מאמר ט - הכחות הנסתרים בטבע.

 

א. לוּ חסרנו אחד מחמשת חושינו!    🔗

הכבר עלה על לבך לחשוב בזה, קורא נעים: מה היתה הארץ בעינינו בני האדם לו נוצרנו חסרי עינים?

בלי תפונה תחשוב כרגע למשפט: הלא כל עור מבטן יגידנה! או: הלא גם אנחנו נדענה, אם נניח כי חשכת הליל פרושה עלינו מן העולם ועד העולם! או: הלא נשכיל ונבין לה אם נסגור את עינינו רגע וננסה לגשש סביב סביב לנו למען הרחיב צעדינו תחתינו!

אבל משגה אתך, ידידי הקורא, האמינה לי כי משגה אתך.

העור מבטן לא יראה ולא יביט – אמת הוא – אך אלף אלפי אנשים אחרים יראו ויביטו למענו; הארץ אשר לפניו מוכנת לאלפי בני אדם אחרים בעלי עינים רואות, והוא ישמע ויאזין להם, אף ידע ויבין לאלף אלפי דברים הנראים לעין רואה, גם אם עינו לא ראתם. הוא יודע כי יש שמש מחממת, גם אם עינו לא הביטה אותה; הוא יודע כי יש בתים למשכן, גם אם המה בעיניו כלא היו; הוא יודע כי יש מים רבים, גם אם עפעפיו לא בחנום, וכן הרבה הרבה יש סביבו, גם עולם וגם מלואו, והוא בעיניי לא יראה אותם ואך ידע בנפשו כי הנה הנם. איש כזה בנפשו נסה רבות ואף ממלמדיו השכיל, ומלמדיו אלה הן המה אנשים בעלי עינים, אנשים רואים ומביטים; ואם גם נחליט כי גדל כפרא אדם, והיה העולם אשר סוב יסובנו, עולם הנברא בעבור אנשים בעלי עינים, ויהיו המה תחתיו, עין תחת עין; ואם גם אלפי מושגי שוא יבראו לו, והיו המהלכים אשר לו בין אנשים רואים, די באר לטוב לו כל הימים; הם יאצילו עליו מהודם, הם יחרצו לו כל משפט, הם יבררו לו כל מושג ומושג, לקרבם אחד אחד אל האמת ואל הדעת המחלטת.

אם העור מבטן כן הוא, מה נענה אנחנו בעלי עינים הרואות כל הימים, אם נסגור את עינינו אלה פתאום.

הן ראתה עיננו בשכבר הימים – והדבר הזה די הוא לתת לנו מושג נאמן מכל הדברים העוטרים אותנו סביב סביב. ואם גם נעורר בנו את כח דמיוננו בכל עוזו לשחק לפנינו ולצייר לנו חשכת עולמים, הנה הידיעות אשר רכשנו לנו פעם, המושגים אשר קנינו לנו בשכבר, הם הם לא ימושו מלבנו נצח, ולא יעזבונו עוד גם אם בחשך תדרוך רגלנו, ויהיו למשפטנו מטה עוז לבל נמוט לעולם. כי האיש אשר בשחוק יהולל, יתן מסוה על עיניו ויגשש בחשך קיר, ועמדו לנצח לנגד עיני רוחו כל הדברים אשר ראה באור החיים; ואנחנו אם גם יקר המקרה כי בהשך נלכה, לא ימושו מנגד עינינו הארץ ומושגיה, אשר ראינו פעם ואשר עפעפינו בחנו אותם, ואשר זכרם חדר עמוק ללבנו, לבלתי יסוף מקרבנו עד נצח.

אך איך שונה הדבר אם נניח כי כל בני האדם יחד נוצרו עורים מבטן וכל זיק אור לא חדר מעולם אל עיניהם. המה ידעו על הארץ אך את המקום אשר תדרוך כף רגלם בו, וממעל להם ידעו אך את המרחב אשר ימישון בידיהם, כל הגובה אשר תגע אליו היד הנשאת למרום; הד קולם יגיד למו מה המרחק אשר סביבם, וריח אפם – אם יריח – יאמר להם הדבר אשר מול פניהם, וכל ידיעות האדם ומושגיו יהיו אז אך קצרי ידים, מעטים ודלים מאד, עד אשר גם כח דמיוננו יקצר מצייר לנו בני עולם כזה, כאשר בני עולם כזה לא יוכלו לצייר בנפשם את עולמנו אשר אנחנו בו.

אך אל נא יחשוב הקורא כי מטרת דברינו אלה היא לתת תהלה לאור ולעין הרואה, כי הדברים האלה הם אך מבוא לרעיון שני, והוא יובילנו אל מחוז חפצנו ואל מטרת עניננו, הוא ענין ״הכחות הנסתרים בטבע", ואת הרעיון ההוא נשמיע בזה:

הנה ראית, ידידי הקורא, מה קשה הוא לברוא לנו מושג נאמן ממושגי בני האדם, אם נניח כי יחסרו חוש אחד מחמשת חושיהם, הוא חוש הראות. אך הואילה נא להעלות על לבך רעיון שני ולפלסהו בפלס שכלך: מה היתה הארץ בעיני בני האדם אם היה להם חוש ששי נוסף על החמשה?

חמשה חושים לנו: חוש הראות, חוש השמע, חוש הריח, חוש הטעם וחוש המשוש, ועל פי חמשת החושים האלה נדעה ונכיר את כל הנמצא אשר לפנינו; אך היגדל אפוא כח ידיעתנו לדעת דבר מה מדברי העולם יותר, אם יולד לנו הוש ששי נוסף על חושינו?

בפרק הבא נדבר דברים אחרים על אודות הדבר הזה, אשר ענף הוא לשאלה: היש בטבע כחות נסתרים מנגד חושינו, ועל איזה מין יחשבו?

 

ב. לוּ נוסף לנו חוש אחד על חמשת חושינו!    🔗

דעת לנבון נקל, כי בהולד לנו בני האדם חוש ששי נוסף על המשת חושינו, יגדל וירחב כח ידיעתנו והכרתנו הרבה מאד, כי עולם חדש נראה ומושגים חדשים נקנה לנו; אך כמו כן נבין ונדע היטב, כי גם אם נעמיק הקר כל הימים, ואם נעמול בשכלנו החד עד העולם, לא נשיג ולא נבין את תכונת החוש הששי הזה, לדעת מה יהיה; כי כאשר מן הנמנע הוא כי האדם בהבראו עור מבטן יוכל להבין דבר מתכונת העין ופעולותיה, כן לא נוכל גם אנחנו להבין דבר מתכונת החוש הששי הזה אשר יולד לנו, מהכרותיו וידיעותיו אשר ירכש לו, מפעולותיו אשר יפעל בנפשנו, ומידיעותינו אשר יכולנו לקנות לנו בדרך הזה, בדבר הארץ אשר אנחנו עליה.

אך אל נא ידמה הקורא, כי אולת היא אפוא או רעיון רוח לחשוב בדבר הזה, אחרי כי השג לא נשיגהו לעולם, מה הוא לא נדע, ואת פעולותיו בנו לא נבין; אבל הרעיון הזה לא רעיון רוח הוא, כי על ידו נבוא לרעיון יקר ונכבד מאד לכל משכיל דורש בטבע, רעיון סגולה, לאמר: היש כחות בטבע אשר בחמשת חושינו לא נוכל להשיגם?

הדבר הזה ברור עתה כשמש, כי יש ויש כחות רבים בטבע, הנסתרים מנגד חושינו, ולו אך היה לנו חוש ששי נוסף על החמשה, שהם לנו כלי־מלאכת הכרתנו, כי אז נגלה לפנינו בלי כל ספק, חלק אחד מן הכחות הנסתרים האלה. אבל חוש ששי כזה אין לנו, ואין לנו חפץ בחקירה עיונית בלבד, לדבר בו להעריכו ולדמותו ולחשוב בתכונתו; והיה הדבר הזה אך כעין מבוא לדבר אמת מאד נעלה, אשר כל איש החפץ לדעת ולהכיר את הטבע, יעמול לשוותו לנגדו:

כל הידיעות אשר לנו ואשר נכיר בטבע ובכחותיו, וכן בעולם כלו, הן אך הלק קטן ודל במדה מצומצמת מאד, והחלק הקטן הזה הוא בלי ספק אך החלק אשר יפעל איזו פעולה באחד מחמשת חושינו, והחוש הזה עורר אותנו לרדוף ולדעת אותו; אבל אין ספק כי עוד יש בתבל דברים רבים מאד, העולים הרבה על אלה הידועים לנו, אך שהם נסתרים מנגד עינינו ומנגד שאר חושינו, ולא נדע מהם דבר וגם לא יודעו לנו לעולם, כל עוד שהכחות האלה הטמונים בחיק הטבע לא יגלו לנו על פי מקרה, וכל עוד שאחד מהכחות האלה לא יפעל פעולה כל שהיא באחד מחושינו, למען נוכל להתחקות על שרשי הדבר, לדרוש ולרדוף לדעת ולהשיג אותו.

נקח נא למופת דבר אחר אשר יברר את דעתנו די באר, ואשר על ידו נבוא בפסיעה אחת עד עיקר הענין:

כל חוקרי הטבע יודעים ומודים, כי כל הארץ וכל הדברים אשר בקרבנו ולפנינו וסביבותינו, מלאים הם כה נעלם נסתר, אשר על ידן יצאו כל המעשים מכח אל הפעולה, ולכח הזה נקרא כח העלעקטרית. אבל את הכח הזה לא נראה ולא נשמע, לא נריח ולא נטעם, אף גם לא נמשש אותו בידינו, כי יוצא הוא מחוג חמשת החושים אשר לנו, אשר על כן עברו עלינו אלפי שנים ולא ידענו דבר ממנו, אף לא עלה על לבנו לחשוב כי יש כח עצום כזה, אשר לו חלק גדול ונחלה רבה כזאת בכל היותנו עד אשר על פי מקרה ועל פי רוב מחשבה ומחקר, נפקחו עיני האדם, לראות כי זכוכית משופשפת וחומר חותם (זיגעללאק) משופשף ועוד כהנה, ימשכו אליהם את כל פתיל דק ואת כל חלקי אבק הדקים, אף גם ירחיקו מאליהם. אז כאשר יצאה הפעולה הזאת העלעקטרית לעינים (ר"ל כאשר החלה לפעול באחד מחמשת חושינו), אז החלו להתחקות על שרשי הדבר, וחוקרי הטבע לא נחו ולא שקטו, וגם עתה לא ינוחו ולא ישקטו, עד אשר צלח חפצם בידם, להסיר את פני הלוט הלוט על פני הכח הנעלם הזה, ועד אשר הצליחו לקרבהו בידים לעיני האדם והכרתו, ומיום אל יום יוסיפו עוד אומץ. ועוד ילכו ויוליכו מחיל אל חיל.

ובימינו היום הנה כביר מצאה ידנו! ואם אמנם כחנו עדנה אין אתנו היום להראות את העלעקטרית ערומה לעין הרואה, אך בחנו אתנו להראות לכל את פעולותיה אשר תפעל בחמשת חושינו; על פי ניצוצים עלעקטריים נוכל לראות את פעולותיה בעיניים, וכן באזנינו נשמע, ובלשוננו נטעם, וגם את ריחה – האָזאָן – נריח באפנו, ואת מהלומותיה אשר תחלק לנו נחוש בגויתנו על פי חוש המשוש. ובכן גלו לנו חכמי הטבע תעלומות כח נעלם עד כה, ויעשוהו קרוב לנו ומושג אל חושינו, ועל פי דרכים שונים מאד ועבודה רבה ומכונות רבות, הציעו לפנינו דבר אשר להבנתו חסרנו מאז מעולם חוש ששי.

אך לוּ מקדם קדמתה נוצרנו כלולים בששת חושים, וכמו העינים אשר לנו לראות, נוצר לנו בקדקד ראשנו עוד כלי מיוחד בעבור העלעקטרית, כי אז ידע האדם זה אלפי שנים דברים על אודות הכח ההוא, או על אודות החמר ההוא – יהי שמו מה יהי – הרבה יותר מאשר ילמדו אותנו חוקרי הטבע עתה, וידיעתנו היתה אז ידיעה יותר כלולה ורחבה, הרבה יותר מעתה, אשר אך על פי משעול צר מלא חתחתים ובזמן מאוחר הרבה מאד, החלונו להתחקות על שרשי התעלומות האלה. כי זה אלפי דורות חלפו עברו למו, ולב האדם לא ידע אף לא עלה על לבו מעולם, כי יש סוד מרום ונשגב כזה בארץ.

ועתה ידידי הקורא, הלא תבין למלי, באמרי כי יש שכר לפעולתך ותקוה לתבונתך, אם תעמיק חקר בתעלומות האלה, ובנפש חפצה הן תארח עמנו לחברה, בקומנו להסיר את המסכה מעל פני אחד הסודות אשר בטבע, הוא ״סוד כח המושך אשר בטבע".

 

ג. כחות המושכים השונים.    🔗

בין כחות הטבע הרבים הנסתרים מנגד חושינו, ישנו כח אחד אשר עקבותיו כבר גלויים וידועים לנו, ודבר היותו נודע ומקובל אף נראה כדבר המובן מאליו. הכח הזה הוא, כח המושך.

כבר ילמד המורה את תלמידו הקטן, כי בנפול אבן או כל דבר מגבוה ארצה, הדבר הזה הוא אך בכח אשר לארץ למשוך את האבן או את הדבר ההוא אליה. – האם לא יאמין הקורא עתה, כי הכח המושך הוא כה גלוי וידוע לכל, אף השג נשיג אותו באחד מחמשת חושינו, אחרי שהוא עתה דבר המובן מאליו? אך משגה אתך יקירי! כי הנה כרגע תאמר למשפטך החרוץ ״הפוך" אם אך תשים אל לבך כי זה אלפי שנים חי האדם עלי אדמות וחמשת חושיו צרורים היו אתו, ויום יום ראה בעיניו אלפי דברים נופלים מגבוה ארצה, ולא עלה על לבו מעולם לחשוב כי אך בכח המושך אשר לארץ הם ירדו ויפולו. ואם אך תשים אל לבך, כי עד ימי נעווטאָן, אשר חי לפני מאתים שנה, היה הכח המושך אשר לארץ כדבר נסתר ולא נודע, והשכלת והבינות כרגע כי דין ודברים לך עתה עם כל אחד בטבע אשר לבאורו ולהבנתו נחוצים לך חקרי לב וראיות ברורות, יען כי אין לנו חוש מיוחד לחוש אותו ולהרגישו וחוקר הטבע משכיל על דבר אמת יענה ויאמר לך, כי הכח המושך בכלל הנהו אחד מסתרי הטבע הנעלמים מעין כל חי, וכל ידיעתנו אשר נדע על אודותיו לוטה עוד בעלטה, אם גם הרבה למדנו, הרבה גלינו, והרבה הרבה נסיונות נסינו למענו.

נתחקה נא על שרשי הסוד הזה ונעביר לעינינו את הכח המושך לכל ראשי מראותיו השונים, ובהשקפה אחת כלילה ושלמה נראה את הקורא איך יכבד הדבר לבוא עד חביון עוז התעלומות אשר בחיק הטבע, לחקור ולדעת את שרשי סבותיהן; ואם עוד נוסיף על דברינו כי בין כחות הטבע הנסתרים, הכח המושך הוא דבר נודע לנו שבעתים על אחיו הנשארים יבין הקורא למדי מה נפלאים ומה זרים הם לנו כחות הטבע הנסתרים בכלל.

נשקיפה נא עתה על פני הכח המושך בכלל ונוכחה לדעת איך שונה הוא ומיוחד למחלקותיו ולמראותיו, ואיך שונות הן תולדותיו בכל דבר ודבר:

בפרקים הבאים ננסה להראות, כי כל הדברים אשר על הארץ ובתוך הארץ מחוברים הם מחלקים דקים מאד מאד. נקח נא למשל את הברזל, אשר בשימנו בו עין יראה אלינו כמטיל אחר מוצק אשר אין בו כל פרוד, כל נקב וכל חלל. והיה אם נעמיק רגע חקר, נביא לבב חכמה כי הברזל הזה חובר אך מחלקים דקים מאד, ובהיותם מושכים איש את אחיו הנה הם כאחד עשוים כמוצק. הנה זה הוא המראה האחד שעל פיו יראה אלינו הכח המושך, ואשר תכונתו ודרכו נראה במה שיבוא. – אך שונה ממנו רב, הכח המושך אשר נראה בשני גופים לטושים וחלקים המונחים אחד על אחד; שני לוחות זכוכית, לטושים וחלקים, המועקים יחד בחזקה, יתחברו לפעמים כאחד עד אשר לא יצלח בידינו להפריד בינותם גם בחוזק יד מבלי אשר נשחית ונרע להם. וגם זה הוא מראה ממראות הכח המושך ואשר במה שיבוא עוד נדבר בו. – ועוד שלישי לו: הדבר הזה הוא ברור עתה כשמש כי האדמה תמשוך אליה הדבר הנופל עליה. כל עוד שסבות אחרות לא תקומנה לשטן לו: האדמה תראה פעולתה, פעולת הכח המושך, גם בירח, והיא והירח גם שניהם ימשכו על ידי השמש, וכן ימשכו אחד את אחד כל מזרי השמים המתנועעים כלם על פי חקים קיימים וידועים; ולא זה בלבד, כי הוכיחו חכמי הטבע האחרונים שכל דבר ודבר בארץ יכיל בקרבו כח מושך, וכל דבר ימשוך אליו את משנהו מרחוק, ואנחנו חיים וקיימים כלנו בעולם שכולו כח מושך, והיה גם המראה ההוא אחד ממראות הכח המושך, וגם עליו נשים עוד עין. – אך המראות עוד טרם יסופו; כי המגנעט (האבן השואבת) ימשוך אליו את הברזל, ראית ונסית בלי תפונה, קורא יקר, אך האם בעיניך לא יפלא הדבר כי ימשוך אליו אך את הברזל? האם לא יפלא עוד יותר כי הברזל יקבל ברגע נגיעתו את כח המגנעט? האם לא תתפלא למראה כל הנפלאות הבאות לנו על ידו? הנה גם זה הוא כח לכחות המושכים, אך שונה הרבה מאלה אשר הזכרנו, ונדבר גם עליו ביחד. – וגם בגבול העלעקטרית נראה בקרוב משיכות ממשיכות שונות, וגם הן מיוחדות למינן. וכן נראה גם בהחימיא את הכחות המושכים, וגם הם שונים ונבדלים מאלה אשר ידענו, וכן גם בפעולות חיי הצומח, ועוד יותר בפעולות חיי בעל החי, יתודע ויגלה לעינינו כח מושך, מיוחד ומשונה מאד מכל אלה אשר כבר ראינו, ובדברים צחים ונמרצים נעביר לעיני הקורא את כל אלה, למען נעלה ונבוא אל השאלה הראשית אשר לנו בדבר הסוד ההוא אשר בטבע, לאמר: האך אחד הוא הכח המושך בכל הטבע, ואך לעינינו אנחנו יגלה בכל דבר ודבר לפי מצבו על פי פנים שונים, או אם אמנם ישנם כחות מושכים שונים למיניהם ולעינינו נגלו אך אחדים מהם? או אולי הכחות המושכים בכלל הם אך חלק קטן מתעלומות הטבע אשר עוד סתומות וחתומות לפנינו והם ממקור נסתר מעינינו ילכו?

ולהשכיל אל הדבר הזה נעיר ונעורר את לבך הקורא, עד שתחפוץ ועד שתדע.

 

ד. החלקים הדקים מאד והנקבים אשר לא יראו.    🔗

מופתים רבים יורונו עתה לדעת, כי כל הדברים המוצקים הנראים לעינינו כאלו נבראו וכאלו נעשו מחומר אחד אשר לא יכיל בקרבו כל חלל וכל נקב, הדברים המוצקים האלה מלאים חללים ונקבים מראש ועד תכלית, אף אם נעלמים הם מעינינו והיו כלא היו. למשל, אם נקח ברזל־עשות חד ונעשה בו חור במטיל ברזל בדחיקה או בהכאה, וחפשנו אחרי כן לשוא את הברזל היוצא מן החור בהעשותו, אשר מלא לפנים את חולייתו; והמשכיל על דבר יוכח לדעת, כי העשת לא הסיר דבר מן הברזל, ואך הדחיקו והציקו אל סביבותיו, והחור נעשה אך כי סביבות החור הוצקו שבעתים מלפנים, ואלו היה הברזל מין חומר אחר כליל ושלם, אז מראש לא עצרנו כל כח לנקוב בו חור, ולא הצלחנו להציק את הברזל היוצא מחוליתו אל סביבותיו ואך אם נחליט כי הברזל יכיל בקרבו נקבים וחללים דקים מאד, אשר מרוב קטנם לא יוכלו להראות לעינינו, או אז נבין כי חלקי הברזל הנדחקים בפגוע בם העשת, נדחקו אל החללים הקרובים, והחלק החפשי הוא החור הנפתח.

וכן נבוא אל המשפט הזה בראותנו כי הברזל יתרקע על ידי החום ועל ידי הקור יתכווץ. מוט ברזל (למשל מוטות ברזל המונחים לאורך מסלת הברזל) לא ישאר בכמותו כמו שהוא בכל עת, כי בהחם השמש את מוטות הברזל, יתרקעו ויגדלו מעט, לכן כאשר יניחו המוטות (שיענען) על מסלת הברזל, לא יניחום דבוקים יחד איש על אחיו כי אם מרוחקים מעט, וכאשר בראשית הכנת מסלת הברזל לא פקחו עיניהם על הדבר הזה, ותעל השמש על המוטות ותחם אותם, וכאשר התרקעו מעט לא יספו היתדות עצור כח להחזיקם באדני העץ המונחים תחתיהם וישמטו לאט לאט וישחיתו את דרכם ואת המסלות החריבו. – בדברים הבאים עוד נשוב נדבר על דבר פעולת החום המרקע את החמרים, ועתה די לנו לדעת משפט חרוץ, כי כל החמרים יתרקעו מעט על פי החום ועל פי הקור יתכווצו מעט, ולולא היו נקבים וחללים בחמרים מכבר, כי אז נעשו הנקבים עתה בהתחממם, ולולא הם לא יתכן הדבר כי יתכווצו בקור, ואך בהחלטנו כי ישנם נקבים וחללים בכל החמרים אשר יגדלו בחום ובקור יקטנו, נבין את תורת ההתרקעות וההתכווצות גם יחד.

ועוד מופת אחד נביא בזה אשר יאמן את המשפט הזה על פי דרכו: האיש אשר שתה מים מתוקים בצוקער, הוא יודע כי הצוקער הזה נמס לעיניו במים, ולא זה בלבד כי גם נחלק הצוקער לכל חלקי המים, ובכל נטף ונטף נכנס חלק ממנו. ובעת אשר נדע את הדבר הזה ברור על פי חוש הטעם אשר לנו, הנה לא נדע על אודותיו דבר ע“פ חוש הראות, כי בעינינו לא נראה, וגם ע”י כל זכוכית מגדלת לא נחזה, כל אבק צוקער בשימנו לפנינו נטף מים מן המתוקים, והיה אך בהוביש נטף המים אז נראה בעצם העין, ויותר טוב בעד זכוכית מגדלת, אבקות צוקער דקים מאד כעין הבדולח ואנחנו נוכח לדעת כי אנחנו לא עצרנו כח לראותם, אך באשר נחלקו לפנים לכל צד בכל מלוא המים לחלקים דקים מן הדקים, וכאשר שבו בהעלות המים לאדים ויחרבו, התלקטו גם החלקים הדקים האלה מן הצוקער עד כדי מדה הראויה להראות לעין בשר, ויהיו ויראו. אך גם תורת ההתחברות הזאת היא תורה בפני עצמה ובעתה נחישנה, והיו עתה הדברים האלה דים לקורא לדעת, כי יתחלקו החמרים כלם על פי אופנים מיוחדים עד כדי חלקים שאינם נראים לכל עין, ועל פי אופנים אחרים ישובו ויתלקטו יחד ויהיו לחמרים נראים, איתנים ומוצקים.

ואף נוסיף עתה על הדברים הנאמרים, כי כיכלתנו להתיך ולהמיס את הצוקער המובא במים, כן נוכל להתיך את הברזל ואת העופרת ואת הבדיל ואת הזהב ואת הכסף ואת הנחשת וכו' בהביאנו אותם אל תוך חומצי הגפרית וחמצי המלח והמצי סאלפעטער; ונבוא לכלל משפט אחד, כי כל החמרים המוצקים ההמה אינם מוצקים כי אם למראית עין בלבד, ומחוברים הם חלקים דקים מאד שאינם נראים לעין, ואשר אך בהתחברם יחד, יראו לעינינו כחומר אחד המוצק מראשית ועד תכלית.

 

ה. מה זה אטם?    🔗

כל הדברים מחוברים הם מחלקים דקים מן הדקים – והאיש אשר יחפוץ לו מופת הותך בדבר הזה, יבקש לו מקום לשים עין פקוחה על פעולות הגאלוואנא־פלאסטיק (היצירה ע"י גלוואנא), בהקבץ המתכת המותכה שנית להיות כבראשונה, ויבין ויוכח כרגע כי כל החמרים המוצקים הנראים לעינינו בהשקפה הראשונה כחומר אחד, אינם כי אם חלקים דקים מאד המתלקטים והמונחים יחד, והיו האחדים לאחד. את הגאלונא־פלאסטיק המציאו זה כשלשים שנה¹, ועל פיה נוכל להרכיב שנית את כל המתכת המותכה בנוזלים – כמו חומרי הנחשת המפורדים בפיטריאל – ולהוציא ממימי ההתכה האלה שנית את חמרי המתכת להשיבם כבראשונה על ידי העלעקטרית, בהתלקטה מעט מעט אל כל מתכת מחוברת אל ראש חוט השלשלת הגאלוואנית. – את תורת המעשה הזה ומשפטו נשים לפני הקוראים במקומם, ועתה די לנו אם נשמיע דבר אשר כל איש בעל מכונה גאלוואנא־פלאסטיק יוכל לשפוט על אודותיו: חלקי כל המתכת אשר תותך בנוזלים הראוים לדבר, לא יראו ולא ימצאו לנו לעצם עינינו, ולא גם בעזר זכוכית מגדלת, ובשימנו לפנינו את הנוזלים שבם הנחשת המותכת, תראה עיננו אך מים ברורים כעין התכלת, ולא יעלה על לב איש אשר לא ראה את מעשה ההתכה, לחשוב כי במי התכלת האלה תמצא הנחשת, והיה אם אך נעשה לנו מכונה נאלוואנית ראוים וכשרה לדבר, או אז יצלח חפצנו בידינו להוציא לאור את נחשת הנוזלים הנעלמת מעין, בהתלקטה מעט מעט אל חוט ברזל או אל מתכת אחרת, בראשונה חלקים חלקים אשר לא יראו, ואחרי כן יותר ויותר, עד אשר יעטוף חוט הברזל לעינינו מעטפת נחשת, ואנחנו בידינו נוכל לעשות את המעטפה ההיא עבה, עד אשר יקום לעינינו מטיל נחשת קשה ומוצקת. אבל האם לא לעינינו התלקטו החלקים הדקים מן הדקים עד היותם לחלק אחד שלם וכליל? הן נדע עתה ברור כי חלק אל חלק התלקט, איש עם אחיו התחבר, עד אשר היה הדבר הבלתי נראה לדבר נראה, להיות למטיל נחשת כנחשת אשר לנו מאז מעולם, דבר לא נעדר; ואם גם לא נחכם הרבה, נבין למדי כי חמרי הנחשת ההיא הם החלקים הדקים מן הדקים שלא נראו לעינינו מרוב קטנם, ואשר אך בהתחברם יחד היו לדבר אחד. – את כל חלק דק כזה אשר לא יראה לעין, ואשר נדע כי ישנו, ואשר לא נראהו גם מבעד לזכוכית מגדלת, נקרא בשם אטם, ואמרנו אטם של נחשת, אטם של בדיל, אטם של עופרת, או כל אטם שהוא, בהיות כונתנו אל החלק הדק של אחת המתכות הנזכרות בזה, אשר בהתחבר חלק אל חלק יקום החומר ויהי לאחד, והיה אם נקרא בשם אטם, יבין הקורא אל מה ירזמון מלינו.

והחימיא היא שהצליחה בעת האחרונה להוכיח לנו, לא אך את מציאות אטמים כאלה, כי אם לתת לפנינו גם את משקלם בכף המאזנים, גם אם מימות עולם לא נראה עוד אטם מתבודד לעין יודע החימיא, וגם אם מימיו לא הביא עוד כל חוקר אטם בודד על המאזנים. תורת האטמים אשר ממקור החימיא תהלך ואשר במקומה נבארנה, היא נצחון לחכמה בכלל, כי היא נתנה לנו פתרונים להרבה דברים אשר לא נתגלו לאחד מחמשת חושינו, והיא בפתרוניה אלה עצרה כח לתת לפנינו את כל הדברים האלה אשר יכולנו לדעת אותם אך אם היה לנו חוש ששי.

והיה כי ישאלך השומע, לאמר: אם באמת כל חומר מוצק הוא אך קבוצת אטמים הרבה, איך ידבקו האטמים האלה איש אל אחיו בחזקה עדי בל נעצור כח להפריד בין הדבקים בנקל? אך על פי נסיונות הרבה הורתנו החכמה לאמר: אמנם כל חומר מוצק וכל גוף איתן הוא קבוצת אטמים יחידים, אך האטמים האלה לא יתחברו כליל, כי אם ישימו ריוח בינותם, בין כל אטם ואטם, עד יוציא האחד על השני פעולת הכה המושך; אבל גם הכח המושך הזה לא יוכל לעשות את פעולתו בכל עוזה, למשוך את האטמים יחד עד תכלית ועד בלתי השאר להם כל ריוח וכל פרוד בינותם, כי נוסף על הכח ההוא ישנו גם כח שני אשר יעשה את פעולתו להפך מן הראשון, והוא גם הוא ישלוט בכל האטמים שלטת, ובעת אשר הכח הראשון יחבר, יפריד השני, ובעת אשר האחד ימשוך, ידחה השני, ולכח השני הזה נקרא ״הכח הדוחה".

הדברים האלה יהיו בעיניך הקורא זרים ונפלאים אם לא נסית עוד בם, ולכן ננסה נא ונחקורה, הנוסדים הם על האמת אם לא?

 

ו. האטמים משחק לחום.    🔗

תורת הכח המושך והכח הדוחה אשר באטמי כל החמרים המוצקים תהיה בעינינו לאמת מוחלטת, אם ננסה להוציא על פיה משפט שני בדבר מראה אחר בטבע הדברים. – הן כבר מלתנו אמורה כי החום ירקע את כל החמרים והקור יכווצם, והיתה מטרת דברינו עתה, אך להראות את הדרך אשר על פיה הגיעו כל חכמי הטבע למשפט חרוץ ומוחלט, כי תכונת כל החמרים ומהותם הם אך תוצאות החום השולט בהם שלטת: ולמען הדבר הזה נשא בראשונה דברים אחדים על אודות החום אשר בחמרים כפי הנסיונות אשר נעשו, ואחרי כן נבוא לדבר על השנויים אשר יוליד החום בכל החמרים.

אם נחמם דבר, נראה כי גדל הדבר ההוא מכפי היותו בראשונה. נשי ביתנו המתעסקות בכלכלת הבית יודעות היטב, כי הברזל אשר על פיהו תחלקנה ( פלעטטען) את בגדינו וכתנותינו למשעי, הברזל הזה בהיותו קר יכנס בנקל אל תוך בית קבולו העשוי לדבר, אך בהיותו חם יצר לו בית קבולו זה, ועל כן נראה אותן לפעמים איך בהביאן את ראש הברזל הלוהט אל פי בית קבולו תחכינה לו רגע ואחרי כן יכנס בנקל, יען כי בהיותו לוהט גדל מכפי מדתו, ובית קבולו בהיותו קר התכווץ, ועתה בנגוע ראש הברזל בפי בית קבולו ובחכותן לו, יאבד הברזל הרבה מחומו ויקטן, ובית הקבול יתחמם מעט ויתרחב, ועל כן ימצא לו הברזל מקום בתוכו בנקל. – וכן גם חרש הברזל יודע ומכיר היטב בטיב כח החום, ועל כן נראה אותו כי בתתו סובב ברזל על פי אופן עגלה, יעשה את הסובב קטן ממדת האופן, ואחרי כן ילהטהו באש, שעל ידי זה יתפשט ויתרחב, ונותן אותו על פי האופן, והיה בהתקררו ישוב ויתכווץ, ועל ידי זה יהיה על פי האופן כפי תחרא סביב לו עד אשר לא נעצור כח להזיח אותו ממנו גם בחזקה.

אמנם נפלא ומאד נעלה הוא דבר התרקעות החמרים החמים והתכווצות החמרים הקרים, עד אשר משתאים משתוממים נעמדה ונבינה לנסיון אחר אשר נעשה על פיו בעיר פאריז: בית הנזירים ס“ן מארט”ן דע שא"ן בפאריז הוא בנין חזק ועתיק יומין, ואך ברבות הימים החלו חומותיו להתמוטט מעט ולנטות החוצה, ועין בעין ראו כי בעוד ימים והגג והיציעות הפנימיות ימוטו ויפולו, ועל כן החליטו כל הבונים האמנים להרוס את הבנין עד היסוד בו ולבנותו שנית. אז לבשה רוח את אחד מתלמידי בית ספר הפאליטעחניקום המפואר מאלאר, והוא בצר את החומות וישיבן לאיתנן כמקדם, ועל פי תורת החום והקור היתה שומה, כי לקח לו מאלאר מוטות ברזל רחבים, ויקוב חורים בחומות ויביא את המוטות בפי החורים יוצאים משני עברי הבנין, ועל ראשי המוטות היוצאים מזה ומזה שם שרבובים (שרויבען) ויסב אותם עד החומות, וילך מאלאר אחרי כן וידליק בפנים הבנין על פני המוטות מנורות קטנות עולות בלהב בוער, ויתלהטו המוטות ויתפשטו רב ויצאו הרבה משני העברים עד אשר יכלו האנשים לגשת ולהסב את השרבובים עלה והסב. אחרי כן כבה מאלאר את אש המנורות ומוטות הברזל התקררו ויחלו להתכווץ מרגע לרגע, והחומות על פי כח השרבובים המחזיקים בגדודות המוטות שבו להתקומם מעט. אחרי כן שב מאלאר ויעש כמשפט הראשון, עד אשר באחרונה נוכחו לראות כי החומות עומדות ישרות ממעלה ועד מטה.

אבל לא הברזל בלבד כי אם כל הדברים אשר בארץ יתרקעו על פי החום ויתכווצו על פי הקור, ואם גם יהיו הדברים מוצקים שבעתים. האיש אשר קרה מקרהו להיות בבית מצפה הכוכבים אשר בברלין, הוא ראה בלי ספק כי קנה הראות הראש, לא יעמוד על הרצפה אשר עליה יעמוד המביטן כי אם על עמוד העולה ממעמקי הבנין ישר עד המצפה, ועוד זאת כי העמוד הזה עולה מתחתית הארץ עד למעלה מבלי אשר יגע מאומה בדבר אחר, כי אם חפשי יעמוד ומרחב חפשי יקיפהו; ושרש הדבר הזה הוא יען כי כל הבתים וכל הבניניים וכל הקירות, אם גם יהיו איתנים שבעתים, יתפשטו ויתגדלו בשלוח השמש חום בהם, וגם ישובו ויתכווצו אם חשך וקור ישופום, ואם גם העין לא תראה זאת ולא תחזה דבר גם בהתפשטם וגם בהתכווצם, אך האיש החוזה בכוכבים הוא יראה ויחזה, כי כאשר יעלה הבנין בחום וכאשר ירד בקור כן יעלה וכן ירד גם קנה הראות הנתון על הבניין, ועיננו לא תעצור כח להביט בנקודה אחת אשר אוינו לנו על פני השמים, והחוקר בכוכבים הן יחפוץ אך נקודה אחת מצומצמת, ולכן הקימו בבתי המצפה הטובים את קנה הראות הראש – למצער את האחד – על עמוד מוצב ארצה וראשו מגיע למעלה, באופן שאור השמש לא יראהו לעולם, ולא יגע בשאר חלקי הבנין אשר יעלה וירד גם בהבנותו מוצק שבעתים, וגם אם עיננו לא תעצור פה לראות אותו בעלותו וברדתו.

 

ז. מי יוליד את פעולת החום באטמים?    🔗

אחרי אשר ראינו את תעצומות כח החום והקור אשר לרקע ואשר לכווץ, נתחקה עתה על שרשי הדבר הזה ונראה היקרנו דבר המראה ההוא אם לא?

הלא ידעת גם תדע עתה, הקורא, את הכח המושך אשר לאטמים למשוך איש את אחיו עד הפרידנו בינותם בכח רב, וכן ידעת גם את הכח הדוחה אשר בם, עד הגישנו אותם אחד אל אחד בזרוע עוז, ומזה אנו רואים כי ככה האחד כן הכח השני נמצאים במדה אחת בכל חמר וחמר, וכל עוד שלא תגבר יד האחד על השני, לא יצלח חפצנו בידנו לרקע את החמרים או לכווצם, והיה בראותנו כי עצר החום כח לרקע, נבין כרגע כי עצור עצר כח להמעיט את מדת הכח המושך אשר לאטמים ולהגדיל את מדת הכח הדוחה בם, והכח הזה עשה ככל אשר מצאה ידו לדחות את האטמים לאחוריהם ולהרחיק את האחד מן השני ולשים ריוח בין כל אטם ואטם, ויתפשט ויתרקע החמר כלו; ולהפך אם נראה כי עצר הקור כח לכווץ, נביא לבב חכמה כי עצור עצר כח להגדיל את מדת הכח המושך אשר לאטמים ולהמעיט את מדת הכח הדוחה, ויעש הכח המושך ככל אשר מצאה ידו לגרש את משנהו הלוך וגרש, לקבץ את האטמים ולהמעיט את הריוח אשר בינותם, למען התנגשם אחד אל אחד ככל אשר ימצאו, ויתמעט ויתכווץ החמר כלו; נסיונות רבים אשר נסינו יעידו ויגידו כי הדבר הזה הוא נכון כנכון היום. ולא זה בלבד! לא אך מופת מחייב את משפטנו, כי גם מופת שולל את שכנגדו, יורנו וישמיענו כדבר הזה: החמרים השואפים אל קרבם חום, לא אך שיתפשטו כי אם גם להפך, החמרים המתפשטים ישאפו אל קרבם חום, והחמרים המפליטים מקרבם חום, לא אך שיתכווצו, כי אם להפך, החמרים המתכווצים יפליטו את חומם מקרבם. – הלא תראה הקורא מה תורת החום והקור שואלת מעמך, ומה רב ערכה בכל מקום שאתה פונה, ובכל זאת נדע בטח כי בין מאות קוראים אשר יקראו בספרי למודי הטבע, לא נמצא לפעמים גם אחד אשר יבין את הדבר הזה די ברור וישיג את תכונתו לנכון, ועל כן אפוא ננסה נא ונקדיש לו דברים אחדים, ונשנה ונשלש אותם.

כל חרש ברזל, כל מסגר, וכל עושה באש פחם, יודע היטב כי כל ברזל המוכה בפטיש ובמקבת, יתחמם וגם יתלהט תחת פטישו ותחת מקבתו. אך מי אפוא יוליד את החום ההוא? הן היה הפטיש קר וגם הפעם אשר תחתיו קר היה, ומי הוליד את החום אשר החם את הפטיש ואת הפעם גם יחד ואת הברזל הלהיט? – המענה על השאלה ההיא הוא זר ונפלא ובכל אלה הוא אמת וקיים: החום היוצא עתה לאור נעצור נעצר עד כה בקרב הברזל! החום הזה נבלע עד כה בברזל וימצא משכן לו בינות האטמים, ולכן בהיות החום בינות האטמים סגור ומסוגר מבעד, מצאנו את הברזל כליל קר כקרח, כי הברזל לא נתן את החום העצור בין אטמיו לעבור ולצאת, והיה אך בהכות הפטיש על הברזל והאטמים התנגשו יחד, או אז נאלץ החום לצאת מבין האטמים ויתלקט יחדיו ויתרגש ויראה לעין רואה. אמנם אל נא יחשוב הקורא בנפשו כי החום הוא באמת מין חמר אשר עצור נעצור כח להלחיצו ולהרחיקו, כי חוקרי הטבע אשר חדשים מקרוב באו יחזו להם אחרת בחום ההוא, ואנחנו אמרנו כן אך לשבר את האוזן ולתת לפי שעה מושג כל שהוא מן החום העצור הנקרא בלשון חוקרי הטבע ״חום לאטענטי", או החום הנסתר בין אטמי החמרים, ובמה שיבוא נשנה לקורא פרק אחר בתבונת החום לפי האמת והדעת המחלטת, ואך לפי שעה אמרנו כי כל הדברים אשר נמשש אותם ויהיו בידנו קרים על פני כלם, יש בהם חום לאטענטי (חום עצור) אשר מצא מנוחה לו בינות האטמים, והחום העצור הזה יצא לאור למען הרגישהו – על פי הכות או על פי דריקה ולחיצה.

אבל אם בחוזק יד נרקע לנו ונפשט חמרים, וראינו כי יבלעו החמרים האלה את כל החום אשר סביבותם באויר, ובסביבותם ישאירו אחריהם קרה, ואת הדבר הזה נראה בכל החמרים המוצקים, וביותר נראהו בנוזלים ובכל האויר: אם נקח לנו מעט עתר גפרית (שוועפעל־עטהער) או נטפי האפמאן העשוים בעתר, גפרית ואלקהל ונשפכם על כף ידנו, נראה כי עלה האד חיש מהר והם נחרבו, כי הנגר נהפך ויהי לאויר מתפשט המבקש לו מרחב שבעתים, ועל כף ידנו נרגיש קור עצום, כי האד בעלותו בלע את כל החום סביב לו, וכן את החום אשר על פני היד, ויוליד קרה. אבל להפך, אם נשים על האויר לחיצה ודחיקה, ויתחמם האויר הזה מאד, ואם גם נסגיר אותו תוך קנה, יגדל החום מאד מאד, עד כי בשימנו ספוג על הקנה, יתלהב ויתלהט ואש לוהט יעלה.

ובכן נראה ברור מכל הדברים האלה ומכל הנסיונות הנעשים, כי החמרים השואפים אל קרבם חום, יתרקעו ויתפשטו, או להפך, החמרים המתפשטים והמתרקעים ישאפו אל קרבם חום ומשליכים קור בכל סביבותם, וכן גם החמרים המפליטים חום יתכווצו, או להפך, החמרים המתכווצים יפליטו ויוציאו מקרבם חום. ועל פי הדברים האלה נמצא לנו מקום לבוא אל עקר עניננו, הוא ענין: ״הכח המושך והכח הדוחה אשר באטמים".

 

ח. הכח המושך והכח הדוחה אשר באטמים.    🔗

עתה אחרי אשר נוכחת לראות ולדעת כי החמרים הבולעים חום יתפשטו, אולי יהיה דבר עם לבבך לשאול: מה יהיה אפוא אם נוסיף אל החמרים חום, הלוך והוסף מבלי הרף? היתפשטו גם הם בדרך הזה הלוך והתפשט? ותמונתם מה תהיה אחרי כן? – המענה על השאלות האלה הוא פשוט וידוע לרוב הקוראים על פי הנסיון: כל איש יודע כי חמרים מוצקים יבואו לידי התכה, לאמר: כי יהפכו ויהיו לנוזלים, אחרי אשר החמר יאבד מרגע לרגע את רב הכח המושך אשר לו באטמיו עדי היותו לנוזל, ומעשים בכל יום הם לראות לעינינו עופרת מותכת ובדיל וברזל מותך, ויום יום נראה חמרים מוצקים אשר מאז מעולם לא עצרנו כח להפריד בין אטמיהם בזרוע, והם נוזלים ונגרים לעינינו כמים הנגרים ארצה, בשלוח בם החום את ידו החזקה, עד כי נוכל לשפכם וגם לחלקם לחלקים כפי חפצנו; אך אם נוסיף לשלוח בם חום הלוך ושלוח מבלי הרף, יראו עינינו כי גם הנוזלים האלה יכלו ויהפכו לאויר עולה באד השמימה, כי על פי החום המרובה ההוא אבדו הנוזלים – שהיו לפנים מוצקים – גם את מעט הכח המושך אשר עוד היה באטמיו, והכח הדוחה לבדו ימשל בו ממשל רב. – הענין הזה יאמר: דרשני! ולכן נדברה נא ונראה:

שלשה מינים בארץ: מוצקים, נוזלים או נגרים, ואויר.־הנסיון יורנו כי הקרח יהפך על פי החום למים, והמים האלה יהפכו על פיו גם לאדי אויר, ואם גם שונים ומשונים הקרח והמים והאויר ע"פ תבניתם ותכונתם, ובכל אלה ידע גם הילד כי שלשתם ממקור אחד יבואו, מחמר אחד קורצו, והאטמים בכלל הם כאשר היו, ואך כחם יתגלה כפעם בפעם על פי דרך אחר; בקרח ימשלו הכח המושך והדוחה גם יחד שוים כאחד, ולכן יראה לעינינו כעין חמר מוצק, וכחוק למוצקים ישבר לרסיסים, אך לא ישפך ולא יגר כמו נוזלים, אבל אם נחמם את הקרח הזה אבדו אטמיו את רוב כחם המושך, ויתפרד האחד מן השני והקרח יהי למים; וכן נדע כי כל המים האלה, אך קרח הם אשר אבדו את רב כחם המושך, וצורתם, צורת נוזלים, היא תולדות החום המרובה, ובהעלות החום ממנו ובחדלו, תחדל גם צורתו זאת, והקרח הנמס ישוב ויהיה כבראשונה לקרח מוצק.

אבל גם בהיותו נהפך למים לא אבד את כחו המושך כליל, וכל איש יראה כי אם נקרב שני נטפי מים אחד אל אחד, ימשוך האחד את השני ויהיו לנטף אחד; למשל, אם נביא שתי אצבעותינו במים ונוציאן, נראה את הנטפים השנים התלוים בהן בנזלם כאחד במהירות רבה, אם אך נקרבם מעט, ישארו תלוים לבינות האצבעות בתור נטף אחד; יען כי הכח המושך אשר באטמי המים לא חדל, והוא הוא העושה עתה את פעולתו באמונה. – אך מה שונה הדבר אם גם את המים האלה נהפך לאדי אויר; הן ידעת הקורא כי גם המעשה הזה יעשה אך על פי חום, כי בהרבותנו אש ומדורה מתחת למים, יעלו המים האלה באך ויחרבו, יען כי אטמי המים פשטו צורתם ולבשו צורת אטמי האויר, ויחד עם הצורה הזאת קבלו גם את טבע האטמים האלה המעלימים את הכח המושך כליל, והנותנים מקום אך לכח הדוחה לבדו, עד כי יחלו האטמים לנוס אל כל צד ולהתפשט אל כל רוח על פני כל המרחב, ועצור בם מי יוכל אם לא בתחבולות.

נסיונות רבים אשר נעשו בדבר הכח הדוחה אשר בכל אויר ואויר, הם הם יורו אותנו לדעת עד כמה נפלא הוא הכח הזה: אם נריק כלי גדול ונעשהו ריק מכל אויר – והמעשה הזה יעשה על פי מכונה השואבת את האויר – ואם נביא אל הכלי אויר מעט מזעיר מאד, האם לא יאמין המאמין כי מעט האויר הזה יבחר לו מקום אחד בכלי לבלתי התפשט אל סביבותיו? כי איך ימלא מעט אויר כזה מלוא רוחב הכלי הגדול? אך לא כן הדבר, ואם גם יגדל הכלי פי אלף, ואם גם יקטן מעט האויר הזה מהיות בן מלואים, יתפשט המעט הזה אל כל מקום ומקום וימלא את מלוא רחב הכלי על פני כלו; כי הכה הדוחה אשר יגדל באטמי האויר, לא ישקוט ולא ינוח עד הניעו את האטמים המעטים בערך, אל כל צד ואל כל מקום אשר יוכלו להגיע.

וגם בכל אד ובכל אויר ורוח נראה את הדבר הזה; הכח הדוחה אשר בם ימשל באטמיהם בעים רוח – עת אשר הכח המושך ילך לו למנוחות – על פי החום הרב אשר ינקו למו; וכן יורונו כל הנסיונות לדעת כי גם הברזל וכל המתכת יהפכו על פי החום, לא אך לנוזלים ולנגרים, כי אם גם לאד ואויר, אם נוסיף אש ומדורה, והאד והאויר הזה יתפשט וילך לו אל כל מרחב ואל כל מקום, כטבע כל האויר אשר הכח הדוחה לבדו ימשל בו, ועל פי התורה והנסיון האלה יוכל הקורא הנבון לבוא מעצמו לידי משפט, אשר יצא כנוגה צדקו ואשר נזכיר עתה בשמו במה שיבוא.

 

ט. מי ישית הדברים למוצקים או לנגרים או לאויר?    🔗

המשפט אשר אמרנו כי הקורא הנבון יבינהו מדעתו, הוא זה: כל הדברים אשר בארץ אינם על פי טבעם מוצקים או נגרים או בני אויר, כאשר הם לעינינו, אך כפי מעלת החום העולה בם כן יהיו וכן יראו, ובטבעם ובתכונתם לא שונים המה כל שלשתם, ואם נאמר כי הברזל הוא חומר מוצק, והמים הם חמר נגר, והרוח הוא חמר אוירי, והיו הדברים האלה אך על פי יחס מצטרף, ועלינו להוסיף כי הם המה ככה אך לפי החום המושל בם ממשלת תמיד, ובהסירנו את החום ההוא, יהפך לעינינו כל אויר ואויר להיות נגר, וכל נגר ונגר להיות מוצק, ואין לך דבר בעולם אשר לא נעצור כח לעשותו מוצק אם אך נחפוץ; ולהפך אין לך דבר אשר לא נוכל – בהרבותנו חום ומדורה־לעשותו לנגר או גם לאויר, הכל כפי החום אשר נוסיף ואשר נגביר – זה הוא משפט נכון וקיים, משפט בל ימוט, וכל הנסיונות אשר נעשו בחום ובקור יעידו ויגידו כדבר הזה.

תורת הטבע תורה אותנו לברוא לנו בידים חום עולה עד מעלה רבה מאד, וכן נוכל לברוא לנו גם את הקור בידים. את החום היותר גבוה במעלה נברא לנו עתה על פי העלעקטרית, ולפני שנים אחדות בראנו את החום היותר גבוה במעלה, על פי זרם נפץ (קנאללגאז) העשוי בתערובת אויר חומצי ( זויערשטאף) ואויר מימי (וואסערשטאף), והנסיונות אשר נסינו הורונו לדעת כי כח בו להתיך גם את החמר אשר ממנו נעשה את תנורינו, ואשר ממנו אמרנו הוא יהי לנצח ולא יותך לעולם, וזרם הנפץ הוא הוא התיכו והמסו כמו דונג והגירו והזילו לעינינו, והפחם אך לבדו האחד הוא בין כל החמרים אשר נבחנו כי לא יותך, וזולתו לנו הצדקה להוציא משפט כולל כי אין בארץ כל חמר מוצק מראשיתו אשר יעמוד במסות כל מעלות החום, כי החום מזיל את כל הדברים למיניהם; ובראותנו חמרים מוצקים, עלינו להבין כי החום השולט בם איננו עד כדי מעלה להתיך ולהזיל אותם; וכן גם בראותנו חמרים נגרים, נדע כי הם אינם נגרים מראשיתם כי אם לפי מראיהם לבד, ואם נגע בם חום עד כדי מעלה הראויה לדבר, תראה עיננו כי נשף בהם וייבשו אף גם חרבו, ויהיו כמו אד עולה באויר השמימה. וכן אמנם ישנם נוזלים אשר יחדלו מהיות נגרים אם לא תגע בם יד קור עצום, ובסור הקור מעליהם יעלו כמו אד, כמו אויר ציאן וחמצי גפרית, הנראים לעין כאר וכאויר, ואשר לא יגרו בלתי אם בעתות החרף החזק, או בנגוע בם יד הקור אשר נברא לנו אנחנו בידים, וכן ישנו מין נוזלים נקרא בשם, עתר חמרי מים חלריים ( כלאר־וואססערשטאָפֿף־עטהער) והוא יבוא לידי בשול ברגע נגוע ידנו החמה בצנצנת המכילה אותו, וכן גם רובי הנוזלים אשר לא בנקל יהפכו להיות מבושלים ועולים באד, כאשר נשלח בם את יד החום עד כדי מעלה הראויה לדבר, יעלו ברוח.

וכאשר נהפך על פי החום את כל מוצק לנגר ואת כל נגר לאויר, כן נוכל בלי ספק להפוך על פי הקור את כל דבר ודבר לעשותו למוצק, אך כי לא צלח עוד חפצנו בידנו עד היום לברוא לנו מין קור הזק כזה, כאשר בראנו לנו את החום, כי החום אשר נברא לנו על פי האור העלעקטרי יגדל ויחזק ולא יספר עוד במעלות. החום המתיך את החמר עולה בערך 3000 במעלה, חום האש ברוב תנורינו עולה עד קרוב 600 במעלה, והתנורים בבתי התכת הברזל יכילו חום למצער 1600 במעלה. אך את הקור במעלה גדולה כזאת לא נדע עוד; כי הקור אשר לנו מידי הטבע עולה עד 47 במעלה, והקור אשר נברא לנו אנחנו בידים עולה עד 115 במעלה, ובקור הזק כזה יקפא ויקש גם הכסף החי, עד אשר נוכל להלמהו במקבת, וגם העתר והאלקהל ושאר מיני הנוזלים אשר אמרנו כי הם לא יעשו מוצקים לעולם, גם הם יהפכו למוצק ויקפאו כלם, וגם הומץ הפחמי (קאהלענזויערשטאף) שהם אך אויר בלבד, יקפאו בקור חזק כזה. כי על כן אחת אמרנו: כל האויר יהפך ויהי לנוזל על פי הקור, ועל פי נסיונות רבים נדע עתה בטח, כי גם את הרוח הסובב אותנו נוכל להפוך ולעשותו נגר, אם אך יצלח חפצנו בידנו לברוא לנו מין קור חזק כזה, שעל פיו נוכל להוציא חפצנו לפעולות ידים.

ואחרי הדברים והאמת האלה הלא נדעה ונבינה, כי כל החמרים הנראים לעינינו כמוצקים או כנגרים או כאויר, אינם בהחלט לא מוצקים ולא נגרים ולא אויר, והחמרים האלה אך פושטים צורה ולובשים צורה, הכל כפי מעלת החום והקור אשר תשלט בם שלטת.

 

י. פעולת החום באטמים.    🔗

למען דעת את רוב הערך אשר בידיעת פעולת החום בכל החמרים, נחוץ לנו לשוב לאחורינו, ולקחת עמנו דברים על יצירת כל החמרים האיתנים מבראשית, וגם על יצירת האדמה. – האדמה היתה לפנים נגרת ונוזלת כלה, וגם היום היא עודנה בקרבה נגרת ונוזלת, ואך הקליפה אשר תסובנה – ואשר עליה אנחנו יושבים – היא מוצקת, והקליפה הזאת הלא היא אך מעט מזעיר לעומת החומר הפנימי המלא את מלוא גודל כל הכדור, כי עבי פני האדמה החיצוני אשר אנחנו יושבים עליה, נערך בערך עשרים מיל, והיה אם נוכל לנקוב חור עד קצה המרחק הזה, ישאר עוד לפנינו דרך שמנה מאות מיל עד בואנו אל מרכז הכדור, ולכן נחשוב את הכדור בכלל למין נוזלים, והוא מוסב קליפה קלה המלאה חמרים מוצקים, ועל הקליפה הזאת אנחנו יושבים. אך אחרי אשר נראה כי ההרים המקיאים אש יריקו מתוכם אבני גיר ואבנים מותבות על פי חום רב אשר ישים משטרו בכל הנוזלים, הן נשאל, ומי הוליד את קליפת הנוזלים האלה אשר נקפאה? והמענה הוא: יען וביען כי הנוזלים האלה החלו להתקרר מעט מעט ותקם הקליפה ממעל להם, ואת המעשה הזה נראה גם בכל חמר מותך הנשאר נוזל בקרבו ובהתקררו יעטה כלבוש ממעל לו, ומזה נראה כי האויר אשר כדור הארץ יסוב בקרבו, קר הוא, והוא הוליד את הקליפה הזאת. – החכם הצרפתי פוריע יערוך את הקור אשר במלוא כל העולם – או למצער במלוא כל המרחב אשר בקרבו יתנועעו כל כוכבי לכת – בערך חמשים מעלה. ואנחנו אם נשית על החקר הזה נוספות, נבינה לדעת כי בטרם חוללו הנוזלים ההם אשר נקרא להם אדמה, היתה האדמה אך כדור מלא אויר, אך רוח מרחפת על פני כל, מבלי אשר תרים חכמת הטבע את המסכה הנסוכה על הדבר הזה, להורותנו איכה התקבצו אטמי האויר ההוא; ובהתקרר האויר ההוא ויהי לנגר כמשפט, הוסיף הקור לשלוח בו את ידו, ותקם קליפה קשה ותקיף את הנגר סביב סביב ועליה אנחנו יושבים.

אך עוד שאלה אחת נשאל: הנסיונות הנעשים עד כה הראו לדעת כי בבלוע החמרים חום אל קרבם במדה שיהפכו לאויר אז יחדל הכח המושך אשר בם מהיות מושך; ועוד יתרה מזה, כי הכח הדוחה יקח את שבט המשרה בידו וידה את האטמים עד המקום שידו מגעת, – ואם אמת הדבר כי האדמה היתה לפנים כדור מלא אויר, מדוע אפוא לא התפשטו האטמים האלה אל מלוא רוחב העולם? מדוע לא עפו האטמים ויד הכח דוחה בם לשוב ולהיות לאין, וחדלה האדמה וכל אשר בה? – אך הדבר הזה כן הוא: מלבד הכח המושך אשר לאטמים שממנו דברנו עד כה, ישנו גם מין שני, והוא גם הוא כח מושך, והוא ישים גבול וחוק לכל החמרים ילדי האויר לבלתי התפשט עד אין קץ, והכח המושך הזה שונה מן הכח המושך אשר ידענו, בשני דברים בכלל.

הכח המושך אשר ידענו ואשר על אודותיו דברנו עד כה, יפעל אך באטמים הקרובים האחד אל השני בתכלית הקרוב, אך אם נקח לנו מטיל ברזל שאטמיו מחוברים יחד ונשברהו בזרוע כח או נפריד בינותיו, יחדל הכח המושך מעשות, ואם נקרב את שני השברים יחד לא נצליח לחברם בחווק יד, יען כי לא נעצור כח לקרב את האטמים יחד במדה הנחוצה להתחברות אטמים, והכח המושך אשר בין אטם ואטם יפעל אך בהיותם קרובים בתכלית הקרוב; שני נטפי מים יתלקטו ויהיו לאחד אם נקרבם ונגישם יחד, אך אם הנגיעה הזאת לא תקום, אז לא יתלקטו האטמים מעצמם – אך לא כן הוא הכח המושך אשר על אודותיו נדבר עתה, כי תחת אשר הראשון יפעל באטמים, יפעל זה בחמרים, והוא ימשוך ויפעל גם בכל מרחבי עולם באין מעצור ובאין קץ, ותוצאות לו עד רבי רבבות מיל כאשר נראה. ועוד הבדל שני בין שניהם: הכח המושך אשר באטמים הוא עולה ויורד אך על פי החום, כאשר ירב וימעט החום כן ירב וכן ימעט הכח, והכח המושך אשר נעביר עתה לעין הקורא איננו תלוי בחום, לא אם ירבה ולא אם ימעט.

 

יא. הכח המושך אשר להחמרים.    🔗

הכח המושך אשר נדבר בו עתה, הוא הכח אשר יוציא כל חמר אל משנהו – לא אך האטמים בלבד כי אם גם החמרים – וחוקרי הטבע בלשונם יקראו לו ״גראוויטאציון“, ובדברם על אודות הכח המושך אשר לאדמה יאמרו ״הכובד”, והוא המשקל.

ופלא הוא ויהי לפלא! אלפי דורות עברו בתולדות חיי האדם ללא ידוע וללא השכל אל הדבר ההוא, אלפי אנשים היו ולא ראו ולא ידעו, ואל לב כל החוקרים אשר היו מאז מעולם לא בא כל רעיון על דבר חק הכח המושך, אם כי כל אשר הולך ועומד על הארץ, כל מתנועע וכל מתנודד עליה ימצא תפקידו ומשטרו אך ביד הכח הזה, הכח המושך אשר לאדמה. ואם נשים עתה לב כי באלפי הדורות האלה אין שם אל לב לדבר אשר ממנו לכל תוצאות, והיה האדם בעינינו כילד נולד באניה מתנודדת כל הימים במים עזים, שם גודל הילד, שם ראה חיים, שם בלה עולמו ועולם אחר, לא ראה ולא ידע, התנועה היתה בעיניו כדבר יום ביומו אשר לא יפלא מאומה, ואך כי יקר מקרהו לבוא באחד הימים אל החוף, לראות ארץ איתן והאנשים ישבנו עליה, לחשוב בלבו אך שאלה אחת: מדוע לא תנוע גם הארץ הלזו תחת הרגלים? – רבוא רבבות האנשים אשר היו בדורות שעברו, הם לא שמו לבם לכח המושך אשר לאדמתם, יען כי כל אדם ואדם מרגע הראשון בגיחו מבטן עד רגעו האחרון לא מצא חיים בלתי אם בכח הזה, ואחרת לא ידע, לכן לא ראה בו כל זר וכל נפלא; ההרגל סגר בעד עיניו, ולא הבין ולא עלה על לבו כי כח כביר בזה ישלט בו שלטת, כי הוא טרם ידע דבר אשר יהיה חוץ ממנו, ועל כן יכבד גם עתה הדבר ממנו, לברר את דבר הכח הזה די באר לאיש אשר מעודו לא שמע דבר על אודותיו, כי באמרנו ״אין דבר בארץ אשר לא יקום ולא יהיה על פי הכח ההוא", ומצא לו?.

מדוע תשוב האבן אשר תרים מעלה, לרדת ישר אל האדמה, אם תנח ידך ממנה? פילוסופי הטבע הנבערים מדעת אשר היו בימי הבינים אמרו, כי הכח הזה הוא לאבן, יען כי היא מעפר לוקחה ואל העפר תאוה לשוב כפעם בפעם. אכן אנחנו יודעים את הדבר הזה ברור, ולא על פי פילוסופי הטבע, כי הם עוד יבערו ויכסלו גם בימינו, כאז כן עתה, אך על פי חוקרי הטבע אשר חקרו ודרשו היטב, נדע עתה, כי תשוב האבן ברדתה אל האדמה, לא בכחה ולא בהפצה לשוב אל מקור ממנו לוקחה, כי אם בכח המושך אשר לאדמה למשוך אליה את האבן הזאת ואת כל דבר ודבר. הכח המושך הזה הוא שעמד לנו כי כדור האדמה מלא יושבים מזה ומזה; הכח המושך הזה הוא שעמד לנו כי אדם ובהמה רבה חונים עליה סביב סביב, ודבר לא יפול ממנה נפול, אף כי אלה מזה הולכים ועומדים לעומת רגלי ההולכים והעומדים מעבר מזה, רגל לעומת רגל, והכח המושך הזה הוא ימשוך ויפעל בכל, ובלעדו אם נשליך אבן למעלה לא תשוב לרדת עוד כל הימים, כי אם התנועע תתנועע ברוח עד אין קץ, ובלעדו אם ירים אדם או כל בהמה רגל מן האדמה לנתר מעט, לא יסופו לרדת עוד, כי אם עוף יעופו ברוח כל הימים, אך הכח הזה הוא שימשוך גם את המטר ואת השלג ואת הברד וגם את העוף המעופף, ארצה; הכח המושך הוא שימשוך את כל המים הכבירים עד התהום, לעשות ימים במצולה; הכח המושך הוא שימשוך את כל הבתים ואת כל ההרים אשר על האדמה, והוא ישים מעצור להם לבלתי ישאם כל רוח נושבת; הכח המושך היא שימשוך את כל אבק השמש לרדת ארצה, והכח המושך אשר לאדמה הוא העושה נפלאות לבדו, למשוך לאדמה את הירח הרחוק ממנה במרחק

50,000 מיל, לבלי יאבד דרך ויעלם בעולמות אין קץ. עוד נתחקה על שרשי הכח המושך הזה לכל משפטיו וחקותיו, על הכח הזה אשר ישים משטרו, לא אך בין האדמה והירח, כי גם בין האדמה והירח והשמש, וגם בין השמש וכל כוכביה, וגם בין השמש וכל שמשות העולמות הנעלמים ובין כל כוכביהם אשר ישלחו בלילה ברק אורם אלינו; עוד נתחקה על שרשי הכח המושך הזה אשר יוציא פעולתו עד מרחבי אין קץ, אשר חוש האדם לא יבין להם, וננסהו ונבחנהו גם נראה פעלו, ונראה אחרי כן כי הכח הזה המושל במרחקי אין קץ, ימצא בלי תפונה יסוד לו בכח המושך אשר לאטמים, שהוא גלוי וידוע כבר לקוראינו.

 

יב. כפי המרחק כן ימעט הכח המושך אשר לאדמה.    🔗

רוח כביר ונאור, רוח החוקר הנפלא ניוטאן, אשר הראה והוכיח לעינינו את דבר הכח המושך אשר לאדמה ולכל מזרות השמים, הוא תבן גם את המדה ואת הקצב, אשר על פיהם ימעט הכח הזה כפי המרחק אשר יהיה לי. והחוק הזה אשר חקק לנו ניוטאן זה מאתים שנה, לא אך שנשאר חי וקיים עד היום, כי גם נעשה יסוד למדעים רבים, ויסוד לידיעת חכמת האסטרונומיא.– לפי החוק הזה יגדל הכח המושך כפי אשר יגדל החמר עצמו, ואחרי כי האדמה היא חמר גדול מאד, לכן יגדל מאד גם כחה המושך, ואם נניח כי יש יום והאדמה תאבד חלק מחומרה, אז יאבד במדה ההיא גם חלק מכחה המושך וכן גם כל כוכב מכוכבי לכת אשר חמרו הוא אך השלישית מחומר האדמה יהיה גם כחו המושך אך שלישית הכח אשר לה; הירח הקטן מן האדמה פי שמונים, קטן גם כחו המושך פי שמונים מכחה, והשמש הגדול ממנה פי 355,000, יגדל גם כחו המושך פי 55,000, מכחה. אבל החוק הזה יקום אך בהיות מרחק שוה לכלם, וכאשר ירחק דבר מהם מרחק אחד, אך בהיות המרחק שונה לכל אחד אז תשונה אתו גם כמות הכח המושך אשר לכל אחד ואחד, והדבר הזה יהיה גם הוא על פי חוק, אשר החוקרים בשפתם המיוחדת להם יבארוהו, לאמר: ״הכח המושך ימעט בערך מרובע כפי המרחק". ואחרי כי לא כל אדם זוכה להבין דברי חידות כאלה, ננסה אנחנו להקל מעט את הדבר הזה:

נדמה נא בנפשנו כי על השלחן מונח כדור אשר לו כח מושך במדה לא נדע נכנה, והיה אם נקח לנו כדור שני ונניחהו קרוב אל הכדור הראשון במרחק רגל אחת, נראה כי משוך ימשוך הראשון את השני בדין וכמשפט, ואם נוסיף עוד ונניח כדור שלישי רחוק מן הראשון שתים ברגל, ימשוך הראשון גם את הכדור הזה, אבל המשיכה השנית הזאת תקטן הרבה מן הראשונה, יען כי כפי המרחק כן ימעט הכח המושך, ואחרי החוק הזה אין לשנות; אבל אם נוסיף ונשאלה את פי הקורא: אמנם נכון הדבר כי הפעם מעוט ימעט הכח המושך, יען כי גדל המרחק מהיותו כבראשונה, אך הגד נא לי עד כמה אפוא ומעט הכח הזה ומדתו מה היא!, האם לא יחשוב הקורא למשפט צדק, כי בהיות הכדור הראשון רחוק רגל אחת, והשני שתים ברגל, או ירחק השני פי שניים מן הראשון, ולפי זה ימעט הכח המושך אשר לכדור הראשון במשכו את השלישי, פי שנים ממשכו את השני? – אכן משנה אתך: ניוטאן הוכיח במופתים רבים, כי פעולת הכח המושך היוצאת אל הכדור הרחוק פי שנים, תמעט פי ארבעה, ואם ינוח רחוק מן הראשון שלש ברגל, יחדל הכח המושך פי תשעה מהכדור המונח רחוק מן הראשון אך רגל אחת, ואם ירחק פי ארבעה, יחדל הכח המושך פי ששה עשר, וכן כל המרחק אשר ירחק כן ימעט הכח וכן יצער לפי המרחק אשר נכפלהו על פי עצמו: אם ירחק המרחק פי שנים, יחדל הכח המושך פי ארבעה כי שתי פעמים שתים הן ארבע; אם ירחק המרחק פי שלשה, יחדל הכח פי תשעה, כי שלש פעמים שלש הן תשע; אם ירחק המרחק פי ארבעה יחדל הכח פי ששה עשר, כי ארבע פעמים ארבע הן שש עשרה; אם ירחק פי חמשה יהול פי עשרים וחמשה, אם ירחק פי ששה יחדל פי שלשים וששה, ואם ירחק פי שבעה יחדל פי ארבעים ותשעה, וכן הלאה והלאה, כי המרחק ימעט כפי כל המספר אשר נכפלהו על פי עצמו, או כאשר יאמרו החוקרים בשפתם ״כפי מדת המרובע אשר למרחק".

והחוק הזה, אשר חקק למו ניוטאן, ימצא לו ידים בכל מרחבי הבריאה והטבע, וימצא צדקתו גם בכל מזרי השמים, וגם בכל המזרים אשר בימי ניוטאן לא נראו ולא נודעו עוד, וגם לא במזרים לבד, לא אך באדמה, בירח ובשמש ובכל כוכבי לכת וכוכבי השבט, כי אם גם בכוכבים האיתנים אשר נגלו לנו בעולמות אין קץ, ובשנות המאה הזאת גלו התוכנים כפלי־כוכבים אשר יתנועעו יחד אך בכח המושך אשר ימשוך תמיד כל אחד את משנהו כי גם הכחות המושכים האלה היוצאים לפעולה בעולמות אין קץ, אשר שכל האדם יקצר מהבין למו, גם המה יעמדו כלם לחק נתן למו האיש ניוטאן, ואשר ראשי יסודותיו נסינו לתת לפני הקורא.

 

יג. חקר נפילת הגופים.    🔗

נוסיפה נא עתה לשים לב אל הכח המושך אשר לחמרים, ונחקרה לדעת את חקי הנפילה, אשר תאוה הם ליודעיהם ולכל נפש משכלת ודורש בחקי הטבע. – הן ידענו כי כל הדבר הנעזב לנפשו בגבוה, ירד ויפול ארצה בכח המושך אשר לארץ, וכל איש יודע בלי תפונה ע“פ הנסיון, כי האבן הנופלת מבעד חלון היציע הראשונה, תתרגז (תשוב אחור) מעל פני הארץ בנפלה יותר מעט מן האבן הנופלת מעל ראש הגג, וכן ידע כי בראשונה ילך כח הנפילה אך לאטו, ואחרי כן יתגבר, עד כי יתגבר באחרונה הלוך והתגבר. הראית ובינות לדבר הזה, קורא נעים? – כי כל הדבר הזה ימצא יסודו בחקי הכח המושך אשר לאדמה, והחקים האלה נוסדים על מוסדות חזקים כאלה, אשר על פיהם נוכל לדעת בצמצום מה העת הדרושה לאבן נופלת מראש המגדל עד נגעה בפני האדמה, ומה ערך התרגזה מעל פניה, ועוד הרבה הרבה דברים, למשל: אם תפול אבן מראש מגדל גבוה ארצה, ואנחנו נדע בצמצום את העת אשר נדרשה לה לנפילתה, אז נוכל לחשב בצמצום דק מה גובה המגדל הזה אשר ממנו נפלה; אם נמצא לפעמים אבנים באדמה אשר על פי שכבתן נדע כי נפלו שמה ממרום שמי גבוה, בהיותן טבועות עמוק עמוק במעבה האדמה, והיה אם נשקל לנו אבן כזאת במשקל צדק, ואם נמוד את החור הנקוב באדמה, ואם נחקור לדעת את תכונת העפר, נוכל לדעת אז בצמצום ע”פ חקי הנפילה, איזה המקום ממנו נפלה האבן, ואיזה הדרך עברה בו, ומה המהירות אשר בכחה התרגזה האבן גם התרגז מעל פני האדמה, ומה העת אשר נדרשה למסעה, ועוד יותר מזה, כי לפעמים נדע על פי החקים האלה גם תולדות האבן הנופלת הזאת, אם היא מן האבנים שאינן ילידי האדמה, כי אם כוכבים קטנים אשר יראו לעינינו לפעמים בהתפרצם ברקיע השמים בליל בהיר ונופלים ארצה בדמות כדורי אש, והם הם המעטעאָרים ( אבנים ילידי הרוח) אשר מהבילי העת הישנה קראו להם ״מפצי דעם" או ״אצבעות השטן“, ואשר על פיהם הוכיח התוכן האדיר בעססעל. בנסיונות אשר עשה ע”י המטוטלת (פענדעל), כי האדמה תמשוך אליה, לא אך דברים היוצאים ובאים ממנה, כי אם גם גופים זרים לה, תמשוך גם אותם בכח אשר תמשוך את הגופים היוצאים ממנה, אין הבדל.

ובבואנו עתה אל חקי הנפילה הנכוחים מאד למבין, עלינו להסיר בתחלה משגה אשר ימצא קן לו בלב רבים: רוב אדם יאמין כי כח נפילת הדבר הקל ימעט הרבה מכח נפילת הדבר הכבד, כי אמנם אם נשליך ארצה בעד החלון פסת נייר או נוצה או כל דבר קל, והיו משחק לרוח, אף יתנודדו ויתנועעו הרבה עד רדתם אל האדמה, בעת אשר הדבר הכבד ירד ויפול בחזקה ובמהירות רבה. אך טעם הדבר איננו כי האדמה תמשוך אליה גופים קלים בכח מעט ממשכה את הגופים הכבדים, כי אם באשר הגופים הקלים לא יעצרו כח לגרש מעל פניהם את האויר הרודה בם, כמו הגופים הכבדים, ולכן ימצאו רגע מעצור ברדתם, והיה אם נעשה לנו אהל נטוי מכל קצותיו כעין מחסה (שירם), נראה כי לא בנקל ירד לו אחרי הכניסו את האויר מתחת לכנפיו; ובברלין נראה את המחזה היפה, לא אחת ושתים, כי יעלה כדור מעופף (לופֿטבאלאן) ברמה, ולרגליו גם ציות קטנות (פֿאללשירמע), אשר בהשמטן מן הכדור, תשובנה לרדת לאט ארצה, וברדתן לא תרדנה הלוך ורדת, כי אם תשוטנה ותעופנה הנה והנה על פי האויר השולט תחת אברותיהן, עד נגען בפני האדמה, ועתה יקחו להם גם הילדים ציות כאלה עשויות מנייר דק מאד אשר יקרא לו נייר משי, והם יקראו לציות האלה ״כדורים מעופפים", ובהעשותן כמשפט, ובהעלות עליהן סבל לא מרובה ממדתן, ובהשתלחם השמימה כראוי להן, יראו עינינו מחזה יפה, ברדתן מעט מעט ובהיותן משחק לאויר.

וכמשפט הציות האלה כן משפט כל הדברים הקלים הנופלים על פני הארץ; אך האויר ישים להם מעצור מעט ברדתם, בעת אשר הדברים הכבדים עצרו כח לחצות את האויר בחזקה, וללא אמת הוא הדבר אם נאמר, כי הכח המושך אשר לאדמה לא ישלוט בדבר הקל כמו בדבר הכבד, כי במרחב ריק מכל אויר נראה את הנוצה ואת ככר הברזל נופלים כאחד מטה, והנסיון הקל הבא בזה יתן לנו עדותו: אם נקח לנו מטבע של כסף ונניח עליו פסת נייר קטנה ונשליכם יחד ארצה, וראינו כי המטבע יגרש את האויר בנקל ויסול מסלה גם לפסת הנייר, ובדרך הזה יגיעו שניהם כאחד עד פני האדמה.

 

יד. עד כמה תגדל מהירות הנפילה.    🔗

נסיונות מדויקים יורו אותנו תורת אמת, כי הדבר אשר נפיל ארצה, יעבור בזעקונדא הראשונה. חמש עשרה ברגל, לאמר: האדמה תמשוך את הדבר ההוא בזעקונדא הראשונה חמש עשרה ברגל. אכן הדרך הזאת איננה דרך אחת ומוקצבת, כי בראשית הזעקונדא יפול הנופל במתינות, ובאמצע הזעקונדא יתגבר כח הנפילה, ובאחריתה תגבר על כל אשר לפניה, ובכל זאת נחשוב חשבון אחד, חמש עשרה ברגל, כי את אשר יחסר לנפילה בחלק הראשון לזעקונדא ימלא החלק השני, ואחרי כי הנסיונות נעשו בדיוק רב מאד, לכן נדע כי כל דבר או כל ״גוף", כאשר יאמרו החוקרים בשפתם, ידרוש בזעקונדא הראשונה לנפילתו ערך חמש עשרה ברגל. – זאת חקרנוה כן היא בזעקונדא הראשונה; אך מה אפוא יהיה המרחק אשר יעבר בו הנופל במשך שתי זעקונדות? – נביא נא חשבון ברור ונדע, כי אמנם לא קטן הדבר הזה כאשר נחשוב במבט הראשון, ולו דרוש שום שכל ודעה ברורה:

אם יפיל איש אבן מעל גג מגדל גבוה, והאבן הזאת תעבור בזעקונדא הראשונה את דרכה אשר עליה לעשות, והוא חמש עשרה ברגל, ואם נשאל עתה לדרכה אשר עליה לעשות בזעקונדא השנית, אז עלינו לשים לב בתחלה כי האבן מהרה ברדתה בסוף הזעקונדא הראשונה פי שנים מאמצעיתה, כי בתחלת הזעקונדא הזאת לא מהרה ולא כלום, ובסופה מהרה ביתר שאת, לכן נראה כי באמצעית הזעקונדא ההיא היתה הנפילה במדה ממוצעת ונכונה, בראשית בתנועה קלה, ובאחרית בתנועה רבה, ובאמצע בתנועה נכונה ומכונת; וכאשר נשים אל לב כי הרגע האחרון ימלא חסרון מתינות הרגע הראשון, אז נבוא על פי חשבון מדויק לכלל הדבר, כי באחרית הזעקונדא הראשונה, מהרה האבן בנפילתה פי שנים מאשר מהרה באמצעות הזעקונדא ההיא, אך אחרי כי באמצע הזעקונדא ההיא השיגה האבן את הכח הנכון הדרוש לעבור חמש עשרה ברגל לזעקונדא, הנה נראה כי לסוף הזעקונדא הראשונה יש לאבן הנופלת הכח אשר יהדפנה ארצה שתי פעמים חמש עשרה, והוא ערך שלשים ברגל; – ועתה אם נניח בבואנו אל הזעקונדא השנית, כי חדל לאדמה מהיות לה כל כח מושך את האבן, תרד האבן גם אז ארצה שתי פעמים חמש עשרה ברגל, מבלי אשר תמשכנה האדמה, בכח מהירות הנפילה של אחרית הזעקונדא הראשונה, אך יען כי גם בזעקונדא השנית ההיא תפעל האדמה בכחה המושך ותמשוך כדי חמש עשרה ברגל, לכן תרד האבן בזעקונדא השנית ההיא שלש פעמים חמש עשרה;־אבל גם בזעקונדא השנית ההיא יש נוספות על חמש עשרה הרגל הדרושות, כי באחריתה יתגבר כח הנפילה פי שנים מאשר באמצעיתה, ובכן תעצור האבן כח לרדת ארצה בזעקונדא השלישית מעצמה, גם אם נניח כי האדמה לא תעשה בזעקונדא השלישית ההיא דבר למען משוך אותה, כי באחרית הזעקונדא הראשונה הן היו שתי פעמים חמש עשרה ברגל, וכן באחרית הזעקונדא השנית היו שתי פעמים חמש עשרה ברגל, וע"כ גם אם האדמה לא תמשוך עתה את האבן אליה מכל וכל, תרד במהירות פי ארבעה; אך באשר כי גם בזעקונדא השלישית ההיא תפעל האדמה בכחה המושך כדי חמש עשרה ברגל, לכן תגדל מהירות הנפילה בזעקונדא השלישית הזאת פי חמשה, לאמר: חמש פעמים חמש עשרה ברגל שהן שבעים וחמש.

לכל דרך חמש עשרה ברגל אשר יפול כל נופל בזעקונדא הראשונה יקראו החוקרים בשפתם ״מדת נפילה“, וכן יאמרו: אם נפלה האבן בזעקונדא הראשונה ״מדה” אחת, אז תפול בזעקונדא השנית שלש ״מדות“, ובזעקונדא השלישית חמש ״מדות”, ובזעקונדא הרביעית שבע, ובחמישית תשע ״מדות נפילה" וכן הלאה והלאה, ואם נשים עתה עין על סמני המספר היוצאים בזה נראה כי יצאו לנו אך אלה שאינם זוגיים כמו: 9,7,5,3,1 ועל פי חשבון ועל פי נסיון נראה, כי כן הוא באמת בכל זעקונדא וזעקונדא שתבוא, כי בכל זעקונדא חדשה ירב כח הנפילה ככמות סמן המספר הקרוב אליו שאינו ממיני הזוגים.

 

טו. נוספות בדבר מהירות הנפילה.    🔗

חקי נפילת הגופים המה גדלי ערך ורבי דבר בשדה התבונה, כי בצדק נתן להם מקום בראש, ותקטן עוד זאת בעיניה ותהי לנו לתורה קלה מאד, ובנקל ובמעט עמל נבין את החקים האלה, ועל פיהם נמצא מפתח להמון שאלות רבות אשר נראו לנו לפנים כהרים גבוהים, ועתה נער יכתבן ויבינן ויגיד פשר דבר. האתן לך מופת קורא נעים? הבה ונראה, אך שים נא לבך לדברים אשר נדבר, ומראש נבטיחך כי החשבון הבא בזה לא יכבד ממך במאומה, כאשר תחשב ברגע הראשון, וגם נער יבינהו:

עד כמה רגל תעבור אבן משלכת מגבוה ארצה, במשך שש זעקונדות? הרגע נא קורא יקר, כי המענה הוא פשוט מאד: בזעקונדא הראשונה תעבור האבן חמש עשרה ברגל, לאמר, מדת נפילה אחת, וכאשר הראינו למעלה בפרק הקדום יגבר כח הנפילה מרגע לרגע, ובזעקונדא השנית תעבור האבן שלש מדות נפילה, כי הנפילה הן תגבר ככמות סמני המספר שאינם בני זוג, ובכן גם ילד יודע, כי בכתבנו פה סמני המספר הראשונים שאינם בני זוג, ששה במספר, ויצאו לנו כאלה: 11,9,7 ,5,3,1, וסמני המספר האלה הנכתבים בנקל, יכילו את כל לוח החשבון למרות הנפילה כפי אשר יגדלו בכל אחת משש הזעקונדות; כי בלוח הזה נראה שהאבן עברה בזעקונדא הראשונה מדת נפילה אחת, בזעקונדא השנית – שלש מדות, בשלישית – המש מרות, ברביעית – שבע מדות, בחמישית – תשע מדות, ובזעקונדא הששית עברה האבן עשתי עשרה מדות נפילה, ובמשך כל שש הזעקונדות הרי שלשים ושש מדות; ועתה צא וחשוב כי כל מדה היא בת חמש עשרה ברגל, הרי 15 פעמים 36= 540, ומזה יוצא כי האבן היורדת מגבוה ארצה במשך שש זעקונדות, עברה דרך חמש מאות וארבעים ברגל, וכן נדע גם להפך, כי אבן משלכת מראש מגדל הגבוה 540 ברגל, תדרש לה זמן שש זעקונדות עד רדתה ארצה.

הן נקל לך החשבון הזה, קורא מבין, אך עוד תשוב תתפלא, אם יקל לך פי שבע לרגלי עצה טובה אשר אתן לך. אם ישאלך השואל: עד כמה מדות נפילה עברה אבן משלכת במשך שש זעקונדות? אז אין לך כל חפץ לצאת ולחשוב את מדות הנפילה בכל זעקונדא וזעקונדא ביחוד, כי אם זאת עשה: האבן ירדה לה במשך שש זעקונדות, ויען כי שש פעמים שש עולה שלשים ושש, הרי עברה האבן שלשים ושש מדות נפילה, שהן על פי החשבון הנזכר 540 ברגל; ואם שבע זעקונדות תעבור, וחשבת שבע פעמים שבע שהן 49, וכפלת את המספר הזה על פי 15 ויצאו לך 735, וכן גם הלאה והלאה תכפל לך בכל פעם ופעם את מספר הזעקונדות על פי עצמו, והמספר היוצא הוא מספר מדות הנפילה, ואותן תכפול במספר חמשה העשר, ויצא לך מספר הרגל אשר תבקש; בעבור האבן עשר זעקונדות, צא וחשוב עשר פעמים עשר; י“א זעקונדות – צא וחשוב י”א פעמים י“א; י”ב זעקונדות – י“ב פעמים י”ב; כי זה הוא מספר מדות הנפילה, והמספר הזה יעלה בידך קל יותר מאשר תבקשהו בהתבודדו.

אך הקורא המבין דבר הוא ימצא פה בלי ספק את טבע המספרים שאינם בני זוג, טבע נפלא ומיוחד למו, אם נחברם על פי חשבון החבור איש אחרי אחיו; כי אם נכתוב שלשת המספרים הראשונים שאינם בני זוג (5,3,1) ונחברם יחד ע“פ חשבון החבור, ויצא לנו ״תשעה”, וכן גם אם נכפול את המספר על פי עצמו, למשל, אם נאמר שלש פעמים שלש, יצא לנו המספר ההוא; וכן אם נחבר ע“פ החבור את ששה המספרים הראשונים שאינם בני זוג (11,9,7,5,3,1) יצא לנו המספר 36, וגם אם לא נחברם כי אם נכפלם ע”פ עצמם ונאמר שש פעמים שש, יצא לנו המספר הזה; אם נחבר שמנה מספרים כאלה על הסדר, ויצאו לנו 64, וגם אם נכפול שמונה פעמים שמונה, יצא לנו המספר הזה. – הדבר הזה הוא תאוה לנפש יודעת, ובדוק ומנוסה גם ער כדי רבי הרבבות, ולא אך למען היותו משחק בידי המתלהלה, כי אם גם רב ערך לחכמת החשבון בכלל, כי הוא ענף אחד לטבע המספרים אשר רבי חוקרי – ההנדסה יגעו וחקרו לגלותם ולבוא עד חקרם מאז ועד עתה; אך באשר כי הדברים על אודות ידיעות החשבון וטבע המספרים אינם נוגעים בעניננו, נעזבם עתה ונשובה אל הענין המדובר, ונראה כי הדבר אשר יראה לנו כשחוק למלאכת מחשבת נפילת אבן וכדומה, הוא רב ערך מאד להכרת האדם ולנפשו, והוא יסוד חכמת האסטרונומיא, אשר בצדק יאמר עליה כי בגאותה יגאו גם בני האדם, וידיעתם זאת היא ראש כל תפארתם.

 

טז. ערך חוקי הנפילה.    🔗

למען תת להקורא מושג נאמן מן הערך הרב אשר לחקי הנפילה, עלינו אך להודיע, כי כמו האבן וכל הדבר אשר תמשוך האדמה אליה בכחה, כן תמשוך אליה גם את הירח הרחוק ממנה 50,000 מיל, וכן תתן לו מהלכים סביב סביב לה.

בשבת החוקר הנפלא והמהנדס הרב ניוטאן באחד הימים בודד בגנו ומלא מחשבות עמוקות, וישא עיניו וירא תפוח נופל מן העץ ארצה, והדבר הזה אשר ראו לפניו אלף אלפי אנשים מבלי שים ונתון אל לב ומבלי קחת ממנו כל תורה וכל חוק ומשפט, הדבר הקטן הזה העיר את האדם הגדול, את ניוטאן, להעמיק מחשבות בדבר סבת הנפילה, והוא היה לו למקור נאמן לכל התחקותו על שרשי הכח המושך אשר לאדמה, ויביאהו אל המסלה אשר בה תלך האסטרונומיא לבטח דרכה, לגלות עמוקות מני חשך, לבוא עד חקר עולמות אין קץ, ולדעת את הכוכבים האיתנים לכל משפטיהם וחקותיהם. אך מה הוא הדמות אשר לתפוח נופל ארצה ולירח משוטט בשמים ממעל? – לבוא עד חקר הדבר הזה עלינו לצאת בעקבות האדם הגדול, לדעת את המחשבות אשר תתעוררנה בלב חוקר למראה פני תפוח נופל ארצה.

התפוח בנפלו ארצה יפול במורד ישר כאנך בהשמטו מן העץ, ובזעקונדא הראשונה יפול 15 ברגל כמשפט. אך מה יהיה משפט התפוח אם לא ישר יפול ארצה, כי אם לעבר פנינו השלך נשליך אותו? – הנסיון יעננו: כי גם אז יפול התפוח ארצה, אך לא על המקום אשר בו הרימה אותו ידנו ותעזבהו, כי אם הרחק מאתנו; ואם נחקור עתה לדעת סבת הדבר, נמצא כי אמנם הלוך הלך התפוח אחרי צו אשר נתנה לו ידנו לעוף מול עבר פנינו, אך הלוך הלך גם אתרי צו אשר תתן לו האדמה, וע"כ לא הוסיף ללכת הלוך והוסיף מול עבר פנינו, כי אם נטה נטה מרגע לרגע ארצה, לגשת ולקרב אליה הלוך וקרוב, ואחרי כן נפל. – אבל הנסיונות אשר נעשו יורונו לדעת כי תורה אחת ומשפט אחד לתפוח הנופל ישר ולתפוח המושלך ביד: כי גם התפוח המושלך, בהיותו רחוק מן הארץ בראשית השלכו חמש עשרה ברגל, יגע בפני האדמה בעבור זעקונדא אחת בדיוק; והכדורים היוצאים מפי קני רובה וכלי תותח הם הם יהיו לנו לעדה: אם נניח כי כלי תותח ימצא לו מקום בראש מגדל־פעטרי ומפיו נורה כדור ארצה, הלא ידע גם הילד כי הכדור יפול וירד לארץ, אך נצא נא ונחשוב עד כמה יהיה משך העת עד נפלו? מתי יגע הכדור בפני הארץ? ונמצא כי משפט אחד ותורה אחת לשניהם: כמשפט הכדור היורד ארצה מעל ראש מגדל־פעטרי במורד ישר, כן משפט הכדור היורד ארצה מול עבר פנינו הרחק כמטחוי קשת! והיה אם נניח למשל כי גובה המגדל הוא 540 ברגל, ירד הבדור ארצה במשך מצומצם של שש זעקונדות, אבל מקום הנפילה שונה כפעם בפעם, כי כלי תותח חזק יתן לכדור מרחק רב, ותותח רפה ממנו לא ירבה כן את מרחקו ואמנם כרחוק כאשר איננו רחוק, משפט אחד לשניהם, כי בעבור שש הזעקונדות יגעו גם שניהם בפני האדמה, ואין הבדל אם יגעו בפני האדמה לרגלינו או אם הרחק מאתנו, כי אך לפי כח התותח יהיה המרחק, אם ירבה, יהיה גם מרחקו רב במשך שש הזעקונדות האמורות, ואם מעט ימעט גם המרחק, אם כי שש זעקונדות תעבורנה להן בדיוק עד נגוע הכדור בפני האדמה – זאת היא התורה למורד ישר ולמול עבר הפנים גם יחד. – אך אם נשים לב אל הדרך אשר יעבור בו כדור כזה, נמצא כי הדרך הזה הוא כקו נטוי, הפותח בפתח התותח ישר, ואחרי כן יטה מרגע לרגע מטה מטה עד רדתו כלה ועד בואו אל הנקודה אשר בה יגע בארץ. אך גם הקו הנטוי הזה ישונה כפעם בפעם, כי כפי כח התותח כן יהיה גם הוא, והיה אם יקלעהו התותח אך מעט, יקטן הקו הזה ובתחלתו יטה מטה, ואם בחזקה יקלעהו התותח, אז ירבה גם גודל הקו הנטוי הזה וישתרע במרחק רב כעין קשת דרוכה.

ועתה בדי בינה יבוא האיש הקורא בשום לב לידי כלל הדבר, כי כרבות כח הקלע כן תרבה כמות הדרך אשר יעבר בו הכדור האמור עד רדתו ארצה, וכרבות הדרך בן ירבה הקו הנטוי למען היותו כעין קו הקשת; אך אחרי כי האדמה גם היא הנה בדמות כדור גדול ונטויה כעין קשת, ימצא לנו לצייר בדמיוננו כדור של כלי תותח שקולע בכח רב כזה, שמרחקו וגודל הקו הנטוי אשר יהיה לו, ישא בד בבד עם הקו הסובב את כל הארץ, ואם נעצר כח לעשות כמעשה הזה, לאמר: אם נוכל לקלע כדור בכח רב כזה, אז לא יוכל הכדור לנפול ארצה לעולם, כי אם ילך הלוך וסבוב את פני האדמה באין מונע ובאין מעצור ובאין קץ – –. הן זרה ונפלאה ההשערה הזאת בעיניך הקורא, אך עד מהרה יפקחו עיניך לראות את הדבר הזר הזה באור בהיר. וידעת והבינות את רוב צדקו וערכו הגדול אשר יערך לו בחכמת האסטרונומיא.

 

יז. מרוץ הירח ומרוץ כדור תותח נשתוו    🔗

על פי חשבון קל נדע את הכח הדרוש לכלי תותח, אם נחפוץ לקלע על פיו כדור אשר יעצר כח לסובב את פני כל האדמה, למשל, אם נקלעהו לצד מזרח, ישוב הכדור בעבור עת ידועה, מצד מערב אל המקום אשר שם התותח, כמו נוסע אשר יסע למסעיו סביב כדור הארץ. החשבון הקל הזה אשר ירוץ בו גם התלמיד המתחיל בלמודי ההנדסה, הוא יורה אותנו לדעת כי כלי התותח אשר יעצר כח לקלע כדור במעוף עז כזה שהכדור יעוף בזעקונדא הראשונה עד כדי 24,280 ברגל, הוא יצליח חפצנו בידנו לירות כדור אשר יסוב את כדור האדמה סביב סביב, כי אמנם יקרב כדור כזה בזעקונדא הראשונה עד כדי 15 ברגל, אל האדמה כמשפט, אך באשר כי האדמה גם היא תט שפי, בככר של 24,280 ברגל עד כדי נטיה של 15 ברגל, נמצא כי לא קרב הכדור אל פני האדמה במאומה, כי בהוסיפו לנטות כן תוסיף גם האדמה בעצמה לנטות שפי, והכדור המקולע ישאר אפוא במרחק אחד מן האדמה כבתחלתו כן גם הלאה, עד שובו מעבר השני אל המקום אשר משם יצא; אך גם פה לא יקח עוד עמדתו, כי הוא לא יפול ארצה ואך יוסיף לחדש מרוצתו ולשוב על עקביו, ואם נניח כי לא ימצא לו כל שטן בדרך נמצא כי יסוב הכדור הזה את האדמה עד עולמי עד כעין הכדור אשר נקרא לו ״ירח". ואחרי כי הקף האדמה עולה עד 5,400 מיל, נמצא על פי חשבון קל כי הכדור הזה לא יסוב את הארץ כירח במשך עשרים ותשעה ימים וחצי כי אם במשך שעה אחת וחצי, ומסעו זה, מסע סביב כדור הארץ, יושלם. אבל כדור כביר כח כזה אין לנו! התותח הכי חזק אשר לנו יצליח לקלע את כדורו אך עד כדי 2,300 ברגל בזעקונדא הראשונה, וגם על פי כהות אחרים לא נצליח להוציא את הנסיון הזה לפעולות ידיים, יען כי יקום האויר להיות לשטן גדול לכדורנו במעופו, וכבר הוכיח הפראפעסור מאגנוס בברלין כי האויר יעצר כח לשים את כל כדור כלי תותח לגלגל במשך מרוצתו, והדבר הזה ישמיטהו מן המסלה הנכונה; אך נניח נא ונחשוב כי כל המכשולים האלה לא יהיו ולא יקומו, ונביא לבב חכמה, כי כדור כזה יהיה לנו באמת לירח קטן, והוא יסוב את האדמה סביב סביב אך במשך שעה אחת וחצי.

הראית הקורא מה כח לירח בסובבו את כדור אדמתנו? הידעת עתה כי כאבן המשלכת כן מרוץ הירח ומרוץ הכוכבים האחרים, גם כלם נשתוו?

כי באמנה תמשוך אליה הארץ בכחה את הירח כאשר תמשוך גם את האבן וגם את התפוח וגם את כל הדבר, אך כי ימעט הירח בהמשכו מכדי הדברים האלה, כי רחוק הוא ממרכז האדמה פי ששים מן הדברים הנמצאים על פניה, ואנחנו הלא ידענו כי ברבות המרחק פי ששים, ימעט גם הכח המושך אשר לאדמה פי ששים מרובע, לאכר, ששים פעמים ששים שהן 6,300². – אכן מי יתן לנו זרוע כח אשר נוכל לעצור פעם במרוצת הירח בחזקה, ולעזבהו אחרי המעשה הזה לנפשו, לרדת במורד ישר, אז לא הוסיף הירח לסובב במעגלו סביב לאדמה, כי אם החל לרדת אל פני הארץ אשר תפעל בו בכחה המושך, ואז לא יעבור בזעקונרא הראשונה עד כדי 15 ברגל כי אם דרך מעט מאד, ואך מזעקונדא לזעקונדא יוסיף אומץ ויוסיף עצמה כמספר הזעקונדות עצמן בהכפלן על פי עצמן, והחשבון יורנו כי במשך 8830 זעקונדות, שהן פחות משתי שעות וחצי, ירד הירח ויפול על הארץ, והנגיעה הזאת אשר יגע בה יהיה בכח רב כזה, עד אשר במשך הזעקונדא האחרונה יעבר דרך יותר מעשתי עשר מיל, והנגיעה הזאת תעצור כח כביר להכות את כל כדור האדמה לרסיסים ולבלע את כל אשר עליה. – אבל מי אפוא יעצור בעד הירה לבל ירד ובל יפול? –הירח לא ירד ולא יפול יען כי תנועה לו, אשר לוּ שלטה היא לבדה בו כי אז לקח את מרוצתו אך בשטח ישר ממעל האדמה, ואך באשר כי גם האדמה תשים בו פעולתו, פעולת הכח המושך, לכן תעצור האדמה כח להטותו משטחו הישר, כאשר תטה את כדור התותח אשר אמרנו, ותנועת הירח והכח המושך אשר לאדמה, הם הם התאחדו והם יתנו לירח את מרוצתו אשר ירוץ במעגל סביב סביב על כדור הארץ, וממנו לא יזח לעולם.

אלה הן המחשבות אשר תתרוצצנה בלב איש כניוטאן בראותו את התפוח נופל ארצה; ועד עתה, אחרי עבור כמאתים שנה, נמצא את המחשבות האלה, לא אך נכונות בחקירות האלה, כי אם נכונות גם בכל החשבונות אשר נעשו ובכל ההמצאות אשר המציאו מאז ועד היום, ומי תכן לב אדם, כי לרגלי מקרה קטן כזה, תבוא ברכה עצומה כזאת לדור דורים ולעולמי עולמים.

 

יח. תנועות מזרי הרקיע וכחם המושך.    🔗

כמשפט ההוא אשר בין הארץ והירח, כן המשפט בין השמש ובין הארץ כי גם הארץ תמשך ביד השמש הגדולה ממנה, וכח המשיכה ההיא וכח התנועה אשר לארץ עצמה, הם הם הסבה לדבר, כי תקיף הארץ את השמש סביב סביב במשך שלש מאות וששים וחמשה ימים ושש שעות, והכח המושך אשר לשמש הוא המצוה לכל הכוכבים המתנועעים, לסובב אותה במעגל; ואחרי כי נדע ברור את המעגל ההוא ואת העת הדרושה לכוכב, עד הקיפו את המעגל, לכן נדע גם בדיוק את מרחק כל כוכב וכוכב אשר ירחק מן השמש; ועוד יותר מזה נדע, דבר אשר לא יאמן כי יסופר, כי הקפת הכוכב סביב לשמש תלמדנו לדעת גם כמות הכח המושך אשר לשמש, ובידענו הדבר הזה נוכל לחשב על פי חשבון קל גם את כמות מדות הנפילה אשר על פני השמש, ומה שונה היא מכמות מדות הנפילה אשר נחשוב לנו על פני הארץ. –הארץ בהקיפה את השמש תעבור בלכתה ארבעה מיל וחצי במשך זעקונדא אחת, ואם לא שמה השמש את פעולתה, פעולת הכח המשך בה, כי אז עברה לה הארץ מעל פני השמש מבלי לסוב אותה במעגל, זאך הכח המושך הוא יצוה לארץ ותקיף את השמש סביב סביב, ומדי הקיפה תרד מן השטח הישר בנטותה כדי קו אחד ושלישיתו במשך הזעקונדא, ובעבור מלוא הנטיות האלה, אז עברו להם גם ¼365 יום והמעגל נשלם. ועתה אחרי אשר נדע כי השמש, הרחוק מן הארץ יותר מי"ט מיליאנען מיל, יעצר כח למשוך אליו בכל זעקונדא את הארץ ער כדי הקו האחד ושלישיתו, או נוכל להביא חשבון קל וברור, כי שם על פני השמש ימשוך השמש אליו את האבן הנופלת או את כל הדבר כדי 430 ברגל במשך זעקונדא אחת, או בדברים אחרים: אם יעלה איש על ראש מגדל בנוי על פני השמש ויפיל אבן, והיה תחת אשר האבן המשלכת פה בארץ תעבור במשך הזעקונדא הראשונה חמש עשרה ברגל, תעבור האבן המשלכת שם מעל פני המגדל אשר על השמש 430 בזעקונדא האחת; וגם את זאת ידענו, כי בעלות משקל אבן פה בארץ עד ליטרא אחת, יעלה משקלה שם על פני השמש פי עשרים ותשעה, כי הכח המושך אשר לו יגדל על פני השמש פי עשרים ותשעה מכחו עתה פה על פני הארץ. – ואם ככה נחשוב, אז נבוא לידי המשפט, כי אם אמנם לא נוכל לדעת אם ישנם גם שם אנשים על פני השמש, אך אם ישנם, אזי שונה הוא מבנה גויתם מגויתנו, כי אנחנו ברגלינו, לא נעצר כח לעמוד על פני השמש, יען כי רגלינו תשאינה בנקל אך את סבל גויתנו, אשר משקלה עולה לערך צענטנער אחד וחצי, ואם נבוא אנחנו על פני השמש, אז תכבד גויתנו פי עשרים ותשעה, שהם כארבעים צענטנער, וביען כי המשא הזה איננו משא לפי כחותינו, כי אז נפלנו שדודים מבלי כח, וגם בשכבנו שם על אחורינו לא נוכל נשוא הסבל, וארבעים הצענטנער יעיקו את גופנו וידיקוהו כלה.

וכאשר נדע את הדבר הזה כן נדע גם את מדות הנפילה אשר על פני כל הכוכבים, אשר נכיר את כחם המושך ע“פ ירחיהם המקיפים אותם, או ע”פ דרכים אחרים; למשל האבן הנופלת מעל ראש מגדל בנוי על פני הכוכב צדק, יפול בזעקונדא הראשונה שלשים ותשע ברגל, ואדם אחד ממנו ישקל שם במשקל ¾3 צענטנער, והיה כאחד אשר מלבד סבל גופו ישא אתו גם סבל שני צענטנער; אבל לעומת זה יקל לנו הרבה מאד על פני הכוכבים הקטנים, והיתה עלמה מרקדת אשר פה לעינינו בבמת־ישחק תצליח בעמל רב לרקד כדי ארבע ברגל מן הארץ, היא תרקד על פני הכוכב הקטן ועסטא בכח ההוא פי ששה, ובעת אשר פה לעינינו תעצר כח לרחף ברוח עד כדי שלישית הזעקונדא, והצליחה שמה לרחף שתי זעקונדות, ושתי זעקונדות לא מעטות הן בערך כאשר נחשוב בהשקפה הראשונה.

אך לא כוכבי לכת במשמרותיהם לבד סרים למשמעת הכח המושך, כי גם הכוכבים האיתנים, אשר הקרוב לנו מכלם, הנראה לעין התוכן בעסעל, עוד ירחק ממנו בערך 13 ביליאנען מיל, גם הם עומדים לחק הכח המושך ופקודתו ישמורו, ובאופל בלילות תתור עיננו אחרי כפל־כוכבים, שהם שני שמשות המתנועעים איש סביב פני אחיו, אשר מרוב מרחקם יראו לעצם עינינו בלי קנה ראי ככוכב אחר, אם כי באמת רחוקים הם האחד מן השני מיליאנען מיל הרבה, והם גם הם יתנו עדה על פי המעגל אשר יקיפו, כי כמשפט הכח המושך פה בארצנו. משפט הכח הזה גם שם בעולמות הנעלמים האלה, אשר האור המתנועע בזעקונדא אחת 40,000 מיל, ידרש לו עד רדתו אלינו גם עשרות וגם מאות בשנים.

 

יט. מי יוליד את הכח המושך.    🔗

כל הדברים אשר נשאנו עד כה הורוך לדעת, קורא נעים, כי יש בטבע כל החמרים כה מושך הרודה ופועל בכל – אך מי אפוא יוליד את הכח הזה? היש למזרות השמים מין מאגנעט השוכן בבטנם כעצמות בבטן המלאה והוא הרודה והפועל בכל, או האם המאגנעט הזה הנו בחמרי המזרות עצמם והכח המושך הוא יליד החמר? – אבל גם פשר הדבר הזה ברור וגלוי לעינינו כמו הדבר עצמו: האדמה והכוכבים והמזרות כלם אינם מכילים בקרבם מין חמר אשר לו הכח המושך הזה, כי הכח הזה לחמרים לבדם, והם יפעלו וירדו לבדם, וכל אטם ואטם יכיל אותו בקרבו, וסכום האטמים הוא החמר, ויען כי האדמה היא קבוצת אטמים הרבה, לאמר, יען כי האדמה היא חמר גדול מאד, לכן יגדל כחה המושך, כי הכח הזה אינו בקרב אטמים מיוחדים כי אם בקרב קבוצת האטמים המושכים כלם, והמה רבים, ועל כן ימשכו הרבה ויען כי חמר השמש יגדל מחמר האדמה, לכן יגדל גם כחה המושך, וכח הירח ימעט במשכו מכח האדמה, יען כי אטמי חמרו מעטים הרבה מאטמי חמר האדמה, ולפי הדברים האלה נבוא לכלל משפט, כי כל חמר ימשוך את משנהו, וכאשר יגדל החמר כן יגדל הכח המושך לתוקף ולעוז.

והדברים והאמת האלה נגלה נגלו גם לעין ניוטאן הגדול, ובהכירו כי חמר כל דבר הוא קבוצת האטמים אשר ישימו אותו לחמר, וישכיל ויבין כי אחרי אשר נדע את כמות הכח המושך אשר לכל המזרים, אז נדע גם את המזרים להבין הגדולים הם אם קטנים, ועתה, החוקרים אשר בימינו, לא אך כי ענו אחרי דבריו ואמרו אמן, אבל גם הצליח להם להוכיח את הדבר הזה על פי מופת אשר בימי ניוטאן לא היה עוד לעולמים; כי יש לנו עתה מכונה נפלאה במינה, אשר על פיה נוכיח כי לא אך האדמה לבדה תמשול בכחה המושך, כי זו כחו גם לכל הדבר הנמצא על האדמה, ואך יען כי כל דבר הנמצא הוא אך חמר קטן מאד מחלק חמרי האדמה, לכן לא נרגיש דבר במשיכתו, ונרגישהו אך על פי המכונה הנפלאה ההיא אשר אמרנו, כי הרגשה דקה למכונה ההיא, ותפארת היא לעושיה, ועולה בצחותה ובהרגשתה גם על המאזנים אשר עשה לו האדם, ואשר גם הם נפלאים הם בצחותם, עד כי בעלות מעט אבק על הכף האחת תעלה השנית. ומה שם המכונה כי אדע? ישאל הקורא, ואנחנו נפונה מאד אם תעלה המחשבה על לבו, כי המכונה הנפלאה הזאת אשר תחליף את הזמנים ותשנה את העתים, המכונה העולה בערכה על כל אחיותיה, המכונה הקלה וקטנת המראה הזאת, אשר צחוק הוא לילדים מצחקים, המכונה הזאת היא – המטוטלת. ומטוטלת מה היא? מטוטלת היא האנך היורד על פי מורה השעות, וכן תקרא גם האבן הקשורה בחוט והמונדת אחת הנה ואחת הנה, ״מטוטלת מתנודדת" – אך את רוב ערכה ואת צחותה לא ישים האדם עוד אל לבו, לרוב פשטותה ולרוב קטן מראה.

אם נקח לנו מטוטלת תלויה בדבר, ונתן לה את תנודתה להתנודד אחת הנה ואחת הנה, ומצאנו במשך התנודה האחת מדה נכונה לכח המושך. – על פי חקי הנפילה נדע לנכון כי תנודת המטוטלת תקטן כאשר יקטן הכח המושך אשר לאדמה, אף הרבה תרבהו אם נניח כי חמר האדמה ירבה, ואמנם לא נוכל למוד את התנודה האחת בדיוק כיאות, אבל אם נתן תנודה למטוטלת אשר ארכה שלש ברגל ויום תמים תתנודד לעינינו, והיה אם נספור את תנודותיה אלה, יכולנו לדעת על פי מספרן אם מהרו או פגרו ללכת, למשל, אם נתנו שעור אורך למטוטלת הדרוש לה כי תתנודה אחת לזעקונדא, באופן שמספר תנודותיה יעלה ליום תמים עד 86,400, והיה אם תחסר למספר הזה תנודה אחת או אם תרבה עליו תנודה אחת, נדע כי מהרה המטוטלת במשך זעקונדא, או פגרה, חלק ¹/₈₆₁₄₀₀. ואחרי כי אין מכונה בעולם אשר על פיה נוכל להרגיש דברים דקי הרגשה כאשר נרגישם על פי המטוטלת, לכן קורא לה בצדק שם, מכונה נפלאה ודקת ההרגשה, ונסיונות הנעשים על ידה הביאו לדברים רבים תעצומות ועוז, אם כי גם מכשולים רבים לנסיונות כאלה. אך בימינו המטוטלת היא שעמדה לנו לדעת ברור על פיה כי יש כח מושך לכל החברים ולמשמעתו יסורו כלם, והחוקר בטבע רייכנבאך הוכיח על פי נסיונות, כי לא אך האדמה לבדה תצוה בבחה המושך למטוטלת להיות מונדת, כי גם לכל כדור אשר לו חמר במדה גדושה, הכח הזה. והתוכן הגדול בעסעל, אשר עשה לו מטוטלות מכל החומרים למיניהם, הוכיח, כי כל החמרים בעולם סרים לחקי הכח המושך, ופקודתו ישמרו נצח.

 

כ. הכח המושך ויצירת העולם.    🔗

אם נביט עתה אחורנית על תולדות הנסיונות אשר על אודותם דברנו בפרק הקדום, נמצא כי כל חמר יכיל בקרבו כה אשר ימשוך את החמרים האחרים, וכפי אשר יגדל החמר כן יגדל גם כחו המושך, יען כי כל אטם לבדו יכול בקרבו את הכח ההוא, ואם רבו האטמים ירבה גם כמות הכח המושך הזה. – למשל אם נקח לנו כדור עופרת, נראה כי הכיל בקרבו את הכח המושך, אף הרגיש נרגיש אותו אם נעשה לנו כונים נכונים על פי מטוטלת, והיה אך אם יגדל הכדור פי שנים, ירבה גם כחו המושך פי שנים ואם יקטן עד החצי, יקטן גם כחו עד החצי, ואם עד עשרה – יקטן גם כחו פי עשרה! וכן משפטם גם בדבר מרחקם, למשוך או לחדול כפי ערך המרובע; כי משפט אחד ותורה אחת לכדורים האלה ולשמש ולכוכבים ולמזרות כל השמים, ואך יקטן ערך פעולתם באשר כי חומרם מעט וקטן הוא.

אך אם ככה הוא, אז יתעוררו בלבנו המון שאלות רבות, שאלות השולחות לשון עד חידות מני קדם, חידות טבע האטמים, ועד סתרי הבריאה, סתרי סוד היצירה, ועד הדבר אשר לפניו נעמדה משתאים משתוממים ולא יודעים, הדבר אשר נקרא לו: מה שלאחר הטבע! –כי נצייר נא בדמיוננו כי העולם כלו הוא ריק מכל דבר, חלל ריק אשר אין בו לא שמש ולא ירח, לא אדמה ולא כוכבים, לא כוכבי לכת ולא כוכבי שביט ולא כוכבי איתן, אין דבר כי אם שני אטמים בלבד, שני אטמים קטנים מאד, הרחוקים האחד מן האחד רבי רבבות מיליאנען מיל – ויד הכח המושך תמשל בם! הכח המושך הזה יהיה רפה מאד, במדה אשר לא נוכל להשיגה, יען כי האטמים השנים האלה רפי חמר הם, ויען כי המרחק בינותם רב מאד; אך גלוי עתה הדבר וידוע לנו, כי לסוף סוף יחלו השנים לגשת איש אל אחיו הלוך וגשת, ואם גם שנות מיליאני מיליאנען פעמים תעבורנה להן, ואם גם שנים תגוזנה אשר למספרן אין חקר, עד אשר יגשו ועד אשר יבואו ויתחברו ויהיו כאחד; זה הוא משפט האטמים השנים האלה. אך אם יותר משנים יהיה מספרם, יעלו ויבאו כלם למען התקרב והתחבר ולהיות לחמר אחד: יכן אם נצייר לנו בדמיוננו את העולם מלא בכל מלואו באטמים כאלה, ואמרנו, כי יתנגשו האטמים האלה בכל מקום אשר יתגודדו לגדודים, ויתחברו אלה בכה ואלה בכה להיות חמרים אחר חמרים, ולאט לאט – במשך מיליאני מיליאנען שנים – יקומו ויהיו לעינינו המרים ברקיע השמים, בדמות מזרי השמים אשר לעינינו, כדורים גדולים, גדולים מאד, כעין השמש וכעין כוכבי איתן וכעין כוכבי לכת וכעין הירחים. –

האם לא נגשת עתה צעד אחד לפנים, בן אדם? האם לא תעמוד עתה רגלך אל מול פני סוד סתרי יצירת העולם או יצירת מזרות השמים, ועינך הודרת מעט לבעד המסך המבדיל בינך ובינם? והמסך האחד הזה, הוא יבדיל בינך ובין כל צפון? –אך רב לך רב, בן אדם, כי המסך הזה, מסך הערפל, יורד לפניך ואתה לא תדע, ואם נשוב עוד הפעם ונשים לב אל הדברים הנאמרים, אל יצירת העולם או יצירת המזרות, או אז נראה כי אך מעט מן המעט ידענו, אך מעט מאד לפי רוב חפצנו לדעת, כי מה נדע עתה יותר אם נאמר, כי המזרות טרם היו, היו אך אטמים נפרדים ואחרי כן התקרבו ועלו ובאו, כי משך האחד את האחד? מה נדע אם נאמר כי כן נוצרו, ומי יצר אפוא את האטמים הנפרדים? ואם נברא לנו מעתה כל שהוא, ומי יענה לנו בדבר הכח המושך, כי מי אפוא נתן למו את הכח הנעלה ההוא? – האיש אשר האמת נר לנתיבתו, הוא ישים לב כי קצרו עוד ידיעותינו להשיב מענה נכון על המון השאלות הנשאלות, וגם לא תחשבנה השאלות האלה על דברי ידיעות הטבע המדויקות, והן הנה עוד מגבול הידיעות האלה והלאה, ואך בזריזות רבה ובזהירות גדולה יצעד הצועד על פני הככר הנורא ההוא. – בכל זאת דרך אמת היא לידיעות הטבע, לחקור אחרי יסוד כל דבר ויצירתו עד המקום שידן תגיע, וכל מה שנוכל לברר לנו נכון וקיים על פי דרך הטבע, נכון יותר וטוב לעשות כן, מלעזבו ביד כח מה שלאחר הטבע, וביד נסים ונפלאות, ואם יבין עתה לבנו לחקר המלים, כי מאטמים נפרדים נבראו מזרות השמים, ואם גם החקים הנודעים יורונו ככה בדבר האטמים וכחם המושך, אז כביר מצאה ידנו, ורבות ידעה לה נפשנו, והדבר הזה נצחון הוא לבני האדם, אם כי נצחון מעט, כי היקרא גבור ״מנצח" והוא על הגבול יעמוד מבלתי יכולת לצעוד צעד אחד לפנים? – אבל גם טעמים אחרים יגעו עתה על שפתנו ויאמרו לנו דום!, ולהראות את הדבר ההוא, נטל עלינו לשוב לעניננו אשר קורא לו בשם: ״הכח הנעלם, הוא הכח המושך".

 

כא. הסוד הכמוס בכחות הטבע.    🔗

למען דעת כי יש גבול לידיעתנו, וסוד צפון מעמנו, לא דרוש לנו לגשש כעורים את הקיר האחרון המבדיל בינינו ובין סוד הטבע, כי בכל מקום שאנחנו פונים, בכל מקום ששם הרבה הרבה גלינו לנו, שם נראה כי זרים ונפלאים כל הדברים האלה ממנו ואנחנו לא נדע. – נשימה נא רגע לב אל כל הידיעות אשר רכשנו לנו בטבע, וראינו כי אמנם במקום ששם הרכוש שם גם הסוד, אשר לא סר עוד עד עתה, ותחת אשר באמנה גלינו את פני הלוט הלוט על פני המראות אשר בטבע, הנה שמנו מסכה על פני הטבע, כי נבוא נא ונראה: בראותנו את התחברות החמרים המוצקים, באנו לידי דעה כי כל החמרים בתבל התחברו מאטמים; כי לאטמים כח מושך אשר יעצור בעדם לבלי התפרד על נקלה; כי הכח המושך הוא שיתן לנגד עינינו את מטיל הברזל בצורת חמר אחד, אם כי חבור אטמים הוא; ואז, אחרי חקרנו את כל אלה, ובאנו גם לידי דעה כי יש להאטמים האלה גם כח דוחה אשר יעצר בם מלהתחבר חבור עולמים, כי הכח הדוחה הוא הכה אשר על פיו ישבר הברזל או יותך; אך האם לא נפלא וזר הוא הדבר הזה עצמו? האם לא זרה היא הדעה כי יש בחמר אחר גם כה דוחה גם כח מושך כאחד? אמנם זה הוא הדבר אשר דברנו: מראות הטבע נגולו לפנינו עתה כספר, אך הטבע עצמו הליט את פניו ולא נדעהו; סודות רבים חדלו מהיות לנו לסודות, אך הנה קם תחתיהם סוד אחד, סוד נורא אשר לא נבינהו ולא נדעהו, ואם אמנם טוב לנו האחד מן הרבים, טוב לנו לדעת כי דבר אחד נסתר ממנו בשלמותו, מלדעת כי דברים רבים נסתרים מנגדנו, אך הן לא נשכח ולא נסיר הדבר מנגד עינינו, כי עוד רב הדרך ממנו, וידיעתנו איננה עוד ידיעה שלמה, כי בנויה היא על יסוד לא נדע שחרו. – החכמה המדקדקת מאד עם בניה ובנותיה, היא תקרא לידיעות כאלה ״היפאטעזען“. לאמר: הנחות, או דברים אשר מופת עקרי אין למו, והיא תחזיק ביד הנחה כזאת. כל עת שמראות הטבע לא יכחישוה על פניה, או עד שתקום הנחה חדשה ותבנה ביתה על קבר אחותה ההולכת לפניה. – וגם הדעה בדבר האטמים היא הנחה כזאת, והדעה כי לאטמים האלה גם כה מושך וגם כח דוחה, היא הנחה שניה, ועתה, אחרי כי על פי ההנחות האלה נגלו לפנינו דברים רבים בטבע אשר בלעדיהן לא נבין למו, לכן נקבל אותן לאמת, כי טוב לנו לסור למשמעת חקים אחדים בלי טעם, מלסור למשמעת אלף אלפי דברים אשר לא נמצא בם ידינו ורגלינו, אבל את ההנחות האלה לא נוכל לעשות לאמת מחלטת, ונחליטן אך אז כאשר יצלח לבן האדם לגלות הסבה עצמה: לדעת על פי חושינו את הוית האטמים האלה, ולראות בעיני בשר את הכחות האלה אשר נאמר כי ישנם באטמים ההם. ולכן ראה הנה קראנו לעניננו זה: ״הכחות הנסתרים בטבע”, יען כי נסתרים וכמוסים הכחות האלה ממנו, אם כי את פעולתם חקרנו כביר, ואת תולדותם נראה עתה יום יום על פי חקר אשר חקרו על אודותם גדולים חקרי לב, אך הכחות עצמם נסתרים ממנו, ואולי באחרית הימים יבוא דור נולד ויראה וידע ויגיד, אבל אנחנו לא נדע ולא נבין; אנחנו אך נדע כי יש בעולם כחות רבים ודברים רבים אשר להבנתם ולהכרתם תחסר לנו הרגשה בחושינו, ודברים רבים מאד ישנם אשר נסתרים מנגד חמשת החושים אשר לנו, ואולי המה הרבים מאלה אשר נדע, ואשר לו למצער נתן לנו חוש ששי, ידענו אותם והשכלנו אליהם, ויכולנו לתת מזון חדש לנפש, ויכולנו להביט את העולם ומלואה בעין אחרת ובתמונה חדשה. – אבל הדבר הזה איננו עוד! הטבע ומחקרנו לא נתנו לנו את המפתח, ולכן נמצא עזרתנו וכל ישענו אך בידיעות אשר רכשנו לנו בעזרת חמשת חושינו ורוחנו השואף, ובכל מקום אשר נמצא חידות חדשות, נחקור אחריהן, או נמצא נוחם בתקוה הטובה, כי יש יום גדול ונורא; וכאשר אור ידיעות הטבע יאיר בדורנו פי שבעה מאשר האיר בדורות אשר עברו, כן יגדל אורן שבעתים בדורות אשר יבואו לבנינו אחרינו.

ובשובנו עתה אל עניננו, לחקור אחרי הבדל כחות הטבע הדומים, עלינו לשוב אל כחות הטבע הנסתרים אשר על אודותם כבר דברנו לדעת במה יבדלו: הכח המושך ממין הראשון, הוא הכח אשר לאטמי כל החמרים בהיותם מחוברים איש אל רעהו, והמין השני הוא הכח אשר לחמרים למשוך מרחוק, ושניהם גם יחד ילידי האטמים הם כאשר נדע, אך מה תכונת הכחות האלה ואיזה מקום יבחרו למו בתוך האטמים, לא נבין, כי סוד הוא בטבע, ואת פני הסוד הזה לא נחשוף, גם אם נחקור אתרי ההבדל אשר בין שני המינים האמורים, וגם אם נשים לב כי עוד ישנם מינים רבים לכחות המושכים, כאשר נעבירם בקרוב לעין הקורא, אחרי אשר נקדים חקר דבר על אודות הכחות שכבר דברנו בם עד כה.

 

כב. הבדל כחות הטבע הנשתוים.    🔗

כל אטמי החמרים המוצקים מחוברים יחד בכח כמוס, ולכח הזה נקרא כח מושך, אך לכח הזה הושם גם גבול וקצב, כי יחדל פתאום בשברנו את החמר המוצק הזה בחוזק יד – אבל מדוע אפוא לא נוכל לשוב ולחברהו אם נחפוץ? יען כי הכח המושך הזה ישים משטרו אך בהיות האטמים קרובים איש לאחיו בתכלית הקרוב, ואנחנו חלשים אנחנו מלקרבם בתכלית כזאת. אך מדוע אפוא לא נוכל במדת הכח ההוא אשר שברנו, לשוב ולחבר? הלא אם עצרנו כח לשבר, נעצור את הכח ההוא גם לחבר? או נעצור את הכח ההוא במדה ידועה כזאת עד כדי לחיצה הראויה לחבר? – אך הנסיון יורנו כי גם אם יהיה כחנו בעת אשר נחפוץ לחבר פי עשרה מכחנו בעת אשר שברנו, לא ימצא לנו, וטעם הדבר הזה לא נודע לנו, כי הוא חתום באוצרות הטבע הכמוסים, ואך אם נפלח לנו עופרת לשני פלחים, וכן אם נפלח גומאעלאסטיקום לשנים, נראה כי בהיות הנתח חדש, נעצור כח לחבר את שני הפלחים הרבים לאחד ע“פ לחיצה הראויה לדבר, לא אך שיהיו מחוברים כאשר יחוברו כל הפלחים החלוקים, כי אם שיהיו מחוברים וחזקים נלכדים יחד כאלו לא נפרדו מעולם. – אך הדבר הזה יוצא מן הכלל, ורוב החמרים הם לנו לעדה, כי בהפרדם ביד חזקה לא ישובו האטמים להתחבר מכחם לבדם – זאת חקרנוה כן היא בדבר הכח המושך האחד אשר נקראהו בשם: ״הכח המושך אשר לאטמים”.

