רקע
שמואל דוד לוצטו
אגרות ־ כרך ב
Nr. CCCII
An Herrn Osias Hirsch Schorr in Brody
Vol. IV. Nr. 17 Nr. d’ordre dans I’Ind rais. 332
30.6.1841

י"א תמוז התר"א.

לידידי היקר החכם והנבון כ“ש הר”ר יה"ש שלום עד העולם.


….. אתה מתרעם עלי כי לא גליתי את אזנך על מה שנכתב לי מפעטערסבורג. דע כי כן היתה מצות השר אוּואַראָף יר“ה שיהיה הדבר סמוי מן העין, ע”כ כתבתי אל יוסט שאם אולי יודע לו דבר מזה ישמר לבלתי ישמיעהו בקהל עם באננאליו. ואחרי כן השתוממתי בראותי כי החכמים צונץ וגייגער לא משלו ברוחם וגלו הסוד. ויותר אשתומם על בלתי בוא אלי מכתב מגייגער, אחרי מה שמהרתי ושלחתי לך בשבילו המטמון היקר מפז רב, תשובת רש“י ז”ל המלאה לה חן וחסד; אם אולי לא חפץ בה להוציאה לאור, שאלתי ובקשתי שיחזירה לי, או ישלח לי העתק ממנה, כי בחפזי לעשות נחת רוח לך ולו לא השארתי לי ממנה ומהגהותי בה שום העתק, ואין אתי רק הכ“י הקדמון אשר אחד מאלף מבין לקרוא בו, ולא אוכל לומר לסופר או לתלמיד שיעתיקה לי משם, ואצטרך לעבוד שנית עבודה קשה להעתיקה ולהגיהה. בי ידידי! אל תרף ידך מהשתדל למלאות שאלתי זאת. אל תדאג ידידי אם אזניך תשמענה דבת נרגנים האומרים כי פתני הרב שי”ר בחלקלקותיו ואֶפָּת, ורק בחלקת לשונו הפך את לבבי להתקרב אליו כקדם; אל תדאג ידידי אם עיניך תראינה באריענט מרקדות חרב עלי ובוז ולעג על אשר אמרתי כי מן יסוד אש נגזר שרש קדש. אל תדאג ידידי, ואל תצפה שאאבד זמני להוציא לאור משפטי, כבר נשתויתי, ת"ל, והנני יום יום הולך וחזק בתכונות הישראליות, ומואס ושונא דרכי האטיציזמוס והכבוד המדומה; ויותר שאני רואה באנשי הדור ובחכמיו לצים לצון חמדו להם וכסילים יסלפו צדק, יותר אני מתחזק באמונתי ובדרכי, ויותר אני מרגיש מה רב הנזק והקלקול אשר עזיבת דרכי היודאיזמוס גורמת לנו.

ועתה ידידי היקר, אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה י“א תמוז תר”א.

ידידך שד"ל.


Nr. CCCIII.1
An Herrn S. L. Rapoport in Prag.
Vol. IV. Nr. 24 Nr. d’ordre dans I’Ind rais. 340
5 et 18.8.1841

י"ח אב א' אלול התר"א



Nr. CCCIV.
An Herrn Osias Hirsch Schorr in Brody
Vol. IV. Nr. 27 Nr. d’ordre dans I’Ind rais. 343
9.9.1841

כ"ג אלול התר"א.

לכבוד ידידי ועטרת ראשי החכם המשכיל והנבון כ“ש הר”ר יה"ש שלום עד העולם.


הנה לנגד עיני שלשה מכתבי ידך הנחמדים. הראשון עם ס' מי מלא בא אלי ימים רבים אחרי כתיבתו וכמעט חרה אפי כי לא מצאת דבר הגון מזה לשלוח אלי. חסר משוגעים אני? ואתה אומר כי יועיל לי למלאכתי! אולי לכשאצא מדעתי יועיל לי.

כ“ח הששי בא בידי וכבר כתבתי מגלה עפה אל הרב שי”ר להציל נחמות ישעיה מיד הכהן המת ומיד כל המכחישים קדמותן, ואמרתי לו שידפיסה בכ"ח, ואז אוסיף לשלוח עוד ענינים רבים לנטוע בו.

הגהת ותם דרך היא תאוה לעינים, אלא שאחרי העמיקי החקירה בהמשך כל המזמור נ“ל הנסח הישן ישר ונאמן. והנני מוכרח לחוות דעתי תחלה בכוונת המזמור הזה בכללו, ואומר כי לדעתי לא נאמר המזמור על שתי כתות כדעת ר”י ברי“ל, וחלילה שיאמר אספו לי חסידי דרך לעג לאנשי סופערסטיציאָן, כי מעולם לא בא במקרא תאר חסיד דרך התול; ואמנם המזמור איננו אלא נגד זובחי2 זבחים בלי עזיבת החטא, והאל נשפט עמם ורב ריבו עמהם, והוא מעמיד דיינים בינו ובינם השמים והארץ, ומאנשי הארץ הוא בורר לו לדיינים את החסידים הזובחים זבחיהם עם עזיבת החטא וכריתת ברית לבלתי ישובו לכסלה, והוא בטוח כי לא הם לבדם, אלא גם השמים יגידו את צדקו ויצדיקוהו בדינו ויחייבו את בעלי ריבו. ואחר שדבר דבריו נגד בעלי דינו, החוטאים הבוטחים בזבחיהם, האומרים אחטא וקרבן יכפר, חתם ואמר זובח תודה (שאינה על חטא, אלא להודאה על חסדי האל) יכבדני, זה נקרא מכבד אותי, כלומר זה רצוי לפני (והוא על דרך שאמר תחלה זבח לאלהים תודה וגו', אחלצך ותכבדני), ושם דרך, הקובע דרך, כלומר הכורת ברית לעזוב החטא (על דרך שאמר למעלה חסידי כורתי בריתי) זה רצוי לפני עוד יותר, ואראנו בישע אלהים. זה נראה לי נכון בהמשך המזמור הזה, ולפי זה ושם דרך הוא מדויק ומתאים לכורתי בריתי3 האמור למעלה, אבל ותם דרך לא שייך הכא, כי בבעלי תשובה מדבר, לא בצדיק מעיקרא, ואם באתי לתקן, כך הייתי מתקן: ושב מדרך. ודע כי בתרגום כ”י שבידי, במקום ודי יעדי אורחא בישא שבספרי הדפוס, כתוב יצדי, פירש ושם דרך לשון שממה.

הציונים מן טבת עד תמוז לא באו לידי רק זה שבעה ימים.

שמחתי מאד בדבריך על שבלי הלקט והתניא.

דע כי מכתבי על יסוד מספר להראב“ע4 המובא בציון קצרוהו בערמה לבלתי יודע כי שקר וכזב היו דברי קרייצענאך עמוד 48, ובלא תבונה כתבו “מוטוט דפוס מנטובה” ודפוס זה לא היה ולא נברא, ובמכתבי אחר מלת מוטוט היה ענין ארוך, ומלות דפוס מנטובה היו סמוכות למלות “ס' מקור חיים” והענין הוא כי במקור חיים דפוס מנטובה יש הצורה, ובמקור חיים אשר במרגלית טובה השמיטו הצורה, ואני בפירושי לדברי ראב”ע לא הבאתי הצורה, ואמרתי (כ"ח ב' עמוד 72) “שני המאמרות האלה כבר ביאר אותם בעל מקור חיים פרשת שמות, ועיין שם הצורה”. ואני אז היה לפני מקור חיים דפוס מנטובה, ולא היה בידי מרגלית טובה, וקצת מן הקוראים האשכנזים היה לפניהם ס' מרגלית טובה, ולא מקור חיים דפוס מנטובה, ובקשו הצורה ולא מצאוה, ובחפזם לא הבינו פירושי, וחשבו כי פירוש אייכענבוים טוב מפירושי, מפני שמצאו בו הצורה. ואני אי“ה אדפיס בכ”ח מכתבי בשלמותו, ואביא לעיני הקוראים את כל לשון ראב“ע בס' יסוד מספר הנוגע לענין הסודות ההם, ויודע לכל כי שקר וכזב הוא שראב”ע פירש בספר ההוא את סודותיו ושפירושו מסכים לפירוש החכם אייכענבוים. אם תרצה להודיע דברי אלה בשערי בת רבים, על ידי מי שתרצה, טוב תעשה. אקוה שכבר ראית ס' אבני זכרון, ותודיעני משפטך. ואם תראה באיזו צייטשריפֿט משפט עליו, או על דרך ארץ בין טוב ובין רע, ותגלה את אזני, תכפיל חסדך עמדי.

שמחתי מאד בדברי גייגער אשר ערכת לפני. דע כי קבלתי אַנקינדיגונג מצייטשריפֿט שלו, ואז מהרתי וכתבתי מאמר ארוך על התרגומים, מלא חדשות כרמון, וקודם ר“ה אשלחהו אליו, ועמו אשלח לו הקדמת דיואן ר' יהודה הלוי, למען יוציאה לאור עם העתקה אשכנזית. ובשולי ההקדמה כתבתי כדברים האלה: אמר שד”ל עד כאן הקדמת וכו' וכו'. והנה עתה קודם ר“ה הנני הולך לעמי לעיר טריאסטי ואעמוד שם עד תחלת נאוועמבער ולא אוכל לעשות רשימת הכ”י שלי ושל5 אוהבי. ועתה ידידי היקר, עשה עם עבדך כחסדך, ומסור תמסור ליד מר חותנך הגביר הנכבד נ"י את האגרת הלוטה בזה, ויהי נא דברך עמו למליץ בעד שאלתי ובקשתי, ולך תהיה צדקה, וחסדך זה יהיה חרות על לבי לעולמים.

אתה עתה ברוך ה‘, יחדש ה’ עליך ועל בת זוגך הנחמדת ועל הילד הנולד לך שי' ועל כל בית אביך שנת שמחה שנת ברכה כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה כ”ג אלול תר"א.

ידידך שד"ל.


Nr. CCCV.
An Herrn S. L. Rapoport in Prag.
Vol. IV. Nr. 35 Nr. d’ordre dans I’Ind rais. 351
25.11.1841

י"ב כסלו התר"ב

לכבוד ידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא הרב הגדול מוהר"ר שי"ר שלום עד העולם.


הערתך לכבוד סומכוס ישרה ונכונה, וטוב שתקבענה בדפוס, עם מודעה שכבר ראיתיה והודיתי לדבריך והסכמתי בפרסומה.

בענין מימרא דמגלה על מעשה ר“י נשיאה אין ספק אצלי באמתת דברי, ולא חשתי למספר העדים, אך אחרי שקול הדעת והסברה הישרה הלכתי, ולא נטיתי ממנה על ימין או על שמאל לדחוק ולפרש בחריפות ופלפול, למען הַצְדיק נסח כ”י שלי. חלילה לי מעשות זאת. ומה תתמה על שאמרתי “נסח משובש נזדמן לפניך בשאלתות” ותאמר “כאלו מצאת איזה שאלתות עם נסח אחר” אלו על מאמר מבעל השאלתות היינו דנים, יפה דבר… אבל אנו דנים על מאמר מן הש“ס, והמאמר ההוא יש ממנו נסחאות מתחלפות, נסח אחד נמצא במנורת המאור, והוא הישר לדעתי, ונסה אחר נמצא בשאלתות, והוא (לא כלו, אך קצתו) משובש. אני כותב דברי בדיוק ובקצור, לפי דרכו של רש”י ולפי דרכם של היהודים הקדמונים, אשר מימיהם שתיתי ואשתה; אבל מה אעשה, כי (לפי דבריך) מוזרים לי מנהגי הקוראים אצלכם, ומה שאני כותב בדיוק ובמתון, אחרים קוראים בחפזון ובהעלם עין.

ועתה הנה אנכי נותן לפניך עשר תשובות שהעתקתי זה שנה מן החלק השני מס' תשובות הגאונים כ“י אשר בידי, עם הערותי, ואתה אם תרצה לתת להן מקום בכ”ח תוסיף בראשן קצת הקדמה, להודיע תכונת הקובץ אשר לוקחו משם, ורשימת קצת מהחכמים המובאים בו, על פי מה שכתבתי לך ביום ה' תמוז. ואם לא תחפוץ בהן, תמהר ותחזירן לי.

