רקע
מנחם מבש"ן
הָּמן וַעֲבוּר הָאָרֶץ

ארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר וה' הוריד להם מן מן השמים ויצאו השדה יום יום ולקטו בעדם ובעד נשיהם וטפם עֹמר לגלגלת. והנערים מבני עשר שנים ומעלה ילכו עם הוריהם השדה ולקטו חלקם ונשאו על כתף הביתה; והמתרפה והממאן ללכת – לא יאכל כי אם מאשר יותירו אנשי הבית ומאשר יתנו על פיו.

ויהיו שם שני נערים, בוקי וצורי, שכנים קרובים למשכנותם – כי היו אהלי אבותם זה לעמת זה – אך רחוקים איש מרעהו לדרכי לבם. והלכו הנערים בבקר בבקר ברדת המן לרגלי הוריהם השדה, ולקטו והביאו את חלקם הביתה.

ויהי היום ויאמר צורי אל בוקי: מדוע זה רוחך סרה ופניך זועפים מדי צאתך ובואך – התזכור את הדגה אשר אכלנו במצרים?

ויען בוקי ויאמר לרעהו: קצתי בחיי מפני העמל אשר אעמול תמיד ללכת השדה הלוך ושוב ולשאת את הלֶקט על שכמי יום יום. ומי יתן וירד המן לאיש ואיש אל פתח אהלו ושלח ידו ולקח את אכלוֹ והשיבוֹ אל פיו. עמל ההליכה יְיַגְעֵני עד אשר יֵמַר אָכלִי בפי.

ויאמר צורי: ואני נפשי קצה בלחם אשר לא עמלתי בו מבלעדי הליכתי. ומי יתן ולא ירד המן מן השמים – וחרשנו וזרענו את נאוֹת המדבר והוצאנו לחם מן הארץ אם מעט ואם הרבה נֹאכל; או חפרנו במעמקים ומצאנו מים והפכנו מדבר לאדמת זרע. אם לא נשבע לחם – ושבענו רצון, כי טוב עֹמר לבית־אב ביגיע כפים מאֵיפה לגלגֹלת לחם שמים.

אך בוקי הניע ראש ויאמר: הכי שור או חמור האדם למשֹׁך בעֹל ולשאת משא? ומותר האדם מן הבהמה אין? מנוחה, תענוגים – זה כל האדם. לולא אבי הקורא לי יום יום ללכת אחריו השדה ללקוט אֹכל, כי עתה בחרתי להשתרע בפתח האהל כל היום ואשמוּרה בלילה, להיות חולם וגלוי עינים, להביט אל השמים ולספור הכוכבים, לשמוע אנקת ינשוף ועורב ויללת תנים – גם כי ארעב יום או יומים בשבוע – מהוגיע את רגלי לָדוּש חול המדבר ואת גֵוִי לָשֹׁחַ על הלֶקט ואת כתפי לשאת משא אכלי יום יום.

ויאמר אליו צורי: כדַבּר אחד הילדים תדבר וכי תבא בימים – וידעת כי דרכך לא דרך־חיים. עצוֹר במים – וייבשו; הגבל את האש – ושָׁקעה. למה זה לנו לב הומה ויצורים רוגשים ונפש שואפת, גם כח ידינו למה לנו – אם לא לעבוד ולפעול ולעולל עלילות? עבודה, עָמָל, אָכֹל מפרי מעשינו – זאת המנוחה וזאת המרגעה וזה מותר האדם מן הבהמה. עבוֹד כחמור גרם – וראה מנוחה כי טוב; תן לגֵוך מנוח – ונבול תִבּוֹל.

וירבו הימים והנערים גדלו ויהיו לאנשים ויבאו בתוך בני ישראל אל ארץ נושבת וינחלו איש חלקו ונחלתו. ויהי צורי איש שדה עובד אדמתו, שבַע־לחם ושבַע־רצון באָכלוֹ מֵעבוּר הארץ. ובוקי מכר את חלקת שדהו, כי מאנו ידיו לעשות – ויהי לספסר.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 51493 יצירות מאת 2814 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21715 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!