יש לי הכבוד להביא לפגי הכנסת הצעת פקודה שתתן ייפוי-כוח לשר-האוצר או לבא-כוחו לחתום הסכמים עם הבנק לייבוא וייצוא בוַאשינגטון, מוסד של ארצות-הברית, על אשראי בסכום כולל שלא יעלה על מאה מיליון דולר, ולחתום על שטרי חובה בקשר לאשראי הזה.

היתה לי הזכות להביא למועצת המדינה את ההודעה על החלטת הבנק לייבוא וייצוא בואשינגטון להקציב מאה מיליון דולר אשראי למדינת-ישראל לתכניות פיתוח ותכניות כלכליות. הממשלה הזמנית הטילה עלי לנסוע לארצות-הברית לשם סיום המשא-ומתן ועשיית ההסכמים הנחוצים בהוצאה לפועל של המילווה. אני מתכבד להודיע לכנסת באופן רשמי: נחתם הסכם ראשון על סכום שלושים וחמישה מיליון דולר לפיתוח החקלאות ולהתיישבות. הוסכם באופן פרינציפיוני על חלוקת העודף של שישים וחמישה מיליון דולר: עשרים מיליון דולר לתעשייה, עשרים וחמישה מיליון דולר לבנייה, עשרים מיליון דולר לפיתוח התחבורה והתעבורה. הגשנו תכניות מפורטות על סכום של עשרים מיליון דולר בערך – נוסף לסכום המוקדש לחקלאות – לפעולות בתעשייה, בתחבורה ובבנייה, והוסכם גם על ההלוואות האלו. בקשר לעודף נצטרך להגיש לבנק הנ"ל תכניות מפורטות.

אני מציע כי הכנסת תבחר ועדה מצומצמת, שבה אפשר יהיה לדון בפרטים, ולכן אסתפק בהערות כלליות. כל האשראי הזה של 100 מיליון דולר ניתן לביצוע תכניות-פיתוח בשטחי כלכלה שונים. את הכסף הזה, לפי הכללים הנהוגים בבנק לייצוא ולייבוא, אנו מחוייבים להוציא בארצות-הברית, לשם קניית המצרכים, החמרים והמכונות, וכן יכולים אנו להשתמש בהלוואה זו לשם כיסוי הוצאות הטרנספורט מארצות-הברית לישראל.

מזה נובע, שסכום המילווה הזה יכול לממן רק חלק מהוצאות תכניות הפיתוח. בדיונים עם הבנק הגשנו את התכניות כולן, שאנו רוצים לבצען מתוך הישענות על המילווה – בצורה כזאת: הסכום של 35 מיליון דולר, המוקדש לחקלאות, יחייב תכנית-פיתוח והתיישבות של 90–100 מיליון דולר. 35 מיליון דולר מהווים, איפוא, רק כשליש מהסכום שנצטרך לגייס.

המטרות העיקריות בסעיף של חקלאות הם: הקמת 6,500 יחידות-משק חדשות, ביצוע שבע תכניות-השקאה אזוריות שיאפשרו הקמת משקים אלה, ואחר-כך התיישבות נוספת; שיקום הפרדסים הן על-ידי מיכון, הן על-ידי הרחבת ההשקאה; במידת-מה – ביסוס החקלאות המעורבת הקיימת.

בשטח התעשייה הצענו לבנק, ובאנו לידי הסכם, כי ההלוואות שאינן עוברות על סכום מסויים יינתנו בארץ באמצעות הבנקים שלנו, על אחריותם ועל אחריות הממשלה. במידה שיהיו הצעות בדבר הרחבת התעשייה או הקמת מפעלים חדשים, שיחייבו הלוואות גדולות יותר, נצטרך – לפי הנוהג המקובל – להביאן לאישור הבנק לייבוא וייצוא.

בשטה התחבורה והתעבורה הכוונה היא קודם כל לשכלול השירותים הממשלתיים: הטלפון והטלגרף בארץ והקשר עם חוץ-לארץ; שיפור הנמלים; התחבורה הימית והאווירית. סכום מסויים – ואני רוצה לקווֹת כי סכום זה יאושר בשבועות הקרובים – יוקצב לשיפור התחבורה המוֹטוֹרית הציבורית בארץ.

בשטח הבנייה הכוונה היא לבניין בתי-דירה, לקניית מכונות לעבודות ציבוריות, לבנייני-ציבור הקשורים בגידול היישוב ובעלייה.

ההלוואה הזאת תינתן לממשלה ועל אחריותה. הממשלה תהיה המוסד, שיצטרך אחר-כך להעביר על אחריותו את ההלוואות לענפים וללוֹוים השונים. הממשלה תהיה אחראית לא רק להחזרת כספי המילווה, כי אם גם לביצוע תכניות הפיתוח המקיפות. הרשות בידי הממשלה להקים מוסד או מוסדות מיוחדים לטיפול בהלוואות האלה, או להשתמש במוסדות כספיים קיימים, או במוסדות יישוב והתיישבות שונים, או לתת את ההלוואות האלה באופן ישיר על-ידי מוסדות ממשלתיים בכל ענף של הכלכלה. משרד הממשלה המתאים יהיה אחראי לאישור התכניות ולפיקוח על הבּיצוע. הריכוז יהיה בידי אוצר-המדינה.

