ויהי היום ותשאני רוח ותעלני אל העולמות העליונים. שוטטתי כֹה וכֹה במרחב־יה עד אשר באתי אל מעון הרוחות. וארא והנה המעון הזה רחב ונסב מאד וגם היה הולך ונמלא לעיני מרגע לרגע נפשות פורחות עד היותו גדול למראה מן העולם התחתון אשר אני שוכן בתוכו. וארא והנה שתי מחנות נפרדות: מעבר מזה נשמות צחורות, רכות ועדינות, אשר לא עלה עוד עליהן עֹל בשר ודם וכֹבד משא החיים, והן מרחפות בעליצותן כיונים תמימות. אך הכרת פניהן ענתה בהן כי לא זה מקומן וכי אין שמחתן שלמה. ומעבר מזה – נשמות רצוצות, קודרות, מדַדות בלי חמדה, בלי מטרה, ומראיהן כשוּבי מלחמה, אשר אין בהם מתום.
ואשאל את המלאך הדובר בי וָאֹמַר: מה המון הנשמות האלה השונות ככה למראיהן, ומדוע אינן באות אל מנוחתן? ואיה מקומן – בשמים ממעל או על הארץ מתחת?
ויען ויאמר לי: הנשמות הרכות והעדינות אשר אתה רואה, מוּעדות אל דור נולד בארץ מטה לחיותו; שמֵחות הן באשר הן שם; אך עוד תעודתן לפניהן, דרך רחוקה, חדשה, והיא נפלאת מהן. והנשמות הבָּלות, אשר מות ואבדון התוו תו עליהן, הן נשמות אשר נתּקו ממחבַּרתן בלא עת, ותעודתן מאחריהן, וכֻלה אומרת כשלון – נשמות האנשים והנשים המואסים במתנת אלהים בשלחם יד בנפשותם על כל מקרה ופגע הנלוים כצל על אור־החיים, ומשליכים את נשמתם, הרוסה ורצוצה, לרגלי האלהים אשר נתָנהּ. המקום אשר אתה רואה, לא מקום מנוחה כי אם מקום־מַעבר הוא לנשמות, אשר תעבורנה אלה אל ארץ החיים ואלה אל שאול מתחת. אך הנה אלה ואלה הולכות ורבות פה לאין ספורות, מחנות על מחנות הולכות ונוספות לאין תוצאות ועוד מעט לא יוכלו השמים שׂאֵתן. כי בני האדם ובנות האדם מתמהמהים ואינם חשים לבנות להם בתים למען הכין דור חדש, והמוני אדם נדוֹנים לאבדון גם בטרם יבָּראו, והנשמות הראויות להתחבר עמהם, ערירות תהיינה. והנשמות, אשר היו לאיש, ממהרות לצאת, או להגָרש, מן גֵו, כי האנשים – מהם הורגים איש את אחיו ומהם שולחים יד בנפשם פעם אחת או מעט מעט, בלכתם בדרכי חיים היורדות אל חדרי מות.
הנשמות האלה דרכיהן דרכי שאוֹל, אך הנה הגיהנם כבר מלא על כל חדריו ועת להעמיק ולהרחיב אותו עד אשר יִגַע בגבולות גן־עדן (ואז יהיה עלינו לחזק את המשמר על הגבולות, אשר לא יתגנבו לצאת ולבא אל מקום לא להם), או לבנות קומה שניה, אך הכסף חזון יקר היום, כי המשבר נגע גם עד שוכני מרומים… ועד כה ועד כה והנשמות תועות במרחבי שמים בלי מקום.
ואשוב ואשאל: ומה אחרית אלה?
– אם לא ישַׁנו בני האדם את דרכם, אם לא ישובו לבנות להם בתים בימי בחורותיהם, כאשר עשו לפנים בעוד היותם הולכים בתֻמם בדרכי הטבע; ואם לא יחדלו מן העֹשק ומן החמס ומכלי החמס אשר בידיהם, למען יוכלו לחיות איש ועם ליד רעהו חיי מנוחה ושלוה עד מלֹאת ימיהם – אז תהיה משפחת האדם כעץ הגפן אשר את שתי קצותיו אכלה אש ותוכו נחר, אז יגדל וירחב עולם התהו וידל ויחרב עולם הישוב, אז ימעטו האנשים החיים על הארץ ותרבינה הרוחות התועות בשמים, וכל החיים יהיו לרוח.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.