רקע
חיים ויצמן
נאומים בירושלים

 

א.1    🔗

מצאתי כאן שינויים ידועים. הר הצופים נשתנה, מראהו היום אחר – אולם העמק עודנו עומד בעינו.

הדעה השוררת אצל רבים מחברי ההסתדרות הציונית, כי הממשלה תהא עושה את מלאכתנו – אינה נכונה. לא, אנו בעצמנו חייבים לעשות את כל מלאכתנו. עתה מוטלים עלינו תפקידים גדולים יותר וחובות מרובות יותר מאשר לפני עשרה חדשים. אם נהיה חזקים, תיהפך הניטרליות הידידותית של הממשלה לגורם פעיל ורצוי; ואם חלילה, לא נהיה חזקים – תהא זו לאין ולאפס. בלונדון סבורים כי כאן, בארץ־ישראל, הולך ונבנה בית לאומי, וכדי שנוכל לדרוש מעם ישראל כולו את ההתאמצות הגדולה, להביא את הקרבנות היקרים ביותר, מן הצורך הוא שהעבודה בארץ־ישראל תיעשה ביתר מרץ וביתר חריצות.

אשר למצב הפנימי, לא אהיה מכחד מכם כי הוא קשה. אין אמנם התפלגות ממשית בהסתדרות, אבל יש ויש סימנים של שאיפה לכך. שתי שיטות לפנינו. שיטה אחת חיובית: היא מאמינה בכוחות העם, מאמינה היא כי העם אשר עדיין לא נענה לסן־רימו, בוא יבוא אלינו אם רק נראה לו את הדרכים המוליכים למטרה. ומסקנותיה של שיטה זו הן: א) כי כל אשר התחילו לעשות עד עתה בארץ־ישראל, עם כל היותו קטן ודל, יש לשמור עליו ולקיימו, ושום דבר אסור לו שיבטל. ב) כי כל אותם האנשים שהיו נושאים באחריות עד עתה לא יורחקו ולא ידחקו. אכן, צריכים אנו כוחות נוספים שמהם עלינו ללמוד. אולם הללו צריכים גם ללמוד ממנו. צריך שיהיה קשר ושתהיה קירבה בין התקופות השונות של עבודתנו.

השיטה השניה היא שלילית. היא אינה מאמינה בכוחות העם. לפי השקפתה יוצא, שצריך ליצור תחלה חלל ריק, ואז נראה – אולי נמצא במה למלא את הריקות.

רוצים אנו בכוחות חדשים, והרינו מוכנים למסור להם את מקומנו, אולם עליהם ללמוד ממנו. דרושה סינתיזה של שתי השיטות הללו. בשיטה השניה מחזיקים בעיקר הציונים האמריקאים. אחד התפקידים העיקריים של ההסתדרות הציונית הוא להקים ולכונן את ההסתדרות הציונית האמריקאית. הנני מאמין כי אם תהא בידנו תכנית של עבודה תתן היהדות האמריקאית את התשובה הרצויה. כל עוד לא תבוא האמונה בכוחות העם יהא קיים המשבר.

הריני מודיע ברור ומפורש:

אי אפשר לצעוד גם צעד אחד לפנים כל זמן שאין הסכמה ושלום במערכותינו בארץ. דרושה שביתת נשק בארץ לפחות לשנה אחת. אי אפשר לך לעשות את עבודתך בשעה שמאחוריך, בעורף, חכוכים וקטטות.

מחובתו של הועד הלאומי הוא לשמור על החזית המאוחדת, חובתו לשמור על סמכותה של ההסתדרות הציונית העולמית. בקונגרס הבא אפשר יהיה לבקר, אפשר יהיה להוריד את ההנהלה הנוכחית אולם עד הקונגרס יש לתת לאלה העומדים בשורות הראשונות את האפשרות להלחם ולפעול.


 

ב.2    🔗

סיימנו תקופה בעבודתנו. החלטת סן־רימו הכניסה את ההצהרה הבלפורית לתוך חוזה השלום, וסמוך לזה נתמנה יהודי גדול ואיש־הנהלה גדול לנציב עליון בארץ ישראל. העבודה הגדולה והנמרצה של שש השנים האחרונות נחתמה על ידי כך, ועוד שני ענינים חשובים לפנינו: שאלת הגבולות ושאלת המנדט. בנוגע לראשונה כבר ידוע לכם כי פתרונה אינו לגמרי לטובתנו. נשארה לנו אך התקוה, כי הממשלה הצרפתית והעם הצרפתי יכירו במהרה את צדקת תביעותינו בענין הגבולות. המנדט עדיין לא נתפרסם, אולם יש ביכלתי להגיד לכם את עיקרוניו היסודיים:

  1. המנדט מכיר בדרישותיהם ההיסטוריות של היהודים – כי בארץ־ישראל יוקם ביתם הלאומי.

  2. המנדט רואה את ההסתדרות הציונית כביאת־הכוח היחידה שיש לה הזכות לדבר בשם עם ישראל בענין בנין הבית הלאומי בארץ־ישראל.

  3. המנדט מכיר, כי מחובתה של ממשלת ארץ־ישראל לעשות את כל אשר בידה כדי לסייע לבנין הארץ. עליה להשתדל להקל את דבר העליה היהודית לארץ, לסייע לפיתוח ההתישבות ולהתאחזותם של היהודים בכלל בארץ.

נכון, אין בזה כל מה שקוינו, ועוד הרבה יש לעבוד ולפעול. אבל נכון גם זה – כי היסוד לעבודה הגדולה הונח כבר, וכי בידנו לפתח ולהשלים את ״המגילה". זהו, בערך, הסיכום האחרון של התקופה אשר נחתמה עתה.

ועתה הננו עומדים על סף תקופה חדשה. עלינו להקים את הבנין על היסוד שניתן לנו. וכאן נפרדות הדרכים, שיטות שונות מוצעות לפנינו. פולמוס דברים גדול התלקח ועלינו לבקש בתוך סערה זו את הדרך הנכונה.

מבקריהם של המנהיגים הציונים אומרים, כי הציונים לא השיגו ולא כלום, או כי זה אשר השיגו הוא מעט מאד, לא במדה המספיקה; כי היתה החובה לדרוש מדינה יהודית, והמנהיגים הציונים שלא דרשו זאת עשו מעשה פשע.

האנשים הטוענים טענות אלו טועים טעות יסודית. הם שוכחים כי יש הבדל בין הדרישה ובין השגת הדבר הדרוש. נקל מאד לבוא ולבקש, אולם קשה לקבל תשובה חיובית על הבקשה. אין משאלה יכולה להתמלא אלא אם הוא מבוססת על יסוד ריאלי. ועוד משגה אחד הם עושים – שאינם רואים את המציאות.

כי אם גם נניח שהתרחש נס וכל העמים יאמרו ליהודים: הרי מדינה יהודית לפניכם!" – האם בכך תיוצר המדינה היהודית? לא, זה לא יהא אלא נוסחה של מדינה, נוסחה בעלמא.

דעה קיצונית זו באה מתוך טעות־הבנה, מתוך חוסר הבנת העם היהודי, כך מדברים רק אנשים המאמינים בנוסחאות, ובכוחותיו של העם אינם מאמינים. מדינה אינה נוצרת על פי פקודה, אלא בכוחו של עם ובמשך דורות. אילו גם כל מלכי מזרח ומערב נתנו לנו ארץ – לא היה בזה אלא דברים בלבד. אולם אם העם היהודי יבוא ויבנה את ארץ ישראל – תהא ממלכת ישראל מציאות, עובדה.

עוד זרם אחד ישנו במחנה הציוני. לדעתם נסתיימה כבר העבודה המדינית, ועתה מתחילה תקופה של מעשים ושל עסקים טובים, והארץ תיבנה בדרך של מעשי־עסק ועל ידי מומחים אשר ידעו להקים את המכונה. גם אצל אלה אין הציונות אלא נוסחה – ״נוסחה של עסק", מכונה.

הללו גורסים מכונה של דרישות, והללו גורסים מכונה של חברות לעסקים. לא הרי אלו כהרי אלו. אולם הצד השוה שבהם שכולם אינם מאמינים בכוחותיו של העם. עובדי עבודה־זרה הם, היום יעבדו לאליל הפוליטיקה ומחר לעגל הזהב. אם עתה, אחרי ארבעים שנות עבודה, אחרי הקרבנות הרבים שהעלינו על מזבח האידיאל, באים אנשים ידועים מתוכנו ועובדים לאלוהי נכר, כורעים לעגל הזהב, וקוראים: ״אלה אלוהיך" – יש רצון לקום ולשבור את לוחות…

אמנם, ההסתדרות הציונית צריכה אנשים חדשים; אמת, היא צריכה מומחים; נכון, היא עשתה הרבה שגיאות אשר מומחים אולי לא היו עושים אותן – אך המומחים הללו הרי לא באו אלינו. האיניציאטיבה של עבודתנו ופרי עבודתנו לא על ידי מומחים באו לנו. אילו תחת אנשים מתוך העם, היודעים את נשמת העם ואת רוחו, עשו את העבודה מומחים – לא הגענו היום לתקופה רבת־תכונה זו.

הננו מתחילים את תקופת־הפעולה בימים קשים, בימים שבכל עולם שורר משבר, וחלקו הגדול של עמנו הרוס ונחרב – ועינינו נשואות אל אחינו שבאנגליה ובאמריקה. אותה ״צדקה שעשה הקב“ה עם ישראל שפיזרם בין האומות” הננו מבקשים ביחוד באמריקה, אשר עמה יש לנו חשבונות גדולים ועוד הרבה יהיה לנו לשאת ולתת עמה ולהתאחד בעבודה. באמריקה לא נענו עדיין למאורע סן־רימו. ומי הוא שנענה למאורע? הבנים שבאירופה המזרחית: הנוער היהודי, החלוצים שבאו לכאן לבנות את הארץ. עתה, אחרי התשובה שנתנו החלוצים, חייבים להיענות אלה שיושבים בשלום ובשלוה, אלה שחייהם ורכושם מובטחים להם בארצות מגוריהם.

ראיתי את צעירינו בעבודה, ולבי נתמלא רגשות של שמחה ושל צער. בשמחתי קראתי ״מה טובו אהליך, יעקב, משכנותיך, ישראל", אולם מה גדל צערי בהרגישי כי הנשמות הללו עזובות בבדידותן, כי הן מרחפות באויר, כי עלו על ראש ההר ורואות את הארץ – מרחוק. חובתנו לעשות ולהשתדל כי הצעירים הללו ישארו לעולם בארץ, כי ימצאו כאן חיים נורמליים, כי נשיג את האמצעים הדרושים כדי להחזיקם ולקיימם בארץ.

כאן קמו אנשים הרוצים לבטל עבודות ידועות בארץ־ישראל או לסלק אנשים ידועים3. אל תעזו להרוס את אשר יש בידכם. אל תגידו לאדם: ״לאחר שעבדת ארבעים שנה לעמך, הסתלק לך! הסתלק מעבודתך ותהא מקבל קצבה…" יד לפה! דרך ארץ! כל עוד האנשים הללו בתוכנו, יהיו עובדים אתנו, ויוסיפו לעמוד על משמרתם. יש מקום גם לחדשים וגם לישנים – וכשנראה את החדשים הבאים ואת תכנית עבודתם, נהיה אנחנו הראשונים אשר נפנה מקום למענם – –

במהרה יתחילו בהגשמת התכניות להשקאתה ולחשמולה של הארץ, ועם כל המשבר השורר עתה, הנני מאמין כי האמצעים לכך ימצאו. על דלתותיו של כל יהודי ויהודי נתדפק, אל כל החוגים של עם ישראל נפנה ליצור ניצור מצב רוח כזה שהיה באנגליה בימי המלחמה: כשם שבאנגליה היו מביטים בבוז על כל אזרח שלא יצא לבוש בגדי צבא, כן יהיו מביטים בבוז על כל יהודי אשר לא יעשה את חובתו לבנין הבית הלאומי. שאול נשאל את כל אחד מבני ישראל: מה עשית למען עמך בימי מלחמתנו? והריני בטוח, כי העם יתן את התשובה הנכונה.

ולערבים אומר: שום תעמולה מצדכם לא תועיל כדי לשנות את החלטת סן־רימו ואת נכונותם של היהודים להקים בארץ־ישראל את ביתם הלאומי. היהודים רוצים ויכולים לחיות עם הערבים בשלום כמו לפנים. אולם אם תעמלנים ידועים בתוך הערבים חושבים כי באיומיהם יביאו מורך בלב היהודים – אינם אלא טועים.

כשיקרא אדם בימים רחוקים את הפרק של הזמן הנוכחי, כשיקרא על כל אשר נעשה עד הצהרת בלפור, ומבלפור ועד סמואל, יאמר: ימים קשים היו אלה בחיי ישראל, והדור אמנם היה דור קטן, אולם זכה זכה לימים גדולים, להיות סובל חבלי משיח ורואה בעיניו אתחלתא דגאולה.



  1. בישיבת הועד הלאומי, לאחר סן־רימו ומנויו של הרברט סמואל.  ↩

  2. באספת הפרידה בירושלים.  ↩

  3. הכונה היא לתעמולה שניהל בימים ההם “דואר היום”. בסיסמה: “אוסישקין – רד!”.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 37199 יצירות מאת 1909 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 13505 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!