תקציב המדינה לשישה חדשים אלה (יולי–דצמבר 1948) בנוי בעצם משני תקציבים: א. תקציב הבנוי על הכנסות והוצאות שוטפות; ב. תקציב המלחמה. נדון רק על התקציב השוטף. תקציב המלחמה נמסור גם הפעם – כפי שנהגנו בשלוש ישיבות קודמות – לוועדת הכספים שתאשר אותו על יסוד הצעות הממשלה.

אף כי איחרנו בהגשת התקציב, הוא מוגש גם עכשיו רק בצורת פרי ביכורים, בתורת תקציב נסיוני. רבים הקשיים שאנו נתקלים בהם בעיבוד התקציב: כל המשרדים הם עדיין בתהליך של התהווּת, התהווּת בתנאי מלחמה. הם עצמם עדיין מבררים את דרכם, את תפקידיהם ואת אופן ארגון פעולתם. משרד האוצר עצמו אף הוא עודנו מחפש את דרכו הן ביחס למשרדים השונים והן ביחד להרכב התקציב. משום כך רצוני לבקש שתגלו מידה רבה של יחס סלחני גם לאופן הרכב התקציב וגם לאיחור בהגשת החומר. נשיאות המועצה תקבע את אופן הדיון, אבל אני חייב לבקש, שתתנו לנו רשות לפעול בינתיים לפי תקציב זה עוד לפני הדיון הכללי. אין לנו כוונה להוציא בחודש אוקטובר יותר מאשר החלק השישי של התקציב. זוהי בעיה מסובכת קצת: האם נחוץ לשם כך אישור רשמי של התקציב כולו, או שאפשר לנהוג לפי הנוהג המקובל באי־אלו ארצות, כאשר האוצר מניח על שולחן הבית את התקציב, רשאית הממשלה לפעול בהתאם לתקציב עד לאישורו?

 

תקציב ההכנסות    🔗

אנחנו מעריכים את ההכנסות ב־7 מיליון ו־800 אלף ל"י. בזה איננו מביאים בחשבון את ההכנסות משירותי התחבורה; דואר, טלגרף, נמלים, שירות אווירי. הממשלה וּוַעדת הכספים באו לידי מסקנה שיש לארגן את כל השירותים האלה כמשקים שצריכים לשאת את עצמם. לדאבוני לא יהיה הפעם – לפי הערכתנו – עודף הכנסה אלא גרעון, ומשום כך סעיפים אלה אינם מופיעים בטבלת ההכנסות. הכנסנו רק את הגרעון הכולל ברשימת ההוצאות.

כדי לגייס את ההכנסות נצטרך לעשות מאמץ לא קל, כי בשלושת החדשים הראשונים – יולי־אוגוסט־ספטמבר – היתה ההכנסה בכל חודש בין מיליון למיליון ומאה אלף ל“י, פירוש הדבר שבשלושת החדשים שנשארו נצטרך לגייס בערך מיליון וחמש מאות אלף ל”י לחודש, היינו להגדיל את ההכנסה בהשוואה לזו שהגענו אליה בחמישה אחוז בקירוב. משום כך פנינו אליכם בדרישה ובבקשה להגדיל את המסים. אנחנו מעריכים את מס־ההכנסה בששת החדשים ב־2 מיליון ל"י (ביולי, אוגוסט ו־24 ימים של ספטמבר, הכניס מס־ההכנסה 550,000 ל"י).

אולי כדאי לעושת השוואה עם הכנסותיה של ממשלת המנדט בארץ־ישראל ותשלומי היהודים בשנים האחרונות. הכנסותיה של ממשלת המנדט היו בערך 21 מיליון לא“י ב־1946–1947 ובערך 23 מיליון לא”י ב־1947–1948. אם אנחנו מעריכים שהיהודים שילמו כ־70% מן המסים האלה, הם שילמו בשנת 1947/1946 – כ־14 מיליון לא"י ובשנת 1948/1947 – כ־16 מיליון. אנחנו מעריכים את ההכנסה בששת החדשים האלה, בערך, כמחצית ההכנסה הממוצעת מהשנתיים האחרונות.

בהערכת ההכנסה הלאומית יהוו המסים האלה בשנה זו בערך 15% מההכנסה. בשנים הקודמות היוו כ־18%, זאת אומרת, שבאופן יחסי תקבל הממשלה במחצית השנה הזו אולי פחות קצת, בכל־אופן לא יותר, מכפי ששילם הציבור בישראל לממשלת המנדט. חל רק שינוי אחד, במידה מסויימת, במקורות המס: ממשלת המנדט קיבלה בערך 60% ממכס; בין 12%–15% ממס־ההכנסה; והעודף בין 25%–28% – משאר מיני מסים אחרים. אנחנו חושבים לקבל ממכס אותו האחוז, אבל ממס־ההכנסה נקבל בערך 26%. בזה אנו מגדילים את אחוז המסים הישירים על חשבון כל מיני מסים אחרים.

כאשר דוּבּר על מס־ההכנסה בישיבה קודמת סבור הייתי, שאולי נוכל להקדיש להוצאות המלחמה כרבע מההכנסות השוטפות. לדאבוני הרב לא הצלחנו להגשים זאת והפרשנו להוצאות המלחמה חלק קטן הרבה יותר.

הבעיות הכספיות הן שתיים: מסים נוספים ופעולות כספיות נוספות. בנוגע למסים הבאתי כבר לפני הוועדה הכספית את ההצעה בדבר מס ירושה, את העיקרון בדבר מס על מותרות, ותבוא הצעה בדבר מס מהגדלת ערך הרכוש. יחד עם שלושת המסים האלה נצטרך לדון בשתי פעולות נוספות: א. הרעיון על מילווה; ב. ארגון פעולת חסכון בהיקף רחב יותר.

לא ייתכן, שבזמן מלחמה ובזמן הקמת המדינה נוכל להסתפק בגיוס צרכי המלחמה והמדינה – בחוגים הרחבים – בגודל של 15%–16% בלבד מההכנסה הלאומית. אנגליה העזה בתקופה המלחמה לקחת מ־60 עד 65 אחוז מכל ההכנסה הלאומית לצרכי המלחמה. בארצות־הברית היה האחוז בין 55 ל־60. בהוצאות העצומות האלה שאדירי העולם צריכים היו לגייס במלחמה לקיומם גייסו למעשה למעלה ממחציתו בפנים הארץ ואת העודף קיבלו במענקים או בהלוואות־חוץ, כגון “החכר והשאל” או עודפי שטרלינג.

 

תקציב ההוצאות    🔗

את החלק הראשון בפקודת המס אנחנו קוראים אומדנה, כי אף אחד מאתנו לא יוכל להבטיח אם נקבל את הסכום המלא. כמובן שאנחנו חושבים זאת להערכה מבוססת פחות או יותר. אבל בחלק השני קובעת החלטת המועצה – מה תהיה רשאית הממשלה להוציא, לפי סעיפים שונים שנאשר כאן. תקציב ההוצאה מורכב מ־4 סעיפים עיקריים: א. הסעיף העיקרי, תקציב רגיל, הוא 4,821,000 ל“י, זה בעצם הסכום שאנחנו מציעים להעמיד לרשות כל המשרדים – לפעולה הרחבה והמסונפת של הקמת המדינה. בעצם יכולתי להוריד מתקציב זה 120,000 שיוצאו לבניין הקריה, כך שלתקציב המשרדים ישארו 4,720,000 ל”י; ב. התקציב הבלתי־רגיל – 732,000 ל“י, מורכב משלושה סעיפים: 1. השתתפות המדינה בהוצאות קליטת עולים; 2. הענקות להוזלת המצרכים החיוניים, בייחוד להוזלת מחיר הלחם, הסכום יימסר לרשות המשרד למסחר ותעשייה; 3. ההוצאות למיפקד האוכלוסיה, בקשר להכנות לבחירות, שיעמדו לרשות משרד הפנים. ג. תקציב מיוחד לתקופת המלחמה והוא גם כן מורכב מ־3 סעיפים: 1.200,000 ל”י למשרד הבטחון, 3,650 – למשרד לנפגעי המלחמה, 120,000 למשרד הבריאות לטיפול בפצועי המלחמה. החלק האחרון, רזרבה כללית, הכוללת גם תשלום ריבית שקשה לקבוע מה יהיה היקפה, ואת הסכום הזה – 561,000 ל"י מציעה הוועדה הכספית להשאיר ברשות הממשלה.

התקציב הרגיל הוא בערך המחצית ממה שהמשרדים דרשו מאתנו. אין ספק, שפגענו בהרבה פעולות חיוניות; אבל אנחנו מוכרחים לפעול במסגרת ההכנסות ולהתאים את פעולתנו, קודם כל, לצרכי שעת המלחמה; למען חסוך ככל האפשר יותר כסף למלחמה, עלינו להקטין ככל האפשר את ההוצאות הרגילות. עם זאת התקציב המצומצם הזה כולל הרבה פעולות אשר כהתחלה הן חשובות למדי. למשל בסעיף הבריאות, אף־על־פי שרחוקים הננו מההצעה שהגיש לנו המשרד לבריאות, הגדלנו את התמיכה הניתנת לעיריות ולגופים ציבוריים, לכל מיטה הגדלה לא רבה, בין 170 ל־200 ל"י, ועם זה הרחבנו במידה ניכרת את הגופים הנהנים, אפילו כלפי העיריה. כידוע לא הכירה הממשלה המנדטורית בכל המיטות, כי אם רק בחלק מהן. אנחנו מתחשבים בכל המיטות הנמצאות למעשה.

לסעד הקצבנו 330 אלף ל"י לשישה חדשים – הכפלה לעומת הסכום שהוועד הלאומי יכול היה להעמיד לרשות פעולת הסעד, הן על־ידי השתתפות הממשלה והן מכספי מגבית ההתגייסות. אפשר לומר שהצרכים גדולים יותר. אבל עלינו לדון על כל הפעולות שלנו כעל פעולות של התחלה, הנתונות עוד בתהליך של התהווּת. שני סעיפים אלה, סעד ובריאות, מהווים גם בעולם הגדול בעיה חמורה – בעיית הביטוח הסוציאלי. וַדאי עוד תעמוד שאלה זו לפנינו והאוצר יעלה אותה לדיון בשעה המתאימה. לעומת חמישה־שישה אחוזים שממשלת המַנדט היתה מקציבה לשני סעיפים אלה בתקציב ההוצאות הרגיל, אנחנו מקציבים קרוב לחמישה־עשר אחוז. זוהי הגדלה ניכרת.

לחינוך אנחנו מציעים להקציב 300 אלף ל“י מהכנסות הממשלה, היינו 50 אלף ל”י לחודש, כפשרה בין הצעות שונות. זוהי כמעט הכפלת הסכום שהוועד הלאומי היה מקבל מהממשלה. בשלושה החדשים הראשונים למדינה הלכנו בעקבות ההקצבה הקודמת, בצירוף תוספת קטנה 30–35–40 אלף ל"י לחודש; כך שלגבי שלושת החדשים הבאים יש הגדלה ניכרת עוד יותר. גם פה עודנו רחוקים מלסַפּק את הצרכים. המגמה שודאי משותפת לכולנו היא, להגיע לחינוך עממי חינם. אבל לא טוב תעשה הממשלה אם נוכח הצרכים תדון רק על הרצוי – עליה לבדוק מה יכולים אנו לעשות למעשה ובתנאי־מלחמה כאלה, בכיוון המגמה הזאת.

