צוּר נוֹרָא עֲלִילָה! אֵל יוֹעֵץ פֶּלֶא!
רַבּוֹת עָשִׂיתָ, מִי יַעֲשֶׂה כָאֵלֶּה?
וּמִי אֵל עוֹשֵׂה פֶּלֶא מִלְּבַדֶּךָ?
אִם דּוֹר דּוֹר אוֹתוֹתֶיךָ לֹא רָאִינוּ,
כִּימֵי קֶדֶם לִרְאוֹתָם עוֹד קִוִּינוּ,
כִּי אִם תַּחְפּוֹץ תּוּכַל, נַחְנוּ עֵדֶיךָ.
תַּעֲלוּמָה עֲצָתְךָ, חָתוּם פִּלְאֶךָ,
טֶרֶם תִּגֶל אֶת סוֹדְךָ לִנְבִיאֶךָ.
הָאוֹתִיּוֹת מִלְפָנִים מִי יוֹדִיעַ?
פַּרְעֹה אָמַר: אַשְׁמִיד בַּיְאוֹר כֻּלָּמוֹ,
וַאֲבַדּוֹן אָמַר: בִּי הוּא עוֹזֵר לָמוֹ
וּמִיאוֹרְךָ זֶה יַעַל אִישׁ מוֹשִׁיעַ.
כִּי יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים תֵּבֵל יַגִּיהַּ
וּלְגוֹיֵי הָאָרֶץ תּוֹרוֹת יַבִּיעַ.
אִם בִּפְקֻדַּת צַר בָּא אֶל שַׁעֲרֵי מָוֶת,
חָדְלוּ אוֹהֲבָיו הָשֵׁב רַגְלוֹ מִדֶּחִי,
אָבִיו אָמַר נוֹאָשׁ, בָּכָה רַב בֶּכִי,
אִמּוֹ הֱבִיאַתְהוּ אֶל גֵּיא צַלְמָוֶת.
מִשֹּׁרֶשׁ פּוֹרֶה רֹאשׁ, נֶטַע רוֹצֵחַ,
יָצָא חֹטֶר נָעִים, בֹּשֶׂם צוֹמֵחַ,
בַּת טוֹבַת שֶׂכֶל, בַּת טוֹבַת עֵינָיִם,
כִּי תֵּת טָהוֹר מִטָּמֵא, חֵן מִכַּעַשׂ,
טוֹב מֵרַע, מָתוֹק מֵעַז, מִי זֹאת יַעַשׂ?
אַתָּה אֵל, יָדֶיךָ עָשׂוּ שָׁמָיִם.
אַחֲרִית דָּבָר חַכְמֵי לֵב אֵיךְ יִרְאוּהוּ
אִם בֶּן רֶבַע שָׁנָה בַּסּוּף שָׂמוּהוּ
לֹא קָם כָּמוֹהוּ בֵּין אַלְפֵי חוֹזֶיךָ!
אִם אַתָּה תִקְצֹף, לֹא תִטּוֹר לָנֶצַח.
כִּי נוֹשְׂאֵי אֵימָתְךָ הֵרִימוּ מֶצַח
עַם עָשׂוּ בַּלְּבֵנִים רָאוּ עֻזֶּךָ.
כַּאֲשֶׁר צָרַת יַעֲקֹב צָפוּ עֵינֶיךָ,
יָצַרְתָּ מֶּבֶּטֶן גּוֹאֵל בָּנֶיךָ
מִיַּד זָרִים, אוֹכְלִים אוֹתָם כַּלָּחֶם.
אֵל! נָא הוֹרֵנִי סַפֵּר לִכְבוֹדֶךָ
אֶת הַגְּדוֹלוֹת עָשִׂיתָ עִם עַבְדֶּךָ,
מִיּוֹם לִדְתּוֹ, מִיּוֹם צֵאתוֹ מִרָחֶם:
כַּאֲשֶׁר[1] נָמֵס לֵב יַעֲקֹב, לֹא קָם בָּאִישׁ רוּחַ,
לֹא נִגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה, גַּם יַעֲלוֹת חֵן נִמְאָסוּ,
רוּחַ לָבְשָׁה גָּבֶר, עֶזְרַת אֵל אֶת אִישׁ חָיִל,
הוּא עַמְרָם הַלֵּוִי, אוֹר זָרַח לוֹ בַּחשֶׁךְ,
עַל לֵב אִשְׁתּוֹ דִּבֵּר וּבְחָכְמָה[2] לָקַח נָפֶשׁ:
"אֵשֶת חֵן הִתְחַזָּקִי, בַּת לֵוִי הַאֲזִינִי,
הָסֵב עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי אַל נָא תּוֹסִיפִי,
שׁוּבִי אֵלַי וּמִמְּחִתָּה אַל נָא תִירָאִי.
