הכרח להעלות את התפוקה    🔗

מיום הקמת המדינה ועד היום עלו לישראל לערך 440 אלף נפש, מהם 415 אלף עד 1 ביולי. מספר המפרנסים בכוח ב־1 ביולי היה למעלה מ־400 אלף, מספר המפרנסים בפועל – כ־370 אלף. היישוב העברי גדל ב־70% לערך. אם ברצוננו לשמור על רמת־החיים של שנת 1947 בכוחנו אנו, בכוח היצירה שלנו, הכרח להעלות את התפוקה. התפוקה תלויה בציוד, בארגון העבודה, באספקת חמרי הגלם, אבל במידה גדולה מאוד קשורה היא ביחס לעבודה. למען מנוע הורדת רמת־החיים ולהיכון נגד האינפלציה – הכרח להעלות את התפוקה. הממשלה תצטרך לטפל בכל הגורמים שבהם תלויה התפוקה. בשנים האחרונות חידשנו, במאמץ לא קטן, את הציוד; אנו משתדלים גם עתה לשכלל את הציוד ולהרחיבו הן לשם הרחבת הייצוא והן לשם שיפורו. אבל אפשר לעשות גדולות גם על־ידי ניצול הציוד הקיים והכרח לעבור מדיבור למעשה ולהגיע לידי הסדר מקיף בין שלושת הגורמים: נותן־העבודה, מקבל־העבודה והממשלה.

הרחבת הייצור    🔗

למען החל בפעולה מאומצת ושיטתית להרחבת הייצור והגדלת התפוקה, יש להקים את ועדי הייצור, ועל הממשלה להקים את המכון המרכזי להדרכה ולפיתוח, ואם יהיה צורך בכך – לנקוט גם אמצעים תחוקתיים. אבל ההצלחה תלויה בעיקר ברצון הפועלים והחרשתנים.

מהוועידה אנו חייבים לפנות בקריאה אל ציבור הפועלים: עשו כל שביכלתכם למען הרחבת הייצור, למען שיפור טיבו ולמען העלאת התפוקה, כי בחיינו הדבר. עיקרון הקשר בין השכר והתפוקה צריך לחול לא רק על הפועל כי אם גם על הפקיד וגם על בעל המקצוע החפשי. המצב הנוכחי אינו מאפשר לא רק הטבת הרמה של תנאי החיים, אלא גם לא שמירת רמת־החיים. עשרה של הארץ אינו רק באוצרות הטבע ובהון הנמצא בארץ, כי אם במידה גדולה בכוח העובד וביכולת לנצל את הכוח העובד. עלינו לדרוש להגביר את מאמץ העבודה, לעבוד יותר, לעבוד יותר טוב ולייצר בזול יותר.

אני פונה גם בקריאה ובתביעה לחרשתנים, שלא יסתפקו בדרך קלה לרווחים, בארץ אשר חסרה בה התחרות. גם עליהם ללמוד הרבה ולדאוג לניצול מלא של הציוד הנמצא ברשותם. יתנו הם יד להקמת ועדי הייצור ונדאג כולנו יחד להגדלת התפוקה ולהרחבת הייצור. גם כלפיהם הגדלת הרווחים יכולה לבוא בחשבון רק על־ידי הרחבת הייצור ובעקבות הוזלתו. נצטרך לטפל גם בשאלה של הקפאת הדיבידנדים (לא לחלק רווחים יותר מדי) ולהפנות את האמצעים המצטברים למשק, לצרכי היצוא.

מפעלי הפיתוח    🔗

אשתקד הקצבנו 48 מיליון ל“י למפעלי הפיתוח. בשנת תקציב זו קבענו לפיתוח 65 מיליון ל”י. תקציב פיתוח זה יכול לאפשר לנו להתגבר על הקשיים הכרוכים במטבע הזר. היקף ההשקעות הוא למעלה מ־110 מיליון ל"י. תקציב זה יאפשר לנו הרחבה ניכרת בשטח החקלאות והכפר. יחד עם הסוכנות היהודית מטפלים אנו בהעברת 90־80 אלף איש מהמחנות אל הכפר. ברצונה של הממשלה וברצונה של הסוכנות היהודית להגדיל את האוכלוסיה החקלאית ולהרחיב את הייצור החקלאי. אולי מעניין לציין, שהיהודים שגרו בשנת 1950 בערים ובנקודות עירוניות היו 47 אחוז מכלל האוכלוסיה העברית, ובשנת 1947 הגיעו ל־75 אחוז. בתקופה של שנתיים נכנסו למשקים החקלאיים ולמשקי ההכשרה, כולל עליית הנוער, 20 אחוז, ובשישה החדשים האחרונים היה אחוז ההולכים לכפר ולמשק החקלאי 25 אחוז. על־ידי כך עלה בידינו להגדיל את אחוז התושבים המתקיים על החקלאות מ־12 אחוז ב־1947 ל־14 בשנת 1949.

התקציב התעשייתי צריך לאפשר לנו שורה שלמה של מפעלי יסוד הן בשטח התעשייה הכימית והן בשטח התעשיה המיכאנית.

שלוש דרכים במדיניות הכלכלית    🔗

שלוש דרכים במדיניות הכלכלית בעולם: הדרך הליבראלית, במידה שליבראליזם כזה עדיין נשמר בעולם; הדרך – כפי שמכנים אותה – של תיכנון מדוקדק; והדרך של הכוונה, מה שקוראים בלע"ז “גייד אקונומי” או “דייראקטט אקונומי”. הדרך הראשונה אפשרית רק בתנאי שפע, כאשר הייצור הרחב והעושר באוצרות הטבע נותנים מקום להרחבת הייצור מעל לפיקוח, וההתחרות היא השומרת על רמת החיים הגבוהה. בארצות אלה מתערבת המדינה יותר ויותר בחיי הכלכלה לשם הגנה על תנאי קיומם של ההמונים, ובייחוד במקרים של חירום. דוגמה טיפוסית לכך כיום היא ארצות־הברית. רק לפני ימים אחדים מסר הקונגרס האמריקאי ייפוי־כוח לנשיא להטיל פיקוח וקיצוב. הדרך השניה מחייבת משטר פוליטי מסויים, משטר של דיקטאטורה, וגם היא אפשרית רק בתנאים כאשר בארץ יש אוצרות טבע גדולים המאפשרים לה להיות בלתי־תלויה בקיומה ובהתפתחותה בעולם כולו. גם הם חייבים להטיל עול כבד על האוכלוסיה. היא תיתכן רק בארצות אשר שם האוכלוסיה קבועה פחות או יותר וגדלה והולכת רק על־ידי הריבוי הטבעי.

לפנינו עומדות שלוש המשימות גם יחד: הקמת המדינה, בטחונה וקליטת העלייה. אנחנו תלויים, הן בהבאת עולים והן בייבוא הון, בחוץ־לארץ. אנחנו תלויים בסחר חוץ גדל והולך. על כן אנו נאלצים ללכת בדרך השלישית, הדרך של הכוונה. אנו גם רוצים ללכת בדרך זו, כי היא היחידה, לפי הכרתי האמיתית, המתאימה לתנועת פועלים חפשית. למרות המאמצים של הממשלה והעול אשר הטלנו על היישוב לא היה ביכלתנו לספק את הצרכים החיוניים בשטח השיכון ולא יכולנו לנצל את האפשרויות של הרחבת הייצור, הן לרגל חוסר הון והן לרגל המחסור במטבע. אם כן, מוטלת החובה לנצל באופן היעיל ביותר והצודק ביותר, מנקודת הראות של פיתוח המדינה, את הרזרבה של האמצעים הנמצאת בידינו.

ייצור התעשייה    🔗

מספרים אחדים על חלוקת הוצאות ברוטו של ייצור התעשייה בארץ. לפי הערכתנו הייצור ברוטו עולה בשנת 1950 ל־160 מיליון ל"י, סכום זה כולל גם מקרים של כפילות וחשבון חמרי־הגלם וחמרי־עזר העוברים שלבי ייצור שונים עד לשלב של ייצור סופי, מטעמים אלה מופיע בסעיף חמרי גלם מספר גדול הרבה יותר מהשוֹוי הריאלי. הוצאות ברוטו אלה, שהן מעניינות מאוד, מתחלקות: חמרי גלם או עזר, חמרי אריזה – 55 אחוז מהיקף כל הייצור ברוטו, כולל שכר העבודה וכל התשלומים של הפועלים והפקידים גם יחד; 30 אחוז הוצאות אחרות ורווחים 15 אחוז.

אשתקד הערכנו את התעשיה ב־55 מיליון ל"י, לפי חשבון זה יוגדל השנה הערך הנוסף ב־25 אחוז. הבעיה המרכזית והקודמת לכל התכניות האלו היא בעיית המימון ובעיית גיוס האמצעים הנחוצים, לפי היקף הפיתוח וגם לפי היקף העלייה.

תכנית להרחבה    🔗

הגשמת התכנית להרחבת התעשייה והחקלאות מחייבת גיוס של 600 מיליון ל“י, ומהן 300 מיליון ל”י הון זר ומטבע חוץ. לא ברור לי אם נוכל לגייס בארץ את כל ההון הנחוץ לנו במטבע ישראלי. אחשוב זאת להצלחה גדולה אם יעלה בידינו לגייס בארץ שליש, ושני שלישים של ההון נצטרך לחפש בחוץ־לארץ. גם דבר זה יחייב פעולות שונות למען הגבר את הכנסות המדינה והחסכונות של הפרט והכלל. שוב אנו עומדים בפני ההכרח להתאים את רמת־החיים, לכל הפחות בתקופת המעבר, לצרכי העתיד ולמשימות הגדולות העומדות לפנינו. מוכרחים להעביר מכסימום אמצעים מצריכה לייצוא. משום כך קבענו הנחות להשקעות הון קונסטרוקטיביות. הסכמנו לתת הקלות רבות ופרמיות להגדלת התפוקה, הנחות לייצוא, לחסכונות ובמס ההכנסה. את החסכון העממי אנחנו משחררים למעשה לגמרי ממס ההכנסה, אבל הקלות ניכרות אלה ניתן גם ליתר סוגי החסכונות. אנו עומדים לפתוח בנק, או סניפי־חסכון, במשרדי הדואר למען הגברת החסכון העממי. לפנינו הצעה על חסכון חובה וכן מילווה חובה, אבל נדמה לי שכל עוד לא מיצינו את דרך ההסברה ואת דרך העידוד אין להשתמש בדרכי כפייה. לפעמים קשה להחליט מה עדיף, בייחוד בהתחשב בצורך של משיכת הון עצום מחוץ לארץ. הכרזנו עתה על שני מילווים בסך כולל של 17 מיליון ל"י, לסיפוק הצרכים התקציביים שכבר אושרו. אני מקווה שהמילווה העממי הזה יצליח בארץ ואולי גם בחוץ לארץ.

אנו מטפלים בהצעות נוספות לגיוס אמצעים בארץ ובחיפוש דרך להביא את תושבי הארץ, שיעמידו בשעה קשה זו, את האמצעים במטבע חוץ הנמצאים ברשות רבים לרשות המדינה. אם יהיה הכרח, נשתמש באמצעי כפייה. אבל ברור לי שגם אם נגביר את גיוס האמצעים בארץ, את “שאיבת” האמצעים בארץ – אין כל אפשרות לגייס את הסכומים העצומים הנחוצים לנו למילוי כל שלוש המשימות – לא בדרך של הכנסות ממסים, לא בדרך של חסכונות ואשראי ולא בדרך של אשראי פנימי. יש תלונות רבות נגדנו שאיחרנו להשתמש באמצעי זה של אשראי פנימי וגיוס אמצעים על־ידי שטרי האוצר ועל־ידי שטרי מקרקעין. אני חושב שמותר להשתמש באמצעים האלה, בייחוד בשטחי מקרקעין, אם על־ידי כך אנו מגדילים את היקף הייצור ואנחנו נותנים לציבור מצרכים לעומת אותם האמצעים ואותן שטרי המקרקעין שאנחנו נותנים לציבור.

תרוסן האינפלציה!    🔗

אני יודע את סכנת האינפלציה, השתדלנו – ובמידה מסויימת עלה הדבר בידינו – לרסנה. הצלחנו להעלות את ערך המטבע בארץ ב־15 אחוז בתקופת פעולתה של הממשלה הזאת. לדאבוני הרב לא עלה בידינו להחדיר בלבות הציבור את האמונה במטבע הזה. אני רוצה לקרוא לציבור הפועלים וליישוב כולו! לא להיגרר אחרי הפאניקה ואחרי הספקולציה השפלה, הנעשית בארץ ובחוץ־לארץ על חשבון המטבע הישראלי; לא להיגרר אחרי בהלת הקניות, שהיא הוצאת כסף לריק וחבלה בפעולת המדינה; זהו אקט של בגידה. אנחנו נוקטים אמצעים ללחום בזה ומחפשים דרכים להגביר את האֵמון במטבע הישראלי. אך קודם כל תלוי הדבר ביחסו של הציבור. תמיד ניצלנו את כל אפשרויות המונופוליזציה של האוצר במדינה לעומת המונופול במדינות רבות. אומרים כי יש הבדל לרגל הכיסוי למטבע, כי יש ארצות רבות שבהן הכיסוי למטבע במידה ניכרת הוא כיסוי של דבר שאין לו הופכין: זהב, אשר רבים חושבים שיש בו כוח מאגי. אבל באנגליה אחוז הכיסוי של המטבע האנגלי בזהב או במטבעות חוץ הוא פחות מאחוז אחד של כל מחזור המטבע. 99 אחוז של המטבע האנגלי מכוסה רק על־ידי אֵמון התושבים למדינה, לכוח הייצור של המדינה, למדיניות הממשלה, לרצונם לפתח את הארץ ולהוציא אותה מהמצוקה שבה היא נמצאת מאז גמר המלחמה, במאמצה להקים את הריסותיה.

לא אחת שמענו על משברים קשים וגדולים בעולם הגדול לרגל העדר מטבע חוץ. אבל המדינות הגישו להם עזרה. יכולנו לכסות על־ידי הייצוא חלק קטן בלבד מהייבוא. קיבלנו עזרה מהעם וכי אשתקד נתנו לנו העם והמוסדות הציבוריים מטבע חוץ ב־28־25% מכל היקף המטבע הנחוץ לנו. לדאבוננו הרב פחתה הרבה ההשתתפות השנה. האם גייסו העמים האחרים בעצמם את המטבע הנחוץ להם? שני שלישים של הייבוא מארצות־הברית לאנגליה כּוּסוּ על־ידי כסף שקיבלו מתמיכת ארצות־הברית; כמעט חצי הייבוא של צרפת כּוּסה על־ידי עזרה שקיבלו מארצות אחרות. גם במזרח־אירופה, לאחר כל העול והחובות המוטלים על הציבור – שם הכל התנהל בצורת חובה: מיכסת־עבודה, שעות־עבודה, תנאי־עבודה, מקום־עבודה, החופש לעבור ממקום למקום – ולאחר כל המאמץ הגדול והקשה, למען נצל את כל יכולת הייצור בארץ לטובת העתיד – יש גם שם עזרה רבה, ומובן שמשלמים בעד זה מחיר. מדינה שלפניה בעיות של מהפכה סוציאלית, ועל אחת כמה וכמה מדינה הנתונה במהפכה כזאת שבה נתונה מדינתנו, אינה יכולה בכוחותיה היא להרים את כל המשא. על כן אין לנו להתבייש כאשר אנו פונים לעם ודורשים את שיתופו. לא נדבות אנו דורשים מהיישוב, כי אם שותפות בקליטה ובפיתוח.

מוכנים היינו לקבל את הכספים ואת העזרה לא רק על־ידי מגביות, כי אם גם על־ידי הלוואות מממשלות ומפרטים. יש המפחיד אותנו, כי גם דרך זו יכולה להביא לשיעבוד, אבל הדבר תלוי במקבל, במידת כוחו העצמאי ועמידתו העצמאית.

המילווה האמריקאי של 100 מיליון דולר, שלעת עתה ניצלנו רק את חלקו – כבר נתן אותותיו, קודם כל בחקלאות, בפרדסנות, בתעשייה ובבניין. בעוד שבועות מספר תתכנס בארץ מועצה, בה ישתתפו מספר ניכר של חברים מארצות־הברית מחוגים שונים. אנחנו רוצים לדון ולהתייעץ אתם על דרכי הפעולה בחוץ־לארץ, וביחוד בארצות־הברית להגברת הכנסות הקרנות ועל עניני המילווה. מדינה זאת מוכנה לקבל עליה התחייבויות במכסימום יכלתה, אלו הן התחייבויות שהדור העתיד יצטרך לשלמן, וישראל תיטיב לשלם ממדינה אחרת בעולם. היא שילמה תמיד. יש הכרח בגיוס מכסימלי של אמצעים מחוץ לארץ. בגיוס זה תלויים היקף העלייה והיקף הפיתוח.

נקטנו באמצעים אכזריים למדי כדי לאפשר את היציאה של העולים מהמחנות. הכנסנו לאהלים בהרים משפחות עם ילדים, ואנחנו חולמים כעת על גיוס מאות אלפי לירות, שיאפשרו לנו את הכשרת האהלים לקראת החורף. היקף הפעולה יהיה תלוי בנו וביכלתנו לגייס הלוואות מהחוץ.

לשם גיוס העם וגיוס כוחות חוץ ועזרת ממשלות חוץ – עלינו קודם כל לחשל ולחזק את כוחנו אנו, והאחריות הגדולה נופלת קודם כל עלינו.

אלול תש"י (1950). [מתוך הרצאה בוועידת מפלגת פועלי ארץ־ישראל].