יש לי הכבוד להציע לפני המועצה שתי פקודות: 1. “פקודת שטרי־בנק”, 2. “פקודת המטבע”. לפקודת שטרי־הבנק מצורפת גם האמנה בין ממשלת־ישראל ובין בנק אנגלו־פלשתינה. מפני החשיבות העקרונית והמעשית של הפקודות האלו, אקדים לקריאתן דברי הערכה והסבר.

הפקודות קובעות את אי־תלוּתה של מדינת־ישראל בשטח המטבע – אי־תלוּת ההכרחית לניהול מדיניות כלכלית עצמאית, שבלעדיה לא תיתכן – לפי דעתי־דעתנו – עצמאוּת מדינית. הפקודות מהווֹת אבן־יסוד בבניין מדינתנו ומבססות את ריבונותנו.

המטבע הקיים, המטבע הפלשתינאי, הוא כולו תחת פיקוחה וברשותה של ממשלת בריטניה, באמצעות “פלשתין קוּרנסי בורד”, הממונה על־ידי ממשלת בריטניה. תמורת המטבע נקבעת בלונדון מקום מושבו של ה“בורד”. הכיסוי של המטבע הושקע בניירות ערך אימפריאַליים בריטיים, ואף גרוש אחד מהכסף הרב הזה, שהוא כיום בערך 50 מיליון פונט, לא שירת את ארץ־ישראל בכל תקופת המטבע. הכיסוי האמיתי הוא – התחייבותה של ממשלת בריטניה להחליף לירה פלשתינאית בלירה שטרלינג.

עד ה־22 בפברואר 1948 היינו חלק מגוש־השטרלינג, על כל המעלות והחסרונות שבדבר. באותו תאריך עשתה ממשלת בריטניה צעד, שככל שידוע לי יחיד הוא במינו בתולדות היחסים המוניטאריים בין מדינה למדינה. על־ידי אקט חד־צדדי הוציאה אותנו מגוש־השטרלינג והקפיאה את כל הכסף, הן של מועצת המטבע והן זה שהיה שייך לבנקים ולפרטים ונמצא באנגליה. אותו זמן היוָה זה סכום קרוב ל־90 מיליון פונט, והדבר תלוי ברצונה החפשי של ממשלת אנגליה, אם להרשות לשחרר סכומים מהכסף הזה או לא. למעשה שחררו מפברואר ועד ל־14 במאי קרוב ל־7 מיליון פונט. אך אפילו העברת כסף חדש מאנגליה לארץ־ישראל זקוקה היתה לרשיון, שניתן לעתים רחוקות מאוד. בעצם הכריזה אנגליה במידה מסויימת בלוקאדה כספית על ארץ־ישראל – במידה שהדבר היה ברשותה של האימפריה הבריטית.

בארץ היו רק באי־כוח של ה“קוּרנסי בורד”: אחד – בירושלים, ואחד – בחיפה, ובידיהם היתה רזרבה של מטבע. במידה שהיו נחוצים סכומים נוספים של מטבע, אפשר היה לפנות אליהם ותמורת תשלום בשטרלינגים, אפשר היה לקבל מטבע ארץ־ישראלי בכמויות נוספות למחזור הדרוש בארץ.

עם יציאת ממשלת המנדאט את ארץ־ישראל, ב־14 במאי, עזבו גם נציגי ה“קוּרנסי בורד” את הארץ והוציאו אתם את כל הרזרבות של המטבע הפלשתינאי ושמו אותנו בטבעת־חנק, הן בנוגע למטבע הארץ־ישראלי והן בנוגע לכל מטבע זר, שהוא חיוני לארגון הייבוא לארץ. התלוּת שלנו בכסף שבבריטניה כאילו גדלה עוד יותר, והיה מי שבנה כל מיני בניינים על חשבון התלוּת הזו, לא רק בשטח הכלכלי כי אם גם בשטח המדיני: שעל־ידי כך יכפו עלינו צעדים שלא לפי רצוננו.

צעדים מוקדמים ליצירת מטבע עצמאי

ברור היה לנו מיד, שמצב כזה לא ייתכן וכי חובה עלינו, על ממשלת ישראל, להשתחרר בהקדם מן התלוּת הזאת, במידה שהדבר ניתן להיעשות, וכבר מן הימים הראשונים החלו הדיוּנים על דבר יצירת מטבע עצמאי של ישראל. בעצם החלו הבירורים והדיונים האלה עוד קודם־לכן, מתך דאגה להתפתחות העתידה. אנחנו מצדנו ובנק אנגלו־פלשתינה מצדו ביררנו את הצעדים הנחוצים כדי להשתחרר מן הסַכּנות הנשקפות לנו מן הפוליטיקה הזאת של ממשלת בריטניה, ולרגל התוהו־ובוהו שניסו ליצור גם בשטח המוניטארי. עוד בסתיו 1947 עשינו נסיון להיכנס בדיונים עם ידידים מומחים בארצות־הברית ומחוצה לה, כדי לשמוע את הצעותיהם ודעתם לגבי המטבע העתיד, בדבר אופן השחרור של המטבע, וגם כדי לברר את האפשרויות הטכניות, שכן הוצאת מטבע קשורה בפעולות טכניות מסובכות מאד, הדורשות הכנה במשך חדשים רבים. התקדמנו בשטח הבירורים וההצעות (באותו זמן טיפלה בזה הסוכנות היהודית). לא התקדמנו בשטח הטכני, כי במשא־ומתן שלנו בקשר להתכוננות להדפסת הכסף נתקלנו בעוּבדה פשוטה מאוד, שהרשות להדפסת כסף ניתנת לממשלות או למוסדות מיוחדים בארצות. בשל כך לא יכולנו לעשות את ההכנות הטכניות להוצאת המטבע. אולם מיד עם הכרזת המדינה קבעה הממשלה ועדה מיוחדת, שתיכנס במשא־ומתן עם הבנק בקשר למטבע.

הועמדה לפנינו השאלה: אם לא כדאי לממשלת ישראל ללכת בדרך בה הולכות והלכו ממשלות רבות ומדינות שונות, ולהקים בנק שתפקידו היחיד לשרת את המדינה כבנק ממשלתי מרכזי, שקוראים בלע"ז “סנטראל בנק” או “רזרב בנק” באמריקה, שיוציא את המטבע הישראלי? בבירורים הגענו למסקנה, כי הדרך הזאת היא הנכונה באופן פרינציפיוני הן מבחינת הממשלה והן מבחינת הבנק. אולם תחת לחץ המאורעות ומחוך נימוקים טכניים, מעשיים ומוניטאריים, אין לנו אפשרות ללכת בדרך זו, אם רוצים אנו להוציא את המטבע בהקדם האפשרי. לכן הגענו למסקנה, מתוך רצון להגביר את האֵמון בקרב הציבור בתקופת הקמת המדינה וביסוסה, שעלינו לבקש את בנק אנגלו־פלשתינה, הבנק הציוני הקיים ופועל כבר 50 שנה, שישמש כמוסד להוצאת המטבע הישראלי הראשון. על יסוד זה מוגשת לכם ההצעה והאמנה בינינו ובין בנק אנגלו־פלשתינה.

חדשים רבים לפני הקמת המדינה ולפני שהיה ברור לנו, מתי ובאיזו צורה תקום המדינה, עשה הבנק את ההכנות להדפסת מטבע בצורת שקים של בנק – בנקנוטים במלוא מובן המלה, שישמשו לא כמטבע חדש, אלא כתחליף למטבע הפלשתינאי, במקרה שלא יהיה בידינו מטבע ארץ־ישראלי בפועל. משהתחלנו לנהל משא־ומתן עם הבנק על המטבע הישראלי, היה באפשרותו לא רק להציע את נכונותו, אלא להעמיד לרשות המטבע הארץ־ישראלי את הבנקנוטים שהכין בתנאים אחרים ובצורה אחרת. המטבע שאנחנו מציעים בפועל הוא בעצם בנקנוט הנושא עליו כתובת “לירה ארץ־ישראלית”. ואף־על־פי שהוא מכונה “שטר בנק אנגלו־פלשתינה” הננו מציעים שתכריזו על מתן תוקף של לירה ארץ־ישראלית למטבע זה, כל עוד לא נוכל לשנות את הצורה ואת השם לא רק של הטבע, אלא גם של הבנק כבנק מרכזי. על המטבע, שאנחנו מציעים לכם כיום, יהיה כתוב: שטרי בנק אנגלו־פלשתינה, לירות ארץ־ישראליות. הם יהיו מחולקים לפרוטרוט לפי הנוהג כיום.

האמנה בינינו ובין הבנק היא לשלוש שנים, ולממשלת ישראל ניתנת הזכות לתת אחת לשלושה חדשים הודעה מוקדמת לבנק, אם היא תמצא לנחוץ להכניס שינויים בסידורים הקיימים, או לבטל את האמנה בינינו לבינו. על־ידי כך שומרים אנו את החופש הגמור לאסיפה המכוננת או לממשלה שתבוא אחרינו, אם תמצא לנכון ולטוב, להכניס שינויים בעניין זה. אולם כרגע סבורני, ולא רק מתוך נימוקים טכניים, שהשותפות שבין הבנק והממשלה היא לטובת המטבע ולטובת הארץ ותגביר את האֵמון במטבע החדש.

המטבע הישראלי – המטבע החוקי היחיד בישראל.

אנו מציעים לכם, שמשעה 12 מחצות הלילה יוכנס המטבע הישראלי כמטבע חוקי בישראל. אנו נותנים זמן של חודש ימים לכל מחזיקי הלירה הפלשתינאית להחליפה בלירה ישראלית. אין אנו מכריחים לעשות זאת. הדבר ניתן להכרעתם החפשית של האנשים, והבנק חייב להחליף למי שירצה. לאחר חודש ימים, מ־15 בספטמבר 1948, תהיה הלירה הישראלית המטבע החוקי היחיד בארץ־ישראל, והלירה הפלשתינאית תחדל מהיות מטבע חוקי בארץ. היא תוכרז כמטבע זר. הבנק יהיה מוּדרך על־ידי הממשלה במידה רבה בשאלות עקרוניות, שיש בהן הסכם בין הממשלה ובין הבנק וגם בשאלת החלפת המטבע הפלשתינאי. לאחר חודש יהיה הבנק מוּדרך על־ידי הממשלה, אם ואיך ובאיזו מידה להחליף את המטבע.

כאמור, אין לנו רצון לכפוֹת על מישהו להחליף את הלירה הפלשתינאית בלירה ישראלית. אנו מוצאים לנחוץ רק להזהיר את מחזיקי הלירה הישנה על גורלה ככסף זר כעבור חודש. אני רוצה להזכיר שוב, שהכיסוי היחיד ללירה הפלשתינאית הוא התחייבות הממשלה האנגלית להחליף אותה בלירות שטרלינג או בפונטים שטרלינגים, הקפואים באנגליה. אין אנו מוצאים לנחוץ לתבוע את ההחלפה הזאת – ובזה סימן לאֵמון שלנו במטבע החדש, ואנחנו סבורים שהמטבע החדש לא יהיה בשום אופן גרוע מן הלירה הפלשתינאית, ולא עוד, אלא שאנחנו בטוחים שהמטבע שלנו יהיה טוב מן הלירה הפלשתינאית. אנו בטוחים בזה עד כדי־כך, שהננו מבטיחים לכל מחזיקי הלירה הישראלית, שאם יהיו זקוקים לכסף בגבולות האימפריה הבריטית, הקומונוולט הבריטי, ויקבלו רשות מאת הפיקוח על המטבע הזר להשתמש במטבע זר בגבולות האימפריה הבריטית, ניתן להם תמיד תמורת הלירה הישראלית, או את הלירה הפלשתינאית, או אותה תמורה שאפשר יהיה לקבל בעד הלירה הפלשתינאית בכסף שטרלינג, כל אימַת שירצו כסף לפעולה חוקית באישור, בגבולות האימפריה הבריטית. אנחנו מקבלים על עצמנו לנהל משא־ומתן עם הממשלה הבריטית – כאשר יבוא היום – לשם סידור החשבונות הכספיים בין הממשלה הישראלית ובין הממשלה הבריטית (החשבונות הללו רבים ומסובכים, הן בשטח המטבע, או בשטח הרזרבה של המטבע שהזכרתי קודם, והן בשטח עודפי השטרלינג בכלל), ולהבטיח למחזיקי המטבע הישראלי את האפשרות של שחרור הרזרבה בתמורת הכסף. אנחנו מתחייבים שתמיד ניתן להם לא פחות ממה שיש להם כיום. אני אף סבור, שנוכל לתת יותר.

רבים ישאלו: מה יהיה הכיסוי של המטבע הישראלי שאנחנו מוציאים, ומה יהיה אופן הטיפול, או מי יהיו המוסדות שיטפלו במטבע?

אתחיל בשאלת הכיסוי. אנחנו מתחייבים שלפחות 50% מהיקף המטבע יהיה מכוסה במטבע זר, ובהמשך הזמן אולי יכוסה חלק ממנו גם בזהב. במטבע זר, כוונתי להדגיש – פרט לזהב; וגם בשטח זה עומדים אנו במשא־ומתן עם ממשלות אחדות. אף יש דיונים אם עלינו לרכוש את הזהב, ובאיזו מידה, ככיסוי למטבע. בדין־וחשבון הראשון שיופיע בשם ועדת המטבע, יהיו בכיסוי גם דולרים. לכל הפחות 50% מוכרחים להיות מכוסים במטבעו שהזכרתי. שאר 50% יכולים להיות מכוסים בשטרי המדינה, מה שקוראים בלע"ז “טרז’ורי־בילס”, או בהתחייבות הבנקים שנקבל בצורה של רדיסקונטו. מוסכם בין הבנק ובין האוצר, שהכיסוי במטבע זר צריך להיות גבוה מ־50%. המגמה היא לא לרדת מ־60%. אני מקווה, שהכיסוי יהיה הרבה יותר מ־60%. בהתייעצויות בינינו ובין המומחים בחוץ־לארץ – ובין המומחים היו אנשים, ששמם הולך לפניהם כמומחים בין־לאומיים ממדרגה ראשונה ושלעצתם מקשיבות מדינות גדולות ואדירות – כשהודענו להם את דעתנו בשאלת הכיסוי, יעצו לנו, לאור ההתפתחות בעשרות השנים האחרונות, לא להכניס בחוק שום התחייבות של כיסוי במטבע מזומן. הם אמרו, שזוהי ירושת העבר שאָבד עליה כלח, ושערך המטבע נקבע לא בכיסוי שבסייפים של הבנק המרכזי, אלא בפוליטיקה הכלכלית שהממשלה מנהלת בארץ, ביכלתה של המדיניוּת הכלכלית לאַזן את ההכנסות וההוצאות, בכוח הייצוּא של הארץ, בסחר־החוץ, במידת יכלתה להגיע למאזן או לאיזוּן, אם לא בסחר־החוץ, הרי לכל הפחות בחילופי מטבעות חוץ, כי אלה הם שני מושגים נבדלים.

אנו בכל זאת לא נשמענו לעצת המומחים האלה מתוך נימוק פסיכולוגי, מתוך רצון להרגיל את הציבור למַעבר זה. את הלירה הפלשתינאית התחייבה הממשלה להחליף בלירה שטרלינג. הממשלה הבריטית הבטיחה לתת במקום הלירה שטרלינג – לירה שטרלינג, ולא יותר. החלטנו איפוא, בניגוד להצעת המומחים, להיות קונסרבטיביים הרבה יותר ולקבוע הגבלה חוקית. אבל ראינו כאחד התפקידים של המטבע ושל כל מדיניות קונסרבטיבית וזהירה הראויה למשק כספי ולמשק מטבע – לשבור את טבעת־החנק ששמו עלינו מבחוץ.

הנהלת המטבע תהיה בידי אנגלו־פלשתינה בנק, אבל עם הישארו בנק ציוני, שהוא תחת פיקוח המוסדות הציוניים, יהיה מורכב למעשה מיום קבלת ההחלטה הזאת משתי מחלקות נפרדות, ובמובן האחריות היורידית שלהן – עצמאיות: מחלקה אחת בנקאית, שתנהל את עסקיו הרגילים של הבנק, כפי שניהלה אותם עד עתה. היחסים בין מחלקה זוֹ ובין הממשלה יישארו אותם היחסים שעד הנה. עם זה תקום, בהתאם להחלטתנו, מחלקה שניה – מחלקת המטבע, שבראשה תעמוד ועדת־המטבע. מחלקה זו לא תוכל לנהל שום עסקים אחרים מלבד עסקי המטבע: שמירה על החוקים שקבענו, שמירה על הכיסוי, לפחות על חמישים אחוז ממנו, ומַכּסימום עד 40% בשטרי־חוב של המדינה לזמן קצר, שיתחלקו בין שטרי־חוב של המדינה ובין התחייבויות של בנקים, זאת־אומרת רדיסקונטו של בנקים.