לֹא אַכְזָר אָנִי כִּי אָקִים זֶרַע לַתֹּהוּ,
לִרְאוֹת מַחֲמַדֵּי עֵינַי מוּצָאִים לֶהָרֶג;
רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב, בּוֹדֶה שָׁוְא אֵינֶנִּי,
אֶל יַעֲקֹב אֵם תִּהְיִי, אֹפֶל לָאוֹר תָּשִׂימִי".
גִּיל לָבְשָׁה יוֹכֶבֶד, צִדְקַת אִישָׁהּ יוֹדַעַת,
כִּי רַבָּה חָכְמָתוֹ וּדְרָכָיו מַה נָּעֵמוּ,
כִּי רוּחַ אֵל דּוֹבֵר בּוֹ, שָׁוְא עֵינוֹ בַּל תָּחַז;
וַתִּקַּח[3] אִמְרֵי פִיו, שָׁבָה אֵלָיו וַתָּהַר.
לִבָּה טוֹב עָלֶיהָ כָּל הַיָּמִים הָרָתָה,
וּלְמוֹעֵד עֵת חַיָּה בֵּן טוֹב רֹאִי יָלָדָה –
עוֹד עָרֹם מִבֶּטֶן רָאֲתָה אוֹתוֹת בַּיֶּלֶד,
כִּי מַתַּת אֱלֹהִים הוּא וּבְחִיר אֵל מֵרָחֶם.
כִּשְׁלשֶׁת יַרְחֵי יָמִים אִתָּהּ הִצְפִּינָתְהוּ;
כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ, פַּחַד אוֹיֵב נָפַל עָלֶיהָ,
לֹא יָכְלָה[4] הַצְפִּינוֹ עוֹד מִפַּח לוֹ טָמָנוּ.
לֹא כִּי קָצְרָה יַד אֵל מִהְיוֹת סֵתֶר לוֹ סֶלָה,
אַךְ כֵּן צִוָּה עֶלְיוֹן, כֵּן יָעַץ יוֹעֵץ פֶּלֶא.
גִּיל אֵם שָׁבַת, שִׂמְחָתָהּ אֶל אֵבֶל נֶהְפָּכָה,
וַתֵּבְךְּ אֶל חֵיק הַיֶּלֶד, וַתְּקוֹנֵן וַתֹּאמֶר:
אָמַרְתִּי תִּחְיֶה, לִישׁוּעַת יַעֲקֹב נוֹלַדְתָּ,
אַךְ לַשָּׁוְא קִוִּיתִי, מִמָּוֶת לֹא נִמְלַטְתָּ,
כִּי פֹה אוֹרְבִים עַל דָּמֶיךָ רִשְׁעֵי מִצְרָיִם.
יֶלֶד שַׁעֲשׁוּעִים, אוֹי לִי! אֵיפֹה אַצְפִּינֶךָ,
רָגְשׁוּ פּוֹעֲלֵי אָוֶן, אֵין יֶשׁ־בָּם אִישׁ יָחְנֶךָ,
לַיְאוֹר יַשְׁלִיכוּךָ, אֶל שִׁבֹּלֶת הַמָּיִם.
אֶל הַמִּדְבָּר בֵּין בַּהֲמוֹת שָׂדַי אֲבִיאָךָ,
אוּלַי חַיַּת הַשָּׂדֶה שָׁם תַּחְמוֹל עָלֶיךָ,
בַּחֲלֵב שָׁדֶיהָ תַּצִילְךָ מֵרֶדֶת קָבֶר;
כִּי מֵרְשָׁעִים כָּאֵלֶּה טוֹבִים חַיְתוֹ יַעַר,
אִישׁ רָשָׁע לֹא יֶהְדַּר זָקֵן, לֹא יָחֹן נַעַר,
קֵץ יֵשׁ לַחֲמַת הַחַיּוֹת, לֹא אֶל רִשְׁעַת גָּבֶר.
אַךְ מָה! אֶל הַיְשִׁימוֹן יוּבָא? לֹא טוֹב יָעָצְתִּי!
אִם מֵרַע בָּרַחְתִּי, אֶל רַע מִמֶּנּוּ רָצְתִּי.
טוֹב אֵדַע כִּי מֵת מִשְּׁאֹל יוֹם יוֹם מַה יִקְרֶנּוּ.
מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי! מָצָאתִי לָךְ מָנוֹחַ.
יָמִים מִקֶּדֶם זָכַרְתִּי וָאַחֲלִיף כֹּחַ
אַךְ יִחְיֶה הַיֶּלֶד, אֱלֹהָיו יִסְעָדֶנּוּ.
