רקע
חיים ויצמן
לשאלת הלשון

1

…אתה, מר אש, הוכחת אותנו בשם הרחוב היהודי, אבל כלום אינך יודע שאם יש תנועה וחיים ברחוב היהודי, אם יש בו מלה חמה וקרובה אל הלב, הרי זאת הציוניות. כל האלים קרסו והתמוטטו ורק הציוניות נשארה תקיפה וחזקה. נשמתך כואבת, מרגיש אתה דבר מה, אבל אינך יודע מה לעשות, אין לך כל תכנית לתקן את המצב ובאת להלחם בציוניות! כלום זו היא הדרך?

דברת ע"ד טרגדיה. אבל, אש חביבי, כל הגולה כלה אינה אלא טרגדיה אחת גדולה ונוראה אך הטרגדיה הגדולה ביותר בך היא, אדוני. אמרת כי אחרי מותו של הרצל התאחדנו עם המתבוללים – הדברים אינם נכונים ואף אין כל ראיה בידך להנחה זו. אני אומר שאין לקבוע עכשיו מראש את העתיד. אבל מטרת הרצל היא מטרתנו: להפוך את העם העברי לעם נורמלי. מה שיש לנו בגולה זהו ההיפך הגמור מנורמליות.

אכן טרגדיה גדולה לפנינו, לכל אחד מאתנו זאת היא טרגדיה. גם לשון האידיש שאתה נלחם עליה בקנאה כל כך רבה אינה אלא חלק מהטרגדיה הזאת.

מה שיהיה בעתיד גורל הגולה היהודית וגורלה של ארץ־ישראל לא אוכל להנבא. אני מתאר לעצמי את הדבר כך: חלק העם שיהיה בארץ־ישראל, יחיה על אדמתו ובשפתו, חלק זה יהיה גם הנפש וגם הגוף של האומה – וכל הנשאר בגולה אפשר שיחיה ואפשר שהסביבה תבלע אותו. אבל אם יהיו לנו ששה או ארבעה מיליונים יהודים החיים חיים נורמליים בארצם, לא יפחידנו השאר וגורלו.

אמרת כי אנו הציונים מבזים את האידיש, – אין זה נכון! אני, למשל, מחבב את האידיש, כי זוהי שפת אמי. ברם, לעשות קולטוס מן האידיש זהו דבר מגוחך. כלום יש בכוחך להבטיח עתיד רחוק ללשון זו? לפני עשר שנים התהלכו בשוק הרבה הרבה אידישיסטים, – אדוני אַש! היכן הם עכשיו הללו? הם הולכים לשמד וחשכה בלבבותיהם ובמוחותיהם. קולטורה זו באידיש שאתם חולמים עליה אפשר שהעם יקבלנה – אבל כלום יהיה בכחה לקיים את היהדות? אם יש שארית לנו הרי זו בעברית בלבד! אמנם עברית בגולה אינה, לדעתי, אלא דבר מלאכותי, אבל שם בארץ־ישראל זהו טבעי מאד.

איני יודע מה יהיה בסופם של הדברים ואינני נותן שטר התחייבות על זה, אבל להגיד לציוניים שהם מתבוללים זוהי רק פרזה הנאמרת כדי לזכות במחיאת כפים. ״הדודה יק“א”, שאתה קורא לה אבי אבות הטומאה, אפשר שבפריז היא כזו, אבל ברגע שהיא באה לעבוד בארץ־ישראל הרי היא יהודית לאומית ובחפץ לב נעבוד אתה. אמור מה שתאמר: קנית אדמה עברית, עבודה בפועלים עברים וכו', אין זו התבוללות!

מה שאתה רוצה אין אני יודע וגם אתה אינך יודע מה הוא. מבקש אתה את אלהי ישראל אבל אלהי ישראל לא דבר אידיש. אין לך מושג ברור מהשאלה ודרך פתרונה. אין זאת חרפה אלא טרגדיה. לבך לב יהודי כואב ומפרפר ביסורין, אבל מכאב לב בלבד לא יבנה כלום.

( <הצפירה>, 9/10/1913).



  1. נאום באספה ציונית בפריז באוקטובר 1913 – בוכוח עם שלום אש.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 37186 יצירות מאת 1905 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 13505 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!