Nr. CCV An Herrn L. H. Lowenstain in Frankfurt A/M Nr. d’ordre de l’Index rais. 178 Vol. I Nr. 51

כ“ט אלול תקצ”ח          19.9.1838

לכבוד ידידי הבחור המשכיל והנבון כ"ש ליפמאן הירש לאֶווענשטיין ברכה ושלום.

ספרך ס' משלי שלמה אשר פירשת ותרגמת, ומכתבך אשר כתבת לי ביום אחד עשר בטבת לא הגיעוני רק זה כחדש ימים, ולרוב טרדותי לא יכלתי למהר להשיב אליך כאשר היה עם לבבי, וגם עתה לא נתנוני יגיעַי להשלים קריאת ספרך.

והנה נא ידידי שאלת ממני להגיד לך משפטי על ספרך ואמרת באזני כי דברי אשר אדבר אליך יהיו לך לעינים; וגם כי לבי ולבך יודעים כי דברי ענוה כאלה מצויים מאד בדור הזה, ומי שיסמוך עליהם ויגיד את כל לבו לכל שואל לפעמים יביא עליו קללה ולא ברכה, כי כאשר דִבר המשוררobsequium amicos, veritas odium parit, מכל מקום דבריך בהקדמתך ציירו אותך בעיני כאיש ישר לבב ואוהב אמת, ואהיה בעיני כמונע טוב מבעליו אם לא אדבר אליך כאשר עם לבבי.

ואֹמר תחלה כי תרגומך האשכנזי מצא חן בעיני, ומצאתי כחך גדול בלשון אשכנזית, לדבר בקצרה, בגבורה, ובמתק לשון, לפי תכונת המאמרים אשר אתה בא לתרגם, ותכלכל דבריך במשפט בתבונת חכמת הדבור, להשוות כח המליצות האשכנזיות אל העבריות, עד יהיו המקרא והתרגום זה לזה דומים כאחים תאומים. זה נ"ל לפי מיעוט ידיעתי בלשון אשכנז.

ואבא עתה אל הפירוש, ואֹמר כי מצאתי בו דברים טובים, אך בכללו איננו יקר בעיני כמו התרגום, וארשום לפניך קצת הערות על דבריך בתשעת הסימנים הראשונים.

עמוד 8 – כמו ֠לחבב בן רעואל המדי֮ני חותן מש֒ה וכמו אמור֥ אל אלעזר֜ בן אהרן הכ֗הן – המשל השני הוא נכון וקיים, אך הראשון הוא מזוייף, כי התלישה היא בלא ספק מפסוק פחות מהזרקא, כאשר תראה בפסוק וה֠ביאו את אחיכם הקטן אלי (בראשית מ“ב ל”ד), ואת עצמות יוס֠ף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם (יהושע כ“ב ל”ב), ולפי דעתי התלישה והפזר אינם אלא באי כחו של גרש, הממלאים את מקומו כפי משפטים קבועים אשר ביארתי בדקדוק כ"י.

25 נראה שרש“י היה לו נסח מחונך בחי”ת וכו' – חלילה! רש“י העתיק דרשת רז”ל בפסיקתא והיא מובאת בילקוט משלי; וכבר אמרו בירושלמי דפאה פרק ז' לא מתמנעי רבנן דרשי בין ה“א לחי”ת, ועיין דוגמאות מזה בס' מאור עינים פרק מ“ה. והנה אתה בעצמך לקמן י”ג י"א אמרת האמת כמו שהיא, והיה לך למחוק מה שכתבת בתחלה, ואל תשכן באהליך עולה.

33 שהוא איננו שוקע בעמוד השחר כשאר הכוכבים – מי אמר לך שהכוכבים שוקעים בעלות השחר? אור החמה מונע מעינינו ראיית הכוכבים, אך הם על האופק ביום כמו בלילה, ואין שקיעתם תלויה כלל בעליית השחר.

id נכון שם התאר (Füelle – (Fulle איננו שם התאר אלא שם דבר; ומלת נכון אשר היא בשאר מקומות שם התאר כאן (לדעתי) היא מקור, ובא המקור בסמיכות, כמו לְשבת אברם בארץ כנען (בראשית י"ו ג'), וכמהו רבים, ובבנין נפעל בהכרת רשעים (תהלים ל“ז ל”ד); הן אמת כי היה משפטו הִכּוֹן.

38 זָרָה בינוני פועל מבנין הקל משרש זרה – זָר זָרָה אינם אלא משרש זור (נחי ע"ו) על משקל קָם קָמָה, כי משרש זָרָה (נחי ל"ה) אומרים זֹרֶה זֹרָה בפלס עֹשֶה עֹשָה.

41 בשמות רבה בראש פרשת ויקרא –!! – צ"ל בבראשית רבה בראש פרשת ויגש.

43 ונ“ל שצריך להיות בשירא בבי”ת – חלילה! כי כשירא ענינו בארמי חרוץ, עיין אוהב גר עמוד 111.

48 הבא אל אשת רעהו, המתקרב אל אשת חברו, גם כי לא יתן דעתו לזמה, לא ישאר נקי; וכן תרגם יונתן דעאל על אתת חברה למגור עמה לא נזכה – 1) מליצת בא אל אשה היא כנוי תמיד למשגל. 2) יונתן לא תרגם כתובים. 3) למגור עמה הוא ענין ניאוף, עיין מתורגמן ערך גר.

