רקע
בנימין גלאי
המצביא

בסוף ימי־המלחמה כתב אחד ממשוררינו האידישאים שיר, שלא רבים כמותו לזעקת־לבב. בשעתו תורגם אף לעברית והיה דומה עלינו כמין יריקה בפני ההיסטוריה. תוכנו: רימה נאצית ופגרי־יהודים…

אם לא הופרכה עדיין הסברה כי מיטב השיר כזבו – באה קינה זו והפריכתה. פגרי היהודים הם שדישנו את רימת בתי־העלמין הטווטונית. דמם הוא שהעלה את מיצי־הסוכר בשרשי־הסלק הגרמני. בשרם הוא שהתפיח את שרף־הגזעים והבכיר את ענבי־יינו של הריין…

אך מה עשתה בינתיים ההיסטוריה? קמה והחזירה לנו יריקה תחת יריקה! שנים לא רבות לאחר אותו מעשה, אנו מוצאים פתאום נבלות־נאצים – ותולעים יהודיות… ובדרך שלא פללנו לה כלל!

עד שלא פג מנחירינו ריח פגרו המסואב של רומל, קמה תולעת־ספרים אחת בדמותו של מין סופר, או ביאוגרף ומצאה עיסוק נאה לכישרונה: לקט כל כתבי המארשל היפה בצרור אחד… מין יומן, או אוסף־אגרות, ככל אשר יצאו מתחת ידי המארשל בימי הדראנג־נאך־אלכסנדרייה. אמתלא נאה מצאה לה אותה תולעת־פגרים: הגיעה השעה שנכיר את פרשת הקורפוס האפריקאני – כדי שנוכל להוציא ממנה מוסר־השכל… אך מבעד לשטין אתה קורא כוונה אחרת: להוסיף לה להיסטוריה עוד “ספרא וסייפא”! “אנבסים” של כסנופין, “מלחמות־גליא” של קיסר, זכרונותיהם של נאפוליון, פוש, אייזנהאור – ויומניו של רומל, תשחקנה עצמותיו!

נתנת אמת להאמר כי יהודון זה עשה מלאכתו אמונה. כל פתק גנוז, כל אגרת מקרית, כל שורה שיצאה מתחת ידי המארשל – הובאה בספרו בהרחבה, בצירוף הערות מחוכמות, תאריכים והסברים מדויקים. אלמלא שקד כל־כך על מלאכתו, יכולים היינו לשכוח, חלילה, מתי שרה המארשל את רגליו במי־חמין, מתי אחזתו פודגרא, מתי ראה שני גמלים מתגוללים סמוך לאהלו ומתי לן בחוץ, על אלונקא… היסטוריה היא היסטוריה! העובדה שהפלדמארשל הנאצי צעד מטוניס לאלכסנדרייה – ולא להיפך… שסייע לכלוא את מחצית־העולם בסוגרים – ולא לשחררה – אינה מעלה בעיניו ואיננה מורידה. עורב ליטרטי, כיוון שהוא מוצא פגר – הוא עורך לו מחלבו משתה־שמנים!

המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות