רקע
משה שווייגר
בפינה בודדת

פינה חבוּיה בודדת, בה מהבהב רצון צנוּע להציל את היש מהאין: ה“מוזיאון וארכיון העבודה”. חדר צר, ד' על ד'. צרורות על גבי צרורות. דוחק, מחנק ואבק – העתק מדויק של חדר ספריה לא־ליגלית בעיירה קטנה רוּסית בימים שלפני המהפכה. במרכז החדר – שולחן מרובע, מכוסה מפה צבעונית, ומסביבו כסאות מרופדים עם קפיצים, מבריקים בברק טרקליני.

–?! –

הנשאל תופש, כמובן, למה מכוּון סימן השאלה ומבאר מיד:

הרהיטים האלה באוּ לנוּ בירוּשה, מעזבונו של החבר יבלונקין…

החבר יבלונקין… בחייו: מי מהחכמים, החל בקטנים שבמטבחי הפועלים וכלה בגדולים אחרים שבראש הצמרת, מי מהם לא חשב לו כחובה קדושה להתלוצץ עליו, סתם ככה, דרך אגב, מטוב־לב ואדיבות־נפש.

– נו, חברים, עכשיו יכולים אנחנו כבר לכל הדעות לפתוח את ועידת ההסתדרות: הלא החבר יבלונקין כבר כאן.

– הא, הא, הא!

– נו, יבלונקין, אל תתמם, אך ורק בך תלוּי ועליך להחליט, מי ינצח את מי: – סטאַלין את טרוצקי או להיפך!

– חי־חי־חי!

וכשהחבר יבלונקין הסתלק פתאום ובדרך טראַגית, באוּ נקרוֹלוֹגים ב“דבר”, כותבים, מזכירים ראשונות ואחרונות. תיאור של חיי אנוש עלי אדמות, אנוש רגיל ופשוט, קצת משונה, אבל “נוטה לחולשות”: בעלומיו בחוץ־לארץ “חולשה” – להתאבק באבקם של גדולים וטובים ממנוּ, בבגרותו בארץ “חולשה” – לעבוד עבודה גוּפנית דוקא, לקמץ פרוטה לפרוטה ולבסוף להתישב במושב הותיקים. ולמקרא התיאורים הנאמנים האלה התכווץ הלב: ובכן, הלזה צחקוּ? העל זה התלוצצוּ? נכון, הנפגע בעצמו לא היה נעלב מהחכמות האלה והיה מקבל אותן בבת צחוק של נחת רוח. אבל מי יודע, קלות ראש זו, שהיו נוהגים בו, אולי מתחת להכרה היתה ממעיטה את ערכו האנושי בעיני עצמו, ובזה הנמיכוּ והצרוּ את אופק חייו הפרטיים. ואולי זה היה עיקר הסיבה, שנשאר כל ימיו ערירי, עד שגם נחלתו זו הדלה לא מצאה לפניה יורשים טבעיים ועברה לרשוּת “הקהל”? –

אלה המחשבות הנוגות התעוררו מאליהן, למראה חלק מעזבונו הדל של החבר יבלונקין בפינה בודדת בחדר “ארכיון ומוזיאון העבודה”. ולולא החשש, כי זה יתקבל כהלצה נוספת על קברו הרענן של המנוח, כדאי היה ללחוש על האוזן:

– חברים יקירים, אתם היודעים למשוך בעט סופרים, אולי כדאי לשנות מן המונהג והמקובל, אולי כדאי שתוכן הנקרולוגים יתפרסם בשעה שהבעל דבר עודנו בין החיים: ותחת ל“המתיק את רגבי העפר” אולי אפשר יהיה להמתיק קצת גם את רגעי החיים?


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 49251 יצירות מאת 2722 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21026 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!