52 ותֹּאמר לוֹ – אין כאן מקומו אלא בעמוד 53.

58 בעבור השי“ן שהיא אות שריקה (liquida) –!! – צ”ל.(sibilans)

61 מפנינים, בארתיו לקמן ל"א י' – יגעתי ולא מצאתי.

69 אך לא אחרי דבריו – ומה תעשה לכל אמר ה‘, נאם ה’, אמר אלהיך, אמר ה' צבאות, הנמצאים בסוף פסוק?

71 ויוסיפו לך, נ“ל שהוא לשון עומד, ויש דוגמא עד פה תבא ולא תוסיף – ולא תוסיף, ענינו ולא תוסיף לבא, על דרך כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף שענינו יוסיף לעשות. אמנם ויוסיפו לך הוא כדברי ראב”ע “חסר הפועלים” כלומר שהוא על דרך.impersonale ואמנם אם תשאל מי הם המוסיפים? נ"ל שאינם (כדברי ראב"ע) פרטי החכמות, אך הוא האל, והאל מכונה שמים, כמו שאומרים הכל בידי שמים, די שליטין שמיא (דניאל ד' כ"ג). וכיוצא בזה, coelestes coelites.

על כל הדברים האלה ראיתי חובתי לגלות את אזנך, יען יקרת בעיני נכבדת, וידעתי כי איש חיל אתה, ויכול תוכל להצליח בכל אשר תעשה, רק אם תהיה מתון במעשיך, ולא נחפז, כרבים מאנשי הדור ובטחתי כי תוסיף לי אהבה על אהבתך, וגם אני לא אחדל מהיות ידי עמך ככל אשר יהיה בכחי לעזור לך אם מעט ואם הרבה.

עוד אחת אגידה לך, והיא בענין תרגום ודרך נתיבה אל מות, והוא כי בהגהות שכתבתי זה עשר שנים בגליון תרגום משלי (הזכרתי אותן באוהב גר עמוד 132) כתבתי ואורחא דִמְבַהֲדָנָא, שהוא תרגום מֵבִיש, והגהה זו קרובה למלת דאבהדנא יותר מכל זולתה.

אתה עתה ברוך ה‘. אתה שלום ואביך היקר שלום וכל אשר לך שלום, ויחדש ה’ עליך שנת ברכה והצלחה ושלום כנפשך וכנפש המוכן לשרתך, המחזיק לך טובה על מתנתך, החותם פה פאדובה כ“ט אלול התקצ”ח,

ידידך שד"ל.

תמחול לשאול את פי החכם המפורסם יאסט אם קבל דמות פני(mein Portrait) וספרי Prolegomeni, אשר שלחתי לדאקטר יעקב אויערבאך, לעיר וויען, מאז ביום כ“ז תשרי התקצ”ח, למען ישלחם אליו בשמי ולוּ ידעתי על ידי מי אשלח, גם אליך ידידי אשלח. ואתה שלום.

שד"ל.

Nr. CCXIV Nr. d’ordre de l’Index rais. 179 Vol. I Nr. 51

רשימת השירים הנכללים בחמשת הספרים כ"י אשר לי

הכתובים בכתיבה מערבית וקראתים מחזור והראן.

Nr. CCV An Herrn Hirsh B. Fassel in Prossnitz Nr. d’ordre de l’Index rais. 177 Vol. I Nr. 50

כ“ח אלול תקצ”ח          18.9.1838

לכבוד ידידי מוהר"ר צבי הירש פאסעל המורה לצדקה בעיר פראסניץ שלום רב.

מכתבך היקר בא לידי בעתו, ואני הייתי אז טרוד להשיב לחכמים אחרים להפיק רצונם בענינים אשר יגעתי בהם מעודי, אשר בהם יש לאל ידי לעזור עזר מעט גם לזולתי, ומצאתי להם דין קדימה על אדוני היקר הנותן לפנַי ענינים אשר מעולם לא היה בהם עסקי אלא כלאחר יד ודרך עראי, ואין ידיעתי בהם מספקת לעצמי, ואף כי להועיל לזולתי; וכן ארזיל כענין ושלא כענין נזקקין לענין.

ואחרי אשר לא מהרתי להשיב למכתבך בעתו, הקיפוני כמים טרדותי, חדשות לבקרים, וכמעט הזניחוני חובתי, וחטאתי לאדוני כל הימים האלה.

ועתה בהתחדש השנה אמרתי אל תכלה השנה בלתי אם אשלם את נשיי אשר נושה בי איש שר וגדול אשר כבדני להביא לפני דוגמא מפרי חכמתו. לכן הנני הנני, אדוני היקר, לבקש סליחתך על התמהמהי, ולהגיד לך כי לא לי לשפוט את מלאכתך, כי לא רב אנכי ולא פוסק אנכי. ולענין שאמרת אם יש לשנות את טעם הספר למען יצלח ללמד מתוכו בבית מדרשנו, אומַר כי היה ראוי להוסיף בו כל דיני אבן העזר, ואומר עוד כי ידידי מוהר“ר הלל הכהן דע לא טאררע המלמד ש”ס ופוסקים כבר הכין לו קצור הדינים הנוהגים, ובו התלמידים למדים, ואינם צריכים לקצור אחר.