אך שונה ממנו רב, הכח המושך השני, הכח המושך אשר לחמרים, כי הוא לא יחדל לעולם. כאשר ידענו ירבה הכח הזה אם קרובים החמרים, אף ימעט אם ירחקו, אבל גם בהתקרבם וגם בהתרחקם, ישאר הכח כמו שהוא ואם גם נשבית את המשיכה כמה שנחפוץ בהרחיקנו את החמר המשוך מן החמר המושך, אך חדול לא יחדל. אמנם לא בנקל נוכל לעשות את הנסיונות למען דעת את הדבר הזה, אך הטבע בעצמו הוא העושה לעינינו את הנסיון ההוא, מדי חודש בחדשו פעם אחת לחודש, על פי הכח המושך אשר לאדמה; כי הירח הסובב אותה לא יסובבנה במעגל כעין האופן, כי אם כעין עדשה, ובדרך הזה גם יקרב וגם ירחק ממנה פעם בכה ופעם בכה, ובכל זאת לא ישתנה כחה המושך כל מאומה, וגם טבע הכח ההוא לא ישונה ברב או במעט. – וגם בזה יש הבדל בין שני הכחות המושכים בין הכח המושך אשר לאטמים ובין הכח המושך אשר לחמרים: הכח המושך הראשון איננו מושל יחידי, בהיות בחברתו גם כח דוחה הנושא גם הוא שבט משרה בידו, והיה אם נקח לנו מטיל ברזל ונלחץ אותו בחזקה, יתנגשו האטמים והברזל יקטן כי הכח המושך יקבצם, אך אם נסיר את הלחץ ישוב הברזל והיה כמקדם, ואם נשאל לפשר דבר, נבוא לידי דעה כי הכח הדוחה דחם; ומשפט אמת נוציא מזה, כי בהיות המר נתון בידי עצמו, ימשלו בו הכחות השנים, כמושך כדוחה, כאחד במשקל שוה, ואך בעשותנו איזה מעשה בברזל תגדל יד האחד על השני; אבל בבואנו אל הכח המושך השני, אל הכח המושך אשר לחמרים, לא נמצא בגבולו כל כח דוחה ועוצר בו. כי הוא לבדו נושא שבט המשרה ואין שני לו, ובשימנו עין על מראות השמים ועל אלפי מזרי הרקיע, נמצא כי בלעדי כח התנועה אשר לכל כוכב וכוכב, ימשל בם אך הכח המושך לבדו, במשכם איש את אחיו, וההנחה הזאת היא שבארה לנו את כל מראות השמים; ואף גם זאת כי הצליחה להוכיח מציאות מזרים רבים על פי תולדות הפעולה ההיא, ולחקור ולמצוא את המזרים ההם עצמם. –אך כיוצאים מן הכלל נחשוב לנו עתה את כוכבי השביט, אשר כפי הנראה יש בם גם כח דוחה. התוכן בעסעל יבקש להוכיח כי השמש הוציא גם איזה כח דוחה. לפעולה בערפלי כוכב השביט של האללעי משנת 1835, והדבר הזר כי כוכב השביט של ביעלא, הכוכב אשר משנת הגלותו 1826 עד 1848 הופיע לעינינו בתור כוכב שביט אחד, ואחרי כן התחלק ויהי לשני כוכבי שביט הולכים יחד, הדבר הזר והנפלא הזה, יאמר לנו ברור, כי בחמרי כוכב השביט לא ימשול הכח המושך לבדו, כי גם כה דוחה יעשה את פעולתו באמונה, כח דוחה אשר הקיו עוד נסתרים מנגד עינינו³.

וגם עוד הבדל שלישי ישנו בין שני הכהות המושכים, וזה הוא: אם יבוא החום ויך על קדקד האטמים המחוברים בגוף מוצק, אז ירים הכח הדוחה את ידו וגבר הוא, כי הגוף המוצק יותך לעינינו, ואם נוסיף חום, יאבד הכח המושך מנגד עינינו, כי הגוף אשר היה מוצק ואשר נהפך לנגר, יהפך גם לאד ואויר, והאטמים יתרחקו איש מעל אחיו כל המרחב אשר אך תשיג ידם, ונראה אך את הכח הדוחה מושל לבדו, אחרי אשר היתה יד החום בכח המושך. – אך שונה ממנו הכח המושך השני, כי הוא למשמעת החום לא יסור ואת פקודתו לא ישמור; ולא אך שהכח המושך אשר לאדמה הנותן פעולתו במטוטלת, לא יביא כל שנוי בין קיץ וחורף, בין יום ולילה, בין אור פני שמש ובין חשכתו, כי גם בקרוב האדמה אל השמש ובהרחקה ממנה, לא נראה ולא נמצא כל שנוי וכל הבדל בכח המושך אשר לאדמה. ועתה אחרי אשר ראה ראינו כי הכח המושך אשר חשבנו כי משפט אחד לו, אם בכה ואם בכה, והוא שונה ומשונה בכל פנים שיהיה, הנה באה עתה העת להראות לעין הקורא, גם דרכים חדשים ופנים אחרים בכח המושך, ונגלה עתה לפניו מינים חדשים אשר בתכונתם שונים גם המה ונפלאים מאד יחדו.

 

כג. כח המאגנעט.    🔗

אין דבר בארץ אשר על פיהו נוכל להראות את פעולת הכח המושך לעין כל, כאשר תראה על פי המאגנעט, וגם האיש אשר מעודו נסה לכחש בכל כח נסתר בטבע, ולראותם כדבר שלא היה ולא נברא ואך משל הוא, גם הוא ישוב מדרכו הנמהרה בראותו את מעשי המאגנעט לעיניו, ויאזור כגבר חלציו לשים לב אל הטבע ומסתריו. ננסה נא ונעביר פה לעין הקורא נסיונות אחדים, אשר גם הוא בידיו יוכל עשות אותם בנקל: על פי דרכים שונים יצלח חפצנו בידנו לקחת לנו מחט ברזל ולעשותו מאגנעטי, למשל, אם נקח לנו אבן מאגנעטית אשר נמצאה בבטן האדמה ונשפשף בה מחט לארג, וראינו כי הפך המחט ויהי מאגנעטי, וכן אם נשפשפהו במטיל. מאגנעט הנקנה בבתי מסחר הברזל, נמצא את הדבר הזה; אך טוב מכל אלה הוא אם נשפשף את המחט במאגנעט־עלעקטרי, אשר על משפטו נדבר במקומו. וכן גם נמצא כי יכנס איזה כח מאגנעטי בברזל אם נפצרהו בפצירה פים, וכן מצאו החוקרים כי גם נציבי הברזל המוצבים להיות לגדר, או לסורג על פני החלונות, יקבלו כח מאגנעטי אחרי נצבם עת רבה. – והיה האיש אשר מעט האגורות יקרות בעיניו לבלתי קנות בהן מטיל מאגנעט הנעשה בדמות הברזל בפרסות הסוס, ולקח לו האיש הזה למצער מחט הארג הנהפך להיות מאגנעטי, ובו יעשה את הנפלאות, כי אמנם כל חקות אבן המאננעט גם למחט המאגנעט ההוא, תורה אחת ודברים אחדים, ועל כן מעתה והלאה אם נחפוץ לדבר על מחט הארג אשר בידנו עשינו אותו למאגנעט על פי השפשוף, נקראהו בשם מאגנעט לבדו, ואם אל המאגנעט הנטוי והמעוקב ירזמון מלינו, ונאמר ״מאגנעט כעין הפרסה".

אם נקח לנו מטיל מאגנעט ונניחהו על השלחן. ונגיש אליו מחט, נראה כי כח מושך בו, ונבוא לידי משפט כי ברזל ומאגנעט מתקרבים זה לזה, ואם גם ירחקו מעט, עד איש באחיו יגעו, ואחרי הפגשם יתחברו יחד, ודרוש לנו כה ידוע להפריד אותמו; אם נניח את המאגנעט באבק הפצירה פים, אשר נמצא לרוב בבתי כל חרושת הברזל ובבית כל חרש מסגר, נראה את המקום אשר בו נוח להתפעל ביתר עוז ולהראות את כחו ביתר שאת, כי האבק הזה יתלקט אחד אחד אל המאגנעט ויעש עליו שפם וזקן. ואנחנו נראה כי הזקן הזה לא יראה ולא ימצא בתוך, כי אם על שני ראשיו יגבר עד תומם, וגם אז לא יחדל, כי עוד יוסיף ויהיה כעין פתילים דקים המסתעפים הנה והנה, ולכן הנה נראה כי כח למאגנעט ביתר שאת ויתר עז בשתי קצותיו מזה ומזה. אך עתה נוסיף נא ונראה: אם נסיר בידים את האבק המדובק אל המאגנעט, לא נמצא כל דבר או כל סמן נכר לעין, אשר יעיד לנו כי יש כח נעלה כזה בקרבו, ובאחד מחמשת חושינו לא נצליח בשום אופן לגלות את הסוד הצפון בחמר הזה, יען וביען לא נראה בו את הכח הזה למשוך לעינינו גם דברים אחרים מלבד הברזל, שאך על ידי המעשה הזה הנראה, נדע גם את כחו שאינו נראה ואינו מורגש, כי הן לא בצבעו ולא במראהו ולא במתכנתו ישונה המחט המאגנעטי מן המחט שאינו מאגנעטי; ותקטן עוד זאת בעינינו, ונוסיף להתפלא, כי גם בחלקיו ישונה המחט המאגנעטי הזה, בראותנו שני חלקים בו שהם מאגנעטים, וחלק אחר, החלק התיכוני, שאינו מאגנעטי כלל. אבל אם נפלא הדבר הזה בעיניך הקורא, מה יפלא אפוא אם תראה לך עתה נסיונות אשר לא שערת ולא עלו על לבך מעולם: אם תניח מחטים אחרים על פסת נייר, ולקהת המאגנעט בידך ונטית בראשו האחד על המחט הראשון ודבק בו, ונטית בראש המחט על המחט השני ודבק בו גם הוא, ועתה לאט לך למחט הזה, והרימות אותם גם יחד, ונטית בו שלישית ודבק בו גם המחט השלישי, ואם חזק המאגנעט בכחו תוכל לדבק אליו גם את הרביעי וגם את החמישי; ואתה האם לא תאמין אפוא למראה עיניך כי זו כחו למאגנעט לשלוח פעולתו גם עד שלשים ועד רבעים, והוא את כלם ישא לבדו בכחו? אבל משנה אתך! כי בהסירך את המחט הראשון אך מעט מן המאגנעט, ושבו המחטים כלם ויפולו אף כי קרוב גם עתה המחט השני אל המאגנעט מאשר היה לפנים השלישי והרביעי – כי אמנם דבר פלא יצוק במחטים האלה, ובעתו נחישנו, אחרי תת לפני הקוראים עוד נסיונות אחרים.

 

כד. מסות אחרות בדבר המאגנעט.    🔗

אם תשים לך מטיל מאגנעט מתחת לפסת נייר גדול, ואת אבק הברזל היוצא על פי הפצירה פים תזרה עליו ביד או בכברה קטנה כעין כברת החול אשר לקסת הסופר, תראה מראה נפלא לפניך, בהקבץ האבק יחד לשני צדי המאגנעט, ובשובו למנוחתו בדמות מראה קרנים סביב על פני שתי קצותיו, ואם גם באצבעך תושיע לך לדפוק מעט על פני הנייר, יקום לפניך המראה כפלים לתושיה, וראית ושמח לבך מאד אם בפעם הראשונה ראית את המראה הנפלא הזה, ואחרי כי לא תכבד ממך המסה הזאת, וגם תכונה רבה לא תשאל מעמך, והטיבות מאד לראות בעיניך ולבחון בידיך, ואנחנו פה אך נוסיף להורותך הדרך בעשותך את המעשה הזה: כי בהתגודד האבק לגדודים על שני הקצוות, וזכרת אתה כי הנייר אשר לפניך יראה לעיניך אך מעבר האחד, וגם פעולת המאגנעט נגלה לפניך אך מעבר הזה, אבל לו יכולת לשים עין גם אל עבר פני המאגנעט, או אז ראית כי יגוד האבק אותו סביב סביב לעשות לו זר בדמות מראה הנוצה המלאה. אך אל נא יהיה דבר עם לבבך לחשוב, כי אך בהיות הנייר דק מאד יעבור הכח המושך אשר למאגנעט מבינות לנקבים ולחללים שאינם נראים, יען כי גם בקחתך לך לוח איתן ומוצק מאד, ונוכחת לראות כי יחדור כח המאגנעט בערו בהיותו רב, והמפליאים המראים נסים לעיני ההמון, יראו להם גם כדור ברזל מונח על השלחן, וכאשר יטו במטיל המאגנעט אשר בידם מתחת לשלחן, כן יט גם הכדור, ובאשר יהיה רוח המאגנעט ללכת ילך גם הוא. והיה אם תחפוץ עתה לדעת פשר דבר המראות האלה, וחכית עוד מעט, כי עוד חזון למועד, עד שימנו לפניך עוד מסות אחדות למען תבין ולמען תשכיל.

אם תקשור מטיל מאגנעט בחוט בתוך, ושמת אותו על יתד, תלוי ברוח בין השמים ובין הארץ, ישר ברוחב כבר המאזנים (וואגערעכט) לרחף לעיניך הנה והנה, וראית מראה נפלא: המאגנעט יתנועע בראשונה הנה והנה, ואחרי כן יעמוד מהתנועע וישים פניו אל מול פאה ידועה, והיה אם תשוב להניע אותו, יתנועע וישוב אל הפאה ההיא כבראשונה, וגם בשנותך ובשלשך, ישוב המאגנעט אל הפאה ההיא כלעומת שבא, ואם בצדיה תעבירהו אל עבר פניהו, ישוב הוא אל הפאה ההיא כבראשונה, לא תמנעהו. והיה כי תשים לבך אל הדבר הזה ומצאת את ראש המחט האחר פונה תמיד צפונה והראש השני פונה דרך הדרום, לא הוגה אותו מן המסלה לנצח; ובלכתך באישון ליל, ובעברך יערות וימים, ובחצותך ערבות מדבר, ותאבד דרך ולא ידעת מוצא נכון, והיה לך מאגנעט כזה לישועה, כי הוא ינחך לבטח דרכך ויראה לך את הדרך לארבע רוחות השמים; ולמאגנעט כזה קראו ״קאמפאס" (מורה דרך), הוא הקאמפאס אשר לקראתו הריעו כל יורדי הים באניות, ולתכונתו קראו הידד. אך בקחתך לך את המאגנעט, תשים בו אות באחד משני ראשיו, למען דעת איזה הוא הראש הצפוני ואיזה הוא הראש הדרומי, והיה לך מעט דונג וכדומה על הראש האחד לעדה. וידעת היום כי לשני ראשי המאגנעט קורא בשם ״צירים“, והיה האחד הפונה צפונה ״הציר הצפוני”, והשני הפונה דרך הדרום, ״הציר הדרומי", ועל שני הצירים האלה נשא עתה דברים מעטים, בטרם נגש לדבר על חקרי פשר דבר המאגנעט.

 

כה. משפט צירי המאגנעט השנים.    🔗

המסה אשר תעשה לך עתה לנסות ולדעת, היא הנחמדה על ההולכות לפניה: קח לך מהט הארג שני, אשר כל כח מאגנלנטי אין בו, ושים את החצי האחד על פני מחט מאגנעטי ושפשף אותו היטב היטב (ומעשה השפשוף ייטב בשפשפך בעבר האחד אשר למחט מבלי להסב אותו. גם הנה והנה). ואחרי עשותך את המעשה הזה, תראה כי הפך המחט מאגנעט כלו – מלבד חלקו התיכון כמשפט – ופלא הוא ויהי לפלא: כי לא אך החצי המשופשף נהפך מאגנעט, כי גם חציו השני! אך אל נא יהיה דבר עם לבבך לאמר: אבד להמאגנעט הראשון מכחו, כי לא צדקת; להמאגנעט הראשון לא אבד דבר, ולפעמים גם גבר אחרי שחדו מכחו, אך אבוד לא יאבד לעולמים, גם אם תשפשף בו מחטים רבים כהנה וכהנה. ואתה, קורא יקר, קח לך את המחט אשר הכינות, בכפך, ועשה בו כמשפט הראשון לתלות אותו ברוח, אז גם הוא יפנה בראשו האחד אך צפונה, והראש השני אך דרומה, בהיות לו גם ציר צפוני גם ציר דרומי, ולמען לא יתחלפו השנים בעיניך תשים להם אות כבראשונה; ואז יראה אליך דבר אשר לא שערת ולא עלה על לבך: אם תגיש מטיל ברזל אל המאגנעט התלוי ברוח במנוהה, אשר צירו הצפוני מפנה צפונה, וראית כי ירגז המאגנעט ממנוחתו לגשת אל הברזל, כן מצירו הצפוני וכן מצירו הדרומי, אך שונה ומשונה הדבר מאד בהקריבך אליו את המחט המאגנעטי השני; אם תגיש את הציר הצפוני אשר למחט השני אשר בידך, אל הציר הצפוני אשר למחט התלוי, ונס המחט התלוי מפניו, כלעומת שיקרב אליו הציר הצפוני אשר למחט השני, אך אם חדלת לך והמחט הראשון שב אל מקומו בשלום להיות מפנה בציר הצפוני צפונה, ושבת ונגשת בציר הצפוני אשר למחט בידך ותקריבהו אל הציר הדרומי אשר לתלוי, והנה פלא, לא נס המחט מפניו, כי אם נקרוב נקרב אליו כמשפט המאגנעט תמיד, והיה אך בהפכך את המחט אשר בידך על פניו ותעשה את המסות האלה שנית, וראית כי בהקריבך את צירו הדרומי אל הציר הדרומי אשר לתלוי, ינוס המחט התלוי מפניו, ובהקריבך את צירו הצפוני אל הציר הדרומי, יקרב אליו ואחז בו – הנה זאת היא חקת המאגנעט הזה אשר תראה: הציר הצפוני אשר למאגנעט האחד ידחה אחור את הציר הצפוני אשר למאגנעט משנהו, והציר הדרומי אשר לאחד ימשוך אליו את הציר הצפוני אשר למאגנעט המוגש אליו, וכן להפך, ואך צפוני בצפוני ודרומי בדרומי לנצח לא יגעו, ולך הקורא נתון הדבר לבחון אותו ולראותו בעיניך, כי אך מעטה ההוצאה אשר תוציא לרגלי המסה, ואם בעל נפש אתה, יתעוררו בלבך בראותך זאת מחשבות אין קץ, לחקור ולדעת פשר דבר ושרש הפלא העצום הזה.

אך מה שרש לחידה העצומה הזאת? בכל מאגנעט ומאגנעט ראינו, כי נחלוק נחלק כחם לשנים, מעבר מזה ומזה גם יחד, גם כח אחד ישנו המושך את החלק האחד צפונה ואת השני דרומה, גם כח שני ישנו אשר יקבץ את הציר הצפוני יחד עם הציר הדרומי, ואשר ישים איבת עולמים בין צפוני וצפוני ובין דרומי ודרומי –ומה פשר החידה הנפלאה הזאת? – עוד מעט, הקורא, ואנחנו נשים פנינו נוכח דרכך לבאר הדבר כאשר נדע, אך חכה נא מעט עד אם כלינו דברינו, פה, כי עוד דברים רבים לנו לשאול, ואתה אולי לא ידעת: הן שני צירים לכל מחט ומחט, הן ציר צפוני וציר דרומי יש לאחד, ומה יהיה אפוא אם נשבר את המחט הזה לשנים? האם לא תחשוב למשפט כי בעשותך זאת, ונותר בידך האחת מאגנעט אשר הוא צפוני על פני כלו, ובידך השנית מאגנעט שהוא דרומי על פני כלו? – אם לא ידעת עוד את משפט השבירה הזאת, אחלי, קורא אהוב, נסה נא בידך את המעשה הזה לעשותו, ורחב לבך ונהרת כי את אשר לא שערת תראה.

 

כו. משפט המאגנעט הנשבר לשנים.    🔗

אחרי שברך את המאגנעט לשנים, תראה כי היו בידך השברים השנים לשני מאגנעטים לכל משפטם וחקותם, ולכל אחד ואחד גם ציר צפוני וגם ציר דרומי, ולכל אחד ואחד גם חלק תיכוני שאיננו מאגנעטי כלל! מה זה היה פתאום? הן היה המחט בידך טרם נשבר בן ציר צפוני וציר דרומי, ובחלקו התיכון היה ברזל ככל הברזל, ועתה כאשר שמת שבר בחלק התיכון הזה, בחשבך כי יהיו בידך שני שברים וכחם לא יהיה אתם כי אם איש איש בראש האחד, והנה הראך הנסיון אחרת: שני מאגנעטים עתה בידך, לא שונה דבר כי אם קטנים עד החצי מן המאגנעט הראשון, והמקום אשר היה לפנים הציר הצפוני לא נהפך גם עתה, וגם המקום אשר היה הציר הדרומי לא נהפך, ואך במקום השבר היה הראש האחד דרומי והשני צפוני, ובשניהם נמצאו עתה מקומות בתוך שאינם מאגנעטיים ואינם מקבלים אבק ברזל וכדומה. תחת אשר לפנים בטרם השבר המאגנעט הראשון, היו המקומות האלה מאגנעטיים כמשפט. אך נסה נא עתה ושים את השברים השנים יחד למען יראו כאחד, וראית מראה אחר: סר פתאום כח המאגנעט ממקום שם שבר, אין פה בתוך לא צפוני ולא דרומי, ואך שב המאגנעט ויהי כבראשונה טרם נשבר המחט וטרם נחלק לשנים. והיה אך אם תפרידם עתה, והנה פתאום ברגע הזה פשט הכה ההוא ויעף ויתחלק לחלקיו, ויקומו לעיניך מאגנעטים שנים, מאגנעטים לכל משפטיהם וחקותיהם, לא נעדר דבר, ואתה עומד משתאה ומחריש. ומה תשפוט עתה למראה חזיון נפלא כזה? איה אפוא המפתח אשר לחידות כמו אלה? איכה תחל להסיר המסכה הנסוכה על פני הכחות הנעלמים האלה אשר בטבע.

גם יודעי חכמת הטבע לא ידעו עוד רבות בדבר הזה, כי עוד חתום וסתום עקר הסוד מלפנינו, והחכמים לא ינוחו ולא ישקטו על אודותיו, ואת אשר חקרו ואת אשר מצאו, אותה נגיד לך. אכן תורה אחת תצא לך עתה: גם האיש אשר מעודו ועד כה נסה לכזב כחות הטבע הנסתרים, כחש ואמר לא היו ולא נבראו, גם האיש הזה יראה עתה אחרת, וגם הוא יחזה נכוחות, כי יש ויש בטבע כחות רבים הנסתרים ממנו, יען כי נסתרים. הם מנגד חושינו, ואין אחד מחמשת חושינו ירגיש את דבר היותם. ואנחנו בראותנו את המחט לא נדע הישנו מאגנעטי אם לא, כי גם עיננו ואזננו, גם טעמנו וריחנו, וגם חוש המשוש אשר לנו, לא יאמר דבר בדבר הזה, והמאגנעט הזה הן הוא כח אדיר ועצום ורב לשאת גם סבל וגם משא, ובימינו היום יודעים אנחנו לעשות מטילי מאגנעט אשר יעצרו כח לשאת גם סבל אשר לא נדע לו כל קצב. ובכן רואים אנחנו את הפעולה מבלי לראות את מוצאה ומבלי לדעת את מקורה; רואים אנחנו יודעים היטב כי זה כח לפעולה, כח מושך, אף מצאנו לה מקום ששם ימשול כח דוחה בלבד, והפעולה הזאת פעולת הכח המושך הנה היא טמונה במחט המאגנעטי ונסתרה מנגד עינינו ואך נגלה נגלתה לנו בהקרב אל מחט הברזל. ואף גם זאת, הקורא, כי משפט אחד וחקה אחת לכח המושך הזה ולכח המושך אשר לחמרים: בהתמעט הכח על פי ערך המרובע, לאמר: הברזל הרחוק מן המאגנעט שנים בזרת, ימעט הכח המושך אותו פי ארבעה מן הברזל הרחוק מן המאגנעט אך זרת אחת. ואף גם זאת כי הכחות המושכים אשר ידענו, שנים למיניהם, הראו אותנו כי שונים הם איש מאחיו; הכח המושך אשר לאטמים איננו מושל יחידי, בהיות שני בחברתו גם כח דוחה, והכח המושך אשר לחמרים, לבדו הוא ולא יתערב כל זר אתו, במשכו את הדברים ממרחק רב, וכן יהיה הכח המושך אשר לאטמים סר למשמעת החום, והכח המושך אשר לחמרים חפשי ממנו. –אולם לא כן נחלת המין השלישי, הכח המושך אשר למאגנעט, אשר ידענו עתה, והוא גם כראשון גם כשני: הוא ישלח פעולותיו גם עד למרחוק, וגם כח דוחה ישנו אתו, וגם יד החום תשלוט עליו שלטת רבה; כי בהביאך את המאגנעט לידי חום, וחדל כחו מעט, ובהביאך אותו באש להתלהט יסור כחו ממנו כלו ולא תדע.

אחרי הדברים והאמת האלה, נצא נא להתחקות על שרשי התעלומות האלה, עד המקום אשר ידנו משגת.

 

כז. חקר מראות המאגנעט.    🔗

הדבר אשר יצא מכל המסות הנעשות, הוא אחד: יש דבר נסתר במחט הברזל או ברזל עשות, וכן גם בכל הברזל ובכל העשות, אשר לא נדע ולא נראה, והדבר הנסתר הזה – יהי מה יהיה ויהי שמו מה יהיה – הוא בתכונת כל הברזל ובטבעו אשר לא יראה לעינים, והיה אך בקרוב אליו המאגנעט, ובגעת בו ובשפשף בו, יעור הדבר הנסתר הזה, והברזל יהפך מאגנעטי; ואחרי אשר אנחנו רואים כי לא אבד המאגנעט המשפשף דבר מכחו, ואמרנו כי לא עשה המאגנעט דבר, כי אם העיר את הכח הנסתר הטמון בברזל; ואם בעיני הקורא יפלא הדבר, בעינינו. לא יפלא, כי לא אחד הוא הפלא הזה בשדה הטבע, ואנחנו רואים כי גם נטף אחד חומץ יחמיץ חמר נוזלים רב, ונטף האחד רעל אבעבועות יעלה אבעבועות בכל נפש האדם, והאבעבועות האלה מלאות כלן את הרעל ההוא. אך לדבר הזה נאמר דבק, לאמר: דבקו האבעבועות באיש ההוא; והיה אם נחפוץ גם אנחנו אשר עומדות רגלינו על אדמת ההגיון הישר, למצוא די פשר במלים ובאמרנו גם אנו: דבק כח המאגנעט בברזל ובא גם אל קרבהו, ומצא לנו? אך יהיה מה שיהיה, ואנחנו בשפטנו כי דבר עצור בברזל או בברזל הנהפך למאגנעטי, אשר יעור לצאת לפעולה, נבוא לידי משפט שני, כי הדבר הנסתר הזה מורכב משני מינים, כי על כן היתה המאגנעטית בציר הצפוני לבד ובציר הדרומי לבד, ולפי זה נאמר: הכח הנסתר הזה הוא מין חמר, והחמר הזה איננו פשוט כי אם מורכב משני חמרים יסודים, חמר אחד צפוני וחמר אחר דרומי, והמה חמרים אשר להם תכונת המאגנעטית, גם בכל הברזל אשר כחו המאגנעטי איננו נכר עוד, והיה אך בנגוע ובשפשוף מטיל מאגנעט בו, יפרדו החמרים המורכבים ההמה, ובא החמר האחד בראש האחד והשני בראש השני, וקם בו ציר צפוני וציר דרומי גם יחד. אמנם הבאור הזה איננו כי אם רעיון לבד, הנחה לבדה; אבל יש ידים לתת להנחה הזאת יסוד נאמן, כאשר נראה אחרי תת את ההנחה הזאת שלמה לפני הקורא.

אל נא יחשוב הקורא כי המחט הנהפך למאגנעטי בידנו, הנה בא החמר האחד כלו אל הציר הצפוני והחמר השני בא כלו אל הציר הדרומי, והחמרים אוו להם מושב עתה אך בשני ראשי המחט, כי אחרת נראה בשברנו את המחט: במקום השבירה קם מחדש המר אחד בצפון וחמר אחד בדרום; ולא זאת בלבד, כי גם אם נשבר את המחט הזה לאלפי בקיעים, ומצאנו בכל בקיע ובקיע גם ציר צפוני וגם ציר דרומי, וחלק אחד בתוך בלתי מאגנעטי, והדבר הזה לנו לעדה נאמנה, כי אמנם לא התפרדו שני מיני המאגנעטיות ללכת אחד הנה ואחד הנה; ועוד יותר שנראה זאת נשים אל לב כי הברזל או המחט גם הם, המה אך קבוצת אלפי אטמים, ולמצוא ידינו ורגלינו בחקרי מראות המאגנעט נאמר, כי בכל אטם ואטם יתפרדו כאחד שני חמרי המאגנעטיים, וכל אטם ואטם הנהו מאגנעט בפני עצמו, לאמר: כל אטם ואטם הוא בן ציר צפוני וציר דרומי גם יחד.

הן זר ונפלא הדבר הזה בעיניך הקורא, אך עליך לדעת כי אין דרך אחר לבאר לנו את מראות המאגנעט כי אם הדרך הזה לבדו, והוא הוא הנאמן בכל מראות המאגנעט, אשר על פיו נבינה את הסתום ואת החתום.

 

כח. המחט בחהפכו להיות מאגנעטי.    🔗

שוה נא לנגדך כי יש לפניך מחט דק מאד באורך המחט אשר לארג, והמחט הזה דק הוא עתה עד הראות לעיניך אך אטמי ברזל מסודרים לארכם, ואתה גם ידעת כי מחט כזה אין לעולמים, ואך להקל לך הדבר שוית אותו לנגד עיניך; והאטמים המסודרים האלה באין למו כל כח מאגנעטי, לא יוציאו כל פעולה מאגנעטית לעינים, ואך בכל אטם ואטם סגורים ומסוגרים שני מיני חמר מאגנעטי (לדבר הזה יחסר כל מופת) אחד צפוני ואחד דרומי, ובהיותם משולבים עתה כאחד, יחסרו כל כח למשוך את הברזל האחר. אולם הנה יד נוגעת עתה במטיל מאגנעט בקצה המחט הזה, ועינינו רואות את המעשה אשר יעשה בקרב המחט בהפכו להיות מאגנעטי: נניח נא כי ציר המאגנעט הנוגע הוא הציר הצפוני, והוא נגע עתה באטם ובו נקבצו שני החמרים המאגנעטיים כאחד, ואנחנו הלא נדע כי ינוס מפניו החמר הצפוני והדרומי ידבק בו, ובכן אפוא נחלק עתה האטם הזה להיות לו גם ציר צפוני המתרחק וגם ציר דרומי המתקרב, והמאגנעט אשר בידנו הפך לו את האטם הראשון הזה אשר למחט להיות למאגנעטי קטן ושלם. אך יש שכן קרוב גם לאטם הראשון והוא האטם השני אשר במחט, ואנחנו ידענו כי נגע אותו הראשון עתה בצירו הצפוני, ולרגלי הנגיעה הזאת חובר אליו הכח הדרומי אשר באטם השני, והוא גם הוא נהפך להיות למאגנעט קטן, והמעשה הזה יעשה גם האטם השני ויהפוך את השלישי לעשותו למאגנעט קטן, והשלישי את הרביעי והרביעי את החמישי עד תומם, והאטם האחרון, כאשר נדע, נתן את חלקו הדרומי לשכנו אשר לפניו, והכתף הסוררת הפונה החוצה היא היא הציר הצפוני – זה הוא המעשה אשר יעשה בגוף המחט ברגע אשר יהפך להיות מאגנעטי, ואם תשים לבך אל הדבר הזה תראה כי משפט אחר לך עתה על דבר המאגנעט מאשר ישפוט ההמון.

ההמון יאמר: המאגנעט ימשוך אליו את הברזל, וכן גם יראה הדבר, אבל אנחנו אחרת נשפוט: המאגנעט לא ימשוך אליו את הברזל, כי אם את החמר המאגנעטי אשר בכל אטם של כל הברזל, ולציר המאגנעט יש בחיצוניותו החמר המאגנעטי הנפרד, והחמר הזה יארח להתאחד עם חברו, ולכן ימשוך אליו את החומר אשר כנגדו, וירחיק את בן מינו, כי מה לזכר עם הזכר בעת אשר אך זכר ונקבה נבראו, לכן יבקש החמר הנפרד אשר בקצה ציר המאגנעט את בן זוגו, ובעשותו זאת יהפוך את הברזל אשר יגע בו לעשותו למאגנעט; וגם המחט התלוי במטיל מאגנעט ימשוך אליו בדרך הזה גם מחט שני, כי הפך הראשון מאגנעט ויהפוך עתה את השני, וכן יהפוך השני גם את השלישי; ואף גם זאת כי מחט המאגנעט הוא אך קבוצת אטמים מאגנעטיים, לכן בשברנו אותו לבקיעים נמצא אותם כולם מאגנעטיים, וכל בקיע ובקיע הוא מאגנעט בפני עצמו; ובדרך הזה נוכל להבין את כל מראות המאגנעט, באין דרך אחרת לדעתם. – אך האינך שואל עתה את השאלה. כי בהיות בטבע חמרי המאגנעט השנים, החמר הצפוני והחמר הדרומי, לבקש איש את זוגו ולהתאחד, מדוע אפוא לא יחדל הברזל ההפוך להיות מאגנעטי, מהיות מאגנעטי? מדוע אפוא לא יתאחדו כרגע החמרים המאגנעטיים השנים בכל אטם ברגע סור מאגנעט הראש מהם? – אכן אמת נכון הדבר הזה כי אמנם גם התאחד יתאחדו החמרים האלה וכח המאגנעט כליל יחלוף! ברזל רך יהפך מאגנעטי על נקלה, אך גם על נקלה יחדל כחו זה, בסור ממנו מטיל מאגנעט הראש, אבל ברזל קשה לא יקבל אל תוכו את הכח המאגנעטי על נקלה, יען כי החמרים השנים בכל אטם לא יתפרדו על נקלה, ותחת זאת, אחרי אשר נפרוד נפרדו, לא ישובו להתאחד גם בסור מאגנעט הראש מהם; ולכן נראה כי בשפשפנו את ברזל עשות (שטאהל) במאגנעט תעבור עת כבירה עד קבל את הכח המאגנעטי, אך אם קבל פעם את הכח ההוא, אז ישאר בו הכח ויהי למאגנעט.

 

כט. החמר הנסתר, או הדבר אשר קורא לו פלואידום.    🔗

בפרק הקדום אמרנו כי יש חמר בברזל, חמר נסתר, והוא סבת התגלות המאגנעטי, והוא מורכב משני יסודות אשר לא יראו כל פעולה עד אם יפרדו, ואשר בגעת בם מטיל מאננעט שבו כבר נפרדים היסודות האלה בחמר, יפרדו ברגע גם הם, ומראות מאגנעטיים יראו – אך האם בצדקה נקרא לדבר ההוא חומר? כל חמר שאינו בן משקל, או כאשר יאמרו בשפת חכמי הטבע, שאינו בן כובד, אינו חמר, וההמר הזה המדובר בו לא ישקל במאזנים, כי לא ישקל הכח המאגנעטי, ולכן יקראו החכמים לדבר הנסתר ההוא: פֿלואידום (זרם לא נראה, נסתר מעיני בשר).

הנה עומדות רגלינו עתה עוד הפעם על אדמת סוד סתום בטבע, והסוד הזה שונה כביר מן הראשונים. כאשר ראינו כח מושך וכח דוחה מושלים בכל הטבע, כן נראה אותם גם במאגנעט, אך תחת אשר עד כה לא מצאנו חפץ לבוא לידי מחשבה, כי יש בקרב האטמים או בינות להם, דבר נסתר, הנה עתה בבואנו אל המאגנעט ובראותנו את המראות הנפלאים, מצאנו נחוץ להחליט, כי יש דבר נסתר כזה בכל אטם של ברזל, אשר נוכל להעירהו ממנוחתו, ואשר נוכל לחלקו לחלקיו היסודיים, ואשר נוכל להניעו ולהנידו, כדבר המובא מן המקום אל המקום, והיה תחת אשר עד כה נשאנו על שפתינו אך את הכח הנסתר לבד, נחל עתה לקרוא גם בשם חמר נסתר, או פֿלואידום, או יהי שמו מה יהי. – ואף גם זאת ראינו, כי ברזל רך נוח לקבל אל תוכו את הכח המאגנעטי ונוח לאבדו, כי כבלעו כן יפלטהו, וברזל קשה, קשה לקבל וקשה גם לאבד, כי אם קבל ברזל הקשה או ברזל עשות אל קרבו את הכח המאגנעטי, יקום בו ימים ושנים. אך האם לא נשאל במה שונה אפוא הברזל הרך מן הקשה? הלא אך כי הברזל הרך לא יכיל בקרבו את הפחם, תחת אשר בברזל הקשה התחבר הברזל עם הפחם, וגם בהתקרר הברזל המחומם לאטו יהיה לרך, ואם בהוציאנו אותו מן האש ונביאהו פתאום במים לקררו יהיה לחזק ולקשה; והדבר הזה יבאר לנו את פעולת המאגנעט אשר שונה היא בברזל למיניו השנים: בהתהמם הברזל באש לוהט ובהתחברו עם הפחם יפרדו אטמיו בחוזק יד להתערב עם אטמי חמר הפחם, ואם יתקרר הברזל פתאום בהובאו אל המים, לא יעצרו האטמים כח לשוב למקומותם מהר כאשר יעשו בהתקרר הברזל לאטו, וע"כ לא יחלוף גם הכח המאגנעטי מברזל קשה כזה, אומן ברזל עשות, חיש ומהר כאשר כבר בא אל קרבו. זאת חקרנוה כן היא, וזה כל הדבר אשר יודעים חכמי הטבע על אודות כח המאגנעט, ואיש אשר עינים לו לראות נכוחות, יראה וידע, כי אך נסה נסתה חכמת הטבע להציג כפות רגליה על הככר הזה, וכי עוד רבות לפניה עד בואה אל המטרה כי האם לא תעלה עתה השאלה על לבנו: האך בברזל לבדו ישנו החמר הטמיר והנעלם הזה שכחו כח מאגנעטי? הגם בדברים אחרים נמצאהו? או הישנו בכל הדברים ואנחנו לא נדע? – אבל גדולים חקרי לב אשר חקרו בשנים האחרונות יענו לנו: כי אמנם יש ויש החמר הנסתר הזה בכל הדברים אשר לעינינו, ובפרק הבא נראה לקורא, כי הארץ כולה מאגנעטית היא, ועושה מעשיה בד בבד כמשפט המאגנעט בברזל. אך כי יהיה דבר עם לבבך לשאול, מדוע אפוא לא נוכל להפוך את כל הדברים לעשותם מאגנעטיים יענו ויאמרו לך יודעי הטבע, כי שרש הדבר הזה הוא אחת משתי אלה: או כי אנחנו לא נעצר כח להפריד בין שני חמרי המאגנעט הראשים, מבלתי דעת לעשות את המעשה הזה, או אם נאמר, כי יצלח חפצנו זה אך לרגע קטן, ועד מהרה ישוב החמר הנפרד הזה להיות כבראשונה, – אך האם לא נוכל להעביר את הכח המאגנעטי אשר בברזל ולהביאהו אל תוך דברים שאינם מן הברזל? או האם לא נדע כל דרך להעביר את הכח המאגנעטי מן הברזל בזרוע כח? – עד היום הזה לא נדע את האחת וגם לא את השנית; המאגנעט, כאשר נראה בפרק הבא, יוציא פעולתו גם על דברים אחרים, אך לא יעשם למאגנעטיים, וגם לא נוכל להעביר ביד חזקה את החמר הנסתר אשר אמרנו מן הברזל, כי הוא לא יזרום מן הדבר אל הדבר כאשר יזרום החמר העלעקטרי, החמר הנסתר השני, אשר יתפשט ויתכווץ, יגבל ויעבור גבול, הכל כפי חפצנו כאשר נראה בעתו – ובכל זאת קרובים ודבקים הם החמרים השנים האלה: העלעקטרית והמאגנעטית!

 

ל. כל הדברים מקבלים כח מאגנעטי.    🔗

זה מכבר נדע, כי לא את הברזל לבד ימשוך המאגנעט, כי גם מתכות אחרות כמו ניקל וקאבאלט, ואותם ימשוך בכח מעט מן הברזל, עד שקם החכם פֿערעדע ויוכיח אחרת בנסיונותיו אשר עשה על פי מאגנעט חזק מאד ע“י העלעקטרית; כי הראה לדעת שגם כל המתכות, כל החמרים וכל הנגרים וגם כל האויר, מקבלים השפעת הכח המאגנעטי אם רב ואם מעט. וזה דבר המשפט: אם תקח לך מאגנעט כעין הפרסה, חזק מאד, ותשים לבינות ציריו השנים כל גוף אשר ימצא לו ריוח להתהפך אל כל צד, וראית כי הצירים ימשכוהו או ידחוהו, והיה במשכם, ידבק הגוף לארכו בשני הצירים לחברם ויהי כעין הקוטב, ובדחותם, והיה הגוף כעין הקו המשוה תלוי באלכסון בין הצירים השנים. ולפי זה, נסה פֿערעדע ויוכיח כי משפט הטיטאן, הפלאטין אבן האסבעסט, אבן יליד הנחל (פלוססשפאט), אודם המעניג, צינק, פיטריאל, הצינובר ( מין כסף חי), התשחורת, הגראפֿיט (אבן העופרת), פחמי העץ. הנייר, השעלאג, חמר החותם, הגוטא־פֿערטשא (הגומי של האי פערטשא). כמשפט הברזל, הניקל והקאבאלט, בהדבקם גם הם מן הציר אל הציר, והם יקראו בשם ״גופים מאגנעטיים”; ואך גופים אחרים כמו הצינק, הבדיל, העופרת, הנתר, הכסף החי, הכסף, הנחשת והזהב, וכן הפאספֿאר, היאד, הגפרית, חמצי־היין, חמצי־הגפרית, חמצי המלח, חמצי־הסאלפעטר, שמן הזית, שמן הטערפענטין, גומי־עלאסטיקום, הדונג, העמיל (שטאָרקע), הצוקער, העץ שן הפיל (עלפענביין) וכו', כל אלה ידחו מעל פני הצירים ויהיו בתבנית הקו המשוה, ולהם קורא ״גופים דיאמאגנעטיים“, לאמר: גופים המודחים מעל המאגנעט, והמים הטהורים גם הם על הגופים הריאמאגנעטיים יחשבו, כי מודחים הם, והיה בהביאנו, מעט מים בזכוכית מורה השעות, ההובאת אל בין הצירים השנים אשר למאגנעט הפרסה החזק, יחדלו המים מהיות כמים הפונים כי אם יתקבצו מימינם ומשמאלם, ויאספו ויתיצבו כנד בתוך בין הצירים; והחכם הצרפתי בעקערעל, השכיל מאד לעשות במועצות ודעת נסיונות כאלה גם בכל האויר למיניו, וראה זה מצא, כי יסוד אויר החמצי ימשך אך הוא לבדו אל פני צירי המאגנעט, ומיני האויר האחרים, כיסוד המים, חמצי הפחם, יסוד אויר המחנק, אויר המאיר, קיטור הכסף החי, וקיטור המים, כל אלה ידחו מעל פניהם, ובכן נראה כי יסוד אויר החמצי בלבד יחשב על הגופים המאגנעטים, והאויר האחר לכל מיניו הוא דיאמאגנעטי. ובשנת 1851 הצליח פֿערעדע לצעוד בנסיון הזה עוד צעד אחד קדימה, וראה זה מצא כי יסוד אויר החמצי (זויער שטאף) לבדו אמנם הוא האחד בכל מיני האויר אשר מאגנעטי הוא, וגם משפטו כמשפט כל הברזל בנוגע למאגנעט, כי חלק יחלקהו לשני צירים, הציר האחד צפוני והציר השני דרומי; ובפה מלא השמיע משפט, אשר גם איש כהומבאלדט הגדול לא בז לו מלאספו אל תוך ספרו ״קאסמאס”, והוא, כי האדמה המוקפת יסוד אויר החמצי, מעוטפת היא כמו רקוע ברזל דק, וכדור האדמה ישחר מכחו המאגנעטי לו. אמנם לא בשלו עוד הנסיונות הנעשים בדבר יסוד אויר החמצי לדעת את תכונתו המאגנעטית בכל, אך לפי חשבונות החכם פליקער בעיר באָן, הראינו לדעת כי הכח המאגנעטי אשר ביסוד אויר החמצי ימעט פי שלשת אלפים מהכח המאגנעטי אשר בברזל, והיה בקחתך לאָטה אחד יסוד אויר החמצי להעביר בו זרם מאגנעטי, ומצאת כי דרוש לך מאגנעט חזק במדה רבה כזו, אשר בכחה יכולת לפעול במטיל ברזל במשקל שלשת אלפים לאטה, שהם בערך צענטנער אחר.

היוצא לנו מן הדברים הנאמרים יורנו אפוא, כי לא אך בברזל לבד נמצא הכח המאגנעטי, כי לא אך בו לבדו נמצא את החמר הסתום או את הפלואידום, כי פֿלואידום כזה מלא מלוא כל הטבע, ובגופים אחרים נראהו על פי כח דוחה לבד, ובגופים אחרים נכירהו על פי כח מושך לבד, או על פי חלוקי הצירים, ועל פי הכח המושך אשר לצירים או הכח הדוחה בם. ורעיונות כאלה עלו זה כבר על לב, אחרי ראות כי כדור האדמה כלו איננו כי אם מאגנעט אחד, ואנחנו נתחקה פה לראות את פלאי הכח המאגנעטי אשר לארץ: הלא הודעתיך כבר מה משפט המאגנעט הקשור בחוט, תלוי בין השמים ובין הארץ, מה צירו הצפוני ומה הדרומי, ומה הקאמפאס העומד ככהן לאורים ותומים לכל יורדי הים באניות – אך מי יוליד את המראה הנפלא ההוא? הנה כביר מצאה ידך, קורא יקר, ונסית עתה מסה קטנה וידעת: אם תשים לך מאגנעט גדול על השלחן, ובידך מחט מאגנעטי קטן אשר יתנועע הנה והנה, בהיותו נתון על פני ראש מחט נחשת ככל כלי הקאמפאס, וראית עין בעין את הפעולה אשר יתן המאגנעט הגדול בקאמפאס, כי בתתך את הקאמפאס הקטן על פני החצי האחד אשר למאגנעט הגדול, יתנודד הקטן הנה והנה, ולא יחדל עד אם יהיה בד בבד, כבד המאגנעט הגדול ושם יעמוד, ובתתך אותו על פני החצי השני, ונוכחת כי לא ינוח עד התאימו מעבר מזה ישר עם בד הגדול מעבר מזה, וכן בהניעך אותו עד שתחפץ, והוא על מקומו זה ישוב בשלום; והיה בבואך לחקור אחרי צירי המאגנעטים השנים האלה, תראה כי גם פה משך אליו הציר הדרומי אשר לגדול את הציר הצפוני אשר לקטן, בכל כחו, וכן גם הציר הצפוני אשר לגדול מעבר השני משך אליו את הציר הדרומי אשר לקטן כמשפט; ואנחנו אשר ידענו כבר את המשפט ההוא על פי הנסיונות אשר אמרנו, ימצא לנו בדברים אחדים לדעת מדוע תתן האדמה לשני ראשי המאגנעט את הדרך הקבוע צפונה ודרומה, וידענו היטב מי הוליד את הרעיון הזה לאמר, כי האדמה היא מאגנעט גדול, או כי פעולתה היא פעולת אבן המאגנעט.

 

לא. הכח המאגנעטי אשר באדמה.    🔗

כל הנסיונות אשר נעשו וכל המראות אשר נראו, יעידו לנו עתה, כי לא זה בלבד שהאדמה גם היא מאגנעטית, אבל, כי האדמה היא מכון לשבת המאגנעט העושה פעולותיו בברזל, אשר גם הוא ממנה לוקח – אבל לפנים לא כן חשבו, לפנים האמינו כי ישנו בבטן האדמה מין ברזל אחד מאגנעטי גדול מאד, או אבן אחת מאגנעטית גדולה ורחבה, וקרנים מידי הכח הזה הטמון בקרבה, למחט המאגנעט אשר בידנו; ואך אנחנו נסינו במסות אף ראינו כי גם שנויים להמאגנעט, והשנויים האלה יאמרו לנו ברור כי לא ממקור אחד קבוע יבוא כח המאגנעט – המאגנעט יזל לפעמים לשנות ארחות דרכו, ויחדל לפעמים להיות נוטה אל הרוח האחד: כי לפעמים בהאיר האורות הנפלאים אשר קורא למו ״מאורות הצפון", ממול פאתי הרוח אשר שמה יט לו המאגנעט, יתנועעו ברגע ההוא בתנועה עזה כל מחטי המאגנעט אשר במלוא רוחב כל הארץ, וברגע ההוא יסורו כולם, אין יוצא, מדרכם הקבוע למו מימות עולם, ויטו את ציריהם גם פה וגם פה; ונוסף על זה כאשר נוכחנו לראות כי לא משפט אחד לכל המאגנעטים ליום כלו, וכי יש שעות אשר תנועה להם ושנוי להם, יצא לנו המשפט כי לא בבטן האדמה תנוח לה אבן מאגנעט אחת אשר ממנה לכל הפעולות המאגנעטית תוצאות, רק כי המאגנעט הוא כח אחד מכחות האדמה, והוא נלוה אליה ככל כחותיה הנשארים, וכמו כח העלעקטרית אשר כרע כאח הוא לכח המאגנעטי; וכאשר נצעד צער אחד קדימה בידיעות הטבע, כן נמצא וכן נדע כי כן הוא הדבר הזה, ואין איש אשר יאמין כי נוכל לגלות את מסתרי הכחות הנסתרים, עד אם חקרנו ועד אם מצאנו שרש דבר נמצא בכח המאגנעטי אשר לאדמה; ובגאוה ובגודל לבב תאמר אייראפא, כי זה איש יולד בה, חכם הרזים אלכסנדר הומבאלדט, הוא האיש אשר סלל מסלה גם לידיעה ההיא, בהציבו בתים למצפה במלוא רוחב כדור הארץ, למען דעת תחלה חקר חקי הדבר הזה הנסתר בטבע, ופרידריך גויס עוזר אחריו, איש אשר שמו לא נודע כשם הראשון, ואשר בחשבונותיו העמוקים, חשבונות הנדסה, ירה אבן פנה לידיעת הסוד הצפון ההוא. – אך אנחנו לא נוכל להעביר בדברים מעטים את הידיעה הזאת מידיעות הטבע, ונתן לעיני הקורא אך השקפה קטנה עליה, למען דעת, כי הדבר הקטן אשר הוא למשחק לנו, המחט ההפוך מאגנעטי, יכה שרש רב בכל מרחבי הבריאה, והוא ישים לפנינו החקים והמשפטים אשר עליהם עולם יוסד, עולם ומלואו.

שלשה דברים ראו החכמים רואי מראות הטבע בתכונה המאגנעטית אשר לאדמה, נסוה, בחנוה אף ראו פעלה: מחט המאגנעט פונה צפונה ודרומה, אך לא ישר אל הציר הצפוני והציר הדרומי אשר לקוטב האדמה, כי אם בחצי כדור הצפוני נוטה הבד לימין, ובחצי כדור הדרומי יט לשמאל, ובכן נראה כי הצירים המאגנעטיים אשר לאדמה, אינם הצירים אשר עליהם היא סובבת במשך עשרים וארבע שעות, וגם המרחק אשר ירחקו הצירים המאגנעטיים מצירי ההקפה איננו דומה ושוה כפעם בפעם, אבל ישנו מקומם מזמן לזמן, ומן העת אשר בה חקרו אחרי מחט המאגנעט ועד היום, סרו הרבה ממקומם; אולם אחרי אשר יעיד הומבאלד, כי הסינים ידעו זה שלשת אלפים שנה את המחט המאגנעטי להיות להם לקאמפאס מורה את דרך הדרום, יצא לנו המשפט, כי בסור הצירים המאגנעטיים ברבות העת מן הצירים אשר לאדמה, לא יסורו לעזוב את רוחות השמים אשר אוו למו מאז, לתור אחרי רוח אחרת, כי אם יסורו מעט וישארו בגבול הרוחות ההן; והדבר הזה לנו לעדה, כי יש איזה דבק בין ציר המאגנעט ובין ציר ההקפה אשר לאדמה, וחוקרי הטבע יעמלו בזה הרבה, וראש דברם הוא לבוא עד תכונת הדבק ההוא ועד פשר השנויים אשר ראינו; – זה הוא הדבר האחד מן השלשה, והדבר השני הוא, כי אם נעשה לנו מחט מאגנעטי במשפט ובדיוק, ואם נתלהו בחלקו התיכון המצומצם, נראה כי לא יהיה המחט הזה לנגד עינינו ישר כבר המאזנים, כי הראש הצפוני וכבר בארצותינו וירד מעט ארצה, וכאשר נביא אותו אל דרך הצפון, הלוך וקרוב, כן יכבד הראש הצפוני, וכל אשר נוסיף להביאהו צפונה, כן ירד, עד הביאנו אותו אל המקום ששם הציר המאגנעטי אשר לאדמה, ושם נראהו יורד נצב כלו, ראשו הדרומי מגיע השמימה והצפוני ארצה. אך שונה ומשונה הדבר אם נשוב אחור ונפנה דרומה כי כאשר נסע הלוך וקרוב, כן יקל הראש הנופל וכאשר נקרב דרומה הלוך וקרוב כן ירום ונשא, עד בואנו עד קרבת הקו המשוה, וראתה עיננו אותו מושכב ישר כבד המאזנים, והיה אם נוסיף עתה ללכת הלאה דרך הדרום, וירד הראש הדרומי מעבר מזה, וכאשר נלך הלאה כן יכבד וכן ירד, עד בואנו אל המקום ששם הציר המאגנעטי אשר לאדמה, ושם נראהו יורד נצב כלו, הראש הדרומי ארצה והצפוני יגיע השמימה. ואת המראה הזה קראו נטית מחט המאגנעט, וגם הנטיה הזאת איננה על פי סדר ידוע וקבוע, כי שנויים רבים ברוחה ושונה ומשונה מן העת, עד העת וחקותיה ומשפטיה לא נודעים עוד; – הדבר השלישי אשר אמרנו הוא החידה בדבר כח המאגנעטית אשר לאדמה, כי חליפות רבות לרוח הכח ההוא ושנויים לו רבים מאד, וחקותיו ומשפטיו לא מסודרים, ואין איש יודע שרש הדבר.

אבל! הדבר אשר הורה לנו פערעדע היה לתשועה גדולה ועצומה, כי בשפטנו עתה ובאמרנו כי יש לאויר החמצי תכונה מאגנעטית, יצא לנו משפט כי יש חליפות ליסוד החמצי ההוא לפי החום אשר יהיה, והחום יכפה את כח המאגנעט וישים מעצור לו, והומבלדט יוציא משפט, כי השמש המחמם את האדמה ומוליד חליפות ושנויים, הוא יוליד גם את השנויים האלה. – ובכל אלה לא נדע עוד רבות, ולא נעצור כח לבוא לידי באור החידה הזאת, עד אם בארנו כח שני נסתר בטבע, הוא כח העלעקטרית, אשר חבר הוא למאגנעט, ואשר לחקרו נשים עתה את פנינו.

 

לב. הבריאה והעלעקטרית.    🔗

בכל ההמצאות והחדשות אשר המציאו ואשר חדשו עד היום, אין דבר אשר יערך בגדלו אל דבר העלעקטרית, ואמת נכון הדבר, לא הפלגה ולא גוזמא הוא אם נאמר, כי ערך כל הטובות וההמצאות לא יעלה גם עד הרביעית מכל הטוב והמועיל והנפלא אשר בראה לנו היא, ואם גם נשים לב כי זה אך החלה, וכי עוד עתידות נפלאים לה אשר יביאו את האדם עד מרום אשרו ושלותו באשר הוא אדם, אז משתאים ומשתוממים נעמדה ונאמר, כי היא היא עץ הדעת, היא היא עץ החיים, ואת פריה נאכל לשבעה, ואלהים לא צוה לבלתי אכול ממנו.

לפנים בארץ בנשוא המשוררים תהלה לאל אלים, ענו ואמרו ״עושה מלאכיו רוחות, השם עבים רכובו, משרתיו אש לוהט, ברק ורעם“; אך הנה קצרה, קצרה עתה התהלה הזאת! הנה מלאכים לנו עתה, מלאכים קלים מרוחות השמים, מלאכים נושאים דברינו ומחשבותינו מהר גם מרוח וגם מסערה; בחופי אמעריקא הצפונית ובחופי אייראפא עומדים טעלעגראפים עלעקטריים, המודיעים דבר ליורדי הים באניות טרם בוא סערה וסופה, וגם איזה דרך תבואנה, והידיעות האלה הקלות מאור השמש, קלות גם מן הרוח, ובביא מלאך האלהים זה, והנה הקדם הקדים אותו מלאך האדם, הטעלעגראף, וישם דבר לפני המלחים, והם עשו כונים והכנה לקבל את פני האורח. – הנה רכובים לנו עתה הקלים מן העבים; לפנים שמו את העבים למרכבות האלהים, בהיותם אז הממהרים לרוץ אורח והקלים מכל מרוץ, ויקם אחרי כן האדם ויכונן לו רכב, ואניה עשה לו, ההולכים באש וקיטור, עוברים מרחקי ארץ והוצים מים אדירים, וקלים הם מן העבים ועולים על אלה; ועוד מעט ותראינה עינינו גם את רכבינו ואת פרשינו עולים בעלעקטרית, ונעלים גם על הקיטור אשר עשינו עד כה. – והאש הלוהט? והברק והרעם? הם היו לפנים משרתי האלהים, ונקם אנחנו ונבוא עד חקרם, ועתה הרבה עלה בידנו וצלח חפצנו לחקות את הברק על פי העלעקטרית, אף הצבנו לנו מוליכי ברק אשר יוליכו את הברק כפי חפצנו אל כל אשר נחפוץ, ואשר יסירו אותו מן הדרך אשר אין חפץ לנו בו, כי שמע האדם לכל החוק אשר למשמעתו יסורו המשרתים האלה, ויקם ויהי אדון למו, והוא אל חפצו יטם. – וגם באור השמש קנא האדם, אשר קראו לו לפנים ״עין הארץ”, ויקנא בשם התפארת הזה ויעל עשן באפו, ויקם ויכונן לו מאור עלעקטרי, אשר בהיות לו ארבע להבות, לא יפול גם ממאור השמש בזהרו; ותחת אשר לפנים הביעו היונים משלי חידות, כי בא בן אלים ויביא בחזקה את האש מן השמים, הנה עשה לו האדם עתה מכונה קטנה, מכונת העלעקטרית, והיה אם יהדה גמול את ידו לגעת במכונה, ויצאה האש לעינינו, ואת אשר לא שערנו נראה. ואף גם זאת בשימנו אל לב, כי זה אך מעט בשנים מיום החל האדם להכניע תחת רגליו את הכח הנפלא הזה, כי זה אך עשרות בשנים מיום החל האדם לברוא לו את כל ההמצאות והחדשות האלה, כי זה אך מעט מיום החל האדם להרכיב את נפשו אדון לכל הבריאה, וכי עוד רבות רבות לפניו, וזה אך החלו – האם לא נאמין אפוא כי ימים באים, ונפלה המסכה הנסוכה על פנינו, וחקרנו את כל הנפלאות אשר בכל הבריאה ובכל הטבע, וקמו המצאות וחדשות אשר ירכיבונו אל על, ויביאו לנו אושר ושלוה נצחת, למען עמוד האדם בתור המעלה וההוד והתפארת והנצח?.. ולכן אפוא אל נא יחר אפנו באדם ואל יקל ערכו בעינינו, אם באו עתה בלבו מחשבות אחרות בדבר הנצח והמעלה, מאשר חשב לפנים, כי לא טוב היות האדם מאמין כפתי, ולראות אך נפלאות וסתומות וחתומות, בעת אשר חקי הדברים נגולים כספר לפנינו; אף גם לא אמת הדבר כי ירום לב האדם וגבה מאד בנפול המסכה מעל עיניו, כי לא טח לבו מהשביל, וראה וידע, ופחד ורחב, בשימו לבו אל היד הגדולה העושה כל הנפלאות הגדולות האלה. ולהפך, הנה רם לב האדם לפנים, בכסות חשך פני ארץ, ובאמור הערום כי הוא הוא היודע הכל, אף החרים ונדה את כל איש אשר ערב את לבו לגלות מעט מן הסתום, ביראו פן יבולע לו.

אחלי הקורא, יסלח לנו אם שמנו פנינו נגד התהלות והתשבחות, תחת לדבר על העלעקטרית ומעלליה, ועזבנו את ידיעות הטבע אשר נתנו כפעם בפעם לפניך, ונשאנו עינינו אל העתיד וחדשותיו, אך עוד מעט ונשוב אל עניננו להעביר לפניך את העלעקטרית ומסותיה הפשוטות, ואת תוצאותן הגדולות, וראית והבינות לכל המהלל הגדול הזה.

 

לג. העלעקטרית במראותיה הפשוטים.    🔗

כגודל הנפלאות והמעשים היוצאים לנו מפי העלעקטרית, כן נקלים הם הדברים אשר על פיהם נעורר את פעולותיה: קח לך קנה חמר חותם קטן ושפשף בו ביד קלה על פני חתיכת צמר או על פני בתי הזרוע אשר בלבושך. לבוש הצמר, ומצאת כי משך המר החותם אליו בחזקה את כל שריגי פסי נייר הקטנים, את כל שער ואת כל הפתים הדקים, ואחרי כן דחה ידחה אותם מעל פניו. ואם צח ואם קר האוויר אשר בחדר, יקום הכח המושך אשר בחמר החותם רגעים אחדים, ואחרי כן יחדל לאטו מרגע לרגע עד חדלו ועד תומו, ושבת ושפשפת בו עוד הפעם, ומצאת את הכח ההוא שנית נאמן לפניך כמשפט הראשון, ובאבדו, ושפשפת שלישית וגם רביעית וראית פעלך כפעם בפעם. – אם אוהב אתה את הנסיונות ולקחת גם זכוכית או קנה הזכוכית הסובב את מנורת ביתך אשר על שלחנך, ושפשפת בן במטפחת משי, ומצאת את הדבר כבראשונה, ואם אך תעשה את הנסיון לנכון, כי תקח את קנה זכוכית המנורה בידך השמאלית, ואת מטפחת המשי היבשה היטב בכף ידך הימנית הפתוחה, ונתת את קנה הזכוכית על המטפחת וסגרת את היד הימנית, ובידך השמאלית תשוב להוציא את הזכוכית במהירות רבה, ואת המעשה הזה תעשה כחמש ושש פעמים, אז יצא לעיניך הכח המושך בכל עזו ופעלו, וראית את שריגי פסי הנייר דבוקים היטב בפני הזכוכית, ואחרי כן, ידחו אחור בצאת גם הכח הדוחה לפעלו, ועיניך רואות את חליפות המשיכה והדחיה, משוך ודחה, משוך ודחה, כעין מחולת המהנים. אך כפלים לתושיה למראה ההוא אם בחשכה תראנו, ואם בחדר אפל תשפשף את הזכוכית, כי בנשאך את עיניך תראה את קנה הזכוכית מאיר לפניך, או תמצא בו נקודות מאירות בלבד, ואם תשלח אצבע ותקרבנה אל הזכוכית, תראה ניצוץ כדמות לובן ותכלת עף ממנה ברעש ובא בראש האצבע.

