ודוד בן־ישי עודנו נער קטן כבן שש או כבן שבע שנים ורוח גבורה ורוח שירה החלו לפעמו חליפות. והיה מדי שמעו מספרים את כל הגדולות אשר עשו יהושע בן־נון והשופטים לפנים בישראל, ושמח לבו ואורו עיניו ולשונו תָרֹן בפיו. וכי יבאו ויסַפרו על גדודי עמון ומואב ופלשתים הפושטים על גבולות הארץ פעם בכֹה ופעם בכֹה, והתמרמר וקמץ אגרופיו הקטנים ועיניו רָבוּ ברקים וקרא ואמר: איה אלהי יהושע, גדעון וברק, יפתח ושמשון? וכי ישמע כי קמו חוזים במצרים ובבבל ויעשו שירי תהלה אשר יוּשרו בהיכל אמון ובהיכל בֵּל, והָמה לבו ככנור ונפשו תערוג, לאמר: מתי ישירו שירי תהלה לאלהי ישראל בהיכלו? ויש אשר יעמיק להגות בספרים העתיקים, ספר מלחמות ה', ספר הישר, ועוד, אשר היו ערוכים מגלות מגלות ושמורים בבית אבותיו מדור דור, ודבקה נפשו אחריהם עד אשר ישכח מאכול לחמו, ועל משכבו בלילות תבענה שפתיו דברי שיר, אשר קרא במגלות או אשר הורה והוגה מלבו.
בהיותו כבן שלש־עשרה שנה והוא חזק ויפה־תאר, דורך קשת וקולע למטרה ומהיר בכל מעשיו, ויצא עם אחיו בתוך גדודי בני עמו להדוף את השכנים הרעים מרגיזי הארץ, ויפליא לעשות. ואחיו הגדולים ממנו, אשר קנאו בו כי עֲמָמם בגבורותיו, סבבו את פני הדבר אשר יעצרהו אביו בבית וישימהו לרועה צאנו. ולא יסף עוד דוד לצאת לקרָב בתוך בחורי ישראל, אך אשוֹ לא כבתה וכח מעשיו נודע גם בשדה. כי נלחם הוא והרועים אשר תחת ידו בשוֹסים הפושטים על הגרנות או על המקנה ובחיות השדה אשר תבאנה לִטְרָף־טרף מן העדר, ויצא לו שם כאיש מלחמה וגם בעיר המלוכה נודע שמו. ובלילה שירו עמו וכנורו יהיה לפֶה להגיון לבו.
הנער היה לאיש ויהי יוצא ובא לפני העם, – מאחרי הצאן עלה לרעות צאן־אדם, – ובכל אשר יפנה ישכיל גם בתוך עמו פנימה גם במערכה בשדה. את חרבו הניף אך על הגוים וכי יבא בכפו אויב ורודף מבני עמו (כי היֹה היו לו אויבים ורודפים אלה מקנאה ואלה מרוע־לב), ושִלחוֹ בשלום כי אמר חלילה לי משפוך דם אחים. ובכנורו היה משעשע כל מר־נפש וכל מֻכּה־אלהים אשר בִעתַתּוּ רוח רעה – מישראל ולא מן הגוים. ויהי היום ואכיש מלך גת, אשר אשתו ובתו הֻכּו בשגעון, שלח לקרא לו למען ינגן לפניהן וסרה מעליהן הרוח הרעה. וימאן ללכת (כי אמר: היום אנגן בבית אכיש ומחר ינגנו כמרי בית־דגון בנגינותַי לפני אלהיהם), ויאמר למלאכי אכיש: כנורי לעמי וחרבי לאויביו.
אך החרב והכנור העירו בלב דוד מחשבות ומאוַיִם שונים ולבבו נע הֵנה והֵנה. פעם יבקש להיות גבור בארץ ולהרים קרן לעמו על פני כל אויביו מסביב, ופעם יתאוה כי תמצא ידו לעשות שירי הודות והלל לה' כאשר עשו משוררי מצרים ובבל לאלהיהם. במה יבחר ועל מה יתפלל? הן גם האחת גם השניה מתנות אלהים הן לאיש בחירו – היתן ה' שתי מתנות לאיש אחד? – ויהי נבוך ונִסער יומם, אף חלומות עִוְדוהו לילה.
ויהי היום ותהי מלחמה לישראל עם פלשתים, ויך דוד את גלית גבור הפלשתים ויושע את ישראל תשועה גדולה. בערב היום ההוא שפך את נפשו לפני ה' במזמור שיר תהלה על התשועה אשר עשה ה' בידו לישראל, ויאמר: “ה' סלעי ומצודתי… מגני וקרן ישעי… מלמד ידי למלחמה ונחתה קשת נחושה זרועותי… חי ה' וברוך צורי… האל הנותן נקמות לי ומוריד עמים תחתי… על כן אודך ה' ולשמך אזמר…” עוד כנורו בידו ולבו לעמתו ככנור שני יהמה, ותרדמה נפלה עליו ויישן וירא והנה מלאכי אלהים נצבים עליו, מקשיבים לקול נגינתו. והאחד פנה אליו ויאמר: “מתנות ה' רבות הֵנה עד בלי די, אך בחיריו מעטים הם בארץ. ואתה, יען מצא ה' את לבבך נאמן לפניו, משאלותיך נתונות לך גם שתיהן – והנה נתן ה' חרב גבורים בימינך וכנור פלאים בשמאלך. ועתה לך בכחך זה והושעת את ישראל בעודך והכינות לו ספר־תהלות מלא עֹז ורוממות ונֹעם ה' לדורות עולם.”
וייקץ דוד משנתו, בָּחַן לבו, פְקָדוֹ יומם – וידע כי לא חלום שוא חלם הפעם.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.