אתה עתה ברוך ה‘, אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, יחדש ה’ עליך שנת ברכה והצלחה, והארכת ימים על ממלכתך, כנפשך וכנפש המוכן לשרתך, החותם פה פאדובה כ“ח אלול תקצ”ח

ידידך ועבדך שד"ל.

י"א תמוז התר"א.

לידידי היקר החכם והנבון כ“ש הר”ר יה"ש שלום עד העולם.

….. אתה מתרעם עלי כי לא גליתי את אזנך על מה שנכתב לי מפעטערסבורג. דע כי כן היתה מצות השר אוּואַראָף יר“ה שיהיה הדבר סמוי מן העין, ע”כ כתבתי אל יוסט שאם אולי יודע לו דבר מזה ישמר לבלתי ישמיעהו בקהל עם באננאליו. ואחרי כן השתוממתי בראותי כי החכמים צונץ וגייגער לא משלו ברוחם וגלו הסוד. ויותר אשתומם על בלתי בוא אלי מכתב מגייגער, אחרי מה שמהרתי ושלחתי לך בשבילו המטמון היקר מפז רב, תשובת רש“י ז”ל המלאה לה חן וחסד; אם אולי לא חפץ בה להוציאה לאור, שאלתי ובקשתי שיחזירה לי, או ישלח לי העתק ממנה, כי בחפזי לעשות נחת רוח לך ולו לא השארתי לי ממנה ומהגהותי בה שום העתק, ואין אתי רק הכ“י הקדמון אשר אחד מאלף מבין לקרוא בו, ולא אוכל לומר לסופר או לתלמיד שיעתיקה לי משם, ואצטרך לעבוד שנית עבודה קשה להעתיקה ולהגיהה. בי ידידי! אל תרף ידך מהשתדל למלאות שאלתי זאת. אל תדאג ידידי אם אזניך תשמענה דבת נרגנים האומרים כי פתני הרב שי”ר בחלקלקותיו ואֶפָּת, ורק בחלקת לשונו הפך את לבבי להתקרב אליו כקדם; אל תדאג ידידי אם עיניך תראינה באריענט מרקדות חרב עלי ובוז ולעג על אשר אמרתי כי מן יסוד אש נגזר שרש קדש. אל תדאג ידידי, ואל תצפה שאאבד זמני להוציא לאור משפטי, כבר נשתויתי, ת"ל, והנני יום יום הולך וחזק בתכונות הישראליות, ומואס ושונא דרכי האטיציזמוס והכבוד המדומה; ויותר שאני רואה באנשי הדור ובחכמיו לצים לצון חמדו להם וכסילים יסלפו צדק, יותר אני מתחזק באמונתי ובדרכי, ויותר אני מרגיש מה רב הנזק והקלקול אשר עזיבת דרכי היודאיזמוס גורמת לנו.

ועתה ידידי היקר, אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה י“א תמוז תר”א.

ידידך שד"ל. 

י"ח אב א' אלול התר"א

כ"ג אלול התר"א.

לכבוד ידידי ועטרת ראשי החכם המשכיל והנבון כ“ש הר”ר יה"ש שלום עד העולם.

הנה לנגד עיני שלשה מכתבי ידך הנחמדים. הראשון עם ס' מי מלא בא אלי ימים רבים אחרי כתיבתו וכמעט חרה אפי כי לא מצאת דבר הגון מזה לשלוח אלי. חסר משוגעים אני? ואתה אומר כי יועיל לי למלאכתי! אולי לכשאצא מדעתי יועיל לי.

כ“ח הששי בא בידי וכבר כתבתי מגלה עפה אל הרב שי”ר להציל נחמות ישעיה מיד הכהן המת ומיד כל המכחישים קדמותן, ואמרתי לו שידפיסה בכ"ח, ואז אוסיף לשלוח עוד ענינים רבים לנטוע בו.

הגהת ותם דרך היא תאוה לעינים, אלא שאחרי העמיקי החקירה בהמשך כל המזמור נ“ל הנסח הישן ישר ונאמן. והנני מוכרח לחוות דעתי תחלה בכוונת המזמור הזה בכללו, ואומר כי לדעתי לא נאמר המזמור על שתי כתות כדעת ר”י ברי“ל, וחלילה שיאמר אספו לי חסידי דרך לעג לאנשי סופערסטיציאָן, כי מעולם לא בא במקרא תאר חסיד דרך התול; ואמנם המזמור איננו אלא נגד זובחי² זבחים בלי עזיבת החטא, והאל נשפט עמם ורב ריבו עמהם, והוא מעמיד דיינים בינו ובינם השמים והארץ, ומאנשי הארץ הוא בורר לו לדיינים את החסידים הזובחים זבחיהם עם עזיבת החטא וכריתת ברית לבלתי ישובו לכסלה, והוא בטוח כי לא הם לבדם, אלא גם השמים יגידו את צדקו ויצדיקוהו בדינו ויחייבו את בעלי ריבו. ואחר שדבר דבריו נגד בעלי דינו, החוטאים הבוטחים בזבחיהם, האומרים אחטא וקרבן יכפר, חתם ואמר זובח תודה (שאינה על חטא, אלא להודאה על חסדי האל) יכבדני, זה נקרא מכבד אותי, כלומר זה רצוי לפני (והוא על דרך שאמר תחלה זבח לאלהים תודה וגו', אחלצך ותכבדני), ושם דרך, הקובע דרך, כלומר הכורת ברית לעזוב החטא (על דרך שאמר למעלה חסידי כורתי בריתי) זה רצוי לפני עוד יותר, ואראנו בישע אלהים. זה נראה לי נכון בהמשך המזמור הזה, ולפי זה ושם דרך הוא מדויק ומתאים לכורתי בריתי³ האמור למעלה, אבל ותם דרך לא שייך הכא, כי בבעלי תשובה מדבר, לא בצדיק מעיקרא, ואם באתי לתקן, כך הייתי מתקן: ושב מדרך. ודע כי בתרגום כ”י שבידי, במקום ודי יעדי אורחא בישא שבספרי הדפוס, כתוב יצדי, פירש ושם דרך לשון שממה.

