רקע
סמי פדר
מלקט הנייר

יהודי משונה היה חיים. אפילו במחנה קראו לו “רבי חיים”. היו שאמרו, כי הוא אחד מל"ו צדיקים. אחרים התייחסו אליו בביטול גמור והיו אומרים: “אט, משוגע!”..

הוא היה תשוש, דל בשר, קולו דק, נהג לדבר בלחש, מתון־מתון, אך בחיוך. עיניו חיפשו תמיד משהו, ואם תפסו אי־פה, אי־שם פיסת נייר לבן, היו מתנצנצות בשמחה. חיים היה אז מסתכל סביבו, וכשנדמה לו, כי איש אינו רואה, היה מרים את פיסת הנייר מלטף אותה משני עבריה ו… חיש מהר מסתירה בכיסו.

בזמנים הראשונים לא רצו החברה, שיימנה עם קבוצת העבודה שלהם, כי כשחזרו למחנה לארוחת צהריים ונערכה בדיקה, מצאו את כיסיו מלאים נייר. עונשו היה – עשרים וחמש מלקות. מתעלף נשאו אותו החברים למדור החולים. כל קבוצת העבודה נענשה בגללו, ונשארה בכיכר המיפקד שעה שלמה בעמידת דום, ואחריה צעדו לעבודה בלי ארוחה.

בפעם הראשונה לא חשבו הקאצטניקים על ארוחתם. מחשבתם היתה נתונה לרחמים על חיים ועל ייסוריו. אחדים היו מעירים בצער רב:

– הוא לא יחזיק מעמד לאחר המלקות. הלב דואב… הוא כל כך שקט…

אחרים נשכו שפתיהם ושתקו.

משנמצאו ניירות בכיסו בפעם השנייה, באו רבים בטענות:

– בגלל ביש מזל זה אנו לוקים!

פעם התחילו החברה לטפל בו מייד, לאחר שנכנסו בצעדתם לשער המחנה. הוא נאבק אתם בכל כוחותיו, צעק בקולו החלש: “גוואַלט, יהודים! אתם רוצחים אותי! יהודים, מה אתם מעוללים לי? עבירה! לגיהנום תידונו!”

חיים צעק ללא הועיל. השכיבוהו על הקרקע, פשטו מעליו את בגדי המחנה והוציאו מכיסו את כל הנייר, שצבר באותו בוקר. חיים פרץ בבכי ומילמל בלחש, כמדבר אל עצמו: “ימחל לכם האל…”

אחרים צעקו: “משוגע!… מטורף שכמותו!…” אחר כך סיפרו האנשים זה לזה מעשיות שונות על מטורפים ומשוגעים לדבר אחד. במשך הימים התרגלו לחיים ולמשובתו. הוא אפילו נתחבב עליהם, כי ידע לספר מעשיות יפות ומרתקות וכולנו התפעלנו ממנו. רבים החלו להתייחס אליו בכבוד רב, כי מלבד היותו יהודי למדן, היה גם בקי בלימודים חילוניים. היו פונים אליו בנימוס ובהוקרה וקראו לו: רבי חיים. היו שחיפשו נייר בשבילו והבריחו למחנה. הוא היה מקבל את הנייר באמירת “יישר כוח”. אבל איש לא ידע, למה לו כל כך הרבה נייר.

פעם, לאחר דומיה משונה ורבת אימים, נשמעו צלצולים ושריקות מכיכר המיפקדים, כאילו נטרפה דעתם של הגרמנים, הדהדו צווחות נוראות:

– מיפקד! כל אשר נשמה באפו יבוא!… להביא גם את המתים! החוצה!… מן הצריפים חושו! אתם, צואת כלבים!…

ומייד הונחתו מהלומות על הגב, על הראש של ראשוני חברינו, שריצתם לא היתה די זריזה. כל בני המחנות יצאו לכיכר. את החולים ואת המתים סחבו אתם למיפקד. התחילה בדיקה כללית וחיפוש בצריפים ובבגדים של המוזעקים.

מהצריף, שבו נמצא חיים, הוצא שק מלא נייר לבן, שמצאו מתחת למזרון התבן שלו… מצריפים אחרים הובאו עוד דברים שונים, שנמצאו בבדיקה. את כל זאת ערמו לערימה באמצע החצר. הדברים השונים לא עוררו שום עניין פרט לגל הנייר, שהונח לחוד.

– “של מי הנייר הזה? יתייצב חיש בעל הנייר!” – צרח ראש המחנה בקולו הצרוד והחזק למרות זאת.

