רקע
אדוארד בולבר־ליטון
יְמֵי פָּמְפֵּיאָה הָאַחֲרוֹנִים: ספר שני

 

כו    🔗

וַיְהִי בְּרֶדֶת הַיּוֹם וּשְׁרַב הַצָּהֳרַיִם רָפָה, יָצְאוּ יוֹנֵי וּגְלוֹקוּס לָשׁוּט בְּמֶרְכָּבָה וְלִשְׁאֹף רוּחַ צַח.

וּמִחוּץ לָעִיר, מַהֲלַךְ שָׁלשׁ שָׁעוֹת, הָיוּ שְׂרִידֵי מִקְדָּשׁ יְוָנִי, וּמֵאַהֲבָתָם כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יַוְנוּת בּוֹ, גָמְרוּ הַנֶּאֱהָבִים אֹמֶר לָלֶכֶת אֶל מְקוֹם הֶחֳרָבוֹת.

הַדֶּרֶךְ עָבְרָה בֵּין כְּרָמִים וְחֹרְשׁוֹת זֵיתִים, וְעִם עֲלוֹתָהּ בְּמַעֲלֵה וֵזוּב הָלְכָה הָלֹךְ וָרַע. לְאִטָּם הִקְשׁוּ הַפְּרָדוֹת לְהִתְנַהֵל בְּדַרְכָּם. הַשֶּׁמֶשׁ הַנּוֹטָה לַעֲרֹב פָּרְשָׂה צְלָלִים אֲרֻכִּים וְעָבִים עַל פִּתְחֵי הַמְּעָרוֹת. אֵי־מִזֶּה נִשְׁמַע קוֹל חָלִיל אֲשֶׁר לְאַחַד הָרוֹעִים מִבֵּין הָאַלּוֹנִים, וּפַעַם בְּפַעַם יָצְאָה לִקְרָאתָם עֵז יָפָה, אֲשֶׁר צַמְרָהּ רַךְ וְעָשׂוּי גְּדִילִים וַעֲגִילִים, קַרְנֶיהָ כְּפוּפוֹת וְעֵינֶיהָ נוֹצְצוֹת כּעֵין הָאֵפֶר. עַל הַשָּׂרִיגִים הֶאְדִּימוּ אֶשְׁכְּלוֹת הָעֲנָבִים, כִּי כְבָר הֵקִיץ עֲלֵיהֶם הַקָּיִץ. מֵעַל לְרָאשֵׁי הַנּוֹסְעִים שָׁטוּ עֲנָנִים עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם הַבְּהִירִים, אַט־אַט נָעוּ עַל פְּנֵי הַתְּכֵלֶת, עַד כִּי נִרְאוּ כְּעוֹמְדוֹת תַּחְתֵּיהֶן. וּמִימִינָם הִשְׂתָּרַע הַיָּם.

“מַה יָפֶה הַשֵּׁם “אֵם” לָאֲדָמָה,” אָמַר גְּלוֹקוּס, “אַהֲבָה רַבָּה לָהּ, אַהֲבַת אֱמוּנִים לְהַשְׁפִּיעַ עַל בָּנֶיהָ רַב בְּרָכָה. הֲלֹא גַם לְכִבְרַת אֶרֶץ צְחִיחָה זוֹ אָצְלָה מִצְּחוֹקָהּ, כִּי הִנֵּה הֵנֵצּוּ גַרְגְּרֵי הַשָּׂדֶה, וְהַגֶּפֶן הִבְשִׁילָה עַל אַדְמַת הַגָּעַשׁ. בְּמָקוֹם כָּזֶה וּלְעֵת כָּזֹאת יֵשׁ אֲשֶׁר תְּדַמֶּה בְּנַפְשְׁךָ, כִּי אַחַד הַשְּׂעִירִים מְצַחֵק אֵלֶיךָ מִירַק הָעֵצִים, אוֹ כִּי תּוּכַל לָלֶכֶת בְּעִקְבוֹת אַחַת הָאוֹרֵאָדוֹת בַּשְּׁבִילִים הָעֲקַלְקַלִּים אֲשֶׁר לַשָּׂדֶה. וְאוּלָם הַנִּימְפוֹת הִנֵּה נֶעֶלְמוּ כָּלִיל בְּיוֹם הוּלַדְתֵּךְ, יוֹנֵי יָפָתִי!”

וַיִּסְעוּ עוֹד וַיָּבוֹאוּ עַד הֶחֳרָבוֹת. וַיַּחְקְרוּ וַיִּתְבּוֹנְנוּ כֹּה וָכֹה בְּאַהֲבָה רַבָּה, כַּאֲשֶׁר יַחְקְרוּ בָּנִים שְׂרִידֵי אָבוֹת אֲהוּבִים. וַיִּתְמַהְמְהוּ שָׁם עַד בּוֹשׁ וְהִנֵּה עָלָה כּוֹכַב הָעָרֶב. וּפִתְאֹם הִתְחוֹלֵל הַסַּעַר, כַּאֲשֶׁר נִבָּא הַמִּצְרִי. קוֹל רַעַם נִשְׁמַע. אֵיתָן בְּאֵיתָן פָּגַע, כְּמוֹ הִתְנַכֵּל לְהַפִּילוֹ, וְנָדַם. נְטָפִים כְּבֵדִים יָרְדוּ אַרְצָה.וּפִתְאֹם הִכָּה חֲזִיז בָּרָק אֶת הָעֵינַיִם בְּסַנְוֵרִים וַיִּבָּלַע בַּחֲשֵׁכָה.

“מַהֲרָה נָא, קָרוּקָרִיּוּס!” קָרָא גְלוֹקוּס לְרַכָּבוֹ, “כִּי הִנֵּה הִדְבִּיקָנוּ הַסָּעַר.”

הָעֶבֶד דָּפַק בַּפְּרָדוֹת וְהַמֶּרְכָּבָה נִשְּׂאָה בְּחִפָּזוֹן בְּדֶרֶךְ עֲקַלְקַלָּה וּזְרוּעָה חַלּוּקֵי אֲבָנִים. הָעֲנָנִים נֶעֶרְמוּ לַעֲרֵמָה, הָרַעַם גָּבַר וְקָרַב וְגֶשֶׁם סוֹחֵף נִתַּךְ אַרְצָה.

“הֲתִירָאִי?” לָחַשׁ גְּלוֹקוּס בְּאָזְנֵי יוֹנֵי.

“אִם אַתָּה עִמָּדִי, לֹא אִירָא!” עָנְתָה יוֹנֵי חֶרֶשׁ.

וְהִנֵּה נִגְּפָה הַמֶּרְכָּבָה בְּגֶזַע עֵץ כָּרוּת. הָרַכָּב הִכָּה בַּשׁוֹט אֶת הַפְּרָדוֹת וַיְקַלְלֵן קְלָלוֹת נִמְרָצוֹת, וּפִתְאֹם נִתַּק הָאוֹפָן מֵעַל הַסֶּרֶן, וְהַמֶּרְכָּבָה נֶהְפָּכָה.

כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת קָפַץ גְּלוֹקוּס מִתּוֹךְ הַמֶּרְכָּבָה הַהֲפוּכָה לַעֲזֹר לְיוֹנֵי אַךְ גַּם הִיא יָצְאָה בְּשָׁלוֹם. וַיִּתְאַמְּצוּ לְהַעֲמִיד אֶת הַקָּרוּקָה, הִיא הַמֶּרְכָּבָה, וַיִּרְאוּ כִּי לֹא תִצְלַח גַּם לְמַחֲסֶה מִגָּשֶׁם. כִּי חֹבְרוֹת הַמִּכְסֶה נִתְּקוּ וְהַגֶּשֶׁם שָׁטַף אֶל תּוֹכָהּ בְּשֶׁצֶף זַעַף.

מַה יַעֲשׂוּ עָתָּה? וְהַדֶּרֶךְ אֶל הָעִיר עוֹד רַבָּה לִפְנֵיהֶם, וּבַמָּקוֹם הַהוּא לֹא בַּיִת לַחֲסוֹת בּוֹ וְלֹא אִישׁ לְהֵעָזֵר.

“מַהֲלַךְ רֶבַע שָׁעָה מִזֶּה יוֹשֵׁב חָרַשׁ בַּרְזֶל,” אָמַר הָעֶבֶד, “הִנְנִי וְאַבְהִילֶנּוּ וְהִצִּיב אֶת הָאוֹפָן עַל כַּנּוֹ. אוּלָם חֵי יֻפִּיטֶר, מַה שׁוֹטֵף הַגֶּשֶׁם! הֲלֹא עַד שׁוּבִי תִּרְטַב גְּבִרְתִּי.”

“אֶת הֶחָרָשׁ מַהֵרָה נָא!” קָרָא גְלוֹקוּס, “וַאֲנַחְנוּ נְבַקֵּשׁ מַחֲסֶה עַד שׁוּבֶךָ.”

הַנֶּאֱהָבִים בִּקְּשׁוּ מַחֲסֶה בְּצֵל אַחַד הָעֵצִים הַגְּדוֹלִים. גְּלוֹקוּס פָּשַׁט אֶת אַדַּרְתּוֹ וַיַּלְבִּישֶׁנָּה אֵת יוֹנֵי לְסוֹכֵךְ עָלֶיהָ מִמָּטָר. אַךְ הַגֶּשֶׁם לֹא חָדַל מִזַּעְפּוֹ וּכְמוֹ לָעַג לַמַּחֲסֶה הַקְּלוֹקֵל. גְּלוֹקוּס דִּבֵּר עַל לֵב יוֹנֵי לְנַחֲמָהּ, וּפִתְאֹם הִכָּה הָרַעַם, הַבָּרָק פָּגַע בְּאַחַד הָעֵצִים וַיַּחַץ אֶת הַגֶּזַע הֶעָבֶה. עַתָּה נִפְקְחוּ עֵינֵיהֶם לִרְאוֹת אֶת גֹּדֶל הָאָסוֹן הַצָּפוּי לָהֶם בְּצֵל הָעֵצִים.

“הִנֵּה עוֹמְדוֹת רַגְלֵינוּ בַּחֲצִי צֵלַע הָהָר,” אָמַר גְּלוֹקוּס, “וּבְאַחַד הַמְּקוֹמוֹת תַּחַת שִׂיחֵי הַגְּפָנִים מִסְתַּתְּרוֹת אֶל נָכוֹן מְעָרוֹת לָרֹב.”

וּבְדַבְּרוֹ כֵן יָצָא מִשְּׂדֵרַת הָעֵצִים, נָשָׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה לְשׁוֹן אֵשׁ מֵרָחוֹק, וַיֹּאמַר:

“אֵין זֹאת כִּי אִם אַחַד הָרוֹעִים אוֹ הַבּוֹצְרִים הִבְעִיר שָׁם אֶת הָאֵשׁ. שְׁבִי לָךְ פֹּה וַאֲנִי אֵלְכָה וְאֶרְאֶה אוּלַי נִמְצָא מַחֲסֶה, וְאָשׁוּבָה אֵלָיךְ, וְאוּלָם לֹא טוֹב לְעָזְבֵךְ פֹּה יְחִידָה.”

“אֵלְכָה נָא עִמָּךְ,” אָמְרָה יוֹנֵי, “וְאִם גַּם אֵין מַחֲסֶה בַּמָּקוֹם הַהוּא, הֲלֹא טוֹב הוּא מִמַּחֲסֵה הָעֵצִים.”

גְּלוֹקוּס הוֹלִיךְ אֶת יוֹנֵי הָרוֹעֶדֶת בִּזְרוֹעוֹתָיו, כִּמְעַט נָשָׂא אוֹתָהּ עַל כַּפָּיו לְעֻמַּת הָאוֹר, וְאַחֲרֵיהֶם הוֹלֶכֶת שִׁפְחָתָהּ, וְהַדֶּרֶךְ סְגוּרָה וּמְסֻגֶּרֶת, גַּפְנֵי־בָּר סְבוּכִים גְּדָרוּהָ, וְרַק פַּעַם בְּפַעַם נִשְׁקַף אֲלֵיהֶם הָאוֹר בֵּין מִפְלְשֵׁי הַשִּׂיחִם.

הַגֶּשֶׁם נִתַּךְ עֲלֵיהֶם בְּזַעַף, וְהַגְּפָנִים הָלְכוּ הָלֹךְ וְהִשְׂתָּרֵג. הָאוֹר כִּמְעַט נֶעְלַם, וְרַק שְׁבִיל צַר הִתְפַּתֵּל לִפְנֵיהֶם לְהוֹרוֹת לָהֶם אֶת דַּרְכָּם. וּלְאוֹר הַבְּרָקִים הַנִּצָּתִים פִּתְאֹם הָלְכוּ לִמְחוֹז חֶפְצָם. פִּתְאֹם חָדַל הַגֶּשֶׁם. וְהִנֵּה סְלָעִים לִמְלֹא כָּל הָעַיִן, הֲלֹא הֵמָּה סַלְעֵי הַלַּבָּה אֲשֶׁר כָּבְתָה, וַיְהִי מַרְאֵיהֶם פֶּרֶא שִׁבְעָתַיִם לְאוֹר הַבְּרָקִים הַמְּאִירִים אֶת הָאֲדָמָה הַשְּׁחוֹרָה הֲרַת הָאֲסוֹנוֹת. פַּעַם בְּפַעַם הוּאֲרוּ הַכֵּפִים הַמְכֻסִּים אֵזוֹב וְעֵצִים קְטַנֵּי קוֹמָה. וּפִתְאֹם וַיְהִי חשֶׁךְ אֲפֵלָה עַל כָּל הַכִּכָּר, וְרַק עַל פְּנֵי הָאוֹקְיָנוֹס כְּעֵין רְעָלָה אֲדֻמָּה פְּרוּשָׂה וּמֵימָיו מִתְגָּעֲשִׁים וּכְמוֹ לוֹהֲטִים בְּאֹדֶם. וְהָאוֹר גָּדוֹל מְאֹד עַד כִּי הֵאִיר אֶת הַחוֹף לְמִן הַר מִיסֶנוּם גֵּא הַמֵּצַח וְעַד סוֹרֶנְט הַיָּפֶה אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרָיו גָּבְהוּ גַבְנוּנֵי הָרִים.

אוֹבְדֵי עֵצוֹת וְנִדְהָמִים מְאֹד עָמְדוּ תַּחְתֵּיהֶם, וּפִתְאֹם רָאוּ וְהִנֵּה מֵעַל לְרֹאשָׁם קָרוֹב־קָרוֹב נוֹצֵץ הָאוֹר. בְּרַק פִּתְאֹם קָרַע בְּפוּךְ אֹדֶם אֶת פְּנֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְהֵאִיר אֶת הַכִּכָּר. בַּיִת לֹא הָיָה מִסָּבִיב, אַךְ בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה, אֲשֶׁר מִשָּׁם יָצָא הָאוֹר, נִרְאֲתָה לָהֶם כְּמוֹ דְמוּת אָדָם. וְהִנֵּה גָבְרָה הַחֲשֵׁכָה, וְהָאוֹר, אֲשֶׁר לֹא נִבְלַע עוֹד בְּאֵשׁ הַשָּׁמַיִם, נִגְלָה לְעֵינֵיהֶם בְּיֶתֶר עֹז, וַיֹּאמְרוּ הַנֶּאֱהָבִים לָלֶכֶת לִקְרָאתוֹ. הֵם עָבְרוּ עַל פְּנֵי צוּקִים וְכֵפִים הַיּוֹצְאִים מִבֵּין הַגְּפָנִים, וְהִנֵּה הִגִּיעוּ עַד פֶּתַח הַמְּעָרָה אֲשֶׁר מַפְּלֵי סְלָעִים מִזֶּה וּמִזֶּה הָיוּ לָהּ לְמִשְׂגָּב. וְאוּלָם בְּהַבִּיטָם אֶל תּוֹך הַמְּעָרָה נָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד גָּדוֹל וַיֵּרָתְעוּ אֲחוֹרַנִּית.

וְהִנֵּה אֵשׁ מְבֹעֶרֶת בַּמְּעָרָה, עַל הָאֵשׁ שְׁפוּתָה יוֹרָה קְטַנָּה, וְעַל עַמּוּד בַּרְזֶל דַּק וְגָבוֹהַּ – מְנוֹרָה. עַל קִיר הַסֶּלַע, אֲשֶׁר מִתַּחְתָּיו בּוֹעֶרֶת הָאֵשׁ, תְּלוּיִים צְרוֹרֵי עֵשֶׂב לְמַעַן יַבֵּשׁ אוֹתָם. לִפְנֵי הָאֵשׁ רוֹבֵץ שׁוּעָל וּמַבִּיט בְּעֵינַיִם אֲדֻמּוֹת אֶל הָאוֹרְחִים הַזָּרִים. שְׂעָרוֹ סָמָר וְהוּא נוֹהֵם נַהַם קַל מִבַּעַד לְשִׁנָּיו. בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה נִצָּב פֶּסֶל חֵמָר, וְלַפֶּסֶל שְׁלשָׁה רָאשִׁים זָרִים וּמוּזָרִים: רֹאשׁ כֶּלֶב, רֹאשׁ סוּס וְרֹאשׁ דֹּב. לְרַגְלֵי הַפֶּסֶל עָמְדָה חֲצוּבָה.

אַךְ מָה הֵם כָּל הַמַּרְאוֹת הָאֲיֻמִּים הָאֵלֶּה לְעֻמַּת פְּנֵי הָאִשָּׁה הַיּוֹשֶׁבֶת בַּתָּוֶךְ? לִפְנֵי הָאֵשׁ הַמְבֹעֶרֶת יָשְׁבָה אִשָּׁה זְקֵנָה בָּאָה בַּיָּמִים, הִיא לֹא הָיְתָה מָשְׁחָתַת מַרְאֶה; יֶתֶר עַל כֵּן: פָּנֶיהָ הֵעִידוּ כִּי שְׂרִידִים הֵמָּה לְקַוִּים קְצוּבִים וְגֵאִים כִּדְמוּת הַנֶּשֶׁר, – אַךְ הָעֵינַיִם הַקְּפוּאוֹת כְּאֶבֶן נִנְעֲצוּ בַּבָּאִים, וַיִּהְיוּ כְּכֹחַ אֵימִים הַמִּתְנַכֵּל לִלְכֹּד אוֹתָם בִּכְשָׁפִים. כִּי כִּפְנֵי פֶּגֶר מוּבָס לְזַעֲוָה רָאוּ עַתָּה לִפְנֵיהֶם. הָעַיִן הַלְּטוּשָׁה, הַשְּׂפָתַיִם הַכְּחֻלּוֹת וְהַמְצֻמָּקוֹת, הַלְּחָיַיִם הָרָזוֹת וְהַנּוֹפְלוֹת, הַשְּׂעָרוֹת הָאֲפוֹרֹות וְהַחִוְרוֹת כְּשַׂעֲרַת הַמֵּת, הָעוֹר הַכָּחֹל וְהַיְרַקְרַק כְּעוֹר הָרְפָאִים – הַאִם לֹא צִבְעֵי הַשְּׁאוֹל הֵם כָּל אֵלֶּה?

“כְּמֵת הִיא!” אָמַר גְּלוֹקוּס.

“לֹא, הִנֵּה הִיא נָעָה. לִילִית הִיא!” עָנְתָה יוֹנֵי רְתֵת וְהִסְתִּירָה אֶת פָּנֶיהָ בְּחָזֵהוּ.

“נִבְרַח, נִבְרַח מִזֶּה!” קָרְאָה הַשִּׁפְחָה, “הֲלֹא מְכַשֵּׁפָה הִיא אֲשֶׁר לְהַר וֵזוּב!”

“מִי אַתֶּם!” שָׁאַל קוֹל כְּמוֹ מֵאֶרֶץ, “וּמַה מַעֲשֵׂיכֶם פֹּה?”

וַתִּבָּהֶל יוֹנֵי לְשֵׁמַע הַקּוֹל, כְּקוֹל אֶחָד מֵאֶרֶץ הָרְפָאִים, וַתֹּאמֶר לִבְרֹחַ מִזֶּה. וְאוּלָם גְּלוֹקוּס הֵבִיאָה אֶל הַמְּעָרָה, וְלִבּוֹ נִבָּא לוֹ רָע.

“מִפְּנֵי הַגֶּשֶׁם תָּעִינוּ מִן הַדֶּרֶךְ,” אָמַר גְּלוֹקוּס, “וְהִנֵּה רָאִינוּ אֶת הָאוֹר וַנָּבוֹא עַד כֹּה. רַק מַחֲסֶה וָחֹם מְעַט נְבַקֵּשׁ מֵעִמָּךְ.”

וּבְדַבֵּר גְּלוֹקוּס אֶת דְּבָרָיו קָם הַשּׁוּעָל מֵרִבְצוֹ וַיִּקְרַב אֶל הַזָּרִים, הוּא חָשַׂף אֶת שִׁנָּיו הַלְּבָנוֹת וְנָהַם כָּרִאשׁוֹנָה.

“דֹּם, עֶבֶד!” קָרְאָה הַמְכַשֵּׁפָה.

לְשֵׁמַע הַקּוֹל נִרְתַּע הַשּׁוּעָל לַאֲחוֹרָיו, רָבַץ תַּחְתָּיו, וְעֵינָיו לֹא נָטוּ מֵעַל הָאוֹרְחִים אֲשֶׁר בָּאוּ אֶל הַמְּעָרָה.

“קִרְבוּ אֵפוֹא אֶל הָאֵשׁ וְהֶחַמּוּ!” אָמְרָה הַמְכַשֵּׁפָה, “מֵעוֹדִי לֹא בֵּרַכְתִּי אֶת הַבָּא אֵלַי, זוּלָתִי הַיַּנְשׁוּף, הַשּׁוּעָל, הַצָּב וְהַנָּחָשׁ. עַל כֵּן לֹא אֲבָרֶכְכֶם לְבוֹאֲכֶם בְּצֵל מְעָרָתִי. אַךְ לָמָּה זֶה תְּחַכּוּ לִבְרָכָה, קִרְבוּ אֶל הָאֵשׁ!”

הַמְכַשֵּׁפָה דִבְּרָה לַטִּינִית עִלֶּגֶת, בְּלוּלָה בְּמִלִּים עַתִּיקוֹת לָרֹב. הִיא לֹא מָשָׁה מִמְּקוֹמָהּ, וְהִבִּיטָה אֶל גְּלוֹקוּס הַמֵּסִיר אֶת הָאַדָּרֶת מֵעַל יוֹנֵי, אֲשֶׁר אָמְרָה לָשֶׁבֶת עַל בּוּל הָעֵץ, הוּא הַמּוֹשָׁב הַיְחִידִי בַּמְּעָרָה. לְמַרְאֵה אֲדוֹנֶיהָ הַמִּתְאוֹשְׁשִׁים סָר הַפַּחַד גַּם מֵעַל הַשִּׁפְחָה הִיא הֶעֱבִירָה אֶת מְעִילָהּ מֵעָלֶיהָ וְקָרְבָה אֶל הָאֵשׁ.

“הַאִם לֹא נַפְרִיעֵךְ?” שָׁאֲלָה יוֹנֵי, וְקוֹלָהּ כְּקוֹל הַכֶּסֶף לְהַרְגִּיעַ.

הַמְכַשֵּׁפָה הֶחֱרִישָׁה. הִיא דָמְתָה לְצֵל הַנֵּעוֹר לְרֶגַע מִתַּרְדֵּמַת מָוֶת וְשָׁב לְהֵרָדֵם כְּשֶׁהָיָה.

“הַגִּידוּ נָא לִי,” אָמְרָה אַחֲרֵי דְמָמָה מְמֻשֶּׁכֶת, “הַאִם אָח וְאָחוֹת אַתֶּם?”

“לֹא!” עָנְתָה יוֹנֵי וְהֶאְדִּימָה.

“אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ?”

“לֹא!” עָנָה גְלוֹקוּס.

“אֵין זֹאת כִּי אִם צֶמֶד נֶאֱהָבִים אַתֶּם! חַה־חַה־חַה!”

הַמְכַשֵּׁפָה צָחֲקָה צְחוֹק אַדִּיר בְּכָל פִּיהָ, וְהֵד עָנָה מִן הַמְּעָרָה. לֵב יוֹנֵי עָמַד מִדְּפֹק לְשֵׁמַע שִׂמְחַת פְּרָאִים כָּזֹאת. שִׂפְתֵי גְלוֹקוּס דּוֹבְבוּ בְּחִפָּזוֹן לַחַשׁ־נַחַשׁ לְהַעֲבִיר אֶת רֹעַ הַכְּשָׁפִים, וְהַשִּׁפְחָה חָוְרָה כִּפְנֵי הַמְכַשֵּׁפָה.

“מָה הַצְּחוֹק הַזֶּה לָךְ, זְקֵנָה?” שָׁאַל גְּלוֹקוּס בְּקוֹל קָשֶׁה.

“הַאֻמְנָם צָחָקְתִּי?” שָׁאֲלָה הַמְכַשֵּׁפָה.

“אֵין זֹאת כִּי אִם רוּחַ הַיַּלְדוּת שָׁבָה אֵלֶיהָ לְעֵת זְקוּנֶיהָ,” לָחַשׁ גְּלוֹקוּס בְּאָזְנֵי יוֹנֵי, וְהַמְכַשֵּׁפָה הִבִּיטָה בּוֹ בְּרֹעַ־לֵב.

“שֶׁקֶר בְּפִיךָ!” קָרְאָה פִּתְאֹם הַזְּקֵנָה.

“לֹא בִּנְדִיבוּת־לֵב אַתְּ מְקַבֶּלֶת אֶת פְּנֵי אוֹרְחַיִךְ!” עָנָה גְלוֹקוּס.

“הַחֲרֵשׁ! אַל תַּרְעִימָהּ!” הִתְחַנְנָה יוֹנֵי.

“וְעַתָּה הִנְנִי וְהִגַּדְתִּי לָכֶם פֵּשֶׁר צְחוֹקִי.” אָמְרָה הַזְּקֵנָה, “שָׁמַעְתִּי, כִּי נֶאֱהָבִים אַתֶּם. וְאֵין טוֹב וְעֹנֶג לַזְּקֵנִים בִּבְלוֹתָם מֵאֲשֶׁר לִרְאוֹת לְבָבוֹת רַעֲנַנִּים וְלָדַעַת, כִּי יוֹם יָבוֹא וְהֵמָּה יָבוּזוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ, בּוּז וּשְׁאָט־נָפֶשׁ – חַה־חַה־חַה!” יוֹנֵי לָחֲשָׁה לַחַשׁ־נַחַשׁ, לְהָפֵר אֶת נְבוּאָתָהּ הָרָעָה, וְאָמְרָה:

“יִשְׁמְרוּנִי הָאֵלִים! הָהּ, אִשָּׁה מִסְכֵּנָה, לוּ יָדַעְתְּ מַה זֹאת אַהֲבָה, כִּי עַתָּה הֵבַנְתְּ כִּי לֹא בַּת־חֲלוֹף הִיא.”

“הַתְּדַמּוּ בְּנַפְשְׁכֶם, כִּי לֹא הָיִיתִי צְעִירָה מֵעוֹדִי? וְעַתָּה רְאוּנִי שֶׁאֲנִי זְקֵנָה וּמָשְׁחָתַת מַרְאֶה כְּפֶגֶר מוּבָס. וּכְמַרְאֵה הַפָּנִים כֵּן מַרְאֵה הַלֵּב.”

וּכְכַלּוֹתָהּ לְדַבֵּר צָלְלָה שֵׁנִית בְּדִמְמַת־מָוֶת מְמֻשֶּׁכֶת וּמַפִּילָה אֵימָה וָפָחַד.

“הֲמִיָּמִים רַבִּים אַתְּ יוֹשֶׁבֶת פֹּה?” שָׁאַל גְּלוֹקוּס, לְהָפֵר אֶת הַדְּמָמָה אֲשֶׁר הִכְבִּידָה עָלָיו מְאֹד.

“כֵּן דִּבַּרְתָּ, יָמִים רַבִּים!”

“מַה קוֹדֵר הַמָּעוֹן הַזֶּה!”

“אָמְנָם,כֵּן! הַשְּׁאוֹל תַּחַת רַגְלֵינוּ,” אָמְרָה הַזְּקֵנָה וְהוֹשִׁיטָה אֶצְבַּע רָזָה אֶל הָאָרֶץ מִתַּחַת, “וְעוֹד סוֹד אֲגַלֶּה לָךְ: הָאֵימִים שׁוֹכְנֵי מַטָּה מִתְנַכְּלִים לְהַאֲבִידְכֶם, אַתֶּם הַצְּעִירִים, יְפֵי הַתֹּאַר וְחִדְלֵי הַבִּינָה.”

“חָזוּת קָשָׁה הִגַּדְתְּ לָנוּ, אֲשֶׁר לֹא יַגִּיד הָאִישׁ לְאוֹרְחוֹ,” אָמַר גְּלוֹקוּס, “הֲלֹא טוֹב לָנוּ הַסַּעַר מִמַּחֲסֶה אֲשֶׁר כָּזֶה!”

“אָכֵן, טוֹב תַּעֲשֶׂה אִם לֹא תּוֹסִיף לָבוֹא הֲלוֹם. כִּי רַק קְשֵׁי יוֹם יָבוֹאוּ אֶל הַמְּעָרָה הַזֹּאת.”

“וּמַדּוּעַ רַק קְשֵׁי יוֹם?”

“אֲנִי הַמְכַשֵּׁפָה הַשּׁוֹכֶנֶת בָּהָר!” עָנְתָה הַזְּקֵנָה וּפָנֶיהָ נַעֲווּ בִּצְחוֹק כִּפְנֵי לִילִית, “וְשׂוּמָה עָלַי לְרַפֵּא לְבָבוֹת שְׁבוּרִים וְנִדְכָּאִים, לִמְסֹךְ מֶסֶךְ לְנוֹאֲשֵׁי אַהֲבָה, לַחְפֹּר אוֹצְרוֹת מַטְמוֹנִים לַכֵּילַי, וּלְמָרֵי נֶפֶשׁ, שׁוֹאֲפֵי נָקָם, אָזִיד נְזִיד נְקָמוֹת. וְאוּלָם לְטוֹבִים וּמְאֻשָּׁרִים אֵין עִמִּי דָבָר זוּלַת הַקְּלָלָה. אַל נָא תּוֹסִיפוּ לְהַפְרִיעֵנִי.”

וּכְכַלּוֹתָהּ לְדַבֵּר קָפְצָה פִּיהָ וְהֶחֱרִישָׁה כְּאֶבֶן דּוּמָם. לַשָּׁוְא נִסָּה גְלוֹקוּס דְּבָרִים עִמָּהּ, הִיא לֹא הֵנִידָה אֵבֶר, כְּמוֹ לֹא הֵבִינָה שֶׁמֶץ דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלֶיהָ. וּמַה שָׂמְחוּ הַנֶּאֱהָבִים כִּי הַסַּעַר קָם פִּתְאֹם לִדְמָמָה; הַגֶּשֶׁם הָלַךְ וָדַל; הָעֲנָנִים הָבְקָעוּ; הַיָּרֵחַ הוֹפִיעַ בְּמִפְלָשׁ, אָדֹם כֻּלּוֹ, וְשָׁפַךְ אֶת אוֹרוֹ הַבָּהִיר עַל הַמָּקוֹם הַקּוֹדֵר. וּמַה נֶהְדְּרָה הַתְּמוּנָה הַזֹּאת לְחֶרֶט אֳמָן! הִנֵּה יוֹנֵי הַצְּעִירָה מְלֵאֲתִי זִיו וַעֲלוּמִים יוֹשֶׁבֶת עִם הָאֵשׁ; הִנֵּה גְלוֹקוּס, הָעֶלֶם הָאוֹהֵב, יוֹשֵׁב לְרַגְלֶיהָ, עֵינָיו נְשׂוּאוֹת אֵלֶיהָ, וְהוּא לוֹחֵשׁ לָהּ דְּבָרִים אֲשֶׁר יִנְעֲמוּ לְאֹזֶן שׁוֹמָעַת; וְהִנֵּה הַשִּׁפְחָה הַחִוֶּרֶת, הַנִּפְחָדָה, יוֹשֶׁבֶת הַרְחֵק מֵהֶם; וְיֶתֶר עַל כֻּלָּם – הַמְכַשֵּׁפָה מֵאֶרֶץ הָרְפָאִים, הַלּוֹטֶשֶׁת עֵינֶיהָ כְּעֵינֵי מֵת.

וְאוּלָם רַק לְמַרְאִית עַיִן הָיְתָה הַשַּׁלְוָה הַזֹּאת נְסוּכָה עַל הַצְּעִירִים, כִּיצוּרֵי עוֹלָם אַחֵר אֲשֶׁר נִקְרוּ אֶל הַמָּעוֹן הַקּוֹדֵר. הַשּׁוּעָל מִמַּחֲבוֹאוֹ נָתַן בָּהֶם אֶת עֵינָיו הַבּוֹרְקוֹת בְּרָקִים וּמַזּוֹת קָצֶף. גְּלוֹקוּס פָּנָה אֶל הַמְכַשֵּׁפָה וַיַּרְא פִּתְאֹם, וְהִנֵּה מִתַּחַת לְמוֹשָׁבָהּ מֵגִיחַ רֹאשׁ נָחָשׁ גָּדוֹל. אֵין זֹאת כִּי אִם הַצְּבָעִים אֲשֶׁר לְאַדֶּרֶת יוֹנֵי עוֹרְרוּ אֶת חֲמָתוֹ? רֹאשׁוֹ צָבָה וְהִתְנַשֵּׂא, כְּמוֹ הִתְנַכֵּל לְזַנֵּק מוּל בַּת נֵאַפּוֹלִיס. וַיִּתְפֹּשׂ גְּלוֹקוּס אוּד מִתּוֹךְ הַמּוֹקֵד וַיְנִיפֶנּוּ תְּנוּפָה, וְהַנָּחָשׁ קָפַץ פִּתְאֹם בְּלַחַשׁ־רַחַשׁ וְתִמֵּר מְלֹא קוֹמָתוֹ, כְּקוֹמַת גְּלוֹקוּס לְגֹבַהּ.

“מְכַשֵׁפָה!” קָרָא גְלוֹקוּס, “גַּעֲרִי בַּנָּחָשׁ, וְאם אָיִן –אֲשׁוּפֶנּוּ קָדְקֹד לְעֵינָיִךְ.”

“לֹא חֲמַת מָוֶת חֲמָתוֹ,” עָנְתָה הַמְכַשֵּׁפָה מִפַּחַד דְּבָרָיו. עוֹד הִיא מְדַבֶּרֶת, וְהִנֵּה קָפַץ הַנָּחָשׁ עַל גְּלוֹקוּס. הַיְוָנִי נִתַּר מִמְּקוֹמוֹ וַיַּךְ אֶת הַנָּחָשׁ אַרְצָה עַד כִּי הִתְפַּתֵּל בָּאֵפֶר.

הַמְכַשֵּׁפָה קָמָה מִמּוֹשָׁבָהּ, הִבִּיטָה אֶל גְּלוֹקוּס בְּעֵינַיִם מְזָרוֹת אֵימָה יֶתֶר עַל כָּל הַלִּילִיּוֹת –כֹּה בָּעֲרָה חֲמָתָהּ בְּקִרְבָּהּ.

“בָּאתָ אֵלַי לְבַקֵּשׁ מַחֲסֶה בְּצֵל מְעָרָתִי,” אָמְרָה הַמְכַשֵּׁפָה לְאִטָּהּ וּבְקוֹל נִמְרָץ, “וָאֶתֵּן לְךָ אֵת אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתָּ, וְאַתָּה שִׁלַּמְתָּ רָעָה תַּחַת טוֹבָה. הִנֵּה הִכֵּיתָ וּאוּלַי רָצַחְתָּ אֶת הַיְצוּר הָאוֹהֵב אוֹתִי, הוּא הַיְצוּר הַקָּדוֹשׁ לָאֵלִים וְהַנַּעֲרָץ עַל בְּנֵי אָדָם. עַל כֵּן שְׁמַע אֶת קִלְלָתִי: בְּשֵׁם הַיָּרֵחַ, מָעוֹז וּמִשְׂגָּב לַמְכַשֵּׁפוֹת, בְּשֵׁם אוֹרְקוּס, בֵּית מְעוֹן הַנְּקָמָה, אָרוּר אַתָּה מִכָּל אָדָם! וְהָיְתָה לְךָ הָאַהֲבָה לְדַאֲבָה וְהָיָה שִׁמְךָ לְדֵרָאוֹן, שׁוֹכְנֵי שְׁאוֹל יְשִׂימוּךָ לְקָלוֹן תַּחַת כָּבוֹד, וְנִחַר לִבְּךָ וְהֻכָּה בְּשִׁמָּמוֹן, וּבְבוֹא קִצְּךָ זָכֹר תִּזְכֹּר אֶת הַמְכַשֵּׁפָה אֲשֶׁר בָּהָר וֵזוּב, אֶת שְׁמָהּ וְאֶת חֲמָתָהּ!”

וְאֶל הָאִשָּׁה אָמְרָה:

"וְאַתְּ – – "

“יָד לְפִיךְ!” שִׁסַּע גְּלוֹקוּס בְּכַעַס, “הִנֵּה קִלַּלְתִּינִי קְלָלוֹת נִמְרָצוֹת וְלֹא אִירָא רָע, כִּי בָּאֵלִים אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד! בּוּז אָבוּז לָךְ וּלְקִלְלוֹתָיִךְ. וְאוּלָם חָלִילָה לָךְ לְהוֹצִיא מִפִּיךְ דְּבַר קְלָלָה עַל הַנַּעֲרָה הַזֹּאת, פֶּן אֶעֱשֶׂה בָּךְ כָּלָה! הִשָּׁמְרִי לְנַפְשֵׁךְ!”

“אֲנִי אֶת דְּבָרַי כִּלִּיתִי,” עָנְתָה הַמְכַשֵּׁפָה בְּצְחוֹק פָּרוּעַ, " כִּי הַמְּאֵרָה אֲשֶׁר שָׁלַחְתִּי בְּךָ, הֲלֹא גַם אוֹתָהּ תַּשִּׂיג.

1.jpg

וְאוּלָם בְּהַבִּיטָם אֶל תּוֹך הַמְּעָרָה נָפַל עֲלֵיהֶם פַּחַד…


שָׁמַעְתִּי אֶת שְׂפָתֶיהָ מְדוֹבְבוֹת אֶת שְׁמֶךָ, עַתָּה יָדַעְתִּי אֶת שְׁמֶךָ, עַתָּה אוּכַל לְתִתּוֹ לַשֵּׁדִים וּלְרוּחוֹת חַבָּלָה, לְמַעַן יִקְחוּ נָקָם! גְּלוֹקוּס, נֶחֱרַץ גּוֹרָלֶךָ!"

וּכְכַלּוֹתָהּ לְדַבֵּר הֵסַבָּה פָּנֶיהָ מִן הַיְוָנִי, כָּרְעָה עַל בִּרְכֶיהָ, גָּחֲנָה אֶל הַנָּחָשׁ הַפָּצוּעַ וְהֵרִימָה אוֹתוֹ מִן הָאֵפֶר, וְאֶל הָאוֹרְחִים לֹא הִבִּיטָה עוֹד.

“אֲהָהּ, גְּלוֹקוּס, מֶה עָשִׂיתָ?” קָרְאָה יוֹנֵי הַנִּבְהָלָה, “מַה זֶה עוֹלַלְנוּ? נִמָּלֵט נָא מִן הַמָּקוֹם הַנּוֹרָא הַזֶּה! הִנֵּה שָׁכְכָה הַסְּעָרָה. סִלְחִי לוֹ, הַזְּקֵנָה! הָסִירִי מֵעָלָיו אֶת הַקְּלָלָה. הֲלֹא עַל נַפְשׁוֹ עָמַד. קְחִי נָא אֶת מִנְחָתִי וְשׁוּבִי מִקִּלְלָתֵךְ.”

וּבְאָמְרָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, שָׂמָה יוֹנֵי כִּיס מָלֵא כֶּסֶף בְּחֵיק הַמְכַשֵּׁפָה.

“סוּרִי מִמֶּנִי!” קָרְאָה הַזְּקֵנָה בָּחֳרִי אָף, “סוּרִי! רַק הַפַּרְצוֹת תּוּכַלְנָה לְהָסִיר אֶת הַקְּלָלוֹת, כִּי בִּידֵיהֶן הָפְקַד גּוֹרַל אֱנוֹשׁ! סוּרִי!”

“בּוֹאִי נָא, שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי!” פָּצַר בָּהּ גְּלוֹקוּס, “הַאֻמְנָם תַּאֲמִינִי, כִּי הָאֵלִים אֲשֶׁר מִמַּעַל וַאֲשֶׁר מִתַּחַת יַטּוּ אֹזֶן לְדִבְרֵי הַמִּתַּעְתַּעַת? בּוֹאִי!”

צְחוֹק־לַעַג פָּרַץ מִפִּי הַמְכַשֵּׁפָה, וְהֵד עָנָה לוֹ בַּמְּעָרָה, וְלֹא הוֹסִיפָה עוֹד לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם דָּבָר.

הַנֶּאֱהָבִים נָשְׁמוּ לִרְוָחָה בְּצֵאתָם אֶל הָרוּחַ הַצַּח. וְאוּלָם מַחֲזֶה הַפְּחָדִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֵיהֶם, כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אָזְנֵיהֶם, וְיֶתֶר עַל כֻּלָּם – הַקְּלָלָה הָאֲיֻמָּה, פָּצְעוּ אֶת לֵב יוֹנֵי, וְגַם גְּלוֹקוּס לֹא יָדַע נַפְשׁוֹ.

הַסְּעָרָה קָמָה לִדְמָמָה. וְרַק פַּעַם בְּפַעַם נִשְׁמַע קוֹל רַעַם מִמֶּרְחַקִּים, וּבָרָק הֵאִיר אֶת הַכִּכָּר הַטּוֹבֶלֶת בְּאוֹר הַיָּרֵחַ. בְּרֹב עָמָל שָׁבוּ אֶל הַדֶּרֶךְ. פֹּה מָצְאוּ אֶת הַמֶּרְכָּבָה עוֹמֶדֶת הָכֵן לִנְסֹעַ וְאֶת הָרַכָּב, הַמִּתְפַּלֵּל אֶל הֵרַקְלֶס וְשׁוֹאֲלוֹ, אָן הָלְכוּ אֲדוֹנָיו.

לַשָּׁוְא נִסָּה גְלוֹקוּס לְעוֹרֵר אֶת לֵב יוֹנֵי הַנְּכֵאָה וּלְהָשִׁיב אֵלֶיהָ אֶת עֲלִיצוּתָהּ כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם. בִּמְהֵרָה הִגִּיעוּ עַד שַׁעַר הָעִיר.

וּבְהִפָּתַח הַשַּׁעַר רָאוּ והִנֵּה כִּסֵּא־אַפִּרְיוֹן קָטֹן נִשָּׂא בִּידֵי עֲבָדִים.

“אֵחַרְתֶּם מִן הַמּוֹעֵד וְלֹא נִתֶּנְכֶם לָצֵאת אֶת הָעִיר,” קָרָא הַשּׁוֹמֵר.

“אַל נָא!” עָנָה קוֹל מִתַּחַת לָאַפִּרְיוֹן.

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים חָרְדוּ גְלוֹקוּס וְיוֹנֵי חֲרָדָה גְדוֹלָה, כִּי הִכִּירוּ אֶת קוֹל הַדּוֹבֵר.

“אֶל הֵיכַל מַרְקוּס פּוֹלִיוְיוּס אָנֹכִי מְמַהֵר וְלֹא אֶתְמַהְמַהּ לָשׁוּב. אָנֹכִי אַרְבָּצֶס הַמִּצְרִי!”

הַשּׁוֹמֵר נָתַן לְנוֹשְׂאֵי הָאַפִּרְיוֹן לַעֲבֹר בַּשַּׁעַר, וְאַרְבָּצֶס חָלַף־הָלַךְ מִשָּׁם וָהָלְאָה.

" אַרְבָּצֶס לְעֵת כָּזֹאת? וְהוּא טֶרֶם נִרְפָּא מֵחָלְיוֹ. מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר הִמְרִיצוֹ לָצֵאת אֶת הָעִיר בַּלַּיְלָה?" שָׁאַל גְּלוֹקוּס.

“אוֹיָה לִי!” קָרְאָה יוֹנֵי וְקוֹל בְּכִי פָּרַץ מִפִּיהָ, “לִבִּי נִבָּא לִי אָסוֹן. שִׁמְרוּנִי הָאֵלִים! אוֹ, לְמִצְעָר, שִׁמְּרוּ אֶת גְּלוֹקוּס!”


 

כז    🔗

כְּשֹׁךְ הַסְּעָרָה יָצָא אַרְבָּצֶס לְבַקֵּשׁ בְּחֶשְׁכַּת הַלַּיִל אֶת מְעָרַת הַמְכַשֵּׁפָה. עֲבָדָיו, אַנְשֵׁי סוֹדוֹ, נָשְׂאוּ אֶת כִּסֵּא הָאַפִּיְרוֹן וְהוּא מָשְׁכָּב בּוֹ וּמְשַׁעְשֵׁעַ אֶת לִבּוֹ בְּמֶתֶק הַנְּקָמָה הַקְּרוֹבָה לָבוֹא. הָעֲבָדִים נוֹשְׂאֵי הָאַפִּרְיוֹן חָפְזוּ מְאֹד וְעַד מְהֵרָה הֱבִיאוּהוּ אֶל שְׁבִיל סֵתֶר, הָעוֹבֵר לְמֵישָׁרִים בֵּין שְׂדוֹת הַגֶּפֶן בֹּאֲכָה מְעָרַת הַמְכַשֵּׁפָה. הַמִּצְרִי צִוָּה אֶת עֲבָדָיו לַעֲמֹד, לָבוֹא בַּשִּׂיחִים וּלְהִסְתַּתֵּר מֵעֵינֵי אֲנָשִׁים, וְהוּא לְבַדּוֹ, נִשְׁעָן עַל מַטֵּהוּ הָאָרֹךְ, עָלָה אֶל הַמְּעָרָה.

הַגֶּשֶׁם חָדַל. נֵטָף לֹא נָפַל אַרְצָה מִן הַשָּׁמַיִם הַשְּׁקֵטִים. רַק מֵעֲלֵי הַגֶּפֶן נָטְפוּ הָרְסִיסִים וְנִקְווּ זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם בְּחַגְוֵי הַסְּלָעִים.

“הַאִם לֹא פֶּלֶא הוּא הַתַּאֲוָה, כִּי הִבְעִירָה אֵשׁ גַּם בְּלֵב אִישׁ נָבוֹן כָּמוֹנִי.” אָמַר אַרְבָּצֶס אֶל לִבּוֹ, “כִּי הִנֵּה הֱקִימַתְנִי מֵעֶרֶשׂ דְּוָי לְהוֹלִיכֵנִי בִּדְרָכִים עֲקַלְקַלּוֹת. אָכֵן אַהֲבָה וּנְקָמָה כִּי יֵצְאוּ לְבַצֵּעַ אֶת זְמָמָם – מַה שְׁאוֹל וּמַה תֹּפֶת אֲשֶׁר לֹא יַהַפְכוּ לְגַן אֱלֹהִים.”

הַיָּרֵחַ שָׁפַךְ מִמְּרוֹמִים אוֹר בָּהִיר וְנוּגֶה. מִכָּל רַצֵּי הַמַּיִם נִשְׁקַף צַלְמוֹ, וְעַל פְּנֵי הַמּוֹרָד הֶעֱטָה צָעִיף. וְהִנֵּה נִגְלָה הָאוֹר הַנּוֹצֵץ אֲשֶׁר רָאוּהוּ הַנֶּאֱהָבִים בִּתְעוֹתָם בַּדָּרֶךְ.

אַרְבָּצֶס בָּא עַד פֶּתַח הַמְּעָרָה. עָמַד רֶגַע לְהִנָּפֵשׁ וַיִּצְעַד לָבֶטַח, בְּגַאֲוָה, כְּדַרְכּוֹ, עַל הַסַּף הַטָּמֵא.

הַשּׁוּעָל נִתַּר מִמְּקוֹמוֹ וּבְקוֹל יְלָלָה מְמֻשֶּׁכֶת הוֹדִיעַ לִגְבִרְתּוֹ, כִּי אִישׁ נָכְרִי בָּא אֶל הַמְּעָרָה.

הַמְכַשֵּׁפָה יָשְׁבָה תַּחְתֶּיהָ וּפָנֶיהָ הֵפִיקוּ דִמְמַת מָוֶת, מְזִמָּה וְקִפָּאוֹן. עַל יְצוּעַ הַדֶּשֶׁא הַיָּבֵשׁ אֲשֶׁר לְרַגְלֶיהָ רָבַץ הַנָּחָשׁ הַפָּצוּעַ. הַמִּצְרִי הֵעִיף בּוֹ עַיִן בּוֹחֶנֶת וַיַּרְא: קַשְׂקַשָּׂיו נוֹצְצִים לְאוֹר הַמּוֹקֵד, וְהוּא נוֹשֵׁף מֵחֵמָה וּמִכְּאֵב.

“דֹּם עֶבֶד!” אָמְרָה הַמְכַשֵּׁפָה אֶל הַשּׁוּעָל, כְּדַרְכָּהּ תָּמִיד. וְהַשּׁוּעָל רָבַץ וַיִּדֹּם.

“קוּמִי, שִׁפְחַת הַלַּיִל וְהַשְּׁאוֹל!” קָרָא אַרְבָּצֶס בְּקוֹל נָגִיד וּמְצַוֶּה, “רָם וְנַעֲלֶה מִמֵּךְ בַּמְּלָאכָה הַזֹּאת אוֹמֵר לָךְ אֶת בִּרְכָתוֹ שָׁלוֹם. קוּמִי וְקַדְּמִי אֶת פָּנָיו!”

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵסַבָּה הַמְכַשֵּׁפָה אֶת רֹאשָׁהּ וַתֵּרֶא אֶת קוֹמָתוֹ הַגְּבוֹהָה וְאֶת עוֹרוֹ אֲשֶׁר שְׁזָפַתּוּ הַשָּׁמֶשׁ. עֵת אֲרֻכָּה הִתְבּוֹנְנָה בְּבִגְדֵי הַקֶּדֶם אֲשֶׁר לָאִישׁ הָעוֹמֵד לְפָנֶיהָ, בְּמִצְחוֹ הַגָּבוֹהַּ, בְּיָדָיו הַמְשֻׁלָּבוֹת עַל חָזֵהוּ.

“מִי אָתָּה?” אָמְרָה הַזְּקֵנָה, " מִי אַתָּה הָאִישׁ הַמִּתְאַמֵּר לִהְיוֹת נִשָּׂא עַל הַמְכַשֵּׁפָה בִּשְׂדוֹת הַגַּעַשׁ, הַבַּת לְעַם הָאֶטְרוּסְקִים אֲשֶׁר נִכְרַת זִכְרָם."

“אֲנִי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִפִּיו לָמְדוּ תּוֹרַת הַסְּתָרִים כָּל קוֹסְמֵי צָפוֹן וּמְכַשְׁפֵי דָרוֹם, כָּל חַכְמֵי הֶחֳרָשִׁים אֲשֶׁר לַמִּזְרָח וְכָל נְבוֹנֵי לַחַשׁ אֲשֶׁר לַמַּעֲרָב, כָּל מְעוֹנְנֵי גַּנְגֶּס וְחַרְטֻמֵּי הַיְאוֹר, כָּל הָאוֹבוֹת אֲשֶׁר בְּתֵסַלְיָה וְהַיִּדְעוֹנִים אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַטִּבְּר הַצָּהֹב.”

“אִישׁ אֶחָד יֵשׁ בָּאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת כָּל אֵלֶּה,” עָנְתָה הַמְכַשֵּׁפָה, “וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אֶת רוּם מַעֲלָתוֹ לֹא יָדְעוּ וְאֶת שִׁמְעוֹ לֹא שָׁמֵעוּ, יִקְרָאוּהוּ בְּשֵׁם אַרְבָּצֶס הַמִּצְרִי. וְאוּלָם אֲנַחְנוּ יוֹדְעֵי חֵן וְחֵקֶר נְכַנֵּהוּ בְּשֵׁם הֶרְמֶס, אִישׁ־חֲגוֹרַת־הָאֵשׁ.”

“אִם כֵּן, שְׂאִי עֵינַיִךְ וּרְאִי, אֲנִי הוּא הָאִישׁ!”

וּבְדַבְּרוֹ פָּתַח אֶת מְעִילוֹ, וּלְעֵינֵי הַמְכַשֵּׁפָה נִגְלְתָה חֲגוֹרָה עַל מָתְנָיו וְהִיא כֻּלָּהּ אֵשׁ בּוֹעֶרֶת, וּבַתָּוֶךְ לוּחַ, וְעַל הַלּוּחַ חָקוּק אוֹת מוּזָר וָפֶלִי, וְהִיא יְדָעַתּוּ.

לְמַרְאֵה הָאוֹת הַזֶּה נָפְלָה הַמְכַשֵּׁפָה אַפַּיִם אָרְצָה וְקָרְאָה בְּקוֹל נִכְנָע:

“אָכֵן, אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ חֲגוֹרַת הָאֵשׁ רוֹאוֹת עֵינַי פָּנִים אֶל פָּנִים. הִנְנִי שִׁפְחָתְךָ בַּת אֲמָתֶךָ!”

“קוּמִי!” אָמַר הַמִּצְרִי. “וְשִׁמְעִי אֶת אֲשֶׁר אֲדַבֵּר עִמָּךְ.”

בְּאָמְרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, יָשַׁב עַל בּוּל הָעֵץ, הֲלֹא הוּא הַבּוּל אֲשֶׁר עָלָיו יָשְׁבָה יוֹנֵי בִּהְיוֹתָהּ בַּמְּעָרָה, וְנָתַן אוֹת לַמְכַשֵּׁפָה לָשֶׁבֶת עַל מְכוֹנָהּ.

"הֲלֹא אָמַרְתְּ, כִּי בַת לְאֶחָד מִשִּׁבְטֵי הָאֶטְרוּסְקִים אַתְּ, אֲשֶׁר חוֹמוֹת מִבְצְרֵיהֶם יַפִּילוּ פַּחַד עַד הַיּוֹם הַזֶּה עַל עַם שׁוֹדֵד אֲשֶׁר הִתְפָּרֵץ כְּעֶבֶד בִּפְנֵי אֲדוֹנָיו. מֵהֶם פְּלִיטֵי יָוָן וּמֵהֶם יוֹצְאֵי אֶרֶץ הַקֶּדֶם, הִיא אֶרֶץ הַיְאוֹר. אִם כֹּה וְאִם כֹּה, הֲלֹא מִמִּצְרַיִם מוֹצָאֵךְ. כִּי כּוֹבְשֵׁי יָוָן הָיוּ מִבְּנֵי מִצְרַיִם אֲשֶׁר הֱקִיאָתַם אֶרֶץ הַיְאוֹר מִקִּרְבָּהּ. אָכֵן,מִזֶּרַע הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִשְׁבְּעוּ לַאֲבוֹתַי אָתְּ, מוֹצָאֵךְ וּמְלַאכְתֵּךְ שָׂמוּ אוֹתָךְ שִׁפְחָה לְאַרְבָּצֶס. עַל כֵּן שִׁמְעִי לִי וְאֶת מִצְוָתִי עֲשִׂי! "

הַמְכַשֵּׁפָה הֵנִידָה רֹאשׁ.

“אָמְנָם, רַבִּים וּגְדוֹלִים הֵמָּה מִסְתְּרֵי הַקְּסָמִים אֲשֶׁר לָנוּ,” הוֹסִיף אַרְבָּצֶס לְדַבֵּר, "וְאוּלָם יֵשׁ אֲשֶׁר נְאֻלַּץ לַעֲשׂוֹת כְּמִשְׁפַּט כָּל אָדָם, לְמַעַן נַצְלִיחַ דַּרְכֵּנוּ. הַטַּבַּעַת וְהַגָּבִישׁ, הָאֵפֶר וְהָעֵשֶׂב לֹא תָּמִיד יַגִּידוּ עֲתִידוֹת בְּרוּרִים.

וְאַף סִתְרֵי הַיָּרֵחַ לֹא יִמְנְעוּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ חֲגוֹרַת הָאֵשׁ לַעֲשׂוֹת כְּדֶרֶךְ כָּל בָּשָׂר בְּעִנְיְנֵי אֱנוֹשׁ עֲלֵי אֲדָמוֹת. עַל כֵּן שִׁמְעִי אֵת אֲשֶׁר אַגִּיד לָךְ: שָׁמַעְתִּי, כִּי לָךְ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה לְבַשֵּׁל עִשְׂבֵי מָוֶת, כִּי נִגְלָה לָךְ סוֹד כָּל עֵשֶׂב לְמִינֵהוּ הַמַּצְמִית אֶת הַחַיִּים, הַמַּשְׁלִיךְ כְּפוֹר בְּרַהֲטֵי הַדָּם, כַּכְּפוֹר אֲשֶׁר לֹא יִמַּס גַּם בְּלַהַט הַשָּׁמֶשׁ. הֲנָכוֹן הַדָּבָר? הַגִּידִי!"

“הֶרְמֶס עִזּוּז וְנוֹרָא! כֵּן דִּבַּרְתָּ, זוֹ מְלַאכְתִּי וְזֶה כֹּחִי! הַבִּיטָה אֵלַי וּרְאֵה: פָּנַי נִדְמוּ כִּפְנֵי מֵת וְלֵחִי נָס, כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה אֲנִי יוֹשֶבֶת עַל הַדּוּד הָרוֹתֵחַ אֲשֶׁר בּוֹ יְבַשְּׁלוּ עִשְׂבֵי הַמָּוֶת.”

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתִּיק אַרְבָּצֶס אֶת מוֹשָׁבוֹ, הַרְחֵק מִן הַטֻּמְאָה וּמִן הַכִּלָּיוֹן, וַיֹּאמַר:

“רֵאשִׁית חָכְמָה לְכָל מַשְׂכִּיל עַל דְּבַר סֵתֶר: בּוּז לַבָּשָׂר, לְמַעַן יָעֹז הָרוּחַ בְּבִינָה וָדָעַת. עַל כֵּן, קוּמִי וַעֲשִׂי כְּכֹל אֲשֶׁר אֹמַר לָךְ. מָחָר לְעֵת עֶרֶב תָּבוֹא אֶל מְעָרָתֵךְ אַחַת הָעֲלָמוֹת הַגְּאֵיוֹנוֹת לְבַקֵּשׁ מִיָּדֵךְ אֶת שִׁקּוּי הָאַהֲבָה, לְמַעַן הָסֵר אֶת דּוֹדָהּ מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת. וְאַתְּ זֹאת עֲשִׂי: תַּחַת סַם הָאַהֲבָה תִּתְּנִי לָהּ אֶת סַם הַמָּוֶת.”

חִיל אָחַז אֶת הַמְכַשֵּׁפָה וְהִיא רָעֲדָה רְעָדָה גְדוֹלָה מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ.

“אֲהָהּ! סְלַח לִי, אֲדוֹנִי גְדָל הָעֲלִילָה!” אָמְרָה הַזְּקֵנָה בְּקוֹל רָפֶה, “כִּי אֵיךְ אוּכַל לַעֲשׂוֹת לְךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר בָּעִיר קָשִׁים הֵמָּה, וְשֶׁבַע עֵינַיִם לְשׁוֹמְרֵי הַחֹק, אוֹיָה לִי, אִם יִתְפְּשׂוּנִי וְיִתְּנוּנִי בִּפְלִילִים.”

“לָמָּה אֵפוֹא תָּזִידִי אֶת נְזִיד עֲשָׂבַיִךְ, הַמְכַשֵּׁפָה?” אָמַר אַרְבָּצֶס בְּלַעַג.

הַמְכַשֵּׁפָה הֵלִיטָה אֶת פָּנֶיהָ בְּכַפֶּיהָ וְאָמְרָה בְּקוֹל לֹא לָהּ:

“הָהּ! לֹא כְּמוֹ לְפָנִים הִנְנִי עָתָּה. אָהַבְתִּי אִישׁ, וְאִשָּׁה אַחֶרֶת, אֲשֶׁר לֹא יָפְתָה כָּמוֹנִי, חֵי נֶמֶסִיס כִּי לֹא יָפְתָה מִמֶּנִּי, גָּזְלָה אֶת בְּחִיר לְבָבִי. וַאֲנִי בַּת לְצֶאֱצָאֵי הָאֶטְרוּסְקִים, אֲשֶׁר יָד וָשֵׁם לָהֶם בְּתוֹרַת אֹבוֹת וְיִדְּעוֹנִים. אִמִּי הָיְתָה מְכַשֵּׁפָה, וּמִיָּדֶיהָ קִבַּלְתִּי אֶת הַשִּׁקּוּי אֲשֶׁר יָשִׁיב אֶת לֵב דּוֹדִי לִי, וְאֶת הַסַּם אֲשֶׁר יָמִית אֶת צָרָתִי. אֲהָהּ, סַלְעֵי אֵימִים נָפְלוּ עָלַי וַהֲמָמוּנִי: בְּפִיק יָדַיִם הֶחֱלַפְתִּי אֶת הַגְּבִיעִים. וְהִנֵּה נָפַל דּוֹד לְבָבִי לְרַגְלַי, שָׁדוּד נָפַל… מִנִּי אָז מָרוּ לִי חַיָּי. פִּתְאֹם זָקַנְתִּי מְאֹד וַהֲסִבּוֹתִי אֶת לִבִּי לִדְרשׁ וְלָתוּר בְּתַעֲלוּמוֹת וָאֶתֵּן עֹנֶשׁ עָלַי, עֹנֶשׁ מַר מִמָּוֶת. אֶת עִשְׂבֵי הַלַּעֲנָה אֲנִי מְלַקֶּטֶת וּמְדַמָּה בְּלִבִּי, כִּי סַם מָוֶת אֲנִי רוֹקַחַת לְצָרָתִי, לְהַשְׁחִית אֶת תָּאֳרָהּ עֲדֵי עָפָר וָאֵפֶר, וּמִנָּגֶד עֵינַי לֹא תָּסוּר דְּמוּת דּוֹדִי הַשּׁוֹכֵב לְרַגְלַי: גּוּפוֹ רוֹעֵד, קֶצֶף עַל שְׂפָתָיו וְעֵינָיו לְטוּשׁוֹת. אֶת מַחֲמַל נַפְשִׁי אֲנִי רוֹאֶה, שָׁדוּד בְּעֶצֶם יָדִי.”

אֲבָרֶיהָ רָחֲפוּ־רָעֲדוּ, כְּמוֹ אֲחָזָהּ הַשָּׁבָץ. וְאַרְבָּצֶס נִדְהַם לְמַרְאֶיהָ וְהִבִּיט אֵלֶיהָ בְּבוּז.

“הֲגַם חִדְלַת־נָשִׁים זוֹ תַּרְגִּישׁ כְּאַחַד הָאָדָם?” חָשַׁב בְּלִבּוֹ “כָּמוֹהָ כָּמוֹנוּ, כְּכָל הָאָדָם! פֶּלֶא הוּא וִיהִי לְפֶלֶא יֵצֶר אֱנוֹשׁ עֲלֵי אֲדָמוֹת, כָּרָם כַּשָּׁפָל יַחְדָּו.” וְלֹא עָנָה לָהּ דָּבָר עַד שׁוּב אֵלֶיהָ רוּחָהּ.

וְהִנֵּה יָשְׁבָה הַזְּקֵנָה, הֵנִידָה רֹאשׁ פַּעַם בְּפַעַם. הִתְאוֹשְׁשָׁה מְעַט, עֵינֶיהָ הַקּוֹפְאוֹת מוּסַבּוֹת אֶל הָאֵשׁ הַמְבֹעֶרֶת, וּדְמָעוֹת גְּדוֹלוֹת יוֹרְדוֹת עַל לְחָיֶיהָ.

“אָכֵן, נוּגִים הַדְּבָרִים אֲשֶׁר סִפַּרְתְּ לִי,” אָמַר אַרְבָּצֶס, “וְאוּלָם רַק לִבְנֵי הַנְּעוּרִים יָאוּ רְגָשׁוֹת כָּאֵלֶּה. וְכִי נִזְקַן, וְהִקְשִׁיחַ הַזֹּקֶן אֶת לִבֵּנוּ עַד בִּלְתִּי הַרְגִּישׁ אֶת צָרַת זוּלָתֵנוּ. כְּמוֹ הַקַּשְׂקַשִּׂים הַחֲדָשִׁים לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה כֵּן יִתְכַּנֵּס לִבֵּנוּ בְּשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים. הָסִירִי מִלִּבֵּךְ אֶת הַבְלֵי נְעוּרַיִךְ וְשִׁמְעִי אֵת אֲשֶׁר אַגִּיד לָךְ. בְּשֵׁם הַנְּקָמָה, אֲשֶׁר לָהּ נִשְׁבַּעַתְּ גַּם אַתְּ, קוּמִי עֲשִׂי אֶת מִצְוָתִי! כִּי הַנְּקָמָה הֱבִיאַתְנִי אֵלָיִךְ. הַנַּעַר אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְהַאֲבִידוֹ, סִכֵּל אֶת מַחֲשַׁבְתִּי וְאֶת קְסָמַי הֵפֵר! הוּא הָעֶלֶם אֲשֶׁר אַרְגָּמָן וְרִקְמָתַיִם לְבוּשׁוֹ, וְכֻלּוֹ שְׂחוֹק וְהוֹלְלוּת, חֲסַר לֵב וְאֵין־רוּחַ, אֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּל מְאוּמָה זוּלַת יְפִי מַרְאֵהוּ. אָרוּר הוּא! אָרוּר הָרֶמֶשׂ גְּלוֹקוּס! בִּשְׁאוֹל נִשְׁבַּעְתִּי וּבְנֶמֶסִיס אֱלִילַת הַנְּקָמָה, מוֹת יָמוּת!”

אַרְבָּצֶס שָׁכַח אֶת רִפְיוֹנוֹ וְאֶת הַמְכַשֵּׁפָה הַיּוֹשֶׁבֶת לְפָנָיו לֹא זָכַר עוֹד. כִּי בָּעֲרָה בּוֹ חֲמָתוֹ לְהַשְׁחִית וַיִּצְעַד אָנָה וָאָנָה בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה וְדָמוֹ שׁוֹאֵף נְקָמָה.

“הֲלֹא קָרָאתָ בְּשֵׁם גְּלוֹקוּס, אֲדוֹנִי הַכַּבִּיר?” שָׁאֲלָה הַמְכַשֵּׁפָה, וּבְעֵינֶיהָ הַקּוֹפְאוֹת נִצַּת פִּתְאֹם בְּרַק נְקָמָה, כִּי כֵן מִשְׁפַּט כָּל עֲרִירִי וַחֲדַל־אִישִׁים לִהְיוֹת מְהִיר נְקָמוֹת.

“כֵּן, זֶה שְׁמוֹ! וְאוּלָם מַה לָךְ כִּי תִּשְׁאֲלִי לִשְׁמוֹ? בְּעוֹד שְׁלשָׁה יָמִים יִמָּחֶה זִכְרוֹ מִסֵּפֶר הַחַיִּים!”

“שְׁמָעֵנִי, אֲדוֹנִי!” קָרְאָה הַמְכַשֵּׁפָה, “שִׁפְחָתְךָ אֲנִי בַּת אֲמָתֶךָ וּכְמִצְוָתְךָ כֵּן אֶעֱשֶׂה. אַךְ חוּסָה עָלָי! אִם אֶתֵּן אֶת סַם הַמָּוֶת לַנַּעֲרָה, אֲשֶׁר אָמַרְתָּ, הֲלֹא יִגָּלֶה עֲוֹנִי, כִּי נָקָם לַמָּוֶת! הָהּ, אֲדוֹנִי הַכַּבִּיר וְהַנּוֹרָא, הֲלֹא אָסוֹן תָּמִיט עַל רֹאשְׁךָ בְּהִגָּלוֹת הַדָּבָר, כִּי פָּקַדְתָּ אֶת מְעָרָתִי וְכִי שׂוֹנֵא הָיִיתָ לִגְלוֹקוּס, הֲלֹא רַק כְּשָׁפִים כַּבִּירִים יִשְׁמְרוּךָ מִצָּרה.”

“הוֹי!” קָרָא אַרְבָּצֶס וַיַּעֲמֹד תַּחְתָּיו כִּנְצִיב אָבֶן. הָבֵן הֵבִין עַתָּה, כִּי נִסְכַּל מְאֹד וְלֹא נִזְהַר בְּמַעֲלָלָיו, וְכִי רַב הָאָסוֹן הָאוֹרֵב לוֹ בְּצֵאתוֹ לָקַחַת נָקָם.

“וְאוּלם,” הוֹסִיפָה הַמְכַשֵּׁפָה לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ, “טוֹב כִּי תַּחַת סַם מָוֶת אֶתֵּן לוֹ שָׂרָף לִנְסֹךְ עָלָיו רוּחַ עִוְעִים, אֲשֶׁר אִם יִשְׁתֶּה מִמֶּנּוּ אֶחָד וְהָיָה כְּאִישׁ נִדְהָם, וְאָבְדוּ חוּשָׁיו, וְנָבְלָה שְׂפָתוֹ וְלֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת אֶת אֲשֶׁר עִם לִבּוֹ וְאֶת אֲשֶׁר שׂוּמָה עָלָיו, וְהָיָה לִבְזוֹי־אִישִׁים וּמְתֹעָב, מִשְׁתּוֹלֵל וּמְתַּעְתֵּעַ, וּכְבַלַּע הַשִּׁגָּעוֹן אֶת לִבּוֹ וְהָיוּ נְעוּרָיו לוֹ לִזְקוּנִים. הַמְּעַט הוּא לִשְׁבֹּר אֶת נִקְמָתְךָ, הַאִם לֹא אֲשֶׁר זַמּוֹתָ תְּבַצַּע בְּכָל אֵלֶּה?”

“הֶאָח, מְכַשֵּׁפָה! לֹא שִׁפְחָה תִּהְיִי לְאַרְבָּצֶס, כִּי אִם אָחוֹת נֶאֱמָנָה. אָכֵן, גַּם בִּנְקָמוֹת נְבוֹנָה הָאִשָּׁה מִן הָאִישׁ. הֲלֹא שִׁבְעָתַיִם יֻקַּם אַרְבָּצֶס בַּנְּקָמָה הַזֹּאת הָאֲיֻמָּה מִמָּוֶת!”

“וְעוֹד זֹאת” הוֹסִיפָה הַמְכַשֵּׁפָה, “הֲלֹא בַּעֲשׂוֹתִי כָּכָה מִי יְפַלֵּל וּמִי יְמַלֵּל כִּי יָדֵנוּ הָיְתָה בַּקָרְבָּן הַזֶּה, הֲלֹא בְּשִׁבְעִים דְּרָכִים, אֲשֶׁר לֹא יֵדָעֵם אִישׁ, יָבוֹא הַשִּׁגָּעוֹן אֵלֵינוּ. אוּלַי יָצָא לָשׂוּחַ בִּכְרָמִים וַיִּקֶר מִקְרֵהוּ לִרְאוֹת אֶת אַחַת הַנִּימְפוֹת? וְאוּלַי עֲבָרוֹ הַיַּיִן וְנָסַךְ עָלָיו רוּחַ עִוְעִים? חַה־חַה־חַה! וּמִי יָבוֹא עַד חֵקֶר הַמַּחֲלוֹת אֲשֶׁר שִׁלְּחוּ בָּנוּ הָאֵלִים? וְגַם אִם יִוָּדַע כִּי מִשִּׁקּוּי הָאַהֲבָה שָׁתָה וְנָהַג בְּשִׁגָּעוֹן, הֲלֹא מוּדַעַת זּאת, כִּי מִכּוֹס הָאַהֲבָה יִשְׁתּוּ שִׁגָּעוֹן, וַאֲהוּבָתוֹ הֲלֹא גַם הִיא תִּסְלַח לוֹ אֶת תַּעְתּוּעָיו. הָהּ, הֶרְמֶס הֶנֶּאְדָּרִי בְּכֹחַ! הַאִם לֹא טוֹבָה הָעֵצָה אֲשֶׁר יְעַצְתִּיךָ?”

“יַאֲרִיכוּ הָאֵלִים אֶת חַיַּיִךְ עוֹד עֶשְׂרִים שָׁנָה,” עָנָה אַרְבָּצֶס, “הִנְנִי וְחָרַתִּי שֵׁנִית אֶת שְׁנוֹת חַיַּיִךְ עַל כּוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר חָוָרוּ. לֹא חִנָּם תַּעַבְדִי אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ חֲגוֹרַת הָאֵשׁ. הַמְכַשֵּׁפָה! בִּכְלֵי הַזָּהָב הָאֵלֶּה תּוּכְלִי לַחֲצוֹב לָךְ מְעָרָה טוֹבָה מִזּוֹ שִׁבְעָתָיִם. הַפַּעַם תִּהְיֶה מַשְׂכֻּרְתֵּךְ רַבָּה מִכֹּל אֲשֶׁר תִּשְׂתַּכְּרִי, בְּהַגִּידֵךְ לְעַם הָאָרֶץ עֲתִידוֹת וּפִתְרוֹנִים בְּנָפָה וּבְמִסְפָּרָיִם.”

וּבְדַבְּרוֹ כָּכָה, זָרַק לָהּ כִּיס מָלֵא זָהָב עַל הָאָרֶץ. צִלְצַל הָאֲגוֹרוֹת עָרַב לְאָזְנֵי הַזְּקֵנָה, וְלִבָּהּ גָּאָה מְאֹד בְּדַעְתָּהּ, כִּי עַתָּה יִהְיֶה לְאֵל יָדָהּ לִקְנוֹת אֶת כָּל חֶפְצֵי הָאָדָם, אֲשֶׁר הָיוּ לְמוֹרַת רוּחָהּ כָּל הַיָּמִים.

“שָׁלוֹם לָךְ!” אָמַר אַרְבָּצֶס, “שִׁמְרִי בְּלִבֵּךְ אֶת כָּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֵלָיִךְ! אַל תִּתְּנִי תְּנוּמָה לְעַפְעַפַּיִךְ עַד אִם תְּבַשְׁלִי אֶת הַשִּׁקּוּי. כָּל אַחְיוֹתַיִךְ בְּגִנַּת־הָאֱגוֹז יְקַנְּאוּ בָּךְ, כַּאֲשֶׁר תְּסַפְּרִי לָהֶן, כִּי הֶרְמֶס הַמִּצְרִי הוּא יְדִידֵךְ. מָחָר בָּעֵת הַזֹּאת אָשׁוּב לִרְאוֹתֵךְ.”

וְלֹא חִכָּה אַרְבָּצֶס עַד אֲשֶׁר תִּתֵּן לוֹ הַזְּקֵנָה תּוֹדָה, הוּא מִהֵר לָצֵאת אֶל הַלַּיִל וְיָרַד מִן הָהָר.

הַמְכַשֵּׁפָה קָמָה מִמּוֹשָׁבָה לְלַוּוֹתוֹ. הִיא נִצְּבָה עַל סַף הַמְּעָרָה וְהִבִּיטָה אֶל הָאִישׁ הַנֶּעְלָם. וּבִשְׁפֹךְ הַיָּרֵחַ אֶת אוֹרוֹ הַחִוֵּר עַל דְּמוּתָהּ הַכֵּהָה וְעַל פָּנֶיהָ הַקּוֹפְאִים, הַמְּצִיצִים מִבֵּין סַלְעֵי אֵימָה, הָיָה מַרְאֶהָ כְּמַרְאֵה יְצוּר פֶּלִי אֲשֶׁר הָאֵלִים חֲנָנוּהוּ כֹּחַ סְתָרִים וְהוּא פָּרַץ מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיוֹת, נִצַּב כְּרֹאשׁ הָרְפָאִים עַל שַׁעַר הַשְּׁאוֹל וְקוֹרֵא אֶל הַפָּלִיט לָשׁוּב, וּמִתְאַנֵּחַ מָרָה כִּי לֹא יוּכַל לְהִלָּווֹת אֵלָיו.

לְאִטָּהּ שָׁבָה אֶל מְעָרָתָהּ, הֵרִיָה אֶת כִּיס הַזָּהָב, לָקְחָה אֶת הַמְּנוֹרָה וְהָלְכָה אֶל יַרְכְּתֵי הַמְּאוּרָה אֲשֶׁר שָׁם הָאֲפֵלָה, פִּתְאֹם נִגְלָה מָבוֹא שָׁחוֹר, אֲשֶׁר לֹא יִרְאֶנּוּ אִישׁ מֵרָחוֹק מִפְּנֵי הַסְּלָעִים הַמְכַסִּים עָלָיו מִכָּל עֲבָרָיו. הַמְכַשֵּׁפָה יָרְדָה בַּדֶּרֶךְ הַפּוֹנָה מַטָּה מַטָּה בְּסֻלָּם הַמֻּצָּב בְּלֵב הָאָרֶץ וְרֹאשׁוֹ בִּמְבוֹא הַסְּתָרִים אֲשֶׁר לַמְּעָרָה. וּפִתְאֹם עָמְדָה מֵרֶדֶת, הֵרִימָה אֶבֶן וְשָׂמָה אֶת אוֹצָרָהּ אֶל הַחוֹר מִתַּחַת לָאֶבֶן, אֲשֶׁר שָׁם טְמוּנוֹת אֲגוֹרוֹת רַבּוֹת וְכֵן שׁוֹנוֹת הַמִּתְנוֹצְצוֹת לְאוֹר הַמְּנוֹרָה – כָּל זֶה עָשְׂתָה לָהּ בַּעֲצוֹתֶיהָ וּבְפִתְרוֹנֶיהָ אֲשֶׁר הִגִּידָה לְשׁוֹאֲלֶיהָ.

“מַה יָגִיל לִבִּי לִרְאוֹתְכֶן,” אָמְרָה אֶל הָאֲגוֹרוֹת, “לְאוֹת וּלְמוֹפֵת אַתֶּן, כִּי אָכֵן עֹז וְכֹחַ לִי. עוֹד עֶשְׂרִים שָׁנָה הִנֵּה נוֹסְפוּ לִי לִצְבֹּר כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה. הָהּ, הֶרְמֶס הַגָּדוֹל!”

וּכְכַלּוֹתָהּ לְדַבֵּר, שָׂמָה אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַחוֹר וַתִּצְעַד עוֹד וַתַּעֲמֹד. מֵחַגְוֵי הָאֲדָמָה עָלוּ בְּאָזְנֶיהָ קוֹלוֹת מוּזָרִים, וְעִם הַקּוֹלוֹת תִּימְרוֹת עָשָׁן עוֹלוֹת בְּרַחַשׁ־נַחַשׁ, כְּקוֹל בַּרְזֶל בְּאֶבֶן, וַתִּמָּלֵא הַמְּעָרָה עָשָׁן.

“לֹא כִּתְמוֹל שִׁלְשֹׁם יִרְעֲשׁוּ עַתָּה בְּנֵי הַשָּׂטָן,” אָמְרָה הַמְכַשֵּׁפָה וְהֵנִידָה אֶת תַּלְתַּלֶּיהָ הַלְּבָנִים, הִיא הִבִּיטָה אֶל הַמּוֹרָד וְרָאֲתָה כְּמַרְאֵה דְמוּת לָשׁוֹן לוֹהֶטֶת וּמִתְפַּתֶּלֶת."

"הַפְלֵא וָפֶלֶא, "לָחֲשָׁה בְּפַחַד, “הִנֵּה שְׁנֵי יָמִים תֵּרָאֶה לְשׁוֹן הָאֹדֶם. מַה פֵּשֶׁר הַלָּשׁוֹן הַזֹּאת?”

הַשּׁוּעָל אֲשֶׁר הָלַךְ בְּעִקְּבֵי גְבִרְתּוֹ נָשָׂא קוֹלוֹ וַיֵּילִיל, חָפַז אֶת זְנָבוֹ וְשָׁב אֶל הַמְּעָרָה.

פַּחַד נָפַל עַל הַמְכַשֵּׁפָה לְשֵׁמַע הַיְלָלָה. הֲיֵילִיל שׁוּעָל עַל לֹא דָּבָר? אוֹת הוּא, כִּי אָסוֹן קָרוֹב לָבוֹא. כִּי כֵן הֶאֱמִינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בְּנֵי הֶהָמוֹן אֲשֶׁר הָלְכוּ אַחֲרֵי הַהֲבָלִים וַיֶּהְבָּלוּ.

הַמְכַשֵּׁפָה לָחֲשָׁה לַחַשׁ־נַחַשׁ לְהָנִיא אֶת הָאָסוֹן, שָׁבָה אֶל הַמְּעָרָה וְלָקְחָה אֶת הָעֲשָׂבִים לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כְּמִצְוַת אַרְבָּצֶס.

“זְקֵנָה מְשֻׁגָּעָה, אָמַר אֵלָי?” לָחֲשָׁה הַמְכַשֵּׁפָה בַּעֲלוֹת הֶעָשָׁן מִן הַדּוּד. “הַלְּחִי הַתַּחְתּוֹנָה כִּי תִשְׁקַע, הַשִּׁנַּיִם כִּי יִנָּשְׁלוּ וְהַלֵּב אִם יִדְפֹּק לְאִטּוֹ – הֲזֶה הוּא שִׁגָּעוֹן? וְאוּלָם בִּינַת צְעִירִים יָפִים וְאַמִּיצִים כִּי תִּסְתַּתֵּר – הִנֵּה הַזְּוָעָה! לַהֲטִי, לַהֲטִי, הָאֵשׁ! הִתְבַּשְּׁלוּ, הָעֲשָׂבִים! הִצָּלֵה, הִצָּלֵה, הַצָּב! שָׁלֹחַ שָׁלַחְתִּי בּוֹ אֶת הַמְּאֵרָה, אָרוּר אָרוּר הוּא לָעַד!”

וּבְעֶצֶם הַלַּיְלָה הַהוּא, וּבְעֶצֶם הַשָּׁעָה הַהִיא, בְּדַבֵּר אַרְבָּצֶס עִם הַמְכַשֵּׁפָה הַיּוֹשֶׁבֶת בָּהָר, בָּא אַפֵּצִידֶס בְּצֵל הָאֱמוּנָה הַחֲדָשָׁה.


 

כח    🔗

“הָהּ,יוּלְיָה! הַאֻמְנָם לֹא תִפְחֲדִי לָלֶכֶת הַלַּיְלָה עִם אַרְבָּצֶס הַנּוֹרָא אֶל מְעָרַת הַמְכַשֵּׁפָה הַיּוֹשֶׁבֶת בָּהָר?”

"לָמָּה זֶה תִּשְׁאָלִינִי, בִּתִּי? "אָמְרָה יוּלְיָה בְּפַחַד, “הַאֻמְנָם תַּחְשְׁבִי, כִּי רָעָה נֶגֶד פָּנַי? הֲלֹא הַמְכַשֵּׁפוֹת הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר לָהֶן מַרְאוֹת הַקֶּסֶם, הַנָּפוֹת הַזָּעוֹת וְהָעֲשָׂבִים הַמְלֻקָּטִים בְּאוֹר יָרֵחַ, לֹא תְּבִינֶנָה דָבָר זוּלַת סוֹד הַשִּׁקּוּי, אֲשֶׁר אוֹתוֹ אֲבַקֵּשׁ מִידֵי שׁוֹכֶנֶת הָהָר. כִּי הַשְׂכֵּל הִשְׂכִּילוּ לְהָבִין סוֹד עֵשֶׂב הַשָׂדֶה לְמִינֵהוּ, וּמָה רַע יְאֻנֶּה לִי?”

“וּמִפְּנֵי הָאִישׁ הַנִּלְוֶה אֵלַיִךְ לֹא תִּירָאִי?”

“מִפְּנֵי אַרְבָּצֶס? חֵי דִיאַנָה, אִם רָאִיתִי בֵּין כָּל בַּחוּרֵי פָּמְפֵּיאָה אִישׁ נֶחְמָד וְנָעִים הַמֵּיטִיב לְהִתְהַלֵּךְ עִם אֲנָשִׁים כָּמֹהוּ! וְלוּלֵי עוֹרוֹ הַשָּׁחוֹר, כִּי עַתָּה נָעַם לִי מַרְאֵהוּ.”

נִידְיָה הֵבִינָה כִּי בְּחֶלְקַת לְשׁוֹנוֹ לָקַח אַרְבָּצֶס אֶת לֵב יוּלְיָה, וְלֹא הוֹסִיפָה עוֹד לִשְׁאֹל וְלִמְנֹעַ אוֹתָהּ מִלֶּכֶת. וּלְבַד זֹאת, תְּשׁוּקָה עַזָּה בָּעֲרָה בְּלִבָּהּ הַנִּסְעָר לְהִוָּכַח, אִם אָמְנָם כֹּחַ לַקּוֹסְמִים לְעוֹרֵר אֶת הָאַהֲבָה שֶׁתֶּחְפָּץ.

“תְּנִינִי נָא, יוּלְיָה הַנְּדִיבָה, לְהִלּווֹת אֵלָיִךְ,” אָמְרָה נִידְיָה, “אָמְנָם, דַּלּוֹתִי מְאֹד מִהְיוֹת לָךְ לְמָגֵן, וְאוּלָם טוֹב לִי לָלֶכֶת עִמָּךְ וְלִרְאוֹת אִם תִּמְצְאִי אֶת שְׁאֵלָתֵךְ.”

“בַּקָּשָׁתֵךְ נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָי!” עָנְתָה בַּת דִּיאוֹמֶד, “וְאוּלָם הֲתוּכְלִי לְהִלּווֹת אֵלָי וַאֲנִי אֶתְמַהְמַהּ שָׁם וַאֲאַחֵר מְאֹד, וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֲדוֹנֵי בֵּיתֵךְ כִּי נֶעֱלַמְתְּ, וְהֵבֵאת עָלַיִךְ רָעָה.”

“אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינַיִךְ, תְּנִינִי לָלוּן בְּבֵיתֵךְ, וְהִגַּדְתִּי כִּי בִּקַּשְׁתִּינִי לְבַלּוֹת יוֹם תַּחַת צֵל קוֹרָתֵךְ וְלָשִׁיר לָךְ מִשִּׁירֵי תֵּסַלְיָה. נְדִיבַת לֵב הִיא יוֹנֵי וְלֹא תָּשִׁיב פָּנַיִךְ רֵיקָם.”

"לֹא! קָרְאָה יוּלְיָה הַגֵּאָה, “לֹא לְכָבוֹד הוּא לִי לְבַקֵּשׁ חֶסֶד מִבַּת נֵאַפּוֹלִיס הַלֵּזוּ!”

“אִם כֵּן, הִנְנִי וְהָלַכְתִּי לְבַקְּשָׁהּ וְעַד מְהֵרָה אָשׁוּב אֵלָיִךְ.”

“עֲשִׂי כִּדְבָרָיִךְ. בְּחַדְרִי יַצִּיעוּ לָךְ מִשְׁכָּב.”

נִידְיָה נִפְרְדָה מֵעַל יוּלְיָה וְהָלָכָה.

עוֹד הִיא בַּדֶּרֶךְ אֶל בֵּית יוֹנֵי, וְהִנֵּה מֶרְכֶּבֶת גְּלוֹקוּס לְפָנֶיהָ. בְּשֶׁצֶף דָּהֲרוּ הַסּוּסִים עַל פְּנֵי הָרְחוֹב, וְכָל הָעֵינַיִם נְשׂוּאוֹת אֶל הַמֶּרְכָּבָה.

גְּלוֹקוּס עָצַר אֶת סוּסָיו לְבָרֵךְ לְשָׁלוֹם אֶת מוֹכֶרֶת הַפְּרָחִים וּפָנָיו מְאִירִים.

“הַבִּיטוּ נָא וּרְאוּ! כְּשׁוֹשַׁנִּים פָּרְחוּ לְחָיַיִךְ, נִידְיָה הַחֲבִיבָה! הֲשָׁלוֹם לִגְבִרְתֵּךְ הַיָּפָה? אֶל נָכוֹן כְּבָר נִרְגַּע רוּחָהּ מִבַּלְהוֹת אֶתְמוֹל?”

“לֹא רְאִיתִיהָ הַיּוֹם. וְאוּלָם…”

“וְאוּלָם? סוּרִי לַאֲחוֹרַיִךְ, כִּי קָרַבְתְּ אֶל הַסּוּסִים.”

"הַגִּידָה לִי, הֲתִתְּנֵנִי יוֹנֵי לְבַלּוֹת יוֹם אֶחָד בְּבֵית יוּלְיָה בַּת דִּיאוֹמֶד? זָכַרְתִּי לָהּ אֶת חַסְדָּהּ אֵלַי בִּימֵי צָרָתִי.

“יְבָרְכוּ הָאֵלִים אֶת לִבֵּךְ הַשּׁוֹמֵר טוֹבָה. אֲנִי אֶהְיֶה לָךְ לְפֶה בַּדָּבָר הַזֶּה.”

“הָאוּכַל לָלוּן בְּבֵיתָהּ וְלָשׁוּב אֶל בֵּית יוֹנֵי לְמָחֳרַת הַבֹּקֶר?” שָׁאֲלָה נִידְיָה, וְלִבָּהּ הִכָּה אוֹתָהּ לְשֵׁמַע תְּהִלָּתָהּ וְהִיא לֹא כֵן.

“כִּרְצוֹנֵךְ וְכִרְצוֹן יוּלְיָה הַיָּפָה! וְעוֹד זֹאת, נִידְיָה: הַקְשִׁיבִי לְקוֹלָהּ וְשִׁמְרִיהוּ בְּלִבֵּךְ לָדַעַת כִּי לֹא כְּקוֹל יוֹנֵי הוּא, אֲשֶׁר לוֹ צִלְצַל הַכָּסֶף. הֲיִי שָׁלוֹם!”

גְּלוֹקוּס דָּפַק אֶת סוּסָיו וְדָהַר אֶל מְלֶכֶת לְבָבוֹ. רוּחוֹ שָׁבָה אֵלָיו וּבַלְהוֹת הַלַּיְלָה נִמְחוּ מִלִּבּוֹ. קְוֻצּוֹתָיו שִׂחֲקוּ בָּרוּחַ, וְלִבּוֹ פָּעַם בְּשִׂמְחָה עִם כָּל דְּהָרָה אֲשֶׁר דָּהֲרוּ סוּסָיו הַפַּרְתִּיִּים.

וַיְהִי בָּעֶרֶב וְיוּלְיָה צִוְּתָה אֶת עֲבָדֶיהָ לִשְׂאֵתָהּ בָּאַפִּרְיוֹן אֶל בֵּית הָרַחֲצָה אֲשֶׁר בְּמוֹצָאֵי הָעִיר כִּדְבַר אַרְבָּצֶס, אוֹתָהּ וְאֶת נִידְיָה הָעִוֶּרֶת הַיּוֹשֶׁבֶת עַל יָדָהּ. פַחַז כַּמַּיִם לֵב יוּלְיָה וְלֹא יָדַע פַּחַד. בְּשִׂמְחָה רַבָּה נִשְּׂאָה אֶל מְחוֹז חֶפְצָהּ לְהַשִּׂיג שָׁם אֶת כְּלֵי הַזַּיִן אֲשֶׁר בּוֹ תַכֶּה אֶת צָרָתָהּ מַכָּה נִצַּחַת.

חֶבֶר צוֹהֲלִים הִתְלַקְּטוּ עַל יַד שַׁעַר הָאַרְמוֹן בְּהַגִּיעַ יוּלְיָה אֶל מְבוֹא הַנָּשִׁים.

“אִם לֹא הִטְעוּנִי עֵינַי בַּחֲשֵׁכָה,” אָמַר אַחַד הַנִּצָּבִים," הֲלֹא עַבְדֵי דִיאוֹמֶד הֵמָּה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי!"

“כֵּן, קְלוֹדְיוּס!” עָנָה סַלּוּסְטוּס, “אֵין זֹאת, כִּי יוּלְיָה בִּתּוֹ נְשׂוּאָה בָּאַפִּרְיוֹן הַזֶּה לְתִפְאָרֶת! עֲשִׁירָה הִיא, יְדִידִי, וּמַדּוּעַ לֹא תְאָרְשֶׂנָּה לָךְ?”

“הָהּ, חָשַׁבְתִּי, כִּי גְלוֹקוּס יִשָּׂאֶנָּה לוֹ. נַפְשָׁהּ יוֹצֵאת אֵלָיו, וּבְשַׂחֲקוֹ בְּקוּבְיָה לֹא יָחוּס עַל כַּסְפּוֹ, אִם כִּי לֹא יַצְלִיחַ, אָכֵן…”

“אָכֵן, קְלוֹדְיוּס הֶחָכָם, קִוִּיתָ לְהַזִּיל אֶת כַּסְפּוֹ אֶל כִּיסֶיךָ?”

“וְאוּלָם הִנֵּה פָּשְׁטָה שְׁמוּעָה בָּעִיר, כִּי גְלוֹקוּס מִתְעַתֵּד לָשֵׂאת אֶת בַּת נֵאַפּוֹלִיס לוֹ לְאִשָּׁה, וְלָמָּה אֶעֱמֹד עַתָּה מֵרָחוֹק וְלֹא אֲנַסֶּה אֶת גּוֹרָלִי? מְנוֹרַת הִימֵן, אֱלִיל הַכְּלוּלוֹת, הִנֵּה תְּצֻפֶּה זָהָב, וְתַחַת הָרֵיחַ הָרַע אֲשֶׁר יִנְדֹּף מִלַּהֲבָהּ יִגְמְלֵנִי שִׁבְעָתָיִם. וְאוּלָם בְּאַחַת לֹא אֶחְפֹּץ, כִּי יְשִׂימְךָ דִּיאוֹמֶד לְמֵבִיא כֶּסֶף הַמֹּהַר אֲשֶׁר לְבִתּוֹ.”

“חַה־חַה־חַה! נָבוֹא נָא אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה, כִּי הִנֵּה הַיַּיִן וְזֵרֵי הַפְּרָחִים מְחַכִּים לָנוּ.”

יוּלְיָה שָׁלְחָה אֶת עֲבָדֶיהָ מֵעַל פָּנֶיהָ וּבָאָה אֶל בֵּית הָרַחְצָה. הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת נִגְּשׁוּ אֵלֶיהָ לְשָׁרֵת אוֹתָהּ, אַךְ הִיא מֵאֲנָה וְיָצְאָה עִם נִידְיָה אֶל גַּן הַבִּיתָן.

“אֵין זֹאת כִּי עֵת רְאָיוֹן לָהּ.” אָמְרָה אַחַת הַמְשָׁרְתוֹת.

“מַה לָךְ כִּי תִּתְעָרְבִי בְּעִנְיָן לֹא לָךְ!” אָמְרָה סוֹכֶנֶת הַבַּיִת, “הֲלֹא מֵהָרַאֲיוֹנוֹת הָאֵלֶּה נִשְׂתַּכֵּר שִׁבְעָתַיִם. הַס! הַאִם לֹא תִּשְׁמְעִי כִּי הָאַלְמָנָה פּוּלְוְיָה מוֹחֲאָה כָף! קוּמִי, פְּתַיָּה, וּמַהֲרִי אֵלֶיהָ!”

זַמּוֹתִי כֵּן יִהְיֶה! כִּי הִנֵּה אַבְזֶה אֶת צָרָתִי בְּעֵינָיו, וַאֲנִי לְבַדִּי אֶהְיֶה הַמַּלְכָּה הַמּוֹשֶׁלֶת בְּלֵב גְּלוֹקוּס מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם!

“גְּלוֹקוּס?!” קראה נִידְיָה.

"כֵּן, יַלְדָּתִי! אָמְנָם, כִּחַדְתִּי מִמֵּךְ לֵאמֹר כִּי לֹא בֶּן אַתּוּנָא לָכַד אֶת לִבִּי לְאַהֲבָה, וְאוּלָם עַתָּה רָאִיתִי וְגַם נוֹכַחְתִּי, כִּי אוּכַל לִבְטֹחַ בָּךְ. אָהַבְתִּי אֶת הַיְּוָנִי!

מִי יְתָאֵר וּמִי יְסַפֵּר כְּמוֹ אֶת גֹּדֶל הַסַּעַר אֲשֶׁר הִתְחוֹלֵל בְּלֵב הַנַּעֲרָה הָעִוֶּרֶת לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אוֹיָה לָהּ! הֲלֹא בְּעֶצֶם יָדֶיהָ עָשְׂתָה אֶת כָּל זֹאת לַעֲזֹר לְאִשָּׁה נָכְרִיָּה לְהָסֵב אֶת לֵב גְּלוֹקוּס מֵעִם יוֹנֵי, לְמַעַן הַכְנִיעוֹ בְּכֹחַ הַקֶּסֶם הַגָּדוֹל לֹא אֵלֶיהָ כִּי אִם לְאַחֶרֶת! לִבָּהּ דָּפַק בְּחָזְקָה וּכְמוֹ אָמַר לָשִׂים מַחֲנָק לָהּ. הִיא שָׁאֲפָה רוּחַ כְּמִתְעַלֶּפֶת. וְאוּלָם מִפְּנֵי הַחֲשֵׁכָה אֲשֶׁר שָׂרְרָה סָבִיב לֹא רָאֲתָה יוּלְיָה אֶת סַעֲרַת רוּחָהּ. דְּבָרֶיהָ שָׁטְפוּ בְּרֶגֶשׁ. הִיא דִבְּרָה עַל כֹּחַ הַכְּשָׁפִים וְעַל יוֹנֵי הַמְנֻצַּחַת, הִיא סִפְּרָה עַל מְעָרַת הַפְּחָדִים וְעַל כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתָהּ שָׁם, עַל אַרְבָּצֶס הַנִּצָּב בְּלִי נוֹעַ וְעַל כֹּחוֹ הַגָּדוֹל לְפַקֵּד עַל הַמְכַשֵּׁפָה הָאֲיֻמָּה.

לְאַט לְאַט נִרְגְּעָה נִידְיָה וַתִּתְאַפַּק. מַחֲשָׁבָה אַחַת צָמְחָה בְּלִבָּהּ: הֲלֹא בַּחֲדַר יוּלְיָה תָּלוּן הַלַּיְלָה, וְלֹא יִפָּלֵא מִמֶּנָּה לִגְנֹב אֶת הַשִּׁקּוּי.

וְהִנֵּה הִגִּיעוּ עַד שַׁעַר בֵּית דִּיאוֹמֶד וַיָּבוֹאוּ אֶל חֲדַר יוּלְיָה וְהַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ לִפְנֵיהֶן.

“שְׁתִי, נִידְיָה, וְיֵחַם לָךְ, כִּי גָבַר הַקֹּר בַּשָּׂדֶה, כָּל דָּמִי קָפָא בְּקִרְבִּי.”

וַתֵּשְׁתְּ יוּלְיָה מִיֵּין הָרֶקַח וַתִּשְׁאָל:

“אַיֵּה הַשִּׁקּוּי? תְּנִינִי וְאֶגַּע בַּצִּנְצֶנֶת. מַה קְטַנָּה הִיא! וְהַצֶּבַע?”

“כְּצֶבַע הַמַּיִם,” עָנְתָה יוּלְיָה, לָקְחָה אֶת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה מִידֵי נִידְיָה וְאָמָרָה: “כַּמַּיִם פָּנִים אֶל פָּנִים לֹא יִבָּדֵלוּ! וְעוֹד אָמְרָה לִי הַמְכַשֵּׁפָה, כִּי תָּפֵל הוּא. הַבִּיטִי: מְעַט וְכַבִּיר הוּא, כָּל שׁוֹתֵהוּ יִשְׁכַּר לָנֶצַח. וְכֵן יֵעָשֶׂה בּוֹ: מְלֹא הַצִּנְצֶנֶת יוּצַק בַּמַּשְׁקֶה וְיִמָּהֵל, וְלֹא יֵדַע אִישׁ כִּי בָא אֶל קִרְבּוֹ, רַק אַחֲרֵי שְׁתוֹתוֹ יֵדַע גְּלוֹקוּס אֶת הַמֶּסֶךְ אֲשֶׁר מָסַכְתִּי לוֹ.”

“עֵינוֹ כְּעֵין הַמָּיִם?”

כֵּן. כַּמַּיִם הַזַּכִּים אֲשֶׁר לֹא צֶבַע לָהֶם. מַה זַךְ הוּא, כִּרְסִיסֵי טַל לְאוֹר יָרֵחַ. הָהּ, שִׁקּוּיִי הַזַּךְ, מָה רַב הָאשֶׁר הַצָּפוּן לִי בְּקֻבַּעַת כּוֹס הַגָּבִישׁ."

“וְהַצִּנְצֶנֶת סְתוּמָה?”

“רַק מַסְתֵּמָה קְטַנָּה לְפִיהָ. הִנֵּה פְּתַחְתִּיהָ.”

וְרֵיחַ אֵין לַשִּׁקּוּי?"

“הַפְלֵא וָפֶלֶא! מַשְׁקֶה אֲשֶׁר לֹא רֵיחַ לוֹ וְלֹא צֶבַע וְכֹחוֹ רָב לְהַכְנִיעַ אֶת כָּל חוּשֵׁי הָאָדָם!”

“הַכְּהֶרֶף עַיִן יַדְלִיק אֶת שׁוֹתֵהוּ?”

“פַּעַם יְמַהֵר וּפַעַם יִתְמַהְמֵהַּ.”

“הֶאָח!” קָרְאָה פִּתְאֹם נִידְיָה בְּקַחְתָּה מֵעַל הַשֻּׁלְחָן צְלֹחִית מְלֵאָה בְּשָׂמִים, “מַה נָעִים הָרֵיחַ הַזֶּה, נִיחוֹחַ לַנָּפֶשׁ.”

“הַאֻמְנָם כֵּן? אַבְנֵי חֵפֶץ הִיא מְשֻׁבֶּצֶת. הִנֵּה מֵאַנְתְּ הַבֹּקֶר לְקַבֵּל מִיָּדִי אֶת הָאֶצְעָדָה, אָנָּא קְחִי הַפַּעַם אֶת הַצְּלוֹחִית וְהָיְתָה לָךְ מַתָּנָה.”

“רֵיחַ נִיחוֹחַ רֵיחָם: הַבְּשָׂמִים הָאֵלֶּה יַזְכִּירוּנִי תָּמִיד אֶת לֵב יוּלְיָה הַנָּדִיב, וְאִם לֹא רַב מְחִירָהּ…”

“יֵשׁ לִי רַב, וְרַבּוֹת הַיְקָרוֹת מִמֶּנָּה. קָחִיהָ, יַלְדָּתִי.”

נִידְיָה הֵנִידָה רֹאשׁ לְאוֹת תּוֹדָה, טָמְנָה אֶת הַצְּלוֹחִית בְּשִׂמְלָתָהּ וְשָׁאֲלָה עוֹד:

“הֲמִידֵי כָּל אָדָם יִשְׁכַּר הַשּׁוֹתֶה?”

“כֹּחַ הַשִּׁקּוּי אֵין חֵקֶר. גַּם רָעַת הַתֹּאַר בַּמְכַשְׁפוֹת, אֲשֶׁר אֵין כָּמוֹהָ לָרֹעַ, אִם תַּשְׁקֶה אֶת הַגֶּבֶר וְהָיְתָה בְּעֵינָיו כִּכְלִילַת כָּל יֹפִי.”

עַלִּיזָה וּשְׂמֵחָה הָיְתָה יוּלְיָה עַתָּה, כִּי הִדְלִיקָהּ הַיָּיִן. הִיא צָחֲקָה בְּכָל פֶּה וְדִבְּרָה עַל כֹּה וְעַל כֹּה, וְרַק בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר קָרְאָה לְשִׁפְחוֹתֶיהָ וַיַּפְשִׁיטוּהָ.

וּבְצֵאת הַשְּׁפָחוֹת מֵעַל פָּנֶיהָ אָמְרָה אֶל נִידְיָה:

“לֹא אָנִיחַ אֶת הַשּׁקּוּי הַקָּדוֹשׁ מִיָּדִי וְלֹא אַרְפֶּה מִמֶּנּוּ עַד אִם אֶתְּנֶנּוּ לוֹ. נוּחָה פֹּה מִתַּחַת לִמְרַאֲשׁוֹתַי, הָהּ, שִׁקּוּי פֶּלֶא, וּשְׁלַח לִי מֵחֲלוֹמוֹת הָאשֶׁר.”

וּבְדַבְּרָה שָׂמָה אֶת הַצִּנְצֶנֶת מִתַּחַת לַכָּר. לֵב נִידְיָה דָּפַק בְּחָזְקָה.

“לָמָּה זֶה תִּשְׁתִּי מַיִם, נִידְיָה! קְחִי נָא מִן הַיַּיִן.”

“חַם לִי!” עָנְתָה הָעִוֶּרֶת, “וְטוֹבִים הַמַּיִם לְהָקֵר. אֶת כַּד הַמַּיִם אַעֲמִיד עַל יַד מִטָּתִי, כִּי בְּאֵין שֵׁנָה בְּלֵילוֹת־קַיִץ אַךְ טוֹב לְהַרְבּוֹת קָרָה. הָהּ, יוּלְיָה הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר אֶפָּרֵד מִמֵּךְ, כִּי כֵן הָיָה דְבַר יוֹנֵי אֵלַי, וְאוּלַי בְּטֶרֶם הֲקִיצֵךְ אֵלֵךְ מִבֵּיתֵךְ, עַל כֵּן קַבְּלִי נָא אֶת בִּרְכָתִי עָתָּה. בְּטוּב תָּלִינִי!”

“רַב תּוֹדוֹת לָךְ! וְהָיָה אִם תָּבוֹאִי אֵלַי בַּפַּעַם הַשֵּׁנִית וּמָצָאת אֶת גְּלוֹקוּס לְמַרְגְּלוֹתָי.”

שְׁתֵּי הַנָּשִׁים שָׁכְבוּ לִישֹׁן. יוּלְיָה עָיְפָה מְאֹד מִקּוֹרוֹת הַיּוֹם וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עָלֶיהָ עַד מְהֵרָה. אַךְ בַּת תֵּסַלְיָה לֹא יָכְלָה לִישֹׁן. רַעְיוֹנֵי לִבָּהּ הִסְעִירוּהָ, הִיא הִקְשִׁיבָה לְיוּלְיָה הַנּוֹשֶׁמֶת בְּהַשְׁקֵט, וְאָזְנָהּ הַלְּמוּדָה לִבְחֹן קוֹלוֹת הִכִּירָה כִּי נִרְדְּמָה הַגְּבִירָה.

“אָנָּא, וֶנוּס, הַצְלִיחִי נָא!” אָמְרָה חֶרֶשׁ.

בַּלָּאט קָמָה מִמִּשְׁכָּבָהּ, שָׁפְכָה עַל רִצְפַּת הַבַּהַט אֶת הַבְּשָׂמִים מִצְּלוֹחִיתָהּ וַתְּמַלְּאֶנָּה מַיִם פַּעַם וּשְׁתַּיִם לְנַקּוֹתָהּ, וְאַחַר קָרְבָה בְּלִי־קוֹל אֶל מִטַּת יוּלְיָה,שָׁלְחָה יָדָהּ מִתַּחַת לַכַּר וְהוֹצִיאָה אֶת צִנְצֶנֶת הַסַּם.

יוּלְיָה לֹא נָעָה וְלֹא זָעָה, וְנִידְיָה חָשָׁה בְּפָנֶיהָ הַלּוֹהֲטִים אֶת הַנְּשִׁימָה הַקְּצוּבָה אֲשֶׁר לַנִּרְדֶּמֶת. הִיא פָּתְחָה אֶת הַצִּנְצֶנֶת וַתְּעַר אֶת הַשִּׁקּוּי אֶל צְלוֹחִיתָהּ. וְאֶל צִנְצֶנֶת יוּלְיָה יָצְקָה מַיִם זַכִּים אֲשֶׁר צִבְעָם כְּצֶבַע הַסַּם וַתְּשִׁיבֶנָּה אֶל מְקוֹמָה. וּכְכַלּוֹתָהּ אֶת מַעֲשֶׂיהָ שָׁבָה אֶל מִטָּתָהּ וַתִּשְׁכַּב.

מָה אֲיֻמּוֹת הָיוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת אֲשֶׁר הָמוּ בְּלִבָּהּ! וְכֹה חִכְּתָה לְאוֹר הַבֹּקֶר.

הַשֶּׁמֶשׁ יָצְאָה עַל הָאָרֶץ, וְיוּלְיָה טֶרֶם הֵקִיצָה. חֶרֶשׁ לָבְשָׁה נִידְיָה אֶת שִׂמְלוֹתֶיהָ, טָמְנָה אֶת הַצְּלוֹחִית בְּחֻבָּהּ, אָחֲזָה בַמַּטֶּה וַתֵּפֶן וַתֵּלֶךְ מִן הַבָּיִת.

בְּפָנִים מְאִירוֹת בֵּרַךְ מֶדוֹן הַשּׁוֹעֵר אֶת בַּת תֵּסַלְיָה הָעִוֶּרֶת הַיּוֹרֶדֶת בַּמַּעֲלוֹת. אַךְ הִיא לֹא שָׁמְעָה אֶת בִּרְכָתוֹ, כִּי רוּחָהּ נִסְעַר עָלֶיהָ וּמַחְשְׁבוֹתֶיהָ הָמוּ מְאֹד. רוּחַ הַבֹּקֶר הַקָּרָה בָּאָה לִקְרָאתָהּ וּבְעוֹרְקֶיהָ לָהַט הַדָּם.

וְכֹה לָחֲשָׁה:

גְּלוֹקוּס, גְּלוֹקוּס! כָּל קִסְמֵי הַמְכַשְּׁפִים לֹא יוֹעִילוּ לָתֵת בְּלִבְּךָ אַהֲבָה אֵלַי כְּאַהֲבָתִי אוֹתָךְ. הָהּ, יוֹנֵי… וְאוּלָם, הַס, מֹרֶךְ לֵב! הַסֶּינָה, כִּלְיוֹתַי! הָהּ, תִּקְוַת לִבִּי! הָהּ, גִּיל וָאשֶׁר! הָהּ, עֶדְנָה רַבָּה! גְּלוּקוּס,גְּלוֹקוּס! בְּיָדִי הָפְקַד גּוֹרָלֶךָ – –


 

כט    🔗

וַיְהִי כְּבוֹא אַפֵּצִידֶס בְּצֵל הָאֱמוּנָה הַחֲדָשָׁה, וַיּוֹכִיחוֹ אוֹלִינְתּוּס עַל אֹדוֹת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד אֲשֶׁר לָבַשׁ, כִּי הֵמָּה בִּגְדֵי הַמְקַטְּרִים לַגִּלּוּלִים. וְעוֹד זֹאת רָאָה אוֹלִינְתּוּס בְּלִבּוֹ, כִּי מִהְיוֹתוֹ לְפָנִים כֹּהֵן לְאִיזִיס הִנֵּה יִכְשַׁר לְגַלּוֹת לָעָם הַנִּבְעָר מִדַּעַת אֶת סִתְרֵי הָאוּרִים וְהַתֻּמִּים אֲשֶׁר לְמִקְדַּשׁ הָאֵלָה. אֵין זֹאת, כִּי אִם מִשָּׁמַיִם הָיְתָה זֹאת לִשְׁלֹחַ לָהֶם אֶת אַפֵּצִידֶס, לְמַעַן יִפְקַח עֵינֵי עִוְרִים. וּמִי יוֹדֵעַ, אוּלַי יַצְלִיחַ אֱלֹהִים אֶת דַּרְכּוֹ וְיַהֲפֹךְ אֶת לֵב הָעָם לָלֶכֶת אַחֲרֵי הָאֱמוּנָה הַחֲדָשָׁה.

וְלֹא הִתְמַהְמַהּ אוֹלִינְתּוּס לַעֲשׂוֹת אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ לְעוֹרֵר וּלְעוֹדֵד אֶת אַפֵּצִידֶס בְּכָל כֹּחוֹ. וּלְמָחֳרַת הִמָּשְׁחוֹ לָאֱמוּנָה הַחֲדָשָׁה נִקְרוּ הַשְּׁנַיִם בְּחֹרְשַׁת קִבֶּלֶה.

וְכֹה אָמַר אוֹלִינְתּוּס אֶל אַפֵּצִידֶס:

"וְהָיָה כִּי יָבוֹא הָעָם לִשְׁאֹל עֵצָה מִפִּי הָאוּרִים וְהַתּוּמִים, וְהָלַכְתָּ וְעָמַדְתָּ עַל יַד הַשְּׂבָכָה וְחָשַׂפְתָּ לְעֵינֵיהֶם אֶת כָּל הַמִּרְמָה אֲשֶׁר בְּדִבְרֵי הַבְּשׂוֹרָה. וְהמְרַצְתָּ אֶת הָעָם לַהֲרֹס אֶל הַהֵיכָל פְּנִימָה, לְמַעַן יִרְאוּ בְּעֵינֵיהֶם אֶת כָּל מַעֲשֵׂה הַמְּכוֹנָה אֲשֶׁר בָּהּ יוֹנוּ אוֹתָם כֹּהֲנֵי הָאֱלִילִים מִיָּמִים יָמִימָה. אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם וְאַל תֵּחַת, כִּי אֵל שַׁדַּי אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת דָּנִיאֵל מִגֹּב הָאֲרָיוֹת הוּא יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע, וַאֲנַחְנוּ, בְּנֵי עֲדַת הַנּוֹצְרִים, נִתְעָרֵב בֶּהָמוֹן וְנַמְרִיץ אֶת הַנִּפְחָדִים.

אַפֵּצִידֶס הַנִּלְהָב תָּמִיד נֵאוֹת בְּשִׂמְחָה רַבָּה לַעֲשׂוֹת כְּדִבְרֵי אוֹלִינְתּוּס. לִבּוֹ רָחַב בְּקִרְבּוֹ בְּחָשְׁבוֹ, כִּי עַתָּה יֻתַּן לוֹ לִפְעֹל לְמַעַן אֱמוּנָתוֹ. וַתְּהִי שִׂמְחָתוֹ מְהוּלָה בְּכַעַס עָצוּר בִּגְלַל הַמִּרְמָה אֲשֶׁר רִמּוּהוּ, וְחֵפֶץ הַנְּקָמָה בָּעַר בּוֹ לְהַשְׁחִית.

וְלֹא נָתְנוּ הַנִּלְהָבִים אֶת לִבָּם לְהָבִין וְלָדַעַת כִּי קָשָׁה מְזִמָּתָם מֵעֲשׂוֹתָהּ, וְלֹא זָכְרוּ כִּי בְּלֵבָב שָׁלֵם מַאֲמִין הָעָם בְּמִזְבְּחוֹת הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לֶאֱלִילַת מִצְרַיִם, וְלֹא עַל נְקַלָּה יִשְׁעֶה הֶהָמוֹן אֶל דִּבְרֵי הַמְגַדְּפִים, גַּם אִם מִפִּי אַחַד הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר לַמִּקְדָּשׁ תֵּצֵא הַדִּבָּה רָעָה.

אוֹלִינְתּוּס אָמַר לְהִוָּעֵץ עִם נִכְבַּדֵּי הָעֵדָה עַל הַדָּבָר הַזֶּה וּלְבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתָם. וְהַיָּמִים יְמֵי עֶרֶב הַחַג הַגָּדוֹל אֲשֶׁר לְאִיזִיס. אָכֵן, עֵת כּשֶׁר הִיא לְהָפִיק אֶת מַחֲשַׁבְתָּם. וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו וַיִּגְמְרוּ אֹמֶר לָשׁוּב לְהִוָּעֵץ בַּמָּקוֹם הַזֶּה בְּעוֹד יוֹמַיִם, לְמַעַן תַּכֵּן אֶת דַּרְכָּם דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו.

כִּמְעַט פָּנוּ לָלֶכֶת וְהִנֵּה הֵגִיחָה מֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת דְּמוּת קוֹדֶרֶת וְהֵם לֹא רָאוּ.

“הִנֵּה עֲקַבְתִּיךָ, אָחִי, וְגַם הִצְלַחְתִּי,” לָחַשׁ הָאוֹרֵב לְנַפְשׁוֹ, “וְצַר לִי, צַר מְאֹד, כִּי נִמְנַע מִמֶּנִּי לִשְׁמֹעַ אֶת כָּל דִּבְרֵי מְזִמּוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר הִתְחָרַשְׁתֶּם. אַךְ זֹאת יָדַעְתִּי, כִּי זַמּוֹתֶם לְחַלֵּל אֶת מִסְתְּרֵי הַקֹּדֶשׁ, וְכִי מָחֳרָתַיִם תָּשׁוּבוּ לָעוּץ עֵצָה. מִי יִתֵּן וְיִפְקַח אוֹזִירִיס אֶת אָזְנַי לִשְׁמֹעַ אֶת כָּל מְזִמּוֹתֵיכֶם. וְהָיָה אִם יִוָּדַע לִי דְבַר סוֹדְכֶם וּמִהַרְתִּי לְהוֹדִיעוֹ לְאַרְבָּצֶס. זֹמּוּ מְזִמָּה וְתוּפָר, הָהּ, רֵיקִים וּפוֹחֲזִים, הַחֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם! וְעַד בּוֹא מוֹעֵד אֶשְׁמֹר אֶת סוֹדְכֶם בְּלִבִּי.”

וּכְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר הִתְכַּנֵּס קָלֶנוּס בְּאַדַּרְתּוֹ וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ.


 

ל    🔗

וְיוֹם הַמִּשְׁתֶּה בְּבֵית דִּיאוֹמֶד הִגִּיעַ. וַיָּבוֹאוּ גְלוֹקוּס הַמָּלֵא חֵן וְיוֹנֵי הַיָּפָה בַּנָּשִׁים, פַּנְסָא רַב הַחֶסֶד וּקְלוֹדְיוּס רָם הַמַּעֲלָה, פוּלְוְיוּס בֶּן הָאַלְמָוֶת, לֶפִּידוּס הֶהָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ וְסַלּוּסְטוּס הַזּוֹלֵל וְהַסּוֹבֵא וְעוֹד רַבִּים וְכֵן שׁוֹנִים אֲשֶׁר בָּאוּ לְפָאֵר אֶת הַמִּשְׁתֶּה. דִּיאוֹמֶד חִכָּה לְאֶחָד סֵנָטוֹר בַּעַל מוּם שֶׁיָּבוֹא מֵרוֹמָא (אֲשֶׁר לוֹ שֵׁם וּמַהְלְכִים בְּחֲצַר הַמַּלְכוּת) וּלְאִישׁ מִלְחָמָה מֵהֶרְקוּלָנוּם אֲשֶׁר יָצָא עִם צְבָא טִיטוּס לְהִלָּחֵם עִם הַיְּהוּדִים וַיִּצְבֹּר הוֹן בַּמִּלְחָמָה, וְעַתָּה הוּא יוֹשֵׁב שַׁאֲנָן בְּמוֹלַדְתּוֹ וְשׁוֹמֵעַ בְּרָצוֹן אֶת דִּבְרֵי יְדִידָיו הַמַּגִּידִים לוֹ בְּפֶה חָנֵף, כִּי מְהֻלָּל הוּא בְּשַׁעַר עַמּוֹ עַל כָּל אֲשֶׁר פָּעַל לְאַרְצוֹ חִנָּם.

אָכֵן, רַבִּים הָיוּ הָאוֹרְחִים, אִם כִּי הָרוֹמָאִים הַנֶּאֱצָלִים וּמֵיטִיבֵי הַטַּעַם עָשׂוּ לָהֶם חֹק בְּמִשְׁתֵּיהֶם לְבִלְתִּי הַמְעִיט מִשְּׁלשָׁה קְרוּאִים וּלְבִלְתִּי הַרְבּוֹת מִתִּשְׁעָה.

אַךְ הַמִּתְהַדְּרִים בִּפְאֵר חִיצוֹן עָבְרוּ חֹק וְאִישׁ לֹא כִּהָה בָּהֶם. וְכוֹתְבֵי הָעִתִּים יָעִידוּ, כִּי פְּעָמִים רַבּוֹת בָּאוּ אֶל מִשְׁתֵּה־כָּבוֹד שְׁלשׁ מֵאוֹת אִישׁ מִנִּכְבַּדֵּי הָעִיר וּמִנְּשׂוּאֵי הַפָּנִים. וְאוּלָם דִּיאוֹמֶד הִצְנִיעַ הַפַּעַם, וּמִסְפַּר קְרוּאָיו הָיָה שְׁמוֹנָה־עָשָׂר אִישׁ, כְּמִסְפַּר בְּנוֹת־הַשִּיר כִּפְלָיִם.

וּבְבֹקֶר יוֹם הַמִּשְׁתֶּה הָיְתָה עֵין דִּיאוֹמֶד צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתוֹ. אָמְנָם, הוּא הִתְחַפֵּשׂ תָּמִיד כְּאַחַד הַמַּשְׂכִּילִים רָמֵי הַמַּעֲלָה, אַךְ מִהְיוֹתוֹ אִישׁ מִסְחָר יָדַע הֵיטֵב, כִּי עֵין בְּעָלִים כְּשׁוֹט דּוֹפֵק הוּא לְהַמְרִיץ אֶת הָעוֹבְדִים בַּעֲבוֹדָתָם. וַיְהִי מִתְהַלֵּךְ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר, כֻּתָּנְתּוֹ פְּתוּחָה לָרְוָחָה וּכְרֵסוֹ הַמְּלֵאָה חֲשׂוּפָה, נַעֲלַיִם קַלּוֹת לְרַגְלָיו וּבְיָדוֹ שֵׁבֶט חוֹבְלִים. עֵינָיו הַמְשׁוֹטְטוֹת מְאִיצוֹת אֶת הַנִּרְפִּים וְהַשּׁוֹט מְלַמְּדָם בִּינָה. וְלֹא מָנַע דִּיאוֹמֶד אֶת רַגְלָיו גַּם מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, הֲלֹא הוּא בֵּית הַמְבַשְּׁלִים, אֲשֶׁר שָׁם יַעַרְכוּ כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁתֶּה אֶת הַמְּנָחוֹת. וַיְהִי אַךְ דָּרְכָה רַגְלוֹ עַל סַף בֵּית הַמְבַשְּׁלִים וַתְּצִילֶּנָה אָזְנָיו לְמַשַּׁק הַדְּוָדִים וְהַמַּחֲבַתִּים וְלַהֲמֻלַּת הַקְּלָלוֹת וְהַפְּקֻדּוֹת. אָכֵן, צַר הָיָה הַמָּקוֹם הַזֶּה בְּבָתֵּי פָּמְפֵּיאָה, אַךְ מָלֵא מִפֶּה אֶל פֶּה סִיר וְדוּד, מַחֲבַת וּמַרְחֶשֶׁת, שַׂכִּין וּמַאֲכֶלֶת וְכָל כְּלֵי הַמַּאֲפֶה לְמִינֵיהֶם, אֲשֶׁר בִּלְעֲדֵיהֶם לֹא יַשְׂכִּיל גַּם נְבוֹן הַטַּבָּחִים לַעֲשׂוֹת מַטְעַמִּים לַחֵךְ. וּמִהְיוֹת הָעֵצִים יְקָרִים בַּיָּמִים הָהֵם חִבְּלוּ תַּחְבּוּלוֹת שׁוֹנוֹת לְבַשֵּׁל הַרְבֵּה בְּאֵשׁ מְעָט.

בְּבֵית הַמְבַשְּׁלִים הַקָּטֹן הִתְרוֹצְצוּ אָנֶה וָאָנָה אֲנָשִׁים רַבִּים אֲשֶׁר לֹא יְדָעָם בַּעַל הַבָּיִת.

“הָהּ, הָהּ!” נָהַם דִּיאוֹמֶד, “גְּדוּד מְבַשְּׁלִים הִרְבָּה עָלַי קוֹנְגְרִיּוֹ הָאָרוּר! הַחִנָּם אֵין כֶּסֶף יַעַבְדוּנִי? הֲלֹא עַתָּה יוּשַׁת עָלַי לְשַׁלֵּם יֶתֶר עַל אֲשֶׁר קָצַבְתִּי לַמִּשְׁתֶּה הַזֶּה. חֵי בַּכְּחוּס, כִּי יִתְּנוּ הַפִּרְחָחִים אֶת גְּבִיעַי אֶל כְּלֵיהֶם, הֲלֹא יְדֵיהֶם חָרוּצוֹת וְשִׂמְלוֹתֵיהֶם רְחָבוֹת. אוֹי לִי, כִּי אִוָּרֵשׁ!”

הַטַּבָּחִים הוֹסִיפוּ לַעֲבֹד כְּמוֹ לֹא רָאוּ אֶת דִּיאוֹמֶד בְּבוֹאוֹ.

“הָהּ! אוֹקְלִיּוֹ! אֶת מַחֲבַת הַבֵּיצִים מַהֲרָה נָא! מָה! הַאֻמְנָם זוֹ הִיא הַגְּדוֹלָה מִכֻּלָּן? הֲלֹא רַק שְׁלשִׁים בֵּיצִים יָבוֹאוּ אֶל קִרְבָּהּ, וַאֲנִי לֹא הִסְכַּנְתִּי עִם כְּמוֹ אֵלֶּה, כִּי בַּבָּתִּים אֲשֶׁר אֲנִי עוֹבֵד שָׁם תָּכִיל כָּל מַחֲבַת חֲמִשִּׁים בֵּיצִים!”

“הָהּ, נָבָל בֶּן בְּלִיָּעַל!” אָמַר דִּיאוֹמֶד בְּלִבּוֹ, “כְּאַבְנֵי חוּצוֹת נֶחְשְׁבוּ לוֹ הַבֵּיצִים, כְּמוֹ הָיָה מְחִירָם מֵאָה בְּסֶסְטֶרְצָה!”

“חֵי מֶרְקוּר!” קָרָא אַחַד מִצְּעִירֵי הַטַּבָּחִים הַמִּתְלוֹצְצִים אֲשֶׁר תְּמוֹל הַחִלּוֹ לַעֲשׂוֹת בַּמְּלָאכָה הַזֹּאת, “הַאִם בְּכֵלִים כָּאֵלֶּה יֹאפוּ מַאֲפֶה? אוֹ אִם תָּרוּם קַרְנֵנוּ בִּכְמוֹ אֵלֶּה! הַדַּל בִּכְלֵי הַתּוּפִינִים אֲשֶׁר לְבֵית סַלּוּסְטוּס עָשׂוּי פִּתּוּחִים, מְצוֹר טְרוֹיָה מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב, שָׁם הֶקְטוֹר וּפָרִיס, שָׁם הֵלֵנָה וְאַסְטִיאַנַכְּס וְסוּס הָעֵץ שָׁם.”

“יָד לְפֶה” עָנָה קוֹנְגְרִיּוֹ, רַב הַטַּבָּחִים אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת, “הַכְּאַחַד הָרֵיקִים אֲדוֹנִי בְּעֵינֶיךָ כִּי יְפַזֵּר לָרוּחַ אֶת כַּסְפּוֹ, אוֹ כָּרוֹדְפִים אַחֲרֵי כָּל חָדָשׁ אֲשֶׁר לֹא יִתְּנוּ אֶת לִבָּם אֶל מְחִיר הַחֵפֶץ אֲשֶׁר יִקְנוּ.”

“שֶׁקֶר בְּפִיךָ, עֶבֶד אָרוּר!” קָרָא דִּיאוֹמֶד בְּחֵמָה רַבָּה, “הֲלֹא מִמַּשְׂכֻּרְתְּךָ הָעֲצוּמָה יִוָּרֵשׁ גַּם לוּקוּלוּס. צֵא צֵא מִמְּאוּרָתְךָ, כִּי דָבָר לִי אֵלֶיךָ.”

הָעֶבֶד קָרַץ עַיִן בְּעָרְמָה אֶל עֲבָדָיו וַיֵּצֵא אֶל אֲדוֹנָיו.

“הָהּ, גַּנָב!” אָמַר דִּיאוֹמֶד בְּקוֹל אִישׁ הַיּוֹשֵׁב כִּסֵּא לְמִשְׁפָּט,“אֵיךְ מְלָאֲךָ לִבְּךָ לְהָבִיא אֶל בֵּיתִי אֶת גְּדוּד הַפָּרִיצִים הָאֵלֶּה! הֲלֹא “גַּנָּב־גַּנָּב” חָרוּת עַל מִצְחֶךָ.”

“בִּי נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי מִטּוּבֵי הַטַּבָּחִים הֵמָּה אֲשֶׁר בָּעִיר! פֶּלֶא וְאשֶׁר הוּא, כִּי שָׂכַרְתִּי אוֹתָם, וַהֲלֹא בְּשִׁמְךָ שְׂכַרְתִּים.”

“בְּשִׁמְךָ וְלֹא בִּשְׁמִי? הָהּ, קוֹנְגְרִיּוֹ הָאָרוּר!” שִׁסַּע דִּיאוֹמֶד אֶת עַבְדּוֹ, “הֲלֹא בַּכֶּסֶף אֲשֶׁר גָּנַבְתָּ מִמֶּנִּי בְּצֵאתְךָ לִקְנוֹת בַּשּׁוּק, בְּמַעֲדַנֵּי שֻׁלְחָנִי אֲשֶׁר מָכַרְתָּ בְּיַרְכְּתֵי הָעִיר, וּבַמִּרְמָה אֲשֶׁר רִמִּיתַנִי בְּאָמְרְךָ לִי כִּי כְלֵי נְחשֶׁת חֲדָשִׁים קָנִיתָ וְאַתָּה לֹא קָנִיתָ, אוֹ כִּי כְלֵי חֶרֶס נִשְׁבְּרוּ וְהֵמָּה לֹא נִשְׁבָּרוּ – הֲלֹא כָּל אֵלֶּה יִשְׂפְּקוּ לְךָ לִשְׂכֹּר רַקָּחִים וְטַבָּחִים, בְּשִׁמְךָ וְלֹא בִּשְׁמִי!”

“בִּי, אֲדוֹנִי! לָמָּה תְּשִׂימֵנִי כְּגַנָּב. כֹּה יִתְּנוּ וְכֹה יוֹסִיפוּ לִי הָאֵלִים…”

“אַל תִּשָּׂא אֶת שְׁמוֹת הָאֵלִים לַשָּׁוְא!” שִׁסְּעוֹ דִּיאוֹמֶד שֵׁנִית, “כְּהֶרֶף עַיִן יִמְחָצוּךָ הָאֵלִים, כִּי נִשְׁבַּעְתָּ שְׁבוּעַת שֶׁקֶר, וְנִשְׁאַרְתִּי בְּלִי טַבָּח בְּעֶרֶב הַמִּשְׁתֶּה. וְאוּלָם רַב לִי עָתָּה! שִׂים עַיִן בְּעוֹזְרֶיךָ וְלֹא תְּסַפֵּר לִי מָחָר עַל אֹדוֹת כֵּלִים שְׁבוּרִים וּגְבִיעִים אֲשֶׁר נֶעֶלְמוּ בְּאֹרַח פֶּלֶא, וָלֹא– הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן לֹא יִשָּׁאֵר מִכָּל גֵּוְךָ בִּלְתִּי אִם עֶצֶם שׁוֹק וּבְדַל אֹזֶן! וְעוֹד זֹאת: הִנֵּה דִּבַּרְתָּ עַל לִבִּי לִקְנוֹת אֶת הָעָזְנִיָּה אֲשֶׁר מֵאֶרֶץ פְרִיגִיָּה, וּבִמְחִירָהּ, חֵי הֵרַקְלֶס, יְחַיֶּה הָאָדָם אֶת נַפְשׁוֹ שָׁנָה תְּמִימָה, וְעַתָּה שִׂים עַיִן עָלֶיהָ, פֶּן תִּשָּׂרֵף. הֲלֹא בַּמִּשְׁתֶּה הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר עָרַכְתִּי לִידִידַי לָבַשְׁתָּ גָאוֹן וְאָמַרְתָּ לָתֵת לִפְנֵיהֶם אֶת הֶעָגוּר מִמֶּלוֹס, וּבְהִבָּשְׁלוֹ הָיָה קָשֶׁה כְּאֶבֶן אֲשֶׁר תִּיָּרֶה מִפִּי הָאֶטְנָה, כְּמוֹ הָיְתָה בָּהּ אֵשׁ הַשְּׁאוֹל לֶאֱכֹל אֶת כָּל לְשַׁדָּהּ. וְעַתָּה, קוֹנְגְרִיּוֹ, הִתְהַלֵּךְ נָא בְּעַנְוָה! בִּתְשׂוּמֶת לֵב וּבְעַוְנָה! כִּי הָעַנְוָה הִיא אֵם כָּל הַמַּעֲשִׂים הַגְּדוֹלִים, וְאִם גַּם הַפַּעַם לֹא תָּחוּס עַל כִּיס אֲדוֹנֶיךָ, חוּסָה נָא לְמִצְעָר עַל כְּבוֹדוֹ.”

“בִּי אֲדוֹנִי! כַּמַּטְעַמִּים הָאֵלֶּה לֹא הָיוּ בְּפָמְפֵּיאָה מִימֵי הֵרַקְלֶס וְעַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה!”

“הָס! הִנֵּה שַׁבְתָּ לְהִתְפָּאֵר! וְאוּלָם, הַגִּידָה לִי, קוֹנְגְרִיּוֹ, הֲצָדַק הַפִּרְחָח הַלָּז אֲשֶׁר שָׁפַךְ בּוּז עַל כְּלֵי הַמְבַשְּׁלִים אֲשֶׁר לִי? הַאִם לֹא מֵצַח נְחוּשָׁה הִיא לָתֵת דֹּפִי בִּכְלֵי הַמַּאֲפֶה אֲשֶׁר לִי? כִּי אֵיךְ אוּכַל לָתֵת לְאוֹרְחַי דִּבְרֵי מַאֲכָל וְתוּפִינִים לֹא כְּמִשְׁפַּט הַיָּמִים הָאֵלֶּה.”

“הֲלֹא זֶה מִשְׁפַּט כָּל הָעוֹשִׂים בַּמְּלָאכָה הַזֹּאת לָתֵת דֹּפִי בַּכֵּלִים, לְמַעַן הָרִים אֶת כְּבוֹד הַמְּלָאכָה. יָפֶה הוּא כְּלִי הַתּוּפִינִים, יָפֶה מְאֹד! וְאוּלָם אֲדוֹנִי לוּ שְׁמָעַנִי כִּי עַתָּה קָנָה גַם כֵּלִים חֲדָשִׁים…”

“לוּ יְהִי כִּדְבָרֶיךָ!” קָרָא דִּיאוֹמֶד, “יִרְאוּ נָא כָּל קְרוּאַי אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ וְיִשְׁתָּאוּ. עֲשֵׂה וּצְלַח לְהַגְדִּיל אֶת תְּהִלָּתְךָ עֲשֶׂרֶת מוֹנִים, וְיִתְבָּרְכוּ בְךָ וְקִנְאוּ בְּדִיאוֹמֶד בִּגְלָלֶךָ, עַד אִם קָרְאוּ לְךָ כָּל עַבְדֵי פָּמְפֵּיאָה בְּשֵׁם קוֹנְגְרִיּוֹ הַגָּדוֹל! וְעַתָּה לֵךְ לִמְלַאכְתֶּךָ! לֹא, עֲמֹד! הַאֵין זֹאת כִּי עוֹד לֹא אָזַל הַכֶּסֶף אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ?”

“אֵיךְ לֹא יֶאְזַל הַכֶּסֶף, וַאֲנִי אֶת מְחִיר לְשׁוֹנֹות הַזְּמִירִים עוֹד לֹא נָתַתִּי, וְאֶת מְחִיר הַשַּׁבְּלוּל הַבְּרִיטִי וְעוֹד כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה” אֲשֶׁר לֹא אוּכַל לִמְנוֹתָן פֹּה אַחַת לְאַחַת.וְאוּלָם אֵין רָע! מִי רוֹכֵל וְלֹא יַאֲמִין לְבֶן־מֶשֶׁק דִּיאוֹמֶד הֶעָשִׁיר?"

“הוֹי, מְפַזֵּר הוֹן, בֶּן בְּלִיָּעַל! עַד מָתַי תְּפַזֵּר אֲשֶׁר לֹא לָךְ! עַד מָתַי תְּרוֹשְׁשֵׁנִי! וְאוּלָם מַהֲרָה נָא, טְעַם הַמַּאֲכָלִים וּרְאֵה, עֲשֵׂה וּצְלַח! רְאֵה פֶּן יָבוּז הַסֵּנָטוֹר הָרוֹמָאִי לְבֶן פָּמְפֵּיאָה הַמִּסְכֵּן! לֵךְ, עָבֶד! זְכָר אֶת הָעָזְנִיָּה מֵאֶרֶץ פְרִיגִיָּה!”

וַיְמַהֵר הָעֶבֶד וַיָּרָץ אֶל מְלַאכְתּוֹ, וְדִיאוֹמֶד שָׁב אֶל חַדְרוֹ. הַכֹּל נַעֲשָׂה כִּרְצוֹנוֹ: הַפְּרָחִים נָתְנוּ רֵיחָם, הַמִּזְרָקִים הִזּוּ אֶת מֵימֵיהֶם וְתַשְׁבֵּץ הָרִצְפָּה הָיָה מְלֻטָּשׁ כַּמַּרְאָה.

“אַיֵּה בִּתִּי?”

“בְּבֵית הָרַחְצָה.”

“טוֹב הַדָּבָר. אָכֵן, הַשָּׁעוֹת חוֹלְפוֹת, עֵת לָלֶכֶת אֶל בֵּית הָרַחְצָה!”


וְעַתָּה נָשׁוּבָה נָא אֶל אַפֵּצִידֶס.

אַפֵּצִידֶס הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ הַנִּסְעֶרֶת וְחָשַׁב כִּי אַךְ חֲלוֹם הוּא. הוּא נִשָּׂא עַתָּה בְּזֶרֶם אֵיתָן וְנוֹרָא. תְּמוֹלוֹ נִתַּק מִמָּחֳרָתוֹ. וְלֹא כַּיָּמִים בָּאוּ כֵּן יָמִים יָבוֹאוּ. שׁוֹאָה נֶגֶד פָּנָיו. הִנֵּה אָמַר לְגַלּוֹת אֶת כָּל הַסּוֹדוֹת וְהָרָזִים אֲשֶׁר צָפַן בְּלִבּוֹ עַד כֹּה, לְחַלֵּל אֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר עָבַד לָהֶם, לְגַדֵּף אֶת שֵׁם הָאֵלָה אֲשֶׁר אֶת בִּגְדֵי כְּהֻנָּתָהּ לָבַשׁ תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם. עַתָּה רָאָה בַּעֲלִיל, כִּי גַם אִם תַּצְלִיחַ מְזִמָּתוֹ, הֲלֹא אַךְ שִׂנְאָה וַחֲרָדָה תְּעוֹרֵר בְּלֵב כָּל הַמַּחֲזִיקִים בָּאֵלָה הַמִּצְרִית. וְהָיָה אִם לֹא יַצְלִיחַ, וְנָשָׂא עֹנֶשׁ גָּדוֹל מִכֹּל אֲשֶׁר כָּתוּב בְּסֵפֶר הַחֻקִּים הַחֲדָשִׁים. עֹנֶשׁ אַכְזָרִי יוּשַׁת עָלָיו, כָּעֹנֶשׁ הַשָּׁמוּר בְּזִכְרוֹן דּוֹרוֹת עָבְרּו וּבְסִפְרֵי הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים הָעַתִּיקִים. וְרֵעָיו וַאֲחוֹתוֹ – הַיְרַחֲמוּ עָלָיו? הֲיִסְלְחוּ לוֹ? הֲלֹא רַק כִּכְפִירַת תּוֹעֵבָה תִּהְיֶה גְּבוּרָתוֹ בְּעֵינֵיהֶם אוֹ כְּשִׁגָּעוֹן.

אַךְ הוּא שָׂם אֶת נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ – וְיַעֲבֹר עָלָיו מָה! הוּא חִסֵּר אֶת נַפְשׁוֹ מִתַּעֲנוּגוֹת הָאָרֶץ לְמַעַן חַיֵּי הַנְּצָחִים בָּעוֹלָם הַבָּא אֲשֶׁר נִגְלוּ לְעֵינָיו לְפֶתַע. וּכְכֹל אֲשֶׁר הֶעֱמִיקוּ הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵלֶּה בִּלְבָבוֹ, כֵּן צָמְחוּ בְּקִרְבּוֹ רִגְשׁוֹת הַגַּאֲוָה, הָעֹז וְהַיּשֶׁר וְהִתְלַקְּחוּ בְּאֵשׁ הַנְּקָמָה אֲשֶׁר בָּעֲרָה בְּקִרְבּוֹ, נִקְמַת נַפְשׁוֹ אֲשֶׁר נִלְכְּדָה בְּמִרְמָה וְהָשְׁפְּלָה מְאֹד בִּהְיוֹתוֹ כְּלִי שָׁרֵת בִּידֵי עוֹשֵׂה הַמִּרְמָה הַזֹּאת.

וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה עַזָּה בְּנַפְשׁוֹ. אַךְ רִגְשׁוֹתָיו הַחֲדָשִׁים הִכְרִיעוּ תַּחְתֵּיהֶם אֶת רִגְשׁוֹתָיו הַיְשָׁנִים, וְדֵעוֹתָיו הַחֲדָשׁוֹת נִצְּחוּ אֶת דֵּעוֹתָיו הַיְשָׁנוֹת, מוֹרָשָׁה לוֹ מִימֵי נְעוּרָיו.

וּבַיָּמִים הָהֵם עָשׂוּ לָהֶם כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת חֹק לָשִׂים מִשְׁמָרוֹת, אֲשֶׁר יָלִין כָּל כֹּהֵן לֵילוֹת רְצוּפִים בְּמִקְדְּשֵׁי הָאֵלִים. וְהַיָּמִים יְמֵי מִשְׁמֶרֶת אַפֵּצִידֶס. הוּא קָם מִמִּשְׁכָּבוֹ, לָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד וַיֵּצֵא מֵחַדְרוֹ הַצַּר לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ כְּמִיָּמִים יָמִימָה.

מִסַּעֲרוֹת רוּחוֹ, סְעָרוֹת גְּדוֹלוֹת וּמְדַכְּאוֹת, אֵחַר אַפֵּצִידֶס לָקוּם הַפַּעַם, וּבַהֲקִיצוֹ כְּבָר שָׁלְחָה הַשֶּׁמֶשׁ קַוֶּיהָ אֶל הַמִּזְבְּחוֹת.

“שָׁלוֹם עָלֶיךָ, אַפֵּצִידֶס!” בֵּרְכוֹ קָלֶנוּס בְּקוֹל מִתְחַפֵּשׂ וְלֹא נָעִים, “אָכֵן, יָשַׁנְתָּ הַיּוֹם עַד בּוֹשׁ. אֵין זֹאת כִּי אִם הָאֵלָה נִרְאֲתָה אֵלֶיךָ בַּחֲזוֹן לָיְלָה.”

“הָהּ, לוּא גִלְּתָה לָעָם אֶת פָּנֶיהָ כַּאֲשֶׁר הֵמָּה בֶּאֱמֶת, כִּי עַתָּה, קָלֶנוּס, מָעֲטוּ מְאֹד הַמְקַטְּרִים לָהּ!”

“אָמְנָם כֵּן! אוּלָם חֲכָמָה הִיא מִלַּעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְרַק לְכֹהֲנֶיהָ תְּגַלֶּה אֶת סוֹדָהּ.”

“וּמִי יוֹדֵעַ, אוּלַי יֵשׁ יוֹם וְיוּסַר הַצָּעִיף מֵעַל פָּנֶיהָ, וְאֶת פִּיהָ לֹא יִשְׁאָלוּ.”

“לֹא יִתָּכֵן הַדָּבָר! דּוֹרוֹת רַבִּים עָבְרוּ, וּמֶמְשַׁלְתָּהּ עוֹמֶדֶת הָכֵן. וְאֵם מֵאוֹת בַּשָּׁנִים נְכוֹנָה מַלְכוּתָהּ, סָמוּךְ לִבִּי וּבָטוּחַ, כִּי לֹא נְקַלָּה יַפִּילוּהָ, וְעוֹד זֹאת: לֹא לְךָ, אָחִי הַצָּעִיר, לְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה.”

“הַאַתָּה תְּהַסֵּנִי?” עָנָה אַפֵּצִידֶס בְּגָאוֹן.

“אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ לִכְעֹס! אַךְ מָה אָרִיב עִמְּךָ, וְהַמִּצְרִי כְּבָר הוֹכִיחֲךָ עַל פָּנֶיךָ, כִּי שׂוּמָה עָלֵינוּ לִחְיוֹת פֹּה בְּשָׁלוֹם. הַאִם לֹא הִגִּיד לְךָ אַרְבָּצֶס, כִּי לָנוּ הַצְּדָקָה לְהוֹלִיךְ שׁוֹלָל אֶת הָעָם וְלִחְיוֹת בַּנְּעִימִים? וּלוּלֵי כֵּן עָשָׂה, כִּי עַתָּה לֹא הָיָה הַקּוֹסֵם הַגָּדוֹל, כְּכֹל אֲשֶׁר יַחְשְׁבוּהוּ.”

“אֵין זֹאת כִּי אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה מִפִּיו?” שָׁאַל אַפֵּצִידֶס בִּצְחוֹק.

“אָכֵן, לָמַדְתִּי. אוּלָם אֵין חֵפֶץ לִי בְּתוֹרוֹתָיו כָּמוֹךָ. הָאֵלִים נָתְנוּ בְּלִבִּי אֶת אַהֲבַת הַתַּעֲנוּגוֹת וְאֶת הָרְדִיפָה אַחֲרֵי הַבֶּצַע וְהַכֹּחַ. אָכֵן, אֲרֻכָּה הִיא הַדֶּרֶךְ הַמּוֹלִיכָה אֶת אוֹהֵב הַתַּעֲנוּגוֹת אֶל חַיֵּי הַמְּצוּקוֹת, וְאוּלָם כְּפֶשַׂע בֵּין תַּעֲנוּגוֹת הַחֵטְא וּבֵין הַכַּחַשׁ. וְאַתָּה הִשָּׁמֵר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵם בְּךָ הָאֵלָה, אִם יִגָּלֶה לָעָם, מַה קְצָרָה הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת.”

“וְאַתָּה הִשָּׁמֵר לְנַפְשְׁךָ מִפְּנֵי הַיּוֹם הַהוּא לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר יִבָּקַע הַקֶּבֶר וְיִּתְגַּל הָרָקָב!” עָנָה אַפֵּצִידֶס בְּקוֹל חוֹגֵג.

כְּכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר הָלַךְ אַפֵּצִידֶס מֵעִם הַכֹּהֵן וַיִּצְעַד כֹּה וָכֹה וַיִּפֶן לַאֲחוֹרָיו. קָלֶנוּס יָצָא הַמִּסְדְּרוֹנָה, כִּי עֵת לֶחֶם־הַבֹּקֶר הִגִּיעָה.

הַמִּקְדָּשׁ הַלָּבָן הִתְנוֹצֵץ בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ. מִן הַמִּזְבְּחוֹת עָלָה עֲתַר עֲנַן הַקְּטֹרֶת. וְהַפְּרָחִים נָתְנוּ רֵיחָם. עֵת רַבָּה הִתְבּוֹנֵן הָעֶלֶם בְּעֶצֶב אֶל מַרְאֵה עֵינָיו. כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לִרְאוֹת בְּעֵינָיו אֶת הַמַּחֲזֶה.

וְהִנֵּה הוּא בַּדֶּרֶךְ אֶל בֵּית יוֹנֵי. כִּי הַחוּט הַמְקַשֵּׁר אוֹתוֹ אֵלֶיהָ טֶרֶם נִתַּק כָּלִיל. לִבּוֹ הִמְרִיצוֹ לָשׁוּב וְלִרְאוֹת אֶת פְּנֵי אֲחוֹתוֹ הַיְחִידָה, רְעוּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה וְהַטּוֹבָה מִכֻּלָּן, בְּטֶרֶם בּוֹאוֹ בַּזֶּרֶם הָאָיֹם אֲשֶׁר לְיוֹם מָחָר.

וַיָּבוֹא אֶל הַגַּן וְהִנֵּה אֲחוֹתוֹ הוֹלֶכֶת לִקְרָאתוֹ וְעִמָּה נִידְיָה הָעִוֶּרֶת.

“הִנֵּה מַה טוֹב, אַפֵּצִידֶס!” קָרְאָה יוֹנֵי בְּגִיל, “נִכְסֹף נִכְסַפְתִּי אֵלֶיךָ, אָחִי. רַב תּוֹדוֹת לְךָ כִּי בָּאתָ. הָהּ, לָמָּה הֲרֵעוֹתָ לִי לְבִלְתִּי עֲנוֹת עַל מִכְתָּבִי, לְהָשִׁיב רֵיקָם אֶת דִּבְרֵי תּוֹדָתִי לָךְ. הֲלֹא מֵחֶרְפָּה הִצַּלְתָּ אֶת אֲחוֹתְךָ. וּבַמָּה אוֹדֶה לְךָ אַחֲרֵי אֲשֶׁר שָׁבְתָּ לִרְאוֹת אֶת פָּנָי?”

"יוֹנֵי הַיְקָרָה! חָלִילָה לָךְ לְהוֹדוֹת לִי, כִּי בְּטוֹבָתֵךְ טוֹב לִי. אַל נָא נוֹסִיף לְדַבֵּר עַל אֹדוֹת הַדָּבָר הַזֶּה, וְשֵׁם הָאִישׁ הַנִּבְזֶה הַהוּא – הַס מִלְּהַזְכִּיר! וְאוּלַי אַצְלִיחָה בִּמְהֵרָה לְסַכֵּל אֶת חָכְמָתוֹ הַקְּלוֹקֶלֶת וְאֶת צִדְקָתוֹ הַכּוֹזֶבֶת לְהוֹקִיעַ לְעֵינֵי כֹּל. נֵשֵׁב נָא, אֲחוֹתִי, בְּצֵל אַחַד הָעֵצִים וּנְדַבֵּר יְדִידוֹת כְּמִיָּמִים יָמִימָה.

נִידְיָה אֲשֶׁר שָׂמְחָה לְהִתְבּוֹדֵד הָלְכָה לָהּ אֶל יַרְכְּתֵי הַגָּן.

“יוֹנֵי אֲחוֹתִי!” אָמַר אַפֵּצִידֶס, "שִׂימִי נָא אֶת יָדֵךְ עַל מִצְחִי, תְּנִינִי וְאָחוּשׁ אֶת כַּף יָדֵךְ. דַּבְּרִי, דַּבְּרִי נָא אֵלַי, כִּי קוֹלֵךְ רַךְ וְעָרֵב כְּרוּחַ קַלָּה, רַעֲנָן וּמָלֵא חֵן. דַּבְּרִי נָא אֵלַי, אַךְ אַל תְּבָרְכִינִי. אַל תּוֹסִיפִי לְהַשְׁמִיעַ בְּאָזְנַי אֶת הַבְּרָכוֹת אֲשֶׁר בֵּרַכְנוּ אִישׁ אֶת רְעוּתוֹ בִּימֵי נְעוּרֵינוּ.

“וּמַה בְּפִי לְהַגִּיד לְךָ, אָחִי? אֵיךְ נַפְרִיד בֵּין שְׂפַת לִבֵּנוּ וּתְפִלּוֹתֵינוּ וְהֵן מְשֻׁלָּבוֹת יַחְדָּו, עַד כִּי יִדַּלּוּ הַדְּבָרִים אִם נְחַסֵּר מֵהֶם אֶת שֵׁם אֵלֵינוּ.”

“אֵלֵינוּ?!” לָחַשׁ אַפֵּצִידֶס בְּקוֹל נִפְחָד, “הְלֹא בִּקַּשְׁתִּיךְ!”

“הֲתַחְפֹּץ כִּי רַק עַל אִיזִיס אֲדַבֵּר?”

“הַלִּילִית הַלֵּזוּ? לֹא! טוֹב תַּעֲשִׂי אִם תַּחֲרִישִׁי, כִּי… וְאוּלָם, רַב לָנוּ, רַב, אַל נוֹסִיף לְדַבֵּר עַל אֹדוֹת כָּל אֵלֶּה, כִּי לָמָּה נָרִיב? לֹא עַתָּה נִשְׁפּט דָּבָר. אַתְּ לֹא תַּחְשְׁיבִינִי לְבֶן־בְּלִי־אֵל, וַאֲנִי לֹא אֶהֱפֹךְ פָּנַי מִמֵּךְ כַּהֲפֹךְ הַמַּאֲמִין אֶת פָּנָיו מֵעוֹבֶדֶת אֱלִילִים. טוֹב כִּי נֶחְדַּל מִזֶּה. בְּשִׁבְתִּי עַל יָדֵךְ הִנְנִי כְּמוֹצֵא שַׁלְוָה. לְרֶגַע קָט תָּקוּם סַעֲרַת רוּחִי לִדְמָמָה. וּבְשִׂימִי אֶת רֹאשִׁי בְּחֵיקֵךְ וִימִינֵךְ הָעֲנֻגָּה תְּחַבְּקֵנִי, וְהָיִיתִי כְּיֶלֶד, כְּאִישׁ אֲשֶׁר יִצְחֲקוּ לִקְרָאתוֹ הַשָּׁמַיִם בְּחֵן וּבְאַהֲבָה רַבָּה. וְאוּלָם, אִם יַצְלִיחוּ הַשָּׁמַיִם אֶת דַּרְכִּי וְלֹא אֹבַד ( הָהּ, אַל תִּשְׁאָלִינִי עַל אֹדוֹת הָאָסוֹן הָאוֹרֵב לִי!) וּבָאתִי אֵלַיִךְ לְדַבֵּר עִמָּךְ עַל הַקֹּדֶשׁ, אוֹי לִי, אִם אֶמְצָא אָזְנַיִם אֲטוּמוֹת וְלֵב עָרֵל! הַאִם לֹא תִּשְׁמְעִי בְּקוֹלִי? הֲתִזְכְּרִי אֶת הַיָּמִים הָהֵם אֲשֶׁר הָלַכְנוּ יָד אֶל יָד בִּשְׂדוֹת בָּיֶה לִלְקֹט שׁוֹשַׁנֵּי אָבִיב? הֲלֹא גַם עַתָּה יָד אֶל יָד נָבוֹא אֶל גַּן הַנְּצָחִים וְנַעֲנֹד לְרֹאשֵׁינוּ זֵר עוֹלָם.”

יוֹנֵי נִדְהֲמָה וְנִפְחֲדָה מְאֹד, כִּי לֹא הֵבִינָה דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר הִגִּיד לָהּ אָחִיהָ. לִבָּהּ נִרְגַּשׁ מְאֹד לְשֵׁמַע הַתְּלוּנָה וְהַדְּמָעוֹת בְּקוֹל אָחִיהָ הָרַךְ, וְאָמְנָם, מֵעוֹדוֹ לֹא הָיָה אַפֵּצִידֶס רַךְ כְּמוֹ הַפָּעַם, כִּי תָּמִיד הָיָה מַחֲרִישׁ וּמִתְאַפֵּק אוֹ נִסְעָר לִמְאֹד.

“אָכֵן, הָבָה נְדַבֵּר עַל יְמֵי נְעוּרֵינוּ,” אָמְרָה יוֹנֵי, “הֲתַחְפֹּץ, כִּי הַיַּלְדָּה הַעִוֶּרֶת תָּשִׁיר לְפָנֵינוּ מִשִּׁירֵי הַיַּלְדוּת? קוֹלָהּ רַךְ וְנָעִים וְשִׁירֶיהָ נְקִיִּים מִכָּל הַשִּׁקּוּצִים אֲשֶׁר מָאַסְתָּ בָּהֶם.”

“הֲזָכַרְתְּ, אֲחוֹתִי, אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁיר?”

“זָכַרְתִּי.”

“שִׁירִי נָא! כִּי לֹא אֹהַב לְהַקְשִׁיב לְקוֹל זָרִים, וְקוֹלֵךְ עָרֵב לְאָזְנַי מִכָּל הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת הַשְּׂכִירִים, בְּנֵי לִיקִיָּה אוֹ כְּרִית, שִׁירִי, שִׁירִי נָא!”

יוֹנֵי נָתְנָה אוֹת לְאַחַת הַשְּׁפָחוֹת הָעוֹמְדוֹת בְּמִסְדְּרוֹן־הָעַמּוּדִים לְהָבִיא לְפָנֶיהָ אֶת הַנֵּבֶל וְשָׁרָה לְאָחִיהָ כַּאֲשֶׁר בִּקֵּשׁ.

קוֹל הַכֶּסֶף אֲשֶׁר לַאֲחוֹתוֹ לָכַד אֶת לִבּוֹ, זֵכֶר יָמִים עָבְרוּ עָלָה לְפָנָיו, וּמַחְשְׁבוֹתָיו הַמְדֻכָּאוֹת כְּמוֹ נִמְחוּ. וְכֹה חָלְפוּ הַשָּׁעוֹת בְּשִׂיחָה וּבְשִׁירִים. וּבְקוּמוֹ לָלֶכֶת נִרְגַּע עָלָיו רוּחוֹ וּכְמוֹ לֹא סָעָר.

“יוֹנֵי!” אָמַר אַפֵּצִידֶס בְּלַחֲצוֹ אֶת יַד אֲחוֹתוֹ, “וְאִם תִּשְׁמְעִי אֶת דִּבָּתִי רָעָה, הֲתַאֲמִינִי לְחוֹרְפָי?”

“לֹא אוּכַל לְהַאֲמִין לְעוֹלָם!”

“הֲתַאֲמִינִי כִּי בָּעוֹלָם הַבָּא יְשַׁלְּמוּ לָרָשָׁע כְּרִשְׁעָתוֹ וְלַצַּדִּיק כְּצִדְקָתוֹ?”

“אַאֲמִינָה מְאֹד!”

“הֲתַאֲמִינִי, כִּי שׂוּמָה עַל הָאִישׁ הַיָּשָׁר וְהַתָּמִים לְהַקְדִּישׁ אֶת כָּל מְאֹדוֹ לְמַעַן הַצֶּדֶק?”

“הַחוֹשֵׁב כֵּן אַךְ צֶלֶם הָאֵלִים הוּא!”

“הֲתַאֲמִינִי, כִּי כְּגֹדֶל עֻזֵּנוּ וְטַהֲרָתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה כֵּן יִגְדַּל אָשְׁרֵנוּ בָּעוֹלָם הַבָּא?”

“הֲלֹא תִּקְוַת כֻּלָּנוּ הִיא!”

“אָכֵן, שְׁקִינִי נָא, אֲחוֹתִי. וְעוֹד זֹאת אֶשְׁאָלֵךְ: הִנֵּה אָמַרְתְּ לְהִנָּשֵׂא לִגְלוֹקוּס, הֲתֶאֱהָבִיהוּ? הָהּ, אֲחוֹתִי, הַגִּידִי לִי בָּרוּר!”

“כֵּן!” לָחֲשָׁה יוֹנֵי, וּפָנֶיהָ הֶאְדִּימוּ.

“הַאֻמְנָם נְכוֹנָה אַתְּ לְהַכְנִיעַ אֶת גַּאֲוָתֵךְ לְמַעֲנוֹ, וּלְחָרֵף אֶת נַפְשֵׁךְ בַּעֲבוּרוּ? שָׁמַעְתִּי, כִּי כֵן תַּעֲשֶׂה כָּל אִשָּׁה בְּאַהֲבָתָהּ!”

“כֵּן, אָחִי, עָשׂה אֶעֱשֶׂה אֶת כָּל אֵלֶּה לְמַעַן גְּלוֹקוּס וְלֹא אֶחֱשֹׁב לִי אֶת הַדָּבָר לְקָרְבָּן.”

“רַב לִי! וְאִם אִשָּׁה תַּעֲשֶׂה כֵּן לְמַעַן דּוֹד לִבָּהּ, הַאִם לֹא כֵן יַעֲשֶׂה גֶבֶר בְּאַהֲבָתוֹ אֶת אֱלֹהָיו?”

וְלֹא הוֹסִיף לְדַבֵּר עוֹד. נַפְשׁוֹ כְּמוֹ דָבְקָה בֵאלֹהִים. חָזֵהוּ הִתְרוֹמֵם בְּגָאוֹן, עֵינָיו נוֹצְצוּ, וּפָנָיו הֵפִיקוּ הַדְרַת הוֹד אֲשֶׁר לְגֶבֶר בְּהִתְאַזְּרוֹ עֹז. הוּא הָפַךְ אֶת פָּנָיו לִרְאוֹת אֶת עֵינֵי יוֹנֵי הַמִּתְבּוֹנְנוֹת בְּיָגוֹן וּבַחֲרָדָה. וַיִּשָּׁקֶנָּה בְּאַהֲבָה וַיְּאַמְּצֶנָּה אֶל לִבּוֹ וַיִּפֶן וַיֵּלֵךְ.

עֵת אֲרֻכָּה עָמְדָה יוֹנֵי מַחֲרִישָׁה וּנֶעֱצָבֶת. אַךְ נַעֲרוֹתֶיהָ עוֹרְרוּהָ אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר בְּבֵית דִּיאוֹמֶד, וּלְאַט לְאַט הֵקִיצָה מֵחֲלוֹמוֹתֶיהָ. בְּיָגוֹן וְלֹא בְּגַאֲוַת אִשָּׁה יָפָה לָבְשָׁה אֶת שִׂמְלוֹתֶיהָ, וְרַק מַחֲשָׁבָה אַחַת חִזְּקָה אֶת רוּחָהּ: הֲלֹא אֶת גְּלוֹקוּס תִּרְאֶה שָׁם וְתָשִׂיחַ לְפָנָיו אֶת מְרִי רוּחָהּ.


 

לא    🔗

לְעֵת עֶרֶב הָלְכוּ סַלּוּסְטוּס וּגְלוֹקוּס לְאִטָּם אֶל בֵּית דִּיאוֹמֶד. סַלּוּסְטוּס חַי חַיֵּי תַּעֲנוּגוֹת, וּבְכָל זֶה הָיָה אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ תְּכוּנוֹת נֶפֶשׁ רָמוֹת. הוּא הָיָה אִישׁ עֵצוֹת וְחָשׁ לְעֶזְרַת רֵעָיו, אֶזְרָח מוֹעִיל, וְלוֹ עוֹד יִתְרוֹנוֹת רַבֵּים כָּהֵמָּה וְכָהֵמָּה, וְלוּלֵי הִשְׁתּוֹקֵק לִהְיוֹת פִּילוֹסוֹפוּס וִיהִי מָה, – כִּי עַתָּה הָיָה כְּלִיל הַמַּעֲלוֹת בֶּאֱמֶת. הוּא הָיָה מִתַּלְמִידֵי בָּתֵּי הַלִּמּוּדִים אֲשֶׁר נוֹסְדוּ בְּרוֹמָא כְּמִשְׁפַּט בָּתֵּי הַלִּמּוּדִים בְּיָוָן. הוּא קָנָה אֶת כָּל הַחָכְמָה וְהַדַּעַת מִפִּי תַּלְמִידֵי אֶפִּיקוֹרוֹס אֲשֶׁר סִלְּפוּ אֶת דִּבְרֵי מוֹרָם הַגָּדוֹל. הוּא נָתַן לִבּוֹ לְהוֹלְלוּת וְהֶאֱמִין, כִּי הָעַלִּיז וְהַשָּׂמֵחַ תָּמִיד – חָכָם יִקָּרֵא לוֹ. וְאוּלָם בְּכָל אֵלֶּה רָאָה לִבּוֹ הַרְבֵּה חָכְמָה וָדַעַת, וַיְהִי נְבוֹן־לֵב וְטוֹב־רוּחַ וְגָלוּי בְּכָל תַּעֲנוּגוֹתָיו, וְלֹא כִּקְלוֹדְיוּס הַמָּשְׁחָת מְאֹד אֲשֶׁר לֹא יָדַע בּשֶׁת אוֹ כְּלֶפִּידוּס הָרַךְ כְּאִשָּׁה. עַל כֵּן אֲהֵבוֹ גְלוֹקוּס מִכָּל חֲבֵרָיו, וְהוּא גַם הוּא הוֹקִיר אֶת הַיְּוָנִי כְּעֶרְכּוֹ, אֲהֵבוֹ כְּשִׁבּוּטָה קָרָה אוֹ כְּכוֹס יַיִן פַלֶרְנִי.

“זָקֵן מֵבִישׁ הוּא דִּיאוֹמֶד!” אָמַר סַלּוּסְטוּס, “וְאוּלָם יִתְרוֹן רַב לוֹ – מַרְתֵּפָיו הַמְּלֵאִים יָיִן.”

“וְעוֹד יִתְרוֹן לוֹ – וְהִיא בִּתּוֹ!”

“צָדַקְתָּ, גְּלוֹקוּס! אֲבָל חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי, כִּי חֲמוּדוֹת הַבַּת לֹא לָכְדוּ אֶת לִבֶּךָ. וּקְלוֹדְיוּס יַחְפֹּץ בְּכָל לִבּוֹ לָבוֹא תַּחְתֶּיךָ.”

“וְגַם בָּרוּךְ יִהְיֶה! בְּמִשְׁתֵּה יָפְיָהּ כָּל אוֹרֵחַ יֵרָצֶה.”

“מִשְׁפָּטְךָ קָשֶׁה! וְאוּלָם נִדְמֶה לִי כִּי רוֹדֶפֶת תַּעֲנוּגוֹת הִיא. אָכֵן, צֶמֶד חֶמֶד יִהְיֶה זֶה, כַּפְתּוֹר וָפָרַח! אַךְ טוֹבֵי־לֵב אָנוּ כִּי עוֹד נִתְרָעֶה עִם הַקּוּבְיוּסְטוּס הָרֵיק וְהַפּוֹחֵז הַלָּזֶה!”

“בַּתַּעֲנוּגִים יִתְחַבְּרוּ הָאֲנָשִׁים,” עָנָה גְלוֹקוּס, “הוּא מְשַׁעֲשֵׁעַ אֶת רוּחִי.”

“וּמַחֲנִיף לְךָ, אַךְ לֹא חִנָּם, אֶת חֲנֻפָּתוֹ יְכַסֶּה בַּאֲבַק זְהָבֶךָ.”

“פְּעָמִים רַבּוֹת רָמַזְתָּ לִי, כִּי בְּשַׂחֲקוֹ בְּקוּבְיָה יַעֲשֶׂה בְּמִרְמָה, הֲנָכוֹן הַדָּבָר?”

“גְּלוֹקוּס יַקִּירִי! שׂוּמָה עַל בֶּן הָאֲצִילִים בְּרוֹמָא לִשְׁמֹר אֶת כְּבוֹדוֹ מִשָּׁפֶל. וְהַכָּבוֹד בְּזָהָב יִקָּנֶה. עַל כֵּן יְרַמֶּה קְלוֹדְיוּס כְּאַחַד הָרֵיקִים לְמַעַן יוּכַל לִחְיוֹת בַּנְּעִימִים כְּאַחַד הָאֲצִילִים.”

“חַהּ־חַהּ! אָכֵן, זֶה לִי יָמִים מִסְפָּר נָדַרְתִּי נֶדֶר לְהֵנָּזֵר מִמִּשְׂחַק הַקּוּבְיוֹת. הָהּ, סַלּוּסְטוּס, הִנֵּה אֶשָּׂא אֶת יוֹנֵי לִי לְאִשָּׁה וַאֲתַקֵּן אֶת כָּל אֲשֶׁר עָוִיתִי בִּנְעוּרַי בְּהֶבֶל וּבִרְעוּת רוּחַ. כִּי שְׁנֵינוּ נוֹעַדְנוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים אֲחֵרִים מֵאֵלֶּה, בְּהֵיכָלוֹת אֲחֵרִים שׂוּמָה עָלֵינוּ לְכַהֵן וְלֹא בְּאֻרְוַת אֶפִּיקוֹרוֹס!”

“הָהּ, גְּלוֹקוּס!” עָנָה סַלּוּסְטוּס בְּקוֹל נוּגֶה, “הַחַיִּים קְצָרִים מְאֹד וּמֵעֵבֶר לַקֶּבֶר אֲפֵלַת הַלָּיְלָה. אָכֵן, אֵין טוֹב וְאֵין חָכְמָה מֵאֲשֶׁר יֹאכַל הָאָדָם וְיִשְׁתֶּה.”

“חֵי בַּכְּחוּס!” קָרָא גְלוֹקוּס, “יֵשׁ וְיֹאכַל הַסָּפֵק אֶת לִבִּי לֵאמֹר: הַאֻמְנָם נִתְעַנֵּג וְנִרְאֶה טוֹב בְּכֹל אֲשֶׁר יִתְּנוּ לָנוּ הַחַיִּים הָאֵלֶּה?”

“עָנָו אֲנִי,”עָנָה סַלּוּסְטוּס, “וְלֹא אֵלֵךְ בִּגְדוֹלוֹת. הֲלֹא כְּפוֹשְׁעִים נִמְשַׁלְנוּ, הַשּׁוֹכְחִים אֶת יְגוֹנָם בְּיַיִן וּבְמוֹר, וְהֵמָּה עוֹמְדִים עַל סַף הַמָּוֶת. כִּי בִּלְעֲדֵי זֹאת, אֵיךְ נִשָּׂא אֶת אֵימַת הַשְּׁאוֹל? וְלֹא אֲכַחֵד מִמְּךָ, כִּי לִפְנֵי אֲשֶׁר תַּרְתִּי בְּלִבִּי לִמְשֹׁךְ בְּיַיִן דִּכְּאַנִי יְגוֹנִי עַד עָפָר. חַיִּים חֲדָשִׁים הֵמָּה לִי, גְּלוֹקוּס יַקִּירִי!”

“וְעִם בֹּקֶר יְבוֹאֲךָ מָוֶת חָדָשׁ!”

“אָכֵן, לְתוֹעֵבָה לִי כָּל בֹּקֶר חָדָשׁ. וְאוּלָם לוּלֵי הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת, כִּי עַתָּה לֹא פָּנִיתִי אֶל הַסְּפָרִים לַהֲגוֹת בָּהֶם בַּבְּקָרִים. חֵי הָאֵלִים, כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד הַצָּהֳרָיִם.”

“בּוֹשׁ וְהִכָּלֵם, פֶּרֶא וְלֹא אִישׁ!”

“אִי! הֲלֹא כְּמִקְרֵה פֶּנְתֵּאוּס יִקְרֶה אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר יָסוּר מֵעַל בַּכְּחוּס.”

“הָהּ, סַלּוּסְטוּס! בְּכָל חֲטָאֶיךָ הִנְּךָ הַטּוֹב בַּפּוֹחֲזִים אֲשֶׁר יָדַעְתִּי מֵעוֹדִי. וְסָמוּךְ לִבִּי וּבָטוּחַ, כִּי לְעֵת צָרָה, אַתָּה לְבַדְּךָ מִכָּל בְּנֵי אִיטַלְיָה תָּחוּשׁ לְהַצִּילֵנִי.”

“מִי יוֹדֵעַ? לוּא יָשַׁבְתִּי בְּמוֹשַׁב הוֹלְלִים, כִּי עַתָּה אוּלַי לֹא חַשְׁתִּי. אָנוּ בְּנֵי אִיטַלְיָה רַק טוֹבָתֵנוּ לְנֶגֶד עֵינֵינוּ תָּמִיד.”

“זֶה יֵצֶר כָּל אָדָם אֲשֶׁר נִשְׁדְּדָה חֻפְשָׁתוֹ,” עָנָה גְלוֹקוּס בַּאֲנָחָה, “כִּי רַק בֶּן חוֹרִים נָכוֹן לְחָרֵף אֶת נַפְשׁוֹ לְמַעַן זוּלָתוֹ.”

“אַךְ לְמַעֲמָסָה הֵמָּה מִשְׁפְּטֵי בְּנֵי הַחוֹרִים לַחֲסִידֵי אֶפִּיקוֹרוֹס,” עָנָה סַלּוּסְטוּס, “וְהִנֵּה הִגַּעְנוּ עַד בֵּית הַמִּשְׁתֶּה!”

דִּיאוֹמֶד קִבֵּל אֶת פְּנֵי אוֹרְחָיו בְּמִסְדְּרוֹן הָעַמּוּדִים וַיְהִי מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה אִישׁ מַשְׂכִּיל הַחוֹבֵב וּמַעֲרִיץ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יַוְנוּת בּוֹ, וְעַל כֵּן נָתַן אֶת לִבּוֹ אֶל גְּלוֹקוּס לְכַבְּדוֹ מְאֹד.

“הַבִּיטָה, יְדִידִי, וּרְאֵה,” אָמַר בַּעַל הַבַּיִת, “כִּי מְעַט מֵרוּחַ הַקְּלַסִּיּוּת נֶאֶצְלָה גַם לִי, הָאוּלָם אֲשֶׁר בּוֹ יֵעָרֵךְ הַמִּשְׁתֶּה נִבְנָה כְּמִשְׁפְּטֵי הַיְּוָנִים, כִּי אֵין בְּרוֹמָא בַּיִת אֲשֶׁר יִדְמֶה לְבֵיתִי.”

“הָהּ!” עָנָה סַלּוּסְטוּס בְּבַת־צְחוֹק, “הֲלֹא מוּדַעַת זֹאת מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים, כִּי בְּנֵי פָּמְפֵּיאָה עָשׂוּ לַאֲחָדִים אֶת כָּל הַטּוֹב אֲשֶׁר לְרוֹמָא וְהַמֵּיטָב אֲשֶׁר לְיָוָן. מִי יִתֵּן,דִּיאוֹמֶד, וְיִנְעֲמוּ גַם מַעֲדַנֶּיךָ כַּאֲשֶׁר נָעֲמוּ לָנוּ בִּנְיָנֶיךָ.”

“רָאֹה תִרְאֶה וְגַם תִּוָּכַח!” עָנָה הַסּוֹחֵר, “כִּי גַם טוּב טַעַם גַּם רַב כֶּסֶף בְּפָמְפֵּיאָה?!”

“שְׁתֵּי סְגֻלּוֹת יְקָרוֹת מְאֹד!” קָרָא סַלּוּסְטוּס, “וְאוּלָם רְאֵה נָא רְאֵה: הָעַלָמה יוּלְיָה הִנֵּה בָּאָה!”

מְקֻשֶּׁטֶת בְּשִׂמְלָה לְבָנָה וַעֲדוּיָה בְּאַבְנֵי חֵפֶץ נִכְנְסָה יוּלְיָה הַחַדְרָה. עוֹד הִיא מִתְעַנֶּגֶת לְמַרְאֵה הָאוֹרְחִים, וְהִנֵּה בָּאוּ פַּנְסָא וְאִשְׁתּוֹ, לֶפִּידוּס, קְלוֹדְיוּס וְהַסֵּנָטוֹר הָרוֹמָאִי. וְהִנֵּה גַם הָאַלְמָנָה פוּלְוְיָה, וְהַמְשׁוֹרֵר פוּלְוְיוּס, וְאַחֲרָיו אִישׁ הַמִּלְחָמָה מֵהֵרְקוּלָנוּם, הוּא וְצִלּוֹ, וְעוֹד אוֹרְחִים הַקְּטַנִּים מֵהֶם בְּמַעֲלָתָם. וְרַק יוֹנֵי טֶרֶם בָּאָה.

וְהַמִּשְׁפָּט בַּיָּמִים הָהֵם לְדַבֵּר דִּבְרֵי חֹנֶף וּמַחֲמָאוֹת, וְרַק חֲסַר־לֵב יָבוֹא אֶל בֵּית רֵעֵהוּ וִימַהֵר לָשֶׁבֶת אֶל הַשֻּׁלְחָן. הָאוֹרְחִים הִתְבּוֹנְנוּ בַּחֶדֶר וּבְכָל אֲשֶׁר בּוֹ, הִשְׁתָּאוּ בְּקוֹל דְּבָרִים לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם – כְּלֵי נְחשֶׁת, צִיּוּרִים, מַשְׂכִּיּוֹת חֶמְדָּה.

"מַה נִפְלָא הַפֶּסֶל הַזֶּה, הוּא פֶּסֶל בַּכְּחוּס! קָרָא הַסֵּנָטוֹר הָרוֹמָאִי.

“בַּמֶּה נֶחְשָׁב הוּא!” עָנָה דִּיאוֹמֶד.

“וּמַה נִפְלָאִים הַצּיּוּרִים!” אָמְרָה פוּלְוְיָה.

“אַךְ מִצְעָר הוּא!”

“וְהַמְּנוֹרוֹת – הַפְלֵא וָפֶלֶא!” קָרָא אִישׁ הַמִּלְחָמָה.

“הַפְלֵא וָפֶלֶא!” מִלֵּא אַחֲרָיו צִלּוֹ.

“מִצְעָר הוּא! בַּמֶּה נֶחְשָׁב הוּא!” אָמַר הַסוֹחֵר פַּעַם וּפַעֲמַיִם בְּלִי הֶרֶף.

הָאוֹרְחִים מְשׂוֹחֲחִים בֵּינֵיהֶם וּגְלוֹקוּס עָמַד עִם הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ מוּל הַמַּדְרֵגוֹת וְיוּלְיָה הַיָּפָה עַל יָדוֹ.

“הַאֻמְנָם מִשְׁפָּט הוּא לִבְנֵי אַתּוּנָא לְהוֹקִיר רַגְלֵיהֶם מִבֵּית הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר חֶבְרָתָם נָעֲמָה תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם?” שָׁאֲלָה בַּת הַסּוֹחֵר.

“לֹא, יוּלְיָה הַיָּפָה!”

“אוֹ אוּלַי מִשְׁפַּט גְּלוֹקוּס הוּא!”

“מֵעוֹדוֹ לֹא הוֹקִיר גְּלוֹקוּס אֶת רַגְלָיו מִבֵּית יְדִידָיו!” עָנָה הַיְּוָנִי.

“הֲגַם יוּלְיָה בַּיְדִידִים?”

"הֲלֹא גַם הַקֵּיסָר יַחֲשֹׁב לוֹ לְגָאוֹן לִהְיוֹת בֵּין יְדִידֶיהָ. "

"לָמָּה יְדַבֵּר גְּלוֹקוּס עֲקַלְקַלּוֹת, "עָנְתָה יוּלְיָה הָאוֹהֶבֶת, “וְאוּלָם הַגִּידָה נָא לִי, הַאֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר כִּי תַּעֲרִיץ אֶת יוֹנֵי בַּת נֵאַפּוֹלִיס?”

“אֵיכָה נוּכַל לְבִלְתִּי הַעֲרִיץ אֶת הַיֹּפִי?”

“הָהּ, יְוָנִי עָרוּם, אָכֵן לִמַּדְתָּ אֶת לְשׁוֹנְךָ לִסְתֹּם דְּבָרִים. אוּלָם הַגִּידָה נָא לִי: הֲתוּכַל יוּלִי לְהִתְחַשֵּׁב בִּידִידוֹתֶיךָ?”

“אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיהָ לַעֲשׂוֹת עִמִּי אֶת הַחֶסֶד הַזֶּה, וּבֵרַכְתִּי אֶת הָאֵלִים, וְהִצַּבְתִּי צִיּוּן אָדֹם לְזִכְרוֹן הַיּוֹם הַזֶּה!”

“וְלָמָּה זֶה יְשׁוֹטְטוּ עֵינֶיךָ כֹּה וָכֹה בְּדַבֶּרְךָ עִמִּי, מַרְאֵה פָּנֶיךָ יְשֻׁנֶּה לִרְגָעִים, וְהִנֵּה גַם נוֹעַ תָּנוּעַ מִבְּלִי מֵשִׂים, אֵין זֹאת כִּי אִם אֶל יוֹנֵי תִּמָּשֵׁךְ?”

וְאָמְנָם, בָּרֶגַע הַזֶּה נִכְנְסָה יוֹנֵי, וּגְלוֹקוּס לֹא הִסְתִּיר אֶת רוּחוֹ הַנִּרְגָּשׁ מֵעֵינֵי יוּלְיָה הַיְפֵהפִיָּה וְהַמְקַנְּאָה.

“הַאֻמְנָם בְּהַעֲרִיִצי אֶת יָפְיֵךְ לֹא אוּכַל לְהִתְרָעוֹת עִם אִשָּׁה אַחֶרֶת? הָהּ, יוּלְיָה, חָלִילָה לָךְ לַעֲשׂוֹת כְּדִבְרֵי הַמְשׁוֹרְרִים הַמּוֹצִיאִים אֶת דִּבַּת הַנָּשִׁים רָעָה.”

“אָכֵן, צָדַקְתָּ גַם צָדָקְתָּ. אֲנַסֵּה, לְמִצְעָר, לַחֲשֹׁב כָּמוֹךָ. אַךְ עוֹד דָּבָר לִי אֵלֶיךָ: הֲתִשָּׂא אֶת יוֹנֵי לְךָ לְאִשָּׁה?”

“אִם לֹא יָפֵרוּ הָאֵלִים אֶת מַחֲשַׁבְתִּי, וְהָיָה לִי הַדָּבָר לְאשֶׁר!”

“אִם כֵּן, קַבֵּל נָא מִיָּדִי לְאוֹת יְדִידוּתֵנוּ מַתָּנָה לְכַלָּתֶךָ, הֲלֹא כֵן יַעֲשׂוּ הַיְדִידִים לָתֶת לֶחָתָן וְלַכַּלָּה תְּשׁוּרוֹת־חֵן לְאוֹת כָּבוֹד וּבִרְכַּת טוֹב.”

“יוּלְיָה! לֹא אוּכַל לִמְנֹעַ מִמֵּךְ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, בְּאַהֲבָה אֲקַבֵּל אֶת תְּשׁוּרָתֵךְ וְהָיְתָה לִי לְאשֶׁר.”

“אִם כֵּן, אַחֲרֵי אֲשֶׁר יֵלְכוּ הָאוֹרְחִים מִבֵּיתֵנוּ, בּוֹא נָא אֶל חַדְרִי לְקַבֵּל אֶת הַמַּתָּנָה מִיָּדִי. רְאֵה אַל תִּשְׁכָּח!”

וּכְכַלּוֹתָהּ לְדַבֵּר נִגְּשָׁה אֶל אֵשֶׁת פַּנְסָא, וּגְלוֹקוּס נִגַּשׁ אֶל יוֹנֵי.

הָאַלְמָנָה פוּלְוְיָה וְאֵשֶׁת הַשַּׂר שׂוֹחֲחוּ עַל דְּבָרִים נִכְבָּדִים מְאֹד:

"הָהּ, פוּלְוְיָה! הַאֲמִינִי לִי, כִּי לְפִי הַבְּשׂוֹרָה הָאַחֲרוֹנָה חָדְלוּ בְנוֹת רוֹמָא לִקְלֹעַ אֶת שַׂעֲרוֹתֵיהֶן. מִגְדָּלִים תַּעֲשֶׂינָה לָהֶן הַנָּשִׁים, כִּשְׂעַר יוּלְיָה, אוֹ דְמוּת מִגְבָּעָה, כְּשַׂעֲרוֹתַי אָנִי. הַאֲמִינִי לִי, כִּי מַרְאֵה הַשֵּׂעָר הַזֶּה יִמְצָא חֵן בְּעֵיֵני וֶסְפִּיּוּס (הֲלֹא הוּא אִישׁ הַמִּלְחָמָה מֵהֶרְקוּלָנוּם).

“וְלֹא כְּבַת נֵאַפּוֹלִיס שֶׁעָשְׂתָה אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ כְּמִשְׁפַּט הַיְּוָנִים?”

“חָלִילָה! מְפֻלָּגוֹת הֵן בַּמֵּצח, וְגֻלָּתָן בַּפַּדַּחַת. לֹא, לֹא! הֲלֹא צְחוֹק הוּא. כְּשַׂעֲרוֹת דִּיאֲנָה. וְאוּלָם יָפָה הִיא יוֹנֵי, הֲלֹא כֵן?”

“כֵּן יֹאמְרוּ הַגְּבָרִים, אֲבָל הֲלֹא עֲשִׁירָה הִיא. בְּקָרוֹב תִּנָּשֵׂא לְבֶן אַתּוּנָא. מִי יִתֵּן וְהָיָה לָהּ הַדָּבָר לְאשֶׁר, אַךְ יְרֵאָה אֲנִי כִּי לֹא יִשְׁמֹר לָהּ אֱמוּנִים.”

“הָהּ, יוּלְיָה!” שָׁאֲלָה פוּלְוְיָה אֶת בַּת הַסּוֹחֵר אֲשֶׁר קָרְבָה אֲלֵיהֶן, “הַכְּבָר רָאִית אֶת הַנָּמֵר?”

“לֹא רָאִיתִי.”

“כָּל הַגְּבִירוֹת הָלְכוּ לִרְאוֹתוֹ. הוּא יָפֶה לְהַפְלִיא!”

“לִבִּי הִגִּיד לִי, כִּי מָצֹא יִמָּצֵא פּוֹשֵׁעַ לְהַשְׁלִיכוֹ לִפְנֵי הָאַרְיֵה,” עָנְתָה יוּלְיָה, “אִישֵׁךְ,” אָמְרָה בִּפְנוֹתָהּ אֶל אֵשֶׁת פַּנְסָא, “אֵינוֹ שָׂם אֶת לִבּוֹ לַדָּבָר הַזֶּה.”

"אָמְנָם כֵּן הוּא. הַחֻקִּים בְּיָמֵינוּ קַלּוּ מְאֹד, "עָנְתָה הַגְּבִירָה הַכְּבוּדָה, “וְהַפְּשָׁעִים אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם יֻשְׁלְכוּ הַחוֹטְאִים אֶל הַחַיּוֹת מְעַטִּים מְאֹד. וְגַם הַלּוּדָרִים מְפַנְּקִים אֶת לִבָּם מִיּוֹם לְיוֹם. גַּם הָעַזִּים בְּלוֹחֲמֵי הַחַיּוֹת בּוֹחֲרִים לְהֵאָבֵק עִם דֹּב אוֹ עִם פָּר וְלֹא עִם נָמֵר אוֹ עִם אֲרִי.”

“הֲרָאִיתָ כְּבָר אֶת הַבַּיִת הֶחָדָשׁ אֲשֶׁר בָּנָה מְשׁוֹרְרֵנוּ פוּלְוְיוּס” שָׁאֲלָה אֵשֶׁת פַּנְסָא.

“לֹא רְאִיתִיו. הֲיָפֶה הוּא?”

“יָפֶה לְהַפְלִיא. אֵין כָּמוֹהוּ מֵיטִיב טַעַם וְיוֹדֵעַ חֵן. אֲבָל שָׁמַעְתִּי כִּי הַתְּמוּנוֹת אֲשֶׁר בְּבֵיתוֹ תּוֹעֵבָה הֵן. וְלַנָּשִׁים לֹא יַרְאֶה אוֹתָן. פּוֹרֵעַ מוּסָר הוּא!”

“כָּל הַמְשׁוֹרְרִים הוֹלְכִים בִּדְרָכִים זָרוֹת,” אָמְרָה הָאַלְמָנָה, “וְאוּלָם מַשְׂכִּיל הוּא עַל כָּל דָּבָר. מַה נִפְלָאִים שִׁירָיו. שִׁירָתֵנוּ הוֹלֶכֶת מֵחַיִל אֶל חַיִל. מִי יוּכַל בְּיָמֵינוּ לִקְרֹא אֶת שִׁירֵי הַקַּדְמוֹנִים?”

“צָדַקְתְּ מְאֹד!” עָנְתָה הַגְּבִירָה אֲשֶׁר דְּמוּת מִגְבָּעָה לְשַׂעֲרוֹתֶיהָ, “הַשִּׁירָה הַחֲדָשָׁה נֶאְדֶּרֶת בַּכֹּחַ!”

גִּבּוֹר הַמִּלְחָמָה נִגַּשׁ אֶל הַנָּשִׁים וְאָמָר:

“לְמַרְאֵה פָּנִים כָּאֵלֶּה אֶהְיֶה תָּמִיד לְאִישׁ שָׁלוֹם.”

“הָהּ, אַתֶּם הַגִּבּוֹרִים, מֶה חָרוּצָה לְשׁוֹנְכֶם לְדַבֵּר חֲלָקוֹת!” עָנְתָה פוּלְוְיָה בְּנַחַת, בְּחָשְׁבָה כִּי רַק לָהּ הִגִּיד הַגִּבּוֹר אֶת הַמַּחֲמָאָה.


“נִשְׁבַּעְתִּי בַּשַּׁרְשֶׁרֶת הַזֹּאת, מַתָּנָה לִי מִידֵי הַקֵּיסָר,” אָמַר הַגִּבּוֹר בְּמוֹלְלוֹ אֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת הַקְּטַנָּה הַקְּשׁוּרָה כַּעֲנָק לְצַוָּארוֹ, וְלֹא כְּאַנְשֵׁי הַשָּׁלוֹם אֲשֶׁר עָנְדוּ לְצַוָּארָם שַׁרְשָׁרוֹת אֲרֻכּוֹת עַד הֶחָזֶה, “בַּשַּׁרְשֶׁרֶת נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי אַךְ לְחִנָּם נָתַתְּ בִּי דֹפִי. אִישׁ צָבָא אֲנִי, וְלֹא לְאִישׁ צָבָא דַבֵּר שָׁקֶר.”

“הֲנָשְׂאוּ נְשֵׁי פָּמְפֵּיאָה חֵן בְּעֵינֶיךָ?” שָׁאֲלָה יוּלְיִה.

“חֵי וֶנוּס, כִּי יָפוֹת הֵן! אָמְנָם, נָשָׂאתִי חֵן וָחֶסֶד בְּעֵינֵיהֶן, וְאוּלַי הָיָה לִי הַדָּבָר הַזֶּה כְּשֹׁחַד הַמְעַוֵּר עֵינָי.”

“אוֹהֲבוֹת אָנוּ אֶת גִּבּוֹרֵי הַמִּלְחָמָה!” אָמְרָה אֵשֶׁת פַּנְסָא.

“בְּעֵינַי רָאִיתִי! לֹא טוֹב לָאָדָם הֱיוֹת מְהֻלָּל בֶּעָרִים הָאֵלֶּה, בְּהֶרְקוּלָנוּם עוֹלִים אֲנָשִׁים עַל גַּג הָעֲזָרָה אֲשֶׁר לְבֵיתִי לִרְאוֹתֵנִי, וְלוּ גַם רֶגַע קָט. אַךְ לְמַעֲמָסָה הִיא הַתְּהִלָּה.”

"אֱמֶת וְנָכוֹן, וֶסְפִּיּוּס! " קָרָא הַמְשׁוֹרֵר בְּגִשְׁתּוֹ אֲלֵיהֶם, “מִבְּשָׂרִי רָאִיתִי זֹאת!”

“אָתָּה?” שָׁאַל גִּבּוֹר הַמִּלְחָמָה הַגָּבוֹהַּ וְהִבִּיט בְּבוּז עַל קוֹמַת הַמְשׁוֹרֵר הַקְּטַנָּה, " מָה הַגְּדוּד אֲשֶׁר עָבַדְתָּ בּוֹ?"

“אֶת הַשָּׁלָל אֲשֶׁר שָׁלַלְתִּי תּוּכַל לִרְאוֹת בְּשַׁעַר בַּת רַבִּים,” אָמַר הַמְּשׁוֹרֵר וְקָרַץ עַיִן אֶל הַנָּשִׁים בְּגָאוֹן, “בֶּן־אֹהֶל הָיִיתִי לְאִישׁ־מַנְטוּבָה הַגָּדוֹל!”

“לֹא יָדַעְתִּי שַׂר גָּדוֹל מִמַּנְטוּבָה וְאֶת שִׁמְעוֹ לֹא שָׁמַעְתִּי,” עָנָה אִישׁ הַמִּלְחָמָה בְּכַעַס עָצוּר," מָה הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר נִלְחַמְתָּ?"

“מִלְחֶמֶת הֶלִיקוֹן!”

“מֵעוֹדִי לֹא שָׁמַעְתִּי מִלְחָמָה כָּזֹאת!”

“לֹא, וֶסְפִּיּוּס, אֵין זֹאת כִּי מְהַתֵּל הוּא!” קָרְאָה יוּלְיִה בִּצְחוֹק.

“מְהַתֵּל? בְּמַרְס נִשְׁבָּעְתִּי, כִּי לֹא אֲנִי הָאִישׁ אֲשֶׁר יְהַתְּלוּ בּוֹ!”

“וּמִי כְּמַרְס אוֹהֵב אֶת אֵם הַמַּהֲתַלּוֹת!” עָנָה הַמְשׁוֹרֵר בִּמְבוּכָה, “דַּע לְךָ אֵפוֹא, כִּי אֲנִי פוּלְוְיוּס הַמְשׁוֹרֵר! אֲנִי הַגֶּבֶר עוֹנֵד אֶת זֵר הָאַלְמָוֶת לְרָאשֵׁי הַגִּבּוֹרִים”

“מִי יִתֵּן וְחָשַׂךְ אֶת דְּבָרָיו!” לָחַש סַלּוּסְטוּס בְּאָזְנֵי יוּלְיָה, “אִישׁ מִתְהַלֵּל וּמִתְנַשֵּא הוּא מֵאֵין כָּמֹהוּ!”

אִישׁ הַמִּלְחָמָה נָבוֹךְ, אַךְ הִנֵּה נִתַּן הָאוֹת לָאוֹרְחִים לָשֶׁבֶת אֶל הַשֻּׁלְחָן, וְהוּא נֶחֱלַץ מִמְּבוּכָתוֹ. דִּיאוֹמֶד שָׁמַר מְאֹד עַל כָּל מִשְׁפְּטֵי הַמִּשְׁתִּים לַעֲשׂוֹתָם, וַיְהִי לוֹ נוֹמֶנְקְלָטוֹר, הוּא הַמּוֹשִׁיב אֶת הָאוֹרְחִים אִישׁ אִישׁ אֶל מְקוֹמוֹ.

הַשֻּׁלְחָנוֹת עָמְדוּ עֲרוּכִים בִּדְמוּת פַּרְסַת הַסּוּס. הָאוֹרְחִים יָשְׁבוּ בְּמַעְגַּל הַשֻּׁלְחָנוֹת מִחוּץ, וּבְמַעְגַּל הַשֻּׁלְחָן פְּנִימָה לֹא יָשְׁבוּ, כִּי שָׁם נִצְּבוּ הָעֲבָדִים הַמַּקְרִיבִים אֶת הַמַּטְעַמִּים, וּבְרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן בִּקְצֵה הַפַּרְסָה יָשְׁבָה יוּלְיָה, הִיא עֲקֶרֶת הַבַּיִת, וְעַל יָדָהּ דִּיאוֹמֶד. בְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר בַּתָּוֶךְ יָשַׁב הַשַּׂר, וּבְרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַפַּרְסָה הַשֵּׁנִי יָשַׁב הַסֵּנָטוֹר הָרוֹמָאִי. אֵלֶּה הָיוּ מוֹשְׁבֵי הַכָּבוֹד. וְיֶתֶר הָאוֹרְחִים יָשְׁבוּ הַזָּקֵן כְּזִקְנָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִירָתוֹ.

יוֹנֵי יָשְׁבָה עַל יַד גְּלוֹקוּס. הַכִּסְאוֹת הָיוּ מְרֻפָּדִים שִׁרְיוֹנֵי צָב וְכָרִים מְמֻלָּאוֹת נוֹצָה וּמְרֻקָּמוֹת רִקְמַת־בָּבֶל לְהַפְלִיא. עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת עָמְדוּ פְּסִילֵי אֵלִים מַעֲשֵׂה נְחשֶׁת, שֵׁן וָכָסֶף. צִנְצֶנֶת הַמֶּלַח וְהָתְּרָפִים לֹא נֶעְדָּרוּ. מִן הַתִּקְרָה יָרַד אַפִּרְיוֹן יָקָר מְאֹד. בִּקְצֵה כָּל שֻׁלְחָן מְנוֹרוֹת גְּדוֹלוֹת, כִּי אֲפֵלָה הָיְתָה בָּאוּלָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם. מִן הַחֲצוּבוֹת אֲשֶׁר בְּפִנּוֹת הָאוּלָם עָלָה רֵיחַ קְטֹרֶת וּלְבוֹנָה, וְעַל הָאַבַּקוּם, הוּא הַשֻּׁלְחָן, כֵּלִים גְּדוֹלִים וּשְׂכִיּוֹת כָּסֶף. וַיִּסְּכוּ נֶסֶךְ לָאֵלִים, וְנֶסֶךְ רִאשׁוֹן לְאֵלַת הַבַּיִת, הִיא וֶסְטָה.

וּכְתֹם הַנֶּסֶךְ בָּאוּ הָעֲבָדִים, פִּזְרוּ פְּרָחִים עַל מוֹשַׁב הָאוֹרְחִים וְעַל הָרִצְפָּה, וּלְרֹאשׁ כָּל אוֹרֵחַ עָנְדוּ זֵרֵי שׁוֹשַׁנִּים מַעֲשֵׂה מִקְלַעַת, מְקֻשָּׁרִים בִּפְתִילִים וּבְפִצְלוֹת־לִבְנִים וּמְשׂרָגִים בְּקִיסוֹס וּבְאַחְלָמָה, כִּי סְגֻלּוֹת הֵמָּה לִשְׁמֹר מִפְּנֵי הַיָּיִן. וְרַק בְּזֵרֵי הַנָּשִׁים לֹא נָתְנוּ אֶת עֲלֵי הַגֶּפֶן, כִּי בַּיָּמִים הָהֵם לֹא שָׁתוּ הַנָּשִׁים יַיִן לְעֵינֵי כֹל.

וְהִנֵּה הִגִּיעָה הָעֵת לְהַמְלִיךְ עֲלֵיהֶם “מֶלֶךְ מִשְׁתֶּה”, וְהִיא כְּהֻנָּה נִכְבָּדָה מְאֹד בַּיָּמִים הָהֵם. יֵשׁ אֲשֶׁר יַשְׁלִיכוּ גוֹרָל, וְיֵשׁ אֲשֶׁר יַמְלִיךְ בַּעַל הַבַּיִת, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה דִּיאוֹמֶד הַפָּעַם.

וְלֹא יָדַע דִּיאוֹמֶד אֶת מִי לְהַמְלִיךְ וַיְהִי נָבוֹךְ מְאֹד. הֲיַמְלִיךְ אֶת הַסֵּנָטוֹר בַּעַל הַמּוּם, וְהוּא כְּבַד־רוּחַ וְרָפֶה מֵעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִשְׁפְּטֵי הַמִּשְׂרָה הַזֹּאת, אוֹ אוּלַי אֶת הַשַּׂר פַּנְסָא, אֲשֶׁר אֵין כָּמוֹהוּ טוֹב לָשֵׂאת אֶת הַמִּשְׂרָה, וְאוּלָם לֹא יֵעָשֶׂה כֵן לְהַמְלִיךְ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר מַעֲלָתוֹ קְטַנָּה מִמַּעֲלַת הַסֵּנָטוֹר, כִּי חֶרְפָּה הִיא. וַיַּחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת וַיִּתְבּוֹנֵן אֶל מַעֲלוֹת הָאוֹרְחִים וּכְבוֹדָם, וּבִרְאוֹתוֹ אֶת סַלּוּסְטוּס אָמַר בְּלִבּוֹ: זֶה הֶעָלֵז, חֲסִיד אֶפִּיקוֹרוֹס, יִהְיֶה לָנוּ אֲדוֹן הַמִּשְׁתֶּה.

סַלּוּסְטוּס נִמְשַׁח לְמֶלֶךְ בְּעַנְוָה רַבָּה וְאָמָר:

“מֶלֶךְ טוֹב וּמֵיטִיב אֶהְיֶה לְכָל הַשּׁוֹתִים כַּדָּת, אַךְ אִם יַמְרֶה אִישׁ אֶת מִצְוֹתַי וְהֶרְאֵיתִי אֶת יָדִי הַקָּשָׁה. הִשָּׁמְרוּ אֵפוֹא לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם!”

הָעֲבָדִים הֵבִיאוּ לִפְנֵי הָאוֹרְחִים אַגָּנוֹת מְלֵאִים מֵי בְּשָׂמִים לְמַעַן יִרְחֲצוּ יְדֵיהֶם לַמִּשְׁתֶּה. וְהַמִּשְׁתֶּה הֵחֵל.

הָאוֹרְחִים שׂוֹחֲחוּ אִישׁ עִם רֵעֵהוּ, וּבְתוֹךְ הֲמֻלַּת הַדְּבָרִים לָחֲשׁוּ גְלוֹקוּס וְיוֹנֵי אִמְרֵי נֹעַם אִישׁ לִרְעוּתוֹ. יוּלְיָה הִבִּיטָה אַחֲרֵיהֶם בְּקִנְאָה.

“בִּמְהֵרָה אֶהְיֶה תַּחְתֶּיהָ!” אָמְרָה בְּלִבָּהּ.

קְלוֹדְיוּס, אֲשֶׁר יָשַׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן הַתִּיכוֹן, רָאָה אֶת פְּנֵי יוּלְיָה וְאֶת כַּעֲסָהּ וְגָמַר בְלִבּוֹ לִפְרֹשׂ אֶת מִכְמַרְתּוֹ. הוּא דִבֵּר אֵלֶיהָ דִּבְרֵי חֲלָקוֹת וּמַחֲמָאוֹת, וּמִהְיוֹתוֹ מִנְּשׂוּאֵי הַפָּנִים וְרָמֵי הַמַּעֲלָה, הֵשִׁיבָה לוֹ יוּלְיָה אַף הִיא אִמְרֵי־שָׁפֶר.

הָעֲבָדִים אֲשֶׁר עַל הַמִּשְׁתֶּה עָשׂוּ אֶת פְּקֻדּוֹת סַלוּסְטוּס הַמָּהִיר. הוּא הִמְרִיץ אֶת הָאוֹרְחִים לִשְׁתּוֹת גָּבִיעַ אַחֲרֵי גָבִיעַ, כְּאִלּוּ הִתְנַכֵּל לְהַצִּיג כִּכְלִי רֵיק אֶת בֵּית הַיַּיִן אֲשֶׁר לְדִיאוֹמֶד.

וַיְהִי בִּרְאוֹת דִּיאוֹמֶד אֶת הַמֶּלֶךְ מֵרִיק אֶת כַּדֵּי הַיַּיִן בְּלִי הֶרֶף וַיִּנָּחֵם בְּלִבּוֹ עַל הַמְלִיכוֹ אוֹתוֹ. הָעֲבָדִים הָיוּ צְעִירִים לְיָמִים ( הַמּוֹסְכִים אֶת הַיַּיִן קְטַנִּים מִבְּנֵי עֶשֶׂר, וְהַמּוֹהֲלִים אוֹתוֹ בְּמַיִם כִּבְנֵי חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה) וַיְמַהֲרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת מִצְווֹת הַמֶּלֶךְ, וְעֵינֵי דִיאוֹמֶד רוֹאוֹת וְכָלוֹת.

“סְלַח לִי, הַסֵּנָטוֹר!” קָרָא סַלּוּסְטוּס, “לָמָּה תִּמְנַע פִּיךָ מִיָּיִן? פַּס הָאַרְגָּמָן לִלְבוּשְׁךָ, עַל כֵּן שָׁתֹה תִּשְׁתֶּה וְגַם תִּשְׁכָּר!”

“חֵי הָאֵלִים,”עָנָה הַסֵּנָטוֹר, “מֵעַי חֳמַרְמְרוּ מֵרֹב שְׁתִיָּה, לָמָּה תְּמַהֵר כָּכָה, אִישׁ חַלָּשׁ וִידוּעַ חֳלִי אָנֹכִי, וְאִתְּךָ הַסְּלִיחָה!”

“לֹא אֶסְלַח, חֵי וֶסְטָה, אִם אֶסְלַח! מֶלֶךְ אֲנִי אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָּנִים, שְׁתֵה!”

הַסֵּנָטוֹר הַמִּסְכֵּן הֻכְרַח לִשְׁתּוֹת, כִּי כֵן דָּתֵי הַשְּׁתִיָּה בַּיָּמִים הָהֵם. וְאוּלָם כָּל גָּבִיעַ הוֹלִיכוֹ מִדְּחִי אֶל דֶּחִי."

“לְאַט לְךָ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ!” נָאַק דִּיאוֹמֶד, “הֲלֹא…”

“בּוֹגֵד בָּגֶד!” שִׁסַּע סַלּוּסְטוּס אֶת בַּעַל הַבַּיִת, “לֹא זֶה הַמָּקוֹם לִבְרוּטוּס, אִישׁ לֹא יָבוֹא לְהָסִיר אֶת כֶּתֶר הַמַּלְכוּת מֵעַל רֹאשִׁי!”

“וְאוּלָם… הָאוֹרְחוֹת… הַנָּשִׁים…”

“אוֹהֲבוֹת הֵן אֶת הַגִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת! הֲלֹא אָהֲבָה אֲרִיאַדְנָה אֶת בַּכְּחוּס בְּכָל לְבָבָהּ!”

וְכֹה הִתְנַהֵל הַמִּשְׁתֶּה. הָאוֹרְחִים שׂוֹחֲחוּ בְּקוֹל רָם. הִנֵּה הִקְרִיבוּ אֶת הַמַּעֲדַנִּים אֲשֶׁר לְאַחֲרִית הַמִּשְׁתֶּה וְאֶת מֵי הַמּוֹר וְהָאֵזוֹב לִרְחֹץ אֶת הַיָּדָיִם. וּפִתְאֹם כְּמוֹ בְּקֶסֶם נִפְתַּח הַשֻּׁלְחָן הֶעָגֹל הָעוֹמֵד נֹכַח פְּנֵי הָאוֹרְחִים, וּמֵי בְּשָׂמִים נִזְרְקוּ עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת וְעַל רָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים. וּכְתֹם הַמָּטָר הוּסַר הָאַפִּרְיוֹן, וּמֵעַל לָרָאשִׁים נִרְאָה חֶבֶל מָתוּחַ, וְאֶחָד מֵרוֹקְדֵי פָּמְפֵּיאָה אַנְשֵׁי הַשֵּׁם יָצָא לְחוֹלֵל אֶת מְחוֹלוֹתָיו הָעַלִּיזִים.

הָרוֹקֵד פִּזֵּז וְכִרְכֵּר כְּאוֹמֵר לִנְפֹּל עַל רָאשֵׁי הָאוֹרְחִים וּלְרָמְסָם, וְהָאוֹרְחִים, אֲשֶׁר רַק הַחֶבֶל הִפְרִיד בֵּינֵיהֶם וּבֵין הַמְרַקֵּד, הִתְעַנְּגוּ לַמַּחֲזֶה וּמָחֲאוּ כָף. הִנֵּה הוּא קוֹפֵץ עַל הַסֵּנָטוֹר, קוֹפֵץ וְנֶאֱחָז בַּחֶבֶל, בָּרֶגַע שֶׁנִּדְמָה כִּי רֹאשׁ הָרוֹמָאִי כְּבָר נִמְחַץ כְּגֻלְגֹּלֶת הַמְשׁוֹרֵר הַהוּא שֶׁהַנֶּשֶׁר חֲשָׁבָהּ לְצָב שִׁרְיוֹן.

לֹא נָעֲמוּ לְיוֹנֵי הַשַּׁעֲשׁוּעִים הָאֵלֶּה וַתִּשְׂמַח מְאֹד כַּאֲשֶׁר חָדְלוּ הָרִקּוּדִים, וְקוֹל נוֹגְנִים נִשְׁמַע מִבַּחוּץ. אַךְ הִנֵּה הוּא שָׁב לְחוֹלֵל מְחוֹל פֶּרֶא. וְהִנֵּה שׁוּב קוֹל נְגִינוֹת וְהָרוֹקֵד עוֹמֵד דֹּם. לֹא! עוֹד לֹא סָר מֵעָלָיו הַקֶּסֶם הַמַּמְרִיצוֹ לִרְקֹד. הוּא הָיָה כְּאָדָם אֲשֶׁר הֻכָּה בְּמַחֲלַת הַמָּחוֹל לְבִלְתִּי הֵרָפֵא וְרַק מַנְגִּינָה אַחַת תִּרְפָּאֶנּוּ. וְהִנֵּה מָצְאוּ הַמְנַגְּנִים אֶת הַנְּגִינָה הַנְּכוֹנָה. הָרוֹקֵד קָפַץ מֵעַל לַחֶבֶל, יָרַד עַל הָאָרֶץ וְנֶעְלָם.

וְשַׁעֲשׁוּעַ רוֹדֵף שַׁעֲשׁוּעַ. הַמְּנַגְּנִים הַנִּצָּבִים בַּחוּץ הִשְׁמִיעוּ נְגִינָה רַכָּה, וְקוֹל שִׁיר עָלָה בְּאָזְנֵי הָאוֹרְחִים מֵעֵבֶר לַמָּסָךְ הַקָּרוֹב אֲלֵיהֶם.

“יָפֶה הַשִּׁיר!” קָרָא פוּלְוְיוּס.

“הָהּ, הַשְׁמִיעֵנוּ גַם מִשִּׁירֶיךָ!” לָחֲשָׁה אֵשֶת פַּנְסָא.

“הֲתַחְפְּצִי כִּי יָשִׁיר פוּלְוְיוּס לְפָנֵינוּ?” שָׁאַל מֶלֶךְ הַמִּשְׁתֶּה, אֲשֶׁר פָּקַד לִפְנֵי כֵן עַל כָּל הָאוֹרְחִים לִשְׁתּוֹת לְחַיֵּי הַסֵּנָטוֹר הָרוֹמָאִי מִסְפַּר גְּבִיעִים כְּמִסְפַּר הָאוֹתָיוֹת בִּשְׁמוֹ.

“הַעוֹד תִּשְׁאָל?” קָרְאָה הַגְּבִירָה וְקָרְצָה עַיִן חוֹנֶפֶת לַמְשׁוֹרֵר.

סַלּוּסְטוּס הִכָּה בְּאֶצְבָּעוֹ וְלָחַשׁ בְּאָזְנֵי אַחַד הָעֲבָדִים אֲשֶׁר לִפְקֻדָּתוֹ. הָעֶבֶד נֶעְלַם וְשָׁב מִקֵּץ רֶגַע וּבְיָדוֹ נֵבֶל קָטֹן וְכַף תָּמָר.

וַיִּקְרַב אֶל הַמְשׁוֹרֵר וַיִּתֵּן לוֹ אֶת כְּלִי הַשִּׁיר וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ.

“לֹא יָדַעְתִּי נַגֵּן!” קָרָא פוּלְוְיוּס.

“שִׁירָה נָא לְכַף הַתָּמָר. כִּי מִשְׁפַּט הַיְּוָנִים הוּא לַעֲשׂוֹת כֵּן. דִּיאוֹמֶד נוֹטֶה חֶסֶד לַיְּוָנִים, אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָם, וְגַם אַתָּה, כֻּלָּנוּ אוֹהֲבִים אוֹתָם. וְנוֹדֶה נָא, כִּי לֹא רַק אֶת הַדָּבָר הַזֶּה גָּנַבְנוּ מֵהֶם. וְאַחַת הִיא לְמִי הַדָּבָר, הֲלֹא מֶלֶךְ אֲנִי וּרְאֵה צִוִּיתִיךָ: שִׁיר!”

בִּצְחוֹק נִכְלָם לָקַח הַמְשׁוֹרֵר אֶת כַּף הַתָּמָר בְּיָדוֹ וְאַחַר פֵּתַח־דְּבָרִים קָצָר שָׁר שִׁיר עָלֵז בְּקוֹלוֹ הַנָּעִים. הַשִּׁיר נָשָׂא חֵן בְּעֵינֵי בְנֵי פָּמְפֵּיאָה הָרוֹדְפִים אַחֲרֵי הַתַּעֲנוּגוֹת, וְקוֹל כַּפַּיִם מוֹחֲאוֹת נִשְׁמַע לִכְבוֹד הַמְשׁוֹרֵר. הָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר שְׁמָהּ דּוֹמֶה לְשֵׁם הַמְשׁוֹרֵר, דָּרְשָׁה לַעֲנֹד אֶת כַּף הַתָּמָר לְרֹאשׁ פוּלְוְיוּס. וַיִּקְלְעוּ זֵר וַיְשִׂימוּהוּ לְרֹאשׁ בֶּן־הָאַלְמָוֶת וְקוֹלוֹת הֵרִיעוּ:

“כָּבוֹד לַמְנַצֵּחַ!”

אִישׁ אִישׁ מֵהָאוֹרְחִים שָׁר וְנִגֵּן, וְכַפּוֹת הַתְּמָרִים הָלְכוּ מִיָּד לְיָד. הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר נָטָה לַעֲרֹב, וְהָאוֹרְחִים לֹא רָאוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם. אַךְ הִנֵּה קָם הַסֵּנָטוֹר הַיָּגֵעַ וְאַחֲרָיו אִישׁ הַמִּלְחָמָה הֶחָפֵץ לָשׁוּב לְהֶרְקוּלָנוּם – וַיְהִי הַדָּבָר לְאוֹת לְכָל הָאוֹרְחִים כִּי עֵת לָלֶכֶת.

“לָמָּה תְּמַהֲרוּ, רֵעָי!” קָרָא דִּיאוֹמֶד, “וְאִם אָמְנָם אֲמַרְתֶּם לָלֶכֶת, עֲשׂוּ נָא עִמָּדִי חֶסֶד לִרְאוֹת אֶת מִשְׂחַק הַשַּׁעֲשׁוּעִים הָאַחֲרוֹן.”

כְּכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר, קָרָא לְאַחַד הָעֲבָדִים וְלָחַשׁ לוֹ בְּאָזְנוֹ.

הָעֶבֶד מִהֵר לָצֵאת וּבְשׁוּבוֹ הֵבִיא גָבִיעַ קָטֹן וּבוֹ לוּחוֹת קְטַנִּים חֲתוּמִים בְּחוֹתָם. כָּל אוֹרֵחַ הֻכְרַח לִקְנוֹת לוּחַ אֶחַד, הוּא הַגּוֹרָל (אוֹגוּסְטוּס הוּא אֲשֶׁר הֵבִיא אֶת הַמִּשְׂחָק הַזֶּה לְרוֹמָא, כִּי אֲהֵבוֹ מְאֹד). וַיֵּצֵא גּוֹרָלוֹ שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר לְקַבֵּל לְדַאֲבוֹן לְבָבוֹ אֶת מְגִלַּת שִׁירָיו, וְגוֹרַל אִישׁ הַמִּלְחָמָה צְרוֹר מְחָטִים, וַיִּתְלוֹצְצוּ הָאוֹרְחִים לְגוֹרָלוֹ וַיְהַתְּלוּ בְּהֵרַקְלֶס הַמַּחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ; גּוֹרַל הָאַלְמָנָה פוּלְוְיָה – גָּבִיע גָּדוֹל; גּוֹרַל יוּלְיָה – קֶרֶס שֶׁל בֶּגֶד גֶּבֶר; גּוֹרַל לֶפִּידוּס – כְּלִי תַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים. הַיָּפֶה מִכֻּלָּם הָיָה גּוֹרַל קְלוֹדְיוּס, הֲלֹא הֵן קוּבְיוֹת הַשֶּׁקֶר, וְהֵן הֶעֱלוּ אֶת חֲמָתוֹ וְהֶאְדִּימוּ אֶת פָּנָיו בְּקַבְּלוֹ אוֹתָן. וְאוּלָם הַשִּׂמְחָה הָרַבָּה אֲשֶׁר צָרְרָה אֶת כֻּלָּם צְרוֹר אֶחָד נִשְׁבְּתָה פִּתְאֹם. גוֹרַל גְּלֹוקוּס יָצָא לְקַבֵּל פֶּסֶל פוֹרְטוּנָה, הִיא אֵלַת הָאשֶׁר, פֶּסֶל שַׁיִשׁ מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב מֵאֶרֶץ יָוָן, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הוֹשִׁיט לוֹ אֲשֶׁר עַל הַגּוֹרָלוֹת אֶת הַפֶּסֶל וַיִּשָּׁמֵט מִיָּדוֹ וַיִּפֹּל וַיִּשָּׁבֵר. רַעַד אָחַז אֶת כֻּלָּם וַיִּקְרְאוּ פֶּה אֶחָד:

“יִשְׁמְרֵנוּ הָאֵלִים!”

וְרַק גְּלוֹקוּס הִתְרָאָה שָׁלֵו וְשַׁאֲנָן, כְּמוֹ לֹא בּוֹ נָגַע הַדָּבָר, אִם כִּי גַם הוּא כְּמוֹ כֻּלָּם הֶאֱמִין בְּהַבְלֵי שָׁוְא.

“בַּת נֵאַפּוֹלִיס הַיָּפָה!” לָחַשׁ גְּלוֹקוּס לְיוֹנֵי אֲשֶׁר פָּנֶיהָ הִלְבִּינוּ כְּשִׁבְרֵי הַשַּׁיִשׁ, “אוֹת נִתַּן לָנוּ וְזֶה פִּתְרוֹנוֹ: אַחֲרֵי אֲשֶׁר נָפַלְתְּ בְּחֶלְקִי, מַה תּוּכַל פוֹרְטוּנָה לָתֵת לִי עוֹד וְלֹא נָתָנָה. עַל כֵּן שִׁבְּרָה הָאֵלָה אֶת פִּסְלָהּ, כִּי נָתְנָה לִי אוֹתָךְ מַתָּנָה.”

סַלּוּסְטוּס עָנַד פְּרָחִים לִגְבִיעוֹ וְשָׁתָה לְחַיֵּי בַּעַל הַבָּיִת. דִּיאוֹמֶד שָׁתָה לְחַיֵּי הַקֵּיסָר. וְאַחֲרֵי כֵן שָׁתוּ אֶת הַגָּבִיעַ הָאַחֲרוֹן לְמֶרְקוּר לְמַעַן יִתֵּן תְּנוּמָה נְעִימָה לָעַפְעַפָּיִם. וַיִּסְּכוּ עוֹד נֶסֶךְ וְהַמִּשְׁתֶּה תַּם.

וּבַיָּמִים הָהֵם אֵין מֶרְכָּבוֹת בְּתוֹךְ פָּמְפֵּיאָה, כִּי הָרְחוֹבוֹת צָרִים וְהָעִיר קְטַנָּה. הָאוֹרְחִים נָעֲלוּ אֶת הַנְּעָלִים אֲשֶׁר נָשְׁלוּ בְּבֵית הַתִּלְבּשֶׁת, לָבְשׁוּ אֶת הָאַדָּרוֹת וַיֵּצְאוּ מִן הַבַּית לָלֶכֶת בְּרֶגֶל אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ, הֵם וְעַבְדֵיהֶם עִמָּם.

גְּלוֹקוּס נִפְרַד מִיּוֹנֵי וַיֵּרֶד בַּמַּעֲלוֹת אֶל חֲדַר יוּלְיָה. אַחַת הַשְּׁפָחוֹת הֱבִיאַתּוּ אֶל הָאוּלָם, אֲשֶׁר שָׁם חִכְּתָה לוֹ בַּת הַסּוֹחֵר.

“גְּלוֹקוּס” אָמְרָה יוּלְיָה וְהִשְׁפִּילָה אֶת רֹאשָׁהּ, “רָאִיתִי כִּי אָהַבְתָּ אֶת יוֹנֵי. הַאֻמְנָם, יָפָה הִיא?”

“יָפָה הִיא יוּלְיָה וּנְדִיבַת לֵב!” עָנָה הַיְּוָנִי, “כֵּן, אָהַבְתִּי אֶת יוֹנֵי. מִי יִתֵּן וּמָצָאת גַּם אַתְּ בֵּין הֲמוֹן שׁוֹאֲפֵי צִלֵּךְ אִישׁ אֲשֶׁר יֶאֱהָבֵךְ נֶאֱמָנָה כְּאַהֲבָתִי אֶת יוֹנֵי.”

“הִתְפַּלֵּל נָא, גְּלוֹקוּס, לָאֵלִים עָלַי, אוּלַי יִגְמְלוּנִי אֶת הַחֶסֶד הַזֶּה. רְאֵה, גְּלוֹקוּס! אֶת הַפְּנִינִים הָאֵלֶּה הוֹעַדְתִּי מַתָּנָה לְכַלָּתֶךָ. וְתִתֵּן לָהּ יוּנוֹ כֹּחַ וְאֹרֶךְ יָמִים לָשֵׂאת אֶת הָעֲדָיִים!”

כְּכַלּוֹתָהּ לְדַבֵּר, נָתְנָה לֹו אֶת הַפְּנִינִים הַגְּדוֹלוֹת וְהַיְקָרוֹת מְאֹד, כִּי מִשְׁפָּט הָיָה בַּיָּמִים הָהֵם לָתֵת מַתָּנוֹת לֶחָתָן וְלַכַּלָּה. גְּלוֹקוּס לָקַח אֶת הַמַּתָּנָה וְגָמַר בְּלִבּוֹ הַגֵּאֶה לְהָשִׁיב לָהּ שִׁבְעָתַיִם כְּמַתְּנָתָהּ. הוּא הוֹדָה לָהּ עַל הַמַּתָּנָה, אַךְ הִיא לֹא חָפְצָה לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי תוֹדָתוֹ וְנָסְכָה לוֹ כּוֹס יָיִן.

“הִנֵּה שָׁתִיתָ לְחַיֵּי אָבִי פְּעָמִים רַבּוֹת,” אָמְרָה בִּצְחוֹק, “עַתָּה שְׁתֵה גַם עִמָּדִי: אשֶׁר וְאֹרֶךְ יָמִים לַאֲהוּבַת נַפְשֶׁךָ!”

הִיא נָגְעָה בִּשְׂפָתֶיהָ בַּגָּבִיעַ וְנָתְנָה אוֹתוֹ לִגְלוֹקוּס. עַתָּה שׂוּמָה הָיָה עַל גְּלוֹקוּס לִשְׁתּוֹת מְלֹא הַגָּבִיעַ, וְהוּא עָשָׂה כַּמִּשְׁפָּט. יוּלְיָה לֹא יָדְעָה אֵת אֲשֶׁר עָשְׂתָה נִידְיָה וְהִתְבּוֹנְנָה בְּעֵינַיִם לוֹהֲטוֹת אֶל הַשּׁוֹתֶה. הֵן אָמְנָם הַגֵּד הִגִּידָה לָהּ הַמְכַשֵּׁפָה, כִּי אוּלַי יִתְמַהְמַהַּ הַשִּׁקּוּי לְהַדְלִיק אֶת שׁוֹתֵהוּ, אַךְ יוּלְיָה קִוְּתָה בְּלִבָּהּ, כִּי הִנֵּה כְּהֶרֶף עַיִן יִכְרַע גְּלוֹקוּס לְפָנֶיהָ. וּכְאָדָם שֶׁנִּכְזְבָה תּוֹחַלְתּוֹ רָאֲתָה אֶת גְּלוֹקוּס, וְהִנֵּה הוּא מֵנִיחַ אֶת הַגָּבִיעַ וּמוֹסִיף לְשׂוֹחֵחַ בְּקוֹל שָׁקֵט כָּרִאשׁוֹנָה.

“וְאוּלָם”,חָשְׁבָה יוּלְיָה וְהִתְעוֹדְדָה, “מָחָר – אוֹי לְךָ, גְּלוֹקוּס!”

אָכֵן אוֹי לוֹ!

סָר־מְנוּחָה שׁוֹטֵט אַפֵּצִידֶס בַּמְּקוֹמוֹת הַנִּדָּחִים אֲשֶׁר בִּסְבִיבוֹת הָעִיר. הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה לְאִטָּהּ, וְהִנֵּה הוּא עוֹמֵד בְּמָקוֹם שׁוֹמֵם עַל שְׂפַת סַרְגוּס. דֶּרֶךְ מִפְלְשֵׁי הָעֵצִים נִרְאֲתָה הָעִיר הַלְּבָנָה, הַנּוֹצֶצֶת, אַךְ שְׁאוֹנָהּ וַהֲמוֹנָהּ לֹא הִגִּיעוּ אֶל אָזְנָיו. עַל פְּנֵי הָאָרֶץ הַמְכֻסָּה יֶרֶק זָחֲלָה לְטָאָה, נִתַּר חַרְגֹּל, קוֹל צִפּוֹר עָלָה וְנָדָם. דְּמָמָה מִסָּבִיב, אַךְ לֹא דִּמְמַת לַיִל, כִּי עוֹד רוּחַ הַיּוֹם לֹא נָס, וְהָעֵשֶׂב עוֹד זָע מִמַּשָּׂא הָרְמָשִׂים לְמִינֵיהֶם, וּמֵעֵבֶר לַנָּהָר מִשָּׁם בָּאָה עֵז, לָחֲכָה אֶת הַדֶּשֶׁא וְקָרְבָה אֶל הַמַּיִם לִשְׁתּוֹת.

אַפֵּצִידֶס חָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת בְּלִבּוֹ וְהִבִּיט אֶל הַגַּלִּים, וּפִתְאֹם שָׁמַע קוֹל כָּלֶב.

“הָס, רֵעִי הַמִּסְכֵּן!” נִשְׁמַע קוֹל חֲרִישִׁי, “צַעֲדֵי הַזָּר לֹא יָרֵעוּ לַאֲדוֹנֶיךָ.”

וְנִדְמֶה לְאַפֵּצִידֶס, כִּי הַקּוֹל יָדוּעַ לוֹ מִשֶּׁכְּבָר, הוּא הָפַךְ אֶת פָּנָיו וְהִנֵּה הוּא הַזָּקֵן הַפֶּלִי אֲשֶׁר נִרְאָה לוֹ בַּאֲסֵפַת הַנּוֹצְרִים.

הַזָּקֵן יָשַׁב עַל אֶבֶן מְכֻסָּה אֵזוֹב, עַל יָדוֹ מַטֶּה וְיַלְקוּט, וּלְרַגְלָיו רוֹבֵץ כֶּלֶב קָטֹן וּפָרוּעַ, אָח לְמַסָּעָיו.

מַרְאֵה הַזָּקֵן הָיָה כְּמַרְפֵּא לְרוּחַ אַפֵּצִידֶס הַנִּסְעָרָה. הוּא נִגַּשׁ אֵלָיו, יָשַׁב עַל יָדוֹ וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ כִּי יְבָרְכֵהוּ.

“אָבִי, מַרְאֲךָ כְּמַרְאֵה אִישׁ הַיּוֹצֵא לְמַסָּעוֹ, הֲכֹה מַהֵר אָמַרְתָּ לְעָזְבְנוּ?”

“בְּנִי!” עָנָה הַזָּקֵן, “סְפוּרִים הַיָּמִים אֲשֶׁר אֶתְהַלֵּךְ עוֹד עֲלֵי אֲדָמוֹת, וַאֲנִי עוֹשֶׂה בָּהֶם כַּאֲשֶׁר שׂוּמָה עָלָי. מִמָּקוֹם אֶל מָקוֹם אֵלֵךְ לְנַחֵם אֶת הַבָּאִים בְּשֵׁם הָאֱלֹהִים.”

“הֲלֹא קַר הַלַּיְלָה, אָבִי, וְאַתָּה זָקֵן מְאֹד, וְהַדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה וְשׁוֹדְדִים נְטוּשִׁים בָּהּ. חַכֵּה עַד יוֹם מָחָר.”

“בְּנִי יַקִּירִי! מַה יַחְמְדוּ הַשּׁוֹדְדִים בְּיַלְקוּטִי? וְהַלַּיְלָה? וְהַבְּדִידוּת? הֲלֹא אַךְ שְׁלַבִּים הֵמָּה בַּסֻּלָּם אֲשֶׁר בּוֹ יַעֲלוּ וְיֵרְדוּ הַמַּלְאָכִים בַּחֲלֹם רוּחִי חֲלוֹמוֹת אֱלֹהִים. וּמִי יוֹדֵעַ אֶת הַנַּעֲשֶׂה בְּנֶפֶשׁ הַנּוֹדֵד בְּלֶכְתּוֹ בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ בְּלִי פַּחַד, כִּי אֱלֹהִים עִמּוֹ לְשָׁמְרוֹ מִכָּל רָע. הָרוּחוֹת יַגִּידוּ לוֹ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, עֵינָיו תִּרְאֶינָה אֶת הַיְּעָרוֹת הַמִּתְלוֹנְנִים בְּצֵל שַׁדַּי, אֶת הַכּוֹכָבִים כְּתֹבֶת הַשָּׁמַיִם, אוֹתוֹת הָאַהֲבָה וְעֵדוּת הָאַלְמָוֶת. הַלַּיְלָה הוּא יוֹם הַנּוֹדֵד, הָעוֹלֶה בְּרָגֶל.”

וּבְדַבְּרוֹ אִמֵּץ הַזָּקֵן אֶת אַפֵּצִידֶס אֶל לִבּוֹ, הֶחֱזִיק בַּמַּטֶּה, לָקַח אֶת הַיַּלְקוּט (הַכֶּלֶב קָפַץ בְּשִׂמְחָה) וַיִּפֶן לְאִטּוֹ וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ.

אַפֵּצִידֶס הִבִּיט אַחֲרָיו עַד אֲשֶׁר נֶעְלַם בֵּין הָעֵצִים וְלֹא נִרְאָה עוֹד. הַכּוֹכָבִים הֵנֵצּוּ בַּשָּׁמָיִם. וְהִנֵּה הֵקִיץ גַּם הוּא מֵחֲלוֹמוֹ וַיִּזְכֹּר כִּי עוֹד עָלָיו לְהִוָּעֵד עִם אוֹלִינְתּוּס.


 

לב    🔗

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב גְּלוֹקוּס הַבַּיְתָה וַיִּמְצָא אֶת נִידְיָה יוֹשֶׁבֶת בֵּין הָעַמּוּדִים אֲשֶׁר בַּגָּן. הִיא מִהֲרָה לָבוֹא אֶל בֵּיתוֹ בְּחָשְׁבָהּ כִּי לֹא יִתְמַהְמֵהַּ. הִיא אָמְרָה לְהַשְׁקוֹתוֹ מִשִּׁקּוּי הָאַהֲבָה בִּשְׁעַת־הַכּשֶׁר הָרִאשׁוֹנָה, אַךְ עָמֹק בְּלִבָּהּ קִוְתָה כִּי הָעֵת תְּאַחֵר לָבוֹא.

לִבָּהּ דָּפַק בְּחָזְקָה, לְחָיֶיהָ לָהֲטוּ וְהִיא חִכְּתָה לוֹ בְּכִלְיוֹן עֵינָיִם. וְהִנֵּה בָּא גְּלוֹקוּס וְנִכְנַס לַחֲדַר הָעַמּוּדִים. הַכּוֹכָבִים הָרִאשׁוֹנִים יָצְאוּ עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם הָעֲטוּפִים אַדֶּרֶת אַרְגָּמָן.

“הָהּ, בִּתִּי! הֲלִי תְּחַכִּי לְעֵת כָּזֹאת?”

“לֹא! הִנֵּה הִשְׁקֵיתִי אֶת הַפְּרָחִים וָאֵשֵׁב לָנוּחַ.”

“מַה חַם הַיּוֹם!” אָמַר גְלוֹקוּס וַיֵּשֶׁב עַל אַחַד הַמּוֹשָׁבִים אֲשֶׁר בֵּין הָעַמּוּדִים.

“חַם מְאֹד!”

“קִרְאִי נָא לְדָבִיס וְיָבוֹא. הַיַּיִן הִדְלִיקַנִי. יָבִיא נָא מַשְׁקֶה קַר וְהָיָה לִי לְרַוּוֹת אֶת צִמְאוֹנִי.”

עַתָּה הִגִּיעָה הַשָּׁעָה אֲשֶׁר לָהּ חִכְּתָה נִידְיָה! הִיא נָשְׁמָה בְּחָזְקָה.

“הִנֵּה אֶמְסֹך לְךָ מֶסֶךְ, דְּבַשׁ מָהוּל בְּיַיִן וּבְקֶרַח, כַּאֲשֶׁר אָהֲבָה יוֹנֵי.”

“חֵן, חֵן!” עַנָה גְלוֹקוּס, “אִם יִטְעַם הַמַּשְׁקֶה לְחֵךְ יוֹנֵי, הֲלֹא יִנְעַם גַּם לִי, וְלוּ גַם רוֹשׁ וְלַעֲנָה יִהְיֶה.”

פְּנֵי נִידְיָה קָדְרוּ. וְהִנֵּה הִיא צוֹחֶקֶת. וְהִנֵּה יָצְאָה וְשָׁבָה וּבְיָדָהּ הַגָּבִיעַ. הָהּ, מַה מְאֹד נִכְסְפָה נִידְיָה לִרְאוֹת בְּעֵינֶיהָ אֶת הַמַּרְאֶה בַּעֲלוֹת שַׁחַר הָאַהֲבָה אֲשֶׁר צִפְּתָה לָהּ, מַה מְאֹד חָפְצָה לְקַדֵּשׁ בְּחֶרְדַּת כָּבוֹד אֶת צֵאת הַשֶּׁמֶשׁ, אֲשֶׁר קִוְּתָה כִּי הוּא יָאִיר אֶת אֲפֵלָתָהּ הַקּוֹדֶרֶת, כַּאֲשֶׁר יְקַדֵּשׁ כֹּהֵן פָּרַס אֶת הַשָּׁחַר.

הִיא עָמְדָה אֶל הַקִּיר כִּמְבַקֶּשֶׁת מִשְׁעָן. פָּנֶיהָ, אֲשֶׁר לָהֲטוּ זֶה עַתָּה, הִלְבִּינוּ פִּתְאֹם כַּשֶּׁלֶג, כַּפּוֹת יָדֶיהָ הָעֲדִינוֹת מְשֻׁלָּבוֹת, שְׂפָתֶיהָ מְפֻשָּׂקוֹת, עֵינֶיהָ מֻשְׁפָּלוֹת אָרְצָה – וְהִיא כֻּלָּהּ צִפִּיָּה לִדְבַר גְלוֹקוּס.

גְּלוֹקוּס הִקְרִיב אֶת הַגָּבִיעַ אֶל פִּיו וְשָׁתָה כִּרְבִיעִית הַכּוֹס. אַךְ פִּתְאֹם, בִּרְאוֹתוֹ אֶת פְּנֵי נִידְיָה הַמְּפִיקוֹת כְּאֵב וְרֶגֶשׁ פֶּלִי, נִדְהַם וְחָדַל מִשְּׁתוֹת. וְעוֹד הַגָּבִיעַ עַל פִּיו קָרָא:

“הָהּ, נִידְיָה, נִידְיָה, הַחוֹלָה אָתְּ? אַל תְּכַחֲדִי דָבָר, הֲלֹא פָּנַיִךְ עָנוּ בָךְ. מַה בַּקָּשָׁתֵךְ, בִּתִּי הַמִּסְכֵּנָה, הַגִּידִי.”

בְּאָמְרוֹ זֹאת הִנִּיחַ אֶת הַגָּבִיעַ מִיָּדוֹ וְקָם לָגֶשֶׁת אֵלֶיהָ, אַךְ פִּתְאֹם חָשׁ מַדְקֵרוֹת בְּלִבּוֹ, רֹאשׁוֹ עָלָיו כְּגַלְגַּל וְכֻלּוֹ כַּאֲחוּז עִוְעִים. הָאָרֶץ כְּמוֹ נִשְׁמְטָה מִתַּחְתָּיו, רַגְלָיו עוֹלוֹת, רוּחוֹ מְרַחֶפֶת בִּמְרוֹמֵי שִׂמְחָה בַּת הַשָּׁמַיִם, כִּי לִבּוֹ נִסְעַר מִהְיוֹת עַתָּה עֲלֵי אֲדָמוֹת. הוּא בִּקֵּשׁ לָעוּף וּבְסַעֲרַת רוּחוֹ הַמִּתְעַלֵּס בְּתַעֲנוּגוֹת אֲשֶׁר לֹא יְדָעָם אָדָם, נִדְמָה לוֹ כִּי צָמְחוּ לוֹ כְּנָפָיִם. פִּתְאֹם פָּרַץ מִפִּיו צְחוֹק אַדִּיר, צְחוֹק נְאָקָה. הוּא מָחָא כָף, קָפַץ וְדָלַג וְהִתְגָּעֵשׁ כְּפִתִּיָּה בְּשִׁגְעוֹנָהּ. דָּמוֹ שָׁטַף עַתָּה כְּזֶרֶם אֵיתָן: הִנֵּה הוּא רוֹעֵשׁ – גּוֹעֵשׁ –הִנֵּה יֶחְמַר – כְּזֶרֶם מַיִם כַּבִּירִים אֲשֶׁר פָּרְצוּ גְבוּלוֹת וְהִנֵּה הֵם הוֹלְכִים בִּסְעָרָה אֶל הַיָּם. בְּאָזְנָיו הָמוּ קוֹלוֹת, הֲמוֹן קוֹלוֹת, וְהִנֵּה עַד מִצְחוֹ הִגִּיעוּ, גִידָיו נְפוּחִים, כְּמוֹ נִלְאוּ לְהָכִיל אֶת הַזֶּרֶם. וּפִתְאֹם יָרְדָה עָלָיו הָאֲפֵלָה. הוּא רָאָה צְלָלִים לוֹהֲטִים עַל פְּנֵי הַקִּיר מִנֶּגֶד, נָעִים זָעִים כִּרְפָאִים. וּפֶלֶא הַדָּבָר: הוּא לֹא כָּרַע מִמַּשָּׂא הַשִּׁגָּעוֹן אֲשֶׁר קָם עָלָיו לְדַכְּאוֹ. הָרְגָשׁוֹת הַחֲדָשִׁים בְּהִירִים בְּלִבּוֹ, רַעֲנַנִּים כֻּלָּם – כְּמוֹ כֹּחוֹת חֲדָשִׁים הוּצְקוּ אֶל גּוּפוֹ וַיְעוֹדְדוּהוּ. לִקְרַאת הַשִּׁגָּעוֹן נִמְשַׁךְ – וְהוּא לֹא יָדַע.

נִידְיָה לֹא עָנְתָה עַל שְׁאֵלָתוֹ, כִּי נֶעְתְּקוּ מִלִּים מִפִּיהָ. אַךְ צְחוֹקוֹ הַפָּרוּעַ וְהַמַּפִּיל אֵימָה הֶעִירָהּ מִפַּלָּצוּתָהּ. הִיא לֹא רָאֲתָה אֶת פָּנָיו הַפְּרָאִים וְלֹא אֶת רַגְלָיו הַכּוֹשְׁלוֹת בְּלֶכְתּוֹ אָנֶה וָאָנָה, וְאוּלָם הִיא שָׁמְעָה אֶת דְּבָרָיו אֲשֶׁר לָעוּ מְאֹד, דְּבָרִים אֵין־שַׁחַר הַיּוֹצְאִים מִפִּיו בְּשֶׁצֶף־קֶצֶף. פַּחַד נָפַל עָלֶיהָ וַתִּתְחַלְחַל.

הִיא מִהֲרָה אֵלָיו, גִּשְׁשָׁה בְּיָדֶיהָ, לָפְתָה אֶת בִּרְכָּיו, כָּרְעָה לְפָנָיו וּבְדִמְעוֹת פַּחַד וְאַהֲבָה לִטְּפָה אֶת כַּפּוֹת רַגְלָיו:

“הָהּ, דַּבֵּר נָא אֵלַי, דַּבֵּר! הֲתִשְׂנָאֵנִי? דַּבֵּר נָא, דַּבֵּר!”

“חֵי אֵלַת הַזֹּהַר! מַה יָפָה אֶרֶץ קַפְרִיסִין. מַה טוֹב כִּי יַשְׁקוּנוּ יַיִן תַּחַת דָּם. הִנֵּה יִפְתְּחוּ אֶת עוֹרְקֵי כָל פֵאוֹן, לְמַעַן נִרְאֶה כֻּלָּנוּ, כִּי חוֹמֵר וְגוֹעֵשׁ הַדָּם. בּוֹא הֵנָּה, אֵל עַלִּיז וְזָקֵן! עַל תַּיִשׁ תִּרְכַּב, הוֹי, מָה אֲרֻכִּים שַׂעֲרוֹתֶיךָ, וְשַׂעֲרוֹתֶיךָ מֶשִׁי! הֲלֹא טוֹב הוּא מִכָּל סוּסֵי הַפַּרְתִּים. וְאוּלָם שְׁמָעֵנִי: חָזָק מִדַּי הַיַּיִן לִבְנֵי תְּמוּתָה. הֶאָח, מַה יָפֶה הַמַּרְאֶה! הַזְּמוֹרוֹת לֹא תָּנַעְנָה. צַמְרוֹת הַיַּעַר הַיְרוֹקוֹת לָקְחוּ בַּשֶּׁבִי אֶת הַצַּפְרִיר וַיַּטְבִּיעוּהוּ. הָרוּחַ לֹא יָנִיעַ עָלֶה, וְאֶת הַחֲלוֹמוֹת יֹאחַז בְּיָדָיו וְהֵם נִרְדְּמוּ וְכַנְפֵיהֶם מוּרָדוֹת עַל פְּנֵי הָאִילָן הַנָּם. זֶרֶם תְּכֵלֶת אֲנִי רוֹאֶה נוֹצֵץ בְּשֶׁקֶט צָהֳרַיִם, וּמַעְיָן עוֹלֶה וְזוֹרֵק מֵימָיו! הָהּ, מַעְיָנִי, אַתָּה לֹא תְכַבֶּה אֶת קַרְנֵי שִׁמְשִׁי הַיְּוָנִית, וְלוּ גַם יָגַעְתָּ וְעָמַלְתָּ מְאֹד לְכַבּוֹתָן בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ כָּסֶף. וּמִי הִיא הָאִשָּׁה הַמִּתְנוֹעַעַת בַּחֹרֶשׁ? כְּקֶרֶן הַסַּהַר הִיא! עֲלֵי־אַלּוֹנִים זֵר לְרֹאשָׁהּ, כְּלִי הָפוּךְ בְּיָדָהּ לִזְרוֹת צְדָפִים קְטַנִּים אֲדֻמִּים וּפְנִינֵי מַיִם זַכִּים. הַבִּיטוּ נָא וּרְאוּ אֶת פָּנֶיהָ! עַיִן לֹא רָאֲתָה! הַבִּיטִי, אֵין אִישׁ אִתָּנוּ פֹּה, רַק שְׁנֵינוּ בַּחֹרֶשׁ הַזֶּה! צְחוֹק לֹא יֵרָאֶה עַל שְׂפָתֶיהָ, נוּגוֹת וּמַעֲדַנּוֹת תִּצְעַד צָעֹד וְטָפֹף. הָהּ, נוּסָה! הֲלֹא נִימְפָה הִיא, אַחַת הַפֵאוֹת הַפְּרוּעוֹת, אֲשֶׁר כָּל רוֹאֵיהֶן יֻכֶּה בְּשִׁגָּעוֹן. אוֹי. לִי, כִּי הִיא מַיְשִׁירָה עֵינֶיהָ אֵלָי!”

“אֲהָהּ, גְלוֹקוּס, גְלוֹקוּס, הַאִם לֹא תַּכִּירֵנִי? הֵרָגַע נָא, עֲצֹר אֶת דִּבְרֵי שִׁגְעוֹנְךָ, כִּי הֵמָּה יְמִיתוּנִי.”

וּפִתְאֹם הָיְתָה בּוֹ רוּחַ אַחֶרֶת. הוּא שָׂם אֶת יָדוֹ עַל שְׂעַר רֹאשָׁהּ הָרַךְ, הֶחֱלִיק אֶת תַּלְתַּלֶּיהָ. הִתְבּוֹנֵן אֶל פָּנֶיהָ, וְזֵכֶר יוֹנֵי עָלָה פִּתְאֹם עַל לִבּוֹ. לְזִכְרוֹנָהּ הִתְגָּעֵשׁ רוּחוֹ שִׁבְעָתַיִם וַיִּקְרָא בְּתַאֲוָה:

“חֵי וֶנוּס, דִּיאֲנָה וְיוּנוֹ, כִּי גַם אִם אֶסְבֹּל עַל כְּתֵפִי תֵּבֵל כֻּלָּהּ כְּהֵרַקְלֶס בֶּן אַרְצִי (הָהּ, רוֹמָא עָרְלַת לֵב! כֹּל נִשְׂגָּב בָּךְ הֲלֹא מִיָּוָן בָּא; לוּלֵי אֲנַחְנוּ, כִּי עַתָּה הֲלֹא גַם אֵלִים לֹא הָיוּ לָךְ). אָכֵן, אוֹמֵר אֲנִי, אֶת כָּל הָעוֹלָם אֲשֶׁר אֶשָּׂא עַל כְּתֵפִי, כְּהֵרַקְלֵס בֶּן אַרְצִי, אַשְׁלִיךְ כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ אֶל הַתֹּהוּ, חֵלֶף בַּת־צְחוֹק אַחַת מִשִּׂפְתֵי יוֹנֵי. הָהּ, הַיָּפָה וְהַנַּעֲרָצָה!” הוֹסִיף גְלוֹקוּס בְּקוֹל רַךְ וּמִתְחַנֵּן, “לֹא תֶאֱהָבִינִי, לֹא תָּאִירִי פָּנַיִךְ לִי. הַמִּצְרִי הוֹצִיא אֶת דִּבָּתִי רָעָה לְפָנַיִךְ וְהִכַּנִי בַּלָּשׁוֹן. – הָהּ, לוּ יָדַעְתְּ, מָה רַבּוּ הַשָּׁעוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי תַּחַת חַלּוֹן בֵּיתֵךְ! לוּ יָדַעְתְּ, כִּי שָׁמַרְתִּי לַבֹּקֶר וּבְסֵתֶר לִבִּי קִוִּיתִי כִּי תוֹפִיעִי, הָהּ, שִׁמְשִׁי, אוֹי לִי כִּי לֹא אֲהַבְתִּינִי, כִּי הֲשִׁיבוֹת פָּנַי רֵיקָם! אַל נָא תַּעַזְבִינִי אַךְ הַפָּעַם! הִנֵּה חַשְׁתִּי כִּי קָרוֹב קִצִּי לָבוֹא – הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ, בּוֹאִי בּוֹאִי וְאֶחֱזֶה בָּךְ עַד אַחֲרוֹן יוֹמִי, הֲלֹא מֵאֶרֶץ אֲבוֹתַיִךְ אָנֹכִי – הֲלֹא עַל פִּסְגוֹת פִילֶה עָלִיתִי – הֲלֹא יָצִינְטוֹן וְשׁוֹשַׁנָּה לִקַּטְתִּי בְּחֹרְשׁוֹת הַזַּיִת אֲשֶׁר לְאִילִיסוּס. חָלִילָה לָךְ לְעָזְבֵנִי, כִּי אֲבוֹתַיִךְ הָיוּ אַחִים לַאֲבוֹתָי. וְאָמְנָם, אָמֹר אָמְרוּ, כִּי יָפָה הָאָרֶץ וְכִי זַכִּים הַשָּׁמַיִם מְאֹד. – וַאֲנִי אָמַרְתִּי לְקַחְתֵּךְ עִמָּדִי, הָהּ, דְּמוּת קוֹדֶרֶת! לָמָּה תִּתְיַצְּבִי כְּעַמּוּד עָנָן לְהַבְדִּיל בֵּינִי וּבֵינָהּ? הַמָּוֶת שׁוֹכֵן עַל מִצְחֵךְ הַשָּׁקֵט, עַל שְׂפָתַיִךְ בַּת צְחוֹק מְרַחֶפֶת, וְהִיא – הָרֶצַח; שִׁמְךָ אוֹרְקוּס, אֲבָל שׁוֹכְנֵי הָאָרֶץ הַזֹּאת יִקְרְאוּ לְךָ בְּשֵׁם אַרְבָּצֶס: רְאֵה, כִּי יְדַעְתִּיךָ; סוּרָה מִמֶּנִּי, נוּסָה, צֵל קוֹדֵר! קְסָמֶיךָ לֹא יוֹעִילוּ.”

“גְּלוֹקוּס, גְּלוֹקוּס!” לָחֲשָׁה נִידְיָה וְחָדְלָה מִמֶּנּוּ, כִּי נִפְחֲדָה מְאֹד וְנִחֲמָה עַל אֲשֶׁר עָשְׂתָה וַתִּפֹּל אַרְצָה וַתִּתְעַלָּף.

“מִי קָרָא בִּשְׁמִי?” שָׁאַל גְּלוֹקוּס בְּקוֹל רָם, "יוֹנֵי הִיא! אֲהָהּ, הֵם תְּפָשׂוּהָ נְשָׂאוּהָ – הָבָה נַצִּילֶנָּה. אֵי חַרְבִּי! הִנֵּנִי! הִנְנִי בָא; הִנְנִי חָשׁ לְעֶזְרָתֵךְ! הִנְנִי! הִנֵּנִי!

וּבְדַבְּרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, זִנֵּק בֶּן אַתּוּנָא מֵאוּלָם הָעַמּוּדִים, עָבַר בְּחִפָּזוֹן אֶת הַבַּיִת וּבְפִיק בִּרְכַּיִם הִתְרוֹצֵץ בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר הַמּוּאָרִים בְּאוֹר הַכּוֹכָבִים וְדִבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ.

כְּאֵשׁ בָּעַר בְּעוֹרְקָיו הַמַּשְׁקֶה הַנּוֹרָא. וְאוּלַי הַיַּיִן אֲשֶׁר שָׁתָה בְּבֵית דִּיאוֹמֶד הִדְלִיקוֹ שִׁבְעָתָיִם.

בְּנֵי פָּמְפֵּיאָה, אֲשֶׁר רָאוּ בְּעֵינֵיהֶם שִׁכּוֹרִים מִתְהוֹלְלִים בָּרְחוֹבוֹת לָרֹב, צָחֲקוּ, קָרְצוּ עַיִן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וּפִנּוּ לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ, וַאֲשֶׁר רָאוּ אֶת פָּנָיו מִקָּרוֹב הִתְחַלְחֲלוּ מִפַּחַד סָתוּם וּצְחוֹקָם קָפָא עַל שִׂפְתוֹתֵיהֶם. גְלוֹקוּס נֶחְפַּז בְּרֹאשׁ חוּצוֹת הוֹמִים מֵאָדָם רַב וְנָטָה בְּלִי מֵשִׂים אֶל בֵּית יוֹנֵי. וְהִנֵּה דָרְכוּ רַגְלָיו עַל אַדְמַת הַחֹרְשָׁה אֲשֶׁר לְקִבֶּלֶה, אֲשֶׁר שָׁם נִדְבְּרוּ יַחְדָּו אוֹלִינְתּוּס וְאַפֵּצִידֶס.


 

לג    🔗

וְאַרְבָּצֶס לֹא יָכֹל לִמְשֹׁל בְּרוּחוֹ מִתְּשׁוּקָה לָדַעַת, אִם כְּבָר הִשְׁקְתָה יוּלְיָה אֶת אִישׁ רִיבוֹ מִן הַשִּׁקּוּי הַנּוֹרָא, וַיֹּאמֶר לָלֶכֶת הָעֶרֶב אֶל בֵּית דִּיאוֹמֶד וְלָדַעַת אֵיךְ נָפַל דָּבָר. וְאִישׁ כִּי יֵצֵא מִבֵּיתוֹ וְהָיָה מִשְׁפָּטוֹ בַּיָּמִים הָהֵם לָתֵת בַּאֲזוֹרוֹ חֶרֶט וְלוּחַ, וּבְבוֹאוֹ הַבַּיְתָה וְהֵסִיר אֶת אֲזוֹרוֹ עַל כֵּלָיו הַטְּמוּנִים בּוֹ. וְחֶרֶט הָרוֹמָאִים הָיָה כְּלִי זַיִן חַד וְנוֹרָא, בַּחֶרֶט דָּקַר קַסְיוּס אֶת קֵיסַר בְּבֵית הַסֵּנָטוּס.

אַרְבָּצֶס חָגַר אֵזוֹר לְמָתְנָיו, לָבַשׁ אַדֶּרֶת וַיֵּצֵא הַחוּצָה לָלֶכֶת אֶל בֵּית דִּיאוֹמֶד, וּמִהְיוֹתוֹ חַלָּשׁ נִשְׁעַן בְּלֶכְתּוֹ עַל מַטֵּהוּ הָאָרֹךְ. תַּאֲוַת הַנְּקָמָה וְסַמֵּי הָרְפוּאָה, אֲשֶׁר הֵיטִיב לְדַעְתָּם, הוֹסִיפוּ לוֹ כֹּחַ.

מַה יָפֶה הַיָּרֵחַ בְּאֶרֶץ הַדָּרוֹם! שָׁם לַיְלָה יִרְדֹּף יוֹם עַד כִּי יִקְצְרוּ הָעַרְבַּיִם מְאֹד. רֶגַע יִשְׂתָּרַע פַּס אַרְגָּמָן בְּיַרְכְּתֵי הָרָקִיעַ, אוֹת הוּא כִּי נָס הָאוֹר מִפְּנֵי הַצֵּל. אַלְפֵי שׁוֹשַׁנִּים אֲדֻמּוֹת צָפוֹת עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְהִנֵּה פָּרְצוּ חוּצָה כּוֹכְבֵי רְבָבָה, הַיָּרֵחַ יָקָר הוֹלֵךְ, וְהַלַּיִל יָרַד עַל הָאָרֶץ.

קַרְנֵי הַיָּרֵחַ שָׁפְכוּ בְּאַהֲבָה אֶת אוֹרָם הָרַךְ עַל חֹרְשַׁת קִבֶּלֶה הַקְּדוּמָה. הָעֵצִים, אֲשֶׁר הַדְרַת יָמִים לָהֶם וְאֵין מִסְפָּר לִשְׁנוֹתֵיהֶם, פָּרְשׂוּ אֶת צִלְלֵיהֶם הָאֲרֻכִּים עַל פְּנֵי הָאָרֶץ, וּמִבֵּין מִפְלְשֵׁיהֶם הֵצִיצוּ כּוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם. בַּבִּיתָן הַלָּבָן וְהַקָּטֹן אֲשֶׁר בְּלֵב הַחֹרֶשׁ, בְּתוֹךְ שִׁפְעַת הַיֶּרֶק, הִתְעָרְבוּ קֹדֶשׁ וָפַחַד וַיִּהְיוּ לַאֲחָדִים. וְהַחֹרֶשׁ הוֹסִיף לַהֵיכָל לִוְיַת הוֹד.

וְקָלֶנוּס הִתְגַּנֵּב בֵּין הָעֵצִים, הִגִּיעַ עַד הַבִּיתָן הַלָּבָן, הִסְתַּתֵּר בֵּין הַשִּׂיחִים אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרֵי הַבִּיתָן וַיֵּשֶׁב בַּמַּאֲרָב. הַבִּיתָן סָגַר עָלָיו מִלְּפָנָיו וְהָעֵצִים מֵאֲחוֹרָיו וַיִּהְיוּ עָלָיו סִתְרָה לְבַל יִרְאֶנּוּ אִישׁ. וּבַחֹרֶשׁ שְׁמָמָהּ, כְּמוֹ אֵין בָּהּ נֶפֶשׁ חַיָּה. מֵרָחוֹק הִגִּיעוּ קוֹלוֹת עַלִּיזִים, כְּקוֹל שִׁכּוֹרֵי לַיְלָה אוֹ קוֹל מֵיתָרִים לְהָנִיס יָגוֹן.

כִּי כְּאָז כֵּן עַתָּה יֶאֶהֲבוּ בְּנֵי אִיטַלְיָה לְבַלּוֹת אֶת לֵילוֹת הַקַּיִץ בַּחוּץ וְלִשְׁאֹף רוּחַ צַח לְאוֹר הַיָּרֵחַ.

מִגִּבְעַת הַחֹרֶשׁ מִבַּעַד לְמִפְלְשֵׁי הָעֵצִים נִשְׁקְפָה חֶלְקַת יָם רְחָבָה אֲדַמְדֶּמֶת וְכֻלָּהּ גַּלִּים גַּלִּים, בִּיתָנֵי סְטַבֵּאָה הַלְּבָנִים נִרְאוּ, וְהֶהָרִים הַלַּקְצִירִיִּים מְנַצְנְצִים וְנִבְלָעִים בַּשָּׁמַיִם. וְהִנֵּה הוֹפִיעָה דְמוּתוֹ הַגְּבוֹהָה שֶׁל אַרְבָּצֶס, אֲשֶׁר סָר אֶל הַחֹרֶשׁ בְּדַרְכּוֹ אֶל בֵּית דִּיאוֹמֶד, וְהִנֵּה גַּם אַפֵּצִידֶס הַמְמַהֵר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הוֹעִיד לוֹ אוֹלִינְתּוּס.

“הָהּ, אַפֵּצִידֶס!” קָרָא אַרְבָּצֶס, “אוֹיֵב הָיִיתָ לִי כַּאֲשֶׁר הִתְרָאִינוּ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה. מַה מְאֹד נִכְסַפְתִּי לִרְאוֹתְךָ, כִּי תָּמִיד חָפַצְתִּי אֲשֶׁר תִּהְיֶה לִי לְתַלְמִיד וּלְרֵעַ.”

אַפֵּצִידֶס הֶחֱרִישׁ, כִּי נִדְהַם וְגַם נָבוֹךְ לְשֵׁמַע קוֹל הַמִּצְרִי. וַיִּתֵּן בּוֹ עֵינַיִם מְזָרוֹת שִׂנְאָה וָבוּז.

“אִישׁ מִרְמָה נִבְזֶה! אָכֵן נִמְלַטְתָּ מִידֵי הַמָּוֶת. אַךְ אַל תֹּאמַר בְּלִבְּךָ, כִּי עוֹד תְּסוֹבְבֵנִי בְּכַחַשׁ. הָהּ, יוֹקֵשׁ פַּח, לַשָּׁוְא תִּפְרֹשׂ אֶת רִשְׁתְּךָ לְרַגְלָי.”

“הַס” עָנָה אַרְבָּצֶס בְּלַחַשׁ, אַךְ דִּבְרֵי הַכֹּהֵן פָּצְעוּ אֶת לִבּוֹ הַגֵּא, שְׂפָתוֹ רָעֲדָה וּמִצְחוֹ הֶאְדִּים.

“הַס, הָס! פֶּן יִשְׁמַע זָר אֶת דְּבָרֶיךָ!…”

“אַל תַּבְהִילֵנִי! וְלוּ שָׁמְעָה כָּל הָעִיר אֶת דְּבָרָי!”

“רוּחוֹת אֲבוֹתַי לֹא יִתְנוּנִי לְהַחֲרִישׁ וְלִסְלֹחַ. אַךְ שְׁמָעֵנִי נָא. הֵיטֵב חָרָה לְךָ, כִּי חָפַצְתִּי לִגְזֹל אֶת אֲחוֹתְךָ בִּזְרוֹעַ. הַשְׁקֵט אֵפוֹא, וּשְׁמַע. אָכֵן, צָדַקְתָּ! הָאַהֲבָה וְהַקִּנְאָה הוֹלִיכוּנִי שׁוֹלָל וָאֶהִי כִּמְשֻׁגָּע, אֲבָל נִחַמְתִּי מְאֹד. סְלַח לִי. אֲנִי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר לֹא בִּקֵּשׁ מֵעוֹדוֹ כִּי יִסְלְחוּ לוֹ, מִתְחַנֵּן עַתָּה לְפָנֶיךָ: סְלַח לִי! חָפַצְתִּי לְכַפֵּר אֶת עֲוֹנִי. נָא תֵּן לִי אֶת אֲחוֹתְךָ לְאִשָּׁה. אַל תִּירָא! שְׁקֹל נָא בַּפֶּלֶס וְהָבֵן, מַה יִתְּנוּ וּמַה יוֹסִיפוּ לָהּ כְּלוּלוֹתֶיהָ עִם הַיְּוָנִי הַלָּז, וּמַה יֵשׁ לְאֵל יָדִי אֲנִי לְהַעֲנִיק לָהּ – עשֶׁר אֵין קֵץ, יַחַשׂ וּגְדֻלָּה, דַּעַת וְחָכְמָה. תְּנָה לִי אֶת אֲחוֹתְךָ וְכִפַּרְתִּי אֶת עֲוֹנִי.”

“הַמִּצְרִי! גַּם לוּ חָפַצְתִּי לַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתְךָ לֹא אוּכַל, כִּי נִשְׁמַת אַפְּךָ לְתוֹעֵבָה לַאֲחוֹתִי. וְאוּלָם הֲלֹא גַם לִי חָטָאתָ מְאֹד, וְאִם גַּם סָלַחְתִּי לְךָ עַל אֲשֶׁר עֲשִׂיתַנִי כְּלִי מִרְמָה בְּיָדֶיךָ, אֵיךְ אוּכַל וְסָלַחְתִּי לְךָ עַל אֲשֶׁר הֶחֱטֵאתָ אוֹתִי לַעֲשׂוֹת נְבָלָה כָּמוֹךָ: לְהִשָּׁבַע לַשָּׁוְא וּלְטַמֵּא שְׂפָתָיִם. רְעַד וְהִתְפַּלֵּץ! כִּי הִנֵּה אָקוּם לְהָסִיר אֶת הַלּוֹט הַלּוֹט עַל פְּנֵי אֱלִילֶיךָ. לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ אוֹקִיעַ אֶת זְנוּנֶיךָ, וְהָיוּ אוּרֶיךָ וְתוּמֶיךָ לָבוּז וּלְשִׁמְצָה וּמִקְדַּשׁ אִיזִיס לִשְׁרֵקָה וְלִשְׁנִינָה, וְנִתְּכָה הַקְּלָלָה עַל רֹאשׁ אַרְבָּצֶס בֶּן הַמְּלָכִים! רְעַד!”

וַתִּבְעַר חֲמַת הַמִּצְרִי בְּקִרְבּוֹ. הָאֹדֶם סָר מֵעַל מִצְחוֹ וּפָנָיו חָוְרוּ מְאֹד. הוּא הִבִּיט עַל סְבִיבוֹתָיו לִרְאוֹת פֶּן שָׁמַע אִישׁ שֶׁמֶץ מִכָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּתֵּן בּוֹ עֵינַיִם שְׁחוֹרוֹת, מְזָרוֹת אֵימָה. אַךְ לְפָנָיו עָמַד אִישׁ הַמְקַנֵּא לַקֹּדֶשׁ וְלֹא נִבְהַל מִמֶּבָּטוֹ הַזּוֹעֵם.

“אַפֵּצִידֶס!” קָרָא הַמִּצְרִי בְּקוֹל רוֹעֵד, “הִשָּׁמֵר לְנַפְשֶׁךָ! מַה זַּמּוֹתָ לַעֲשׂוֹת? הָס! הִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב בְּטֶרֶם תַּעֲנֵנִי. אוּלַי רַק הַזַּעַם נָתַן אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּפִיךָ אוֹ אוּלַי מְזִמָּתְךָ הִיא וְתַעֲשֶׂנָּה?”

“רוּחַ אֱלֹהִים חַיִּים אֲשֶׁר אֶעֶבְדֶנּוּ בְּכָל לִבִּי נָתַן בְּפִי אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי,” עָנָה אַפֵּצִידֶס בְּעֹז, “יָדַעְתִּי נֶאֱמָנָה, כִּי בְּחַסְדוֹ הַגָּדוֹל יוּשַׂם קֵץ לְתַרְמִיתְךָ וּלְגִלּוּלֶיךָ. וּבְטֶרֶם תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ שָׁלשׁ פְּעָמִים יִוָּדַע קְלוֹנֶךָ! רְעַד, רְעַד קוֹסֵם קוֹדֵר!”

כָּל הַתַּאֲווֹת וְכָל סַעֲרַת הַיֵּצֶר, אֲשֶׁר נָחַל מֵעַמּוֹ וּמֵאַרְצוֹ וַאֲשֶׁר הִשְׂכִּיל תָּמִיד לְכַסּוֹת עֲלֵיהֶם בְּעָרְמָה וּבְקִפָּאוֹן, כְּמִשְׁפַּט הַפִּילוֹסוֹפִים, הִתְגָּעֲשׁוּ עַתָּה בְּלֵב הַמִּצְרִי. רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת דָּהֲרוּ בְּלִבּוֹ. הִנֵּה הָאִישׁ הַנִּצָּב לְפָנָיו כְּשָׂטָן לְסַכֵּל אֶת מְזִמָּתוֹ אֲשֶׁר זָמַם לָקַחַת לוֹ אֶת יוֹנֵי לְאִשָּׁה כַּחֹק, הִנֵּה הוּא יְדִיד גְלוֹקוּס, הִנֵּה הָאִישׁ הַמַּעֲטֶה עָלָיו קָלוֹן, הִנֵּה הוּא הַמַּרְהִיב עֹז בְּנַפְשׁוֹ לָתֵת לְחֶרְפָּה אֶת הָאֵלָה אֲשֶׁר יַעַבְדֶנָּה אַרְבָּצֶס, אִם גַּם לֹא יַאֲמִין בָּהּ, הִנֵּה הָרֵיק הַפּוֹחֵז הַמִּתְאַמֵּר לְגַלּוֹת קֳבָל עָם וְעֵדָה אֶת מִרְמוֹתָיו וַחֲטָאָיו. הֲלֹא אַהֲבָתוֹ וּכְבוֹדוֹ וְגַם חַיָּיו תְּלוּיִים עַתָּה מִנֶּגֶד. וַיִּשְׁלַח אֶת יָדוֹ אֶל הַחֶרֶט – הֲלֹא יְרִיבוֹ נָתוּן עַתָּה בְּיָדָיו. הִנֵּה הֵם נִצָּבִים לִפְנֵי הַבִּיתָן. וַיַּבֵּט הַמִּצְרִי כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ. הַדְּמָמָה אֲשֶׁר מִסָּבִיב וְהָעֲזוּבָה הָרַבָּה עוֹדְדוּהוּ.

“אָכֵן, מוֹת תָּמוּת בְּשִׁגְעוֹנֶךָ! וְתָסוּר אֶבֶן הַנֶּגֶף מֵעַל דַּרְכִּי בְּלֶכְתִּי אֱלֵי אשֶׁר.”

וּבִפְנוֹת הָעֶלֶם הַנּוֹצְרִי לָלֶכֶת, הֵנִיף אַרְבָּצֶס אֶת יָדוֹ עָלָיו וַיִּתְקַע אֶת הַחֶרֶט הַחַד בְּחָזֵהוּ פַּעַם וּפַעֲמָיִם.

הַחֶרֶט פָּגַע בְּלִבּוֹ וַיִּפֹּל שָׁדוּד. לְלֹא קוֹל, לְלֹא אֲנָחָה כָּרַע נָפַל אַפֵּצִידֶס עַל סַף הַבִּיתָן הַקָּדוֹשׁ.

אַרְבָּצֶס הִתְבּוֹנֵן בְּפָנָיו, וְעֵינָיו הֵפִיקוּ שִׂמְחַת חַיָּה טוֹרֶפֶת עַל טַרְפָּהּ. אַךְ בִּמְהֵרָה זָכַר כִּי אָסוֹן נִשְׁקָף לוֹ. הוּא נִגֵּב אֶת הַחֶרֶט בָּעֵשֶׂב וּבְבִגְדֵי הֶהָרוּג, הִתְכַּנֵּס בְּאַדַּרְתּוֹ וַיִּפֶן לָלֶכֶת, וְהִנֵּה דְמוּת עֶלֶם בָּא לִקְרָאתוֹ הָלֹךְ וְכָשֹׁל. הַיָּרֵחַ הֵאִיר אֶת פָּנָיו הַלְּבָנִים כְּשַׁיִשׁ, וַיַּכֵּר אַרְבָּצֶס אֶת גְלוֹקוּס. הַיְּוָנִי הָאֻמְלָל וְהַמִּשְׁתּוֹלֵל שָׁר שִׁיר פָּרוּעַ וְסָר־טַעַם, דִּבְרֵי מִזְמוֹר וַעֲגָבִים בְּלוּלִים יָחַד.

“הֶאָח!” עָלְתָה מַחֲשָׁבָה בְּלֵב הַמִּצְרִי אֲשֶׁר הֵבִין אֶת פֵּשֶׁר הַדָּבָר אֲשֶׁר קָרָה אֶת הַיְּוָנִי, “שִׁקּוּי הַשְּׁאוֹל עֲבָרְךָ וְאֶצְבַּע הָאֵלִים הֱבִיאַתְךָ עַד הֲלוֹם לְמַעַן אַעֲבִיד אֶת שְׁנֵי אוֹיְבַי גַּם יָחַד.”

וַיִּתְחַבֵּא בְּמַעֲבֵה הַחֹרֶשׁ מִאֲחוֹרֵי הַבִּיתָן וַיֶּאֱרֹב לְטַרְפּוֹ כְּנָמֵר בְּסֻבְּכוֹ. הוּא רָאָה אֶת אֵשׁ הַשִׁגָּעוֹן הַמְבֹעֶרֶת בְּעֵינֵי הַיְּוָנִי הַיָּפוֹת, אֶת פָּנָיו הַנַּעֲוִים, אֶת שְׂפָתָיו חִדְלֵי הַדָּם. הוּא רָאָה כִּי הַכּוֹשֵׁל אֹבֵד־חוּשִׁים. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב גְלוֹקוּס אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָֹם הָיָה מָשְׁלָךְ הֶחָלָל הַשּׁוֹתֵת דָּם וַיַּעֲמֹד תַּחְתָּיו, כְּמוֹ הִתְעוֹדֵד לְמַרְאֵה הַזְּוָעָה. וַיַּעֲמֹד וַיָּשֶׂם אֶת יָדוֹ עַל מֵצַח הַמֵּת, כְּמוֹ אָמַר לִזְכֹּר דָּבָר נִשְׁכָּח, וְקָרָא:

“הֶאָח, אַנְדִימְיוֹן! מַה לְךָ נִרְדָּם כָּכָה! מַה לָחֲשָׁה בְּאָזְנֶיךָ סֵלֵנָה, הִיא הַלְּבָנָה? מַה קִנֵּאתִי בָּךְ? עוּרָה, עוּרָה, כִּי בָא מוֹעֵד!” וּבְדַבְּרוֹ כָּכָה שָׁחָה לָאָרֶץ וְאָמַר לְהָרִים אֶת הַשּׁוֹכֵב.

אַרְבָּצֶס שָׁכַח אֶת רִפְיוֹנוֹ וְאֶת מַחֲלָתוֹ. פִּתְאֹם זִנֵּק מִמַּאֲרָבוֹ, הָדַף בְּאֶגְרוֹף אֶת הַכּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו וַיַּפִּילֵהוּ אַרְצָה וַיִּקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל: "הוֹי, אִישִׁים, חוּשׁוּ לְעֶזְרָתִי! חוּשׁוּ הֲלוֹם! רֶצַח, רֶצַח עַל סַף הַמִּקְדָּשׁ! מַהֲרוּ פֶּן יִבְרַח הָרוֹצֵחַ!

וּבְקָרְאוֹ דָּרַךְ עַל חֲזֵה גְלוֹקוּס הַשּׁוֹכֵב בְּלִי נוֹעַ וַחֲסַר־בִּינָה וּמִפִּיו יוֹצְאִים קוֹלוֹת מְשֻׁנִּים.

כֹּה עָמַד אַרְבָּצֶס וְחִכָּה לְבוֹא הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִזְעִיק. וַיַּכֵּהוּ לִבּוֹ וַיַּנָחֵם עַל כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, כִּי בְּכָל חֲטָאָיו הֲלֹא גַּם לוֹ לֵב אָדָם. מַרְאֵה גְלוֹקוּס הַמְלַהֵג אֵין־אוֹנִים וַחֲסַר־בִּינָה דְבָרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם שַׁחַר הִבְהִילוּהוּ יוֹתֵר מִמּוֹת אַפֵּצִידֶס. וּבְלַחַשׁ דִּבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ:

“הָהּ, עָפָר וָאֵפֶר! הָהּ, בֵּינַת אֱנוֹשׁ דַּלָּה! וְהַנֶּפֶשׁ אַיָּהּ עָתָּה? יָכֹלְתִּי לִמְנֹעַ מִמְּךָ אֶת הָרָעָה. אַךְ הַגּוֹרָל נֶחְתַּךְ וְאֵין לְהָשִׁיב, כִּי בְּנַפְשִׁי הוּא.”

וּבְדַבְּרוֹ כָּכָה אֶל לִבּוֹ קָרָא בְּקוֹל חָזָק, הוֹצִיא אֶת הַחֶרֶט מֵאֵזוֹר הַיְּוָנִי, טְבָלוֹ בְּדַם הַנִּרְצָח וַיְּשִׂימֶנּוּ עַל יָדוֹ.

בְּהוּלִים אָצוּ־רָצוּ אֲנָשִׁים מִכָּל עֵבֶר. לְחִנָּם הֵאִירוּ אֲחָדִים מֵהֶם אֶת הַמָּקוֹם בְּלַפִּידִים, כִּי הַיָּרֵחַ שָׁפַךְ אֶת אוֹרוֹ הַמָּלֵא, וְהֵם פָּרְשׂוּ רַק צְלָלִים אֲדֻמִּים עַל הָעֵצִים הַשְּׁחוֹרִים. וַתְּהִי הַכִּכָּר סָבִיב הוֹמָה מֵאָדָם רָב.

“הָרִימוּ אֶת הַמֵּת!” קָרָא הַמִּצְרִי, “וְשִׁמְרוּ הֵיטֵב אֶת הָרוֹצֵחַ!”

וַיָּרִימוּ הָאֲנָשִׁים אֶת הַמֵּת, וּמַה מְאֹד הִשְׁתּוֹמְמוּ וְנִבְהֲלוּ לְמַרְאֵה כֹּהֵן אִיזִיס הַנַּעֲרָצָה הַמִּתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ. אַךְ שִׁבְעָתַיִם גָּדַל תִּמְהוֹנָם לְמַרְאֵה הָאַתּוּנִי הַנֶּהְדָּר וְהַמְהֻלָּל בְּפִי כֹל וְהִנֵּה הוּא נֶאֱשָׁם בְּרֶצַח.

“גְלוֹקוּס!” קָרְאוּ כָּל הַנִּצָּבִים עָלָיו פֶּה אֶחָד, “הַיֵאָמֵן?”

“כִּמְעַט אַאֲמִין כִּי הַמִּצְרִי הוּא אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַנְּבָלָה הַזֹּאת!”

וְהִנֵּה צֶנְטוּרְיוֹ, (שַׂר מֵאָה) בָּא דָחוּף וְהִבְקִיעַ לוֹ דֶרֶךְ בְּתוֹךְ הַקָּהָל. פָּנָיו אָמְרוּ שְׂרָרָה.

“מַה? דָּם נִשְׁפַּךְ? מִי הָרוֹצֵחַ!”

וַיּוֹרוּ הָאֲנָשִׁים עַל גְּלוֹקוּס.

“הוּא? חֵי מַרְס, כִּי פְּנֵי נִרְצָח לוֹ וְלֹא פְּנֵי רוֹצֵחַ! מִי הַמַּרְשִׁיעוֹ?”

“אֲנִי!” עָנָה אַרְבָּצֶס וְהִתְיַצֵּב בְּגָאוֹן. אַבְנֵי הַחֵפֶץ הַנּוֹצְצִים הֵעִידוּ עַל כְּבוֹד הַמַּאֲשִׁים וּמַעֲלָתוֹ.

“מַה שְׁמֶךָ?”

"אַרְבָּצֶס! שֵׁם נוֹדַע בְּפָמְפֵּיאָה, הַאֵין זֹאת? עָבַרְתִּי בַּחֹרְשָׁה, וְהִנֵּה הַכֹּהֵן וְהַיְּוָנִי מְשׂוֹחֲחִים בֵּינֵיהֶם בְּרַעַשׁ וּבַהֲמֻלָּה. לֹא יָשְׁרוּ בְּעֵינַי הֲלִיכוֹת גְלוֹקוּס, רַגְלָיו הַכּוֹשְׁלוֹת, וּמְנוֹד יָדָיו הַנִּמְהָר, וְקוֹלוֹ. וְהִנֵּה הֵרִים הַיְּוָנִי אֶת הַחֶרֶט. מִהַרְתִּי אֵלָיו, אַךְ אֵחַרְתִּי מִן הַמּוֹעֵד. הַלַּהַב נִתְקַע בְּלֵב הַכֹּהֵן. פַּעֲמַיִם דָּקַר אוֹתוֹ עַד אֲשֶׁר כָּרַע נָפָל. וְכַאֲשֶׁר שַׁח עָלָיו לְהִתְבּוֹנֵן בְּפָנָיו, הִפַּלְתִּיו בַּחֲמָתִי אָרְצָה. וַיִּפֹּל וְלֹא עָמְדָה בּוֹ רוּחוֹ לְהִתְיַצֵּב נֶגְדִּי, וַיְהִי לִי הַדָּבָר לְאוֹת כִּי בְּשִׁגָּעוֹן עָשָׂה אֶת הַפֶּשַׁע הַזֶּה.

כִּי זֶה קוּמִי מֵעֶרֶשׂ דְּוָי וַאֲנִי חַלָּשׁ וּרְפֵה־כֹּחַ וְלֹא בְּחָזְקָה הֲדַפְתִּיו, וְהוּא בָּרִיא וְחָזָק וְהִנֵּה נָפַל אַרְצָה מִמַּכָּתִי."

“הִנֵּה הוּא פּוֹתֵחַ אֶת עֵינָיו! הִנֵּה שְׂפָתָיו נָעוֹת!” קָרָא אִישׁ הַצָּבָא, “דַּבֵּר, אָסִיר, בַּמֶּה תִּצְדַּק?!”

“הֶאָח! מַה שָׂמַחְתִּי בְּשַׁסּוֹת בֵּי הַמְכַשֵׁפָה הַזְּקֵנָה אֶת הַנָּחָשׁ, וְהֶקַטָה נִצֶּבֶת עַל יָדָהּ וּמַרְחִיבָה פִּיהָ בִּצְחוֹק. מָה אֶעֱשֶׂה וְלֹא עָשִׂיתִי עוֹד? וְאוּלָם הֲלֹא חוֹלֶה אֲנִי… הִנֵּה אֶתְעַלֵּף… הַנָּחָשׁ הִכַּנִי בִּלְשׁוֹנוֹ וּלְשׁוֹנוֹ אֵשׁ אוֹכֶלֶת… הֲבִיאוּנִי נָא לְבֵיתִי וְהַבְהִילוּ אֵלַי רוֹפֵא… אֶסְקוּלַף הַזָּקֵן יָבוֹא אֵלַי לְרַפְּאֵנִי אִם תַּגִּידוּ לוֹ כִּי מִיָּוָן אָנֹכִי… הוֹשִׁיעוּ נָא! חוּסוּ נָא! אֵשׁ אוֹכֶלֶת… אֵשׁ בְּעַצְמוֹתָי…”

וּבְקוֹל צְעָקָה מָרָה וַאֲיֻמָּה צָנַח הַיְּוָנִי אֶל בֵּין זְרוֹעוֹת הָאִישׁ הַנִּצָּב עָלָיו.

“הַשִּׁגָּעוֹן הִכָּה אוֹתוֹ!” אָמַר הַשַּׂר בְּחֶמְלָה, “וּבְשִׁגְעוֹנוֹ הָרַג אֶת הַכֹּהֵן. מִי מִכֶּם רָאָהוּ הַיּוֹם?”

“אֲנִי רְאִיתִיו!” עָנָה אַחַד הַנֶּאֱסָפִים, “הַבֹּקֶר רְאִיתִיו. עַל פְּנֵי סֻכָּתִי עָבַר וַיְדַבֵּר אֵלָי. הֲלֹא בָּרִיא וְשָׁלֵם הָיָה כְּאֶחָד מִמֶּנּוּ.”

“וַאֲנִי רְאִיתִיו לִפְנֵי שָׁעָה אֶחָת,” קָרָא הַשֵּׁנִי, “רָאִיתִי וְהִנֵּה הוּא רָץ בְּרֹאשׁ חוּצוֹת וּמְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ וַהֲלִיכוֹתָיו זָרוֹת מְאֹד, כַּאֲשֶׁר הֵעִיד הַמִּצְרִי.”

“אִם כֵּן הַדָּבָר, הֲלֹא נַאֲמִין כִּי אָשֵׁם הוּא. אִם כֹּה וְאִם כֹּה שׂוּמָה עָלַי לַהֲבִיאוֹ לִפְנֵי הַנָּצִיב. צַר לִי עָלָיו. צָעִיר לְיָמִים וְגַם עָשִׁיר. אַךְ פְּלִילִי הֶעָוֹן וְנוֹרָא מְאֹד: לִרְצֹחַ כֹּהֵן אִיזִיס הַלָּבוּשׁ בִּגְדֵי קֹדֶשׁ עַל סַף הַבִּיתָן הַקָּדוֹשׁ וְהַקָּדוּם.”

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה עַל גִּדּוּף הַקֹּדֶשׁ רַגַשׁ הָעָם מְאֹד.

“לֹא פֶּלֶא הוּא, כִּי רָעֲשָׁה הָאָרֶץ,” קָרָא אַחַד הַנִּצָּבִים, “לְמַרְאֵה מִפְלֶצֶת כָּזֹאת!”

“אֶל בֵּית הַכֶּלֶא תְּנוּהוּ!”

“אֶל בֵּית הַכֶּלֶא!” קָרָא הֶהָמוֹן. וּבְתוֹךְ הַקּוֹלוֹת נִשְׁמַע קוֹל עֲלִיצוּת לֵאמֹר:

“עַתָּה לֹא יֵצֵא לוּדָר לְהִלָּחֵם עִם חַיּוֹת הַטֶּרֶף בָּאִיצְטָדִין.”

וְהַקּוֹל קוֹל נַעֲרָה אֲשֶׁר כְּבָר דִּבְּרָה עַל אֹדוֹת הַדָּבָר הַזֶּה עִם הָעֶבֶד הַזָּקֵן מֶדוֹן.

“אָמְנָם כֵּן! דָבָר בְּעִתּוֹ הוּא, כִּי הִנֵּה יְמֵי הַשַּׁעֲשׁוּעִים הִגִּיעוּ!” קָרְאוּ קוֹלוֹת רַבִּים וּלְשֵׁמַע הַדְּבָרִים, הָאֵלֶּה כְּמוֹ נִשְׁכְּחוּ מִלִּבָּם רַחֲמֵיהֶם אֶל הֶנֶּאֱשָׁם. אֶת עֲלוּמָיו וִיפִי תָּאֲרוֹ רָאוּ עַתָּה כִּרְאוֹת שַׁעֲשׁוּעַ נֶחְמָד לְמַעַן הָאִיצְטָדִין.

“הָבִיאוּ קְרָשִׁים!” קָרָא אַרְבָּצֶס, אוֹ אַפִּרְיוֹן! כִּי לֹא תִּגַּעְנָה יָדַיִם טְמֵאוֹת בְּכֹהֵן אִיזִיס!"

הֵם הָפְכוּ אֶת פְּנֵי אַפֵּצִידֶס אֶל נֹכַח פְּנֵי הַשָּׁמַיִם, הִשְׁכִּיבוּהוּ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ עַל הָאָרֶץ וַיְבַקְשׁוֹ אַפִּרְיוֹן לָשֵׂאת אֶת הַמֵּת אֶל הַמִּקְדָּשׁ.

וּפִתְאֹם זָע הֶהָמוֹן לְמַרְאֵה אִישׁ רְחַב־גֶּרֶם הַמַּבְקִיעַ לוֹ דֶרֶךְ בָּעָם., וְהִנֵּה נִצַּב אוֹלִינְתּוּס מוּל הַמִּצְרִי. הוּא הִבִּיט בְּעֵינַיִם חֲרֵדוֹת וְנֶעֱצָבוֹת אֶל הֶחָזֶה הַמְגֹאָל בְּדָם וְעַל הַפָּנִים הַמְּפִיקוֹת אֶת מְצוּקוֹת הַמָּוֶת אֲשֶׁר בָּא כְּחֶתֶף וַיֹּאמַר:

“נִרְצַח! הַאִם יַד הַקִּנְאָה הָיְתָה בְּךָ? הֲנִגְלוּ מַחְשְׁבוֹתֶיךָ הַנֶּאֱצָלוֹת? הֶאָמְרוּ לָגֹל בְּמוֹתְךָ אֶת הַחֶרְפָּה מֵעֲלֵיהֶם?”

הוּא הֵסֵב אֶת רֹאשׁוֹ וְהִנֵּה לְפָנָיו דְּמוּת הַמִּצְרִי הַגֵּא. הוּא הִבִּיט אֵלָיו בַּחֲרָדָה וּבִשְׁאָט נֶפֶשׁ, כַּאֲשֶׁר יַבִּיט צַדִּיק עַל אִישׁ עֲמוּס חֲטָאִים וְאוֹרֵב לְהַשְׁחִית, וּכְצִפּוֹר אֶל הָעָיִט. וְאוּלָם אַךְ סָר מֵעָלָיו פַּחְדּוֹ נָטָה אוֹלִינְתּוּס אֶת יְמִינוֹ אֶל מוּל אַרְבָּצֶס וַיִּקְרָא בְּקוֹל רָם:

"רָצֹחַ נִרְצַח הָאִישׁ. מִי הָרוֹצֵח? עֲנֵנִי, הַמִּצְרִי! חֵי אֱלֹהִים! מַאֲמִין אֲנִי כִּי אַתָּה רְצַחְתּוֹ נָפֶשׁ!

רֶגַע קָט כְּמוֹ שֻׁנּוּ פְּנֵי אַרְבָּצֶס הָאֲפֵלִים מִפַּחַד, אַךְ פִּתְאֹם בָּעֲרָה בּוֹ חֲמָתוֹ וּפָנָיו הֵפִיקוּ תִּמָּהוֹן מָהוּל בְּכַעַס וְלַעַג. הֶהָמוֹן נִרְעַשׁ לְשֵׁמַע דִּבְרֵי הַמַּאֲשִׁים אֲשֶר הֻבְּעוּ בְּכֹחַ וַיִּתְלַקֵּט מַחֲרִישׁ סָבִיב הַשְּׁנָיִם.

“יָדַעְתִּי אֶת הַמַּרְשִׁיעַ!” עָנָה אַרְבָּצֶס בְּגָאוֹן, “יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי לָמָּה זֶה יַאֲשִׁימֵנִי. הָהּ, יוֹשְׁבֵי הָעִיר, הַאִם לֹא תַּכִּירוּ אֶת הַנּוֹצְרִי מַר הַנָּפֶשׁ. וּמַה פֶּלֶא אִם בְּמַר לִבּוֹ וּבִזְדוֹנוֹ יַרְשִׁיעַ אִישׁ מִצְרִי כִּי הִכָּה נֶפֶשׁ כֹּהֵן מִצְרִי.”

“יָדַעְנוּ אֶת הַכֶּלֶב הַזֶּה!” קָרְאוּ קוֹלוֹת שׁוֹנִים.

“הֲלֹא אוֹלִינְתּוּס הַנּוֹצְרִי הוּא זֶה!”

“הֲלֹא בָּאֵלִים לֹא יַאֲמִין הָאִישׁ!”

“הַחֲרִישׁוּ אֵלַי, אַחִים, הַחֲרִישׁוּ וַאֲנִי אֲדַבֵּר!” עָנָה אוֹלִינְתּוּס בְּגָאוֹן, “כֹּהֵן אִיזִיס הַנִּרְצָח בָּא לִפְנֵי מוֹתוֹ בְּצֵל אֱמוּנַת הַנּוֹצְרִים. הוּא גִלָּה לְפָנַי אֶת הַפְּשָׁעִים הָרַבִּים וְהָאֲפֵלִים, אֶת הַלְּהָטִים אֲשֶׁר לַמִּצְרִי וְאֶת הַמִּרְמָה וְהַכָּזָב אֲשֶׁר לְמִקְדַּשׁ אִיזִיס. הוּא אָמַר לְהוֹקִיעַ אֶת כָּל אֵלֶּה נֶגֶד כָּל הָעָם. וּמִי יִשְׁפּוֹךְ דַּם נָקִי, דַּם אִישׁ זָר הָרוֹדֵף שָׁלוֹם וְשׂוֹנְאִים לוֹ, – הֲלֹא אֶחָד מִן הַיְרֵאִים פֶּן יוּקַע קְלוֹנָם? וּמִי פָחַד פֶּן יִפְתַּח פִּיו לְהָעִיד? הֲלֹא אַרְבָּצֶס הַמִּצְרִי הוּא!”

“הַעוֹד תִּשְׁמְעוּ בְּקוֹלוֹ!” קָרָא אַרְבָּצֶס, “הַעוֹד תִּשְׁמְעוּ וְתַחֲרִישׁו. הֲלֹא אֶת הָאֵלִים הוּא מְחָרֵף. שַׁאֲלוּהוּ וְיַגֶּדְכֶם, הֲיַאֲמִין בְּאִיזִיס?”

“הַאֲנִי בְּלִילִית אַאֲמִין?” עָנָה אוֹלִינְתּוּס בְּגָאוֹן.

לַחַשׁ חֲרָדָה נִשְׁמַע בֶּהָמוֹן. אַךְ הוּא יָדַע מִרֹאשׁ אֶת הָאֵימָה הַצְפוּיָה לוֹ, עַל כֵּן פָּתַח אֶת פִּיו בְּלִי פַחַד וּבַחֲרוֹן אַפּוֹ שָׁכַח לְדַבֵּר בְּחָכְמָה וְכֵן אָמָר: “סוּרוּ לָכֶם, עוֹבְדֵי הָאֱלִילִים! לֹא לָכֶם הֶחָלָל הַזֶּה וְלֹא לְמִשְׁפְּטֵיכֶם! לָנוּ הוּא וְאָנוּ נִקְבְּרֶנּוּ כְּדָתֵנוּ. בְּשֵׁם יוֹצֵר־כֹּל אֲשֶׁר קָרָא אֵלָיו אֶת נִשְׁמַת הַמֵּת דָּרשׁ אֶדְרשׁ אֶת עֲפָרוֹ!”

אוֹלִינְתּוּס אָמַר אֶת דְּבָרָיו בְּקוֹל מְצַוֶּה וְנָגִיד, עַד כִּי נִבְהַל הָעָם, וְלֹא נִפְתַּח פֶּה לְחָרֵף וּלְגַדֵּף.

וְהִנֵּה יָצָא שַׂר הַמֵּאָה וְכֹה אָמַר:

“שְׁמַע, אוֹלִינְתּוּס, עַל מַה יִסַּדְתָּ אֶת דְּבָרֶיךָ בְּהַאֲשִׁימְךָ אֶת אַרְבָּצֶס? מִי יַגִּיד כִּי כֵּנִים דְּבָרֶיךָ?”

אוֹלִינְתּוּס הֶחֱרִישׁ. הַמִּצְרִי צָחַק צְחוֹק לַעַג.

“הֲתִדְרשׁ אֶת הַמֵּת לְתִתּוֹ לְךָ, כִּי בֵּין הַנּוֹצְרִים נֶחֱשָׁב?”

“כֵּן הוּא!”

“אִם כֵּן, הִשָּׁבַע נָא בַּבִּיתָן הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, בְּעַמּוּד קִבֶּלֶה, כִּי אָמְנָם בָּא הַמֵּת בְּצֵל אֱמוּנָתֶךָ!”

“אַךְ הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ כָּל אֵלֶּה! בּוּז אָבוּז לֶאֱלִילֵיכֶם וּלְמִקְדְּשֵׁיכֶם, וְאֵיךְ אֶשָּׁבַע בְּשֵׁם קִבֶּלֶה?”

“סוּר לְךָ, סוּר, מְחָרֵף הָאֵלִים! הָאָרֶץ תִּבְלָעֵנוּ חַיִּים אִם נוֹסִיף לִשְׁמֹעַ אֶת הַגִּדּוּפִים בְּהֵיכַל הַקֹּדֶשׁ! אֶל חֲצַר הַמָּוֶת הֲבִיאוּהוּ!”

"לִפְנֵי חַיּוֹת הַטֶּרֶף הַשְׁלִיכוּהוּ! נִשְׁמַע קוֹל אִשָּׁה מִתּוֹךְ הֶהָמוֹן, “עַתָּה יִהְיוּ לָנוּ שְׁנַיִם, אֶחָד אֶחָד לָאֲרִי וְלַנָּמֵר!”

“הָהּ, הַנּוֹצְרִי! אִם בְּקִבֶּלֶה לֹא תַּאֲמִין,” הוֹסִיף אִישׁ הַצָּבָא אֲשֶׁר לֹא נִרְתַּע מִפְּנֵי קוֹל הֶהָמוֹן, “מָה הִיא אֵפוֹא הָאֵלָה, אֲשֶׁר תַּאֲמִין בָּהּ?”

“לֹא אַאֲמִין בֶּאֱלִילֵיכֶם!”

“שִׁמְעוּ נָא, שִׁמְעוּ וָשֹׁמּוּ!” קָרְאוּ קוֹלוֹת בֶּהָמוֹן, “הוֹי, גֵּאִים טַחֵי עֵינָיִם! הַלְּעֵץ וּלְאֶבֶן תַּאֲמִינוּ? הָעֵינַיִם לָהֶם וְיִרְאוּ, הַאָזְנַיִם לָהֶם וְיִשְׁמָעוּ אוֹ יָדַיִם וְיוֹשִׁיעוּכֶם? יְדֵי אָדָם עָשׂוּ אֶת פֶּסֶל הָאֵלָה! בֹּאוּ וּרְאוּ כִּי כֹּחָהּ כְּאַיִן, הָהּ רוֹעֵי הָבֶל!”

וּבְאָמְרוֹ זֹאת נִגַּשׁ אֶל הַהֵיכָל וּכְהֶרֶף עַיִן הִפִּיל אֶת הַפֶּסֶל מִכַּנּוֹ.

“הַבִּיטוּ נָא וּרְאוּ: הֲתוּכַל הָאֵלָה לִנְקֹם אֶת נִקְמָתָהּ? וְאֵיךְ תּוּכְלוּ לָשֵׂאת אֵלֶיהָ אֶת תְּפִלַּתְכֶם?”

וְלֹא נְתָנוּהוּ לְהוֹסִיף. פֶּשַׁע כָּזֶה בִּמְקוֹם קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים הֶעֱלָה גַם אֶת אַף הַמִּתְאַפְּקִים בַּחֲמָתָם. כְּאִישׁ אֶחָד הִתְנַפֵּל עָלָיו כָּל הֶהָמוֹן, מֵאוֹת יָדַיִם שֻׁלְּחוּ אֵלָיו, וְלוּלֵא שַׂר הַמֵּאָה אֲשֶׁר עָצַר בָּם, כִּי עַתָּה חַיִּים טְרָפוּהוּ.

“עֲמֹדוּ!” קָרָא אִישׁ הַצָּבָא בְּקוֹל מְפַקֵּד, “לִפְנֵי כֵס הַמִּשְׁפָּט נָבִיא אֶת מְנָאֵץ הַקֹּדֶשׁ הַלָּזֶה! דַּי לָנוּ לְהַרְבּוֹת לַהַג. אֶל הַמֶּמְשָׁלָה נָבִיא אֶת שְׁנֵי הַפּוֹשְׁעִים. הַשְׁכִּיבוּ נָא אֶת הַמֵּת עַל הָאָרוֹן וּשָׂאוּהוּ לְבֵיתוֹ.”

וּפִתְאֹם הוֹפִיעַ כֹּהֵן אִיזִיס:

“אֶת הַמֵּת אֲנִי דּוֹרֵשׁ, כִּי זֶה מִשְׁפַּט כְּהֻנָּתֵנוּ!”

“עֲשׂוּ כְּמִצְוַת הַכֹּהֵן!” קָרָא שַׂר הַמֵּאָה, “וּמַה שְׁלוֹם הָרוֹצֵחַ?”

“מִתְעַלֵּף הוּא אוֹ יָשֵׁן!”

“לוּלֵא פִּשְׁעוֹ הַכָּבֵד מִנְּשׂא, כִּי עַתָּה נִכְמְרוּ רַחֲמַי עָלָיו. לֵכוּ!”

אַרְבָּצֶס הָפַךְ אֶת פָּנָיו וְרָאָה פִּתְאֹם עֵינַיִם מַבִּיטוֹת אֵלָיו:

הֲלֹא הֵן עֵינֵי קָלֶנוּס. הַמִּצְרִי נָבוֹךְ מְאֹד וְלָחַשׁ אֶל לִבּוֹ:

“הַאֻמְנָם רָאָה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשִׂיתִי?”

וְהַנַּעֲרָה קָפְצָה מִתּוֹךְ הֶהָמוֹן, הִבִּיטָה בִּפְנֵי אוֹלִינְתּוּס וְקָרָאָה:

“חֵי יֻפִּיטֶר, כִּי רְחַב־גָּרֶם הוּא! הֶאָח! הֲלֹא עוֹד אֶחָד לָנוּ לְהַשְׁלִיכוֹ אֶל הַנָּמֵר. אִישׁ לְחַיָּה, אִישׁ לְחַיָּה! הֶאָח!”

“הֶאָח!” צָהַל הֶהָמוֹן, “אִישׁ לָאֲרִי וְאִישׁ לַנָּמֵר! מָה רַב הָאשֶׁר! הֶאָח!”

 

לד    🔗

וַיְהִי לַיְלָה, אַךְ בְּכָל מְקוֹמוֹת הַתַּעֲנוּגִים אֲשֶׁר בְּפָמְפֵּיאָה עוֹד הִתְגּוֹדְדוּ אֲנָשִׁים רַבִּים. וְכָל פָּנִים לֶהָבִים. הֵם שׂוֹחֲחוּ אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת, כְּמוֹ נָעַם לָהֶם לְהוֹסִיף מַכְאוֹב לְלִבָּם בְּדַבְּרָם עַל הַחַיִּים וְהַמָּוֶת.

וְהִנֵּה בָּא בִּמְרוּצָה אֶחָד עֶלֶם כְּאָץ לְדַרְכּוֹ, וּבְחָפְזוֹ דָחַף אֶת דִּיאוֹמֶד בִּכְרֵשׂוֹ הָעֲגֻלָּה וְהַכְּבוּדָה, וְדִיאוֹמֶד שָׁב זֶה עַתָּה אֶל בֵּית הַקַּיִץ אֲשֶׁר לוֹ בְּיַרְכְּתֵי הָעִיר.

“אִי לְךָ!” לָעַג הַסּוֹחֵר אֲשֶׁר כִּמְעַט עָצַר כֹּחַ לַעֲמֹד, “הָעֵינַיִם לְךָ וְלֹא תִרְאֶינָה, אוֹ חוּשִׁים לִי וְלֹא אָחוּשׁ? הֲלֹא כִּמְעַט רוּחִי בִּי! עוֹד מַכָּה אַחַת וְיָרְדָה נפְשִׁי שְׁאוֹלָה!”

“הָהּ, דּיאוֹמֶד, הַאַתָּה הוּא? סְלַח לִי כִּי לֹא נִזְהָרְתִּי. לִבִּי הָיָה תָּפוּשׂ מַחֲשָׁבוֹת עַל גּוֹרַל אֱנוֹשׁ עֲלֵי אֲדָמוֹת. יְדִידֵנוּ גְלוֹקוּס הַמִּסְכֵּן! מִי פִּלֵּל כִּי כֵן תִּהְיֶה אַחֲרִיתוֹ?”

“אָמְנָם כֵּן הוּא. אֲבָל הַגִּידָה נָא לִי, קְלוֹדְיוּס, הַאֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר כִּי עַד הַסֵּנָטוּס יָבוֹא מִשְׁפָּטוֹ?”

“כֵּן הוּא! אוֹמְרִים כִּי כָּבֵד פִּשְׁעוֹ וְסָתוּם מְאֹד, וְרַק הַסֵּנָטוּס יוּכַל לְשָׁפְטוֹ, הַשָּׁלִישִׁים יְבִיאוּהוּ לִפְנֵי כֵס הַמִּשְׁפָּט, כַּחֹק.”

“וּבְכֵן, אֵין זֹאת כִּי הֶאֱשִׁימוּהוּ קֳבָל עָם וְעֵדָה.”

“אֶל נָכוֹן. אֵיפֹה הָיִיתָ כִּי לֹא שָׁמַעְתָּ עַל כָּל אֵלֶּה?”

“זֶה שׁוּבִי מִנֵּאַפּוֹלִיס וּבְיוֹם פִּשְׁעוֹ לֹא הָיִיתִי בָּעִיר. מַה נוֹרָא הַדָּבָר הַזֶּה! וּבָעֶרֶב, בְּטֶרֶם עֲשׂוֹתוֹ אֶת מַעֲשֵׂהוּ, הָיָה בְּבֵיתִי.”

“בָּרוּר הַדָּבָר, כִּי בוֹ הָאָשָׁם!” עָנָה קְלוֹדְיוּס וּמָשַׁךְ כְּתֵפָיו, “וּמִהְיוֹתוֹ רוֹצֵחַ, אֶל נָכוֹן יִשְׁפְּטוּהוּ לִפְנֵי יְמֵי הַשַּׁעֲשׁוּעִים.”

"הַשַּׁעֲשׁוּעִים! אֲהָהּ, הָאֵלִים! " קָרָא דִּיאוֹמֶד וְכָל גּוּפוֹ רָעַד, “הַאֻמְנָם יִשְׁפְּטוּהוּ לְהִלָּחֵם בְּחַיּוֹת הַטֶּרֶף אֲשֶׁר בָּאִיצְטָדִין? הֲלֹא צָעִיר הוּא לְיָמִים וְעָשִׁיר מְאֹד.”

“אָמְנָם, נָכוֹן הַדָּבָר. וְאוּלָם הֲלֹא יְוָנִי הוּא. לוּ הָיָה אִישׁ רוֹמִי, כִּי עַתָּה חָמְלוּ עָלָיו. וְהַזָּרִים? רַק בְּהַצְלִיחַ הָאֵלִים אֶת דַרְכָּם, נָאִיר לָהֶם פָּנִים. וְאוּלָם בְּרַע לָהֶם, חָלִילָה לָנוּ לִשְׁכֹּחַ כִּי אַךְ עֲבָדִים הֵמָּה. אָמְנָם, לוּ בְּיָדֵינוּ נָפַל, כִּי עַתָּה לֹא זָכַרְנוּ לוֹ אֶת חֶטְאוֹ, כִּי אָנוּ, רָמֵי הַמַּעֲלָה, נוֹשְׂאִים פָּנִים, וּבַמֶּה נֶחְשְׁבוּ לָנוּ חַיֵּי הַכֹּהֵן אֲשֶׁר לְאִיזִיס? וְאִיזִיס מָה הִיא כִּי נִזְכְּרֶנָּה? וְאוּלָם לֹא כֵן הָעָם הַמַּאֲמִין בְּהַבְלֵי שָׁוְא. הָעָם דּוֹרֵשׁ אֶת דַּם מְנָאֵץ הַקֹּדֶשׁ. וְחָלִילָה לָנוּ לְהַמְרוֹת אֶת רְצוֹן הָעָם, פֶּן נָבִיא עָלֵינוּ רָעָה.”

“וְהַכּוֹפֵר הַלָּז?”

“הָהּ, חֲמוֹר מִסְכֵּן! אִם יַקְרִיב קָרְבָּן עַל מִזְבַּח קִבֶּלֶה אוֹ עַל מִזְבַּח אִיזִיס וְכֻפַּר עֲוֹנוֹ. וְאִם יְמָאֵן, יַשְׁלִיכוּהוּ לִפְנֵי הַנָּמֵר. בֵּית הַמִּשְׁפָּט יַחֲרֹץ אֶת גּוֹרָלָם בְּקָרוֹב. וְאוּלָם רַב לָנוּ לְדַבֵּר עַל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה. הֲשָׁלוֹם לְיוּלְיָה הַיָּפָה?”

“שָׁלוֹם לָהּ.”

“הַזְכִּירֵנִי לְפָנֶיהָ לְטוֹבָה. שְׁמַע, הִנֵּה הַדֶּלֶת סוֹבֶבֶת שָׁם עֶל צִירֶיהָ. הֲלֹא בֵּית שַׂר הַשּׁוֹפְטִים הוּא. מִי זֶה יָצָא מִשָּׁם? חֵי בַּכְּחוּס, כִּי הַמִּצְרִי הוּא. מַה בִּקֵּשׁ בְּבֵית יְדִידֵנוּ נוֹשֵׂא הַמִּשְׂרָה?”

“אֵין זֹאת כִּי אִם בִּדְבַר הָרֶצַח. וְאוּלָם מַה הַדָּבָר אֲשֶׁר הִמְרִיץ אֶת גְּלוֹקוּס לִשְׁלֹחַ יָד בְּכֹהֵן אִיזִיס, וְהוּא הֲלֹא אָמַר לָשֵׂאת אֶת אֲחוֹתוֹ לְאִשָּׁה.”

“כֵּן הוּא. וְאוּלָם שָׁמַעְתִּי, כִּי אַפֵּצִידֶס מֵאֵן לְהַשִּׂיאֶנָּה לוֹ. וְאוּלַי רִיב פָּרַץ בֵּינֵיהֶם. גְּלוֹקוּס הָיָה שִׁכּוֹר. הֲלוּם יַיִן וְאוֹבֵד חוּשִׁים הָיָה כַּאֲשֶׁר הֱרִימוּהוּ, וְגַם עַתָּה לֹא שָׁבָה בִּינָתוֹ אֵלָיו, אִם מִן הַיַּיִן וְאִם מֵרֹב פַּחַד, וְאוּלַי הִתְנַחֵם עַל הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה, וְאוּלַי הַלִּילִית וּבְנוֹתֶיהָ נָסְכוּ עָלָיו רוּחַ עִוְעִים, וְאוּלַי הַהִלוּלִים – מִי יוֹדֵעַ?”

“הָהּ, עֶלֶם מִסְכֵּן! הֲיֵשׁ לוֹ מֵלִיץ צֶדֶק טוֹב?”

“הַטּוֹב בַּמְּלִיצִים! גָּיוּס פּוֹלְיוֹ, מֵלִיץ אֲשֶׁר כֹּחוֹ בְּפִיו. פּוֹלְיוֹ שָׂכַר כָּל אָצִיל אֲשֶׁר הִתְרוֹשֵׁשׁ וְכָל הוֹלֵךְ בָּטֵל בְּפָמְפֵּיאָה, הִלְבִּישָׁם קְרָעִים לְמַעַן יַעַבְרוּ בַּסָּךְ בְּחוּצוֹת הָעִיר וְיָעִירוּ אֶת רַחֲמֵי הַתּוֹשָׁבִים אֶל גְלוֹקוּס. וְאוּלָם לֹא נָקֵל יִהְיֶה לְהֵיטִיב אֶת לֵב הָעָם, כִּי אִיזִיס נַעֲרָצָה מְאֹד בַּיָּמִים הָאֵלֶּה.”

“אָכֵן, עוֹד לִי רְכֻלָּה בַּאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה. עָלֵינוּ לְהָגֵן עַל אִיזִיס!”

"צָדַקְתָּ! וְעַתָּה שָׁלוֹם, אֲדוֹנִי הַזָּקֵן, עוֹד נָשׁוּב נִתְרָאֶה בְּקָרוֹב. וָלֹא, נַעֲרֹב וְנִתְקַע כָּף אִישׁ לְרֵעֵהוּ בְּעֵת הַשַּׁעֲשׁוּעִים אֲשֶׁר בָּאִיצְטָדִין. כָּל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לִי נִסְכְּלוּ פִּתְאֹם בִּגְלַל צָרַת גְּלוֹקוּס. הוּא עָרַב אֶת הַלּוּדָר לִידוֹן, וְעַתָּה עָלַי לְבַקֵּשׁ אִישׁ אַחֵר לְהִתְעָרֵב אִתּוֹ.

קְלוֹדְיוּס נִפְרַד מֵעַל דִּיאוֹמֶד הַהוֹלֵךְ לְאִטּוֹ אֶל בֵּית הַקַּיִץ אֲשֶׁר לוֹ, וַיִּתְהַלֵּךְ בָּרְחוֹב וַיָּשַׁר שִׁיר יְוָנִי בְּלַחַשׁ. מִבְּגָדָיו הַלְּבָנִים וּמִתַּלְתַּלָּיו הַמְרַחֲפִים בָּרוּחַ עָלָה רֵיחַ בְּשָׂמִים טוֹב. וְכֵן חָשַׁב בְּלִבּוֹ:

“אִם גְּלוֹקוּס יִהְיֶה טֶרֶף לְשִׁנֵּי הָאֲרִי, לֹא יַעֲמֹד אִישׁ לְשָׂטָן בֵּינִי וּבֵין יוּלְיָה. הִיא תִּשָּׂא אֶת עֵינֶיהָ אֵלַי, וַאֲנִי אֶשָּׂאֶנָּה לִי לְאִשָּׁה. הָהּ, אֵלִים אַדִּירִים! הָאֲנָשִׁים מַבִּיטִים בְּשֶׁבַע עֵינַיִם עַל יָדִי הַמַּשְׁלִיכָה אֶת הַקּוּבְיוֹת. סַלּוּסְטוּס בֶּן הַשָּׂטָן מוֹצִיא אֶת דִּבָּתִי רָעָה, וְאִם יִוָּדַע הַדָּבָר כִּי קוּבְיוֹת הַשֵּׁן מְמֻלָּאוֹת עוֹפֶרֶת – הֲלֹא יָקִיץ הַקֵּץ עַל כָּל הַמִּשְׁתִּים וְהַהִלּוּלִוים וְעַל קְלוֹדְיוּס! וְאֵין טוֹב לִי מֵאֲשֶׁר אֶשָּׂא לִי אִשָּׁה, כָּל עוֹד אוּכַל לַעֲזֹב אֶת הַמִּשְׂחָק וְלִרְחוֹץ בְּנִקָּיוֹן כַּפַּי, וַאֲבַקֵּשׁ אֶת אָשְׁרִי בַּחֲצַר הַמַּלְכוּת.”

עוֹד הוּא מְדַבֵּר עִם לִבּוֹ, וְהִנֵּה אִישׁ נִצָּב עַל יָדוֹ. הוּא הָפַךְ אֶת פָּנָיו וַיַּרְא אֶת הַמִּצְרִי הַקּוֹדֵר.

“שָׁלוֹם לְךָ, קְלוֹדְיוּס הַנֶּאֱצָל! סְלַח לִי כִּי עֲצַרְתִּיךָ. הַגִּידָה נָא לִי, אֵיפֹה בֵּית סַלּוּסְטוּס?”

“הִנֵּה פֹּה, מַהֲלַךְ צְעָדִים מִסְפָּר, אַרְבָּצֶס הֶחָכָם! הַאֻמְנָם יֵעָרֵךְ הָעֶרֶב מִשְׁתֶּה בְּבֵית סַלּוּסְטוּס?”

“לֹא יָדַעְתִּי. וְלֹא אִישׁ כָּמוֹנִי יִקָּרֵא אֶל מִשְׁתֶּה סַלּוּסְטוּס. וְאוּלָם, הֲלֹא יָדַעְתָּ, כִּי בֵּיתוֹ מִקְלָט לִגְלוֹקוּס הָרוֹצֵחַ.”

“הָהּ! הָאֶפִּיקוֹרוֹס הַזֶּה הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב מַאֲמִין, כִּי נְקִי כַּפַּיִם הוּא הַיְּוָנִי, וְעָרַב אוֹתוֹ עַד עֵת הַמִּשְׁפָּט. אָכֵן, טוֹב בֵּית סַלּוּסְטוּס מִבֵּית כלֶּאֶ, וּמֵהַבּוֹר הַנּוֹרָא אֲשֶׁר בְּשַׁעַר בַּת רַבִּים שִׁבְעָתָיִם. וְאוּלָם לָמָּה זֶה תַּחְפֹּץ לִרְאוֹת אֶת גְּלוֹקוּס?”

“קְלוֹדְיוּס הַנֶּאֱצָל! טוֹב לָנוּ כִּי נַצִּילֵהוּ וְלֹא יָמוּת מוֹת פּוֹשֵׁעַ. כִּי עָשִׁיר אִם יִשָּׁפֵט הֲלֹא חֶרְפָּה הִיא לְכֻלָּנוּ. חָפַצְתִּי מְאֹד לָקַחַת עִמּוֹ דְּבָרִים. שָׁמַעְתִּי, כִּי שָׁבָה בִּינָתוֹ אֵלָיו. וְיֵשׁ אֶת לִבִּי לִשְׁאֹל אוֹתוֹ, מָה הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר הִמְרִיצוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה. אוּלַי יֵקַל עָנְשׁוֹ בַּדָּבָר הַזֶּה. וַאֲנִי אוֹשִׁיעֶנּוּ.”

“אִישׁ רַחוּם וְחַנּוּן אָתָּה!”

“הַמְבַקֵּשׁ חָכְמָה שׂוּמָה עָלָיו לִהְיוֹת רַחוּם!” עָנָה הַמִּצְרִי בַּעֲנָוָה, “וְאַיֵּה בֵּית סַלּוּסְטוּס?”

“הִנְנִי וְהֶרְאֵיתִיו לְךָ אִם תִּתְּנֵנִי לָלֶכֶת עִמְּךָ עוֹד צְעָדִים מִסְפָּר, וְאוּלָם הַגִּידָה נָא לִי, מַה מַעֲשֵׂי הַנַּעֲרָה הָאֻמְלָלָה, הִיא כַּלַּת בֶּן אַתּוּנָא? הֲלֹא אֲחוֹת הַנִּרְצָח הִיא!”

“הָהּ, מִשְׁתּוֹלֶלֶת הִיא. רֶגַע תְּקַלֵּל אֶת הָרוֹצֵחַ וּפִתְאֹם תֶּחְדַּל וְתִקְרָא: מַה בֶּצַע בְּקִלְלָתִי? אָחִי, אָחִי! לֹא גְּלוֹקוּס רְצָחֲךָ נָפֶשׁ. עַד עוֹלָם לֹא אַאֲמִין בַּדָּבָר הַזֶּה!” וְהִנֵּה הִיא שָׁבָה וּמְקַלֶּלֶת, שָׁבָה וּמִתְנַחֶמֶת וּפִתְאֹם הִיא לוֹחֶשֶׁת בַּחֲרָדָה רַבָּה: “וְאִם אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר…”

“יוֹנֵי הַמִּסְכֵּנָה!”

"מַה טוֹב כִּי כְּלוּאָה הִיא בַּבַּיִת, כְּמִשְׁפַּט הַמִּתְאַבְּלִים, וְלִבָּה לַמֵּת וְלֹא לִגְלוֹקוּס וּלְנַפְשָׁהּ. וְלֹא תִּתֵּן אֶת לִבָּהּ אֶל גְּלוֹקוּס אֲשֶׁר נֶאֱסַר וְהוּעַד לַמִּשְׁפָּט. וְאוּלָם כִכְלוֹת מִשְׁפְּטֵי הַקְּבוּרָה יֹאחֲזֶנָּה הַפַּחַד שִׁבְעָתַיִם וְהִיא תָּחוּשׁ לְעֶזְרַת רוֹצֵחַ אָחִיהָ וְתַמְלִיץ עָלָיו לִפְנֵי כֵס הַמִּשְׁפָּט.

“חָלִילָה! הֲלֹא שַׁעֲרוּרִיָּה הִיא!”

“כְּבָר עָשִׂיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת לַהֲנִיאָה מֵעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. כִּי אוֹמֵן אֲנִי אֶת יוֹנֵי מִיָּמִים יָמִימָה וְרִשְׁיוֹן נִתַּן לִי לְקַחְתָּהּ אֶל בֵּיתִי אַחֲרֵי קְבוּרַת אַפֵּצִידֵס. כְּבָבַת עֵינִי אֶשְׁמְרֶנָּה בִּרְצוֹן הָאֵלִים.”

“הֵיטַבְתָּ לַעֲשׂוֹת, אַרְבָּצֶס הֶחָכָם! וְהִנֵּה בֵּית סַלּוּסְטוּס. וְהָיוּ הָאֵלִים בְּעוֹזְרֶיךָ. אוּלָם שְׁמַע נָא, אַרְבָּצֶס, מַדּוּעַ קוֹדְרִים פָּנֶיךָ? וְלָמָּה זֶה תִּמְנַע רַגְלֶיךָ מִבּוֹא בֵּין רֵעִים? אוֹמְרִים, כִּי גִבּוֹר אַתָּה בְּתַעֲנוּגוֹת, וְלָמָּה לֹא תַּחְפֹּץ כִּי אַרְאֶה לְךָ אֶת חֲמוּדוֹת פָּמְפֵּיאָה? אֵין אִישׁ הַמֵּיטִיב לְדַעְתָּן כָּמוֹנִי, וְאִם תּוֹאִיל לַעֲשׂוֹת אֶת שְׁאֵלָתִי וַחֲשַׁבְתִיהָ לִי לְכָבוֹד.”

“חֵן חֵן לְךָ, קְלוֹדְיוּס חֲבִיבִי! וְאוּלָם הֲלֹא זָקַנְתִּי מִכָּל אֵלֶּה.”

“אַל תִּירָא. גַּם בְּנֵי שִׁבְעִים לָמְדוּ מִמֶּנִּי וְאַף הִצְלִיחוּ. וּלְבַד זֹאת, לֹא לַעֲשִׁירִים זִקְנָה.”

“אָכֵן, חֲכַם־חֹנֶף אָתָּה! וְאֶת הַדָּבָר שֶׁהִגַּדְתָּ לִי אֶשְׁמֹר בְּלִבִּי.”

“מַרְקוֹס קְלוֹדְיוּס נָכוֹן לְמִצְוָתְךָ בְּכָל עֵת. אָכֵן, הֱיֵה שָׁלוֹם!”

"הֲמֵצַח נְחוּשָׁה לִי אוֹ אִם צְמֵאָה לְדָם נַפְשִׁי? אָמַר הַמִּצְרִי אֶל לִבּוֹ, “הֲלֹא בְּלֵב שָׂמֵחַ אַצִּיל אֶת הַיְּוָנִי מִמָּוֶת, אִם יִתְוַדָּה אֶת עֲוֹנוֹ וְיֹאמַר כִּי יָדָיו שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה, וְהָיְתָה לִי יוֹנֵי וְנִמְחָה עֲוֹנִי לְעוֹלָמִים, כִּי יֵשׁ לְאֵל יָדִי לְהַצִּילוֹ. הִנֵּה אֲפַתֶּה אֶת יוּלְיָה לְהוֹדוֹת, כִּי הִשְׁקַתּוּ מִשִּׁקּוּי הָאַהֲבָה וְהָיָה לוֹ הַדָּבָר לִצְדָקָה. וְאוּלָם אִם לֹא יֹאבֶה לְהִתְוַדּוֹת אֶת עֲוֹנוֹ וּפִתִּיתִי אֶת יוּלְיָה לְבִלְתִּי גַלּוֹת דָּבָר וְנָשָׂא אֶת עֲוֹנוֹ וָמֵת! מוֹת יָמוּת וְלֹא יִהְיֶה לִי לְשָׂטָן, הֲיוֹדֶה? וְאוּלַי אֲפַתֶּנּוּ לְהַאֲמִין כִּי בְּשִׁגְיוֹנוֹ עָשָׂה אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה? הֲלֹא טוֹב לִי הַדָּבָר הַזֶּה מִמּוֹתוֹ. הְמְ… הְמְ… אֵלְכָה נָא וַאֲנַסֶּה אֵלָיו דְּבָרִים.”

אַרְבָּצֶס הָלַךְ בָּרְחוֹבוֹת הַצָּרִים וְהִגִּיעַ עַד בֵּית סַלּוּסְטוּס. וְהִנֵּה דְמוּת אִישׁ מָשְׁלֶכֶת עַל סַף הַבַּיִת, גְּבוֹהַת קוֹמָה וַעֲטוּפַת מְעִיל. וְהַדְּמוּת לוּטָה בַּעֲרָפֶל וְלֹא תָּנוּעַ. כלָּ רוֹאֶיהָ יִתְחַלְחֲלוּ מְאֹד מִפַּחַד הַלֵּמוּרִים, הֲלֹא הֵם הָעַרְפָּדִים הָרוֹבְצִים לְפֶתַח הַבָּתִּים, וְאוּלָם לֹא אִישׁ כְּאַרְבָּצֶס יַאֲמִין בְּהַבְלֵי הַשָּׁוְא.

"קוּמָה! " אָמַר וּבָעַט בַּשּׁוֹכֶבֶת, “פַּנִּי דָרֶךְ!”

“הָהּ! מִי אָתָּה?” קָרְאָה הַדְּמוּת בִּצְעָקָה, וְהִנֵּה קָמָה עַל רַגְלֶיהָ וְהַכּוֹכָבִים שָׁפְכוּ אֶת אוֹרָם עַל פְּנֵי נִידְיָה הַחִוְרִים וְעַל עֵינֶיהָ הַקּוֹפְאוֹת.

“מִי אָתְּ? יָדַעְתִּי אֶת קוֹלֵךְ!”

“הָעִוֶּרֶת! מַה לְךָ פֹּה לְעֵת אֲשֶׁר כָּזֹאת? אֵיךְ לֹא תֵּבוֹשִׁי, הֲכֵן תַּעֲשֶׂה עַלְמָה כְּגִילֵךְ? שׁוּבִי לְבֵיתֵךְ!”

“יְדַעְתִּיךָ!” אָמְרָה הַיַּלְדָּה חֶרֶשׁ, " אַרְבָּצֶס הַמִּצְרִי אָתָּה!"

וּפִתְאֹם כְּמוֹ חָלְפָה מַחֲשָׁבָה בְּלִבָּהּ, כָּרְעָה לְרַגְלָיו, חִבְּקָה אֶת בִּרְכָּיו וְהִתְחַנְנָה בְּקוֹל פָּרוּעַ: “הָהּ, אִישׁ אָיֹם וְרַב כֹּחַ, הַצִּילֵהוּ! הֲלֹא חַף הוּא מִפֶּשַׁע, כִּי בִּי הָאָשָׁם. וְעַתָּה הִנֵּה יִשְׁכַּב שָׁם מֻכֵּה חֳלִי וְנוֹטֶה לָמוּת – וַאֲנִי, אֲנִי עוֹלַלְתִּי לוֹ אֶת כָּל זֶה, וְלֹא יִתְּנוּנִי לָגֶשֶׁת אֵלָיו, גָּרֵשׁ גֵּרְשׁוּנִי מִן הָאוּלָם. אֲהָהּ, רְפָאֵנוּ נָא! הֲלֹא יָדַעְתָּ עִשְׂבֵי מַרְפֵּא לְהַחֲלִימֵהוּ וּלְהַחֲיוֹתוֹ מִן הַשִּׁגָּעוֹן אֲשֶׁר נָסַךְ עָלָיוּ שִׁקּוּי הַכְּשָׁפִים!”

“הַסִּי, יַלְדָּה! יָדַעְתִּי, הַכֹּל יָדַעְתִּי! הַאִם שָׁכַחַתְּ כִּי אֲנִי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר הֵבִיא אֶת יוּלְיָה אֶל מְאוּרַת הַמְכַשֵּׁפָה. אֵין זֹאת כִּי הִשְׁקַתּוּ מִן הַשִּׁקּוּי הַזֶּה, וְאוּלָם יָד לְפֶה, כִּי בִּכְבוֹדָהּ הִיא. לָמָּה תִבְכִּי: אֵת הַנַּעֲשָׂה אֵין לְהָשִׁיב. וְעַתָּה אֵלְכָה נָא אֶל הַפּוֹשֵׁעַ, אוּלַי אוּכַל לְהַצִּילוֹ. סוּרִי!”

וַיֶּהְדֹּף אַרְבָּצֶס אֶת בַּת תֵּסַלְיָה הַנּוֹאֶשֶׁת וַיִּדְפֹּק עַל הַדָּלֶת. וַיִּזַּח הַבָּרִיחַ הַכָּבֵד וְהַשּׁוֹעֵר שָׁאָל:

“מִי בַּפָּתַח?”

“אַרְבָּצֶס. דָּבָר נִכְבָּד לִי אֶל סַלּוּסְטוּס עַל אֹדוֹת גְּלוֹקוּס, כִּי מִן הַנָּצִיב אֲנִי בָּא.”

פּוֹהֵק וְנוֹהֵק פָּתַח הַשּׁוֹעֵר אֶת הַדֶּלֶת, וְהַמִּצְרִי נִכְנַס פְּנִימָה. נִידְיָה קָפְצָה מִמְּקוֹמָהּ:

“מַה שְׁלוֹמוֹ? אֲהָהּ, סַפֶּר נָא!”

“הַמְּשֻׁגָּעָה! הַעוֹדָךְ פֹּה? הֲלֹא תֵּבוֹשִׁי! אוֹמְרִים, כִּי רוּחוֹ שָׁבָה אֵלָיו.”

“בְּרוּכִים הָאֵלִים! הַכְנִיסֵנִי נָא! רְאֵה כִּי בִּקַּשְׁתִּיךָ בְּתַחֲנוּנִים.”

“לֹא! שׁוּבִי לְבֵיתֵךְ!”

הַדֶּלֶת נִסְגָּרָה. בַּאֲנָחָה עֲמֻקָּה שָׁכְבָה נִידְיָה עַל הָאֲבָנִים הַקָּרוֹת, הֵלִיטָה פָּנֶיהָ בְּאַדַּרְתָּהּ וְלֹא סָרָה מִמִּשְׁמָרָהּ.

וְאַרְבָּצֶס נִכְנַס אֶל הָאוּלָם, אֲשֶׁר בּוֹ יָשַׁב סַלּוּסְטוּס וְאָכַל אֶת אֲרֻחַת הַלַּיִל עִם אַחַד הָעֲבָדִים אֲשֶׁר יָצָא לַחָפְשִׁי.

“אַרְבָּצֶס? וּלְעֵת כָּזֹאת? קַח נָא אֶת הַגָּבִיעַ הַזֶּה!”

“לֹא אוּכַל, סַלּוּסְטוּס הַנֶּאֱצָל! דָּבָר נִכְבָּד מְאֹד הֱבִיאַנִי אֵלֶיךָ לְהַפְרִיעֲךָ, וְלֹא לְהִתְעַלֵּס בָּאתִי. מַה שְׁלוֹם הָאִישׁ הַחוֹסֶה בְּצֵל קוֹרָתֶךָ? שָׁמַעְתִּי, כִּי שָׁבָה רוּחוֹ אֵלָיו.”

“כֵּן הוּא!” עָנָה סַלּוּסְטוּס הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב, אֲשֶׁר לִבּוֹ לֹא יָבִין מְזִמּוֹת, וַיִּמַּח דִּמְעָה מֵעֵינָיו, “וְאוּלָם עֲצָבָיו נִרְגָּזִים מְאֹד וְלֹא אוּכַל לְהַכִּירוֹ, הַזֶּה הוּא חֲבֵרִי הָעַלִּיז בַּמִּשְׁתִּים? וּמַה נִפְלָא הַדָּבָר, כִּי לֹא יֵדַע מֵאַיִן בָּא שִׁגְעוֹנוֹ. כְּמוֹ בַּחֲלוֹם יַעֲלֶה לְפָנָיו זִכְרוֹן הַמִּקְרִים אֲשֶׁר קָרוּהוּ, אַךְ הוּא מֵשִׁיב אָחוֹר אֶת הָאָשָׁם אֲשֶׁר הֵבֵאתָ עָלָיו וְאוֹמֵר כִּי יָדָיו לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם.”

“סַלּוּסְטוּס!” עָנָה אַרְבָּצֶס, “לוּ הִצַּלְנוּ מִפִּי יְדִידְךָ דְבָרִים עַל מַעֲשֵׂהוּ וְלוּ גִלָּה אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר הִמְרִיצוֹ לִפְשֹׁעַ, כִּי עַתָּה יָכֹלְנוּ לְתִתּוֹ לְרַחֲמִים לִפְנֵי הַסֵּנָטוּס, הֲלֹא מוּדַעַת זֹאת, כִּי מֹאזְנֵי מִשְׁפָּט וּמֹאזְנֵי רַחֲמִים לַסֵּנָטוּס. עַל כֵּן שָׁאַלְתִּי אֶת פִּי הַנָּצִיב וְרִשְׁיוֹן נִתַּן לִי לָקַחַת הַלַּיְלָה דְּבָרִים עִם הַנֶּאֱשָׁם. הֲלֹא מָחָר יוֹם הַמִּשְׁפָּט.”

“טוֹב הַדָּבָר!” עָנָה סַלּוּסְטוּס, “לְכָבוֹד וְלִתְהִלָּה יִהְיֶה לְךָ הַדָּבָר, אִם תּוּכַל לְהַצִּיל מִפִּיו דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא הִצַּלְנוּ אֲנָחְנוּ. אָכֵן, נַס נָא! הָהּ, גְּלוֹקוּס הַמִּסְכֵּן! תָּמִיד הֵיטִיב לֶאֱכֹל וְעַתָּה לֹא יָבִיא דָבָר אֶל פִּיהוּ.”

חֲסִיד אֶפִּיקוֹרוּס הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב נִרְגַּשׁ מְאֹד לַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת וַיֵּאָנַח וַיְצַו לְעַבְדּוֹ לְמַלְּאוֹת לוֹ כּוֹס שְׁנִיָּה.

“הַלַּיְלָה חוֹלֵף הוֹלֵךְ לוֹ,” אָמַר הַמִּצְרִי, “תְּנֵנִי לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הָאַסִּיר.”

סַלּוּסְטוּס הֵנִיד רֹאשׁוֹ לְאוֹת רָצוֹן וְהוֹלִיךְ אֶת אוֹרְחוֹ אֶל חֶדֶר קָטֹן אֲשֶׁר שְׁנֵי עֲבָדִים נִרְדָּמִים הָפְקְדוּ לִשְׁמֹר עָלָיו. הַדֶּלֶת נִפְתָּחָה. סַלּוּסְטוּס שָׁב אֶל הָאוּלָם, כִּי כֵן בִּקֵּשׁ אוֹתוֹ הַמִּצְרִי, וְאַרְבָּצֶס נִצַּב פָּנִים אֶל פָּנִים מוּל גְּלוֹקוּס.

בַּמְּנוֹרָה הַגְּבוֹהָה וְהָעֲשׂוּיָה בְּטוּב טַעַם, כְּמִשְׁפַּט הַיָּמִים הָהֵם, דָּלַק פְּתִיל אֶחָד עַל יַד הַמִּטָּה הַקְּטַנָּה. קַרְנֵי אוֹר חִוֵּר הֵאִירוּ אֶת פְּנֵי הָאַתּוּנַאי. אַרְבָּצֶס נִרְגַּשׁ לְמַרְאֵה פָּנָיו אֲשֶׁר נָפְלוּ מְאֹד. הַצֶּבַע הָרַעֲנָן פָּג וּכְלֹא הָיָה, הַלְּחָיַיִם שָׁקָעוּ, הַשְׂפָתַיִם צָמְקוּ וְחָוָרוּ. אָכֵן, אֲיֻמָּה הָיְתָה הַמִּלְחָמָה בֵּין בִּינָה וְשִׁגָּעוֹן, בֵּין חַיִּים וָמָוֶת. וְאוּלָם כֹּחַ הָעַלּוּמִים נִצַּח. וְרַק דָּמוֹ לֹא הוֹסִיף לִהְיוֹת רַעֲנָן כַּאֲשֶׁר הָיָה, וְהַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ, הוּא חַיֵּי הַחַיִּים, הוּא שִׂיאָם וְקִצְפָּם.

חֶרֶשׁ יָשַׁב הַמִּצְרִי אֶל מִטַּת גְּלוֹקוּס. הוּא שָׁכַב דּוּמָם. וְאַחֲרֵי דְמָמָה מְמֻשֶּׁכֶת פָּתַח הַמִּצְרִי וְאָמָר:

“גְּלוֹקוּס! אוֹיְבִים הָיִינוּ בְּנֶפֶשׁ, וְעַתָּה בָּאתִי אֵלֶיךָ לְבַדִּי בְּחֶשְׁכַּת הַלַּיִל. כְּרֵעַ וְגוֹאֵל בָּאתִי אֵלֶיךָ, אוּלַי אוּכַל לְהַצִּילֶךָ.”

כִּנְשׁוּךְ נָחָשׁ, אוֹ כְּסוּס מִפְּנֵי נָמֵר, כֵּן קָפַץ גְּלוֹקוּס מִמְּקוֹמוֹ נִדְהָם, כִּמְעַט רוּחוֹ בְּאַפּוֹ, לְמַרְאֵה שׂוֹנְאוֹ אֲשֶׁר בָּא אֵלָיו פִּתְאֹם. רֶגַע נִפְגְּשׁוּ עֵינֵיהֶם. פְּנֵי גְלוֹקוּס הֶאְדִּימוּ וּלְחָיֵי הַמִּצְרִי חָוְרוּ מְאֹד. וְאַחַר הָפַךְ גְּלוֹקוּס אֶת פָּנָיו, נֶאֱנַח אֲנָחָה עֲמֻקָּה, הֶחֱלִיק בְּיָדוֹ עַל מִצְחוֹ וְצָנַח תַּחְתָּיו:

“הַעוֹדֶנִּי חוֹלֵם?”

לֹא, גְּלוֹקוּס, בְּהָקִיץ אַתָּה מְדַבֵּר. בִּימִינִי וּבְרֹאשׁ אָבִי נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי לְפָנֶיךָ נִצָּב אָדָם הֶחָפֵץ לְהַצִּילְךָ מִמָּוֶת. שְׁמָעֵנִי נָא! יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ, וְאוּלָם גַּם הַסִּבָּה אֲשֶׁר הִמְרִיצָתְךָ לֹא נִסְתְּרָה מִמֶּנִּי, אִם גַּם לֹא תֵּדָעֶנָּה. אָמְנָם, רָצַחְתָּ וְגַם חִלַּלְתָּ קֹדֶשׁ. אַךְ לָמָּה נֶחֱרַשׁ מִצְחֲךָ קְמָטִים? לָמָּה תֵּרָתַע מִפָּנָי? הֲלֹא בְּעֵינַי רָאִיתִי, וְאוּלָם יֵשׁ לְאֵל יָדִי לְהַצִּילְךָ, כִּי אוּכַל לְהָעִיד עֵדִים, כִּי אֹבֵד חוּשִׁים הָיִיתָ וְכִי לֹא אִישׁ בִּינוֹת עָשָׂה אֶת הַמַּעֲשֶׂה. וְאוּלָם לְמַעַן אוּכַל לְהַצִּילְךָ, עָלֶיךָ לְהִתְוַדּוֹת אֶת עֲוֹנֶךָ. חֲתֹם נָא עַל הַכְּתָב הַזֶּה לֵאמֹר כִּי אָמְנָם רָצַחְתָּ אֶת אַפֵּצִידֶס, וְנִצַּלְתָּ מִמָּוֶת."

“מָה הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? רֶצַח? אַפֵּצִידֶס? הַאִם לֹא רְאִיתִיו מִתְגּוֹלֵל מֵת וּמִתְבּוֹסֵס בְּדָמָיו? וְאַתָּה אוֹמֵר לְפַתּוֹתֵנִי כִּי אֶתְוַדֶּה עַל לֹא חֵטְא בִּי? שֶׁקֶר בְּפִיךָ, בֶּן אָדָם! סוּרָה מִמֶּנִּי!”

“אַל בְּחִפָּזוֹן, גְּלוֹקוּס! אַל תְּבַהֵל לַעֲשׂוֹת! הֲלֹא עֲוֹנְךָ נִגְלָה! אָמְנָם, יִתָּכֵן כִּי שָׁכַחְתָּ אֶת מַעֲשֵׂה הָרֶצַח, כִּי מְשֻׁגָּע הָיִיתָ בַּעֲשׂוֹתְךָ זֹאת. וְאוּלָם, הִנֵּה אָעִיר אֶת זִכְרוֹנְךָ הֶעָיֵף וְהַיָּגֵעַ. הֲתִזְכֹּר, כִּי דִבַּרְתָּ עִם הַכֹּהֵן עַל אֹדוֹת אֲחוֹתוֹ, הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי אִישׁ נִמְרָץ הָיָה אַפֵּצִידֶס, כִּמְעַט כְּנוֹצְרִי, וַיְבַקֵּשׁ לִפְרֹשׂ עָלֶיךָ אֶת כַּנְפֵי תּוֹרָתוֹ הַחֲדָשָׁה, עַד כִּי פָּרַץ רִיב בֵּינֵיכֶם. הוּא הוֹכִיחֲךָ עַל אֹרַח חַיֶּיךָ וְנִשְׁבַּע לְהָפֵר אֶת בְּרִיתְךָ עִם אֲחוֹתוֹ, וְאַתָּה בְּחֲמַת שִׁגְיוֹנְךָ שָׁלַחְתָּ יָד לְהַכּוֹתוֹ נָפֶשׁ, הֲתִזְכֹּר? קְרָא נָא אֵת הַכָּתוּב בָּזֶה, הֲלֹא הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לְפָנֶיךָ, חֲתֹם נָא וְנִצַּלְתָּ מִמָּוֶת.”

“נָבָל! תְּנֵנִי לִקְרֹעַ לִגְזָרִים אֶת כְּתָב הַשֶּׁקֶר אֲשֶׁר בְּיָדֶיךָ. הַאֲנִי רָצַחְתִּי אֶת אֲחִי יוֹנֵי? הַאֲנִי הִפַּלְתִּי אַרְצָה שַׂעֲרָה אַחַת מֵרֹאשׁ הָאָדָם הַיָּקָר לָהּ? הַאֶתְוַדֶּה עַל לֹא עָוֹן? הֲלֹא טוֹב לִי הַמָּוֶת!”

“יִמָּלֵךְ לִבְּךָ, גְּלוֹקוּס!” עָנָה אַרְבָּצֶס בְּלַחַשׁ נָחָשׁ, “שְׁתֵּי דְרָכִים לְפָנֶיךָ: לְהִתְוַדּוֹת, אוֹ – מַלְתְּעוֹת הָאֲרִי!”

הַמִּצְרִי נָתַן אֶת עֵינָיו בִּגְלוֹקוּס וְהִתְעַנֵּג בַּסֵּתֶר לְמַרְאֵה פְּנֵי יְרִיבוֹ אֲשֶׁר שֻׁנּוּ מְאֹד לְשֵׁמַע דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים, כָּל גּוּפוֹ הִתְחַלְחַל וּשְׂפָתָיו נִפְשְׂקוּ, אוֹתוֹת פַּחַד וְתִמָּהוֹן נִרְאוּ בְּעֵינָיו וּבְמִצְחוֹ.

"הָהּ, אֵלִים אַדִּירִים! אָמַר חֶרֶשׁ, “מָה רַבָּה הַתְּמוּרָה! הֲלֹא רַק תְּמוֹל חָשַׁבְתִּי כִּי סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים דַּרְכִּי. יוֹנֵי הָיְתָה שֶׁלִּי, גּוּפִי הָיָה בָּרִיא וְרַעֲנָן, אַהֲבָה וְשִׂמְחָה בִּמְעוֹנִי. וְעַתָּה – אַלְלַי לִי! מַכְאוֹב וְשִׁגָּעוֹן! קָלוֹן וָמָוֶת! וּבְשֶׁל מָה כָּל הַקְּלָלָה הַזֹּאת? מַה פִּשְׁעִי וּמַה חַטָּאתִי? אֲהָהּ, עוֹד לֹא שָׁבָה אֵלַי בִּינָתִי – –” “חֲתֹם וְנִצַּלְתָּ!” אָמַר הַמִּצְרִי בְּקוֹל רַךְ.

“לֹא אֶחְתֹּם!” קָרָא גְלוֹקוּס, וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בּוֹ כְּבָרִאשׁוֹנָה, “לֹא תֵּדָעֵנִי! הָהּ, כִּי לֹא יָדַעְתָּ אֶת גַּאֲוַת בֶּן אַתּוּנָא! אָמְנָם, פַּחַד פִּתְאֹם מִפְּנֵי מַר הַמָּוֶת הִבְהִילַנִי רֶגַע, אַךְ הִנֵּה הִתְאוֹשַׁשְׁתִּי! אַךְ מִפְּנֵי הַחֶרְפָּה אֶפְחַד תָּמִיד. מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר יִקְנֶה אֶת חַיָּיו בִּמְחִיר קָלוֹן? מִי יָמִיר תֻּמַּת לֵב בְּדִרְאוֹן עוֹלָם? אִם יֵשׁ אִישׁ עֲלֵי אֲדָמוֹת, פּוֹחֵז וּמוּג לֵב, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֶת כָּל אֵלֶּה לְמַעַן הַצִּיל חַיִּים לָבוּז וּלְבִזָּיוֹן, דַּע לְךָ, פֶּרֶא מִיַּרְכְּתֵי מִזְרָח, כִּי לֹא הוּא הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר חַי עַל אַדְמַת הַרְמוֹדְיוּס וְשָׁאַף אֶת הָרוּחַ אֲשֶׁר שָׁאַף סוֹקְרָטֶס. סוּרָה מִמֶּנִּי! תְּנֵנִי לִחְיוֹת וְלֹא יְיַסְּרוּנִי כִּלְיוֹתַי, אוֹ לָמוּת וְלֹא יִבָּהֵל לִבִּי!”

“הִמָּלֵךְ בְּלִבְּךָ, גְּלוֹקוּס! צִפָּרְנֵי אֲרִי! בּוּז הָמוֹן! עֵינֵי אֲסַפְסוּף לְטוּשׁוֹת אֶל מַכְאוֹבֶיךָ וַאֲבָרֶיךָ הַמְכֻרְסָמִים. שִׁמְךָ לְשִׁמְצָה וּלְלַעַג, קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר גּוּפְךָ, וְהַחֶרְפָּה אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ לִבְרֹחַ מִפָּנֶיהָ תַּדְבִּיקְךָ וְהָיִיתָ לְדִרְאוֹן עוֹלָם.”

“הֲלֹא דִּבְרֵי שִׁגָּעוֹן הֵמָּה? הֲלֹא אַתָּה הַמְשֻׁגָּע וְלֹא אָנִי! אָבְדַּן הַכָּבוֹד הַבָּא לָנוּ מִידֵי זוּלָתֵנוּ לֹא הִיא חֶרְפָּה, כִּי אִם אָבְדַּן הַכָּבוֹד הַבָּא לָנוּ מִיָּדֵינוּ. גֶּשׁ הָלְאָה! פָּנֶיךָ לְתוֹעֵבָה לִי! עַד הַיּוֹם שְׂנֵאתִיךָ וְעַתָּה בּוּז אָבוּז לָךְ!”

“הִנֵּה אֵלֵךְ לִי!” עָנָה אַרְבָּצֶס מָלֵא כְּלִמָּה וַחֲרוֹן אַף. אַךְ בְּלִבּוֹ הָיָה הַתִּמָּהוֹן הַמָּהוּל בְּרַחֲמִים לְמַרְאֵה קָרְבָּנוֹ. “הִנֵּה אֵלֵךְ לִי, וְאוּלָם עוֹד נִתְרָאֶה פָּנִים, פַּעֲמַיִם נִתְרָאֶה: לִפְנֵי כֵּס הַמִּשְׁפָּט וּבְגֵיא הַמָּוֶת! הֱיֵה שָׁלוֹם!”

הַמִּצְרִי קָם לְאִטּוֹ, הִתְעַטֵּף בְּאַדַּרְתּוֹ וַיֵּצֵא מִלִּפְנֵי גְלוֹקוּס. רֶגַע קָט עָמַד בַּחֲדַר סַלּוּסְטוּס הַשִּׁכּוֹר מִיַּיִן וְכֹה אָמַר:

“עוֹד גְּלוֹקוּס בְּשִׁגְעוֹנוֹ. עוֹד הוּא בִּקְשִׁי עָרְפּוֹ. אֵין תִּקְוָה לוֹ.”

“אַל נָא תֹּאמַר כָּזֹאת!” עָנָה סַלּוּסְטוּס וְלֹא חָרָה לוֹ עַל דִּבְרֵי הַמַּאֲשִׁים, כִּי הוּא חָמַל עַל חֲבֵרוֹ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הֶאֱמִין בְּנִקְיוֹן כַּפָּיו. “אַל נָא, הַמִּצְרִי, אַל תֹּאמַר כָּזֹאת. סוֹבֵא־יַיִן כָּמֹהוּ אֵיךְ נִתַּן לְהַאֲבִידוֹ?! בַּכְּחוּס נֶגֶד אִיזִיס!”

“מִי יִתֵּן!” עָנָה הַמִּצְרִי.

וְהִנֵּה הוּסְרוּ הַבְּרִיחִים, וְהַשַּׁעַר נִפְתָּח. אַרְבָּצֶס יָצָא אֶל הָרְחוֹב וְנִידְיָה הַמִּסְכֵּנָה הִתְעוֹרְרָה מִשְּׁנָתָהּ.

“הֲתַצִילֵהוּ?” שָׁאֲלָה הָעִוֶּרֶת וְסָפְקָה כַּפֶּיהָ.

“בּוֹאִי, בִּתִּי, בּוֹאִי אֶל בֵּיתִי, כִּי דָבָר לִי אֵלַיִךְ לְמַעַן גְּלוֹקוּס.”

“הֲתַצִּילֵהוּ?”

אַרְבָּצֶס לֹא עָנָה דָבָר. הוּא הָלַךְ לְדַרְכּוֹ. הִיא הִתְמַהְמְהָה רֶגַע וְהָלְכָה דוּמָם אַחֲרָיו.

“עָלַי לָתֵת מַחֲסוֹם לְפִיהָ!” אָמַר לְנַפְשׁוֹ, “פֶּן תְּגַלֶּה אֶת דְּבַר הַשִּׁקּוּי. הֲלֹא יוּלְיָה גֵאָה הִיא וְלֹא תְגַלֶּה דָּבָר.”


 

לה    🔗

וּבַלַּיְלָה הַהוּא, בְּלֶכֶת אַרְבָּצֶס לְבַצֵּעַ אֶת מְזִמָּתוֹ, פָּרַשׂ יְגוֹן הַמָּוֶת אֶת כְּנָפָיו בְּבֵית יוֹנֵי. מָחָר יִקָּבֵר אַפֵּצִידֶס הַנִּרְצָח קְבוּרַת קֹדֶשׁ. אֶת הַמֵּת הֵבִיאוּ מִמִּקְדַּשׁ אִיזִיס אֶל אֲחוֹתוֹ וּבְרֶגַע אֶחָד שָׁמְעָה יוֹנֵי עַל מוֹת אָחִיהָ וְעַל פֶּשַׁע אֲהוּב נַפְשָׁהּ, כְּאֵב לִבָּהּ לְשֵׁמַע הַבְּשׂוֹרָה הָרָעָה וְדוּמִיַּת הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר חָמְלוּ עָלֶיהָ הִסְתִּירוּ מִמֶּנָּה אֶת הָאֱמֶת עַל גְּלוֹקוּס וְעַל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתוֹ. הִיא לֹא יָדְעָה דָבָר עַל חָלְיוֹ, עַל שִׁגְעוֹנוֹ וְעַל מִשְׁפָּטוֹ. רַק דָּבָר אֶחָד נוֹדַע לָהּ, כִּי הַאֲשֵׁם הֶאֱשִׁימוּהוּ בְרֶצַח אָחִיהָ, אַךְ נַפְשָׁהּ הִתְקוֹמְמָה לַשְּׁמוּעָה הַזֹּאת וְלֹא הֶאֱמִינָה בָּהּ. וְכַאֲשֶׁר שָׁמְעָה כִּי מֵאַרְבָּצֶס יָצָא הָאָשָׁם, יָדְעָה אֶל נָכוֹן, כִּי יְדֵי הַמִּצְרִי שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה. וְאוּלָם בַּיָּמִים הָהֵם הָיוּ מִשְׁפְּטֵי הַקְּבוּרָה נִכְבָּדִים מְאֹד, וְהֵם הֵם אֲשֶׁר כְּלָאוּהָ בַּחֲדַר הַמֵּת עִם יְגוֹנָהּ וֶאֱמוּנָתָהּ. הָהּ, הָאֵלִים מָנְעוּ מִמֶּנָּה לַעֲשׂוֹת אֵת אֲשֶׁר שׂוּמָה עַל קְרוֹבֵי הַמֵּת –לְקַבֵּל אֶת נִשְׁמַת אַפּוֹ הָאַחֲרוֹנָה, וְאוּלָם נִתַּן לָהּ, לְמִצְעָר, לַעֲצֹם אֶת עֵינָיו הַקּוֹפְאוֹת, לִסְגֹּר אֶת שִׂפְתֵי פִּיו הַנַּעֲווֹת, לִשְׁמֹר אֶת הַגּוּף הַקָּדוֹשׁ אֲשֶׁר רְחָצוּהָ וּמְשָׁחוּהוּ בְּשֶׁמֶן, הִלְבִּישׁוּהוּ בִּגְדֵי תִּפְאֶרֶת וְהִשְׁכִּיבוּהוּ עַל מִטַּת שֵׁן. נִתַּן לָהּ לִזְרוֹת עָלִים וְשׁוֹשַׁנִּים עַל הַמִּטָּה וּלְחַדֵּשׁ אֶת עֲנַף הַבְּרוֹשׁ עַל סַף הַבָּיִת. וּבָעֲבוֹדָה הָעֲצוּבָה הַזֹּאת, בֵּין נְהִי לִתְפִלָּה, שָׁכְחָה יוֹנֵי אֶת נַפְשָׁהּ.

וּבַיָּמִים הָהֵם הָיָה מִשְׁפַּט הַקַּדְמוֹנִים לִקְבֹּר עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר אֶת הַמֵּתִים אֲשֶׁר נִקְטְפוּ בַּעֲלוּמֵיהֶם. לֵאמֹר: אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, הָאוֹהֶבֶת אֶת הַנְּעוּרִים, הוֹצִיאָה אֵת הַמֵּת מִבֵּין זְרוֹעוֹת אוֹהֲבָיו.

הַכּוֹכָבִים אָסְפוּ אוֹרָם אֶחָד אֶחָד עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר מַרְאֵהֶם כְּעֵין הָאֵפֶר, וְהַלַּיִל נָסוֹג לְאִטּוֹ מִפְּנֵי הַבֹּקֶר הַקָּרֵב וּבָא. וְהִנֵּה הוֹפִיעָה עֲדַת הָאֲנָשִׁים הַקּוֹדְרִים עַל פֶּתַח בֵּית יוֹנֵי, לַפִּידִים אֲרֻכִּים שָׁפְכוּ אוֹר חִוֵּר עַל הַפָּנִים הַמְּפִיקִים עַתָּה הַדְרַת דְּמָמָה דַקָּה. קוֹל מַנְגִּינָה נוּגָה עָלָה לְאִטּוֹ, כַּיָּאוּת לְחַג הָעֶצֶב, וַיְמַלֵּא בִּנְכָאָיו אֶת רְחוֹבוֹת הָעִיר הָרֵיקִים מֵאָדָם. וּלְקוֹל הַטִּבִּיָּה וַחֲלִיל הַמִּסְתּוֹרִין נָשְׂאוּ גַם הַמְקוֹנְנוֹת אֶת קוֹלָן, וְהִנֵּה כָּלָה הַשִּׁיר. הַנִּצָּבִים נֶחֱצוּ לִשְׁנַיִם, וְעַל מִטָּה מְכֻסָּה יְרִיעַת אַרְגָּמָן הוֹצִיאוּ אֶת אַפֵּצִידֶס וְרַגְלָיו אֶל הַחוּץ. הַדֵּסִיגְנַטּוֹר, הוּא הַמְנַצֵּחַ עַל הַקְּבוּרָה, הַנִּצָּב בֵּין נוֹשְׂאֵי־הַלַּפִּידִים הַלְּבוּשִׁים שְׁחוֹרִים, נָתַן אוֹת, וְהַתַּהֲלוּכָה הָעֲצוּבָה הֵחֵלָּה.

בָּרֹאשׁ הָלְכוּ הַמְנַגְּנִים וּלְאִטָּם נִגְּנוּ שִׁיר־הֵלֶךְ. מִבֵּין הַקּוֹלוֹת הָרַכִּים אֲשֶׁר לִכְלֵי הַשִּׁיר נִשְׁמַע פַּעַם בְּפַעַם הַקּוֹל הַפָּרוּעַ אֲשֶׁר לַחֲצוֹצֶרֶת הַקְּבוּרָה.

וְאַחֲרֵי הַמְנַגְּנִים הָלְכוּ הַמְקוֹנְנוֹת הַשְּׂכִירוֹת וּבְפִיהֶן קִינִים וָהִי לִבְכּוֹת אֶת הַמֵּת. וְהַקּוֹלוֹת קוֹל נָשִׁים וּנְעָרִים גַּם יַחַד, וְזֶה הָאוֹת: חַיִּים וָמָוֶת! עָלִים רַעֲנַנִּים וְעָלִים אֲשֶׁר קָמֵלוּ, וְאוּלָם בִּקְבוּרַת פְּחָדִים לֹא נִרְאוּ הַמְשַׂחֲקִים וְהַמְלַהֲטִים וְהָאַרְכִימִימוֹס הַמִּתְחַפֵּשׂ כְּמֵת, כְּמִשְׁפַּט כָּל קְבוּרָה בַּיָּמִים הָהֵם.

וְאַחֲרֵי הַמְקוֹנְנוֹת הָלְכוּ כֹּהֲנֵי אִיזִיס בְּמַדֵּיהֶם הַלְּבָנִים, רַגְלֵיהֶם יְחֵפוֹת וּבִידֵיהֶם שִׁבֲּלֵי דָגָן. לִפְנֵי הַמִּטָּה נִשְּׂאוּ תְּמוּנוֹת הַמֵּת וּתְמוּנוֹת אֲבוֹתָיו הָרַבִּים מִבְּנֵי אַתּוּנָא, אַחֲרֵי הַמִּטָּה הָלְכָה אֲחוֹתוֹ בְּתוֹךְ נַעֲרוֹתֶיהָ: רֹאשָׁהּ מְגֻלֶּה, שַׂעֲרוֹתֶיהָ יוֹרְדוֹת עַל כְּתֵפֶיהָ וְהִיא מִתְיַפַּחַת חֶרֶשׁ בְּאֵין־רוֹאֶה לְקוֹל הַמַּנְגִּינוֹת. כִּי לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן בֵּין הַנֶּאֱצָלִים לִזְעֹק, לְקוֹנֵן מָרָה וּלְהַעֲווֹת פָּנִים.

וְכֵן זָעָה הַתַּהֲלוּכָה מֵרְחוֹב לִרְחוֹב וְהִנֵּה עָבְרָה אֶת שַׁעַר הָעִיר וַתָּבוֹא עַד בֵּית הַקְּבָרוֹת.

וַיַּעֲשׂוּ תַּבְנִית מִזְבֵּחַ. עֲצֵי אֹרֶן עָשׂוּ אוֹתוֹ, וּבֵין הָעֵצִים חֳמָרִים חֳמָרִים אֲשֶׁר יִשָׂרְפוּ עַל נְקַלָּה, הֲלֹא הִיא הַמְּדוּרָה. וּמִסָּבִיב לַמִּזְבֵּחַ נָעוּ הַבְּרוֹשִׁים הַקּוֹדְרִים.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הוּבָא אֲרוֹן הַמֵּת לִמְקוֹמוֹ, וַיְפַנּוּ הַנֶּאֱסָפִים מָקוֹם לְיוֹנֵי וְהִיא עָלְתָה אֶל הָאָרוֹן. מַחֲרִישָׁה וּבְלִי נוֹעַ עָמְדָה רֶגַע קָט לִפְנֵי הַמֵּת. פָּנָיו לֹא הָיוּ עַתָּה נַעֲוִים. נָדַמּוּ כָּל אוֹתוֹת הַחֲרָדָה וְהַסֶּפֶק, נַפְתוּלֵי הַלֵּב וְהַמּוֹרָא מִפְּנֵי כֹּחוֹת הַנְּצָחִים, הַתִּקְוָה וְהַפַּחַד! מִכָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר פִּעֲמוּהוּ לְמַעַן הַקֹּדֶשׁ בַּחַיִּים לֹא נִשְׁאַר כָּל זֵכֶר, זוּלַת הַמֵּצַח הַשּׁוֹמֵר סוֹד וְהַשְׂפָתַיִם אֲשֶׁר לֹא תָנַעְנָה. הָאָחוֹת הִבִּיטָה בּוֹ וְהֶחֱרִישָׁה. הָהּ, דּוּמִיַּת פְּחָדִים הָיְתָה זוֹ, אַךְ גַּם דּוּמִיַּת הַשְׁקֵט. וּפִתְאֹם נִשְׁמְעָה קוֹל צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה, צְעָקָה נוֹאָשָׁה קוֹרַעַת לֵב:

"אָחִי, אָחִי! " קָרְאָה הַיְתוֹמָה הַמִּסְכֵּנָה וְנָפְלָה עַל הָאָרוֹן, “מִי הוּא הַשּׂוֹנֵא אֲשֶׁר קָם עָלֶיךָ וְאַתָּה גַם לְרֶמֶשׂ הַזּוֹחֵל עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה לֹא הֲרֵעוֹתָ מִיָּמֶיךָ? אֲהָהּ, הַאֻמְנָם כֵּן עוֹלְלוּ לָךְ? עוּרָה, עוּרָה! הֲלֹא יַחְדָּו גָּדַלְנוּ וְאֵיךְ נִפָּרֵד עַתָּה לָעַד? הַאֻמְנָם מַתָּ, הֲלֹא רַק נִרְדַּמְתָּ, אָחִי! עוּרָה, עוּרָה!”

לְשֵׁמַע הַצְּעָקָה הַמָּרָה נִכְמְרוּ הַמְקַבְּרִים וַיֵּילִילוּ חֶרֶשׁ. הַיְלָלָה הִפִּילָה פַּחַד עַל יוֹנֵי וְרוּחָהּ שָׁבָה אֵלֶיהָ. וַתָּעַף עַיִן עַל סְבִיבוֹתֶיהָ בִּמְבוּכָה רַבָּה, כְּמוֹ רַק עַתָּה רָאֲתָה אֶת הַמְלַוִּים אוֹתָהּ.

“הָהּ!” לָחֲשָׁה בַּחֲרָדָה, אָכֵן, לֹא לְבַדֵּנוּ נִשְׁאַרְנוּ."

וְהִנֵּה הִיא קָמָה עַל רַגְלֶיהָ וּפָנֶיהָ שָׁבוּ לִהְיוֹת קוֹפְאִים וּשְׁקֵטִים כַּאֲשֶׁר הָיוּ.

בְּיָד רוֹעֶדֶת פָּתְחָה אֶת שְׁמוּרוֹת עֵינָיו וּבִרְאוֹתָהּ אֶת מֶבָּטוֹ הַקּוֹפֵא וְהַמַּחֲרִישׁ פָּרְצָה צְעָקָה מִפִּיהָ כִּלְמַרְאֵה צֵל רְפָאִים. וְאוּלָם עַד מְהֵרָה נִרְגָּעָה, נָשְׁקָה אֶת עֵינָיו, שְׂפָתָיו וּמִצְחוֹ, וּמִבְּלִי מֵשִׂים לָקְחָה אֶת הַלַּפִּיד מִידֵי כֹּהֵן הָרֹאשׁ אֲשֶׁר לְאִיזִיס.

וְהִנֵּה נִשְׁמַע קוֹל הַמְנַגְּנִים וְשִׁיר הַמִּתְאַבְּלִים לְאוֹת, כִּי הִתְלַקְּחָה הַלֶּהָבָה הַקְּדוֹשָׁה.

וְהִנֵּה פָּרְצָה הַלֶּהָבָה הַשָּׁמָיְמָה. אוֹר הֵאִיר אֶת הַבְּרוֹשִׁים הַקּוֹדְרִים וְעָבַר מֵעַל לְחוֹמוֹת הָעִיר וְעַד גַּלֵּי הַיָּם הִגִּיעַ, עַד כִּי נִפְחֲדוּ הַדַּיָּגִים לְמַרְאֵהוּ.

יוֹנֵי יָשְׁבָה גַלְמוּדָה וּפָנֶיהָ בְּכַפֶּיהָ. הִיא לֹא רָאֲתָה אֶת הַלֶּהָבָה וְאֶת הָרִנָּה לֹא שָׁמְעָה. הִיא חָשָׁה כִּי עֲזוּבָה הִיא. אוֹר הַנֶּחָמָה עוֹד לֹא הֵאִיר אֶת לִבָּהּ, הֲלֹא הִיא הַנֶּחָמָה כִּי לֹא עֲזוּבִים אָנוּ, כִּי סְבִיבֵנוּ מֵתֵינוּ.

מֵרוּחַ הַבֹּקֶר הִתְלַקְּחָה הָאֵשׁ בְּיֶתֶר עֹז. וְהִנֵּה הָלְכָה הַלֶּהָבָה הָלֹךְ וְשָׁקֹעַ, וּלְאַט לְאַט חָדֵלָה. הֲלֹא כֵן הֵמָּה הַחַיִּים עֲלֵי אֲדָמוֹת. וְתַחַת הַלֶּהָבָה – אֵפֶר וְעָשָׁן.

אֶת הַנִּיצוֹצוֹת הָאַחֲרוֹנִים כִּבּוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ לִקְבֹּר אֶת הַמֵּת. וְאֶת הָאֵפֶר אָסְפוּ, בָּלְלוּ בַּיַּיִן הַטּוֹב וּבְרָאשֵׁי בְּשָׂמִים שָׂמוּ בְּכַד כֶּסֶף וְאֶת הַכַּד שָׂמוּ בִּמְקוֹם הַקְּבָרוֹת, יַחַד עִם נֹאד הַדְּמָעוֹת וַאֲגוֹרַת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר יְשַׁלֵּם הַמֵּת לַמַּלָּח הַזּוֹעֵם אֲשֶׁר לַשְּׁאוֹל. וְאֶת הַקֶּבֶר רִפְּדוּ בְּזֵרִים וּבְשׁוֹשַׁנִּים, וְעַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לְפָנָיו קִטְרוּ קְטֹרֶת וְהַבִּנְיָן אֲשֶׁר מִסָּבִיב הוּאַר בְּאוֹר מְנוֹרוֹת לָרֹב.

וּכְתֹם כָּל מִשְׁפְּטֵי הַקְּבוּרָה זָרְקוּ מַיִם טְהוֹרִים בִּזְמוֹרַת עֵץ הַדַּפְנָה וְאָמְרוּ:

“לֵכוּ!”

וְהַקְּבוּרָה תַּמָּה.

וּלְמָחֳרַת הַיּוֹם, בְּבוֹא הַכֹּהֵן לְהָבִיא תְּשׁוּרוֹת חֲדָשׁוֹת לַמֵּת רָאָה, כִּי עַל הַתְּשׁוּרוֹת שֶׁל עוֹבְדֵי הָאֱלִילִים נוֹסַף עוֹד – כַּף־תְּמָרִים יְרוֹקָה. וְהוּא לֹא נָגַע בָּהּ, כִּי לֹא יָדַע אֲשֶׁר זֶה הוּא אוֹת הַקְּבוּרָה לַנּוֹצְרִים.


 

לו    🔗

כֹּהֲנֵי אִיזִיס, וְאִתָּם מִן הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ לִקְבֹּר אֶת הַמֵּת, יָשְׁבוּ לֶאֱכֹל לֶחֶם אֵבֶל, וְיוֹנֵי עִם נַעֲרוֹתֶיהָ הָלְכוּ הַבַּיְתָה. וְרַק עַתָּה, לְאַחַר קְבוּרַת אָחִיהָ, שָׁבָה אֵלֶיהָ רוּחָהּ וַתָּחֶל לַחֲשֹׁב עַל אֹדוֹת אֲהוּבָהּ וְעַל אֹדוֹת הָאָשָׁם הַנּוֹרָא אֲשֶׁר טָפְלוּ עָלָיו. הִיא לֹא הֶאֱמִינָה בָּאָשָׁם הַזֶּה, וַתֹּאמֶר לָלֶכֶת אֶל הַנָּצִיב וּלְגַלּוֹת לְפָנָיו אֶת מַחְשְׁבוֹתֶיהָ, אִם גַּם אֵין לָהּ עֵדוּת לְהָעִיד. נַעֲרוֹתֶיהָ הִסְתִּירוּ מִמֶּנָּה אֶת שְׁלוֹם גְּלוֹקוּס, מִפַּחַד לְהוֹסִיף מַכְאוֹב עַל מַכְאוֹבָהּ, וְרַק עַתָּה נוֹדַע לָהּ, כִּי חוֹלֶה אָנוּשׁ הוּא וְכִי בְּבֵית סַלּוּסְטוּס הוּא שׁוֹכֵב וְכִי יוֹם הַמִּשְׁפָּט כְּבָר נוֹעָד.

“הָהּ, אֱלֹהֵי הַיְשׁוּעָה! אֵיךְ יָכֹלְתִּי לְשָׁכְחוֹ עֵת כֹּה אֲרֻכָּה תְּנוּנִי וְאֵלֵךְ, אֵלֵךְ וַאֲתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר עָוִיתִי, אֵלְכָה נָא וְאַגִּיד, כִּי אָחוֹת הַנִּרְצָח אֲנִי וְלֹא אַאֲמִין בָּאָשָׁם אֲשֶׁר גּוֹלְלוּ עַל גְּלוֹקוּס. נְמַהֵר נָא! אֵלֵךְ וַאֲנַחֱמֶנּוּ, אֶת מִשְׁכָּבוֹ אֶהֱפֹךְ בְּחָלְיוֹ וְאֶעֶבְדֶנּוּ. וְאִם לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְאִם לֹא יַעֲשׂוּ כִּדְבָרַי, אִם יִשְׁפְּטוּהוּ לְהַגְלוֹתוֹ אוֹ לַהֲמִיתוֹ וְדָבַקְתִּי בּוֹ וְאֶל כָּל אֲשֶׁר יֵלֵךְ אֵלֵךְ אַחֲרָיו.”

הִיא הֵחִישָׁה פְּעָמֶיהָ וּבִמְבוּכָתָהּ לֹא יָדְעָה לְאָן מוּעָדוֹת פָּנֶיהָ, כִּי לָרִאשׁוֹנָה אָמְרָה לָלֶכֶת אֶל הַנָּצִיב, אַךְ לִבָּהּ נִמְשַׁךְ לִרְאוֹת אֶת גְּלוֹקוּס. הִיא נֶחְפְּזָה מְאֹד, בִּמְרוּצָה עָבְרָה אֶת הַשַּׁעַר, וְהִנֵּה הִיא בָּרְחוֹב הָאָרֹךְ הַחוֹצֶה אֶת כָּל הָעִיר. כָּל הַבָּתִּים פְּתוּחִים כְּבָר, אַךְ אוֹתוֹת הַחַיִּים עוֹד לֹא נִרְאוּ בָּהֶם, כִּי זֶה עַתָּה הֵקִיצָה הָעִיר. וְהִנֵּה –עֲדַת אֲנָשִׁים נִצָּבִים סָבִיב לְאַפִּרְיוֹן מְכֻסֶּה, וּבְתוֹךְ הָעֵדָה אִישׁ גְּבַהּ־קוֹמָה, וַתִּצְעַק יוֹנֵי מִפַּחַד פִּתְאֹם, כִּי הִנֵּה אַרְבָּצֶס לְפָנֶיהָ!

“יוֹנֵי הַיָּפָה!” פָּתַח הַמִּצְרִי בְּקוֹל רַךְ, כְּמוֹ נִסְתְּרָה מֵעֵינָיו מְבוּכָתָהּ, “בִּתִּי וַחֲנִיכָתִי! סִלְחִי לִי כִּי הִפְרַעְתִּיךְ בְּמַכְאוֹבֵךְ הַנֶּאֱמָן, וְאוּלָם הַנָּצִיב הַדּוֹאֵג לִכְבוֹדֵךְ יָרֵא מְאֹד פֶּן תִּפָּתִי לָתֵת אֶת יָדֵךְ לַמִּשְׁפָּט, כִּי לֹא נִסְתְּרוּ מִמֶּנּוּ נַפְתּוּלֵי לִבֵּךְ הַמְרַחֵף בֵּין הַצֶּדֶק, אֲשֶׁר שׂוּמָה עָלַיִךְ לְבַקֵּשׁ לְמַעַן אָחִיךְ, וּבֵין הָאַהֲבָה אֶל חֲתָנֵךְ, וְהוּא יוֹדֵעַ כִּי אֵין לָךְ רֵעַ וְגוֹאֵל לְהִשָּׁעֵן עָלָיו וְכִי לֹא טוֹב לָךְ לְהִתְאַבֵּל גַּלְמוּדָה וְלַעֲשׂוֹת לְעֵת כָּזֹאת אֶת מַעֲשַׂיִךְ בְּלִי יוֹעֵץ טוֹב. אָכֵן מֵחָכְמָה וּמֵאַהֲבָה רַבָּה, כְּאַהֲבַת אָב אֶת בִּתּוֹ, הִפְקִידֵךְ הַנָּצִיב בְּיָדִי, כִּי אֵין לָךְ גּוֹאֵל זוּלָתִי. וְהִנֵּה כְּתָב הַנָּצִיב לְהַפְקִידֵךְ בְּיָדִי.”

“הַמִּצְרִי הַנִּתְעָב!” קָרְאָה יוֹנֵי בְּגָאוֹן וְנִרְתְּעָה לַאֲחוֹרֶיהָ, “סוּרָה מִמֶּנִּי! כִּי אַתָּה רָצַחְתָּ אֶת אָחִי! עוֹד דְּמֵי אָחִי צוֹעֲקִים מִיָּדֶיךָ, הֲגַם אֶת הָאָחוֹת יַסְגִּירוּ אֵלֶיךָ? הָהּ, פָּנֶיךָ חָוְרוּ, כִּלְיוֹתֶיךָ יְיַסְּרוּךָ, רַעַד אֲחָזְךָ מִפַּחַד הַבָּרָק אֲשֶׁר לְאֵל הַנְּקָמוֹת! סוּרָה מִמֶּנִּי, עָזְבֵנִי לְנַפְשִׁי לִכְאוֹב אֶת מַכְאוֹבִי!”

“מִפְּנֵי מַכְאוֹבֵךְ נִסְתְּרָה בִּינָתֵךְ, יוֹנֵי!” עָנָה אַרְבָּצֶס כְּמִתְאַמֵּץ לַשָּׁוְא לְדַבֵּר בְּקוֹל שָׁקֵט, “סָלַחְתִּי לִדְבָרָיִךְ. וְגַם עַתָּה אֶהְיֶה לָךְ רֵעַ נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עַד כֹּה. וְאוּלָם לֹא יָאֲתָה לָנוּ הַשִּׂיחָה בַּשּׁוּק. חוּשׁוּ נָא, הָעֲבָדִים! בּוֹאִי נָא, חֲנִיכָתִי, עֲלִי אֶל כִּסֵּא הָאַפִּרְיוֹן.”

הַנְּעָרוֹת נִבְהֲלוּ וְהִשְׁתָּאוּ מְאֹד. הֵן סוֹבְבוּ אֶת גְּבִרְתָּן וְחִבְּקוּ אֶת בִּרְכֶּיהָ.

“אַרְבָּצֶס!” אָמְרָה הַזְּקֵנָה בַּשְּׁפָחוֹת, “לֹא כַּחֹק אַתָּה עוֹשֶׂה. הֲלֹא מִשְׁפְּטֵי רוֹמָא יְצַוּוּ לִקְרוֹבֵי הַמֵּת לִהְיוֹת כְּלוּאִים בְּבֵיתָם תִּשְׁעָה יָמִים אַחֲרֵי הַקְּבוּרָה וְאִישׁ לֹא יַפְרִיעַ אוֹתָם בְּאֶבְלָם!”

“אִשָּׁה!” עָנָה אַרְבָּצֶס וְשָׁלַח אֶת יָדוֹ כִּמְצַוֶּה, “הַמֵּבִיא אֶת חֲנִיכָתוֹ אֶל צֵל קוֹרַת בֵּיתוֹ עוֹשֶׂה כַּחֹק! הֲלֹא אָמַרְתִּי לָךְ, כִּי רִשְׁיוֹן נִתַּן לִי מֵעִם הַנָּצִיב. אַךְ הִנֵּה הִרְבֵּינוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ. מַהֲרוּ וַהֲבִיאוּהָ אֶל הָאַפִּרְיוֹן.”

וּבְאָמְרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חִבֵּק הַמִּצְרִי אֶת יוֹנֵי בְּחָזְקָה. הִיא נִרְתְּעָה לַאֲחוֹרֶיהָ, הִבִּיטָה בּוֹ בְּבוּז, וּפִתְאֹם פָּרַץ צְחוֹק פָּרוּעַ מִפִּיהָ:

“חַהּ־חַהּ! מַה טוֹב וּמַה נֶחְמָד! גּוֹאֵל צֶדֶק! חֹק וּמִשְׁפָּט! חַהּ־חַהּ!” הִיא נִפְחֲדָה לְשֵׁמַע צְחוֹקָהּ הַפָּרוּעַ וְהַמִּשְׁתּוֹלֵל וְנָפְלָה אַרְצָה מִתְעַלָּפֶת.

אַרְבָּצֶס מִהֵר לַהֲרִימָהּ וַיְבִיאֶנָּה לְתוֹךְ אַפִּרְיוֹנוֹ. הָעֲבָדִים נוֹשְׂאֵי הָאַפִּרְיוֹן הֵחִישׁוּ אֶת פַּעֲמֵיהֶם, וְעַד מְהֵרָה נֶעֶלְמָה יוֹנֵי הָאֲבֵלָה מֵעֵינֵי הַשְּׁפָחוֹת הַבּוֹכִיּוֹת.


 

לז    🔗

וְנִידְיָה הָלְכָה לְבֵית אַרְבָּצֶס כְּמִצְוַת הַמִּצְרִי עָלֶיהָ. הוּא שָׁאַל אוֹתָהּ שְׁאֵלוֹת רַבּוֹת. וּבְמַר לִבָּהּ הַנּוֹאָשׁ וְהַנִּחָם עַל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשְׂתָה הִתְוַדְּתָה לְפָנָיו עַל עֲוֹנָהּ לֵאמֹר: יָדֶיהָ וְלֹא יְדֵי יוּלְיָה הִשְׁקוּ אֶת בֶּן אַתּוּנָא מִן הַשִּׁקּוּי הַנּוֹרָא! הִיא נָפְלָה לְרַגְלָיו וְהִתְחַנְּנָה לְפָנָיו כִּי יְרַפֵּא אֶת גְּלוֹקוּס וְיֶצִּילֵהוּ מִמָּוֶת. יַלְדָּה הָיְתָה הָעִוֶּרֶת וְנִבְעָרָה, עַל כֵּן חָשְׁבָה בְּלִבָּהּ, כִּי יֵשׁ לְאֵל יָדוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל אֵלֶּה. אַךְ הַמִּצְרִי לֹא הִקְשִׁיב לִדְבָרֶיהָ, כִּי רַק מַחֲשָׁבָה אַחַת בָּעֲרָה בְּלִבּוֹ, לִכְלֹא אֶת נִידְיָה בְּבֵיתוֹ עַד תֹּם מִשְׁפַּט גְלוֹקוּס. הוּא יָרֵא מִפָּנֶיהָ גַם לִפְנֵי כֵן, בִּרְאוֹתוֹ, כִּי יוֹדַעַת הִיא אֶת דְּבַר הַשִּׁקּוּי אֲשֶׁר בִּידֵי יוּלְיָה. הוּא יָרֵא פֶּן תְּסַכֵּל אֶת מְזִמַּת נִקְמָתוֹ. וְעַתָּה הֲלֹא תִּתְיַצֵּב לִפְנֵי כֵּס הַמִּשְׁפָּט לְסַפֵּר אֵיךְ הֻכָּה גְלוֹקוּס בְּשִׁגָּעוֹן, וְנִכְמְרוּ רַחֲמֵי הַשּׁוֹפְטִים לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים. וְעַתָּה תְּמַהֵר לְהָעִיד, כִּי יָדִיהָ מָסְכוּ אֶת הַשִּׁקּוּי, וּבְאַהֲבָתָהּ לֹא תִּתְמַהְמֵהַּ לְכַפֵּר אֶת עֲוֹנָהּ וּלְהַצִּיל אֶת אֲהוּב נַפְשָׁהּ, וְלוּ גַם נִגְלְתָה חֶרְפָּתָהּ בַּדָּבָר הַזֶּה. וְעוֹד זֹאת: הֲלֹא חֶרְפָּה הִיא לְאַרְבָּצֶס אִם יִוָּדַע בַּקָּהָל, כִּי נָתַן אֶת יָדוֹ לְיוּלְיָה וְֶהֱבִיאָהּ אֶל מְעָרַת הַמְכַשֵּׁפָה הַטְּמֵאָה אֲשֶׁר לְרַגְלֵי הַוֶּזוּב. וְרַק דֶּרֶךְ אַחַת לוֹ לִלְכֹּד אֶת לֵב יוֹנֵי וּלְשֵׂאתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה – לְהַצִּיל מִפִּי גְלוֹקוּס דָּבָר, כִּי אָכֵן יָדָיו שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה.

וְנִידְיָה, אֲשֶׁר מִהְיוֹתָהּ עִוֶּרֶת, נָכְרִיָּה וְשִׁפְחָה, לֹא יָדְעָה אֶת חֻקֵּי רוֹמָא הַקָּשִׁים, חָרְדָה יוֹתֵר לִשְׁלוֹם גְּלוֹקוּס וּלְבִינָתוֹ מֵאֲשֶׁר לְמִשְׁפָּטוֹ. הַמִּסְכֵּנָה, אֲשֶׁר אִישׁ לֹא שָׂם אֵלֶיהָ לֵב וְלֹא דָאַג לָהּ, לֹא יָדְעָה כָּל מְאוּמָה עַל הַסֵּנָטוּס וְעַל מִשְׁפָּטָיו, עַל הָעָם הַשּׁוֹאֵף לְדָם, עַל הָאִיצְטָדִין וְעַל סוּגַר הָאֲרִי. הִיא רָאֲתָה תָּמִיד אֶת גְּלוֹקוּס מְאֻשָּׁר וּמְבֹרָךְ, וְלֹא פִּלְּלָה כִּי צָרָה אַחֶרֶת, זוּלַת הַשִּׁגָּעוֹן צְפוּיָה לוֹ, וְהִיא תִּגְזֹל מִמֶּנָּה אֶת שֶׁאַהֲבָה נַפְשָׁהּ. הִיא הֶאֱמִינָה בְּכָל לִבָּהּ, כִּי רַק לִנְעִימוּת הַחַיִּים נוֹצַר בֶּן אַתּוּנָא. וְעַתָּה הִנֵּה דָלְחָה אֶת זֶרֶם אָשְׁרוֹ. וְלֹא יָדְעָה וְלֹא פִּלְּלָה, כִּי בַּזֶּרֶם הַזֶּה נִשָּׂא עַתָּה אֲהוּב נַפְשָׁהּ אֶל חוֹף הַצַּלְמָוֶת. עַל כֵּן הִתְחַנְּנָה לִפְנֵי הַמִּצְרִי לְרַפֵּא אֶת בִּינַת גְּלוֹקוּס וּלְהַצִּיל אֶת חַיָּיו מִן הָרָעָה אֲשֶׁר הֵמִיטָה עָלָיו בְּעֶצֶם יָדֶיהָ.

“בִתִּי!” עָנָה אַרְבָּצֶס אֲשֶׁר נֵעוֹר מֵהֲמֹן מַחְשְׁבוֹתָיו, “שְׁבִי פֹּה, כִּי לֹא טוֹב לָךְ לְשׁוֹטֵט בַּחוּצוֹת לִהְיוֹת לְמִרְמָס לְרַגְלֵי עֲבָדִים עַרְלֵי לֵב הַהוֹדְפִים אוֹתָךְ מִסִּפֵּי הַבָּתִּים. צַר לִי עָלַיִךְ כִּי פָּשַׁעַתְּ מֵאַהֲבָה, אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאֵל יָדִי אֶעֱשֶׂה לְבַל יְאֻנָּה לָךְ כָּל רָע. שְׁבִי פֹּה בְּבֵיתִי יָמִים מִסְפָּר, וּגְלוֹקוּס רָפֹא יֵרָפֵא.”

כְּכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר יָצָא מִן הַחֶדֶר וְלֹא חִכָּה לְמַעֲנֶה. הוּא סָגַר אֶת הַדֶּלֶת עַל בְּרִיחַ וְצִוָּה לָעֶבֶד אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת לִשְׁמֹר עַל הַשְּׁבוּיָה וְיִתֵּן לָהּ אֶת מַחֲסוֹרָהּ.

בּוֹדֵד וּקְצַר־רוּחַ חִכָּה לְיוֹם מָחָר וּבְלִבּוֹ מְזִמָּה לָקַחַת שֶׁבִי גַם אֶת יוֹנֵי.

לָמָּה כָלָא אֶת יוֹנֵי בְּבֵיתוֹ? הֲלֹא רַק לְמַעַן מְנֹעַ אוֹתָהּ מֵהִתְיַצֵּב לִפְנֵי הַשּׁוֹפְטִים וּלְהָעִיד אֶת עֵדוּתָהּ לְצִדְקַת גְּלוֹקוּס, הוּא פָּחַד פֶּן תַּגִּיד בַּקָּהָל אֶת פִּשְׁעוֹ, הוּא יָרֵא פֶּן תְּגַלֶּה יוֹנֵי אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יָכְלוּ לְהַמְרִיצוֹ לִנְקֹם בִּגְּלוֹקוּס, פֶּן תָּסִיר אֶת הַמַּסְוֶה מֵעַל פָּנָיו וּתְסַכֵּל אֶת הַמְּזִמָּה אֲשֶׁר זָמַם לְגוֹלֵל אָשָׁם עַל אִישׁ חַף מִפֶּשַׁע. הֲלֹא בַּבֹּקֶר, לְמָחֳרַת לֵיל הַקְּבוּרָה, הִגִּידָה לוֹ אֶת מַחֲשֶׁבֶת לִבָּהּ, כִּי הוּא הוּא הָרוֹצֵחַ, וְהַפַּחַד גָּדַל שִׁבְעָתָיִם. וְאוּלָם עַתָּה שִׁעֲשַׁע הַמִּצְרִי אֶת לִבּוֹ בְּמַחֲשָׁבוֹת נְעִימוֹת, כִּי הִנֵּה הֵפִיק אֶת זְמָמוֹ, וְהָאִשָּׁה אֲשֶׁר יִפְחַד מִפָּנֶיהָ וְאֵלֶיהָ תְּשׁוּקָתוֹ הִנֵּה הִיא כְּלוּאָהּ בְּבֵיתוֹ! אָכֵן, מֵעוֹדוֹ לֹא הֶאֱמִין בַּחֲזוֹן הַכּוֹכָבִים כַּאֲשֶׁר הֶאֱמִין עָתָּה! וּבְבוֹאוֹ לִפְקֹד אֶת יוֹנֵי בַּחֲדַר הַסְּתָרִים אֲשֶׁר בְּבֵיתוֹ פְּנִימָה, וּבִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ נְכֵאָה, שְׁבוּרָה וּמִתְעַלֶּפֶת, זוֹעֶמֶת וּרְפַת אוֹנִים, גָּאָה לִבּוֹ מְאֹד, כְּלֵב אִישׁ הַמַּצְלִיחַ תָּמִיד בְּאַהֲבָה וּבְכָל דָּבָר, וַיַּשְׁלֶה אֶת נַפְשׁוֹ לֵאמֹר: הִנֵּה יֹאבַד גְּלוֹקוּס, הִנֵּה יִהְיֶה שְׁמוֹ לְדִרְאוֹן עוֹלָם, הִנֵּה תֶּהְדָּפֶנּוּ יוֹנֵי מֵעַל פָּנֶיהָ, כַּהֲדֹף רוֹצֵחַ־אָח וְלֹא תֶּאֱהָבֵהוּ עוֹד, כִּי לְתוֹעֵבָה יִהְיֶה בְעֵינֶיהָ – וְעַתָּה יַעֲשֶׂה בִּלְהָטָיו הַמְעַוְרִים עֵינֵי נָשִׁים, וּבְתַאֲוָתוֹ יַעֲלֶה אֶל כִּסֵּא הָאַפִּרְיוֹן אֲשֶׁר יְרִיבוֹ הֻדַּח מִמֶּנּוּ בְּיָד עָרִיצָה. זוֹ הָיְתָה תִּקְוָתוֹ. וְאִם לֹא תָּבוֹא תִּקְוָתוֹ, הֲלֹא בְּיָדָיו הִיא!

וּבְכָל זֹאת לֹא בָטַח לִבּוֹ וַיִּפְחַד מְאֹד פֶּן יִגָּלֶה עֲוֹנוֹ. וְלוּ גַם אָטַם הַפּוֹשֵׁעַ אֶת אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ אֶת קוֹל לִבּוֹ הַמַּכֵּהוּ עַל פִּשְׁעוֹ – הֲלֹא פַחֵד יְפַחֵד מִפְּנֵי הַגְּמוּל, הֲלֹא הוּא הַפַּחַד אֲשֶׁר יֵשׁ כִּי יַחְשְׁבוּהוּ לִתְשׁוּבָה, וְהוּא לֹא כֵן. הָרוּחַ הַצַּח אֲשֶׁר לְקַמְפַּנְיָה הָיָה לוֹ עַתָּה לְמוּעָקָה. וּתְשׁוּקָה עַזָּה בָּעֲרָה בוֹ לָנוּס מֵהָעִיר הֲרַת הָאֲסוֹנוֹת, אֲשֶׁר רַק עִם הַמָּוֶת יַחֲלֹפוּ, וַיִּגְמֹר אֹמֶר לִנְסֹעַ אַחֲרֵי מוֹת יְרִיבוֹ אֶל אֶרֶץ רְחוֹקָה וְלָקַחַת עִמּוֹ אֶת כָּל אוֹצְרוֹתָיו וְאֶת הַיָּקָר מִכֻּלָּם – הִיא יוֹנֵי.

וַיִּתְהַלֵּךְ אָנֶה וָאָנָה בַּחֶדֶר הָרֵיק וְכֹה אָמָר:

“הַחֹק אֲשֶׁר הִפְקִיד בְּיָדִי אֶת חֲנִיכָתִי הוּא יִתֵּן לִי גַם אֶת כַּלָּתִי. בַּיָּם רְחַב הַיָּדַיִם נָשׁוּט לְבַקֵּשׁ לָנוּ חֲמוּדוֹת חֲדָשׁוֹת וְתַעֲנוּגוֹת אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתִּים עַד כֹּה. אֲהוּב־כּוֹכָבִים אָנֹכִי, נִשָּׂא עַל כַּנְפֵי הַנְּשָׁמָה הָרוֹאָה עֲתִידוֹת, אֶל עוֹלָמוֹת גְדוֹלִים וְאַדִּירִים נָבוֹא, אֲשֶׁר הֵמָּה בְּמֶרְחַקֵּי הַיָּם, כִּי כֵן הִגִּידָה לִי חָכְמָתִי. שָׁם יְהֻלַּל לִבִּי בְּאַהֲבָה. מַמְלָכָה חֲדָשָׁה אֲכוֹנֵן בְּקֶרֶב הָעַמִּים, אֲשֶׁר אֶת עֹל רוֹמָא לֹא יָדְעוּ וְגַם אֶת שִׁמְעָהּ לֹא שָׁמְעוּ מֵעוֹדָם. מַמְלָכָה אֲיַסֵּד שָׁם וְאֶת אֱמוּנַת אֲבוֹתַי אֶטַּע בְּתוֹכָם, וַהֲקִימוֹתִי אֶת הֲרִיסוֹת נֹא־אָמוֹן וְאֶת נִין מְלָכֶיהָ אוֹשִׁיב עַל כִּסֵּא. וּפֵאַרְתִּי אֶת בֵּית אֲבוֹתַי בְּרָב כָּבוֹד וְהָדָר וְרָאֲתָה יוֹנֵי וְיָדְעָה, כִּי מְנָת חֶלְקָהּ יִהְיֶה כִּמְנָת הָאִישׁ הָרָחוֹק מֵרָקָב וּמֵעַבְדוּת, אֲשֶׁר בְּנַפְשׁוֹ חָבְרוּ יַחְדָּו סְגֻלּוֹת נָבִיא וָמֶלֶךְ.”

עוֹד הוּא שׁוֹגֶה בְּדִמְיוֹנוֹת וְהִנֵּה נִקְרָא לְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי כֵּס הַמִּשְׁפָּט.

רָזִים וְחִוְרִים הָיוּ פְּנֵי גְלוֹקוּס, וְלֵב הַמִּצְרִי לֹא נִכְמְרוּ לְמַרְאֵיהֶם, אַךְ אֹמֶץ לִבּוֹ וְרוּחוֹ הָעֲשׂוּיָה לִבְלִי חָת עוֹרְרוּהוּ מְאֹד. עָרֵל הָיָה לֵב הַמִּצְרִי לָחוּשׁ אֶת צָרַת זוּלָתוֹ, אַךְ אֶת אֹמֶץ הָרוּחַ כִּבֵּד מְאֹד. וְלֹא עַל הָאָסוֹן אֲשֶׁר בָּא עַל יְרִיבוֹ בָּכָה, כִּי אִם עַל עֹז רוּחוֹ בַּאֲסוֹנוֹ. אָכֵן, כָּל אָדָם בָּשָׂר הוּא, וְאַף לְאַרְבָּצֶס לֹא זָרוּ הָרְגָשׁוֹת אֲשֶׁר לְבֶן־הָאֲדָמוֹת. וְלוּ נֵאוֹת גְּלוֹקוּס לַחְתֹּם עַל הַכְּתָב וּלְהוֹדוֹת בַּפֶּשַׁע אֲשֶׁר לֹא פָּשַׁע, כִּי עַתָּה הִתְאַמֵּץ הַמִּצְרִי לְהַצִּילוֹ בְּכָל כֹּחוֹ. וְגַם עַתָּה הִנֵּה עָבְרָה שִׂנְאָתוֹ וּכְלֹא הָיְתָה, וּנְקָמָה לֹא יִשְׁאַף עוֹד. הוּא יַאֲבִיד אֶת יְרִיבוֹ לֹא מִשִּׂנְאָה כִּי אִם מִהְיוֹתוֹ שָׂטָן עַל דַּרְכּוֹ. עַל כֵּן עָשָׂה אֶת מַעֲשֵׂהוּ בְּתַחְבּוּלוֹת וּבְעָרְמָה, לְבִלְתִּי יִמָּלֵט גְּלוֹקוּס מִמָּוֶת. הוּא עָנָה בִּירִיבוֹ עֵד שֶׁקֶר וְהִתְחַפֵּשׂ כִּמְרַחֵם, הוּא שָׁלַח אֶת כֹּהֲנָיו לְעוֹרֵר עֶבְרָה וְזַעַם בְּקֶרֶב הָעָם. כִּי הִיא הַתַּחְבּוּלָה הַטּוֹבָה לְהַטּוֹת אֶת לֵב הַשּׁוֹפְטִים מֵרַחֲמִים. גַּם אֶל יוּלְיָה הָלַךְ לְגַלּוֹת לָהּ אֶת אֲשֶׁר נוֹדַע לוֹ מִפִּי נִידְיָה, וּבַדָּבָר הַזֶּה מָנַע עַל נְקַלָּה אֶת כִּלְיוֹתֶיהָ מִמּוּסָר, וְאֶת לִבּוֹ מִפַּחַד פֶּן תְּגַלֶּה אֶת סִבַּת הַשִּׁגָּעוֹן אֲשֶׁר הִכָּה אֶת בֶּן אַתּוּנָא וְהֵקֵלָּה מֵעָלָיו אֶת אַשְׁמָתוֹ. וּמְזִמָּתוֹ הִצְלִיחָה. כִּי הִיא אָהֲבָה אֶת כְּבוֹד גְּלוֹקוּס וְאֶת אָשְׁרוֹ – וְלֹא אוֹתוֹ. הִיא לֹא יָכְלָה לֶאֱהֹב אִישׁ הַיּוֹשֵׁב בַּשֶּׁפֶל, וַתִּשְׂמַח בְּלִבָּהּ לְאֵידוֹ, כִּי בְּמַפַּלְתּוֹ נָפְלָה גַם יוֹנֵי צָרָתָהּ. גַּם לָהּ גַּם לְצָרָתָהּ לֹא יִהְיֶה גְלוֹקוּס! וַתְּהִי נֶחֱמָתָהּ בַּדָּבָר הַזֶּה. פּוֹחֶזֶת וְקַלַּת־לֵב הָיְתָה בַּת דִּיאוֹמֶד, וְלֹא נֶעְלַם מִמֶּנָּה, כִּי קְלוֹדְיוֹס הֵחֵל פִּתְאֹם לַהֲגוֹת לָהּ אַהֲבָה. הִיא נִשְׁמְרָה מְאֹד לְבִלְתִּי גַלּוֹת לָאִישׁ שְׁפַל־הַלֵּב וְרָם־הַמַּעֲלָה הַלָּזֶה, כִּי לִבָּהּ הָלַךְ בְּתַאֲוָה עַזָּה אַחֲרֵי אִישׁ אַחֵר, פֶּן יֶחְדַּל קְלוֹדְיוּס לֶאֱהֹב אוֹתָהּ.

אָכֵן, בְּכֹל אֲשֶׁר פָּנָה אַרְבָּצֶס הִצְלִיחַ וַיְסוֹבֵב אֶת גְּלוֹקוּס בְּכָחַשׁ.


 

לח    🔗

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נוֹכְחָה בַּת תֵּסַלְיָה לָדַעַת כִּי אַרְבָּצֶס הָלַךְ לִבְלִי שׁוּב, וְהַשָּׁעוֹת אָרְכוּ לָהּ וְלֹא יָכְלָה עוֹד לְהִתְעַנּוֹת בְּסִבְלוֹתֶיהָ וּבְמַחְשְׁבוֹת הַסֶּפֶק הַמָּרוֹת שִׁבְעָתַיִם לְלֵב עִוֶּרֶת, וַתָּחֶל לְגַשֵּׁשׁ סְבִיבוֹתֶיהָ, אוּלַי יֵשׁ מוֹצָא מִן הַכֶּלֶא. וּבִרְאוֹתָה כִּי נְעוּלָה הַדֶּלֶת, הֵרִימָה קוֹל צְעָקָה בְּלֵב מֻרְתָּח מִכְּאֵב וְצִפִּיָּה.

“הָהּ,נַעֲרָה!” קָרָא סוֹסְיָא, עֶבֶד אַרְבָּצֶס אֲשֶׁר הָפְקַד לִשְׁמֹר עָלֶיהָ, בְּפָתְחוֹ אֶת הַדֶּלֶת, “הַעַקְרָב עֲקָצֵךְ, אוֹ אוּלַי תַּחְשְׁבִי, כִּי מוֹת נָמוּת בִּדְמָמָה, וְרַק בִּצְעָקָה יְשׁוּעָה לָנוּ, כְּיֻפִּיטֶר הַקָּטֹן?”

“אַיֵּה אֲדוֹנְךָ? וְלָמָּה כְּלָאַנִי בַּחֶדֶר? תְּנֵנִי לָלֶכֶת מִפֹּה לַחָפְשִׁי וְלִשְׁאֹף רוּחַ צַח.”

“הָהּ, יַלְדָּה! הַאִם לֹא תֵּדְעִי לָךְ, כִּי דְבַר אַרְבָּצֶס כְּמִצְוַת מֶלֶךְ. הוּא צִוָּה כִּי תִּכָּלְאִי פֹּה, וְהִנֵּה אַתְּ כְּלוּאָה, וַאֲנִי הָפְקַדְתִּי לִשְׁמֹר עָלָיִךְ. רוּחַ צַח וְחֹפֶשׁ לֹא אֶתֵּן לָךְ, תַּחַת זֹאת, לֶחֶם וְיַיִן – כְּאַוַּת נַפְשֵׁךְ.”

“הָהּ, יֻפִּיטֶר!” קָרְאָה הַיַּלְדָּה וְסָפְקָה כַּפֶּיהָ, “מַה פִּשְׁעִי כִּי שָׂמוּנִי בַּכֶּלֶא? מִי אֲנִי הַדַּלָּה כִּי הִתְגּוֹלֵל עָלַי אַרְבָּצֶס הַגָּדוֹל?”

“לֹא יָדַעְתִּי דָבָר. אוּלַי שׂוּמָה עָלַיִךְ לְשָׁרֵת אֶת גְּבִרְתֵּךְ אֲשֶׁר הוּבְאָה הַיּוֹם הֵנָּה.”

“מָה? יוֹנֵי בַּבַּיִת הַזֶּה?”

“כֵּן, בִּתִּי הַמִּסְכֵּנָה! אָכֵן, אַאֲמִינָה, כִּי לֹא הִתְעַנְּגָה בַּת אַתּוּנָא עַל הַדָּבָר הַזֶּה. בְּמִקְדַּשׁ קַסְטוֹר נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי מְכַבֵּד נָשִׁים הוּא אַרְבָּצֶס. וַהֲלֹא יָדַעַתְּ, כִּי יוֹנֵי הִיא חֲנִיכָתוֹ.”

“הֲבִיאֵנִי נָא אֵלֶיהָ!”

“חוֹלָה הִיא מִכַּעַס וּמֵעֹצֶר יָגוֹן. וּלְבַד זֹאת, לֹא צִוַּנִי אֲדוֹנִי לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וּמֵעוֹדִי לֹא עָשִׂיתִי דָבָר אֲשֶׁר לֹא צֻוֵּיתִי לַעֲשׂוֹתוֹ. כַּאֲשֶׁר שָׂמַנִי אַרְבָּצֶס לִהְיוֹת שׁוֹמֵר הַחֲדָרִים אָמַר אֵלַי: רְאֵה כִּי צִוִּיתִיךָ – כָּל עוֹד עֶבֶד הִנְּךָ, אָזְנַיִם לְךָ וְלֹא יִשְׁמְעוּ, עֵינַיִם וְלֹא יִרְאוּ וְלֵב וְלֹא יָבִין בִּלְתִּי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי עָלֶיךָ לִרְאוֹת, לִשְׁמֹעַ וּלְהָבִין.”

“הַאִם יֵרַע לְאִישׁ בִּרְאוֹתִי אֶת פָּנֶיהָ?”

“לֹא אֶדַע מְאוּמָה. וְאוּלָם אִם רַע לָךְ לָשֶׁבֶת בָּדָד הִנְּנִי וְשׂוֹחַחְתִּי עִמָּךְ, יַלְדָּתִי, כִּי בּוֹדֵד אֲנִי בַּקּוּבִּיקוּלוּם הָאָפֵל. וּלְבַד זֹאת הֲלֹא בַּת תֵּסַלְיָה אָתְּ, הֲתֵדְעִי אֶת לַהֲטֵי הַתַּעַר וְהַמִּסְפָּרָיִם? וְאוּלַי תָּבִינִי לְהַגִּיד עֲתִידוֹת כְּמִשְׁפַּט בְּנֵי עַמֵּךְ?”

“דֹּם, הָעֶבֶד! יָד לְפִיךָ. וְאִם, אָמְנָם, חָפַצְתָּ לְדַבֵּר עִמִּי, הַגִּידָה נָא לִי אֵת כָּל אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ עַל אֹדוֹת גְּלוֹקוּס.”

“אֲדוֹנִי הָלַךְ אֶל בֵּית הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁם יִשָּׁפֵט הָאַתּוּנִי. גְּלוֹקוּס יִשָּׂא אֶת עֲוֹנוֹ?”

“מָה עֲוֹנוֹ?”

“הֲלֹא רָצֹחַ רָצַח אֶת אַפֵּצִידֶס כֹּהֵן אִיזִיס.”

“אֲהָהּ!” קָרְאָה נִידְיָה וְלָחֲצָה בְּיָדֶיהָ אֶת מִצְחָהּ. “אָכֵן שְׁמוּעָה שָׁמַעְתִּי וְלֹא הֲבִינוֹתִי דָבָר. וְאוּלָם מִי יָעֵז לְהַפִּיל מִשְׂעַר רֹאשׁוֹ אָרְצָה?”

“יָרֵא אֲנִי, כִּי הָאֲרִי…”

“הָהּ, אֵלִים אַדִּירִים! מַה נוֹרָא הַדָּבָר!”

“אָכֵן, אִם יִמָּצֵא עֲוֹנוֹ, הֲלֹא מַלְתְּעוֹת הָאֲרִי אוֹ הַנָּמֵר יִשְׁפְּטוּהוּ לָמוּת.”

נִידְיָה קָפְצָה עַל רַגְלֶיהָ, כְּמוֹ פָּגַע בָּהּ חֵץ, זְעָקָה מָרָה פָּרְצָה מִפִּיהָ. הִיא נָפְלָה לְרַגְלֵי הָעֶבֶד וְקָרְאָה בְּקוֹל תַּחֲנוּנִים אֲשֶׁר הֶחֱרִיד גַּם אֶת לִבּוֹ הֶעָרֵל שֶׁל הָעֶבֶד:

“הָהּ, אֱמֹר נָא כִּי רַק לָצוֹן חָמַדְתָּ, כִּי לֹא אֱמֶת הַדָּבָר. הָהּ דַּבֵּר נָא, דַּבֵּר!”

“הָהּ, יַקִּירָתִי, לֹא אֵדַע אֶת הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים, יַלְדָּה עִוֶּרֶת, וְאוּלַי לֹא יְאֻנֶּה לוֹ רָע כְּכֹל אֲשֶׁר הִגַּדְתִּי. וְאוּלָם אַרְבָּצֶס הוּא הַמַּרְשִׁיעַ אוֹתוֹ, וְהֶהָמוֹן דּוֹרֵשׁ טֶרֶף לְשִׁנֵּי הַחַיּוֹת. הֵרָגְעִי נָא! לָמָּה זֶה נָגַע כָּכָה עַד לִבֵּךְ גּוֹרַל אִישׁ אַתּוּנָא?”

“לֹא זֶה הַמָּקוֹם לְדַבֵּר עַל כָּל אֵלֶּה, רַק זֹאת אַגִּיד לָךְ: הוּא נָטָה אֵלַי חֶסֶד רַב. וּבְכֵן, לֹא תֵדַע אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר? אַרְבָּצֶס הוּא הַמַּרְשִׁיעוֹ? הָהּ, הַגּוֹרָל! הֶהָמוֹן? הֲמוֹן הָעָם! וְאוּלָם הֲלֹא פַּחְדּוֹ עַל כָּל הָעָם הַזֶּה. וּמִי יִתְאַכְזֵר לוֹ לְמַרְאֵה פָנָיו? וְאוּלָם הֲלֹא גַם הָאַהֲבָה הֵרֵעָה לוֹ בְּאַכְזְרִיּוּת.”

וּכְכַלּוֹתָהּ לְדַבֵּר, נָפַל רֹאשָׁהּ עַל חָזֶהָ וַתַּחֲרֵשׁ. דְּמָעוֹת חַמּוֹת זָלְגוּ מֵעֵינֶיהָ. לַשָּׁוְא דִּבֵּר הָעֶבֶד עַל לִבָּהּ לְנַחֲמָהּ, לַשָּׁוְא אָמַר לְהָסֵב אֶת לִבָּהּ מִדִּמְמָתָהּ הַבּוֹדֶדֶת.

וְהִנֵּה יָצָא הָעֶבֶד מִן הַחֶדֶר לְרֶגֶל מְלֶאכֶת הַבַּיִת, וְנִידְיָה חָשְׁבָה בְּלִבָּהּ:

"אָכֵן אַרְבָּצֶס הִרְשִׁיעַ אֶת גְּלוֹקוּס, וְאַרְבָּצֶס הוּא אֲשֶׁר כְּלָאָהּ בַּחֶדֶר הַזֶּה. אֵין זֹאת, כִּי אִם חֻפְשָׁתָהּ תּוֹעִיל לִגְלוֹקוּס. פַּח וּמוֹקֵשׁ טָמְנוּ לָהּ בַּבַּיִת הַזֶּה. וְיָדֶיהָ הֵמִיטוּ אֶת הָרָעָה עַל רֹאשׁ אֲהוּב נַפְשָׁהּ. הָהּ, מָה הִשְׁתּוֹקְקָה עַתָּה לָצֵאת לַחָפְשִׁי. וְהַתְּשׁוּקָה הֵנִיסָה מִלִּבָּהּ כָּל יָגוֹן. וְעַתָּה, בְּתִתָּהּ אֶת כָּל לִבָּהּ לְבַקֵּשׁ מָנוֹס, נִרְגַּע רוּחָהּ. וְנִידְיָה הָיְתָה עֲרוּמָה כְּכָל הַנָּשִׁים, וְיֶתֶר מֵהֵנָּה – עֵקֶב עַבְדוּתָהּ כָּל הַיָּמִים. כִּי כָל אִישׁ אֲשֶׁר נִשְׁדְּדָה חֻפְשָׁתוֹ מִמֶּנּוּ נוֹהֵג בְּעָרְמָה כָּל יָמָיו. וַתֹּאמֶר נִידְיָה לְנַסּוֹת אֶת שׁוֹמֵר כִּלְאָהּ. הִנֵּה שָׁאַל אוֹתָהּ עַל אֹדוֹת הַלְּהָטִים וְהָאֹבוֹת אֲשֶׁר לְתֵסַלְיָה, אוֹת הוּא, כִּי מַאֲמִין הָעֶבֶד בְּהַבְלֵי הַשָּׁוְא, וּבֶאֱמוּנָתוֹ הַזֹּאת קִוְּתָה לְהִמָּלֵט.

עוֹד הִיא חוֹשֶׁבֶת כֹּה וָכֹה, וְהִנֵּה רַד הַיּוֹם וַיָּבוֹא לַיְלָה, וְהִנֵּה חָלַף גַּם הַלַּיִל. וְעִם בֹּקֶר, בְּבוֹא סוֹסְיָא אֶל חַדְרָהּ, בִּקְּשׁה לְנַסּוֹת אֶת הָעֶבֶד. הִיא נוֹכְחָה לָדַעַת, כִּי רַק בַּלַּיְלָה תּוּכַל לְהִמָּלֵט, עַל כֵּן הֻכְרְחָה לְחַכּוֹת עַד בּוֹא הָעֶרֶב, וְלִבָּהּ מַר מְאֹד עַל הַדָּבָר הַזֶּה.

“הַלַּיְלָה,” אָמְרָה לָעֶבֶד, “הִיא הָעֵת הַנְּכוֹנָה אֲשֶׁר נוּכַל לִרְאוֹת עֲתִידוֹת. שׁוּבָה אֵלַי לְעֵת לַיְלָה. וְאוּלָם מַה שְׁאֵלָתְךָ וּמַה מְבֻקָּשֶׁךָ?”

“חֵי פּוֹלוּקֶס, כִּי חָפֵץ אֲנִי לָדַעַת וּלְהַשְׂכִּיל כַּאֲדוֹנִי. וְאוּלָם קָטֹנְתִּי מִכָּל אֵלֶּה. עַל כֵּן הוֹדִיעִינִי נָא, לְמִצְעָר, אִם אוּכַל לַחֲשׂךְ מִמַּשְׂכֻּרְתִּי לָתֵת כֹּפֶר נַפְשִׁי וּלְהֵחָלֵץ מֵעַבְדוּת, וְאִם אוּלַי יוֹצִיאֵנִי הַמִּצְרִי לַחָפְשִׁי חִנָּם אֵין כָּסֶף (הֲלֹא יֵשׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת טוֹב.) אוֹ אָז אֶקְנֶה לִי בֵּית מִמְכָּר לְרָאשֵׁי בְּשָׂמִים בְּשׁוּק הַתַּמְרוּקִים, כַּאֲשֶׁר עִם לִבִּי. הִיא הַיָּפָה בָּרְכֻלּוֹת, וְאֵין טוֹב מִמֶּנָּה לְעֶבֶד אֲשֶׁר יָצָא לַחָפְשִׁי.”

“אָכֵן הִקְשֵׁיתָ לִשְׁאֹל, וְרַבִּים הַקְּסָמִים אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ עֲתִידוֹתֶיךָ. הִנֵּה קִסְמֵי־הָאֶבֶן, הֲלֹא הִיא הָאֶבֶן הַמַּגֶּדֶת עֲתִידוֹת וְקוֹלָהּ קוֹל יֶלֶד, וְאוּלָם אֵין תַּחַת יָדִי הָאֶבֶן הַזֹּאת. וְהִנֵּה קִסְמֵי־הַמַּיִם, בִּרְקֹם הַשָּׂטָן רִקְמַת תְּמוּנוֹת עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְהַתְּמוּנוֹת זָרוֹת וְנִפְלָאוֹת וְהֵן מַגִּידוֹת עֲתִידוֹת. וְאוּלָם הָעוֹשֶׂה בַּקְּסָמִים הָאֵלֶּה עוֹשֶׂה בַּכּוֹסוֹת אֲשֶׁר יָכִילוּ אֶת הַמַּיִם הַקְּדוֹשִׁים, וְכוֹסוֹת אֵין עִמָּדִי. עַל כֵּן אָמַרְתִּי בְּלִבִּי: הַנָּקֵל לִי לַעֲשׂוֹת בְּלַהֲטֵי־הָרוּחַ.”

“וְהַקְּסָמִים הָאֵלֶּה,” אָמַר הָעֶבֶד בִּרְעָדָה, “לֹא יַפִּילוּ אֵימָה? כַּלְכֵּל לֹא אוּכַל אֶת צַלְמֵי הַבַּלָּהוֹת.”

“אַל תִּפְחַד! לֹא תִּרְאֶה כָּל מְאוּמָה, וְרַק אֶת מַשַּׁק הַמַּיִם תִּשְׁמַעְנָה אָזְנֶיךָ וְיָדַעְתָּ אֶל נָכוֹן, אִם תֵּעָשֶׂה שְׁאֵלָתְךָ וְאִם אָיִן. וְזֹאת תַּעֲשֶׂה: עִם צֵאת כּוֹכְבֵי הָעֶרֶב תִּפְתַּח אֶת שַׁעֲרֵי הַגַּן וְיָבוֹא בּוֹ הָרוּחַ, וְעִם הַשַּׁעַר תָּשִׂים מַיִם וּפְרִי מְגָדִים מִנְחָה לָאוֹרֵחַ. שָׁלשׁ שָׁעוֹת תַּחֲלֹפְנָה מֵעֵת שְׁקֹעַ הַשֶּׁמֶשׁ, וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל חַדְרִי וּבְיָדֶיךָ כְּלִי מָלֵא מַיִם טְהוֹרִים וְקָרִים, וַאֲנִי אוֹדִיעֲךָ אֶת כָּל חֶפְצְךָ, כְּכֹל אֲשֶׁר לִמְּדַתְנִי אִמִּי בַּת תֵּסַלְיָה. אַךְ חָלִילָה לְךָ לִשְׁכֹּחַ אֶת דְּבַר הַשַּׁעַר הַפָּתוּחַ!”

“כְּכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתְּ לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה!” עָנָה סוֹסְיָא אֲשֶׁר לֹא נִחֵשׁ כָּל מְאוּמָה בַּדָּבָר הַזֶּה. “יָדֹעַ יָדַעְתִּי, כִּי לֹא יִנְעַם לְאִישׁ נִכְבָּד בְּבוֹאוֹ עַד הַשַּׁעַר וְהִנֵּה הוּא סָגוּר לְפָנָיו, הֲלֹא כֵן עָשָׂה לִי פְּעָמִים רַבּוֹת הַטַּבָּח בְּסֻכָּתוֹ. וְגַם זֹאת יָדַעְתִּי, כִּי כָל אִישׁ נִכְבָּד הוּא מְאֹד. אַךְ הִנֵּה, יַלְדָּתִי הַנְּעִימָה, הֵבֵאתִי לָךְ אֶת לֶחֶם הַבֹּקֶר.”

“הֲשָׁמַעְתָּ דָּבָר עַל אֹדוֹת הַמִּשְׁפָּט?”

“עוֹד הַשּׁוֹפְטִים חוֹקְרִים וְשׁוֹאֲלִים. אֵין קֵץ לַדְּבָרִים. הַמִּשְׁפָּט יֶאֱרַךְ עַד מָחָר.”

“עַד מָחָר? הֲיָדַעְתָּ אֶל נָכוֹן?”

“כֵּן הֻגַּד לִי.”

“וְיוֹנֵי?”

“חֵי בַּכְּחוּס! אֵין זֹאת כִּי אִם שָׁלוֹם לָהּ וְכִי כֹּחָהּ אִתָּהּ, אִם הִצְלִיחָה לְעוֹרֵר אֶת חֲמַת אֲדוֹנִי עַד לְהַשְׁחִית, עַד כִּי רָקַע בְּרַגְלָיו וְנָשַׁךְ שְׂפָתָיו. רָאִיתִי וְהִנֵּה הוּא יוֹצֵא מֵחַדְרָהּ סַר וְזָעֵף מְאֹד.”

“הֲקָרוֹב הוּא חַדְרָהּ?”

“לֹא! בַּחֲדָרִים אֲשֶׁר בְּמַעֲלֵה הַבָּיִת. אֲבָל לֹא אוּכַל לְהִתְמַהְמֵהַּ עוֹד, הֱיִי שָׁלוֹם!”


 

לט    🔗

וַיְהִי עֶרֶב, הוּא עֶרֶב הַיּוֹם הַשֵּׁנִי לְמִשְׁפַּט גְּלוֹקוּס. וּבַשָּׁעָה הַהִיא אָמַר סוֹסְיָא לַחֲזוֹת עֲתִידוֹתָיו. וּבְשַׁעַר הַגַּן אֲשֶׁר פְּתָחוֹ הָעֶבֶד נִכְנַס אֶחָד וְהוּא לֹא רוּחַ מֵרוּחוֹת הָאָרֶץ, כִּי אִם בָּשָׂר, הֲלֹא הוּא קָלֵנוּס כֹּהֵן אִיזִיס. וְלֹא שָׁעָה הַכֹּהֵן אֶל הַמִּנְחָה הַדַּלָּה, מִנְחַת יַיִן וּפְרִי מְגָדִים, אֲשֶׁר הִקְרִיב סוֹסְיָא לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי הָרוּחַ הַפֶּלִי.

“אֵין זֹאת כִּי מִנְחָה הִיא לֵאלֹהֵי הַגָּן!” חָשַׁב הַכֹּהֵן בְּלִבּוֹ, “בְּרֹאשׁ אָבִי נִשְׁבַּעְתִּי, אִם כָּכָה יִשָּׁרְתוּ הָאֵלִים, הֲלֹא טוֹב לָהֶם לְבַקֵּשׁ כְּהֻנָה אַחֶרֶת. הָהּ לוּלֵא אֲנַחְנוּ כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת, כִּי עַתָּה הִגִּיעוּ יָמִים רָעִים לָאֵלִים. וְאַרְבָּצֶס – אָמְנָם, עַל חוֹל דּוֹרְכוֹת רַגְלַי, אַךְ נִדְמֶה לִי כִּי בְּמַעֲמַקָּיו טָמַן עַפְרוֹת זָהָב. בְּיָדִי הָפְקְדוּ עַתָּה חַיֵּי הַמִּצְרִי – וּמַה מְחִיר יִתֵּן כֹּפֶר נַפְשׁוֹ?”

וּבְדַבְּרוֹ כָּכָה אֶל לִבּוֹ, עָבַר עַל פְּנֵי הֶחָצֵר הַפְּתוּחָה וְהִגִּיעַ עַד אוּלָם הָעַמּוּדִים, וְהִנֵּה הַמִּצְרִי לְפָנָיו יוֹצֵא מֵאַחַד הַחֲדָרִים אֲשֶׁר עִם אוּלָם הָעַמּוּדִים.

"הָהּ, קָלֵנוּס! הַאוֹתִי בִּקַּשְׁתָּ? שָׁאַל הַמִּצְרִי בִּמְבוּכָה קַלָּה.

“כֵּן, אַרְבָּצֶס הֶחָכָם! הַאֻמְנָם לֹא בַּמּוֹעֵד הַנָּכוֹן בָּאתִי אֵלֶיךָ?”

“חָלִילָה! לִפְנֵי רְגָעִים מִסְפָּר עָמַד מִימִינִי קָלֵיאַס הַחוֹסֶה בְּצִלִּי וַיְזוֹרֵר שָׁלשׁ פְּעָמִים. וַיְהִי לִי לְאוֹת, כִּי דָבָר טוֹב נָכוֹן לִי. וְהִנֵּה שָׁלְחוּ אֵלַי הָאֵלִים אֶת קָלֵנוּס.”

“הֲנָבוֹא אֶל אַחַד הַחֲדָרִים, אַרְבָּצֶס?”

“לוּ יְהִי כִּדְבָרֶיךְ. וְאוּלָם הִנֵּה הַלַּיְלָה בָּהִיר וּמָלֵא נִיחוֹחַ, וַאֲנִי עוֹדֶנִּי רָפֶה, כִּי טֶרֶם שַׁבְתִּי לְאֵיתָנִי, וְהָרוּחַ הַצַּח מֵשִׁיב נָפֶשׁ. נֵלְכָה נָא הַגַּנָּה, הֲלֹא גַם שָׁם נוּכַל לְהִתְבּוֹדֵד.”

“כְּאַוַּת נָפְשֶׁךָ!” עָנָה הַכֹּהֵן, וּשְׁנֵי הָרֵעִים הָלְכוּ לְאִטָּם בַּגַּן אֶל אַחַת מִמַּדְרְגוֹת הַגָּזִית הַמְעֻלֶּפֶת אַגְּנוֹת שַׁיִשׁ וּפְרָחִים נָמִים.

“מַה יָפֶה הַלַּיְלָה!” קָרָא אַרְבָּצֶס, “קַר וְצַח כְּמוֹ הַלַּיְלָה הַהוּא לִפְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה, כַּאֲשֶׁר נִשְׁקַף אֵלַי בָּרִאשׁוֹנָה חוֹף אִיטַלְיָה. קָלֵנוּס יְדִידִי, הַזִּקְנָה הִנֵּה הִיא מֵאֲחוֹרֵינוּ, נָחוּשׁ נָא לְמִצְעָר כִּי חָיִינוּ אֶת חַיֵּינוּ.”

“אָכֵן, לְךָ הַצְּדָקָה לְהִתְפָּאֵר בְּחַיֶּיךָ!” עָנָה קָלֵנוּס וּבִקֵּשׁ תּוֹאֲנָה לְגַלּוֹת אֶת סוֹדוֹ שֶׁהָיָה לוֹ לְמוּעָקָה, אֲבָל גָּבֹר גָּבַר בְּלִבּוֹ הפַּחַד, פַּחַד־תָּמִיד הַנּוֹפֵל עָלָיו לְמַרְאֵה הַמִּצְרִי, וְעַתָּה, בְּדַבְּרוֹ עִמּוֹ פָּנִים אֶל פָּנִים בְּקוֹל יְדִידוּת, כְּאִישׁ הַמַּשְׁפִּיל לָשֶׁבֶת עִם הַנִּקְלֶה מִמֶּנּוּ, גָּבַר הַפַּחַד שִׁבְעָתַיִם, “לְךָ לְמִצְעָר הַצְּדָקָה לְהִתְפָּאֵר בְּחַיֶּיךָ. כִּי הִנֵּה הִרְבֵּיתָ עשֶׁר, גּוּפְךָ אֵיתָן וְכָל פֶּגַע וּמַחֲלָה לֹא יוּכְלוּ לוֹ, אַהֲבָה נָפְלָה לְךָ בַּנְּעִימִים וְתַעֲנוּגוֹת אֵין סוֹף, וְהִנֵּה גַם נִצָּחוֹן הַנְּקָמָה נִתַּן לָךְ!”

“עַל אֹדוֹת בֶּן אַתּוּנָא דִבַּרְתָּ, הַאֵין זֹאת? אָמְנָם, כֵּן הוּא: מָחָר יֵחָרֵץ מִשְׁפָּטוֹ לָמוּת. הַסֵּנָטוּס לֹא יַחֲמֹל עָלָיו. וְאוּלָם אַךְ מִשְׁגֶּה הוּא בְּחָשְׁבְךָ כִּי אוֹיְבוֹ אָנֹכִי. מוֹתוֹ לֹא יֵיטִיב לִי כָּל מְאוּמָה, זוּלַת אֲשֶׁר יֵהְגֶּה מִן הַמְּסִלָּה, אֲשֶׁר אֲנִי הוֹלֵךְ בָּהּ, אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר עָמַד לִי לְשָׂטָן וְהִתְנַכֵּל לִלְכֹּד אֶת לֵב יוֹנֵי. וְזוּלַת זֹאת נָקִי לִבִּי מִשִּׂנְאָה לָרוֹצֵחַ הָאֻמְלָל.”

“רוֹצֵחַ?” שִׁנֵּן קָלֵנוּס לְאִטּוֹ, וּבְדַבְּרוֹ הִבִּיט אֶל אַרְבָּצֶס בְּעֵינַיִם יוֹרְדוֹת חַדְרֵי לֵב. הַכּוֹכָבִים נוֹצְצוּ בָּרָקִיעַ וְהֵאִירוּ אֶת פְּנֵי הָאִישׁ הַחוֹזֶה בָּהֶם, אַךְ הַפָּנִים לֹא שֻׁנּוּ כָּל מְאוּמָה. קָלֵנוּס הִשְׁפִּיל אֶת עֵינָיו הַנִּדְהָמוֹת וְהַנְּבוּכוֹת, וּפִיו הוֹסִיף לְדַבֵּר בְּחָפְזָה: “רוֹצֵחַ אָמְנָם, אַךְ טוֹב הוּא כִּי הִרְשַׁעְתָּ אוֹתוֹ וְכִי יִשָּׂא אֶת עֲוֹן הָרֶצַח, וְאוּלָם מִי כָּמוֹךָ יוֹדֵעַ, כִּי יָדָיו לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה.”

“דַּבֵּר דְּבָרִים בְּרוּרִים!” עָנָה אַרְבָּצֶס בִּמְנוּחָה, כִּי הוּא הָיָה נָכוֹן כְּבָר לִשְׁמֹעַ מִפִּי הַכֹּהֵן דָּבָר רַע.

“אַרְבָּצֶס,” אָמַר קָלֵנוּס בְּלַחַשׁ, “הָיִיתִי בַּחֹרֶשׁ הַקָּדוֹשׁ, הִסְתַּתַּרְתִּי בֵּין הַבִּיתָן וְהַשִׂיחִים הַסְּבוּכִים. הֶגֶה לֹא נֶעְלַם מֵאָזְנַי, דָּבָר לֹא נִסְתַּר מֵעֵינָי. רָאִיתִי אֵיךְ נִתְקְעָה חֲנִיתְךָ בְּלֵב אַפֵּצִידֶס. לֹא אוֹכִיחֲךָ עַל הַמַּעֲשֶׂה. הֲלֹא כָּלָה עָשִׂיתָ בְּאוֹיִבְךָ אֲשֶׁר בָּגַד בָּאֵלִים.”

“הֲרָאִיתָ אֶת הַכֹּל!” קָרָא אַרְבָּצֶס בְּקוֹל נִחָר, “כֵּן חָשַׁבְתִּי. הַאִם לְבַדְּךָ הָיִיתָ שָׁם?”

“לְבַדִּי.” עָנָה קָלֵנוּס הַנִּדְהָם לְמַרְאֵה אַרְבָּצֶס הַמּוֹשֵׁל בְּרוּחוֹ תָּמִיד.

“וְלָמָּה זֶה הִסְתַּתַּרְתָּ בַּשָּׁעָה הַהִיא מֵאֲחוֹרֵי הַבִּיתָן?”

“שָׁמֹעַ שָׁמַעְתִּי אֶת אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אַפֵּצִידֶס וְהַנּוֹצְרִי, וְיָדַעְתִּי כִּי יָשׁוּבוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי אוֹלִינְתּוּס הַקַּנָּא וּלְהִוָּעֵץ יַחְדָּו, אֵיךְ לְגַלּוֹת לְעֵינֵי כֹּל אֶת מִסְתְּרֵי אֱלִילָתֵנוּ.”

“הֲסִפַּרְתָּ לְאִישׁ אַחֵר אֵת כָּל אֲשֶׁר רָאִיתָ?”

“לֹא, אֲדוֹנִי, לֹא סִפַּרְתִּי לְאִישׁ. הַסּוֹד כָּמוּס בְּלֵב עַבְדֶּךָ!”

“הַאֻמְנָם גַּם שְׁאֵר בְּשָׂרְךָ בֻּרְבּוֹ לֹא יֵדַע דָּבָר? אַל תְּכַחֵד!”

“חֵי הָאֵלִים הָאַדִּירִים, כִּי לֹא יֵדַע דָּבָר!”

“הָס! הֲלֹא אֲנָשִׁים רֵעִים אֲנַחְנוּ, וּמַה יִתְּנוּ מַה יוֹסִיפוּ לָנוּ הָאֵלִים.”

“בְּפַחְדִּי מִפְּנֵי נִקְמָתְךָ נִשְׁבַּעְתִּי לְךָ, כִּי לֹא גִלִּיתִי לְאִישׁ אֶת סוֹדֶךָ!”

“וְלָמָּה זֶה הִסְתַּרְתָּ מִמֶּנִּי עַד כֹּה? לָמָּה זֶה הֶחֱרַשְׁתָּ עַד הָעֶרֶב הַזֶּה לִפְנֵי תֹם מִשְׁפַּט הָאַתּוּנִי וְלֹא הוֹדַעְתַּנִי כִּי אַרְבָּצֶס הוּא הָרוֹצֵחַ? וְלָמָּה זֶה בָּאתָ פִּתְאֹם לְהַגִּיד לִי כִּי יָדַעְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִתְמַהְמַהְתָּ עַד כֹּה?”

“כִּי…כִּי…” לָחַשׁ קָלֵנוּס בְּשָׂפָה רָפָה, הֶאְדִּים וְנָבוֹךְ מְאֹד.

“כִּי,” שִׁסַּע אוֹתוֹ אַרְבָּצֶס בִּצְחוֹק קַל וְדָפַק בְּרֵעוּת עַל כְּתֵפוֹ, “יַעַן כִּי הִנֵּה ( אֲגַלֶּה אֶת מַצְפּוּנֵי לְבָבְךָ) חָפַצְתָּ כִּי אָעִיד אֶת עֵדוּתִי וְלֹא אוּכַל לְהִנָּצֵל אִם תָּבוֹא לְהָעִיד בִּי. כִּי שִׁבְעָתַיִם יִכְבַּד פִּשְׁעִי אֲשֶׁר רָצַחְתִּי וְגַם נִשְׁבַּעְתִּי לַשֶּׁקֶר, וְלֹא רָב־עָשְׁרִי וְלֹא כְּבוֹדִי לֹא יַצִּילוּנִי מִמָּוֶת. וְהִנֵּה בָּאתָ לְהַגִּיד לִי, כִּי יָדַעְתָּ אֶת הַסּוֹד בְּטֶרֶם כָּלָה הַמִּשְׁפָּט וּבְטֶרֶם נֶחֱרַץ גּוֹרַל הָאִישׁ הַחַף מִפֶּשַׁע, כִּי מָחָר יוּכְלוּ דְבָרֶיךָ לְסַכֵּל אֶת מְזִמָּתִי, לְמַעַן אֶרְאֶה, מַה נִכְבָּדָה שְׁתִיקָתְךָ לְעֵת כָּזֹאת, לְמַעַן אֵדַע כִּי הַתַּחְבּוּלוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בָּהֶם לְעוֹרֵר אֶת חֲמַת הָעָם יָשׁוּבוּ אֶל חֵיקִי וְלֹעַ הָאֲרִי יִפָּעֵר לִבְלֹעַ לֹא אֶת גְּלוֹקוּס, כִּי אִם אוֹתִי. הֲלֹא כֵן?”

“אַרְבָּצֶס!” עָנָה קָלֵנוּס בְּקוֹל רָפֶה, “אָכֵן, קוֹסֵם אַתָּה וַחֲכַם חֳרָשִׁים, לֵב הָאָדָם כַּסֵּפֶר הַפָּתוּחַ לְפָנֶיךָ.”

“הֲלֹא זוֹ מְלַאכְתִּי בַּחַיִּים,” עָנָה הַמִּצְרִי בִּצְחוֹק רַךְ, “וְעַתָּה הַחֲרִישָׁה וּשְׁמֹר לְשׁוֹנְךָ, וְכִכְלוֹת הַמִּשְׁפָּט אַעֲשִׁירְךָ עשֶׁר רָב.”

“סְלַח לִי,” עָנָה הַכֹּהֵן, “סְלַח לִי, אַרְבָּצֶס הֶחָכָם! הֲלֹא צָדַקְתָּ מְאֹד אֲשֶׁר אָמַרְתָּ כִּי רֵעִים אֲנַחְנוּ וְכִי נֵדַע אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ. אִם תַּחְפֹּץ, כִּי אֶחְשׂךְ אֶת פִּי, הָבָה שַׁלֵּם לִי מְעַט מִמַּשְׂכֻּרְתִּי, וְהָיָה זֶה כְּקָרְבָּן אֲשֶׁר יַעֲלוּ לְהַרְפּוֹקְרַטֶּס, הוּא אֵל הַדְּמָמָה. אִם יְבַקֵּשׁ אֲדוֹנִי כִּי תִּפְרַח הַשּׁוֹשַׁנָּה, הוּא אוֹת הַדְּמָמָה, יַרְעִיף נָא עָלֶיהָ טַל כֶּסֶף וּרְסִיסֵי זָהָב?”

“אָכֵן, יָפֶה הַמָּשָׁל אֲשֶׁר הִמְשַׁלְתָּ וְנִמְלָץ מְאֹד,” עָנָה אַרְבָּצֶס בְּקוֹל רַךְ וְהִשְׁקִיט אֶת רֵעֵהוּ הָרוֹדֵף אַחֲרֵי הַבֶּצַע, “חַכֵּה לִי עַד יוֹם מָחָר!”

“לָמָּה נִתְמַהְמֵהַּ בַּדָּבָר הַזֶּה? אִם אוּכַל לְהָעִיד אֶת עֵדוּתִי, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֶעֱטֵיתִי חֶרְפָּה עָלַי, כִּי הֶחֱרַשְׁתִּי עַד כֹּה לְבִלְתִּי הַצִּיל מִמָּוֶת אִישׁ חַף מִפֶּשַׁע, הֲלֹא שִׁבְעָתַיִם יֵקַל לְךָ לִשְׁכֹחַ וּלְבִלְתִּי זָכֹר אֶת פָּעֳלִי אֲשֶׁר אֶפְעַל לְמַעַנְךָ וְאֶת גְּמוּלִי אֲשֶׁר הוֹעַדְתָּ לִי. לֹא יָשַׁר בְּעֵינַי הַדָּבָר, כִּי מָשַׁכְתָּ אֶת יָדְךָ מִלְּשַׁלֵּם הַיּוֹם. וְאֵיךְ אוּכַל לִבְטֹחַ בִּנְדִיבוּתְךָ מָחָר?”

“טוֹב, אֵפוֹא, קָלֵנוּס! נָקְבָה שְׂכָרְךָ עָלָי!”

“מְחִיר חַיֶּיךָ יָקָר מְאֹד, וְעָשְׁרְךָ עָצוּם!” עָנָה הַכֹּהֵן וְצָחָק.

“מֵיטִיב אַתָּה לְמַשֵּׁל מְשָׁלִים, וְאוּלָם הַגִּידָה נָא מַה מַשְׂכֻּרְתֶּךָ.”

“שְׁמָעֵנִי, אַרְבָּצֶס! הֻגַּד לִי, כִּי בַּמַּטְמוֹנִים, תַּחַת הָעַמּוּדִים הַתּוֹמְכִים אֶת אוּלַמֶּיךָ הַמְפֹאָרִים, הֶחְבֵּאתָ אוֹצְרוֹת זָהָב וְכֶסֶף וְאַבְנֵי חֵן וְכָל חֵפֶץ יָקָר, אֲשֶׁר מְחִירָם כְּאוֹצְרוֹת נִירוֹן קֵיסָר, וְיֵשׁ לְאֵל יָדְךָ לָקַחַת מֵהֶם וְלַעֲשׂוֹת אֶת קָלֵנוּס לֶעָשִׁיר בַּכֹּהֲנִים אֲשֶׁר בְּפָמְפֵּיאָה, וְלֹא יִוָּדַע כִּי נִגְרַע מֵהֶם דָּבָר.”

“בּוֹא, קָלֵנוּס!” אָמַר אַרְבָּצֶס בִּשְׂפַת חֹנֶף וּבְפָנִים מְפִיקִים נְדִיבוּת וּתְמִימוּת, “הֲלֹא יְדִיד נֶפֶשׁ אַתָּה לִי וּבֶאֱמוּנָה עֲבַדְתָּנִי. לֹא אַאֲמִין, כִּי תֹאמַר לְהִתְנַכֵּל לִי, כַּאֲשֶׁר לֹא תַּאֲמִין כִּי אוּכַל לַעֲשֹׁק אֶת שְׂכָרְךָ. בּוֹא, רֵד עִמִּי אֶל בֵּית הָאוֹצָר אֲשֶׁר לִי, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ, וְהִשְׂבַּעְתָּ אֶת עֵינֶיךָ בִּשְׁלַל הַזָּהָב וּבִבְרַק אַבְנֵי הַחֵן, וְהָעֶרֶב תִּקַּח מִשָּׁם כְּכֹל אֲשֶׁר תִּתֵּן בְּכֵלֶיךָ. וְאִם תִּרְאֶה בְּמוֹ עֵינֶיךָ אֶת הָרְכוּשׁ אֲשֶׁר לְרֵעֲךָ, הֲלֹא תָּבִין עַל נְקַלָּה, כִּי אַךְ אִוֶּלֶת הִיא לָרִיב עִם אִישׁ אֲשֶׁר כָּל אֵלֶּה לוֹ. וְהָיָה אִם יִמָּחֶה גְלוֹקוּס מִסֵּפֶר הַחַיִּים וְשַׁבְתָּ לִפְקֹד אֶת בֵּית אוֹצָרִי. הַאִם לֹא בְּרֵעוּת וּבְתָם־לֵבָב דִּבַּרְתִּי עִמָּךְ?”

“הָהּ, הַטּוֹב וְהַגָּדוֹל בָּאֲנָשִׁים!” קָרָא קָלֵנוּס בְּשִׂמְחָה וְעֵינָיו זָלְגוּ דְמָעוֹת, “הִנֵּה סָלַחְתָּ לִי אֶת הַכְּלִמָּה אֲשֶׁר הִכְלַמְתִּיךָ לְבִלְתִּי הַאֲמִין בְּישֶׁר לִבְּךָ וּבְרוּחֲךָ הַנְּדִיבָה!”


 

מ    🔗

בְּקֹצֶר רוּחַ חִכְּתָה נִידְיָה לְבוֹא סוֹסְיָא הָעֶבֶד, אֲשֶׁר גַּם הוּא כָּמוֹהָ צִפָּה לַשָּׁעָה הַנּוֹעָדֶת. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר סָעַד הָעֶבֶד קַל־הָאֱמוּנָה אֶת רוּחוֹ מִכַּד הַמַּשְׁקֶה, הַטּוֹב מִן הַמַּשְׁקֶה אֲשֶׁר הִקְרִיב לָרוּחַ, הִתְגַּנֵּב וּבָא אֶל חֲדַר הָעִוֶּרֶת.

“הֲנָכוֹן אַתָּה, סוֹסְיָא? הַהֵבֵאתָ אֶת הַגָּבִיעַ וּבוֹ הַמַּיִם הַחַיִּים?”

“הֵבֵאתִי, אוּלָם רַעַד קַל אֲחָזָנִי. הַאֻמְנָם סָמוּךְ לִבֵּךְ וּבָטוּחַ, כִּי לֹא אֶרְאֶה אֶת הָרוּחַ בְּמוֹ עֵינַי? הֻגַּד לִי, כִּי לֹא יְפֵי תֹאַר הֵמָּה הַיְצוּרִים הָאֵלֶּה וְלֹא יָאִירוּ פָּנִים.”

“אַל תִּירָא! הֲפָתַחְתָּ אֶת שַׁעַר הַגַּן?”

“פָּתַחְתִּי וְגַם שֻלְחָן עָרַכְתִּי שָׁם וְעָלָיו אֱגוֹזִים וְתַפּוּחִים יָפִים.”

“טוֹב הַדָּבָר. וּבְכֵן, פָּתוּחַ הַשַּׁעַר וְהָרוּחַ יוּכַל לָבוֹא בּוֹ?”

“אֶל נָכוֹן!”

“וְעַתָּה פְּתַח נָא אֶת דֶּלֶת הַחֶדֶר, פְּתַח כִּמְעָט. וְאֶת הַמְּנוֹרָה תֵּן לִי.”

“הַאֻמְנָם תֹּאמְרִי לְכַבּוֹתָהּ?”

“חָלִילָה. וְאוּלָם הִנֵּה אֶלְחַשׁ אֶת לַחֲשִׁי עַל אוֹרָהּ, הֲלֹא מִשְׁכַּן הָרוּחַ הוּא הָאֵשׁ. וְעַתָּה שֵׁב נָא.”

הָעֶבֶד עָשָׂה כְּכֹל אֲשֶׁר אָמְרָה לוֹ נִידְיָה. הִיא שָׁחָה עַל הַמְּנוֹרָה רְגָעִים מִסְפָּר, וְאַחַר קָמָה וַתָּשַׁר שִׁיר לְחָשִׁים לֵאמֹר:

הָרוּחַ הַנֶּעְלָם מֵעֵין כָּל חַי,

הַאֲזִינָה וּשְׁמָע, –

כִּי פִּי בַּת תֵּסַלְיָה קוֹרֵא אֵלֶיךָ

אָנוּ, יַלְדֵי הַר אוֹלִמְפּוּס,

נוֹלַדְנוּ לַקֶּסֶם, לִכְשָׁפִים נוֹעַדְנוּ.

אֶת מְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם, הִיא הַלְּבָנָה

נִקְסֹם בְּלַחַשׁ.

הָהּ, רוּחַ נֶעְלָם,

הַשָּׁרָה לָךְ שִׁירֵי תְּהִלּוֹת

הִנֵּה הִיא קוֹרְאָה אֵלֶיךָ!

נִשְׁמַת אַפְּךָ שְׁלַח עַל פְּנֵי הַמַּיִם

וִידַבֵּר הַקֶּסֶם אֵלֵינוּ!

בּוֹאָה, בּוֹאָה, רוּחַ נֶעְלָם!


“אֵין זֹאת כִּי אִם הָרוּחַ בָּא!” קָרָא סוֹסְיָא, “הִנֵּה חַשְׁתִּי כְּמוֹ רוּחַ נוֹשֵׁב בְּשַׂעֲרוֹתָי.”

“שִׂים נָא אֶת גְּבִיעַ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ. טוֹב! וְעַתָּה תֵּן לִי אֶת הַמִּטְפַּחַת וְאֶחְבְּשֶׁנָּה עַל עֵינֶיךָ.”

“אַלְלַי לִי! הַאֻמְנָם עוֹד יֵעָשֶׂה כֵן בַּקְּסָמִים?! אַל תִּלְחָצִינִי, הַרְפִּי מְעָט!”

“הַאֵינְךָ רוֹאֶה מְאוּמָה?”

“לֹא אֶרְאֶה כָּל מְאוּמָה זוּלַת חשֶׁךְ וַאֲפֵלָה.”

“וְעַתָּה שְׁאַל מַה תִּשְׁאַל אֶת הָרוּחַ, שָׁלשׁ פְּעָמִים תִּשְׁאַל אֶת שְׁאֵלוֹתֶיךָ, בְּלַחַשׁ תִּשְׁאַל. וְזֶה לְךָ הָאוֹת” אִם תִּשְׁמַע כְּקוֹל מַיִם בְּרָתְחָם עוֹלֶה מִן הַגָּבִיעַ, וְיָדַעְתָּ כִּי תָבוֹא שְׁאֵלָתְךָ, וְאִם יַחֲרִישׁוּ הַמַּיִם וְיָדַעְתָּ, כִּי לֹא תָבוֹא."

“וְלֹא תְרַמִּינִי לָתֵת קוֹל בַּמָּיִם?”

“שׂוֹם אַשִׂים אֶת הַגָּבִיעַ בֵּין רַגְלֶיךָ, הִנֵּה שַׂמְתִּיהוּ. וְעַתָּה הַאוּכַל לָגַעַת בַּמַּיִם וְאַתָּה לֹא תָחוּשׁ מְאוּמָה?”

"טוֹב הַדָּבָר! הָהּ, בַּכְּחוּס, עָזְרֵנִי נָא! הֲלֹא יָדַעְתָּ, כִּי מֵעוֹלָם אֲהַבְתִּיךָ מִכָּל אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְאִם תִּהְיֶה בְּעֶזְרִי לְשָׁמְרֵנִי מִן הָרוּחַ הַזֶּה אֲשֶׁר יֶאֱהַב אֶת הַמַּיִם, וְהִקְדַּשְׁתִּי לְךָ אֶת גְּבִיעַ הַכֶּסֶף אֲשֶׁר גָּנַבְתִּי מֵאֵת שַׂר הַמַּשְׁקִים הַשָּׁמֵן. וְאַתָּה הָרוּחַ, שְׁמַע וְהַאֲזִינָה: אָנָּא הַגִּידָה לִי, הַאוּכַל לְהִפָּדוֹת בַּשָּׁנָה הַבָּאָה? הֲלֹא אַתָּה יוֹדֵעַ כֹּל וְאֵין נִסְתָּר מִמֶּךָ, הֲלֹא בָּרוּחַ תְּרַחֵף וְעוֹף הַשָּׁמַיִם הִגִּידוּ לְךָ אֶל נָכוֹן אֶת תַּעְלוּמוֹת הַבַּיִת הַזֶּה, כִּי הִנֵּה זֶה לִי שָׁלשׁ שָׁנִים שַׂמְתִּי בְּכֵלַי אֵת כָּל הַבָּא בְּיָדִי, וּבְכָל זֹאת עוֹד אֶחְסַר לִי אַלְפַּיִם סֶסְטֶרְצוֹת לְכֹפֶר נַפְשִׁי. הָהּ, רוּחַ טוֹב, הַגִּידָה לִי, אִם לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה יוּכַל חֶסְרוֹנִי לְהִמָנוֹת? דַּבֵּר, הָרוֹתְחִים הַמַּיִם? לֹא! דִּמְמַת מָוֶת. וְאִם לֹא הַשָּׁנָה הַזֹּאת, אוּלַי בְּעוֹד שְׁנָתָיִם? הָהּ, הִנֵּה שָׁמַעְתִּי קוֹל. הָרוּחַ מִתְגָּרֵד בַּדֶּלֶת. הִנֵּה הוּא בָּא. בְּעוֹד שְׁנָתַיִם – מַה יֶאֶרְכוּ הַיָּמִים! הֲגַם עַתָּה אֵין מַעֲנֶה? בְּעוֹד שְׁנָתַיִם וָחֵצִי? בְּעוֹד שָׁלשׁ שָׁנִים? בְּעוֹד אַרְבַּע? יִקָּחֲךָ אֹפֶל, יְדִידִי הָרוּחַ! אֵין זֹאת כִּי לֹא אִשָּׁה אַתָּה, כִּי לוּ אִשָּׁה הָיִיתָ כִּי עַתָּה לֹא הֶחֱרַשְׁתָּ כָּכָה. בְּעוֹד חָמֵשׁ? שֵׁשׁ? בְּעוֹד שִׁשִּׁים שָׁנָה? יְכַרְסְמֶךָ פְּלוֹטוֹן, לֹא אוֹסִיף לִשְׁאֹל!

הֵיטֵב חָרָה לְסוֹסְיָא עַל הָרוּחַ, וּבְחֲרוֹן אַפּוֹ הָדַף אֶת הַגָּבִיעַ וַיִּשָּׁפְכוּ הַמַּיִם עַל רַגְלָיו, וּבְרֹב עָמָל וּבִקְלָלוֹת נִמְרָצוֹת הִתִּיר מֵעַל פָּנָיו אֶת הַמִּטְפַּחַת אֲשֶׁר לְעֵינָיו, הִתְבּוֹנֵן כֹּה וָכֹה וַיִּדַע כִּי חשֶׁךְ וַאֲפֵלָה בֶּחָדֶר.

“הָהּ, נִידְיָה! הַמְּנוֹרָה אֵינֶנָּה. אֲהָהּ, בּוֹגֶדֶת! הֲגַם אַתְּ נֶעֱלַמְתְּ מִפֹּה? וְאוּלָם הִנְּנִי וּמצָאתִיךְ עַד מְהֵרָה וּכְפָעֳלֵךְ אָשִׁיבָה לָךְ!”

הָעֶבֶד גִּשֵּׁשׁ בָּאֲפֵלָה לִמְצֹא אֶת הַדֶּלֶת וְהִנֵּה הִיא סְגוּרָה עַל בְּרִיחַ מִבַּחוּץ. עַתָּה כָּלוּא הוּא תַּחַת נִידְיָה. מַה יַעֲשֶׂה עַתָּה? הוּא לֹא הֵעֵז לִדְפֹּק בְּחָזְקָה אוֹ לִקְרֹא בְּקוֹל, כִּי יָרֵא פֶּן יִשְׁמָעֶנּוּ אַרְבָּצֶס וְנִגְלָה קְלוֹנוֹ וַעֲוֹנוֹ, כִּי הִנֵּה נוֹקַשׁ בְּפַח הַיַּלְדָּה הָעֲרוּמָה, וְנִידְיָה כְּבָר הִגִּיעָה אֶל נָכוֹן עַד שַׁעַר הַגַּן וּבָרְחָה. וְאוּלָם – חָשַׁב בְּלִבּוֹ – הֲלֹא עוֹד תָּשׁוּב אֶל בֵּיתָהּ, וְאִם אָיִן, הֲלֹא – בָּעִיר אֶמְצָאֶנָּה אֶל נָכוֹן. וּלְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, בְּצֵאת הָעֲבָדִים אִישׁ אִישׁ לִמְלַאכְתּוֹ, יַעַבְרוּ בַּמִּסְדְּרוֹן וְיִשְׁמְעוּ אֶת קְרִיאָתִי וְיִפְתְּחוּ לִי – אוֹ אָז אֵצֵא לְבַקְּשָׁהּ. אֲבַקְשֶׁנָּה גַם אֶמְצָאֶנָּה וַאֲשִׁיבֶנָּה אֶל כִּלְאָהּ, בְּטֶרֶם יֵדַע אַרְבָּצֶס דָּבָר אֲשֶׁר מְצָאַנִי. אָכֵן, זֶה הַדֶּרֶךְ הַטּוֹב מִכֻּלָּם! הָהּ, נַעֲרָה שׁוֹבֵבָה, הִנֵּה רוֹעֲדוֹת אֶצְבְּעוֹתַי מִתִּקְוָה כִּי אֶתְפְּשֵׂךְ. הֲיֵעָשֶׂה כֵן לְבִלְתִּי הַשְׁאִיר לִי בִּלְתִּי אִם גְּבִיעַ מַיִם קָרִים! לוּ, לְמִצְעָר, הָיָה בּוֹ יַיִן, כִּי עַתָּה הָיָה לִי לְנֶחָמָה."

עוֹד סוֹסְיָא יוֹשֵׁב בַּפָּח, מִתְאוֹנֵן עַל הַמִּקְרֶה הָרַע אֲשֶׁר קָרָהוּ וְחוֹבֵל תַּחְבּוּלוֹת לְהַסְגִּיר אֶת נִידְיָה אֶל אֲדוֹנָיו, וְהָעִוֶּרֶת עָבְרָה בְּחָפְזָה אֶת הַמִּסְדְּרוֹן וְאֶת הַנָּתִיב הַצַּר הַהוֹלֵךְ אֶל הַגָּן וּבְלֵב דּוֹפֵק בְּחָזְקָה כְּבָר אָמְרָה לִפְנוֹת אֶל שַׁעַר הַגַּן, וְהִנֵּה קוֹל צְעָדִים הִגִּיעַ אֵלֶיהָ וְקוֹל דְּבָרִים הוֹלֵךְ וּבָא – וְהַקּוֹל קוֹל הַמִּצְרִי הַנּוֹרָא. בְּפַחַד וּבְמוֹרָא עָמְדָה תַּחְתֶּיהָ, וּפִתְאֹם זָכְרָה כִּי עוֹד מוֹצָא לַגָּן, הֲלֹא הוּא הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בּוֹ תּוּבַלְנָה כָּל יַעֲלוֹת הַחֵן אֶל מִשְׁתֵּי הַתַּעֲנוּגוֹת, וְהוּא מָבוֹא הַהוֹלֵךְ עִם מַסַּד הַבַּיִת עַד הַדֶּלֶת אֲשֶׁר גַּם הִיא פְּתוּחָה אֶל הַגָּן. הִיא חָשְׁבָה רֶגַע וְנִרְתְּעָה לַאֲחוֹרֶיהָ, יָרְדָה בַּמַּעֲלוֹת מִיָּמִין, וְהִנֵּה הִיא בִּקְצֵה הַמָּבוֹא. אַךְ אֲהָהּ! דֶּלֶת הַמָּבוֹא סְגוּרָה עַל מַסְגֵּר! וְעוֹד הִיא מְגַשֶּׁשֶׁת לְנַסּוֹת אִם אָמְנָם סְגוּרָה הַדֶּלֶת, וְהִנֵּה הִגִּיעַ לְאָזְנֶיהָ קוֹל קָלֵנוּס בְּדַבְּרוֹ וְאַחֲרֵי קָלֵנוּס קוֹל אַרְבָּצֶס בַּעֲנוֹתוֹ חֶרֶשׁ.

וְלֹא יָכְלָה נִידְיָה לַעֲמֹד תַּחְתֶּיהָ, כִּי אֶל נָכוֹן הָלְכוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הָלֹךְ וְקָרֹב אֶל הַדֶּלֶת הַזֹּאת. וַתְּמַהֵר לָלֶכֶת, וְהִנֵּה הִיא בְּמָקוֹם לֹא נוֹדַע לָהּ מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם. טַחַב וְקֹר סָבִיב. הִיא נִרְגְּעָה – כִּי חָשְׁבָה בְּלִבָּה: אֵין זֹאת כִּי בְּאֶחָד מִמַּרְתְּפֵי הַבַּיִת הִיא, אוֹ אוּלַי בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת הַמֻּבְדָּלִים, אֲשֶׁר מִשָּׁם יוֹקִירוּ אֲדוֹנֵי הַבַּיִת אֶת רַגְלֵיהֶם. וְהִנֵּה שׁוּב הִגִּיעוּ אֶל אָזְנָהּ הַקּוֹלוֹת. וַתֵּלֶךְ עוֹד וְיָדֶיהָ שְׁלוּחוֹת לְפָנֶיהָ וַתְּמַהֵר בְּלֶכְתָּהּ הָלֹךְ וְמַשֵּׁשׁ אֶת הָעַמּוּדִים הֶעָבִים וְהַכְּבֵדִים. חוּשָׁהּ הַדַּק, אֲשֶׁר דַּק שִׁבְעָתַיִם בְּעֵת צָרָה, שָׁמַר אוֹתָהּ מִן הַחַתְחַתִּים, וְהִיא הוֹסִיפָה לָלֶכֶת. הַטַּחַב הָלַךְ הָלֹךְ וְגָבֹר, וְהִנֵּה עָמְדָה תַּחְתֶּיהָ לְהִנָּפֵשׁ, וְשׁוּב קוֹל דְּבָרִים וּצְעָדִים. וַתֵּלֶךְ עוֹד, וְהִנֵּה קִיר וְלֹא יָכְלָה לָלֶכֶת עוֹד. הַאֵין פֹּה מְקוֹם סֵתֶר? הַאֵין פֹּה חוֹר אוֹ שְׁקַעֲרוּרִית? אָיִן! וַתַּעֲמֹד דֹּם וַתִּסְפֹּק כַּף אֶל כַּף וַתֹּאמֶר נוֹאָשׁ. אַךְ הַקּוֹלוֹת הָלְכוּ הָלֹךְ וְקָרֹב וְהִיא הוֹסִיפָה לָלֶכֶת לְאֹרֶךְ הַקִּיר – וְהִנֵּה נִגְּפָה בְּאַחַד הָעַמּוּדִים וַתִּפֹּל אַרְצָה מֵעָצְמַת הַכְּאֵב, אַךְ הִיא הִתְאַפְּקָה וְלֹא הוֹצִיאָה אֲנָחָה מִפִּיהָ, וְרַק שָׂמְחָה בְּלִבָּהּ עַל מַפַּלְתָּהּ. כִּי עַתָּה הִנֵּה הִיא חֲבוּיָה תַּחַת מַחֲסֶה, עַתָּה הִיא נִצְמְדָה אֶל יַרְכְּתֵי הַזָּוִית אֲשֶׁר תַּחַת הָעַמּוּד, וּמִצִּדָּהּ הָאֶחָד, לַמִּצְעָר, נִסְתְּרָה מֵעֵין רוֹאִים. הִיא כָּפְפָה אֶת קוֹמָתָהּ הַקְּטַנָּה וְהַעֲדִינָה, נִלְחֲצָה וְחִכְּתָה בְּקֹצֶר־רוּחַ לָדַעַת אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר.

וְאַרְבָּצֶס וְהַכֹּהֵן קָרְבוּ אֶל בֵּית הָאוֹצָר אֲשֶׁר אֲדוֹנָיו כֹּה הִרְבָּה לְסַפֵּר אֶת תִּפְאַרְתּוֹ. הִנֵּה הֵם בְּלִשְׁכָּה רַחֲבַת יָדַיִם מִתַּחַת לַאֲדָמָה. אֶת הַתִּקְרָה הַנְּמוּכָה תּוֹמְכִים עַמּוּדִים קְצָרִים וְעָבִים אֲשֶׁר מִבְנֵהֶם אֵינוֹ כְּמִשְׁפַּט הַבְּנִיָּה הַיְּוָנִית רַבַּת הַחֵן בַּיָּמִים הַמְעֻנָּגִים הָהֵם. הַלַּפִּיד אֲשֶׁר בִּידֵי אַרְבָּצֶס הֵאִיר אַךְ מְעַט אֶת הַקִּירוֹת הָעֲרֻמִּים וְהַקֵּרְחִים אֲשֶׁר אַבְנֵיהֶם הַגְּדוֹלוֹת שׂוּמוֹת אַחַת עַל רְעוּתָהּ בְּלִי טִיחַ וְדֶבֶק. רְמָשִׂים רַבִּים אֲשֶׁר הָחְרְדוּ מֵרִבְצָם הִבִּיטוּ בְּתִמָּהוֹן אֶל הַבָּאִים וְשָׁבוּ לְהִסְתַּתֵּר בְּצִלְלֵי הַקִּירוֹת.

קָלֶנוּס חָרַד חֲרָדָה גְדוֹלָה לְמַרְאֵה עֵינָיו וּלְרוֹחַ הַטַּחַב הַמַּמְאֶרֶת.

“אָכֵן,” קָרָא אַרְבָּצֶס בִּרְאוֹתוֹ אֶת חֶרְדָּתוֹ, “הָעַמּוּדִים הַנִּקְלִים הָאֵלֶּה תּוֹמְכִים אֶת הֵיכְלֵי הָעֹנֶג אֲשֶׁר לְמַעְלָה. לָעֲמֵלִים עֲלֵי אֲדָמוֹת נִמְשְׁלוּ הָעַמּוּדִים הָאֵלֶּה, לָעֲמֵלִים אֲשֶׁר נָבוּז לָהֶם עֵקֶב מַרְאֵהֶם הַמָּשְׁחָת וְהֵם הֵם הַזָּנִים וְהַמְכַלְכְּלִים אֶת יַלְדֵי הַגַּאֲוָה הַמַּגְבִּיהִים לָשֶׁבֶת וּלְהַשְׁקִיף עֲלֵיהֶם מִמְרוֹם שִׁבְתָּם.”

“וְאֶל אָן מוֹבִיל נְתִיב הָעַמּוּדִים הָאָפֵל אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל?” שָׁאַל קָלֵנוּס, “אֵין קֵץ לוֹ בָּאֲפֵלָה הַזֹּאת, כְּמוֹ הוֹלֵךְ הוּא אֶל הַשְּׁאוֹל מִתָּחַת.”

“אֶל אוֹר הַיּוֹם, יְדִידִי!” עָנָה אַרְבָּצֶס, “וְאוּלָם עָלֵינוּ לְהַיְמִין.”

הָאוּלָם הַגָּדוֹל הַזֶּה נֶחֱצָה, כְּמִשְׁפַּט רֹב הָאוּלַמִּים בְּפָמְפֵּיאָה, לִשְׁנֵי אֲגַפִּים, אֲשֶׁר לֹא הָיוּ רַחֲבֵי־יָדַיִם, וְרַק בַּחֲשֵׁכָה אֲשֶׁר הוּאֲרָה בַּלַּפִּיד רַק כִּמְעַט, נִרְאוּ כִּרְחָבִים מְאֹד. עַתָּה הָלְכוּ הַשְּׁנַיִם אֶל הַאֲגָף הַיְמָנִי.

“מָחָר יוּשַׂם גְּלוֹקוּס הֶעָלֵז בְּכֶלֶא לֹא יָבֵשׁ מִזֶּה, וְאוּלָם צַר מִמֶּנּוּ שִׁבְעָתָיִם.” אָמַר קָלֶנוּס בְּעָבְרָם לֹא הַרְחֵק מִן הָעַמּוּד אֲשֶׁר מֵאַחֲרָיו הִסְתַּתְּרָה הָעִוֶּרֶת.

2.jpg

וַיְהִי אַךְ עָבַר קָלֶנוּס אֶת הַסַּף וַיֶּהְדְּפֶנּו אַרְבָּצֶס בִּזְרוֹעַ.


“אֲבָל לַמָּחָר הַשֵּׁנִי יֻתַּן לוֹ מָקוֹם יָבֵשׁ וְרָחָב מִזֶּה בָּאִיצְטָדִין. וּבְחָשְׁבִי בְּלִבִּי, כִּי מִלָּה אַחַת מִפִּיךָ – הוֹסִיף אַרְבָּצֶס לְדַבֵּר לְאִטּוֹ – יָכְלָה לְהַצִּילוֹ וּלְהָבִיא בִּמְקוֹמוֹ אֶת אַרְבָּצֶס…”

“וְאוּלָם הַמִּלָּה הַזֹּאת לֹא תִשָּׁמַע!” עָנָה קָלֵנוּס.

"טוֹב, קָלֵנוּס יַקִּירִי! עָנָה אַרְבָּצֶס וַיָּשֶׂם אֶת יָדוֹ בִּידִידוּת עַל כֶּתֶף הַכֹּהֵן, “לֹא תִּשָּׁמַע! וְעַתָּה עֲמֹד! הִנֵּה פֶּתַח בֵּית הָאוֹצָר לְפָנֵינוּ.”

לְאוֹר הַלַּפִּיד נִגְלְתָה לְעֵינֵיהֶם דֶּלֶת קְטַנָּה בְּתוֹך הַחוֹמָה, מְצֻפָּה לוּחוֹת בַּרְזֶל. אַרְבָּצֶס הוֹצִיא מֵחֲגוֹרָתוֹ טַבַּעַת קְטַנָּה וְאֵלֶיהָ קְשׁוּרִים אַרְבָּעָה מַפְתֵּחוֹת קְצָרִים וַחֲזָקִים. הֶאָח! מַה דָּפַק עַתָּה לֵב קָלֵנוּס לְשֵׁמַע צִלְצַל הַמַּפְתֵּחוֹת אֲשֶׁר הֵפֵר אֶת דִּמְמַת בֵּית הָאוֹצָר.

"הִכָּנֵס נָא! אָמַר אַרְבָּצֶס, "וַאֲנִי הִנֵּה אָרִים אֶת הַלַּפִּיד לְמַעַן יָאִירוּ עֵינֶיךָ לְמַרְאֵה שְׁלַל הַזָּהָב.

קָלֶנוּס אֲשֶׁר הָיָה קְצַר רוּחַ בְּתַאֲוָתוֹ לֹא הִתְמַהְמַהּ הַרְבֵּה וּמִהֵר לִפְתֹחַ אֶת הַדֶּלֶת. וַיְהִי אַךְ עָבַר אֶת הַסַּף וַיְּהְדְּפֶנּוּ אַרְבָּצֶס בִּזְרוֹעַ.

“הַמִּלָּה לֹא תִּשָּׁמַע לְעוֹלָם!” קָרָא אַרְבָּצֶס בְּקוּל תְּרוּעָה וַיִּצְחַק צְחוֹק אַדִּיר וַיִּסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרֵי הַכֹּהֵן.

קָלֶנוּס נִתְגַּלְגֵּל מֵעַל הַמַּעֲלוֹת, וְאוּלָם עַד מְהֵרָה קָפַץ עַל רַגְלָיו, שָׁב אֶל הַדֶּלֶת וְלֹא חָשׁ כָּל כְּאֵב בְּגוּפוֹ, הוּא הִכָּה בְּאֶגְרוֹף בַּדֶּלֶת וְזָעַק בְּקוֹל, וַיְהִי קוֹלוֹ כְּנַהַם חַיַּת טָרֶף וְלֹא אָדָם, כֹּה גָבַר עָלָיו פַּחַד הַמָּוֶת:

“אֲהָהּ! הַצִּילֵנִי! הוֹצִיאֵנִי לַחָפְשִׁי! לֹא אֶחְפֹּץ עוֹד אֶת זְהָבֶךָ!”

דִּבְרֵי הַכֹּהֵן לֹא נִשְׁמְעוּ כִּמְעַט מִבַּעַד לַדֶּלֶת הֶעָבָה, וְאַרְבָּצֶס צָחַק שֵׁנִית אֶת צְחוֹקוֹ הַפָּרוּעַ, וּפִתְאֹם רָקַע בְּרַגְלָיו מֵרֹב שִׂמְחָה, כִּי הִנֵּה יוּכַל עַתָּה לִשְׁפֹּךְ אֶת חֲמָתוֹ אַחֲרֵי אֲשֶׁר הִתְאַפֵּק עַד כֹּה.

“כָּל זְהַב דַּלְמַצְיָה לֹא יָבִיא לְךָ עַתָּה לֶַחֶם לָחַץ. מוֹת רָעָב תָּמוּת, בֶּן בְּלִיָּעַל! לְזַעֲקַת מוֹתְךָ לֹא יַעֲנֶה הֵד בָּאוּלָמִים רַחֲבֵי הַיָּדַיִם הָאֵלֶּה, וְאִם תְּכַרְסֵם אֶת בְּשָׂרְךָ מֵעַל עַצְמוֹתֶיךָ, לֹא יוֹלִיךְ הָרוּחַ אֶת הַקּוֹל לְסַפֵּר, אֵיךְ נֶאֱסַף הָאִישׁ אֲשֶׁר הִפִּיל אֵימָה עַל אַרְבָּצֶס וַאֲשֶׁר יָכֹל הָיָה לְהָמִיט עָלָיו שׁוֹאָה! אֹפֶל יִקָּחֶךָ!”

“אֲהָהּ! חוּסָה נָא! חָנֵּנִי נָא! הָהּ, נָבָל חֲסַר־לֵב! הֲכָכָה גְמַלְתָּנִי…”

אֲבָל אַרְבָּצֶס כְּבָר לֹא שָׁמַע אֶת דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים, כִּי כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּא כֵּן שָׁב בְּעָבְרוֹ עַל פְּנֵי הָאוּלָם הַקּוֹדֵר. רֶמֶשׂ מְרֻטְפָּשׁ וְנָפוּחַ רָבַץ עַל הָאָרֶץ בְּלִי נוֹעַ: אוֹר הַלַּפִּיד הֵאִיר אֶת דְּמוּתוֹ הַנִּתְעָבָה וְאֶת עֵינָיו הָאֲדֻמּוֹת הַנְּשׂוּאוֹת אֶל עָל. אַרְבָּצֶס נָטָה הַצִּדָּה לְבִלְתִּי דְּרֹךְ עָלָיו.

“שֶׁרֶץ נִתְעָב אָתָּה!” לָחַשׁ אַרְבָּצֶס, “אַךְ לָגַעַת בִּי לְרָעָה לֹא תּוּכַל, עַל כֵּן שְׁכַב לָבֶטַח עַל דַּרְכִּי.”

אָמְנָם, קוֹל הַכֹּהֵן הַכָּלוּא בְּזַעֲקוֹ הִגִּיעַ אֶל אֹזֶן הַמִּצְרִי מִבַּעַד לַחוֹמָה, אַךְ הַקּוֹל הָיָה הַפַּעַם רָפֶה וְרָחוֹק. הוּא עָמַד רֶגַע וְהִקְשִׁיב.

"רַע הַדָּבָר! חָשַׁב בְּלִבּוֹ, “כִּי הִנֵּה לֹא אוּכַל לִנְסֹעַ עַד אִם יֵאָלֵם הַקּוֹל הַזֶּה לָעַד. אָמְנָם לֹא בַּכֶּלֶא הָהוּא טְמוּנִים אוֹצְרוֹתַי, כִּי אִם בָּאֲגַף אֲשֶׁר מִנֶּגֶד, וְאוּלָם אוֹי לִי, אִם יָבוֹאוּ עֲבָדַי לְהוֹצִיא אֶת רְכוּשִׁי וְיִשְׁמְעוּ אֶת קוֹל זַעֲקָתוֹ. אַךְ עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד, וְלָמָּה אֶדְאַג עָתָּה? בְּעוֹד יָמִים שְׁלשָׁה יֵאָלְמוּ הַקּוֹלוֹת לָנֶצַח, אוֹ – בִּזְקַן אָבִי נִשְׁבַּעְתִּי! כֹּחוֹתָיו יַעַזְבוּהוּ וְקוֹלוֹ לֹא יִשָּׁמַע מֵעֵבֶר לַחוֹמָה. חֵי אִיזִיס, מָה רַב פֹּה הַקֹּר! מֶה חָפַצְתִּי עַתָּה לִשְׁתּוֹת מִיֵּין הָרֶקַח הַפַּלֶרְנִי.”

וּכְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִתְכַּרְבֵּל הַמִּצְרִי, אֲשֶׁר לֹא יָדַע מוּסַר כְּלָיוֹת מֵעוֹדוֹ, בְּאַדַּרְתּוֹ וַיֵּצֵא מֵחשֶׁךְ לְאוֹר.


 

מא    🔗

נוֹרָאִים הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמְעָה נִידְיָה, וְאוּלָם גַּם פֶּתַח תִּקְוָה נִפְתַּח לָהּ לְשִׁמְעָם. מָחָר יֵחָרֵץ מִשְׁפַּט גְּלוֹקוּס! – וְאוּלָם עוֹד חַי הָאִישׁ אֲשֶׁר יוּכַל לְחַלְּצוֹ מִצָּרָה וּלְהָבִיא תַּחְתָּיו אֶת אַרְבָּצֶס הָרָשָׁע, וְהָאִישׁ הֲלֹא מַהֲלַךְ צְעָדִים מִסְפָּר הוּא יוֹשֵׁב מִמֶּנָּה.

הִנֵּה שָׁמְעָה אֶת צַעֲקָתוֹ וְנַאֲקָתוֹ וְאֶת קִלְלוֹתָיו וְאֶת תַּחֲנוּנָיו, אִם גַּם עָמוּם הָיָה קוֹלוֹ וּדְבָרָיו הִגִּיעוּ אֵלֶיהָ יְגֵעִים מִבַּעַד לַחוֹמָה. הִנֵּה הוּא כָּלוּא בְּבוֹר, אַךְ לוּ נִמְלְטָה מִפֹּה וּמָצְאָה אֶת שַׂר הַשּׁוֹפְטִים, כִּי עַתָּה יָכְלָה לְהוֹצִיא לַחָפְשִׁי אֶת הַשָּׁבוּי וּלְהַצִּיל אֶת בֶּן אַתּוּנָא. רִגְשׁוֹתֶיהָ נִסְעֲרוּ מְאֹד. רֹאשָׁהּ עָלֶיהָ כַּגַּלְגַּל. וְאוּלָם הִיא הִבְלִיגָה עַל סַעֲרַת רוּחָהּ, וַאַחֲרֵי אֲשֶׁר הִקְשִׁיבָה רְגָעִים מִסְפָּר וְנוֹכְחָה לָדַעַת כִּי אַרְבָּצֶס הָלַךְ וְאֵינֶנּוּ, הֵגִיחָה מִמַּחֲבוֹאָה, הָאָזְנַיִם הָיוּ נֵר לְרַגְלֶיהָ וְהִיא הִגִּיעָה עַד הַדֶּלֶת אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לָהּ מִשָּׁם יוֹשֵׁב קָלֶנוּס. וּכְכֹל אֲשֶׁר קָרְבָה כֵּן גָּבְרָה צַעֲקַת פַּחְדּוֹ וְיֵאוּשׁוֹ. שָׁלשׁ פְּעָמִים נִסְּתָה לַשָּׁוְא לְדַבֵּר עִם הָאִישׁ הַכָּלוּא מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת הֶעָבָה, אַךְ הִנֵּה מָצְאָה אֶת חוֹר הַמַּנְעוּל, הִקְרִיבָה אֵלָיו אֶת שְׂפָתֶיהָ, וְהַכָּלוּא שָׁמַע פִּתְאֹם קוֹל רַךְ וְנָעִים קוֹרֵא בִּשְׁמוֹ.

דָּמוֹ קָפָא בְּקִרְבּוֹ. שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ סָמָרוּ. מִי זֶה יְצוּר הַפֶּלֶא אֲשֶׁר נִקְרָה אֶל הַיְשִׁימוֹן הַזֶּה?

“מִי שָׁם?!” קָרָא בְּבֶהָלָה, “מִי הוּא צֵל הָרְפָאִים יְלִיד הַצַּלְמָוֶת, הַקּוֹרֵא אֶל קָלֶנוּס הָאוֹבֵד?”

“הַכֹּהֵן!” עָנְתָה בַּת תֵּסַלְיָה, “בְּחֶסֶד הָאֵלִים שָׁמַעְתִּי אֶת כָּל אֲשֶׁר עוֹלֵל לְךָ אַרְבָּצֶס, וְהוּא לֹא יָדַע כִּי שׁוֹמַעַת אָנֹכִי. וְעַתָּה אִם אַצְלִיחַ לְהִמָּלֵט מִפֹּה וְנִצַּלְתָּ גַם אָתָּה וְאוּלָם עֲנֵנִי נָא מִבַּעַד לְחוֹר הַמַּנְעוּל עַל שְׁאֵלָתִי.”

“הֶאָח! בְּרוּכָה אַתְּ לָאֵלִים!” קָרָא הַכֹּהֵן בְּשִׂמְחַת לִבּוֹ וְעָשָׂה כְּמִצְוַת נִידְיָה, “הַצִּילִינִי נָא, וּמָכַרְתִּי אֶת כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לַמִּזְבֵּחַ לְשַׁלֵּם לָךְ כִּגְמוּלֵךְ.”

“לֹא אֶת זְהַבְךָ חָפַצְתִּי, כִּי אִם אֶת סוֹדֶךָ. הֲשָׁמַעְתִּי אֶל נָכוֹן? הַאֻמְנָם יֶשׁ לְאֵל יָדְךָ לְגוֹלֵל מֵעַל הָאַתּוּנִי אֶת הָעָוֹן אֲשֶׁר נִתַּן עָלָיו?”

“אָמְנָם וְאָמְנָם! מִי יִתֵּן וְהִשְׁחִיתוּ הַפּוּרִיּוֹת אֶת הַמִּצְרִי הַנּוֹכֵל! הֲלֹא הוּא מְשָׁכַנִי אֶל מַלְכֻּדְתּוֹ לַהֲמִיתֵנִי בָּרָעָב וּבְרִקָּבוֹן.”

“הִנֵּה הִרְשִׁיעוּ אֶת בֶּן אַתּוּנָא כִּי רָצַח נָפֶשׁ. הֲתוּכַל לְהעִיד כִּי הוּא חַף מִפֶּשַׁע?”

“הוֹצִיאִינִי לַחָפְשִׁי, ולֹא יִהְיֶה אִישׁ בְּפָמְפֵּיאָה אֲשֶׁר יִהְיֶה שַׁאֲנָן כָּמוֹהוּ! הֲלֹא בְּעֵינַי רָאִיתִי אֶת הָרוֹצֵחַ בְּרָצְחוֹ. רָאִיתִי אֶת אַרְבָּצֶס בְּהַכּוֹתוֹ אֶת אַפֵּצִידֶס נָפֶשׁ. יֵשׁ לְאֵל יָדִי לְהוֹצִיא לְאוֹר מִשְׁפָּט, לְהַרְשִׁיעַ אֶת הָרָשָׁע וּלְהַצִּיל אֵת נְקִי הַכַּפַּיִם. וְאוּלָם אִם אָמוּת, הֲלֹא גַם גְּלוֹקוּס יָמוּת עִמִּי. הֲתַחְפְּצִי בִּשְׁלוֹמוֹ?”

“הֲתָעִיד אֶת עֵדוּתְךָ וְלֹא תְּכַחֵד דָּבָר?”

“אָעִיד וְלֹא אֲכַחֵד! גַּם הַשְּׁאוֹל אִם תִּפְתַּח פִּיהָ לְבָלְעֵנִי לֹא אֶחְשׂךְ אֶת פִּי! נְקָמָה בַּמִּצְרִי בֶּן הַבְּלִיָּעַל! נָקָם, נְקַם שִׁבְעָתָיִם!”

קָלֶנוּס אָמַר אֶת דְּבָרָיו הָאַחֲרוֹנִים וְחָרַק שֵׁן, וְנִידְיָה נוֹכְחָה לָדַעַת, כִּי חַיֵּי גְלוֹקוּס תְּלוּיִים עַתָּה בְּתַאֲוַת הַנְּקָמָה הַבּוֹעֶרֶת בְּלֵב הַכֹּהֵן. לִבָּהּ דָּפַק בְּחָזְקָה. הַאֻמְנָם הוֹעִידוּהָ הָאֵלִים לְהַצִּיל אֶת שֶׁאָהֲבָה נַפְשָׁהּ?

"רַב לִי! "אָמְרָה הָעִוֶּרֶת, “הַכֹּחוֹת הָאַדִּירִים אֲשֶׁר הֱבִיאוּנִי עַד הֲלוֹם, לֹא יַעַזְבוּנִי וְיוֹסִיפוּ לִהְיוֹת בְּעֶזְרִי. עַתָּה יָדַעְתִּי נֶאֱמָנָה, כִּי אַצִּילְךָ מִבּוֹר כִּלְאֶךָ. חֲזַק וֶאֱמָץ!”

“אֲבָל הִזָּהֲרִי לְנַפְשֵׁךְ וְנַהֲגִי בְּחָכְמָה, הָהּ יְצוּר לֹא נוֹדָע! חָלִילָה לָךְ לְבַקֵּשׁ דָּבָר מֵאַרְבָּצֶס. כִּי לֵב אֶבֶן לִבּוֹ. אֶל שַׂר הַשּוֹטְרִים לֵכִי! לְכִי וְהַגִּידִי לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר יָדַעַתְּ. יָבוֹא נָא וִיחַפֵּשׂ בְּכָל פִּנּוֹת הַבַּיִת, וְחָרְשֵׁי בַּרְזֶל יוֹדְעֵי כָּל מְלָאכָה הָבִיאִי, כִּי חָזָק הַמַּסְגֵּר מְאֹד. הָעֵת קְצָרָה, וְאִם לֹא תְּמַהֲרִי לָשׁוּב, אֶגְוַע בָּרָעָב. לֵכִי! מַהֵרִי!! לֹא, לֹא שְׁבִי עִמָּדִי פֹּה, כֹּה נוֹרָאָה הַבְּדִידוּת. צַחֲנָה כִּבְבוֹר מֵתִים, וְעַקְרַבִּים שֹוֹרְצִים סָבִיב. וּדְמוּת בַּלָּהוֹת וּרְפָאִים! אֲהָהּ, הִשָּׁאֲרִי פֹּה!”

“לֹא! לֹא אוּכָל!” עָנְתָה נִידְיָה אֲשֶׁר פַּחְדּוֹ הַגָּדוֹל הִפִּיל גַּם עָלֶיהָ אֵימָה, וְהִיא הֲלֹא חָפְצָה עַתָּה לְהִמָּלֵךְ בְּלִבָּהּ בְּנַחַת וּבִדְמָמָה. “לֹא! הֲלֹא לְמַעַנְךָ שׂוּמָה עָלַי כִּי אֵלֵךְ מִפֹּה. קַוֵּה אֵלָי! חֲזַק וֶאֱמָץ!”

וּכְכַלּוֹתָהּ לְדַבֵּר, הָלְכָה לְאִטָּהּ, יָדֶיהָ פְּרוּשׂוֹת לְפָנֶיהָ וְהֵן מְגַשְׁשׁוֹת אֶת הָעַמּוּדִים, עַד אֲשֶׁר הִגִּיעָה אֶל הַקִּיר אֲשֶׁר עִם פֶּתַח הַמָּבוֹא בֹּאֲכָה הַגַּנָּה. פֹּה עָמְדָה וְלֹא הוֹסִיפָה לָלֶכֶת, כִּי אָמְרָה בְּלִבָּהּ, אֵין טוֹב לָהּ מֵאֲשֶׁר תֵּשֵׁב פֹּה עַד רֶדֶת הַלַּיְלָה וְהָיָה כִּי יֵרָדְמוּ כָּל יוֹשְׁבֵי הַבַּיִת וְיָצְאָה לְדַרְכָּהּ, וְלֹא יֵדַע אִישׁ בְּלֶכְתָּהּ. וְכֵן יָשְׁבָה תַּחְתֶּיהָ וְחָשְׁבָה מַחֲשָׁבוֹת. לִבָּהּ הָיָה מָלֵא אֱמוּנָה וְשִׂמְחָה רַבָּה. צָרָה צְפוּיָה לִגְלוֹקוּס, אַךְ הִיא תוּכַל לְהַצִּילוֹ.


 

מב    🔗

וַיְהִי כְּחֹם גּוּפוֹ בְּיֵין הָרֶקַח, הוּא הַיַּיִן הָאָהוּב מִכֹּל עַל יוֹדְעֵי הַתַּעֲנוּגִים בַּיָּמִים הָהֵם, נָשָׂא אַרְבָּצֶס אֶת רֹאשׁוֹ בְּגָאוֹן וְלִבּוֹ עָלֵז וְשָׂמֵחַ. כִּי כֵן מִשְׁפַּט כָּל הָעֲרוּמִים לְהִתְגָּאוֹת עַל עָרְמָתָם כִּי צָלֵחָה, גַּם אִם חֵטְא הוּא וְעָוֹן פְּלִילִי.

אַרְבָּצֶס לֹא זָכַר עוֹד אֶת קָלֶנוּס הָאֻמְלָל וְלֹא הִתְנַחֵם עַל כָּל אֲשֶׁר עוֹלָל. זֵכֶר הַכֹּהֵן וּמְצוּקוֹתָיו בְּבוֹר כִּלְאוֹ נִמְחוּ מִלִּבּוֹ כָּלִיל. וְרַק זֹאת חָשׁ עַתָּה אַרְבָּצֶס, כִּי הַצָּרָה חָלְפָה עָבְרָה, וּפִי הָאוֹיֵב נִסְתַּם לָעַד. אַךְ מַה יַגִּיד לְחֶבֶר הַכֹּהֲנִים אִם יִשְׁאֲלוּ פֵּשֶׁר דְּבַר הֵעָלְמוֹ. אָכֵן, לֹא יִפָּלֵא מִמֶּנּוּ לִמְצֹא מַעֲנֶה. הֲלֹא פְּעָמִים רַבּוֹת שָׁלַח אֶת קָלֶנוּס בְּדִבְרֵי הַדָּת אֶל הֶעָרִים הַקְּרוֹבוֹת, וְעַתָּה יוּכַל לְהַגִּיד לָהֶם, כִּי שָׁלַח אוֹתוֹ אֶל מִזְבְּחוֹת אִיזִיס אֲשֶׁר בִּסְטַבִּיאָה וְנֵאַפּוֹלִיס לְהַקְרִיב קָרְבָּן אָשָׁם לְנֶפֶשׁ אַפֵּצִידֶס הַנִּרְצָח. וְאִם יָמוּת קָלֶנוּס בְּכִלְאוֹ, וְהִשְׁלִיךְ אֶת גְּוִיָּתוֹ אֶל מֵי הַסַּרְנוּם בְּטֶרֶם יֵצֵא אֶת פָּמְפֵּיאָה. וְאִם תִּמָּצֵא גְוִיָּתוֹ וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הַנּוֹצְרִים אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִינוּ בָּאֵלִים וְעַתָּה הִנֵּה נָקְמוּ אֶת נִקְמַת דַּם אוֹלִינְתּוּס הַשָּׁפוּךְ. וּכְכַלּוֹתוֹ לַחֲרשׁ אֶת כָּל הַמְּזִמּוֹת הָאֵלֶּה לְהַצִּיל נַפְשׁוֹ מִפַּח יָקוּשׁ, נִמְחָה מִלִּבּוֹ זֵכֶר הַכֹּהֵן הָאֻמְלָל וְלִבּוֹ דָרַךְ עֹז חָדָשׁ, כִּי הִנֵּה עָשָׂה וְגַם הִצְלִיחַ בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים. וּמַחְשְׁבוֹתָיו נִשְּׂאוּ אֶל יוֹנֵי. כַּאֲשֶׁר פָּקַד אוֹתָהּ לָאַחֲרוֹנָה גֵּרְשַׁתּוּ מֵעַל פָּנָיו בְּלַעַג מַר, אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ הַגֵּאָה לֹא תוּכַל לִשְׂאֵתוֹ. אַךְ עַתָּה הִנֵּה חָשׁ בְּלִבּוֹ כֹּחַ וְעֹז לָשׁוּב אֵלֶיהָ וּלְדַבֵּר עַל לִבָּהּ. הוּא בִּקֵּשׁ לִהְיוֹת בְּקִרְבָתָהּ, וְאִם גַּם שָׂבַע מַמְרוֹרִים וּבוּז בַּדָּבָר הַזֶּה. לְאוֹת צַעַר בְּאֶבְלָהּ לֹא פָּשַׁט הַמִּצְרִי אֶת בְּגָדָיו הַקּוֹדְרִים, אַךְ הוּא מָשַׁח בִּבְשָׂמִים אֶת שַׂעֲרוֹתָיו הַשְּׁחוֹרוֹת מִנִּי עוֹרֵב וְעָשָׂה אֶת כֻּתָּנְתּוֹ קְפָלִים־קְפָלִים, תַּאֲוָה לָעֵינַיִם.

וְטֶרֶם בָּא אֶל חַדְרָהּ שָׁאַל מִפִּי הַשִּׁפְחָה הַמְשָׁרֶתֶת אוֹתָהּ, אִם כְּבָר שָׁכְבָה לִישׁוֹן. וּבְשָׁמְעוֹ כִּי עֵרָה הִיא וְכִי רוּחָהּ נִרְגַּע מְעַט, הֵעֵז לְהוֹפִיעַ לְפָנֶיהָ. הוּא בָּא הַחַדְרָה וְהִנֵּה חֲנִיכָתוֹ הַיָּפָה יוֹשֶׁבֶת אֶל שֻׁלְחָנָהּ וְכַפֶּיהָ תּוֹמְכוֹת אֶת פָּנֶיהָ אֲשֶׁר לֹא הֵפִיקוּ עַתָּה חֵן וְנֹעַם כִּפְנֵי פְּסִיכֶה. שְׂפָּתֶיהָ מְפֻשָּׂקוֹת, עֵינֶיהָ תּוֹעוֹת אָנֶה וָאָנָה, וְשַׂעֲרוֹתֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת וְהָאֲרֻכּוֹת הַיּוֹרְדוֹת פְּרוּעוֹת עַל גַּבָּהּ הִגְבִּירוּ שִׁבְעָתַיִם אֶת חִוְרוֹן לְחָיֶיהָ.

אַרְבָּצֶס הִתְבּוֹנֵן בָּהּ רֶגַע קָט טֶרֶם יִקְרַב אֵלֶיהָ. הִיא פָּקְחָה אֶת עֵינַיהָ, וּבִרְאוֹתָהּ אֶת הָאִישׁ הַקָּרֵב אֵלֶיהָ שָׁבָה וְסָגְרָה אוֹתָן וּפָנֶיהָ הֵפִיקוּ כְּאֵב, אַךְ מִמְּקוֹמָה לֹא מָשָׁה.

“הָהּ!” קָרָא אַרְבָּצֶס בְּקוֹל חֲרִישִׁי כִּמְדַבֵּר נִכְבָּדוֹת וְקָרַב אֵלֶיהָ בַּעֲנָוָה וּבְרֹב כָּבוֹד, “הָהּ, לוּ שִׁכֵּךְ מוֹתִי אֶת שִׂנְאָתֵךְ, כִּי עַתָּה מַתִּי בְּחֵפֶץ לֵב. עַל לֹא חֵטְא בִּי תַּרְשִׁיעִינִי, יוֹנֵי, אֲבָל אַחֲרִישָׁה נָא וְלֹא אַמְרֶה אֶת פִּיךְ אִם רַק תַּרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ פַּעַם בְּפָעַם. קַלְלִינִי נָא! בּוּזִי לִי! שִׁפְכִי חֲמָתֵךְ עָלָי! –אִם בְּאֵלֶּה חָפָצְתְּ. וַאֲנִי אֶשָּׂא וְאֶסְבֹּל בְּדוּמִיָּה. הֲלֹא כָּל הֶגֶה הַיּוֹצֵא מִפִּיךְ עָרֵב לִי מִקּוֹל מֵיתָר אֲשֶׁר יִפְרְטוּ עָלָיו יוֹדְעֵי נַגֵּן, וִיהִי דְבָרֵךְ מַר כְּלַעֲנָה. אַךְ אַלְלַי לִי, אִם תַּחֲרִישִׁי, כִּי בְּהַחֲרִישֵׁךְ אֲדַמֶּה כִּי דֹּם עָמַד הָעוֹלָם, כִּי עוֹרְקֵי לִבִּי נָדַמּוּ, וְאֵין אֶרֶץ וְאֵין חַיִּים וְאֵין כֹּל בְּאֵין אוֹר פָּנַיִךְ וְנֹעַם קוֹלֵךְ!”

“הָשִׁיבָה לִי אֶת אָחִי וְאֶת אֲהוּבִי!” עָנְתָה יוֹנֵי בְּקוֹל מַר וְשָׁקֵט וְאֶגְלֵי דְמָעוֹת גְּדוֹלוֹת זָלְגוּ מֵעֵינֶיהָ.

“הָהּ, לוּ יָכֹלְתִּי לְהָשִׁיב לָךְ אֶת הָרִאשׁוֹן וּלְהַצִּיל אֶת הָאַחֲרוֹן!” הִתְחַפֵּשׂ אַרְבָּצֶס כְּנִרְגָּשׁ, “הָהּ, לוּ יָכֹלְתִּי לְהַנְחִיל לָךְ אשֶׁר, כִּי עַתָּה סַרְתִּי מֵעָלַיִךְ וְכָלָאתִי אֶת אַהֲבָתִי אֲשֶׁר הֲשִׁיבוֹת רֵיקָם וְשִׁלַּבְתִּי אֶת זְרוֹעֵךְ בִּזְרוֹעַ בֶּן אַתּוּנָא. וּמִי יוֹדֵעַ, אוּלַי יֵצֵא לַחָפְשִׁי (אַרְבָּצֶס הֶעֱלִים מִמֶּנָּה כִּי הַמִּשְׁפָּט כְּבָר הֵחֵל), אוֹ אָז תּוּכְלִי לַעֲשׂוֹת כְּאַוַּת נַפְשֵׁךְ, לְהַצְדִּיקוֹ אוֹ לְהַרְשִׁיעוֹ. וְאַל תַּחְשְׁבִי, כִּי אוֹסִיף לְהִתְחַנֵּן לְפָנַיִךְ וּלְהָצִיק לָךְ בְּאַהֲבָתִי. הֲלֹא יָדַעְתִּי כִּי לַשָּׁוְא הוּא. וְאוּלָם תְּנִינִי וְאֶבְכֶּה עִמָּךְ עַל שִׁבְרֵךְ. סִלְחִי לִי אֶת מַעֲשַׂי הָרָעִים אֲשֶׁר עָשִׂיתִי. הַאֲמִינִי לִי, כִּי לֹא אָשׁוּב לַעֲשׂוֹת כָּכָה. תְּנִינִי וְהָיִיתִי לָךְ אֶת אֲשֶׁר הָיִיתִי עַד כֹּה: אָב, יְדִיד וּמָגֵן! הָהּ, יוֹנֵי, חוּסִי עָלַי, סִלְחִי לִי!”

“סָלַחְתִּי לָךְ! הַצִּילָה נָא אֶת גְּלוֹקוּס וְאַרְפֶּה מִמֶּנּוּ. הָהּ, אַרְבָּצֶס הַנֶּאְדָּר בַּכֹּחַ, גִּבּוֹר אַתָּה לְהֵיטִיב וּלְהָרֵעַ. הַצִּילָה נָא אֶת בֶּן אַתּוּנָא, וְיוֹנֵי הַמִּסְכֵּנָה לֹא תּוֹסִיף רְאוֹת פָּנָיו.”

וּבְאָמְרָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה קָמָה יוֹנֵי מִמּוֹשָׁבָהּ בְּאֵין אוֹנִים וְנָפְלָה לְרַגְלֵי הַמִּצְרִי:

“אֲהָהּ! אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים אֲהַבְתָּנִי, אִם רִגְשֵׁי אָדָם בְּלִבְּךָ, זְכָר נָא אֶת עֲפַר אָבִי, זְכֹר אֶת יְמֵי נְעוּרַי, זְכֹר אֶת כָּל הַשָּׁעוֹת אֲשֶׁר בִּלִּינוּ בַּנְּעִימִים וְהַצִּילָה נָא אֶת גְּלוֹקוּס שֶׁלִּי!”

צְמַרְמֹרֶת פִּתְאֹם אָחֲזָה אֶת הַמִּצְרִי. קַוֵּי פָנָיו נַעֲווּ וּבְלִבּוֹ נְטוּשָׁה הַמִּלְחָמָה. הוּא הֵסֵב אֶת פָּנָיו מִמֶּנָּה וְעָנָה בְּקוֹל שָׁפָל:

“לוּ יָכֹלְתִּי עוֹד לְהַצִּילוֹ כִּי עַתָּה עָשִׂיתִי אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְמַעֲנֵךְ, וְאוּלָם קָשִׁים הֵמָּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר לְרוֹמָא. וְאִם אוּכַל, אִם אַצְלִיחַ לָגֹל מֵעָלָיו אֶת הָאַשְׁמָה, הֲתִהְיִי לִי, הֲתִהְיִי לִי לְאִשָּׁה?”

“לְךָ לְאִשּׁה?” קָרְאָה יוֹנֵי וְקָפְצָה מִמְּקוֹמָהּ, “לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה? עוֹד דְּמֵי אָחִי צוֹעֲקִים אֵלַי כִּי לֹא נִגְאָלוּ! מִי רְצָחָהוּ? הָהּ, נֶמֶסִיס! הַאוּכַל לִמְכֹּר אֶת מִצְוָתֵךְ הַקְּדוֹשָׁה אֲשֶׁר שַׂמְתְּ עָלַי, וְלוּ גַם בִּמְחִיר חַיֵּי גְלוֹקוּס? לְךָ אַרְבָּצֶס, לְאִשָּׁה? לְעוֹלָם לֹא יָקוּם הַדָּבָר!”

“יוּנֵי! יוֹנֵי!” קָרָא אַרְבָּצֶס בְּזַעַם, “מַה פֵּשֶׁר הַמִּלִּים הַסְּתוּמוֹת הָאֵלֶּה? לָמָּה זֶה תַּזְכִּירִי אֶת שְׁמִי בְּדַבְּרֵךְ עַל אָחִיךְ הַמֵּת?”

“הֲלֹא חֲלוֹמוֹתַי הִגִּידוּ לִי וַחֲלוֹמוֹתַי מֵאֵלִים יָבוֹאוּ!”

“הַחֲלוֹמוֹת שָׁוְא דִבֵּרוּ! וְאֵיךְ תַּכְלִימִי בִּגְלַל דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת אָדָם נָקִי מֵעָוֹן. וְלָמָּה תָּשִׁיבִי רֵיקָם אֶת הַיֶּשַׁע הָאֶחָד הַנָּכוֹן לַאֲהוּבֵךְ?”

“שְׁמָעֵנִי נָא, אַרְבָּצֶס!” עָנְתָה יוֹנֵי בְּקוֹל נִמְרָץ, “אִם תַּצִּיל אֶת גְּלוֹקוּס, לֹא אֶהְיֶה לוֹ לְכַלָּה עַד עוֹלָם! וְאוּלָם חַלְחָלָה תֹּאחֲזֵנִי בְּחָשְׁבִי כִּי אֶנָּשֵׂא לְאִישׁ אַחֵר, לֹא אוּכַל לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה. אַל תְּשַׁסַּע אֶת דְּבָרַי, שְׁמָעֵנִי אַרְבָּצֶס! וְאוּלָם אִם מוֹת יָמוּת גְּלוֹקוּס, הֲלֹא בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַהוּא אֲסַכֵּל אֶת כָּל תַּחְבּוּלוֹתֶיךָ וְרַק אֶת עֲפָרִי אֶתֵּן לָךְ. הַרְחֵק מִמֶּנִּי מַאֲכֶלֶת וְסַם־מָוֶת, שִׂימֵנִי בַּכֶּלֶא, אֱסֹר נָא אֶת יָדַי וְאֶת רַגְלַי, וְאוּלָם נְשָׁמָה אַמִּיצָה אִם תֹּאמַר לָצֵאת לַחָפְשִׁי תְּבַצַּע אֶת מַחֲשַׁבְתָּהּ, וְלֹא יְנִיאֶנָּה אִישׁ. בְּעֶצֶם יָדִי אֲנַתֵּק אֶת חוּט חַיַּי, וְאִם תֶּאֱסֹר אֶת יָדַי וְסָגַרְתִּי אֶת שִׂפְתֵי פִּי וְלֹא אֶשְׁאַף רוּחַ. הֲלֹא יָדַעְתָּ אֶת דִּבְרֵי הַיָּמִים, הֲלֹא קָרָאתָ אֶל נָכוֹן, כִּי נָשִׁים בָּחֲרוּ לָמוּת מֵאֲשֶׁר לְטַמֵּא אֶת נַפְשָׁן. וְאִם יָמוּת גְּלוֹקוּס, אֵלֵךְ אַחֲרָיו אֱלֵי קָבֶר. בְּאֵלֵי הַשָּׁמַיִם וְהַיָּם וְהָאָרֶץ נִשְׁבַּעְתִּי כִּי הִקְדַּשְׁתִּי אֶת חַיַּי לַמָּוֶת! זֶה נִדְרִי וְזֹה שְׁבוּעָתִי!”

קוֹמְמִיּוּת וּבְגָאוֹן עָמְדָה יוֹנֵי וּדְבָרֶיהָ הַנִּלְהָבִים מִלְּאוּ אֶת נֶפֶשׁ שׁוֹמְעָהּ רִגְשֵׁי כָּבוֹד.

“הָהּ, עַזַּת רוּחַ!” קָרָא אַרְבָּצֶס אַחֲרֵי דוּמִיָּה קְצָרָה, “אָכֵן, נָאוָה אַתְּ לִהְיוֹת לִי לְאִשָּׁה! רַבּוֹת חָלַמְתִּי עַל אִשָּׁה אֲשֶׁר תִּהְיֶה לִי לְרַעְיָה בְּחַיַּי, וְלֹא מָצָאתִי אַחֶרֶת זוּלָתֵךְ. יוֹנֵי,” קָרָא אַרְבָּצֶס בְּקוֹל נִלְהָב, “הָעֵינַיִם לָךְ וְלֹא תִרְאִי, כִּי נוֹצַרְנוּ אִישׁ לִרְעוּתוֹ? הַאִם לֹא תִּרְאִי כִּי מֵחֹמֶר אֶחָד קָרְצוּ הָאֵלִים אֶת נַפְשֵׁךְ הָעַזָּה וְאֶת נַפְשִׁי הַגֵּאָה? הֲלֹא נוֹלַדְנוּ לִהְיוֹת יַחְדָּו, לְמַעַן תֵּת רוּחַ חָדָשׁ לָעוֹלָם הַשָּׁפָל וְהַבָּלֶה. הֲלֹא נוֹעַדְנוּ לָלֶכֶת יַחְדָּו לִקְרַאת הַגּוֹרָל הַנַּעֲלֶה, אֲשֶׁר אֶרְאֶנּוּ מִבַּעַד לַאֲפֵלַת הָעִתִּים, פִּי אַרְבָּצֶס הַמִּצְרִי מְדַבֵּר אֵלָיִךְ! בְּאֹמֶץ רוּחִי אֶתְיַצֵּב נֶגֶד אֹמֶץ־רוּחֵךְ לְבִלְתִּי תֵּת לָךְ לִשְׁלֹחַ יָד בְּנַפְשֵׁךְ, וַאֲקַדְּשֵׁךְ לִי. הִנֵּה אֶשְׁתַּחֲוֶה לְפָנַיִךְ בַּעֲנָוָה וּבְכָבוֹד, כִּי מְלֶכֶת חוֹפִים רְחוֹקִים אַתְּ, מְלֶכֶת הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נָגְהָם טֶרֶם נֶאֱסַף תַּחַת כַּנְפֵי הַנֶּשֶׁר אֲשֶׁר לְרוֹמָא, וְהָעַיִט הַנּוֹרָא עֲלֵיהֶן לֹא עָט. וְאוּלָם דָּרשׁ אֶדְרשׁ מִמֵּךְ לְאַהֲבָה אוֹתִי. יַחַד נָשִׂים בַּיָּם דַּרְכֵּנוּ, יַחַד נְכוֹנֵן אֶת מַמְלַכְתֵּנוּ, וְדוֹרוֹת יָבוֹאוּ יְסַפְּרוּ אֶת הַגְּדֻלָּה וְאֶת הַיְקָר אֲשֶׁר לַמְּלָכִים צְאֱצָאֵי אַרְבָּצֶס וְיוֹנֵי.”

“הֲלֹא שִׁגָּעוֹן הוּא! הֲלֹא רַק לְאַחַת הַזְּקֵנוֹת הַמְשֻׁגָּעוֹת הַמּוֹכְרוֹת קִסְמֵיהֶן בַּשְּׁוָקִים טוֹבוּ גַם יָאוּ דִבְרֵי הַלַּהַג הַלָּזֶה, וְלֹא לְאַרְבָּצֶס הֶחָכָם מִכָּל אָדָם. אַחַת אָמַרְתִּי וְלֹא אֶשְׁנֶה, כִּי נֶחֱרָצָה הִיא! שְׁאוֹל שָׁמְעָה נִדְרִי וּבְסֵפֶר הַדֶס כָּתֹב נִכְתַּב – וְאֵין לְהָשִׁיב. שׁוּבָה, שׁוּבָה, אַרְבָּצֶס, וְהֵיטִיבָה מַעֲשֶׂיךָ, הֲפֹךְ אֶת שִׂנְאָתְךָ לְכָבוֹד וְאֶת נִקְמָתְךָ לְתוֹדָה, וּפְדֵה אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יָקוּם לְךָ לְשָׂטָן עַד עוֹלָם. כִּי כֵן יָאֶה לְרוּחֲךָ הַטּוֹב וּלְכָל הַנַּעֲלֶה וְהַנֶּאֱצָל אֲשֶׁר בָּךְ. כִּי הִנֵּה תִּכְבַּד מְאֹד אֶבֶן־הַמִּשְׁקָל הַזֹּאת בְּמֹאזְנֵי הַצֶּדֶק אֲשֶׁר לְשׁוֹפֵט הַמֵּתִים, וְעַל פִּיהָ יִשָּׁקֵל אָדָם, בַּיּוֹם אֲשֶׁר תֶּחֱרַד הַנְּשָׁמָה בְּהֵחָלְצָהּ מִכֶּלֶא הַגּוּף לְרַחֵף בֵּין רוּם וָמָטָּה. הָהּ, אַרְבָּצֶס, שְׁמָעֵנִי נָא, וּשְׁעֵה לְתַחֲנוּנָי!”

“רַב לָךְ, יוֹנֵי! כֹּל אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדִי אֶעֱשֶׂה לְמַעַן גְּלוֹקוּס. וְאוּלָם, חָלִילָה לָךְ לְהַרְשִׁיעֵנִי, אִם לֹא אַצְלִיחַ. שַׁאֲלִי אֶת אוֹיְבַי וְיַגִּידוּ לָךְ אִם לֹא שָׁאַפְתִּי כָּל הַיָּמִים הָאֵלֶּה לְהַצִּילוֹ מִמָּוֶת, וְאַחַר תַּחַרְצִי מִשְׁפָּטֵךְ עָלָי, אִם לְשֵׁבֶט וְאִם לְחָסֶד. וְעַתָּה נוּמִי נָא כִּי עֵת לִישׁוֹן. בִּידֵי הַלַּיִל אַפְקִידֵךְ, מִי יִתֵּן וְחָלַמְתְּ חֲלוֹמוֹת טוֹבִים עַל הָאִישׁ אֲשֶׁר חַיָּיו קְשׁוּרִים בְּחַיָּיִךְ.”

אַרְבָּצֶס לֹא חִכָּה לְמַעֲנֶה וַיְמַהֵר לָלֶכֶת. אוּלַי פָּחַד, פֶּן יֵרַךְ לְבָבוֹ לְשֵׁמַע תַּחֲנוּנֶיהָ אֲשֶׁר דָּקְרוּ אֶת לִבּוֹ הַנִּכְמָר מֵחֶמְלָה בְּמַדְקֵרוֹת קִנְאָה. וְאוּלָם חֶמְלָתוֹ אֵחֲרָה לָבוֹא. וְלוּ גַם נָדְרָה יוֹנֵי לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה, הֲלֹא אַחֲרֵי אֲשֶׁר כְּבָר הִגִּיד אֶת עֵדוּתוֹ וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵסִית בַּסֵּתֶר אֶת הָעָם לִדְרשׁ דָּם, –אֵיךְ יוּכַל לְהַצִּיל אֶת בֶּן אַתּוּנָא? וְאוּלָם רוּחוֹ הַנִּסְעָר תָּמִיד הִלְהִיבוֹ גַם הַפַּעַם וּמִלֵּא אֶת לִבּוֹ תִּקְוָה, וְהוּא חָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת עַל עֲתִידוֹ, וַיְהִי לִבּוֹ סָמוּךְ וּבָטוּחַ, כִּי עוֹד יְנַצַּח אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר קָשְׁרָה אֶת לִבּוֹ בַּעֲבוֹתוֹת הָאַהֲבָה.

עוֹד עֲבָדָיו פּוֹשְׁטִים מֵעָלָיו אֶת בְּגָדָיו וּמַחֲשָׁבָה עַל נִידְיָה פִּלְּחָה אֶת לִבּוֹ: טוֹב כִּי לֹא תֵדַע יוֹנֵי שֶׁמֶץ דָּבָר עַל שִׁגְעוֹן גְּלוֹקוּס, כִּי בְּדַעְתָּהּ תִּשְׁפְּטֵהוּ לְחָסֶד. וְעַתָּה אוּלַי יוֹדִיעוּהָ שִׁפְחוֹתֶיהָ, כִּי גַם נִידְיָה כְּלוּאָה בַּבַּיִת הַזֶּה וְהִיא תַּחְפֹּץ לִרְאוֹתָהּ. עַל כֵּן קָרָא לְאֶחָד מִן הַחוֹסִים בְּצִלּוֹ וְאָמַר לוֹ:

“קָלִיאַס, מַהֲרָה נָא אֶל סוֹסְיָא וְהַגִּידָה לוֹ, כִּי יִשְׁמֹר אֶת נִידְיָה שָׁמֹר הֵיטֵב וְיִזָּהֵר מְאֹד לְבִלְתִּי הוֹצִיאָהּ מֵחַדְרָהּ. וְאֶל הַשְּׁפָחוֹת הַמְשָׁרְתוֹת אֶת יוֹנֵי לֵךְ וְצִוִּיתָ אוֹתָן לְבַל תַּגֵּדְנָה לָהּ, כִּי נִידְיָה יוֹשֶׁבֶת עִמָּנוּ בַּבַּיִת הַזֶּה. מַהֲרָה נָא!”

קָלִיאַס מִהֵר לַעֲשׂוֹת כְּמִצְוַת אֲדוֹנָיו. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר צִוָּה לַשְּׁפָחוֹת הַמְשָׁרְתוֹת אֶת פְּנֵי יוֹנֵי כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֵּר אֵלָיו הַמִּצְרִי, הָלַךְ לְבַקֵּשׁ אֶת סוֹסְיָא הַנִּכְבָּד. וְַכֲאֶשֶׁר לֹא מְצָאוֹ בְּחַדְרוֹ הַצַּר, הוּא חֲדַר מִשְׁכָּבוֹ, קָרָא בִּשְׁמוֹ וְשָׁמַע אֶת קוֹלוֹ עוֹנֶה מֵחֲדַר נִידְיָה לֵאמֹר:

“הָהּ, קָלִיאַס, הֲקוֹלְךָ הוּא הַקּוֹרֵא אֵלָי? בְּרוּכִים הָאֵלִים! אָנָּא, פְּתַח אֶת הַדֶּלֶת!”

קָלִיאַס הִסִּיעַ אֶת הַבְּרִיחִים וּפָנָיו הָאֻמְלָלִים שֶׁל סוֹסְיָא נִרְאוּ.

“מָה! עִם הַנַּעֲרָה אַתָּה סָגוּר בֶּחָדֶר? בּוֹשׁ וְהִכָּלֵם!”

“אַל תְּדַבֵּר אֵלַי עַל אֹדוֹת הַמְכַשֵּׁפָה הָאֲרוּרָה!” שִׁסַּע סוֹסְיָא אֶת קָלִיאַס, “כִּי בְרֹאשִׁי הוּא!”

וַיְסַפֵּר סוֹסְיָא לְקָלִיאַס אֶת כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתוֹ, אֵת מַעֲשֵׂה הַכְּשָׁפִים וְאֶת מְנוּסַת הַיַּלְדָּה.

"אִם כֵּן, לֵךְ הִתָּלֵה עַל עֵץ, אִישׁ אוֹבֵד! כִּי הִנֵּה שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ אַרְבָּצֶס לְצַוּוֹתְךָ לְבַל תּוֹצִיאֶנָּה חָלִילָה מֵחַדְרָה וְלוּ גַם לְרֶגַע קָט.

“אוֹי לִי וַאֲבוֹי לִי!” קָרָא הָעֶבֶד, “אָנָּה אֲנִי בָא? וְהִיא כְּבָר רְחוֹקָה מִפֹּה. וְאוּלָם מָחָר אַשְׁכִּים בַּבֹּקֶר, אֲסוֹבֵב בָּעִיר עַד אִם אֶמְצָאֶנָּה וַאֲשִׁיבֶנָּה אֶל כִּלְאָהּ. וְרַק לַאֲדוֹנֵנוּ אַל תְּסַפֵּר דָּבָר, קָלִיאַס יְדִידִי!”

“אֵת כָּל אֲשֶׁר תָּשִׂים עַָלַי הַיְדִידוּת אֶעֱשֶׂה לְמַעַנְךָ אִם לֹא יְבֻלַּע לִי בַּדָּבָר הַזֶּה. וְאוּלָם הֲתֵדַע אֶל נָכוֹן, כִּי יָצְאָה אֶת הַבָּיִת, וְאוּלַי עוֹדֶנָּה מִסְתַּתֶּרֶת פֹּה?”

“הֲיִתָּכֵן? הֲלֹא עַל נְקַלָּה יָכְלָה לָצֵאת אֶל הַגַּן בַּשַׁעַר אֲשֶׁר הָיָה פָּתוּחַ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי לָךְ.”

“לֹא, לֹא כֵן הָיָה הַדָּבָר. הֲלֹא בַּשָּׁעָה הַהִיא הִתְהַלֵּךְ אַרְבָּצֶס בַּגַּן עִם כֹּהֵן אִיזִיס. וְגַם אֲנִי יָרַדְתִּי אֶל הַגַּן לִלְקֹט עֲשָׂבִים לַאֲדוֹנֵנוּ לְמַעַן יִהְיוּ לוֹ מָחָר לְרָחְצָה, וְהִנֵּה רָאִיתִי אֶת הַשֻּׁלְחָן וְעָלָיו הַמִּנְחָה, וְאוּלָם הַשַּׁעַר הָיָה סָגוּר, בְּעֵינַי רָאִיתִי זֹאת, אֶל נָכוֹן סָגַר אוֹתוֹ קָלֶנוּס בְּבוֹאוֹ אֶל הַגָּן.”

“וְאוּלָם לֹא נָעוּל הָיָה הַשַּׁעַר.”

“נָעוּל הָיָה, בְּעֶצֶם יָדִי נְעַלְתִּיו. הֵיטֵב חָרָה לִי עַל הַנִּרְפֶּה אֲשֶׁר לֹא סָגַר אֶת הַשַּׁעַר וְלֹא זָכַר, כִּי גַנָּב יָכֹל לָבוֹא וְלִגְנֹב אֶת כָּל כְּלֵי הַנְּחשֶׁת אֲשֶׁר בַּחֲצַר הָעַמּוּדִים. נָעַלְתִּי אֶת הַשַּׁעַר וְאֶת הַמַּפְתֵּחַ לָקַחְתִּי עִמָּדִי, בִּקַּשְׁתִּי אֶת הַשּׁוֹעֵר וְלֹא מְצָאתִיו וְהִנֵּה הַמַּפְתֵּחַ בַּחֲגוֹרָתִי.”

“הָהּ, בַּכְּחוּס רַב הַחֶסֶד! אָכֵן, לֹא לַשָּׁוְא נָשָׂאתִי תְּפִלָּתִי אֵלֶיךָ. בּוֹא, לָמָּה נִתְמַהְמֵהַּ. נְמַהֵר נָא אֶל הַגַּן, אוּלַי עוֹד נִמְצָאֶנָּה.”

קָלִיאַס טוֹב הַלֵּב נֵאוֹת לוֹ, וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר חִפְּשׂוּהָ בַּחֲדָרִים וְלֹא מְצָאוּהָ, יָצְאוּ אֶל הַגָּן. וּבָעֵת הַהִיא אָמְרָה נִידְיָה לָצֵאת מִמַּחֲבוֹאָהּ וְלָלֶכֶת לְדַרְכָּהּ. הִיא רָעֲדָה, כָּלְאָה אֶת נְשִׁימָתָהּ, חָמְקָה עַל יַד הָעַמּוּדִים הָעֲנוּדִים זֵרִים, וְהִנֵּה הִיא נִרְאֵית בְּאוֹר הַיָּרֵחַ – וְהִנֵּה הִיא בַּגַּן בֵּין עֲרוּגוֹת הַפְּרָחִים הַקּוֹדְרִים אֲשֶׁר לֹא יָנוּעוּ – וְהִנֵּה הִגִּיעָה עַד הַשַּׁעַר – וְהוּא נָעוּל.

מִי יוּכַל לְסַפֵּר כְּמוֹ אֶת צָרַת נַפְשָׁהּ, אֶת כְּאֵב לִבָּהּ אֲשֶׁר נָפַל בְּקִרְבָּהּ וְאֶת הַפַּחַד אֲשֶׁר עַל פָּנֶיהָ. יָדֶיהָ הָרוֹעֲדוֹת גִּשְׁשׁוּ אֶת בְּרִיחֵי הַשַּׁעַר אֲשֶׁר עָמַד לְשָׂטָן לָהּ וְלֹא יָדַע רַחֲמִים. הָהּ, יַלְדָּה מִסְכֵּנָה! לַשָּׁוְא הִרְהַבְתְּ עֹז! לַשָּׁוְא נָהַגְתְּ בְּעָרְמָה! לַשָּׁוְא כָּל נַפְתּוּלַיִךְ אֲשֶׁר נִפְתַּלְתְּ לִבְרֹחַ מֵחֲמַת הַמֵּצִיק וְכָל עוֹשֵׂי דְבָרוֹ! הִנֵּה הֵם רוֹדְפַיִךְ, קְרוֹבִים אֵלַיִךְ מַהֲלַךְ צְעָדִים מְעַט, הִנֵּה הֵם עוֹמְדִים וְצוֹחֲקִים עַל מִשְׁבַּתֵּךְ וְעַל יֵאוּשֵׁךְ. לִבָּם סָמוּךְ וּבָטוּחַ, כִּי לֹא יִמָּלֵט טַרְפָּם מִידֵיהֶם, עַתָּה הִנֵּה יְצַפּוּ לָרֶגַע הַנָּכוֹן לֶאֱחֹז בָּךְ וּלְבִלְתִּי הַרְפּוֹת. הָהּ, אַשְׁרַיִךְ, כִּי עֵינַיִם לָךְ וְלֹא יִרְאוּ!

“הָס, קָלִיאַס! אַל בְּקֹצֶר רוּחַ! הָבָה וְנִרְאֶה מַה תַּעֲשֶׂה הַנַּעֲרָה אַחֲרֵי אֲשֶׁר תִּוָּכַח אֶל נָכוֹן כִּי נָעוּל הַשַּׁעַר וְלֹא יִפָּתֵחַ.”

"הַבִּיטָה נָא וּרְאֵה: אֶת פָּנֶיהָ הִיא נוֹשֵׂאת הַשָּׁמָיְמָה! עַתָּה תִפֹּל בְּאֶפֶס תִּקְוָה! אוּלָם לֹא! אֵין זֹאת כִּי מַחֲשָׁבָה חֲדָשָׁה נוֹלְדָה בְּלִבָּהּ. עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתָהּ. חֵי יֻפִּיטֶר, כִּי רֹאשׁ נָחוּשׁ לָהּ. רְאֵה נָא רְאֵה, הִיא מָשָׁה מִמְּקוֹמָהּ… הִיא נְסוֹגָה אָחוֹר… אֵין זֹאת כִּי זָמְמָה מְזִמָּה חֲדָשָׁה… אַל תִּתְמַהְמֵּהַּ עוֹד, רְאֵה הִזְהַרְתִּיךָ, סוֹסְיָא! תְּפֹשׂ! פֶּן תִּמָּלֵט מִן הַגָּן. הִנֵּה! " “הָהּ, הַבּוֹרַחַת! הִנֵּה תְּפַשְׂתִּיךְ!” קָרָא סוֹסְיָא וְהֶחֱזִיק בָּהּ.

כְּקוֹל חַיָּה בַּיַּעַר לִפְנֵי כַלְבֵי הַצַּיִד וְלֹא קוֹל אָדָם, כַּזַעֲקַת הַשֶּׁבֶר אֲשֶׁר לְמֻכֵּה הַסַּהַר בְּהִתְעוֹרְרוֹ, כֵּן הָיָה קוֹל הָעִוֶּרֶת וְזַעֲקָתָהּ כַּאֲשֶׁר חָשָׁה אֶת יַד הָרוֹדֵף אַחֲרֶיהָ. הִיא הִרְגִּישָׁה, כִּי הַקֶּרֶשׁ הָאַחֲרוֹן נִשְׁמַט מִתַּחַת גְּלוֹקוּס הַטּוֹבֵעַ בִּיוֵן מְצוּלָה. חַיִּים וָמָוֶת נֶאֶבְקוּ – וְנִצַּח הַמָּוֶת.

"הָהּ, אֵלִים! קָרָא קָלִיאַס, “אֶת כָּל יוֹשְׁבֵי הַבַּיִת תָּעִיר בְּצַעֲקָתָהּ. וּשְׁנַת אַרְבָּצֶס נוֹדֶדֶת. סְתֹם פִּיהָ.”

“הִנֵּה הַמִּטְפַּחַת בְּיָדִי, הִיא הַמִּטְפַּחַת אֲשֶׁר בָּהּ הוֹלִיכַתְנִי שׁוֹלָל הַמְכַשֵּׁפָה הַקְּטַנָּה. טוֹב, טוֹב! עַתָּה גַם אִלֶּמֶת אַתְּ וְלֹא רַק עִוֶּרֶת.”

סוֹסְיָא נָשָׂא אוֹתָהּ בִּזְרוֹעוֹתָיו עַד הַבַּיִת, הֱבִיאָהּ אֶל הַחֶדֶר אֲשֶׁר בָּרְחָה מִמֶּנּוּ, הוֹצִיא מִפִּיהָ אֶת הַמִּטְפַּחַת וְסָגַר אֶת הַדֶּלֶת עַל בָּרִיחַ. גַּלְמוּדָה יָשְׁבָה נִידְיָה בַּחֲדַר כִּלְאָהּ וּמְצוּקוֹתֶיהָ מְצוּקוֹת שְׁאוֹל.

 

מג    🔗

וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְמִשְׁפַּט גְּלוֹקוּס וְאוֹלִינְתּוּס, הוּא יוֹם מִשְׁפָּטָם הָאַחֲרוֹן, מִקֵּץ שָׁעוֹת מִסְפָּר אַחֲרֵי הֵחָקֵר הַנֶּאֱשָׁמִים וְאַחַר הֵחָרֵץ גּוֹרָלָם, נֶאֶסְפוּ בְּבֵית לֶפִּידוּס חֶבֶר רוֹדְפֵי תַעֲנוּגוֹת וַיֵּשְׁבוּ אֶל שֻׁלְחָן מָלֵא כָּל טוּב.

“אָכֵן, גְּלוֹקוּס מֵאֵן לְהִתְוַדּוֹת עַל פִּשְׁעוֹ עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן,” אָמַר קְלוֹדְיוּס.

“כֵּן הוּא, וְאוּלָם דִּבְרֵי אַרְבָּצֶס הִטּוּ אֶת הַדִּין לְשֵׁבֶט, הֲלֹא בְּעֵינָיו רָאָה אֶת הָרוֹצֵחַ בְּרָצְחוֹ.” עָנָה לֶפִּידוּס.

“וּמָה הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר הִמְרִיצוֹ לִרְצֹחַ אֶת אַפֵּצִידֶס?”

“הֲלֹא מוּדַעַת זֹאת, כִּי הַכֹּהֵן הָיָה אִישׁ קוֹדֵר מְאֹד וְהִנֵּה, יִתָּכֵן, כִּי הוֹכִיחַ אֶת גְּלוֹקוּס עַל פָּנָיו עַל הֱיוֹתוֹ רוֹדֵף תַּעֲנוּגוֹת וְחוֹמֵד שְׂחוֹק הַקּוּבְיָא, וְנִשְׁבַּע כִּי לְעוֹלָם לֹא יֵאוֹת לָתֵת לוֹ אֶת אֲחוֹתוֹ לְאִשָּׁה. וְהִנֵּה פָּרַץ רִיב דְּבָרִים בֵּינֵיהֶם. וְרוּחַ בַּכְּכוּס עָבַר אֶל נָכוֹן אֶת גְּלוֹקוּס וּבַחֲמָתוֹ הֵרִים יָד וְהִכָּהוּ נָפֶשׁ. וְאֵין זֹאת כִּי אִם הַיַּיִן וּמוּסַר הַכְּלָיוֹת הֵם הֵם אֲשֶׁר נָסְכוּ עָלָיו שִׁגָּעוֹן בַּיָּמִים אֲשֶׁר אַחֲרֵי הָרֶצַח. וְיִתָּכֵן כִּי עַד עַתָּה לֹא הִרְפְּתָה מִמֶּנּוּ רוּחַ עִוְעִים, עַל כֵּן לֹא יָדַע מְאוּמָה עַל מַעֲשֵׂהוּ אֲשֶׁר עָשָׂה. כֵּן הִגִּיד אַרְבָּצֶס הֶעָרוּם מִכָּל אָדָם לַשּׁוֹפְטִים וּדְבָרָיו הָיוּ מְלֵאִים נְדִיבוּת וְרַחֲמִים. אֶת לֵב כָּל שׁוֹמְעָיו קָנָה בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. אָמְנָם, לְשֵׁמַע עֵדוּתוֹ בִּקְּשׁוּ הַשּׁוֹפְטִים לָחֹן אֶת גְּלוֹקוּס, וְלוּלֵי הָעָם, כִּי עַתָּה שְׁפָטוּהוּ לְחֶסֶד, וְאוּלָם חֲמַת הֶהָמוֹן בּוֹעֶרֶת לְהַשְׁחִית. הַכֹּהֲנִים הִתְאַמְּצוּ לְעוֹרֵר אֶת זַעְמָם, הַחַיּוֹת הָאֵלֶּה הַשּׁוֹאֲפוֹת דָּם חָשְׁבוּ אֶל נָכוֹן, כִּי גְּלוֹקוּס יֵצֵא לַחָפְשִׁי וַעֲוֹנוֹ יִנָּקֶה, יַעַן כִּי עָשִׁיר הוּא וּבֶן נְדִיבִים, עַל כֵּן הִקְשִׁיחוּ אֶת לִבָּם מְאֹד וְדָרְשׁוּ כִּי יוֹצִיאוּהוּ לַהוֹרֵג. הַסֵּנָטוּס הֻכְרַח לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן הָעָם וּמָנַע מִמֶּנּוּ אֶת מִשְׁפְּטֵי הָאֶזְרָח, לֵאמֹר: שָׁפַט אוֹתוֹ לַמָוֶת. אָמְנָם, רַק שְׁלשָׁה שׁוֹפְטִים הִטּוּ אֶת הַמִּשְׁפָּט לְשֵׁבֶט וְלֹא לַחֶסֶד. הָהּ, יוּבָא נָא יֵין חִיאוֹס!”

“פָָּנָיו שֻׁנּוּ עַד בִּלְתִּי הַכִּירָם, וְאוּלָם לִבּוֹ נָכוֹן לַכֹּל וְעָשׂוּי לִבְלִי חָת.”

“נִרְאֶה נָא, אִם יַעֲמֹד בּוֹ רוּחוֹ וְלֹא יִפֹּל עַד מָחָר. וּמַה עֹז רוּחַ כִּי נַעֲרִיצֶנּוּ, הֲלֹא גַּם אוֹלִינְתּוּס, זֶה הַכֶּלֶב הַחוֹרֵץ לְשׁוֹנוֹ לְגַדֵּף אֶת הָאֵלִים, לֹא יָרֵא דָבָר.”

“כֵּן, הָאִישׁ הַמְגַדֵּף אֶת שֵׁם הָאֵלִים!” קָרָא לֶפִּידוּס בַּחֲמַת חָסִיד, “הֲיִפָּלֵא אֵפוֹא כִּי לִפְנֵי יוֹמַיִם נָפַל בְּרַק פִּתְאֹם מִשָּׁמַיִם בְּהִירִים וְהֵמִית אֶת דֶקוּרְיוֹ. כָּל עוֹד יִשְׁכֹּן הַמְחָרֵף וְהַמְגַדֵּף הַלָּזֶה בְּחוֹמוֹת פָּמְפֵּיאָה לֹא יָשׁוּבוּ הָאֵלִים מֵחֲרוֹן אַפָּם.”

“וְאוּלָם הַסֵּנָטוּס לֹא נָהַג בְּאַכְזְרִיּוּת, וְלוּלֵי שָׁב אוֹלִינְתּוּס מִדַּרְכּוֹ הַחַטָּאָה, רַק מְעַט גַּרְגְּרֵי בְּשָׂמִים לוּ הִקְטִיר עַל מִזְבַּח קִבֶּלֶה, כִּי עַתָּה שְׁפָטוּהוּ לְחֶסֶד. וְהַנּוֹצְרִים הַאֵלֶּה לוּ מָשְׁלוּ בָּנוּ, כִּי עַתָּה לֹא הוֹאִילוּ לָשֵׂאת אֶת אֱמוּנָתֵנוּ כָּמוֹנוּ, כִּי עַתָּה לֹא סָלְחוּ לָאֲנָשִׁים הַמְנַפְּצִים אֶת פֶּסֶל אֱלֹהֵיהֶם, הַבָּזִים לַהֲלִיכוֹתֵיהֶם וְלֶאֱמוּנָתָם.”

“וְגַם לִגְלוֹקוּס עָשׂוּ הַשּׁוֹפְטִים חֶסֶד, כִּי הַחֶרֶט אֲשֶׁר בּוֹ דָקַר אֶת הַכֹּהֵן אַפֵּצִידֶס הִנֵּה נִתַּן לוֹ לְהִלָּחֵם עִם הָאֲרִי.”

“הֲרָאִיתָ אֶת הָאַרְיֵה? הֲרָאִיתָ אֶת מַלְתְּעוֹתָיו וְאֶת צִפָּרְנָיו? הֲלָזֶה יִקָּרֵא חֶסֶד? הֲלֹא גַם חֶרֶב וְצִנָּה כְּקָנֶה רָצוּץ הֵמָּה בַּמִּלְחָמָה הַזֹּאת. לֹא, אֲדוֹנִי, אַךְ זֶה הוּא הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ לְבִלְתִּי הִתְמַהְמֵהַּ בְּמִשְׁפָּטוֹ. כִּי חֻקֵּינוּ הַמֵּיטִיבִים לֹא יְמַהֲרוּ לְהוֹעִיד מִשְׁפָּט, אַךְ בְּהִוָּעֵד הַמִּשְׁפָּט לֹא יִתְמַהְמְהוּ לַחֲרֹץ אוֹתוֹ. וְאֶצְבַּע הָאֵלִים הִיא כִּי שַׁעֲשׁוּעֵי הָאִיצְטָדִין נוֹעֲדוּ לְמָחָר. כִּי הַמְחַכֶּה לְמוֹתוֹ יָמוּת פַּעֲמָיִם.”

“לֹא כֵן הָאִישׁ אֲשֶׁר חֵרֵף אֶת שֵׁם הָאֵלִים,” אָמַר קְלוֹדְיוּס, “מָחָר יֵאָבֵק עִם הָאֲרִי וּבְיָדוֹ אֵין כֹּל, וּמִי יִתְעָרֵב עַל מִלְחָמָה כָּזֹאת? וְאוּלָם מִי חָפֵץ לְהִתְעָרֵב עִמִּי עַל אֹדוֹת גְּלוֹקוּס, אִם יַכְרִיעַ אֶת הָאַרְיֵה אוֹ לֹא יַכְרִיעַ?”

קוֹל צְחוֹק פָּרַץ בָּאוּלָם, לֵאמֹר: הַמְשַׁטֶּה אַתָּה בָּנוּ?

" קְלוֹדְיוּס הַמִּסְכֵּן!" קָרָא בַּעַל הַבַּיִת, “מַה גָּדוֹל שִׁבְרְךָ עַל אָבְדַּן רֵעַ. וְאוּלָם שִׁבְעָתַיִם גָּדוֹל שִׁבְרְךָ כִּי לֹא נִמְצָא אִישׁ לְהִתְעָרֵב עִמְּךָ, כִּי יֵחָלֵץ מִצָּרָה.”

“אָכֵן, גָּדוֹל שִׁבְרִי, מַר לִי מָר! הֲלֹא גַם לִי גַם לוֹ הָיְתָה נֶחָמָה מְעַט, לוּלֵי יָדַעְנוּ, כִּי גַם בְּמוֹתוֹ יוֹעִיל לְאַחַד הַחַיִּים.”

"וְהָעָם, אָמַר פַּנְסָא שׁוֹמֵר הַצֶּדֶק, “שָׂשׂ מְאֹד לַמִּשְׁפָּט וּלְתוֹצְאוֹתָיו. כִּי יָרְאוּ מְאֹד פֶּן לֹא יִמָּצֵא פּוֹשֵׁעַ לְהַשְׁלִיכוֹ אֶל חַיּוֹת הַטָּרֶף. וְהִנֵּה נִמְצְאוּ שְׁנָיִם. וְעַתָּה יִשְׂמְחוּ בְּנֵי דַלַּת הָעָם כִּי נִתְמַלְּאָה תַאֲוָתָם. הֲלֹא בְּפֶרֶךְ הֵמָּה עוֹבְדִים וּבְכָל עֲבוֹדָה קָשָׁה, וְטוֹב כִּי יִתְעַנְּגוּ מְעַט בְּשַׁעֲשׁוּעִים.”

“כֵּן דִּבֵּר פַּנְסָא אוֹהֵב הָעָם וּמְבַקֵּשׁ טוֹבָתוֹ, אֲשֶׁר בְּכָל אֲשֶׁר יֵלֵךְ, כְּשֹׁבֶל יִסְרַח אַחֲרָיו הֲמוֹן חוֹסָיו. דְּבַר הָעָם לֹא יָמוּשׁ מִפִּיהֶם כָּל הַיָּמִים. הָהּ, הָאֵלִים! יוֹם יָבוֹא וּפַנְסָא יִהְיֶה לָנוּ כִּגְרַקְכוּס בְּדוֹרוֹתָיו.”

“אָמְנָם כֵּן הַדָּבָר, לֹא כְּאַחַד הָאֲצִילִים הַמִּתְנַשְּׂאִים אָנֹכִי!” עָנָה פַּנְסָא וּפָנָיו הֵפִיקוּ נְדִיבוּת רַבָּה.

“אָכֵן,” קָרָא לֶפִּידוּס, “שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ לֹא יְחוֹנֵן אֶת הַנֶּאֱשָׁם עֶרֶב הַשַּׁעֲשׁוּעִים. אִם יַרְשִׁיעוּנִי בְּאַחַד הַיָּמִים וְיוֹעִידוּנִי לַמִּשְׁפָּט, מִי יִתֵּן וְלֹא יִהְיוּ לֹא אֲרִי וְלֹא נָמֵר בִּמְעוֹן הַחַיּוֹת, אוֹ כִּי יִהְיוּ בָּתֵּי הָאֲסוּרִים מְלֵאִים פּוֹשְׁעִים לְהַשְׁלִיכָם אֶל הָאִיצְטָדִין.”

“וּמַה גוֹרַל הַנַּעֲרָה הַמִּסְכֵּנָה,” שָׁאַל אַחַד הָאוֹרְחִים, “אֲשֶׁר הִתְעַתְּדָה לִהְיוֹת אֵשֶׁת גְּלוֹקוּס? מַה נוֹרָא גוֹרַל נַעֲרָה לִהְיוֹת אַלְמָנָה בְּטֶרֶם הֱיוֹתָהּ אִשָּׁה!”

“הוֹ, הִיא יוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח וְחוֹסָה בְּצֵל אַרְבָּצֶס הָאוֹמֵן אוֹתָהּ. וְלֹא יִפָּלֵא כִי אַחֲרֵי אֲשֶׁר אָבְדוּ אָחִיהָ וַחֲתָנָהּ פָּנְתָה אֵלָיו.”

“חֵי וֶנוּס! אִישׁ מַצְלִיחַ עִם נָשִׁים הָיָה גְּלוֹקוּס. הֻגַּד לִי, כִּי יוּלְיָה הָעֲשִׁירָה אֲהֵבַתּוּ מְאֹד.”

“דִּבְרֵי הֶבֶל!” עָנָה קְלוֹדְיוּס, “הַיּוֹם הָיִיתִי בְּבֵיתָהּ. וְאִם גַּם רָחַשׁ לִבָּהּ דָּבָר אֵלָיו, הִנֵּה אוּכַל לְהִתְפָּאֵר, כִּי הִצְלַחְתִּי לְנַחֵם אוֹתָהּ.”

“הָס!” קָרָא פַּנְסָא, “הַאֵינְכֶם יוֹדְעִים, כִּי קְלוֹדְיוּס מְנַסֶּה לְהָפִיחַ אֶת הָאֵשׁ בְּבֵית דִּיאוֹמֶד, וְכִי עוֹד מְעַט תּוּקַד הָאֵשׁ הַזֹּאת עַל מִזְבַּח הִימֶן אֱלֹהֵי הַכְּלוּלוֹת?”

“הַאֻמְנָם?” שָׁאַל לֶפִּידוּס, “הַאֻמְנָם חָפֵץ קְלוֹדְיוּס לִהְיוֹת בַּעַל אִשָּׁה? אִי לָךְ!”

“אַל תִּירָא, יְדִידִי!” עָנָה קְלוֹדְיוּס, “דִּיאוֹמֶד הַזָּקֵן חוֹשֵׁק מְאֹד לָתֵת אֶת בִּתּוֹ לְאֶחָד מִבְּנֵי הָאֲצִילִים, וְלֹא יֶחֱסַר הַכֶּסֶף! וּבִמְהֵרָה תִּוָּכְחוּ וְתִרְאוּ כִּי לֹא אַטְמִין אֶת כַּסְפִּי בָּעֲזָרָה. וְהַיּוֹם אֲשֶׁר יִקַּח קְלוֹדְיוּס אֶת הַיּוֹרֶשֶׁת לוֹ לְאִשָּׁה יִהְיֶה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה לְכָל רֵעָיו הָעַלִּיזִים!”

“הֲכֵן דִּבַּרְתָּ?!” קָרָא לֶפִּידוּס, “גְּבִיעַ מָלֵא אֶשְׁתֶּה לִכְבוֹד יוּלְיָה הַיָּפָה!”

וּבָעֵת הַהִיא, בְּהִתְעַלֵּס הַיְדִידִים בְּשִׂיחַת רֵעִים וְלִבָּם טוֹב עֲלֵיהֶם בְּמַטְעַמֵּי בֵּית לֶפִּידוּס, יָשַׁב גְּלוֹקוּס בַּחֲדַר הָאֲסוּרִים לְבַדּוֹ. כִּי אַחֲרֵי מִשְׁפָּטוֹ הוֹצִיאוּהוּ מִתַּחַת מַחֲסֵה סַלּוּסְטוּס, הוּא רֵעוֹ הַיְחִידִי בְּיוֹם צָרָתוֹ. שׁוֹטְרִים הוֹבִילוּהוּ בְּרֹאשׁ חוּצוֹת וְעָמְדוּ לִפְנֵי דֶלֶת קְטַנָּה אֲשֶׁר עִם מִקְדַּשׁ יֻפִּיטֶר. הַדֶּלֶת נִפְתְּחָה סוֹבְבָה עַל צִירֶיהָ, חֶצְיָהּ פְּתוּחָה וְחֶצְיָה סְגוּרָה. וַיְבִיאוּהוּ בַּפֶּתַח הַצַּר וַיּוֹשִׁיבוּהוּ בַּכֶּלֶא. לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ שָׂמוּ לְפָנָיו וַעֲזָבוּהוּ לְנַפְשׁוֹ בַּאֲפֵלָה וּבִבְדִידוּת.

מַר וְנִמְהָר הָיָה גוֹרָלוֹ. פִּתְאֹם נֶהְפַּךְ עָלָיו וַיַּפִּילֵהוּ מִשִּׂיא הַתַּעֲנוּגוֹת וְהָאַהֲבָה אֶל שֶׁפֶל הַחֶרְפָּה וְאֶל פַּחַד הַמָּוֶת הַנּוֹרָא, וַיְדַמֶּה בְּנַפְשׁוֹ כִּי אַךְ חֲלוֹם בַּלָּהוֹת הוּא. הָרַעַל לֹא הִכְרִיעַ אֶת גּוּפוֹ הֶחָסוֹן וְהַיָּפֶה וּבִינָתוֹ שָׁבָה אֵלָיו, אַךְ עֲצָבָיו עוֹד רָגְזוּ, כְּמוֹ כִּסָּה עֲלֵיהֶם הָעֲרָפֶל, וְרוּחוֹ נְכֵאָה עָלָיו. אֹמֶץ נַפְשׁוֹ וְגַאֲוַת לִבּוֹ הָאֲצִילָה עוֹרְרוּהוּ לִכְלֹא אֶת פַּחְדּוֹ, וְהוּא הִקְשִׁיב לְמִשְׁפָּטוֹ הַנֶּחֱרָץ בְּרוּחַ שְׁקֵטָה. אֲבָל עַתָּה, בְּשִׁבְתּוֹ בָּדָד וּמַשְׁמִים, בְּאֵין רָב עָם אֲשֶׁר הִגְבִּיר אֶת עֻזּוֹ, לֹא יָכֹל עוֹד לְהִתְעוֹדֵד בֶּאֱמוּנָתוֹ כִּי נְקִי כַפַּיִם הוּא. צְמַרְמֹרֶת אֲחָזַתּוּ בְּחוּשׁוֹ אֶת צַחֲנַת הַכֶּלֶא הַמְּעִיקָה עָלָיו, וְהוּא כֹּה רַךְ, כֹּה מְעֻנָּג וּמִתְעַלֵּס בְּתַפְנוּקִים, אֲשֶׁר לֹא יָדַע צָרָה בְּחַיָּיו, אֲשֶׁר לֹא הֵבִין פֵּשֶׁר הַמִּלָּה יָגוֹן, הָהּ, צִפּוֹר כָּנָף נַעֲלָסָה, לָמָּה זֶה נָטַשְׁתְּ אֶת הַשָּׁמַיִם הָרְחוֹקִים הָרוֹחֲצִים בְּאוֹר שֶׁמֶשׁ, אֶת חֹרְשׁוֹת הַזֵּיתִים אֲשֶׁר לַמּוֹלֶדֶת, אֶת מִזְמוֹר הַנְּצָחִים אֲשֶׁר לַנְּהָרוֹת? לָמָּה בָּאת הֲלוֹם לְהַרְאוֹת אֶת יְפִי נוֹצָתֵךְ לְזָרִים עַרְלֵי־לֵב הַמִּתְנַכְּרִים לְרוּחֵךְ, לָמָּה בָּאת בִּקְהָלָם לְהַכּוֹת אֶת עֵינֵיהֶם בִּשְׁלַל רִקְמָתֵךְ וְאֶת אָזְנֵיהֶם בְּנֹעַם זְמִירוֹתָיִךְ – לְמַעַן יְצוּדוּךְ וִישִׂימוּךְ בִּכְלוּב לְקָרְבָּן וּלְטָרֶף. עַתָּה לֹא תִתְעוֹפְפִי עוֹד בִּיעָף עַלִּיז וּמִתְרוֹנֵן, עַתָּה תִּדַּמְנָה זְמִירוֹתַיִךְ הָעֲרֵבוֹת לָעַד. הָהּ, בֶּן אַתּוּנָא הַמִּסְכֵּן! הֲלֹא גַּם שִׁגְגוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה – מֵעֹדֶף רוּחוֹ הַנֶּאֱצָל בָּאוּ וּמִשֶּׁפַע שִׂמְחָה. וּמָה רַבּוּ הַתְּלָאוֹת אֲשֶׁר בָּאוּהוּ פִּתְאֹם וְהוּא לֹא יְדָעָן עַד כֹּה. הֲמֻלַּת הַלַּעַג אֲשֶׁר לַהֲמוֹן הָעָם, אֲשֶׁר הֵרִיעַ תָּמִיד לְמַרְאֵה מֶרְכַּבְתּוֹ הַנֶּהְדֶּרֶת וְסוּסָיו הַקָּמִים, רָעֲשָׁה עַתָּה בְּאָזְנָיו כְּרַעַשׁ אֵימָה. מַרְאֵה הַפָּנִים הַקָּרִים, פְּנֵי הָאֶבֶן אֲשֶׁר לִידִידָיו מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם, חֲבֵרָיו וְרֵעָיו לַמִּשְׁתִּים הָעַלִּיזִים, הִנֵּה הוּא נִצָּב עוֹד לְפָנָיו. וְגַם אִישׁ אֶחָד לֹא נִמְצָא בְּכָל אֵלֶּה לָבוֹא וּלְנַחֵם אֶת הַזָּר, אֲשֶׁר תְּמוֹל שִׁלְשֹׁם הֶחֱנִיפוּ לוֹ וְשָׁאֲפוּ אֶת צִלּוֹ. רַק פַּעַם אַחַת עוֹד תִּפָּתַחְנָה הַחוֹמוֹת הָאֵלֶּה לְהוֹצִיאוֹ אֶל הָאִיצְטָדִין, לְמַעַן יָמוּת שָׁם מוֹת חֶרְפָּה וְדִרְאוֹן עוֹלָם. וְיוֹנֵי? הוּא לֹא שָׁמַע עַל אֹדוֹתֶיהָ כָּל מְאוּמָה. לֹא נִיב־נֶחָמָה אֶחָד, לֹא דְּבַר רַחֲמִים. הֲגַם הִיא עֲזָבַתּוּ? הֲגַם הִיא הִרְשִׁיעַתּוּ? וּמַה הַפֶּשַׁע אֲשֶׁר גּוֹלְלוּ עָלָיו? רֶצַח אָחִיהָ? הוּא חָרַק שֵׁן וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה, וּפִתְאֹם אֵימָה נָפְלָה עָלָיו: מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר כִּי בְּשִׁגְעוֹנוֹ, אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו כְּחֶתֶף, שָׁלַח יָד בַּאֲחִי אֲהוּבָתוֹ? אֲבָל מְהֵרָה הִתְגַּבֵּר גְּלוֹקוּס, וְהָרַעְיוֹן הַנּוֹרָא נָגוֹז מִלִּבּוֹ כִּלְעֻמַּת שֶׁבָּא. אָמְנָם, חשֶׁךְ־אֲפֵלָה בְּלִבּוֹ, אַךְ הוּא זוֹכֵר הֵיטֵב אֶת חֹרֶשׁ קִבֶּלֶה הַלּוּט בַּאֲפֵלַת הָעֶרֶב, אֶת פְּנֵי הַמֵּת הַמּוּסַבִּים הַשָּׁמַיְמָה, וְאֶת הַמַּכָּה אֲשֶׁר הִפִּילַתּוּ אַרְצָה כַּאֲשֶׁר נֶעֱצַר לְמַרְאֵה הַמֵּת. עַתָּה יָדַע אֶל נָכוֹן כִּי יָדָיו לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה. וְאוּלָם מִי יַאֲמִין בְּנִקְיוֹן כַּפָּיו, וְלוּ גַם מִקֵּץ יָמִים רַבִּים כַּאֲשֶׁר תִּרְקַבְנָה עַצְמוֹתָיו וְהָיוּ לְעָפָר, וּמִי יָגֹל אֶת הַחֶרְפָּה מֵעַל שְׁמוֹ וּמֵעַל זִכְרוֹ? וְהִנֵּה עָלָה עַל לִבּוֹ זֵכֶר שִׂיחָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה אֲשֶׁר שׂוֹחַח עִם אַרְבָּצֶס וְאֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר הִבְעִיר אֶת אֵשׁ הַנְּקָמָה בְּלֵב הָאִישׁ הָאָפֵל וְהַנּוֹרָא הַזֶּה, – וַיָּבֶן כִּי הוּא נוֹקַשׁ בְּפַח הָעָרְמָה אֲשֶׁר טָמְנוּ לְרַגְלָיו. וְיוֹנֵי? הֲלֹא אָהֹב יֶאֱהָבֶנָּה אַרְבָּצֶס, וְהַאֻמְנָם בְּאָבְדַנּוֹ תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ לִירִיבוֹ? הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹאת דִכְּאַתּוּ מְאֹד וְאֵשׁ הַקִּנְאָה אֲכָלַתּוּ. – וַתְּהִי הַקִּנְאָה קָשָׁה וַאֲיֻמָּה מִן הַפָּחַד. וַיִּשָּׂא גְלוֹקוּס אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ.

וְקוֹל מִן הָאֹפֶל עָנָה לַבְּכִיָּה הַזֹּאת.

“מִי זֶה?” שָׁאַל הַקּוֹל, “מִי הוּא אָחִי לַצָּרָה הַזֹּאת? גְּלוֹקוּס אִישׁ אַתּוּנָא, הַאַתָּה הוּא?”

“אָכֵן, זֶה הָיָה שְׁמִי בִּימֵי אָשְׁרִי. וְאוּלָם עַתָּה נֶהְפַּךְ אָשְׁרִי עָלַי וְאִתּוֹ גַם שְׁמִי. וּמַה שִׁמְךָ, הַזָּר?”

“אֲנִי אוֹלִינְתּוּס, אָחִיךָ לַכֶּלֶא וְלַמִּשְׁפָּט.”

“מַה? הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּאֵלִים לֹא יַאֲמִין? הַאִם הַמִּשְׁפָּט הַמְעֻקָּל אֲשֶׁר לָאֲנָשִׁים הָפַךְ אֶת לִבְּךָ לְבִלְתִּי הַאֲמִין בָּאֵלִים?”

“הֲלֹא אַתָּה וְלֹא אֲנִי הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין בֵּאלֹהִים, כִּי לֹא בֵאלֹהֵי אֱמֶת תָּשִׂים מִבְטָחֶךָ. – וֵאלֹהַי עִמָּדִי פֹּה – בַּכֶּלֶא. צְחוֹקוֹ נָגַהּ עָלַי בָּאֲפֵלָה.”

“הַגִּידָה נָא לִי,” שָׁאַל גְּלוֹקוּס פִּתְאֹם, “שָׁמַעְתִּי בְּעֵת הַמִּשְׁפָּט אֶת שִׁמְךָ כַּאֲשֶׁר עַל אֹדוֹת אַפֵּצִידֶס, הַאֵין זֹאת? הֲתַחֲשֹׁב כִּי בִי הָאָשָׁם?”

“רַק אֱלֹהִים יִרְאֶה לַלֵּבָב. אַךְ לִבִּי מַגִּיד לִי כִּי חַף אַתָּה מִפָּשַׁע.”

“וּמִי שָׁפַךְ אֶת הַדָּם הַזֶּה?”

“הַמַּרְשִׁיעֲךָ, אַרְבָּצֶס הָמִּצְרִי!”

“הֶאָח, הֶחֱיִיתַנִי בִּדְבָרֶיךָ. וְלָמָּה זֶה תַּחְשֹׁב, כִּי אַרְבָּצֶס רְצָחוֹ נָפֶשׁ?”

“יָדַעְתִּי אֶת מְזִמּוֹת הָאִישׁ הַלָּזֶה וְאֶת אֲשֶׁר פָּחַד מִפְּנֵי הַנִּרְצָח.”

וַיְסַפֵּר אוֹלִינְתּוּס לִגְלוֹקוּס אֶת כָּל הַדְּבָרִים – אֶת אֲשֶׁר שׂוֹחַח עִם אַפֵּצִידֶס וְאֶת אֲשֶׁר זָמְמוּ לְגַלּוֹת אֶת לַהֲטֵי כֹּהֲנֵי מִצְרַיִם וְאֶת מִרְמוֹת אַרְבָּצֶס, אֲשֶׁר בָּהֶן אָמַר לְפַתּוֹת אֶת הַכֹּהֵן הַצָּעִיר.

“אָכֵן,” גָּמַר אוֹלִינְתּוּס אֶת דְּבָרָיו, “אֵין זֹאת כִּי אִם נִקְרוּ יַחְדָּו, וְאַפֵּצִידֶס אָמַר לוֹ כִּי יְגַלֶּה אֶת תַּרְמִיתוֹ. וַיִּפֶן אַרְבָּצֶס כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת אַפֵּצִידֶס בְּעָרְמָתוֹ וּבַחֲמָתוֹ.”

“צָדַקְתָּ מְאֹד!” קָרָא גְלוֹקוּס בְּשִׂמְחָה, “הֶאָח, מָה רַב אָשְׁרִי!”

“וְאוּלָם מַה יוֹעִילוּ לְךָ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְאַתָּה אֻמְלַלְתָּ מְאֹד. הֲלֹא נֶחֱרַץ מִשְׁפָּטְךָ, וְאִם גַּם חַף אַתָּה מִפֶּשַׁע, הֲלֹא מוֹת תָּמוּת.”

“טוֹב לִי לְמִצְעָר כִּי הִצַּלְתִּי אֶת נַפְשִׁי בְּדַעְתִּי כִּי חַף אֲנִי מִפֶּשַׁע. כִּי הִנֵּה אֲכָלַנִי הַסֶּפֶק מִפְּנֵי הַשִּׁגָּעוֹן אֲשֶׁר בָּאַנִי פִּתְאֹם, אַךְ לֹא הֶאֱמַנְתִּי בַדָּבָר הַזֶּה אַף רֶגַע קָט. וְאוּלָם הַגִּידָה נָא, אִישׁ הָאֱמוּנָה הַזָּרָה, הֲתַאֲמִין כִּי גַם עַל פְּשָׁעִים קְטַנִּים וְעַל פִּשְׁעֵי אָבוֹת יְיַסְּרֵנִי בַּמְּרוֹמִים הַכֹּחַ הַכַּבִּיר וְהַנּוֹרָא, וִיהִי שְׁמוֹ אֲשֶׁר יִהְיֶה.”

“אֱלֹהִים בְּצֶדֶק יִשְׁפֹּט. רַחוּם הוּא וְחַנּוּן, וְרַק אֶת הַפּוֹשְׁעִים אֲשֶׁר לֹא יָשׁוּבוּ אֵלָיו יְיַסֵּר.”

“וַאֲנִי אָמַרְתִּי, כִּי חֲמַת אֱלֹהִים נִתְּכָה עָלַי לְהַכּוֹתֵנִי בְּשִׁגָּעוֹן.”

“יֵשׁ רוּחוֹת רָעִים שׁוֹכְנִים עֲלֵי אֲדָמוֹת,” עָנָה הַנּוֹצְרִי בַּחֲרָדָה," יֵשׁ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה לֹא תַּאֲמִין בּוֹ, אֵין זֹאת כִּי אִם הָרוּחוֹת הָרָעִים יִשְׁלְטוּ עָלֶיךָ."

גְּלוֹקוּס לֹא עָנָה דָבָר וּרְגָעִים מִסְפָּר שָׂרְרָה דְמָמָה בַּכֶּלֶא. אַחַר שָׁאַל אִישׁ אַתּוּנָא בְּקוֹל אַחֵר, רַךְ וּמִתְמַהְמֵהַּ:

“אוֹלִינְתּוּס, הֲתַאֲמִין כִּי הַמֵּתִים יוֹסִיפוּ לִחְיוֹת, כִּי אַחֲרֵי מוֹתָם עוֹד יָקוּמוּ לִתְחִיָּה עֲלֵי אֲדָמוֹת, כִּי הַשֵּׁם אֲשֶׁר חֻלַּל בְּמִשְׁפָּט מְעֻקָּל יִתְחַטֵּא מֵעֵבֶר לַקֶּבֶר עַד הֱיוֹתוֹ כְּעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר, וְכִי הַנְּהָרוֹת הַנִּפְרָדִים בַּיְשִׁימוֹן וּבֵין צוּקֵי סְלָעִים יִתְלַכְּדוּ יַחְדָּו בִּשְׁאוֹל הַקֹּדֶשׁ וְיוֹסִיפוּ לִזְרֹם בִּתְעָלָה אֶחָת?”

“הַאַאֲמִין בְּכָל אֵלֶּה, אִישׁ אַתּוּנָא? הֲלֹא אֶל נָכוֹן וּלְבֶטַח יָדַעְתִּי זֹאת. וְהַבִּטָּחוֹן הַזֶּה, הוּא הַיָּפֶה מִכֹּל, הוּא הָיָה לִי עַתָּה לְמַשְׁעֵנָה. הָהּ קִילֶנָה,” הוֹסִיף אוֹלִינְתּוּס בְּרֶגֶשׁ, “הָהּ, כַּלַּת לְבָבִי, בְּיֶרַח כְּלוּלוֹתֵינוּ הָרִאשׁוֹן לֻקַּחַתְּ מִמֶּנִּי. מָחָר אָשׁוּב לִרְאוֹתֵךְ. בָּרוּךְ, בָּרוּךְ לִי הַמָּוֶת אֲשֶׁר יוֹשִׁיבֵנִי עִמָּךְ בַּשָּׁמָיִם.”

דְּבָרָיו הַנִּרְגָּשִׁים עוֹרְרוּ אֶת לֵב הַיְּוָנִי. זוֹ לוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיָּיו אֲשֶׁר חָשׁ בְּלִבּוֹ יֶתֶר מֵחֶמְלָה לְצָרַת רֵעֵהוּ. הוּא קָרַב אֶל אוֹלִינְתּוּס (כִּי בְּנֵי אִיטַלְיָה אֲשֶׁר שָׁאֲפוּ דָם לֹא הִתְאַכְזְרוּ בְּכָל זֹאת אֶל אַסִּירֵיהֶם: הֵם לֹא כָּלְאוּ אוֹתָם לְבָד, אִישׁ אִישׁ בְּכֶלֶא, וְלֹא אָסְרוּ אוֹתָם בָּאֲזִיקִים, וְלֹא מָנְעוּ מֵהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִשְׁפְּטוּ לָמוּת בָּאִיצְטָדִין אֶת הַנֶּחָמָה הָאַחַת: שֶׁבֶת אֲסִּירִים יַחַד וְחֻפְשָׁה לְהִתְהַלֵּךְ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה).

“אָכֵן!” הוֹסִיף הַנּוֹצְרִי לְדַבֵּר בְּאֵשׁ קְנָאוֹת, “אֶחָד מִמּוֹסְדוֹת אֱמוּנָתֵנוּ הִיא, כִּי הַנֶּפֶשׁ חַיָּה לָעַד, כִּי הַמֵּתִים יָקוּמוּ לִתְחִיָּה וְכִי יִתְאַחֲדוּ בְּמוֹתָם. לֹא אֱלִיסְיוֹן אֲשֶׁר בַּשֶּׁקֶר יְסוֹדוֹ, לֹא אוֹרְקוּס אֲשֶׁר בָּדְאוּ מִלֵּב, שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם טְהוֹרִים וּמַזְהִירִים – הִנֵּה נַחֲלַת יִשְׁרֵי דָּרֶךְ.”

“אָכֵן, לַמְּדֵנִי נָא אֶת תּוֹרָתְךָ וְסַפֵּר לִי אֶת תִּקְווֹתֶיךָ,” עָנָה גְלוֹקוּס.

וְאוֹלִינְתּוּס לֹא הִתְמַהְמַהּ לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן אָחִיו לַצָּרָה.


 

מד    🔗

לְאַט לְאַט עָבְרוּ עַל נִידְיָה הַשָּׁעוֹת הָרַבּוֹת, שְׁעוֹת דַּאֲבוֹן נֶפֶשׁ, מֵעֵת אֲשֶׁר הֱשִׁיבוּהָ אֶל חַדְרָהּ בִּזְרוֹעַ. וְסוֹסְיָא פָּחַד מְאֹד, פֶּן יִפֹּל שֵׁנִית בְּפַח עָרְמָתָהּ, וְלֹא בָּא לִרְאוֹתָהּ עַד לְמָחֳרַת הַבֹּקֶר. וּבְבוֹאוֹ בַּבֹּקֶר הֵבִיא עִמּוֹ אֶת סַל הַמַּאֲכָלִים וְהַמַּשְׁקֶה וּמִהֵר לָצֵאת וּבְצֵאתוֹ נָעַל אַחֲרָיו אֶת הַדָּלֶת. וְכֵן עָבַר הַיּוֹם. וּבְהִשָּׁפֵט גְלוֹקוּס לַמָּוֶת, יָשְׁבָה נִידְיָה, אֲשֶׁר הָיָה לְאֵל יָדָהּ לִפְדּוֹתוֹ, כְּלוּאָה מֵאֲחוֹרֵי דֶלֶת סְגוּרָה עַל בָּרִיחַ אֲשֶׁר לֹא יָדַע רַחֲמִים. וְאוּלָם הִיא יָדְעָה אֶל נָכוֹן, כִּי רַק בְּיָדֶיהָ הַפְּדוּת לַאֲהוּב נַפְשָׁהּ, וַתְּאַמֵּץ אֶת לִבָּהּ לְבִלְתִּי הִוָּאֵשׁ. מַחֲשָׁבוֹת אֲיֻמּוֹת הִתְרוֹצְצוּ בְּקִרְבָּהּ וְהִדְרִיכוּהָ מְנוּחָה, אַךְ הִיא הִתְגַּבְּרָה. וַתֹּאכַל וַתֵּשְׁתְּ לְמַעַן הִתְחַזֵּק וּלְמַעַן הֱיוֹת נְכוֹנָה. תַּחְבּוּלָה אַחֲרֵי תַּחְבּוּלָה, מְזִמָּה אַחֲרֵי מְזִמָּה תִּכְּנָה וְזָמְמָה בְּלִבָּהּ, אַךְ כְּהֶרֶף עַיִן חָדְלָה מֵהֶן, כִּי רָאֲתָה אוֹתָן וְהִנֵּה תַּחְבּוּלוֹת שָׁוְא הֵן וּמְזִמּוֹת אֲשֶׁר לֹא תִּצְלַחְנָה.

אֲבָל הִיא הוֹסִיפָה לַחֲשֹׁב עַל סוֹסְיָא, כִּי מִבַּלְעָדָיו אֵין לָהּ מוֹשִׁיעַ. הוּא הָיָה מִן הַמַּהְבִּילִים הַמַּאֲמִינִים בַּשָּׁוְא וּתְמוֹל שָׁאַל בִּכְשָׁפֶיהָ לָדַעַת, אִם יֵצֵא לַחָפְשִׁי בְּאַחַד הַיָּמִים. הָהּ, אֱלֹהִים אַדִּירִים! הַאֻמְנָם לֹא תּוּכַל לְשַׁחֵד אֶת לִבּוֹ, אִם תַּבְטִיחַ אוֹתוֹ עַל אֹדוֹת פְּדוּתוֹ מֵעַבְדוּת. הַקְצָרָה יָדָהּ לְהוֹצִיאוֹ לַחָפְשִׁי? הִנֵּה מַתְּנַת יוֹנֵי אֶצְעָדוֹת לִזְרוֹעוֹתֶיהָ, וְשַׁרְֶשֶׁרֶת לְצַוָּארָהּ, מַתְּנַת גְּלוֹקוּס. בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם חִכְּתָה נִידְיָה לְסוֹסְיָא. אַךְ הִנֵּה חָלְפוּ הַשָּׁעוֹת, וְהוּא לֹא בָּא, וַתִּקְצַר נַפְשָׁהּ. אֵשׁ קָדְחָה בְּאֶבְרֵי גוּפָהּ, הַבְּדִידוּת גָּבְרָה עָלֶיהָ וְלֹא יָכְלָה לְשֵׂאתָהּ עוֹד – וַתֵּאָנַק, וַתִּשָּׂא קוֹלָהּ בִּזְעָקָה מָרָה וַתִּדְפֹּק עַל הַדֶּלֶת בְּכָל עֹז. קוֹל נַאֲקוֹתֶיהָ נִשְׁמַע בַּבַּיִת, וְסוֹסְיָא מִהֵר אֵלֶיהָ בָּחֳרִי אַף לִרְאוֹת, מַה נִהְיְתָה עִמָּהּ וּלְהַרְגִּיעַ אֶת רוּחָהּ.

“הָהּ, מִי זֶה?” שָׁאַל בַּחֲמַת רוּחוֹ, “הִשָּׁמְרִי לָךְ, שִׁפְחָתִי הַקְּטַנָּה, וְאַל תּוֹסִיפִי לִצְעֹק, פֶּן נִסְתֹּם אֶת פִּיךְ בְּכֹחַ. כִּי שִִׁכְמִי הוּא אֲשֶׁר יִשָּׂא אֵת עֲוֹנֵךְ, אִם יַגִּיעַ קוֹלֵךְ אֶל אֲדוֹנִי.”

“הָהּ, סוֹסְיָא יַקִּירִי, אַל יִחַר אַפְּךָ וְאַל תִּגְעַר בִּי! לֹא אוּכַל עוֹד לָשֶׁבֶת לְבַדִּי,” עָנְתָה נִידְיָה, “הַפַּחַד נָפַל עָלַי, כִּי אֵין אִישׁ עִמִּי בַּחֶדֶר. אָנָּא, שְׁבָה עִמָּדִי רֶגַע קָט. אַל תִּפְחַד, כִּי לֹא אֲנַסֶּה לְהִמָּלֵט בַּשֵּׁנִית. שֵׁב לְךָ עִם הַדֶּלֶת, שֶׁבַע עֵינַיִם לְטשׁ עָלַי וְלֹא אָמוּשׁ מִמְּקוֹמִי.”

סוֹסְיָא אָהַב לְהַרְבּוֹת לַהַג וְתַחֲנוּנֵי הָעִוֶּרֶת נָגְעוּ עַד לִבּוֹ. רַחֲמָיו נִכְמְרוּ לְמַרְאֵה הַיַּלְדָּה אֲשֶׁר אֵין לָהּ אִישׁ לְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ. הֲלֹא כָמוֹהָ כָּמוֹהוּ. וַיֹּאמֶר לְמַלֵּא אֶת חֶסְרוֹנוֹ הַפַּעַם. הוּא עָשָׂה כְּדִבְרֵי נִידְיָה: יָשַׁב עִם הַדֶּלֶת וְנִשְׁעַן עָלֶיהָ בְּגַבּוֹ. וְכֹה אָמַר:

“חָלִילָה לִי לְיַסְּרֵךְ עַל לֹא דָבָר, בְּחֵפֶץ לֵב אֵשֵׁב לְדַבֵּר עִמָּךְ דְּבָרִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם עָוֹן. אֲבָל, אַל בְּתַחְבּוּלוֹת וּבִכְשָׁפִים, חָלִילָה לָךְ!”

“חָלִילָה לִי! הַגִּידָה נָא, סוֹסְיָא יַקִּירִי, מָה הַשָּׁעָה עָתָּה?”

“כְּבָר נָטָה הַיּוֹם, עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה!”

“הָהּ, הָאֵלִים! וּמַה תּוֹצְאוֹת הַמִּשְׁפָּט?”

“שְׁנֵיהֶם נִשְׁפְּטוּ לַמָּוֶת!”

נִידְיָה הִתְאַפְּקָה וְכָלְאָה אֵת הַצְּעָקָה אֲשֶׁר עָמְדָה לְהִתְפָּרֵץ מִפִּיהָ.

“כֵּן הוּא! כֵּן פִּלָּלְתִּי! וּמָתַי יוֹצִיאוּ אוֹתָם לַהוֹרֵג?”

“מָחָר, בְּבֵית הַחִזָּיוֹן. וְלוּלֵי אַתְּ, הַמְכַשֵּׁפָה הַקְּטַנָּה, כִּי עַתָּה יָכֹלְתִּי גַם אֲנִי לִרְאוֹת בַּשַּׁעֲשׁוּעִים.”

נִידְיָה נִשְׁעֲנָה אֶל הַקִּיר: כָּשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל וְלֹא יָכְלָה עוֹד לְהִתְאַפֵּק, וַתִּתְעַלָּף. וְאוּלָם סוֹסְיָא לֹא רָאָה דָבָר, כִּי כְּבָר הֶחֱשִׁיךְ הַיּוֹם וְצִלְלֵי עֶרֶב פָּשְׁטוּ עַל הַחֶדֶר, וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ כִּי יְאֻלַּץ לָשֶׁבֶת בַּיִת הַפָּעַם. הוּא הוֹסִיף לְהִתְאוֹנֵן עַל מַר גּוֹרָלוֹ, אֲשֶׁר מָנַע מִמֶּנּוּ אֶת מַרְאֵה הַשַּׁעֲשׁוּעִים הַנֶּהְדָּרִים, וַיִּתְאוֹנֵן עַל אֲדוֹנָיו אַרְבָּצֶס, אֲשֶׁר הִתְאַכְזֵר אֵלָיו וּבָחַר בּוֹ מִכָּל עֲבָדָיו לִהְיוֹת שׁוֹמֵר הַכֶּלֶא. עוֹד הוּא מְלַהֵג וְנִידְיָה נֵעוֹרָה, רוּחָהּ שָׁבָה אֵלֶיהָ וַתֵּאָנַח אֲנָחָה גְדוֹלָה.

“הָהּ, הָעִוֶּרֶת, נֶאֱנָחָה אַתְּ עַל מַר גּוֹרָלִי, וְהִיא לְנֶחָמָה לִי. וְיַעַן כִּי נָגַע עַד לִבֵּךְ גֹּדֶל הָעֹנֶשׁ אֲשֶׁר הוּשַׁת עָלַי בִּגְלָלֵךְ, אָחוּס גַּם אֲנִי עָלַיִךְ וְלֹא אַכְבִּיד עָלַיִךְ אֶת יָדִי. מָה רַע וּמַה מַר לְהֵעָנֵשׁ עַל לֹא חֵטְא וְאֵין מְרַחֵם.”

“סוֹסְיָא, מָה הוּא הַמַּחֲסוֹר אֲשֶׁר תֶּחֱסַר לְךָ לְכֹפֶר נַפְשֶׁךָ?”

“הַמַּחֲסוֹר? כְּאַלְפַּיִם סֶסְטֶרְצוֹת.”

“בְּרוּכִים הָאֵלִים! לֹא יוֹתֵר? רְאֵה אֶת הָאֶצְעָדוֹת אֲשֶׁר לִזְרוֹעוֹתַי וְאֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת אֲשֶׁר לְצַוָּארִי – הֲלֹא מְחִירָם כִּפְלַיִם מִמַּחְסוֹרֶךָ. הִנֵּה אֶתְּנֵם לְךָ מַתָּנָה, אִם…”

“אַל תְּנַסִּינִי! לֹא אוּכַל לְשַׁלְּחֵךְ לַחָפְשִׁי! אָיֹם וְאַכְזָר הוּא אַרְבָּצֶס. מִי יוֹדֵעַ, אִם לֹא יִתֵּן אֶת בְּשָׂרִי מַאֲכָל לַדָּגָה אֲשֶׁר בִּנְהַר סַרְנוּס. וּמְלֹא הַבַּיִת סֶסְטֶרְצוֹת לֹא יוּכְלוּ לְהָשִׁיב לִי אֶת חַיָּי, וְטוֹב כֶּלֶב חַי מֵאַרְיֵה מֵת.”

“סוֹסְיָא! לַחָפְשִׁי תֵּצֵא! הִמָּלֵךְ בְּנַפְשֶׁךָ! אִם תִּתֵּן לִי לָלֶכֶת מִפֹּה וְלוּ גַם לְשָׁעָה אֶחָת. הוֹצִיאֵנִי בַּחֲצוֹת לַיְלָה וְאָשׁוּבָה לִפְנוֹת בֹּקֶר. וְאִם תַּחְפֹּץ, תֵּלֵךְ עִמָּדִי.”

“לֹא!” אָמַר סוֹסְיָא בְּקוֹל נִמְרָץ, “אַחַד הָעֲבָדִים הִמְרָה פַּעַם אֶת פִּי אַרְבָּצֶס, וּמִנִּי אָז לֹא נוֹדְעוּ עִקְּבוֹתָיו.”

“וְאוּלָם הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים שׁוֹמְרִים עַל הָעֲבָדִים מִפְּנֵי אֲדוֹנֵיהֶם הַמִּתְעַמְּרִים בָּהֶם בִּשְׁרִירוּת לִבָּם.”

“טוֹב הַחֹק וְיָפֶה מְאֹד, אַךְ אֵין מוֹעִיל בּוֹ. יָדַעְתִּי, כִּי אַרְבָּצֶס יַטֶּה מִשְׁפָּט וְיִצְדַּק תָּמִיד. וְעוֹד זֹאת: אִם אָמוּת פַּעַם אַחַת, אֵי חֹק אֲשֶׁר יְקִימֵנִי מִן הַמֵּתִים.”

נִידְיָה סָפְקָה כַּפֶּיהָ בְּיֵאוּשׁ:

“הַאֻמְנָם אֵין תִּקְוָה?” קָרְאָה בְּקוֹל בֶּכִי.

“אֵין לָךְ תִּקְוָה לָצֵאת בִּלְתִּי אִם יִתְנֵךְ אַרְבָּצֶס לָלָכֶת.”

“יְהִי כִּדְבָרֶיךָ. וְאוּלָם הֲלֹא תִּתְּנֵנִי לִכְתֹב מִכְתָּב. הֲגַם בְּשֶׁל מִכְתָּב יְמִיתְךָ אֲדוֹנֶיךָ?”

“מִכְתָּב? אֶל מִי?”

“אֶל הַנָּצִיב!”

“אֶל אֶחָד מֵרָמֵי הַמַּעֲלָה? לֹא, לֹא אוּכַל, פֶּן יִקְרָאוּנִי לְהָעִיד בַּמִּשְׁפָּט, וְכָל עֵד אֲשֶׁר הוּא עֶבֶד בְּמִשְׁפָּט יְיַסְּרוּהוּ לְהַצִּיל מִפִּיו אֶת הָאֱמֶת.”

“סְלַח לִי. כִּי טָעִיתִי. לֹא לַנָּצִיב. בְּשׁוֹגֵג נִתְמַלְּטָה הַמִּלָּה מִפִּי, וַאֲנִי אֶל אִישׁ אַחֵר אָמַרְתִּי לִכְתֹּב, הֲלֹא הוּא סַלוּסְטוּס הֶעָלֵז.”

“הָהּ! וּמַה שְׁאֵלָתֵךְ מִמֶּנּוּ?”

“שִׁפְחָה הָיִיתִי לִגְלוֹקוּס. הוּא קָנַנִי מִידֵי אַחַד הֶעָרִיצִים. רַק הוּא לְבַדּוֹ נָטָה אֵלַי חֶסֶד, וְעַתָּה הִנֵּה נְתָנוּהוּ לַמָּוֶת, וְאֵיךְ אוּכַל לִשְׂמֹחַ בְּחַיַּי אִם לֹא אוֹדִיעֵהוּ, כִּי לְמִצְעָר נֶפֶשׁ אַחַת יֵשׁ הַזּוֹכֶרֶת לוֹ תּוֹדָה. סַלוּסְטוּס הוּא יְדִידוֹ וְיָבִיא אֵלָיו אֶת הַמִּכְתָּב.”

“הוּא לֹא יַעֲשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. וְלִגְלוֹקוּס יֵשׁ עַתָּה עִנְיָנִים רַבִּים לַעֲנוֹת בָּהֶם וְלֹא יוּכַל לָתֵת אֶת לִבּוֹ לְנַעֲרָה עִוֶּרֶת.”

“בֶּן אָדָם!” אָמְרָה וְקָמָה עַל רַגְלֶיהָ, “הֲיֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָצֵאת לַחָפְשִׁי? הַיּוֹם וְלֹא מָחָר, פֶּן תְּאַחֵר אֶת הַמּוֹעֵד. מֵעוֹלָם לֹא נִפְדָה עֶבֶד עַל נְקַלָּה, כַּאֲשֶׁר תּוּכַל לְהִפָּדוֹת אַתָּה, הִנֵּה תּוּכַל לָצֵאת מִן הַבַּיִת וְלֹא יִרְאֲךָ אִישׁ בְּלֶכְתְּךָ וְלֹא יֵדַע כִּי הָלָכְתָּ. כִּי רַק חֲצִי שָׁעָה יִפָּקֵד מְקוֹמֶךָ. הֲלֹא מִצְעָר הוּא הַדָּבָר הַזֶּה. וְאֵיךְ תְּמָאֵן לַעֲשׂוֹתוֹ לְמַעַן פִּדְיוֹן נַפְשֶׁךָ?”

לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִרְגַּשׁ לֵב סוֹסְיָא מְאֹד. אָמְנָם, תְּמִימָה הָיְתָה בַּקָּשָׁתָהּ בְּעֵינָיו, אֲבָל מַה לוֹ וְלַדָּבָר הַזֶּה! הֲלֹא טוֹב הוּא לוֹ. הִנֵּה יִכְלָא אֶת נִידְיָה בְּחַדְרָהּ, וְאִם יִוָּדַע לְאַרְבָּצֶס דְּבַר לֶכְתּוֹ מִפֹּה, בַּמֶּה נֶחְשָׁב הֶעָוֹן הַזֶּה? הֲלֹא מִצְעָר הוּא, וְלֹא יִתֵּן עָלָיו עֹנֶשׁ בִּלְתִּי אִם גְּעָרָה. וְאוּלָם אִם תִּכְתֹּב בְּמִכְתָּבָהּ דְּבָרִים אֲחֵרִים מֵאֲשֶׁר הִגִּידָה לוֹ? אִם תִּכְתֹּב לוֹ, כִּי כְּלוּאָה הִיא יוֹשֶׁבֶת בַּבַּיִת הַזֶּה – מַה יַעֲשֶׂה? וְאוּלָם מִי יַגִּיד לְאַרְבָּצֶס, כִּי הוּא, עַבְדּוֹ, הֵבִיא אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה. וְגַם אִם יָמִיט עָלָיו רָעָה, הֲלֹא רַב הַמְּחִיר הַנָּקוּב לוֹ, וְאֵיךְ יַעֲמֹד בְּפָנָיו? וְלֹא הִרְבָּה הָעֶבֶד לְהִתְמַהְמֵהַּ וְנֵאוֹת לְבַקָּשָׁתָהּ.

“תְּנִי לִי אֶת שְׂכָרִי וְהֵבֵאתִי אֶת מִכְתָּבֵךְ כַּאֲשֶׁר בִּקַּשְׁתְּ. וְאוּלָם… הֲלֹא שִׁפְחָה אַתְּ, וְלֹא לָךְ הָעֲדָיִים הָאֵלֶּה, כִּי אִם לַאֲדוֹנָיִךְ.”

“מַתְּנַת גְּלוֹקוּס הִיא, הוּא אֲדוֹנִי. וְאֵיךְ יוּכַל לְבַקְשָׁם מִיָּדִי וְהוּא הוֹלֵךְ לָמוּת. וּמִי עוֹד זוּלָתוֹ יוֹדֵעַ כִּי בְּיָדַי הֵן?”

“טוֹב, לוּ יִהְיֶה כִּדְבָרָיִךְ. הִנְנִי וְהֵבֵאתִי לָךְ אֶת הַגֹּמֶא.”

בְּחִפָּזוֹן כָּתְבָה נִידְיָה אֶת הַמִּכְתָּב בִּשְׂפַת יָוָן, הִיא שְׂפַת מוֹלַדְתָּהּ, אֲשֶׁר כָּל אַנְשֵׁי הַמַּעֲלָה בְּאִיטַלְיָה הִכִּירוּהָ בַּיָּמִים הָהֵם. הִיא שָׁקְדָה לִקְשֹׁר אֶת הַמִּכְתָּב בִּפְתִיל וְלַחְתֹּם אֶת קְצוֹתָיו בְּשַׁעֲוָה. וְטֶרֶם תִּתֵּן אֶת אֲשֶׁר כָּתְבָה לָעֶבֶד אָמְרָה לוֹ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

“סוֹסְיָא! עִוֶּרֶת אֲנִי וְיוֹשֶׁבֶת כֶּלֶא. חָלִילָה לְךָ לְהִתְנַכֵּל אֵלַי לְרַמּוֹתֵנִי. הִנֵּה הִגַּדְתָּ לִי כִּי הָלֹךְ תֵּלֵךְ אֶל סַלוּסְטוּס לְהָבִיא אֵלָיו אֶת מִכְתָּבִי, וְאוּלַי לֹא תַּעֲשֶׂה כֵּן? עַל כֵּן הִשְׁבַּעְתִּיךָ, רֹאשְׁךָ לְאֵל הַנְּקָמָה וְנַפְשְׁךָ לְאֵלֵי הַשְּׁאוֹל, אִם לֹא כִּדְבָרֶיךָ כֵּן תַּעֲשֶׂה. תֵּן יְמִינְךָ בִּימִינִי וְהִשָּׁבְעָה לִי כְּכֹל אֲשֶׁר אַגִּיד לָךְ: בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אָנוּ נִצָּבִים עָלֶיהָ, בָּאֵיתָנִים אֲשֶׁר בִּידֵיהֶם הַחַיִּים וְהַמָּוֶת. בְּאוֹרְקוּס אֱלֹהֵי הַנְּקָמָה וּבְיֻפִּיטֶר רוֹאֵה־הַכֹּל נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי אֶשְׁמֹר אֶת מוֹצָא פִּי וְאָבִיא אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה אֶל סַלוּסְטוּס, וְהָיָה אִם אָפֵר אֶת שְׁבוּעָתִי וְלֹא אֶעֱשֶׂנָּה, וּבָאוּ עָלַי כָּל קִלְלוֹת הַשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְהָאָרֶץ מִתָּחַת!”

“טוֹב. עַתָּה אַאֲמִינָה לִדְבָרֶיךָ. קַח אֶת שְׂכָרְךָ וְלֵךְ, כִּי הָאֲפֵלָה רַבָּה עַל הָאָרֶץ. מַהֵר וָלֵךְ, פֶּן תְּאַחֵר מִן הַמּוֹעֵד.”

“אַךְ יַלְדָּה מוּזָרָה אַתְּ וּפַחַד שִׁבְעָתַיִם הִפַּלְתְּ עָלַי אָמֶשׁ. וְאוּלָם אִם בַּנְתִּי לִדְבָרַיִךְ אֶל נָכוֹן וְאִם אֶמְצָא אֶת סַלוּסְטוּס, נָתֹן אֶתֵּן לוֹ אֶת מִכְתָּבֵךְ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי. חֵי נַפְשִׁי! אוּלַי הִרְבֵּיתִי לִפְשֹׁעַ פְּשָׁעִים קְטַנִּים, אֲבָל לַשָּׁוְא לֹא נִשְׁבַּעְתִּי מֵעוֹדִי. לַאֲנָשִׁים רָמִים מִמֶּנִּי בְּמַעֲלָה הֶעָוֹן הַזֶּה.”

וּכְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר הִבְרִיחַ אֶת הַדֶּלֶת וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ. הוּא שָׂם אֶת הַמַּפְתֵּחַ בְּכִיסוֹ, הָלַךְ אֶל חַדְרוֹ הַקָּטֹן, הִתְעַטֵּף מֵרֹאשׁוֹ וְעַד כַּף רַגְלוֹ בְּמַעֲטֶה רָחָב וְיָצָא בַּלָּט מִן הַשַּׁעַר אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת, וְלֹא רָאָהוּ אִישׁ בְּלֶכְתּוֹ וּבְצֵאתוֹ.

הָרְחוֹבוֹת הָיוּ שׁוֹמְמִים, וְהוּא הִגִּיעַ בִּמְהֵרָה עַד בֵּית סַלוּסְטוּס. הַשּׁוֹעֵר אָמַר לָקַחַת מִמֶּנּוּ אֶת הַמִּכְתָּב וּלְשַׁלְּחוֹ מֵעַל פָּנָיו, כִּי מִשְׁפַּט גְּלוֹקוּס דִּכָּא אֶת אֲדוֹנָיו וְלֹא יוּכַל לָתֵת לְאִישׁ לָבוֹא אֵלָיו לְהַפְרִיעַ אוֹתוֹ.

“נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי לֹא אֶתֵּן אֶת הַמִּכְתָּב בִּלְתִּי אִם לְיָדָיו, וְכֵן אֶעֱשֶׂה וִיהִי מָה!” וּבְאָמְרוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נָתַן לַשּׁוֹעֵר שֵׁשׁ סֶסְטֶרְצוֹת כֶּסֶף שַׁלְמוֹנִים, כִּי מִי כָּמֹהוּ יוֹדֵעַ אֲשֶׁר בִּפְתוֹתִים מְעַט יִתְרַצֶּה קֶרְבֶּרוּס, הוּא הַכֶּלֶב הַשּׁוֹמֵר לְפֶתַח הַשְּׁאוֹל.

“טוֹב, לוּ יְהִי כְּחֶפְצֶךָ!” עָנָה הַשּׁוֹעֵר אֲשֶׁר שָׁכְכָה חֲמָתוֹ, “בּוֹא הַבַּיְתָה, אִם יֵשׁ אֶת נַפְשֶׁךָ. וְאוּלָם סַלוּסְטוּס שׁוֹתֶה עַתָּה לְשָׁכְרָה לְהָנִיס יָגוֹן מִלִּבּוֹ. כִּי כֵן מִשְׁפָּטוֹ תָּמִיד, כַּאֲשֶׁר יְאֻנָּה לוֹ רַע, לְצַוּוֹת לַעֲשׂוֹת לוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהֵב וּלְהַשְׁקוֹתוֹ יַיִן וְכֵן יֹאכַל וְיֵשְׁתְּ וְלֹא יָמוּשׁ מִמְּקוֹמוֹ עַד אִם יִשְׁכַּח יְגוֹנוֹ.”

“אָכֵן, עֵצָה טוֹבָה וּנְבוֹנָה הִיא! מַה טוֹב לִהְיוֹת עָשִׁיר! לוּלֵי הָיִיתִי סַלוּסְטוּס, כִּי עַתָּה נֶעֱצַבְתִּי כָּל יוֹם תָּמִיד. וְאוּלָם נַס נָא דְבָרִים אֶל הָאַטְרִיאֶנְסִיס, הִנֵּה הוּא בָּא לִקְרָאתֵנוּ.”

סַלוּסְטוּס הָיָה קוֹדֵר וְנֶעֱצָב, וּמֵעֹצֶר יָגוֹן לֹא יָכֹל לְקַבֵּל פְּנֵי אוֹרְחִים, אֲבָל גַּם לִשְׁתּוֹת לְבַדּוֹ לֹא יָכֹל עוֹד. עַל כֵּן קָרָא אֶת עֲבָדָיו, אֲשֶׁר יָצְאוּ לַחָפְשִׁי וַאֲשֶׁר אֲהֵבָם מְאֹד, לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עִמּוֹ, וְלֹא הָיָה עוֹד מִשְׁתֶּה מוּזָר כָּמוֹהוּ. מֵעֵת לְעֵת נֶאֱנַח סַלוּסְטוּס וְהִתְיַפַּח בְּקוֹל, וּבְבִכְיוֹ אָכַל מִן הַקְּעָרָה וְשָׁתָה מִן הַגָּבִיעַ.

"הָהּ, רֵעִי הַטּוֹב! " אָמַר אֶל אֶחָד מֵחֲבֵרָיו לְמִשְׁתֶּה, “מַה אָיֹם הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה! הָהּ, הָהּ, תַּאֲוָה לְחֵיךְ הַגְּדִי הַזֶּה, הָהּ? גְּלוֹקוּס הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב, גְּלוֹקוּס הַמִּסְכֵּן! וּמַה גָדוֹל לֹעַ הָאֲרִי! הוֹי, הוֹי…”

סַלוּסְטוּס הִתְיַפַּח בְּקוֹל, וּבִכְיוֹ נִשְׁסַע פִּתְאֹם בְּגִהוּק.

“שְׁתֵה מִן הַיַּיִן הַזֶּה!” אָמַר לוֹ אַחַד הַחָפְשִׁים.

“קַר הוּא. וְאוּלָם מַה קַר עַתָּה לִגְלוֹקוּס. מָחָר תִּסְגֹּר אֶת הַדָּלֶת. אִישׁ מֵעֲבָדַי אַל יֵצֵא מִפֶּתַח הַבָּיִת. חָלִילָה לְאֶחָד מֵאַנְשֵׁי בֵּיתִי לָבוֹא אֶל בֵּית־הַחִזָּיוֹן הָאָרוּר! לֹא! לֹא!”

“עוֹד כּוֹס! הָעוֹלָם חָשַׁךְ בַּעַדְךָ מֵרֹב צַעַר וְיָגוֹן. חֵי הָאֵלִים הָאַדִּירִים! עוֹד נֵתַח גְּבִינָה!”

וּבָרֶגַע הַזֶּה הוֹפִיעַ סוֹסְיָא לִפְנֵי הַמִּשְׁתַּכֵּר הַמְמָאֵן לְהִנָּחֵם.

“הָהּ, מִי אָתָּה?”

“צִיר שָׁלוּחַ אֶל סַלּוּסְטוּס. הֵבֵאתִי מִכְתָּב מֵאַחַת הַגְּבִירוֹת הַצְּעִירוֹת, וּמַעֲנֶה לֹא נִדְרָשׁ. הַאוּכַל לָלֶכֶת?”

כֹּה דִבֵּר סוֹסְיָא, בְּהַסְתִּירוֹ פָּנִים תַּחַת מְעִילוֹ וּבְהִתְנַכְּרוֹ בְּקוֹלוֹ, לְבַל יֵדַע אִישׁ מִי הֵבִיא אֶת הַמִּכְתָּב.

“חֵי הָאֵלִים, כִּי סוֹחֵר נָשִׁים הוּא! פּוֹחֵז! בֶּן בְּלִיַּעַל! הַאִם לֹא תִּרְאֶה אֶת מַכְאוֹבִי? גֶּשׁ הָלְאָה! קִלְלַת פַּנְדָּרוּס עַל רֹאשֶׁךָ!”

סוֹסְיָא לֹא הִתְמַהְמַהּ וַיֵּצֵא מִן הַבָּיִת.

“הֲתַחְפֹּץ לִקְרֹא אֶת הַמִּכְתָּב?” שָׁאַל אַחַד הַחָפְשִׁים.

“מִכְתָּב? אֵיזֶה מִכְתָּב?” קָרָא סַלּוּסְטוּס, וְהוּא חָג וְנָע וְעֵינָיו רוֹאוֹת שְׁנַיִם תַּחַת אֶחָד. “אֲרוּרוֹת הַנְּעָרוֹת הָאֵלֶּה! אֵיךְ אוּכַל לְהִתְעַלֵּס בְּתַעֲנוּגוֹת, וִידִידִי… יְדִידִי… יִהְיֶה טֶרֶף לְשִׁנֵּי אֲרָיוֹת…”

“הֲתֹאכַל עוֹד עוּגָה זֹאת?”

“לֹא! לֹא אוּכַל! הַיָּגוֹן שָׂם מַחֲנָק לְנַפְשִׁי.”

“הַשְׁכִּיבוּהוּ בַּמִּטָּה!” קָרָא הַחָפְשִׁי.

וַיִּשְׂאוּ אֶת סַלוּסְטוּס אֶל חֲדַר הַמִּשְׁכָּב, רֹאשׁוֹ עַל חָזֵהוּ וּפִיו מָלֵא אֲנָחוֹת עַל גּוֹרַל גְלוֹקוּס.

וְסוֹסְיָא הָלַךְ לְבֵיתוֹ סַר וְזָעֵף.

“סוֹחֵר נָשִׁים!” אָמַר אֶל נַפְשׁוֹ, "סוֹחֵר נָשִׁים! הֲלֹא פֶּה דוֹבֵר נְאָצָה לְסַלוּסְטוּס. לוּ חֵרְפַנִי בְּשֵׁם גַּנָּב אוֹ נָבָל, כִּי עַתָּה סָלַחְתִּי לוֹ. וְאוּלָם הוּא קְרָאַנִי בְּשֵׁם סוֹחֵר נָשִׁים! הֲלֹא תּוֹעֵבָה הִיא! הֲלֹא נָבָל יְנַבֵּל לְנַפְשׁוֹ, וְהַגַּנָּב גוֹנֵב לוֹ. וְאוּלָם סוֹחֵר נָשִׁים הוּא הָאִישׁ הַמַּשְׁפִּיל אֶת נַפְשׁוֹ לְמַעַן אֲחֵרִים. הוּא הַסִּיר הַשָּׁפוּת אֲשֶׁר יוּזַד בּוֹ נָזִיד וְלֹא לוֹ. הֲלֹא הִיא הַמִּטְפַּחַת אֲשֶׁר כָּל אוֹרֵחַ יְנַקֶּה בָּהּ אֶת יָדָיו. סוֹחֵר נָשִׁים! הֲלֹא טוֹב לִי כִּי יִקְרָאוּנִי בְּשֵׁם רוֹצֵחַ־אָבִיו! וְאוּלָם, הֲלֹא שִׁכּוֹר הָיָה הָאִישׁ וְלֹא יָדַע אֶת אֲשֶׁר דִּבֵּר. וּלְבַד זֹאת הֲלֹא בְּהַסְתֵּר פָּנִים בָּאתִי אֵלָיו, וְלוּ רָאָה כִּי סוֹסְיָא הוּא הַמְדַבֵּר, כִּי עַתָּה אָמַר: סוֹסְיָא הַיָּשָׁר בָּאָדָם! סָמוּךְ לִבִּי כִּי כֵן הוּא. וְאֶת הָעֲדָיִים הִנֵּה הִשְׂתַּכַּרְתִּי עַל נְקָלָה וְהָיְתָה לִי זֹאת לְנֶחָמָה. בְּעוֹד יָמִים מִסְפָּר אֵצֵא לַחָפְשִׁי, וְהָלַכְתִּי אֶל הָאִישׁ הַזֶּה, אֲשֶׁר קְרָאַנִי בְּשֵׁם סוֹחֵר נָשִׁים, לְדַבֵּר עִמּוֹ מִשְׁפָּטִים, וְלֹא אַרְפֶּה מִמֶּנּוּ עַד אִם יִשְׁקֹל לִי זָהָב וָכָסֶף.

כֵּן דִּבֵּר הָעֶבֶד אֶל נַפְשׁוֹ, וּבְדַבְּרוֹ עָבַר דֶּרֶךְ רְחוֹב צַר בֹּאֲכָה בֵּית הַחִזָּיוֹן וְהַהֵיכָלִים אֲשֶׁר סָבִיב לוֹ. וּבְפִנַּת הָרְחוֹב רָאָה הֲמוֹן אָדָם רָב. אֲנָשִׁים, נָשִׁים וְטַף הִתְרוֹצְצוּ, צָחֲקוּ, וְהִרְבּוּ לַהַג. עוֹד הוּא מִתְבּוֹנֵן לְהָבִין פֵּשֶׁר דָּבָר, וְהִנֵּה מְשָׁכוֹ הַזֶּרֶם וַיִּתְעָרֵב בֶּהָמוֹן.

“מָה הַדָּבָר הַזֶּה?” שָׁאַל סוֹסְיָא אֶת אֶחָד מֵהֶהָמוֹן, וְהוּא חָרָשׁ עוֹשֶׂה מְלָאכָה צָעִיר, “מָה הַדָּבָר הַזֶּה? אָנָּה יָרוּצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה? אֵין זֹאת כִּי אִם אַחַד הָאֲדוֹנִים מְחַלֵּק כֶּסֶף וּמַאֲכָל לָעָם?”

“לֹא,יְדִידִי! טוֹב מִזֶּה!” עָנָה הַצָּעִיר, “פַּנְסָא הָאָצִיל, אוֹהֵב הָעָם, הוֹאִיל בְּחַסְדּוֹ לְהַרְאוֹת לָנוּ אֶת חַיּוֹת הַטֶּרֶף בִּכְלוּבֵיהֶם, חֵי הֶרַקְלֶס!”

“הֲלֹא יֵשׁ שְׁנֵי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִרְאוּ מָחָר אֶת הַחַיּוֹת הָאֵלֶּה וְלִבָּם לֹא יַעֲלֹז בְּקִרְבָּם.”

“אָכֵן, נֶחֱמָד הַדָּבָר, תַּאֲוָה לָעֵינָיִם!” עָנָה הָעֶבֶד וְהָלַךְ בְּאֹרֶךְ רוּחַ בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן.

“הֲלֹא מָחָר לֹא אוּכַל לִרְאוֹת בַּשַּׁעֲשׁוּעִים, אֵלְכָה נָא עַתָּה, לַמִּצְעָר, לִרְאוֹת בְּעֵינַי אֶת חַיּוֹת הַטָּרֶף.”

“צָדַקְתָּ!” עָנָה הַצָּעִיר, “אֲרִי וְנָמֵר לֹא בְּכָל יוֹם יֵרָאוּ בְּפָמְפֵּיאָה!”

וְהִנֵּה הִגִּיעַ הֶהָמוֹן לְכִכָּר רַחֲבַת יָדָיִם. אוֹר דַּל הֵאִיר אֶת הַכִּכָּר מִמֶּרְחַקִּים וְלֹא לָבֶטַח הָלְכוּ בָּהּ הַהוֹלְכִים. וּבְכָל זֹאת בָּאוּ נָשִׁים רַבּוֹת, וְרַבּוֹת מֵהֶן נָשְׂאוּ יְלָדִים בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶן, הֵן נִדְחֲקוּ וְהִבְקִיעוּ דֶרֶךְ, וְקוֹל שְׁאוֹנָן וַהֲמוֹנָן בִּילָלָה וּבִקְלָלָה הֶחֱרִישׁ אֶת קוֹל הָאֲנָשִׁים בְּרֵעָם. וּבֵין קוֹלוֹת הָאֲנָשִׁים נִשְׁמַע קוֹל נַעֲרָה אֲשֶׁר הִתְעַנְּגָה מְאֹד גַּם בַּמְּהוּמָה וְהַלַּחַץ.

“הָהּ!” קָרְאָה אֶל רַעֲיוֹתֶיהָ, “הוּא אֲשֶׁר אָמָרְתִּי! הֲלֹא אָמַרְתִּי לָכֶן, כִּי שָׁלֹחַ יִשְׁלְחוּ לָנוּ הָאֵלִים אִישׁ לְהַשְׁלִיכוֹ אֶל הָאֲרִי, וְהִנֵּה הִקְרָה לָנוּ הַמִּקְרֶה שְׁנַיִם תַּחַת אֶחָד – הָאֶחָד לָאֲרִי וְהַשֵּׁנִי לַנָּמֵר. בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם אֲנִי מְצַפָּה לְיוֹם מָחָר.”

“נַעֲרָה עַלִּיזָה!” קָרָא סוֹסְיָא.

“כֵּן!” עָנָה הַצָּעִיר בְּקִנְאָה, וְהוּא עֶלֶם יְפֵה תֹאַר וּפְרוּעַ שֵׂעָר, “הַנָּשִׁים אוֹהֲבוֹת אֶת הַלּוּדָרִים, וְלוּ עֶבֶד הָיִיתִי, כִּי עַתָּה לָמַדְתִּי אֶת מְלֶאכֶת הַלּוּדָרִים.”

“הַאֻמְנָם?” לָעַג סוֹסְיָא.

וְהִנֵּה הִגִּיעַ הֶהָמוֹן אֶל מְחוֹז חֶפְצוֹ. וּבַמָּקוֹם הַצַּר, אֲשֶׁר בּוֹ נִכְלְאוּ הַחַיּוֹת, רַבּוּ הַמְּהוּמָה וְהַלַּחַץ שִׁבְעָתָיִם. שְׁנֵי הַפְּקִידִים אֲשֶׁר עַל בֵּית הַחִזָּיוֹן נִצְּבוּ עַל הַשַּׁעַר וְחִלְּקוּ גִלְיוֹנִים אֲשֶׁר עַל פִּיהֶם יָבוֹאוּ אֶל מְקוֹם הַסּוּגַר, כְּמִסְפַּר הַיּוֹצְאִים כֵּן מִסְפַּר הַבָּאִים. סוֹסְיָא רְחַב הַגֶּרֶם לֹא הָיָה אִישׁ עָנָו וּמַצְנִיעַ לֶכֶת וַיְהִי בֵּין הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר הִצְלִיחוּ לְקַבֵּל גִלָּיוֹן. וַיָּבוֹא אֶל אוּלָם צַר וְחַם, מוּאָר בְּאוֹר לַפִּיד דּוֹלֵק הַמַּעֲלֶה עָשָׁן וְצַחֲנָה.

אֶת הַחַיּוֹת הָיוּ כּוֹלְאִים תָּמִיד לְבָדָד, חַיָּה בִּכְלוּב חַיָּה בִּכְלוּב. אַךְ הַפַּעַם הֵבִיאוּ אֶת שְׁנֵיהֶם בְּסוּגָר אֶחָד – לְמַעַן יִרְאֶה הֶהָמוֹן וְיִתְעַנֵּג, וְרַק מוֹטוֹת בַּרְזֶל חֲזָקִים הִבְדִּילוּ בֵּינֵיהֶם.

הִנֵּה רוֹבְצִים שׁוֹכְנֵי מִדְבָּר אַדִּירֵי אֵימָה! הָאֲרִי אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ אַכְזָר כְּרֵעֵהוּ הַנָּמֵר הִתְרוֹצֵץ עַתָּה בְּתוֹךְ הַכְּלוּב הַצַּר אַנֶה וָאָנָה, אָיֹם וְשׁוֹאֵף דָּם, כִּי הִרְעִיבוּהוּ כָּל הַיּוֹם לְהַגְדִּיל אֶת זַעְמוֹ. עֵינָיו לָהֲטוּ בַּחֲמַת רָעָב, וְכַאֲשֶׁר עָמַד פִּתְאֹם מִלֶּכֶת וְלָטַשׁ עֵינַיִם, נִרְתְּעוּ הַמַּבִּיטִים בּוֹ לַאֲחוֹרֵיהֶם וְנָשְׁפוּ מִפַּחַד. וְהַנָּמֵר רָבַץ תַּחְתָּיו בְּלִי נוֹעַ, נִעֲנַע זָנָב אוֹ פָּעַר פֶּה וְנֶאֱנַק מִקֹּצֶר רוּחַ.

“אַף בָּאִיצְטָדִין אֲשֶׁר בְּרוֹמָא לֹא רָאִיתִי אַרְיֵה פֶּרֶא כָּמֹהוּ,” אָמַר אֶחָד גְּבַהּ־קוֹמָה וְחָסוֹן אֲשֶׁר עָמַד לִימִין סוֹסְיָא.

“מַה דַּלּוֹתִי בְּעֵינַי לְמַרְאֵה גֵווֹ הָאֵיתָן,” אָמַר אִישׁ צָעִיר לְיָמִים וְיָדָיו מְשֻׁלָּבוֹת עַל חָזֵהוּ.

סוֹסְיָא הִבִּיט פַּעַם עַל הָאֶחָד וּפַעַם עַל הַשֵּׁנִי וְאָמַר אֶל נַפְשׁוֹ:

“אָכֵן נָאוָה לִי חֶבְרַת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, לוּדָרִים בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּפֶן.”

“אָכֵן, צָדַקְתָּ, לִידוֹן!” עָנָה הַלּוּדָר בְּרִיא־הַבָּשָׂר, “כֵּן חָשַׁבְתִּי גַם אָנִי.”

“הֲלֹא נוֹרָא הַדָּבָר,” אָמַר לִידוֹן בְּרֶגֶשׁ, “כִּי הַיְּוָנִי נְדִיב הַלֵּב, אֲשֶׁר רְאִינוּהוּ לִפְנֵי יָמִים מִסְפָּר יְפֵה־נֹעַר וּמָלֵא חֹסֶן וְשִׂמְחָה, יֻשְׁלַךְ לִפְנֵי חַיַּת טֶרֶף זוֹ.”

“וְלָמָּה יִפָּלֵא הַדָּבָר בְּעֵינֶיךָ?” קָרָא הַלּוּדָר הַשֵּׁנִי, “לוּדָרִים רַבִּים הוֹצִיא הַקֵּיסָר לְהֵאָבֵק עִם הַחַיּוֹת, וְלָמָּה זֶה לֹא יֻשְׁלַךְ פַּעַם אַחַת גַּם אַחַד הָאֲצִילִים?”

לִידוֹן נֶאֱנַח, מָשַׁךְ כָּתֵף וְהֶחֱרִישׁ. וְהַנִּצָּבִים עֲלֵיהֶם לָטְשׁוּ עַיִן וּפָעֲרוּ פֶּה לְהַקְשִׁיב לְשִׂיחָתָם. כִּי הַלּוּדָרִים מָשְׁכוּ כָּל עַיִן כְּחַיּוֹת, כִּי כְּמוֹ אֵלֶּה כֵּן אֵלֶּה. הַנִּצָּבִים הִתְבּוֹנְנוּ חֲלִיפוֹת עַל הַחַיּוֹת וְעַל הַגִּבּוֹרִים, חִוּוּ דֵעָה וְהִתְנַבְּאוּ עַל יוֹם מָחֳרָת.

“אוֹדֶה לָאֵלִים,” קָרָא לִידוֹן, “כִּי לֹא הוּשַׂם עָלַי לְהֵאָבֵק עִם אֲרִי אוֹ נָמֵר. הֲלֹא גַם אַתָּה, הַכּוּשִׁי, רַךְ אַתָּה מֵהֵאָבֵק עִמָּהֶם.”

“וְאוּלָם גַּם מַחֲרִיד לֹא מְעַט מֵהֶם,” עָנָה הַכּוּשִׁי בִּצְחוֹק גֵּאֶה, וְהַנִּצָּבִים מִלְּאוּ שְׂחוֹק פִּיהֶם לְמַרְאֵה אֶבְרֵי גוּפוֹ הַכַּבִּירִים וּפָנָיו הַפְּרָאִים מְאֹד.

“אוּלַי כֵּן הוּא וְאוּלַי לֹא כֵן,” עָנָה לִידוֹן כִּמְדַבֵּר אֶל נַפְשׁוֹ, הִתְעָרֵב בֶּהָמוֹן וְהָלַךְ לוֹ.

“אֵלְכָה נָא גַם אֲנִי וְיִהְיוּ כְתֵפָיו לִי לְסִתְרָה,” חָשַׁב סוֹסְיָא הֶעָרוּם בְּלִבּוֹ וּמִהֵר לָלֶכֶת אַחֲרָיו, “הֲלֹא הָאֲנָשִׁים מְפַנִּים דֶּרֶך לַלּוּדָר. אֵלְכָה נָא אַחֲרָיו וְיִיטַב גַּם לִי בַּעֲבוּרוֹ.”

בֶּן מֵדוֹן מִהֵר לָלֶכֶת בֵּין הֶהָמוֹן הַנִּדְחָק, וְרַבִּים זָכְרוּ אֶת קַוֵּי פָּנָיו שֶׁל הַלּוּדָר הַנּוֹדַע לַכֹּל.

“לִידוֹן הַצָּעִיר הוּא,” אָמַר אַחַד הַנִּצָּבִים, “גִּבּוֹר אַמִּיץ, מָחָר יֵאָבֵק לְפָנֵינוּ.”

“הָהּ, הֲלֹא הִתְעָרַבְתִּי לְנִצְחוֹנוֹ,” עָנָה קוֹל שֵׁנִי, “רְאוּ נָא רְאוּ, הֲלֹא כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד.”

“יְבָרְכוּךָ הָאֵלִים!” לָחֲשָׁה אִשָּׁה, “וְאִם תְּנַצֵּחַ, עוֹד תִּשְׁמַע אֶת שִׁמְעִי.”

“גֶּבֶר יָפֶה, חֵי וֶנוּס!” קָרְאָה נַעֲרָה כְּבַת שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה.

“חֵן חֵן!” עָנָה סוֹסְיָא, אֲשֶׁר חָשַׁב בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, כִּי אֵלָיו נָסַבּוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

אָמְנָם, טָהוֹר הָיָה מַשָּׂא נַפְשׁוֹ, וְרַק הַתִּקְוָה לִפְדּוֹת אֶת אָבִיו הִמְרִיצַתּוּ לָצֵאת לִקְרָב־דָּמִים, וּבְכָל זֹאת הֱיוֹתוֹ לְשִׂיחָה בְּפִי כֹּל נָעֲמָה לוֹ מְאֹד. וְלֹא נָתַן אֶת לִבּוֹ לַחֲשֹׁב, כִּי הַקּוֹלוֹת הַמְּרִיעִים עַתָּה לִקְרָאתוֹ יִצְהֲלוּ מָחָר לְמוֹתוֹ. הוּא הָיָה פֶּרֶא וְאַכְזָר, אַךְ גַּם נְדִיב לֵב וַאֲצִיל נֶפֶשׁ, אַךְ גַּאֲוַת אַנְשֵׁי מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר הֶאֱמִין כִּי יָבוּז לָהּ, כְּבָר דָּבְקָה בּוֹ, וְרוּחַ הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר נִסְפַּח אֲלֵיהֶם לְחֶבְרָה וַאֲשֶׁר הָיְתָה לוֹ לִשְׁאָט נֶפֶשׁ, כְּבָר שָׁכְנָה בְּקִרְבּוֹ. הוּא נוֹכַח לָדַעַת כִּי אִישׁ נִכְבָּד הוּא. צְעָדָיו קַלּוּ וּדְמוּתוֹ לָבְשָׁה גֵאוּת.

“שְׁמָעֵנִי, הַכּוּשִׁי!” אָמַר לִידוֹן בְּצֵאתֹו מִבֵּין הֶהָמוֹן וּבְהָפְכוֹ אֶת רֹאשׁוֹ לַאֲחוֹרָיו, “רַבּוֹת רַבְנוּ אִישׁ עִם רֵעֵהוּ. אָמְנָם, לֹא צֶמֶד אָנוּ לִלְחֹם אִישׁ בְּרֵעֵהוּ, וְאוּלָם אֶחָד מִשְּׁנֵינוּ הֲלֹא יִפֹּל שָׁדוּד אֶל נָכוֹן. אָכֵן, תְּנָה לִי אֶת יָדֶיךָ!”

“בְּחֵפֶץ לֵבָב!” עָנָה סוֹסְיָא וְהוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ.

“הָהּ, כְּסִיל! וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי, כִּי כוּשִׁי הוֹלֵךְ מֵאֲחוֹרָי.”

“סָלַחְתִּי אֶת שִׁגְגָּתְךָ,” עָנָה סוֹסְיָא בְּרֹב כָּבוֹד, “אַל תּוֹסֵף לְדַבֵּר, הֲלֹא נָקֵל הוּא לִשְׁגּוֹת, כִּי דְמוּתִי כְּמַרְאֵה דְמוּת הַכּוּשִׁי כִּמְעָט.”

“חַהּ! חַהּ! חַהּ! הַפְלֵא וָפֶלֶא! לוּ שָׁמַע הַכּוּשִׁי אֶת דְּבָרֶיךָ, כִּי עַתָּה שָׂם מַחֲנָק לִגְרוֹנֶךָ.”

“אֵין זֹאת כִּי נְדִיבֵי לֵב אַתֶּם, אֲדוֹנֵי הָאִיצְטָדִין, בְּדַבֶּרְכֶם עִם אֲנָשִׁים,” עָנָה סוֹסְיָא, “הָבָה נָסֵב אֶת הַשִּׂיחָה.”

“הוֹי־הוֹי!” קָרָא לִידוֹן בְּקֹצֶר רוּחַ, “לֹא לְרוּחִי עַתָּה לְשׂוֹחֵחַ עִמָּךְ.”

“אָמְנָם,” עָנָה הָעֶבֶד, “נָקֵֵל לְהָבִין, כִּי מַחֲשָׁבוֹת נִכְבָּדוֹת תְּמַלְּאֶנָה אֶת לִבְּךָ הַפָּעַם. הֲלֹא בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אַתָּה מְנַסֶּה אֶת כֹּחֲךָ בָּאִיצְטָדִין. מַאֲמִין אֲנִי בְּלֵבָב שָׁלֵם, כִּי תָּמוּת מוֹת גִּבּוֹרִים.”

“יָחוּלוּ דְבָרֶיךָ עַל רֹאשֶׁךָ!” קָרָא לִידוֹן אֲשֶׁר הָיָה מִן הַמַּאֲמִינִים בְּהַבְלֵי שָׁוְא, כִּי בִּרְכַּת סוֹסְיָא לֹא נָעֲמָה לוֹ, “לָמוּת? לֹא! עוֹד לֹא הִגִּיעָה עִתִּי לָמוּת.”

“כָּל הַמְשַׂחֵק בִּשְׂחוֹק הַקּוּבְיָה יוֹדֵעַ אֶל נָכוֹן, כִּי יָכֹל הוּא לְנַצֵּחַ וּלְהִכָּשֵׁל,” עָנָה סוֹסְיָא בְּרֹעַ־לֵב, “אָמְנָם, בָּחוּר אַמִּיץ אַתָּה, וּמִי יִתֵּן לְךָ אשֶׁר אֵין קֵץ, הֱיֵה שָׁלוֹם!”

וּכְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר פָּנָה הָעֶבֶד וַיֵּלֶךְ לְבֵיתוֹ.

“אֲקַוֶּה, כִּי דִבְרֵי הַנָּבָל הַלָּזֶה לֹא יִהְיוּ לִי אוֹת לְרָעָה,” אָמַר לִידוֹן אֶל נַפְשׁוֹ וַיַּחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת. “נָתַתִּי אֶת לִבִּי לִפְדּוֹת אֶת אָבִי וְשַׂמְתִּי מִבְטָחִי בִּזְרוֹעוֹתַי הָאַמִּיצוֹת וְלֹא חָשַׁבְתִּי עַד כֹּה, כִּי הַמָּוֶת אוֹרֵב לִי. הָהּ, אָבִי הַמִּסְכֵּן! הֲלֹא בִּנְךָ יְחִידְךָ אֲנִי, וּמִבַּלְעָדַי אֵין לְךָ אִישׁ, וְאִם אֶפֹּל שָׁדוּד…”

וּבְחָשְׁבוֹ מַחֲשָׁבוֹת נוּגוֹת הֵחִישׁ הַלּוּדָר אֶת צְעָדָיו, וּפִתְאֹם הוֹפִיעַ לְפָנָיו הָאִישׁ אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת לִבּוֹ. נִשְׁעָן עַל מַטֵּהוּ, שְׁחוֹחַ מִזִּקְנָה וּמֵעֹצֶר יָגוֹן וְשַׁח־עֵינַיִם קָרַב מֵדוֹן אֶל בְּנוֹ לְאִטּוֹ. לִידוֹן עָמַד מִלָּכֶת. לִבּוֹ הִגִּיד לוֹ לָמָּה זֶה מִהֵר אֵלָיו אָבִיו הַזָּקֵן לְעֵת כָּזֹאת.

“אֵין זֹאת כִּי יְבַקְּשֵׁנִי אָבִי. מִשְׁפַּט אוֹלִינְתּוּס הִפִּיל עָלָיו אֵימָה וָפַחַד וַיַּחֲשֹׁב אֶת הָאִיצְטָדִין לְעָוֹן, וְהִנֵּה בָּא לַהֲנִיאֵנִי מִלֶּכֶת אֱלֵי קְרָב. אָסוּרָה נָא מֵעַל פָּנָיו. לֹא אוּכַל שְׂאֵת אֶת תַּחֲנוּנָיו וְדִמְעוֹתָיו.”

הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵלֶּה פָּלְחוּ כְּחִצִּים אֶת לֵב הָאִישׁ הַצָּעִיר. וַיְמַהֵר וַיַּהֲפֹךְ אֶת פָּנָיו וַיִּבְרַח. וְכֵן הוֹסִיף לְהִמָּלֵט עַד הַגִּיעוֹ כִּמְעַט רוּחוֹ בּוֹ אֶל רֹאשׁ גִּבְעָה נִשָּׂאָה צוֹפָה פְּנֵי הָעִיר. הָרְחוֹבוֹת הַנּוֹצְצִים בְּאוֹר הַיָּרֵחַ אֲשֶׁר זֶה עַתָּה יָצָא הַשָּׁמַיְמָה, וְאוֹרוֹ אוֹר קֶסֶם הַנָּסוּךְ עַל הֲמוֹן הָעָם הַנּוֹהֵר וְנִדְחָק סְבִיב הָאִיצְטָדִין, עוֹרְרוּ גַם אֶת רוּחוֹ הַקָּשָׁה אֲשֶׁר לֹא תִּשְׁגֶּה בְּדִמְיוֹנוֹת. הוּא יָשַׁב עַל אַחַת הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר לְבֵית־עַמּוּדִים נֶעֱזָב, וְהַדְּמָמָה אֲשֶׁר מִסָּבִיב חִזְּקַתּוּ וְאִמְּצַתּוּ מְאֹד. מִמּוּלוֹ נוֹצְצוּ אוֹרוֹת בְּהֵיכָל נֶהְדָּר אֲשֶׁר בְּעָלָיו עָרַךְ עַתָּה מִשְׁתֶּה. הַשְּׁעָרִים הָיוּ פְתוּחִים לִרְוָחָה, וְהַלּוּדָר רָאָה אֶת הָאוֹרְחִים הָרַבִּים הַלְּבוּשִׁים בִּגְדֵי תִפְאֶרֶת וְיוֹשְׁבִים מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָנוֹת אֲשֶׁר בָּעֲזָרָה, וּמֵאֲחוֹרֵיהֶם, דֶּרֶךְ הַחֲדָרִים הַמּוּאָרִים, נִרְאָה קֶצֶף הַפְּנִינִים אֲשֶׁר לַמִּזְרָקָה. מֵעַמּוּדֵי הָאוּלָם גָּלְשׁוּ וְהִשְׂתָּרְגוּ זֵרֵי פְרָחִים לָרֹב וּפְסִילֵי הַשַּׁיִשׁ הִבְרִיקוּ בְּדוּמִיָּה. פִּתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל מִזְמוֹר וּמַנְגִּינָה וַעֲנוֹת צְחוֹק וַהֲמֻלָּה רַבָּה.

וְהִנֵּה עָבְרוּ עַל פָּנָיו אֲנָשִׁים מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים לֹא מְפֹאָרִים, הֵם שׂוֹחֲחוּ אִישׁ עִם רֵעֵהוּ בְּכָל לִבָּם, וְלֹא רָאוּ אֶת הַלּוּדָר אוֹ אוּלַי לֹא שָׂמוּ אֵלָיו לֵב.

“אוֹי לָנוּ!” אָמַר אֶחָד מֵהֶם, “אוֹלִינְתּוּס לֻקַּח מִמֶּנּוּ! נִגְדְּעָה יְמִינֵנוּ!”

“אֵין גְּבוּל לְתַאֲוַת הַדָּם אֲשֶׁר לָאָדָם!” קָרָא הַשֵּׁנִי, “הֲנִשְׁמְעָה כָּזֹאת: לִשְׁפֹּט אִישׁ חַף מִפֶּשַׁע וּלְהַשְׁלִיכוֹ אֶל הַחַיּוֹת כְּאַחַד הָרוֹצְחִים. וְאוּלָם, אַל נֹאמַר נוֹאָשׁ. רַק אֱוִיל יֹאמַר בְּלִבּוֹ: אֵין אֱלֹהִים.”

וּפִתְאֹם עָלוּ מִן הַבַּיִת הַמּוּאָר דִּבְרֵי שִׁיר הַהִתּוּלִים הָעַלִּיז:

"יָנוּחוּ הָאֵלִים בִּמְרוֹמֵי שָׁמַיִם,

כִּי עֲלֵי אֲדָמוֹת לֹא יִמָּצֵאוּ."

הֵיטֵב חָרָה לַנּוֹצְרִים הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּפְתְּחוּ גַם הֵם בְּשִׁיר מִזְמוֹר:

"סָבִיב־סָבִיב בְּכָל אֲשֶׁר תֵּפֶן

קָרוֹב־קָרוֹב אֵלֶיךָ

עֵין אֱלֹהִים תִּרְאֲךָ לָעַד.

בִּסְעָרָה יִקְרַב אֱלֵי חֵטְא.

שַׁחוּ שָׁמַיִם.

רָגְזוּ תְּהוֹמוֹת.

אוֹי לַגֵּאֶה אֲשֶׁר לֹא יֵדָעֵהוּ!

אוֹי לַהוֹזֶה אֲשֶׁר לֹא יַאֲמִין בּוֹ!

אוֹי לָחוֹטֵא וַאֲבוֹי!"

דְּמָמָה הִשְׂתָּרְרָה בָּאוּלָם, דִּמְמַת פַּחַד לְשֵׁמַע הַקּוֹלוֹת הַשָּׁרִים. הַנּוֹצְרִים חָלְפוּ מְהֵרָה עַל פְּנֵי הַלּוּדָר וְנֶעֱלָמוּ. נִרְעָשׁ מֵאֵימַת הַסּוֹד וּמֵחֶרְדַּת הַלֵּב אֲשֶׁר לֹא יָדַע פִּשְׁרָהּ, קָם לִידוֹן עַל רַגְלָיו וַיָּשָׁב אֶל בֵּיתוֹ.

עַלִּיזִים הֵמָּה הַכּוֹכָבִים הַמַּזְהִירִים מֵעַל פְּנֵי הַקִּרְיָה הַנָּאוָה. לָבֶטַח רוֹבְצִים הָרְחוֹבוֹת בַּדְּמָמָה הַזֹּאת, וְהָעַמּוּדִים יְפָאֲרוּם סָבִיב. רַכִּים וַעֲנֻגִּים יָנוּעוּ הַגַּלִּים הַיְרַקְרַקִּים. הַשָּׁמַיִם, שְׁמֵי קַמְפַּנְיָה הַכְּחֻלִּים הָעֲטוּפִים חֲלוֹם־קֶסֶם, פְּרוּשִׂים בְּשַׁלְוַת הַשְׁקֵט.

וְאִישׁ לֹא יָדַע, כִּי לֵיל אַחֲרִית הוּא לְפָמְפֵּיאָה הָעַלִּיזָה: לְמוֹשַׁב הַכַּשְׂדִּי בְּרִיא־הַבָּשָׂר, לְעִיר הַפֶּלֶא אֲשֶׁר לְהֵרַקְלֶס, לְתַאֲוַת הָרוֹמָאִי אוֹהֵב הַתַּעֲנוּגִים.

בְּשֶׁקֶט, בְּלִי שִׂימַת־לֵב חָלְפוּ הַדּוֹרוֹת, דּוֹר הָלַךְ וְדוֹר בָּא עַל פְּנֵי הַחוֹמוֹת הָאֵלֶּה, וְעַתָּה הִנֵּה רָעַד קַו שֶׁמֶשׁ אַחֲרוֹן עַל לוּחַ הַגּוֹרָל!

הַלּוּדָר שָׁמַע קוֹל צְעָדִים קַלִּים מֵאַחֲרָיו. חֶבֶר נָשִׁים שָׁבוֹת הַבַּיְתָה מִן הָאִיצְטָדִין. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הָפַךְ אֶת פָּנָיו לִרְאוֹת מִי הַהוֹלֵךְ, רָאָה מַרְאֶה מוּזָר עַד לִמְאֹד. מֵרֹאשׁ הַוֶּזוּב הַנִּשְׁקָף מִמֶּרְחַקִּים עָלָה פִּתְאֹם אוֹר כְּחַלְחַל כֵּהֶה, כְּנֹגַהּ מַטֵּה־אוֹר, רָעַד רֶגַע וְכָבָה.


 

מה    🔗

בִּכְבֵדוּת הִתְנַהֵל הַלַּיְלָה רַב־הַפְּחָדִים אֲשֶׁר לִפְנֵי יוֹם הַשִּׂמְחָה הַפְּרוּעָה בָּאַמְפִתֵּאַטְרוֹן, וְדִמְדּוּמִים כְּעֵין הָאֵפֶר עָלוּ, לְהַתְחִיל אֶת יוֹם פָּמְפֵּיאָה הָאַחֲרוֹן. הָרוּחַ שְׁקֵטָה מְאֹד וּמְעִיקָה. דֹּק עֲרָפֶל כֵּהֶה כִּסָּה אֶת עֵין הָעֲמָקִים וּפָשַׁט עַל הַגֵּאָיוֹת אֲשֶׁר לִשְׂדוֹת קַמְפַּנְיָה רַחֲבֵי הַיָּדָיִם. וְהַדַּיָּגִים אֲשֶׁר הִשְׁכִּימוּ לָקוּם רָאוּ עִם בֹּקֶר וְתָמְהוּ אֶל לִבָּם: רוּחַ לֹא תָּנוּעַ, וְהַיָּם רוֹעֵשׁ וְהוֹמֶה מְאֹד וּכְמוֹ נֶהְדַּף מִן הַחוֹף וָהָלְאָה. וּמֵעֲרוּצֵי נְהַר סַרְנוּס הַכְּחַלְחַל וְהַנִּפְלָא עָלָה קוֹל רַחַשׁ פֶּלִי וּפָשַׁט עַל הַמִּישׁוֹרִים הַמִּתְרוֹנְנִים וּבָתֵּי הַקַּיִץ הַנֶּחֱמָדִים אֲשֶׁר לַעֲשִׁירֵי פָּמְפֵּיאָה. וּמִבַּעַד לְעַב הָעֲרָפֶל נִרְאוּ רָאשֵׁי הַמִּגְדָּלִים, גַּגּוֹת הַלְּבֵנִים הָאֲדֻמּוֹת אֲשֶׁר לָרְחוֹבוֹת הַנּוֹצְצִים, הָעַמּוּדִים הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר לְהֵיכְלֵי הָאֱלִילִים הָרַבִּים, וְשַׁעַר הַכָּבוֹד הַמָּלֵא פְּסִילִים לְתִפְאֶרֶת אֲשֶׁר לְפוֹרוּם וְשַׁעַר הַנִּצָּחוֹן. מֵרָחוֹק נִרְאוּ רֻכְסֵי הֶהָרִים, וְהֵם נִבְלָעִים בְּצִבְעֵי הַשָּׁמַיִם הַמִּתְחַלְּפִים. פִּתְאֹם גָּז עַב הֶעָנָן אֲשֶׁר שָׁכַן יָמִים רַבִּים עַל פְּנֵי הַוֶּזוּב, וּמִצְחוֹ הַגֵּאֶה וְהָעַז צָפָה בְּלִי כַּעַס וּבְלִי חֵמָה אֶת פְּנֵי הַכִּכָּר אֲשֶׁר לְמַרְגְּלוֹתָיו.

עוֹד הַבֹּקֶר בְּרֵאשִׁיתוֹ, אַךְ שַׁעֲרֵי הָעִיר כְּבָר נִפְתְּחוּ לִרְוָחָה. מְרוּצַת פָּרָשִׁים, קוֹל גַּלְגַּל וְאוֹפָן, קוֹל הָמוֹן הוֹלֵךְ בְּרֶגֶל, כֻּלָּם לְבוּשֵׁי חַג, וּפִיהֶם הוֹמֶה לְיוֹם הַשִּׂמְחָה הַגָּדוֹל. הָרְחוֹבוֹת רוֹעֲשִׁים מֵהֲמוֹן אָדָם רַב, – יוֹשְׁבֵי פָּמְפֵּיאָה וּבְנוֹתֶיהָ אֲשֶׁר בָּאוּ הֲלוֹם, – וְהִנֵּה הֵם מִתְרוֹצְצִים בָּרְחוֹבוֹת, דְּחוּפִים וּבְהוּלִים כְּזֶרֶם אֵיתָן אֶל הָאִיצְטָדִין הָאָיֹם וְהַנּוֹרָא.

אָמְנָם, גָּדוֹל הָיָה הָאִיצְטָדִין וּרְחַב יָדַיִם לְהָכִיל אֶת בְּנֵי פָּמְפֵּיאָה, וְאוּלָם בְּיוֹם חַג וּמוֹעֵד בָּאוּ זָרִים רַבִּים מִכָּל מוֹשְׁבוֹת קַמְפַּנְיָה, וְשָׁעוֹת אֲחָדוֹת בְּטֶרֶם יַתְחִילוּ הַשַּׁעֲשׁוּעִים יָשְׁבוּ כְּבָר הָאֲנָשִׁים עַל מְקוֹמוֹתֵיהֶם. הַפַּעַם גָּדַל מְאֹד הַחֵפֶץ לִרְאוֹת בַּשַׁעֲשׁוּעִים, כִּי שְׁנֵי פּוֹשְׁעִים נִשְׁפְּטוּ לַמָּוֶת. הֶהָמוֹן אֲשֶׁר הִתְלַקֵּט הַיּוֹם הָיָה רַב מֵהָכִיל. בְּצָהֳלָה וּבַהֲמֻלָּה רַבָּה, כְּמִשְׁפַּט בְּנֵי קַמְפַּנְיָה, נִדְחֲקוּ בְּנֵי דַלַּת הָעָם, וּבְלֶכְתָּם לֹא פָּרְעוּ חֹק וּסְדָרִים.

וּבְתוֹךְ הֶהָמוֹן הָלְכָה אִשָּׁה זָרָה וּמוּזָרָה בַּדֶּרֶךְ אֶל בֵּית הַמִּצְרִי. לְמַרְאֵה שִׂמְלָתָהּ הַמּוּזָרָה, שִׂמְלַת יְמֵי קֶדֶם, וַהֲלִיכוֹתֶיהָ הֲלִיכוֹת פֶּרֶא, הִכּוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בַּמַּרְפֵּק וּפָרְצוּ בִּצְחוֹק. וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר הִתְבּוֹנְנוּ אֶל קַוֵּי פָּנֶיהָ, נִשְׁבְּתָה פִּתְאֹם הַשִּׂמְחָה. פָּנֶיהָ הָיוּ כִּפְנֵי הַמָּוֶת וּמַרְאֶהָ כְּמַרְאֵה יְצוּר אֲשֶׁר נִקְבַּר לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת וּפִתְאֹם קָם מִקִּבְרוֹ וַיָּשָׁב אֶל בֵּין הַחַיִּים. בִּדְמָמָה וּבְפַחַד פִּנּוּ לָהּ מָקוֹם, וְעַד מְהֵרָה הִגִּיעָה אֶל בֵּית הָעַמּוּדִים רְחַב־הַיָּדַיִם אֲשֶׁר לַמִּצְרִי.

הִיא דָּפְקָה בַּשַּׁעַר, וְהַשּׁוֹעֵר הַכּוּשִׁי, אֲשֶׁר הִשְׁכִּים לָקוּם הַיּוֹם כְּכָל יֶתֶר בְּנֵי הָעִיר, נִתְחַלְחַל בְּפִתְחוֹ אֶת הַדָּלֶת.

תַּרְדֵּמָה קָשָׁה נָפְלָה עַל אַרְבָּצֶס בַּלַּיְלָה הַהוּא. וְאוּלָם לִפְנוֹת בֹּקֶר הִבְהִילוּהוּ חֲלֹומֹותָיו, כִּי דָמוּ מְאֹד לַהֲלָךְ מַחְשְׁבוֹתָיו.

הוּא חָלַם וְהִנֵּה אֶחָד פֶּלִי הִצִּיגוֹ בְּלֵב הָאָרֶץ וְהִנֵּה הוּא בְּתוֹךְ מְעָרָה רַחֲבַת יָדַיִם, עַמּוּדִים סָבִיב לוֹ, עַמּוּדִים גְּדוֹלִים, עַמּוּדֵי סְלָעִים עַתִּיקִים, הָעוֹלִים וְנֶעֱלָמִים בַּמַּאפֵּלְיָה, אֲשֶׁר לֹא יִגַהּ עָלֶיהָ אוֹר הַיּוֹם. וּבֵין הָעַמּוּדִים גַּלְגַּלִּים אַדִּירִים בְּקוֹל זִמְזוּם וְרַעַשׁ גָּדוֹל סוֹבְבִים בְּלִי הֶרֶף. וְרַק בְּקַצְוֵי הַמְּעָרָה, מִזֶּה וּמִזֶּה, הִשְׂתָּרַע מָקוֹם שׁוֹמֵם וּבְקָצֵהוּ סְטָיו. לֹא אֲפֵלָה שָׂרְרָה פֹּה כִּי אִם דִּמְדוּמִים, וְאוֹרוֹת תּוֹעִים שָׁפְכוּ נֹגַהּ כֵּהֶה וְזָחֲלוּ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַלֶּחָה כְּמֵטֵאוֹרִים, כְּנָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן, וְהִנֵּה הֵם מִדַּדִּים בָּאֲפֵלָה, נֶעֱלָמִים וְשָׁבִים לְהָאִיר בְּאוֹר שִׁבְעָתָיִם. עוֹד הוּא מִשְׁתָּאֶה לְמַרְאֵה הַסְּטָיו אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאלוֹ וְהִנֵּה עָלוּ מִן הָאֲפֵלָה רְפָאִים דַּקֵּי־דְמוּת, נְמוֹגִים בַּעֲרָפֶל, טוֹפְפִים לְאִטָּם, וְהִנֵּה בָּאוּ אֶל הַמְּעָרָה וְהִמְרִיאוּ אֶל עָל וַיִּמּוֹגוּ, כְּהִמּוֹג הֶעָשָׁן בַּעֲלוֹתוֹ הַשָּׁמָיְמָה. וַיִּפְחַד וַיִּפֶן יָמִינָה, וְהִנֵּה עֲדַת רְפָאִים חֲדָשָׁה אֲיֻמָּה כָּרִאשׁוֹנָה יוֹרֶדֶת מִן הָאֲפֵלָה אֲשֶׁר מִמַּעַל לוֹ, וְהָרְפָאִים דְּחוּפִים לָבוֹא אֶל הַסְּטָיו הַיְמָנִי, כְּמוֹ סְחוּפִים בְּזֶרֶם לֹא נִרְאֶה. אֲבָל פְּנֵיהֶם בְּרוּרִים מִפְּנֵי הָרְפָאִים אֲשֶׁר הֵגִיחוּ מִשְּׂמֹאלוֹ: אֵלֶּה שְׂמֵחִים וְאֵלֶּה נֶעֱצָבִים, אֵלֶּה נוֹהֲרִים בְּתִקְוָה וְאֵלֶּה נִפְחָדִים וְנִדְכָּאִים. וַיַּעַבְרוּ בַּסָּךְ וּבְחִפָּזוֹן, וְעֵינֵי הַמַּבִּיט בָּהֶם כָּהוּ מִן הַתְּמוּרָה הַמְּהִירָה הַמִּתְחוֹלֶלֶת בְּלִי הֲפוּגוֹת, כְּאִלּוּ הֶחֱזִיק בָּהֶם כֹּחַ זָר וְנִסְתָּר. וַיַּהֲפֹךְ אֶת פָּנָיו וְהִנֵּה בִּקְצֵה הַמְּעָרָה יוֹשֶׁבֶת בַּת הָעֲנָק עַל גַּל גֻּלְגָּלוֹת, וְיָדֶיהָ טוֹוֹת בְּלִי הֶרֶף מַטְוֶה כֵּהֶה כְּמוֹ עָשׂוּי צְלָלִים כֻּלּוֹ. וַיַּרְא וְהִנֵּה קָשׁוּר הַמַּטְוֶה אֶל הַגַּלְגִּלִּים הָרַבִּים וּכְמוֹ יְנִיעֵם. רַגְלָיו הוּרְמוּ, כְּמוֹ כֹחַ זָר הֶחֱזִיק בָּהֶן לַהֲרִימָן, וַיֵּלֶךְ לִקְרַאת בַּת הָעֲנָק הָלֹךְ וְקָרֹב וַיַּעֲמֹד לְפָנֶיהָ. פָּנֶיהָ מְפִיקִים הֲדָרָה וָשֶׁקֶט וְהֵם יָפִים מְאֹד וְעַלִּיזִים. הֲלֹא פְּנֵי אַחַד הַסְּפִינְכְּסִים הֵמָּה, פְּנֵי אֶחָד מֵאֲבוֹתָיו. אֶת מִצְחוֹ הֶחָלָק וְהַשָּׁקֵט הַמֵּפִיק מַחֲשָׁבָה רַבָּה לֹא עָכְרוּ הַיְצָרִים. לֹא אֵבֶל וְלֹא שִׂמְחָה, לֹא זִכָּרוֹן וְלֹא תִּקְוָה, וְכֵן כָּל שְׁאָר הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יַבְעִירוּ תַּאֲוָה בְּלֵב הָאָדָם. סוֹד הַסּוֹדוֹת חָרוּת בִּדְמוּתָהּ, חֲרָדָה וְלֹא פַּחַד יִמָּלֵא לֵב כָּל רוֹאֶיהָ, כִּי מַרְאֶהָ כְּמַרְאֵה אֱלֹהִים הַנִּשָּׂא עַל הָאָדָם. וַיִּשְׁמַע אַרְבָּצֶס קוֹל יוֹצֵא מִפִּיהוּ וְהוּא לֹא הִשְׁמִיעַ אֶת הַקּוֹל וַיִּשְׁאַל:

“מִי אַתְּ וּמַה מַעֲשָׂיִךְ?”

“אֲנִי הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר תּוֹדה בּוֹ,” עָנְתָה בַּת הָעֲנָק וְיָדֶיהָ הוֹסִיפוּ לִטְוֹוֹת, “וּשְׁמִי הַטֶּבַע. וְהַגַּלְגִּלִּים אֲשֶׁר רָאִיתָ גַּלְגִּלֵּי הָעוֹלָם הֵמָּה, וְיָדִי תְּנִיעֵם לְהַחֲיוֹת אֶת כָּל הַיְצוּרִים.”

וַיּוֹסֶף אַרְבָּצֶס וַיִּשְׁאָל:

“וּמָה הֵמָּה הַשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה הַמּוּאָרִים בְּאוֹר מוּזָר וָפֶלִּי וְהַנִּמְשָׁכִים אֶל הָאֲפֵלָה מֵעֵבֶר לַמְּעָרָה מִזֶּה וּמִזֶּה?”

וַתַּעַן בַּת הָעֲנָק וַתֹּאמֶר:

“הַשַּׁעַר הַשְּׂמָאלִי הוּא שַׁעַר הַנּוֹלָדִים. הַצְּלָלִים אֲשֶׁר יְרַחֲפוּ בָּעוֹלָם הֲלֹא הֵמָּה הַנְּשָׁמוֹת הַיּוֹצְאוֹת מִן הַנֵּצַח לְמַסְעוֹתֵיהֶם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְהַשַּׁעַר הַיְמָנִי, אֲשֶׁר אֵלָיו יִנְהֲרוּ הָרְפָאִים מִלְמַעְלָה וְיֹאבְדוּ בָּאֲפֵלָה, הֲלֹא הוּא שַׁעַר הַמֵּתִים.”

“וְלָמָּה זֶה,” שָׁאַל קוֹל אַרְבָּצֶס, “יְפַלְּחוּ פִּתְאֹם אוֹרוֹת תַּעְתּוּעִים אֶת הָאֲפֵלָה, יְפַלְּחוּהָ וְלֹא יְאִירוּהָ?”

“הָהּ, כְּסִיל שׁוֹגֶה בְּהַבְלֵי אֱנוֹשׁ! הָהּ, הַהוֹזֶה בַּכּוֹכָבִים הַמִּתְיַמֵּר לַחֲקֹר אֶת לֵב הָעוֹלָם וְאֶת רֵאשִׁית הַדְּבָרִים! הָאוֹרוֹת הָאֵלֶּה נִיצוֹצוֹת הֵמָּה אֲשֶׁר לַמַּדָּע, נִיצוֹצוֹת מְעַט אֲשֶׁר נִתְּנוּ לַטֶּבַע לְמַעַן תְּפַלֵּס דַּרְכָּהּ וְתָבִין מְעַט מִיָּמִים עָבָרוּ וְיָמִים יָבוֹאוּ, לְמַעַן תּוּכַל לְבַצֵּעַ אֶת זְמָמֶיהָ אֶל נָכוֹן. וְעַתָּה שִׁפְטָה נָא, כְּלִי שַׁעֲשׁוּעִים דַּל וּמִסְכֵּן, וּרְאֵה מָה הֵמָּה הָאוֹרוֹת אֲשֶׁר נוֹעֲדוּ לָךְ!”

חִיל אָחַז אֶת אַרְבָּצֶס בְּשָׁאֳלוֹ:

“וְאֵיזֶה הַדֶּרֶךְ בָּאתִי עַד הֲלוֹם?”

“אָכֵן נִחֵשׁ לְבָבְךָ, נִבָּא וְהִגִּיד לְךָ, כִּי יוֹם מִשְׁפָּטְךָ קָרוֹב לָבוֹא. עַל גּוֹרָלְךָ הוּא הַנִּמְשָׁךְ מִן הָאָרֶץ וּלְעוֹלָם וָעֶד.”

וְטֶרֶם יַעֲנֶה אַרְבָּצֶס, הִתְחוֹלְלָה פִּתְאֹם סְעָרָה גְדוֹלָה בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה, כְּמוֹ נָגְעָה בָּהּ כְּנַף אַחַד הָאֵלִים. נִשָּׂא מִן הָאָרֶץ, מֻשְׁלָךְ אֶל עָל וּמְסֹעָר כְּעָלֶה נִדָּף בְּרוּחַ סְתָו, נִסְפַּח פִּתְאֹם הַמִּצְרִי אֶל עֲדַת הַמֵּתִים וְנִמְשַׁךְ עִמָּהֶם יַחְדָּו לִזְרֹם אֵל חֵיק מַאְפֵּלְיָה. הוּא נִפְתַּל בְּחֵימָה עִם הַזֶּרֶם הַסּוֹחֵף, כְּמוֹ חָשׁ פִּתְאֹם כִּי הַסְּעָרָה נֶהְפְּכָה לִדְמוּת, כִּדְמוּת רְפָאִים, כְּמַרְאֵה נֶשֶׁר אֲשֶׁר לוֹ כְּנָפַיִם וְצִפָּרְנַיִם וַאֲבָרָיו לוּטִים בַּעֲרָפֶל וּמְרַחֲפִים בָּרוּחַ, וְרַק עֵינָיו נוֹצְצוֹת בְּאוֹר בָּהִיר וְגָדוֹל וְהֵן קוֹפְאוֹת וְאַכְזְרִיּוֹת.

“מִי אָתָּה?” שָׁאַל הַמִּצְרִי.

“אֲנִי הוּא אֲשֶׁר הוֹדֵיתָ בּוֹ,” עָנָה הַצֵּל וְצָחַק צְחוֹק פָּרוּעַ, “שְׁמִי הָאֹנֶס.”

“וְאֶל אָן תִּשָּׂאֵנִי?”

“אֶל אֲשֶׁר לֹא תֵּדָעֶנּוּ.”

“לְטוֹבָה אוֹ לְרָעָה?”

“כַּזֶּרַע כֵּן הַקָּצִיר.”

“יְצוּר אֵימָה, אִם לְךָ הַמִּמְשָׁל בַּחַיִּים, הֲלֹא עָלֶיךָ יִפָּקְדוּ כָּל עֲוֹנוֹתַי.”

“רַק רוּחַ אֱלֹהִים אָנֹכִי,” עָנְתָה הַסְּעָרָה.

“אָכֵן, רַק הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ כָּל דַּעְתִּי אֲשֶׁר יָדַעְתִּי וְכָל עֲמָלִי אֲשֶׁר עָמַלְתִּי תַּחַת הַשָּׁמַיִם,” נָאַק הַנִּמְשָׁךְ בַּסָּעַר.

“הַזּוֹרֵעַ קוֹץ וְדַרְדַּר לָמָּה יֵבְךְּ אִם לֹא דָגָן יִקְצֹר? חֵטְא וְעָוֹן זָרַעְתָּ. וְלָמָּה תִּבְכֶּה כִּי לֹא קָצַרְתָּ אֶת הַצְּדָקוֹת?”

וּפִתְאֹם נָמוֹג הַמַּחֲזֶה וּכְלֹא הָיָה. אַרְבָּצֶס נִצָּב בְּתוֹךְ בִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת. וּפִתְאֹם קָמָה שֶׁלֶד מִבֵּין הַשְּׁלָדִים וּבְקֶסֶם הַחֲלוֹם לָבְשָׁה אֶת דְּמוּת אַפֵּצִידֶס. חוֹרֵי הָעֲצָמוֹת נִרְאוּ לָעַיִן וּמִבֵּין הַשְּׂפָתַיִם הַמְצַחֲקוֹת יָצְאָה תּוֹלַעַת וְזָחֲלָה עַד רַגְלֵי הַמִּצְרִי. הוּא חָפֵץ לִרְמֹס אֶת הַתּוֹלַעַת, וְאוּלָם בְּלַחֲצוֹ אוֹתָהּ בְּרַגְלוֹ הָלְכָה הַתּוֹלַעַת הָלֹךְ וְרָחֹב הָלֹךְ וְצָבֹה מְאֹד מְאֹד עַד הֱיוֹתָהּ כְּנָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן הַמִּשְׂתָּרֵג סְבִיבוֹ לִשְׁבֹּר עַצְמוֹתָיו וְהַמַּקְרִיב אֶל פְּנֵי אַרְבָּצֶס אֶת עֵינָיו הַנּוֹצְצוֹת וְאֶת לְשׁוֹנוֹ הַמְּלֵאָה רוֹשׁ. לַשָּׁוְא נֶאֱבַק עִמּוֹ אַרְבָּצֶס. גּוּפוֹ נֶהְפַּךְ לְגַל עֲצָמוֹת – הוּא נָמוֹג מִנִּשְׁמַת פִּי הָאֲבַדּוֹן – הַמָּוֶת בִּלַּע אוֹתוֹ. וּפִתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל מִפִּי הַתּוֹלַעַת לֵאמֹר:

“אֲשֶׁר הֲרַגְתּוֹ הוּשַׂם שׁוֹפֵט עָלֶיךָ! הַתּוֹלַעַת אֲשֶׁר אָמַרְתָּ לָשׁוּף אוֹתָהּ קָדְקֹד נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ לָשׁוּף אוֹתְךָ עָקֵב.”

בְּאַנְקַת חֵימָה וּמַכְאוֹב הִתְעוֹרֵר אַרְבָּצֶס מִשְּׁנָתוֹ. שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ סָמָרוּ. מִצְחוֹ יָרַד זֵעָה. עֵינָיו נִפְקְחוּ לִרְוָחָה. אֲבָרָיו הַחֲזָקִים רָחֲפוּ מִפַּחַד, כְּאֶבְרֵי יֶלֶד אֲשֶׁר הִבְהִילוֹ הַחֲלוֹם. הוּא קָם בִּסְעָרָה, וְרוּחוֹ שָׁבָה אֵלָיו. וַיְבָרֶךְ אֶת הָאֵלִים אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִין בָּהֶם, כִּי אַךְ חֲלוֹם הוּא. עֵינָיו שׁוֹטְטוּ כֹּה וָכֹה וַיַּרְא אֶת עַפְעַפֵּי הַשַּׁחַר הַמְּצִיצִים מִבַּעַד לַחַלּוֹן הַגָּבוֹהַּ וְהַצַּר. אָכֵן כְּבָר הֵאִיר הַיּוֹם. וַיִּשְׂמַח מְאֹד וַיִּצְחַק. וּפִתְאֹם הָפַךְ אֶת פָּנָיו וְהִנֵּה – פָּנִים קוֹפְאִים, עֵינַיִם דּוֹמְמוֹת כְּאֶבֶן, שְׂפָתַיִם כְּחֻלּוֹת – הַמְכַשֵּׁפָה אֲשֶׁר לְהַר וֶזוּב!

“הָהּ!” קָרָא הַמִּצְרִי וְהֶעֱבִיר בְּיָדָיו עַל עֵינָיו, כְּאוֹמֵר לְהָנִיס חֲלוֹם בַּלָּהוֹת, “הַעוֹדֶנִּי בַּחֲלוֹמִי? הֲבֵין הַמֵּתִים אָנֹכִי יוֹשֵׁב?”

“הֶרְמֶס הַנֶּאדָּר בַּכֹּחַ! אִשָּׁה הַדּוֹמָה לְמֵת נִצֶּבֶת לְפָנֶיךָ, הַכֶּר נָא אֶת רַעְיָתְךָ וַאֲמָתֶךָ.”

דְּמָמָה מְמֻשֶּׁכֶת שָׂרְרָה בַּחֶדֶר. לְאַט לְאַט סָר מֵעָלָיו הַפַּחַד וְרוּחוֹ שָׁבָה אֵלָיו.

“אָכֵן, אַךְ חֲלוֹם חָלַמְתִּי הַפָּעַם. מִי יִתֵּן וְלֹא אוֹסִיף לַחֲלוֹם עוֹד. כִּי אֵין הַיּוֹם שֹׁוֶה בְּנֵזֶק הַלַּיְלָה. הָאִשָּׁה, אֵיזֶה הַדֶּרֶךְ בָּאת אֵלַי וּמַה חֶפְצֵךְ?”

“לְהַזְהִירְךָ בָּאתִי,” עָנְתָה הַמְכַשֵּׁפָה וְקוֹלָהּ כְּאוֹב מֵאָרֶץ.

“לְהַזְהִירֵנִי? אָכֵן, לֹא שָׁוְא הִגִּידוּ הַחֲלוֹמוֹת. מָה הַצָּרָה אֲשֶׁר לְנֶגֶד פָּנָי?”

“שְׁמָעֵנִי נָא. שׁוֹאָה וְאָבְדַּן מְרַחֲפִים עַל פְּנֵי הָעִיר הַזֹּאת. נוּסָה נָא, הִמָּלֵט נָא בְּעוֹד מוֹעֵד. הֲלֹא יָדַעְתָּ, כִּי בָּהָר אֲנִי שׁוֹכֶנֶת. וּבְתַחְתִּית הָהָר עוֹד תִּבְעַר אֵשׁ הַשְּׁאוֹל. וּבְתוֹךְ מְעָרָתִי תְּהוֹם פְּעוּרָה. וְהִנֵּה זֶה יָמִים רַבִּים אֲשֶׁר רָאִיתִי זֶרֶם אֲדַמְדַּם־כֵּהֶה נוֹזֵל וְהוֹלֵךְ. וְלַחַשׁ־רַחַשׁ וְזִמְזוּם וְנַהַם שָׁמַעְתִּי בָּאֲפֵלָה. וְאוּלָם בַּלַּיְלָה הַזֶּה הִתְבּוֹנַנְתִּי אֶל הַזֶּרֶם וְהִנֵּה לֹא כֵּהֶה הוּא, כִּי אִם כְּמַרְאֵה אֵשׁ לֶהָבָה. עוֹד אֲנִי מַבִּיטָה, וְהִנֵּה פָּתְחָה הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתִּי בַּמְּעָרָה אֶת פִּיהָ בִּילָלָה אֲיֻמָּה, וְהִנֵּה נָפְלָה מֵתָה לְרַגְלַי וְעַל שְׂפָתֶיהָ קֶצֶף וָרִיר. אֶל מִשְׁכָּבִי זָחַלְתִּי בַּלַּיְלָה וָָאָחוּשׁ הֵיטֵב, כִּי הַסֶּלַע רָעַד בְּחָזְקָה, וּבְתוֹךְ הַדְּמָמָה אֲשֶׁר שָָׂרְרָה סָבִיב עָלָה בְּאָזְנַי קוֹל הָרַחַשׁ אֲשֶׁר בִּמְעֵי הָאֲדָמָה, כְּגַעַשׁ רוּחוֹת מִתְפָּרְצִים וּכְקוֹל אוֹפַנִּים מְנַסְּרִים בָּאֲדָמָה. וְהַבֹּקֶר קַמְתִּי עִם הַשַּׁחַר וְשַׁבְתִּי לְהָצִיץ אֶל הַתְּהוֹם: שִׁבְרֵי סְלָעִים שְׁחוֹרִים וּגְדוֹלִים צָפִים עַל פְּנֵי זֶרֶם הַלַּהַב, וְהַזֶּרֶם אֵיתָן, רְחַב יָדַיִם וּפָרוּעַ מְאֹד וְהוּא אָדֹם שִׁבְעָתַיִם מִבַּלָּיְלָה. יָצָאתִי מִן הַמְּעָרָה וְעָלִיתִי עַל רֹאשׁ סֶלַע וְהִנֵּה חוֹר בּוֹ אֲשֶׁר לֹא רְאִיתִיו תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם, וּמִתּוֹכוֹ מִתַּמֵּר וְעוֹלֶה עָשָׁן שָׁחוֹר. וְהֶעָשָׁן מָוֶת בִּכְנָפָיו וְהוּא שָׂם מַחֲנָק לִגְרוֹנִי, כֹּחוֹתַי רָפוּ, כִּמְעַט רוּחִי בִּי. שַׁבְתִּי אֶל מְעָרָתִי, לָקַחְתִּי אֶת כָּל זְהָבִי וְאֶת כָּל כַּסְפִּי אֲשֶׁר צָבַרְתִּי וְאֶת הָעֲשָׂבִים אֲשֶׁר לִקַּטְתִּי וְנָטַשְׁתִּי אֶת מְעוֹנִי מִשָּׁנִים רַבּוֹת. כִּי זָכַרְתִּי אֶת הֶחָזוּת הַקָּשָׁה אֲשֶׁר הִגִּידוּ אֲבוֹת הָאֶטְרוּסְקִים מִדּוֹר לְדוֹר: ‘בְּהִפָּתַח הָהָר תֶּחֱרַב הָעִיר, וְעָשָׁן כִּי יַעֲנֹד אֶת רֹאשׁ הַשָּׂדוֹת הַחַמִּים – וְהָיָה בְּכִי וּמִסְפֵּד וְדַאֲבוֹן לֵב לִבְנֵי הַיָּם’. הָהּ, אֲדוֹנִי הַנַּעֲלֶה, הִנְנִי לָצֵאת אֶת חוֹמוֹת הָעִיר לָלֶכֶת הַרְחֵק מִזֶּה, וּבְטֶרֶם צֵאתִי בָּאתִי אֵלֶיךָ. בְּחַיֶּיךָ נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי אֵדַע נֶאֱמָנָה, כִּי הָרַעַשׁ אֲשֶׁר הֶחֱרִיד לִפְנֵי שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת אַךְ מְבַשֵּׂר הָרָעָה הָיָה. עַל שְׂדוֹת הַמָּוֶת נָכוֹנוּ הַחוֹמוֹת הָאֵלֶּה וְעַל פְּנֵי זִרְמֵי הַשְּׁאוֹל אֲשֶׁר לֹא תֵּדַע מְנוּחָה. רְאֵה, כִּי הִזְהַרְתִּיךָ! קוּמָה וּבְרַח לְךָ מִזֶּה!”

“רַב תּוֹדוֹת לָךְ, הַמְכַשֵּׁפָה, עַל אֲשֶׁר חָרַדְתְּ לִי. כִּגְמוּלֵךְ אֲשַׁלֵּם לָךְ. הִנֵּה גְבִיעַ הַזָּהָב אֲשֶׁר עַל הַשֻּׁלְחָן. קָחִיהוּ לָךְ מַתָּנָה. הֲלֹא כֵּן חָשַׁבְתִּי תָּמִיד, כִּי לְבַד כָּל כֹּהֲנֵי אִיזִיס יֵשׁ עוֹד יְצוּר אֶחָד אֲשֶׁר יְמַהֵר לְהַצִּיל אֶת אַרְבָּצֶס בְּיוֹם צָרָה וְאָבְדַּן. וְאָמְנָם הָאוֹתוֹת אֲשֶׁר רָאִית בְּתוֹךְ הַר הָאֵשׁ שֶׁכָּבָה,” הוֹסִיף הַמִּצְרִי, “מַגִּידִים בָּרוּר, כִּי יוֹם צָרָה נָכוֹן לָעִיר הַזֹּאת. אוּלַי יָשׁוּב הָרַעַשׁ לְהַרְעִישָׁהּ בְּיֶתֶר עָז. יְהִי נָא אֲשֶׁר יֶהִי! הֲלֹא עוֹד סִבָּה אַחַת זוּלַת כָּל אֵלֶּה תַּמְרִיצֵנִי לְמַהֵר וְלָצֵאת אֶת הַחוֹמוֹת. מָחָר אָשִׂים לַדֶּרֶךְ פְּעָמָי. בַּת אֶטְרוּרִיָּה, אָנָּה תֵּלְכִי מִזֶּה?”

“עוֹד הַיּוֹם אֶעֶבְּרָה אֶל הֶרְקוּלָנוּם, וּמִשָּׁם אֵלְכָה לִי עִם שְׂפַת הַיָּם וַאֲבַקֵּשׁ מוֹלֶדֶת חֲדָשָׁה. עַתָּה גַלְמוּדָה אֲנִי, אֶת כָּל רֵעַי שָׁכֹלְתִּי יוֹם אֶחָד, כִּי הַשּׁוּעָל וְהַנָּחָשׁ שְׁנֵיהֶם יַחַד מֵתוּ עַל פָּנָי. הָהּ, הֶרְמֶס הַגָּדוֹל! הֲלֹא הִבְטַחְתַּנִי לְהוֹסִיף לִי עוֹד עֶשְׂרִים שָׁנָה לְחַיַּי עֲלֵי אֲדָמוֹת.”

“אָמְנָם כֵּן,” עָנָה הַמִּצְרִי, "הִבְטַחְתִּי לָךְ. וְאוּלָם, "הוֹסִיף לְדַבֵּר בְּקוּמוֹ (הוּא תָּמַךְ אֶת רֹאשׁוֹ בְּכַפָּיו, וְעֵינָיו הַמִּתְבּוֹנְנוֹת לָדַַעת הִבִּיטוּ בְּפָנֶיהָ) “הַגִּידִי נָא לִי, לָמָּה זֶה וְעַל מַה זֶה תִּשְׁתּוֹקְקִי כָּכָה אֶל הַחַיִּים? מָה הוּא הַמֶּתֶק וְהַנֹּעַם הַצְּפוּנִים לָךְ בְּחֵיק הַחַיִּים?”

“אָכֵן, לֹא מְתוּקִים הֵמָּה הַחַיִּים, אַךְ הַמָּוֶת מַר מֵהֶם שִׁבְעָתָיִם,” עָנְתָה הַמְכַשֵּׁפָה בְּקוֹל נִמְרָץ אֲשֶׁר נָגַע עַד לֵב הָאִישׁ הַמִּתְפָּאֵר וְהַחוֹזֶה בַּכּוֹכָבִים. אַךְ הַמִּצְרִי הִתְאַמֵּץ לְהָסִיר אֶת לִבּוֹ מִדְּבָרֶיהָ, כִּי לֹא נָעַם לוֹ לְהַבִּיט בִּפְנֵי רַעְיָתוֹ, וְכֹה אָמָר:

“עֵת לָקוּם וּלְהִכּוֹן לַשַּׁעֲשׁוּעִים. שָׁלוֹם עָלַיִךְ, אֲחוֹתִי! יָגֵל לִבֵּךְ עַל אֵפֶר הַחַיִּים כְּכֹל אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדֵךְ.”

הַמְכַשֵּׁפָה הִטְמִינָה אֶת הַמַּתָּנָה הַיְקָרָה בְּחֵיקָהּ וְהָלְכָה לְדַרְכָּה. אַךְ עִם הַדֶּלֶת עָמְדָה מִלֶּכֶת, הָפְכָה אֶת פָּנֶיהָ וְאָמָרָה:

“אוּלַי לָאַחֲרוֹנָה רְאִיתִיךָ הַפַּעַם עֲלֵי אֲדָמוֹת. וְאוּלָם אֶל אָן תָּבוֹא הַלֶּהָבָה בַּעֲלוֹתָהּ מִן הָאֵפֶר וּבִתְעוֹתָהּ כְּרוּחַ אָנֶה וָאָנָה? הֲלֹא מֵעַל לְאֵזוֹב הַיָּם נִרְאֶנָּה בַּמַּעֲמַקִּים. אָכֵן, הַקּוֹסֵם וְהַמְכַשֵּׁפָה, הַמּוֹרֶה וְתַלְמִידָתוֹ, הַכַּבִּיר וְהַמְקֻלֶּלֶת אוּלַי עוֹד יִפָּגְשׁוּ בְּאַחַד הַיָּמִים. הֱיֵה שָׁלוֹם!”

“צְאִי לָךְ מֵעַל פָּנַי, עוֹרֵב מְבַשֵּׂר רָע!” לָחַשׁ אַרְבָּצֶס בְּנַפְשׁוֹ כַּאֲשֶׁר נִסְגְּרָה הַדֶּלֶת אַחֲרֵי שִׂמְלוֹתֶיהָ הַפְּרוּעוֹת. וּלְמַעַן הָנִיס מִלִּבּוֹ אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו, אֲשֶׁר לֹא נָמוֹגוּ עוֹד אַחֲרֵי חֲלוֹם הַלַּיִל, הִבְהִיל אֶת אֶחָד מֵעֲבָדָיו לָבוֹא אֵלָיו.

וּבַיָּמִים הָהֵם הָיָה הַמִּשְׁפָּט לָבוֹא אֶל שַׁעֲשׁוּעֵי הָאִיצְטָדִין בְּבִגְדֵי חָג. עַל כֵּן לָבַשׁ אַרְבָּצֶס כְּלֵי חֵפֶץ. הַטּוּנִיקָה נוֹצְצָה מִלֹּבֶן וְהָרְכָסִים הָיוּ עֲשׂוּיִים אַבְנֵי חֵן מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב. וְעַל הַטּוּנִיקָה לָבַשׁ שִׂמְלַת קֶדֶם, חֶצְיָהּ גְּלִימָה וְחֶצְיָהּ אַדֶּרֶת, אֲשֶׁר הִזְהִירָה בִּשְׁלַל צִבְעֵי שָׁנִי וְאַרְגָּמָן מַעֲשֵׂה צוֹר. הַנַּעֲלַיִם אֲשֶׁר הִגִּיעוּ עַד חֲצִי שׁוֹקָיו הָיוּ מְשֻׁבָּצוֹת אַבְנֵי חֵן וְזָהָב. בְּכָל הַתִּפְאֶרֶת אֲשֶׁר לְרַבֵּי הַכְּהֻנָּה לֹא נִמְנַע אַרְבָּצֶס מֵהַלְּהָטִים אֲשֶׁר יְעַוְּרוּ אֶת עֵינֵי הֶהָמוֹן וִיעוֹרְרוּהוּ לְהַעֲרִיץ. וְגַם הַיּוֹם, בּוֹ יַעֲלֶה קָרְבַּן גְּלוֹקוּס וְהוּא יִנָּצֵל מִצַּר וְיָרִיב וּמִפַּחַד פֶּן יִגָּלֶה עֲוֹנוֹ, הָיָה מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה גִּבּוֹר בְּיוֹם נִצְחוֹנוֹ אוֹ כְּמַרְאֵה חָתָן יוֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ.

וְעוֹד זֶה הַמִּשְׁפָּט בַּיָּמִים הָהֵם לְכָל רָמֵי הַמַּעֲלָה לָבוֹא אֶל בֵּית הַחִזָּיוֹן בְּלִוְיַת עַבְדֵיהֶם וְכָל הַחוֹסִים בְּצִלָּם. וְהִנֵּה נִצַּב כָּל בֵּית אַרְבָּצֶס בַּסָּךְ לְחַכּוֹת עַד אֲשֶׁר יִסַּע כִּסֵּא הָאַפִּרְיוֹן אֲשֶׁר לַאֲדוֹנֵיהֶם. וְרַק הַשְּׁפָחוֹת, אֲשֶׁר שֵׁרְתוּ אֶת פְּנֵי יוֹנֵי, וְסוֹסְיָא, אֲשֶׁר הָפְקַד לִשְׁמֹר אֶת נִידְיָה, נוֹכְחוּ לְדַאֲבוֹן לִבָּם כִּי נִטַּל עֲלֵיהֶם לְהִשָּׁאֵר בַּבָּיִת.

“קָלִיאַס!” קָרָא אַרְבָּצֶס אֶל אַחַד הַחוֹסִים בְּצִלּוֹ אֲשֶׁר אָזַר אֶת חֲגוֹרוֹ לְמָתְנָיו, “נִלְאֵיתִי נְשׂא אֶת פָּמְפֵּיאָה וְיֵשׁ אֶת נַפְשִׁי לָצֵאת אֶת הָעִיר בְּעוֹד יָמִים שְׁלשָׁה, הֲלֹא יָדַעְתָּ אֶת הָאֳנִיָּה אֲשֶׁר לְנַרְסֶס אִישׁ אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה, וְהִנֵּה קְנִיתִיהָ לִי, וּמָחֳרָתַיִם נָבִיא אֵלֶיהָ אֶת חֶפְצֵי בֵּיתִי.”

“לָמָּה יְמַהֵר אֲדוֹנִי? אַךְ אִם עַל אֲדוֹנִי טוֹב, אֶעֱשֶׂה כְּמִצְוָתוֹ. וְיוֹנֵי חֲנִיכָתֶךָ?”

“גַּם הִיא תִּסַּע עִמָּדִי. אַךְ רַב לָנוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ! הֲיָפֶה הוּא רוּחַ הַיּוֹם?”

“כָּבֵד הוּא וּמֵעִיק מְאֹד. אֵין זֹאת כִּי יֵחַם לְעֵת הַצָּהֳרַיִם עַד לְבִלְתִּי נְשׂא.”

“מַה מִסְכֵּנִים הֵמָּה הַלּוּדָרִים וּמַה אֻמְלָלִים הַפּוֹשְׁעִים! מַהֲרָה נָא וְעָרַכְתָּ אֶת תַּהֲלוּכַת הָעֲבָדִים.”

אַרְבָּצֶס נִשְׁאַר לְבַדּוֹ. הוּא עָבַר עַל פְּנֵי חֲדַר מְלַאכְתּוֹ וְעַל פְּנֵי אוּלָם הָעַמּוּדִים, רָאָה אֶת הֶהָמוֹן הַנּוֹהֵר אֶל הָאִיצְטָדִין, שָׁמַע אֶת קוֹל הָעֲמֵלִים בְּפָרְשָׂם אֶת יְרִיעַת הָאֹהֶל וְאֶת קוֹל הַמֵּיתָרִים בְּהִדָּרְכָם, הֲלֹא הוּא אֹהֶל הַמִּכְסֶה, אֲשֶׁר בְּצֵל יְרִיעוֹתָיו הַפְּרוּשׂוֹת יֶחֱסוּ בְּנֵי הָעִיר לְמַעַן יִרְאוּ בְּנַחַת אֶת מְצוּקוֹת הַמָּוֶת אֲשֶׁר לְרֵעֵיהֶם. וּפִתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל אַדִּיר, פָּרוּעַ וּמוּזָר: שַׁאֲגַת אַרְיֵה. רֶגַע נָדַם הֶהָמוֹן, אַךְ הִנֵּה חָלְפָה הַדְּמָמָה וְקוֹלוֹת צְחוֹק וְשָׂשׂוֹן הֵרִיעוּ סָבִיב: הָעָם צָחַק לְשֵׁמַע קוֹל הָרָעָב אֲשֶׁר הֵצִיק לְמֶלֶךְ הַחַיּוֹת.

“חַיּוֹת טֶרֶף!” קָרָא אַרְבָּצֶס בְּבוּז, “הַאֲנִי רוֹצֵחַ וְאַתֶּם נְקִיִּים? אֲנִי הָרַגְתִּי לְהָגֵן עַל נַפְשִׁי, וְאַתֶּם תְּרַצְּחוּ – לְמַעַן שַׁעֲשֵׁעַ אֶת נַפְשְׁכֶם.”

אַרְבָּצֶס הֵסֵב אֶת עֵינָיו הַחֲרֵדוֹת וְהַמִּתְבּוֹנְנוֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַוֶּזוּב. הַכְּרָמִים עוֹטִים יֶרֶק תַּאֲוָה לָעֵינַיִם וּמִתְנוֹצְצִים עַל חֲזֵה הָהָר, אֲשֶׁר דְּמוּתוֹ כִּדְמוּת הַנֵּצַח הַשָּׁקֵט בְּלֵב הַשָּׁמַיִם הַמַּחֲרִישִׁים.

“עוֹד מוֹעֵד לָרַעַשׁ, אִם גַּם אָרֹב יֶאֱרֹב לָנוּ,” חָשַׁב אַרְבָּצֶס בְּלִבּוֹ וַיָּמָשׁ מִמְּקוֹמוֹ. הוּא עָבַר עַל פְּנֵי הַשֻּׁלְחָן הַמָּלֵא סִפְרֵי תַּעֲלוּמוֹת וְחֶשְׁבּוֹנוֹת סְתָרִים כְּמִשְׁפַּט הַכַּשְׂדִּים וְכֹה אָמָר:

“הָהּ, מְלֶאכֶת מַחְשֶׁבֶת נַעֲלָה! בְּאוּרַיִךְ וְתוּמַיִךְ לֹא שָׁאַלְתִּי, כִּי הִנֵּה הַשּׁוֹאָה וְהַשֶּׁבֶר אֲשֶׁר בִּשַׂרְתְּ לִי חָלֹף חָלְפוּ וְאֵינָם, וּמַה בֶּצַע כִּי אֶשְׁאַל וְכִי אֲנַסֶּה עוֹד וְלִבִּי יוֹדֵעַ אֶל נָכוֹן כִּי דַרְכִּי בְּרוּרָה לְפָנָי. הַאִם לֹא עֵדִים הֵמָּה כָּל הַמִּקְרִים אֲשֶׁר קָרוּנִי? סוּרָה מִלִּבִּי, הַסֶּפֶק! סוּרוּ, הָרַחֲמִים! וְאַתָּה, לִבִּי, רַק שְׁתַּיִם תִּנָּבֵא לִי: כִּי הִנֵּה מָשֹׁל אֶמְשֹׁל בָּאָדָם וְיוֹנֵי תִּהְיֶה לִי.”


 

מו    🔗

נִידְיָה נִרְגְּעָה לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים אֲשֶׁר סִפֵּר לָהּ סוֹסְיָא בְּשׁוּבוֹ אֵלֶיהָ וַתִּשְׂמַח מְאֹד בְּבִטְחוֹנָהּ כִּי מִכְתָּבָה בָּא אֶל סַלּוּסְטוּס וַיִּמָּלֵא לִבָּהּ תִּקְוָה. וַתַּאֲמֵן כִּי לֹא הִתְמַהְמַהּ סַלּוּסְטוּס לָלֶכֶת אֶל הַנָּצִיב וּלְהַבְהִילוֹ אֶל בֵּית הַמִּצְרִי לְהוֹצִיאָהּ לַחָפְשִׁי וְלִשְׁבֹּר אֶת דַּלְתֵי הַכֶּלֶא אֲשֶׁר בּוֹ עָצוּר קָלֵנוּס, וְכִי עוֹד בַּלַּיְלָה הַהוּא יֵצֵא גְלוֹקוּס לַחָפְשִׁי.

אַלְלַי! הַלַּיְלָה עָבַר־חָלַף וְהַשַּׁחַר עָלָה – וְאֵין קוֹל וְאֵין קֶשֶׁב, זוּלַת קוֹל הַצְּעָדִים הַמְּהִירִים אֲשֶׁר לְעַבְדֵי הַבַּיִת בְּהִתְרוֹצְצָם בָּאוּלָם וּבַחֲדַר הָעַמּוּדִים וְקוֹל אֲנָשִׁים בְּדַבְּרָם עַל הַתְּכוּנָה לְחַג הַשַּׁעֲשׁוּעִים. מֵעֵת לְעֵת הִגִּיעוּ אֶל אָזְנֶיהָ גַם דִּבְרֵי אַרְבָּצֶס הַמְצַוֶּה לַעֲבָדָיו. וְהִנֵּה קוֹל נְגִינוֹת נִשְׁמַע: אַרְבָּצֶס וְיַלְדֵי בֵּיתוֹ הָלְכוּ אֶל הָאִיצְטָדִין לִרְאוֹת בְּמוֹת בֶּן אַתּוּנָא.

לְאַט־לְאַט וּבְרֹב־תִּפְאֶרֶת הָלַךְ בֵּית אַרְבָּצֶס בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר וַיַּגִּיעַ עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם יַחֲנוּ הַמֶּרְכָּבוֹת וְכִסְאוֹת הָאַפִּרְיוֹן. אַרְבָּצֶס יָרַד מֵעַל כִּסְאוֹ וַיִּקְרַב אֶל שַׁעַר הַכָּבוֹד אֲשֶׁר רַק רָמֵי הַמַּעֲלָה יָבוֹאוּ בוֹ. עֳבָדָיו הָלְכוּ אֶל שַׁעַר הֶהָמוֹן וַיָּבוֹאוּ פְּנִימָה וַיֵּשְׁבוּ עִם דַּלַּת הָעָם, וַיַּשְׁקֵף אַרְבָּצֶס מִמְּקוֹם שִׁבְתּוֹ עַל פְּנֵי הֶהָמוֹן הָרַב, אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת בֵּית הַחִזָּיוֹן מִפֶּה לְפֶה וַיְצַפֶּה בְּקֹצֶר רוּחַ לַשַּׁעֲשׁוּעִים.

בַּיְצִיעוֹת הָעֶלְיוֹנִים יָשְׁבוּ הַנָּשִׁים וַיְהִי מַרְאֵה שִׂמְלוֹתֵיהֶן הַמִּתְנוֹצְצוֹת בִּשְׁלַל צְבָעִים כְּמַרְאֵה עֲרוּגַת הַפְּרָחִים. לְחֵן וּלְתִפְאֶרֶת הָיוּ הַנָּשִׁים בָּאֲסֵפָה הַזֹּאת. וְרִבֲבוֹת עֵינַיִם נִשְּׂאוּ אֲלֵיהֶן. בַּיְצִיעוֹת הַתַּחְתּוֹנִים יָשְׁבוּ נְשׂוּאֵי הַפָּנִים וְהָעֲשִׁירִים: שָׂרִים, שׁוֹפְטִים וּקְצִינֵי צָבָא. שַׁעַר הָאִיצְטָדִין אֲשֶׁר דְּמוּת בֵּיצָה לוֹ, שַׁעַר מִזֶּה וְשַׁעַר מִזֶּה, הָיוּ גַם הַמְּבוֹאוֹת לַנֶּאֱבָקִים, עַמּוּדִים חֲזָקִים הִתְנוֹסְסוּ לִפְנֵי הַמְּבוֹאוֹת, לְהַבְדִּיל בֵּין הַחַיּוֹת וּבֵין הַקָּהָל. עַל הַכַּרְכֹּב, הַסּוֹבֵב אֶת הָאִיצְטָדִין וְהֶעָשׂוּי מוֹשָׁבִים מוֹשָׁבִים, הִתְנוֹסְסוּ פִּתּוּחִים וּכְתָבוֹת. וּבַבִּנְיָן תְּעָלוֹת תְּעָלוֹת לִזְרֹק מֵהֶן מַיִם קָרִים מְשִׁיבִים נֶפֶשׁ בַּשָּׁרָב.

הָעֲמֵלִים עוֹד שָׁקְדוּ לֵפְרֹשׂ אֶת הַיְרִיעָה הַסּוֹכֶכֶת מֵעַל לָאִיצְטָדִין, וְהַיְרִיעָה רִקְמַת צֶמֶר כֻּלָּהּ, צֶמֶר צַחַר וּפַסֵּי אַרְגָּמָן מָשְׁזָר. לֹא בִּמְהֵרָה נֶעֶשְׂתָה הַמְּלָאכָה הַפַּעַם, אִם מֵעַצְלוּת הָעֲמֵלִים בָּהּ וְאִם מִפְּנֵי הַכֵּלִים אֲשֶׁר לֹא הָיוּ כְּסִדְרָם. אָמְנָם, הָאֹהֶל הָיָה גָדוֹל מְאֹד וּבְרָב עָמָל וְתַחְבּוּלוֹת יָגְעוּ הָעֲמֵלִים לְפָרְשׂוֹ, וּבִנְשֹׁב הָרוּחַ עָלָה הֶעָמָל בַּתֹּהוּ. וְאוּלָם הַפַּעַם לֹא נָשְׁבָה רוּחַ, וְהַקָּהָל רָגַז מְאֹד עַל אֲשֶׁר הִתְמַהְמְהוּ הָעֲמֵלִים עַד כֹּה, וְכַאֲשֶׁר נִקְרַע מִפְלָשׁ רָחָב מֵאָחוֹר, כִּי יְרִיעָה בִּירִיעָה לֹא נִרְכְּסָה, הֵלִינוּ כָּל הַנֶּאֱסָפִים.

וְהַשַּׂר פַּנְסָא, אֲשֶׁר עָרַךְ אֶת הַשַּׁעֲשׁוּעִים בְּכַסְפּוֹ, רָגַז שִבְעָתַיִם לְמַרְאֵה הַמַּכְשֵׁלָה וַיִּשָּׁבַע לְהָשִׁיב לְוִילְקוּס כִּגְמוּלוֹ, הוּא וִילְקוּס רֹאשׁ פְּקִידֵי הָאִיצְטָדִין אֲשֶׁר הִתְרוֹצֵץ כֹּה וָכֹה בְּזֵעַת אַפַּיִם, כִּמְעַט רוּחוֹ בּוֹ, זוֹעֵף וּמְפַקֵּד עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל וּלְלֹא הוֹעִיל.

פִּתְאֹם נָדַמָּה הַהֲמֻלָּה. הָעֲמֵלִים הִרְפּוּ מֵעֲמָלָם. הֶהָמוֹן הֶחֱרִישׁ. קוֹל חֲצוֹצְרָה נִשְׁמַע וּתְרוּעַת מִלְחָמָה, וּלְקוֹל הַתְּקִיעָה וְהַתְּרוּעָה עָבְרוּ הַלּוּדָרִים בַּסָּךְ עַל פְּנֵי הָאִיצְטָדִין. אַט־אַט וּבְרֹב כָּבוֹד סָבְבוּ אֶת הַכִּכָּר הָעֲגֻלָּה לְמַעַן יוּכַל הַקָּהָל לְהִתְבּוֹנֵן אֲלֵיהֶם, לִרְאוֹת אֶת אֶבְרֵי גוּפָם הַחֲטוּבִים וְאֶת כְּלֵי זֵינָם וּלְהִתְעָרֵב.

“הָהּ!”קָרְאָה פוּלְוְיָה הָאַלְמָנָה אֶל אֵשֶׁת פַּנְסָא, “הֲתִרְאִי אֶת הַלּוּדָר הָעֲנָק הַזֶּה? מַה נֶהְדָּרִים בְּגָדָיו!”

“אָכֵן!” עָנְתָה אֵשֶׁת הַשַּׂר בְּהַדְרַת כָּבוֹד וּבְרֹב גָּאוֹן, כִּי הִיא יָדְעָה הֵיטֵב אֶת כָּל הַלּוּדָרִים אִישׁ אִישׁ בִּשְׁמוֹ וּבִסְגֻלּוֹתָיו. “הֲלֹא רֶטְיוֹס הוּא. רַק שְׁלָשׁ־קִלְשׁוֹן וְרֶשֶׁת לוֹ וְשִׁרְיוֹן אָיִן, זוּלַת חֲגוֹרָה וּכְתֹנֶת. גִּבּוֹר הוּא, וְאִישׁ רִיבוֹ סְפּוֹרוּס לוּדָר בְּרִיא בָשָׂר, מַחֲזִיק מָגֵן עָגֹל וְשׁוֹלֵף חֶרֶב וְגַם לוֹ אֵין שִׁרְיוֹן. וְקוֹבַע לֹא יַחְבּשׁ עַתָּה, לְמַעַן יִרְאוּ אֶת פָּנָיו וְיִוָּכְחוּ כִּי לֹא יֵדַע מֹרֶךְ. וְאוּלָם בְּהֵאָבְקוֹ יְכַסֶּה הַקּוֹבַע אֶת פָּנָיו.”

“מָה הֵמָּה שְׁלָשׁ־קִלְשׁוֹן וְרֶשֶׁת לְעֻמַּת הֶחָרֶב!”

“אוֹת הוּא, כִּי תְּמִימָה אַתְּ מְאֹד, פוּלְוְיָה יַקִּירָתִי! כָּל בָּאֵי אִיצְטָדִין יוֹדְעִים אֶל נָכוֹן כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ הָרֶשֶׁת יְנַצֵּח לָרֹב.”

“וּמִי הוּא הַלּוּדָר הַיָּפֶה הַלָּז? כִּמְעַט עָרֹם הוּא. הֲלֹא בּוּשָׁה הִיא לְכֻלָּנוּ. חֵי וֶנוּס! אֲבָרָיו מְחֻטָּבִים לְהַפְלִיא.”

“לִידוֹן הוּא, אִישׁ צָעִיר אֲשֶׁר לֹא נִסָּה בִּקְרָב, וְהִנֵּה הִרְהִיב עֹז בְּנַפְשׁוֹ לְהֵאָבֵק עִם טֶטְרָאִידֶס. בָּרִאשׁוֹנָה יִלָּחֲמוּ בְּצֶסְטוּס, כְּמִשְׁפַּט הַיְּוָנִים, וְאַחַר יִלְבְּשׁוּ שִׁרְיוֹן וְיִשְׁלְפוּ חֶרֶב.”

“גֶּבֶר יְפֵה־תֹאַר הוּא לִידוֹן. אֵין זֹאת כִּי נָשִׁים יֶאֱהָבוּהוּ מְאֹד.”

“וְאוּלָם קְלוֹדְיוּס הַיּוֹדֵעַ אֶת מִשְׁפְּטֵי הָאִיצְטָדִין עָרַב אֶת יְרִיבוֹ שָׁלשׁ תַּחַת אֶחָת.”

“הָהּ, יֻפִּיטֶר! מַה נֶהְדָּר הַמַּרְאֶה הַזֶּה!” קָרְאָה הָאַלְמָנָה בִּרְאוֹתָהּ שְׁנֵי לוּדָרִים רוֹכְבִים עַל סוּסִים. וַיְהִי מַרְאֵהֶם כְּמַרְאֵה הַפָּרָשִׁים אֲשֶׁר בְּשַׁעֲשׁוּעֵי יְמֵי הַבֵּינַיִם, וְהֵם מְזֻיָּנִים מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ חֲרָבוֹת וְשִׁרְיוֹנִים עֲגֻלִּים וּמְשֻׁבָּצִים. הַשִּׁרְיוֹן הֶעָשׂוּי מִקְלַעַת הָיָה לָהֶם לִכְסוּת שׁוֹקַיִם וּזְרוֹעַ יְמָנִית, וְהָאַדָּרוֹת הַקְּצָרוֹת אֲשֶׁר הִגִּיעוּ עַד הָאֻכָּף הוֹסִיפוּ לָהֶם לִוְיַת פְּאֵר. רַגְלֵיהֶם הָיוּ חֲשׂוּפוֹת וְנַעֲלֵיהֶם קְשׁוּרוֹת בִּשְׂרוֹךְ מֵעַל לְעֶצֶם הַכַּף. “הֶאָח, מַה יָפִים הֵמָּה! מִי אֵלֶּה?” שָׁאֲלָה הָאַלְמָנָה.

“שֵׁם הָאֶחָד בַּרְבִּיכְּס, שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה פַּעַם נִצַּח בַּקְּרָב. וְהַשֵּׁנִי מִתְהַדֵּר בְּשֵׁם נוֹבִילִיּוֹר. שְׁנֵיהֶם בְּנֵי אֶרֶץ גַּלִּיָּה.”

עוֹד הֵן מְשׂוֹחֲחוֹת עַל כֹּה וְעַל כֹּה, וּמִשְׁפְּטֵי הַתְּכוּנָה לַשַּׁעֲשׁוּעִים תַּמּוּ. הִנֵּה יָצְאוּ הַלּוּדָרִים לַעֲרֹךְ קְרָב לְמַרְאִית־עַיִן וּבִידֵיהֶם חַרְבוֹת עֵץ. הַקָּהָל הִשְׁתָּאָה לְחָרִיצוּת הַכַּפַּיִם אֲשֶׁר לִשְׁנֵי תּוֹפְשֵׂי הַחֶרֶב הַשְּׂכִירִים מִבְּנֵי רוֹמָא, וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה לִידוֹן. וְאוּלָם הַמַּחֲזֶה אָרַךְ כְּשָׁעָה, וְרַק יְחִידֵי סְגֻלָּה מְבִינֵי־דָבָר, הַמְבַכְּרִים אֶת הָאֳמָנוּת עַל פְּנֵי שַׁעֲשׁוּעֵי הַדָּמִים, הִתְעַנְּגוּ עַל הַמַּחֲזֶה. וְהָעָם חִכָּה בְּקֹצֶר רוּחַ וּבְכִלְיוֹן עֵינַיִם לְמִלְחֶמֶת הַדָּמִים, וְכַאֲשֶׁר תַּמּוּ שַׁעֲשׁוּעֵי הַקְּרָבוֹת לְמַרְאִית עַיִן צָהַל הֶהָמוֹן וַתְּהִי צָהֳלָתוֹ אֵימָה. וְהִנֵּה עָמְדוּ הַלּוּדָרִים צְמָדִים צְמָדִים. אֲשֶׁר עַל הַקְּרָבוֹת בָּחַן אֶת כְּלֵי נִשְׁקָם, וְהַמִּלְחָמָה הֵחֵלָה בְּתוֹךְ דְּמָמָה דַקָּה אֲשֶׁר קָמָה סָבִיב. רַק קוֹל תְּרוּעָה הַמְבַשֵּׂר קְרָב הֵפֵר אֶת הַדְּמָמָה פַּעַם בְּפָעַם.

לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָיוּ פּוֹתְחִים אֶת הַשַּׁעֲשׁוּעִים בָּאַכְזָרִי מִכֹּל: בְּבֶסְטְיָרִיּוּס, הוּא הַלּוּדָר הַנֶּאֱבָק עִם חַיַּת טָרֶף. וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה כְּקָרְבָּן לְקַדֵּשׁ בּוֹ אֶת הַשַּׁעֲשׁוּעִים. וְאוּלָם הַפַּעַם אָמַר פַּנְסָא בְּלִבּוֹ, כִּי טוֹב לָתֵת בָּרִאשׁוֹנָה אֶת הַשַּׁעֲשׁוּעִים הַקַּלִּים, וְאֶת הַשַּׁעֲשׁוּעִים הָאַכְזָרִיִּים לָתֵת לָאַחֲרוֹנָה, לְמַעַן הַגְדִּיל אֶת הַתַּעֲנוּג וּלְהַאְדִּירוֹ מִפַּעַם לְפָעַם. עַל כֵּן הוֹעִיד אֶת גְּלוֹקוּס וְאֶת אוֹלִינְתּוּס לָאַחֲרוֹנָה. רִאשׁוֹנִים יוֹפִיעוּ שְׁנֵי הָרוֹכְבִים, וְאַחֲרֵיהֶם הַלּוּדָרִים הָרַגְלִים, אֲשֶׁר יֵאָבְקוּ צְמָדִים צְמָדִים, וְאַחֲרֵיהֶם יֵצְאוּ גְלוֹקוּס וְהָאֲרִי לַעֲרֹךְ מַחֲזֵה דָמִים, לָאַחֲרוֹנָה – יֻשְׁלַךְ הַנּוֹצְרִי אֶל הַנָּמֵר – הִיא גֻלַּת הַכּוֹתֶרֶת. יוֹדְעֵי תּוֹלְדוֹת רוֹמָא וּמִשְׁפָּטֶיהָ יִתְּנוּ נָא הַפַּעַם רֶסֶן וּמַעֲצוֹר לְדִמְיוֹנָם: לְעֵינֵיהֶם לֹא יוֹפִיעוּ מַחֲזוֹת דָּמִים לְמַכְבִּיר וְלֹא הֶרֶג בְּרָב פְּאֵר וְהָדָר, כַּמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר עָשׂוּ נִירוֹן קֵיסָר וְקָלִיגוּלָה לְיוֹשְׁבֵי עִיר הַבִּירָה. בְּעָרֵי הַשָּׂדֶה לֹא הָיוּ הַשַּׁעֲשׁוּעִים אַכְזָרִים וְרַבִּים כִּבְרוֹמָא, וְאַף פָּמְפֵּיאָה הָיְתָה בַּדָּבָר הַזֶּה, וְכֵן בְּכָל יֶתֶר הַדְּבָרִים, מֵעֵין עִיר הַבִּירָה. וְאוּלָם גַּם עַתָּה לֹא חָסְרוּ הַשַּׁעֲשׁוּעִים אֶת הַהוֹד וְאֶת הַתִּפְאֶרֶת, וּמַה טוֹב, כִּי בְּיָמֵינוּ אֵין לָהֶם זֵכֶר. הִנֵּה בִּנְיַן אַדִּירִים, עָשׂוּי מַדְרֵגוֹת וְגָבְהוֹ חֲמִשִּׁים רֶגֶל, וַהֲמוֹן אָדָם שׁוֹקְקִים בּוֹ, חֲמִשָּׁה־עָשָׂר אוֹ שְׁמוֹנָה־עָשָׂר אֶלֶף בְּמִסְפָּר. וְהֵם לֹא נִקְהֲלוּ יַחְדָּו לִרְאוֹת מַחֲזֵה־שָׁוְא אוֹ חֲזוֹן־תּוּגָה לְמַרְאִית־עַיִן, כִּי אִם נִצָּחוֹן אוֹ אָבְדָּן בֶּאֱמֶת, – צַהֲלַת חַיִּים אוֹ מָוֶת אַכְזָרִי.

בִּשְׁנֵי קַצְוֵי הָאִיצְטָדִין מִזֶּה וּמִזֶּה עָמְדוּ שְׁנֵי הַפָּרָשִׁים. פַּנְסָא נָתַן אוֹת וּשְׁנֵיהֶם נִתְּקוּ מִמְּקוֹמָם וְדָהֲרוּ אִישׁ לִקְרַאת רֵעֵהוּ בְּשֶׁצֶף־שֶׁטֶף וְאִישׁ אִישׁ סוֹכֵךְ עָלָיו בְּמָגֵן עָגֹל וְהֵנִיף כִּידוֹן קַל וְחָזָק. מַהֲלַךְ שְׁלשָׁה צְעָדִים מִנּוֹבִילִיּוֹר נֶעֱצַר פִּתְאֹם סוּס בֶּרְבִּיכְּס וּפָנָה לַאֲחוֹרָיו, וְכַאֲשֶׁר עָבַר נוֹבִילִיּוֹר בִּסְעָרָה עַל פָּנָיו, דָּלַק אַחֲרָיו בֶּרְבִּיכְּס וְהִתְנַפֵּל עָלָיו מֵאֲחוֹרָיו. נוֹבִילִיּוֹר הֵנִיף אֶת מָגִנּוֹ בְּעוֹד מוֹעֵד וְהֵשִׁיב אָחוֹר אֶת הַמַּכָּה.

“חֲזַק! חֲזַק, נוֹבִילִיּוֹר!” קָרָא הַנָּצִיב וְנָתַן בִּדְבָרָיו פִּתְחוֹן־פֶּה לֶהָמוֹן הַנִּרְעָשׁ מְאֹד.

“הֵיטַבְתָּ לְהַכּוֹתוֹ, בֶּרְבִּיכְּס!” קָרָא קְלוֹדְיוּס מִמְּקוֹמוֹ.

וּמִקְצֵה הָאִיצְטָדִין וְעַד קָצֵהוּ נִשְּׂאָה הֲמֻלָּה פְּרוּעָה.

הַקּוֹבָעִים כִּסּוּ אֶת פְּנֵי הָרוֹכְבִים הַנִּלְחָמִים, וְאוּלָם שְׁנֵיהֶם כּוֹנְנוּ אֶת כִּידֹונֵיהֶם אִישׁ אִישׁ אֶל רֹאשׁ יְרִיבוֹ. נוֹבִילִיּוֹר הֵסֵב אֶת סוּסוֹ בְּחָרִיצוּת וַיְכוֹנֵן אֶת כִּידוֹנוֹ לְהַכּוֹת אֶת יְרִיבוֹ עַל הַקּוֹבָע. בֶּרְבִּיכְּס הֵנִיף אֶת הַמָּגֵן לְסוֹכֵךְ עָלָיו, וְאוּלָם יְרִיבוֹ קַל הַמֵּרוֹץ הוֹרִיד אֶת כִּידוֹנוֹ וַיַּכֵּהוּ בֶּחָזֶה. מֵעֹצֶם הַמַּכָּה נָפַל בֶּרְבִּיכְּס אָרְצָה.

" נוֹבִילִיּוֹר! נוֹבִילִיּוֹר!" הֵרִיעַ הָעָם.

“הִפְסַדְתִּי עֶשֶׂר סֶסְטֶרְצוֹת!” אָמַר קְלוֹדְיוּס בְּיָגוֹן.

“Habet!, נִפְצַע” קָרָא פַּנְסָא בִּמְנוּחָה.

וְהֶהָמוֹן, אֲשֶׁר לִבּוֹ לֹא הִתְאַכְזֵר עוֹד לְמַרְאֵה הַקְּרָב, נָתַן אוֹת חֶסֶד. וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר קָרְבוּ מְשָׁרְתֵּי הָאִיצְטָדִין אֶל הַנּוֹפֵל, נוֹכְחוּ לָדַעַת כִּי הָרַחֲמִים אֵחֲרוּ לָבוֹא. הַכִּידוֹן פִּלַּח אֶת לֵב אִישׁ גַּלִּיָּה, וְעֵינָיו נֶעֶצְמוּ לָנֶצַח. הִנֵּה דָמוֹ הַשָּׁחוֹר נִגָּר עַל פְּנֵי הַחוֹל הַדַּק הַשָּׁפוּךְ עַל הָאָרֶץ.

“צַר לִי, כִּי לֹא אָרַךְ הַמַּחֲזֶה הַפָּעַם.” אָמְרָה הָאַלְמָנָה פוּלְוְיָה.

“לֹא אֶחֶמֹל עַל בֶּרְבִּיכְּס. הֲלֹא עֵינַיִם לוֹ אֵיכָכָה לֹא רָאָה, כִּי נוֹבִילִיּוֹר בָּא עָלָיו בְּתַחְבּוּלוֹת.”

וְהִנֵּה הֵבִיאוּ אֶת קִלְשׁוֹן הַקְּבוּרָה לִגְרֹר אֶת גּוּפוֹ אֶל חֲצַר־מָוֶת וְחוֹל נָקִי זֵרוּ עַל הָאָרֶץ. אָכֵן, קָצְרָה הַמִּלְחָמָה הַזֹּאת, וְאוּלָם הַשְּׁנִיָּה לֹא אֵחֲרָה לָבוֹא.

“הַבִּיטִי נָא וּרְאִי, הִנֵּה לִידוֹן הַיָּפֶה! וְהִנֵּה גַם מַחֲזִיק הָרֶשֶׁת, וְאַחֲרָיו שׁוֹלֵף הַחֶרֶב. מַה נֶהְדָּר הַמַּחֲזֶה!”

אָכֵן, שִׁשָּׁה לוֹחֲמִים יָצְאוּ הַפַּעַם אֶל הָאִיצְטָדִין. הִנֵּה הַכּוּשִׁי וּבְיָדוֹ הָרֶשֶׁת וּשְׁלָשׁ הַקִּלְשׁוֹן, וּלְעֻמָּתוֹ סְפּוֹרוּס הַנּוֹשֵׂא מָגֵן, וְחֶרֶב קְצָרָה שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ; וְהִנֵּה לִידוֹן וְטֶטְרָאִידֶס, שְׁנֵיהֶם עֲרֻמִּים, רַק חֲגוֹרָה עַל מָתְנֵיהֶם וְעַל זְרוֹעוֹתֵיהֶם בָּתֵּי־יָד, וְהִנֵּה עוֹד שְׁנֵי לוּדָרִים מֵרוֹמָא, מְלֻבָּשִׁים פְּלָדָה, וּמְזֻיָּנִים בְּשִׁרְיוֹנִים גְּדוֹלִים וּבִידֵיהֶם חֲרָבוֹת מְמֹרָטוֹת.

לִידוֹן וְטֶטְרָאִידֶס! מַה שׁוֹנִים הַשְּׁנַיִם זֶה מִזֶּה! טֶטְרָאִידֶס לֹא הָיָה גָבוֹהַּ מֵאִישׁ־מַצּוּתוֹ, אַךְ הוּא הָיָה רָחָב מִמֶּנּוּ. אִישׁ בְּשָׂרִים הָיָה, עַל כֵּן נִרְאוּ שְׁרִירָיו הַמּוּצָקִים כִּגְדוֹלִים מֵהַשְּׁרִירִים אֲשֶׁר לִירִיבוֹ. כְּתֵפָיו רְחָבוֹת, רַגְלָיו אַמִּיצוֹת וּמְעֻקָּלוֹת, וְהֵן מַשְׁחִיתוֹת אֶת יְפִי תָּאֳרוֹ, אַךְ לְעֻמַּת זֹאת מוֹסִיפוֹת חֹסֶן לְמַרְאֵה הַגּוּף. לֹא כֵן לִידוֹן – גּוּפוֹ הַגָּמִישׁ וְהַנִּרְאֶה כְּרָזֶה הָיָה יָפֶה וְקָצוּב בְּמִדָּתוֹ, וְכָל נְבוֹן־דָּבָר הֵבִין, כִּי אִם גַּם צָרִים שְׁרִירָיו מִשְּׁרִירֵי יְרִיבוֹ, הֲלֹא מוּצָקִים הֵם וּנְחוּשִׁים מְאֹד. צְחוֹק גַּאֲוָה רִחֵף עַל פָּנָיו וְעוֹרֵר בְּלֵב מַעֲרִיצָיו בִּטָּחוֹן וְתִקְוָה. אָכֵן, לְמַרְאִית עַיִן נִבְדְּלוּ הַשְּׁנַיִם, וְאוּלָם פְּלַגּוֹת הָיוּ בָּעָם אֲשֶׁר יָשַׁב בָּאִיצְטָדִין. חֵלֶק כְּחֵלֶק נֶחֱצוּ – הַמַּחֲצִית הָאַחַת הֶאֱמִינָה כִּי יְנַצַּח טֶטְרָאִידֶס, וְהַמַּחֲצִית הַשְּׁנִיָּה –כִּי יְנַצַּח לִידוֹן.

הָאִישׁ אֲשֶׁר רָאָה בְּמוֹ עֵינָיו אֶת מִלְחֶמֶת הַאֶגְרוֹפִים בְּיָמֵינוּ וְאֶת עֹצֶם הַמַּכּוֹת אֲשֶׁר יַכֶּה הָאֶגְרוֹף וְיַפִּיל לָאָרֶץ – הֲלֹא יָבִין עַל נְקַלָּה, מָה רַבָּה הָיְתָה הַתְּכוּנָה לְמַרְאֵה רְצוּעוֹת הָעוֹר הַקְּשׁוּרוֹת עַל הַזְּרוֹעוֹת עַד הַמַּרְפֵּק, וּבְתוֹךְ הָרְצוּעוֹת קְלוּעוֹת אַבְנֵי־בְּדִיל. וְאוּלָם אֵימַת הַנֶּשֶׁק הֶחֱלִישָׁה אֶת הָעֹנֶג, תַּחַת לְהַגְדִּילוֹ וּלְהַאֲדִירוֹ, בִּכְלִי זַיִן אֲשֶׁר כָּזֶה לֹא תֶּאֱרַךְ הַמִּלְחָמָה, בְּמַכּוֹת נֶאֱמָנוֹת אֲשֶׁר יַכֶּה הָאֶחָד אֶת מִשְׁנֵהוּ יַצְלִיחַ לְהַכְרִיעוֹ עַד מְהֵרָה, וְרַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת יִרְאֶה הַמַּבִּיט אֶת הָעֹז וְאֶת כֹּחַ הַסֵּבֶל אֲשֶׁר בָּהֶם יְנַצַּח אִישׁ אֶת יְרִיבוֹ גַּם אִם חָרוּץ וְזָרִיז הוּא, –וּמַה עִנְיָן וּמַה עֹנֶג לַמַּבִּיט זוּלַת מַרְאֵה הָעֹז וְכֹחַ הַסֵּבֶל בַּמִּלְחָמָה?

"הִזָּהֵר! "נָהַם טֶטְרָאִידֶס וַיִּקְרַב הָלֹךְ וְקָרֹב אֶל יְרִיבוֹ, אֶל לִידוֹן.

אֲבָל לִידוֹן לֹא נָסוֹג אָחוֹר. הוּא הִבִּיט אֶל טֶטְרָאִידֶס בְּבוּז. וַיַּךְ טֶטְרָאִידֶס מֵעַל רֹאשׁ לִידוֹן – וַתְּהִי מַכָּתוֹ כְּמַכַּת פַּטִּישׁ עֲלֵי סְדָן, אַךְ לִידוֹן כָּרַע עַל בִּרְכָּיו, וְהַמַּכָּה לֹא נָגְעָה בְּרֹאשׁוֹ. וּפִתְאֹם קָפַץ עַל רַגְלָיו וַיַּךְ בַּצֶּסְטוּס עַל חֲזֵה יְרִיבוֹ. רַגְלֵי טֶטְרָאִידֶס כָּשָׁלוּ. הָעָם הֵרִיעַ תְּרוּעַת שִׂמְחָה.

“אִישׁ לֹא מַצְלִיחַ אַתָּה הַיּוֹם!” אָמַר לֶפִּידוּס אֶל קְלוֹדְיוּס, “הֲלֹא הִפְסַדְתָּ פַּעַם אַחַת, וְגַם הַפַּעַם לֹא תִּרְאֶה בְּרָכָה.”

“חֵי הָאֵלִים!” קָרָא קְלוֹדְיוּס, "אִם יִהְיֶה כִּדְבָרֶיךָ, הֲלֹא יְאַלְּצוּנִי לִמְכֹּר אֶת פְּסִילָי. אֲנִי עָרַבְתִּי אֶת טֶטְרָאִידֶס בַּחֲמִשִּׁים סֶסְטֶרְצָה. וְאוּלָם… הַבִּיטָה נָא וּרְאֵה! הִנֵּה הוּא קָם עַל רַגְלָיו. מַכָּה נֶאֱמָנָה הִכָּה הַפַּעַם אֶת לִידוֹן. אֶת זְרוֹעוֹ שָׁבַר בְּמַכָּתוֹ. הֶאָח, טֶטְרָאִידֶס! חֲזַק, חֲזַק!

“וְאוּלָם הֲלֹא גַם לִידוֹן עוֹדֶנּוּ בְּעֶצֶם כֹּחוֹ. חֵי פּוֹלוּכְּס! הַבִּיטָה נָא וּרְאֵה כִּי לֹא נִדְהַם לִידוֹן מִפְּנֵי הַמַּכָּה אֲשֶׁר הֻכָּה. מַה זָרִיז הוּא בְּנוּסוֹ מֵאֶגְרוֹפֵי טֶטְרָאִידֶס. הִנֵּה נָס לְשָׁם, וְהִנֵּה לְשָׁם. כְּגַלְגַּל הַמִּתְגַּלְגֵּל הוּא! הָהּ, לִידוֹן הַמִּסְכֵּן! הִנֵּה הֻכָּה שֵׁנִית!”

“הִנֵּה אָשׁוּב אֶתְעָרֵב עוֹד! בְּשָׁלשׁ תַּחַת אַחַת עָרַבְתִּי אֶת טֶטְרָאִידֶס! הֲלֹא כֵן, לֶפִּידוּס?”

“יְהִי כִּדְבָרֶיךָ!” תֵּשַׁע סֶסְטֶרְצוֹת תַּחַת שָׁלשׁ.

“מַה? לִידוֹן? הִנֵּה הוּא מִתְרַפֶּה. שׁוֹאֵף רוּחַ. חֵי הָאֵלִים, הֲלֹא כּוֹשֵׁל הוּא. לֹא! הֲיָקוּם עַל רַגְלָיו? לִידוֹן גִּבּוֹר הַחַיִל! טֶטְרָאִידֶס מִתְאַמֵּץ. הִנֵּה הוּא צוֹחֵק. הִנֵּה הוּא מִתְנַפֵּל עָלָיו.”

“אֱוִיל! מַזָּלוֹ מְעַוֵּר אֶת עֵינָיו! יֵיטִיב נָא לְהִזָּהֵר לְנַפְשׁוֹ! עֵין דַּיָּה לְלִידוֹן.” נָהַם קְלוֹדְיוּס בֵּין שִׁנָּיו.

“הָהּ, קְלוֹדְיוּס! הֲרָאִיתָ? הִנֵּה טֶטְרָאִידֶס כּוֹשֵׁל שֵׁנִית. עוֹד מַכָּה! הִנֵּה הוּא כּוֹרֵעַ! הִנֵּה נָפַל! נָפָל!”

“אֵין זֹאת כִּי אִם הָאָרֶץ מְעוֹרֶרֶת אוֹתוֹ. הִנֵּה קָם עַל רַגְלָיו. אֲבָל דָּמוֹ נוֹזֵל־נוֹזֵל עַל פָּנָיו.”

“חֲזִיז וָרָעַם! לִידוֹן יְנַצֵּחַ! הֲרָאִיתָ, כִּי לֹא יַחֲטִיא אֶת מַטְּרָתוֹ. וְאִם יַכֶּה עַל הַמֵּצַח, הֲלֹא גַם שׁוֹר לֹא יַחֲזִיק מַעֲמָד וְיִכְרַע תַּחְתָּיו. אָכֵן, הִנֵּה הִפִּיל אֶת טֶטְרָאִידֶס לָאָרֶץ! הִנֵּה נָפָל! לֹא יוּכַל לָמוּשׁ מִמְּקוֹמוֹ.”

“Habet!, רַב לוֹ!”

“Habet!” קָרָא גםַ פַּנְסָא. הוֹצִיאוּ אֶת שְׁנֵיהֶם וּתְנוּ חֲרָבוֹת בִּידֵיהֶם!"

“שַׂר נַעֲלֶה!” אָמְרוּ פְּקִידֵי הָאִיצְטָדִין, “יְרֵאִים אָנוּ, כִּי לֹא בִּמְהֵרָה יָשׁוּב טֶטְרָאִידֶס לְאֵיתָנוֹ. נֵלְכָה נָא וְנִרְאֶה.”

“לְכוּ וַעֲשׂוּ!”

מִקֵּץ רְגָעִים מְעַטִּים שָׁבוּ הַפְּקִידִים אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ אֶת הַלּוּדָר הַמִּתְעַלֵּף הַחוּצָה וּפְנֵיהֶם קוֹדְרִים. הֵם חָרְדוּ מְאֹד לְחַיֵּי טֶטְרָאִידֶס. הוּא לֹא יוּכַל לָשׁוּב אֶל הָאִיצְטָדִין.

“אִם כֵּן,” עָנָה פַּנְסָא, "יִהְיֶה לִידוֹן הַסּוּבְדִיטִיּוּס, וְאִם יְנֻצַּח אַחַד הַלּוּדָרִים יֵאָבֵק עִם הַמְנַצֵּחַ.

וַיָּרַע הָעָם תְּרוּעַת שִׂמְחָה לְשֵׁמַע הַפְּקֻדָּה הַזֹּאת; וְהִנֵּה שׁוּב דְּמָמָה. נִשְׁמַע קוֹל חֲצוֹצְרוֹת. יֶתֶר אַרְבַּעַת הַלּוּדָרִים עָמְדוּ צְמָדִים אִישׁ מוּל רֵעֵהוּ זוֹעֲמִים וּנְכוֹנִים לִקְרָב.

“הַמַּכִּיר אַתָּה אֶת הָרוֹמָאִים הָאֵלֶּה, קְלוֹדְיוּס יַקִּירִי?”

“אוֹיְמָלִפּוּס אֲחוּז חֶרֶב הוּא, מְלֻמַּד מִלְחָמָה, וְאֶת הַקָּטֹן, הוּא נֶפִּימוּס, לֹא רָאִיתִי בִּלְתִּי אִם הַיּוֹם. וְאוּלָם בֵּן הוּא לְאַחַד הַשְּׂכִירִים אֲשֶׁר לַקֵּיסָר. אֵין זֹאת כִּי אִם מִלְחָמָה נִכְבָּדָה מְאֹד תִּהְיֶה הַפָּעַם. וְאוּלָם, לֹא אוּכַל עוֹד לְהִתְעַנֵּג עַל הַמִּשְׂחָק, כִּי כַּסְפִּי אֲשֶׁר הִפְסַדְתִּי, אָזַל מִמֶּנִּי וְלֹא יָשׁוּב. אַלְלַי לִי! אָרוּר לִידוֹן! מִי פִּלֵּל וּמִי מִלֵּל, כִּי חָרוּץ הוּא וְכִי יַצְלִיחַ בַּמִּלְחָמָה?”

“שְׁמַע, קְלוֹדְיוּס! אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ הַדָּבָר, אָחוּסָה נָא עָלֶיךָ וְאֶתְעָרֵב עִמְּךָ עַל מִלְחֶמֶת הָרוֹמָאִים כְּכֹל אֲשֶׁר תָּשִׁית עָלָי!”

“אִם כֵּן, הִנְנִי עָרֵב בְּעֶשֶׂר סֶסְטֶרְצוֹת אֶת אוֹיְמָלִפּוּס!”

“טוֹב, יְהִי כִּדְבָרֶיךָ!”

וְהַקְּרָב הֵחֵל.

וּבַשָּׁעָה הַהִיא יָשַׁב אִישׁ בְּמַעֲלֵה הַיָּצִיעַ, וְלִבּוֹ דָוֶה מְאֹד לְמַרְאֵה עֵינָיו. אֲבִי לִידוֹן הַזָּקֵן בָּז לְכָל הַשַּׁעֲשׁוּעִים הָאֵלֶּה, אַךְ הוּא בָּא לִרְאוֹת אֶת גּוֹרָלוֹ,וְחֶרְדַּת מָוֶת חָרְדָה נַפְשׁוֹ בִּרְאוֹתוֹ אֶת בְּנוֹ. בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן הַזֶּה הַשּׁוֹאֵף דָּם, בְּתוֹךְ דַּלַּת הָעָם וְחֶלְאָתוֹ, יָשַׁב הַזָּקֵן עֲרִירִי, וְלֹא רָאָה דָבָר זוּלַת דְּמוֹת בְּנוֹ אֲשֶׁר לְפָנָיו, הֶגֶה לֹא יָצָא מִפִּיו בִּרְאוֹתוֹ אֶת לִידוֹן כּוֹשֵׁל פַּעֲמָיִם. רַק פָּנָיו הִלְבִּינוּ וַאֲבָרָיו רָעָדוּ. וְאוּלָם לְמַרְאֵה נִצְחוֹנוֹ לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק וּקְרִיאַת שִׂמְחָה הִתְמַלְּטָה מִפִּיו. וְלֹא יָדַע הַמִּסְכֵּן, כִּי רַק רֵאשִׁית קְרָבוֹת הִיא וַאַחֲרִיתָם מָרָה מְאֹד."

“בְּנִי גִבּוֹר הֶחָיִל!” אָמַר הַזָּקֵן וּמָחָה דִמְעָה מֵעֵינָיו.

“הֲבִנְךָ הוּא?” שָׁאַל אֶחָד רְחַב כְּתֵפַיִם הַיּוֹשֵׁב לִימִינוֹ. “הֵיטִיב בִּנְךָ לְהִלָּחֵם הַפָּעַם. נִרְאֶה נָא, אִם יוֹסִיף לְהִתְגַּבֵּר. הֲלֹא שָׁמַעְתָּ, כִּי נִטַּל עָלָיו לְהִלָּחֵם עִם הַמְנַצֵּחַ הָרִאשוֹן. הִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הָאֵלִים. כִּי לֹא מִן הָרוֹמָאִים יִהְיֶה הַמְנַצֵּחַ הַזֶּה, וְאַף לֹא הַכּוּשִׁי הָעֲנָק.”

הַזָּקֵן יָשַׁב עֶל מְקוֹמוֹ וְהֵלִיט אֶת פָּנָיו בְּכַפָּיו. הַשַּׁעֲשׁוּעִים לֹא מָשְׁכוּ אֶת לִבּוֹ –כִּי לֹא לִידוֹן הָיָה בַּלּוֹחֲמִים הַפַּעַם. וְאוּלָם פִּתְאֹם עָלָה רַעְיוֹן בְּלִבּוֹ: הֲלֹא עִנְיָן רַב לוֹ גַם בַּמִּלְחָמָה הַזֹּאת! הֲלֹא תַּחַת הָאִישׁ אֲשֶׁר יִכָּשֵׁל רִאשׁוֹן יָבוֹא לִידוֹן בְּנוֹ, הוּא הִתְעוֹדֵד, פָּשַׁט אֶת צַוָּארוֹ וְהִתְבּוֹנֵן – עֵינָיו לְטוּשׁוֹת וְיָדָיו מְשֻׁלָּבוֹת.

הַקָּהָל הָרַב הִבִּיט בְּלֵב נִרְגָּשׁ בְּהִלָּחֵם סְפּוֹרוּס וְהַכּוּשִׁי. תַּחְבּוּלוֹת הַקְּרָב הַזֶּה מָשְׁכוּ תָּמִיד אֶת הַלְּבָבוֹת, כִּי אַחֲרִיתוֹ מָוֶת, וְשְׁנֵי הַלּוּדָרִים הִתְגּוֹשְׁשׁוּ הַפַּעַם בְּעֹז וּבְחָרִיצוּת לְהַפְלִיא.

רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה עָמְדוּ הַיְרִיבִים. אֲפֵר מוּזָר כִּסָּה אֶת פְּנֵי סְפּוֹרוּס. וּפְנֵי הַכּוּשִׁי הָיוּ מְגֻלִּים, וְכָל הָעֵינַיִם נִשְּׂאוּ אֵלָיו. כֵּן נִצְּבוּ הַשְּׁנַיִם רֶגַע קָט, הִתְבּוֹנְנוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ, וּפִתְאֹם מָשׁ סְפּוֹרוּס מִמְּקוֹמוֹ וַיִּקְרַב הָלֹךְ וְקָרֹב אֶל אִישׁ־מַצּוּתוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּחָה אֶל לִבּוֹ. הַכּוּשִׁי נָסוֹג אָחוֹר, פָּרַשׂ אֶת הָרֶשֶׁת בִּימִינוֹ וְעֵינָיו הַקְּטַנּוֹת עוֹקְבוֹת בְּלִי הֶרֶף כָּל מָנוֹד וְכָל נִיעַ אֲשֶׁר לִירִיבוֹ. וּפִתְאֹם בִּקְרבֹ אֵלָיו סְפּוֹרוּס כְּמַהֲלַךְ רֶגֶל, שַׁח פִּתְאֹם הַכּוּשִׁי וְהִשְׁלִיךְ אֶת רִשְׁתּוֹ. סְפּוֹרוּס נָסוֹג כְּהֶרֶף־עַיִן וְנִצַּל מִמָּוֶת. וַיִּנְהֹם נַהֲמַת גִּיל וְחֵימָה וַיַּעַט עַל הַכּוּשִׁי. אַךְ הַכּוּשִׁי אָסַף אֶת רִשְׁתּוֹ וַיְשִׂמֶנָּה עַל שִׁכְמוֹ וַיִּבְרַח מַהֵר־מַהֵר מִסָּבִיב לִמְשׂוּכַת הַזִּירָה, וְלַשָּׁוְא נִסָּה רוֹדְפוֹ לְהַדְבִּיקוֹ. הַקָּהָל צָחַק וְהֵרִיעַ לְמַרְאֵה סְפּוֹרוּס רְחַב־הַכְּתֵפַיִם הַיָּגֵעַ לָרִיק לְהַדְבִּיק אֶת הָעֲנָק הַבּוֹרֵחַ. וּפִתְאֹם נָסַב הַלֵּב מֵאַחֲרֵיהֶם וַיִּמָּשֵׁךְ אַחֲרֵי הַלּוֹחֲמִים הָרוֹמָאִים.

הֵם נִצְבוּ הָאֶחָד מוּל רֵעֵהוּ, וְאוּלָם מֵרֹב זְהִירוּתָם בְּרֵאשִׁית הַמִּלְחָמָה לֹא נִמְשַׁךְ אַחֲרֵיהֶם לֵב הַקָּהָל, וְכָל הָעֵינַיִם הָיוּ נְשׂוּאוֹת אֶל סְפּוֹרוּס וְהַכּוּשִׁי. אַךְ הִנֵּה נִלְהֲבוּ גַם הָרוֹמָאִים וַתְּהִי מִלְחַמְתָּם עַזָּה וּפִרְאִית. הִנֵּה הִתְנַפְּלוּ אִישׁ עַל רֵעֵהוּ, וְהִנֵּה נָסוֹגוּ אֶל אָחוֹר, וְהִנֵּה יִקְרְבוּ זֶה אֶל זֶה בִּזְהִירוּת אֲשֶׁר לֹא תֵרָאֶה לָעַיִן, כִּי כֵן דֶּרֶךְ מְלֻמְּדֵי הַמִּלְחָמָה, בְּהִלָּחֵם זָרִיז בְּזָרִיז. וְהִנֵּה הִצְלִיחַ אוֹיְמָלִפּוּס הַלּוּדָר הַזָּקֵן לְהַכּוֹת אֶת נֶפִּימוּס הַצָּעִיר מִמֶּנּוּ אֶל הַחֹמֶשׁ. הָעָם הֵרִיעַ בְּצָהֳלָה רַבָּה וּפְנֵי לֶפִּידוּס הִלְבִּינוּ.

“הֶאָח!” קָרָא קְלוֹדְיוּס, “הַקְּרָב קָרֵב אֶל קִצּוֹ. עַתָּה אִם יַעֲמֹד אוֹיְמָלִפּוּס בִּמְנוּחָה, הֲלֹא יִתְבּוֹסֵס רֵעֵהוּ בְּדָמוֹ וְיָמוּת.”

“הָהּ, בְּרוּכִים הָאֵלִים! הִנֵּה הוּא מִתְנַפֵּל עַל נֶפִּימוּס. חֵי מַרְס! הִנֵּה תְּפָשׂוֹ נֶפִּימּוס! הֲשָׁמַעְתָּ אֶת קוֹל הַקוֹבעַ מִמַּכַּת הֶחָרֶב? הֶאָח, קְלוֹדְיוּס, כִּי לֹא יֹאבַד כַּסְפִּי!”

“סְפּוֹרוּס! סְפּוֹרוּס!” הֵרִיעַ הָעָם לְמַרְאֵה הַכּוּשִׁי אֲשֶׁר עָמַד פִּתְאֹם וְהִשְׁלִיךְ אֶת רִשְׁתּוֹ פַּעַם וּפַעֲמָיִם. וְאוּלָם עַתָּה לֹא הִצְלִיחַ לִבְרֹחַ: סְפּוֹרוּס מָחַץ אֶת רַגְלוֹ הַיְמָנִית בְּחַרְבּוֹ, וַתְּהִי הַמַּכָּה אֲנוּשָׁה וַיְפַגֵּר בְּנוּסוֹ. בְּשֶׁצֶף חֵימָה וְאַכְזְרִיּוּת רָדַף אַחֲרָיו סְפּוֹרוּס, וְאוּלָם גַּם עַתָּה הָיוּ לוֹ לְעֵזֶר קוֹמָתוֹ הַגְּבֹהָה וּזְרוֹעוֹ הָאֲרֻכָּה, וּבְהַחֲזִיקוֹ אֶת שְׁלָשׁ־הַקִּלְשׁוֹן מוּל מֵצַח יְרִיבוֹ הִצְלִיחַ לְהִשָּׁמֵר רְגָעִים מִסְפָּר. וְהִנֵּה נִסָּה סְפּוֹרוּס לְמַהֵר וּלְסוֹבֵב אֶת יְרִיבוֹ אֲשֶׁר הִתְנוֹעֵעַ לְאַט וּבְדֵי עָמָל, אַךְ הוּא לֹא נִזְהַר הֵיטֵב וַיִּקְרַב אֶל הָעֲנָק יֶתֶר עַל הַמִּדָּה. וּבַהֲנִיפוֹ אֶת זְרוֹעוֹ לְהַכּוֹתוֹ, נִתְקַע שְׁלָשׁ־הַקִּלְשׁוֹן בְּחָזֵהוּ. וַיִּכְרַע סְפּוֹרוּס וַיִּפֹּל – וְהַכּוּשִׁי הִשְׁלִיךְ עָלָיו אֶת הָרֶשֶׁת. לַשָּׁוְא הִתְאַמֵּץ עַתָּה לְהֵחָלֵץ מֵהַמַּלְכֹּדֶת. שְׁלָשׁ־הַקִּלְשׁוֹן דְּקָרוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת, וַיֵּז דָּמוֹ מִבַּעַד לָרֶשֶׁת וַיַּאְדֵּם אֶת הַחוֹל הַזָּרוּעַ עַל אַדְמַת הָאִיצְטָדִין, וַיּוֹרֶד סְפּוֹרוּס אֶת יָדָיו לְאוֹת כִּי נֻצַּח."

הַמְנַצֵּחַ אָסַף אֶת רִשְׁתּוֹ, נִשְׁעַן עַל קִלְשׁוֹנוֹ וְהִבִּיט אֶל הַקָּהָל, כְּמוֹ חִכָּה לְמִשְׁפָּטָם. וְהַמְנֻצָּח נָשָׂא עֵינַיִם מִתְחַנְּנוֹת וּלְכֹל אֲשֶׁר פָּנָה הִבִּיטוּ עֵינַיִם אַכְזְרִיּוֹת שְׂמֵחוֹת לָאֵד.

הָרַעַשׁ וְהַהֲמֻלָּה נָדַמּוּ. אֲיֻמָּה הָיְתָה הַדּוּמִיָּה אֲשֶׁר הִשְׂתָּרְרָה סָבִיב, דִּמְמַת אֵין־רַחֲמִים. גַּם יָד אַחַת לֹא נִשְּׂאָה לָתֵת אוֹת חֶסֶד, גַּם לֹא יַד אִשָּׁה, וְלוּ רַק אִשָּׁה אַחַת מֵהֲמוֹן הַנָּשִׁים הַיּוֹשְׁבוֹת בָּאִיצְטָדִין. הָעָם לֹא אָהַב אֶת סְפּוֹרוּס מֵעוֹדוֹ, וְשִׁבְעָתַיִם עַתָּה, לְמַרְאֵה הַכּוּשִׁי הַפָּצוּעַ. וְהָעָם נִלְהָב וְצָמֵא לְדָם, לִבּוֹ לֹא הָלַךְ אַחֲרֵי מִלְחֶמֶת שָׁוְא אֲשֶׁר לֹא תִּשְׁפֹּךְ דָּם, הוּא הִשְׁתּוֹקֵק לִרְאוֹת אֶת הַמָּוֶת!

וַיֵּדַע הַלּוּדָר, כִּי קָרַב קִצּוֹ. הוּא לֹא נֶאֱנַח וְלֹא הִתְחַנֵּן. הָעָם נָתַן אֶת אוֹת הַמָּוֶת. בִּמְנוּחָה פָּשַׁט סְפּוֹרוּס אֶת עָרְפּוֹ לִקְרַאת מַכַּת הַמָּוֶת. וְהִנֵּה הוֹפִיעָה דְמוּת מַפִּילָה אֵימָה. הַפָּנִים מְכֻסִּים בַּאֲפֵר וְהַיָּד מַחֲזִיקָה חֶרֶב קְצָרָה וְחַדָּה. לְאִטּוֹ קָרַב רַב־הַטַּבָּחִים הָאָיֹם אֶל הַלּוּדָר הַכּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו, הֶחֱזִיק בְּקוֹבָעוֹ, שָׂם אֶת הַחֶרֶב עַל עָרְפּוֹ וַיַּבֵּט שֵׁנִית אֶל הַקָּהָל, אוּלַי יַחְמְלוּ, אוּלַי יִתְּנוּ אוֹת חֶסֶד. וְאוּלָם הָאוֹת לֹא נִתַּן. וְהִנֵּה – אִבְחַת חֶרֶב. תְּנוּפַת יָד. וְהַלּוּדָר נָפַל עַל הַחוֹל, אֲבָרָיו רָחֲפוּ –קָפְאוּ –וַיְהִי לְפֶגֶר.

וַיְמַהֲרוּ פְּקִידֵי הָאִיצְטָדִין וַיּוֹצִיאוּ אֶת גּוּפוֹ דֶרֶךְ שַׁעַר הַמָּוֶת וַיַּשְׁלִיכוּהוּ אֶל הַמְּעָרָה הָאֲפֵלָה, הִיא חֲצַר־מָוֶת.

וְהִנֵּה כָּלָה גַם הַקְּרָב הַשֵּׁנִי. אוֹיְמָלִפּוּס הִכָּה אֶת יְרִיבוֹ מַכַּת מָוֶת. וּפֶגֶר שֵׁנִי הָשְׁלַךְ אֶל חֲצַר־מָוֶת.

וַיְהִי הָעָם נִרְגָּשׁ מְאֹד. כָּל אִישׁ נָשַׁם לִרְוָחָה. כָּל אֶחָד שָׁב אֶל מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ. טַל בֹּשֶׂם מֵשִׁיב נֶפֶשׁ יָרַד מִצִּנּוֹרוֹת נִסְתָּרִים עַל רָאשֵׁי הַקָּהָל. הַנֶּאֱסָפִים שׂוֹחֲחוּ בֵּינֵיהֶם בְּנַחַת עַל אֹדוֹת מַחֲזֵה־הַדָּמִים אֲשֶׁר רָאוּ. אוֹיְמָלִפּוּס הֵסִיר אֶת קוֹבָעוֹ וּמָחָה אֶת הַזֵּעָה מֵעַל פָּנָיו וְכָל הָעָם הִשְׁתָּאָה לְמַרְאֵה שְׂעָרוֹ הַפָּרוּעַ, פְּאַת זְקָנוֹ הַקָּצָר, יְפִי פָנָיו הָרוֹמִיִּים וְעֵינָיו הַשְּׁחוֹרוֹת. הוּא הָיָה רַעֲנָן, שָׁלֵם, וְלֹא עָיֵף.

וְהִנֵּה צִוָּה הַשַּׂר בְּקוֹל רָם לְלִידוֹן לָצֵאת וְלַעֲרֹךְ קְרָב עִם אוֹיְמָלִפּוּס תַּחַת נֶפִּימוֹס הַמֵּת.

“וְאוּלָם,” הוֹסִיף וְאָמַר אֶל לִידוֹן, “אִם מְמָאֵן אַתָּה לַעֲרֹךְ קְרָב עִם יָרִיב עַז וּמְלֻמַּד־מִלְחָמָה כְּאוֹיְמָלִפּוּס, –אַל נָא! כִּי אֵין אֹנֵס! כִּי הוּא לֹא נוֹעַד לִהְיוֹת אִישׁ־מַצּוּתֶךָ. עֲשֵׂה כְּאַוַּת נַפְשְׁךָ, כִּי מִי כָּמוֹךָ יוֹדֵעַ אִם לְאֵל יָדְךָ הַקְּרָב הַזֶּה. אִם תָּמוּת, וְהָיָה לְךָ הַמָּוֶת לְכָבוֹד. וְאוּלָם אִם תַּכְרִיעַ אֶת יְרִיבְךָ וְכָפַלְתִּי אֶת מַשְׂכֻּרְתֶּךָ.”

וַיִּמְחָא כָּל הָעָם כָּף לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְלִידוֹן עָמַד וְהִתְבּוֹנֵן עַל סְבִיבָיו. הוּא נָשָׂא עֵינָיו לְמַעְלָה וְרָאָה אֶת פְּנֵי אָבִיו אֲשֶׁר הִלְבִּינוּ מְאֹד וְאֶת עֵינָיו הַחֲרֵדוֹת –וַיָּסָב מִמֶּנּוּ וְלֹא יָדַע נַפְשׁוֹ. לֹא! הֲלֹא אַךְ מְעַט הוּא הַכֶּסֶף אֲשֶׁר הִשְׂתַּכֵּר בְּנִצְחוֹנוֹ הָרִאשׁוֹן, וְאֵיךְ תַּשִּׂיג יָדוֹ לִפְדּוֹת אֶת אָבִיו מֵעַבְדוּת.

“שַׂר נַעֲלֶה!” עָנָה בְּקוֹל נִרְגָּשׁ וְחָזָק, “לֹא אִירָא מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה. לְמַעַן עִירֵנוּ אֲחָרֵף נַפְשִׁי לַקְּרָב!”

וַיָּרַע הָעָם קוֹל גָּדוֹל.

“אַרְבַּע תַּחַת אַחַת אֶעֱרֹב אֶת אוֹיְמָלִפּוּס,” אָמַר קְלוֹדְיוּס אֶל לֶפִּידוּס.

“חָלִילָה לִי! גַּם בְּעֶשְׂרִים תַּחַת אַחַת לֹא אֶעֱרֹב אֶת לִידוֹן,” עָנָה לֶפִּידוּס, “הֲלֹא גִבּוֹר מִלְחָמָה הוּא אוֹיְמָלִפּוּס, וְלִידוֹן נַעַר מִסְכֵּן. מִי הוּא כִּי יִתְיַצֵּב לְפָנָיו?”

אוֹיְמָלִפּוּס הִבִּיט בִּפְנֵי לִידוֹן וַיִּצְחָק. וְאוּלָם אַחֲרֵי הַצְּחוֹק נִתְמַלְּטָה מִפִּיו אֲנָחָה חֲרִישִׁית, וַתְּהִי זֹאת אַנְחַת חֶמְלָה אֲשֶׁר נִתְעוֹרְרָה בְּלִבּוֹ לְמַרְאֵה הַלּוּדָר הַצָּעִיר מִמֶּנּוּ בְּשָׁנִים וּבַמְּלָאכָה הַזֹּאת.

וְכֵן עָמְדוּ אִישׁ מוּל רֵעֵהוּ, חַרְבוֹתֵיהֶם בִּידֵיהֶם וְהָאֲפֵר עַל פְּנֵיהֶם –שְׁנֵי הַלּוֹחֲמִים הָאַחֲרוֹנִים בְּטֶרֶם תָּחֵל מִלְחֶמֶת אָדָם וְחַיָּה.

וּפִתְאֹם נִגַּשׁ אַחַד הַפְּקִידִים אֶל הַשַּׂר וַיִּתֶּן לוֹ מִכְתָּב. פַּנְסָא הִתִּיר אֶת הַפְּתִיל, פָּתַח אֶת הַמִּכְתָּב וּבְקָרְאוֹ בּוֹ, הֵפִיקוּ פָּנָיו תִּמָּהוֹן וּמְבוּכָה. וַיִּקְרָא אֶת הַמִּכְתָּב שֵׁנִית וַיִּזְרְקֵהוּ מֵעַל פָּנָיו וַיֹּאמַר:

“דִּבְרֵי הָבֶל! אֵין זֹאת כִּי אִם שָׁתָה לְשָׁכְרָה בְּטֶרֶם צָהֳרַיִם, עַל כֵּן יְלַהֵג בְּמִכְתָּבוֹ.”

וַיָּשָׁב לְהִתְבּוֹנֵן אֶל הַשַּׁעֲשׁוּעִים. הַקָּהָל הָיָה נִרְגָּשׁ מִמַּרְאֵה עֵינָיו. לָרִאשׁוֹנָה מָשַׁךְ אֶת לִבָּם אוֹיְמָלִפּוּס,וְאוּלָם עֹז הָרוּחַ אֲשֶׁר לְלִידוֹן וּדְבָרָיו אֲשֶׁר דִּבֵּר עַל כְּבוֹד פָּמְפֵּיאָה הִטּוּ אֶת לִבָּם אֶל בֶּן עִירָם.

“הָהּ, בָּחוּר זָקֵן!” קָרָא אֶל מֶדוֹן הָאִישׁ הַיּוֹשֵׁב עַל יָדוֹ, “אָיֹם הוּא יְרִיב בִּנְךָ הַפָּעַם. וְאוּלָם אַל תִּירָא, כִּי לֹא יִתֵּן הַשַּׂר וְגַם הַקָּהָל לֹא יִתֵּן אֶת בִּנְךָ לָמוּת, כִּי גִבּוֹר חַיִל הוּא! הָהּ, מַה חֲזָקָה הַמַּכָּה! חֵי פּוֹלוּכְּס! הֵיטַבְתָּ לְהָשִׁיב מַכָּה לְמַכֶּךָ,לִידוֹן! וְהִנֵּה נֶעֶצְרוּ לִשְׁאֹף רוּחַ! מַה לְךָ זָקֵן, כִּי הִנֵּה שְׂפָתֶיךָ מְדוֹבְבוֹת!”

“תְּפִלָּה הִיא!” עָנָה מֶדוֹן בְּשֶׁקֶט.

“תְּפִלָּה? הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ! הָהּ, יֻפִּיטֶר! מַה חֲזָקָה הַמַּכָּה! הִשָּׁמֵר לְצַלְעוֹתֶיךָ. לִידוֹן!”

וּפִתְאֹם נִתְחַלְחַל כָּל הַקָּהָל לְמַרְאֵה הַמַּכָּה הַחֲזָקָה אֲשֶׁר הֻכָּה לִידוֹן בִּידֵי אוֹיְמָלִפּוּס, וַיִּכְרַע לִידוֹן תַּחְתָּיו.

“Habet!! נֻצַּח!” קָרָא קוֹל אִשָּׁה, נֻצַּח! הֶאָח!

וְהַקּוֹל קוֹל הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר צִפְּתָה בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם לַפּוֹשְׁעִים אֲשֶׁר יֻשְׁלְכוּ אֶל הַחַיּוֹת.

“דֹּמִי, יַלְדָּה!” קָרְאָה אֵשֶׁת פַּנְסָא בְּקוֹל מְצַוֶּה, “non Habet!! לֹא נִפְצַע!”

“וַאֲנִי חָפַצְתִּי כִּי יִמְחָצוּהוּ, וְלוּ רַק לְמַעַן הַכְאִיב לַסִּיר הַנָּפוּחַ הלָּזֶה. לְמֶדוֹן הַזָּקֵן,” לָחֲשָׁה הַשִּׁפְחָה.

וְלִידוֹן, אֲשֶׁר הֵגֵן עַד עַתָּה עַל נַפְשׁוֹ בְּאֹמֶץ וּבְחָרִיצוּת, אֻלַּץ לָסֶגֶת אָחוֹר מִפְּנֵי הָרוֹמָאִי הֶחָסֹן וְהַמְּלֻמָּד בְּמִלְחָמוֹת. זְרוֹעוֹ רָפְתָה, עֵינָיו תָּעוּ, וְהוּא שָׁאַף רוּחַ בִּכְבֵדוּת. וְהִנֵּה עָמְדוּ שְׁנֵי הַלּוֹחֲמִים לְהִנָּפֵשׁ.

“עֶלֶם!” אָמַר אוֹיְמָלִפּוּס בְּלַחַשׁ, “הֶרֶף! הִנֵּה אֶמְחָצְךָ מַחַץ קַל, וְאַתָּה הַשְׁלֵךְ אֶת זֵינְךָ מִיָּדֶךָ. וְהַשַּׂר וְהָעָם נוֹטִים לְךָ חֶסֶד, וְחָמְלוּ עָלֶיךָ וְהִצַּלְתָּ אֶת חַיֶּיךָ בְּכָבוֹד.”

“וְאָבִי יִהְיֶה עֶבֶד לִצְמִיתוּת!” נֶאֱנַח לִידוֹן, “לֹא! תָּמוּת נַפְשִׁי, אוֹ אֶפְדֶּה אֶת אָבִי מֵעַבְדוּת.”

וּבְחָשְׁבוֹ אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵלֶּה וּבִרְאוֹתוֹ כִּי תַשׁ כֹּחוֹ וְלֹא יוּכַל לָרוֹמָאִי בִּלְתִּי אִם יִתְנַפֵּל עָלָיו פִּתְאֹם, קָפַץ בְּאַכְזְרִיּוּת חֵימָה עַל הָרוֹמָאִי. אוֹיְמָלִפּוּס נָסוֹג לְאָחוֹר וַיְמַהֵר לִידוֹן וַיַּךְ בַּשֵּׁנִית. אוֹיְמָלִפּוּס נָסוֹג גַּם הַפַּעַם, חֶרֶב לִידוֹן נָגְעָה כִּמְעַט בְּשִׁרְיוֹנוֹ. וְהִנֵּה נֶחֱשַׂף חֲזֵה לִידוֹן, וְהָרוֹמָאִי תָּקַע אֶת חַרְבּוֹ בֵּין קַשְׂקַשֵּׂי הַשִּׁרְיוֹן אֲשֶׁר לִירִיבוֹ. עָיֵף וַחֲדַל־אוֹנִים נָפַל לִידוֹן עַל פָּנָיו וְהַחֶרֶב נִתְקְעָה בְּגוּפוֹ וַתֵּצֵא מִגַּבּוֹ. וַיְמַהֵר אוֹיְמָלִפּוּס וַיִּשְׁלֹף אֶת הַלַּהַב, וְלִידוֹן נִסָּה עוֹד לְהִתְחַזֵּק וְאוּלָם נִשְׁקוֹ נִשְׁמַט מִיָּדוֹ, – כִּמְעַט בְּלֹא מֵשִׂים שָׁלַח אֶת יָדוֹ הָרֵיקָה לְהַכּוֹת אֶת יְרִיבוֹ – וַיִּפֹּל אַפַּיִם אָרְצָה.

יָד אַחַת נָתְנוּ הַשַּׂר וְכָל הַקָּהָל אֶת אוֹת הַחֶסֶד. הִנֵּה בָּאוּ פְּקִידֵי הָאִיצְטָדִין וְהֵסִירוּ אֶת הַקּוֹבַע מֵעַל רֹאשׁ הַמְנֻצָּח. עוֹד נָשַׁם הָאֻמְלָל, עֵינָיו הִבִּיטוּ בְּחֵימָה בִּפְנֵי אוֹיְמָלִפּוּס.

וְאַחַר הֵסֵב אֶת רֹאשׁוֹ בְּקוֹל נְאָקָה וְנָשָׂא עֵינָיו אֶל שׁוֹפְטָיו אֲשֶׁר רִחֲמוּהוּ. הוּא לֹא רָאָה אֶת פְּנֵיהֶם. רַק אֶת פְּנֵי הָאֶחָד רָאָה, פָּנִים נַעֲוִים מִכְּאֵב. וְרַק קוֹל צְעָקָה אֶחָד שָׁמַע מִכָּל הַהֲמֻלָּה אֲשֶׁר מִסָּבִיב, צַעֲקַת לֵב שָׁבוּר. הַפִּרְאוּת נִמְחֲתָה מֵעַל פְּנֵי הַבֵּן. פָּנָיו הֵפִיקוּ רֹךְ וְאַהֲבַת־יֶלֶד קְדוֹשָׁה וְנוֹאָשָׁה, וּפִתְאֹם קָדְרוּ מְאֹד. וְהִנֵּה נֶהֶפְכוּ כְּמִקֶּדֶם וַיָּפִיקוּ חֵימָה וּפִרְאוּת וַיִּפֹּל אָרְצָה.

“רְאוּ, הֲשָׁלוֹם לוֹ?” קָרָא הַשַּׂר, " הוּא עָשָׂה אֵת אֲשֶׁר נִטַּל עָלָיו."

הַפְּקִידִים הוֹצִיאוּהוּ אֶל חֲצַר־מָוֶת.

"הִנֵּה כִּי כֵן הוּא כְּבוֹד הַגִּבּוֹרִים תָּמִיד וּבַאֲשֶׁר הֵם שָׁם, "אָמַר אַרְבָּצֶס אֶל נַפְשׁוֹ. עֵינָיו שׁוֹטְטוּ מֵעַל לֶהָמוֹן וְהֵפִיקוּ לַעַג וָבוּז.

וְהִנֵּה יָרַד שֵׁנִית טַל הַבֹּשֶׂם עַל הָאִיצְטָדִין, וְהַפְּקִידִים זֵרוּ חוֹל נָקִי עַל הָאָרֶץ.

“וְעַתָּה הָבִיאוּ אֶת הָאֲרִי וְאֶת גְּלוֹקוּס אִישׁ אַתּוּנָא!” צִוָּה הַשַּׂר.

דְּמָמָה אֲיֻמָּה, דִּמְמַת פַּחַד וָנֹעַם, הִשְׂתָּרְרָה בָּאִיצְטָדִין לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים.


 

מז    🔗

שָׁלשׁ פְּעָמִים הֵקִיץ סַלּוּסְטוּס בַּבֹּקר וְשָׁלשׁ פְּעָמִים נֶאֱנַח בְּזָכְרוֹ אֶת רֵעוֹ אֲשֶׁר יִטָּרֵף הַיּוֹם. וַיִּתְאַמֵּץ לָשׁוּב וּלְהֵרָדֵם לְמַעַן הָנִיס מִלִּבּוֹ אֶת מַחֲשֶׁבֶת הַבַּלָּהָה. כִּי דָּבָר אֶחָד שָׂם לוֹ לְחֹק: לִמְנֹעַ נַפְשׁוֹ מִיָּגוֹן.

אַךְ הַפַּעַם נָדְדָה שְׁנָתוֹ, וַיָּקָם מִמִּשְׁכָּבוֹ וַיַּרְא וְהִנֵּה הַחוֹסֶה בְּצִלּוֹ יוֹשֵׁב עַל יַד מִטָּתוֹ, כְּמִשְׁפָּטוֹ בְּכָל בֹּקֶר. כִּי סַלּוּסְטוּס הִשְׂכִּיל עַל כָּל דְּבַר סִפְרוּת וַיְהִי מִנְהָגוֹ לִשְׁמֹעַ שְׁעָתַיִם אוֹ שָׁלשׁ שָׁעוֹת אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא לְפָנָיו הַקּוֹרֵא כָּל בֹּקֶר בְּטֶרֶם יָקוּם מִמִּטָּתוֹ.

“לֹא עֵת הִגָּיוֹן בִּסְפָרִים לִי הַיּוֹם, לֹא טִבּוּלוּס וְלֹא פִּנְדַּר! הָהּ, פִּנְדַּר! הֲלֹא הַשֵּׁם הַזֶּה מַעֲלֶה עַל לִבִּי אֶת זֵכֶר הַשַּׁעֲשׁוּעִים אֲשֶׁר צֶאֱצָאֵיהֶם הֵם הָאִיצְטָדִין וְשֶׁפֶךְ הַדָּם. הַכְּבָר הֵחֵלּוּ הַשַּׁעֲשׁוּעִים בָּאִיצְטָדִין?”

" הֵחֵלּוּ גַּם הֵחֵלּוּ! הָהּ, סַלּוּסְטוּס! הֲלֹא שָׁמַעְתָּ אֶת קוֹל הַחֲצוֹצְרָה וְאֶת קוֹל הַשָּׁאוֹן."

“אָכֵן,שָׁמַעְתִּי! אַךְ אוֹדֶה לָאֵלִים, כִּי יָשַׁנְתִּי שְׁנַת שִׁכּוֹר, וְאַךְ הִתְהַפַּכְתִּי תְּקָפַתְנִי הַשֵּׁנָה שֵׁנִית.”

“אֵין זֹאת כִּי אִם יָצְאוּ כְּבָר הַלּוּדָרִים לַעֲרֹךְ אֶת הַקְּרָבוֹת.”

“הָאֻמְלָלִים! אִישׁ מִיַּלְדֵי בֵיתִי לֹא הָלַךְ לִרְאוֹת אֶת הַשַּׁעֲשׁוּעִים?”

“חָלִילָה! הֲלֹא כֵּן צִוִּיתָ.”

“טוֹב, אֵפוֹא! הָהּ, מִי יִתֵּן וְחָלַף הַיּוֹם. וּמָה הַמִּכְתָּב הַזֶּה אֲשֶׁר עַל הַשֻּׁלְחָן?”

“הַמִּכְתָּב? הֲלֹא אֶמֶשׁ הוּבָא אֵלֶיךָ. וְאוּלָם הָיֹה הָיִיתָ… וְלֹא יָכֹלְתָּ לִקְרֹא?”

“שִׁכּוֹר, אָכֵן, כֵּן דִּמִּיתִי גַם אָנִי. וְאוּלַי נִכְבָּד הוּא?”

“הַאֶפְתָּחֶנּוּ, סַלּוּסְטוּס?”

“פְּתַח! אוּלַי יָסִיר מִלִּבִּי אֶת מַחְשְׁבוֹתַי הַנּוּגוֹת. הָהּ, גְּלוֹקוּס הַמִּסְכֵּן!”

"הַחוֹסֶה בְּצִלּוֹ הֵסִיר אֶת הַפְּתִיל וְקָרָא אֶת הַמִּכְתָּב:

“מַה? בִּיוָנִית? אוּלַי מֵאַחַת הַגְּבִירוֹת הַמַּשְׂכִּילוֹת הוּא?”

וַיָּרָץ בּוֹ הַקּוֹרֵא וּפָנָיו הֵפִיקוּ בֶּהָלָה וְתִמָּהוֹן.

"הָהּ, מַה עוֹלַלְנוּ, סַלּוּסְטוּס הַנֶּאֱצָל! אוֹיָה לָנוּ, כִּי הִתְמַהְמַהְנוּ עַד כֹּה לִקְרֹא אֶת הַמִּכְתָּב! וְעַתָּה שְׁמַע אֶת הַכָּתוּב בּוֹ:

“נִידְיָה שִׁפְחַת גְּלוֹקוּס, אֶל סַלּוּסְטוּס יְדִידוֹ!”

הִנְנִי שְׁבוּיָה וּכְלוּאָה בְּבֵית אַרְבָּצֶס. וְאַתָּה מַהֲרָה נָא אֶל הַנָּצִיב וַעֲשֵׂה כִּי יוֹצִיאוּנִי לַחָפְשִׁי, כִּי יֵשׁ לְאֵל יָדֵינוּ לְהַצִּיל אֶת גְּלוֹקוּס מִשִּׁנֵּי הָאֲרִי! עוֹד אַסִּיר אֶחָד יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַחוֹמוֹת הָאֵלֶּה וְעֵדוּתוֹ תּוּכַל לְהוֹכִיחַ, כִּי גְלוֹקוּס חַף מִפֶּשַׁע, כִּי רָאֹה רָאָה בְּעֵינָיו אֶת הַיָּדַיִם אֲשֶׁר שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְיוּכַל לְהוֹכִיחַ, כִּי הָרוֹצֵחַ הוּא אִישׁ בְּלִיַּעַל אֲשֶׁר לֹא חָשְׁדוּ בּוֹ עַד כֹּה. חוּשָׁה נָא! עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים מַהֵרָה נָא! הָבֵא עִמְּךָ אֲנָשִׁים מְזֻיָּנִים, פֶּן יִתְיַצְּבוּ נֶגְדֶךָ, וְגַם חָרַשׁ בַּרְזֶל עוֹשֵׂה כָּל מְלָאכָה הַבְהִילָה נָא, כִּי עָבָה הַדֶּלֶת וְהִיא סְגוּרָה עַל מַסְגֵּר וּבָרִיחַ. אֲהָהּ! בִּימִינְךָ וּבַעֲפַר אָבִיךָ הִשְׁבַּעְתִּיךָ, אַל תִּתְמַהְמֵהַּ!"

“אַלְלַי לִי, אֱלֹהִים כַּבִּירִים!” קָרָא סַלּוּסְטוּס וְקָפַץ מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ, “מִי יוֹדֵעַ אִם לֹא בְּרֶגַע זֶה מִתְבּוֹסֵס בֶּן אַתּוּנָא בְּדָמוֹ וּמֻשְׁלָךְ מֵת. מַה נַעֲשֶׂה? אוּלַי אָרוּץ אֶל הַנָּצִיב!”

“לֹא! לַשָּׁוְא! כְּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן הַנָּצִיב וְהַשַּׂר פַּנְסָא בִּידֵי הָעָם. וְלֹא בְּרָצוֹן יִשְׁמַע הֶהָמוֹן כִּי יֵעָצֵר הַמִּשְׁפָּט, וּבְרֶגַע הַצִּפִּיָּה וְכִלְיוֹן הַלְּבָבוֹת לֹא יִתְּנוּ כּי יִמָּלֵט מֵהֶם הַטָּרֶף. וְעוֹד זֹאת: הַמִּצְרִי עָרוּם הוּא, וְאִם לֹא בַּסֵּתֶר נַעֲשֶׂה אֶת מַעֲשֵׂינוּ יוּכַל לְקַדֵּם אֶת הָרָעָה בְּעוֹד מוֹעֵד. כִּי עַל כֵּן כָּלָא אֶת הַנַּעֲרָה הָעִוֶּרֶת וְאֶת הָאַסִּיר. אָכֵן, אָשְׁרֵנוּ הוּא כִּי עֲבָדֶיךָ בַּבָּיִת.”

“צָדַקְתָּ!” שִׁסַּע סַלּוּסְטוּס אֶת דִּבְרֵי הַחוֹסֶה בְּצִלּוֹ, "הָרֵק אֶת הַחֲנִיכִים! הָרְחוֹבוֹת שׁוֹמְמִים עַתָּה מֵאָדָם. הָבָה נְמַהֵר אֶל בֵּית אַרְבָּצֶס וּנְחַלֵּץ אֶת הָאֲסִירִים. מַהֵרָה, מַהֵרָה נָא! הָבָה לִי, דָּבוּס, אֶת אַדַּרְתִּי, אֶת נְעָלַי וּמְגִלַּת גֹּמֶא וְשֵׁבֶט סוֹפְרִים! הִנֵּה אֶכְתֹּב אֶל הַנָּצִיב וַאֲבַקְּשֶׁנּוּ לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מִשְׁפַּט הַמָּוֶת בִּגְלוֹקוּס, כִּי בְּעוֹד שָׁעָה תֵּצֵא צִדְקָתוֹ לָאוֹר. אָכֵן, זֶה הַדֶּרֶךְ הַנָּכוֹן! מַהֵרָה נָא, דָבוּס, וְהָבִיאָה אֶת הַמִּכְתָּב אֶל הַנָּצִיב הַיּוֹשֵׁב בָּאִיצְטָדִין. שִׂים נָא אֶת לִבְּךָ כִּי לְיָדָיו יֻתַּן וְלֹא לְזוּלָתוֹ. וְעַתָּה בּוֹאוּ עִמָּדִי! הָהּ, הָאֵלִים, אֲשֶׁר כָּפַר בָּכֶם אֶפִּיקוֹרוּס! חַנוּנִי נָא, הֱיוּ נָא בְּעֶזְרִי וְאָמַרְתִּי: אָכֵן, שֶׁקֶר עָנָה בָּכֶם אֶפִּיקוֹרוּס!


 

מח    🔗

גְּלוֹקוּס וְאוֹלִינְתּוּס יָשְׁבוּ יַחְדָּו בְּתָא אָפֵל וְצַר, הֲלֹא הוּא הַתָּא הַנּוֹעָד לַפּוֹשְׁעִים, אֲשֶׁר יָצָא מִשְׁפָּטָם לָמוּת בָּאִיצְטָדִין, לָשֶׁבֶת בּוֹ וּלְצַפּוֹת לְמוֹעֵד מִלְחַמְתָּם הָאֲיֻמָּה. בָּאוֹר הַקּוֹדֵר אֲשֶׁר מִסָּבִיב נִרְאוּ פְּנֵיהֶם לְבָנִים וַאֲפוֹרִים וּמַרְאֵיהֶם כְּמַרְאֵה יְצוּרִים מֵאֶרֶץ הָרְפָאִים. וְאוּלָם מִצְחָם הָיָה עַז, גּוּפָם לֹא רָעַד וְשִׂפְתֵיהֶם צְמוּדוֹת. כִּשְׁוָרִים הַמּוּבָלִים לַטֶּבַח כֵּן הָיוּ הַשְּׁנַיִם, וְאוּלָם אֱמוּנַת הָאֶחָד וְגַאֲוַת הַשֵּׁנִי וּבָר־לֵב הַשְּׁנַיִם נָטְעוּ בָּהֶם רוּחַ נָכוֹן וְלֹא יָדְעוּ מֹרֶךְ.

“הֲשָׁמַעְתָּ אֶת הַתְּרוּעָה? דַּם אָדָם שָׁפוּךְ רָאָה הֶהָמוֹן וַיָּרַע!” אָמַר אוֹלִינְתּוּס.

וּפִתְאֹם סָבְבָה הַדֶּלֶת עַל צִירָהּ וְנִפְתְּחָה בְּרַעַשׁ, וּבְרַק חֲרָבוֹת שְׁלוּפוֹת הִתְנוֹצֵץ עַל הַקִּירוֹת.

“גְּלוֹקוּס, אִישׁ אַתּוּנָא, תּוֹרְךָ הִגִּיעַ!” הֵרִיעַ קוֹל רָם וְצָלוּל, " הָאֲרִי מְחַכֶּה לָךְ!"

“נָכוֹן אֲנִי!” עָנָה בֶּן אַתּוּנָא, הָהּ, אָחִי לְצָרָה, עוֹד אַחַת אֲחַבְּקֶךָ. בָּרְכֵנִי נָא וֶהְיֵה בָּרוּךְ!"

אוֹלִינְתּוּס פָּתַח אֶת זְרוֹעוֹתָיו, אִמֵּץ אֶת גְּלוֹקוּס אֶל לִבּוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ בַּמֵּצַח וּבַלֶּחִי. בֶּן אַתּוּנָא הִתְיַפַּח וְעֵינָיו זָלְגוּ דְמָעוֹת.

“הָהּ, לוּ יָכֹלְתִּי לְבָרֶכְךָ כִּי שְׁנֵינוּ נָבוֹא הָעֶרֶב אֶל גַּן הָעֵדֶן…”

“מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי כֵּן יִהְיֶה,” עָנָה גְלוֹקוּס בְּקוֹל רוֹעֵד, “כִּי הַנִּפְרָדִים בְּמוֹתָם אוּלַי יִפָּגְשׁוּ מֵעֵבֶר לַקָּבֶר. הָהּ, אֶרֶץ, אֶרֶץ יְפַת־מַרְאֶה, אֶרֶץ אֲהוּבָה, שְׂאִי בִּרְכָתִי שָׁלוֹם! שַׂר הָעֲשָׂרָה הַנִּכְבָּד, נָכוֹן הִנֵּנִי!”

גְּלוֹקוּס יָצָא אֶל רוּחַ הַיּוֹם. הַשֶּׁמֶשׁ לֹא זָרְחָה, אַךְ הַשָּׁרָב הָיָה גָדוֹל מְאֹד. גּוּפוֹ, אֲשֶׁר לֹא שָׁב עוֹד לְאֵיתָנוֹ מִסַּם הַמָּוֶת, מָט לִנְפֹּל. וַיִּתְמְכוּהוּ אַנְשֵׁי הַצָּבָא.

“חֲזַק!” אָמַר אַחַד הַחַיָּלִים, “הֲלֹא בָּחוּר אַתָּה וְחָרוּץ, וְגוּפְךָ אֵיתָן. וְהִנֵּה גַם נֶשֶׁק יֻתַּן לְךָ, וְלָמָה תְּיָאֵשׁ אֶת לִבֶּךָ! מִי יוֹדֵעַ, אוּלַי תִּנָּצֵל.”

גְּלוֹקוּס לֹא עָנָה דָבָר, כִּי נִכְלַם מֵרִפְיוֹנוֹ, וַיִּתְחַזֵּק בְּכָל כֹּחוֹ. וְהִנֵּה סָכוּ אֶת גּוּפוֹ בְּשֶׁמֶן, וְהוּא עָרֹם כֻּלּוֹ, רַק אֵזוֹר לְמָתְנָיו, וְהִנֵּה נִתַּן הַחֶרֶט בְּיָדוֹ וַיּוֹצִיאוּהוּ אֶל הַזִּירָה.

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה הַיְּוָנִי אֶת רִבֲבוֹת הָעֵינַיִם הַנְּשׂוּאוֹת אֵלָיו וַיִּשְׁכַּח אֶת מַר הַמָּוֶת, וְכָל פַּחַד וּמוֹרָא נָסוּ מִלִּבּוֹ וּכְלֹא הָיוּ. אֹדֶם גַּאֲוָה כִּסָּה אֶת פָּנָיו הַחִוְרִים וְהוּא נִצַּב קוֹמְמִיּוּת. בִּיפִי אֲבָרָיו, בְּבוּזוֹ הַגֵּאֶה, בְּאֹמֶץ רוּחוֹ אֲשֶׁר נִשְׁקַף מֵעֵינָיו וּמִשְּׂפָתָיו, נִדְמָה גְלוֹקוּס בָּרֶגַע הַזֶּה כְּסֵמֶל הַגְּבוּרָה אֲשֶׁר לְמוֹלַדְתּוֹ. הוּא הָיָה גִבּוֹר וְאֵל כְּאֶחָד!

הֲמֻלַּת הָאֵיבָה וְהַתּוֹעֵבָה לְזֵכֶר פִּשְׁעוֹ, אֲשֶׁר נִשְׁמְעָה בַּקָּהָל בְּהוֹפִיעוֹ, נָדַמָּה פִּתְאֹם, כָּל הָעָם הִשְׁתָּאָה לְמַרְאֵהוּ וְכָל הַלְּבָבוֹת רָחֲשׁוּ עַתָּה כָּבוֹד וְרַחֲמִים. בְּאַנְחַת בֶּהָלָה, אֲשֶׁר נִשְׁמְעָה מִפִּי הֶהָמוֹן וּכְמוֹ פָּרְצָה מִלֵּב אֶחָד, נָשְׂאוּ כָּל הַנֶּאֱסָפִים אֶת עֵינֵיהֶם אֶל הַגּוּשׁ הָאָפֵל אֲשֶׁר נִצַּב בַּזִּירָה בַּתָּוֶךְ – סוּגַר הָאֲרִי!

“חֵי וֶנוּס!” קָרְאָה פוּלְוְיָה, “מַה חַם הַיּוֹם! וְהַשֶּׁמֶשׁ לֹא תִּזְרָח.”

“אָכֵן, חַם וּמְחַנֵּק! אֲנִי מִתְעַלָּפֶת!” עָנְתָה אֵשֶׁת פַּנְסָא.

עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת לֹא בָּא מַאֲכָל אֶל פִּי הָאֲרִי. וּמִבְּעוֹד בֹּקֶר הִכִּירוּ בּוֹ אוֹתוֹת פַּחַד מוּזָר וְלֹא נָחַת. וַיַּחְשְׁבֵם הַשּׁוֹמִר לְאוֹתוֹת רָעָב. וְאוּלָם כָּל הֲלִיכוֹתָיו אָמְרוּ פַּחַד וְלֹא זַעַם, וְשַׁאֲגָתוֹ הָיְתָה שַׁאֲגַת צַעַר וְלֹא רָעָב. הָאֲרִי הֵשַׁח אֶת רֹאשׁוֹ, שָׁאַף רוּחַ מִבַּעַד לַסּוֹרֵג, כָּרַע־רָבַץ תַּחְתָּיו, וּפִתְאֹם קָפַץ עַל רַגְלָיו כְּמוֹ אֲחוּז פַּחַד וְשָׁב וְשָׁאַג שַׁאֲגַת פֶּרֶא אֲשֶׁר נִשְׁמְעָה לְמֵרָחוֹק. וְאוּלָם עַתָּה רָבְצָה הַחַיָּה מַחֲרִישָׁה כְּאֶבֶן דּוּמָם, נְחִירֶיהָ פְּתוּחוֹת לִרְוָחָה וְנִלְחָצוֹת בְּחָזְקָה אֶל מוֹטוֹת הַבַּרְזֶל אֲשֶׁר לַסּוּגָר, וְהִיא נוֹשֶׁפֶת בִּכְבֵדוּת וּמַפְרִיחָה אֶת הַחוֹל אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַכְּלוּב.

שִׂפְתֵי הַשַּׂר רָעֲדוּ וּפָנָיו הִלְבִּינוּ. הוּא הִתְבּוֹנֵן עַל סְבִיבָיו בְּפַחַד וְהִתְמַהְמֵהַּ, אַךְ רוּחַ הֶהָמוֹן קָצָרָה. לְאִטּוֹ נָתַן הַשַּׂר אֶת הָאוֹת, וְהַשּׁוֹמֵר אֲשֶׁר נִצַּב מֵאֲחוֹרֵי הַסּוּגַר הֵסִיר אֶת הַשְּׂבָכָה. בִּשְׁאָגָה זִנֵּק הָאֲרִי מִכְּלוּבוֹ וַתְּהִי שַׁאֲגָתוֹ שַׁאֲגַת שִׂמְחָה. הַשּׁוֹמֵר בָּרַח דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר הַמְגֻדָּר, וּבַזִּירָה אֵין אִישׁ זוּלַת הַשְּׁנַיִם: מֶלֶךְ הַמִּדְבָּר וְטַרְפּוֹ…

גְּלוֹקוּס עָמַד אֵיתָן וְחִכָּה כִּי הַחַיָּה תְּזַנֵּק עָלָיו. כְּלִי הַזַּיִן הַקָּטֹן הִתְנוֹצֵץ בְּיָדוֹ הַנְּטוּיָה, וּבְלִבּוֹ תִּקְוָה רָפָה, כִּי בְּמַכָּה אַחַת חֲזָקָה וְנֶאֱמֶנֶת (כִּי הוּא יָדַע אֶל נָכוֹן כִּי רַק פַּעַם יַכֶּה וְלֹא יִשְׁנֶה) יִנָּעֵץ הַחֶרֶט בְּעֵין הָאַרְיֵה וְיִמְחַץ אֶת מֹחוֹ.

וּמַה גָּדַל תִּמְהוֹן כָּל הֶהָמוֹן בִּרְאוֹתוֹ אֶת הָאַרְיֵה וְהוּא לֹא יִשְׁעֶה אֶל טַרְפּוֹ. אַךְ זִנֵּק מֵהַסּוּגַר, עָמַד פִּתְאֹם תַּחְתָּיו, נָשָׂא רֹאשׁ וַיִּשְׁאַף רוּחַ בִּנְאָקָה, וּפִתְאֹם קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ וַיִּתְרוֹצֵץ כֹּה וָכֹה, פַּעַם יָחִישׁ אֶת מְרוּצָתוֹ וּפַעַם יֵלֵךְ לְאִטּוֹ, וְכֹה יְסוֹבֵב אֶת הַזִּירָה וְעֵינָיו הַנִּדְהָמוֹת מְשׁוֹטְטוֹת אֶל כָּל עֵבֶר וּפִנָּה כְּמוֹ מְבַקְּשׁוֹת מָנוֹס וּמִפְלָט. פְּעָמִים אֲחָדוֹת נִסָּה לִקְפֹּץ מֵעַל לַסּוֹרֵג הַמַּבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין הַקָּהָל, וְכַאֲשֶׁר לֹא הִצְלִיחַ, פָּתַח אֶת פִּיו בְּנַהַם פַּחַד וְלֹא בִּשְׁאָגָה אַדִּירָה כַּיָּאוּת לְמֶלֶךְ עַז ונוֹרָא. אוֹתוֹת חֵמָה וְרָעָב לֹא נִרְאוּ בּוֹ. זְנָבוֹ לֹא הִכָּה עַל יַרְכוֹתָיו כְּמִשְׁפַּט הָאֲרָיוֹת, בִּלְתִּי אִם נִסְרַח עַל פְּנֵי הַחוֹל וְעֵינָיו הִבִּיטוּ פַּעַם בְּפַעַם אֶל גְּלוֹקוּס בַּעֲצַלְתָּיִם. וְכַאֲשֶׁר עָיַף לְבַקֵּשׁ מִפְלָט, זָחַל אֶל כְּלוּבוֹ וַיִּרְבַּץ תַּחְתָּיו דּוּמָם.

אַךְ תִּמְהוֹן הַקָּהָל לְמַרְאֵה רִפְיוֹן הָאֲרִי נֶהְפַּךְ עַד מְהֵרָה לְקֶצֶף גָּדוֹל, וְהָרַחֲמִים אֲשֶׁר נִכְמְרוּ בַּלְּבָבוֹת עַל גְּלוֹקוּס, נָסוֹגוּ עַתָּה מִפְּנֵי הָרֹגֶז לְמַרְאֵה תוֹחַלְתָּם אֲשֶׁר נִכְזָבָה.

וַיִּקְרָא הַשַּׂר אֶל אֲשֶׁר עַל הַזִּירָה וַיֹּאמַר:

“מָה הַדָּבָר הַזֶּה? קַח קִלְשׁוֹן בְּיָדְךָ וְהַבְרַח אֶת הָאֲרִי מִכְּלוּבוֹ וְאֶת הַדֶּלֶת סְגֹר!”

וַיְהִי הַשּׁוֹמֵר עוֹשֶׂה כֹּה וָכֹה בְּפַחַד וּבְתִמָּהוֹן אֶת מִצְוַת הַשַּׂר, וְהִנֵּה קוֹל שָׁאוֹן וּצְעָקָה בִּמְבוֹא הָאִיצְטָדִין, כְּקוֹל מְהוּמָה וּמְבוּכָה. אֵלֶּה אֶת אֵלֶּה מְחָרְפִים וּמְגַדְּפִים וְאֵלֶּה לְאֵלֶּה בַּחֲרָפוֹת מְשִׁיבִים. כָּל הָעֵינַיִם נִשְּׂאוּ אֶל מְקוֹם הַמְּהוּמָה. הֶהָמוֹן נִדְחַק וַיְפַנָּה מָקוֹם, וְהִנֵּה מוֹפִיעַ סַלּוּסְטוּס וַיִּתְיַצֵּב לִפְנֵי מוֹשְׁבוֹת הַסֵּנָטוֹרִים –שְׂעָרוֹ פָּרוּעַ, כִּמְעַט רוּחוֹ בּוֹ, וְכֻלּוֹ נִסְעָר וְנִלְהָב, עוֹד רֶגַע וּפָקוּ בִּרְכָּיו וְנָפָל. וַיָּעַף עַיִן עַל פְּנֵי הַזִּירָה וַיִּקְרָא:

“מַהֲרוּ הוֹצִיאוּ אֶת הָאַתּוּנִי! כִּי נָקִי הוּא וְחַף מִפֶּשַׁע! תִּפְשׂוּ אֶת אַרְבָּצֶס הַמִּצְרִי! יָדָיו שָׁפְכוּ אֶת דַּם אַפֵּצִידֶס!”

“הַבְּשִׁגָּעוֹן תְּדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה?” שָׁאַל הַנָּצִיב וְקָפַץ מִמּוֹשָׁבוֹ, “מָה הַלַּהַג הַזֶּה לָךְ?”

" הוֹצִיאוּ אֶת בֶּן אַתּוּנָא! מַהֲרוּ, וְאִם אַיִן – דָּמוֹ בְּרֹאשְׁכֶם! הַנָּצִיב, אַתָּה תַּעֲרֹב אֶת נֶפֶשׁ גְּלוֹקוּס לַקֵּיסָר! יֵשׁ אִתִּי אִישׁ אֲשֶׁר רָאָה בְּעֵינָיו אֶת רֶצַח אַפֵּצִידֶס. פַּנּוּ מָקוֹם! סוּרוּ נָא! בְּנֵי פָּמְפֵּיאָה! הַבִּיטוּ נָא וּרְאוּ אֶת אַרְבָּצֶס, הִנֵּה הוּא! פַּנּוּ דֶרֶךְ! פַּנּוּ דֶרֶךְ לְקָלֶנוּס הַכֹּהֵן!"

חִוֵּר, רָזֶה, מֻצָּל מֵחֶרְפַּת רָעָב, פָּנָיו נְפוּלִים, עֵינָיו חַכְלִילִיּוֹת מִדָּם כְּעֵינֵי אַיָּה, דְּמוּתוֹ כִּדְמוֹת שֶׁלֶד עֲצָמוֹת וְלֹא אָדָם – עָלָה קָלֶנוּס אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם יָשַׁב אַרְבָּצֶס. סַלּוּסְטוּס הֶאֱכִילָהוּ וְהִשְׁקָהוּ מְעַט, אַךְ יוֹתֵר מִכָּל מַאֲכָל אִמְּצָה אֶת כֹּחוֹ תַּאֲוַת הַנְּקָמָה.

“קָלֶנוּס הַכֹּהֵן!” קָרָא הֶהָמוֹן, “הַאֻמְנָם? לֹא! הֲלֹא רַק צִלּוֹ הוּא, צֵל רְפָאִים!”

"קָלֶנוּס הַכֹּהֵן! "אָמַר הַנָּצִּיב, “מַה בְּפִיךָ?”

“אַרְבָּצֶס הַמִּצְרִי רָצַח אֶת אַפֵּצִידֶס, כֹּהֵן אִיזִיס. בְּעֶצֶם עֵינַי רָאִיתִי זֹאת. הָאֵלִים הָיוּ בְּעֶזְרִי לְחַלְּצֵנִי מִן הַכֶּלֶא אֲשֶׁר סְגָרַנִי בּוֹ הַמִּצְרִי וּמִלֵּיל הַבַּלָּהוֹת. מִמְּצוּקוֹת רָעָב וּפַחַד מָוֶת – לְמַעַן אוּכַל לְהוֹדִיעַ אֶת פִּשְׁעוֹ. הוֹצִיאוּ אֶת אִישׁ אַתּוּנָא, כִּי הוּא חַף מִפָּשַׁע!”

“אָכֵן, זֶה הוּא פֵּשֶׁר הַדָּבָר אֲשֶׁר חֲשָׂכוֹ הָאֲרִי מִמָּוֶת! נֵס! נֵס מִן הַשָּׁמָיִם!” קַָרָא פַּנְסָא.

“נֵס! נֵס!” הֵרִיעַ הָעָם, "הוֹצִיאוּ אֶת בֶּן אַתּוּנָא! הַשְׁלִיכוּ אֶת אַרְבָּצֶס לִפְנֵי הָאֲרִי!

וּמֵהַר עַד עֵמֶק וּמֵחוֹף וְעַד יָם נִשָּׂא הַקּוֹל הַמֵּרִיעַ:

“הַשְׁלִיכוּ אֶת אַרְבָּצֶס לִפְנֵי הָאֲרִי!”

“שׁוֹמְרֵי הָאִיצְטָדִין!” קָרָא הַנָּצִיב, “הוֹצִיאוּ אֶת גְּלוֹקוּס, אֲבָל שִׂימוּ עָלָיו מִשְׁמָר. הָאֵלִים עוֹשִׂים הַיּוֹם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת לְעֵינֵינוּ!”

לְשֵׁמַע מִצְוַת הַנָּצִיב עָלָה פִּתְאֹם קוֹל אִשָּׁה רַכָּה, כְּקוֹל יַלְדָּה, בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן. וּכְמוֹ הַחַשְׁמַל נָגַע הַקּוֹל בְּלֵב כָּל הַקָּהָל וַיִּרְגַּשׁ מְאֹד – כִּי קָדוֹשׁ הָיָה הַקּוֹל, וְכָל הָעָם עָנָה בִּתְרוּעַת שִׂמְחָה.

“הַחֲרִישׁוּ!” קָרָא הַנָּצִיב, “מִי זֹאת?”

“הַנַּעֲרָה הָעִוֶּרֶת הִיא, נִידְיָה שְׁמָהּ!” עָנָה סַלּוּסְטוּס, “אֲשֶׁר הִצִּילָה אֶת קָלֶנוּס מִבּוֹר כֶּלֶא וְאֶת גְּלוֹקוּס מִשִּׁנֵּי הָאֲרִי!”

“עוֹד מוֹעֵד לַדָּבָר הַזֶּה!” עָנָה הַנָּצִיב, “וְאַתָּה קָלֶנוּס כֹּהֵן אִיזִיס, הֲמַרְשִׁיעַ אַתָּה אֶת אַרְבָּצֶס, כִּי יָדָיו שָׁפְכוּ אֶת דַּם אַפֵּצִידֶס?”

“כֵּן דִּבַּרְתָּ!”

“הַבְּעֵינֶיךָ רָאִיתָ?”

“בְּעֶצֶם עֵינָי!”

“וְעַתָּה, רַב לִי! וְיֶתֶר הַדְּבָרִים עוֹד נָשׁוּב לַחֲקֹר חָקֹר הֵיטֵב בְּעֵת אַחֶרֶת וּבְמָקוֹם אַחֵר. וְאַתָּה אַרְבָּצֶס אִישׁ מִצְרַיִם, הֲשָׁמַעְתָּ אֶת דִּבְרֵי הַמַּרְשִׁיעֶךָ? הֲתוּכַל לַעֲנוֹת דָּבָר?”

עֵינֵי הָעָם הָיוּ נְשׂוּאוֹת אֶל אַרְבָּצֶס. הַכֹּהֵן הַמִּצְרִי הֵחֵל לְהִתְאוֹשֵׁשׁ מִן הַבֶּהָלָה אֲשֶׁר אֲחָזַתּוּ לְשֵׁמַע דִּבְרֵי סַלּוּסְטוּס וּלְמַרְאֵה קָלֶנוּס הַכֹּהֵן. אָמְנָם, בְּשָׁמְעוֹ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעוֹ “הַשְׁלִיכוּ אֶת אַרְבָּצֶס!” רָעַד וְחָוַר, וְאוּלָם עַד מְהֵרָה הִתְגַּבֵּר וְרוּחוֹ שָׁבָה אֵלָיו. בְּגֹבַהּ־לֵבָב הִבִּיט אֶל הֶהָמוֹן, וְלַנָּצִיב עָנָה בְּבִטְחָה וּבְקוֹל נָגִיד וּמְצַוֶּה, כְּמִשְׁפָּטוֹ תָּמִיד:

“הַנָּצִיב! אַךְ הֶבֶל וּרְעוּת שִׁגָּעוֹן הֵמָּה דִבְרֵי הַמַּרְשִׁיעִים אוֹתִי, וְלֹא לְכָבוֹד הוּא לִי כִּי אֶצְטַדֵּק. שְׁנַיִם הֵמָּה הַמַּרְשִׁיעִים אוֹתִי: סַלּוּסְטוּס הַנַּעֲלֶה, וְהוּא רֵעַ וִידִיד לִגְלוֹקוּס, וְקָלֶנוּס הַכֹּהֵן. אָמְנָם, גָּדוֹל בְּעֵינַי כְּבוֹד הַכְּהֻנָּה, וְאוּלָם, שִׁמְעוּ לִי, בְּנֵי פָּמְפֵּיאָה, הַאֻמְנָם נֶעֶלְמוּ מִכֶּם הֲלִיכוֹת קָלֶנוּס? הֲלֹא לְמָשָׁל הָיָה זֶה רָדְפוֹ אַחֲרֵי הַבֶּצַע, וְתַאֲוַת הַזָּהָב אֲשֶׁר לוֹ – לִשְׁנִינָה! הַעֵד כָּמוֹהוּ לֹא בְּכֶסֶף יִקָּנֶה? הַנָּצִּיב, נָקִי אָנִי!”

" סַלּוּסְטוּס!" שָׁאַל הַשׁוֹפֵט, “אֵיפֹה מָצָאתָ אֶת קָלֶנוּס?”

“בְּבוֹר כֶּלֶא, בְּבֵית אַרְבָּצֶס!”

3.jpg גְּלוֹקוּס עָמַד אֵיתָן וְחִכָּה כִּי הַחַיָּה תְּזַנֵּק אֵלָיו


“אִישׁ מִצְרִי!” אָמַר הַנָּצִיב וּמִצְחוֹ נֶחֱרַשׁ קְמָטִים, “אֵיכָה מְלָאֲךָ לִבְּךָ לִסְגֹּר כֹּהֵן בְּבוֹר כֶּלֶא? מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר הִמְרִיצְךָ לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת?”

“שְׁמָעֵנִי, הַנָּצִיב!” עָנָה אַרְבָּצֶס וַיָּקָם בִּמְנוּחָה עַל רַגְלָיו, וְרַק פָּנָיו עָנוּ בּוֹ כִּי נָבוֹךְ הוּא, “בַּעֲלִילוֹת דְּבָרִים בָּא הָאִישׁ הַזֶּה לְבֵיתִי, כַּעֲלִילוֹתָיו אֲשֶׁר דִּבֵּר לְפָנֶיךָ, וַיְהִי כְמֵצִיק לִי לְשַׁחֵד אוֹתוֹ בַּחֲצִי רְכוּשִׁי פֶּן יַכֵּנִי בַּלָּשׁוֹן. הוֹכַחְתִּי אוֹתוֹ, אַךְ לַשָּׁוְא!…הַחֲרֵשׁ! אַל יְשַׁסַּע הַכֹּהֵן אֶת דְּבָרָי! נָצִיב נַעֲלֶה, וְאַתֶּם הָאֶזְרָחִים, הֲלֹא אִישׁ נָכְרִי אֲנִי בָּאָרֶץ הַזֹּאת, נָקִי אֲנִי מֵעָוֹן, וְאוּלָם יָדַעְתִּי, כִּי עֵדוּת כֹּהֵן תּוּכַל לְהָמִיט עָלַי רָעָה. נְבוּכוֹתִי מְאֹד, וּבִמְבוּכָתִי הֲבֵאתִיו אֶל הַחֶדֶר, אֲשֶׁר מִשָּׁם הוֹצִיאוּהוּ עַתָּה, וְאָמַרְתִּי לוֹ: שָׁם טְמוּנִים אוֹצְרוֹתָי. כִּי הָיָה עִם לִבִּי לְשָׁמְרוֹ שָׁם עַד אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִשְׁפַּט הָאִישׁ אֲשֶׁר רָצַח אֶת אַפֵּצִידֶס וּלְסַכֵּל אֶת מְזִמָּתוֹ. וְלֹא בִּקַּשְׁתִּי לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ רָע. אוּלַי שָׁגִיתִי בַּעֲשׂוֹתִי כָּכָה, וְאוּלָם שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין בְּעֵת מְבוּכָה, וַאֲנִי רַק אֶת נַפְשִׁי אָמַרְתִּי לְהַצִּיל. אִם אָמְנָם אָשַׁמְתִּי, לָמָּה זֶה הֶחֱרִישׁ עַד כֹּה וְלֹא הֵעִיד עָלַי בִּימֵי הַמִּשְׁפָּט? מַדּוּעַ זֶה לֹא גִלָּה אֶת עֲוֹנִי כַּאֲשֶׁר הִרְשַׁעְתִּי אֶת גְּלוֹקוּס? הַנָּצִיב, יַעֲנֵנִי הַכֹּהֵן עַל כָּל אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי, וּבִידֵי חֻקֵּיכֶם אַפְקִיד חַיָּי. שִׂימוּ בְּמִשְׁמָר אֶת הַנֶּאֱשָׁם וְהַמַּאֲשִׁים, וּלְמִשְׁפַּטְכֶם אֶכָּנַע. אֲבָל לֹא זֶה הַמָּקוֹם!”

“צָדַק הַמִּצְרִי!” אָמַר הַנָּצִיב, “הַשּׁוֹמְרִים! הוֹצִיאוּ מִפֹּה אֶת אַרְבָּצֶס וְשִׂימוּ מִשְׁמָר עַל קָלֶנוּס. סַלּוּסְטוּס, דָּמוֹ בְּרֹאשֶׁךָ! וְעַתָּה שׁוּבוּ וּנְחַדֵּשׁ אֶת הַשַּׁעֲשׁוּעִים!”

“מָה?” קָרָא קָלֶנוּס וּפָנָיו אֶל הָעָם, “הֲכָכָה יְנֹאַץ שֵׁם אִיזִיס וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּ? הֲלֹא דְמֵי אַפֵּצִידֶס עוֹד צוֹעֲקִים אֵלֵינוּ לִנְקָמָה! וְאֵיכָה נָלִין אֶת מִשְׁפַּט הַצֶּדֶק לְמַעַן יֵצֵא מְעֻקָּל? וְאֵיךְ נוֹצִיא מִפִּי הָאֲרִי אֶת הַטֶּרֶף הַנּוֹעָד לוֹ? הָאֵלִים, הָאֵלִים, הֲיוּ לִי לְפֶה! הַשְׁלִיכוּהוּ לִפְנֵי הָאֲרִי! לִפְנֵי הָאֲרִי הַשְׁלִיכוּ אֶת אַרְבָּצֶס!”

אַךְ הַחֵמָה וְהַזַּעַם אֲשֶׁר בָּעֲרוּ בְּלֵב קָלֶנוּס לְהַשְׁחִית הִכְרִיעוּהוּ. פַּלָּצוּת אֲחָזַתְהוּ וַיִּפֹּל אַרְצָה וְקֶצֶף זָב מִפִּיו. וַיְהִי מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה אִישׁ מְשֻׁגָּע וּמִתְנַבֵּא.

חֲרָדָה גְדוֹלָה נָפְלָה עַל הָעָם:

“אַחַד הָאֵלִים שָׂם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּפִיו! הַשְׁלִיכוּ אֶת הַמִּצְרִי לִפְנֵי הָאֲרִי!”

כֹּה הֵרִיעַ הֶהָמוֹן, וְאַלְפֵי אֲנָשִׁים קָפְצוּ מִמְּקוֹמָם וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וַיִּתְפָּרְצוּ: אֶל הַמִּצְרִי! לַשָּׁוְא צִוָּה הַשַּׂר לְהַרְפּוֹת מֵאַרְבָּצֶס, לַשָּׁוְא נָשָׂא הַנָּצִיב אֶת קוֹלוֹ לְהוֹדִיעַ חֹק וּמִשְׁפָּט, – רֵיחַ דָּם עָלָה בְּאַף הֶהָמוֹן וַיִּשְׁתּוֹלֵל: דָּם! דָּם! הַבְלֵי הַשָּׁוְא הִדְלִיקוּהוּ שִׁבְעָתַיִם ולְמַרְאֵה הַחֲלָלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ לְעֵינֵיהֶם הִתְגָּעֲשׁוּ הַנֶּאֱסָפִים וְלֹא שָׁעוּ עוֹד אֶל מוֹשֵׁל וּמְצַוֶּה. וַיְהִי כֹּחַ הַנָּצִיב בִּפְנֵי הָעָם הַמִּתְפָּרֵץ, כְּכֹחַ קָנֶה לִפְנֵי סוּפָה. אָמְנָם, הַשּׁוֹמְרִים וְהַשּׁוֹטְרִים נִצְּבוּ כְּחוֹמָה מַבְדִּילָה בֵּין דַּלַּת הָעָם וּבֵין רָמֵי הַמַּעֲלָה, וְאוּלָם הֵם לֹא עָצְרוּ מַעֲמָד בִּפְנֵי הֶהָמוֹן הַמִּסְתָּעֵר, כִּי עָצוּם הוּא וָרָב. הִנֵּה נֶעֱצַר נַחְשׁוֹל הָאֲסַפְסוּף, וְנִצַּב כְּמוֹ נֵד וְאַרְבָּצֶס יָכֹל רֶגַע לְהַבְלִיג עַל הַפַּחַד וְהַבֶּהָלָה אֲשֶׁר אֲחָזוּהוּ. וְעוֹד הוּא מַשְׁקִיף נוֹאָשׁ וְנִבְהָל עַל הֶהָמוֹן הַהוֹרֵס אֵלָיו כְּגַלֵּי יָם נִגְרָשׁ, וְהִנֵּה רָאָה מִבַּעַד לְמִפְלַשׁ הַיְרִיעָה מַחֲזֵה פְּלָאִים אָיֹם וְנוֹרָא, וְרוּחוֹ שָׁב אֵלָיו.

וַיֵּט הַמִּצְרִי אֶת יָדוֹ וּפָנָיו הֵפִיקוּ הַדְרַת מֶלֶךְ וְהַדְרַת קֹדֶשׁ. וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ וַיֹּאמַר:

" שְׂאוּ עֵינֵיכֶם וּרְאוּ, רְאוּ וְהִוָּכְחוּ, כִּי צוּר וּמַחֲסֶה הֵמָּה הָאֵלִים לְאִישׁ צַדִּיק וְנָקִי. הִנֵּה עוֹלוֹת לַהֲבוֹת הַשְּׁאוֹל לֶאֱכֹל אֶת עֵדֵי הַשָּׁקֶר!"

וַיִּשָּׂא כָּל הֶהָמוֹן אֶת עֵינָיו אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֶרְאָה הַמִּצְרִי, וַיִּתְחַלְחֲלוּ לַמַּרְאֶה. חַשְׁרַת אֵשׁ הִתְאַבְּכָה מֵרֹאשׁ הַוֶּזוּב וּדְמוּת לָהּ כִּדְמוּת אַלּוֹן גָּבוֹהַּ וְעָנֵף. מַצַּבְתּוֹ עֲתַר־עָשָׁן שָׁחוֹר מִנִּי שְׁחוֹר, וְצַמַּרְתּוֹ שַׁלְהֶבֶת־אֵשׁ מַאֲלִיפָה צְבָעִים. רֶגַע הִיא בְּהִירָה וְרֶגַע אֲדֻמָּה וְהִנֵּה שׁוּב לֶהָבָה מְעַוֶּרֶת עֵינָיִם.

דִּמְמַת־מָוֶת וְאֵימָה גדוֹלָה נָפְלָה עַל הַנֶּאֱסָפִים. וּפִתְאֹם עָלְתָה שַׁאֲגַת הָאֲרִי, וְאַחֲרֵי הַשְּׁאָגָה נַהַם נָמֵר אָיֹם שִׁבְעָתָיִם. כִּנְבִיאֵי הָאֲבַדּוֹן הָיוּ חַיּוֹת הַטֶּרֶף בְּנַחֲשָׁם אֶת הַשּׁוֹאָה הַמְרַחֶפֶת עַל פָּמְפֵּיאָה.

פִּתְאֹם פָּרְצָה זַעֲקַת נָשִׁים. וְהָאֲנָשִׁים הֶחֱרִישׁוּ וְהִבִּיטוּ אִישׁ בִּפְנֵּי רֵעֵהוּ. וּפִתְאֹם מוֹט הִתְמוֹטְטָה הָאָרֶץ, וְחוֹמוֹת הָאִיצְטָדִין זָעוּ, וּמֵרָחוֹק נִשְׁמַע קוֹל נֵפֶץ גַּגּוֹת בְּמַפַּלְתָּם. וְהִנֵּה הִשְׁחִיר עַמּוּד הֶעָנָן הָרוֹבֵץ עַל הָהָר וַיִּזַח וַיִּסַּע כְּזֶרֶם אֵיתָן אֶל מוּל הָעִיר. מִן הַשָּׁמַיִם יָרַד מְטַר־אֵפֶר, וּבְרַד אֲבָנִים בּוֹעֲרוֹת נִתַּךְ עַל הָאָרֶץ. עַל כְּרָמִים מוּבָסִים – עַל רְחוֹבוֹת שׁוֹמְמִים –עַל הָאִיצְטָדִין –עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל וְאֶל כָּל אֲשֶׁר תֵּפֶן, שֻׁפַּךְ הַמָּטָר הָאָיֹם הַזֶּה. וּמִן הַיָּם עָלָה קוֹל רַחַשׁ וְקוֹל דְּכִי בִּנְפֹּל הָאֲבָנִים הַבּוֹעֲרוֹת אֶל הַמָּיִם.

וְלֹא חָשַׁב הָעָם עַל אַרְבָּצֶס וְאֶת מִשְׁפַּט הַצֶּדֶק לֹא זָכַר עוֹד. מַחֲשָׁבָה אַחַת מִלְּאָה אֶת הַלְּבָבוֹת: לְהִמָּלֵט! וַתְּהִי מְבוּכָה וּמְבוּקָה וַתְּהִי מְרוּצָה וְחִפָּזוֹן, אִישׁ אֶת חֲבֵרוֹ הָדַף בַּכָּתֵף, הַבּוֹרֵחַ אֶת הַנּוֹפֵל רָמַס בְּלִי חֶמְלָה. בְּיִלְלַת פַּחַד וּבְקוֹל נְאָקָה מַחֲרִישׁ אָזְנַיִם הָרַס הָעָם אֶל הַמְּבוֹאוֹת הָרַבִּים. אַךְ אָנָּה יָנוּסוּ וְאָנָּה יִסָּתֵרוּ?

אֲשֶׁר יָרְאוּ פֶּן תָּשׁוּב וְתִרְעַשׁ הָאָרֶץ, חָשׁוּ לְבֵיתָם לְהַצִּיל אֶת רְכוּשָׁם וְלִבְרֹחַ בְּעוֹד מוֹעֵד, וַאֲשֶׁר יָרְאוּ מִפְּנֵי מְטַר הָאֵפֶר, הַיּוֹרֵד עַתָּה כְּמַבּוּל עַל הָאָרֶץ, נִדְחֲקוּ אֶל הַבָּתִּים הַקְּרוֹבִים, אֶל הַמִּקְדָּשִׁים וְהַהֵיכָלוֹת וּלְכָל מָקוֹם אֲשֶׁר יוּכְלוּ לִמְצֹא מַחֲסֶה. אַךְ עַמּוּד הֶעָנָן הָלַךְ הָלֹךְ וְשָׁחוֹר הָלֹךְ וְעָבֶה וַיִּפְשֹׁט עַל הָעִיר. לַיְלָה אָיֹם יָרַד פִּתְאֹם עַל פָּמְפֵּיאָה בְּעֶצֶם צָהֳרָיִם.


 

מט    🔗

נִדְהָם לִפְדוּתוֹ וּבִבְלִי דַעַת אִם בְּהָקִיץ וְאִם בַּחֲלוֹם הוּא רוֹאֶה אֶת כָּל זֹאת, הוּבַל גְּלוֹקוּס בִּידֵי הַשּׁוֹמְרִים אֲשֶׁר עַל הָאִיצְטָדִין אֶל אַחַד הַתָּאִים הַקְּטַנִּים אֲשֶׁר בְּחוֹמוֹת הַבִּנְיָן. הַשּׁוֹמְרִים נָתְנוּ לוֹ מְעִיל רָחָב לְכַסּוֹת אֶת מַעֲרוּמֵי גּוּפוֹ, סַבּוּהוּ בְּתִמָּהוֹן וַיְבָרְכוּהוּ בִּרְכוֹת אשֶׁר. פִּתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל מִשְׁתּוֹקֵק מֵעֵבֶר לַתָּא, הַנַּעֲרָה הָעִוֶּרֶת הִתְפָּרְצָה אֶל הַתָּא וַתִּפֹּל לְרַגְלֵי גְלוֹקוּס.

“הִנֵּה הִצַּלְתִּיךָ,” גָּעֲתָה נִידְיָה בִּבְכִי, “עַתָּה אָמוּתָה!”

“נִידְיָה, יַלְדָּתִי, מַצִּילָתִי!”

“אֲהָהּ, תֵּן לִי וְאָחוּשׁ אֶת מַגַּע יָדְךָ, אֶת נִשְׁמַת אַפֶּךָ. אָכֵן, עוֹדְךָ חַי! לֹא אֵחַרְנוּ לָבוֹא! הָהּ, הַשַּׁעַר הָאָרוּר! וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי כִּי לֹא יִפָּתַח לְעוֹלָם. וְקָלֵנוּס! כְּקוֹל גּוֹוֵעַ הָיָה קוֹלוֹ, כְּאוֹב מֵאָרֶץ. הִתְמַהְמַהְנוּ עַד כֹּה, הָהּ הָאֵלִים! וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי, כִּי אָרְכוּ מְאֹד הַשָּׁעוֹת עַד אֲשֶׁר סָעַד קָלֵנוּס אֶת לִבּוֹ וְעַד אֲשֶׁר הִתְעוֹדֵד בְּמַאֲכָל וּבְמַשְׁקֶה. וְהִנֵּה עוֹדְךָ חָי! חַי אָתָּה! וַאֲנִי, אֲנִי הִצַּלְתִּיךָ מִמָּוֶת!”

וְאוּלָם הַמַּחֲזֶה הַזֶּה וְהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַנּוֹגְעִים לַלֵּב חָדְלוּ פִּתְאֹם מִפְּנֵי הַשָּׁאוֹן וְהַבֶּהָלָה.

“הָהָר! רַעַשׁ! רַעַשׁ!” נִשָּׂא קוֹל עֲנוֹת זְעָקָה מִכָּל עֵבֶר וּפִנָּה.

וְהִנֵּה גַם פְּקִידִי הָאִיצְטָדִין נִמְלְטוּ עַל נַפְשָׁם, וְנִידְיָה וּגְלוֹקוּס נִשְׁאֲרוּ לְבַדָּם.

זֵכֶר אוֹלִינְתּוּס עָלָה עַל לֵב גְּלוֹקוּס הַנֶּאֱצָל בְּחָשְׁבוֹ עַל הָאָסוֹן. הֲלֹא גַם אוֹתוֹ הִצִּילוּ הָאֵלִים מִשִּׁנֵּי הַנָּמֵר. גְּלוֹקוּס הֶחֱזִיק בְּיַד נִידְיָה וַיְמַהֵר עִמָּהּ דֶּרֶךְ הַמְּבוֹאוֹת עַד הַגִּיעוֹ אֶל הַכֶּלֶא אֲשֶׁר בּוֹ אָסוּר הַנּוֹצְרִי, וְהִנֵּה הוּא כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו וּמִתְפַּלֵּל.

“קוּמָה, יְדִידִי!” קָרָא גְלוֹקוּס, “בְּרַח וְהִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ! רְאֵה, בַּלְהוֹת הַטֶּבַע הִצִּילוּךָ הַיּוֹם.”

וַיּוֹצִיאוֹ גְלוֹקוּס הַחוּצָה וַיַּרְאֵהוּ אֶת עַמּוּד הֶעָנָן הַשָּׁחוֹר הַנִּשָּׂא בָּרוּחַ וּמַמְטִיר אֵפֶר וַאֲבָנִים, וְקוֹל החֲרָדָה וְהַבֶּהָלָה אֲשֶׁר לָעָם בִּמְנוּסָתוֹ הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם.

“אֶצְבַּע אֱלֹהִים! בָּרוּךְ שְׁמוֹ!” קָרָא אוֹלִינְתּוּס בְּחֶרְדַּת קֹדֶשׁ. “נוּסָה, נוּסָה לְךָ! מַהֲרָה נָא אֶל אַחֶיךָ, שְׁאַל בַּעֲצָתָם וּמַלֵּט אֶת נַפְשֶׁךָ. הֱיֵה שָׁלוֹם!”

אוֹלִינְתּוּס לֹא עָנָה דָבָר וְלֹא רָאָה כִּי יְדִידוֹ חָמַק עָבַר. וְאַחַר קָם וְהָלַךְ, בְּלִי דַעַת לְאָן. פִּתְאֹם נָשָׂא עֵינָיו, וְהִנֵּה שַׁעַר לְפָנָיו, הַשַּׁעַר הַפָּתוּחַ אֲשֶׁר לְתָא אָפֵל וְעָזוּב. בַּחֲשֵׁכָה דָלְקָה מְנוֹרָה קְטַנָּה וְעַל הָאָרֶץ הִתְגוֹלְלוּ שְׁלשָׁה פְּגָרִים. וַיַּעֲמֹד תַּחְתָּיו: מֵחֲצַר־מָוֶת עָלָה קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה. הוּא נִכְנַס פְּנִימָה וְרַגְלָיו טָבְלוּ בְּדַם הַחֲלָלִים אֲשֶׁר נִגַּר עַל הַחוֹל.

“מִי אַתָּה?” שָׁאַל הַנּוֹצְרִי.

אַךְ אֵין קָשֶׁב. וַיִּתְבּוֹנֵן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא אִישׁ זָקֵן וָשָׂב יוֹשֵׁב עַל הָאָרֶץ וּבְחֵיקוֹ רֹאשׁ בְּנוֹ אֲשֶׁר מֵת זֶה עַתָּה. קְפוּאִים הָיוּ פְּנֵי הַמֵּת, אַךְ עַל שְׂפָתָיו עוֹד רִחֵף צְחוֹק פֶּרֶא, צְחוֹק לַעַג אֲשֶׁר לְשִׂנְאָה וְלִקְשִׁי־עֹרֶף. וַיְהִי מַרְאֵה הַפָּנִים נֶהְדָּר מְאֹד וְהַשֵׂעָר הַפָּרוּעַ הִתְנוֹצֵץ עַל הַמֵּצַח אֲשֶׁר לֹא נֶחֱרַשׁ קְמָטִים וְעַל הַלְּחִי הַלְּבָנָה וְהַנְּחוּשָׁה. וּפָנִים אֲחֵרִים שַׁחוּ אֶל הַפָּנִים הָאֵלֶּה, בִּדְאָבוֹן וּבִכְאֵב אֲשֶׁר לֹא יֻבְּעוּ בְּמִלִּים, בְּאַהֲבָה וּבִכְלוֹת־נֶפֶשׁ וּבְרוּחַ נוֹאֶשֶׁת וְאוֹהָבֶת. דִּמְעוֹת הַזָּקֵן יָרְדוּ כִּנְחָלִים וְהוּא לֹא חָשׁ מְאוּמָה, שְׂפָתָיו נָעוֹת וּמְדוֹבְבוֹת אֶת דִּבְרֵי הַתְּפִלָּה הַמְּלֵאָה תִּקְוָה וְרַחֲמִים רַבִּים, וְהוּא לֹא יָדַע אֶת נַפְשׁוֹ וּלְדִבְרֵי תְפִלָּתוֹ לֹא הֵבִין. בְּנוֹ מֵת, לְמַעֲנוֹ מֵת –וְלֵב הַזָּקֵן נִשְׁבַר בְּקִרְבּוֹ.

“מֵדוֹן!” קָרָא אוֹלִינְתּוּס בְּרַחֲמִים רַבִּים, – קוּם, בְּרַח! אֱלֹהִים בִּסְעָרָה יוֹפִיעַ! הֵקִיץ הַקֵּץ עַל סְדוֹם וַעֲמוֹרָה! הִמָּלֵט עַל נַפְשְׁךָ בְּטֶרֶם תִּהְיֶה לְמַאֲכֹלֶת אֵשׁ!"

“הֲלֹא כֹּה מְלֵאַת חַיִּים הָיְתָה נַפְשׁוֹ תָּמִיד! וְאֵיךְ נָפַל שָׁדוּד. קְרַב נָא אֵלַי, שִׂים אֶת יָדְךָ עַל לִבּוֹ, אֶל נָכוֹן עוֹד פּוֹעֵם הוּא!”

“אָחִי! הַנְּשָׁמָה עָלְתָה לַמְּרוֹמִים! הָבָה נַזְכִּירֶנָּה בִּתְפִלָּה! וְהֶעָפָר הַמֵּת לֹא יָשׁוּב לִחְיוֹת. בּוֹא, בּוֹאָה עִמִּי! הַקְשֵׁב וּשְׁמַע: קוֹל עֲנוֹת פַּחַד נִשָּׂא בָּעִיר, פַּחַד הַמָּוֶת! אַל תִּתְמַהְמֵהַּ, בּוֹא!”

“לֹא, לֹא אֵלֵךְ!” עָנָה מֵדוֹן בִּמְנוֹד רֹאשׁ וְתַלְתַּלָּיו הַלְּבָנִים נָעוּ. “בְּנִי הַמִּסְכֵּן! מֵאַהֲבָתוֹ אוֹתִי חֵרֵף אֶת נַפְשׁוֹ וַיָּמוֹת.”

“בּוֹאָה! בּוֹאָה, מֵדוֹן! סְלַח לִי, כִּי מְשַׁכְתִּיךָ בְּכֹחַ, כִּי מֵאַהֲבָה עָשִׂיתִי זֹאת.”

“לֹא! לֹא! אָב וּבְנוֹ בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא יִפָּרֵדוּ.”

וּבְדַבְּרוֹ חִבֵּק אֶת גּוּף בְּנוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ נָשֹׁק וְנָשֹׁק, “לֶךְ לְךָ! לֵךְ, כִּי שׂוּמָה עָלֵינוּ לְהִשָּׁאֵר לְבַדֵּנוּ.”

“וְאוּלָם,” עָנָה הַנּוֹצְרִי בְּדַאֲבוֹן לֵב, “הֲלֹא הַמָּוֶת כְּבָר הִפְרִיד בֵּינֵיכֶם!”

הַזָּקֵן צָחַק בִּמְנוּחָה וְלָחַשׁ:

“לֹא, לֹא, לֹא!” קוֹלוֹ הָלַךְ הָלֹךְ וְרָפֶה, “רַחוּם וְחַנּוּן הוּא הַמָּוֶת!”

וּכְכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר צָנַח רֹאשׁוֹ עַל חֲזֵה בְּנוֹ וּזְרוֹעוֹתָיו רָפוּ. אוֹלִינְתּוּס הֶחֱזִיק בְּיָדוֹ, – אֲהָהּ! הַדֹּפֶק נָדָם!

אָכֵן, צָדַק הָאָב: רַחוּם וְחַנּוּן הוּא הַמָּוֶת!

וּבָעֵת הַהִיא הָלַךְ גְּלוֹקוּס עִם נִידְיָה בָּרְחוֹבוֹת הַמְּלֵאִים פְּחָדִים. הַגֵּד הִגִּידָה לוֹ נִידְיָה כִּי יוֹנֵי עוֹדֶנָּה כְּלוּאָה בְּבֵית אַרְבָּצֶס, וַיְמַהֵר לְהַצִּילָהּ. וַיָּבוֹא אֶל בֵּית הַמִּצְרִי, וְאִישׁ לֹא עָמַד לוֹ לְשָׂטָן, כִּי רַק עֲבָדִים מִסְפָּר נִשְׁאֲרוּ בַּבַּיִת בְּצֵאת אַרְבָּצֶס עִם כָּל יַלְדֵי בֵּיתוֹ אֶל שַׁעֲשׁוּעֵי הָאִיצְטָדִין. וְעַתָּה נִבְהֲלוּ מִפְּנֵי הָרַעַשׁ וַיִּסְתַּתְּרוּ בְּיַרְכְּתֵי הַבָּיִת. אַף הַכּוּשִׁי גְבַהּ־הַקּוֹמָה בָּרַח מִמְּקוֹמוֹ אֲשֶׁר עִם הַפֶּתַח, וּגְלוֹקוּס אֲשֶׁר הִשְׁאִיר אֶת נִידְיָה לְחַכּוֹת לוֹ בַּחוּץ (הָהּ, נִידְיָה הַמִּסְכֵּנָה, גַּם הַפַּעַם תֹּאכַל הַקִּנְאָה אֶת לִבָּה!) הִתְרוֹצֵץ אָנֶה וָאָנָה בָּאוּלָם הַגָּדוֹל וְלֹא מָצָא אִישׁ אֲשֶׁר יַגִּיד לוֹ אַיֵּה יוֹנֵי.

וּפִתְאֹם לָבְשׁוּ הַשָּׁמַיִם קַדְרוּת, וַיְהִי חשֶׁךְ אֲפֵלָה סָבִיב, וְלֹא מָצָא גְלוֹקוּס אֶת דַּרְכּוֹ, הָעַמּוּדִים הָעֲנוּדִים עַטְרוֹת שׁוֹשַׁנִּים הִתְמוֹטְטוּ וּמֵחֲצַר הָעַמּוּדִים עָלָה אֵלָיו קוֹל הַמָּטָר, הוּא מְטַר הָאֵפֶר הַיּוֹרֵד עַל הָאָרֶץ. כִּמְעַט רוּחוֹ בּוֹ גִשֵּׁשׁ גְּלוֹקוּס כֹּה וָכֹה וְקָרָא בְּקוֹל:

" יוֹנֵי! יוֹנֵי!"

וּפִתְאֹם שָׁמַע קוֹל אָדָם עוֹלֶה מִן הַמַּעֲקֶה, וְהַקּוֹל קוֹל יוֹנֵי. כְּהֶרֶף עַיִן קָפַץ גְּלוֹקוּס אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ עָלָה הַקּוֹל, שִׁבֵּר אֶת הַדֶּלֶת, לָקַח אֶת יוֹנֵי בִּזְרוֹעוֹתָיו וַיִּשָּׂאֶנָּה הַחוּצָה.

וַיְהִי אַךְ הִגִּיעַ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם חִכְּתָה לוֹ נִידְיָה, וְהִנֵּה קוֹל צְעָדִים קְרֵבִים אֶל הַבַּיִת וְקוֹל דְבָרִים. וְהַקּוֹל קוֹל אַרְבָּצֶס אֲשֶׁר מִהֵר לֶאֱסֹף אֶת אוֹצְרוֹתָיו, לָקַחַת אֶת יוֹנֵי וְלָנוּס מִפָּמְפֵּיָאה הָאֲרוּרָה.

וְאוּלָם מִפְּנֵי חַשְׁרַת הֶעָשָׁן כָּבְדָה הָאֲפֵלָה מְאֹד, וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ לֹא הִכִּיר מִקָּרוֹב. וְרַק שִׂמְלַת הַמִּצְרִי הַלְּבָנָה הִתְנוֹצְצָה מִּבַּעַד לָעֲרָפֶל, וַיַּכִּירֶנָּה גְלוֹקוּס.

גְּלוֹקוּס,יוֹנֵי וְנִידְיָה חָשׁוּ לְהִמָּלֵט עַל נַפְשָׁם. אַךְ אָנָּה יֵלְכוּ וְאָנָּה יָנוּסוּ? סְבִיבוֹתֵיהֶם חשֶׁךְ־אֲפֵלָה, וְהֵם לֹא רָאוּ מְאוּמָה, הַמּוֹרָא וְהַסָּפֵק סָגְרוּ בַּעֲדָם, וְנִדְמָה לִגְלוֹקוּס, כִּי הַמָּוֶת, אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ נִצַּל לְרֶגַע קָט, הִתְחַפֵּשׂ עַתָּה בִּדְמוּת חֲדָשָׁה וְהוּא מִתְנַכֵּל אֶל כָּל הַיְקוּם.


 

נ    🔗

הַהֲפֵכָה אֲשֶׁר הִתְחוֹלְלָה פִּתְאֹם נִתְּקָה אֶת כָּל הָאֲזִיקִים וְהוֹצִיאָה לַחָפְשִׁי אֶת כָּל הַשּׁוֹבִים וְהַשְּׁבוּיִים גַּם יָחַד. אָכֵן, גַּם קָלֶנוּס נִצַּל מִידֵי הַשּׁוֹמְרִים אֲשֶׁר הִפְקִיד עָלָיו הַנָּצִיב, וַיִּבָּלַע בַּחֲשֵׁכָה וּבֶהָמוֹן. בְּפִיק־בִּרְכַּיִם מִהֵר הַכֹּהֵן אֶל אֵלָתוֹ. וַיְהִי הוּא מְגַשֵּׁשׁ בָּאֲפֵלָה, וְהִנֵּה יָד מַחֲזִיקָה בְּשׁוּלֵי שִׂמְלָתוֹ, וְקוֹל לוֹחֵשׁ בְּאָזְנָיו:

“הַס, קָלֶנוּס! אֲיֻמָּה הַשָּׁעָה הַזֹּאת!”

“בְּרֹאשׁ אָבִיךָ הִשְׁבַּעְתִּיךָ, הַגֶּד לִי: מִי אַתָּה! פָּנֶיךָ לוּטִים וְקוֹלְךָ זָר לִי!”

“הַאֻמְנָם לֹא הִכַּרְתָּ אֶת בֻּרְבּוֹ? בּוֹשׁ וְהִכָּלֵם!”

“הָהּ, אֵלִים! מָה רַבָּה הָאֲפֵלָה! הַבִּיטָה נָא וּרְאֵה אֶת הַחֲזִיזִים הַבּוֹרְקִים בָּהָר הָאָיֹם! רְאֵה נָא, רְאֵה אֶת לְשׁוֹנוֹת הָאֵשׁ הַמְכַרְכְּרוֹת וּמִשְׂתָּרְגוֹת! הָאָרֶץ נֶהֶפְכָה לְגֵיהִנֹּם!”

“הָס! הַאֻמְנָם תַּאֲמִין בְּכָל אֵלֶּה. עֶת לַעֲשׂוֹת הוֹן וָעשֶׁר!”

“הָהּ!”

“שְמָעֵנִי נָא! מִקְדַּשׁ אִיזִיס מָלֵא זָהָב וְכָל כְּלֵי חֵפֶץ! הָבָה נִקַּח כַּאֲשֶׁר נוּכַל, וְאַחַר נִמָּלֵט אֶל הַחוֹף וְנֵרֵד בָּאֳנִיָּה לַמֶּרְחַקִּים. כִּי מִי יִפְקֹד עָלֵינוּ אֶת מַעֲשֵׂנוּ אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה בְּיוֹם אֲשֶׁר כָּזֶה!”

“אָכֵן צָדַקְתָּ בֻּרְבּוֹ! בּוֹא עִמִּי אֶל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וּמִי יִשְׁאַל עַתָּה הֲכֹהֵן אַתָּה אִם לֹא. בּוֹא עִמִּי וּנְחַלֵּק בֵּינֵינוּ חֵלֶק כְּחֵלֶק.”

וּבִדְבִיר הַמִּקְדָּשׁ הִתְגּוֹדְדוּ כֹּהֲנֵי אִיזִיס מִסָּבִיב לַמִּזְבָּחוֹת וַיִּבְכּוּ. וַיִּתְפַּלְלוּ וַיִּתְפַּלְּשׁוּ בֶּעָפָר. דּוּמָם עָבַר עַל פְּנֵיהֶם קָלֶנוּס וְנִכְנַס אֶל לִשְׁכַּת הָאוֹצָר, וּבֻרְבּוֹ הָלַךְ בְּעִקְבוֹתָיו. וַיַּדְלֵק הַכֹּהֵן נֵר וַיַּרְא וְהִנֵּה יַיִן וְכָל דְּבַר מַאֲכָל, –שְׁאֵרִית שֻׁלְחָן עָרוּךְ, וְעָלָיו זִבְחֵי הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לְאִיזִיס.

“הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא בָּא אֹכֶל אֶל פִּיו שְׁנֵי יָמִים וּשְׁנֵי לֵילוֹת רְצוּפִים,” פָּשַׂק קָלֶנוּס אֶת שְׂפָתָיו,“יֹאכַל בְּתַאֲוָה גַם לְעֵת כָּזֹאת.” וּבְדַבְּרוֹ חָטַף וּבָלַע אֵת כָּל אֲשֶׁר מָצָא.

“כַּלֵּה וָלֵךְ!” קָרָא בֻּרְבּוֹ בְּקֹצֶר רוּחַ, “פָּנֶיךָ הֶאְדִּימוּ וְעֵינֶיךָ קָפְאוּ מֵרֹב תַּאֲוָה.”

“לֹא בְּכָל יוֹם יוּכַל הָאָדָם לִרְעֹב כָּמוֹנִי הַיּוֹם. אֲהָהּ, יֻפִּיטֶר! מַה קוֹל הָרַעַשׁ הַזֶּה! כְּרַחַשׁ הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים! וּמַה קוֹל הַזְּעָקָה הַזֹּאת? וְהַדּוּמִיָּה מָה רַבָּה! הַבִּיטָה, בֻּרְבּוֹ, וּרְאֵה!”

אַשְׁדּוֹת מַיִם זֵידוֹנִים נִזְרְקוּ עַתָּה מִלֹּעַ הָהָר. בְּלוּלִים בְּאֵפֶר בּוֹעֵר נִתְּכוּ הַזְּרָמִים בְּרֹאשׁ חוּצוֹת וַיְהִי מַרְאֵהֶם כְּמַרְאֵה בָּצֵק, כְּעַבְטִיט רוֹתֵחַ. וְהִנֵּה שֻׁפַּךְ הַזֶּרֶם עַל הַמִּקְדָּשׁ, אֲשׁר שָׁם כָּרְעוּ כֹּהֲנֵי אִיזִיס לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחוֹת וְהִקְטִירוּ לְבוֹנָה וְהִבְעִירוּ אֵשׁ, וַיַּךְ עַל רֹאשָׁם. אָכֵן, זַעֲקַת מָוֶת הָיְתָה הַזְּעָקָה אֲשֶׁר שָׁמַע קָלֶנוּס, וְהַדּוּמִיָּה דִמְמַת נֵצַח.

“מֵתוּ!” קָרָא בֻּרְבּוֹ, אֲשֶׁר נִבְהַל הַפַּעַם לָרִאשׁוֹנָה, וַיָּשָׁב אֶל הַלִּשְׁכָּה. “וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי, כִּי כֹה קְרוֹבָה הַשּׁוֹאָה, וְכִי מָוֶת בִּכְנָפֶיהָ.”

שְׁנֵי הַנְּבָלִים הִבִּיטוּ אִישׁ בִּפְנֵי רֵעֵהוּ, וְהֹלֶם לִבָּם כִּמְעַט נִשְׁמַע לָאָזְנָיִם. קָלֶנוּס לֹא הָיָה עַז־רוּחַ מִבֻּרְבּוֹ, אֲבָל הוּא הָיָה רוֹדֵף בֶּצַע מֵאֵין כָּמֹהוּ, וַיִּתְאוֹשֵׁשׁ רִאשׁוֹן.

“נָחִישָׁה מַעֲשֵׂנוּ וְנִמָּלֵט!” לָחַשׁ קָלֶנוּס כְּנִבְהָל מִפְּנֵי קוֹלוֹ.

וּבְדַבְּרוֹ קָרַב אֶל הַסַּף וְעָמַד תַּחְתָּיו. וְאַחַר פָּסַע עַל הָרִצְפָּה הָרוֹתַחַת תַּחַת רַגְלָיו וְדָרַךְ עַל פִּגְרֵי אֶחָיו וְאֶת בֻּרְבּוֹ קָרָא לָלֶכֶת בְּעִקְּבוֹתָיו אֶל הַדְּבִיר. אַךְ בֻּרְבּוֹ הִתְמַהְמַהּ וְנָסוֹג אָחוֹר.

“מַה טוֹב!” חָשַׁב קָלֶנוּס בְּלִבּוֹ, “עַתָּה יִרְבֶּה שְׁלָלִי בְּלֶכְתִּי לְבַדִּי.”

קָלֶנוּס חָטַף מֵאוֹצְרוֹת הַקֹּדֶשׁ וַיְמַהֵר לִבְרֹחַ, וְאֶת חֲבֵרוֹ לֹא בִּקֵּשׁ עוֹד. פִּתְאֹם נִצַּת בָּרָק, וּלְאוֹרוֹ רָאָה בֻּרְבּוֹ אֶת הַכֹּהֵן הַנִּמְלָט עַל נַפְשׁוֹ. וַיְחַזֵּק אֶת לִבּוֹ וַיֹּאמֶר לָרוּץ אַחֲרָיו, אַךְ הִנֵּה נִתַּךְ מְטַר אֵפֶר לְרַגְלָיו וַיִּתְחַלְחַל וַיִּסּוֹג לְאָחוֹר; חשֶׁךְ אֲפֵלָה סָבִיב לוֹ, וּמְטַר הָאֵפֶר הוֹלֵךְ הָלֹךְ וְגָבוֹר: תִּימְרוֹת תִּימְרוֹת הִתְאַבְּכוּ סָבִיב וְהֵפִיצוּ אֵדֵי קֶטֶב. בֻּרְבּוֹ שָׁאַף רוּחַ וּבְלֵב נוֹאָשׁ בִּקֵּשׁ לְהִמָּלֵט הַחוּצָה, אַך עֲרֵמוֹת הָאֵפֶר סָתְמוּ אֶת הַפְּתָחִים וְאֵין מוֹצָא. וְהִנֵּה דָרְכָה רַגְלוֹ בָּאֵפֶר הַלּוֹהֵט וַיִּצְעַק בְּקוֹל רָם. אֲבוֹי לוֹ! מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרוֹ? אָנָּה יָנוּס וְאֵיךְ יִמָּלֵט? וְאִם גַּם יַצְלִיחַ לְהִתְפָּרֵץ הַחוּצָה, אֵיכָה יַעֲמֹד בִּפְנֵי הַבַּלָּהוֹת? אָכֵן, אֵין טוֹב לוֹ מֵאֲשֶׁר יֵשֵׁב בְּתָאוֹ, כִּי הוּא מַחֲסֶה לוֹ מֵרוּחַ הַמָּוֶת. וַיֵּשֵׁב תַּחְתָּיו וַיַּחֲרֹק שֵׁן. וְאוּלָם לְאַט־לְאַט מִלְּאוּ אֵדֵי הַקֶּטֶב גַּם אֶת הַחֶדֶר, וְנַפְשׁוֹ קָצְרָה מְאֹד. עֵינָיו שׁוֹטְטוּ כֹּה וָכֹה וַיַּרְא וְהִנֵּה גַרְזֶן אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ בּוֹ הַכֹּהֲנִים אֶת מַעֲשֵׂה הַקָּרְבָן. וַיִּקַּח אֶת הַגַּרְזֶן וַיַּךְ בַּחוֹמָה לִפְרֹץ בָּהּ פֶּרֶץ וּלְהִמָּלֵט עַל נַפְשׁוֹ – –

וּמִחוּצוֹת הָעִיר כָּלְתָה רֶגֶל וִתְּהִי שְׁמָמָה וַעֲזוּבָה רַבָּה. כָּל אִישׁ בִּקֵּשׁ לוֹ מַחֲסֶה בְּצֵל קוֹרַת גַּג. הָאֵפֶר כִּסָּה אֶת מוֹרַד הָעִיר. וְרַק זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם נִשְׁמְעוּ צַעֲדֵי הַבּוֹרְחִים הַבּוֹסִים בָּאֵפֶר, וּלְאוֹר הַבְּרָקִים הַכְּחֻלִּים אוֹ לְאוֹר הָאֲבוּקוֹת אֲשֶׁר בִּידֵיהֶם נִרְאוּ פְּנֵיהֶם הַחִוְרִים וְהַנַּעֲוִים. פַּעַם בְּפַעַם כָּבוּ הָאוֹרוֹת, כִּי הִנֵּה יָרַד עֲלֵיהֶם מְטַר הָאֵפֶר וְהַמַּיִם הָרוֹתְחִים אוֹ רוּחַ פִּתְאֹם פָּרַץ עֲלֵיהֶם וְעִם כְּבוֹת הָאוֹרוֹת כָּבְתָה גַם הַתִּקְוָה הָאַחֲרוֹנָה אֲשֶׁר לְנוֹשְׂאֵי הָאֲבוּקוֹת.

וּבָרְחוֹב הַגָּדוֹל בֹּאֲכָה שַׁעַר הֶרְקוּלָנוּם הָלַךְ קְלוֹדְיוּס וְלֹא יָדַע דַּרְכּוֹ, וַיַּחֲשֹׁב בְּלִבּוֹ:

“אִם אַגִּיעַ בְּשָׁלוֹם אֶל הַשַּׁעַר הֲלֹא אֶמְצָא שָׁם עֲגָלוֹת לָרֹב, וְהַדֶּרֶךְ אֶל הֶרְקוּלָנוּם לֹא רַב הוּא. אוֹדֶה לְמֶרְקוּר, כִּי אַךְ מְעַט הִפְסַדְתִּי הַפַּעַם, וְהַמְּעַט הַזֶּה הֲלֹא בְּכִיסִי הוּא.”

“אֲהָהּ! הַצִּילוּ! הָחִישׁוּ עֶזְרָה!” קָרָא קוֹל נִפְחָד וּמִתְחַנֵּן. “אוֹי לִי, כִּי נָפַלְתִּי. הָאֲבוּקָה כָּבָתָה. עֲבָדַי עֲזָבוּנִי. אֲנִי דִיאוֹמֶד! דִיאוֹמֶד הֶעָשִׁיר! עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים סֶסְטֶרְצָה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַצִּילֵנִי!”

וּפִתְאֹם חָשׁ קְלוֹדְיוּס יָד מַחֲזִיקָה בְּרַגְלוֹ:

“שֹׁד וָשֶׁבֶר עַל רֹאשֶׁךָ! הֶרֶף מִמֶּנִּי, אִישׁ מְשֻׁגָּע!” קָרָא הַשּׁוֹגֶה בִּשְׂחוֹק הַקּוּבְיוֹת.

“אֲהָהּ, הַצִּילֵנִי נָא! תֵּן יָדְךָ!”

“הִנֵּה! קוּמָה!”

“הַאַתָּה קְלוֹדְיוּס? הִכַּרְתִּי אֶת קוֹלְךָ? אַנָּה תִּבְרָח?”

“לְהֶרְקוּלָנוּם!”

“בְּרוּכִים הָאֵלִים, הֲלֹא דֶרֶךְ אַחַת לָנוּ עַד הַשָּׁעַר. וְלָמָּה זֶה לֹא תִּסְתַּתֵּר בְּבֵיתִי? הֲלֹא יָדַעְתָּ אֶת הַמַּרְתֵּפִים הָרַבִּים אֲשֶׁר בְּתַחְתִּית בֵּיתִי.”

“צָדַקְתָּ!” עָנָה קְלוֹדְיוּס וַיַּחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת בְּלִבּוֹ, “וְאִם נְמַלֵּא אֶת הַמַּרְתֵּף דִּבְרֵי מַאֲכָל, הֲלֹא נוּכַל לָשֶׁבֶת בּוֹ יָמִים מִסְפָּר אִם תֶּאֱרַךְ הַסְּעָרָה.”

“בָּרוּךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר יָסַד שְׁעָרִים לֶעָרִים!” קָרָא דִיאוֹמֶד, “רְאֵה נָא, הִדְלִיקוּ אֲבוּקָה תַּחַת הַשַּׁעַר וְהָיְתָה נֵר לְרַגְלֵינוּ.”

וּפִתְאֹם הָיָה שֶׁקֶט מִסָּבִיב. הָאֲבוּקָה אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר זָרְעָה אוֹר בָּהִיר לְמֵרָחוֹק, וְהַבּוֹרְחִים הֵחִישׁוּ אֶת פַּעֲמֵיהֶם. הֵם הִגִּיעוּ עַד הַשַּׁעַר וְעָבְרוּ עַל פְּנֵי הַשּוֹעֵר הַנִּצָּב בְּלִי נוֹעַ. הַבְּרָקִים הֵאִירוּ אֶת פְּנֵי אִישׁ הַצָּבָא וְאֶת קוֹבָעוֹ הַנּוֹצֵץ. הוּא נִצַּב בְּקוֹמְמִיּוּת עַל מִשְׁמַרְתּוֹ וְלֹא זָע וְלֹא נָע גַּם בָּרֶגַע הַנּוֹרָא הַזֶּה.

וַיָּרוּצוּ דִיאוֹמֶד וּקְלוֹדְיוּס עַד הַגִּיעָם אֶל הַבַּיִת וּבְדָרְכָם עַל הַסַּף הֵרִיעוּ בְּשִׂמְחָה בְּחָשְׁבָם כִּי נִצְּלוּ מִמָּוֶת וְהָאָסוֹן אֲשֶׁר נִשְׁקַף לָהֶם חָלַף וְאֵינֶנּוּ.

דִיאוֹמֶד צִוָּה לְאֶחָד מֵעֲבָדָיו לִטְמֹן בַּמַּרְתֵּף דִּבְרֵי מַאֲכָל וְשֶׁמֶן לְמָאוֹר לְיָמִים רַבִּים. וַיָּבוֹאוּ שָׁמָּה יוּלְיָה וּקְלוֹדְיוּס וְיַלְדֵי הַבַּיִת וְהַחוֹסִים בְּצֵל דִּיאוֹמֶד לְבַקֵּשׁ מָנוֹס וּמִפְלָט.


 

נא    🔗

וְעַמּוּד הֶעָנָן אֲשֶׁר הֶחֱשִׁיךְ אֶת אוֹר הַיּוֹם הָלַךְ הָלֹךְ וְעָב וַיְהִי לְחַשְׁרָה אַחַת כְּבֵדָה מְאֹד. וְהַחשֶׁךְ נוֹרָא וְאָיֹם כְּחֶשְׁכַּת חֶדֶר צַר וְאָטוּם, אֲשֶׁר לֹא יְבוֹאֶנּוּ קַו אוֹר. וּכְכֹל אֲשֶׁר גְּבְרָה הַחֲשֵׁכָה כֵּן גָּבְרוּ וְכֵן רַבּוּ הַבְּרָקִים הַנִּצָּתִים בְּרֹאשׁ וֶזוּב וְאוֹרָם מְעַוֵּר עֵינָיִם. וַיְהִי הַמַּרְאֶה אֲיֻם־הוֹד וְלֹא דְּמוּת אֵשׁ לוֹ, בִּלְתִּי אִם דְּמוּת קֶשֶׁת בֶּעָנָן וְנִפְלָאָה מִמֶּנָּה שִׁבְעָתָיִם. הִנֵּה הִיא כְּחֻלָּה כַּתְּכֵלֶת אֲשֶׁר לִשְׁמֵי דָּרוֹם – וְהִנֵּה שִׁנְּתָה אֶת טַעְמָה וַתְּהִי יְרוֹקָה־צְהַבְהֶבֶת כְּקַשְׂקַשֵּׂי נָחָשׁ מִתְפַּתֵּל, וְהִנֵּה אֹדֶם זִנֵּק וְהִתְנוֹצֵץ מֵעַמּוּדֵי הֶעָנָן וְהֵאִיר אֶת כָּל בָּתֵּי הָעִיר, וּפִתְאֹם רָפָה הַכֹּל וְנָמוֹג.

וּבֵין זֶרֶם הָאֵפֶר לְמִשְׁנֵהוּ נִשְׁמַע קוֹל הֲמֻלָּה עָלָה מִבֶּטֶן הָאֲדָמָה וְנַהֲמַת גַּלֵּי יָם מִתְגָּעֵשׁ, וְאֹזֶן קַשֶּׁבֶת שָׁמְעָה גַם אֶת לַחַשׁ הָאֵדִים הַבּוֹקְעִים מֵחַגְוֵי הָהָר הָרָחוֹק. לִרְגָעִים נִקְרַע גּוּשׁ הֶעָנָן וּלְאוֹר הַבָּרָק נִרְאוּ בְּנֵי עֲנָק בִּדְמוּת אֲנָשִׁים אוֹ בִּדְמוּת רִמְשֵׂי בַּלָּהוֹת הָרוֹחֲשִׁים בַּחֲשֵׁכָה וּמִתְנַגְּשִׁים אִישׁ בְּרֵעֵהוּ, וְהִנֵּה שָׁבוּ נֶעֶלְמוּ בַּתֹּהוּ וָבֹהוּ וּכְלֹא הָיוּ. עֵינֵי הַפְּלִיטִים הַנִּמְלָטִים עַל נַפְשָׁם מֵעִיר הָאֵימוֹת רָאוּ בְּבֶהָלָתָם אֶת הָאֵדִים כִּרְאוֹת מַלְאֲכֵי הַחַבָּלָה, בְּנֵי הָעֲנָק, הַמְּפִיצִים מָוֶת וְאֵימָה עַל פְּנֵי תֵבֵל.

פֹּה וָשָׁם נֶעְרַם הָאֵפֶר לַעֲרֵמָה וְהִגִּיעַ עַד הַבִּרְכַּיִם, וְזִרְמֵי הַמַּיִם הָרוֹתְחִים אֲשֶׁר נִגְרְשׁוּ מְאֹד פָּרְצוּ אֶל הַבָּתִּים וַיְמַלְּאוּם אֵדִים עַד מַחֲנָק. פֹּה וָשָׁם נֶעֶקְרוּ אַבְנֵי־סְלָעִים וְנָפְלוּ עַל גַּגּוֹת הַבָּתִּים, פּוֹר הִתְפּוֹרֵר הַטִּיחַ וְשִׁבְרֵי לְבֵנִים הִתְעוֹפְפוּ וְחָסְמוּ אֶת הָרְחוֹבוֹת עַד אֶפֶס מַעֲבָר. הַיּוֹם נָטָה לַעֲרֹב, וְהָאָרֶץ הָלְכָה הָלֹךְ וְרָעשׁ. בְּכָל מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל חָגָה־נָעָה הָאָרֶץ וְאֵין מִפְלָט.

מֵרֶגַע לְרֶגַע נָפְלוּ אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת, פָּגְעוּ אַחַת בִּרְעוּתָהּ, הִתְנַפְּצוּ רְסִיסִים וְהִתִּיזוּ נִיצוֹצוֹת אֲשֶׁר אָכְלוּ כָּל אֲשֶׁר יֵאָכֵל בָּאֵשׁ. וְהָעִיר הוּאֲרָה פִּתְאֹם בְּאוֹר נוֹרָא, בָּתִּים וּכְרָמִים הָיוּ לְמַאֲכֹלֶת אֵשׁ, וְהַלֶּהָבָה הָלְכָה הָלֹךְ וְגָבֹר, הָלֹךְ וְהִתְלַקַּח בְּתוֹךְ הָאֲפֵלָה. בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים הִדְלִיקוּ בְּנֵי הָעִיר אֲבוּקוֹת וְלַפִּידִים בֵּין שְׂדֵרוֹת הָעַמּוּדִים אֲשֶׁר לַמִּקְדָּשׁ וּבִמְקוֹמוֹת הַשּׁוּק, וְאוּלָם הַגֶּשֶׁם וְהָרוּחַ כִּבּוּ אֶת הָאוֹר, וְהַחֲשֵׁכָה גָבְרָה וְאָיְמָה שִׁבְעָתָיִם.

פֹּה וָשָׁם נִפְגְּשׁוּ הַפְּלִיטִים לְאוֹר הָאֲבוּקוֹת. אֵלֶּה בּוֹרְחִים אֶל הַיָּם וְאֵלֶּה נָסִים מִן הַיָּם אֶל יַרְכְּתֵי הָעִיר. כִּי הַיָּם נָסוֹג אָחוֹר, וְחשֶׁךְ יָרַד עָלָיו, חשֶׁךְ אֲפֵלָה אֲשֶׁר לֹא יְפַלְּחֶנָּה הָאוֹר וְעַל רָאשֵׁי הַגַּלִּים הַנּוֹהֲמִים נִתַּךְ מְטַר־אֵפֶר וּבְרַד אֲבָנִים, וְלֹא מָצְאוּ הַפְּלִיטִים מַחֲסֶה. וְכַאֲשֶׁר נִפְגְּשׁוּ הָאֲנָשִׁים וּמַרְאֵיהֶם כְּמַרְאֵה רְפָאִים, לֹא דִבְּרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ דָבָר וְלֹא נוֹעֲצוּ יַחְדָּו, כִּי הַמַּיִם מִמַּעַל זָרְמוּ בְּחָזְקָה וְכִבּוּ אֶת הָאוֹרוֹת.

וַתְּהִי מְהוּמָה וּמְבוּכָה וָתֹהוּ וָבֹהוּ סָבִיב. פֹּה וָשָׁם לְאוֹר הָאֲבוּקוֹת נִרְאָה אַחַד הַגַּנָּבִים הָעוֹבֵר עַל פְּנֵי רָאשֵׁי הַמִּשְׁפָּט וְנֶאֱנָק תַּחַת כֹּבֶד הַבִּזָּה אֲשֶׁר עַל שִׁכְמוֹ וְאֵין מַכְלִים דָּבָר.

וְאִישׁ מֵאִשְׁתּוֹ כִּי יִפָּרֵד רֶגַע אוֹ בֶּן מֵאָבִיו, וְאָבְדוּ וְלֹא יִמָּצְאוּ עוֹד. בְּעִוָּרוֹן וְבִמְהוּמָה נִשְׂאוּ כֻּלָּם. סִדְרֵי הַחַיִּים נֶהֶרְסוּ כָּלִיל, חָדְלוּ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים, זוּלָתִי הַחֹק הָאֶחָד, אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ כָּל אִישׁ מָנוֹס וּמִפְלָט לְנַפְשׁוֹ.

וּבְתוֹךְ הָאֵימָה הַזֹּאת נֶחְפְּזוּ לְדַרְכָּם גְּלוֹקוּס, יוֹנֵי וְנִידְיָה וּבוֹסְסוּ בָּאֵפֶר. פִּתְאֹם עָבַר עַל פְּנֵיהֶם הֲמוֹן אֲנָשִׁים אָצִים־רָצִים אֶל הַיָּם. וַתִּנָּתֵק נִידְיָה בַּזֶּרֶם הַזֶּה מֵעַל יְדִידֶיהָ. וַיִּקְרָא גְלוֹקוּס בְּקוֹל גָּדוֹל:

“נִידְיָה! נִידְיָה!”–

וְאֵין עוֹנֶה.

וַיָּשׁוּבוּ עַל עִקְּבוֹתֵיהֶם – לַשָּׁוְא! הַיַּלְדָּה אֵינֶנָּה. וַיֵּדְעוּ, כִּי נִסְחֲפָה הָעִוֶּרֶת בְּזֶרֶם הָאֲנָשִׁים בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת. יְדִידָתָם אֲשֶׁר הִצִּילָה אוֹתָם וַאֲשֶׁר הָיְתָה לָהֶם לְמוֹרֵה־דֶרֶךְ בַּחֻרְבָּן הַזֶּה נֶעֶלְמָה וְאֵינֶנָּה.

אָכֵן, לְמוֹרֵה דֶרֶךְ הָיְתָה לָהֶם הָעִוֶּרֶת, כִּי הִיא הִסְכִּינָה לַאֲפֵלַת תָּמִיד לְגַשֵּׁשׁ וְלִמְצֹא דֶרֶךְ בְּתוֹךְ חוּצוֹת הָעִיר וְגַם עַתָּה נָהֲגָה אֶת גְּלוֹקוּס וְאֶת יוֹנֵי בְּבִטְחָה אֶל הַיָּם, כִּי מִשָּׁם אָמְרוּ לְהִמָּלֵט עַל נַפְשָׁם. וְעַתָּה אָנָה יֵלֵכוּ? חשֶךְ־אֲפֵלָה סְבִיבָם, תֹּהוּ־לֹא־דָּרֶךְ.

עֲיֵפִים וְנוֹאָשִׁים, נְבוּכִים וְנִדְכָּאִים הוֹסִיפוּ גְלוֹקוּס וְיוֹנֵי לְשָׂרֵךְ אֶת דַּרְכָּם הַנִּסְתָּרָה, הָאֵפֶר נִשְׁפַּךְ עַל רֹאשָׁם וַאֲבָנִים מִתְנַפְּצוֹת לְרַגְלֵיהֶם וּמַתִּיזוֹת נִיצוֹצוֹת.

“אֲהָהּ!” לָחֲשָׁה יוֹנֵי, “כָּשַׁל כֹּחִי וְלֹא אוּכַל עוֹד, רַגְלַי שׁוֹקְעוֹת בָּאֵפֶר הַלּוֹהֵט, בְּרַח לְךָ, דּוֹדִי! הִמָּלֵט, יַקִּירִי! עָזְבֵנִי פֹּה, וְיַעֲבֹר עָלַי מָה!”

“הֵרָגְעִי נָא, אֲחוֹתִי כַּלָּה! טוֹב לִי לָמוּת אִתָּךְ מִלִּחְיוֹת בִּלְעָדָיִךְ. וְאוּלָם אָנָּה נֵלֵךְ בַּחֲשֵׁכָה הַזֹּאת? נִדְמֶה לִי כִּי סוֹבַבְנוּ בְּמַעְגָּל וְהִגַּעְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ יָצָאנוּ לִפְנֵי שָׁעָה.”

“אֲהָהּ,הָאֵלִים! הִנֵּה נָפְלָה אֶבֶן עַל הַגַּג וְהָרְסָה אֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר מִמּוּלֵנוּ. דֶּרֶךְ מָוֶת הִיא!”

“הֶאָח! בָּרוּךְ הַבָּרָק אֲשֶׁר הֵאִיר פִּתְאֹם! הִנֵּה שַׁעַר הַמִּקְדָּשׁ אֲשֶׁר לְפוֹרְטוּנָה לְפָנֵינוּ. נָבוֹא נָא אֶל הַשַּׁעַר פְּנִימָה וְהָיָה לָנוּ מַחֲסֶה מִפְּנֵי הַמָּטָר.”

וַיִּשָּׂא גְלוֹקוּס אֶת אֲהוּבָתוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו וּבְדֵי עָמָל הִגִּיעַ עַד הַמִּקְדָּשׁ. וַיְבִיאֶנָּה אֶל הַשַּׁעַר פְּנִימָה הַמְכֻסֶּה הֵיטֵב וַיְסוֹכֵךְ עָלֶיהָ מִן הַבְּרָקִים וְהָאֵפֶר.

מִי זֶה?" שָׁאַל קוֹל אָדָם בִּרְעָדָה, “וְאוּלָם אַחַת הִיא לִי! בְּעֵת חֻרְבָּן וְאָבְדַּן לֹא נַפְלֶה בֵּין אוֹהֵב לְאוֹיֵב?”

לְשֵׁמַע הַקּוֹל הַקּוֹרֵא הָפְכָה יוֹנֵי אֶת פָּנֶיהָ וּצְעָקָה רָפָה הִתְמַלְּטָה מִפִּיהָ וְתַסָּתֵר בֵּין זְרוֹעוֹת גְּלוֹקוּס. וַיַּבֵּט גְּלוֹקוּס אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ עָלָה הַקּוֹל וַיַּרְא שְׁתֵּי עֵינַיִם לְטוּשׁוֹת אֵלָיו מִן הַחֲשֵׁכָה. בָּרָק הֵאִיר אֶת הַהֵיכָל, וּבַחֲרָדָה הִכִּיר גְּלוֹקוּס אֶת הָאֲרִי אֲשֶׁר הֻשְׁלַךְ לְפָנָיו, וְהִנֵּה הוּא רוֹבֵץ דּוּמָם בֵּין הָעַמּוּדִים, וְקָרוֹב קָרוֹב אֵלָיו יָשַׁב אִישׁ עֲנָק – הַכּוּשִׁי הַלּוּדָר.

לְאוֹר הַבָּרָק הִבִּיטוּ אָדָם וּפְרִיץ חַיּוֹת זֶה אֶל זֶה, וְאוּלָם יֵצֶר שְׁנֵיהֶם שָׁבַת הַפָּעַם. הָאֲרִי קָרַב אֶל הַלּוּדָר כִּמְבַקֵּשׁ רֵעַ וְאָח לְצָרָה, וְהַכּוּשִׁי לֹא רָעַד וְלֹא נִרְתַּע מִפָּנָיו.

עוֹד הֵם נִצָּבִים מִתַּחַת לַמַּחֲסֶה הָאָיֹם, וְהִנֵּה עָבְרָה עַל פְּנֵיהֶם קְבוּצַת אֲנָשִׁים נוֹשְׂאֵי אֲבוּקוֹת, הֲלֹא הִיא כַּת הַנּוֹצְרִים אֲשֶׁר בָּעִיר.

“שׁוֹד וָשֶׁבֶר!” קָרָא הַזָּקֵן, “שׁוֹכֵן הַמְּרוֹמִים יָרַד לִשְׁפֹּט אָרֶץ. אֵשׁ וְגָפְרִית יַמְטִיר מִמְּרוֹמָיו עַל רָאשֵׁי אֲנָשִׁים. אוֹיָה לָכֶם! גּוּרוּ לָכֶם, גּוּרוּ אַתֶּם הַגִּבּוֹרִים! חִיל אָחַז כָּל לוֹבְשֵׁי שָׁנִי וְאַרְגָּמָן! אוֹי לָכֶם, עוֹבְדֵי אֱלִילִים! אֲבוֹי לָכֶם וְאוֹי לָכֶם בְּיוֹם פְּקֻדָּה!”

הַנּוֹצְרִים עָבְרוּ לְאִטָּם. אוֹר אֲבוּקוֹתֵיהֶם רָעַד בַּסַּעַר, קוֹלוֹתֵיהֶם עָלוּ בַּחֲרָדָה. וְהִנֵּה נֶעֶלְמוּ בְּמַעֲקַשֵּׁי הָרְחוֹבוֹת וּבָאֲפֵלָה. וְדִמְמַת מָוֶת יָרְדָה עַל הַהֵיכָל.

וְהִנֵּה חָדַל הַמָּטָר רֶגַע קָט וּגְלוֹקוּס עוֹרֵר אֶת יוֹנֵי לָלֶכֶת הָלְאָה. עוֹד הֵם מִתְמַהְמְהִים כֹּה וָכֹה עִם הַמַּעֲלָה הָאַחֲרוֹנָה אֳשֶׁר לְבֵית הָעַמּוּדִים וְהִנֵּה עָבַר עַל פְּנֵיהֶם אִישׁ זָקֵן, בְּיָדוֹ כִּיס מָלֵא כֶסֶף וְהוּא מִתְרַפֵּק עַל נַעַר הַנּוֹהֵג בּוֹ, וּבְיַד הַנַּעַר אֲבוּקָה. וַיַּכֵּר גְּלוֹקוּס אֶת הַשְּׁנָיִם: אָב וּבְנוֹ, כֵּילַי וּמְפַזֵּר הוֹן.

“אָבִי!” קָרָא הַנַּעַר," אִם לֹא תּוּכַל לְהָחִישׁ אֶת צְעָדֶיךָ, כִּי עַתָּה אֶעֱזָבְךָ לְנַפְשֶׁךָ, פֶּן נֹאבַד שְׁנֵינוּ."

“אִם כֵּן, בְּנִי, בְּרַח לְךָ וּנְטוֹשׁ אֶת אָבִיךָ!”

“וְאוּלָם אֵיךְ אֶבְרַח, הֲלֹא אֶגְוַע בָּרָעָב? תֵּן לִי אֶת כִּיס הַכֶּסֶף אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ!”

"וַיִּשְׁלַח הַנַּעַר אֶת יָדוֹ לָקַחַת אֶת הַכִּיס מִידֵי אָבִיו.

"נָבָל! הֲתֹאמַר לִגְנֹב מֵאָבִיךָ?!

“כֵּן! כִּי מִי יוּכַל לְגַלּוֹת אֶת הַדָּבָר כַּאֲשֶׁר יַעֲבֹר הַזַּעַם? מוּתָה, כֵּילַי!”

וַיַּךְ הַנַּעַר אֶת הַזָּקֵן אַרְצָה וַיּוֹצִיא מִיָּדוֹ הָרָפָה אֶת הַכִּיס וַיָּרָץ הָלְאָה בְּקוֹל תְּרוּעַת שִׂמְחָה.

“אֲהָהּ, הָאֵלִים!” קָרָא גְלוֹקוּס, “הֲגַם אַתֶּם לֹא תִּרְאוּ בַּחֲשֵׁכָה? אָכֵן, כָּבְדוּ הַפְּשָׁעִים מְאֹד, עַל צַדִּיק וְעַל רָשָׁע יַחַד יָמִיטוּ כְּלָיָה. בּוֹאִי נָא, יוֹנֵי! בּוֹאִי וְנֵלְכָה מִפֹּה!”


 

נב    🔗

כַּאֲסִירִים הַמְגַשְׁשִׁים קִירוֹת כֶּלֶא לְבַקֵּשׁ פֶּתַח פָּתוּחַ, כֵּן הָלְכוּ יוֹנֵי וַאֲהוּב נַפְשָׁהּ בְּתֹהוּ־לֹא־דֶרֶךְ. פַּעַם בְּפַעַם בָּרְקוּ הַחֲזִיזִים מֵהַר הַגַּעַשׁ וְהֵאִירוּ אֶת רְחוֹבוֹת הָעִיר, וּלְאוֹרָם רָאוּ גְּלוֹקוּס וְיוֹנֵי אֶת הַדֶּרֶךְ לִפְנֵיהֶם. וְאוּלָם הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר נִתְגַּלָּה לְעֵינֵיהֶם לֹא הוֹסִיף אֹמֶץ לְלִבָּם. פֹּה וָשָׁם הִתְגּוֹלְלוּ עֲרֵמוֹת הָאֵפֶר וְהֵם לֹא נִבְלְלוּ בַּמַּיִם הָרוּתְחִים, אֲשֶׁר זָרַק הָהָר פַּעַם בְּפַעַם בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ, וַתְּהִי שִׁכְבַת אָבָק לְבָנָה עַל פְּנֵי הָאָרֶץ וּמַרְאֶיהָ כְּמַרְאֵה שְׁחִין; וּבִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים נֶעֶרְמוּ אֲבָנִים וְגֶחָלִים חֳמָרִים חֳמָרִים, וְתַחְתֶיהָ מֻשְׁלָכוֹת גְוִיּוֹת אָדָם מוּבָסוֹת וּרְצוּצוֹת. אֶת אֶנְקַת הַגּוֹוְעִים הֶחֱרִישׁוּ מֵעֵת לְעֵת זַעֲקוֹת הַשֶּׁבֶר אֲשֶׁר לַנָּשִׁים, וּבָאֲפֵלָה הָאֵימָה הַזֹּאת הָיוּ זַעֲקוֹתֵיהֶן נוֹרָאוֹת שִׁבְעָתָיִם. וְעַל הַכָּל גָּבַר רַעַשׁ הָהָר הַיּוֹרֵק לַהֲבוֹת אֵימָה, רוּחוֹתָיו הַמְזַנְּקִים מֵחֵיקוֹ וְיִלְלַת הַלֶּהָבָה הַמִּתְפָּרֶצֶת פַּעַם בְּפָעַם. פִּתְאֹם הִסְתָּעֲרָה רוּחַ בְּיִלְלַת חֲרָדָה עַל פְּנֵי הָרְחוֹבוֹת וְתִימְרוֹת אָבָק בּוֹעֵר וְאֵדֵי קֶטֶב נִשְּׂאוּ מִסָּבִיב וַיְהִי מַחֲנָק, – הַנְּשִׁימָה קָצְרָה, הַחוּשִׁים נִתְבַּלְבָּלוּ, הַדָּם הִתְגָּעֵשׁ וּמֵרֹב פַּחַד רָחַף כָּל אֵבֶר בִּצְמַרְמֹרֶת.

“גְּלוֹקוּס אֲהוּבִי! חַבְּקֵנִי נָא! חַבְּקֵנִי נָא אַךְ הַפָּעַם! תְּנֵנִי וְאָחוּשׁ אֶת זְרוֹעוֹתֶיךָ, תְּנֵנִי וְאָמוּת בֵּין זְרוֹעוֹתֶיךָ. כִּי לֹא אוּכַל עוד!”

“חִזְקִי, יוֹנֵי הַיְּקָרָה! אַל יִפֹּל רוּחֵךְ! חַיַּי קְשׁוּרִים בְּחַיָּיִךְ. הַבִּיטִי נָא וּרְאִי, הִנֵּה אֲבוּקוֹת קְרֵבוֹת הֲלוֹם. רְאִי נָא, רְאִי כִּי נֶאֱבָקוֹת הֵן עִם הָרוּחַ. הָהּ, הַסְּעָרָה לֹא תוּכַל לָהֶן. אֵין זֹאת, כִּי פְּלִיטִים הֵם הַנָּסִים אֶל הַיָּם לְמַלֵּט אֶת נַפְשָׁם. בּוֹאִי וְנֵלְכָה עִמָּהֵם!”

וְהִנֵּה שָׁקְטָה פִּתְאֹם הָרוּחַ וְהַמָּטָר חָדַל וַתְּחִי רוּחָם. הַטֶּבַע נָחָה מִזַּעְפָּהּ וְהָהָר כְּמוֹ אָמַר לְהִנָּפֵשׁ, וְאוּלַי הִתְאַזֵּר עֹז, לָשׁוּב לְהִתְפָּרֵץ בְּיֶתֶר זַעַם? וְנוֹשְׂאֵי הָאֲבוּקוֹת הָלְכוּ הָלֹךְ וְקָרֹב.

“הִנְנוּ קְרֵבִים אֶל הַיָּם!” קָרָא הָאִישׁ הַהוֹלֵךְ בְּרֹאשׁ הַפְּלִיטִים, “דְּרוֹר קָרָאתִי לְכָל עֲבָדַי אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ בַּחַיִּים וָאַעֲנִיק לָהֶם מֵעָשְׁרִי. חִזְקוּ וְאִמְּצוּ! הֲלֹא אָמַרְתִּי לָכֶם, כִּי הָאֵלִים הִגִּידוּ לִי אֶנָּצֵל. לְכוּ, לְכוּ, אַל תַּעֲמֹדוּ!”

הָאוֹר הָאָדֹם אֲשֶׁר לַאֲבוּקוֹת הֵאִיר פִּתְאֹם אֶת גְּלוֹקוּס וְאֶת כַּלָּתוֹ אֲשֶׁר נִלְחֲצָה אֵלָיו וְהִיא רְפַת אוֹנִים וְרוֹעָדֶת.

עֲבָדִים רַבִּים נָשְׂאוּ סַלִּים וְתֵיבוֹת וְלִפְנֵיהֶם הָלַךְ אִישׁ גְּבַהּ־קוֹמָה וְחֶרֶב שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ –

אַרְבָּצֶס!

“בַּאֲבוֹתַי נִשְׁבַּעְתִּי!” קָרָא הַמִּצְרִי, “הֲלֹא גַם בְּעֵת צָרָה וּזְוָעוֹת יְשַׂחֵק לִי גוֹרָלִי, וּבְעֵת אָבְדָן וְהֶרֶס יְבַשְּׂרֵנִי בְּשׂוֹרוֹת אשֶׁר וְאַהֲבָה! גֶשׁ הָלְאָה הַיְּוָנִי! אֶת חֲנִיכָתִי אֶת יוֹנֵי אֲנִי דוֹרֵשׁ מִיָּדֶךָ!”

“בּוֹגֵד וְרוֹצֵחַ!” קָרָא גְלוֹקוּס והִבִּיט אֶל יְרִיבוֹ בְּזַעַם, “נֶמֶסִיס הִיא אֲשֶׁר הִסְגִּירָתְךָ אֵלַי, עַתָּה אֶקֹּם אֶת נִקְמָתִי! הָעֵזָּה נָא וְגַע בְּיוֹנֵי, הֲלֹא כְּקָנֶה רָצוּץ אֲנַפֵּץ אֶת נִשְׁקְךָ, וְאֶקְרָעֲךָ לִגְזָרִים.”

עוֹד הוּא מְדַבֵּר, וְאוֹר כְּחַלְחַל וְחָזָק נִצַּת פִּתְאֹם וְהֵאִיר אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמְדוּ עָלָיו. כְּאֶחָד עֲנָק רָבַץ הָהָר וְהֵקִיא אֶת שַׁלְהַבְתּוֹ בַּחֲשֵׁכָה אֲשֶׁר סָגְרָה עָלָיו כְּחוֹמַת גֵּיהִנֹּם. וְהָהָר בּוֹעֵר בָּאֵשׁ: רֹאשׁוֹ כְּמוֹ נֶחֱצָה אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, וּכְמוֹ שְׁתֵּי מִפְלָצוֹת רָבְצוּ עָלָיו, כִּשְׁנֵי שְׂטָנִים נִצִּים וְנֶאֱבָקִים לְמִי הַשָּׁלְטָן בָּאָרֶץ. עַל שְׁנֵיהֶם שֻׁפַּךְ אוֹר אָדֹם כְּדָם וַיָּאֶר אֶת כָּל הַכִּכָּר מִן הַקָּצֶה עַד הַקָּצֶה.

וְרַק תַּחְתִּית הָהָר עוֹד לוּטָה בַּעֲרָפֶל וּבָאֲפֵלָה, זוּלַת שְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם שֻׁפְּכוּ זִרְמֵי הַלֶּהָבָה הַמִּתְפַּתְּלִים כְּנַחֲשֵׁי אֵשׁ. וַיִּזְרְמוּ נַהֲרֵי נַחֲלֵי אֵשׁ וַיֵּלְכוּ אֶל הָעִיר הָאֻמְלָלָה.

וְעַל פְּנֵי הַזֶּרֶם הָרָחָב מִכֻּלָּם נִשָּׂא שַׁעַר כַּבִּיר שָׁבוּר, וּמִמֶּנּוּ כְּמִלֹּעַ גֵּיהִנֹּם הוּקְאוּ מַעְיְנוֹת שְׁאוֹל. וּבַדִּמָמָה אֲשֶׁר מִסָּבִיב נִשְׁמַע רַעַשׁ סְלָעִים מִתְנַפְּצִים וּמִתְנַגְּשִׁים אִישׁ בְּרֵעֵהוּ. בְּמַפַּלְתָּם כָּבָה אוֹרָם רֶגַע וּפִתְאֹם עָלְתָה הַלֶּהָבָה הַמִּתְנוֹצֶצֶת בִּשְׁלַל צִבְעֵי אֵשׁ.

זַעֲקַת שֶׁבֶר הִתְפָּרְצָה מִפִּי הָעֲבָדִים וַיָּלִיטוּ אֶת פְּנֵיהֶם בַּחֲרָדָה רַבָּה. וְרַק הַמִּצְרִי נִצַּב דּוּמָם כְּנָטוּעַ בָּאֲדָמָה. הַלֶּהָבָה הֵאִירָה אֶת פָּנָיו וְאֶת לְבוּשׁוֹ הַמְּשֻׁבָּץ אַבְנֵי חֵן. מֵאֲחוֹרָיו הָעַמּוּד הַגָּבוֹהַּ וּבְרֹאשׁוֹ פֶּסֶל הַנְּחשֶׁת אֲשֶׁר לְאוֹגוּסְטוּס וּפָנָיו לֶהָבִים.

וּגְלוֹקוּס – שְׂמֹאלוֹ מְחַבֶּקֶת אֶת יוֹנֵי וִימִינוֹ נְטוּיָה וּמַחֲזִיקָה בַּחֶרֶט אֲשֶׁר הָיָה לוֹ לִכְלִי מִלְחָמָה בָּאִיצְטָדִין. מִצְחוֹ חָרוּשׁ קְמָטִים, שְׂפָתָיו מְפֻשָּׂקוֹת וּפָנָיו מְפִיקוֹת אֶת כָּל הָזַעַם וְהָעֶבְרָה אֲשֶׁר לְאִישׁ שׁוֹאֵף נְקָמָה – כֵּן הִתְיַצֵּב גְלוֹקוּס מוּל הַמִּצְרִי!

אַרְבָּצֶס הָפַךְ אֶת פָּנָיו מֵהָהָר, הִבִּיט אֶל גְלוֹקוּס וְאָמַר חֶרֶשׁ:

“מַה אֶתְמַהְמַהּ עוֹד? הַאִם לֹא נִבְּאוּ לִי הַכּוֹכָבִים אֶת הַצָּרָה הָאַחַת הָאוֹרֶבֶת לִי? וְהַאִם לֹא חָלְפָה הַצָּרָה הַזֹּאת? הָרוּחַ,” קָרָא בְּקוֹל גָּדוֹל, “הוּא לְבַדּוֹ יוּכַל לָרִיב עִם אֵיתָנִים וְנֶגֶד חֲמַת הָאֵלִים הַגְּאֵיוֹנִים יִתְיַצֵּב! וּבָרוּחַ הַזֶּה אֲנַצַּח עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן! מַהֲרוּ נָא, עֲבָדַי! הִשָּׁמֶר לְנַפְשְׁךָ, בֶּן־אַתּוּנָא, וְאִם תֵּלֵךְ עִמִּי בְּקֶרִי, דָּמְךָ בְּרֹאשֶׁךָ! כִּי לִי תִּהְיֶה יוֹנֵי!”

הוּא צָעַד צַעַד אֶחָד לְפָנָיו, אַךְ – אֲהָהּ! – זֶה הָיָה צַעֲדוֹ הָאַחֲרוֹן! הָאָרֶץ רָעֲשָׁה פִּתְאֹם וַתִּתְמוֹטֵט וְהוּא נָפַל תַּחְתָּיו. קוֹל נֵפֶץ וְהֶרֶס נִשְׁמַע בְּכָל הָעִיר, פּוֹר הִתְפּוֹרְרוּ גַגַּוֹת וְעַמּוּדִים. הַבָּרָק פָּגַע בְּעַמּוּד הַקֵּיסָר וַיְנַפְּצֵהוּ, אוֹתוֹ וְאֶת הַפֶּסֶל אֲשֶׁר עָלָיו. קוֹל נֵפֶץ נִשְׁמַע לְמֵרָחוֹק וְהָרִצְפָּה אֲשֶׁר מִתַּחַת נִבְקְעָה פִּתְאֹם – אָכֵן, כַּאֲשֶׁר נִבְּאוּ הַכּוֹכָבִים כֵּן הָיָה!

רֶגַע נִדְהַם גְּלוֹקוּס מִקּוֹל הָרַעַשׁ וְהַנֵּפֶץ וְחוּשָׁיו בַּל עִמּוֹ. וְכַאֲשֶׁר שָׁבָה אֵלָיו רוּחוֹ, עוֹד הֵאִיר הָאוֹר מִסָּבִיב וְהַאֲדָמָה עוֹד הִתְמוֹטְטָה תַּחְתָּיו! יוֹנֵי שָׁכְבָה מִתְעַלֶּפֶת עַל הָאָרֶץ, אַךְ גְּלוֹקוּס לֹא הִבִּיט אֵלֶיהָ, הוּא רָאָה עַתָּה פָּנִים אֳיֻמִּים מִבֵּין רְסִיסֵי הָעַמּוּד הַגָּדוֹל, וְהִנֵּה עָרוּף הָרֹאשׁ וְהַפָּנִים מְפִיקִים כְּאֵב גָּדוֹל וְיֵאוּשׁ מָוֶת. הָעֵינַיִם נִפְקְחוּ וְנֶעֱצְמוּ, נִפְקְחוּ וְנֶעֱצְמוּ, כְּמוֹ עוֹד רוּחַ חַיִּים בָּהֶן, הַשְּׂפָתַיִם רָעֲדוּ וְצָחֲקוּ צְחוֹק קָל. וּפִתְאֹם שָׁקְטוּ וְקָדְרוּ הַפָּנִים וְגַם עַתָּה הִבִּיעוּ אֶת הָאֵימָה אֲשֶׁר לֹא תִּשָׁכַח לְעוֹלָם.

כֵּן מֵת רַב מָג. הֶחָכָם בָּאָדָם, אַרְבָּצֶס הַגָּדוֹל, הֶרְמֶס אִישׁ חֲגוֹרַת הָאֵשׁ – חֹטֶר אַחֲרוֹן מִגֶּזַע מַלְכֵי מִצְרָיִם.


 

נג    🔗

וַיִּשָּׂא גְלוֹקוּס אֶת יוֹנֵי בִּזְרוֹעוֹתָיו וּבְלִבּוֹ רַחֲשֵׁי תוֹדָה וְיָגוֹן, וַיָּרָץ בְּרֹאשׁ חוּצוֹת אֲשֶׁר אוֹר גָּדוֹל עוֹד הוֹסִיף לְהַאִירָם. אַךְ פִּתְאֹם נִהְיְתָה חֲשֵׁכָה מִסָּבִיב. גְּלוֹקוּס נָשָׂא עֵינָיו אֶל הָהָר וַיַּרְא:

רֹאשׁ אֶחָד מֵרָאשֵׁי הָהָר הַכַּבִּירִים מָט פִּתְאֹם, חָג וְנָע אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, וְאַחַר נֶעְתַּק בְּקוֹל שָׁאוֹן אָיֹם אֲשֶׁר שְׂפַת אָדָם לֹא תּוּכַל לְהַבִּיעוֹ, וְשֶׁטֶף לֶהָבָה נִתַּךְ בַּמּוֹרָד. וּפִתְאֹם עָלָה עֲנַן עָשָׁן כָּבֵד וַיְכַס אֶת עֵין הַיָּם וְהַיַּבָּשָׁה.

וְהִנֵּה זִרְמַת אֵפֶר, וְאַחֲרֶיהָ שְׁנִיָּה, וְאַחֲרֶיָה שְׁלִישִׁית וַתְּהִי שׁוֹאָה גְדוֹלָה. חשֶׁךְ אֲפֵלָה יָרַק עַל פְּנֵי כֹל וַיְהִי כִּצְעִיף כָּבֵד. וַיִּפֹּל רוּחַ גְּלוֹקוּס בְּקִרְבּוֹ וַיִּכְרַע תַּחַת אַחַת הַכִּפּוֹת וַיְחַבֵּק אֶת כַּלָּתוֹ וַיַּאְמֶצָּנה אֶל לִבּוֹ וַיְחַכֶּה לַמָּוֶת.

וְנִידְיָה, אֲשֶׁר נִתְּקָה מֵעֲלֵיהֶם בַּמְּהוּמָה, הִתְרוֹצְצָה בָּעִיר, סוֹבְבָה בָּרְחוֹבוֹת וְלֹא מָצְאָה אוֹתָם. לַשָּׁוְא קָרְאָה אֲלֵיהֶם בְּקוֹל יְלָלָה כְּמִשְׁפַּט הָעִוְּרִים – יִלְלָתָה אָבְדָה בֵּין אַלְפֵי הַקּוֹלוֹת אֲשֶׁר זָעֲקוּ סָבִיב. פַּעַם בְּפַעַם שָׁבָה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם הִתִּיקוּהָ מֵעַל יְדִידֶיהָ, אֶת כָּל עוֹבֵר וָשָׁב שָׁאֲלָה, הֲרָאָה אֶת גְּלוֹקוּס, הֲשָׁלוֹם לוֹ, וַיֶּהְדָּפוּהָ וַיִּדְחָפוּהָ וְאֶת יְדִידֶיהָ לֹא מָצְאָה וְאִישׁ לֹא הִגִּיד לָהּ. כִּי מִי יִשְׁעֶה לְעֵת כָּזֹאת לְזוּלָתוֹ? וְכַאֲשֶׁר נוֹאֲשָׁה לִמְצֹא אוֹתָם בָּעִיר, אָמְרָה בְּלִבָּהּ: אֵין זֹאת כִּי נִמְלְטוּ אֶל הַיָּם, וְאִם תֵּלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה תַּדְבִּיקֵם אֶל נָכוֹן. הִיא נִשְׁעֲנָה עַל מַקְלָהּ וְנֶחפְּזָה לָלֶכֶת בֵּין עִיֵּי הַמַּפֹּלֶת הַסּוֹגְרִים אֶת הַדֶּרֶךְ לְפָנֶיהָ, וַתָּרָץ מֵרְחוֹב לִרְחוֹב וּמַקְלָהּ הִגִּיד לָהּ אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל הַיָּם.

נַעֲרָה מִסְכֵּנָה! מָה רַב אֹמֶץ רוּחָהּ! וְהַגּוֹרָל כְּמוֹ חָמַל עָלֶיהָ. זִרְמֵי הַמַּיִם הָרוֹתְחיִם לֹא נָגְעוּ בָּהּ לְרָעָה, זוּלַת הַגֶּשֶׁם אֲשֶׁר נִתַּךְ מִשָּׁמָיִם; בְּרַד הָאֲבָנִים נִפֵּץ אֶת רִצְפַּת הָרְחוֹב לְפָנֶיהָ וּמֵאֲחוֹרֶיהָ וְעָלֶיהָ פָּסָח; הִיא הֵסִירָה מֵעָלֶיהָ פִּתֵּי הָאֵפֶר וְלֹא סָרָה מִדַּרְכָּהּ.

אָכֵן, פֶּלֶא הוּא. כֹּה רָפָה הִיא וַאֲסוֹנוֹת רַבִּים אוֹרְבִים לָהּ – וְהִיא לֹא יָדְעָה מֹרֶךְ. וַיְהִי מַרְאֶהָ כְּמַרְאֵה פְּסִיכֶה הַנּוֹדֶדֶת, הַתִּקְוָה הַנָּעָה בְּגֵיא הַצְּלָלִים.

וּכְכֹל אֲשֶׁר הוֹסִיפָה לָלֶכֶת כֵּן הָלְכָה הַדֶּרֶךְ הָלֹךְ וְרָעָה, וַתִּכְבַּד עָלֶיהָ מְאֹד מִפְּנֵי הֶהָמוֹן הַמְגַשֵּׁשׁ בָּאֲפֵלָה, צֹאן אָדָם מִתְרוֹצְצִים בְּאוֹר הַבְּרָקִים הַנִּצָּתִים פִּתְאֹם, וְהִנֵּה פָּרְצוּ עָלֶיהָ הֲמוֹן פְּלִיטִים נוֹשְׂאֵי אֲבוּקוֹת וַיֶּהְדָּפוּהָ וַתִּפֹּל אַרְצָה.

“מָה?” קָרָא קוֹל, “הַאֵין זֹאת הַנַּעֲרָה הָעִוֶּרֶת הַנּוֹעָזָה? חֵי בַּכְּחוּס! חָלִילָה לָנוּ לְעָזְבָהּ פֹּה. קוּמִי בַּת תֵּסַלְיָה! הֲנֶחְבַּלְתְּ? בּוֹאִי עִמָּנוּ, בּוֹאִי וּנְמַהֵר אֶל הַחוֹף!”

“הָהּ, סַלוּסְטוּס! הֲקוֹלְךָ הוּא? בְּרוֹכִים הָאֵלִים! גְלוֹקוּס! גְלוֹקוּס! הֲרָאִיתָ אֶת גְּלוֹקוּס?”

“לֹא רְאִיתִיו. אֶל נָכוֹן כְּבָר נִמְלַט מִן הָעִיר. הָאֵלִים אֲשֶׁר הִצִּילוּהוּ מִשִּׁנֵּי הָאֲרִי יַצִּילוּהוּ גַם מֵאֵשׁ הַגָּעַשׁ.”

הָאֶפִּיקוֹרוּס טוֹב הַלֵּב נִחֵם אֶת נִידְיָה וַיִּמְשְׁכֶנָּה אַחֲרָיו אֶל הַיָּם, וְלֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל תַּחֲנוּנֶיהָ לְהִתְמַהְמֵהַּ עוֹד מְעַט וּלְבַקֵּשׁ אֶת גְּלוֹקוּס.

וְַיהִי כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ אֶל הַדֶּרֶךְ בּוֹאֲכָה הַחוֹף, וְהִנֵּה בָּקַע אוֹר גָּדוֹל, נַחֲלֵי אֵשׁ נִתְּכוּ מִן הָהָר וְרַעַשׁ, רַעַשׁ, רָעַשׁ. וַיַּעַמְדוּ מִלֶּכֶת, וַתּהִי מְהוּמָה מִסָּבִיב, כִּי הֲמוֹן רַב נִדְחַק בַּמָּקוֹם הַזֶּה, אַלְפֵי אֲנָשִׁים, נָשִׁים וָטַף תָּעוּ בְּבֶהָלָה מִחוּץ לָעִיר כֹּה וָכֹה וְלֹא יָדְעוּ אָנָּה יִמָּלֵטוּ. הַיָּם נָסוֹג לְאָחוֹר, וְרַבִּים אֲשֶׁר נִמְלְטוּ הֵנָּה נִבְהֲלוּ מִפְּנֵי נַהֲמַת הַיָּם אֲשֶׁר אֵינָהּ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם, מִפְּנֵי הַחַיָּה הָרוֹמֶשֶׂת, אֲשֶׁר שָׁרְצוּ בַּמַּיִם, וְעַתָּה נִפְלְטוּ אֶל הַחוֹל, וּמִגּוּשֵׁי הַסְּלָעִים אֲשֶׁר זָרַק הָהָר אֶל תּוֹךְ הַיָּם – וַיָּנוּסוּ אֶל הָעִיר. וְכֵן נִפְגְּשׁוּ הַנִּמְלָטִים אֶל הַיָּם וְהַבּוֹרְחִים אֶל הָעִיר וַיַּעַמְדוּ דֹם נוֹאֲשִׁים וְנִפְחָדִים, וּבְעָמְדָם יַחְדָּו הָיָה לָהֶם הַדָּבָר לְנֶחָמָה מְעַט.

“בָּאֵשׁ יֹאבַד הָעוֹלָם!” אָמַר זָקֵן עֲטוּף אַדֶּרֶת אֲרֻכָּה וּרְחָבָה, וְהוּא פִּילוֹסוֹפוּס מִתַּלְמִידֵי הַסְּטוֹאִים, “הֲלֹא כֵן הִגִּידָה חָכְמַת הַסְּטוֹאִים וְחָכְמַת אֶפִּיקֹורּוס, וְהִנֵּה בָּא הַמּוֹעֵד.”

“קֵץ כָּל בָּשָׂר!” קָרָא קוֹל חָזָק וּבוֹטֵח.

בְּפַחַד הִבִּיטוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ בִּפְנֵי רֵעֵהוּ. וְהַקּוֹל קוֹל אוֹלִינְתּוּס אֲשֶׁר נִצַּב עַל רֹאשׁ גִּבְעָה וְאֶחָיו הַנּוֹצְרִים סָבִיב לוֹ. הֲלֹא הִיא הַגִּבְעָה, אֲשֶׁר עָלֶיהָ בָּנוּ הַיְּוָנִים הַקַּדְמוֹנִים בֵּית מִקְדָּשׁ לְאַפּוֹלוֹ וְהוּא נֶחֱרַב לִפְנֵי יָמִים רַבִּים.

עוֹד הוּא מְדַבֵּר, וְהִנֵּה אוֹר גָּדוֹל, הוּא הָאוֹר אֲשֶׁר בִּשֵּׂר אֶת מוֹת אַרְבָּצֶס. בָּאוֹר הַזֶּה נִרְאוּ פְּנֵי הָאֲנָשִׁים הַנַּעֲוִים וְהָרוֹעֲדִים מִפַּחַד, כִּמְעַט רוּחָם בָּם. מֵעוֹלָם לֹא הָיָה מַרְאֵה אֲנָשִׁים עֲלֵי אֲדָמוֹת אָיֹם כְּמַרְאֵהֶם בַּשָּׁעָה הַהִיא. מֵעַל רָאשֵׁיהֶם וּלְמַעְלָה נִשְּׂאָה דְמוּתוֹ שֶׁל אוֹלִינְתּוּס, וַיְהִי מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה נָבִיא בְּהִתְנַבְּאוֹ, יָדוֹ נְטוּיָה לְפָנָיו וּפִיו חוֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ. וַיַּכֵּר הֶהָמוֹן אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ לְהַשְׁלִיכוֹ לִפְנֵי הָאֲרִי. דְּמָמָה שָׂרְרָה סָבִיב וּמִתּוֹךְ הַדְּמָמָה נִשְׁמַע קוֹל הַבְּשׂוֹרָה הָרָעָה:

“קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא!”

הַנּוֹצְרִים קָרְאוּ אַחֲרָיו אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַאַחֲרֵיהֶם קָרְאוּ כָּל הָעָם, – אִישׁ וְאִשָּׁה, זָקֵן וָנַעַר, בְּלַחַשׁ וּבְרֹב פָּחַד:

“קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא!”

וּפִתְאֹם נִשְׁמַע נַהַם פֶּרֶא, אֵי־מִזֶּה זִנֵּק נָמֵר, פְּרִיץ חַיּוֹת מִמִּדְבַּר אַפְרִיקָה, וַיְבַקֵּשׁ לָנוּס וְלֹא יָדַע אָנָּה יִפְנֶה, וַיֵּחָצֶה הֶהָמוֹן מַחֲנֶה מִזֶּה וּמַחֲנֶה מִזֶּה, וְהַנָּמֵר קָפַץ בַּתָּוֶךְ וַיַּחֲלֹף. וְהִנֵּה – רַעַשׁ וַחֲשֵׁכָה רַבָּה עַל הָאָרֶץ.

וְהִנֵּה בָּאוּ עוֹד פְּלִיטִים: עַבְדֵי אַרְבָּצֶס נָשְׂאוּ אֶת הָאוֹצָרוֹת אֲשֶׁר לַאֲדוֹנָם הַמֵּת. רַק אֲבוּקָה אַחַת מִכָּל אֲבוּקוֹתֵיהֶם עוֹד בָּעֲרָה בִּידֵי הָעֶבֶד סוֹסְיָא, וּלְאוֹרָהּ הִכִּיר הָעֶבֶד אֶת הָעִוֶּרֶת.

“מַה תּוֹעִיל לָךְ חֻפְשָׁתֵךְ עַתָּה, יַלְדָּה עִוֶּרֶת?” שָׁאַל הָעֶבֶד.

“מִי אָתָּה? הֲיֵשׁ בְּפִיךָ בְּשׂוֹרָה עַל אֹדוֹת גְּלוֹקוּס?”

“כֵּן. לִפְנֵי רֶגַע רְאִיתִיו.”

“בָּרוּךְ רֹאשֶׁךָ! אֵיפֹה?”

“תַּחַת הַכִּפָּה אֲשֶׁר לְשַׁעַר הַפוֹרוּם.”

וְלֹא הוֹסִיפָה נִידְיָה לִשְׁאֹל. בְּהִתְגַּנֵּב חָמְקָה מֵעִם סַלּוּסְטוּס וְדוּמָם הִבְקִיעָה לָהּ דֶּרֶךְ בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן לָשׁוּב הָעִירָה. וְהִנֵּה הִגִּיעָה עַד הַפוֹרוּם וְעַד הַשַּׁעַר. וַתְּגַשֵּׁשׁ סְבִיבָה וַתִּקְרָא:

“גְּלוֹקוּס! גְּלוֹקוּס!”

וְקוֹל רָפֶה עָנָה:

“מִי זֶה הַקּוֹרֵא בִּשְׁמִי? הַקּוֹל רְפָאִים הוּא הַקּוֹרֵא לִי לָמוּת? הִנְנִי וְהָלַכְתִּי.”

“קוּמָה, גְּלוֹקוּס, וְלֵךְ אַחֲרָי! תֵּן יָדְךָ וְתִנָּצֵל!”

מִשְׁתָּאֶה וּמִתְעוֹדֵד לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים קָם גְּלוֹקוּס עַל רַגְלָיו וַיִּקְרָא:

“גַּם הַפַּעַם נִידְיָה? הֶאָח, הָאֵלִים שְׁמָרוּךְ מִכָּל רָע!”

שִׂמְחַת גְּלוֹקוּס וְהָאַהֲבָה אֲשֶׁר בִּדְבָרָיו הָיוּ כַּצֳּרִי לְלֵב הָעִוֶּרֶת וַתְּבָרְכֵהוּ בְּלִבָּהּ.

גְּלוֹקוּס נָהַג בְּיוֹנֵי, כִּמְעַט עַל זְרוֹעוֹתָיו נָשָׂא אוֹתָהּ, וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי נִידְיָה הַמּוֹרָה לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ. הִיא נִזְהֲרָה לְבִלְתִּי לֶכֶת אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם נִדְחַק הֲמוֹן הָעָם וַתְּבַקֵּשׁ דֶרֶךְ אַחֶרֶת אֶל הַיָּם.

לְאַט לְאַט וּבְדֵי עָמָל הִגִּיעוּ אֶל הַחוֹף וַיִּמְצְאוּ חֶבֶר אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ נוֹעָזִים מֵאַחֵיהֶם וַיִּגְמְרוּ אֹמֶר לָשִׂים אֶת נַפְשָׁם בְּכַפָּם וּלְבִלְתִּי הִשָּׁאֵר עוֹד בַּמָּקוֹם הַזֶּה. וַיִּמְצְאוּ אֳנִיָּה וַיֵּרְדוּ בָּהּ בַּחֲשֵׁכָה. הֵם הִרְחִיקוּ מֵהַחוֹף, וְהָהָר הוֹפִיעַ לְעֵינֵיהֶם מֵעֵבֶר אַחֵר וְזִרְמֵי לֶהָבָה הֵאִירוּ אֶת הַגַּלִּים.

עֲיֵפָה עַד מָוֶת נִרְדְּמָה יוֹנֵי עַל חֲזֵה גְּלוֹקוּס, וְנִידְיָה יָשְׁבָה לְמַרְגְּלוֹתָיו. מְטַר הָאָבָק וְהָאֵפֶר עוֹד נִשָּׂא בָּרוּחַ וְנָפַל אֶל הַיָּם וְעַל מִכְסֵה הָאֳנִיָּה. הָרוּחַ סֵעֵר אֶת פִּתֵּי הָאֵפֶר וַיְטַלְטְלֵם הַרְחֵק הַרְחֵק אֶל אַרְצוֹת רְחוֹקוֹת וְגַם עַד שְׂפַת אַפְרִיקָה הִגִּיעַ וַיִּזְרֵן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הָעַתִּיקָה אֲשֶׁר לְמִצְרַיִם וְסוּרְיָה.


 

נד    🔗

הַשַּׁחַר עָלָה מָתוֹק וְיָפֶה־מַרְאֵה עַל פְּנֵי הַתְּהוֹם הָרוֹעָדֶת. הָרוּחוֹת שָׁקָטוּ, הַקֶּצֶף נָמוֹג מֵעַל פְּנֵי הַתְּכֵלֶת הַנִּפְלָאָה אֲשֶׁר לַיָּם הַמִּתְנוֹצֵץ. בְּפַאֲתֵי מִזְרָח הֶאְדִּימוּ עָבִים קַלִּים בְּצִבְעֵי שׁוֹשָׁן וַיְבַשְׂרוּ אֶת הַשָּׁחַר. וַיְהִי אוֹר סָבִיב, אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתָהּ כְּמִיָּמִים יָמִימָה.

וְאוּלָם הַרְחֵק־הַרְחֵק רָבְצוּ קוֹדְרִים וּמֻצָּקִים גּוּשֵׁי הֶעָנָן הַמַּשְׁחִית וּפַסָּיו הָאֲדֻמִּים הוּעַמּוּ לְאִטָּם, הַלֶּהָבוֹת עוֹד הוֹסִיפוּ לִזְרֹם מִלֹּעַ הָהָר. הַחוֹמוֹת הַלְּבָנוֹת וְהָעַמּוּדִים הַנּוֹצְצִים, אֲשֶׁר הָיוּ פְּאֵר הַחוֹף הַנָּאוֶה, נֶעֶלְמוּ לָנֵצַח. וַיְהִי הַחוֹף עָצוּב, וְהַמָּקוֹם, אֲשֶׁר שָׁם הִתְנוֹסְסוּ עַד כֹּה פָּמְפֵּיאָה וְהֶרְקוּלָנוּם, רֵיק וְשָׁמֵם. בְּנוֹת הַיָּם הַיְקָרוֹת נִשְׁדְּדוּ מִבֵּין זְרוֹעוֹתָיו בְּיָד חֲזָקָה, וְדוֹר אַחַר דּוֹר יִפְרֹשׂ מֵעַתָּה כְּאָב שַׁכּוּל אֶת זְרוֹעוֹתָיו הַכְּחֻלּוֹת וְיֵילִיל בְּתַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה עַל קִבְרֵיהֶן וְאֵין מְנַחֵם.

הַמַּלָּחִים לֹא הֵעִירוּ אֶת הַשַּׁחַר בְּקוֹל תְּרוּעַת גִּיל: לְאַט לְאַט נָגַהּ עֲלֵיהֶם הָאוֹר, וְהֵם עֲיֵפִים וִיגֵעִים מְאֹד. אֲבָל לִבָּם הָיָה מָלֵא רַחֲשֵׁי תּוֹדָה חֲרִישִׁית: כִּי הִנֵּה חָלַף לֵיל הַנְּדוּדִים, וְהִנֵּה רָאוּ גַם נוֹכְחוּ, כִּי עוֹד הַיְקוּם סְבִיבָם וְיֵשׁ אֵל בַּשָּׁמָיִם. וּבְלֵב סָמוּךְ וּבוֹטֵחַ, כִּי הִנֵּה חָלְפָה הַצָּרָה לִבְלִי שׁוּב, הָפְכוּ אֶת פְּנֵיהֶם וַיֵּרָדְמוּ בְּטוֹב. עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר הָיְתָה דְמָמָה עַל פְּנֵי הַיָּם, בְּנַחַת וּבְלִי קוֹל נִשְּׂאָה הָאֳנִיָּה אֶל הַחוֹף. וְעוֹד אֳנִיּוֹת מְלֵאוֹת צֹאן פְּלִיטִים נִרְאוּ פֹּה וָשָׁם, וְגַם הֵן שׁוֹאֲפוֹת אֶל מְחוֹז חֶפְצָן וּכְלֹא נָעוֹת. מַרְאֵה הַתְּרָנִים הַגְּבוֹהִים וְהַמִּפְרָשִׂים הַלְּבָנִים נָסַךְ עַל כֻּלָּם רוּחַ בִּטָּחוֹן, רֵעוּת וְתִקְוָה. מִי יוֹדֵעַ, אִם לֹא בַּחֵיק נוֹשְׂאוֹת הֵן אֶת הָרֵעִים הַיְקָרִים אֲשֶׁר אָבְדוּ בַּחֲשֵׁכָה לַהֲבִיאָם אֶל חוֹף מִבְטַחִים?

וּבְדִמְמַת הַתַּרְדֵּמָה אֲשֶׁר נָפְלָה עַל כָּל אַנְשֵׁי הָאֳנִיָּה, קָמָה נִידְיָה בַּלָּט וַתִּשַּׁח עַל פְּנֵי גְּלוֹקוּס. הִיא חָשָׁה אֶת נְשִׁימָתוֹ הָעֲמֻקָּה וּבְפַחַד וְיָגוֹן נְשָׁקַתּוּ בְּמִצְחוֹ וּבִשְׂפָתָיו – וַתְמַשֵּׁשׁ לִמְצֹא אֶת יָדוֹ וְהִנֵּה הִיא בְּיַד יוֹנֵי. וַתֵּאָנַח נִידְיָה אֲנָחָה עֲמֻקָּה וּפָנֶיהָ לָבְשׁוּ קַדְרוּת. וַתִּשַּׁק עוֹד אֶת מִצְחוֹ וּבְשַׂעֲרוֹתֶיהָ מָחֲתָה אֶת זֵעַת אַפָּיו.

“תָּבוֹא עָלֶיךָ בִּרְכַּת הָאֵלִים!” לָחֲשָׁה הָעִוֶּרֶת, “מִי יִתֵּן וְחָיִיתָ בְּטוֹב וְרָאִיתָ אשֶׁר עִם בְּחִירַת לְבָבְךָ וְתִזְכֹּר לִפְעָמִים גַּם אֶת נִידְיָה לְטוֹבָה.”

אֲהָהּ, לָמָּה לָהּ חַיִּים עֲלֵי אֲדָמוֹת…

וּכְכַלּוֹתָהּ לְדַבֵּר פָּנְתָה וַתֵּלֵךְ. לְאַט לְאַט זָחֲלָה עַד לְמוֹשְׁבוֹת תּוֹפְשֵׂי הַמָּשׁוֹט, הִגִּיעָה אֶל אֲחוֹרֵי הָאֳנִיָּה, וּפָנֶיהָ אֶל הַיָּם. הַקֶּצֶף הַקַּר נִתַּז עַל מִצְחָהּ הֶחָם.

“אֵין זֹאת כִּי אִם נְשִׁיקַת הַמָּוֶת הִיא!” לָחֲשָׁה בְּלִבָּהּ, “בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ, מוֹתִי!”

הָרוּחַ הַצַּח שִׂחֵק בֵּין שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַמְרַחֲפוֹת. הִיא הֶעְבִירָה אֶת הַשְּׂעָרוֹת מֵעַל פָּנֶיהָ וְנָשְׂאָה אֶת עֵינֶיהָ הַשָּׁמַיְמָה אֲשֶׁר אֶת מַרְאֵהֶם לֹא רָאֲתָה מִיָּמֶיהָ.

“לֹא, לֹא!” קָרְאָה בְּיָגוֹן, “נִלְאֵיתִי נְשׂא אֶת הָאַהֲבָה הַזֹּאת הַמְּלֵאָה קִנְאָה, אֲשֶׁר נִפְּצָה אֶת נַפְשִׁי רְסִיסִים וְהִכְּתָה אוֹתָהּ בְּשִׁגָּעוֹן. אוֹי לִי, כִּי אֻמְלָלְתִּי. הֲלֹא הִצַּלְתִּיו, פַּעֲמַיִם הִצַּלְתִּיו מִמָּוֶת. וְלָמָּה זֶה לֹא אָמוּת בְּאשֶׁר? הֲלֹא הִיא שִׂמְחָתִי הָאַחֲרוֹנָה. אֲהָהּ, יָם קָדוֹשׁ! אֶת קוֹלְךָ הַקּוֹרֵא אֵלַי אֲנִי שׁוֹמַעַת, וְקוֹלְךָ מַרְנִין וּמְשַׂמֵּחַ! אוֹמְרִים, כִּי כָל בָּאֶיךָ לֹא יַעַבְרוּ אֶת הַסְּטִכְּס. לוּ יְהִי כֵן! גַּם בֵּין צִלְלֵי הַשְּׁאוֹל לֹא אֶחְפֹּץ לְהִתְרָאוֹת אֵלָיו, הֲלֹא גַם שָׁם יִתְהַלֵּךְ עִמָּהּ. מַרְגֹּעַ! מַרְגֹּעַ! הִנֵּה הוּא הָאֶלִיסְיוֹן אֲשֶׁר לְלִבִּי, וְאֵין זוּלָתוֹ.”


וְאַחַד הַמַּלָּחִים הַיָּשֵׁן עַל מִכְסֵה הָאֳנִיָּה שָׁמַע קוֹל מַשַּׁק מַיִם, וַיָּרֶם אֶת רֹאשׁוֹ וַיַּבֵּט אֶל הַיָּם, וְנִדְמָה לוֹ כִּי רָאָה דָבָר לָבָן שָׁט עַל פְּנֵי הַמָּיִם. אַךְ עַד מְהֵרָה נֶעְלַם הַלָּבָן וּכְלֹא הָיָה. וַיַּהֲפֹךְ אֶת פָּנָיו וַיֵּרָדֵם.

וְכַאֲשֶׁר הֵקִיצוּ הָאֲהוּבִים לְמָחֳרָתוֹ בַּבֹּקֶר וַיְהִי רֵאשִׁית דְּבָרָם לְהַבִּיט אִישׁ בִּפְנֵי רֵעֵהוּ וְאַחַר –אֶל נִידְיָה! אַךְ אוֹיָה לָהֶם –הַנַּעֲרָה אֵינֶנָּה. אִישׁ לֹא רָאָה אוֹתָהּ אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָלָה הַשָּׁחַר. וַיְבַקְשׁוּהָ כֹּה וָכֹה וְלֹא מְצָאוּהָ. עֲטוּפָה סוֹד מֵרֵאשִׁיתָהּ וְעַד קִצָּהּ נֶעֶלְמָה בַּת תֵּסַלְיָה לָעַד.

דּוּמָם חָשְׁבוּ עָלֶיהָ גְּלוֹקוּס וְיוֹנֵי וַיָּבִינוּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂתָה. בְּדוּמִיָּה נִלְחֲצוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיִּבְכוּ עָלֶיהָ כְּמוֹ עַל אָחוֹת.


 

נה    🔗

אִגֶּרֶת שְׁלוּחָה מֵעִם גְּלוֹקוּס הַיּוֹשֵׁב בְּאַתּוּנָא אֶל סַלּוּסְטוּס יְדִידוֹ כְּאָח לוֹ הַיּוֹשֵׁב בְּרוֹמָא עֶשֶׂר שָׁנִים אַחֲרֵי הָרָעַשׁ.

בְּרָכָה וְרַב שָׁלוֹם לְרֹאשׁ סַלּוּסְטוּס!

בִּקַּשְׁתַּנִי, רֵעִי, לָבוֹא אֵלֶיךָ אֶל רוֹמָא הַמַּעֲטִירָה. וַאֲנִי אוֹמֵר לְךָ: טוֹב כִּי תָבוֹא לְאַתּוּנָא. כִּי הִנֵּה נָטַשְׁתִּי אֶת הָעִיר הָעַלִּיזָה, קִרְיַת קֵיסָר רָב, וְאֶת שְׁאוֹנָהּ וַהֲמוֹנָהּ עָזַבְתִּי, כִּי נִכְסְפָה נַפְשִׁי אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי. רוּחַ גָּדְלֵנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ אֲשֶׁר חָלְפָה נִפְלְאַתָה לִי מִכָּל הַחֲמוּדוֹת וְהַהֲמֻלָּה הָרַבָּה אֲשֶׁר לְרוֹמָא. הַקֶּסֶם אֲשֶׁר בִּקַּשְׁתִּי בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים מָצָאתִי בְּבָתֵּי הָעַמּוּדִים, אֲשֶׁר בָּהֶם יְרַחֲפוּ עַד הַיּוֹם צִלְלֵי הַקֹּדֶשׁ וְהַתִּפְאֶרֶת; בְּיַעֲרוֹת הַזַּיִת אֲשֶׁר לְאִילִיסוּס אֶשְׁמַע גַּם הַיּוֹם אֶת קוֹל הַשִּׁיר. עַל גִּבְעוֹת פִילֶה אֶשָּׂא עֵינַי אֶל עַנְנֵי הָעֶרֶב וְהָיוּ לִי כְּתַכְרִיכֵי הַמָּוֶת אֲשֶׁר לְחֻפְשָׁתֵנוּ, אַךְ הַשַּׁחַר הָעוֹלֶה עֲלֵיהֶם מְבַשֵּׂר שַׁחַר חֻפְשָׁתֵנוּ הַחֲדָשָׁה. הָהּ, סַלּוּסְטוּס! צָחֹק תִּצְחַק לְמִקְרָא דְּבָרַי הַנִּלְהָבִים, וְאוּלָם טוֹבָה תִּקְוָה בָּאזִיקִים מִנֶּחָמָה בְּתַעֲנוּגוֹת. אָמַרְתָּ, כִּי לֹא אוּכַל לְהִתְעַנֵּג עַל חַיִּים בֵּין הֶחֳרָבוֹת, בֵּין אַבְנֵי הַמַּפֹּלֶת אֲשֶׁר לִגְדֻלָּתֵנוּ שֶׁחָלָפָה. הִנֵּה מִתְעַלֵּס אַתָּה בְּהוֹד וּבְתִפְאָרָה אֲשֶׁר לְרוֹמָא וְלַחֲצַר הַקֵּיסָר. סַלּוּסְטוּס יַקִּירִי! לֹא כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי הִנְנִי עָתָּה! זִכְרוֹן יָמִים עָבְרוּ הֵסִיר אֶת הַקֶּצֶף מִדַּם עֲלוּמַי. לֹא שַׁבְתִּי לִהְיוֹת בָּרִיא, כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בְּטֶרֶם בָּא הָרַעַל אֶל קִרְבִּי וּבְטֶרֶם הָשְׁלַכְתִּי אֶל בּוֹר הַפּוֹשְׁעִים. מִנֶּגֶד עֵינַי לֹא סָרוּ צִלְלֵי הַמָּוֶת אֲשֶׁר רָאִיתִי בְּיוֹם אַחֲרִית פָּמְפֵּיאָה וְצִלְלֵי הָאֵימָה וְהַבַּלָּהוֹת אֲשֶׁר רָבְצוּ עַל חָרְבוֹתֶיהָ.

הָהּ, נִידְיָה הָאֲהוּבָה אֲשֶׁר לֹא יָמוּשׁ זִכְרָהּ מִלִּבִּי! צִיּוּן הִצַּבְתִּי לָהּ וְיוֹם־יוֹם מִדֵּי אַשְׁקִיף עַל מַצַּבְתָּהּ מִבַּעַד לְחַלּוֹנִי, יִתְעוֹרֵר בְּלִבִּי זִכְרוֹן אַהֲבָה, וְאֶבְלִי אֲשֶׁר עָטַף אֶת לִבִּי הוּא הַשָּׂכָר לְרוּחָהּ הַנֶּאֱמָן וּלְמוֹתָהּ הַלּוּט בַּעֲרָפֶל, הָהּ מָוֶת, טֶרֶם עֵת! יוֹנֵי קוֹטֶפֶת אֶת הַפְּרָחִים, יָדַי קוֹלְעוֹת אֶת הַזֵּר לַעֲנֹד סָבִיב לְקֶרֶן־הָאֵפֶר, כִּי לָהּ יָאֶה לַעֲשׂוֹת נֶפֶשׁ בְּאַתּוּנָא!

וְעוֹד כָּתַבְתָּ אֵלַי דְּבָרִים עַל עֲדת הַנּוֹצְרִים הַהוֹלֶכֶת וְרַבָּה בְּרוֹמָא, הָהּ, סַלּוּסְטוּס, הֲלֹא לְפָנֶיךָ אוּכַל לְגַלּוֹת אֶת מַצְפּוּנֵי לְבָבִי: רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת חָשַׁבְתִּי עַל הָאֱמוּנָה הַזֹּאת וְעַתָּה הִנֵּה בָּאתִי בִּבְרִיתָהּ. אַחֲרֵי אֲשֶׁר חָרְבָה פָּמְפֵּיאָה שַׁבְתִּי לִרְאוֹת אֶת אוֹלִינְתּוּס אֲשֶׁר נִצַּל עִמָּדִי מִמָּוֶת, אַךְ חַיָּיו לֹא אָרְכוּ, כִּי בְּקַנְּאוֹ לֵאלֹהָיו מֵת מוֹת קְדוֹשִׁים. הוּא אָמַר לִי כִּי הָאֱלֹהִים הַבִּלְתִּי נוֹדַע הוּא לְבַדּוֹ הִצִּילַנִי מִשִּׁנֵּי הָאֲרִי וּמֵאֵימוֹת הָרַעַשׁ. ואֲנִי שָׁתִיתִי בַּצָּמָא אֶת דְּבָרָיו – הֶאֱמַנְתִּי – הֶעְרַצְתִּי. וְגַם יוֹנֵי, אֲשֶׁר אֲהַבְתִּיהָ עַתָּה שִׁבְעָתַיִם, נִסְפְּחָה אֶל הָאֱמוּנָה הַזֹּאת. עַתָּה יָדַעְנוּ אֶל נָכוֹן, כִּי הָיִינוּ לְנֶפֶשׁ אַחַת וּלְבָשָׂר אֶחָד. דּוֹר יֵלֵךְ וְדוֹר יֶחֲלוֹף, יוֹם יָבוֹא וְנָשׁוּב אֶל עָפָר, וְהָאָרֶץ תֵּלֵךְ הָלֹךְ וְדַלָּה, – וְאוּלָם בִּגְלַל הַנֵּצַח יָסֹבּוּ הַחַיִּים וְלֹא יִתַּמּוּ לַעֲדֵי עָד. וְכָאָרֶץ הַשּׁוֹאֶבֶת אֶת אוֹרָהּ מִקַּרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, כֵּן יִשְׁאַב הָאַלְמָוֶת אֶת אָשְׁרוֹ מֵהַטּוֹב אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם, כִּי הוּא כְּבַת־צְחוֹק עַל שִׂפְתֵי אֱלֹהִים.

הָהּ, יוֹנֵי! מִדֵּי נָשְׂאִי עַל דַּל שְׂפָתַי אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה וְדָפַק לִבִּי בְּקִרְבִּי בְּחָזְקָה! יוֹנֵי יוֹשֶׁבֶת עִמָּדִי בְּכָתְבִי אֶת מִכְתָּבִי אֵלֶיךָ. הִנֵּה אֶשָּׂא עֵינַי אֵלֶיהָ וְאֶרְאֶה אֶת צְחוֹקָהּ. אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ רוֹעֵד, וּבִכְנָפָיו מַרְפֵּא, וּבְגַנִּי יְרֹעַע קוֹל דְּבוֹרִים בְּזִמְזוּם אָבִיב. הִנֵּה שְׁאַלְתַּנִי, הַמְאֻשָּׁר אָנֹכִי? הֶאָח! מַה תִּתֵּן לִי וּמַה תּוֹסִיף לִי רוֹמָא בְּכָל הֲדָרָהּ תַּחַת כָּל אָשְׁרִי אֲשֶׁר בָּאנִי בְּאַתּוּנָא. כִּי כֹל אֲשֶׁר בָּעִיר הַזֹּאת יְעוֹרֵר אֶת לִבִּי וִימַלְּאֶנּוּ אַהֲבָה רַבָּה: הָעֵץ וְהַנַּחַל, הָהָר וְהַשָּׁמַיִם – הֲלֹא כָּל אֵלֶּה לְאַתּוּנָא הֵם, לְאַתּוּנָא אֲשֶׁר תִּפְאַרְתָּהּ לֹא סָרָה מֵעָלֶיהָ גַם בִּימֵי אֶבְלָהּ. הָהּ, אַתּוּנָא, אֵם הַשִּׁירָה, מְקוֹר כָּל חָכְמָה וּמַדָּע! פְּסִילֵי אֲבוֹתַי חֲצוּבִים שַׁיִשׁ יִתְנוֹסְסוּ בָּאוּלָמִים, וּבָרְחוֹבוֹת יִתְנַשְּׂאוּ יַלְדֵי הָרוּחַ אֲשֶׁר לְפִידִיַּס וַהֲגִיגֵי פֵּרִיקְלֶס, הַרְמוֹדִיּוּס וַאֲרִיסְטוֹגֵטוֹן – כָּל הָעִיר מְלֵאָה אוֹתָם וְזִכְרָם לֹא יָמוּשׁ מִלִּבֵּנוּ. וְאִם יֵשׁ דְּבָרִים אֲשֶׁר יַגִּידוּ לִי בָּרוּר, כִּי אָכֵן בֶּן אַתּוּנָא אָנִי – הֲלֹא הִיא אַהֲבַת יוֹנֵי הַמִּתְגַּבֶּרֶת, כִּי שָׁאֲבָה מִמַּעְיְנוֹת הַיְשׁוּעָה אֲשֶׁר לָאֱמוּנָה הַחֲדָשָׁה. אָכֵן, הִיא הָאַהֲבָה אֲשֶׁר לֹא תֵּאֲרוּהָ מְשׁוֹרְרִים וְחוֹזִים לֹא הִגִּידוּהָ, כִּי הִיא עַל הָאֱמוּנָה נוֹסְדָה וְכֻלָּהּ אֱמוּנָה, כִּי הָיֹה הָיְתָה לַאֲחָדִים עִם רֶגֶשׁ טָהוֹר אֲשֶׁר אֵינוֹ מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, וְעַתָּה נְקַוֶּה כִּי תִחְיֶה בְּלִבֵּנוּ וְלֹא תָסוּף לַעֲדֵי עָד. הֲלֹא כְּדִבְרֵי הָאַגָּדָה הִיא, אֲשֶׁר יְסֻפַּר עַל אֹדוֹת אֵרוֹס וּפְסִיכֶה לֵאמֹר: הַנֶּפֶשׁ נִרְדְּמָה בִּזְרוֹעוֹת הָאַהֲבָה. וְהָאַהֲבָה הַזֹּאת תִּסְמְכֵנִי בִּכְלוֹת נַפְשִׁי אֶל חֹפֶשׁ, וְיֶתֶר מִמֶּנָּה תִּסְמְכֵנִי הָאֱמוּנָה. כִּי אֵיךְ אֶשְׁלַח יָדִי לִשְׁלֹף חֶרֶב וְלָצֵאת לְמִלְחָמָה בִּשְׂדֵה מָרַתּוֹן כִּבְיָמִים עָבָרוּ, וְלִבִּי נוֹאָשׁ לָדַעַת, כִּי רְפַת אוֹנִים הִיא מוֹלַדְתִּי לִפְרֹק מֵעָלֶיהָ אֶת עֹל רוֹמָא, עַל כֵּן אֶתְנַחֵם בֶּאֱמוּנָתִי, כִּי הַחַיִּים הָאֵלֶּה אַךְ רֵאשִׁית־חַיִּים הֵמָּה, כִּי דַל הוּא פְּאֵר חֶלְדֵּנוּ עֲלֵי אֲדָמוֹת, וּבַמֶּה נֶחֱשָׁב לְעֻמַּת הַחַיִּים אֲשֶׁר בִּנְתִיבוֹת נֵצַח, כִּי אֵין חֹפֶשׁ טֶרֶם יוּסְרוּ אֲזִיקֵי הַבָּשָׂר הַכּוֹלְאִים אֶת נִשְׁמָתֵנוּ לַהֲבִיאָה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֵין לוֹ תִּכְלָה וְאֶל הַזְּמָן אֲשֶׁר גְּבוּל לֹא הֻצַּב לוֹ.

אָכֵן, יְוָנִי אָנֹכִי, וְדָמִי לֹא דַם עָרִיצִים, וְלֹא אוּכַל לִהְיוֹת כָּאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יָבוּזוּ וְיַרְשִׁיעוּ אֶת רֵעֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא כְּמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם יַחְשֹׁבוּ, וְלֹא אֶתְחַלְחֵל לְמַרְאֵה אֲנָשִׁים הַמַּאֲמִינִים בַּאֲשֶׁר לֹא אַאֲמִין, וְלֹא אַרְהִיב עֹז בְּנַפְשִׁי לְקַלְּלָם, וְרַק אֶשָּׂא תְּפִלָּה אֶל הָאָב הַגָּדוֹל הַיּוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם כִּי יְשִׁיבֵם מִדַּרְכָּם הָרָעָה, וְהִיא לְמוֹרַת רוּחַ הַנּוֹצְרִים, כִּי בְּסֵתֶר לִבָּם יַחְשְׁדוּנִי. אֲבָל בְּאֵין חֵטְא וְעָוֶל בְּכַפִּי (כִּי לֹא אֶחֱטָא לַהֲלִיכוֹת הֶהָמוֹן) יֵשׁ לְאֵל יָדִי לְהַצִּיל אֶת אָחִי מִקְּשִׁי הַמִּשְׁפָּט וּמִפְּרִי רוּחָם הַקַּנָּא. כִּי דַעַת מִדָּה וָקֶצֶב הִיא מִדַּת־יִקְרַת לְאַהֲבַת הָאָדָם, וְרַק הַיּוֹדֵעַ קֶצֶב וּמִדָּה יוּכַל לְהֵיטִיב לַאֲנָשִׁים רַבִּים.

אֵלֶּה חַיַּי, סַלּוּסְטוּס, זוֹ דַעְתִּי וְזוֹ אֱמוּנָתִי. בִּינָתִי בַּחַיִּים הִיא וּבַדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲחַכֶּה לְמוֹעֵד מוֹתִי. וְאַתָּה, רֵעִי וַאֲהוּבִי, תַּלְמִיד אֶפִּיקֹורּוס, בּוֹאָה אֵלֵינוּ וְרָאִיתָ בְּמוֹ עֵינֶיךָ אֶת חַיֵּינוּ וְאֶת מַשָּׂא נַפְשֵׁנוּ וְנוֹכַחְתָּ לָדַעַת כִּי כָל תִּפְאֶרֶת עִיר הַקֵּיסָר וְתַעֲנוּגוֹתֶיהָ, כָּל הַצָּהֳלָה וְהַמְּהוּמָה אֲשֶׁר לַקִּרְקָס הַמָּלֵא מִפֶּה אֶל פֶּה, וּשְׁאוֹן הַשּׁוּק וְהַתֵּאַטְרוֹן הַמִּתְנוֹצֵץ, וְכָל הַגַּנִּים הַמְּלֵאִים טוּב וָמֶגֶד, וְכָל בָּתֵּי הָרַחְצָה הַמְּלֵאִים תַּעֲנוּגִים – לֹא יוּכְלוּ לְהָבִיא לָנוּ גַּם אֶחָד מֵאֶלֶף רִגְשֵׁי הָאשֶׁר אֲשֶׁר אֲשֶׁר בָּעִיר הַזֹּאת. שָׁלוֹם לָךְ – – –


* * *
אֶלֶף שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָנָה חָלְפוּ, וְהָעִיר פָּמְפֵּיאָה נִגְלְתָה שֵׁנִית מִתַּחַת לַעֲרֵמוֹת עֲפָרָהּ, וְהִנֵּה כֹּל אֲשֶׁר בָּהּ נִשְׁאַר לִהְיוֹת כַּאֲשֶׁר הָיָה בְּיוֹם הַהֶרֶס. הַכְּתָלִים כְּמוֹ תְּמוֹל נִמְשְׁחוּ בַּשָּׁשַׁר, דָּבָר לֹא נִמְחָה מִכֹּל אֲשֶׁר שָׁם – מֵאַבְנֵי הַתַּשְׁבֵּץ, מִשּׁוּק הָעַמּוּדִים אֲשֶׁר לֹא שָׁלַם בִּנְיָנוֹ, בֵּין עֲצֵי הַגַּנִּים עוֹד נִצָּב אַגַּן־הַמִּנְחָה, בַּמִּסְדְּרוֹנִים תֵּיבַת הַמַּטְמוֹנִים, בְּבָתֵּי הָרַחְצָה הַמִּגְרָדוֹת, בְּבָתֵּי הַחִזָּיוֹן הַגִּלְיוֹנִים אֲשֶׁר עַל פִּיהֶם יָבוֹאוּ פְּנִימָה, בָּאוּלָמִים – רְהִיטִים וּמְנוֹרָה, עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת – שְׁאֵרִית סְעֻדָּה אַחֲרוֹנָה, בְּחַדְרֵי הַמִּשְׁכָּב – בְּשָׂמִים וּפוּךְ, וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּפֶן –שִׁלְדֵי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר חָיוּ פֹּה אֶת חַיֵּיהֶם הַמְפֹאָרִים.

בֵּין חָרְבוֹת בֵּית דִיאוֹמֶד, בַּמַּרְתֵּף אֲשֶׁר מִתַּחַת, מָצְאוּ הַחוֹפְרִים כְּעֶשְׂרִים שִׁלְדֵי אָדָם מֻשְׁלָכוֹת עִם הַדֶּלֶת וְהֵן מְכֻסוֹת אֲבַק־אֵפֶר אֲשֶׁר יָרַד עֲלֵיהֶן מִבַּעַד לַסְּדָקִים. גַּם אַבְנֵי־חֵן וּמַשְׂכִּיּוֹת כֶּסֶף וְזָהָב, מְנוֹרוֹת וּכְלֵי יָיִן. לַשָּׁוְא חִבְּלוּ תַּחְבּוּלוֹת לְמַלֵּט נַפְשָׁם מִמָּוֶת.

הַחוֹל הַלַּח נִצְמַד אֶל הַשְּׁלָדִים וַיְעַצֵּב דְּמֻיּוֹת כִּדְמוּת הַמָּשְׁלָכִים שָׁם. וְגַם הַיּוֹם נִרְאֶה בַּמַּרְתֵּף הַהוּא דְמוּת צַוַּאר אִשָּׁה וְאֶבְרֵי גוּף עֲשׂוּיִים חוֹל מוּצָק – הֲלֹא הֵמָּה שְׂרִידֵי יוּלְיָה הָאֻמְלָלָה. אֵין זֹאת, כִּי הַמַּרְתֵּף נִמְלָא גָפְרִית, וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִסְתַּתְּרוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה מִהֲרוּ אֶל הַדֶּלֶת אֲשֶׁר נִסְגְּרָה לִפְנֵיהֶם מִבְּרַד הָאֲבָנִים אֲשֶׁר נִתַּךְ עָלֶיהָ מִבַּחוּץ עַד כִּי נֶחְנְקוּ בְּנַסּוֹתָם לִפְתֹּחַ אֶת הַדָּלֶת.

וּבַגַּן מָצְאוּ שֶׁלֶד אָדָם, בְּיָדֶיהָ צְרוֹר מַפְתֵּחוֹת וְעַל יָדָהּ כִּיס מָלֵא זָהָב. אֵין זֹאת, כִּי שְׁאֵרִית דִיאוֹמֶד הִיא, אֲשֶׁר נִסָּה לִבְרֹחַ דֶּרֶךְ הַגַּן וּמֵת מֵרֵיחַ הַגָּפְרִית אוֹ מִן הַמַּכָּה אֲשֶׁר הֻכָּה בְּאַחַת הָאֲבָנִים הַנּוֹפְלוֹת וְעוֹד שֶׁלֶד מָצְאוּ וְעִמָּהּ כְּלֵי כֶסֶף – אֵין זֹאת כִּי אִם אַחַד הָעֲבָדִים הוּא.

בָּתֵּי סַלּוּסְטוּס וּפַנְסָא, מִקְדַּשׁ אִיזִיס וּמְבוֹאוֹתָיו הַנִּפְתָּחִים מֵאֲחוֹרֵי הַפְּסִילִים – הֲלֹא הֵם סִתְרֵי הָאוּרִים וְהַתּוּמִים – מְגֻלִּים עַתָּה לְעֵינֵי כֹל. וּבְאֶחָד מֵאוּלַמֵּי הַמִּקְדָּשׁ הַזֶּה נִמְצְאָה שֶׁלֶד גְדוֹלָה וְעַל יָדָהּ גַרְזֶן. שְׁנֵי כְּתָלִים הִבְקִיעַ בְּמַכּוֹתָיו – וְלֹא יָכלֹ עוֹד. וּבְלֶב הָעִיר מָצְאוּ עוֹד שֶׁלֶד וְסָבִיב לָהּ הַקִּשּׁוּטִים הַפֶּלִיִּים אֲשֶׁר לְמִקְדַּשׁ אִיזִיס. הַמָּוֶת הִכְרִיעוֹ לָנֶצַח בְּצֵאתוֹ לִבְצֹעַ בֶּצַע. הֲלֹא הוּא קָלֶנוּס אֲשֶׁר מֵת כְּמוֹת בֻּרְבּוֹ.

כַּאֲשֶׁר הֵסִירוּ הַחוֹפְרִים אֶת תִּלֵּי הֶעָפָר מָצְאוּ שֶׁלֶד אָדָם אֲשֶׁר נֻפַּץ לִשְּׁנַיִם בִּנְפֹל עָלָיו אַחַד הָעַמּוּדִים. הֲלֹא הוּא אַרְבָּצֶס הַמִּצְרִי. וְגַם הַיּוֹם, מִקֵּץ שְׁמוֹנֶה־עֶשְׂרֵה מֵאוֹת שָׁנָה, יִשְׁתּוֹמֵם הַמַּבִּיט בִּרְאוֹתוֹ אֶת הַהֵיכָל הַנֶּהְדָּר וְאֶת חֲדָרָיו הַמְפֹאָרִים אֲשֶׁר בָּהֶם נִרְקְמָה מַחֲשֶׁבֶת הַמִּצְרִי.

וּבֶן נֶכָר, מֵאִי פְּרָאִים רָחוֹק, אֲשֶׁר מוֹשְׁלֵי רוֹמָא לֹא יָכְלוּ לִשְׁמֹעַ בִּמְנוּחָה אֶת שְׁמוֹ וְאֶת זִכְרוֹ, שׁוֹטֵט יָמִים בִּשְׂדוֹת קַמְפַּנְיָה הַנָּאוִים וְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב אֶל שְׂרִידֵי הַחַיִּים אֲשֶׁר נִמְחוּ מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם וְכָתַב בַּסֵּפֶר הַזֶּה אֶת קוֹרוֹתֵיהֶם – –


תַּם


המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות