א. שָׁעוֹן מַכֶּה.    🔗

(מַכֶּה. מָטָר – מְטַפְטֵף, תִּינוֹק – בּוֹכֶה – צוֹחֵק. אֵם – אִמָא. נוּם – יְשַׁן. אָב – אַבָּא – נוֹעֶר. עַכְבָּר – חוֹרֵק. מְיַלֵל. מָתַי. אוֹר – חֹשֶׁךְ – שְׁחוֹר – מַשְׁחִיר. עוֹלֶה - יוֹרֵד):

שָׁעוֹן מַכֶּה:

תִּיק-תִּיק-תַּק!

מָטָר מְטַפְטֵף!

טִיף-טִיף-טַף!

תִּינוֹק בּוֹכֶה:

אֵם-אֵם-אֵם!

אִמָא קוֹרְאָה:

נוּם-נוּם-נוּם!

אַבָּא גוֹעֵר:

הַס-הַס-הַס!

עַכְבָּר חוֹרֵק:

רַץ-רַץ-רַץ!

חָתוּל מְיַלֵל:

מְיַאוּ-מְיַאוּ-מְיַאוּ!

חֹשֶׁךְ מַשְׁחִיר:

מָה-מָה-מָה!

מָתַי יַעֲבֹר לָיְלָה?

מָתַי יִהְיֶה

יוֹם-יוֹם-יוֹם?

שֶׁמֶשׁ יַעֲלֶה;

עָל-עָל-עָל?

צִפּוֹר תָּרֹן:

צִיף-צִיף-צִיף!

אִמָא תִּקְרָא:

הוֹ-הוֹ-הוֹ!

אִכְלוּ, חֲבִיבִים:

הַס-הַס-הַס!

וּלְכוּ לְבֵית-הַסֵפֶר:

חִישׁ-חִישׁ-חִישׁ!

שָׁמָה לוֹמְדִים:

אָלֶף-בֵּית.

כֶּסֶף יִזְרֹק:-

דִין-דִין-דִין –

מַלְאָךְ טוֹב מִלְמָעֲלָה!

הילדים שרים ומתארים בכל שורה ושורה את התמונה המתאימה שכל שורה מביעה. השיר הזה, אף כי איננו משחק במלא מובנו, עשיר הוא בתנועות: השעון מכה – אז יניע הילד את ידו כמטוטלת, וכו'

 

ב. כִבְשָׂה קְטַנָה.    🔗

(אֵי – אַיֶה. הָיִית – עָשִׂית. עֵשֶׂב – רַךְ – קָשֶׁה. אִמְרִי – הַגִידִי. נָתַן, אֲגָם – מַיִם צְלוּלִים. חַלְתִּי – יָצָאתִי בְּמָחוֹל. גְדִי – כִּבְשָׂה. שַׁבְתָּ, עָזַבְתָּ. שֶׁמֶשׁ – שָׁקְעָה. יוֹם – יוֹמִי – תָּם. עֶרֶב– כֵּהֶה).

ילד I) כִּבְשָׂה קְטַנָה, אֵי הָיִית?

כָּל הַיוֹם אַתְּ מָה עֲשִׂית?

ילדה שָׁם בַּשָׂדֶה, עַל הָר רָם,

עֵשֶׂב רָךְ אָכַלְתִּי שָׁם.

כל הילדים: מֶה-מֶה-מֶה! מֶה-מֶה-מֶה – }bis

כַֹמָה מָתוֹק עֵשֶׂב זֶה } bis

הילד II) כִּבְשָׂה קְטַנָה, אִמְרִי-לִי:

מִי לָךְ נָתַן מַיִם, מִי?

הילדה שָׁם בַּשָׂדֶה יֵש אֲגָם,

מַיִם צְלוּלִים יֶשְׁנָם שָׁם!

כל הילדים: מֶה-מֶה-מֶה! מֶה-מֶה-מֶה –

כַּמָה צָלוּל אֲגָם זֶה! } bis

הילד III) כִּבְשָׂה קְטַנָה, מָה עָשִׂית?

רַק אָכַלְתְּ וְרַק שָׁתִית!….

הילדה אָכַלְתִּי מְעַט, שָׁתִיתִי מְעַט

וְחַלְתִּי עִם הַגְדִי הַקָט.

כל הילדים: מֶה-מֶה-מֶה! מֶה-מֶה-מֶה –

כַּמָה יפה מחול זֶה! }bis

הילד iv) כִּבְשָׂה קְטַנָה. לָמָה שַׁבְתְּ,

לָמָה אֶת הָהָר עָזַבְתְּ?

הילדה שִׁמְשִׁי שָׁקְעָה, יוֹמִי תָּם –

מַה בָּעֶרֶב אֶעֱשֶׂה שָׁם?

כל הילדים: מֶה-מֶה-מֶה! מֶה-מֶה-מֶה –

כַּמָה כהה ערב זֶה! } bis

אֹפן המשחק: במשחק זה יכולים להשתתף זוג אחד וגם זוגות רבים. כל הילדים יושבים להם על הספסלים – והזוג האחד, (או זוגות אחדים) ילד וילדה, עומדים זו כלפי זה. היא – הכבשה, הוא – הגדי, שואל אותה איפה היתה; היא מושיטה ידה לעבר ההר שאכלה שם עשב. כל הילדים גומרים את הבית כעדר של כבשות ומהללים את העשב הרך; בסוף הבית השני – את האגם הצלול. הילד לועג לכבשה בבית השלישי, שעסקה רק באכילה ושתיה. ואולם הכבשה מספרת לו, שגם יצאה במחולות, ותוך-כדי-דבור היא יוצאת עם הילד-הגדי במחולות (או הזוגות האחרים). בבית השלישי מראה הכבשה על השמש, השוקעת במערב, וכל הילדים שמים את כפות ידיהם על-גבי עיניהם ומספרים על הערב הכהה.

 

ג. חֶזְקַאלִי הַבָּיְשָׁן.    🔗

(יָצֹא – צֵא. מָחוֹל –צֵא-בְּמָחוֹל. יָכֹל. צַעַד. פְּנֵה. עֲשֶׂה, כֹּף. סֹב. שְׁלֹב. שְׁלַח – יָד –רֶגֶל).

כל הילדים 1) חֶזְקֵאלִי, חְֵזְקֵאלִי,

צֵא-נָא, צֵא בְּמָחוֹל, –

צֵא-נָא, צֵא במחול!

חזקאלי: אֵינֶנִי יָכֹל…

כל הילדים: (מראים לו) צַעַד אֶחָד צֵא,

שְׂמֹאל וְיָמִין פְֹנֵה,

מִמֶנוּ רְאֵה –

וְכֵן עֲשֵׂה!

חזקאלי: (חוזר על תנועות המחול, והילדים שרים ומכים כף אל כף)

כל הילדים: חֶזְקֵאלִי, חְֵזְקֵאלִי,

צֵא-נָא, צֵא בְּמָחוֹל, –

צֵא-נָא, צֵא במחול!

חזקאלי: אֵינֶנִי יָכֹל…

כל הילדים: אֶת יָדֶיךְ שְׁלֹב,

אֶת בִּרְכֶֹיךָ כֹּף,

פַּעַם אַחַת סֹב, –

כַּךְ, כַּךְ, טוֹב!

חזקאלי (חוזר גם הפעם והם שרים)

כל הילדים: חֶזְקֵאלִי, חְֵזְקֵאלִי,

צֵא-נָא, צֵא בְּמָחוֹל, –

צֵא-נָא, צֵא במחול!

חזקאלי: אֵינֶנִי יָכֹל…

הילדים: בְּיָדֶיךָ הַךְ,

אֶת רַגְלֶיךָ שְׁלַח,

פַּעָם אַחַת כַּךְ –

וּפַעַם כַּךְ!

חזקאלי: (עושה כמוהם, והילדים שרים)

אֹפן המשחק: מעמידים את “חזקאלי הבישן” באמצע האולם, הילדים שמסביב מבקשים אותו מתוך שיחה, מחיאות כף ונקישת אצבעות, לצאת במחולות, חזקאלי משיב בבישנות שאינו יכל. אז מראים לו הילדים “כיצד יוצאים במחולות” על-פי המחול המבואר בשיר, וחזקאלי חוזר על כל התנועות–אף כי בבישנות, אך לפי הטקט של המנגינה העממית.

 

ד. חֲלוֹם.    🔗

(מִטָה – שֵׁנָה – חֲלוֹם. שָׁמַיִם – כְּרוּב – מַלְאָךְ. כּךְ – כָּכָה; עָל – מָטָה).

אחד: I) בַּלַיְלָה עַל מִטָתִי –

כל הילדים: טְרַה-לַה-לַה, לַה-לַה-לַה!

אחד: רָאִיתִי חֲלוֹם בִּשְׁנָתִי–

כל הילדים: טְרַה-לַה-לַה, לַה-לַה-לַה!

אחד: בָּא כְּרוּב מִן הַשָׁמַיִם

כל הילדים: אַ – אַ! אַ– אַ!

אחד: כְּרוּב עִם שְׁתֵי כְּנָפַיִם –

כל הילדים: אַ – אַ! אַ – אַ!

אחד : II) הַכְּרוּב לִי אָמַר כָּכָה:

כל הילדים: טְרַה-לַה-לַה, לַה-לַה-לַה!

אחד : כְּנָפַיִם לְךָ אֶשְׁלָחָה –

כל הילדים: טְרַה-לַה-לַה, לַה-לַה-לַה!

אחד : כָּמוֹנִי אָז גַם אָתָּה –

כל הילדים: אַ – אַ!

אחד : תָּעוּף עָל גַם מָטָה –

כל הילדים: אַ – אַ!

אחד : III) כַּך אָמַר לִי וְהָלַךְ –

כל הילדים: טְרַה-לַה-לַה, לַה-לַה-לַה!

אחד : כְּנָפַיִם לִי לֹא שָֹלַח –

כל הילדים: טְרַה-לַה-לַה, לַה-לַה-לַה!

אחד : הוֹי, מַלְאַךְ-הַשָׁמַיִם –

כל הילדים: אַ – אַ!

אחד : אַיָן הַכְּנָפַיִם –

כל הילדים: אַ – אַ!……

אֹפן המשחק: ילד אחד עומד לפני כל הילדים ומספר את חלומו, אחרי כל שורה עונים לו הילדים במקהלה כּרשום למעלה. תנועות הילד בספּרו מביעות את התכן.

 

ה. נְשַׁחֲקָה בַּמַעְגָל.    🔗

(נְשַׂחֲקָה. אַוָז. נוֹצָה. שֶׁלֶג – צָח – רַךְ. מַלֵא – כָּר. יְשַן – נוּם. שֶׂכְוִי – תַּרְנְגֹלֹ. יֶלֶד-חֵן. תַּרְנְגֹלֶת – בֵּיצָה. עָגֹל. חֶלְבּוֹן – חֶלְמוֹן – קְלִפָּה. נֹאכְלֶנָה – נַשְׁאִיר מָנָהּ. גָעֲתָה – פָּרָה. חָלָב – נִשְׁתֶּה. הוֹגָה – יוֹנַת-תֹּם. עוּף – דְאֶה).

הילדים במעגל I) נְשַׂחֲקָה, נְשַׂחֲקָה בַּמַעֲגָל –

בַּמַעֲגָל!

נְשַׂחֲקָה, נְשַׂחֲקָה בַּמַעֲגָל –

בַּמַעֲגָל!

הִנֵה אַוָז בָּא:

האוז: גַע-גַע, גַע-גַע, גַע!

גַע-גַע, גַע-גַע, גַע!

הילדים במעגל: אַוָז, אַוָזִי,

מַה יֵשׁ לְךָ?

האוז: נוֹצָה לִי רַכָּה

כַּשֶׁלֶג הַצָח,

מַלְאוּ בָה כָּר } bis

וְנוּמוּ כָּךְ. } bis

הילדים במעגל: נָתַן הָאַוָז

נוֹצָתוֹ זוֹ,

כַּךְ נִישַׁן עָלֶיהָ –

בֹּאוּ וּרְאוּ!

לִיוּ-לִיוּ-לִיוּ! לִיוּ-לִיוּ-לִיוּ!

טְרַה-לַה-לַה-לַה! לַה-לַה-לַה-לַה!

הילדים במעגל: II) נְשַׂחֲקָה, נְשַׂחֲקָה בַּמַעְגָל–

בַּמַעֲגָל!

נְשַׂחֲקָה, נְשַׂחֲקָה בַּמַעְגָל–

בַּמַעֲגָל!

קָם הַתַּרְנְגֹל –

התרנגל: קוּקוּ-רִיקוּ!

הילדים במעגל: – מַה לְךָ הַשֶׂכְוִי,

כִּי תִּקְרָא בְּקוֹל?

התרנגל: – עָלָה שֶׁמֶשׁ,

בֹּאוּ וּרְאוּ;

לְבֵית-הַסֵפֶר } bis

חִישׁ לְכוּ! } bis

הילדים במעגל: – עָלָה שֶׁמֶשׁ,

אָמְנָם-כֵּן!

לְבֵית-הַסֵפֶר,

יַלְדֵי-חֵן!

קוּ-קוּ-רִי-קוּ! קוּ-קוּ-רִי-קוּ;

טְרַה-לַה…………..

הילדים במעגל: III) נְשַׂחֲקָה, נְשַׂחֲקָה בַּמַעֲגָל –

בַּמַעֲגָל!

נְשַׂחֲקָה, נְשַׂחֲקָה בַּמַעֲגָל –

בַּמַעֲגָל!

יצאה תַּרְנְגֹלֶת –

התרנגלת: קה-קה, קה-קה, קה!

הילדים במעגל: -שָׁלוֹם, תַּרְנְגָלְתִּי –!

מַה יֵשׁ לָךְ?

התרנגלת – בֵּיצָה לִי רַכָּה

וַעֲגֻלָה כָּךְ,

חֶלְבּוֹן בָּה לָבָן

וְחֶלְמוֹן רָךְ! } bis

הילדים במעגל: –הִנֵּה הַבֵּיצָה,

חִישׁ נֹאכְלֶנָה;

רַק הַקְלִפָּה

נַשְׁאִיר מֶנָהּ.

קָה-קָה, קָה-קָה, קָה-קָה, קָה!

טְרַ-לַה………

הילדים במעגל: IV) נְשַׂחֲקָה, נְשַׂחֲקָה בַּמַעֲגָל –

בַּמַעֲגָל!

נְשַׂחֲקָה, נְשַׂחֲקָה בַּמַעֲגָל –

בַּמַעֲגָל!

גָעֲתָה הַפָּרָה

הפרה: מוּ-מוּ, מוּ-מוּ, מוּ!

הילדים במעגל: –פָּרָה פָּרָתִי,

מַה לִי הֵבֵאת?

הפרה: – חָלָב הֵבֵאתִי

מוּ-מוּ-מוּ,

חָלָב מַה-מָתוֹק, } bis

בֹּאוּ וּשְׁתוּ } bis

הילדים במעגל: – נָתְנָה הַפָּרָה

חֲלָבָה הַטּוֹב,

כַּך נִשְׁתֶּה מִמֶנוּ

נִשְׁתֶּה לָרֹב –

מוּ-מוּ-, מוּ-מוּ, מוּ-מוּ, מוּ!

טְרַה-לַה…….

הילדים במעגל: V) נְשַׂחֲקָה, נְשַׂחֲקָה בַּמַעֲגָל –

בַּמַעֲגָל!

נְשַׂחֲקָה, נְשַׂחֲקָה בַּמַעֲגָל –

בַּמַעֲגָל!

הוֹגָה יוֹנַת-תֹּם –

היונה: גְרוּ-גְרוּ,גְרוּ-גְרוּ, גְרוּ.

הילדים במעגל: – יוֹנָה, יוֹנָתִי,

מַה לִי הֵבֵאת?

היונה: – כְּנָפַיִם שְׁתַּיִם,

מֶנִי קְחוּ;

וּלְבֵית-הַסֵפֶר } bis

עוּפוּ, דְאוּ } bis

הילדים במעגל: – נָתְנָה הַיוֹנָה

כְּנָפֶיהָ לָנוּ,

לְבֵית-הַסֵפֶר

נָעוּף כֻּלָנוּ!

גְרוּ-גְרוּ גְרוּ-גְרוּ, גְרוּ-גְרוּ-גְרוּ! } bis

טְרַה-לַה……………………. } bis

אֹפן המשחק: הילדים עומדים כלם במעגל. הם שרים את שתי השורות הראשונות שתי פעמים כשהם סובבים במעגלם. אחד (או אחת) מהם – הוא האוז –בא בתוך המעגל. הילדים שואלים אותו לאחר שקרא קריאתו, מה יש לו? (או: מה הביא? מה הוא נותן להם?) האוז עונה להם בתנועות המתאימות לדבריו. הילדים שמחים בנוצותיו, ממלאים את הכר וישנים עליו (בהרכנת הראש על כפות ידיהם – הדומות לכר). באֹפן כזה מתנהגים הילדים בבתי השיר הבאים: התרנגל, התרנגלת, הפרה והיונה. המורָה מקפידה על תנועות העופות, הבהמה והילדים, שתהיינה מתאימות ומביעות את המעשה.

 

ו. קוּקִיָה נְבִיאָה.    🔗

(קוּקִיָה – נְבִיאָה. בֶּן-כַּמָה – בְּנֵי-כַּמָה. תֵּכֶף. הָרִיעוּ.. אַשְׁמִיעַ – שְׁמַע. אָב – אָבוֹת. אֵם – אִמוֹת – אִמָהוֹת).

הילדים: קוּקִיָה, קוּקִיָה

אוֹמְרִים אַתְּ נְבִיאָה;

הַגִידִי-נָא לָנוּ,

בְּנֵי-כַמָה אָנוּ?

הקוקיה: אֲנִי הַקוּקִיָה

בֶּאֱמֶת נְבִיאָה

הַסוּ אַל תָּרִיעוּ,

קוּ-קוּ, קוּ-קוּ!

תֵּכֶּף אַשְׁמִיעָה:

קוּ-קוּ, קוּ-קוּ!…. (חמש פעמים)

הילדים: – קוּקִיָה, קוּקִיָה,

אוֹמְרִים אַתְּ נְבִיאָה;

הַגִידִי-נָא לָנוּ,

כֵּמָה אִבוֹת לָנוּ?

הקוקיה: – אֲנִי הַקוּקִיָה

בֶּאֱמֶת נְבִיאָה;

הַסוּ, אַל תָּרִיעוּ,

תֵּכֶּף אַשְׁמִיעָה:

קוּ-קוּ, קוּ-קוּ, קוּ-קוּ!….. (שלש פעמים)

הילדים: – קוּקִיָה, קוּקִיָה,

אוֹמְרִים אַתְּ נְבִיאָה;

הַגִידִי-נָא לָנוּ,

כֵּמָה אִמָהוֹת לָנוּ?

הקוקיה: – אֲנִי הַקוּקִיָה וכו'.

קוּ-קוּ, קוּ-קוּ!…… (ארבע פעמים)

אֹפי המשחק: אחד הילדים (או אחת הילדות) הוא הקוקיה-הנביאה, היא עומדת לפני הילדים השואלים אותה שאלות וחידות והיא “מתנבאה” עליהן. כשהם שואלים על שנותיהם, היא משיבה חמש פעמים: קוּ-קוּ; על “כמה אבות”– שלש פעמים; “כמה אמהות”– ארבע פעמים. מלבד אלו השאלות יכלים הילדים לשאל עוד ועוד. –

 

ז. שִׁיר עֶרֶשׂ    🔗

(פֶּרַח – גַן. מַחְמַדִי – נָעִים. לְבַדִי – תּוֹרָה – סְחוֹרָה. זוֹרַחַת – תִּזְרַח. תַּם – נָדַם. הֵרָדֵם. יַקִירִי).

נוּמָה, יַלְדִי קְטַנִי.

נוּמָה, פֶּרַח גַנִי,

נוּם, מַחְמַדִי, – } bis

אֲנִי לְבַדִי } bis

מְיַשְׁנָה אוֹתָךְ, בְּנִי. } bis

שׁוּר, שָּם כּוֹכְבֵי-לַיְלָה, רוֹמְזִים לְךָ מִלְמַעְלה:

יֶלֶד נָעִים, } bis סְגוֹר עֵינָיִם, – }bis

נוּמָה, נוּמָה, בְּנִי! } bis

תִּזְרַח שֶׁמֶשׁ-אִוֹרָה,

תָּקוּם, בְּנִי, לַתּוֹרָה;

טוֹבָה תּוֹרָה } bis

מִכָּל סְחוֹרָה, – } bis

נוּמָה, נוּמָה, בְּנִי! } bis

נוּמָה, בְּנִי יַקִירִי,

הִנֵה תָּם כְּבָר שִׁירִי,

שִׁירִי נָדַם, – } bis

שְׁכַב, הֵרָדַם, } bis

נוּמָה, נוּמָה, בְּנִי! } bis

ילדה, שקוֹלה ערב, יושבת בתוך החדר, ילד אחד קטן ממנה שוכב אצלה, את ראשו הוא מניח בחיקה. הילדה –האם, והילד – הבן. כל הילדים עונים וחוזרים את שלש השוּרות האחרונות של כל בית במקהלה.

 

ח. הַצִפֳּרִים בַּיַעַר.    🔗

(גָרוֹת – בַּדִים – עֲנָפִים. צִפּוֹר – מְנַתֶּרֶת. בַּיִת – קֵן. קַיִץ. זֵרְעוֹנִים – נָתוּרָה. מַקוֹר – נְלַקֵטָה –נְנַקֵרָה. שָׂבַעְנוּ. בְּרָכָה. בֵּרְכַּת-מָזוֹן. אֲרֻחָה – מְנוּחָה. נַחַל. קָרוֹב – רָחוֹק).

1) תּוֹך הַיַעַר, בֵּין הָעֵצִים,

שָׁם צִפֳּרִים רַבּוֹת גָרוֹת;

עַל הַבַּדִים, עַל הַבַּדִים –

שָׁם מְנַתְּרוֹת הֵן וְשָׁרוֹת:

צִיף-צִיף, צִיף-צִיף,

צִיף-צִיף, צִיף-צִיף

צִיף-צִיף, צִיף-צִיף,

צִיף-צִיף, צִיף-צִיף, } bis

2) פֹּה בֵיתֵנוּ, פֹּה קִנֵנוּ,

כָּל הַקַיִץ פֹּה נָגוּרָה,

אֶל הַשָׁדֶה, אֶל הַשָׂדֶה –

שָׁם זֵרְעוֹנִים, שָׁם נָתוּרָה.

צִיף-צִיף וכו'

3) פֹּה זֵרְעוֹנִים נְלַקֵטְָּה

בְּמַקוֹרֵנוּ נְנַקֵרָה;

וְאִם אָכַלְנוּ וְאִם שָׂבַעְנוּ,

בִּרְכַּת-מָזוֹן נְזַמֵרָה;

צִיף-צִיף וכו'

הילדים-הקנים: הֵנָה, הַצִפֳּרִים!

הֵנָה הַצִפֳּרִים!

אַחֲרֵי הָאֲרֻחָה

פֹּה תִמְצֶאנָה מְנוּחָה.

הצפרים: צִיף-צִיף וכו'.

4) הִנֵה שַׁבְנוּ וְנָנוּחַ,

נִסְגֹר רֶגַע הָעֵינַיִם;

עַתָּה נָעוּף אֶל הַנַחַל,

שָׁם בַּנַחַל נִשְׁתֶּה מַיִם –

צִיף-צִיף וכו'

5) כְּבָר אָכַלְנוּ, כְּבָר שָׁתִינוּ,

נִתְרוֹמֵמָה מַעְלָה-מָעְלַה;

אֶל קִנֵינוּ עַתָּה נָעוּף –

קָרוֹב קָרוֹב כְּבָר הַלָיְלָה!

הילדים-הקנים: הֵנָה, הַצִפֳּרִים!

הֵנָה הַצִפֳּרִים!

אַחֲרֵי הָאֲרֻחָה

פֹּה תִמְצֶאנָה מְנוּחָה –

צִיף-צִיף וכו'

אֹפן המשחק: הילדים נחלקים למעגלים קטנים, ארבעה-ארבעה במעגל, מסביב לאולם. כשמתחילים את השיר, אחד מכָּל ארבעת הילדים נכנס בתָּוך, הוא – הצפור, והמעגל – הוא הקן. (בשעה שהצפור מנתרת בקן, הקן יושב לארץ). כשהצפרים שרות “אל השדה”…", נִפְתָח פתח הקן והצפרים עפות בעדו אל השדה, סובבות מתוך תעופה באמצע החדר זו אחר זו, יושבות בשדה, כפי שמוּשר בשיר, מנקרות זרעונים ומברכות בהרמת כפים את ברכת-המזון. בקרא להם הילדים-הקנים – הן שבות, נחות קצת, מנמנמות ושוב הן פורחות “אל הנחל”, עפות באמצע החדר ושותות ושבות אחר-כך אל הקנים,כי בא לילה.

 

ט. מַסָע.    🔗

(לְאָן? תִּסְעוּ. נִבְנֶה. יְפֵה-פִיָה. בֵּית-הַמִקְדָשׁ. קְחוּ. יַחַד. חִישׁ).

הילדה: – לְאָן תִּסְעוּ, לְאָן תֵּלְכוּ,

יְלָדִים טוֹביִם, יְלָדִים יָפִים?

הנוסעים במסע: – נוֹסְעִים אָנוּ יְרוּשָׁלַיְמָה,

יַלְדָה טוֹבָה, יְפֵה-פִיָה!

הילדה: – מַה שָׁם תַּעֲשׂוּ בִּיְרוּשָׁלָיִם,

יְלָדִים טוֹבִים, יְלָדִים יָפִים?

הנוסעים במסע: – בֵֹית-הַמִקְדָשׁ נִבְנֶה שָׁמָה,

יַלְדָה טוֹבָה, יְפֵה-פִיָה!

הילדה: – קְחוּ גַם אוֹתִי יְרוּשָׁלַיְמָה,

יְלָדִים טוֹבִים, יְלָדִים יָפִים!

הנוסעים במסע: – בּוֹאִי, בּוֹאִי, נִסַע יַחַד.

יַלְדָה טוֹבָה, יְפֵה-פִיָה!

(הילדה עולה באחת הרכבות (באחרונה) והמסע ממהר לעבור)

הנוסעים במסע: (מהר) – עַתָּה נִסַע, נִסַע מַהֵר,

יְרוּשָׁלַיְמָה נִסַע חִישׁ!

נִבְנֶה שָׁמָה בֵּית-הַמִּקְדָשׁ,

בֵּית-הַמִקְדָשׁ נִבְנֶה חִישׁ!

אֹפן המשחק: מסלת-ברזל. שני הילדים הראשונים – הם הקטר (השֵנִי מן השנים מַרְכִּין את ראשו ונשען בגב הראשון, ידיהם נתונות אלו בתוך אלו), אחרי הקטן – שני ילדים (זה מול זה וידיהם אחוזות) – הם הרכֶּבת. בתוך הרכבת עומדים שני ילדים – הם הנוסעים; ידי הנוסע האחד שלוחות לפנים ומחבקות את הקטר (או את ידי הנוסע לפניו), ידי הנוסע השני ברכבת שלוחות לאחור ואוחזות בידי הנוסע ברכבת שלאחריו וכו'. – המסע עובר לאט. ילדה אחת, הרואה את המסע עובר, שואלת את העוברים לדרכם והם עונים לה בשיר.

 

י. בַּעֲלֵי מְלָאכָה    🔗

(שֻׁלְחָן – נַגָר. שׁוּר. בַּעַל-מְלָאכָה. מַשׂוֹר – נְנַסֵר. מַקְצוּעָה. פַּרְסָה – פַּרְסַת-בַּרְזֶל. נַפָּח. קֻרְנָס – סָדָן. חַיָט – בֶּגֶד – תּוֹפֵר – מְכוֹנָה – מַחַט – חוּט. סַנְדְלָר – מַרְצֵעַ – פַּטִישׁ. אוֹפֶה – לֶחֶם – חָם – בָּצֵק – לָשׁ – עֻגוֹת).

1) מִי לִי עוֹשֶׂה שֻׁלְחָן?

תַּנְחוּם הַנַגָר;

שׁוּר, שָׁם עוֹמֵד בַּיִת,

בְּבַיִת זֶה הוּא גָר.

נַגָר, נַגָר, נַגָר הוּא,

נַגָר, בַּעַל-מְלָאכָה;

עִם הַמַשׂוֹר כַּךְ נְנַסֵר

בַּמַקְצוּעָה – כָֹכָה!

טְרַה-לַה, לַה-לַה, } bis

טְרַה-לַה, לַה-לַה, } bis

טְרַה-לַה, לַה-לַה, } bis

לַה-לַה, } bis

2) מִי עוֹשֶׂה פַּרְסַת-בַּרְזֶל?

יְהוֹשֻׁעַ הַנַפָּח;

בַּקֻרְנָס עַל הַסְדָן

הוּא מַכֶּה הַךְ וְהַךְ!

נַפָּח, נַפָּח נַפָּח, הוּא,

נַפָּח בַּעַל-מְלָאכָה,

בַּקֻרְנָס עַל הַסְדָן

נַפָּח מַכֶּה כָּכָה;

טְרַה-לַה-לַה-לַה וכו'.

3) מִי לִי תּוֹפֵר בֶּגֶד?

אֶלְקָנָה הַחַיָט;

תּוֹפֵר הוּא אֶת בִּגְדִי

בַּמְכוֹנָה וּבַיָד.

חַיָט, חַיָט, חַיָט הוּא,

חַיָט, בַּעַל-מְלָאכָה;

בַּמַחַט וּבַחוּט

חַיָט תּוֹפֵר כָּכָה;

טְרַה-לַה-לַה- וכו'

4) מִי לִי תּוֹפֵר נְעֲלָיִם?

יוֹחָנָן הַסַנְדְלָר;

שׁוּר, שָׁם עוֹמֵד בַּיִת,

בְּבַיִת זֶה הוּא גָר.

סַנְדְלָר, סַנְדְלָר, סַנְדְלָר הוּא,

סַנְדְלָר, בַּעַל-מְלָאכָה;

בַּמַרְצֵעַ וּבַפַּטִישׁ

סַנְדְלָר עוֹבֵד כָּכָה;

טְרַה-לַה-לַה-לַה וכו'.

5) מִי לִי אוֹפֶה לֶחֶם,

לֶחֶם טוֹב וָחָם?

שׁוּר,שָׁם עוֹמֵד בַּיִת,

הָאוֹפֶה יָגוּר שָׁם.

אוֹפֶה, אוֹפֶה, אוֹפֶה הוּא,

אוֹפֶה, בַעָל-מְלָאכָה;

לָשׁ הוּא בָּצֵק, לָשׁ וָלָשׁ,

לָשׁ הוּא בָּצֵק, לָשׁ וָלָש,

לָשׁ הוּא עֻגוֹת כָּכָה;

טרה-לה-לה וכו'.

אֹפן המשחק: הילדים יושבים על ספסליהם ושרים. תמונות בעלי-המלאכה, המובאים בשיר זה, מן הנחוץ שתהיינה תלויות על כתלי האולם, והילדים מראים על הבית שיגור שם בעל-המלאכה; כשהילדים מגיעים אל השורה “עם המשור… במקצועה” – הילד יעשה בידיו כעין משור ומנסר ואחר כך כעין מקצועה: הוא מעביר אגרופו על כף ידו הפתוחה לרוָחה. וכך הוא מחקה את אֹפן העבודה של כל בעל-מלאכה במשך הזמן שהוא שר “טרה-לה-לה”.

 

יא. הַמְדַקְדְקִים.    🔗

(שְׂפָתַיִם. כְּמוֹ – נְדִיָה. גָרוֹן. עַכְבָּר. שִׁנַיִם. כִּרְעוּ. לָשׁוֹן. אֶצְבַּע. חַךְ).

האחד (או המורה): סוֹבְבוּ, סוֹבְבוּ,

גַם הִסְתּוֹבְבוּ,

יְלָדִים כֻּלְכֶם פֹּה;

אֵת אֲשֶׁר

אָנֹכִי עוֹשֶׂה,

עֲשׂוּ גַם אַתֶּם פֹּה: (הכל עומדים)

כְּמוֹ הַצִפּוֹר – צִיף­-צִיף-צַף!

בַּשְׂפָתַיִם – בּוּ-בּוּ-מַף!

הילדים: כְּמוֹ הַצִפּוֹר וְכוּ'

סוֹבְבוּ, סוֹבְבוּ,

גַם הִסְתּוֹבְבוּ, וְכוּ'.

האחד: כְּמוֹ הַגְדִיָה – מֶה-מֶה-מֶה!

וּבַגָרוֹן – אַ-הַ-חֶ-ע!

סוֹבְבוּ וְכוּ'.

הילדים: (חוזרים על זה וסובבים שוב בשיר).

האחד: כְּמוֹ הָעַכְבָּר – רַץ-רַץ-רַץ!

בַּשִׁנַיִם – זַ-שַ-סְ-רַ-ץ!

סוֹבְבוּ וְכוּ'.

הילדים: (חוזרים על זה וסובבים אחר-כך).

האחד: עַכְשָׁו כִּרְעוּ, בֵּן וּבַת.

וּבַלָשׁוֹן – דַ-טְ-לַ-נַ-ת!

סוֹבְבוּ וְכוּ'.

הילדים: (חוזרים וסובבים אחר-כך).

האחד: עִם הָאֶצְבַּע – פִּיק-פִּיק-פַּק!

וּבַחֵךְ – נִי-נִי-כַק!

סוֹבְבוּ, סוֹבְבוּ,

גַם הִסְתּוֹבְבוּ.,

יְלָדִים כֻּלְכֶם פֹּה:

אֵת אֲשֶׁר

אָנֹכִי עוֹשֶׂה –

עֲשׂוּ גַּם אַתֶּם פֹּה!

אפן המשחק: הילדים סובבים במעגל, ביניהם המוֹרָה. לאחר ששרו את הרֶפֿרֵין הם עומדים ואז תשיר המורה את שתי השורות, הילדים חוזרים אחריה ושבים לסֹב בחדר וכו'.

 

יב. הַנוֹדֵד    🔗

(נוֹדֵר – אָנוּד. דוֹפֵק. דֶּרֶך – בְּעַד. אָלִין. כְּפָר. שָׂדֶה. יַעַר. מְנוֹרָה. תַּנוּר. אֵשׁ. לְבָנָה. נֵר. מַטֶה. חָבֵר. מָקוֹם. רוּחַ).

נוֹדֵד עָנִי דוֹפֵק פֹּה –

טְרַה-לַה-לַה!…

יוֹם וָלַיְלָה אָנוּד כֹּה –

טְרַה-לַה-לַה!

דֶרֶך שָׂדוֹת דֶרֶך יְעָרִים, } bis

טְרַה-לַה-לַה-לַה! } bis

אֵלֵךְ, אָלִין פֹּה בַּכְּפָרִים – } bis

טְרַה-לַה, לַה-לַה! } bis

בַּיִת לְכָל אָדָם יֵשׁ –

טְרַה-לַה-לַה!

מְנוֹרַת-אוֹר וְתַנוּר-אֵשׁ –

טְרַה-לַה-לַה!

וְרַק אֲנִי – הַלְבָנָה נֵרִי… } bis

טְרַה-לַה, לַה-לַה! } bis

וְזֶה הַמַטֶה הוּא חֲבֵרִי– } bis

טְרַה-לַה, לַה-לַה! } bis

אֲנָשִׁים טוֹבִים, פִּתְחוּ לִי, –

טְרַה-לַה-לַה!

מָקוֹם לָלוּן תְּנוּ-נָא לִי –

טְרַה-לַה-לַה!

רַק הַלַיְלָה פֹּה אָנוּחַ –

טְרַה-לַה, לַה-לַה!

בֹּקֶר אֵלֵךְ עִם הָרוּחַ –

טְרַה-לַה, לַה-לַה!

אֹפן המשחק: מעמידים שלשה ספסלים כעין רבּוע, הוא הבית. על כל ספסל יושבים שלשה או ארבעה ילדים (שלא ישאר מקום פנוי על הספסלים). ילד אחד עם מַטה בידו – הוא הנודד הזקן, הולך לאט-לאט סביב הבית ושר: אחרי כל שורה עונים לו הילדים" טרה-לה-לה. “הנודד” מקיש במטהו אחורי גבו של כל אחד מהילדים, שהנהו קם ונגרר אחריו. כשכּל הילדים נמשכים אחריו, הנודד משליך בכל רגע שהוא רוצה את מטהו והוא עצמו וכל הילדים ממהרים לתפוס את מקומותיהם ב“בית”. הרשלן, הנשאר בלי “מקום”, נוטל את המַטה ונעשה ל“נודד זקן”. המשחק חוזר חלילה.

 

יג. שָׁם בָּאָחוּ.    🔗

(אָחוּ. שׁוֹבָב. הַרִים – אֶבֶן. זָרַק. כְּנָפָהּ. מֵתָה. נָחָה. בָּכָה)

שָׁם בָּאָחוּ, שָׁם בָּאָחוּ

עָמְדָה צִפּוֹר יָפָה;

יֶלֶד שׁוֹבָב הֵרִים אֶבֶן

וְזָרַק לָה בִּכְנָפָה.

שָׁם בָּאָחוּ, שָׁם בָּאָחוּ

צִפּוֹר מֵתָה נָחָה;

עָבַר יֶלֶד, רָאָה אוֹתָהּ –

יָשַׁב שָׁם וּבָכָה…

אֹפן המשחק: ילדה קטנה אחת יושבת באמצע האולם (האָחוּ), הילדים מסביב מתחילים לשיר, כשהילד השובב מניף את ידו על הצפור כזורק בה אבן. הצפור נופלת. ילד שני עובר, רואה את הצפור המתה, סופק-כף ומכסה את עיניו… כדברי השיר המושר בפי הילדים.

 

יד. כְּלֵי-זֶמֶר.    🔗

(זָקֵן. קָצֶה – קְצֵה-הָרְחוֹב. אֶחְפֹּץ. כִּנוֹר – מְנַגֵן. הָבוּ – גֹדֶל. כָּבוֹד – תְּנוּ. שַׁעַשְׁעֵנִי חָלִיל – מְחַלֵל. פָּעֲמוֹן – מְצַלְצֵל. שׁוֹפָר – מֵרִיעַ).

