רקע
בנימין גלאי
בצפורני השטן

דברים שהיו לאחר מכן אין אנו יודעים, אך קודם לכן היו פשוטים, לכאורה: סעוד־אבן־עבדול־עזיז־אל־פייצל־אל־סעוד, מלך חג’אז, נג’ד, עמאן… גמר בלבו ליטול עמו את בן־זקוניו, מאנסור, אל מעבר לאוקינוס. החזירו לו חכמי־פיוסין בואשינגטון רחשי־לב כנגד רחשי־לב ונטלו על עצמם למלא את כל משאלותיו: כלה במטוסי־סילון, יוד־גימל דויזיות חמושות, מאתים־מיליון דולאר – והחל ברפואה שלמה לפעוט! מה עשו? רשמוהו לאישפוז במכונו של ד"ר קסלר מניו־יורק… כיוון ששמע סיף־אל־דין ואל־מולוק כך, נתמלאו עיניו ששים ספלי־מוגלה: ישאר לו קטינא רתוק לקאדילקים שלו כל־ימיו – ואל יהנה מחסדם של יאהודים! לכשתרצו, גירסא חדשה של “עשרה מליון ערבים – חלף שחרור פלסטין!”

“סוררי”, צלצלו אנשי־ושינגטון ואמרו לו לגדול רופאי־דורו. “עורקים שלא דם, אלא חמש־מאות־מיליון גלון־דלק זורמים בתוכם, אין אנו מניחים לעירויי־יהודים!” שלחו וקראו לגנרל הוורד סיידר, רופאו הפרטי של נשיא ארצות־הברית.

על מי נתמה יותר ולמי ננוד תחילה? למלך, הסבור כי נגיפי־פוליו, שאינם מבחינים בין קוף־רזוס פשוט ליפה בין מלכות־המים של פלורידה, מבחינים בין כסיית־גומי של יהודים לכסיותיהם של לא־יהודים? לנשיא, המסכים בלבו כי בריאות־ילדים – ולו גם ילדי טיפוחיה של דהראן עצמה – היא עניין של זכיון גזעי? או לגנראל, שכבוד מלכים ונשיאים קודם בעיניו לכבוד אומנות־הרפואה שבידיו? נתמה על עצמנו, שאנו תמהים על שלושתם!

אך שקר לא נעשה בנפשנו! לפחות על כך מוטב כי נזהירם מראש… בעסקי־קופים אלה, נקדים נא ונאמר, אין מנוס מידנו! תרכיבי־רפואה שבעולם הם סטנדרד־אויל שלנו, לא של חברת ניו־ג’רסי… זכיון יחיד, נוסח “אראמקו”, אין לנו עליהם, לפי־שעה, אך מומחים אנו מאין כמותנו לניצולם!

מילא, סעוד מותר לו שלא לדעת, דרך־משל, כי ספר־הרפואה הערבי הראשון – יצירת נזיר יוני מאלכסנדריה – תורגם ערבית בידי יהודי פרסי מבצרה… אך רבותינו הגנראלים! בגללי־גמל אנו עוסקים? או בעולם הרפואות האנטיביוטיות, בקרני־רנטגן, במיקרוביולוגיה, בויטאמינים אנטי־נוירוטיים, בזריקות הורמונים, ברפואה אלקטרונית, רדיואקטיבית, אטומית?

אין אנו יודעים כמה נסיכים באים שם כל רגע לעולם, בהרמון הכסתות שבריאד, אך בשם אבן־השמים! משעת גיחם לראשונה מרחם אמם עד לשעת מיתתם הם נתונים לחסדנו! שם, שם, על חוף אגמי־המאזוט! נולדו – סאלק הוא שמחסנם מפני שיתוק! הוסיפו שנים וחלו בגרענת, גזזת, כנמת, ספחת, ילפת, חפפית וחזזית – מיני ווייסמנים, וסרמנים ואיזאקים מצילים אותם מעינויים! הוסיפו שנים ונפגעו, חרף כל ממזגי־האויר האמריקניים שלהם, בקצות ריאתם – הסטרפטומיצין של ד“ר ואקסמן היא שמצילם משחפת! הוסיפו שנים ויצאו לרכוש השכלה אוניברסיטאית בבתי־קוביא ובתי־זנייא (מאתיים מליון דולאר, לחמא ענייא!) – הסאלוורסאן של ד”ר ארליך מצילם, סלחו נא לי, מסיפליס! הוסיפו שנים ונשתקעו בהלוצינציות, כאותו מלך שבירדן – אנשי רפואה מבית־מדרשו של פרויד הם שעומדים עליהם לסעדם בחליים! הוסיפו שנים ונשאו נשים, אף העמידו קרטנים, אידיוטים, מורונים ואימבצילים –

טוף, לעזאזל! סוקוני־ואקום היא סוקוני־ואקום, אך גם סמים שכנגד רקבון בלוטי־הכבד הם דברים שיש להביאם בחשבון סדרי־עולמנו!

גרשונו ממצרים, שילחו בנו פידאין, רצחונו־נפש באלג’יר וחמסונו בבגדאד, אך חי איסראפיל! הרשונו לחסנכם לפחות נגד טיפוס, שיתוק, חלי־מעיים, דבר… אל תירקו לנו כך בפנינו, לעין־כל!


המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות