רקע
אליעזר קפלן
מילווה העצמאות

החוק שיש לי הכבוד להציע לכנסת הוא רב-אחריות ועשוי להיות רב-תוצאות ויש בו משום צעד נועז מאוד. במידת-מַה הוא בא להגשים רעיון שחלמו עליו בתנועה הציונית שנים רבות – מילווה לאומי עולמי. הוא פותח תקופה חדשה ביחסים בין הגולה ובין הארץ, בבניינה ובקיבוץ גלויות. הייתי רוצה שבבירור זה יפגינו חברי-הכנסת ככל האפשר קבל אחינו בגולה את האחדות השוררת בינינו במשימות הגדולות, ושמכאן תצא קריאת העידוד, קריאת האמונה וגם הקריאה לשותפות במפעל הגדול ובמיבצע הגדול העומד לפנינו.

החוק בא לתת לאוצר ייפוי-כוח להוציא בארצות-הברית ובארצות אחרות אגרות-חוב על סכום של 500 מיליון דולר. סכום זה נראה לרבים כדמיוני, וכך הוא נראה ברגע הראשון גם בעיני רבים מעסקנינו בגולה. לכתחילה נראה לרבים כל המפעל שלנו כיחיד במינו או כפנטסטי, ובמידה שאנו מגשימים אותו גוברת האמונה בו. כן אני מאמין שבתנופה גדולה נוכל להגשים גם את המיבצע הזה. בביצוע פעולה זו שאנו עומדים לפעול גם בארצות-הברית, אין אנו יכולים ללמוד גזירה שווה מפעולות דומות של אומות אחרות. מדינות גדולות יותר ומבוססות יותר מאתנו נתקלו בקשיים רבים ברצותם לגייס אמצעים בדרכים כאלה. אך לנו יש בארצות-הברית קהל יהודי בן 5 מיליון נפש ואני מאמין באפשרות של הצלחה, כי רבים מבין היהודים בחוץ-לארץ, ציונים ולא ציונים, מבינים שגורלם קשור בגורלנו וגורלנו קשור בגורלם.

אגרות-החוב האלה יהיו משני סוגים: האחד ל-15 שנה ב-3.5%; והאחד הנקרא אגרות-חוב של חסכון – שבהן מצטברת הריבית ורק לאחר 12 שנה ישולמו הקרן והריבית. הריבית המצטברת תגדיל את סכום ההשקעה ב50%, זאת אומרת מי שיקנה אגרות-חוב במאה דולר, יקבל לאחר 12 שנה 150 דולר.

תנאי התשלום דנים רק ברבע מן הקרן בערך. 75% ישתלמו בחלקם על-ידי שתי הנחות שהחוק הזה נותן לחותמים על אגרות הדולר: א. במקרה שהחותם על איגרת נפטר – רשאים היורשים לקבל תוך תקופה של שנתיים את כל המגיע למורישם; ב. כל איש רשאי, אם הוא מוצא לנחוץ, להעביר את אגרותיו לארץ ואז יקבל הוא מיד, עוד לפני מועד הפרעון, במטבע ישראלי את כל המגיע לו, ואת העודף נשלם כתום תקופת המילווה. כן בא החוק הזה לקבוע, שיהודי אשר יעביר את כספו לארץ, יהיה רשאי להשתמש בו שימוש חפשי ולא נטיל על תושבי-חוץ מסים על הכנסתם מאגרות-החוב האלה.

החוק בצורתו הנוכחית הוּכן בהתייעצות עם נציגינו וחברינו, וגם עם היועצים המשפטיים שלהם בארצות-הברית. התייעצנו גם עם בנקים. אנו יוצרים תקדים על-ידי זה שאין אנו מוציאים את המילווה באמצעות בנקים, אלא באמצעות ארגון מיוחד שהקימונו, שיעמוד בקשר ישיר עם הציבור. הבנקים ובראשם אחד הבנקים הגדולים ביותר בעולם, צ’ייס בנק" (Chase Bank) לא ישמשו אלא סוכנים של המילווה. ברור, שהדברים הותאמו לתנאים החוקיים של ארצות-הברית.

על מידת ההתעניינות במילווה יכולה להעיד העובדה, שכבר קיבלנו מאת ראשי הארגון הנ"ל מברק מפורט כתשובה להצעת החוק שנשלחה להם לשם חוַת דעתם. הם מקבלים את החוק ביסודו ומחכים להחלטת הכנסת, כדי להגיש את הבקשה לאישור המילווה לוועדה הנקראת בלעז “סקיוריטי אנד אכסצ’יינז' קומיטי” – המוסד הממשלתי בארצות-הברית, שתפקידו לאַשר או לשלול הוצאת ניירות-ערך בארצות-הברית, מקומיים כזרים. לאחר עשרים יום מיום ההגשה יהיו רשאים להתחיל בפעולות הכנה, ובראשית חודש מאי, כלומר ביום העצמאות, לפנות לציבור הרחב. הם קוראים למילווה זה “אגרות חוב של מדינת ישראל – מילווה העצמאות”. אני מציע גם לכנסת לאַשר את השם הזה.

מאחורי הסעיפים היבשים של החוק עומדת פעולה עצומה של תכנון וגיוס כוחות יהודיים. מובן, שלא נתנגד אם גם לא-יהודים ירצו לרכוש את האגרות וישותפו במפעל קיבוץ גלויות. אחת מתוצאותיה של הוועידה שנתכנסה בחודש אוקטובר 1950 בוַאשיגטון, היתה הגברת פעולת המגבית. באותה ועידה החליטו על הוצאת אגרות החוב של מדינת-ישראל. בוועידה זו דרשנו גיוס 1,500 מיליון דולר, מהם מיליארד דולר בארצות-הברית וחצי מיליארד דולר בישראל או ביתר הארצות מחוץ לארצות-הברית וקנדה. סכום זה כולל 500 מיליון דולר בצורת מילווה.

בתזכיר שהחברה עומדת להגיש לשם קבלת הרשיון להוצאת אגרות-חוב אלה, ניתן קודם כל תיאור כללי על הארץ, התנועה הציונית והתפתחותה, החל מהעלייה הראשונה ועד לתקומת המדינה; על ההישגים במשך שנתיים וחצי של קיום מדינת-ישראל; סקירה על המצב הכספי והכלכלי של המדינה, וכן המאזנים של ההוצאה וההכנסה בתקציבים הרגילים.

הנוהג הוא, שבהגשת בקשות כאלה מצרפים מאזנים לשלוש שנים. כששאלוני אם נוכל להגיש מאזנים לשלוש שנים, הייתי נאלץ לומר שאחד המאזנים יהיה מטבע הדברים מלפני אלפיים שנה, אך ספק הוא אם נשתמרו הספרים מהתקופה ההיא, כדי שנוכל להגיש מאזן כזה. בתזכיר ניתנים תיאור התכנית של שלוש שנים ותכנית השימוש ב-500 מיליון דולר שאנו רוצים לאסוף כל שנה בדרך זו. מודגש, שמדינת ישראל אינה מתחייבת להוציא את הכספים שיגוייסו לפי הסעיפים שסוּמנו, ושאין אנו מתחייבים לשמור על חלוקת הכספים לפי ההצעות שנכללו, אך איננו חפשיים להשתמש בכסף זה לתשלום חובות ולהוצאות שוטפות. ההצעות יבואו מפעם לפעם בתקציב הפיתוח שלנו, ולכנסת תהיה אפשרות לאַשר ולקבוע את אופן השימוש בכספי תקציב הפיתוח. אני מַדגיש את הנקודה הזאת, כי אנו אומרים להם: אין אנו מבקשים מכם כספים לתקציבים שוטפים ואף לא לתקציב הבטחון, אנו מבקשים את הכספים הללו רק לפיתוח וקליטה. לכן תהיה אפשרות לכנסת להחליט מפעם לפעם בגבולות הללו. לפי הצעה זו אנו מכריזים על סכום של 500 מיליון דולר לתקופה של שלוש שנים. מלבד ממשלת ארצות-הברית שום מוסד לא העֵז לסדר מילווה בסכום כזה.

הוקמה חברה מיוחדת להפצת אגרות-חוב אלה, שתחתום חוזה עם ממשלת ישראל לשם ביצוע פעולה זו. כאחראי כלפינו לפעולה זו קבענו את מר הנרי מונטור. הכסף יינתן לממשלת ישראל בדולרים.

ברצוני לומר לכנסת מה הם יסודות התכנית ל-1.5 מיליארד דולר. המגמה היא זירוז הקצב המַכסימלי של פיתוח וגידול משק הארץ, שהוא תנאי הכרחי לקליטה גדולה של המוני עולים. הקווים הכלליים של התכנית הם: 320 מיליון דולר לחקלאות; 300 מיליון דולר לתעשייה וכוח; 70 מיליון דולר לשירותים כלליים; 65 מיליון דולר לטראנספורט – יחד 755 מיליון דולר להשקעות פרודוקטיביות, כ-50% מכל ההשקעה או כפי שהם קוראים לכך: מפעלים כלכליים. אלה הם סכומים הנועדים להגברת הייצור והייצוא הגובר והולך. דבר זה צריך לשפר גם את מצב מאזן התשלומים, ולתת על-ידי השקעות מהכנסות הללו את האפשרות לתשלום המילווה במטבע חוץ. 455 מיליון דולר נועדים לשיכון; 130 מיליון דולר לעבודות ציבוריות. רק 10% מכל המילווה הזה, זאת אומרת כ-150 מיליון דולר, מיועדים להוצאות הטראנספורט והוצאות הטיפול בעולים והכשרת העולים בבואם לארץ.

המגמה היא להגיע לכך, שבשלוש השנים הקרובות תגדל האוכלוסיה ל-2 מיליון נפש בקירוב. עומדת לפנינו שאלה של שיכון ל-750 אלף נפש, הן לעולים שיבואו והן לאלה שלפי שעה לא מצאו שיכון. ברור, שמדובר על שיכון מצומצם, שיכון סטנדארטי, או כפי שאומרים “בתים צומחים”, שיגדלו יחד עם ביסוס האנשים ועם קליטתם בארץ.

החלק החקלאי בנוי על זה, שנגדיל את השטה המעוּבּד בארץ עד 4–5 מיליון דונם, ובתוכם שטחי שלחין עד מיליון דונם. ההשקעה בתעשייה תתחלק כלהלן: 220 מיליון לענפי תעשייה שונים וכ-80 מיליון ליצירת כוח.

בהתאם לדרישות החוק, עלינו להגיש לוועדה פירוט יתר, כיצד עלינו להשתמש ב-500 מיליון דולר שאנו רוצים לקבל כהלוואה, וזוהי אחריות ישירה של הממשלה כלפי מחזיקי אגרות-החוב. אם הכל ילך בהתאם לתכנית – נגיע בסוף 1953, או בהתחלת 1954, לאוכלוסיה של כ-2 מיליון נפש, ובהתאם לכך תגדל ההכנסה הלאומית מ-300 מיליון ל“י ב-1950 לסכום של למעלה מ-500 מיליון ל”י ב-1952, ומספר המפרנסים יגדל מ-435 אלף (שזהו כנראה, המספר כיום) למעלה מ-700 אלף. מספר המפרנסים הוא כ-35% מכלל התושבים. – –

לא אחת ביררנו את דרכי בניינה של הארץ ואת האפשרות לגיוס אמצעים בארץ. נדמה לי, שכל המעמיק בדברים הללו, מוכרח להגיע לידי מסקנה, שמפעל כביר כזה של בניין מדינה, של הגנה ושל קיבוץ גלויות בהיקף כזה, לא ייתכן לבצעו בלא עזרה מבחוץ. בפגישותי באנגליה ניסיתי להסביר שביום העצמאות, בה' באייר (ובחוץ-לארץ מוכרח הייתי לומר: ב-15 במאי) – יהיו מכל שני יהודים בארץ, אחד חדש, כלומר: שבא לארץ או נולד בה לאחר ה-15 במאי 1948. כשאמרתי זאת – התקשו להאמין והתקשו להבין. אנו הגשמנו זאת. זהו המפעל הנועז שלנו. יש קשיים עצומים ויש גם לדון על הבניין. הכרתי המלאה היא, שבלי גיוס אמצעים כבירים לא נוכל להחזיק מעמד. האמצעים הם כבירים ואפילו דמיוניים, כשם שכל המפעל שלנו הוא דמיוני. הם מעל לכוח אדם, כשם שכל המפעל שלנו בארץ הוא מעל לכוח אדם. יהדות אמריקה הסכימה לקבל עליה את המפעל הזה כאחת הדרכים לגיוס האמצעים. זוהי שאלה גורלית בשבילנו ועלינו לעשות כל שביכלתנו כדי לאַפשר זאת.

אני פונה לכנסת, שתיתן לנו את ייפוי-הכוח הזה. אנו לא נסתפק בייפוי-כוח, כי נצטרך לתת גם עזרה מעשית ורחבה מאוד. אך ברגע זה אני מבקש להעביר את החוק הזה לוועדה ולאַשרו. בארצות-הברית מחכים לאישורנו כדי להמשיך שם בפעולות.

[בישיבת הכנסת, י“ג באדר א' תשי”א, 19.2.1951].

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 37285 יצירות מאת 1936 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 13597 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!