רקע
גרשון שופמן

מים עמוקים עצה בלב איש

ואיש תבונה ידלנה

(משלי כ')


המשורר הבא בימים נשברה הדיותה אשר לו והוא חזר על החנויות וביקש דיותה חדשה. חבריו הצעירים כותבים רק בעט נובע, והוא מוכרח לטבול את העט בדיותה. רק בדרך כתיבה זו ההשראה נענית לו.

ברם, החנוונים מושכים בכתפיהם: הדיותות אינן עוד. עבר זמנן! אין מייצרים את אלה יותר. אפילו תינוקות של בית־רבן כותבים עכשיו בעט נובע. אין לנו דיותות!

רק נערה מוכרת אחת בחנות רחוקה הבינה לרוחו, חמלה עליו ואמרה:

– אחפּשׂ במחסן, אוּלי אמצא.

והיא חיפּשׂה ומצאה דיותה מהטיפוס הישן, דיותה כלבבו. כמוצא שלל רב אץ הפייטן אל שולחן עבודתו, אבל הדיבורים: “הדיותות זמנן עבר” וכו' הידהדוּ באזניו, הפריעו, השׂטינו – ורוח הקודש סירבה לפעמו גם עכשיו.



המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות