רקע
אדוארד בולבר־ליטון
יְמֵי פָּמְפֵּיאָה הָאַחֲרוֹנִים: ספר ראשון

 

הקדמה    🔗

הַלּוֹרְד אֱדוּאַרְד גּ’וֹרְג' אִירְל בּוּלְבֶר לֵיטוּן בָּרוֹן דְמִן קְנֶבְּווֹרְל קִצֵּר אֶת כִּנּוּיוֹ הַסִּפְרוּתִי וְנִקְרָא בְּשֵׁם אֱדוּאַרְד בּוּלְבֶר (אוֹ בּוּלְבֶר לֵיטוּן), וּבְכִנּוּיוֹ זֶה זָכָה לְפִרְסוּמוֹ. הוּא נוֹלַד בְּכ"ה בְּמַאי 1803 בְּעִיר לָנְדּוֹן הַמַּעֲטִירָה לְאָבִיו הַגֵּנֵרַל נְשׂוּא־הַפָּנִים, וּמִמֶּנּוּ יָרַשׁ אֶת הַכֹּבֶד וְהַמִּשְׁמַעַת – כֹּבֶד־רֹאשׁ וּמִשְׁמַעַת שֶׁל שְׁקִידָה. מֵרָמֵי הַמַּעֲלָה הָיָה, סַפְרָא וְסַיְפָא, מְהֻלָּל בִּפְרָסִים וּמְכֻבָּד בְּתָאֳרִים וּבְאוֹתוֹת (בָּרוֹן וְלוֹרְד, צִיר בֵּית הַנִּבְחָרִים וּמַזְכִּיר מַמְלַכְתִּי בַּמִּינִיסְטֶרְיֹון לְעִנְיְנֵי הַמּוֹשָׁבוֹת).

אִישׁ הָאֶשְׁכּוֹלוֹת הָיָה, בְּאָהֳלֵי תּוֹרָה וּמַדָּעִים לָן וַיְהִי בָּקִי בְּלִמּוּדִים רַבִּים, וּבְקִיאוּתוֹ זֹה הִיא שֶׁעָמְדָה לוֹ גַם בַּעֲבוֹדָתוֹ הַמְּדִינִית וְגַם בִּיצִירָתוֹ הַסִּפְרוּתִית. הוּא הִרְבָּה לִכְתֹּב. לֹא הָיָה מִקְצֹעַ סִפְרוּתִי שֶׁלֹּא נִסָּה בּוֹ: שִׁירִים וּפוֹאֵימוֹת, סִפּוּרִים וְרוֹמָנִים, דְּרָמוֹת וְקוֹמֶדְיוֹת, רְשִׁימוֹת וּמַסּוֹת, סִפְרֵי מֶחְקָר וּמַדָּע. וּכְשֶׁמֵּת בְּשֵׂיבָה טוֹבָה (בְּי"ח בְּיָנוּאַר 1873) צִוָּה לְקוֹרְאָיו שְׁלשִׁים וּשְׁמוֹנָה כְּרָכִים.

לֹא כָּל הָרְכוּשׁ הַזֶּה הוּא בַּעַל עֶרֶךְ שָׁוֶה. אַךְ כַּמָּה מִיצִירוֹתָיו יָצְאוּ מִגְּבוּלוֹת מוֹלַדְתּוֹ וְנֶהֶפְכוּ לְמֵעֵין “סִפְרֵי מוֹפֵת” – וְאֶחָד מֵהֶם, וְאוּלַי גַם הֶחָשׁוּב שֶׁבָּהֶם, הוּא הַסֵּפֶר רַב הָעֲלִילָה “יְמֵי פָּמְפֵּיאָה הָאַחֲרוֹנִים”.

בְּקִיאוּתֹו הַמֻּפְלֶגֶת בְּחֵקֶר הָעַמִּים וְקַדְמוֹנִיּוֹתֵיהֶם וְקַלּוּת דִּמְיוֹנוֹ עָמְדוּ לוֹ לְנַעֵר לְעֵינֵינוּ אֶת תִּלֵּי הָאָבָק וְהָאֵפֶר מֵעַל הֲרִיסוֹת הָעִיר וּלְקוֹמֵם אֶת חַיֶּיהָ – חַיֵּי הַתִּפְאֶרֶת הַשּׁוֹקַעַת וְהַמִּתְנַוֶנֶת שֶׁל אַחַת מִבְּנוֹת רוֹמָא הַשּׁוֹכֶנֶת לְמַרְגְּלוֹת הַר וֶזּוּב.

בְּלִיל עַמִּים וּמִנְהָגִים, עֲרַבְרַב דְּמֻיּוֹת וְסִגְנוֹנוֹת, שִׁפְלוּת וְתִפְאֶרֶת, חֵן מִתְרַבְרֵב וּנְדִיבוּת לֵב, רְדִיפַת בֶּצַע וְחִבּוּב הַיֹּפִי – הִנֵּה הֵם יְמֵי פָּמְפֵּיאָה הָאַחֲרוֹנִים. כָּל הָאוֹתוֹת וְהַסִּמָּנִים שֶׁל אַחֲרִית הַיָּמִים. כָּאן יַוְנוּת מִתְנוֹסֶסֶת בִּגְוִיעָתָהּ, חָכְמַת חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם עֲשׂוּיָה רְמִיָּה וְלוֹכֶדֶת נְפָשׁוֹת, הוֹלְכֵי בָּטֵל מִתְעַלְּסִים בְּתַעֲנוּגוֹת, טַרְזָנִים אֲשֶׁר שֶׁבַע תּוֹעֵבוֹת בְּלִבָּם וְרוֹמְמוּת הַפִּיּוּט וְהָאַהֲבָה עַל דַּל שְׂפָתָם, וְרֵיחַ נִיחוֹחַ וּקְטֹרֶת וּכְחָל וּסְרָק וַהֲמֻלַּת פְּרוּעִים וּמִתְהוֹלְלִים, לוּדָרִים1 מִתְגּוֹשְׁשִׁים עִם אָדָם וְעִם חַיָּה, עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת חֲנֵפִים וְחוֹלְמִים עַל פְּדוּת, גְּבִירוֹת וַעֲלָמוֹת מִתְיַפְיְפוֹת, הֵיכְלֵי עֹנֶג וּבָתֵּי מִדּוֹת, אַנְדַּרְטוֹת וְכָל מַעֲשֵׂי חוֹשֵׁב, בָּתֵּי רַחֲצָה, בָּתֵּי חִזָּיוֹן וְאִצְטָדִין, בָּתֵּי אֱלִילִים, הֲמוֹן אֱלִילִים מִיָּוָן וּמֵרוֹמָא וּמִמִּצְרָיִם. וּבַסֵּתֶר – נִצָּנֵי דָת חֲדָשָׁה מֵהַרְרֵי הַגָּלִיל.

וּמֵעַל לַכֹּל – הַר הָאֵשׁ נֶאְפַּד עֲנָנָה – כְּאַזְהָרָה אִלֶּמֶת עַל יוֹם עֶבְרָה וּפְקֻדָּה. לְשׁוֹנוֹת קִיטוֹר וְאֵשׁ מִתְאַבְּכוֹת מִלּוֹעַ הָהָר, וְעַל לֵב הַשָּׁמַיִם כִּבְמַכְחוֹל כְּמוֹ נֶחֱרֶתֶת חָזוּת קָשָׁה: מְנֵא – מְנֵא – תְּקֵל – – –

כִּסְדוֹם – כְּנִינְוֵה – כְּפָמְפֵּיאָה.

אַךְ אִישׁ לֹא חָשׁ אֶת פַּעֲמֵי הַכִּלָּיוֹן. עַל אַדְמַת הַגַּעַשׁ הִבְשִׁילָה הַגֶּפֶן, שָׂדוֹת עָטְפוּ יֶרֶק, בְּחוּצוֹת עִיר יְרֻנָּן וִירֹעָע – “בְּשֶׁקֶט, בְּלִי שִׂימַת לֵב, חָלְפוּ הַדּוֹרוֹת, דּוֹר הָלַךְ וְדוֹר בָּא, עַל פְּנֵי הַחוֹמוֹת הָאֵלֶּה”.

אַךְ הִנֵּה רָעַד קַו־שֶׁמֶשׁ אַחֲרוֹן עַל לוּחַ־הַגּוֹרָל. אֱלֹהִים כְּמוֹ גָנַז אֶת שְׂרִיד הַתִּפְאֶרֶת הַמִּתְנַוֶנֶת כְּדֵי שֶׁדּוֹרוֹת יָבוֹאוּ יַחְפְּרוּהוּ מִמַּטְמוֹנִים וְיִוָּכְחוּ כִּי, אָכֵן – “אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.”

א. ש.


סֵפֶר רִאשׁוֹן

 

א    🔗

“הוֹי, דִּיאוֹמֶד, מַה טוֹב כִּי הִקְרְךָ הַמִּקְרֶה לְפָנָי! הֲתֹאכַל הָעֶרֶב בְּבֵית גְּלוֹקוּס?” שָׁאַל עֶלֶם קְטַן־קוֹמָה, לָבוּשׁ טוּנִיקָה שֶׁקְּפָלֶיהָ הָרְפוּיִים, כַּקְּפָלִים אֲשֶׁר לְבִגְדֵי הַנָּשִׁים, הֵעִידוּ בּוֹ כִּי מִן הָאֲצִילִים וְהַמִּתְהַדְּרִים הוּא.

“לֹא, קְלוֹדְיוּס יַקִּירִי, לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא,” עָנָה דִּיאוֹמֶד, אִישׁ נְשׂוּא־פָנִים בִּדְמִי יָמָיו, “חַי פּוֹלוּכְּס, כִּי הֵרַע לִי מַזָּלִי! אוֹמְרִים, כִּי מִשְׁתָּיו הֵם הַטּוֹבִים מִכָּל מִשְׁתֵּי פָּמְפֵּיאָה.”

“אַל תִּתְעַצֵּב אֶל לִבֶּךָ! מֵעוֹדִי לֹא הִסְפִּיק לִי שָׁם הַיָּיִן. אֵין זֹאת, כִּי לֹא דַם יְוָנִי עַתִּיק יִזַּל בְּעוֹרְקָיו, כִּי עַל כֵּן יֹאמַר: הַשּׁוֹתֶה יַיִן – רֹאשׁוֹ עָלָיו סְחַרְחַר לְמָחֳרָתוֹ.”

“יִתָּכֵן, כִּי סִבָּה אַחֶרֶת לְכֵילוּתוֹ,” עָנָה בֶּן־שִׂיחוֹ וַיִּזְקֹף אֶת גַּבּוֹת עֵינָיו. “נִדְמֶה לִי, כִּי עִם כָּל תַּהְפּוּכוֹתָיו וַהֲלִיכוֹתָיו הַזָּרוֹת, לֹא עָשִׁיר הוּא כְּכֹל אֲשֶׁר יִתְרָאֶה, וְהוּא בּוֹחֵר לַחֲשֹׂךְ אֶת הַכַּדִּים מִלַּחֲשֹׂךְ אֶת חִין־רוּחוֹ.”

“הֲלֹא עַל כֵּן טוֹב נַעֲשֶׂה אִם נוֹסִיף לֶאֱכֹל עַל שֻׁלְחָנוֹ כָּל עוֹד כֶּסֶף בְּיָדוֹ. בְּשָׁנָה הַבָּאָה נְבַקֵּשׁ לָנוּ גְּלוֹקוּס אַחֵר תַּחְתָּיו.”

“שָׁמַעְתִּי, כִּי חוֹמֵד הוּא גַם אֶת שְׂחוֹק הַקּוּבְיָה.”

“חוֹמֵד כָּל תַּעֲנוּג הוּא, וְכָל עוֹד יַחֲמֹד אֶת הַתַּעֲנוּג לַעֲרֹךְ מִשְׁתִּים, הֲלֹא אָהֹב נֶאֱהָבֵנוּ כֻּלָּנוּ.”

“הוֹי! הוֹי! הֵיטַבְתָּ לְדַבֵּר, קְלוֹדְיוּס! הֲרָאִיתָ כְּבָר אֶת אוֹצְרוֹת הַיַּיִן אֲשֶׁר לִי?”

“נִדְמֶה לִי כִּי לֹא, דִּיאוֹמֶד יַקִּירִי.”

“אִם כֵּן, בְּאַחַד הָעֲרָבִים תֹּאכַל בְּבֵיתִי. בִּמְצוּדַת הַדָּגִים שֶׁלִּי יֵשׁ שִׁבּוּטוֹת־יָם תַּאֲוָה לָעֵינַיִם, וְיֵשׁ אֶת לִבִּי לִקְרֹא גַם אֶת הַשַּׂר פַּנְסָא.”

“מַה כָּל הַטֹּרַח הַזֶּה לְמַעֲנִי! תְּכוּנוֹת פָּרַס שָׂנְאָה נַפְשִׁי! נָקֵל מְאֹד לְהַשְׂבִּיעֵנִי רָצוֹן. אַךְ הִנֵּה פּוֹנֶה הַיּוֹם וְעָלַי לָלֶכֶת אֶל בֵּית הָרַחְצָה. וְאַתָּה לְאָן?”

“אֶל שַׂר הָאוֹצָר, לְרֶגֶל הַמִּשְׂרָה, וְאַחַר כָּךְ לְמִקְדַּשׁ אִיזִיס. הֱיֵה שָׁלוֹם!”

“אִישׁ מִתְנַשֵּׂא וַחֲסַר לֵב!” אָמַר קְלוֹדְיוּס אֶל לִבּוֹ וַיֵּלֶךְ לְאִטּוֹ. “אֵין זֹאת כִּי בְּמִשְׁתָּיו וּבְאוֹצְרוֹת יֵינוֹ יֹאמַר בֶּן הָעֶבֶד אֲשֶׁר שֻׁלַּח לַחָפְשִׁי לְחַפּוֹת עַל מוֹצָאוֹ. לוּ יְהִי כֵן! נַחֲלֹק נָא לוֹ אֶת הַכָּבוֹד הַזֶּה לְשַׂחֵק עִמּוֹ וּלְנַצֵּחַ, הֲלֹא אַךְ בְּזֹאת יִכָּבְדוּ בְּנֵי הָאֲסַפְסוּף הָעֲשִׁירִים, כִּי יְפַזְּרוּ הוֹנָם בִּקְהַל אֲצִילִים רוֹדְפֵי הַתַּעֲנוּגוֹת.”

עוֹד הוּא מְדַבֵּר עִם נַפְשׁוֹ וְהִנֵּה הֱבִיאוּהוּ רַגְלָיו אֶל דֶּרֶךְ דּוֹמִיצְיָנוּס הַהוֹמָה מֵרֹב אֲנָשִׁים וְעֶגְלוֹת־צָב. בְּקוֹל חוֹגֵג הֵרִיעוּ צֶלְצְלֵי הַמֶּרְכָּבוֹת הַדּוֹהֲרוֹת עַל פָּנָיו זוֹ בְּצַד זוֹ. בַּת־צְחוֹקוֹ וּמְנוֹד רֹאשׁוֹ הֵעִידוּ, כִּי כָל הַמֶּרְכָּבוֹת הַנֶּהְדָּרוֹת וְהַמְפֹאָרוֹת לְהַפְלִיא נוֹדְעוּ לוֹ מְאֹד. וְאָמְנָם, לֹא הָיָה אִישׁ כָּמוֹהוּ נוֹדָע לַכֹּל בְּפָמְפֵּיאָה.

הוֹי, קְלוֹדְיוּס, הֶעָרְבָה שְׁנָתְךָ אַחֲרֵי אֲשֶׁר אֶמֶשׁ שָׁפַר כָּכָה חֶלְקֶךָ?" קָרָא אֵלָיו עֶלֶם נְעִים־קוֹל מִתּוֹךְ עֶגְלַת־צָב כְּלוּלָה בַּהֲדָרָהּ. הַמֶּרְכָּבָה הָיְתָה מְצֻפָּה מִחוּץ פִּתּוּחֵי חוֹתָם מִמִּשְׂחֲקֵי אוֹלִמְפּוּס, מַעֲשֵׂי חוֹשְׁבִים אֲשֶׁר הוֹדָם עוֹד לֹא פָּנָה. וְהַמֶּרְכָּבָה רְתוּמָה אֶל צֶמֶד סוּסִים פַּרְתִּים יְקָרִים, וְנִדְמֶה הָיָה, כִּי אֶבְרֵיהֶם הַקַּלִּים בָּזִים לָאֲדָמָה וְהֵם מְגַמְּאִים אֶרֶץ בְּשֶׁצֶף־שֶׁטֶף. וְאוּלָם כִּמְעַט נָגְעָה בָּהֶם יַד הָרַכָּב, הַנִּצָּב לְלֹא נוֹעַ מֵאַחֲרֵי אֲדוֹנָיו הַצָּעִיר, עָמְדוּ מֵרוּץ. בַּעַל הַמֶּרְכָּבָה, יְפֵה הַתֹּאַר וְקַל הַתְּנוּעוֹת, הָיָה כְּלִיל תִּפְאֶרֶת, אֲשֶׁר כְּמַתְכֻּנְתּוֹ עָשׂוּ לְפָנִים עוֹשֵׂי הַפְּסִילִים בְּאַתּוּנָא. תַּלְתַּלָּיו הַקַּלִּים וְהַמְסֻלְּסָלִים וְהַחֵן הַקָּצוּב אֲשֶׁר בְּקַוֵּי פָנָיו עָנוּ בּוֹ, כִּי מִצֶּאֱצָאֵי יָוָן הוּא. הוּא לֹא הָיָה לָבוּשׁ תָּגָא, אֲשֶׁר חָדְלָה בִּימֵי הַקֵּיסָר לִהְיוֹת הָאוֹת הַמַּבְדִּיל בֵּין רוֹמָאִי וּבֵין נָכְרִי, וְהָיְתָה עַתָּה לְלַעַג וּלְמַהֲתַלּוֹת עַל כָּל הַמִּתְרָאֶה כְּיוֹדֵעַ אֶת מִשְׁפְּטֵי הָאֲצִילִים. וְאוּלָם הַטּוּנִיקָה שֶׁלּוֹ הִבְהִיקָה בִּשְׁלַל צִבְעֵי צוֹר, וְהָרְכָסִים נוֹצְצוּ כְּאַבְנֵי חֵן. לְצַוָּארוֹ הָיְתָה עֲנוּדָה שַׁרְשֶׁרֶת2 זָהָב שֶׁיָּרְדָה עַל פִּי מִדּוֹתָיו, וּבְקָצֶהָ מִקְלַעַת בִּדְמוּת רֹאשׁ נָחָשׁ הַמַּחֲזִיק בְּפִיהוּ טַבַּעַת־חוֹתָם מְלֶאכֶת־מַחֲשֶׁבֶת. בָּתֵּי הַזְּרוֹעַ שֶׁל הַטּוּנִיקָה הָיוּ רְחָבִים וּגְדִילֵי זָהָב בְּשׁוּלֵיהֶם. אַבְנֵט בְּמָתְנָיו, וְלָאַבְנֵט פִּטּוּרֵי צִיצִים מַעֲשֶׂה חוֹשֵׁב, לִטְמֹן בּוֹ אֶת הַמִּטְפַּחַת, הַכִּיס, הַחֶרֶט וְהַלּוּחַ.

"גְּלוֹקוּס יַקִּירִי! "קָרָא קְלוֹדְיוּס, “אֵין זֹאת כִּי אִם אֲבֵדָתְךָ שֶׁאִבַּדְתָּ בִּשְׂחוֹק הַקּוּבְיָה לֹא עָכְרָה אֶת רוּחֶךָ. מַרְאֲךָ כְּמַרְאֵה אִישׁ שֶׁהִלְהִיבוֹ אַפּוֹלוֹ, וּפָנֶיךָ כִּפְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ לָזֹהַר. הֲלֹא כָּל רוֹאֵינוּ יַחְשְׁבוּ, כִּי אַתָּה הוּא אֲשֶׁר נִצַּחְתָּ וַאֲנִי הוּא שֶׁהִפְסַדְתִּי.”

“מָה הֵם שִׁקְלֵי מַתֶּכֶת קְלוֹקְלִים וּמַה כֹּחָם כִּי יַהַפְכוּ לָנוּ לֵב אַחֵר, אִם לְטוֹבָה וְאִם לְרָעָה, קְלוֹדְיוּס יַקִּירִי! חַי צֵאוּס, כִּי כָל עוֹד צְעִירִים אָנוּ לְיָמִים, וְכָל עוֹד לְאֵל יָדֵינוּ לַעֲנֹד זֵרִים לְתַלְתַּלֵּינוּ, וְהַנֵּבֶל עוֹד יָרִיעַ בָּאֹזֶן הַצְּמֵאָה, וּצְחוֹק לִידִיּוֹת וּכְלוֹיוֹת3 עוֹד יִשְׁתַּפֵּךְ מֵעַל לְרַהֲטֵי הַדָּם – הָבָה נִתְעַלֵּס בְּאוֹר שֶׁמֶשׁ, וִיהִי נָא הַזְּמָן שַׂר הָאוֹצָר לְתַעֲנוּגוֹתֵינוּ, הַלַּיְלָה תֹּאכַל בְּבֵיתִי, הֲלֹא כֵן?”

“הֲיִשְׁכַּח אִישׁ אֶת קְרִיאַת גְּלוֹקוּס וְלֹא יִשְׁמְרֶנָּה? וְאוּלָם הַגִּידָה נָא לִי, לְאָן מוּעָדוֹת פָּנֶיךָ עָתָּה?”

“אָמַרְתִּי לָלֶכֶת אֶל בֵּית הָרַחְצָה, אַךְ עוֹד לִי כְּשָׁעָה עַד הַמּוֹעֵד הַנָּכוֹן.” “אִם כֵּן, הִנְנִי וְשָׁלַחְתִּי מֵעַל פָּנַי אֶת מֶרְכַּבְתִּי וְאֵלֵךְ עִמָּךְ. הִנֵּה כִּי כֵן פִילִיאַס שֶׁלִּי! (הוּא לִטֵּף אֶת הַסּוּס הָעוֹמֵד עַל יָדוֹ, הַסּוּס זָקַף אֶת אָזְנָיו וְעָנָה לִבְעָלָיו בְּצָהֳלָה קַלָּה) – חַג לְךָ הַיּוֹם. הֲלֹא יָפֶה הוּא סוּסִי?”

“יָפֶה הוּא לְפֶבּוּס – אוֹ לִגְלוֹקוּס,” – עָנָה הֶאָצִיל הָאוֹכֵל לֶחֶם זָרִים.


 

ב    🔗

שְׁנֵי הַצְּעִירִים שׁוֹטְטוּ בָּרְחוֹבוֹת וְשׂוֹחֲחוּ עַל כֹּה וְעַל כֹּה. הֵם הִגִּיעוּ אֶל מִגְרַשׁ הָעִיר הַבָּנוּי חֲנֻיּוֹת מְשַׂמְּחוֹת עָיִן. הַמִּזְרָקוֹת אֲשֶׁר הִזּוּ קֶצֶף־כֶּסֶף אֶל רוּחַ הַקַּיִץ, הֶהָמוֹן הָרַב הַלָּבוּשׁ בִּגְדֵי אַרְגָּמָן צוֹרִי, הָעֵדוֹת הָעַלִּזוֹת אֲשֶׁר הִתְגּוֹדְדוּ עַל פִּתְחֵי כָּל חֲנוּת מוֹשֶׁכֶת לֵב, הָעֲבָדִים הַנֶּחְפָּזִים וּכְלֵי נְחשֶׁת לְמִינֵיהֶם עַל רֹאשָׁם, בְּנוֹת הַכְּפָר הָעוֹמְדוֹת פֹּה וָשָׁם וּבִידֵיהֶן סַלִּים מְלֵאִים פְּרִי מְגָדִים וּפְרָחִים. שְׂדֵרוֹת הָעַמּוּדִים אֲשֶׁר הָיוּ מְקוֹם מוֹעֵד, כְּעֵין בָּתֵּי הַקָּפֶה וּבָתֵּי הַמּוֹעֵד בְּיָמֵינוּ, הַחֲנֻיּוֹת עִם כַּדֵּי הַיַּיִן וְהַשֶּׁמֶן עַל לוּחוֹת שַׁיִשׁ, וְעַל פִּתְחֵיהֶן כִּסְאוֹת עִם יְרִיעוֹת אַרְגָּמָן הַפְּרוּשׂוֹת עֲלֵיהֶם לְסוֹכֵךְ מִפְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ (עַל רֹאשׁ הֶעָיֵף הֶחָפֵץ מְנוּחָה וְעַל רֹאשׁ הָעוֹבֵר וָשָׁב הַמְבַקֵּשׁ לְהָצִיץ) כָּל אֵלֶּה יַחְדָּו הָיוּ לִתְמוּנָה נֶהְדָּרָה בִּשְׁלַל צְבָעֶיהָ, אֲשֶׁר לְמַרְאֶהָ הִצְדִּיק גְּלוֹקוּס אִישׁ־אַתּוּנָא אֶת אַהֲבַת הַתַּעֲנוּגוֹת.

“אַל נָא תּוֹסִיף לְדַבֵּר בְּאָזְנַי עַל רוֹמָא,” אָמַר קְלוֹדְיוּס, “מְפֹאָר מִדַּי וּמְיַגֵּעַ עַד דַּכָּא הוּא הַתַּעֲנוּג בְּתוֹךְ חוֹמוֹתֶיהָ הַבְּצוּרוֹת. הֲלֹא גַם הַפְּאֵר אֲשֶׁר לְאַרְמוֹן נִירוֹן הַבָּנוּי זָהָב וְהַתִּפְאֶרֶת אֲשֶׁר לְהֵיכַל טִיטוּס כָּבְדוּ לִמְאֹד. כָּל עַיִן תִּיעַף מֵרְאוֹת וְכָל רוּחַ תֵּלֶא לְהִתְעַנֵּג. לֹא כֵן פָּמְפֵּיאָה, אֲשֶׁר מְשׂוֹשֶׂיהָ וְתַעֲנוּגוֹתֶיהָ קַלּוּ מְאֹד.”

“הַעַל כֵּן בָּחַרְתָּ לְךָ אֶת פָּמְפֵּיאָה לִמְגוּרֵי קָיִץ?”

“כֵּן דִּבַּרְתָּ! הִנְנִי מְבַכֵּר אֶת בָּיֶה. יִתָּכֵן, כִּי יֵשׁ יִתְרוֹן גַּם לָהּ. אַךְ כַּלְכֵּל לֹא אוּכַל אֶת חַסְרֵי הַלֵּב הַמִּתְקַהֲלִים שָׁם, וּמִסְפַּר חַגֵּיהֶם כְּמִסְפַּר הַמַּחֲזוֹת אֲשֶׁר יַעֲלוּ עַל הַבָּמוֹת.”

“הֲלֹא גַם לִבְּךָ הוֹגֶה כָּבוֹד לְחוֹשְׁבֵי הַמַּחֲשָׁבוֹת. הֲלֹא אַף מִקִּירֹות בֵּיתְךָ מְדַבְּרִים אֶסְכִּילוֹס וְהוֹמֵרוּס.”

“אָמְנָם, כֵּן הוּא. וְאוּלָם כֹּה מְדַכֵֵּא הוּא כָּל אֲשֶׁר לָרוֹמָאִים הָאֵלֶּה, הַקּוֹפִים הַמִּתְאַמְּצִים לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂי אֲבוֹתַי בְּנֵי אַתּוּנָא, הֲלֹא גַם בְּעֵת צַיִד יְצַוּוּ לְעַבְדֵיהֶם לָשֵׂאת לִפְנֵיהֶם אֶת סִפְרֵי אַפְּלָטוֹן. וְכִי יָנוּס מֵהֶם חֲזִיר הַיַּעַר וְעִקְּבוֹתָיו לֹא יִוָּדְעוּ – וּמִהֲרוּ לִפְרֹשׂ אֶת מְגִלַּת הַגֹּמֶא וְלַהֲגוֹת בָּהּ מִפַּחַד לְשַׁחֵת זְמָן עַל לֹא דָבָר. וּנְעָרוֹת מְרַקְּדוֹת כִּי תְסֻבֶּינָה לִפְנֵיהֶם בְּחֵן־מְחוֹלוֹת אֲשֶׁר לִבְנוֹת פָּרַס – הֲלֹא גַם אָז אַחַד הָעֲבָדִים אֲשֶׁר שֻׁלַּח לַחָפְשִׁי יִקְרָא בְּאָזְנֵיהֶם בְּקִפְאוֹן־פָּנִים מִסֵּפֶר “הַחוֹבוֹת” אֲשֶׁר לְצִיצֵרוֹ. בְּלִיל לֹא יִצְלָח! הַתַּעֲנוּג וְהָעֲבוֹדָה כִּלְאַיִם הֵמָּה. וְשׂוּמָה עַל הָאָדָם, כִּי יִתְעַנֵּג עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם לְבָד. וְהָרוֹמָאִים, הַמַּצִּיגִים תָּמִיד לְרַאֲוָה אֶת רֹב חָכְמָתָם, הֲלֹא יְחַסְּרוּ נַפְשָׁם מִשְּׁנֵי הַתַּעֲנוּגוֹת גַּם יַחַד וְיוֹכִיחוּ בַּעֲלִיל, כִּי לֹא יָבִינוּ לֹא אֶת זֶה וְלֹא אֶת זוֹ. הָהּ, קְלוֹדְיוּס! מַה מְעַט יַשְׂכִּילוּ בְּנֵי מוֹלַדְתְּךָ לְהָבִין אֶת סְגֻלּוֹת פֵּרִיקְלֶס וְקִסְמֵי אַסְפַּזְיָה! 4 לִפְנֵי יָמִים הָיִיתִי בְּבֵית פְלִינִיּוּס. הוּא יָשַׁב בְּבֵית הַקַּיִץ וְכָתַב עֲלֵי גִּלָּיוֹן לְקוֹל חֲלִיל הָעֶבֶד הָאֻמְלָל. בֶּן־אָחִיו (מִי יִתְּנֵנִי פִּילוֹסוֹף גֵּאֶה זֶה וְסָטַרְתִּי לוֹ עַל לֶחְיוֹ!) קָרָא אֶת דִּבְרֵי יְמֵי הַדֶּבֶר מֵאֵת תּוּצִידִידֶס, הֵנִיד רֹאשׁוֹ הַגֵּאֶה, לֹא תָּמִיד לְפִי קֶצֶב הַנְּגִינָה, וּשְׂפָתָיו דּוֹבְבוּ אֶת כָּל דִּבְרֵי הַזַּעֲוָה אֲשֶׁר לִתְמוּנַת בַּלָּהוֹת זוֹ. וְלֹא חָשׁ הָאִישׁ הַנִּבְעָר הַזֶּה, מַה זָר הוּא הַדָּבָר לִלְמֹד יַחְדָּו שִׁיר־אַהֲבָה וְקוֹרוֹת דֶּבֶר!”

“הֲלֹא כָּזֶה כֵּן זֶה!”

“כֹּה אָמַרְתִּי לוֹ גַם אָנִי לְהַצְדִּיק אֶת גַּאֲוָתוֹ. וְאוּלָם הַפִּרְחָח לֹא הֵבִין, כִּי הֵתַלְתִּי בּוֹ, וַיִּתֵּן בִּי עֵינֵי תוֹכָחָה וַיַּעַן: אַךְ לְאֹזֶן אֵין־לֵב יָאֲתָה הַמּוּסִיקָה, וְהַסֵּפֶר (לֵאמֹר: קוֹרוֹת הַדֶּבֶר!) יְרוֹמֵם לְבַב אֱנוֹשׁ. אָח,” נָהַק הַדּוֹד הַשָּׁמֵן, "זֶה מִשְׁפָּט כָּל בֶּן אַתּוּנָא לַעֲשׂוֹת אֶת הַמּוֹעִיל וְהַנָּעִים לַאֲחָדִים. אִי, אַתּוּנָא! מַה צָחַקְתִּי בְּנַפְשִׁי! וּפִתְאֹם הוֹדִיעוּ לַסּוֹפִיסְטוֹן הַפִּרְחָח, כִּי עַבְדוֹ אֲשֶׁר יָצָא לַחָפְשִׁי מֵת בְּקַדַּחַת. “הָהּ, הַמָּוֶת אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָּנִים!” קָרָא, "הָבוּ לִי אֶת הוֹרַצְיוּס! כֹּה מֵיטִיב הַמְשׁוֹרֵר הַמַּנְעִים זָמִירוֹת לְנַחֲמֵנוּ בְּצָרָה! הָהּ, קְלוֹדְיוּס שֶׁלִּי, הֲיוֹדְעִים הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה לֶאֱהֹב? אוּלַי רַק בְּחוּשֵׁיהֶם. רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת יֵשׁ לֵב לְבֶן־רוֹמָא. הֲלֹא אַךְ מְכוֹנַת־רוּחַ הִיא, לֹא בָּשָׂר וְלֹא

דָם."

וַיִּחַר לִקְלוֹדְיוּס עַל חֶרְפַּת בְּנֵי מוֹלַדְתּוֹ, אַךְ הוּא הִתְחַפֵּשׂ כִּתְמִים־רְגָשׁוֹת עִם בֶּן לִוְיָתוֹ, אִם מִפְּנֵי הֱיוֹתוֹ אוֹכֵל לֶחֶם זָרִים מִלֵּדָה וּמִבֶּטֶן, וְאִם מִפְּנֵי שֶׁכֵּן מִשְׁפַּט כָּל צְעִירֵי רוֹמָא הַמִּתְהוֹלְלִים לְבַזּוֹת בְּפֶה אֶת מְכוּרָתָם, שֶׁהִיא מָעוֹז וּמַחֲסֶה לָהֶם בְּחַיֵּיהֶם, כִּי כֵן הָיָה מִנְהַג בְּנֵי רוֹמָא בַּיָּמִים הָהֵם לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂי הַיְוָנִים וְלָשִׂים לְלַעַג אֶת הַמַּעֲשֶׂה.

עוֹד הֵם הוֹלְכִים וּמְשׂוֹחֲחִים, וְהִנֵּה הִגִּיעוּ אֶל הַמִּרְצֶפֶת הַגְּדוֹלָה עַל פָּרָשַׁת שְׁלשָׁה רְחוֹבוֹת הַהוֹמָה מֵאֲנָשִׁים רַבִּים הָעוֹמְדִים נִדְחָקִים זֶה לָזֶה. בְּצֵל שְׂדֵרַת הָעַמּוּדִים אֲשֶׁר לְמִקְדָּשׁ קָטֹן וְיָפֶה עָמְדָה נַעֲרָה, בִּימִינָהּ סַל פְּרָחִים וּבִשְׂמֹאלָהּ נֵבֶל שָׁלִישׁ. הַנַּעֲרָה פָּרְטָה עַל פִּי הַנֵּבֶל וְשָׁרָה בְּקוֹל שִׁיר פְּרוּעַ־קֶצֶב. בֵּין מִזְמוֹר לְמִזְמוֹר הוֹשִׁיטָה בְּחֵן אֶת סַל הַפְּרָחִים לָעוֹבְרִים וְשָׁבִים וּבִקְּשָׁה מֵהֶם לִקְנוֹת מִפְּרָחֶיהָ. וְלֹא אֲגוֹרָה אַחַת נִזְרְקָה לְתוֹךְ הַסַּל – אִם בִּמְחִיר הַשִּׁיר, וְאִם כְּמַתְּנַת חֶמְלָה לַמְזַמֶּרֶת הָעִוֶּרֶת.

“זוֹ הִיא בַּת תֵּסַלְיָה הַמִּסְכֵּנָה שֶׁלִּי,” אָמַר גְּלוֹקוּס בְּעָמְדוֹ מִלֶּכֶת. “מִיּוֹם שׁוּבִי לְפָמְפֵּיאָה לֹא רְאִיתִיהָ עוֹד. הָס! מַה מְאֹד עָרֵב קוֹלָהּ! הָבָה נַקְשִׁיב לְשִׁירָתָהּ.”

וְהַנַּעֲרָה שָׁרָה:

"הָהּ, קְנוּ אֶת פְּרָחַי וּלְשִׁירַי כְּרוּ אָזְנָיִם!

נְאֻם הָעִוֶּרֶת מֵאֶרֶץ נֵכָר – –

אוֹמְרִים: תַּאֲוָה אֲדָמָה לָעֵינָיִם.

אוֹמְרִים, כִּי כָל פֶּרַח יוֹצֵא יְרֵכָהּ."

“תְּנִי נָא לִי אֶת צְרוֹר הַסִּגָּל, נִידְיָה הַמְּתוּקָה,” קָרָא גְלוֹקוּס בְּהַבְקִיעוֹ לוֹ דֶרֶךְ בְּתוֹךְ הַקָּהָל וּבְזָרְקוֹ אֶל הַסַּל מְלֹא חָפְנַיִם כֶּסֶף, “קוֹלֵךְ עָרֵב לְהַפְלִיא.”

הָעִוֶּרֶת שָׁמְעָה אֶת קוֹל בֶּן־אַתּוּנָא וְאָמְרָה לִצְעֹד לִקְרָאתוֹ, אַךְ עָמְדָה מִלֶּכֶת, וְאֹדֶם פִּתְאֹם כִּסָּה אֶת עָרְפָּה, לְחָיֶיהָ וְרַקּוֹתֶיהָ.

“אָכֵן,שַׁבְתָּ?” שָׁאֲלָה בְּלַחַשׁ וְהוֹסִיפָה כִּמְדַבֶּרֶת אֶל נַפְשָׁהּ:

“גְּלוֹקוּס שָׁב!”

“כֵּן, יַלְדָּתִי! זֶה לִי יָמִים מִסְפָּר שַׁבְתִּי לְפָמְפֵּיאָה. בּוֹאִי אֶל גַּנִּי! הֲלֹא תָבוֹאִי מָחָר? דְּעִי לָךְ, כִּי אֶת הַזֵּרִים בְּבֵיתִי לֹא תִּקְלַעְנָה יָדַיִם אֲחֵרוֹת, זוּלָתִי יְדֵי נִידְיָה הָעֲנֻגּוֹת.”

צְחוֹק קַל, צְחוֹק שִׂמְחָה, חָלַף עַל שִׂפְתֵי נִידְיָה, אַךְ הִיא לֹא עָנְתָה דָבָר. גְּלוֹקוּס לָקַח אֶת צְרוֹר הַסִּגָל אֲשֶׁר בָּחַר לוֹ וַיִּפֶן לְדַרְכּוֹ עָלֵז וּבוֹטֵחַ.

“אֵין זֹאת, כִּי אִם פָּרַשְׂתָּ כַּנְפֵי חָסוּתְךָ עַל יַלְדָּה זוֹ?” שָׁאַל קְלוֹדְיוּס.

“כֵּן דִּבַּרְתָּ. הַאֵין קוֹלָהּ עָרֵב? נִכְמְרוּ רַחֲמַי עַל הַנַּעֲרָה הַמִּסְכֵּנָה. וּלְבַד זֹאת, לֹא מֵאֶרֶץ הַר־הָאֵלִים מוֹצָאָהּ. שׁוֹכְנֵי אוֹלִמְפּוּס רָאוּ עַרְשָׂהּ. בַּת תֵּסַלְיָה הִיא.”

“הִיא אֶרֶץ הַקּוֹסְמוֹת?”


פמפיאה 1 (2).jpg

“תְּנִי נָא לִי אֶת צְרוֹר הַסִּגָּל, נִידְיָה הַמְּתוּקָה.” קָרָא גְלוֹקוּס.


“כִּדְבָרֶיךָ! וְאוּלָם הֲלֹא כָּל נַעֲרָה קוֹסֶמֶת הִיא. חַי וֶנוּס5, כִּי פָּמְפֵּיאָה כֻּלָּהּ מְקֻטֶּרֶת נִיחוֹחַ הָאַהֲבָה, וְכִי כָּל פָּנִים אֵין־זָקָן יָפִים בְּעֵינַי לִמְאֹד.”

“אוּלַי בִּתּוֹ שֶׁל דִּיאוֹמֶד הַזָּקֵן, יוּלְיָה הָעֲשִׁירָה וְהַיָּפָה בִּבְנוֹת פָּמְפֵּיאָה,” אָמַר קְלוֹדְיוּס בִּרְאוֹתוֹ אֶת הָעַלְמָה הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה אֲלֵיהֶם, עַל פָּנֶיהָ צָעִיף, וּשְׁתֵּי שְׁפָחוֹת מְלַוּוֹת אוֹתָהּ בְּדַרְכָּהּ אֶל בֵּית הָרַחְצָה.

“יוּלְיָה הַיָּפָה, בִּרְכוֹתֵינוּ לָךְ!” קָרָא קְלוֹדְיוּס.

יוּלְיָה הֵרִימָה אֶת צְעִיפָהּ מֵעַל פָּנֶיהָ, פְּנֵי בַת רוֹמָא הָעַזִּים וְהַמִּתְיַפִּים, מֵעַל עֵינֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת וְהַלּוֹהֲטוֹת וּלְחָיֶיהָ, אֲשֶׁר חֵן הַתַּמְרוּקִים שִׁוָּה לְעוֹרָן, שֶׁעֵינוֹ כְּעֵין הַזַּיִת, אֹדֶם שׁוֹשָׁן נָעִים שִׁבְעָתָיִם.

“אָכֵן, גַּם גְּלוֹקוּס שָׁב מִדַּרְכּוֹ?” שָׁאֲלָה הָעַלְמָה וְקָרְצָה עַיִן לְבֶן־אַתּוּנָא. וְאַחַר הוֹסִיפָה בְּלַחַשׁ: “הֲשָׁכַח גְּלוֹקוּס אֶת רֵעָיו מִשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה?”

“יוּלְיָה הַמַּקְסִימָה! גַּם לֶתָּה, הוּא נְהַר הַשִּׁכְחָה, אִם תֵּעָלֵם מֵעֵבֶר מִזֶּה הֲלֹא תָּשׁוּב תִּתְגַּלֶּה מֵעֵבֶר מִשָּׁם. מִצְוַת יֻפִּיטֶר הִיא לָנוּ לְבִלְתִּי שְׁכֹחַ דָּבָר בִּלְתִּי אִם לְרֶגַע קָט. וּוֶנוּס הֲלֹא אַף לְרֶגַע קָט לֹא תִּתְּנֵנוּ לִשְׁכֹּחַ.”

“הַחֲסַר אִמְרֵי שֶׁפֶר גְּלוֹקוּס?”

“וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר יִשָּׂא דְבָרָיו עַל הַיָּפָה מִכֹּל וּלְשׁוֹנוֹ תֶּחֱסַר אִמְרֵי שָׁפֶר?” “בְּקָרוֹב נִרְאֶה אֶת שְׁנֵיכֶם בְּבֵית הַקַּיִץ אֲשֶׁר לְאָבִי, הַאֵין זֹאת?” שָׁאֲלָה יוּלְיָה אֶת קְלוֹדְיוּס.

“בְּאֶבֶן לְבָנָה נְצַיֵּן אֶת הַיּוֹם הַזֶּה!” הֵשִׁיב הַשּׁוֹגֶה בִּשְׂחוֹק הַקּוּבְיָה.

בְּפָנִים נִפְחָדִים וּבְלֵב נוֹעָז הִבִּיטָה יוּלְיָה אֶל בֶּן אַתּוּנָא וְהוֹרִידָה אַט אַט אֶת הַצָּעִיף. מֶבָּטָהּ הֵפִיק עֶדְנָה וְתוֹכָחָה.

שְׁנֵי הָרֵעִים עָשׂוּ אֶת דַּרְכָּם הָלְאָה.

“אָכֵן, יָפָה הִיא יוּלְיָה!” אָמַר גְלוֹקוּס.

“לִפְנֵי שָׁנָה הָיוּ דְבָרֶיךָ נִרְגָּשִׁים מֵאֲשֶׁר עָתָּה!”

“כֵּן! בִּרְאוֹתִי אוֹתָהּ לָרִאשׁוֹנָה נִפְעַמְתִּי מְאֹד. אֶבֶן רְמִיָּה חָשַׁבְתִּי לְאֶבֶן־חֵן.”

“אַךְ לֵב אֶחָד לְכָל הַנָּשִׁים,” הֵשִׁיב קְלוֹדְיוּס, “אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ לוֹ פָּנִים יָפוֹת עִם מֹהַר וְעִם מַתָּן רָב. כָּל יָמָיו לֹא יָדַע מַחֲסוֹר.”

גְלוֹקוּס נֶאֱנַח.

הֵם הִגִּיעוּ אֶל רְחוֹב וַאֲנָשִׁים בּוֹ מְעָט. מִקָּצֵהוּ וָהָלְאָה הִשְׂתָּרַע יָם רְחַב־יָדַיִם וְנֶאְדָּרִי בְּהוֹד. נִדְמָה, כִּי בְּחֵיק הַנּוֹף הַזֶּה הִתְאַפֵּק הַיָּם וְכָלָא אֶת יִצְרוֹ. כֹּה עֲדִינִים הֵמָּה הָרוּחוֹת הַקַּלִּים הַמְרַחֲפִים עַל פָּנָיו, כֹּה לוֹהֶטֶת וְקוֹסֶמֶת רִקְמַת הַצְּבָעִים עַל חֶלְקַת מֵימָיו, עֵת עָבֵי שׁוֹשָׁן תִּשָּׁקַפְנָה מִתּוֹכָם, וְהָאֲדָמָה תַּקְטִיר אֶת רֵיחוֹתֶיהָ בֹּשֶׂם עַל פְּנֵי הַתְּהוֹם. אֵין זֹאת כִּי מִנִּבְכֵי יָם אֲשֶׁר כָּזֶה עָלְתָה אַנְדִּיּוֹמֶנֶה לְהַכְנִיעַ עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ.

“עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, לֹא עֵת לֶכֶת אֶל הָרַחְצָה!” אָמַר הַיְּוָנִי הַנִּפְעָם תָּמִיד מִכָּל דָּבָר אֲשֶׁר שִׁירָה בּוֹ. “הָבָה נַעֲזֹב אֶת הָעִיר וְאֶת הֲמוֹנָהּ וְנֵלֵךְ אֶל הַיָּם, כָּל עוֹד יְצַחֲקוּ הַצָּהֳרַיִם עַל פְּנֵי גַּלָּיו.”

“בְּחֵפֶץ לֵב!” עָנָה קְלוֹדְיוּס, “וְעוֹד זֹאת: הֲלֹא הַנָּמֵל רוֹעֵשׁ תָּמִיד יֶתֶר עַל כָּל חֶלְקֵי הָעִיר.” פָּמְפֵּיאָה הָיְתָה דְמוּת וְסֵמֶל לְכָל הַחָכְמָה וְהַתּוּשִׁיָּה אֲשֶׁר בַּיָּמִים הָהֵם. לֹא הָיָה דָבָר מִכָּל חֲמוּדוֹת הָעֲשִׁירִים אֲשֶׁר לֹא נִמְצָא בֵּין חוֹמוֹתֶיהָ. חֲנֻיּוֹתֶיהָ הַקְּטַנּוֹת וְהַמַּבְרִיקוֹת, הֵיכָלֶיהָ הַקְּטַנִּים, בָּתֵּי הָרַחְצָה, שׁוּקָהּ, תֵּאַטְרוֹנָהּ, קִרְקוּסָהּ, עֱזוּזָהּ, שְׁחִיתוּת מַעֲשֶׂיהָ – כָּל אֵלֶּה הָיוּ כְּתַבְנִית וּכְמַתְכֹּנֶת לְכָל הַמַּמְלָכָה כֻּלָּהּ. כִּכְלִי שַׁעֲשׁוּעַ הָיְתָה הָעִיר, כִּמְנוֹרַת־קֶסֶם אֲשֶׁר כּוֹנְנוּ הָאֱלִילִים לְמַעַן יִתְעַנְּגוּ עָלָיו, לִהְיוֹת דְּמוּת וּמַרְאֶה לִגְבֶרֶת הַמַּמְלָכֹות, וְאוּלָם בְּעוֹד מוֹעֵד הִטְמִינוּהוּ, לְמַעַן יַחְפְּרוּהוּ הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים מִמַּטְמוֹנִים וְיִשְׁתָּאוּ לָדַעַת, כִּי אָכֵן אֵין חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

בַּנָּמֵל, אֲשֶׁר מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה הַגָּבִישׁ הַטּוֹב, הִתְגּוֹדְדָה עֲדַת חוֹבְלֵי יָם עַל יַד אֳנִיּוֹת־תַּעֲנוּגִים מְצֻפּוֹת זָהָב אֲשֶׁר לַעֲשִׁירֵי הָעִיר. דּוּגִיּוֹת צָפוּ עַל פְּנֵי הַמַּיִם אָנֶה וָאָנָה, וּבַמֶּרְחַקִּים נִרְאוּ הַתְּרָנִים הַגְּבוֹהִים שֶׁל הַצִּי אֲשֶׁר הָפְקַד עָלָיו פְּלִינִיּוּס. עַל שְׂפַת הַיָּם יָשַׁב בֶּן־סִיצִילְיָה וּפַחַז כַּמַּיִם סִפֵּר לִקְהַל דַּיָּגִים וְאִכָּרִים דִּבְרֵי פְלָאוֹת עַל חוֹבְלֵי־יָם אֲשֶׁר אָבְדוּ בַּסַּעַר וְעַל דּוּלְפִינִים נְדִיבֵי לֵב.

הַיְּוָנִי מָשַׁךְ אַחֲרָיו אֶת יְדִידוֹ וּשְׁנֵיהֶם הָלְכוּ הַרְחֵק מֵאֲנָשִׁים אֶל אַחַד הַמְּקוֹמוֹת הָעֲזוּבִים וְהַשּׁוֹמֵמִים עַל שְׂפַת הַיָּם. הָרֵעִים יָשְׁבוּ עַל חֶלְקַת שָׂדֶה, אֲשֶׁר הִשְׂתָּרְעָה וְיָצְאָה מִבֵּין הַסְּלָעִים הַקֵּרְחִים, וְשָׁאֲפוּ רוּחַ צַח וְקַר, הַמְרַחֵף כְּמִזְמוֹר שִׁיר עַל פְּנֵי הַמָּיִם. אֵין זֹאת כִּי הָיָה מַה שֶׁהִמְרִיץ אוֹתָם לָשֶׁבֶת מַחֲרִישִׁים וְהוֹזִים. קְלוֹדְיוּס הֶאֱהִיל בְּכַפּוֹ עַל עֵינָיו, שֶׁהִבִּיטוּ נִכְחָן אֶל מוּל הַשָּׁמַיִם הַלּוֹהֲטִים, וּמָנָה אֵת אֲשֶׁר הִשְׂתַּכֵּר הַשָּׁבוּעַ בִּשְׂחוֹק הַקּוּבְיָה. הַיְּוָנִי תָּמַךְ אֶת רֹאשׁוֹ בְּכַפָּיו וְלֹא יָרֵא מִפְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, הֲלֹא הִיא הָאֱלִילָה הַסּוֹכֶכֶת עַל עַמּוֹ וְעַל מוֹלַדְתּוֹ, אֲשֶׁר אוֹרָהּ וְחֻמָּהּ מִלְּאוּ אֶת רַהֲטֵי דָמוֹ שִׁירָה, חֶדְוָה וְאַהֲבָה רַבָּה. הוּא הִבִּיט אֶל מֶרְחַבְיָה, וְאוּלַי קִנֵּא בָּרוּחַ הַפּוֹרֶשֶׂת כְּנָפֶיהָ לָעוּף אֶל הֶלַּס6 מוֹלַדְתּוֹ.

“הַגִּידָה לִי, קְלוֹדְיוּס, הֶאָהַבְתָּ בְּיָמֶיךָ?”

“כֵּן, הִרְבֵּיתִי לֶאֱהֹב”.

“הַמַּרְבֶּה לֶאֱהֹב לֹא אָהַב מֵעוֹדוֹ. אֶחָד הוּא אֶרוֹס וְאֵין שֵׁנִי, אִם גַּם רַבּוּ פְּסִילָיו.”

“לָרֹב אֵין הַפְּסִילִים הָאֵלֶּה רָעִים כְּלָל.”

“צָדַקְתָּ הַפָּעַם! גַּם לְלִבִּי יָקְרוּ מְאֹד צִלְלֵי הָאַהֲבָה, אוּלָם יֶתֶר עַל כֹּל אוֹקִיר אֶת הָאַהֲבָה.”

“אֵין זֹאת כִּי חוֹלֶה אַהֲבָה אָתָּה? הַאֻמְנָם יִתְפָּעֵם בְּלִבְּךָ הָרֶגֶשׁ אֲשֶׁר כָּל מְשׁוֹרְרֵינוּ יְתָאֲרוּהוּ, זֶה הַמְּנִיאֵנוּ לָבוֹא אֶל מִשְׁתֶּה, זֶה הַמּוֹקִיר רַגְלֵינוּ מִתֵּאַטְרוֹן וּמַכְתִּיבֵנוּ שִׁירֵי עַצָּבֶת? לֹא פִּלָּלְתִּי! אָכֵן, הֵיטַבְתָּ לְהִתְחַפֵּשׂ הַפָּעַם!”

“מֵעוֹדִי לֹא קָרַנִי כַּדָּבָר הַזֶּה!” עָנָה גְּלוֹקוּס בִּצְחוֹק, "צָדְקוּ מְאֹד דִּבְרֵי הַמְשׁוֹרֵר טִבּוּל בְּאָמְרוֹ:

אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר אַהֲבָה עֲדִינָה תָּכִין פְּעָמָיו –

קָדוֹשׁ הוּא וּבְכֹל אֲשֶׁר יֵפֶן יַצְלִיחַ.

מֵעוֹדִי לֹא אָהַבְתִּי. אַךְ לוּ הִקְרוּ לְפָנַי הָאֵלִים אֵת שֶׁאַהֲבָה נַפְשִׁי, כִּי עַתָּה הִתְאַהַבְתִּי עַל נְקַלָּה. אֶרוֹס אָמַר לְהַדְלִיק אֶת לַפִּידוֹ, אַךְ הַכֹּהֲנִים לֹא יָצְקוּ אֶת הַשָּׁמֶן."

“הַאֲנַחֵשׁ מִי הִיא? בַּת דִּיאוֹמֶד? הִיא מַעֲרִיצָה אוֹתְךָ וְאֵינָהּ מְכַסָּה אֶת הַדָּבָר מֵאִישׁ. חַי הֵרַקְלֶס, כִּי עוֹד אָשׁוּב. אֲדַבֵּר בָּזֶה! עֲשִׁירָה הִיא וּכְרָב עָשְׁרָהּ כֵּן יָפְיָהּ. בְּגַלְגִּלֵּי זָהָב תְּקַשֵּׁט אֶת מְזוּזוֹת הַבַּיִת אֲשֶׁר לְבַעֲלָהּ.”

“לֹא! לֹא אוּכַל לְהִמָּכֵר… אָמְנָם, יָפָה הִיא בַּת דִּיאוֹמֶד… וּלְפָנִים, לוּלֵא הָיְתָה בַּת לְבֶן עֶבֶד אֲשֶׁר הוּצָא לַחָפְשִׁי… לֹא! לֹא יִתָּכֵן הַדָּבָר! כָּל יָפְיָהּ אַךְ בְּפָנֶיהָ, וַהֲלִיכוֹתֶיהָ לֹא הֲלִיכוֹת נַעֲרָה, וְלִבָּהּ לֹא יֵדַע עֹנֶג זוּלַת הַתַּעֲנוּגוֹת.”

“אָכֵן, רַע הַדָּבָר! מִי הִיא אֵפוֹא הַנַּעֲרָה הַמְאֻשָּׁרָה?”

"שְׁמָעֵנִי קְלוֹדְיוּס! לִפְנֵי חֲדָשִׁים מִסְפָּר הָיִיתִי בְּנֵאַפּוֹלִיס. עִיר כַּאֲשֶׁר אַהֲבָה רוּחִי, וְרוּחַ מוֹצָאָהּ הַיְוָנִי יָצוּק בָּהּ. לֹא לַשָּׁוְא יִקְרָאוּהָ בְּשֵׁם פַּרְתֶּנָפֶּה, כִּי אָכֵן אֵין כְּרוּחָהּ וּכְחוֹפָהּ הַנִּפְלָאִים. וַיְהִי הַיּוֹם וַאֲנִי בְּמִקְדַּשׁ מִינֶרְוָה7 לָשֵׂאת תְּפִלָּה לִשְׁלוֹמִי וְלִשְׁלוֹם הָעִיר אֲשֶׁר פַּלַּס מָנְעָה אֶת צְחוֹקָהּ מִמֶּנָּה. רֵיק וְשׁוֹמֵם הָיָה הַמִּקְדָּשׁ, וְזֵכֶר אַתּוּנָא עָלָה עַל לִבִּי. דִּמִּיתִי כִּי אֵין אִישׁ מִלְּבַדִּי בַּבַּיִת, וּתְפִלָּה עָלְתָה מִלִּבִּי אֶל דַּל שְׂפָתַי וָאֵבְךְּ. פִּתְאֹם עָלָה בְּאָזְנַי קוֹל אֲנָחָה, וָאֵפֶן וָאַבִּיט כֹּה וָכֹה וְהִנֵּה מֵאֲחוֹרַי נַעֲרָה כּוֹרַעַת עַל בִּרְכֶּיהָ. בְּהִתְפַּלְלָהּ הֶעֱבִירָה אֶת צְעִיפָהּ מֵעַל פָּנֶיהָ, וְקֶרֶן אוֹר יָצְאָה מִן הָעֵינַיִם הַשְּׁחוֹרוֹת וַתִּפְגַּע בְּנַפְשִׁי. קְלוֹדְיוּס יַקִּירִי! מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי פָּנִים יָפִים מֵאֵלֶּה! הַתּוּגָה אָצְלָה לְפָנֶיהָ לִוְיַת חֵן וְעֹז. וַאֲשֶׁר לֹא יֻבַּע בְּמִלִּים, הֲלֹא הוּא דְבַר הַפֶּלֶא אֲשֶׁר יַחַרְתוּ חוֹשְׁבֵי הַמַּחֲשֶׁבֶת בִּפְנֵי פְּסִיכֶה8, שִׁוָּה לְיָפְיָהּ אֲרֶשֶׁת רוֹמְמוּת נֶאֱצָלָה. דְּמָעוֹת יָרְדוּ מֵעֵינֶיהָ. לִבִּי יָדַע מְאֹד, כִּי אֶל נָכוֹן בַּת אַתּוּנָא הִיא, וְלִבִּי לְלִבָּהּ עָנָה אָמֵן לִשְׁלוֹם אַתּוּנָא. וָאֹמַר לָהּ בְּקוֹל רוֹעֵד:

“הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, הַאֵינֵךְ בַּת אַתּוּנָא?”

פָּנֶיהָ הֶאְדִּימוּ בְּדַבְּרִי וַתִּתְכַּס בַּצָּעִיף וַתַּעַן:

“עַל שְׂפַת אִילִיסוּס הַנָּהָר נִטְמַן עֲפַר אֲבוֹתַי; בְּנֵאַפּוֹלִיס נוֹלַדְתִּי, אַךְ לִבִּי, כְּמוֹצָאִי, מֵאַתּוּנָא.”

וָאַעַן לָהּ:

“הָבָה נַקְרִיב אֵפוֹא אֶת קָרְבְּנוֹתֵינוּ יַחְדָּו!”

וּבְבוֹא הַכֹּהֵן הִתְיַצַּבְנוּ לְפָנָיו זֶה בְּצַד זוֹ וְאָמַרְנוּ אַחֲרָיו אֶת הַתְּפִלָּה. יַחַד נָגַעְנוּ בְּבִרְכֵּי הָאֱלִילָה, וּבְיַחַד שַׂמְנוּ אֶת זֵרֵי הַפְּרָחִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. רֶגֶשׁ מוּזָר, קָדוֹשׁ כִּמְעַט, מִלֵּא אֶת לִבִּי עַל גְּדוֹתָיו. נָכְרִים, בְּנֵי אֶרֶץ אַחַת, רְחוֹקָה וְאֻמְלָלָה, עָמַדְנוּ פֹּה לְבַדֵּנוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ אֲשֶׁר לֵאלֹהֵי אַרְצֵנוּ. הֲיִפָּלֵא אֵפוֹא כִּי נִמְשַׁךְ לִבִּי אַחֲרֵי בַת אַרְצִי? דִּמִּיתִי כִּי הִכַּרְתִּיהָ מִיָּמִים מִשֶּׁכְּבָר. אֵת אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ הַיָּמִים עָשְׂתָה עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ הַתַּמָּה. דּוּמָם יָצָאנוּ מֵהַמִּקְדָּשׁ. אָמַרְתִּי לִשְׁאוֹל לִמְקוֹם מְגוּרֶיהָ וּלְבַקֵּשׁ לָבוֹא אֶל בֵּיתָהּ, וְהִנֵּה נִגַּשׁ אֵלֶיהָ בְּמַעֲלוֹת הַמִּקְדָּשׁ עֶלֶם אֲשֶׁר פָּנָיו דּוֹמִים לְפָנֶיהָ וַיֹּאחֶז בְּיָדָהּ. וַתֵּפֶן אֵלַי הַנַּעֲרָה וַתְּבָרְכֵנִי לְשָׁלוֹם. וְאַחַר נֶעֶלְמוּ שְׁנֵיהֶם בַּהֲמוֹן הָרְחוֹב וְלֹא יָסַפְתִּי לִרְאוֹתָהּ. בְּשׁוּבִי הַבַּיְתָה מָצָאתִי מִכְתָּבִים אֲשֶׁר הִמְרִיצוּנִי לִנְסֹעַ לְאַתּוּנָא לְהִשָּׁפֵט עִם קְרוֹבַי, אֲשֶׁר אָמְרוּ לִגְזֹל מִמֶּנִּי אֶת יְרֻשָּׁתִי. וּכְתֹם הַמִּשְׁפָּט שַׁבְתִּי לְנֵאַפּוֹלִיס, סוֹבַבְתִּי בְּכָל קַצְוֵי הָעִיר, בִּקַּשְׁתִּיהָ וְלֹא מְצָאתִיהָ. אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי: אֲנַסֶּה בְּתַעֲנוּגוֹת פָּמְפֵּיאָה, אוּלַי אֶשְׁכַּח אֶת זֵכֶר הַיּוֹם הַנִּפְלָא הַהוּא אֲשֶׁר נִפְגַּשְׁנוּ בּוֹ. – – זֶה כָּל הַמַּעֲשֶׂה. אֵינֶנִּי אוֹהֵב, אַךְ שָׁמוּר בְּלִבִּי זִכְרוֹן הַדָּבָר הַזֶּה, וְרוּחִי נְכֵאָה עָלָי."

קְלוֹדְיוּס בִּקֵּשׁ לַעֲנוֹת לְרֵעוֹ, אַךְ כָּלָא אֶת הַדְּבָרִים בְּלִבּוֹ, כִּי שָׁמַע קוֹל צְעָדִים. אַט אַט פָּסַע הָאִישׁ מֵאֲחוֹרֵיהֶם וְכֻלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד. לְמַשַּׁק חַלּוּקֵי הָאֲבָנִים פָּנוּ שְׁנֵיהֶם אֲחוֹרַנִּית וְהִכִּירוּ אֶת הַבָּא. אִישׁ כְּבֶן אַרְבָּעִים, גְּבַהּ קוֹמָה, רָזֶה אֲבָל אֵיתָן בְּגוּפוֹ. עוֹרוֹ אֲשֶׁר מַרְאֵהוּ נְחשֶׁת קָלָל הֵעִיד בּוֹ, כִּי מֵאַרְצוֹת הַקֶּדֶם מוֹצָאוֹ. בַּאֲרֶשֶׁת פָּנָיו הָיָה דְבַר־מָה יְוָנִי – סַנְטֵרוֹ, שְׂפָתָיו, מִצְחוֹ וְצַוָּארוֹ. וְאוּלָם אַפּוֹ הָיָה אָרֹךְ מְעַט וּמְעֻקָּל, וּמִפְּנֵי עַצְמוֹתָיו אֲשֶׁר שֻׁפּוּ נִמְחוּ מֵעַל פָּנָיו מַפְּלֵי הַבָּשָׂר, הַמְשַׁוִּים לַיְּוָנִי, גַּם בִּדְמִי יָמָיו, פְּנֵי נֹעַר עֲגַלְגַּלִּים וּפוֹרְחִים. עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת וְהָאֲפֵלוֹת כִּשְׁחוֹר הַלַּיְלָה הִבִּיטוּ בִּמְנוּחָה וְהֵפִיקוּ עֶצֶב־תָּמִיד מָלֵא הוֹד. צְעָדָיו וַהֲלִיכוֹתָיו הָיוּ גֵאִים וּקְצוּבִים, זָר וּמוּזָר הָיָה לְבוּשׁוֹ, הַיּוֹרֵד גַּלִּים עַל גּוּפוֹ וּמַגְבִּיר שִׁבְעָתַיִם בְּצִבְעוֹ הַקַּר אֶת הַדְרַת פָּנָיו הַשְּׁלֵוִים וְאֶת קוֹמָתוֹ הָאוֹמֶרֶת כָּבוֹד.

הֵם בֵּרְכוּהוּ לְשָׁלוֹם בְּשָׂפָה רָפָה, בִּקְּשׁוּ לְהַסְתִּיר אֶת מְבוּכָתָם, וּבַסֵּתֶר מוֹלְלוּ בְּאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם, כִּי הַכֹּל הֶאֱמִינוּ, כִּי לְאַרְבָּצֶס הַמִּצְרִי יֵשׁ עַיִן לְהָרַע.

“אֵין זֹאת כִּי הַמַּחֲזֶה נֶהְדָּר בֶּאֱמֶת,” אָמַר אַרְבָּצֶס וַיִּצְחַק צְחוֹק קַר וְנָדִיב. “וְלֹא לְחִנָּם מָשַׁךְ אֵלָיו מִן הָעִיר וּמֵהֲמוֹנָהּ אֶת קְלוֹדְיוּס אוֹהֵב הַחַיִּים וְאֶת גְּלוֹקוּס הַנַּעֲרָץ בְּפִי כֹל”.

“הַאֻמְנָם כֹּה מְעַט מוֹשֵׁךְ הַטֶּבַע אֶת לֵב הָאָדָם?” שָׁאַל הַיְּוָנִי.

“כֵּן! פְּזוּרֵי הַנֶּפֶשׁ יִמָּשְׁכוּ אַחֲרָיו.”

“נִמְרָצָה לְמַדַּי הַתְּשׁוּבָה, אַךְ אֵינֶנָּה נְכוֹנָה. אוֹהֵב הֲפָכִים הַתַּעֲנוּג: בְּרָב שַׁעֲשׁוּעִים נָבִין אֶת עֹנֶג הַבְּדִידוּת וּבַבְּדִידוּת – אֶת עֶרֶךְ הַשַּׁעֲשׁוּעִים.”

אָכֵן, כֹּה יֹאמְרוּ כָּל צְעִירֵי הַפִּילוֹסוֹפִים הָאֲהוּבִים בְּיָמֵינוּ. אֶת שׂבַע הַתַּעֲנוּגוֹת יַחְשְׁבוּ לְמַעֲמַקִּים וְיִתְפָּאֲרוּ לְפָנֵינוּ, כִּי הִשְׂכִּילוּ לְהָבִין אֶת עֹנֶג הַבְּדִידוּת, יַעַן כִּי שָׂבְעוּ אֶת חֶבְרַת זוּלָתָם. לְבָבוֹת בָּלִים הֵמָּה, וְהַטֶּבַע לֹא יַדְלִיק בְּקִרְבָּם אֶת הַחֶדְוָה. וְהֲלֹא אַךְ לָהּ לְבַדָּהּ הַכֹּחַ לְהָפִיק מִן הַטֶּבַע אֶת מְלֹא יָפְיוֹ, אֲשֶׁר שְׂפַת אֱנוֹשׁ תִּקְצַר לְהַבִּיעוֹ כְּמוֹ. הֵן לֹא לִשְׁתּוֹת אֶת כּוֹס הַתַּאֲוָה עַד תֻּמָּהּ יִדָּרֵשׁ מִכֶּם, בִּלְתִּי אִם אֵשׁ הַחֶדְוָה, אֲשֶׁר בְּהַעֲרִיצְכֶם אֶת הַטֶּבַע תָּנוּסוּ מִפָּנֶיהָ לְעֵת קְצָרָה – הָהּ, בֶּן אַתּוּנָא הַצָּעִיר! הֵן לֹא בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת, אֲשֶׁר שָׁם יְבַלּוּ הָאֲנָשִׁים אֶת יְמֵיהֶם, הֶרְאָה הַיָּרֵחַ אֶת פָּנָיו הַמַּזְהִירִים לְאֶנְדִּימְיוֹן, כִּי אִם בְּחֵיק הָרִים שַׁאֲנַנִּים וַעֲמָקִים עֲזוּבִים אֲשֶׁר שָׁם הַצָּיִד."9

“יָפֶה הַמָּשָׁל אֲשֶׁר מָשַׁלְתָּ,” קָרָא גְּלוֹקוּס, “וְאוּלָם לַנִּמְשָׁל לֹא יִדְמֶה. שׂוּמָה עָלֵינוּ לִשְׁתּוֹת הַקֻּבַּעַת עַד תֻּמָּהּ! הַנְּעוּרִים לֹא יָסוּפוּ לְעוֹלָם! אֲנִי הַגֶּבֶר לֹא יָדַעְתִּי שׂבַע מֵעוֹדִי.”

הַמִּצְרִי עָנָה בִּצְחוֹק, אֲבָל צְחוֹקוֹ הָיָה קַר, עַד כִּי גַם קְלוֹדְיוּס הַפִּקֵּחַ נִבְהַל לְמַרְאֵה נְדִיבוּת זוֹ. אַךְ הַמִּצְרִי לֹא עָנָה עַל דִּבְרֵי גְּלוֹקוּס הַנִּלְהָבִים, וּלְאַחַר דּוּמִיָּה קַלָּה אָמַר בְּקוֹל רַךְ וְנוּגֶה:

“וּבְכָל זֹאת, עַד בּוֹא מוֹעֵד, לָכֶם הַמִּשְׁפָּט לְהִתְעַלֵּס בְּתַעֲנוּגִים. אַךְ הִנֵּה הַשּׁוֹשַׁנָּה נָבֹל תִּבֹּל, וְרֵיחָהּ יִנְדֹּף וּכְלֹא הָיָה. וְלָנוּ, גְּלוֹקוּס, לָנוּ, הַזָּרִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת, הָרְחוֹקִים מִקִּבְרֵי אָבוֹת, מַה עוֹד לָנוּ זוּלַת חֶמְדַּת חַיִּים אוֹ עַצֶּבֶת? לְךָ – הָרִאשׁוֹנָה, וְהַשְּׁנִיָּה לִי.”

בְּעֵינֵי הַיְּוָנִי הַבְּהִירוֹת נוֹצְצוּ פִּתְאֹם דְּמָעוֹת.

“אֲהָהּ, אַרְבָּצֶס! הַס מִלְּדַבֵּר עַל אֲבוֹתֵינוּ הַקַּדְמוֹנִים! הָבָה נִשְׁכַּח, כִּי הָיֹה הָיָה בְּאַחַד הַיָּמִים דְּרוֹר אַחֵר וְתִפְאֶרֶת אַחֶרֶת זוּלַת הַדְּרוֹר וְהַתִּפְאֶרֶת אֲשֶׁר לְרוֹמָא! אַל נָעִיר וְאַל נְעוֹרֵר אֶת הָרוּחַ אֲשֶׁר לִשְׂדוֹת מָרַתּוֹן10 וְתֶרְמוֹפִילֶה, הֲלֹא הֵם שְׂדוֹת הַקְּרָב אֲשֶׁר עָנְדוּ לַאֲבוֹתַי אֶת זֵר הַנִּצָּחוֹן.”

“אֵיךְ לֹא יַכְּךָ לִבְּךָ בְּדַבֶּרְךָ כָּכָה!” אָמַר הַמִּצְרִי, “הֲלֹא בְּשִׂמְחָתְךָ בַּלֵּילוֹת לֹא תַּעֲלֶה עַל לִבְּךָ אֶת זֵכֶר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. הֱיֵה שָׁלוֹם!”

בְּדַבְּרוֹ הִתְעַטֵף הַמִּצְרִי בְּאַדַּרְתּוֹ הֶעָבָה וַיֵּלֶךְ אַט אַט מֵהֶם וָהָלְאָה.

“שָׁאַפְתִּי רוּחַ!” קָרָא קְלוֹדְיוּס, “אַךְ מִשְׁפַּט הַמִּצְרִים הִיא לְהָבִיא עַצְמוֹת מֵתִים בְּיוֹם חָג. מַרְאֵה הַמִּצְרִי הַלָּז כְּמַרְאֵה זְוָעָה הַהוֹפֶכֶת כָּל יַיִן לְחֹמֶץ!”

"אִישׁ מוּזָר! עָנָה גְלוֹקוּס וַיַּעֲמֹד תָּפוּשׂ מַחֲשָׁבוֹת, “בְּפִיו יִתְרָאֶה כְּבָז לְתַעֲנוּגוֹת וּלְכָל הַבְלֵי הַהֲבָלִים, וּבָעִיר הִנֵּה פָּשְׁטָה שְׁמוּעָה, כִּי בֵיתוֹ מְאוּרַת הוֹלְלִים.”

“כֵּן, אוֹמְרִים, כִּי עָשִׁיר הוּא וְכִי לֹא כְּמִשְׁפַּט הַחַגִּים אֲשֶׁר לְאוֹזִירִיס יַעֲרֹךְ אֶת מִשְׁתֵּי הוֹלְלוּתוֹ בִּמְעוֹנוֹ הַקּוֹדֵר. הַאֻמְנָם יִפָּלֵא מִמֶּנּוּ הַדָּבָר לְסָפְחוֹ אֶל קְהָלֵנוּ וּלְלַמְּדוֹ אֶת שְׂחוֹק הַקּוּבְיָה? הָהּ, תַּעֲנוּג הַתַּעֲנוּגוֹת! הָהּ, סְחַרְחֹרֶת הַפַּחַד וְהַתִּקְוָה! מָה אָיַמְתְּ, תַּאֲוַת הַמִּשְׂחָק!”

“הִתְפַּעֲלוּת! הִתְפַּעֲלוּת!” קָרָא גְלוֹקוּס בְּבַת־צְחוֹק, “דִּבְרֵי קְלוֹדְיוּס, כְּדִבְרֵי הָאוּרִים וְהַתּוּמִים! אָכֵן, קֵץ הַפְּלָאוֹת הוּא!”


 

ג    🔗

הַשָּׁמַיִם הֵרִיקוּ עַל גְּלוֹקוּס רֹב בְּרָכוֹת, וְרַק אֶת הָאַחַת מָנְעוּ מִמֶּנּוּ: הָאֵלִים חֲנָנוּהוּ יֹפִי, בְּרִיאוּת, עשֶׁר, כִּשְׁרוֹן, רוּם־יַחַשׂ, מִתְלַהֵב וְרוּחַ מְשׁוֹרְרִים, אוּלָם אֶת הַחֹפֶשׁ עָשְׁקוּ מִמֶּנּוּ – הוּא נוֹלַד בְּאַתּוּנָא אֲשֶׁר רוֹמָאִים מוֹשְׁלִים בָּהּ. עוֹד בִּנְעוּרָיו נָפְלָה בְּחֶלְקוֹ נַחֲלָה גְדוֹלָה וַיַּרְבֶּה בְּמַסָּעוֹת (הֲלֹא הִיא הַתַּאֲוַה נִפְרָצָה מְאֹד בֵּין אֲנָשִׁים כְּגִילוֹ וּכְעֶרְכּוֹ). הוּא שָׁתָה לָרְוָיָה קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּעֲנוּגוֹת אֲשֶׁר לְהוֹלְלוּת חֲצַר הַקֵּיסָר. הוּא הָיָה אַלְקִיבְיָדֶס11 לְכָל דָּבָר, זוּלַת רְדִיפַת הַכָּבוֹד. הֲלֹא זֶה חֵלֶק שֶׁל עֶלֶם שׁוֹגֶה בְּדִמְיוֹנוֹת, רַב כִּשְׁרוֹנוֹת וּמִתְעַלֵּס בְּעשֶׁר, אֲשֶׁר דִּכְּאוּ בְּקִרְבּוֹ אֶת יֵצֶר הַתְּהִלָּה אֲשֶׁר לְאַנְשֵׁי הַשֵּׁם.

בֵּיתוֹ אֲשֶׁר בְּרוֹמָא הָיָה לְשִׂיחָה בְּפִי כָל רוֹדְפֵי הַתַּעֲנוּגוֹת, גַּם עוֹשֵׂי הַפְּסִילִים מֵאֶרֶץ יָוָן שָׂשׂוּ מְאֹד לְהַרְאוֹת אֶת רָב כִּשְׁרוֹנָם בַּמַּכְלוּלִים אֲשֶׁר פֵּאֲרוּ אֶת הַמִּסְדְּרוֹן וְאֶת הָאַכְסַדְרָה בְּבֵית בֶּן אַתּוּנָא. הוּא הוֹקִיר מְאֹד אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה, אֲשֶׁר הֶעֱלוּ לְנֶגֶד עֵינֵי רוּחוֹ אֶת הָעֲלִילוֹת אֲשֶׁר לְגִבּוֹרֵי עַמּוֹ, וַיְפָאֵר אֶת בֵּית הַקַּיִץ שֶׁלּוֹ הַמִּתְנוֹסֵס בְּפָּמְפֵּיאָה בִּתְמוּנוֹת רַבּוֹת מִדִּבְרֵי אֶסְכִילוּס וְהוֹמֵרוּס. בֵּיתוֹ הָיָה מִן הַקְּטַנִּים אֲשֶׁר בְּבָתֵּי פָּמְפֵּיאָה, אַךְ גַּם מִן הַמְפֹאָרִים וְהַכְּלוּלִים בָּהֶם.

“אָכֵן, קָטֹן הוּא בֵּיתְךָ,” אָמַר הַשַּׂר פַּנְסָא, “כְּמַשְׂכִּיָּה לְגֹדֶל, וּבְכָל זֹאת אֶבֶן חֵן הִיא. מַה יָפָה הִיא פְּרִידַת אֲכִילֶס12 מִבְּרִיזֶאִיס13, הַסִּגְנוֹן! הָרָאשִׁים! וְהְמְ…הְמְ…”

“אַל תֵּקַל בְּעֵינֵינוּ תְּהִלַּת פַּנְסָא בְּדַבְּרוֹ עַל מְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת!”

אָמַר קְלוֹדְיוּס כִּמְדַבֵּר נִכְבָּדוֹת. “זִכְרוּ נָא אֶת הַתְּמוּנוֹת הַמִּתְנוֹסְסוֹת עַל קִירוֹת בֵּיתוֹ! מַעֲשֵׂה יְדֵי זוֹיְכְסִיס לְהִתְפָּאֵר!”

“אַל בְּמַחֲמָאוֹת, קְלוֹדְיוּס יַקִּירִי!” עָנָה הַשַּׂר, אֲשֶׁר בְּנֵי פָּמְפֵּיאָה אָמְרוּ עָלָיו, כִּי אֵין כִּתְמוּנוֹת בֵּיתוֹ לָרֹעַ, וְכִי מֵאַהֲבַת עִירוֹ פֵּאֵר אֶת קִירוֹת בֵּיתוֹ רַק בִּידֵי הַצַּיָּרִים אֲשֶׁר בְּפָּמְפֵּיאָה,“אַל בְּמַחֲמָאוֹת! וְאוּלָם אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר! כֹּה יָפָה הִיא מַעֲרֶכֶת הַצְּבָעִים! וּבֵית הַמִּבְשָׁל, יְדִידִי! הָהּ, כָּל זֶה פְּרִי דִמְיוֹנִי הוּא!”

“וּמַה הוּא דְּבַר הַתְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּחֲדַר הַמִּבְשָׁל?” שָׁאַל גְּלוֹקוּס, “עוֹד לֹא רָאִיתִי אֶת בֵּית הַמְבַשְׁלִים אֲשֶׁר לְךָ, אִם כִּי פְּעָמִים רַבּוֹת הִתְעַנַּגְתִּי עַל טוּב הַטַּעַם אֲשֶׁר לְמַאֲכָלָיו.”

“טַבָּח הוּא, בֶּן אַתּוּנָא יַקִּירִי, טַבָּח הַמַּקְרִיב עַל מִזְבַּח וֶסְטָה14 אֶת תְּרוּמַת עֲבוֹדָתוֹ. בְּיַרְכְּתֵי הַתְּמוּנָה שִׁבּוּטַת יָם יָפָה עֲלֵי קִלְשׁוֹן. אָכֵן זֶה הוּא טוּב טַעַם, הֲלֹא כֵן?”

עוֹד הוּא מְדַבֵּר וְהִנֵּה הוֹפִיעוּ הָעֲבָדִים וּבִידֵיהֶם לוּחַ וְעָלָיו הַמַּטְעַמִּים – מְנָת הַמִּשְׁתֶּה הָרִאשׁוֹנָה. בֵּין תְּאֵנִים חַיּוֹת, בֵּין דֶּשֶׁא עֵשֶׂב, סְלְתָּנִיּוֹת15 וּבֵיצִים בְּקֶרַח, עָמְדוּ גְבִיעִים קְטַנִּים מְלֵאִים יַיִן מָהוּל בִּדְבָשׁ. אַחֲרֵיהֶם נִכְנְסוּ עֲבָדִים צְעִירִים וְהִגִּישׁוּ לְכָל אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַקְּרוּאִים אַגַּן כֶּסֶף מָלֵא מֵי בְּשָׂמִים וּמִטְפַּחַת־יָד אֲשֶׁר שׁוּלֶיהָ אַרְגָּמָן. אוּלָם הַשַּׂר הוֹצִיא בְּקוֹל רַעַשׁ אֶת הַמִּטְפַּחַת אֲשֶׁר הֵבִיא עִמּוֹ. הִיא לֹא הָיְתָה יִקְרַת אֶרֶג כְּמִטְפַּחְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, אַךְ לְעֻמַּת זֹאת הָיוּ שׁוּלֶיהָ רְחָבִים כִּפְלָיִם. הוּא נָגַב אֶת יָדָיו, כְּמִשְׁפַּט אָדָם הַמַּרְגִּישׁ כִּי מַעֲשֵׂהוּ מְעוֹרֵר תִּמָּהוֹן.

“מִטְפַּחַת נִפְלָאָה!” אָמַר קְלוֹדְיוּס, “הֲלֹא שׁוּלֶיהָ כְּאֵזוֹר לָרֹחַב.”

“הֲבָלִים, קְלוֹדְיוּס יַקִּירִי! שָׁמַעְתִּי כִּי כֵן יֵעָשֶׂה עַתָּה בְּרוֹמָא לָתֵת שׁוּלַיִם רְחָבִים לְמִטְפַּחַת. וְאוּלָם גְּלוֹקוּס מֵיטִיב לָדַעַת מִמֶּנִּי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.”

“הָאֵר פָּנֶיךָ לָנוּ, בַּכְּחוּס!” 16 קָרָא גְּלוֹקוּס וַיִּשְׁתַּחוּ בְּהַדְרַת כָּבוֹד אֶל נֹכַח הַפֶּסֶל הַמּוּצָב עַל הַשֻּׁלְחָן בַּתָּוֶךְ. הַתְּרָפִים עָמְדוּ בַּפִּנָּה עַל יַד צִנְצֶנֶת הַמֶּלַח.

הָאוֹרְחִים אָמְרוּ אַחֲרָיו אֶת דִּבְרֵי הַתְּפִלָּה, נָסְכוּ אֶת הַנֶּסֶךְ כַּחֹק וְכַמִּשְׁפָּט וְהִזּוּ יַיִן עַל פְּנֵי הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ. וּכְתֹם מִשְׁפְּטֵי הַקֹּדֶשׁ יָשְׁבוּ עַל הַכִּסְאוֹת, וְהַמִּשְׁתֶּה הֵחֵל.

הָעֲבָדִים הֵסִירוּ מֵעַל הַשֻּׁלְחָן אֶת הַמַּטְעָם הָרִאשׁוֹן הַמְעוֹרֵר אֶת תַּאֲוַת הָאֲכִילָה וְהִגִּישׁוּ מַטְעַמִּים אֲחֵרִים.

“אַל יָבוֹא יַיִן לְפִי כָּל יְמֵי חַיַּי עֲלֵי אֲדָמוֹת, אִם לֹא זֶה הוּא הַטּוֹב בַּיֵּינוֹת מִכָּל אֲשֶׁר שָׁתִיתִי כּל יְמֵי שִׁבְתִּי בְּפָּמְפֵּיאָה,” קָרָא סַלּוּסְטוּס בְּקַחְתּוֹ אֶת הַגָּבִיעַ מִידֵי הָעֶבֶד.

“יוּבָא נָא הַכַּד!” אָמַר גְּלוֹקוּס, “וּקְרָא אֶת שְׁנַת הִדָּרֵךְ הַיַּיִן וְאֶת מְקוֹם מוֹצָאוֹ.”

וַיְמַהֵר הָעֶבֶד לְהַשְׁמִיעַ בְּאָזְנֵי הָאוֹרְחִים:

“בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה, יֵין אִי כִיאוֹס!”

“מָה הֵיטִיב הַקֶּרַח לְקָרְרוֹ,” הוֹסִיף פַּנְסָא.

“לְגֶבֶר שְׂבַע נִסָּיוֹן נִמְשָׁל הַיַּיִן” קָרָא סַלּוּסְטוּס, “אֲשֶׁר הֵקֵר אֶת אֵשׁ חִשְׁקוֹ לְמַעַן הֱיוֹת לָהּ מִשְׁנֵה לַהַט.”

“לְמֵאוּנֵי נַעֲרָה נִמְשָׁל הַיַּיִן,” הוֹסִיף גְּלוֹקוּס,“אֲשֶׁר יַקְפִּיאוּ לְמַעַן הַלְהֵב שִׁבְעָתָיִם.”

“מָתַי תֵּעָרֵךְ מִלְחֶמֶת הַחַיּוֹת הַחֲדָשָׁה?” שָׁאַל קְלוֹדְיוּס אֶת פַּנְסָא.

הַמַּחֲזֶה נוֹעָד לְחֹדֶשׁ אוֹגוּסְטוּס לִשְׁלשָׁה־עָשָׂר בּוֹ," עָנָה פַּנְסָא. “לְמָחֳרַת יוֹם הַחַג אֲשֶׁר לְווּלְקָן. לָבִיא נִפְלָא לָנוּ לַחַג הַזֶּה.”

“וּמִי יִהְיֶה טַרְפּוֹ הַפָּעַם?” שָׁאַל קְלוֹדְיוּס, “כֹּה מְעַטִּים הַפּוֹשְׁעִים. הַרְשֵׁעַ תַּרְשִׁיעַ אִישׁ חַף מִפֶּשַׁע לְהַשְׁלִיכוֹ אֶל הַלָּבִיא.”

“אָמְנָם כֵּן חָשַׁבְתִּי בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים!” עָנָה הַשַּׂר הַשּׁוֹפֵט, “הֲלֹא חֶרְפָּה הִיא לָנוּ הַחֹק הָאוֹסֵר לְהַשְׁלִיךְ אֶת הָעֲבָדִים אֶל הַחַיּוֹת. מִי יְנִיאֵנִי לַעֲשׂוֹת בְּמִקְנַת כַּסְפִּי כַּטּוֹב וְכַיָּשָר בְּעֵינָי?!”

“טוֹבִים מֵאֵלֶּה הָיוּ יְמֵי הָרֶפֻּבְּלִיקָה הָרִאשׁוֹנִים, אָז לֹא הָיָה כַּדָּבָר הַזֶּה!” נֶאֱנַח סַלּוּסְטוּס.

“חֶמְלַת שָׁוְא הִיא, הַמְחַסֶּרֶת אֶת הָעָם שִׂמְחָה רַבָּה. מַה יִתְעַנֵּג הָעָם לְמַרְאֵה הַקְּרָב בֵּין אָדָם וּבֵין אֲרִי! וְאֶת הַתַּעֲנוּג הַזֶּה הַחַף מִכָּל עָוֹן מוֹנְעִים מִמֶּנּוּ בִּגְלַל הַחֹק הַנִּתְעָב! אוּלַי יָחוּסוּ עָלֵינוּ הָאֵלִים וְיִשְׁלְחוּ לָנוּ פּוֹשֵׁעַ כָּרָאוּי!”

“הֲיֵשׁ עוֹד תַּחְבּוּלָה הֲפַכְפַּכָּה מִזּוֹ,” הֵעִיר קְלוֹדְיוּס, “לָשִׂים מַחֲסֹם לְשִׂמְחַת הַשְּׂמָחוֹת אֲשֶׁר לָעָם?”

“תְּנוּ תּוֹדָה לְיֻפִּיטֶר, כִּי לֹא נִירוֹן מוֹשֵׁל עָלֵינוּ,” קָרָא סַלּוּסְטוּס.

“אָכֵן, עָרִיץ הָיָה הָאִישׁ! עֶשֶׂר שָׁנִים תְּמִימוֹת סָגַר אֶת שַׁעֲרֵי הָאַמְפִיתֵאַטְרוֹן.”

“פֶּלֶא הַדָּבָר, כִּי לֹא קָשְׁרוּ עָלָיו,” עָנָה סַלּוּסְטוּס.

“כִּמְעַט קָשְׁרוּ קָשֶׁר!” אָמַר הַשַּׂר וּבְפִיהוּ נֵתַח צָלִי מִבְּשַׂר חֲזִיר הַיָּעַר.

קוֹל חָלִיל שִׁסַּע אֶת הַשִּׂיחָה, שְׁנֵי עֲבָדִים נִכְנְסוּ וּבִידֵיהֶם קְעָרוֹת.

“מָה הַמַּטְעַמִּים אֲשֶׁר נָכוֹנוּ לָנוּ הַפַּעַם, גְּלוֹקוּס יַקִּירִי!” קָרָא סַלּוּסְטוּס הַצָּעִיר וְעֵינָיו נוֹצְצוּ מֵעֹנֶג.

לְסַלּוּסְטוּס לֹא מָלְאוּ עוֹד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁנִים, וּבְכָל זֹאת גְּדוֹל תַּעֲנוּגוֹתָיו הָיָה הָאֹכֶל. אוּלַי מִפְּנֵי אֲשֶׁר שָׁתָה כְּבָר לָרְוָיָה מִכּוֹס הַתַּעֲנוּגוֹת הָאֲחֵרִים. אִם כִּי הָאֵלִים חֲנָנוּהוּ כִּשְׁרוֹן וְטוּב־לֵב.

“חַי פּוֹלוּכְּס, כִּי הִכַּרְתִּיהוּ! הֲלֹא גְדִי אַמְבְּרַצְיָה הוּא! (הוּא הִכָּה בָּאֶצְבַּע –אוֹת קוֹרֵא הוּא לָעֲבָדִים) נִסֹּךְ נָא נֶסֶךְ חָדָשׁ לִכְבוֹד הַמַּאֲכָל הַמֻּגָּשׁ לָנוּ.”

“חָשַׁבְתִּי כִּי אוּכַל לְהַטְעִימְכֶם מִן הַשַּׁבְּלוּלִים הַמְהֻלָּלִים אֲשֶׁר מֵאֶרֶץ בְּרִיטַנְיָה,” קָרָא גְּלוֹקוּס בְּקוֹל נוּגֶה, “אַךְ הָרוּחוֹת הַחֲזָקוֹֹת, כְּרוּחוֹת אֲשֶׁר הִתְאַכְזְרוּ לְפָנִים לְצֵיזַר הֵפֵרוּ אֶת מַחֲשַׁבְתִּי!”

הַאֻמְנָם כֹּה עֲרֵבִים הֵמָּה לַחֵךְ?" שָׁאַל לֶפִּידוּס, וּלְמַעַן תֶּעֱרַב לוֹ הָאֲכִילָה הִתִּיר אֶת הָאֵזוֹר וַיְפַתַּח אֶת הַטּוּנִיקָה.

“חוֹשֵׁב אֲנִי, כִּי רַק בּוֹאָם מִמֶּרְחַקִּים הוֹצִיא לָהֶם שֵׁם טוֹב בְּקִרְבֵּנוּ. הֲלֹא טוֹבִים מֵהֶם שַׁבְּלוּלֵי בְּרוּנְדוּזְיוּם, אוּלָם בְּרוֹמָא יִדַּל כָּל מִשְׁתֶּה בְּחֶסְרוֹנָם.”

“הַבְּרִיטִים הַמִּסְכֵּנִים! וּבְכָל זֹאת יִתְרוֹן לָהֶם,” אָמַר סַלּוּסְטוּס, “הֵם שׁוֹלְחִים לָנוּ מִשַּׁבְּלוּלֵיהֶם.”

“טוֹב מִזֶּה יַעֲשׂוּ בְּתִתָּם לָנוּ לוּדָר לְהִלָּחֵם עִם הַחַיּוֹת,” עָנָה הַשַּׂר הַשּׁוֹפֵט. פָּנָיו הֵפִיקוּ דְאָגָה וְנִרְאֶה הָיָה כִּי עוֹד הוּא חוֹשֵׁב עַל אֹדוֹת הָאַמְפִיתֵאַטְרוֹן.

“חֵי פַּלַּס!” קָרָא גְּלוֹקוּס, וְאֶחָד מֵעֲבָדָיו הָאָהוּב עָלָיו בְּיוֹתֵר עָנַד זֵר חָדָשׁ לְתַלְתַּלָּיו, "אָהַבְתִּי אֶת שַׁעֲשׁוּעֵי הַקְּרָב בְּהִלָּחֵם חַיָּה עִם חַיָּה. וְאוּלָם מַה נוֹרָא בְּעֵינַי מַרְאֵה הָאֲנָשִׁים, בָּשָׂר כָּמוֹנוּ, הַמֻּשְׁלָכִים בְּלִי רַחֵם לְתוֹךְ הַזִּירָה טֶרֶף לְשִׁנֵּי פְרִיץ־חַיּוֹת. מִדֵּי אֶרְאֶה הַמַּחֲזֶה הַזֶּה רֹאשִׁי עָלַי סְחַרְחַר, כִּמְעַט רוּחִי בִּי, וְחֵפֶץ עַז מִתְעוֹרֵר בְּלִבִּי לְהִתְפָּרֵץ וּלְהָגֵן עַל הָאֻמְלָל.

קוֹל הָעָם בְּרֵעוֹ אָיֹם בְּאָזְנַי מִקּוֹל הַפּוּרִיּוֹת הָרוֹדְפוֹת אֶת אוֹרֶסְטֶס17. וְשָׂמֵחַ אֲנִי, כִּי הֱנִיאוּכֶם הַשָּׁמַיִם לְבֶצֵּעַ בַּחַגִּים הַבָּאִים עָלֵינוּ אֶת מַחֲזֵה הַדָּמִים הַזֶּה."

הַשַּׂר הַשּׁוֹפֵט מָשַׁךְ אֶת כְּתֵפָיו, סַלּוּסְטוּס הַצָּעִיר, שֶׁחֲשָׁבוּהוּ טוּב־לֵב מִכָּל בְּנֵי פָּמְפֵּיאָה, הִבִּיט אֶל גְּלוֹקוּס בְּתִמָּהוֹן; וְלֶפִּידוּס הַמָּלֵא חֵן, שֶׁהָיָה מַחֲרִישׁ תָּמִיד מִפַּחַד קְמָטִים עַל פָּנָיו הַיָּפִים, קָרָא וְאָמָר:

“חֵי הֵרַקְלֶס! מָה הַדָּבָר הַזֶּה בְּפִיךָ!”

קְלוֹדְיוּס הָאוֹכֵל לֶחֶם זָרִים הִפְטִיר בְּשָׂפָה רָפָה:

"אֶדֶפּוֹל!

וְהָאוֹרֵחַ הַחֲמִשִּׁי, שֶׁהָיָה כְּצֵל נִסְרָח אַחֲרֵי

קְלוֹדְיוּס וְעוֹנֶה אָמֵן אַחֲרָיו כָּל פַּעַם שֶׁאֵינוֹ יָכֹל

לְשַׁבְּחוֹ וּלְהַלְלוֹ, הִפְטִיר גַּם הוּא:

“אֶדֶפּוֹל!”

“רַק אַתֶּם, בְּנֵי אִיטַלְיָה, מִתְעַנְּגִים עַל מַחֲזוֹת כָּאֵלֶּה. אָנוּ בְּנֵי יָוָן, הִנְנוּ רַחֲמָנִים מִכֶּם. הָהּ, צֵל פִּינְדַר! 18 מַה יָפוּ וּמַה נָעֲמוּ מִשְׂחֲקֵי יָוָן בְּצֵאת אָדָם עַל אָדָם לַעֲרֹך קְרָב! הָהּ, הַקְּרָב הַנֶּהְדָּר! הָהּ, הַנִּצָּחוֹן הַמָּהוּל בְּתוּגָה! וְהַכָּבוֹד לְהֵאָבֵק עִם אוֹיֵב נֶאֱצָל, וְהָעֶצֶב לִרְאוֹתוֹ נוֹפֵל שָׁדוּד! – אַךְ מָה אֲדַבֵּר, וְאַתֶּם הָרוּמָאִים לֹא תָּבִינוּ לְלִבִּי!”

“תַּאֲוָה לָעֵינַיִם הַגְּדִי!” קָרָא סַלּוּסְטוּס.

רַב הַטַּבָּחִים, שֶׁעַל מְלַאכְתּוֹ גַּאֲוָתוֹ, נִתַּח לְקוֹל הַנְּגִינָה אֶת הַגְּדִי נְתָחִים נְתָחִים: עִם הַקּוֹלוֹת הָעֲנֻגִּים הֵחֵל וְעִם הַצְּלִיל הָרָם כִּלָּה.

“מִבְּנֵי סִיצִילְיָה הוּא הַטַּבָּח שֶׁלְּךָ, הֲלֹא כֵן?” שָׁאַל פַּנְסָא.

“כֵּן, מִסִּירָקוּס!”

“הָבָה נְשַׂחֵק בְּקוּבְיָה, וַאֲשֶׁר יְנַצֵּחַ בַּמִּשְׂחָק לוֹ יִהְיֶה הַטַּבָּח!” קָרָא קְלוֹדְיוּס, “שָׁם בֵּין הָעַמּוּדִים נְשַׂחֵק.”

“טוֹב לְהִשְׁתַּעְשֵׁעַ כָּכָה מִלְּשַׁעְשֵׁעַ אֶת הַלֵּב בְּמַרְאוֹת טֶרֶף! וְאוּלָם אֵיכָה אֶתֵּן אֶת עַבְדִּי וּלְךָ אֵין דָּבָר אֲשֶׁר יִשְׁוֶה לוֹ.”

“פִילִידָה שֶׁלִּי, הָרוֹקֶדֶת הַיָּפָה!”

“מֵעוֹדִי לֹא קָנִיתִי נָשִׁים!” עָנָה הַיְּוָנִי וְהֵישִׁיר אֶת הַזֵּר אֲשֶׁר לְרֹאשׁוֹ.

הַמְנַגְּנִים שֶׁעָמְדוּ בַּמִּסְדְּרוֹן פָּתְחוּ פִּתְאֹם בְּמַנְגִּינָה רַכָּה וְעַלִּיזָה וְשָׁרוּ אֶת הַשִּׁיר אֲשֶׁר לְהוֹרַצְיוּס Persicos odi."

“הָהּ, הוֹרַצְיוּס הַטּוֹב וְהַזָּקֵן!” קָרָא סַלּוּסְטוּס, “הוּא הֵיטִיב כָּל כָּךְ לָשִׁיר עַל יַיִן וְעַל נָשִׁים, וְאוּלָם לֹא כְּמִשְׁפַּט מְשׁוֹרְרֵינוּ הַחֲדָשִׁים.”

“כְּמוֹ פוּלְוְיוּס בֶּן הָאַלְמָוֶת!” אָמַר קְלוֹדְיוּס.

“כֵּן, פוּלְוְיוּס בֶּן הָאַלְמָוֶת!” קָרָא צִלּוֹ.

"וּסְפּוּרֶנָה וְגַיוּס מוּצִיוּס אֲשֶׁר כָּתְבוּ אֶת

הָאֶפּוֹס שֶׁלָּהֶם שְׁנֵיהֶם בְּשָׁנָה אֶחָת. הֲיָדַע הוֹרַצְיוּס אוֹ אִם יָדַע וִירְגִּיל לַעֲשׂוֹת כָּכָה?" שָׁאַל לֶפִּידוּס, “אַךְ מִשְׁגֶּה הוּא אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ הַזְּקֵנִים, בְּחַקּוֹתָם תָּמִיד אֶת הַפֶּסֶל וְלֹא אֶת הַתְּמוּנָה. אֶל הַתָּמִים וְהַשַּׁאֲנָן יִשְׂאוּ נַפְשָׁם. וְאוּלָם אָנוּ, הַחֲדָשִׁים, לָנוּ אֵשׁ וָעֹז וְתַאֲוָה! כִּי לֹא נָנוּם וְלֹא נִישַׁן לְעוֹלָם! הָהּ, פּוּלְוְיוּס בֶּן הָאַלְמָוֶת!”

“הַקְּרָאתֶם אֶת שִׁיר־הַתְּהִלָּה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר כָּתַב סְפּוּרֶנָה לִכְבוֹד אִיזִיס הַמִּצְרִית?” שָׁאַל סַלּוּסְטוּס “נִפְלָא מְאֹד! אָכֵן, זוֹהִי אֵשׁ דָּת!”

“אֵין זֹאת כִּי אִם אִיזִיס אֲהוּבָה עַל בְּנֵי פָּמְפֵּיאָה יֶתֶר עַל כָּל הָאֱלִילוֹת,” אָמַר גְּלוֹקוּס.

“כֵּן!” עָנָה פַּנְסָא, “שְׁמָהּ הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְפָנֶיהָ. תַּעֲלוּמוֹת פֶּלֶא הִגִּיד פִּסְלָהּ. לֹא שׁוֹגֶה בַּהֲבָלִים אֲנִי, אַךְ לָמָּה אֲכַחֵד, פְּעָמִים רַבּוֹת הוֹעִילוּ לִי נְבוּאוֹתֶיהָ בְּמִשְׂרָתִי. וְעוֹד זֹאת, כֹּהֲנֶיהָ כֻּלָּם צַדִּיקִים, וְלֹא כְּכֹהֲנֵי יֻפִּיטֶר וּפוֹרְטוּנָה הָעַלִּיזִים וְהַגֵּאִים, יָחֵף יֵלְכוּ, יַיִן וּבָשָׂר לֹא יָבוֹאוּ אֶל פִּיהֶם, וְכָל הַלַּיְלָה יִתְבּוֹדְדוּ וְיֶהֱגוּ בִּתְפִלָּה.”

“לְמוֹפֵת הֵמָּה לְכָל הַכֹּהֲנִים!” אָמַר לֶפִּידוּס.

“אוֹמְרִים, כִּי אַרְבָּצֶס הַמִּצְרִי גִלָּה נְצוּרוֹת וְנִכְבָּדוֹת לְכֹהֲנֵי אִיזִיס,” קָרָא סַלּוּסְטוּס, “וּמִתְפָּאֵר, כִּי חֹטֶר הוּא מִגֶּזַע רַעַמְסֵס וְסוֹדוֹת הַמִּצְרִים מוֹרָשָׁה לוֹ מֵאֲבוֹתָיו.”

“אִם כֹּה וְאִם כֹּה, בָּרוּר הַדָּבָר, כִּי עַיִן לוֹ לְהָרַע,” אָמַר קְלוֹדְיוּס, “וְהָיָה כִּי יִקָּרֶה לְפָנַי רֹאשׁ מֵדוּזָה זֶה וְאֶשְׁכַּח לַעֲשׂוֹת אֶת הָאוֹת לִסְגֻלָּה וְיָדַעְתִּי, כִּי יְבוֹאֵנִי רָע – אוֹ אֶת סוּסִי הָאָהוּב אֲשַׁכֵּל, אוֹ בְּשַׂחֲקִי בְּקוּבְיָה יִפֹּל בְּחֶלְקִי ‘קְטֹן הָעֵינַיִם’ תֵּשַׁע פְּעָמִים רְצוּפוֹת.”

“פֶּלֶא הַדָּבָר!” קָרָא סַלּוּסְטוּס.

“מַה דַּעְתֶּךָ?” שָׁאַל הַקּוּבְיוּסְטוּס וּמִצְחוֹ לָהַט עָלָיו.

“חוֹשֵׁב אֲנִי בְּלִבִּי: מַה יִהְיֶה שְׂכָרִי בְּשַׂחֲקִי עִמְּךָ פַּעַם בְּפָעַם? לֹא מְאוּמָה!”

קְלוֹדְיוּס לֹא עָנָה דָבָר לַמְהַתֵּל בּוֹ, וְרַק צָחַק צְחוֹק בּוּז.

“לוּלֵא עָשְׁרוֹ שֶׁל אַרְבָּצֶס,” לָבַשׁ פַּנְסָא הַדְרַת כָּבוֹד, ״כִּי עַתָּה חָקַרְתִּי לָדַעַת: הַאֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, כִּי מִן הַקּוֹסְמִים וְהַמְעוֹנְנִים הוּא. בִּשְׁפוֹט אַגְרִיפַס אֶת רוֹמָא הֶגְלָה מִן הָעִיר אֶת כָּל הַיִּדְעוֹנִים. וְאוּלָם, אָדָם עָשִׁיר… כִּי זֹאת הַתְּעוּדָה לַשָּׂרִים לַעֲמֹד תָּמִיד לִימִין הָעֲשִׁירִים. וּמַה תַּגִּידוּ עַל הַקְּהִלָּה הַחֲדָשָׁה, הֲלֹא הֵמָּה תַלְמִידֵי אֵל הָעִבְרִים, הוּא כְּרִיסְטוּס. אוֹמְרִים כִּי גַם בְּפָּמְפֵּיאָה נוֹהֲרִים אַחֲרֵיהֶם."

“אִי! הֲלֹא אַךְ שׁוֹגִים הֵמָּה בְּדִמְיוֹנוֹת וּבְתַעְתּוּעִים!” עָנָה קְלוֹדְיוּס, “בִּקְהָלָם אֵין גַּם אֶחָד נִכְבָּד וּנְשׂוּא פָנִים. רַק דַּלִּים וּבוֹעֲרִים נִמְשְׁכוּ אַחֲרֵיהֶם.”

