רקע
מנחם מבש"ן
גֵּרִים ותוֹשָבִים

מחוץ יהמה הרוח, ינצל את העצים מעֶדים, העלים נובלים, נופלים, נמקים, והיו דֹמן לאדמה, ומבית – נגיל ונשמח בשמחת תורה.

והרוח הולך וסוער בחזקה זה ימים, זה שנים, זה דורות רבים, והעץ, הצפוי אל סערתו, הולך ומתנצל את עדיוֹ, הולך ודל, כי לא רק העלים, אשר אם יפלו עוד יחליפו, כי גם הענפים הולכים ונפרדים מגזעם ונובלים ונופלים אחד אחד, גם ענפים ויונקות מלאי כח ולֵחַ הולכים ויבשים או נִתָּקים בעודם באבם ולשדם יֵהפך לאחרים… ועוד מעט ועמד העץ, אשר בשלכת מצבת בו, על שרשיו ריקם, ועוד מעט ומט העץ העתיק, האדיר, האיתן, אשר הקציעו אותו הרוחות מסביב וינשלו פארותיו ויחריבו לשדו ויובישו פריו, ולא תהיה לו עוד תקומה בארץ, – ובני ישראל שמחים בשמחת תורה…

שמחת תורה! החג הזה “גר הוא בתוך חגינו” (יל"ג), לא נודע לפנים בישראל ואין זכר לו לא בכתבי הקדש ולא בתלמוד. בו ישמח העם על תורתו אשר אֹרשה לו בחג השבועות “זמן מתן תורתנו”, ואשר בא בברית עמה היום תחת החפה “כדת משה וישראל” – ואשר רֻבו לא יוסיף לדעתה עד ימי חג השבועות ושמחת תורה הבאים… העם ישמח על תורתו אשר אהב, אך לא דרך אחד לכלם בשמחה הזאת ובאהבה הזאת. יש אשר ישמחו עליה כשמוח איש את אחיו ביום חתונת האח וביום שמחת לבו (כמשל המגיד מדובנא); יש אשר יאהב את התורה כאהבת איש את רעיתו, אשר כרת ברית אתה ואשר ראה עמה חיים; יש אשר יאהבוה כאהבת איש את ארוסתו, אשר עוד מעט והיתה היא לו והוא יהיה לה; ויש אשר יאהבנה – כאהֹב איש את אמו־זקנתו (כמליצת הינה על אהבת הגרמנים את החפש); אך הרבים ישמחו עליה ויאהבו אותה וינשקוה מנשיקות פיהם – בלי אשר ידעו ואשר יכירו אותה ואשר יבאו עמה בברית.

כי הנה התורה הזאת, אשר שם משה לפני בני ישראל גם היא כגר נחשבה בישראל מיום דעתו אותה. גם בימי השופטים גם בימי הבית הראשון לא הכתה שרש בארץ ובעם; וכמעט שמו הסופרים אל לבם לתת לה מהלכים בישראל –והנה בנו עליה ויקיפוה הבאים אחריהם גדרים וסיגים, חומות וחל, ויסתירוה בחביון עֻזה ויבדילו בינה ובין העם, עד היותה כמושל עריץ, אשר המון משרתיו ופקידיו נוהגים בעם בשמו והוא יושב בסתר ועַמו לא ידעהו ולא יכירהו, או כשמש אשר העננים ישיתו חשך סתרו ורק לאור חציו, הבוקעים בעד ערפל, ילכו הארץ ויושביה… גם בתקופות הבאות הוסגה התורה שבכתב תמיד לאחור מפני תורת הפלפולים, הדרושים, הרמזים והסודות וכל התורות אשר השתרגו עלו על חלקתה ויסֻבוה ויסֻכּוה צלליהן מסביב1, ובישיבות ובחדרים למדו מעולם פרשת חומש עם רש"י אחת בשבוע, ביום ה', אחרי אשר השלימו המורה והתלמידים חק כל התורות למיניהן. ובאחרית הימים דחו את התורה מפני התרגומים והקצורים וילמדוה לתלמידים בלשונות עם ועם רק לא בלשונה היא, כיום הזה, ויהי האזרח לגר והגר היה לאזרח בישראל. ומי יודע אם לא בגלל הדבר הזה יאהבו בני ישראל את החג הזה ואת התורה הזאת (אחת בשנה!) ביתר שאת, כי כן היתה עליהם המצוה מעולם: “ואהבתם את הגר”; וכן משפט הגר – לאהוב את הגר רעהו…

וגר ישראל בארץ – לא רק לפנים במצרים, כי אם גם בכל העתים, בכל הארצות, גם בתוך העמים אשר קדם לשבת בארצם מהם, גם בארצות אשר הפרה אותן ואשר דשן אותן ממח עצמותיו ואשר הריק עליהן ברכה מכחו, מהונו ומכשרונו וישימן לארץ נושבת; גם בתוך העמים אשר יצק את רוחו עליהם ועל שפתם ועל ספרותם ויורם וישכילם ויעשם לבני תרבות – גם לכל אלה גר הוא וגר יהיה לעולם, גר ותושב עמהם, גם כי ירבה ללכת בדרכיהם, להתחקות על שרשי רגליהם ולהתנצל את עדיו מהר חורב למען היות כמוהם, גם כי יתחסדו עמו אדוני הארץ להאיר אליו פנים כמעט ולתת לו משפט צדק “חרות על הלוחות”; גם בארצו הוא, אחוזת אבותיו לפנים, גר הוא עם יושביה מאז נשלו אותו עריצי גוים מעל אדמתה, וגר יהיה עמהם כל הימים אשר יבחר לשבת בערים ולא בכפרים, כל עוד לא ירבה להאחז בארצו, לחונן עפרה ולרצות אבניה, עמקיה, הרריה. וכל ימי היותו כגר בארץ בתוך התושבים, מתגורר פעם בכה ופעם בכה עם השכנים הטובים אשר יואילו לתת לו חנינה כמעט, יהיה צפוי, כערער בערבה, אל כל הרוחות והסערות אשר יגיחו עליו מקצה השמים או מירכתי שאול וירעישו עצו ופריו ויתצוהו מסביב ומנוחה ידריכוהו ומתבל ינידוהו.

מחוץ יהמה הרוח, יחשוף עץ ומלואו ויעמידהו על מצבתו ריק ונבוב, ומבית – נגיל ונשמח בשמחת תורה.


(המקיץ, תרס"ט)


  1. משלש מלים פשוטות וברורות אשר במשנת רבי, “נקבה הריאה טרפה” נתגלגלה ונשתלשלה ספרות גדולה מפוזרת בספרות התלמודית אשר אם נאספנה ונחברנה יחד תכיל בכמותה יותר מכמות כל התלמוד בבלי וירושלמי. ואף ממקור שלש מלים אלה הוציא אחד מגדולי הרבנים, אשר חי קרוב לזמננו, ספר גדול אשר יפרד והיה לשלשה חלקים (“בית אפרים”) ואשר בכמותו ולפי מספר מליו גדול הוא פי שלשה מכל ששה סדרי משנה.

    (דור דור ודורשי‘, חלק שלישי פרק ג’)  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 38992 יצירות מאת 2013 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 14412 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!