לשם ביצוע המילווה והשמירה על הקשר בינינו ובין הבנק נצטרך להקים בארצות-הברית מוסד לאספקה, או ועדה לאספקה, אשר אליה נעביר את כל ההצעות שנאשר כאן. תפקידי המוסד הזה יהיו בעיקר פיקוח ותיאום ההזמנות. רק במידה מצומצמת, במידה שדבר זה קשור בהזמנות הממשלה, יהיה מוסד-האספקה מוסד במובן הרגיל של המלה. יתר הלוֹוים יהיו חפשיים – בפיקוח של הממשלה – לארגן את הקניות לפי רצונם.

ההלוואה תינתן לתקופה של חמש-עשרה שנה בערך. בשלוש השנים הראשונות מיום חתימת החוזים נצטרך לשלם רק את הריבית. בשנים הבאות נצטרך לשלם את הריבית ואת האמורטיזציה של ההון גם יחד. הריבית היא בשיעור שלושה וחצי אחוזים.

בדרך כלל החוזה שנעשה אתנו הוא חוזה טיפוסי, הן בסעיפיו, הן ביחס למַטרות, כדוגמת חוזים להלוואות שהבנק עושה עם מדינות אחרות. במידה שהוכנסו שינויים בחוזה אתנו, הם נעשו מתוך אֵמוּן במדינתנו וביכלתה לבצע את תכניות הפיתוח, כפי שהוגשו על-ידינו. במובן זה יש שינויים לטובתנו.

הבירורים – באופן רשמי – היו רק עם הנהלת הבנק ועובדיו הראשיים, אבל בישיבות אהדות השתתפו גם באי-כוח מחלקות ממשלת ארצות-הברית. בבירורים האלה נגעו בתכניות הכלכליות שלנו בהיקף רחב מאוד, אבל דנו אך ורק בפעולה הכלכלית של ממשלתנו – בפוליטיקה שלנו בשטח המסים, המכס, הפיקוח על המטבע, ובשאלה באיזו מידה דברים אלה יכולים להשפיע על אפשרות התשלומים, על מאזן סחר-החוץ ועל מאזן התשלומים.

בדיונים האלה, בררנו הבנק ואנחנו את העניין מנקודות-ראות שונות. בררנו את ההצעות שהגשנו לאור היעילות הכלכלית למען הפיתוח וקליטת העלייה, אם הדבר מגדיל את ההכנסה של מטבע זר או מקמץ בהוצאת מטבע זר. התכניות שהוגשו מקיפות את כל ענפי המשק העיקריים וכן שטחים שונים מהצפון ועד הנגב ועד בכלל, במזרח הארץ ובמערבה. על ההלוואות שאנחנו חושבים לתת למוסדות ולפרטים ברצוננו לדון גם-כן מאותן נקודות-הראוּת וקודם כל מנקודת-ראוּת של היעילות הכלכלית.

למילווה הזה יש בעיני ערך חשוב מאוד, כי הוא מאפשר לנו להתחיל בשורה של תכניות-פיתוח בענפים שונים, שקשה לאין ערוך היה לנו להוציאן לפועל בלי המילווה הזה, אם כי אני חוזר ומדגיש כי לשם הגשמת התכניות נצטרך לגייס אמצעים נוספים, לפעמים פי-שניים גדולים יותר, לפעמים פי-שלושה, לפעמים סכום דומה ומקביל. נצטרך לדאוג לגיוס של סכומים גדולים מאוד, של עשרות מיליונים ל"י, לשם כיסוי הוצאות העבודה והחמרים בארץ וכן להזמנות חמרים נוספים מחוץ-לארץ.

אולם אני רואה גם ערך נוסף למילווה הזה, ביטוי של אֵמון ביכולת הכלכלית של המדינה, ביציבוּתו הכלכלית של המשק בארץ. מבחינה זו אני רואה במילווה התחלה לגיוס אמצעים ממשלתיים ואמצעים פרטיים בגולה. הפגנה זו של אֵמון תועיל לנו בהרבה בתפקיד הגדול של גיוס אמצעים עצומים שהם הכרחיים לפיתוח הארץ ולקליטת העלייה.

אני מציע לכנסת לאַשר את הפקודה המעניקה ייפוי-הכוח לאוצר בקשר למילווה. כאשר הכנסת תאשר את החוק הזה ותתן את ייפוי-הכוח, נוכל להשתמש מיד בכסף המילווה להזמנת הסחורות, הכלים והמכונות הנחוצים לנו בחקלאות, בתעשייה ובשטחים אחרים.

[בישיבת הכנסת, ז' באדר תש"ט, 8.3.1949].