מר נ. סוקולוב    🔗

לכבוד

נשיא הסוכנות היהודית

מר נ. סוקולוב

י“א באלול תרצ”ד (22.8.34)

מר סוקולוב היקר והנכבד,

– – כידוע לך היינו גם אנו וגם קרן־היסוד עמוסים ל־1 באוקטובר חובות עצומים בסכום כולל של 553,000 לא"י. חלק גדול של החובות היו לזמנים קצרים, ועול החובות הביא לידי כך שמזה שנים נפסקה פעולת ההתיישבות, כי דאגתנו היתה מופנית רק לשמירת הקיים. השנה עלה בידינו לשנות במידה ניכרת את המצב הזה.

לפני נסיעתך שוחחתי אתך על התכנית להשגת המילווה הגדול לשם קונסולידציה של החובות. לשם כך נסעתי ללונדון. המשא־ומתן שם הסתיים בהצלחה יחסית. חתמנו על הסכם פרלימינרי עם הבנקים על הלוואה בת 500,000 לא“י ל־15 שנה בריבית של 4%. התחייבתי כי עד סוף ספטמבר אמציא להם את כל התעודות המוכיחות שיש לנו רכוש בהיקף של 900,000 לא”י, חוַת־דעת של אודיטורים על ערך הרכוש הזה וכן חוַת־דעת עורכי־דין, כי יש לנו הרשות למַשכּן את הרכוש הזה. רק לפני עשרה ימים בערך נשלח כל החומר ללונדון. לפי הידיעות שקיבלתי סיפק החומר את דרישות המַלווים, אולם ברגע האחרון הם עוררו את שאלת החוזים בין המתיישבים לבין הקרן־הקיימת. לדאבוני החוזים האלה טרם נחתמו ואני מטפל כעת בהחשת חתימתם. אני מקווה שסוף סוף ההלוואה תסוּדר. במקרה זה נוכל לסַלק את כל החובות, לגמור את ביסוס משקי העמק, לסיים את חשבונות העבר. עלינו יהיה אז לדאוג לתשלום שנתי על חשבון המילווה בסך 46,000 לא"י. מקווה אני שנוכל כבר בשנה הבאה לחדש את פעולת ההתיישבות שלנו.

מעודדות אותנו מאוד תוצאות המגבית של השנה. בקונגרס העריכו את הכנסות קרן־היסוד ב־170,000 לא“י, אולם אנו לא ראינו כל אפשרות לאסוף סכום כזה. רבים הציעו אז להכריז מוֹרטוֹריוּם. לפי הערכתנו הנוכחית המבוססת במידה רבה תעלינה הכנסות קרן־היסוד השנה לסכום של 160,000 לא”י לפחות. עד היום כבר קיבלנו כ־145,000 לא“י, בזה מאפריקה הדרומית סך 25,000 לא”י. קבל נא בהזדמנות זאת את ברכתנו להצלחה הרבה של פעולתך באפריקה. הצלחת המגבית שם תשמש דוגמה מעודדת לפעולת קרן־היסוד ביתר הארצות.

היו לנו זמנים קשים בקשר למצב הפרוע בתוך ההסתדרות הציונית¹. אני רוצה לקווֹת שבמובן זה הגענו כבר לנקודה הגבוהה ביותר וכי הננו עומדים כעת בפני התחלה של הבראה. אני רואה סימני הבראה גם בוועידת “המזרחי”, שם ניצחו המתונים. מפלגת פועלי ארץ־ישראל פנתה בכרוז הקורא לכל החלקים הקונסטרוקטיביים של ההסתדרות הציונית להתאַחד על יסוד תכנית קונסטרוקטיבית.

גם ההנהלה חושבת לפעול בנדון זה ואנו מחכים לשובך כדי לדון יחד על פעולותינו אלו.

בכבוד ובברכה,

א. קפלן

 

ז. הופיין ול. איסטוריק    🔗

לכבוד

ז. הופיין ול. איסטוריק²

לונדון

כ“ט בכסלו תרצ”ה (6.12.34)

ידידי הנכבדים,

שבתי אתמול מאוחר בערב מחיפה ומצאתי את הטלגרמה שלכם. ברכתי החמה לכם. מתחילה תקופה חדשה בעבודתנו. יותר משבעה חדשים נמשך המשא־ומתן המאומץ ובמשא־ומתן זה לקחתם חלק פעיל מאוד וחלקכם רב בהצלחת הדבר. קבלו גם את ברכות ההנהלה ואת ברכות הנהלת קרן־היסוד.

למר זיו³ אני שולח את ברכתנו באופן מיוחד.

1. החל מ־1.12.34 הנהגנו את ההסדר החדש בהתאם לתנאי המילווה. רק את החוזר לארצות עוד לא שלחנו, כי שליחתו מחייבת פרסום המילווה.

2. אנו מחכים לידיעה בנוגע לגמר המשא־ומתן עם ה“דויטשה בנק”. ברור היה גם לי שבמקרה של דחיית הגמר יכולה להיות גם תקווה להרוויח כסף. בארץ, בחוגי הגרמנים, מדברים על אינפלאציה העלולה לבוא בגרמניה לאחר 13 בינואר, לאחר משאל־העם בסאר⁴. אולם לאחר שיקול דעת החלטנו לא לרדוף אחרי אפשרויות ספקולטיביות, כי אם ללכת בדרך היוקר והבטחון ולהשתדל לסלק את החוב הזה בהקדם האפשרי – –

3. נשארתי חייב תשובה בנוגע לכספי מר וַרבורג⁵. קיבלתי אתמול את מכתבך, מר הופין, מ־28.11.34 בנוגע למשא־ומתן עם ה“דויטשה בנק” ובנוגע להודעה של הכסטר⁶. אני מסכים לגמרי לדרך שקבעת. אולם הודעתם של באי־כוח מר וַרבורג הפתיעה אותי מאוד. טילגרפתי לאמריקה ומשם הודיעו לי שבספרי מגבית קרן־היסוד באמריקה רשום שמר ורבורג הבטיח לתת למגבית: בשנת 1931 – 50,000 דולר, בשנת 1932 – 50,000 דולר, בשנת 1933 – 30,000 דולר ובשנת 1934 – למגבית המאוחדת – 50,000 דולר. אינני יודע איך נעשה הדבר השנה, אבל בשלוש השנים הקודמות לא קיבלה קרן־היסוד על חשבון ההבטחות האלה מאומה, כי דוּבּר על זה שהכסף מועבר לגרמניה לתשלום החוב ב“דויטשה בנק”. אינני יודע אם הסכומים שהובטחו הוכנסו בספרים בהסכמתו המפורשת של מר ורבורג, אולם הם גם פורסמו באמריקה, והפתיעה אותי ההודעה שכאילו מר ורבורג הכניס 50,000 דולר במשך כל השנים האלה. ברם, כפי שאמרתי לעיל הריני מצטרף בהחלט לדעתך, שאין אנו צריכים כעת להיכנס בוויכוח בשאלה זו.

יכול להיות שתהיה לי אפשרות לברר את זה עם מר ורבורג בפגישה פנים־אל־פנים. וַדאי ידוע לכם שהלא־ציונים דורשים בכל תוקף כינוס מושב הוועד האדמיניסטרטיבי בניו־יורק בראשית ינואר. אנו פה התנגדנו למושב הזה מכמה וכמה נימוקים. בסוף החודש הזה צריך לבוא לארץ־ישראל מר זיו ואני רוצה בעת נוכחותו בארץ לקבוע באופן מוחלט את הסדרים החדשים בפעולתנו, לגמור את דבר ארגון קרן־היסוד וגם להשתתף בכל הבירורים בקשר למילווה לקרן־הקיימת. היום קיבלתי טלגרמה מלונדון שההנהלה הציונית בלונדון הסכימה לכנס את המושב במועד הזה, ועל סדר יומו תעמודנה שאלות פוליטיות, כספיות והתיישבותיות, והם דורשים שמכאן ישתתפו מר [משה] שרתוק (שרת) ואנוכי. אני מתקשה מאוד בעניין זה. לעת־עתה אני נוטה לדעה לא לעזוב את הארץ אם מר זיו לא ידחה את בואו.

1. אנו עשינו בינתיים הכנות שונות בקשר לתשלום יתר החובות. החלטתי לשלם גם את 23,000 הלא"י לברקליס בנק ולא לבקש מהממשלה שהיא תוותר על השעבוד הראשון שנתנה לבנק זה. אנשי הממשלה שמעו מן הצד על המילווה עוד לפני איזה זמן. ביום ב' נפגשתי עם ג’ונסון⁷ אצל הח' שרתוק. הוא היה הפותח בשיחה אתי על המילווה, אם נכון הדבר שאנו מקבלים מילווה מלוידס־בנק ובריבית של 4%. מובן שאישרתי לו את הדברים. אתמול נמסרו הדברים רשמית לממשלה (אולם לא לעתונות; אנו מחכים לטלגרמה נוספת מכם). בחוגי הממשלה עשתה הידיעה הזאת רושם חזק ואיני רוצה כעת לבקש מהם חסד בקשר להלוואה מברקליס־בנק. בשיחתי עם ג’ונסון הזכרתי לו את תנאי המשא־ומתן אתו מלפני שנה.

2. אני מקוה שליום א' תהיה כבר מוכנה אצלי רשימה מדוייקת של כל חובותינו ל־1.12.34 ולפי הרשימה הזאת נפעל.

3. הכינותי כבר את הצעת החוזה המתוקן עם המתיישבים ומסרתיו להסתדרות הפועלים החקלאיים לחוַת־דעת. אני רוצה לגמור במשך החודש הזה את כל השאלות הקשורות בחוזים ובגמר הביסוס של המשקים. אני רוצה לפַנות את הדרך לפעולת התיישבות חדשה ובה נתחיל, מקווה אני, עוד בראשית שנת 1935.

הנני להביע לכם עוד פעם את תודתי העמוקה בעד עזרתכם הנאמנה.

בברכה חמה, שלכם,

א. קפלן

 

י. מילטון    🔗

למר י. מילטון

לונדון

ירושלים, 1 ביוני 1936

הנדון: מצבות לבני הרצל

בתשובה למכתבך מ־21 באפריל שהראיתיו לחברי האכסקוטיבה: אנו מסכימים שיש לעשות משהו בכדי לסדר את קבריהם של בני הרצל בבורדו במצב נאות⁸.

הגזברות מסכימה להוצאה של כ־500 פראנק. קשה להעריך כיצד אפשר בסכום כזה להקים מצבות על הקברים ולשמור עליהם שמירה נאותה. אינני מכיר את הפרטים שעליהם דוּבּר עם הגזבר לשעבר והייתי רוצה לקבל פרטים יותר, שיאפשרו לי ולאכסקוטיבה להכיר את המצב כהוויתו.

הנאמן לך,

א. קפלן

 

דויד בן־גוריון    🔗

ירושלים, כ' בתשרי תרצ"ו (17.10.35)

בן־גוריון,

קיבלתי את מכתביך בדבר העברת מחלקת הארגון [מלונדון לירושלים] וממשה (שרת) קיבלתי את העתקי דפי יומנך. מהטלגרמה שלך מאתמול ראיתי שתישאר בלונדון לפחות עוד שבוע ימים והנני בא על כן להודיעך דברים אחדים:

1. אני מסכים לדעתך שאנו מוכרחים למצוא מקום בתוך הבניין למחלקת הארגון. אולם דבר זה מחייב או הוצאת הוועד הלאומי מהבית, או הוצאת איזו מהמחלקות שלנו. בכלל נעשתה דירתנו צרה מאוד, בפרט כעת לרגל הוספת מספר עובדים ושאלת סידור העבודה היא שאלה קשה מאוד. – –

2. היו לי ישיבות רבות עם אנשי “המזרחי” ו“הפועל המזרחי” ובכל ישיבה הם היו מעלים על הפרק הסכם זה או אחר שנעשה אתם⁹. בישיבה האחרונה באו בהודעה כי התחייבנו להפריש להם 15% מהתקציב החקלאי. גם את הדיון בשאלה זו דחיתי עד לשובך. משה שפירא¹⁰ יתחיל בינתיים בלימוד פעולות המחלקה וייכנס לתפקיד רק לאחר חלוקת התפקידים בהנהלה.

3. חזר סינטור¹¹ וגם הוא מציג את שאלת התיקים.

4. בימים האחרונים היו ישיבות אחדות בענין החוּלה. חברת הכשרת הישוב רצתה להתחיל במשא־ומתן עם פרטים בדבר מכירת חלקים מהקרקעות. בקושי עלה בידנו להשפיע שתדחה את הדבר עד סוף החודש הזה ותחכה להחלטת יק“א בישיבה שצריכה להתקיים ביום 26.10.35. הכסטר נוסע לישיבה הזאת. אני מפקפק אם גם בישיבה זו תתקבל החלטה סופית. ב־29־28.10.35 צריכה, לפי דרישתנו, להתכנס ישיבת הדירקטוריון של הקרן־הקיימת בשאלה הזאת. אולם ברור לי שאם יק”א והקרן־הקיימת לא תקבלנה החלטות חיוביות ולא תסכמנה לקחת עליהן לכל הפחות חלק מהעול, תקבל תוקף ב־1.11.35 האופציה של הבנק לחקלאות על 25% מהקונצסיה. אינני רואה כל אפשרות ללחוץ יותר על חברת הכשרת הישוב. היא אינה יכולה לשאת בכל אחריות הדבר. היא כבר הפסידה בינתיים, לרגל המשא־ומתן הזה, את האפשרות של הוצאת מניות חדשות, את ההזדמנות להכפיל את הונה, וקשה לדעת מתי תהיה שוב הזדמנות כזאת. המצב בארץ מעמיד גם אותה לפני קשיים רבים והיא מוכרחה לחפש דרך להיחלץ מחלק מהעול.

5. המצב הכלכלי בארץ ממשיך להיות מתוח. נראה הדבר שיצאנו מסכנת המשבר בבנקים, והוצאת הכספים מהבנקים כמעט נפסקה. לבנקים הגדולים גם התחילו זורמים פקדונות מחדש, אולם הבנקים הקטנים וגם הבינוניים סבלו קשה. בנק אשראי איבד יותר מ־60% מפקדונותיו; יתר הבנקים הבינוניים – כ־30%; הבנקים הקטנים – 60%–50 מהפקדונות. הבנקים זהירים מאוד במתן אשראי ומצמצמים את היקפו. זהירים גם הבנקים הגדולים, למרות כל הודעותיהם. השבוע ביום ג' היתה שוב ישיבה עם אפ"ב בשאלות אלה. חיפשנו דרכים איך להניע מחדש את הגלגלים. צמצום האשראי משפיע על התעשייה והמסחר, ועוד יותר על הבניין. הציבור הרחב ממשיך להסס ואנשי ההון מחכים עם השקעותיהם. בימים האחרונים היו סימנים קלים לטובה. כל זה מוסיף דאגה.

6. ביום ג' היתה לי שיחה ארוכה עם ג’ונסון על המצב. רציתי להניע אותו לעזרה בשאלת הרחבת האשראי ובייחוד להביאו לידי איזו שהיא ז’סטה לגבי התעשייה. לדאבוני הצלחתי מעט מאוד. ג’ונסון עזר ומוכן גם להבא לעזור לבנקים, אולם הוא חושב את צמצום האשראי לתופעה בריאה. לדעתו דפלציה היא הכרחית. גם ביחס לתעשייה הסתפק בהכרזות כלליות. הוא הראה לי את התזכיר ששלח לנציב ללונדון. יש בתזכיר הרבה מלים יפות אבל לא ראיתי בו הצעות ממשיות. ההצעה העיקרית שלו היא – הזמנת פקיד מומחה מלונדון אשר יעשה בארץ שנתיים, ילמד את פרובלימות התעשייה כאן, והפקיד הזה יהיה המחווה דעה והנותן עצה בכל שאלות התעשייה. כדאי שהמחלקה המדינית תתעניין באופן דחוף בשאלת האיש ובמידת יכלתה תשתדל להשפיע כי יישלח איש מתאים באמת.

7. שלחתי לכם אתמול טלגרמה ושאלתי: מה תהיינה תוצאות הסנקציות כלפי איטליה לגבי ארץ־ישראל¹²? עוררתי את השאלה הזאת בממשלה. אותי, ואת היישוב כולו, מעניינת קודם כל השאלה של הטרנספורט. ידוע לך היטב כי רוב העולים שלנו באים באניות איטלקיות, וגם חלק גדול של הסחורות, ובפרט של תפוחי־הזהב, נשלח באניות איטלקיות. רוב המשלוחים לארצות הקונטיננטליות מוכרחים לעבור את טריאסט, ומה יהיה גורלנו במקרה של אמברגו ובמקרה של איסור טרנסקציות בין ארץ־ישראל ונתיניה לבין איטליה ונתיניה? הממשלה פה הודיעה שהיא מחכה להוראות מלונדון, אולם דעתה היא שכל האיסורים יחולו גם על ארץ־ישראל, ידיעה כזאת גם נמסרה על־ידה לעתונות, והדבר הגביר את הדאגה בחוגים שונים.

שלך,

א. קפלן

נ. ב. דיבר אתי מלצר בענייני פאלקוֹר¹³. שאלת פאלקוֹר בכלל מדאיגה אותי מאוד. השנה שעברה נגמרה בהעברה גדולה מאוד על התקציב. השנה נצטרך להיות בכל שאלות התקציב קשים יותר וזהירים יותר, כי אנו עלולים לעמוד בפני הפתעות כבדות בשטח התקציב. חשוב היה מאוד כי לפני שובך הנה תברר בלונדון את שאלת תקציב לונדון ואת שאלת תקציב מחלקת הארגון.

 

דויד בן־גוריון    🔗

30 ביולי 1936

בן־גוריון,

ביום האחרון לפני צאתך ללונדון החלטנו על גיוס חברי ההנהלה לשעבר לפעולה בגולה – פעולה מדינית והגשמת המפעל הכספי המיוחד שלנו¹⁴. כינסנו את כל החברים לישיבה מיוחדת. הישיבה היתה בדרך כלל מוצלחת, היה בירור רציני וכמעט כל החברים הביעו את נכונותם להעמיד את עצמם לרשות ההנהלה. אולם לא יכולנו עד עתה לנצל את הנכונות הזאת. מצד אחד הגיעו אלינו ידיעות מאי־אלו ארצות שאין כל אפשרות לארגן שם פעולה מקיפה לפני גמר הקיץ, מהצד השני הפריע הבירור הארוך בדבר מקום כינוס הוועד הפועל הציוני ומועדו. מסקנתנו היתה שפעולת הגיוס צריכה להתחיל מיד לאחר מושב הוועד הפועל, השליחים יסעו למושב ומשם יתפזרו לארצות. לשם כך נחוץ להזמין אותם למושב הוועד הפועל הציוני, ועל כך אני רוצה לקבל את הסכמתך והסכמת חברינו בלונדון.

תכנית הפעולה עדיין לא נקבעה לכל פרטיה, כי זו תלויה במידה רבה בתגובתך אתה. כאן היתה דעה שצריך לכנס בגולה ועידות יוצאות מן הכלל בימי החגים, בין כסה לעשור או בחול־המועד סוכות, ובאי־אלו ארצות יש לשתף בוועידות האלה גם חוגים לא־ציוניים. תפקיד הוועידות צריך להיות: לגייס את דעת הקהל היהודית למלחמתנו המדינית, ועם זה יוכרז מעל במתה על “מפעל הבצרון” המיוחד, ובה תהיה התחלה לארגון המפעל הזה. בואם של השליחים מהארץ כדי להשתתף בוועידות יוסיף להן משקל וחשיבות. בלי הוועידות המיוחדות האלה קשה יהיה ליצור בארצות את מצב־הרוח המתאים למאמץ כספי גדול.

מאותם הטעמים יש ערך רב לוועידה כזאת באמריקה הצפונית. הובעה הדעה שיש לבקש את ד“ר וייצמן ואולי גם את לורד מלצ’ט¹⁵ שיעשו קפיצה לשם לזמן קצר. האם רעיון זה ריאלי הוא לדעתך? מתוך הפרוטוקול אתה רואה שדוּבּר הרבה גם על קול' קיש¹⁶. בהיותי בחיפה בשבוע שעבר נפגשתי אתו והוא מוכן להעמיד את עצמו לרשות ההנהלה, אולם לדבריו מקומו בחדשים הקרובים צריך להיות דווקא בארץ. אין הוא צריך לפעול כבא־כוח רשמי של ההנהלה, כי אם כאדם שעבד הרבה זמן ב”סיביל סרביס" תהיה לו לדעתו אפשרות רחבה יותר לגישה לחברי הוועדה מאשר למישהו אחר. רוצה להקדיש את עצמו כולו לפעולה זו בין אנשי הוועדה המלכותית¹⁷, ולדעתו הכרחי גם לפתח פעולה בקרב הצבא – –

ועתה בעניין מושב הוועד הפועל הציוני. אני מקבל כרגע כעוּבדה קיימת שהמושב יתכנס בחוץ־לארץ, אם כי לא הציבור הארץ־ישראלי בכלל ולא אני איננו יכולים להשלים עם רעיון זה. המצב בארץ לא הוטב כלל מאז צאתך. ההרגשה בחוגים רחבים רעה והולכת והסבל הכלכלי גדל והולך. אני מנסה לבוא לעזרת הפונים במקום זה ובפינה אחרת, אולם אין ביכולת ההנהלה במצבה כיום לעשות פעולה ניכרת בשטח זה. ברם יש ערך רב גם לטיפול בעניינים האלה.

שבעתיים הכרחית נוכחותו של משה [שרתוק־שרת] בארץ. אי־אפשר כלל להעלות על הדעת שבמצב המתוח כיום יצא משה לחוץ־לארץ ולוּ גם לימים ספורים. מצב זה מחייב ששנינו צריכים להישאר בארץ גם אם מושב הוועד הפועל יתקיים בחוץ־לארץ. כדי לאפשר את הישארותי אני כאן הצעתי בישיבת ההנהלה, להסיר מעל סדר היום של מושב הוועד הפועל את הדיון בשאלות התקציב ובשאלות הכלכליות, ולמסור את קביעת התקציב לתרצ"ז להנהלה יחד עם ועדה מורכבת מבאי־כוח המפלגות בארץ. כבר היה תקדים כזה. אם כך יסודר הדבר הוא יאפשר לא רק את הישארותי אני כאן, כי אם גם של חברים אחרים, אשר נסיעתם למושב הוועד הפועל באה בעיקר לרגל השאלות התקציביות והכלכליות. באופן זה תצטמצם ישיבת הוועד הפועל בשאלות הפוליטיות בלבד. כאן אני רואה צורך לשוב ולהזכיר, שצריך לנצל את המושב הזה לשם הכרזת “מפעל הבצרון”, למען תת לו תוקף ומעוּף.

– – הייתי מוכרח בימים האחרונים לפני צאתו של גרינבוים¹⁸ לפולין להקציב 8,000 לא“י למחלקת העבודה, בעיקר לביצור עמדותינו במושבות. חוששני שנצטרך להקציב סכומים נוספים בקשר לעבודות הממשלה. בשבוע שעבר הודענו לממשלה שאנו מקבלים אחריות בעד 5,000 הלא”י – השתתפות המשקים בהוצאות כביש גניגר–נהלל. פעולה זו של הכבישים חשובה לאין־ערוך הן מבחינת הבטחון, הן מבחינת העבודה, וכמובן מבחינת טובת המשקים. המחלקה לעבודות ציבוריות מוכנה לעכב את העבודות אבל הממשלה המרכזית לוחצת ודורשת החשתן. הצלחת הדרישה הזאת של הממשלה תלויה במידה לא קטנה בנו, כי שוב יידרשו מאמצים כספיים נוספים מצדנו.

בברכה רבה, שלך,

א. קפלן

 

משה שרתוק (שרת)    🔗

א' בטבת תרצ"ט (23.12.38)

משה היקר,

בימים האחרונים היו פה ישיבות ושיחות בקשר למשא־ומתן בלונדון¹⁹. בחוגי החברים ובין לא־חברים מתחזקת והולכת העמדה השלילית, ובתוקף נלחם בעדה ברל²⁰ בישיבת המרכז [של מפלגת פועלי ארץ־ישראל] ואחר־כך בישיבת הועד־הפועל [הציוני] המצומצם. בגורלי נפל הפעם לנהל מלחמה בעד עמדת המחלקה המדינית, אם כי אומר לך בגלוי שגם לי יש ספקות גדולים. העמדה שקיבלנו לבסוף היתה, שמוקדם עוד להחליט אם ללכת למשא־ומתן או לא. כפי שציינתי בסיום הוויכוח בוועד הפועל המצומצם, הריני מתאר לי גם אפשרות שלא נלך, גם שנלך ונפסיק את המשא־ומתן וגם השתתפות מלאה מצדנו במשא־ומתן, וצריך למסור את ההכרעה לידי ההנהלה. העמדה הזאת נתקבלה בישיבת הוועד הפועל המצומצם, אם כי מחצית החברים הצביעו בעד המלצה להנהלה לבלי ללכת למשא־ומתן זה. בכל אופן סבורני שאין כל צורך לקבוע כרגע את עמדתנו אם לחיוב ואם לשלילה. יש לחכות להתפתחות העניינים, ובינתיים עלינו להמשיך בפעולתנו ולהרחיבה.

איך להרחיב את פעולתנו? אינני מקבל את תכניתו של בן־גוריון כולה, והצטערתי על מכתבו לוועד הפועל הציוני בו הוא חוזר על כל דבריו בישיבת ההנהלה ובישיבת המרכז. אינני חושב שנחוץ לאמור עתה מה נעשה במקרה של קרע עם אנגליה. קיבלתי מתכניתו את החלק הנוגע לפעולה המיידית – להתחיל מיד בגיוס כוחות העם ובארגון הכינוס באמריקה. מן ההכרח שהפעולה הזאת תתחיל מיד, ומשום כך לא התנגדתי לנסיעתו של בן־גוריון, אם כי נסיעה זו העמידה אותנו במצב מאוד לא נעים בישיבת הוועד הפועל המצומצם. טרם קיבלנו מכם כל ידיעה ואני מבין שבן־גוריון מילא את תכניתו ונסע לאמריקה. הוא חושב להישאר שם רק ימים אחדים, ובכוונתו לחזור ללונדון עוד בראשית ינואר, אולם לאחר שחשבתי הרבה בדבר באתי לידי מסקנה שביקור קצר זה לא יספיק עתה, וחשוב היה לנצל גם את ועידת “יונייטד פאלסטיין אפיל” שצריכה להתכנס ביום 14 בינואר, כשלב לגיוס הכוחות בהיאבקותנו המדינית. כך הנני בא לידי הצעה שהיא אולי נועזת במקצת:

סבורני שטוב היה אילו היה וייצמן נוסע לוועידת “יונייטד פאלסטיין אפיל”, במקרה שהוא יסרב הייתי מציע כי תסע אתה. אני יודע את הנימוקים נגד: מה יהיה על המשא־ומתן ועל ההכנות לו? אבל הן לא ידוע מתי באמת יתחיל המשא־ומתן. אתמול היו בעתונות ידיעות ממצרים כאילו המשא־ומתן נדחה עד לראשית פברואר. ברור, שלא יתחיל לפני שובו של צ’מברליין²¹, ואולי גם לא לפני שובו של האליפאכס²² מהנסיעה לרומא, היינו – לא לפני 18–20 בינואר וזה – אם עד אז ייגמר המיקוח עם הערבים. ועידת “יונייטד פאלסטיין אפיל” היא ב־14 בינואר, והשאלה היא אם לא כדאי היה, לאחר שדחו את המשא־ומתן חדשים בשל המיקוח עם הערבים, שנודיע הפעם אנו כי נוכל להשתתף בו לא לפני סוף ינואר, ויחכו לשובו של וייצמן כשם שמחכים למשתתפים אחרים. אינני רואה אסון בדבר גם אם לא יחכו. וייצמן יוכל לנמק את הדחייה בזה שהוא רוצה להיפגש עם חבריו ועם באי־כוח היהדות באמריקה, ותנהג הממשלה כטוב בעיניה. נראה לי שאילו בא וייצמן למשא־ומתן לאחר ביקור באמריקה היה זה מגביר את משקלנו ובכל אופן יהיה לזה ערך רב כלפי פנים, בייחוד כאשר רבים הספקות בנוגע להשתתפותנו.

אם וייצמן לא יוכל לנסוע הצעתי היא, כאמור, שאתה צריך לנסוע לוועידה באמריקה. אני מבקש מכם לדון בדבר בהתחשב קודם כל בנימוקים המדיניים. אבל אודה ולא אבוש כי עלי משפיעים גם נימוקים ארגוניים וכספיים. בן־גוריון מסר לך על מצב הקופה. בימים האחרונים נעשה מצבנו קשה עוד יותר. למעשה אני מעכב כעת כל תשלום, כי אין במה לשלם. קרן־היסוד קיבלה בכל שלושת החדשים בסך־הכל קרוב ל־60,000 לא“י, במקום 250,000 לא”י שצריכים היינו לקבל לפי תקציב של מיליון, או 120,000 לא“י לפי התקציב המינימלי. אבל מה שמדאיג אותי עוד יותר ממצב הקופה כרגע הוא רגש הדיכאון בציבור שלנו, ובראש וראשונה באמריקה. אני קורא פרוטוקול של ישיבת חברינו באמריקה עם אנשי הג’וינט, ומה מעליבה עמדת חברינו. הם הגנו בכל כוחם על ארץ־ישראל, אבל ניכר כי הם בעצמם אינם בטוחים בעמדתם, בכוחה של ארץ־ישראל לעומת האסון האיום שלנו בארצות. מוכרח לבוא עידוד מן החוץ ועידוד זה מוצדק בהחלט; גם במצב היום תמלא ארץ־ישראל מקום לא קטן בקליטת העולים. בימים אלה עשיתי עם [אליהו] דובקין ועם [משה] שפירא חשבון העולים, ונמצא שגם ה”שדיול" הזה על כל הגבלותיו ואכזריותו יאפשר עלייה של 7,500 קרבנות היטלר, מלבד עולים מארצות אחרות. מספר זה ודאי עוד יגדל. באים ויבואו אלפי אנשים, והם באים בתנאים שעל אודותם ודאי סיפר לך אליהו גולומב²³, מחוסרי־כל ופונים אלינו בדרישת סידור. גם סידור ראשון זה צריך לעלות בהרבה אלפי לירות וידי אינה מגעת לעשות זאת. גם בתנאים הנוכחיים בארץ נוכל לקלוט מספר הגון של פליטים, ברם אם לא נקבל עזרה כספית מתאימה מחוץ־לארץ עלולה הברכה הזאת ליהפך, חלילה, לקללה. אנו יכולים גם עתה להתמודד עם כל מיני חברות גם מבחינת העזרה המיידית לקליטת פליטים. אולם חוששני שהציבור בחוץ־לארץ אינו יודע זאת, ומכאן הקומפלקס של נחיתות המורגש עתה בכל התנועה הציונית.

גורל עבודתנו תלוי קודם כל באמריקה, ואם לא נצליח לשנות את המצב שם אינני יודע איך וכמה זמן אוכל להחזיק מעמד פה. שוחחנו על זה בישיבת הוועד הפועל, ולדאבוני כל השיחות לא נתנו כל פרי. לא קיבלתי עד היום הסכמה מאמריקה לשליחים. יותר מזה, מונטור טלגרף לנו לבל נעיז לשלחם עד לידיעה נוספת. הייתי שולח שליחים למרות האזהרה, אבל דואג אני למצבם של החברים שיבואו לשם, העלול להיות עלוב מאוד. ההשתתפות בוועידה הכרחית גם מבחינת גיוס אמצעים, ובייחוד מבחינת עידוד החברים באמריקה; צריך להגדיל בקרב הציונים שם את ההכרה, שאם נלך למשא־ומתן נעשה זאת מתוך שנישען על כוח תנועתנו ומתוך אמונה בתנועה ובסיכויי הצלחה במלחמתנו. טוב מאוד אילו בא לשם וייצמן, אולם אני חוזר שוב – אם לא יסע וייצמן צריך שאתה תיסע. אני יודע את ההפסד האבנטוּאַלי, אבל בטוחני כי ההפסד יצא בשכר. אפשר יהיה גם לצמצם את זמן הנסיעה לוייצמן. יבוא לאמריקה ימים אחדים לפני הוועידה ויצא ימים אחדים לאחריה, והוא יוכל להיות שוב בלונדון ביום 25 בינואר.

שלך,

א. קפלן

 

ד"ר חיים וייצמן    🔗

17 ביוני 1937

ד"ר וייצמן היקר,

– – בשאלת הלא־ציונים. דבר הקמת הוועד האדמיניסטרטיבי המצומצם [של הסוכנות היהודית] העברנו במושב הוועד הפועל הציוני, ואם כי היתה התנגדות הן לגופו של עניין והן לצורתו – חלק מהחברים דרשו כי הוועד האדמיניסטרטיבי המצומצם יהיה מורכב מחברים או מסגנים של הוועד האדמיניסטרטיבי הגדול, כדוגמת הרכבו של הוועד הפועל הציוני המצומצם – העברנו את ההחלטה ללא כל מגבלות. גם על העוּבדה שהלא־ציונים לא מצאו לאפשר להכניס לוועד האדמיניסטרטיבי המצומצם את סגני חברי הוועד האדמיניסטרטיבי הנמצאים בארץ, את באי־כוח הוועד הלאומי, עברנו לסדר־היום. האשמה לאי־התכנסותו של הוועד האדמיניסטרטיבי המצומצם עד היום, היא בעיקר בלא־ציונים, כי בינם לבין עצמם התנהל משא־ומתן ממושך, שתכנו לא ידוע לנו היטב. רק בשבוע העבר קיבלנו מהם מכתב עם שמות שמונת החברים שהם מציעים – – אני מקווה שהישיבה הראשונה תתכנס בשבוע הבא. כל זה עשינו למען השלום.

אולם אף למען השלום לא יכולנו לקבל גם את הדרישה השניה של הלא־ציונים – את החזרת הפאריטי²⁴. בישיבת הוועד הפועל הציוני נתקלה הדרישה הזאת בהתנגדות מצד כל הסיעות. לשם בירור העניינים בחרה ההנהלה בוועדה המורכבת מד“ר הכסטר, ד”ר סנטור, יצחק גרינבוים וממני. דוּבּר גם על אופן בחירתם של באי־כוח הלא־ציונים, על היותם תלויים בהוראות מבחוץ, באיזו מידה הם נושאים בדאגה לסידור עניינינו. אולם כל השיחות האלו היו ללא תועלת. ד“ר הכסטר הודיע שבלי הסכמה מאמריקה הוא אפילו לא יוכל להיכנס בדיון על איזו הצעה שהיא מחוץ להחזרת הפאריטי. את תוכן המכתב המצורף מסר ד”ר הכסטר בקיצור בטלגרמה למר וַרבורג, ובתשובה לזה נתקבלה ממר וַרבורג תשובה, שהוא רואה בזה הפסקת הקשרים. – – אינני חושב שנחוצים פירושים. הננו במצב של אין־מוצא. לדעתי יהיה זה לא הוגן מצדנו לתת הבטחות והתחייבויות, אשר ספק אם נוכל למלאותן בקונגרס, וגם כאשר אנו יודעים יפה מה רבה חשיבותה של חזית מאוחדת דווקא בשעה זוֹ.

אגב: קיבלתי שורה של ידיעות מאמריקה על שיחותיו של מר ורבורג עם העומדים בראש המגבית המאוחדת בדבר המשא־ומתן על הרכב הסוכנות ובשאלות פוליטיות. מר ורבורג מתנגד באופן חריף לחלוקה²⁵. הוא רואה בה הקמת גיטו בארץ־ישראל, והציע להקים חזית יהודית למלחמה ברעיון הזה.

בעניין פעולתנו פה. המצב הכלכלי הורע מאוד בחדשים האחרונים. הציפיה לדין־וחשבון של הוועדה המלכותית ואי־הבטחון ביום המחר משתקים את האיניציאטיבה של ההון הפרטי. הוקטנה מאוד עליית בעלי ההון. ההשקעות מועטות. מכה נוספת קיבלנו לרגל ההפסדים הקשים של הפרדסנות השנה, ונוסף לתפקידינו הקשים הועמדנו בחדשים האלה לפני צורר דחוף לעזור לפרדסנים, לבעלי־תעשייה, וההכרה למנוע ככל האפשר את התפשטות חוסר העבודה. ההנהלה פיתחה פעולה מאומצת בכל השטחים האלה, נאלצנו להיכנס בהתחייבויות רבות וניצלנו את המוסדות הקרובים לנו, בראש וראשונה את אפ"ב, לגיוס אמצעים חדשים.

– – בשבועות האלה טיפלנו בסידור אי־אלו עבודות ציבוריות בעיר ובכפר, ובהחשת תנועת הבניין, בעיקר הבניין העממי. השתמשנו לשם זה באי־אלה סכומים ממפעל הבטחון והבצרון. כקליינטים מופיעים לפנינו עיריית תל־אביב, ועד הדר הכרמל, המושבות חדרה ורחובות, ואחדים מהיישובים של הסוכנות. לדאבוני המכוֹנה היא כבדה, ההכנות להוצאת העבודות לפועל דורשות זמן רב.

בינתיים לחץ חוסר־העבודה ומחוסרי־הפרנסה גדול. כדי להביא שינוי כלשהו במצב־הרוח וגם כדי ליצור מקור נוסף לעבודה, החלטנו להיכנס שוב לעניין הנמל התל־אביבי. מתכנים אנו תכניות להרחבת מפעל הנמל, הגדלת שטח המעגן, וייבוש ארבעים דונם מהים.

ההנהלה טיפלה הרבה בפרובלימות ההתיישבות, בפרט בהתיישבות החדשה. בישיבת הוועד הפועל הציוני תפסה השאלה הזאת מקום רב, ובחדשים האחרונים עלו, כידוע לך, ארגונים אחדים על הקרקע בעמק הירדן, בבית־שאן ובגליל. אנו עוסקים עתה הרבה בבירור האפשרות לעלייה לנקודה אחת או שתים בקצהו הדרומי של עמק בית־שאן. ההתיישבות הנוספת הזאת גם היא דורשת מאתנו התחייבויות גדולות מאוד. – – מטרתנו היא להחזיק מעמד בתקופת־המעבר, עד שיתבהרו האפקים הפוליטיים. וקשה הציפיה הזאת.

בעצם צריך היה כבר להתחיל בהכנוֹת ליום מחר, לזה שיבוא לאחר הדין־וחשבון, ויוכל היות כי יום זה ידרוש מאתנו התאמצוּת גדולה עוד יותר. אולם קשה מאוד לדון על הכנות כל עוד איננו יודעים מה יביא לנו מחר זה.

מהידיעות שאנו מקבלים מלונדון רואה אני מה קשה כעת עבודתך. שמחתי לשמוע שנחת במידאן. החדשים הקרובים ידרשו הרבה כוחות.

שא ברכה חמה מאשתי וממני. דרישת שלום לגברת וייצמן.

הנאמן לך,

א. קפלן

 

ד"ר חיים וייצמן    🔗

ירושלים, ב' בחשוון תרצ"ח (7.10.37)

ד"ר וייצמן היקר,

ידעתי עד כמה אתה שקוע בפעולה המדינית, וממכתבי שרתוק ובן־גוריון למדתי את כל הטרדות שלך ואת הפעולה הרבה שעשית לאחר הקונגרס – – מתוך ידיעת טרדותיך לא רציתי לכתוב לך על הפעולה הכלכלית שלנו ועל הדאגות והטרדות שלנו בשטח פעולה זה. אולם כעת אנו עומדים לפני פעולה גדולה של גיוס אמצעים בארץ ובגולה ואני מוצא לחובה למסור לך סקירה קצרה על המצב ועל הצעדים שאנו נוקטים בהם.

לאחר הקונגרס מיהרתי לשוב לארץ. מצאתי בארץ דפרסיה רבה בשטח הכלכלי, אולם לדעתי אין להגזים בתיאור המצב ואין לדבר על קטסטרופה ועל משבר. גם כעת יש חוגים המרוויחים די יפה וחוגים רחבים עוד יותר יודעים להחזיק מעמד. היישוב גילה כשרון רב של הסתגלות ועוברים ממקצוע למקצוע, ובתי־חרושת רבים עוברים מסוג תוצרת אחד לסוג תוצרת אחר, שהשיווק שלו בטוח יותר, גם נוסדים מפעלים חדשים ואין להשוות את המצב בארץ כיום למצב ששרר בה בזמן המשבר ב־1926–1927. נוצר גוף כלכלי בעל שרשים עמוקים שיש בו כוח חיוני רב. עם זה יש לראות את הדפרסיה הקשה, המַכּה חוגים רחבים, והיא מתגברת והולכת לרגל מצב אי־הבהירות ואי־הבטחון. כוונתי בעיקר לאי־הבטחון ליום המחרת, מה יהיה גורל היהודים בארץ בעוד שנה ומה יהיה גורל העלייה היהודית. לרגל אי־בטחון זה חוששים מאוד בעלי ההון להשקיע את כספם בארץ. גם כעת יש עוד כסף רב בארץ, כמות הפקדונות כמעט שלא הוקטנה, מחירי ניירות־ערך של הבנק האיפותיקאי, של “ביצור” ואחרים לא ירדו בארץ. אולם המיליונים האלה מונחים ללא תנועה ואַפייני הדבר, שבידי הבנק האיפותיקאי יש כעת כ־400 אלף לא"י במזומנים ואין מי שיבוא ויבקש הלוואה.

חוסר העבודה בארץ אינו גדול באופן יחסי. הממשלה מעריכה את מספר מחוסרי־העבודה ב־10,000, ההסתדרות באופן רשמי ב־4,000–5,000, והאמת היא כנראה באמצע. אולם לאלפים מחוסרי־העבודה יש להוסיף אלפים רבים העובדים רק שלושה ימים בשבוע. הכנסת הפועלים ירדה מאוד ובזה ירד כוח הקנייה בארץ, צומצם השוק הפנימי ודבר זה משפיע על התעשייה וגם על החקלאות המעורבת. אף שבאה הורדה במחירי חלב וירקות מצטמצם השיווק של “תנובה”; מחמת צמצום השוק והתחרות הערבים, שגדלה בחדשים האחרונים, קשה כעת גם מצב החקלאות שלנו, בפרט בשני ענפיו: חלב וירקות. המצב בפרדסנות ידוע לך. בשל סיבות פנימיות וחיצוניות הוכו קשה ענפים רבים וגדולים בכלכלה הארץ־ישראלית והון חדש אינו. כעת נכנסים לארץ כ־300 אלף לא"י לחודש הון פרטי, אבל יש להביא בחשבון שב־1935 נכנס יותר ממיליון לחודש. יש מפעלים שאין אפשרות לעזור להם, אבל ישנם גם מפעלים שנחוצה עזרה למען יוכלו להסתגל למצב החדש, לפנינו התפקיד הגדול של שמירה על העמדות, נוסף לתפקידים הגדולים העומדים לפנינו בשטח הבטחון, ביסוס נקודות הכיבוש שהקימונו אשתקד, ועוד תפקידים חיוּניים.

בשעה קשה פונים הכל אל הנהלת הסוכנות ורוצים לראותה כממשלה היהודית, כשהיא נתבעת לתת, מה שאין כן בהטלת מרוּת. יש גם תכניות כלכליות חשובות מאוד ליצירת עבודה ולהתפתחות הכלכלה בארץ. לדוגמה: תכנית הפיתוח של מר משה סמילנסקי²⁶ בנגב, תכנית הכבישים שהיא חשובה להבראת משק הפרדסים, ואפשר להביא תכניות אחרות, אבל דרוש כסף רב שבשוק הפרטי קשה להשיגו.

המצב הזה דחף אותי עוד בצוריך לדון עם ידידינו על אפשרות של הלוואה. הופיין חזר השבוע לארץ, והוא תולה את הצלחת ההלוואה הזאת בהבהרת המצב הפוליטי. הוא סיפר לי גם על הצעדים שנקט זיו והילל מאוד את פעולתו. הוא אופטימי ביחס להלוואה, אם אפשר יהיה להוכיח ללוידס בנק, שאנו עומדים לפני הקמת מדינה יהודית. הופיין מייחס ערך רב לעזרתך במשא־ומתן עם לוידס בנק. הוא אמר שהלוידס בנק היה רוצה לקבל ממך מכתב ואיזו שהיא ערבות אישית, שאם תקום מדינה יהודית היא תישא בעול ההלוואה הזאת. לך הלא ברור יותר מאשר למישהו אחר אם הבהרה זו במצב הפוליטי תוכל לבוא בשבועות או בחדשים הקרובים. שמחתי שזיו משתדל לא לקשור את המשא־ומתן דווקא עם המצב הפוליטי, והופיין הבטיח לדרוש בכל כוחו השגת המילווה, וגם לתמוך בצעדי זיו.

אינני רוצה לתלות את כל תקוותנו רק בעזרה מבחוץ, ואנו רוצים לעשות את הכל ביכלתנו למען הגביר את כל המגביות הפנימיות. החלטנו להעמיד השנה את מגבית קרן־היסוד על יסודות שונים קצת, לאַחד את הלוזונגים הרגילים של קרן־היסוד עם אלה של בצרון ובטחון. ה' שפרינצק²⁷ העלה את הרעיון לנצל לשם זה את חודש נובמבר, במלאות עשרים שנה להצהרת בלפור. אנו רוצים לקרוא בחודש נובמבר בארצות שונות ועידות רבות־עם של כל ההסתדרויות הציוניות ויתר החוגים שאפשר למשוך אותם לפעולה למען ארץ־ישראל בסיסמה “כינוס עם ישראל לציונות ולבניין הארץ”. אנו רוצים לנצל את שני התאריכים, עשרים שנה להצהרת בלפור וארבעים שנה לקונגרס הראשון, גם למען עידוד הרוחות וגם למען הרחבת המגבית. לוועידות אלה אנו רוצים לשלוח משלחות מיוחדות מארץ־ישראל, להחדיר בהן את רצינות השעה. ניתנת גם האפשרות שהוועידות האלה תהיינה הפגנה ציונית פוליטית.

האכסקוטיבה תצטרך להוציא כרוז בחתימתך ובחתימת יתר חברי ההנהלה. חשוב מאוד שתבוא איזו פנייה ממך אל התנועה כולה.

מכתבי ארך ועלי לבקש סליחה ממך שאני מטריח אותך בשאלות נוספות, אולם הפעולה המדינית והפעולה הכלכלית קשורות עתה קשר אמיץ מאוד. בפעולה הכלכלית יש למצוא לפעמים עידוד לפעולה המדינית.

קבל את ברכתי החמה.

שלך הנאמן

א. קפלן

 

ד"ר חיים וייצמן    🔗

א' בטבת תרצ"ט (23.12.1938)

ד"ר וייצמן היקר,

אני יודע מה רבות טרדותיך ומסיבה זו אני נמנע מלכתוב לך תכופות ומלספר על צרותי אני, אם כי הצרות רבות מאוד, בפרט בשטח הכספים. ההכנסות ירדו במידה מבהילה, ואינני יודע איך ועד מתי אוכל להחזיק מעמד אם לא יבוא שינוי רדיקלי, אבל החלטתי לכתוב לך היום לאו דווקא בקשר לענינים פה, אלא מנקרת במוחי מחשבה אחת, אולי קצת נועזת, ומוכרח אני להביעה בפניך.

מחשבתי היא – אפשרות של נסיעתך המיידית לאמריקה, עוד לפני התחלת המשא־ומתן, על־מנת שתשתתף בוועידת יו.פ.א. (יונייטד פאלסטיין אפיעל) אשר תתחיל ב־14 בינואר. אני יודע את כל הנימוקים²⁸ נגד נסיעה זו, את הכרחיוּת היותך בלונדון, את דבר המשא־ומתן. אבל נראה לי שבמצב כיום כדאי לבדוק שוב את העניין. אתמול הופיעה בעתונים הערביים ידיעה ממצרים כי המשא־ומתן יתחיל בסוף ינואר או בראשית פברואר. ממקור אחר מוסרים כי המשא־ומתן לא יתחיל אלא ימים אחדים לאחר שובו של צ’מברליין ללונדון, הוה אומר – לא לפני 18–20 בינואר. אם תסע לאמריקה תוכל לחזור ללונדון ב־22–25 בינואר.

מתייצבת השאלה אם אין אנו יכולים לדרוש דחיית המשא־ומתן לשבוע־שבועיים במקרה שהדבר נחוץ לנו. אם הוא נדחה חדשים רבים בשל המיקוח עם הערבים, חושבני שזכות מלאה לך ולנו להציג דרישה כזאת, ואם הממשלה לא תקבל זאת, עלינו ללכת לפי הפרוגרמה שאתה תקבע. אתה יודע על הפקפוקים הרבים גם פה בקשר לעצם ההשתתפות במשא־ומתן. פקפוקים יש גם לי, ורק הטלגרמה האחרונה של משה (שרתוק־שרת) על עמדתך גרמה, שבישיבת הוועד הפועל המצומצם דרשתי בתוקף למסור את ההכרעה להנהלה, והדרישה הזאת נתקבלה.

אם גם נשתתף במשא־ומתן נראה לי שיהיה משקל גדול יותר להופעתנו לאחר ביקור באמריקה. אפשר לעשות את הוועידה הזאת של יו.פ.א. להפגנה עצומה של יהדות אמריקה. אם ידעו כי אתה תהיה נוכח בוועידה יבואו אליה אלפי צירים, ומשם תדבר לא רק אל יהדות²⁹ אמריקה אלא אל כל העם האמריקאי וגם אל העם האנגלי.

אני מעריך מאוד את רעיון הכינוס הכלל־יהודי באמריקה. תמכתי בהצעת נסיעתו של דויד בן־גוריון לשם, ושמחתי לשמוע על הודעתך למלקולם מקדונלד על הכינוס הזה. אבל אני מבין שבן־גוריון יישאר באמריקה רק ימים אחדים. הכינוס הגדול יצא לפועל רק לאחר שיתברר גורל המשא־ומתן עם הממשלה האנגלית, ונחוצה לדעתי הפגנה רבתי לפניו. האפשרות היחידה לכך היא הוועידה של יו.פ.א. לדעתי אין צורך שתישאר הפעם באמריקה הרבה זמן. אין בזה גם לשנות את תכניותיך בדבר ביקור שני באמריקה באביב. הערבים נוסעים ללונדון לאחר ועידה של ארצות ערב; לפי השמועה תהיה הוועידה שוב בקהיר. שליחינו אנו צריכים לבוא למשא־ומתן בהישענם על הכוח היחיד שנשאר לנו, על העם העברי, וקודם כל – לאחר מגע ישר עם הקיבוץ היהודי הגדול, עם היהדות באמריקה. היה לא רע אילו מישהו מחברי ההנהלה היה מבקר גם במרכז אירופה ובמזרחה כדי לבוא במגע ישר עם המוני העם הדווּיים והנענים.

אני יודע שהדבר שאני מציע קשה מאוד בשבילך, וכי פירושו מאמץ פיזי ונפשי קשה. אבל אני מבקש ממך מאוד כי תחשוב ותדון על ההצעה, קודם־כל – מנקודת־ראוּת ההיאבקוּת המדינית שלנו. אודה ולא אבוש כי לי גם נימוקים פנימיים וכספיים. רמזתי על המצב הכספי שלנו. אבל לא המצב הזה בלבד מדאיג אותי, אלא מהלך המגביות בכל הארצות. אני רואה בפעולת חברינו בחוץ־לארץ איזו הרגשה של נחיתות, כאילו ארץ־ישראל היתה לדבר הטוב לנוי ולא לתשמיש, ונוכח האסון הגדול להמוני ישראל חוששים חברינו לצאת אל העם היהודי בתוקף ובעוז בשם ארץ־ישראל ולשם ארץ־ישראל. הרגשה זאת אינה מוצדקת לא רק מבחינה אידיאולוגית ותיאורטית, אלא גם מתוך ראיית ההווה. על אף כל הצרות בחיינו כאן והעמדה האכזרית של הממשלה, נענית ארץ־ישראל גם השנה לצרת הפליטים במידה גדולה מאוד. לעת־עתה אינני רואה ארץ אחרת הקולטת עולים יותר מכפי שקולטת ארץ־ישראל. העלייה הזאת שיכולה להיות לברכה, עלולה חלילה ליהפך לקללה באין אמצעים מתאימים. האנשים באים מחוסרי־כל והם זקוקים לעזרה מידית, וידי אינה מגעת לתת את הסכומים הנחוצים אפילו לסידור ראשון. זאת היא פרובלימה מדאיגה, והיא מטרידה אותי מאוד; אבל בכל אופן, כלפי חוץ אנו יכולים להרים בגאון את דגל ארץ־ישראל. את זאת צריך לעשות קודם כל באמריקה, ודווקא בוועידת יו.פ.א. לשם הגברת הפעולה ולעידוד המחנה הציוני. האם צריך אני לאמור לך מה רב היה ערך הופעתך באמריקה בשעה זו לוּ יכולת להשתתף בוועידה? כל התנועה הציונית היתה מוצאת בזה סיפוק רב, גם מחייבי המשא־ומתן וגם שולליו.

אינני רוצה גם עתה לגזול ממך הרבה זמן. אני רק חוזר על הבקשה כי תדון בשאלה זו באופן דחוף. אם תחליט לנסוע לארצות־הברית יהיה הכרח להודיע על כך לחברים שם מיד. סבורני, שהנסיעה תיארך לא יותר מ־18–20 יום.

בברכה,

הנאמן לך,

א. קפלן

 

ד"ר חיים וייצמן    🔗

ו' בטבת ת"ש (18.12.1939)

ד"ר וייצמן היקר,

קיבלתי את מכתבך מפאריס, הפעם אני בא למלא את בקשת משה שרתוק (שרת) וליאו הרמן³⁰ להמציא לך חומר נוסף בקשר לביקורך באמריקה, ולנסות לציין תכנית לפעולה כספית שם. אתה תיטיב לקבוע בעצמך תכנית פעולה במקום, בהתחשב באפשרויות; בכל זאת ארשה לעצמי להטריחך בסקירה נוספת על ההתפתחות בשבועות האחרונים.

לא באו שינויים ניכרים במצב, לטובה או לרעה, וגם כעת איתנה אמונתי כי נתונים אנו רק בתקופת־מעבר קשה, שבה משק השלום נהרס וטרם נוצר משק המותאם לתנאי המלחמה. אני רואה אפשרויות גם לשמור על העמדות הקיימות וגם להרחיב את המשק, ליצור אפשרויות לקליטה נוספת רבה.

אתחיל ממצבה הכספי של הסוכנות ופעולותיה.

התקציב המינימלי שנקבע בקונגרס הוא 720,000 לא“י. וַדאי תזכור שלא יכולנו לסַפק בגבולות התקציב הזה, גם בתנאי שלום, כמה וכמה צרכים חיוניים, ואתה נאלצת להופיע בוועדת הכספים ולהמליץ על חיפוש אמצעים נוספים לשם סיפוק צרכים שונים בשטח התעשייה והפרדסנות. המלחמה הציגה בפנינו תפקידים חדשים רבים. בחדשיים הראשונים לשנת תקציב זו, אוקטובר ונובמבר, קיבלה קרן־היסוד לערך 64,000 לא”י, לעומת זה הוצאנו בחדשיים אלה סכום של 153,000 לא“י. ואם להוסיף את ההתחייבויות שעברו מחשבון השנה שעברה לחשבון שנה זו יצא, שכבר התחייבנו על חשבון השנה הנוכחית על 182,000 לא”י.

יודע אני, שרבים יבקרו כניסתנו להתחייבויות כה קשות בתנאים המסובכים של ימי מלחמה, כשסיכויי ההכנסות אינם ברורים כלל. אולם על המבקרים לדעת כי אנו מרבים לדון ולשקול כל הוצאה והוצאה. אנו מקצצים בתביעות המובאות לפנינו, ולפעמים באכזריות רבה, אבל אין לנו כל יכולת וכל רשות להתנכּר לצרכים המרובים ולסבל רב. כל עוד קופת הסוכנות יכולה לפעול אנו משתדלים לעזור, לעודד ולעורר, מתוך תקווה כי סוף־סוף ייענה העם ומתוך אמונה כי לאחר עבור תקופת־המעבר הקשה, גם המצב בארץ יתגבש יותר ויתרחבו מקורות הפרנסה.

בשלושת חדשי המלחמה, ספטמבר–נובמבר הוצאנו יותר מ־25,000 לא“י לצרכי עזרה. הוועד הלאומי השקיע בשלושת החדשים הנ”ל לצרכי עזרה 16,000–18,000 לא“י, ובסך־הכל הוצא על־ידי המוסדות היהודים לצרכי סיוע בארץ בשלושת החדשים האחרונים קרוב ל־50,000 לא”י. סכום זה הוא מחוץ לכספים שאספו ארגוני הפועלים השונים למתן עזרה לחבריהם. קרן חוסר־העבודה של הסתדרות העובדים הכללית אספה ב־11 חדשי 1939 בין חברי הסתדרות העובדים בלבד כ־50,000 לא"י.

אני מלא דאגה להתרחבות זו של שיטת הסיוע, שכרוכות בה סכנות רבות. כולנו שקועים כעת בתיכון תכניות, איך להקטין את האבטלה על־ידי עבודות. אולם גם אם נרחיב את הפעולה לעבודות־דחק, עוד רב יהיה הצורך בעזרה מקיפה למחוסרי־עבודה ולמחוסרי־פרנסה, והסוכנות תהא נדרשת לתת את חלקה במתן עזרה זו.

כל הזמן אנו משתדלים להכניס את הממשלה לדאגה זו. באוקטובר הצלחנו לקבל מאת הממשלה 5,000 לא“י לצרכי סיוע. לאחר זה באה הפסקה, לרגל הודעת הממשלה כי היא מוכנה להעמיד לרשות הוועד הלאומי לחדשים נובמבר–אפריל רק סכום קצוב של 9,000 לא”י. המוסדות סירבו לקבל את העזרה הפעוטה הזאת. בשבוע העבר נתחדש המשא־ומתן עם הממשלה בדבר עזרתה, הן לסידור עבודות והן למתן סיוע, ולפני שלושה ימים הודיע מר ג’ונסון כי הממשלה אישרה הקצבה של 5,000 לא"י לסיוע למחוסרי־עבודה בחודש זה, וכנראה תמשיך להשתתף בסכום דומה בכל חודש עד האחד באפריל 1940. הממשלה דנה על הרחבת ההשתתפות לאחר האחד באפריל, אם המצב לא יוטב. לא קטן עכשיו מספר הרעבים בארץ.

סכומים גדולים נאלצנו להוציא לעזרה לעולים בכלל ולמעפילים בפרט. בשלושת חדשי המלחמה הוצאנו כ־28,000 לא“י להחזקת האנשים בבתי־העולים, להעברתם למקומות עבודה, לביטוחם בקופות־חולים, לסידור מחנות לקליטת העולים וסכומים מסויימים לסידורם הראשון. ההוצאות למתן העזרה לפליטים עלו בתקופת המלחמה בהרבה על המשוער. הסכום שאנו נותנים לסידור ראשון לכל אחד הוא מצער, רק כשתי לא”י לכל עולה. במקרים רבים יש הכרח בעזרה סוציאלית. אילו היו בידנו סכומים גדולים יותר למטרה זו היינו יכולים במקרים רבים, על־ידי הלוואה של איזו עשרות לא"י למשפחת־עולים, לתת לה בסיס קונסטרוקטיבי לסידורה.

גם שאלת שיכון העולים עומדת לפנינו בצורה חריפה. בתחילה היינו מעבירים עולים מסוג זה למשקים, לקיבוצים וגם למושבים. אולם המשקים קיבלו מספר אנשים העולה על יכלתם לקלוט. גם מצדם באה תביעה לעזור בשיכון העולים, בהלבשתם ובהנעלתם, וגם לעזור להרחבה כלשהי של המשק, למען יוכלו להעסיק את העולים. לפעולה קונסטרוקטיבית יותר, המכוונת לקליטת־ממש את האנשים בחיי הכלכלה של הארץ, נחוצים סכומים גדולים הרבה יותר. שאלה זו של הפליטים הבאים בחוסר כל גורמת לנו דאגות רבות.

בתנאים שנוצרו מחמת המלחמה נתגלה הצורך בפעולה רחבה להבטחת הייצור החקלאי, ובמידת־מה גם להרחבתו. ניתנו הלואות ל־160 יישובים לזרעים, לחמרי־דלק, לזבל חימי. לסעיף זה הוקצב 36,000 לא“י. איפשרנו להגדיל את הייצור החקלאי בשנה זו ב־150,000 לא”י. השטה המעובד הוגדל ב־130,000 דונם. שטח המספוא הוגדל ל־80% מהתצרוכת; את ייצוא תפוחי־האדמה הגדילו ב־70%, את ייצור הקטניות – ב־90% וכו'. מרחוק ייראה אולי דבר זה כפעוט, אבל הוא רב־חשיבות לחקלאות ולמשק בארץ.

ליצירת מקומות עבודה, להסדרת העבודה ולשיכון, הוצאנו בשלושת החדשים האלה כ־27,000 לא"י. בעבודות שנוצרו בעזרתנו עובדים עתה אלפי אנשים.

לעזרה לפרדסנות הקצבנו כ־7,000 לא“י. הכסף נמסר ברובו לקרנות ערבוּת, כדי לאפשר לפרדסנים לקבל סכומים גדולים יותר מהבנקים. סכום של 20,000 לא”י בערך העמדנו לעזרת בעלי־התעשייה, בעלי־המלאכה ולמסחר זעיר. גם בסכום הזה נעשו פעולות בהיקף רחב הרבה יותר. ניתנו גם הלוואות מקרנות להבראת התעשייה, ואיפשרנו מתן הלוואות קטנות למפעלים חדשים בארץ. השאלה על עידוד תעשיות חדשות עומדת לפנינו בצורה חריפה מאוד; יש כמה וכמה הצעות והתחלות חשובות התובעות את עזרתנו.

לשם הקלת המצב בשוק העבודה עיבדנו תכנית בנין במשקים בהיקף של 55–60 אלף לא“י, על־מנת שאנו נשתתף בה ב־40,000 לא”י. ביצוע תכנית זו יעסיק כאלף פועלים במשך שנה.

בינתיים מצב היישוב ומצב המשק הארץ־ישראלי בהרבה ענפים קשה מאוד. מספר מחוסרי־העבודה לא עלה, אבל גם לא פחת, ומעריכים אותו גם כיום ב־15,000–18,000. התקוות שתלינו בעונת הקטיף לא נתגשמו – כמעט שלא היה עוד קטיף בארץ. שאלת הפרדסנות בכלל קשה ביותר. קיווינו לשווק לפחות את מחצית היבול, אולם התקוות לשיווק של 6–7 מיליון תיבות נחלשו. למרות המשא־ומתן עם הממשלה והבטחותיה וההסכמים עם חברות האניות, לא עלה עד עתה לסדר את ענין המשלוח. מספר ההפלגות היה עד עתה רק כמחצית מכפי שנקבע בתכנית, והפרי הארץ־ישראלי כמעט שלא הספיק להגיע לאנגליה לעונת חג המולד. יש קשיים רבים גם לגבי הסחר עם יתר הארצות. מצב הרוחות מדוכא. אם חלילה תהיה השנה הזאת קשה למשק ההדרים, יהיה בזה לא רק סבל לאנשים, אלא סכנה למשק ההדר כולו, כי הבנקים לא יסכימו לתת שוב מפרעות לעיבוד הפרדסים, וחלק מהם לא יעובדו כלל – – השלטונות כאן מודאגים באמת מהמצב הזה ומתייחסים לדרישות בכובד־ראש, אבל ההכרעה אינה בידם אלא בלונדון.

העניינים הגיעו לידי כך שאנשי התאחדות האיכרים פנו אלי עתה בדבר הצורך בפעולה דחופה לעזרת הפרדסנים, ולא רק לפרדסנות. פירוש הדבר – סיוע לפרדסנים בצורה נסתרת. הקימונו יחד עם התאחדות האיכרים קופת גמילות־חסדים, אשר תתן הלוואות לנזקקים ביותר. חוששני מאוד מפני התפשטות שיטת הסיוע לשכבות השונות.

בשבוע העבר דיברתי עם נציגי הממשלה על פעולות להקלת המצב, ובתוך זה – גיווּן משק הפרדסנים על־ידי הקמת משקי־עזר. הצעתי זאת גם לפרדסנים. אילו השגנו – בעזרת הממשלה או ממקורות אחרים – מאות אלפי לא"י אחדות אפשר היה להקל על מצב הפרדסנות על־ידי קונסולידציה של חובות הפרדסים. חלק מהפרדסים גם צריך היה לפדות. על־ידי כך אפשר היה גם לעזור לפרדסנים וגם להציל את הפרדסים, שימשיכו בעיבודם. פעולה זאת אפשר היה לקשור עם מפעל התיישבות חשוב. מצב הפרדסנים הזעירים שאינם שקועים בחובות, והמעבדים את חלקותיהם בעצמם, טוב בהרבה ממצבם של אלה הזקוקים למנגנון של עובדים להנהלת הפרדסים ועיבודם. אפילו מר משה סמילנסקי מתחיל לחשוב, שבהעברת חלק ניכר מהפרדסים לרשותם של עובדים יכול להיות פתרון, אמנם חלקי, לפרובלימה הכאובה הזאת. אבל לכך נחוצים סכומים גדולים, ואיני רואה תקווה להשיג בארץ את האמצעים לא רק לתכניות כאלו, אלא גם לתכניות בטוחות יותר מבחינה מסחרית.

ממר הופיין שמעת וַדאי על מצב הבנקים בארץ. את הבנק “אשראי” ובנק בני־בנימין לא עלה בידינו להציל. אנו נלחמים לקיומם של יתר הבנקים. אמנם ניכר שינוי לטובה, אבל הוצאת הפקדונות מהבנקים הבינוניים (להבדיל לטובה את בנק הפועלים) נמשכת. אינני רוצה להצדיק את שיטת הבנקים בארץ (אם כי הביקורת נגדם מוגזמת מאוד), אבל אין הניתוח צריך להיעשות בשעה שכל המשק בארץ־ישראל הוא במצב קשה; כל זעזוע עלול להחמיר את המצב עוד יותר – – בינתיים הוכרחו הבנקים, פרט לאפ“ב, לצמצם את היקף האשראי, ואין אפ”ב לבדו יכול לשאת בעול הצורך הרב באשראי בארץ למפעלים חיוניים.

יש תכניות לעבודות בתל־אביב. ביררנו עם הממשלה אם תרשה לעיריית תל־אביב לקבל הלוואה על כך. דובר על 50,000 לא“י, ובעזרת סכום זה אפשר היה להעסיק כ־2,000 איש במשך 4–6 חדשים – – הממשלה מבקשת רשות מלונדון לעזור לעיריית תל־אביב בסכום של 250,000 לא”י כהלוואה לחמש שנים בריבית נמוכה: 150,000 לא“י לקונסולידציה של חובות העיריה ו־100,000 לא”י לעבודות. אם דבר זה יוגשם תבוא הקלה רבה לתל־אביב.

גדולה הדאגה גם לירושלים, לחיפה ולמושבות. המצב קשה ביותר במושבות מחמת הירידה בענף הפרדסנות. הגשמת התכניות הרבות, שהן כולן פרודוקטיביות והכרחיות, עשויה להעסיק 5,000–6,000 איש, דבר שהיה מביא מיד הקלה עצומה לסובלים ומשמש דחיפה להנעת חיי הכלכלה בארץ.

נחוצים אמצעים לתעשייה. בכל יום מביאים לפנינו תכניות חשובות מאוד, הן לסיפוק צרכי הארץ, לסיפוק צרכי הצבא, והן לאכספורט לארצות הסמוכות, שנתאפשר לרגל קשיי הקשרים עתה עם אירופה. לא אחת צוּיין כי הפרובלימה העיקרית בארץ איננה הכסף אלא השוק. סיכמנו בימים אלה את תוצאות סחר־החוץ עם הארצות הסמוכות: סוריה, עיראק, איראן, תורכיה ומצרים, והתברר כי בחמש השנים האחרונות היה המאזן המסחרי הארץ־ישראלי פסיבי בסכום לא קטן, קרוב ל־10 מיליון לא"י; ואילו אותן הארצות קנו בסכומים עצומים סחורות מגרמניה, מצ’כיה וסלובקיה, שמהן אין כיום אימפורט כלל. גם האימפורט מיתר הארצות נעשה קשה יותר. מהארצות הסמוכות שואלים אם נוכל לסַפּק להם מצרכים שונים. אמנם פיתוח תעשייה הוא תהליך איטי, וגם כשיש שווקים אין ההצלחה תלויה בשאלת המימוּן בלבד; אולם נראה לי שאפשר היה עתה לעשות הרבה אילו היה בידינו המימוּן הדרוש. הן יש לנו בשטח זה רכוש גדול – מספר רב של מומחים – – לפניך, שכל כך התעניינת בשאלות פיתוח התעשייה ודיברת על הקמת מרכז לתעשייה, אינני צריך להרחיב את הדיבור בשאלה זו.

בשטח ההתיישבות. בזמנו הגיש לך מר וילקנסקי³¹ תכנית, שהגשמתה דרשה השקעה של למעלה ממיליון לא“י. עתה עוּבּדוּ אצלנו תכניות־ביניים, ומדובר על 150,000 לא”י. השקעה נוספת כזאת היתה מביאה להגדלת הייצור החקלאי ומבטיחה קיום לעוד 2,000 עובד. אקטואלית ביותר היא שאלת כיבוש קרקעות. מאז פרוץ המלחמה עלינו למספר נקודות חדשות, שלוש מהן בצפון; הרחבנו את קרקעותינו על־יד חניתה ונרכשו שם כ־5,000 דונם. אנשינו מעבדים אותם. הוקמה נקודה חדשה בדרום – כפר־וַרבורג. אמנם הכבוד להקמתה הוא לאמיק“א³², אבל גם אנו משתתפים בה על־ידי הלוואה נוספת של 250 לא”י למשפחה. מצב המשקים הקיימים איננו קל. אני מאמין בגיאות שתבוא סוף־סוף לחקלאות המעורבת בארץ, אבל רבים ממשקינו קיבלו מאתנו רק חלק מהציוד שהיה דרוש לביסוסם. בשנים האחרונות נכנסנו להתחייבויות רבות בהתיישבות, אמנם “התחייבויות מוסריות” בלבד – כוונתי ל־54 היישובים שהוקמו מאז תחילת המאורעות, וגם למספר נקודות קודמות לפי התכנית שאושרה בקונגרס הי"ט בשנת 1935 על התיישבות 2,300 משפחה.

הצלחנו עד עתה לקבוע סדרים קבועים עם הצבא בארץ על מסירת הזמנותיו לייצרנים בארץ במידה ההולמת את המצב. הנהגת הצבא בארץ מקבלת הוראות מאת המפקדה העליונה במצרים. משום־מה רוב ההזמנות לצבא בארץ נעשה במצרים. בכל זאת מגיע חלק ההזמנות גם לארץ, למצרכי מזון ולתוצרת תעשייתית, ונראה לי שתגדלנה במספר ובכמות. בימים האחרונים נמסרו גם מכרזים להקמת מחנות לצבא. וַדאי שהממשלה תהיה נאלצת להתעניין יותר ויותר בשאלת הרחבת הייצור והאפשרויות לשיווק. לאחר שהוציאה פקודות שונות בשטח הכלכלי, כגון הגבלת השימוש בדביזים, הרגולציה של האימפורט והאכספורט, יש בידה לעשות הרבה למען סחר־החוץ, גם מבחינת תפקידי השעה בסביבתנו וכן לביצור המשק הכלכלי של הארץ והרחבתו. בעניין האחרון טיפלנו הרבה עם הממשלה.

קשה לדעת מה תהיינה תוצאות המשא־ומתן הזה. יש והאחראיים בממשלה המבינים את חשיבות הקואופרציה אתנו שהיא לטובת כל הצדדים, שואלים: ומה לעשות לגבי הסקטור הערבי? אני כשלעצמי הרגשתי היא, כי אין לקווֹת בארץ לעזרה מהממשלה בצורת השגת כספים וקרדיטים ניכרים לחקלאות ולתעשייה. הכרחי הון ממלכתי. את זאת אנו רואים גם בארצות השכנות, שבהן ניתנו קרדיטים גדולים מאוד. עיני הציבור נשואות אלינו – לסוכנות.

יחד עם הצורך בהקלת האבטלה והרעב ובעזרה מידית לאחדים מענפי המשק עומדת לפנינו שאלת הרחבת המפעל. יכולת הקליטה של הארץ עשוייה להיות עצומה אם ניתן לה את הדרוש לכך. עלינו לגייס כסף. מחוץ לפעולות הקרנות אני רואה לכך עתה שתי דרכים: א. מילווה, ב. גיוס הון פרטי יהודי מחוץ־לארץ.

איני יודע אם באמריקה אפשר למצוא כעת אזנים קשובות להצעה על השקעות פרטיות בארץ־ישראל הקטנה והרחוקה; ואמנם אמריקה היתה יכולה לעזור מלבד בכסף גם בהספקת מכונות ואפילו חמרים גלמיים. אבל בארצות אירופה יש הון עצום בידי פליטים ובידי אלה החוששים שמחר יהיו לפליטים, והון זה אפשר היה על־ידי פעולה מתאימה לכוון לארץ־ישראל. דווקא בשבועות האחרונים גבר הלחץ עלינו מצד בעלי־הון באחדות מארצות אירופה הרואים עתה את מקלטם בארץ־ישראל. באו בקשות למאות. ביקשנו מהמשרדים הארץ־ישראליים להמציא לנו רשימות של בעלי־הון אמיתיים המוכנים לעלות ועד עתה קיבלנו יותר מאלף שמות. בדעתנו לבדוק מי מהם בעלי הון גדול מהרגיל, ומי מהם היו יכולים להקים בארץ מפעלים חדשים, על סמך פעולתם בעבר, או מי מהם מוכן להעמיד חלק גדול מהונם תחת פיקוחה של הסוכנות למען הבטיח שההון הזה לא יברח מהארץ, אלא יושקע במפעלי־תעשייה או בניירות ערך של מפעלים ארץ־ישראליים המאפשרים ביצוע עבודות ציבוריות, או התיישבות חקלאית, וכו'. הבירורים המוקדמים הראו, שיש הון יהודי עצום אשר בעליו חוששים לו והם מוכנים להעמידו לפיתוח הארץ. עתה השאלה כפולה: אם אפשר יהיה להשיג רשיונות עלייה לבעלי־הון אלה, ואם הממשלה תסכים לשיתוף פעולה אתנו בשטח זה ולתת דין קדימה לאנשים המוכנים לפתח מפעלים חדשים, או להעמיד חלק גדול מהונם לרשותנו.

מאנטוורפן קיבלנו בקשה מאת 10 יהודים הרוצים להעביר לארץ את מפעליהם לעיבוד יהלומים. במקצוע זה נעשתה כבר התחלה בארץ ועובדים בו 150 איש. כידוע אין המקצוע תלוי בשוק המקומי והוא יכול להתפתח בארץ כשם שהתפתח באנטוורפן. כן פנתה אלי קבוצה בת 21 אנשים, שהונם מגיע ל־200,000 לא"י, ולפחות את מחציתו הם מוכנים להעמיד לפיקוחנו. הבאנו לפני הממשלה את הפרובלימה הזאת ועמדנו על האפשרויות הנובעות ממתן סרטיפיקטים, לו גם כמפרעה על חשבון השדיול הבא. מי יודע מה תהיה תשובתה הסופית?

עם זה נחוץ לנו הון לאומי. מדובר כעת באנגליה על סידור מגבית גדולה שם. בשבוע העבר קיבלנו טלגרמה מדרום־אפריקה, שהם מוכנים גם הפעם להקדים את התחלת המגבית. אבל רוב מניינה ורוב בניינה של היהדות שנשארה עוד לפעולה יהודית וציונית – הוא בארצות־הברית, וגורל המפעל בארץ תלוי עתה בעיקר בפעולה שם – – אינני יודע מה הם הסיכויים מהמגבית החדשה. לפי הידיעות המקוטעות שהגיעו אלי מפקפק הג’וינט בכלל אם כדאי לו לעשות הסכם אתנו. מרחוק קשה לי להבין עמדה זו. אמנם תפקידו של הג’וינט לתת לחם לרעבים ובגד לערומים, דבר חשוב מאוד נוכח האסון של יהדות אירופה המזרחית והמרכזית, אבל הרי אין כל תכנית קונסטרוקטיבית בידי הג’וינט, ומה ההתרברבות הזאת כלפי ארץ־ישראל? שומע אני כאילו בין חברינו באמריקה שורר דכאון, ולא עלה בידם לעורר את יהדות אמריקה. או שמא הם מחכים לבואך ואינם מעיזים בעצמם להעלות את הפרובלימות של ארץ־ישראל לגובה שלהן הן ראויות בשעה זו, הן מבחינת ההוֹוה והן מבחינת העתיד? אתה בכוחך וכמנהיג האומה אולי תוכל להציג לפני הציונים והבלתי־ציונים את שאלת ארץ־ישראל בכל היקפה. מובן שעיני כולנו נשואות בימים אלה אליך ואנו תולים תקווֹת רבות בפעולתך ונכונים להיענות לדרישותיך.

מחוץ למגבית יש לברר מחדש באמריקה את שאלת המלווה, ואם אפשר להעמידה בהיקף רחב יותר מכפי שדיברנו לפני הקונגרס, כשהסכמת לנסוע לאמריקה לפעולה למען המלווה. דיברנו אז על מיליון לא"י ומחציתו מאמריקה. עתה יש לדעתי לברר את האפשרות לגיוס מילווה של 10 מיליון דולר לפחות, ולשלם בו גם את חובנו ללוידס בנק. כבטחונות למלווה נוכל למַשכן את הכנסות המגבית באמריקה, את הכנסותינו בארצות אחרות, וגם את ההכנסות מרכושנו הקיים ושיווצר בכספי המלווה. אם נחוץ לשתף במלווה את הקרן־הקיימת, הריני מוכן גם לכך. האמת היא כי גם לפני הקרן־הקיימת אפשרויות גדולות מאוד, ורב הצורך לגייס אמצעים גדולים גם בשבילה, אלא שבמובן מסויים מצבה בארץ קל יותר, כי אין לה נגיעה ישרה עם סבל היישוב ועם צרות יום־יום.

אני מקווה שבאמריקה אפשר יהיה לסדר את המלווה בדולרים, וכי לא יהיו קשיים פורמליים גם מצד השלטונות. בכספי המלווה נשתמש ליצירת נכסים שיהוו רכוש חדש. חלקה של יו.פ.א. באמריקה בשנה האחרונה עלה ל־4 מיליון דולר, וגם אם נביא בחשבון רק את השנים הקודמות אפשר יהיה לציין הכנסה נורמלית של 2 מיליון דולר רק באמריקה, אשר ממנה מקבלת קרן־היסוד 56%. אם יהיה מלווה משותף עם הקרן־הקיימת תבואנה בחשבון כבטחונות גם הכנסות הקרן־הקיימת. כדאי שהמלווה יהיה לזמן ארוך – ל־20 שנה. אבל בימי מלחמה אין בודקים ביותר, ואם יחפצו לדבר דווקא על תקופה קצרה יותר כדאי לשמוע גם הצעה כזאת. אבל קשה להאמין שאמנם אין כל אפשרות לעודד את המוני היהודים באמריקה למפעל כביר, שיהא הולם את גודל השעה והתפקידים שלפנינו.

אתך הסליחה אם הלאיתיך במכתבי, שגדל מאוד. קבל נא את ברכתי החמה ואת ברכת כולנו בארץ. ברכה לבבית מרעייתי וממני לרעייתך.

הנאמן לך,

א. קפלן

נ. ב.

ועוד שאלה אחת שצפה בזמן האחרון. הריסת היהדות בארצות אירופה הוציאה ממקומותיהם וממקורות חייהם כמה מוותיקי התנועה הציונית, ומתייצבת לפנינו שאלה חברית מכובדת, של הוצאתם מהתופת והעסקתם במקום אחר. חילקנו שישים סרטיפיקטים לציונים ותיקים, ורבים מהם באים הנה בעירום ובחוסר כל. אי־אפשר לנו לקבל עלינו עול של פנסיה בהיקף כזה, ומאידך גיסא – רבים מהם כוחם אתם לפעול, אם יינתן להם שטח מתאים לפעולה, ואין הם יכולים לשבת באפס מעשה. לרבים מהן אין בארץ־ישראל שטח פעולה מתאים. השאלה היא אם אפשר להוציא מעז מתוק ולהפעיל מספר אנשים מתאימים במרכזים ציוניים שונים. טלגרפתי לד“ר לנדואר³³ ושאלתי אם אמריקה היתה יכולה לקבל מספר אנשים כאלה, כד”ר ש. ואחרים. יודע אני את כל הקשיים. אין האנשים שולטים בשפות הארצות האלו. אבל חושבני שיוכלו להסתגל, ומחובתנו לדאוג להם ולעתידם. אולי בהזדמנות מתאימה תוכל גם לעזור בעניין חברים סובלים אלה? צר לי שהטרדתיך בזה, אולם יש פכים קטנים שאי־אפשר להשאירם.