הילד עם הכנור: א) יִשׁ, גַם יֵשׁ לִי זָקֵן טוֹב,

זָקֵן טוֹב –

הוּא גָר בִּקְצֵה הָרְחוֹב;

מַה שֶׁאֶחְפּץֹ הוּא לִי עוֹשֶׂה,

מה שיוכל עושה הוא;

(עושה בידיו כעין כנור) עוֹשֶׂה הוּא לִי כִּנוֹר קָטָן,

כִּנוֹר טוֹב;

הָכִּנוֹר מְנַגֵן כַּךְ:

(מנגן בכנור): לִי-רִי-לִי, לִי-רִי-לִי –

הַכִּנוֹר מְנֶגֵן כַּךְ!

כל הילדים במקהלה: הָבוּ גֹדֶל, הָבוּ גֹדֶל!

כָּבוֹד תְּנוּ לִזְקֵנִי;

כִּנוֹר קָטָן, כִּנוֹר טוֹב

הוּא עוֹשֶׂה לְשַׁעַשְׁעֵנִי.

הילד עם החליל: ב) יֵשׁ, גַם יֵשׁ לִי וכו'

עוֹשֶׂה הוּא לִי חָלִיל קָטָן,

חַלִיל טוֹב –

הֶחָלִיל מְחַלֵל כַּךְ:

פְליוּ-פְליוּ-פְליוּ, פְליוּ-פְליוּ-פְליוּ–

הֶחַלִיל מְחַלֵל כַּךְ:

לִי-רִי-לִי, לִי-רִי-לִי–

הַכִּנוֹר מְנַגֵן כַּךְ!

כל הילדים במקהלה: הָבוּ גֹדֶל וכו'.

הילד עם הפעמון: ג) יֵשׁ, גַם יֵשׁ לִי וכו'

עוֹשֶׂה הוּא לִי פַּעֲמוֹן קָטָן

פַּעֲמוֹן טוֹב –

הַפַּעֲמוֹן מְצַלְצֵל כַּךְ:

צִיל-צֵל-צְלִיל! צִיל-צֵל-צְלִיל–

הַפַֹעֲמוֹן מְצַלְצֵל כַּךְ!

פְליוּ-פְליוּ-פְליוּ-פְליוּ וכו'.

כל הילדים במקהלה: הָבוּ גֹדֶל וכו'.

(במחיאות כפים)

הילד עם התף: יֵשׁ, גַם יֵשׁ לִי וכו'

עוֹשֶׂה הוּא לִי שׁוֹפָר קָטָן,

שׁוֹפָר טוֹב –

הַשֹׁופָר מֵרִיעַ כַּךְ:

תְּרוּ-רָה-רָה, תְּרוּ-רָה-רָה–

הַשׁוֹפָר מֵרִיעַ כַּךְ

צִיל-צֵל-צְלִיל וכו'.

כל הילדים במקהלה: הָבוּ גֹדֶל וכו'.

(במחיאות כפים)

הילד עם התף: ה) יֵשׁ, גַם יֵשׁ לִי וכו'

עוֹשֶׂה הוּא לִי תף, תֹּף קָטָן,

תֹּף-תֹּף טוֹב!

התֹּף – הוּא מַכֶּה כְַּךְ:

בִּים-בִּים-בָּם, בִּים-בִּים-בָּם –

הַתֹּף הוּא מַכֶּה כַּךְ!

תְּרוּ-רָה-רָה וכו'.

כל הילדים במקהלה: הָבוּ גֹדֶל וכו'.

(במחיאות כפים)

אֹפן המשחק מתוך הילדים, העומדים או היושבים מסביב, יוצא הראשון אל-תוך החדר בעל-הכנור; לאחר שנגן בכנורו כל הילדים ביחד אתו מהללים את הזקן מתוך שיר ומחיאת-כפים. אחרי בעל-הכנור, הנשאר על מקומו, יוצא בעל-החליל והשיר חוזר חלילה, ואולם אחרי גמרו את שירו בלוית החליל חוזר גם בעל-הכנור: “לי-רי-לי”… וכו'; אחרי בעל-החליל יִלָוֶה אל המנגנים הילד עם הפעמון, ואחריו זה עם השופר, ואחריו בעל-התף. בכל פעם חוזרים על מנגינותיהם המנגנים אשר היו לפניו והעומדים עם האחרון בשורה אחת. אחרי תֹם כל המנגנים לנגן, המה סובבים זה אחר זה סביב החדר ומנגנים, עד שבת כל-אחד על מקומו.

 

טו. הָרוֹעֶה וְעֶדְרוֹ.    🔗

(אָחוּ – חֶדְרִי. כִּסְאִי– הָר. מִשְׁפַּחְתִּי עֶדְרִי. רוֹעֶה בַכָּר. גוֹעִים. שׁוֹר. שֶׂה. עֵז. גְדִי. קַל. עָז. אִתִּי. קְרָב. אוֹהֵב. זְאֵבִים. אֶלֶף. יִגְבַּר. פָּרוֹת. עֵגֶל – עֲגָלִים. תַּיִשׁ. עֵשֶׂב. רַךְ. עֶרֶב. הוֹמֶה. תְּהוֹם – תְּהוֹמָה. עִיר-הָעִירָה).

הרועה: אָחוּ זֶה הוּא חֶדְרִי,

כִֹסְאִי – זֶה הָהָר;

וּמִשְׁפַּחְתִּי – עֶדְרִי,

רוֹעֶה פֹּה בַכָּר.

העדר: מֶה-מֶה! – } bis

הרועה: לִי גוֹעִים שׁוֹר גַם שֶׂה } bis

הרועה: אִתִּי גַם חֲלִילִי

אִתִּי גַם הַשׁוֹט;

מַה-לִי עוֹד וּמִי לִי,

מַה-לִי, מַה-לִי עוֹד?

העדר: מִי-מִי! – } bis

הרועה: לִי גוֹעִים עֵז וּגְדִי. } bis

הרועה: אִתִּי גַם הַכֶּלֶב –

גָדוֹל, קַל וָעָז;

בֹּאוּ,זְאֵבִים אֶלֶף,–

כַּלְבִּי יִגְבַּר אָז!

הכלב: הַב-הַב – } bis

הרועה: כַּלְבִּי אוֹהֵב קְרָב! } bis

הרועה: הוֹ פָּרוֹת וַעֲגָלִים,

הוֹ תַּיִשׁ, סוּס וּסְיָח:

מַיִם שְׁתוּ מִנְחָלִים,

אִכְלוּ עֵשֶׂב רָךְ!…

העדר: הָהּ-הָהּ!; } bis

הרועה: הָעֶרֶב הִנֵה בָּא! } bis

הרועה: עוֹד חֲלִילִי הוֹמֶה,

עוֹד הוּא הוֹמֶה שִׁיר;

שֶׁמֶש יָרַד תְּהוֹמָה,

הוֹ עֶדְרִי, אֶל הָעִיר!

העדר: מוּ-מוּ – } bis

הרועה: הָעִירָה לְכוּ וּגְעוּ!….

אֹפן המשחק: הילדים כורעים סביב לספסליהם. באמצע החדר על כסא יושב הרועה, כלבו רובץ לרגליו. העדר גועה לו, הכלב נובח לפי השיר והמנגינה. כשהרועה מצוה אותם לאכל ולשתות, העדר מוריד את ראשו ומלחך את העשב ושותה מים מן הנחל. בבית האחרון העדר קם על רגליו וזה אחר זה הם נמשכם סביב-סביב, הם הולכים בגעיה העירה, והרועה מחלל בחלילו.

 

טז. עִוֵר אֵין-עֵינַיִם.    🔗

(עִוֵר. מְמָשֵׁשׁ – מְגַשֵׁשׁ. אַיֶכָּה. לְבַדִי. אֵתַע. עֲזַבְתָנִי. אַל. תַּכֵּנִי. רָדַפְתִּי– שַׁבְתִּי. בֵּן. אָבִי – אָבִיהוּ. זְמָן – רָב) .

כל הילדים: עִוֵר, אֵין-עֵינַיִם,

מְמַשֵׁש בַּיָדַיִם,

מְגַשֵׁשׁ בָּרַגְלַיִם –

מְבַקֵש הוּא אֶת בְּנוֹ.

העור: אַיֶכָּה, בְּנִי?

אַיֶכָּה, בְּנִי?

אֵי נֶחְבֵּאתָ,

הַגֵד לִי?

לְבַדִי כָּכָה

אֵתַע לִי –

לָמָה עֲזָבְתָּנִי?

כל הילדים: עִוֵר, אֵין-עֵינַיִם וכו'.

הילד: (בן העור) הִנְנִי, אָבִי,

פֹּה הִנֵנִי

פֹּה הִנֵנִי –

אַל תַּכֵּנִי!…

אַחֲרֵי צִפּוֹר-חֵן

רָדַפְתִּי;

עַתָּה, עַתָּה

שַבְתִֹי!

(הוא לוקח את אביו בזרועו ונוהג אותו סביב-סביב הביתה)

כל הילדים: עִוֵר, אֵין-עֵינַיִם וכו'.

זֶה הַיֶלֶד

מִי הוּא, מִי הוּא?

זֶה הַבֵּן,

וְזֶה אָבִיהוּ!

אַחֲרֵי צִפּוֹר

רָץ זְמָן-רָב;

עַתָּה, עַתָּה

שָׁב!

עִוֵר, אֵין-עֵינַיִם,

מְמַשֵׁשׁ בַּיָדַיִם,

מְגַשֵׁשׁ בָרַגְלַיִם –

מָצָא כְּבָר אֶת בְּנוֹ!

אֹפן המשחק: ילד – הוא העור – הולך ובנו הקטן נוהג בידו. בנו ראה צפור מעופפת ועזב את אביו ורץ אחרי הצפור. העור נשאר לבדו ומגשש בידיו ורגליו. הילדים שרים. אחר-כך שב הבן אל אביו העור ומבקש סליחה ממנו. הילד נוהג שוב את אביו סביב-סביב, והילדים שרים עליהם את כל הבית האחרון: “זה הילד” וכו'.