הציונים מן טבת עד תמוז לא באו לידי רק זה שבעה ימים.

שמחתי מאד בדבריך על שבלי הלקט והתניא.

דע כי מכתבי על יסוד מספר להראב“ע⁴ המובא בציון קצרוהו בערמה לבלתי יודע כי שקר וכזב היו דברי קרייצענאך עמוד 48, ובלא תבונה כתבו “מוטוט דפוס מנטובה” ודפוס זה לא היה ולא נברא, ובמכתבי אחר מלת מוטוט היה ענין ארוך, ומלות דפוס מנטובה היו סמוכות למלות “ס' מקור חיים” והענין הוא כי במקור חיים דפוס מנטובה יש הצורה, ובמקור חיים אשר במרגלית טובה השמיטו הצורה, ואני בפירושי לדברי ראב”ע לא הבאתי הצורה, ואמרתי (כ"ח ב' עמוד 72) “שני המאמרות האלה כבר ביאר אותם בעל מקור חיים פרשת שמות, ועיין שם הצורה”. ואני אז היה לפני מקור חיים דפוס מנטובה, ולא היה בידי מרגלית טובה, וקצת מן הקוראים האשכנזים היה לפניהם ס' מרגלית טובה, ולא מקור חיים דפוס מנטובה, ובקשו הצורה ולא מצאוה, ובחפזם לא הבינו פירושי, וחשבו כי פירוש אייכענבוים טוב מפירושי, מפני שמצאו בו הצורה. ואני אי“ה אדפיס בכ”ח מכתבי בשלמותו, ואביא לעיני הקוראים את כל לשון ראב“ע בס' יסוד מספר הנוגע לענין הסודות ההם, ויודע לכל כי שקר וכזב הוא שראב”ע פירש בספר ההוא את סודותיו ושפירושו מסכים לפירוש החכם אייכענבוים. אם תרצה להודיע דברי אלה בשערי בת רבים, על ידי מי שתרצה, טוב תעשה. אקוה שכבר ראית ס' אבני זכרון, ותודיעני משפטך. ואם תראה באיזו צייטשריפֿט משפט עליו, או על דרך ארץ בין טוב ובין רע, ותגלה את אזני, תכפיל חסדך עמדי.

שמחתי מאד בדברי גייגער אשר ערכת לפני. דע כי קבלתי אַנקינדיגונג מצייטשריפֿט שלו, ואז מהרתי וכתבתי מאמר ארוך על התרגומים, מלא חדשות כרמון, וקודם ר“ה אשלחהו אליו, ועמו אשלח לו הקדמת דיואן ר' יהודה הלוי, למען יוציאה לאור עם העתקה אשכנזית. ובשולי ההקדמה כתבתי כדברים האלה: אמר שד”ל עד כאן הקדמת וכו' וכו'. והנה עתה קודם ר“ה הנני הולך לעמי לעיר טריאסטי ואעמוד שם עד תחלת נאוועמבער ולא אוכל לעשות רשימת הכ”י שלי ושל⁵ אוהבי. ועתה ידידי היקר, עשה עם עבדך כחסדך, ומסור תמסור ליד מר חותנך הגביר הנכבד נ"י את האגרת הלוטה בזה, ויהי נא דברך עמו למליץ בעד שאלתי ובקשתי, ולך תהיה צדקה, וחסדך זה יהיה חרות על לבי לעולמים.

אתה עתה ברוך ה‘, יחדש ה’ עליך ועל בת זוגך הנחמדת ועל הילד הנולד לך שי' ועל כל בית אביך שנת שמחה שנת ברכה כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה כ”ג אלול תר"א.

ידידך שד"ל.

י"ב כסלו התר"ב

לכבוד ידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא הרב הגדול מוהר"ר שי"ר שלום עד העולם.

הערתך לכבוד סומכוס ישרה ונכונה, וטוב שתקבענה בדפוס, עם מודעה שכבר ראיתיה והודיתי לדבריך והסכמתי בפרסומה.

בענין מימרא דמגלה על מעשה ר“י נשיאה אין ספק אצלי באמתת דברי, ולא חשתי למספר העדים, אך אחרי שקול הדעת והסברה הישרה הלכתי, ולא נטיתי ממנה על ימין או על שמאל לדחוק ולפרש בחריפות ופלפול, למען הַצְדיק נסח כ”י שלי. חלילה לי מעשות זאת. ומה תתמה על שאמרתי “נסח משובש נזדמן לפניך בשאלתות” ותאמר “כאלו מצאת איזה שאלתות עם נסח אחר” אלו על מאמר מבעל השאלתות היינו דנים, יפה דבר… אבל אנו דנים על מאמר מן הש“ס, והמאמר ההוא יש ממנו נסחאות מתחלפות, נסח אחד נמצא במנורת המאור, והוא הישר לדעתי, ונסה אחר נמצא בשאלתות, והוא (לא כלו, אך קצתו) משובש. אני כותב דברי בדיוק ובקצור, לפי דרכו של רש”י ולפי דרכם של היהודים הקדמונים, אשר מימיהם שתיתי ואשתה; אבל מה אעשה, כי (לפי דבריך) מוזרים לי מנהגי הקוראים אצלכם, ומה שאני כותב בדיוק ובמתון, אחרים קוראים בחפזון ובהעלם עין.