גם תודיעני (כי בלא ספק בן סודו של הכורם אתה) אם יש בכ"ח השביעי מקום עוד לי ואשלח אליך עוד חדשות ועתיקות. גם תודיעני אם תחפוץ שאשלח אליך הקדמת פירוש קהלת שלי.

יחזק ה' את אשתך מב“ת ותשוב לאיתנה כנפשך, וביום טובתי היה בטוב גם אתה ידידי היקר, והנני גולה את אזניך כי נשני אלהים את כל עמלי במחלת אשתי בלהה זצ”ל, וברחמיו עלי ועל ילדי (שלשה המה, כי הבת הקטנה בת ט“ו חדשים מתה עתה בר”ח מרחשון) הכין לי את אחות אשתי, הנה היא לאה, אשר זה ימים ושנים לא עזבה חסדה ואמתה מעם אחותה זצ"ל ועם ילדי, ישלם ה' פעלה, ועתה בהיותי בחדש תשרי ומרחשון בבית אביה בטריאסטי שדכתיה לי לאשה, והנחתי אצלה שני ילדי הקטנים, ובאתי הנה עם בני בכורי הלומד בגימנאזיום, והנני פה מתעלס באהבת הבתולה היקרה ההיא, הרחוקה מעיני מהלך שלשת ימים. והיא כתובה על לוח לבי בצפורן שמיר. אודך ה' כי אנפת בי, ישוב אפך ותנחמני.

ועתה הנני מוחל וסולח לכל מאן דמצער לי, יאמרו ויכתבו מה שירצו כל אנשי הצפון, וכל היורנאליסטים וכל האננאליסטים, ואני בתשוקתי אעלוזה, אגילה באלהי ישעי, כי ראה ה' בעניי, ואמר לצרותי די, אמן. ואתה ידידי היקר שלום ואשתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה י“ב כסלו תר”ב.

ידידך שד"ל.


Nr. CCCVI
An Herrn Dr. M. L. Letteris in Prag.
Vol. IV. Nr. 37 Nr. d’ordre dans I’Ind rais. 353
3.12.1841

כ' כסלו התר"ב.

ידידי שלום.

… ואבאה לשאלותיך על ס' תולדות יצחק. שיר א' דלת ג' ההעתק שלך משובש, ובהעתק שלי כתוב ישקוטו, וכן צ"ל.

שם דלת ד' עברי בלהבה, כן תקנתי, ואני לא אבין איך אתה עושה מלת בלהבה בת ג' תנועות. לך נא ראה מה"ל באילת השחר עמוד 40 על ראש המגדל הלהבה כבתה – ואני לא מפני הטעם בלבד תקנתי, אלא מפני אף כי יוקדת שאחריו, שהוא לשון נקבה.

שם שם: אף (לא: אך) לא ילטוש האש הנה והנה. שם ז' ראו ראה, או ראה ראו, כמו שתרצה. שם ח, אז אז, כן צ“ל, והכפל לחזק, אבל או אז הוא לשון ספק. שם ט' כי זו מלכך, יפה תקנת זה, אע”פ שהמשורר אמר זו.

ד' א' אף כי ישאף להבל, כן הוא בהעתק שלי, ויפה כיונת. וכן בשיר ה' ושוא כל חשב, כן הוא בהעתק שלי. וכן בשיר ו' כל טוב יגריע, יפה כיונת. ויצו אל כל הבא, עמפפֿיהלט, יפה פירשת. שם: ככה מיום אתמול וכו‘, נ"ל כי חוה הוא שם אשה שבאה לשם מארץ אחרת, וילדה בן או בת, ונעשה השיר לחתונת הבן או הבת ההיא. גם שיר ז’ הוא לחתונה, וא"א לפרשו עתה שאין אתנו שלשלת היוחסין ההם.

י“א ד' יֵחַר כאֵשׁ גחלת, כן הוא בהעתק שלי, ואולי כאש ענינו כִבְאֵשׁ, כאלו הלב היה בתוך האש, על דרך ואצרוף כבור סיגיך, שענינו כבבור. בימי קדם ענינו כבימי קדם, ורבים כאלה, וכן פירשתי כחצות הלילה. לעת בו ערב, יפה תקנת בֹא ערב. עד שערי אָנוש, כן צ”ל, וחלילה לאותו צדיק שיחליט על כל חולה שאם ימות ירד לגי הנום, ומעולם לא שמענו בפי בני ישראל שיקראו למות גרידא גיהנם, ולא ייחסו גיהנם אלא לרשעים. ואין ספק אצלי כי המשורר התיר לעצמו לעשות אנוש שם מופשט, שם המקרה (Hoffnungslosigkeit). – דוי, בן הוא בכ“י, ואין צורך לשנות –פדות ישעו קחו על ספר, כן הוא בכ”י. 

י“ג ב' אחרי אשר נגלה לנו ע”י החכם יש“ר כי השיר נכתב על יום הֻלדת בן לרופא מפואר, הנני מבטל פירושי ומקיים פירושך. בענין שתי הנסחאות אשר בשיר י”ד דעתי נוטה לקיים נסח הכ“י, ולהוסיף בהערה הנסח הנדפס, ונ”ל כי זה שבכ“י יצא ראשונה מתחת ידי המשורר כי ענינו מסכים עם הבית הרביעי, ואמנם הנסח הנדפס נ”ל שהוא תקון שתקן המשורר אחר שנודע לו כי לא היה אז רנה“ו רך בשנים. שיר ט”ו נראין דבריך. שיר י“ו כי זה אשר גבר פעמים עשר, כן הוא בכ”י שלי, ולא לעמים עשר.

דלת ב' נ“ל מי עוד כהחכם. שיר י”ז כסלי שמים; licentia poetica לדוחק המשקל.

י“ט ולכה להלחם, כן הוא בכ”י שלי. כ"א שת לו צחות. תומך עצו, על שם עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאשר, והכנוי חוזר להר חורב.

כ"ג הוא תשובה לשיר ל' מס' בני הנעורים, ושם נאמר: לכן כסלי אשימה בך, ולעומת זה הוא משיב: לכן אם תוחלתך עלי שככה, כלומר אם נחה תוחלתך עלי, אם שמת בי תקותך.

כ"ה כן הוא, המשורר אומר למות שיכתת חרבותיו לאתים להכין קבר לעצמו, וכמו שמפרש והולך.

כ“ז אין אני רואה צורך להחליף נטה בנשא. ל”ב הדור סורר וברע, על דרך כי ברע היא, ואין להגיה.

ל"ה תעדי, כן נכון. ואם המחבר עצמו נקד והדפיס העִדים, אין ספק כי אגב ריהטיה לא דק (וכמה וכמה מלות משובשות יש כה וכה בשיריו, כי לא היה גדול בדקדוק. והיה כל ימיו טרוד ברפואת החולים, וסובב מעיר לעיר למקום שהיו קוראים אותו לבקר את החולה, והרבה משיריו עשה אותם במרכבה) וחשב כי עִדִים ענינו כמו עֲדָיִם, וכוונתו לומר כי גם בלעדי העדיים וצבע רקמתים, היא מוצאת חן בעיני החתן. אפס לדעת המחבר ענינו בְלִי.

שיר מ"א כך הוא פירושו לפי דעתי: מימי הנהר אשר ההר מוריד אותם מַהֵר ממעלה למטה, הם הולכים אל הים וישאו דכים אל הים אשר הוא חומה בעים, ואם בבואם לתוך הים הם נראים עכורים וצואים, הנה הם נטהרים על ידי עלייתם אל העבים, ומשם הם נופלים על הארץ טובים וראוים לשתיה, אבל אחר שנטהרו המים היורדים מן העבים, יתקבצו אצלם שקצים ורמשים, ושבלול תמס יהלוך, והם ירפשו אותם ויטמאום שנית, והם חומסים מנחת רוח את האיש הצמא, כי לא יוכל לשתותם, אך טמא טמא יקרא, כי כל פה יפה יתרפה ויתרחק מִקַחת מהמים ההם, כן החוטא יטהר מחטאתיו אם ישוב אל אל, אך אם אחר שנושע יפנה עוד אל דברי און וישוב לחטוא, אין לו עוד תקנה.

מ"ב. אמר ובדמע, במקום ובדמעה כי היה בוחר תמיד (לפי האפשר) שתהיינה ההברות שתים שתים, אחת בלתי מוטעמת ואחת מוטעמת, על דרך היאַמבי.

מ“ג. לא אדע המעשה אשר עליו נוסד, אך כלל המכוון בו הוא כי כמו מקדם בימי המן, כי גם בימיו עמד דובר רע על ישראל, ואיש אשר שמו מרדכי מלט את עמו. ואמנם זה האיש מרדכי אין ספק כי הוא ר' מרדכי בר גרשם הלוי, עשיר גדול בטריאסטי, מפורסם בדור הקודם, והמשורר הזה עשה מצבת קבורתו, נ”ל שכבר שלחתיה לך.

נ“ג. כימי עולם, כן הוא בכ”י. נ“ח (ואצלי נ"ט) סתומים וחתומים הדברים, ומה אענה ומה אומר? אין עוד תקוה לדעת עניני אנשים אשר גם אהבתם גם שנאתם כבר אבדה. נס נא ושאל מאת החכם יש”ר שישאל מאביו (בן פ"ו שנים), אולי ידע הדבר, כי נ"ל שהיה מכיר את המחבר.

ס“ב (ואצלי ס"ג) עַמִי עֲנֵה נא בי, כן צ”ל, וכן שמעתיו וכתבתיו בילדותי מפי דודי ר' ברוך ע“ה בן המחבר, והוא הגיד לי כי כשמתה אשתו ראשונה של המחבר (והיא אמו של ר' ברוך ואמה של חנה אשר מתה עורת, ומצבת קבורתה בכנור נעים), והיה רי”ל מבקש להנשא שנית, נמצאו בעמו רשעים אשר הבאישו את ריחו בעיני אבי הנערה אשר חפץ בה רי“ל, ואח”כ מצא אחרת נאה הימנה, הלא היא תמר (אחות אבי זצ"ל), אשה יפה־פיה, אשר באמת העמידה לו שתילי זית, ארבע בנות ושני בנים שניהם רופאים ואחד מהם ר' רפאל זצ“ל, אבי תמר, (אשה משכלת, חכמה ונאוה, אשתו של מוהר“ר רמש”ג). ואבי יצחק הרופא, העומד עתה עם אמו ואחיו ואחיותיו בעיר טריאסטי, מהלל ברוב התשבחות, וחָבֵר לאקדימיאה של עיר Roveredo ובאותה שעה הוכיח רי”ל בשיר הזה את אנשי עירו שהיו מתרפאים ממנו חנם אין כסף, והוציאו עליו שם רע. – לנכח ספר, הוא כדבריך ספר המערכה, או אמור ספרו של הקב“ה, או ספרו של אדה”ר.

ודי בזה לעת עתה, ופתרון החידות אעשהו (אם אוכל) פעם אחרת.

ודע ידידי כי בהיותי עתה בטריאסטי הראני ידידי שאר בשרי הרופא ר“י לוצאטו הנ”ל את האָריגינאל של ס' תולדות יצחק לכן אחת שאלתי מאתך, אל תמהר מעשיך, אך הוחל תוחיל עד שובי לשם בחג המצות הבע“ל, ואקח עמי כ”י שלי ואגיההו מתוך האָרינינאל. גם אבקש ממך שתערוך לפני כל אשר כלבבך להקדים אל הס' בספור תולדות המחבר. ודע כי אביו של המחבר, ר' רפאל, ואבי אביו ר' יצחק, שניהם היו רופאים בסן דניאל, ורפאל אבי המחבר מת בחצי ימיו, ויש קבלה ששאר רופאים קנאו בו והשקוהו סם המות. ובפרט אבקש שלא תשכח את רחל בת ברוך הנ“ל, אשר נ”ל כי כבר הודעתיך שהיא הלהיבה בנפשי אהבת השיר העברי, ומי יתן ותתן מקום בספרך לדף אחד או שנים משירים שלה, שאשלח אליך אם תבטיחני להוציאם לאור. חתונת המשורר עם דודתי תמר היתה בשנת תקל"ז, ושטר התנאים נמצא בידי. לידתו (לפי מ"ש בס' Israélite français עמוד 264) היה בשנת 1730 ומיתתו בשנת 1803.

אתה עתה ברוך ה‘, אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו"ח פה פאדובה כ’ כסלו תר"ב.

ידידך שד"ל.


Nr. CCCVII
An Herrn M. J. Landau in Prag.
Vol. IV. Nr. 39 Nr. d’ordre dans I’Ind rais. 354
28.12.1841

ט"ו טבת התר"ב.

לכבוד ידידי ואדוני היקר כש“ת מוהר”ר משה הלוי לנדא שלום עד העולם.


ידידי ואדוני היקר, זה לי ימים רבים שאין אני רואה כתב ידך באגרות דפוסך, ואני לא אדע למה פניך תסתיר, ובטוח לבי כי לא מצאת בידי עַולה ושקר. הן אמת כי לעוצם תלאותי וטרדותי שכחתי להביא לפניך שאר דברי אב“יי על מלות חמורות, ובמהרה אי”ה אשלם חובתי. ועתה הנני נותן לפניך דעתי על מפרין על שדהו (מציעא ס"ט ב'), נ"ל שהמלה מן פרן (φερνή) מהר ומתן, ונראה לי כשבעל השדה מלוה מעות לאריס כדי שישביח את שדהו, הרי זה דומה למֹהר שהאב נותן לחתנו כדי שיפרנס בתו בכבוד, והחתן מקבל עליו אחריות הנדוניא, כמו שהאריס מקבל המעות בתורת מלוה.

תודיעני משפט חכמתך על דברי אלה, ואתה ידידי ואדוני היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה ט”ו טבת תר"ב (1841.28 Decem), ידידך ועבדך שד"ל


Nr. CCCVIII
An Herrn S. L. Rapoport in Prag.
Vol. IV. Nr. 41 Nr. d’ordre dans I’Ind rais. 357
6.1.1842

כ"ד טבת התר"ב.

לכבוד ידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא הרב הגדול מוהר"ר שי"ר שלום עד העולם.


לענין דברי לעג ובוז אשר שפכת עלי ועל כל בני ישראל הישרים והתמימים, באמרך: “מה לך ולשיקול הדעת? והלא אחריו הלכו רק חכמינו היושבים בין הערביים. הלא זה העם אשר מאסת בו” הרבה היה לי להשיב, וקצת דברים דברתי על זה באננאלען 1840 עמוד 288. אבל החקירה הזאת יקרה ונכבדת מאד מאד, והמהתלות האלה אשר כתבת רק להקניטני אינן ראויות לתשובה עמוקה ורחבה.

ורק ראשי דברים אשמיעך, ואֹמר כי חכמי ישראל דבקו תמיד בשיקול הדעת, ובשיקול הדעת היו כל התנאים והאמוראים והגאונים חולקים על רבותיהם, ורש“י בזקנתו היה מקבל האמת מבן בתו רשב”ם, ורשב"ם הגיה מסברא כי הרס תְהָרְסֵם, ושבֵש ספרי צרפת שהיה כתוב בהם תַהַרְסֵם.

ורק ראב“ע ורמב”ם היו נשבעים in verba magistri, במלכם אריסטו, והם כתבו ספריהם בגאוה ובגדל לבב, להשפיל עד עפר לבות הקוראים, ומאז והלאה אין זכרון עוד לשיקול הדעת בישראל.

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה כ“ד טבת תר”ב, ידידך שד"ל.



Nr. CCCIX
An Herrn S. L. Goldenberg in Tarnopol.
Vol. IV. Nr. 43 Nr. d’ordre dans I’Ind rais. 360
2.2.1842

כ"ב שבט התר"ב.

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כש"ר שמואל ליב גאלדענבערג שלום עד העולם,


הנה זה לי ימים ושנים שעשיתי עצמי מלקט שבלים בעמק רפאים ומבלה כחי ועתותי על ספרים עתיקים להוציא מטמוני מסתרים לאור עולם, ונטעתי באדמת עמי זמורות זרים לשם ולתפארת לאנשים שכבר מתו וכרמי שלי לא נטעתי, ונצרֵי מטעַי מעשי ידי הנם טמונים בתוך אהלי, בוכים עלי לאמר: אבינו אבינו! עד מתי נשב בחשך? הטוב לך כי תעשוק כי תמאס יגיע כפיך? הטוב לך כי תעסוק במכתבי הקדמונים שהיו טובים ומועילים בזמנם ועתה עבר יומם; ותשיב אחור ימינך מערוך על שלחן בני דורך מזון הראוי להם? ואם היה אלהים עמך ויתן בפיך דברים חדשים, אשר כח בהם להועיל לאנשי הדור ואתה תסתירם ולא תשמיעם בקהל וחטאת לאלהים; זאת צעקת מעשי ידי הטובעים בים השכחה במצולות החשכה וראיתי כי לפטרם בלא כלום אי אפשר, ולקחתי אחד מהם ואמרתי לו: צא, התגַל, עלה והצלח; אך ידוע תדע – ראה העידתי בך היום – כי יפגעו בך אנשים מרי נפש וכלבים עזי נפש יתנו לחרם דבשך ומנעמיך לגדופים. אם על מנת כך תלך, לך, וה' יהיה עמך. ויען ויאמר: הנני שלחני; ונכון לבי בטוח בה' כי לא תתחרט על שמעך בקולי להוציאני ממצפוני; כי אם מתי מספר יקללו, הלא בכל לבבם יברכוך טובים.

ועתה ידידי בעל הכרם הנה אנכי נותן לפניך היום פירושי לעשרת הדברות כתבתיו בשנת תקצ"ד, והיה טמון בידי וביד תלמידי כבל שאר פירושי לתורה ולנביאים אשר אני עובר עליהם פעם אחת כל שלש שנים עם בחורי חמד הלומדים עמי, ומתוך הויכוח עמהם אני מוסיף וגורע יום יום במה שכתבתי ופירוש פוקד עון אבות על בנים חדשתיו מכל וכל בשנה הזאת. 

אתה עתה ברוך ה', אתה שלום וכרמך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכותב וחותם פה פאדובה היום כ“ב שבט תר”ב. ידידך.

שלום!

הנה לפניך חתיכה הראויה להתכבד בה כרמך.

ועתה דע כי יש בלבי להוציא לאור מאמרי יסודי התורה, והוא מבחר פרי יגיעי בתורה ובחכמה. כמות המאמר הוא כמו הכפל מפירוש עשרת הדברות. הנה היה עם לבבי להדפיסו על הוצאותי, ואם תרצה לתתו בכרמך ולהדפיסו ג"כ לבדו (כמו שעשו בסדר תנאים ואמוראים) ולתת לי ממנו לבדו מאתים עקסעמפלארע אז אשלחהו אליך.

אם תשתדל שיהיה כ"ח נדפס קודם ראש השנה, ויהיה נמצא בעיר מולדתי Trieste בימי חתונתי, תעשה לי קורת רוח. ואתה שלום.

כ“ג שבט תר”ב, ידידך שד"ל.

אם תרצה אשלח אליך שלשה שירים שכתבו זה לזה ר"י הלוי וראב"ע עם פירוש ארוך ממני. אם תכתוב אל הרב החכם גייגער תדרוש לשלומו בשמי, ותאמר לו שאם אין רצונו להוציא לאור מאמרי על התרגומים, יחזירהו אלי ושעל כל פנים אם לא אדע שנדפס קודם הפסח הבע"ל אעתיקהו שנית ואשלחהו למקום אחר.



Nr. CCCX

An Herrn S. L. Rapoport in Prag.

3.2.1842


כ"ג שבט התר"ב.

לכבוד ידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא הרב הגדול מוהר"ר שי"ר שלום עד העולם.


שמעתי בקולך לשלוח שירים קדמונים אל החכם זאקס. תמסור לו המכתב הנכלל בזה, ותאמר לו שיכתוב אלי, ויודיעני האדרעססע שלו.

לעטעריס כתב אלי “ידידנו החכם הרב מוהר”ר שי“ר יעצני לבלתי הדפיס את אגרתך, על כי הוא נוגע ע”פ רובו לפרטי חיי ביתך, אשר דבר אין להם עם קהל הקוראים; ולי מה יקרו רעיך, אחי! ולא אוכל להתאפק מלהדפיסם" ואני תמה על חכם כמוך החושק בחקירת הקדמוניות, איך תבקש לגזול מיד החוקרים אשר יעמדו אחרי שמונה מאות שנה את המרגלית ההיא. הלא תשמח כמוצא שלל רב אם היית מוצא אגרת כמוה לאחד מן הקדמונים, אפילו הוא פחות ממני, אם אפשר לקדמון להיות פחות מן האחרון – ואנשי היודאיזמוס כנר אמרו (מדרש

שמואל פרשה ט‘) אין לך דור שאין בו כאברהם, כיעקב, כמשה. כשמואל. והנה נא ההכרח להזהירך שתדע להשמר ממנו (כענין שנא' לא תעמוד על דם רעך) הביאני עתה ללכת רכיל בידידנו הנ"ל, ואתה אל נא תלך רכיל בי החפץ טובתך. ומי יתן ויפקח ה’ את עיניך ותכיר מי הם אוהביך באמת! אז יתברר לך כי אין לך על פני האדמה אוהב טהור לב, החפץ טובתך ויקרך כשד“ל, ושהדברים הקשים שקלמוסי פולט לפעמים אינם מחסרון אהבה וכבוד, ואינם ג”כ כשגגה שיוצאה מאיש נמהר, אבל הם מאהבה טהורה. ולא אאריך, כי רואה אנכי כי כל עוד שלא נתראה פנים אי אפשר לך להכיר את לבבי, אשר אולי הוא מין בפני עצמו.

אתה עתה ברוך ה', אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה היום כ“ג שבט תר”ב, ידידך שד"ל.


מאורה לר' יהודה הלוי

(ממחזור והראן)

כימי הנעורים מי יתנני וכו'

אהבתי את ר“י הלוי ואת שיריו, אך אהבתי יותר שירי הראשונים, אשר תתגלה בהם יותר הקאראקטעריסטיק והאריגינאליטעט היהודית, על כן אעתיק גם את זה אשר הוא בלא חרוז ובלא משקל והוא לפי דעתי מחכמי בבל בימי הגאונים, והוא נמצא במחזור צרפתי כ”י על קלף ישן נושן שבידי, סימן קי"ח.

אל רחום שמך, בנו נקרא שמך וכו'.


Nr. CCCXI

An Herrn Osias Hirsch Schorr in Brody

Nr. d’ordre dans I’Ind rais. 362

Vol. IV. Nr. 45

9.2.1842


כ"ט שבט התר"ב.

לכבוד ידידי המשכיל והנבון, הגביר המהלל ברוב התשבחות כ“ש ריה”ש שלום עד העולם.


אחרתי עד כה להשיב למכתבך היקר, כי יום יום הייתי מצפה שתכתוב לי שנית אחרי בוא לידך סיום מגלתי.

באבני זכרון יש הערות (לא הוספות) לבתולת בת יהודה ולכרם חמד. מאד יפלא בעיני וצר לי מאד היותו בלתי מצוי בארצך.

בגלילות האלה הוא קרוב לנמנע להוציא לאור צייטשריפֿט מעניני היהודים, מחמת הצענזור. 

ר' יוסף שר שלום לא ידעתי.

תוסיף הערות על מגלתי, ככל אשר עם לבבך, ובלבד שתחתום שמך בכל אחת מהן.

שיירי אנשי שם הגדולים, לא ראיתי ולא שמעתי, אך אין בידי להחליט ולומר לא היו דברים מעולם, כי אין קץ לספרים וקונטריסים קטנים שחִבֵר הרב חיד"א, ורבים מהם נספחים לספרים אחרים.

אמת הוא כי יונתן תרגם כאלו כתוב בעל גמולות גמול ישלם, ואעפ“כ אין אני מסכים לשבש מלת כעל גמולות אחרי שמצאנו קרוב לשם: כעל כל אשר גמלנו ה'. הגהת כתנור לבם בֹעֵר בם (הושע ז' ו') היתה עולה יפה, לולא קדימת מלות כי קרבו, הנשארות בלי הבנה. ואתה ידידי היקר שלום, והמליץ החכם ערטער שלום, וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה כ”ט שבט תר"ב, ידידך שד"ל.



Nr. CCCXII
An Herrn Osias Hirsch Schorr in Brody
Vol. IV. Nr. 49 Nr. d’ordre dans I’Ind rais. 366
13.2.1842

ג' אדר התר"ב.

לכבוד ידידי החכם והנבון כש“ת מוה”ר יה"ש שלום עד העולם.


ביום כ“ט שבט כתבתי אליך, וממחרת הגיעני מכתבך היקר, ושמחתי בו כמוצא שלל רב. והנה תחלת כל דבר אבקש ממך שתוסיף הערה אחת בענין תענית מהרי”ל, להודיע כי כתבתי הדבר לידידי החכם הרופא מהר“ר שמואל חי דא לא וולטא נ”י, והוא מצא זכרון לאותו מעשה בס' עמק הבכא כ“י לר' יוסף הכהן, וז”ל: ויהי בשנת קע“ט וחמשת אלפים היא שנת תי”ט ואלף, ויקומו בעלי אמונה חדשה במדינת בואימיאה היא פיהם וכו' וכו' וייראו היהודים יראה גדולה ויערצו מאד, ובתוכם מהרי“ל זצ”ל, ויגזרו צומות ויצומו שלשת ימים לילה ויום בחדש בול, ויתפללו תפלת יום הכפורים ויצילם ה' עכ“ל. והנה ס' עמק הבכא הוא בידי אך זה כארבעה חדשים השאלתיו לידידנו מוהר”ר אלכסנדר זיסקינד מינץ נ“י בעיר מולדתי, ועודנו בידו, ולא יכלתי לבדוק בו, וכמה ככרין תודות ותשואות חן אל החכם הרופא שיגע ומצא עד שני המקיים את דברי הספור אשר מצאתי במהרי”ל כ"י אשר הביא אלוה בידי. (את כל הדברים האלה תביא בהערה).

ובסוף הערתך בענין תוס' ר“י קרא בפי' רש”י תוסיף ותודיע כי עתה מצאתי בישעיה ס“ד ג' כתב רש”י “כך שמעתי מר' יוסי והנאני” ואחרי ראיתי מה שהבאת מרש“י כ”י שכתב רי“ק “והודה רבנו שלמה לדברי” נ”ל קרוב לודאי כי ר' יוסי זה הוא הוא ר' יוסף קרא, ואע“פ שהיה רך בשנים, לא נמנע רש”י (המודה על האמת אפילו לבן בנו) מלקבל ממנו פירוש יפה ולכתבו בשמו.

הערתך על ר' יהודה הכהן צריכה תקון, כי הנה בעל ס' הדינים היה תלמיד רגמ“ה, וקדים טובא לר' יצחק הלבן. ובס' אסופות כ”י מצאתי (דף צ"ה עמוד ד') הר' יודלין כהן וראבי"ה היו רגילין (בין המצָרים) לשתית יין בברכת המזון.

על פסוק מי תכן את רוח אך למותר הוא להגיד כי גם רד"ק פירש כן, וראוי למחוק ההערה ההיא.

גם תמחוק ההערה שאחריה על תרגום מנחת שוא, והיטב חרה לי עד מות בראותי כי אחר עשר שנים עדיין לא ראית כי אין מעשי בקרי והזדמן, שאם לא היה חלוף נסחא בכ“י לא הייתי מזכירו. בדפוס כתוב מנחת אניסא (מנחה של גזוּל), ובכ”י מנחה אניסא (מנחה גזולה).

בהערתך על הקליר צריך לתקן מה שאמרת כי הרב שי“ר כתב שהקליר קדם לר' שבתי ארבעים שנה, וזה הפך האמת, וצריך שתאמר כי הרב שי”ר כתב שהקליר מאוחר ארבעים שנה לר' שבתי.

הרשות בידך למחוק מאגרתי מלות “(רבנו אבן עזרא!!)” ומלות “שאומנותם אומנות לסטים” אך זולת זה לא תמחוק ולא תחליף אפילו תבה אחת, אפילו אות אחת.

ואגב גררא אגיד לך כי החכם שי“ר בכ”ח ששי עמוד 32 הוציא חוץ למקומם קצת מדברי ר“ת בתשובתו, ונ”ל קרוב לודאי שאינו אלא טועה, ומלות “אומן שלא קם כמותו” נ“ל היותן בלא ספק תחלת איזה פיוט, אלא שעדיין לא מצאתיו, ואולי כבר אבד. שים אל לבך לבקשו, ואולי תמצאנו. גם נ”ל שאין הקריאה אֻמָן שלא קם כמותו, אלא אוֹמֵן, והכוונה על משה שנא' בו כאשר ישא האומן את היונק, ונאמר בו ולא קם נביא עוד וגו', ונ“ל שנוסד הפיוט ההוא לשמחת תורה, ולהיות ש”ת י“ט שני של גליות, ר”ת אומר שאין הפיוט ההוא לר"א קליר.

גם אגיד לך כי השיר על החנופה הנדפס בציון ומיוחס לר“ש דובנא ז”ל נ“ל קרוב לודאי, כי גנוב הוא אתו, כי הנה השיר ההוא (חוץ מקצת שבושים שנפלו בדפוס) הוא שקול במשקל יתד ותנועה (אֲני מדת חֲנופה, מְאד נאוה וְיפה), וכשבא מהרש”ד לחתום שמו בסוף המחברת לא מצא ידיו ורגליו לשקול דבריו כמשקל.

אלף תודות לך ביום תשלח לי תולדות רש“י, וגם אני אמהר לתת את שכרך, כי אכתוב לך אי”ה מגלה יקרה, בה ארשום כמה ענינים מרש“י אשר אספתי מספרים כ”י, ולא אוכל לעבוד העבודה הזאת בטרם אראה מה הם הדברים הידועים כבר, לבלתי אַבד זמני בטחינת קמח טחון. והנה ס' צונץ על רש“י בידי הוא (מתנת המחבר) אך אין ספק אצלי כי החכם היקר מוהר”ר שב"ה הוסיף נפך משלו.

אתה עתה ברוך ה‘, אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש החותם בחפזון היום ג’ אדר תר"ב,

ידידך שד"ל.



Nr. CCCXIII
An Herrn Dr. Michel Sachs in Prag.
Vol. IV. Nr. 50 Nr. d’ordre dans I’Ind rais. 367
24.2.1842

י"ד אדר התר"ב.

לכבוד ידידי ואדוני החכם היקר המהולל ברוב התשבחות, כש“ת מוהר”ר יחיאל מיכאל זקש נ"י, שלום עד העולם.


מכתבך הנכבד והנעים היה לי לששון ולשמחת לבבי, בראותי איש כמוך אשר חכמתו וצדקתו נודעות בארץ לתהלה ולתפארת, בא אלי לכרות עמי ברית שלום ואהבה, ובראותי כונתך הרצויה והתעוררותך המשובחת להוציא לאור עם תרגום אשכנזי שירי קדש קדמונים הנסתרים עד היום.

ומצד אחר במסתרים תבכה נפשי בראותי העדר הסכמתך עמי במלחמות ה' אשר אני נלחם, אך לזאת מה אענה ומה אֹמר? הלא טוב כי אשמרה לפי מחסום, כי רואה אנכי כי אין חברי יורדים לסוף דעתי, ואני אין בידי לגלות כל אשר בלבבי בפעם אחת, ואולם סמוך לבי לא יירא כי במשך הימים (ואולי רק אחרי מותי) יתפרסם מי היו נביאי השקר ומי היו נביאי האמת.

אבל נעזוב כל דברי ריבות, ונביא לענין חפצך ושאלתך ממני, והנה נא ראשונה ראוי לך להודיעני בבירור אם רק בשירי הספרדים אתה חפץ, כי הנה נא אתי שירים בלי משקל ובלי חרוז (כבר שלחתי אליך אחד מהם), והם לדעתי קודמים בזמן לשירי הספרדים, וגם בחשיבות מצד האריגינאליטעט, ומצד שהם דברים היוצאים מן הלב, ואינם מלאכת מחשבת ואומנות מתחכמים. גם שירים רבים אתי לחכמי אשכנז, צרפת ואיטליאה הקדמונים, וגם בהם אריגינאליטעט ותוקף הרגשת הלב יותר מאשר בשירי הספרדים. גם ראוי שתודיעני אם רק בשירי קדש חפצה נפשך, או גם בשירי חול (שירי ידידות ומשלי מוסר), אשר בידי לרוב. ואני עתה לא אשלח אליך רק שירי קדש לחכמי ספרד ואח"כ כאשר תאמר אלי אעשה.

ואני בטרם אחל לעבוד עבודתך מוכרח אני להקדים שלשה תנאים, וזה מחמת מה שקרה לי לא אחת ולא שתים עם חכמי הצפון, ואחזה אנכי אשית לבי, ראיתי לקחתי מוסר.

התנאי הראשון הוא שאם אחר שנה וחצי למן היום אשר אשלח אליך שיר אחד לא אראה השיר ההוא נדפס על ידיך, תהיה הרשות בידי לשלוח אותו למי שארצה, ולהדפיסו בכל מקום שארצה.

והתנאי השני הוא שאחר שתדפיס אתה השירים שאשלח אליך עם העתקתך, תהיה הרשות בידי לחזור ולהדפיסם בלא העתקתך, בכל מקום ובכל אופן שארצה. 

והתנאי השלישי הוא שתדפיס השירים מנוקדים (ועם הערותי) כאשר אשלחם אליך, ותשתדל בהגהתם, שלא ישחת מראיהם בדפוס.

על פי שלשת התנאים האלה הנני מוכן לשלוח אליך מעט מעט מבחר שירי קדם הכמוסים במכמנַי, אשר פזרתי בהם ממוני וזמני ואור עיני, ואתה אחרי צאתם לאור עם תרגומך, תשלח לי מהם מספר העתקות כאשר יישר בעיניך.

ואני הנני נכסף מאד לראות מעשה אצבעותיך במה שכבר הוצאת לאור, אבל מה שאתה עתיד לתרגם ממה שאשלח אליך אם תשלח לי אראה בשמחה. אך לראות כשופט ומבקר, זה לא אשאל. כי אינני כדאי לשפוט שירי לשון אשכנז. ואם תשלה אלי במכתב לטין, תעשה עמדי חסד ואמת.

ועל דבר התחלת הפיוטים כבר כתבתי דעתי בבתולת בת יהודה (13–10), ועדיין אני מצפה שיביאו חכמי הדור את הדבר בכור בחינתם, כמו שעדיין אני מצפה לדעת משפטם על היסודות החדשים אשר הצבתי לחכמת הדקדוק בספרי פראלענאמעני; כי זה דרך חכמי הדור דור שוא, מרבים הם דברים, ובעובי החקירות אינם נכנסים. ואיך לא יגערו באיש תמים האוהב להעמיק החקירה בפנימיות הענינים, ואת האבערפֿלעכליכקייט שנאה נפשו?

והאל הבוחן כליות ולב, יברך את כונתך להועיל, ויצליח מעשה ידיך, ויברך את קשר אהבתנו, וידידותנו תתן פריה לרוב ימים ושנים שמחה וששון ליהודים בכלל, ולי ולך בפרט. אתה עתה ברוך ה', אתה שלום וביתך שלום (והודיעני נא ימי חייך וארץ מולדתך ומי לך בביתך) וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכותב וחותם פה פאדובה, יום פורים שנת תר"ב,

ידידך מכבדך ועבדך שד"ל.