עיני כולנו הופנו מאליהן בלי כוונה אל חיים. לבו של כל אחד הלם כפטיש. הפעם לא יעמוד בסבל. הבוקר כבר התעלף פעם ובקושי השיבו את נפשו. אבל כאן התרחש משהו בלתי צפוי לגמרי. יאַנקל־גוי, שהיה מציק לחיים על אשר הוא צובר את הנייר, משום שבגללו לא בא היום אוכל אל פיו, ולא פעם רגז וצעק, כי היה הורג משוגע זה, דווקא אותו יאנקל־גוי יצא מן השורה, התייצב והכריז: “זה שלי, אדוני, מפקד המחנה!” באותו רגע יצא גם חיים מן השורה וניצב מבולבל. שניהם נקנסו בחמישים מלקות וכתוספת נתחייבו לעבוד בעבודות המזוהמות ביותר שבמחנה.


* * * * *

פעם נשלחתי ע"י אומן המחנה ללשכה הראשית למסור מכתב. דפקתי על הדלת ואיש לא ענה. פתחתי את הדלת וראיתי, כי אין שם איש. התיישבתי וחיכיתי. אבל מה ראו עיניי? על השולחן היתה מונחת חבילה גדולה של נייר־כתיבה נקי וצחור. שניות אחדות ישבתי קפוא ואז נתרעדה ידי, ליבי הלם בכוח רב, ובכותנתי הוסתרו כמאתיים דפי נייר. יצאתי מן המשרד וחיכיתי בחוץ, עד שהגיע גרמני. מסרתי לו את המכתב והלכתי. בכליון עיניים צפיתי לשעת הצהריים, שעה שחוזרים מן העבודה למחנה לארוחה, וכולי חרדה: התהיה ביקורת בשער? היימצא אצלי הנייר? משלתי ברוחי במאמצים גדולים. דווקא אז היה יום חם מאוד. משמר המחנה התרשל. נכנסו לשער בלי בדיקה. בערב חשתי אל חיים.

– רבי חיים, יש לי משהו בשבילך.

– מה? – שאל – פיסת נייר לבן?

– לא. תן לי תקיעת כף, אמרתי, כי לא תוסיף עוד לצבור נייר, ואתן לך כמות נייר גדולה ויהיה לך די והותר…

הוצאתי את דפי הנייר המרשרשים והצחורים. חיים עמד משתאה ונדהם.

– מניין לך אוצר כזה? – אללי לי… אתן לך את מנת מזוני של היום, אפילו עם המרגרינה.

הוא מישש את הנייר בהנאה מרובה, ושפתינו נעו כמתלקלקות ממאכל תאווה.

– הו! הו! כמות כזו של נייר!

דמעות בצבצו בעיניו של חיים.

– רבי חיים, אמרתי, אתן לך את כל הנייר, איני דורש ממך כל תמורה בעדו. אני רוצה רק לדעת, ראה, ביקשתיך, אמור נא לי, למה לך כמות גדולה זו של נייר?

רגע עמד נבוך ושותק. התבונן סביבו לראות, כי אין שומע, והתחיל מלחש:

– “שמע, סמי, הלא עיניך רואות, מה שנעשה עכשיו. היטלר, ימח שמו, שרף את כל הספרים. אותנו כלא במחנות. יהודים עלולים לשכוח את התפילות… איני מוצא מנוחה לעצמי… שנתי נודדת בלילה מדאגה ומחרדה… החלטתי לכתוב את התפילות שבסידור. הגעתי כבר ל”קריאת שמע" הוא קרא בחרדת קודש: “שמע ישראל, ד' אלקינו1, ד' אחד!” – ואז המשיך בקול קונדסי – ואתם אומרים, כי הוא שם, במרומים… הנה שמע בקולי ושלח נייר אליי בידך.

חיים לא הוסיף עוד לצבור נייר. כשאזל הנייר אצלו, דאגתי, כי אומן המחנה ישלחני למשרד הראשי…

חיים כבר הגיע בכתיבתו ל“הלל”, עת צעדו חילות הסוביטים והגיעו לכפר, שבו היה המחנה שלנו, הוא היה הראשון, שניגש לשער והכריז:

– יהודים, אנו משוחררים!

ופתאום צנח ומת. כדור גרמני פגע בו – הקרבן האחרון של ההיטלראים במחנה.

קברו את חיים בקבר המונים יחד עם קרבנות אחרים.

יהי רצון, ששורות אלה ישמשו לו למצבה.




  1. “אלקנו” במקור המודפס – הערת פב"י  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

שונאים פרסומות?

גם אנחנו! ולכן אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר יותר מ־34384 יצירות מאת כ־1698 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם למעלה מ־10731 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!