“בְּנֵי מָוֶת הֵמָּה, כִּי דַּרְכָּם נִשְׁחָתָה!” קָרָא פִּתְאֹם הַשָּׂר, “בְּוֶנוּס וּבְיֻפִּיטֶר לֹא יַאֲמִינוּ! מִשְׁפָּט אֶחָד לְנוֹצְרִי וְלַאֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין! מִי יִתֵּן וְנָפְלוּ בְּיָדִי!”

הֵמָּה כִּלּוּ לֶאֱכֹל אֶת הַמַּטְעָם הָרִאשׁוֹן וְאֶחָד אֶחָד צָנְחוּ עַל כָּרֵיהֶם. נִשְׁמְעוּ צִלְצְלֵי מַנְגִּינוֹת מִמַּנְגִּינוֹת הַדָּרוֹם וְקוֹל הֶחָלִיל הָאַרְקָדִי. נִרְגָּשׁ מִכֻּלָּם הָיָה גְּלוֹקוּס, וְאוּלָם קְלוֹדְיוּס חָשַׁב כִּי הוּא מְאַבֵּד אֶת זְמַנּוֹ לַשָּׁוְא.

“אַשְׁרֵיכֶם! קָרָא קְלוֹדְיוּס וְשָׁתָה עַל נְקַלָּה, כַּאֲשֶׁר יִשְׁתּוּ סֹבְאֵי הַיַּיִן, גָּבִיעַ אַחַר גָּבִיעַ, כְּמִסְפַּר הָאוֹתָיוֹת בִּשְׁמוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, " גְּלוֹקוּס יַקִּירִי! הַאֵין אֶת לִבְּךָ לְנַסּוֹת אֶת גּוֹרָלְךָ אֲשֶׁר הֵרַע לְךָ אָמֶשׁ? הַקּוּבְיוֹת הִנֵּה רוֹמְזוֹת לָנוּ.”

“בְּחֵפֶץ לֵב!” עָנָה גְּלוֹקוּס.

“לְשַׂחֵק בְּקוּבְיָה בְּאוֹגוּסְטוּס וּלְעֵינֵי הַשָּׂר?” קָרָא פַּנְסָא וְהִתְחַפֵּשׂ כְּאִישׁ שְׂרָרָה, “הֲלֹא מִשְׁנֵה חֵטְא הוּא וְלֹא יְכֻפָּר!”

“לֹא לְעֵינֶיךָ, פַּנְסָא הַנִּכְבָּד!” עָנָה קְלוֹדְיוּס וַיָּשֶׂם אֶת הַקּוּבְיוֹת לְתוֹךְ גָּבִיעַ.

“הִנְנִי וַהֲסִבּוֹתִי עֵינַי מִכֶּם!” אָמַר הַשָּׂר.

“לַכֹּל זְמָן וְעֵת גַּם לְמִשְׂחָק. כְּתֹם הַמִּשְׁתֶּה נְשַׂחֵק!” אָמַר גְּלוֹקוּס.

קְלוֹדְיוּס נֵאוֹת בִּבְלִי חֵפֶץ וַיְפַהֵק לְכַסּוֹת אֶת מוֹרַת רוּחוֹ.

“פַּהֵק יְפַהֵק כְּפוֹעֵר פִּיהוּ לִבְלֹעַ כָּסֶף,” לָחַשׁ לֶפִּידוּס לְסַלּוּסְטוּס “כַּכָּתוּב בְּ”אוֹלוּ־לַרְיָה" מֵאֵת פְּלוֹטוּס."

“יָדַעְתִּי גַּם יָדַעְתִּי אֶת הָעֲלוּקוֹת.”

“הַנִּצְמָדוֹת אֶל כָּל דָּבָר,” עָנָה גַּם סַלּוּסְטוּס בְּדִבְרֵי הַמַּחֲזֶה.

הַמַּטְעָם הַשֵּׁנִי הֻגַּשׁ לַשֻׁלְחָן – פְּרִי מגָדִים, בָּטְנִים, מַעֲדַנִּים, תּוּפִינִים אֲפוּיִים בְּצוּרוֹת מַאֲלִיפוֹת, מְפֻתָּלוֹת וְעַלִּיזוֹת. הַמֶּלְצָרִים הִגִּישׁוֹ אֶת הַיַּיִן בִּצְלוֹחִיּוֹת־זְכוּכִית גְּדוֹלוֹת, עַל כָּל צְלוֹחִית גִּלָּיוֹן וְעַל כָּל גִּלָּיוֹן – מִין הַיַּיִן וּשְׁנָתוֹ.

“שְׁתֵה נָא מִיֵין לֶסְבּוֹס זֶה, פַּנְסָא יַקִּירִי!” אָמַר סַלּוּסְטוּס, “כִּי טוֹב הוֹא!”

“לֹא יָשָׁן הוּא!” עָנָה גְּלוֹקוּס, “וְאוּלָם אַף הוּא, כָּמוֹנוּ, הִבְשִׁיל בָּאֵשׁ בְּטֶרֶם מוֹעֵד. הוּא – בְּלַהֲבוֹת וֻלְקָן, וְאָנוּ – בְּלַהֲבוֹת אִשָּׁה אֲשֶׁר לִכְבוֹדָהּ אֶשְׁתֶּה אֶת הַגָּבִיעַ.”

“אָכֵן, טוֹב הוּא הַיַּיִן,” אָמַר פַּנְסָא, “וְאוּלָם רֵיחַ הַשְּׂרָף נוֹדֵף מִמֶּנּוּ!”

“מַה יָפֶה הַגָּבִיעַ!” קָרָא קְלוֹדְיוּס לְמַרְאֵה כְּלִי הַגָּבִישׁ הַשָּׁקוּף אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, כְּלִי יָקָר שֶׁאָזְנוֹ מְשֻׁבֶּצֶת אַבְנֵי חֵן וּקְלוּעָה בִּדְמוּת נְחָשִׁים מְשֹרָגִים.

גְּלוֹקוּס הֵסִיר אֶת הַטַּבַּעַת מֵעַל אֶצְבָּעוֹ, שָׂם אוֹתָהּ עַל אֹזֶן הַגָּבִיעַ וַיֹּאמַר:

“טַבַּעַת זוֹ מוֹסִיפָה לִוְיַת אשֶׁר לַגָּבִיעַ, עַל כֵּן אֶתְּנֵהוּ לְךָ, קְלוֹדְיוּס יַקִּירִי! מִי יִתֵּן וְאָצְלוּ הָאֵלִים רַב אשֶׁר וְשָׁלוֹם, לְמַעַן תּוּכַל לְמַלְאוֹתוֹ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת.”

“קָטֹנְתִּי מִנְּדִיבוּתְךָ,” עָנָה הַקּוּבְיוּסְטוּס וְנָתַן אֶת הַגָּבִיעַ לְעַבְדּוֹ, “אוּלָם אָהֲבָתְךָ אוֹתִי מַגְדִּילָה אֶת עֵרֶךְ הַמַּתָּנָה שִׁבְעָתָיִם.”

“לְחַיֵּי הַגְּרַצְיוֹת!” קָרָא הַשַּׂר וְהֵרִיק אֶת גְּבִיעוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים רְצוּפוֹת, וְכָל הָאוֹרְחִים עָשׂוּ כְּמַעֲשֵׂהוּ.

“עוֹד לֹא שַׂמְנוּ עָלֵינוּ מֶלֶךְ לַמִּשְׁתֶּה!” קָרָא סַלּוּסְטוּס.

“הָבָה נַפִּיל גּוֹרָל,” אָמַר קְלוֹדְיוּס וְטִלְטֵל אֶת הַקּוּבְיוֹת בַּגָּבִיעַ.

“לֹא!” אָמַר גְּלוֹקוּס, “לֹא אֶחְפֹּץ כִּי שַׂר מַשְׁקִים קַר וְסַר־טַעַם יוּשַׂם עָלֵינוּ, לֹא אֶחְפֹּץ בְּרֹאשׁ־מְסִבָּה, לֹא אֶחְפֹּץ בְּאַלּוּף־מִשְׁתֶּה! הֲלֹא נִשְׁבְּעוּ הָרוֹמָאִים לְבִלְתִּי שׂוֹם עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ! וְלָמָּה נִפֹּל מֵאֲבוֹתֵינוּ בְּאַהֲבַת הַחֹפֶשׁ? הַמְנַגְּנִים! נַגְּנוּ נָא אֶת הַשִּׁיר אֲשֶׁר חִבַּרְתִּי אֶמֶשׁ, כְּמַתְכֹּנֶת ‘מִזְמוֹר הַשָּׁעוֹת’ אֲשֶׁר לִכְבוֹד בַּכְּכוּס.”

הַמְנַגְּנִים פָּתְחוּ בְּמַנְגִּינָה יְוָנִית פְּרוּעָה, וְהַקּוֹלוֹת הַצְּעִירִים שָׁרוּ אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁיר בִּשְׂפַת יָוָן וּבְקֶצֶב הַיְּוָנִים. כְּתֹם הַמַּנְגִּינָה הֵרִיעוּ הַשּׁוֹמְעִים בִּתְשׁוּאוֹת חֵן.

אִם בַּעַל הַשִּׁיר הוּא בַּעַל הַבַּיִת, אֵיךְ לֹא יַקְסִימוּ דְבָרָיו אֶת אוֹרְחֵי בֵּיתוֹ?"

“אָכֵן, רוּחַ יָוָן יְצוּקָה בּוֹ! שִׁירַת רוֹמָא לֹא תּוּכַל לְהַבִּיעַ כְּמוֹ אֶת הַפִּרְאִי וְהָעַז אֲשֶׁר לְשָׂפָה זוֹ.”

“הֲלֹא מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה שׁוֹנָה הִיא מִשִּׁיר הַתְּהִלָּה הַיָּשָׁן שֶׁל הוֹרַצְיוּס אֲשֶׁר שְׁמַעְנוּהוּ קֹדֶם,” לָחַשׁ קְלוֹדְיוּס, וְהַלַּעַג לֹא נִרְאָה בְּפָנָיו, “הַמַּנְגִּינָה הִיא יְוָנִית כֻּלָּהּ, אֶשְׁתֶּה נָא לְחַיֵּי יוֹנֵי הַיָּפָה בַּנָּשִׁים!”

“יוֹנֵי? הַשֵּׁם הוּא יְוָנִי,” אָמַר גְּלוֹקוּס בְּקוֹל רַךְ, “בְּחֵפֶץ לֵב אֶשָּׂא כּוֹס לְחַיֶּיהָ. וְאוּלָם מִי הִיא?”

“אַשְׁרֶיךָ, כִּי אַךְ תְּמוֹל שׁוּבְךָ לְפָּמְפֵּיאָה, לוּלֵא זֹאת כִּי עַתָּה הָגְלֵיתָ לְאֶרֶץ גְּזֵרָה בִּגְלַל בַּעֲרוּתְךָ,” עָנָה לֶפִּידוּס, “הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא רָאָה אֶת יוֹנֵי לֹא רָאָה אֶת פְּאֵר הָעִיר.”

“יְפַת תֹּאַר הִיא וִיפַת קוֹל,” עָנָה הַשָּׂר.

“אֵין זֹאת כִּי לְשׁוֹן זְמִירִים הִיא אוֹכֶלֶת,” עָנָה קְלוֹדְיוּס.

"לְשׁוֹן זְמִירִים! רַעְיוֹן נִפְלָא! " נֶאֱנַח הַצֵּל.

“הֲלֹא תֹּאמְרוּ לִי, מִי הִיא?” קָרָא גְּלוֹקוּס.

“שְׁמַע וְאַגֵּדְךָ…” הִתְחִיל לֶפִּידוּס.

“אֲנִי אֲדַבֵּר,” שִׁסְּעָהוּ קְלוֹדְיוּס, “דְּבָרֶיךָ מִתְנַהֲלִים בַּעֲצַלְתַּיִם, כְּצָב הַשִּׁרְיוֹן הַהוֹלֵךְ לְאַט.”

“וּדְבָרֶיךָ כְּחַלּוּקֵי אֲבָנִים הַמִּתְגַּלְגְּלִים!” הִפְטִיר הַמִּתְגָּאֶה וְצָנַח בְּבוּז אֶל כָּרָיו.

“שְׁמַע, אֵפוֹא, גְּלוֹקוּס יַקִּירִי!” הִתְחִיל קְלוֹדְיוּס, “נָכְרִיָּה הִיא, תְּמוֹל בּוֹאָהּ לְפָּמְפֵּיאָה. כָּמוֹהָ כְּסָפוֹ! אֶת כָּל זְמִירוֹתֶיהָ חִבְּרָה בְּעַצְמָהּ. וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה הוּא כְּלִי הַשִּׁיר אֲשֶׁר תֵּיטִיב לִפְרֹט עָלָיו בְּחֵן, יֶתֶר עַל הַמּוּזוֹת – עוּגָב, גִּתִּית אוֹ נֵבֶל? יָפְיָהּ קֶסֶם. בֵּיתָהּ עָרוּךְ בְּטַעַם, יֶתֶר עַל כָּל מַה שֶׁרָאִיתִי. טוּב טַעַם כָּזֶה! שְׂכִיּוֹת חֶמְדָה כָּאֵלֶּה! כְּלֵי נְחשֶׁת כָּאֵלֶּה! עֲשִׁירָה הִיא, וּכְרֹב עָשְׁרָהּ, רֹב נְדִיבוּתָהּ!”

“אֵין זֹאת כִּי מְאַהֲבֶיהָ יִדְאֲגוּ לָהּ,” אָמַר גְּלוֹקוּס, “וְכֶסֶף אֲשֶׁר עַל נְקַלָּה יֻשַּׂג, הֲלֹא גַם יוּצָא עַל נְקַלָּה.”

“מְאַהֲבֶיהָ? פֶּלֶא הַדָּבָר! הֲלֹא זֶה חֶטְאָהּ הָאֶחָד: צְנוּעָה הִיא. כָּל בְּנֵי פָּמְפֵּיאָה שׁוֹאֲפִים צִלָּהּ, וְלָהּ אֵין מְאַהֵב. גַּם לְהִנָּשֵׂא הִיא מְמָאֶנֶת.”

“הַאֻמְנָם אֵין לָהּ מְאַהֵב?” שָׁאַל גְּלוֹקוּס, “חִידָה הִיא וַתְהִי לְחִידָה! הַאוּכַל לִרְאוֹת פָּנֶיהָ?”

"הַלַּיְלָה אֲבִיאֲךָ אֵלֶיהָ. וְעַתָּה.. " וְהוּא בָּלַל אֶת הַקּוּבְיוֹת בַּגָּבִיעַ.

“כִּדְבָרֶיךָ!” עָנָה גְּלוֹקוּס בִּנְדִיבוּת, “פַּנְסָא, הָסֵב פָּנֶיךָ!”

“לֶפִּידוּס וְסַלּוּסְטוּס שִׂחֲקוּ בְּ”זוּג אוֹ פֶּרֶט". הַצֵּל יָשַׁב וְהִתְבּוֹנֵן, וְגְּלוֹקוּס וְקְלוֹדְיוּס שִׂחֲקוּ בְּקוּבְיָה.

“חֵי יֻפִּיטֶר!” קָרָא גְּלוֹקוּס, “זוֹ לִי הַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה שֶׁקְּטֹן־הָעֵינַיִם נוֹפֵל בְּחֶלְקִי.”

“וְעַתָּה תְּהֵא נָא וֶנוּס בְּעֶזְרִי” אָמַר קְלוֹדְיוּס בַּהֲנִיעוֹ אֶת הַגָּבִיעַ רְגָעִים מִסְפָּר, “הָהּ, וֶנוּס!” קָרָא, וּבְחֶלְקוֹ נָפַל גְּדָל־הָעֵינַיִם.

“רָעָה תַּחַת טוֹבָה, מְשַׁלֶּמֶת וֶנוּס!” קָרָא גְּלוֹקוּס בַּעֲלִיצוּת, “הַאִם לֹא זָבַחְתִּי תָּמִיד עַל מִזְבֵּחָהּ?”

“הַמְשַׂחֵק עִם קְלוֹדְיוּס,” לָחַשׁ לֶפִּידוּס, “יַעֲבֹט אֶת כְּסוּתוֹ וּכְמִקְרֵה קוּרְקוּלִיוֹ בַּמַּחֲזֶה אֲשֶׁר לִפְלוֹטוּס יִקְרֵהוּ.”

" גְּלוֹקוּס הַמִּסְכֵּן! עִוֵּר כָּאשֶׁר הוּא," עָנָה סַלּוּסְטוּס.

“רַב לִי לְשַׂחֵק!” אָמַר גְּלוֹקוּס, “הִפְסַדְתִּי שְׁלשִׁים סֶסְטֶרְצָה.”19

“צַר לִי מְאֹד!” אָמַר קְלוֹדְיוּס.

“נְדִיב רוּחַ!” קִרְקֵר הַצֵּל.

"חָלִילָה לִי! " קָרָא גְּלוֹקוּס, “אִם נֶעֱצַבְתִּי עַל אֲבֵדָתִי, הֲלֹא שָׂמַחְתִּי עַל נִצְחוֹנֶךָ.”

כָּל הָאוֹרְחִים שׂוֹחֲחוּ בֵּינֵיהֶם בְּרֶגֶשׁ.

הַיַּיִן הִקִּיף אֶת כֻּלָּם, אֵין אוֹנֵס: יוֹנֵי הָיְתָה שׁוּב לְשִׂיחָה בְּפִיהֶם.

“תַּחַת לָשֶׁבֶת פֹּה עַד כְּבוֹת כָּל כּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, הֲלֹא טוֹב כִּי נִפְקֹד אֶת מְעוֹן הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, אֲשֶׁר כָּל הַכּוֹכָבִים כְּאַיִן וּכְאֶפֶס לְפָנֶיהָ,” קָרָא לֶפִּידוּס.

בִּרְאוֹת קְלוֹדְיוּס כִּי אֵין לָשׁוּב עוֹד אֶל מִשְׂחַק הַקּוּבְיָה, נֵאוֹת לוֹ. גְּלוֹקוּס פָּצַר בְּאוֹרְחָיו כִּי יוֹסִיפוּ עוֹד לָשֶׁבֶת, אֲבָל פָּנָיו עָנוּ בּוֹ, כִּי חֶפְצוֹ לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי יוֹנֵי הַמְהֻלָּלָה גָּבַר בְּקִרְבּוֹ. אָכֵן, גָּמְרוּ פֶּה אֶחָד (מִלְּבַד פַּנְסָא וְהַצֵּל) לָלֶכֶת אֶל בֵּית הָאִשָּׁה הַיְּוָנִית הַיָּפָה. הָאוֹרְחִים שָׁתוּ לְחַיֵּי גְלוֹקוּס וּלְחַיֵּי הַקֵּיסָר, נָסְכוּ אֶת הַנֶּסֶךְ הָאַחֲרוֹן, נָעֲלוּ אֶת נַעֲלֵיהֶם, עָבְרוּ עַל פְּנֵי הָאוּלָם הַמּוּאָר, פָּסְחוּ עַל הַכֶּלֶב הָאָיֹם הַמְצֻיָּר עַל סַף הַבַּיִת וְיָצְאוּ אֶל רְחוֹבוֹת פָּמְפֵּיאָה אֲשֶׁר הָמוּ עוֹד מֵאָדָם רַב לְאוֹר הַיָּרֵחַ הָעוֹלֶה.

הִנֵּה עָבְרוּ עַל פְּנֵי מִשְׁכְּנוֹת חָרְשֵׁי הַזָּהָב, אֲשֶׁר מֵחַלּוֹנוֹת בָּתֵיהֶם הִתְנוֹצְצוּ אַבְנֵי חֵן בִּשְׁלַל צְבָעִים, וְהִגִּיעוּ עַד פֶּתַח בֵּית יוֹנֵי. בַּמִּסְדְּרוֹן הֵאִירוּ הַמְּנוֹרוֹת, פִּתְחֵי הַחֶדֶר כֻּסּוּ קַלְעֵי אַרְגָּמָן מָשְׁזָר, וְהַקִּירוֹת וְתַשְׁבֵּץ הָרִצְפָּה הִתְנוֹצְצוּ בִּשְׁלַל צְבָעִים מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב.

מִבֵּין הָעַמּוּדִים אֲשֶׁר נִצְּבוּ סְבִיב גַּן הַבִּיתָן נִשְׁקְפָה יוֹנֵי מִבֵּין קְהַל אוֹרְחֶיהָ־מַעֲרִיצֶיהָ.

“הֶאָמַרְתָּ לִי, כִּי בַּת אַתּוּנָא הִיא?” שָׁאַל גְּלוֹקוּס בְּהִסְתּוֹפְפוֹ עַל פֶּתַח אוּלָם הָעַמּוּדִים.

“לֹא! בַּת נַאַפּוֹלִיס הִיא!”

“נַאַפּוֹלִיס?” תָּמַה גְּלוֹקוּס.

עוֹד הֵם מְשׂוֹחֲחִים כֹּה וָכֹה, וְהִנֵּה נֶחֱצוּ הָאוֹרְחִים, וּלְעֵינָיו הוֹפִיעָה הַנִּימְפָה הַיָּפָה, אֲשֶׁר לִפְנֵי חֳדָשִׁים מִסְפָּר אָצְלָה אוֹר־יְקָרוֹת לְזִכְרוֹנוֹתָיו.


 

ד    🔗

וְְעַתָּה נָשׁוּב אֶל הַמִּצְרִי.

עָזַבְנוּ אֶת אַרְבָּצֶס עַל שְׂפַת הַיָּם הַמַּזְהִיר בְּזֹהַר הַצָּהֳרַיִם בְּעֵת הִפָּרְדוֹ מֵעַל גְּלוֹקוּס וְרֵעוֹ. הוּא הִגִּיעַ עַד הַנָּמֵל הַהוֹמֶה מֵאָדָם רַב, עָמַד תַּחְתָּיו וְהִתְבּוֹנֵן בְּמַרְאֵה עֵינָיו, זְרוֹעוֹתָיו מְשֻׁלָּבוֹת וּצְחוֹק מַר מְרַחֵף עַל פָּנָיו הַשְּׁזוּפִים.

“הָהּ, כְּסִילִים אֵין־לֵב, נִבְעָרִים מִדַּעַת!” לָחַשׁ אֶל נַפְשׁוֹ, “בְּעָמָל וּבְתַעֲנוּגוֹת, בַּעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ וּבְכָל מְלָאכָה – תָּמִיד תָּמִיד תּוֹלִיכְכֶם שׁוֹלָל הַתַּאֲוָה אֲשֶׁר שׂוּמָה עֲלֵיכֶם לִשְׁלֹט בָּהּ. הָהּ, עַד מָה יְרַמּוּכֶם הַמַּאֲוַיִּים! לוּלֵא שְׂנֵאתִיכֶם, כִּי עַתָּה בַּזְתִּי לָכֶם! מֵחָכְמַת מִצְרַיִם הַקּוֹדֶרֶת גְּנַבְתֶּם אֶת הָאֵשׁ הַמַּבְעִירָה בָּכֶם אֶת נִשְׁמַתְכֶם. חָכְמַתְכֶם וְשִׁירַתְכֶם, חֻקֵּיכֶם וְתוֹרַתְכֶם וְכָל תַּחְבּוּלוֹת הַפֶּרֶא אֲשֶׁר לְמִלְחֲמוֹתֵיכֶם – הֲלֹא מִמֶּנּוּ גְּנַבְתֶּם, כְּגְנֹב הָעֶבֶד אֶת מַפְּלֵי הלֶּחֶם אֲשֶׁר לַאֲדוֹנָיו. הֲלֹא כְּקוֹפֵי קוֹפִים הֱיִיתֶם, הָרוֹמָאִים! כְּפַקּוּעוֹת שָׂדֶה צַצְתֶּם סָבִיב וַתִּשְׁרְצוּ וְתִּדְגוּ לָרֹב עַד הֱיוֹתְכֶם חֶבֶר שׁוֹדְדִים עֲלֵי אֲדָמוֹת. הַאַתֶּם תִּמְשְׁלוּ בָנוּ? הַפִּירָמִידוֹת לֹא עוֹד תִּרְאֶינָה פְּנֵי זֶרַע רַעַמְסֵס. הַנֶּשֶׁר עָט עַל נְחַשׁ הַיְאוֹר, אַךְ הָרוֹדִים בַּכֹּל לֹא יִרְדּוּ בִּי! הֲלֹא נַפְשִׁי בָּכֶם תִּמְשֹׁל מִמְשָׁל אֵין גְּבוּל, הֲלֹא בֶּעֱזוּז רוּחָהּ תַּדְבִּירְכֶם תַּחְתֶּיהָ וְתִתֶּנְכֶם בַּסָּד, וְאִם לֹא יֵרָאוּ אֲזִיקֶיהָ! כָּל עוֹד בִּזְרוֹעַ תִּנְהַג הָעָרְמָה, כָּל עוֹד מְאוּרוֹת סֵתֶר לָאֱמוּנָה, וּמֵהֶן קוֹל הָאוּרִים וְהַתּוּמִים יֵצֵא לְהוֹלִיךְ שׁוֹלָל אֶת הָאָדָם – הֲלֹא הֶחָכָם לְבַדּוֹ יִמְשֹׁל עֲלֵי אֲדָמוֹת! הֲלֹא גַם מִלְּזוּת דַּרְכְּכֶם יָפִיק אַרְבָּצֶס תַּעֲנוּגוֹת לוֹ, תַּעֲנוּגוֹת לֹא יְדָעָם אֱוִיל, תַּעֲנוּגוֹת אֵין־חֵקֶר אֲשֶׁר לֹא תְּבִינוּם מִקֹּצֶר דִּמְיוֹנְכֶם! עִמְלוּ עֲמֹלוּ, אֱוִילֵי הַכָּבוֹד, כְּסִילֵי הַבָּצַע! הֲלֹא אַךְ לִצְחוֹק וּלְלַעַג הָיָה לִי זֶה רָדְפְכֶם אַחֲרֵי כָבוֹד וְאַחֲרֵי שְׂרָרָה. הָהּ, נַעֲוֵי הַמִּמְשָׁל, מִמְשַׁל הָעֲבָדִים! כָּל עוֹד לֹא פַּסָּה אֱמוּנָה מִלֵּב אֱנוֹשׁ תִּכּוֹן מַלְכוּתִי. עֲלֵי נְשָׁמוֹת אֶפְסַע, עֲלֵי נְשָׁמוֹת אֲשֶׁר כִּסָּן לְבוּשׁ הָאַרְגָּמָן. נֹא־אָמוֹן הִנֵּה כָּלִיל תֹּאבֵד, וְשֵׁם מִצְרַיִם הִנֵּה יִתַּם לָנֶצַח – אַךְ תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ תְּהִי הֲדוֹם לְרַגְלֵי אַרְבָּצֶס לְעוֹלָמִים –.”

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָשָׂא הַמִּצְרִי אֶת רַגְלָיו לְאִטּוֹ וַיָּבוֹא אֶל הָעִיר. קוֹמְמִיּוּת, מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָבוֹהַּ, צָעַד אֶל מִקְדַּשׁ אִיזִיס הַבָּנוּי לְתִפְאָרָה אֲשֶׁר הוּקַם זֶה עַתָּה, כִּי לִפְנֵי שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, בִּימֵי הָרַעַשׁ נֶחֱרַב הַמִּקְדָּשׁ הָעַתִּיק.

הַמִּקְדָּשׁ הֶחָדָשׁ הָיָה אָהוּב עַתָּה עַל בְּנֵי פָּמְפֵּיאָה, שׁוֹאֲפֵי הַחֲלִיפוֹת וְהַתְּמוּרוֹת. וְאָמְנָם, קוֹל הָאוּרִים וְהַתּוּמִים אֲשֶׁר לָאֱלִילָה הָיָה מַשְׁרֶה רוּחַ אֱמוּנָה, וְרַבִּים הֶאֱמִינוּ בִּנְבוּאוֹתֶיהָ. דְּבָרֶיהָ הַסְּתוּמִים הָיוּ לְפֶלֶא בְּעֵינֵיהֶם, אִם גַּם לֹא מִפִּי הָאֵלִים יָצְאוּ הַדְּבָרִים, הֲלֹא אֶל נָכוֹן חִבְּרָם אִישׁ הַמֵּיטִיב לָדַעַת אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם.

בְּבוֹא אַרְבָּצֶס עַד הַשְׂבָכָה הַמַּבְדִּילָה בֵּין הַחוֹל וּבֵין הַקֹּדֶשׁ רָאָה לְנֶגֶד עֵינָיו הֲמוֹן אָדָם, וְרַבִּים מֵהֶם מִקֶּרֶב הַסּוֹחֲרִים. הָאֲנָשִׁים יָשְׁבוּ בְּהַשְׁקֵט וּבִמְנוּחָה לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחוֹת בֶּחָצֵר הַפְּתוּחָה. בְּתוֹךְ הַשְּקַעֲרוּרִיּוֹת אֲשֶׁר בְּקִירוֹת הַתָּא, מֵאֲחוֹרֵי שֶׁבַע הַמַּעֲלוֹת הַעֲשׂוּיוֹת שַׁיִשׁ מִפָּרוֹס, עָמְדוּ פְּסִילִים מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב. וְהַקִּירוֹת עֲשׂוּיִים רִמּוֹנִים רִמּוֹנִים, קֹדֶשׁ לְאִיזִיס. בַּהֵיכָל פְּנִימָה מֻצָּב כֵּן אָרֹךְ וְעָלָיו שְׁנֵי פְּסִילִים, צֶלֶם הָאֱלִילַה וְצֶלֶם בַּעֲלָהּ, הֲלֹא הוּא אוֹזִירִיס הַמַּחֲרִישׁ וּמְלֵא הַסּוֹד.

וּבְתוֹךְ הַבַּיִת עוֹד אֱלִילִים רַבִּים, כַּעֲדַת רָמֵי הַיַּחַשׂ לִכְבוֹד הָאֵלָה הַמִּצְרִית. שָׁם בַּכְּכוּס רַב הַשֵּׁמוֹת, שָׁם וֶנוּס מִקַּפְרִיסִין הָעוֹלָה מִן הָרַחְצָה, שָׁם אֲנוּבִיס20 וְרֹאשׁוֹ רֹאשׁ כֶּלֶב, אַפִּיס הַפָּר וְעוֹד אֱלִילִים לָרֹב אֲשֶׁר לֹא נוֹדְעוּ בְּשֵׁם.

וְאוּלָם לֹא כַּדָּת וְלֹא כַּיָּאוּת עָבְדוּ בְּעָרֵי יָוָן־רַבָּתִי, הִיא אִיטַלְיָה הַדְּרוֹמִית, אֶת אִיזִיס, אֱלִילַת מִצְרַיִם. עֵרֶב רַב מִקֶּרֶב הָעַמִּים אֲשֶׁר בִּדְרוֹם אֵרָפָה בָּלְלוּ, מִי לְתִפְאֶרֶת הַקֹּדֶשׁ וּמִי מִבַּעֲרוּת, אֶת כָּל הַמִּנְהָגִים וְכָל הֲלִיכוֹת הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְכָל אֻמָּה וְלָשׁוֹן וְדוֹרוֹת רַבִּים. תּוֹרַת הַסְּתָרִים הָעֲמֻקָּה אֲשֶׁר מִגְּדוֹת הַיְאוֹר, בְּלוּלָה בַּהֲמוֹן מִנְהֲגֵי הַהֶבֶל אֲשֶׁר בָּאוּ מִגְּדוֹת קֵפִיסוּס וְטִבֶּר, הָשְׁפְּלָה מְאֹד. בְּמִקְדַּשׁ אִיזִיס הַמִּתְנוֹסֵס בְּפָמְפֵּיאָה כִּהֲנוּ בְּנֵי יָוָן וְרוֹמָא, אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ אֶת שְׂפַת הַדָּת הָעַתִּיקָה וְאֶת מִנְהָגֶיהָ. תַּחַת מַסְוֵה הָרוֹמְמוּת וְהַדְרַת הַקֹּדֶשׁ צָחַק בֶּן מַלְכֵי מִצְרַיִם לְמַרְאֵה הַתַּעְתּוּעִים הַכּוֹזְבִים וַעֲבוֹדַת הָאֱלִילִים, הַמְּלֵאָה אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים וּמִתְיַמֶּרֶת לְהִדַּמּוֹת לְפֻלְחַן הַמִּצְרִים תַּחַת שְׁמֵי אַרְצָם הַלּוֹהֲטִים.

עַל הַבָּמָה, מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַמַּעֲלוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה, עָמְדוּ הַכֹּהֲנִים בְּמַדִּים לְבָנִים. מֵהֶם וּלְמַעְלָה נִצְּבוּ שְׁנֵי נַעֲרֵי כְּהֻנָּה, בְּיַד הָאֶחָד כַּפַּת־תְּמָרִים וּבְיַד הַשֵּׁנִי צְרוֹר שִׁבֳּלֵי דָגָן. וּבַמָּבוֹא הַצַּר עָמַד קָהָל רַב אֲשֶׁר בָּא לִדְרשׁ בְּאִיזִיס.

“מָה הִמְרִיצְכֶם לָבוֹא הֲלוֹם וְלָשֵׂאת תְּפִלָּה בְּמִקְדַּשׁ אִיזִיס הַמְהֻלָּלָה בָּאֵלוֹת?” שָׁאַל אַרְבָּצֶס בְּלַחַשׁ אֶת דִּיאוֹמֶד, הַסּוֹחֵר אֶת אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה שֶׁל מִצְרַיִם, “הִנֵּה הַמַּדִּים הַלְּבָנִים, אוֹת הוּא, כִּי יַקְרִיבוּ קָרְבָּן הַיּוֹם. וְהִנֵּה חֶבֶר הַכֹּהֲנִים, אוֹת הוּא, כִּי תְּצַפּוּ לְקוֹל הָאוּרִים. מַה שְׁאֵלַתְכֶם, כִּי לִתְשׁוּבָתָהּ תּוֹחִילוּ?”

“סוֹחֲרִים אָנוּ,” עָנָה הַנִּשְׁאָל, “מָחָר תֵּלַכְנָה אֳנִיּוֹתֵינוֹ לַאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה, וַנָּבוֹא לִשְׁאֹל לַעֲתִידוֹתֵיהֶן. בָּאנוּ לְרַצּוֹת אֶת פְּנֵי הָאֵלָה בְּקָרְבָּן וְלִשְׁמֹעַ מַה בְּפִיהָ.”

וַיַּעַן הַמִּצְרִי נִכְבָּדוֹת וַיֹּאמַר:

אָמְנָם, אֵלַת הַשָּׂדֶה הִיא אִיזִיס, וְאוּלָם מָגֵן וּמַחֲסֶה הִיא גַם לְאַנְשֵׁי הַסַּחַר."

וּכְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר הֵסֵב פָּנָיו מִן הַדּוֹבֵר בּוֹ נֹכַח פְּנֵי הָאֱלִילָה וַיָּחֶל לְהִתְפַּלֵּל חֶרֶשׁ. כֹּהֵן לָבוּשׁ לְבָנִים מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ עָלָה עַל הַמַּעֲלוֹת, וְאַחֲרָיו שְׁנֵי כֹּהֲנֵי הַשָּׁרֵת שֶׁבָּאוּ לְהַחֲלִיף אֶת הַמִּשְׁמֶרֶת, וְהֵם עֲרֻמִּים מִמָּתְנֵיהֶם וּלְמַעְלָה וּמִמָּתְנֵיהֶם וּלְמַטָּה עֲטוּפִים לְבָנִים. וְאַחַד הַכֹּהֲנִים, הַיּוֹשֵׁב עַל הַמַּעֲלָה הַתַּחְתּוֹנָה, תָּקַע בְּשׁוֹפָר תְּקִיעַת חָג. בַּתָּוֶךְ עָמַד כֹּהֵן גְּבַהּ־קוֹמָה, בְּיָדוֹ הָאַחַת זְמוֹרָה, וּבַשְּׁנִיָּה – מַטֶּה לָבָן; וּמֵעַל הַחוֹמָה הִבִּיט אִבִּיס, הוּא עוֹף הַקֹּדֶשׁ בַּעֲבוֹדַת אֱלִילֵי מִצְרַיִם, וְהוֹסִיף לִוְיַת הוֹד לַמַּרְאֶה הַנֶּהְדָּר, אֲשֶׁר רוּחַ מִזְרָח נָסוּךְ עָלָיו.

עַל הַמִּזְבֵּחַ עָמַד הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל.

הַכֹּהֵן בָּחַן אֶת מְעֵי הַקָּרְבָּן, וּפְנֵי אַרְבָּצֶס הֵפִיקוּ דְאָגָה וְחֶרְדַּת קֹדֶשׁ שִׁבְעָתָיִם. אַךְ בְּהִשָּׁמַע הַקּוֹל הַקּוֹרֵא, כִּי הַמֵּעַיִם נִבָּאִים לְטוֹבָה – אוֹרוּ פְּנֵי אַרְבָּצֶס וְהֵפִיקוּ שִׂמְחה. הִנֵּה עָלְתָה אֵשׁ הַקֹּדֶשׁ וַתְּלַחֵךְ אֶת מְעֵי הַקָּרְבָּן לְרֵיחַ מוֹר וַאֲהָלוֹת אֲשֶׁר הָקְטַר מִסָּבִיב.

דִּמְמַת מָוֶת שָׂרְרָה בַּכֹּל. הַכֹּהֲנִים הִתְלַקְּטוּ מִסָּבִיב לַתָּא, וּפִתְאֹם זִנֵּק מִתּוֹכָם אֶחָד עָרֹם, רַק אֵזוֹר חָגוּר לְמָתְנָיו, וַיְדַדֶּה וַיְפַזֵּז בִּמְחוֹל פֶּרֶא לְבַקֵּשׁ מַעֲנֶה מִפִּי הָאֵלָה, עַד נָפְלוֹ אֵין־אוֹנִים מְלֹא קוֹמָתוֹ אָרְצָה, וְקוֹל עָלָה מִפֶּסֶל אִיזִיס. שָׁלשׁ פְּעָמִים הֵנִיד הַצֶּלֶם אֶת רֹאשׁוֹ, שְׂפָתָיו נִפְתְּחוּ וְקוֹל עָמוּם קָרָא לֵאמֹר:

– – יֵשׁ רוּחוֹת – וְהֵמָּה כְּסוּסֵי הַמִּלְחָמָה;

יֵשׁ קְבָרִים – וְהֵם חֲצוּבִים בְּנִבְכֵי מְצוּלוֹת;

מֵחֵיק הַיָּמִים רָעוֹת תֶּאֱרֹבְנַָה, –

אַךְ נָעֲמָה מְאֹד מְנָת אֳנִיּוֹתֵיכֶם."

הַקּוֹל נָדַם. הַקָּהָל שָׁאַף רוּחַ. הַסּוֹחֲרִים הִבִּיטוּ אִישׁ בִּפְנֵי רֵעֵהוּ.

בְּרוּרִים הַדְּבָרִים!" לָחַשׁ דִּיאוֹמֶד, “וְזֶה פִּתְרוֹנָם: סְעָרָה תִּתְחוֹלֵל בְּלֶב יָם, כְּמִשְׁפָּטָהּ בְּרֵאשִׁית כָּל סְתָו, אֲבָל לָאֳנִיּוֹתֵינוּ לֹא יְאֻנֶּה רָע, הָהּ, אִיזִיס הַגּוֹמֶלֶת טוֹבָה לְדוֹרְשֶׁיהָ!”

"יְהִי שֵׁם אִיזִיס מְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד! קָרְאוּ הַסּוֹחֲרִים, “הַעוֹד לָנוּ דְבָרִים בְּרוּרִים מֵאֵלֶּה?”

הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל נָסַךְ נֶסֶךְ עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיַּהַס אֶת הָעָם בְּמֹעַל יָד. כִּי לְאִיזִיס דּוּמִיָּה תְּהִלָּה, וּבְנֵי פָּמְפֵּיאָה הַגּוֹעֲשִׁים לֹא יוּכְלוּ הַחֲרֵשׁ. עוֹד תְּפִלָּה קְצָרָה – וַעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ תַּמָּה, הַקָּהָל יָצָא מֵהַמִּקְדָּשׁ.

אַרְבָּצֶס עָמַד עַל הַמַּעֲקֶה, וּבִהְיוֹת הַהֵיכָל רֵיק מֵאָדָם, קָרַב אֵלָיו אַחַד הַכֹּהֲנִים וַיְבָרְכֵהוּ, כְּבָרֵךְ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ הַנֶּאֱמָן.

בִּפְנֵי הַכֹּהֵן הַזֶּה הָיָה דָבָר הַמְעוֹרֵר שְׁאָט נָפֶשׁ: קָדְקֳדוֹ קֵרֵחַ, מִצְחוֹ צַר כְּמֵצַח הַכּוּשִׁי אֲשֶׁר יִגְבַּהּ מִן הָרַקּוֹת וּלְמַעְלָה (כִּי כֵן יֹאמְרוּ יוֹדְעֵי חֵן: הוּא מְקוֹם הַחוּשׁ אֲשֶׁר לְבֶצַע); שְׁנֵי הַגַּבְנוּנִים שִׁחֲתוּ אֶת תָּאֲרוֹ שִׁבְעָתָיִם; קְמָטִים נֶחֶרְשׁוּ עַל מִצְחוֹ עַד גַּבּוֹתָיו; עֵינָיו הַשְּׁחוֹרוֹת מְפַזְזוֹת בְּתוֹךְ חוֹרִים צְהֻבִּים וַעֲמֻקִּים; נְחִירֵי אַפּוֹ הֶעָבֶה וְהַקָּצָר רְחָבִים כִּנְחִירֵי סַטִיר; שְׂפָתָיו שְׁמֵנוֹת וְחִוְרוֹת; צֶבַע עוֹרוֹ כְּעֵין הַקְּלָף, כָּל אֵלֶּה הִשְׁלִימוּ אֶת מַרְאֵה פָּנָיו, אֲשֶׁר עוֹרְרוּ בּלֵב כָּל רוֹאָיו בּוּז וְאֵימָה גַם יָחַד.

“קָלֶנוּס!” קָרָא הַמִּצְרִי, “עָשִׂיתָ כְּמִצְוָתִי וְהִנְעַמְתָּ אֶת קוֹל הַפֶּסֶל. דִּבְרֵי הַשִּׁיר נִמְלְצוּ מְאֹד. הִנָּבֵא תָּמִיד לְטוֹבָה, כָּל עֵת שֶׁתּוּכַל.”

"וְאִם תִּתְחוֹלֵל סְעָרָה וְהָאֳנִיּוֹת תִּטְבַּעְנָה, הֲלֹא גַם לָזֹאת הִתְנַבֵּאנוּ! כִּי מַה הַצָּלָה לָאֳנִיּוֹת זוּלַת הַמְּנוּחָה? כֹּה אָמַר הַמְשׁוֹרֵר הוֹרַצְיוּס: “חוֹבְלֵי הַַיָּם מְבַקְּשִׁים מְנוּחָה בְּגַלֵּי אֱגֵי”. וְאֵי מְקוֹם מְנוּחָה לְחוֹבְלֵי יָם? הֲלֹא בְּתַחְתִּיתוֹ.

“צָדַקְתּ, קָלֶנוּס יְדִידִי! מִי יִתֵּן וְיִרְצֶה אַפֵּצִידֶס לִלְמֹד מִפִּיךָ חָכְמָה וָדָעַת. הֲלֹא עַל אֹדוֹתָיו חָפַצְתִּי לְדַבֵּר עִמְּךָ הַפָּעַם, נָסוּרָה נָא לְאַחַד הַחֲדָרִים!” הַכֹּהֵן הֵבִיא אֶת אַרְבָּצֶס אֶל אַחַד הַחֲדָרִים הַקְּטַנִּים, וּשְׁנֵיהֶם יָשְׁבוּ אֶל שֻׁלְחָן עָרוּךְ כָּל טוּב: פְּרִי מְגָדִים, בֵּיצִים, מַעֲדַנִּים וְכַדֵּי יָיִן. הָרֵעִים סָעֲדוּ אֶת לִבָּם מֵעֵבֶר לַמָּסָךְ שֶׁיָּרַד עַל מְבוֹא הֶחָצֵר. אוּלָם הַמָּסָךְ הַמַּבְדִּיל הָיָה דַק, וְהֵם אֻלְּצוּ אוֹ לְדַבֵּר חֶרֶשׁ אוֹ לִכְלֹא אֶת סוֹדוֹתֵיהֶם. הֵם בָּחֲרוּ בַּדֶּרֶךְ הָרִאשׁוֹן.

“אַתָּה יָדַעְתָּ,” אָמַר אַרְבָּצֶס בְּקוֹל רַךְ וַחֲרִישִׁי מְאֹד, "כִּי זֶה דַרְכִּי מֵעוֹלָם לְקָרֵב אֵלַי אֶת בְּנֵי הַנְּעוּרִים. כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר הֵמָּה בְּיָדִי. רוּחָם קַלָּה וְאֵין־דְּמוּת, וְיֵשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינַי, לְמַעַן יִהְיוּ לְשָׁרֵת לָנוּ. אֶת הַבַּחוּרִים אֶעֱשֶׂה לְתַלְמִידַי אוֹ לִמְשָׁרְתַי וְאֶת הָעֲלָמוֹת – "

“לְפִלַּגְשִׁים?” שִׁסְּעָהוּ קָלֶנוּס, וּבְצַחֲקוֹ נַעֲווּ פָּנָיו הַמְעוֹרְרִים גֹּעַל.

“לֹא אֲכַחֵד! יֶתֶר עַל כֹּל אֲנִי חוֹמֵד אֶת הַנָּשִׁים. הָהּ, מַה תַּעֲנוּג מִתַּעֲנוּגוֹת לָחוּשׁ אֶת פַּעֲמֵי הָאַהֲבָה. אַךְ דַּי לִי, כִּי הִרְבֵּיתִי לָהַג! הֲלֹא יָדַעְתָּ אִם לֹא שָׁמַעְתָּ, כִּי זֶה לֹא כְּבָר רָאִיתִי בְּנֵאַפּוֹלִס אֶת יוֹנֵי וְאַפֵּצִידֶס, אָח וְאָחוֹת, בַּת וּבֵן לְאִישׁ מִבְּנֵי אַתּוּנָא, הִכַּרְתִּי אֶת אֲבוֹתֵיהֶם וְהֵם הֶעֱרִיצוּנִי מְאֹד. עַתָּה יְתוֹמִים הֵמָּה, וַאֲנִי הָפְקַדְתִּי לִהְיוֹת אוֹמֵן אוֹתָם. הַבֵּן הַמַּצְנִיעַ לֶכֶת וְהַחוֹשֵׁק בַּלִּמּוּדִים סָר בְּרָצוֹן לְמִשְׁמַעְתִּי. אָמַרְתִּי לְהַחֲיוֹת אֶת אֱמוּנַת אַרְצִי מְלֵאֲתִי־הַתַּעֲלוּמוֹת וּלַהֲפִיצָהּ בִּמְקוֹמוֹת רְחוֹקִים שֶׁהָיוּ לְפָנִים מוֹשְׁבוֹת אַרְצִי. אוּלַי תַּעֲנוּג הוּא לִי לִגְנֹב אֶת לֵב הָאֲנָשִׁים בְּעָבְדָם אֶת הָאֵלִים בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה. אֲנִי לִמַּדְתִּי אֶת אַפֵּצִידֶס לַעֲבֹד אֶת עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאִיזִיס וְשֶׁמֶץ מִמִּסְתָּרֶיהָ גִלִּיתִי לוֹ. אֵשׁ דָּת הִצַּתִּי בְּנַפְשׁוֹ הַנִּלְהָבֶת, וְהָאֵשׁ תִּהְיֶה לֶאֱמוּנָה. בִּידֵיכֶם הִפְקַדְתִּי אֶת תַּלְמִידִי. בֵּינֵיכֶם הוּא.”

“כֵּן הוּא!” עָנָה קָלֶנוּס, “וְאוּלָם בְּהַלְהִיבְךָ אֶת הָאֱמוּנָה בְּלִבּוֹ גָזַלְתָּ אֶת חָכְמָתוֹ מִקָּדְקֳדוֹ. כַּהֲלוּם רַעַם יַעֲמֹד תָּמִיד בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַנַּעֲשֶׂה. הַפְּסִילִים הַדּוֹבְרִים וְהַמַּעֲלוֹת הַנִּסְתָּרוֹת יַהַלְכוּ עָלָיו אֵימִים. סַר וְזָעֵף יִתְהַלֵּךְ בֵּינֵינוּ, כְּמוֹ אֶל נַפְשׁוֹ יְדַבֵּר תָּמִיד וְיִמְשֹׁךְ יָדוֹ מִמְּלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ. אוֹמְרִים, כִּי לִבּוֹ זָנָה אַחֲרֵי הַדָּת הַחֲדָשָׁה הַמְשַׁקֶּצֶת אֵת אֵלֵינוּ, הַקּוֹרְאָה אֶת הָאוּרִים וְהַתּוּמִים שֶׁלָּנוּ בְּשֵׁם רוּחַ הַשָּׂטָן. הָהּ, הָאוּרִים וְהַתּוּמִים הֲלֹא מִי כָּמוֹנוּ יוֹדֵעַ רוּחַ מִי הִיא!”

“אָכֵן, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר נִחַשְׁתִּי בְּלִבִּי לְשֵׁמַע תְּלוּנוֹתָיו כַּאֲשֶׁר נִקְרֵינוּ בָּאַחֲרוֹנָה,” עָנָה אַרְבָּצֶס וְלִבּוֹ חָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת, “בָּעֵת הָאַחֲרוֹנָה הוּא מִסְתַּתֵּר מִפָּנָי. אַךְ עוֹד עָלַי לִרְאוֹתוֹ פַּעַם בְּפַעַם וּלְהַדְרִיכוֹ בַּלִּמּוּדִים, לְמַעַן הֲבִיאוֹ אֶל הַגַּן פְּנִימָה, הוּא הַגַּן הַנָּעוּל אֲשֶׁר לָרָזִים. בָּאֵר אֲבָאֵר לוֹ כִּי שְׁתַּיִם הֵנָּה הַמַּעֲלוֹת בַּקֹּדֶשׁ: הָרִאשׁוֹנָה הִיא הָאֱמוּנָה, הַשְּׁנִיָּה – הַמִּרְמָה. הָרִאשׁוֹנָה –לַהֲמוֹן הָעָם, וְהַשְּׁנִיָּה – לִיחִידֵי סְגֻלָּה.”

“וְיוֹנֵי?” שָׁאַל קָלֶנוּס.

“הֲלֹא יָדַעְתָּ, כִּי אוֹתָהּ הוֹעַדְתִּי לִי לְמַלְכָּה, לְאִיזִיסלְ שֶׁלִּי לְמַעַן תִּשְׁכֹּן בְּלִבִּי לְעוֹלָמִים. רַק לְאַחַר רְאוֹתִי אוֹתָהּ יָדַעְתִּי מָה עַזָּה הָאַהֲבָה בְּלִבִּי.”

“אָכֵן, אוֹמְרִים כִּי יָפָה הִיא כְּהֵלֵנָה21 בְּדוֹרוֹתֶיהָ,” אָמַר קָלֶנוּס בְּפִשּׂוּק שְׂפָתָיִם.

“כֵּן! גַּם בְּיָוָן הַקְּדוּמָה לֹא הָיְתָה כָּמוֹהָ לְיֹפִי. גַּם לְפִי רוּחָהּ כְּמוֹ נוֹעֲדָה לִי. רוּחַ נָכוֹן רוּחָהּ, רוּחַ דַּעַת וְהַשְׂכֵּל, רוּחַ יֹפִי וְשִׁיר. לַאֲחָדִים הָיוּ בָּהּ הַדִמְיוֹן וְהַבִּינָה וְלֹא יָרִיבוּ, תְּאוֹמִים הֵמָּה בְּקִרְבָּהּ, וּכִנְהֹג רוּחוֹת וְגַלִּים יַחְדָּו אֶת הָאֳנִיָּה הַשָּׁטָה, כֵּן יִנְהֲגוּ הַשְּׁנַיִם אֶת רוּחָהּ. אָכֵן, זוֹ הִיא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּי כָּל יָמַי וַאֲשֶׁר רַק עַתָּה מְצָאתִיהָ. לִי תִּהְיֶה! כִּי בִּשְׁנַיִם חָשַׁקְתִּי בָּהּ – בִּיפִי רוּחָהּ וּבִיפִי גֵוָּהּ.”

“וּבְכֵן, עוֹד לֹא לְךָ הִיא!”

“לֹא! אַהֲבַת יְדִיד אֲהֵבַתְנִי. הִיא מוֹקִירָה אֶת רוּחִי וּמַעֲרִיצָה אֶת סְגֻלּוֹתֶיהָ הַקְּלוֹקְלוֹת אֲשֶׁר כֹּה אָבוּז לָהֶן. גֵּאָה הִיא, אוֹהֶבֶת תְּהִלָּה וּמִתְפָּאֶרֶת תָּמִיד בְּמַעֲלוֹת רוּחָהּ, בְּקֶסֶם שִׁירֶיהָ וּבְחִין שִׂיחוֹתֶיהָ. כַּאֲשֶׁר נִפְרַד אָחִיהָ מֵעָלֶיהָ לְשָׁרֵת עִמָּכֶם בַּקֹּדֶשׁ הָלְכָה גַם הִיא אַחֲרָיו לְפָמְפֵּיאָה לִהְיוֹת בְּקִרְבָתוֹ. אֵין הִיא מַסְתִּירָה אֶת כִּשְׁרוֹנוֹתֶיהָ מֵאֲנָשִׁים. קְרוּאִים בָּאִים לְמִשְׁתֶּיהָ, וְקוֹלָהּ הֶעָרֵב וְשִׁירֶיהָ הַמַּקְסִימִים מַפְלִיאִים אֶת אוֹרְחֶיהָ. וּמַה תִּשְׂמַח לִשְׁמֹעַ אֶת תְּהִלָּתָהּ בְּפָנֶיהָ, לֵאמֹר: כָּמוֹהָ כְּקוֹרִינָה 22.”

“אוֹ כְּסָפוֹ!”

“אָכֵן, סָפוֹ – בְּלִי אֵשׁ הַתַּאֲוָה! אֲנִי הִמְרַצְתִּי אוֹתָהּ לָלֶכֶת בַּדֶרֶךְ הַזֶּה, דֶּרֶךְ הַתַּעֲנוּגוֹת. חָפַצְתִּי, כִּי תִּתְעַלֵּס בְּשַׁעֲשׁוּעֵי פָּמְפֵּיאָה; חָפַצְתִּי כִּי יְסֻבּוּהָ רוֹעֵי־אֲהָבִים רֵיקִים וּפוֹחֲזִים, אֲשֶׁר נַפְשָׁהּ גָּעֲלָה בָּהֶם, לְמַעַן תִּצְמָא לְאַהֲבָה. וְכַאֲשֶׁר תִּשְׁקַע הָאֵשׁ וְהִיא תִּיעַף מִשַּׁעֲשׁוּעֵי הַשָּׁוְא – הֲלֹא שִׁבְעָתַיִם יֵקַל לִי לִטְווֹת סְבִיבֶיהָ אֶת קוּרֵי הַקְּסָמִים, לְהָעִיר וּלְעוֹרֵר בָּהּ אֶת הָאַהֲבָה, לְהַטּוֹת אֶת תְּשׁוּקָתָהּ אֵלַי וְלִלְכֹּד אֶת לִבָּהּ. כִּי לֹא רַק הַצָּעִיר וְהַיָּפֶה וְלֹא רַק חוֹמֵד הַחַיִּים הוּא הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִכְבּשׁ אֶת אַהֲבַת יוֹנֵי. הַכּוֹבֵשׁ אֶת רוּחָהּ הוּא אֲשֶׁר יִכְבּשׁ אֶת לִבָּהּ, מִי כְּאַרְבָּצֶס יִמְשֹׁל כָּל יְמֵי חַיָּיו בְּרוּחַ הָאֲנָשִׁים?”


פמפיאה 2 (2).jpg

הַמִּקְדָּשׁ הֶחָדָשׁ הָיָה אָהוּב עַתָּה עַל בְּנֵי פָּמְפֵּיאָה


“וְלֹא תִּירָא פֶּן23 יִלְכְּדוּ אֲחֵרִים אֶת לִבָּהּ? מִי כָּאִיטַלְקִים יוֹדְעֵי תַּחְבּוּלוֹת וּלִמּוּדֵי אֲהָבִים?”

“לֹא! נֶפֶשׁ הַיְּוָנִי תִּגְעַל בָּרוֹמָאִים, וְגַם אֶת נַפְשָׁהּ תִּבֶז, אִם תֹּאהַב אֶת בֶּן דַּלַּת הָעַמִּים אֲשֶׁר הִתְפָּרְצוּ מִפְּנֵי אֲדוֹנֵיהֶם.”

“וְאוּלָם הֲלֹא מִצְרִי אַתָּה וְלֹא יְוָנִי!”

“אֵם אַתּוּנָא הִיא מִצְרָיִם. פַּלַּס־אַתּוּנָא הִיא גַם אֱלִילָתֵנוּ, וְצֶקְרוֹפְּס אֲשֶׁר בָּנָה אֶת אַתּוּנָא, הֲלֹא אַף הוּא מִבּוֹרֵחי סָאִיס הַמִּצְרִית. כְּבָר אָמַרְתִּי לָהּ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. הִיא מַעֲרִיצָה בִּי אֵת הֱיוֹתִי חֹטֶר מִגֶּזַע הַמּוֹשְׁלִים הָעַתִּיק עֲלֵי אֲדָמוֹת. אָמְנָם זֶה יָמִים מִסְפָּר יֹאכַל הַסָּפֵק אֶת לִבִּי, כִּי רָאִיתִי וְהִנֵּה הִיא מַחֲרִישָׁה כָּל הַיָּמִים, אוֹהֶבֶת שִׁירֵי עֶצֶב וְנֶאֱנַחַת עַל לֹא דָבָר, –אוֹתוֹת הֵמָּה לְרֵאשִׁית אַהֲבָה אוֹ לְצִמְאוֹן אַהֲבָה. אִם כֹּה וְאִם כֹּה – עֵת לְהַתְחִיל. וְהוּא אֲשֶׁר הֱבִיאַנִי אֵלֶיךָ הַפָּעַם.”

“וּמָה הַדָּבָר אֲשֶׁר אוּכַל לַעֲשׂוֹתוֹ וְהָיָה לְךָ לְתוֹעֶלֶת?”

“יֵשׁ אֶת לִבִּי לַעֲרֹךְ מִשְׁתֶּה בְּבֵיתִי וְלִקְרֹא לָהּ כִּי תָבוֹא. חָפַצְתִּי לְהַמֵּם אֶת רוּחָהּ, לְהַכּוֹת אֶת לִבָּהּ בְּתִמָּהוֹן, לְהַלְהִיבָהּ, לַעֲשׂוֹת בִּלְהָטִים וּבְתַחְבּוּלוֹת, אֲשֶׁר בָּהֶם יְחַנְּכוּ הַמִּצְרִים אֶת נַעֲרֵי הַכְּהֻנָּה, וְתַחַת מַסְוֵה הָאֱמוּנָה לְגַלּוֹת לָהּ אֶת מִסְתְּרֵי הַלֵּב.”

“בַּנְתִּי לִדְבָרֶיךָ! זֶה יִהְיֶה אַחַד הַמִּשְׁתִּים הָעַלִּיזִים אֲשֶׁר בָּהֶם נִשְׁתַּתֵּף גַּם אֲנַחְנוּ, כֹּהֲנֵי אִיזִיס, אִם גַּם נָדַרְנוּ נֶדֶר־כֶּסֶל לְהִנָּזֵר מִכָּל תַּעֲנוּג.”

“לֹא! הַתְּדַמֶּה בְּלִבְּךָ, כִּי עֵינֶיהָ הַתְּמִימוֹת תּוּכַלְנָה לִרְאוֹת מַחֲזֶה כָּזֶה? לֹא! וְאוּלָם רִאשׁוֹן יִוָּקֵשׁ אָחִיהָ, וְהַדָּבָר נָקֵל לַעֲשׂוֹתוֹ. שְׁמַע בְּקוֹלִי, וְכֵן תַּעֲשֶׂה!”


 

ה    🔗

הַשֶּׁמֶשׁ שָׁלְחָה קַוֵּי־אוֹר אֶל אַחַד הָאוּלַמִּים הַמְפֹאָרִים אֲשֶׁר בְּבֵית גְּלוֹקוּס. קַרְנֵי בֹּקֶר הִבְקִיעוּ פְּנִימָה דֶּרֶךְ הַחַלּוֹנוֹת הַקְּטַנִּים אֲשֶׁר בְּמַעֲלֵה הַקִּיר וְדֶרֶךְ הַדֶּלֶת אֲשֶׁר אֶל הַגַּן. זֶה הָיָה בִּיתַן פְּרָחִים צַר, וְהַצְּמָחִים לְמִינֵיהֶם אֲשֶׁר לָהֶם רֵיחוֹת בֹּשֶׂם אָצְלוּ לִוְיַת חֶמְדָה לָאִישׁ הַמִּתְעַנֵּג עַל זִיו הַחַמָּה בְּאֶפֶס מַעֲשֶׂה. הִנֵּה מִתְאַבְּכִים רֵיחוֹת נִיחוֹחַ, וְרוּחַ קַל בָּא מִן הַיָּם הַקָּרוֹב. רִקְמַת הַצְּבָעִים אֲשֶׁר לְקִירוֹת הַבִּיתָן כְּמוֹ מִתְחָרָה בִּשְׁלַל צִבְעֵי הַפְּרָחִים.

לְבַד תְּמוּנַת לִידָה וְטִינְדָרֵאוּס, אֲשֶׁר הָיְתָה רֹאשׁ הַמַּכְלוּלִים, הִתְנוֹסְסוּ עַל הַקִּירוֹת עוֹד תְּמוּנוֹת רַבּוֹת, יָפוֹת לְהַפְלִיא. הִנֵּה אֲמוּר בְּחֵיק וֶנוּס, וְהִנֵּה אַרְיַדְנֶה24 הַנִּרְדֶּמֶת עַל הַחוֹף, בְּלִי דַעַת עוֹד כִּי תֵּזֵאוּס בּוֹגֵד בָּהּ. הַקַּרְנַיִם הָעַלִּיזוֹת שִׂחֲקוּ בֵּין עֲלֵי הַצֶּמַח הַמִּשְׂתָּרֵג. רָקְדוּ עַל פְּנֵי הַקִּירוֹת הַמִּתְנוֹצְצִים וְשִׁעַשְׁעוּ אֶת לֵב גְּלוֹקוּס בְּעֶדְנָה רַבָּה.

“וּבְכֵן רְאִיתִיהָ!” אָמַר גְּלוֹקוּס בְּהִתְהַלְּכוֹ עַל פְּנֵי הַחֶדֶר אָנֶה וָאָנָה, “שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלָהּ, שׂוֹחַחְתִּי עִמָּהּ, שָׁתִיתִי בְּצָמָא אֶת דְּבָרֶיהָ הַמִּתְרוֹנְנִים בְּשׁוֹרְרָהּ עַל תִּפְאֶרֶת וְעַל יָוָן. אָכֵן, מָצָאתִי אֶת אֵלַת חֲלוֹמוֹתָי. כְּמִקְרֵה הָאֳמָן קָרַנִי, כְּמִקְרֵה הַפַּסָּל אִישׁ־קַפְרִיסִין, אֲשֶׁר נָפַח חַיִּים בַּפְּסִילִים אֲשֶׁר בְּבֵיתוֹ.”

עוֹד הוּא מְדַבֵּר עִם לִבּוֹ, וְהִנֵּה צֵל הִתְמוֹדֵד עַל הַסַּף. אֶת בְּדִידוּתוֹ הֵפֵרָה נַעֲרָה, כִּמְעַט יַלְדָּה, לְבוּשָׁה כְּתֹנֶת לְבָנָה מֵעָרְפָּהּ וְעַד רַגְלֶיהָ. טֶנֶא פְּרָחִים מִתַּחַת לַאֲצִילֵי יָדָהּ וּבְיָדָהּ כְּלִי נְחשֶׁת קָלָל. אֲרֶשֶׁת פָּנֶיהָ לֹא הֵעִידוּ עַל גִּילָהּ. דְּמוּתָהּ דְּמוּת אִשָּׁה רַכָּה. הִיא לֹא הָיְתָה יְפַת־תֹּאַר, אַךְ עַל פָּנֶיהָ הָיָה שָׁפוּךְ חֵן רָב. הָיָה בָּהּ מִן הָרֹךְ אֲשֶׁר לָעֲנָוָה. הַכְּאֵב הָאָנוּשׁ וְשַׁלְוַת הַסֵּבֶל גֵּרְשׁוּ אֶת הַצְחוֹק מֵעַל פָּנֶיהָ, אֲבָל לֹא אֶת הַחֵן. פַּחַד וּזְהִירוּת בִּפְסִיעוֹתֶיהָ. עֵינֶיהָ הַנִּבְהָלוֹת הִגִּידוּ אֶת אֲסוֹנָהּ מִלֵּדָה: הִיא הָיְתָה עִוֶּרֶת. וְאוּלָם מוּמָהּ לֹא נִכַּר בְּעֵינֶיהָ – אוֹרָן הַכָּבֵד וְהָרַךְ הָיָה בָּהִיר לְהַפְלִיא.

“אָמְרוּ לִי, כִּי גְּלוֹקוּס פֹּה!”

“הָהּ, נִידְיָה שֶׁלִּי!” עָנָה הַיְוָנִי, “הַאַתְּ הִיא? יָדַעְתִּי, כִּי תָּבוֹאִי אֵלָי.”

“גְּלוֹקוּס נָטָה תָּמִיד חֶסֶד אֶל הַנַּעֲרָה הַעִוֶּרֶת הַמִּסְכֵּנָה.”

“הַאִם לְחֶסֶד יֵחָשֵׁב לִי הַדָּבָר?” אָמַר גְּלוֹקוּס בְּרֹךְ, כְּדַבֵּר אֶל אָחוֹת אֲהוּבָה.

נִידְיָה נֶאֶנְחָה, הֶחֱרִישָׁה רֶגַע קָט וְאָמָרָה:

“מָתַי שָׁב אֲדוֹנִי?”

“הַשֶּׁמֶשׁ הַשִּׁשִּׁית הִנֵּה הוֹפִיעָה עָלַי בִּשְׁמֵי פָּמְפֵּיאָה.”

“הֲשָׁלוֹם לַאֲדוֹנִי? אָכֵן, שְׁאֵלַת שָׁוְא הִיא! אֵיךְ יֶחֱלֶה הָאִישׁ הָרוֹאֶה בְּמוֹ עֵינָיו אֶת הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר יֹאמְרוּ עָלֶיהָ כִּי יָפָה הִיא.”

“שָׁלוֹם לִי, וְאַתְּ, נִידְיָה, הֲשָׁלוֹם לָךְ? מַה גָּדַלְתְּ!”

“הֵבֵאתִי פְּרָחִים לַאֲדוֹנִי,” אָמְרָה הַנַּעֲרָה. הִיא גִשְׁשָׁה בַּחֶדֶר, מָצְאָה אֶת הַשֻּׁלְחָן הָעוֹמֵד עַל יַד גְּלוֹקוּס, שָׂמָה עָלָיו אֶת הַטֶּנֶא וְאָמָרָה:

“לֹא יָפִים הֵמָּה הַפְּרָחִים, וְאוּלָם רַעֲנַנִּים הֵמָּה, זֶה עַתָּה נִקְטָפוּ.”

“מַה יַעֲלֹז לִבִּי לִקְרָאתָם, כְּאִלּוּ פְלוֹרָה בְּעֶצֶם יָדֶיהָ הִגִּישָׁתַם לִי,” אָמַר גְּלוֹקוּס בִּידִידוּת, “אָשׁוּבָה נָא וְאֶדֹּר נִדְרִי לַגְּרַצְיוֹת לְבִלְתִּי קַחַת זֵרִים מֵאִישׁ זוּלַת הַזֵּרִים אֲשֶׁר קָלְעוּ יָדָיִךְ.”

“וְהַפְּרָחִים בְּגַן הַבִּיתָן אֲשֶׁר לַאֲדוֹנִי הַהֵנֵצוּ יָפֶה?”

“הַפְלֵא וָפֶלֶא! כְּאִלּוּ הַתְּרָפִים עַצְמָם טִפְּחוּ וְרִבּוּ אוֹתָם.”

“שִׂמַּחְתַּנִי,אֲדוֹנִי, בִּדְבָרֶיךָ. פַּעַם בְּפַעַם, כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי חָפְשִׁיָּה מִכָּל מְלָאכָה, יָרַדְתִּי אֶל גַן אֲדוֹנִי לְהַשְׁקוֹת אֶת פְּרָחָיו.”

“בַּמֶּה אוֹדֶה לָךְ, נִידְיָה הַיָּפָה?”

גְּלוֹקוּס לֹא יָדַע, כִּי יֵשׁ נֶפֶשׁ אַחַת בְּפָמְפֵּיאָה הַהוֹגָה בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וַחֲרֵדָה מְאֹד עַל כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יֶאֱהַב. יַד הַיַּלְדָּה רָעֲדָה וְלִבָּהּ דָּפַק בְּחָזְקָה. הִיא הֵסֵבָּה פָּנֶיהָ מִמֶּנּוּ בִּמְבוּכָה רַבָּה.

“הַשֶּׁמֶשׁ לוֹהֶטֶת הַיּוֹם, וַאֲנִי חוֹלָה כִּמְעַט. תִּשְׁעָה יָמִים לֹא פָּקַדְתִּי אֶת פִּרְחֵי הַגָּן.”

“הַחוֹלָה אַתְּ, נִידְיָה?”

“לְעִתִּים קְרוֹבוֹת נוֹפֶלֶת אֲנִי לְמִשְׁכָּב,” עָנְתָה הָעִוֶּרֶת בְּקוֹל מְעוֹרֵר רַחֲמִים, “וּמִיּוֹם לְיוֹם אָחוּשׁ אֶת עִוְרוֹנִי. אָכֵן, עֵת לָלֶכֶת אֶל הַגָּן.”

בְּאָמְרָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הֵנִיעָה נִידְיָה אֶת רֹאשָׁהּ וַתֵּפֶן וַתֵּלֶךְ אֶל הַגַּן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַפְּרָחִים.

“נִידְיָה הַמִּסְכֵּנָה!” חָשַׁב גְּלוֹקוּס בְּלִבּוֹ, בְּהַבִּיטוֹ אַחֲרֶיהָ, “מָה הֵמַר לָךְ גּוֹרָלֵךְ, כִּי הִסְתִּיר מִמֵּךְ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת הַשֶּׁמֶשׁ, אֶת הַיָּם וְאֶת הַכּוֹכָבִים, וְיֶתֶר עַל כָּל אֵלֶּה – אֶת יוֹנֵי.”

כֹּה חָשַׁב גְּלוֹקוּס, וְזֵכֶר הָעֶרֶב הָאַחֲרוֹן עָלָה עַל לִבּוֹ. אַךְ הִנֵּה נִכְנַס קְלוֹדְיוּס וּמַחְשְׁבוֹתָיו שֻׁסְּעוּ שֵׁנִית. אָכֵן, פֶּלֶא הוּא וַיְהִי לְפֶלֶא: עֶרֶב אֶחָד חִזֵּק אֶת אַהֲבַת בֶּן אַתּוּנָא וְעִדְּנָה מְאֹד. הֲלֹא תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם גִּלָּה לִקְלוֹדְיוּס אֶת דְּבַר פְּגִישָׁתָם הָרִאשׁוֹנָה, וְאֶת רָב קִסְמָהּ סִפֵּר לוֹ, וְעַתָּה, לְפֶתַע פִּתְאֹם, לֹא נְתָנוֹ לִבּוֹ לְהַשְׁמִיעַ בְּאָזְנָיו גַּם אֶת שְׁמָהּ. הוּא רָאָה אֶת יוֹנֵי זוֹהֶרֶת בְּזֹהַר הָרָקִיעַ, טְהוֹרָה, בָּרָה כַּחַמָּה, וְרוֹעֵי הָאֲהָבִים אֲשֶׁר בְּפָמְפֵּיאָה, הַמָּשְׁחָתִים וְהַהוֹלְלִים, סָבִיב לָהּ. גַּם לֵב הַפּוֹחֵז שֶׁבְּכֻלָּם רָחַשׁ לָהּ כָּבוֹד. בְּקֶסֶם תֻּמָּתָהּ הָפְכָה כָּל חוֹמֵד תַּעֲנוּגוֹת־בְּשָׂרִים מֵחַיָּה לְאִישׁ, וְלֹא כְּמַעֲשֵׂה צִירָקָה אֲשֶׁר הָפְכָה אֲנָשִׁים לְחַיּוֹת. וַאֲשֶׁר לֹא הֵבִין לְחִין רוּחָהּ – נִתְעַלָּה בְּקֶסֶם יָפְיָהּ, וַאֲשֶׁר לִבּוֹ עָרֵל לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי שִׁיר– הֲלֹא שָׁתָה בַּצָּמָא אֶת רֹן קוֹלָהּ הַנָּעִים. וּבִרְאוֹת גְּלוֹקוּס כִּי הִנֵּה טַהֵר תְּטַהֵר וְגַם אוֹר נְדָבוֹת תָּפִיץ עַל סְבִיבֶיהָ וַיֵּדַע מְאֹד, כִּי אַךְ מִצְעָר פָּעֳלוֹ וַהֲלִיכוֹתָיו דַּלּוּ מְאֹד. כְּמוֹ הוּסַר לְפֶתַע הַלּוֹט מֵעַל עֵינָיו, וַיַּרְא אֵת אֲשֶׁר לֹא רָאָה עַד כֹּה. הִנֵּה נָמוֹגוּ עַרְפִּלֵּי הַתַּעֲנוּגוֹת מֵעַל פְּנֵי הַתְּהוֹם הָרוֹבֶצֶת לְרַגְלָיו לְהַבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין רֵעָיו, וַיַּרְא כִּי רַבָּה הִיא. עַתָּה שׂוּמָה עָלָיו לְהִתְנַשֵּׂא וּלְהַרְקִיעַ מִן הָאֲדָמָה וּלְמָעְלָה. הָהּ, אֵיכָה יוּכַל לְבַטֵּא בְּנִיב שְׂפָתַיִם אֶת הַשֵּׁם, הַמִּתְרוֹנֵן בְּקִרְבּוֹ כִּדְבַר־קֹדֶשׁ בְּאָזְנֵי הוֹלְלִים וְעַרְלֵי לֵב. כִּי לֹא כְּנַעֲרָה אֲשֶׁר דְּמוּתָהּ תְּרַחֵף בְּלֵב גֶּבֶר הָיְתָה לוֹ יוֹנֵי, בִּלְתִּי אִם כְּמַלְכָּה הַמּוֹשֶׁלֶת בּוֹ מִמְשַׁל אֵלִים.

וְעַתָּה, כַּאֲשֶׁר הִתְחַפֵּשׂ קְלוֹדְיוּס כְּנִלְהָב מְאֹד בְּדַבְּרוֹ עַל יוֹנֵי, גָּעֲלָה נֶפֶשׁ גְּלוֹקוּס וְהֵיטֵב חָרָה לוֹ כִּי טִמְּאוּהָ הַשְּׂפָתַיִם הָאֵלֶּה. בְּקֹר רוּחַ עָנָה לוֹ עַל כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלָיו, וְהַלָּז דִּמָּה בְּנַפְשׁוֹ לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כִּי אֶל נָכוֹן שָׁקְטָה אַהֲבָתוֹ וַיִּשְׂמַח בְּסֵתֶר לִבּוֹ. הוּא הִשְׁתּוֹקֵק מְאֹד, כִּי רֵעוֹ יִשָּׂא לוֹ לְאִשָּׁה אֶת בַּת דִּיאוֹמֶד הֶעָשִׁיר, לְמַעַן יוּכַל גַּם הוּא לְהִתְעַלֵּס בִּזְהָבוֹ.

וְאוּלָם הַשִּׂיחָה הִתְנַהֲלָה הַפַּעַם בִּכְבֵדוּת. וּבְצֵאת קְלוֹדְיוּס, הָלַךְ גְּלוֹקוּס אֶל בֵּית יוֹנֵי. מֵעֶבֶר לְסַף הַבַּיִת פָּגַשׁ שֵׁנִית אֶת נִידְיָה אֲשֶׁר כִּלְּתָה זֶה עַתָּה אֶת מְלַאכְתָּהּ בַּגַּן. הִיא הִכִּירָה אֶת קוֹל צְעָדָיו.

“הִקְדַּמְתָּ לָצֵאת הַפָּעַם!” אָמְרָה נִידְיָה.

“כֵּן. הֲשׁוֹכֵחַ אֶת שְׁמֵי קַמְפַּנְיָה יָעִיר עָלָיו אֶת חֲמָתָם.”

“הָהּ, לוּ רְאִיתִים גַּם אָנִי!” לָחֲשָׁה הָעִוֶּרֶת. אֲבָל גְּלוֹקוּס לֹא שָׁמַע אֶת דְּבָרֶיהָ.

עוֹד כִּמְעַט רֶגַע הִתְמַהְמְהָה בַּת־תֵּסַלְיָה עַל הַסַּף וְאַחַר פָּנְתָה וַתֵּלֶךְ הַבַּיְתָה, מְגַשֶׁשֶׁת כֹּה וָכֹה בַּמַּטֶה הָאָרֹךְ אֲשֶׁר בְּיָדָהּ. הִיא לֹא הָלְכָה בְּרֹאשׁ הַחוּצוֹת הַמְפֹאָרִים, כִּי אִם סָרָה אֶל הָרְחוֹבוֹת הָעֲקַלְקַלִּים אֲשֶׁר כָּל נְשׂוּא פָּנִים בְּעַמָּיו הוֹקִיר רַגְלָיו מֵהֶם. עִוְרוֹנָה הִסְתִּיר מֵעֵינֶיהָ אֶת מַרְאֵה הַהוֹלְלוּת, וְאָזְנֶיהָ לֹא שָׁמְעוּ הַפַּעַם אֶת הַקּוֹלוֹת הַפְּרוּעִים הָעוֹלִים תָּמִיד מִמִּשְׁכְּנוֹת הָעֹנִי, הַחֶלְאָה וְהַפְּרִיצוּת, כִּי דוּמִיָּה רַבָּה יָרְדָה בַּשָּׁעָה הַהִיא עַל פְּנֵי הָעִיר. הִיא הִגִּיעָה עַד בֵּית מַרְזֵחַ וַתִּדְפֹּק עַל הַדֶּלֶת אֲשֶׁר מֵאָחוֹר. הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה, וְקוֹל נַהַם שָׁאַל אוֹתָהּ לִשְׂכָרָהּ אֲשֶׁר הֵבִיאָה הַיּוֹם, וּבְטֶרֶם עָנְתָה לְשׁוֹאֲלָהּ דָּבָר, נִשְׁמַע קוֹל שֵׁנִי לֵאמֹר:

“הֶרֶף מִמֶּנָּה, בֻּרְבּוֹ. אַל יֵצַר לְךָ, כִּי מִצְעָר הוּא הַכֶּסֶף אֲשֶׁר הֵבִיאָה לָנוּ הַפָּעַם. לֹא יֶאֶרְכוּ הַיָּמִים וִידִידֵנוּ הֶעָשִׁיר יִקְרָאֶנָּה שֵׁנִית לְהַשְׁמִיעַ אֶת קוֹלָהּ הֶעָרֵב בְּמִשְׁתֵּהוּ וְיִשְׁקֹל עַל יָדֵינוּ כֶּסֶף רָב.”

"אַל נָא! קָרְאָה נִידְיָה בִּרְעָדָה, “מִצֵּאת הַשֶּׁמֶשׁ וְעַד בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ אֲסוֹבֵב בַּשְּׁוָקִים, אֶשְׁקֹד עַל פִּתְחֵי נְדִיבִים, רַק אֶל הַמִּשְׁתִּים הָהֵמָּה אַל נָא תִּשְׁלָחוּנִי.”

“וּמַדּוּעַ זֶה?” שָׁאַל הַקּוֹל הַשֵּׁנִי.

“צְעִירָה אֲנִי וַעֲנֻגָּה, וְשָׁם…שָׁם…אֲנִי…”

“שִׁפְחָה חֲרוּפָה בְּבֵית הַמַּרְזֵחַ אֲשֶׁר לְבֻרְבּוֹ…” קָרָא הַקּוֹל בְּלַעַג וּבִצְחוֹק פָּרוּעַ.

בַּת תֵּסַלְיָה הִנִּיחָה אֶת סַל הַפְּרָחִים וַתְּכַס פָּנֶיהָ בְּיָדֶיהָ וַתֵּבְךְּ.

וּבְשָׁעָה הַהִיא הָלַךְ גְּלוֹקוּס אֶל בֵּית בַּת־נֵאַפּוֹלִיס הַיָּפָה בַּנָּשִׁים. הִיא יָשְׁבָה סְפוּנָה בְּחַדְרָהּ, הַנֵּבֶל עַל יָדָהּ וְאַמְהוֹתֶיהָ סָבִיב לָהּ עוֹשׂוֹת כָּל מְלָאכָה.

לְאוֹר הַבֹּקֶר וּבְשִׂמְלָתָהּ הַתְּמִימָה יָפְתָה יוֹנֵי מֵאֲשֶׁר בַּנֶּשֶׁף הַהוּא לְאוֹר הַמְּנוֹרוֹת וְאַבְנֵי הַחֵן. וְחִוְרוֹן לְחָיֶיהָ שֶׁהֶאְדִּימוּ בְּהִכָּנְסוֹ הִגְדִּיל אֶת חִנָּהּ שִׁבְעָתָיִם.

לְשׁוֹנוֹ שֶׁל גְּלוֹקוּס הָיְתָה מְלֻמֶּדֶת בְּדִבְרֵי מַחֲמָאוֹת, אַךְ הַפַּעַם, בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַמַּאְדִּימָה, כְּמוֹ קָפְאוּ כָּל נִיבֵי הַחֵן עַל דַּל שְׂפָתָיו. לִבּוֹ הִגִּיד לוֹ, כִּי לֹא לִכְבוֹדָהּ הוּא לְהַלְבִּישׁ בְּמִלִּים נִמְלָצוֹת אֶת רַחֲשֵׁי לְבָבוֹ אֲשֶׁר נִשְׁקְפוּ מֵעֵינָיו. הַשִּׂיחָה נָסַבָּה עַל יָוָן. יוֹנֵי לֹא הִרְבְּתָה דְבָרִים עַל זֹאת מֵעוֹלָם, כִּי אַהֲבָה לִשְׁמֹעַ מֵאֲשֶׁר לְהַשְׁמִיעַ. לֹא כֵן גְּלוֹקוּס, הוּא הָיָה נָכוֹן לְדַבֵּר עַל יָוָן כָּל יָמָיו. וַיְסַפֵּר לָהּ גְּלוֹקוּס עַל חֹרְשׁוֹת הַכֶּסֶף הַמְפָאֲרוֹת עַד הַיּוֹם אֶת חוֹפֵי אִילִיסוּס, עַל הַמִּקְדָּשִׁים שֶׁהָיוּ לָבַז וְלִמְשִׁסָּה, וַאֲשֶׁר גַּם בְּחֻרְבָּנָם עוֹד עָמַד בָּהֶם קִסְמָם הָרָב. מִשִּׂיא הַזִּכְרוֹנוֹת, אֲשֶׁר אוֹר גָּדוֹל יִגַּהּ מִשָּׁם וְיָנִיס אֶת הַצְּלָלִים, הִשְׁקִיף גְּלוֹקוּס עַל עִיר הֶרְמוֹדְיוּס הַחָפְשִׁי וּפֵרִיקְלֶס הַנִּשְׂגָּב מְאֹד. לְנֶגֶד עֵינָיו נִצְּבָה אֶרֶץ הַשִּׁיר בְּעוֹדָהּ מְלַבְלֶבֶת בִּנְעוּרֶיהָ, וְהוּא גוֹלֵל לִפְנֵי הַמַּקְשִׁיבָה תְּמוּנוֹת מַרְהִיבוֹת לֵב עַל מוֹלֶדֶת נֶאְדֶּרֶת בְּכֹחַ. בְּרֶגֶשׁ וּבְדוּמִיָּה הִקְשִׁיבָה יוֹנֵי. יָקְרוּ לָהּ כָּל הַתְּהִלּוֹת וְהַמַּרְאוֹת הָאֵלֶּה מִכָּל דִּבְרֵי הַמַּחֲמָאוֹת אֲשֶׁר הִשְׁמִיעוּ בְּאָזְנֶיהָ שׁוֹאֲפֵי צִלָּהּ הָרַבִּים. הַלְּחֵטְא תֵּחָשֵׁב לָהּ אַהֲבָתָהּ אֶת בֶּן אַרְצָהּ? בְּאַהֲבָתָהּ אוֹתוֹ הֲלֹא אֶת אַתּוּנָא אָהֲבָה וְאֶת אֱלֹהֵי עַמָּהּ. אֶרֶץ כָּל חֲלוֹמוֹתֶיהָ דִבְּרָה אֵלֶיהָ מִפִּי גְּלוֹקוּס.

וּמִנִּי אָז הִתְרָאוּ יוֹם יוֹם. עִם רֶדֶת הָעֶרֶב שָׁטוּ עַל פְּנֵי הַיָּם הַשָּקֵט, וּבַלֵּילוֹת נִפְגְּשׁוּ בֵּין שְׂדֵרוֹת הָעַמּוּדִים אֲשֶׁר בְּאוּלַמֶּיהָ. בִּן־רֶגַע פָּרְחָהּ בְּלִבָּהּ הָאַהֲבָה, אַךְ עַזָּה הָיְתָה לִמְאֹד וַתְּמַלֵּא אֶת נַפְשָׁהּ. הַלֵּב, הָרֹאשׁ, הַשֵּׂכֶל, הַדִּמְיוֹן – הָיוּ לָהּ לַעֲבָדִים וּלְכֹהֲנִים לְשָׁרֵת אֶת הָאַהֲבָה. כְּמוֹ בְּהִוָּסֵר הַמִּכְשׁוֹל, הַמַּפְרִיד בֵּין שְׁנַיִם דְּבָרִים, אֲשֶׁר יִמָּשְׁכוּ זֶה אֶל זֶה עַד אֲשֶׁר יִדְבְּקוּ וְהָיוּ לַאֲחָדִים – כֵּן נִקְשְׁרוּ עַתָּה נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ וַיִּהְיוּ תָּמִיד יַחְדָּו, וְרַק תָּמְהוּ אֶל לִבָּם מְאֹד. אֵיכָה הָיָה הַדָּבָר, כִּי יָמִים כֹּה רַבִּים נִפְרְדוּ זֶה מִזּוֹ.

וַהֲיִפָּלֵא הַדָּבָר? שְׁנֵיהֶם הָיוּ צְעִירִים, יָפִים, מַשְׂכִּילִים, בָּנִים לְמוֹלֶדֶת אַחַת וְאַחִים בָּרוּחַ. הֵם הֶאֱמִינוּ, כִּי גַם שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם יְרַנְנוּ לְמַרְאֵה אַהֲבָתָם. כְּאִישׁ נִרְדָּף הַמְבַקֵּשׁ מִפְלָט לְנַפְשׁוֹ בְּבֵית הָאֱלֹהִים, כֵּן בִּקְּשׁוּ גַם הֵם בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לָאַהֲבָה מָנוֹס וּמִקְלָט מֵעַצֶּבֶת. הֵם רִפְּדוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ בְּשׁוֹשַׁנִּים וְלֹא רָאוּ תַּחְתָּיו אֶת הַנְּחָשִׁים הַמִּתְנַכְּלִים לְהָרַע לָהֶם.

וַיְהִי בָּעֶרֶב הַחֲמִשִּׁי לְהִפָּגְשָׁם בְּפָּמְפֵּיאָה וַיֵּשְׁבוּ גְּלוֹקוּס וְיוֹנֵי, הֵם וְחַבְרֵיהֶם אִתָּם, בְּסִירָה אַחַת לָשׁוּב לְבֵיתָם. הַסִּירָה הֶחֱלִיקָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם אֲשֶׁר נֶחְצוּ פַּעַם בְּפַעַם בִּמְחִי הַמְּשׁוֹטִים. הַשָּׁטִים שׂוֹחֲחוּ בֵּינֵיהֶם, וּגְלוֹקוּס שָׁכַב לְמַרְגְּלוֹת יוֹנֵי. חֵפֶץ עַז הֱסִיתוֹ לְהָצִיץ בְּפָנֶיהָ, אַךְ הוּא לֹא הִרְהִיב עֹז.

“אָחִי הַמִּסְכֵּן!” אָמְרָה יוֹנֵי וְנֶאֶנְחָה, “לוּ הָיָה גַם הוּא אִתָּנוּ פֹּה!”

“אָחִיךְ?” שָׁאַל גְּלוֹקוּס, מֵעוֹדִי לֹא רְאִיתִיו. רַק בָּךְ הָגִיתִי כָּל הַיָּמִים וְלֹא חָשַׁבְתִּי עַל אִישׁ זוּלָתֵךְ. לוּלֵי זֹאת, כִּי עַתָּה שְׁאַלְתִּיךְ: הַאִם לֹא אָחִיךְ הָיָה הָעֶלֶם אֲשֶׁר עִמּוֹ הָלַכְתְּ מִמֶּנִּי בְּצֵאתֵנוּ מִמִּקְדַּשׁ פַלַּס אֲשֶׁר בְּנֵאַפּוֹלִיס?"

“כֵּן דִּבַּרְתָּ, אָחִי הוּא!”

“הֲגַם הוּא יוֹשֵׁב בְּפָמְפֵּיאָה?”

“גַּם הוּא.”

“וְלָמָּה לֹא תָּגוּרוּ יַחְדָּו?”

“מִצְווֹת אֲחֵרוֹת וּמִשְׁפָּטִים אֲחֵרִים נִטַּל עָלָיו, הוּא נִמְשַׁח לְכַהֵן אֶת אִיזִיס.”

“כֹּה צָעִיר לְיָמִים הוּא וּכְבָר נִסְפַּח אֶל הַכְּהֻנָּה הַזּוֹ הַזּוֹעֶמֶת מְאֹד!” קָרָא הַיְוָנִי בְּתִמָּהוֹן וּבְרַחֲמִים. “וּמָה הִמְרִיצוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר?”

“נַפְשׁוֹ חָשְׁקָה תָּמִיד בְּנִסְתָּרוֹת וּבְאֵשׁ דָּת, וְאִישׁ מִצְרִי הִגְבִּיר בְּלִבּוֹ אֶת הַתְּשׁוּקָה לְהִנָּזֵר לֶאֱלִילַת הַנִּסְתָּרוֹת. מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי בֶּאֱמֶת מָצָא אֶת מַשָּׂא נַפְשׁוֹ.”

“וְלֹא הִתְנַחֵם עַל אֲשֶׁר עָשָׂה?”

יוֹנֵי נֶאֶנְחָה, כִּסְּתָה עֵינֶיהָ בַּצָּעִיף וְאָמָרָה:

“צַר לִי עָלָיו, כִּי כֹה אָץ לַעֲשׂוֹת, הֲלֹא עַד מְהֵרָה יְיָאֵשׁ אֶת לִבּוֹ, כְּמִשְׁפַּט כָּל שׁוֹאֵף גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת.”

“אֵין זֹאת, כִּי לֹא מָצָא שָׁם אֶת הָאשֶׁר? וְהַמִּצְרִי אֲשֶׁר אָמַרְתְּ הֲלֹא גַם הוּא כֹּהֵן? וּמַה בֶּצַע לוֹ בַּעֲשׂוֹתוֹ נְפָשׁוֹת לַעֲבוֹדַת אִיזִיס?”

“חָלִילָה! רַק טוֹבָתֵנוּ לְנֶגֶד עֵינָיו תָּמִיד. הוּא בִּקֵּשׁ לְהַנְחִיל לְאָחִי אשֶׁר. יְתוֹמִים אָנוּ מֵאָב וּמֵאֵם.”

“כָּמוֹנִי כְּמוֹכֶם!” עָנָה גְּלוֹקוּס בְּרֶמֶז.

יוֹנֵי הִשְׁפִּילָה אֶת עֵינֶיהָ וְאָמָרָה:

“אַרְבָּצֶס נָתַן תָּמִיד אֶת לִבּוֹ לְמַלֵּא אֵת אֲשֶׁר חָסַרְנוּ בְּמוֹת עָלֵינוּ אֲבוֹתֵינוּ. טוֹב כִּי תַכִּירֵהוּ גַם אָתָּה, יָָקָר לוֹ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ.”

“אַרְבָּצֶס! הִכַּרְתִּיהוּ וְגַם שׂוֹחַחְתִּי עִמּוֹ פְּעָמִים. וְאוּלָם לוּלֵי פִּיךְ הַמַּמְלִיץ עָלָיו, כִּי עַתָּה לֹא נָתַתִּי אֶת לִבִּי לְדַעְתּוֹ מִקָּרוֹב. אִישׁ רֵעִים אֲנִי, וְאוּלָם נִדְמֶה לִי, לְמַרְאֵה דְמוּת הַמִּצְרִי הָאֲפֵלָה, מִצְחוֹ הַקּוֹדֵר וּצְחוֹקוֹ הַקַּר– תְּכַס גַּם הַשֶּׁמֶשׁ אֶת פָּנֶיהָ בְּצָעִיף. דּוֹמֶה הוּא לְאֶפִּימֶנִידֶס 25 הַכְּרֵתִי אֲשֶׁר הִתְחַבֵּא בִּמְעָרָה אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד כִּי שָׁכַח אוֹר שֶׁמֶשׁ.”

“וְאוּלָם כְּאֶפִּימֵנִידֶס גַּם הוּא חֲכַם לֵב הוּא, רַחוּם וְחַנּוּן.”

“פִּיךְ מָלֵא תְּהִלָּתוֹ. אַשְׁרָיו! הֲלֹא אַךְ בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יִיקַר בְּעֵינַי מְאֹד.”

“אִישׁ תְּלָאוֹת הָיָה בִּנְעוּרָיו, עַל כֵּן שָׁלְוָה עָלָיו נַפְשׁוֹ וְרוּחַ נָכוֹן בְּקִרְבּוֹ.” הוֹסִיפָה יוֹנֵי כְּלֹא שׁוֹמַעַת אֶת דִּבְרֵי גְּלוֹקוּס. “כָּהָר הַזֶּה (הִיא הוֹשִׁיטָה אֶצְבָּעָהּ אֶל מוּל הַוֶּזוּב) אֲשֶׁר הִתְגָּעֵשׁ לְפָנִים וְחָצַב לַהֲבוֹת אֵשׁ, וְעַתָּה הִנֵּה יֵרָאֶה אָפֵל וּמַחֲרִישׁ.”

שְׁנֵיהֶם הִבִּיטוּ אֶל מוּל הָהָר. הַשָּׁמַיִם טָבְלוּ בִּשְׁלַל צִבְעֵי שׁוֹשָׁן עֲנֻגִּים. אַךְ שָׁם מֵעַל לַגִּבְעָה הָרָמָה, מֵעַל לַחֹרְשָׁה, רָבַץ עָנָן זְעוּם־פָּנִים כִּמְבַשֵּׂר רָע. פַּחַד סָתוּם מִלֵּא פִּתְאֹם אֶת חַדְרֵי לִבָּהּ לְמַרְאֵה הֶעָנָן. שְׁנֵיהֶם הָפְכוּ אֶת פְּנֵיהֶם מִן הַגִּבְעָה וּמֶבָּטֵיהֶם נִפְגְּשׁוּ בְּאַהֲבָה רַבָּה.


 

ו    🔗

וּבַיָּמִים הָהֵם פָּקַד אַרְבָּצֶס אֶת בֵּית יוֹנֵי פַּעַם וּשְׁתָּיִם. הַמִּקְרֶה לֹא הִקְרָה לְפָנָיו אֶת גְּלוֹקוּס בַּבַּיִת הַזֶּה, עַל כֵּן לֹא יָדַע דָּבָר עַל הָאַהֲבָה אֲשֶׁר נִצְּבָה פִּתְאֹם לְשָׂטָן לוֹ. וְעוֹד זֹאת: מִפְּנֵי הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה לוֹ אֶל אָחִיהָ לֹא בִּצַּע עוֹד אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ עַל יוֹנֵי וַיִּשְׁמְרֶנָּה בְּלִבּוֹ.

אָכֵן, רוּחַ אַחֶרֶת עָבְרָה עַל אַפֵּצִידֶס, וְגַאֲוַת הַמִּצְרִי הָשְׁפְּלָה מְאֹד. וַיִּירָא אַרְבָּצֶס פֶּן יֵשְׂט מֵעָלָיו תַּלְמִידוֹ וְעֶבֶד נִלְהָב יֹאבַד לְאִיזִיס. אַפֵּצִידֶס סָר מִפָּנָיו וְלַעֲצָתוֹ לֹא שָׁאַל עוֹד. וּבִרְאוֹתוֹ פַּעַם בְּפַעַם אֶת אַרְבָּצֶס הוֹלֵךְ לִקְרָאתוֹ, הָיָה מִסְתַּתֵּר לְבִלְתִּי הִפָּגֵשׁ עִמּוֹ. אִישׁ גֵּא וְעָרִיץ הָיָה אַרְבָּצֶס, הָאוֹהֵב לְהַכְנִיעַ אֲנָשִׁים תַּחְתָּיו, וְהֵיטֵב חָרָה לוֹ בִּרְאוֹתוֹ כִּי אֶחָד פּוֹרֵק מֵעָלָיו אֶת עֻלּוֹ. וַיִּשָּׁבַע אַרְבָּצֶס לִלְכֹּד אֶת לֵב אַפֵּצִידֶס לְבִלְתִּי יִמָּלֵט עוֹד מִיָּדָיו.

כֹּה חָשַׁב אַרְבָּצֶס בְּלִבּוֹ בְּלֶכְתּוֹ בְּתוֹךְ הַחֹרְשָׁה הָעֲבֻתָּה בַּדֶּרֶךְ הָעוֹלָה אֶל בֵּית יוֹנֵי. וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא: תַּחַת אַחַד הָעֵצִים עוֹמֵד כֹּהֵן אִיזִיס הַצָּעִיר וְעֵינָיו לָאָרֶץ.

“אַפֵּצִידֶס!” קָרָא הַמִּצְרִי וַיָּשֶׂם אֶת יָדוֹ בְּרֵעוּת עַל שֶׁכֶם הַצָּעִיר.

הִתְחַלְחֵל הַכֹּהֵן וַיֹּאמֶר לָנוּס.

“בְּנִי!” קָרָא אַרְבָּצֶס, “מַה לְךָ כִּי תָנוּס מִפָּנָי?”

אַפֵּצִידֶס עָמַד מַחֲרִישׁ. עֵינָיו מֻשְׁפָּלוֹת, שְׂפָתָיו רוֹעֲדוֹת וְחָזֵהוּ עוֹלֶה וְיוֹרֵד בִּכְבֵדוּת.

“דַּבֵּר, בְּנִי, דַּבֵּר וְרָוַח לָךְ. מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר עָכַר אֶת רוּחֶךָ?”

“לֹא אֲגַלֶּה לְךָ מְאוּמָה!”

“לָמָּה זֶה תְּכַחֵד מִמֶּנִּי?”

“כִּי צַר וְאוֹיֵב אַתָּה לִי!”

“הָשִׂיחָה נָא אֶת לִבֶּךָ,” אָמַר אַרְבָּצֶס בְּקוֹל חֲרִישִׁי וְנָתַן אֶת יָדוֹ תַּחַת אֲצִילֵי יָדָיו שֶׁל הָעֶלֶם לְהוֹשִׁיבוֹ עַל אַחַד הַסַּפְסָלִים אֲשֶׁר בַּחֹרְשָׁה. כֹּה יָשְׁבוּ הַשְּׁנַיִם וּמַרְאֵיהֶם הָאָפֵל הָיָה לַאֲחָדִים עִם קַדְרוּת הַמָּקוֹם הַנִּדָּח הַזֶּה.

בִּדְמִי עֲלוּמָיו הָיָה אַפֵּצִידֶס, אַךְ נִדְמָה כִּי הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאַתּוּ בְּחַיָּיו עָצְמָה מִכָּל אֲשֶׁר עָבַר עַל אַרְבָּצֶס. פָּנָיו הַנֶּאֱצָלִים חָוְרוּ מְאֹד, עֵינָיו לָהֲטוּ בְּחוֹרֵיהֶן, קוֹמָתוֹ שַׁחָה, וְעַל יָדָיו הַקְּטַנּוֹת כִּידֵי אִשָּׁה נִשְׂתָּרְגוּ גִידִים כְּחַלְחַלִּים מֵרֹב עֲיֵפוּת וְרִפְיוֹן. פָּנָיו דָמוּ לְהַפְלִיא לִפְנֵי יוֹנֵי, אַךְ לֹא הָיָה בָּהֶם הַהוֹד אֲשֶׁר אָצַל לִפְנֵי הָאָחוֹת מְעַט מִדְּמוּת אֱלִילֵי יָוָן הָעַתִּיקִים. אַף הִיא הִתְלַהֲבָה לִפְעָמִים, וְאוּלָם הִיא יָדְעָה לָשִׂים מַחֲסוֹם לְרוּחָהּ הַנִּלְהָב, וְהוּא שֶׁשִּׁוָּה לְפָנֶיהָ אֶת הַקֶּסֶם אֲשֶׁר אֵין עֲרֹךְ לוֹ. אַפֵּצִידֶס הָיָה נִלְהָב מְאֹד וְשִׂכְלוֹ נִכְנַע לְרוּחוֹ הַנִּשָּׂא עַל כַּנְפֵי הַדִּמְיוֹן. עַל הַדָּבָר הַזֶּה הֵעִידוּ עֵינָיו הַלּוֹהֲטוֹת, רַקּוֹתָיו הָרְחָבוֹת מִדַּי וּשְׂפָתָיו הָרוֹעֲדוֹת תָּמִיד. דִּמְיוֹנָהּ שֶׁל הָאָחוֹת לֹא הִרְקִיעַ מֵעוֹדוֹ אֶל מֵעֵבֶר לִגְבוּל הַשִּׁירָה. הָאָח פָּרַשׂ כָּנָף אֶל מֵעֵבֶר לַגְּבוּל הַזֶּה וָהָלְאָה וַיֵּתַע בְּתֹהוּ לֹא דֶרֶךְ עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת הַצְּחִיחִים אֲשֶׁר לְהוֹזֵי חֶזְיוֹנוֹת. כָּל סְגֻלּוֹת הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר הָיוּ אוֹתוֹת גָּאוֹן לְיוֹנֵי, נֶהֶפְכוּ לוֹ לְאוֹתוֹת שִׁגָּעוֹן.

“הִנֵּה אָמַרְתָּ, כִּי אוֹיִבְךָ אָנִי,” פָּתַח אַרְבָּצֶס, “יָדַעְתִּי מָה הִמְרִיצְךָ לָבוֹא אֵלַי בִּתְלוּנוֹת דְּבָרִים עַל לֹא עָוֹן בִּי. הִנֵּה הֲבֵאתִיךָ אֶל בֵּין הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר לְאִיזִיס. תַּרְמִיתָם וְלַהֲטֵיהֶם הִבְעִירוּ אֶת חֲמָתְךָ, וַתֹּאמֶר בְּלִבְּךָ, כִּי גַם אֲנִי הוֹלַכְתִּיךָ שׁוֹלָל. נַפְשְׁךָ הַטְּהוֹרָה סָלְדָה בְּקִרְבֶּךָ. וַתֹּאמֶר בְּלִבְּךָ, כִּי אַךְ כּוֹזֵב וְנוֹכֵל אָנֹכִי.”

“אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הַמִּרְמָה אֲשֶׁר לְחֶבֶר הַמְּרֵעִים הַלָּזֶה. וְלָמָּה כִּסִּיתָ מִמֶּנִּי אֶת הַדָּבָר? אַתָּה עוֹרַרְתָּ בִּי אֶת הַתְּשׁוּקָה לְהִנָּזֵר לַכְּהֻנָּה וְאָמַרְתָּ לִי, כִּי אַךְ קְדוֹשִׁים וַחֲפֵצֵי דַעַת יַעֲשׂוּ כֵן – וְהִנֵּה הֲבֵאתַנִי אֶל בֵּין רֵיקִים וּפוֹחֲזִים, הָרוֹדְפִים בֶּצַע וְהוֹלְלוּת, אֲשֶׁר לֹא יַשְׂכִּילוּ בִּלְתִּי אִם לְכַזֵּב וּלְתַעְתֵּעַ. אָמַרְתָּ, כִּי אַךְ לְמַעַן הַצֶּדֶק יַקְרִיבוּ הַכֹּהֲנִים אֶת חַיֵּיהֶם – וְהִנֵּה הֲבֵאתַנִי אֶל בֵּין בְּנֵי בְּלִיַּעַל וְתוֹעֵבָה. אֲהָהּ, מָה עוֹלַלְתָּ לִי! אֶת טֹהַר עֲלוּמַי שָׁדַדְתָּ, אֶת עֹז הַנְּעוּרִים וְאֶת תְּשׁוּקַת הָאֱמֶת. עָשִׁיר וְצָעִיר לְיָמִים הָיִיתִי וּבְלֵב חָפֵץ וְשָׂמֵחַ נִזַּרְתִּי מִכָּל אֵלֶּה, כִּי אָמַרְתִּי בְּלִבִּי, טוֹב לִי כִּי אָמִיר עָשְׁרִי וַעֲלוּמַי בְּנִסְתָּרוֹת וּבְנִשְׂגָּב, בְּדַעַת אָרְחוֹת אֵלִים, בְּתַעֲלוּמוֹת אֵין חֵקֶר. וְעַתָּה… וְעַתָּה…”

וַיָּלֶט הָעֶלֶם אֶת פָּנָיו בְּכַפָּיו וַיִּבְךְּ. מִבֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו הָרָזוֹת זלָגְוּ אֶגְלֵי דְמָעוֹת גְּדוֹלִים וְיָרְדוּ עַל לְבוּשׁוֹ.

“לֹא יִפֹּל דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר הִבְטַחְתִּי לָךְ! כִּי לְנַסּוֹתְךָ אָמַרְתִּי בְּכָל אֵלֶּה. עַתָּה יָדַעְתִּי: בְּנִקְיוֹן לֵבָב וּבְטֹהַר־עֵינַיִם נֻסֵּיתָ וְגַם יָכֹלְתָּ. וְעַתָּה הָסֵר לִבְּךָ מֵהַמִּרְמָה, שְׂטֵה מֵעֲדַת הַפּוֹחֲזִים הַמִּסְתּוֹפְפִים בְּחַצְרוֹת הַקֹּדֶשׁ וַעֲבֹר מֵהֶם וָהָלְאָה, כִּי לְךָ הַמִּשְׁפָּט לְהִכָּנֵס אֶל הַהֵיכָל פְּנִימָה. מֵעַתָּה אֶהְיֶה אֲנִי הַמַּדְרִיכְךָ וְרָאִיתָ וְיָדַעְתָּ כִּי רֵעֲךָ אֲנִי וּבֵרַכְתָּנִי.”

וַיָּרֶם הָעֶלֶם אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּתֵּן עֵינֵי תִּמָּהוֹן בַּמִּצְרִי הַדּוֹבֵר בּוֹ.

“שְׁמָעֵנִי, בְּנִי!” הוֹסִיף הַמִּצְרִי לְדַבֵּר בְּרוֹמְמוּת וּבְגָאוֹן וַיַּבֵּט כֹּה וָכֹה אִם אֵין זָר בַּמָּקוֹם הַזֶּה. “מִמִּצְרַיִם יָצְאָה הַחָכְמָה, מִמִּצְרַיִם יָצְאוּ כָּל מַדָּעֵי אַתּוּנָא וְתַחְבּוּלוֹת הַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לְאִי כְּרִית; מִמִּצְרַיִם יָצְאוּ כָּל הַשְּׁבָטִים הַמְּלֵאִים סוֹד, אֲשֶׁר הִרְבּוּ דַעַת וְהַשְׂכֵּל וַאֲשֶׁר כָּל תַּעֲלוּמוֹת הָרוּחַ נִגְלוּ לָהֶם. הֲיָדַעְתָּ אֵיךְ הִגִּיעָה מִצְרַיִם, אֵם הֲמוֹן גּוֹיִים אֶל שִׂיא חָכְמָתָהּ? מִצְרַיִם הֶאְדִּירָה אֶת הַגּוֹיִים הַחֲדָשִׁים, וְהַכֹּהֲנִים – אֶת מִצְרַיִם. מַחֲשֶׁבֶת אֱנוֹשׁ כַּבִּירָה וְנוֹעָזָה שָׁכְנָה בְּלֵב הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, הַבּוֹחֲנִים לֵב וּכְלָיוֹת, הַשּׁוֹאֲפִים לִמְשֹׁל בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם וּבֶאֱמוּנָתוֹ. מֵחָכְמַת הַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת, מִקּוֹרוֹת הָעִתִּים וּמִתְּקוּפוֹת הַזְּמַנִּים עָשׂוּ אֶת הַסְּמָלִים הַקְּדוֹשִׁים. צִיּוּנִים וְאוֹתוֹת עָשׂוּ לָהֶם בִּדְמוּת אֱלִילִים וְצֶלֶם אֱלִילוֹת לִפְתֹּחַ אֶת אָזְנֵי הֶהָמוֹן הַנִּבְעָר מִדַּעַת, לְמַעַן יָבִין, וְזֶה מִמְשָׁלֵנוּ בָּהֶם הָיָה לָהֶם לְדָת. אִיזִיס לֹא הָיְתָה וְלֹא נִבְרָאָה, – וְאוּלָם אוֹת וְצֶלֶם הוּא לַאֲשֶׁר הוּא אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד. אוֹת הַטֶּבַע הוּא אִיזִיס, וְהַטֶּבַע – אֵם כָּל חָי. נִסְתְּרָה הִיא מֵהָבִין, עַתִּיקָה הִיא, הֲרַת־רָזִים הִיא, וְרַק יְחִידֵי סְגֻלָּה יָבוֹאוּ עַד חֵקֶר תַּעֲלוּמוֹתֶיהָ. כִּי כֹּה אָמְרָה אִיזִיס: “בֶּן הַתְּמוּתָה לֹא הֵסִיר מֵעָלַי אֶת הַצָּעִיף”, – וְאוּלָם הַחֲכָמִים קָרְעוּ אֶת הַלּוֹט, וּפָנִים אֶל פָּנִים הִתְיַצְּבוּ מוּל הוֹד מִסְתָּרֶיהָ. אָכֵן, רוֹעֵי הָאָדָם וּמְאַשְּׁרָיו הֵמָּה הַכֹּהֲנִים, וְאוּלַי גַם אַנְשֵׁי מִרְמָה וְתַעְתּוּעִים יֵאָמֵר לָהֶם, אַךְ הֲתַאֲמִין בְּלִבְּךָ, כִּי בִּלְעֲדֵי הָרְמִיָּה יִצְלְחוּ לַעֲשׂוֹת נְפָשׁוֹת בָּעָם? הָעָם הַנִּבְעָר מִדַּעַת אוֹמֵר: אָהַבְתִּי כִּי יְרַמּוּנִי! אָהַבְתִּי כִּי יוֹלִיכוּנִי שׁוֹלָל! הַעֲרֵץ יַעֲרִיץ הָעָם אֶת דְּבַר הָאוּרִים וְהַתּוּמִים, וּלְתוֹרַת אֱמֶת לֹא יִשְׁעֶה. עַל גּוֹיִים רַבִּים יִמְשֹׁל קֵיסַר רוֹמָא, עַל גּוֹיִים וְעַל אֲרָצוֹת, וּבֵין יְרִיבִים וְאוֹיְבִים יַשְׁלִים – כִּי חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כִּסְאוֹ, מִשְׁטָר וְשָׁלוֹם הֲדוֹם רַגְלָיו. אָכֵן, לֹא הַקֵּיסָר יִמְשֹׁל כָּכָה! כָּבוֹד וְעֹז, רוֹמְמוּת וְהָדָר יְסוֹבְבוּהוּ – וְהֵמָּה הָרוֹדִים בָּעָם. הֲלֹא זֹאת הַרְמִיָּה אֲשֶׁר יְרַמֶּה בָּהּ, וְאֵלֶּה תַּעְתּוּעָיו! וְכֵן הָאוּרִים וְהַתּוּמִים אֲשֶׁר לָנוּ וְכָל הֲלִיכוֹתֵינוּ בַּעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ. יָדַיִם הֵן לְמֶמְשַׁלְתֵּנוּ, תַּחְבּוּלוֹת הֵן לְמַעַן הַדָּבָר הָאֶחָד: לְהַשְׁכִּין שָׁלוֹם וְאַחֲוָה בֵּין הָאֱנָשִׁים. רוֹאֶה אֲנִי, כִּי הִקְשַׁבְתָּ לִדְבָרַי רַב קֶשֶׁב, אֵין זֹאת כִּי נָגַהּ עָלֶיךָ הָאוֹר!”

אַפֵּצִידֶס הֶחֱרִישׁ, אַךְ פָּנָיו עָנוּ בּוֹ, כִּי דִבְרֵי הַמִּצְרִי הִלְהִיבוּהוּ מְאֹד. קוֹלוֹ וּתְנוּעוֹתָיו הֶאְדִּירוּ שִׁבְעָתַיִם אֶת כֹּחָם הָעַז.

“וּבַיָּמִים הָהֵם,” הוֹסִיף אַרְבָּצֶס לְדַבֵּר, “כַּאֲשֶׁר כָּלְאוּ אֲבוֹתַי עַל גְּדוֹת הַיְאוֹר אֶת הַתֹּהוּ וְנָטְעוּ בְּלֵב הֶהָמוֹן כָּבוֹד לִיחִידֵי הַסְּגֻלָּה, הֲלֹא מִמְּסִלּוֹת הַכּוֹכָבִים לָמְדוּ גַם אֶת הַחָכְמָה הַנַּעֲלָה אֲשֶׁר לֹא רְמִיָּה בָּהּ: הֵם נָתְנוּ לָנוּ לִבְנֵי הָאָדָם חֻקִּים, מִשְׁפָּטִים וּמְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת וְרוֹמְמוּ אֶת הַחַיִּים. הַאִם לֹא מֵרְמִיָּה יָצְאָה בְּרָכָה לָעוֹלָם? הַאֲמִינָה לִי, כִּי גַם רוּחַ הָאֵלִים הַמַּשְׁקִיפָה עָלֵינוּ מִמְּרוֹמִים תְּבָרֵךְ אֶת הָעָרְמָה, אִם אַךְ קֹדֶשׁ הִיא לַשָּׁמָיִם. הֲתֹאמַר כִּי אֶתְהַלֵּךְ גַּם עִמְּךָ בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה? לוּ יִהְיֶה כְּבַקָּשָׁתֶךָ! וּלְמִזְבְּחוֹת הָאֵלִים יָעָמְדוּ כֹּהֲנִים, וְלוּ גַם עַרְלֵי לֵב. הֲלֹא כִּבְרִיחִים הֵמָּה וּכְוָוִים לִתְלוֹת עֲלֵיהֶם אֶת הַבְּגָדִים. זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר אָמַר סֶכְּסְטוּס, תַּלְמִידוֹ שֶׁל פִּיתָּגוֹרַס. הֲלֹא כֹּה דְבָרָיו: “חָלִילָה לְךָ לְדַבֵּר עַל אֱלֹהִים בְּאָזְנֵי הֶהָמוֹן!” וְעוֹד אָמַר: “כָּל הַנּוֹעָד לֵאלֹהוּת, הֲלֹא כֵּאלֹהִים בֵּין אֲנָשִׁים הוּא”. וַהֲלֹא הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שְׁאוּלִים עִמּוֹ מֵחָכְמַת מִצְרָיִם. לֹא בְּכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחַ עָלוּ הַכֹּהֲנִים לְשִׁלְטוֹנָם אֲשֶׁר הִתְמוֹטֵט בְּצוּק הָעִתִּים, אַךְ בִּגְבֹר הָרוּחַ יָשׁוּב וְיִכּוֹן כְּבַתְּחִלָּה. אַפֵּצִידֶס הַיָּקָר! אַתָּה נוֹעַדְתָּ לָלֶכֶת אֶל הַמַּטָּרָה הָרָמָה. הַשָּׁמַיִם חֲנָנוּךָ כֹּחַ, כִּשְׁרוֹן, אֱמוּנָה תַּמָּה וְאֵשׁ דָּת כַּבִּירָה – אָכֵן, הֵן הֵן הַסְּגֻלּוֹת לְמַעַן הַמִּשְׂרָה הָעֶלְיוֹנָה. עַל כֵּן הִגְבַּרְתִּי בְּלִבְּךָ אֶת הַחֵפֶץ לְהִנָּזֵר לִכְהֻנָּה; עַל כֵּן הֲבֵאתִיךָ אֶל בֵּית אִיזִיס. לֹא מֵחָכְמָה הֲלִינוֹתָ עָלַי, כִּי הִתְאַפַּקְתִּי מִגַּלּוֹת לְךָ עַד בּוֹא מוֹעֵד אֶת סוֹד הָאֲנָשִׁים הַקְּטַנִּים וְהַכּוֹזְבִים! לוּ כֵן עָשִׂיתִי, כִּי עַתָּה עָלָה בַּתֹּהוּ כָּל עֲמָלִי אֲשֶׁר עָמַלְתִּי עִמְּךָ, כִּי עַתָּה נְקוֹטוֹתָ בְּכָל אֵלֶּה עֵקֶב רוּחֲךָ הַגֵּאָה מְאֹד”.

אַפֵּצִידֶס הִתְיַפַּח בְּקוֹל, וְהַמִּצְרִי הוֹסִיף לְדַבֵּר וְלֹא שָׁעָה אֶל בִּכְיָתוֹ.

“אָכֵן, הֲבֵאתִיךָ אֶל הַמִּקְדָּשׁ. אָמַרְתִּי בְּלִבִּי, אִם אָמְנָם רוּחַ עֶלְיוֹן נוֹסְסָה בּוֹ, הֲלֹא בְּמוֹ עֵינָיו יִרְאֶה אֶת הַתַּעְתּוּעִים וְהַלְּהָטִים הַמְצוֹדְדִים נְפָשׁוֹת וְיֵרָתַע לַאֲחוֹרָיו. כִּי בֹּחַן וּמַסָּה הוּא לָנוּ מִיָּמִים יָמִימָה לִבְחֹן וּלְנַסּוֹת בּוֹ אֶת כֹּהֲנֵינוּ לֵאמֹר: אֲשֶׁר דַּי לוֹ בַּמִּרְמָה הַזֹּאת וְהָיָה לִכְלִי מִרְמָה, וְהַנָּבוֹן יָבוֹא אֶל הַהֵיכָל פְּנִימָה. מָה אֶשְׂמַח, כִּי לֹא הִטְעַנִי לִבִּי. נֶדֶר נָדַרְתָּ לְהִנָּזֵר לָאֵלִים וְלֹא תְּפִירֶנּוּ. לֵךְ וּצְלַח בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, וַאֲנִי אֶנְּהָגֶךָ!”

“וּמָה הַדָּבָר אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵנִי עַתָּה, הָהּ, אִישׁ פֶּלִי וְאָיֹם! הַעוֹד מִרְמָה עַל מִרְמוֹתֶיךָ!”

“לֹא! הִנֵּה הִפַּלְתִּיךָ אֶל תְּהוֹם לֹא־אֱמוּנָה, עַתָּה אֲעַלְךָ אֶל מְרוֹמֵי הָאֱמוּנָה. הִנֵּה רָאִיתָ אֶת הָאוֹתוֹת הַכּוֹזְבִים, עַתָּה יִגַּהּ עָלֶיךָ אוֹר הָאֱמֶת. אֵין צֵל בְּאֵין גּוּף, אַפֵּצִידֶס! בּוֹאָה הַלַּיְלָה לְבֵיתִי, תֵּן יָדֶךָ!”

נִרְעָשׁ וְנִפְעָם מִדִּבְרֵי הַמִּצְרִי, נָתַן לוֹ הָעֶלֶם אֶת יָדוֹ, וְהַמּוֹרֶה וְהַתַּלְמִיד נִפְרָדוּ.

צָדַק אַרְבָּצֶס: אַפֵּצִידֶס לֹא יוּכַל לָשׁוּב! הוּא נָדַר נֶדֶר לְבִלְתִּי שֵׂאת אִשָּׁה וְיִנָּזֵר לְחַיִּים, אֲשֶׁר עַתָּה רַק עַתָּה רָאָם בְּכָל אֵימָתָם לְלֹא תַּנְחוּמוֹת הָאֱמוּנָה. רוּחַ הַמִּצְרִי הַכַּבִּיר הִלְהִיב אֶת לִבּוֹ לִרְקֹם דִּמְיוֹנוֹת שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים וְלָנוּעַ בֵּין תִּקְוָה וָפָחַד.

אַרְבָּצֶס שָׂם פְּעָמָיו אֶל בֵּית יוֹנֵי. בְּדָרְכוֹ עַל סַף הַחֶדֶר עָלָה בְּאָזְנָיו מִבֵּין הָעַמּוּדִים קוֹל־שִׁירָה נָעִים וַיְמַלֵּא לִבּוֹ רֹגֶז. וְהַקּוֹל קוֹל גְּלוֹקוּס. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בָּעֲרָה בּוֹ הַקִּנְאָה. הוּא נִכְנַס אֶל הַבִּיתָן וַיַּרְא אֶת גְּלוֹקוּס הַיּוֹשֶׁב עַל יַד יוֹנֵי. רְסִיסֵי כֶסֶף מִלְּאָה הַמִּזְרָקָה אֶת הַגַּן הַמְקַטֵּר רֵיחוֹת בֹּשֶׂם וַתְּמַלְּאָה בִּשְׁרַב הַצָּהֳרַיִם זֹךְ וְצַחְצָחוֹת. לֹא הַרְחֵק מֵהֶם יָשְׁבוּ אַמְהוֹתֶיהָ. לְרַגְלֵי גְּלוֹקוּס נָח הַנֵּבֶל, אֲשֶׁר עָלָיו פָּרְטָה יוֹנֵי מִשִּׁירֵי לֶסְבּוֹס.

כִּמְעַט רֶגַע עָמַד אַרְבָּצֶס תַּחְתָּיו לְהִתְבּוֹנֵן בַּצֶּמֶד הַיּוֹשֵׁב, וְרוּחוֹ סָרָה. אַךְ עַד מְהֵרָה הִתְאוֹשֵׁשׁ וַיִּקְרַב אֲלֵיהֶם אַט־אַט, וְאִישׁ מִכָּל הַיּוֹשְׁבִים בַּגַּן לֹא הִרְגִּישׁ בְּבוֹאוֹ.

“וּבְכָל זֹאת,” אָמַר הָעֶלֶם, “אַךְ מִשְׁגֶּה הוּא בְּחָשְׁבֵנוּ, כִּי הַמְשׁוֹרְרִים הִשְׂכִּילוּ לְתָאֵר אֶת הַתַּאֲוָה כְּמוֹ. בִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ, יִכְבּוּ הַכּוֹכָבִים אֲשֶׁר זָרְחוּ בְּטֶרֶם עָלָתָה. רַק בִּהְיוֹת הָאֲפֵלָה בְּלִבֵּנוּ נַקְשִׁיב לְדִבְרֵי הַמְשׁוֹרְרִים, וְאוּלָם כְּאַיִן וּכְאֶפֶס הֵמָּה בְּהוֹפִיעַ לְפָנֵינוּ אֱלִילַת הָאַהֲבָה.”

“יָפֶה הַמָּשָׁל אֲשֶׁר מָשַׁלְתָּ, גְּלוֹקוּס נְדִיב הַלֵּב!”

וּפִתְאֹם חָרְדוּ שְׁנֵיהֶם וַיִּלָּפְתוּ: מֵאֲחוֹרֵי יוֹנֵי הִבִּיטוּ אֲלֵיהֶם פְּנֵי הַמִּצְרִי הַלּוֹעֲגִים.

“אוֹרֵחַ־פִּתְאֹם הָיִיתָ לָנוּ!” אָמַר גְּלוֹקוּס בְּבַת־צְחוֹק כְּמִתְחַפֵּשׂ.

“זֶה מִשְׁפַּט כָּל אוֹרֵחַ הַיּוֹדֵעַ כִּי לְרָצוֹן הוּא בְּבוֹאוֹ.” עָנָה אַרְבָּצֶס וַיֵּשֶׁב עַל יַד יוֹנֵי וַיִּרְמֹז גַּם לִגְלוֹקוּס לָשֶׁבֶת.

“מָה אֶשְׂמַח,” אָמְרָה יוֹנֵי, “לִרְאוֹתְכֶם יוֹשְׁבִים יַחְדָּו. קְרוֹבִים אַתֶּם בְּרוּחַ וְרֵעוּתְכֶם תִּכּוֹן לָעַד.”

“הָשִׁיבָה לִי חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שְׁנוֹת חַיִּים,” עָנָה הַמִּצְרִי, “בְּטֶרֶם תְּדַמִּינִי אֶל גְּלוֹקוּס. לְאשֶׁר גָּדוֹל תֵּחָשֵׁב לִי רֵעוּתוֹ. אוּלָם בַּמָּה אֲשַׁלֵּם לוֹ גְמוּל הָאשֶׁר? הַאוּכַל גַּם אֲנִי לְהִתְוַדּוֹת כָּמֹהוּ עַל מִשְׁתִּים וְעַל זֵרֵי דְפָנִים, עַל סוּסִים פַּרְתִּיִּים וְעַל מִשְׂחֲקֵי הַקּוּבְיָא? כָּל אֵלֶּה יָפוּ לוֹ וְיָאוּ לְגִילוֹ, לַהֲלִיכוֹתָיו וּלְאָרְחוֹת חַיָּיו. וְלֹא לְאַרְבָּצֶס חֵלֶק בִּכְמוֹ אֵלֶּה.”

בְּאָמְרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הִשְׁפִּיל הַמִּצְרִי הֶעָרוּם אֶת עֵינָיו אַרְצָה וְהִבִּיט כְּמִתְגַּנֵּב אֶל יוֹנֵי לִרְאוֹת, אֵיךְ שָׁמְעָה אֶת דְּבָרָיו עַל מַעֲשֶׂה גְּלוֹקוּס כָּל הַיָּמִים. אַךְ פָּנֶיהָ לֹא הָיוּ לְרָצוֹן לוֹ. פְּנֵי גְּלוֹקוּס הֶאְדִּימוּ מְעַט. אַךְ הוּא מִהֵר לַעֲנוֹת בַּעֲלִיצוּת:

“צָדַקְתָּ, אַרְבָּצֶס הֶחָכָם! יָכֹל נוּכַל לְכַבֵּד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, אֲבָל לֹא לְהִתְרָעוֹת. מִשְׁתַּי חֲסֵרִים אֶת הַמֶּזֶג הַמְעֻלָּף סוֹד אֲשֶׁר לְמִשְׁתֶּיךָ, חֵי הֵרַקְלֶס, כַּאֲשֶׁר אַגִּיעַ לִשְׁנוֹתֶיךָ וְכָמוֹךָ אֶרְאֶה גַם אֲנִי, כִּי אַךְ טוֹב לְאִישׁ בָּא בַּיָּמִים לְהִתְעַלֵּס בְּתַעֲנוּגִים, לָעֹג אֶלְעַג גַּם אֲנִי לְשַׁעֲשׁוּעֵי הָעֲלוּמִים.”

הַמִּצְרִי נָתַן בּוֹ עַיִן חַדָּה יוֹרֶדֶת חַדְרֵי לֵב.

“נִלְאֵיתִי לְהָבִין לְמָה יִרְמְזוּ דְבָרֶיךָ,” עָנָה אַרְבָּצֶס בְּקֹר רוּחַ, “וְאוּלָם הֲלֹא כֵּן יֵאָמֵר בְּיָמֵינוּ, כִּי דְבָרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם שַׁחַר שְׁנוּנִים הֵמָּה.”

בְּאָמְרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵסֵב אֶת פָּנָיו מִגְּלוֹקוּס וּלְאַחַר דּוּמִיָּה קְצָרָה אָמַר לְיוֹנֵי:

פְּעָמִים אֲחָדוֹת פָּקַדְתִּי אֶת בֵּיתֵךְ, אַךְ הֵרַע לִי מַזָּלִי וְלֹא מְצָאתִיךְ."

“הַיָּם מְשָׁכַנִי אֵלָיו בַּהֲדָרוֹ” עָנְתָה יוֹנֵי בִּמְבוּכָה.

מְבוּכָתָהּ לֹא נִסְתְּרָה מֵעֵינֵי אַרְבָּצֶס הַמִּתְבּוֹנְנוֹת, אַךְ הוּא הִתְחַפֵּשׂ כְּלֹא רוֹאֶה דָבָר.

“הֲיָדַעַתְּ,” אָמַר בִּצְחוֹק קַל, “אֶת דִּבְרֵי הַמְשׁוֹרֵר “כְּבוֹדָה בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה”, לֵאמֹר: שׂוּמָה עַל הָאִשָּׁה לָשֶׁבֶת סְפוּנָה בַּבָּיִת.”

“צִינִיקָן וְשׂוֹנֵא נָשִׁים הָיָה אוֹירִפִּידֶס!” עָנָה גְּלוֹקוּס.

“בְּרוּחַ מוֹלַדְתּוֹ נֶאֶמְרוּ הַדְּבָרִים, הֲלֹא הִיא גַם מוֹלַדְתֶּךָ.”

עִתִּים חֲדָשׁוֹת – חֻקִּים חֲדָשִׁים. לוּ יָדְעוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת יוֹנֵי, כִּי עַתָּה חָקְקוּ חֻקִּים אֲחֵרִים."

“אֵין זֹאת כִּי אִם בְּרוֹמָא לָמַדְתָּ אֶת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה!” לֹא הִתְאַפֵּק אַרְבָּצֶס וְקָרָא בְּרֻגְזָה.

“אוּלַי תֹּאמַר כִּי אֵרֵד מִצְרַיְמָה לִלְמֹד שָׁם הֲלִיכוֹת וּמִשְׁפָּטִים?!” עָנָהוּ גְּלוֹקוּס בְּמוֹלְלוֹ אֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת הָעֲנוּדָה לְצַוָּארוֹ.

“רַב לָכֶם! רָב!” מִהֲרָה יוֹנֵי לְשַׁסֵּעַ אֶת הַשִּׂיחָה, אֲשֶׁר לֹא תּוּכַל לְחַזֵּק אֶת הַיְדִידוּת בְּלֵב גְּלוֹקוּס וְאַרְבָּצֶס. “לָמָּה כֹּה יַכְבִּיר אַרְבָּצֶס אֶת עֻלּוֹ עַל תַּלְמִידָתוֹ, וְהִיא הֲלֹא יְתוֹמָה מֵאֵם. אוּלַי רַע הוּא כִּי נוֹהֶגֶת אֲנִי בְּחֻפְשָׁה תָּמִיד, וְאוּלָם הַאִם רַבָּה הִיא מֵחֻפְשַׁת הַנָּשִׁים בְּרוֹמָא אוֹ יֶתֶר עַל הַחֹפֶשׁ הַיָּאָה לְבַת יָוָן? הֲרַק לַגְּבָרִים הַמִּשְׁפָּט לִהְיוֹת חָפְשִׁים וּטְהוֹרִים גַּם יָחַד? לָמָּה אֲסַרְתֶּם אֶת הָאִשָּׁה בִּכְבָלִים. הַאֲמִינָה לִי, בֶּן מִצְרַיִם, אַךְ מִשְׁגֶּה הוּא אֲשֶׁר עָשׂוּ הַגְּבָרִים וְהֵרֵעוּ לְנַפְשָׁם, כִּי שָׂמוּ פְדוּת בֵּין הָאִשָּׁה וְהַגֶּבֶר וְחָקְקוּ חֻקִּים אֲשֶׁר הֵצֵרוּ אֶת רוּחַ הָאִשָּׁה. הַאִם לֹא הֵרֵעוּ בַּעֲשׂוֹתָם כָּכָה לַיְלָדִים הַמִּתְחַנְּכִים עַל בִּרְכֵּי הָאִשָּׁה? וְלַבְּעָלִים הַשּׁוֹאֲלִים פַּעַם בְּפַעַם בַּעֲצַת הָאִשָּׁה?”

וּפִתְאֹם הֶחֱרִישָׁה יוֹנֵי וְלֹא הוֹסִיפָה לְדַבֵּר. אֹדֶם פָּרַח בְּפָנֶיהָ וְאָצַל לָהֶם לִוְיַת קֶסֶם. הִיא יָרְאָה פֶּן חָטְאָה בִּדְבָרֶיהָ, אוּלָם הַפַּעַם לֹא מִפְּנֵי אַרְבָּצֶס הַזּוֹעֵף, כִּי אִם מִפְּנֵי גְּלוֹקוּס נְדִיב הַלֵּב, כִּי אֲהֵבַתּוּ מְאֹד, וְלֹא יֵעָשֶׂה כֵּן בְּיָוָן לָתֵת לְנָשִׁים אֶת חֹפֶשׁ הַמַּעֲשֶׂה, כְּמִשְׁפַּט הַנָּשִׁים בְּאִיטַלְיָה. וּמַה רָחַב לִבָּהּ בְּשָׁמְעָהּ מִפִּי גְּלוֹקוּס אֶת דִּבְרֵי הַמַּעֲנֶה הָאֵלֶּה:

“טוֹב, יוֹנֵי, כִּי תַחְשְׁבִי כָּכָה כָּל יָמָיִךְ. יְהִי נָא לִבֵּךְ הַטָּהוֹר לָךְ לְעֵינָיִם. הָהּ, לוּ הִשְׂכִּילָה יָוָן לְהַעֲנִיק לִבְנוֹתֶיהָ הַצְּנוּעוֹת אֶת חִין הָרוּחַ אֲשֶׁר נָפַל בְּחֶלְקָן שֶׁל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא תַּצְנַעְנָה לָכֶת!”

אַרְבָּצֶס הֶחֱרִישׁ. כִּי טוֹב לוֹ לְבִלְתִּי הֱיוֹת תְּמִים־דֵּעִים עִם גְּלוֹקוּס וּלְבִלְתִּי הַמְרוּת אֶת פִּי יוֹנֵי.

גְּלוֹקוּס אָמַר עוֹד דְּבָרִים אֲחָדִים וְאַחַר נִפְרַד מֵעָלֶיהָ וְהָלַךְ לוֹ. אָז קֵרַב הַמִּצְרִי אֶת כִּסְאוֹ אֶל כִּסֵּא יוֹנֵי וּפָתַח בְּקוֹל חֲרִישִׁי וְחָנֵף, לְמַעַן הָלִיט בְּחָכְמָתוֹ אֶת הָעָרְמָה וְהַתְּשׁוּקָה אֲשֶׁר אָכְלוּ אֶת לִבּוֹ:

“אַל תַּחְשְׁבִי, בִּתִּי הָאֲהוּבָה, כִּי אָמַרְתִּי לִכְלֹא אֶת רוּחֵךְ. חָלִילָה לִי! אָכֵן, לֹא רַב חֻפְשֵׁךְ מֵחֹפֶשׁ הַנָּשִׁים בְּרוֹמָא, וְאוּלָם הֲלֹא תָבִינִי, כִּי שׂוּמָה עַל הָעַלְמָה לִשְׁמֹר דְּרָכֶיהָ. יְלַחֲכוּ נָא בַּחוּרֵי הַחֶמֶד אֶת עֲפַר רַגְלַיִךְ, כָּל הָעַלִּיזִים, הַיָּפִים, הַחֲכָמִים! הַשְׁמִיעִים מֵחָכְמַת אַסְפַּזְיָה וּמִצְּלִילֵי קוֹרִינָה, וְיֻכֶּה רוּחָם בְּתִמָּהוֹן, אַךְ הִשָּׁמְרִי לָךְ מֵאִמְרֵי חֹנֶף אֲשֶׁר לְפוֹשְׂקֵי הַשְּׂפָתַיִם, הַהוֹלְכִים רָכִיל לָתֵת לְשִׁמְצָה אֶת שֵׁם הַנַּעֲרָה, הִזָּהֲרִי מְאֹד, פֶּן תִּהְיֶה לָךְ רוּחֵךְ הַנִּלְהֶבֶת לְמִכְשׁוֹל.”

“לְמַה יִרְמְזוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָמַרְתָּ, אַרְבָּצֶס?” שָׁאֲלָה יוֹנֵי בְּקוֹל נִפְחָד וְרוֹעֵד, “יָדַעְתִּי, כִּי רֵעִי אַתָּה, וְרַק אָשְׁרִי וְטוֹבָתִי לְנֶגֶד עֵינֶיךָ תָּמִיד. לָמָּה סָתַמְתָּ אֶת דְּבָרֶיךָ.”

“רֵעֵךְ? אָכֵן, רֵעֵךְ הַנֶּאֱמָן אָנִי. עַל כֵּן, תְּנִינִי וַאֲדַבֵּר אֵת כָּל אֲשֶׁר עִם לִבִּי בְּלִי כַּחַד דָּבָר.”

“בִּי, אַרְבָּצֶס, דַּבֵּר!”

“אֵיךְ זֶה הִקְרֵךְ הַמִּקְרֶה לְהַכִּיר אֶת גְּלוֹקוּס הַמִּתְהוֹלֵל? הַהִרְבֵּית לְהִתְרָאוֹת עִמּוֹ?”

וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָתַן בָּהּ אֶת עֵינָיו הַיּוֹרְדוֹת חַדְרֵי לֵב, כְּאִלּוּ אָמַר לִבְחֹן אֶת מַצְפּוּנֶיהָ. אֵימַת אֵין־פֵּשֶׁר נָפְלָה עַל יוֹנֵי. וְהִיא עָנְתָה בִּמְבוּכָה וּבִרְעָדָה:

“הֱבִיאוּהוּ אֶל בֵּיתִי, כִּי בֶּן אַרְצִי הוּא. זֶה לִי שָׁבוּעַ יָמִים הִכַּרְתִּיו מִקָּרוֹב. אַךְ לָמָּה זֶה תִּשְׁאָלֵנִי?”

“סִלְחִי נָא!” הֵשִׁיב אַרְבָּצֶס, “חָשַׁבְתִּי, כִּי מִשֶּׁכְּבָר הִכַּרְתְּ אוֹתוֹ. הִנֵּה כִּי כֵן אִישׁ מִתְהוֹלֵל בַּשָּׁקֶר.”

“מָה? מַה פֵּשֶׁר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? לָמָּה תְּגַדְּפֶנּוּ כָּכָה?”

"אַל נוֹסִיף לְדַבֵּר בָּזֶה! חָלִילָה לִי לְהַרְגִּיזֵךְ בִּגְלַל חֲדַל־אִישִׁים שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה בַּכָּבוֹד הַזֶּה!

“אָנָּא, דַּבֵּר! מָה אָמַר גְּלוֹקוּס? וּמַה פִּשְׁעוֹ?”

הֵיטֵב חָרָה לְאַרְבָּצֶס לְשֵׁמַע הַשְּׁאֵלָה, אַךְ הוּא הִתְאַפֵּק וַיֹּאמֶר בִּמְנוּחָה:

“יָדַעְתִּי אֶת הֲלִיכוֹתָיו, אֶת רֵעָיו, אֶת אָרְחוֹ וּמִשְׁפָּטָיו. מִשְׁתֶּה וְקוּבְיָה – הִנֵּה מַעֲשֵׂהוּ כָּל הַיָּמִים. הַאִישׁ כָּמוֹהוּ יְדַבֵּר עַל תֹּם וְעַל טֹהַר?”

"לָמָּה תּוֹסִיף לְדַבֵּר עִמִּי בִּשְׂפַת חִידוֹת? בִּי אֲדוֹנִי, בֵּאלֹהֶיךָ הִשְׁבַּעְתִּיךָ! הַגִּידָה לִי אֵת כָּל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, אַל תְּכַחֵד דָּבָר!

“אִם כֵּן, לוּ יְהִי כְּבַקָּשָׁתֵךְ! דְּעִי לָךְ אֵפוֹא, יוֹנֵי, כִּי עוֹד אֶתְמוֹל בְּבֵית הָרַחְצָה הִתְפָּאֵר בִּפְנֵי רֵעָיו, כִּי לָכַד אֶת לִבֵּךְ וְכִי יִנְעַם לוֹ מְאֹד לְהִשְּׁתַּעְשֵׁעַ עִמָּךְ יָמִים מִסְפָּר. אָכֵן, גַּם אֶת תְּהִלָּתוֹ אֲסַפֵּר: אֶת יָפְיֵךְ הִלֵּל מְאֹד, כִּי מִי יִתְכַּחֵשׁ לוֹ? וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר שְׁאֵלוּהוּ קְלוֹדְיוּס וְלֶפִּידוּס, אִם אָמַר לִשְׂאֵתֵךְ לוֹ לְאִשָּׁה וּלְפָאֵר בִּפְרָחִים אֶת מְזוּזוֹת בֵּיתוֹ – מִלֵּא אֶת פִּיו צְחוֹק.”

“לֹא יְאֻמַּן הַדָּבָר! מִי הֶעֱלִיל בְּאָזְנֶיךָ אֶת הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת!”

“הַתְּדַמִּי בְּלִבֵּךְ, כִּי אֲסַפֵּר לָךְ אֵת כָּל הַשִּׁמְצָה אֲשֶׁר טָפְלוּ פּוֹשְׂקֵי שְׂפָתַיִם עַל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה? הַאֲמִינִי לִי, כִּי גַם אֲנִי לֹא שַׂמְתִּי לֵב בָּרִאשׁוֹנָה לְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אַךְ עַתָּה נוֹכַחְתִּי לָדַעַת מִפִּי אַנְשֵׁי אֱמוּנִים אֲשֶׁר שָׁמְעוּ בְּאָזְנֵיהֶם אֶת דְּבָרָיו וְלֹא יְכַזֵּבוּ.”

יוֹנֵי צָנְחָה לַאֲחוֹרֶיהָ, פָּנֶיהָ חָוְרוּ כְּלֹבֶן הָעַמּוּד אֲשֶׁר נִשְׁעֲנָה עָלָיו.

“אָכֵן הֵיטֵב חָרָה לִי הַדָּבָר לְשֵׁמַע שְׁמֵךְ הַמְנֹאָץ בְּפִי כֹּל, כְּשֵׁם אַחַת הַמְרַקְּדוֹת בַּשּׁוּק. מִהַרְתִּי לָבוֹא אֵלַיִךְ וּלְהַזְהִירֵךְ וְהִנֵּה מָצָאתִי פֹּה אֶת גְּלוֹקוּס. לֹא יָכֹלְתִּי לִמְשֹׁל בְּרוּחִי, הֲתִסְלְחִי לִידִידֵךְ?”

יוֹנֵי הוֹשִׁיטָה לוֹ אֶת יָדוֹ וְלֹא אָמְרָה דָבָר.

“הָסִירִי מִלִּבֵּךְ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה,” הוֹסִיף הַמִּצְרִי לְדַבֵּר. “אַךְ יִהְיֶה נָא לָךְ לְלֶקַח טוֹב וְיָדַעַתְּ מֵעַתָּה, כִּי עָלַיִךְ לְכַלְכֵּל אֶת מַעֲשַׂיִךְ בְּחָכְמָה. וְאַל יִפֹּל רוּחֵךְ! מָה הוּא הַלַּעַג הַזֶּה כִּי יַעֲכֹר אֶת לֵב יוֹנֵי, וְלוּ גַם רֶגַע קָט? אַךְ פִּצְעֵי אֲהוּבִים יַכְאִיבוּ. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר תַּחְפְּצִי בְּאַהֲבָתוֹ יִהְיֶה נַעֲלֶה עָלָיו.”

“אַהֲבָה?” לָחֲשָׁה יוֹנֵי בִּצְחוֹק עַל שְׂפָתֶיהָ הַנַּעֲווֹת, “אָכֵן…”

עָרְמַת הַמִּצְרִי הִצְלִיחָה. חִצּוֹ הַמָּשׁוּחַ בְּרַעַל פָּגַע בְּגַאֲוָתָהּ, וְהוּא הֶאֱמִין, כִּי הִנֵּה הוּסַר הַמִּכְשׁוֹל מֵעַל דַּרְכּוֹ, וְעַתָּה הֵסֵב אֶת דְּבָרָיו לְעִנְיָן אַחֵד. הוּא נִפְרַד מֵעָלֶיהָ וְהִבְטִיחַ לָהּ לִפְקֹד אוֹתָהּ פַּעַם בְּפַעַם וְלִשְׁמֹר עָלֶיהָ.

וְאוּלָם אַךְ חָמַק עָבַר הַצֵּל שֶׁל הַמִּצְרִי, עֲזָבַתָּה הַגַּאֲוָה, וַתִּתְיַפַּח יוֹנֵי וַתֵּבְךְּ.


 

ז    🔗

בְּצֵאת גְּלוֹקוּס מִבֵּית יוֹנֵי נִדְמָה לוֹ, כִּי נִשָּׂא הוּא עַל כַּנְפֵי הָרוּח. עַתָּה הֵבִין נֶאֱמָנָה, כִּי נַפְשָׁה חֲפֵצָה בּוֹ וְכִי גַם הִיא תָּשִׁיב אַהֲבָה לְחֵיקוֹ. שָׁמַיִם וָאָרֶץ צָרוּ מֵהָכִיל אֶת שִׁפְעַת הָרְגָשׁוֹת אֲשֶׁר הָמוּ בְּלִבּוֹ. וְלֹא יָדַע גְּלוֹקוּס, כִּי אוֹיֵב מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ נִשְׁאַר עִם יוֹנֵי בְּצֵאתוֹ מִבֵּיתָהּ, וְלֹא זָכַר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַלַּעַג וְהַשְּׁנִינָה אֲשֶׁר דִּבֵּר עָלָיו הַמִּצְרִי בְּפָנָיו. חוֹגֵג וְעָלֵז הִתְהַלֵּךְ בְּרֹאשׁ חוּצוֹת וְעַל שְׂפָתָיו הַשִּׁיר אֲשֶׁר שָׁמַע מִפִּי יוֹנֵי.

הוּא בָּא עַד רְחוֹב פוֹרְטוּנָה אֲשֶׁר בְּמַעֲלֵה הָעִיר. הַבָּתִּים מְצֻיָּרִים מִחוּץ, וּמִבַּעַד לַדְּלָתוֹת הַפְּתוּחוֹת נִרְאוּ פִּטּוּרֵי הַצִיצִים אֲשֶׁר בַּבַּיִת פְּנִימָה; בִּשְׁנֵי קַצְוֵי הָרְחוֹב, מִזֶּה וּמִזֶּה, הִתְנוֹסְסוּ שַׁעֲֲרֵי הַנִּצָּחוֹן. וְהִנֵּה הִגִּיעַ עֶד הֵיכַל פוֹרְטוּנָה: בִּנְיָן כָּלוּל בַּהֲדָרוֹ, בָּנָהוּ אֶחָד מִבְּנֵי צִיצֵרוֹ, וְאוּלַי צִיצֵרוֹ בְּעֶצֶם יָדָיו. שְׂדֵרוֹת הָעַמּוּדִים נָסְכוּ הַדְרַת קֹדֶשׁ בְּלֵב כָּל רוֹאֵיהֶן. הַהֵיכָל, כְּלִיל הַתִּפְאֶרֶת אֲשֶׁר לִמְלֶאכֶת הַמַּחֲשֶׁבֶת הָרוֹמִית, הָיָה מֻצָּב עַל בָּמָה נִשָּׂאָה. בֵּין שְׁתֵּי הַמַּעֲלוֹת הָעוֹלוֹת אֶל הָרְחָבָה עָמַד הַמִּזְבֵּחַ, וּמִשָּׁם וָהָלְאָה – הַמִּסְדְּרוֹן אֲשֶׁר מֵרָאשֵׁי עַמּוּדָיו גָּלְשׁוּ, גָּלשׁ וְהִשְׂתָּרֵג, לוֹיוֹת פְּרָחִים נִפְתָּלִים וּסְבוּכִים; מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַהֵיכָל, מִזֶּה וּמִזֶּה, נִצְּבוּ פְּסִילִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אֳמָנִים בְּיָוָן, וּמֵאֲחוֹרֵיהֶן, מַהֲלַךְ צְעָדִים מִסְפָּר, הִתְנוֹסֵס שַׁעַר הַנִּצָּחוֹן, וּפֶסֶל מַעֲשֵׂה נְחשֶׁת קָלָל, הֲלֹא הוּא צֶֶלֶם קָלִיגוּלָה הָרוֹכֵב עַל סוּסוֹ, וְעָלָיו כָּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים. הֲמוֹן אָדָם הִתְלַקֵּט לִפְנֵי הַהֵיכָל – אֵלֶּה יוֹשְׁבִים עַל הַסַּפְסָלִים וּמְסַפְּרִים זֶה לָזֶה אֶת כָּל הֶחָדָשׁ אֲשֶׁר נִהְיָה בַּמְּדִינָה, וְאֵלֶּה מְשׂוֹחֲחִים עַל מַחֲזֵה הַשַּׁעֲשׁוּעִים אֲשֶׁר יֵעָרֵךְ בְּקָרוֹב בָּאִיצְטָדִין; 26 עֶלֶם פְּלוֹנִי סִפֵּר תְּהִלַּת אִשָּׁה יָפָה, וְאַלְמוֹנִי שִׁבַּח אֶת הַמַּחֲזֶה הָעוֹלֶה בַּיָּמִים הָאֵלֶּה עַל הַבָּמָה; אֲנָשִׁים בָּאִים בַּיָּמִים שׂוֹחֲחוּ עַל אֹדוֹת הַמִּסְחָר אֶת אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה שֶׁל מִצְרַיִם וְעַל הַתּוֹעֶלֶת הָרַבָּה הַצְּפוּנָה בּוֹ; בִּקְהָלָם הִתְעָרְבוּ גַם רוֹכְלִים לְבוּשִׁים בִּגְדֵי־קֶדֶם – שִׂמְלוֹתֵיהֶם רְחָבוֹת וּמוּזָרוֹת, נַעֲלֵיהֶם מְמֻלָּאוֹת אַבְנֵי־חֵן, וּפְנֵיהֶם מְפִיקִים הַדְרַת כָּבוֹד, וּלְעֻמָּתָם – בְּנֵי אִיטַלְיָה לְבוּשֵׁי הַטּוּנִיקוֹת וּמְהִירֵי הַתְּנוּעוֹת, בָּנִים לְעָם נִמְהָר, אֲשֶׁר לָהֶם עוֹד שָׂפָה עַל שְׂפַת הַמִּלִּים אֲשֶׁר לְכָל אָדָם, הֲלֹא הִיא שְׂפַת הַתְּנוּעוֹת וְהָרְמָזִים.

גְּלוֹקוּס שׁוֹטֵט כֹּה וָכֹה בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן הָרַב, וְהִנֵּה נִקְרוּ לְפָנָיו רֵעָיו הָעַלִּיזִים, חוֹבְקֵי יָדַיִם כָּל הַיָּמִים.

“הֶאָח!” קָרָא סַלּוּסְטוּס, “זֶה לִי יָמִים רַבִּים שֶׁלֹּא רְאִיתִיךָ!”

“וְאֵיְך עָשִׂיתָ אֶת הַיָּמִים הָאֵלֶּה? וּמָה הַמַּטְעַמִּים הַחֲדָשִׁים אֲשֶׁר מָצָאתָ?”

“נָתַתִּי אֶת לִבִּי לִדְרשׁ וְלָתוּר בַּמַּדָּע, נִסִּיתִי כֹּה וָכֹה לְפַטֵּם אֶת שִׁבּוּטוֹת־הַיָּם, וְאוּלָם אוֹדֶה וְלֹא אֵבוֹשׁ, כִּי קָצְרָה יָדִי לַעֲשׂוֹת תּוּשִׁיָּה, קָטֹנְתִּי מֵאֲבוֹתֵינוּ!”

“אֻמְלָל! וּמַדּוּעַ זֶה?”

“יַעַן כִּי אָסְרוּ עָלֵינוּ לְהַאֲכִילָם מִבְּשַׂר הָעֲבָדִים,” נֶאֱנַח סַלּוּסְטוּס, “פְּעָמִים רַבּוֹת הֱסִיתַנִי לִבִּי לְהַשְׁלִיךְ לִפְנֵיהֶם אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים הַשָּׁמֵן שֶׁלִּי. בְּשָׂרוֹ הָיָה מֵטִיב אֶת טַעֲמָם מְאֹד. וְאוּלָם לֹא כִּבְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת הָעֲבָדִים בְּיָמֵינוּ, כִּי נִשְׁחֲתוּ מְאֹד וּלְתוֹעֶלֶת אֲדוֹנֵיהֶם לֹא יִדְאֲגוּ עוֹד. לוּלֵי זֹאת הֲלֹא מֵרְצוֹנוֹ הִקְרִיב עַתָּה דָבוּס עַבְדִּי אֶת חַיָּיו לְטוֹבָתִי.”

“וּמֶה חָדָשׁ תַּחַת שְׁמֵי רוֹמָא?” שָׁאַל לֶפִּידוּס בְּקָרְבוֹ אֲלֵיהֶם, קָרֹב וְטָפֹף.

"הַקֵּיסָר עָשָׂה מִשְׁתֶּה לִכְבוֹד הַסֵּנָטוֹרִים, עָנָה סַלּוּסְטוּס.

“אִישׁ חֶמֶד הוּא הַקֵּיסָר!” קָרָא לֶפִּידוּס, “אוֹמְרִים עָלָיו כִּי מֵעוֹדוֹ לֹא הֵשִׁיב פְּנֵי אִישׁ רֵיקָם.”

“אוּלַי יִתְנֵנִי לְהָמִית עֶבֶד מֵעֲבָדַי וּלְהַשְׁלִיךְ אֶת בְּשָׂרוֹ לִמְצוּדַת הַדָּגִים?” שָׁאַל סַלּוּסְטוּס בְּרָגֶשׁ.

“יִתָּכֵן מְאֹד!” עָנָה גְּלוֹקוּס, " הֲלֹא זֶה מִשְׁפַּט כָּל אִישׁ רוֹמִי, אֲשֶׁר בְּהֵיטִיבוֹ לְאֶחָד וְהֵרַע לְמִשְׁנֵהוּ. הַאֲמִינָה לִי, כִּי בַת־צְחוֹק אַחַת עַל שִׂפְתֵי טִיטוּס קֵיסָר תְּכַלֶּה בִּדְמָעוֹת אַלְפֵי עֵינָיִם."

“יְחִי טִיטוּס!” קָרָא הַשַּׂר בְּשָׁמְעוֹ אֶת שֵׁם הַקֵּיסָר מִפִּי גְּלוֹקוּס, “כַּאֲשֶׁר שָׁמַע, כִּי הִתְרוֹשֵׁשׁ אָחִי, וְכָל הוֹנוֹ אָבַד לוֹ, הִבְטִיחַ לְשׂוּמוֹ לְנָצִיב בְּאַחַת הַמְּדִינוֹת.”

“וְעַתָּה יֹאמַר אָחִיךָ לָשׁוּב וּלְמַלֵּא אֶת כִּיסָיו זָהָב בַּעֲמַל הָעָם?” הוֹסִיף גְּלוֹקוּס.

“כִּדְבָרֶיךָ!” עָנָה הַשָּׂר.

“אָכֵן, גַּם זוֹ הִיא חָכְמָה וְתוּשִׁיָּה רַבָּה לְהָפִיק תּוֹעֶלֶת גַּם מֵעַם הָאָרֶץ.”

“צָדַקְתָּ,” עָנָה הַשָּׂר, “וְאוּלָם נֶחְפָּז אֲנִי אֶל בֵּית הַמֶּמְשָׁלָה, עֵת לָלֶכֶת!”

וַיֵּלֶךְ הַשָּׂר וְעִמּוֹ רַבִּים מִחוֹסָיו, הַנִּבְדָּלִים מֵהָאֲסַפְסוּף בִּלְבוּשׁ הַתָּגָא אֲשֶׁר לָהֶם (כִּי הַתָּגָא, אֲשֶׁר הָיְתָה בַּיָּמִים מִקֶּדֶם לְבוּשׁ אֶזְרָח חָפְשִׁי, הָיְתָה עַתָּה אוֹת לַאֲנָשִׁים חוֹסִים בְּצֵל אֲדוֹנֵיהֶם).

“פַּנְסָא הַמִּסְכֵּן!” אָמַר לֶפִּידוּס, “עִתּוֹתָיו בַּל עִמּוֹ וְלִחְיוֹת בַּנְּעִימִים לֹא יוּכָל. בְּרוּכִים הַשָּׁמַיִם כִּי לֹא עָשׂוּנִי שַׂר וְקָצִין.”

“הָהּ, גְּלוֹקוּס יַקִּירִי, הֲשָׁלוֹם לָךְ? הַעוֹדְךָ עַלִּיז כְּמִיָּמִים יָמִימָה?” קָרָא קְלוֹדְיוּס בְּגִשְׁתּוֹ אֲלֵיהֶם.

“הֲבָאתָ הֲלוֹם לִזְבֹּחַ זֶבַח לְפוֹרְטוּנָה?” שְׁאֵלוֹ סַלּוּסְטוּס.

“מִדֵּי לַיְלָה בְּלֵילוֹ אֶזְבַּח לָהּ!” עָנָה הַקּוּבְיוּסְטוּס.

“בָּטוּחַ אֲנִי, כִּי כֵן הַדָּבָר. אִישׁ לֹא הִרְבָּה לִזְבֹּחַ כָּמוֹךָ מִפַּחַד הַכֶּלֶב.”27

“חֵי הֵרַקְלֶס, כִּי הֵיטַבְתָּ הַפַּעַם לְהַכּוֹתוֹ בְּלָשׁוֹן!” קָרָא גְּלוֹקוּס בִּצְחוֹק.

“אֵין זֹאת כִּי לֹא יָמוּשׁ הַ”כֶּלֶב" מִפִּיךָ," עָנָה קְלוֹדְיוּס בְּרֻגְזָה, “עַל כֵּן תִּנְהַם תָּמִיד.”

“אָמְנָם כֵּן, כִּי מִדֵּי שַׂחֲקִי עִמְּךָ בְּקוּבְיָה יִפֹּל הַ”כֶּלֶב" בְּחֶלְקִי," עָנָה סַלּוּסְטוּס.

“רַב לָכֶם!” בִּקֵּשׁ גְּלוֹקוּס לְהַסּוֹתָם, וַיִּקַּח שׁוֹשַׁנָּה אַחַת מִידֵי מוֹכֶרֶת הַפְּרָחִים.

“הַשּׁוֹשַׁנָּה אוֹת הַשְּׁתִיקָה הִיא!” אָמַר סַלּוּסְטוּס, “וְאוּלָם רַק עַל גַּבֵּי שֻׁלְחָן עָרוּךְ אֶרְאֶנָּה בְּרָצוֹן. אָכֵן, דִּיאוֹמֶד הֶעָשִׁיר עוֹרֵךְ מִשְׁתֶּה הַשָּׁבוּעַ. הֲנִקְרֵאתָ לָבוֹא, גְּלוֹקוּס?”

“הַבֹּקֶר הִגִּיעַתְנִי הַקְּרִיאָה.”

“גַּם אֲנִי נִקְרֵאתִי לָבוֹא!” אָמַר סַלּוּסְטוּס וְהוֹצִיא מִכִּיסוֹ פִּסַּת גֹּמֶא רְבוּעָה, “הוּא מְבַקְּשֵׁנִי לְהַקְדִּים שָׁעָה אַחַת לִפְנֵי בּוֹא יֶתֶר הַקְּרוּאִים. אוֹת לְטוֹבָה הוּא לִי.”

“עָשִׁיר הוּא כִּקְרֵזוּס וְלוּחַ מַטְעַמָּיו כְּאֶפּוֹס לָאֹרֶךְ!” קָרָא קְלוֹדְיוּס.

"הָבָה נֵלֵךְ אֶל בֵּית הָרַחְצָה, "אָמַר גְּלוֹקוּס, “עֵת הֵאָסֵף הָעָם הִיא, וּפוּלְוְיוּס הַמְשׁוֹרֵר יִקְרָא בְּאָזְנֵינוּ אֶת הַמִּזְמוֹר הֶחָדָשׁ אֲשֶׁר כָּתָב.”

דִּבְרֵי גְּלוֹקוּס טוֹבוּ בְּעֵינֵי כָּל חֲבֵרָיו וַיִּפְנוּ וַיִּלְכוּ אֶל בֵּית הָרַחְצָה.

אָמְנָם, בֵּית הָרַחְצָה אֲשֶׁר לַקָּהָל, נוֹעַד יוֹתֵר לְדַלַּת הָעָם מֵאֲשֶׁר לָעֲשִׁירִים (כִּי אִישׁ אִישׁ מֵעֲשִׁירֵי הָעִיר בָּנָה בְּבֵיתוֹ חֲדַר רַחְצָה מְפֹאָר) וּבְכָל זֹאת הָיָה הַבַּיִת מְקוֹם מוֹעֵד לַאֲנָשִׁים רַבִּים וְכֵן שׁוֹנִים אֲשֶׁר נִקְבְּצוּ אֵלָיו לְמַעַן הַשִּׂיחָה וְחִבּוּק הַיָּדַיִם כַּאֲשֶׁר יֶאֱהָבוּ. בְּנֵי הָעָם הָעַלִּיז הוּא עַם רוֹמָא.

הֵמָּה בָּאוּ בְּשַׁעַר הַכָּבוֹד אֲשֶׁר בִּרְחוֹב פוֹרְטוּנָה. בִּקְצֵה הַמִּסְדְּרוֹן עָמְדוּ טוּרֵי סַפְסָפִלים וַעֲלֵיהֶם יָשְׁבוּ אֲנָשִׁים רַבִּים וְכֵן שׁוֹנִים, עָשִׁיר וָרָשׁ נִפְגָּשׁוּ, וּבֵין הָעַמּוּדִים הִתְהַלְּכוּ אֲנָשִׁים אָנֶה וָאָנָה, כִּי כֹה צִוָּה לָהֶם הָרוֹפֵא; עַל הַקִּירוֹת כְּתוּבוֹת מוֹדָעוֹת רַבּוֹת: עַל שְׂכִיּוֹת חֶמְדָּה, עַל שַׁעֲשׁוּעִים וְעַל מִמְכָּרִים. וְאוּלָם לְשִׂיחָה בְּפִי כֹל הָיָה מַחֲזֵה הַקְּרָבוֹת הַנֶּעֱרָךְ בָּאִיצְטָדִין, וְאֵת כָּל הַבָּא אֶל בֵּית הָרַחְצָה שָׁאֲלוּ לָדַעַת: הֲנַעֲשָׂה כְּבָר בְּפָמְפֵּיאָה מַעֲשֶׂה פְּלִילִי, אִם רֶצַח וְאִם גִּדּוּף שֵׁם הָאֵלִים, לְמַעַן יוּכַל הַשָּׂר לַעֲנשׁ אֶת עוֹשֵׂהוּ וּלְהַשְׁלִיכוֹ לִפְנֵי הָאֲרָיוֹת. כִּי מָה הֵם כָּל יֶתֶר הָעִנְיָנִים וּמַה עֶרְכָּם לְעֻמַּת הָעִנְיָן הַזֶּה הַנִּכְבָּד מְאֹד?

וּלְדַעְתִּי," אָמַר חָרַשׁ זָהָב אֶחָד שֶׁפָּנָיו עַלִּיזִים, “אִם אָמְנָם טוֹב לֵב הוּא טִיטוּס קֵיסַר כְּכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ עָלָיו, הֲלֹא יוֹאִיל בְּטוּבוֹ לִשְׁלֹחַ לָנוּ אֶת אַחַד הַיְּהוּדִים.”

“וְלָמָּה לֹא אֶחָד מִבְּנֵי הַדָּת הַחֲדָשָׁה?” שָׁאַל פִּילוֹסוֹפוּס אֶחָד, “לֹא אַכְזָר אֲנִי וְלֹא בֶּן אַכְזָר, וְאוּלָם אֲנָשִׁים כְּמוֹהֶם, אֲשֶׁר לֹא יִירְאוּ אֶת הָאֵלִים, וְגַם בְּיֻפִּיטֶר לֹא יַאֲמִינוּ – פּוֹשְׁעִים הֵם וְלֹא יְרֻחָמוּ.”

“לֹא אֶשְׁאַל,” עָנָה חָרַשׁ הַזָּהָב,“וְלֹא אֲנַסֶּה אֶת הָאָדָם לָדַעַת מַה מִסְפַּר הָאֵלִים אֲשֶׁר יַאֲמִין בָּהֶם. וְאוּלָם לְבִלְתִּי הַאֲמִין גַּם בְּאֵל אֶחָד מִכָּל הָאֵלִים, הֲלֹא נְבָלָה הִיא!”

“בָּטוּחַ אֲנִי,” אָמַר גְּלוֹקוּס, “כִּי לֹא מֵעַל כָּל הָאֵלִים יָסוּרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה. אוֹמְרִים, כִּי מַאֲמִינִים הֵמָּה בְּאֵל אֶחָד, וְגַם בָּעוֹלָם הַבָּא יַאֲמִינוּ.”

“מִשְׁגֶּה הוּא, גְּלוֹקוּס יַקִּירִי,” עָנָה הַפִּילוֹסוֹפוּס, “דִּבַּרְתִּי עִמָּהֶם, והֵמָּה לָעֲגוּ לִי כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי לָהֶם עַל אֹדוֹת פְּלוּטוֹ 28 וְעַל אֹדוֹת הַשְּׁאוֹל.”

“אֲהָהּ, הָאֵלִים הַגְּדוֹלִים!” קָרָא חָרַשׁ הַזָּהָב בַּחֲרָדָה רַבָּה, “הֲיֵשׁ פּוֹשְׁעִים כָּאֵלֶּה גַם בְּפָמְפֵּיאָה!”

“יֵשׁ וָיֵשׁ! אַךְ הֵם מִתְקַהֲלִים בְּסֵתֶר וְאֵין יוֹדֵעַ מִי וְאֵיפֹה.”

וַיִּפֶן גְּלוֹקוּס וֵַיִּלַךְ, וְאֶחָד עוֹשֵׂה פְּסִילִים הִבִּיט אַחֲרָיו וְקָרָא בְּרֶגֶשׁ:

“הָהּ, מִי יִתֵּן וְהוּבָא הַלָּז אֶל הָאִיצְטָדִין, כִּי עַתָּה הָיָה לָנוּ לְרַאֲוָה וּלְמַתְכֹּנֶת. הָאֲבָרִים הָאֵלֶּה! וְהָרֹאשׁ הַזֶּה! אָכֵן, טוֹב הוּא לִהְיוֹת לוּדָר! מַתְכֹּנֶת לְעוֹשֵׂי פְּסָלִים. לָמָּה לֹא יַשְׁלִיכוּהוּ לִפְנֵי הָאֲרָיוֹת!”

עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וּפוּלְוְיוּס הַמְשׁוֹרֵר בָּא, הֲלֹא הוּא פוּלְוְיוּס אֲשֶׁר בְּנֵי עִירוֹ קָרְאוּ לוֹ: בֶּן־הָאַלְמָוֶת. וַיִּקְרַב הַמְשׁוֹרֵר אֶל גְּלוֹקוּס וַיֹּאמַר:

“הָהּּ, אִישׁ אַתּוּנָא! הָהּ, גְּלוֹקוּס! הַאֵין זֹאת כִּי בָּאתָ לִשְׁמֹעַ אֶת הַמִּזְמוֹר אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי? קָטֹנְתִּי מִן הַכָּבוֹד הַזֶּה אֲשֶׁר כִּבַּדְתַּנִי, אַתָּה, אֲשֶׁר כָּל נִיב שְׂפָתֶיךָ שִׁירָה הוּא! חֵן חֵן לְךָ, גְּלוֹקוּס! אַךְ מִצְעָר הוּא הַשִּׁיר אֲשֶׁר חִבַּרְתִּי, וְאוּלָם אִם יִשָּׂא חֵן בְּעֵינֶיךָ, הֲלֹא תּוֹאִיל לִהְיוֹת לִי לְמֵלִיץ לִפְנֵי הַקֵּיסָר. הוֹ, גְּלוֹקוּס יַקִּירִי! מְשׁוֹרֵר בְּלִי מֵלִיץ, כְּיַיִן בְּכַד אֲשֶׁר אֵין עָלָיו כְּתֹבֶת. יִתָּכֵן, כִּי טוֹב הוּא וּמְהֻלָּל מְאֹד, אַךְ אִישׁ לֹא יַחְפֹּץ לְסַפֵּר תְּהִלָּתוֹ. הַאִם לֹא כֹּה אָמַר פִּיתָּגוֹרַס: “קְטֹרֶת לָאֵלִים, תְּהִלָּה לָאָדָם”. הָאִישׁ הַפּוֹרֵשׂ אֶת כְּנָפָיו עַל הַמְשׁוֹרֵר הוּא, אֵפוֹא, כֹּהֲנוֹ, הוּא מְקַטֵּר לְפָנָיו וְעוֹשֶׂה נְפָשׁוֹת לְשִׁירָתוֹ.”

“הֲלֹא כָּל פָּמְפֵּיאָה מְלֵאָה תְּהִלָּתֶךָ!”

“אָכֵן, נְדִיבִים הֵם בְּנֵי פָּמְפֵּיאָה, וְאֶת אֲשֶׁר יִכָּבֵד יְכַבְּדוּ תָּמִיד, אַךְ מַה בֶּצַע לִי בִּכְבוֹדָם וְהֵמָּה בְּנֵי עִיר קְטַנָּה וְלֹא נֶחֱשָׁבָה.”

“עֵת לָבוֹא אֶל הָרָחְצָה?”

“אָכֵן, לָמָּה נְשַׁחֵת לָרִיק אֶת זְמַנֵּנוּ!”

כְּעֶשְׂרִים אִישׁ יָצְאוּ מִן הָרָחְצָה אֶל בֵּין הָעַמּוּדִים, וְהָעֶבֶד הַנִּצָּב בְּיַרְכְּתֵי הָאוּלָם מִהֵר לִפְתֹּחַ אֶת הַשַּׁעַר לִפְנֵי הַמְשׁוֹרֵר, גְּלוֹקוּס, קְלוֹדְיוּס וְיֶתֶר דּוֹרְשֵׁי הַמְשׁוֹרֵר.

“מַה דַּל הוּא הַמָּעוֹן הַזֶּה לְעֻמַּת בָּתֵּי הָרַחְצָה אֲשֶׁר בְּרוֹמָא,” אָמַר לֶפִּידוּס בְּבוּז.

“וְאוּלָם הַסִּפּוּן עָשׂוּי בְּטוּב־טַעַם,” עָנָה גְּלוֹקוּס, שֶׁבַּיָּמִים הָאֵלֶּה נָשָׂא כָּל דָּבָר חֵן וָחֶסֶד בְּעֵינָיו. הוּא הוֹרָה עַל הַכּוֹכָבִים אֲשֶׁר פֵּאֲרוּ אֶת הַסִּפּוּן.

לֶפִּידוּס מָשַׁךְ כָּתֵף, אַךְ לֹא עָנָה דָבָר מֵרֹב עַצְלוּת.

הֵם בָּאוּ אֶל אוּלָם הַתִּלְבּשֶׁת, מְקוֹם שָׁם יִתְכּוֹנְנוּ הַבָּאִים לְרָחְצָה. מְסֻגֶּרֶת בְּתוֹךְ זֵר צָבוּעַ גָּבְהָה כִּפַּת הַסִּפּוּן הֶעָשׂוּי תַּשְׁבֵּץ לָבָן וְאַרְגָּמָן; הָרִצְפָּה כֻּלָּהּ עֲשׂוּיָה פַּסִּים פַּסִּים לְבָנִים וְנוֹצְצִים; עַל יַד הַקִּירוֹת עָמְדוּ סַפְסָלִים לְמוֹשָב; פֹּה לֹא הָיוּ חַלּוֹנוֹת רַבִּים וּרְחָבִים כִּבְבֵית הַמְּקֵרָה מַעֲשֵׂה יְדֵי הֶחָרָשׁ וִיטְרוֹוְיוּס, כִּי בְּנֵי פָּמְפֵּיאָה, כְּמִשְׁפַּט כָּל בְּנֵי הַדָּרוֹם, בִּקְּשׁוּ סִתְרָה מִפְּנֵי אוֹר שְׁמֵיהֶם הַלּוֹהֲטִים וְאֶת הַתַּעֲנוּג אָהֲבוּ בַּצֵּל. רַק שְׁנֵי חַלּוֹנוֹת זְכוּכִית הָיוּ בָּאוּלָם הַזֶּה, וּבַעֲדָן בָּאוּ קַרְנֵי אוֹר מְעַטוֹת. בֵּין הַחַלּוֹנוֹת הִתְנוֹסֵס פִּתּוּחַ גָּדוֹל – מִלְחֲמוֹת בְּנֵי הָעֲנָק.

כְּמֶלֶךְ בִּגְדוּד יָשַׁב פוּלְוְיוּס בָּאוּלָם הַזֶּה, וְכָל הַנֶּאֱסָפִים עוֹרְרוּהוּ לִקְרֹא לִפְנֵיהֶם אֶת שִׁירוֹ. וְלֹא הִרְבָּה הַמְשׁוֹרֵר לְמָאֵן, הוּא הוֹצִיא מְגִלַּת גֹּמֶא מִכִּיס שִׂמְלָתוֹ הַתַּחְתּוֹנָה, הִשְׁתַּעֵל שָׁלשׁ פְּעָמִים לְהַסּוֹת אֶת הַנֶּאֱסָפִים וַיִּקְרָא אֶת הַמִּזְמוֹר בְּקוֹל.

תְּשׁוּאוֹת הַחֵן אֲשֶׁר חִלְּקוּ לוֹ שׁוֹמְעָיו הָרַבִּים הֵעִידוּ כִּי אֵין עֲרוֹךְ לְשִׁירוֹ, וְרַק דַּעַת גְּלוֹקוּס לֹא הָיְתָה כְּדַעַת כָּל חֲבֵרָיו, אֲשֶׁר הֶעֱלוּ אֶת הַשִּׁיר עַל מֵיטַב שִׁירֵי הוֹרַצְיוּס.

וּכְתֹם הַקְּרִיאָה פָּשְׁטוּ הָאֲנָשִׁים אֶת בִּגְדֵיהֶם, הִתְעַטְּפוּ בִּגְלִימָה וְהָלְכוּ בְּלִוְיַת עַבְדֵיהֶם אוֹ עַבְדֵי הָרַחְצָה אֶל בֵּית הַמְּקֵרָה וּפֹה בָּאוּ הַמְעֻנָּגִים בְּדֶלֶת אַחֶרֶת אֶל בֵּית הַחַמָּה הַמָּלֵא קִיטוֹר חַם וְנָעִים, הָעוֹלֶה מִמַּחְתּוֹת הָרְצָפִים וּמֵהָרִצְפָּה הַמְּלֵאָה צִנּוֹרוֹת תַּנּוּרִים. הָאוּלָם הַזֶּה אֲשֶׁר נוֹעַד לְרַחְצָה מְמֻשֶּׁכֶת הָיָה הָדוּר וּמְפֹאָר יֶתֶר עַל כָּל הָאוּלַמִּים. אֶת הַסִּפּוּן הֶעָשׂוּי בִּדְמוּת כִּפָּה יִפּוּ בְּפִתּוּחִים וּבִתְמוּנוֹת מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב; מִבַּעַד לַחַלּוֹנוֹת שֶׁמִּלְמַעְלָה הִבְקִיעַ אוֹר כֵּהֶה; מִתַּחַת לְזֵר הַסִּפּוּן נִמְשְׁכָה מַעֲרֶכֶת פִּתּוּחִים, הַקִּירוֹת לָהֲטוּ בְּצִבְעֵי אֹדֶם, וְהָרִצְפָּה הִתְנוֹצְצָה בְּמִשְׁבְּצוֹת לֹבֶן. וַיְהִי הָאוּלָם הַזֶּה בֵּית מוֹעֵד לָאֲנָשִׁים הַטּוֹבְלִים שֶׁבַע בַּיּוֹם. הֵם הֶאֱרִיכוּ שֶׁבֶת פֹּה עֲיֵפִים וּמַחֲרִישִׁים לִפְנֵי הָרַחְצָה וּלְאַחֲרֶיהָ. וְהָיָה כִּי יָבוֹא אִישׁ מוֹדַע וִיבָרְכוּהוּ בִּמְנוֹד־רֹאשׁ, וְהֶגֶה מִפִּיהֶם לֹא יוֹצִיאוּ, פֶּן יִהְיֶה לָהֶם הַדָּבָר לַעֲיֵפָה.

וּפֹה נִתְפָּרְדוּ הָרֵעִים אִישׁ אִישׁ לְרוּחוֹ. אֵלֶּה הָלְכוּ אֶל בֵּית הַיֶּזַע, וּמִשָּׁם לְבֵית הַחַמָּה, וַאֲשֶׁר לֹא יָרְאוּ מִפְּנֵי הָעֲיֵפוּת הָלְכוּ אֶל בֵּית הַמָּיִם. וְכֵן עָשָׂה גַם לֶפִּידוּס אֲשֶׁר הָיָה שׁוֹמֵר אֶת כָּל הַמִּצְווֹת לַעֲשׂוֹתָם, זוּלַת הָרַחְצָה בְּמַיִם קָרִים, כִּי לֹא נָהֲגוּ כֵן בַּיָּמִים הָאֵלֶּה. וַיְהִי כְּחֹם גּוּפוֹ בְּבֵית־הַחַמָּה וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ יְפֵה הַתֹּאַר הָלֹךְ וְטָפֹף אֶל בֵּית הַיֶּזַע, וַיְהִי מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה גִבּוֹר יוֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ, וַעֲבָדָיו סָבִיב לוֹ, מַחֲזִיקִים בּוֹ, וּמְנִיסִים אֶת הַהֶבֶל הַחַם בְּמִגְרָדוֹת.

וְכַאֲשֶׁר קַר גּוּפוֹ מְעַט פָּנָה אֶל בֵּית הַמַּיִם הַמְקֻטָּר רֵיחוֹת בֹּשֶׂם. בְּצֵאתוֹ מִקְצֵה הָאוּלָם הַשֵּׁנִי נִתְּכוּ עַל רֹאשׁוֹ וּמֵרֹאשׁוֹ עַל גּוּפוֹ רַצֵּי מַיִם דַּקִּים־דַּקִּים. וַיְמַהֵר וַיִּתְעַטֵּף בְּבִגְדוֹ הַקַּל וַיָּשָׁב אֶל בֵּית הַיֶּזַע, וַיִּפְגּשׁ אֶת גְּלוֹקוּס. עַתָּה הֵחֵל תַּעֲנוּג הַתַּעֲנוּגוֹת אֲשֶׁר לְכָל רָחְצָה. הָעֲבָדִים סָכוּ אֶת גּוּפוֹ בִּשְׁמָנִים רַבִּים מִתּוֹךְ מִזְרְקֵי זָהָב, בַּהַט אוֹ גָבִישׁ, הַמְשֻׁבָּצִים אַבְנֵי־חֵן לָרֹב. פִּתְאֹם עָלָה קוֹל נְגִינָה עָרֵב לָאֹזֶן, וְהַמִּתְעַנְּגִים בְּמִדָּה וּבְפֶלֶס יָשְׁבוּ דְשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים וְשָׁאֲפוּ חֹם וְצַחוֹת.

“בָּרוּךְ מַמְצִיא הָרַחְצָה – אִם הֵרַקְלֶס וְאִם בַּכְּחוּס!” קָרָא גְּלוֹקוּס וַיִּשְׂתָּרַע עַל סַפְסָל הֶעָשׂוּי נְחשֶׁת קָלָל וּּמְרֻפָּד כְּסָתוֹת רַכּוֹת לָרֹב.

“הַגִּידָה נָא לִי,” אָמַר אֵלָיו אִישׁ־בְּשָׂרִים הַנּוֹשֵׁף וְנֶאֱנָח תַּחַת יְדֵי הָעֶבֶד הַמְמָרֵק אֶת גּוּפוֹ, “הַגִּידָה נָא לִי, גְּלוֹקוּס יַקִּירִי (יִקַּח הָאֹפֶל אֶת יָדֶיךָ, עָבֶד!), הַגִּידָה נָא לִי (אָהּ, אַח…) הַאֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, כִּי בָּתֵּי הָרַחְצָה אֲשֶׁר בְּרוֹמָא מְפֹאָרִים, כְּכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ עֲלֵיהֶם?”

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָפַךְ גְּלוֹקוּס אֶת פָּנָיו וַיַּכֵּר אֶת דִּיאוֹמֶד: לְחָיָיו הֶאְדִּימוּ וְלָהֲטוּ מֵרֹב יֶזַע וְתַמְרוּקִים.

“אֵין זֹאת כִּי יָפִים הֵמָּה מִבָּתֵּי הָרַחְצָה שֶׁלָּנוּ. הֲלֹא כֵן?”

וַיִּכְלָא גְלוֹקוּס אֶת צְחוֹקוֹ וַיַּעַן:

“תָּאֵר נָא אֶת פָּמְפֵּיאָה וְהִנֵּה כֻּלָּה בִּנְיָן אֶחָד, הֲלֹא אַךְ צֵל צִלּוֹ הוּא שֶׁל בֵּית הָרַחְצָה אֲשֶׁר לַקֵּיסָר. כָּל חֶמְדַּת רוּחַ וּבָשָׂר בּוֹ נִפְגָּשׁוּ, כָּל תַּרְגִּילֵי הַמִּתְעַמְּלִים מוֹרָשָׁה לָנוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ, כָּל סִפְרֵי חָכְמָה וּמְלִיצָה אֲשֶׁר כָּתְבוּ חַכְמֵי יָוָן וְרוֹמָא מִדּוֹר דּוֹר, וְאוּלַמִּים בְּנוּיִים לְתַלְפִּיּוֹת וְהֵיכְלֵי עֹנֶג, וּבָתֵּי־מִדּוֹת וְגַנִּים וּפַרְדֵּסִים סָבִיב סָבִיב. שָׁם בָּתֵי חִזָּיוֹן וְשַׁעֲשׁוּעִים, שָׁם חַצְרוֹת הָעַמּוּדִים, שָׁם בָּתֵּי תַּחְכְּמֹנִי. תָּאֵר נָא בְּדִמְיוֹנְךָ עִיר אֵלִים שֶׁכֻּלָּהּ הֵיכְלֵי עֹנֶג וּבָתֵּי קָהָל, וְהָיָה לְךָ אַךְ צֵל הַדְּמוּת אֲשֶׁר לְבָתֵּי הָרַחְצָה בְּרוֹמָא.”

“חֵי הֵרַקְלֶס!” קָרָא דִּיאוֹמֶד וְלָטַשׁ עֵינָיו בְּתִמָּהוֹן, “אֵין זֹאת כִּי אִם כָּל יָמָיו יְבַלֶּה בֶּן רוֹמָא בְּבֵית הָרָחְצָה!”

“כֵּן דִּבַּרְתָּ!” עָנָה גְלוֹקוּס נִכְבָּדוֹת, “יֵשׁ אֲנָשִׁים בְּרוֹמָא אֲשֶׁר הָרַחְצָה הִיא כָּל חַיֵּיהֶם. עִם שַׁחַר יָבוֹאוּ אֶל בֵּית הָרַחְצָה וְעִם הִנָּעֵל שְׁעָרָיו יֵצֵאוּ, כְּאַיִן וּכְאֶפֶס בְּעֵינֵיהֶם יֶתֶר חֶלְקֵי הָעִיר.”

" חֵי הֵרַקְלֶס!"

“גַּם הָאִישׁ אֲשֶׁר רַק שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם יִרְחַץ גּוּפוֹ, הֲלֹא יוֹם תָּמִים יַעֲבֹר עָלָיו בַּמְּלָאכָה הַזֹּאת. בָּרִאשׁוֹנָה יְשׁוֹטְטוּ בַּחֲצֵרוֹת אוֹ בֵּין הָעַמּוּדִים, הִיא הַתְּכוּנָה לָרַחְצָה, וְאַחַר יָבוֹאוּ אֶל בֵּית הַחִזָּיוֹן לְהִנָפֵשׁ מְעַט, יִנָּפְשׁוּ וְיֹאכְלוּ לֶחֶם־בֹּקֶר בְּצֵל הָעֵצִים וְיַחְשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת עַל אֹדוֹת הָרַחְצָה הַשְּׁנִיָּה. וּכְכַלּוֹתָם לֶאֱכֹל יִרְחֲצוּ שֵׁנִית, וּכְכַלּוֹתָם לִרְחֹץ בַּשֵּׁנִית יֵצְאוּ אֶל הַבִּיתָן לִשְׁמֹעַ מִפִּי הַמְשׁוֹרֵר אֶת שִׁירוֹ הֶחָדָשׁ, אוֹ יָבוֹאוּ אֶל בֵּית הַסְּפָרִים לִקְרֹא אֶת דִּבְרֵי הַמְשׁוֹרְרִים הַיְשָׁנִים, לִקְרֹא עַד תְּנוּמָה. וְהִנֵּה הִגִּיעָה עֵת הָאֲרֻחָה הַגְּדוֹלָה, וְאָכְלוּ וְשָׂבְעוּ וְרָחֲצוּ בַּשְׁלִישִׁית, כִּי לָעֵת הַזֹּאת יֵאָסְפוּ כָּל הָרֵעִים לְשׂוֹחֵחַ עַל כֹּה וְעַל כֹּה.”

“חֵי הֵרַקְלֶס! הֲלֹא גַם רַבִּים מִבְּנֵי פָּמְפֵּיאָה יַעֲשׂוּ כְּמַעֲשֵׂיהֶם.”

“אָכֵן אוֹהֵב תַּעֲנוּגוֹת הוּא הָרוֹמָאִי, וּמַה תַּעֲנוּג מִתַּעֲנוּגוֹת הָרַחְצָה? אַךְ פְּאֵר וְיִפְעָה יִרְאֶה כָּל יָמָיו, אֶת רַגְלָיו יִמְנַע מִיַּרְכְּתֵי הָעִיר אֲשֶׁר שָׁם הַחֶלְאָה וְהָעֹנִי, וְלֹא יֵדַע כִּי עָמָל וּתְלָאָה עֲלֵי אֲדָמוֹת. הַאֲמִינָה לִי! הֲלֹא כֹּה יִחְיוּ הַפִּילוֹסוֹפִים הַגְּדוֹלִים!”

בְּדַבֵּר גְּלוֹקוּס אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הָיָה לֶפִּידוּס עוֹשֶׂה צָו לָצָו אֶת כָּל מִשְׁפְּטֵי הָרַחְצָה כַּחֹק וְכַמִּשְׁפָּט. עֵינָיו עֲצוּמוֹת וּנְשִׁימָתוֹ עֲצוּרָה, הָעֲבָדִים יְמָרְקוּ אֶת גּוּפוֹ, יְסוּכוּהוּ, יִמְשָׁחוּהוּ, וְיִזְרוּ אַבְקָה עַל גּוּפוֹ לִשְׁמֹר עָלָיו מִפְּנֵי הַחֹם, וְאַחַר יִמְרָחוּהוּ בְּאֶבֶן סוֹפֶגֶת וְיַלְבִּישׁוּהוּ בִּגְדֵי חַג – אוֹת הוּא, כִּי עֵת אֲרֻחַת הָעֶרֶב הִגִּיעָה. וַיִּפְקַח לֶפִּידוּס אֶת עֵינָיו וַיִּשְׁאַף רוּחַ.

וּבָעֵת הַהִיא פָּעַר גַּם סַלּוּסְטוּס אֶת פִּיהוּ וַיְפַהֵק פִּהוּק אָרֹךְ.

“עֵת הָאֲרֻחָה הִגִּיעָה!” אָמַר הָאֶפִּיקוֹרוֹס, “בּוֹאוּ לְבֵיתִי, גְּלוֹקוּס וְלֶפִּידוּס, וַאֲכַלְתֶּם עַל שֻׁלְחָנִי.”

“זִכְרוּ נָא, כִּי שְׁלָשְׁתְּכֶם נִקְרֵאתֶם לָבוֹא אֵלַי הַשָּׁבוּעַ!” קָרָא דִּיאוֹמֶד, אֲשֶׁר חָשַׁב לוֹ לְכָבוֹד לִהְיוֹת יְדִיד וּמוֹדָע לָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה.

“חָלִילָה לָנוּ לִשְׁכֹּחַ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה!” עָנָה סַלּוּסְטוּס, “מְקוֹם הַזִּכָּרוֹן – הֲלֹא בַּמֵּעַיִם הוּא, דִּיאוֹמֶד יַקִּירִי!”

וַיֵּצְאוּ הָרֵעִים מִבֵּית הָרַחְצָה אֶל הָרוּחַ הַקַּר וַיָּשִׂימוּ פְּנֵיהֶם אֶל הָרְחוֹב.

תַּמָּה הָרַחְצָה וְנִשְׁלָמָה.


 

ח    🔗

וַיְהִי בְּרֶדֶת הָעֶרֶב עַל פְּנֵי הָעִיר הַהוֹמִיָּה וַיָּשֶׂם אַפֵּצִידֶס אֶת פְּעָמָיו אֶל בֵּית הַמִּצְרִי. וַיֶּלֶךְ אַפֵּצִידֶס בִּדְרָכִים עֲקַלְקַלּוֹת, הַרְחֵק מֵהָרְחוֹבוֹת הַהוֹמִים מֵאָדָם רָב. דְּמוּתוֹ הַקּוֹדֶרֶת, רֹאשׁוֹ הַמֻּשְׁפָּל, יָדָיו הַמְשֻׂכָּלוֹת עַל חָזֵהוּ מִתַּחַת לְאַדַּרְתּוֹ, רְזוֹן פָּנָיו הַנַּעֲנִים, כָּל אֵלֶּה יַחְדָּו הִפְלוּהוּ מִכָּל יֶתֶר הָאֲנָשִׁים הָעוֹבְרִים בָּרְחוֹב.

עוֹד הוּא בַּדֶּרֶךְ וְהִנֵּה לְפָנָיו אִישׁ שְׁלֵו־פָּנִים וּנְבוֹן־מַרְאֶה. הָאִישׁ הִבִּיט בּוֹ בְּעַיִן בּוֹחֶנתֶ וְדָפַק עַל שִׁכְמוֹ.

“אַפֵּצִידֶס!” קָרָא הָאִישׁ וְעָשָׂה אוֹת בְּיָדָיו, הוּא אוֹת הַצְּלָב.

“הָהּ, אִישׁ נוֹצְרִי!” קָרָא הַכֹּהֵן וּפָנָיו הַחִוְרִים הִלְבִּינוּ שִׁבְעָתַיִם בְּדַבְּרוֹ, “לָמָּה עֲצַרְתַּנִי מִלָּכֶת!”

“אָכֵן,” עָנָה הַזָּר, “חָלִילָה לִי לְהַפְרִיעֲךָ מִמַּחְשְׁבוֹתֶיךָ, וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר פְּגַשְׁתִּיךָ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה הָיָה לִבְּךָ טוֹב אֵלַי מֵאֲשֶׁר עָתָּה.”

“תָּמִיד יִהְיֶה לִבִּי טוֹב אֵלֶיךָ, אוֹלִינְתּוּס. אוּלָם עָצוּב אֲנִי הַיּוֹם וְעָיֵף מְאֹד וְלֹא אוּכַל דַּבֵּר עִמְּךָ הַפַּעַם מִטּוֹב עַד רָע.”

“הָהּ, קְטַן הָאֱמוּנָה!” עָנָה אוֹלִינְתּוּס וְקִנְאַת ד' בָּעֲרָה בּוֹ, “עָצוּב וְעָיֵף אַתָּה, לָמָּה אֵפוֹא תַּעֲזֹב מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לְךָ בְּאֵרוֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִילוּ הַמָּיִם.”

“הָהּ, הָאֲדָמָה!” קָרָא הַכֹּהֵן הַצָּעִיר וַיַּךְ עַל חָזֵהוּ בְּרֶגֶשׁ, “מִי יִתְּנֵנִי לִרְאוֹת עַיִן בְּעַיִן אֶת הָאוֹלִימְפּוּס אֲשֶׁר שָׁם מִשְׁכַּן אֵלֵי הָאֱמֶת. הַאַאֲמִין לְדִבְרֵי הָאִישׁ הָאוֹמֵר, כִּי אַךְ הֶבֶל הֵמָּה כָּל הָאֵלִים, אֲשֶׁר מֵאוֹת בַּשָּׁנִים נָשְׂאוּ אֲלֵיהֶם אֲבוֹתַי תְּפִלָּה וְקָרְבָּן? הַאֶתֹּץ אֶת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם כִּנְתֹץ בָּמוֹת הַשֶּׁקֶר, תּוֹעֲבַת הָאֱלֹהִים? אוֹ אוּלַי אַאֲמִין בְּדִבְרֵי אַרְבָּצֶס? מָה?”

אַפֵּצִידֶס הֶחֱרִישׁ וַיֵּחָפֵז לָלֶכֶת כְּבוֹרֵחַ מִפְּנֵי נַפְשׁוֹ.

וְאוּלָם הַנּוֹצְרִי הָיָה אִישׁ אֵיתָן וְנִלְהָב מְאֹד, כְּמִשְׁפַּט הָאֲנָשִׁים הָאֵיתָנִים וְהַנִּלְהָבִים, אֲשֶׁר מִיָּמִים יָמִימָה יִבְחָרֵם הָאֱלֹהִים לְחוֹלֵל הֲפֵכוֹת וּתְמוּרוֹת בְּלֵב כָּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה. וּבְהָמִיר דָּתוֹת וּבְהִכּוֹן אֱמוּנוֹת חֲדָשׁוֹת תַּחְתֵּיהֶן, וְהָיוּ הֵם הַנּוֹטְעִים אֶת נִטְעֵי הָאֱמוּנִים בְּלֵב הָאֲנָשִׁים וּנְכוֹנִים לְכָל עָמָל וּתְלָאָה. עֲשׂוּיִים לִבְלִי חָת, בְּנֵי בְּלִי מֹרֶךְ, נִלְהָבִים וּמַלְהִיבִים. רוּחָם תְּלַהֵט בְּקִרְבָּם, אַךְ אֶת פָּעֳלָם יְכוֹנְנוּ אֶל הַלֵּב. בִּדְבָרִים נְכוֹחִים יַעֲשׂוּ נְפָשׁוֹת בָּעָם. וּמִי יִתְיַצֵּב מוּל אֵשׁ־דָּת אֲשֶׁר כֹּחַ־פְּלָאִים כֹּחָהּ, כְּכֹחַ אוֹרְפֵאוּס אֲשֶׁר יְסֻפַּר עָלָיו בָּאַגָּדָה לֵאמֹר: הָרִים כְּאֵלִים יַרְקִיד שִׁירוֹ, חַיּוֹת הַשָּׂדֶה יַקְסִים מְאֹד.

לֹא הִרְפָּה אוֹלִינְתּוּס מֵאַפֵּצִידֶס וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו וַיַּדְבִּיקוֹ וְכֹה אָמָר:

“לָמָּה יִפָּלֵא הַדָּבָר בְּעֵינַי כִּי לְמַשָּׂא וּלְטֹרַח הָיִיתִי לְךָ, וַאֲנִי הִנֵּה כָּל מוֹסְדֵי רוּחֲךָ הֶחֱרָדְתִּי. זֶרַע סָפֵק זָרַעְתִּי בְּלִבְּךָ, וְעַתָּה נִשֵּׂאתָ עַל גַּלֵּי מַחֲשָׁבוֹת אֲפֵלוֹת אֲשֶׁר לְיָם רְחַב יָדָיִם. אַךְ אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי: עוּרָה, אָחִי, וְשָׂא תְּפִלָּה אֶל הָאֱלֹהִים, אָז יִגַּהּ עָלֶיךָ אוֹר וְיָנוּסוּ צִלְלֵי הַחֲשֵׁכָה וְהַסְּעָרָה תָּקוּם לִדְמָמָה. אָכֵן, דָּת קְנָאוֹת הִיא דָּתֵנוּ, אַךְ כָּל דּוֹרְשֶׁיהָ יְבֹרָכוּ!”

“הִפְלֵאתָ לְהַבְטִיחַ, הִפְלֵאתָ מְאֹד!” עָנָה אַפֵּצִידֶס בְּזַעַף, “וְאוּלָם הֲלֹא רַק מִרְמָה הִיא לְהוֹלִיךְ שׁוֹלָל אֶת הָאָדָם! מַה יָפוּ הַהַבְטָחוֹת אֲשֶׁר הִשְׁמִיעוּ בְּאָזְנַי לִפְנֵי מִזְבַּח אִיזִיס!”

“וְאוּלָם שְׁאַל אֶת לִבְּךָ הַטָּהוֹר וְיַגֵּדְךָ, אִם נְכוֹחָה הִיא הַדָּת אֲשֶׁר תָּבוּז לְמוּסָר! “כַּבְּדוּ אֶת אֵלֵיכֶם!” יֵאָמֵר לָכֶם, אַךְ מָה הֵמָּה הָאֵלִים הָאֵלֶּה? הַאִם לֹא חֶבֶר פּוֹשְׁעִים וְחַטָּאִים כֻּלָּם, וְאֵיכָה יִדָּרֵשׁ מִכֶּם לְהַעֲרִיצָם כַּאֲשֶׁר יַעֲרִיץ הָאָדָם אֶת אֵלֵי קָדְשׁוֹ? יֻפִּיטֶר הוֹרֵג אָבִיו הוּא וְנוֹאֵף! וּמַה גַּם הַקְּטַנִּים מִמֶּנּוּ. “לֹא תִרְצָח!” יֵאָמֵר לָכֶם, וְאֶת הָרוֹצְחִים תְּכַבְּדוּ כְּאֵלִים! “לֹא תִנְאָף!” יֵאָמֵר לָכֶם, וְלַאֲבִי הַמְנָאֲפִים תִּשְׂאוּ תְּפִלָּה? הֲלֹא אַךְ צְחוֹק וָקֶלֶס הוּא! יָדַעְתִּי כִּי הֲרִכּוֹתִי אֶת לִבְּךָ וָאַחֲרִידֶנּוּ! אָכֵן הָאֱמֶת הִיא הַפּוֹעֶמֶת בּוֹ! בּוֹא, אַפֵּצִידֶס, בּוֹא אַחֲרָי! הִנֵּה נִקְהֲלוּ בְּנֵי בְרִיתֵנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבַר ד', בּוֹא עִמִּי וַאֲבִיאֲךָ אֲלֵיהֶם. עָצוּב אַתָּה וְעָיֵף – בּוֹא וְשָׁמַעְתָּ דְּבַר אֱלֹהִים חַיִּים וְהֶחֱלַפְתָּ כֹּחַ! בּוֹא עִמִּי, אַפֵּצִידֵס!”

"לֹא עָתָּה! עָנָה אַפֵּצִידֶס, “לֹא עָתָּה!”

“לֹא, כִּי עָתָּה!” קָרָא אוֹלִינְתּוּס וְהֶחֱזִיק בְּיָדוֹ.

אַךְ הָעֶלֶם חָמַק מִמֶּנּוּ וְהָלַךְ אֶל בֵּית אַרְבָּצֶס. דִּבְרֵי הַנּוֹצְרִי הִגְבִּירוּ שֵׁנִית אֶת הַסָּפֵק בְּלִבּוֹ, וַיַּחֲגֹר אֶת שְׁאֵרִית כֹּחוֹ וַיֶּאֱסֹף אֶת שׁוּלֵי בְּגָדָיו בְּיָדוֹ וַיִּמָּלֵט.

עָיֵף, כִּמְעַט רוּחוֹ בּוֹ, הִגִּיעַ אַפֵּצִידֶס אֶל קַצְוֵי הָעִיר, וְהִנֵּה הוּא נִצָּב פֶּתַח בֵּית הַמִּצְרִי, וַיַּעֲמֹד תַּחְתָּיו לְהִנָּפֵשׁ מְעָט. מֵעַל לְרֹאשׁוֹ יָרֵחַ יָָקָר הוֹלֵךְ, הָלֹךְ וְהָגִיחַ מִתַּחַת לְעָב כֶּסֶף, וְאוֹרוֹ שָׁפוּךְ עַל הַבַּיִת הַפֶּלִי.

בּוֹדֵד עָמַד בֵּית הַמִּצְרִי בְּיַרְכְּתֵי הָעִיר, עֲלֵי גֶפֶן כֵּהִים רִפְּדוּהוּ מִן הַמַּסָּד עַד הַטְּפָחוֹת, וּמֵאֲחוֹרָיו עֲצֵי יַעַר נִצְּבוּ כְּנִרְדָּמִים לְאוֹר הַיָּרֵחַ, וְצֵל שָׂרוּעַ לְמַרְגְּלוֹתֵיהֶם. מִזֶּה וּמִזֶּה הִתְנַשְּׂאוּ גַּבְנוּנֵי הָרִים וּבֵינֵיהֶם הִתְנוֹסֵס לוֹעַ וֵזוּב הַשָּׁקֵט.

אַפֵּצִידֶס נִכְנַס אֶל חֲצַר הָעַמּוּדִים הָרְחָבָה: מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַמַּעֲלוֹת, מִזֶּה וּמִזֶּה, רָבַץ צֶלֶם הַסְּפִינְכְּס הַמִּצְרִי. אוֹר הַיָּרֵחַ אָצַל לִוְיַת קֹדֶשׁ לְפָנָיו, אֲשֶׁר חֻבְּרוּ בָּהֶם יַחְדָּו בִּינָה, נֹעַם וְהַדְרַת כָּבוֹד. מִמֶּנּוּ וּלְמַעְלָה, בְּאֶמְצַע הַמַּעֲלוֹת, הִשְׂתָּרְגוּ עֲלֵי הָאֲהָלִים, וְעַל מַדְרְגוֹת הַשַּׁיִשׁ פָּרַשׂ הַתֹּמֶר אֶת צֵל סַנְסִנָּיו.

הַדְּמָמָה, הָעֲזוּבָה וְסוֹד הַסְּפִינְכְּס הִפִּילוּ אֵימָה עַל לֵב הַכֹּהֵן הַצָּעִיר. וַיִּדְפֹּק עַל הַדֶּלֶת הַמְיֻפָּה בִּכְתֹבֶת פְּלָאִים אֲשֶׁר לֹא רָאָה כָּמוֹהָ מֵעוֹדוֹ. דּוּמָם נִפְתַּח הַשַּׁעַר, וְכוּשִׁי עֲנָק הֱבִיאוֹ אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה בְּלִי בְרָכָה וּבְלִי שְׁאֵלָה.

הַמְּנוֹרָה הָעֲשׂוּיָה נְחשֶׁת קָלָל, מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב, שָׁפְכָה אוֹר יְקָרוֹת עַל הַמִּסְדְּרוֹן רְחַב הַיָּדַיִם, וְעַל הַקִּירוֹת הִתְנוֹסְסוּ כָּתְבוֹת חַרְטֻמִּים מְצֻיָּרוֹת בִּצְבָעִים קוֹדְרִים, וְלֹא כַּצְּבָעִים הַבְּהִירִים אֲשֶׁר בָּהֶם יְיַפּוּ הָאִיטַלְקִים אֶת בָּתֵּיהֶם. אַפֵּצִידֶס קָרַב עַד קְצֵה הָאוּלָם, וְהִנֵּה נִגַּשׁ אֵלָיו עֶבֶד שְׁחַרְחוֹר, וַיֹּאמֶר לוֹ אַפֵּצִידֶס בְּקוֹל רוֹעֵד:

“אֶת אַרְבָּצֶס אֲנִי מְבַקֵּשׁ.”

דּוּמָם הִשְׁתַּחֲוָה לְפָנָיו הָעֶבֶד וֶהֱבִיאוֹ אֶל חַדְרֵי הַבַּיִת אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לֶחָצֵר. הֵם עָבְרוּ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר, וּמִכֻּלָּם כְּמוֹ הִבִּיטוּ אֵלָיו עֵינֵי הַסְּפִינְכְּס הַהוֹגֶה בְּתַעֲלוּמוֹת הַחַיִּים. וְהִנֵּה נִכְנַס אַפֵּצִידֶס אֶל אַחַד הַחֲדָרִים הָאֲפֵלִים וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמִּצְרִי.

אַרְבָּצֶס יָשַׁב אֶל שֻׁלְחָן קָטֹן וּלְפָנָיו מְגִלּוֹת גֹּמֶא בִּכְתָב הַחַרְטֻמִּים, כַּכְּתָב אֲשֶׁר רָאָה עַל הַשָּׁעַר. לֹא הַרְחֵק מִמֶּנּוּ עָמְדָה חֲצוּבָה 29 וַעֲשַׁן קְטֹרֶת הִתְאַבֵּךְ מִמֶּנָּה, וְעַל יָדָהּ כַּדּוּר שָׁמַיִם גָּדוֹל. עַל הַשֻּׁלְחָן הַשֵּׁנִי עָמְדוּ כֵּלִים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים בְּתַבְנִיתָם, וְלֹא יָדַע אַפֵּצִידֶס מָה הֵמָּה וּמַה יֵעָשֶׂה בָּהֶם. בְּיַרְכְּתֵי הַחֶדֶר תָּלוּיָה פָּרֹכֶת; מִבַּעַד לַחַלּוֹן הָאָרֹךְ אֲשֶׁר בַּסִּפּוּן הִבְקִיעוּ קַרְנֵי הַיָּרֵחַ וְהִתְבּוֹלְלוּ עִם אוֹר הַמְּנוֹרָה אֲשֶׁר דָּלְקָה בָּאוּלָם.

“שֵׁב, בְּנִי!” אָמַר אַרְבָּצֶס וְלֹא הֵרִים אֵלָיו אֶת עֵינָיו.

אַפֵּצִידֶס עָשָׂה כִּדְבָרָיו.

“הִנֵּה שְׁאַלְתַּנִי,” אָמַר הַמִּצְרִי לְאַחַר דּוּמִיָּה קְצָרָה, “אוֹ הִנֵּה יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לִשְׁאֹל וְלָדַעַת אֶת הַסּוֹדוֹת הָעֲמֻקִּים אֲשֶׁר בִּינַת אֱנוֹשׁ לֹא תִּקְצַר לְהַשִּׂיגָם. הֲלֹא חִידַת כָּל הַחַיִּים הִיא. כְּהֶרֶף־עַיִן חַיֵּינוּ עֲלֵי אֲדָמוֹת, וְכִילָדִים נֶחֱזֶה בַּחֲשֵׁכָה. רֶגַע יְבַהֲלוּנוּ רַעְיוֹנֵינוּ, וְרֶגַע יִשְׂתָּעֲרוּ וְיִתְגָּעֲשׁוּ לְהַשְׂכִּיל עַל דָּבָר וְלָבוֹא עַד תְּכוּנוֹת תַּעֲלוּמוֹת חָכְמָה. יָדַיִם רָפוֹת נוֹשִׁיט אָנֶה וָאָנָה מִפַּחַד פֶּן תִּנָּגַפְנָה הָרַגְלַיִם בַּחַתְחַתִּים, מִבִּלְתִּי דַעַת אֶת הַגְּבוּל אֲשֶׁר הֻצַּב לָנוּ עֲלֵי אֲדָמוֹת. אָכֵן זֶה תַּכְלִית כָּל חָכְמָה אֲשֶׁר יִקְנֶה לוֹ הָאָדָם לָדַעַת אֶל נָכוֹן: בַּמֶּה יַאֲמִין וּבַמֶּה לֹא יַאֲמִין? הֲיֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לִשְׁמֹעַ מִפִּי מַעֲנֶה עַל הַשְּׁאֵלוֹת הָאֵלֶּה?”

אַפֵּצִידֶס הֵנִיד אֶת רֹאשׁוֹ כְּאוֹמֵר: כֵּן.

“שְׁמַע, בְּנִי, וְאַגֵּדְךָ. שׂוּמָה עַל כָּל אָדָם כִּי יַאֲמִין, שׂוּמָה עָלָיו כִּי יְקַוֶּה תָּמִיד, כִּי יֵצֶר הוּא בָּאָדָם. וְהָיָה כִּי תֶחֱרַד לְמַרְאֵה הָאֱמוּנָה אֲשֶׁר לִמְּדוּךָ אֲבוֹתֶיךָ, וְהִנֵּה הִיא נִגְזֶלֶת מֵעִמְּךָ, וְאַתָּה צוֹלֵל בְּיָם הַסָּפֵק וְאֵין מַעֲמָד – הֲלֹא תָּרִים קוֹל לְשַׁוֵּעַ לְעֶזְרָה, הֲלֹא תּוֹשִׁיט יָדְךָ אֶל כָּל קַשׁ נִדָּף הַצָּף עַל פְּנֵי הַמַּיִם לִתְפֹּשׂ בּוֹ, אוּלַי יַצִּילְךָ, אוּלַי יְבִיאֲךָ אֱלֵי חוֹף, וְלוּ גַם רְחוֹקָה הָאָרֶץ וְשׁוֹמֵמָה מְאֹד. עַל כֵּן, שְׁמָעֵנִי! הֲלֹא זָכַרְתָּ אֵת אֲשֶׁר שׂוֹחַחְנוּ הַיּוֹם?”

“אֵיכָה אוּכַל לִשְׁכֹּחַ?”

“הִנֵּה אָמַרְתִּי לְךָ, כִּי כָל הָאֵלִים אֲשֶׁר עַל מִזְבְּחוֹתֵיהֶם יַעֲלוּ זֶבַח וְקָרְבָּן אַךְ הַבְלֵי שָׁוְא הֵמָּה. הִנֵּה הוֹדֵיתִי לְךָ, כִּי אַךְ רְמִיָּה הִיא כָּל הָעֲבוֹדָה אֲשֶׁר יַעַבְדוּ לָאֱלִילִים לְעַוֵּר עֵינֵי הַנִּבְעָרִים מִדַּעַת, וְטוֹב לָנוּ כִּי נוֹסִיף לְעַוֵּר עֵינָיִם. אִם שׂוּמָה עַל הָאָדָם כִּי יַאֲמִין, יוֹסִיף וְיַאֲמִין, כַּאֲשֶׁר הוֹרוּהוּ אֲבוֹתָיו, וְאוּלָם אָנוּ, יְחִידֵי הַסְּגֻלָּה, אֲשֶׁר חוּשֵׁינוּ דַקּוּ מֵהַאֲמִין בְּהַבְלֵי הַשָּׁוְא, נֵחַפְּשָׂה נָא דְרָכִים חֲדָשׁוֹת. חָלִילָה לָנוּ לִגְזֹל מִדַּלֵּי הָרוּחַ אֶת הַמִּשְׁעָן שֶׁהָיְתָה לָנוּ מִשְׁעֶנֶת קָנֶה רָצוּץ. כָּל נְבוֹן דַּעַת יַעֲשׂה כֵּן, חֶסֶד יִגְמֹל לִבְנֵי אָדָם.”

“יוֹסִיף נָא אַרְבָּצֶס לְדַבֵּר, כִּי שׁוֹמֵעַ אָנֹכִי!”

“וְעַתָּה הָבָה נְשַׁנֵּס מָתְנֵינוּ וְנַעֲלֶה מַעְלָה מַעְלָה אֶל שִׂיא הָאֱמוּנָה. מְחֵה נָא מִלִּבְּךָ אֵת כָּל אֲשֶׁר הֶאֱמַנְתָּ בּוֹ עַד כֹּה. יְהִי נָא רוּחֲךְ כְּלוּחַ נָקִי אֲשֶׁר לֹא נִכתַּב עָלָיו מְאוּמָה. תֵּן לִבְּךָ לְהָבִין אֶת הָעוֹלָם, בִּינָה הֲלִיכוֹתָיו וּרְאֵה, כִּי נִשְׂגָּב הוּא, וּבְחָכְמָה נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹתָיו. הֲלֹא יֵשׁ אֶחָד וְהוּא בָּרָא אֶת הָעוֹלָם. אִם יֵשׁ יְצוּר הֲלֹא יֵשׁ יוֹצֵר. רֵאשִׁית כָּל חָכְמָה הִיא! וְאוּלָם מִי הוּא אֲשֶׁר בָּרָא אֶת כָּל אֵלֶּה? אָמַרְתָּ: אֱלֹהִים. וְאוּלָם, אַל בְּחִפָּזוֹן, בְּנִי, אַל תְּבַטֵא בְּשְׂפָתֶיךָ שֵׁמוֹת וּדְבָרִים אֲשֶׁר לֹא תֵדַע פִּשְׁרָם. הֲיוֹדֵעַ אִישׁ אוֹ אִם יוּכַל לָדַעַת שֶׁמֶץ דָּבָר עַל בּוֹרֵא הָעוֹלָם? הֲלֹא אַךְ זֹאת נֵדַע: כֹּחַ הוּא וְחֹק לֹא יַעֲבֹר. חֹק אַכְזָרִי הוּא אֲשֶׁר לֹא יֵדַע רַחֵם וְנָשׂא פָּנִים לֹא יוּכָל. טוֹב וָרַע, עָוֹן וּתְלָאָה – הַאִם לֹא מִדּוֹר דּוֹר יַעַמְלוּ הַחֲכָמִים לִמְצֹא פֵּשֶׁר לָהֶם? הָרַע מֵאַיִן יִמָּצֵא? וְלָמָּה נִבְרָא? וְלָמָּה יוֹסִיף לִהְיוֹת? עַל כֵּן יֹאמַר הַפַּרְסִי: יֵשׁ אֱלֹהֵי הָרַע וּמִלְחֶמֶת־עַד לוֹ בָּאֵל הַטּוֹב; עַל כֵּן יֹאמְרוּ גַם הַמִּצְרִים: יֵשׁ בַּעַל־צְפוֹן וְהוּא אֵל הָאֵימָה. וְאוּלָם אַךְ סִכְלוּת הִיא וּרְעוּת רוּחַ! וְרַק אֶת הַמְּבוּכָה יַגְדִּילוּ בִּדְבָרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם שָׁחַר. הֲלֹא זֶה הַשֵּׁם הַנָּכוֹן אֲשֶׁר נִקְרָא לוֹ: הָאֹנֶס! וְכֵן יֹאמְרוּ הַיְּוָנִים: הָאֹנֶס יַכְנִיעַ אֶת רְצוֹן הָאֵלִים, כִּי לוֹ לְבַדּוֹ הַשָּׁלְטָן. הַס מִלִּשְׁאֹל עוֹד! כִּי נִפְלָא הוּא מֵהֲבִינוֹ, נִשְׂגָּב מִלְּדַעְתּוֹ. וּמִי גְלוּי עֵינַיִם וְיֵדַע אֵת אֲשֶׁר נוֹעַד לָנוּ שָׁם מֵעֵבֶר לָאֹפֶל הַגָּדוֹל, הֲלֹא הוּא הַמָּוֶת! עַל כֵּן נִתֵּן נָא אֶת לִבֵּנוּ לַחֲקֹר אֵת אֲשֶׁר יֵחָקֵר, הֲלֹא הוּא הַטֶּבַע. לַשָּׁוְא עָמְלוּ הַחֲכָמִים לְהַגִּיעַ עַד חֵקֶר הָאֹנֶס וְהוּא לוּט בַּעֲרָפֶל. אָכֵן, נִסְרְחָה חָכְמָתָם! וְלוּ נָתְנוּ אֶת לִבָּם לַחֲקֹר אֶת הַטֶּבַע, כִּי עַתָּה הֲלֹא עָצְמָה הַדַּעַת מְאֹד. נִשְׁמַת הָעוֹלָם הַחִיצוֹן הִיא הַטֶּבַע, וְהָאֹנֶס יִתֵּן לָהּ אֶת חֻקּוֹתֶיהָ אֲשֶׁר תֵּלֵךְ בָּהֶם, כְּתִתּוֹ לָנוּ כֹּחַ לַחֲקֹר וּלְהַשְׂכִּיל בְּחָכְמָה, הֲלֹא הוּא הַזִּכָּרוֹן וְחֵפֶץ הַדָּעַת. וְהַזִּכָּרוֹן וְחֵפֶץ הָדַּעַת הֲלֹא הוּא הַשֵּׂכֶל. וּמְרוֹם הַשֵּׂכֶל – חָכְמָה. בְּאֵלֶּה אֶבְחֹן אֶת הַטֶּבַע לָבוֹא עַד תְּכוּנָתָהּ. הִנֵּה עָפָר וְהִנֵּה רוּחַ וְהִנֵּה שָׁמַיִם וְיָם – הֲלֹא אַךְ בְּאֹרַח פֶּלֶא חֻבְּרוּ יַחְדָּו. הַיָּרֵחַ גַּלִּים יִמְשֹׁךְ, הָרוּחַ זָן וּמְכַלְכֵּל אֶת הַחַיִּים, מִמְּסִלּוֹת הַכּוֹכָבִים נַשְׂכִּיל לְהָבִין אֶת גְּבוּלוֹת הָאָרֶץ, הַזְּמָן יֻתַּן בְּמִסְגֶּרֶת, וְכָל צְפוּנוֹת הָעִתִּים נְפַעֲנֵחַ לְאוֹרָם. וְאִם נִבְצָר מִמֶּנּוּ לְהָבִין אֶת הָאֹנֶס, הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר שָׂם עָלֵינוּ נַשְׂכִּיל לְהָבִין. זֹה הִיא אֱמוּנָתִי, וְיָדַעְתִּי אֶל נָכוֹן כִּי שְׁלֵמָה הִיא. טֶבַע וְאֹנֶס – הִנֵּה הִנָּם שְׁנֵי הָאֵלִים אֲשֶׁר יִמְשְׁלוּ בָּנוּ, אֶת הַשֵּׁנִי אַעֲרִיץ בְּהַכְנָעָה וְאֶת הָרִאשׁוֹן בַּחֲקִירָה. וְאֶָחָד הַחֹק לְכָל הַנִּבְרָא: הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת לַכֹּל, אִם גַּם תַּכְאִיב לִמְתֵי מְעָט; הַלַּיְלָה יַמְצִיא מְנוּחָה לַכֹּל, אִם גַּם בְּחֶשְׁכָּתוֹ יֶאֱרֹב הָרֶצַח לִמְתֵי מְעָט; עֲצֵי הַיַּעַר יְפָאֲרוּ אֶת הָאָרֶץ, אִם גַּם נְחָשִׁים וַאֲרָיוֹת בָּהֶם, אֲשֶׁר יָמִיתוּ מְתֵי מְעָט; גַּלֵּי הַיָּם יִשְׂאוּ אַלְפֵי אֳנִיּוֹת, אִם גַּם תִּטְבַּעְנָה אֳנִיּוֹת מְעָט. כִּי זֶה מִשְׁפַּט הָאֹנֶס וְהַטֶּבַע; עֲלִילוֹתֵיהֶם נִתְכְּנוּ לְמַעַן הָרַבִּים, וְלֹא לְמַעַן הַמְּעַט אֲשֶׁר הֵמָּה הַסְּגֻלָּה וְהַתְּרוּמָה. עַל כֵּן יוֹסִיפוּ נָא הַכֹּהֲנִים לַעֲשׂוֹת בְּמִרְמָה, כִּי טוֹבָה הַדֶּרֶךְ לְמַעַן הָאֲסַפְסוּף. וְרַק לִמְתֵי מְעָט אוֹדִיעַ אֶת מְלֶאכֶת הַמַּחֲשֶׁבֶת אֲשֶׁר אֶמְצָאֶנָּה וְאֶת הַמַּדָּע אֲשֶׁר אַשְׁלִימֶנּוּ. לֹא כְּכָל הָאָדָם אֲנִי, כִּי אִם כְּאִישׁ אֲשֶׁר נִמְשַׁח לְחָכְמָה. לֹא בְּמֹאזְנֵי הַטּוֹב וְהָרַע יִשָּׁקְלוּ מַעֲשָׂי. עַל כֵּן אֶתֵּן לָעוֹלָם חָכְמָה וּמוּסָר, וְלִי אֶקְרָא חֹפֶשׁ וּדְרוֹר. אוֹר לַאֲחֵרִים – וְתַעֲנוּגוֹת לִי! כִּי חָכְמָתֵנוּ נֵצַח, וְחַיֵּינוּ חֲלוֹף. רְאֵה, אָדָם, חַיִּים, כִּי אֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת. שְׂמַח, בָּחוּר, בִּימֵי בְּחוּרוֹתֶיךָ וְדַשֵּׁן חוּשֶׁיךָ בְּעֹנֶג, כִּי יוֹם יָבוֹא וִינֻפַּץ הַגָּבִיעַ וְהַפְּרָחִים נָבֹל יִבֹּלוּ. הָהּ, אַפֵּצִידֶס, לֵךְ עִמִּי גַּם בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה! הִנֵּה אֲלַמֶּדְךָ לָדַעַת אֶת מִסְתְּרֵי הַטֶּבַע, אֶת צְפוּנוֹת הַחָכְמָה, אֲשֶׁר הָאֱוִילִים יִקְרָאוּהָ בְּשֵׁם כְּשָׁפִים, וְאֶת סוֹדוֹת הַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת אַשְׂכִּילְךָ לְהָבִין, כִּי בְּאֵלֶּה תַּעֲשֶׂה אֵת אֲשֶׁר שׂוּמָה עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹתוֹ לְמַעַן בְּנֵי הָאָדָם. וְאוּלָם גַּם אֶל גַּן הַתַּעֲנוּגוֹת אֲבִיאֲךָ, גַּן תַּעֲנוּגוֹת, מַעְיַן הַשְּׂמָחוֹת אֲשֶׁר לֹא יְדָעָם אָדָם. אִם עָמַלְתָּ יוֹמָם לְמַעַן הָרַבִּים, יְהִי נָא הַלַּיִל קֹדֶשׁ לְתַעֲנוּגוֹתֶיךָ.”

וַיְהִי אַךְ כִּלָּה הַמִּצְרִי לְדַבֵּר, וּמִכָּל הָעֲבָרִים נִשְׁמַע קוֹל נְגִינוֹת רַךְ וְעָנֹג, כְּלִיל נְגִינוֹת לִידְיָה, פְּאֵר נְגִינוֹת יָוָן. מִכָּל עֵבֶר בָּאָה הַנְּגִינָה, מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל, מִלְמַעְלָה וּמִלְּמַטָּה; כְּזֶרֶם נֹעַם נִשְׁפַּךְ סָבִיב לְעַנֵּג אֶת הַחוּשִׁים, לְהַשְׁקוֹתָם מֶתֶק וְעֶדְנָה, לְמַעַן יִלְאוּ וְיִכָּנֵעוּ. כְּמֵיתְרֵי הָרוּחוֹת אֲשֶׁר הָמוּ בְּחֹרְשׁוֹת פָּפוֹס הָרוֹחֲצוֹת בְּאוֹר שֶׁמֶשׁ, כְּמֵיתְרֵי הָרוּחוֹת בְּאָזְנֵי הָרוֹעִים אֲשֶׁר בְּתֵסַלְיָה, אָז, בְּתוֹר הַזָּהָב אֲשֶׁר לְיָמִים עָבָרוּ. בִּקֵּש אַפֵּצִידֶס לַעֲנוֹת לְאַרְבָּצֶס דָּבָר, אַךְ הַמִּלִּים גָּוְעוּ עַל דַּל שְׂפָתָיו. כִּי אֵיכָה יְבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ, וּבְנִיב שְׂפָתַיִם אֵיכָה יְשַׁסַּע אֶת קוֹלוֹת הַקֶּסֶם הַמִּתְרוֹנְנִים סְבִיבָיו? רוּחוֹ הַנִּסְעָרָה וְהַנִּפְעָמָה, וְנַפְשׁוֹ, נֶפֶשׁ יְוָנִי רַכָּה וְלוֹהֶטֶת, נִלְכְּדוּ בְּקֶסֶם־פִּתְאֹם. הוּא צָנַח עַל מוֹשָׁבוֹ, שְׂפָתָיו נִפְתְּחוּ, וְאָזְנוֹ – קָשֶׁב.

וְהִנֵּה עָלָה קוֹל מַקְהֵלָה, קוֹל רַךְ וּמִתְמוֹגֵג – כְּקוֹל הַמַּקְהֵלָה אֲשֶׁר הֵעִיר אֶת פְּסִיכֶה הַנִּרְדֶּמֶת בְּהֵיכַל אֲמוּר. וּכְתֹם הַשִּׁיר, הֶחֱזִיק הַמִּצְרִי בְּיָדוֹ וַיּוֹלִיכֵהוּ אֶל הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַחֶדֶר, וְהוּא נִפְעָם וְשִׁכּוֹר כְּגֶבֶר אֲשֶׁר עֲבָרוֹ יָיִן. וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה רְקִיעַ תְּכֵלֶת לְפָנָיו כְּתַבְנִית הַשָּׁמַיִם, וְעַל פְּנֵי הָרָקִיעַ אַלְפֵי כּוֹכָבִים נוֹצְצִים וּמַזְהִירִים. זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם נִרְאוּ עַנְנֵי שׁוֹשָׁן, וּמֵעֲלֵיהֶם הִבִּיטוּ אֵלָיו פָּנִים מְשַׂמְּחוֹת לֵב הַצּוֹחֲקוֹת צְחוֹק מָלֵא קֶסֶם, וּדְמֻוּיֹות מִדְּמֻוּיֹות שׁוֹנוֹת הָיוּ שָׁם אֲשֶׁר רַק אַפֶּלֶס אוֹ פִידִיאַס 30 יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת כְּמַתְכֻּנְתָּן. חִישׁ־חִישׁ הָלְכוּ הַכּוֹכָבִים הָלֹךְ וְחָלֹף בִּמְסִלּוֹתֵיהֶם, וְקוֹל הַנְּגִינָה נִשְׁמַע בַּשֵּׁנִית, כְּמוֹ רָנוּ יַחְדָּו כָּל גָּבְהֵי הַשָּׁמָיִם.

“הָהּ, מַה דְּבַר הַפֶּלֶא הַזֶּה, אַרְבָּצֶס!” שָׁאַל הָעֶלֶם וְקוֹלוֹ רָעָד, “הֲלֹא תְּגַלֶּה לִי, מָה הַדָּבָר הַזֶּה, וְאַתָּה בָּאֵלִים לֹא תַּאֲמִין עוֹד!”

“תַּעֲנוּגוֹת הָאֵלִים הֵמָּה!” שִׁסַּע אַרְבָּצֶס אֶת דְּבָרָיו, וַיְהִי קוֹלוֹ עַתָּה שׁוֹנֶה מִקּוֹלוֹ תָּמִיד. לְשֵׁמַע הַקּוֹל הַזֶּה נִבְהַל אַפֵּצִידֶס, וְנִדְמֶה לוֹ, כִּי שִׁנָּה פִּתְאֹם אַרְבָּצֶס אֶת טַעֲמוֹ וְלֹא כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם הוּא.

וַיְהִי בְּגִשְׁתָּם אֶל הַפָּרֹכֶת וַיִּשְׁמַע קוֹל תְּרוּעַת פִּתְאֹם, קוֹל עָלֵז וְאַדִּיר עוֹלֶה מֵאֲחוֹרֵי הַיְרִיעָה. וַתֵּחָצֶה הַפָּרֹכֶת וּכְמוֹ נָמוֹגָה, וּלְעֵינֵי הַכֹּהֵן הַצָּעִיר נִגְלָה פִּתְאֹם מַרְאֵה קְסָמִים אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ לֹא רָאֲתָה עַיִן גַּם בְּסִבָּרִיס הָעִיר.

וְהָאוּלָם מְפֹאָר וּרְחַב יָדַיִם וּבוֹ אַלְפֵי נֵרוֹת וּקְטֹרֶת נִיחוֹחַ; מוֹר וַאֲהָלוֹת, דּוּדָאִים וּפִרְחֵי סִגָּל. רֵיחוֹת בֹּשֶׂם וְכָל מַעֲשֵׂי רֶקַח כְּמוֹ מִלְּאוּ אֶת הָאוּלָם יָיִן. הָעַמּוּדִים הַגְּבוֹהִים אֲשֶׁר סָמְכוּ אֶת הַסִּפּוּן הָיוּ אֲחוּזִים בְּבוּץ לָבָן וּמְרֻקָּמִים כּוֹכְבֵי זָהָב. בְּקַצְוֵי הָאוּלָם מִזֶּה וּמִזֶּה הִמְטִירוּ הַמִּזְרָקוֹת אֶת מֵימֵיהֶן בִּמְטַר פְּנִינֵי קֶצֶף אֲשֶׁר הִבְהִיקוּ כְּיַהֲלוֹמִים בְּאוֹר שׁוֹשָׁן הַשָּׁפוּךְ סָבִיב. לְעֵינֵיהֶם הִתְנַשֵּׂא לְאַט לְאַט מִתַּחַת לָאֲדָמָה שֻׁלְחָן עָרוּךְ כָּל טוּב וְכָל מֶגֶד, וַיַּעֲמֹד בָּאוּלָם בַּתָּוֶךְ. וְעַל הַשֻּׁלְחָן מַטְעַמִּים וּמַעֲדַנִּים; בִּכְלִי־יְקָר מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב הִשְׂתָּרְגוּ צְמָחִים מִזִּמְרַת קֶדֶם. מִטּוֹת הַמּוֹשָׁב אֲשֶׁר מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָן מְרֻפָּדִים מַרְבַדֵּי תְּכֵלֶת וְרִקְמָתָם זָהָב, מִן הַסִּפּוּן רָעֲפוּ הַבְּשָׂמִים, לְמַעַן יִהְיֶה הָרוּחַ צַח וְרַעֲנָן וּכְמוֹ בִּקְּשׁוּ לְהִתְחָרוֹת אֶת אוֹר הַמְּנוֹרוֹת. וּמֵאַחֲרֵי הַקְּלָעִים הַלְּבָנִים הוֹפִיעוּ לְפֶתַע הַנִּימְפוֹת, אֵלֶּה נֵבֶל בְּיָדָן וְאֵלֶּה זֵרִים לְרֹאשָׁן, וַתְּסֻבֶּנָה אֶת הָעֶלֶם, סַבּוּהוּ גַם סְבָבוּהוּ, בְּמִקְלְעוֹת שׁוֹשַׁנִּים אֲסָרוּהוּ, וַיְבִיאוּהוּ אֶל הַשֻּׁלְחָן.

הָאֲדָמָה, וּמַרְאֵה הָאֲדָמָה, כְּמוֹ פָּרְחוּ מִנַּפְשׁוֹ, וַיְהִי כְּחוֹלֵם, הַכּוֹלֵא אֶת רוּחוֹ לְבִלְתִּי הָקִיץ. וּבְעָמְדוֹ עַתָּה שִׁכּוֹר וּמֻכֵּה תִּמָּהוֹן מִמַּרְאֵה עֵינָיו נִשְׁמַע קוֹל הַשִּׁיר הַבַּכְּכִי. וּכְתֹם הַשִּׁיר, קָרְבוּ אֵלָיו שָׁלשׁ עֲלָמוֹת אֲשֶׁר דְּמוּת גְּרַצְיוֹת לָהֶן, קָרֹב וְטָפֹף בְּרַגְלֵיהֶן, כְּמִשְׁפַּט הַמָּחוֹל הַיְּוָנִי, כַּאֲשֶׁר תְּטוֹפֵפְנָה הַנָּרֶאִידוֹת 31 לְאוֹר הַיָּרֵחַ עַל פְּנֵי חוֹל הַזָּהָב עַל שְׂפַת יָם אֱגֵי, הֲלֹא הוּא הַמָּחוֹל אֲשֶׁר לִמְּדָה צִיתֵרֵאָה אֶת אַמְהוֹתֶיהָ, לְמַעַן יְחוֹלְלוּהוּ בְּיוֹם כְּלוּלוֹת בְּנָה אֶת פְּסִיכֶה.

וַתִּקְרַבְנָה שָׁלשׁ הָעֲלָמוֹת וַתְּשִׂימֶנָה אֶת זֵרֵיהֶן בְּרֹאשׁ הָעֶלֶם, וְהַצְּעִירָה בִּשְׁלָשְׁתָּן הִגִּישָׁה לוֹ גָּבִיעַ מָלֵא עַד שְׂפוֹתָיו יֵין לֵסְבּוֹס. מִתַּחַת לְאַפִּרְיוֹן אַרְגָּמָן יָשַׁב אַרְבָּצֶס. הוּא לֹא הָיָה הַפַּעַם מִצְרִי קוֹדֵר הוֹגֶה, אֲשֶׁר לוֹ הַלְּבוּשׁ הַשָּׁחוֹר וְהַמֵּצַח הֶחָרוּשׁ קְמָטִים. שִׂמְלָתוֹ שִׂמְחָה כָּל עַיִן, שִׂמְלָה לְבָנָה מְרֻקֶּמֶת זָהָב וְאַבְנֵי חֵן, וְכֻלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד וְכֹחַ. לְרֹאשׁוֹ שׁוֹשַׁנִּים לְבָנוֹת עִם אַבְנֵי פִּטְדָּה וּבָרֶקֶת כְּנֵזֶר־שָׁלִישׁ עַל תַּלְתַּלָּיו הַשְּׁחוֹרִים. וַיְהִי מַרְאֵהוּ עַתָּה כְּמַרְאֵה אוּלִיסֶס אֲשֶׁר חִדֵּשׁ נְעוּרָיו. פָּנָיו יָפוּ עַתָּה, וַיְהִי כְּאֵל שׁוֹכֵן אוֹלִמְפּוּס נֶאְפָּד זֹהַר הָרַחֲמִים בְּתוֹךְ הַנֹּעַם וְהָעֶדְנָה אֲשֶׁר סָבִיב לוֹ.

“אֱכֹל וּשְׁתֵה, בְּנִי!” אָמַר אַרְבָּצֶס, “אַל תִּכָּלֵם מִפְּנֵי הַנֹּעַר וְהַתַּעֲנוּגוֹת, כִּי בְּאַחֲרִיוְתָך תִּהְיֶה כָּמוֹהוּ!”

בְּדַבְּרוֹ כָּכָה הוֹשִׁיט אַרְבָּצֶס אֶת אֶצְבָּעוֹ אֶל יַרְכְּתֵי הַבָּיִת: שָׁם, בַּפִּנָּה, בֵּין פֶּסֶל בַּכְּחוּס מִזֶּה וּפֶסֶל וֶנוּס מִזֶּה, עָמְדָה שֶׁלֶד אָדָם.

“אַל תִּירָא, בְּנִי! עֵדוּת הִיא הַדְּמוּת הַזֹּאת כִּי כְּעָשָׁן יַחְלְפוּ הַחַיִּים. מִתּוֹכָהּ הַנָּבוּב יַעֲלֶה אֵלֵינוּ הַקּוֹל הַמַּמְרִיצֵנוּ לְהִתְעַלֵּס בְּתַעֲנוּגוֹת.”

אָז תֵּצֶאנָה הַנִּימְפוֹת וּתְסֻבֶּנָה אֶת הַפְּסִילִים. הֵן שָׂמוּ זֵרִים לְמַרְגְּלוֹתֵיהֶן וּפָתְחוּ פִּיהֶן בְּשִׁיר. הַיּוֹשְׁבִים אֶל הַשֻּׁלְחָן הֵרִיקוּ אֶת הַגְּבִיעִים וַיְּמַלְּאוּם שֵׁנִית.

אַתָּה שׁוֹכֵן עַתָּה עִם כָּל יוֹרְדֵי דוּמָה

בְּאֶרֶץ רְפָאִים (הָהּ, אֶרֶץ הַנִּדַּחַת!)

אַתָּה אֲשֶׁר שָׁתִיתָ הַקֻּבַּעַת עַד תֻּמָּהּ –

הֵן גַּם הַיּוֹם לִבְּך יָרֹן עִמָּנוּ יַחַד,

לִבְּךָ אֲשֶׁר נוֹעָז

בַּקֵּשׁ אֶת שְׁמֵי הַפָּז

וַחֲמוּדוֹת תֵּבֵל מִתָּחַת.

מִקְלַעַת שׁוֹשַׁנִּים הֵבֵאנוּ שַׁי הֲלוֹם

אֱלֵי מִשְׁכַּן לִבְּךָ, זֶה בּוֹ שָׁכַן לָבֶטַח,

עֵת קוֹל הַנֵּבֶל עוֹד הֵרִיעַ כַּחֲלוֹם,

וּכְמוֹ שׁוֹמֵר הַסַּף רָבַץ שָׂשׂוֹן לַפֶּתַח,

וּגְבִיעַ הַיַּיִן

קָרַץ לְךָ עַיִן

עִם צִלְלֵי עֶרֶב בְּרֶדֶת הַיּוֹם.


וַעֲדַת נִימְפוֹת שְׁנִיָּה קָרְבָה אֲלֵיהֶן וַתַּעַן בְּקֶצֶב נִמְהָר וּבְקוֹל עָלֵז וְשָׂמֵחַ:

הַמָּוֶת הוּא הַחוֹף

הַקּוֹרֵא לָנוּחַ.

הֶרֶף הַמָּשׁוֹט!

הֶרֶף מֶנּוּ, רוּחַ!

לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ

זַמְּרוּ בְּגִילָה,

כִּי הַפְּרָחִים

הֵם קָרְבָּן וְעוֹלָה.

וְקֶצֶב הַנְּגִינָה הָלַךְ הָלֹךְ וְגָבֹר, הָלֹךְ וּסְחַרְחַר. וְעֵדָה שְׁלִישִׁית קָרְבָה אֲלֵיהֶן, בִּידֵיהֶן גְּבִיעִים מְלֵאִים יַיִן לִנְסֹךְ נֶסֶךְ עַל הַמִּזְבֵּחַ הַפֶּלִי, וְקוֹל הַשִּׁירָה עָלָה בַּשְּׁלִישִׁית.

בָּרוּךְ בּוֹאֲךְ, אוֹרֵחַ אָפֵל,

מִיָּם מֶרְחַקִּים כִּי אֵלֵינוּ תּוֹפִיעַ,

פֶּרַח חַיִּים אַחֲרוֹן כִּי קָמֵל,

כֵּן אֶל שְׂפָתֵינוּ תַּקְרִיב הַגָּבִיעַ

בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ, אוֹרֵחַ אָפֵל!


 

ט    🔗

וְעַתָּה נֵפֶן נָא אֶל יַרְכְּתֵי הָעִיר אֲשֶׁר שָׁם מִשְׁכְּנוֹת הָעֹנִי, הַסְּחִי וְהַחֶלְאָה, אֲשֶׁר שָׁם מָצְאוּ לָהֶם מִקְלָט כָּל הַלּוּדָרִים.

הִנֵּה חֶדֶר רְחַב יָדַיִם וּפָנָיו אֶל הָרְחוֹב הַצַּר, הַהוֹמֶה מֵאָדָם רָב. בַּפֶּתַח מִסְתּוֹפְפִים אֲנָשִׁים אֲשֶׁר שְׁרִירֵיהֶם נְחוּשִׁים, עָרְפָּם עֹרֶף הֵרַקְלֶס, וּפְנֵיהֶם הַקָּשִׁים וְהָעֲרֵלִים יַעֲנוּ בָּהֶם, כִּי גִּבּוֹרֵי אִיצְטָדִין הֵמָּה. עַל הַלּוּחַ אֲשֶׁר מִחוּץ לֶחָצֵר עָמְדוּ כַּדֵּי יַיִן וְשֶׁמֶן, וּמֵעֲלֵיהֶם, עַל גַּבֵּי הַקִּיר, תְּמוּנָה – “מִשְׁתֵּה הַלּוּדָרִים.” וּבַחֶדֶר פְּנִימָה שֻׁלְחָנוֹת מִסְפָּר, אֶל הַשֻּׁלְחָנוֹת יָשְׁבוּ הַלּוּדָרִים עֵדוֹת עֵדוֹת, אֵלֶּה שָׁתוּ וְאֵלֶּה שִׂחֲקוּ בְּקוּבְיָה וְאֵלֶּה בִּשְׂחוֹק “תְּרֵי־עָשָׂר”, הוּא “duodecim scripta” בִּשְׂפַת הָרוֹמָאִים, אָח לִשְׂחוֹק הַקּוּבְיָה.

הַשָּׁעָה שְׁעַת הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר – עֵדוּת הִיא, כִּי רֵיקִים וּפוֹחֲזִים הֵמָּה בָּאֵי הַבַּיִת הַזֶּה. וְאוּלָם לֹא כְּמִשְׁפַּט כָּל הַבָּתִּים בְּיַרְכְּתֵי כָּל עִיר וָעִיר הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה בְּיַרְכְּתֵי פָּמְפֵּיאָה. אִם לֹא לְמַעַן הָרוּחַ, הֲלֹא לְמַעַן עֹנֶג הַחוּשִׁים פֹּאֲרוּ פֹּה הַקִּירוֹת בִּשְלַל צְבָעִים, וְהַמְּנוֹרוֹת וְהַגְּבִיעִים וְכָל הַכֵּלִים הָיוּ עֲשׂוּיִם בְּטַעַם מְעָט.

“חֵי פּוֹלוּכְּס!” קָרָא אַחַד הַלּוּדָרִים שֶׁעָמַד נִשְׁעָן אֶל מְזוּזַת הַבַּיִת, “אִי, תַּיִשׁ זָקֵן! הַיַּיִן אֲשֶׁר נָתַתָּ לָנוּ יַכְהֶה אֶת הַדָּם בְּעוֹרְקֵינוּ!”

הָאִישׁ חֲשׂוּף הַזְּרוֹעוֹת, אֲשֶׁר אֵלָיו נֶאֶמְרוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הָיָה בַּעַל בֵּית הַיַּיִן, כִּי כֵן הֵעִידוּ עָלָיו הַחשֶׁן הַלָּבָן, צְרוֹר הַמַּפְתֵּחוֹת אֲשֶׁר בַּחֲגוֹרוֹ וְהַמִּטְפַּחַת שֶׁבְּיָדוֹ. וְהָאִישׁ בָּא בַּיָּמִים, כְּבָר הֵקִיץ עָלָיו הַסְּתָו, אַךְ גַּם עַתָּה בַּעֲרֹב יוֹמוֹ, עוֹד הָיָה אֵיתָן בְּגוּפוֹ, רְחַב־גֶּרֶם וְכֹחוֹ בְּמָתְנָיו – כְּאַחַד הַגִּבּוֹרִים אַנְשֵׁי הַזְּרוֹעַ. וְאוּלָם הוּא כְּבָר עָשָׂה פִימָה עֲלֵי כֶסֶל, וּמִפְּנֵי מַפְּלֵי בְּשָׂרוֹ וּמִשְׁמַן־כְּרֵסוֹ לֹא נִרְאָה חָזֵהוּ הָרָחָב.

“אַל בְּלָצוֹן!” נָהַם בַּעַל הַבַּיִת כְּנָמֵר, “טוֹב יֵינִי לְפֶגֶר מוּבָס, אֲשֶׁר יְלַחֵךְ בְּקָרוֹב אֶת עֲפַר חֲצַרְמָוֶת!”32

“עָפָר לְפִיךָ, עוֹרֵב זָקֵן!” עָנָה הַלּוּדָר בְּבוּז, “טוֹב אֲשֶׁר תִּמַּקְנָה עֵינֶיךָ בְּחוֹרֵיהֶן לְמַרְאֵה זֵר הַתְּמָרִים אֲשֶׁר יַעַנְדוּ לְרֹאשִׁי. וְהָיָה אִם יִפֹּל בְּחֶלְקִי שְׁלַל הַנִּצָּחוֹן, חֵי הֵרַקְלֶס, כִּי זֹאת אֶעֲשֶׂה: אֶת רַגְלַי אוֹקִיר מִבֵּיתְךָ, וְאֶת פִּי אֶמְנַע מִשְּׁתוֹת יֵינוֹתֶיךָ.”

"הַבִּיטוּ נָא וּרְאוּ אֶת שַׁח־הָעֵינַיִם הַלָּזֶה! אֵין זֹאת כִּי הָיָה עֶבֶד אֶת עַבְדֵּי בּוֹמְבּוֹכִידֶס קְלוּנִינְסְטַרְדִי זַרְכִידֶס! קָרָא בַּעַל הַבַּיִת, “שִׁמְעוּ נָא, סְפּוֹרוּס, כּוּשִׁי, טֶטְרָאִידֶס! מְדַמֶּה הוּא בְּנַפְשׁוֹ, כִּי יוֹצִיא מִיֶּדְכֶם אֶת אוֹת הַנִּצָּחוֹן. חֵי הָאֵלִים! הֲלֹא קָטָנְכֶם עָבָה מִמָּתְנָיו, וּבְאַחַד מִשְׁרִירֵיכֶם תַּכּוּהוּ שׁוֹק עַל יָרֵךְ!”

“הָהּ!” קָרָא הַלּוּדָר וּפָנָיו חֳמַרְמְרוּ מִכַּעַס, “שַׁאֲלוּ נָא אֶת רַב הַלּוּדָרִים וְיַגֵּדְכֶם!”

“מַה יֵשׁ בְּפִיו לְסַפֵּר עָלַי, לִידוֹן הַמִּתְהַלֵּל!” שָׁאַל טֶטְרָאִידֶס וּמִצְחוֹ נֶחֱרַשׁ קְמָטִים קְמָטִים, כִּי הֵיטֵב חָרָה לוֹ הַדָּבָר.

“וְעָלַי? אֲנִי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר נִצַּחְתִּי חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה פָּעַם!” אָמַר כּוּשִׁי עֲנָק וַיִּקְרַב אֶל לִידוֹן.

“אוֹ עָלַי?”נָהַם סְפּוֹרוּס וְעֵינָיו לָהָטוּ.

“הַסּוּ!” קָרָא לִידוֹן, שִׁלֵּב אֶת זְרוֹעוֹתָיו, הֵישִׁיר אֶת עֵינָיו בְּגָאוֹן וּבְבִטְחָה נֹכַח פְּנֵי אוֹיְבָיו וְאָמָר: “מַה בֶּצַע בְּכָל אֵלֶּה, יְמֵי הַמִּבְחָן הִנֵּה קְרוֹבִים לָבוֹא, חִשְׂכוּ נָא אֶת עֻזְּכֶם לָעֵת הַהִיא!”

“אָכֵן, כֹּה תַּעֲשׂוּ!” קָרָא בַּעַל הַבַּיִת הַנִּרְגָּן, “וְאִם חָלִילָה אָכֹף אֶת בֹּהֶן יָדִי, לְמַעַן הַצִּיל אֶת נַפְשְׁכֶם, טוֹב כִּי תְנַתֵּקְנָה הַפַּרְצוֹת33 אֶת חוּט חַיָּי.”

"אַל תֹּאמַר “אֶת הַחוּט” אֱמֹר “אֶת הַחֶבֶל!” עָנָהוּ לִידוֹן בְּלַעַג, “הֵא לְךָ סֶסְטֶרְצָה וְקָנִיתָ בִּמְחִירוֹ חֶבֶל לְצַוָּארֶךָ.”

בַּעַל הַבַּיִת תָּפַשׂ אֶת הַיָּד הַשְּׁלוּחָה וַיִּלְחָצֶנָּה בְּכֹחַ עַד כִּי פָּרַץ דָּם מִתַּחַת לַצִּפָּרְנַיִם וְנִזְרַק עַל בִּגְדֵי הַנִּצָּבִים סָבִיב. וַיִּצְחֲקוּ כֻּלָּם צְחוֹק פֶּרֶא לְמַרְאֵה הַדָּם.

“הִנֵּה אוֹדִיעֲךָ, זְבוּב מַבְאִישׁ, אֶת נַחַת זְרוֹעִי, וְלֹא תּוֹסִיף עוֹד לְהַרְאוֹתִ לְפָנַי אֶת גְּבוּרוֹתֶיךָ! לֹא פַּרְסִי אֵין־אוֹנִים אָנִי! עֶשְׂרִים שָׁנָה נֶאֲבַקְתִּי בָּאִיצְטָדִין, וְיָדַי לֹא רָפוּ גַּם פַּעַם אֶחָת. הֲלֹא אֲנִי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר קִבֵּל אֶת מַטֵּה הַכָּבוֹד מִידֵי הָאֱדִיטוֹר – הַאֲנִי אַרְכִּין רֹאשִׁי בִּפְנֵי אֶפְרוֹחַ בֶּן יוֹמוֹ?!” וּבְאָמְרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָדַף בְּבוּז אֶת הַיָּד הַלְּחוּצָה.

הַלּוּדָר לֹא הֵנִיד שָׁרִיר וְהוֹסִיף לִצְחֹק אֶת צְחוֹקוֹ הַפָּרוּעַ כְּמִקֹּדֶם. וְאוּלָם אַךְ נֶחְלְצָה יָדוֹ, כַּרַע רָבַץ כְּחָתוּל פֶּרֶא, שְׂעַר רֹאשׁוֹ סָמָר, פְּאַת זְקָנוֹ קָמָה פִּתְאֹם וּבְקוֹל שְׁאָגָה אֲיֻמָּה זִנֵּק עַל בַּעַל הַבַּיִת, אָחַז בִּגְרוֹנוֹ וַיְטַלְטְלֵהוּ טַלְטֵלָה. בִּשְׁאוֹן סֶלַע מְנֻפָּץ נָפַל בַּעַל הַבַּיִת מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה, וְהַלּוּדָר הִתְמוֹדֵד עָלָיו וְשָׁאַף נְקָמָה. וְלוּ הֶאֱרִיךְ בַּעַל הַבַּיִת לִשְׁכַּב כָּכָה מִתַּחַת לְאוֹיְבוֹ עוֹד רְגָעִים מִסְפָּר, כִּי עַתָּה בֶּאֱמֶת לֹא הָיָה לוֹ חֵפֶץ בַּחֶבֶל, אֲשֶׁר לִידוֹן בִּנְדִיבוּת לִבּוֹ יְעָצוֹ לִקְנוֹת לְצַוָּארוֹ. וְאוּלָם לְקוֹל מַפַּלְתּוֹ זִנְּקָה אִשָּׁה מִן הַחֶדֶר הַפְּנִימִי וַתְּמַהֵר לְעֶזְרַת בַּעֲלָהּ. וְהָאִשָּׁה גְּבוֹהַת־קוֹמָה וְרָזָה, אַךְ זְרוֹעוֹתֶיהָ הֵעִידוּ, כִּי כֹחָהּ אִתָּהּ לְהֵאָבֵק עִם לוּדָרִים. וְאָמְנָם, פְּעָמִים רַבּוֹת נֶאֶבְקָה אֵשֶׁת בְֻּרּבֹו (הוּא בַּעַל הַבַּיִת) בָּאִיצְטָדִין, גַּם לְעֵינֵי הַקֵּיסָר. וַאֲפִילוּ בֻּרְבּוֹ, הוּא גִבּוֹר הַחַיִל אֲשֶׁר לֹא נֻצַּח מֵעוֹדוֹ בְּמִלְחֲמוֹת הָאִיצְטָדִין, נִכְנַע לִסְטְרָטוֹנִיצֶה הַנֶּחֱמָדָה.

וַיְהִי בִּרְאוֹת הָאִשָּׁה אֶת בַּעֲלָהּ וְהִנֵּה הוּא בְּרָע, וַתַּעַט עַל הַלּוּדָר בּשֶׁצֶף חֵמָה. הִיא תָּפְשָׂה אוֹתוֹ בְּיָדָהּ הַחֲזָקָה, הֱנִיפַתּוּ תְּנוּפָה אַחַת לְמַעְלָה וְהִתִּיקָה אוֹתוֹ מֵעַל טַרְפּוֹ, וְרַק כַּפּוֹת יָדָיו עוֹד לָחֲצוּ בְּכֹחַ אֶת צַוָּאר הָאוֹיֵב. וַיְהִי מַרְאֵיהֶם כְּמַרְאֵה שְׁנֵי כְּלָבִים נִצִּים, שֶׁאֶת הָאֶחָד מֵהֶם מָשַׁךְ הָעֶבֶד בְּחָזְקָה: מַחֲצִית גּוּפוֹ תְּלוּיָה וּמַחֲצִיתוֹ הַשְּׁנִיּה – הַפֶּה, הָעֵינַיִם, הַשִּׁנַּיִם, הַצִּפָּרְנַיִם, הָרַגְלַיִם – שׂוֹרֶטֶת, טוֹרֶפֶת וּמְכַרְסֶמֶת אֶת הָאוֹיֵב. כָּל הַלּוּדָרִים עָמְדוּ סָבִיב וְצָהֲלוּ לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם. נְחִירֵיהֶם רָחֲבוּ מְאֹד, פִּיהֶם נִפְשַׂק בִּצְחוֹק, וְעֵינֵיהֶם לֻטְּשׁוּ אֶל צַוָּארוֹ הָאָדֹם שֶׁל הָאֶחָד וְאֶל רַגְלָיו הַמְפַרְפְּרוֹת שֶׁל הַשֵּׁנִי.

"Habet! " קָרְאוּ כֻלָּם בְּצָהֳלָה וְסָפְקוּ כַּפָּיִם.

" Non habeo!שֶׁקֶר בְּפִיכֶם!" שָׁאַג בֻּרְבּוֹ וַיֵּחָלֵץ פִּתְאֹם מִידֵי לִידוֹן.

הוּא קָם עַל רַגְלָיו נוֹשֵׁף וְנוֹשֵׁם, פָּצוּעַ וְזָב דָּם, וַיַּחֲרֹק שֵׁן וַיִּלְטשׁ עַיִן עַל יְרִיבוֹ אֲשֶׁר נֶאֱבַק עַתָּה בְּבוּז עִם אֵשֶׁת הֶחָיִל.

“לֹא יֵעָשֵׂה כֵן!” קָרְאוּ הַלּוּדָרִים, “אֶחָד נֶגֶד אֶחָד!”

וַיִּלָּחֲצוּ כֻלָּם אֶל הַנֶּאֱבָקִים לְהַפְרִיד מֵעֲלֵיהֶם אֶת בֻּרְבּוֹ אֲשֶׁר חָשׁ לְעֶזְרַת אִשְׁתּוֹ.

בּוֹשׁ וְנִכְלָם מְאֹד, כִּי הִנֵּה נִצְּחַתּוּ הָאִשָּׁה, שָׁלַח לִידוֹן אֶת יָדוֹ אֶל חֲגוֹרָתוֹ וַיִּשְׁלֹף אֶת הַמַּאֲכֶלֶת. בְּרַק הַלַּהַב הִתְהַפֵּךְ פִּתְאֹם וַיַּפֵּל אֵימָה עַל סְטְרָטוֹנִיצֶה אֲשֶׁר הִסְכִּינָה רַק לְמִלְחֶמֶת אֶגְרוֹפִים. וַתֵּרָתַע הָאִשָּׁה לַאֲחוֹרֶיהָ וַתִּקְרָא:

“הָהּ, אֵלִים! בֶּן בְּלִיָּעַל! נָבָל! נֶשֶׁק טָמַן בַּחֲגוֹרוֹ! הֲיֵעָשֶׂה כֵן? הֲכָכָה יַעֲשֶׂה לוּדָר תָּם וְיָשָׁר? לֹא, לֹא וָלֹא! הַבּוּז לַאֲנָשִׁים כָּמוֹהוּ!”

וּבְאָמְרָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה פָּנְתָה עֹרֶף אֶל לִידוֹן וּמִהֲרָה אֶל בַּעֲלָהּ לִרְאוֹת אֶת פְּצָעָיו. אַךְ בֻּרְבּוֹ, אֲשֶׁר הִסְכִּין עִם כְּמוֹ אֵלֶּה, כְּבָר שָׁב לְאֵיתָנוֹ. הָאֹדֶם סָר מֵעַל פָּנָיו וְגִידֵי מִצְחוֹ הַנְּפוּחִים יָשְׁרוּ גַם הֵמָּה. וַיִּנְהֹם מִנַּחַת, וְגוּפוֹ סָלַד מִשִּׂמְחָה כִּי עוֹדֶנּוּ בַּחַיִּים. הוּא בָּחַן אֶת יְרִיבוֹ מִכַּף רֶגֶל עַד קָדְקֹד, וְעֵינָיו הֵפִיקוּ רַחֲשֵׁי כָּבוֹד יוֹתֵר מִקֹּדֶם.

"אָכֵן, חָזָק הוּא מֵאֲשֶׁר פִּלָּלְתִּי! קָרָא בֻּרְבּוֹ, “עַתָּה רָאִיתִי כִּי גֶבֶר אַתָּה וּלְךָ יָאֲתָה תְּהִלָּה. הָבָה, תֵּן יָדְךָ לִי, בֶּן חָיִל!”

“יְחִי בֻּרְבּוֹ הַזָּקֵן!” הֵרִיעוּ הַלּוּדָרִים, “גִּבּוֹר הוּא, אִישׁ חַיִל הוּא מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ! תֵּן לוֹ אֶת יָדְךָ, לִידוֹן!”

“בְּחֵפֶץ לֵב” עָנָה הַלּוּדָר, “וְאוּלָם אַחֲרֵי אֲשֶׁר טָעַמְתִּי מְעַט מִדָּמוֹ, גָבַר בִּי הַחֵשֶׁק לְהוֹסִיף וְלִשְׁתּוֹת עוֹד.”

“חֵי הֵרַקְלֶס!” עָנָה בֻּרְבּוֹ בְּקוֹל עָלֵז, “כָּךְ נָאֶה וְכָךְ יָאֶה לְלוּדָר! אָדָם כְּחַיָּה נִדְמָה!”

“חַיָּה?! כְּסִיל אַתָּה, בֻּרְבּוֹ! מַה הִיא חַיַּת טֶרֶף כִּי תִשְׁוֶה אֵלֵינוּ?” אָמַר טֶטְרָאִידֶס.

“רַב לָכֶם, רָב!” אָמְרָה סְטְרָטוֹנִיצֶה וַתֵּיטָב בְּיָדֶיהָ אֶת שְׂעַר רֹאשָׁהּ, “וְעַתָּה, אִם שַׁבְתֶּם לִהְיוֹת רֵעִים כַּאֲשֶׁר הֱיִיתֶם, אַל נָא תִּרְגְּזוּ עוֹד, כִּי הִנֵּה אֲדוֹנִים צְעִירִים הוֹדִיעוּנִי כִּי בּוֹא יָבוֹאוּ אֵלֵינוּ, יֵשׁ אֶת לִבָּם לְהַכִּירְכֶם פָּנִים אֶל פָּנִים, לְמַעַן יוּכְלוּ לְהִתְעָרֵב בֵּינֵיהֶם, מִי מִכֶּם יְנַצַּח בְּשַׁעֲשׁוּעֵי הָאִיצְטָדִין. וְלָזֹאת יָבוֹאוּ אֶל בֵּיתֵנוּ. יוֹדְעִים הֵמָּה, כִּי רַק הַלּוּדָרִים אַנְשֵׁי הַשֵּׁם יִמְצְאוּ מַחֲסֶה בְּצֵל קוֹרָתֵנוּ.”

“כֵּן הוּא!” הוֹסִיף בֻּרְבּוֹ וְשָׁתָה יַיִן מְלֹא הַכַּד, “אִישׁ כָּמוֹנִי אֲשֶׁר עָנַד זֵרֵי דַפְנָה לְרֹאשׁוֹ, בֵּיתוֹ יִהְיֶה תָּמִיד בֵּית וַעַד רַק לְאַדִּירֵי הַלּוּדָרִים! שְׁתֵה, בְּנִי לִידוֹן! מִי יִתֵּן וְהִגַּעְתָּ גַם אַתָּה לְשֵׂיבָה כְּבוּדָה כָּמוֹנִי!”

“גֶּשׁ אֵלָי!” אָמְרָה סְטְרָטוֹנִיצֶה בְּהַחֲזִיקָהּ בְּאֹזֶן בַּעֲלָהּ, “גֶּשׁ אֵלָי!”

“אַל נָא בְּכֹחַ, בַּת־זְאֵבִים! הֲלֹא אֲיֻמָּה אַתְּ מִן הַלּוּדָר הַזֶּה!” נָהַם לֹעוֹ שֶׁל בֻּרְבּוֹ.

“הָס!” לָחֲשָׁה סְטְרָטוֹנִיצֶה, “הִנֵּה קָלֶנוּס בָּא אֵלֵינוּ דֶרֶךְ הַשַּׁעַר הָאֲחוֹרַנִּי בִּלְבוּשׁ הֵלֶךְ, כְּמִתְחַפֵּשׂ. אֶל נָכוֹן הֵבִיא לָנוּ אֶת הַסֶּסְטֶרְצוֹת.”

“הַאֻמְנָם? אֵלְכָה נָא אֵלָיו. וְאַתְּ שִׂימִי עַיִן עַל הַגְּבִיעִים וְעַל לוּחַ הַחוֹבוֹת! הִשָּׁמְרִי לָךְ, אִשְׁתִּי, פֶּן יְרַמּוּךְ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה. אָמְנָם, אַמִּיצֵי לֵב הֵמָּה, אַךְ כֻּלָּם כְּאֶחָד גַּנָּבִים!”

“אַל תִּדְאַג, פֶּתִי, וְאַל תִּירָא” עָנְתָה הָאִשָּׁה בְּדִבְרֵי אַהֲבָה.

בֻּרְבּוֹ יָצָא אֶל הַחֶדֶר הַפְּנִימִי.

"הִנֵּה בָּאִים מַעֲרִיצֵינוּ וּמָגִנֵּינוּ נְדִיבֵי הַלֵּב לִרְאוֹת אֶת שְׁרִירֵינוּ מִקָּרוֹב! אָמַר הַכּוּשִׁי, “מִי הוֹדִיעַ לָךְ אֶת דְּבַר בּוֹאָם?”

“לֶפִּידוּס אָמַר לִי. הוּא מֵבִיא עִמּוֹ גַם אֶת קְלוֹדְיוּס וְאֶת גְּלוֹקוּס הַיְּוָנִי.”

“עֲרֻבָּה תַּחַת עֲרֻבָּה!” קָרָא טֶטְרָאִידֶס, “סָמוּךְ לִבִּי וּבָטוּחַ, כִּי בִי יִבְחַר קְלוֹדְיוּס. עֶשְׂרִים סֶסְטֶרְצוֹת אֲשַׁלֵּם לָכֵם, אִם לֹא כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי כֵּן יִהְיֶה. מַה דַּעְתְּךָ, לִידוֹן?”

“וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, כִּי בִּי יִבְחָר!” עָנָה לִידוֹן.

“לֹא, כִּי בִּי!” נָהַם סְפּוֹרוּס.

“פְּתָאִים! הֲתַאֲמִינוּ כִּי יִבְחַר בָּכֶם עַל פָּנַי?” שָׁאַל הַכּוּשִׁי.

“טוֹב! טוֹב!” קָרְאָה סְטְרָטוֹנִיצֶה וּמָסְכָה יַיִן לָאוֹרְחִים מִכַּד גָּדוֹל, “אָמְנָם, גִּבּוֹרִים אַתֶּם, אַךְ מִי מִכֶּם יְחָרֵף אֶת נַפְשׁוֹ לְהֵאָבֵק עִם הָאַרְיֵה הַנּוֹמִידִי, אִם לֹא יִמָּצֵא פּוֹשֵׁעַ אֲשֶׁר יֻשְׁלַךְ לְפָנָיו?”

“אִם עָצַרְתִּי כֹּחַ לְהֵחָלֵץ מִזְּרוֹעוֹתָיִךְ,”עָנָה לִידוֹן,“מָה אֶפְחַד מִפְּנֵי אֲרִי?”

“הַגִּידִי נָא לִי, עֲקֶרֶת הַבַּיִת,” אָמַר טֶטְרָאִידֶס, “אַיֵּה שִׁפְחָתֵךְ הַצְּעִירָה וְהַיָּפָה, זֹה הַנַּעֲרָה הָעִוֶּרֶת אֲשֶׁר עֵינַיִם נוֹצְצוֹת לָהּ? זֶה לִי יָמִים רַבִּים לֹא רְאִיתִיהָ.”

“הָהּ! טוֹבָה הִיא מִהְיוֹת לְךָ, בֶּן נֶפְּטוּן! אָנוּ שׁוֹלְחִים אוֹתָהּ אֶל הַגְּבִירוֹת לִמְכֹּר פְּרָחִים וּלְזַמֵּר לִפְנֵיהֶן, וְכֵן הִיא מִשְׂתַּכֶּרֶת לָנוּ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר תִּשְׂתַּכֵּר בְּשָׁרְתָהּ אוֹתָךְ. וְעוֹד לָהּ עִנְיָנִים אֲשֶׁר לֹא לְךָ לְדַעְתָּם.”

“עִנְיָנִים?” קָרָא הַכּוּשִׁי, “הֲלֹא צְעִירָה הִיא לְיָמִים?”

“הָס, עַיִר פֶּרֶא! הֲתַחֲשֹׁב, כִּי אֵין שַׁעֲשׁוּעִים מִלְּבַד שַׁעֲשׁוּעֵי קוֹרִינְתּוּס?”

הַגִּידִי נָא לִי, סְטְרָטוֹנִיצֶה, אֵיךְ מָצָאת שִׁפְחָה כֹּה עֲדִינָה וְרַכָּה? הֲלֹא טוֹב לָהּ לְשָׁרֵת אֶת אַחַת הַגְּבִירוֹת הַכְּבוּדוֹת אֲשֶׁר בְּרוֹמָא מִלְּשָׁרֵת אוֹתָךְ."

“אָמְנָם, כֵּן הוּא! עוֹד אֶעֲשֶׂה הוֹן בְּמָכְרִי אוֹתָהּ. אֵיךְ מְצָאתִיהָ? הֲלֹא יָדַעְתָּ אֶת שִׁפְחָתִי סְטָפִילָה?”

“כֵּן! הֲלֹא הִיא הַשִּׁפְחָה הַזְּקֵנָה אֲרֻכַּת הַיָּדַיִם, אֲשֶׁר פָּנֶיהָ כִּפְנֵי הַמַּסֵּכָה אֲשֶׁר יִלְבְּשׁוּ הַלֵּצִים, וְאֵיךְ אוּכַל לִשְׁכֹּחַ!”

“אָכֵן, מֵתָה סְטָפִילָה. אַחֲרֵי מוֹתָהּ הָלַכְתִּי אֶל שׁוּק הָעֲבָדִים לִקְנוֹת לִי שִׁפְחָה אַחֶרֶת תַּחְתֶּיהָ. אַךְ מִן הָעֵת אֲשֶׁר קָנִיתִי אֶת סְטָפִילָה הַמִּסְכֵּנָה עָלָה מְחִיר הַשְּׁפָחוֹת פְּלָאִים. וּבְכִיסִי אַךְ כֶּסֶף מְעָט. וּכְבָר אָמַרְתִּי נוֹאָשׁ וָאֵפֶן לָשׁוּב רֵיקָם לְבֵיתִי, וּפִתְאֹם נָגַע אֶחָד מִמּוֹכְרֵי הָעֲבָדִים בִּלְבוּשִׁי וַיֹּאמֶר לִי: אִשָּׁה! הֲתִקְנִי אִשָּׁה בְּכֶסֶף מְעָט? הִנֵּה יֵשׁ לִי נַעֲרָה אֲשֶׁר תִּשָּׂא חֵן בְּעֵינָיִךְ. אָמְנָם, קְטַנָּה הִיא, כִּמְעַט יַלְדָּה, וְאוּלָם מְהִירָה הִיא, חַכְמַת לֵב וְחָרוּצַת כַּפָּיִם. הִיא מֵיטִיבָה לְזַמֵּר וְלִטְווֹת בַּפֶּלֶךְ וְגַם בַּת נָדִיב הִיא! וָאֶשְׁאַל אֶת הַמּוֹכֵר: בַּת אֵיזֶה אֶרֶץ הִיא? וַיַּעַן הַמּוֹכֵר: בַּת תֵּסַלְיָה יָדַעְתִּי, כִּי חָרוּצוֹת הֵן בְּנוֹת תֵּסַלְיָה וּרְצוּיוֹת לְרֹב הָאֲנָשִׁים, וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה אֶת הַשִּׁפְחָה. פָּנֶיהָ הֵפִיקוּ סֵבֶל וְרוּחַ נְכֵאָה, עֵינֶיהָ מָשְׁפָּלוֹת וְיָדֶיהָ מְשֻׂכָּלוֹת עַל חָזֶהָ. הַנַּעֲרָה נָשׂאָה חֵן בְּעֵינַי, וָאֶשְׁאַל לִמְחִירָהּ, וְהִנֵּה לֹא רַב הוּא, וָאֶקְנֶנָּה. וַיְבִיאֶנָּה הַמּוֹכֵר אֶל בֵּיתִי וַיֵּעָלֵם חִישׁ מַהֵר. וּמַה נִדְהַמְתִּי בִּרְאוֹתִי כִּי עִוֶּרֶת הִיא! אַלְלַי לִי! מָה עוֹלֵל לִי בֶּן בְּלִיָּעַל! עוֹף פְּלָאִים הָיָה הַמּוֹכֵר! וָאָרוּץ אֶל בֵּית הַמֶּמְשָׁלָה – אַךְ לַשָּׁוְא: הַנָּבָל כְּבָר נָשָׂא אֶת רַגְלָיו. הֵיטֵב חָרָה לִי הַדָּבָר. סָרָה וְזוֹעֶפֶת שַׁבְתִּי וְשָׁפַכְתִּי אֶת חֲמָתִי עַל הַיַּלְדָּה הַמִּסְכֵּנָה. אָכֵן עִוֶּרֶת מִלֵּדָה הִיא. אַךְ לְאַט לְאַט הִסְכַּנְתִּי עִם מִקְנַת כַּסְפִּי. אָמְנָם, לֹא חֲזָקָה הִיא כִּסְטָפִילָה, וְלִמְלֶאכֶת הַבַּיִת לֹא תִּסְכֹּן. אַךְ עַד מְהֵרָה לָמְדָה לָדַעַת אֶת רְחוֹבוֹת הָעִיר, כְּמוֹ עֵינֵי אַרְגּוּס 34 הָיוּ עֵינֶיהָ. וּבְאַחַד הַיָּמִים כַּאֲשֶׁר הֵבִיאָה לָנוּ מְלֹא חָפְנַיִם סֶסְטֶרְצוֹת בִּמְחִיר הַפְּרָחִים אֲשֶׁר מָכְרָה, אָמַרְנוּ: אָכֵן הָאֵלִים שָׁלְחוּ לָנוּ אֶת הַנַּעֲרָה הַזֹּאת! וּלְמִן הָעֵת הַהִיא הוֹלֶכֶת הַנַּעֲרָה וּבָאָה כְּחֶפְצָהּ, אֵין אֹנֵס, בְּיָדָהּ סַל הַפְּרָחִים הַקְּלוּעִים זֵרִים, כְּמִשְׁפַּט הַמִּקְלָעוֹת בְּתֵסַלְיָה. בַּחוּרֵי הַחֶמֶד נוֹטִים לָהּ חֶסֶד וּנְשׂוּאֵי הַפָּנִים יִרְחֲמוּהָ מְאֹד וּבְיָד נְדִיבָה יְשַׁלְּמוּ לָהּ אֶת מְחִיר הַפְּרָחִים, וְאֶת כָּל הַכֶּסֶף הִיא מְבִיאָה הַבַּיְתָה, וְלֹא כְּדֶרֶךְ הַשְּׁפָחוֹת הָאֲחֵרוֹת. אָמְנָם עָלַי כָּל מְלֶאכֶת הַבַּיִת, אַךְ תַּחַת זֹאת כֹּה רַב הַכֶּסֶף אֲשֶׁר הִיא מִשְׂתַּכֶּרֶת לָנוּ, וּבְקָרוֹב יִהְיֶה לְאֵל יָדִי לִקְנוֹת לִי שִׁפְחָה אַחֶרֶת אֲשֶׁר תְּשָׁרֵת לְפָנַי בַּבָּיִת. בְּטוּחָה אֲנִי, כִּי בֶּן הַבְּלִיַּעַל הַלָּז גָּנַב אוֹתָהּ מִבֵּית אַחַד הָאֲצִילִים אֲשֶׁר בְּתֵסַלְיָה. הִיא מֵיטִיבָה לִקְלֹעַ זֵרִים, לְזַמֵּר וְלִפְרֹט עַל גִּתִּית. וְגַם… לִפְנֵי יָמִים מִסְפָּר…”

“מָה?” קָרָא לִידוֹן, “מַה זֶה כִּי הָיִית פִּתְאֹם כִּסְפִינְכְּס?”

“סְפִינְכְּס?”

אַל תַּרְבִּי לַהַג, אֵשֶׁת חָיִל!" קָרָא סְפּוֹרוּס בְּקֹצֶר רוּחַ, “הַלְעִיטִינִי נָא מִמַּטְעַמַּיִךְ, כִּי רָעֵב אָנֹכִי!”

“גַּם אָנִי!” חָזַר אַחֲרָיו הַכּוּשִׁי הַזּוֹעֵף וְלָטַשׁ אֶת הַמַּאֲכֶלֶת בְּכַף יָדוֹ."35

סְטְרָטוֹנִיצֶה יָצְאָה אֶל חֲדַר הַמִּבְשָׁל וְהֵבִיאָה מִשָּׁם לוּחַ וְעָלָיו עֲרוּכִים נִתְחֵי בָּשָׂר נָא, כִּי הַמַּאֲכָל הַזֶּה מוֹסִיף עָצְמָה וּפִרְאוּת לְגִבּוֹרֵי הָאִיצְטָדִין. הֵם יָשְׁבוּ לֶאֱכֹל, וְעֵינֵיהֶם כְּעֵינֵי זְאֵבִים רְעֵבִים. הַבָּשָׂר נֶעְלַם בְּלוֹעָם, וְהַיַּיִן נִשְׁפַּךְ כַּמָּיִם – –


 

י    🔗

בְּיָמִים מִקֶּדֶם הָיְתָה הַכְּהֻנָּה בְּרוֹמָא מִשְׂרַת־חִנָּם, אֲשֶׁר נָתְנָה כָּבוֹד לְתוֹפְשֶׂיהָ, וְרַק לִבְנֵי הָאֲצִילִים הָיָה הַמִּשְׁפָּט לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ. וְאוּלָם בִּרְבוֹת הַיָּמִים נִסְתַּפְּחוּ אֶל הַכְּהֻנּוֹת גַּם מִקֶּרֶב הֶהָמוֹן. אַךְ לָרֹב לֹא אֶל הַכְּהֻנָּה הָרֹאשָׁה, כִּי אִם אֶל כְּהֻנּוֹת הַמִּשְׁנֶה, הֲלֹא הֵמָּה הַפְלַמִּינִים, כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת. גַּם מִשְׂרַת הַכֹּהֲנִים הַמְשָׁרְתִים אֶת יֻפִּיטֶר, אֲשֶׁר לָהֶם הַמִּשְׁפָּט לְהִתְהַלֵךְ בְּרֹאשׁ חוּצוֹת בְּלִוְיַת הַשָּׁלִישׁ וְלָשֶׁבֶת עַל מִדִּין בְּסַנְטוּס. אַף הִיא לֻקְּחָה מִידֵי הָאֲצִילִים וְנִתְּנָה לָאִישׁ אֲשֶׁר בְּחָרוֹ הָעָם. אֶת הָאֵלִים הַנּוֹדָעִים פָּחוֹת שֵׁרְתוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי דַלַּת הָעָם, וְרַבִּים מֵהֶם דָּבְקוּ בַּכְּהֻנָּה לֹא מִהְיוֹתָם נְזִירִים אוֹ מַאֲמִינִים, כִּי אִם מֵאַהֲבַת הַבֶּצַע.

אָכֵן, אֵין פֶּלֶא, כִּי גַם קָלֶנוּס, כֹּהֵן אִיזִיס, הָיָה מִדַּלַּת הָעָם. לֹא רַק אֲבוֹתָיו, כִּי אִם כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ הָיוּ צֶאֱצָאֵי עֲבָדִים אֲשֶׁר שֻׁלְּחוּ לַחָפְשִׁי. הוּא נִסְפַּח אֶל הַכְּהֻנָּה, כִּי כָּבֵד עָלָיו הַמַּחֲסוֹר מְאֹד. אָמְנָם, מִצְעָר הוּא הַשָּׂכָר אֲשֶׁר קָצְבָה הַמֶּמְשָׁלָה לִמְשָׁרְתֵי הָאֵלִים, וְאוּלָם תּוֹפְשֵׂי הַכְּהֻנּוֹת בְּבָתֵּי הַמִּקְדָּשׁ אֲשֶׁר אֲהֵבָם הָעָם לֹא יָדְעוּ עֹנִי וּמַחֲסוֹר.

רַק אֶחָד מִכָּל מִשְׁפַּחַת קָלֶנוּס נִשְׁאַר בְּפָמְפֵּיאָה, הֲלֹא הוּא בֻּרְבּוֹ, בַּעַל בֵּית הַמַּרְזֵחַ. וַתִּקָּשַׁרְנָה נַפְשׁוֹת הַשְּׁנַיִם לֹא רַק בְּקִשְׁרֵי הַדָּם, כִּי אִם גַּם בַּעֲבוֹתוֹת אֲחֵרִים אֲשֶׁר נֶאֶרְגוּ בָּאֲפֵלָה. פַּעַם בְּפַעַם הָיָה עוֹזֵב עֶבֶד אִיזִיס אֶת מִשְׁפְּטֵי הַנְּזִירִים, אֲשֶׁר הֶאֱמִין בָּהֶם הָעָם, וּבָא אֶל בֵּית בְֻּרבּוֹ בַּסֵּתֶר דֶּרֶךְ הַמָּבוֹא אֲשֶׁר מֵאָחוֹר. וְתַחַת צֵל קוֹרָתוֹ שֶׁל בֵּית הָאִישׁ הַזֶּה, אֲשֶׁר שֶׁבַע תּוֹעֲבוֹת בְּלִבּוֹ, הֵסִיר הַכֹּהֵן מֵעַל פָּנָיו אֶת מַסְוֵה־הַצַּדִּיקִים, שֶׁהָיָה לוֹ כְסוּת עֵינַיִם לְהוֹלִיךְ שׁוֹלָל אֶת הָעָם.

בַּחֶדֶר אֲשֶׁר לְבֻּרְבּוֹ יָשַׁב עַתָּה קָלֶנוּס מְכֻרְבָּל בְּאַדַּרְתּוֹ, הֲלֹא הִיא הָאַדֶּרֶת רַחֲבַת הַשּׁוּלַיִם, כַּאֲשֶׁר יֶאֶהֲבוּ בְּנֵי רוֹמָא, וְלָאַדֶּרֶת צְנִיף גָּדוֹל לְהַסְתִּיר אֶת הַפָּנִים מֵעֵין זָר. מִמּוּלוֹ יָשַׁב בֻּרְבּוֹ הַשָּׁמֵן וּבְחָרִיצוּת כַּפַּיִם מָנָה אַחַת לְאַחַת אֶת גַּל הָאֲגוֹרוֹת אֲשֶׁר שָׁפַךְ לְפָנָיו הַכֹּהֵן מִתּוֹךְ כִּיסוֹ.

“הֲרָאִיתָ,” אָמַר קָלֶנוּס, “כִּי טוֹב הוּא הַשָּׂכָר הַנִּתָּן לָךְ. תֵּן תּוֹדָה לְקָלֶנוּס כִּי הִמְלִיץ עָלֶיךָ!”

“חֵן־חֵן לְךָ, קְרוֹבִי וְגוֹאֲלִי!” עָנָה בֻּרְבּוֹ בְּרֶגֶשׁ. הוּא צָרַר אֶת הַכֶּסֶף בִּצְרוֹר וְאֶת הַצְּרוֹר שָׂם בַּאֲזוֹרוֹ וְאֶת הָאֵזוֹר הִדֵּק הֵיטֵב עַל מָתְנָיו.

“חֵי אִיזִיס, פִּיזִיס וְנִיזִיס וְחֵי כָּל יֶתֶר אֱלִילֵי מִצְרַיִם, כִּי כְּגַן אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ הָאֱלֹהִים הִיא נִידְיָה שֶׁלִּי: מִכְרֵה זָהָב הִיא לִי!”

“קוֹלָהּ עָרֵב, וְאֶצְבְּעוֹתֶיהָ מֵיטִיבוֹת לִפְרֹט עַל כְּלֵי שִׁיר!” עָנָה קָלֶנוּס, “הֲלֹא הֵן הֵן הַסְּגֻלּוֹת הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר יוֹקִירֵן אִישׁ־חַסְדִּי!”

“אֱלֹהִים הוּא!” קָרָא בְּרֶגֶשׁ, “כָּל אִישׁ עָשִׁיר וּנְדִיב רוּחַ כְּבוֹד אֵלִים נָאוֶה לוֹ! וְעַתָּה בּוֹא עִמָּדִי וְשָׁתִיתָ מִן הַיַּיִן אֲשֶׁר בְּכַדִּי וְסִפַּרְתָּ לִי אֵת כָּל הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, דָבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו. הִיא יְרֵאָה מְאֹד! אֶת שְׁבוּעָתָהּ תִּשְׁמֹר בְּלִבָּהּ, וְלֹא תְגַלֶּה דָבָר לְאִישׁ!”

“כָּמוֹנִי כָּמוֹהָ. גַּם אֲנִי נִשְׁבַּעְתִּי בִּימִינִי לִשְׁמֹר אֶת הַסּוֹד. הֲלֹא גַם אֲנִי נָדַרְתִּי אֶת הַנָּדֶר הָאָיֹם וְאֵיךְ אֲפִירֶנּוּ?”

“נֶדֶר? מָה הוּא וּמַה כֹּחוֹ נֶגֶד אֲנָשִׁים כָּמוֹנוּ!”

“לֹא כְּכָל נֶדֶר הוּא הַנֶּדֶר הַזֶּה. אָיֹם הוּא!”– אָמַר הַכֹּהֵן וּבְשָׂרוֹ סָמַר מִפַּחַד. "אָכֵן, לֹא מִפְּנֵי הַנֶּדֶר יָרֵא אָנֹכִי, כִּי אִם מִפְּנֵי נִקְמַת הָאִישׁ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לוֹ. חֵי הָאֵלִים, כִּי רַב־מָג הוּא. אֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינָיו. וְאִם יָפֵר אִישׁ אֶת נִדְרוֹ, וְסִפֵּר לוֹ הַיָּרֵחַ כִּי הֵפֵר הָאִישׁ אֶת שְׁבוּעָתוֹ. אַל תּוֹסֵף לְדַבֵּר עִמִּי עַל אֹדוֹת הַדָּבָר הַזֶּה. חֵי פּוֹלוֹכְּס, מְאֹד נָעֲמוּ מִשְׁתָּיו, אַךְ מֵעוֹדִי לֹא הִתְעַנַּגְתִּי בְּבֵיתוֹ בְּכָל לִבִּי. וְטוֹב לִי שֶׁבֶת שָׁעָה אַחַת בְּבֵיתְךָ מִכָּל לֵילוֹת הַהוֹלְלוּת אֲשֶׁר בְּבֵיתוֹ.

“הַאֻמְנָם? שְׁמָעֵנִי אֵפוֹא, מָחָר לְעֵת עֶרֶב, אִם יִיטַב בְּעֵינֵי הָאֵלִים, נַעֲרֹךְ בְּבֵיתֵנוּ מִשְׁתֶּה כַּאֲשֶׁר אָהָבְתָּ.”

“חֵן חֵן לְךָ מִקֶּרֶב לִבִּי!” – עָנָה הַכֹּהֵן, גֵּרַד כַּף בְּכַף וְקָרַב אֶל הַשֻּׁלְחָן.

וּבָרֶגַע הַזֶּה נִשְׁמַע קוֹל שָׁאוֹן מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת, כְּמוֹ יַד אִישׁ נָגְעָה בְּכַף הַמַּנְעוּל. הַכֹּהֵן הֵלִיט אֶת פָּנָיו.

“אַל תִּירָא!” הִרְגִּיעוֹ בַּעל הַבַּיִת, “הֲלֹא זֹאת הִיא הַיַּלְדָּה הָעִוֶּרֶת.”

נִידְיָה פָּתְחָה אֶת הַדֶּלֶת וְנִכְנָסָה.

“הוֹי יַלְדָּתִי, הֲשָׁלוֹם לָךְ? מֶה חָוְרוּ פָּנָיִךְ! אֵין זֹאת כִּי בִּלִּית אֶת הַלַּיְלָה בַּנְּעִימִים, אֵין רָע! יִשְׂמְחוּ בְּנֵי הַנְּעוּרִים בִּנְעוּרֵיהֶם!” קָרָא בֻּרְבּוֹ בְּקוֹל מְעוֹדֵד.

נִידְיָה לֹא עָנְתָה דָבָר וַתִּצְנַח תַּחְתֶּיהָ מְלֹא קוֹמָתָהּ. פָּנֶיהָ הֶאְדִּימוּ וְחָוְרוּ חֲלִיפוֹת. הִיא רָקְעָה בְּרַגְלֶיהָ וּפִתְאֹם הֵרִימָה רֹאשׁ וְאָמְרָה בְּקוֹל נִמְרָץ.

“אֲדוֹנִי! אַל תִּתֵּן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבּשׁ מְנַע מִמֶּנִּי! הָרְגֵנִי נָא הָרֹג! הַכֵּנִי עַד מָוֶת! כִּי לֹא אוֹסִיף לָלֶכֶת אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא!”

“דֹּמִי, פְּתַיָּה!” קָרָא בֻּרְבּוֹ בְּקוֹל פְּרָאִים, וְהַגַּבּוֹת אֲשֶׁר מֵעַל לְעֵינָיו הַזּוֹעֲמוֹת חֻבְּרוּ יַחְדָּו, “הִשָּׁמְרִי לְנַפְשֵׁךְ, בַּת־סוֹרֶרֶת, פֶּן…”

“אַחַת אָמַרְתִּי וְלֹא אֶשְׁנֶה!” עָנְתָה הַיַּלְדָּה וַתְּשַׂכֵּל אֶת יָדֶיהָ עַל חָזֶהָ.

“מָה אָמַרְתְּ, כֹּהֶנֶת הַתֹּם? לֹא תּוֹסִיפִי לָלֶכֶת? אָכֵן יוֹבִילוּךְ לְשָׁם!”

“אֶת כָּל הָעִיר אַזְעִיק בְּצַעֲקוֹתָי!” קָרְאָה נִידְיָה בְּקוּל וְאֹדֶם כִּסָּה אֶת מִצְחָהּ.

“גַּם לָזֹאת לָנוּ עֵצָה: סָתֹם יִסָּתֵם פִּיךְ!”

“יִהְיוּ נָא הָאֵלִים בְּעֶזְרִי!” קָרְאָה נִידְיָה וְקָמָה עַל רַגְלֶיהָ, “אֶל פִּקִידֵי הַמַּלְכוּת אָבִיא אֶת תְּלוּנָתִי!”

“זִכְרִי אֶת שְׁבוּעָתֵךְ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעַתְּ!” קָרָא פִּתְאֹם קוֹל עָמוּם, הוּא קוֹל קָלֶנוּס.

לְשֵׁמַע הַקּוֹל נָפַל פַּחַד עַל הַנַּעֲרָה הַמִּסְכֵּנָה וַתִּשָּׂא אֶת יָדֶיהָ וְתְּחַנֵּן אֶת קוֹלָהּ וַתֹּאמַר:

“נַעֲרָה אֻמְלָלָה אָנִי.” וְקוֹל בְּכִי פָּרַץ מִפִּיהָ.

וּפִתְאֹם הוֹפִיעָה בַּחֶדֶר דְּמוּתָהּ הַנִּפְחָדָה שֶׁל סְטְרָטוֹנִיצֶה.

“הָהּ! מֶה זֶה עוֹלַלְתָּ לְשִׁפְחָתִי, שׁוֹר־פָּר!” קָרְאָה אֵשֶׁת הַחַיִל בְּכַעַס.

“אַל בְּאַפֵּךְ אִשָּׁה!” עָנָה בֻּרְבּוֹ בְּפַחַד וְרֹגֶז, “הַאִם לֹא אֶל פְּתִילִים וּשְׂמָלוֹת, חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים, תְּשׁוּקָתֵךְ תָּמִיד? אָכֵן תְּנִי שֶׁבַע עֵינַיִם בְּשִׁפְחָתֵךְ, פֶּן תִּמָּלֵט מִיָּדֵינוּ. אוֹי לָךְ וְאוֹי לְרֹאשֵׁךְ!”

“הֲנָפַל דָּבָר?” שָׁאֲלָה הַמְכַשֵּׁפָה וְנָתְנָה עַיִן בּוֹחֶנֶת בַּיּוֹשְׁבִים בַּחֶדֶר.

כִּנְשׁוּכַת נָחָשׁ נִתְּקָה פִּתְאֹם נִידְיָה מִן הַקִּיר, נָפְלָה לְרַגְלֵי סְטְרָטוֹנִיצֶה, חִבְּקָה אֶת בִּרְכֶּיהָ וְנָשְׂאָה אֵלֶיהָ אֶת עֵינֶיהָ הָעִוְּרוֹת וְהַמְעוֹרְרוֹת רַחֲמִים:

“הוֹי, גְּבִרְתִּי!” גָּעֲתָה נִידְיָה בְּבֶכִי, “הֲלֹא אִשָּׁה אַתְּ, הֲלֹא גַם לָךְ אֲחָיוֹת, הֲלֹא גַם אַתְּ הָיִית צְעִירָה לְיָמִים כָּמוֹנִי, הַאַתְּ לֹא תָּבִינִי לְנַפְשִׁי? הַצִּילִינִי נָא! הוֹשִׁיעִינִי נָא! כִּי לֹא אוּכַל לָלֶכֶת אֶל מִשְׁתֵּי הַהוֹלְלוּת הַנּוֹרָאִים הָאֵלֶּה!”

“הֲבֵל הֲבָלִים!” קָרְאָה הַמְכַשֵּׁפָה וַתֹּאחֶז בְּיַד הַיַּלְדָּה הָעֲדִינָה, אֲשֶׁר לֹא הִסְכִּינָה לִמְלָאכָה קָשָׁה בִּלְתִּי אִם לְמִקְלְעוֹת זֵרִים, “הֲבֵל הֲבָלִים! לֹא לִשְׁפָחוֹת דַּרְכֵי רַכִּים וַעֲנֻגִּים.”

“שִׁמְעִי נָא, הַאֲזִינִי נָא!” שִׁסַּע בֻּרְבּוֹ אֶת אִשְׁתּוֹ, הוֹצִיא אֶת צְרוֹר הַכֶּסֶף מִכִּיסוֹ וַיְנִיעֵהוּ לְהַשְׁמִיעַ אֶת צִלְצַל הָאֲגוֹרוֹת אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ, “הֲתִשְׁמְעִי אֶת צִלְצַל הַכָּסֶף? חֵי פּוֹלוּכְּס, כִּי אִם לֹא תָּשִׂימִי מַחֲסוֹם לְפִי הָאָתוֹן הַזֹּאת, לֹא בִּמְהֵרָה תָּשׁוּבִי לִשְׁמֹעַ אֶת הַצִּלְצְלִים הָאֵלֶּה!”

“עָיֵף עָיְפָה הַיַּלְדָּה!” עָנְתָה סְטְרָטוֹנִיצֶה בְּמְנוֹד רֹאשׁ אֶל קָלֶנוּס, “הִנֵּה תֵּרָגַע מְעַט, וּמָחָר מָחֳרָתַיִם אִם תִּקְרָאוּהָ לָלֶכֶת, לֹא תּוֹסִיף לְמָאֵן עוֹד.”

“תִּקְרְאוּ? מִי הוּא הַזָּר הַיּוֹשֵׁב פֹּה עִמָּנוּ?” שָׁאֲלָה נִידְיָה, וְעֵינֶיהָ הַנִּפְחָדוֹת שׁוֹטְטוּ עַל פְּנֵי הַחֶדֶר עַד כִּי נִבְהַל קָלֶנוּס וְנִתַּר מִמּוֹשָׁבוֹ.

“אֵין זֹאת כִּי אִם רוֹאָה הִיא בָּעֵינַיִם הָאֵלֶּה!”

“מִי זֶה הַיּוֹשֵׁב פֹּה? אָנָּא הַגִּידוּ לִי! הָהּ, לוּ עִוְרִים הֱיִיתֶם כָּמוֹנִי, כִּי עַתָּה לֹא הִתְאַכְזַרְתֶּם לִי כָּכָה!” קָרְאָה הַיַּלְדָּה וְגָעֲתָה בְּבֶכִי.

“הוֹצִיאִי אֶת הַנַּעֲרָה מֵעַל פָּנָי!” קָרָא בֻּרְבּוֹ בְּקֹצֶר רוּחַ, “לֹא אוּכַל לִשְׁמֹעַ אֶת הַיְלָלָה הַזֹּאת!”

“גְּשִׁי הָלְאָה!” קָרְאָה סְטְרָטוֹנִיצֶה וְהָדְפָה אֶת הַיַּלְדָּה.

נִידְיָה עָמְדָה כְּפוּפָה, אַךְ פָּנֶיהָ הִבִּיעוּ חֵפֶץ נִמְרָץ אֲשֶׁר הוֹסִיף לָהּ לִוְיַת גַּאֲוָה.

"שְׁמָעוּנִי נָא! בְּתָם־לֵבָב וּבֶאֱמוּנָה עֲבַדְתִּיכֶם עַד כֹּה..

אֲנִי הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר גֻּדַּלְתִּי בְּ…אַךְ…אִמִּי, הַמִּסְכֵּנָה! הֲרָאִית אֶת בִּתֵּךְ בַּחֲלוֹמֵךְ כֹּה אֻמְלָלָה וְנִכְלֶמֶת!"

הִיא מָחֲתָה אֶת דִּמְעוֹתֶיהָ מֵעֵינֶיהָ וְהוֹסִיפָה לְדַבֵּר:

“צַוּוּנִי וְאֶעֱשֶׂה כָּל מְלָאכָה! הַעֲבִידוּנִי בְּפֶרֶךְ וְלֹא אֶתְלוֹנֵן! אַךְ הִרְגוּנִי נָא הָרֹג וְלֹא אֵלֵךְ! לֹא אֵלֵךְ אֶל הַמָּקוֹם הַהוּא! לֹא אֵלֵךְ! אֶל שָׂרִים וְרוֹזְנִים אָבִיאָה אֶת תְּלוּנָתִי וַאֲבַקֵּשׁ רַחֲמִים. בָּאֵלִים נִשְׁבַּעְתִּי!”

עֵינֵי הַמְכַשֵּׁפָה נִדְלְקוּ פִּתְאֹם. שְׂמֹאלָהּ אָחֲזָה בִּשְׂעַר הַיַּלְדָּה וִימִינָהּ הוּנְפָה בְּאַכְזְרִיּוּת־חֵימָה, וְאִלּוּ יָרְדָה עַל רֹאשׁ הָעִוֶּרֶת כִּי עַתָּה מְחָצַתָּה כְּהֶרֶף עָיִן. אַךְ נִדְמֶה הָיָה, כִּי נִבְהֲלָה הָאִשָּׁה וְנִחֲמָה עַל אֲשֶׁר אָמְרָה לַעֲשׂוֹת. הִיא קֵרְבָה אֶת נִידְיָה אֶל הַקִּיר, הֵסִירָה אֶת הַחֶבֶל מֵעַל הַוָּו, וְאַחֲרֵי רֶגַע נִשְׁמְעָה צַעֲקַת הַיַּלְדָּה הָעִוֶּרֶת הַמִּתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמֶיהָ.


 

יא    🔗

“שִׁמְעוּ נָא, רֵעָי!” קָרָא לֶפִּידוּס בְּהִכָּנְסוֹ אֶל בֵּית בֻּרְבּוֹ וְרֹאשׁוֹ מוּרָד מִפְּנֵי הַדֶּלֶת הַנְּמוּכָה, “הָבָה נִרְאֶה, מִי מִכֶּם הָאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן יֶתֶר כָּבוֹד לְמוֹרֵהוּ.”

שְׁלשֶׁת הַלּוּדָרִים קָמוּ מִשֻּׁלְחָנָם לְקַדֵּם בִּבְרָכָה אֶת פְּנֵי שְׁלשֶׁת יַקִּירֵי פָּמְפֵּיאָה הַנּוֹדָעִים לְעשֶׁר וּלְתַעֲנוּגוֹת, וַאֲשֶׁר חַוַּת דַּעְתָּם הָיְתָה נִכְבָּדָה מְאֹד בְּמִלְחֲמוֹת הָאִיצְטָדִין.

“מַה יָפוֹת הַחַיּוֹת הָאֵלֶּה!” קָרָא קְלוּדְיוּס לִגְלוֹקוּס, “אָכֵן, לָהֶם יָאֶה לִהְיוֹת לוּדָרִים!”


פמפיאה 3 (2).jpg

הִיא תָּפְשָׂה אוֹתוֹ בְּיָדָהּ הַחֲזָקָה… וְהִתִּיקָה אוֹתוֹ מֵעַל טַרְפּוֹ.


“צַר לִי, כִּי אֵינָם גִּבּוֹרֵי מִלְחָמָה!” עָנָה גְלוֹקוּס.

פֶּלֶא הַדָּבָר! לֶפִּידוּס הָרַךְ וְהַמְעֻנָּג, הַיָּרֵא מִפְּנֵי כָּל קֶרֶן אוֹר, הַנִּזְהָר מִפְּנֵי כָּל רוּחַ קַלָּה בְּבֵית הָרַחְצָה, זֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר עָקַר מִלִּבּוֹ אֶת כָּל יִצְרֵי אִישׁ שֶׁנָּטְעוּ בּוֹ הָאֵלִים, עַד כִּי נֶהְפַּךְ לִיצוּר מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב, קַל וְנִרְפֶּה כְּאִשָּׁה, – נִגַּשׁ עַתָּה בְּרוּחַ נִפְעָמָה אֶל גִּבּוֹרֵי הָאִיצְטָדִין, חָבַט בְּיָדוֹ הָעֲדִינָה וְהַלְּבָנָה עַל כִּתפֵיהֶם הָרְחָבוֹת, נָגַע בְּיָד קַלָּה בִּבְשָׂרָם הַקָּשֶׁה וּבִשְׁרִירֵיהֶם הַנְּחוּשִׁים.

“הָהּ, כּוּשִׁי! אֵיךְ תֵּאָבֵק הַפָּעַם?” שָׁאַל לֶפִּידוּס, “וּמִי הוּא אִישׁ־מַצּוּתֶךָ?”

“סְפּוֹרוּס קְרָאַנִי לְמִלְחֶמֶת שְׁנָיִם,” עָנָה הָעֲנָק, “לְחַיִּים אוֹ לַמָּוֶת נֵאָבֵק הַפָּעַם!”

“כֵּן!” נָהַם סְפּוֹרוּס וְקָרַץ בְּעֵינָיו הַקְּטַנּוֹת, “הוּא יִשְׁלֹף חֶרֶב, וַאֲנִי שְׁלָשׁ־קִלְשׁוֹן וְרֶשֶׁת! זֶה יִהְיֶה קְרָב נֶחְמָד, תַּאֲוָה לָעֵינָיִם! וַאֲשֶׁר יִשָּׁאֵר בַּחַיִּים, יִתֵּן אֶת לִבּוֹ לִשְׁמֹר כָּל יָמָיו עַל נֵזֶר הַנִּצָּחוֹן!”

“אַל תִּירָא, גִּבּוֹר חָיִל!” עָנָה קְלוֹדְיוּס, “וְעַתָּה הַרְאֵנִי נָא וְאֶרְאֶה אֶת כֹּחֶךָ. צֵא נָא וְהֵאָבֵק עִם הַכּוּשִׁי. הָבָה נִתְעָרֵב, גְּלוֹקוּס! אֲנִי אֶעֱרֹב אֶת הַכּוּשִׁי!”

“הַאִם לֹא אָמַרְתִּי לָכֶם, כִּי יִבְחַר בִּי!” קָרָא הַכּוּשִׁי בְּשִׂמְחָה רַבָּה, “קְלוֹדְיוּס הָאָצִיל יוֹדֵעַ וּמַכִּיר אוֹתִי מִיָּמִים רַבִּים. וְאַתָּה, סְפּוֹרוּס, יָמֶיךָ סְפוּרִים!”

קְלוֹדְיוּס הוֹצִיא לוּחַ מִכִּיסוֹ וְאָמָר:

“וּבְכֵן, עֶשֶׂר סֶסְטֶרְצוֹת! הֲלֹא כֵן?”

“יְהִי כֵן!” עָנָה גְלוֹקוּס, “וְאוּלָם מִי הוּא הַלָּז? אֶת הַגִּבּוֹר הַזֶּה עוֹד לֹא רָאִינוּ.”

בְּאָמְרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵעִיף גְּלוֹקוּס עַיִן בּוֹחֶנֶת בְּלִידוֹן אֲשֶׁר אֶבְרֵי גוּפוֹ הָיוּ עֲדִינִים יוֹתֵר מֵאֶבְרֵי שְׁאָר חֲבֵרָיו, וּבְפָנָיו עוֹד הָיָה שָׁמוּר תָּו אֲצִילוּת.

“זֶהוּ לִידוֹן, לוּדָר צָעִיר. עַד כֹּה שָׁלַף חַרְבוֹת עֵץ!” עָנָה הַכּוּשִׁי בְּגָאוֹן, “אַךְ בְּעוֹרְקָיו נוֹזֵל דַּם לוּדָרִים, וְהִנֵּה קָרָא לִקְרָב אֶת טֶטְרָאִידֶס.”

“הוּא אֲשֶׁר קְרָאַנִי,” אָמַר לִידוֹן,“וְאָנֹכִי נִקְרֵאתִי!”

“וּמַה כֹּחֲךָ, כִּי תֵּאָבֵק?” שָׁאַל לֶפִּידוּס, “הֲלֹא טוֹב לְךָ כִּי עוֹד תַּאֲרִיךְ יָמִים וְאַחַר תֵּצֵא לְהֵאָבֵק עִם טֶטְרָאִידֶס.”

לִידוֹן צָחַק בְּבוּז.

"הַאֶזְרָח הוּא אוֹ עָבֶד? שָׁאַל קְלוֹדְיוּס.

“אֶזְרָח. כֻּלָּנוּ אֶזְרָחִים.” עָנָה הַכּוּשִׁי.

“נְטֵה זְרוֹעֲךָ, לִידוֹן!” קָרָא לֶפִּידוּס וְהֶעֱמִיד פָּנִים כְּאִישׁ מֵבִין.

לִידוֹן נָטָה אֶת זְרוֹעוֹ כְּמִצְוַת לֶפִּידוּס. הִיא לֹא הָיְתָה אַמִּיצָה כִּזְרוֹעוֹת חֲבֵרָיו, אַךְ תַּחַת זֹאת הָיְתָה יָפָה מְאֹד, כְּלוּלָה בַּהֲדָרָהּ וּבְמִדָּתָּהּ, וּשְׁלשֶׁת הָרֵעִים הִשְׁתָּאוּ לַמַּרְאֶה מְאֹד.

“וּמַה הוּא הַנֶּשֶׁק אֲשֶׁר תִּלָּחֲמוּ בּוֹ?” שָׁאַל קְלוֹדְיוּס.

“לָרִאשׁוֹנָה נִלָּחֵם בַּצֶּסְטוּס,36 וְאִם לֹא יְנַצַּח אִישׁ מֵאִתָּנוּ, נִשְׁלֹף גַּם אֶת הַחֶרֶב.” עָנָה טֶטְרָאִידֶס בְּכַעַס וּבְקִנְאָה.

“בְּצֶסְטוּס?” קָרָא גְּלוֹקוּס,“הֲלֹא נֶשֶׁק יְוָנִי הוּא. רַק הַחֲסִינִים יִלָּחֲמוּ בְּצֶסְטוּס וְאַתָּה רָזֶה מְאֹד, מְשֹׁךְ יָדְךָ מִזֶּה!”

“לֹא אוּכַל!” עָנָה לִידוֹן.

“לָמָּה?”

“הֲלֹא אָמַרְתִּי כְּבָר: הוּא קְרָאַנִי לְהִלָּחֵם בַּנֶּשֶׁק הַזֶּה.”

“וְאוּלָם הוּא לֹא יַפְגִּיעַ בְּךָ כִּי תִּלָּחֵם בְּצֶסְטוּס וִיהִי מָה?”

“כְּבוֹדִי הוּא הַמַּפְגִּיעַ בִּי לְבִלְתִּי מָאֵן.” עָנָה לִידוֹן בְּגַאֲוָה.

“הִנְנִי בּוֹחֵר בְּטֶטְרָאִידֶס וּמִתְעָרֵב אַחַת תַּחַת שְׁתַּיִם בְּמִלְחֶמֶת הַצֶּסְטוּס,” קָרָא קְלוֹדְיוּס, “וּבְמִלְחֶמֶת הַחֲרָבוֹת אַחַת תַּחַת אֶחָת, טוֹב, לֶפִּידוּס?”

“גַּם אִם תִּקְצֹב אַחַת תַּחַת שָׁלשׁ לֹא אֶתְעָרֵב,” עָנָה לֶפִּידוּס, “חַלָּשׁ הוּא לִידוֹן מֵהֵאָבֵק עִם טֶטְרָאִידֶס גַּם בַּחֶרֶב.”

“וְאַתָּה, גְּלוֹקוּס?” שָׁאַל קְלוֹדְיוּס.

“הִנְנִי מִתְעָרֵב שָׁלשׁ תַּחַת אַחַת,” עָנָה גְּלוֹקוּס.

“וּבְכֵן, עֶשֶׂר סֶסְטֶרְצוֹת תַּחַת שְׁלשִׁים?”

“כִּדְבָרֶיךָ!”

"וּקְלוֹדְיוּס כָּתַב אֶת הַמִּסְפָּר עַל הַלּוּחַ לְזִכָּרוֹן.

“סְלַח נָא, אִישׁ־חַסְדִּי הַנַּעֲלֶה!” אָמַר לִידוֹן לִגְלוֹקוּס בְּלַחַשׁ, “וּשְׂכַר הַמְנַצֵּחַ מָה הוּא?”

“שֶׁבַע סֶסְטֶרְצוֹת.”

“הַאֻמְנָם כֹּה רַב יִהְיֶה שְׂכָרוֹ?”

“לֹא מְעַט מִזֶּה! אַךְ בּוֹשׁ וְהִכָּלֵם, כִּי, לִבְּךָ אֶל הַבֶּצַע וְלֹא אֶל הַכָּבוֹד! אִי לָכֶם, בְּנֵי רוֹמָא, בְּכָל עֵת וּבְכָל עִנְיָן רוֹמָאִים אַתֶּם!”

פְּנֵי הַלּוּדָר הַשְּׁזוּפִים הֶאְדִּימוּ מִבּשֶׁת.

“אַל תַּחֲשֹׁב לִי אֶת הַדָּבָר לְעָוֹן, גְּלוֹקוּס הַנֶּאֱצָל! לִבִּי לִשְׁנֵיהֶם גַּם יָחַד! וְאוּלָם הַכֶּסֶף הִמְרִיצַנִי לִהְיוֹת לוּדָר.”

“אִי לָךְ, חֲדַל־אִישִׁים! מִי יִתֵּן וְנָפַלְתָּ שָׁדוּד בַּקְּרָב הַזֶּה! לֹא לְרוֹדְפֵי בֶּצַע גְּבוּרָה!”

“לֹא רוֹדֵף בֶּצַע אָנֹכִי!” עָנָה לִידוֹן בְּגָאוֹן וְהָלַךְ אֶל יַרְכְּתֵי הַחֶדֶר.

“וְאַיֵּה בֻּרְבּוֹ? דָּבָר לִי אֵלָיו.” אָמַר קְלוֹדְיוּס.

“הוּא שָׁם!” עָנָה הַכּוּשִׁי וְהוֹרָה עַל הַפֶּתַח אֲשֶׁר בְּיַרְכְּתֵי הַחֶדֶר.

“וּסְטְרָטוֹנִיצֶה, הַזְּקֵנָה הַטּוֹבָה, אַיָּהּ?” שָׁאַל לֶפִּידוּס.

“זֶה עַתָּה הָיְתָה עִמָּנוּ פֹּה, אַךְ קוֹל הֲמֻלָּה אֲשֶׁר לֹא הָיָה לְרָצוֹן לָהּ הִגִּיעַ אֵלֶיהָ פִּתְאֹם מִן הַחֶדֶר הַהוּא, וַתֵּלֶךְ שָׁמָּה. חֵי פּוֹלוּכְּס, אֵין זֹאת כִּי טָמַן הַזָּקֵן אֶת אַחַת הַנְּעָרוֹת בְּחַדְרוֹ. קוֹל אִשָּׁה מְצַעֶקֶת שָׁמָעְתִּי. וְהַזְּקֵנָה אֵשׁ בּוֹעֶרֶת קִנְאָתָהּ, וְהִיא כְּיוּנוֹ.”37

“הֶאָח!” קָרָא לֶפִּידוּס בִּצְחוֹק.

אַךְ פִּתְאֹם עָלָה מִן הַחֶדֶר קוֹל צְעָקָה קוֹרֵעַ לֵב:

“אֲהָהּ, חוּסִי נָא!” הֲלֹא יַלְדָּה רַכָּה אָנֹכִי! עִוֶּרֶת אָנִי! הַמְעַט מִמֶּנִּי הָעֹנֶשׁ הַזֶּה?"

“חֵי פַלַּס, כִּי יָדוּעַ לִי הַקּוֹל הַזֶּה, הֲלֹא הוּא קוֹל מוֹכֶרֶת הַפְּרָחִים שֶׁלִּי!” קָרָא גְלוֹקוּס וּמִהֵר אֶל הַחֶדֶר.

הוּא פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת וְרָאָה אֶת נִידְיָה, מֻכָּה וּפְצוּעָה, מִתְפַּתֶּלֶת תַּחַת יְדֵי הַזְּקֵנָה הַמִּתְעַמֶּרֶת בָּהּ. הַחֶבֶל הַמְגֹאָל בְּדָם הוּנַף בָּאֲוִיר.

"אֵשֶׁת פֶּרֶא! קָרָא גְלוֹקוּס וַיְמַלֵּט אֶת נִידְיָה מִידֵי סְטְרָטוֹנִיצֶה, “אֵיךְ תָּעֵזִי לְהַכּוֹת יַלְדָּה! הָהּ, נִידְיָה הַקְּטַנָּה! נִידְיָה הָאֻמְלָלָה!”

“הוֹ, הַאַתָּה זֶה גְלוֹקוּס?” קָרְאָה נִידְיָה בְּשִׂמְחָה וּבְתִמָּהוֹן וְהִתְאַפְּקָה מִבֶּכִי. בַּת צְחוֹק זָרְחָה עַל פָּנֶיהָ וְהִיא נִלְחֲצָה אֶל חָזֵהוּ וְנָשְׁקָה אֶת שׁוּלֵי בִּגְדוֹ.

“אֵיכָכָה תַּרְהִיב עֹז בְּנַפְשְׁךָ, אַתָּה הַזָּר, לְהִתְעָרֵב בְּרִיב לֹא לְךָ וּלְהִתְיַצֵּב בֵּין אָמָה וּבֵין גְּבִרְתָּהּ. אָמְנָם, יָפָה הִיא הַטּוּנִיקָה אֲשֶׁר לָבַשְׁתָּ, וְרֵיחַ בְּשָׂמֶיךָ נִיחוֹחַ, אַךְ חֵי הָאֵלִים, מִפְלֶצֶת־חֵן שֶׁלִּי, כִּי לֹא רוֹמָאִי וְלֹא בֶּן רוֹמָאִי אָתָּה.”

“יַד לְפֶה, אִשָּׁה!” קָרָא קְלוֹדְיוּס אֲשֶׁר נִכְנַס הַחַדְרָה עִם לֶפִּידוּס, – רֵעִי כְּאָחִי הוּא, וַאֲנִי אֶשְׁמְרֶנּוּ מִלְּשׁוֹן הַצִּפְעוֹנִים אֲשֶׁר בְּפִיךְ, גְּבֶרֶת חֶמֶד!"

“הָשִׁיבָה לִי אֶת הַשִּׁפְחָה!” נָהֲמָה הָאִשָּׁה.

“אֲהָהּ!” קָרָא בֻּרְבּוֹ וְקָם מִמּוֹשָׁבוֹ, “מַה כָּל הָרַעַשׁ הַזֶּה בְּשֶׁל שִׁפְחָה. הַרְפִּי מִמֶּנּוּ, הָאִשָּׁה, הַרְפִּי מִמֶּנּוּ וְיֵלֵךְ לוֹ. לְמַעֲנוֹ נִסְלַח הַפַּעַם לַבַּת הַסּוֹרֵרָה!” וַיֶּהְדֹּף אֶת אִשְׁתּוֹ הַזּוֹעָפֶת.

“נִדְמֶה לִי, כִּי בְּבוֹאִי הֵנָּה הָיָה עוֹד אִישׁ עִמָּנוּ פֹּה.” אָמַר קְלוֹדְיוּס.

“אָכֵן, הִשְׂכִּיל לַעֲשׂוֹת כֹּהֵן אִיזִיס כִּי חָמַק־הָלַךְ לוֹ בְּעוֹד מוֹעֵד.”

“כֵּן! אֶחָד מֵרֵעַי הָאֲהוּבִים הוּא הָאִישׁ! אָח לְיָיִן. אִישׁ שָׁקֵט מְאֹד וְלֹא יוּכַל לָשֵׂאת אֶת יְלֵל הַחֲתוּלִים. וְאַתְּ, בִּתִּי, קוּמִי לְכִי לָךְ, הַרְפִּי מִבֶּגֶד הָאָדוֹן, פֶּן תִּקְרָעִיהוּ בְּהַחֲזִיקֵךְ כָּכָה. לְכִי, כִּי סָלַחְנוּ לָךְ הַפָּעַם.”

“אַל תַּעַזְבֵנִי! אַל תַּעַזְבֵנִי!” קָרְאָה נִידְיָה וְהֶחֱזִיקָה בְּבִגְדֵי גְלוֹקוּס בְּכֹחַ.

וַתִּפָּעֶם רוּח גְּלוֹקוּס לְמַרְאֵה הַנַּעֲרָה הַנּוֹאָשָׁה וְחִנָּהּ הָרַב וּלְשֵׁמַע תַּחֲנוּנֶיהָ הַקּוֹרְעִים לֵב וַיִּצְנַח עַל אַחַד הַכִּסְאוֹת. הוּא אִמְּצָהּ אֶל לִבּוֹ, וּמָחָה בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ הָאֲרֻכּוֹת אֶת הַדָּם אֲשֶׁר עַל כְּתֵפֶיהָ, נָשַׁק אֶת דִּמְעָתָהּ עַל לֶחְיָהּ, וְלָחַשׁ לָהּ דִּבְרֵי נֶחָמָה, כַּאֲשֶׁר יְנַחֵם אִישׁ יַלְדָּה בּוֹכָה. וּמַה יָפוּ פָּנָיו בָּעֵת הַהִיא! עַד כִּי גַם סְטְרָטוֹנִיצֶה לֹא יָכְלָה לְהַקְשִׁיחַ עוֹד אֶת לִבָּהּ. מַרְאֵה גְלוֹקוּס אָצַל אוֹר לִמְאוּרַת הַחֶלְאָה וְהַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת: הוּא הָיָה צָעִיר לְיָמִים, יְפֵה תֹּאַר וִיפֵה מַרְאֵה, כְּלִיל הַטּוֹב וְהָאשֶׁר, אוֹר נֶחָמוֹת לָאֻמְלָלָה הָעֲזוּבָה מִכֹּל.

“הָהּ, מִי פִּלֵּל וּמִי מִלֵּל, כִּי כָּכָה יְכַבְּדוּ אֶת נִידְיָה הָעִוֶּרֶת!” אָמְרָה סְטְרָטוֹנִיצֶה בִּמְחוֹתָהּ אֶת זֵעָתָהּ מֵעַל מִצְחָהּ.

וַיִּפֶן גְּלוֹקוּס אֶל בֻּרְבּוֹ וַיֹּאמַר:

“הֲזֹאת שִׁפְחָתְךָ, יְדִידִי? הִיא מֵיטִיבָה לָשִׁיר וּלְגַדֵּל פְּרָחִים. יֵשׁ אֶת לִבִּי לְתִתָּה מַתָּנָה לְאַחַת הַגְּבִירוֹת, הֲתִמְכְּרֶנָּה.”

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה רָעַד גּוּף הַנַּעֲרָה מִגִּיל. הִיא קָמָה עַל רַגְלֶיהָ, הֶעֱבִירָה אֶת הַשְּׂעָרוֹת מֵעַל עֵינֶיהָ וְהִתְבּוֹנְנָה עַל סְבִיבֶיהָ כְּמוֹ הָיוּ לָהּ עֵינַיִם רוֹאוֹת.

“הַאֶת נִידְיָה שֶׁלָּנוּ נִמְכֹּר בְּכֶסֶף? לֹא!” קָרְאָה סְטְרָטוֹנִיצֶה בְּכַעַס עָצוּר.

נִידְיָה צָנְחָה תַּחְתֶּיהָ בַּאֲנָחָה וְהֶחֱזִיקָה בְּבֶגֶד גְּלוֹקוּס.

“הֲבֶל הֲבָלִים!” אָמַר קְלוֹדְיוּס בְּקוֹל מְצַוֶּה, “עָשָׂה תַּעֲשׂוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְמַעֲנִי. וְאִם תְּמָאֲנוּ, אָשִׂים קֵץ לְבֵית הַמַּרְזֵחַ שֶׁלָּכֶם. הַאִם לֹא בְּצֵל יְדִידִי פַנְסָא חוֹסֶה בֻּרְבּוֹ? הַאִם לֹא אֲנִי הוּא הַמּוֹשֵׁל עַל הָאִיצְטָדִין וְעַל גִּבּוֹרָיו? הֶגֶה הִנֵּה יֵצֵא מִפִּי וְאֻלַּצְתֶּם לִשְׁבֹּר לִרְסִיסִים אֶת כַּדֵּיכֶם, כִּי לֹא תּוֹסִיפוּ עוֹד לִמְכֹּר טִפָּה אֶחָת, גְּלוֹקוּס, קַח לְךָ אֶת הַשִּׁפְחָה!”

בֻּרְבּוֹ גֵרַד אֶת פַּדַּחְתּוֹ בִּמְבוּכָה רַבָּה וְאָמָר:

“יָקָר מִפָּז מְחִירָהּ!”

“נְקֹב מְחִירְךָ וְאֶתֵּן כַּאֲשֶׁר תִּקֹּב, יֵשׁ לִי רָב!” עָנָה גְּלוֹקוּס.

“שֵׁשׁ סֶסְטֶרְצוֹת נָתַתִּי בִּמְחִירָהּ, אַךְ עַתָּה שְׂכָרָהּ כִּפְלָיִם!” נָהֲמָה סְטְרָטוֹנִיצֶה.

“אֶתֵּן לָכֶם עֶשְׂרִים! נֵלְכָה נָא אֶל הַשּׁוֹפֵט, וּמִשָּׁם אֶל בֵּיתִי לְקַבֵּל אֶת מְחִירָהּ.”

“לוּלֵי פְּנֵי קְלוֹדְיוּס הַנַּעֲלֶה אֲנִי נוֹשֵׂא, כִּי עַתָּה לֹא מָכַרְתִּי אֶת הַיַּלְדָּה הָאֲהוּבָה בְּעַד כָּל מְחִיר!” אָמַר בֻּרְבּוֹ בְּקוֹל בּוֹכִים, “תַּחַת זֹאת יוֹאִיל נָא קְלוֹדְיוּס הַנֶּאֱצָל לְהַמְלִיץ עָלַי טוֹבָה בְּאָזְנֵי יְדִידוֹ הַשַּׂר פַּנְסָא, כִּי יִפְקְדֵּנִי לִהְיוֹת הַמְנַצֵּחַ לְשַׁעֲשׁוּעֵי הָאִיצְטָדִין, כִּי לִי יָאֶה לָשֵׂאת אֶת הַמִּשְׂרָה הַזֹּאת.”

“נָתֹן תִּנָּתֵן לְךָ הַמִּשְׂרָה!” עָנָה קְלוֹדְיוּס וְהוֹסִיף בְּלַחַשׁ, “אַשְׁרֶיךָ, כִּי הִכַּרְתָּ אֶת הַיְּוָנִי הַזֶּה, הַכֶּסֶף נִגָּר מִכִּיסוֹ כְּמַיִם מִכְּבָרָה. בְּצִיוּן אָדֹם יִסָּמֵן לְךָ הַיּוֹם הַזֶּה.”

An dabis?" שָׁאַל גְּלוֹקוּס, כִּי כֵן הָיוּ הָרוֹמָאִים שׁוֹאֲלִים בְּעֵת מִקְנֶה וּמִמְכָּר."

Dabitur!" עָנָה בֻּרְבּוֹ.

“הֶאָח!” לָחֲשָׁה נִידְיָה, "עִמְּךָ אֵלֵךְ עִמְּךָ, אשֶׁר חַיָּי!״

“אָכֵן יַלְדָּתִי הַיְקָרָה! וּמִן הַיּוֹם וָהָלְאָה תָּשִׁירִי מִשִּׁירֵי יָוָן בְּאָזְנֵי הַיָּפָה בַּנָּשִׁים אֲשֶׁר בְּפָמְפֵּיאָה.”

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִרְתְּעָה הַנַּעֲרָה לַאֲחוֹרֶיהָ. אוֹר פָּנֶיהָ כָּבָה פִּתְאֹם. הִיא נֶאֶנְחָה, הֶחֱזִיקָה בְּיָדוֹ וְאָמָרָה:

“חָשַׁבְתִּי, כִּי תְּבִיאֵנִי אֶל בֵּיתֶךָ.”

“עוֹד חָזוֹן גַּם לַמּוֹעֵד הַזֶּה. בּוֹאִי נָא, כִּי לָמָּה נִתְמַהְמֵהַּ.”


 

יב    🔗

יוֹנֵי הָיְתָה אַחַת הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הַחָכְמָה וְהַיֹּפִי חֻבְּרוּ בָּהֶן יַחְדָּו, וְהֵן לֹא תֵּדַעְנָה, כִּי הָאֵלִים חָנְנוּ אוֹתָן סְגֻלּוֹת־רוּחַ נַעֲלוֹת. הֲיִפָּלֵא אֵפוֹא, כִּי נֶפֶשׁ הַמִּצְרִי הַלּוֹהֶטֶת וְהַמְעֻלֶּפֶת סוֹד הִשִׁפִּיעָה עָלֶיהָ מְאֹד. אָכֵן, גַּם נַפְשׁוֹ הָלְכָה שְׁבִי אַחֲרֵי יָפְיָהּ וְחִין רוּחָהּ.

נְזִיר אֲנָשִׁים הָיָה אַרְבָּצֶס, כִּי פֶּלִאי מְאֹד וְנִפְלֶה מִזּוּלָתוֹ הָיָה בְּרוּחוֹ הַזָּר; הוּא אָהַב אֶת עֹז הַנֶּפֶשׁ, הַמַּעֲלֶה אֶת הָאָדָם הַמִּתְבּוֹדֵד אֶל פִּסְגָּה רָמָה וְנִשָּׂאָה, אַךְ הוּא לֹא רָאָה, אוֹ הֶעֱלִים עַיִן מֵרְאוֹת, אֶת הַתְּהוֹם הָרוֹבֶצֶת בֵּינוֹ וּבֵינָהּ, וְהִיא רַבָּה וַעֲמֻקָּה גַם מֵהַתְּהוֹם אֲשֶׁר בֵּינָהּ וּבֵין הֶהָמוֹן. כִּרְחוֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב וּכְהִבָּדֵל יוֹם מִלַּיְלָה – כֵּן רָחֲקָה וְכֵן נִבְדְּלָה בְּדִידוּתָהּ מִבְּדִידוּתוֹ. הוּא נָזוֹר מֵאֲנָשִׁים לְהֵחָבֵא עִם תַּאֲווֹתָיו הַפְּרוּעוֹת וְהַמְפֹאָרוֹת מְאֹד, וְהִיא הִתְבּוֹדְדָה בְּמוֹעֲדֶיהָ, כִּי נַפְשָׁהּ נִמְשְׁכָה אֶל הַיֹּפִי וְאֶל הַטֹּהַר.

וְכַאֲשֶׁר לֹא יִפָּלֵא בְּעֵינֵינוּ, כִּי נֶפֶש הַמִּצְרִי נִקְשְׁרָה בְּנַפְשָׁהּ, הַעוֹד נִשְׁתּוֹמֵם עַל בֶּן אַתּוּנָא כִּי נִמְשַׁךְ אַחֲרֶיהָ בְּכָל לִבּוֹ וְכִי דָבַק בָּהּ? הוּא הָיָה עָלֵז תָּמִיד, כְּמוֹ מְרֻקֶּמֶת זֹהַר הָיְתָה נַפְשׁוֹ, עַל כֵּן אָהַב אֶת הַחַיִּים וְאֶת שְׂשׂוֹנָם. הוּא שָׁתָה לִרְוָיָה מִקֻּבַּעַת כּוֹס הַתַּעֲנוּגוֹת, אַךְ לֹא מִתַּאֲוָה עָשָׂה אֶת הַדָּבָר, כִּי מִשֶּׁפַע הַנְּעוּרִים אֲשֶׁר הִמְרִיצוּהוּ לַעֲלֹז. לְכָל מְאוּרַת־פָּרִיצִים, אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה, אָצַל מִזָּהֳרוֹ, וּבְכֹל אֲשֶׁר פָּנָה הִשְׁפִּיעַ אוֹר־יְקָרוֹת, דִּמְיוֹנוֹ הִסְעִירוֹ תָּמִיד, אַךְ טֹהַר לִבּוֹ לֹא נֶעְכַּר מֵעוֹדוֹ. הוּא הֵבִין לִמְזִמּוֹת רֵעָיו וְיָדַע מְאֹד, כִּי אַךְ לְכִיסוֹ יֶאֱרֹבוּ, וְאוּלָם עָשְׁרוֹ הָרַב הָיָה לוֹ דֶרֶךְ אֶל מְחוֹז חֶפְצוֹ, וַעֲלוּמָיו הֵם אֲשֶׁר קְשָׁרוּהוּ אֶל רֵעָיו, אַךְ הוּא לֹא אָמַר דַּי בְּתַעֲנוּגוֹת, רוּחוֹ שָׁאֲפָה תָּמִיד לְהַמְרִיא אֶל עָל. אַךְ הָעוֹלָם הָיָה לוֹ כְּכֶלֶא גָדוֹל, וּמוֹשֵׁל רוֹמָא שַׂר הַכֶּלֶא. וְכָל סְגֻלּוֹת־רוּחוֹ, אֲשֶׁר חֲנָנוּהוּ הָאֵלִים וַאֲשֶׁר הָיוּ מְעוֹרְרוֹת אוֹתוֹ לַעֲלִילוֹת־גְּבוּרָה, לוּ הָיְתָה יָוָן מוֹלַדְתּוֹ חָפְשִׁיָּה מֵעֹל, – עַתָּה, בִּימֵי הָעַבְדוּת לְאַרְצוֹ, הִשְׁפִּילוּהוּ עַד דַּכָּא. עַתָּה נִשְׁחֲתוּ מְאֹד כָּל מִשְׁפְּטֵי הַחַיִּים, כָּל שְׁאִיפָה רָמָה הֻטַמָּאָה, וְכָל חֵפֶץ נַעֲלֶה הָיָה לְקֶלֶס. תַּחַת שֶׁבט הָרִשְׁעָה נֶהֶפְכָה כָּל שְׁאִיפַת תְּהִלָּה לְחֹנֶף וּלְעָרְמָה. עַתָּה רַק הָרוֹדֵף בֶּצַע יַצְלִיחַ לְהַשִּׂיג אֶת הַתְּהִלָּה, חָמֹס וְעָשֹׁק! הִנֵּה מַשָּׂא הַנֶּפֶשׁ בַּיָּמִים הָאֵלֶּה, וְרָדֹף אַחֲרֵי הַמִּשְׂרָה וְהַמִּמְשָׁל – כִּי הֵמָּה כְּסוּת עֵינַיִם לְגֵזֶל וּלְמַעֲשַׁקּוֹת.

גְּלוֹקוּס בָּז בְּלִבּוֹ לְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאֻלַּץ לְהַשְׂבִּיעַ אֶת נַפְשׁוֹ הַשּׁוֹאֶפֶת אֶל עָל בְּשַׁעֲשׁוּעֵי דִמְיוֹן מַרְהִיבִים, אֲשֶׁר אָצְלוּ לְתַעֲנוּגוֹתָיו לִוְיַת־חֵן וְלַהֲגִיגֵי־לִבּוֹ רוּחַ־שִׁיר, כִּי הוּא בָּחַר לִהְיוֹת חָפְשִׁי מֵרְדֹף אַחֲרֵי שְׂרָרָה וּלְתַחֲרוֹת עִם עֲבָדִים וְאוֹכְלֵי לֶחֶם זָרִים. וּפִתְאֹם הוֹפִיעָה עַל דַּרְכּוֹ יוֹנֵי הַנֶּאֱצָלָה, וְכָל הַטּוֹב וְהַנַּעֲלֶה אֲשֶׁר בִּלְבָבוֹ שָׁב וַיִּתְעוֹרֵר. מַלְכוּת הִיא, אֲשֶׁר יִשְׁאַף אֵלֶיהָ בֶּן הָאֵלִים; תִּפְאֶרֶת הִיא, אֲשֶׁר זִיוָהּ לֹא יוּעַם וַהֲדָרָהּ לֹא יָסוּר לָנֶצַח. הֲלֹא כֵן דֶּרֶךְ הָאַהֲבָה מֵאָז וּמֵעוֹלָם לִבְנוֹת מִזְבְּחוֹת זָהָב בְּכָל מָקוֹם. וַהֲיִפָּלֵא כִּי אָהַב אוֹתָהּ, אוֹ אִם יִפָּלֵא כִּי גַם הִיא אֲהֵבַתּוּ.

הִנֵּה הִקְרָה לְפָנֶיהָ הַמִּקְרֶה עֶלֶם כְּלִיל כִּשְׁרוֹנוֹת, וְהוּא בֶּן־אַתּוּנָא וְאוֹהֵב אוֹתָהּ בְּכָל לִבּוֹ – הֲלֹא נְעִים שִׁירַת־הַמּוֹלֶדֶת הוּא! כְּמוֹ לֹא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה הָיוּ שְׁנֵיהֶם, כִּיצוּרֵי־פֶּלֶא אֲשֶׁר רַק בְּחֹג הַתּוֹלָדָה אֶת חַגֶּיהָ יוֹפִיעוּ עֲלֵי אֲדָמוֹת. כֹּה נָאֲווּ וְכֹה הִרְנִינוּ הַשְּׁנַיִם בַּעֲלוּמֵיהֶם, בְּיָפְיָם וּבְאַהֲבָתָם! וְאָכֵן נִדְמֶה הָיָה כִּי לֹא יַכִּירֵם מְקוֹמָם עַל הָאָרֶץ מִתַּחַת וְכִי מִיָּמִים מִקֶּדֶם בָּאוּ הֲלוֹם, כְּזֵכֶר קְדוּמִים מִן הָעֵת הַהִיא אֲשֶׁר בְּנֵי אֵלִים וְנִימְפוֹת עוֹד הִתְהַלְּכוּ עֲלֵי אֲדָמוֹת. כָּל שִׁירַת הַחַיִּים כְּמוֹ נִטְעָה בְּקִרְבָּם, וְלִבּוֹתֵיהֶם קָרְנוּ מֵאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הָאַחֲרוֹנָה אֲשֶׁר לְדֵלוֹס וְיָוָן כֻּלָּהּ.

אַךְ הַמִּצְרִי הַבּוֹחֵן כְּלָיוֹת הֵיטִיב לָדַעַת אֶת נַפְשָׁהּ, וְדִבָּתוֹ אֲשֶׁר הוֹצִיא עַל גְּלוֹקוּס עָשְׂתָה פֶּרִי. הַדְּבָרִים הִכּוּ אֶת לִבָּהּ מַכָּה אֲנוּשָׁה, וַיִּהְיוּ בְּעֵינֶיהָ כְּעֹנֶשׁ אֲשֶׁר נִתַּן עָלֶיהָ בִּגְלַל אֹרַח־חַיֶּיהָ וְאַהֲבָתָהּ. עַתָּה רַק עַתָּה הֵבִינָה, כִּי נֶחְפַּז לִבָּהּ לֶאֱהֹב אֶת בֶּן־אַתּוּנָא, וַתִּכָּלֵם מִפְּנֵי רִפְיוֹנָהּ אֲשֶׁר הֵמִיט עָלֶיהָ יָגוֹן, בּוּשָׁה וַאֲנָחָה. הִיא חָשְׁבָה, כִּי רַק בִּגְלַל רִפְיוֹנָהּ בָּז לָהּ גְּלוֹקוּס כָּכָה.

אָמְנָם, עִם גְּבֹר בָּהּ רֶגֶשׁ הַגַּאֲוָה הָלְכָה גַם הָאַהֲבָה הָלֹךְ וְגָבֹר בְּלִבָּהּ. הִנֵּה דִבְּרָה סָרָה בִּגְלוֹקוּס, כִּמְעַט בָּזָה לוֹ, וְהִנֵּה נִכְמְרוּ רִגְשֵׁי אַהֲבָתָהּ, מֵעֵינֶיהָ זָלְגוּ דְמָעוֹת, וּבִמְרִי־רוּחָהּ לָחֲשָׁה לֵאמֹר:

“הוּא בָּז לִי… לֹא יֶאֱהָבֵנִי עוֹד…”

וּמִן הַיּוֹם הַהוּא הִתְבּוֹדְדָה יוֹנֵי בְּחַדְרֵי־חֲדָרִים וְהִתְנַכְּרָה לְכָל הַמִּסְתּוֹפְפִים בְּבֵיתָהּ. גַּם אֶת פְּנֵי גְלוֹקוּס מֵאֲנָה לְקַבֵּל.

גְּלוֹקוּס תָּמַהּ אֶל לִבּוֹ וְלֹא הֵבִין אֶת פֵּשֶׁר מֵאוּנֶיהָ. מְנוּחָתוֹ נִגְזָלָה, אַךְ הוּא לֹא אָמַר נוֹאָשׁ. כִּי נַפְשׁוֹ יָדְעָה מְאֹד אֶת אַהֲבָתוֹ וְאַהֲבָתָהּ, וַיְהִי לוֹ הַדָּבָר לְמִשְׁעָן וּלְבִטָּחוֹן.

וַיְהִי לָיְלָה. הַדְּמָמָה פָּרְשָׂה אֶת כְּנָפֶיהָ עַל פְּנֵי הָרְחוֹבוֹת, וְהַיָּרֵחַ יָקָר הָלָךְ. גְּלוֹקוּס הִתְגַּנֵּב אֶל מִקְדַּשׁ לְבָבוֹ, הוּא בֵּיתָהּ, לְתַנּוֹת לָהּ אֶת אַהֲבָתוֹ, כְּמִשְׁפַּט מוֹלַדְתּוֹ הַיָּפָה. הוּא פֵּאֵר אֶת שַׁעֲרֵי בֵּיתָהּ בִּפְרָחִים, כָּל פֶּרַח – צִיר־אַהֲבָה שָׁלוּחַ, וּפָרַט עַל פִּי נִבְלוֹ אֶת הַשִּׁירִים אֲשֶׁר חִבֵּר עַתָּה בִּצְלֹחַ עָלָיו הָרוּחַ.

אַךְ הַחַלּוֹן מִלְמַעְלָה לֹא נִפְתַּח, וְקוֹל צְחוֹק לֹא קִדֵּשׁ אֶת דִּמְמַת הַלָּיִל. נֶחְבָּא אֶל הַדְּמָמָה וְהַחֲשֵׁכָה עָמַד הַבַּיִת, וְלֹא יָדַע הַמְנַגֵּן: הֲנִרְצוּ שִׁירָיו? הֲנִשְׁמַע קוֹל לִבּוֹ בְּתַחֲנוּנִים?

יוֹנֵי לֹא נָתְנָה תְּנוּמָה לְעַפְעַפֶּיהָ וְאֶת אָזְנֶיהָ לֹא אָטְמָה מִשְּׁמֹעַ. לְשֵׁמַע הַצְּלִילִים הָאֵלֶּה נָמוֹגוּ מִלִּבָּהּ כָּל הַדִּבּוֹת הָרָעוֹת אֲשֶׁר טָפַל הַמִּצְרִי עַל אֲהוּב לִבָּהּ, אַךְ הִנֵּה תַּם הַשִּׁיר, וְקוֹל פְּעָמָיו בְּלֶכְתּוֹ הָלַךְ וְנָדַם וּכְלֹא הָיָה, אָז סָר מֵעָלֶיהָ גַם הַקֶּסֶם וְרוּחָהּ נֶעְכַּר שִׁבְעָתָיִם.

דַּלְתֵי בֵּיתָהּ סְגוּרוֹת וּמְסֻגָּרוֹת. אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא. אַךְ הָיָה אֶחָד אֲשֶׁר אֶת פָּנָיו לֹא יָכְלָה לְהָשִׁיב רֵיקָם, כִּי כְּאָב הָיָה לָהּ הָאִישׁ. הֲלֹא הוּא אַרְבָּצֶס הַמִּצְרִי, אֲשֶׁר כָּל חֹק וּמוּסָר לֹא נֶחְשְׁבוּ לוֹ, וְרַק מִזּוּלָתוֹ דָרַשׁ לַעֲשׂוֹתָם. הוּא הָיָה בָּא אֶל בֵּיתָהּ כְּאִישׁ הַבָּא אֶל מְעוֹנוֹ. אָמְנָם גֵּאָה וְחָפְשִׁיָּה הָיְתָה יוֹנֵי, אַךְ הַמִּצְרִי בְּחָרִיצוּתוֹ הִשְׂכִּיל לִמְשֹׁל עַל רוּחָהּ תָּמִיד. הִיא לֹא עָצְרָה כֹּחַ לְהֵחָלֵץ מִשִּׁלְטוֹנוֹ, אִם כִּי פְּעָמִים רַבּוֹת בִּקְּשָׁה לַעֲשׂוֹת כֵּן. עֵינֵי־פְּתָנִים הָיוּ לוֹ, וְהֵן נָסְכוּ עָלֶיהָ, רוּחַ קָסֶם. הוּא דִּבֵּר עִמָּהּ כִּמְפַקֵּד וּמְצַוֶּה, כְּרַב מָג הַיּוֹדֵעַ לְהַכּוֹת בְּתִמָּהוֹן וּלְהַכְנִיעַ תַּחְתָּיו. הִיא לֹא הִכִּירָה אֶת נַפְשׁוֹ, הִיא לֹא יָדְעָה דָבָר עַל אַהֲבָתוֹ הַנִּסְתֶּרֶת. וַתְּכַבֵּד וַתַּעֲרֵץ אוֹתוֹ, כַּאֲשֶׁר יְכַבֵּד הַגָּאוֹן אֶת הַמַּשְׂכִּיל, כַּאֲשֶׁר יַעֲרִיץ הַקָּדוֹשׁ אֶת הַצָּנוּעַ. הִיא חֲשָׁבַתּוּ לְאֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַקֶּדֶם, אֲשֶׁר כָּל צְפוּנוֹת הַמַּדָּע נִגְלוּ לִפְנֵיהֶם וְכָל יִצְרֵי אֱנוֹשׁ הָרָעִים – מֵהֶם וָהָלְאָה. הִיא חֲשָׁבַתּוּ לִיצוּר אַחֵר, הַשּׁוֹנֶה מִמֶּנָּה וּמִן הַדּוֹמִים לָהּ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה, כִּי הוּא הָיָה אִישׁ הָאוּרִים וְהַתּוּמִים. הִיא לֹא אֲהֵבָתּוּ, וְרַק פָּחֹד פָּחֲדָה מִפָּנָיו, וְלֹא לְרָצוֹן הָיָה לָהּ דְּבַר בּוֹאוֹ לְבֵיתָהּ. הוּא עָכַר אֶת רוּחָהּ גַּם בַּעֲלֹז לִבָּהּ מְאֹד. קוֹמָתוֹ הַזְּקוּפָה דָמְתָה לְהֹר־הָהָר הַמַּסְתִּיר אֶת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ מֵעֵינֵי הָאָדָם. אַךְ מֵעוֹדָהּ לֹא בִקְּשָׁה לְהַדִּיחוֹ מִבֵּיתָהּ.

אַרְבָּצֶס גָּמַר בְּלִבּוֹ לַעֲשׂוֹת בְּכָל הַלְּהָטִים וּבְכָל הַתַּחְבּוּלוֹת אֲשֶׁר לְאֵל יָדוֹ לְמַעַן יִכְבּשׁ אֶת הַמַּטְמוֹן הַיָּקָר לוֹ מִכֹּל. הוּא הִכְרִיעַ אֶת אָחִיהָ וְהִתְעוֹדֵד מְאֹד. עַתָּה סָמוּךְ לִבּוֹ וּבָטוּחַ, כִּי יוּכַל לִמְשֹׁל בּוֹ מִמְשָׁל בְּלִי מְצָרִים.

בּוֹשׁ וְנִכְלָם סַר וְדַךְ־רוּחַ הֵקִיץ אַפֵּצִידֶס עִם בֹּקֶר מִתַּרְדֵּמָתוֹ אֲשֶׁר נָפְלָה עָלָיו בִּהְיוֹתוֹ מֻכֵּה תִּמָּהוֹן וְתַאֲוָה, נֵדֶר הַנְזִירוּת הִדְרִיכוֹ מְנוּחָה. צִמְאוֹנוֹ לִקְדֻשָּׁה וּלְטַהֲרָה נֶעְכַּר מִמֵּי הַבְּאֵר הַדְּלוּחָה. וְאוּלָם אַרְבָּצֶס יָדַע לְכַלְכֵּל אֶת מַעֲשָׂיו בְּחָכְמָה וּלְחַזֵּק אֶת נִצְחוֹנוֹ. מִשְּׁאוֹל הַחֵטְא הֶעֱלָה אוֹתוֹ אֶל שִׂיא הַתְּבוּנָה. הוּא גוֹלֵל לִפְנֵי הַכֹּהֵן הַצָּעִיר אֶת מִסְתְּרֵי מִצְרַיִם, אֶת תַּעֲלוּמוֹת הַמַּדָּע, נַחֲלַת יְחִידֵי סְגֻלָּה, סוֹדוֹת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, רָזֵי כִּימִיָּה אֲשֶׁר הָיְתָה בַּיָּמִים הָהֵם פֶּלֶא נִשְׂגָּב מִבִּינַת אֱנוֹשׁ. וַיְהִי הַמִּצְרִי בְּעֵינֵי תַּלְמִידוֹ כִּיצוּר מֵעוֹלָם אַחֵר, כְּשַׁלִּיט עַל כֹּחוֹת עֶלְיוֹנִים. תְּשׁוּקַת הַדַּעַת אֲשֶׁר בָּעֲרָה בְּלֵב הָעֶלֶם וְהַחֵפֶץ הָעַז לָבוֹא עַד חֵקֶר הַתַּעֲלוּמוֹת הוּעַמּוּ עַתָּה וְלִבּוֹ הֻכָּה בְּתִמָּהוֹן. הוּא נוֹקַשׁ בְּפַח הָעָרְמָה אֲשֶׁר טָמַן לוֹ הַמִּצְרִי. כִּי אֵיכָה יַרְשִׁיעַ אֶת הָאִישׁ הַנַּעֲלֶה עַל כֹּל? הָאִישׁ כְּאַרְבָּצֶס יִשְׁגֶּה בְּאִוֶּלֶת, אוֹ אִם דָּגוּל מֵרְבָבָה יְכַזֵּב? וּמַה גָּבַהּ וְרָחַב לְבָבוֹ, כִּי הִנֵּה בָּחַר בּוֹ אַרְבָּצֶס אִישׁ־חַסְדּוֹ לְהוֹרוֹתוֹ אֶת הַנְּצוּרוֹת וְהַנִּשְׂגָּבוֹת וְלַהֲבִיאוֹ אֶל פַּרְדֵּס הָרִמּוֹנִים אֲשֶׁר לְתַעֲנוּגוֹת הַקֶּסֶם. תּוֹרַת אוֹלִינְתּוּס הַנּוֹצְרִי נָמוֹגָה מִלִּבּוֹ כָּלִיל, וְהַמִּצְרִי אֲשֶׁר יָדַע אֶת יְסוֹדוֹתֶיהָ הִתְאַמֵּץ לְהַפִּיל אֶת עֶרְכָּהּ בְּעֵינֵי תַּלְמִידוֹ וַיְדַבֵּר בְּלַעַג לֵאמֹר:

“רְמִיָּה עָשְׂתָה הָאֱמוּנָה הַזֹּאת אֶת שְׁלַל הַסְּמָלִים אֲשֶׁר רָקְמוּ כֹּהֲנֵינוּ מִנִּי קֶדֶם. פֹּה, בַּדְּמֻיּוֹת הָאֵלֶּה,” אָמַר אַרְבָּצֶס וְהוֹרָה עַל מְגִילַת הַגֹּמֶא אֲשֶׁר לְפָנָיו. “מְקֹור הַשְּׁלִישִׁיָּה אֲשֶׁר לְדָת נַצֶּרֶת, גַּם פֹּה שְׁלשָׁה הֵם הָאֵלִים: אֱלֹהִים,רוּחַ וּבֵן, וְהַבֵּן הוּא הַגּוֹאֵל. תֵּן, בְּנִי, אֶת לִבְּךָ וּרְאֵה, כִּי הָאוֹת הַמְצַיֵּן אֶת סְגֻלוּתֹ הָאָדָם בַּאֲשֶׁר הוּא אָדָם – הוּא הַצְּלָב. בִּינָה סוֹד אוֹזִירִיס הַיּוֹרֵד אֲלֵי קֶבֶר, וְהַנּוֹשֵׂא עֹנֶשׁ־קֹדֶשׁ וְקָם לִתְחִיַּת הַמֵּתִים! לְאוֹת וְלְסֵמֶל הָיְתָה לָנוּ אַגָּדָה זוֹ, אוֹת וְסֵמֶל לַהֲלִיכוֹת הַטֶּבַע, לַחֲלִיפוֹת הַשָּׁמַיִם. וְאוּלָם עַמִּים רַבִּים לֹא הֵבִינוּ אֶת פֵּשֶׁר הָאַגָּדָה, כִּי עֲמֻקָּה הִיא וְנִשְׂגָּבָה מִבִּינָתָם, וַתְּהִי לָהֶם מָקוֹר וְשֹׁרֶשׁ לֶאֱמוּנָה חֲדָשָׁה. הֲלֹא עַד עַרְבוֹת הֹדּוּ הָרְחוֹקָה הִגִּיעָה, וְעַד יָוָן, אֲשֶׁר רוּחַ דִּמְיוֹן נוֹסְסָה בָּהּ. וּכְכֹל אֲשֶׁר הִרְחִיקָה לֶכֶת כֵּן יָרְדָה פְּלָאִים וְכֵן נִשְׁחֲתָה מְאֹד, עַד שֶׁקָּמָה הַדָּת הַחֲדָשָׁה וַתַּלְבִּישֶׁנָּה עוֹר וּבָשָׂר. הֲלֹא אַךְ כְּקוֹפִים הֵמָּה בְּנֵי הַגָּלִיל הַהוֹלְכִים בְּשׁוֹגֵג אַחֲרֵי הַבְלֵי הַיְאוֹר!”

אַפֵּצִידֶס נִכְנַע לְדִבְרֵי הַמִּצְרִי וְהֶאֱמִין, כִּי חָכְמוּ הַדְּבָרִים וְכִי צָדְקוּ לִמְאֹד. הֲלֹא אַךְ אֱנוֹשׁ הוּא, וּכְמִשְׁפַּט כָּל אָדָם עֲלֵי אֲדָמוֹת שׂוּמָה גַם עָלָיו, כִּי יַאֲמִין אִם בְּכֹה וְאִם בְּכֹה. וַיַּאֲמֵן בְּתוֹרַת אַרְבָּצֶס. – –

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהַמִּצְרִי הֵחֵל לִשְׁאֹף אֶל הַמַּטָּרָה הַנַּעֲלָה בְּעֵינָיו עַל כֹּל. הִנֵּה הִכְרִיעַ תַּחְתָּיו אֶת הָאָח, עַתָּה לֹא יִבָּצֵר מִמֶּנּוּ לְהַכְרִיעַ גַּם אֶת הָאָחוֹת.

לְמָחֳרַת הָעֶרֶב הַהוּא וּלְמָחֳרָתָיו בָּא אַרְבָּצֶס אֶל בֵּית יוֹנֵי וְלָכַד אֶת לִבָּהּ בְּמַעֲשֵׂה הַלְּהָטִים אֲשֶׁר עָשָׂה לְפָנֶיהָ, לְמַעַן הַבְזוֹת בְּעֵינֶיהָ אֶת גְּלוֹקוּס וּלְמַעַן תִּהְיֶה נְכוֹנָה לַתַּעְתּוּעִים אֲשֶׁר הִתְעַתֵּד לְהַרְאוֹת לָהּ בְּבֵיתוֹ.

יוֹנֵי הַגֵּאָה הִסְתִּירָה אֶת סִבְלוֹת לִבָּהּ מֵעֵין זָר. וְאַף אַרְבָּצֶס שָׁמַר אֶת מוֹצְאֵי פִּיו, לְבִלְתִּי הַעֲלוֹת עַל לִבָּהּ אֶת זֵכֶר הַמִּקְרֶה הַהוּא. יָדֹעַ יָדַע כִּי הַמַּרְבֶּה דְבָרִים עַל יְרִיבוֹ, אֶת קֶרֶן יְרִיבוֹ הוּא מֵרִים בְּעֵינֵי הָאֲנָשִׁים. טוֹב מִזֶּה לְבִלְתִּי דַבֵּר בּוֹ בְּשִׂנְאָה, לְבִלְתִּי הַרְשִׁיעוֹ, וְרַק לְהַשְׁפִּילוֹ בְּקֹר נֶפֶשׁ, לֵאמֹר: הַאִישׁ כָּמֹהוּ יֵאָהֵב?

וְאָמְנָם מִן־הוּא וָהָלְאָה לֹא הוֹסִיף לְדַבֵּר עַל אֹדוֹת גְּלוֹקוּס. וְאִם הִזְכִּיר אֶת שְׁמוֹ, הֲלֹא אַךְ כְּהַזְכִּירוֹ אֶת יֶתֶר הַשֵּׁמוֹת, קְלוֹדְיוּס אוֹ לֶפִּידוּס, וַיְהִי כְּמַחֲלִיף שֵׁם בְּשֵׁם, כִּיצוּרִים שְׁפָלִים אֲשֶׁר לוּ הָיָה לָהֶם מְעַט תֹּם וְחֵן כִּי עַתָּה הָיוּ לְצִפֹּרֶת כְּרָמִים. וּפַעַם בְּפַעַם סִפֵּר עַל מִשְׁתֵּה־הוֹלְלוּת אֲשֶׁר גַּם הֵמָּה לָקְחוּ חֵלֶק בּוֹ, וּפַעַם אַחֶרֶת חִוָּה אֶת דַּעְתּוֹ לֵאמֹר, כִּי כִּרְחוֹק קָצֶה מִקָּצֶה כֵּן רָחֲקוּ הֵמָּה מֵאֲנָשִׁים אֲשֶׁר רוּחַ בָּהֶם. וְאוּלָם גַּאֲוָתוֹ וְגַאֲוַת יוֹנֵי הִכּוּ אֶת עֵינָיו בְּסַנְוֵרִים, וְלֹא רָאָה כִּי אָכֵן אוֹהֶבֶת הַנַּעֲרָה, אֲבָל הוּא פָּחַד כִּי לִבָּהּ נוֹטֶה מְעַט אַחֲרֵי גְלוֹקוּס, וְהִיא רֵאשִׁית אַהֲבָה, וּבְאֵין רוֹאִים נָשַׁךְ אֶת שְׂפָתָיו בְּחֵמָה וּבְקִנְאָה בְּזָכְרוֹ אֶת הַחֵן וְהָעֲלוּמִים אֲשֶׁר לִירִיבוֹ.

בַּיּוֹם הָרְבִיעִי בָּא אַרְבָּצֶס אֶל בֵּית יוֹנֵי, יָשַׁב עַל יָדָהּ וְאָמָר:

“הֲגַם בְּבֵיתֵךְ תִּתְכַּסִּי בְּצָעִיף? לָמָּה תַּסְתִּירִי פָּנַיִך מֵאִישׁ אֲשֶׁר תֶּהְגִּי לוֹ יְדִידוּת?”

“הֲלֹא אַרְבָּצֶס רוֹאֶה לָרוּחַ וְלֹא לַפָּנִים,” עָנְתָה יוֹנֵי וְהֵלִיטָה אֶת פָּנֶיהָ בַּצָּעִיף לְהַסְתִּיר אֶת עֵינֶיהָ הַחַכְלִילִיּוֹת מִבֶּכִי.

“אָמְנָם כֵּן, רַק הָרוּחַ לְנֶגֶד עֵינַי תָּמִיד, עַל כֵּן אֲבַקְּשֵׁךְ, הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, כִּי בָּהֶם אֲנִי רוֹאֶה אֶת רוּחֵךְ.”

“אֵין זֹאת כִּי אִם גַם אַתָּה לְמַּדְתָּ לְשׁוֹנְךָ לְדַבֵּר חֲלָקוֹת.”

“הֲתַחְשְׁבִי, יוֹנֵי, כִּי רַק בְּפָּמְפּיאַה הִשְׂכַּלְתִּי לְהוֹקִיר אֶת זיוֵךְ?”

קוֹל הַמִּצְרִי רָעַד בְּדַבְּרוֹ. רֶגַע קָט עָמַד מִדַּבֵּר וְאַחַר הוֹסִיף וְאָמָר:

“הָהּ, יַעֲלַת־חֵן! יֵשׁ עוֹד אַהֲבָה זוּלַת אַהֲבַת הַנְּעוּרִים הַפּוֹחֶזֶת. עַיִן לֹא תְשׁוּרֶנָּה, אֹזֶן לֹא תִּשְׁמָעֶנָּה. רוּחַ בְּרוּחַ דָּבֵק! הֲלֹא אֶל אַהֲבָה כָּזֹאת נָשָׂא אֶת נַפְשׁוֹ אַפְּלָטוֹן בֶּן מוֹלַדְתֵּךְ אֲשֶׁר הֶעֱמִיק חֵקֶר תָּמִיד. הַבָּאִים אַחֲרָיו נִסּוּ לָלֶכֶת בְּדַרְכּוֹ וְלֹא הִצְלִיחוּ, כִּי נַחֲלַת יְחִידֵי סְגֻלָּה הִיא. אִישׁ הָרוּחַ רַק הוּא יְבִינֶנָּה. לֹא כְּאַהֲבָה בְּתַעֲנוּגִים הָאַהֲבָה הַזֹּאת! קִמְטֵי הַפָּנִים לֹא יְנִיאוּהָ, שְׁחִיתוּת־הַמַּרְאֶה לֹא תַפְחִידֶנָּה. אָמְנָם, אַף הִיא אֶל הַנְּעוּרִים תִּשְׁאַף, וְאוּלָם לֹא אֶל נְעוּרֵי הַגּוּף, כִּי אִם אֶל עֲלוּמֵי הָרוּחַ. אָמְנָם, אַף הִיא אֶל הַיֹּפִי תַּעֲרֹג, וְאוּלָם לֹא אֶל יְפִי הַגֵּו, כִּי אִם אֶל יְפִי הַדַּעַת וְחִין הָרוּחַ. אָכֵן, זֹאת הִיא הָאַהֲבָה אֲשֶׁר אַרְהִיב עֹז לְהַעֲלוֹתָהּ עַל מִזְבֵּחֵךְ.”

“וּשְׁמָהּ – יְדִידוּת, הֲלֹא כֵן?”

בְּתָם לֵבָב אָמְרָה יוֹנֵי אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אַךְ מֵהֶם עָלָה הֵד תְּלוּנָה עַל מְזִמּוֹתָיו הַנִּסְתָּרוֹת.

“יְדִידוּת?” קָרָא הַמִּצְרִי, “לֹא! טְמֵאָה הַמִּלָּה מִלְּהַבִּיעַ אֶת הָרֶגֶשׁ הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה. יְדִידוּת? הֲלֹא רַק אֶת אֱוִילִים וּפוֹחֲזִים תְּחַבֵּר לַאֲחָדִים. יְדִידוּת? הֲלֹא הִיא קֶשֶׁר הַלְּבָבוֹת הַקְּלוֹקְלִים, כִּגְלוֹקוּס וּכִקְלוֹדְיוּס. יְדִידוּת? רַק מִנְהָגִים נִשְׁחָתִים אֲשֶׁר לְחֶבֶר אֲנָשִׁים יְכוֹנְנוּהָ. לֹא כֵן הָרֶגֶשׁ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו. מִכּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם יוֹפִיעַ אֵלֵינוּ, וּבִכְנָפָיו – גַּעְגּוּעִים אֲשֶׁר לֹא יֻבָּעוּ. אֵשׁ הִיא, הַצּוֹרֶבֶת גַּם צוֹרֶפֶת. כִּמְנוֹרַת הַמָּאוֹר הוּא בְּסֵפֶל־בַּהַט אֲשֶׁר תִּדְלַק וְתָפִיץ רֵיחַ נִיחוֹחַ, אֲשֶׁר לֹא תָאִיר בִּלְתִּי אִם כֵּלִים טְהוֹרִים. לֹא! לֹא חֵשֶׁק הוּא וְלֹא יְדִידוּת. רֶגֶשׁ אַחֵר יִתְפָּעֵם בְּלֵב אַרְבָּצֶס מִדֵּי רְאוֹתוֹ אֶת פְּנֵי יוֹנֵי. חָלִילָה לָךְ לְקָרְאוֹ בְּשֵׁם מִן הַשֵּׁמוֹת הַנּוֹדָעִים, כִּי לֹא שֵׁם וְלֹא תֹּאַר לוֹ עַל אֲדָמוֹת, כִּי לֹא מֵאֲדָמָה לֻקַּח. חָלִילָה לָנוּ לְטַמְּאוֹ בְּמִלִּים אֲשֶׁר מֵאֶרֶץ תִּצְמַחְנָה.”

בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה הֵעֵז אַרְבָּצֶס לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה!

הַרְגֵּשׁ הִרְגִּישׁ, כִּי הוּא עוֹמֵד הָכֵן וְלֹא יִמְעָד. הוּא דִבֵּר בְּשָׂפָה זָרָה וּמוּזָרָה וְנִמְלָצָה מְאֹד, בִּרְצוֹתוֹ יֵלֵךְ לְפָנִים, אִם תָּאִיר לוֹ הַתִּקְוָה פָּנִים, וּבִרְצוֹתוֹ יִסּוֹג אָחוֹר, אִם תָּסֵב עֵינֶיהָ מִמֶּנּוּ.

יוֹנֵי רָעֲדָה וְלֹא יָדְעָה נַפְשָׁהּ. וְלוּלֵא הַצָּעִיף הַמַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיהָ, כִּי עַתָּה סָר הַבִּטָּחוֹן מִלֵּב הַמִּצְרִי, וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בּוֹ מְאֹד. אָכֵן, מֵעוֹדוֹ לֹא הָיָה אַרְבָּצֶס לְמוֹרַת רוּחַ לָהּ כִּהְיוֹתוֹ הַפָּעַם. קוֹל הַדְּבָרִים הַחֲנֵפִים וְהָעֲרֵבִים הֵסִיר אֶת הַמַּסְוֶה מֵעַל פְּנֵי הַדּוֹבֵר וְגִלָּה אֶת נִכְלֵי לִבּוֹ. זִיו גְּלוֹקוּס עוֹד יְמַלֵּא אֶת לִבָּהּ, וְדִבְרֵי אַהֲבָה מִפִּי אִישׁ אַחֵר יַרְעִימוּהָ מְאֹד. אָמְנָם, עוֹד לֹא הִכִּירָה יוֹנֵי, כִּי תַּחַת כְּסוּת הַמִּלִּים הָאֵלֶּה תִּסְתַּתֵּר אֵשׁ תַּאֲוָה, וּבְתֻמָּתָהּ הֶאֱמִינָה כִּי עַל אַהֲבַת נֶפֶשׁ אֶת נֶפֶשׁ דִּבֵּר אֵלֶיהָ הַמִּצְרִי. וְאוּלָם, הַאִם לֹא זוֹ הִיא הָאַהֲבָה אֲשֶׁר יִרְחַשׁ לִבָּהּ אֶל גְּלוֹקוּס הַיְּוָנִי? וְאֵיכָה תִּתֵּן לְזָר לְהִסְתּוֹפֵף בְּשַׁעֲרֵי לִבָּהּ?

בְּדִבְרֵי עֲנָוָה וּבְקֹר־רוּחַ עָנְתָה יוֹנֵי לְאַרְבָּצֶס, לְמַעַן סַבֵּב אֶת פְּנֵי הַשִּׂיחָה:

“הַגִּידָה נָא לִי, אַרְבָּצֶס, הֲרָאִיתָ אֶת אָחִי? זֶה יָמִים מִסְפָּר לֹא בָּא אֶל בֵּיתִי. מָה הִבְהִילוּנִי הֲלִיכוֹתָיו, בִּרְאוֹתִי אוֹתוֹ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה! לִבִּי יִנָּבֵא לִי, כִּי מִהֵר לִבְחֹר בְּדֶרֶךְ הַנְּזִירוּת, וְעַתָּה יִנָּחֵם עַל הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר נֶחְפַּז לַעֲשׂוֹת.”

“אַל יִפֹּל רוּחֵךְ, יוֹנֵי! אָמְנָם, נָכוֹן הַדָּבָר, כִּי יָמִים מִסְפָּר הִתְהַלֵּךְ אָחִיךְ סַר וְזָעֵף, הַסָּפֵק אָכַל אֶת לִבּוֹ, כִּי זֶה דֶרֶךְ כָּל עֶלֶם אֲשֶׁר לִבּוֹ חַם בְּקִרְבּוֹ לָנוּד בֵּין גֵּאוּת וְשֵׁפֶל וְלִפְסֹחַ תָּמִיד בֵּין הַסְּעִפִּים. וְאוּלָם בִּגְבֹר עָלָיו הַיֵּאוּשׁ, וְהַפַּחַד הִכָּה אֶת לִבּוֹ, בָּא אֶל בֵּיתִי, כַּאֲשֶׁר יָבוֹא אֹבֵד־עֵצוֹת אֶל אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ הָאַהֲבָה וְהָרַחֲמִים. וְהִנֵּה נָתַתִּי בּוֹ רוּחַ נָכוֹן וְאֶל הַסָּפֵק לֹא יִפֶן עוֹד. הַבּוֹטֵחַ בְּאַרְבָּצֶס לֹא יֹאמַר נוֹאָשׁ!”

“שִׂמַּחְתַּנִי מְאֹד, אַרְבָּצֶס! אָחִי הַיָּקָר! בַּטּוֹב לוֹ הֲלֹא יִיטַב גַּם לִי!”

עַתָּה נָסַבָּה הַשִּׂיחָה עַל כֹּה וְעַל כֹּה. הַמִּצְרִי הִתְאַמֵּץ לָשֵׂאת חֵן בְּעֵינֶיהָ וְגַם נִסָּה אֵלֶיהָ דִבְרֵי מַהֲתַלּוֹת לְשַׁעֲשֵׁעַ אֶת לִבָּהּ. הוּא הֵיטִיב לְיַפּוֹת תָּמִיד אֶת כָּל מוֹצְאֵי פִּיהוּ. זֵכֶר הַשִּׂיחָה הָרִאשׁוֹנָה, אֲשֶׁר הָיְתָה לָהּ לְמוֹרַת רוּחַ, נִמְחֲתָה מִלִּבָּהּ, וְרוּחָהּ נִלְכַּד בְּקֶסֶם דְּבָרָיו עַד כִּי שָׁכְחָה אֶת עָצְבָּהּ. תְּנוּעוֹתֶיהָ קַלּוּ מְאֹד, וּדְבָרֶיהָ שָׁטְפוּ בְּנָחַת. אָכֵן, לְזֹאת צִפָּה אַרְבָּצֶס, עַתָּה לֹא יִכְבַּד מִמֶּנּוּ לְבַצֵּעַ אֶת מְזִמָּתוֹ!

“עוֹד לֹא רָאִית אֶת אַרְמוֹנִי, הַאֵין זֹאת? אוּלַי יִיטַב בְּעֵינַיִךְ לִפְקֹד אֶת מְעוֹנִי בְּאַחַד הַיָּמִים. שָׁם נָכוֹנוּ לָךְ דְּבָרִים רַבִּים לְבָאֵר אֶת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי בְּאָזְנָיִךְ. בּוֹאִי אֶל בֵּיתִי וְרָאִית בַּעֲלִיל, מַה דַּל וּמַה מִצְעָר הוּא הַבִּנְיָן הָרוֹמָאִי לְעֻמַּת הַחֹסֶן וְהַתִּפְאֶרֶת אֲשֶׁר לְהֵיכְלֵי מֹף וְנֹא־אָמוֹן. שָׁם תִּרְאֶינָה עֵינַיִךְ דְּבָרִים רַבִּים אֲשֶׁר יְגַלּוּ לָךְ זְעֵיר מֵחָכְמַת עַמֵּי הַקֶּדֶם. אַל נָא תִּמְנְעִי מִידִידֵךְ אֶת הַחֶסֶד הַזֶּה. תִּפְקֹד נָא יוֹנֵי הַנַּעֲרָצָה וְהַמַּקְסִימָה בְּאֶחָד מֵעַרְבֵי הַקַּיִץ הַבְּהִירִים אֶת נָוֵהוּ הַקּוֹדֵר שֶׁל אַרְבָּצֶס.”

וְלֹא יָדְעָה יוֹנֵי דָבָר עַל טֻמְאַת הַבַּיִת הַזֶּה וְעַל הַצָּרָה הָאוֹרֶבֶת לָהּ וַתֵּאוֹת בְּחֵפֶץ־לֵב לְבַקָּשַׁת אַרְבָּצֶס וַתּוֹעֶד לוֹ אֶת הַלַּיְלָה הַבָּא.

וְהַמִּצְרִי יָצָא שָׂמֵחַ וְטוֹב־לֵב. – –


 

יג    🔗

שֶׁמֶשׁ בֹּקֶר שָׁפְכָה אוֹר נְדָבוֹת אֶל הַגַּן הַמָּלֵא רֵיחַ נִיחוֹחַ וּמִשְׂתָּרֵעַ סְבִיב שְׂדֵרַת הָעַמּוּדִים אֲשֶׁר לְבֵית אִישׁ אַתּוּנָא, וְהָאִישׁ עוֹלֶה מִבֵּין הָעֲרוּגוֹת, וּמֵעַל לְרֹאשׁוֹ מִתְנוֹסֵס אַפִּרְיוֹן קַל, מָגֵן וּמַחֲסֶה מִפְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַלּוֹהֶטֶת.

יָמִים רַבִּים בְּטֶרֶם יִקְנֶה גְלוֹקוּס אֶת הַבַּיִת הַזֶּה נִקְרָה צָב־שִׁרְיוֹן אֶל הַגָּן. הַבַּיִת נִבְנָה בַּשֵּׁנִית, אֲדוֹנִים אֲחֵרִים קָמוּ לוֹ, דּוֹר הָלַךְ וְדוֹר בָּא, וְהַצָּב עוֹדֶנּוּ מְבַלֶּה אֶת חַיָּיו אַט אַט, כְּמוֹ לֹא נָפַל דָּבָר בְּכָל הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה. בִּימֵי הָרַעַשׁ, בְּהִמּוֹט הָעִיר, בְּהֵחָרֵב לִפְנֵי שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּתֵּי מִדּוֹת וּבָתֵּי קָהָל רַבִּים בָּעִיר הַזֹּאת, וְהַתּוֹשָׁבִים נָסוּ מְנוּסַת בֶּהָלָה לְמַלֵּט אֶת נַפְשָׁם, נֶחֱרַב גַּם הַבַּיִת הַזֶּה עַד הַיְסוֹד. הַדָּרִים בּוֹ נִמְלְטוּ אֶל מִחוּץ לָעִיר וַיִּשְׁבוּ שָׁם עַד עֲבֹר הַזָּעַם. וּבְשׁוּבָם אֶל הָעִיר כְּשֹׁךְ הָרַעַשׁ, וּבַהֲסִירָם אֶת הָאֵפֶר מֵעַל פְּנֵי הַגַן רָאוּ מִתַּחַת לָעֲרֵמָה אֶת צָב הַשִּׁרְיוֹן חַי וְתָמִים כַּאֲשֶׁר הָיָה, וַיִּשְׁתָּאוּ מְאֹד. אֵין זֹאת כִּי אִם דַּם פְּלָאִים הָיָה דָמוֹ, אֲשֶׁר הִמְרִיץ תָּמִיד אֶת תְּנוּעוֹתָיו הַיְגֵעוֹת. אַךְ הוּא לֹא הָיָה רוֹבֵץ תַּחְתָּיו בִּבְלִי נוֹעַ, כַּאֲשֶׁר נִדְמֶה לְמַרְאִית עָיִן. סָבִיב סָבִיב הָלַךְ לְאִטּוֹ, קַו לְקָו, וּבְרֹב שִׁמָּמוֹן. בְּעָמָל וּבְדוּמִיָּה עָשָׂה אֶת דַּרְכּוֹ אֲשֶׁר תִּכֵּן לוֹ וְאֶל סְבִיבָיו לֹא שָׂם לִבּוֹ – כְּהוֹגֵה דֵעוֹת הַנֶּחְבָּא אֶל עַצְמוֹ.

וְאֵלֶּה מְעַט תַּעֲנוּגוֹתָיו בְּחַיָּיו: חֹם הַשֶּׁמֶשׁ, מֵי הַמִּזְרֶקֶת וְהָרוּחַ. תְּמוּרַת הָעִתִּים לֹא נָגְעָה אֵלָיו. הוּא הִתְכַּנֵּס אֶל מִתַּחַת לְשִׁרְיוֹנוֹ כְּחָסִיד בִּתְפִלָּתוֹ, כְּהוֹגֵה דֵעוֹת בִּתְבוּנָתוֹ, כְּאוֹהֵב בְּתִקְוָתוֹ. וַיְהִי כְּסֵמֶל הַזְּמָן: הוֹלֵךְ לְאִטּּוֹ, עָשׂוּי לִבְלִי־חֲלוֹף, נְזִיר־הַתַּאֲוָה וְטַח עֵינַיִם מֵרְאוֹת אֶת הַסְּעָרוֹת הַמִּתְחוֹלְלוֹת סְבִיבָיו.

הָהּ, צָב הַשִּׁרְיוֹן הַמִּסְכֵּן! הַמָּוֶת אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָּנִים גַּם לַיָּפֶה וְלַנִּשְׂגָּב, אֵיכָה פָּסַח עַל הַיְצוּר הַזֶּה לְבִלְתִּי פְגוֹעַ בּוֹ לְרָעָה!

וַיִּשְׁתָּאֶה גְלוֹקוּס לְמַרְאֵה הַיְּצוּר הַפִּלְאִי הַזֶּה. שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת שָׁכַב תַּחְתָּיו, הִתְבּוֹנֵן אֵלָיו בְּזַחֲלוֹ, וַיֶּהְגֶּה בּוֹ וּבַהֲלִיכוֹת חַיָּיו. וְעַתָּה בְּשָׁכְבוֹ עַל גַּבֵּי הַדֶּשֶׁא וּבְהִתְבּוֹנְנוֹ אֶל זְחִילָתוֹ, אֲשֶׁר לֹא תֵרָאֶה כִּמְעַט, חָשַׁב בְּלִבּוֹ:

נֶשֶׁר יָרָה אֶבֶן מִמְּרוֹמִים לְנַפֵּץ אֶת שִׁרְיוֹנְךָ, וַתִּמְחַץ הָאֶבֶן רֹאשׁ מְשׁוֹרֵר! זֶה סֵמֶל הַגּוֹרָל עֲלֵי אֲדָמוֹת! הָהּ, יְצוּר אֵין־לֵב, גַּם לְךָ הָיוּ אָב וָאֵם, וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא לִפְנֵי מֵאוֹת בַּשָּׁנִים גַּם אֵשֶׁת נְעוּרִים הָיְתָה לָךְ. הַאֲהֵבוּךָ אֲבוֹתֶיךָ? וְאַתָּה הַאַף אַתָּה אָהַבְתָּ אוֹתָם? הֲגָבַר בְּךָ זֶרֶם דָּמְךָ הַהוֹלֵךְ לְאַט בִּזְחָלְךָ עִם אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ? הֲיָדַעְתָּ לְהַבִּיעַ לָהּ אֶת רַחֲשֵׁי לְבָבֶךָ? הַאִם חַשְׁתָּ אֶת כֹּבֶד הָאָסוֹן בְּאֵין אִשְׁתְּךָ עִמָּךְ? מִי יִתְּנֵנִי חֲכַם חֳרָשִׁים לָדַעַת אֶת סוֹד חַיֶּיךָ הַכָּמוּס עִמְּךָ וְהִגַּעְתִּי עַד חֵקֶר מַאֲוַיֶיךָ וְרָאִיתִי אֶת מָסַךְ הַמֶּשִׁי הַדַּק הַמַּבְדִּיל בֵּין שִׂמְחוֹתֶיךָ וַעֲצָבֶיךָ? וְלוּ הָיְתָה יוֹנֵי עַל יָדִי, כִּי עַתָּה הֲלֹא גַם אַתָּה חַשְׁתָּ אֶת קִרְבָתָהּ. קַנֵּא קִנֵּאתִי בְּךָ, הָה צָב הַשִּׁרְיוֹן, כִּי לֹא תָחוּשׁ בְּחֶסְרוֹנָהּ. מִי יִתְּנֶנִי כָּמוֹךָ בַּיָּמִים אֲשֶׁר יִבָּצֵר מִמֶּנִּי רְאוֹת פָּנֶיהָ. מַה יוֹגִיעַנִי הַסָּפֵק, וּמַחְשְׁבוֹת הַחֶשֶׁד מַה יַבְהִילוּנִי. לָמָּה זֶה מָנְעָה מִמֶּנִּי אֶת זִיו פָּנֶיהָ? הִנֵּה יָמִים עָבְרוּ וְאֶת קוֹלָהּ לֹא שָׁמַעְתִּי. עַתָּה הִכַּנִי הַשִּׁמָּמוֹן לָרִאשׁוֹנָה. נִמְשַׁלְתִּי לְאִישׁ אֲשֶׁר נִשְׁאַר גַּלְמוּד וַעֲרִירִי כִּכְלוֹת הַמִּשְׁתֶּה. הַנֵּרוֹת כָּבוּ, הַפְרָחִים קָמֵלוּ. הָהּ, יוֹנֵי! הֲתֵדְעִי עַד מָה אַעֲרִיצֵךְ – –

עוֹד הוּא חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת בְּלִבּוֹ וְנִידְיָה נִכְנְסָה אֶל הַגָּן. חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ צָעֲדָה עַל פְּנֵי הַחֶדֶר עַד אוּלָם הַשַּׁיִשׁ, עָבְרָה עַל פְּנֵי אוּלָם הָעַמּוּדִים וַתֵּתַצַּב עַל יַד הַפְּרָחִים אֲשֶׁר כִּסּוּ אֶת עֵין הַגָּן סָבִיב סָבִיב. בַּכְּלִי שֶׁבְּיָדָהּ הִשְׁקְתָה אֶת הַצְּמָחִים אֲשֶׁר נִרְאוּ כְּמִתְעוֹרְרִים בְּבוֹאָהּ אֶל הַגָּן. הִיא שָׁחֲתָה לִשְׁאֹף אֶת רֵיחָם וְהֶחְלִיקָה בְּיָדָהּ אֶת הַגִּבְעוֹלִים לִרְאוֹת אִם לֹא נָבַל עָלֶה מֵעֲלֵיהֶם וְאִם לֹא תֹּאכְלֵם הַתּוֹלַעַת, חָלִילָה. הִיא הִתְהַלְּכָה שֶׁפִי בֵּין פֶּרַח לְפֶרַח וְהֵנִיפָה אֶת יָדָהּ בִּתְנוּפַת חֵן, וַיְהִי מַרְאֶהָ כְּמַרְאֵה כֹּהֶנֶת בְּגַן פְּרָחִים.

“נִידְיָה בִּתִּי” קָרָא גְלוֹקוּס.

לְשֵׁמַע הַקּוֹל עָמְדָה הַנַּעֲרָה מִלֶּכֶת, עָצְרָה אֶת נִשְׁמַת אַפָּהּ וְהִקְשִׁיבָה רַב קֶשֶׁב וְאַחַר פָּסְעָה לָבֶטַח בֵּין הָעֲרוּגוֹת וְקָרְבָה אֵלָיו.

" נִידְיָה!" אָמַר גְּלוֹקוּס וְהֶחֱלִיק אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַיָּפוֹת וְהָאֲרֻכּוֹת בְּאַהֲבָה, “זֶה שְׁלשָׁה יָמִים אַתְּ עִמָּדִי. הַהֵאִירוּ לָךְ הַתְּרָפִים אֶת פְּנֵיהֶם? הַמְאֻשָׁרָה אָתְּ?”

“מְאֻשֶׁרֶת אָנִי!” נֶאֶנְחָה הַנַּעֲרָה.

“וְעַתָּה,” הוֹסִיף גְּלוֹקוּס, “הִנֵּה שָׁבָה אֵלַיִךְ רוּחֵךְ אַחֲרֵי הַתְּלָאָה הָרַבָּה אֲשֶׁר מָצְאָה אוֹתָךְ עַד כֹּה, שְׂמָלוֹת חֲדָשׁוֹת הִלְבִּישׁוּךְ בְּבֵיתִי, – (הוּא נָגַע בַּטּוּנִיקָה הָרְקוּמָה אֲשֶׁר לְעוֹרָהּ) וְהֵן כֹּה יָפוּ לִדְמוּתֵךְ הָעֲנֻגָּה, כִּי הִסְכַּנְתְּ לְחַיֵּי אשֶׁר וְלֹא לְעָמָל וּתְלָאָה, עַתָּה הִנֵּה בַּקָּשָׁה לִי אֵלָיִךְ”.

“הָהּ, מַה לַעֲשׂוֹת לְמַעַנְךָ וְלֹא עָשִׂיתִי עוֹד?!” שָׁאֲלָה נִידְיָה וַתְּשַׂכֵּל אֶצְבְּעוֹת יָדֶיהָ.

“שִׁמְעִי, נִידְיָה, וַאֲגַלֶּה לָךְ אֶת סוֹד לִבִּי. הֲשָׁמַעַתְּ אֶת שֵׁמַע יוֹנֵי?”

הַיַּלְדָּה הָעִוֶּרֶת שָׁאֲפָה רוּחַ בְּחָזְקָה, וּפָנֶיהָ הִלְבִּינוּ כְּאַחַד הָעַמּוּדִים אֲשֶׁר בַּשְּׂדֵרָה וַתַּעַן:

“כֵּן, שָׁמַעְתִּי, כִּי בַּת נֵאַפּוֹלִיס הִיא וכִי יְפַת תֹּאַר הִיא מְאֹד.”

“יְפַת תֹּאַר! אוֹר הַיּוֹם יִקְדַּר מִפְּנֵי יָפְיָהּ! נֵאַפּוֹלִיס? לֹא, כִּי מִיָּוָן הִיא. הֲלֹא רַק יָוָן תּוּכַל לָלֶדֶת אִשָּׁה בְּצַלְמָהּ וּבִדְמוּתָהּ. אָהַבְתִּי אֶת יוֹנֵי!”

“כֵּן חָשַׁבְתִּי.” עָנְתָה נִידְיָה בְּשֶׁקֶט.

“אֲהַבְתִּיהָ! לְכִי וְהַגִּידִי לָהּ אֶת דְּבַר אַהֲבָתִי. הָהּ, נִידְיָה, הַמְאֻשָּׁרָה! הִנֵּה יֻתַּן לָךְ לָבוֹא אֶל בֵּיתָהּ, לִשְׁתּוֹת בַּצָּמָא אֶת דְּבָרֶיהָ הַמִּתְרוֹנְנִים וְלִשְׁאֹף אוֹר וָחֹם אֲשֶׁר לְשֶׁמֶשׁ דְּמוּתָהּ.”

" מָה? מָה! הֶאָמַרְתָּ לְשַׁלְּחֵנִי מֵעַל פָּנֶיךָ?"

“כֵּן! אֶל בֵּית יוֹנֵי תֵּלֵכִי!” עָנָה גְּלוֹקוּס כְּאִישׁ הָאוֹמֵר: הַמְעַט מִמֵּךְ הָאשֶׁר הַזֶּה?

וַתֵּבְךְּ נִידְיָה לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה – –

אָז יָקוּם גְּלוֹקוּס מִמְּקוֹם מוֹשָׁבוֹ וַיַּקְרִיבֶנָּה אֵלָיו בְּיַד אָח אוֹהֵב וּמְנַחֵם.

“בִּתִּי, נִידְיָה הַיְקָרָה! הַאִם לֹא תֵדְעִי עוֹד אֶת הָאשֶׁר הַצָּפוּן לָךְ? עַל כֵּן תִּבְכִּי. עֲדִינָה וְטוֹבָה הִיא כְּרוּחַ הָאָבִיב, כְּאָחוֹת תִּהְיֶה לָךְ וְאֶת כִּשְׁרוֹנוֹתַיִךְ תּוֹקִיר מְאֹד. הִיא תֶּאֱהַב אֶת חִנֵּךְ וִיקַר רוּחֵךְ. כִּי מִי כָּמוֹהָ יוּכַל לֶאֱהֹב. מְחִי דִמְעָה מֵעֵינַיִךְ, יַלְדָּה פְּתַיָּה! לֹא אֲשַׁלְּחֵךְ, כִּי אִם אֲבַקְּשֵׁךְ לָלֶכֶת.”

“צַוֵּנִי וְאֶעֱשֶׂה. כָּל אֲשֶׁר תָּשִׂים עָלַי אֶעֱשֶׂה לְמַעֲנֶךָ. רְאֵה שֶׁאֲנִי שְׁקֵטָה, שֶׁחָדַלְתִּי מִבֶּכִי.”

“הִשְׂכַּלְתְּ לַעֲשׂוֹת, נִידְיָה הַיְקָרָה!” אָמַר גְּלוֹקוּס וְנָשַׁק אֶת יָדָהּ הַקְּטַנָּה, “וְעַתָּה קוּמִי נָא וּלְכִי אֶל בֵּית יוֹנֵי. וְהָיָה אִם לֹא יִישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינַיִךְ וְשַׁבְתְּ אֵלַי, כִּי פָתוּחַ בֵּיתִי לְפָנַיִךְ תָּמִיד. הָהּ, לוּ יָכֹלְתִּי לֶאֱסֹף אֶל בֵּיתִי כָּל נַעֲנֶה וְכָל קְשֵׁה־יוֹם וְחָסוּ בְּצֵל קוֹרָתִי! הִנֵּה נִחַשְׁתִּי בְּלִבִּי וּבְקָרוֹב תָּשׁוּבִי אֶל בֵּיתִי. כִּי בֵּית יוֹנֵי יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה, וְאַתְּ תָּגוּרִי עִמָּנוּ יָחַד.”

רַעַד עָבַר בְּגוּף הַיַּלְדָּה הָעִוֶּרֶת, אַךְ הִיא הִתְאַפְּקָה מִבֶּכִי.

“וְעַתָּה לְכִי נָא, יַלְדָּתִי! אֶת הַיָּפִים בְּפִרְחֵי גַנִּי הָבִיאִי לָהּ. וְהִנֵּה גַם הָאַגָּן אֲשֶׁר יוּשְׂמוּ בּוֹ הַפְּרָחִים וְהָיָה לָהּ מַתָּנָה, וְגַם אֶת הַגִּתִּית אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ אֶתְמֹל יָבִיאוּ אַחֲרָיִךְ. תְּנִי לָהּ אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה. אֶת הֲגִיגֵי לִבִּי שָׁפַכְתִּי בוֹ. וְאַתְּ שִׂימִי אֹזֶן וְהַקְשִׁיבִי לְכָל נִיד קוֹלָהּ וּלְכָל רַחַשׁ לִבָּהּ. וְכַאֲשֶׁר אָשׁוּב לִרְאוֹתֵךְ, וְהִגַּדְתְּ לִי: הֲנִכְזְבָה תִּקְוָתִי אוֹ לֹא נִכְזְבָה עוֹד? כִּי זֶה יָמִים מִסְפָּר לֹא נְתָנוּנִי לַעֲבֹר אֶת סַף בֵּיתָה. אֵין זֹאת כִּי אִם דְּבַר סֵתֶר יָצוּק פֹּה! בֵּין תִּקְוָה וָפַחַד יְרַחֵף לִבִּי וְלֹא אֵדַע נַפְשִׁי. נַסִּי נָא לְהָבִין אֶת פֵּשֶׁר הַדָּבָר. הַרְבִּי נָא לְבַטֵּא אֶת שְׁמִי בְּאָזְנֶיהָ. עֲשִׂי נָא וְתָבִין יוֹנֵי, מָה רַבָּה אַהֲבָתִי. אַךְ דְּבָרִים בְּרוּרִים אַל תַּגִּידִי לָהּ. שִׂימִי לֵב וְהַקְשִׁיבִי לְכָל אֲנָחָה אֲשֶׁר תֵּצֵא מִפִּיהָ בְּדַבְּרֵךְ אֵלֶיהָ. וְאִם לֹא יִהְיוּ דְבָרַיִךְ לְרָצוֹן לָהּ, זִכְרִי נָא כָּל נִיד וְכָל הֶגֶה מִכָּל דְּבָרֶיהָ הָרָעִים עָלַי, הֱיִי לִי לְרֵעַ וּלְמֵלִיץ לְפָנֶיהָ! הָהּ, מָה רַב הַחֶסֶד אֲשֶׁר תִּגְמְלִינִי, תַּחַת מְעַט הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לָךְ. הֲיֵשׁ אֶת לִבֵּךְ לִהְיוֹת בְּעֶזְרִי!”

“כֵּן!”

“וְעַתָּה לְכִי נָא, קִטְפִי פְּרָחִים מֵעֲרוּגוֹת הַגַּן וְשִׂימִי אֶת הַצְּרוֹר בָּאַגָּן אֲשֶׁר אֶתֵּן לָךְ. הַעוֹד תִּכְעֲסִי עָלָי?”

“חָלִילָה לִי, גְּלוֹקוּס! הֲלֹא אַךְ שִׁפְחָה אָנֹכִי, הֲלִי שִׂמְחָה אוֹ אִם לִי עֶצֶב?”

“לָמָּה תְּדַבְּרִי כָּכָה, נִידְיָה! חָפְשִׁיָּה אַתְּ לַעֲשׂוֹת כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינָיִךְ! הִנֵּה קָרָאתִי לָךְ דְּרוֹר, וְעַתָּה עֲשִׂי כַּאֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל רוּחֵךְ! אָנָּא, סִלְחִי לִי, כִּי אָמַרְתִּי: תִּהְיֶה נִידְיָה בְּעֶזְרִי!”

“אוֹי לִי כִּי הִכְעַסְתִּיךָ, וַאֲנִי לֹא חָפַצְתִּי. חָלִילָה לִי לַעֲשׂוֹת כָּכָה, הָהּ, גְּלוֹקוּס, מָגִנִּי וּמוֹשִׁיעִי! סְלַח לְיַלְדָּה עִוֶּרֶת וְאֻמְלָלָה! לֹא אָלִין וְלֹא אֶקְצֹף גַּם אִם יוּשַׂם עָלַי לְהִפָּרֵד מִמְךָ לָנֶצַח, אִם בְּאָשְְׁרָך הוּא.”

“חֵן־חֵן לָךְ, נִידְיָה הַיְקָרָה! בָּרְכוּ, הָאֵלִים, אֶת הַלֵּב הַזֶּה, הַמָּלֵא אַהֲבָה עַל גְּדוֹתָיו!” אָמַר גְּלוֹקוּס בְּרֶגֶשׁ וְנָשַׁק עַל מִצְחָה פְּעָמִים רַבּוֹת. וְלֹא יָדַע גְּלוֹקוּס, כִּי הִבְעִיר אֵשׁ בְּלֵב הַנַּעֲרָה.

“הֲסָלַחְתָּ לִי?” אָמְרָה נִידְיָה, “אַל נָא תּוֹסִיף לְדַבֵּר אֵלַי עַל חֻפְשָׁה, כִּי טוֹב לִי לִהְיוֹת שִׁפְחָתְךָ מִהְיוֹת אָמָה לְאִישׁ אַחֵר, וְאַתָּה הֲלֹא הִבְטַחְתָּ לִי, כִּי לֹא תַּסְגִּירֵנִי אֶל זוּלָתֶךָ.”

“נֶדֶר נָדַרְתִּי לָךְ!”

“וְעַתָּה אֵלְכָה נָא וְקָטַפְתִּי מִפִּרְחֵי הַגָּן.”

בְּדוּמִיָּה לָקְחָה נִידְיָה מִידֵי גְּלוֹקוּס אֶת הָאַגָּן הַמְשֻׁבָּץ יַהֲלוֹמִים. הַפְּרָחִים וְהַצִּיצִים הִתְחָרוּ זֶה עִם זֶה בְּרֵיחַ נִיחוֹחָם וּבִשְׁלַל צְבָעִים. בְּלִי דִמְעָה וּבְלִי קוֹל אֲנָחָה הִקְשִׁיבָה נִידְיָה לְמִצְווֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת. וּכְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר, עָמְדָה מַחֲרִישָׁה וְלֹא הֵעֵזָּה לַעֲנוֹתוֹ דָּבָר. הִיא גִשְּׁשָׁה לִמְצֹא אֶת יָדוֹ וְהִקְרִיבָה אוֹתָהּ אֶל שִׂפְתוֹתֶיהָ. וְאַחַר הֵלִיטָה אֶת פָּנֶיהָ בַּצָּעִיף וַתְּמַהֵר לָלֶכֶת.

וּבְהַגִּיעָהּ אֶל הַסַּף שָׁלְחָה אֵלָיו אֶת יָדֶיהָ לָאַחֲרוֹנָה וְלָחֲשָׁה:

“שְׁלשָׁה יָמִים… שְׁלשֶׁת יְמֵי אשֶׁר אֲשֶׁר לֹא יֻבַּע בְּמִלִּים עָבְרוּ עָלַי מִיּוֹם דָּרְכִי עַל סַף הַבַּית הַזֶּה. מִי יִתֵּן וְשָׁכַן פֹּה הַשָּׁלוֹם לְעוֹלָם. לִבִּי נִתָּק מִמְּךָ, וּבַת קוֹל הוֹמָה בְּקִרְבִּי וּמְצַוָּה אוֹתִי לָמוּת.”


 

יד    🔗

אַרְבָּצֶס יָצָא מִבֵּית יוֹנֵי, וְאַחַת הַשְּׁפָחוֹת נִגְּשָׁה אֵלֶיהָ: “נַעֲרָה שְׁלוּחָה מֵעִם גְּלוֹקוּס מְבַקֶּשֶׁת לִרְאוֹת אֶת פָּנָיִךְ.” יוֹנֵי הִתְמַהְמְהָה רֶגַע קָט.

“עִוֶּרֶת הִיא,” אָמְרָה הַשִּׁפְחָה, “וּמְבַקֶּשֶׁת לְדַבֵּר עִם גְּבִרְתִּי פָּנִים אֶל פָּנִים.”

אַךְ עֲרֵל לֵב לֹא יִשָּׂא פְּנֵי אִישׁ אֲשֶׁר הִתְאַכְזֵר לוֹ הַגּוֹרָל, וְאֵיךְ תּוּכַל יוֹנֵי לְהָשִׁיב רֵיקָם פְּנֵי עִוֶּרֶת? אָכֵן מֵלִיץ קָדוֹשׁ מָצָא לוֹ גְלוֹקוּס!

“מַה יְבַקֵּשׁ עוֹד מִמֶּנִּי? מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר בְּפִיהָ?” שָׁאֲלָה יוֹנֵי אֶת לִבָּהּ אֲשֶׁר נָקַף עַתָּה בְּיֶתֶר עֹז. הַמָּסָך הוּרַם, וְקוֹל צְעָדִים חֲרִישִׁי עַל לוּחוֹת הַשַּׁיִשׁ אֲשֶׁר לָרִצְפָּה הִגִּיעַ אֶל אָזְנֶיהָ. נִידְיָה הוּבְלָה בִּידֵי אַחַת הַשְּׁפָחוֹת אֶל יוֹנֵי לְהַרְגִּישׁ לָהּ אֶת תְּשׁוּרַת הַחֵן."

רֶגַע עָמְדָה תַּחְתֶּיהָ מַחֲרִישָׁה, כְּמוֹ חִכְּתָה לְקוֹל קוֹרֵא, וְאַחַר אָמְרָה בְּקוֹל חֲרִישִׁי וְרַךְ:

“הֲתוֹאִיל יונֵי הַנֶּאֱצָלָה לְהַשְׁמִיעַ אֶת קוֹלָהּ, לְמַעַן אֵדַע לְכוֹנֵן צְעָדַי אֵלֶיהָ וְלָשִׂים לְרַגְלֶיהָ אֶת הַמִּנְחָה הַשְּׁלוּחָה אֵלֶיהָ?”

“יַלְדָּה יָפָה!” עָנְתָה יוֹנֵי בְּקוֹל נִרְגָּשׁ, “לָמָּה תִּיגְעִי בְּלֶכְתֵּךְ עַל פְּנֵי הָרִצְפָּה הַחֲלַקְלַקָּה, שִׁפְחָתִי הִנֵּה תִתֵּן לִי אֵת אֲשֶׁר הֵבֵאת.”

“חָלִילָה לִי לָתֵת אֶת הַדָּבָר לְיָדַיִם אֲחֵרוֹת זוּלַת יְדֵי יוֹנֵי!” אָמְרָה נִידְיָה וְהָלְכָה לִקְרַאת הַקּוֹל, וּבְקָרְבָהּ אֶל מוֹשַׁב יוֹנֵי כָּרְעָה לְפָנֶיהָ וְהֵנִיפָה אֶת הָאַגָּן אֲשֶׁר בּוֹ הַפְּרָחִים.

יוֹנֵי לָקְחָה מִיָּדָהּ אֶת הָאַגָּן וַתְּשִׂימֵהוּ עַל הַשֻּׁלְחָן, וְאַחַר הֵקִימָה אֶת הַכּוֹרַעַת מֵעַל בִּרְכֶּיהָ וְאָמְרָה לְהוֹשִׁיבָהּ עִמָּהּ עַל הַכַּר, אַךְ הַיַּלְדָּה מֵאֲנָה לָשֶׁבֶת.

“לֹא אֵשֵׁב עַד אִם כִּלִּיתִי אֵת אֲשֶׁר שׂוּמָה עָלַי!” אָמְרָה נִידְיָה וְהוֹצִיאָה מֵחֻבָּהּ אֶת אִגֶּרֶת גְּלוֹקוּס. “קָטֹנְתִּי מֵהִתְיַצֵּב לִפְנֵי יוֹנֵי, אַךְ אוּלַי יְבָאֵר הַמִּכְתָּב הַזֶּה, לָמָּה זֶה שְׁלָחַנִי אֲדוֹנִי אֵלָיִךְ.”

יוֹנֵי לָקְחָה אֶת הַמִּכְתָּב וְיָדָהּ רָעֲדָה בְּקַחְתָּהּ אוֹתוֹ, וְנִידְיָה הִרְגִּישָׁה, כִּי רָעֲדָה הַיָּד הַלּוֹקַחַת. בְּיָדַיִם מְשֻׂכָּלוֹת וּבְעֵינַיִם מֻשְׁפָּלוֹת עָמְדָה הָעִוֶּרֶת לִפְנֵי יוֹנֵי אֲשֶׁר קוֹמַת תָּמָר לָהּ. יוֹנֵי נָתְנָה אוֹת וְאַמְהוֹתֶיהָ יָצְאוּ מֵעַל פָּנֶיהָ, וַתִּפְתַּח אֶת הָאִגֶּרֶת וַתִּקְרָא לֵאמֹר:

"אִגֶּרֶת שְׁלוּחָה מֵאֵת גְּלוֹקוּס אֶל יוֹנֵי. אָכֵן, מְעַטָּה הִיא מֵהַבִּיעַ! הַחוֹלָה הִיא יוֹנֵי? אַמְהוֹתַיִךְ הִגִּידוּ לִי, כִּי בְּרִיאָה אַתְּ, וַתְּהִי לִי זֹאת לְנֶחָמָה. הֶחָטָא גְלוֹקוּס לְיוֹנֵי? הָהּ, אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לֹא אוּכַל לִשְׁאֹל מִפִּי הַשְּׁפָחוֹת. זֶה חֲמִשָּׁה יָמִים אֶתְהַלֵּךְ כְּאִישׁ נִדָּח. הֲזָרְחָה מֵאָז הַשֶּׁמֶשׁ? לֹא אֵדַע! הֲצָחֲקוּ הַשָּׁמָיִם? אֵלַי לֹא נִגְלָה צְחוֹקָָם! כִּי אַתְּ שִׁמְשִׁי וְאַתְּ שָׁמָי! הַעַל זֹאת תִּכְעֲסִי? הַאִם הַעִזּוֹתִי רַב מִדַּי, אוֹ אִם יְבַטֵּא הַחֶרֶט אֵת אֲשֶׁר לֹא הֵעֵזּוּ לְבַטֵּא הַשְּׂפָתַיִם? בִּימֵי רָחֳקֵךְ מִמֶּנִּי חַשְׁתִּי שִׁבְעָתַיִם אֶת קִסְמֵךְ אֲשֶׁר הִכְנִיעַנִי. וְאוּלָם הַיָּמִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר מָנְעוּ מִמֶּנִי שִׂמְחָה, הֵם גַּם הוֹסִיפוּ לִי עֹז. רְאוֹת פָּנַי לֹא תַּחְפְּצִי, יוֹנֵי! אָמְנָם אֶת כָּל הַחֲנֵפִים הַמִּסְתּוֹפְפִים בַּבַּיִת הִרְחַקְתְּ מֵעַל פָּנָיִךְ. וְאוּלָם הַכְּאֶחָד מֵהֶם אָנֹכִי בְּעֵינָיִךְ? וְאִם לֹא תֵדְעִי לָךְ, הָעֲדִינָה בַּנָּשִׁים, כִּי אַחֵר הוּא הַחֹמֶר אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ קֹרַצְתִּי. וְאִם גַּם נֶעְכָּר הוּא, הֲלֹא רֵיחַ הַשּׁוֹשַׁנִּים אֲשֶׁר לְרוּחֵךְ הָיָה בּוֹ לְעַדְּנוֹ וּלְקַדְּשׁוֹ וּלְרוֹמְמוֹ מְאֹד. אֵין זֹאת כִּי אִם עֲלִילוֹת דְּבָרִים טָפְלוּ עָלַי דוֹרְשֵׁי רָעָתִי. הֲתַאֲמִינִי לְטוֹפְלֵי שֶׁקֶר וּנְכָלִים? גַּם הַתּוּמִים אֲשֶׁר לְדֶלְפִי לוּ הִגִּידוּ לִי, כִּי נִקְלֵית מֵאַהֲבָה אוֹתָךְ, כִּי עַתָּה הַאִם הֶאֱמַנְתִּי לָהֶם? זֵכֶר הַיּוֹם בּוֹ נִפְגַּשְׁנוּ לָאַחֲרוֹנָה עוֹלֶה עַל לִבִּי וְזֵכֶר הַשִּׁיר אֲשֶׁר שַׁרְתִּי לָךְ, אֶת מֶבָּטֵךְ אֲשֶׁר שָׁלַחְתְּ אֵלַי אֲנִי רוֹאֶה. הָהּ, גַּם לוּ אָמַרְתְּ לְהַעֲלִים מִמֶּנִּי אֶת הַדָּבָר, הֲלֹא בְּעֵינַיִךְ קָרָאתִי אֶת דְּבָרַי, וְאַחַר תּוֹצִיאִי מִשְׁפָּט. אָמַרְתִּי: אַחֲרִישָׁה הַפַּעַם, וְלֹא אֲדַבֵּר עַל אַהֲבָתִי, אַךְ הַמִּלִּים פּוֹרְצוֹת מִלֵּב, כִּי צַר הוּא מֵהָכִיל. אָנָּא, קַבְּלִי נָא אֶת דִּבְרֵי הַיְקָר וְהַשְּׁבוּעָה. הֲזוֹכֶרֶת אַתְּ, כִּי בְּהֵיכַל פַלַּס נִקְרֵינוּ לָרִאשׁוֹנָה. אוּלַי נוֹעִיד לָנוּ יוֹם לְהִפָּגֵשׁ לִפְנֵי אַחַד הַמִּזְבְּחוֹת הָעַתִּיקִים.

"הָהּ, יוֹנֵי הַיָּפָה וְהַנַּעֲרָצָה! אָכֵן, פִּתּוּנִי הֱסִיתוּנִי נְעוּרַי הַלּוֹהֲטִים, וְדָמִי הַמִּתְרוֹנֵן הִסְעִירַנִי מְאֹד, אַךְ נְדוּדַי הָרַבִּים לִמְּדוּנִי לְהוֹקִיר אֶת חוֹף הַמְּנוּחוֹת אֲשֶׁר הִגַּעְתִּי אֵלָיו עָתָּה. אֶת בְּגָדַי הָרְטֻבִּים מִמַּיִם רַבִּים הִנְנִי תּוֹלֶה לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לֵאלֹהֵי הַיַּמִּים. הֲלֹא מֵאֳנִיָּה אֲשֶׁר חִשְּׁבָה לִטְבֹּעַ הִצִּילוּנִי הָאֵלִים, כִּי אֶת יוֹנֵי הִקְרוּ לְפָנָי. הָהּ, יוֹנֵי! הַבִּיטִי מִמְּרוֹם שִׁבְתֵּךְ וּרְאִינִי שֶׁחוֹלֵה אַהֲבָה אָנִי. הֲלֹא אֶל זָרִים תַּנְעִימִי דְבָרַיִךְ, וְלָמָּה תַּקְשִׁיחִי לִבֵּךְ לְבֶן מוֹלַדְתֵּךְ? וְעַתָּה קַבְּלִי נָא אֶת צְרוֹר הַפְּרָחִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי לָךְ. רֵיחַ נִיחוֹחָם יַבִּיעַ לָךְ יוֹתֵר מִמִּלַּי הַדַּלּוֹת. כִּי הַשֶּׁמֶשׁ אָצְלָה לָהֶם מִנִּיחוֹחֶיהָ, וַיִּהְיוּ כְּסֵמֶל הָאַהֲבָה, אֲשֶׁר אִם יְקַבְּלֶנָּה אִישׁ וְהֵשִׁיב גְּמוּלָה עֲשֶׂרֶת מוֹנִים.

"אֶת הַמִּנְחָה הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לָךְ בִּידֵי הַשִּׁפְחָה, וְאַתְּ תּוֹאִילִי לְאָסְפָהּ אֶל בֵּיתֵךְ. אִם לֹא לְמַעֲנִי, הֲלֹא לְמַעֲנָה תַּעֲשִׂי זֹאת. כִּי כָּמוֹנִי זָרָה וְנָכְרִיָּה הִיא בָּאָרֶץ הַזֹּאת, כִּי עִוֶּרֶת הִיא וְשִׁפְחָה. נִידְיָה הַמִּסְכֵּנָה. אִסְפִיהָ נָא אֶל בֵּיתֵךְ וְהַנְעִימִי לָהּ אֶת מַר גּוֹרָלָה. עֲדִינָה הִיא מַקְשִׁיבָה וְחָרוּצָה, וּפוֹרֶטֶת עַל פִּי הַנֵּבֶל. וְאֵין מַלְאָךְ גּוֹאֵל טוֹב מִמֶּנָּה. הִנֵּה בָּטַחְתִּי בָּךְ כִּי תִּתְּנִי לָהּ אֶת לִבֵּךְ, וְאִם אַיִן – שִׁלְחִיהָ נָא וְתָשׁוּב אֶל בֵּיתִי.

וְעוֹד אַחַת מְעַט: לָמָּה זֶה תְּכַבְּדִי כָּכָה אֶת הַמִּצְרִי הָאָפֵל וַהֲלִיכוֹתָיו לֹא יָשְׁרוּ בְּעֵינָי. אֲנַחְנוּ בְּנֵי יָוָן מֵיטִיבִים תָּמִיד לְהַכִּיר אֶת הָאָדָם מִלֵּדָתוֹ. גַּם אֲנַחְנוּ מַעֲמִיקִים חֲקֹר וְלֹא נוֹפְלִים אָנוּ מִבְּנֵי הַיְאוֹר, גַּם אִם לֹא נִתְרָאֶה כְּהוֹלְכֵי קְדוֹרַנִּית. פִּינוּ מָלֵא צְחוֹק, אֲבָל עֵינֵינוּ תַּעֲמֵקְנָה חֵקֶר: הֵן מִתְבּוֹנְנוֹת וּבוֹחֲנוֹת. לֹא אַרְבָּצֶס הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר נֶפֶשׁ עֲדִינָה תַּחְפֹּץ בִּיקָרוֹ וְתִתֵּן אֵמוּן בּוֹ. אוּלַי הוּא הוֹצִיא אֶת דִּבָּתִי רָעָה לְפָנָיִךְ? כִּי בְּלֶכְתִּי מִבֵּיתֵךְ בַּיּוֹם הַהוּא נִשְׁאַר הַמִּצְרִי בְּבֵיתֵךְ. רָאִיתִי כִּי לֹא לְרָצוֹן לוֹ זֶה שִׁבְתִּי עִמָּךְ, וּמֵאָז לֹא יָסַפְתְּ לִרְאוֹת אֶת פָּנָי. אַל נָא, יוֹנֵי, אַל תַּאֲמִינִי בְּדִבְרֵי שָׁקֶר! וְאִם אָמְנָם נָתַתְּ אֵמוּן בַּעֲלִילוֹת דְּבָרָיו, אָנָּא הַגִּידִי לִי וְאֵדַע כִּי כֵן הוּא.

“וְעַתָּה שָׁלוֹם שָׁלוֹם בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ! יָדַיִךְ תִּגַּעְנָה בַּמִּכְתָּב הַזֶּה. עֵינַיִךְ תִּקְרֶאנָה אֶת הָאוֹתָיוֹת הָאֵלֶּה. הָהּ, שָׁלוֹם שָׁלוֹם עָלָיִךְ!”

וּכְכַלּוֹתָהּ לִקְרֹא אֶת הָאִגֶּרֶת וַיְהִי כְּמוֹ הוּסַר צָעִיף מֵעַל עֵינֶיהָ.

מַה חֶטְאוֹ וּמַה פִּשְׁעוֹ? הֲכִחֵשׁ בְּאַהֲבָתוֹ? הִנֵּה הִגִּיד לָהּ הַמִּכְתָּב כִּי עַזָּה הִיא מִמָּוֶת. וְאֵיכָה יָכְלָה לְבִלְתִּי הַאֲמֵן לוֹ? אֵיכָה בָּטְחָה בְּדִבְרֵי אִישׁ אַחֵר? וְלָמָּה מָנְעָה מִמֶּנּוּ לָבוֹא אֶל בֵּיתָהּ וּלְהוֹצִיא לָאוֹר אֶת צִדְקָתוֹ? דִּמְעָה יָרְדָה מֵעֵינֵי יוֹנֵי, הִיא נָשְׁקָה אֶת הַמִּכְתָּב, שָׂמָה אוֹתוֹ בְּחֵיקַהּ וְדִבְּרָה אֶל נִידְיָה דְבָרִים רַכּוֹת:

“לָמָּה תַּעַמְדִי, בִּתִּי? שְׁבִי נָא עַד אִם כִּלִּיתִי לַעֲנוֹת לִגְלוֹקוּס עַל מִכְתָּבוֹ.”

“הֲתַעֲנִי לוֹ? מַה טוֹב! הָעֶבֶד אֲשֶׁר הֱבִיאַנִי הֲלוֹם יָבִיא אֶת מִכְתָּבֵךְ אֶל אֲדוֹנִי.”

“וְאַתְּ תֵּשְׁבִי עִמָּדִי, הַמְּלָאכָה בְּבֵיתִי לֹא תִכְבַּד עָלָיִךְ.”

נִידְיָה הוֹרִידָה אֶת רֹאשָׁהּ.

“מַה שְׁמֵךְ, בִּתִּי הַיָּפָה?”

נִידְיָה שְׁמִי."

“וּמֵאַיִן אָתְּ?”

מֵאֶרֶץ הַר הָאוֹלִמְפּוּס, הִיא תֵסַלְיָה."

“יְדִידָה תִּהְיִי לִי, בִּתִּי, כִּי מֵאֶרֶץ אַחַת בָּאנוּ הֲלוֹם. שְׁבִי עַל יָדִי, לָמָּה תַּעַמְדִי עַל הָרִצְפָּה הַקָּרָה וְהַחֲלַקְלַקָּה!”

וְזֶה דְבַר הַמִּכְתָּב אֲשֶׁר כָּתְבָה יוֹנֵי אֶל גְּלוֹקוּס:

“בְּרָכוֹת מַאֲלִיפוֹת לְרֹאשׁ גְּלוֹקוּס מֵאֵת יוֹנֵי. בּוֹאָה אֵל בֵּיתִי,גְּלוֹקוּס, בּוֹאָה מָחָר וְאֵדַע, הַאֻמְנָם יָצָא מִשְׁפָּטִי מְעֻקָּל. פָּנִים אֶל פָּנִים אַגִּידָה לְךָ אֶת עֲוֹנְךָ. אַל תִּירָא מִפְּנֵי הַמִּצְרִי,אַל תִּפְחַד מִפְּנֵי אִישׁ. שָׂמַחְתִּי לִדְבָרֶיךָ כִּי הִשְׂכַּלְתָּ לִכְתֹּב. הֱיֵה שָׁלוֹם!”

“הֲכָתַבְתְּ אֶל גְּלוֹקוּס?” שָׁאֲלָה נִידְיָה.

“כָּתָבְתִּי.”

“הֲיִשְׂמַח לְמִכְתָּבֵךְ?”

אָכֵן, שָׁכְחָה יוֹנֵי, כִּי עִוֶּרֶת הִיא הַנַּעֲרָה. אֹדֶם כִּסָּה אֶת פָּנֶיהָ וַתַּחֲרֵשׁ.

“יָדַעְתִּי,” הוֹסִיפָה נִידְיָה, “כִּי כָל אוֹת קָרָה אֲשֶׁר בְּמִכְתָּבֵךְ תַּעְכֹּר אֶת רוּחוֹ, וְכָל נְדִיבוּת תְּרוֹמְמֶנּוּ. אִם אָמְנָם יִהְיֶה מִכְתָּבֵךְ נַחַת לְרוּחַ אֲדוֹנִי, טוֹב כִּי אֲבִיאֶנּוּ לוֹ בְּעֶצֶם יָדִי וּלְעֵת עֶרֶב אָשׁוּב אֵלָיִךְ.”

“וְלָמָּה זֶה תַּחְפְּצִי לְהָבִיא לוֹ בְּעֶצֶם יָדָיִךְ?”

“אָכֵן, בִּנְדִיבוּת כָּתַבְתְּ אֶת מִכְתָּבֵךְ! הֶאָח! יָדַעְתִּי זֹאת מֵרֹאשׁ, כִּי מִי זֶה יוּכַל לַעְכֹּר אֶת רוּחוֹ! בְּעֶצֶם יָדִי אָבִיא לוֹ אֶת מִכְתָּבֵךְ. הָהּ,יוֹנֵי הַנֶּאֱצָלָה! הֵיטֵב הֵיטִיב עִמָּדִי גְלוֹקוּס, אִישׁ־חַסְדִי הוּא.”

יוֹנֵי נָשְׁקָה אֶת נִידְיָה וְאָמָרָה:

“בִּתִּי! לִבֵּךְ מָלֵא רִגְשֵׁי תוֹדָה לִגְלוֹקוּס. אָכֵן, לוֹ יָאֲתָה תּוֹדַת הָאֲנָשִׁים. וְעַתָּה קוּמִי, בִּתִּי, וּלְכִי אֵלָיו וְהֵרֵאת לוֹ אֶת מִכְתָּבִי. אַךְ אַל נָא תַּרְבִּי לְהִתְמַהְמֵהַּ. וְאִם לֹא אֶהְיֶה בְּחַדְרִי הַלַּיְלָה, הִנֵּה אֲצַוֶּה וְיוּכַן לָךְ הַחֶדֶר אֲשֶׁר עִם חַדְרִי, גַּלְמוּדָה אֲנִי וְאָחוֹת אֵין לִי, הֲתַחְפְּצִי לִהְיוֹת לִי לְאָחוֹת?”

בַּת תֵּסַלְיָה נָשְׁקָה אֶת יַד יוֹנֵי וְאָמְרָה בִּמְבוּכָה:

" יוֹנֵי הַיָּפָה! אַרְהִיבָה נָא עֹז בְּנַפְשִׁי לְבַקְּשֵׁךְ דָּבָר. הֲתַעֲשִׂי אֶת בַּקָּשָׁתִי?"

“שַׁאֲלִי, בִּתִּי!”

“שָׁמַעְתִּי, כִּי יָפָה אַתְּ לְהַפְלִיא. אַלְלַי לִי, כִּי מָנְעוּ מִמֶּנִּי הָאֵלִים לִרְאוֹת בְּמוֹ עֵינַי אֶת הַמְרוֹמֵם לִבּוֹת אֲנָשִׁים. תְּנִינִי וַאֲמוּשֵׁךְ, גְּבִרְתִּי, אַעֲבִיר אֶת יָדִי עַל חֶלְקַת פָּנָיִךְ. הֲלֹא רַק בְּזֹאת אוּכַל לְהַכִּיר אֶת הַיֹּפִי, וּמִשְׁפָּטִי נָכוֹן תָּמִיד.”

וּבְדַבְּרָהּ כָּכָה הֶחֱלִיקָה בְּיָד רַכָּה וּזְהִירָה עַל פְּנֵי יוֹנֵי. נָגְעָה בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ הַקְּלוּעוֹת וּבְמִצְחָהּ הֶחָלָק, בִּמְשִׁי לֶחְיָהּ, בְּגוּמַת סַנְטֵרָהּ וּבְעָרְפָּהּ הַלָּבָן כְּלֹבֶן הַבַּרְבּוּר.

“עָתַּה יָדַעְתִּי, כִּי יָפָה אָתְּ! עַתָּה אוּכַל לִרְאוֹתֵךְ בְּדִמְיוֹנִי.”

נִידְיָה יָצְאָה אֶת הַבַּיִת וְיוֹנֵי יָשְׁבָה תְּפוּשָׂה בְּמַחְשְׁבוֹתֶיהָ.

אָכֵן, אָהֹב יֶאֱהָבֶנָּה גְלוֹקוּס. כֵּן, יֶאֱהָבֶנָּה, וְאֵיכָה הֶאֱמִינָה לְדִבַּת הָאִישׁ, אֲשֶׁר הִצְלִיחַ לְפַתּוֹתָהּ בַּעֲלִילוֹת דְּבָרִים? רַעַד עָבַר בְּכָל גּוּפָהּ בְּזָכְרָהּ אֶת דִּבְרֵי גְלוֹקוּס לְהִזָּהֵר מִפְּנֵי אַרְבָּצֶס וַתִּתְחַלְחַל מִפָּחַד. עוֹד הִיא חוֹשֶׁבֶת בְּלִבָּהּ, וְהִנֵּה בָּאָה אַחַת הַשְּׁפָחוֹת אֶל חַדְרָהּ וְאָמְרָה לָהּ כִּי עֵת לָלֶכֶת אֶל אַרְבָּצֶס. לִבָּהּ נִתַּר מִפָּחַד. בָּרִאשׁוֹנָה אָמְרָה בְּלִבָּהּ לִמְצֹא תּוֹאֲנָה לְבִלְתִּי לֶכֶת. אַךְ הִנֵּה חָלַף צְחוֹק עַל שְׂפָתֶיהָ: אַךְ לַשָּׁוְא תִּפְחַד מִפְּנֵי יְדִידָהּ מִיָּמִים רַבִּים. הִיא לָבְשָׁה אֶת שִׂמְלָתָהּ וְשָׂמָה אֶת פְּעָמֶיהָ אֶל בֵּית הַמִּצְרִי.


 

טו    🔗

“הָהּ, נִידְיָה הַיְקָרָה!” קָרָא גְלוֹקוּס כְּכַלּוֹתוֹ לִקְרֹא אֶת הַמִּכְתָּב, “הָהּ, מַלְאַךְ הָאשֶׁר! בַּמֶּה אוֹדֶה לָךְ?”

“כְּבָר בָּאתִי עַל שְׂכָרִי!” עָנְתָה בַּת תֵסַלְיָה הַמִּסְכֵּנָה.

“מָחָר! מָחָר! בַּמָּה אֲבַלֶּה אֶת יוֹמִי עַד יוֹם מָחָר!”

שִׁכּוֹר וְלֹא מִיָּיִן הָיָה גְלוֹקוּס לְמִקְרָא הַמִּכְתָּב וְלֹא נָתַן לְנִידְיָה לָלֶכֶת מִמַּנּוּ. הוּא בִּקֵּשׁ אוֹתָהּ לָשׁוּב וּלְסַפֵּר לוֹ אֶת דְּבַר שִׂיחָתָהּ עִם יוֹנֵי עוֹד וְעוֹד. וְלֹא זָכַר אֶת מוּם הַנַּעֲרָה וַיִּשְׁאָלֶנָּה עַל עֵינֵי יוֹנֵי. בְּקָרְאָהּ אֶת מִכְתָּבוֹ וְעַל אֲרֶשֶׁת פָּנֶיהָ. חִישׁ מַהֵר חָלְפוּ הַשָּׁעוֹת אֲשֶׁר הִרְנִינוּ אֶת רוּחוֹ, וְרַק לְנִידְיָה הָיוּ לִמָגִנַּת לֵב. וְהִנֵּה פָּשְׁטוּ צִלְלֵי הָעָרֶב. גְּלוֹקוּס שָׁלַח אֶת נִידְיָה שֵׁנִית אֶל בֵּית יוֹנֵי וְנָתַן בְּיָדָהּ מִכְתָּב וּצְרוֹר פְּרָחִים.

נִידְיָה יָצְאָה מִבֵּית גְּלוֹקוּס, וּקְלוֹדְיוּס עִם רֵעָיו פָּרְצוּ אֶל הַחֶדֶר. הֵם הִרְעִימוּהוּ עַל הִכָּלְאוֹ בְּחַדְרוֹ, לָעֲגוּ לְהִנָּזְרוֹ מֵאֲנָשִׁים, פָּצְרוּ בּוֹ לְהִלָּווֹת אֲלֵיהֶם וְלָלֶכֶת אֶל בָּתֵּי הַמָּשׂוֹשׂ אֲשֶׁר בָּעִיר. הָאשֶׁר אֲשֶׁר מִלֵּא עַתָּה אֶת לֵב גְּלוֹקוּס לֹא נְתָנוֹ לְהָשִׁיב אֶת פְּנֵיהֶם רֵיקָם. נַפְשׁוֹ שְׁכוּרַת הַחֶדְוָה בִּקְּשָׁה מוֹצָא לְשִׁפְעַת הָרְגָשׁוֹת אֲשֶׁר הִתְפַּעֲמוּ בְּקִרְבּוֹ, וַיֵּאוֹת בְּרָצוֹן לְבַקָּשָׁתָם. עַלִּיזִים וְטוּבֵי לֵב שׁוֹטְטוּ הָרֵעִים עַל פְּנֵי הָרְחוֹבוֹת הַנּוֹצְצִים, הַהוֹמִים מֵאָדָם רָב.

וְנִידְיָה בָּאָה אֶל בֵּית יוֹנֵי.

“לְאָן הָלְכָה הַגְּבִירָה?” שָׁאֲלָה הָעִוֶּרֶת אֶת הַשִּׁפְחָה בְּקֹר רוּחַ.

“לְבֵית אַרְבָּצֶס הַמִּצְרִי!”

“אַרְבָּצֶס הַמִּצְרִי? לֹא יִתָּכֵן!”קָרְאָה נִידְיָה בַּחֲרָדָה גְדוֹלָה.

כֵּן הוּא, יַלְדָּתִי!" עָנְתָה הַשִּׁפְחָה, “גְּבִרְתִּי מַכִּירָה אֶת הַמִּצְרִי שָׁנִים רַבּוֹת.”

“שָׁנִים רַבּוֹת? הָהּ, אֵלִים! וּגְלוֹקוּס יֶאֱהָבֶנָּה?!” לָחֲשָׁה אֶל לִבָּהּ, “הַכְּבָר הָיְתָה גְבִרְתֵּךְ בְּבֵיתוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת?”

“זוֹ לָהּ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. וְאִם נְכוֹנָה הַשְּׁמוּעָה הָרָעָה אֲשֶׁר פָּשְׁטָה בָּעִיר עַל הַמִּצְרִי וְעַל בֵּיתוֹ, הֲלֹא טוֹב עָשְׂתָה הַגְּבֶרֶת לוּלֵא הָלְכָה אֵלָיו גַם הַפָּעַם. וְאוּלָם אֶל גְּּבִרְתֵּנוּ הַמִּסְכֵּנָה לֹא יַגִּיעוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יַגִּיעוּ אֵלֵינוּ. אֲשֶׁר יְדֻבַּר בַּמִּסְדְּרוֹן לֹא יַגִּיעַ עַד הָאוּלָם פְּנִימָה.”

“זוֹ לָהּ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה? הֲתֵדְעִי אֶל נָכוֹן?”

"אֶל נָכוֹן, יַלְדָּתִי הַיָּפָה! וְלָמָּה זֶה תִּשְׁאֲלִי לַדָּבָר הַזֶּה?

נִידְיָה הִתְמַהְמְהָה כֹּה וָכֹה, הִנִּיחָה אֶת הַפְּרָחִים מִיָּדֶיהָ, קָרְאָה לָעֶבֶד אֲשֶׁר הֱבִיאָהּ הֲלוֹם וְיָצְאָה אֶת הַבַּיִת בְּלִי אֹמֶר וּבְלִי דְבָרִים. וְרַק בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ אֶל בֵּית גְּלוֹקוּס נֵעוֹרָה מִדּוּמִיָּתָהּ וְלָחֲשָׁה אֶל נַפְשָׁהּ:

“אֵין זֹאת כִּי אִם לֹא תֵדַע דָּבָר מִכָּל הָרָעָה הָאוֹרֶבֶת לָהּ בַּבַּיִת הַהוּא. פְּתַיָּה אֲנִי! הֶעָלַי שׂוּמָה לְהַצִּילָהּ? כֵּן, עָלַי! כִּי אָהַבְתִּי אֶת גְּלוֹקוּס מִנַּפְשִׁי!”

וְהִנֵּה הִגִּיעָה אֶל בֵּית אֲדוֹנֶיהָ, אַךְ אֲהָהּ! בְּנֵי הַבַּיִת הִגִּידוּ לָהּ, כִּי הָלַךְ גְּלוֹקוּס עִם רֵעָיו וְאֵין יוֹדֵעַ אָנָּה. אֶל נָכוֹן יְאַחֵר לָשׁוּב בַּלָּיְלָה.

בַּת תֵּסַלְיָה נֶאֱנְחָה מֵעֹמֶק לִבָּהּ. הִיא צָנְחָה עַל אַחַד הַכִּסְאוֹת אֲשֶׁר בָּאוּלָם וְהֵלִיטָה אֶת פָּנֶיהָ בְּיָדֶיהָ, כְּמוֹ הִתְאַמְּצָה לְהָבִין דָּבָר.

“אָסוֹן הוּא לְהִתְמַהְמֵהַּ!” חָשְׁבָה בְּלִבָּהּ וּמִהֲרָה הַחוּצָה וְאֶל הָעֶבֶד הַמְלַוֶּה אוֹתָהּ בְּדַרְכָּהּ אָמְרָה:

“הֲיֵשׁ לְיוֹנֵי מוֹדָע אוֹ גוֹאֵל בָּעִיר?”

“חֵי יֻפִּיטֶר, כִּי מִתַּמֶּמֶת אָתְּ. הַעוֹד אִישׁ בְּפָמְפֵּיאָה אֲשֶׁר לֹא יֵדַע כִּי אָח לְיוֹנֵי בָּעִיר הַזֹּאת, וְכִי עָשִׁיר הוּא וְצָעִיר לְיָמִים, אַךְ הוּא נָהַג בְּסִכְלוּת לְהִנָּזֵר מִכֹּל וּלְהִתְקַדֵּשׁ לְאִיזִיס.”

"כֹּהֵן אִיזִיס! הָהּ, אֵלִים! וּמַה שְׁמוֹ?

“אַפֵּצִידֶס!”

" עַתָּה יָדַעְתִּי!" לָחֲשָׁה אֶל לִבָּהּ, הָאָח וְהָאָחוֹת נוֹקְשׁוּ בְּפַח אַרְבָּצֶס. אַפֵּצִידֶס? אָכֵן, זֶה הַשֵּׁם אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בַּלַּיְלָה הַהוּא! וְהוּא לֹא יֵדַע אֶת הַצָּרָה הָאוֹרֶבֶת לַאֲחוֹתוֹ? אָרוּצָה נָא אֵלָיו!"

נִידְיָה לָקְחָה בְּיָדָהּ אֶת הַמַּטֶּה, הוּא מוֹרֵה דַרְכָּהּ הַנֶּאֱמָן, וּמִהֲרָה אֶל מִקְדַּשׁ אִיזִיס. הַמַּטֶּה הוֹבִילָה בְּחוּצוֹת פָּמְפֵּיאָה מֵרְחוֹב לִרְחוֹב, אֲשֶׁר כָּל צַעַד וְכָל פִּנָּה בָּהֶם נוֹדְעוּ לָהּ. וּבְנֵי פָּמְפֵּיאָה, אֲשֶׁר כִּבְּדוּ אֶת הָעִוְרִים מְאֹד, פִּנּוּ לָהּ אֶת הַדֶּרֶךְ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָכָה.

הָהּ, נַעֲרָה אֻמְלָלָה! הִיא לֹא פִלְלָה, כִּי בְּאֵלֶּה הַיָּמִים תִּהְיֶה לְמוֹרֵה דֶרֶךְ וּלְמוֹשִׁיעַ טוֹב מֵעֵינַיִם מֵיטִיבוֹת לִרְאוֹת. מִיּוֹם בּוֹאָהּ לְבֵית גְּלוֹקוּס נִתַּן לָהּ אַחַד הָעֲבָדִים לְלַוּוֹתָהּ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. הַמִּסְכֵּן אֲשֶׁר שׂוּמָה עָלָיו הַדָּבָר הָיָה שָׁמֵן וּבַעַל כָּרֵס, וְהִנֵּה נִטַּל עָלָיו לְהִתְרוֹצֵץ אֶל בֵּית יוֹנֵי וּמִבֵּית יוֹנֵי לְבֵית גְּלוקֹוסּ, וְעוֹד עָלָיו לְשׁוֹטֵט עַתָּה בָּרְחוֹבוֹת, מִי יוֹדֵעַ עַד מָתַי, מִי יוֹדֵעַ לְאָן. וַיִּתְמַלֵּא לִבּוֹ תְּלוּנָה וְכַעַשׂ עַל הַנַּעֲרָה, אֲשֶׁר רַגְלֶיהָ רַגְלֵי מֶרְקוּר מְהִיר הָרַגְלַיִם וּמוּמֶיהָ מוּמֵי קֻפִּידוֹ 38 הָעִוֵּר.

וְאוּלָם לְנִידְיָה לֹא הָיָה חֵפֶץ בְּעֶזְרָתוֹ כַּאֲשֶׁר הָלְכָה אֶל מִקְדַּשׁ אִיזִיס. הַכִּכָּר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיְתָה עַתָּה רֵיקָה מֵאָדָם, וּלְלֹא מִכְשׁוֹל הִגִּיעָה עד שִׂבְכַת הַקֹּדֶשׁ.

“אֵין אִישׁ בַּמִּקְדָּשׁ.” אָמַר הָעֶבֶד, “אֶת מִי תְּבַקְּשִׁי? הַאִם לֹא תֵדְעִי לָךְ, כִּי הַכֹּהֲנִים לֹא יָגוּרוּ בְּבֵית הָאֵלִים?”

“קְרָא, אוּלַי יַעַנְךָ אִישׁ! הֲלֹא אֵשׁ תָּמִיד יוֹקֶדֶת עַל מִזְבַּח אִיזִיס!”

וַיִּקְרָא הָעֶבֶד, אַךְ אִישׁ לֹא עָנָה.

“מִי הַהוֹלֵךְ?”

“לֹא אֶרְאֶה אִישׁ!”

קוֹל אֲנָחָה אֲנִי שׁוֹמַעַת! הַבֵּט וּרְאֵה!"

הָעֶבֶד הִבִּיט כֹּה וָכֹה וְהִנֵּה דְמוּת אָדָם שַׁח עַל יַד אַחַד הַמִּזְבֵּחוֹת בַּמִּקְדָּשׁ.

“דְּמוּת אָדָם אֲנִי רוֹאֶה בַּהֵיכַל. מַדָּיו הַלְּבָנִים יַעֲנוּ בּוֹ, כִּי כֹּהֵן הוּא.”

“הָהּ,” קָרְאָה נִידְיָה, “הָהּ, אַתָּה הָאִישׁ הָעוֹבֵד אֶת הָעַתִּיקָה בָּאֵלוֹת, שְׁמָעֵנִי נָא!”

“מִי אַתָּה הַקוֹרֵא אֵלָי?” שָׁאַל קוֹל רַךְ וְנוּגֶה.

“נַעֲרָה מְחַכָּה לָךְ, וּבְפִיהָ בְּשׂוֹרָה אֶל אֶחָד מֵחֲבֵרֶיךָ. לְהוֹדִיעַ בָּאתִי וְלֹא לָדַעַת.”

“אֶל מִי הֵבֵאת אֶת הַבְּשׂוֹרָה? לֹא עֵת שִׂיחָה הִיא! סוּרִי מִמֶּנִּי וְאַל תַּדְרִיכִינִי מְנוּחָה. הַלַּיְלָה לַיְלָה לָאֵלִים וְהַיּוֹם נִתַּן לִבְנֵי אָדָם.”

“לֹא זַר לִי קוֹלֶךָ! אָכֵן, אַתָּה הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּי, הֲלֹא אַפֵּצִידֶס אָתָּה?”

“אֲנִי הוּא!” עָנָה הַכֹּהֵן, וְאַחַר קָם עַל רַגְלָיו וְקָרַב אֶל הַשְּׂבָכָה.

“אַתָּה הוּא! בְּרוּכִים הָאֵלִים לְעוֹלָם וָעֶד!”

בְּאָמְרָהּ זֹאת נָתְנָה אוֹת לָעֶבֶד לָסוּר מִמֶּנָּה וָהָלְאָה.

הָעֶבֶד חָשַׁב כִּי דְבַר קֹדֶשׁ לָעִוֶּרֶת אֶל הַכֹּהֵן לְמַעַן יוֹנֵי, וַיִּשְׁמַע בְּקוֹלָהּ וַיִּרְחַק מִמֶּנָּה וַיִּרְבַּץ תַּחְתָּיו.

“הָס!” קָרְאָה נִידְיָה בְּלַחַשׁ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר נִגַּשׁ אֵלֶיהָ, “הֲבֶאֱמֶת אַפֵּצִידֶס אָתָּה?”

“הֲיִפָּלֵא מִמֵּךְ לְהַכִּירֵנִי?”

“עִוֶּרֶת אָנֹכִי! רַק בְּאָזְנַי אֲנִי רוֹאָה, עַל כֵּן הִכַּרְתִּיךָ. אַךְ הִשָּׁבְעָה לִי כִּי אַפֵּצִידֶס אָתָּה!”

נִשְׁבַּעְתִּי בְּכָל הָאֵלִים הַקְּדוֹשִׁים! נִשְׁבַּעְתִּי בִּימִינִי! נִשְׁבַּעְתִּי בַּיָּרֵחַ"

“הָס! דַּבֵּר בְּלַחַשׁ. גֶּשׁ אֵלָי. תֵּן לִי יָדֶיךָ. הֲיָדַעְתָּ אֶת אַרְבָּצֶס? הַאַתָּה הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׂם פְּרָחִים לְרַגְלֵי הַשֶּׁלֶד? הָהּ, יָדְךָ קָרָה מְאֹד! וְאוּלָם שְׁמָעֵנִי נָא, הֲגַם אַתָּה נָדַרְתָּ אֶת הַנֶּדֶר הָאָיֹם?”

“מִי אַתְּ וּמֵאַיִן תָּבוֹאִי, נַעֲרָה חִוְרַת פָּנִים!” אָמַר אַפֵּצִידֶס בְּבֶהָלָה, “לֹא אַכִּירֵךְ! לֹא רְאִיתִיךְ מֵעוֹדִי!”

וְאוּלָם אֶת קוֹלִי שָׁמָעְתָּ. אַךְ לֹא עֵת דְּבָרִים הִיא! שְׁמָעֵנִי, הֲיֵשׁ לְךָ אָחוֹת?"

“דַּבְּרִי, דַּבֵּרִי! הֲשָׁלוֹם?”

"הֲלֹא יָדַעְתָּ אֶת מִשְׁתֵּה הַמֵּתִים אֲשֶׁר בְּבֵית אַרְבָּצֶס? וְאוּלַי תִּשְׂמַח מְאֹד לָקַחַת שֵׁנִית חֵלֶק בְּמִשְׁתֶּה אֲשֶׁר כָּזֶה?! וְאוּלָם הֲיִנְעַם לְךָ כִּי גַם אֲחוֹתְךָ תָּחֹג אֶת הַחַגִּים הָאֵלֶּה?

הֲיִנְעַם לְךָ לָדַעַת, כִּי אַרְבָּצֶס יְקַבֵּל אֶת פָּנֶיהָ בְּבֵיתוֹ?"

“הָהּ, הָאֵלִים! הוּא לֹא יָעֵז לַעֲשׂוֹת אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת! הִשָּׁמְרִי לְנַפְשֵׁךְ, נַעֲרָה, אִם חָמַדְתְּ לָצוֹן! לִגְזָרִים אֶקְרָעֵךְ!”

“אֱמֶת, אֱמֶת דִּבַּרְתִּי. הִנֵּה בְּרֶגַע זֶה יוֹשֶׁבֶת יוֹנֵי בְּבֵית אַרְבָּצֶס. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בָּאָה הַיּוֹם אֶל בֵּיתוֹ. וְעַתָּה הֲלֹא תֵדַע אֶת הָרָעָה הַצְּפוּיָה לָהּ. הֱיֵה שָׁלוֹם! אֲנִי אֶת נַפְשִׁי הִצַּלְתִּי, כִּי עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר צִוַּנִי לִבִּי לַעֲשׂוֹת!”

“עִמְדִי, עֲמֹדִי!” קָרָא הַכֹּהֵן וְהֶעֱבִיר אֶת יָדוֹ הַחִוֶּרֶת עַל מִצְחוֹ. “אִם אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר… מַה נַעֲשֶׂה וְנַצִּילֶנָה? אוּלַי לֹא יִתְּנוּנִי לָבוֹא אֶל בֵּיתוֹ, וַאֲנִי אֶת מְבוֹאוֹת הַסֵּתֶר לֹא אֵדַע. הָהּ, נֶמֶזִיס, אֵלַת הַנְּקָמָה! כִּגְמוּלִי שֻׁלַּם לִי!”

“הִנֵּה אֶשְׁלַח מֵעַל פָּנַי אֶת הָעֶבֶד וְהָיִיתָ אַתָּה לִי לְעֵינַיִם. וַהֲבֵאתִיךָ עַד דֶּלֶת סֵתֶר אֲשֶׁר לְבֵיתוֹ. קַח אֶת כְּלֵי זֵינְךָ עִמְּךָ. אוּלַי יִכְבַּד הָאָסוֹן.”

“הִנְנִי וְהָלָכְתִּי!”

אַפֵּצִידֶס מִהֵר לַלְבּשׁ אֶת מְעִילוֹ, כִּמְעִילֵי כָּל הָרוֹמָאִים, לְכַסּוֹת אֶת בִּגְדֵי הַכְּהֻנָּה אֲשֶׁר לְעוֹרוֹ וַיַּחֲרֹק שֵׁן וַיֹּאמַר:

“אִם הֵעֵז אַרְבָּצֶס… וְאוּלָם הוּא לֹא יַרְהִיב עֹז בְּנַפְשׁוֹ… לֹא,לֹא יַרְהִיב עֹז… וְאֵיכָה אַרְשִׁיעֶנּוּ? הָאִישׁ כְּאַרְבָּצֶס יַעֲשֶׂה נְבָלָה כְּאַחַד הַפּוֹחֲזִים? לֹא יְאֻמַּן. הָהּ, אֵלִים! הֱיוּ נָא לִי לְמָגֵן! חוּשׁוּ לְעֶזְרָתִי! הָס! הַעוֹד אֵלִים בָּעוֹלָם! הָהּ, אֵין אֵל מִבַּלְעֲדֵי הָאֵלָה הָאַחַת, לָהּ אֶעֱבֹד וּבְקוֹלָהּ אֶשְׁמַע. אֵלַת הַנְּקָמָה, אִזְרִינִי עֹז!”

אַפֵּצִידֶס הָלַךְ תָּפוּשׂ מַחֲשָׁבוֹת עִם בַּת לִוְיָתוֹ עַל פְּנֵי הָרְחוֹבוֹת הַשּׁוֹמְמִים, הַרְחֵק־הַרְחֵק אֶל בֵּית הַמִּצְרִי. וְהָעֶבֶד אֲשֶׁר נֶעֱזַב פִּתְאֹם לְנַפְשׁוֹ מָשַׁךְ אֶת כְּתֵפָיו, נָהַם אֶל לִבּוֹ וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, כִּי חָפְשִׁי הוּא לָשׁוּב הַבַּיְתָה וְלִישׁוֹן בְּחַדְרוֹ לָבֶטַח.


 

טז    🔗

עִם הַשַּׁחַר יָשַׁב הַמִּצְרִי עַל רֹאשׁ הַמִּגְדָּל הַגָּבוֹהַּ אֲשֶׁר לְיַד בֵּיתוֹ. וּלְגַג הַמִּגְדָּל מַעֲקֶה, וְצַמְרוֹת עֵצִים קוֹדְרִים סָבִיב לוֹ לְהִסָּתֵר בְּצִלָּם מֵעֵין זָר. עַל הַשֻּׁלְחָן לְפָנָיו פְּרוּשָׂה מְגִלָּה בִּכְתָב הַחַרְטֻמִּים.

כּוֹכְבֵי־הַשָּׁמַיִם חָוְרוּ אַט אַט, וְצִלְלֵי הַלַּיִל הָלְכוּ הָלֹךְ וְנָמוֹג בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים. וְרַק מֵעַל לַוֶּזוּב נִשְּׂאָה עַב־עָנָן הֲרַת אֲפֵלָה. זֶה יָמִים מִסְפָּר הִיא תְּלוּיָה כָּכָה בְּלִי נוֹעַ. אוֹר וָצֵל נִפְגְּשׁוּ וַיֵּאָבְקוּ עַל פְּנֵי הָאוֹקְיָנוֹס אַדִּיר־הַמַּיִם עַד מְלוֹא הָעַיִן, וּמֵעֵבֶר מִזֶּה – חוֹף עָטוּף עַרְפַּלִּים, עַל דִּשְׁאוֹ, עַל עֲצֵי פֵּרוֹתָיו וְעַל חוֹמוֹת הָעִיר הַלְּבָנוֹת.

הִגִּיעָה הַשָּׁעָה הַיְעוּדָה מֵאָז וּמִקֶּדֶם לְלַהֲטֵי מִצְרַיִם, הִיא שְׁעַת הֶחָזוֹן בַּכּוֹכָבִים.

וַיְתָו הַמִּצְרִי תָּוִים וְקַוִּים עַל פְּנֵי הַמְּגִלָּה וַיַּצֵּב צִיּוּנִים לְאוֹתוֹת הַשָּׁמַיִם וַיִצְלֹל בְּחֶשְׁבּוֹנוֹת וּבְמַחֲשָׁבוֹת וּשְׂמֹאלוֹ תּוֹמֶכֶת רֹאשׁוֹ.

וַיְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ לֵאמֹר:

“הִנֵּה יַזְהִירוּ עָלַי כּוֹכְבֵי אֶלֶף. מִי יוֹדֵעַ, אִם לֹא עֲתִידוֹת מָרִים יַגִּידוּ לִי, עֲתִידוֹת בַּל אֵדָעֵם. הִנֵּה יָאִירוּ לִי הַכּוֹכָבִים, כַּאֲשֶׁר בְּיָמִים מִקֶּדֶם הֵאִירוּ לְפִירוּס, הוּא פִּירוּס 39 אֲשֶׁר נִגְזַר עָלָיו לְהֵאָבֵק עִם כֹּל וּלְבִלְתִּי הִתְעַנֵּג עַל דָּבָר. מִלְחָמוֹת אֵין־תּוּשִׁיָּה, זֵרֵי דַפְנָה אֵין־נִצָּחוֹן, תְּהִלָּה אֵין־תּוֹעֶלֶת. וְסוֹף דָּבָר נָפַל שָׁדוּד בִּידֵי אִשָּׁה זְקֵנָה אֲשֶׁר מָחֲצָה אֶת רֹאשׁוֹ בְּאֶבֶן. הַאֻמְנָם רַק חָנֹף יַחֲנִיפוּ לִי הַשָּׁמַיִם, בְּתִתָּם לִי אוֹת וּמוֹפֵת אֶת אֱוִיל הַמִּלְחָמוֹת הַלָּזֶה! הֶאָשׁוּב וְאַבִּיט בַּמְּגִלָּה? “הִשָּׁמֵר לְנַפְשֶׁךָ!” נְאוּם מַגִּידֵי הָעֲתִידוֹת. הִשָּׁמֶר לְךָ וְאַל תַּעֲבֹר תַּחַת גַּגּוֹת וְתַחַת חוֹמוֹת אוֹ סְלָעִים נְטוּיִים, כִּי אֶבֶן מִמְּרוֹמִים אוֹרֶבֶת לְךָ לְהַכּוֹתְךָ קָדְקֹד. בְּעוֹד יָמִים מְעַטִּים יִהְיֶה הָאוֹת הַזֶּה, אַךְ הַיּוֹם וְהַשָּׁעָה נֶעֶלְמוּ מִמֶּנִּי. אָכֵן, אִם אָפֵס הַחוֹל בְּמוֹרֵה־הַשָּׁעוֹת וְלֹא יִזְרֹם עוֹד, יִתְנוֹצְצוּ נָא גִבְעוֹת הַחוֹל אֲשֶׁר לְחַיַּי עַד בּוֹא עִתִּי. וְאוּלָם אִם יְשׁוּעָה נְכוֹנָה לִי, וְנָגַהּ אוֹר גָּדוֹל עַל חַיַּי, אוֹר שִׁבְעָתַיִם, כְּאוֹר קַרְנֵי הַיָּרֵחַ בַּמָּיִם. הִנֵּה הַתְּהוֹם אֲשֶׁר בְּמַעֲמַקֶּיהָ שׂוּמָה עָלַי לִשְׁקֹעַ בְּבוֹא יוֹמִי, וְגַלֶּיהָ לִי יִרְמְזוּ אשֶׁר, כָּבוֹד וְרַב תְּהִלָּה. הַאֻמְנָם אָסוֹן יְבוֹאֵנִי? נַפְשִׁי דָרְכָה עֹז וְלָבְשָׁה תִּקְוָה, בְּקוֹל גִיל וּבִתְרוּעַת שָׂשׂוֹן תְּסוֹבֵב אֶת סַלְעֵי הָאֵימָה אֲשֶׁר לְיוֹם הַמָּחָר. וְלוּ נִגְזַר עָלַי הַמָּוֶת, כִּי עַתָּה הֲלֹא קוֹדֵר הִלַּכְתִּי בְּצִלְלֵי מָוֶת. וְנַפְשִׁי לֹא כֵן עִמָּדִי, כִּי צוֹהֶלֶת הִיא. עַל כֵּן סָמוּךְ אֲנִי וּבָטוּחַ כִּי אֶהְיֶה וְלֹא אָמוּת.”

כְּכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר עִם לִבּוֹ קָם הַמִּצְרִי מִמּוֹשָׁבוֹ, נִגַּשׁ חִישׁ מַהֵר אֶל הַמַּעֲקֶה וְנָשָׂא עֵינָיו אֶל הַכּוֹכָבִים. הַשָּׁמַיִם הָיוּ אֲפוֹרִים וְנוּגִים מְאֹד. אַךְ הָרוּחַ הַקַּר אֲשֶׁר לְרֵאשִׁית הַבֹּקֶר עוֹדְדוּ מְעַט וְרוּחוֹ שָׁבָה אֵלָיו. הוּא הֵסֵב עֵינָיו מִן הַכּוֹכָבִים אֲשֶׁר דָעֲכוּ אֶחָד אֶחָד בְּחֵיק הָרָקִיעַ וְהִשְׁקִיף עַל פְּנֵי הָאָרֶץ מִתַּחַת. תָּרְנֵי אֳנִיּוֹת עָלוּ מִן הַחוֹף וּמִסָּבִיב הָשְׁלַךְ הָס. לֹא קוֹל וְלֹא הֶמְיָה וְלֹא אוֹרוֹת עַד מְלֹא הָעָיִן. רַק זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם נִשְׂאוּ עַמּוּדֵי הַמִּקְדָּשִׁים וְאוּלַמֵּי הַשּׁוּק הַדּוֹמֵם. דְּמָמָה נָחָה עַל פְּנֵי הָעִיר כֻּלָּהּ. הַתַּרְדֵּמָה הִכְּתָה אֶת הַחַיִּים בְּקִפָּאוֹן. מֵעַל לָאַמְפִיתֵאַטְרוֹן, הָרוֹבֵץ כְּשֶׁרֶץ עֲנָק עַל מוֹשָׁבָיו הַבְּנוּיִים תַּחְתִּיִּים, שְׁנִיִּים וּשְׁלִישִׁיִּים, הִתְאַבֵּךְ וְעָלָה עֲרָפֶל דַּק, הָלֹךְ וְעָבֹה הָלֹךְ וְשָׁחוֹר עִם הָעֵצִים. וַיְהִי מַרְאֵה פָּמְפֵּיאָה בַּשָּׁעָה הַהִיא כְּמַרְאֵה עִיר הַמֵּתִים.

וְהָאוֹקְיָנוֹס שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ. לֹא גַל וְלֹא נִיעַ בּוֹ, “רַק קוֹל הֶמְיָה” כְּקוֹל נַחֲרַת שֵׁנָה, עוֹלֶה מִמֶּנּוּ. הִנֵּה הוּא שׁוֹלֵחַ אֶת זְרוֹעוֹתָיו לַחֲבֹק אֶת הַחוֹף הֶעָטוּף יֶרֶק וְאֶת יַלְדֵי שַׁעֲשׁוּעָיו, הֲלֹא הֵן שְׁלשׁ הֶעָרִים: סְטַבִּיאֶה, הֶרְקוּלָנוּם וּפָמְפֵּיאָה.

“נוּמוּ! נוּמוּ!” קָרָא הַמִּצְרִי וְשָׁלַח עַיִן זוֹעֶפֶת אֶל מוּל עָרֵי הַחוֹף אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן גַּאֲוַת קַמְפַּנְיָה, “נוּמוּ לָכֶן! הָהּ, לוּ יְשַׁנְתֶּן הַמָּוֶת, אַתֶּן אַבְנֵי הַנֵּזֶר אֲשֶׁר לַמַּמְלָכָה! הֲלֹא כְּמוֹכֶן עַתָּה כֵּן הִתְנוֹסְסוּ לְתִפְאָרָה עָרֵי הַיְאוֹר בַּיָּמִים מִקֶּדֶם, וְעַתָּה הָיוּ לִשְׁמָמָה. כָּל עִיר – חָרְבוֹת עוֹלָם, וְכָל מִקְדָּשׁ – תֵּל מָוֶת. לִמְעוֹן נְחָשִׁים הָיוּ חוּצוֹת, קִרְיָה וְכָל הֵיכְלֵי עֹנֶג בָּהּ – לְמִשְׁכַּן הַצָּב וְהַלְּטָאָה. אָכֵן, חֹק פֶּלִאִי הוּא: עֵת לְהָרִים וְעֵת לְהַשְׁפִּיל רָמִים. עַתָּה הִנֵּה עֲלִיתֶן לִפְרֹחַ עַל פְּנֵי הֶחֳרָבוֹת. הָהּ, רוֹמָא גְבֶרֶת מַמְּלָכוֹת! אֶת פְּאֵר סֶזְוֹסְטְרָס 40 וּשְׁמִירָמִיס 41שָׁדַדְתְּ, וַיִּהְיוּ לָךְ לְמַלְקֹחַ. הָהּ, אַתְּ הַמִּתְחַפֶּשֶׂת בִּבְגָדִים גְּזוּלִים! לִשְׁפָחוֹת הָיוּ לָךְ הֶעָרִים הָאֵלֶּה, כִּי עַל כֵּן נִצַּחַתְּ בִּזְרוֹעַ. וַאֲנִי, נִין מְלָכִים נִשְׁכָּחִים מִנִּי לֵב, רָאִיתִי גְדֻלָּתֵךְ וִיקָר תִּפְאַרְתֵּךְ – וָאֲקַלְלֵךְ. יוֹם יָבוֹא וְנִקְּמָה נִקְמַת מִצְרַיִם, וְאָכַל סוּס זָר מִסְפּוֹא בְּאַרְמְנוֹת הַזָּהָב אֲשֶׁר לְנִירוֹן קֵיסָר. רוּחַ זָרַעַתְּ בְּמִלְחֲמוֹתַיִךְ, וְסַעֲרַת שְׁמָמָה תִּקְצְרִי בְּאַחֲרִיתֵךְ.”

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵסֵב אַרְבָּצֶס אֶת עֵינָיו מִנֶּגֶד הָעִיר וְהַיָּם וְהִשְׁקִיף עַל פְּנֵי שְׁדֵמוֹת קַמְפַּנְיָה וּכְרָמֶיהָ. כְּפָרִים וְחַוּוֹת לָרֹב גָּלְשׁוּ מֵהַר וֶזוּב, וְלֹא פָּחַד אִישׁ מִכָּל יוֹשְׁבֵי הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה מִפְּנֵי הַלֶּהָבָה וְהֶאֱמִינוּ כִּי כָּבָתַה (הֲלֹא גַם רוֹמָא נִבְנְתָה עַל רֹאשׁ הַר גַּעַשׁ אֲשֶׁר כָּבָה). מֵהַשַּׁעַר וּלְמַעְלָה הִשְׂתָּרַע רְחוֹב הַקְּבָרוֹת. כִּפַּת הָהָר הֵצֵלָּה עַל פְּנֵי כֹל, וְהִיא רְקוּמָה צְלָלִים וּמְכֻרְסֶֶמֶת חֲגָוִים וּמְעָרוֹת, – עֵדוּת הִיא, כִּי נִרְעֲשָׁה פֹּה הָאָרֶץ פְּעָמִים רַבּוֹת, וְכִי עוֹד יָשׁוּב יִתְגָּעֵשׁ הָהָר. הָהּ, אֵיכָה הֻכָּה הָאָדָם בְּסַנְוֵרִים וְלֹא יִרְאֶה מַה יֵלֶד יוֹם.

אַךְ הַמִּצְרִי לֹא הִבִּיט אֶל הַר הַגַּעַשׁ וְלֹא שָׂם אֶת לִבּוֹ לֹא אֶל הַכָּרִים הַפּוֹרִים וְלֹא אֶל הַקְּבָרִים הַקּוֹדְרִים. הַר הַגַּעַשׁ נָטָה אֶל הַמִּישׁוֹר וְרַק כֵּף סֶלַע נִרְאָה שָׁם וּמַעֲבֵה חֹרֶשׁ. וּלְרַגְלֵי הַסֶּלַע – אֲגַם־בִּצָּה. אַרְבָּצֶס הִתְבּוֹנֵן כֹּה וָכֹה וְהִנֵּה דְמוּת נָעָה עַל פְּנֵי הָאֲגָם, כִּדְמוּת אָדָם הוֹלֵךְ שְׁחוֹחַ וּמְלַקֵּט עֵשֶׂב לַעֲגָה.

“אֲהָהּ!” קָרָא הַמִּצְרִי בְּקוֹל, “אָכֵן, אָחוֹת לִי לִנְדוּדֵי לֵילוֹת, וְאָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי! אֵין זֹאת כִּי בַּעֲלַת אוֹב הִיא אֲשֶׁר לְהַר הַוֶּזוּב. אֵיכָכָה? הֲיִתָּכֵן הַדָּבָר? הֲגַם אֵלֶיהָ יְצַוּוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם, כַּאֲשֶׁר יֹאמַר עָלֶיהָ הֶהָמוֹן? הֲקִלְלָה אֶת הַיָּרֵחַ, אוֹ רַק עִשְׂבֵי לַעֲנָה תְלַקֵּט עַל שְׂפַת הָאֲגָם אֲשֶׁר הִבְאִישׁוֹ הַמָּוֶת? טוֹב לִי כִּי אַכִּירֶנָּה פָּנִים. הַשּׁוֹאֵף אֶל הַדַּעַת יוֹדֵעַ, כִּי אֵין חָכְמָה בְּזוּיָה עֲלֵי אֲדָמוֹת. רַק לָכֶם הַבּוּז, לָכֶם יַלְדֵי הַתֹּהוּ, עַבְדֵי הַתַּעֲנוּגוֹת, הוֹלְכֵי אַחֲרֵי הַהֶבֶל, הַמַּאֲמִינִים לַשָּׁוְא, כִּי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תִּבְלָעֵם תַּצְמִיחַ לָהֶם אֶת הַדַּפְנָה, וְאוּלָם אֵלֶּה רַק לְחָכָם נוֹעָדוּ. רַק לָנוּ וְאַפְסֵנוּ עוֹד! כִּי לָנוּ רַק לָנוּ נִתְּנָה קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּעֲנוּגוֹת, כִּי בָּנוּ חֻבְּרוּ יַחְדָּו מַחֲשָׁבָה, מַדָּע וְדִמְיוֹן, הָהּ, יוֹנֵי!”

וּבְבַטְּאוֹ אֶת הַשֵּׁם רַב־הַקֶּסֶם נִשְּׂאוּ נִסְעֲרוּ רַעְיוֹנָיו בִּנְתִיב נֶעְלָם. אַרְבָּצֶס עָמַד מִלֶּכֶת. אֶת עֵינָיו לֹא הֵרִים עוֹד, צְחוֹק שִׂמְחָה רִחֵף עַל שִׂפְתוֹתָיו. וּבְשָׁכְבוֹ עַל יְצוּעוֹ לָחַשׁ אֶל לִבּוֹ:

“תָּמוּת נַפְשִׁי בְּתַעֲנוּגִים”.

מוּזָר וּפְתַלְתֹּל הָיָה הָאִישׁ אַרְבָּצֶס, כְּאַחַד הָאֲנָשִׁים הַמוּזָרִים וְהַפְּתַלְתֻּלִּים אֲשֶׁר יוֹלִיכוּ שׁוֹלָל אֶת לִבָּם. גָּאוֹן וּבִטָּחוֹן שָׁכְנוּ בְּלֵב בֶּן הַמְּלָכִים הַנִּשְׁכָּחִים, חֹטֶר מִגֶּזַע הָעָם אֲשֶׁר נִגְדְּעָה קָרְנוֹ. רוּחוֹ נִסְעֲרָה תָּמִיד, בְּזָכְרוֹ כִּי נִסַּח בִּזְרוֹעַ מִן הָאָרֶץ, אֲשֶׁר שָׁם הִזְהִירוּ אֲבוֹתָיו בְּרֹב כָּבוֹד וְרוֹמְמוּת, אֲשֶׁר שָׁם יָאֶה לוֹ לָשֶׁבֶת בִּגְלַל רוּחוֹ וּמוֹצָאוֹ. אִישׁ אֲשֶׁר רֶגֶשׁ כָּזֶה יְקַנֵּן בְּלִבּוֹ אֵיכָה יֶאֱהַב אֶת זוּלָתוֹ, אֵיכָה יַשְׁלִים עִם אֲנָשִׁים וְלֹא יִבֶז לָהֶם? אַךְ הוּא לֹא יָדַע עֹנִי וּמַחֲסוֹר. עָשִׁיר הָיָה אַרְבָּצֶס הַמִּצְרִי, וְהוֹנוֹ לֹא דַל מֵהוֹן הָאֲצִילִים אֲשֶׁר בְּרוֹמָא. וּמִבִּלְתִּי יְכֹלֶת לִשְׁבֹּר אֶת צִמְאוֹנוֹ אֶל מַלְכוּת וְאֶל הַדְרַת כָּבוֹד, הִתְעַלֵּס בְּתַעֲנוּגוֹת. הוּא שׁוֹטֵט בָּאָרֶץ וְהִתְהַלֵּךְ בָּהּ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ וַיַּרְא כִּי אָכֵן יַד רוֹמָא בַּכֹּל – וַיִּשְׂטְמֶנּה שִׁבְעָתָיִם. אָז גָּבַר בְּלִבּוֹ הָרָעָב לְתַעֲנוּגוֹת. בַּכֶּלֶא הוֹשִׁיבוֹ הַגּוֹרָל, כֶּלֶא רְחַב יָדַיִם וְאֵין מָנוֹס מִמֶּנּוּ. עַל כֵּן אָמַר: זֶה כִּלְאִי וַאֲפָאֲרֵהוּ וְהָיָה לִי כְּמִקְדַּשׁ מֶלֶךְ. אָכֵן רוֹדְפֵי תַּאֲוָה הָיוּ הַמִּצְרִים מֵאָז וּמֵעוֹלָם, וּמֵאֲבוֹתָיו יָרַשׁ אַרְבָּצֶס אֶת הַתַּאֲוָה וְאֶת עֹז הַדִּמְיוֹן. אַךְ מִשִּׂנְאָתוֹ אֶת הָאֲנָשִׁים, לֹא אָרַח לְחֶבְרָתָם לֹא בְּתַעֲנוּג וְלֹא בָּרוּחַ. וְהִנֵּה שָׂבְעָה נַפְשׁוֹ אֶת הַחֶמְדָּה וְאֶת הָעֹנֶג וַתִּרְבַּץ עָלָיו קִלְלַת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר רוּחָם כַּבִּירָה מִמִּפְעֲלוֹתֵיהֶם, וּבְרַעֲבוֹנוֹ פָּנָה אֶל הַדָּעַת. אַךְ הוּא מָשַׁךְ אֶת יָדוֹ מִלַּעֲזֹר לְזוּלָתוֹ וַיָּבָז לְכָל חָכְמָה אֲשֶׁר מוֹעִיל בָּהּ. דִּמְיוֹנוֹ הַקּוֹדֵר רִחֵף עַל פְּנֵי שְׂדוֹת צַלְמָוֶת וְתַעֲלוּמוֹת הַלַּיְלָה, אֲשֶׁר מָשְׁכוּ מֵאָז וּמֵעוֹלָם כָּל נֶפֶשׁ גֵאָה וּמִתְבּוֹדֶדֶת. הוּא לֹא הֶאֱמִין בְּהַבְלֵי הָאֲנָשִׁים הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ, וְרַק בְּרוּחַ הָאָדָם שָׂם מִבְטָחוֹ. וְלֹא יָדַע אַרְבָּצֶס, כַּאֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ רַבִּים וְכֵן גְּדוֹלִים בָּעֵת הַהִיא, כִּי גְּבוּל שָׂם הַטֶּבַע לְרוּחַ הָאָדָם, וַיֹּאמַר: מַרְבֶּה דַּעַת פְּלָאִים יִרְאֶה! וַיַּאֲמֵן כִּי רוּחַ כַּבִּיר אִם יִתְנוֹסֵס בֶּאֱנוֹשׁ וְיֵדַע לְחוֹלֵל פְּלָאוֹת גַּם בְּמוֹ יָדָיו, וְהוּא נָתַן אֶת לִבּוֹ לָתוּר אֶת אֶרֶץ הָרְפָאִים. מֵחָכְמַת הַתְּכוּנָה, אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת יְסוֹדָהּ, סָר אֶל הַתַּעְתּוּעִים אֲשֶׁר לְהוֹבְרֵי הַשָּׁמַיִם, וּמִסּוֹדוֹת הַכִּימִיָּה – אֶל הֵיכַל הַתּוֹעִים אֲשֶׁר לְחָכְמַת הַמָּגִים. אָכֵן הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִין בְּכֹחַ הָאֵלִים, הֶאֱמִין עַתָּה בְּכֹחַ אֱנוֹשׁ.

מֵהַרְרֵי קֶדֶם יָרְדָה תּוֹרַת הַמָּגִים עַד הֲלוֹם, יוֹמָם וָלַיְלָה הָגוּ בָּהּ חַכְמֵי הַדּוֹר הַהוּא. הַפִּילוֹסוֹפִים הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר בְּיָוָן לֹא הִכִּירוּהָ, וְרַק אַתָנֶס, אֲשֶׁר לִוָּה אֶת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בְּמַסָּעָיו, הִשְׁכִּין לָרִאשׁוֹנָה אֶת מִסְתְּרֵי זוֹרוֹאַסְתֶּר 42 בְּאָהֳלֵי הָאֱמוּנָה אֲשֶׁר לַיְּוָנִים, וּבִמְלֹךְ הַקֵּיסָרִים בָּאָרֶץ פָּשְׁטָה הַתּוֹרָה וְנִפְרְצָה אָחוֹת לָהּ גַּם עֲבוֹדַת אִיזִיס. חַזֵּק חִזְּקָה דָּת מִצְרַיִם אֵת אֱמוּנַת הֶהָמוֹן בְּפִלְאֵי הַחַרְטֻמִּים. בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים לְאַחַר הוּלֶדֶת הַנּוֹצְרִי נָפוֹצָה מְאֹד תּוֹרַת הַמָּגִים הַלְּבָנָה, הִיא הַתֵּאוּרְגִיָּה, וְתוֹרַת הַמָּגִים הַשְּׁחוֹרָה, הִיא הַגּוֹאֶצְיָה. וַיְהִי פַּחַד רַבֵּי הַמָּגִים בַּיָּמִים הָהֵם עַל מְלָכִים וְעַל רוֹזְנִים, עַל חֲכָמִים וְעַל הוֹגֵי הַדֵּעוֹת. וּכְבוֹד אַרְבָּצֶס הָאָיֹם וְהַמַּעֲמִיק חֵקֶר רַב מְאֹד בְּכָל הָאָרֶץ. שְׁמוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו נוֹדְעוּ לִתְהִלָּה בֵּין כָּל תַּלְמִידֵי הַמָּגִים, וְגַם אַחֲרֵי מוֹתוֹ גָדוֹל קָרְאוּ לוֹ, וַיְהִי זֶה שְׁמוֹ בְּכָל קַצְוֵי יָוָן: “הֶרְמֶס אִישׁ חֲגוֹרַת הָאֵשׁ”. סְפָרִים רַבִּים הֵכִילוּ אֶת אֲשֶׁר חִקֵּר וְאִזֵּן וְהִפְלִיא לַעֲשׂוֹת וַיִּהְיוּ לִיסוֹד מוּסָד לְכָל כְּתָבֵי חָכְמַת הַסְּתָרִים, אֲשֶׁר שָׂרְפוּ הַנּוֹצְרִים בִּתְרוּעַת צָהֳלָה וּבְקוֹל עֲנוֹת פַּחַד בְּראֹשׁ חוּצוֹת אֱפֶסוּס. וְכֹה נִגְנְזָה מִמַּנּוּ תּוֹרַת הַשָּׂטָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

אַרְבָּצֶס הַמִּצְרִי! כִּלְיוֹתָיו לֹא יִסְרוּהוּ מֵעוֹדוֹ. הַשֵּׂכֶל לְבַדּוֹ הָיָה לוֹ לְשׁוֹפֵט לִבְחֹן אֶת מַעֲלָלָיו. חֹק וּמוּסָר לֹא נֶחְשְׁבוּ לוֹ, וּמִפְּנֵיהֶם לֹא נָסוֹג אָחוֹר. כִּי כֹה אָמַר: אַךְ כְּבָלִים הֵמָּה, אֲשֶׁר עָשָׂה רוּחַ הָאָדָם לֶאֱסֹר בָּהֶם אֶת הֶהָמוֹן, לֹא כֵן אִישׁ הַמַּעֲלֶה הַשּׁוֹאֵב מִמַּעְיְנוֹת הַחָכְמָה, כִּי לוֹ הַמִּשְׁפָּט לִפְרֹק עֹל. אִם יֵשׁ לְאֵל יָדִי לָחֹק חֻקִּים וְלִשְׁפֹּט מִשְׁפָּטִים, לָמָּה זֶה יִפָּלֵא מִמֶּנִּי לְהָפֵר אֵת אֲשֶׁר חַקּוֹתִי? וְהַאִם לֹא לִי הַמִּשְׁפָּט לָבוּז לְחֻקִּים אֲשֶׁר שָׂמוּ קְטַנִּים וְנִקְלִים מִמֶּנִּי, לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם וְלָסוּר מֵהֶם?

שָׁאֹף אֶל שִׁלְטוֹן וְעֹז – זֶה יֵצֶר כָּל אָדָם עֲלֵי אֲדָמוֹת. וְשִׁבְעָתַיִם– יֵצֶר לֵב אַרְבָּצֶס. אַךְ לֹא אֶל כֹּחַ הַזְּרוֹעַ שָׁאַף וְלֹא אַחֲרֵי בִּגְדֵי הַמַּלְכוּת רָדַף. כִּי גֵּאֶה הָיָה הַמִּצְרִי וְלִבּוֹ בָז לְרוֹמָא, גְּבֶרֶת הַמַּמְלָכוֹת בַּיָּמִים הָהֵם, וְגַאֲוָתוֹ וּבוּזוֹ הֵסִירוּ מִלִּבּוֹ אֶת הַחֵפֶץ לִשְׁלֹט עַל זוּלָתוֹ, כִּי מַה תִּתֵּן לוֹ וּמַה תּוֹסִיף לוֹ הַמִּשְׂרָה וְהִיא רַק כִּכְלִי שַׁעֲשׁוּעִים בִּידֵי הַקֵּיסָר, אֶל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנָּה. וְאֵיךְ יָסוּר לְמִשְׁמַעַת זוּלָתוֹ, הוּא – חֹטֶר מִגֶּזַע רַעַמְסֵס הַגָּדוֹל! רַק אֶל הַמִּמְשָׁל הָאֶחָד נָשָׂא אֶת לִבּוֹ. הֲלֹא הוּא הַמִּמְשָׁל עַל הַלְּבָבוֹת. כְּחֶסֶד עֶלְיוֹן הָיָה הַשֵּׂכֶל בְּעֵינָיו, וְאֶת מֶמְשַׁלְתּוֹ אָמַר לִשְׁפֹּךְ עַל כֹּל. עַל כֵּן בִּקֵּשׁ תָּמִיד אֶת בְּנֵי הַנְּעוּרִים וְהִכְנִיעָם בְּקֶסֶם רוּחוֹ. לוּלֵא עָשְׁרוֹ וְתַאֲוָתוֹ כִּי עַתָּה יִסֵּד דָּת חֲדָשָׁה עֲלֵי אֲדָמוֹת. הוּא כִּבֵּד בְּמַעֲמַקֵּי נַפְשׁוֹ אֶת הַתַּעֲלוּמוֹת אֲשֶׁר הִנְחִילוּהוּ אֲבוֹתָיו מִנִּי קֶדֶם. אָמְנָם, הוּא לֹא הֶאֱמִין בֶּאֱלִילֵיהֶם, אַךְ בְּסִמְלֵיהֶם הֶאֱמִין מְאֹד. הוּא הִתְאַמֵּץ לַחֲשׂף סוֹד חָדָשׁ בַּסְּמָלִים הָאֵלֶּה. הוּא חָפֵץ לְהַחְיוֹת אֶת אֱמוּנַת מִצְרַיִם, כִּי בְּהַחֲיוֹתוֹ אֶת אֱמוּנַת אֲבוֹתָיו עוֹרֵר לְחַיִּים אֶת מוֹלַדְתּוֹ הַשּׁוֹמֵמָה. הוּא הִרְבָּה לְפָאֵר אֶת מִזְבְּחוֹת אִיזִיס וְאוֹזִירִיס וְהִתְאַמֵּץ לְחַזֵּק אֶת חֶבֶר הַכֹּהֲנִים, וְרַבִּים נִפְתּוּ לוֹ וְהֵמִירוּ אֶת אֱמוּנָתָם. הֵם נָדְרוּ נֵדֶר לְהִנָּזֵר לִכְהֻנָּה, וּמִקִּרְבָּם בָּחַר לוֹ אַרְבָּצֶס רֵעִים לְמִשְׁתָּיו, אִם בָּטַח בָּהֶם כִּי יִשְׁמְרוּ אֶת הַסּוֹד בְּלִבָּם וְלֹא יְגַלּוּהוּ לְאִישׁ. הֲלֹא כֵן עָשָׂה גַם לְאַפֵּצִידֶס אֲחִי יוֹנֵי.

הוּא הָיָה נָע וְנָד כָּל חַיָּיו, וְאוּלָם בְּבוֹאוֹ בַּיָּמִים לֹא הוֹסִיף לִבּוֹ להִמָּשֵׁךְ אַחֲרֵי הַמַּסָּעוֹת, וְזֶה לוֹ שָׁנִים שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בְּעָרֵי קַמְפַּנְיָה! אָכֵן מִגַּאֲוָתוֹ בָּחַר לוֹ לְמוֹשָׁב אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה, כִּי לֹא נְתָנוֹ לִבּוֹ לָשֶׁבֶת בְּאֶרֶץ נַחֲלָתוֹ הַשְּׁדוּדָה וְהַדְּרוּסָה בְּפִי הַנֶּשֶׁר אֲשֶׁר לְרוֹמָא. וְאֶת עִיר הַבִּירָה שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ וְלֹא יָכֹל לָשֶׁבֶת בָּהּ. לֹא כֵן עָרֵי קַמְפַּנְיָה, אֲשֶׁר בָּהֶן מָצָא אֶת כָּל מְבֻקְּשׁוֹ: מֶזֶג רוּחַ טוֹב וַחֲמוּדוֹת רַבִּים שֶׁל רוֹדְפֵי תַּעֲנוּגוֹת. פֹּה יוּכַל לָשֶׁבֶת שָׁלֵו וְשַׁאֲנָן בְּאֵין יָרִיב וּבְאֵין פַּחַד פֶּן יִרְדְפוּהוּ אַנְשֵׁי הֶחָצֵר הַמְקַנְּאִים בּוֹ. וְכָל עוֹד הָיָה עָשִׁיר, לֹא שָׁאַל אִישׁ לַהֲלִיכוֹתָיו וּלְאֹרַח חַיָּיו. לָבֶטַח הָלַךְ דַרְכּוֹ הָאֲפֵלָה.


יז    🔗

אַךְ דָּרְכָה כַּף רֶגֶל יוֹנֵי עַל סַף הָאוּלָם רְחַב הַיָּדַיִם אֲשֶׁר לְבֵית הַמִּצְרִי, נָפְלָה עָלֶיהָ אֵימַת פִּתְאֹם, כָּאֵימָה אֲשֶׁר נָפְלָה עַל אָחִיהָ בְּבוֹאוֹ שָׁמָּה בַּלַּיְלָה הַהוּא. הַמִּפְלָצוֹת אֲשֶׁר מִנֹּא־אָמוֹן נִדְמוּ לָהּ כִּמְבַשְּׂרוֹת רָע, כְּמַזְהִירוֹת אוֹתָהּ לְהִשָּׁמֵר עַל נַפְשָׁהּ.

"גּוֹרַל יָמִים עָבְרוּ חֹרַת עַל כָּל מֶצַח,

וּמִכָּל עַיִן נִשְׁקַף רוּחַ הַנֶּצַח."

פְּנֵי הָעֶבֶד הַכּוּשִׁי נַעֲווּ בְּהִכָּנְסָהּ וַיִּרְמֹז לָהּ לָלֶכֶת הָלְאָה.

בָּאוּלָם בַּתָּוֶךְ הוֹפִיעַ לְפָנֶיהָ אַרְבָּצֶס לָבוּשׁ בִּגְדֵי חַג וְעָדוּי כֻּלּוֹ אַבְנֵי חֵן מִתְנוֹצְצוֹת. בַּחוּץ עוֹד הֵאִיר הַיּוֹם, וּבְבֵית הַמִּצְרִי כְּבָר פָּשְׁטוּ צִלְלֵי הָעֶרֶב, הַמְּנוֹרוֹת הֵפִיצוּ אוֹר וְרֵיחַ בֹּשֶׂם עַל פְּנֵי הָרִצְפָּה הַמְפֹאָרָה וְהַתִּקְרָה הָעֲשׂוּיָה שֶׁנְהַב.

“יוֹנֵי הַיָּפָה!” אָמַר אַרְבָּצֶס וַיִּשְׁתַּחוּ לְפָנֶיהָ, “אַתְּ הִיא אֲשֶׁר הִקְדַּרְתְּ אֶת אוֹר הַיּוֹם! עֵינַיִךְ תָּאוֹרְנָה אֶת הָאוּלָם הָאָפֵל הַזֶּה וְנִשְׁמָתֵךְ תְּמַלְּאֶנּוּ רֵיחַ נִיחוֹחַ.”

“לֹא לְאַרְבָּצֶס לְדַבֵּר כָּכָה אֶל יוֹנֵי, וְהוּא הֲלֹא לִמְּדָהּ תָּמִיד לָבוּז לְדִבְרֵי חֹנֶף, וְאֵיכָה יוּכַל לַעֲשׂוֹת אֶת תּוֹרָתוֹ רְמִיָּה?”

הִיא דִבְּרָה בְּחֵן וּבְנֹעַם. אַרְבָּצֶס לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק. בְּרוּחַ עַלִּיזָה עָנָה לָהּ עַל תְּלוּנָתָהּ, וְהוֹבִיל אוֹתָהּ עַל פְּנֵי אוּלַמֵּי בֵּיתוֹ. יוֹנֵי הִשְׁתָּאֲתָה לְמַרְאֵה עֵינֶיהָ: עַל פְּנֵי הַקִּירוֹת הִתְנוֹסְסוּ תְּמוּנוֹת רַבּוֹת מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב, אֲשֶׁר אֵין עֲרוֹךְ לָהֶן; הַמְּנוֹרוֹת שָׁפְכוּ אוֹר עַל הַפְּסִילִים מַעֲשֵׂי יְדֵי אֳמָנִים יְוָנִים; תֵּבוֹת מְלֵאוֹת אַבְנֵי חֵן לְמִינֵיהֶן עָמְדוּ בֵּין הָעַמּוּדִים; הַסִּפִּים וְהַמְּזוּזוֹת עֲשׂוּיִם עֵץ הָדָר, וְכָל הַבַּיִת מָלֵא זָהָב וּכְלֵי חֶמְדָּה. יֵשׁ אֲשֶׁר עָבְרוּ לְבַדָּם עַל פְּנֵי הַחֲדָרִים, וְיֵשׁ אֲשֶׁר פָּסְעוּ בֵּין שׁוּרוֹת הָעֲבָדִים, אֲשֶׁר נִצְּבוּ מִזֶּה וּמִזֶּה וְחִכּוּ לָאוֹת אֲשֶׁר יֻתַּן לָהֶם לִנְפֹּל אַפַּיִם לִפְנֵי יוֹנֵי וּלְהַגִּישׁ לָהּ צְמִידִים וּנְזָמִים, שֵׁרוֹת וְכָל חֵפֶץ יָקָר. אַךְ יוֹנֵי מֵאֲנָה לְקַבֵּל מִידֵיהֶם דָּבָר.

“כְּבָר הִגִּיעַתְנִי הַשְּׁמוּעָה עַל עָשְׁרְךָ, כִּי רַב הוּא וְעָצוּם מְאֹד, אַךְ לֹא פִּלַּלְתִּי, כִּי כֹּה רַבּוּ שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה בְּבֵיתֶךָ.”

“הָהּ, מִי יִתֵּן וְיָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת מִכָּל אֵלֶּה כְּלִיל תִּפְאֶרֶת אֶחָד וּלְתִתּוֹ בְּרֹאשֵׁךְ!”

“אֲהָהּ, לוּ כֵן עָשִׂיתָ, כִּי עַתָּה מְחָצַנִי כֹּבֶד מִשְׁקָלוֹ,” עָנְתָה יוֹנֵי בִּצְחוֹק.

“הֵן לֹא תָּבוּזִי לְעשֶׁר? הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִרְבֶּה הוֹנוֹ לֹא יֵדַע אֵת אֲשֶׁר יַעֲנִיקוּ לָנוּ הַחַיִּים. גְּדָל הָאֲשָׁפִים עוֹשֵׂי הַפְּלָאוֹת הוּא הַזָּהָב: כָּל חֲלוֹם לְחַיִּים יַהֲפֹךְ, כֹּחַ אֵלִים יִתֵּן לָאָדָם. אַךְ הוּא גַם הַנֶּאֱמָן בַּעֲבָדִים וְלִבְעָלָיו יִכָּנַע תָּמִיד.”

עָרוּם הָיָה אַרְבָּצֶס וַיִּתְנַכֵּל לְפַתּוֹת אֶת בַּת נֵאַפּוֹלִיס בְּרָב הוֹנוֹ וּבְתִפְאֶרֶת מְלִיצָתוֹ. הוּא נִסָּה לְעוֹרֵר בְּלִבָּהּ אֶת הַחֵפֶץ לִנְחֹל אֶת הָעשֶׁר הָאָצוּר בְּבֵיתוֹ לְמַעַן תִּמָּשֵׁךְ גַּם אֶל בַּעַל הָעשֶׁר.

אַךְ לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַיּוֹצְאִים מִפִּי אִישׁ, אֲשֶׁר בָּז תְּמוֹל־שִׁלְשֹׁם לְכָל עַבְדֵי הַיֹּפִי, נָפְלָה עָלֶיהָ אֵימָה גְדוֹלָה, וּבְחֵן נָשִׁים וּבְנֹעַם שְׂפָתַיִם נִסְּתָה לְהָשִׁיב אָחוֹר אֶת הַחִצִּים הַשְּׁלוּחִים אֵלֶיהָ וּלְסַבֵּב אֶת פְּנֵי הַשִּׂיחָה. אַךְ זֶה חִנָּהּ קָסַם אֶת לֵב הַמִּצְרִי שִׁבְעָתַיִם, וּפִתְאֹם, בְּעָמְדָם כָּכָה בְּתוֹךְ הָאוּלָם הַמְרֻפָּד מַרְבַדֵּי בוּץ לָבָן עִם רִקְמַת כֶּסֶף, מָחָא הַמִּצְרִי כָּף. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: שֻׁלְחָן עָרוּךְ כָּל טוּב עָלָה מִן הָרִצְפָּה, מִטַּת שֵׁן עִם אַפִּרְיוֹן אַרְגָּמָן נִצְּבָה לְרַגְלֶיהָ, וּמֵאֲחוֹרֵי הַפָּרֹכֶת עָלָה קוֹל נְגִינָה רַכָּה, וְהַמְנַגְּנִים לֹא נִרְאוּ.

אַרְבָּצֶס יָשַׁב לְרַגְלֵי יוֹנֵי, וִילָדִים יְפֵי־רֹאִי, כְּמַלְאֲכֵי הָאַהֲבָה לְתֹאַר, הִגִּישׁוּ לִפְנֵיהֶם אֶת הַמַּטְעַמִּים. וְהִנֵּה כָּלְתָה הָאֲרֻחָה, וְרַק הַנְּגִינָה עוֹד נִשְּׂאָה חֲרִישִׁית מֵאֲחוֹרֵי הַפָּרֹכֶת. וַיֹּאמֶר הַמִּצְרִי אֶל בַּת נֵאַפּוֹלִיס:

“הַגִּידִי נָא, בִּתִּי, הַאֻמְנָם לֹא הֱסִיתֵךְ לִבֵּךְ מֵעוֹלָם לָדַעַת אֵת אֲשֶׁר נָכוֹן לָךְ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים? הַאִם לֹא נִכְסַפְתְּ מֵעוֹדֵךְ לְהָסִיר אֶת הַלּוֹט הַזֶּה הַלּוּט עַל פְּנֵי יָמִים יָבוֹאוּ; לְהַשְׁקִיף אֶל שְׂפַת הַיָּם הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לַגּוֹרָל וְלִרְאוֹת צֵל הַבָּאוֹת? כִּי צֵל לְיָמִים עָבְרוּ וְצֵל לַאֲשֶׁר יָבוֹאוּ. וּבְהַגִּיעַ הַמּוֹעֵד הַנָּכוֹן, יִלְבְּשׁוּ הַצְּלָלִים עוֹר וּבָשָׂר וְיָצְאוּ אֶל בֵּין הַחַיִּים. אָכֵן שְׁנַיִם הֵמָּה הָרוּחוֹת אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לְאֶרֶץ הָרְפָאִים, צִלְלֵי יָמָים בָּאוּ וְצִלְלֵי יָמִים יָבוֹאוּ. וְהָיָה אִם יַשְׂכִּיל הָאָדָם לְהַגִּיעַ עַד חֵקֶר הָאָרֶץ הַהִיא וְרָאָה אֶת שְׁנֵיהֶם גַּם יָחַד. אָז יִגָּלוּ לְפָנָיו כָּל מִסְתְּרֵי הַמָּוֶת וְכָל תַּעֲלוּמוֹת הַחַיִּים יִוָּדְעוּ לוֹ. אֲנִי הַגֶּבֶר הִשְׂכַּלְתִּי וְגַם רָאִיתִי.”

“הַאֻמְנָם הִגַּעְתָּ עַד חֵקֶר כָּל אֵלֶּה?”

“הֲתֹאמְרִי, בִּתִּי, לְנַסּוֹת אֶת חָכְמָתִי? הַאַרְאֶה לָךְ אֶת עֲתִידוֹתָיִךְ? מַחֲזֵה פְּלָאִים הוּא, נִפְלָא וְנִשְׂגָּב מִכָּל הַמַּחֲזוֹת אֲשֶׁר לְאֶסְכִילוּס. הֲתַחְפְּצִי כִּי יְשַׂחֲקוּ הַצְּלָלִים לְפָנֵינוּ?”

וַתִּרְעַד בַּת נֵאַפּוֹלִיס. זֵכֶר גְּלוֹקוּס עָלָה עַל לִבָּהּ וַתֵּאָנַח, לִבָּהּ פָּחַד וְרָחַב, הַגַּאֲוָה וְהַתְּשׁוּקָה לָדַעַת נֶאֶבְקוּ בָּהּ, וַתַּעַן לָאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ הַהֵיכַל וְהַסּוֹדוֹת וַתֹּאמַר:

“וְאִם אָיֹם הַמַּחֲזֶה? וְאִם יַבְהִילַנִי מְאֹד? אוּלַי רַק יָגוֹן וּתְלָאָה אֶנְחַל בְּדַעְתִּי אֶת עֲתִידי?”

“שָׁוְא פַּחְדֵּךְ,יוֹנֵי; כִּי הִנֵּה רָאִיתִי כְּבָר אֵת אֲשֶׁר יָעַד לָךְ גּוֹרָלֵךְ. בִּשְׂדוֹת אֱלִיזִיּוּם טְבוּלֵי שֶׁמֶשׁ יְהַלְּכוּ רוּחוֹת עֲתִידֵךְ וְקָטְפוּ שׁוֹשַׁנִּים וַחֲבַצָּלוֹת וְקָלְעוּ זֵר תִּפְאֶרֶת לְגוֹרָלֵךְ; וְהַפַּרְצוֹת תֶּאֱרֹגְנָה לָךְ אֶת בֶּגֶד הָאשֶׁר וְהָאַהֲבָה. הֲתַחְפְּצִי לִרְאוֹת אֶת נֹעַם עֲתִידֵךְ?”

לֵב הַנַּעֲרָה לָחַשׁ אֶת הַשֵּׁם: “גְּלוֹקוּס”, וּפִיהָ עָנָה בְּקוֹל חֲרִישִׁי: “כֵּן.”

הַמִּצְרִי קָם מִמּוֹשָׁבוֹ, הֶחֱזִיק בְּיָדָהּ וְהוֹבִילָה אֶל אוּלָם הַמִּשְׁתִּים, וּפִתְאֹם, כְּמוֹ נָגְעָה בָּהֶן יַד הָרוּחוֹת הַנַּעֲלָמוֹת, עָלוּ הַיְרִיעוֹת וַיֵּחָצוּ, יְרִיעָה מִזֶּה וִירִיעָה מִזֶּה, וְקוֹל הַנְּגִינָה הָעַלִּיזָה נִשְׁמַע מֵעֲבָרִים. הֵם עָבְרוּ בֵּין הָעַמּוּדִים אֲשֶׁר בָּאוּלָם הַמְפֹאָר. הַמִּזְרָקוֹת הִזּוּ מֵי בֹּשֶׂם מִימִינָם וּמִשְׂמֹאלָם, עַד הַגִּיעָם אֶל הַמַּעֲלוֹת וַיֵּרְדוּ אֶל הַגָּן. וַיְהִי עֶרֶב. הַיָּרֵחַ צָף עַל פְּנֵי הָרָקִיעַ. פִּרְחֵי הַלַּיִל הַיְשֵׁנִים בַּיּוֹם פָּתְחוּ עַתָּה אֶת גְּבִיעֵיהֶם, הֵפִיצוּ רֵיחַ נִיחוֹחַ מִן הָעֲרוּגוֹת וּמִן הַסַּלִּים, כִּקְטֹרֶת מִנְחָה לַפְּסִילִים הָרַבִּים, הַמַּצְהִירִים מִן הָאֲפֵלָה."

“אָנָּה תּוֹלִיכֵנִי, אַרְבָּצֶס?” שָׁאֲלָה יוֹנֵי בְּתִמָּהוֹן.

“שָׁמָּה!” עָנָה הַמִּצְרִי, וְהוֹרָה בְּיָדוֹ אֶל מוּל הַבִּיתָן הַקָּטֹן אֲשֶׁר בְּיַרְכְּתֵי הַגָּן, “מִקְדַּשׁ אֵלוֹת הַגּוֹרָל הוּא! רַק שָׁם, עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ, יֵרָאֶה לָךְ אֲשֶׁר בִּקַּשׁתְּ לִרְאוֹת.”

הֵם בָּאוּ אֶל מִסְדְּרוֹן צָר, וּבְקָצֵהוּ פָּרֹכֶת שְׁחוֹרָה. אַרְבָּצֶס הֵרִים אֶת הַפָּרֹכֶת, וְיוֹנֵי בָּאָה אֶל הַחֶדֶר פְּנִימָה וְהוּא אָפֵל כֻּלּוֹ.

“אַל תִּפְחֲדִי, יוֹנֵי, עוֹד רֶגַע וִיהִי אוֹר!”

עוֹד הוּא מְדַבֵּר, וְהִנֵּה זָרַח אוֹר נָעִים וּמָתוֹק לָעֵינַיִם, וְהָאוֹר הוֹלֵךְ הָלֹךְ וְגָבֹר. וַתֵּרֶא יוֹנֵי וְהִנֵּה הִיא בְּחֶדֶר גָּדוֹל, מְרֻפָּד כֻּלּוֹ יְרִיעוֹת שְׁחוֹרוֹת, וְעַל יָדָהּ מִטָּה וְגַם הִיא שְׁחוֹרָה. בְּלֵב הָאוּלָם נִצָּב מִזְבֵּחַ קָטֹן וּלְפָנָיו חֲצוּבָה מַעֲשֵׂה נְחשֶׁת. עַל יַד אַחַד הַקִּירוֹת עָמַד פֶּסֶל עֲנָק, מַעֲשֵׂה שַׁיִשׁ שָׁחוֹר, וּלְרֹאשׁוֹ זֵר־שִׁבֳּלִים –אוֹת, כִּי פֶסֶל הָאֵלָה הַמִּצְרִית הוּא. אַרְבָּצֶס קָרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ, שָׂם עָלָיו אֶת הַזֵּר, יָצַק מִכַּד הַנְּחשֶׁת אֶל הַחֲצוּבָה, וְאֵשׁ תְּכֵלֶת קָפְצָה פִּתְאֹם מִתּוֹכָהּ. וְאַחַר נִגַּשׁ אֶל יוֹנֵי, לָחַשׁ בִּשְׂפָתָיו דְּבָרִים בְּלָשׁוֹן זָרָה לָהּ, וְהַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרֵי הַמִּזְבֵּחַ זָעָה. לְאַט לְאַט נֶחְצְתָה הַיְרִיעָה, וּלְנֶגֶד עֵינֶיהָ נִגְלְתָה דְמוּת כֵּהָה כְּמַרְאֵה דְמוּת אָרֶץ. וְהַדְּמוּת הָלְכָה הָלֹךְ וְהַבְהֵר, עַל פְּנֵי הַקִּיר הוֹפִיעוּ עֵצִים, פַּלְגֵי מַיִם וּנְאוֹת דֶּשֶׁא. וְהִנֵּה חָמַק צֵל וְהִתְיַצֵּב מוּל יוֹנֵי, וְהַצֵּל הָלַךְ הָלֹךְ וְהַבְהֵר, וַתֵּרֶא יוֹנֵי וְהִנֵּה דְמוּתָהּ הִיא.

וּפִתְאֹם נֶעְלַם כָּל הַמַּרְאֶה, וְעל מְקוֹמוֹ הוֹפִיעַ אַרְמוֹן כָּלוּל בַּהֲדָרוֹ. בָּאוּלָם בַּתָּוֶךְ עָמַד כִּסֵּא מְלוּכָה וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת סָבִיב לוֹ, וְיָד חִוֶּרֶת נְטוּיָה מֵעַל לַכִּסֵּא וּמַחֲזִיקָה כֶּתֶר. וּדְמוּת אַחֶרֶת הוֹפִיעָה, וְהִיא עֲטוּפָה שְׁחוֹרִים מֵרֹאשׁ וְעַד כַּף רֶגֶל וּפָנֶיהָ לֹא יֵרָאוּ. הַדְּמוּת כָּרְעָה לִפְנֵי יוֹנֵי, אָחֲזָה בְּיָדָהּ וְהוֹרְתָה עַל הַכִּסֵּא, כְּמוֹ קָרְאָה לָהּ לַעֲלוֹת וְלָשֶׁבֶת עָלָיו.

לֵב הַנַּעֲרָה דָפַק בְּחָזְקָה.

“הֶאָסִיר אֶת הַצָּעִיף מֵעַל פְּנֵי הַצֵּל?” שָׁאַל אַרְבָּצֶס.

“כֵּן!” עָנְתָה יוֹנֵי בְּקוֹל עָנֹג.

אַרְבָּצֶס נָטָה אֶת יָדוֹ: הַצֵּל פָּשַׁט אֶת מְעִילוֹ, וְקוֹל צְעָקָה הִתְפָּרֵץ מִפִּי יוֹנֵי: אַרְבָּצֶס הָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר כָּרַע לְפָנֶיהָ!

“אָכֵן, זֶה גוֹרָלֵךְ וְזֶה עֲתִידֵךְ, יוֹנֵי, כִּי נוֹעַדְתְּ לִהְיוֹת כַּלָּה לְאַרְבָּצֶס.”

יוֹנֵי הִתְחַלְחֲלָה לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. אַט אַט יָרַד הַמָּסָךְ וְכִסָּה אֶת פְּנֵי הַקִּיר. הַמַּחֲזֶה נָמוֹג, – אַרְבָּצֶס הַחַי כָּרַע לְרַגְלֵי יוֹנֵי.

"אֲהָהּ, יוֹנֵי! קָרָא הַכֹּהֵן בְּרֶגֶשׁ, “שִׂמְעִי נָא אֶת דִּבְרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר נֶאֱבַק יָמִים רַבִּים עִם הָאַהֲבָה וְלֹא יָכֹל לָהּ. הָהּ, מָה אַעֲרִיצֵךְ,יוֹנֵי! הַכּוֹכָבִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ, הֲלֹא הֵם הוֹכֵיחוּךְ לִי לְכַלָּה! עַל פְּנֵי אֲרָצוֹת רַבּוֹת שׁוֹטַטְתִּי וְאִשָּׁה כָּמוֹךְ לֹא מָצָאתִי. מִנְּעוּרַי נִמְשַׁךְ לִבִּי אַחֲרֵי אִשָּׁה אֲשֶׁר תִּדְמֶה לָךְ. כְּמוֹ חֲלוֹם הָיוּ לִי חַיַּי, עַד אֲשֶׁר הִקְרֵךְ הַגּוֹרָל לְפָנָי. עַתָּה הֱקִיצוֹתִי, כִּי אֶת פָּנַיִךְ רָאוּ עֵינָי. אַל נָא, יוֹנֵי, אַל תָּסֵבִּי עֵינַיִךְ מִמֶּנִּי, אַל תּוֹסִיפִי לוֹמַר כִּי קַר וְאֵין־לֵב אָנִי. מֵעוֹלָם לֹא אָהַב אִישׁ אַהֲבָה עַזָּה וְנֶאֱמָנָה כְּאַהֲבָתִי אוֹתָךְ. אַל תָּשִׁיבִי פָּנַי רֵיקָם, אַל נָא תֶּהְדְּפִינִי מֵעָלָיִךְ! רְאִי נָא, כִּי נִצַּחְתִּינִי אִם הֲבֵאתִינִי עַד כֹּה. אֲנִי אֲשֶׁר לֹא כָּרַעְתִּי מֵעוֹדִי לִפְנֵי בֶּן־תְּמוּתָה, אֲנִי הַמּוֹשֵׁל עַל גּוֹרַל בְּנֵי אָדָם, הִנֵּה כָּרַעְתִּי לְפָנַיִךְ וַאֲיַחֵל לְמִשְׁפָּטֵךְ. אַל תִּרְעֲדִי, יוֹנֵי, הֲלֹא אַתְּ מַלְכָּתִי, אַתְּ אֱלֹהָי! אָנָּא, הֱיִי לִי לְכַלָּה, כָּל מוֹצָא פִּיךְ יִשָּׁמֵר וְיֵעָשֶׂה, לְעֶבֶד וּלְשִׁפְחָה יִהְיוּ לָךְ עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ. לֹא אֶשְׁאַל וְלֹא אֲבַקֵּשׁ דָּבָר בִּלְתִּי אִם שְׁמֹעַ בְּקוֹלֵךְ. הָהּ, יוֹנֵי הַיְקָרָה, הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, הָאִירִינִי נָא בִּצְחוֹק שְׂפָתַיִךְ, כִּי נֶעֱצַבְתִּי מְאֹד בַּהֲסִבֵּךְ עֵינַיִךְ מִמֶּנִּי. הָאִירִינִי נָא, הָהּ שִׁמְשִׁי, הָהּ שְׁמֵי־שָׁמָי! יוֹנֵי, יוֹנֵי, אַל תָּשִׁיִבי אֶת אַהֲבָתִי רֵיקָם”

לְבַדָּהּ הָיְתָה יוֹנֵי בִּידֵי הָאִישׁ הַפֶּלִאי וְהָאָיֹם הַזֶּה, אַךְ הִיא לֹא יָדְעָה פָּחַד. רַחֲשֵׁי הַכָּבוֹד אֲשֶׁר בִּדְבָרָיו וְעֶדְנַת קוֹלוֹ עוֹדְדוּהָ, וְטֹהַר לִבָּהּ הָיָה לָהּ לְמָעוֹז. אַךְ הִיא לֹא יָדְעָה נַפְשָׁה, וְרַק כַּעֲבֹר רְגָעִים שָׁבָה אֵלֶיהָ רוּחָהּ.

“קוּם, אַרְבָּצֶס!” אָמְרָה יוֹנֵי וְהוֹשִׁיטָה לוֹ אֶת יָדָהּ, אַךְ בְּהַרְגִּישָׁה אֶת שְׂפָתָיו מִהֲרָה לִמְשֹׁךְ אֶת הַיָּד, “קוּמָה נָא, וְאִם בֶּאֱמֶת וּבְלֵב תָּמִים דִּבַּרְתָּ אֶת דְּבָרֶיךָ…”

“הֲלֹא תַּאֲמִינִי?” קָרָא הַמִּצְרִי בְּקוֹל תַּחֲנוּנִים.

“אִם כֵּן, שְׁמָעֵנִי! הֲלֹא אוֹמֵן הָיִיתָ לִי וְרֵעַ כְּאָב לִי וְיוֹעֵץ וְדוֹרֵשׁ טוֹב. וּמִי פִלֵּל כִּי אֶשְׁמַע דִּבְרֵי אַהֲבָה מִפִּיךָ? אַל נָא תַּחֲשֹׁב, כִּי קָצַפְתִּי עָלֶיךָ, כִּי לֹא נָגְעוּ דְבָרֶיךָ עַד לִבִּי, כִּי לֹא לְכָבוֹד הָיְתָה לִי אַהֲבָתֶךָ. וְאוּלָם הַגִּידָה לִי, הֲתוּכַל לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרַי בְּרוּחַ שְׁקֵטָה?”

“כֵּן! וְלוּ גַם יִהְיוּ דְבָרַיִךְ כְּחִצֵּי הַמָּוֶת!”

“אִישׁ אַחֵר אֲנִי אוֹהֶבֶת!” אָמְרָה יוֹנֵי. פָּנֶיהָ הֶאְדִּימוּ, אַךְ קוֹלָהּ הָיָה חָזָק.

“הָהּ, אֵלִים, הָהּ שְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת!” קָרָא אַרְבָּצֶס וְעָמַד עַל רַגְלָיו, “חָלִילָה לָךְ לְדַבֵּר עִמִּי כָּכָה! הִשָּׁמְרִי לָךְ מִלְּעֹג לִי! לֹא יִתָּכֵן הַדָּבָר הַזֶּה! לֹא יְאֻמָּן! הָהּ, יוֹנֵי, הֲלֹא רַק תַּחְבּוּלָה הִיא לָךְ, לַהֲטֵי אִשָּׁה! אִמְרִי לִי כִּי לֹא אֲהַבְתִּינִי, אַךְ אַל תֹּאמְרִי לִי כִּי אִישׁ אַחֵר אָהַבְתְּ עַל פָּנָי.”

"וְאוּלָם… " פָּתְחָה יוֹנֵי אֶת פִּיהָ לַעֲנוֹתוֹ דָבָר, אַךְ מִפַּחַד קִנְאָתוֹ פָּרְצוּ דְמָעוֹת מֵעֵינֶיהָ. אַרְבָּצֶס נִגַּשׁ אֵלֶיהָ וַיְחַבְּקֶנָּה, אַךְ הִיא סָרָה אֲחוֹרַנִּית, וּבְסוּרָהּ מַהֵר נָפַל מִכְתָּב מֵחֵיקָהּ. אַרְבָּצֶס רָאָה אֶת הַמִּכְתָּב וֶהֱרִימוֹ, וְהִנֵּה מִכְתַּב גְּלוֹקוּס! פַּחַד מָוֶת נָפַל עַל יוֹנֵי וְהִיא צָנְחָה עַל הַמִּטָּה.

עֵינֵי אַרְבָּצֶס רָצוּ עַל פְּנֵי הַכָּתוּב, וְיוֹנֵי לֹא הֵעֵזָּה לְהַבִּיט בְּפָנָיו. הִיא לֹא רָאֲתָה אֶת הַחִוָּרוֹן אֲשֶׁר כִּסָּה אֶת פָּנָיו, אֶת הַקְּמָטִים אֲשֶׁר נֶחְרְשׁוּ עַל מִצְחוֹ, אֶת שְׂפָתָיו הָרוֹעֲדוֹת וְאֶת חָזֵהוּ הַנּוֹשֵׁם בְּחָזְקָה. אַרְבָּצֶס כִּלָּה לִקְרֹא אֶת הַמִּכְתָּב, הִשְׁלִיכוֹ אַרְצָה וְאָמָר:

“הַאֶת כּוֹתֵב הַמִּכְתָּב הַזֶּה אָהָבְתְּ?”

“כֵּן.”

“וּשְׁמוֹ גְּלוֹקוּס?”

יוֹנֵי שִׁלְּבָה אֶת אֶצְבְּעוֹת יָדֶיהָ, וְעֵינֶיהָ שׁוֹטְטוּ עַל פְּנֵי הַחֶדֶר, כְּמוֹ בִּקְּשׁוּ עֶזְרָה אוֹ מִפְלָט.

“אָכֵן, שְׁמָעִינִי נָא!” אָמַר אַרְבָּצֶס בְּלַחַשׁ נָחָשׁ, “טוֹב לִי כִּי תֵּרְדִי שְׁאוֹלָה מֵאֲשֶׁר תִּפְּלִי בִּזְרוֹעוֹתָיו. הַתְּדַמִּי בְּנַפְשֵׁךְ, כִּי אִישׁ כְּאַרְבָּצֶס יִתֵּן לַיְּוָנִי הַנִּקְלֶה הַלָּז לְהִתְיַצֵּב לוֹ לְשָׂטָן? עֵץ טִפַּחְתִּי וְגִדַּלְתִּי וְאַחֵר יִקְטֹף פִּרְיוֹ? לֹא, יוֹנָה פְּתַיָּה! לִי תִּהְיִי, רַק לִי! הִנֵּה הֶחֱזַקְתִּי בָּךְ וְהָיִית לִי לְקִנְיַן עוֹלָם!”

וּכְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר פָּרַשׂ אֶת יָדָיו לְחַבְּקָהּ.

אַךְ בְּרֶגַע זֶה הוּנְפָה הַפָּרֹכֶת, וְיָד חֲזָקָה אָחֲזָה בְּעָרְפּוֹ. הַמִּצְרִי הִבִּיט לַאֲחוֹרָיו וְהִנֵּה נוֹצְצוּ לְנֶגְדּוֹ שְׁתֵּי עֵינַיִם, עֵינֵי גְלוֹקוּס הַיְּוָנִי, וּפָנִים חִוְרִים וַאֲיֻמִּים, פְּנֵי אַפֵּצִידֶס.

“ההּ!” קָרָא אַרְבָּצֶס, “מִי הִיא הַפּוּרְיָה 43 אֲשֶׁר הֱבִיאַתְכֶם הֲלוֹם!”

גְלוֹקוּס הִתְנַפֵּל בְּשֶׁצֶף עַל הַמִּצְרִי.

אַפֵּצִידֶס הֵרִים אֶת אֲחוֹתוֹ הַמִּתְעַלֶּפֶת, אַךְ כֹּחוֹ הַדַּל תַּשׁ מִסַּעֲרַת רוּחוֹ וְלֹא יָכֹל לִשְׂאֵתָהּ. הוּא הִשְׁכִּיבָה עַל הַמִּטָּה, הִתְיַצֵּב עַל יָדָהּ וְהַמַּאֲכֶלֶת שְׁלוּפָה לְפָנָיו. דּוּמָם הִתְבּוֹנֵן אֶל נַפְתּוּלֵי הַשְּׁנַיִם וַיְהִי נָכוֹן לִתְקֹעַ אֶת הַמַּאֲכֶלֶת בְּלֵב הַמִּצְרִי אִם תִּגְבַּר יָדוֹ עַל גְּלוֹקוּס.

הָאָיֹם בַּמַּרְאוֹת – מַרְאֵה שְׁנֵי אֲנָשִׁים נֶאֱבָקִים בְּשֶׁצֶף חֵמָה. הִנֵּה לָפְתוּ זֶה אֶת זֶה, הַיָּדַיִם שְׁלוּחוֹת לְהַחֲזִיק אִישׁ בִּגְרוֹן רֵעֵהוּ, הָרֹאשׁ נָטוּי אֲחוֹרַנִּית, הָעֵינַיִם מְזָרוֹת אֵשׁ נְקָמָה, הַשְּׁרִירִים דְּרוּכִים, הַגִּידִים נְפוּחִים, הַשְּׂפָתַיִם מְפֻשּׂקוֹת וְהַשִּׁנַּיִם מְחֻשָּׁקוֹת. שְׁנֵיהֶם הָיוּ אַמִּיצִים מְאֹד, בְּלֵב שְׁנֵיהֶם בָּעֲרוּ הַחֵמָה וְהַשִּׂנְאָה וְהוֹסִיפוּ לָהֶם כֹּחַ. וַיִּתְפַּתְּלוּ וַיִּשְׂתָּרְגוּ וַיִּנְשְׁפוּ כִּנְחָשִׁים, נִטַּלְטְלוּ אָנֶה וָאָנָה וְשָׁאֲגוּ שַׁאֲגַת זַעַם וְתַאֲוַת נָקָם. הִנֵּה לְרַגְלֵי הַפֶּסֶל הִגִּיעוּ, וְהִנֵּה הִרְפּוּ רֶגַע וְשָׁאֲפוּ רוּחַ, אַרְבָּצֶס נִשְׁעַן אֶל הַפֶּסֶל, וְלֹא הַרְחֵק מִמֶּנּוּ נִצַּב גְּלוֹקוּס.

"הָהּ, הָאֵלָה הַקְּדוֹשָׁה! "קָרָא אַרְבָּצֶס, חִבֵּק אֶת הַפֶּסֶל וְעֵינָיו נְשׂוּאוֹת אֶל פְּנֵי הָאֵלָה, “הֱיִי נָא מָגֵן וּמַחֲסֶה לְעַבְדֵּךְ הַנֶּאֱמָן וְנָקַמְתִּי אֶת נִקְמָתֵךְ בָּאִישׁ אֲשֶׁר נִאֵץ אֶת מִקְדָּשֵׁךְ וְשָׁלַח יָד בְּכֹהֲנֵךְ!”

וּבְדַבְּרוֹ כָּכָה נִדְמוּ פְּנֵי הַפֶּסֶל כְּמִתְעוֹרְרִים וְנָעִים; בְּתוֹךְ שְׁחוֹר הַשַּׁיִשׁ נוֹצְצָה אֵשׁ אֲדַמְדֶּמֶת מִסָּבִיב לְרֹאשׁוֹ הִשְׂתָּרְגוּ לְשׁוֹנוֹת אֵשׁ כְּחַלְחַלָּה, וְהָעֵינַיִם, כִּשְׁנֵי לַפִּידִים בּוֹעֲרִים, נָסַבּוּ בְּאֵימָה אֶל פְּנֵי הַיְּוָנִי.

אֵימָה גְדוֹלָה נָפְלָה עַל גְּלוֹקוּס לְמַרְאֵה כָּל הַפְּלָאוֹת הָאֵלֶּה, וּפָנָיו חָוָרוּ. הוּא עָמַד בְּפִיק־בִּרְכַּיִם מֻכֵּה תִמָּהוֹן וַאֲחוּז צְמַרְמֹרֶת. אַרְבָּצֶס לֹא נָתַן לוֹ לִשְׁאֹף רוּחַ וּלְהִתְנַעֵר מִמְּבוּכָתוֹ וְזִנֵּק אֵלָיו:

“מוֹת תָּמוּת, בֶּן בְּלִיָּעַל! קָרְבָּן תִּהְיֶה לְאֵם כָּל חָי!”

מִמְּבוּכָה וּמֵרֹב פַּחַד לֹא עָצַר גְּלוֹקוּס כֹּחַ וְלֹא הֶחֱזִיק מַעֲמָד. רִצְפַּת הַשַּׁיִשׁ הָיְתָה חֲלַקְלַקָּה, רַגְלָיו מָעֲדוּ וְהוּא נָפַל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה, וְאַרְבָּצֶס הִצִּיג אֶת רַגְלוֹ עַל חֲזֵה הַנּוֹפֵל. אַךְ אַפֵּצִידֶס, הַמַּכִּיר אֶת לַהֲטֵי הַמִּצְרִי וְתַחְבּוּלוֹתָיו, לֹא נִבְהַל וְלֹא נָבוֹךְ. בִּתְנוּפַת חֶרֶב קָפַץ עַל הָאוֹיֵב וְאָמַר לְהַכּוֹתוֹ נֶפֶשׁ, אַךְ אַרְבָּצֶס מִהֵר לִתְפֹּשׂ אֶת זְרוֹעוֹ הַנְּטוּיָה, חָטַף מִיָּדוֹ אֶת הַמַּאֲכֶלֶת הַשְּׁלוּפָה וַיַּךְ אוֹתוֹ אָרְצָה. שָׂמֵחַ וְשׁוֹאֵף נְקָמָה הֵנִיף אֶת הַמַּאֲכֶלֶת גַּם עַל גְּלוֹקוּס. גְּלוֹקוּס לֹא נִבְהַל, אִם כִּי יָדַע מְאֹד כִּי הִגִּיעַ קִצּוֹ, וְעוֹד מְעַט יִפֹּל שָׁדוּד כְּלוּדָר בָּאִיצְטָדִין. אַךְ פִּתְאֹם זָעָה נָעָה הָאָרֶץ תַּחְתֵּיהֶם, וְכֹחַ כַּבִּיר מִכֹּחַ הַמִּצְרִי הִתְעָרֵב בְּמִלְחַמְתָּם. כֹּחַ הֶרֶס הוּא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָּנִים לְאִישׁ, וְאֵשׁ כָּל הַלְּהָטִים וְהַפְּלָאוֹת כְּאַיִן וּכְאֶפֶס כְּנֶגְדּוֹ. זֶה הָיָה כֹּחַ הָאֵיתָנִים אֲשֶׁר לָרַעַשׁ, אֲשֶׁר שָׂם לְאַל אֶת כָּל נִכְלֵי הָעָרְמָה וְאֶת כָּל הַכַּעַס אֲשֶׁר לָאָדָם הַכּוֹזֵב. כְּאֶחָד עֲנָק, אֲשֶׁר הוּקַם מִגְדָּל עַל גַּבּוֹ, הֵקִיץ לְפֶתַע הָרַעַשׁ מִתַּרְדֵּמָתוֹ הַמְמֻשֶּׁכֶת, וּמִנִּיד אֲבָרָיו הַמִּתְנַעֲרִים הִתְפַּלְּצוּ הַמְּעָרוֹת הַתַּחְתִּיּוֹת. מִתַּחַת לָרִצְפָה עָלָה קוֹל נַהַם הוֹלֵךְ אֵימִים, יְרִיעוֹת הָאוּלָם פִּרְפְּרוּ כִּרְדוּפֵי סַעַר, הַמִּזְבֵּחַ הִתְמוֹטֵט, הַחֲצוּבָה זָעָה, הַפֶּסֶל חָג וְנָע כְּשִׁכּוֹר וְהָרֹאשׁ הַשָּׁחוֹר אֲשֶׁר לָאֵלָה נִצַּח וַיִּשָּׁמֵט. וְכַאֲשֶׁר עָט הַמִּצְרִי עַל טַרְפּוֹ, נָפַל עָלָיו גּוּשׁ הַשַּׁיִשׁ וַיִּפְגַּע בְּעָרְפּוֹ. מֵעָצְמַת הַמַּכָּה נָפַל הַמִּצְרִי אַרְצָה, בְּלִי הֶגֶה וּבְלִי נוֹעַ שָׁכַב עַל הָרִצְפָּה כְּמֵת.

“הָאֲדָמָה הִצִּילָה אֶת בָּנֶיהָ!” קָרָא גְלוֹקוּס וְקָפַץ עַל רַגְלָיו, “בָּרוּךְ אַתָּה, רַַעַשׁ־פִּתְאֹם! עַתָּה נִשָּׂא תְּפִלָּה לָאֵלִים!”

הוּא מִהֵר וְהֵרִים אֶת אַפֵּצִידֶס וְהִבִּיט אֶל אַרְבָּצֶס: הַמָּוֶת רִחֵף עַל פְּנֵי הַמִּצְרִי, דָּם נָזַל עַל בִּגְדוֹ וּמִבִּגְדוֹ עַל רִצְפַּת הַשָּׁיִשׁ. וְהִנֵּה זָעָה הָאָרֶץ שֵׁנִית. גְּלוֹקוּס וְאַפֵּצִידֶס חִבְּקוּ אִישׁ אֶֶת רֵעֵהוּ, וּפִתְאֹם חָדַל הָרַעַשׁ, וַיָּקוּמוּ לָלֶכֶת. גְּלוֹקוּס נָשָׂא אֶת יוֹנֵי בִּזְרוֹעוֹתָיו וַיָּנוּסוּ מִבֵּית הַפְּחָדִים.

וְהִנֵּה הִגִּיעוּ אֶל הַגָּן. הֲמוֹן עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת הִתְרוֹצְצוּ בְּבֶהָלָה, וְאִישׁ מֵהֶם לֹא שָׂם לֵב לַזָּרִים, כִּי נָפְלָה עֲלֵיהֶם הָאֵימָה. שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה שָׁקְטָה הָאָרֶץ וְעַתָּה הִתְגָּעֲשָׁה לְהַשְׁחִית כָּל בָּשָׂר. וַתְּהִי מְנוּסָה וּמְהוּמָה סָבִיב וְקוֹל צְעָקָה וּנְאָקָה:

“רָעַשׁ! רָעַשׁ!”

בְּאֵין מַפְרִיעַ עָבְרוּ בֵּין הֶהָמוֹן הַסּוֹעֵר, יָרְדוּ בְּאַחַת הַשְּׂדֵרוֹת וַיֵּצְאוּ דֶרֶךְ אַחַד הַשְּׁעָרִים הַפְּתוּחִים לָרְוָחָה. וְעַל גִּבְעַת הַחוֹל, בְּצֵל עֲצֵי אֲהָלִים קוֹדְרִים, יָשְׁבָה הַיַּלְדָּה הָעִוֶּרֶת לְאוֹר הַיָּרֵחַ הַמָּלֵא וּבָכְתָה רַב בֶּכֶה –– –


 

יח    🔗

עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, עֵת הַצָּהֳרַיִם טֶרֶם הִגִּיעָה. בְּשַׁעַר בַּת רַבִּים שׁוֹקְקוּ אֲנָשִׁים, אֵלֶּה לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה וְאֵלֶּה מֵאֶפֶס מַעֲשֶׂה, כִּי בַּיָּמִים הָהֵם לֹא יָשַׁב אִישׁ בְּבֵיתוֹ. בְּבָתֵּי־קָהָל, בַּשְּׁוָקִים, בֵּין שְׂדֵרוֹת הָעַמּוּדִים, בְּבָתֵּי הָרַחְצָה, בְּמִקְדְּשֵׁי הָאֵלִים בִּלּוּ הָאֲנָשִׁים אֶת יְמֵיהֶם. הֲיִפָּלֵא אֵפוֹא, כִּי פֵאֲרוּ לִמְאֹד אֶת הַבִּנְיָנִים הָאֵלֶּה, כְּפָאֵר הָאִישׁ אֶת נַחֲלָתוֹ אֲשֶׁר עָלֶיהָ גְּאוֹנוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ?

וַיְהִי מַרְאֵה הַשּׁוּק בָּעֵת הַזֹּאת כְּמַחֲזֵה שַׁעֲשׁוּעִים מְשַׂמֵּחַ עַיִן וְרַב־הֲמֻלָּה. עַל הַמִּרְצֶפֶת הָעֲשׂוּיָה אַבְנֵי שַׁיִשׁ גְּדוֹלוֹת הִתְקַבְּצוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּהְיוּ לַאֲגֻדָּה אַחַת וַיְשׂוֹחֲחוּ בֵּינֵיהֶם בַּהֲמֻלָּה רַבָּה, בִּדְבַר־שְׂפָתַיִם וּבְנִיד־אֲבָרִים, כְּמִשְׁפַּט הָעַמִּים הַיּוֹשְׁבִים בַּדָּרוֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. מֵעֵבֶר מִזֶּה בְּשֶׁבַע סֻכּוֹת יָשְׁבוּ הַחַלְפָנִים, לִפְנֵיהֶם גַּלֵּי כֶּסֶף וּלְיַד שֻׁלְחֲנוֹתֵיהֶם חוֹבְלִים וְרוֹכְלִים לְבוּשִׁים בְּגָדִים זָרִים וּמוּזָרִים; וּמֵעֵבֶר מִזֶּה נֶחְפְּזוּ לְבוּשֵׁי הַתָּגוֹת הָאֲרֻכּוֹת אֶל אֶחָד מִבָּתֵּי הַקָּהָל אֲשֶׁר שָׁם פְּקִידֵי הַמִּשְׁפָּט, הֲלֹא הֵם עוֹרְכֵי מִשְׁפָּט וְדִין, מְהִירֵי תְּנוּעָה, עַלִּיזֵי צְחוֹק וְלַהַג, וּבַשּׁוּק, בַּתָּוֶךְ, הִתְנוֹסְסוּ פְּסִילִים שׁוֹנִים, וְעַל כֻּלָּם נִשָּׂא לְתִפְאָרָה פֶּסֶל צִיצֵרוֹ. וְהִנֵּה בֵּית הַמִּשְׁפָּט, עַמּוּדִים סָבִיב לוֹ, כֻּלָּם קְצוּבִים וּמַתְאִימִים, כְּמִשְׁפַּט הָעַמּוּדִים הַדּוֹרִיִּים, הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִקְדִּימוּ לָבוֹא אָכְלוּ אֶת פַּת הַבֹּקֶר, שׂוֹחֲחוּ בֵּינֵיהֶם וְטָבְלוּ אֶת פִּתָּם בְּיָיִן. הַשִּׂיחָה נָסַבָּה עַל הָרַעַשׁ אֲשֶׁר הִתְחוֹלֵל אֶתְמוֹל. פֹּה וְשָׁם, עַל פְּנֵי הַכִּכָּר הָרֵיקָה, סוֹבְבוּ הָרוֹכְלִים הָעוֹשִׂים אֶת מְלָאכְתָּם. פְּלוֹנִי מְגוֹלֵל קִשּׁוּרִים לְמִינֵיהֶם וּלְצִבְעֵיהֶם לִפְנֵי אִשָּׁה אֲשֶׁר בָּאָה מִן הַכְּפָר! אַלְמוֹנִי מְשַׁבֵּחַ אֶת נְעָלָיו; וּפַלְמוֹנִי רוֹדֶה מַטְעַמִּים מִתַּנּוּרוֹ הַנּוֹסֵעַ וּמוֹכְרָם לָרְעֵבִים, וְעַל יָדוֹ מוֹרֶה הַמְלַמֵּד אֶת תַּלְמִידוֹ רֵאשִׁית לִמּוּדֵי שְׂפַת רוֹמָא.

הָאֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים סָבִיב פִּנּוּ פַּעַם בְּפַעַם אֶת מְקוֹמָם בְּכָבוֹד וּבְהַכְנָעָה לְאַחַד הַסֵּנָטוֹרִים הָעוֹבֵר בֵּינֵיהֶם. הַלָּז בֵּרַךְ אֶת רֵעָיו בִּמְנוֹד רֹאשׁ אוֹמֵר כָּבוֹד וּפְעָמָיו אֶל מִקְדַּשׁ יֻפִּיטֶר, אֲשֶׁר הִתְנוֹסֵס בְּיַרְכְּתֵי הַשּׁוּק וְהָיָה לְמוֹשַׁב הַסֵּנָטוֹרִים. הַחוֹכְרִים רַחֲבֵי הַכְּתֵפַיִם עָמְדוּ לִפְנֵי הַמַּמְגּוּרוֹת יַחַד עִם רָמֵי הַמַּעֲלָה; לִפְנֵי הַהֵיכָל גָּבַהּ שַׁעַר הַנִּצָּחוֹן, וּמֵאַחֲרָיו וָהָלְאָה רְחוֹב הוֹמֶה מֵאָדָם רָב. בְּתוֹךְ אַחַת הַשְּׁקַעֲרוּרִיּוֹת אֲשֶׁר לַשַּׁעַר זָרְקָה הַמִּזְרֶקֶת אֶת מֵימֶיהָ אֶל עָל. וְעַל הַכַּרְכֹּב נִצַּב פֶּסֶל קָלִיגוּלָה הָרוֹכֵב עַל סוּסוֹ. מֵאֲחוֹרֵי סֻכּוֹת הַחַלְּפָנִים הִתְנוֹסֵס בִּנְיָן, אֲשֶׁר בְּיָמֵינוּ יִקְרְאוּ לוֹ בְּשֵׁם פַּנְתֵּיאוֹן44. עֲנִיֵּי הָעִיר עָבְרוּ עֲמוּסֵי סַלִּים דֶּרֶךְ מִסְדְּרוֹן צַר הַמּוֹבִיל אֶל רִצְפָּה קְטַנָּה בֵּין שְׁנֵי עַמּוּדִים מִזֶּה וּמִזֶּה, הֲלֹא הוּא מְקוֹם מִמְכַּר כָּל דְּבַר־מַאֲכָל אֲשֶׁר הִשְׁאִירוּ הַכֹּהֲנִים מֵהַקָּרְבָּנוֹת.

בְּאַחַד הַבִּנְיָנִים עָשׂוּ הֶחֳרָשִׁים בִּמְלֶאכֶת הָעַמּוּדִים. אַךְ קוֹל הֶהָמוֹן בְּרֵעוֹ הָיָה חָזָק מֵהַלְמוּת הַפַּטִּישִׁים, עַד כִּי נִשְׁמְעוּ דִבְרֵי הַמַּלִּינִים:

“רְאוּ, כִּי לֹא שָׁלְמָה עוֹד הַמְּלָאכָה!”

אָכֵן שְׁלַל צְבָעִים לְבִגְדֵי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, לַהֲלִיכוֹתֵיהֶם וּלְכָל הַמְלָאכוֹת אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ. הַכֹּל רוֹעֵשׁ וְנִמְהָר, הַכֹּל הוֹמֶה וְחַי חַיִּים שׁוֹטְפִים וְרַעֲנַנִּים. אַלְפֵי אוֹתוֹת לְעשֶׁר בְּכָל אֲשֶׁר תִּפֶן. תַּעֲנוּגוֹת וּמִסְחָר, עֲבוֹדָה וְשַׁבָּתוֹן, רְדִיפָה אַחֲרֵי הַבֶּצַע וְאַחֲרֵי הַכָּבוֹד – הָיוּ לִבְלִיל אֶחָד וְזָרְמוּ כְּנַחַל אֵיתָן.

מוּל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר לְמִקְדַּשׁ יֻפִּיטֶר נִצַּב אִישׁ, אֲשֶׁר מִצְחוֹ נֶחֱרַשׁ קְמָטִים רַבִּים, וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה בֶּן חֲמִשִּׁים. לְבוּשׁוֹ עָשׂוּי בְּלִי פְּאֵר, לֹא כְיֶתֶר בְּנֵי פָּמְפֵּיאָה, אֲשֶׁר שָׁאֲפוּ לְהִתְהַדֵּר בַּעֲדָיִים וְעָשׂוּ כַּוָּנִים וּלְחָשִׁים לִלְבוּשָׁם מִפַּחַד כְּשָׁפִים וְעַיִן רָעָה. מִצְחוֹ גָּבֹהַּ וְרֹאשׁוֹ קֵרֵחַ. אֶת מְעַט הַשֵּׂעָר אֲשֶׁר עַל פַּדַּחְתּוֹ כִּסָּה בֵּית־הָרֹאשׁ אֲשֶׁר לְאַדַּרְתּוֹ, לִהְיוֹת לוֹ מַחֲסֶה מִשְּׁרַב הַשָּׁמֶשׁ. בִּגְדוֹ חוּם, הֲלֹא הוּא הַצֶּבַע אֲשֶׁר בְּנֵי פָּמְפֵּיאָה לֹא אֲהֵבוּהוּ מֵעוֹדָם. לֹא שָׁנִי בּוֹ וְלֹא אַרְגָּמָן. קֶסֶת קְטַנָּה בְּאֵזוֹר מָתְנָיו, חֶרֶט וְלוּחַ גָּדוֹל, וְנִפְלָא הַדָּבָר, כִּי לֹא שָׂם כִּיס בָּאֵזוֹר, כְּמִשְׁפַּט כָּל בְּנֵי פָּמְפֵּיאָה הַנּוֹשְׂאִים כִּיסִים בַּאֲזוֹרֵיהֶם, גַּם אִם רֵיקִים הֵם מִזָּהָב.

עַלִּיזִים וְגֵאִים הֵם בְּנֵי פָּמְפֵּיאָה, וְרַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת יִמָּשֵׁךְ לִבָּם אַחֲרֵי הָעוֹבֵר עַל פְּנֵיהֶם. אַךְ הַבּוּז וּשְׁאָט הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר הִבִּיעוּ פְּנֵי הַזָּר לְמַרְאֵה הַכֹּהֲנִים הָעוֹלִים עַתָּה בְּמַעֲלוֹת הַהֵיכָל, הֵסַבּוּ אֵלָיו אֶת עֵינֵי כֻלָּם.

“מִי הוּא הַצִּינִיקוֹן 45 הַלָּז?” שָׁאַל אַחַד הַסּוֹחֲרִים אֶת בֶּן שִׂיחוֹ, וְהוּא צוֹרֵף כָּל כְּלֵי חֵפֶץ.

“אוֹלִינְתּוּס הוּא,” עָנָה הַצּוֹרֵף, “אוֹמְרִים עָלָיו, כִּי נוֹצְרִי הוּא”.

הַסּוֹחֵר הִתְחַלְחֵל מִכַּעַס וְלָחַשׁ בְּפַחַד: “נְבָלִים הֵמָּה. שָׁמַעְתִּי כִּי בְּהִתְאַסְּפָם לַעֲבוֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם, וְהָיְתָה רֵאשִׁית עֲבוֹדָתָם לִשְׁחֹט אֶת אַחַד הַיְלָדִים. וְעוֹד יֵאָמֵר עֲלֵיהֶם, כִּי כִּיס אֶחָד לְכֻלָּם. מַה יִהְיֶה עָלֵינוּ הַצּוֹרְפִים וְהַסּוֹחֲרִים, אִם מִנְהֲגֵיהֶם יִפְרְצוּ בָּעָם?”

“נָכוֹן הַדָּבָר!” עָנָה הַצּוֹרֵף, “וּלְבַד זֹאת מוֹשְׁכִים הֵם אֶת יָדָם מִלִּקְנוֹת אַבְנֵי־חֵן, וּלְמַרְאֵה הַנְּחָשִׁים יִלְחֲשׁוּ קְלָלָה. הֲלֹא כָּל הַמַּכְלוּלִים וְהָעֲדָיִים אֲשֶׁר בְּפָמְפֵּיאָה יֵעָשׂוּ בִּדְמוּת נָחָשׁ.”

“הַבִּיטָה נָא,” אָמַר הַשְּׁלִישִׁי, וְהוּא חָרַשׁ נְחשֶׁת, “הַבִּיטָה נָא וּרְאֵה אֶת הַנּוֹצְרִי הַלָּזֶה, הַבָּז לְכֹהֲנֵי הָאֵלִים! אֵין זֹאת כִּי אִם אֶת הַמִּקְדָּשׁ יְקַלֵּל. הָהּ, צֶלְזִינוּס, עַל פְּנֵי חֲנוּתִי עָבַר הָאִישׁ, וּבִרְאוֹתוֹ אוֹתִי צוֹרֵף פֶּסֶל מִינֶרְוָה, נִגַּשׁ אֵלַי, מִצְחוֹ קְמָטִים כֻּלּוֹ, וּפִיו מָלֵא כַּעַס: “אִלּוּ מִשַּׁיִשׁ הָיָה הַפֶּסֶל, כִּי עַתָּה שִׁבַּרְתִּיו לְעֵינֶיךָ רְסִיסִים, אַךְ נָחוּשׁ הוּא וְהַנְּחשֶׁת לֹא תִשָּׁבֵר.” “מָה?! הֲיִמְלָאֲךָ לִבְּךָ לְשַׁבֵּר פֶּסֶל אֵלָה?” קָרָאתִי בְּקוֹל. “אֵלָה?!” עָנָה מְגַדֵּף הָאֵלִים, הֲלֹא לִילִית הִיא, רוּחַ רָעָה!” וּּכְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר פָּנָה־הָלַךְ לוֹ, וּפִיו מָלֵא קְלָלָה. הֲנִשָּׂא אֶת כָּל אֵלֶּה ונַחֲרִישׁ לָהֶם? הֲיִפָּלֵא כִּי רָעֲשָׁה הָאָרֶץ לְהָקִיא מִתּוֹכָהּ אֶת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִינוּ בְּאֵלִים, בְּנֵי בְּלִי אֱמוּנָה? הֲלֹא רָעִים הֵמָּה מִכָּל בֶּן בְּלִי אֱמוּנָה. הֲלֹא גַם לִמְלֶאכֶת מַחֲשֶׁבֶת יָבוּזוּ. אוֹי לָנוּ וַאֲבוֹי לָנוּ, חָרָשֵׁי הַנְּחשֶׁת, אִם אֵלֶּה יִמְשְׁלוּ בָּנוּ."

“הֲלֹא הֵם הֵמָּה אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בָּאֵשׁ אֶת רוֹמָא בִּימֵי נִירוֹן קֵיסָר!” נֶאֱנַח הַצּוֹרֵף.

עוֹד הֵם מְדַבְּרִים עַל הַנּוֹצְרִי וְעַל אֱמוּנָתוֹ, וְאוֹלִינְתּוּס נוֹכַח לָדַעַת, כִּי הָיָה לְשִׂיחָה וּלְשִׂימַת לֵב. הוּא הֵסֵב אֶת רֹאשׁוֹ וְהִבִּיט אֶל הֶהָמוֹן הַהוֹלֵךְ וָרָב. רֶגַע הִבִּיעוּ עֵינָיו מֶרִי, וּמִשְׁנֵהוּ – רַחֲמִים, וְאַחַר הִתְכַּנֵּס בְּאַדַּרְתּוֹ וַיִּפֶן וַיֵּלַךְ:

“הָהּ עוֹבְדֵי גִּלּוּלִים, הַאִם לֹא טַחוּ עֵינֵיכֶם מֵרְאוֹת? הַאִם לֹא הִזְהִירְכֶם אֶתְְמוֹל הָרַעַשׁ לָשׁוּב מִדַּרְכְּכֶם הָרָעָה? אֵיכָכָה תַּעַמְדוּ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים?”

בְּנֵי הֶהָמוֹן אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַנּוֹצְרִי בֵּאֲרוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ כְּגֹדֶל פַּחְדּוֹ וְאִוַּלְתּוֹ. אוּלָם פֶּה אֶחָד הִסְכִּימוּ כֻּלָּם כִּי קְלָלָה אֲיֻמָּה צְפוּנָה בָּהֶם.

אוֹלִינְתּוּס עָבַר בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן וְהִגִּיעַ אֶל מוֹצָאֵי הַשּׁוּק, וְהִנֵּה פָּנִים חִוְרִים לִקְרָאתוֹ. הוּא הִכִּיר אֶת הַפָּנִים.

עָטוּף בְּאַדַּרְתּוֹ הַמְכַסָּה אֶת בִּגְדֵי הַכְּהֻנָּה, הִבִּיט אַפֵּצִידֶס בִּמְבַשֵּׂר הָאֱמוּנָה הַחֲדָשָׁה, אֲשֶׁר לִפְנֵי יָמִים מִסְפָּר כִּמְעַט הֶאֱמִין בָּהּ גַּם הוּא.

הֲגַם הוּא יְכַזֵּב? הֲגַם הָאִישׁ הַזֶּה, כְּלִיל הַתֹּם בַּהֲלִיכוֹתָיו, בִּלְבוּשׁוֹ, בַּאֲרֶשֶׁת פָּנָיו, הֲגַם הוּא יַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂה אַרְבָּצֶס, וְתַחַת כְּסוּת הַנְּזִירִים יַסְתִּיר אֶת תַּאֲוָתוֹ?

אוֹלִינְתּוּס, אֲשֶׁר הִרְבָּה לְהִתְעָרֵב עִם רַבִּים וְכֵן שׁוֹנִים וַאֲשֶׁר הֵיטֵב לִבְחֹן לְבָבוֹת, קָרָא בְּפָנָיו אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו.

“שָׁלוֹם עָלֶיךָ!” בֵּרַךְ הַנּוֹצְרִי אֶת אַפֵּצִידֶס.

“הֲשָׁלוֹם?” שָׁאַל הַכֹּהֵן בְּקוֹל רָפֶה אֲשֶׁר נָגַע עַד לֵב אוֹלִינְתּוּס.

“אַךְ טוֹב בַּבְּרָכָה הַזֹּאת! כִּי בְּאֵין טוֹב אֵין שָׁלוֹם. כַּקֶּשֶׁת בֶּעָנָן כֵּן הַשָּׁלוֹם מֵעַל לָאֲדָמָה וְרֹאשׁוֹ בַּשָּׁמָיִם. וּמַה הוּא הַשָּׁלוֹם הַזֶּה, אִם לֹא צְחוֹק הַנְּשָׁמָה, קֶרֶן שְׁלוּחָה מִן הָאוֹר אֲשֶׁר לֹא יָסוּף לָעַד. אָכֵן, שָׁלוֹם עָלֶיךָ!”

“הָהּ!” פָּתַח אַפֵּצִידֶס, וְאוּלָם בִּרְאוֹתוֹ אֶת הָעוֹבְרִים עַל פָּנָיו מְעִיפִים בּוֹ עֵינַיִם לָדַעַת, עַל מַה יְדַבְּרוּ הַנּוֹצְרִי וְכֹהֵן אִיזִיס, שִׁסַּע אֶת דְּבָרָיו וְהוֹסִיף חֶרֶשׁ: “לֹא נוּכַל לְדַבֵּר בַּמָּקוֹם הַזֶּה. הִנֵּה אָבוֹא אַחֲרֶיךָ אֶל שְׂפַת הַנָּהָר, וְלֹא יִרְאֵנוּ אִישׁ בַּשָּׁעָה הַזֹּאת.”

אוֹלִינְתּוּס הֵנִיד בְּרֹאשׁוֹ, כְּאוֹמֵר: “כֵּן!” בְּחִפָּזוֹן וּבְעַיִן צוֹפִיָּה וּבוֹחֶנֶת עָבַר עַל פְּנֵי הָרְחוֹבוֹת. פַּעַם בְּפַעַם הֵשִׁיב בְּרָכָה לִמְבָרְכָיו וְנָתַן אוֹת לְאַחַד הָעוֹבְרִים, אֲשֶׁר בְּגָדָיו עָנוּ בּוֹ, כִּי מִדַּלַּת הָעָם הוּא.


 

יט    🔗

“אוּלָם הַגִּידָה נָא לִי, גְּלוֹקוּס,” אָמְרָה יוֹנֵי בְּשִׁבְתָּהּ בְּסִירָה לַעֲבֹר אֶת סַרְנוּס, “אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ בָּאתָ עִם אַפֵּצִידֶס לְהַצִּילֵנִי מִידֵי בֶּן הַבְּלִיַּעַל?”

“שַׁאֲלִי אֶת נִידְיָה,” עָנָה גְלוֹקוּס וְהוֹרָה בְּאֶצְבָּעוֹ אֶל הָעִוֶּרֶת הַיּוֹשֶׁבֶת צְעָדִים מִסְפָּר מֵהֶם, נִשְׁעֶנֶת עַל הַנֵּבֶל, “עָלַיִךְ לְהוֹדוֹת לָהּ עַל הַדָּבָר הַזֶּה הָלֹךְ הָלְכָה לְבַקְּשֵׁנִי בְּבֵיתִי, וּבִרְאוֹתָהּ כִּי אֵינֶנִּי, הָלְכָה אֶל אַפֵּצִידֶס אֲשֶׁר שֵׁרַת בַּקֹּדֶשׁ בְּהֵיכַל אִיזִיס, וַתּוֹלִיכֵהוּ אֶל בֵּית אַרְבָּצֶס; וַיְהִי בְּלֶכְתָּם בַּדֶּרֶךְ וַיִּפְגְּעוּ בִּי בְּתוֹךְ עֲדַת רֵעִים, אֲשֶׁר מֵרֹב שִׂמְחָה לְמִקְרָא מִכְתָּבֵךְ הֶחָבִיב אָרַחְתִּי עִמָּם לְחֶבְרָה. אֹזֶן נִידְיָה הִבְחִינָה אֶת קוֹלִי. הֵם טֶרֶם כִּלּוּ לְסַפֵּר לִי אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר עוֹרֵר אוֹתָם לָלֶכֶת וַאֲנִי מִהַרְתִּי וָאִלָּוֶה אֲלֵיהֶם. לֹא גִלִּיתִי פֵּשֶׁר דָּבָר, כִּי אֵיךְ יָכֹלְתִּי לְגַלּוֹת אֶת שְׁמֵךְ בְּאָזְנֵי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר לְשׁוֹנָם שְׁלוּחָה לָלֶכֶת רָכִיל וּלְהַרְבּוֹת לַהַג! הַיַּלְדָּה הֱבִיאַתְנִי עַד הַשַּׁעַר אֲשֶׁר בּוֹ יָצָאנוּ. וַיְהִי אַךְ דָּרְכָה רַגְלֵנוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת לְגַלּוֹת תַּעֲלוּמוֹתָיו, וְהִנֵּה קוֹל זַעֲקָתֵךְ הִגִּיעַ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר אַחֵר. וְיֶתֶר הַדְּבָרִים הֲלֹא הֵמָּה יְדוּעִים לָךְ.”

פְּנֵי יוֹנֵי הֶאְדִּימוּ מְאֹד, וְהִיא נָשְׂאָה עֵינֶיהָ אֶל גְּלוֹקוּס.

“גְּשִׁי אֵלַי, נִידְיָה הַיְקָרָה,” אָמְרָה יוֹנֵי אֶל בַּת תֵּסַלְיָה בְּאַהֲבָה רַבָּה, “הַאִם לֹא אָמַרְתִּי לָךְ כִּי תִּהְיִי לִי לְאָחוֹת וּלְרֵעָה? וְאַתְּ הָיִית לִי יֶתֶר עַל אֵלֶּה: שׁוֹמֶרֶת וּמַצִּילָה!”

“אֵין דָבָר!” עָנְתָה נִידְיָה בְּקֹר רוּחַ וְלֹא קָמָה מִמְּקוֹמָהּ.

“אוֹי לִי כִּי שָׁכַחְתִּי, הֲלֹא עָלַי לָגֶשֶׁת אֵלָיִךְ!” בְּאָמְרָהּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה קָרְבָה עַד מוֹשַׁב נִידְיָה, חִבְּקָה אוֹתָהּ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ וְהֶעְתִּירָה עָלֶיהָ נְשִׁיקוֹת.

חִוָּרוֹן הָיָה נָסוּךְ הַיּוֹם עַל פְּנֵי נִידְיָה יוֹתֵר מִבְּכָל הַיָּמִים, וּבִזְרוֹעוֹת בַּת נֵאַפּוֹלִיס חָוְרוּ פָּנֶיהָ שִׁבְעָתָיִם.

“וּמִי הִגִּיד לְלִבֵּךְ, כִּי כֹּה גְדוֹלָה הַצָּרָה הַמְרַחֶפֶת עַל רֹאשִׁי?” לָחֲשָׁה יוֹנֵי, “הֲיָדַעַתְּ אֶת הַמִּצְרִי הַזֶּה וְאֶת הֲלִיכוֹתָיו?”

“כֵּן, יָדַעְתִּי אֶת תּוֹעֲבוֹתָיו!”

“אֵיכָכָה?”

“יוֹנֵי הָאֲצִילָה, שִׁפְחָה הָיִיתִי לִבְנֵי בְּלִיַּעַל אֲשֶׁר הָיוּ עוֹשֵׂי דְבָרוֹ.”

“הֶהָיִית כְּבָר בְּבֵיתוֹ, כִּי יָדַעְתְּ אֶת מוֹצָאָיו וְאֶת מְבוֹאָיו?”

“נִגַּנְתִּי עַל הַנֵּבֶל לִפְנֵי אַרְבָּצֶס,” עָנְתָה בַּת תֵּסַלְיָה בִּמְבוּכָה.

“הֲנִמְלַטְתְּ גַּם אַתְּ מִן הָאָסוֹן אֲשֶׁר אָרַב לְיוֹנֵי?” שָׁאֲלָה בַּת נֵאַפּוֹלִיס בְּלַחַשׁ, לְבַל יִשְׁמַע גְּלוֹקוּס אֶת שְׁאֵלָתָהּ.

“יוֹנֵי הָאֲצִילָה! לֹא יָפָה אֲנִי וְלֹא בַּת נָדִיב. יַלְדָּה אָנֹכִי וְשִׁפְחָה וְעִוֶּרֶת.”

נִידְיָה אָמְרָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּקוֹל מָלֵא כְּאֵב וְגַאֲוָה. יוֹנֵי הִרְגִּישָׁה, כִּי אִם תּוֹסִיף לְדַבֵּר, תּוֹסִיף מַכְאוֹב לִרְעוּתָהּ. הִיא הֶחֱרִישָׁה. וְהַסִּירָה נִכְנְסָה אֶל מֵי הַיָּם.

“הוֹדִי נָא, יוֹנֵי,” – אָמַר גְּלוֹקוּס – “כִּי צָדַקְתִּי בְּבַקְּשִׁי מִמֵּךְ לְבִלְתִּי הִשָּׁאֵר כְּלוּאָה בַּבַּיִת בְּיוֹם פְּלָאוֹת אֲשֶׁר כָּזֶה. הוֹדִי נָא!”

“צָדַקְתָּ, גְּלוֹקוּס!” עָנְתָה נִידְיָה בִּקְצָרָה.

“הַיַּלְדָּה הַנֶּחְמָדָה מְדַבֶּרֶת בַּעֲדֵךְ.”

“תְּנִינִי נָא לָשֶׁבֶת מִמּוּלֵךְ,” אָמַר בֶּן אַתּוּנָא, “כִּי קַלָּה סִירָתֵנוּ וְנוֹעַ תִּנּוֹעַ.”

בְּאָמְרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יָשַׁב גְּלוֹקוּס מוּל יוֹנֵי, נִשְׁעָן עַל קְצֵה הַסִּירָה וְהֶאֱמִין, כִּי נְשִׁימָתָהּ תְּעוֹדְדֶנּוּ וְלֹא רוּחַ הַיָּם הַמֵּפִיץ רֵיחַ נִיחוֹחַ.

“הֲלֹא חָפַצְתְּ לְסַפֵּר לִי אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר הִמְרִיצֵךְ לִסְגֹר לְפָנַי אֶת דַּלְתֵי בֵּיתֵךְ.”

“הָסֵר מִלִּבְּךָ אֶת הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת. נוֹאַלְתִּי לְהַאֲמִין לְאִישׁ דִּבּוֹת.”

“הֲלֹא הַמִּצְרִי הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר הוֹצִיא אֶת דִּבָּתִי רָעָה לְפָנָיִךְ?”

יוֹנֵי הֶחֱרִישָׁה, כְּאוֹמֶרֶת “כֵּן.”

“הַעוֹד לֹא תָּבִינִי אֶת מְזִמּוֹתָיו?”

“אַל נָא תּוֹסִיף לְדַבֵּר עַל אֹדוֹתָיו!” קָרְאָה יוֹנֵי וְהֵלִיטָה אֶת פָּנֶיהָ בְּכַפֶּיהָ, כְּמוֹ אָמְרָה לְהָנִיס מִלִּבָּהּ כָּל מַחֲשָׁבָה עַל הַמִּצְרִי.

“אוּלַי עַל שְׂפַת סְטִיכְּס יְשׁוֹטֵט עַתָּה רוּחוֹ, הוּא יְאוֹר הַמָּוֶת, אֲשֶׁר עַל פָּנָיו יַעַבְרוּ הַמֵּתִים אֱלֵי שְׁאוֹל. וְאוּלָם לוּא מֵת, כִּי עַתָּה הֲלֹא הִגִּיעַתְנוּ הַשְּׁמוּעָה. וְאָחִיךְ? נִדְמֶה לִי, כִּי נַפְתּוּלִים קָשִׁים נִפְתַּל אָחִיךְ עִם רוּחַ אַרְבָּצֶס וְעִם נִשְׁמָתוֹ הַשְּׁחוֹרָה אֲשֶׁר הִכְנִיעוּהוּ מְאֹד. כַּאֲשֶׁר בָּאנוּ אֶמֶשׁ עַד שַׁעֲרֵי בֵּיתֵךְ עֲזָבַנִי פִּתְאֹם וְהָלַךְ לוֹ. הֲיַחְפֹּץ כִּי אֶהְיֶה לוֹ לְרֵעַ?”

“עָשׁ מַמְאִיר אוֹכֵל אֶת לִבּוֹ,” אָמְרָה יוֹנֵי וּבְעֵינֶיהָ נוֹצְצוּ דְמָעוֹת, “הָהּ, לוּ יָכֹלְנוּ לִפְדּוֹתוֹ מִנַּפְשׁוֹ. נְנַסֶּה נָא שְׁנֵינוּ לְהַרְנִין אֶת רוּחוֹ.”

"לְאָח אֲאַמְּצֶנּוּ לִי! "עָנָה הַיְּוָנִי.

“מַה שְׁקֵטִים הֵמָּה הָעֲנָנִים הַשָּׁטִים עַל פְּנֵי הַשָּׁמָיִם. וְאַתֶּם הֲלֹא הִגַּדְתֶּם לִי, כִּי רָעשׁ רָעֲשָׁה הָאָרֶץ אֶתְמוֹל.” אָמְרָה יוֹנֵי, כְּמוֹ חָפְצָה לְהַטּוֹת לִמְסִלָּה אַחֶרֶת אֶת מַחְשְׁבוֹתֶיהָ אֲשֶׁר נֶעְכְּרוּ לְזֵכֶר אָחִיהָ.

“אָכֵן חָָזָק הָיָה הָרַעַשׁ מִכָּל אֲשֶׁר הָיָה לִפְנֵי שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה! אֵימִים שׁוֹכְנִים בִּמְעֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנוּ יוֹשְׁבִים עָלֶיהָ, וְכָל מַמְלֶכֶת פְּלוּטוֹ מִתְפַּלָּצֶת. הַאִם לֹא חַשְׁתְּ, נִידְיָה, אֶת הָאָרֶץ מִתְמוֹטֶטֶת תַּחְתַּיִךְ בִּמְקוֹם שִׁבְתֵּךְ בְּבֵית אַרְבָּצֶס? הַאִם לֹא מִפְּנֵי הָרַעַשׁ זָלְגוּ עֵינַיִךְ דְּמָעוֹת?”

“חַשְׁתִּי וְהִנֵּה נָעָה־זָעָה הָאָרֶץ תַּחְתָּי, כַּאֲשֶׁר יָזוּעַ נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן,” עָנְתָה נִידְיָה. “אוּלָם הַחשֶׁךְ הַמְכַסֶּה אֶת עֵינַי, הֵנִיס מִלִבִּי כָּל פָּחַד. חָשַׁבְתִּי כִּי גַם אֶת הָרַעַשׁ עָשָׂה הַמִּצְרִי בִּלְהָטָיו. אוֹמְרִים עָלָיו, כִּי הוּא שׁוֹלֵט עַל הָאֵיתָנִים.”

“בַּת תֵּסַלְיָה אַתְּ וּמַאֲמִינָה בִּכְשָׁפִים,” אָמַר גְּלוֹקוּס.

“כְּשָׁפִים? וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין בָּהֶם? הַאַתָּה?”

“בְּכָל הַכְּשָׁפִים, זוּלַת הָאַהֲבָה, לֹא הֶאֱמַנְתִּי עַד אֶתְמוֹל, בִּקְפוֹא דָמִי בְּעוֹרְקַי לְמַרְאֵה הַלְּהָטִים,” עָנָה גְלוֹקוּס בְּקוֹל רוֹעֵד וְהִבִּיט אֶל יוֹנֵי.

“אוֹיָה!” קָרְאָה נִידְיָה בִּרְעָדָה, וְיָדָהּ הָרוֹטֶטֶת הֵנִיעָה אֶת מֵיתְרֵי הַנֵּבֶל. קוֹל הַמֵּיתָרִים הֵפֵר אֶת דִּמְמַת הַיָּם וְאֶת שַׁלְוַת הַצָּהֳרָיִם.

“נַגְּנִי נָא!” בִּקֵּשׁ גְּלוֹקוּס, “הַשְׁמִיעִינִי נָא מִשִּׁירֵי תֵּסַלְיָה. לוּ עַל כְּשָׁפִים תָּשִׁירִי, הֲלֹא גַם אֶת הָאַהֲבָה תְּעוֹרְרִי בַּשִּׁיר.”

“הֲתַחְפֹּץ כִּי אָשִׁיר עַל אַהֲבָה?” שָׁאֲלָה הָעִוֶּרֶת וְעֵינֶיהָ נְשׂוּאוֹת אֶל גְּלוֹקוּס.

“כֵּן!” עָנָה גְלוֹקוּס וְהִשְׁפִּיל אֶת עֵינָיו לָאָרֶץ.

נִידְיָה נֶחְלְצָה מִידֵי יוֹנֵי הַמְחַבֶּקֶת אוֹתָהּ. לְמַשָּׂא הָיְתָה לָהּ עַתָּה יַד הַיְּוָנִית הַיָּפָה. הִיא שָׂמָה אֶת הַנֵּבֶל עַל בִּרְכֶַּיהָ וּפָתְחָה בְּשִׁיר:

הָרוּחַ וְקֶרֶן הַשֶּׁמֶשׁ אָהֲבוּ אֶת שׁוֹשַׁנַּת הַמּוֹר,

וְהַשּׁוֹשַׁנָּה אָהֲבָה אֶת קֶרֶן הָאוֹר.

הֲיֵאָהֵב רוּחַ, וְהוּא אָח לַסָּעַר?

וּלְקֶרֶן הָאוֹר אֶת לִבּוֹ מִי לֹא יָעַר?

וְעוֹד שָׁרָה בַּת תֵּסַלְיָה, וַיְהִי שִׁירָהּ עָצוּב וְנוּגֶה עַד מְאֹד.

“מֶה עָצוּב הַשִּׁיר אֲשֶׁר שַׁרְתְּ לָנוּ, יַלְדָּה נְעִימָה!” אָמַר גְּלוֹקוּס, “רַק אֶת הַצֵּל הַקּוֹדֵר אֲשֶׁר לָאַהֲבָה יָדַעְתִּי עַד הַיּוֹם. הֲלֹא קֶסֶם אַחֵר יֵעוֹר בְּלִבֵּנוּ בְּרֶדֶת הָאַהֲבָה לִשְׁכֹּן בַּלֵּב וּלְהָאִיר לוֹ.”

“שַׁרְתִּי כַּאֲשֶׁר יָדַעְתִּי,” עָנְתָה נִידְיָה בַּאֲנָחָה.

“נַסִּי נָא לְנַגֵּן וְלִשְׂמֹחַ. תְּנִי לִי אֶת הַנֵּבֶל וּפָרַטְתִּי עָלָיו,” אָמַר גְּלוֹקוּס.

נִידְיָה הוֹשִׁיטָה לוֹ אֶת כְּלִי־הַשִּׁיר וְנָגְעָה בְּיָדוֹ, חָזֶהָ רָחַב וּלְחָיֶיהָ הֶאְדִּימוּ.

בֶּן אַתּוּנָא לָקַח אֶת הַנֵּבֶל, נָתַן בְּשִׁיר קוֹלוֹ, וְכֹה אָמָר:

כְּסִירָה עַל פְּנֵי תְּהוֹם נִסְעֶרֶת –

כֵּן לִבִּי עַל פְּנֵי תְּהוֹם בּוֹעֶרֶת.

גַּם כִּי יִטָּרֵף בַּיָּם – לֹא יִבָּהֵל,

כִּי אוֹר מִנִּי תְּהוֹם אֵלָיו יָהֵל,

הַגַּלִּים יָנוּחוּ. הַגַּלִּים יִִנּוֹעוּ –

כִּצְחוֹק וַאֲנָחָה חֲלִיפוֹת יָבֹאוּ.

כְּנוֹצֵץ כּוֹכָבִים לִתְפִלַּת הַמַּלָּח,

כֵּן מֵעֵינַיִךְ יוֹפִיעַ מַלְאָךְ.

הוּא כִּלָּה אֶת הַשִּׁיר. דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים עוֹד הִתְנַשְּׂאוּ עַל פְּנֵי הַיָּם, וְיוֹנֵי נָשְׂאָה אֶת עֵינֶיהָ וְהִבִּיטָה בִּפְנֵי אֲהוּב נַפְשָׁהּ. הָהּ, נִִידְְיָָה הַמְאֻשָּׁרָה! אַשְׁרֵיךְ, כִּי לֹא רָאוּ עֵינַיִךְ אֶת הַמֶּבָּט הַזֶּה שֶׁהֵפִיק אַהֲבָה רַבָּה.

וְאוּלָם אִם גַּם לֹא רָאֲתָה בַּת תֵּסַלְיָה אֶת הַמֶּבָּט הַזֶּה, הֲלֹא הַדּוּמִיָּה וְאַנְחוֹת הַשְּׁנַיִם הִגִּידוּ לָהּ אֵת הַנַּעֲשֶׂה עַל יָדָהּ. הִיא לָחֲצָה בְּיָדֶיהָ אֶת חָזֶהָ לָחֹץ הֵיטֵב, כְּאִלּוּ אָמְרָה לְהַכְנִיעַ בְּיָדַיִם אֶת הַקִּנְאָה אֲשֶׁר בָּעֲרָה בָּהּ, וַתְּמַהֵר לִפְתֹּחַ בְּשִׂיחָה כִּי כָּבְדָה עָלֶיהָ הַדּוּמִיָּה.

“לֹא שִׂמְחָה גַּם בְּשִׁירֶיךָ, גְּלוֹקוּס!”

“וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר לָקַחְתִּי אֶת הַנֵּבֶל מִיָּדֵךְ הָיְתָה שִׂמְחָה מְעָט. הָאִישׁ הַמְאֻשָּׁר לֹא יַבִּיעַ שִׂמְחָתוֹ לְעֵינֵי כֹּל.”

“הַפְלֵא וָפֶלֶא!” שִׁסְּעָה יוֹנֵי אֶת הַשִּׂיחָה אֲשֶׁר מִלְּאָה אֶת לִבָּהּ תִּמָּהוֹן וְאשֶׁר אֵין קֵץ, “זֶה יָמִים רַבִּים אֶרְאֶה עָנָן פָּרוּשׂ עַל רֹאשׁ הַוֶּזוּב, וְהֶעָנָן רוֹבֵץ תַּחְתָּיו בְּלִי נוֹעַ, רַק יֵשׁ אֲשֶׁר יְשַׁנֶּה אֶת צַלְמוֹ וְאֶת דְּמוּתוֹ, כִּי הִנֵּה מַרְאֵהוּ עַתָּה כְּמַרְאֵה אֶחָד עֲנָק הַשּׁוֹלֵחַ זְרוֹעוֹתָיו לְחַבֵּק אֶת הָעִיר. הֲלֹא כֵן? אוֹ רַק דִּמְיוֹנִי הוּא אֲשֶׁר יַתְעֵנִי לִרְאוֹתוֹ כָּכָה?”

“אָמְנָם כֵּן הוּא, יוֹנֵי הַיָּפָה, מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה עֲנָק הַיּוֹשֵׁב עַל רֹאשׁ הָהָר, הַצְּלָלִים כִּגְלִימָה לְבָנָה וּרְחָבָה עַל חָזֵהוּ וְעַל כָּל אֲבָרָיו. בְּעֵינַיִם חַדּוֹת הוּא צוֹפֶה הֲלִיכוֹת הָעִיר מִתַּחַת, יָדוֹ הָאַחַת שְׁלוּחָה לְפָנָיו כְּמוֹרָה עַל רְחוֹבוֹתֶיהָ הַנּוֹצְצִים, וְהַשְּׁנִיָּה נְטוּיָה הַשָּׁמָיְמָה. כְּאַחַד הָרְפָאִים הוּא, הַמִּתְאַבֵּל עַל עוֹלָם אָבוּד. אֵין זֹאת כִּי אִם עַל אָבְדַּן הָעִיר יִתְאַבֵּל וְיִנָּבֵא לָהּ עֲתִידוֹת מָרִים.”

“אוּלַי בְּקִרְבּוֹ צָפוּן סוֹד הָרַעַשׁ אֲשֶׁר הָיָה אָמֶשׁ? אוֹמְרִים, כִּי לִפְנֵי מֵאוֹת בַּשָּׁנִים, בַּיָּמִים מִקֶּדֶם, הָיָה גַּם הוּא מֵקִיא לַהֲבוֹת אֵשׁ, כְּמִשְׁפַּט אֶטְנָה הַיּוֹם. מִי יוֹדֵעַ, אִם לֹא גַם הַיּוֹם יִתְחָרְשׁוּ בְּחֻבּוֹ לַהֲבוֹת הָאֵשׁ?”

“יִתָּכֵן!” עָנָה גְלוֹקוּס וַיַּחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת.

“אָמַרְתִּי כִּי לֹא תַּאֲמִין בִּכְשָׁפִים,” אָמְרָה נִידְיָה, “וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי, כִּי מְכַשֵּׁפָה, אֲשֶׁר לֹא יִפָּלֵא מִמֶּנָּה דָבָר, מִתְגּוֹרֶרֶת שָׁם בְּאַחַת הַמְּעָרוֹת אֲשֶׁר בְּתַחְתִּית הָהָר. וְעַב הֶעָנָן הַזֶּה הֲלֹא אַחַד הַשֵּׁדִים הוּא אֲשֶׁר בָּא לְהַמְתִּיק עִמָּהּ סוֹד.”

“אָכֵן, בַּת לְמוֹלַדְתֵּךְ אָתְּ,” אָמַר גְּלוֹקוּס, " עַל כֵּן בִּינָה וְהֶבֶל בְּלוּלִים בְּלִבֵּךְ יַחְדָּו."

“הַהוֹלְכִים בַּחשֶׁךְ יִתְעוּ תָּמִיד אַחֲרֵי אֲמוּנוֹת הֶבֶל,” עָנְתָה נִידְיָה, וּמִקֵּץ רְגָעִים מִסְפָּר הוֹסִיפָה: “הַגִּידָה נָא לִי, גְלוֹקוּס, הֲיִדְמוּ הָאֲנָשִׁים הַיָּפִים זֶה לָזֶה? שָׁמַעְתִּי, כִּי הִנְּךָ יָפֶה וְכִי גַם יוֹנֵי יָפָה, הַאֻמְנָם תֹּאַר אֶחָד לִפְנֵיכֶם? לֹא אַאֲמִין, כִּי כֵן הוּא.”

“חָלִילָה לָךְ לְחָרֵף אֶת יוֹנֵי עַל לֹא דָבָר,” עָנָה גְלוֹקוּס בִּצְחוֹק, “שְׂעַר יוֹנֵי שָׁחוֹר, וּשְׂעָרִי בָּהִיר. עֵינֵי יוֹנֵי – – – מַה הוּא מַרְאֵה עֵינַיִךְ, יוֹנֵי? לֹא אוּכַל לִרְאוֹתָן, הַרְאִינִי אֶת עֵינַיִךְ וְאֶרְאֶה, הַשְּׁחוֹרוֹת הֵן? לֹא, עֲדִינוֹת הֵן מִהְיוֹת שְׁחוֹרוֹת. הַכְּחֻלּוֹת הֵנָּה? לֹא, עֲמֻקּוֹת הֵן מִהְיוֹת כְּחֻלּוֹת. עִם כָּל קֶרֶן אוֹר יְשֻׁנֶּה צִבְעָן וְלֹא אֵדָעֶנּוּ. וְאוּלָם עֵינַי אֲפוֹרוֹת, וְרַק בְּהַבִּיט בָּהֶן יוֹנֵי וְהִבְרִיקוּ. לְחָיֵי יוֹנֵי…”

“לֹא אָבִין דָּבָר מִכָּל אֲשֶׁר תֵּאַרְתָּ לְפָנָי,” שִׁסְּעָה נִידְיָה אֶת דְּבָרָיו בְּמוֹרַת רוּחַ, “רַק זֹאת הֲבִינוֹתִי, כִּי לֹא תֹּאַר אֶחָד לָכֶם, וָאֶשְׂמַח מְאֹד.”

“מַדּוּעַ?”

נִידְיָה הֶאְדִּימָה וְעָנְתָה בְּקֹר רוּחַ:

“כִּי כֵן חָשַׁבְתִּי תָּמִיד. וְהַאִם לֹא מִשְׁפַּט כָּל אָדָם הוּא לִשְׂמֹחַ בִּרְאוֹתוֹ כִּי כַּאֲשֶׁר חָשַׁב כֵּן הוּא.”

“וּמַה דְמוּת גְּלוֹקוּס בְּלִבֵּךְ?” שָׁאֲלָה יוֹנֵי בְּקוֹל רָךְ.

“כִּדְמוּת הַנְּגִינוֹת!” עָנְתָה נִידְיָה וְהִשְׁפִּילָה עֵינֶיהָ אַרְצָה.

“הַצֶּדֶק אִתָּהּ,” חָשְׁבָה יוֹנֵי.

“וּמַה דְמוּת תְּשַׁוִּי לְיוֹנֵי?”

“לֹא אוּכַל לְהַגִּיד,” עָנְתָה הָעִוֶּרֶת. “תְּמוֹל דַּעְתִּי אוֹתָהּ, וְאֵיךְ אֶמְצָא לָהּ תֹּאַר בְּדִמְיוֹנִי?”

“הִנְנִי וְעָזַרְתִּי לָךְ בַּדָּבָר הַזֶּה!” קָרָא גְלוֹקוּס בְּקוֹל נִלְהָב, “כַּשֶּׁמֶשׁ הַמְחַמֶּמֶת הִיא, כְּמַיִם חַיִּים!”

“יֵשׁ אֲשֶׁר תִּצְרֹב הַשֶּׁמֶשׁ וְהַמַּיִם יַטְבִּיעוּ!” עָנְתָה נִידְיָה.

“כַּשּׁוֹשַׁנִּים הִיא!” אָמַר גְּלוֹקוּס, “אוּלַי רֵיחָן יַגִּיד לָךְ פֵּשֶׁר הַשֵּׁם יוֹנֵי.”

“הֲלֹא גַם הַשּׁוֹשַׁנִּים תִּבֹּלְנָה!” אָמְרָה בַּת נֵאַפּוֹלִיס בְּבַת־צְחוֹק.

וְכֹה חָלְפוּ הַשָּׁעוֹת. הַנֶּאֱהָבִים שָׁתוּ לָרְוָיָה צְחוֹק וְאַהֲבָה, וְהַיַּלְדָּה הָעִוֶּרֶת נָשְׂאָה בְּדוּמִיָּה כָּל מַכְאוֹב הַקִּנְאָה.

גְּלוֹקוּס לָקַח שֵׁנִית אֶת הַנֵּבֶל וּבְיָד קַלָּה פָּרַט עָלָיו שִׁיר יָפֶה וְעַלִּיז אֲשֶׁר עוֹרֵר גַּם אֶת נִידְיָה מֵחֲלוֹמוֹתֶיהָ, וְקוֹל נִלְהָב פָּרַץ מִפִּיהָ.

“הֲלֹא תִּרְאִי, יַלְדָּתִי,” אָמַר גְּלוֹקוּס, “כִּי עוֹד כֹּחַ לְשִׁיר הָאַהֲבָה לְעוֹרֵר לְבָבוֹת, וְכִי לֹא צָדַקְתִּי בְּאָמְרִי, כִּי הַמְאֻשָּׁר לֹא יַבִּיעַ שִׂמְחָה.”


 

כ    🔗

אַפֵּצִידֶס הָלַךְ בְּעִקְבוֹת הַנּוֹצְרִי וְהִגִּיעַ אֶל גְּדוֹת הַסַּרְנוּס. הַנָּהָר הַזֶּה, אֲשֶׁר בְּיָמֵינוּ דַלּוּ מֵימָיו מְאֹד, עַד כִּי הָיָה לְפֶלֶג קָטֹן, הָלַךְ בַּיָּמִים הָהֵם אֶל הַיָּם בִּשְׁאוֹן מַיִם רַבִּים. סִירוֹת לְמֵאוֹת כִּסּוּ אֶת עֵין הַנָּהָר וּבְתוֹכוֹ נִשְׁקְפוּ גַנִּים, הֵיכָלִים מִקְדָּשִׁים.

מִשְׂפַת הַנָּהָר הַהוֹמָה מֵאָדָם רַב נָטָה אוֹלִינְתּוּס לָלֶכֶת בְּאַחַד הַשְּׁבִילִים הַמּוֹבִילִים אֶל מַעֲבֵה חֹרֶשׁ. בַּלֵּילוֹת אָהֲבוּ בְּנֵי פָּמְפֵּיאָה לָלֶכֶת בַּשְּׁבִיל הַזֶּה, וּכְחֹם הַיּוֹם כָּלְתָה מִמֶּנּוּ רֶגֶל אָדָם, זוּלַת יְלָדִים מְשַׂחֲקִים, מְשׁוֹרֵר שׁוֹגֶה בְּדִמְיוֹנוֹת אוֹ פִּילוֹסוֹפְיָה, הַמְדַבְּרִים גְּבֹהָה עַל כָּל דְּבַר תּוֹרָה וְחָכְמָה. בָּעֵבֶר מִזֶּה הִשְׂתָּרְגוּ שִׂיחֵי רֹתֶם עָבֵי־עָלִים. אֶלֶף אַלְפֵי דְמֻיּוֹת לָהֶם, כִּדְמוּת שְׂעִירִים וּפֵאוֹנִים 46, כְּפִירָמִידָה שֶׁל מִצְרַיִם וּכְאוֹתָיוֹת מְשֻׁנּוֹת מַעֲשֵׂה מָשְׁזָר.

אוֹלִינְתּוּס יָשַׁב עַל אַחַד הַסַּפְסָלִים הַנִּצָּבִים זֶה אַחֲרֵי זֶה בֵּין הָעֵצִים. רוּחוֹת הִגִּיעוּ אֲלֵיהֶם מִן הַנָּהָר הַמַּרְקִיד גַּלִּים מִתְנוֹצְצִים.

צֶמֶד פֶּלֶא הָיָה זֶה: אֶחָד מִבְּנֵי הָאֱמוּנָה הַחֲדָשָׁה וְכֹהֵן הַדָּת הָעַתִּיקָה מִכֹּל.

“הֲיָדַעְתָּ אשֶׁר מִיּוֹם שֶׁעֲזַבְתָּנִי?” שָׁאַל אוֹלִינְתּוּס, “הֲיָרְדָה עָלֶיךָ הַשַּׁלְוָה בִּהְיוֹתְךָ עָטוּף בְּבִגְדֵי הַכְּהֻנָּה? הֶאָצְלוּ לְךָ הָאוּרִים וְהַתּוּמִים אֲשֶׁר בְּהֵיכַל אִיזִיס נִחוּמִים וְתִקְוָה בְּצֵאתְךָ לְבַקֵּשׁ קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים? אַנְחָתְךָ דָּמְתָה לִתְשׁוּבָה – וַאֲנִי יְדַעְתִּיהָ מֵרֹאשׁ.”

“הָהּ!” עָנָה אַפֵּצִידֶס וְרוּחוֹ נְכֵאָה עָלָיו, “הֲלֹא אִישׁ אֻמְלָל וְנִשְׁבָּר נִצָּב לְפָנֶיךָ. תָּמִיד נָתַתִּי אֶת לִבִּי אֶל הַתֹּם וְהַטֹּהַר. אֶת הַקֹּדֶשׁ חָזִיתִי בְּרוּחִי וְאֶת עַבְדֵי הַקֹּדֶשׁ, אֲשֶׁר יְדַבְּרוּ פָּנִים אֶל פָּנִים עִם שׁוֹכְנֵי מָרוֹם בְּהֵיכָלִים וּבִמְעָרוֹת סֵתֶר, בַּיּוֹם אֲכָלַנִי כִּלְיוֹן נֶפֶשׁ וּבַלַּיְלָה סַבּוּנִי חֲזוֹנוֹת רְמִיָּה, וְאֵשׁ רוֹמְמוּתָם הוֹסִיפָה מַכְאוֹב עַל מַכְאוֹבָי. אֶחָד נוֹכֵל וְאִישׁ־כְּזָבִים פִּתַּנִי לִלְבּשׁ אֶת הַבְּגָדִים הָאֵלֶּה, וָאִפָּת, אַךְ נַפְשִׁי גָעֲלָה בְּכֹל אֲשֶׁר רָאוּ עֵינַי וּבְכֹל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר אֻלַּצְתִּי לַעֲשׂוֹת. אֶל הָאֱמֶת נָשָׂאתִי אֶת נַפְשִׁי וְנִמְכַּרְתִּי לִרְמִיָּה. בָּעֶרֶב הַהוּא, בּוֹ רְאִיתַנִי לָאַחֲרוֹנָה, נִשֵּׂאתִי עַל כַּנְפֵי הַתִּקְווֹת, אֲשֶׁר הִשְׂכִּיל הַנּוֹכֵל לְעוֹרֵר בְּלִבִּי: הֲלֹא אֲנִי… אֲנִי… הֲלֹא עַל מַכְאוֹבַי הוֹסַפְתִּי שְׁבוּעַת שָׁוְא וְגַם חַטָּאת. וְאוּלָם עַתָּה הוּסַר הַלּוֹט מֵעַל עֵינַי וָאֶרְאֶה נְכוֹחָה. עַתָּה אֶרְאֶה, כִּי נָבָל הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר נִגְלָה אֵלַי כִּשְׁלִיחַ אֱלֹהִים. הָאָרֶץ לָבְשָׁה קַדְרוּת לְפָנַי, אַל בּוֹר הָאֲפֵלָה הָשְׁלַכְתִּי וְלֹא אֵדַע נַפְשִׁי. וְלֹא אֵדַע, אִם אֵלִים יִשְׁכְּנוּ בַּמְּרוֹמִים, אוֹ רַק הַמִּקְרֶה חוֹלֵל אֶת כֻּלָּנוּ, וְלֹא אֵדַע אִם הָעֵדֶן נָכוֹן לָנוּ אוֹ הַכְּלָיָה וְהַחִדָּלוֹן. אָנָּא, סַפֶּר נָא לִי עַל אֱמוּנָתְךָ, וְאִם יֵשׁ לְאֵל יָדְךָ, פְּתֹר לִי אֶת הַחִידָה אֲשֶׁר דִּכְּאַתְנִי עַד עָפָר.”

“לִפְנֵי שְׁמוֹנִים שָׁנָה לֹא יָדַע הָאָדָם דָּבָר עַל אֱלֹהִים וְעַל הַחַיִּים אֲשֶׁר אַחֲרֵי הַמָּוֶת, כִּי מִקָּרוֹב נִתְּנָה תּוֹרָה חֲדָשָׁה לָאָדָם אֲשֶׁר אָזְנַיִם לוֹ לִשְׁמֹעַ, וְשָׁמַיִם חֲדָשִׁים לַאֲשֶׁר עֵינַיִם לוֹ לִרְאוֹת. עַל כֵּן שְׁמַע לִי וַאֲדַבֵּר.”

וַיְדַבֵּר הַנּוֹצְרִי בְּאָזְנֵי אַפֵּצִידֶס לְבָאֵר לְפָנָיו קוֹשְׁט דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַחֲדָשָׁה. וַיַּרְא כִּי מָצָא אֹזֶן קַשֶּׁבֶת וְלֵב מַשְׂכִּיל וַיֹּאמַר:

“בּוֹא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר נִתְאַסֵּף שָׁם, הַמְּעַטִּים מֵרַבִּים, שָׁם תִּשְׁמַע אֶל תְּפִלָּתֵנוּ, שָׁם תִּרְאֶה אֶת נֹאד הַדְּמָעוֹת, וְקָרְבַּן תָּמִים תַּעֲלֶה עִמָּנוּ. לֹא זֶבַח בְּהֵמָה וְלֹא מִנְחַת פְּרָחִים, כִּי אִם קָרְבַּן הַמַּחֲשָׁבָה הַזַּכָּה הָעוֹלָה עַל מִזְבַּח הַלֵּב. כִּי הַפְּרָחִים הָאֵלֶּה לֹא יִבְּלוּ לָנֶצַח וְיוֹסִיפוּ לִפְרֹחַ גַּם אַחֲרֵי לֶכְתֵּנוּ מֵאֶרֶץ הַדְּמָעוֹת. הֵם יָנֵצּוּ וְיִפְרְחוּ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם, וְרֵיחָם נִיחוֹחַ יִקְסְמֵנוּ רַב קֶסֶם, כִּי מִן הַנֶּפֶשׁ הֵנֵצּוּ וְכַנָּפֶשׁ לֹא יִתַּמּוּ לָעַד. אַל תַּרְבֶּה לְהִתְמַהְמֵהַּ, קוּמָה, עוּרָה וְהִכּוֹן לַדֶּרֶךְ מִן הַחשֶׁךְ אֶל הָאוֹר, מֵאֵבֶל לְשָׂשׂוֹן וּמֵחִדָּלוֹן אֶל עֲדֵי עָד. וּמַה נִשְׂמַח, אִם יַצְלִיחַ אֱלֹהִים דַּרְכֵּנוּ לְהָבִיא שֶׂה מֻדָּח אֶל חַצְרוֹת הַצֶּדֶק.”

טְהָר־לֵבָב הָיָה הַיְּּוָנִי הַצָּעִיר וַיְדַמֶּה בְּנַפְשׁוֹ כִּי מְלֵאִים אַהֲבָה וְרָצוֹן דִּבְרֵי רֵעוֹ הֶחָדָשׁ, כִּי בְּאשֶׁר זוּלָתוֹ אשֶׁר לוֹ, וְכִי כָל חֶפְצוֹ לַעֲשׂוֹת נְפָשׁוֹת לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הָאֱמֶת. לֵב אַפֵּצִידֶס רָחַב מֵרֹב שִׂמְחָה. כֹּה מָרָה עָלָיו נַפְשׁוֹ, וּלְהִתְבּוֹדֵד לֹא יוּכַל עוֹד. אוֹר חָדָשׁ קָרָא לוֹ מֵרָחוֹק. רֶגַע קָט הִתְמַהְמֵהַּ, הִתְבּוֹנֵן בִּבְגָדָיו, זֵכֶר אַרְבָּצֶס עָלָה עַל לִבּוֹ וּבְשָׂרוֹ סָמַר מִפָּחַד. וְאוּלָם בְּנָשְׂאוֹ אֶת עֵינָיו אֶל הַנּוֹצְרִי וּבִרְאוֹתוֹ אֶת מִצְחוֹ הַגָּבוֹהַּ וְאֶת עֵינָיו הַמְּפִיקוֹת חָכְמָה וְאַהֲבָה, הִתְעַטֵּף הַכֹּהֵן הַצָּעִיר בְּאַדַּרְתּוֹ לְכַסּוֹת אֶת בִּגְדֵי הַכְּהֻנָּה וַיֹּאמַר:

“הִנְנִי וְהָלַכְתִּי אַחֲרֶיךָ!”

שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב לָחַץ אוֹלִינְתּוּס אֶת יָדוֹ, יָרַד אֶל הַנָּהָר וְקָרָא בְּקוֹל אֶת אַחַד הַחוֹבְלִים. הֵם יָרְדוּ בְּסִירָה. יְרִיעָה הַסּוֹכֶכֶת מִפְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הִסְתִּירָה אוֹתָם מֵעֵינֵי זָרִים. חִישׁ חִישׁ שָׁטָה סִירָתָם. מֵאַחַת הַסִּירוֹת הָעוֹבְרוֹת עַל פְּנֵיהֶם עָלָה קוֹל שִׁיר חֲרִישִׁי, וּפְנֵי הַסִּירָה הַמְקֻשָּׁטִים פְּרָחִים – אֶל הַיָּם.

“הִנֵּה כִּי כֵן”, אָמַר אוֹלִינְתּוּס בְּעֶצֶב, “יִסְעוּ עַבְדֵי הַתַּעֲנוּגוֹת וְלֹא יֵדְעוּ בְּשִׁכְרוֹנָם, כִּי לִקְרַאת סְעָרָה הֵמָּה שָׁטִים. וַאֲנַחְנוּ עוֹבְרִים חֶרֶשׁ עַל פְּנֵיהֶם וְהוֹלְכִים לָבֶטַח אֶל הַיַּבָּשָׁה.”

אַפֵּצִידֶס הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ, הֵצִיץ מִבַּעַד לַחוֹר אֲשֶׁר בַּיְרִיעָה וְרָאָה עַל הַסִּירָה הַחוֹלֶפֶת אֶת פְּנֵי יוֹנֵי. הַכֹּהֵן נֶאֱנַח וְצָנַח עַל מוֹשָׁבוֹ. וְהִנֵּה הִגִּיעוּ אֶל יַרְכְּתֵי הָעִיר וְהַסִּירָה עָמְדָה דֹם. הֵם עָלוּ אֶל הַיַּבָּשָׁה. אוֹלִינְתּוּס הָלַךְ לְפָנָיו דֶּרֶךְ מְבוֹאוֹת צָרִים לַעֲשָׂרוֹת וְעָמַד לִפְנֵי שַׁעַר אַחַד הַבָּתִּים. שָׁלשׁ פְּעָמִים דָּפַק וְהַשַּׁעַר נִפְתַּח וְנִסְגַּר אַחֲרֵיהֶם בְּבוֹאָם אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה.

הֵם עָבְרוּ עַל פְּנֵי אוּלָם רְחַב יָדַיִם וְהִגִּיעוּ אֶל הַחֶדֶר פְּנִימָה. מִבַּעַד לָאֶשְׁנָב אֲשֶׁר מֵעַל לַדֶּלֶת הִבְקִיעַ אוֹר. אוֹלִינְתּוּס עָמַד עַל הַסַּף וְאָמָר:

“שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם!”

וְקוֹל עָנָה לְעֻמָּתוֹ:

“עַל מִי הַשָּׁלוֹם?”

“עַל הַמַּאֲמִינִים!” עָנָה אוֹלִינְתּוּס, וְהַדֶּלֶת נִפְתָּחָה.

שְׁנֵים־עָשָׂר אִישׁ יָשְׁבוּ בַּחֲצִי מַעְגָּל וְנִרְאוּ כְּצוֹלְלִים בְּמַחֲשָׁבָה עֲמֻקָּה. מִמּוּלָם נִצְּבָה דְמוּת הַצָּלוּב מַעֲשֵׂה חָרַשׁ־עֵץ.

בְּלִי אֹמֶר נָשְׂאוּ הַיּוֹשְׁבִים אֶת עֵינֵיהֶם אֶל אוֹלִינְתּוּס. הַנּוֹצְרִי כָּרַע עַל בִּרְכָּיו. אַפֵּצִידֶס רָאָה אֶת שְׂפָתָיו הַנָּעוֹת וְאֶת מֶבָּטוֹ הַנִּשָּׂא אֶל הַצֶּלֶם וְהֵבִין, כִּי מִתְפַּלֵּל הוּא. כְּכַלּוֹתוֹ לְהִתְפַּלֵּל, קָם אוֹלִינְתּוּס עַל רַגְלָיו וְאָמָר:

“אֲנָשִׁים אַחִים, אַל תִּירְאוּ וְאַל תִּבָּהֲלוּ לְמַרְאֵה כֹּהֵן אִיזִיס הַבָּא לְהִסְתּוֹפֵף בְּצִלְּכֶם. עִם הָעִוְרִים, אֲשֶׁר עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ, תָּעָה לָלֶכֶת בְּתֹהוּ לֹא־דָרֶךְ, עַתָּה צָלְחָה עָלָיו הָרוּחַ וְלִבּוֹ נִפְתַּח לִשְׁמֹעַ וּלְהָבִין.”

“יְהִי כֵן!” קָרָא אַחַד הַנֶּאֱסָפִים. אַפֵּצִידֶס הִבִּיט אֵלָיו וַיַּרְא כִּי עֶלֶם הוּא וְרַךְ מִמֶּנּוּ בַּשָּׁנִים. פָּנָיו הַחִוְרִים וְהָרָזִים הֵעִידוּ בּוֹ, כִּי רוּחַ נִסְעָרָה וְלוֹהֶטֶת לוֹ כְּרוּחוֹ.

“יְהִי כֵן!” קָרָא הַשֵּׁנִי, וְהוּא אִישׁ בָּא בַּיָּמִים. עוֹרוֹ אֲשֶׁר שְׁזָּפַתּוּ הַשֶּׁמֶשׁ וְקַוֵּי פָנָיו כִּפְנֵי בֶּן מִזְרָח עָנוּ בּוֹ, כִּי סוּרִי הוּא. הוּא הָיָה שׁוֹדֵד בִּימֵי נְעוּרָיו.

“יְהִי כֵן!” קָרָא הַשְּׁלִישִׁי, אִישׁ שֵׂיבָה וּזְקָנוֹ הַלָּבָן יוֹרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו,– הֲלֹא הוּא עֶבֶד דִיאוֹמֶד הֶעָשִׁיר.

“יְהִי כֵן!” קָרְאוּ פֶּה אֶחָד כָּל הַגְּבָרִים, כֻּלָּם בְּנֵי דַלַּת הָעָם, זוּלַת הַשְּׁנַיִם: אֶחָד מִקְּצִינֵי הַמִּשְׁמָר אֲשֶׁר לַקֵּיסָר וְאֶחָד סוֹחֵר אִישׁ אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה.

“לֹא נָשִׂים עָלֶיךָ לִשְׁמֹר אֶת סוֹדֵנוּ – אָמַר אוֹלִינְתּוּס – וְלֹא נְבַקֵּשׁ מֵעִמְּךָ שְׁבוּעָה. אָמְנָם, מִשְׁפְּטֵי הָאָרֶץ לֹא יִרְדְפוּנוּ, אַךְ הֶהָמוֹן הַשּׁוֹאֵף דָּם יוֹתֵר מִן הַמּוֹשְׁלִים בּוֹ, מִתְנַכֵּל בָּנוּ לְהָרַע, וּבְכָל זֹאת לֹא נִדְרשׁ וְלֹא נְבַקֵּשׁ מֵעִמְּךָ דָּבָר. אִם יִמְלָאֲךָ לִבְּךָ לְהַסְגִּירֵנוּ אֶל הֶהָמוֹן, לֵךְ וְהַסְגֵּר, לֵךְ וְהַרְשַׁע, הוֹצֵא אֶת דִּבָּתֵנוּ רָעָה, כִּי לֹא נִירָא אֶת הַמָּוֶת. בְּשָׂשׂוֹן וּבְשִׂמְחָה נֵלֵךְ אֶל גֹּב הָאֲרָיוֹת וְאֶל חֲצַר הַמַּטָּרָה. כִּי לֹא נִירָא, שְׁאוֹל וּבִעוּתֵי מָוֶת לֹא יַבְהִילוּנוּ. אֲשֶׁר הוּא מָוֶת לְרוֹצֵחַ, – לָנוּ הֲלֹא רַק חַיֵּי עַד הוּא.”

לַחַשׁ רָצוֹן נִשְׁמַע בָּאוּלָם.

“הִנֵּה בָּאתָ אֵלֵינוּ לָתוּר וְלִדְרשׁ, אַשְׁרֶיךָ אִם תִּהְיֶה לָנוּ לְאָח. אֵין אִישׁ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא חָטָא, כֻּלָּנוּ הָיִינוּ עִם הַפּוֹשְׁעִים. וְעַתָּה מִי יַגִּיד כִּי רָשַׁעְנוּ? אַל תֹּאמַר: אַךְ מִיָּדֵינוּ בָּא לָנוּ הַדָּבָר הַזֶּה, – כִּי מֵאלֹהִים הוּא. קוּמָה נָא, מִידוֹן” קָרָא אוֹלִינְתּוּס אֶל הָעֶבֶד הַזָּקֵן, “הֲלֹא אַתָּה לְבַדְּךָ עֶבֶד בְּתוֹכֵנוּ. וְאוּלָם הַמַּשְׁפִיל לָשֶׁבֶת בָּעוֹלָם הַזֶּה יַגְבִּיהַ שֶׁבֶת בָּעוֹלָם הַבָּא, וְכֵן הַמִּשְׁפָּט גַּם בֵּינֵינוּ. פְּתַח נָא אֶת הַמְּגִלָּה וּקְרָא אֶת הַכָּתוּב בָּהּ, קָרֹא וּבָאֵר הֵיטֵב.”

כִּכְלוֹת הַזָּקֵן לִקְרֹא אֶת הַמְּגִלָּה, נִשְׁמַע קוֹל דְּפִיקָה חֲרִישִׁית בַּדָּלֶת. הַדּוֹפְקִים אָמְרוּ אֶת הַדִּבְּרָה, וְהַדֶּלֶת נִפְתָּחָה. שְׁנֵי יְלָדִים נִכְנְסוּ, הַבְּכוֹר כְּבֶן שֶׁבַע, הֲלֹא הֵמָּה בְּנֵי בַּעַל הַבַּיִת, זֶה הַסּוּרִי רְחַב הַכְּתֵפַיִם, אֲשֶׁר הָיָה שׁוֹדֵד וּמְרַצֵּחַ בִּנְעוּרָיו. הַזָּקֵן מִכֻּלָּם, הוּא הָעֶבֶד, פָּתַח אֶת זְרוֹעוֹתָיו. כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת מִהֲרוּ אֵלָיו הַיְלָדִים וַיְחַבְּקוּהוּ וַיְנַשְּׁקוּהוּ בְּאַהֲבָה רַבָּה, וְקַוֵּי פָּנָיו הֵפִיקוּ רֹךְ וְעֶדְנָה. הָאֲנָשִׁים הַנּוֹעָזִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר חֵרְפוּ אֶת נַפְשָׁם לְמַעַן הָאֱמוּנָה, הַנִּשָּׂאִים בְּסַעֲרַת הָעִתִּים, אֲשֶׁר לָהֶם עֹז־רוּחַ לֹא־אַכְזָב לְהִתְיַצֵּב נֶגֶד עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ וְלִהְיוֹת נְכוֹנִים לִמְצוּקוֹת הַמָּוֶת – סָבְבוּ עַתָּה אֶת הַיְלָדִים הָרַכִּים בְּאַהֲבָה רַבָּה, וּצְחוֹק בָּהִיר שָׁפַךְ אוֹר עַל קִמְטֵי פְּנֵיהֶם הַזּוֹעֲמִים. הַזָּקֵן גָּלַל לִפְנֵי הַיְלָדִים אֶת הַמְּגִלָּה וְצִוָּה אוֹתָם לְהַעְתִּיק אֶת דִּבְרֵי הַתְּפִלָּה הַכְּתוּבִים בָּהּ, הֲלֹא הִיא הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יְשַׁנְנוּ הַנּוֹצְרִים לִבְנֵיהֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי כֵן עָשׂוּ הַנּוֹצְרִים הַקְּדוּמִים לְיַלְדֵיהֶם לְחַנֵּךְ אוֹתָם בֶּאֱמוּנָה, כַּדָּבָר הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַבְּרִית: “יָבוֹאוּ נָא אֵלַי הַיְלָדִים וְאַל תָּשִׂימוּ לָהֶם מוֹקֵשׁ וּמִכְשׁוֹל בַּדֶּרֶךְ.” וְאוּלַי מִשֹּׁרֶשׁ זֶה צָמְחָה הָעֲלִילָה אֲשֶׁר הֶעֱלִילוּ בַּיָּמִים הָהֵם עַל הַנּוֹצְרִים, וַאֲשֶׁר בִּרְבוֹת הַיָּמִים הֶעֱלִילוּ הֵמָּה עַל הַיְּהוּדִים, כִּי מָשֹׁךְ יִמְשְׁכוּ אֶת הַיְלָדִים וְיִזְבְּחוּ אוֹתָם בַּסָּתֶר.

הָאָב, אֲשֶׁר שָׁב מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, רָאָה בְּחַיֵּי יְלָדָיו הַטְּהוֹרִים שִׁיבָה אֶל יַלְדוּתוֹ, אֶל הַיָּמִים הַטּוֹבִים, טֶרֶם נָגַע בּוֹ הַחֵטְא לְטַמֵּא אֶת נַפְשׁוֹ. הוּא הִתְבּוֹנֵן אֶל שִׂפְתֵיהֶם הַנָּעוֹת בִּתְפִלָּה וְצָחַק צְחוֹק קַל לְשֵׁמַע דִּבְרֵי הַתְּפִלָּה הַיּוֹצְאִים מִפִּיהֶם בְּחֶרְדַת קֹדֶשׁ. וּכְתֹם הַלִּמּוּדִים וְכַעֲלוֹתָם עַל בִּרְכָּיו, אִמְּצָם בִּזְרוֹעוֹתָיו בְּאַהֲבָה רַבָּה, אַחַת וּשְׁתַּיִם, וּדְמָעוֹת שָׁטְפוּ מֵעֵינָיו. וְלֹא יָדַע אִישׁ פֵּשֶׁר הַדְּמָעוֹת הָאֵלֶּה, כִּי בְּלוּלִים הָיוּ בְּלִבּוֹ רְגָשׁוֹת רַבִּים: גִּיל וּמַכְאוֹב, נֹחַם וְתִקְוָה, דִּכָּאוֹן וְאַהֲבָה.

וַיְהִי אַפֵּצִידֶס נִרְגָּשׁ וְנִפְעָם לַמַּרְאֶה הַזֶּה. וּפִתְאֹם נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת, וְאֶחָד זָקֵן נִשְׁעָן עַל מַטֵּהוּ בָּא הֶחָדְרָה. לְמַרְאֵהוּ קָמוּ כָּל הַנֶּאֱסָפִים. כָּל הַפָּנִים אָמְרוּ כָּבוֹד וְאַהֲבָה, וְאַף אַפֵּצִידֶס הִרְגִּישׁ, כִּי אַהֲבָה אֲשֶׁר לֹא יֵדַע פִּשְׁרָהּ תְּמַלֵּא אֶת לִבּוֹ לְמַרְאֵה הַזָּקֵן. כִּי מִי יוּכַל לְהַבִּיט בִּפְנֵי הַזָּקֵן הַזֶּה וְלִבּוֹ לֹא יֶהֱמֶה מֵרֹב אַהֲבָה? צְחוֹק אֱלֹהִים מְרַחֵף עַל פָּנָיו, צֶלֶם הָאַהֲבָה הוּא, וְאוֹרוֹ לֹא סָר מֵעָלָיו לְרֶגַע.

“בָּנַי, אֱלֹהִים עִמָּכֶם!” אָמַר הַזָּקֵן. הוּא פָּרַשׂ אֶת זְרוֹעוֹתָיו וְהַיְלָדִים קָפְצוּ אֵלָיו. הוּא יָשַׁב וְהַיְלָדִים בְּחֵיקוֹ. הַאִם לֹא מַחֲזֵה קֶסֶם הוּא שֶׁבֶת אָבִיב וְחֹרֶף גַּם יָחַד? פֶּלֶג מַיִם נוֹבֵעַ – וְזֶרֶם נָהָר הוֹלֵךְ אֶל הַיָּם. כְּאוֹר הַיּוֹם הַשּׁוֹקֵעַ, הָעוֹשֶׂה אֶרֶץ וְשָׁמַיִם לַאֲחָדִים, כֵּן הֶאֱצִיל צְחוֹק הַזָּקֵן מִקְּדֻשָּׁתוֹ עַל הַנֶּאֱסָפִים, כִּי עַתָּה נִמְחוּ הַגְּבוּלוֹת הַמַּבְדִּילִים בֵּין זָקֵן לְנַעַר.

“אָבִי” קָרָא אוֹלִינְתּוּס, “שָׂא עֵינֶיךָ וּרְאֵה אֶת הַכֶּבֶשׂ הֶחָדָשׁ אֲשֶׁר נוֹסַף אֶל הָעֵדֶר!”

“הָבָה אֲבָרְכֵהוּ!” אָמַר הַזָּקֵן, וְהַנֶּאֱסָפִים מִהֲרוּ לְפַנּוֹת לוֹ מָקוֹם.

אַפֵּצִידֶס קָרַב אֵלָיו וְכָרַע עַל בִּרְכָּיו. הַזָּקֵן שָׂם אֶת יָדָיו עַל רֹאשׁוֹ וַיְבָרְכֵהוּ בְּלַחַשׁ. שְׂפָתָיו נָעוּ. עֵינָיו נִשְּׂאוּ לַמָּרוֹם וּדְמָעוֹת, דְּמָעוֹת טוֹבוֹת, הַנִּגָּרוֹת מֵעֵינֵי אֲנָשִׁים טוֹבִים, הַשּׁוֹאֲפִים לִגְמֹל אַךְ טוֹב וָחֶסֶד לְזוּלָתָם, זָלְגוּ מֵעֵינֵי הַזָּקֵן.


 

כא    🔗

יָמִים כְּשָׁנִים יִדְמוּ לִבְנֵי הַנְּעוּרִים בְּאַהֲבָתָם, בְּאֵין מִכְשׁוֹל לְהַפְרִיד לְבָבוֹת. וְזָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ וְרָקְדוּ הַגַּלִּים, אֵין אוֹרֵב וְאֵין מוֹקֵשׁ, וְהָאַהֲבָה מְגֻלָּה לְעֵין כֹּל.

יוֹנֵי לֹא הוֹסִיפָה לְהַסְתִּיר מִגְּלוֹקוּס אֶת אַהֲבָתָהּ, וַתְּהִי שִׂיחָתָם תָּמִיד כָּל אֲשֶׁר יָשִׂים לִבָּם בְּפִיהֶם. עַל גַּלֵּי הַמַּחֲשָׁבוֹת הַנּוֹהֲרוֹת הָלְכוּ עִם זֶרֶם הָעִתִּים, אֶת רִקְמַת חַיֵּיהֶם רָקְמוּ לְמַעַן הַבָּאוֹת וּמֵאוֹר הַיּוֹם הֶאֱצִילוּ גַם לְמָחָר. בְּזֹהַר עֲלוּמֵיהֶם כְּאִלּוּ נָסוּ צִלְלֵי הַדְּאָגָה וְהַחִדָּלוֹן, וְאוּלַי שָׁעוּ כָּכָה בְּאַהֲבָתָם, יַעַן כִּי בִּמְסִבּוֹת הַזְּמָן הַהוּא לֹא מָצָא בֶּן אַתּוּנָא עִנְיָן אַחֵר לַעֲנוֹת בּוֹ. כִּי מִכָּל הָעִנְיָנִים, אֲשֶׁר אֲלֵיהֶם יִשָּׂא אֶת לִבּוֹ בֶּן אֶרֶץ חָפְשִׁיָּה, לֹא מָצָא גְלוֹקוּס גַּם אֶחָד. אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ לֹא קָרְאָה אוֹתוֹ אֶל בֵּין הָאֶזְרָחִים אֲשֶׁר יַעַמְלוּ לְמַעַן הַקָּהָל; הַכָּבוֹד וְהַתְּהִלָּה לֹא מָשְׁכוּ אֶת לִבּוֹ וְלֹא הִשִּׂיאוּהוּ מֵאַהֲבָתוֹ. עַל כֵּן פָּרְשָׂה הָאַהֲבָה אֶת מֶמְשַׁלְתָּהּ, מֶמְשֶׁלֶת בְּלִי־מְצָרִים, עַל לֵב הַשְּׁנַיִם, עַד כִּי נִדְמוּ לֹא לִבְנֵי דוֹר הַבַּרְזֶל, כִּי אִם לִבְנֵי דוֹר הַזָּהָב שֶׁכֻּלּוֹ חַיִּים וְאַהֲבָה.

הַיָּמִים יְמֵי אַחֲרִית אוֹגוּסְטוּס (הוּא אֱלוּל) וְלַחֹדֶשׁ הַבָּא הוֹעִידוּ אֶת חַג כְּלוּלוֹתֵיהֶם. גְּלוֹקוּס פֵּאֵר אֶת בֵּיתוֹ בִּפְרָחִים וּבְצִיצִים וְלַיְלָה לַיְלָה נָסַךְ נֶסֶךְ לִפְנֵי שַׁעַר בֵּית יוֹנֵי. הוּא לֹא אָרַח עוֹד לְחֶבְרָה עִם רֵעָיו הַמִּתְהוֹלְלִים, וְאֶת כָּל יָמָיו בִּלָּה בְּחֶבְרַת יוֹנֵי. לִפְנֵי הַצָּהֳרַיִם הִקְשִׁיבוּ לִכְלֵי שִׁיר, וּלְעֵת עֶרֶב מָנְעוּ רַגְלָם מֵרְחוֹבוֹת הוֹמִים מֵאָדָם וְשָׁטוּ בְּסִירָה פַּעַם בַּיָּם וּפַעַם בַּנָּהָר לְרַגְלֵי הַוֶּזוּב, הוּא הַר הָאֵימוֹת.

הָאָרֶץ מִתַּחַת שָׁקְטָה מֵרַעֲשָׁהּ. בְּנֵי פָּמְפֵּיאָה הָעַלִּיזִים שָׁכְחוּ עַד מְהֵרָה כִּי אוֹת הָאֵימָה נִתַּן לָהֶם. וּגְלוֹקוּס דִּמָּה בְּנַפְשׁוֹ, כִּי אֶצְבַּע אֱלֹהִים הָיְתָה זֹאת לְהַצִּיל אֶת יוֹנֵי מִידֵי רָשָׁע. הוּא הִרְבָּה עוֹלוֹת וְשַׁלְמֵי תוֹדָה בְּהֵיכְלֵי אֱלִילָיו, וְגַם אֶת מִזְבַּח אִיזִיס פֵּאֵר בִּפְרָחִים לָרֹב, בִּגְלַל חַסְדָּם עִמּוֹ בְּאַהֲבַת יוֹנֵי. לְזֵכֶר פִּלְאֵי הַפֶּסֶל אֲשֶׁר רָאָה בְּבֵית אַרְבָּצֶס כִּסָּה הָאֹדֶם אֶת פָּנָיו וַיִּכָּלֵם בְּזָכְרוֹ כִּי נָפַל עָלָיו הַפַּחַד. הוּא הֶאֱמִין, כִּי הָאֵלָה הָאֲיֻמָּה לֹא תֶּאֱנַף עָלָיו.

שָׁמֹע שָׁמְעוּ הַנֶּאֱהָבִים, כִּי עוֹד אַרְבָּצֶס חַי, כִּי עַל עֶרֶשׂ דְּוַי הוּא שׁוֹכֵב מִמַּכַּת הָאֶבֶן אֲשֶׁר הֻכָּה, וּלְאַט לְאַט הוּא שָׁב לְאֵיתָנוֹ. אַךְ מְנוּחָתָם לֹא נִגְזְלָה לַשְּׁמוּעָה. כִּי הַמִּצְרִי לֹא נָגַע בָּהֶם, וְהֵם לֹא יָדְעוּ אֶת מְזִמָּתוֹ אֲשֶׁר יָזַם לִנְקֹם נִקְמָתוֹ מֵהֶם. בֹּקֶר בֹּקֶר בְּבֵית יוֹנֵי, וְעֶרֶב וְעֶרֶב בְּשׁוּטָם בַּסִּירָה הַבָּיְתָה, נִידְיָה הַיְחִידָה בְּחֶבְרָתָם, וְלֹא יָדְעוּ, כִּי אֵשׁ אֲיֻמָּה אוֹכֶלֶת אֶת נַפְשָׁהּ בַּמִּסְתָּרִים, וְהָיָה כִּי פָּרְצָה פִּתְאֹם הָאֵשׁ וְשִׁסְּעָה אֶת שִׂיחָתָם, לֹא נָתְנוּ אֶת לִבָּם לְהָבִין פֵּשֶׁר דָּבָר, וְלַהֲלִיכוֹתֶיהָ אֲשֶׁר זָרוּ מְאֹד סָלְחוּ בְּכָל לֵב, עֵקֶב הַיְשׁוּעָה אֲשֶׁר בָּאָה לָהֶם מִיָּדֶיהָ. וּלְמַרְאֵה תַּעְתּוּעֵי הַיַּלְדָה וְתַהְפּוּכוֹת רוּחָהּ, בִּהְיוֹתָהּ פַּעַם נִסְעֶרֶת, וּפַעַם רַכַּת לֵב, פַּעַם תְּמִימָה וּפַעַם יוֹדַעַת כֹּל, פַּעַם עֲדִינָה וּפַעַם מָרַת נֶפֶשׁ, פַּעַם יַלְדָּה עִקֶּשֶׁת וּפַעַם נַעֲרָה גֵּאָה, מַחֲרִישָׁה – נָתְנוּ אֵת לִבָּם לִדְאֹג לְגוֹרָלָהּ. הִיא מֵאֲנָה לָצֵאת לַחָפְשִׁי, אַךְ כְּחָפְשִׁיָּה עָשְׂתָה אֶת כָּל מַעֲשֶׂיהָ, אֵין אוֹנֵס וְאֵין מַפְרִיעַ. הִיא הָלְכָה לְדַרְכָּהּ וְאֵין שׁוֹאֵל לְאָן, הִיא דִבְּרָה וְעָשְׂתָה כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחָהּ. וַאֲדוֹנֶיהָ הִתְהַלְּכוּ עִמָּהּ, – הָהּ, יַלְדָּה אֻמְלָלָה וּמְהִירַת־עֶלְבּוֹן, – כַּאֲשֶׁר תִּתְהַלֵּךְ אֵם אוֹהֶבֶת עִם יַלְדָּהּ הַחוֹלֶה. הִיא שָׁלְחָה לַחָפְשִׁי אֶת הָעֶבֶד אֲשֶׁר הָפְקַד עָלֶיהָ לְלַוּוֹתָהּ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ. אֶת מַטָּהּ הֶחֱזִיקָה בְּיָדָהּ וְנָעָה עַל פְּנֵי הָרְחוֹבוֹת כְּמוֹ בַּיָּמִים עָבָרוּ. וְאוּלָם אֶת פִּרְחֵי הַגָּן אֲשֶׁר בְּבֵית גְּלוֹקוּס טִפְּחָה בְּאַהֲבָה כְּמִקֹּדֶם. אָכֵן, רַק הַפְּרָחִים הֵשִׁיבוּ לָהּ אַהֲבָה!

יְמֵי הַיַּלְדוּת הַקָּשִׁים הִקְשִׁיחוּ אֶת לֵב הַנַּעֲרָה. אַךְ הִיא הָיְתָה בָּרָה וְתַמָּה וְכָל מַעֲשֶׂה רַע לֹא טִמֵּא אֶת נַפְשָׁהּ. בָּרִאשׁוֹנָה גָעֲלָה בְּתַעֲלוּלֵי בֻּרְבּוֹ וּבְהוֹלְלוּת אַרְבָּצֶס. וְאוּלָם מִי יוֹדֵעַ, אִם לֹא מַחֲזוֹת הַהוֹלְלוּת הָאֵלֶּה זָרְעוּ בָּהּ אֶת זַרְעָם. וְעִוְרוֹנָהּ עוֹרֵר אֶת הָרְפָאִים מִמַּחֲבוֹאָם לִרְקֹם לְנֶגֶד עֵינֵי רוּחָהּ רִקְמַת קְסָמִים וְתַעְתּוּעִים וּלְיַסֵּר אֶת רוּחָהּ בְּמַדּוּחֵי שִׁכָּרוֹן וּבַלָּהוֹת. קוֹלוֹ שֶׁל גְּלוֹקוּס הָיָה הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר עָרַב לְאָזְנֶיהָ וּנְדִיבוּתוֹ הֶאֱצִילָה עַל רוּחָהּ, וְעוֹד טֶרֶם צֵאתוֹ מִפָּמְפֵּיאָה לִפְנֵי שָׁנָה שָׁמְרָה בְּזִכְרוֹנָהּ אֶת כָּל מוֹצְאֵי שְׂפָתָיו כְּשׁוֹמֶרֶת שָׁלָל רַב, וּבְשָׁמְעָהּ כִּי אֶחָד מִבַּעֲלֵי הַפְּאֵר הוּא וּנְדִיב רוּחַ מִכָּל בְּנֵי פָּמְפֵּיאָה, גָּאָה לִבָּהּ בְּקִרְבָּהּ וּדְמוּתוֹ קָרְנָה בְּדִמְיוֹנָהּ שִׁבְעָתָיִם.

בְּשׁוּב גְּלוֹקוּס לְפָמְפֵּיאָה גָדְלָה נִידְיָה שָׁנָה אֶחָת. הַשָּׁנָה הַזֹּאת, עַל מַכְאוֹבֶיהָ, בְּדִידוּתָהּ וּמַסּוֹתֶיהָ, הָפְכוּ אֶת לִבָּהּ לִהְיוֹת לֵב אִשָּׁה, וְכַאֲשֶׁר אִמֵּץ אוֹתָהּ גְּלוֹקוּס אֶל לִבּוֹ, בְּחָשְׁבוֹ, כִּי כְּמַרְאֶהָ כֵּן הִיא, “יַלְדָּה רַכָּה,” הִרְגִּישָׁה נִידְיָה כִּי אַהֲבָה צָמְחָה בְּלִבָּהּ. וְהִנֵּה, “אֶצְבַּע אֱלֹהִים!” גְּלוֹקוּס וְלֹא אַחֵר הִצִּיל אוֹתָהּ מִידֵי מְעַנֶּיהָ, בְּבֵיתוֹ וְלֹא בְּבֵית אִישׁ אַחֵר מִנָּה לָהּ גּוֹרָלָהּ צֵל וּמַחֲסֶה. וּבְבוֹא רֶגַע הָאשֶׁר הָרִאשׁוֹן, – אֲהָהּ! – נִגְזַר עָלֶיהָ לִשְׁמֹעַ, כִּי אִשָּׁה אַחֶרֶת יֶאֱהַב וְכִי אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת שׂוּמָה עָלֶיהָ לְשָׁרֵת. פִּתְאֹם הִרְגִּישָׁה וְהִנֵּה אַיִן וְאֶפֶס הִיא וְכִי אַיִן וְאֶפֶס תִּהְיֶה לָעַד לָאִישׁ שֶׁהָיָה לָהּ מַשָּׂא־נַפְשָׁהּ כָּל חַיֶּיהָ, הֲיִפָּלֵא אֵפוֹא, כִּי נָבוֹךְ רוּחָהּ וְכִי נִסְעַר מְאֹד. יְצָרִים מִיצָרִים שׁוֹנִים הִתְרוֹצְצוּ וְהִתְגָּרוּ בְּקִרְבָּהּ. אָכֵן, מַלְכַּת כָּל הָרְגָּשׁוֹת אֲשֶׁר נִסְעֲרוּ בְּלִבָּהּ הִיא הָאַהֲבָה, וְאוּלָם לֹא אַהֲבָה שְׁקֵטָה הָיְתָה זֹאת. יֵשׁ אֲשֶׁר פָּחֲדָה, פֶּן יִוָּדַע לִגְלוֹקוּס סוֹד לְבָבָהּ, וְיֵשׁ אֲשֶׁר בָּעֲרָה בָּהּ חֲמָתָהּ בִּרְאוֹתָהּ כִִּי אֵינוֹ יוֹדֵעַ כָּל מְאוּמָה. הִיא רָפְתָה מִיּוֹם לְיוֹם, פָּנֶיהָ חָוְרוּ, וּדְמָעוֹת נוֹצְצוּ בְּעֵינֶיהָ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, לִהְיוֹת לָהּ מְקוֹר נֶחָמָה.

וַיְהִי הַיּוֹם וְנִידְיָה הָלְכָה אֶל בֵּית גְּלוֹקוּס לִמְלֶאכֶת הַגַּן, כְּמִשְׁפָּטָהּ יוֹם יוֹם, וְהִנֵּה אֶחָד מֵעֲשִׁירֵי הָעִיר נִצָּב בַּחֲצַר הָעַמּוּדִים, וּגְלוֹקוּס קוֹנֶה מִיָּדוֹ אַבְנֵי חֵן, מַתָּנָה לְכַלָּתוֹ לְשִׂימָן בַּחֶדֶר אֲשֶׁר הִקְצָה לָהּ.

“בּוֹאִי, נִידְיָה!” קָרָא גְּלוֹקוּס בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַיַּלְדָּה, “הַנִּיחִי אֶת כֵּלַיִךְ וּבוֹאִי קַבְּלִי נָא מִיָּדִי אֶת הָעֲנָק הַזֶּה, הִנֵּה שַׂמְתִּיהוּ עַל צַוָּארֵךְ. הַבִּיטָה נָא, סֶרְוִילוּס, וּרְאֵה, מַה נָאֶה לָהּ הָעֲנָק הַזֶּה!”

“כְּלִיל הַיֹּפִי!” עָנָה הַצּוֹרֵף – “וְאוּלָם אִם יְפָאֲרוּ הַנְּזָמִים הָאֵלֶּה אֶת יוֹנֵי הַנֶּאֱצָלָה, חֵי בַּכְּכוּס, אִם לֹא תִוָּכַח, כִּי לִוְיַת חֵן יוֹסִיפוּ מַעֲשֵׂי חוֹשֵׁב כָּמוֹנִי לִיפַת תֹּאַר.”

“יוֹנֵי?!” קָרְאָה נִידְיָה אֲשֶׁר צָחֲקָה זֶה עַתָּה צְחוֹק תּוֹדָה בְּקַבְּלָהּ אֶת הַמַּתָּנָה.

“כֵּן!” עָנָה גְלוֹקוּס בְּתָם־לֵבָב וַיְמוֹלֵל בְּיָדָיו אֶת הַיַּהֲלוֹמִים, “תְּשׁוּרוֹת אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְיוֹנֵי, וְאוּלָם לֹא מָצָאתִי פֹּה דָבָר הַיָּאוּת לָהּ.”

נִידְיָה אָחֲזָה בָּעֲנָק אֲשֶׁר לְצַוָּארָהּ וַתַּשְׁלִיכֵהוּ אָרְצָה.

“מֶה הָיָה לָךְ, נִידְיָה? הֲמָאַסְתְּ בַּעֲדָיִים? אוֹ אִם כָּעַסְתְּ עָלָי?”

“תָּמִיד תְּדַבֵּר אֵלַי כְּדַבֵּר אֶל שִׁפְחָהּ אוֹ אֶל יַלְדָּה,” עָנְתָה נִידְיָה וְחָזֶהָ זָע, עָלֹה וָרֶדֶת חֲלִיפוֹת. חִישׁ חִישׁ פָּנְתָה נִידְיָה וְהָלְכָה אֶל יַרְכְּתֵי הַגַּן.

גְּלוֹקוּס לֹא הָלַךְ אַחֲרֶיהָ וְלֹא נִסָּה לְהַרְגִּיעָהּ, כִּי הֵיטֵב חָרָה לוֹ. הוּא הוֹסִיף לִבחֹן אֶת אַבְנֵי הַחֵן לְמִינֵיהֶן, חִוָּה דַעַת עַל הַמִּשְׁבָּצוֹת, הִלֵּל וְחִלֵּל, וּלְבַסּוֹף נִפְתָּה לִבּוֹ וְקָנָה אֶת כֻּלָּן.

כְּתֹם הַמִּקְנָה שָׁלַח מֵעַל פָּנָיו אֶת הַצּוֹרֵף, הֶחֱלִיף אֶת בְּגָדָיו וַיֵּשֶׁב בְּמֶרְכָּבָה לִנְסֹעַ אֶל יוֹנֵי, וְלֹא זָכַר עוֹד אֶת הַיַּלְדָּה הָעִוֶּרֶת וְאֶת רֹעַ מַעֲשֶׂהָ אֲשֶׁר עָשָׂתָה.

אֶת עִתּוֹת הַבֹּקֶר בִּלָּה בְּחֶבְרַת בַּת נֵאַפּוֹלִיס הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, וְאַחַר הָלַךְ אֶל בֵּית הָרַחְצָה, וּמִבֵּית הָרַחְצָה אֵל בֵּית הָאֹכֶל וּמִבֵּית הָאֹכֶל אֶל בֵּיתוֹ לְהַחֲלִיף אֶת בְּגָדָיו וְלָשׁוּב אֶל יוֹנֵי לְעֵת עֶרֶב. חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת וְשִׁכּוֹר מֵאַהֲבָה עָבַר אֶת חֲצַר הָעַמּוּדִים, וְלֹא רָאָה אֶת הָעִוֶּרֶת אֲשֶׁר הוֹסִיפָה לָשֶׁבֶת עַל הָרִצְפָּה כַּאֲשֶׁר יָשְׁבָה מֵאָז הַבֹּקֶר. אַךְ אָזְנָהּ הִבְחִינָה אֶת קוֹל צְעָדָיו. הִיא סָפְרָה כָּל רֶגַע בְּצַפּוֹתָהּ לְשׁוּבוֹ, וְאַךְ פָּתַח אֶת דֶּלֶת חַדְרוֹ וַיֵּשֶׁב עַל מִטָּתוֹ, וְהִנֵּה פִּתְאֹם יָד נָגְעָה בְּבִגְדּוֹ. הוּא הֵסֵב אֶת פָּנָיו וְרָאָה אֶת נִידְיָה הַכּוֹרַעַת לְפָנָיו וּבְיָדָהּ מִנְחַת שָׁלוֹם – זֵר פְּרָחִים גָּדוֹל. עֵינֶיהָ הַמַּבִּיטוֹת בּוֹ קְדוֹרַנִּית מָלְאוּ דְמָעוֹת.

“הִכְעַסְתִּיךָ?” אָמְרָה נִידְיָה וַתֵּבְךְּ, “זוֹ הִיא הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. טוֹב לִי הַמָּוֶת מֵחֶטְאִי לְךָ. הֲסָלַחְתָּ לִי? רְאֵה, הִנֵּה הֲרִימוֹתִי אֶת הָעֲנָק לְשׂוּמוֹ עַל צַוָּארִי וְלֹא יָמוּשׁ מִמֶּנּוּ לְעוֹלָם, כִּי תְּשׁוּרָתְךָ הִיא!”

“נִידְיָה תַּמָּתִי!” עָנָה גְלוֹקוּס וַיְקִמֶנָּה וַיִּשַּׁק לָהּ. “הָסִירִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִלִּבֵּךְ. אוּלָם הַגִּידִי לִי, עַל מֶה חָרָה לָךְ כָּכָה?”

“אַל תִּשְׁאָל!” עָנְתָה נִידְיָה, וּפָנֶיהָ הֶאְדִּימוּ מִבּוּשָׁה, “הֲלֹא נַעֲרָה שׁוֹבֵבָה אָנֹכִי וְהוֹלֶכֶת בִּשְׁרִירוּת לֵב. הֲלֹא עוֹדֶנִּי יַלְדָּה.”

“אוּלָם, יַקִּירָתִי, הֲלֹא עוֹד מְעַט לֹא יַלְדָּה יִקָּרֵא לָךְ. וְאִם תַּחְפְּצִי כִּי לֹא אֲדַבֵּר אֵלַיִךְ כְּדַבֵּר אֶל יַלְדָּה, הִתְאַפְּקִי וּמִשְׁלִי בְּרוּחֵךְ. לֹא דִבְרֵי גְעָרָה הֵמָּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לָךְ, כִּי רַק טוֹבָתֵךְ לְנֶגֶד עֵינַי תָּמִיד.”

“אָמְנָם, כֵּן,” עָנְתָה נִידְיָה, “עָלַי לִמְשֹׁל בְּרוּחִי, לְהַסְתִּיר אֶת לִבִּי וְאֶת רְחָשָׁיו לְהַכְנִיעַ. כִּי שׂוּמָה הִיא עַל הָאִשָּׁה וְכֵן דַּרְכָּהּ לְהִתְכַּחֵשׁ לְנַפְשָׁהּ.”

" נִידְיָה הַיְקָרָה, לֹא כָל הַמּוֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִתְכַּחֵשׁ לְנַפְשׁוֹ, וְאַחַת הִיא הַדֶּרֶךְ לְאִישׁ וּלְאִשָּׁה. זוֹהִי הַתָּגָא אֲשֶׁר לְסֵנָטוֹר, בֶּגֶד כָּבוֹד הוּא לָאָדָם!"

“מָשֹׁל בָּרוּחַ וְהִתְאַפֵּק! אָכֵן, צָדָקְתָּ! לְשֵׁמַע דְּבָרֶיךָ תִּשְׁקֹטְנָה מַחְשְׁבוֹתַי הַפְּרוּעוֹת, וְרוּחַ שַׁלְוָה וַעֲלִיצוּת יוֹרֶדֶת עָלָי. הוֹרֵנִי נָא, הַנְחֵנִי נָא, אִישׁ חַסְדִּי!”

“לִבֵּךְ הַמָּלֵא אַהֲבָה הוּא יַנְחֵךְ וְהוּא יוֹרֵךְ אֶת דַּרְכֵּךְ, נִידְיָה יַקִּירָתִי! רַק זֹאת לִמְדִי – לִמְשֹׁל בְּרַחֲשֵׁי לְבָבֵךְ!”

“אוֹי לִי, כִּי לֹא אוּכַל!” נֶאֶנְחָה נִידְיָה וּמָחֲתָה דְמָעוֹת מֵעֵינֶיהָ.

“אַל נָא, נִידְיָה, רַק בָּרִאשׁוֹנָה יִכְבַּד מִמֵּךְ הַדָּבָר, וְאַחַר יֵקַל מְאֹד.”

“הִנֵּה נִסִּיתִי גַם נִסִּיתִי,” עָנְתָה נִידְיָה בְּתָם לֵבָב, “וְאוּלָם הֲנָקֵל לְךָ, מוֹרִי וּמַדְרִיכִי, לִמְשֹׁל בְּרוּחֶךָ? הֲנָקֵל לְךָ לְהַסְתִּיר אֶת אַהֲבָתְךָ לְיוֹנֵי?”

“אַהֲבָה? נִידְיָה תַּמָּתִי, מִי יִמְשֹׁל בְּרוּחוֹ בָּאַהֲבָה?” עָנָה גְלוֹקוּס.

“הֲלֹא כֵן חָשַׁבְתִּי גַם אָנִי!” עָנְתָה נִידְיָה וְצָחֲקָה צְחוֹק נוּגֶה. “גְּלוֹקוּס, הַתְקַבֵּל מִיָּדִי אֶת מַתְּנַת פְּרָחַי הַדַּלָּה? עֲשֵׂה בָּהֶם כַּיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ… וְלוּא גַם תִּתְּנֵם לְיוֹנֵי,” הוֹסִיפָה הָעִוֶּרֶת לְאַחַר דּוּמִיָּה קְצָרָה.

“לֹא, נִידְיָה!” עָנָה גְלוֹקוּס בְּאַהֲבָה רַבָּה, כִּי חָשׁ בִּדְבָרֶיהָ צֵל קִנְאָה וַיַּחְשְׁבֶנָּה לְקִנְאַת יַלְדָּה נִרְגָּזָה, “אֶת פְּרָחַיִךְ הַיָּפִים לֹא אֶתֵּן לְאִישׁ. שְׁבִי נָא עַל יָדִי וְקִלְעִי אוֹתָם לְזֵר וַאֲנִי אֶעֶנְדֵהוּ הַלַּיְלָה לְרֹאשִׁי. לֹא הוּא הַזֵּר הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר קָלְעוּ יָדַיִךְ לְמַעֲנִי.”

בְּשִׂמְחָה גְלוּיָה יָשְׁבָה הַיַּלְדָּה לְרַגְלֵי גְלוֹקוּס, הוֹצִיאָה מֵחֲגוֹרָתָהּ צְנֵפַת חוּטִים וְקִשּׁוּרִים וַתָּחֶל לִקְלֹעַ.

הִיא לֹא בָּכְתָה עוֹד, צְחוֹק אשֶׁר קַל הֵאִיר אֶת פָּנֶיהָ וְלִבָּהּ, לֵב יַלְדָּה, הָלַךְ שׁוֹלָל אַחֲרֵי שְׁעַת אשֶׁר קַלָּה. כִּי הִנֵּה שָׁלוֹם בֵּינָהּ וּבֵין גְּלוֹקוּס, כִּי הִנֵּה סָלַח לָהּ. עַתָּה תֵּשֵׁב עַל יָדוֹ, בְּאֶצְבְּעוֹתָיו יְלַטֵּף שְׂעָרָהּ כְּעֵין הַמֶּשִּׁי, נִשְׁמַת אַפּוֹ עַל לְחָיֶיהָ. וְיוֹנֵי, יוֹנֵי הָאַכְזְרִיָּה אֵינֶנָּה פֹּה. אֵין אִישׁ עִמָּהֶם פֹּה לִגְזֹל אוֹתוֹ מִמֶּנָּה בְּיָד עָרִיצָה. מַה מְאֻשֶּׁרֶת הִיא, כָּל יְגוֹנָהּ סָר מֵעָלֶיהָ.

“מַה יָפוּ תַּלְתַּלַּיִךְ,” אָמַר גְּלוֹקוּס, “אֵין זֹאת, כִּי אִם הָיוּ שִׂמְחַת אִמֵּךְ.”

נִידְיָה נֶאֶנָחָה, וְנִדְמָה, כִּי לֹא שִׁפְחָה הִיא מִלֵּדָה, אַךְ מִיָּמֶיהָ לֹא הִגִּידָה אֶת הוֹרֶיהָ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ. וְאִישׁ לֹא יָדַע פֹּה בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה אֶת סוֹד מִשְׁפַּחְתָּהּ. בַּת לְמַכְאוֹבוֹת וּלְסוֹדוֹת הָיְתָה, כְּצִפּוֹר פְּלָאִים נַעֲלָסָה הַבָּאָה בִּיעָף אֶל חַדְרֵנוּ וּפוֹרַחַת בִּמְהֵרָה כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּאָה. רֶגַע קָט תְּרַחֵף, וְלֹא נֵדַע מֵאַיִן הִיא בָּאָה וּלְאָן הִיא הוֹלֶכֶת.

נִידְיָה נֶאֶנְחָה וְשָׁאֲלָה כַּעֲבֹר רֶגַע:

“הַאִם לֹא הִרְבֵּיתִי הַפַּעַם לָשִׂים שׁוֹשַׁנִּים בַּזֵּר? שָׁמַעְתִּי, כִּי אֶת הַשּׁוֹשַׁנָּה אָהַבְתָּ יֶתֶר עַל כָּל פִּרְחֵי הַגָּן.”

“אָכֵן, מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם הוּא פֶּרַח הַחֵן וּמְשׂוֹשׂ כָּל לֵב הָאוֹהֵב שִׁירָה. הֲלֹא הִיא פֶּרַח הָאַהֲבָה וְהַמִּשְׁתֶּה, הֲלֹא אוֹתָהּ נְקַדֵּשׁ לַדְּמָמָה וְלַמָּוֶת. בְּחַיֵּינוּ תַּעֲנֹד אֶת מִצְחֵנוּ וּבְמוֹתֵנוּ תְּרַפֵּד אֶת הַקָּבֶר.”

“הָהּ, מִי יִתֵּן וְלָקַחְתִּי אֶת חוּט חַיֶּיךָ מִידֵי הַפַּרְצוֹת לִשְׁזֹר בּוֹ מֵהַשּׁוֹשַׁנִּים אֲשֶׁר אָהַבְתָּ!”

“יַלְדַּת חֵן, לְמַנְעִימֵי זְמִירוֹת יָאוּ דְבָרַיִךְ, רוּחַ שִׁיר נוֹסְסָה בָּהֶם, וְיִהְיֶה גוֹרָלִי אֲשֶׁר יִהְיֶה, תָּמִיד אֶתֵּן לָךְ רַב תּוֹדוֹת.”

“הַגּוֹרָל? הַאִם לא חוּט חֶסֶד יִמָּשֵׁךְ עַל יְפֵה־תֹאַר כָּמוֹךָ? לַשָּׁוְא הָיוּ דִבְרֵי בִרְכָתִי, גַּם בִּלְעֲדֵי זֹאת תַּאֲצֵלְנָה לְךָ הַפַּרְצוֹת רַב בְּרָכָה.”

“אֵין זֹאת כִּי לֹא תַּצְלִיחַ דַּרְכִּי בִּלְתִּי אִם בְּאַהֲבָה. כָּל עוֹד חֵן נְעוּרִים לִי, אוּכַל לְהָסִיר מִלִּבִּי אֶת מוֹלַדְתִּי וְעִנְיָנֶיהָ. וְאוּלָם הֲיוּכַל בֶּן אַתּוּנָא בְּרֹב יָמִים לָשִׂישׂ וְלִשְׂמֹחַ, בְּזָכְרוֹ אֶת פְּאֵר עִירוֹ וּמוֹלַדְתּוֹ אֲשֶׁר חָרְבָה, חָרְבָה לָעַד.”

“הַאֵין לָהּ תְּקוּמָה?”

“כָּאֵפֶר אֲשֶׁר לֹא אֵשׁ בּוֹ, כְּאַהֲבָה אֲשֶׁר נָמוֹגָה וְלֹא תָאִיר, כֵּן הַחֹפֶשׁ אֲשֶׁר נִשְׁדַד מֵעָם לְבִלְתִּי שׁוּב אֵלָיו. וְאוּלָם מַה בֶּצַע כִּי אֲדַבֵּר בְּאָזְנַיִךְ דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא לְלִבֵּךְ.”

“לְלִבִּי? אָכֵן שָׁגִיתָ, גַּם לִבִּי לְיָוָן. עֶרֶשׂ לֵדָתִי עָמְדָה לְמַרְגְּלוֹת הָאוֹלִמְפּוּס. אָמְנָם, הָאֵלִים נָטְשׁוּ אֶת הָהָר, אַךְ עוֹד עִקְּבוֹתֵיהֶם לֹא נִמְחוּ בְּלֵב שְׁלוּחֵי אֱמוּנֵיהֶם. שָׁמַעְתִּי, כִּי יָפָה מוֹלַדְתֵּנוּ. אֶת חֹם שִׁמְשָׁהּ חַשְׁתִּי בִּבְשָׂרִי, וּפֹה מַה קָרָה הַשָּׁמֶשׁ. נָא, דַּבֵּר דָּבָר בְּאָזְנַי עַל יָוָן. וְאִם גַּם יַלְדָּה אֲנִי, הֲלֹא אָבִין לִדְבָרֶיךָ. וְלוּא יָשַׁבְתִּי בְּמוֹלַדְתִּי עוֹד מְעַט קָט, לוּא נַעֲרָה יְוָנִיָּה הָיִיתִי, אֲשֶׁר הוֹעִיד לָהּ הַגּוֹרָל לֶאֱהֹב בַּנְּעִימִים, הֲלֹא גַם עַתָּה שָׁלַחְתִּי בְּעֶצֶם יָדִי אֵת שֶׁאַהֲבָה נַפְשִׁי אֶל מָרַתּוֹן שְׁנִיָּה, אֶל פְּלַטֵּאָה חֲדָשָׁה, וְהַיָּד הַקּוֹלַעַת אֶת זֵר הַשּׁוֹשַׁנִּים קָלְעָה אֶת הַזֵּר מֵעֲלֵי הַזָּיִת.”

“הָהּ, מִי יִתֵּן וְיָבוֹא הַיּוֹם הַזֶּה!” קָרָא גְלוֹקוּס, אֲשֶׁר נִשָּׂא גַם הוּא בְּזֶרֶם דְּבָרֶיהָ הַנִּלְהָבִים שֶׁל בַּת תֵּסַלְיָה הַצְּעִירָה וְהָעִוֶּרֶת – “אַךְ אוֹי לָנוּ, כִּי לֹא יָבוֹא הַיּוֹם. כִּי הִנֵּה שָׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ, וְהַלַּיְלָה יְצַוֶּה לִשְׁכֹּחַ, לִשְׁכֹּחַ וּלְהִתְעַלֵּס. קִלְעִי, קִלְעִי אֶת זֵר הַשּׁוֹשַׁנִּים!”

גְּלוֹקוּס כִּלָּה אֶת דְּבָרָיו בְּקֹול עַלִּיז־מִתְחַפֵּשׂ וַיַּחֲשׁב מַחֲשָׁבוֹת נוּגוֹת מְאֹד, אַךְ כַּעֲבֹר רְגָעִים מִסְפָּר נֵעוֹר לִבּוֹ מֵהֲגִיגוֹ לְקוֹל נִִידְיָָה הַשָּׁרָה חֶרֶשׁ אֶת הַשִּׁיר אֲשֶׁר לָמְדָה מִפִּיהוּ.


 

כב    🔗

“מַה מְאֻשֶּׁרֶת יוֹנֵי! מַה טוֹב חֶלְקָהּ לִהְיוֹת תָּמִיד בְּחֶבְרַת גְּלוֹקוּס מְשׂוֹשׂ לִבָּהּ וּלְהַקְשִׁיב לְקוֹלוֹ.”

כֵּן דִּבְּרָה אֶל נַפְשָׁה הַיַּלְדָּה הָעִוֶּרֶת בְּלֶכְתָּהּ לְבַדָּה לְבֵית גְּבִרְתָּה עִם רֶדֶת הָעֶרֶב. וּפִתְאֹם הֶעִירָהּ קוֹל אִשָּׁה מִמַּחְשְׁבוֹתֶיהָ:

“יַלְדָּה עִוֶּרֶת, אָנָה תֵלֵכִי? הֲמָכַרְתְּ אֶת כָּל הַפְּרָחִים, כִּי הִנֵּה לֹא סַל וְלֹא טֶנֶא בְּיָדָיִךְ?”

וְהָאִשָּׁה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה וְהִיא אַחַת מִבְּנוֹת הָאֲצִילִים בָּעִיר, הֲלֹא הִיא יוּלְיָה בַּת דִּיאוֹמֶד הֶעָשִׁיר, הַסּוֹחֵר וּבִתּוֹ שָׁבוּ מִן הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָרַךְ אֶחָד מִשִּׁכְנֵיהֶם, וְעֶבֶד נוֹשֵׂא מְנוֹרָה לִפְנֵיהֶם.

“הַאִם לֹא תִּזְכְּרִי אֶת קוֹלִי?” שָׁאֲלָה יוּלְיָה, “בַּת דִּיאוֹמֶד הֶעָשִׁיר אָנֹכִי!”

“סִלְחִי נָא גְבִרְתִּי. עַתָּה זָכַרְתִּי אֶת קוֹלֵךְ. לֹא, יוּלְיָה הַנֶּאֲצָלָה, לֹא עוֹד מוֹכֶרֶת פְּרָחִים אָנִי.”

“שָׁמַעְתִּי, כִּי גְלוֹקוּס יְפֵה הַתֹּאַר קָנָה אוֹתָךְ מִידֵי אֲדוֹנַיִךְ. הַאֱמֶת הַדָּבָר, שִׁפְחָה נֶחֱמָדָה?”

“אֶת פְּנֵי יוֹנֵי בַּת־נֵאַפּוֹלִיס אָנֹכִי מְשָׁרֶתֶת,” עָנְתָה נִידְיָה.

“אוֹי לִי! אָכֵן, אֱמֶת הַדָּבָר, כִּי…”

“בּוֹאִי, בּוֹאִי נָא,” שִׁסַּע אוֹתָהּ דִּיאוֹמֶד הֶעָטוּף בְּאַדַּרְתּוֹ מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ. “הִנֵּה הַלַּיִל הוֹלֵךְ וְקַר, וְלֹא אוּכַל הִתְמַהְמֵהַּ עַד כַּלּוֹתֵךְ אֶת דְּבָרַיִךְ עִם הַשִּׁפְחָה הָעִוֶּרֶת. קָחִיהָ נָא הַבַּיְתָה, אִם עוֹד לָךְ דְּבָרִים אֵלֶיהָ.”

“לֹא אוּכַל. הַיּוֹם הִנֵּה פָּנָה לַעֲרֹב, עֵת לָשׁוּב הַבַּיְתָהּ, כִּי לֹא חָפְשִׁיָּה אֲנִי, יוּלִי הַנֶּאֱצָלָה.”

“מַה? הֲיוֹנֵי טוֹבַת־הַלֵּב תִּגְעַר בָּךְ? אִם כֵּן בּוֹאִי אֵלַי מָחָר. הֲלֹא תָּמִיד נָטִיתִי לָךְ חֶסֶד.”

“טוֹב, גְּבִרְתִּי, אֶת שְׁאֵלָתֵךְ אֶעֱשֶׂה.” עָנְתָה נִידְיָה.

וְדִיאוֹמֶד הֵאִיץ בְּבִתּוֹ לָלֶכֶת, בְּעוֹד דָּבָר בְּפִיהָ אֶל הָעִוֶּרֶת, וַיֵּלֵכוּ. וְיוּלְיָה לֹא הִצִּילָה מִפִּי נִידְיָה אֵת אֲשֶׁר בִּקְּשָׁה לָדָעַת.

לֵב יוֹנֵי נֶעְכַּר עָלֶיהָ. הַיּוֹם פָּקַד אוֹתָהּ אָחִיהָ אַפֵּצִידֶס. מֵאָז הַלַּיְלָה הַנּוֹרָא לֹא רָאֲתָה אֶת פָּנָיו. רוּחוֹ הַהוֹגֶה וְהַמַּעֲמִיק חֵקֶר הוֹצִיא מִלִּבּוֹ אֶת זֵכֶר אֲחוֹתוֹ. אָכֵן, זֶה דֶרֶךְ כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר רוּחַ לוֹהֶטֶת בְּקִרְבָּם וְהִיא שׁוֹאֶפֶת לְהַמְרִיא מֵעַל לָאֲדָמָה, לִשְׁכֹּחַ כֹּל. יָמִים עַל יָמִים לֹא בִּקֵּשׁ אַפֵּצִידֶס אֶת חֶבְרַת אֲחוֹתוֹ, וְנַפְשׁוֹ לֹא כָלְתָה כְּמִיָּמִים יָמִימָה אֶל הַשָּׁעָה הַשְּׁקֵטָה, שְׁעַת הַשִּׂיחָה עִם אֲחוֹתוֹ, הֲלֹא הִיא הַשָּׁעָה אֲשֶׁר מִנְּעוּרָיו קְשָׁרַתּוּ אֶל אֲחוֹתוֹ בַּעֲבוֹתוֹת הָאַהֲבָה, אַהֲבַת אָח וְאָחוֹת.

יוֹנֵי לֹא יָכְלָה לְהַעֲלִים עַיִן מֵהָרוּחַ הַזָּרָה אֲשֵר הָפְכָה אֶת לֵב אָחִיהָ לְבִלְתִּי הַכִּיר. בָּרִאשׁוֹנָה אָמְרָה: אַךְ זוֹעֶמֶת כְּהֻנָּתוֹ, וְהִיא אֲשֶׁר שִׁנְּתָה אֶת טַעֲמוֹ. זֹהַר הַתִּקְוָה וְהָאַהֲבָה אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת לִבָּהּ עַל גְּדוֹתָיו לֹא הִסְתִּירוּ מֵעֵינֶיהָ אֶת מֵצַח אָחִיהָ הֶחָרוּשׁ קְמָטִים בְּטֶרֶם עֵת. וַתֵּאָנַח יוֹנֵי וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ: מַה קוֹדֵר הָעֲרָפֶל עַל אַדְמַת הָאֵלִים מִפְּנֵי עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ. וְאוּלָם בְּבוֹאוֹ אֵלֶיהָ הַיּוֹם רָאֲתָה, וְהִנֵּה דְמָמָה אֲשֶׁר לֹא תֵדַע פִּשְׁרָהּ נָחָה עַל פָּנָיו, וּבְעֵינָיו הַשְּׁקוּעוֹת לָן הַשֶּׁקֶט אֲשֶׁר לְאִיש עוֹצֵר בְּרוּחוֹ. וְאוּלָם שֶׁקֶט רְמִיָּה הָיָה, כְּשַׁלְוַת שָׁלוֹם אֲשֶׁר כָּל רוּחַ קַלָּה תַּעְכְּרֶנּוּ, שָׁלוֹם שָׁלוֹם בְּלִבּוֹ וְאֵין שָׁלוֹם, גַּע בּוֹ וְהָיָה לִסְעָרָה.

“בִּרְכַּת הָאֵלִים עָלֶיךָ, אָחִי!” קָרְאָה יוֹנֵי וַתְּחַבְּקֵהוּ.