גם בשטח הפרודוקטיבי ודאי תישמענה תלונות. משרד החקלאות והמשרד למסחר ותעשייה יטענו שהסכומים שהוקצבו אינם מספיקים. יש הבדל יסודי בין ממשלה זו בין הממשלה המַנדטורית. ממשלה זו צריכה להיות ממשלה של פיתוח, עליה לדאוג לא רק לרמת־החיים של תושבי המדינה, כי אם גם לעלייה ולהתיישבות. אף־על־פי כן אבקש לזכור, שאם בתקציב הקודם הוצאנו על שני הסעיפים גם יחד קצת יותר מאחוז אחד, אנו מקציבים במחצית שנה זו 9%. ודאי אין זה מספיק, אבל זה בתחום המגמה ובכיווּן אליה. נעזרנו בשטח זה ומשתדלים להיעזר לא רק בכספי התקציב אלא גם בדרך של הלוואות מהחוץ. ברצוננו להעמיד לרשות המשרד לחקלאות לשם פעולת פיתוח קונסטרוקטיבית עוד סכום של קרוב ל־600 אלף ל"י בעזרת ערבויות לבנקים.

רשויות מקומיות. בתקציב ההוצאות למחצית השנה הזאת אנחנו מעמידים לרשות העיריות סכום של 450 אלף ל“י: מאתיים וחמישים אלף הערכת ההכנסה ממס ואַרקו ומאתיים אלף הערכת יתר סעיפי ההכנסה. אני מקווה שסכום זה יגיע לחמש מאות אלף ל”י. מלבד הקצבת הממשלה עזרנו להשיג סכום של 800 אלף ל"י בערך בתורת הלוואות לעיריות כדי לאפשר להן להתגבר על תקופת מעבר זו.

אני רוצה להדגיש, שלמרות מתן דין קדימה לתקציב הבטחון – השתדלנו כבר כעת לעשות התחלה בשורה של פעולות קונסטרוקטיביות, הן בשטח הסוציאַלי והן בשטח המשקי: באמצעות התקציב הרגיל, תקציבים לא־רגילים והלוואות. עכשיו אנו דנים ברצינות על דבר מימון תכנית של נטיית קו מסילת־הברזל מרחובות לחדרה כדי להקים בהקדם את שירוּת הרכבות. אחד מקרבנות המלחמה הנטושה בארץ היה אותו מומחה אמריקאי, שהזמנו אותו לייעץ לנו בתיכנון התכנית, ולמחרת מסרוֹ את הדין־וחשבון, כשנסע לבקר בירושלים, נהרג על־יד לאטרון.

 

התקציב ומצב המשק    🔗

לא פרטתי את תקציב המלחמה. אך אתם יודעים את היקפו בערך. מובן מאליו, שהמלחמה ותנאי־המלחמה משפיעים מאוד על המשק שלנו. אנחנו נתונים בתנאי משק מלחמה טיפוסי מאוד. הסימנים המובהקים של משק מלחמה, לא באופן תיאורטי, הם ארבעה: א. תעסוקה מלאה; ב. הקטנת הייבוא; ג. יוקר המחייה, שלעתים קרובות קשור באינפלאציה; ד. התערבות גדלה והולכת של המדינה גם בחיי המשק.

תעסוקה מלאה. לפי הסקירות של המינהל לעבודה על מצב חוסר העבודה יהיו בחודש אוגוסט 700 מחוסרי־עבודה. לפי ההגדרה שלנו נחשבו כמחוסרי־עבודה אנשים שלא עבדו 13 יום ומעלה בחודש. יתרם היו נחשבים למחפשי־עבודה, דורשי־עבודה, אך לא מחוסרי־עבודה. מספר זה של 700 מחוסרי־עבודה בלבד הוא, לאחר שמיום הקמת המדינה נכנסו לארץ־ישראל כ־50 אלף איש. הננו מרגישים מחסור בכוח־אדם בכל ענפי העבודה: בצבא, בחקלאות, בתעשייה ובמשרדים. לפעמים קשה לארגן את המשרדים שלנו בשל מחסור באנשים ובשל בעיית היחסים בין המשרדים שלנו ובין המוסדות המטפלים בגיוס לצבא.

קיבלנו את ההודעה, שבשטח העלייה וקליטתה מטפלת הסוכנות היהודית ושהיא מקבלת על עצמה את האחריות. אך הממשלה מצאה להכרחי גם במצבה הכספי הקשה, להשתתף בזה בכל זאת בסכום סמלי כשם שעשתה זאת לגבי פיתוח הארץ בשטח החקלאי. היא הכניסה 500 אלף ל“י בתקציבה לצרכי העלייה. הכוונה היום היא שלא לקחת עלינו אחריות ודאגה למחוסרי־עבודה, כיוון שאנו סובלים ממחסור בעובדים. אבל יש כוונה שהממשלה תשתתף באי־אלו פעולות בשטח זה. למעשה כבר התחייבה המחלקה לבריאות להעמיד לפחות 100 מיטות בתקציב מלא, ומתקציב קליטת העלייה כבר הסכימה ועדת הכספים להעמיד, מבלי לדון על חלוקה נוספת, סכום של 50 אלף ל”י, כדי לאפשר את סידורן של מאה מיטות אלו. בשל מחסור בכוח־אדם המצב הוא קשה וכולל שלוש בעיות גם יחד: עלייה, חלוקה נכונה יותר של כוח־אדם בין ענפים ותפקידים שונים, וניצול יעיל יותר של כוח־אדם בכל מקום – כל מה שנכלל בתפקידי מינהל כוח־אדם במשרדו של בנטוב [משרד העבודה]. מחסור זה מפריע לנו בכל יתר ענפי הפעולה הכלכלית והמדינית.

צמצום הייבוא סיבותיו ארבע: קשיים בתחבורה, קשיי ביטוח, חששות של ההון הפרטי ובעיות המטבע. על קשיי התחבורה התגברנו במידה ניכרת. שברנו את הבלוקאדה הימית על ארץ־ישראל. במידה מסויימת התגברנו גם על בעיות הביטוח. הממשלה הודיעה שהיא מקימה חברה לביטוח ולוקחת עליה את כל האחריות לסיכוני המלחמה ממחסן עד מחסן; על־ידי כך הסירונו קושי זה מדרך הייבוא. נשארו רק שתי הבעיות האחרונות; ההיסוסים של ההון הפרטי ובעיית המטבע. כל הדברים האלה יחד הביאו לידי קיצוץ גדול של הייבוא. השנה היה הייבוא בחדשים יולי־אוגוסט פחות ממחציתו של הייבוא באותם החדשים לפני שנה; אפילו אם נאמר – ויש הערכה כזאת – שהייבוא של היהודים היה 70% ונשווה את הייבוא של השנה ל־70% מן הייבוא אשתקד, נגיע למספר שהייבוא השנה מבחינת המחיר הוא בערך 70% מן הייבוא אשתקד, אבל פחות ממחצית היקפו.

הקשיים בענייני המזון גדולים והבעיה חריפה מאוד. ייבוא המזון היה בכסף – כ־60% מהייבוא של אותם החדשים אשתקד, אך אין לשכוח, שבעצם אין להשוות את המספרים כמספרים מוחלטים, ועלינו להביא בחשבון עוד שני גורמים שאחד מהם הוא גידול היישוב היהודי, אם כי עלינו לדאוג כבר גם לערבים. אשתקד היינו מעריכים את היישוב היהודי בשש מאות וחמישים אלף נפש, כיום – שבע מאות עשרים וחמשת אלפים נפש, כן ירבו; זאת אומרת, שמספר הצרכנים גדל לפחות ב־10%; כן עלינו להוסיף לזה את הצריכה הגדולה של הצבא. בבירורים בין מחלקת האספקה ובין הצבא על חלוקת מצרכים הצענו לצבא, שנחשוב את המנה שהצבא צריך לה כגדולה פי־שניים וחצי מן המנה הממוצעת שהאיש הציבילי צריך לה. מזה תבינו, באיזו מידה משפיע הצבא על התצרוכת.

ההקטנה הממשית של ייבוא המזון, היא גדולה בהרבה והחוסר הוא גדול בהרבה; עקב המלחמה נתמעט הייצור בארץ. חלק גדול של הייצור הופנה לצבא. מחמת פעולות המלחמה יצאו למעלה מחמישים משקים לגמרי מן המעגל של משקים יוצרים; חלק ניכר של משקים, שאף הם סבלו, ממשיכים להוציא את תוצרתם לשוק. גם אשתקד הבאנו בחשבון, שהמשקים צריכים לסַפק פחות ממחצית תצרוכת המזונות, ואת המחצית השניה נשיג בדרך־הייבוא. כעת נתמעט הייצור המקומי, פחת האימפורט וגדלה הצריכה. אנו נוקטים שורת אמצעים לעידוד הייבוא, הן באמצעות הצינורות הקיימים והן על־ידי כלים נוספים.

פניתי בהצעה לבאי־כוח היבואנים ולשכות־המסחר, שאנחנו מוכנים להעמיד את המטבע השייך לישראלים בחוץ־לארץ, לרשות ההגברה של ייבוא המצרכים החיוניים. הצעה זו נובעת לא רק מתוך נימוקים פיסקאליים, אלא מתוך נימוקים כלכליים, שהייבוא לארץ הוא צורך כלכלי, ובלבד שיהא מאורגן ומתוכנן. לפי הערכתנו היה בשלושת החדשים הקודמים ייבוא בערך של מיליון ל“י; המצרכים בסכום זה הגיעו לארץ בלי שהעמדנו דביזים לרשות היבואנים. לפי הערכתנו אפשר לנצל בערך חצי מיליון ל”י לחודש מהכסף הזה לצרכי הייבוא. גם הממשלה עצמה עשתה בחדשים אלה פעולה רבה להגברת הייבוא, הן הממשלה האזרחית והן השלטון הצבאי, כדי למנוע התחרות בין הצבא ובין האזרחים.

 

התוצרת החקלאית    🔗

הממשלה מנהלת משא־ומתן עם באי־כוח החוגים החקלאיים. הם תובעים מאתנו להבטיח שלכל הפחות מחיר המצרכים לא יעלה (כוונתי למזונות). יש לייצב את המחירים, אך לא מתוך כוונה להקפיאם אלא להשתדל להורידם. אנו מקווים, שלפחות בתקופה של שלושה חדשים נוכל להגשים זאת. אנו נעזרים בפעולות שונות וגם בעונת השנה. מתחילה עונת הספקת־הירקות לשוק ודבר זה יכול לסייע בידינו; כן ניעזר על־ידי פעולה של הרחבת הייצוא, במידת־מה בעזרת הממשלה, אולם במידה רבה על־ידי המשקים. הגדלנו את שטח גידול הירקות ותפוחי־האדמה ב־50% לעומת אשתקד, ומדובר על פעולות רבות אחרות להרחבת הייצור. הממשלה דנה עם המעוניינים כיצד להבטיח את הפסקת האמרת המחירים נוכח המצב הבין־לאומי הקיים, שהוא עתה נוח יותר, כשיש ירידה במחירים ושפע תוצרת (דבר חשוב לא פחות מירידת המחירים), וכן לאור המצב בארץ! במשא־ומתן הציגו לפנינו שאלה אחת בלבד – האם מחיר האספקה למשקים לא יוגדל? הממשלה עשתה בחדשים האחרונים פעולה רבה לשם הגדלת האספקה למשקים, ואם נקח עלינו את הסיכון שבהתייקרות האספקה שתובא מחוץ־לארץ, מוּכנים המשקים להבטיח, שהתייקרות התוצרת לא תגדל. אנו רוצים להיכנס לשלב ראשון של ניסון לייצב את המחירים בארץ. השלב השני יהיה נסיון להוריד את המחירים. אך קודם כל צריך להבטיח שלא יגדלו. מובן, שלא תספיק פעולה זו בשטח המזונות בלבד, אם כי הוא החשוב ביותר. נצטרך לטפל גם ביתר המצרכים המהווים את אינדכס המחייה.

הממשלה קבעה ועדת שרים מיוחדת, שתפקידה להכין תכנית והצעות לפעולת המלחמה ביוקר המחייה. פעולה זו מוכרחה להיות מלוּוָה בקביעת מנות קצובות לכל־הפחות במספר ניכר של מצרכים: א. כדי להבטיח לכל התושבים את סיפוקם; ב. כדי לקמץ בתצרכתם.

הכל מדברים על משטר צנע, אך שום דבר אינו מתקדם ואינו מתגשם על־ידי דיבורים בלבד. לשם כך מוכרחים: א. להבטיח את המינימום הדרוש לכל אדם ולקיים מחירים מינימליים; ב. לקבוע במצרכים החיוניים ביותר מנות קצובות. דבר זה יחייב פעולות לא נעימות ביותר לרבים מן התושבים.

אחד האמצעים לתקנת מצבנו הוא הגברת הייצור גם בעיר וגם בכפר. עלי להדגיש במיוחד שתי פעולות שעשה משרד החקלאות: ניצול האדמה הנטושה, שמעריכים את שטחיה ב־300,000 דונם, ומהם לתבואות־חורף – 180 אלף דונם. לשטחים אלה הובטחו אשראי בשיעור של 400 אלף ל"י. משתדלים אנו להציל גם את יבול הזיתים ומקווים שנציל את חלקו הגדול; פעולה זו נעשית תוך שיתוף עם לשכות־העבודה הערביות. גם פעולה זו נצטרך למַמן והיא תעלה כסף לא מעט, אולם ההכנסה תהיה גדולה פי־כמה מההוצאה.

 

טביעת פרוטרוט    🔗

עשינו פעולה אחת, שהמועצה החליטה עליה בקשר להכנסת המטבע הישראלי, והיא הצליחה למעשה יותר משקיוויתי. בעתונים קראתם שנתקבלו בארץ כ־28 מיליון לירות ישראליות. יש עלינו לחץ מחוץ־לארץ, שלא נפסיק עדיין את החלפת המטבע מלירות ארץ־ישראליות ללירות ישראליות; הציבור הוכיח בגרוּת והבנה מדינית וכלכלית ביחס למטבע. היו שבועות אחדים של קשיים בנוגע למצלצלים, למטבעות הקטנות. בימים האחרונים הוציאו האנגלים מהארץ סכום של 460–500 אלף לירות כסף פרוטרוט. כשפנינו לוועדת המטבע בבקשה שתעמיד לרשותנו את הפרוטרוט, ענתה לנו בשלילה. נקטנו אמצעים וגם טבענו לנו פרוטרוט. אין אנו מוציאים אותו עדיין לשוק, כי עצם הידיעה, שיש לנו כסף, ושבכל רגע נוכל להוציאו לשוק, עזרה והמצב אינו מעורר עכשיו קשיים, אך בדרך כלל עבר המיבצע הזה בהצלחה רבה למשק ולמדינה ועוזר לנו במידה רבה מאוד בכל פעולותינו הכלכליות והצבאיות. אך זה אינו פותר את העניין של “המטבע הזר” ואינו נותן לנו מטבע לקניות בחוץ־לארץ. לשם כך נחוץ שיהיו לנו הסכמים עם ארצות־חוץ על שער־חליפין, או שנחוץ לנו מטבע זר. הייבוא תלוי במטבע: במידה שנוכל להשיג מטבע זר ולהעמידו לרשות הייבוא.

 

יוקר המחייה    🔗

באוגוסט אשתקד היה אינדכס יוקר המחייה בארץ־ישראל 271 נקודות. באוגוסט השנה הגיע ל־357! עלייה במשך השנה ב־86 נקודות. בהשוואה למחירים – עלייה ב־36%. זהו אסון לארץ. מאוגוסט עד דצמבר האינדכס כמעט שלא נשתנה (בנובמבר היה האינדכס 273 נקודות). מדצמבר ועד אפריל ועד בכלל, כלומר במשך חמשת החדשים האחרונים לממשלת המנדט, עלה האינדכס ב־55 נקודות מתוך 86. היה זה חלק מאותה המדיניות של תוהו ובואו או תוצאתה. בארבעת החדשים ממאי ועד סוף אוגוסט עלה האינדכס ב־29 נקודות. פירוש הדבר, שהגידול נמשך וּמהווה סַכּנה עבורנו. אך אנחנו משתדלים ובמידה מסויימת גם הצלחנו, להאיט את קצב עליית האינדכס. אנחנו מוכרחים: א. לייצב את האינדכס; ב. להוריד אותו, אחרת התקציבים שלנו אין להם ערך – שכן כל השירותים שלנו מתייקרים והולכים ומצבו של משק המדינה ומשק העיריות נעשה לבלתי־נשוא.

אם רוצים אנו לקבל דולרים או פונטים, אם רוצים אנו לארגן את הייבוא – מן ההכרח שנגביר את הייצור. בחדשים אלה לא רק שאלת הייבוא היא שאלת־חיים בשבילנו – אלא גם שאלת הייצוא. אנו מוכרחים להפסיק את עלייתו של האינדכס ולפתח פעולה שיטתית להורדתו. הדבר מוכרח להיעשות על־ידי הגברת התערבותה של הממשלה, גם על־ידי צמצום המצרכים ושינוי אורח־חיים בארץ בכיווּן זה, ולתבוע מידה רבה של יישוּר בצריכת דברים שהם חיוניים ושאנו מוכרחים להביאם מחוץ־לארץ.

אנו בחדש החמישי להקמת המדינה. בחדשים אלה עשינו הרבה. ודאי שיש לתקן הרבה. יש מקום לקיצוצים ושיפורים גם בשטח הוצאות המדינה ובשטח המנגנון. בראשון בספטמבר הגיע מספר עובדי המדינה ל־3,100 – מלבד עובדי הבטחון, משרד התחבורה והשוטרים. הפעולה שלנו היא פעולה של נסיון – אנו מנסים, שוֹגים ומשתדלים לתקן. אין דרך אחרת. ברור, שאנו עומדים בפני בעיות חמורות, בייחוד במימון צרכי המלחמה, וברור שנעמוד בפני בעיות חמורות מאוד לאחר המלחמה כשתבוא תקופת השיקום והקימום. עשרות אלפי העולים שהגיעו, וחלק מהם הלך לצבא, נצטרך להכניסם לחיים אזרחיים, שעדיין לא טעמו את טעמם בארץ. אנו עומדים לפני בעיות עצומות. אך נדמה לי, שיש לי הרשות המלאה לומר, שגם הנסיון הקצר שלנו בחדשים אלה בשטח הפיסקאלי ובשטח הכלכלי נותן לנו תוקף רב להגיד למתנגדים ולידידים גם יחד, שהמדינה קיימת, שהיא מתכוננת לקליטה גדולה ושהידידים שלנו יכולים בלב שקט לבוא ולהתכונן יחד אתנו לקראת הפעולות הגדולות לאחר המלחמה. אז נמצא גם הון יהודי פרטי, גם הון ציבורי וגם הלוואות בין־לאומיות, שעל סמך העבר – עד להקמת המדינה – ועל סמך הנסיון הקצר של המדינה, אנו יכולים לתת להם במצפון נקי את הבטחונות הדרושים; והם רשאים, הם זכאים – הם חייבים לבוא ולעשות, יחד אתנו, את מדינתנו למדינה של עלייה והתיישבות.

[בישיבה כ“א של מועצת־המדינה הזמנית, כ”ו באלול תש"ח, 30.9.1948].