 

יז. בָּעֲלִיָה תַּחַת גַג.    🔗

(בַּיִת – מָט. עֲלִיָה. אֲרֻבָּה. גַג. עָשָּן. יוֹם-יוֹם. הוֹי – אֲבוֹי. רוּחַ – יֵהוֹם. תִּינֹוק. שַׂק. תֶּבֶן. תַּרְנְגֹל - שֶׂכְוִי – כַּרְבֹּלֶת –דָם – אֵשׁ. לֶחֶם – יִשְׁאַל. יִבְכֶּה – יֵבְךְּ. עוֹרֵב – שָׁחוֹר. מִן – מִנִי. עֲבֹר. קוֹל – נוֹרָא. נָדַם – כֹּל. אֵי? שׁוֹמֵמָה).

ילד אחד: בַּיִת מָט, עֲלִיָה רַק,

וַאֲרֻבָּה עַל הַגַג;

הָאֲרֻבָּה עוֹמְדָה דֹם –

עָשָׁן עוֹלֶה בָהּ יוֹם-יוֹם.

כל הילדים: הוֹי, הוֹי,

גַם אֲבוֹי! –

זֶהוּ הָרוּחַ

יֵהוֹם כֹּה.

הוֹי, הוֹי,

גַם אֲבוֹי!…..

ילד אחד: בָּעֲלִיָה, תַּחַת גַג,

שׁוֹכֵב תִּינוֹק עֲלֵי שַׂק,

וּבַשַׂק גַם תֶּבֶן אֵין –

לָמָה כָּכָה תִּבְכֶּה, בֵּן?

כל הילדים: הוֹי, הוֹי וכו'.

ילד אחד: עַל הַגַג שָׁם שֶׂכְוִי יֵשׁ,

וְכַרְבָּלְתּוֹ דָם וָאֵשׁ;

לֶחֶם יִשְׁאַל, יֵבְּךְּ הַבֵּן –

לֶחֶם! לֶחֶם!– וְלֶחֶם אֵין.

כל הילדים: הוֹי, הוֹי, וכו'.

ילד אחד עוֹרֵב שָׁחוֹר מִנִי שְׁחוֹר,

עוּף מִזֶה, הוֹ עוּף עֲבֹר!

אַל תַּשְׁמִיעַ נוֹרָא קוֹל –

בָּעֲלִיָה נָדַם כֹּל….

כל הילדים: הוֹי, הוֹי וכו'

ילד אחד: עַל הַגַג שָׁם חָתוּל נָם;

לָמָה יָנוּם חָתוּל שָׁם?

לָמָה יִשְׁכַּב עַל הַגַג?

אֵי הַתִּינוֹק עַל הַשַׂק?

כל הילדים: הוֹי, הוֹי וכו'.

ילד אחד: בַּיִת מָט, עֲלִיָה רַק,

וַאֲרֻבָּה עַל הַגַג,

תַּעַמֹד שׁוֹמֵמָה לָהּ –

עָשָׁן עוֹד לֹא יַעֲלֶה בָה…

כל הילדים: הוֹי, הוֹי וכו'.

אֹפן המשחק: ילד אחד עומד בתוך המעגל ומספר על-אודות הבית המט. את הריפֿרין הילדים שרים ביחד כשהם סופקים כף על החזה, ומושיטים ידיהם למרחוק, לרוח ההומה ושוב סופקים כף.

 

יח. תּרְנְגֹלְתָּא    🔗

(תַּרְנְגֹלֶת – תַּרְנְגֹלְתָּא. נֶחְמָדִים. נוֹצָה. מַטֶלֶת-בֵּיצָה. בֵּיַצִיך. יִדָגְרוּ. אַחֲרֵי-כֵן. אֶפְרוֹחַ – אֶפְרוֹחֵי-חֵן. בֵּיצַי – הִתְבַּקְעוּ. מְצַפְצְפִים. מִכָּל הָעֲבָרִים).

הילדה-התרנגלת: קָה-קָה-קָה –

קָדַקְתָּ!

הילדים: קוֹרְאָה תַּרְנְגֹלְתָּא

לִיָלִדים

נֶחְמָדִים.

הילדה-התרנגלת: יֵשׁ לִי יָפָה

נוֹצָה,

אֲנִי מַטֶלֶת בֵּיצָה –

לִילָדִים

נֶחְמָדִים.

הילדים: אַל-נָא, אַל

תָּקוּמִי

עַל בֵּיצַיִך

נוּמִי;

יִדָגְרוּ אַחֲרֵי-כֵן

אֶפְרוֹחֵי-חֵן.

הילדה-תרנגלת: בֵּיצַי

הִתְבַּקָעוּ,

אֶפְרוֹחַי כְּבָר יָצָאוּ–

וּמְצַפְצְפִים לִי:

פִּי-פִּי-פִּי!

הילדים האפרוחים: (יצאו מתחת הילדה-התרנגלת, וסובבים ומנתרים אצל אמם)

פִּי-פִּי-פִּי!

פִּי-פִּי-פִּי!

כל הילדים: קְטַנִים כַּצִפֳּרִים,

מִכָּל הָעֲבָרִים:

הילדים-התרנגולים: פִּי-פִּי-פִּי!

אֹפן המשחק: הילדה-התרנגלת יושבת באמצע החדר ומקרקרת. הילדים גומרים את הבית הראשון: “קוראה תרנגלתא” וכו'. התרנגלת מספרת על "אודות ביציה ונכונה לתתן לילדים, אך הילדים רוצים שתדגר את הביצים. כשמתבקעות הביצים תחת הילדה-התרנגלת, יוצאים האפרוחים בצפצוף והם מנתרים וסובבים את אמם ושרים את הבית האחרון.

 

יט. הַקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא נָטַע אִילָן.    🔗

(הַקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא – נָטָע – אִילָן. גַן עֵדֶן – נָשָׂא– תָּפּוֹחִים. אֵינָם נושְׁרִים. שָׁלַח. לִקְטוֹף. לֹא רָצָה. שִׁסָה. לִנְשׁוֹךְ. זָרַק – מַקֵל. הִצִית – לַהַב. שָׁפַךְ. כִּבְשָׂה. שׁוֹחֵט – לִשְׁחוֹט).

1): הַקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא נָטַע אִילָן

נָטַע אִילָן.

אִילָן בְּגַן-עֵדֶן, אִילָן בְּגַן-עֵדֶן;

נָשָׂא הָאִילָן תַּפּוֹחִים שֶׁל זָהָב, –

תַּפּוּחִים אֵינָם נוֹשְׁרִים,

תַּפּוּחִים אֵינָם נוֹשְׁרִים!

2): הַקָדוֹשׁ-בָּרוּך-הוּא שָׁלַח יֶלֶד,

שָׁלַח יֶלֶד,

לִקְטֹף הַתַּפּוּחִים, לִקְטֹף הַתַּפּוּחִים;

הַיֶלֶד לֹא רָצָה לִקְטֹף הָתַּפּוּחִים, –

וְתַפּוּחִים אֵינָם נוֹשְׁרִים,

תַּפּוּחִים אֵינָם נוֹשְׁרִים!

3): הַקָדוֹשׁ-בָּרוּך-הוּא שִׁסָה כֶּלֶב,

שִׁסָה כֶּלֶב,

לִנְשֹׁךְ אֶת הַיֶלֶד, לִנְשֹׁך אֶת הַיֶלֶד;

הַכֶּלֶב לֹא רָצָה לֵנְשֹׁך אֶת הַיֶלֶד,

הַיֶלֶד לֹא רָצָה לִקְטֹף הַתַּפּוּחִים, –

וְתַפּוּחִים אֵינָם נוֹשְׁרִים,

תַּפּוּחִים אֵינָם נוֹשְׁרִים!

4): הַקָדוֹשׁ-בָּרוּך-הוּא זָרַק מַקֵל,

זָרַק מַקֵל,

לְהַכּוֹת אֶת הַכֶּלֶב, לְהַכּוֹת אֶת הַכֶּלֶב;

הַמַקֵל לֹא רָצָה לִהַכוֹת אֶת הַכֶּלֶב,

הַכֶּלֶב לֹא רָצָה לִנְשֹׁךְ אֶת הַיֶלֶד,

הַיֶלֶד לֹא רָצָה לִקְטֹף הַתַּפּוּחִים,–

וְתַפּוּחִים אֵינָם נוֹשׁרִים,

תַּפּוּחִים אֵינָם נוֹשְׁרִים!

5): הַקָדוֹשׁ-בָּרוּך-הוּא הִצִית לַהַב,

הִצִית לַהַב,

לִשְׂרֹף אֶת הַמַקֵל, לִשְׂרֹף אֶת הַמַקֵל;

הַלַהַב לֹא רָצָה לִשְׂרֹף אֶת הַמַקֵל.

הַמַקֵל לֹא רָצָה וכו'.

6): הַקָדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שָׁפַךְ מַיִם,

שָׁפַך מַיִם,

לְכַבּוֹת אֶת הַלַהַב, לְכַבּוֹת אֶת הַלַהַב;

הַמַיִם לֹא רָצוּ לְכַבּוֹת אֶת הַלַהַב,

הַלַהַב לֹא רָצָה וכו'.

7): הַקָדוֹשׁ-בָּרוּך-הוּא שָׁלַח כִּבְשָׂה,

שָׁלַח כִּבְשָׂה,

לִשְׁתוֹת אֶת הַמַיִם, לִשְׁתוֹת אֶת הַמַיִם;

הַכִּבְשָׂה לֹא רָצְתָה לִשְׁתּוֹת אֶת הַמַיִם,

הַמַיִם לֹא רָצוּ וכו'.

8): הַקָדוֹשׁ-בָֹרוּךְ-הוּא שָׁלַח שׁוֹחֵט,

שָׁלַח שׁוֹחֵט,

לִשְׁחֹט אֶת הַכִּבְשָׂה, לִשְׁחֹט אֶת הַכֵּבְשָׂה;

הַשׁוֹחֵט לֹא רָצָה לִשְׁחֹט אֶת הַכִֹבְשָׂה;

הַכִּבְשָׂה לֹא רָצְתָה וכו'.

9): הַקִדוֹשׁ-בָּרוּך-הוּא יָרַד אַרְצָה,

יָרַד אַרְצָה,

מִלְמַעְלָה לְגַן עֵדֶן, מִלְמַעְלָה לְגַן-עֵדֶן;

רָצָה הַשׁוֹחֵט לִשְׁחֹט אֶת הַכִּבְשָׂה,

רָצְתָה הַכִּבְשָׂה לִשְׁתוֹת אֶת הַמַיִם,

רָצוּ הַמַיִם לְכַבּוֹת אֶת הַלַהַב,

רָצָה הַלַהַב לִשְׂרֹף אֶת הַמַקֵל,

רָצָה הַמַקֵל לְהַכּוֹת אֶת הַכֶּלֶב,

רָצָה הַכֶּלֶב לִנְשֹׁך אֶת הַיֵֶלֶד,

רָצָה הַיֶלֶד לִקְטֹף הַתַּפּוּחִים –

תַּפּוּחִים נוֹשְׁרִים, נוֹשְׁרִים,

תַּפּוּחִים נוֹשְׁרִים, נוֹשְׁרִים!

אֹפן המשחק: ילד אחד עומד באמצע החדר, – הוא האילן הנטוע בגן-עדן; הילדים קְרֵבִים זה אחר זה אל האילן (הם: הילד, הכלב, המקל, הלהב, המים וכו') וכל אחד מהם מניע ראשו בשלילה. עד שהקדוש-ברוך-הוא בעצמו יורד, אז יעשה כל-אחד את שליחותו, החל מן השוחט וכלה בילד המנענע את האילן, והתפוחים נושרים. (כל אחד מהילדים מחקה את התנועות של כל דבר ודבר).

 

כ. הַזָמִיר מִתְאַבֵּל.    🔗

(זָמִיר – מִתְאַבֵּל. בַּעַל-כָּנָף. עָנָף –אָמִיר. גָרוֹן שִׁיִרי. אָרֹן. כָּאן – פֹּה. אָחוֹת. יֶלֶד פֶּרֶא. תָּפְשָׂה – צָדָה. כְּלוּב).

הזמיר: צִיף-צִיף-צִיף, } bis

צִיף-צִיף-צִיף, } bis

צִיף-צִיף-צִיף, } bis

צִיף-צִיף-צִיף! } bis

הילדים: –מִי פֹּה זָמִיר,

מִי בַּעַל-כָּנָף?

הזמיר: – זֶה אֲנִי:

עַל הָאָמִיר,

עַל הֶעָנָף,

אֵשֵׁב לִי!

הילדים: –זַמֵר,זְמִירִי,

קְרָא בְגָרוֹן!

הזמיר: –עוֹד מְעַט

אֵבְךְּ אֶת שִׁירִי,

אֵבְךְּ וְאָרֹן

עַלֵי בַּד!

הילדים: – מָה הַשִׁירָה?

נִשְׁמָעֲנָה!

הזמיר: – הָיְתָה כַּאן

אָחוֹת זְמִירָה,

אַךְ אֵינֶנָה

עוֹד בַּגַן!

הָהּ נֶחְמָדָה,

עוֹד לֹא אֶרְאֶה

אוֹתָה שׁוּב

אוֹתָה שׁוּב!

יֶלֶד פֶּרֶא

תְּפָשָׂהּ, צָדָה –

תוֹך הַכְּלוּב

תוֹך הַכְּלוּב!

הזמיר: צִיף-צִיף-צִיף, } bis

צִיף-צִיף-צִיף, } bis

צִיף-צִיף-צִיף, } bis

צִיף-צִיף-צִיף! } bis

הילדה הזמירה, העומדת באמצע החדר, שרה את השיר הזה ברגש ובתנועות המתאימות.

 

כא. מָחוֹל עִבְרִי.    🔗

(פְּנֵה הַיָמִין. פְּנֵה הַשְׂמֹאל. מָחוֹל. בַּת-זוּג. אֲהוּבָה. קוֹלֵי-קוֹלוֹת. קֹדוּ).

פְּנֵה הַיָמִין, פְּנה הַשְׂמֹאל,

כָּכָה נֵצֵא בְּמָחוֹל;

אֶל בַּת-זוּגְךָ שׁוּבָה, שׁוּבָה,

אֶל בַּת זּוגְךָ הָאֲהוּבָה!

נַגְנוּ בְּקוֹלֵי-קוֹלוֹת

נֵצֵא כַּך בִּמְחוֹלוֹת;

זוּגוֹת-זוּגוֹת, יְלָדִים,

נֵצֵא נֵצֵא צְמָדִים!

שׁוּבוּ, שׁוּבוּ, יְלִדִים!

שׁוּבוּ שׁוּבוּ, נֶחְמָדִים!

שׁוּבוּ לִמְקוֹמְכֶם וָקֹדוּ–

וְעַתָּה עִמְדוּ, עֲמֹדוּ!

אֹפן המחול: הילדים עומדים זוגות-זוגות, אלה מול אלה. התמונות – כמו שכתוב בשיר: בראשונה פונים אלה ואלה לימין ולשמאל, אחר-כך ילד וילדה מושיטים זה לזו את ידיהם הימניות; כששרים את הרֵיפֿרֵין, הם הולכים, זוג אחרי זוג, בתהלוכה; וכשרם “שובו…” – הם שבים כמה פסיעות ועומדים כמו בתחלת השיר ומשתּחוים אלה מול אלה.

 

כב. הַתַּפּוּחַ.    🔗

(גַרְעִין. נִשְׁאַר. אֵינֶנוּ. יִישַׁן. רֹאשׁוֹ. יִצְמַח. יִגְדַל. זָקוּף. רָם. מִגְדָל. תִבְנֶה – קֵן. תִּפְצַח – רִנָה).

ילד: (יוצא לתוך החדר,בידו גרעין של תפוח)

אִמִי נָתְנָה לִי תַּפּוּחַ,

גָדוֹל הָיָה הַתַּפּוּחַ!

כְּבָר אֲכַלְתִּיו וְאֵינֶנוּ –

רַק הַגַרְעִין נִשְׁאַר מֶנוּ,

גַרְעִין נִשְׁאַר מֶנוּ!

(מראה את הגרעין על כף ידו)

(הילד כורע לארץ, חופר בה וזורע שם את הגרעין)

אֶזְרַע אוֹתוֹ בָּאֲדָמָה –

יִישַׁן לוֹ הַגַרְעִין שָׁמָה;

מִן הַגַרְעִין אִילָן יָעַל,

יִשָׂא רֹאשׁוֹ מַעַל, מַעַל –

יִשָׂא רֹאשׁוֹ מָעַל!

(הילד מראה בהרמת ידו עד-כמה יגדל האילן)

יִצְמַח אִילָן, יִצְמַח, יִגְדָל,

גָדוֹל, זָקוּף, רָם כַּמִגְדָל;

צִפּוֹר תְִּבֶנה עָלָיו קִנָה,

תְּזַמֵר, תָּשִׁיר, תִּפְצַח רִנָה –

תָּשִׁיר, תִּפְצַח רִנָה!

הילד מביע בתנועוֹת ידיו את אשר יביע השיר.

 

כג. עַל הָעֶרֶשׂ .    🔗

(דֹם. אֶשָׂא כַּפַּי לֵאלֹהַי. מַלְאַךְ-שָׁלוֹם. צְחוֹרוֹת. פּוֹרְשׂוֹת. צֵל. עַרְשִׂי. הַלֵיל. פְּחָה. כְּרוּבִי. חָטָאתִי. חֵטְא. שְׁכַח. זַךְ. עַכְשָׁו. אֶסְגֹר. אַט).

בָּא הַשֶׁמֶשׁ, רָד הַיוֹם –

אֵלֵך, אֶשְׁכַּב, אִישַן דֹם,

אֱשָׂא כַּפַּי לֵאלֹהַי:

מַלְאַךְ-שָׁלוֹם שְׁלַח אֵלַי!

כְּנָפָיו צְחוֹרוֹת, פּוֹרְשׂוֹת צֶל,

ערְשִׂי יִשְׁמֹר כָּל הַלֵיל;

וְאִם יָבוֹא חֲלוֹם רָע –

פְּחָה-בּוֹ, כְּרוּבִי, פְּחָה בּוֹ, פְּחָה!

אִם חָטָּאתִי – חֶטְאִי שְׁכַח,

מָחָר אָקוּם טוֹב וָזַך;

עַכְשָׁו אֶסְגֹר עֵינַי אַט –

בָּא הַשֶׁמֶשׁ, הַיוֹם רַד….

 

כד. עֲשָׂרַה זְמִירִים.    🔗

(עֲשָׂרָה. אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. עָבַרְנוּ. תִּשְׁעָה. נִשְׁאַרְנוּ. בָּא הָאָבִיב. זָרְחָה. עַל – עָלַי. הָמְלוּ כָּל-טוּב).

עֲשָׂרָה זְמִירִים, זְמִירִים קְטַנִים

לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל עָבַרְנוּ;

צָדוּ יְלָדִים אֶת הָאֶחָד

וְרַק תִּשְׁעָה נִשְׁאַרְנוּ –

הָהּ, לֹא יָשִׁיר עוֹד בַּיַעַר,

לֹא יוּכַל עוֹד לָעוּף;

זָמִיר קָטָן, זָמִיר יָפֶה

נָפַל תּוֹך הַכְּלוּב!

הזמיר הנצוד: טְרִי-לִי, לִי-לִי, לִי-לִי,

(מנתר בכלובו ושר): טְרִי-לִי, לִי-לִי-לִי!

טְרִי-לִי, לִי-לִי, לִי-לִי, לִי-לִי } bis

טְרִי-לִי, לִי-לִי, לִי! } bis

שְׁנַיִם זְמִירִים,זְמִירִים קְטָנִים

לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל עָבַרְנוּ;

צָדוּ יְלָדִים אֶת הָאֶחָד

וְרַק אֶחָד נִשְׁאַרְתִּי…

הָהּ, לֹא יָשִׁיר וכו'.

בָּא הָאָבִיב, זָרְחָה שֶׁמֶשׁ

עֲלֵי גַן וָאָחוּ;

חָמְלוּ יְלָדִים עַל הַזְמִירִים,

אֶת הַכְּלוּב פָּתָחוּ –

הוֹ עוּפוּ, עוּפוּ, זְמִירִים קְטַנִים,

עוּפוּ מִן הַכְּלוּב!

עוּפוּ, עוּפוּ אֶל הַיַעַר,

שָׁמָה יִשׁ כָּל-טוּב!

טְרִי-לִי, לִי-לִי וכו'.

אֹפן המשחק: המורה מחלקת את הילדים לכלובים ולזמירים, עשרה כלובים מסביב לחדר (הכלובים בני שלשה או ארבעה ילדים); הזמירים עפים סביב-סביב באמצע החדר. בכל פעם כשהם שרים: “צדו ילדים את האחד” – נצוֹד אחד הזמירים. הזמירים מצטערים על אחיהם ובתנועוֹת-ידים מתאימות הם מביעים את צערם על שלא ישיר ביער ולא יעוף; אחרי הקינה הם עפים שוב, עד שנשאר האחד מכלם; ואולם האביב קרב והילדים חסים על הזמירים הכלואים – הכלובים נפתחים והזמירים עפים מתוכם, זה אחר זה, בסדר הראשון, סביב-סביב ובשמחה רבה; כששרים “טרי-לי, לי-לי…”, הזמירים מרימים ומנפנפים כנפיהם, והילדים-הכלובים מוחאים כף.

 

כה. עַל דְאַטֵפְתְּ.    🔗

(עַל דְאַטֵפְתְּ. בַּשָׁדֶה. טָס. זְבוּב. מַרְגוֹעַ. זַמְזֵם. נַפְשֶךָ. שְׁמוֹר. דְרוֹר. בּלִעָה – דְרוֹר. הָלְאָה. הַקֵץ. נֵץ. טָרֵף. רָשָׁע. פּוֹרֵחַ. צַיָד. יָרָה. עוֹף. חָלָל. סוֹף).

בַּשָׂדֶה, בַּשָׂדֶה

טָס לוֹ הַזְבוּב,

לֹא יָדַע מַרְגוֹעַ,

רַק זַמְזֵם, רַק עוּף.

הוֹ זְבוּבִי, הוֹ זְבוּבִי,

אֶת נַפְשְךָ שְׁמוֹר!

רוֹדֶפֶת אַחֲרֶיךָ,

רוֹדֶפֶת הַדְרוֹר…

אֶת זְבוּבִי הַקָטָן

בָּלְעָה הַדְרוֹר,

וְעָפָה לָה הָלְאָה

אֶל שֶׁמֶשׁ-הָאוֹר.

הוֹ דְרוֹרִי, הוֹ דְרוֹרִי,

גַּם לָךְ בָּא הַקֵץ –

רוֹדֵף אַחֲרֶיךָ,

הָהּ, רוֹדֵף הַנֵץ!

אֶת דְרוֹרִי, הָהּ, טָרַף

הָרָשָׁע הַנֵץ,

וְהָרֶשָׁע פּוֹרֵחַ

אֶל עָנָף אֶל עֵץ.

הוֹ נִצִי, הוֹ נִצִי,

לֹא תֵּדַע עַד-מָה, –

כִּי רוֹדֵף אַחֲרֶיךָ

הַצַיָד הָרָע!

יָצָא הַצַיָד

וְיָרָה בָּעוֹף.

הַנֵץ נָפַל חָלָל –

זֶהוּ הַסוֹף.

אפן המשחק: הילדים יושבים במעגל על ספסליהם, אחד מהם קם, סובב באמצע החדר ומזמזם, כי הוא ה“זבוב”. הילדים שרים; כשהגיעו אל המלים: “רודפת אחריך” – קמה ה“דרור” הרודפת אחריו סביב-סביב בכנפיה הפרושות ובולעתו (מפילתו לארץ); את הדרור “בולע” באֹפן זה הנץ, את הנץ ממית ביריה הציד.

 

כו. הַדָגִים.    🔗

(דָגִים. יוֹרְדִים – מִתְעַלִים. גַלִים. זַכִּים. נַעֲלֶה – נַעַל. מַעֲלָה – מַעַל. מַעֲמַקִים. סְנַפִּיר – קַשְׂקַשִׂים. פֶּה – פִּינוּ. נִשְׁאַף – מְעַט – רוּחַ. מַר. חַם. קַר. זָנָב. נִתְרוֹמֶם. בְּרָכָה. אָנָא. נַכֵּנוּ. דַיָגִים. חִצִים. קֶשֶׁת. חַכֶּה. רֶשֶׁת. מְנוּחָה. פַּת. אֵינֶנָה. יוֹשִׁיטוּ. אַל תַּבִּיטוּ. נַנוּחַ. תּוֹלַעַת. אֶחְטְפֶנָה – אֶבְלָעֶנָה. חַדָה – דַקָה. בָּא – יוֹמִי. אָבְדָה. שָמַרְנוּ. רֶגַע-רֶגַע).

(הילדים-הדגים עומדים) דָגִים קְטַנִים

דָגִים קַלִים,

(הם יורדים) אָנוּ יוֹרְדִים

(הם מתרוממים) וּמִתְעַלִים –

אָנוּ חַיִים

(הם יורדים() תּוֹךְ הַמַיִם,

בְּתוֹךְ גַלִים זַכִּים;

(מתרוממים) רֶגַע נַעַל,

נַבִּיט מַעַל,

(יורדים רגע ומתרוממים) וְשׁוּב לְמַעֲמַקִים!

(יורדים) אָנוּ יוֹרְדִים

(מתרוממים) וּמִתְנַשְׂאִים

לָנוּ סְנַפִּיר

וְקַשְׂקַשִׂים;

וְאִם עָלִינוּ –

נִפְתַּח פִּינוּ,

נִשְׁאַף מְעַט רוּחַ –

מַר-הוּא, מַר הוּא,

לֹא חַם וְלֹא קַר הוּא –

(יורדים) נֵרֵד וְנָנוּחַ!

הִנֵה זָרַח

שֶׁמֶשׁ יוֹמָם,

נָגַע זָנָב

(מתרוממים) וְנִתְרוֹמָם!

(מתפללים) שֶׁמֶשׁ-בְּרָכָה,

אָנָא, שְׁפָכָה

אוֹרֵךָ גַם עַל דָגִים,

(מרכינים ראש) עַל רֹאשֵׁנוּ,

(כופפים גב(+) עַל גַבֵּנוּ, –

(יורדים) נֵרֵד חִישׁ: דַיָגִים!

(שני ילדים-דיגים באים, הם עומדים

על-יד הנחל ומחכים עד שיעל איזה

דג אל חכּתם (ידיהם שלובות).

לֹא בְּחִצִים

וְלֹא בְקֶשֶׁת,

רַק עִם חַכָּה

וְעִם רֶשֶׁת.

בָּאוּ הֵנָה

לְצוּדִנוּ, –

נֵשֵׁב פֹּה בִּמְנוּחָה;

פַּת יוֹשִׁיטוּ –

אַל תַּבִּיטוּ!

וְלֹא אֶל תּוֹלַעַת שְׁלוּחָה!

(דגה אחת מתרוממת לאט) מַה פֹּה אַשֵׁב?

מַה פֹּה אַעַשׂ?

הִנֵה אֶרְאֶה

שָׁם – תּוֹלַעַת!

אֶחְטְפֶנָה,

אֶבְלָעֶנָה,

וְאֵרֵד שׁוּב לִתְהוֹמִי.

(היא עולה ונאחזת בחכה)

הָהּ! הַחַכָּה –

חַדָה, דַקָה…

אוֹי לִי, אוֹי, בָּא יוֹמִי!

(הדיגים נושאים את הדגה אתם)

הדגים: דָגָה עָלְתָה –

וְלֹא יָרָדָה;

עָלְתָה מַעְלָה

וְאָבָדָה!

אַך אֲנַחְנוּ

כְּבָר שָׁכַחְנוּ,

עוֹד לֹא נִזְכְּרֶנָה!

הָיְתָה דָגָה

לִפְנֵי רֶגַע,

עַֹּתָּה כְּבָר אֵינֶנָה!

דגִים קְטַנִים,

(מתרוממים) דָגִים קַלִים

(יורדים) אָנוּ יוֹרְדִים

(מתרוממים) וּמִתְעַלִים, –

אָנוּ חַיִים

(יושבים) תּוֹך הַמַיִם,

בְּתוֹך גַלִים זַכִּים;

(מתרוממים) רֶגַע נַעַל,

נַבִּיט מַעַל –

וְשׁוּב לְמַעֲמַקִים!…..

אֹפן המשחק: הילדים עומדים במעגל הפוך, הפנים מָפנים אל הכתלים. כשהדגים יורדים–הם במים, וכשהם עולים– הרי הם על פניהם. כשהדיגים הולכים עם הדגה שהועלתה בחכתם, הדגם עולים והשירה עם הירידה והעליה מַתחילה מחדש, כאלו לא קרה דבר.