לבלי חק; תחת שערי שמים היו שערי שאול פתוחים למולה. – והשטן, הבא גם הוא בתוך בני האלהים, ענה ואמר: משוט בארץ ומהתהלך בה אני בא סדומה פעם בפעם, כי אותה אויתי למושב לי, גר ותושב אנכי בתוכה. ואנכי היודע ועֵד, כי לא נותרו בה אף עשרה צדיקים; במטאטא השמד בִערו הטוב מקרבם, כל בני הנכר, כל אשר ישרה נפשו בו, את אלה המיתו ב“משפט”, את אלה גרשו או כלאום במסגר ויענום עד מות או המיתום בצדיה ויעבירו שמועה לאמר שלחו יד בנפשם – הבָּר סֹעֵר מגֹרן ונשאר אך תבן, והתבן – היֹה יהיה לבער: הָפוֹך רשעם – ואינם!
ויאמר מיכאל אל השטן: האתה תריב לטובים ותדרוש רע לרשעים? מי מלל לבני מרום, שִנה השטן את דרכו!
ויען השטן ויאמר: אני השטן לא שניתי; ואולם ידעתי כי הסדומים ישלחו צירים בגוים לפלס נתיבות לרשעתם על ארץ רבה לבל יהיו לשמצה בשכניהם, יזרעו עמל, יעררו איבה, יסיתו רעים בטובים ורבים במעטים, וגם יגדילו לעשות ממני, כי אני שטן אחד והמה – רבים. ועתה אם ככה יתחרו בי בעבודת השנאה והשטנה – למה זה אנכי?…
ומשפט סדום יצא בסוד קדושים – להשחית, וה' קבל וקים משפטם ועצת מלאכיו השלים. ויאמר ה': את מי אשלח ומי ילך לנו לעשות בסדום משפט חרוץ? ויצא הרוח (הוא רוח אחד הנרצחים ב“משפט” סדום), ויאמר: הנני. ואחריו יצא רוח שני (רוח הזקן אשר נקרע חי ביד ההמון על הפיקו נפשו לאֹרח), ויאמר: אני אציל את מעט הצדיקים הנותרים.
בלילה ההוא נהפכה סדום מהפכת אלהים ונשאר שמה לזכרון ולאות לכל הגאיונים, גוי או ממלכה, המגדילים עקב על יתר האדם, לאמר: אנחנו ואפסֵנו עוד.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.