זָכַרְתִּי מִפְלַט תֵּבֵל מִמַּבּוּל הַמָּיִם,
מִצְוַת אֵל אֶת נֹחַ יִהְיֶה לִי לָעֵינָיִם:
“בּוֹא אַתָּה וּבֵיתְךָ אֶל תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר”;
בֵּן יַקִּיר לִי, גַּם אַתָּה בֹּא אֶל תֵּבָתֶךָ,
מִלְטוּ הֵם תֵּבֵל, מַלֵּט אַתָּה עֲדָתֶךָ,
בָּךְ יִפְדֶּה אֵל עַמּוֹ, יֹאמַר מָצָאתִי כֹפֶר.
חִישׁ[5] לָקְחָה תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָהּ בַּזָפֶת,
בָּהּ שָׂמָה אֶת הַיֶּלֶד וּבַסּוּף שָׂמָתְהוּ.
בֵּין תִּקְוָה וּבֵין פַּחַד לָלֶכֶת פָּנָתָה
וַתָּשָׁב וַתַּבֵּט עוֹד אֶל הַיְאוֹר וַתֹּאמֶר:
"הַיְאוֹר הַזֶּה הֶאֱבִיד יִלּוֹדִים לֹא חָטָאוּ,
צָרֵינוּ הִשְׁלִיכוּם בּוֹ בִּפְקֻדַּת רוֹצֵחַ.
זָעַם אֵל עַל יִשְׁרָאֵל, אֶת יַעֲקֹב הִכְרִיעַ,
גַּם אַתָּה בֵּן יַקִיר שָׂא זַעַם אֱלֹהֶיךָ
יַד צָר לֹא נָגְעָה בָךְ, פֹּה שָׂמַתְךָ אִמֶּךָ.
תִּקְוָה לֹא אָבַדְתִּי, חַנּוֹת אֵל לֹא שָׁכַחְתִּי,
אִם יָדִי קָצְרָה לִגְאֹל, יַד אֵל תִּגְאָלֶךָ.
הַבֵּן עֲקָדוֹ אָבִיו עַל עֲצֵי מִזְבֵּחַ,
לֶהָבָה לֹא בָעֲרָה בּוֹ, אֵשׁ לֹא אֲכָלַתְהוּ,
אֵשׁ לֶהָבָה יִהְיֶה הוּא, לֶאֱכוֹל אָהֳלֵי רֶשַׁע;
כֵּן בֵּן שַׂמְתִּיו בַּסּוּף, נַחַל לֹא יִבְלָעֶנּוּ.
נַחַל שׁוֹטֵף יִהְיֶה, הוּא יִבְלַע אֶת צָרֵינוּ".
עַלְמָה6 טוֹבָה מִפְּנִינִים וִיקָרָה מִכֶּתֶם,
מִרְיָם אֲחוֹת הַיֶּלֶד, מֵרָחוֹק עָמָדָה,
וּכְשׁוּרָהּ מַעֲשֵׂה אִמָּה, אֶל לִבָּהּ דִּבֵּרָה:
"אָחִי מַחֲמַד עֵינִי, מֵאָדָם יָפְיָפִיתָ,
אוֹרְךָ יַחְפִּיר שָׁמֶשׁ, יָפְיֶךָ – יָרֵחַ,
הַאַתָּה שָׁוְא נִבְרֵאתָ? זֶה בֹּאֲךָ, אֵינֶךָ?
הֲכָזֹאת יִפְעַל יוֹצֵר אוֹר, בּוֹרֵא שָׁמָיִם?
עוֹדְךָ חַי! אַל אֶל שֶׂה אוֹבֵד אֲדַמֶּךָ,
עוֹד תִּקְוָתִי בִי, עַד תִּגְוַע לֹא אֶאֶזְבֶנָּה.
כִּי מִי יָבִין זֹאת, אַחֲרִית דָּבָר מִי יוֹדֵעַ?
פֹּה עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמוֹד, הֲלוֹם אֶתְיַצָּבָה,
לִרְאוֹת מַה יֵעָשֶׂה לּוֹ, מַה יִקְרֶה לַנָּעַר.
אוּלַי רוּחַ יִשָּׂאֶנּוּ אֶל חַגְוֵי סֶלַע
וּבִישִׁימוֹן יַחְבִּיאֶנּוּ עַד יַעֲבָר זָעַם,
אוֹ יַעֲבוֹר הוֹלֵךְ דֶּרֶךְ, יַחְמוֹל עַל הַיָּלֶד,
בֵּיתוֹ יִשָּׂאֶנּוּ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶנּוּ":
מֵרַעְיוֹנוֹת הָאָדָם עֲצַת אֵל נִשְׂגָּבָה.
אָמַר אֱלֹהִים לִשְׁכּוֹן7 אִתּוֹ כּוֹנַנְתִּיהוּ.
לֹא בַּמִּדְבָּר יִשְׁכּוֹן זֶה, לֹא בֵין סִבְכֵי יַעַר,
לֹא בִמְלוֹן אַחַד הָעָם יִגְדַּל זֶה הַנַּעַר,
מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ אָכִין לוֹ, שָׂרִים יַכְתִּירוּהוּ.
שָׁלַח לַיְאוֹר בַּת פַּרְעֹה, הִיא עִם נַעֲרוֹתֶיהָ
וַתֵּרֶא[8] אֶת הַתֵּבָה, כִּי בַסּוּף עוֹמֶדֶת,
וַתְּצַו אֶת אֲמָתָהּ: קָחִיהָ נָא וּבוֹאִי,
וַתִּפְתַּח[9] וַתִּרְאֵהוּ, וַתֶּחֱרַד בַּת מֶלֶךְ,
כִּי רָאֲתָה נַעַר בּוֹכֶה, כַּסַּהַר מַרְאֵהוּ.
כָּאֵם עַל עוּלָהּ רַחֲמֶיהָ עָלָיו נִכְמָרוּ,
“מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה”! זָעֲקָה הַמְּאֻשָּׁרָה,
"צִיץ מַלְכוּת מַה נָּעַמְתָּ! אַךְ מוֹתִי מוֹתֶךָ,
יֶלֶד נָעִים מִי אַתָּה? אַשְׁרֵי יוֹלַדְתֶּךָ!
אַהֲבָה מִמָּוֶת עַזָּה, פִּתְאֹם אֲהַבְתִּיךָ,
מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ? בַּמֶּה אֶמְנַע קוֹלְךָ מִבֶּכִי
הָהּ! חֲלֵב שָׁדַיִם אֵין לִי כִּי אֵינִיקֶךָ,
וּמֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיוֹת בַּל יָדַעְתִּי,
אֶל מֵינֶקֶת מִצְרִית לִקְרוֹא לָךְ אִם אֶשְׁלָחָה,
הֵינִיקְךָ בַּל תֹּאבֶה, מֵחֹק אָבִי יָרֵאָה,
אוֹ תַּלְשִׁין אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר הֶחֱיֵיתִךָ
וִיְמִיתְךָ רֶגַע וּמִיגוֹן לֵב אָמוּת גַּם אָנִי".
כִּשְׁמוֹעַ[10] הָעַלְמָה צוּף אִמְרֵי נֹעַם אֵלֶּה,
חָגְרָה עֹז וַתִּשְׁתַּחוּ לִפְנֵי עוֹשֵׂה פֶּלֶא,
אֲשֶׁר הִגְדִּיל חַסְדּוֹ עִם הַיֶּלֶד, וַתֹּאמֶר:
"זָכַרְתִּי אוֹת מִקֶּדֶם קָרָה אֶת אָבִינוּ:
כָּאוֹיֵב יָצָא אָחִיו לִקְרָאתוֹ בֶּחָרֶב,
וּכְגִשְׁתּוֹ מֶה עָשָׂה? חִבְּקוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ;
גַּם אַתָּה נִין יִשְׂרָאֵל, כֵּן הַיּוֹם קָרֶךָ,
כִּי מִי זֹאת עָלְתָה כַשַּׁחַר תָּאִיר נֵרֶךָ?
מִי זֹאת תִּשָּׂאֶךָ? מִי עַל פִּיךָ נוֹשָׁקֶת?
בַּת הַמְרַצֵּחַ הַזֶּה, בַּת מֶלֶךְ מִצְרָיִם.
אֵיךְ מִמְּעֵי אִישׁ הַדָּמִים רַבַּת חֵן יָצָאָה?
יַד הָאֱלֹהִים עָשְׂתָה זֹאת, אוֹת טוֹב עָשָׂה לָנוּ,
כַּאֲשֶׁר הֵחֵל הָאֱלֹהִים כֵּן יִגְמוֹר בַּעֲדֵנוּ.
אַל אֶתְמַהְמֵהַּ, אַל עַל דַּם אָחִי אֶעֱמוֹדָה,
לִשְׂפַת הַיְאוֹר אֶל אֵשֶׁת חַיִל זֹאת אָרוּצָה,
אוּלַי כִּי תִשְׁלָחֵנִי לִקְרוֹא לָהּ מֵינֶקֶת,
וּכְרֶגַע אֶדַּדֶּה, אֵם לָנִיק בֵּן אָהֵבָה".