ר' יהודה הלוי

למוצאי שבת

(מחזור ויטרי סימן רי“ה, ודיואן ר”י הלוי חלק ראשון מן החלק השני סימן ט"ו)


צֹאן אֹבְדוֹת בְּגָלוּת לָהוּ – תָּנִיחַ6

וּתְנַהֲלֵם7 בְּאֵלִיָּהוּ – – וּמָשִׁיחַ

יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יֵשַׁע ־ עַם גֹלֶה

יוֹם גּוֹאֵל לְשָׁבֵי פֶשַׁע – יִגָּלֶה

עַל־בִּרְכֵּי זְמָן יִשְׁתַּעְשַׁע – בֵּן נִקְלֶה

וּצְפוֹנִי בְּאַף כִּלָּהוּ – – תַּדִּיחַ

וּדְמֵי חֵטְא בְּבוֹר שָׂמָהוּ – תָּדִיחַ

הֵן לַעְקוֹר שְׁאָר שָׁרָשַׁי – צָר נוֹטֵר

וּבְכִתְמֵי8 יְקָר תַּרְשִׁישַׁי – יִתְעַטֵּר

אוֹמֵר כִּי לְגֶזַע יִשַּׁי – – אֵין חֹטֶר

נֵס תַּפְלִיא וְאֶת־מַטֵּהוּ – תַּפְרִיחַ

בּוֹ תִרְצֶה וְכָל מַעְשֵׂהוּ – תַּצְלִיחַ

וּשְׁבוּת שׁוֹבְבָה9 מִצִּיוֹן –־ אֶל־צִיּוֹן

וּתְגוֹנֵן עֲלֵי אַפִּרְיוֹן10 – בְלִי רִפְיוֹן

אָז יֵשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן – עַם אֶבְיוֹן

מֵי זָדוֹן בְּיוֹם גָבָהוּ – תַּבְרִיחַ

וּשְׁאוֹן יָם אֲשֶׁר כִסָהוּ – תַּשְׁבִּיחַ

דִּמְעַת הָעֲשׁוּקִים תַעֲלֶה – לִמְעוֹנוֹ

יַצִּיל מֵאֲרָיוֹת טָלֶה – – בִּימִינוֹ

רוֹעֶה רַחֲמִים – – עַל־צֹאנוֹ

עֵדֶר אַחֲרָיו יִנָּהוּ – – תַּבְטִיחַ

וּמְאוֹרֵי יְשׁוּעוֹת כָּהוּ – תַּזְרִיחַ

הַחֹשֶׁךְ בְּיִפְעַת נֵרךָ – – תַּבְקִיעַ

בִּנְטוֹת יָדְךָ וּבְכוֹרךָ – תּוֹשִׁיעַ

אַשְׁרֵי הַמְּחַכֶּה אוֹרךָ – וְיַגִּיעַ

עֵת תִּמְלֹךְ וּבַּיֹּוֹם הַהוּא – תַּצְמִיחַ

יִשְׁעוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר קָרָהוּ11 – תַּשְׁכִיחַ


דיואן ר“י הלוי חלק ב' מהחלק הב' סימן ל”ד

(לעשרת ימי תשובה ואולי לשבת בינתים, כן נ"ל)


נַפְשִׁי אִם לְבָבִי תִפְדִי מִמַּכָּה טְרִיָּה
חסד האלהים קַוִּי יהיה לךְ רְטִיָּה
יִוָּדַע לְעֵינֵךְ נפשׁי מַה־בֶּצַע בְּדָמֵךְ
כי חִיַּיבְתְּ היום ראשי לַמֶלך, בְּשׂוּמֵךְ
נפשך מֵעֲבודה חפשי וַתִּנְשִׁי מקומךְ
אֶקְרָאֵךְ, וְאַתְּ מִנֶּגְדִי דוֹמָה כַשְּׁבויה
12שׁוֹאָתֵךְ, וְעִתּוֹת שַׁלְוִי תֶּאֶרְבִי כְלִבְיָא13
הַרְפִּי מִנְּדוֹדֵךְ הַרְפִּי פן תהיי טְרופה
וביומך הֲיִי ובְנִשְׁפִי כַשפחה חרופה
וּבְעֵין מַחֲשָׁבֵךְ צַפִּי אֶל חָלְיֵךְ תרופה
מיום הנּדוד רב פַּחְדִי14 גָּדלָה הָאֲנִיָה
וּכְצִפּוֹר בְרוֹחַ אַוִּי15 מִיָּד הַנְּטוּיָה
וּדְעִי לךְ הֲיֵש תוחלת מַה־תַּעְנֶה לְשׁוֹנֵךְ
יום תהיי כְבַת נבהלת יום יִגָּל קְלונך
עתה מַהֲרי על־דלת עִמְדִי מול אֲדונך
ומעיל תֹם וְצדק תַּעְדִי בהיותךְ שְׁבויה
וכמו נוּן מְנַשֶּׁה לֵוִי16 בינונית תְּלוּיָה17
דִּמְעִי יַעֲרֹף כֶּעָבִים על עַם האלהים
מֻשְׁלכים לְבַד כַּעְשָׂבִים אַרְזֵי הַגְּבֹהִים
איכה נִרְמְסוּ כוכבים כֹּכבֵי הַנְּגֹהִים
וַעְליהם יְמוֹתֵי חֶלְדִי נפשׁי הָעֲניה
תהים וּבְחדרי גֵּוִי סֹערָה כָאֳנִיָה
הָשֵׁב האלהים בִּנְךָ אל־חֶדר דְּבִירָךְ
גם תַּאמִיר כְּמֵאז בִּנְךָ כַּאשֶׁר הֶאֱמִירָךְ
וּקְרָא שׁוּב לָך לִמְעוֹנךָ כי אִתִּי שְׂכָרָךְ
18וּבריתי לְיַעְקֹב עבדי אֶל־בת הַשְּׁבויה
אזכֹר, עת בְּארמון נָוִי19 תִּקְרָא הללויה

ר' יהודה הלוי

(מחזור ויטרי בקונטריס הפיוטים אשר בסוף הספר)

שש ושש תנועות, בלי הקפדה על החטפים


יָהּ אָנָה אֶמְצָאֲךָ? מְקוֹמְךָ נַעֲלֶה וְנֶעְלָם
וְאָנָה לֹא אֶמְצָאֲךָ? כְּבוֹדְךָ מָלֵא עוֹלָם
הַנִּמְצָא בַּקְּרָבִים אַפְסֵי אֶרֶץ הֵקִים
הַמִּשְׂגָּב לַקְּרוֹבִים הַמִּבְטָח לָרְחוֹקִים
אַתָּה יוֹשֵׁב כְּרוּבִים אַתָּה שׁוֹכֵן שְׁחָקִים
תִּתְהַלַּל בִּצְבָאֲךָ וְאַתְּ עַל־רֹאשׁ מַהֲלָלָם
גַּלְגַּל לֹא יִשָּׂאֲךָ אַף כִּי חַדְרֵי אוּלָם
וּבְהִנָּשְׂאָךְ עֲלֵיהֶם עַל־כֵּס נִשָּׂא וָרָם
אַתָּה קָרוֹב אֲלֵיהֶם מֵרוּחָם וּמִבְּשָׂרָם
פִּיהֶם יָעִיד בָּהֶם כִּי אֵין בִּלְתְּךָ יוֹצְרָם
מִי יֹאמַר לֹא רָאֲךָ? הֵן שָׁמַיִם וְחֵילָם
יַגִּידוּ מוֹרָאֲךָ וּבְלִי נִשְׁמַע קוֹלָם
דָּרַשְׁתִּי קִרְבָתְךָ בְּכָל־לִבִּי קְרָאתִיךָ
וּבְצֵאתִי לִקְרָאתְךָ לִקְרָאתִי מְצָאתִיךָ
וּבְפִלְאֵי גְבוּרָתְךָ בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ
מִי־זֶה לֹא יִירָאֲךָ? וְעֹל מַלְכוּתְךָ עֻלָּם
אוֹ מִי לֹא יִקְרָאֲךָ? וְאַתָּה נוֹתֵן אָכְלָם
הַאֻמְנָם כִּי יֵשֵׁב אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם?
מַה־יַחְשֹׁב כָּל־חשֵׁב אֲשֶׁר בֶּעָפָר יְסוֹדָם
וְאַתָּה קָדוֹשׁ, יוֹשֵׁב תְּהִלּותָם וּכְבוֹדָם
חַיוֹת יוֹדוּ פִלְאֲךָ הָעוֹמְדוֹת בְּרוּם עוֹלָם
עַל־רָאשֵׁיהֶם כִּסְאֲךָ וְאַתָּה נֹשֵׂא כֻּלָּם

* * *


Nr. CCCXIV
An Herrn S. L. Goldenberg in Tarnopol.
Vol. IV. Nr. 52 Nr. d’ordre dans I’Ind rais. 369
15.3.1842

ד' ניסן התר"ב.

לכבוד ידידי בעל הכרם שלום.


ביום כ"ג שבט כתבתי אליך ושלחתי לך פירוש עשרת הדברות.

והנני שולח לך היום מתנה יקרה, חמש מחברות מדיואן ר“י הלוי ורמב”ע מפורשות פירוש מספיק על כל פרטיהן, ואתה מהר אפוא והוצא לאור את כרמך ושלחהו אלי לעיר טריאסטי קודם תקופת השנה.

יסודי התורה לא השלמתים עדיין, ואם יהיה אלהים עמדי תגדל כַּמותם מהיות להם מקום בערוגות הכרם.

ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, ושמחת בחגך במועד חדש האביב הבע“ל, כנפשך וכנפש הכו”ח פה פאדובה ד' ניסן תר"ב,

ידידך שד"ל. 



Nr. CCCXV
An Herrn Osias Hirsch Schorr in Brody
Vol. IV. Nr. 53 Nr. d’ordre dans I’Ind rais. 370
16.3.1842

ה' ניסן התר"ב

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כ“ש מהו”ר יה"ש שלום עד העולם.


קבלתי בשמחת לב שני מכתביך היקרים, והנני משיב לך בקצרה, לרוב טרדותי, להיותי מכין עצמי לנסוע לעיר מולדתי לחג את חג המצות עם ילדי ועם ארוסתי ובני ביתה; יברכם האלהים. ועד היום הייתי טרוד הרבה להשלים פירוש חמש מחברות מרי“ה ורמב”ע, אשר שלחתי אתמול להר הזהב, וקודם לכן שלחתי לו פירושי על עשרת הדברות.

תנוח דעתך שהנחת את דעתי בהודיעך אותי כי מכתבי על התרגומים כבר יצא לאור, כי אמנם מאמר יקר הוא בעיני עד מאד, ואולי הוא יחל לפקוח עינים עורות, וידעו ויבינו שוחרי תושיה כי יש עוד קריטיק אחרת גדולה ונשגבת למעלה מאותה שעוסקים בה חשובי חכמי הדור.

ואתה דע לך כי לא אל המדפיס, אלא לגייגער עצמו שלחתי מכתבי. ועתה מי הוא החייב ומי הזכאי? הוא היה מבקש ממני שאשלח אליו מכתבים; ולא השפיל עצמו לכתוב אלי (ולא כן עשו פֿיליפזאהן ויאסט, אך קדמו פני באגרות מלאות אהבה וכבוד), ואע"פ כן מהרתי ושלחתי לו, והוא איננו משיב לי דבר! יעשה מה שירצה, אבל אם לא יכתוב אלי, ולא ישלח לי כל חלקי הצייטשריפֿט שלו במתנה, ודאי לא אוסיף עוד שלוח אליו ממכתבי.

אמת כן הוא כי אביו של החכם יש“ר נאסף אל עמיו, והוא בן פ”ו שנים. על שיירי אנשי שם אין בידי יותר ממה שכבר כתבתי אליך.

מה שאמרת ידידי על מלת שָׁם בירושלמי דכתובות פ"ב (נשים נשבו לשם), שהוא שֵׁם ערבי לעיר דמשק, הוא חדוש גדול אצלי, כי ידעתי שהערביים קוראים שָׁם (כלומר שמאל, צפון) לארץ ישראל וסוריא, אך שתהיה עיר דמשק בפרט נקראת שָׁם, זה לא ידעתי ולא שמעתי בלתי היום, ואתה תודיעני זו מניין לך.

אין צורך שתעתיק לי מאמר האריענט על הסעמינאר בברלין, מאחר שאין אני סומך כלל על דבריו של פירשט; והנני מעלה לך תודות כאלו עשית.

תלמידי היקר עהרענרייך דורש בשלומך.

אתה עתה ברוך ה‘, אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, ושמחת בחגך במועד חדש האביב הבע“ל; כנפשך וכנפש הכו”ח פה פאדובה ה’ ניסן תר"ב,

ידידך שד"ל.

Nr. CCCXVI
An Herrn S. L. Rapoport in Prag.
Vol. IV. Nr. 54 Nr. d’ordre dans I’Ind rais. 372
22.4.1842

י"ב אייר התר"ב.

לכבוד ידיד נפשי ועטרת ראשי הרב הגדול החכם המופלא מוהר"ר שי"ר שלום עד העולם.


מכתבך היקר הגיעני בהיותי בעיר מולדתי (ישבתי שם ג' שכועות), והיה לי לששון ולשמחת לבבי, אך לא יכלתי להשיבך דבר עד שובי לביתי ולאוצר ספרי, והנני עתה מעתיק לפניך דברי ר' יוסף קרא, אות באות כאשר המה בכ"י שבידי, וגם הנקודות אעתיק בתכלית הדיוק, לא אחסר דבר, גם כי ידעתי כי הרבה מהן משובשות.

“מעדנות כימה, קישורי כימה, שלא תצא כל קרתו (וכו' וכו', עד לשון שוטר)”. הנה לפניך לשון ר' שבתי בשלמות, עם קצת מלשון רי"ק לפניו וקצת לאחריו.

והנה לפי ראות עיני אין ספק כי ר' שבתי עצמו הוא המביא דברי הקליר, כי אמר וכן למדנו מחכמי ישראל ז“ל ומחכמי בבל והודו, ואח”כ הוא מזכיר הקליר כאחד מחכמי ישראל, ואח“כ מזכיר חכמי בבל והודו, ומדבריו נראה שכבר בימיו היה הקליר חשוב הרבה ודבריו כדברי קבלה. ואתה ידידי היקר, אם תשמע לעצתי לא תתאמץ להפיל ארצה בשנויי דחיקי הראיה המובאת מכאן על זמן הקליר, אבל תתאמץ להפיץ אור על המאמר הזה של ר' שבתי, אשר העתקתי לפניך בתוחלת שתוציאהו לאור עם הערות כיד ה' הטובה עליך. ולכוונה זאת הנני מעתיק לפניך כל שאר לשונות ר' שבתי שמצאתי בפירוש איוב לר”י קרא. איוב ט' ט' “מצאתי בספר ר' שבתי שמפרש בו ברייתא דשמואל הרקיע הזה (וכו' עד על ארץ יסדה)”.

הלשון הזה מובא ג“כ על פסוק כ”ו ז‘, ואלו הן החלופים שמצאתי בין מקום למקום: ומצאתי – למטה על הארץ – קצות הרקיע סביב ככתוב בספרי חכמי גוים – לארץ מכל צד – קצותיו עם הארץ – תולה ארץ – ככבשן על הארץ – סוף סימן כ“ו “וראיתי בספר המזלות (וכו', עד כמלך על כולם)”. ל”ז ט’ “וראיתי (עד יכול לעמוד)”. לענין הרואים נ“ל כי כבר מחקתי שמותם באגרתי אליך מיום א' אלול תר”א, ואם אולי שכחתי למחוק, מהר אתה ומחק אותם.

הנני מוכן ומזומן לשלוח אליך סדר עבודת אתה כוננת שבידי, אך לא אעשה עד אם תשלח לי ההעתקה, שאני מצפה מכמה שנים, מליקוטי מחזור ויטרי אשר שלחתי אליך זה י“א שנים, ההעתקה אשר שלחת לי מהם מסיימת בסימן ק”ץ בכל זמן ועדן ונאמר אמן. 

תמחול למהר ולמסור הפתק הלוט פה ליד ידידנו הגביר החכם רמ“ל נ”י. ולידידנו החכם היקר מהרי“ם זקש תאמר כי מכתבו הנחמד הגיעני שעה אחת קודם נסיעתי מפה, ושמחתי בה ובקרב הימים אשיב אליו, וגם לידידנו המשורר הנכבד רמח”ל.

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה י”ב אייר תר"ב (בימי המצות הוא טוב לשנה הבאה),

ידידך שד"ל.



Nr. CCCXVII
An Herrn M. I. Landau in Prag.
Vol. IV. Nr. 55 Nr. d’ordre dans I’Ind rais. 373
22.4.1842

י"ב אייר התר"ב.

לכבוד ידידי ואדוני היקר החכם המפורסם מוהר"ר ר' משה לאנדא שלום עד העולם.


הייתי ג' שבועות בטריאסטי, ואחרי שובי מצאתי הספרים אשר שלחת אלי.

לענין חד פרקוטס או פרקוניס עדיין אין בפי מענה. אך לענין שאמרת כי איננו חרות על לוח זכרונך שהחכמים השתמשו בפעל יוני, או שבנו פעל משם יוני בלשון המשנה, הנה נא לנו ספוג σπογγος, וממנו עלה ונסתפג, סופג את הארבעים (עיין מערכי לשון). וכן מן לסטים, אמרו מלסטם את הבריות, ואם איננו במשנה הרי הוא בברייתא (סנהדרין ע"ב) והם דברי ר' יוסי הגלילי, מגדולי התנאים.

וכן בברייתא או במימרות חכמי א"י מצאנו פֹעל קטרג, שהוא יוני בהפוך אותיות.

ואתה אדוני וידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה י”ב אייר תר"ב,

ידידך שד"ל. 


ר' יצחק בן גיאת

פזמון לשחרית יום הכפורים

(מחזור מונפלייר כ"י)

בכל טור ט' תנועות בלי להקפיד על היתדות עיין אוהב נר עמוד 94–92.


יום ערוֹם אעמוד מִצִּדקתי

צִדקך מַלבושִׁי תְנָה וכסותי

חובי כי יענה־בי ואשמתי

קדוש אל־תדרוש לעלומתי

מָה אני מַה־פשׁעִי מַה־חַטָּאתִי

יום א’לַי תקרא מאדמתי

יוֹם ב’ו אֱסוֹף רוחי עם גופתי

יום ג’שתך לחקור לפעֻלתי

יום ד’ין ממעשים מאד דַּלֹּתִי

ה’ן אם הֲרֵעֹתִי וַהֲזִכֹּתִי

ו’איך במשקל יעלֶה הבל נִדף

ז’כרונו אפר ועשב נשדף

ח’ציר איך נשפט וקש איך נרדף

ט’הור! אם תקרא מֹץ קל נהדף

י’ענֶה: מה אשיבך? הן קַלֹּתִי

כְּ’בַד עָוֹן נִחם בשובו. שָׁ’קַל

לְ’מוּל חסדך חֶטְאוֹ, מְצָאוֹ נָקַל

נ’ורא! אם תעלה במאזני משקל

סָ’כָל ע’ל פ’שעו וְנָתיב קִלקל

שָקְלֵנִי במאזני שוגה וֶפִתי

צ’וּר! לְנפש תֵחַר וּלְלֵב יֵחָם 

הֶרֶב20 הִתְלַבֵּן זדון כְּפֶחָם

שָ’ב וּמודֶה תִ’רְצֶה ועוזב ונִחָם

כמאמרך מודה ועוזב יְרֻחָם

אמנם21 חטאתי וישר העויתי


ר' יהודה הלוי

לנשמת

(מחזור ויטרי ודיואן רי“ה ה”א סימן רע"ז)


יחידה שַׁחֲרִי בית אל וְסִפָּיו

וְכִקטֹרת תנִי שיֵרך באפיו

הלא אם־תִּרְדְפִי הַבְלֵי זְמַנֵּךְ

וְתֹאמרי כי אמת המה22 כשפיו

וְתֵזלִי אחריו ימיו23 וליליו

וְתֶעְרַב לךְ תנומה מִנְּשפיו

דעי כי אין בידַיִךְ מאומה

לבד24 עץ יִיבְשׁוּ מַהֵר ענפיו

הֱיִי לפנֵי אלהַיִךְ ומלכֵּךְ

אשר בָאת לחסות תחת כנפיו

שמו יגדל ויתקדש בפי כל

אשר נשמת אלהים חי באפיו


ר' יהודה הלוי

(מחזור ויטרי ודיואן רי“ה חלק ראשון מן החלק השני, סימן י”א)


מִי יִתְּנֵנִי עֶבֶד אֱלוֹהַּ עוֹשֵׂנִי
וִיַרחֲקֵנִי כל־דוד והוא יקריבני
יוצרִי ורֹעִי נפשי וגֵוִי קנית
בַּנְתָּ לְרֵעִי וּמחשׁבותי25 ראית
ארחי ורבעי גם כל דְרָכַי זֵרִית
אם תַעְזְרני מי זה אשר יכשילני
או תַעְצְרני מי בלתך יתירני
המו קְרָבַי להיות קְרֹבים אליך
אולם עֲצָבַי יְרַחֲקוּם26 מעליך
יַטוּ נתיבַי מעל נְתִיב מעגליך
יה לַמְדני בַּאמִתְּךָ הדריכני
וּלאט נְחֵנִי בַּדִּין ואל תרשיעני
וַאנִי בְעֶדְנָה27 לַעְשות רצונָךְ מִתְרַפֶה
אף כי בזקנה מה־זה אֲיַחֵל וַאצַפֶה
אֵל נא רְפא נא כי עִמְך אֵל הַמַרפא
יום תִּתְּשני זקנה וכחי ינשני
אַל תִּטְשני צורי ואל תּעזבני
דַכָּא וְאֻמלל אֵשֵׁב, וְחָרֵד לִרְגָעַי
עָרֹם ושולָל אלך בְּהַבְלֵי תעתועי
וַאנִי מְחוֹלָל מרֹב חטאַי ופשעי
בינך וביני עָוֹן אשר יבדילני
וַיַּחְשְׂכֵנִי לראוֹת מְאורָךְ בְּעֵינִי28
הַטֵּה לבבי לַעְבוד עבֹדת מלכותָךְ
וּמַחֲשָׁבִי29 טַהֵר לְדֵעָה אֱלָהותך30
ובעת כאבי אַל־נא תְאַחֵר רִפְאוּתך
אֵלִי עֲנֵנִי אַל־תֶחֱשה וּתְעַנֵּני
שֵׁנִית קְנֵנִי וֵאמֹר לעבדָךְ הִנּני


ר' יהודה הלוי

(מחזור ויטרי)

ה' תנועות בלי הקפדה על היתד


יְקָרה מִיְּקָר יוצרהּ לקוחה קומי כי לא זאת המנוחה
הָאֹרַח רב קחי לך ארוחה עת לעשות חֵפץ עוֹשַׂיְכִי
שובי נפשי למנוחיכי כי ה' גמל עליכי
הנה תושב אני כאבֹתַי וּכְצֵל עובר יֶתר שנותי
אם לא עתה אמְרִי מתי תפדי מִשַּׁחַת חייכי
ואם תהיי יוצרֵךְ דורשת ומִטֻמאתֵךְ מתקדשת
קִרְבִי, אל־תיראי מִגֶּשת וִיקָרְבוּךְ אליו מַעֲשָיְכִי
דֹּרֶכֶת עֹז, דְּעִי עוֹלָמֵךְ ואל יבטיחוךְ שִׁקְרֵי חלומֵךְ
קָצַר יומֵךְ, רחוק מקומך ראי מה־תאמרי לאדֹניכי
הֲלַחֲזוֹת נֹעם ה' צָמִית וּלְשָרֵת פניו עוֹלָמִית?
שובי שובי השולמית אל־בית אביךְ כנעוריכי

* * *


Nr. CCCXVIII
An Herrn Dr. M. Sachs in Prag.
Vol. IV. Nr. 56 Nr. d’ordre dans I’Ind rais. 374
29.4.1842

י"ט אייר התר"ב.

לכבוד ידידי החכם היקר כש“ת מוהר”ר יחיאל מיכאל זקש נ"י שלום עד העולם.


בעשירי בניסן, שעה אחת קודם נסיעתי ללכת לעיר מולדתי, הגיעני מכתבך הנחמד והנעים, ומיד קראתיו, ושמחתי בו, ואח"כ לקחתיו עמי והגיתי בו לאטי פעם ופעמיים בעיר טריאסטי (אשר ישבתי שם ג' שבועות, מתעלס עם ילדי ועם ארוסתי (ברוכה היא לה') ועם קרובי ואוהבי אשר בעיר ההיא) והראתיו לאוהבי ושמחנו בו בחג המצות.

והנה אחרי אשר עד כה לא בא לידי (ומי יודע מתי יבא?) קונטריס הפיוטים אשר תרגמת והוצאת לאור, שמח לבי בהעתקה אשר הבאת לפני באגרתך, ומצאתי אותך הגון ומוכשר מאד להעתקות כאלה, ומצליח במלאכתך, והנני מברכך בשם המשוררים הקדמונים אשר אתה עמל להחיות את שיריהם. עשה והצלח, תן כבוד לאבותיך, סלסלם וירוממוך, ובכבודם תתיַמר.

מה שהודעתני מתולדותיך ומִלִמודיך לשעבר ולעת עתה, ותכונת רוחך הניכרת מכתלי מכתבך, כל אלה היו לי לששון ולשמחת לבבי, והנני מברך את הפייטנים אשר גרמו לנו להתחבר בקשר אהבה ואחוה, ואולי מימיהם לא חברו מחברת טובה יקרה ומועילה כזאת; יהי רצון שתהיה ג"כ ארוכה ונמשכת!

והנה נא, ידידי היקר, עתה ידעתי מה הם השירים אשר אתה מבקש לעת עתה, והם שירים הבלתי נוגעים לעם בני ישראל בפרט, ולקורותיו ולאנחותיו ולתקוותיו; סוף דבר, אתה מבקש שירים אשר לא יהיו nationale Lieder. והנני מוכן לעשות הטוב והישר בעיניך, אך הנני רואה כי אתה מרחיק מעליך מחנה גדול ונחמד, והמחנה הנשאר הלא מצער הוא, ואולי אתה סבור (כדברי ידידנו) כי הפייטנים הספרדים היו מליצים בין נפש האדם ליוצרה, ולא (או רק על המעט) בין ישראל לאביהם שבשמים; וזה אמת לפי מה שבא מהם בדפוס במחזור הנוהג היום בקהל הספרדים, אך הוא שקר גמור לפי אמתת מה שחברו המשוררים ההם, הנשאר אצלנו בכ“י, כי כמה וכמה שירי קדש יש לרי”ץ גיאת וחבריו לכל ימי מקראי קדש, ולשבתות מצויינים, ולחנוכה ולפורים. ואחרי מה שהביא אלוה בידי מן הפיוטים ההם, נ“ל כי גם נאַציאָנאַלע ליעדער הרבו הספרדים לחבר יותר מהאשכנזים. גם ראיתי כי הרגשת מעלת העם הישראלי, ואהבת עניני האומה, והשנאה לצורריה, והענטוזאַזמוס וגם הפֿאַנאַטיזמוס הישראלי, אינם נמצאים בשירי הספרדים פחות ממה שהם באשכנזים, ובתולת בת יהודה עד נאמן על זה. ור”ש גבירול כתב הבדלה למוצאי שבת, תחלתה.


שלח מִנְזָר לעם נגזר אשר הָפְזר הן והן
פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן

ושם נאמר

הפוך כסדום ארץ אדום אשר אני הדום לרגליהן

הֲשמעת מימיך לאחד מגדולי המשוגעים באשכנז ובפולין שיאמר כדבר הזה?

ויהי מה, אני אחפש ואשלח אליך מה שאמצא מן השירים אשר אתה מבקש, אך ידעתי כי לא רבים אמצא, ואף לא טובי מראה ומתוקים לחך כאותם שאתה בוחר. כי באמת מה יאמר חומר ליוצרו, אם יזהר מכל נאַציאַָנאַליטעט וכל אינדיווידואַליטעט? והפילוסופיאה והשיר צרות זו לזו, ואם נרחיק מעל אדמת השיר רוח השנאה והקנאה, לפני קרתו מי יעמוד? והרמב"ם וחבריו שבקשו להכניס הפילוסופיאה בנחלות הרעליגיאָן, לא ידעו ולא יבינו כי האלוה הפילוסופי אין לו שום יחס וקשר עם האדם, וכל עבודה וכל תפלה לאלוה בלתי מתפעל ובלתי משתנה, שוא והבל הן –וכל מה שהווה בעולם (גם המאורעות הטבעיים ונם פעולות האדם בבחירתו) הכל משתלשל אחר סבותיו עד הסבה הראשונה, והסבה הראשונה בלתי משתנה, ומסכת המאורעות לא תשתנה בעבודתנו ובתפלתנו.

אבל האמת הוא כי המכוון בפילוסופיאה הוא האמת והמכוון ברעליגיאָן הוא הטוב והישר. והאדם איננו כלו שכל, אבל הוא ג"כ פאָעזיאַ, הפאָעזיאַ היא רובו של אדם, היא חייו, היא נפשו. והרעליגיאָן ניתנה לאדם להנהיג את הפאָעזיאַ אשר בו לצד הטוב והישר; ואם תבא הפילוסופיאה להנהיג את הרעליגיאָן, הרעליגיאָן והפאָעזיאַ יחדו יכרתו יגועו.

ודי בזה לעת עתה, כי הדברים ארוכים.

ואני לא אדע למה תתאוה לראות סדר עבודת אתה כוננת, וסדר העבודה (יהיה איזה שיהיה) איננו מן הענינים המבוקשים לך לעת עתה.

והנה אני בתחלת בואי לשרתך הבאתי לפניך אחד מהפיוטים בלא חרוז ובלא משקל, אשר הם לפי דעתי היותר קדמונים, ואתה לא חפצת בו ולא מצא חן בעיניך להכירו ולתרגמו; ומה זה תשאל סדר עבודת אתה כוננת ושאר ענינים כיוצא בו? שם יוסי בן יוסי איננו חתום בשום מקום; ואני לא אדע היש אתי מאומה מידו, גם לא אדע אם היה בעולם אדם שהיה שמו יוסי בן יוסי. הודיעני נא את דרכך, ואני לא אמנע ממך דבר.

דבריך על אבסקנטה, ועל ערכי הדיינין, טובים ונכחים ויקרים בעיני מאד; ומה שהבאת בשם ר“י נחמיאס מצאתיו גם בפי' אבות כ”י אשר במחזור ויטרי.

לא יתכן שיהיה האדון החכם רמ"ל מכחיש שהשתמשו חכמי המשנה במלות יוניות, ואולי לא אמר במלות יוניות, אלא בפעלים יונים; ואני הראתי לו עלה ונסתפג וסופג את הארבעים, שהם (כהודאתו במערכי לשון) מן ספוג שהוא שם יוני; וכן בברייתות מלסטם, מקטרג, פעלים יונים.

בבב“י עמוד 71 ומַלחים ידיהם כַמְלחים, לא אדע למה “אין לו הבנה” והלא מְלָחִים (ירמיה ל“ח י”א וי"ב) ענינו vestes detritae. באבני זכרון ראש עמוד 54 נ”ל כי החרוז החסר היה מסיים בהברת מוֹ, והיה מתאים עם החרוז האחרון שאין לו חבר, לא עם הקודם שכבר יש לו בן זוג.

מאחר שיש בידך מחזור ספרדי דפוס ווין, נ“ל אך למותר לקנות לך דפוס אחר מהמחזור ההוא כי (לפי מה ששמעתי) מה שיש בזה יש בזה. מחזור כמנהג איטליאני או בני רומה, גם כי ידעתי שאין בו מאותם הענינים שאתה מבקש, כשיבא לידי אקחהו בשבילך. והואיל והזכרת באגרתך חדושי מהרש”א, אשמיעך חדוש שחדשתי בשבוע הזה, על מהרש“א – על מהרש”א? תאמר; ומה לך ולמהרש"א? —

ואני משיב: Judaeus sum, judaici nihil a me alienium puto

במכות ג' ב' כתב רש“י אם אמר לו הלוה הלויני על מנת שלא תשמטני אתה בשביעית, ומהרש”א הביא בחדושיו הגהה שמצא והיא: אם אמר לו המלוה על מנת שלא תשמטני וכו', וחתם עליה מהרש“א וקיימה, באמרו יק”ל. 

ואני גם אני בתחלת ההשקפה היתה ההגהה הזאת ישרה בעיני; כי היה נ“ל שהמלוה הוא שצריך לומר ללוה אני מלוה אותך לעשר שנים על מנת שבסוף עשרת השנים לא תהיה נשמט מלהשיב כספי בטענת שנת השמטה; והיה הדבר קשה בעיני, כי היה נ”ל שאין לייחס הטעות אל המעתיקים, כי יתכן שהסופר יטעה ויכתוב הלוה במקום המלוה, אבל שיוסיף מדעתי מלת הלויני, הוא מלתא דלא שכיחא, והייתי אומר כי על כרחנו לומר כי רש“י עצמו אגב שיטפיה לא דק; אח”כ אמרתי אולי זקן היה וישיש, וכחו תשש, כשכתב הדבור הזה, שהרי כשהגיע לדף י“ט נאסף אל עמיו. אח”כ סבותי אני את לבי לצד רש“י, לפי מה שנראה מדבריו כאשר המה, וראיתי כי באמת הלוה הוא שצריך לתנאי זה, ולא המלוה, כי העני הצריך מעות לעשר שנים ומבקש ואינו מוצא מי שילוהו, מפני שהשביעית משמטת, הוא צריך לומר לעשיר הלויני על מנת שלא תהיה השביעית מפקעת זכותך. אח”כ ראיתי כי פעל שמט נופל על המלוה (שמוט כל בעל משה ידו, ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך, וכן בלשון משנה משמט אני), שמרפה ידו מן הלוה, ונמנע מלנגוש אותו, ולא יצדק פעל שמט על הלוה הנמנע מלשלם חובו (אם לא שנא' עליו בלשון נפעל; שהוא נשמט ממנו). אז אֹרו עיני וראיתי כי מאחר שלשון המימרא הוא על מנת שלא תשמטני בשביעית, כלומר שלא תשמטני אתה, מצא רש" את עצמו מוכרח לפרש שהלוה הוא שאומר כן להמלוה כי המלוה לא יוכל לומר על מנת שלא תשמטני אתה, אלא שלא אשמטך אני. אז ברכתי את רש"י, אשר גם בסוף ימיו היתה אמרתו צרופה, ודבריו צריכים תלמוד ומדוקדקים תכלית הדיוק. ואמרתי בלבי, ראה עד היכן צריכה הקריטיק להיות מתונה בדיניה קודם שתשפוט על דברי אנשים יראי ה', אשר לא כתבו ספריהם בחפזון ולמען בצוע בצע, או בעבור הכבוד המדומה, אבל מגמת פניהם תמיד אל האמת או אל הטוב.

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה היום י“ט אייר תר”ב,

ידידך שד"ל.



Nr. CCCXIX
An Herrn Dr. Abraham Geiger in Breslau
Vol. IV. Nr. 57 Nr. d’ordre dans I’Ind rais. 375
3.5.1842

כ"ג אייר התר"ב.

לכבוד ידידי החכם המפואר הרב המפורסם החוקר הנכבד מוהר"ר אברהם גייגער נ"י שלום עד העולם.


בשמחה רבה הגיעני אתמול מעיר לעמבערג מכתבך היקר. דע ידידי כי הצייטשריפֿט שלך איננה מצויה בגלילות האלה, ורק קצת מן החלקים הראשונים נמצאים בויניציאה, וזה האחרון והבאים אחריו אין תקוה לי לראותם אם לא תשלחם אלי (לכאן או לעיר מולדתי טריאֶסטי). והנה לבבך יודע כי לא יתכן שאשלח מאמרַי לדפוס ואני לא אראם; ובפרט אחרי שהודעתני כי הדפַסְתָ מאמרי in einer etwas andern Form ושהוספת בו ג"כ לפעמים הערות המתנגדות לדעתי, ואיך יתכן שאוסיף לשלוח אליך בטרם אראה מה עשית?

שלחתי אליך הקדמת הדיואן כדי לראותה מתורגמת על ידך, וזה מפני קוצר ידיעתי בלשון ערבית, כי לולא זה כבר הבאתיה בבתולת בת יהודה, וכמה ענינים אחרים משני הדיואנים הייתי שולח אליך למען תשלח לי תרגומם, אם היה רצונך להתנהג עמי כדרך שאני נוהג זה כמה שנים עם כל חכמי הצפון. והנני מקוה כי תעתר לי, וחלילה לי לומר נואש, אם לא אתה בפה מלא תבטל תוחלתי.

ס' שפת יתר איננו בידי בכ"י.

ידידי! ראה אתה אומר אלי:.Wir sind in der Geschichte der hebr. Grammatik noch weit zurück ואני הייתי מתברך בלבבי כי בספרי Prolegomeni הפיצותי על זה אור לא מעט, כי הוכחתי שגם בימי התלמוד היו בישראל חכמים הנקראים קראים, שלא היה רוב עסקם בתורה שבע“פ, אלא בחכמת קריאת תנ”ך בדיוק (ועל המקומות שהבאתי שם עמוד 20 ראוי להוסיף תענית כ“ז, פסחים קי”ז, ילקוט הושע תקל"ג) ושהנקוד נעשה בבבל (לא בטבריה) בזמן רבנן סבוראי, ואח“כ קמו בן אשר ובן נפתלי ולא היו ראשי ישיבות (כדברי קצת), אלא נקדנים; ואחריהם קמו בא”י אנשי המסרה ואינם בעלי הנקוד, אך הם בערכם כקוף בפני אדם. אח“כ רס”ג המצרי ור' אדוניה הבבלי (אשר עתה נודע לי היותו הרופא הגדול ר' יצחק ישראלי), שלמדו חכמת הישמעאלים והיונים, המציאו מעט מעט חכמת הדקדוק, ואחריהם אחרים, את שידועים לנו ואת שאינם ידועים לנו, וכלם לא הצליחו להבין דרכי הנחים והחסרים, עד שבא ר“י חיוג ומצא ג' אותיות בכל מיני השרשים, ומכאן נקרא אב לכל המדקדקים שאחריו, כי כלם החזיקו באמונת השלוש הזה, לא נטו ממנו ימין ושמאל. רש”י בלא ראות ספרי החיוג, רק ספרי רס“ג, מנחם ודונש, זָרע זֶרע אמת גם בחכמת הלשון בקרב הצרפתים ואחריו שני נכדיו רשב”ם ור“ת. ולבסוף ראב”ע ורד“ק הפיצו חכמת החיוג בקרב ישראל. ובימיהם עמדו באשכנז וצרפת הנקדנים, וחדשו חדושים קלים בנקוד (להגביל בקריאה les moindres nuances), ולהיות כי לא הלכו כלם בדרך אחת, אך זה עשה בכה וזה בכה, נמשך מזה בלבול גדול בספרים, כי המעתיקים העתיקו לפעמים מס' מנוקד על ידי פלוני ולפעמים מס' מנוקד על ידי פלוני אחר, ומכאן הרבה מהזריות הנמצאות בתנ”ך – זה לפי דעתי כולל רוב חכמת תולדות הדקדוק והשאר איננו Wissenschaft, אבל הוא Literatur. עוד קצת ענינים נגלו לי אחרי הדפסת הס' הנ“ל, ואם תרצה שאחבר על כל אלה מאמר ואשלחהו אליך אשתדל לעשותו. ואגב ארחין אבקש ממך שתודיעני דעתך ודעת ידידנו החכם המופלא מהרי”ט צונץ (אשר תברך בשמי ותזכירהו כי עוד שד"ל חי על האדמה) על הנקודות והטעמים הזרים אשר נמצאו ביד הקראים, והובאו בציון, וכבר קדמתי ומצאתי רמז לזה במחזור ויטרי (עיין כ"ח ד' עמוד 203), ואח“כ ראיתי ונבהלתי מה שכתב בכ”י 12 של דע ראססי, ובקשתי מבני בכורי מהח“ר אהרן יוסף ראנדענגער (אשר ידעת) והעתיק לי הדברים כהוויתם, וז”ל: תרגום זה נעתק מספר אשר הובא מארץ בבל והיה מנוקד למעלה בנקוד ארץ אשור והפכו ר' נתן בר' מכיר בר' מנחם מאנקונא בר' שמואל בר' מכיר ממדינת אויירי בר' שלמה הוא אשר גדע קרן המתלוצץ בארץ מגנצא בשם המבורך בר' מנחם בר' צדוק הנקדן והגיהו ונסחו לנקוד טברני – וזה מביאני לחשוב כי אע"פ שהנקוד נתקן תחלה בבבל, הנה צורות הנקודות והטעמים נשתנו בטבריה, ומכאן נמשך מה שאמרו קצת כי מחכמי טבריה קבלנו כל הנקוד. ומי יתן ותודיעני על זה איזה חדוש, סוף דבר אני האיש החפץ להיות לעזר ולהועיל לחכמה ולדורשיה, ומבקש למצוא אחרים שישתתפו עמו לתועלת החכמה, באמת וביושר לבב.

עוד זאת לא אכחד ממך, כי לדעתי אם ידיעת העבר טובה ומועלת, תקון ההוה והכנת העתיד נחוצה יותר ממנה. ואני בכל חקירותי בקדמוניות לבבי פונה תמיד למטרה זו. אבל אני מוצא חכמי הדור בלתי מבינים אותי ומתנגדים לי. לדוגמא המאמר אשר שלחתי אליך על התרגומים אם יובן על אמתתו, הוא כולל פתח גדול להבנת העבר ולהישרת העתיד, ומי יודע כמה שנויים שִׁנִיתָ בו, ובכמה דברים הרסת (בהערותיך) את בנינו, והנני משתוקק לראות הערותיך, ולא להשיב עליהן אלא ללמוד איך אתנהג לעתיד בפרסום מחשבותי.

אתה עתה ברוך ה', אתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום כ”ג אייר תר"ב,

ידידך מכבדך ועבדך שד"ל.



Nr. CCCXX
An Herrn Osias Hirsch Schorr in Brody
Vol. IV. Nr. 58 Nr. d’ordre dans I’Ind rais. 376
4.5.1842

כ"ד אייר התר"ב

לכבוד ידידי הגביר היקר החכם והנכון כש"ת מהריה"ש שלום עד העולם.


שני מכתביך הגיעוני בזמנם, ושמחתי בהם. יהי ה' אתך, ויטע אהלי אפדנך בעיר לכוב לחיים ולשלום, לברכה ולהצלחה.

מהר הזהב לא באני מכתב זה ימים רבים, אך הוא העתיק לפני הרב שי“ר נ”י את הערת ר“י ערטער בענין הקליר, ושי”ר כתב לי שאבדוק יפה בכ“י, אולי לא ר' שבתי אך ר”י קרא הוא המביא דברי הקליר. ואני העתקתי לפניו הענין כלו מראשו לסופו, וגם כל שאר הלשונות שר“י קרא מביא מר' שבתי העתקתי לו, ואמרתי לו: “ואתה ידידי היקר אם תשמע לעצתי לא תתאמץ להפיל ארצה בשנויי דחיקי הראיה המובאת מכאן על זמן הקליר, אבל תתאמץ להפיץ אור על המאמר הזה של ר' שבתי אשר העתקתי לפניך בתוחלת שתוציאהו לאור עם הערות כיד ה' הטובה עליך. ובכוונה זאת הנני מעתיק לפניך כל שאר לשונות ר' שבתי שמצאתי בפי' איוב לר”י קרא.”

והנה לפניך העתק אגרת הר"א גייגער אלי, עם תשובתי אליו, ואתה תוסיף ותכתוב בה כרצונך, ותמהר ותשלח אותה אליו.

והנה עתה נחוץ אני מאד לשלוח אליך אגרתי לגייגער, ואיננו מופנה לחקור במתון הראוי את התקונים אשר ערכתי לפני.

ולבלתי יהיה מכתבי זה ריק מכל, אערכה לפניך ולפני אחיך המליץ היקר מוה“ר נפתלי (אשר תברך בשמי, ותודיעהו כי שמח לבי ויגל כבודי בשלומותיו וברכותיו, והנני עד עולם ידידו מכבדו ועבדו) פלפולים שפלפלתי בשבוע שעבר על מהרש”א ועל רש"י.

במכות ג' ב' כתב רש"י (וכו' כמו למעלה באגרת CCCXVIII עד ומדוקדקים תכלית הדיוק).

שם ד' א' כתב רש“י: אי אפשר לשלשת לוגין וכו', ל”ג דהא ודאי אפשר, אלא חיישינן לשמא – הגהה זו היא על מימרא דרב יהודה אמר רב, ואיננה על תניא נמי הכי, וכן בדפוס ישן (באסילאה) במימרא דר“י א”ר כתוב חיישינן, אבל בברייתא כתוב אי אפשר; ובדפוסים אחרונים הגיהו גם בלשון הברייתא וכתבו חיישינן במקום אי אפשר, והוא שבוש, כי חיישינן היא לשון ארמית, ואיננו לשון משנה וברייתא. ואולי גם במימרא דרב יהודה אמר רב לא נתכוון רש“י להגיה ולמחוק מלות א”א, כי לא אמר: חיישינן לשלשה לוגין ה“ג, ול”ג א“א דהא ודאי וכו', גם לא אמר: א”א לשלשה לוגין ל“ג, אלא ה”ג חיישינן וכו‘. ואולי המעתיקים טעו ול“ד בל”ג נתחלף להם, וכתבו לא גרסינן, והוא לא כתב אלא לאו דוקא. ראה עתה הדבור איך הוא עולה יפה: א"א לשלשה לוגין, לאו דוקא דהא ודאי אפשר, אלא חיישינן לשמא, וסיפא דמילתא מוכח דמשום שמא הוא וכו’.

ואתם הבקיאים בענינים אלה יותר ממני, תשפטו דברי משפט צדק.

דע ידידי כי בהיותי בעיר מולדתי, בשמחה רבה ראיתי את בן אחותך כי שב לאיתנו בבריאות שלמה, והוא בחור נחמד ויקר, הולך וגדל וטוב, שוקד ומצליח בלמודיו, ומתוקן ומשובח במעשיו ובהנהגתו, ומפואר שמו בפי כל יודעיו. ה' יברכהו, וישמחו בו הוריו וכל קרוביו.

אם תראה ידידנו המשכיל והנבון מה"ר דוד מינץ תברכהו בשמי, ותודיעהו כי קבלתי אגרתו. ומצאתיה כלילת יופי בתפארת מליצתה, ומיד שאמצא עצמי מופנה מעט אשיב לו מענה.

תלמידי היקר והנכבד רמב"ם הלוי דורש שלומך.

ואתה ידידי היקר שלום ואחיך שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, בחפזון רב. פאדובה כ"ד אייר.




  1. נדפס בכרם חמד שביעי, פראג תר“ג עמוד רי”ד–רמ"ב.  ↩

  2. “ובחי” במקור המודפס – הערת פב"י  ↩

  3. “כריתי” במקור המודפס – הערת פב"י  ↩

  4. עיין פניני שד"ל V.  ↩

  5. “של” במקור המודפס – הערת פב"י  ↩

  6. במחזור ויטרי מלה זאת כפולה, ועל הדרך הזה כל סיומי הבתים, כגון הפריח תפריח, הצליח תצליח; נראה כי כן היה מנהגם בזמרם הזמר הזה לכפול סופי כל בית.  ↩

  7. בדיואן וּתְבַשְׂרֵם  ↩

  8. במחזור ויטרי וּבְכִתְבֵי והוא אמת לפי הנמשל (שהנוצרים מתעטרים בנבואות אשר הן יקרנו והודנו), אך במליצת השיר נכון כתמי, מן נזם זהב וחלי כתם, ומלת תרשישי לעֵד.  ↩

  9. צווי, הָשֵב שבות.  ↩

  10. במחזור ויטרי ותכונן נטוי אפריון.  ↩

  11. לפי המשקל היה אפשר להגיה ואשר קרהו, ולא רציתי לשלוח יד, כי כבר הראיתי בבתולת בת יהודה עמוד 39 כי לא נמנעו גדולי המשוררים הקדמונים להניח בשיריהם שוא אחד עודף על המשקל אשר בחרו בו, וכן למעלה ומשיח, בלי רפיון, ויגיע.  ↩

  12. בעת שואה וצרה את נכנעת ודומה לשבויה, ובעתות השלוה את אורבת כלביאה.  ↩

  13. לדוחק המשקל אין מנוס מלנקד כך, כי כן המשוררים הקדמונים התירו לעצמם דברים כאלה, באמרם כי משקלי השמות משתנים, ועיין בתולת ב"י עמוד 108.  ↩

  14. צווי לנקבה.  ↩

  15. בכ“י וינוד בכוח קוי, ותוסבת הכ”ף נראית כמחוקה, והאות שלפני ו‘ לא ראיתיה מימי. וכמה שעות יגעתי על ג’ תבות אלה.  ↩

  16. שופטים י"ח ל'.  ↩

  17. ל“ה דף י”ו ע"ב.  ↩

  18. בכ"י ופדות ליעקב עבדי.  ↩

  19. בכ"י גוי.  ↩

  20. אולי קָרֵב.  ↩

  21. יש כאן י' חנועות ואולי צ"ל אני.  ↩

  22. דיואן הס כל.  ↩

  23. דיואן לֵילֵךְ וְיוֹמֵךְ.  ↩

  24. דיואן אֲבָל.  ↩

  25. .producta per licentiam וּ  ↩

  26. .producta ut supra יְ  ↩

  27. סי' בימי העדנה, הם ימי הנעורים.  ↩

  28. .producta ut supra בְ  ↩

  29. .producta ut supra וּ  ↩

  30. החטף הזה אינו מן המנין.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47800 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!