משנכנסה ההנהלה הנוכחית לעבודתה הגיעו ההתחייבויות שלנו, של הסוכנות היהודית ושל קרן־היסוד, לסכום של 570,000 לא“י. מהן צריכים היינו לשלם כבר בשנה הראשונה לפעולתנו, בשנת תרצ”ד, סכום קרוב ל־200,000 לא“י. הקונגרס הציוני הי”ח העריך שנכניס בשנה שעברה במקרה הכי טוב סכום של 175,000 לא“י, ז. א. שהקונגרס חשב שלא יעלה בידינו לגייס אפילו את הסכום הנחוץ לכיסוי ההתחייבויות בשנה הראשונה. למצב האובייקטיבי הקשה הזה נצטרפו התנאים הפנימיים הקשים. אין זה סוד, שמיעוט גדול של ההסתדרות הציונית היה באופוזיציה חריפה להנהלת הסוכנות והוא קיווה בראשית שנת תרצ”ד, שיעלה בידו להפיל את ההנהלה על־ידי בלוקאדה כספית. חלק ממנו השתמש באמצעי של חרם נגד הקרנות, חלק השתמש באמצעי של אי־שיתוף בפעולה למען הקרנות. במצב זה תפקידנו הראשון היה: א. לשמור את ההוצאות במסגרת שקבע הקונגרס; ב. לנקוט אמצעים נמרצים כדי להגביר את ההכנסות.

מה הן התוצאות של השנה הראשונה? הצלחנו להעלות את הכנסות קרן־היסוד ל־195,000 לא“י בערך ולגייס מהרכוש של קרן־היסוד, שנחשב כמעט למת ושהקונגרס העריך את ההכנסה ממנו ב־5,000 לא”י – 22,000 לא“י בערך. על־ידי כך עלה בידינו להקטין את החובות של קרן־היסוד והסוכנות היהודית בשנה הראשונה לפעולתנו בסכום של יותר מ־100,000 לא”י. הדבר היה לא קל ולעתים קרובות היינו מוכרחים לנקוט אמצעים נמרצים, גם בצמצומים בתקציב וגם במלחמה נגד החרם על הקרנות, גם לשם החייאת האקטיבה והרכוש של קרן־היסוד. היתה לנו הכרה ברורה, שאם ניתן למוסדות שלנו ליפול יהיה זה כשלון לא רק של ההנהלה הזאת, אלא פשיטת־רגל של ההסתדרות הציונית כולה.

זה היה השלב הראשון בפעולתנו.

ההישגים של השנה הזאת, הגיאות הכלכלית בארץ ושמה הטוב של ארץ־ישראל היו בעזרתנו בהשגת המטרה השניה, אשר העמדנו לפנינו. אנחנו עומדים כעת בגמר השלב השני. השגנו הלוואה של 500,000 לא"י ל־15 שנה בריבית של 4% – פחות מאשר משלמות בעד הלוואותיהן בחוץ־לארץ ממשלות כאיטליה (המשלמת 6%), יפאן (%¾6), פולין (% ¾7), גרמניה (%½6).

באמצעות ההלוואה הזאת יעלה בידינו, כפי שאני מקווה, לסדר קונברסיה לכל החובות שלנו ולגמור את ביסוס המשקים. נשחרר בתקציב שלנו סכומים עצומים – קודם כל את ההפרש בין 112,000 לא“י, ששילמנו על־חשבון החובות אשתקד, ל־46,000 לא”י – לפעולה כלכלית חדשה. בריבית עצמה נקמץ סכום של 20,000 לא"י ומעלה לשנה. בזה אנחנו פותחים, לפי הכרתנו העמוקה, תקופה חדשה בפעולה הציונית הכלכלית.

על־ידי המלווה סללנו לנו דרך לשוק הכספים הבין־לאומי. זהו המילווה הראשון. אם נדע למלא אחרי ההתחייבויות שקיבלנו על עצמנו, והן פשוטות, לשלם בכל חודש את התשלום המגיע למלווים – ואני בטוח שנדע למלא אחרי ההתחייבות הזו – נמצא שותף שלישי גדול בבניין הארץ. יחד עם ההון הלאומי וההון הפרטי נוכל לשתף בבניין הארץ גם את ההון הבין־לאומי הגדול – בתנאי שאנחנו בעצמנו נהיה חזקים, כי השותף החדש הוא חזק מאוד, ולהיות שותף עם חזק יכול רק חזק ולא חלש.

ביסוס המשקים    🔗

עם השגת המילווה השתחררנו מירושת העבר, סידרנו את החובות והתחלנו בביצוע ביסוס המשקים הקיימים. על־ידי כך סללנו לסוכנות היהודית את הדרך לחידוש פעולותיה כגורם מדריך, מכוון ובונה בחיי הכלכלה של ארץ־ישראל. התפקיד הממשי העיקרי העומד כעת לפני קרן־היסוד והנהלת הסוכנות היהודית הוא: סיוע בענפי הכלכלה המשמשים יסוד לתקומתנו בארץ ואשר ההון הפרטי אינו זורם אליהם, היינו: החקלאות ועידוד מפעלי־תעשייה חדשים.