“אֵלִים? לָמָּה תְּבַטְּאִי בִּשְׂפָתַיִךְ מִלִּים אֲשֶׁר לֹא תֵדְעִי פִשְׁרָן? אוּלַי אֶחָד הוּא הָאֵל וְאֵין זוּלָתוֹ?”

“אָחִי!”

“וְאוּלַי אֱמֶת בְּפִי הַנּוֹצְרִים? אוּלַי אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר, כִּי אֶחָד הוּא הָאֱלֹהִים וְאֵין שֵׁנִי בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. וְאוּלַי רַק שֵׁדִים הֵמָּה כָּל הָאֵלִים הָרַבִּים, אֲשֶׁר מֵעַל אַלְפֵי בָּמוֹת יַקְטִירוּ לָהֶם הָאֲנָשִׁים, אוּלַי רַק שֵׁדִים וּשְׂעִירִים, הַמִּתְנַכְּלִים לְהַדִּיחֵנוּ מִן הָאֱמוּנָה הַיְשָׁרָה? הֲלֹא יִתָּכֵן הַדָּבָר, יוֹנֵי?”

“אֵיךְ נוּכַל לְהַאֲמִין בַּדָּבָר הַזֶּה? וְאִם נַאֲמִין, הַאִם לֹא נוֹדֶה כִּי קוֹדֶרֶת הִיא הָאֱמוּנָה? הַאֻמְנָם רַק בְּנֵי אָדָם יִשְׁכְּנוּ עַל פְּנֵי הָעוֹלָם הַיָּפֶה הַזֶּה? וּבָהָר לֹא תֵשֵׁב אוֹרֵאָדָה? 47 וְהַנִּימְפָה לֹא תָלִין בַּנָּהָר? הֲתֹאמַר לְהַכְחִיד אֶת הָאֱמוּנָה הַנִּפְלָאָה, כִּי אֵל צָפוּן בַּכֹּל, כִּי דְבַר קֹדֶשׁ יָצוּק בְּכָל צֶמַח־הַשָּׂדֶה, וְזִיק עֶלְיוֹן עָצוּר בְּכָל הֶמְיָה וּבְכָל רוּחַ קַלָּה? לֹא אָחִי, אַפֵּצִידֶס! כָּל שִׁפְעַת הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְלִבֵּנוּ הִיא בָּאֱמוּנָה, כִּי אֵלִים אֵלִים מָלֵא כָּל הָעוֹלָם.”

דִּבְרֵי יוֹנֵי הָיוּ מְלֵאִים אֶת רוּחַ הַשִּׁיר אֲשֶׁר לָאֱמוּנָה הַיְשָׁנָה. בְּכָל מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמַיִם רָאוּ עוֹבְדֵי הָאֱלִילִים אֶת אֶצְבַּע אַחַד הָאֵלִים, וַתְּהִי הָאֱמוּנָה הַזֹּאת רוּחַ כָּל הַחַיִּים.

וְהַנּוֹצְרִים הַקַּדְמוֹנִים בָּזוּ לְכָל אֱמוּנַת הֶבֶל, בָּזוּ וְגַם יָרְאוּ מִפָּנֶיהָ. הֵם לֹא הֶאֱמִינוּ לְדִבְרֵי הַפִּילוֹסוֹפִים הַשַּׁאֲנַנִּים הָאוֹמְרִים, כִּי אַךְ מִלִּבָּם בָּדוּ הַכֹּהֲנִים אֶת כָּל הָאֵלִים לְמִינֵיהֶם. נַפְשָׁם גָּעֲלָה גַם בַּדֵּעָה אֲשֶׁר נִפְרְצָה בַּיָּמִים הָהֵם, כִּי שׁוֹכְנֵי אוֹלִמְפּוּס הָיוּ בַּיָּמִים מִקֶּדֶם בְּנֵי תְּמוּתָה כְּכָל הָאָדָם. הֵם חָשְׁבוּ, כִּי הָאֵלִים הֵם שֵׁדִים וְרוּחוֹת, אֶת הַדֶּמוֹנִים הַקּוֹדְרִים אֲשֶׁר לְהֹדּוּ וּלְפָרַס הֶעֱבִירוּ לְיָוָן וּלְאִיטַלְיָה, וְאֵימָה גְדוֹלָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם לְשֵׁמַע הַשֵּׁם יֻפִּיטֶר אוֹ מַרְס, כִּי חֲשָׁבוּם לִשְׁלִיחֵי מֹלֶךְ אוֹ יַלְדֵי הַשָּׂטָן.

אַפֵּצִידֶס טֶרֶם קִבֵּל אֶת דָּת הַנּוֹצְרִים, אַךְ לִבּוֹ נָטָה אַחֲרֶיהָ. תְּמִים דֵּעִים הָיָה עִם אוֹלִינְתּוּס וַיַּאֲמֵן בְּלֵבָב שָׁלֵם, כִּי לַהֲטֵי הַשָּׂטָן הֵם כָּל הַדִּמְיוֹנוֹת אֲשֶׁר לְעוֹבְדֵי הָאֱלִילִים. הַמַּעֲנֶה הַתָּמִים אֲשֶׁר שָׁמַע מִפִּי אֲחוֹתוֹ הִפִּיל עָלָיו אֵימָה. וַיַּעַן לָהּ נִסְעָר וְנָבוֹךְ גַּם יָחַד. וַתִּבָּהֵל יוֹנֵי וַתַּחֲשֹׁב, כִּי רוּחַ עִוְעִים עֲבָרַתּוּ, וַתֹּאמַר:

“הָהּ, אָחִי! כְּהֻנָּתְךָ הַזּוֹעֶמֶת בִּלְבְּלָה אֶת חוּשֶׁיךָ. שׁוּבָה אֵלַי, אָחִי! שׁוּבָה אֵלַי, אָחִי אַפֵּצִידֶס! תֵּן יָדְךָ וּמָחִיתִי אֶת הַזֵּעָה מֵעַל פָּנֶיךָ! אַל תֶּאֱנַף בִּי, לֹא אָבִין דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר אָמָרְתָּ. הֲלֹא מֵעוֹדִי לֹא חָפַצְתִּי לְהַכְאִיבֶךָ.”

“יוֹנֵי!” עָנָה אַפֵּצִידֶס, חִבֵּק אֶת אֲחוֹתוֹ וְהִבִּיט אֶל עֵינֶיהָ בְּאַהֲבָה, “הַאֻמְנָם לְמַכְאוֹבוֹת נוֹעֲדָה הַדְּמוּת הַיָּפָה הַזֹּאת, וְזֶה הַלֵּב הַמָּלֵא אַהֲבָה?”

“Dii meliora!” קָרְאָה יוֹנֵי כְּדִבְרַת־אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה בַּיָּמִים הָהֵם, לֵאמֹר: “יִשְׁמְרוּנוּ הָאֵלִים.”

לְשֵׁמַע הַמִּלִּים הָאֵלֶּה וְהָאֱמוּנָה בָּאֱלִילִים הָעֲצוּרָה בָּהֶן צָלְלוּ אָזְנֵי אַפֵּצִידֶס. הוּא קָם מִמּוֹשָׁבוֹ, לָחַשׁ מָה אֶל לִבּוֹ וְאָמַר לָלֶכֶת, אַךְ הִיא עָצְרָה אוֹתוֹ, וְהוּא הִבִּיט אֵלֶיהָ בְּעֵינַיִם מְפִיקוֹת עֶצֶב רַב וַיִּפְרֹשׂ זְרוֹעוֹתָיו.

בְּשִׂמְחָה קָפְצָה יוֹנֵי לְחַבְּקוֹ וְהוּא נָשַׁק אוֹתָהּ בְּאַהֲבָה וְאָמָר:

“הֱיִי שָׁלוֹם, אֲחוֹתִי. אִם אָשׁוּב לִרְאוֹתֵךְ, אוּלַי לֹא תִּהְיִי לִי עוֹד לְאָחוֹת. הָבָה אֲחַבְּקֵךְ אַךְ הַפַּעַם לְאוֹת זִכְרוֹן הַיַּלְדוּת, עֵת אֵלַיִךְ הָיוּ אֵלַי, דָּתֵךְ – דָּתִי וְתִקְוָתֵךְ – תִּקְוָתִי. עַתָּה יִנָּתֵק הַקֶּשֶׁר הַזֶּה.”

וּכְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר פָּנָה וַיֵּצֵא מֵעִם אֲחוֹתוֹ.

אָכֵן, נִסָּיוֹן קָשֶׁה הָיָה זֶה לַנּוֹצְרִים לְנַתֵּק אֶת קִשְׁרֵי הַמִּשְׁפָּחָה. כִּי חֹק הָיָה לָהֶם לְבִלְתִּי בּוֹא אֶל בֵּית עוֹבְדֵי הַגִּלּוּלִים. קוֹל הַתְּרוּעָה אֲשֶׁר לָאַהֲבָה הָיָה לָהֶם לְאֵימָה, כִּי חֲשָׁבוּהוּ לְקוֹל הַשֵּׁדִים. אַךְ מַר גּוֹרָלָם אִמֵּץ אֶת רוּחָם, הֵם הִתְבַּדְּלוּ מִן הָעוֹלָם הַזָּר וְרַק בֵּינֵיהֶם נִקְשְׁרוּ נֶפֶשׁ בְּנָפֶשׁ.

גְּלוֹקוּס מָצָא אֶת יוֹנֵי מִתְמוֹגֶגֶת בִּדְמָעוֹת וַיֹּאמֶר לְנַחֲמָה. הוּא פָּצַר בָּהּ לְגַלּוֹת לוֹ אֶת דְּבַר שִׂיחָתָהּ עִם אָחִיהָ. אַךְ הִיא בִּמְבוּכָתָהּ הָרַבָּה הוֹסִיפָה שִׁבְעָתַיִם עַל דְּבָרָיו הַנְּבוּכִים שֶׁל אַפֵּצִידֶס, עַד כִּי נִבְצַר מִמֶּנּוּ לְהָבִין שֶׁמֶץ דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר הָגָה וְשָׁאַף הַכֹּהֵן הַצָּעִיר.

“הֲשָׁמַעְתָּ מִיָּמֶיךָ דָּבָר עַל הַנּוֹצְרִים אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם דִּבֵּר אָחִי בְּאָזְנָי?”

"אָכֵן, שָׁמַעְתִּי גַם שָׁמַעְתִּי מִפִּי מַחֲזִיקֵי הַדָּת הַחֲדָשָׁה, אַךְ כְּסֵפֶר הֶחָתוּם לִי יְסוֹדֵי אֱמוּנָתָם. רַק זֹאת הֲבִינוֹתִי, כִּי דְבַר מָה קוֹדֵר וְקַר צָפוּן בָּהּ. דָּתֵיהֶם שׁוֹנוֹת מִכָּל הָעָם, מִתַּעֲנוּגוֹת הַחַיִּים יָסוּרוּ, גַּם לַעֲנוֹד זֵר לָרֹאשׁ, לְעָוֹן יֵחָשֵׁב לָהֶם. חָזוּת בְּפִיהֶם תָּמִיד, וְאֶת אַחֲרִית הַיָּמִים יְבַשֵּׂרוּ. אֵין זֹאת כִּי אִם מִמִּסְתְּרֵי הַמְּאוּרָה אֲשֶׁר לִתְרוֹפוֹנִיּוּס הֵבִיאוּ אֶת אֱמוּנָתָם הַקּוֹדֶרֶת. אָמְנָם, יֵשׁ עִמָּהֶם אֲנָשִׁים אֲשֶׁר כֹּחַ כַּבִּיר כֹּחָם, וְגַם בֵּין הַשּׁוֹפְטִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בְּאַתּוּנָא הִשְׂכִּילוּ לַעֲשׂוֹת נְפָשׁוֹת לֶאֱמוּנָתָם. זָכַרְתִּי אֵת אֲשֶׁר סִפֵּר לִי אָבִי עַל אוֹרֵחַ פֶּלִי אֲשֶׁר בָּא לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת לְאַתּוּנָא, פּוֹלוּס שְׁמוֹ. בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן הָרַב אֲשֶׁר נֶאֱסַף אֶל הַגִּבְעָה עָמַד גַּם אָבִי לִשְׁמֹעַ אֶל דִּבְרֵי הָאִישׁ, וְהוּא אֶחָד מֵחַכְמֵי הַקֶּדֶם. אִישׁ לֹא שִׁסַּע אֶת דְּבָרָיו. הַהֲמֻלָּה וְהַמַּהֲתַלּוֹת כְּמוֹ נָדַמּוּ פִּתְאֹם. וּלְמַרְאֵה הָאוֹרֵחַ הַפֶּלִי הַנִּצָּב דּוּמָם עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה מֵעַל לַנֶּאֱסָפִים, מָלֵא כָּל לֵב הַדְרַת כָּבוֹד. הוּא לֹא הָיָה גְבַהּ־קוֹמָה, אַךְ פָּנָיו הֵפִיקוּ עֹז עֶלְיוֹן, בְּגָדָיו הָיוּ שְׁחוֹרִים וּרְחָבִים. הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת שָׁפְכָה אוֹר עַל קוֹמָתוֹ הַזְּקוּפָה וְהָאַמִּיצָה. פָּנָיו הַנִּמְרָצִים וְהַשְּׁזוּפִים הָיוּ כִּפְנֵי אָדָם עָשׂוּי לִבְלִי חָת, הַמִּתְיַצֵּב קוֹמְמִיּוּת נֶגֶד כָּל צָרָה וְכָל תְּלָאָה, וְעֵינָיו הָיוּ מְזָרוֹת אֵשׁ קֹדֶשׁ. הוּא הֵנִיף אֶת יָדוֹ בְּדַבְּרוֹ וַיְהִי כְּמוֹ רוּחַ אַחַד הָאֵלִים מְדַבֵּר מִפִּיו. וְכֵן אָמַר:

“בְּנֵי אַתּוּנָא שִׁמְעוּ לִי! מִזְבֵּחַ מָצָאתִי בְּעִירְכֶם וְעַל הַמִּזְבֵּחַ כָּתוּב לֵאמֹר: ‘לָאֵל אֲשֶׁר לֹא נֵדָעֶנּוּ’. אָכֵן אֶל אֱלֹהַי אַתֶּם עוֹבְדִים, בְּלִי דָעַת. וַאֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם הִנְנִי וְגִלִּיתִי לָכֶם.”

וּבְקוֹל רָם וְעַז בֵּאֵר לְכָל הָעָם הַנִּצָּבִים עָלָיו, כִּי יוֹצֵר הַכֹּל, אֲשֶׁר הָאָדָם הוֹשִׁיבוֹ בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים, הוּא בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. לֹא בְּהֵיכָל יֵשֶׁב, הֵיכָל בָּנוּהוּ יָדָיִם, כִּי בַּכֹּל הוּא, כִּי בְּנִשְׁמַת אַפֵּנוּ הוּא, וְכָל חַיֵּינוּ אַךְ בּוֹ הֵמָּה. וְכֵן שָׁאָל:

“הֲתַאֲמִינוּ, כִּי זָהָב אוֹ שַׁיִשׁ עָשׂוּי הָאֵל, אֲשֶׁר לֹא תְּשׁוּרֶנּוּ עֵין אָדָם, כִּפְסִילֵיכֵם מַעֲשֵׂי יְדֵי חָרָשׁ? לָמָּה רֹב זְבָחִים לְבוֹרֵא שָׁמַיִם וָאָרֶץ?” וְאַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּשֵּׂר אֶת הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים, הֲלֹא הֵמָּה אַחֲרִית הַיָּמִים וּתְחִיַּת הַמֵּתִים. לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה רָגַשׁ הָעָם וְהַפִּילוֹסוֹפִים הִבְזוּ בַּחֲמָתָם אֶת דְּבָרָיו. מֵצַח הַסְּטוֹאִיקוֹן 48נֶחֱרַשׁ קְמָטִים, תַּלְמִידֵי הַצִּינִיקוֹנִים צָחֲקוּ צְחוֹק בּוּז, וַחֲסִידֵי אַפִּיקוֹרוּס, אֲשֶׁר גַּם בֶּאֱלִיסִיּוּם 49 לֹא יַאֲמִינוּ, לָעֲגוּ רַב לַעַג וַיִּתְהַלְּכוּ נְטוּיֵי גָרוֹן בֵּין הָעָם. וְאוּלָם לְבָבוֹת רַבִּים רָעֲדוּ בְּלִי דַעַת לָמָּה. כִּי אָמְנָם הַדְרַת כָּבוֹד הָיְתָה לָאִישׁ הַפֶּלִי.

יוֹנֵי הִקְשִׁיבָה רַב קָשֶׁב. וְנִרְאֶה הָיָה, כִּי גַם גְּלוֹקוּס נִרְעַשׁ מְאֹד לְזֵכֶר הָאִישׁ הַהוּא אֲשֶׁר עָלָה עַל גִּבְעַת אָרֶס 50 לְהַשְׁמִיעַ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים בְּאָזְנֵי בְּנֵי אַתּוּנָא.


 

כג    🔗

שַׁעַר בֵּית דִּיאוֹמֶד הָיָה פָּתוּחַ לִרְוָחָה, וְהָעֶבֶד הַזָּקֵן מֶדוֹן יָשַׁב עַל הַמַּעֲלוֹת הַמּוֹבִילוֹת אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה. נָעִים הָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בּוֹ עָמַד הַבַּיִת, וְאוּלָם מִמּוּלוֹ, עַל יַד הַשַּׁעַר, הָיָה בֵּית מַרְזֵחַ, בֵּית מוֹעֵד וּמַרְגּוֹעַ לְאַנְשֵׁי סַחַר אוֹ רוֹדְפֵי תַּעֲנוּגוֹת בְּפָמְפֵּיאָה. בַּשַּׁעַר עָמְדוּ עֲגָלוֹת, מֶרְכָּבוֹת, אֵלֶּה אַךְ זֶה הִגִּיעוּ וְאֵלֶּה כְּבָר עָמְדוּ נְכוֹנוֹת לִנְסֹעַ. וַיְהִי הַמַּחֲזֶה רַב הֲמֻלָּה כִּבְאַחַד הָרְחוֹבוֹת הַהוֹמִים בָּעִיר. לִפְנֵי הַדֶּלֶת יָשְׁבוּ חוֹכְרִים אֶל שֻׁלְחָן עָגֹל, שָׁתוּ אֶת שִׁקּוּי הַבֹּקֶר וְשׂוֹחֲחוּ עַל עִנְיָנֵיהֶם. עַל יַד הַדֶּלֶת הִתְנוֹסְסָה בִּצְבָעֶיהָ הָרַעֲנַנִּים תְּמוּנַת הָאוֹת אֲשֶׁר לְמִשְׂחַק הַלּוּחוֹת. עַל הַמַּעֲקֶה הַגָּבוֹהַּ יָשְׁבוּ נָשִׁים, מֵהֶן נְשֵׁי הַחוֹכְרִים, וְשׂוֹחֲחוּ עִם רֵעֵיהֶן הַיּוֹשְׁבִים לְמָטָּה. בִּשְׁקַעֲרוּרִית הַחוֹמָה, מַהֲלַךְ צְעָדִים מִסְפָּר מִזֶּה, נָחוּ נוֹסְעִים עֲנִיִּים מֵעֲמַל דַּרְכָּם. מִנֶּגֶד הִשְׂתָּרְעָה כִּכָּר רֵיקָה, אֲשֶׁר הָיְתָה מִקֹּדֶם בֵּית־קְבָרוֹת, וְעַתָּה מְקוֹם מִשְׂרְפוֹת הַמֵּתִים, הוּא הָאוּסְטְרִינוּם בִּשְׂפַת רוֹמָא, וּמֵעֵבֶר מִזֶּה נִרְאוּ הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר לְהֵיכַל עֹנֶג מְכֻסֶּה יֶרֶק. הַקְּבָרִים בִּשְׁלַל צִבְעֵיהֶם וּבְרִקְמַת הַיֶּרֶק וְהַפְּרָחִים לֹא הִפִּילוּ אֵימָה עַל רוֹאֵיהֶם. עַל הַשַּׁעַר נִצַּב אִישׁ צָבָא רוֹמָאִי מֵחֵיל הַמִּשְׁמָר, בָּרָק לְקוֹבָעוֹ, וְהוּא נִשְׁעָן עַל חֲנִיתוֹ. וְהַשַּׁעַר שָׁלשׁ קְשָׁתוֹת לוֹ: קֶשֶׁת הַתָּוֶךְ לְמַעֲבַר עֲגָלוֹת, וְהַשְּׁתַּיִם, אַחַת מִזֶּה וְאַחַת מִזֶּה, לְעוֹבְרִים וְשָׁבִים. יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה מִן הַשַּׁעַר פָּשְׁטוּ חוֹמוֹת הָעִיר הָאַדִּירוֹת, אֲשֶׁר נִבְנוּ וְנֶחְרְבוּ חֲלִיפוֹת בְּמִלְחָמָה וּבְרַעַשׁ. פֹּה וָשָׁם הִתְנוֹסְסוּ הַמִּגְדָּלִים, אַרְבַּע צְלָעוֹת אַרְבַּע צְלָעוֹת לַמִּגְדָּל הָאֶחָד.

הַדֶּרֶךְ הָעֲקַלְקַלָּה הַמּוֹבִילָה מִפָּמְפֵּיאָה לְהֶרְקוּלָנוּם נִסְתְּרָה מִן הָעַיִן מִפְּנֵי הַכְּרָמִים כִּבְדֵי הָאֶשְׁכּוֹלוֹת אֲשֶׁר כִּסּוּהָ, וּמֵעַל לַכְּרָמִים נִשָּׂא הַוֶּזוּב נֶאְדָּר בְּהוֹדוֹ.

“הֲשָׁמַעְתָּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה, מֶדוֹן?” שָׁאֲלָה הַנַּעֲרָה הַמַּחֲזִיקָה כַּד בְּיָדָהּ. הִיא עָבְרָה עַל פְּנֵי הַבַּיִת אֲשֶׁר לְדִיאוֹמֶד וַתַּעֲמֹד רֶגַע לְשׂוֹחֵחַ עִם הַזָּקֵן, בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֶל בֵּית הַמַּרְזֵחַ לִמְסֹךְ יַיִן וְלִקְרֹץ עַיִן אֶל הַיּוֹשְׁבִים.

“בְּשׂוֹרָה? מָה הַבְּשׂוֹרָה?” שָׁאַל הָעֶבֶד וַיַּשְׁפֵּל עֵינָיו אַרְצָה.

“הֲלֹא הַבֹּקֶר, בְּעוֹד עֵינֶיךָ עֲצוּמוֹת, בָּא זָר דָּגוּל מֵרְבָבָה בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר.”

“הַאֻמְנָם כֵּן?” אָמַר הָעֶבֶד בְּקֹר רוּחַ.

“הֲלֹא שַׁי הוּא הַשָּׁלוּחַ אֵלֵינוּ מֵעִם פּוֹמְפּוֹנִינוּס הָאָצִיל.”

“שַׁי? וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי, כִּי עַל אֶחָד זָר דִּבַּרְתְּ הַפָּעַם.”

“אָכֵן, גַּם זָר וְגַם שַׁי, שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו. דַּע לְךָ אֵפוֹא, זָקֵן כְּסִיל, כִּי גּוּר־נָמֵר הוּא, אֲשֶׁר נוֹעַד לְשַׁעֲשׁוּעֵי הָאִיצְטָדִין הַקְּרוֹבִים. הֲשָׁמָעְתָּ? מָה רַבָּה תִּהְיֶה הַשִּׂמְחָה! לֹא אוּכַל לִישֹׁן בְּטֶרֶם אֶרְאֶנּוּ. אוֹמְרִים, כִּי נַהֲמָתוֹ אֵימָה.”

“פְּתַיָּה!” קָרָא מֶדוֹן בְּעֶצֶב.

“אַל תְּחָרְפֵנִי, זָקֵן כְּסִיל! הַנָּמֵר הָיָה יָפֶה, לוּ רַק נִמְצָא אִישׁ לְטֶרֶף לוֹ. הִנֵּה יֵשׁ לָנוּ אַרְיֵה וְנָמֵר, וּמֵאֵין פּוֹשֵׁעַ נַעֲמֹד וְנַבִּיט בִּטְרֹף הָאֶחָד אֶת מִשְׁנֵהוּ. וְאוּלָם הֲלֹא לוּדָר הוּא בִּנְךָ, צָעִיר לְיָמִים, יְפֵה תֹּאַר וְחָזָק, וְלָמָּה לֹא תְּפַתֶּנּוּ לָצֵאת לִקְרַאת הַנָּמֵר? אָנָּא פַּתֵּהוּ, חֶסֶד רַב תִּגְמְלֵנִי, וְכָל בְּנֵי הָעִיר יוֹדוּךָ מְאֹד.”

“לֵכִי!” עָנָה הַזָּקֵן בְּכַעַס, “תְּנִי אֶת לִבֵּךְ לַחֲשֹׁב עַל הַצָּרָה הַמְרַחֶפֶת עַל רֹאשֵׁךְ, אַל תְּדַבְּרִי אֵלַי לְהָמִיט שׁוֹאָה עַל בְּנִי.”

“הַצָּרָה הַמְרַחֶפֶת עַל רֹאשִׁי?” אָמְרָה הַנַּעֲרָה בְּפַחַד וַתֶּפֶן אֶת רֹאשָׁהּ לְהִתְבּוֹנֵן. "הָהּ, אֵלִים! פָּתַחְתָּ פֶּה לַשָּׂטָן. יָחוּלוּ דְבָרֶיךָ עַל רֹאשֶׁךָ! וּבְדַבְּרָהּ כָּכָה נָגְעָה בַּלְּחָשִׁים אֲשֶׁר עַל חָזֶהָ, “צָרָה? מָה הִיא הַצָּרָה הַנִּשְׁקֶפֶת לִי?”

“הַאִם לֹא הָיָה הָרַעַשׁ, אֲשֶׁר הִתְחוֹלֵל לִפְנֵי לֵילוֹת מִסְפָּר, אוֹת לְרָעָה? הַאִם לֹא קוֹל מִמְּרוֹמִים הוּא? הֲלֹא לְכֻלָּנוּ קָרָא הָרַעַשׁ: הִכּוֹנוּ לַמָּוֶת, קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא!”

“הֲבֵל הֲבָלִים!” קָרְאָה הַיַּלְדָּה וְהֶחֱלִיקָה בְּיָדָהּ עַל הַקְּפָלִים אֲשֶׁר לְכֻתָּנְתָּהּ. “הֲלֹא כְּאַחַד הַנּוֹצְרִים הָרֵיקִים דִּבַּרְתָּ הַפַּעַם, וָאֶחְשֹׁב כִּי גַם אַתָּה אֶחָד מֵהֶם. לֹא אוּכַל עוֹד לְדַבֵּר עִמְּךָ, זָקֵן רָשָׁע. הֱיֵה שָׁלוֹם! הָהּ, הֶרַקְלֶס, שְׁלַח לָנוּ אִישׁ הַיָּאוּת לִהְיוֹת טֶרֶף לְשִׁנֵּי הָאֲרִי, וְעוֹד אִישׁ – לְשִׁנֵּי הַנָּמֵר!”

הַנַּעֲרָה נָשְׂאָה קוֹלָהּ בְּשִׁיר; הֵרִימָה אֶת שֹׁבֶל 51 שִׂמְלָתָהּ לְבִלְתִּי יִדְבַּק בָּהּ אֲבַק הַדְּרָכִים, וַתִּקְפֹּץ וַתְּפַזֵּז אֶל בֵּית הַיַּיִן הַהוֹמֶה מֵאָדָם רַב.

“בְּנִי הַמִּסְכֵּן!” דִּבֵּר הָעֶבֶד אֶל נַפְשׁוֹ, “הַאִם לְמַעַן שַׁעֲשֵׁעַ לֵב אֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה תָּמוּת? הָהּ אֱמוּנָתִי בֵּאלֹהִים חַיִּים, הֲלֹא רַק בִּגְלַל שִׂימֵךְ לְתוֹעֵבָה אֶת מַחֲזוֹת הַדָּמִים הָאֵלֶּה, טוֹב לְהַחֲזִיק בָּךְ בְּלֵבָב שָׁלֵם!”

רֹאשׁ הָעֶבֶד צָנַח עַל חָזֵהוּ. דּוּמָם וְחוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת יָשַׁב תַּחְתָּיו וּמָחָה פַּעַם בְּפַעַם אֶת עֵינָיו בִּקְצֵה שַׁרְוֻלּוֹ. הוּא חָשַׁב עַל אֹדוֹת בְּנוֹ, וְלֹא רָאָה אֶת הַדְּמוּת הַגֵּאָה הָעֲשׂוּיָה לִבְלִי חָת הַבָּאָה לִקְרָאתוֹ מִן הַשָּׁעַר. וְלֹא נָשָׂא עֵינָיו, עַד אֲשֶׁר נִשְׁמַע קוֹל הַהוֹלֵךְ וְהֶעִירוֹ מִמַּחְשְׁבוֹתָיו.

“אָבִי!”

“בְּנִי לִידוֹן, הַאַתָּה הוּא?” קָרָא הַזָּקֵן בְּשִׂמְחָה, “הֲלֹא בְּךָ הָגִיתִי.”

“מַה נָעִים לִי הַדָּבָר הַזֶּה, אָבִי!” עָנָה הַלּוּדָר וְנָגַע בְּכָבוֹד בְּבִרְכֵי הַזָּקֵן וּבִזְקָנוֹ, “בִּמְהֵרָה אֶהְיֶה תָּמִיד אִתְּךָ, וְלֹא רַק בְּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ.”

“כֵּן, בְּנִי! אֲבָל לֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה!” עָנָה הַזָּקֵן.

“חָלִילָה לְךָ, אָבִי, לְדַבֵּר כָּכָה. חֲזַק וֶאֱמַץ כָּמוֹנִי. הֲלֹא סָמוּךְ לִבִּי וּבָטוּחַ כִּי אֲנַצֵּחַ בַּקְּרָב. וְהָיְתָה מַשְׂכֻּרְתִּי לִפְדּוֹת אוֹתְךָ מֵעַבְדוּתֶךָ. הָהּ, אָבִי! לִפְנֵי יָמִים מִסְפָּר שָׁגָה בִּי אִישׁ אֶחָד, וּמַה שָׂמַחְתִּי לוּ הוֹכַחְתִּי לוֹ אֶת שִׁגְגָתוֹ. כִּי נְדִיב לֵב הוּא יֶתֶר עַל חֲבֵרָיו. לֹא רוֹמָאִי הוּא הָאִישׁ, כִּי אִם בֶּן אַתּוּנָא. הוּא הוֹכִיחַנִי עַל פָּנַי, בְּחָשְׁבוֹ כִּי רוֹדֵף בֶּצַע אֲנִי, כַּאֲשֶׁר שְׁאַלְתִּיהוּ לַשָּׂכָר הַנָּקוּב לַמְנַצֵּחַ. וְלֹא יָדַע אֶת נֶפֶשׁ לִידוֹן.”

“הָהּ, בְּנִי, בְּנִי!” קָרָא הָעֶבֶד הַזָּקֵן וַיָּבִיא אֶת אוֹרְחוֹ בְְּמַעֲלוֹת אֶל חַדְרוֹ הַצַּר. “אָכֵן מֵאַהֲבָה וּמֵחֶסֶד אָמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר הוּא חֵטְא. הִנֵּה שַׂמְתָּ אֶת נַפְשְׁךָ בְּכַפְּךָ לִפְדּוֹת אֶת אָבִיךָ מֵעַבְדוּת, וְאוּלָם מָה הוּא נִצְחוֹנְךָ, אִם לֹא שְׁפֹךְ דַּם רֵעֶךָ? הָהּ, חֵטְא פְּלִילִי הוּא! אֵין מַטָּרָה קְדוֹשָׁה אֲשֶׁר תְּקַדֵּשׁ אֶת הַדֶּרֶךְ אֵלֶיהָ. סוּר מִזֶּה! כִּי טוֹב הֱיוֹת עֶבֶד לִצְמִיתוּת מִלִּקְנוֹת דְּרוֹר בַּמְּחִיר הַזֶּה.”

“אַל נָא אָבִי, אַל תְּדַבֵּר כָּכָה!” עָנָה לִידוֹן בְּקֹצֶר רוּחַ, “הָאֱמוּנָה הַחֲדָשָׁה נָטְעָה בְּלִבְּךָ מַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת עַל ישֶׁר וְעַל עָוֶל. סְלַח לִי אִם הִכְאַבְתִּי לְךָ בִּדְבָרַי, וְאוּלָם הַאִם לֹא תֵדַע, מִי הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵאָבֵק עִמּוֹ? הָהּ, לוּ יָדַעְתָּ אֶת הַנָּבָל אֲשֶׁר אֶלָּחֵם בּוֹ בִּגְלָלְךָ, הֲלֹא עַתָּה אָמַרְתָּ כִּי טַהֵר אֲטַהֵר אֶת הָאָרֶץ וַאֲקַדְּשֶׁנָּה בְּהַדִּיחִי מֵעָלֶיהָ אִישׁ בְּלִיַּעַל כָּמֹהוּ. הֲלֹא חַיּוֹת הֵם, חַיּוֹת הַשּׁוֹאֲפוֹת דָּם. חַיּוֹת־יַעַר אֲשֶׁר גַּם בְּעֹז גְּבוּרָתָן אֵין שֶׁמֶץ טוֹב, חַיּוֹת טֶרֶף וְאֵין לֵב. אֶת הַפַּחַד לֹא יֵדָעוּ, וְאוּלָם גַַּם לֹא תוֹדָה, לֹא רַחֲמִים וְלֹא אַהֲבָה. רַק לְמִלְחָמָה נוֹלְדוּ, הָרֹג וְאַל חָמֹל, מוּת וְאַל יָרֹא. וְאֵיכָה יִרְאוּ אֵלִים מִמְּעוֹן שִׁבְתָּם בְּהִלָּחֵם צַדִּיק בָּרָשָׁע וְלֹא תִּבְעַר חֲמָתָם לְהַשְׁחִית? הָהּ, אָבִי, אִם אָמְנָם אֱמֶת הַדָּבָר, כִּי עַיִן צוֹפִיָּה בַּמְּרוֹמִים, הַעוֹד יֵשׁ קָרְבָּן נַעֲלֶה כְּקָרְבָּן הַקֹּדֶשׁ, אֲשֶׁר יָבִיא בֵּן אוֹהֵב לְמַעַן אָבִיו הַזָּקֵן?”

הָעֶבֶד הַזָּקֵן וְהַנִּבְעָר מֵחָכְמָה וְדַעַת לֹא יָדַע אֶת אֲשֶׁר יַעֲנֶה וְאֶת אֲשֶׁר יוֹכִיחַ לִבְנוֹ הָאָחוּז בְּחַבְלֵי רוּחוֹ הַנֶּאֱצָלִים. וַיְחַזֵּק אֶת בְּנוֹ וַיְאַמְצֶנּוּ אֶל לִבּוֹ, וּפִתְאֹם הִרְפָּה מִמֶּנּוּ וַיִּסְפֹּק כַּף אֶל כַּף כְּאִישׁ נוֹאָשׁ. הָיָה עִם לִבּוֹ לַעֲנוֹת “כֵּן”, אַךְ קוֹלוֹ נֶחֱנַק בִּדְמָעוֹת.

“וְאִם אָמְנָם אֱלֹהֵי הַטּוֹב וְהָרַחֲמִים הוּא אֱלֹהֶיךָ, כַּאֲשֶׁר אָמָרְתָּ, הֲלֹא תֵדַע אֶל נָכוֹן, כִּי אֱמוּנָתְךָ הִיא אֲשֶׁר עוֹרְרָה אוֹתִי לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינֶיךָ.”

“מַה פֵּשֶׁר דְּבָרֶיךָ, בְּנִי?”

“הֲלֹא יָדַעְתָּ, כִּי בְּיַלְדוּתִי נִמְכַּרְתִּי לְעֶבֶד בְּרוֹמָא וָאֶשָּׂא חֵן וָחֶסֶד בְּעֵינֵי אֲדוֹנִי וַיְצַו בְּמוֹתוֹ לְהוֹצִיאֵנִי לַחָפְשִׁי. וָאֲמַהֵר אֶל פָּמְפֵּיאָה לִרְאוֹת אוֹתְךָ, וְהִנֵּה מְצָאתִיךָ זָקֵן וּרְפֵה־אוֹנִים, שַׁח וְנִדְכָּא בְּעֹל אֲדוֹנֶךָ הַהֲפַכְפָּךְ. יָמִים מִסְפָּר לִפְנֵי בּוֹאִי נִסְפַּחְתָּ אֶל הָאֱמוּנָה הַחֲדָשָׁה, וְעַבְדוּתְךָ הִדְאִיבָה אֶת לִבְּךָ שִׁבְעָתָיִם. הֲלֹא בְּאָזְנַי הִתְאוֹנַנְתָּ עַל מַר גּוֹרָלְךָ, כִּי שׂוּמָה עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים אֲשֶׁר נֶפֶש עֶבֶד לֹא תָּקוּץ בָּהֶם, וְרַק לְאִישׁ נוֹצְרִי תּוֹעֵבָה הֵמָּה. הֲלֹא אָמַרְתָּ לִי, כִּי לְתוֹעֵבָה הִיא לְךָ לְהַקְרִיב רְקִיקִים לַפְּסִילִים הַשּׁוֹמְרִים עַל בְּאֵר הַמַּיִם, כִּי נַפְשְׁךָ קְרוּעָה בְּקִרְבֶּךָ? הֲלֹא אָמַרְתָּ לִי, כִּי בְּנָסְכְךָ אֶת הַיַּיִן עַל הַבַּיִת, וּבְבַטֵּא שְׂפָתֶיךָ אֶת שֵׁם אַחַד הָאֱלִילִים אֲשֶׁר לְיָוָן, יִרְבּוּ מְצוּקוֹתֶיךָ מִמְּצוּקוֹת טַנְטָלוּס 52 וְקָשִׁים מִשְּׁאוֹל מַכְאוֹבֶיךָ. הַאִם לֹא הִגַּדְתָּ לִי אֶת כָּל אֵלֶּה? הִשְׁתּוֹמַמְתִּי לִדְבָרֶיךָ וְלֹא הֲבִינוֹתִי כָּל מְאוּמָה. חֵי הֵרַקְלֶס, אִם גַּם עַתָּה אָבִין אֶל נָכוֹן. וְאוּלָם בִּנְךָ אֲנִי, וְאֵיךְ לֹא יִכָּמְרוּ רַחֲמַי אֵלֶיךָ וּלְעֶזְרָתְךָ אֵיךְ לֹא אָחוּשׁ? הֲיָכֹלְתִּי לִשְׁמֹעַ אֶת נַאֲקוֹתֶיךָ וּלְהַחֲרִישׁ? הֲיָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אֶת פַּחְדְּךָ וְלָשֶׁבֶת בְּחִבּוּק יָדָיִם? לֹא! כֹּה יַעֲשׂוּ וְכֹה יוֹסִיפוּ לִי הָאֵלִים בְּנֵי הָאַלְמָוֶת! וְכַחֲזִיז אוֹר מֵהַר אוֹלִמְפּוּס כֵּן חָלַף בְּלִבִּי הָרַעְיוֹן. הִנֵּה כֶּסֶף אֵין בְּיָדִי, וְאוּלָם כֹּחִי וַעֲלוּמַי אִתִּי. הֲלֹא מִמְּךָ בָּא לִי כָּל זֶה, וְעָלַי לְמָכְרוֹ לְמַעֲנֶךָ. שָׁאַלְתִּי מָה הַכֹּפֶר אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלַי לְפִדְיוֹן נַפְשְׁךָ, וְהִנֵּה הוּא מַחֲצִית הַשָּׂכָר הַנָּקוּב לַלּוּדָר הַמְנַצֵּחַ. עַל כֵּן הִתְעָרַבְתִּי עִם לוּדָרִים וְאָרַחְתִּי לְחֶבְרָה עִם בְּנֵי בְּלִיַּעַל, אֲשֶׁר אָבוּז לָהֶם בְּלִבִּי, לְלַמֵּד אֶת יָדַי לַקְּרָב. וּבְרוּכָה תִּהְיֶה לִי הַמְּלָאכָה הַזֹּאת, כִּי בָּהּ אוּכַל לִפְדּוֹת אֶת אָבִי!”

“הָהּ, לוּ שָׁמַעְתָּ לְדִבְרֵי אוֹלִינְתּוּס!” נֶאֱנַח הַזָּקֵן אֲשֶׁר נִרְגַּשׁ מֵאַהֲבַת בְּנוֹ, אַף כִּי בְּמַעֲמַקֵּי לִבּוֹ הִרְגִּישׁ אֶל נָכוֹן, כִּי כָל מַחְשְׁבוֹתָיו מַחְשְׁבוֹת אָוֶן.

“לְכָל בָּאֵי עוֹלָם אַטֶּה אֹזֶן קַשֶּׁבֶת,” הוֹסִיף הַבֵּן לְדַבֵּר, “לוּ רַק לַחָפְשִׁי יָצָאתָ. תַּחַת צֵל קוֹרָתְךָ תְּאַלְּפֵנִי, אָבִי, יוֹמָם וָלַיִל, אִם לְרָצוֹן הוּא לָךְ. הָהּ, מַה נָעִים הַמָּקוֹם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לְךָ, בְּאַחַת הַסֻּכּוֹת אֲשֶׁר לְיוּלְיָה פֶלִיכְּס הַזְּקֵנָה. לְפֶתַח הַסֻּכָּה תֵּשֵׁב בְּחֹם הַיּוֹם. וַאֲנִי אֶמְכֹּר תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר וּנְחַיֶּה אֶת נַפְשֵׁנוּ, אָבִי. אִם תַּחְפֹּץ וֶנוּס (וְאִם לֹא תַּחְפֹּץ, הֲלֹא תִּצַּלְנָה אָזְנֶיךָ לְשֵׁמַע שְׁמָהּ), גַּם בַּת תְּאַמֵּץ לְךָ לִסְעָדְךָ בְּשֵׂיבָתְךָ, וְקוֹל צִפְצוּף תִּשְׁמַע עַל בִּרְכֶּיךָ: שָׂבִי! שָׂבִי! מָה רַב יִהְיֶה אָשְׁרֵנוּ. בִּשְׂכַר הַנִּצָּחוֹן אֶעֲשֶׂה לָנוּ אֶת כָּל זֶה. אַל יִפֹּל רוּחֵנוּ, אָבִי הַטּוֹב. עֵת לָלֶכֶת לִי, כִּי הִנֵּה קָרְבָה שְׁעַת הַצָּהֳרַיִם וּמוֹרִי מְחַכֶּה לִי! בָּרְכֵנִי נָא!”

כְּכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יָצָא לִידוֹן מֵחֲדַר אָבִיו, וּשְׁנֵיהֶם נִצְּבוּ עַל הַסַּף מִתְלַחֲשִׁים וְנִלְהָבִים.

“בָּרוּךְ אַתָּה, בָּרוּך תִּהְיֶה, בְּנִי הַנּוֹעָז!” קָרָא הַזָּקֵן בְּקוֹל אַהֲבָה, “מִי יִתֵּן וְרָאָה בּוֹחֵן הַלְּבָבוֹת לְלִבְּךָ הַיָּשָׁר וְסָלַח לָךְ!”

הַלּוּדָר הָלַךְ לוֹ. הָעֶֶבֶד הַזָּקֵן הִבִּיט אַחֲרֵי צַעֲדֵי בְּנוֹ הַקַּלִּים וְהָאַמִּיצִים עַד אֲשֶׁר נֶעֲלַם מִנֶּגֶד עֵינָיו. וַיִּצְנַח אֶל סַפְסָלוֹ וַיַּשְׁפֵּל עֵינָיו כְּמִקֹּדֶם.

“הַאוּכַל לְהִכָּנֵס?” שָׁאַל קוֹל רַךְ, “הַאִם יוּלְיָה גְבִרְתֵּךְ בַּבָּיִת?”

הָעֶבֶד נָתַן בִּתְנוּפַת יָד אוֹת לְהִכָּנֵס. אַךְ הַנַּעֲרָה שָׁאֲלָה שֵׁנִית בְּפַחַד.

“הֲלֹא אָמַרְתִּי לָךְ!” קָרָא הָעֶבֶד בְּמַר נַפְשׁוֹ, “הִכָּנְסִי נָא!”

“חֵן חֵן לָךְ!” עָנְתָה נִידְיָה בְּעֶצֶב.

הַיּוֹשֵׁב נָשָׂא אֶת עֵינָיו וְהִכִּיר אֶת מוֹכֶרֶת הַפְּרָחִים הָעִוֶּרֶת. לֵב אֻמְלָל יָבִין לְלֵב אֻמְלָלָה. מֶדוֹן מִהֵר לַעֲמֹד עַל רַגְלָיו וְהוֹלִיךְ אֶת הָעִוֶּרֶת בְּמַעֲלוֹת אֶל חֲדַר יוּלְיָה. בַּמִּסְדְּרוֹן קָרָא לְאַחַת הַשְּׁפָחוֹת וְנָתַן אֶת

הָעִוֶּרֶת בְּיָדֶיהָ.


 

כד    🔗

יוּלְיָה הָעֲדוּיָה בְּרָב פְּאֵר יָשְׁבָה בְּחַדְרָהּ וְאַמְהוֹתֶיהָ נִצָּבוֹת עָלֶיהָ. הַחֶדֶר הָיָה צַר כְּמוֹ הַקֻּבִּיקוּלוּם, הוּא חֲדַר הַמִּשְׁכָּב, אוּלָם גָּדוֹל מֵחַדְרֵי הַמִּטּוֹת בַּיָּמִים הָהֵם. הַמִּטָּה הָיְתָה קְטַנָּה וְקַלָּה מְאֹד, עַד כִּי יָכֹל כָּל אִישׁ לַהֲמִישָׁהּ מִמְּקוֹמָהּ. וְאָמְנָם, הַעְתֵּק הֶעְתִּיקוּהָ מֵחֶדֶר אֶל חֶדֶר, אִם לְפִי עִתּוֹת הַשָּׁנָה וְאִם לִרְצוֹן הָאִישׁ הַשּׁוֹכֵב עָלֶיהָ. אֲגַפִּים נִבְנוּ בָּתֵּי פָּמְפֵּיאָה, וְהָאֲגַף אֲשֶׁר הָיָה לְמִשְׁכָּן בְּחֹדֶשׁ אֶחָד הָיָה שָׁמֵם וְעָזוּב בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי. מִפְּנֵי מֶזֶג הָרוּחוֹת בָּעִיר הַזֹּאת. בַּיָּמִים הָהֵם לֹא אָהֲבוּ בְּנֵי פָּמְפֵּיאָה הַמְעֻנָּגִים לָשֶׁבֶת בְּאוֹר הַיּוֹם. חַדְרֵיהֶם הוּאֲרוּ אַךְ מְעַט, כִּי כֵן בָּנוּ אֶת בָּתֵּיהֶם. רַק בַּגַּנִּים וּבְחַצְרוֹת־הָעַמּוּדִים הֵאִירָה לָהֶם הַשֶּׁמֶשׁ, וּבַבַּיִת פְּנִימָה אָהֲבוּ קֹר וָצֵל.

חֲדַר יוּלְיָה הָיָה בָּעֵת הַהִיא בְּתוֹךְ הַבַּיִת פְּנִימָה עַל יַד הַחֲדָרִים הַמְפֹאָרִים, וּמִן הַחַלּוֹן נִשְׁקַף הַגָּן. הָאוֹר הִבְקִיעַ רַק מִבַּעַד לַדֶּלֶת הָרְחָבָה הָעֲשׂוּיָה זְכוּכִית, וְאוּלָם עֵינֵי יוּלְיָה, אֲשֶׁר הִסְכִּינוּ לִרְאוֹת בָּאֲפֵלָה, הֵיטִיבוּ לָבֹר אֶת הַצְּבָעִים הַנָּאוִים לָהּ וְאֶת הַפּוּךְ וְיֶתֶר הַתַּמְרוּקִים, לְמַעַן הֱיוֹת הָאֹדֶם לַפָּנִים וְהַבָּרָק לָעֵינָיִם.

עַל הַשֻּׁלְחָן לְפָנֶיהָ עָמְדָה מַרְאָה עֲשׂוּיָה פְּלָדָה מְלֻטָּשָׁה, עֲגֻלָּה, קְטַנָּה, תַּאֲוָה לָעֵינַיִם, וּלְיַד הַמַּרְאָה בֹּרִית, מִשְׁחָה, בְּשָׂמִים, פּוּךְ, קִשּׁוּרִים, וְסִכֵּי זָהָב וְכָל כְּלֵי הַתַּמְרוּקִים אֲשֶׁר לִבְנוֹת רוֹמָא, לְהַגְדִּיל בָּהֶם אֶת חִנָּן וְאֶת יָפְיָן כְּמִשְׁפַּט הַיָּמִים הָהֵם. לְרַגְלֵי הַשֻּׁלְחָן פָּרוּשׂ מַרְבַד מֵאֶרֶץ קֶדֶם. וְעַל הַשֻּׁלְחָן הַשֵּׁנִי אַגַּן כֶּסֶף וְכַד כֶּסֶף, וּמְנוֹרָה מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב – דְּמוּת אֲמוּר הַנָּח תַּחַת סַנְסִנֵּי עֵץ הֲדָס – וּמְגִלַּת גֹּמֶא וְעָלֶיהָ כְּתוּבִים דִּבְרֵי שִׁיר, וְעַל פֶּתַח חֲדַר הַמִּשְׁכָּב מָסָךְ עִם פִּטּוּרֵי צִיצִים מַעֲשֵׂה רִקְמָה וְזָהָב.

בַּעֲצַלְתַּיִם יָשְׁבָה יוּלְיָה נִשְׁעֶנֶת אֶל גַּב מוֹשָׁבָהּ, וְהַגּוֹדֶלֶת 53 בָּנְתָה מִגְדָּל מִתַּלְתַּלֶּיהָ. הִיא עָשְׂתָה אֶת שַׂעֲרוֹת גְּבִרְתָּהּ מַעֲשֵׂה מִקְלַעַת, שְׂעַר הָרֹאשׁ וּפֵאָה נָכְרִיָּה מְשׂרָגִים יַחְדָּו.

הַכֻּתֹּנֶת, אֲשֶׁר צִבְעָהּ כְּעֵין הָעִנְבָּר הַכֵּהֶה, נָאֲוָה מְאֹד לְפָנֶיהָ הַשְּׁזוּפִים וּלְשַׂעֲרוֹתֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת וְיָרְדָה גַלִּים עַד כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ. וּלְרַגְלֶיהָ נַעֲלֵי אַרְגָּמָן עִם שְׂרוֹכִים לְבָנִים, נַעֲלַיִם אֲשֶׁר חָטְמָן מְעֻקָּם וּמוּרָם אֶל עָל, כְּמִשְׁפַּט נַעֲלֵי הַתּוֹגַרְמִים בְּיָמֵינוּ, וְכֻלּוֹ מְרֻקָּם אַבְנֵי חֵן. אָמָה זְקֵנָה, אֲשֶׁר אֵין כָּמוֹהָ לְחָכְמַת הַתַּמְרוּקִים, עָמְדָה לְיַד הַגּוֹדֶלֶת, הֶחֱזִיקָה אֶת חֲגוֹרַת גְּבִרְתָּהּ הָרְחָבָה וְהַמְּשֻׁבֶּצֶת אֲבָנִים טוֹבוֹת, וּפַעַם בְּפַעַם יָעֲצָה עֵצוֹת לַגּוֹדֶלֶת, עֵצוֹת מְהוּלוֹת בְּדִבְרֵי חֲלָקוֹת וּמַחֲמָאוֹת עַל חֵן גְּבִרְתָּהּ.

“תִּקְעִי אֶת הַמַּחַט הַזֹּאת יָמִינָה, הַעֲמִיקִי, פְּתַיָּה, הַאִם לֹא תִרְאִי לָךְ מַה יָפוּ שְׁתֵּי הַגַּבּוֹת הָאֵלֶּה? וְעַתָּה שִׂימִי נָא אֶת הַצִּיצִים. פְּתַיָּה! לֹא אֶת הַצִּפֹּרֶן הַכֵּהֶה! לְיוּלִי הַיָּפָה נָאֲווּ רַק הַפְּרָחִים הַבְּהִירִים!”

“לְאַט לָךְ!” קָרְאָה פִּתְאֹם הַגְּבֶרֶת וַתִּרְקַע בְּרַגְלֶיהָ.

“הָהּ, פְּתַיָּה!” הוֹסִיפָה הַזְּקֵנָה – “הַאִם לֹא יָדַעַתְּ, מָה עֲנֻגָּה גְבִרְתֵּךְ? הֲדִמִּית בְּנַפְשֵׁךְ כִּי קָשֶׁה שְׂעָרָהּ כִּשְׂעַר הַסּוּס אֲשֶׁר לְפוּלְבִיָּה הָאַלְמָנָה. וְעַתָּה הָבִי אֶת הַפְּתִיל! מַה טוֹב וּמַה נָעִים! הָהּ, יוּלְיָה הַיָּפָה, הַבִּיטִי בַּמַּרְאָה וּרְאִי! הֲרָאִית מֵעוֹדֵךְ יַעֲלַת חֵן אֲשֶׁר כָּזֹאת?”

וּכְתֹם מְלֶאכֶת הַמִּגְדָּל, עָשׂה וְתַקֵּן וְשַׁנּוֹת בִּבְלִי קֵץ, הֵחֵלָּה מְלֶאכֶת הַפָּנִים וְהָעֵינַיִם, לְשַׁוּוֹת לָהֶן אֲרֶשֶׁת רֹךְ וְלִוְיַת נֹעַם. בְּפוּךְ כֵּהֶה קָרְעוּ אֶת הַשְּׁמוּרוֹת וְהַגַּבּוֹת, נְקֻדַּת־חֵן בִּדְמוּת חֲצִי יָרֵחַ שָׂמוּ קָרוֹב לַשְּׂפָתַיִם, לְמַעַן יִשְׁעֶה הַמַּבִּיט אֶל גוּמַת הַלְּחִי וְאֶל לֹבֶן הַשִּׁנָּיִם.

וְעוֹד אָמָה הֵחֵלָּה לְיַפּוֹת אֶת גְּבִרְתָּהּ בַּעֲדִי עֲדָיִים, עֲגִילֵי פְּנִינִים נָתְנָה בְּאָזְנֶיהָ, שְׁתֵּי פְּנִינִים שְׁתֵּי פְּנִינִים לָאֹזֶן הָאַחַת, וּצְמִידֵי זָהָב סָגוּר לְיָדֶיהָ, וְשַׁרְשֶׁרֶת זָהָב עֲשׂוּיָה טַבָּעוֹת וְאֶבֶן־לְחָשִׁים מְחֻבֶּרֶת אֵלֶיהָ, וְעֶכֶס 54 לַכָּתֵף הַשְּׂמָאלִית וְאֶבֶן־לְחָשִׁים מְשֻׁבֶּצֶת דְּמוּת פְּסִיכֶה, וּפְתִיל שָׁנִי מְרֻקָּם פָּז וּמְרֻכָּס בַּמִּקְלַעַת כִּדְמוּת נָחָשׁ, וְטַבָּעוֹת לְמִינֵיהֶן, טַבַּעַת לָאֶצְבַּע טַבַּעַת לָאֶצְבַּע.

וַיְכֻלּוּ הָעֲדָיִים כְּמִשְׁפַּט רוֹמָא בַּיָּמִים הָהֵם. יוּלִי הִבִּיטָה בַּמַּרְאָה, נִשְׁעָנָה עַל מוֹשָׁבָהּ כְּמִקֹּדֶם, וַתְּצַו לַאֲמָתָהּ הַצְּעִירָה לִקְרוֹא לְפָנֶיהָ אֶת שִׁירֵי הָאַהֲבָה אֲשֶׁר לְטִבּוּלוּס! 55 בָּעֵת הַזֹּאת נִכְנְסָה נִידְיָה אֶל הַחֶדֶר. “בְּרוּכָה תִּהְיִי!” אָמְרָה מוֹכֶרֶת הַפְּרָחִים בְּעָמְדָהּ לִפְנֵי כִּסֵּא יוּלְיָה וְיָדֶיהָ מְשֻׂכָּלוֹת עַל חָזֶה. “כִּדְבָרַיִךְ עָשִׂיתִי!”

“הֵיטַבְתְּ לַעֲשׂוֹת, בִּתִּי!” עָנְתָה הַגְּבִירָה, “וְעַתָּה גְשִׁי אֵלַי, שְׁבִי עִמָּדִי!”

אַחַת הָאֲמָהוֹת הֵבִיאָה כִּסֵּא, וַתֵּשֶׁב נִידְיָה.

רֶגַע קָט הִתְבּוֹנְנָה יוּלְיָה בְּבַת־תֵּסַלְיָה מַחֲרִישָׁה וּנְבוּכָה. וְאַחַר נָתְנָה אוֹת לְשִׁפְחוֹתֶיהָ הַנִּצָּבוֹת עָלֶיהָ לָצֵאת מִן הַחֶדֶר וְלִסְגֹּר הַדֶּלֶת בַּעֲדָן. עַתָּה לֹא הָיָה אִישׁ אִתָּן. יוּלְיָה הֵסַבָּה אֶת רֹאשָׁהּ מִנִּידְיָה, כִּי שָׁכְחָה אֲשֶׁר הִיא עִוֶּרֶת.

“אֶת יוֹנֵי בַּת נֵאַפּוֹלוּס אַתְּ מְשָׁרֶתֶת?”

“בְּבֵיתָהּ אֲנִי יוֹשֶׁבֶת,” עָנְתָה נִידְיָה.

“הַאֻמְנָם יָפָה הִיא, כְּכֹל אֲשֶׁר אוֹמְרִים עָלֶיהָ?”

“לֹא יָדָעְתִּי. הֲלֹא עִוֶּרֶת אֲנִי, וְאֵיךְ אוּכַל לִשְׁפֹּט?”

“הָהּ, כִּי שָׁכַחְתִּי! וְאוּלָם אִם עֵינַיִם לָךְ וְלֹא יִרְאוּ, הֲלֹא אָזְנַיִךְ לָךְ לִשְׁמֹעַ. הֶאָמֹר לֹא אָמְרוּ לָךְ שִׁפְחוֹת־הַבַּיִת, כִּי יָפָה הִיא?”

“אָכֵן, הִגִּידוּ לִי כִּי יְפַת־תֹּאַר הִיא מְאֹד?”

“וְגַם גְּבוֹהַת קוֹמָהּ?”

“כֵּן!”

“אָכֵן, גַּם קוֹמָתִי גְבוֹהָה. שְׂעָרָהּ שָׁחוֹר?”

“כֵּן שָׁמָעְתִּי.”

“גַּם שְׂעָרִי שָׁחוֹר.”

“הֲיָבוֹא גְלוֹקוּס יוֹם־יוֹם לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי יוֹנֵי?”

“יוֹם יוֹם!” עָנְתָה נִידְיָה בַּאֲנָחָה.

“הַאֻמְנָם? הֲיָפָה הִיא בְּעֵינָיו?”

“כֵּן הוּא! הֲלֹא בְּקָרוֹב יִקָּחֶנָּה לוֹ לְאִשָּׁה.”

“לְאִשָּׁה?” קָרְאָה יוּלְיָה. פָּנֶיהָ חָוְרוּ גַם מִבַּעַד לְאֹדֶם הַתַּמְרוּקִים, וְהִיא קָפְצָה מִמְּקוֹמָהּ.

נִידְיָה לֹא רָאֲתָה אֶת סַעֲרַת רוּחָהּ שֶׁל יוּלְיָה הַמַּחֲרִישָׁה, אַךְ חָזֶה הַמִּתְרוֹמֵם וְהַשּׁוֹקֵעַ וְהָאֵשׁ אֲשֶׁר בְּעֵינֶיהָ הֵעִידוּ, כִּי נַפְשָׁהּ נִפְצְעָה מְאֹד לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

“אוֹמְרִים כִּי בַּת תֵּסַלְיָה אַתְּ,” אָמְרָה יוּלְיָה אַחֲרֵי דוּמִיָּה מְמֻשֶּׁכֶת.

“אָמְנָם כֵּן הוּא.”

“אֶרֶץ הַקְּסָמִים הִיא תֵּסַלְיָה, מוֹלֶדֶת הַמְכַשֵּׁפוֹת מֵאָז וּמֵעוֹלָם, שָׁם אַבְנֵי הַלְּחָשִׁים וְשִׁקּוּיֵי הָאַהֲבָה.”

“אָכֵן, מוֹלַדְתִּי נוֹדְעָה לְשֵׁם בְּקוֹסְמֶיהָ.” עָנְתָה נִידְיָה בְּפַחַד סָתוּם.

“הֲתֵדְעִי, בַּת תֵּסַלְיָה הָעִוֶּרֶת, שֶׁמֶץ דָבָר מִקִּסְמֵי הָאַהֲבָה?”

“הַאֲנִי?” קָרְאָה הַנַּעֲרָה וּפָנֶיהָ הֶאְדִּימוּ, “לֹא, לֹא אֵדַע דָּבָר!”

“צַר לִי עָלָיִךְ. לוּא יָדַעַתְּ, כִּי עַתָּה שָׁקַלְתִּי עַל יָדֵךְ כֶּסֶף רַב, דֵּי כֹּפֶר נַפְשֵׁךְ מֵעַבְדוּתֵךְ.”

“מַה פֵּשֶׁר הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת בְּפִי יוּלְיָה הַיָּפָה וְהָעֲשִׁירָה? הֲמִבְּלִי אֵין עשֶׁר וּנְעוּרִים וְחֵן לִגְבִרְתִּי תִּשְׁאַל לִקְסָמִים?”

“אָכֵן רַב הַקֶּסֶם בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, זוּלָתִי הָאֶחָד.” עָנְתָה יוּלְיָה בְּגַאֲוָה.

“וְזֶה הָאֶחָד מִי הוּא?” שָׁאֲלָה נִידְיָה בְּקוֹל נִרְגָּשׁ.

“לֹא גְלוֹקוּס.” הִתְחַפְּשָׂה יוּלְיָה כְּמִשְׁפַּט הַנָּשִׁים. “גְּלוֹקוּס? חָלִילָה!”

נִידְיָה נָשְׁמָה לִרְוָחָה, וְאַחֲרֵי דוּמִיָּה קְצָרָה הוֹסִיפָה יוּלְיָה לְדַבֵּר:

“לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים עַל אַהֲבַת גְּלוֹקוּס אֶת בַּת נֵאַפּוֹלִיס זָכַרְתִּי אֶת הַכְּשָׁפִים אֲשֶׁר לָאַהֲבָה. יִתָּכֵן, כִּי עָשְׂתָה יוֹנֵי בִּכְשָׁפִים לָצוּד אֶת לִבּוֹ. הָהּ, יַלְדָּתִי הָעִוֶּרֶת, אָהַבְתִּי אִישׁ וְהוּא לֹא יָשִׁיב אַהֲבָה אֶל חֵיקִי. וּכְדַי בִּזָּיוֹן לְיוּלְיָה. יֶתֶר עַל כֵּן: פֶּצַע אָנוּשׁ הוּא לְגַאֲוָתִי. הָהּ מִי יִתְּנֵהוּ לְרַגְלַי – מְשַׁלֵּם טוֹבָה תַּחַת רָעָה! – לְמַעַן הֲדֹף אוֹתוֹ מֵעַל פָּנַי וְלִנְקםֹ אֶת נִקְמַת גַּאֲוָתִי. וְהִנֵּה שָׁמַעְתִּי, כִּי בַּת תֵּסַלְיָה אַתְּ, וָאֹמַר בְּלִבִּי: אוּלַי נִגְלוּ לְפָנֶיהָ מִסְתְּרֵי מוֹלַדְתָּהּ?”

“אֲהָהּ!” לָחֲשָׁה נִידְיָה, “מִי יִתֵּן וְיָדָעְתִּי!”

“חֵן־חֵן לָךְ,” עָנְתָה יוּלְיָה, “לְמִצְעָר עַל חֶפְצֵךְ זֶה.” וְלֹא יָדְעָה יוּלְיָה אֶת סוֹד הָעִוֶּרֶת.

“הַגִּידִי נָא לִי, אוּלַי שָׁמַעַתְּ אֶת לַהַג הַשְּׁפָחוֹת הַנְּכוֹנוֹת תָּמִיד לַעֲשׂוֹת בִּכְשָׁפִים? אוּלַי שָׁמַעַתְּ עַל מְכַשֵּׁף אֶחָד מֵאֶרֶץ קֶדֶם אֲשֶׁר לוֹ נִגְלוּ סִתְרֵי עוֹלָם? אֵין לִבִּי לְעוֹשֵׂה לְהָטִים, כִּי אִם אֶל רַב־מָג מֵהֹדּוּ אוֹ מִמִּצְרָיִם.”

“מִמִּצְרָיִם? אָמְנָם שָׁמַעְתִּי,” עָנְתָה נִידְיָה בְּפַחַד. “מִי הָאִישׁ בְּפָמְפֵּיאָה אֲשֶׁר לֹא שָׁמַע אֶת שֵׁמַע אַרְבָּצֶס הַמִּצְרִי?”

“אַרְבָּצֶס? אָכֵן! אוֹמְרִים, כִּי נִשָּׂא הוּא מֵעוֹשֵׂי הַלְּהָטִים וְהָרְמִיָּה, כִּי יוֹדֵעַ הוּא אֶת חֻקּוֹת הַכּוֹכָבִים וּמִסְתְּרֵיהֶם וּמַשְׂכִּיל אֶל כָּל חָכְמַת הַקּוֹסְמִים. אֶל נָכוֹן גַּם מִסְתְּרֵי הָאַהֲבָה נִגְלוּ לְפָנָיו?”

“גְּדָל הַקּוֹסְמִים הוּא, אֵין חֵקֶר לְקִסְמֵי הָאִישׁ הַנּוֹרָא הַזֶּה!” אָמְרָה נִידְיָה וְנָגְעָה בַּלְּחָשִׁים.

“עָשִׁיר הוּא וְלֹא בַּעֲבוּר כֶּסֶף יַגִּיד עֲתִידוֹת,” הוֹסִיפָה יוּלְיָה, “הַאוּכַל לִרְאוֹת פָּנָיו?”

“נַעֲרָה יָפָה שׁוֹמֶרֶת נַפְשָׁהּ תִּרְחַק מִבֵּיתוֹ,” עָנְתָה נִידְיָה, “וְגַם זֹאת שָׁמַעְתִּי כִּי חוֹלֶה הוּא…”

“תִּרְחַק מִבֵּיתוֹ?” שָׁאֲלָה יוּלְיָה, “מַה פֵּשֶׁר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה?”

“אוֹמְרִים, כִּי בַּלֵּילוֹת חוֹגְגִים בְּבֵיתוֹ חַגִּים נִתְעָבִים…”

“חֵי צֶרֶס, חֵי פַּן וְקִבֶּלָה! 56 דְּבָרַיִךְ יְפַתּוּנִי וְלֹא יַפְחִידוּנִי,” עָנְתָה יוּלְיָה עַזַּת הַלֵּב, “הָלֹךְ אֵלֵךְ אֵלָיו וְאֶשְׁאָלֶנּוּ עַל אַהֲבָתִי. אִם אֱמֶת הַדָּבָר, כִּי חַגִּים יַעֲרֹךְ לָאַהֲבָה, הֲלֹא גַם אֶת מִסְתְּרֵי הָאַהֲבָה יֵדַע אֶל נָכוֹן.”

נִידְיָה הֶחֱרִישָׁה וְלֹא עָנְתָה דָבָר.

“עוֹד הַיּוֹם אֵלֵךְ אֵלָיו,” אָמְרָה יוּלְיָה, “וְאוּלַי כָּעֵת?”

“בַּיּוֹם וּבִהְיוֹתוֹ חוֹלֶה לֹא רַב הַפַּחַד,” עָנְתָה נִידְיָה, וְחֵשֶׁק עַז גָּבַר בְּלִבָּהּ לָדַעַת אֶל נָכוֹן, אִם יוֹדֵעַ הַמִּצְרִי אֶת הַקְּסָמִים אֲשֶׁר יָעִירוּ וַאֲשֶׁר יְעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה.

“מִלְּבַד זֹאת, הֲיָעֵז אִישׁ לְהַכְלִים אֶת בַּת דִּיאוֹמֶד הֶעָשִׁיר?” קָרְאָה יוּלְיָה בְּגַאֲוָה, “הִנְנִי וְהָלַכְתִּי אֵלָיו.”

“הַאוּכַל לָבוֹא אֵלַיִךְ וְלִשְׁמֹעַ תּוֹצְאוֹת דָּבָר?” שָׁאֲלָה נִידְיָה בְּפָחַד.

“בּוֹאִי, בּוֹאִי! הַלַּיְלָה נֹאכַל בְּבֵית רֵעֵנוּ אֲשֶׁר קְרָאָנוּ לָבוֹא אֵלָיו. וּמָחָר סוּרִי אֶל בֵּיתִי וַאֲגַלֶּה לָךְ אֶת הַכֹּל. מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי תּוּכְלִי לִהְיוֹת לִי לְעֵזֶר. וְעַתָּה קְחִי נָא אֶת הָאֶצְעָדָה הַזֹּאת, וְהָיָה זֶה שְׂכָרֵךְ עַל הָעֵצָה הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יָעַצְתְּ לִי. וּדְעִי כִּי אִם תַּעַזְרִי לְיוּלְיָה וְהָיָה גְמוּלֵךְ רַב מְאֹד.”

לֹא אֲקַבֵּל מַתָּנוֹת!" אָמְרָה נִידְיָה וְהֵשִׁיבָה אֶת הָאֶצְעָדָה, “אָמְנָם, צְעִירָה אֲנִי וְרַכָּה, אַךְ לִבִּי יוֹדֵעַ צָרַת אוֹהֶבֶת וְלֹא נֶאֱהָבֶת.”

“כְּדַבֵּר בַּת־חוֹרִין תְּדַבֵּרִי,” אָמְרָה יוּלְיָה, “וְהָיָה זֶה שְׂכָרֵךְ. הֲיִי שָׁלוֹם!”


 

כה    🔗

וְאַרְבָּצֶס יָשַׁב בַּחֶדֶר אֲשֶׁר דַּלְתּוֹ מוֹבִילָה אֶל הַגָּן. לְחָיָיו חָוְרוּ וְנָפְלוּ מֵעָצְמַת הַכְּאֵב, אַךְ גּוּפוֹ הֶחָזָק כְּבָר הֵחֵל לָשׁוּב אֶל אֵיתָנוֹ מֵהַמַּכּוֹת אֲשֶׁר הֻכָּה בַּיּוֹם הַהוּא. רוּח צַח נָשַׁב עַל מִצְחוֹ, עוֹרֵר אֶת חוּשָׁיו, וְדָמוֹ נָזַל בְּיֶתֶר עָז בְּרַהֲטֵי גוּפוֹ אֲשֶׁר צָפָדוּ. וְכֹה אָמַר בְּלִבּוֹ:

“הִנֵּה חָלְפָה סַעֲרַת הַגּוֹרָל וּכְלֹא הָיָתָה. הָאֵיד אֲשֶׁר נִבְּאוּ לִי הַכּוֹכָבִים בָּא וְהָיָה, וַאֲנִי עוֹדֶנִּי חָי. כְּכֹל אֲשֶׁר הִגִּידוּ הַכּוֹכָבִים כֵּן הָיָה, וְעַתָּה נוֹהֶרֶת לִקְרָאתִי מְסִלַּת־אשֶׁר, הָעֲתִידָה לָבוֹא, כִּנְבוּאַת הַכּוֹכָבִים, לְאַחַר הַצָּרָה, אִם אוּכַל לָהּ וְאוֹסִיף לִחְיוֹת. אָכֵן, יָכֹלְתִּי! אֵידִי הָאַחֲרוֹן חָלַף עָבָר. וְעַתָּה אֶתְאַזֵּר עֹז לִנְטֹעַ לָבֶטַח אֶת כֶּרֶם גּוֹרָלִי. וְרֹאשׁ תַּעֲנוּגוֹתַי יְהִי נָא תַּעֲנוּג הַנְּקָמָה! הַנַּעַר הַיְּּוָנִי אֲשֶׁר הֵעֵז לְהִתְיַצֵּב לְשָׂטָן לִי, אֲשֶׁר הֵפֵר אֶת כָּל מְזִמּוֹתַי, אֲשֶׁר לָעַג לִי גַם לְמַרְאֵה הַמַּאֲכֶלֶת הַשְּׁלוּפָה מִנְּדָנָהּ – לֹא יִמָּלֵט מִיָּדִי! הָהּ, מַה נְקָמָה אֶקֹּם בּוֹ? עוֹד עָלַי לִבְחֹר הֵיטֵב. אֲהָהּ, אַתֶּנָה 57, אֵם כָּל אֵל, אִזְרִינִי עֹז וְצָלְחָה עָלַי רוּחַ קָדְשֵׁךְ!”

וּכְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ צָלַל בְּמַחֲשָׁבוֹת לְבַקֵּשׁ פִּתְרוֹנִים לְחִידָתוֹ וְלֹא מָצָא דָבָר. בְּשַׁנּוֹתֹו אֶת מוֹשָׁבוֹ פַּעַם בְּפַעַם חָרַשׁ מְזִמּוֹת בְּלִבּוֹ, מְזִמָּה אַחַר מְזִמָּה, וְלֹא שָׁקְטָה רוּחוֹ. וַיַּךְ עַל חָזֵהוּ פַּעַם וּפַעֲמַיִם וַיִנְאַק מִמְּצוּקוֹת הַנְּקָמָה, כִּי קָצְרָה יָדוֹ לְהָפִיק אֶת זְמָמוֹ.

עוֹד הוּא זוֹמֵם כֹּה וָכֹה וְהִנֵּה אַחַד הָעֲבָדִים נִכְנָס בַּלָּאט אֶל חַדְרוֹ וַיֹּאמַר:

“אַחַת הַגְּבִירוֹת, אֲשֶׁר בְּגָדֶיהָ וְשִׁפְחָתָהּ יָעִידוּ עָלֶיהָ כִּי מֵרָמֵי הַיַּחַשׂ הִיא, בָּאָה אֶל אֲדוֹנִי, וְיֵשׁ אֶת לִבָּהּ לָקַחַת עִמּוֹ דְבָרִים.”

“אִשָּׁה?” לִבּוֹ דָפַק בְּחָזְקָה, “הַצְּעִירָה הִיא?”

“פָּנֶיהָ מְכֻסִּים צָעִיף, וְאוּלָם קוֹמָתָהּ כְּתָמָר מְעִידָה עָלֶיהָ, כִּי צְעִירָה הִיא.”

“הֲבִיאוּהָ אֵלָי!” קָרָא הַמִּצְרִי, וְרֶגַע קָט שִׁעֲשַׁע אֶת לִבּוֹ בַּתִּקְוָה, כִּי יוֹנֵי הִיא הַבָּאָה אֵלָיו, אַךְ הֵעִיף עַיִן בָּהּ וַיֵּדַע כִּי שָׁגָה.

אָמְנָם קוֹמָתָהּ דָּמְתָה לְיוֹנֵי, וְאוּלַי גַּם שְׁנוֹתֶיהָ הָיוּ כִּשְׁנוֹת בַּת נֵאַפּוֹלִיס, וְגַם יְפַת תֹּאַר הָיְתָה, וְאוּלָם אֵי הַחֵן הַקּוֹסֵם? אֵי הַבְּגָדִים אֲשֶׁר לָהֶם הַתֹּם וְטוּב הַטַּעַם גַּם יָחַד? אֵי הַצְּעָדִים הָאוֹמְרִים חֵן וַעֲנָוָה?

“סִלְחִי לִי, בִּתִּי, כִּי לֹא אוּכַל לָקוּם עַל רַגְלָי,” אָמַר אַרְבָּצֶס, “עוֹד לֹא רָפָא לִי מֵהָאָסוֹן אֲשֶׁר קָרַנִי לִפְנֵי יָמִים מִסְפָּר.”

“חָלִילָה לְךָ לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה מִמֶּנִּי, אַתָּה הָאִישׁ הַמִּצְרִי הַגָּדוֹל!” עָנְתָה יוּלְיָה בִּדִבְרֵי חֹנֶף כְּמַסְתִּירָה פַּחַד, “סְלַח לְעַלְמָה אֻמְלָלָה, כִּי בָּאָה לְבַקֵּשׁ נֶחָמָה בְּחָכְמָתֶךָ!”

“גְּשִׁי נָא אֵלַי, גְּבִרְתִּי, וְאַל תִּירְאִי מִפָּנָי. הַגִּידִי נָא, מָה הֱבִיאֵךְ הֲלוֹם?”

יוּלְיָה יָשְׁבָה עַל כִּסֵּא לְיַד הַמִּצְרִי וְהִתְבּוֹנְנָה בְּתִמָּהוֹן אֶל הַחֶדֶר אֲשֶׁר עָשְׁרוֹ וַעֲדָיָיו רַבּוּ מֵעשֶׁר בֵּית אָבִיהָ. לֹא בְּקֹר־רוּחַ הִתְבּוֹנְנָה בִּכְתָב הַחַרְטֻמִּים אֲשֶׁר עַל הַקִּירוֹת, בִּפְנֵי הַיְצִירִים הַמּוּזָרִים הַנִּשְׁקָפִים מִכָּל עֵבֶר וּמִכָּל פִּנָּה, וְיֶתֶר עַל כֻּלָּם – בִּפְנֵי אַרְבָּצֶס. שִׂמְלָה לְבָנָה וַאֲרֻכָּה כִּסְּתָה כְּמוֹ בְּצָעִיף אֶת שְׂעָרוֹ הַשָּׁחוֹר מִשְּׁחוֹר וְיָרְדָה עַד כַּפּוֹת רַגְלָיו. פָּנָיו הָיוּ חִוְרִים מְאֹד, וְעֵינָיו הַשְּׁחוֹרוֹת כְּמוֹ פִּלְּחוּ אֶת צְעִיפָהּ לָרֶדֶת חַדְרֵי לִבָּהּ וְלַחֲקֹר אֶת נַפְשָׁהּ הַגֵּאָה.

“מָה הֱבִיאֵךְ, עַלְמָה, אֶל בֵּית הַנָּכְרִי מֵאֶרֶץ קֶדֶם,” שָׁאַל אַרְבָּצֶס בְּקוֹל עָמֹק וַחֲרִישִׁי.

“תְּהִלָּתוֹ,” עָנְתָה יוּלְיָה.

“וּמַה תְּהִלָּתִי?” שָׁאַל הַמִּצְרִי בִּצְחוֹק מוּזָר וְקָל.

“הַעוֹד תִּשְׁאַל, אַרְבָּצֶס הֶחָכָם? הַאִם לֹא תֵדַע לְךָ, כִּי כָּל פָּמְפֵּיאָה מְלֵאָה שֵׁמַע חָכְמָתֶךָ?”

“אָמְנָם קָנֹה קָנִיתִי לִי חָכְמָה מְעָט. אַךְ מַה יִתְּנוּ וּמַה יוֹסִיפוּ סוֹדוֹת עֲמֻקִּים לְאִשָּׁה יְפַת תֹּאַר?”

“אֲהָהּ!” עָנְתָה יוּלְיָה, “הַאִם לֹא יְבַקֵּשׁ כָּל קְשִׁי יוֹם צֳרִי מֵעִם הַחָכְמָה? וּמַה כְּאֵב מִכְּאֵב אַהֲבָה נוֹאָשֶׁת?”

“הָהּ! הֲתֹאהַב וְלֹא תֵאָהֵב אִשָּׁה יְפַת תֹּאַר כָּמוֹךְ, אֲשֶׁר גַּם מִבַּעַד לִצְעִיפָהּ נִשְׁקָף מַרְאֶהָ הַנִּפְלָא? הָהּ, עַלְמָה כְּבוּדָה, הָסִירִי אֶת הַצָּעִיף מֵעַל פָּנַיִךְ, הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ וְאֶרְאֶה, הֲיָפוּ פָּנַיִךְ כִּדְמוּתֵךְ?”

יוּלְיָה חָפְצָה לְהַרְאוֹת אֶת חִנָּהּ, וּמִתִּקְוָתָהּ כִּי יָפְיָהּ יִקַּח אֶת לֵב הַקּוֹסֵם לִרְאוֹת בְּעָנְיָהּ וְלִהְיוֹת לָהּ לְעֵזֶר, הֵסִירָה אֶת הַצָּעִיף מֵעַל פָּנֶיהָ. יָפִים הָיוּ פָּנֶיהָ, וְלוּלֵי הַתַּמְרוּקִים, כִּי עַתָּה נָשְׂאוּ אֶל נָכוֹן חֵן בְּעֵינֵי אַרְבָּצֶס הַמִּצְרִי.

“הִנֵּה שְׁאִלְתִּינִי עֵצָה לְאַהֲבָה לֹא־צְלֵחָה, וּמַה קֶסֶם אוּכַל לָתֵת לָךְ וְלֹא נָתְנוּ הָאֵלִים בְּפָנָיִךְ?”

“אֲהָהּ, אַל בְּתִשְׁבָּחוֹת! הֲלֹא קִסְמֵי אַהֲבָה שָׁאַלְתִּי מֵעִמָּךְ.”

“נָכְרִיָּה יָפָה!” עָנָה אַרְבָּצֶס, "לֹא קִסְמֵי אַהֲבָה הֵם הַסּוֹדוֹת אֲשֶׁר נִגְלוּ לְפָנָי. "

“הַאֻמְנָם? אִם כֵּן, סְלַח נָא אַרְבָּצֶס הַגָּדוֹל, וֶהְיֵה שָׁלוֹם!”

“חַכִּי, בִּתִּי, לָמָּה תְּמַהֲרִי לָלָכֶת!” אָמַר הַמִּצְרִי, אֲשֶׁר לִבּוֹ הַחוֹשֵׁק בְּיוֹנֵי נִמְשַׁךְ בְּכָל זֹאת אַחֲרֵי יְפִי יוּלְיָה, “אָמְנָם אָמַרְתִּי בְּלִבִּי: יַעֲשׂוּ נָא בְּלַהֲטֵי הָאַהֲבָה הַמְכַשְּׁפִים בִּמְחִיר וְלֹא אָנִי, וְאוּלָם מֵעוֹדִי לֹא הֲשִׁיבוֹתִי רֵיקָם פָּנִים יָפִים וּבִימֵי נְעוּרַי גַּם אֲנִי לֹא מָשַׁכְתִּי יָדִי מִשִּׁקּוּי הָאַהֲבָה. אוּלַי אֵיטִיב לָךְ בַּעֲצָתִי, אִם לֹא תְּכַחֲדִי מִמֶּנִּי דָבָר. הַגִּידִי לִי, הֶאָמַרְתְּ לָצוּד אֶת נֶפֶשׁ אַחַד הָעֲשִׁירִים לְאַהֲבָה אוֹתָךְ?”

“עֲשִׁירָה אֲנִי מִן הָאִישׁ הַבָּז לְיָפְיִי!”

“פֶּלֶא הַדָּבָר! הֲתֹאהֲבִי אֶת הָאִישׁ וְהוּא לֹא יָשִׁיב אַהֲבָה אֶל חֵיקֵךְ?”

“לֹא אֵדַע אִם אֹהֲבֶנּוּ,” עָנְתָה יוּלְיָה בְּגָאוֹן, “וְאוּלָם זֹאת יָדַעְתִּי אֶל נָכוֹן, כִּי עָלַי לְנַצֵּחַ אֶת צָרָתִי. חָפַצְתִּי, כִּי יִפֹּל לְרַגְלַי, וְאֶת צָרָתִי חָפַצְתִּי לִרְאוֹת בְּזוּיָה וּמֻשְׁפֶּלֶת בְּעֵינָיו.”

“גַּאֲוַת אִשָּׁה הִיא לָךְ, בַּת נָדִיב!” אָמַר הַמִּצְרִי, “וּמַה שֵׁם דּוֹדֵךְ כִּי אֵדָעֶנּוּ? הֲיָבוּז בֶּן פָּמְפֵּיאָה לְעשֶׁר, אִם גַּם יָפְיֵךְ לֹא יִרְאֶה?”

“בֶּן אַתּוּנָא הוּא!” עָנְתָה יוּלְיָה וְהִשְׁפִּילָה עֵינֶיהָ לָאָרֶץ.

“הָהּ!” קָרָא הַמִּצְרִי בְּזַעַם וּלְחָיָיו הֶאְדִּימוּ, “רַק עֶלֶם אֶחָד מֵרָמֵי הַיַּחַס בְּאַתּוּנָא אֲנִי מַכִּיר בְּפָמְפֵּיאָה! הַאֻמְנָם גְּלוֹקוּס הוּא?”

“אָמְנָם, זֶה שְׁמוֹ! אַל תְּגַלֶּה אֶת סוֹדִי!”

הַמִּצְרִי צָנַח אֶל מוֹשָׁבוֹ. יוּלְיָה הֵסַבָּה עֵינֶיהָ מִמֶּנּוּ וְהוּא הִבִּיט בְּפָנֶיהָ וְלָחַשׁ אֶל לִבּוֹ: שִׂיחָה אֲשֶׁר הָיְתָה לוֹ לְשַׁעֲשׁוּעִים וּלְלָצוֹן הַאֻמְנָם תִּהְיֶה לְפֶתַח נְקָמָה?

“עַתָּה רָאִיתִי כִּי לֹא תוּכַל לִהְיוֹת בְּעוֹזְרָי,” אָמְרָה יוּלְיָה לְמַרְאֵה אַרְבָּצֶס הַמַּחֲרִישׁ, “שְׁמֹר לְמִצְעָר אֶת סוֹדִי, וֶהְיֵה שָׁלוֹם!”

“בִּתִּי!” קָרָא הַמִּצְרִי, “נִכְמְרוּ רַחֲמַי עָלַיִךְ וָאֹמַר לָבוֹא לְעֶזְרָתֵךְ. שְׁמָעִינִי וְאֲדַבֵּר: מֵעוֹדִי לֹא עָשִׂיתִי בִּכְשָׁפִים, אַךְ יֵשׁ אִישׁ וְהוּא יוֹדֵעַ אֶת הַקְּסָמִים. לְרַגְלֵי הַוֵּזוּב, כְּמַהֲלַךְ שָׁעָה מִן הָעִיר, יוֹשֶׁבֶת לָהּ מְכַשֵׁפָה, וּמִמֶּנָּה לֹא יִפָּלֵא דָבָר! בַּעֲלוֹת הַיָּרֵחַ וּבִהְיוֹת הַטַּל עַל הָאָרֶץ, תְּלַקֵּט עִשְׂבֵי־דוֹדִים אֲשֶׁר יְיַחֲמוּ דַּם אֱנוֹשׁ לְרַתְּקוֹ בְּאַהֲבַת נְצָחִים, וּבִכְשָׁפֶיהָ תַּפִּיל אֶת דּוֹדֵךְ לְרַגְלָיִךְ. צְאִי לָךְ אֶל מִחוּץ לָעִיר וְהַגִּידִי לָהּ אֶת שֵׁם אַרְבָּצֶס, לְשֵׁמַע שְׁמִי יֹאחֲזֶנָּה הַפַּחַד וְנָתְנָה לָךְ אֶת שִׁקּוּי הָאַהֲבָה.”

“לֹא יָדַעְתִּי אֶת הַדֶּרֶךְ אֵלֶיהָ. וְאִם גַּם קָצָר הוּא, הֲלֹא שִׁבְעָתַיִם יֶאֱרַךְ לְעַלְמָה הַהוֹלֶכֶת מִבֵּית אָבִיהָ בַּסֵּתֶר. וְהַשָּׂדֶה כֻּלּוֹ עִנְבֵי בָר וְחַתְחַתִּים. וְאֵיךְ אוּכַל לְבַקֵּשׁ אִישׁ זָר לְהוֹבִילֵנִי שָׁמָּה, הֲלֹא יִהְיֶה שְׁמִי לְשִׁמְצָה. וְאִם לֹא אֶחְפֹּץ כִּי יִוָּדַע דְּבַר אַהֲבָתִי אֶת גְּלוֹקוּס, הֲלֹא שִׁבְעָתַיִם רַע לִי אִם יֵדְעוּ, כִּי אַךְ בִּכְשָׁפִים קָנִיתִי לִי אֶת אַהֲבָתוֹ.”

“לוּא עוֹד שְׁלשָׁה יָמִים תּוֹחִילִי עַד שׁוּבִי אֶל אֵיתָנִי!” קָרָא הַמִּצְרִי בְּקוּמוֹ עַל רַגְלָיו לִצְעֹד עַל פְּנֵי הַחֶדֶר לְנַסּוֹת אֶת כֹּחוֹ, “כִּי עַתָּה אָרַחְתִּי אִתָּךְ לְחֶבְרָה. אַךְ עוֹד עָלַי לָשֶׁבֶת כָּלוּא בְּבֵיתִי.”

“אוּלָם, הֲלֹא בְּקָרוֹב יִשָּׂא גְלוֹקוּס אֶת בַּת נֵאַפּוֹלִיס הָאֲרוּרָה לוֹ לְאִשָּׁה.”

“לְאִשָּׁה?”

“אָכֵן, בְּרֵאשִׁית הַחֹדֶשׁ הַבָּא!”

“הַאֻמְנָם?”

“מִפִּי שִׁפְְחָתָהּ נוֹדַע לִי הַדָּבָר.”

“לֹא תִּהְיֶה כָּזֹאת!” קָרָא הַמִּצְרִי בְּזַעַף, “אַל תִּירָאִי! גְּלוֹקוּס יִהְיֶה לָךְ. וְאוּלָם אֵיךְ תַּשְׁקִיהוּ מִן הַשִּׁקּוּי הַזֶּה?”

“אָבִי קָרָא אוֹתוֹ לָבוֹא אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר יֵעָרֵךְ בְּבֵיתֵנוּ בְּעוֹד יָמִים שְׁנַיִם, וְשָׁם אָפִיק אֶת זְמָמִי.”

“יְהִי כֵן!” אָמַר הַמִּצְרִי, וּבְעֵינָיו נִצַּת בְּרַק שִׂמְחָה.

“הִכּוֹנִי וְהָכִינִי אֶת כִּסֵּא־הָאַפִּרְיוֹן לְמָחֳרָת לְעֵת עָרֶב.”

“יָכֹל אוּכָל!” עָנְתָה יוּלְיָה הַבּוֹטַחַת בְּעָשְׁרָהּ.

“בְּכִסֵּא־הָאַפִּרְיוֹן יְבִיאוּךְ אֶל הֵיכַל הָעֹנֶג כַּמַהֲלַךְ חֲצִי שָׁעָה מִן הָעִיר. שָׁמָּה בָּאִים בְּנֵי פָּמְפֵּיאָה אֶל בָּתֵּי הָרַחְצָה הַנִּפְלָאִים וְגַנֵּי הַתִּפְאֶרֶת אֲשֶׁר בּוֹ. וּלְשׁוֹאֲלַיִךְ תַּגִּידִי, כִּי אֶל הַהֵיכָל מוּעָדוֹת פָּנָיִךְ. שָׁם אֲחַכֶּה לָךְ, וִיהִי מָה, עִם פֶּסֶל סִילֶנוּס הַנִּצָּב בִּגְבוּל הַגַּנִּים בַּחֹרֶשׁ, וְאוֹלִיכֵךְ אֶל הַמְּכַשֵּׁפָה. חַכֵּה נְחַכֶּה עַד אֲשֶׁר יִרְבְּצוּ הָעֲדָרִים לָנוּחַ עִם עֲלוֹת כּוֹכַב הָעֶרֶב, וְהַחשֶׁךְ יְכַסֵּנוּ מֵעֵינֵי עוֹבְרִים וְשָׁבִים. וְעַתָּה שׁוּבִי לְכִי לָךְ לְבֵיתֵךְ וְאֶל יִירָא לְבָבֵךְ. בִּשְׁאוֹל נִשְׁבַּעְתִּי לָךְ, כִּי לֹא תִּנָּשֵׂא יוֹנֵי לִגְלוֹקוּס, נְאֻם אַרְבָּצֶס קוֹסֵם מִצְרָיִם.”

“וְכִי גְלוֹקוּס יִהְיֶה לִי לְשָׁלָל,” הוֹסִיפָה יוּלְיָה אֶל דִּבְרֵי אַרְבָּצֶס.

“כֵּן דִּבַּרְתְּ!” אָמַר אַרְבָּצֶס.

בִּהְיוֹתוֹ לְבַדּוֹ קָרָא הַמִּצְרִי לְאֶחָד מֵעֲבָדָיו וַיְצַו אוֹתוֹ לָלֶכֶת בְּעִקְבוֹת יוּלְיָה, לִשְׁאֹל לִשְׁמָהּ וּלְמַעֲמָדָהּ. אַחֲרֵי כֵן שָׁב לַמִּסְדְּרוֹן. הָרוּחַ הָיָה צַח וּבָהִיר. וְאוּלָם הוּא הָיָה תּוֹכֵן רוּחוֹת, וּלְמַרְאֵה הֶעָנָן הַשָּׁט וּבָא מִמֶּרְחַקִּים עִם הָרוּחַ יָדַע מְאֹד, כִּי סְעָרָה תִּתְחוֹלֵל.

“כְּמוֹ נִקְמָתִי הוּא!” אָמַר הַמִּצְרִי בְּהַבִּיטוֹ בֶּעָנָן, “עוֹד הַשָּׁמַיִם בְּהִירִים, אַךְ הֶעָנָן הִנֵּה הוּא בָּא.”



  1. לוּדָר – אִישׁ מִתְגּוֹשֵׁשׁ בַּקִּרְקָס, גְּלָדִיָּטוֹר.  ↩

  2. שֵׁרָה – שַׁרְשֶׁרֶת, אֶצְעָדָה.  ↩

  3. כְלוֹיָה – כִּנּוּי לָאֵלָה צֶרֶס בְּפִי בְּנֵי אַתּוּנָא.  ↩

  4. אַסְפַּזְיָה – שֵׁם אִשָּׁה מַשְׂכִּילָה וִיפַת־תֹּאַר, מְפֻרְסֶמֶת בִּימֵי קֶדֶם.  ↩

  5. וֶנוּס – בְּאַגָּדוֹת רוֹמִי הָעַתִּיקָה: אֵלַת הָאַהֲבָה וְהַיֹּפִי.  ↩

  6. הֶלַּס – אֶרֶץ יָוָן.  ↩

  7. מִינֶרְוָה – (רוֹמִית) עַיֵן: אַתֶּנָה.  ↩

  8. פְּסִיכֶה – סֵמֶל נִשְׁמַת הָאָדָם (בַּמִּתּוֹלוֹגְיָה הַיְּוָנִית).  ↩

  9. אֶנְדִּימְיוֹן – עֶלֶם יְפֵה־תֹּאַר, בּוֹ חָשְׁקָה נֶפֶשׁ סֵלֵנָה, אֵלַת הַיָּרֵחַ, וַתַּאַסְרֵהוּ בְּחַבְלֵי שֵׁנָה לִבְלִי הָקִיץ, וְלַיְלָה לַיְלָה תֵּרֵד אֵלָיו אֶל הַר לַטְמוֹס לְנַשֵּׁק לוֹ.  ↩

  10. מָרַתּוֹן – שֵׁם מָקוֹם בְּיָוָן. שָׁם נָחֲלוּ הַיְּוָנִים נִצָּחוֹן עַל הַפַּרְסִים בִּשְׁנַת 490 לִפְנֵי ספה"נ.  ↩

  11. אַלְקִיבְיָדֶס – אֶחָד מִגְּדוֹלֵי אַתּוּנָא. חַי בַּמֵּאָה הַחֲמִשִּׁית לפסה"נ.  ↩

  12. אֲכִילֶס – בְּאַגָּדוֹת יָוָן: רֹאשׁ הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר נִלְחֲמוּ אֶל טְרוֹיָה.  ↩

  13. בְּרִיזֶאִיס – שִׁפְחַת אֲכִילֶס.  ↩

  14. וֶסְטָה – בְּאַגָּדוֹת רוֹמִי הָעַתִּיקָה: אֵלַת הָאֵשׁ וְהַצְּנִיעוּת.  ↩

  15. סַלְתָּנִית – (מִין דָּג קָטָן) Sardine, сардинка  ↩

  16. בַּכְּחוּס – אֵל הַיַּיִן וְהַשִּׂמְחָה.  ↩

  17. אוֹרֶסְטֶס – בְּאַגָּדוֹת יָוָן הָעַתִּיקָה: בֶּן אֲגַמֶמְנוֹן וּקְלִיטֶמְנֶסְטֵרָה, הוֹרֵג אִמּוֹ.  ↩

  18. פִּינְדַר – מְשׁוֹרֵר יְוָנִי גָדוֹל בַּמֵּאָה הַחֲמִשִּׁית לִפְנֵי ספה"נ.  ↩

  19. סֶסְטֶרְצָה – מַטְבֵּעַ בְּרוֹמִי הָעַתִּיקָה (כְּשִׁשָּׁה מִילִים אֶ"יִ).  ↩

  20. אֲנוּבִיס – בַּמִּתּוֹלוֹגְיָה הַמִּצְרִית: אַחַד הָאֵלִים, בַּעַל רֹאשׁ תַּן, מְשַׁלֵּחַ אֶת נִשְׁמוֹת־הַמֵּתִים לִשְׁאוֹל, אַף הוּא שׁוֹקֵל אֶת מַעֲשֵׂיהֶם בְּעֵת הִשָּׁפְטָם.  ↩

  21. הֵלֵנָה הַיָּפָה – בָּאַגָּדָה: הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, אֵשֶת מֵנֵלָאוֹס מֶלֶךְ אַשְׁפַּרְתָּא. פָּרִיס בֶּן פְּרִיאַם גָּזַל אוֹתָהּ, וְעַל יְדֵי כָךְ גָּרַם לְמִלְחֶמֶת טְרוֹיָה.  ↩

  22. קוֹרִינָה – מְשׁוֹרֶרֶת יְוָנִית בַּמֵּאָה הַ5 לִפְנֵי ספה"נ.  ↩

  23. פַּן – אַחַד הָאֵלִים, מָגֵן לְצַיָּדִים וִיעָרוֹת, לְרוֹעִים וְעֶדְרֵיהֶם.  ↩

  24. אָרִיַּדְנָה – בְּאַגָּדוֹת יָוָן: בַּת מִינוֹס, מֶלֶךְ כְּרֵתִים. עָזְרָה לְתֵזֵיוּס, בַּחוּט אֲשֶׁר נָתְנָה לוֹ, לָצֵאת מִן הַלַּבִּירִינְתְּ, אַחֲרֵי הַכּוֹתוֹ אֶת הַמִּינוֹטַבְר.  ↩

  25. אֶפִּימֶנִידֶס – כֹּהֵן וּמַגִּיד עֲתִידוֹת, חַי בַּמֵּאָה הַשִּׁשִּׁית לפסה"נ.  ↩

  26. אִיצְטָדִין, אִצְטָדִין – קִרְקָס, זִירָה, מַעְגַּל הַמֵּרוֹץ לַסּוּסִים.  ↩

  27. כָּךְ יִקְרְאוּ לִ“קְטֹן הָעֵינַיִם” בְּמִשְׂחַק הַקּוּבְיָה.  ↩

  28. פְּלוּטוֹ – אֵל הַשְּׁאוֹל בְּפִי בְּנֵי אַתּוּנָא.  ↩

  29. חֲצוּבָה – מָכוֹן בַּעַל שָׁלשׁ רַגְלַיִם לְהַעֲמִיד עָלָיו קְדֵרָה לְבִשּׁוּל.  ↩

  30. פִידִיאַס – הַגָּדוֹל בְּפַסָּלֵי יָוָן. בַּמֵּאָה הַחֲמִשִּׁית לִפְנֵי ספה"נ.  ↩

  31. נֶרֶאִידוֹת – (יְוָנִית) נִימְפוֹת הַיָּם. 50 בְּנוֹת נֵרֵאוּס, אֵל הַיָּם בְּשַׁלְוָתוֹ, שׁוֹכְנוֹת תְּהוֹם.  ↩

  32. אֶל חֲצַרְמָוֶת, הוּא הַסְּפוֹלָרִיּוּם, הָיוּ מְבִיאִים מִן הָאִיצְטָדִין אֶת הַלּוּדָר הַמֵּת אוֹ הַנּוֹטֶה לָמוּת.  ↩

  33. פַּרְצוֹת – בְּאַגָּדוֹת רוֹמִי הָעַתִּיקָה: שָׁלשׁ אֲחָיוֹת, אֵלוֹת הַגּוֹרָל – הַלֵּדָה, הַחַיִּים וְהַמָּוֶת.  ↩

  34. אַרְגּוּס – בָּאַגָּדָה: עֲנָק וְגוּפוּ מָלֵא עֵינַיִם. עֵינֵי־אַרְגּוּס – עֵינַיִם אֲשֶׁר אֵין נִסְתָּר מֵהֶן.  ↩

  35. מופיעות רק מרכאות שמאליות. ואולי הן מיותרות. הערת פרויקט בן יהודה  ↩

  36. צֶסְטוּס – כְּסָיָה מַעֲשֵׂה־בַּרְזֶל.  ↩

  37. יוּנוֹ – שֵׁם אַחַת הָאֵלוֹת בְּאַגָּדוֹת רוֹמִי, אֵשֶׁת יֻפִּיטֶר.  ↩

  38. קֻפִּידוֹ – שֵׁם אֵל הָאַהֲבָה = אֲמוּר, בְּרוֹמִית.  ↩

  39. פִּירוּס – מֶלֶךְ אֶפִּיר (בְּיָוָן).  ↩

  40. סֶזוֹסְטְרִיס – כָּךְ נִקְרָא בִּיוָנִית אֶחָד מִמַּלְכֵי מִצְרַיִם הַגְּדוֹלִים (רַעַמְסֵס הַשֵּׁנִי).  ↩

  41. שְׁמִירָמִיס – אֵשֶׁת נִין, עַל פִּי הָאַגָּדָה – מְיַסֶּדֶת עִיר נִינְוֵה. בָּנְתָה אֶת הָעִיר בָּבֶל עִם הַגַּנִּים הַתְּלוּיִם, אֲשֶׁר נֶחְשְׁבוּ לְאֶחָד מִשִּׁבְעַת פִּלְאֵי תֵּבֵל.  ↩

  42. זוֹרוֹאַסְתֶּר = זָרַטּוּסְטְרָה – מְיַסֵּד אֱמוּנַת הַפַּרְסִים הָעַתִּיקָה.  ↩

  43. פוּרִיָּה – (רוֹמִית) אֵלַת הַנְּקָמָה; אִשָּׁה רָעָה.  ↩

  44. פַּנְתֵּאוֹן – הֵיכָל מֻקְדָּשׁ לְכָל הָאֵלִים.  ↩

  45. צִינִיקוֹן – הוֹלֵךְ בְּתוֹרַת הַפִּילוּסוּפְיָה הַצִּינִית. (אַחַת מִמִּדּוֹתֶיהָ שֶׁל הַתּוֹרָה הַזֹּאת: זִלְזוּל בְּמִנְהֲגֵי הַחֶבְרָה וְאָרְחוֹת חַיֶּיהָ, כִּי תַּכְלִית הַחַיִּים הַיְחִידָה – מַעֲשִׂים טוֹבִים.)  ↩

  46. פֵאוֹנִים – טָעוּת הַדְּפוּס, צָרִיךְ לִהְיוֹת: פַאוּנִים. פַאוּן – אֵל הַיַּעַר, בַּעַל זָקָן וְרַגְלֵי תַּיִשׁ.  ↩

  47. אוֹרֵאָדוֹת – נִימְפוֹת שׁוֹכְנוֹת הֶהָרִים.  ↩

  48. סְטוֹאִיקוֹן– הַהוֹלֵךְ בְּתוֹרַת הַפִּילוֹסוֹף זֵנוֹן אֲשֶׁר לִמֵּד בְּעִיר אַתּוּנָא, בְּבִנְיָן עָשׂוּי כְּעֵין שְׂדֵרַת עַמּוּדִים מְקֹרָה, סְטָיו = סְטוֹאַ בִּיוָנִית וְכוּ'  ↩

  49. אֱלִיסִיּוּם – בְּאַגָּדוֹת יָוָן: מְקוֹם מִשְׁכַּן הַצַּדִּיקִים אַחֲרֵי מוֹתָם.  ↩

  50. אָרֶס – אֵל הַמִּלְחָמָה בְּאַגָּדוֹת יָוָן = מַרְס בְּאַגָּדוֹת רוֹמִי.  ↩

  51. שֹׁבֶל – סֶרַח עוֹדֵף לְשִׂמְלַת אִשָּׁה.  ↩

  52. טַנְטָלוּס – בָּאַגָּדָה: בֶּן צֵאוּס; אֲהוּב הָאֵלִים. עַל גַּלּוֹתוֹ אֶת מִסְתְּרֵי הָאֵלִים, נִגְזַר עָלָיו רַעֲבוֹן־עוֹלָם בְּאֶרֶץ תַּחְתִּית. הוּא שֻׁקַּע בַּמַּיִם עַד צַוָּארֹו, וּמִמַּעַל לוֹ פְּרִי־תַּאֲוָה, וְיָדוֹ קְצָרָה מֵהַשִּׂיג. (מְצוּקוֹת טַנְטָלוּס).  ↩

  53. גּוֹדֶלֶת – קוֹלַעַת, עוֹשָׂה מִקְלַעַת (שֵׂעָר, חוּטִים).  ↩

  54. עֶכֶס – שַׁרְשֶׁרֶת לְתַכְשִׁיט נָשִׁים.  ↩

  55. טִבּוּלוּס – מְשׁוֹרֵר רוֹמִי, בַּמֵּאָה הָרִאשׁוֹנָה לִפְנֵי ספה"נ.  ↩

  56. קִבֶּלֶה – אֵלָה, סֵמֶל הַטֶּבַע אֵם כָּל חָי.  ↩

  57. אַתֶּנָה –בְּאַגָּדוֹת יָוָן: בַּת צֵאוּס, אֵלַת הַחָכְמָה, הַמַּדָּע וְהַחֲרשֶׁת; מָגֵן לְעִיר אַתּוּנָא.  ↩

המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות