לזכר הורי

ר' ניסן בר' דויד שמעונוביץ

ומלכה בת ר' משה פרידלנד

באהבה וביגון

הספר הנוכחי, השלישי,של “שירים” (במהדורה הראשונה של “מסדה” היו רק שני ספרים) מכיל שלשה מדורות: “שירים חדשים”, “דור לדור” ו“פזמוני עם”.

מלבד המדור “דור לדור” שהועבר לספר הנוכחי מתוך הספר השני של המהדורה הקודמת, כשהוא מתוקן וממולא, הרי שני המדורות האחרים ניתנים עכשיו לקורא במקובץ בפעם הראשונה.

“שירים חדשים” כוללים את שירי משנת תש“ח עד תשי”ג, ועד בכלל. “פזמוני עם” נכתבו בשנים תשי“ב־ תשי”ג.

כל השירים שבספר הזה, מלבד שני הראשונים במדור “דור לדור” (“הניגון” ו “זקנות”) חרוזים ושקולים לפי הנגינה הנכונה.

ד.ש.

שירים חדשים

מאת

דוד שמעוני

---

עֵת לִסְעֹר וְעֵת לִרְגֹּעַ

מאת

דוד שמעוני

עֵת לִסְעֹר

וְעֵת לִרְגֹּעַ…

אַךְ גַּם בְּעֵת־רְגֹעַ זְכֹר,

כִּי הָעוֹלָם בְּלִי דֹם יִנּוֹעַ,

כִּי הַגַּלְגַּל חוֹזֵר אֵיתָן

בְּמוֹרָדוֹת וּבְמַעֲלוֹת,

וְכוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת

לֹא יִשְׁבְּתוּ בִמְסִלּוֹתָם…

עֵת לִרְגֹּעַ

וְעֵת לִסְעֹר,

אַךְ גַּם בִּסְעֹר תֵּדַע יָדֹעַ

כִּי מְנוּחַת עוֹלָם תָּשׂר

בַּאֲפֵלַת עִמְקֵי תְהוֹמוֹת,

וְאֵין מִסְפָּר לָעוֹלָמוֹת

אֲשֶׁר בְּשֶׁלֶו־עַד נָמִים

בִּדְמִי קְבָרִים נַעֲלָמִים…

אב, תשי"א

---

זָכוֹר אֶת שֵׁשֶׁת אַלְפֵי אֶלֶף

מאת

דוד שמעוני

לַעֲשָׂרָה בְּטֵבֵת – יוֹם הַשּׁוֹאָה

זָכוֹר אֶת שֵׁשֶׁת אַלְפֵי אֶלֶף

אֲשֶׁר אוֹיֵב טָמֵא טָרַף,

אֶפְרָם דִּשֵּׁן אֶת אֲפָרָיו,

וְאֶת דָּמָם יָלֹק כָּל כֶּלֶב…

זָכוֹר אֶת שֵׁשֶׁת אַלְפֵי אֶלֶף!

וּבְלִבֵּנוּ לְעוֹלָם

נִשָּׂא קִבְרָם הַנֶּעֱלָם –

וְאַל יֵדַע לִבֵּנוּ שֶׁלֶו!

עֵת דְּוָי יָעִיק עַל לֵב כְּסֶלַע,

יֵבְךְּ גַּם זִכְרָם, לֹא יֵאָלֵם;

וְעַל רֹאשׁ כָּל שִׂמְחָה נַעֲלֵם –

וְלֹא יֵדַע לִבֵּנוּ שֶׁלֶו!

עֵת שְׂפַת חָנֵף תַּרְעִיף כְּדֶלֶף

אֶת כְּזַב־שְׁלוֹמָהּ כַּשֶּׁמֶן רַךְ –

אַל נִפָּתֶה וְאַל נִשְׁכַּח!

זָכוֹר אֶת שֵׁשֶׁת אַלְפֵי אֶלֶף!

בָּם שָׂב וָטָף, עַלְמָה וָעֶלֶם –

אֲבָל אַחַת צַוָּאָתָם:

לִשְׁמֹר אֶת זֵכֶר עֱנוּתָם,

עֱנוּת שֶׁל שֵׁשֶׁת אַלְפֵי אֶלֶף!

כָּל שִׁכְחָה – בְּגִידָה וָסֶלֶף:

כָּל הַסָּחַת הַדַּעַת – חֵטְא!

עַם שַׁכְחָן חָשׁוּב כַּמֵּת!

וְאַל יֵדַע לִבֵּנוּ שֶׁלֶו!

וְאַל יֵדַע לִבֵּנוּ שֶׁלֶו!

יִשָּׂא לִבֵּנוּ אֶת קִבְרָם,

יִלְהַט לִבֵּנוּ מֵאֶפְרָם,

אֶפְרָם שֶׁל שֵׁשֶׁת אַלְפֵי אֶלֶף…

ח' טבת, תשי"ב

---

מִכְתָּב

מאת

דוד שמעוני

קִבַּלְתִּי בִרְכַתְכֶם הַנִּלְבָּבָה:

"תִּכְלֶה שָׁנָה שֶׁל צֶנַע וּמַחְסוֹר,

תָּחֵל שָׁנָה שֶׁל שֶׁפַע עַד בְּלִי דָי!"

חֵן־חֵן לָכֶם, רֵעִים, וִהְיוּ בְרוּכִים!

אֲבָל כֵּיוָן שֶׁלַּשֻּׁלְחָן יָשַׁבְתִּי

לַהֲשִׁיבְכֶם בְּרָכָה בְּעַד בְּרָכָה

(וְהֵן יוֹדְעִים אַתֶּם: אֵינִי רָגִיל

בִּמְלֶאכֶת הַכְּתִיבָה כְּלָל וְעִקָּר)

אָמַרְתִּי אֶל לִבִּי: "הוֹאִיל וְכָךְ,

כְּלוֹמַר, הוֹעִיל וּלְעֵסֶק בִּישׁ נִכְנַסְתָּ,

זֶה עֵסֶק הַכְּתִיבָה – נַצֵּל הַהִזְדַּמְּנוּת!

וּפַעַם בִּשְׁמִטָּה אִם כְּבָר אָחַזְתָּ

בְּזֶה מַכְשִׁיר עָדִין, כְּלוֹמַר: בָּעֵט,

אַל תַּנִּיחֶנּוּ נָא עַד אִם דִּבַּרְתָּ

דְּבָרֶיךָ לָרֵעִים הָאֲהוּבִים,

שֶׁהַגּוֹרָל הִפְרִיד בֵּינְךָ וּבֵינֵיהֶם,

וְרַק עִם הַבְּרָכָה, בִּרְכַּת שָׁנָה טוֹבָה,

עָלְתָה אֵלֶיךָ שַׁוְעָתָם

מִן הַמַּחְסוֹר וּמִן הַצֶּנַע"…

וּבְכֵן, רֵעַי הָאֲהוּבִים

אָמְנָם בְּצָרַתְכֶם לִי צָר,

אַךְ לִי לֹא צַר בְּצָרַתְכֶם הַזֹּאת…

וַדַּאי תָּנִיעוּ רֹאשׁ, אוּלַי גַּם תִּלְחֲשׁוּ:

"אָכֵן זֶה הַמִּסְכֵּן – נִרְאֶה, כִּי נִטְרְפָה

דַעְתּוֹ (אוּלַי מִתּוֹךְ סִבְלוֹת הַצֶּנַע)…"

אֲבָל אֲנִי סָבוּר, כִּי שֶׁפַע הֲנָאוֹת,

שֶׁמֵעוֹלָם לֹא הִכַּרְנוּן עַד כֹּה

הֶעֱנִיק לָנוּ הַצֶּנַע הַנָּזוּף.

הוּא גַם רוֹפֵא מַפְלִיא לַעֲשׂוֹת,

אֲשֶׁר פָּקַח עֵינֵי עִוְרִים לִרְאוֹת

אוֹצְרוֹת־יְקָר עַל כָּל מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל,

וְהוּא גַם מַהְפֵּכָן אֲשֶׁר שִׁנָּה

אֶת כָּל הָעֲרָכִים, אֲשֶׁר שִׂדֵּד

אֶת כָּל הַהַעֲרָכוֹת…

אִמְרוּ נָא בִמְטוּתָא:

הַאִם יָדַעְנוּ בִּתְקוּפַת הַשֶּׁפַע

לְהִתְפָּעֵל כָּל כָּךְ הִתְפָּעֲלוּת־אֱמֶת

מֵעֲסִיסוּת עַגְבָנִיָּה,

מֵרַעֲנַנּוּת הַמְּלָפְפוֹן

וּמֵהַלַּהֲטוּטִים שֶׁל הֶחָצִיל

הַמְשַׁנֶּה טַעֲמוֹ קַ"ן פְּעָמִים

כִּרְצוֹן כָּל אֵשֶׁת־חַיִל וִיכָלְתָּהּ?

הַאִם יָדַעְנוּ לְהַעֲרִיךְ

אֶת כָּל מָתְקוֹ שֶׁל הַבָּצָל הַמָּר?

אֶת נְעִימוּת הַצֹּרֶב הֶעָרֵב

שֶׁל הַפִּלְפֵּל? הָעֲדִינוּת הָאֲצִילָה

שֶׁל הַקִּשּׁוּא? אֶת חִין תַּפּוּחַ־אֲדָמָה,

אֶחָד מִלָּמֶד־וָו הַצַּדִּיקִים,

אֲשֶׁר מִתַּחַת לַמַּעֲטֶה הַדַּל

גּוֹנֵז הוּא בִשְׁבִילֵנוּ רָז הַשּׂבַע

וּבְפַשְׁטוּת עָשְׁרוֹ רוֹמֵז הוּא לָנוּ:

“אֱמֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה!…”

וְאוֹי לִי אִם אֹמַר: חֲבַל לִי עַל הַלֶּחֶם,

אֲשֶׁר מִתּוֹךְ שֶׁהוּא נִתָּן בְּשֶׁפַע,

גַּם עוֹד כַּיּוֹם בּוֹ נְזַלְזֵל

וְאֵין אֲנַחְנוּ כְלָל מְסֻגָּלִים

לַעֲמֹד עָמֹד הֵיטֵב עַל סְגֻלּוֹתָיו,

עַל כָּל פִּלְאֵי טַעְמוֹ, מַרְאֵהוּ וְרֵיחוֹ.

אֲבָל הַנְּיָר יִכְלֶה, הַדְּיוֹ תֶאֱזַל,

אִם אֲנַסֶּה לִמְנוֹת כָּאן רַק מְעַט

מִכָּל הַשֶּׁפַע שֶׁל הַהֲנָאוֹת

אֲשֶׁר הֶעֱנִיק לָנוּ הַצֶּנַע…

מָתַי בִּזְמַן הַשֶּׁפַע הֻפְעֲלוּ

כֹּחוֹת נַפְשֵׁנוּ בֶּעֱזוּז כָּזֶה,

בְּמֶרֶץ, בְּשִׂמְחָה נֶאֱמָנָה,

בְּרֶטֶט שֶׁל הִתְלַהֲבוּת

כְּמוֹ עַכְשָׁו, בִּימוֹת הַצֶּנַע,

בְּהִוָּדַע לָנוּ, כִּי, לְמָשָׁל,

עוֹמְדִים אֲנַחְנוּ לְקַבֵּל

חֲצִי לוֹג שֶׁמֶן אוֹ צִנְצֶנֶת דְּבָשׁ?

הַאֵין עַתָּה כָל קְנִיָּה צְנוּעָה,

כָּל רְכִישָׁה דַלָּה וּמִצְעָרָה

אֶת לְבָבֵנוּ מַצְהִילוֹת יוֹתֵר

מִשֶּׁפַע רְוָחִים וְקִנְיָנִים

בַּזְּמָן הַהוּא, זְמַן הַטִּמְטוּם שֶׁל שֶׁפַע?

הֵן רַק עַכְשָׁו לָמַדְנוּ לְהוֹקִיר

כָּל הַזּוּטוֹת, הַפְּעוּטוֹת

(וּבֶאֱמֶת, גְּדוֹלוֹת מְאֹד!)

אֲשֶׁר אֲזַי כִּמְעַט וְלֹא הִרְגַּשְׁנוּ

בִּמְצִיאוּתָן…

וּמִי אִם לֹא הַצֶּנַע שֶׁהֵרִים

אֶת הַמָּסָךְ מֵעַל עוֹלָם גָּדוֹל,

עוֹלָם מָלֵא כָל טוּב, וַיַּפְתִּיעֵנוּ

בְּגִלּוּיִים אֲשֶׁר לֹא שִׁעַרְנוּם,

מַמָּשׁ חִדֵּשׁ מַעֲשֵׂי בְרֵאשִׁית?

הוּא הוּא שֶׁהֶעֱמִיק הֲבָנָתֵנוּ,

חִדֵּד הַבְחָנָתֵנוּ וְהֶחְרִיף

כָּשְׁרֵנוּ מֵחָדָשׁ לְהַעֲרִיךְ

הַהוֹפָעוֹת וְהַדְּבָרִים…

אַךְ מָה? אֵינְכֶם תְּמִימֵי דֵעִים עִמִּי?

אַתֶּם אֵינְכֶם בַּעֲלֵי־תַאֲוָה כָמוֹנִי?

וּמוּכָנִים אַתֶּם בְּלִי קשִׁי לְוַתֵּר

עַל הַעֲמָקַת הַהֲנָאוֹת,

עַל הַחְרָפַת הַתַּעֲנוּגוֹת

אֲשֶׁר הֶעֱנִיק לָנוּ הַצֶּנַע בְּטוּבוֹ?

כְּלוֹמַר, הִנְּכֶם מַצְנִיעֵי לֶכֶת

וּמִסְתַּפְּקִים גַּם בְּמוּעָט,

בַּהֲנָאוֹת־הַשֶּׁפַע הַשְּׁכִיחִים,

וּבִגְדוֹלוֹת לֹא תְהַלֵּכוּ?

אִם כֵּן דְּעוּ, כִּי לֹא אָבוֹא בְרִיב

אִתְּכֶם וְלֹא אֶכְפֶּה דַעְתִּי

עַל יְדִידַי בְּנֶפֶשׁ. מֵילָא!

תִּהְיֶה נָא הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה

שָׁנָה שֶׁל שֶׁפַע כִּרְצוֹנְכֶם.

הֲלֹא יוֹדְעִים אַתֶּם, שֶׁמְּקַבֵּל

אֲנִי הַכֹּל בְּאַהֲבָה,

וּבְכֵן גַּם אֶת הַשֶׁפַע אֲקַבֵּל;

סוֹף־סוֹף אֵין לִיהוּדִי כָמוֹנִי

לִנְהוֹג כְּנֶהֶנְתָן מֻפְלָג…

אַגַּב, אוּלַי עִם בּוֹא הַשֶּׁפַע,

עִם הַפְחָתַת הַהֲנָאוֹת שֶׁל חֹמֶר,

נַתְחִיל לְהִתְעַנְיֵן קְצָת גַּם בָּרוּחַ,

נַמְעִיט אֵת הַשִּׂיחוֹת רַבּוֹת־הָרֶגֶשׁ

עַל אֲכִילָה, שְׁתִיָּה וּכְדוֹמֶה

וְנִדְאֲגָה לְפִרְנוּסָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ,

כִּדְאָמְרֵי אֱנָשֵׁי: "גַּם הַנְּשָׁמָה

אֵינָהּ צִמּוּק…" אַף נְעַיֵּן בַּסֵּפֶר.

וְלָאו דַּוְקָא בַּסֵּפֶר. גַּם בָּאָרֶץ

כְּדַאי קְצָת לְעַיֵּן. הַאִם לֹא כֵן?

הֲלֹא בְעֶצֶם טֶרֶם בָּהּ עִיַּנּוּ…

הֵן אִם אֵינִי טוֹעֶה, פֹּה מַשֶּׁהוּ קָרָה…

הֵן, כִּמְדֻמָּנִי, מִתְהַלְּכוֹת שְׁמוּעוֹת

עַל נֵס שֶׁהִתְרַחֵשׁ… עַל יִסּוּדָהּ

שֶׁל מְדִינָה… עַל עַם הַמִּתְחַדֵּשׁ

וְעַל קִבּוּץ הַגָּלֻיּוֹת…

אִמְרוּ גְלוּיוֹת: הַאִם כְּבָר רְאִיתֶם

אֶת הַמְּדִינָה? הַאִם בָּהּ חֲיִיתֶם?

הַאִם כְּבָר נְשַׁמְתֶּם אֶת אֲוִירָהּ?

וְאֶת קִבּוּץ הַגָּלֻיּוֹת – הַאִם

כְּבָר חֲזִיתֶם אוֹתוֹ בְּמוֹ עֵינְכֶם

וּבְמוֹ לִבְּכֶם?…

בְּכָל הַמּוֹרָאוֹת שֶׁל נִגְלוֹתָיו

וּבְכָל תִּפְאֶרֶת־זִיו־נִסְתְּרוֹתָיו?

הַאִם כְּבָר טְעַמְתֶּם

אַף קֹרֶט מִיִּפְעַת־יְמוֹת־מָשִׁיחַ?

מַה צַּר לִי, עֵת אֶרְאֶה בְדִמְיוֹנִי

דּוֹרוֹת בָּאִים הַמְקַנְּאִים

קִנְאָה עַזָּה בָּאשֶׁר הַמֻּפְלָא

אֲשֶׁר עָלָה בְגוֹרָלֵנוּ,

גּוֹרַל הָרִאשׁוֹנִים לִימוֹת מָשִׁיחַ,

הָרִאשׁוֹנִים לִרְאוֹת אֶת אוֹר דְּיוּקְנוֹ,

הָרִאשׁוֹנִים לִשְׁמֹעַ שׁוֹפָרוֹ…

וְהֵם, דּוֹרוֹת בָּאִים, דּוֹרוֹת תְּמִימִים,

גַּם עַל דַּעְתָּם לֹא יַעֲלוּ

כִּי קִנְאָתָם לַשָּׁוְא, כִּי עֲצוּמוֹת הָיוּ

עֵינֵינוּ, וְאָזְנֵינוּ אֲטוּמוֹת…

– – – – – – – – – – – –

וּבְכֵן, אֲנִי מַסְכִּים. לוּ כִדְבַרְכֶם יְהִי:

שְׁנַת שֶׁפַע עַד בְּלִי דָי! וּלְהִתְרָאוֹת, רֵעִים

אַךְ בְּעִקָּר: לִרְאוֹת! לִשְׁמוֹעַ וְלִרְאוֹת!…

---

צִפֳּרִים

מאת

דוד שמעוני

(לְשַׁבַּת שִׁירָה)

א. גִּלְגּוּל

לִכְבוֹד שַׁבָּת, שַׁבַּת שִׁירָה,

כְּסוּת חֲדָשָׁה וּמַזְהִירָה

עָטְפָה כָּל הֶחָצֵר.

כָּל לֵיל שַׁבָּת הַשֶּׁלֶג רַד

וְעַל כֻּלָּהּ פָּרַשׂ מַרְבַד

שֶׁל לֹבֶן מְסַנְוֵר.

יָרַד הַשֶּׁלֶג לֵיל תָּמִים,

אֲבָל לַבֹּקֶר הַמְּרוֹמִים

חִיְּכוּ בְּאוֹר וּתְכֹל.

לִכְבוֹד שַׁבָּת שֶׁל “בְּשַׁלַּח”

מָה רַב הַנֹּגַהּ וּמַה זַּךְ

מַה מִּתְנוֹצֵץ הַכֹּל

מִכַּרְכּוֹבֵי חַלּוֹן וָגָג

וּמֵעַנְפֵי אִילָן מֻשְׁלָג

פְּתִילֵי גָבִישׁ מַזְהִיר

מִשְׁתַּלְשְׁלִים, מִצְטַלְצְלִים,

וּבְשִׁלְהוּבֵי אוֹרוֹת פֶּלאים

יָשִׁירוּ “אָז יָשִׁיר”.

בַּחַלּוֹנוֹת לוּטֵי הַכְּפוֹר

פּוֹרֵץ הָאוֹר, זוֹרֵם הַצְּחֹר

אֶל תּוֹךְ בֵּית־הַתְּפִלָּה.

שָׁם בְּנִגּוּן חָדָשׁ,שַׂגִּיא,

קוֹרְאִים הַשִּׁיר הַחֲגִיגִי,

אֶת שִׁיר הַגְּאֻלָּה.

אַךְ נִסְתַּיְּמָה כְבָר הַשִּׁירָה,

גַּם הַתְּפִלָּה כְּבָר נִגְמְרָה,

קִדּוּשׁ וּסְעֻדָּה.

אֲבָל לִבִּי הַיּוֹם יִמְרֹד

גַּם בַּקִּדּוּשׁ, גַּם בַּזְּמִירוֹת

וְגַם בַּפַּשְׁטִידָה.

אִמִּי סוֹנְטָה:" מַשְׁאִיר הַכֹּל!"

וְסָבָתִי בְרֹךְ: “אֱכֹל…”

רַק אַבָּא מִצְטַחֵק.

הוּא כְנִרְאֶה יָדַע יָפֶה

לְמָה אֲנִי כֹה מְצַפֶּה,

לְמַה כֹּה מִשְׁתּוֹקֵק…

אַךְ עֵת הִגִּישׁוּ הַדַּיְסָה

מִלֵּאתִי חִישׁ מְלֹא פִנְכָּה –

וְחוּצָה כַּחֲזִיז!

וְעַל הַשֶּׁלֶג הַלָּבָן

שְׁפַכְתִּיהָ (זִכָּרוֹן לַמָּן!)

מִתּוֹךְ צִפְצוּף עַלִּיז.

וּבְצִפְצוּף “שַׁבְּתָא טָבָא!”

עַל הַדַּיְסָה הָעֲרֵבָה

חִישׁ עָט קְהַל אַנְקוֹרִים

מִמַּעֲבֵה סְבַךְ אִילָנוֹת,

מִכַּרְכּוֹבֵי הַחַלּוֹנוֹת,

מֵעַל גַּגּוֹת צְחֹרִים…

אַךְ דִּמְיוֹנִי בֶּן־הַחוֹרִין

שׂוֹחַח לֹא רַק עִם אַנְקוֹרִים

מְיֻדָּעַי מִכְּבָר:

הָאַנְקוֹרִים הֵם רַק גִּלְגּוּל

מֵעוֹף אַחֵר, מֵעוֹף דָּגוּל,

שֶׁבַּחֻמָּשׁ הֻזְכַּר…

וְלִי, דַּרְדָּק הוֹזֶה, נִלְהָב,

הָיָה אָז שִׂיחַ עִם הַשְּׂלָו,

לְצַו עֶלְיוֹן נַעֲנֶה,

שֶׁבֵּין אֵלִים וּבֵין סִינַי

בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל אֲדֹנָי

כִּסָּה אֶת הַמַּחֲנֶה…

ב. בַּמִּדְבָּר

דָּתָן וַאֲבִירָם – טִפְּשִׁים מְתֹעָבִים!

בַּכֹּל הֵם אֶת חָטְמָם לִתְקֹעַ חַיָּבִים!

מִי ‘שְׁנֵי עִבְרִים נִצִּים’? מוּבָן, כִּי הָאַחִים!

אַחִים, אַךְ זֶה עִם זֶה לְהִתְכַּתֵּשׁ שְׂמֵחִים.

וּמִי הוּא שֶׁהוֹתִיר עַד בֹּקֶר אֶת הַמָּן?

דָּתָן וַאֲבִירָם! זֶה מֵאֵלָיו מוּבָן!

וְאִם אָמַר לָעָם משֶׁה, רוֹעֶה נֶאֱמָן,

כִּי בַשְּׁבִיעִי – שַׁבָּת, וְלֹא יִהְיֶה בּוֹ מָן,

מִי אֶת דִּבְרֵי משֶׁה לַעֲשׂוֹת פְּלַסְתֵּר חַיָּב?

מוּבָן הֵן מֵאֵלָיו, כִּי שְׁנֵי בְנֵי אֱלִיאָב!

לֹא לְחִנָּם, אֵפוֹא, אֶת כָּל יוֹם הַשִּׁשִּׁי

שְׁנֵי הָאַחִים בִּלּוּ בְשִׂיחַ חֲרִישִׁי,

הִסְתּוֹדְדוּ בְלִי סוֹף, הִתְלַחֲשׁוּ, חִיְּכוּ,

וּכְעֶבֶד יִשְׁאַף צֵל לְבוֹא הַלֵּיל חִכּוּ.

וְרַק הַלַּיְלָה בָּא וְהַמַּחֲנֶה שָׁקַע

בְּתַרְדֵּמַת שַׁבָּת מַרְגַּעַת וּמְתֻקָּה,

וְהַמִּדְבָּר חָלַם מֻקְסַם אוֹר כּוֹכָבִים –

אֶת יְרִיעוֹת אָהֳלָם בַּלָּאט, כְּמִתְגַּנְּבִים,

הִפְשִׁילוּ וְיָצְאוּ, וּבִידֵיהֶם סְאָה,

סְאָה גְדוּשָׁה, כְּבֵדָה, וּמָן הִיא מְלֵאָה.

חִישׁ עַל הַחוֹל פִּזְּרוּ אֶת לֶחֶם־הַשְּׁחָקִים,

וּלְאָהֳלָם חָזְרוּ שְׂמֵחִים וְצוֹחֲקִים.

מְאֹד שְׂבֵעִים רָצוֹן דָּתָן וַאֲבִירָם!

מָחָר יִהְיֶה לִצְחוֹק וּלְקֶלֶס בֶּן־עַמְרָם!

אָמַר, כִּי בַשַּׁבָּת שׁוּם מָן פֹּה לֹא יִהְיֶה

וְאֶת הַמָּן מָחָר פֹּה כָל הָעָם יִרְאֶה!

וְיִוָּכַח הָעָם, כִּי עֶבֶד אֲדֹנָי,

כִּי זֶה הָאִישׁ משֶׁה אֵינוֹ אֶלָּא בַדָּאי!

מְאֹד עָרְבָה שְׁנָתָם שֶׁל שְׁנֵי הַנִּרְגָּנִים,

אֲבָל מֵרֹב תְּשׁוּקָה לַחֲזוֹת הָרִאשׁוֹנִים

עֵת בֶּן־עַמְרָם בִּפְנֵי כָל יִשְׂרָאֵל יֻכְלַם,

עִם קַו־חַמָּה רִאשׁוֹן פָּרְצוּ מֵאָהֳלָם,

וּמַה הִשְׁתּוֹמְמוּ לִרְאוֹת, כִּי אֲחֵרִים

אוֹתָם הִקְדִּימוּ כְבָר – סִיעוֹת שֶׁל צִפֳּרִים!

עוֹד נְסוּכָה שֵׁנָה עַל מֶרְחֲבֵי מִדְבָּר,

אַךְ כְּבָר מַוְרִיד הַחוֹל עֲדוּי אַבְנֵי־יְקָר,

שִׁכְבַת הַטָּל נֹגְהָה בְּרֶטֶט זַהֲרוּרִים,

וּבָאֲוִיר הַזַּךְ צִיּוּץ שֶׁל צִפֳּרִים.

תָּמֵהַּ אֲבִירָם, דָּתָן – חָוְרוּ פָנָיו:

מֵאַיִן שֶׁפַע זֶה שֶׁל בַּעֲלֵי־כָנָף?

הֵן הֵם כִּמְעַט אֵינָם פּוֹקְדִים אֶת הַיְשִׁימוֹן,

מַדּוּעַ זֶה הַיּוֹם הוֹפִיעוּ בְהָמוֹן?

וּפֶתַע בְּבַת־רֹאשׁ שְׁנֵיהֶם הִשְׂתָּעֲרוּ

לְעֵבֶר הַמָּקוֹם, שָׁם אֶת הַמָּן פִּזְּרוּ.

אַךְ מָה עֵינָם רוֹאָה? אֵין זֵכֶר, אֵין סִימָן,

אֵין אַף גַרְגִּיר אֶחָד מִכָּל סְאַת הַמָּן…

אָכְלוּ הַצִּפֳּרִים, אָכְלוּ, כִּלּוּ הַכֹּל…

אֶת תַּדְהֵמַת הַזּוּג מִי לְתָאֵר יָכוֹל?

גַּם בּשֶׁת וּמְבוּכָה, גַּם חִיל וּבֶהָלָה

אִם כֵּן לֹא לְמשֶׁה – לָהֶם הַמַּפָּלָה!

אַךְ אִישׁ לֹא הִתְבּוֹנֵן לְגֹדֶל מַזָּלָם

אֵיךְ מֻרְכְּנֵי־קָדְקֹד חָמְקוּ אֶל אָהֳלָם.

כִּי מִצִּנַּת שַׁחֲרִית וּמִתַּעֲנוּג שַׁבָּת

עַל אָהֳלֵי יַעֲקֹב מְאֹד עָרְבָה הַשְּׁנָת…

* * *

אֲבָל אִם לֹא רָאָה שׁוּם אִישׁ בְּקִלְקוּלָם,

הֲרֵי מִמַּבָּטַי שׁוּם פְּרָט לֹא נֶעֱלַם.

שֶׁכֵּן כָּל הָעִנְיָן סִפֵּר לִי הָרַבִּי,

וּמַה שֶׁלֹּא סִפֵּר חָזִיתִי מִלִּבִּי.

וְעֵת בַּקֹּר הָעַז, שֶׁהַנְּשִׁימָה עוֹצֵר,

פִּזַּרְתִּי הַדַּיְסָה עַל שֶׁלֶג הֶחָצֵר,

וְאַנְקוֹרִים פְּזִיזִים וּמֻשְׁלְגֵי אֶבְרָה

לַסְּעֻדָּה הוֹפִיעוּ שֶׁל שַׁבַּת־שִׁירָה

מִכָּל כַּרְכֹּב חַלּוֹן, מִכָּל עָנָף וּבַד –

שׂוֹחַחְתִּי אֲרֻכּוֹת לֹא רַק אִתָּם בִּלְבַד,

כִּי אִם גַּם עִם אֲבוֹת־אֲבוֹת־אֲבוֹתֵיהֶם,

שֶׁבִּזְכוּתָם רַבָּה נִמְנַע חִלּוּל הַשֵּׁם.

אָמְנָם בַּחוּץ צָרַב, דָּקַר הַקֹּר שֶׁל שְׁבָט,

וְרוּחַ־כְּפוֹר בַּגַּב וּבַפָּנִים חָבַט,

אַךְ בַּמִּדְבָּר הַחַם, בִּתְכֵלֶת שַׁחַק רָם,

עוֹפַפְתִּי עִם דְּרוֹרִים וּמָן בְּמַקּוֹרָם…

ג. צֵרוּפִים

– "הַזֶּמֶר בָּא מִן הָאֲוִיר,

וּמְקוֹם־חִיּוּת הַצִּפֳּרִים

הוּא, כְּיָדוּעַ, בָּאֲוִיר,

לָכֵן הֵם הֵם מַלְכֵי הַשִּׁיר.

גַּם לַ’שִּׁירָה' שֶׁבַּתּוֹרָה

הֻקְצַב אֲוִיר, וְהִיא כְתוּבָה

אָרִיחַ עַל גַּבֵּי לְבֵנָה:

אִם אֵין אֲוִיר – שִׁירָה אֵינָהּ!

וְ’צִפֳּרִים' וְ’צֵרוּפִים' –

בָּהֶם אוֹתָן הָאוֹתִיּוֹת.

וְרֶמֶז יֵשׁ בְּ’צִפֳּרִים'

לְצֵרוּפֵי־תוֹרָה טְמִירִים…

כִּי ‘צֵרוּפִים’, שֶׁלֹּא הָיָה

מָקוֹם לָהֶם עַל אֲדָמוֹת,

לְמֶרְחֲבֵי אֲוִיר עָלוּ

וּבְצִפֳּרִים הִתְגַּלְגְּלוּ…

וְ’צִפֳּרִים' הֵם גַּם כִּנּוּי

לְיִשְׂרָאֵל וְלַשְּׁכִינָה.

וְהַדְּבָרִים הָאֵל אָכֵן

גְּלוּיִים לְכָל יוֹדֵעַ־חֵן".

כֵּן לִי הוֹאִיל בֵּאֵר רַבִּי.

וְאָנֹכִי, כְּשֶׁרָגִיל,

אוֹתוֹ הִקַּפְתִּי כְּעַכְנַאי

בִּשְׁאֵלוֹת־קֻשְׁיוֹת בְּלִי דַי

הַפַּעַם לֹא שָׁאַלְתִּי כְלוּם.

וְרַק הִקְשַׁבְתִּי בְצָמָא

נָכוֹן לִשְׁמֹעַ עַד בְּלִי סוֹף

אֶת שִׁבְחֵיהֶם שֶׁל בְּנֵי־הָעוֹף. –

אַךְ לוּ סִפֵּר לִי הָרַבִּי

גַּם פִּי־כַמָּה מֵהַמְסֻפָּר,

הָיָה מוֹסֵר לִי רַק טִפָּה

מִכָּל מַה שֶּׁלִּבִּי צִפָּה.

שֶׁכֵּן הָיוּ הַצִּפֳּרִים

תָּמִיד לִי, מִשַּׁחֲרִית יָמַי,

לְסֵמֶל כָּל יָפֶה וָרָם,

לְסֵמֶל־שִׂיא שֶׁל הַמֻּשְׁלָם…

הֲבַאֲשֶׁר עוֹד מִשַּׁחֲרִי

הוֹגְתָה אוֹתִי הָאֲדָמָה

רַבַּת הַחֵטְא וְהַמַּכְאוֹב –

תֻּרְגַּלְתִּי לַמְּרוֹמִים לִשְׁאֹף?

אוֹ בַאֲשֶׁר עָרְגָה נַפְשִׁי

לְכָל רָחוֹק וּלְכָל נֶעְלָם –

גִּלּוּ לִי צִפֳּרֵי הַנְּדוֹד

רָזִים מִמֶּרְחַקֵּי הַהוֹד?

אוֹ בַאֲשֶׁר הָיְתָה נַפְשִׁי

גַּם הִיא רְסִיס מִמְּקוֹר הַשִּׁיר –

עוֹד מֵאִבִּי בְּקֶסֶם־אוֹן

מָשְׁכוּ לִבִּי כַּנְפֵי־הָרֹן?

צְרִיחַת־הַמְּרִי שֶׁל עֲגוּרִים

קָרְאָה מֵעַנְנֵי הַסְּתָו:

"פְּרֹשׂ גַּם אַתָּה הָאֲבָרוֹת

עַל פְּנֵי יַמִּים וּמִדְבָּרוֹת!"

וְאֶשֶׁד סִלְסוּלֵי זָמִיר

בַּלֵּיל, בְּחֹרֶשׁ אֲבִיבִי –

מָה מֵעֶרְגָּה נִלְחַץ הַלֵּב,

מִכְּאֵב, מֵאשֶׁר מְלַבְלֵב…

וְצִפְצוּפֵי הָאַנְקוֹרִים –

הֲיֵשׁ עוֹד חֵן כְּחֵן תֻּמָּם?

הַאֵין זֶה שִׁיר שֶׁל הוֹדָיָה

לְמֵכִין מָזוֹן לְכָל בִּרְיָה?

וְקוּקִיָּה, צִפֹּר־שָׁעוֹן,

כְּלוּם לֹא תַכְרִיז בְּכָל דַּקָּה:

קוּ־קוּ־קוּם־קוּם… אַל תֵּעָצֵר

“קוּ־קוּ־קוּם־קוּם… הַיּוֹם קָצֵר…”

וּכְלוּם הָיָה לִי גִיל, כַּגִּיל

עֵת בְּחַלּוֹן חֶדְרִי פִתְאֹם

הוֹפִיעַ סִיס, נִכְנַס, צִפְצֵף

לִי סוֹד מֻפְלָא – וְהִתְעוֹפֵף?

חַיֵּי אָדָם – שָׂדֶה אוֹ גַן:

תְּשׁוּקוֹת צָצוֹת, תְּשׁוּקוֹת נוֹבְלוֹת.

וַאֲהָבוֹת רַבּוֹת חָלְשׁוּ

עַל לְבָבִי – וְנֶחְלְשׁוּ…

אַךְ אַהֲבָתִי לַצִּפֳּרִים

עוֹדָהּ טְלוּלָה וְרַעֲנַנָּה,

וּלְשִׁירָתָם רַבַּת־גְּוָנִים

עוֹד אַאֲזִין כְּמִלְּפָנִים…

חַיֵּי אָדָם – שָׂדֶה אוֹ גַן:

מִנְהָג נִשְׁתָּל, מִנְהָג נֶעֱקָר.

אַךְ אֱמוּנִים עוֹד אֶשְׁמְרָה

לַנֹּהַג שֶׁל שַׁבַּת־שִׁירָה.

וּבְחֶדְוָה שֶׁל אַהֲבָה,

כְּמוֹ בְתוֹר יַלְדוּת זַכָּה,

אֲנִי עוֹרֵךְ הָאֲרִיסְטוֹן

לַחֲבִיבַי, כַּנְפֵי־הָרֹן…

---

עוֹד הַיּוֹם! עוֹד הַיּוֹם!

מאת

דוד שמעוני

– אֵי שׁוֹטַטְתָּ, הֵלֶךְ, בְּתֹהוּ לֹא דֶרֶךְ?

אֵי נִגַּפְתָּ רַגְלֶיךָ בְּקוֹצִים וּסְלָעִים?

כִּי שִׁכְבַת הָאָבָק תַּעַטְךָ כְּאַדֶּרֶת,

וְרַגְלֶיךָ בְּדָם וּמֻרְסָה שֶׁל פְּצָעִים?

– אֶל אַחַי כִּי יָצָאתִי, אֶת אַחַי כִּי בִּקַּשְׁתִּי,

אֶת גְּבוּלֵנוּ מַדֹּתִי לְרָחְבּוֹ וּלְאָרְכּוֹ.

בְּדָמָם הִתְבּוֹסַסְתִּי, בְּרִפְשָׁם הִתְפַּלַּשְׁתִּי,

וּכְלִמָּה תִצְרְבֵנִי, כִּי אֵחַרְתִּי עַד כֹּה.

– מַה מַּחֲזֵה חִיל וָפַחַד, מַה גֵּיא הַצַּלְמָוֶת,

שֶׁנִּגְלָה לְפָנֶיךָ בַּנְּדוּדִים הַקָּשִׁים,

כִּי זוֹרְמִים מֵעֵינֶיךָ נְהָרוֹת שֶׁל עַצֶּבֶת,

כִּי דוֹלְקִים בְּעֵינֶיךָ מַכְאוֹבִים אֲנוּשִׁים?

– כִּי רָאִיתִי אוּדִים מֻצָּלִים מִן הַתֹּפֶת,

רָאִיתִי עַם־שֶׁלֶד חָרוּךְ וְחָלוּד.

חֻרְבָּן מְשַׁוֵּעַ מוּל זֹהַר הָאֹפֶק,

עַל רֶקַע הַיֶּשַׁע – כָּל דְּוַי הַגָּלוּת!

– מַה חֶמְדַּת גַּן־הָעֵדֶן, מַחֲזֵה זִיו וָקֶסֶם,

שֶׁנִּגְלָה לְפָנֶיךָ בִּנְתִיבֵי הַאֵימִים,

כִּי מֵעַב־עֲנָנֶיךָ מִתְפָּרַחַת הַקֶּשֶׁת

בַּעֲתַר גּוֹנֵי־זֹהַר שֶׁל אַחֲרִית־הַיָּמִים?

– כִּי רָאִיתִי, כִּי עוֹר כְּבָר קוֹרֵם עַל הַשֶּׁלֶד

כִּי אָזְנִי כְבָר הִבְחִינָה פְּעִימָה בַּלְּבָבוֹת;

מִבִּקְעַת־הַשְּׁלָדִים כִּי הֵרִיעַ שִׁיר יֶלֶד,

רֶנֶן גִּיל, זְמִיר מוֹלֶדֶת מַצְהִיל דְּאָבוֹת.

– וּמָה רֵיחַ הַפֶּלֶא, לֹא רַק דָּם, לֹא רַק יֶזַע,

כִּי אִם רֵיחַ נִיחוֹחַ, מִבְּלוֹאֶיךָ נִשָּׂא,

כְּלִבְלוּב הַבֻּסְתָּן, עֵת כָּל בַּד עַל כָּל גֶּזַע

כִּבְטַלִּית מְבֻשֶּׂמֶת מִתְעַטֵּף בַּנִּצָּה?

– כִּי דָבְקוּ בִי בַדֶּרֶךְ רֵיחוֹת נִיר וָתֶלֶם,

נִירֵי־בְרֵאשִׁית בִּישִׁימוֹן הַדּוֹרוֹת,

וּבָשְׂמֵי מַעֲיָנוֹת הָפְרְצוּ מֵהַסֶּלַע,

מֵחוֹלוֹת הָזְנְקוּ הַמִּדְבָּר לְהַפְרוֹת.

– וּמַדּוּעַ בְּלִי נוּחַ תִּשְׁטֹף בִּמְרוּצֶךָ,

תִּדְלֹג כְּמוֹ עֹפֶר עַל תֵּל וַחֲגָו?

מַה פְּקֻדַּת־הַסְּתָרִים שֶׁצּוֹפֵן צִקְלוֹנֶךָ,

וּמִמִּי וּלְמִי מְיֻעָד זֶה הַצָּו?

– כִּי צֻוֵּיתִי מִפִּי הַשְּׁמָמָה הַמְכֻפֶּלֶת,

שִׁמְמַת עַם וָאָרֶץ, הַנֵּס לְהָנִיף:

"כָּל נֶפֶשׁ אוֹהֶבֶת, כָּל זְרוֹעַ פּוֹעֶלֶת,

עוֹד הַיּוֹם עוֹד הַיּוֹם לַשְּׁמָמָה הַמְיַחֶלֶת!

לְרַפֵּא, וְלַחְבּשׁ, לְקוֹמֵם וּלְהָנִיב!"

תשי"ב

---

אַל תִּתְמַהְמַהּ

מאת

דוד שמעוני

הַחשֶׁךְ מִתְעַבֶּה.

גּוֹבֵר הַלֵּיל.

וְאִם הָאֵשׁ לְרֶגַע תִּתְלַבֶּה –

מַהֵר תִּכְבֶּה.

הוֹלֵךְ הַשֶּׁמֶן וְאוֹזֵל.

אִם יֵשׁ לְךָ עוֹד מַעַשׂ־מָה –

אַל תִּתְמַהְמַהּ!

עֲשֵׂה מִיָּד!

לֹא שַׁחַר יַעֲלֶה,

הַשֶּׁמֶן כִּי יִכְלֶה –

הַלַּיְלָה יְצִיפְךָ בְּאֹפֶל עַד…

סיון, תשי"ב.

---

צִפְצוּף

מאת

דוד שמעוני

…וְלֹא אֵדַע אֵיכָה וְלֹא אֵדַע מַדּוּעַ

הֵחֵל לִבִּי פִּתְאֹם רוֹטֵט מִגִּיל נֶעְלָם.

מִבַּעַד לַחַלּוֹן הִשִּׁיב עָלַי הָרוּחַ

הַבֹּשֶׂם הַמֻּפְלָא שֶׁל מֶרְחֲבֵי הַיָּם.

וְלֹא אֵדַע אֵיכָה וְלֹא אֵדַע מַדּוּעַ

מִלְּאוּ פִּתְאֹם לִבִּי עֶדְנָה וְגַעְגּוּעִים.

מִבַּעַד לַחַלּוֹן שְׁטָפַנִי הָרָקִיעַ

בַּזֹּהַר וּבַזֹּךְ שֶׁל תְּכֵלֶת הַגְּבָהִים.

וּמִתְּשׁוּקָה עַזָּה הָיְתָה נַפְשִׁי נִסְעֶרֶת

הָפֵק הֶמְיַת אָשְׁרָהּ בְּאֶשֶׁד שֶׁל צְלִילִים.

אַךְ תַּחַת חַלּוֹנִי הָמֹה הָמְתָה הַקֶּרֶת

בְּגַעַשׁ הַיּוֹמְיוֹם, בְּלַהַג הַחֻלִּין.

אוֹ כְבָר, אוּלַי, יָדִי חָלְשָׁה מִמְּשֹׁךְ בַּקֶּשֶׁת,

וְכִנּוֹרִי – נִימָיו רָפוּ בַּעֲרֹב יוֹמִי?

וַיְהִי לִי צַר עַל כִּי יִגְוַע לְלֹא אֲרֶשֶׁת

זֶה רֶגַע עֹנֶג רָז, גִּילִי הַפִּתְאוֹמִי…

וְעוֹד אֲנִי נָבוֹךְ מֵאשֶׁר וּמִצַּעַר

מִבַּעַד לַחַלּוֹן אֶל תּוֹךְ חֲלַל חֶדְרִי

פָּרְצָה פִתְאֹם צִפּוֹר, חָצְתָה אוֹתוֹ כְתַעַר,

וְשׁוּב לַחוּץ, לַדְּרוֹר, לַיָּם הָאֲוִירִי.

אַךְ בְּצִפְצוּף הַתֹּם אֲשֶׁר בִּיעָף הִשְׁמִיעָה,

אֶת כָּל עֶרְגּוֹנוֹתַי דָּלְתָה מִמַּחְבּוֹאָם:

לַזֹּהַר וְלַזֹּךְ שֶׁל תְּכֵלֶת הָרָקִיעַ,

לַבֹּשֶׂם הַמֻּפְלָא שֶׁל מֶרְחֲבֵי הַיָּם…

סיון תשי"ב.

---

שִׁיר עַל עֶלֶם מְחַיֵּךְ

מאת

דוד שמעוני

לזכר דב ליפמן,

חמש שנים לנפלו.

א

בֶּן שֵׁשׁ, אוּלַי בֶּן־שֶׁבַע, הָיִיתָ, חֲבִיבִי,

וּבֶחָצֵר צָחַקְתָּ עִם חֲבֵרְךָ, עִם בְּנִי –

אָהַבְתִּי חִיּוּכֶךָ הַתָּם וְהַלְּבָבִי.

גָּדוֹל מִכְּפִי שְׁנוֹתֶיךָ, גָּבֹהַּ וְרָחָב,

הָיִיתָ מְסֻרְבָּל קְצָת. צָנוּעַ וְעָנָיו.

אַךְ קַל וְזַךְ קָרַן חִיּוּכֶךָ הַנִּלְבָּב.

הֵן רִיב יִפְרֹץ לֹא פַעַם גַּם בֵּין רֵעִים טוֹבִים.

וְגַם עֵת הִתְכַּתַּשְׁתָּ עִם חֶבֶר שׁוֹבָבִים

צְחוֹקְךָ הַטּוֹב הִזְרִיחַ פָּנֶיךָ הַשְּׁלֵוִים.

וּכְאִלּוּ הוּא הִבִּיעַ: "הָרִיב הוּא רַק רִגְעִי.

וְאִם חָטְמִי נֶחְבַּל קְצָת, הֵן חִישׁ יַחֲלֹף נִגְעִי.

הַדָּם רַק אֲקַנֵּחַ וְלֹא תֵדַע אִמִּי."

ב

גָּדַלְתָּ. בֵּית־הַסֵּפֶר. הוֹמִים הַנְּעָרִים.

אֲנִי מוֹרְךָ הִנֵּנִי, אַךְ שְׁנֵינוּ מַכָּרִים.

לָכֵן אֵינְךָ מַפְרִיעַ לִי בַשִּׁעוּרִים.

וַדַּי, כִּי לִפְעָמִים הָיִיתָ מְפֻזָּר.

וְיֵשׁ שֶׁלֹּא הִקְשַׁבְתָּ גַּם חֲצִי־דָבָר,

אֲבָל מֵעַל שְׂפָתֶיךָ הַחִיּוּךְ לֹא סָר.

אָמְנָם גַּם הִרְגִּיזַנִי זֶה חִיּוּךְ תְּמִידִי.

הַאִם כָּל כָּךְ מַצְחִיק מַכְאוֹב הָעַנְתוֹתִי?

וּבִקְפָדָה עָלֶיךָ נָח אָז מַבָּטִי.

מִיָּד אֲזַי הִרְצִינוּ פָנֶיךָ עַד בְּלִי דָי.

וּבְקָרְאִי בְרֶגֶשׁ “עָלַי לִבִּי דַוָּי”,

בְּתַחְנוּנִים וָצַעַר הִבַּטְתָּ אֵלָי.

עַל יִרְמְיָה רִחַמְתָּ אָז? אוֹ עַל מוֹרְךָ,

שֶׁהוּא גַם מַכָּרְךָ, אָבִיו שֶׁל חֲבֵרְךָ?

אַךְ רְצִינוּת פָּנֶיךָ לֹא זְמַן רַב אָרְכָה.

שֶׁכֵּן זוֹ הָרְצִינוּת עַל פַּרְצוּפְךָ הַתָּם

בִּי עוֹרְרָה אֵלֶיךָ רֶגֶשׁ טוֹב וָחָם.

וְגַם אוּלַי חִיַּכְתִּי ( מִמְּךָ לֹא נֶעֱלַם!)…

וְשׁוּב בַּת־צְחוֹק נִלְבֶּבֶת עַל פַּרְצוּפְךָ תָּשׁוּט.

אַךְ גַם זַהֲרוּר חָדָשׁ בָּהּ: שִׂמְחַת־תִּקּוּן־עִוּוּת,

נִצְנוּץ־פִּתְאֹם שֶׁל אשֶׁר, אָשְׁרָהּ שֶׁל הִתְפַּיְּסוּת…

ג

וּפֶתַע נִתְיַתַּמְתָּ. אִמְּךָ אוֹתְךָ עָזְבָה,

יָפָה וְעַלִּיזָה וּבְעֶצֶם לִבְלוּבָהּ.

וְעֵת נוּגוֹת חִיַּכְתָּ – נַפְשִׁי בִי דָאֲבָה.

שֶכֵּן זֶה חִיּוּכֶךָ לֹא פָג וְלֹא כָבָה.

אַךְ עַל רִקְעוֹ צוֹרֶבֶת, מַכְאֶבֶת פִּי שִׁבְעָה,

הָיְתָה תוּגַת־הָאֵלֶם, שֶׁמֵּעֵינְךָ נָבְעָה.

תְּהִיָּה שֶׁל הֶלֶם־פֶּתַע, כְּאֵב אִי־הֲבָנָה.

– – בַּחֲצֵרִי רוֹעֶשֶׁת, גּוֹעֶשֶׁת, שׁוֹאֲנָה

חֶבְרַת הַפּוֹחֲחִים. אַךְ כְּבָר הַיּוֹם פָּנָה.

וְיֵשׁ כִּי יִשָּׁמַע קוֹל אֵם לִבְנָהּ קוֹרֵאת.

הַאִם לֹא הִיא, לֹא הִיא זֹאת אֲשֶׁר הָלְכָה בְּלִי עֵת?

לֹא הִיא. אֲבָל זְמַן רַב עוֹדְךָ מַקְשִׁיב בִּרְתֵת…

ד

עָבְרוּ שָׁנִים וְנִתְפָּרְדָה הַחֲבִילָה.

בַּחֲצֵרִי שָׁקְטָה כָּלִיל הַהֲמוּלָה.

זֶה לַקְּבוּצָה הָלַךְ וְזֶה לַמִּכְלָלָה.

וְאֶל מִשְׂרַד אָבִיךָ בָּאתָ לַעֲבֹד.

פָּקִיד. חֲלִיפָתְךָ מְעוֹרְרָה כָבוֹד.

וְהָהּ! גַּם “דָּג מָלוּחַ” לְצַוָּארְךָ תַעֲנֹד.

אָמְנָם זֹאת הַתִּלְבּשֶׁת, נָאָה וּמְסֻדָּרָה,

גָּרְמָה קְצַת לִגְלוּגִים מִצַּד הַ“חֲבוּרָה”,

מִדֵּי הִפָּגֶשְׁכֶם בְּאֵיזֶה יוֹם פַּגְרָה.

אַךְ עַל הַלִּגְלוּגִים רַק תְּחַיֵּךְ בִּדְמִי,

וְאִם כִּי חִיּוּכֶךָ הָיָה קְצָת עַגְמוּמִי:

"אָבִי חַלָּשׁ. לִדְאֹג לוֹ חַיָּב הֵן גַּם אֲנִי…

וְטוֹב כִּי אָנֹכִי עוֹבֵד כָּאן לְיָדוֹ.

אַךְ סֵדֶר וְנִמּוּס יִדְרשׁ בְּמִשְׂרָדוֹ…"

אַף הֶגֶה לֹא הוֹצֵאתָ. רַק חִיַּכְתָּ דֹּם.

אַךְ עֵת שֵׁנִית הַטֶּבַח פָּרַץ הָעוֹלָמִי –

– אֲנִי בְמִשְׂרָדִי כָּאן, וְשָׁם נִטְבָּח עַמִּי?…"

לֹא הֶגֶה. רַק חִיַּכְתָּ אֶת חִיּוּךְ הַדְּמִי.

וְלַצָּבָא הָלַכְתָּ. רֵעֶיךָ הַיְשָׁנִים

אַגַּב טְפִיחָה עַל שֶׁכֶם אַחֲרֵי פְּרִידַת שָׁנִים:

“בָּא גַם הַ’דָּג מָלוּחַ'! וּמִן הָרִאשׁוֹנִים!”

ה

מָתַי וְאֵיךְ אֶצְלֶךָ נִפְגַּם חוּשׁ הַשְּׁמִיעָה?

מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם כִּי תַמָּה הַשְּׁנִיָּה

וְעִם הַ“חַיִ”ל" שַׁבְתָּ אַחֲרֵי שְׁנוֹת צִפִּיָּה,

הִרְגַּשְׁתִּי כִּי אָזְנֶיךָ כָבְדוּ. לִשְׁאֵלוֹתַי

מַסְמִיק וּמְחַיֵּךְ גִּמְגַּמְתָּ: “אַחֲלַי”…

רַק עֵת קוֹלִי הֵרַמְתִּי קָלַטְתָּ מִלַּי.

אָבִיךָ מַה שָּׂמַח כִּי זָכִיתָ לַחֲזֹר,

אַךְ לֹא פָחוֹת שָׂמַחְתָּ, כִּי שׁוּב לוֹ לַעֲזֹר

תּוּכַל…אוֹיָה! קְצָרִים הָיוּ יְמֵי הָאוֹר.

מִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר. זוֹרְמִים נַחֲלֵי דָמִים.

כָּל נִצָּחוֹן – כָּפְרוֹ מֵיטַב הָעֲלוּמִים.

– “שָׁלוֹם, אָבִי!” – וְשׁוּב הִנְּךָ בַלּוֹחֲמִים.

הִנְּךָ בַלּוֹחֲמִים. הִנְּךָ חַיָּל קְרָבִי.

בָּרוּר לִי, כִּי הִרְבֵּיתָ לְחַיֵּךְ בִּדְמִי:

“הִטְעֵיתִי הָרוֹפְאִים וְלֹא נִגְלָה פְגָמִי”.

חָשַׁשְׁתָּ לְגַלּוֹת שֶׁאָזְנְךָ כְּבֵדָה,

שֶׁכֵּן מְאֹד הָיְתָה נַפְשְׁךָ חֲרֵדָה

פֶּן תִּפָּסֵל לִצְעֹד יַחְדָּו עִם הָעֵדָה,

עֲדַת הַחֲבֵרִים הַמְחָרְפִים נַפְשָׁם.

"וְאִם אָזְנִי כְבֵדָה – הֲבִי הוּא הָאָשָׁם?

הֵם יְחָרְפוּ נַפְשָׁם – וְאָנֹכִי לֹא שָׁם?"

אַף הֶגֶה לֹא הוֹצֵאתָ. רַק תְּחַיֵּךְ דּוּמָם.

אַגַּב, הַחִיּוּכֶךָ בַּלֵּיל הַהוּא עֻמַּם?

עֵת רִסֶּקְךָ פָּגָז וַתִּתְבּוֹסֵס בַּדָּם?

אֵינְךָ אוֹמֵר דָּבָר לִי. גַּם אֵין הַתֵּל אוֹמֵר,

תֵּל־קִבְרְךָ צָנוּעַ. לִבִּי רַק מְשַׁעֵר

כִּי חַי עוֹד חִיּוּכֶךָ. אֵי־שָׁם עוֹדוֹ זוֹהֵר…

ניסן תשי"ג

---

הָעֲנֻגִּים כַּצִּיץ...

מאת

דוד שמעוני

לְזֵכֶר חַיָּה פְּרֶס

לֹא אֶרֶז, לֹא אַלּוֹן בּוֹקְעֵי הָעֲנָנִים,

רַק פֶּרַח רַךְ, עָדִין, חוֹכֶה לָאוֹר וָטָל…

וְעַל יְצוּר כָּזֶה, עָנֹג וְדַל־אוֹנִים,

אֶת כָּל כְּלֵי הַמַּשְׁחִית עוֹרַרְתָּ, הַגּוֹרָל!

זְוָעוֹת אֲשֶׁר דַּיָּן גַּם אֵיתָנִים מוֹטֵט

בַּפֶּרַח הַמְלַבְלֵב הִשְׁלַחְתָּ לְהַשְׁחִית.

רָמַסְתָּ אֶת יָפְיוֹ, אֶת לְשַׁדּוֹ בְּלִי עֵת

לִחַכְתָּ וַתָּמֹץ בְּאַכְזָרוּת אִטִּית.

מֵאַיִן כֹּחַ זֶה לְצִיץ חֶצְיוֹ קָמֵל

לִסְפֹּג שִׁפְעָה כָזֹאת שֶׁל סֵבֶל וָחֳלִי?

אָכֵן תַּעֲלוּמָה הִיא זֹאת, אַחַת מֵאֵל,

בָּהֶן גּוֹרָל אַכְזָר שָׂמֵחַ לְהַפְלִיא.

אַךְ גַּם לַכֹּחַ גְּבוּל, לְכֹחַ צִיץ רָפֶה.

סוֹף סוֹף בָּא גַם הַסּוֹף, בּוֹשֵׁשׁ וְגַם נִמְהַר…

וִיהִי שִׁירִי הַדָּל לִיגוֹן אִלְמִים לְפֶה,

הָעֲנֻגִּים כַּצִּיץ וֶעֱנוּתָם כָּהָר…

ניסן תשי"ג.

---

בְּרִית הַשּׂוֹחֲקִים

מאת

דוד שמעוני

א

כָּל שָׁעָה יָפָה לְהַתְחָלָה,

לְהַתְחָלָה כָּל רֶגַע יָפֶה!

וְאַל תִּבְכֶּה עַל זְמַן שֶׁכָּלָה,

וְאַל יְפַתְּךָ הַלֵּב הָרָפֶה.

הַלֵּב הָרָפֶה, הַלֵּב הֶעָצֵל

בִּמְקוֹם לִתְבֹּעַ מַעְפָּל נוֹעָז

רַק דֹּם מְיַבֵּב: חָלַף כַּצֵּל

זְמַן הַכּשֶׁר – חָלַף וָגָז!

אֶת זֹאת הַיְבָבָה, הִתְנַצְּלוּת הַחֻלְשָׁה

עָרְמַת הַלֵּב הָאוֹהֵב לִישׁוֹן,

הַחְרֵשׁ בְּרֶנֶן רֵאשִׁית חֲדָשָׁה,

בְּשַׁעַט אַדִּיר שֶׁל קְפִיצַת נַחְשׁוֹן!

בְּגַלְגַל הַנֶּצַח, בִּמְרוּצַת הָאֵינְסוֹף

נוֹשְׁקִים אַהֲדָדֵי מֻקְדָּם וּמְאֻחָר,

וְתָמִיד יֵשׁ יָם מֵעֵבֶר לַחוֹף

וְכָל תְּמוֹל הוּא גַם עֲרִיסַת מָחָר.

אַל תֵּבְךְּ אֵפוֹא עַל זְמַן שֶׁכָּלָה

וְאַל יְפַתְּךָ הַלֵּב הָרָפֶה.

כָּל שָׁעָה יָפָה לְהַתְחָלָה,

לְהַתְחָלָה כָּל רֶגַע יָפֶה!

ב

…וְאַל תֹּאמַר: "אָמְנָם יָפֶה כָּל רֶגַע

לְהַתְחָלָה, אֲבָל הַגְּמָר מָתַי?

הֲלֹא תִרְאֶה, כִּי כְבָר דּוֹעֵךְ הַנֹּגַהּ,

כִּי מִתְקָרְבִים הַלֵּילָה יְמוֹתַי…"

וּמַה בְּכָךְ, אִם מִתְקָרְבִים הַלֵּילָה?

הַאִם עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר?

חֲרשׁ וּזְרַע כָּל עוֹד אֲשֶׁר תּוּכָלָה

וִיבָרֶכְךָ הַלָּז, אֲשֶׁר יִקְצֹר.

אָמְנָם רִנַּת קוֹצְרִים מְאֹד נָעֵמָה,

אֲבָל יִיקַר מְאֹד גַּם בְּכִי זוֹרְעִים,

וְאֵי בָרָק יִדְמֶה לִבְרַק הַדֶּמַע

שֶׁל הַזּוֹרְעִים לְמַעַן אֲחֵרִים?

חֲרוֹשׁ וּזְרַע וּבְטַח: יִנְבֹּט הַזֶּרַע!

בֵּין שִׁבֳּלִים יְצַפְצְפוּ דְרוֹרִים,

כְּתֵל זָהָב תַּזְהִיר שִׁפְעַת הַכֶּרִי

וְשִׁיר עַלִּיז הַטַּחֲנָה תָרִים.

וּלְכָל קְצָווֹת, בָּרֶכֶב, בִּכְלֵי־שַׁיִט

תִּזְרֹם, זַכָּה, בִּרְכַּת הַמַּעֲנִית,

וּמֻקָּפָה בַּטַּף עֲקֶרֶת בַּיִת

מִן הַתַּנּוּר תִּרְדֶּה פַּת רֵיחָנִית…

ג

בִּזְמַן מִן הַזְּמַנִּים אִם הַחַמָּה תִדְעַךְ –

תָּמוּת הָאֲדָמָה, תִּגְוַע בַּקִּפָּאוֹן.

אַךְ מֵאַגַּן־הַפָּז כָּל עוֹד יֵין אֵשׁ נִתָּךְ

שׁוֹתָה הִיא בְּכָל פֶּה, סוֹבְאָה בְצִמָּאוֹן.

סוֹבְאָה וְגַם אוֹגְרָה הָאוֹר בַּמַּעֲמַקִּים

לִהְיוֹת לָהּ לִישׁוּעָה בִּימֵי צִנָּה וָעָב,

וְגַם בְּחֹרֶף עַז מִתַּחַת כְּסוּת שְׁלָגִים

מַבְשֶׁלֶת הִיא בַלָּאט אֶת מִזְרְעֵי הַסְּתָו.

אָחִי וַעֲמִיתִי! הַצְהֵל פָּנִים וָלֵב!

הֱוֵה שָׁקוּי בַּחֹם, בָּאוֹר הֱוֵה רָווּי!

הַחְדֵּר כָּל יְשׁוּתְךָ בְּעֶלֶס לֹא־חוֹלֵף,

בַּנֹּגַהּ הַנִּגְלֶה, בַּזֹּהַר הֶחָבוּי!

הָאֵר פָּנִים וָלֵב, אָחִי וַעֲמִיתִי!

חַיֵּךְ עַל הַגַּרְדֹּם וּזְרַח עַל פִּי הַבּוֹר!

כִּי זֹאת אֱמוּנָתִי, כִּי זֹאת הִיא אֲמִתִּי:

הַפְּדוּת הִיא בַחִיּוּךְ, הַיֶּשַׁע הוּא בָאוֹר!

רַבּוֹת מַעֲצָמוֹת בְּרַהַב מִלְּלוּ

כִּי הַחַמָּה אֵינָהּ שׁוֹקַעַת בִּגְבוּלָן,

אַךְ הֵן עַצְמָן שָׁקְעוּ בְּטֶרֶם עוֹד כִּלּוּ

לִשְׁמֹעַ עַד תֻּמּוֹ הַהֵד שֶׁל מִלּוּלָן…

רַק נֶפֶשׁ הָאָדָם רַק הִיא מַעֲצָמָה,

מִמֶּנָּה לֹא נִבְצַר צַוּוֹת לַשֶּׁמֶשׁ: דֹּם!

וּבִגְבוּלְךָ, אָחִי, אַל נָא תִשְׁקַע חַמָּה,

וְגַם עַל פִּי שְׁאוֹל, וְגַם עַל הַגַּרְדֹּם!

ד

הָלַכְתָּ לִמְצֹא אֶת יְפֵי־הַפְּרָחִים,

לִקְלֹעַ אֶת זֵר הַמַּלְכוּת הַמְפֹאָר,

אַךְ אַל נָא יָבוּז לְבָבְךָ הַמְסֹעָר

לַפֶּרַח הַדַּל בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים.

כִּי עַד שֶׁתִּמְצָא אֶת פִּרְחֵי הַמַּלְכוּת,

עֲתֶרֶת תִּפְאֶרֶת קוֹרְנָה וְגֵאָה –

אוּלַי זֶה הַפֶּרַח הַדַּל, הַנָּחוּת,

יָשִׁיב כִּמְעַט קָט נַפְשְׁךָ הַלֵּאָה.

אוּלַי זֶה הַפֶּרַח עֲנַו־הַגְּוָנִים

וּצְנוּעַ הָרֵיחַ לִבְּךָ יְעוֹדֵד,

עֵת רֶגַע תִּכְשַׁלְנָה רַגְלֵי הַנּוֹדֵד

שְׂרוּטוֹת בַּרְקָנִים וּמְחוּצוֹת אֲבָנִים.

וְגַם אִם תִּזְכֶּה וְתַעֲלֶה לַפִּסְגָּה,

שָׁם שֶׁפַע פִּרְחֵי הַתִּפְאֶרֶת יִשְׂגָּא,

אוּלַי תִּשְׁתּוֹמֵם, כִּי קָלוּעַ בַּזֵּר

הַפֶּרַח הַדַּל עוֹד יַפְלִיא לוֹ פְּאֵר,

פְּאֵר לֹא צָפוּי לְתִפְאֶרֶת הַזֵּר…

ה

מַרְהִיב הַפֶּרַח עַיִן בִּצְבָעָיו,

גַּם בְּרֵיחוֹ הַפֶּרַח מְעַדֵּן.

אַל נָא אֵפוֹא תֶחְטָא, אַל תִּתְאוֹנֵן

מַדּוּעַ לֹא יִשְׁבֹּר גַּם הָרָעָב.

הַפְּרִי מָה עֲסִיסִי וּמַה טָּעִים!

נַעִים לַחֵךְ, מֵזִין גַּם מְרַעְנֵן.

אַל נָא אֵפוֹא תֶחְטָא, אַל תִּתְלוֹנֵן

מַדּוּעַ לֹא יַזְהִיר בִּשְׁלַל צְבָעִים.

עוֹלָם לַפֶּרַח, וְלַפְּרִי עוֹלָם,

וּלְכָל אֶחָד גְּבוּלוֹ וְיִעוּדוֹ,

וְכָל אֶחָד יָפֶה בְיִחוּדוֹ,

אַךְ אַב שְׁנֵיהֶם הָאוֹר הַנֶּעֱלָם.

חֲדַל אֵפוֹא מִקְבֹל וּמֵחֲטֹא

וּפְגשׁ בְּאַהֲבָה וּבְהוֹדָיָה

פִּלְאֵי כָל הֲוָיָה וַהֲוָיָה,

וּשְׂמַח לִקְרַאת כָּל יֹפִי בְּעִתּוֹ.

אוֹ אָז אוּלַי הַפֶּרַח יַטְעִימְךָ

גַּם טַעַם פְּרִי, אֲשֶׁר עוֹד טֶרֶם נָב:

אַף תְּגַלֶּה בַפְּרִי בִּרְתֵת שִׂמְחָה

פְּאֵר פְּרִיחָה שׁוֹקֵק בְּגַרְעִינָיו…

ו

נָקִים אֶת בְּרִית הַשּׂוֹחֲקִים,

אֶת בְּרִית אֲחֵי הַזִּיו נָקִימָה!

הַמּוֹרִידִים גָּבְהֵי שְׁחָקִים

אֶל עִמְקֵי־בוֹר, לַקֶּבֶר פְּנִימָה.

הֵן זֹאת הַבְּרִית שֶׁל אִישׁ־גַּמְזוֹ,

זֶה אוֹר הָעַד, חִיּוּךְ הַנֶּצַח,

כָּל אֵיד, כָּל פִּיד לֹא יַחְמְסוֹ,

לֹא יַעַכְרֶנּוּ שֹׁד וָרֶצַח.

הַדְּבִיר גַּל עַד. יְלֵל אוֹחִים.

אֵי הַיִּפְעָה, כָּל לֵב הִרְהִיבָה?

הַחֲכָמִים בּוֹכִים שְׁחוֹחִים,

אֲבָל שׂוֹחֵק רַבִּי עֲקִיבָא.

תַּלְמִיד וִידִיד רֹאשׁוֹ מָרַט,

בְּזִיו שְׁקִיעָה לָהַט רָקִיעַ,

אַךְ יֶתֶר זִיו לִפְנֵי סוֹקְרַט

בַּהֲרִיקוֹ אֶת הַגָּבִיעַ…

מִפְּסַק הַדִּין לֹא חָל בְּרוּנוֹ,

רַק עַל שׁוֹפְטָיו חָמַל י’וֹרְדַנוֹ,

וְאֶל מוֹקְדוֹ צָעַד, כְּמוֹ

לִקְטֹף פְּרָחִים הָלַךְ הַגַּנָּה.

עוֹלָל וָשָׂב הַצָּר הִכְרִית,

דַּם תַּ“ח גּוֹעֵשׁ, דַּם תַּ”ט רוֹתֵחַ,

אַךְ סְפוּג אוֹר־עָל הַבֶּעשְׁט הִכְרִיז:

חַיָּב אָדָם לִהְיוֹת שָׂמֵחַ!

אַךְ כְּמוֹהֶם, שָׂרֵי הָאוֹר,

אֲשֶׁר תָּמִיד זָרְחוּ, קָרָנוּ –

גַם בַּעֲזֹז עֵינוֹת הַשְּׁחוֹר

נִזְרַח, נִקְרַן, נָאִיר כֻּלָּנוּ!

וְכָל הַמַּחְשַׁכִּים יָצִיף

הָאוֹר שֶׁנַּדְלִיקֶנּוּ פְּנִימָה!

נָקִים אֶת בְּרִית אֲחֵי־הַזִּיו,

אֶת בְּרִית הַשּׂוֹחֲקִים נָקִימָה!

חשון־כסלו תש"ת.

---

עַל הַמִּשְׁמָר

מאת

דוד שמעוני

הַקְּרָב הוּא מָר,

אַךְ אֵין מִבְרָח!

עַל הַמִּשְׁמָר

נָפַלְתָּ, אָח,

עַל הַמִּשְׁמָר.

בִּתְהוֹם הָאֵימִים

אֶחָד הַשְּׁבִיל,

לֹא לְהֵימִין

וְלֹא לְהַשְׂמִאיל –

אֶחָד הַשְּׁבִיל!

אֲנַחְנוּ שָׁלוֹם –

הֵם לַמִּלְחָמָה…

אֲבָל לֹא חֲלוֹם

חֲזוֹן הַנֶּחָמָה,

אֲבָל לֹא חֲלוֹם!

בֵּין יָם וּמִדְבָּר

אֵין נְסִיגָה –

הַיּוֹם הַנֶּהְדָּר

יוֹפַע וְיִגַּהּ,

הַיּוֹם הַנֶּהְדָּר.

יָקוּם כַּלָּבִיא

גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה,

גְּאֻלָּה יָבִיא

לָאָרֶץ הַשְּׁדוּדָה,

גְּאֻלָּה יָבִיא!

אֶרֶץ אָבוֹת –

אֶרֶץ בָּנִים!

תְּהִלָּה וְכָבוֹד

לַנֶּאֱמָנִים,

תְּהִלָּה וְכָבוֹד!

כָּאוֹר יָהֵל

זֵכֶר גִּבּוֹרִים

יְחִי יִשְׂרָאֵל

בְּדַם הַטְּהוֹרִים,

יְחִי יִשְׂרָאֵל!

תש"ח.

---

יְרוּשָׁלַיִם

מאת

דוד שמעוני

לזכר גיסי היקר נתן וֶלְדֶס שנפל על משמרתו בהגנת ירושלים

הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְּאָזְנֵי יְרוּשָׁלַיִם לֵאמֹר: – – –

זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלוֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ

אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה. (ירמיהו ב' ב')

בְּכָל מִדְבְּרוֹת הַגָּלֻיּוֹת הָלַכְתְּ אַחֲרֵינוּ, יְרוּשָׁלַיִם,

וּבְכָל אֶרֶץ לֹא זְרוּעָה נִשְׁבַּעְנוּ לָלֶכֶת אַחֲרָיִךְ.

עַל כָּל הַגַּרְדֻּמִּים שֶׁלָּנוּ לִוִּית אוֹתָנוּ,

וּבִרְכַּת בִּרְכוֹתֵינוּ הָיְתָה: לַשָּׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלָיִם!

מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ הָיִית לָנוּ גַּם בְּשׁוֹמְמוּתֵךְ,

וְגַם עֵת הִתְפַּלַּשְׁתְּ בָּאֵפֶר הָיִית לָנוּ עֲטֶרֶת פְּאֵר.

מִשֶּׁבַע אוֹתִיּוֹתַיִךְ, כְּמִשִּׁבְעַת קְנֵי הַמְּנוֹרָה,

גַּם בְּמַחְשַׁכֵּי־מַחְשַׁכִּים רָעַף עָלֵינוּ אוֹר עוֹלָמִים.

עַתָּה, כִּי הִפְצִיעוּ קַרְנֵי שַׁחֲרֵנוּ –

אֵיךְ לֹא נַעֲלֵךְ, יְרוּשָׁלַיִם, עַל רֹאשׁ גְּאֻלָּתֵנוּ?

הֲלָזֹאת הִרְוִינוּךְ זֶה עַתָּה דַּם בְּחִירֵי בָנֵינוּ –

כִּי יִשְׁתּוֹלֵל צַר וְאוֹיֵב בִּשְׁעָרַיִךְ, יְרוּשָׁלַים?

דְּמֵי קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים – אַל דֳּמִי לָכֶם!

דְּמֵי קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים – אַל תִּתְּנוּ דֳמִי לָנוּ

עַד תִּהְיֶה יְרוּשָׁלַיִם לְכֶתֶר מַלְכוּת שֶׁלָּנוּ!

כ“ה תמוז תש”ח.

---

חֲנֻכָּה תַּשַׁ"ח

מאת

דוד שמעוני

א

אֲנִי הִדְלַקְתִּי נֵר שֶׁל חֲנֻכָּה,

גַּם שַׁרְתִּי “מָעֹז צוּר יְשׁוּעָתִי”,

אַךְ קוֹל רוֹבִים נִמְזַג עִם שִׁירָתִי,

עִם שִׁיר הַהוֹדָיָה הָעֲמֻקָּה,

קוֹל יְרִיּוֹת הַבָּא מִקְּצוֹת הַכְּרָךְ

בְּזֶה לֵיל חֲנֻכָּה שֶׁל שְׁנַת תַּשַׁ"ח.

וּכְבָר נָדַם הַקּוֹל שֶׁל הַיְרִיּוֹת,

וּכְבָר לָשִׁיר גָּמַרְתִּי “מָעֹז צוּר”,

וַתְּהִי דְמָמָה. אֲבָל רִנּוּן עָצוּר

הִגִּיעַ אֶל נַפְשִׁי מֵהַנֵּרוֹת,

וְחַיִץ אַחֲרֵי חַיִץ שֶׁל שָׁנִים

נָמוֹג, נִדַּף מֵרַעַף הָרְנָנִים.

אֲנִי עוֹד יֶלֶד רַךְ. סוּפָה עַזָּה.

בִּשְׁחוֹר הַלֵּיל הַשֶּׁלֶג מִסְתַּחְרֵר.

אַךְ נְעוּצוֹת עֵינַי בְּאוֹר הַנֵּר,

הִדְלִיק סָבִי קָרוֹב אֶל הַמְּזוּזָה,

וּמִן הָאוֹר רוֹטֶטֶת לְעֵינַי

הַדְּמוּת שֶׁל מַתִּתְיָהוּ חַשְׁמוֹנַאי.

הֵן אַכִּירוֹ. דּוֹמֶה הוּא לְסָבִי.

גָּבוֹהַ. כְּפוּף קוֹמָה. זָקָן לָבָן.

אֲבָל זְקֵנִי יָרֵא מִכָּל “יָוָן”,

וּמַתִּתְיָהוּ – עַז כְּמוֹ לָבִיא!

וְאֵיךְ זֶה לֹא פָחַד – פִּלְאֵי־פְלָאִים –

מִפְּנֵי אֵל הַיְּוָנִים הַמְרֻשָּׁעִים?

אֲבָל גַּם יְהוּדָה הַמַּכַּבִּי

הָיָה בַמִּלְחָמוֹת גִּבּוֹר כַּכְּפִיר,

פִּנָּה אֶת הַהֵיכָל, טִהֵר הַדְּבִיר –

מַדּוּעַ זֶה מִ“גּוֹי” יֶחְרַד לִבִּי?

וְעוֹד נַפְשִׁי אַחֲרֵי פִתְרוֹן תָּרָה –

נִרְדָּם אֲנִי לִילֵל הַסְּעָרָה…

ב

וְשׁוּב לֵיל חֲנֻכָּה. צְלִיפות אֵיבָה

מַצְלִיף עָלַי הָרוּחַ קַר וָחַד,

בַּחֲצוֹתִי אֶת רֹחַב הַנֵּיבָה

בְּפֶטֶרְבּוּרְג (כַּיּוֹם הִיא לֶנִינְגְּרַד),

וְהַנָּהָר רְתוּק־הַכְּפוֹר מַקְפִּיא

בִּנְשִׁימָתוֹ אֶת נְשִׁימַת אַפִּי.

עֲמוּם אוֹרוֹת מִתּוֹךְ הָעֲרָפֶל

סוֹאֵן הַכְּרָךְ, שַׂגִּיא וּמִסְתּוֹרִי,

אַךְ שִׂיג קְסָמָיו הַלַּיְלָה לִי נָכְרִי…

מַה קַּר הַלֵּיל! הַלַּיְלָה מָה אָפֵל!

וְהַבְּדִידוּת בַּלֵּב כַּעֲלוּקָה.

אֲנִי חוֹזֵר מִנֶּשֶׁף חֲנֻכָּה.

הָיוּ שָׁם עֲלָמִים חוֹלְמֵי־תְקוּמָה

וַעֲלָמוֹת חוֹלְמוֹת וַחֲבִיבוֹת,

וְיֵין כַּרְמֶל הָיָה שָׁם וּלְבִיבוֹת,

וּנְאוּם וָשִׁיר עַל נֶצַח הָאֻמָּה,

וּפֹה וָשָׁם גַּם לָהֲטָה, טְהוֹרָה,

עֶרְגָּה כֵנָה אֶל זֹהַר הַמְּכוֹרָה…

אַךְ בְּצֵאתִי – הָעֲרָפֶל הַקָּר

אָפַף אוֹתִי בְּלַעַג מְרִירוּת:

"הַאִם בְּשִׁיר וּנְאוּם קוֹנִים חֵרוּת?

וְאִם לְךָ חֲזוֹן־הַפְּדוּת יָקָר –

מַדּוּעַ זֶה יוֹשֵׁב הִנְּךָ עֲדֶן

עַל הַנֵּיבָה וְלֹא עַל הַיַּרְדֵּן?…"

ג

וְשׁוּב יוֹם חֲנֻכָּה. לֹא עֲרָפֶל,

לֹא קֹר. בָּאוֹר שְׁטוּפִים שִׁלְהֵי כִסְלֵו.

נָטַשְׁתִּי כְבָר אֶת נַהֲרוֹת בָּבֶל

וְעַל רֹאשִׁי זִיו זַךְ וְחַם זוֹלֵף,

וְכִקְסוּמָה עֵינִי, נַפְשִׁי, צְמוּדָה

אֶל יָם הַכְּחֹל שֶׁל שַׁחַק יְהוּדָה.

רַק זֶה בוֹאִי אֶל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.

וְאָנֹכִי, כְּמוֹ בַשִּׁכָּרוֹן,

צוֹעֵד מֵהַפַּרְדֵּס שֶׁבַּשָּׁרוֹן

(וִתַּרְתִּי בְיוֹם זֶה עַל שְׂכַר־פּוֹעֵל),

צוֹעֵד בִּרְתֵת, לוֹהֵט, אֶל מוֹדִיעִין,

אֶל הַקְּבָרִים שֶׁל הַחַשְׁמוֹנָאִים.

בְּהֵחָבֵא יָצָאתִי. יְחִידִי.

אוּלַי לְבַל תָּשׁוּר אוֹתִי עֵין זָר

בְּהִתְפָּרֵץ רִגְשִׁי, בְּהִתְוַדְּעִי

אֶל גִּבּוֹרֵי חֲלוֹמוֹתַי מִכְּבָר…

אֲבָל בִּנְטוֹת הַשֶּׁמֶשׁ בֵּין הָרִים

יָשַׁבְתִּי בְּלִי דִמְעָה עַל הַקְּבָרִים.

שְׁמָמָה. סְלָעִים צְחִיחִים וּמְסֻדָּקִים.

שְׂרִידֵי עַמּוּד. שְׁיָרִים שֶׁל שְׁעָרִים.

בּוֹרוֹת, שׁוּחוֹת, וּפֹה וָשָׁם יָרִים

רֹאשׁוֹ חֲרוּב אוֹ זַיִת צְרוּב בְּרָקִים.

וְשֶׁפַע דְּמוּמִיּוֹת כְּשַׁלְהָבוֹת

דּוֹלְקוֹת, עוֹלוֹת מִבֵּין הֶחֳרָבוֹת.

שְׁמָמָה. דְּמָמָה. זַהֲרוּרֵי שְׁקִיעָה

לוֹטְפִים בְּרֹךְ צוּרִים וְדַרְדָּרִים.

הַאִם צִפֹּר חָלְפָה בַדּוּמִיָּה,

אוֹ לַחַשׁ בָּא אֵלַי מֵהַקְּבָרִים?

אוֹ זֶה לִבִּי? דְּמָמָה וְקוֹל אֶשְׁמַע:

"מַדּוּעַ זֶה פֹּה תֶאֱבַל שְׁמָמָה?

"הֵן עוֹד מְעַט וְהֻדְלְקוּ אוֹרִים

בְּכָל רַחֲבֵי מִדְבַּר הַגָּלוּיוֹת

לִכְבוֹד הַנִּפְלָאוֹת וְהַתְּשׁוּעוֹת,

לִכְבוֹד הַגִּבּוֹרִים וְהַטְּהוֹרִים,

לִכְבוֹד שׁוֹכְנֵי אֵל הַקְּבָרִים – אֲבָל

מַדּוּעַ זֶה שְׁמָמָה פֹּה תֶאֱבַל?

אַיָּם, אַיָּם בְּנֵי הַחַשְׁמוֹנָאִים?

אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמְּדִינָה…

כְּשִׁבֳּלִים בְּעֵמֶק רְפָאִים…

וְהַשְּׁמָמָה אוֹרְבָה מִכָּל פִּנָּה…

יְלֵל תַּנִּים וְרַחַשׁ עַקְרַבִּים…

אַיָּם, אַיָּם נִינֵי הַמַּכַּבִּים?"

בָּדָד אֲנִי יוֹשֵׁב לְמַרְגְּלוֹת

קְבָרִים קְדוּמִים. קַרְנֵי שְׁקִיעָה דּוּמָם

בְּאֹדֶם וְזָהָב מְסַרְגְּלוֹת

אֶת הַסְּלָעִים. וְלַחַשׁ מְעֻמְעָם

כְּמַעֲנֶה נִשָּׂא מִן הַשְּׁמָמָה,

בּוֹ רֹךְ תּוּגָה אֲבָל גַּם נֶחָמָה:

אַיָּם? הִנָּם! אָמְנָם הֵם מְעַטִּים,

אַךְ הֵם יֶשְׁנָם, יוֹרְשֵׁי בֵית חַשְׁמוֹנַאי!

הֵם בּוֹדְדִים בִּנְתִיב הַחַתְחַתִּים,

אַךְ הֵם הוֹלְכִים בְּלִי רֶטֶן וּבְלִי תְנַאי,

וּבַשְּׁמָמָה, בֵּין שַׁיִת וּסְלָעִים,

הֵם סוֹלְלִים הַדֶּרֶךְ לַבָּאִים.

"יוֹגֵב נִלְחָם עִם קֶטֶב מְרִירִי

וְאִילָנוֹת בִּרְקַב בִּצּוֹת יִטַּע;

שׁוֹמֵר מֵגֵן בְּעֹז עַל נִיר עִבְרִי,

וּמִפִּגְיוֹן וָחֵץ לֹא יֵרָתַע;

פּוֹעֵל סָחוּט מִיֶּגַע וּמֵרִישׁ,

אַךְ בְּאֵמוּן שׁוֹקֵד עַל הֶחָרִישׁ –

"הִנֵּה הִנָּם! דָּמָם עִם זֵעָתָם

יַפְרוּ מִדְבָּר, יְמוֹגְגוּ טְרָשִׁים,

וַחֲזוֹנָם יַדְלִיק, נִשְׂגָּב וָתָם,

גַּם לְבָבוֹת קָרִים וְנוֹאָשִׁים…

הִנֵּה הִנָּם, נִינֵי הַמַּכַּבִּים!

הֵם מְעַטִּים, אֲבָל יִהְיוּ רַבִּים!"

בְּפַּאֲתֵי מַעֲרָב לְאַט דָעַךְ

נֵר־חֲנֻכָּה מֻפְלָא, עַתִּיר־צְבָעִים,

וְרוּחַ עֶרֶב בֵּין קוֹצִים גָּנַח,

וְצֵל קָרִיר זָחַל עַל הַסְּלָעִים,

אַךְ עוֹד רָטַט חַכְלִיל הַדִּמְדּוּמִים

עַל הַקְּבָרִים בְּרֹךְ וְתַנְחוּמִים…

ד

כְּאַרְבָּעִים שָׁנָה חָלְפוּ מֵאָז…

תַּשַׁ"ח. דּוֹלְקָה עוֹד הַחֲנֻכִּיָּה.

בָּרָד שֶׁל יְרִיּוֹת בְּקֶצֶב עָז

מַפְרִיעַ לִרְגָעִים הַדּוּמִיָּה,

וְגָז קְהַל הַצְּלָלִים שֶׁל עֲבָרִי

מִשֶּׂגֶב הַהֹוֶה הַנֶּאְדָּרִי.

וּכְבָר לֹא בֶחָזוֹן, אַךְ בַּעֲלִיל

אֲנִי רוֹאֶה נִינֵי הַמַּכַּבִּים,

לֹא מְעַטִּים, לֹא בּוֹדְדִים – רַבִּים

הֵם נִלְחָמִים בְּלִי רֶתַע וּבְלִי חִיל

מִלְחֶמֶת עַם מַה־דַּךְ וּמַה־גָּדוֹל,

אֲשֶׁר הֶחְלִיט לִחְיוֹת וְלֹא לַחְדֹּל!

הֵם נִלְחָמִים, נֶכְדֵי בֵית חַשְׁמוֹנַאי

מִלְחֶמֶת הַגְּבוּרָה וְהַקְּדֻשָּׁה,

הֵם נִלְחָמִים מִלְחֶמֶת עַם סִינַי

אֲשֶׁר הָיָה לָבַז וְלִמְדוּשָׁה,

עַל כִּי שָׁמַר בְּתוֹךְ עוֹלַם כָּזָב

עַל אֵשׁ סִינַי, עַל יִעוּדֵי חוֹזָיו.

הִנֵּה הִנָּם, תִּפְאֶרֶת הָאָדָם!

הִנֵּה הִנָּם, טְהוֹרִים וְאַמִּיצִים!

בֵּין שַׁלְהָבוֹת, מִתַּחַת בְּרַד חִצִּים

הֵם צוֹעֲדִים, הַנֶּשֶׁק בְּיָדָם,

אַךְ בִּלְבָבָם חָזוֹן יָקָר לוֹהֵט

שֶׁל נְבִיאֵי הַצֶּדֶק וָאֱמֶת…

הִנֵּה הִנָּם אַחֵי בַר־גִּיּוֹרָא,

רֵעִים לְיוֹחָנָן אִישׁ גּוּשׁ חָלָב…

לֹא שׁוֹאֲפֵי קְרָבוֹת – עֵדָה טְהוֹרָה!

אֲשֶׁר רַק צַו עֶלְיוֹן חַרְבָּם שָׁלַף,

צַו דְּמֵי דוֹרוֹת הַצּוֹעֲקִים בְּלִי דֹם

מִכָּל מִזְבֵּחַ וּמִכָּל גַּרְדֹּם.

יָלַד אוֹתָם הֹוֶה שָׁחוֹר מִשְּׁחוֹר,

הֵנִיק אוֹתָם עָבָר זוֹהֵר, קוֹסֵם;

גִּדֵּל אוֹתָם חֲזוֹן עֲתִיד הָאוֹר,

אֲרוּג עֶרְגַּת כָּל מְקַדְּשֵׁי הַשֵּׁם,

עֲתִיד הַגְּמוּל, הַיֶּשַׁע וְהַפְּדוּת

לְכָל רְצוּץ מִשְׁפָּט, לְכָל שָׁדוּד.

הִנֵּה הִנּוֹ – הַחַיִל הָעִבְרִי!

בְּפַרְוְרֵי הַסְּפָר שֶׁל תֵּל־אָבִיב,

בְּסִמְטְאוֹת הָרָז שֶׁל הָאֲרִ"י,

בֵּין חוֹמוֹתֶיהָ שֶׁל קִרְיַת דָּוִד,

מִשִּׂיא הָרֵי חֶבְרוֹן עַד הַלְּבָנוֹן

פּוֹסֵעַ הוּא, פָּסוֹעַ וְגָנוֹן…

פִּסְעוּ בְעֹז, וְעֹז דִּרְכוּ, עַזִּים;

לִפְסִיעַתְכֶם בִּלְוַי קוֹלוֹת הַיְרִי

כְּלִבְשׂוֹרַת קְדוּמִים, בְּשׂוֹרַת רָזִים,

עַתָּה בִרְתֵת מַקְשִׁיב כָּל לֵב עִבְרִי,

אַף מִזְדַּקֵּף בְּשֶׂגֶב כָּל רֹאשׁ שַׁח,

הַמַּכַּבִּים שֶׁל חֲנֻכָּה תַּשַׁ"ח!

---

אִילָן

מאת

דוד שמעוני

א

הַאִם בַּאֲשֶׁר עִיר הָרִים הִיא הָעִיר

אָהַב לְטַפֵּס עַל כָּל גַּג, עַל כָּל קִיר?

(בֶּן יְרוּשָׁלַיִם הָיָה, בָּהּ נוֹלַד,

וּבָהּ בְּרַגְלָיו כָּל אַמָּה הוּא מָדַד.)

אוֹ הֲבַאֲשֶׁר בְּמוֹרָדוֹת וּמַעֲלוֹת

הָיוּ רְגִילוֹת כָּךְ רַגְלָיו הַקַּלּוֹת,

הָיָה גַם הַבַּיְתָה נִכְנָס בַּצִּנּוֹר

בִּמְקוֹם לְהַגִּיעַ בְּאֹרַח מִישׁוֹר?

אִם כָּךְ וְאִם כָּךְ, אַךְ “אִילָן הַטַּפְּסָן”

כֻּנָּה בְּפִי כֹל הַפּוֹחֵז הַקָּטָן.

כֻּנָּה בְּפִי כֹל – שֶׁכֵּן מִי לֹא הִכִּיר

אֶת זֶה הַשּׁוֹבָב, הַמְטַפֵּס עַל כָּל קִיר?

אֶת זֶה הַשּׁוֹבָב עִם פָּנִים שֶׁל מַלְאָךְ:

זְהוּבָה הַבְּלוֹרִית, רָם הַמֵּצַח וָזָךְ,

עֵינַיִם – בְּרֵכוֹת זוֹהֲרוֹת בִּכְחוֹלָן,

וּצְחוֹק עַל שְׂפָתָיו לֹא דָעַךְ מֵעוֹלָם.

אֲבָל בְּיִחוּד יָם שֶׁל זֹהַר כִּסָּן

בִּזְמַן שֶׁשָּׁמַע כִּנּוּיוֹ “הַטַּפְּסָן”,

כְּאִלּוּ הָיָה רַב כָּבוֹד זֶה הַשֵּׁם.

וְאִם כִּי הִתְרוּ בוֹ הָאָב וְהָאֵם:

"תִּקְרַע מִכְנָסֶיךָ בַּקִּיר וּבַגָּג,

וּקְרוּעַ בְּגָדִים תְּטַיֵּל גַּם בֶּחָג…"

רָחַב עוֹד יוֹתֵר הַחִיּוּךְ עַל שְׂפָתָיו –

וְאָז צָחֲקוּ גַּם הָאֵם וְהָאָב.

וְאִם כִּי בְרוּרוֹת לוֹ אָמְרָה הַדּוֹדָה:

"תִּשְׁמַע וְתִזְכֹּר אֶת דְּבָרַי וְתֵדַע,

כִּי אִם עוֹד תּוֹסִיף בַּצִּנּוֹר לְטַפֵּס

וְאֶל דִּירָתִי בַחַלּוֹן תִּכָּנֵס,

לְךָ לֹא אֶתֵּן שׁוּם תְּשׁוּרָה, שׁוּם מִנְחָה,

וְגַם לֹא בְּיוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלְּךָ,

וְגַם לֹא מַמְתָּק, לֹא עוּגָה וְלֹא כְלוּם" –

אֲבָל לְמִשְׁמַע כָּל דִּבְרֵי הָאִיּוּם

חִיּוּךְ־אוֹר הֵצִיף אֶת פַּרְצוּף הַזַּאֲטוּט,

חִיּוּךְ כֹּה נִלְבָּב, כֹּה עַלִּיז, כֹּה חָמוּד,

עַד כִּי הַדּוֹדָה לְפִתְאֹם בְּעַצְמָהּ

צָחֲקָה צְחוֹק גָּדוֹל בְּלִי לָדַעַת עַל מָה…

ב

אֲבָל הֵן יָדוּעַ כִּי כַעֲנָנִים

חוֹלְפִים וְעוֹבְרִים גַּם יָמִים וְשָׁנִים.

הַיֶּלֶד כְּבַר נַעַר, הַנַּעַר – בָּחוּר.

הַתְּמוֹל כְּבָר נִשְׁכַּח, הַשִּׁלְשׁוֹם לֹא זָכוּר.

יָמִים וְשָׁנִים – מִי יַרְגִּישׁ בִּמְעוּפָם?

וְעַל הַשָּׂפָה חֲתִימָה שֶׁל שָׂפָם…

מַלְאָךְ עִם שָׂפָם – מִיָּמָיו מִי רָאָה?

הוּעַם קְצָת גַּם זְהַב הַבְּלוֹרִית הַנָּאָה,

וּכְבָר לֹא תָמִיד הַחִיּוּךְ הַבָּהִיר

הֵצִיף כְּיָם־זֹהַר אֶת פְּנֵי הַצָּעִיר.

כְּבָר יֵשׁ שֶׁמִּצְחוֹ מִתְקַשֵּׁר בֶּעָנָן,

כְּבָר יֵשׁ שְׁאֵלוֹת שֶׁקָּשֶׁה לְפָתְרָן.

גָּדוֹל וּמָרְכָּב וּמְסֻבָּךְ הָעוֹלָם,

וּמִי יְפַעְנַח בּוֹ אֶת כָּל הַנֶּעְלָם?

אֲבָל מַחְשַׁבְתּוֹ שֶׁל אִילָן הַדְּרוּכָה

תּוֹבַעַת תְּשׁוּבָה, בְּלִי לָתֵת מְנוּחָה.

וְאָז מִשְׁתַּקֵּעַ אִילָן בִּסְפָרִים,

צוֹלֵל בִּתְהוֹמוֹת וּמַעְפִּיל עַל הָרִים.

תְּהוֹמוֹת וְהָרִים שֶׁל עִיּוּן וְהָגוּת,

וְלַיְלָה וָיוֹם עַל סְפָרָיו הוּא שָׁקוּד.

וּכְבָר לֹא אַחַת נַעֲרָה נְעִימָה

עָלָיו הִתְפַּלְּאָה וְגַם הִתְרַעֲמָה

עַל כִּי לֹא יִרְאֶה מַבָּטָהּ־לֶהָבָה,

עַל כִּי לֹא יִשְׁמַע אֶת הַלְמוּת לְבָבָהּ.

וּפַעַם נַעֲרָה חֲמוּדָה וּמִרְשַׁעַת

כִּנַּתְהוּ בְכַעַס: “אִילָן עֵץ־הַדַּעַת”.

הֵן מַה לֹּא תַעֲשֶׂינָה נָשִׁים בְּכַעֲסָן?

וְשֵׁם זֶה יָרַשׁ אֶת “אִילָן הַטַּפְּסָן”.

“אִילָן עֵץ־הַדַּעַת” הַכֹּל מַכִּירִים,

מוֹרִים וְתִיקִים, תַּלְמִידִים צְעִירִים;

וּבַמִּכְלָלָה שֶׁעַל הַר־הַצּוֹפִים

הַכֹּל בְּכָבוֹד וּבְחִבָּה בּוֹ צוֹפִים;

וּבַמִּכְלָלָה לוֹ חוֹזִים עֲתִידוֹת:

עָתִיד הוּא לִפְתֹּר תַּעֲלוּמוֹת וְחִידוֹת,

עָתִיד הוּא צְפוּנוֹת בַּמַּדָּע לְבָאֵר,

עָתִיד הוּא לִהְיוֹת לְגָאוֹן וְלִפְאֵר.

“אִילָן עֵץ־הַדַּעַת” קוֹרֵא לוֹ מוֹרֶה,

“אִילָן עֵץ־הַדַּעַת” לוֹ רֵעַ קוֹרֵא.

וְיֵשׁ כִּי רֵעָה בְּקוֹלָהּ הַלָּטִיף

תִּשְׁאַל: “עֵץ־הַדַּעַת, מָתַי הַקָּטִיף?…”

אֲבָל מִתְעַצֵּב קְצָת אִילָן בְּשָׁמְעוֹ

אֶת זֶה הַכִּנּוּי מִמּוֹרוֹ אוֹ רֵעוֹ,

שֶׁכֵּן בְּ“אִילָן הַטַּפְּסָן” הוּא נִזְכָּר,

כִּנּוּי הַיַּלְדוּת, הָעִדָּן הַיָּקָר.

כִּנּוּי שֶׁנִּשְׁכַּח כַּיַּלְדוּת בְּעַצְמָהּ…

וּכְאֵב גַּעְגּוּעִים אֶת לִבּוֹ בְעָצְמָה

מוֹצֵץ וְעוֹקֵץ…גַּעְגּוּעִים נַעֲלָמִים

לִימֵי הַחֶמְדָּה, לְחֶמְדַּת הַיָּמִים…

ג

וְהִנֵּה זְמָן הִגִּיעַ נִפְלָא וְנוֹרָא:

נִלְחָם יִשְׂרָאֵל מִלְחַמְתּוֹ בִּגְבוּרָה.

מִלְחֶמֶת הַמְּרִי וְהַפְּדוּת הוּא נִלְחָם:

אַלְפַּיִם שָׁנָה לֹא נִלְחַם כָּךְ הָעָם;

וּבִירוּשָׁלַיִם – וְהִיא בַמָּצוֹר –

בְּתוֹךְ הַחוֹמוֹת מִתְחוֹלֵל קְרָב הַדְּרוֹר.

צְמֵאִים וּרְעֵבִים, אַךְ עַזִּים כַּכְּפִירִים,

עוֹמְדִים בַּפְּרָצוֹת בַּחוּרִים צְעִירִים.

וּבְסִמְטָאוֹת אֲפֵלוֹת, עַתִּיקוֹת,

גְּבוּרָה עַתִּיקָה מִתְלַקַּחַת כִּיקוֹד.

מִבְצָר – כָּל חָצֵר, וּמָעוֹז – כָּל חֻרְבָה,

מִדַּם בְּנֵי־הַחַיִל כָּל שַׁעַל הֻרְוָה.

וּמִשְׁתּוֹמְמִים הַיְשִׁישִׁים הַשְּׂרִידִים:

מֵאַיִן הָעֹז שֶׁל “בָּנִים יְחִידִים”?

בָּנִים שֶׁטֻּפְּחוּ, שֶׁפֻּנְּקוּ – מֵהֵיכָן

זֶה מֶרֶץ, זֶה אֹמֶץ נִכְנַס לְתוֹכָם?

וּבְסִמְטָאוֹת אֲפֵלוֹת, עַתִּיקוֹת,

זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת, דַּרְדַּקִּים, תִּינוֹקוֹת,

תְּשׁוּשִׁים, רְצוּצִים, רְעֵבִים, עֲיֵפִים,

מִבֵּין חֲרַכֵּי חֳרָבוֹת, מַרְתֵּפִים,

צוֹפִים אֶל הָרְחוֹב, בִּזְחִילָה שָׁם תָּחוּשׁ

אָחוֹת רַחְמָנִית אֶל פָּצוּעַ אָנוּשׁ.

צוֹפִים אֶל גַּג בַּיִת הָרוּס בְּרֻבּוֹ,

בָּחוּר חֲבוּשׁ־רֹאשׁ שָׁם מַרְעִים מֵרוֹבוֹ.

צוֹפִים אֶל קְבוּצָה מִתְקַדְּמָה בִמְרוּצָה:

אֵין זֹאת, כִּי תִגְבֹּרֶת אֵי שָׁם נְחוּצָה…

וּפֶתַע רֻכְּזוּ כָל עֵינֵי הַצּוֹפִים

מֵהֶחֳרָבוֹת וּמֵהַמַּרְתְּפִים

עַל עֶלֶם פּוֹסֵעַ מִתּוֹךְ נַעְנוּעִים,

וְדָם מְטַפְטֵף מִבְּגָדָיו הַבְּלוּיִים,

וּבוֹ בְּרֹב יֶגַע תּוֹמֶכֶת “אָחוֹת”.

אֵלָיו כָּל עֵינֵי הַצּוֹפִים נִמְשָׁכוֹת,

וְלַחַשׁ שֶׁל צַעַר עוֹבֵר בֵּין כֻּלָּם:

הַבִּיטוּ, רְאוּ־נָא! הַאֵין זֶה אִילָן?

אָכֵן זֶה אִילָן! וְאוּלָם מַה שֻּׁנָּה!

לֹא זֶה הוּא, אֲשֶׁר “עֵץ־הַדַּעַת” כֻּנָּה,

שֶׁכֵּן מֵהָרֶגַע, הֵחֵל בּוֹ הַקְּרָב,

הִשְׁלִיךְ בְּלִי הִסּוּס אַחֲרֵי גֵו אֶת סְפָרָיו.

אַךְ זֶה הוּא, אֲשֶׁר בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ

עָלָיו אַגָּדוֹת מֻפְלָאוֹת נִרְקְמוּ,

אֲשֶׁר מַעֲשֵׂי־גְבוּרוֹתָיו בַּקְּרָבוֹת

הֵפִיחוּ חֶדְוָה וְאֵמוּן בַּלְּבָבוֹת.

פְּרוּעָה בְלוֹרִיתוֹ וּזְקָנוֹ מְגֻדָּל,

רַגְלוֹ הָאַחַת נְעוּלָה בְסַנְדָּל,

אֲבָל הַשְּׁנִיָּה בִסְחָבָה עֲטוּפָה.

נִכָּר כִּי כְהֹגֶן נִמְרַט בַּסּוּפָה,

סוּפַת הַקְּרָבוֹת, וּפָנָיו הַנָּאִים

כֻּלָּם מְכֻסִּים חַבּוּרוֹת וּפְצָעִים.

לְאַט הוּא צוֹלֵעַ מִתּוֹךְ יִסּוּרִים,

מֻדְרַךְ־דְּאָגוֹת וּמֻטְרַד־הִרְהוּרִים:

כַּמָּה בָעֶמְדָה עוֹד שָׂרְדוּ בַחוּרִים?

כַּמָּה שָׁם רוֹבִים וְכַמָּה כַדּוּרִים?

וְאֵיךְ וּבַמֶּה לַשְּׂרִידִים לַעֲזֹר?

הָהּ, מַה הוּא נִכְסָף לָעֶמְדָּה לַחֲזֹר!

וְעוֹד הוּא פוֹסֵעַ בֵּין הֶחֳרָבוֹת

כּוֹאֵב מִשְׁתּוֹחֵחַ וּתְפוּשׂ־מַחֲשָׁבוֹת,

נִשְׁמַע לְפִתְאֹם קוֹל שֶׁל יֶלֶד קוֹרֵא:

“אִילָן הַטַּפְּסָן, יִשְׁמָרְךָ הַבּוֹרֵא!”

וְחִישׁ אֶל הַקּוֹל נִצְטָרְפָה חֲבוּרָה:

“אִילָן הַטַּפְּסָן, שֶׁתַּבְרִיא בִמְהֵרָה!”

אִילָן הַטַּפְּסָן… וַיַּרְתִּיעַ אִילָן…

מִלִּים מֻכָּרוֹת… מֶה עָרֵב לוֹ צְלִילָן…

וְהוּא לֹא יָדַע, כִּי כִנּוּי זֶה יָשָׁן

מִפִּי הַיְלָדִים מֵחָדָשׁ לוֹ נִתַּן,

מִדֵּי רְאוֹתָם בְּתִמְהוֹן חֲרָדָה

אֵיךְ הוּא מְדַלֵּג מֵעֶמְדָּה אֶל עֶמְדָּה.

מִגַּג אֱלֵי גַג אֵיךְ יִקְפֹּץ – מַעֲשֵׂה נֵס! –

וְאֵיךְ עַל קִירוֹת חֲלָקִים יְטַפֵּס…

מֻפְתָּע וְתָמֵהַּ הִרְתִּיעַ אִילָן…

מִלִּים יְשָׁנוֹת… מַה נִּפְלָא זֶה צְלִילָן…

הֵן הוּא לֹא שְׁמָעָן כְּבָר יָמִים וְשָׁנִים,

עַתָּה צִלְצְלוּ בְאָזְנָיו כִּרְנָנִים…

כְּאִלּוּ הוּבְאָה לוֹ מִתּוֹר הַיַּלְדוּת

בְּשׂוֹרָה מְלַבֶּבֶת, בְּרָכָה שֶׁל עִדּוּד…

וּפֶתַע צְחוֹק גִּיל הִתְפָּרֵץ מִגְּרוֹנוֹ.

תָּמְהָה הָאָחוֹת הַתּוֹמְכָה יְמִינוֹ,

תָּמְהָה־נִבְהֲלָה, בְּפָנָיו הִסְתַּכְּלָה –

וְגַם עַל שְׂפָתֶיהָ חִיּוּךְ צָהֳלָה…

וְכָל הַצּוֹפִים מִתּוֹךְ הַחֲרַכִּים,

סְגוּפִים, רְצוּצִים, בָּרָעָב נְמַקִּים,

לְשֵׁמַע הַצְּחוֹק שֶׁל אִילָן נִבְהֲלוּ,

אֲבָל לְמַרְאֵה פַּרְצוּפוֹ צָהֲלוּ:

פַּרְצוּף מְצֻלָּק, חַבּוּרוֹת וּפְצָעִים,

אֲבָל מַה זָּרוּחַ בְּזֹהַר פְּלָאִים;

תֹּם יֶלֶד, זִיו חֶלֶד פּוֹרֵחַ, רַעֲנָן – – –

כְּזֹהַר הַקֶּשֶׁת בְּתוֹךְ הֶעָנָן – – –

מרחשון תש"ט

---

יְרוּשַׁלְמִית

מאת

דוד שמעוני

הַיֶּלֶד בָּכָה.

בֶּן שֵׁשׁ, וְאוּלַי בֶּן שְׁמוֹנֶה.

פֵּאוֹתָיו הַשְּׁחוֹרוֹת מִסְתַּלְסְלוֹת

עַל חִוְרוֹן לְחָיָיו.

הַגֶּשֶׁם שֶׁל רֵאשִׁית מַרְחֶשְׁוָן

פָּסַק.

אַךְ קוֹדְרִים, נְמוּכִים, רָבְצוּ הַשָּׁמַיִם

מִמַּעַל לְהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם,

וְרוּחַ קָרָה נָשְׁבָה,

נָשְׁבָה־הָמְתָה בַמִּגְרָשׁ הַשּׁוֹמֵם, הַמְסֻלָּע

שֶׁגָּלַשׁ מֵהֶהָרִים.

לְיַד הַגִּיגִית טִפְּלָה הָאִשָּׁה בַּכְּבָסִים.

הָאֵשׁ תַּחַת לַגִּיגִית

קָפְצָה, דָּעֲכָה, הִתְלַבְּתָה.

אַךְ הַיֶּלֶד לֹא שָׂם לֵב

לֹא לָאֵשׁ, לֹא לְאִמָּא שֶׁלּוֹ, לֹא אֵלַי.

הוּא בָּכָה תַּמְרוּרִים.

וּבַהֲרִימוֹ לְרֶגַע אֶת רֹאשׁוֹ

רָאִיתִי עֵינַיִם דְּלוּקוֹת,

עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת, מְאֹד עֲצוּבוֹת,

אַך גַּם דְּלוּקוֹת מְאֹד.

לִטַּפְתִּי לֶחְיוֹ.

הוּא לֹא שָׂם אֵלַי לֵב,

הוּא בָכָה תַּמְרוּרִים.

בְּשִׁמְמַת הַמִּגְרָשׁ,

בְּעַגְמוּמִית הַבֹּקֶר הַמְעֻנָּן,

נָשַׁב־הָמָה הָרוּחַ,

אַךְ בְּכִי הַיֶּלֶד גָּבַר עָלָיו.

– עַל מָה וְלָמָּה? שָׁאַלְתִּי.

הָאִשָּׁה לֹא הֵנִיחָה יָדָהּ מֵהַכְּבִיסָה,

אַךְ אָמְרָה, וּכְאִלּוּ בְשִׁוְיוֹן־נֶפֶשׁ:

– "הוּא מִתְגַּעְגֵּעַ עַל אַבָּא שֶׁלּוֹ.

מֵאָז שִׂמְחַת תּוֹרָה הוּא בוֹכֶה בְּלִי הֶפְסֵק.

כְּשֶּׁבָּאוּ הַיְלָדִים לְבֵית־הַתְּפִלָּה עִם הַדְּגָלִים,

יֶלֶד יֶלֶד עִם אַבָּא שֶׁלּוֹ,

הִתְחִיל לִבְכּוֹת.

גַּם לוֹ הָיָה דֶגֶל, קָנִיתִי לוֹ דֶּגֶל יָפֶה,

אַךְ הוּא זָרַק אֶת הַדֶּגֶל.

"אֵינִי רוֹצֶה דֶגֶל, אֲנִי רוֹצֶה אֶת אַבָּא שֶׁלִּי…

כָּךְ צָעַק וּבָכָה.

אָמְנָם גַּם לִפְנֵי שִׂמְחַת תּוֹרָה בָּכָה,

אַךְ מֵאָז שִׂמְחַת תּוֹרָה הִגְדִּיל, לֹא פָּסַק לִבְכּוֹת".

– וְהֵיכָן אַבָּא שֶׁלּוֹ?

– "אַבָּא שֶׁלּוֹ נֶהֱרַג בָּעִיר הָעַתִּיקָה.

בַּמִּלְחָמָה נֶהֱרַג אַבָּא.

יְהוּדִי יָקָר, יְרֵא־שָׁמַיִם גָּדוֹל,

אַךְ גַּם יָדַע לִירוֹת.

שֶׁכֶם אֶחָד עִם הַחֲלוּצִים נִלְחַם.

וְהַיֶּלֶד מִתְגַּעְגֵּעַ אֵלָיו.

כְּלוּם אֲנִי אֵינִי מִתְגַּעְגַּעַת?

אַךְ אֲנִי מְבִינָה, שֶׁזֶּה נָחוּץ בִּשְׁבִיל הַמָּשִׁיחַ,

אֲנִי יוֹדְעָה, שֶׁיְּהוּדִי אֵינוֹ הוֹלֵךְ לְאִבּוּד.

אֵין יְהוּדִי הוֹלֵךְ לְאִבּוּד.

אַךְ יֶלֶד הוּא יֶלֶד.

כְּשֶׁיִּגְדַּל, יָבִין גַּם הוּא, שֶׁיְּהוּדִי אֵינוֹ הוֹלֵךְ לְאִבּוּד.

אֵין יְהוּדִי הוֹלֵךְ לְאִבּוּד…"

הָאֵשׁ מִתַּחַת לַגִּיגִית

קָפְצָה, דָּעֲכָה, הִתְלַבְּתָה.

הַיֶּלֶד בָּכָה תַמְרוּרִים.

הָאִשָּׁה טִפְּלָה בַכְּבָסִים.

הָרֵי יְרוּשָׁלַיִם הִבְהִיקוּ צְחִיחִים

מִבַּעַדד לְמִפְלְשֵׁי הָעֲרָפֶל.

הִמְשַׁכְתִּי דַרְכִּי.

בְּכִי הַיֶּלֶד לְאָזְנַי כְּבָר לֹא הִגִּיעַ.

הָרוּחַ בִּדְּרָה שׁוּלֵי מְעִילִי,

הָרוּחַ הָמְתָה, סָעֲרָה,

אַךְ גַּם יִלְלַת הָרוּחַ לֹא הִגִּיעָה לְאָזְנַי.

אֲנִי רַק שָׁמַעְתִּי:

"יְהוּדִי אֵינוֹ הוֹלֵךְ לְאִבּוּד,

אֵין יְהוּדִי הוֹלֵךְ לְאִבּוּד…"

ערב שבועות, תש"ט

---

[איני יודע, אם זה היה בלילה אחד]

מאת

דוד שמעוני

אֵינִי יוֹדֵעַ, אִם זֶה הָיָה בְלַיְלָה אֶחָד

אוֹ בְכַמָּה לֵילוֹת,

אֲבָל כֻּלָּם בָּאוּ אֶל עֶרֶשׂ דָּוְיִי,

גַּם אֵלֶּה, שֶׁמִּזְּמַן כְּבָר נִמְחוּ מִמֹּחִי

הֶהָמוּם וְהַקּוֹדֵחַ.

בָּא עֵץ הַדֻּבְדְּבָנִים הֶעָבֹת,

שֶׁבְּסֵתֶר סִבְכוֹ הָיִיתִי מִתְחַבֵּא מֵעֵין כֹּל,

כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן־עֵדֶן,

בִּימֵי תַמּוּז לוֹהֲטִים

מַקְשִׁיב לְצִיּוּץ צִפֳּרִים בָּעֲנָפִים,

גּוֹמֵעַ אֶת תְּכֵלֶת הַשַּׁחַק מִבַּעַד לְיֶרֶק הֶעָלִים

וּמִזְּמַן לִזְמַן, כִּלְאַחַר יָד, מֵיטִיב אֶת לִבִּי

בְּדֻבְדְּבָן עֲסִיסִי.

בָּא הַלַּיְלָה הַקֵּיצִי,

בּוֹ בַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה יָשַׁנְתִּי תַחַת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם

בְּגַן הַפֵּרוֹת שֶׁל סָבָא,

וַאֲנִי עוֹדֶנִּי נַעַר,

עִם כָּל חֲלוֹמוֹתָיו־הֲזָיוֹתָיו שֶׁל נַעַר –

בָּא עִם כָּל כּוֹכָבָיו וּטְלָלָיו וְרִשְׁרוּשָׁיו

וְעִם כָּל חֲלוֹמוֹתָיו־הֲזָיוֹתָיו שֶׁל נַעַר…

בָּאָה אַפְלוּלִית לִפְנוֹת־בֹּקֶר בַּיַּעַר הַמֻּשְׁלָג

בִּקְצֵה הַכְּפָר הַגּוֹיִי,

עֵת תַּלְמִידַי עוֹד יְשֵׁנִים שֵׁנָה עֲרֵבָה

וַאֲני הַמּוֹרֶה הַכְּפָרִי בֶן הַיּוּד־חֵית

מְנַצֵּל שָׁעָה זוֹ, שְׁעַת הַפְּנַאי,

לְטִיּוּל שֶׁל הִתְבּוֹדְדוּת עִם רָזֵי יַעַר חֹרֶף,

לְטִיּוּל שֶׁל הִתְיַחֲדוּת עִם כּוֹכְבֵי לִפְנוֹת־בֹּקֶר,

טִיּוּל שֶׁל טְבִילָה מְרַעְנֶנֶת וּמְקַדֶּשֶׁת,

טְבִילַת טֹהַר וָזֹךְ בְּאַפְלוּלִית לִפְנֵי בֹקֶר.

בָּא הָאִי הַקָּטָן, כֻּלּוֹ אִילָנוֹת וּפְרָחִים,

הָאִי הַקָּטָן בַּנָּהָר הַגָּדוֹל,

– אֵלָיו אָהַבְתִּי לָבוֹא בְסִירָתִי עִם דִּמְדּוּמֵי יוֹם קַיִץ,

וְלַחֲלוֹם בְּדִשְׁאוֹ, הַרְחֵק מֵאָדָם,

עַל עוֹלָמוֹת נִפְלָאִים, שֶׁהִזְדַּהֲרוּ לְעֵינַי

מִתּוֹךְ עִנְנֵי הַשְּׁקִיעָה.

לְכֻלָּם שָׁמַחְתִּי, לְכֻלָּם, לְכָל אוֹרְחַי,

אַךְ יוֹתֵר מִכֹּל הִרְטִיטוּ אֶת לִבִּי

עַרְפִלֵּי הָאָבִיב בִּלְבַב יַמִּים,

עַרְפִלִּים כְּחֻלִּים, שֶׁמִצְּפוּנוֹתֵיהֶם נִדְּפוּ

כָּל רֵיחוֹת הַנְּעוּרִים וְהַפְּרִיחָה,

כָּל יְגוֹנֵי וְגַעֲגוּעֵי הָאֲבִיבִים

כָּל יְגוֹנֵי וְגַעֲגוּעֵי אֲבִיבַי,

הַמְרַחֲפִים בְּוַדַּאי עוֹד אֵי־שָׁם

וּמְחַכִּים לִי בְּוַדַּאי עוֹד אֵי־שָׁם

בְּסֵתֶר עַרְפִלִּים כְּחֻלִּים

בִּלְבַב יַמִּים…

אדר תש"ט

---

בְּרֹן צִפֳּרִים

מאת

דוד שמעוני

למאיר רוּטברג

א

מִי אֶת מִי? הַאִם בַּרְקַאי

הוּא מֵעִיר הַצִּפֳּרִים?

אוֹ הַצִּפֳּרִים בְּשִׁיר

אֶת הַשַּׁחַר מְעִירִים?

אַפְלוּלִית עוֹד נְסוּכָה

בַּשְּׁחָקִים וּבָאֲוִיר.

אַךְ הוֹלֵךְ גּוֹבֵר הָרֹן

וַחֲלַל חַדְרִי מַחֲוִיר.

וַחֲלַל חַדְרִי מַחֲוִיר.

אַךְ עוֹד לֹא הֶאְדִּים קָדִים,

מֵאַחֲרֵי הַחַלּוֹנוֹת

עוֹד מִתְעַרְבְּלִים אֵדִים.

אַךְ מִתּוֹךְ הָעֲרָפֶל

צְלִיל בּוֹקֵעַ אַחֲרֵי צְלִיל,

מֵחִוְרוֹן הָעֲרָפֶל

מְפַכֶּה שִׁיר זֹךְ וָגִיל.

מָה אָבִיב זֶה מֵאָבִיב?

מַה שָּׁנָה זוֹ מִשָּׁנָה?

זֶה הַשֶּׁפַע מֵהֵיכָן,

שֶׁפַע עֶלֶס וּרְנָנָה?

אַף אֵיפֹה פֹּה מִתְאַכְסֵן

כָּל הֲמוֹן פּוֹצְחֵי הַשִּׁיר?

הֵן קְטַנָּה הִיא חֲצֵרִי,

זוֹ חָצֵר בִּרְחוֹב שֶׁל עִיר.

זוֹ חָצֵר בִּרְחוֹב שֶׁל עִיר,

כְּרָךְ צָפוּף, הוֹמֶה, צוֹעֵק;

זוֹ גִנָּה – אַרְבַּע אַמּוֹת,

אוֹ פָחוֹת אִם לְדַיֵּק.

שְׁנֵי עֵצִים, שְׁלשָׁה שִׂיחִים,

צֶמַח מְטַפֵּס עַל קִיר,

אַךְ כְּמֵעַלְפֵי גְרוֹנוֹת

בֶּאֱיָל זוֹרֵם הַשִּׁיר.

כְּמִתּוֹךְ אַלְפֵי גְרוֹנוֹת

צִפְצוּפִים וְסִלְסוּלִים…

מָה אָבִיב זֶה מֵאָבִיב?

מֵהֵיכָן זֶה יָם צְלִילִים?

מִגַּלָּיו לִבִּי מוּצָף,

מִדָּכְיוֹ לִבִּי מֻרְטָט…

מָה אָבִיב זֶה מֵאָבִיב,

זֶה אָבִיב שֶׁל שְׁנַת תָּשָׁ"ט?

הֲלִכְבוֹד הָעַצְמָאוּת,

שִׂיא פְּלָאָיו שֶׁל יִשְׂרָאֵל,

עַם עָצוּם שֶׁל זַמָּרִים

הֵנָּה בָא וַיִּקָּהֵל?

אוֹ אוּלַי לָהֶם נוֹדַע,

כִּי אֲנִי אֶל עֶרֶשׂ־דְּוָי

כְּבָר יָמִים רַבִּים אָסוּר

וַיִּוָּעֲדוּ אֵלַי,

אֶל יְדִיד, שֶׁמִּתָּמִיד

בְּכָל לֵב אוֹתָם אָהַב,

לְרַעְנֵן בְּרִנּוּנָם

אֶת מֹחִי הַמְשֻׁלְהָב?

כֵּן! וַדַּאי! הֵן הִכַּרְתִּים!

הֵן הַלָּלוּ הֵם נִינִים

שֶׁל אוֹתָם זְמִירֵי הַחֵן

בִּלְבִּילִים וְעֶפְרוֹנִים,

סְנוּנִיּוֹת וְחִמְרִיּוֹת,

בְּנֵי חוֹחִית וּבְנוֹת חוּגָה

מִשְׁפָּחָה מְפֹאָרָה,

נִמְרָצָה וַעֲנֻגָּה

מֵעִם שְׂפַת יָם גִּינוֹסַר,

מִכִּנֶּרֶת הַנִּפְלָאת,

שֶׁבְּבֹקֶר־רָז אֶחָד

עוֹד בְּעַרְפִּלִּים מוּלָט,

טֶרֶם הַחַמָּה תָנֵץ

הִקְבִּילַתְנִי בְשִׁירָה

רְווּיָה נִחוּשׁ־שְׂמָחוֹת,

עַלִּיזָה וְאַדִּירָה…

בֹּקֶר רָז… אָמְנָם מֵאָז

גָּזוּ כְבָר עַשְׂרוֹת שָׁנִים,

אַךְ בְּעֶצֶם תֻּמָּתָם

עוֹד חַיִּים בִּי הָרְנָנִים.

וְיוֹם יוֹם בִּשְׁעַת הַדְּמִי

שֶׁלִּפְנֵי הָנֵץ חַמָּה,

עֵת רִנַּת הַצִּפֳּרִים

הַשְּׂמֵחָה וְהַתַּמָּה

כִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית זַכָּה

מִתְנַגֶּנֶת בְּאָזְנַי,

הַכִּנֶּרֶת בְּיָפְיָהּ

מִתְיַצֶּבֶת לְפָנַי,

וְעָצְבִּי כְּמוֹ נָמַס,

וְסִבְלִי כְּמוֹ הוּסַר,

וּמֵעֶרֶשׂ דְּוָי אָעוּף

אֶל חוֹפֵי יָם גִּינוֹסַר…

ב

הֲתִזְכֹּר, מֵאִיר? הַיָּם

הִתְפַּנֵּק עוֹד בַּתְּנוּמָה.

עֲרָפֶל חִוֵּר־כְּחַלְחַל

עֲטָפוֹ כְהִינוּמָה.

חִוָּרוֹן וְדוּמִיָּה

בַּשָּׂדוֹת וּבַמְּרוֹמִים,

רַק שִׁפְעַת הַטַּל זוֹרְחָה,

נוֹצְצָה כְיַהֲלוֹמִים.

מִי יִמְנֶה אַבְנֵי הַחֵן

עַל שָׂדוֹת וַאֲפָרִים?

נִצְנוּצִים וְשִׁלְהוּבִים

מֵהַיָּם עַד הֶהָרִים.

וְעִם כָּל שַׁעֲטַת פַּרְסָה

שֶׁל סוּסֵינוּ הַקַּלִּים

כָּל גִּבְעוֹל זִקִּים הִתִּיז,

הֱצִיפָנוּ בִטְלָלִים.

הַשּׁוֹמֵר שֶׁל הַשָּׂדוֹת

אָז הָיִיתָ בַּחַוָּה,

וּמַכְנִיס־אוֹרְחִים חָבִיב

הִזְמַנְתַּנִי לִרְכִיבָה.

זֶה הָיָה אָבִיב רִאשׁוֹן

לִי עַל זֹאת הָאֲדָמָה –

וְצָעִיר, רַעֲנָן, חָדָשׁ

לִי כָל הָעוֹלָם נִדְמָה.

גַּם כִּנֶּרֶת, יָם קָדוּם,

הֶעָטוּף צְעִיף שֵׂיבָה,

לִי נִדְמָה חָדָשׁ, צָעִיר

כְּכִנֶּרֶת הַחַוָּה,

כְּאוֹתוֹ צְרִיף עֵץ מַבְהִיק,

עוֹד בְּלִי גַג, רַק זֶה הוּקַם

שֶׁעַל רִצְפָּתוֹ הַלֵּיל

בִּי חֲלוֹם נִפְלָא נִרְקַם.

רַק אַתָּה, פָּרָשׁ חָסֹן,

טָס בַּלֵּיל לְלֹא תְנוּמָה.

לִי נִרְאֵיתָ סֵמֶל חַי

שֶׁל תִּפְאֶרֶת־עֹז קְדוּמָה…

עוֹד דְּמָמָה בִמְלוֹא הַיְקוּם,

רַק שַׁעֲטַת פַּרְסוֹת סוּסִים.

עוֹד דְּמָמָה, רַק הַדְּשָׁאִים

לוֹאֲטִים סוֹדוֹת כְּמוּסִים.

אַךְ הִנֵּה צִיּוּץ בּוֹדֵד

שֶׁל הִסּוּס וְשֶׁל תְּהִיָּה,

וְהִנֵּה שֵׁנִי, שְׁלִישִׁי

מַרְעִידִים הַדּוּמִיָּה.

וּכְאִלּוּ בְּבַת רֹאשׁ

נִפְרְצוּ כָּל הַסְּכָרִים,

וְשִׁטְפֵי־זִרְמֵי צְלִילִים

הִשְׁתַּפְּכוּ מֵעֲבָרִים.

מֵחֶבְיוֹן הָעֲשָׂבִים,

מִמְּרוֹמִים (עוֹד אַפְלוּלִים) –

צִיּוּצִים וְצִפְצוּפִים,

פִּצּוּחִים וְסִלְסוּלִים.

מַקְהֵלָה מָה אַדִּירָה

– אֵין מִסְפָּר לַזַּמָּרִים! –

מַקְהֵלָה מְגֻוָּנָה

מַרְעִימָה בַמִּסְתָּרִים.

וְהַשִּׁיר מָה עָז, מַה זַּךְ,

מָה רַעֲנָן וַאֲבִיבִי!

עַל עוֹלָם צָעִיר, חָדָשׁ,

שָׁר כָּל הָעוֹלָם סְבִיבִי.

עַל תִּקְווֹת אֲשֶׁר דֻּכְּאוּ

שֶׁתָּרֵמְנָה שׁוּב רֹאשָׁן:

עַל צִיָּה וַעֲרָבָה

שֶׁתִּפְרַחְנָה כַשּׁוֹשָׁן;

עַל הַדּוֹר יְעוּד־הָאוֹר,

אוֹר הַפְּדוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל,

דּוֹר קוֹרֵן מִזִּיו נֶעֱלָם,

זִיו צְחוֹקוֹ שֶׁל הַגּוֹאֵל…

\– \– \– \– \–

\– \– \– \– \–

\– \– \– \– \–

\– \– \– \– \–

מַה שֻּׁנֵּינוּ מִנִּי אָז

גַּם אַתָּה, גַּם אָנֹכִי…

סֵבֶל רַב אוֹתְךָ כָּפַף,

גַּם אֲנִי דָּלַל כֹּחִי.

שׁוּב אֵינְךָ פָּרָשׁ חָסֹן,

שׁוּב אֵינִי חוֹלֵם נִלְהָב,

וְהַלֵּב הַרְבֵּה שָׁכַח

מִכָּל מָה אֲשֶׁר אָהַב…

אַךְ חַיָּה אוֹתָהּ שִׁירָה!

וְתָמִיד מִדֵּי אֶשְׁמַע

סִלְסוּלֵי כַנְפֵי הָרֹן

טֶרֶם תַּעֲלֶה חַמָּה –

חִישׁ אֲנִי נִשָּׂא מִתּוֹךְ

גַּעְגּוּעִים וְאַהֲבָה

אֶל חוֹפֵי יָם גִּינוֹסַר,

אֶל כִּנֶּרֶת הַחַוָּה,

וּלְצִדְּךָ, פָּרָשׁ אַמִּיץ

עַל סוּסִי אֶדְהַר הַקַּל

אֶל עוֹלָם מוּצַף רִנָּה,

אֶל עוֹלָם שׁוֹפֵעַ טָל…

אייר־סיון תש"ט

---

הָאַלְמוֹנִי

מאת

דוד שמעוני

לזכרו היקר של גיסי נתן זלדס, שנתים למותו, מות גבּורים

צִפּוֹר צִיְּצָה. עוֹד לֹא עָלָה הַשַּׁחַר.

בְּלִי חִפָּזוֹן, כְּדַרְכְּךָ, גָּמַעְתָּ

אֶת הַחַמִּין. – "עַד צֵאת הַשַּׁיָּרָה

עוֹד יֵשׁ זְמַן רַב. וַדַּאי, חֲצִי שָׁעָה."

– כְּלוּם לֹא יִכְבַּד מִמֶּךָ הַמִּטְעָן?"

חִיַּכְתָּ: "הֵן בַּדֶרֶךְ בְּוַדַּאי

לֹא פַעַם אֶצְטָרֵךְ לֹא רַק לָשֵׂאת

אֶת הַמִּטְעָן, כִּי אִם גַּם לַהֲדֹף

אֶת הַמְּכוֹנִית… אֲבָל אֵין כְּלוּם בְּכָךְ…

סָלַלְתִּי בְּחַיַּי הַרְבֵּה כְבִישִׁים

נוֹחִים וַחֲלָקִים… אֲבָל כְּבִישׁ בּוּרְמָה,

שׁוֹבֵר הָעֲצָמוֹת, יָקָר לִי מִכֻּלָּם.

וְאִם כִּי לֹא הִסְפַּקְתִּי בִּשְׁלשָׁה יָמִים

לִשְׁטֹף כָּל הָאָבָק, שֶׁבִּי דָבַק

בַּכְּבִישׁ הַזֶּה מַחֲלִיץ הָעֲצָמוֹת,

הֲרֵי גְדוֹלָה הַזְּכוּת אֲשֶׁר זָכִיתִי

בּוֹ לַעֲבֹר מִירוּשָׁלַיִם הֵנָּה…

הַרְבֵּה שָׁמַעְתִּי בָּעֶמְדָּה שֶׁלִּי

עַל דְּבַר כְּבִישׁ בּוּרְמָה סִפּוּרִים צוֹדִים,

אֲבָל בָּטוּחַ לֹא הָיִיתִי כְלָל

כִּי גַם זָכֹה אֶזְכֶּה אוֹתוֹ לִרְאוֹת.

הֵן בָּעֶמְדָּה, צָמוּד מַמָּשׁ אֵלַי

עָמַד רֵעִי, עֵת חֲלָפוֹ הַקֶּלַע,

עַד כִּי נִדְמָה לִי, שֶׁאֲנִי נִפְגַּעְתִּי…

הַלָּה בַּכְּבִישׁ הַזֶּה כְּבָר לֹא יַעֲבֹר…

וּבְכֵן, הֱיֵה שָׁלוֹם! צָרִיךְ לָזוּז…

וְהָאֱמֶת אַגִּיד, כִּי מֵעוֹלָם

לֹא הִתְגַּעְגַּעְתִּי כָךְ לִירוּשָׁלַיִם

כְּמוֹ בִּשְׁלשֶׁת הַיָּמִים הָאֵלֶּה

אֲשֶׁר עָשִׂיתִי פֹּה, בְּתֵל־אָבִיב.

הֲלֹא תַכִּיר אוֹתִי… רָחוֹק אֲנִי

מֵהִשְׁתַּפְּכוּת הַנֶּפֶשׁ. גַּם גִּילִי

אֵינֶנּוּ כְבָר גִּיל הַהִתְאַהֲבוּת,

אַךְ מְאֹהָב אֲנִי כָעֵת בִּירוּשָׁלַיִם

הַמְרֻטָּשָׁה, הַמְרֻפָּשָׁה וְהָרְעֵבָה

כְּמוֹ שֶׁלֹּא הָיִיתִי מִיָּמַי…

וּבְכֵן, שָׁלוֹם! אָשׁוּבָה לְבָתַּי…"

– בָּתֶּיךָ? מַה פֵּרוּשׁ? – וְאָז צָחַקְתָּ

מִתּוֹךְ בְּדִיחוּת הַדַּעַת: "הָעֶמְדָּה

בֵּיתִי הִיא הַשֵּׁנִי… בָּהּ אֲבַלֶּה

אֶת רֹב זְמַנִּי… אַגַּב מְאֹד נִקְשַׁרְתִּי

לַאֲנָשַׁי. הָיָה לְךָ כְּדַאי

שֶׁתַּכִּירֵם… רֻבָּם קְשִׁישִים,

פְּקִידִים וּפוֹעֲלִים, גַּם חֶנְוָנִים,

מֵהֶם גַּם בְּנֵי הָעִיר הָעַתִּיקָה,

כֻּלָּם אַנְשֵׁי חֻלִּין לִכְאוֹרָה,

טְרוּדִים, שְׁקוּעִים בְּדַאֲגוֹת יוֹם־יוֹם

אַךְ בַּמָּצוֹר וּבַמָּצוֹק כְאִלּוּ

בָּא הָרָזוֹן לֹא רַק בְּגוּפוֹתָם

כִּי אִם בְּכָל הַגּוּפָנִי שֶׁבָּם,

וְכָל הַיּוֹמְיוֹמִי, כָּל הַחָמְרִי,

כְּאִלּוּ הִתְנַדֵּף,

וּמַשֶּׁהוּ נֶאֱצָל וְרוּחָנִי

זוֹהֵר, לוֹהֵט לֹא רַק מֵעֵינֵיהֶם,

כִּי אִם מִיֵּשׁוּתָם כֻּלָּהּ,

וּזְכוּת לִי וְכָבוֹד, שֶׁהֵם רוֹאִים בִּי

לֹא מְפַקֵּד, כִּי אִם חָבֵר וָאָח…

הֶאֱרַכְתִּי בְשִׂיחָה… מִזְּמָן לֹא רְאִיתִיךָ…

שָׁלוֹם! לְהִתְרָאוֹת… לָחַצְתָּ אֶת יָדִי

וְאֶת הַשַּׂק, אֶת הַכָּבֵד טָעַנְתָּ

עַל שִׁכְמְךָ: צָרְכֵי מַכֹּלֶת

לִבְנֵי הַמִּשְׁפָחָה הַמֻּרְעָבִים.

לָחַצְתִּי אֶת יָדְךָ. מִלִּים מִפִּי נֶעְתָּקוּ.

מַדּוּעַ? לֹא אֵדַע, אֲבָל מֵהַמִּרְפֶּסֶת

הִבַּטְתִּי אַחֲרֶיךָ. עוֹד נִמְנֵם הָרְחוֹב

בַּדּוּמִיָּה אֲשֶׁר לִפְנוֹת הַבֹּקֶר.

רַק נְעָלֶיךָ הַכְּבֵדוֹת דָּפְקוּ

בְּכֹחַ עַל הַמַּדְרֵכָה,

וְאִם כִּי עַל גַּבְּךָ הֵעִיק מַשָּׂא כָבֵד

(לֹא זֶה רַק שֶׁל הַשַּׂק, כִּי אִם גַּם שֶׁל שָׁנִים,

חָמֵשׁ עַשְׂרוֹת שָׁנִים,

מֵהֶן רַבּוֹת־הָאוֹר, מֵהֶן כִּבְדוֹת הַסֵּבֶל)

הָיְתָה צְעִידָתְךָ עַזָּה וּמְאֻשֶּׁשֶׁת

וְאִם כִּי לֹא קַלָּה… הִבַּטְתִּי אַחֲרֶיךָ

וּפָרָשַׁת חַיִּים פְּשׁוּטָה וְגַם סְבוּכָה

(פְּשׁוּטָה מִלְּבַר, לְפִי קְטָעִים מִסִּפּוּרֶיךָ

הַמִּתְלַוִּים בִּצְחוֹק, וַעֲשִׁירַת־צְלִילִים

לְפִי הַהֵד, אֲשֶׁר בְּהִדּוֹמְךָ רִטֵּט)

נָגוֹלָה לְפָנָי: בַּעֲיָרָה חַי יֶלֶד

עַלִּיז, יָפֶה, שׁוֹבָב, שִׂמְחַת הַמִּשְׁפָּחָה.

אַךְ אֲרֻחַת־הַבֹּקֶר אֵין הָאֵם מַגֶּשֶׁת

כָּל עוֹד לֹא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית מֵרֹאשׁ עַד סוֹף.

"וְתֵאָבוֹן, בָּרוּךְ־הַשֵּׁם, אֵינוֹ חָסֵר.

הֲיִפָּלֵא, אֵפוֹא, כִּי אֶת כָּל הַסִּדּוּר

יָדַעְתִּי בְעַל־פֶּה בְּיַלְדוּתִי?"

אֲבָל אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ גַּעְגּוּעִים

אֶל אֶרֶץ הָאָבוֹת הַמֻּפְלָאָה

גֻּנְּבוּ אֶל לֵב הַנַּעַר הָעַלִּיז?

לֹא צִיּוֹנִי הָאָב וְלֹא הָאֵם,

אֲבָל נוֹדַע לַנַּעַר הָעַלִּיז

כִּי עִיר צְחֹרָה, יָפָה וְעַלִּיזָה

הוֹלֶכֶת וְנִבְנֵית עַל שְׂפַת הַיָּם

לְיַד יָפוֹ הָעִיר שֶׁבַּתַּנַּךְ,

וְכִי גַם מִדְרָשָׁה, גִּמְנַסִּיָּה בְּלֹעַז,

וְ“הֶרְצְלִיָּה” שְׁמָהּ צוֹמְחָה עַל הַחוֹלוֹת

שֶׁל תֵּל־אָבִיב, הָעִיר הַחֲדָשָׁה.

וְאִם מֻתָּר הָיָה לְאִישׁ קָדוֹשׁ, נָבִיא,

לִבְרֹחַ מִיָּפוֹ תַּרְשִׁישָׁה,

הַלְמַאי יִהְיֶה אָסוּר לְנַעַר יְהוּדִי

אֲשֶׁר לִבּוֹ יוֹצֵא לְאֶרֶץ אֲבוֹתָיו,

מֵהַגָּלוּת לִבְרֹחַ תֵּל־אָבִיבָה?

– – וְהַשָּׁנִים חוֹלְפוֹת. הַנַּעַר – עֶלֶם,

עַל לֹבֶן הַחוֹלוֹת שֶׁל תֵּל־אָבִיב

נִפְרַשׂ לְפֶתַע צֵל מַטִּיל אֵימִים,

צֵל אֶבְרוֹתָיו שֶׁל עַיִט דּוֹרְסָנִי:

מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה.

מִתֵּל־אָבִיב לְקוֹשְׂטָא, אִמּוּנִים.

הַגִּמְנַזִּיסְטָן – קְצִין־צָבָא טוּרְקִי.

וְשׁוּב אַחֲרֵי שָׁנִים שֶׁל נְדוּדִים

הָאָרֶץ הַנִּכְסֶפֶת – הַמּוֹלֶדֶת.

מַעְדֵּר וָאֵת. אֲבָל בְּהִדָּרְשׁוֹ –

רוֹבֶה וָסוּס. שׁוֹמֵר בִּשְׂדוֹת גָּלִיל.

כְּבָר לֹא אוֹתוֹ הָעֶלֶם הָעַלִּיז.

עוֹד עוּל־יָמִים, אַךְ כְּבָר הִרְצִין מְאֹד.

מָתוּן. שָׁקֵט. קוֹלוֹ אֵינוֹ הוֹלֵךְ…

אַךְ שְׂדוֹת תֵּל־חַי, אַךְ שְׂדוֹת כְּפָר גִּלְעָדִי

יָעִידוּ, כִּי בְיּוֹם מַסָּה

עָמַד אֵיתָן עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה – – –

– – – הַאִם הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אָהַב,

מוֹרַת הַמּוֹשָׁבָה הַנִּדָּחָה

שֶׁבַּגָּלִיל (הוּא שָׁם הָיָה שׁוֹמֵר)

בְּחִיּוּכָהּ הַטּוֹב רָמְזָה לוֹ

לָשֶׁבֶת עַל סַפְסַל הַלִּמּוּדִים,

אוֹ גַם בְּלִי עִדּוּדָהּ הִתְעוֹרְרוּ בוֹ

אַחֲרֵי הַרְבֵּה שְׁנוֹת מִלְחָמָה וּנְדוֹד

הַגַּעְגּוּעִים לָדַעַת וּלְהַשְׂכִּיל?

אִם כָּךְ אוֹ כָךְ – אֲבָל לָמַד־הִתְמִיד

מִתּוֹךְ מַחְסוֹר וָעֹנִי, פַּת בַּמֶּלַח,

אַךְ גַּם מִתּוֹךְ חִיּוּךְ מְשׁוֹבֵב־נֶפֶשׁ

שֶׁל רַעְיָתוֹ, תּוֹמֶכֶת גּוֹרָלוֹ –

וּכְבָר הִנֵּהוּ מְהַנְדֵּס־סוֹלֵל.

הַרְבֵּה דְרָכִים נָאוֹת וַחֲלָקוֹת

סָלַל בָּאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה,

אֲבָל דַּרְכּוֹ שֶׁלּוֹ, יְשַׁר־הַדֶּרֶךְ,

הָהּ, לֹא בַשּׁוֹשַׁנִּים הָיְתָה סוּגָה…

חֻצְפָּה וַחֲנֻפָּה – שְׁתֵּי אֲחָיוֹת,

וְתוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ שְׁתֵּיהֶן.

נִדְחָק וְלֹא דוֹחֵק, נֶעֱלָב וְלֹא עוֹלֵב –

לֹא פַעַם יְגוֹנִים הָיוּ מְנָת חֶלְקוֹ,

אַךְ לֹא עָבְרָה תְלֻנָּה אֶת דַּל שְׂפָתָיו.

לְהֶפֶךְ עוֹד בֵּרַךְ אֶת גּוֹרָלוֹ

כִּי בְזֵעַת אַפּוֹ הֵבִיא לַחְמוֹ,

וְכִי עָלָה לוֹ לְגַדֵּל בָּנִים

גַּם לַתּוֹרָה, גַּם לְמַעֲשִׂים טוֹבִים…

גַּם לְמַעֲשִׂים טוֹבִים… הֵרִיעַ הַשּׁוֹפָר…

הַאִם זֶה שׁוֹפָרוֹ שֶׁל הַמָּשִׁיחַ?

עַל כָּל פָּנִים קָרְבוּ חֶבְלֵי מָשִׁיחַ…

– אֵיפֹה הַבֵּן? – בָּרוּךְ הַשֵּׁם, נִלְחָם!…

– הֵיכָן הַבַּת? – גַּם הִיא בְּתַפְקִידִים!

– מַה שְּׁלוֹם אִמָּם? – "מוּבָן, לִבָּהּ יוֹצֵא

אֶל יְחִידָהּ וְאֶל יְחִידָתָהּ,

אַךְ חִיּוּכָהּ עוֹד מְלַבְלֵב כְּקֶדֶם,

וְגַם לֹא הֱנִיאַתְנִי אַף בְּרֶמֶז…

– מִמַּה? "הַאִם עֵת יְלָדַי בַּקְּרָב,

אֶהְיֶה אֲנִי נֶחְבָּא אֵל הַכֵּלִים?

וְאָנֹכִי הֵן מְנֻסֶּה מֵהֶם…

וְהָעֶמְדָּה, עָלֶיהָ אֲפַקֵּד

הִיא בּוֹאֲכָה הָעִיר הָעַתִּיקָה…"

הָרְחוֹב עוֹד מְנַמְנֵם, עוֹד מְנַצֵּל

צִנַּת־שַׁחֲרִית הָעֲרֵבָה

בְּטֶרֶם יִתְלַהֵט הַחֹם שֶׁל יוֹם תַּמּוּז.

רַק הִתְגַּבֵּר צִיּוּץ הַצִּפֳּרִים

וְהַמִּזְרָח הִוְרִיד. כְּבָר לֹא אֶשְׁמַע

אֶת הֹלֶם נְעָלֶיךָ הַכְּבֵדוֹת,

אַךְ עוֹד אֶרְאֶה גַבְּךָ טְעוּן־הַשַּׂק

וְקֶרֶן־שַׁחַר מְרַצְּדָה עָלָיו,

אֲבָל עֵינַי מְרֻתָּקוֹת דַּוְקָא

אֶל נְעָלֶיךָ הַכְּבֵדוֹת,

וּכְאִלּוּ הֵן חוֹזְרוֹת וּמְסַפְּרוֹת לִי

אֶת הַסִּפּוּר, לִי אֶמֶשׁ הִשְׁמַעְתּוֹ:

"בְּעֶמְדָּתִי הָיִיתִי. הִתְכּוֹנַנְתִּי

לָסוּר הַבַּיְתָה לְשָׁעָה קַלָּה,

חִכִּיתִי רַק עַד שֶׁיֶּחְשַׁךְ.

וּפֶתַע רַחַשׁ־לַחַשׁ מִסְּבִיבִי

וּמִישֶׁהוּ לוֹאֵט: "גַּם בְּנוֹ הוּא שָׁם…

– מָה הָעִנְיָן? – וּבְכֵן נוֹדַע לִי

כִּי קְרָב קָשֶׁה נִטַּשׁ עַל הֶהָרִים

וְכִי קָרוֹן גְּדוּשׁ חֲלָלִים

עוֹמֵד לְיַד בֵּית־הַחוֹלִים.

יוֹם לִפְנֵי כָךְ הַבַּיְתָה בָא הַבֵּן

מִ“יְּמִין משֶׁה”, נֶחְפָּז מְאֹד, נִרְגָּשׁ

(הָיִיתִי בְמִקְרֶה גַּם אָנֹכִי

אוֹתָהּ שָׁעָה בַּבָּיִת)

וּמְחַפֵּשׂ לוֹ נַעֲלַיִם,

שֶׁכֵּן שֶׁלּוֹ מְאֹד מְרֻפָּטוֹת.

הֵבַנְתִּי כִּי עָלָיו לָצֵאת לַדֶּרֶךְ.

וּבְלִי לַחֲקֹר וּבְלִי לִדְרשׁ

(גַּם לֹא רָצִיתִי שֶׁיַּגִּיעַ שֶׁמֶץ

מֵהָעִנְיָן לָאֵם הַמֻּדְאָגָה)

חָלַצְתִּי נְעָלַי הַחֲדָשׁוֹת,

אָמְנָם מְאֹד כְּבֵדוֹת, אַךְ חֲזָקוֹת

( הַלָּלוּ, שֶׁכָּעֵת הֵן עַל רַגְלַי)

וָאֶמְסְרֵם לוֹ: "קַח! בְּעֶמְדָּתִי

טוֹבוֹת לִי גַם שֶׁלְּךָ, הַמְרֻפָּטוֹת,

וּכְשֶׁתָּשׁוּב נַעֲשֶׂה שׁוּב חֲלִיפִין".

הֶחְשִׁיךְ בֵּינְתַיִם וָאֵצֵא

מֵהָעֶמְדָּה. אֲבָל לֹא לְבֵיתִי.

כִּי אִם אֶל קְרוֹן הַחֲלָלִים

אֲבָל בָּדַקְתִּי לֹא אֶת הַפָּנִים

(פָּחַדְתִּי? אוֹ מִסִּבָּה אַחֶרֶת?),

כִּי אִם אֶת נַעֲלֵי הַהֲרוּגִים.

אַךְ נְעָלַי שֶׁלִּי שָׁם לֹא רָאִיתִי…

שָׂמַחְתִּי? בְּוַדַּאי… כְּאִלּוּ הַר

נָגֹל מֵעַל לִבִּי… אֲבָל מִיָּד

כְּאִלּוּ הַר שֵׁנִי עָלָיו נִתְלַל,

אוּלַי כָּבֵד מִן הָרִאשׁוֹן,

הַר שֶׁל כְּלִמָּה… הַאִם כָּל אֵלֶּה

אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם לֹא נְעָלַי,

הַאִם כָּל אֵלֶּה לֹא בָנִים הֵם לִי?

הָהּ, לוּ יָכֹלְתִּי אָז לִבְכּוֹת,

כִּי אָז אוּלַי הַמַּעֲמָסָה הוּקַלָּה,

אַךְ מַעְיַן דְּמָעַי נִסְתַּם…

עַל כָּל פָּנִים, רָצִיתִי כְבָר לֹא פַעַם

לְהִפָּטֵר מֵהַנְּעָלִים הָאֵלֶּה.

מִזְּמַן אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה לִי מִשּׁוּם־מָה

נַעֲשָׂה בָהֶן לֹא נוֹחַ… אַךְ דַּוְקָא

מִפְּנֵי אֲשֶׁר לֹא נוֹח לִי בָהֶן

אֵינִי יָכוֹל מֵהֶן לְהִפָּטֵר…"

הִתְחִילָה מְנַשֶּׁבֶת רוּחַ יָם.

הָרְחוֹב מֵקִיץ. עוֹבְרִים שָׁבִים

כְּבָר לִרְגָעִים יַסְתִּירוּ מֵעֵינַי

גַּבְּךָ טְעוּן־הַשַּׂק,

אֲבָל כְּרֶגַע יְנַצְנֵץ שֵׁנִית

וְשׁוּב עֵינִי אֵלָיו נִצְמֶדֶת.

אָמְנָם לְעֵת־עַתָּה הַקְּרָב פָּסַק

וְגַּם בִּירוּשָׁלַיִם הֲפוּגָה,

אֲבָל אַתָּה חוֹזֵר לְעֶמְדָּתְךָ,

אֲשֶׁר יוֹם־יוֹם עָלֶיהָ הָאוֹיֵב

מֵהַחוֹמָה לוֹטֵשׁ עֵינָיו,

לוֹטֵשׁ עֵינָיו וְגַם מַמְטִיר חִצָּיו…

אָכֵן בִּנְפֹל הָעִיר הָעַתִּיקָה

וְעִם שְׂרִידֵי לוֹחֲמֶיהָ הָעַזִּים

הָלַךְ בַּשְּׁבִי גַם יְחִידְךָ, פָּצוּעַ,

רָמַז לְךָ מִי שֶׁרָמַז:

אוּלַי כְּדַאי שֶׁתִּמָּלֵךְ

בְּדַעְתְּךָ… – אוּלַי כְּדַאי

שֶׁתִּשְׁתַּחְרֵר… הֵן בְּגִילְךָ

פָּטוּר אַתָּה בִכְלָל… לֹא כָּל שֶׁכֵּן

בְּאֵלֶּה הַמְּסִבּוֹת… הֲלֹא הַמִּסְכֵּנָה –

הַחֲרָדָה מְכַרְסְמָה אוֹתָהּ…

גַּם לִיחִידָהּ וְגַם לְבַעְלָהּ…"

אֲבָל אַתָּה עָנִיתָ בְּנִיחוּתָא:

"בַּרְנַשׁ שֶׁכְּמוֹתְךָ! עַד שֶׁאַתָּה

יוֹעֵץ לִי בְּדַעְתִּי לְהִמָּלֵךְ,

אוּלַי מוּטָב שֶׁתְּאַוְרֵר מִקֹּדֶם

אֶת כְּלֵי הַמַּחְשָׁבָה שֶׁלְךָ…

הַגַּע בְּעַצְמְךָ: אִם בְּנִי נִשְׁבָּה –

הֵן פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל הַדָּבָר

שֶׁצְּבַא הַהֲגָנָה הִפְסִיד חַיָּל,

וּבְכֵן לַעֲשִׁירוּת דַּעְתְּךָ

עָלַי עוֹד לְהַכְפִּיל אֶת הַהֶפְסֵד?

וְשֶׁמָּא הַנָּכוֹן הוּא רַק הַהֶפֶךְ,

וּמֵעַתָּה עָלַי שׂוּמָה

אֶת כֹּחוֹתַי (דַּלִּים הֵם!) לְהַכְפִּיל?

אָמְנָם אֲשֶׁר לָאֵם… כְּלוּם נֶעֱלַם מִמֶּנִּי?

אֲבָל אֵיפֹה עַתָּה בְּיִשְׂרָאֵל

אִשָּׁה וָאֵם

אֲשֶׁר לִבָּהּ לֹא יִתְבּוֹסֵס בַּדָּם?

אוּלָם מֻבְטַחְנִי, שֶׁגַּם הִיא תִשְׂמַח

עֵת מִשִּׁבְיוֹ יָשׁוּב הַבֵּן

וְאָנֹכִי אוּכַל לִטְפֹחַ עַל גַּבּוֹ

בַּחֲבֵרוּת וּבְפַשְׁטוּת

לְלֹא בוּשָׁה…"

אֲבָל הִנֵּה מֵאַחֲרֵי זָוִית

לְפֶתַע נֶעֱלַמְתָּ, וְלַשָּׁוְא

עֵינִי עוֹד מְחַפֶּשֶׂת אֶת גַּבְּךָ…

הָהּ, שׁוּב כְּבָר לֹא אֶרְאֶנּוּ לְעוֹלָם…

הָהּ, שׁוּב כְּבָר לֹא אֶרְאֶה לְעוֹלָמִים

הַגַּב טָעוּן מַשָּׂא לַעֲיֵפָה

שֶׁל אִישׁ זָקוּף, אַמִּיץ, הוֹלֵךְ קָדִימָה,

וּצְחוֹק עַל פִּיו גַּם עֵת הַגַּב נִפְרָךְ…

הָהּ, מֵאוֹתוֹ הַבֹּקֶר בּוֹ נִפְרַדְנוּ

שְׁבוּעַיִם רַק עָבְרוּ – וַיִּמְצָאֶךָ

כַּדּוּר הַצָּר… בְּעֶמְדָּתְךָ נָפַלְתָּ.

עַל מִשְׁמָרְךָ. שָׁב מִשִׁבְיוֹ הַבֵּן.

אַךְ עַל גַּבּוֹ לִטְפֹּחַ לֹא זָכִיתָ

בַּחֲבֵרוּת וּבְפַשְׁטוּת…

תמוז תש"י

---

נִבְדֹּק אֶת הֶחָמֵץ

מאת

דוד שמעוני

נִבְדֹּק אֶת הֶחָמֵץ, נִבְדֹּקָה!

אַךְ לֹא לָאוֹר הַדַּל שֵׁל נֵר,

כִּי אִם לְאוֹר הַיּוֹם מוּצַף הַנֹּגַהּ,

עֲטוּר הַקֶּסֶם וְהַפְּאֵר,

הֲיֵשׁ עוֹד אוֹר כָּאוֹר שֶׁהֱצִיפָנוּ?

הֲיֵשׁ דּוֹמֶה לְזֹהַר הַחֵרוּת,

אֵלָיו עַד כְּלוֹת הַנֶּפֶשׁ הִתְגַּעְגַּעְנוּ

מִתְּהוֹם הַדְּוָי שֶׁל נֵכֶר וְגֵרוּת?

וְאֵיךְ נִפְגּשׁ אֶת זֶה יוֹם הַתּוֹחֶלֶת,

אֵלָיו בִּרְתֵת צִפָּה כָל דּוֹר וָדוֹר –

אֵיךְ נִפְגְּשׁוּ בְּנֶפֶשׁ מְגֹאֶלֶת

בְּכָל חָמֵץ וְכָל שְׂאוֹר?

נִבְדֹּק אֶת הֶחָמֵץ וּנְבַעֲרֶנּוּ

מִכָּל מְקוֹם מַחְבּוֹא בָעֵר הֵיטֵב,

עַד כִּי שָׂרִיד לֹא יִשָׁאֵר מִמֶּנּוּ

בַּעֲלִיָּה וּבְמַרְתֵּף…

כִּי לֹא רַק עַל מַרְתֵּף נוֹפֵל הַחֶשֶׁד –

אֲהָהּ! גַּם בִּמְרוֹמֵי הָעֲלִיָּה

לֹא מְעַטִּים הֵם פֵּרוּרֵי מַחְמֶצֶת,

כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא.

לֹא רַק בַּאֲפֵלַת מַרְתֵּף, בַּסֵּתֶר,

חָמֵץ עָבֵשׁ נָקִיק וָחוֹר יִרְפֹּד:

הָהּ, לֹא מְעַט בְּנֵי־עֲלִיָּה, בְּנֵי־יֶתֶר,

גַּם בָּם דָּבַק שְׂאוֹר לְלֹא הַרְפּוֹת…

"אַחְוַת־עוֹלָם! שְׁלוֹם־עַד! – סִסְמַת תִּפְאֶרֶת!

מַה תְּצַלְצֵל בְּלַהַט וּבְעֹז!

אֲבָל מֵאַיִן זוֹ שִׂנְאָה מַמְאֶרֶת

אֲשֶׁר תַּדְלִיק עֵינָיו שֶׁל הַכָּרוֹז?

זְרוֹעוֹת עוֹלָם בְּאַהֲבָה נַחְבֹּקָה –

יַד אָח נִדְחֶה וּלְחֵרֶם נְדוּנוֹ…

נִשְׂטֹם אֶת הֶעָמִית וְשֵׁן נַחְרֹקָה

אִם לֹא כְנִגּוּנֵנוּ נִגּוּנוֹ…

לַדְּרוֹר נָשִׁיר, לַקּוֹמְמוּת נָרִיעַ,

לְעַצְמָאוּת נָרֹן בִּמְלֹא גָרוֹן;

אַךְ עַצְמוּתֵנוּ בְּנָקֵל נַכְרִיעַ,

וּלְכָל נֵכָר נִקֹּד בְּשִׁכָּרוֹן.

וּמִי יְתַן עֱזוּז הִתְפַּעֲלוּתֵנוּ

( וּמְאֹד כֵּנָה הִיא זֹאת הִתְפַּעֲלוּת!)

מִמִּפְעֲלוֹת הַהוֹד שֶׁל גִּבּוֹרֵינוּ

אֲשֶׁר הַכֹּל נָתְנוּ בִּשְׁבִיל הַפְּדוּת…

אֲבָל עֵת לְבַצֵּר פָּעֳלֵי הַפֶּלֶא

שֶׁל הָעַזִּים גַּם אָנוּ נִתָּבַע –

הַאם אֲזַי לֹא נִתְלוֹנֵן בַּשֶּׁלִי

עַל כָּל מַאֲמָץ, עַל כָּל מִלּוּי חוֹבָה?

נִבְדֹּק אֶת הֶחָמֵץ, נִבְדֹּקָה!

אַךְ לֹא לָאוֹר הַדַּל שֵׁל נֵר,

כִּי אִם לְאוֹר הַיּוֹם מוּצַף הַנֹּגַהּ,

עֲטוּר הַקֶּסֶם וְהַפְּאֵר,

וּלְאוֹר הַיְקוֹד שֶׁל דְּמֵי כָל מְעֻנֵּינוּ,

וּלְאוֹר חֲזוֹן הַדְּרוֹר שֶׁל דּוֹר וָדוֹר,

וּלְאוֹר הַלֵּב (הֵן חַי עוֹד מַצְפּוּנֵנוּ!)

נִבְדֹּק אֶת הֶחָמֵץ וּנְבַעֲרֶנּוּ

מִכָּל מְקוֹם מַחְבּוֹא, מִכָּל מִסְתּוֹר!

י“ג בניסן, תשי”א

---

שִׁיר עַל אִישׁ מִזְדַּקֵּן

מאת

דוד שמעוני

א

וְאִישׁ אֶחָד, אֲשֶׁר קָרְבּוּ יָמָיו לִזְקֹן,

הָלַךְ קוֹדֵר וָשַׁח, וְעַנְנֵי יָגוֹן

הֶעֱמִיקוּ בְעֵינָיו וּבִלְבָבוֹ לִשְׁכֹּן.

אֵיךְ תְּכֵלֶת עֲנֻגָּה שֶׁל הָאָבִיב תּוּעַב?

שֶׁל שֶׁמֶשׁ־קַיִץ עַז אֵיכָה יוּעַם זָהָב?

אֵיךְ נֶפֶשׁ לֹא תִדְאַב לִגְנִיחוֹתָיו שֶׁל סְתָו?

וְכַאֲשֶׁר הִקְרִיב לִקְרַאת הַסְּתָו הַקַּר,

הָלְכוּ וְנִפְלְאוּ קְסָמָיו שֶׁל הֶעָבַר,

וּכְאֵב הַגַּעְגּוּעִים הָלַךְ בּוֹ וְגָבַר.

וּפַעַם בְּהָעִיק עָצְבּוֹ עָלָיו בְּלִי דַי

קָרָא בִמְרִי־שִׂיחוֹ: "שְׁמָעֵנִי, אֱלֹהַי,

חֲמֹל וְקַח נַפְשִׁי, אוֹ שְׁמֹר לִי נְעוּרַי!"

וְהַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁעַת רַחֲמִים. שָׁעָה

אֱלוֹהַּ לַנּוֹאָשׁ וּתְפִלָּתוֹ רָצָה.

אֲבָל יָדוּעַ, כִּי תְפִלָּה עוֹשָׂה מֶחֱצָה…

ב

שֵׁנִית דָּרְכָה בְאוֹן רַגְלוֹ שֶׁמָּעֲדָה,

הָרֹאשׁ אֲשֶׁר הִשְׁלִיג רַעֲמָה שְׁחוֹרָה עָדָה,

וְשׁוּב אֵשׁ רַעֲנַנָּה בָּעַיִן מְרַצְּדָה.

כָּל זִיו הָעֲלוּמִים וַהֲדָרָם עָלָיו.

שׁוֹתִים בְּנֵי הַנְּעוּרִים בְּצִמָּאוֹן מִלָּיו.

וּבְמַבְּטֵי עֶרְגָּה בַּת־חֵן אוֹתוֹ תְלַו.

בִּיקַר כָּל מַנְעַמָּיו הַחֶלֶד לוֹ קָסַם:

“מְזֹג נָא וְיֶעֱרַב, טְעַם נָא וִיבֻשַּׂם!”

אַךְ, הָהּ, בִּכְאֵב אָנוּשׁ לִבּוֹ קִרְבּוֹ כֻרְסַם.

אֲהָהּ, כָּל לִבְלוּבוֹ – לִבְלוּב הוּא מִבַּחוּץ…

רַק מְלַבְלֵב הַגֵּו, אֲבָל הַלֵּב מָחוּץ,

הַלֵּב זָקֵן, אָדִישׁ, וּבַחַיִּים יָקוּץ.

אָמְנָם כֹּחוֹ אִתּוֹ כְּמוֹ בִימֵי אִבּוֹ

לִגְמֹעַ חֶמֶר־פָּז מִתּוֹךְ גְּבִיעִים רִבּוֹא,

אַךְ שׁוּם שִׁקּוּי־פְּלָאִים אֵינוֹ מַצְמִיא לִבּוֹ…

בְּמַנְגִּינוֹת אֵין־סְפֹר תֵּבֵל אוֹמְרָה שִׁירָה,

אַךְ כְּלוֹעֵג לָרָשׁ לוֹ זֶה הַשִּׁיר נִרְאָה,

כָּל זֹאת שִׁפְעַת הַנּוֹי וְכָל זֹאת הַנְּהָרָה.

וּמֵעֶלְבּוֹן מֻרְתָּח הוּא לֵאלֹהִים צָעַק:

"אוֹ בְדָמִי שֵׁנִית צִמְאוֹן־הָעֹנֶג צַק,

אוֹ שְׁלֹף אֶת חַרְבְּךָ וְחוּט חַיַּי יִפְסַק!"

וְהַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁעַת רַחֲמִים. שָׁעָה

אֱלוֹהַּ לַנּוֹאָשׁ וּתְפִלָּתוֹ רָצָה.

אֲבָל יָדוּעַ, כִּי תְפִלָּה עוֹשָׂה מֶחֱצָה…

ג

וְשׁוּב יְפִי עוֹלָם אֶת לְבָבוֹ מַסְעִיר,

שָׁר הָעוֹלָם שִׁירוֹ, וְהוּא קוֹלֵט הַשִּׁיר,

כָּל צְלִיל עָנֹג אוֹ עַז, כָּל רַךְ וְכָל אַדִּיר.

וְשׁוּב בְּדִמְיוֹנוֹ זְרוֹעוֹת עוֹלָם חָבַק,

וְשׁוּב דָּמוֹ נִדְלַק לִקְרַאת כָּל מַאֲבָק,

מַה טּוֹב לְהִתְמוֹדֵד גַּם עִם מִכְשׁוֹל עֲנָק!

וְשׁוּב בִּלְשׁוֹן כָּל רָז תָּרֹן הָאַהֲבָה,

וְשׁוּב בְּצִמָּאוֹן יִסְפֹּג מִקְסַם נִיבָהּ,

נִשְׂרָף בְּלַהֲבָהּ, מֻחְיֶה בְּטַל זִיוָהּ.

אַךְ, הָהּ, כָּל לִבְלוּבוֹ – לִבְלוּב הוּא מִבִּפְנִים…

רַק מְלַבְלֵב הַלֵּב, אֲבָל הַגֵּו הִזְקִין,

הַגַּב כְּבָר הִתְכּוֹפֵף, הָרֹאשׁ כֻּלּוֹ מַלְבִּין.

אִם קִרְבָתָם שֶׁל בְּנֵי תִשְׁחֹרֶת יְבַקֵּשׁ

(מֵאֵשׁ עֲלוּמֵיהֶם בּוֹ לֹא פְחוּתָה הָאֵשׁ!)

הוּא רַק עֵין־תִּמָּהוֹן אוֹ עֵין־לִגְלוּג פּוֹגֵשׁ.

וְאִם עֶרְגּוֹן פְּלָאִים בַּת־חֵן בּוֹ עוֹרְרָה,

כֻּלּוֹ עוֹלֶה בָאֵשׁ, עוֹלֶה בַסְּעָרָה –

אֵיכָה הֶמְיַת נַפְשׁוֹ, גִּילָהּ עִם צַעֲרָהּ,

אֵיךְ לָהּ, לַנִּכְסָפָה, הֶמְיַת נַפְשׁוֹ יְגַל,

וְהוּא כָעֵץ בַּסְּתָו, עֲדִי־יַרְקוֹ נָשַׁל,

וְהִיא כֻלָּהּ אָבִיב, כֻּלָּהּ פְּרִיחָה וָטָל?

וְשׁוּב הוּא לֵאלֹהִים קָרָא מֵעצֶם דְּוָי:

"רַחֲמֵנִי, אֱלֹהַי! שׁוּב לֹא אַצִּיג שׁוּם תְּנַאי!

רַק אַל בִּי תְהָתֵל! הֵתַלְתָּ בִּי כְּבָר דָּי!"

ד

וְאָז קָרָה הַנֵּס. וְהַנֵּס הָיָה בְכָךְ

שֶׁלֹּא קָרָה שׁוּם נֵס: וְרָק לָאִישׁ הוּנַח,

וְשּׁוב לֹא הִתְאוֹנֵן, וְשׁוּב לֹא נֶאֱנַח.

הוּא לֹא נַעֲשָׂה צָעִיר. לְהֶפֶךְ: נִזְדַּקֵּן.

כְּשֵׁם שֶׁכָּל אָדָם וְלָאו דַּוְקָא מִסְכֵּן!)

אִם הֶאֱרִיךְ יָמִים, יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת כֵּן.

עִם יְצֻרֵי גֵווֹ רָפוּ גַם יְצָרָיו,

וּכְבָר לֹא אַכְזָרִי בֵּין גֵּו לַלֵּב הַקְּרָב,

וְלֹא יַכְאִיב זִכְרוֹן־עָבַר, אַךְ יֶעֱרַב.

כִּי נֹעַם מְעֻדָּן בְּלַחַשׁ זִכְרוֹנוֹת,

צְרוּפִים וּמְסֻנָּנִים בְּכוּר הַנִּסְיוֹנוֹת

(סְקִירָה לַגַּיְא מֵרֹם פְּסָגוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת).

אָכֵן הוּא נִזְדַּקֵּן, אַךְ לוֹ פִּתְאֹם הֻחְוַר,

כִּי כָל מַה שֶּׁסָּבַל מִגַּעְגּוּעֵי־עָבַר

אֵינוֹ אֶלָא עֲרַאי: סִבְלוֹת הַמַּעֲבָר.

שֶׁכֵּן מִדֵּי עֲבֹר אָדָם מִגִּיל אֶל גִּיל

יֻתְקַף יְגוֹן סְתָרִים, אַף יְנַחֵשׁ בְּחִיל:

מַה גִּיל חָדָשׁ יֵלֵד? לְאָן מוֹלִיךְ הַשְּׁבִיל?

לִימֵי יַלְדוּת זַכָּה הָעֶלֶם יִתְגַּעְגַּע,

וְאִישׁ בְּצָהֳרָיו יָשִׂיחַ בְּתוּגָה,

כִּי רַק בַּעֲלוּמָיו הָאשֶׁר לוֹ נָגַהּ.

אֲבָל אָדָם לְאַט לְאַט עַצְמוֹ מַרְגִּיל

לְאַכְסַנְיַת־חַיָּיו הַחֲדָשָׁה – לַגִּיל,

וּתְהִי לוֹ הָרְוָחָה, וְיֵשׁ כִּי גַם יָגִיל.

בָּרַעַשׁ יְיָ וְגַם בַּדּוּמִיָּה…

יָפָה הִיא הַזְּרִיחָה, אַךְ חֵן גַּם בַּשְׁקִיעָה

וּלְכָל עִדָּן וּזְמָן חֲלוֹם וְצִפִּיָּה…

וּלְכָל עִדָּן וּזְמָן גְּוָנָיו הַמְיֻחָדִים,

חִוְרוֹן הַתַּכְרִיכִים וְאַרְגְּמַן וְרָדִים,

אַךְ בְּמַעְגַּל־הָרָז יִהְיוּ לַאֲחָדִים…

זכרון־יעקב, מנחם־אב, תשי"א

דור לדור (גרסת הספר השלישי)

מאת

דוד שמעוני

פזמוני עם

מאת

דוד שמעוני

---

לְשַׁבַּת שִׁירָה

מאת

דוד שמעוני

כַּלָּה נָאָה, אֲבַשְּׂרֵךְ בְּשׂוֹרָה:

חֲתָנֵךְ יָבוֹא לְשַׁבַּת־שִׁירָה.

לָכֵן הַשְׁגִּיחִי, כַּלָּה חֲמוּדָה,

שֶׁתַּעֲלֶה יָפֶה הַפַּשְׁטִידָה.

אַף אֲגַלֶּה לָךְ בְּסוֹד גַּם זֹאת:

אֶפְשָׁר שֶׁתָּבוֹא גַּם הֶחָמוֹת.

לָכֵן שִׂימִי לֵב, שֶׁגַּם הַלִּפְתָּן

יִיטַב בְּעֵינֵי אֵם הֶחָתָן.

שֶׁתְּהֵא הַלֶּפֶת מְצֻמָּקָה,

וְגַם דְּשֵׁנָה וְגַם מְתֻקָּה.

אֲבָל בְּעִקָּר, כַּלָּה יַקִּירָה,

אַל תִּשְׁכְּחִי־נָא לְשַׁבַּת שִׁירָה

לְהָכִין דַּיְסָה יָפָה שֶׁל גְּרִיסִים

לָאַנְקוֹרִים וְלַסִּיסִים.

וְעֵת חֲתָנֵךְ יַעֲלֶה לְמַפְטִיר,

כִּכְנַף רְנָנִים יַנְעִים שִׁיר.

---

עֲגוּנוֹת

מאת

דוד שמעוני

– וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר לִי: "בָּרָה אַתְּ כַּחַמָּה!

מִגַּעְגּוּעִים אֵלַיִךְ נִכְלֵאת בִּי הַנְּשִׁימָה.

נַעֲמִידָה הַחֻפָּה וּתְהִי לִי נֶחָמָה.

אַל־נָא תִּגְרְמִי לִי לִקּוּי־חַמָּה!"

וְעַתָּה עֲזָבַנִי, עֲגוּנָה שׁוֹמְמָה…

הַלְוַאי, שֶׁלְּאֵפֶר תִּשְׂרְפֶנּוּ הַחַמָּה!

– וְלִי הָיָה אוֹמֵר: "יָפָה אַתְּ כַּלְּבָנָה!

אִם אַתְּ אֵינֵךְ עִמִּי, מְנוּחָה לִי אֵינָהּ!

לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת נַעֲרֹךְ חֲתֻנָּה.

אַל־נָא תִּגְרְמִי לִי לִקּוּי־לְבָנָה!"

וְעַתָּה לַאֲנָחוֹת עֲזָבַנִי עֲגוּנָה…

שֶׁקַּדַּחַת תְּטַלְטְלֶנּוּ מִכָּאן עַד הַלְּבָנָה!

---

חָתָן

מאת

דוד שמעוני

יֵשׁ מִי שֶׁאוֹהֵב דָּגִים מְמֻלָּאִים,

וְיֵשׁ מִי שֶׁצְּלִי קֻרְקְבָן לוֹ טָעִים;

יֵשׁ מִי שֶׁחוֹמֵד חֲמִיצָה קָרָה,

וְיֵשׁ מִי שֶׁנִּמְשָׁךְ לַטִּפָּה הַמָּרָה.

וַאֲנִי, וַאֲנִי – לְמִי אַהֲבָתִי?

אֲנִי כָּל אַהֲבָתִי לְרָחֵל כַּלָּתִי.

יֵשׁ מִי שֶׁבַּקַּיִץ, כְּדֶרֶךְ הַגְּבִירִים,

הוֹלֵך לוֹ לִנְאוֹת־דֵּשֶׁא לִשְׁאֹף אֲוִיר כְּפָרִים;

וְיֵשׁ מִי שֶׁבַּקַּיִץ, בְּצוֹק הָעִתִּים,

הוֹלֵךְ לוֹ לַאֲמֵרִיקָה, כְּמִנְהַג הַחַיָּטִים.

וַאֲנִי, אֲנִי – לְאָן אֲנִי אֶצְעַד?

אֲנִי בַקַּיִץ, בְּעֶזְרַת שׁוֹכֵן־עַד,

לֹא לַאֲמֵרִיקָה וְלֹא לְקַיְטָנָה,

אֲנִי בַקַּיִץ אֵלֵךְ לַחֲתֻנָּה.

שֶׁל מִי? שֶׁלִּי עִם רָחֵל הָעֲדִינָה.

---

רַבִּי קֹרַח וְרַבִּי דַלְפוֹן

מאת

דוד שמעוני

רַבִּי קֹרַח הַנָּגִיד מְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם,

בְּכָל יוֹם “שֶׁהֶחֱיָנוּ” מְבָרֵךְ בְּקוֹל רָם.

פַּעַם עַל תַּפּוּחַ וּפַעַם עַל רִמּוֹן

וְעַל כָּל מִינֵי פֵרוֹת מִמְּדִינוֹת הַיָּם.

רַבִּי קֹרַח הַנָּגִיד מְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם.

וַאֲנִי רַבִּי דַלְפוֹן, עָנִי וְאֶבְיוֹן,

לֹא עַל תַּפּוּחַ וְלֹא עַל רִמּוֹן

וְלֹא עַל כָּל מִין מִמִּינֵי הָאֲכִילָה –

אֲנִי “שֶׁהֶחֱיָנוּ” מְבָרֵךְ בִּשְׁעַת תְּפִלָּה

עַל שְׁמִיעַת קוֹל־שׁוֹפָר וְעַל מִקְרָא מְגִלָּה.

*

רַבִּי קֹרַח הַנָּגִיד מַכֶּה אֶת הַכֹּל,

מַכֶּה לְתֵאָבוֹן עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל,

אֶת מִי שֶׁיִּרְצֶה וּמָתַי שֶׁיִּרְצֶה,

וְאִישׁ כְּנֶגְדּוֹ אֶת פִּיו לֹא יִפְצֶה.

וְהַכֹּל לוֹ מְחַיְּכִים: "רַבִּי קֹרַח, אַי, אַי, אַי!

יָרִיק לְךָ הַשֵּׁם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי!"

וְהַכֹּל לוֹ מְחַיְּכִים: “רַבִּי קֹרַח, אַי, אַי, אַי!”

וַאֲנִי, רַבִּי דַלְפוֹן, אֶבְיוֹן וְעָנִי,

בְּמִי אֲנִי נוֹגֵעַ? מַכֶּה אֲנִי אֶת מִי?

אֲנִי רַק אֶת הָמָן מַכֶּה בְּפוּרִים

וְ“עַל חֵטְא” אֲנִי מַכֶּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.

וְהַכֹּל לִי צוֹעֲקִים: "הוֹי טַרְחָן, הוֹי טַרְדָּן!

הוֹי דַּלְפוֹן מְדֻלְפָּן, הִתְנַדֵּף כֶּעָשָׁן!"

וְהַכֹּל לִי צוֹעֲקִים: “הוֹי טַרְחָן, הוֹי טַרְדָּן!”

---

כְּבָר הַפֶּסַח מִתְקָרֵב

מאת

דוד שמעוני

כְּבָר הַפֶּסַח מִתְקָרֵב,

כְּבָר נָתַן רֵיחוֹ עָרֵב.

מְרֻבִּים צָרְכֵי הֶחָג,

אַךְ אֶבְטַח וְלֹא אֶדְאַג.

יֵשׁ לְעֵת־עַתָּה בְּעֵרֶךְ

לִי הַחֵצִי מֵהַצֹּרֶךְ.

לֶחֶם־עֹנִי אֵין עֲדַיִן,

אַךְ הָעֹנִי יֵשׁ בְּעַיִן.

גַּם כּוֹסוֹת יֶשְׁנָן בְּעַיִן,

אַךְ חָסֵר לִי עוֹד הַיַּיִן.

אֵין חֲרֹסֶת, זֵכֶר לְטִיט,

אַךְ הַטִּיט – מְלֹא עָבִיט!

יֵשׁ, אֵפוֹא, לִי הַמַּחֲצִית:

עֹנִי וְכוֹסוֹת וָטִיט.

הֶחָסֵר יַשְׁלִים הַשֵּׁם,

וְהֶחָג יִהְיֶה שָׁלֵם.

---

הַגַּבַּאי בְּגִלּוּפִין

מאת

דוד שמעוני

… וְעוֹד בַּקְבּוּקוֹן, זוּגָתִי הַיְקָרָה!