לתכונה הנפלאה ההיא אשר לגופים משופשפים, קראו עלעקטרית או עלעקטריציטעט, יען כי את התכונה ההיא מצאו בימים שעברו גם בבערנשטיין ( אבן שרפה), ואת הבערנשטיין קראו היונים בשפתם עלעקטראן. אך מה היא העלעקטרית? מה המעשה אשר יעשה בקנה חמר חותם המשופשף או בזכוכית המשופשפת, כי דברים נפלאים כאלה יוצאים לפעולה? – המענה על השאלה ההיא נמצא בפי המחקר אשר בעת האחרונה, ולפי המענה ההוא נדע כי גם בזה אך פני סוד אדיר בטבע הולכים אתנו, חמר נסתר או פֿלואידום, אשר לא נרגישהו ולא נדעהו באחד מחמשת חושינו, ומלוא כל הבריאה הוא מלא. כי כאשר חקרו וכאשר חתרו החכמים וימצאו כי לא לבד לחמר החותם ולזכוכית התכונה הנזכרת, כי אם לכל הדבר הנמצא בארץ, אין יוצא, וכלם יעשו עלעקטריים אם נשפשף במו, ואך ברוב הדברים לא יוכר כמו אלה, והמתכות לא תראינה את סגולתן המיוחדת ואת טיב עלעקטריתן לכל העין הרואה, ואנחנו נצא עתה לחתור ולדעת את סגולות העלעקטרית; ולמען נבינן היטב נעבירה פה עוד מעשה נסיונות אחרים:

עשה לך כדור קטן מעצי גופר (קארקהאלץ) או מעץ ההאלונדער, כדור בגודל האגוז, ולקחת את הכדור הקטן הזה וקשרת אותו בחוט משי יבש וצח, ונתת לו רוחב ידים לרחף חפשי הנה והנה באין מונע, והיה בהקריבך אל הכדור הזה המרחף ברוח את הזכוכית המשופשפת, וראית כי יפרוץ ברגע אליה ונגע בה, וכרגע ישוב לאחוריו לנוס מפניה, ובכן תדע לך כי הזכוכית אשר עשתה ברגע האחד את פעולתה למשיכה, היא עשתה ברגע משנהו את פעולתה לדחיה; אך עתה גע נא באצבעך בכדור הזה, ושב הכדור לפרוץ אל הזכוכית ולנגוע בה, וכבראשונה יתפרץ אחור לברוח מפניה אחרי רגע נגעו בה. ואם אך נגעת בו באצבעך, וסרה ממנו הדחיה, ושב שלישית לנגוע ולברוח כרגע, וכן גם רביעית וחמישית, פעם בכח המושך ופעם בכח הדוחה. – עד לך עתה המעשה הזה, כי דבר לאט עם הזכוכית ועם הכדור, והיה בעשותך את הנסיון הזה בחשכה בחדר מלא אויר צח, ומצאת לך מקום לצעוד צעד אחד קדימה, לגשת אל תכונת הדבר הנסתר ההוא: בחדר בחשכה הראה לך, כי ברגע נגוע הכדור הקטן בזכוכית המשופשפת, יבוא בו פתאום ניצוץ דק, ועם הניצוץ הזה יבא גם כח עלעקטרי אל תוך הכדור; ובלי תפונה תחשוב עתה בלבבך, כי בהיות תכונה אחת עתה לעלעקטרית הזכוכית ולעלעקטרית הכדור, תמשוך האחת את השני, אך הן אחרת ראו עיניך, כי כח־דוחה, דוחה בכדור הקטן; ולפי זה נוציא משפט כי העלעקטרית במצוא המין את מינו, תוליד כח דוחה, ואך בנגוע אצבענו בכדור תסור ממנו העלעקטרית ברגע, ושב הכדור להדבק אל הזכוכית שנית, ובבוא בו ניצוץ עלעקטרי שנית, ינוס מפניה כי ידחה מעליה. –

בפרק הבא נראה לדעת את משפט הכדור הקטן בהקרבו אל חמר החותם המשופשף, ועתה רב לנו לדעת כי מטיל זכוכית משופשף יוליד עלעקטרית, וכי העלעקטרית תוליד כח דוחה במצוא המין את מינו.

 

לד. נוספות על המסות העלעקטריות.    🔗

המסה אשר נעשתה בכדור הקטן וקנה זכוכית המשופשף, את המסה הזאת נוכל לעשות גם בכדור וקנה חמר החותם, אך את חמר החותם לא נשפשף במשי כי אם בצמר, והיה גם עתה בקרוב הכדור אל קנה החמר המשופשף ונגע בו, ובא אל תוכו ניצוץ עלעקטרי, ונס הכדור מפניו, ואת הדבר הזה נראה גם אם נשנה ואם נשלש; ובאנו גם עתה אל המשפט, כי במצוא המין את מינו יקום הכח הדוחה. אך אחרת יראו עינינו בנסיון אחר: אם נגיש את הכדור הקטן הקשור בחוט המשי אל קנה זכוכית משופשף, והכדור ימשך אליו וידחה ממנו כמשפט הראשון, ונוסיף עתה ונגיש אל הכדור הנדחה הזה קנה חמר חותם, נראה בתמהון כי לא ידחה, כי אם משוך ימשך הכדור אל הקנה הזה בחזקה, וכן גם להפך, אם נגיש בראשונה את הכדור אל קנה חמר החותם, והוא ימשך וידחה כמשפט, והיה בהקריבנו אחרי כן אליו את קנה הזכוכית, ובנוס הכדור מפני חמר החותם, ירוץ אל הקנה הזה כי משוך ימשך אליו בחזקה. ואם לא קצרה עוד רוחך, ועשית גם את זאת, להביא את הכדור הקטן בין שני הגופים העלעקטריים הנזכרים כאחד, אחד מזה ואחד מזה, תראה כי משוך ימשך הכדור אל הזכוכית וידחה מאליה, ויעבור אל העבר השני, אל חמר החותם וידחה, וישוב אל המקום הראשון, וינוס מפני זה ויבוא אל השני, ויעזוב את זה וישוב אל הראשון, ועינינו תראינה מראה כמטוטלת מתנועע אהת הנה ואחת הנה, בין הזכוכית ובין חמר החותם, עד אבוד העלעקטרית משני הגופים וחדלה התנועה. ומי הוליד את המראה הנפלא ההוא? – חכמי הטבע יואילו לבארהו על פי ההנחה הבאה בזה, ואם כי נמצא עתה ידים למצוא פתרון אחר יותר נכון מן ההנחה הזאת, נחזיק כעת בה עד השמיענו את האחרת לעת מצוא:

בכל הדברים אשר על הארץ נמצא חמר דק מאד, לא נראה ולא נודע לחושינו, או פֿלואידום, והוא מורכב משני חמרים יסודים, ואנחנו לא נדע אם הוא בקרב האטמים ישכון, או אם בינות להם, וגם פעולתו לא תצא לעינים וליתר חושינו, עד אם קמה החלוקה בין שני החמרים היסורים שמהם מורכב הפלואידום הזה, ואת החלוקה הזאת נעשה, אם נשפשף בגופים נודעים, וקבל הדבר המשפשף את המין האחד מן העלעקטרית, והדבר המשופשף יקבל את המין השני ממנה, ובדרך הזה הצאינה הפעולות האמורות לעינים, כי העלעקטרית הנפרדת לשני מיניה תוליד מראות עלעקטריים. והיה בשפשפנו את הזכוכית במשי, וקמה בזכוכית חלוקת הפלואידום אשר לעלעקטרית לשני מיניו, המין האחד בזכוכית, והמין השני יאסף אל הדבר המשפשף, אל המשי, וכן תהיה תורת העלעקטרית גם בקנה חמר החותם; ואך בזאת יבדלו כי העלעקטרית הנשארת בזכוכית שונה היא מן העלעקטרית הנולדת בחמר החותם, ובאשר כי לא באנו עוד ער חקר תכונת שני מיני העלעקטרית השונים, ולמען הבדילם קראו לאחר עלעקטרית הזכוכית, או עלעקטרית מחייבת, ולשני קראו עלעקטרית הנטף, או עלעקטרית שוללת, ואנחנו גם אנחנו נקרא מעתה והלאה לשני מיני העלעקטרית מחייב ושולל, והיה המחייב, העלעקטרית היוצאת לפעולה בשפשף משי בזכוכית, והשולל תהיה, העלעקטרית הנראה בשפשפנו בצמר או בשער העור את חמר החותם. – אך האין גם מין שלישי לעלעקטרית? אמנם אין דבר בעולם אשר לא נסו החכמים בו למען דעת ולהבין על פי שפשוף או על פי מלאכות אחרות, והנה עלתה בידם לעורר בכל דבר ודבר את הכח העלעקטרי, אך בכל פעם ופעם מצאו את המין האחר או את המין השני, ומין שלישי לא מצאו, והנסיונות הרבים אשר נעשו יורונו תורה אחת: שני גופים מלאים עלעקטרית ממין האחד, דוחה האחד את האחר, המחייב דוחה את המחייב והשולל דוחה את השולל, ואך רק בהיות הגוף האחד בעלעקטרית מחייבת והשני בעלעקטרית שוללת, וקם הכה המושך להמשך אחד אל האחד. –ואם גם זר ונפלא הדבר הזה, ואם גם לא יאומן אם יסופר, אך אמת וצדק אתו, ואלפי נסיונות לנו לעדה ולמופת, ואם פלא הוא ויהי לפלא, בראותנו את הדרך אשר על ידה תעבור עלעקטרית מן הגוף האחד אל השני, ועל אודות הדבר הזה נדבר עתה.

 

לה. מה בין מראות העלעקטרית ובין מראות המאגנעט.    🔗

האיש אשר ישים לב כי הגוף אשר קרבו עלעקטרית מחייבת דוחה את הגוף אשר גם בו המחייבת, והשוללת דוחה את השוללת, ואך המחייבת והשוללת יחדו מושכות זו את זו, יראה האיש ההוא וישפוט שפוט כי קרובים העלעקטרית והמאגנעט שניהם במראיהם ובמעשיהם ובתכונתם! העלעקטרית והמאגנעט גם שניהם, המה ילידי יסוד נסתר אשר לא יראה לעינים ולא יורגש בחוש ולא ישקל, ילידי איזה לואידום אשר בקרב האטמים, או לבינות. להם, העלעקטרית והמאגנעט גם שניהם יכילו משנה תכונה, והיה להמאגנעט ציר צפוני וציר דרומי, ולהעלעקטרית חיוב ושלילה, ואף גם זאת כי הציר הצפוני אשר למאגנעט דוחה את הציר הצפוני המוגש אליו, והדרומי דוחה את הדרומי, ואך הצפוני והדרומי יחדו ישאו, וכן גם בעלעקטרית דוחה המחייב את המחייב והשולל את השולל, ואך המחייב והשולל לבדם יחדו ישאו, ובא המאמין. והאמין כי המאגנעט והעלעקטרית אך אחד המה, מאוחדים בתכונתם ובטבעם, במקורם ובשרשם, ואך לפי המקום והמעשה יצא כל. אחר לפעולה, – ובכל זאת גדול ההבדל ביניהם! המאגנעט ההופך את הברזל השני לעשותו מאגנעטי, לא יאבד מכחו דבר ולא יעדר ממנו דבר גם אחרי קבל השני את תכונתו, כי השני לא קבל כל דבר מכח הראשון, והראשון לא יאבד דבר מכחו לנצח, גם אם יהפוך חמרים אין מספר לעשותם למאגנעטים; אך לא כן העלעקטרית. עינינו הרואות כי דבר מה יוצא מן הזכוכית המשופשפת או מן חומר החותם המשופשף: ניצוץ עובר דרך האויר המפריד בין שני הדברים, ובא אל תוך הכדור הקטן, והכדור הוא עתה המקבל, והזכוכית או חמר החותם הם הנותנים, ונמצא כי האחך מלא והשני חסר; ולא זה בלבד, כי עצור נעצור כח להסיר את העלעקטרית ביד, כי בהעבירנו אך כף יד לחה על פני הזכוכית או חמר החותם, תעזוב העלעקטרית כרגע את מקומה אשר לה באלה, ובאה בידנו, והדבר הזה די לנו להראותנו את ההבדל אשר בין העלעקטרית והמאגנעט. אך לא זה בלבד, כי בראות עינינו את העלעקטרית מתפרצת בחזקה מן הגוף האחד להכנס אל השני, בראותנו כי קנה זכוכית לבד, קנה זכוכית המשופשף ישלח ברק קל בדמות ניצוץ עובר בזעף, עוד טרם הגישנו אליו את ראש אצבענו, והוא עובר דרך הרחוקה לפעמים מרחק זרת אחת, למען בוא אל תוך אצבענו, נשפוט שפוט כי העלעקטרית, אך נולד נולדה באחד הגופים, והנה היא עומדת ואורבת ומצפה דרך תוכל להמלט ממכון שבתה, ועוזבת את שבתה ברגע מצאה כל גוף אשר יאספנה, ואנחנו נשים עתה לב אל המראה הזר הזה, אשר תוצאותיו הכי נכבדות והכי נערכות בכל ממשלת העלעקטרית, ואת אשר נדע נגידה.

האם לא ישאל השואל לאמר, אם אמת נכון הדבר כי העלעקטרית בהולדה בגוף המשופשף, אורבת ומצפה מקלט ממנו, מדוע אפוא לא תמלט על נפשה אל תוך האויר המקיף את קנה הזכוכית? או מדוע לא תעבור ישר מן הקנה אל תוך כף היד המחזקת בו, מבלי לבוא אל המשי או אל הכדור? המענה אשר יענו החכמים על השאלות האלה אמת ונכון הוא, אם כי זר להשמעות אזנים: נסיונות אין מספר הוכיחו למדי, כי ישנם גופים אשר כבלעם את העלעקטרית כן יפליטוה ויוליכוה הלאה, וגם ישנם גופים אשר בהולד בם העלעקטרית יעצרו אותם בקרבם, ובהכנסה לא יפליטוה, ולכן נקרא לגופים המפליטים את העלעקטרית כדי רגע, ״מלאכים טובים אשר לעלעקטרית" (גוטע לייטער דער עלעקטריציטעט), כי הם מלאכים אשר חיש קל ישלחו הלאה את העלעקטרית הבאה אל תוכם, והגופים אשר לא יעצרו כח לעשות כמעשה הזה, יקראו מלאכים רעים (שלעכטע לייטער), או בשפת החכמים יקראו ״איזאלאטארים" על דבר אשר יגדרו בעד העלעקטרית מתת לה מעבר. – האויר הצח הוא מלאך רע, יען כי הוא יאצור בקרבו את העלעקטרית מבלי להוליכנה הלאה, ולכן גם אם נשפשף קנה זכוכית לעשותו עלעקטרי, ובהעשות אז גם חלק האויר המקיף את הקנה עלעקטרי, לא יוליך האויר ולא ישלה את העלעקטרית הלאה, ונשארה העלעקטרית בקרב הזכוכית, ואך רק בהיותנו בחדר לח, לא יצלח כל נסיון וכל מעשה להוציא את העלעקטרית לעינים כי גם בהוליד העלעקטרית בזכוכית, וקבל אותה האויר הלח ונשאה אתו וזרד אותה לכל רוח, אנחנו את עקבותיה לא נמצא. – הזכוכית היא הכי רעה בין המלאכים הרעים, ולכן לא תעבור העלעקטרית ממקום השפשוף אשר בזכוכית אל כף ידנו, כי חלק הזכוכית אשר בידנו לא יתן לה מעבר; גוף האדם יחשב על המלאכים הטובים, ויתר עז לו אם עורו לח מעט, אך המלאך הכי טוב הוא המתכת למיניה, ולכן ישימו אל הטעלעגראף חוטי מתכת, כי להם הכח והעוז להוליך ולשלח את העלעקטרית במדה גדושה ונפלאה מאד כאשר נראה על פי הנסיונות אשר נעביר לעין הקורא.

 

לו. הליכות העלעקטרית.    🔗

על פי נסיונות נוכל להראות, כי הכח בידינו להוליך עלעקטרית גם במתכות, אך דרך המעשה ההוא שונה מן המעשה הנעשה בחמרים אחרים, אשר לא יעצרו כח להוליך הלאה את העלעקטרית הנולדה. בעת אשר נוציא כה עלעקטרי מקנה הזכוכית, נוכל להחזיק את הקנה בקצהו האחד ולעשות את מעשנו בקצה השני, אבל לא כן מטיל המתכת, כי אמנם יהפוך עלעקטרי גם המטיל הזה, אך כרגע וכחו זה יסוף ויחדל, כי המתכת תוציא את עלעקטריתה אל היד המחזקת בה, והיד, ככל גוף האדם, נחשבת על המלאכים הטובים, והדרה אפוא העלעקטרית עד כף רגלו הנצבת על הרצפה, ומשם תבוא אל מעבה האדמה המקבלת אל קרבה כל עלעקטרית, ושם תאבד ממנו ושם תקבר.

אתה הראית לדעת, קורא יקר, כי הכדור הקטן מעץ ההאלענדר יאצור בקרבו את עלעקטריתו מבלי להפליטנה, והיה הדבר הזה אך בהיות הכדור קשור אל חוט משי יבש, והוא לא יוליך את העלעקטרית ממנו והלאה, אך נסה נא ולחלח את החוט הזה מעט, או קח לך תחת המשי חוט פשתים, וראית את הכדור כי קבל יקבל אל תוכו עלעקטרית, והוא ימשך אך לא ידחה, כי לא יוכל שאת בקרבו את העלעקטרית, יען כי חוט הפשתים יעבירהו ממנו והלאה. ועתה אפוא ראית כי אמנם יכול נוכל לעשות גם את המתכת עלעקטרית, אם אך לא נחזיקנה ביד רק נקשרנה בחוט משי, או ביתר עז אם נתן את המתכת על פני קנה זכוכית, או אם נמשחנה בנטף (הארץ), או בגוטאפערטשא.

בלי תפונה ראה ראית את החוטים אשר על פיהם נעביר את דברינו ביד הטעלעגראף ממקום אל מקום במהירות לא ישוער; החוטים האלה המשולבים אל עמודי עץ ותלוים ברוח, עשוים מן הברזל, אך הם לא משולבים אל העץ בלי ממוצע, כי אז תצא העלעקטרית מאתם ותבוא כרגע אל תוך העצים, ומשם אל מעבה האדמה, רק מובאים הם בראשונה אל תוך גביעי פארצעלאן אשר אינם מוליכים הלאה את העלעקטרית, ולהם יקרא ראשים מגבילים (איזאלירקעפפֿע). חוטי הטעלעגראף המושמות מתחת לארץ, עשויות על פי הרוב מן הנחושת המעוטפת בגוטא פערטשא, למען עמוד בה העלעקטרית המובאה אליה, ולבלתי אבוד ממנה כל הדרך הרחוקה, וגם עלעקטריתו של החוט תסגר תוך המעטפה ההיא, אף תגבל כמשפט, ובהיות המסגרת עשויה בטוב טעם, יעצור החוט כח, גם בארכו הרבה הרבה מילין, להעביר ברגע אחד את הכח העלעקטרי הנעור בקצהו האחד, עד הביאו אל הקצה השני, ולהשמיע על פי אותות המיוחדים לדבר, את השמועה אשר חפצנו להשמיע. אך זה הוא ראשית מעשה הטעלעגראף, ובמקומו נבאר את כל הכוונים אשר נעשו על אודותיו, והיה כל חפצנו בזה אך להראות איך יצלח בידינו להשמיע לרחוקים דבר מאתנו על פי פעולת המתכת. למשל נניח כי שמנו חוט ארוך עובר מלאנדאן עד בערלין, והוא מוגבל בטוב טעם, לאמר, כי סגור הוא ומסוגר במסגרת אשר אינה מולכת הלאה, והיה אם תשלב לשתי קצות החוט כדור קטן עשוי מנחשת קלל (מעססינג), וצוית למקודשיך בלאנדאן, כי ברגע אשר יקר שם המקרה נחוץ לך לדעת אותו, ישלחו הם ניצוץ עלעקטרי אל תוך הכדור, ואז אם יהיה הניצוץ בדי כח, יהפוך ברגע ההוא גם הכדור אשר בברלין עלעקטרי, והוציא לעיניך גם הוא ניצוץ, וידעת כי זה אות הוא לך כי קרה המקרה הנחוץ לך לדעת אותו; וגם עוז וכח לניצוץ כזאת בצאתו, כמשפט להביא אש אל תוך אבק שרפה, ואל תוך תותח ורעם ולהעביר הבערה גדולה. אמנם אין תועלת עצומה בטעלעגראף כזה, יען כי יועיל להביא לך אך את האות אשר שמת לך ולרעך על דבר מקרה נודע לך ולו, ולא יעצר כח להשמיעך דבר אשר לא שמת לו אות; ובכל זאת די הוא לנו לדעת, כי הוא יברר לנו מעט את תכונת הטעלעגראף השולט עתה שלטת רבה על כל סביביו, והוא ישים לנגד עינינו את הרעיון בלבד, כי עוז ביד המתכת להעביר ברגע אחד את העלעקטרית הנעורה בקצה החוט האחד ולהביאנה אל הקצה השני, ואם גם יגדל המרחק אשר בין שתי הקצות אלפי מילין.

הלא נפלא הדבר הזה באזני כל שומע, וגם החכם ונבון יענה ויאמר לנו, כי אך מהתלות אתנו, אם לא ראו גם עיניו את כל הנוראות והנפלאות האלה, ואם לא בנפשו בחן ויראה, כי אמת היא ותהי לאמת, ומעשי יום יום יעידון ויגידון לנו את הדבר הזה! וחוט הטעלעגראף יראה לכל איש, כי בנגוע כח העלעקטרית בקצהו האחד, ובא ברגע ההוא גם בקצהו השני, ואם גם ירחק כל מרחק, כי הפך החוט להיות עלעקטרי כלו, וכי התפשט כח העלעקטרית על כל אורך החוט, ואנחנו הנה ידענו היטב את פעולת המתכת הלזו, אף כי מדדנו את מהירות המרוץ אשר לה, וידענו כי די לה הזעקונדא האחת להפוך עלעקטרי את החוט המתוח על פני דרך רחוקה ששים אלף מלין. ואולם אם נשאל: ואיכה יהיה כדבר הזה? מה המעשה אשר יעשה בקרב המתכת בזעקונדא ההיא? מדוע נמצא את הסגולה הנפלאה אך במתכות, בעת אשר דברים אחרים, כמו חוט פשתים לח יעביר בהעבירו את העלעקטרית אך מעט ולאט? וענו החכמים יודעי מסתרי הטבע ואמרו: רב לך, פה שם חסין הטבע, את ידו על עינינו ולא נראה ולא נדע, ואולי יש יום לדור נולד לראות ולדעת את כל אלה, ואנחנו מחשים, כי סוד חתום הדבר, ויוצא ירך כח נסתר בטבע אשר לא נדע את שרשו, ונדע אך את מראהו ואת מעשהו, ואותם נרדפה לראות ולהבין ולדעת.

 

לז. הניצוץ העלעקטרי והברק.    🔗

המציאה החדשה, כי יש כח במתכת להוליך את העלעקטרית אל כל מקום שנחפוץ, החדשה הזאת הביאה אותנו לידי המצאת מוליך־הברק, המצאה יקרה ורבת תועלת. זה האיש פֿרענקלין, אזרח אמעריקא הצפונית, אשר עשה לו שם עולם לא יכרת בתור חכם המדינה, פילוסוף, חוקר בטבע וכותב ספרים בעבור העם, פרענקלין זה, היה האיש אשר בלבו בא הרעיון האדיר, כי הברק הנורא המתפרץ מבין חשרת עבים, ובלהב אש אוכלה יקח לו מהלכים בארץ לכלות ולאבד, כי הברק הזה אינו כי אם ניצוץ עלעקטרי היוצא מפי זכוכית משופשפת, ובעת אשר הניצוץ יליד הזכוכית הוא קטן ודל, ואך בקול המולה דקה יעבר לו דרך האויר, הנה הניצוץ העלעקטרי הגדול אשר נקראהו בשם ״ברק", יתפרץ לו בקול רעם וסער ושצף ובלהב אש גדולה הנוראה על כל סביבותיה. ואף גם זאת כי הוא לא היה הראשון, כי חכמים רבים לפניו⁴ כבר חקרו ודרשו על אודות הרעיון הגדול הזה; תחת קנה הזכוכית כבר כוננו להם מכונות עשויות מן לוחות זכוכית עגולות, וכרים נלוים אליהן למען שפשף בהן, ואחרי כן החלו לכונן להם את כל התכונה אשר מרביתה עוד עומדת הכן גם היום בכל מכונות העלעקטרית; על פי כוונים עשוים לדבר, הצליח חפצם בידם לאסוף את העלעקטרית המעטה אל תוך כדור מתכת למען שלוח ממנו המון ניצוצים, ולא זה בלבד, כי גם הצליח להם להוציא ניצוצים רבים על פי מכונת העלעקטרית, ניצוצים אשר עצרו כח להמית כל חית הארץ. ומי אפוא עוד לבלי ראות את הדמות אשר לברק ולניצוצים כאלה? ומה פלא כי רבים בימי פֿרענקלין החליטו, כי העבים הם אך מכונות העלעקטרית, והברק הוא הניצוץ היוצא על פיהן? אך החוקר הגדול הזה לא מצא שבעה ברעיון לבד, כי נפשו אותה לסול גם לברק מסלה מיוחדת כאשר יכולו דרך לניצוץ העלעקטרית, ואם אנחנו נעצור כח להוליך את הניצוץ הזה לפי חפצנו, מדוע אפוא לא נוליך גם את הברק לפי רוחנו וחפצנו? אמנם אך צחוק היה לפנים המעשה אשר נעשה להוציא ניצוץ מפי זכוכית על פי השפשוף, אך כבר הבינו וידעו האנשים, כי לפתח מראה נורא בטבע הם רובצים, ופֿרענקלין הגדול לא נסוג אחור מלשוב עוד הפעם אל צחוק הילדים הזה, כי רעיון גדול עלה על לבו על דבר המעשה היוצא מצחוק כזה. – ואך צחוק הוא! לנסיון הראשון אשר עשה פרענקלין, למען הוליך את הברק לפי חפצנו לקח לו את נחש הבריח עשוי מנייר, אשר עשה לו בנו הילד הקטן לצחק בו, והוא העיף את הנייר הזה למרומי שחקים, וחוט מתכת קשר בחבל הנייר, ובלבו שחקה תקוה כי החוט הזה יוליך את הברק מן השמים – האם לא הצחוק הוא לשמוע? והצחוק הזה הצליח בידו אחרי נסותו נסיונות רבים, אם כי סכנה עצומה וחפה על ראשו, סכנה אשר גם הורידה לשחת נפש חוקר אחר יקר הערך; והוא הצליח מאד, ואף שכר רב ראה לפעולתו, כי עוד בימי חיי פרענקלין מצאו את מוליך־הברק נאמן בכל, וישימוהו על ראשי כל הבניינים הגבוהים, וגם על ראשי בתי הכנסיות אשר לנוצרים שמוהו, אם כי רבות רבות הטיפו המטיפים מעל במותיהם, כי יצר לב האדם רע מאד, ורעתו רבה על כל סביביו, והיא הסתה אותו לשים מעצור גם לחרון אף האלהים ולברק אשר יברוק. אלה המטיפים עלו הבמתה לדרוש ולהסת לב העם בחוקרים, אך טעו בהלכה, כי המה טרם ידעו כי לא חרון אף האלהים הוא הברק, ולא לשפוט תבל יברוק, כי מחקרי לב הראו לדעת כי הברק הוא יליד העלעקטרית הנולד ברוח, והוא יולד בלי תפונה בהפגש הרוחות משני עברים שונים, ובחלפם ובעברם ובנגעם איש ברעהו, אז יקום סער ורעם, כי ישפשפו הרוחות אלה באלה, והם יוציאו את העלעקטרית לחפשי כשפשוף המשי בזכוכית. ומקום מצאו החכמים לראות כי שפשוף הרוחות יוליד עלעקטרית, כי איש עושה מלאכה בלאקאמאטיף מצא, שכח לנו להוציא לעת מצוא מפי ארובת הקיטור אשר ללאקאמאטיף ניצוצים עלעקטריים רבים מאד, וכאשר חקרו ודרשו בדבר הזה מצאו, כי לא בההפך הקיטור למים תקום העלעקטרית, כי אם בשפשף הקיטור בפי הארובה הצר, והשפשוף הזה יוליד את המראה ההוא.

מוליך הברק הוא חוט מתכת אשר יאסוף אליו מעל הבנינים הגבוהים, את העלעקטרית אשר יוליד הסער בחיק האויר, ומוריד אותה אל מעבה האדמה אשר בה ימצא המוליך הזה את מוצאו; ואנחנו נראה כי הוא מחסה עוז לכל הבניינים הרמים, הראשונים למכת ברק העלעקטרית, וגם על הבנינים הקטנים הקרובים אליו יסך באברתו, ואך בהשבר המוליך או בעלות בו חלודה, אשר אז לא יעצר כח להוליך על פניו את הברק אל האדמה, ותגדל שם הסכנה שבעתים מן המקום אשר אין לו כל מוליך להוליך את הברק. ועד כמה ראויה היא המתכת לדברים כמו אלה, נוכח בנפשו איש שר צבא מצבאות הצרפתים בראשית המאה הנוכחית: בצעדי און הלוך הלך האיש הוה בחוצות מאינץ, למען המלט על נפשו מפני הסערה הקרובה לבוא, ואשר נתנה עוזה בשחקים ובארץ, ולמען לא יאבד את עדי הזהב הגדול הנלוה למורה השעות אשר אתו, שם אותו בצלחת אשר למכנסיו; אבל אך לחנם מהר האיש ללכת כי לא יכול להמלט, והברק אשר יצא פתאום פגשו והממו, ושוכב כמת נשאוהו אנשים על כפים הביתה, ויהי הם נושאים אותו והוא הקיץ ולגדול תמהון הרואים לא נמצא כל מום בגופו ויהי כמקדם, וכאשר חקרו ודרשו היטב, מצאו כי בא הברק בעד כובעו הנעשה ממתכת, וירד אל השלשלת אשר על צוארו ומשם אל צלחת מכנסיו מקום שם הזהב, ומשם הלך בחוט המתכת אשר על פני מכנסיו עד מנעליו, ובא בעכס אשר ברגליו ומשם ירד אל תוך האדמה. ואמנם מצאו את כל עדיי המתכת אשר לו נשחתים ונקרעים ונתכים, אך נפש האיש נצלה מרדת שחת, והוא בנפשו קנה לו עתה את הידיעות על דבר המתכת וכחה הגדול, להוליך את העלעקטרית אל המקום אשר שמה תט לה.

 

לח. הליכות העלעקטרית, הֵאָסְפָה ומלואיה.    🔗

הדבר כי עצור נעצור כח להוליך את העלעקטרית לפי חפצנו, להעבירנה מגוף האחד אל השני, הדבר הזה יגדל בעינינו פי שבע, אם נשים לב כי עצור נעצור כח לאסוף את העלעקטרית ההיא, לאסוף אותה אספה רבה אל מקום אחר, ולהגדיל פעולותיה אם נוציאנה לחפשי פתאום בבת אחת, ובצדק אמרו החכמים הדוברים בעלעקטרית ״מַלֵא וְהָרֵק“, כי מלא נמלא בה כאשר ימלא איש קנה רובה, אף הריק נריקנה כאשר יריק הרובה את קנה הרובים אשר לו, כי מכונות העלעקטרית נכונות למעשה הזה, והנסיונות אשר נעשה בהן גדולים ורבי ערך המה. ואמנם גם כל קני הזכוכית אשר לנו למנורותינו הנם מכונות עלעקטרית, מכונות קטנות, ואין בהן ובין אלה המכונות הנקראות ״מכונות העלעקטרית” ( עלעקטריזיר־מאשינען), אך שאלה גדולות הן ועשויות בדעת ובטוב טעם, ויש להן גם כלי מיוחד הקרוא בשם מאסף העלעקטרית.

וזאת תורת המכונה: ראש דבר הוא לוח זכוכית עגול סביב, אשר נוכל לגוללו במחלץ (קורבעל)⁵, ואל מול פני עגול הזכוכית הזה מושמים כרים אחדים הנלחצים בכח קל אל הזכוכית, ואשר ישפשפו בה בהגללה על פניהם, וכלי השפשוף הזה עולה הרבה על המשי ופועל את פעולתו ביתר עוז, עד תחת אשר נוציא שם ניצוץ אחד, נוציא פה להבות גדולות ועלעקטרית בגללנו את הזכוכית. בעת שפשפנו תקום לנו בקרב הכרים עלעקטרית שוללת, ובזכוכית תולד עלעקטרית מחייבת, ולכן בדחות שני מיני העלעקטרית האלה איש את אחיו ואחרי כן יתפשרו, לא תקום הפעולה להיות עצומה וגדולה, ועל כן נשלב אל כלי השפשוף גם חוט מתכת אשר יבא עד האדמה, ועל פי החוט הזה תלך לה כל העלעקטרית השוללת לבוא אל פי האדמה, וכל העלעקטרית המחייבת אשר על פני הזכוכית תאסף לה ותתרבה מרגע לרגע, ואך למען תמצא לה מקום להאסף שמה, הקימו אל פני עגול הזכוכית קנים עשוים מנחשת קלל, או קנה אחד לבדו, והם מחוברים ומוסבים אל הזכוכית למען קחת ממנה את כל העלעקטרית הנאספת, ולהביאה אל תוך הכדורים המושמים על פני קני זכוכית, למען לא יוליכו הלאה את עלעקטריתם, והעלעקטרית הנאספת אל הכדורים ההם, היא עצומה וגדולה כל כך, עד שגם מפי מכונה לא גדולה נוכל להוציא ניצוצים גדולים בני שלש וארבע זרת, אם אך נגיש את ראש האצבע אל הכדורים. שם הכדורים האלה בשפת יודעי הטבע, ״הקאנדוקטור“, לאמר: המוליך, ואנחנו נקרא להם ״כדורי האוסף”, כי אסוף יאספו הכדורים האלה אל תוכם את כל העלעקטרית הקמה על לוח הזכוכית, והם הם האסמים אשר יאצרו אל קרבם את כל צרור וצרור של העלעקטרית הנולדת; אך האסמים האלה אינם חזקים כל כך, כי אך בגעת בם יד או אצבע, והריקו ברגע ההוא את כל אוצרם הטוב אשר אצרו זה כמה. – ועוד חזון למועד להראות ל’עין הקורא, כי שונה היא בדבר הזה העלעקטרית הגאלוואנית, והיא שעמדה למין העלעקטרית הזה, לעשותו נחוץ ומועיל מן המין הראשון.

האיש אשר יקר מקרהו לראות ולנסות בעיניו את מכונת העלעקטרית ופעולותיה, הוא לא יתעצל מלשים לב גם לכל הדברים ולכל דבר משחק אשר נוכל לעשות בה, כי הדבר הנראה בעינינו כדבר משחק, יוכל להיות לפעמים מפתח לפתוח בו סודות כמוסים רבים בטבע, ושער ומבוא להמצאות לא שערנו; ובראותך ובנסותך את המכונה הזאת, ושמת לב גם לדבר הזה: האיש האוחז בכדור האוסף ברגע התגולל עגול הזכוכית, הוא לא יחוש ולא ירגיש כל פעולה עלעקטרית, יען כי העלעקטרית היוצאת מפי הכדורים, באה כרגע דרך גופו אל פי האדמה אשר תחת רגליו, אבל לא כן הדבר אם יעמוד איש על פני לוח גוטא פערטשא, או על ספסל אשר לו רגלי זכוכית, כי על פיהם לא תוכל העלעקטרית לחדור אל מעבה האדמה, ואך אסוף תאסף בקרב הגוף, כאשר נאספה לפניו בקרב הכדורים, יחוש האיש ההוא כעין רעד בעור בשרו, כי כל שערו הדק מלא עלעקטרית מחייבת, אשר משפטה הוא לדחות ולהדחות, ועל פי הדחיה ההיא יקום כל שערו, גם שער ראשו ושער זקנו, ויהיו כמסמרות נטועים; ולא אך דרך משל לבד, כי נראה בהיות השערות האלה ארוכים וגדולים, נמצא כי יעמדו כלם כמסמרות נטועים, ועינינו רואות את המראה הור ההוא; והיה אם תגע באיש ההוא, יצא ברגע ההוא מתוך המקום אשר נגעה אליו כף ידך, ניצוץ אש בהמולה דקה, וכפי חפצך תוכל להוציא ממנו אש בכל המקום אשר תחפוץ, מנחיריו, מאצבעותיו ומכל אברי גופו, וברגע נגעך, יחדל המראה אשר ראית ולא יוסיף האיש להרגיש עוד דבר מכל אשר היה.־ וזאת לדעת כי הנסיון הזה לא יוכל להזיק דבר, כי העלעקטרית המחייבת הנאספת אל קרבו, היא בת כח דוהר כאמור, והיא נאספת אך על פני הגוף ואל האברים הפנימיים לא תבוא. ועל כן לא נוכל גם להאמין כי על פי נסיונות כאלה, נעצור כח להוציא גם איזו פעולת רפאות, אם כי מהבילים רבים, מהבילים מאמיני כח העלעקטרה, יהבלו להאמין בדבר הזה.

 

לט. אי זה דרך תאסר העלעקטרית.    🔗

הנה ראית הקורא, כי דבר לאט עם העלעקטרית, דבר חמר נסתר, או פֿלואידום אם יקרא, ואותו לא נראה אף לא נרגיש באחד מחושינו, ובכל זאת בידנו הוא לעורר את הדבר הנסתר הזה, להוליכו ולאספו ולהעביר ממקום למקום, ולעשות בו כאלו היה חמר הנראה לעינים ואשר ביד יוקח! ובכל זאת איננו כל חמר, כי לא נראהו בעינים, ולא נקחהו בידים, ואף שקול לא ישקל הדבר הנסתר הזה, כי הכדור אשר אל תוכו נאספה העלעקטרית, לא יעלה במאומה על משקלו אשר היה לו טרם האסף העלעקטרית אל תוכו, משקל אחד לכדור הריק ולכדור המלא, ולא זה בלבד, אך שחמר העלעקטרית הוא חמר אשר לא יכלה ולא יחסר לעולם, ואם לדור דורים נשפשף בקנה הזכוכית או בלוח הזכוכית או בקנה הזפת, ויצאה מהם כפעם בפעם העלעקטרית, ולא תסוף מהם. ואנחנו הנוכל לשפוט אחרת ולבלתי האמין כי סוד אדיר בטבע הוא הסוד אשר לפנינו, וכי דין ודברים לנו עם דבר אשר לו ערך אין קצה בכל הבריאה? – הנה חקרנו ודרשנו היטב אחריו, הנה כביר מצאה לנו ידנו בו, ואולם השורש אשר ממנו יבוא עוד נסתר מנגר עינינו, והעקר חסר מן הספר.

למען תת לפני הקוראים את כל הדברים אשר כביר מצאה ידנו, עלינו להוכיח לו את הדבר, כי הצליה חפצנו בידנו, לא אך לאסוף את העלעקטרית לאספה, כי אם גם לעצור אותה במקום אחד ולשית עליה פעם בפעם נוספות, למען היות לה האון והכח לפעול פעולות הכי גדולות והכי נכבדות בבת אחת. הנה קראנו את כדור נחשת הקלל אשר למכונת העלעקטרית בשם ״כדור האוסף" אם ידוע נדע כי נעצור כח להוציא מפיהם ניצוצים גדולים מאד, אך על פי הכוונים קלי הערך אשר נראה בזה, נעצור כח לצבור את העלעקטרית הנאספת בכדור ולאסרה אל מקום אחד.

קח לך לוח זכוכית רבוע כלוחות הזכוכית אשר תראה יום יום, והדבקת אל הלוח ההוא משני עבריו פחי בדיל דק כעין הנייר, ואך שפה תעשה לי הפשית מצפוי הבדיל, ורחבה כרוחב האצבע, והיה בהגישך את הלוח הזה בעבר האחד אל כדור האוסף אשר למכונת העלעקטרית, יבא בו כח עלעקטרי אך מעט ורפה, ואך בנגעך באצבע גם אל צפוי הבדיל מעבר השני, תאסף העלעקטרית אספה רבה וגדולה אל פני הזכוכית ואל צפוי הבדיל משני העברים, ושם תהיה. וזה הדבר: הנסיונות אשר עשינו עד כה הראונו לדעת כי בנגוע אצבענו אל כדור האוסף אשר למכונה, תבוא כרגע כל העלעקטרית הנאספה בו אל תוך ידנו ואל גופנו, ואל האדמה אשר עליה רגלינו עומדות, אבל לא כן לוח הזכוכית אשר צפוי בדיל מודבק אליו, בבוא העלעקטרית אליו ובהגיעה עדיהו, כי גם אם נגע אז ואם נמשש בידינו את כל עבר מעברי פחי העופרת השנים, וגם אם נשלב אליו חוט ברזל יורד ארצה, ומצאנו כי העלעקטרית אך באחר, ולא נשיבנה ולא נסירנה מפחי הבדיל ולא נעבירנה משם, ולה יקראו החכמים בשפתם ״עלעקטרית אסורה". אך גם העלעקטרית הזאת איננה אסורה לעולם ועד, כי בחפצנו להעבירה משם, אז עלינו אך לשים אצבע גם על פח הבדיל בעבר השני, וכרגע נראה ניצוץ יוצא, ואזננו תשמע המולה ושאון רב ובאצבענו נחוש כאב חזק. – וכמעשה הדבר הזה הוא מעשה הבקבוק הליידני, ואך בטוב טעמו עולה על לוח הזכוכית! הבקבוק הזה הוא כוס מצופה מבית ומחוץ צפוי בדיל דק, ושפה רחבה לו החפשית מכל צפוי ומשוחה בחומר חותם (לאקק). מבית לכוס ההוא עולה קנה קטן מנחושת קלל ובראשו כדור קטן, והיה בהביאך את הכדור הקטן הזה אל כדור האוסף אשר למכונת העלעקטרית, תאסף העלעקטרית אספה רבה וגדולה מבית ומחוץ אל צפוי הבדיל, ובנגעך בכף ידך האחת אל הצפוי אשר מחוץ ובידך השנית תגע אל הכדור אשר לבקבוק, יקום רעש גדול וניצוץ, והכאב אשר יאחז אותך יגדל מאד, והתנועה אשר תבוא אל בדי גוך תביא לך גם סכנה. ולא זה בלבד, כי גם מסבת אנשים אחדים אם יתחברו יד ביד, ולקח האחד מן המסבה את הבקבוק אל ידו, והאחרון במסבה יגע על הכדור, יקום הרעש והניצוץ והכאב גם עתה כבראשונה, ובא על כל האנשים האלה יחד; ובקבוקים אחרים כאלה העשוים במשפט כיאות, יעצרו כח כביר עד כדי להמית שור פר ברגע אחד.

ומה הוא המראה הנפלא ההוא? והאספה הרבה הזאת מה היא? יד מי תאסור אפוא את העלעקטרית הלוך ואסור לבלתי היות לה כל מעבר, אם נגענו אך בעבר האחד אשר ללוח הזכוכית, או כי תעבור כרגע מכדור האוסף אשר למכונת העלעקטרית? מי יוליד את הפעולה העזה ההיא בההזיקנו בשני העברים גם יחד? – הלא יאמין אפוא הקורא כי הדברים האלה הם הם נפלאות העלעקטרית, כנוספות על אלה הנודעות לו מכבר; אך אחרת ישפוט בהשמיענו אותו, כי המראות הנפלאים האלה הם הם מפתח הראש אשר לנו לפתוח פתחי חידות רבות וסתומות אשר בעלעקטרית, ואך הנפלאות האלה לבדן תרימנה מעט המסכה הנסוכה על פני הסוד האדיר הזה הכמוס בטבע.

נשים נא עתה את פנינו לבאר לפני הקורא את החידה העצומה הזאת.

 

מ. חקר אספת העלעקטרית ויציאתה.    🔗

ראית, קורא יקר, כי בתתך את לוח הזכוכית המצופה צפוי בדיל דק מעבר האחד, אל פני כדור האוסף אשר למכונת העלעקטרית, ואל העבר השני לא תגע באצבע, תאסף העלעקטרית אך אספה קטנה מעטה ודלה ואך בתתך את לוח הזכוכית אל פני כדור האוסף ונגעת באצבעך –או על ידי מלאך טוב אחר – אל העבר השני, נגיעה גדולה או קטנה, תאסף לך העלעקטרית אספה רבה אל שני עברי לוח הזכוכית, ורבצה כאסורה על צפוי הבדיל, עד אם הרימות את ידך ונגעת אל שני העברים כאחד, או אז תצא העלעקטרית בסאון סואן ברעש, ובפתאום יהיה הדבר; והנסיון אשר נעשה יורנו כי צפוי הבדיל משני עברי הלוח הם עלעקטריים מאד, ואך מין העלעקטרית שונה איש מאחיו, כי צפוי הבדיל אשר על העבר הפונה אל כדור האוסף מלא עלעקטרי מחייב, וצפוי הבדיל מעבר השני אשר תגע בו האצבע מלא עלעקטרית שוללת – אך מי אפוא צוה לדבר הזה ויהי? מי שם עלעקטרית בצפוי הבדיל אשר לא נגע אל מכונת העלעקטרית? ומדוע שונה עלעקטריתו מן העלעקטרית אשר לכדור האוסף? מה לאצבע וללוח הזכוכית להוציא שנויים למענהו? ומה המעשה הנעשה ברגע המסה בקרב צפוי הבדיל? אך זה הוא המענה הברור: הלא ידענו אף ראינו המסות, כי בעלעקטרית דוחה המין את מינו, אף מושך המין את בלתי מינו, העלעקטרית המחייבת דוחה את המחייבת, והשוללת את השוללת, ואך המחייבת והשוללת יחדו תמשוכנה אשה רעותה, ואם נשים למשל שני כדורי מתכת על פני שלחן זכוכית, ושניהם ממולאים עלעקטרית מחייבת או שניהם ממולאים עלעקטרית שוללת, יברחו זה מזה, לא כן אם האחד ממולא עלעקטרית מחייבת והשני שוללת, נראה כי יתגלגלו האחד אל האחד להתחבר יחד, אם אך לא יהיה המרחק בינותם רב ביותר. – ואם נשים עין על לוח הזכוכית אשר מודבק אל שני עבריו צפוי בדיל דק, בטרם נשימהו אל פני כדור האוסף, נוכח לראות, כי לא נמצא בצפויים האלה כל סגולה עלעקטרית, יען כי העלעקטרית הנמצאה בגופים האלה היא מחייבת ושוללת גם יחד, ועל כן התחברו מעקרם ולא יצאו לפעולה, ואך אם נשים עתה את צפוי בדיל העבר האחד אל פני כדור האוסף אשר למכונת העלעקטרית המלא עלעקטרית מחייבת, תקום ברגע ההוא הפרידה בין שני מיני העלעקטרית אשר בצפוי ההוא שעד כה התחברו, ונמשכה השוללת, והמחייבת תדחה כמשפט, ומן כדור האוסף יזרמו גם נוספות עלעקטרית מחייבת אל תוך הצפוי. אמנם צפוי העבר האחר אשר אל פני כדור האוסף, מחל עתה תת פעולתו גם בצפוי אשר מעבר השני הפונה החוצה, ואם כי נפרדים הצפויים השנים האלה על ידי הזכוכית העוברת ביניהם, אך ההפרדה הזאת לא תעצור בעדם מלפעול האחד בשני, ותשים הזכוכית אך מעצור לבלתי עבור העלעקטרית מן הצפוי האחד אל השני, אך הכח למשוך האחד את האחר ימצא לו מעבר, והיה בהמלא צפוי הבדיל האחד אשר אל פני כדור האוסף עלעקטרית מחייבת, תקום על פיה הפרידה בין שני מיני העלעקטרית אשר לצפוי הבדיל הפונה החוצה; העלעקטרית השוללת תמשך אל העבר ששם הזכוכית, והמחייבת תדחה אל פני העבר הפונה החוצה, באשר כי עליה לנוס מפני אויבתה, היא העלעקטרית המחייבת אשר בעבר השני. והיה אם לא נתן לה ידים לנוס, לאמר, אם אצבע לא תגע בה. ונשאר הדבר כאשר הוא, ואך אם נגע אל צפוי הבדיל, תבוא כל העלעקטרית המחייבת אל תוך גופנו, וזרמה דרך גופנו אל תוך האדמה, ונותרה על פי הדבר הזה בפח הצפוי ההוא אך עלעקטרית שוללת לבד, ובפח השני אך עלעקטרית מחייבת לבד, ובהיותן נפרדות על ידי לוח הזכוכית העובר ביניהן לא תוכלנה לזרום האחת אל האחת, ובכל זאת מחוברות הנה השתים ומושכות אשה רעותה בעד הזכוכית, אף אסורות הן יחד לבל תפרדנה לעבור להן, גם אם תגע יד באחת מהן.

אך שונה הדבר מאד אם תגע יד אדם אל שני פחי צפוי הבדיל גם יחד! האדם הוא מלאך טוב מאד בין מלאכי העלעקטרית, וברגע נגעך משנה נגיעה, ימצאו להם שני מיני העלעקטרית הנפרדים מקום להתאחד, דרך גוף האדם, והיתה ההתאחדות הזאת כבירת כח ברוב עוז ורעם, כי כאשר תרבה העלעקטרית הנאספת אל פחי צפוי הבדיל, כן ירבה וכן יגדל כח ההתאחדות הזאת, ובהתאחדם כן בפתע פתאום ובחוזק רב, יצא הניצוץ הגדול, וקם הסאון הסואן בזעף אף, ובא הכאב הגדול אשר אמרנו.

אלה הם דברי הפשר אשר על פיהם נוכל לשים עין גם על הככר רחב הידים אשר בו תשלט העלעקטרית שלטת, גם נבין את פעולותיה ואת מעשיה אשר תעשה בכל מרחבי היקום והארץ, כאשר נראה בזה.

 

מא. העלעקטרית בקום סערת רעם וברק.    🔗

למען הראות כי על פי הנסיון הנעשה עם לוח זכוכית מצופה צפוי בדיל דק, נוכל לבוא לפתרון חידות רבות אשר במראות הטבע, עלינו להראות כי מראות הטבע בקום סערת רעם וברק, דומים אל המראות אשר נראה על לוח הזכוכית. אך בטרם הראותנו זאת, נעיר עוד את אוזן הקורא על דבר אחד: אם נמלא את פחי צפוי הבדיל אשר ללוח הזכוכית, עלעקטרית מרבה מהכיל, נמצא לפעמים כי שני מיני העלעקטרית אשר משני העברים ימשכו אחד אל אחד בכח רב כזה, עדי כי תשבר הזכוכית במקום נמצא בה כל מום קל וכל רעוע, והיה בבוא שבר כזה, יקום סער וסאון גדול, ולוח הזכוכית יתפוצץ לרסיסים אשר ינופצו אל כל רוח; וכן יהיה גם בבוא סערת רעם וברק.

לרגלי תנודה עזה בשני חלקים אשר באויר, או לרגלי סבות אחרות, תקום העלעקטרית באויר, לאמר, חלק האחד באויר יקבץ אליו עלעקטרית מחייבת, והחלק השני יקבץ עלעקטרית שוללת, והיה אם האויר מלא לחות רבה, אשר על פיה יעצור כח להוליך את העלעקטרית הלאה, לא תקום פגישת שני מיני העלעקטרית משך עת רבה, כי יעברו להם חיש מהר איש בקרב אחיו להתאחד יחד, וכל מראה עלעקטרי לא יהיה, ולכן לא תקום כמעט כל סערת רעם בהיות רוח היום או רוח הלילה קר ולח. אולם אם בינות לשני חלקי האויר המלאים להם שני מיני עלעקטרית יחדור גם חלק שלישי מן אויר צח וחרב, אז יבדלו שני חלקי האויר בעלעקטריתם על ידי החלק השלישי הזה, כאשר יבדלו גם שני פחי צפוי הבדיל בעלעקטרית על ידי לוח הזכוכית העובר ביניהם, וכאשר יתמלאו שני פחי הבדיל עלעקטרית במלוא רב באשר נפרדים הם, כן יתמלאו שני חלקי האויר עלעקטרית ביתר עוז בהיות ביניהם חלק שלישי צח וחרב; החלק האחר מעבר מזה ימלא כל עלעקטרית מחייבת, והחלק השני מעבר מזה ימלא כל עלעקטרית שוללת בהמון רב מאד – והתוצאות הדבר מה הם? העבים תמשוכנה האחת את השנית, וכאשר תקרבנה לבוא כן תרבה וכן תגדל כמות העלעקטרית בכל מקום סביבותם, ולרגלי הדבר הזה ילך חלק האויר אשר בתוך, הלוך ודק, עד התדקק היטב, ועד התאחד שני מיני העלעקטרית אשר משני העברים על פי הניצוצים היוצאים, ויהי הברק המאיר והרעם בגלגל, ואז לא ירד הברק ארצה להבריק, כי אם יתרוצץ לו בין שתי עבים המתעבות על פי כח המשיכה, למען רדת אחרי כן ארצה בדמות מטר סוחף, ויהי המטר מלאך טוב מאד להוליך את העלעקטרית אל מעבה האדמה; ואם יש עוד עלעקטרית נפרדת באויר, תשוב לפעמים להאחז ולהתאחד לשני מיניה ברדתה ארצה לאט לאט: ואך לפעמים בהיות הליכות העלעקטרית חסרי כח לעשות כזאת, יקום לעינינו דבר אשר ישוה מאד אל הדבר אשר נראה בלוח הזכוכית: נניח נא כי ממעל לאחד הבניינים תראה עב מלאה עלעקטרית מחייבת, ודחתה העלעקטרית הזאת את העלעקטרית המחייבת אשר בבנין להורידה אל תוך האדמה, ואת העלעקטרית השוללת אשר בו תמשוך אליה, ועלתה ונאספה ממעל לראש הבנין. ומה יהיה אפוא? האספה הזאת תגבר מרגע לרגע עד הדלה, בהיותה לברק ופרץ אל תוך הבנין.

אך האם לא ישאל השואל מדוע אפוא לא יהיה הפרץ הזה להפך. לאמר, מדוע לא יצא הברק מראש הבנין ופרץ אל תוך העבים? אך המענה על השאלה הזאת הוא, כי הפרץ יהיה תמיד אך אל המקום ששם תמצא העלעקטרית הליכות לה ביתר עז, אשר יוליכוה הלאה, ואחרי כי הבניין על הארץ יעמוד, והעבים תלויות אך ברוח, לכן נראה היטב כי יפרץ לו הברק דרך ארצה, יען כי הארץ היא מלאך טוב מאד מאד.

לפעמים נמצא כי הברק לא יפרוץ לו דרך ארצה, והעלעקטרית תשוב להאחז לשני מיניה הנפרדים בדרך נפלא מאד. כי בהיות סערה גדולה לא תוכל העב אשר מלאה עלעקטרית לרדת מטה ולהתפרץ בדמות ברק, ולא זה בלבד, כי גם יקומו להם גלגלי סופות מכל החמרים הדקים אשר על פני העפר לעלות בסערה השמימה, אל מול פני העבים, והעבים גם הן בבואן לבינות זרמות הסופה והסערה, תשלחנה ארצה המון גלגלים כאלה, גלגלי סופה וסער, וראשי שני הגלגלים האלה יתרוצצו יחד במהירות רבה מאד, ועל פיהם ישובו שני מיני העלעקטרית להאחז ולעשות שלום במרומים. –גלגלים כאלה בקומם על פני ימים נהרות ונחלים יהיו גלגלי מים, והאשכנזים יקראו למו ״מכנסי המים" (וואססערהאזען), ובקומם על פני השדה והככר יהין לעמודי אבק, ואותם יקראו ״מכנסי הארץ" (לאנדהאזען), והסער אשר הולידם ישא אותם באברותיו ממקום למקום במהירות נוראה, על כל סביבותיה, להשחית ולבלע, והמקום אשר שם יגעו העמודים האלה איש באחיו, שם תחדל העלעקטרית מהיות נפרדת, אחרי אשר תחלק חזיזים וברקים, ולפי גודל הסער יוכלו המכנסים האלה להגביה עדי מרום גם חמרים כבדי סבל, להסיר גגות מעל פני הבתים, להחריב הבתים, לעקור עצים משרשם, להפוך אניות על פניהן ולהורידן דומה, עד תחדל העב בהיות גשם שוטף, וחדל המראה הנורא הזה בטבע, כי פרידת שני מיני העלעקטרית חדלה, והם שבו להאחז יחדו.

 

מב. האדמה מכונת עלעקטרית גדולה.    🔗

בקרבנו עתה הלוך וקרוב אל עקר השקפתנו על דבר הכחות הנסתרים אשר בטבע, עלינו להודות כי הכחות העלעקטרים הם היקרים והנכבדים בכלם, ואם כי פעולותיה עוד טרם תראינה כלן לעינינו, ואם כי אלפי דורות נגוזו עברו ואין איש אשר ידע כי מפי העלעקטרית כל הארץ שומה ומפיה אנחנו חיים.

אמנם בקול דממה דקה יענו עתה ויאמרו כל חוקרי הטבע, כי גם עתה עוד נעלמה ונסתרה תכונת העלעקטרית מנגד עיניהם וחושיהם, ואך רעיון הוא, רעיון בלבד, כי הדבר הנסתר הזה נמצא בכל הדברים אשר בארץ וממעל לארץ, דבר נסתר ונעלם, לא נראה לעינים, ולא ישקל במאזנים, חמר עלעקטרי, או יסוד עלעקטרי, או פֿלואידום עלעקטרי, או יהי שמו מה יהי, והדבר ההוא מלא את מלוא כל הארץ ואת מלוא כל דבר, וחודר לתוך כל הנמצא וכל הנודע, ולא זה בלבד, כי את הדבר הנעלם ההוא לא ימצאו החכמים כעין חמר אחד יחיד ומיוחד, כי אם מורכב מיסודות שנים, אשר למען דעת ולסמן אותם, יקראו את האחד עלעקטרית מחייבת, ואת השני עלעקטרית שוללת, אם כי האחר איננו מחייב והשני איננו שולל, ושני המינים האלה לא יצאו לכל פעולה עד אם חדלו להיות מאוחדים בדבר אחד, ואך מטרה אחת בתכונתם ובטבעם, מטרה לרדוף ולהשיג איש את אחיו ולהתאחד יחד ולכן ימשכו האחד את האחד, ואך במצוא המין את מינו ידחו האחד את האחד.

ובהיות שני מיני העלעקטרית האלה מאוחדים – וההתאחדות היא דבר טבעם התמידי – אז יהיו כלא היו, וכל פעולה וכל מעשה לא יראו, ולא יוכרו, והיה אך בשפשפנו את הגופים תקום הפרידה לבינות שני המינים על פי דרך נסתר ממנו, או – כאשר יורונו עתה הנסיונות החדשים – גם בלחצנו או בחממנו את הגופים יהיה כדבר הזה, ואת שני מיני העלעקטרית האלה נוכל ולקבץ, להוליך ולהעביר מגוף אל גוף על פי דרכים ידועים לנו, או גם לשוב ולאחד את שני הנפרדים יחדו, ובכל המעשים אשר נעשה יראונו המינים הנפרדים על פי כח מושך וכח דוחה, כי ינוס איש מפני רעהו, אף ירדוף איש את מתנגדו, לבקש להשיגו למען התאחד יחד, ובהתאחדם יחדו יצא ניצוץ ורעש ברוח, או אש אוכלה, אשר תעצור כח לשים שמות ושאיה בכל אשר סביבותיה.

נעיף נא עתה עין על כל פעולות הטבע סביב לנו ונראה כי העלעקטרית שולטת בכל שלטת. – אם נניח כי יש רגע אשר לא תקום ולא תהיה כל סבה בכל הארץ ומתחת לארץ וממעל לה להפריד בין שני מיני העלעקטרית, לאמר: כי העלעקטרית המחייבת והשוללת אשר בכל דבר לא תפרדנה למיניהן ותהיינה כלא היו, לבלתי הראות לעין כל פעולה וכל מעשה, והיה אז החום לבדו אשר בקרב האדמה די אונים וכח לעשות את ההפרדה ההיא, ובכחו יפריד בין שני הדבקים, כי הכח אשר בו תמשוך האדמה את כל הרוח אשר סביבה, די הוא לעורר את כח העלעקטרית על פי הלחיצה, היא לחיצת האויר. אך גם האויר לא ינוח ולא ישקוט במכונו לבלתי עשות דבר לבעבור ההפרדה, כי הוא יזרום הנה והנה בלי הרף, והזרמות האלה יעירו למו פעולות עלעקטרית בארץ ובאויר. האדמה הסובבת במשך עשרים וארבע שעות על קטבה, בהתחברה יחד עם הרוח הבא מפאת הצירים אל מול פני הקו המשות שהיא הסבה לרוחות הפאסאט (רוחות המעבר), היא כעין מכונה גדולה מכונת עלעקטרית, והאדמה היא במקום הכדור העלעקטרי, והאויר הוא במקום כלי השפשוף המעורר פעולות עלעקטרית. אך באשר האדמה היא מלאך טוב מאד, והמים והאויר הקר מוסיפים גם המה על ההליכות הטובים האלה, ימצאו שני מיני העלעקטרית מקום להתאחד ולהאחז יחדו; ואך בבוא חלק אויר צח להפריך זמן מה בין הדבקים, לבלתי תת להם להתאחד, ואספת העלעקטרית הנפרדת תגבר מרגע לרגע משני העברים, אז תוציא האדמה לעינינו מראות עלעקטריים על פי מכונת העלעקטרית הזאת, ויהי חזיז רעם וברק ושמות ושאיה. מכונת העלעקטרית הזאת הגדולה, עסוקה תמיד במעלליה, להפריד בין העלעקטרית המאוחדת, או לקבצם ולעשות שלום ביניהם, ובאשר כי האדמה והמים הם מלאכים טובים מאד, והיו בעינינו כל הנהלים אשר במעבה האדמה, וכל המים ההולכים אל הים, במקום חוטי ההליכות אשר למכונת העלעקטרית הזאת; ובאשר כי מהירות מרוץ העלעקטרית ההיא היא גדולה מאד, לכן נבין היטב כי ברגע קום כל השבתה עלעקטרית על הארץ תשוב ותחובר כרגע.

אמנם לא אך תנועת האדמה בלבד, וכחה המושך, וחומה הפנימי, ואור השמש, וזרמת האויר, ומרוץ המים, יפרידו ויאחדו כרגע את העלעקטרית אשר על הארץ, כי בדברים הבאים נראה שגם בכל פעולה הימית הנפעלה בטבע, תולד לה העלעקטרית, ולא זה בלבד, אך קרוב הדבר מאד שהכה החימי. אשר על אודותיו נדבר במקומו, שכן קרוב הוא להעלעקטרית בכלל; ובאשר כי כל דבר אשר על פני האדמה נכון לשנויים חימיים, אין נקי, ובאשר כי כל הצמח הצומח וכל החי, החי על הארץ, הם אך בתי חרושת המולידים תמיד פעולות עלעקטריות, ובאשר כי בלי תפונה. גם האדמה בפנימיותה לא תשקוט ולא תנוח לה, ואך עסוקה היא תמיד בפעולות ומעשים, ובאשר כי כל תנועת אברינו ועורקינו תוליד לה את העלעקטרית וגם נולדת היא מפי העלעקטרית, כאשר הוכיחו עתה, ובאשר כי. העלעקטרית שולטת בכל – – לכן נביא לבב חכמה, כי פעולות העלעקטרית רחבות הן מני ים, וגדולות מן הבריאה; והסוד הזה החתום בטבע, אשר לפנינו, הוא סוד הנצח, או סוד הבריאה, ואל הסוד הנורא הזה חדרנו אנחנו אך מעט קט, ואנחנו נצבים כלנו היום, בחכמינו ובחוקרינו, על מפתן השער, ואף גם כח דמיוננו יקצר עוד לראות ולדעת, את כל גדלו, ואת כל תקפו, ואת כל גבורתו הרבה על כל סביבותיו.