הנהלת ועדת־המטבע תהיה הנהלת הבנק, כפי שנקבעה על־ידי מוסדות הבנק והמוסדות הציוניים, בשיתוף שני באי־כוח הממשלה, שייקבעו על־ידה, לשם שמירה על קשר אמיץ בין הבנק ובין האוצר. שני באי־כוח אלה ישתתפו בוועדת המחלקה הזאת בזכות דעה מייעצת. בכל השאלות, ששני הצדדים יראו אותן כשאלות עקרוניות, צריכה ועדת־המחלקה להיות מודרכת על־ידי החלטת הממשלה המתקבלת לאחר שמיעת דעת הבנק בשאלות אלו. הממשלה תקבע איפוא את המדיניוּת של מחלקה זוֹ בשאלות עקרוניות, כמובן במסגרת האמנה. אין לנו רשות לשנות את האמנה; רק המוסדות הפארלמנטאריים יכולים לשנותה.

במידה שהמטבע יכול להשפיע על כיוון הפעולה הכלכלית בארץ ועל המדיניוּת הכלכלית של הממשלה במלחמה עם יוקר המחייה, בהרחבת האשראי או בצמצומו, בהדרכת האשראי – עמדת הממשלה, החלטתה לאחר התייעצות עם הבנק, היא הקובעת את פעולת המחלקה הזאת להוצאת המטבע.

צעד מכריע וחגיגי

עמדה לפנינו השאלה, אם הלירה הישראלית תהיה שווה ללירה־שטרלינג, ומה צריך להיות היחס בין הלירה הישראלית לדולר? בהחלטה זו על היחס בין הלירה הישראלית ובין הדולר, גדולה התעניינותם של חברינו וידידינו בכל תפוצות הגולה, לא רק של חוגים ציוניים, כי אם גם בנקאים ומומחים בין־לאומיים. מתך החשיבות שבדבר אנו נוקטים דרך של זהירות. לאחר התייעצויות – שלחנו גם שליחים לחוץ־לארץ – החלטנו להשאיר לעת־עתה את השער הרשמי כשער הלירה האנגלית, זאת אומרת, שהשער הרשמי של הלירה הישראלית יהיה 4 דולרים. בכיסוי הדולרים – ואני מקווה במיליוני דולרים, שיהיו כבר בדין־וחשבון הראשון – יהיו מיליוני דולרים אלה רשומים לפי השער שנקבתי לעיל. דבר זה יגביר עוד יותר את ערך הכיסוי.

אחד הדברים העומדים לפנינו הוא סידור המטבע לשרת את המשק ולסלול לנו דרך לפיתוחו. צעד חגיגי זה יסייע בידינו לעודד את ייבוא החוץ וכן את הייצוא של תוצרת ישראל גם לארצות של מטבע “קשה”. גם בגבולות פקודה זו ניתן בּוֹנוּס גם לאלה המכניסים דולרים לארץ על־ידי ייבוא של הון, וגם לאלה המכניסים דולרים על־ידי ייצוא של תוצרת הארץ.

לפי הכרתי העמוקה נעשה היום צעד מכריע בשטח הכלכלה של הארץ, ועל־ידי כך אולי צעד מכריע לגבי גורל הארץ, צעד רב־תוצאות, צעד חגיגי מאוד. אנחנו עושים כיום צעד היסטורי רציני לביסוס עצמאותנו הכלכלית ולסלילת דרך לפיתוח הארץ לקראת הנצחון, לקראת שיבת־ציון.

[בישיבה ט“ו של מועצת־המדינה הזמנית, י”א באב תש"ח, 16.8.1948]

תקציב המדינה לשישה חדשים אלה (יולי–דצמבר 1948) בנוי בעצם משני תקציבים: א. תקציב הבנוי על הכנסות והוצאות שוטפות; ב. תקציב המלחמה. נדון רק על התקציב השוטף. תקציב המלחמה נמסור גם הפעם – כפי שנהגנו בשלוש ישיבות קודמות – לוועדת הכספים שתאשר אותו על יסוד הצעות הממשלה.

אף כי איחרנו בהגשת התקציב, הוא מוגש גם עכשיו רק בצורת פרי ביכורים, בתורת תקציב נסיוני. רבים הקשיים שאנו נתקלים בהם בעיבוד התקציב: כל המשרדים הם עדיין בתהליך של התהווּת, התהווּת בתנאי מלחמה. הם עצמם עדיין מבררים את דרכם, את תפקידיהם ואת אופן ארגון פעולתם. משרד האוצר עצמו אף הוא עודנו מחפש את דרכו הן ביחס למשרדים השונים והן ביחד להרכב התקציב. משום כך רצוני לבקש שתגלו מידה רבה של יחס סלחני גם לאופן הרכב התקציב וגם לאיחור בהגשת החומר. נשיאות המועצה תקבע את אופן הדיון, אבל אני חייב לבקש, שתתנו לנו רשות לפעול בינתיים לפי תקציב זה עוד לפני הדיון הכללי. אין לנו כוונה להוציא בחודש אוקטובר יותר מאשר החלק השישי של התקציב. זוהי בעיה מסובכת קצת: האם נחוץ לשם כך אישור רשמי של התקציב כולו, או שאפשר לנהוג לפי הנוהג המקובל באי־אלו ארצות, כאשר האוצר מניח על שולחן הבית את התקציב, רשאית הממשלה לפעול בהתאם לתקציב עד לאישורו?

תקציב ההכנסות

אנחנו מעריכים את ההכנסות ב־7 מיליון ו־800 אלף ל"י. בזה איננו מביאים בחשבון את ההכנסות משירותי התחבורה; דואר, טלגרף, נמלים, שירות אווירי. הממשלה וּוַעדת הכספים באו לידי מסקנה שיש לארגן את כל השירותים האלה כמשקים שצריכים לשאת את עצמם. לדאבוני לא יהיה הפעם – לפי הערכתנו – עודף הכנסה אלא גרעון, ומשום כך סעיפים אלה אינם מופיעים בטבלת ההכנסות. הכנסנו רק את הגרעון הכולל ברשימת ההוצאות.

כדי לגייס את ההכנסות נצטרך לעשות מאמץ לא קל, כי בשלושת החדשים הראשונים – יולי־אוגוסט־ספטמבר – היתה ההכנסה בכל חודש בין מיליון למיליון ומאה אלף ל“י, פירוש הדבר שבשלושת החדשים שנשארו נצטרך לגייס בערך מיליון וחמש מאות אלף ל”י לחודש, היינו להגדיל את ההכנסה בהשוואה לזו שהגענו אליה בחמישה אחוז בקירוב. משום כך פנינו אליכם בדרישה ובבקשה להגדיל את המסים. אנחנו מעריכים את מס־ההכנסה בששת החדשים ב־2 מיליון ל"י (ביולי, אוגוסט ו־24 ימים של ספטמבר, הכניס מס־ההכנסה 550,000 ל"י).

אולי כדאי לעושת השוואה עם הכנסותיה של ממשלת המנדט בארץ־ישראל ותשלומי היהודים בשנים האחרונות. הכנסותיה של ממשלת המנדט היו בערך 21 מיליון לא“י ב־1946–1947 ובערך 23 מיליון לא”י ב־1947–1948. אם אנחנו מעריכים שהיהודים שילמו כ־70% מן המסים האלה, הם שילמו בשנת 1947/1946 – כ־14 מיליון לא"י ובשנת 1948/1947 – כ־16 מיליון. אנחנו מעריכים את ההכנסה בששת החדשים האלה, בערך, כמחצית ההכנסה הממוצעת מהשנתיים האחרונות.

בהערכת ההכנסה הלאומית יהוו המסים האלה בשנה זו בערך 15% מההכנסה. בשנים הקודמות היוו כ־18%, זאת אומרת, שבאופן יחסי תקבל הממשלה במחצית השנה הזו אולי פחות קצת, בכל־אופן לא יותר, מכפי ששילם הציבור בישראל לממשלת המנדט. חל רק שינוי אחד, במידה מסויימת, במקורות המס: ממשלת המנדט קיבלה בערך 60% ממכס; בין 12%–15% ממס־ההכנסה; והעודף בין 25%–28% – משאר מיני מסים אחרים. אנחנו חושבים לקבל ממכס אותו האחוז, אבל ממס־ההכנסה נקבל בערך 26%. בזה אנו מגדילים את אחוז המסים הישירים על חשבון כל מיני מסים אחרים.

כאשר דוּבּר על מס־ההכנסה בישיבה קודמת סבור הייתי, שאולי נוכל להקדיש להוצאות המלחמה כרבע מההכנסות השוטפות. לדאבוני הרב לא הצלחנו להגשים זאת והפרשנו להוצאות המלחמה חלק קטן הרבה יותר.

הבעיות הכספיות הן שתיים: מסים נוספים ופעולות כספיות נוספות. בנוגע למסים הבאתי כבר לפני הוועדה הכספית את ההצעה בדבר מס ירושה, את העיקרון בדבר מס על מותרות, ותבוא הצעה בדבר מס מהגדלת ערך הרכוש. יחד עם שלושת המסים האלה נצטרך לדון בשתי פעולות נוספות: א. הרעיון על מילווה; ב. ארגון פעולת חסכון בהיקף רחב יותר.

לא ייתכן, שבזמן מלחמה ובזמן הקמת המדינה נוכל להסתפק בגיוס צרכי המלחמה והמדינה – בחוגים הרחבים – בגודל של 15%–16% בלבד מההכנסה הלאומית. אנגליה העזה בתקופה המלחמה לקחת מ־60 עד 65 אחוז מכל ההכנסה הלאומית לצרכי המלחמה. בארצות־הברית היה האחוז בין 55 ל־60. בהוצאות העצומות האלה שאדירי העולם צריכים היו לגייס במלחמה לקיומם גייסו למעשה למעלה ממחציתו בפנים הארץ ואת העודף קיבלו במענקים או בהלוואות־חוץ, כגון “החכר והשאל” או עודפי שטרלינג.

תקציב ההוצאות

את החלק הראשון בפקודת המס אנחנו קוראים אומדנה, כי אף אחד מאתנו לא יוכל להבטיח אם נקבל את הסכום המלא. כמובן שאנחנו חושבים זאת להערכה מבוססת פחות או יותר. אבל בחלק השני קובעת החלטת המועצה – מה תהיה רשאית הממשלה להוציא, לפי סעיפים שונים שנאשר כאן. תקציב ההוצאה מורכב מ־4 סעיפים עיקריים: א. הסעיף העיקרי, תקציב רגיל, הוא 4,821,000 ל“י, זה בעצם הסכום שאנחנו מציעים להעמיד לרשות כל המשרדים – לפעולה הרחבה והמסונפת של הקמת המדינה. בעצם יכולתי להוריד מתקציב זה 120,000 שיוצאו לבניין הקריה, כך שלתקציב המשרדים ישארו 4,720,000 ל”י; ב. התקציב הבלתי־רגיל – 732,000 ל“י, מורכב משלושה סעיפים: 1. השתתפות המדינה בהוצאות קליטת עולים; 2. הענקות להוזלת המצרכים החיוניים, בייחוד להוזלת מחיר הלחם, הסכום יימסר לרשות המשרד למסחר ותעשייה; 3. ההוצאות למיפקד האוכלוסיה, בקשר להכנות לבחירות, שיעמדו לרשות משרד הפנים. ג. תקציב מיוחד לתקופת המלחמה והוא גם כן מורכב מ־3 סעיפים: 1.200,000 ל”י למשרד הבטחון, 3,650 – למשרד לנפגעי המלחמה, 120,000 למשרד הבריאות לטיפול בפצועי המלחמה. החלק האחרון, רזרבה כללית, הכוללת גם תשלום ריבית שקשה לקבוע מה יהיה היקפה, ואת הסכום הזה – 561,000 ל"י מציעה הוועדה הכספית להשאיר ברשות הממשלה.

התקציב הרגיל הוא בערך המחצית ממה שהמשרדים דרשו מאתנו. אין ספק, שפגענו בהרבה פעולות חיוניות; אבל אנחנו מוכרחים לפעול במסגרת ההכנסות ולהתאים את פעולתנו, קודם כל, לצרכי שעת המלחמה; למען חסוך ככל האפשר יותר כסף למלחמה, עלינו להקטין ככל האפשר את ההוצאות הרגילות. עם זאת התקציב המצומצם הזה כולל הרבה פעולות אשר כהתחלה הן חשובות למדי. למשל בסעיף הבריאות, אף־על־פי שרחוקים הננו מההצעה שהגיש לנו המשרד לבריאות, הגדלנו את התמיכה הניתנת לעיריות ולגופים ציבוריים, לכל מיטה הגדלה לא רבה, בין 170 ל־200 ל"י, ועם זה הרחבנו במידה ניכרת את הגופים הנהנים, אפילו כלפי העיריה. כידוע לא הכירה הממשלה המנדטורית בכל המיטות, כי אם רק בחלק מהן. אנחנו מתחשבים בכל המיטות הנמצאות למעשה.

לסעד הקצבנו 330 אלף ל"י לשישה חדשים – הכפלה לעומת הסכום שהוועד הלאומי יכול היה להעמיד לרשות פעולת הסעד, הן על־ידי השתתפות הממשלה והן מכספי מגבית ההתגייסות. אפשר לומר שהצרכים גדולים יותר. אבל עלינו לדון על כל הפעולות שלנו כעל פעולות של התחלה, הנתונות עוד בתהליך של התהווּת. שני סעיפים אלה, סעד ובריאות, מהווים גם בעולם הגדול בעיה חמורה – בעיית הביטוח הסוציאלי. וַדאי עוד תעמוד שאלה זו לפנינו והאוצר יעלה אותה לדיון בשעה המתאימה. לעומת חמישה־שישה אחוזים שממשלת המַנדט היתה מקציבה לשני סעיפים אלה בתקציב ההוצאות הרגיל, אנחנו מקציבים קרוב לחמישה־עשר אחוז. זוהי הגדלה ניכרת.

לחינוך אנחנו מציעים להקציב 300 אלף ל“י מהכנסות הממשלה, היינו 50 אלף ל”י לחודש, כפשרה בין הצעות שונות. זוהי כמעט הכפלת הסכום שהוועד הלאומי היה מקבל מהממשלה. בשלושה החדשים הראשונים למדינה הלכנו בעקבות ההקצבה הקודמת, בצירוף תוספת קטנה 30–35–40 אלף ל"י לחודש; כך שלגבי שלושת החדשים הבאים יש הגדלה ניכרת עוד יותר. גם פה עודנו רחוקים מלסַפּק את הצרכים. המגמה שודאי משותפת לכולנו היא, להגיע לחינוך עממי חינם. אבל לא טוב תעשה הממשלה אם נוכח הצרכים תדון רק על הרצוי – עליה לבדוק מה יכולים אנו לעשות למעשה ובתנאי־מלחמה כאלה, בכיוון המגמה הזאת.

גם בשטח הפרודוקטיבי ודאי תישמענה תלונות. משרד החקלאות והמשרד למסחר ותעשייה יטענו שהסכומים שהוקצבו אינם מספיקים. יש הבדל יסודי בין ממשלה זו בין הממשלה המַנדטורית. ממשלה זו צריכה להיות ממשלה של פיתוח, עליה לדאוג לא רק לרמת־החיים של תושבי המדינה, כי אם גם לעלייה ולהתיישבות. אף־על־פי כן אבקש לזכור, שאם בתקציב הקודם הוצאנו על שני הסעיפים גם יחד קצת יותר מאחוז אחד, אנו מקציבים במחצית שנה זו 9%. ודאי אין זה מספיק, אבל זה בתחום המגמה ובכיווּן אליה. נעזרנו בשטח זה ומשתדלים להיעזר לא רק בכספי התקציב אלא גם בדרך של הלוואות מהחוץ. ברצוננו להעמיד לרשות המשרד לחקלאות לשם פעולת פיתוח קונסטרוקטיבית עוד סכום של קרוב ל־600 אלף ל"י בעזרת ערבויות לבנקים.

רשויות מקומיות. בתקציב ההוצאות למחצית השנה הזאת אנחנו מעמידים לרשות העיריות סכום של 450 אלף ל“י: מאתיים וחמישים אלף הערכת ההכנסה ממס ואַרקו ומאתיים אלף הערכת יתר סעיפי ההכנסה. אני מקווה שסכום זה יגיע לחמש מאות אלף ל”י. מלבד הקצבת הממשלה עזרנו להשיג סכום של 800 אלף ל"י בערך בתורת הלוואות לעיריות כדי לאפשר להן להתגבר על תקופת מעבר זו.

אני רוצה להדגיש, שלמרות מתן דין קדימה לתקציב הבטחון – השתדלנו כבר כעת לעשות התחלה בשורה של פעולות קונסטרוקטיביות, הן בשטח הסוציאַלי והן בשטח המשקי: באמצעות התקציב הרגיל, תקציבים לא־רגילים והלוואות. עכשיו אנו דנים ברצינות על דבר מימון תכנית של נטיית קו מסילת־הברזל מרחובות לחדרה כדי להקים בהקדם את שירוּת הרכבות. אחד מקרבנות המלחמה הנטושה בארץ היה אותו מומחה אמריקאי, שהזמנו אותו לייעץ לנו בתיכנון התכנית, ולמחרת מסרוֹ את הדין־וחשבון, כשנסע לבקר בירושלים, נהרג על־יד לאטרון.

התקציב ומצב המשק

לא פרטתי את תקציב המלחמה. אך אתם יודעים את היקפו בערך. מובן מאליו, שהמלחמה ותנאי־המלחמה משפיעים מאוד על המשק שלנו. אנחנו נתונים בתנאי משק מלחמה טיפוסי מאוד. הסימנים המובהקים של משק מלחמה, לא באופן תיאורטי, הם ארבעה: א. תעסוקה מלאה; ב. הקטנת הייבוא; ג. יוקר המחייה, שלעתים קרובות קשור באינפלאציה; ד. התערבות גדלה והולכת של המדינה גם בחיי המשק.

תעסוקה מלאה. לפי הסקירות של המינהל לעבודה על מצב חוסר העבודה יהיו בחודש אוגוסט 700 מחוסרי־עבודה. לפי ההגדרה שלנו נחשבו כמחוסרי־עבודה אנשים שלא עבדו 13 יום ומעלה בחודש. יתרם היו נחשבים למחפשי־עבודה, דורשי־עבודה, אך לא מחוסרי־עבודה. מספר זה של 700 מחוסרי־עבודה בלבד הוא, לאחר שמיום הקמת המדינה נכנסו לארץ־ישראל כ־50 אלף איש. הננו מרגישים מחסור בכוח־אדם בכל ענפי העבודה: בצבא, בחקלאות, בתעשייה ובמשרדים. לפעמים קשה לארגן את המשרדים שלנו בשל מחסור באנשים ובשל בעיית היחסים בין המשרדים שלנו ובין המוסדות המטפלים בגיוס לצבא.

קיבלנו את ההודעה, שבשטח העלייה וקליטתה מטפלת הסוכנות היהודית ושהיא מקבלת על עצמה את האחריות. אך הממשלה מצאה להכרחי גם במצבה הכספי הקשה, להשתתף בזה בכל זאת בסכום סמלי כשם שעשתה זאת לגבי פיתוח הארץ בשטח החקלאי. היא הכניסה 500 אלף ל“י בתקציבה לצרכי העלייה. הכוונה היום היא שלא לקחת עלינו אחריות ודאגה למחוסרי־עבודה, כיוון שאנו סובלים ממחסור בעובדים. אבל יש כוונה שהממשלה תשתתף באי־אלו פעולות בשטח זה. למעשה כבר התחייבה המחלקה לבריאות להעמיד לפחות 100 מיטות בתקציב מלא, ומתקציב קליטת העלייה כבר הסכימה ועדת הכספים להעמיד, מבלי לדון על חלוקה נוספת, סכום של 50 אלף ל”י, כדי לאפשר את סידורן של מאה מיטות אלו. בשל מחסור בכוח־אדם המצב הוא קשה וכולל שלוש בעיות גם יחד: עלייה, חלוקה נכונה יותר של כוח־אדם בין ענפים ותפקידים שונים, וניצול יעיל יותר של כוח־אדם בכל מקום – כל מה שנכלל בתפקידי מינהל כוח־אדם במשרדו של בנטוב [משרד העבודה]. מחסור זה מפריע לנו בכל יתר ענפי הפעולה הכלכלית והמדינית.

צמצום הייבוא סיבותיו ארבע: קשיים בתחבורה, קשיי ביטוח, חששות של ההון הפרטי ובעיות המטבע. על קשיי התחבורה התגברנו במידה ניכרת. שברנו את הבלוקאדה הימית על ארץ־ישראל. במידה מסויימת התגברנו גם על בעיות הביטוח. הממשלה הודיעה שהיא מקימה חברה לביטוח ולוקחת עליה את כל האחריות לסיכוני המלחמה ממחסן עד מחסן; על־ידי כך הסירונו קושי זה מדרך הייבוא. נשארו רק שתי הבעיות האחרונות; ההיסוסים של ההון הפרטי ובעיית המטבע. כל הדברים האלה יחד הביאו לידי קיצוץ גדול של הייבוא. השנה היה הייבוא בחדשים יולי־אוגוסט פחות ממחציתו של הייבוא באותם החדשים לפני שנה; אפילו אם נאמר – ויש הערכה כזאת – שהייבוא של היהודים היה 70% ונשווה את הייבוא של השנה ל־70% מן הייבוא אשתקד, נגיע למספר שהייבוא השנה מבחינת המחיר הוא בערך 70% מן הייבוא אשתקד, אבל פחות ממחצית היקפו.

הקשיים בענייני המזון גדולים והבעיה חריפה מאוד. ייבוא המזון היה בכסף – כ־60% מהייבוא של אותם החדשים אשתקד, אך אין לשכוח, שבעצם אין להשוות את המספרים כמספרים מוחלטים, ועלינו להביא בחשבון עוד שני גורמים שאחד מהם הוא גידול היישוב היהודי, אם כי עלינו לדאוג כבר גם לערבים. אשתקד היינו מעריכים את היישוב היהודי בשש מאות וחמישים אלף נפש, כיום – שבע מאות עשרים וחמשת אלפים נפש, כן ירבו; זאת אומרת, שמספר הצרכנים גדל לפחות ב־10%; כן עלינו להוסיף לזה את הצריכה הגדולה של הצבא. בבירורים בין מחלקת האספקה ובין הצבא על חלוקת מצרכים הצענו לצבא, שנחשוב את המנה שהצבא צריך לה כגדולה פי־שניים וחצי מן המנה הממוצעת שהאיש הציבילי צריך לה. מזה תבינו, באיזו מידה משפיע הצבא על התצרוכת.

ההקטנה הממשית של ייבוא המזון, היא גדולה בהרבה והחוסר הוא גדול בהרבה; עקב המלחמה נתמעט הייצור בארץ. חלק גדול של הייצור הופנה לצבא. מחמת פעולות המלחמה יצאו למעלה מחמישים משקים לגמרי מן המעגל של משקים יוצרים; חלק ניכר של משקים, שאף הם סבלו, ממשיכים להוציא את תוצרתם לשוק. גם אשתקד הבאנו בחשבון, שהמשקים צריכים לסַפק פחות ממחצית תצרוכת המזונות, ואת המחצית השניה נשיג בדרך־הייבוא. כעת נתמעט הייצור המקומי, פחת האימפורט וגדלה הצריכה. אנו נוקטים שורת אמצעים לעידוד הייבוא, הן באמצעות הצינורות הקיימים והן על־ידי כלים נוספים.

פניתי בהצעה לבאי־כוח היבואנים ולשכות־המסחר, שאנחנו מוכנים להעמיד את המטבע השייך לישראלים בחוץ־לארץ, לרשות ההגברה של ייבוא המצרכים החיוניים. הצעה זו נובעת לא רק מתוך נימוקים פיסקאליים, אלא מתוך נימוקים כלכליים, שהייבוא לארץ הוא צורך כלכלי, ובלבד שיהא מאורגן ומתוכנן. לפי הערכתנו היה בשלושת החדשים הקודמים ייבוא בערך של מיליון ל“י; המצרכים בסכום זה הגיעו לארץ בלי שהעמדנו דביזים לרשות היבואנים. לפי הערכתנו אפשר לנצל בערך חצי מיליון ל”י לחודש מהכסף הזה לצרכי הייבוא. גם הממשלה עצמה עשתה בחדשים אלה פעולה רבה להגברת הייבוא, הן הממשלה האזרחית והן השלטון הצבאי, כדי למנוע התחרות בין הצבא ובין האזרחים.

התוצרת החקלאית

הממשלה מנהלת משא־ומתן עם באי־כוח החוגים החקלאיים. הם תובעים מאתנו להבטיח שלכל הפחות מחיר המצרכים לא יעלה (כוונתי למזונות). יש לייצב את המחירים, אך לא מתוך כוונה להקפיאם אלא להשתדל להורידם. אנו מקווים, שלפחות בתקופה של שלושה חדשים נוכל להגשים זאת. אנו נעזרים בפעולות שונות וגם בעונת השנה. מתחילה עונת הספקת־הירקות לשוק ודבר זה יכול לסייע בידינו; כן ניעזר על־ידי פעולה של הרחבת הייצוא, במידת־מה בעזרת הממשלה, אולם במידה רבה על־ידי המשקים. הגדלנו את שטח גידול הירקות ותפוחי־האדמה ב־50% לעומת אשתקד, ומדובר על פעולות רבות אחרות להרחבת הייצור. הממשלה דנה עם המעוניינים כיצד להבטיח את הפסקת האמרת המחירים נוכח המצב הבין־לאומי הקיים, שהוא עתה נוח יותר, כשיש ירידה במחירים ושפע תוצרת (דבר חשוב לא פחות מירידת המחירים), וכן לאור המצב בארץ! במשא־ומתן הציגו לפנינו שאלה אחת בלבד – האם מחיר האספקה למשקים לא יוגדל? הממשלה עשתה בחדשים האחרונים פעולה רבה לשם הגדלת האספקה למשקים, ואם נקח עלינו את הסיכון שבהתייקרות האספקה שתובא מחוץ־לארץ, מוּכנים המשקים להבטיח, שהתייקרות התוצרת לא תגדל. אנו רוצים להיכנס לשלב ראשון של ניסון לייצב את המחירים בארץ. השלב השני יהיה נסיון להוריד את המחירים. אך קודם כל צריך להבטיח שלא יגדלו. מובן, שלא תספיק פעולה זו בשטח המזונות בלבד, אם כי הוא החשוב ביותר. נצטרך לטפל גם ביתר המצרכים המהווים את אינדכס המחייה.

הממשלה קבעה ועדת שרים מיוחדת, שתפקידה להכין תכנית והצעות לפעולת המלחמה ביוקר המחייה. פעולה זו מוכרחה להיות מלוּוָה בקביעת מנות קצובות לכל־הפחות במספר ניכר של מצרכים: א. כדי להבטיח לכל התושבים את סיפוקם; ב. כדי לקמץ בתצרכתם.

הכל מדברים על משטר צנע, אך שום דבר אינו מתקדם ואינו מתגשם על־ידי דיבורים בלבד. לשם כך מוכרחים: א. להבטיח את המינימום הדרוש לכל אדם ולקיים מחירים מינימליים; ב. לקבוע במצרכים החיוניים ביותר מנות קצובות. דבר זה יחייב פעולות לא נעימות ביותר לרבים מן התושבים.

אחד האמצעים לתקנת מצבנו הוא הגברת הייצור גם בעיר וגם בכפר. עלי להדגיש במיוחד שתי פעולות שעשה משרד החקלאות: ניצול האדמה הנטושה, שמעריכים את שטחיה ב־300,000 דונם, ומהם לתבואות־חורף – 180 אלף דונם. לשטחים אלה הובטחו אשראי בשיעור של 400 אלף ל"י. משתדלים אנו להציל גם את יבול הזיתים ומקווים שנציל את חלקו הגדול; פעולה זו נעשית תוך שיתוף עם לשכות־העבודה הערביות. גם פעולה זו נצטרך למַמן והיא תעלה כסף לא מעט, אולם ההכנסה תהיה גדולה פי־כמה מההוצאה.

טביעת פרוטרוט

עשינו פעולה אחת, שהמועצה החליטה עליה בקשר להכנסת המטבע הישראלי, והיא הצליחה למעשה יותר משקיוויתי. בעתונים קראתם שנתקבלו בארץ כ־28 מיליון לירות ישראליות. יש עלינו לחץ מחוץ־לארץ, שלא נפסיק עדיין את החלפת המטבע מלירות ארץ־ישראליות ללירות ישראליות; הציבור הוכיח בגרוּת והבנה מדינית וכלכלית ביחס למטבע. היו שבועות אחדים של קשיים בנוגע למצלצלים, למטבעות הקטנות. בימים האחרונים הוציאו האנגלים מהארץ סכום של 460–500 אלף לירות כסף פרוטרוט. כשפנינו לוועדת המטבע בבקשה שתעמיד לרשותנו את הפרוטרוט, ענתה לנו בשלילה. נקטנו אמצעים וגם טבענו לנו פרוטרוט. אין אנו מוציאים אותו עדיין לשוק, כי עצם הידיעה, שיש לנו כסף, ושבכל רגע נוכל להוציאו לשוק, עזרה והמצב אינו מעורר עכשיו קשיים, אך בדרך כלל עבר המיבצע הזה בהצלחה רבה למשק ולמדינה ועוזר לנו במידה רבה מאוד בכל פעולותינו הכלכליות והצבאיות. אך זה אינו פותר את העניין של “המטבע הזר” ואינו נותן לנו מטבע לקניות בחוץ־לארץ. לשם כך נחוץ שיהיו לנו הסכמים עם ארצות־חוץ על שער־חליפין, או שנחוץ לנו מטבע זר. הייבוא תלוי במטבע: במידה שנוכל להשיג מטבע זר ולהעמידו לרשות הייבוא.

יוקר המחייה

באוגוסט אשתקד היה אינדכס יוקר המחייה בארץ־ישראל 271 נקודות. באוגוסט השנה הגיע ל־357! עלייה במשך השנה ב־86 נקודות. בהשוואה למחירים – עלייה ב־36%. זהו אסון לארץ. מאוגוסט עד דצמבר האינדכס כמעט שלא נשתנה (בנובמבר היה האינדכס 273 נקודות). מדצמבר ועד אפריל ועד בכלל, כלומר במשך חמשת החדשים האחרונים לממשלת המנדט, עלה האינדכס ב־55 נקודות מתוך 86. היה זה חלק מאותה המדיניות של תוהו ובואו או תוצאתה. בארבעת החדשים ממאי ועד סוף אוגוסט עלה האינדכס ב־29 נקודות. פירוש הדבר, שהגידול נמשך וּמהווה סַכּנה עבורנו. אך אנחנו משתדלים ובמידה מסויימת גם הצלחנו, להאיט את קצב עליית האינדכס. אנחנו מוכרחים: א. לייצב את האינדכס; ב. להוריד אותו, אחרת התקציבים שלנו אין להם ערך – שכן כל השירותים שלנו מתייקרים והולכים ומצבו של משק המדינה ומשק העיריות נעשה לבלתי־נשוא.

אם רוצים אנו לקבל דולרים או פונטים, אם רוצים אנו לארגן את הייבוא – מן ההכרח שנגביר את הייצור. בחדשים אלה לא רק שאלת הייבוא היא שאלת־חיים בשבילנו – אלא גם שאלת הייצוא. אנו מוכרחים להפסיק את עלייתו של האינדכס ולפתח פעולה שיטתית להורדתו. הדבר מוכרח להיעשות על־ידי הגברת התערבותה של הממשלה, גם על־ידי צמצום המצרכים ושינוי אורח־חיים בארץ בכיווּן זה, ולתבוע מידה רבה של יישוּר בצריכת דברים שהם חיוניים ושאנו מוכרחים להביאם מחוץ־לארץ.

אנו בחדש החמישי להקמת המדינה. בחדשים אלה עשינו הרבה. ודאי שיש לתקן הרבה. יש מקום לקיצוצים ושיפורים גם בשטח הוצאות המדינה ובשטח המנגנון. בראשון בספטמבר הגיע מספר עובדי המדינה ל־3,100 – מלבד עובדי הבטחון, משרד התחבורה והשוטרים. הפעולה שלנו היא פעולה של נסיון – אנו מנסים, שוֹגים ומשתדלים לתקן. אין דרך אחרת. ברור, שאנו עומדים בפני בעיות חמורות, בייחוד במימון צרכי המלחמה, וברור שנעמוד בפני בעיות חמורות מאוד לאחר המלחמה כשתבוא תקופת השיקום והקימום. עשרות אלפי העולים שהגיעו, וחלק מהם הלך לצבא, נצטרך להכניסם לחיים אזרחיים, שעדיין לא טעמו את טעמם בארץ. אנו עומדים לפני בעיות עצומות. אך נדמה לי, שיש לי הרשות המלאה לומר, שגם הנסיון הקצר שלנו בחדשים אלה בשטח הפיסקאלי ובשטח הכלכלי נותן לנו תוקף רב להגיד למתנגדים ולידידים גם יחד, שהמדינה קיימת, שהיא מתכוננת לקליטה גדולה ושהידידים שלנו יכולים בלב שקט לבוא ולהתכונן יחד אתנו לקראת הפעולות הגדולות לאחר המלחמה. אז נמצא גם הון יהודי פרטי, גם הון ציבורי וגם הלוואות בין־לאומיות, שעל סמך העבר – עד להקמת המדינה – ועל סמך הנסיון הקצר של המדינה, אנו יכולים לתת להם במצפון נקי את הבטחונות הדרושים; והם רשאים, הם זכאים – הם חייבים לבוא ולעשות, יחד אתנו, את מדינתנו למדינה של עלייה והתיישבות.

[בישיבה כ“א של מועצת־המדינה הזמנית, כ”ו באלול תש"ח, 30.9.1948].

יש לי הכבוד להביא לפגי הכנסת הצעת פקודה שתתן ייפוי-כוח לשר-האוצר או לבא-כוחו לחתום הסכמים עם הבנק לייבוא וייצוא בוַאשינגטון, מוסד של ארצות-הברית, על אשראי בסכום כולל שלא יעלה על מאה מיליון דולר, ולחתום על שטרי חובה בקשר לאשראי הזה.

היתה לי הזכות להביא למועצת המדינה את ההודעה על החלטת הבנק לייבוא וייצוא בואשינגטון להקציב מאה מיליון דולר אשראי למדינת-ישראל לתכניות פיתוח ותכניות כלכליות. הממשלה הזמנית הטילה עלי לנסוע לארצות-הברית לשם סיום המשא-ומתן ועשיית ההסכמים הנחוצים בהוצאה לפועל של המילווה. אני מתכבד להודיע לכנסת באופן רשמי: נחתם הסכם ראשון על סכום שלושים וחמישה מיליון דולר לפיתוח החקלאות ולהתיישבות. הוסכם באופן פרינציפיוני על חלוקת העודף של שישים וחמישה מיליון דולר: עשרים מיליון דולר לתעשייה, עשרים וחמישה מיליון דולר לבנייה, עשרים מיליון דולר לפיתוח התחבורה והתעבורה. הגשנו תכניות מפורטות על סכום של עשרים מיליון דולר בערך – נוסף לסכום המוקדש לחקלאות – לפעולות בתעשייה, בתחבורה ובבנייה, והוסכם גם על ההלוואות האלו. בקשר לעודף נצטרך להגיש לבנק הנ"ל תכניות מפורטות.

אני מציע כי הכנסת תבחר ועדה מצומצמת, שבה אפשר יהיה לדון בפרטים, ולכן אסתפק בהערות כלליות. כל האשראי הזה של 100 מיליון דולר ניתן לביצוע תכניות-פיתוח בשטחי כלכלה שונים. את הכסף הזה, לפי הכללים הנהוגים בבנק לייצוא ולייבוא, אנו מחוייבים להוציא בארצות-הברית, לשם קניית המצרכים, החמרים והמכונות, וכן יכולים אנו להשתמש בהלוואה זו לשם כיסוי הוצאות הטרנספורט מארצות-הברית לישראל.

מזה נובע, שסכום המילווה הזה יכול לממן רק חלק מהוצאות תכניות הפיתוח. בדיונים עם הבנק הגשנו את התכניות כולן, שאנו רוצים לבצען מתוך הישענות על המילווה – בצורה כזאת: הסכום של 35 מיליון דולר, המוקדש לחקלאות, יחייב תכנית-פיתוח והתיישבות של 90–100 מיליון דולר. 35 מיליון דולר מהווים, איפוא, רק כשליש מהסכום שנצטרך לגייס.

המטרות העיקריות בסעיף של חקלאות הם: הקמת 6,500 יחידות-משק חדשות, ביצוע שבע תכניות-השקאה אזוריות שיאפשרו הקמת משקים אלה, ואחר-כך התיישבות נוספת; שיקום הפרדסים הן על-ידי מיכון, הן על-ידי הרחבת ההשקאה; במידת-מה – ביסוס החקלאות המעורבת הקיימת.

בשטח התעשייה הצענו לבנק, ובאנו לידי הסכם, כי ההלוואות שאינן עוברות על סכום מסויים יינתנו בארץ באמצעות הבנקים שלנו, על אחריותם ועל אחריות הממשלה. במידה שיהיו הצעות בדבר הרחבת התעשייה או הקמת מפעלים חדשים, שיחייבו הלוואות גדולות יותר, נצטרך – לפי הנוהג המקובל – להביאן לאישור הבנק לייבוא וייצוא.

בשטה התחבורה והתעבורה הכוונה היא קודם כל לשכלול השירותים הממשלתיים: הטלפון והטלגרף בארץ והקשר עם חוץ-לארץ; שיפור הנמלים; התחבורה הימית והאווירית. סכום מסויים – ואני רוצה לקווֹת כי סכום זה יאושר בשבועות הקרובים – יוקצב לשיפור התחבורה המוֹטוֹרית הציבורית בארץ.

בשטח הבנייה הכוונה היא לבניין בתי-דירה, לקניית מכונות לעבודות ציבוריות, לבנייני-ציבור הקשורים בגידול היישוב ובעלייה.

ההלוואה הזאת תינתן לממשלה ועל אחריותה. הממשלה תהיה המוסד, שיצטרך אחר-כך להעביר על אחריותו את ההלוואות לענפים וללוֹוים השונים. הממשלה תהיה אחראית לא רק להחזרת כספי המילווה, כי אם גם לביצוע תכניות הפיתוח המקיפות. הרשות בידי הממשלה להקים מוסד או מוסדות מיוחדים לטיפול בהלוואות האלה, או להשתמש במוסדות כספיים קיימים, או במוסדות יישוב והתיישבות שונים, או לתת את ההלוואות האלה באופן ישיר על-ידי מוסדות ממשלתיים בכל ענף של הכלכלה. משרד הממשלה המתאים יהיה אחראי לאישור התכניות ולפיקוח על הבּיצוע. הריכוז יהיה בידי אוצר-המדינה.

לשם ביצוע המילווה והשמירה על הקשר בינינו ובין הבנק נצטרך להקים בארצות-הברית מוסד לאספקה, או ועדה לאספקה, אשר אליה נעביר את כל ההצעות שנאשר כאן. תפקידי המוסד הזה יהיו בעיקר פיקוח ותיאום ההזמנות. רק במידה מצומצמת, במידה שדבר זה קשור בהזמנות הממשלה, יהיה מוסד-האספקה מוסד במובן הרגיל של המלה. יתר הלוֹוים יהיו חפשיים – בפיקוח של הממשלה – לארגן את הקניות לפי רצונם.

ההלוואה תינתן לתקופה של חמש-עשרה שנה בערך. בשלוש השנים הראשונות מיום חתימת החוזים נצטרך לשלם רק את הריבית. בשנים הבאות נצטרך לשלם את הריבית ואת האמורטיזציה של ההון גם יחד. הריבית היא בשיעור שלושה וחצי אחוזים.

בדרך כלל החוזה שנעשה אתנו הוא חוזה טיפוסי, הן בסעיפיו, הן ביחס למַטרות, כדוגמת חוזים להלוואות שהבנק עושה עם מדינות אחרות. במידה שהוכנסו שינויים בחוזה אתנו, הם נעשו מתוך אֵמוּן במדינתנו וביכלתה לבצע את תכניות הפיתוח, כפי שהוגשו על-ידינו. במובן זה יש שינויים לטובתנו.

הבירורים – באופן רשמי – היו רק עם הנהלת הבנק ועובדיו הראשיים, אבל בישיבות אהדות השתתפו גם באי-כוח מחלקות ממשלת ארצות-הברית. בבירורים האלה נגעו בתכניות הכלכליות שלנו בהיקף רחב מאוד, אבל דנו אך ורק בפעולה הכלכלית של ממשלתנו – בפוליטיקה שלנו בשטח המסים, המכס, הפיקוח על המטבע, ובשאלה באיזו מידה דברים אלה יכולים להשפיע על אפשרות התשלומים, על מאזן סחר-החוץ ועל מאזן התשלומים.

בדיונים האלה, בררנו הבנק ואנחנו את העניין מנקודות-ראות שונות. בררנו את ההצעות שהגשנו לאור היעילות הכלכלית למען הפיתוח וקליטת העלייה, אם הדבר מגדיל את ההכנסה של מטבע זר או מקמץ בהוצאת מטבע זר. התכניות שהוגשו מקיפות את כל ענפי המשק העיקריים וכן שטחים שונים מהצפון ועד הנגב ועד בכלל, במזרח הארץ ובמערבה. על ההלוואות שאנחנו חושבים לתת למוסדות ולפרטים ברצוננו לדון גם-כן מאותן נקודות-הראוּת וקודם כל מנקודת-ראוּת של היעילות הכלכלית.

למילווה הזה יש בעיני ערך חשוב מאוד, כי הוא מאפשר לנו להתחיל בשורה של תכניות-פיתוח בענפים שונים, שקשה לאין ערוך היה לנו להוציאן לפועל בלי המילווה הזה, אם כי אני חוזר ומדגיש כי לשם הגשמת התכניות נצטרך לגייס אמצעים נוספים, לפעמים פי-שניים גדולים יותר, לפעמים פי-שלושה, לפעמים סכום דומה ומקביל. נצטרך לדאוג לגיוס של סכומים גדולים מאוד, של עשרות מיליונים ל"י, לשם כיסוי הוצאות העבודה והחמרים בארץ וכן להזמנות חמרים נוספים מחוץ-לארץ.

אולם אני רואה גם ערך נוסף למילווה הזה, ביטוי של אֵמון ביכולת הכלכלית של המדינה, ביציבוּתו הכלכלית של המשק בארץ. מבחינה זו אני רואה במילווה התחלה לגיוס אמצעים ממשלתיים ואמצעים פרטיים בגולה. הפגנה זו של אֵמון תועיל לנו בהרבה בתפקיד הגדול של גיוס אמצעים עצומים שהם הכרחיים לפיתוח הארץ ולקליטת העלייה.

אני מציע לכנסת לאַשר את הפקודה המעניקה ייפוי-הכוח לאוצר בקשר למילווה. כאשר הכנסת תאשר את החוק הזה ותתן את ייפוי-הכוח, נוכל להשתמש מיד בכסף המילווה להזמנת הסחורות, הכלים והמכונות הנחוצים לנו בחקלאות, בתעשייה ובשטחים אחרים.

[בישיבת הכנסת, ז' באדר תש"ט, 8.3.1949].

אני בא להציע בשם הממשלה את חוק התקציב לשנת 1949/50. זוהי הפעם הראשונה שאנו מביאים תקציב לשנה שלימה, והקשיים בסידור התקציב היו גדולים יותר מאשר תארתי לי. עדיין לא התגבש המצב המדיני החיצוני. אנו בראשית המלחמה נגד האינפלאציה. קשה להעריך בדייקנות את הצרכים לתקופה של שנה, ואת האפשרויות לגיוס האמצעים בתקופה זו. חסרה לנו גם הידיעה מהעבר, וגם הנסיון הארגוני. לכן התקציב שאגי מביא הוא נסיוני במידה רבה.

אנגליה, המקדישה כעת תשומת-לב רבה למצב הכלכלי בישראל, מתפארת שהצליחה לאַזן את כל הוצאות המדינה שלה, של הפרט ושל הכלל, בגבולות הכנסות המדינה. אנו במצב אחר לגמרי. לפנינו תפקיד לא של ביסוס המשק הקיים כבאנגליה, אלא תפקידים של כוננות למלחמה ותפקידי פיתוח וקליטה. אך גם אנו מוכרחים לכסות באמצעות המסים לכל-הפחות את ההוצאות השוטפות והוצאות השירותים. בין השירותים הייתי רוצה לכלול גם את שירות-הבטחון בקנה-מידה המתאים לתקופה של שלום. איזוּן זה הכרחי כדי להקים משק מדיני בריא, למען הצלחה יתירה במלחמה נגד האינפלאציה, למען הגברת האשראי למדינה. אשראי זה הכרחי לנו, ליתר ענפי הפעולה של המדינה. אנו עומדים לפני שלושה תקציבים יחד: התקציב השוטף, תקציב שירותי-המדינה, תקציב הבטחון ותקציב הקליטה והפיתוח. לשם דיון מלא, טוב היה להביא בפני הכנסת את כל שלושת התקציבים גם יחד. אך הדבר אינו ניתן להיעשות בשל נימוקי בטחון. לפיכך נצטרך לרכז את הדיון בעיקר בתקציב השוטף ואשתדל לתת סקירה כללית גם על תכנית הפיתוח. אך יש לזכור תמיד את בעיות תקציב הבטחון, שעליו ידונו בפרוטרוט ועדות-הכנסת לפי הצעת החוק. הכנסת מתבקשת למסור גם הפעם לוועדת הכספים ייפוי-כוח לאַשר את תקציב הבטחון.

לתקציב הבטחון ולתקציב הפיתוח הכרחי יהיה להשתמש באשראי. למען הנצחון במלחמה אפשרי והכרחי לשעבד את הדורות הבאים. תקציב הפיתוח נועד להגדיל את המשק, להגדיל את ההכנסה הלאומית, ליצור נכסים שרבים מהם עשויים לשלם בעצמם את הכספים המושקעים בהם. מותר איפוא להשתמש במידה גדולה באשראי למטרות פיתוח. אך אסור לעשות זאת לשם הוצאות שוטפות, וגם אין כל אפשרות לכך, כי שני התקציבים האחרים מנצלים למעשה את כל האפשרויות של אשראי הניתנות להשערה בעתיד הקרוב – –.

הקשר בין המשק הפיסקאלי למצב הכלכלי ברור לכל, ומן ההכרה לקבוע את התקציב בהתחשב בפעולה הכלכלית, בצורך בהרחבת הייצור והפסקת המגמה האינפלאציונית. לפיכך אקדים לסקירתי על ההוצאות וההכנסות הערות אחדות בנוגע למצב הכלכלי, ולגבי הפוליטיקה הכלכלית שלנו.

אינדכס יוקר המחייה הממוצע השנתי בשנת 1946 היה 267; בשנת 1947 – 271; בשנת 1948 – 338; במאי, בחודש הכרזת עצמאותנו – 336. אינני צריך להרבות בדברים כדי לתאר את סכנת האינפלאציה למשק המדינה, ולמשק בכללו, לאפשרות הקליטה, ובמיוחד לשורות הרחבות של העם. יוקר המחייה מגדיל את נטל השירותים לאין נשוא, כי עלינו להעריך את הוצאות השירותים במצב לא-יציב. יוקר המחייה ויוקר הייצור מפחידים את מַשקיעי ההון החוששים שמא לא יוכלו לעמוד בהתחרות עם תוצרת-חוץ, כי אין לסמוך על תעריפי ההגנה בלבד. הארץ תלויה בקיומה בייבוא של מצרכי מזון, חומר גלמי, חמרי-בניין, מכונות, וכדי לאפשר את הייבוא יהיה מן ההכרח לפתח את הייצוא. יש ללמוד לעמוד בהתחרות בשוּקי העולם.

בעולם יש כיום ירידת המחירים. יש בזה ברכה. אך לא בכל המקרים יש בירידה זאת ריווח נקי. בנסיבות אלה מחריפה בעיית ההתחרות. דבר זה לומדים כעת כל עמי אירופה. יוקר הבנייה מפחיד את הבונים. מהאינפלאציה יסבול קודם כל הפועל ושכבות העם הרחבות. הנסיון של כל עמי העולם הראה לנו, שבמירוץ בין המחירים והשכר הנומינאלי והשכר הריאלי, במקרה של אינפלאציה, בסופו-של-דבר ידו של הפועל על התחתונה.

הממשלה העמידה לעצמה כמטרה ראשונה את המלחמה ביוקר המחייה. המגמה הקרובה שלנו היא, להגיע למצב שהיה קיים בזמן הכרזת העצמאות, ז. א., להוריד את האינדכס מ-371 ל-336. אך בהמשך הזמן עלינו להשתדל להחזיר את המצב לכל הפחות לממוצע של 1947, הווה אומר להוריד את הוצאות-המחייה ב-25% בערך. יודע אני שזה תפקיד קשה ביותר. אך אם אנו רוצים לבסס את עצמאותנו הכלכלית והפוליטית גם יחד – ואלה קשורים זה בזה – לפתח את הארץ ולהגשים את תכנית ארבע השנים להכפלת היישוב, אין לגו ברירה אלא להילחם בהיקף הגדל והולך באינפלאציה ויוקר הייצור. כשלב ראשון של ביצוע התכנית הכלכלית שלה הכריזה הממשלה על תכנית הצנע, והתפקיד הנכבד הזה הוטל על חברי ד"ר [דב] יוסף.

תכנית הצנע

מה הן המגמות בתכנית הצנע? קודם כל התפקיד החיובי – הספקת הצרכים החיוניים לכל, במחירים קבועים, בלי שוק שחור. אני מדגיש את המלה לכל. אל נשלה את עצמנו שתפקיד זה קל הוא. לפי תכניתו של ד“ר יוסף נחוץ רק לשם הספקת צרכי-מזון לאדם והספקה למשק החקלאי – ייבוא בגובה של 23 מיליון ל”י בשנה; כדי להבטיח את העבודה בתעשייה, ובייחוד בתעשייה שתעסוק בייצור תוצרת “לכל”, תובע ד“ר יוסף עוד עשרה מיליון ל”י לייבוא של חמרים גלמיים.

קשה יהיה לגייס את הסכומים הדרושים הללו, כי פירוש הדבר הוא, שהיקף הייבוא בכללו יצטרך לעלות אולי עד 60 מיליון ל"י. כדי להבטיח את הייבוא של המצרכים החיוניים, יהיה הכרה לצמצם במידה האפשרית את הייבוא של המצרכים הלא-חיוניים. מן ההכרח להטיל פיקוח חמוּר על הייבוא. לשם הקלת הפרוצדורה הקשורה בקבלת רשיונות-ייבוא וגם לשם התאמת הייבוא לתכניות הכלכליות של הממשלה, חילקנו בעבר את מתן הרשיונות בין המשרדים השונים. מעתה תהיה כתובת אחת, שאליה צריך היבואן לפנות בבקשת רשיונות וממנה יקבלו את התשובה.

התפקיד האחר של תכנית-הצנע הוא הוזלת צרכי הקיום על-ידי הורדת המחירים, שתבוא במידה מסויימת על-ידי הסטאנדרטיזאציה, שברצוננו להכניס בייצור מצרכים רבים והשכלולים בייצור. באנגליה הקיפה תוצרת “תועלת” של מצרכים חיוניים 70% ולפעמים עד 90% מכל היקף הייצור בענפים המתאימים. הורדת המחירים צריכה לבוא על-ידי ביקורת על כל גורמי היוקר. אנו רק התחלנו בפעולה זו, אך נדמה לי שכבר אפשר לציין הצלחות אחדות בשטח זה: ירדו מחיריהם של מצרכים חיוניים אחדים, ירדו המחירים בבתי-מלון ובמסעדות שונים ויורדים מחירי ההובלה; הורדו המחירים של חמרי-בניין, ועומדים להוציא לשוק בגדים ורהיטים לפי שיטת “לכל”. אני מקווה, שהירידה תגבר ותלך גם בחדשים הבאים, אך הדבר לא ייעשה מעצמו. מן ההכרח שהציבור כולו יבין, שלטובתו עליו לשתף פעולה מרצונו עם הממשלה.

כתוצאה מפעולות אלה נוכל ונצטרך להפנות את מַכסימום הכספים המתפנים מן הצריכה, להרחבת הייצור. על הממשלה יהיה לנקוט צעדים הכרחיים, כדי למנוע שהכסף המשתחרר לא יבוזבז בדרכים שונים ולהביא לניצול תועלתו לטובת הפרט והכלל גם יחד. אנו חייבים להעמיד לפנינו בתקופת השנים הקרובות את מגמת החסכון המַכסימלי של אמצעים להשקעה מתוך ההכנסה הלאומית שלנו. כן נהגו כל העמים שעמדו לפני התפקידים הגדולים של רקונסטרוקציה, החל מרוסיה הסובייטית וגמוֹר באנגליה הלייבּוריסטית. אך אין לבנות את ביסוס המשק והרחבתו על אמצעי חוץ בלבד. לעלייה אנו זקוקים לאמצעי-חוץ יותר מאחרים וגם נקבלם, אם נדע להסדיר כהלכה את העניינים בארץ.

תפקיד הצנע הוא שלב ראשון בתכנית הכלכלית. הכרחית גם פעולה קונסטרוקטיבית. הגורם העיקרי לאינפלאציה הוא חוסר שיווי-המשקל בין המצרכים ושירותי הציבור לבין הצרכים ואפשרויות הקנייה של הציבור. חשוב מאוד לחלק במידה צודקת את המצרכים שישנם וככל האפשר שווה לכל. לא פחות חשוב להשתדל להרחיב את היקף השירותים והמצרכים החיוניים.

השנה הראשונה לקיומנו היתה קשה במיוחד. הצרכים גדלו לרגל המלחמה והעלייה גם יחד. הייצור הוקטן בעקבות המלחמה, לעתים על-ידי פגיעה ישרה, ולעתים על-ידי גיוס טוטאלי של כוחות-אדם. קיימת שאלה של הפניית כוח-אדם לענפי המשק החיוניים. אנו עומדים לפני שאלת חוסר עובדים וחוסר עבודה כאחת. עשרות אלפי פועלים, עולים הגרים במחנות וגם חלק מהעולים שכבר נכנסו לדירותיהם, אך עדיין לא הוכנסו למערכת החיים הכלכליים, משמשים בשעה זו גורם אינפלאציוני. הם רק צרכנים. לשם מלחמה באינפלאציה מן ההכרח לעשותם לגורם יוצר.

הגדלת הייצור

מתייצבת לפנינו שאלת הגדלת הייצור והרחבתו. בדרכים שונות עלינו לפעול לשם הרחבה זו: בעזרת ההון הלאומי, הגברת ההשקעות הפרטיות, הרחבת כושר-הייצור של המפעלים הקיימים, בהשתתפות ישירה של הממשלה. מדיניותה של ממשלת ישראל היא לעודד השקעות-הון חדשות: א. לשם פיתוח כושר הייצור של הארץ ולמען קליטת עלייה גדולה; ב. לשם סיוע וחלוקה ראציונלית של האוכלוסיה על פני שטח המדינה וניצול מכסימלי תכניתי של כל אוצרות הארץ ויכלתה הכלכלית; ג. לשם סיוע לאיזוּן מאזן-התשלומים בדרך של הקטנת הייבוא והגדלת הייצוא. העידוד הזה יינתן להשקעות קונסטרוקטיביות למפעלים חדשים בענפי תעשייה, בניין, חקלאות, תחבורה ובשאר ענפי ייצור בעלי חשיבות לאומית-כלכלית, בין אם מקור ההשקעות הוא בארצות-חוץ ובין אם מקורו הוא משקיעי הון בארץ.

פעולת הבניין

א. אנו מציעים לשחרר ממס ואַרקו בניינים חדשים לתקופה של חמש שנים, כולל הבניינים שנבנו אשתקד, היינו לאחר תקומַת המדינה; אך בתנאי אחד – והתנאי הזה חל גם על סעיפים אחרים הנוגעים להקלות – ביטול דמי-מפתח;

ב. הגדלת ניכוי האמורטיזאציה מן ההכנסה החייבת מס-הכנסה. אמורטיזאציה נחשבת כעת בין ½1–4 אחוזים בהתאם לטיב הבניין. אני מוכן להציע, שבחמש השנים הראשונות תוכפל האמורטיזאציה, כדי לאפשר כעבור שנים אחדות הערכה נורמַלית יותר של ערך הבניין;

ג. העמדת קרקע לבנייה עממית בצורת החכרה;

ד. הקטנת המכס על עצים ועל ברזל לשנה זו – לגבות רק מכס סמלי. הדבר יגרום לאוצר הקטנת ההכנסות בסכום של 100,000 ל"י לחודש בערך; כדאי לעשות את הדבר אם על-ידי כך נוזיל את הוצאות הבנייה ונאפשר בנייה רחבה;

ה. ביטול הבלו על המלט. ביטול זה כבר נכנס לתקפו ועזר להקטין את מחיר המלט ב-30%;

ו. אנו מכינים תכנית להקמת קרן ממשלתית לביטוח משכנתאות בגובה של 50% ממחיר הבנייה של דירות עממיות, שמחירן עולה עד מכסימום מסויים. אנו רוצים ללכת בעקבות הממשלה האמריקאית – לאפשר על-ידי כך גיוס הון נוסף בארץ ובחוץ-לארץ למתן משכנתאות;

ז. טיפול בגורמי יוקר וחמרים. הזכרתי את דוגמת המלט שמחירו הוזל. גם הורדת המכס על חמרי-בניין יהיה קשור בביקורת חמורה על המחירים: על מחירי הקנייה, בבירור אפשרות של קנייה זולה יותר, טראנספורט זול יותר, הוצאות הורדה ופריקה בנמל, רווחי היבואנים והמתווכים, והוצאות ההובלה;

ח. הכשרת פועלים: אנו שואפים להוריד את מחירי הבנייה, לזרז את קצב הביצוע ולארגן את העבודה כך, שיאפשר להעסיק אחוז גדול יותר של פועלים לא-מקצועיים. אנו מוכנים לאפשר לקבלני בניין לרכוש לשם שכלול הבנייה מכונות משוכללות יותר באמצעות המילווה האמריקאי.

בניית בתי-מלון. שאלה זו חיונית לעידוד התיירות ולמשק הארץ. בחדשים האחרונים החליפו תיירים בנמלים קרוב לחצי מיליון לירות של מטבע זר בלירה ישראלית בכל חודש, ויחד עם חילופי המטבע של העולים הגיע הסכום ל-700,000 ל"י לחודש. אנו מוכנים להעמיד קרקע לבתי-מלון שייבנו לפי תכנית בחלקים שונים של הארץ.

התעשייה

מתנהל משא-ומתן בינינו ובין בעלי-תעשייה מארצות-חוץ בדבר הקמת מפעלים חדשים. יש מפעלים חשובים שהתחלנו בבנייתם, כמפעל של פלאסטיקה מארצות-הברית, צבעים ועוד. יש גם שורה של הצעות, שעליהן הגענו לידי הסכם בין יוזמיהן ובין הממשלה, אך נכון שרבים גם מתאכזבים. יש סיבות לאכזבה זאת. האחת היא – ההסתה שמתנהלת גם בארץ נגד השקעות חוץ. זוהי האשמה כבדה; אך מי שקרוב יותר לעניינים יודע, שאת דיבת הארץ מוציאים מהארץ. אלה הפונים אלינו לקבל הסברה נוספת, מופתעים לעתים קרובות מן האינפורמַציה שקיבלו קודם. אך יש גם תלונות מוצדקות ויש עיכובים שצריך לבטלם. וַדאי צריך לדאוג לטיפול יתר במשקיעים ולהקטין את התרוצצותם. אנו עומדים להקים מדור מיוחד במשרד למסחר ותעשייה, שיטפל באנשים האלה, ועל ידו תהיה ועדה בין-משרדית, שישתתפו בה גם אנשים מתוך הציבור.

בשטח התעשייה, כבשטח הפרדסנות, עומדת לפנינו שאלת הייצוא. בחדשים יולי-מארס היה הייבוא לישראל 39,336,000 ל“י. הייצוא היה בערך 6,420,000 ל”י. היחס בין הייבוא והייצוא היא 6:1. – –הגרעון בתשעת החדשים האלה היה בערך 33 מיליון ל“י, אך מאזן התשלומים היה טוב יותר. בייבוא היו גם כמויות של ייבוא בלי תשלום. לפי הערכתנו הובאו בשלושת החדשים האחרונים סחורות בלי תשלום בשני מיליון ל”י בערך. דרך אגב, גורם חשוב לייבוא בלי תשלום הם המוסדות הלאומיים. את הגרעון במאזן התשלומים אנו מכסים על-ידי ההון הלאומי, העברת הון פרטי והלוואות. אי-אפשר להמשיך במאזן מסחרי שלילי בלי סוף. אנו חייבים להגדיל את הייצוא. שאלת הייצוא היא לנו שאלת חיים ומוות. אנחנו דנים בשורה של פעולות להגברת הייצוא, על-ידי מתן תנאים נוחים יותר למפעלים המייצרים לייצוא. אנו גם הבטחנו להם, שמכל מטבע זר שהם מכניסים לארץ, נפריש קודם כל את הסכומים הנחוצים להמשך הייצור של מפעלים אלה והרחבתו. יחד עם בנק אנגלו-פלשתינה אנו יוזמים הקמת קרן מיוחדת לאשראי לייצוא, לעידודו וביטוחו, איפשור הרחבתו, והקטנת הסיכון שבו.

אני מקווה, שבשותפות עם כל הגורמים, עם הסתדרות העובדים ועם התאחדות בעלי-התעשייה, נדע לנקוט כל הצעדים, כדי למצוא דרך להורדת מחירי הייצור והרחבתו: ביקורת כל גורמי היוקר וכל הגורמים הקובעים את המחיר, שכלול טכני ומניעת בזבוז, ביקורת על הריווח והגברת פריון-העבודה. הממשלה תקדיש תשומת-לב רבה להצעה להקים ועדים משותפים של פועלי בתי-החרושת ובעלי בתי-החרושת להגברת הייצור והתפוקה.

דעתנו היא, שהממשלה תצטרך לגייס אמצעים רחבים לפיתוחם והגשמתם של עבודות ומפעלים, שאחרים אינם יכולים או אינם מוכנים לעשותם ולהקימם, ולפעולות שאפשר לעשותן בשיתוף עם אחרים, קודם כל בשיתוף עם המוסדות הלאומיים, אך גם בשיתוף עם ההון הפרטי, במקרה שהשיתוף הוא חיוני ומועיל לפיתוח הארץ.

אנו עומדים לחדש את הקופות לחסכונות, שהיו קיימות בממשלה המנדטורית. אך אנו רוצים להציע לכנסת גם לתת הקלות מסויימות לאנשים החוסכים אחוז מסויים מהכנסותיהם ושהחסכון לא יעלה על סכום מסויים. אני רוצה להציע, שאם החסכון יעלה עד מאתיים וחמישים ל“י לשנה, או אולי עד חמש מאות ל”י לשנה, ויהווה אחוז מסויים מן ההכנסה, תינתן לבעל החסכון אפשרות לנכות מחצית מסכום החסכון מההכנסה החייבת במס-הכנסה, בתנאי, שהחסכון יושקע בשטרי-הלוואות ממשלתיים או בבנק לחסכון שאנו רוצים להקים; כסף זה צריך להיות מוקפא לשנים אחדות, אם האיש אינו רוצה להשתמש בו לתפקידים קונסטרוקטיביים שהממשלה תאשר, כגון שיכון, או במקרה של אסון פרטי. בדרך זו אנו רוצים לעודד את תנועת החסכון ולהגדיל את האמצעים שיעמדו לרשות הממשלה למען האשראי הנהוץ למימון תקציב הבטחון וגם להוצאות הפיתוח.

תקציב של 37 מיליון

הגשנו לכם הצעת אומדן של ההכנסה הרגילה בסכום של 34 מיליון ל“י בתוספת ארנונה לביטוח נזקי מלחמה של שלושה מיליון ל”י – יחד 37 מיליון ל“י. בהתאם למשאלות שהובעו בכנסת, שנכלול בהצעת התקציב גם את המפעלים הנושאים את עצמם, כללנו בתקציב את ההכנסות וההוצאות של מפעלי משרד-התחבורה, הדואר, הטלגראף, הנמל והרכבת בסכום של 4,728,000 ל”י. זוהי הגדלה ניכרת מאוד של התקציב. לפי המתכּוֹנת של שלושת החדשים ינואר–מארס 1949, היינו מגיעים לתקציב שנתי של 18 מיליון ו-340 אלף. אנו מציעים עתה להגדיל את התקציב בלי הארנונה ב-86% בערך, ועם הארנונה במאה אחוז.

הממשלה תדון ברצון על כל ההצעות להגדלת ההכנסות, אם לא תחשוב שהן מחטיאות את המטרה, או שיכולות לגרום נזק למשק, לפיתוחו ולהתקדמותו. אני שותף לדברי אחדים מחברי-הכנסת, שהקושי העיקרי שלנו הוא בזה שהיסוד הנושא עליו את בניין המדינה עם כל התפקידים העצומים העומדים לפנינו, אינו רחב למדי. היישוב העברי בארץ מונה קצת למעלה מ-900,000 נפש ומספר המפרנסים הוא למעשה 300,000 בערך, לאחר שמוציאים מן החשבון חיילים, עולים במחנות ומחוסרי-עבודה. אחוז העסוקים בתעשייה או בחקלאות בענפי הייצור העיקריים הוא רק כשליש מזה. במקצועות אלה עסוקים באנגליה קרוב ל-50% מכל המפרנסים.

סבורני, שלא אטעה הרבה אם אומר, שלפי המצב כיום ההכנסה הלאומית היא בין 180 ל-200 מיליון ל“י לשנה. הכנסה זאת תגדל עם שחרור החיילים והחזרתם למשק, עם העסקתם הקונסטרוקטיבית של העולים, פיתוח המשק והרחבתו. על יסוד המשק קשה מאוד לשאת במשימות הגדולות הללו. אנו זקוקים לעזרת חוץ, כדי להרחיב את יסוד בנייננו. אך אנו חייבים לעשות מאמץ עליון ולגייס מכסימום של כוחות מבפנים כדי לסַפּק את הצרכים החיוניים. בנסיבות אלה אני מציע בשם הממשלה מסים חדשים אחדים ושורה של תיקונים במסים הקיימים, שיחד עם שכלול פעולות הגבייה ועם הרחבתה הטבעית יאפשרו לנו להשיג את הסכום של 37 מיליון ל”י.

מס-ירושה מודרג לגבי יורשים ישירים מתחיל מס זה מדרגה של 50% על חלק הירושה, העולה על 10,000 ל“י ומגיע עד 50% לגבי ירושות גדולות שלמעלה מ-250,000 ל”י. לגבי יורשים אחרים מתחיל המס מ-15% לגבי חלק ירושה העולה על 5,000 ל“י ומגיע עד 75%. עוד ממשלת המנדט התכוננה להטיל מס-ירושה והיישוב תמך בהצעה זו. הדבר נתקל בהתנגדות החוגים האמידים בין הערבים שטענו, כי חוק זה הוא בניגוד לקוראן. אף-על-פי שידוע, כי חוק דומה קיים בארצות ערביות אחדות, נרתעה הממשלה המנדאטורית מפני התנגדות זו. אין לנו כל חומר להערכה מתאימה של ההכנסה ממס זה. כללנו בתקציב סכום של חצי מיליון ל”י.

מס עליית ערך המקרקעים. המס הזה מודרג לפי השנים שעברו מרכישת הנכס. בנוגע למקרקעים, שהבעל רכש אותם עוד לפני 1939, אנו מציעים מס של 10% מהעלאת ערך המקרקעים, בשים לב לירידת ערך הכסף. מס זה מגיע עד 60% לאלה שקנו את המקרקעים ב-1948. העלייה בערך המקרקעים נוצרה לא בידי האדם שהוא בעל המקרקעים, לא בייזמתו ומרצו, כי אם על-ידי הפיתוח הכללי של הארץ, על-ידי המדינה והעלייה והכלל רשאי ליהנות מרווח זה. אנו חושבים לגבות מס זה בזמן העברת הנכס מבעל לבעל. המס הזה נהוג בארצות אחדות בעולם, אפילו בארצות-הברית בצורה של מס על “קאפיטאל גיימס”.

ארנונה לנזקי-מלחמה. עוד לפני שנה ויותר, בראשית הפעולות הצבאיות ולפני תקומַת המדינה הוברר לרבים, שנכונים לנו נזקים רבים. כדי לקדם נזקים אלה החלטנו להקים קרן לביטוח; זאת היתה יזמַת המוסדות הלאומיים. קרן-ביטוח זוֹ גייסה למעלה ממיליון ל"י ועשתה פעולה חשובה ביותר. מכיוון שזו היתה קרן-ביטוח ווֹלונטארית סירבו רבים להשתתף בה. הללו סבורים היו, שהם בטוחים מפני הסכנה ולעתים קרובות שילמו ביוקר בעד הזנחה זאת. ברוב ארצות העולם, במדינות חזקות, הבינו המדינאים, שאין הם יכולים לקבל עליהם את האחריות לנזקי המלחמה, כי כדי לכסות נזקים אלה לא יספיקו ההכנסות הרגילות, ולכן קבעו את חובת הביטוח. על-ידי כך ריכזו סכומים עצומים, שבהם השתמשו ומשתמשים לקימום המשק.

אנו כעת במצב של שביתת-נשק ולקהל ישנה הרגשה שסַכּנת המלחמה חלפה. אך אסור לנו לחיות באשליות. אין אנו יודעים מה עלול לבוא עלינו מחר או מחרתיים. הלוַאי שלא נעמוד לפני נסיונות חדשים ונזקים חדשים. אלא שגם אם נזכה למצב של שלום, נעמוד לפני בעיית נזקים רבים ברכוש וגם בגוף שכבר נגרמו. לכן אני מציע לקבוע בחוק את הארנונה הזאת. הקרן תכניס כשלושה מיליון ל"י לשנה.

מס-קליטה. עומדת לפנינו שורה של בעיות בקשר לקליטה, לא רק בשטח ההשקעות, כי אם גם בנוגע לשירותי הקליטה. קיוויתי שבהוצאות הקליטה ישא העם היהודי כולו. התפקיד של הקמת המדינה כבד מנשוא. היישוב נשא עד עכשיו ב-70 אחוז בערך מהוצאות המלחמה, והשתתפות העם היהודי פוחתת והולכת. סבור הייתי, שיהיה צודק ונכון שהעם ישא בעול הקליטה.

הוצאות הסוכנות להחזקת עולים במחנות וסידורם הראשון בלבד והוצאות סידור-ראשון אחרי שהאיש יצא מן המחנה, עולות מיליון ורבע מיליון ל“י לחודש. בתקציב ינואר–מרס קבענו לקליטה 250 אלף ל”י לשלושת החדשים; המצב מכריח אותנו לשאת יותר ויותר גם בהוצאות השירותים. עומדות לפנינו שאלות, כגון: הכשרת עולים, עזרה סוציאלית מיוחדת, עזרה בשירותים מוניציפאליים וכיוצא בהם. החלטנו להציע לכנסת לקבוע מס-קליטה. כהתחלה אנו מציעים, שהמס הזה יוטל על הבתים שנגמרו לפני המלחמה (1939), ומתוך תוספת על שכר הדירה המוּגן. המס ייגבה באמצעות בעל-הבית, אך הוא יהיה רשאי להוסיף את המס הזה לשכר-הדירה של דיירים המשלמים אותו בתוספת של לא יותר מ-25% מן השכר המוּגן.

ההגדלה בהכנסה מן המסים הקיימים חלה לרגל הרחבת פעולת-הגבייה ושכלולה, או לפי תיקונים שאנו מציעים להכניס במסים שונים. אתעכב רק על ארבעה סעיפי הכנסה עיקריים: מס-הכנסה, מכס, בלו ומס-מותרות. בכל הסעיפים האלה חלה הגדלה ניכרת מאוד. לפי ההערכה של התקציב ינואר–מארס צריכה היתה להיות הכנסת האוצר ממס-הכנסה 4,800,000 ל“י לשנה. ההערכה היא כעת תשעה מיליון ל”י לשנה, ז. א. הגדלה של 90% בערך. במכס ובלו חלה הגדלה גם כן בהשוואה לאומדנה השנתית ב-60% בערך; במס-מותרות חלה הגדלה כמעט פי-חמישה. – –

מס-ההכנסה שלנו מתחשב באינטרס של חוגים רחבים יותר מאשר מס-ההכנסה ברוב ארצות העולם. החלטנו להציע להגדיל את אחוז מס-ההכנסה על חברוֹת, המס הרגיל ומס רווחי חברות ביחד עד ל-50 אחוז, במקום 40 אחוז עד עכשיו. שני שיקולים היו בדבר: האחד, שזהו הגדלת ההכנסה; האחר, היינו עֵדים לבריחה לצורה משפטית של חברוֹת; רבים ממשלמי המס בדרגות גבוהות מצאו, שכדאי להם יותר לרשום את העסק כחברה בערבון מוגבל משום שזה פותח פתח להקטנת מס-ההכנסה שהם חייבים בו. יש אנשים המתפרנסים מניצול כל הפתחים האלה, איך להקטין תשלומי מסים שונים המגיעים למדינה ובייחוד מס הכנסה.

החלטנו להקטין את מעמסת המס מעל משפחות גדולות ומן האשה העובדת. אשתקד הגדלנו את הניכויים עד ל-75 ל“י לכל ילד. חברים במועצת המדינה הציעו הדרגתיות. אנחנו מציעים ניכויים – 100 ל”י לילד שני, לילד שלישי 125 ל“י ומהילד הרביעי ומעלה 150 ל”י לילד. אב לשלושה ילדים, שתחת ממשלת המנדאט ניכו לו בעד הילדים 80 לא“י בערך ולפי סידורנו אשתקד 225 ל”י, ינכו לו כעת 300 ל“י. אשתקד הגדלנו את הניכויים לאשה העובדת מ-50 ל-100 ל”י וארגוני נשים באו בהצעות ובתביעות שונות, וביניהן תביעה, לחשב הכנסות האשה לחוד ושל הבעל לחוד. האוצר אינו רואה אפשרות לקבל הצעה זאת, הן מתוך נימוקים אדמיניסטראטיביים והן מתוך נימוקים מאטריאַליים. אך אני מוכן להציע לכנסת, להגדיל את הניכוי לאשה העובדת מ-100 עד 250 ל"י, במקרה שגם האשה וגם הבעל מקבלים משכורת ואינם עובדים במקצועות חפשיים – כי אלה הם המקרים, שעליהם יש לנו ביקורת ואילו במקרים אחרים אין לנו ביקורת. אני מציע ניכויים נוספים לנכי-המלחמה ולעיוורים הזקוקים לעזרה מיוחדת.

יש גם שורה של הצעות להגדלת המס, בייחוד בקשר לגיוס אמצעים לרשות הקליטה: א. להנמיך את נקודת ההקפאה מ-1,200 ל-900 ל“י; ב. להקטין את הסכום החפשי לרווק מ-250 ל-200 ל”י. יש גם הצעה לשנות את הדירוג. קבענו את ההכנסה בסכום של 9 מיליון ל"י על סמך התיקונים שאושרו בממשלה. ההגדלה בהכנסה באה הן לרגל התיקונים והן לרגל מאמצים נוספים להקיף מספר גדול יותר של משלמי המס, וגם על-ידי הערכה נכונה יותר של החייבים במס. הגענו למספר של מאה ושלושים אלף משלמי מס בערך מתוך שלוש מאות אלף מפרנסים.

יש לנו קשיים רבים להגיע להערכה הנכונה, לא רק בקביעת המס לבעלי עסק, כי אם גם בנוגע לחוגים רחבים, שאין להם מקום פרנסה קבוע, ואיננו יכולים לגבות מהם את המס במקום כפי שאנו עושים זאת לגבי פועלי תעשייה ולגבי פקידים. אנו מחפשים דרך להגיע לחוגים אלה שהכנסתם ניכרת למדי. את המס ממקבלי-משכורת-ושכר אנו קובעים כפי הכנסתו הממשית של העובד, מה שקוראים באנגלית Pay as you earn, אך זה איננו קיים לגבי משלמי-מס אחרים ומס-החברוֹת, בהם משמשת השומה של השנה הקודמת, כאשר יש הבדל בין הערכת ההכנסה של השנה הקודמת, ובין זו של השנה. – –

תקציב ההוצאות

בתקציב זה יש התקדמות ניכרת בכל השירותים לגבי השנה הראשונה של המדינה אם גם נביא בחשבון את העלייה, ואין צורך לומר לעומת המצב תחת שלטון המנדאט. אנו מקבלים עלינו לפי התקציב הזה אחריות בתקציב החינוך בעד ½2 מיליון ל“י. אנו רוצים לקבל 800 אלף ל”י מהסוכנות. אך לדאבוני לא הצלחנו בחדשים האחרונים בהשתדלות הזאת. אנו מגדילים השנה את הקצבתנו בחינוך כמעט ב-100% מלבד הרזרבה. רצינו לקבוע כלל, שהמינימום שאנו קובעים להשתתפות בחינוך של הרשויות המקומיות צריך להיות 30%. הגדלה מ-25% ל-30%. בתקציב זה יש הרחבת הפעולה לעזרת גני-הילדים והרחבה ניכרת בפעולת התרבות בקרב העולים.

בתקציב הבריאות אנו מציעים שני מיליון ל“י מתוך ההכנסות הרגילות, ומיליון ו-450 אלף ל”י מתוך כספי הקליטה, כולל הקצבתנו להקמת 600 מיטות. אנו מציעים להפריש מסכום זה רבע מיליון ל“י לקופות-החולים לרגל ההשקעות המיוחדות שלהן בטיפולן בעולים, הקמת מרפאות וציודן. אנו רוצים להגיע להגדלה ניכרת של מספר המיטות ולהגדלת השתתפותנו בהחזקת כל מיטה מ-200 ל-300 ל”י. כבהרבה ענפים אחרים עומדים אנו גם כאן לפני ההכרח של הורדת הוצאות לכל יחידה. אני יודע שזה דבר חמור מאוד, אך אם לא נמצא דרך להוריד הוצאות כאלה, נהיה במצב ללא פתרון.

את התקציב לסעד אנו מציעים להגדיל עד 1,050,000 ל"י, ואנו רוצים גם פה לקבוע את העיקרון, שאת מַכסימום הפעולות צריכים להעביר באמצעות הרשויות המקומיות.

למשרד האספקה וקיצוב קבענו מיליון ורבע מיליון ל“י. מינימום זה הכרחי כדי לאפשר מילוי התפקידים הגדולים שנקבעו לו. יש סיכויים טובים להצלחה בפעולות הצנע וסימנים להבראת המצב. צריך לתת למשרד את האמצעים המינימליים ההכרחיים לשם ביצוע הפעולות. ניצבת לפנינו גם שאלת הסובסידיות, העולות לנו יותר ממאה אלף ל”י לחודש; רובן ככולן מוקצבות ללחם, ואנו מכסים אותן מתשלומי-היתר. ספק, אם ההכנסה תספיק כדי לשמור על גובה המחירים שקבענו; הממשלה החליטה לקבל עליה את האחריות למחיר המצרכים החיוניים.

הגדלנו את תקציב משרד-העבודה ב-50% בערך, לא להגדלת המנגנון, אלא להרחבת היקף העבודות הציבוריות.

בפעם הראשונה כללנו בתקציב סכום גדול להוצאות בטחון. מ-34 מיליון ל“י העמדנו כמעט שליש להוצאות בטחון. עשינו זאת בשני סעיפים: 7,500,000 ל”י להוצאות בטחון ושלושה מיליון ו-600 אלף ל"י לשיקום החיילים. תקציב הבטחון דורש הון רב מבחינת צרכי-הבטחון ההכרחיים, מבחינת המשק והחסכון גם יחד. מותר לכסות באשראי הוצאות מלחמה. אך חובה עלינו לכסות ממסים את ההוצאות השוטפות, אם אנו רוצים לבסס את המשק הכספי ולאפשר את האשראי לצרכי התפקידים המיוחדים.

פעולות כספיות מחוץ לתקציב

קבענו את ההשקעות בסכום של 62 מיליון ל“י ולעומתן הכנסות ממקורות מיוחדים בסכום של 62 מיליון ל”י. המדובר הוא רק בהשקעות-יסוד ובפעולות פיתוח. המילווה האמריקאי הוא כידוע בסכום של 100 מיליון דולר – או 33 מיליון ל“י בקירוב. אני מקווה, שבשנה הנדונה ננצל שני שלישים, היינו 22 מיליון ל”י. אנו רוצים לגייס ממקורות ממשלתיים אחרים 20 מיליון ל“י. סכום זה כולל 1,600,000 ל”י לשיקום הפרדסנות. נוסף להלוואה האמריקאית ונוסף להלוואה מן הבנקים כלולים גם סכומים נוספים על סמך הסכמים לשנים אחדות שעשינו עם סַפּקים שונים בארצות-הברית לאספקה לממשלה ולעיריות בשטח התחבורה ובשטח השירותים העירוניים וכדומה. אנו רוצים להפעיל גם את המקור של שטרי-מקרקעים. אני דן רק באותן ההשקעות, שמתוך טבע הדברים ייעשו בשיתוף ישיר אתנו. השתתפות ההון הלאומי בפעולות הנ“ל היא לפחות 10 מיליון ל”י, מלבד השקעותיו העצמיות, כגון: רכישת קרקע, הרחבת ההתיישבות הקיימת וכדומה.

בתכנית זו אנו קובעים בין ארבע וחצי לחמישה וחצי מיליון ל“י להשקעות בפרדסנות, כולל שיקום הפרדסים הערביים ככל האפשר. הממשלה תתן הלוואות גם לערבים בארץ לשם עיבוד הפרדסים, וגם תצטרך לשמור על הרכוש הנטוש, במידה שאפשר להצילו. סכום של 13 מיליון ל”י אנו – הממשלה, הסוכנות והקרן-הקיימת במשותף – חושבים להשקיע בחקלאות המעורבת. אני מקווה שהסכום הזה עוד יגדל. אנו מקציבים סכום של רבע מיליון ל"י לכפר הערבי לשיפור מצבו של הפלח הערבי.

התיישבות חדשה

בשיתוף פעיל של ממשלת ישראל והקרן-הקיימת הוקמו על-ידי הסוכנות היהודית מאז 15 במאי ועד אתמול 94 נקודות חדשות בישראל, כולל נקודות חקלאיות נטושות. ב-94 נקודות אלה יש כיום 12,500 תושבים יהודים וביניהם 8,000 עולים. דבר ההתיישבות יקר לנו, אלא שאנו רוצים לקשר את פעולת ההתיישבות בפיתוח הארץ, בקליטה ובצרכי-הבטחון. הנקודות החדשות הוקמו באזורי הארץ השונים:

הגליל המזרחי	7	שומרון	5
הגליל המרכזי	10	השרון	3
הגליל המערבי	12	השפלה	7
הגליל התחתון	3	פרוזדור ירושלים	13
העמקים	7	דרום	19
הרי אפרים	2	נגב	6
			–––
			94

נוסף ל-12,500 נפש ביישובים החדשים קלט המשק החקלאי הקיים למעלה מ-6,000 נפש, יחד כ-20 אלף נפש השנה, ומהם כ-14,000 עולים. בקשר לפעולת שיכון אנו מתכננים להעביר השנה לכפר עוד אלפי משפחות, בהשתתפות בסכום כסף לא גדול ביחס. הבטחנו על-ידי המחלקה להתיישבות של הנהלת הסוכנות העברה לכפרים הנטושים למעלה מ-1,000 משפחות מן המחנות במשך חודש ימים. אנו דנים על העברה למשק החקלאי העובד עוד שלושת אלפים משפחות חקלאיות. המשקים הסכימו לקבל את העולים על יסוד הבטחה של 225 עד 300 ל“י למשפחה, תקציב לשיכון. עלינו לתת אמצעים נוספים להרחבת הייצור לכל הפחות עוד 200 ל”י לכל יחידה, והממשלה, עם הסוכנות או בלעדיה, תצטרך להיכנס בעול זה.

העול העיקרי בפעולה זו נפל על הקרן-הקיימת, שהן באופן ישיר, הן באמצעות הממשלה והן באמצעות הסוכנות היהודית, העמידה סכומים עצומים לפעולה זו. ברוכה תהיה! העול הוא קשה, אך ההעזה הזאת לקחת עליה את העול רק תועיל לקרן-הקיימת.

לא הסתפקנו בהקמת נקודות חדשות; רצינו גם להרחיב את הנקודות הקיימות. הפרשנו מן המילווה האמריקאי עד 6 מיליון דולר למשקים הקיימים, לביסוסם ולהרחבת הייצור. לעתים קרובות מאשימים את הממשלה בהפליות. אולי טועים אנו לפעמים, אבל אני חושב שרק מגמה אחת לפנינו – לעשות את כל מה שהארץ דורשת לפיתוחה, ובדרכים היעילות ביותר. פנינו להתאחדות האכרים וביקשנו, שתגיש לנו הצעות להרחבת המשק הקיים במושבות נוסף לפרדסנות, ועדיין לא קיבלנו את ההצעות. הזמן דוחק. אחר-כך יגידו: מדוע נתנו לאחרים? אנו נעזור לכל איש להטות שכם בפעולה הכבירה הזאת!

התעשייה. אנו חושבים להשקיע בפעולות משותפות עם המעוניינים עד שישה מיליונים ל"י נוסף לאשראי שאנו רוצים לתת מכספי אמריקה. אנשי התעשייה יצטרכו לגייס סכומים ניכרים להרחבת מפעליהם. אנו מטפלים כעת בבירור אי-אלו בעיות יסודיות בארץ, הן בכוחות עצמנו והן בהתייעצות עם אנשים בחוץ-לארץ. הייתי מציע לחברים המַרבים כל כך לבוא בתביעות להלאמת האוצרות היסודיים של הארץ, שיזדיינו בסבלנות; יש הרבה דברים, שבכל אופן בתקופה מסויימת השתיקה יפה להם. התפקיד הראשון העומד לפנינו הוא תפקיד הפיתוח, תפקיד הקליטה. יכול להיות שעוד נצטרך לבוא בתכניות נוספות לפיתוח התעשייה, כי הבעיה הזאת היא יסודית, ואנו דנים על הקמת מוסדות לבירור, תיכנון וייעול, גם בארץ וגם בחוץ-לארץ.

התחבורה. ההשקעות לרכבות צריכות לאפשר לנו את בניין הקו חדרה–תל-אביב שהחלטנו עליו, וגם את חידוש הקו בין לוד סביב טול-כרם וחיפה ובין לוד וירושלים. סבורני, שהכנסת תקבל ברצון את ההודעה, שאנו ממריצים את משרד-התחבורה לחדש את קשר הרכבות האלה בהקדם. מיליון ל“י אנו רוצים להלוות להרחבת שירותי האניות ולביסוסו של הצי הישראלי; מיליון ל”י לפיתוח התעופה כדי שנהא בלתי-תלויים גם בנתיבי האוויר; שני מיליון ל"י להרחבת שירותי הדואר, הטלגראף והרדיו. זהו שלב ראשון בתכנית רחבה. בשטח שכלול הדואר, הטלגראף והרדיו נספק את צרכי הארץ.

מפעלי שיכון. אנו רוצים בשותפות פעולה עם “עמידר” וגורמים אחרים. בשבילנו התכנית ל-300,000 היחידות אינה תכנון בלבד. אנו יודעים שניתקל בהרבה שאלות קשות ושמן ההחלטה ועד הביצוע עוברים לפעמים שבועות וחדשים, אך יש לנו הרגשה שאנו מתקדמים.

בניינים ממשלתיים: בתי-ספר,בתי-חולים,מרפאות. אנו נתקלים בבעיה של חוסר בניינים מתאימים והוצאות רבות לשכר-דירה. אין אנו חושבים לבנות את כל הבניינים בעצמנו; בדומה לדברים אחרים לאו-דווקא הממשלה צריכה להיות המוציאה לפועל. אנו שומרים לנו את הדרך לשותפות עם מוסדות, קרנות לביטוח, מוסדות האשראי. אנו שואפים לפעולה משותפת עם הרשויות המקומיות ועם כל הגופים המוכנים לשאת יחד אתנו בעול. אנו חושבים לעשות השנה גם התחלה ניכרת לשיפור תנאי הדיור בשטחים האלה.

הסעיף האחרון בתכנית קשור ברשויות המקומיות. הכוונה להלוואות לרשויות המקומיות לשם השקעות-יסוד. העיריות צריכות להציע לנו את התכנית והפירוטים להשקעות-יסוד שהן חושבות אותן להכרחיות.

פעולתנו בשיכון תעוֹדד שיכון פרטי נוסף; פעולתנו בתעשייה תביא להקמת מפעלים תעשייתיים נוספים; פעולתנו בחקלאות תמשוך כספים נוספים בחקלאות ותקל עלינו את גיוס האמצעים. תנופה רבתי בשטח הכלכלי גורמת לעלייה נוספת. אני רחוק מלהבטיח לכנסת, שתכנית זו תוצא לפועל מחר, והכל יהיה שפיר. נשקפת לנו תקופת-מעבר קשה מאוד. נחוץ מאמץ עליון של כל הכוחות כדי להתגבר על הסכנות החמורות, למנוע משבר ולצאת למרחב. אבל אנו רואים את הנצחון כאפשרי. צריך לדעת את המטרה העומדת לפנינו – הבראת המשק ופיתוחו: הגשמת תכנית הפיתוח והקליטה של ארבע שנים, שבכל אופן רוב הכנסת קיבל אותה כנר לפעולתו והתנהגותו.

[בישיבת הכנסת, י“ז בסיון תש”ט, 14.6.1949].

החוק שיש לי הכבוד להציע לכנסת הוא רב-אחריות ועשוי להיות רב-תוצאות ויש בו משום צעד נועז מאוד. במידת-מַה הוא בא להגשים רעיון שחלמו עליו בתנועה הציונית שנים רבות – מילווה לאומי עולמי. הוא פותח תקופה חדשה ביחסים בין הגולה ובין הארץ, בבניינה ובקיבוץ גלויות. הייתי רוצה שבבירור זה יפגינו חברי-הכנסת ככל האפשר קבל אחינו בגולה את האחדות השוררת בינינו במשימות הגדולות, ושמכאן תצא קריאת העידוד, קריאת האמונה וגם הקריאה לשותפות במפעל הגדול ובמיבצע הגדול העומד לפנינו.

החוק בא לתת לאוצר ייפוי-כוח להוציא בארצות-הברית ובארצות אחרות אגרות-חוב על סכום של 500 מיליון דולר. סכום זה נראה לרבים כדמיוני, וכך הוא נראה ברגע הראשון גם בעיני רבים מעסקנינו בגולה. לכתחילה נראה לרבים כל המפעל שלנו כיחיד במינו או כפנטסטי, ובמידה שאנו מגשימים אותו גוברת האמונה בו. כן אני מאמין שבתנופה גדולה נוכל להגשים גם את המיבצע הזה. בביצוע פעולה זו שאנו עומדים לפעול גם בארצות-הברית, אין אנו יכולים ללמוד גזירה שווה מפעולות דומות של אומות אחרות. מדינות גדולות יותר ומבוססות יותר מאתנו נתקלו בקשיים רבים ברצותם לגייס אמצעים בדרכים כאלה. אך לנו יש בארצות-הברית קהל יהודי בן 5 מיליון נפש ואני מאמין באפשרות של הצלחה, כי רבים מבין היהודים בחוץ-לארץ, ציונים ולא ציונים, מבינים שגורלם קשור בגורלנו וגורלנו קשור בגורלם.

אגרות-החוב האלה יהיו משני סוגים: האחד ל-15 שנה ב-3.5%; והאחד הנקרא אגרות-חוב של חסכון – שבהן מצטברת הריבית ורק לאחר 12 שנה ישולמו הקרן והריבית. הריבית המצטברת תגדיל את סכום ההשקעה ב50%, זאת אומרת מי שיקנה אגרות-חוב במאה דולר, יקבל לאחר 12 שנה 150 דולר.

תנאי התשלום דנים רק ברבע מן הקרן בערך. 75% ישתלמו בחלקם על-ידי שתי הנחות שהחוק הזה נותן לחותמים על אגרות הדולר: א. במקרה שהחותם על איגרת נפטר – רשאים היורשים לקבל תוך תקופה של שנתיים את כל המגיע למורישם; ב. כל איש רשאי, אם הוא מוצא לנחוץ, להעביר את אגרותיו לארץ ואז יקבל הוא מיד, עוד לפני מועד הפרעון, במטבע ישראלי את כל המגיע לו, ואת העודף נשלם כתום תקופת המילווה. כן בא החוק הזה לקבוע, שיהודי אשר יעביר את כספו לארץ, יהיה רשאי להשתמש בו שימוש חפשי ולא נטיל על תושבי-חוץ מסים על הכנסתם מאגרות-החוב האלה.

החוק בצורתו הנוכחית הוּכן בהתייעצות עם נציגינו וחברינו, וגם עם היועצים המשפטיים שלהם בארצות-הברית. התייעצנו גם עם בנקים. אנו יוצרים תקדים על-ידי זה שאין אנו מוציאים את המילווה באמצעות בנקים, אלא באמצעות ארגון מיוחד שהקימונו, שיעמוד בקשר ישיר עם הציבור. הבנקים ובראשם אחד הבנקים הגדולים ביותר בעולם, צ’ייס בנק" (Chase Bank) לא ישמשו אלא סוכנים של המילווה. ברור, שהדברים הותאמו לתנאים החוקיים של ארצות-הברית.

על מידת ההתעניינות במילווה יכולה להעיד העובדה, שכבר קיבלנו מאת ראשי הארגון הנ"ל מברק מפורט כתשובה להצעת החוק שנשלחה להם לשם חוַת דעתם. הם מקבלים את החוק ביסודו ומחכים להחלטת הכנסת, כדי להגיש את הבקשה לאישור המילווה לוועדה הנקראת בלעז “סקיוריטי אנד אכסצ’יינז' קומיטי” – המוסד הממשלתי בארצות-הברית, שתפקידו לאַשר או לשלול הוצאת ניירות-ערך בארצות-הברית, מקומיים כזרים. לאחר עשרים יום מיום ההגשה יהיו רשאים להתחיל בפעולות הכנה, ובראשית חודש מאי, כלומר ביום העצמאות, לפנות לציבור הרחב. הם קוראים למילווה זה “אגרות חוב של מדינת ישראל – מילווה העצמאות”. אני מציע גם לכנסת לאַשר את השם הזה.

מאחורי הסעיפים היבשים של החוק עומדת פעולה עצומה של תכנון וגיוס כוחות יהודיים. מובן, שלא נתנגד אם גם לא-יהודים ירצו לרכוש את האגרות וישותפו במפעל קיבוץ גלויות. אחת מתוצאותיה של הוועידה שנתכנסה בחודש אוקטובר 1950 בוַאשיגטון, היתה הגברת פעולת המגבית. באותה ועידה החליטו על הוצאת אגרות החוב של מדינת-ישראל. בוועידה זו דרשנו גיוס 1,500 מיליון דולר, מהם מיליארד דולר בארצות-הברית וחצי מיליארד דולר בישראל או ביתר הארצות מחוץ לארצות-הברית וקנדה. סכום זה כולל 500 מיליון דולר בצורת מילווה.

בתזכיר שהחברה עומדת להגיש לשם קבלת הרשיון להוצאת אגרות-חוב אלה, ניתן קודם כל תיאור כללי על הארץ, התנועה הציונית והתפתחותה, החל מהעלייה הראשונה ועד לתקומת המדינה; על ההישגים במשך שנתיים וחצי של קיום מדינת-ישראל; סקירה על המצב הכספי והכלכלי של המדינה, וכן המאזנים של ההוצאה וההכנסה בתקציבים הרגילים.

הנוהג הוא, שבהגשת בקשות כאלה מצרפים מאזנים לשלוש שנים. כששאלוני אם נוכל להגיש מאזנים לשלוש שנים, הייתי נאלץ לומר שאחד המאזנים יהיה מטבע הדברים מלפני אלפיים שנה, אך ספק הוא אם נשתמרו הספרים מהתקופה ההיא, כדי שנוכל להגיש מאזן כזה. בתזכיר ניתנים תיאור התכנית של שלוש שנים ותכנית השימוש ב-500 מיליון דולר שאנו רוצים לאסוף כל שנה בדרך זו. מודגש, שמדינת ישראל אינה מתחייבת להוציא את הכספים שיגוייסו לפי הסעיפים שסוּמנו, ושאין אנו מתחייבים לשמור על חלוקת הכספים לפי ההצעות שנכללו, אך איננו חפשיים להשתמש בכסף זה לתשלום חובות ולהוצאות שוטפות. ההצעות יבואו מפעם לפעם בתקציב הפיתוח שלנו, ולכנסת תהיה אפשרות לאַשר ולקבוע את אופן השימוש בכספי תקציב הפיתוח. אני מַדגיש את הנקודה הזאת, כי אנו אומרים להם: אין אנו מבקשים מכם כספים לתקציבים שוטפים ואף לא לתקציב הבטחון, אנו מבקשים את הכספים הללו רק לפיתוח וקליטה. לכן תהיה אפשרות לכנסת להחליט מפעם לפעם בגבולות הללו. לפי הצעה זו אנו מכריזים על סכום של 500 מיליון דולר לתקופה של שלוש שנים. מלבד ממשלת ארצות-הברית שום מוסד לא העֵז לסדר מילווה בסכום כזה.

הוקמה חברה מיוחדת להפצת אגרות-חוב אלה, שתחתום חוזה עם ממשלת ישראל לשם ביצוע פעולה זו. כאחראי כלפינו לפעולה זו קבענו את מר הנרי מונטור. הכסף יינתן לממשלת ישראל בדולרים.

ברצוני לומר לכנסת מה הם יסודות התכנית ל-1.5 מיליארד דולר. המגמה היא זירוז הקצב המַכסימלי של פיתוח וגידול משק הארץ, שהוא תנאי הכרחי לקליטה גדולה של המוני עולים. הקווים הכלליים של התכנית הם: 320 מיליון דולר לחקלאות; 300 מיליון דולר לתעשייה וכוח; 70 מיליון דולר לשירותים כלליים; 65 מיליון דולר לטראנספורט – יחד 755 מיליון דולר להשקעות פרודוקטיביות, כ-50% מכל ההשקעה או כפי שהם קוראים לכך: מפעלים כלכליים. אלה הם סכומים הנועדים להגברת הייצור והייצוא הגובר והולך. דבר זה צריך לשפר גם את מצב מאזן התשלומים, ולתת על-ידי השקעות מהכנסות הללו את האפשרות לתשלום המילווה במטבע חוץ. 455 מיליון דולר נועדים לשיכון; 130 מיליון דולר לעבודות ציבוריות. רק 10% מכל המילווה הזה, זאת אומרת כ-150 מיליון דולר, מיועדים להוצאות הטראנספורט והוצאות הטיפול בעולים והכשרת העולים בבואם לארץ.

המגמה היא להגיע לכך, שבשלוש השנים הקרובות תגדל האוכלוסיה ל-2 מיליון נפש בקירוב. עומדת לפנינו שאלה של שיכון ל-750 אלף נפש, הן לעולים שיבואו והן לאלה שלפי שעה לא מצאו שיכון. ברור, שמדובר על שיכון מצומצם, שיכון סטנדארטי, או כפי שאומרים “בתים צומחים”, שיגדלו יחד עם ביסוס האנשים ועם קליטתם בארץ.

החלק החקלאי בנוי על זה, שנגדיל את השטה המעוּבּד בארץ עד 4–5 מיליון דונם, ובתוכם שטחי שלחין עד מיליון דונם. ההשקעה בתעשייה תתחלק כלהלן: 220 מיליון לענפי תעשייה שונים וכ-80 מיליון ליצירת כוח.

בהתאם לדרישות החוק, עלינו להגיש לוועדה פירוט יתר, כיצד עלינו להשתמש ב-500 מיליון דולר שאנו רוצים לקבל כהלוואה, וזוהי אחריות ישירה של הממשלה כלפי מחזיקי אגרות-החוב. אם הכל ילך בהתאם לתכנית – נגיע בסוף 1953, או בהתחלת 1954, לאוכלוסיה של כ-2 מיליון נפש, ובהתאם לכך תגדל ההכנסה הלאומית מ-300 מיליון ל“י ב-1950 לסכום של למעלה מ-500 מיליון ל”י ב-1952, ומספר המפרנסים יגדל מ-435 אלף (שזהו כנראה, המספר כיום) למעלה מ-700 אלף. מספר המפרנסים הוא כ-35% מכלל התושבים. – –

לא אחת ביררנו את דרכי בניינה של הארץ ואת האפשרות לגיוס אמצעים בארץ. נדמה לי, שכל המעמיק בדברים הללו, מוכרח להגיע לידי מסקנה, שמפעל כביר כזה של בניין מדינה, של הגנה ושל קיבוץ גלויות בהיקף כזה, לא ייתכן לבצעו בלא עזרה מבחוץ. בפגישותי באנגליה ניסיתי להסביר שביום העצמאות, בה' באייר (ובחוץ-לארץ מוכרח הייתי לומר: ב-15 במאי) – יהיו מכל שני יהודים בארץ, אחד חדש, כלומר: שבא לארץ או נולד בה לאחר ה-15 במאי 1948. כשאמרתי זאת – התקשו להאמין והתקשו להבין. אנו הגשמנו זאת. זהו המפעל הנועז שלנו. יש קשיים עצומים ויש גם לדון על הבניין. הכרתי המלאה היא, שבלי גיוס אמצעים כבירים לא נוכל להחזיק מעמד. האמצעים הם כבירים ואפילו דמיוניים, כשם שכל המפעל שלנו הוא דמיוני. הם מעל לכוח אדם, כשם שכל המפעל שלנו בארץ הוא מעל לכוח אדם. יהדות אמריקה הסכימה לקבל עליה את המפעל הזה כאחת הדרכים לגיוס האמצעים. זוהי שאלה גורלית בשבילנו ועלינו לעשות כל שביכלתנו כדי לאַפשר זאת.

אני פונה לכנסת, שתיתן לנו את ייפוי-הכוח הזה. אנו לא נסתפק בייפוי-כוח, כי נצטרך לתת גם עזרה מעשית ורחבה מאוד. אך ברגע זה אני מבקש להעביר את החוק הזה לוועדה ולאַשרו. בארצות-הברית מחכים לאישורנו כדי להמשיך שם בפעולות.

[בישיבת הכנסת, י“ג באדר א' תשי”א, 19.2.1951].

הכרח להעלות את התפוקה

מיום הקמת המדינה ועד היום עלו לישראל לערך 440 אלף נפש, מהם 415 אלף עד 1 ביולי. מספר המפרנסים בכוח ב־1 ביולי היה למעלה מ־400 אלף, מספר המפרנסים בפועל – כ־370 אלף. היישוב העברי גדל ב־70% לערך. אם ברצוננו לשמור על רמת־החיים של שנת 1947 בכוחנו אנו, בכוח היצירה שלנו, הכרח להעלות את התפוקה. התפוקה תלויה בציוד, בארגון העבודה, באספקת חמרי הגלם, אבל במידה גדולה מאוד קשורה היא ביחס לעבודה. למען מנוע הורדת רמת־החיים ולהיכון נגד האינפלציה – הכרח להעלות את התפוקה. הממשלה תצטרך לטפל בכל הגורמים שבהם תלויה התפוקה. בשנים האחרונות חידשנו, במאמץ לא קטן, את הציוד; אנו משתדלים גם עתה לשכלל את הציוד ולהרחיבו הן לשם הרחבת הייצוא והן לשם שיפורו. אבל אפשר לעשות גדולות גם על־ידי ניצול הציוד הקיים והכרח לעבור מדיבור למעשה ולהגיע לידי הסדר מקיף בין שלושת הגורמים: נותן־העבודה, מקבל־העבודה והממשלה.

הרחבת הייצור

למען החל בפעולה מאומצת ושיטתית להרחבת הייצור והגדלת התפוקה, יש להקים את ועדי הייצור, ועל הממשלה להקים את המכון המרכזי להדרכה ולפיתוח, ואם יהיה צורך בכך – לנקוט גם אמצעים תחוקתיים. אבל ההצלחה תלויה בעיקר ברצון הפועלים והחרשתנים.

מהוועידה אנו חייבים לפנות בקריאה אל ציבור הפועלים: עשו כל שביכלתכם למען הרחבת הייצור, למען שיפור טיבו ולמען העלאת התפוקה, כי בחיינו הדבר. עיקרון הקשר בין השכר והתפוקה צריך לחול לא רק על הפועל כי אם גם על הפקיד וגם על בעל המקצוע החפשי. המצב הנוכחי אינו מאפשר לא רק הטבת הרמה של תנאי החיים, אלא גם לא שמירת רמת־החיים. עשרה של הארץ אינו רק באוצרות הטבע ובהון הנמצא בארץ, כי אם במידה גדולה בכוח העובד וביכולת לנצל את הכוח העובד. עלינו לדרוש להגביר את מאמץ העבודה, לעבוד יותר, לעבוד יותר טוב ולייצר בזול יותר.

אני פונה גם בקריאה ובתביעה לחרשתנים, שלא יסתפקו בדרך קלה לרווחים, בארץ אשר חסרה בה התחרות. גם עליהם ללמוד הרבה ולדאוג לניצול מלא של הציוד הנמצא ברשותם. יתנו הם יד להקמת ועדי הייצור ונדאג כולנו יחד להגדלת התפוקה ולהרחבת הייצור. גם כלפיהם הגדלת הרווחים יכולה לבוא בחשבון רק על־ידי הרחבת הייצור ובעקבות הוזלתו. נצטרך לטפל גם בשאלה של הקפאת הדיבידנדים (לא לחלק רווחים יותר מדי) ולהפנות את האמצעים המצטברים למשק, לצרכי היצוא.

מפעלי הפיתוח

אשתקד הקצבנו 48 מיליון ל“י למפעלי הפיתוח. בשנת תקציב זו קבענו לפיתוח 65 מיליון ל”י. תקציב פיתוח זה יכול לאפשר לנו להתגבר על הקשיים הכרוכים במטבע הזר. היקף ההשקעות הוא למעלה מ־110 מיליון ל"י. תקציב זה יאפשר לנו הרחבה ניכרת בשטח החקלאות והכפר. יחד עם הסוכנות היהודית מטפלים אנו בהעברת 90־80 אלף איש מהמחנות אל הכפר. ברצונה של הממשלה וברצונה של הסוכנות היהודית להגדיל את האוכלוסיה החקלאית ולהרחיב את הייצור החקלאי. אולי מעניין לציין, שהיהודים שגרו בשנת 1950 בערים ובנקודות עירוניות היו 47 אחוז מכלל האוכלוסיה העברית, ובשנת 1947 הגיעו ל־75 אחוז. בתקופה של שנתיים נכנסו למשקים החקלאיים ולמשקי ההכשרה, כולל עליית הנוער, 20 אחוז, ובשישה החדשים האחרונים היה אחוז ההולכים לכפר ולמשק החקלאי 25 אחוז. על־ידי כך עלה בידינו להגדיל את אחוז התושבים המתקיים על החקלאות מ־12 אחוז ב־1947 ל־14 בשנת 1949.

התקציב התעשייתי צריך לאפשר לנו שורה שלמה של מפעלי יסוד הן בשטח התעשייה הכימית והן בשטח התעשיה המיכאנית.

שלוש דרכים במדיניות הכלכלית

שלוש דרכים במדיניות הכלכלית בעולם: הדרך הליבראלית, במידה שליבראליזם כזה עדיין נשמר בעולם; הדרך – כפי שמכנים אותה – של תיכנון מדוקדק; והדרך של הכוונה, מה שקוראים בלע"ז “גייד אקונומי” או “דייראקטט אקונומי”. הדרך הראשונה אפשרית רק בתנאי שפע, כאשר הייצור הרחב והעושר באוצרות הטבע נותנים מקום להרחבת הייצור מעל לפיקוח, וההתחרות היא השומרת על רמת החיים הגבוהה. בארצות אלה מתערבת המדינה יותר ויותר בחיי הכלכלה לשם הגנה על תנאי קיומם של ההמונים, ובייחוד במקרים של חירום. דוגמה טיפוסית לכך כיום היא ארצות־הברית. רק לפני ימים אחדים מסר הקונגרס האמריקאי ייפוי־כוח לנשיא להטיל פיקוח וקיצוב. הדרך השניה מחייבת משטר פוליטי מסויים, משטר של דיקטאטורה, וגם היא אפשרית רק בתנאים כאשר בארץ יש אוצרות טבע גדולים המאפשרים לה להיות בלתי־תלויה בקיומה ובהתפתחותה בעולם כולו. גם הם חייבים להטיל עול כבד על האוכלוסיה. היא תיתכן רק בארצות אשר שם האוכלוסיה קבועה פחות או יותר וגדלה והולכת רק על־ידי הריבוי הטבעי.

לפנינו עומדות שלוש המשימות גם יחד: הקמת המדינה, בטחונה וקליטת העלייה. אנחנו תלויים, הן בהבאת עולים והן בייבוא הון, בחוץ־לארץ. אנחנו תלויים בסחר חוץ גדל והולך. על כן אנו נאלצים ללכת בדרך השלישית, הדרך של הכוונה. אנו גם רוצים ללכת בדרך זו, כי היא היחידה, לפי הכרתי האמיתית, המתאימה לתנועת פועלים חפשית. למרות המאמצים של הממשלה והעול אשר הטלנו על היישוב לא היה ביכלתנו לספק את הצרכים החיוניים בשטח השיכון ולא יכולנו לנצל את האפשרויות של הרחבת הייצור, הן לרגל חוסר הון והן לרגל המחסור במטבע. אם כן, מוטלת החובה לנצל באופן היעיל ביותר והצודק ביותר, מנקודת הראות של פיתוח המדינה, את הרזרבה של האמצעים הנמצאת בידינו.

ייצור התעשייה

מספרים אחדים על חלוקת הוצאות ברוטו של ייצור התעשייה בארץ. לפי הערכתנו הייצור ברוטו עולה בשנת 1950 ל־160 מיליון ל"י, סכום זה כולל גם מקרים של כפילות וחשבון חמרי־הגלם וחמרי־עזר העוברים שלבי ייצור שונים עד לשלב של ייצור סופי, מטעמים אלה מופיע בסעיף חמרי גלם מספר גדול הרבה יותר מהשוֹוי הריאלי. הוצאות ברוטו אלה, שהן מעניינות מאוד, מתחלקות: חמרי גלם או עזר, חמרי אריזה – 55 אחוז מהיקף כל הייצור ברוטו, כולל שכר העבודה וכל התשלומים של הפועלים והפקידים גם יחד; 30 אחוז הוצאות אחרות ורווחים 15 אחוז.

אשתקד הערכנו את התעשיה ב־55 מיליון ל"י, לפי חשבון זה יוגדל השנה הערך הנוסף ב־25 אחוז. הבעיה המרכזית והקודמת לכל התכניות האלו היא בעיית המימון ובעיית גיוס האמצעים הנחוצים, לפי היקף הפיתוח וגם לפי היקף העלייה.

תכנית להרחבה

הגשמת התכנית להרחבת התעשייה והחקלאות מחייבת גיוס של 600 מיליון ל“י, ומהן 300 מיליון ל”י הון זר ומטבע חוץ. לא ברור לי אם נוכל לגייס בארץ את כל ההון הנחוץ לנו במטבע ישראלי. אחשוב זאת להצלחה גדולה אם יעלה בידינו לגייס בארץ שליש, ושני שלישים של ההון נצטרך לחפש בחוץ־לארץ. גם דבר זה יחייב פעולות שונות למען הגבר את הכנסות המדינה והחסכונות של הפרט והכלל. שוב אנו עומדים בפני ההכרח להתאים את רמת־החיים, לכל הפחות בתקופת המעבר, לצרכי העתיד ולמשימות הגדולות העומדות לפנינו. מוכרחים להעביר מכסימום אמצעים מצריכה לייצוא. משום כך קבענו הנחות להשקעות הון קונסטרוקטיביות. הסכמנו לתת הקלות רבות ופרמיות להגדלת התפוקה, הנחות לייצוא, לחסכונות ובמס ההכנסה. את החסכון העממי אנחנו משחררים למעשה לגמרי ממס ההכנסה, אבל הקלות ניכרות אלה ניתן גם ליתר סוגי החסכונות. אנו עומדים לפתוח בנק, או סניפי־חסכון, במשרדי הדואר למען הגברת החסכון העממי. לפנינו הצעה על חסכון חובה וכן מילווה חובה, אבל נדמה לי שכל עוד לא מיצינו את דרך ההסברה ואת דרך העידוד אין להשתמש בדרכי כפייה. לפעמים קשה להחליט מה עדיף, בייחוד בהתחשב בצורך של משיכת הון עצום מחוץ לארץ. הכרזנו עתה על שני מילווים בסך כולל של 17 מיליון ל"י, לסיפוק הצרכים התקציביים שכבר אושרו. אני מקווה שהמילווה העממי הזה יצליח בארץ ואולי גם בחוץ לארץ.

אנו מטפלים בהצעות נוספות לגיוס אמצעים בארץ ובחיפוש דרך להביא את תושבי הארץ, שיעמידו בשעה קשה זו, את האמצעים במטבע חוץ הנמצאים ברשות רבים לרשות המדינה. אם יהיה הכרח, נשתמש באמצעי כפייה. אבל ברור לי שגם אם נגביר את גיוס האמצעים בארץ, את “שאיבת” האמצעים בארץ – אין כל אפשרות לגייס את הסכומים העצומים הנחוצים לנו למילוי כל שלוש המשימות – לא בדרך של הכנסות ממסים, לא בדרך של חסכונות ואשראי ולא בדרך של אשראי פנימי. יש תלונות רבות נגדנו שאיחרנו להשתמש באמצעי זה של אשראי פנימי וגיוס אמצעים על־ידי שטרי האוצר ועל־ידי שטרי מקרקעין. אני חושב שמותר להשתמש באמצעים האלה, בייחוד בשטחי מקרקעין, אם על־ידי כך אנו מגדילים את היקף הייצור ואנחנו נותנים לציבור מצרכים לעומת אותם האמצעים ואותן שטרי המקרקעין שאנחנו נותנים לציבור.

תרוסן האינפלציה!

אני יודע את סכנת האינפלציה, השתדלנו – ובמידה מסויימת עלה הדבר בידינו – לרסנה. הצלחנו להעלות את ערך המטבע בארץ ב־15 אחוז בתקופת פעולתה של הממשלה הזאת. לדאבוני הרב לא עלה בידינו להחדיר בלבות הציבור את האמונה במטבע הזה. אני רוצה לקרוא לציבור הפועלים וליישוב כולו! לא להיגרר אחרי הפאניקה ואחרי הספקולציה השפלה, הנעשית בארץ ובחוץ־לארץ על חשבון המטבע הישראלי; לא להיגרר אחרי בהלת הקניות, שהיא הוצאת כסף לריק וחבלה בפעולת המדינה; זהו אקט של בגידה. אנחנו נוקטים אמצעים ללחום בזה ומחפשים דרכים להגביר את האֵמון במטבע הישראלי. אך קודם כל תלוי הדבר ביחסו של הציבור. תמיד ניצלנו את כל אפשרויות המונופוליזציה של האוצר במדינה לעומת המונופול במדינות רבות. אומרים כי יש הבדל לרגל הכיסוי למטבע, כי יש ארצות רבות שבהן הכיסוי למטבע במידה ניכרת הוא כיסוי של דבר שאין לו הופכין: זהב, אשר רבים חושבים שיש בו כוח מאגי. אבל באנגליה אחוז הכיסוי של המטבע האנגלי בזהב או במטבעות חוץ הוא פחות מאחוז אחד של כל מחזור המטבע. 99 אחוז של המטבע האנגלי מכוסה רק על־ידי אֵמון התושבים למדינה, לכוח הייצור של המדינה, למדיניות הממשלה, לרצונם לפתח את הארץ ולהוציא אותה מהמצוקה שבה היא נמצאת מאז גמר המלחמה, במאמצה להקים את הריסותיה.

לא אחת שמענו על משברים קשים וגדולים בעולם הגדול לרגל העדר מטבע חוץ. אבל המדינות הגישו להם עזרה. יכולנו לכסות על־ידי הייצוא חלק קטן בלבד מהייבוא. קיבלנו עזרה מהעם וכי אשתקד נתנו לנו העם והמוסדות הציבוריים מטבע חוץ ב־28־25% מכל היקף המטבע הנחוץ לנו. לדאבוננו הרב פחתה הרבה ההשתתפות השנה. האם גייסו העמים האחרים בעצמם את המטבע הנחוץ להם? שני שלישים של הייבוא מארצות־הברית לאנגליה כּוּסוּ על־ידי כסף שקיבלו מתמיכת ארצות־הברית; כמעט חצי הייבוא של צרפת כּוּסה על־ידי עזרה שקיבלו מארצות אחרות. גם במזרח־אירופה, לאחר כל העול והחובות המוטלים על הציבור – שם הכל התנהל בצורת חובה: מיכסת־עבודה, שעות־עבודה, תנאי־עבודה, מקום־עבודה, החופש לעבור ממקום למקום – ולאחר כל המאמץ הגדול והקשה, למען נצל את כל יכולת הייצור בארץ לטובת העתיד – יש גם שם עזרה רבה, ומובן שמשלמים בעד זה מחיר. מדינה שלפניה בעיות של מהפכה סוציאלית, ועל אחת כמה וכמה מדינה הנתונה במהפכה כזאת שבה נתונה מדינתנו, אינה יכולה בכוחותיה היא להרים את כל המשא. על כן אין לנו להתבייש כאשר אנו פונים לעם ודורשים את שיתופו. לא נדבות אנו דורשים מהיישוב, כי אם שותפות בקליטה ובפיתוח.

מוכנים היינו לקבל את הכספים ואת העזרה לא רק על־ידי מגביות, כי אם גם על־ידי הלוואות מממשלות ומפרטים. יש המפחיד אותנו, כי גם דרך זו יכולה להביא לשיעבוד, אבל הדבר תלוי במקבל, במידת כוחו העצמאי ועמידתו העצמאית.

המילווה האמריקאי של 100 מיליון דולר, שלעת עתה ניצלנו רק את חלקו – כבר נתן אותותיו, קודם כל בחקלאות, בפרדסנות, בתעשייה ובבניין. בעוד שבועות מספר תתכנס בארץ מועצה, בה ישתתפו מספר ניכר של חברים מארצות־הברית מחוגים שונים. אנחנו רוצים לדון ולהתייעץ אתם על דרכי הפעולה בחוץ־לארץ, וביחוד בארצות־הברית להגברת הכנסות הקרנות ועל עניני המילווה. מדינה זאת מוכנה לקבל עליה התחייבויות במכסימום יכלתה, אלו הן התחייבויות שהדור העתיד יצטרך לשלמן, וישראל תיטיב לשלם ממדינה אחרת בעולם. היא שילמה תמיד. יש הכרח בגיוס מכסימלי של אמצעים מחוץ לארץ. בגיוס זה תלויים היקף העלייה והיקף הפיתוח.

נקטנו באמצעים אכזריים למדי כדי לאפשר את היציאה של העולים מהמחנות. הכנסנו לאהלים בהרים משפחות עם ילדים, ואנחנו חולמים כעת על גיוס מאות אלפי לירות, שיאפשרו לנו את הכשרת האהלים לקראת החורף. היקף הפעולה יהיה תלוי בנו וביכלתנו לגייס הלוואות מהחוץ.

לשם גיוס העם וגיוס כוחות חוץ ועזרת ממשלות חוץ – עלינו קודם כל לחשל ולחזק את כוחנו אנו, והאחריות הגדולה נופלת קודם כל עלינו.

אלול תש"י (1950). [מתוך הרצאה בוועידת מפלגת פועלי ארץ־ישראל].