בַּקְבּוּק יַ"ש חָרִיף מִשֻּׁפְרָא דְשֻׁפְרָא!

לִכְבוֹד זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ,

הַיּוֹם בּוֹ נִבְחַרְתִּי שֵׁנִית לְגַבַּאי

בִּזְכוּת הַסְּעֻדּוֹת וּבִזְכוּת הָאָבוֹת…

הֵן מַה יֵשׁ לוֹמַר? גָּדוֹל הַכָּבוֹד!

אָמְנָם זֶה יָדוּעַ… אָמְנָם זֶה לֹא סוֹד…

אָמְנָם לֹא קַלִּים הֵם חַיֵּי הַגַּבַּאי.

לֹא פַעַם יָרַק הַבַּלָּן בְּפָנַי,

לֹא פַעַם מָרַט הַקַּצָּב לְחָיַי…

אֲבָל הַכָּבוֹד! הַכָּבוֹד! הַכָּבוֹד!

בִּשְׁבִיל הַכָּבוֹד לִסְבֹּל קְצָת כְּדַאי!

אֶמְזֹג לִי, אֵפוֹא, עוֹד כּוֹסִית. לְחַיָּי!

וְגַם לְחַיַּיִךְ! אַשְׁרַיִךְ! אַשְׁרָי!

אַשְׁרַיִךְ שֶׁשּׁוּב אַתְּ אִשְׁתּוֹ שֶׁל גַּבַּאי!

אַךְ מַה אַתְּ רוֹטֶנֶת, רוֹגֶנֶת בַּחֲשָאי?

אַל־נָא תַכְעִיסִינִי, אִשָּׁה! בְּחַיָּי!

זֶה פִי הַמְּדַבֵּר! מְדַבֵּר הַגַּבַּאי!

אָמַרְתְּ שֶׁשִּׁכּוֹר אָנֹכִי כְּמוֹ לוֹט?

בְּהֵמָה! כְּבָר פָּתַחַתְּ אֶת פִּיךְ בִּקְלָלוֹת?

גַּם אַתְּ כְּנִבְזֵי־קַצָּבִים־בַּלָּנִים

לָמַדְתְּ לִירֹק לִי יָשָׁר בַּפָּנִים?

מִיָּד הִסְתַּלְּקִי, אֲרוּרָה! וְאִם לָאו –

פַּסִּים וּרְצוּעוֹת אֶחְתְּכֵךְ כְּקַצָּב!

סוֹף־סוֹף נִסְתַּלְּקָה… אֲרוּרָה! לִכְלוּכִית!

עוֹד טוֹב שֶׁהִשְׁאִירָה לִי כָאן הַצְּלוֹחִית…

כּוֹסִית וּשְׁנִיָּה עוֹד מִמֶּנָּה אֶסְחַט…

אֲהָהּ, לַגַּבַּאי יֵשׁ צָרוֹת לֹא מְעָט.

הֵן אֶת הַגַּבַּאי מִי לֹא שָׂשׂ לְהַקְנִיט?

מַקְנִיט הָעֶגְלוֹן, מַקְנִיטָה הַפְּלוֹנִית…

מַכּוֹת, יְרִיקוֹת… הֵן כָּל זֶה אֵינוֹ סוֹד…

אֲבָל הַכָּבוֹד! הַכָּבוֹד! הַכָּבוֹד!

אֲבָל הַכָּבוֹד שֶׁל גַּבַּאי הוּא גָדוֹל!

כְּדַאי וּכְדַאי בִּשְׁבִילוֹ קְצָת לִסְבֹּל!

---

הָעֶגְלוֹן הַמְאֹהָב

מאת

דוד שמעוני

הוֹי עוּפוּ, חוּשׁוּ, נְבֵלוֹת! הוֹי טוּשׁוּ, נְשָׁרִים!

הָרִימוּ חִישׁ פַּרְסוֹתֵיכֶם, פֶּן אֶעֶשְׂכֶם פְּגָרִים!

מַדּוּעַ מְנַמְנֵם אַתָּה, חֲמוֹר בֶּן מַרְמִיטָה?

הַאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁנַּפְשִׁי עָלַי קְנוּטָה?

וְגַם אַתָּה, רַבִּי אַרְיֵה, מַמְזֵר בֶּן אֲתוֹנוֹת!

אֶשְׁבֹּר עָלֶיךָ הַיָּצוּל, עוֹרְךָ אֶפְשֹׁט בַּשּׁוֹט!

הוֹי חוּשׁוּ, טוּשׁוּ, נְבֵלוֹת! הוֹי עוּף וּקְפָץ וּדְהָר!

פֶּן עֲלֵיכֶים אֶשְׁפֹּךְ אֶת כָּל חֲמַת לִבִּי הַמָּר!

לֹא לְכָבוֹד לָהּ יִחוּסִי – עֶגְלוֹן פָּשׁוּט אֲנִי!

וְהִיא – אָמְנָם הִיא עֲנִיָּה, אֲבָל בַּת חֶנְוָנִי!

אָמְנָם אָבִיהָ כְּבָר נִפְטַר וְלֹא הִשְׁאִיר פְּרוּטָה…

הוֹי עוּף, נִשְׁרִי! הוֹי לַעֲזָאזֵל! נַפְשִׁי עָלַי קְנוּטָה…

אֶל טִילִיגֶנְט, אֶל רִסְטוֹקְרַט נוֹשְׂאָה הִיא אֶת עֵינָהּ…

אַךְ שֶׁכָּזֶה – הַאִם יִשָּׂא אִשָּׁה בְּלִי נְדֻנְיָה?

וְאָנֹכִי – אֲנִי מוּכָן לָתֵת לָהּ כָּל חַיַּי!

צְרוֹר כֶּסֶף לִי וּבַיִת לִי וּפַרְנָסָה בְּלי דָי!

וּכְלוּם אֵינִי בָּחוּר נָאֶה, בָּחוּר אֵשׁ לֶהָבוֹת?

הַמְּעַטּוֹת הֵן הָרִיבוֹת שֶׁבִּי מְאֹהָבוֹת?

וְהֵן תְּמֵהוֹת: "זֶה הַבָּחוּר – הוּא הִשְׁתַּגַּע פָּשׁוּט!

מַה בָּהּ מָצָא, בְּפֵיגֶלֶה? הֵן אֵין בָּהּ מַמָּשׁוּת!

רָזָה, חִוְרָה, וְלֹא יָרֵךְ וְלֹא חָזֶה בוֹלֵט,

וַדַּאי גַּם מְשֻׁחֶפֶת הִיא וְגַם תָּמוּת בְּלִי עֵת…

אָמְנָם עֵינַיִם לָהּ גְּדוֹלוֹת, עֵינַיִם – יָם כָּחֹל,

וּפַרְצוּפוֹן לֹא מְכֹעָר – אֲבָל כְּלוּם זֶה הַכֹּל?"

הוֹי בְּלֹמְנָה אֶת פִּיכֶן, בְּהֵמוֹת, וָלֹא – אֲנִי אֶבְלֹם!

אֶעֱשֶׂה כֻּלְּכֶן גַּל עֲצָמוֹת וְלֹא אַשְׁאִיר מְתֹם!

אוֹתִי חָרְפוּ, אוֹתִי גַּדְּפוּ, הַלְעִיגוּ בְּלִי חֲתַת,

אֲבָל עַל פֵיגֶלֶה – זְהִירוּת! אַף לֹא מִלָּה אַחַת!

אָמְנָם בּוֹחֶלֶת בִּי נַפְשָׁהּ וְיִסּוּרַי תַּפְלִיא –

אֲבָל הַאִם זֶה עִסְקְכֶן? זֶה עִנְיָנִי שֶׁלִּי!

אוֹתִי לָשִׂים לִצְחוֹק – אַחֲלַי! הַשְׁחִירוּ אֶת פָּנַי!

אַךְ אַל תִּגְעוּ בְּפֵיגֶלֶה – אַף לֹא מִלָּה שֶׁל גְּנַאי!

וְהִיא אוֹתִי לֹא תְחוֹנֵן אֲפִלּוּ בְּמַבָּט!

הָהּ, אוֹי לָאִישׁ אֲשֶׁר נוֹלַד עֶגְלוֹן – לֹא רִסְטוֹקְרַט!

הָהּ, מִי יִתְּנֵנִי טִילִיגֶנְט, אֲרֹךְ־שֵׂעָר, כְּפוּף גַּב,

עִם מִשְׁקָפַיִם עַל הָאַף, צָנוּם כְּמוֹ לוּלָב!

הוֹלֵךְ בָּטֵל וּמִשְׁתָּעֵל, וְדִבּוּרוֹ – גּוֹיִית!

וַעֲרֵמַת סְפָרִים גְּדוֹלָה עִמּוֹ יִשָּׂא תָּמִיד…

אֲבָל אֵינִי אֶלָּא עֶגְלוֹן, עֶגְלוֹן בָּעֶגְלוֹנִים,

חָלָב וָדָם, זָקוּף כַּבְּרוֹשׁ, חָסֹן כָּאַלּוֹנִים!

הָהּ פֵיגֶלֶה, הָהּ מַלְאָכִי! מַלְאַךְ עֵינֵי הַכְּחֹל!…

אֲבָל כֵּיצַד מַלְאָךְ כָּל כָּךְ לְהִתְאַכְזֵר יָכוֹל?

מַלְאָךְ־חָתוּל, מַלְאָךְ־נָמֵר… אֶת כָּל לִבִּי שָׂרַט…

הָהּ, אוֹ לָאִישׁ אֲשֶׁר נוֹלַד עֶגְלוֹן, לֹא רִיסְטוֹקְרַט!

הוֹי עוּפוּ, חוּשׁוּ, נְבֵלוֹת! הוֹי טוּשׁוּ, נְשָׁרִים!

הָרִימוּ חִישׁ פַּרְסוֹתֵיכֶם, פֶּן אֶעֶשְׂכֶם פְּגָרִים!

עִמְדוּ, עֲמֹדוּ! הַהִדְלִיק הַיּוֹם אֶתְכֶם שָׂטָן?

כְּלוּם לֹא תִרְאוּ, מְטֹרָפִים, כִּי בֵית־מַרְזֵחַ כָּאן?!

שָׁלוֹם, שָׁלוֹם רֶבּ מַרְזְחָן! מַה תְּבַשֵׂר לִי טוֹב?

קֻרְקְבְנִים מְמֻלָּאִים? אַוָּז? כָּבֵד שֶׁל עוֹף?

גַּם כְּרוּב כָּבוּשׁ? גַּם פִּטְרִיּוֹת בְּחֹמֶץ וּבִדְבַשׁ?

מוּבָן! מוּבָן! הַגֵּשׁ הַכֹּל! אַךְ קֹדֶם כֹּל – הַיַּ"שׁ!

אוֹתוֹ יַ"שּׁוֹן – לַכֹּל רִאשׁוֹן! אוֹתוֹ יָשָׁן־נוֹשָׁן,

אֲשֶׁר כָּל לְגִימָה שֶׁלּוֹ מַעֲלָה תִּימְרוֹת עָשָׁן!

שֶׁכֵּן לֶהֱוֵי בָּרוּר לְךָ: אֵינֶנִּי רִסְטוֹקְרַט!

אֵינִי אֶלָּא עֶגְלוֹן פָּשׁוּט, עֶגְלוֹן לְעוֹלְמֵי־עַד!

---

בְּבוֹא אוֹתוֹ יוֹם...

מאת

דוד שמעוני

– וּמַה תַּעֲשֶׂה, אַתָּה, רֶבּ חַיָּט,

בְּבוֹא אוֹתוֹ יוֹם, הַיּוֹם הַמְיֻעָד,

בְּבוֹא מְשִׁיחַ־צִדְקֵנוּ?

– בְּבוֹא מְשִׁיחַ־צִדְקֵנוּ

אֲנִי לוֹ קַפּוֹטָה כָּזֹאת אֲחַיֵּט,

כָּמוֹהָ שׁוּם אִישׁ לֹא לָבַשׁ בְּשׁוּם עֵת,

לֹא “רֶבִּי” וְלֹא “בַּעַל־שֵׁם”.

אֲחַיֵּט לוֹ, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם!

מֵאַטְלַס כֻּלָּהּ, מִמֶּשִׁי כֻּלָּהּ,

וְלֹא אֶקַּח גַּם פְּרוּטָה בִּשְׁבִילָהּ,

חִנָּם הַמְּלָאכָה וְהַמֶּשִׁי.

בִּשְׁבִיל הַמָּשִׁיחַ הַכֹּל לִי כְּדַאי,

וּלְבַד שֶׁיִּקְרַב יוֹם הַיֶּשַׁע,

הַלְוַאי וְהַלְוַאי וְהַלְוָאי!

*

– וּמַה תַּעֲשֶׂה, רַבִּי כּוֹבָעָן,

בְּבוֹא אוֹתוֹ יוֹם, בְּבוֹא אוֹתוֹ זְמָן

בְּבוֹא מְשִׁיחַ־צִדְקֵנוּ?

– בְּבוֹא מְשִׁיחַ־צִדְקֵנוּ

אֲנִי אֲצַנֵּף לוֹ מִצְנֶפֶת כָּזֹאת,

כָּמוֹהָ שׁוּם אִישׁ לֹא זָכָה גַם לִרְאוֹת,

לֹא “רֶבִּי” וְלֹא “בַּעַל־שֵׁם”.

אֲצַנֵּף לוֹ, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם!

מִזַּנְּבוֹת שׁוּעֲלֵי־כֶסֶף כֻּלָּהּ,

וְלֹא אֶקַּח גַּם פְּרוּטָה בִּשְׁבִילָהּ,

חִנָּם הַ“סְּחוֹרָה” וְהַמְּלֶאכֶת.

בִּשְׁבִיל הַמָּשִׁיחַ הַכֹּל לִי כְּדַאי,

וּלְבַד שֶׁתִּקְרַב הַשָּׁעָה הַמְבֹרֶכֶת,

הַלְוַאי וְהַלְוַאי וְהַלְוָאי!

*

– וּמַה תַּעֲשֶׂה אַתָּה, רֶבּ דַּלְפוֹן,

בְּבוֹא אוֹתוֹ זְמָן, בְּבוֹא אוֹתוֹ יוֹם,

בְּבוֹא מְשִׁיחַ־צִדְקֵנוּ?

– בְּבוֹא מְשִׁיחַ־צִדְקֵנוּ

אֲנִי לוֹ מֵיטַב “בָּתַּי” אֲוַתֵּר,

כָּל בַּיִת אֲשֶׁר נַעֲנִים שָׁם יוֹתֵר,

כָּל בַּיִת, פִּתְחוֹ לֹא סוֹתֵם.

אֲוַתֵּר לוֹ, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם!

וְגַם אֲלַוֵּהוּ עַל כָּל הַפְּתָחִים,

חִנָּם אֲלַוֶּה אֶת מָשִׁיחַ רַחִים,

חִנָּם הַוִּתּוּר וְהַיֶּגַע.

בִּשְׁבִיל הַמָּשִׁיחַ הַכֹּל לִי כְּדַאי,

וּלְבַד שֶׁיִּקְרַב אוֹתוֹ רֶגַע,

הַלְוַאי וְהַלְוַאי וְהַלְוָאי!

*

– וּמַה תַּעֲשֶׂה אַתָּה, רֶבּ מַלְוֶה,

בְּבוֹא אוֹתוֹ יוֹם, הַיּוֹם הַמְקֻוֶּה,

בְּבוֹא מְשִׁיחַ־צִדְקֵנוּ?

– אֲנִי הַלְוָאָה לוֹ אֵתֵּן הֲגוּנָה,

אָמְנָם בְּרִבִּית, בְּרִבִּית דֵּי שְׁמֵנַָה,

חַה־חַה, הוּא יָכוֹל לְשַׁלֵּם!

אֵתֵּן לוֹ, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם!

אַךְ לֹא אֲסָרֵב לְקַבֵּל, כַּמּוּבָן,

גַּם שׁוֹק שׁוֹר־הַבָּר וְרֹאשׁ לִוְיָתָן

בְּעַד טִרְחָתִי שַׁי צָנוּעַ.

בִּשְׁבִיל מָשִׁיחַ הַכֹּל לִי כְּדַאי!

אַךְ אִם גַּם לָבוֹא יִתְמַהְמֵהַּ –

יֵשׁ פְּנַאי לִי, יֵשׁ פְּנַאי לִי, יֵשׁ פְּנָאי!

---

הַדַּרְשָׁן

מאת

דוד שמעוני

… וּבְכֵן, רַבּוֹתַי, לְמָה הַדָּבָר,

לְמָה, רַבּוֹתַי, דּוֹמֶה הַדָּבָר?

מָשָׁל, רַבּוֹתַי, מָשָׁל לְשַׂר,

שֶׁנַּפְשׁוֹ אִוְּתָה לֶאֱכֹל בָּשָׂר.

וּמָה, לְמָשָׁל, עוֹשֶׂה הַשְּׂרָרָה

אִם נַפְשׁוֹ לֶאֱכֹל בָּשָׂר תְּאַו?

הַשַּׂר, לְמָשָׁל, אָז מַזְמִין חֲבוּרָה

לָצוּד צַיִד בְּיַעֲרוֹתָיו.

וּמִי, רַבּוֹתַי, הֵם הַמֻּזְמָנִים?

וּמִי, רַבּוֹתַי, יֵחַד בַּקָּהָל?

כָּל הַטִּפְסָרִים וְכָל הַסְּגָנִים,

וְהַגֶּנֶרָל וְהַקּוֹרְפּוֹרָל,

וְהַקָּטֵגוֹר וְהַסַּנֵּגוֹר,

הָאַסְפַּקְלָטוֹר וְהַדֵּילָטוֹר,

כָּל שַׂר וְגָדוֹל, כָּל גְּבִיר בְּעַמּוֹ,

וְגַם הַמּוֹכְסָן בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ.

וְאֵיךְ, רַבּוֹתַי לַצַּיִד יוֹצְאִים?

נוֹצוֹת יְרֻקּוֹת עַל הַכּוֹבָעִים.

כָּל שַׂר וּסְגָן חָמוּשׁ וּמְזֻיָּן,

רוֹבֶה עַל כָּתֵף וְחֶרֶב בִּנְדָן.

וְכָל מִינֵי כְלֵי־זַיִן הַרְבֵּה,

מִינֵי תוֹתָחִים וּבַלִּיסְטְרָאוֹת.

וּקְהַל מְשַׁמְּשִׁים עָצוּם כָּאַרְבֶּה

תּוֹקְעִים בַּשּׁוֹפָר וּבַחֲצוֹצְרוֹת.

וּכְלָבִים עַזִּים נוֹבְחִים בְּאֵימָה.

תְּרוּ־תְּרוּ, הַב־הַב, תְּרוּ־תְּרוּ, פִּיף־פַּף!

תְּקִיעוֹת וּתְרוּעוֹת, שָׁאוֹן וּמְהוּמָה.

הֵידָד! הֵידָד! נֶהֱרַג אַרְנָב!

וּבְיֶתֶר עֹז הַכְּלָבִים נוֹבְחִים,

וּבְיֶתֶר עֹז רוֹעֲמִים תּוֹתָחִים,

וַחֲרָבוֹת נוֹצְצוֹת נִשְׁלָפוֹת מִנְּדָן.

הֵידָד! הֵידָד! נֶהֱרַג שָׁפָן!

וְקוֹל הַתְּרוּעוֹת הוֹלֵךְ וָרָב:

הַבַּלִּיסְטְרָאוֹת נִכְנָסוֹת לַקְּרָב.

וְשׁוּב וְשׁוּב, וְעוֹד וְעוֹד,

הֵידָד! הֵידָד! נֶהֱרַג קִפּוֹד!

אַרְנָב וְשָׁפָן וְקִפּוֹד, רַבּוֹתַי,

הֵן חַיּוֹת חֲשׁוּבוֹת, וַדַּאי וּוַדָּאי!

חַיּוֹת חֲשׁוּבוֹת, שֶׁיֵשׁ בָּן מַמָּשׁ,

שֶׁכֵּן נִזְכָּרוֹת הֵן בַּחֻמָּשׁ.

אָמְנָם לֹא רָאִיתִי אוֹתָם בְּעֵינַי,

אֲבָל הַשְּׂרָרוֹת יוֹדְעִים בְּוַדַּאי

אַחֲרֵי מִי לִרְדֹּף וּבְמִי לִירוֹת.

חַיּוֹת עֲצוּמוֹת! חַיּוֹת אַדּירוֹת!

חַיּוֹת עֲצוּמוֹת, חַיּוֹת מֻפְלָאוֹת!

אֲבָל הַטִּרְחָה גַּם הִיא עֲצוּמָה!

כָּל זֹאת הָרְדִיפָה! כָּל זֹאת הַמְּהוּמָה!

וְהַהוֹצָאוֹת!? וְהַהוֹצָאוֹת?!

אֲבָל, רַבּוֹתַי, אֲבָל, יְהוּדִים,

הֵן כֻּלְּכֶם יוֹדְעִים, הֵן כֻּלְּכֶם מוֹדִים,

כִּי אֵין בַּעַל־חַי כְּשׁוֹר הַבָּר,

וְכִי לִבְשָׂרוֹ לֹא יִשְׁוֶה שׁוּם בָּשָׂר!

הֵן לְעֻמָּתוֹ הָאַרְנָב – לֹא כְלוּם!

וְשָׁפָן וְקִפּוֹד כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם!

וּמִי זוֹכֶה לְשׁוֹר הַבָּר?

זוֹכֶה יְהוּדִי כָּשֵׁר וְיָשָׁר!

וְלֹא טִרְחָה וְלֹא הוֹצָאוֹת,

וְלֹא תוֹתָחִים ובַלִּיסְטְרָאוֹת.

רַק קְרִיאַת־שְׁמַע, צִיצִית וּתְפִלִּין,

וּקְצָת מִשְׁנָיוֹת וּפֶרֶק תְּהִלִּים,

וּקְצָת צְדָקָה לִיהוּדִי נִצְרָך…

אַגַּב, נִצְרָך גָּדוֹל גַּם אֲנִי…

גַּם אֲנִי, לֹא עֲלֵיכֶם, עָנִי מְדֻכְדָּךְ,

וְיֵשׁ לִי שָׁלֹשׁ בָּנוֹת לְהַשִּׂיא…

וּבְכֵן, רַבּוֹתַי, אִמְרוּ, רַבּוֹתַי:

לִהְיוֹת יְהוּדִי – הַאִם לֹא כְדַאי?

---

חֲלוֹמוֹ שֶׁל רֶבּ טוּבְיָה

מאת

דוד שמעוני

שָׁקַע רֶבּ טוּבְיָה הַמְלַמֵּד בִּתְנוּמָה

וּבַת־צְחוֹק אֶת פָּנָיו תַּזְרִיחַ.

תָּמֵהַּ מְאֹד רֶבּ טוּבְיָה הַמְלַמֵּד:

הֲבָאוּ יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ?

שֶׁכֵּן הוּא רוֹאֶה עִנְיָנִים נִפְלָאִים,

וְטוֹב לוֹ כָּל־כָּךְ וְנָעִים:

רֶבּ דֹב הַשַּׁדְכָן מְדַבֵּר נִכְבָּדוֹת

בְּשֶׂרֶלֶ’ה הַמִּזְדַּקֶּנֶת.

הֵן זֹאת נְשָׁמָה יְקָרָה וּטְהוֹרָה,

אֲבָל בְּעָנְיָהּ מִתְנַוֶּנֶת.

אֲהָהּ, לֵב טוּבְיָה לְבִתּוֹ מֶה הָמָה,

לְשֶׂרֶלֶ’ה לֹא־רֻחָמָה.

וּפֶתַע יֶשְׁנָהּ נְדֻנְיָה! וְהַרְבֵּה!

אָמְנָם אֵיךְ קָרָה זֶה הַפֶּלֶא?

יֶשְׁנָהּ נְדֻנְיָה וְיֶשְׁנוֹ גַם חָתָן!

חָתָן מְצֻיָּן מְצַפֶּה לָהּ.

וְלֹא יַעַבְרוּ כַמָּה שָׁבוּעוֹת

וְיַעֲמִידוּ אַרְבָּעָה כְלֻנְסָאוֹת.¹

מוֹסִיף רֶבּ טוּבְיָה הַמְלַמֵּד לְנַמְנֵם

וְאוֹר עַל פָּנָיו זָרוּעַ:

מַה טּוֹב, כִּי יוּכַל מֵעַתָּה לִתְמֹךְ

בִּבְנוֹ, הָעִלּוּי הַיָּדוּעַ,

הַלּוֹמֵד בַּיְשִׁיבָה, בָּעִיר הָרְחוֹקָה,

בְּעֹנִי גָדוֹל וּמְצוּקָה.

הַאִם זֶה יָאֶה, כִּי “יֹאכַל יָמִים”,

וְעַל בָּתִּים זָרִים יָנוּעַ?

מֵעַתָּה יְשַׁגֵּר לוֹ רֻבָּל תָּמִים

בְּכָל שָׁבוּעַ וְשָׁבוּעַ.

מֵעַתָּה יִלְמַד תּוֹרָה בִּרְוָחָה

וְיִגְדַּל וְיִהְיֶה לִבְרָכָה.

מוֹסִיף רֶבּ טוּבְיָה הַמְלַמֵּד לְנַמְנֵם

וְעַל פָּנָיו נְהָרָה נוֹהֶרֶת.

הַיּוֹם חֲמִשִּׁי בְשַׁבָּת, וּבְכָל זֹאת

אֵין אִשְׁתּוֹ חַיָּיו מְמָרֶרֶת.

לְצָרְכֵי הַשַּׁבָּת כְּבָר נָתַן לָהּ אֶתְמוֹל,

לְדָגִים וּלְבָשָׂר וְלַכֹּל.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן – הִיא בָאָה! הִיא בָאָה!

אֶל לִבּוֹ דְּאָגָה מִתְגַנֶּבֶת.

אֲבָל הוּא רוֹאֶה פַרְצוּפָהּ הַמְחַיֵּךְ,

וּמִיָּד דַּעְתּוֹ מִתְיַשֶּׁבֶת.

טוּבְיָה – הִיא אוֹמְרָה בְּקוֹל טוֹב וּמֵיטִיב –

אוּלַי אֶת גְּרוֹנְךָ קְצָת תַּרְטִיב?

"גְּרוֹנְךָ בְּוַדַּי כְּבָר נִחַר מִצְּרִיחוֹת

עִם זֹאת הַחֶבְרָה הַצּוֹהֶלֶת.

אוּלַי רְצוֹנְךָ כּוֹס עֻלְשִׁין בְּחָלָב,

וְגַם רְקִיק־שֶׁמֶן מִסֹּלֶת?

חַיֶּיךָ, הִרְבֵּית לְהִתְעַנּוֹת,

מֻתָּר לְךָ גַּם לֵיהָנוֹת".

סוֹבֵב־הוֹלֵךְ רֹאשׁ רַבִּי טוּבְיָה

מֵרֹב הַתַּעְנוּג וְהָאֹשֶׁר:

"אִם פַּעַם כָּעַסְתִּי עַל פְּלוֹנִיתִי –

הָיָה זֶה לֹא מֵהַיֹּשֶׁר.

אִשָּׁה צִדְקָנִית! וְרַק הַצָּרוֹת

מִלְּאוּ אֶת לִבָּה מְרוֹרוֹת".

וְהוּא מְמַלְמֵל בִּמְבוּכָה: "כּוֹס עֻלְשִׁין?

אַךְ כְּלוּם לְרוֹטְשִׁילְד הָיִינוּ?

עֻלְשִׁין בְּחָלָב וְתוּפִין וְכֻלֵּי –

רַק בְּשָׁבוּעוֹת בָּא אֶל פִּינוּ.

מַאַכְלֵי־חָלָב אָז מִצְוָה לֶאֱכֹל…

אַךְ סְתָם… לְפִתְאוֹם… בְּיוֹם חֹל???

אַךְ, מֵילָא… אוֹמְרָה אַתְּ: עֻלְשִׁין? יְהֵא כָךְ!

אַךְ שְׁבִי נָא וְאַל תַּעֲבֹרִי…

אֶשְׁתֶּה, אַךְ בִּתְנַאי שֶׁגַּם אַתְּ תִּטְעֲמִי!

אָכֵן זֶה שִׁקּוּי! הַצִּיקוֹרִי!

עוֹד מִשָּׁבוּעוֹת טַעֲמוֹ בִי! לֹא מָשׁ!

מְחַיֶּה נְפָשׁוֹת מַמָּשׁ!"

טוֹעֵם רֶבּ טוּבְיָה וְלוֹגֵם בִּמְתִינוּת

וְכֻלּוֹ מִתְמוֹגֵג מִנַּחַת.

אֲבָל מֵהֵיכָן מְרִירוּת זוֹ צוֹרְבָה?

מֵהֵיכָן זוֹ אֵשׁ מִשַּׁחַת?

הֵקִיץ רֶבּ טוּבְיָה מִמְּרִירוּת הָאֵשׁ,

הֵקִיץ וְהִתְחִיל מִתְעַטֵּשׁ.

מִתְעַטֵּשׁ רֶבּ טוּבְיָה. מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן

מְחַיְּכִים תַּלְמִידָיו, צֹאן הַקֹּדֶשׁ.

בִּזְמַן תְּנוּמָתוֹ בְּטַבַּק־הֲרָחָה

מִלְּאוּ נְחִירָיו בְּגֹדֶשׁ.

מִתְעַטֵּשׁ רֶבּ טוּבְיָה, מִתְעַטֵּשׁ, מִתְעַטֵּשׁ,

עַד כִּי סוֹף־סוֹף הִתְאוֹשֵׁשׁ.

אֲבָל לְתִמְהוֹן הַ“שְּׁקָצִים” הַמְחַכִּים

יָדוֹ לָרְצוּעָה לֹא נִשְׁלַחַת.

מֵרֹב מְתִיקוּת הַחֲלוֹם הַנִּפְלָא

בַּת־צְחוֹק עַל פָּנָיו עוֹד זוֹרַחַת.

חֲלוֹם שֶׁכָּזֶה מְדֻשַּׁן־הֲנָאָה

הוּא עוֹד בְּחַיָּיו לֹא רָאָה!

---

הַ"מּוֹסֵר"

מאת

דוד שמעוני

¹

– אוּלַי תֹּאמַר, מְכֻבָּדִי,

בַּמָּה עוֹסֵק רֶבּ יְהוּדִי?

אֱמֹר נָא וּבָאֵר…

– "אַל נָא תִהְיֶה פָּזִיז כַּחֵץ,

אַל נָא תִהְיֶה דּוֹחֵק הַקֵּץ,

כַּתַּר נָא לִי זְעֵיר.

אֵינִי חַיָּט, אֵינִי סַנְדְּלָר,

אֵינִי בַלָּן, אֵינִי סַפָּר,

וְגַם אֵינֶנִּי חֶנְוָנִי,

וּבְוַדַּאי לֹא רַב אֲנִי…"

– אִם כֵּן, אֱמֹר, מְכֻבָּדִי,

בַּמָּה עוֹסֵק רֶבּ יְהוּדִי??

אֱמֹר נָא וּבָאֵר…

– "אַל נָא תִהְיֶה פָּזִיז כַּחֵץ,

אַל נָא תִהְיֶה דּוֹחֵק הַקֵּץ,

כַּתַּר נָא לִי זְעֵיר…

אֵינִי מוֹהֵל, אֵינֶנִּי מְלַמֵּד.

אֵינִי שַׁדְּכָן, אֵינִי חַזָּן,

וּבְוַדַּאי אֵינִי דַיָּן…"

– אֲבָל סוֹף־סוֹף, מְכֻבָּדִי,

בַּמָּה עוֹסֵק רֶבּ יְהוּדִי???

אֱמֹר אֵפוֹא, בָּאֵר!

– אַל נָא תִהְיֶה פָּזִיז כַּחֵץ,

אַל נָא תִהְיֶה דּוֹחֵק הַקֵּץ,

כַּתַּר נָא לִי זְעֵיר…

לִי חֹטֶם יֵשׁ, בּוֹ אֲרַחְרַח

אֶת כָּל עָכֹר וְאֶת כָּל זַךְ…

וְאִם רַק אֲעַקֵּם חָטְמִי

מִיָּד מֻקְטָר־מֻגָּשׁ לִשְׁמִי,

מִיָּד אֵלַי יוֹבִילוּ שַׁי,

שֶׁאִם לֹא כֵן יָעוּף “נְיָר”,

“נְיָר” יָעוּף אֶל כְּבוֹד הַשַּׂר…

הַאִם לְךָ לֹא דַי?

הֵבַנְתָּ בְּוַדַּאי…"

– עַכְשָׁיו הֵבַנְתִּי, נִכְבָּדִי,

בַּמָּה עוֹסֵק רֶבּ יְהוּדִי…

אֲבָל עַכְשָׁיו אֶדְחַק הַקֵּץ,

עַכְשָׁיו עֲנֵה לִי חִישׁ כַּחֵץ:

מָתַי יִתְלוּךָ עַל הָעֵץ?

הַלְוַאי, לֹא בִמְאֻחָר:

אִם לֹא הַיּוֹם – מָחָר!

---

עֵשָׂו

מאת

דוד שמעוני

כָּתוּב: “יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו”,

אֲבָל לֹא יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֵשָׂו,

וּכְאָז אֶשְׁאַג, עֵת לַפְּדוּת אֶשְׁאַף:

“הַצִּילֵנִי־נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו!”

עֵת רָעֵב אֲשׁוֹטֵט, מְעֻנֶּה וּמְדֻכְדָּךְ,

בְּבוּז יְחָרְפֵנִי: “קַבְּצָן מְלֻכְלָךְ!”

אַךְ אִם בֶּעָמָל אֵחָלֵץ מִמְּצוּקָה,

שִׁנָּיו יַחֲרֹק: “מוֹצֵץ־דָּם, עֲלוּקָה!”

אִם רֶשַׁע תַּעֲלוּלָיו בִּדְמָמָה אֶשָּׂא,

יִלְעַג לִי, יִירַק בִּי: “תּוֹלַעַת נִמְאָסָה!”

אַךְ מִכְּאֵב אִם אֶפְרֹץ בִּתְלֻנָּה מָרָה,

“חָצוּף, עַז־פָּנִים!” – יַשְׁמִיעַ גְּעָרָה.

אִם בְּאַרְבַּע אַמּוֹת אֶסְתַּגֵּר בַּלָּאט,

“שׂוֹנֵא אָדָם” – יִקְרָא לִי – “אוֹיֵב הַזּוּלָת!”

אַךְ קְצָת אֲוִיר־מֶרְחָק כִּי אֶשְׁאַף – יַרְעִים קוֹל:

“הִנֵּה הוּא זוֹמֵם לִבְלֹעַ אֶת הַכֹּל!”

שָׁלוֹם כִּי אֲדַבֵּר לַקָּרוֹב וְלָרָחוֹק,

“מוּג־לֵב וְחַנְּפָן!” – לִי יִצְחַק צָחוֹק.

אַךְ מַהֲלֻמָּה כִּי אַנְחִית עַל אוֹכֵל בְּשָׂרִי,

יִשְׁאַג בְּחָרוֹן: “רוֹצֵחַ אַכְזָרִי!”

אוּלַי עֵת מְשִׁיחַ־צִדְקֵנוּ יָבוֹא,

גַּם אָחִי עֵשָׂו יַהֲפֹךְ לְבָבוֹ,

אֲבָל עַד בּוֹא הַיּוֹם הַנִּכְסָף –

הַצִּילֵנִי־נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו!

---

יוֹנָתִי

מאת

דוד שמעוני

יוֹנָתִי הַדְּווּיָה! יוֹנָתִי הַסְּחוּפָה!

סַעַר עַז יֶהֶדְפָהּ, נֵץ אַכְזָר יִרְדְּפָהּ,

אַךְ בְּאֹמֶץ וָעֹז, אֶל בֵּיתָהּ נִכְסָפָה,

לַשּׁוֹבָךְ הָרָחוֹק תְּכַוֵּן מְעוּפָהּ.

הַשּׁוֹבָךְ הָרָחוֹק – רַק אֵלָיו תְּשׁוּקָתָהּ,

רַק אֵלָיו הִיא תִשְׁאַף מְחוּצָה וּמְרוּטָה,

וּבַדֶּרֶךְ לִמְחוֹז תְּשׁוּקָתָהּ לוֹהֲטָה

גַּם יַמִּים, גַּם צִיּוֹת לֹא יַפְחִידוּ אוֹתָהּ.

הִיא צִיּוֹת מְגַמְּאָה, הִיא צוֹלַחַת יַמִּים,

וְאִם גַּם בַּשִּׁבְיָה לָהּ אָרְכוּ הַיָּמִים,

זֵכֶר קַן־יַלְדוּתָהּ בְּלִבָּהּ הַתָּמִים

בְּאוֹן־פֶּלֶא נֶחְרַת לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.

רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! שִׂים־נָא לֵב לַיּוֹנָה,

שִׂים־נָא לֵב: מֶה עָצוּם, מַה מֻּפְלָא זִכְרוֹנָהּ!

וְעָלָיו אֱמוּנָה וְעָלָיו מְעֻנָּה

לַשּׁוֹבָךְ הָרָחוֹק הִיא שׁוֹמְרָה אֵמוּנָהּ!

רִבּוֹנוֹ־שֶׁל־עוֹלָם! זְכֹר אֵפוֹא גַּם אַתָּה

שְׁבוּעָתְךָ לַיּוֹנָה הַלֵּאָה, הַמְּרוּטָה!

בְּנֵה קִנָּהּ הֶחָרֵב, אַף אַמֵּץ אֶבְרָתָהּ

וּבְשָׁלוֹם וּבְשָׂשׂוֹן הֲשִׁיבָהּ אֶל בֵּיתָהּ!

---

לִסְלִיחוֹת

מאת

דוד שמעוני

כְּבָר כָּלָה קַיִץ, עָבַר קָצִיר,

וּבַבַּיִת אֵין קֶמַח, בָּרֶפֶת אֵין חָצִיר,

וְרוּחוֹת הַחֹרֶף מְמַשְׁמְשׁוֹת וּמְגִיחוֹת.

הוֹי שִׁמְעוּ, יְהוּדִים, לַקּוֹל הַקּוֹרֵא,

הוֹי קוּמוּ, יְהוּדִים, לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא,

הוֹי קוּמוּ, הוֹי קוּמוּ, יְהוּדִים, לִסְלִיחוֹת!

כְּבָר נִשְׁמַע קוֹל שׁוֹפָר, כְּבָר בָּא אֱלוּל,

וְאֵין עֵז בַּדִּיר, וְאֵין עוֹף בַּלּוּל,

וְהַגַּג פָּרוּץ לִשְׁלָגִים וּלְרוּחוֹת.

הוֹי שִׁמְעוּ, יְהוּדִים, לַקּוֹל הַקּוֹרֵא,

הוֹי קוּמוּ, יְהוּדִים, לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא,

הוֹי קוּמוּ, הוֹי קוּמוּ, יְהוּדִים, לִסְלִיחוֹת!

אֵין כּוֹכָב בַּשָּׁמַיִם, נֵרִי עֲרִירִי,

וְהָרוּחַ סוֹעֵר וּמְכַבֶּה אֶת נֵרִי,

וְהַדֶּרֶך כֻּלָּהּ בּוֹרוֹת וְשִׁיחוֹת.

הוֹי שִׁמְעוּ, יְהוּדִים, לַקּוֹל הַקּוֹרֵא,

הוֹי קוּמוּ, יְהוּדִים, לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא,

הוֹי קוּמוּ, הוֹי קוּמוּ, יְהוּדִים, לִסְלִיחוֹת!

הָעוֹלָם אָפֵל, שָׁקוּע בַּשֵּׁנָה,

תִּקְרָא לוֹ, תִּצְעַק לוֹ – תְּשׁוּבָה אֵינָה.

רַק הָרוּחַ נוֹהֵם בִּיבָבוֹת וּגְנִיחוֹת.

הוֹי שִׁמְעוּ, יְהוּדִים, לַקּוֹל הַקּוֹרֵא,

הוֹי קוּמוּ, יְהוּדִים, לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא,

הוֹי קוּמוּ, הוֹי קוּמוּ, יְהוּדִים, לִסְלִיחוֹת!

מֻתָּר לוֹ לִישֹׁן, לָעוֹלָם הֶעָלוּט,

לִישֹׁן בִּמְנוּחָה – אֵינוֹ בַּגָּלוּת!

אַךְ אָנוּ – לֹא לָנוּ לֵיל מְנוּחוֹת!

הוֹי שִׁמְעוּ, יְהוּדִים, לַקּוֹל הַקּוֹרֵא,

הוֹי קוּמוּ, יְהוּדִים, לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא,

הוֹי קוּמוּ, הוֹי קוּמוּ, יְהוּדִים, לִסְלִיחוֹת!

---

בַּשּׁוֹפָר יִתָּקֵעַ...

מאת

דוד שמעוני

בַּשּׁוֹפָר יִתָּקֵעַ

וּמִי אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ?

הָעוֹלָם שׁוֹמֵעַ – וּמִזְדַּעְזֵעַ

"תְּרוּ־תְּרוּ, תְּרוּ־תְּרוּ! תְּרוּ־תְּרוּ, תְּרוּ־תְּרוּ!

מִיּוֹם הַדִּין פַּחֲדוּ וְיִרְאוּ!

אִמְרוּ ‘עַל חֵטְא’ וּבִתְשׁוּבָה חִזְרוּ!

בַּשּׁוֹפָר יִתָּקֵעַ. הַיָּמִים מִתְקַצְּרִים.

רוּחוֹת הוֹמִים. הַשְּׁחָקִים אֲפֹרִים,

וְסִיעוֹת סִיעוֹת עָפוֹת צִפֳּרִים:

"עָזַבְנוּ קִנֵּינוּ וְלָעוּף הִגְבַּהְנוּ,

הַשּׁוֹפָר קְרָאָנוּ וְהִנֵּה בָאנוּ –

שָפְטֵנוּ, בּוֹרְאֵנוּ, אִם לְךָ חָטָאנוּ…"

בַּשּׁוֹפָר יִתָּקֵעַ. חָלַף קֵיץ הַחֶמֶד.

עַל שְׂפַת הַנַּחַל עֲרָבָה מִתְעַגֶּמֶת

וּמִן הַמְּצוּלָה הַדָּגָה מִתְרוֹמֶמֶת:

"אָמְנָם בַּמַּעֲמַקִּים חֶלְקֵנוּ שָׁפַר,

אֲבָל כִּי שָׁמַעְנוּ קוֹל שׁוֹפָר –

לְמַעְלָה עָלִינוּ נְכוֹנִים לַגְּזָר…"

בַּשּׁוֹפָר יִתָּקֵעַ. הָעֵצִים מִתְעַרְטְלִים.

בְּעֶצֶב תְּרַשְׁרֵשׁ שַׁלֶּכֶת הֶעָלִים;

מִקֹּר וּמִפַּחַד רוֹעֲדִים זַלְזַלִּים:

"כִּי שָׁמַעְנוּ קוֹל שׁוֹפָר – אַדְרוֹתֵינוּ הִשְׁלַכְנוּ,

גְּלוּיִים לְפָנֶיךָ עוֹמְדִים פֹּה אֲנַחְנוּ,

וְאִם חָטָאנוּ, יוֹצְרֵנוּ, מְחַל נָא וּסְלַח נָא!"

בַּשּׁוֹפָר יִתָּקֵעַ. יְהוּדִים, הַאֲזִינוּ!

כַּצִּפֹּר וְכַדָּג הֵן הֶפְקֵר הָיִינוּ,

וְכָעֵץ כָּל נָבָל וְעַוָּל יִכְרְתֵנוּ.

לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה נֵצֵא נָא חוֹצֵץ,

וְהַמְרַחֵם עַל צִפֹּר וְעַל דָּג וְעַל עֵץ

יִכְתְּבֵנוּ לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם אֵין־קֵץ…

---

יֵשׁ תַּעֲנִית...

מאת

דוד שמעוני

יֵשׁ תַּעֲנִית וְיֵשׁ תַּעֲנִית…

יֵשׁ תַּעֲנִית שֶׁדּוֹקְרָה כַּחֲנִית,

וְיֵשׁ תַּעֲנִית רְחִימָה, לוֹטְפָנִית.

אֲנִי יְהוּדִי הַמְחַיֵּט בַּכְּפָרִים

וְכָל עִסּוּקִי עִם גּוֹיִים נִבְעָרִים,

אַךְ כָּל הַצּוֹמוֹת עַל־יָדַי נִשְׁמָרִים.

הִנֵּה צוֹם גְּדַלְיָה. עוֹד תְּפִלּוֹת וּתְקִיעוֹת

שֶׁל רֹאשׁ־הַשָּׁנָה בְּקִרְבִּי הוֹמִיּוֹת,

אַךְ כְּבָר לַכְּפָרִים אֲכַוֵּן הַפְּסִיעוֹת.

– “בָּא סְרוֹלִיק!” – שְׂמֵחִים לִקְרָאתִי הַלָּקוֹחוֹת.

הֵן כְּבָר מְנַשְּׁבוֹת שֶׁל חֹרֶף רוּחוֹת

וְיֵשׁ לְתַקֵּן וּלְהַטְלִיא וּלְאַחוֹת.

אַךְ כָּאן יִסּוּרַי־עִנּוּיַי מַתְחִילִים,

אַךְ כָּאן מַתְחִילִים הַפְצָרוֹת, שִׁדּוּלִים:

"הוֹי סְרוֹלִיק, אַל־נָא אֶת פָּנֵינוּ תַכְלִים.

מַדּוּע קְצָת יַ"ש, אָח חָבִיב, לֹא תִלְגֹּם?

טְעַם וְקַנַּח בְּבֻלְבּוּס וּבִצְנוֹן.

הֲרֵי אֵין ‘טְרֵפָה’ כָאן וְאֵין שׁוּם עָווֹן".

וּבְהֲשִׁיבִי לָהֶם: “צוֹם לִי הַיּוֹם!”,

יַתְחִילוּ לַחְקֹר כָּל פְּרָטָיו שֶׁל הַצּוֹם,

וְלֵךְ וְהַסְבֵּר לָהֶם כָּל זֶה עַד תֹּם!

“וּמִי הוּא הָיָה ‘צוֹם גְּדַלְיָה’ דִידָן?”

“וּמָה הַנִּסִּים שֶׁהֶרְאָה בָּעוֹלָם?”

וְהֵן גַּם אֲנִי, גַּם אֲנִי לֹא לַמְדָּן!

אֲבָל יוֹם כִּפּוּר – יוֹם כֻּלּוֹ מַחְמַדִּים!

יוֹשֵׁב אָנֹכִי בֵּין אַחִים יְהוּדִים,

בּוֹכֶה עִם אַחַי, עֲנִיִּים מְרוּדִים…

“אֶנְקַת מְסַלְּדֶיךָ”, “אִמַּצְתָּ עָשׂוֹר” –

עֲשׂוּיָה כָל מִלָּה אֶת הַלֵּב לִשְׁבֹּר!

וְאֵין כָּאן קֻשְׁיוֹת שֶׁל אִיבַן וְיֶגּוֹר…

וְשׁוּב תַּעֲנִית: עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת.

וְשֶׁלֶג וָקֶרַח. וְרוּחַ חוֹבֵט.

אַךְ כָּל עוֹד יֵשׁ כֹּחַ – הֲרֵינִי עוֹבֵד.

אוֹמֵר לִי סְטֵיפָן וּמַטְרֵינָה אוֹמְרָה:

"אַחַא רְחִימָא, הֵן תִּקְפָּא מִקָּרָה!

חַמֵּם קְצָת גּוּפְךָ בַּטִּפָּה הַמָּרָה!"

וּבַהֲשִׁיבִי לָהֶם: “צוֹם לִי הַיּוֹם!”,

יַתְחִילוּ לַחְקֹר כָּל פְּרָטָיו שֶׁל הַצּוֹם,

וְלֵךְ וְהַסְבֵּר לָהֶם כָּל זֶה עַד תֹּם!

“וּמַה ‘עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת’ זֶה עָשָׂה?”

הֲטוֹב לִבְרִיאוּת הוּא אוֹ לְפַרְנָסָה?"

וְהֵן גַּם מִמֶּנִּי נֶעְלַם דָּא וְהָא…

וְכֵן בְּתַעֲנִית אֶסְתֵּר, וְכֵן גַּם

בְּשִׁבְעָה־עָשָׂר בְּתַמּוּז – אֶעֱגַם:

הַסְבֵּר לְוַסִּיל כָּל דָּבָר וּפִתְגָּם!

אֲבָל בְּתִשְׁעָה בְּאָב – רְוָחָה!

הֵן אָז לַכְּפָרִים לֹא אֵצֵא לִמְלָאכָה.

בְּתִשְׁעָה בְּאָב – רַק בְּכִי וַאֲנָחָה!

וּבֵין יְהוּדִים דִּמְעוֹתַי נִגָּרוֹת,

בְּבֵית־הַתְּפִלָּה וּבְבֵית־הַקְּבָרוֹת,

עַל חֻרְבַּן הַמִּקְדָּש וְעַל הַצָּרוֹת!

בְּתִשְׁעָה בְּאָב כִּבְיוֹם כִּפּוּרִים

יֵשׁ טַעַם גַּן־עֵדֶן בִּבְכִי תַמְרוּרִים

בֵּין אַחִים־יְהוּדִים סְגוּפִים וּשְׁבוּרִים…

יָדַעְתִּי כִּי בְּבוֹא, אִם יִרְצֶה הַשֵּׁם,

מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ – הַצּוֹמוֹת הָהֵם

כֻּלָּם יְבֻטְּלוּ, וְרַק יִתְקַיֵּם

צוֹם יוֹם כִּפּוּר הַקָּדוֹשׁ וְהַנִּשְׂגָּב…

וַחֲבָל לִי מְאֹד עַל תִּשְׁעָה בְּאָב –

מְאֹד וּמְאֹד נִקְשַׁרְתִּי אֵלָיו…

אַךְ יָבוֹא־נָא, יָבוֹא־נָא מְשִׁיחַ־צִדְקֵנוּ!

אַי־אַי, אַי־אַי… “בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ”…

אַי־אַי, אַי־אַי… “וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ”…

וּמֵהַגָּלוּת הַשְּׁחוֹרָה נִפָּטֵר…

אָז – אֵין לִיהוּדִי לְהִתְפַּנֵּק בְּיוֹתֵר –

אָז גַּם עַל תִּשְׁעָה־בְּאָב אֲוַתֵּר…

---

הַנֵּר

מאת

דוד שמעוני

– תְּנִי לִי, אִמָּא, פְּרוּטָה, תְּנִי פְרוּטָה לִי מַהֵר,

פֶּן יִכְעַס הָרַבִּי, אִם לָבוֹא אֲאַחֵר,

פֶּן יַחְשֹׁב הָרַבִּי, כִּי שִׂחַקְתִּי בַּחוּץ,

תְּנִי מַהֵר לִי פְּרוּטָה וְלַחֶדֶר אָרוּץ.

– לְשֵׁם מַה לְּךָ, בְּנִי, נְחוּצָה הַפְּרוּטָה?

הַפְּרוּטָה הִיא אָמְנָם רַק מַטְבֵּעַ פְּחוּתָה,

וְאוּלָם הֵן תֵּדַע מַה יִּיבַש בִּי מֹחִי,

עַד כִּי זֹאת הַפְּרוּטָה מַרְוִיחָה אָנֹכִי.

– אַךְ הֵן, אִמָּא, תֵּדְעִי, כִּי לֹא קַיִץ עַתָּה,

כִּי הַקַּיִץ חָלַף וְהַחֹרֶף אָתָא.

כְּלוּם, אִמִּי, לֹא תֵדְעִי, חֲכָמָה שֶׁכָּמוֹךְ,

כִּי הַיּוֹם כְּבָר קָצָר וְהַלַּיְלָה אָרֹךְ?

– וּבְכֵן, מַה בְּכָךְ, בְּנִי, שֶׁכְּבָר חֹרֶף כַּיּוֹם?

הַאִם דֹּב גְּדוֹל־פַּרְוָה מֵת בַּיַּער פִּתְאֹם,

וְרַעְיוֹן בִּלְבָבְךָ, בֵּן יַקִּיר לִי, עָלָה

בַּפְּרוּטֹנֶת לִקְנוֹת זוֹ פַּרְוָה מְעֻלָּה?

הֵן יוֹדֵעַ אֵלִי, הֵן שַׂהֲדִי בַּמְרוֹמִים,

מַה בּוֹכֶה בִי לִבִּי בְּלֵילוֹת וְיָמִים

עֵת אֶרְאֶה מַלְבּוּשְׁךָ שֶׁכֻּלּוֹ חוֹר עַל חוֹר,

וְגוּפְךָ הַצָּנוּם מְרַטֵּט מֵהַקֹּר…

– לֹא אִירָא מֵהַקֹּר! מֵהַקֹּר לֹא אִירָא…

מְחַמֶּמֶת אוֹתִי אִשָּׁהּ שֶׁל תּוֹרָה,

וְחֹם הֲוָיוֹת דְּאַבַּיֵּי וְרָבָא

הוּא גָדוֹל מֵחֻמָּם שֶׁל מְעִיל וּפַרְוָה.

– אִם כֵּן לָמָּה לְךָ הַפְּרוּטֹנֶת דְּרוּשָׁה?

הֲתֹאמַר לְתַבֵּל בָּהּ הַפַּת הַיְבֵשָׁה?

לְתַבֵּל אֶת הַפַּת בְּחֶמְאָה עֲדִינָה,

בְּשֻׁמָּן שֶׁל אַוָּז, בְּנַקְנִיק אוֹ גְבִינָה?

אַךְ הֵן שׁוּם חֶנְוָנִי בַּמַּטְבֵּעַ הַדָּל

לֹא יִתֵּן לְךָ, בְּנִי, שׁוּם מַמָּשׁ שֶׁל מַאֲכָל…

וְיוֹדֵעַ אֵלִי, בַּמְּרוֹמִים שַׂהֲדִי,

מָה אֶבְכֶּה עֵת אֶרְאֶה רְזוֹנוֹ שֶׁל יַלְדִּי…

– מֵרָעָב לֹא אִירָא! לֹא אִירָא מֵרָעָב!

הַתּוֹרָה תַשְׂבִּיעֵנִי גַּם דְּבַשׁ גַּם חָלָב!

אַךְ אֶקְנֶה בַפְּרוּטָה נֵר־שֶׁל־חֵלֶב זָעִיר,

וּבַלֵּיל הָאָפֵל הַגְּמָרָא לִי יָאִיר.

– הֵא פְּרוּטָה, יַקִּירִי, וְהִנֵּה עוֹד פְּרוּטָה!

וַאֲנִי הַטִּפְּשָׁה, הָאִשָּׁה הַפְּשׁוּטָה,

לֹא הֵבַנְתִּי עַד כֹּה, כִּי פְּרוּטָה לוֹ דְרוּשָׁה

בִּשְׁבִיל נֵר לְלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה.

וְיָאִיר לְךָ, בְּנִי, זֶה נֵר־חֵלֶב זָעִיר

כִּמְנוֹרַת הַזָּהָב בְּאוֹר זַךְ וּבָהִיר,

כָּאוֹרָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהִדְלַקְתָּ עַתָּה

בַּנְּשָׁמָה הַדַּלָּה שֶׁל אִמְּךָ הַפְּשׁוּטָה.

---

כּוֹרֵה הַזָּהָב

מאת

דוד שמעוני

יֵשׁ זָהָב גַּם בְּזֹאת עֲיָרַת־הָרָעָב,

גַּם בְּזֹאת עֲיָרָה עֲנִיָּה יֵשׁ זָהָב,

עַל רָעָב לְבַדּוֹ עֲיָרָה לֹא תִחְיֶה,

יֵשׁ זָהָב בָּהּ לָרֹב, וַאֲנִי הַכּוֹרֶה.

בַּקָּצֶה שֶׁל הָעִיר הַקְּטַנָּה, הַדַּלָּה,

נַחַל קָט אַט זוֹרֵם בְּהֶמְיָה קַלִּילָה,

וְעַל שְׂפַת הַנַּחְלוֹן בַּקָּצֶה שֶׁל הָעִיר

חוֹל צָהֹב מִתְנוֹצֵץ, חוֹל זָהָב לְמַכְבִּיר.

שְׂפַת הַנַּחַל שְׁקֵטָה. אֵין עוֹבְרִים וְשָׁבִים.

רַק צִפֹּר תְּצַפְצֵף בֵּין עַנְפֵי עֲרָבִים,

וְדָגִיג לִפְעָמִים בְּשִׁכְשׁוּךְ יִתְרוֹמָם

עַל הָרְאִי הַמְלֻטָּשׁ שֶׁל הַנַּחַל הַנָּם.

וַאֲנִי שָׁם עוֹמֵד, אָנֹכִי לְבַדִּי,

וְיוֹרֵד וְעוֹלֶה הַמַּעְדֵּר בְּיָדִי.

אֶת עַפְרוֹת הַזָּהָב אֲנִי חֶרֶשׁ כּוֹרֶה,

וְאֵין אִישׁ מְקַנֵּא, וְאֵין אִישׁ מִתְחָרֶה.

אֶת קְרוֹנִי הַקָּטֹן, הָרָתוּם לְסוּסוֹן

(לֹא הַרְבֵּה הוּא אוֹכֵל, וְלֹא רַב בּוֹ הָאוֹן),

אֶטְעֲנָה בְּחוֹל פָּז, עַד כַּמָּה שֶׁיּוּכַל

לְשֵׂאתוֹ זֶה סוּסִי, הַקָּטָן וְהַדָּל.

אָז אֶתְחַב, כַּקִּלְשׁוֹן בַּתְּבוּאָה, מַעְדְּרִי

בַּגָּדִישׁ שֶׁל הַחוֹל, וְאוֹבִיל אוֹצָרִי

אֶל עִירִי הַקְּטַנָּה. וּבְלִי עַיִן רָעָה,

יֵשׁ רַבִּים מִתְאַוִּים לַסְּחוֹרָה הַנָּאָה.

לֹא אַרְבֶּה בִמְחִירָהּ. בִּפְרוּטָה קְטַנְטַנָּה

כָּל קוֹנֶה מְקַבֵּל עֲרֵמָה הֲגוּנָה

שֶׁל עֲפַר הַזָּהָב, בּוֹ יַצַּע וְרִפַּד

הֶחָצֵר שֶׁל בֵּיתוֹ בְּכָל עֶרֶב שַׁבָּת.

וְאִם גַּם בְּבֵיתוֹ הָרִצְפָּה מֵעָפָר,

יְכַסֶּה הָרִצְפָּה בְּחוֹל פָּז, וְשָׁפַר

אָז הַבַּיִת מְאֹד, כְּבִשְׁטִיחַ־פְּאֵר,

וְאֶת יֶתֶר הַחוֹל בֶּחָצֵר יְפַזֵּר.

לֹא גָדוֹל הוּא שְׂכָרִי מֵעִסְקֵי הַזָּהָב,

רַק לַשְׁקִיט הַצָּמָא, רַק לִשְׁבֹּר הָרָעָב,

אַךְ יִרְחַב בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת לְבָבִי,

עֵת שַׁבָּת הַמַּלְכָּה טוֹפְפָה עַל זְהָבִי.

עֵת שְׁלֵווֹת וּנְקִיּוֹת מַזְהִיבוֹת חֲצֵרוֹת,

וְשַׁבָּת הַמַּלְכָּה בְּפָנִים נוֹהֲרוֹת

עַל שְׁטִיחֵי הַזָּהָב טוֹפְפָה, צוֹעֲדָה,

וּנֶהֱנֵית וּשְׂמֵחָה שֶׁהַכֹּל לִכְבוֹדָהּ.

וּמִי לִי אָז יִדְמֶה, עֵת בְּבֵית הַתְּפִלָּה

מְרֻחָץ וּמְצֻחְצָח פְּנֵי שַׁבָּת אֲקַבְּלָה:

"בּוֹאִי בְשָׁלוֹם, עֲטֶרֶת בַּעֲלָהּ,

גַּם בְּרִנָּה וּבְצָהֳלָה!"