אנו נכנסים עכשיו לשלב שלישי של פעולתנו הכספית־הכלכלית. אפשר היה לחשוב: מה הוא הערך של ההון הלאומי, גם אם יכניס סכומים גדולים יותר, אם הקרן־הקיימת, קרן־היסוד יחד עם המחלקה ליישוב יהודי גרמניה הכניסו בשנה האחרונה סכום של קרוב לחצי מיליון לא“י, ובאותה השנה השקיעו יהודים פרטיים במפעלים כלכליים בארץ־ישראל סכום העולה לפי הערכתי ליותר מעשרה מיליון לא”י? רבים אמרו: תקופת ההון הלאומי עברה. אינני רואה ניגוד בין ההון הלאומי וההון הפרטי, ואני חושב את ההון הפרטי לשותף גדול ועצום בבניין הארץ. אולם דווקא תקופת גיאות זו הבליטה ביתר עוז את התפקידים הגדולים העומדים לפני ההון הלאומי. נכון הדבר, שאחוז היהודים הגרים בכפר היה בשנת 1920 – 20%, בשנת 1931 עלה ל־24%–25% ושוב ירד ל־20%. אבל חלק גדול מהכפר שלנו חדל להיות כפר עברי. לדעתי, רק כ־10% מהיישוב העברי עסוקים בחקלאות. בחקלאות היהודית עסוקים עוד אלפים פועלים אחדים, לא־יהודים. העובדה הזאת, שחלקנו בחקלאות יורד והולך באופן יחסי לאחוז בקרב היישוב היהודי, יש בה לסַכּן את כל עתידנו בארץ.

בשנות ה“פראספעריטי” גדל היישוב העברי בארץ־ישראל ב־50%. אנחנו עושים את כל המאמצים למען הגדיל את קצב העלייה. אבל אחוז הקרקע מתחת רגלינו גדל רק ב־6%. מיליונים רבים הושקעו בעסקי קרקע. מעריכים שרק אשתקד נעשו טראנסַקציות בקשר לענייני קרקעות על 6 מיליון לא"י, אולם 90% מהן היו העברוֹת קרקע מידי יהודי אחד לידי יהודי אחר.

אני רוצה לקבוע לאור הגיאות את התפקידים הגדולים העומדים לפני ההון הלאומי, אשר נעשו בולטים עוד יותר הן בשטח הקרקע והן בשטח החקלאות, ובמידה לא מעטה גם בשטח התעשייה. לא נתקדם במידה מספקת אם לא יהיה לנו הון לאומי גדול, אשר יסלול את הדרך בענפים, שהם לפי דעתי המפתח לחיים ממלכתיים בארץ־ישראל – ואנחנו שואפים לחיים ממלכתיים בארץ־ישראל.

ענף המטעים והפועל במושבה    🔗

היישוב היהודי גדל בשנת 1934 לפחות ב־50,000 נפש. אם אנחנו שואפים לחיי תרבות, כלכלה ומדיניות בריאים פחות או יותר בעתיד, עלינו לשאוף שלכל־הפחות 20% מכל העולים יהיו קשורים אל הקרקע, אל החקלאות. פירוש הדבר: – התיישבות של שמונה עד עשרת אלפים נפש לשנה. זהו התפקיד העומד לפנינו. עוד לפני שנה־שנתיים היו חושבים את הדבר הזה לחלום ולהזייה, אולם אפשר להגיע להגשמת החלום הזה בפעולה מאומצת, קשה ומסורה. ההון היהודי הפרטי עניינו במטעים. גם אשתקד השקיעו היהודים במטעים כשני מיליון לא"י. לענף המטעים עתיד רב בארץ־ישראל, גם אם תהיינה בו הרבה תמורות וזעזועים. יש צורך לבוא לעזרת האיכר העברי במתן אשראי זול. הפתח שפתחנו להון הבין־לאומי הגדול, יוכל לעזור לנו בפתרון הבעיה ליצירת אשראי חקלאי זול.

לא קלה היא שאלת הפועל העברי במושבה. אתם מכירים את התופעה של בריחה מהמושבה וכל הקשור בה והנסיונות וההתאמצויות הנעשים לשם הכנסת העולה אל המושבה. אולם אין להפנות את הדרישה רק לצד אחד, לבחוּר או לבחורה העולים לארץ. צריך גם לאפשר להם את קיומם כיום במושבה וגם להציג לפניהם אידיאל ליום המחר. כיום יש במושבות מאות ואולי אלפי פועלים שאין להם מקום מגורים, לא בית ולא צריף ולא מיטה. אם אנחנו רוצים להכניס למושבות אלפי פועלים נוספים בשכר עבודה של 20 גרוש ליום, בשעה שאין עבודה מלאה ולא יכולה להיות עבודה מלאה, אי־אפשר שישלמו שכר לירה וחצי וגם שתי לירות לחודש בעד חדר. השנה אנחנו עושים את הצעד הראשון בכדי להקל במידת־מה את בעיית הדירה לפועל במושבה ולהתחיל בפתרון שאלת השיכון. אנו עומדים להקים חברות לבניין בתים לפועלים במושבות. בחברות האלה אנו משתפים את המעוניינים עצמם. את החברה הראשונה לשיכון במושבות יצרנו מתוך שותפות עם הסתדרות העובדים. ההון היסודי שלה הוא 10,000 לא"י. מחציתו השקיעה הסוכנות היהודית ומחציתו ישקיעו מוסדות הסתדרות העובדים הכללית. אישרנו כבר תכניות בניין ב־11 נקודות ומתחילים בביצוען. זאת היא רק התחלת הפעולה.

לפועל במושבה צריך לתת גם אידיאל ליום המחר. זאת היא שאלת ההתיישבות. העברת 20% מהיישוב לכפר ולקרקע מחייבת השקעה שנתית של רבע מיליון לא“י לפחות מצד קרן־היסוד, והשקעה דומה גם מצד הקרן־הקיימת. אנו חושבים להשקיע בשנה הראשונה לחידוש פעולתנו ההתיישבותית, בשנת תרצ”ה, 110,000 לא“י. זהו צעד גדול קדימה, אם רק נדע שזהו רק הצעד הראשון. אפשר יהיה לגייס לעזרת הקרנות סכומים להלוואות להתיישבות ולרכישת קרקע – הון בין־לאומי, בתנאי שגם הקרנות תוכלנה להשקיע מאות אלפים לא”י בכל שנה.

רכישת אדמות החוּלה    🔗

הצלחנו להעביר את החוּלה לידי יהודים. בחוּלה אפשר יהיה ליישב כ־2,000 משפחות חקלאיות ועליהן יש להוסיף את המשפחות היכולות להתפרנס שם על יד החקלאות. תנאי מוקדם – ההון הלאומי מוכרח לשלוט בחוּלה. עשינו צעד ראשון. קרן־היסוד והקרן־הקיימת הבטיחו להן דין קדימה על 50% של החוּלה. להגשמת האופציה הזאת נחוצים סכומים גדולים עד מאוד לשתי הקרנות גם יחד.

פעולת ההתיישבות המחוּדשת של הסוכנות היהודית מחייבת אותנו ליצור גם כלי ארגון חדשים שיתאימו להיקף הפעולה הזאת. החלטנו להקים במשך השנה הזאת חברה להתיישבות, אשר הוחלט עליה עוד בקונגרס הי“ג. בדעתנו להקים את המוסד הזה כחברת מניות בעלת הון של 100,000 לא”י. מניותיה תחולקנה למניות יסוד, מניות רגילות ומניות בכורה. מניות הבכורה לא תיתנה לבעליהן זכות הצבעה, אלא רק דין קדימה בקבלת דיבידנדה קבועה, והן תוצענה למכירה. המניות הרגילות ומניות היסוד המקנות זכות הצבעה תישארנה כולן בידי הנהלת הסוכנות. באופן כזה תהיה בידי הסוכנות הנהלת המוסד, אשר ישמש למעשה המכשיר לביצוע תכניות ההתיישבות שלנו. לפי התכנית תעביר הנהלת הסוכנות בכל שנה לרשותו של המוסד הזה את כל הסכומים שייקבעו בתקציב השנתי להלוואות למפעלי ההתיישבות החדשים. בעזרת המוסד הזה נוכל לבנות את ההתיישבות הלאומית על יסודות בריאים יותר ומשקיים יותר ונוכל גם לגייס לשם מטרה זו הון ניכר, ציבורי ופרטי כאחד.

מוטל עלינו למלא תפקיד חשוב גם בענף החרושת, לעודד מפעלי תעשייה חדשים על־ידי בקשת פתרון מסויים לבעיה של אשראי זול ולזמן ארוך יותר מהמקובל בשוק הארץ־ישראלי כיום, ובמקרים מסויימים גם על־ידי השתתפותנו בהון היסודי של מפעלי תעשייה.

שנת תרצ“ד היתה שנת סיום לתקופה ארוכה למדי של שיתוק פעולתה העצמית של הסוכנות היהודית בשטח הכלכלה והבניין. שנה זו שחררה אותנו ממועקת העבר והסירה מעל דרכנו את אבני הנגף שעצרו את התקדמותנו. שנת תרצ”ה תפתח לפנינו תקופה חדשה בסימן של חידוש פעולתנו הקונסטרוקטיבית, התאמת פעולת הקרנות הלאומיות לתקופת הגאולה ולעליית רבבות יהודים למולדתם המחודשת.

תרצ“ה (1935). [הרצאה במסיבת עתונאים, אור ליום כ”ד בשבט].