וַתָּרָץ אֶל הַיְאוֹר וַתִּשְׁתַּחוּ שָׁם אָרְצָה,
וַתֹּאמֶר: "נָא בַת מֶלֶךְ, אֶת קוֹלֵך שָׁמַעְתִּי,
טוֹבַת מַעֲלָלִים צַוִּי! בַּת חַיִל שְׁלָחִינִי!
כִּי לִקְרוֹא לָךְ מֵינֶקֶת עִבְרִיָה אֵלֵכָה,
אֵין כָּמוֹהָ טוֹבָה, אֵין כָּמוֹהָ מַשְׂכָּלֶת".
וַתַּעַן: "מַהֲרִי לֵכִי, מַהֵר תָּבוֹא הֵנָּה,
כִּי רַב צִמְאוֹן הַנַּעַר, חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ".
הָלְכָה[11] הָלוֹךְ גַּם נַגֵּן, לִקְרוֹא אֵם הַיָּלֶד,
וּבְנַפְשָׁהּ תּוֹדוֹת אֶלֶף לַמָּרוֹם שׁוֹלַחַת,
אֲשֶׁר חָנַן אוֹתָהּ לַעֲשׂוֹתָהּ הַמְבַשָּׂרֶת,
כִּי עוֹד חַי הַיֶּלֶד, אֶל אָזְנֵי אֵם תַּשְׁמִיעַ,
וּלְסַפֵּר לָהּ פִּלְאֵי אֵל, מִי מִלְּטוֹ מִמָּוֶת.
כִּבְכוֹת אִמָּהּ: עַל מֶה מִרְיָם מִבּוֹא בּוֹשָׁשֶׁת?
קוֹל רַגְלָהּ בַּסַּף בֵּיתָה וּבְפִיהָ שׁוֹרָרֶת:
"חַכְמַת נָשִׁים הַאֲזִינִי! חֲדָשׁוֹת אַגִּידָה;
חַי הַיֶּלֶד! חַי חַי הוּא! זֹאת גַּם זֹאת קָרָהוּ"
שָׁמְעָה הָאֵם וַתָּבֶן לָהּ, דַּבֵּר בַּל יָכֹלָה,
מִשִּׂמְחַת לֵב פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינֶיהָ.
אָז אָמְרָה: "לִשְׁמוֹעַ זֹאת קַוֹּה לֹא קִוִּיתִי.
מֶה עָמְקָה עֲצַת צוּרֵנוּ, וּמַה נִּפְלֵאתִי!
יֶלֶד! כָּאֵם הֲבֵאתִיךָ אֶל שַׁעֲרֵי מָוֶת,
וּכְנָכְרִיָּה אֲשִׁיבְךָ מִגֵּיא צַלְמָוֶת;
כָּאֵם מָנַעְתִּי מִפִּיךָ בִּרְכַת שָׁדַיִם,
וּכְנְכִריָּה אֶת חֲלֵב שָׁדַי אֵנִיקֶךָ.
אַךְ לֹא עֵת דַּבֵּר עוֹד, קוּמִי בִתִּי נֵלֵכָה,
כִּי רַב צִמְאוֹן הַנַּעַר, אֵלְכָה אֵנִיקֵהוּ".
הִיא בָאָה לִשְׂפַת הַיְאוֹר, וַתַּבֵּט וַתֵּרֶא
בֵּן טוֹב רֹאִי יָלָדָה בִּזְרוֹעוֹת בַּת מֶלֶךְ,
אֶת צַוָּארוֹ חוֹבֶקֶת, עַל פִּיהוּ נוֹשָׁקֶת,
מֵהִתְבּוֹנֵן בּוֹ וּמִנְּשׁוֹק לוֹ בַּל שָׂבָעָה,
וּבִדְמָעוֹת עַל לֶחְיָהּ אֵלֶיהָ דּוֹבֶרֶת:
"מֵינֶקֶת הַמְּבֹרֶכֶת! בּוֹאֵךְ שָׁלוֹם יֶהִי,
הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה, הֵינִיקִיהוּ,
וּמַשְׂכֻּרְתֵּךְ כַּאֲשֶׁר תִּשְׁאָלִי לָךְ אֶתֵּנָה,
כַּבֵּן לָךְ תִּרְצִיהוּ, כִּפְרִי בִטְנֵךְ שָׂאִיהוּ,
לָךְ כַּבֵּן יִהְיֶה, עַד יִגָּמֵל מִשָּׁדָיִךְ.
כְּהִגָּמְלוֹ יוּשַׁב אֵלַי וּכְבֵן לִי יֶהִי".
רַק אֵם כָּמוֹהָ הִתְאַפֵּק מִבֶּכִי יָכֹלָה
וּמִזְרוֹעוֹת הַגְּבִירָה גִּיל לִבָּהּ לָקָחָה,
וַתֹּאמֶר: "הַדְרַת הַבָּנוֹת! אַל נָא תִדְאָגִי,
כַּאֲשֶׁר תַּחְמוֹל הָאֵם עַל בֵּן עָלָיו אֶחְמֹלָה
גַּם יוֹם גָּמְלִי אוֹתוֹ אֵלַיִךְ אֲשִׁיבֶנּוּ".
כִּצְרוֹר הַמּוֹר מַהֵר שָׂמַתְהוּ בֵּין שָׁדֶיהָ,
רִוַּתְהוּ מֵחֲלֵב אֵם וַיִּישַׁן אַךְ שָׂבֵעַ.
בַּת מֶלֶךְ רָאֲתָה וַתִּשְׂמַח, רוּחָהּ שָׁקָטָה,
וּמֵינִקְתּוֹ וּבִתָּהּ[12] הִשְׁתַּחֲווּ וַתֵּלַכְנָה.
נוֹשְׂאִים אֲלֻמּוֹת כָּאֵלֶּה הֵמָּה יָרֹנּוּ.
מִגִּיל עֵינֵי הָאֵם אוֹרוּ כְּאוֹר יוֹם טָהָרוּ,
עַפְעַפֵּי הַבַּת זָהָרוּ כְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר,
הָלוֹךְ הָלְכוּ בִּדְמָמָה, עַד פָּתְחָה אֵם פִּיהָ
לֵאמֹר: "שִׁמְעִי בִתִּי אִמְרֵי פִי וַאֲדַבֵּרָה:
מִבֵּין יִלּוֹדִים רַבִּים, לָטֶבַח הָכְרָעוּ,
הִפְלִיא אֵל לַעֲשׂוֹת כָּל זֹאת לַבֵּן זֶה יָלַדְתִּי,
אוֹתוֹת בּוֹ רָאִיתִי, גַּם קוֹרוֹתָיו יָעִידוּ,
כִּי מַטֵּה עֹז יִשְׁלַח לוֹ אֱלֹהִים מִקֹּדֶשׁ,
רוֹמֵם קֶרֶן צַדִּיק, גַּדֵּעַ קַרְנֵי רֶשַׁע,
בּוֹ יָקִים אֶת עַמּוֹ, בּוֹ יִקּוֹם מֵאוֹיְבֵהוּ,
הַאִירָא הָשֵׁב אוֹתוֹ אֶל אַרְמוֹן רוֹצֵחַ?
בֵּן יָקָר כָּמוֹהוּ גַּם בֵּיתוֹ יִשְׁכָּן בֶּטַח,
מַלְאָךְ אֵל מִסָּבִיב לוֹ, מַה יַעֲשֶׂה לוֹ גָּבֶר.
אִם בַּעֲבוּר תָּקוּם עָלָיו מִבֵּיתוֹ הַנֶּגַע,
הוֹצִיא אֱלֹהִים בַּת חַיִל נֵצֶר תִּפְאֶרֶת
מִמְּעֵי הַצִּפְעוֹנִי הַזֶּה מוֹשֵׁל הָאָרֶץ,
אַךְ טוֹב לַיֶּלֶד אִם הִיא תִּהְיֶה לוֹ אוֹמֶנֶת,
הִיא תָּשִׂים עֵינֶיהָ עַל בֵּן יַהֲדוֹךְ קָמֵינוּ,
וּתְגַדֵּל הִיא עַל בִּרְכֶּיהָ מֵרִים קַרְנֵנוּ,
אִישׁ יִפְעַל כָּל אֵלֶּה מֵאוֹכְלֵי לַחְמָהּ יֶהִי,
אִם אֵל רָמִים יִשְׁפּוֹט יִלְבַּשׁ גָּאוֹן וָגֹבַהּ,
מִטָּמֵא יִתֵּן טָהוֹר, מֵעַז מֶתֶק כַּנֹּפֶת,
אֶת חִצֵּי מִתְקוֹמְמָיו יָשִׂים כַּדּוֹלְקִים לָמוֹ.
גַּם בַּעֲבוּר יִשְׂרָאֵל בַּת קָמָה עַל אָבִיהָ,
וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב יִגְמוֹל טוֹב עַל טוֹבַת טַעַם,
עֲוֹן יוֹלְדֶיהָ בַּל עָלֶיהָ יִפָּקֵדוּ.
הֵן אָבִיךָ עַמְרָם אִישִׁי, מֵרָחוֹק אֶרְאֶנּוּ,
צֵאתִי לַיְאוֹר זֹאת הַפַּעַם לֹא לוֹ הִגַּדְתִּי,
עַד אֵדַע אַחֲרִית דָּבָר, עַד שִׁבְיִי שָׁבִיתִי.
לִפְנֵי אֵל כָּל הַיּוֹם שָׁפַךְ לִבּוֹ כַּמָּיִם,
הִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ לֵאלֹהָיו הִנַּחְתִּיהוּ,
עֵינוֹ צוֹפָה, לִבּוֹ חָרֵד, נַפְשׁוֹ נִבְהָלֶת.
מַהֲרִי בִתִּי וָלֵכִי, אַחֲרַיִךְ הִנֵּנִי.
כִּשְׁאֹל בַּר לֵב אֶת בִּתּוֹ: אָן אִמֵּךְ הָלָכָה?
מִגִּיל לֹא יָכְלָה דַּבֵּר, רַק “שׁוּר אָבִי הֵנָּה”.
כִּרְאוֹתוֹ אֶת יוֹכֶבֶד, עַל שִׁכְמָהּ הַיָּלֶד,
שִׂמְחַת לֵב מָהוּל בַּתּוּגָה נַפְשׁוֹ מָצָאָה.
עֵינָיו יָרְדוּ מַיִם, כַּשּׁוֹפָר קוֹל הִשְּׁמִיעַ;
"חַי הַיֶּלֶד! חַי הוּא, אַךְ עַד אָן חַי אֶרְאֶנוּ?
הַהוּשַׁב מִמֵּי הַיְאוֹר לִנְפּוֹל בִּידֵי רֶשַׁע?
מַדּוּעַ רַעְיָתִי! עָזַבְתְּ אֶת מוֹעֲצוֹתָיִךְ?
עַל מֶה תַּמָּתִי! לֹא בָּטַחְתְּ עַל טוּב אֱלֹהָיִךְ?"
"אַל נָא, אִישִׁי, קוּם וּשְׁמַע דִּבְרֵי אִשְׁתֶּךָ.
לֹא יָמוּת הַנַּעַר, גִּבּוֹר יִהְיֶה בָּאָרֶץ,
מוֹעֲצוֹתַי לֹא עָזַּבְתִּי, מִלֵּאתִי כֻלָּנָה,
אַךְ מַה יָעַץ עָלָיו אֵל, שִׁמְעָה וַאֲסַפֵּרָה".
וַתַּגֶּד לוֹ הַקּוֹרוֹת, דָּבָר לֹא כִחֵדָה,
וַתְּחִי רוּחַ עַמְרָם, וַיֹּאמֶר הֶחֱיִתִינִי,
כָּאֵם הָיִית אֶל יַעֲקֹב, דָּמִית אֶל אוֹר בֹּקֶר,
כִּי מֵרַחֲמֵךְ יָצָא בֵן, יִשְׂרָאֵל יוֹשִׁיעַ.
גַּם אַתְּ, בִּתִּי, כַּמַּלְאָךְ עָמַדְתְּ עַל הַמָּיִם,
עוֹד עַל מַיִם אַדִּירִים אֶל עֶלְיוֹן תָּשִׁירִי.
וּכְכַלּוֹת עַמְרָם לְדַבֵּר, פָּנָה אֶל יוֹכֶבֶד
וַיֹּאמֶר: "קְחִי אֶת הַנַּעַר, חֵיקֵך שָׂאִיהוּ,
אֵל הִפְלִיא לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ, יָגֵן עָלָיו סֶלָה,
יָגֵן עַל יוֹלַדְתּוֹ, רָעָה לֹא תִגַּע בָּמוֹ,
וּלְעֵת גָּמְלֵךְ אוֹתוֹ יָשׁוּב אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ,
שָׁם יִלְמוֹד אָרְחוֹת נָגִיד, טַעַם יוֹעֲצֵי אָרֶץ,
אֶת חָכְמַת מִצְרַיִם, אֶת חָכְמַת חַכְמֵי קֶדֶם,
תַּחְבּוּלוֹת הַחַרְטֻמִּים, חֻקֵּי כֹּהֲנֵי אוֹן.
אַל תִּירְאִי אֵשֶׁת חֵיקִי, פֶּן כָּמוֹהֶם יַעַשׂ,
הַבְלֵי שָׁוְא בַּל יַטּוּהוּ, אַף לֹא דַּרְכֵי שָׁקֶר,
נַפְשׁוֹ עַל כֹּל תִּתְגַּדֵּל, אוֹר עוֹלָם הָיָתָה,
טֶרֶם נוֹצַר בַּבֶּטֶן, עַד לֹא נָח מֵרֶחֶם".
כִּשְׁמוֹעַ אֵם אִמְרֵי פִיהוּ, כִּי מִצוּף מָתָקוּ,
לֹא יָסְפָה לִשְׁאָל עוֹד, יוֹתֵר לֹא חִקֵּרָה,
מַחְמַד עֵינָהּ הֵינִיקָה, גַּם עָלָיו גָּנָנָה,
וּכְהִגָּמֵל הַנַּעַר מוֹצָא פִיהָ שָׁמָרָה,
הָשֵׁב פִּקָּדוֹן לָהּ הוּא, אֶל יַד הָאֹמֶנֶת,
יָדְעָה כִּי בַעֲצַת אֵל זֹאת, הוּא אָמַר וַיֶּהְי,
וַתַּלְבֵּשׁ אוֹתוֹ שֵׁשׁ, מִטּוּב אֵטוּן מִצְרַיִם,
וַתְּבִיאֵהוּ[13] בֵּית פַּרְעֹה, לַחֲדַר בֵּית הַמֶּלֶךְ.
בִּפְקֻדַּת מֵינִיקְתּוֹ הִשְׁתַּחֲוָה שָׁם הַנַּעַר,
כַּגָּמוּל בִּטֵּא תוֹדוֹת, עַל טוּב לוֹ גָמָלָה,
וַתִּשְׁתַּעֲשַׁע עִמּוֹ, כָּאֵם עִם בֵּן יָלָדָה,
וַתֹּאמֶר: "בֵּן אַתָּה לִי וּבְשֵׁם אֶקְרָאֶךָ.
מַה שִּׁמְךָ וּמִי הֵם הוֹרֶיךָ, בַּל יָדַעְתִּי,
תַּחְתָּם הִנֵּנִי, כִּי מִמָּוֶת מִלַּטְתִּיךָ,
שִׁמְךָ “משֶׁה”, כִּי מִן הַמַּיִם הִמְשִׁיתִיךָ,
לָךְ שֵׁם זֶה זִכְרוֹן תּוֹדָה, לִי מַזְכֶּרֶת צֶדֶק".
אֵל הַקּוֹרֵא שֵׁמוֹת לַכּוֹכָבִים מִמַּעַל,
הַקּוֹרֵא שֵׁמוֹת חַכְמֵי לֵב וּגְדוֹלֵי אָרֶץ,
גַּם הוּא בָחַר שֵׁם זֶה, משֶׁה יִקְרָאֶנּוּ,
כִּי אֶל טוּב יְיָ עַד עוֹלָם הוּא מַזְכֶּרֶת.
וִילַמֵּד מַה טּוֹב לַגָּבֶר אִם אֵל יִרְצֶנּוּ,
כִּי בִרְצוֹת אֵל דַּרְכּוֹ גַּם אוֹיְבוֹ יַצִּילֶנּוּ,
וּכְלֵי מָוֶת יָכִין הוּא לוֹ חִצִּים יִדְלְקוּהוּ,
כַּאֲשֶׁר חִצִּים וּמָוֶת, מַפֵּץ וּכְלֵי זַעַם
הֵבִיא זֶה הָאִישׁ משֶׁה עַל אַדְמַת מִצְרַיִם.
גַּם אֶל צָרֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁם זֶה חֶרְפַּת נֶצַח,
אִישׁ אֲשֶׁר בַּעֲצָתָם עַד נַפְשׁוֹ בָּאוּ מָיִם,
נַהֲרוֹתָם הָפַךְ אֶל דָּם, יָם שָׂם לַיַבָּשֶׁת,
עַל יָדוֹ צוּר זָב מַיִם, מֵי מָרָה מָתָקוּ.
-
) כאשר וגו' הספור הזה מתחיל מן וילך איש מבית לוי וגו‘ (שמות ב‘ א’) עד ויהי בימים ההם ויגדל משה וגו’ (שם שם י"א): ↩
-
) ובחכמה וגו', כמו ולוקח נפשות חכם (משלי י"א), וזה פירוש ויקח את בת לוי, ומובן מדברי השיר: ↩
-
) ותקח וגו' (שמות ב‘ ב’): ↩
-
) לא יכלה וגו' (שם שם ג'): ↩
-
) חיש וגו' עד סוף המאמר (שם שם): ↩
-
) עלמה וגו' עד סוף המאמר (שם שם ד'): ↩
-
) לשכון וגו' (ישעיה כ“ח י”ג): ↩
-
) ותרא וגו' (שמות ב‘ ה’): ↩
-
) ותפתח וגו' (שם שם ח'): ↩
-
) כשמוע עד סוף המאמר (שמות ב‘ ז’, ח'): ↩
-
) הלכה וגו' (שמות שם שם): ↩
-
) ‘וּבִתּוֹ’ במקור המודפס, ע“פ הענין צ”ל ‘וּבִתָּהּ’ – הערת פרויקט בן־יהודה. ↩
-
) ותביאהו עד סוף המאמר (שם שם י'): ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.