א    🔗

וְאִישׁ אֶחָד, אֲשֶׁר קָרְבּוּ יָמָיו לִזְקֹן,

הָלַךְ קוֹדֵר וָשַׁח, וְעַנְנֵי יָגוֹן

הֶעֱמִיקוּ בְעֵינָיו וּבִלְבָבוֹ לִשְׁכֹּן.

אֵיךְ תְּכֵלֶת עֲנֻגָּה שֶׁל הָאָבִיב תּוּעַב?

שֶׁל שֶׁמֶשׁ־קַיִץ עַז אֵיכָה יוּעַם זָהָב?

אֵיךְ נֶפֶשׁ לֹא תִדְאַב לִגְנִיחוֹתָיו שֶׁל סְתָו?

וְכַאֲשֶׁר הִקְרִיב לִקְרַאת הַסְּתָו הַקַּר,

הָלְכוּ וְנִפְלְאוּ קְסָמָיו שֶׁל הֶעָבַר,

וּכְאֵב הַגַּעְגּוּעִים הָלַךְ בּוֹ וְגָבַר.

וּפַעַם בְּהָעִיק עָצְבּוֹ עָלָיו בְּלִי דַי

קָרָא בִמְרִי־שִׂיחוֹ: "שְׁמָעֵנִי, אֱלֹהַי,

חֲמֹל וְקַח נַפְשִׁי, אוֹ שְׁמֹר לִי נְעוּרַי!"

וְהַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁעַת רַחֲמִים. שָׁעָה

אֱלוֹהַּ לַנּוֹאָשׁ וּתְפִלָּתוֹ רָצָה.

אֲבָל יָדוּעַ, כִּי תְפִלָּה עוֹשָׂה מֶחֱצָה…

ב    🔗

שֵׁנִית דָּרְכָה בְאוֹן רַגְלוֹ שֶׁמָּעֲדָה,

הָרֹאשׁ אֲשֶׁר הִשְׁלִיג רַעֲמָה שְׁחוֹרָה עָדָה,

וְשׁוּב אֵשׁ רַעֲנַנָּה בָּעַיִן מְרַצְּדָה.

כָּל זִיו הָעֲלוּמִים וַהֲדָרָם עָלָיו.

שׁוֹתִים בְּנֵי הַנְּעוּרִים בְּצִמָּאוֹן מִלָּיו.

וּבְמַבְּטֵי עֶרְגָּה בַּת־חֵן אוֹתוֹ תְלַו.

בִּיקַר כָּל מַנְעַמָּיו הַחֶלֶד לוֹ קָסַם:

“מְזֹג נָא וְיֶעֱרַב, טְעַם נָא וִיבֻשַּׂם!”

אַךְ, הָהּ, בִּכְאֵב אָנוּשׁ לִבּוֹ קִרְבּוֹ כֻרְסַם.

אֲהָהּ, כָּל לִבְלוּבוֹ – לִבְלוּב הוּא מִבַּחוּץ…

רַק מְלַבְלֵב הַגֵּו, אֲבָל הַלֵּב מָחוּץ,

הַלֵּב זָקֵן, אָדִישׁ, וּבַחַיִּים יָקוּץ.

אָמְנָם כֹּחוֹ אִתּוֹ כְּמוֹ בִימֵי אִבּוֹ

לִגְמֹעַ חֶמֶר־פָּז מִתּוֹךְ גְּבִיעִים רִבּוֹא,

אַךְ שׁוּם שִׁקּוּי־פְּלָאִים אֵינוֹ מַצְמִיא לִבּוֹ…

בְּמַנְגִּינוֹת אֵין־סְפֹר תֵּבֵל אוֹמְרָה שִׁירָה,

אַךְ כְּלוֹעֵג לָרָשׁ לוֹ זֶה הַשִּׁיר נִרְאָה,

כָּל זֹאת שִׁפְעַת הַנּוֹי וְכָל זֹאת הַנְּהָרָה.

וּמֵעֶלְבּוֹן מֻרְתָּח הוּא לֵאלֹהִים צָעַק:

"אוֹ בְדָמִי שֵׁנִית צִמְאוֹן־הָעֹנֶג צַק,

אוֹ שְׁלֹף אֶת חַרְבְּךָ וְחוּט חַיַּי יִפְסַק!"

וְהַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁעַת רַחֲמִים. שָׁעָה

אֱלוֹהַּ לַנּוֹאָשׁ וּתְפִלָּתוֹ רָצָה.

אֲבָל יָדוּעַ, כִּי תְפִלָּה עוֹשָׂה מֶחֱצָה…

ג    🔗

וְשׁוּב יְפִי עוֹלָם אֶת לְבָבוֹ מַסְעִיר,

שָׁר הָעוֹלָם שִׁירוֹ, וְהוּא קוֹלֵט הַשִּׁיר,

כָּל צְלִיל עָנֹג אוֹ עַז, כָּל רַךְ וְכָל אַדִּיר.

וְשׁוּב בְּדִמְיוֹנוֹ זְרוֹעוֹת עוֹלָם חָבַק,

וְשׁוּב דָּמוֹ נִדְלַק לִקְרַאת כָּל מַאֲבָק,

מַה טּוֹב לְהִתְמוֹדֵד גַּם עִם מִכְשׁוֹל עֲנָק!

וְשׁוּב בִּלְשׁוֹן כָּל רָז תָּרֹן הָאַהֲבָה,

וְשׁוּב בְּצִמָּאוֹן יִסְפֹּג מִקְסַם נִיבָהּ,

נִשְׂרָף בְּלַהֲבָהּ, מֻחְיֶה בְּטַל זִיוָהּ.

אַךְ, הָהּ, כָּל לִבְלוּבוֹ – לִבְלוּב הוּא מִבִּפְנִים…

רַק מְלַבְלֵב הַלֵּב, אֲבָל הַגֵּו הִזְקִין,

הַגַּב כְּבָר הִתְכּוֹפֵף, הָרֹאשׁ כֻּלּוֹ מַלְבִּין.

אִם קִרְבָתָם שֶׁל בְּנֵי תִשְׁחֹרֶת יְבַקֵּשׁ

(מֵאֵשׁ עֲלוּמֵיהֶם בּוֹ לֹא פְחוּתָה הָאֵשׁ!)

הוּא רַק עֵין־תִּמָּהוֹן אוֹ עֵין־לִגְלוּג פּוֹגֵשׁ.

וְאִם עֶרְגּוֹן פְּלָאִים בַּת־חֵן בּוֹ עוֹרְרָה,

כֻּלּוֹ עוֹלֶה בָאֵשׁ, עוֹלֶה בַסְּעָרָה –

אֵיכָה הֶמְיַת נַפְשׁוֹ, גִּילָהּ עִם צַעֲרָהּ,

אֵיךְ לָהּ, לַנִּכְסָפָה, הֶמְיַת נַפְשׁוֹ יְגַל,

וְהוּא כָעֵץ בַּסְּתָו, עֲדִי־יַרְקוֹ נָשַׁל,

וְהִיא כֻלָּהּ אָבִיב, כֻּלָּהּ פְּרִיחָה וָטָל?

וְשׁוּב הוּא לֵאלֹהִים קָרָא מֵעצֶם דְּוָי:

"רַחֲמֵנִי, אֱלֹהַי! שׁוּב לֹא אַצִּיג שׁוּם תְּנַאי!

רַק אַל בִּי תְהָתֵל! הֵתַלְתָּ בִּי כְּבָר דָּי!"

ד    🔗

וְאָז קָרָה הַנֵּס. וְהַנֵּס הָיָה בְכָךְ

שֶׁלֹּא קָרָה שׁוּם נֵס: וְרָק לָאִישׁ הוּנַח,

וְשּׁוב לֹא הִתְאוֹנֵן, וְשׁוּב לֹא נֶאֱנַח.

הוּא לֹא נַעֲשָׂה צָעִיר. לְהֶפֶךְ: נִזְדַּקֵּן.

כְּשֵׁם שֶׁכָּל אָדָם וְלָאו דַּוְקָא מִסְכֵּן!)

אִם הֶאֱרִיךְ יָמִים, יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת כֵּן.

עִם יְצֻרֵי גֵווֹ רָפוּ גַם יְצָרָיו,

וּכְבָר לֹא אַכְזָרִי בֵּין גֵּו לַלֵּב הַקְּרָב,

וְלֹא יַכְאִיב זִכְרוֹן־עָבַר, אַךְ יֶעֱרַב.

כִּי נֹעַם מְעֻדָּן בְּלַחַשׁ זִכְרוֹנוֹת,

צְרוּפִים וּמְסֻנָּנִים בְּכוּר הַנִּסְיוֹנוֹת

(סְקִירָה לַגַּיְא מֵרֹם פְּסָגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת).

אָכֵן הוּא נִזְדַּקֵּן, אַךְ לוֹ פִּתְאֹם הֻחְוַר,

כִּי כָל מַה שֶּׁסָּבַל מִגַּעְגּוּעֵי־עָבַר

אֵינוֹ אֶלָא עֲרַאי: סִבְלוֹת הַמַּעֲבָר.

שֶׁכֵּן מִדֵּי עֲבֹר אָדָם מִגִּיל אֶל גִּיל

יֻתְקַף יְגוֹן סְתָרִים, אַף יְנַחֵשׁ בְּחִיל:

מַה גִּיל חָדָשׁ יֵלֵד? לְאָן מוֹלִיךְ הַשְּׁבִיל?

לִימֵי יַלְדוּת זַכָּה הָעֶלֶם יִתְגַּעְגַּע,

וְאִישׁ בְּצָהֳרָיו יָשִׂיחַ בְּתוּגָה,

כִּי רַק בַּעֲלוּמָיו הָאשֶׁר לוֹ נָגַהּ.

אֲבָל אָדָם לְאַט לְאַט עַצְמוֹ מַרְגִּיל

לְאַכְסַנְיַת־חַיָּיו הַחֲדָשָׁה – לַגִּיל,

וּתְהִי לוֹ הָרְוָחָה, וְיֵשׁ כִּי גַם יָגִיל.

בָּרַעַשׁ יְיָ וְגַם בַּדּוּמִיָּה…

יָפָה הִיא הַזְּרִיחָה, אַךְ חֵן גַּם בַּשְׁקִיעָה

וּלְכָל עִדָּן וּזְמָן חֲלוֹם וְצִפִּיָּה…

וּלְכָל עִדָּן וּזְמָן גְּוָנָיו הַמְיֻחָדִים,

חִוְרוֹן הַתַּכְרִיכִים וְאַרְגְּמַן וְרָדִים,

אַךְ בְּמַעְגַּל־הָרָז יִהְיוּ לַאֲחָדִים…

זכרון־יעקב, מנחם־אב, תשי"א