רקע
?
ד"ר אריה טרטקובר / דעת הקהל והאומות המאוחדות
עריכה/ההדרה: שלום בן ברוך

 

1    🔗

אין זה מקרה כלל שהנסיון הראשון לרכז את דעת הקהל באופן ממשי סביב פרשת היחסים בין אומה לאומה חל בדיוק בו בזמן כאשר הוקם – שוב בפעם הראשונה בדברי ימי העולם – המנגנון להגשמת חזון ישעיהו בן אמוץ על גוי שלא ישא חרב אל גוי. שני רעיונות אלה: רעיון השלום ואחוות העמים מזה והרעיון של דימוקראטיה ביחסי חוץ מזה – קשורים קשר בל יינתק; שני צדדים הם למטבע אחד, אשר שמו מצפון האדם. אכן בדורות הקודמים נעשו נסיונות רבים ופעמים אף מוצלחים לקשר מדינה עם מדינה; הרי ההיסטוריה של העולם היא במידה מרובה היסטוריה של חבילות, שהוקמו ונתפרדו ושוב נתחדשו וחוזר חלילה. ברם לא רבים מבין אלה הצליחו לרכז סביבם את דעת הקהל, כלומר לא דעת מדינאי זה או אחר, אלא דעת האדם הפשוט ברחוב, על דאגותיו ושמחותיו היומיומיות ועל האינסטינקט האנושי, הטמון בקרב נפשו פנימה. ולא קשה לתרץ את ההופעה הזאת שהיא מוזרה במבט־העין הראשון.

האמנות, שנעשו בין מדינה למדינה בימים ההם, לא היה להן אלא לפעמים רחוקות אופי של אמנוֹת־שלום. ההכרזה כלפי חוץ יש שנשתנתה ממקרה למקרה, ויש שהשתמשה אף בפראזיאולוגיה של שלום; ברם לאמתו של דבר הסתתר מאחורי כל אמנה הרצון לגדול על חשבון מי שהוא אחר, לדכא את מי שהוא, להכין מלחמה במי שהוא; והציבור, המחונן על פי רוב באינסטינקט בריא להרגיש את מהות הענינים אף מתחת למסוה החיצוני, לא נזדרז לקראת יחסי חוץ מסוג זה. את התענינות הקהל אין ליצור באמצעים מלאכותיים ובוודאי לא בדברים, אשר חוסר כנותם בולט לעין כל. ולפיכך כמעט שלא היתה קימת דעת קהל בינלאומית בימים ההם.

ואף פריחתה המחודשת של הדימוקראטיה במאה התשע עשרה והעשרים לא חידשה הרבה בשיטה זו. אפייני הדבר שהמשטר הדימוקראטי במשך כל התקופה ההיא פנה לאין ערוך יותר כלפי פנים מאשר כלפי חוץ. הדימוקראטיה מובנה העיקרי היה לעורר את דעת הקהל לקראת התפתחות הענינים במדינה גופה. האזרח דרש זכויות, דרש חופש, התערב בנעשה סביבו, לא הסכים שדברים חשובים יוכרעו בלי ידיעתו ובלי להיוועץ אתו; ואילו כלפי חוץ, ביחסי ארצו עם שאר הארצות, חוג ענינו היה לאין ערוך יותר מצומצם, והמדיניות החיצונית נשארה, כמו שהיתה בדורות הקודמים, מנת חלקם של אנשים מעטים בלבד. הדימוקרטיה היתה גם עכשיו – על אף אָפיה הסוער תכופות – ענין פורמלי בלבד. את הקשר שבין דימוקרטיה ובין שלום לא רבים הבינו ואותו בן־אדם ברחוב, שהיה מוכן לעלות על המיתרסים כדי ללחום את מלחמת זכויותיו, לא ראה על פי רוב כל פשע במגמת ממשלה לגדול על חשבון השאר. להיפך, חייב אותה ובמקרה הטוב ביותר מצא נחמת־מה בפתגם הכוזב Si vis pacem, para bellum (אם רצונך בשלום, תתכונן נא למלחמה). תנועת־עם למען השלום לא תוכל לקום על יסודות פסיכולוגיים כאלה.

ורק בשעה שבפעם הראשונה הופיע אירגון בינלאומי, שתפקידו היה לא לסכסך אומה באומה בדרכים הידועות של הדיפלומאטיה אלא לאחדן מתוך שאיפה משותפת לשלום, אפשר היה גם לחשוב על תנועת־עם למען הרעיון הזה. ואכן חבר הלאומים, שהוקם עם גמר מלחמת העולם הקודמת, היה לו לכתחילה אופי מיוחד, שונה מן האופי של האמנוֹת בדורות הקודמים. החזון הגדול של הנשיא ווילסון נראה עדיין כענין ממשי אף אחרי החטא שחטאו ארצות הברית בעזבן את חבר הלאומים. לשלום היו נשואות עיני האירגון הזה. ולשלום היו מועדות גם פני הציבור במדינות השונות. לפיכך התחילה דעת הקהל עד מהרה להתרכז סביבו. זה היה המקרה הראשון של מדיניות בינלאומית אשר היתה גם מדיניות עממית.

כן קמו בארצות רבות אגודות למען חבר הלאומים. שניסו לגייס את האדם ברחוב כחלוץ של רעיון השלום ואחוות העמים. לא קטן היה מספרם, ואף חוג השפעתם היה די ניכר. ברם תקופה זו של פריחה לא האריכה ימים. כבר בסוף שנות העשרים ועוד יותר בראשית השלושים, בשירדה קרנו של חבר הלאומים כמכשיר השלום ונתחדשה המדיניות של אמנוֹת־סתר, חלה ירידה גם בתנועה למען חבר הלאומים. אכן יש אומרים, שלאמיתו של דבר חולשתה של תנועה זו היא שגרמה להתנוונות הרעיון של חבר הלאומים; אילו היא היתה שומרת על מוסריותה ועל האפשרויות שבהתפתחותה, יתכן שהיתה מצילה את חבר הלאומים ומונעתו מלהתגלגל לתהום. ברם, יהיה סדר ההתפתחות אשר יהיה, העובדה כשלעצמה במקומה עומדת. התנועה למען חבר הלאומים ירדה מן הבמה; ושוב לא היו דואגים לו, יען כי לא ראו בו מכשיר שלום ראוי לשמו. הנהלת הענינים במדיניות חוץ עברה מחדש לקבוצות וליחידים שעשו בה כאדם העושה בתוך שלו, בלי לדאוג לדעת הציבור. עד שבא האסון של מלחמת־העולם השניה.

יש ללמוד מנסיונות טראגיים אלה של העבר הקרוב, אם אין ברצוננו לתעות שוב בדרכי החיים ולהתגלגל לתהום של מלחמת־העולם השלישית. אכן מפלצת־התדרדרות זו אף פעם אחת לא פרשה את כנפיה השחורות, כמו שהיא עושה ברגע הנוכחי. אירגון האומות המאוחדות נולד כאילו במזל טוב יותר מזה של חבר הלאומים שקדם לו. הלה היו חסרים לו מלכתחילה שני חברים, שבלעדיהם לא יתואר הכוח המכריע של האנושות באיחודה: ארצות הברית ורוסיה המועצתית; ואילו במקרה הנוכחי השנים האלה היו שותפים למן הרגע הראשון, ודוקא שותפים פעילים עד למאד. אולם לגבי מעלה זו, הברורה ובולטת לעין כל, הופיעו עד מהרה חסרונות שניבאו שחורות לקראת הימים הבאים. חבר הלאומים היו לו שנות דבש לא מעטות בהן שותפות העמים נראתה כדבר ממשי עד למאד; אפילו איטאליה הפאשיסטית, על יסודותיה הבלתי־מוסריים מלכתחילה, שמרה במשך זמן־מה, לכל הפחות כלפי חוץ, על החזית המאוחדת עם השאר. ורק בסוף שנות העשרים ובראשית השלושים נתגלו סימני התפוררות. מה שאין כן במקרה הנוכחי, שבו נתגלו סדקים עמוקים בבנין האומות המאוחדות כמעט תיכף עם הקמתו, עד שהפכו לתהום ממש המבדילה בין עולם לעולם; וממנה ועד הפשע של שפיכת דם מחדש רק צעד אחד. מעולם לא דובר כה הרבה על שלום כמו בשעה זו, ואף פעם לא היה העולם כה מלא צחצוח חרבות. שלום, שלום ואין שלום…

עלבון זה ושבר חדש זה – מאין באו עלינו? אכן לא קשה לקבוע את הסיבות הבלתי אמצעיות. רעב ומצוקה וסבל מזה ופחד מזה – אלה הם השדים הרוקדים עתה את ריקוד המות שלהם. לולא הגיהנום בסין ובקוריאה ובהודו ההולנדית והצרפתית ועוד ועוד, לא היינו מגיעים לאשר הגענו; ולולא הפחד המטורף בעולם הקומוניסטי מפני המערב הרכושני, הבא כאילו עליהם להשמידם, ולולא הפחד המטורף במערב מפני הבולשביקים המתכוננים להשתלט על הכל – שוב לא היינו מגיעים ל“ציד־המכשפות” של ימינו עם תוצאות ההרס המוסרי וגם החמרי בעקבותיו. ברם תהיה נכונות־האבחנה הזאת אשר תהיה, לא היא העיקר; העיקר הם הדברים המסתתרים מאחוריה, והם מצד אחד החינוך המסולף של ההמונים ומצד אחר – ירידת ערכו של האדם ברחוב. אותו האדם העובד וסובל וחולם את חלום השלום – ושומע אין לו. אכן תעמולה אינה חסרה בעולמנו כיום; ונהפוך הוא, מעולם כנראה לא היה מבול הניר והנאומים וההצהרות כה גדול כבתקופה הנוכחית. ברם מבול זה, הרעל וההרס והפניה אל האינסטינקטים הרעים באדם עולים בו על התועלת המפוקפקת. לא חנוך דעת הקהל יש כאן לפנינו, אלא הקמת ההופעה הפאטאלית של ההמון. אכן ידענו גם ידענו אותו בחיינו היום־יומיים, וגם הספרות הסוציולוגית הספיקה לטפל בו בדור אחרון; הלא היא אותה הופעה של עלבון ואסון גם יחד; כשאדם – אף בעל מצפון ושכל משלו – נתון בהמון, שניהם אצלו נעלמים והוא מוכן לפעול לפי הוראת הפושעים סביבו, המשתלטים עליו, ללא תקוה להשתחרר מאפיטרופסות זו. אינסטינקט הפשע הוא הקובע כאן את הדרך. אין כנראה להימנע מהופעות מסוג זה אף בחברה המתקדמת כאילו; ומשפטי־לינטש באמריקה יוכיחו. ברם כל עוד הללו מתרחשים רק מזמן לזמן, הרי על אף עלבונם אין בהם כדי השתקת צלם אלהים באדם, כדי הרס היסודות המוסריים שעליהם מושתת קיום האנושות; מה שלא כן אם ההמון הופך הופעה קבועה, המשתלטת על הציבור כולו או על רובו. דוגמת גרמניה הנאצית תוכיח; היא שהספיקה להפוך עם שלם לעם של פושעים בהפכה אותו תחילה לעם של המון. ואשר קרה בימי היטלר בגרמניה, עלול לבוא על כולנו, אם לא נדע להקדים רפואה למכה עכשיו, בשעה השתים עשרה.


 

2    🔗

התנועה למען האומות המאוחדות עשויה לשמש תרופה, אולי לא היחידה – ותחזקנה ידי החוזרים על תנועות אחרות, אם רק בלב שלם הם עושים מה שעושים – אבל בלי ספק אחת החשובות ביותר. ההגיון שבתנועה זו הוא פשוט עד למאד וגם יוכל היות – אם נדע להשתמש בו כראוי – משכנע עד למאד. תפקידו הוא להעמיד מאחורי האומות המאוחדות לא קבוצה זו או אחרת ולא מפלגה זו או אחרת, אלא את העם כולו וקודם כל דוקא אותו אדם ברחוב, שעליו דובר לעיל; להעמידו לא תוך כדי תעמולה גסה, הפונה אל האינסטינקטים של אנוכיות ושל שטנה, אלא מתוך חנוך האדם, כלומר מתוך שאיפה להסביר לכל אדם שאין ענין יקר וחשוב כענין השלום; שלא יתכן שלום ללא אחוות עמים; שלא תקום אחוות עמים אלא אם כן כל עם ינסה להבין את העם האחר. על מעלותיו ומגרעותיו, על המשטר שלו ועל דרכי מחשבתו, וינסה לשתף פעולה אתו; ושהדרך למטרה זו היא להתרכז סביב רעיון האומות המאוחדות, לטפחו ולהעמיקו למען יהיה כעמוד האש לפני האדם בשאיפתו לאלוהים. המלחמה לא תפרוץ מחדש, אם האדם ברחוב לא יתן את ידו לכך; והוא לא יתן, אם רעיון האומות המאוחדות ייהפך לרעיונו הוא, בלי שיסורס על ידי מפרשים בלתי רצויים.

כזו היא התורה על רגל אחת של תנועת העם למען האומות המאוחדות. צעירה היא תנועה זו, כשם שצעיר הוא הארגון עצמו: רק שנים מועטות עברו מן הועידה העולמית בלוקסמבורג (אוגוסט 1946), שבה הוכרז על הקמת האירגון העולמי למען האומות המאוחדות. ברם אף בהיסטוריה קצרה זו יש להבדיל בין שתי תקופות: הראשונה, בה תפקידה העיקרי של התנועה היה להקים חברה אחרי חברה בארצות השונות ולאחדן לפעולה משותפת במסגרת נטיה אחת בעולם – נטית השלום ואחוות העמים; והשניה. בה עליה לשמש מנוף עיקרי במלחמה נגד המלחמה ולהרים את דגל האומות המאוחדות אף נגד הנושאים את שם האירגון הזה לשוא, יהיה מעמדם הרשמי אשר יהיה.

בגלל שלושה טעמים עיקריים קמה התנועה בתקופה הראשונה. היא קמה קודם כל מתוך הכרה זו: כדי שאירגון האומות המאוחדות יהיה לדבר ממשי ובר קיימא. עליו ליהפך לאירגון עמים ולא לאירגון ממשלות בלבד; כלומר יש לרכז סביב מוסד בינלאומי זה את המוני האנשים והנשים בארצות שונות, להדריכם להכרת הרעיון של האומות המאוחדות, לאפשר להם שיביעו את דעותיהם וידרשו את דרישותיהם וישפיעו על הנעשה בשטח זה ־־ בקיצור ליצור דעת־קהל נאותה שהיא הערובה החשובה לקיום המוסד ולהתפתחותו. ועוד נתווספו לגורם ראשון ועיקרי זה שנים אחרים, מעשיים, החשובים גם הם: א) להקים את התנועה בארצות שעוד אתמול היו ארצות האויב, ולפיכך הן אינן מיוצגות בארגון האומות המאוחדות, כגון אוסטריה, בולגאריה. הונגאריה ופינלאנד; ב) להקים את התנועה בארצות שבגלל סיבה זו או אחרת לא חשבו לנכון עד כה להצטרף באופן רשמי לאירגון האומות המאוחדות, כגון שוויץ. וכך היה היקף התנועה העולמית למען האומות המאוחדות לכתחילה צר יותר מהיקף האומות המאוחדות, כי בארצות רבות – ביחוד בארצות הקטנות – עוד לא הספיקה לקום תנועה עממית למען האומות המאוחדות; ומאידך גיסא הוא היה רחב יותר כיוון שהקיף את התנועה גם בארצות שטרם נתקבלו לאירגון האומות המאוחדות או לא הספיקו לפי שעה להצטרף אליו.

כאמור קמה התנועה כמעט בו בזמן, שבו הוכרז על הקמת אירגון האומות המאוחדות. כבר בועידה הראשונה, שעליה דובר לעיל, היו מיוצגות תשע עשרה הסתדרויות ארציות ומשבע ארצות באו משקיפים. בועידה זו הוקמה הברית העולמית של האגודות למען האומות המאוחדות עם מקום מושבה בראשונה בניו־יורק ובפאריז ואחרי כן בג’ניבה. מן הזמן ההוא גדל מספר ההתאגדויות הארציות מדי שנה בשנה עד שהוא מגיע עכשיו (באמצע שנת 1951) לחמשים בערך, הלא הן לפי ה“אלף־בית” העברי של שמותיהן: אוסטריה, אוסטראליה, איטאליה, איראן, איסלאנד, אפריקה הדרומית, ארגנטינה, ארצות הברית, בולגריה, בלגיה, בראזיל, בריטאניה. דומינגו, דניה, האיטי, הודו, הולאנד, הונגאריה, זלאנדיה החדשה, טוגו, יוגוסלאביה, יוון, יאמאיקה, יאפאן. ישראל, לבנון, לוקסמבורג, מצרים, מקסיקו, נורבגיה, סין, פולין, פיליפינים. פינלאנד, פאנאמה, פאקיסטאן, צ’ילי, צ’כוסלובאקיה, צרפת, קובה, קוריאה, קאנאדה, שבדיה, שווייץ, סיררה ליאונה, תורכיה. חברה אחת, והיא הארגנטינית, הוכרחה להפסיק את פעולתה

לפני זמן מה בגלל לחץ השלטונות. לא כל החברות מסונפות לברית העולמית בזכויות מלאות; רבות הן לפי שעה בבחינת “חברים־אורחים” בגלל סיבות שונות, על פי רוב בגלל היותן בתקופה הראשונה להתגבשותן האירגונית. במזרח הקרוב והתיכון יש לאיגוד העולמי רק ארבעה חברים רגילים והן החברות בישראל, באיראן, בהודו ובתורכיה, ועוד תתקבל כנראה בועידה העולמית הקרובה פאקיסטאן כחבר חמישי. מן הארצות הערביות רק שתים מיוצגות לפי שעה כחברים־אורחים, והן לבנון ומצרים; בשאר הארצות התנועה אינה קיימת לגמרי.

מספר החברים האינדיבידואליים באגודות המסונפות לברית העולמית הגיע בסוף שנת 1949 לרבע מיליון; ואם נוסיף עליהם את חברי האיגודים הארציים מסוגים שונים, המסונפים לחברות למען האומות המאוחדות, הרי יגדל המספר עד עשרים מיליון.

החברות למען האומות המאוחדות הן כולן איגודים חפשיים, ללא קשר רשמי עם הממשלות. אם כי ברוב המקרים קיים קשר בלתי רשמי, ויש שהחברות גם נתמכות בצורה זו או אחרת על ידי הממשלות. כן היה הנשיא הראשון של הברית העולמית יאן מאסאריק, שר החוץ בממשלת צ’כוסלובאקיה, והנשיא הנוכחי הוא ה' הרברט איבט, לשעבר נשיא המועצה הכללית של האומות המאוחדות. גם בחברות הארציות יש שאנשי ממשלה ופקידים ממשלתיים גבוהים תופסים מקומות חשובים בהנהלת הענינים. אין בכך כל סתירה לעקרונות שעליהם מתבססת התנועה. העיקר אמנם הוא להבטיח את השתתפותם הפעילה של נציגי הציבור על כל סוגיו, החל באדם הפשוט ברחוב, שיש לחנכו ליחסי צדק ושלום בין אדם לאדם ובין אומה לאומה, וגמור בצמרת האינטלקטואלית, האחראית לשלומה המוסרי של האנושות. יש לציין בקורת־רוח את חלקם הגדול של סופרים ואנשי מדע בהנהלת התנועה הזאת. האינטלקטואליים רבה אחריותם לחורבן המוסרי, שבא על העולם בדור אחרון אם בגלל הסתגרותם בד' אמות של עולמם הם ללא משא ומגע עם הציבור או – מה שכמובן עוד הרבה יותר רע – בגלל שרות ששרתו את כוחות החושך במשטר הפאשיסטי, כמו שקרה בעיקר בגרמניה הנאצית; ויש לכפר על עוון גדול זה על ידי כניסתם הפעילה לשורות בוני השלום בעולם. בכך ייבחנו.

פעולת האירגון והתעמולה. המתנהלת ע“י החברות למען האומות המאוחדות, אין לה וגם לא יוכל היות לה אופי אחיד בכל הארצות. ארץ ארץ ותנאיה. בכל זאת יש כמה וכמה דברים המשותפים לכל. בכל המקומות תופסת את המקום בראש פעולת־ההסברה. בעיקר העתונות. הכללית וגם המיוחדת מטעם האגודות. האגודות הארציות למען האומות המאוחדות בארצות הברית, באנגליה, בצרפת, קאנאדה, איטאליה, צ’כוסלובאקיה, בלגיה, דניה, שבדיה, שווייץ וזלאנדיה החדשה מוציאות עתונים משלהן, מהם רבים בעלי רמה חשובה, פובליציסטית וגם אינפורמאטיבית; רב גם החומר המתפרסם בעתונות הכללית. מקום לא פחות חשוב תופסת הפעולה החינוכית במובן המצומצם, בין אם המדובר בהפצת רעיון האומות המאוחדות בבתי הספר ובין אם הפעולה החינוכית נעשית בין המבוגרים ע”י הרצאות, קורסים, סמינארים וכדומה. שייכת לכאן גם הדרכת המורים, שידעו את פרשת האומות המאוחדות וידעו איך להפיצה בין הנוער. ברם השכלה זו, הניתנת אם בבתי הספר או מחוץ לכתליהם, חלילה לה להסתפק בסיסמאות בלבד, אף אם חשובות הסיסמאות משום שתפקידן לעורר את הנימה בקרב נשמתו של האדם פנימה. אירגון האומות המאוחדות הוא בבחינת עולם בפני עצמו, על בעיותיו האירגוניות, הכלכליות, המדיניות והתרבותיות, ושומה עלינו לדאוג לכך שהכרת עולם זה תהיה מנת חלקם לא רק של יחידים, אלא גם של הציבור כולו. מכאן התפקיד העיקרי השלישי, העומד לפני התנועה, הלא הוא להפיץ את התורה של האומות המאוחדות ברבים ובעיקר בין חברי התנועה והקרובים לה, לבל יהיו כמגששים באפלה, אלא ימצאו את דרכם בסבך הבעיות שבהן תלוי גורל האנושות. אין בעיה בין הבעיות הנדונות באירגון האומות המאוחדות על מוסדותיו השונים, שאינה ראויה להגיע לידיעת הציבור, ולעתים קרובות חשובה אף הבעת דעתו שלו. רב המאמץ המושקע כאן, ויש לציין במיוחד את הפעולה המופתית, הנעשית על ידי אי־אלו הסתדרויות ארציות, בראש וראשונה על ידי החברה הבריטית ובמידה רבה גם על ידי האמריקנית, הקאנאדית, הצרפתית ועוד. כדאי, אגב, לציין שפעולה הסברתית זו מקיפה על פי רוב לא רק את מוסדות או“מ במובן הרגיל אלא גם את שאר המוסדות הבינלאומיים, המסונפים בצורה זו או אחרת לאו”ם, כגון משרד־העבודה הבינלאומי, ההסתדרות הבינלאומית לצרכי מזון ולפיתוח החקלאות, ההסתדרות הבינלאומית לעניני בריאות הציבור, טיפול בילד, עזרה לפליטים ועוד. כל אלה יש להם כיום סעד נאמן באגודות הארציות למען האומות המאוחדות, הדואגות להפצת הידיעות על הנעשה בשטח זה.

ברם יהיה ערכה הכביר של הפעולה ההסברתית אשר יהיה, גם בכך טרם מסתיימת פעולת האגודות למען או“ם. האגודות האלה אינן אגודות חינוך והסברה בלבד; שומה עליהן להיות גם אגודות של פעולה ממש. עליהן לדאוג איפוא לכך, שיזמת הציבור תבוא לידי ביטוי בפעולות או”ם; ועליהן גם לדאוג שהחלטות או“ם לא תשארנה בחינת מצוות־אנשים מלומדה, שאינה מחייבת את המדינות לנהוג לפיהן. רבים האמצעים שאפשר לנקטם, כדי להתקרב למטרות אלה. על אירגון האומות המאוחדות לדעת את רצון הציבור המתבטא בהחלטות הברית העולמית למען או”ם; האגודות הארציות יש להן גם היכולת להשפיע על הנעשה באמצעות המשלחות הרשמיות של ארצותיהן. ויש לאגודות אלה גם אמצעי לחץ משלהן, כדי ‏ לשכנע את ממשלותיהן. יעיד ענין החוזה הבינלאומי למניעת רצח העמים, שהיתה לו סכנה רבה בגלל חוסר אישור מצד מספר מספיק של ממשלות, והאגודות למען או"ם לחצו על ממשלותיהן עד שהללו אישרו סוף סוף את התעודה החשובה הזאת. יעיד גם החוזה הבינלאומי בדבר זכויות האדם, שגם הוא לא יזכה לאור־עולם בצורה מכובדת. אלא אם כן תתעורר דעת הקהל לשכללו ולהגן עליו מפני המנסים למעט את דמותו. הממשלות יש להן לפעמים קרובות שיקולים צדדיים משלהן, לא תמיד הטובים ביותר; ואילו הציבור המלוכד סביב האגודות – רק טובת הענין לנגד עיניו, וחזקה עליו שיכריח סוף סוף את הגורמים הרשמיים לפעול בכוון הדרוש, אף אם חסר לכתחילה רצון טוב או כשרון המעשה.

לא בכוחותיו של האיגוד הבודד בלבד יקום הדבר. אכן רבות אפשר וגם צריך לפעול במקום גופו, בכל ארץ וארץ; ברם כשם שמדינה בודדת בלבד לא רבות תוכל לפעול להבטחת שלום וצדק בעולם ורק אירגון בינלאומי הוא שיחתור בהצלחה למטרה זו, כן הדבר גם בנוגע לגורלו של הגורם הציבורי. לפיכך הוקמה כבר בשנת 1946 הברית העולמית של האיגודים למען או“ם, והיא הולכת ונהפכת לאחד הגורמים החשובים ביחסים שבין אומה לאומה. זהו גוף מקביל לאירגון האומות המאוחדות לא רק מפני שהוא מקיף מספר גדול של הסתדרויות ארציות ומלכד אותן להכרה ולפעולה משותפת, אלא גם מפני שהיקף פעולתו דומה לזה של פעולת או”ם. אין בעיה חשובה באו“ם שלא תתברר באותו הזמן גם בברית העולמית למען או”ם. קבלת חברים חדשים, בעית הנשק האטומי, זכויות האדם, בעית רצח העמים, דאגה לפיתוח הארצות הנחשלות, הגברת המסחר החפשי בעולם, חקר הבעיות הכלכליות באזורים שונים (אירופה. אמריקה הלאטינית, אפריקה, המזרח הרחוק, המזרח הקרוב), דאגה לניצול רציונאלי של חמרי הגלם בעולם, הדאגה לפליטים ועוד – כל אלה תופסים את המקום העיקרי בדיוני הברית העולמית בדיוק כמו בדיוני או“ם. ויש ביכולת הברית להביא את דבריה לפני או”ם וגם להשפיע על הנעשה שם, כי על אף היותה הסתדרות בלתי ממשלתית יש לה מעמד מיוחד בין ההסתדרויות מסוג זה, אשר לפיו ניתנת לה הזכות להופיע לפני כל המוסדות של או“ם ולהביע את דעתה בשאלות הנדונות שם. אמנם לא תמיד מזדהה גישת הברית עם גישת או”ם; להיפך, דווקא בשנים האחרונות הוטל תכופות על הברית לצאת חוצץ נגד מעשיו של או“ם שהם לא לפי רוח חוקתו, כמו למשל בשאלת קבלת (או, יותר נכון, אי־קבלת) חברים חדשים, בשאלת האמנה להגנת זכויות האדם ועוד. זוהי הלא התקופה השניה בדברי ימי התנועה, בה מוטל עליה לעמוד על משמר הרעיון אף נגד נציגים רשמיים הנושאים את שם או”ם לשוא. מחאת הברית העולמית נגד אי־קבלת חברים חדשים לאו“ם בגלל נימוקים שאין להם כל קשר עם רעיון או”ם; הלחץ להתחשב עם המצב הקיים בסין, בה הממשלה הנוכחית היא הממשלה הממשית ובכל זאת היא אינה מוכרת בגלל נימוקים צדדיים, מה שמסלף בין השאר גם את נציגות האומה הסינית באו"ם; המאמצים להתגבר על קללת “המלחמה הקרה” ולאחד מחדש את העולם המזרחי עם המערבי – כל אלה מעידים על התפקיד ההיסטורי שהוטל על הברית העולמית: לשמור על טהרת הרעיון וללחום את מלחמת השלום אף בתנאים הקשים ביותר.

ההצליחה התנועה למלא את התפקיד הזה? אכן לא רבים בינינו יוכלו לתת בלב שלם תשובה חיובית לשאלת־גורל זו. נודה נא בגלוי, שכוחה הממשי של התנועה למען או“ם הוא לפי שעה לאין ערוך יותר קטן מכוחה הרעיוני. אי־אלו מאות אלפים חברים אינדיבידואליים, המאורגנים בגוף זה, אין בהם משום גורם מכריע; אילו היו מאורגנים בו מיליונים ועשרות מיליונים, כי אז גם פרצופו של העולם היה אחר ממה שהוא כיום. התנועה למען או”ם נשארה עד היום בבחינת סיסמה נאה וחשובה, אחת הנאות ואחת החשובות בעולם; ואולם עד כדי תנועה המונית היא לא הגיעה, ולפיכך השפעתה בשעה מרה ונמהרה זו אינה מורגשת במידה הדרושה. לו אפשר היה לגייס היום עשרות מיליונים בעולם, לא מטעם מחנה זה או אחר של יריבים, אלא מטעם התנועה למען או“ם, שיקומו ויכריזו על רצונם לשמור על שלום ויהי מה, אז היו גם הממשלות מדברות בלשון אחרת והיו נזהרות מלצחצח בחרבותיהן. באין כוח זה משתלט הסטרא אחרא על העולם, והוא הקובע את הנעשה. לפיכך רק מאמץ כביר, שיגדיל פי שתים ושלוש ועשר את מחנה ידידי או”ם בכל העולם כולו, הוא שיוכל לעמוד לנו. לקראת מאמץ זה יש לגייס את הכוחות.


 

3    🔗

יש לגייסם גם בארצנו. התנועה הישראלית למען או“ם היא תנועה צעירה ועדיין לא הספיקה להכות שרשים בקהל. רק בשנת 1949 נתארגן הועד הארצי הזמני, ובשנה ההיא הוקם הסניף הראשון של החברה בירושלים; כחצי שנה אח”כ נצטרף הסניף התל־אביבי ואחריו הסניף החיפאי, ואילו שאר המקומות בארץ עדיין מחכים ליד המארגנת כי תבוא. לכאורה מוזר הדבר. הן אין עם בעולם, בו רעיון השלום ואחוות העמים נהפך במידה כה רבה לדם מדמו ובשר מבשרו כעם ישראל. לא חכינו עד גמר מלחמת העולם הראשונה ולא נזדקקנו לספרות התעמולה מטעם חבר הלאומים ומטעם או“ם, כדי להגיע להכרה זו. את מגילת האומות המאוחדות רשמו לפנינו עוד כלפני שלושת אלפים שנה עמוס הנביא וישעיהו הנביא, והם שגילו את האמת הגדולה והנראית כה פשוטה כיום, שלא יהיה שלום בעולם בלא אחוות־עמים. ברם אשר נתגלה בגאון רוחם של גדולי ישראל, היה כאבן שאין לה הופכין בעיני הגויים. וכן חיכה החלום על גוי שלא ישא חרב אל גוי אלפי שנים להגשמתו, ועד היום טרם זכה לה; ברם בלבב העם פנימה הוא נשאר חרות; ואם כי בכל דור ודור עמדו עלינו לכלותנו, ידענו גם ידענו שעתיד לבוא יום ד' עלי אדמות וליום זה ציפינו ולא חדלנו מלהתנבא לו במחשך הגיטו. ברם בל הדיבורים על שלום בעולם ועל יעודנו להפיצו בין הגויים נשארו בבחינת דברי מוסר שהקבצן מטיף לגביר; איש לא שעה אליהם ולצחוק היינו ולקלס בעיני הגויים. רק בו ברגע כשחזרנו למולדתנו והקימונו כאן חיים חדשים משלנו, רק אז אפשר היה לחשוב על חידוש המסורת של עמוס וישעיהו לא בדברי מליצה סתם, אלא כמציאות גדולה של חיים וכפרשה חדשה ביחסינו עם שאר העמים. לפיכך אין פלא שרעיון זה של אחוות העמים תפס מקום כה חשוב בספרות התחיה שלנו, החל במשה הס ובהרצל ועד היום הזה. וכשהוקם חבר הלאומים, אם כי אז עדיין לא היתה לנו מדינה משלנו ומעוט היינו אפילו בארצנו, דאגנו מיד להקמת האגודה למען חבר הלאומים בא”י, בדִי שתעשה את האפשר להפצת הרעיון בקרב אוכלוסי הארץ.

איחורנו בתנועה למען או“ם לא בא איפוא מהזנחת הלב; התנאים החיצוניים הם שגרמו לכך. מלחמתנו הנואשת במזימות המשטר המאנדאטורי להחניקנו ללא־עליה וללא־קרקע והמלחמה על הקמת מדינתנו ושחרורה מידי הפולשים – כל אלה דרשו מאמץ יוצא מגדר הרגיל, עד שממילא נדחו הצדה ענינים אחרים, אף חשובים ויקרים עד למאד. רק אחרי שעמדנו בכבוד במערכה אכזרית זו, והמדינה קמה כמדינה חפשית וגם התגברה על האויב, רק אז יכלנו לחשוב על חובותינו לאנושות כולה ולהשתתף במפעל הגדול של שלום וצדק בעולם. אכן עוד לפני זה הוקם קשר בלתי אמצעי בינינו ובין האומות המאוחדות. החלטת או”ם מנובמבר 1947 קבעה קבל עם ועדה את העיקרון של מדינה יהודית בא“י, ואם כי לא היה בכוחו להפוך החלטה זו למציאות בכוחותיו שלו המוסריים והצבאיים ולא נעשה הדבר אלא בידינו אנו בלבד, מכל מקום ההכרזה גופה היה לה ערך מוסרי רב. וכן זכינו שוב להתערבות או”ם בנעשה בארצנו בימי המלחמה, באשר פעמיים הופסקה האש בפקודת או“ם, ובפיקוחו בתגבשה סוף סוף מדינת ישראל בגבולותיה הנוכחים. בפעם השלישית נתקלנו או, יותר נכון, התנגשנו באו”ם אחרי החלטת־הסרק בדבר בינאום ירושלים שנתקבלה נגד רצון התושבים כולם. היהודים וגם הערבים, ונשארה לבסוף על גבי הנייר בלבד. ובכל זאת יהיו אשר יהיו רגשותינו כלפי או“ם בקשר עם מה שקרה, – רגשות הכרה ותודה במקרה אחד, רגשות אכזבה וגם בקורת במקרה אחר – לא הם שהכריעו בהקמת התנועה הישראלית למען או”ם, ולא הם קבעו את דרך התפתחותה; הנימוקים האנושיים הכלליים הם שהכריעו. הבינונו שעלינו להשתתף במחנה המרוכז סביב רעיון או“ם בכל העולם כולו ולעשות את חלקנו, כדי שתכנית השלום תיהפך לדבר ממשי וקבוע לדורות; כמו כן הבינונו שחובה זו מוטלת עלינו עוד יותר מאשר על אחרים, כי אכן זו היא החובה הקיימת עוד מימי התנ”ך. נראה הדבר שאף אומות העולם היו שותפות אתנו בהרגשה זו, כי מלכתחילה זכינו לסבר פנים יפות בחוגי הברית העולמית ובועידתה הרביעית ברומא – בספטמבר שנת 1949– נתקבלה החברה הישראלית למען או"ם פה אחד כחבר רגיל, רק חדשים מספר אחרי שנתארגנה ונגשה לפעולתה; יחס חברי זה נשאר, אגב, בתקפו עד היום.

כן היינו בבחינת בן צעיר במשפחת האיגודים למע או“ם ויכולנו ללמוד משהו מן הנסיון של אחרים. ברם לא הכל קיבלנו מהם. ידענו שלא כתנאי־אחרים הם תנאי ארץ זו. אצלם מנגנון החיים של הכלכלה והתרבות והחיים המדיניים קיים על פי רוב מדורות, ואילו אנחנו בונים כאן הכל מחדש ופעמיים בולט צביון זה בתקופה הנוכחית של עלית המונים; הם מוקפים על פי רוב עמים הדומים להם במעמדם התרבותי, ואף בפרשת היחסים הבינלאומיים, ואילו אנו נתונים בעולם המוזנח של המזרח הקרוב וסביבנו עמים, שרמתם התרבותית היא יותר נמוכה ורעיון התנועה למען או”ם זר להם במידה רבה. לפיכך הוטל עלינו להתקדם בזהירות בשטח זה, פן נתעה בו. שני תפקידים עמדו לפנינו לכתחילה: לכבוש את דעת הקהל בארצנו לרעיון או"ם ולהשפיע ברוחנו אנו על הנעשה שם; ועוד יתווסף אולי השלישי, אף אם רחוק ייראה ברגע הנוכחי, והוא להפיץ את תורת השלום ואחוות העמים בחלק זה של העולם, בו אנו שוכנים, ושומה עלינו להגיש לו את עזרתנו. ברם העיקר, כאמור, הם כיום שני התפקידים הראשונים.

הספר הנוכחי, המוגש לקהל בארצנו, הוא דוגמה חשובה לפעולת הסברה וחינוך, המתנהלת על ידי החברה הישראלית למען או“ם; זהו הספר המדעי־הפופולארי הראשון בשפה העברית על האומות המאוחדות, המיועד לבתי־ספר וגם לציבור הרחב. ואין זה הנסיון היחידי מסוג זה. עבודה חינוכית־הסברתית שיטתית נעשית גם על ידי המרכז לאומות המאוחדות בירושלים, שהוקם ביזמת האגודה מתוך שיתוף עם כמה וכמה אירגונים ציבוריים אחרים. שיחות־ראדיו מעבירות לעשרות וגם למאות אלפים את אשר עליהם לדעת על או”ם ועל השתתפותנו אנו באירגון בינלאומי זה. הרצאות פומביות ואספות מרכזות מזמן לזמן חלקים חשובים של הציבור; וגם באמצעות העתונות נעשית פעולת־הסברה רבה. כן הולך ונהפך רעיון או"ם לדבר יותר ממשי בארצנו, אם כי אנו עומדים בתחילת הפעולה, ועוד יש לעשות כהנה וכהנה עד שתושג המטרה.

ברם אין אנו מסתפקים בפעולת הסברה זו, יהיה ערכה אשר יהיה. יש לדאוג לכך שקול ישראל יישמע גם מעל הבמה הבינלאומית, ויש לעשות את חלקנו בהקמת חברה של שלום בעולם. ואכן קשרים אמיצים קיימים בין החברה הישראלית ובין הברית העולמית למען האו“ם. כבר בועידה העולמית הרביעית נשמע קול נציג החברה, שהדגיש את הקשרים בין עם ישראל ובין רעיון או”ם; ובועידה העולמית החמישית, שנתכנסה בג’ניבה בספטמבר 1950, הגישה החברה הישראלית אחרי בירור מקיף ויסודי של הבעיות כמה הצעות משלה בדבר שמירה על שלום בעולם, בדבר זכויות האדם ומניעת רצח העמים, פיתוח הארצות הנחשלות ועוד. הצעות מקיפות הגשנו גם לועידה העולמית השישית, והיא קיבלה אותן.

לא נזניח גם את התפקיד לבסס את עמדות או“ם במזרח התיכון, אם כי אין סיכויים לפעולה מידית רחבה כאן כל זמן שלא חוסלה הירושה הפסיכולוגית של המלחמה בין ישראל ובין המדינות הערביות. יד ישראל מושטת לשלום ולשיתוף פעולה גם בשטח זה, ויש לקוות שהעם הערבי יבין זאת ויתגבר על רגשות סרק של התחרות ושנאה. לפי שעה, עד שתבוא הבראה פסיכולוגית זו, עלינו לקיים קשרי ידידות ופעולה משותפת עם החברות למען או”ם בארצות הבלתי ערביות. בראש וראשונה עם האיגודים בהודו ובאיראן המצטיינים שניהם בפעילותם הרבה והמבורכת. משיתוף פעולה זה תצמח טובה להם וגם לנו, ועתיד הוא להפוך את המזרח התיכון לשטח של התקדמות מדינית, כשם שתבוא סוף סוף גם הבראתו הכלכלית והתרבותית.


כזו היא פרשת ההישגים וגם התפקידים, שלפניהם אנו עומדים בשדה נכבד זה. כדאי לציין בסוף הסקירה הנוכחית, שהאנשים המנצחים על פעולת החברה הישראלית אינם גלמודים במערכה. חלק חשוב של דעת הקהל בארצנו כבר הספיק להתרכז סביבם, ואף היחסים המצוינים עם ממשלת ישראל מקילים בהרבה את הפעולה; אין ספק שבנידון זה עומדת החברה הישראלית באחד המקומות הראשונים במסגרת התנועה העולמית. שיתוף זה של פעולה ושל אחריות הוא גם הערובה הנאמנה להצלחה לעתיד לבוא. בשעה קשה ומרה נכתבות שורות אלה, כאשר עננים ההולכים וכבדים מצטברים על שמי המדיניות הבינלאומית; ברם אף בשעה זו אל יפול רוחנו! עם ישראל לא יחדל ללחום את מלחמת השלום, וחזקה עליו שימלא באמונה את המוטל עליו עוד מלפני אלפי שנים. גם תורה זו היא שתצא מציון, והיא העתידה לכבוש את לבותיהם של כל אלה אשר דבר־אלוהים של שלום ואמת טמון בנשמתם פנימה ומחכה לקריאה הגואלת והמגשימה.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47759 יצירות מאת 2657 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20142 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!