ועתה הנה אנכי נותן לפניך עשר תשובות שהעתקתי זה שנה מן החלק השני מס' תשובות הגאונים כ“י אשר בידי, עם הערותי, ואתה אם תרצה לתת להן מקום בכ”ח תוסיף בראשן קצת הקדמה, להודיע תכונת הקובץ אשר לוקחו משם, ורשימת קצת מהחכמים המובאים בו, על פי מה שכתבתי לך ביום ה' תמוז. ואם לא תחפוץ בהן, תמהר ותחזירן לי.

גם תודיעני (כי בלא ספק בן סודו של הכורם אתה) אם יש בכ"ח השביעי מקום עוד לי ואשלח אליך עוד חדשות ועתיקות. גם תודיעני אם תחפוץ שאשלח אליך הקדמת פירוש קהלת שלי.

יחזק ה' את אשתך מב“ת ותשוב לאיתנה כנפשך, וביום טובתי היה בטוב גם אתה ידידי היקר, והנני גולה את אזניך כי נשני אלהים את כל עמלי במחלת אשתי בלהה זצ”ל, וברחמיו עלי ועל ילדי (שלשה המה, כי הבת הקטנה בת ט“ו חדשים מתה עתה בר”ח מרחשון) הכין לי את אחות אשתי, הנה היא לאה, אשר זה ימים ושנים לא עזבה חסדה ואמתה מעם אחותה זצ"ל ועם ילדי, ישלם ה' פעלה, ועתה בהיותי בחדש תשרי ומרחשון בבית אביה בטריאסטי שדכתיה לי לאשה, והנחתי אצלה שני ילדי הקטנים, ובאתי הנה עם בני בכורי הלומד בגימנאזיום, והנני פה מתעלס באהבת הבתולה היקרה ההיא, הרחוקה מעיני מהלך שלשת ימים. והיא כתובה על לוח לבי בצפורן שמיר. אודך ה' כי אנפת בי, ישוב אפך ותנחמני.

ועתה הנני מוחל וסולח לכל מאן דמצער לי, יאמרו ויכתבו מה שירצו כל אנשי הצפון, וכל היורנאליסטים וכל האננאליסטים, ואני בתשוקתי אעלוזה, אגילה באלהי ישעי, כי ראה ה' בעניי, ואמר לצרותי די, אמן. ואתה ידידי היקר שלום ואשתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה י“ב כסלו תר”ב.

ידידך שד"ל.

כ' כסלו התר"ב.

ידידי שלום.

… ואבאה לשאלותיך על ס' תולדות יצחק. שיר א' דלת ג' ההעתק שלך משובש, ובהעתק שלי כתוב ישקוטו, וכן צ"ל.

שם דלת ד' עברי בלהבה, כן תקנתי, ואני לא אבין איך אתה עושה מלת בלהבה בת ג' תנועות. לך נא ראה מה"ל באילת השחר עמוד 40 על ראש המגדל הלהבה כבתה – ואני לא מפני הטעם בלבד תקנתי, אלא מפני אף כי יוקדת שאחריו, שהוא לשון נקבה.

שם שם: אף (לא: אך) לא ילטוש האש הנה והנה. שם ז' ראו ראה, או ראה ראו, כמו שתרצה. שם ח, אז אז, כן צ“ל, והכפל לחזק, אבל או אז הוא לשון ספק. שם ט' כי זו מלכך, יפה תקנת זה, אע”פ שהמשורר אמר זו.

ד' א' אף כי ישאף להבל, כן הוא בהעתק שלי, ויפה כיונת. וכן בשיר ה' ושוא כל חשב, כן הוא בהעתק שלי. וכן בשיר ו' כל טוב יגריע, יפה כיונת. ויצו אל כל הבא, עמפפֿיהלט, יפה פירשת. שם: ככה מיום אתמול וכו‘, נ"ל כי חוה הוא שם אשה שבאה לשם מארץ אחרת, וילדה בן או בת, ונעשה השיר לחתונת הבן או הבת ההיא. גם שיר ז’ הוא לחתונה, וא"א לפרשו עתה שאין אתנו שלשלת היוחסין ההם.

י“א ד' יֵחַר כאֵשׁ גחלת, כן הוא בהעתק שלי, ואולי כאש ענינו כִבְאֵשׁ, כאלו הלב היה בתוך האש, על דרך ואצרוף כבור סיגיך, שענינו כבבור. בימי קדם ענינו כבימי קדם, ורבים כאלה, וכן פירשתי כחצות הלילה. לעת בו ערב, יפה תקנת בֹא ערב. עד שערי אָנוש, כן צ”ל, וחלילה לאותו צדיק שיחליט על כל חולה שאם ימות ירד לגי הנום, ומעולם לא שמענו בפי בני ישראל שיקראו למות גרידא גיהנם, ולא ייחסו גיהנם אלא לרשעים. ואין ספק אצלי כי המשורר התיר לעצמו לעשות אנוש שם מופשט, שם המקרה (Hoffnungslosigkeit). – דוי, בן הוא בכ“י, ואין צורך לשנות –פדות ישעו קחו על ספר, כן הוא בכ”י. 

י“ג ב' אחרי אשר נגלה לנו ע”י החכם יש“ר כי השיר נכתב על יום הֻלדת בן לרופא מפואר, הנני מבטל פירושי ומקיים פירושך. בענין שתי הנסחאות אשר בשיר י”ד דעתי נוטה לקיים נסח הכ“י, ולהוסיף בהערה הנסח הנדפס, ונ”ל כי זה שבכ“י יצא ראשונה מתחת ידי המשורר כי ענינו מסכים עם הבית הרביעי, ואמנם הנסח הנדפס נ”ל שהוא תקון שתקן המשורר אחר שנודע לו כי לא היה אז רנה“ו רך בשנים. שיר ט”ו נראין דבריך. שיר י“ו כי זה אשר גבר פעמים עשר, כן הוא בכ”י שלי, ולא לעמים עשר.

דלת ב' נ“ל מי עוד כהחכם. שיר י”ז כסלי שמים; licentia poetica לדוחק המשקל.

י“ט ולכה להלחם, כן הוא בכ”י שלי. כ"א שת לו צחות. תומך עצו, על שם עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאשר, והכנוי חוזר להר חורב.

כ"ג הוא תשובה לשיר ל' מס' בני הנעורים, ושם נאמר: לכן כסלי אשימה בך, ולעומת זה הוא משיב: לכן אם תוחלתך עלי שככה, כלומר אם נחה תוחלתך עלי, אם שמת בי תקותך.

כ"ה כן הוא, המשורר אומר למות שיכתת חרבותיו לאתים להכין קבר לעצמו, וכמו שמפרש והולך.

כ“ז אין אני רואה צורך להחליף נטה בנשא. ל”ב הדור סורר וברע, על דרך כי ברע היא, ואין להגיה.

ל"ה תעדי, כן נכון. ואם המחבר עצמו נקד והדפיס העִדים, אין ספק כי אגב ריהטיה לא דק (וכמה וכמה מלות משובשות יש כה וכה בשיריו, כי לא היה גדול בדקדוק. והיה כל ימיו טרוד ברפואת החולים, וסובב מעיר לעיר למקום שהיו קוראים אותו לבקר את החולה, והרבה משיריו עשה אותם במרכבה) וחשב כי עִדִים ענינו כמו עֲדָיִם, וכוונתו לומר כי גם בלעדי העדיים וצבע רקמתים, היא מוצאת חן בעיני החתן. אפס לדעת המחבר ענינו בְלִי.

שיר מ"א כך הוא פירושו לפי דעתי: מימי הנהר אשר ההר מוריד אותם מַהֵר ממעלה למטה, הם הולכים אל הים וישאו דכים אל הים אשר הוא חומה בעים, ואם בבואם לתוך הים הם נראים עכורים וצואים, הנה הם נטהרים על ידי עלייתם אל העבים, ומשם הם נופלים על הארץ טובים וראוים לשתיה, אבל אחר שנטהרו המים היורדים מן העבים, יתקבצו אצלם שקצים ורמשים, ושבלול תמס יהלוך, והם ירפשו אותם ויטמאום שנית, והם חומסים מנחת רוח את האיש הצמא, כי לא יוכל לשתותם, אך טמא טמא יקרא, כי כל פה יפה יתרפה ויתרחק מִקַחת מהמים ההם, כן החוטא יטהר מחטאתיו אם ישוב אל אל, אך אם אחר שנושע יפנה עוד אל דברי און וישוב לחטוא, אין לו עוד תקנה.

מ"ב. אמר ובדמע, במקום ובדמעה כי היה בוחר תמיד (לפי האפשר) שתהיינה ההברות שתים שתים, אחת בלתי מוטעמת ואחת מוטעמת, על דרך היאַמבי.

מ“ג. לא אדע המעשה אשר עליו נוסד, אך כלל המכוון בו הוא כי כמו מקדם בימי המן, כי גם בימיו עמד דובר רע על ישראל, ואיש אשר שמו מרדכי מלט את עמו. ואמנם זה האיש מרדכי אין ספק כי הוא ר' מרדכי בר גרשם הלוי, עשיר גדול בטריאסטי, מפורסם בדור הקודם, והמשורר הזה עשה מצבת קבורתו, נ”ל שכבר שלחתיה לך.

נ“ג. כימי עולם, כן הוא בכ”י. נ“ח (ואצלי נ"ט) סתומים וחתומים הדברים, ומה אענה ומה אומר? אין עוד תקוה לדעת עניני אנשים אשר גם אהבתם גם שנאתם כבר אבדה. נס נא ושאל מאת החכם יש”ר שישאל מאביו (בן פ"ו שנים), אולי ידע הדבר, כי נ"ל שהיה מכיר את המחבר.

ס“ב (ואצלי ס"ג) עַמִי עֲנֵה נא בי, כן צ”ל, וכן שמעתיו וכתבתיו בילדותי מפי דודי ר' ברוך ע“ה בן המחבר, והוא הגיד לי כי כשמתה אשתו ראשונה של המחבר (והיא אמו של ר' ברוך ואמה של חנה אשר מתה עורת, ומצבת קבורתה בכנור נעים), והיה רי”ל מבקש להנשא שנית, נמצאו בעמו רשעים אשר הבאישו את ריחו בעיני אבי הנערה אשר חפץ בה רי“ל, ואח”כ מצא אחרת נאה הימנה, הלא היא תמר (אחות אבי זצ"ל), אשה יפה־פיה, אשר באמת העמידה לו שתילי זית, ארבע בנות ושני בנים שניהם רופאים ואחד מהם ר' רפאל זצ“ל, אבי תמר, (אשה משכלת, חכמה ונאוה, אשתו של מוהר“ר רמש”ג). ואבי יצחק הרופא, העומד עתה עם אמו ואחיו ואחיותיו בעיר טריאסטי, מהלל ברוב התשבחות, וחָבֵר לאקדימיאה של עיר Roveredo ובאותה שעה הוכיח רי”ל בשיר הזה את אנשי עירו שהיו מתרפאים ממנו חנם אין כסף, והוציאו עליו שם רע. – לנכח ספר, הוא כדבריך ספר המערכה, או אמור ספרו של הקב“ה, או ספרו של אדה”ר.

ודי בזה לעת עתה, ופתרון החידות אעשהו (אם אוכל) פעם אחרת.

ודע ידידי כי בהיותי עתה בטריאסטי הראני ידידי שאר בשרי הרופא ר“י לוצאטו הנ”ל את האָריגינאל של ס' תולדות יצחק לכן אחת שאלתי מאתך, אל תמהר מעשיך, אך הוחל תוחיל עד שובי לשם בחג המצות הבע“ל, ואקח עמי כ”י שלי ואגיההו מתוך האָרינינאל. גם אבקש ממך שתערוך לפני כל אשר כלבבך להקדים אל הס' בספור תולדות המחבר. ודע כי אביו של המחבר, ר' רפאל, ואבי אביו ר' יצחק, שניהם היו רופאים בסן דניאל, ורפאל אבי המחבר מת בחצי ימיו, ויש קבלה ששאר רופאים קנאו בו והשקוהו סם המות. ובפרט אבקש שלא תשכח את רחל בת ברוך הנ“ל, אשר נ”ל כי כבר הודעתיך שהיא הלהיבה בנפשי אהבת השיר העברי, ומי יתן ותתן מקום בספרך לדף אחד או שנים משירים שלה, שאשלח אליך אם תבטיחני להוציאם לאור. חתונת המשורר עם דודתי תמר היתה בשנת תקל"ז, ושטר התנאים נמצא בידי. לידתו (לפי מ"ש בס' Israélite français עמוד 264) היה בשנת 1730 ומיתתו בשנת 1803.

אתה עתה ברוך ה‘, אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו"ח פה פאדובה כ’ כסלו תר"ב.

ידידך שד"ל.

ט"ו טבת התר"ב.

לכבוד ידידי ואדוני היקר כש“ת מוהר”ר משה הלוי לנדא שלום עד העולם.

ידידי ואדוני היקר, זה לי ימים רבים שאין אני רואה כתב ידך באגרות דפוסך, ואני לא אדע למה פניך תסתיר, ובטוח לבי כי לא מצאת בידי עַולה ושקר. הן אמת כי לעוצם תלאותי וטרדותי שכחתי להביא לפניך שאר דברי אב“יי על מלות חמורות, ובמהרה אי”ה אשלם חובתי. ועתה הנני נותן לפניך דעתי על מפרין על שדהו (מציעא ס"ט ב'), נ"ל שהמלה מן פרן (φερνή) מהר ומתן, ונראה לי כשבעל השדה מלוה מעות לאריס כדי שישביח את שדהו, הרי זה דומה למֹהר שהאב נותן לחתנו כדי שיפרנס בתו בכבוד, והחתן מקבל עליו אחריות הנדוניא, כמו שהאריס מקבל המעות בתורת מלוה.

תודיעני משפט חכמתך על דברי אלה, ואתה ידידי ואדוני היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה ט”ו טבת תר"ב (1841.28 Decem), ידידך ועבדך שד"ל

כ"ד טבת התר"ב.

לכבוד ידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא הרב הגדול מוהר"ר שי"ר שלום עד העולם.

לענין דברי לעג ובוז אשר שפכת עלי ועל כל בני ישראל הישרים והתמימים, באמרך: “מה לך ולשיקול הדעת? והלא אחריו הלכו רק חכמינו היושבים בין הערביים. הלא זה העם אשר מאסת בו” הרבה היה לי להשיב, וקצת דברים דברתי על זה באננאלען 1840 עמוד 288. אבל החקירה הזאת יקרה ונכבדת מאד מאד, והמהתלות האלה אשר כתבת רק להקניטני אינן ראויות לתשובה עמוקה ורחבה.

ורק ראשי דברים אשמיעך, ואֹמר כי חכמי ישראל דבקו תמיד בשיקול הדעת, ובשיקול הדעת היו כל התנאים והאמוראים והגאונים חולקים על רבותיהם, ורש“י בזקנתו היה מקבל האמת מבן בתו רשב”ם, ורשב"ם הגיה מסברא כי הרס תְהָרְסֵם, ושבֵש ספרי צרפת שהיה כתוב בהם תַהַרְסֵם.

ורק ראב“ע ורמב”ם היו נשבעים in verba magistri, במלכם אריסטו, והם כתבו ספריהם בגאוה ובגדל לבב, להשפיל עד עפר לבות הקוראים, ומאז והלאה אין זכרון עוד לשיקול הדעת בישראל.

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה כ“ד טבת תר”ב, ידידך שד"ל.

כ"ב שבט התר"ב.

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כש"ר שמואל ליב גאלדענבערג שלום עד העולם,

הנה זה לי ימים ושנים שעשיתי עצמי מלקט שבלים בעמק רפאים ומבלה כחי ועתותי על ספרים עתיקים להוציא מטמוני מסתרים לאור עולם, ונטעתי באדמת עמי זמורות זרים לשם ולתפארת לאנשים שכבר מתו וכרמי שלי לא נטעתי, ונצרֵי מטעַי מעשי ידי הנם טמונים בתוך אהלי, בוכים עלי לאמר: אבינו אבינו! עד מתי נשב בחשך? הטוב לך כי תעשוק כי תמאס יגיע כפיך? הטוב לך כי תעסוק במכתבי הקדמונים שהיו טובים ומועילים בזמנם ועתה עבר יומם; ותשיב אחור ימינך מערוך על שלחן בני דורך מזון הראוי להם? ואם היה אלהים עמך ויתן בפיך דברים חדשים, אשר כח בהם להועיל לאנשי הדור ואתה תסתירם ולא תשמיעם בקהל וחטאת לאלהים; זאת צעקת מעשי ידי הטובעים בים השכחה במצולות החשכה וראיתי כי לפטרם בלא כלום אי אפשר, ולקחתי אחד מהם ואמרתי לו: צא, התגַל, עלה והצלח; אך ידוע תדע – ראה העידתי בך היום – כי יפגעו בך אנשים מרי נפש וכלבים עזי נפש יתנו לחרם דבשך ומנעמיך לגדופים. אם על מנת כך תלך, לך, וה' יהיה עמך. ויען ויאמר: הנני שלחני; ונכון לבי בטוח בה' כי לא תתחרט על שמעך בקולי להוציאני ממצפוני; כי אם מתי מספר יקללו, הלא בכל לבבם יברכוך טובים.

ועתה ידידי בעל הכרם הנה אנכי נותן לפניך היום פירושי לעשרת הדברות כתבתיו בשנת תקצ"ד, והיה טמון בידי וביד תלמידי כבל שאר פירושי לתורה ולנביאים אשר אני עובר עליהם פעם אחת כל שלש שנים עם בחורי חמד הלומדים עמי, ומתוך הויכוח עמהם אני מוסיף וגורע יום יום במה שכתבתי ופירוש פוקד עון אבות על בנים חדשתיו מכל וכל בשנה הזאת. 

אתה עתה ברוך ה', אתה שלום וכרמך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכותב וחותם פה פאדובה היום כ“ב שבט תר”ב. ידידך.

שלום!

הנה לפניך חתיכה הראויה להתכבד בה כרמך.

ועתה דע כי יש בלבי להוציא לאור מאמרי יסודי התורה, והוא מבחר פרי יגיעי בתורה ובחכמה. כמות המאמר הוא כמו הכפל מפירוש עשרת הדברות. הנה היה עם לבבי להדפיסו על הוצאותי, ואם תרצה לתתו בכרמך ולהדפיסו ג"כ לבדו (כמו שעשו בסדר תנאים ואמוראים) ולתת לי ממנו לבדו מאתים עקסעמפלארע אז אשלחהו אליך.

אם תשתדל שיהיה כ"ח נדפס קודם ראש השנה, ויהיה נמצא בעיר מולדתי Trieste בימי חתונתי, תעשה לי קורת רוח. ואתה שלום.

כ“ג שבט תר”ב, ידידך שד"ל.

אם תרצה אשלח אליך שלשה שירים שכתבו זה לזה ר"י הלוי וראב"ע עם פירוש ארוך ממני. אם תכתוב אל הרב החכם גייגער תדרוש לשלומו בשמי, ותאמר לו שאם אין רצונו להוציא לאור מאמרי על התרגומים, יחזירהו אלי ושעל כל פנים אם לא אדע שנדפס קודם הפסח הבע"ל אעתיקהו שנית ואשלחהו למקום אחר.

כ"ג שבט התר"ב.

לכבוד ידיד נפשי ועטרת ראשי החכם המופלא הרב הגדול מוהר"ר שי"ר שלום עד העולם.

שמעתי בקולך לשלוח שירים קדמונים אל החכם זאקס. תמסור לו המכתב הנכלל בזה, ותאמר לו שיכתוב אלי, ויודיעני האדרעססע שלו.

לעטעריס כתב אלי “ידידנו החכם הרב מוהר”ר שי“ר יעצני לבלתי הדפיס את אגרתך, על כי הוא נוגע ע”פ רובו לפרטי חיי ביתך, אשר דבר אין להם עם קהל הקוראים; ולי מה יקרו רעיך, אחי! ולא אוכל להתאפק מלהדפיסם" ואני תמה על חכם כמוך החושק בחקירת הקדמוניות, איך תבקש לגזול מיד החוקרים אשר יעמדו אחרי שמונה מאות שנה את המרגלית ההיא. הלא תשמח כמוצא שלל רב אם היית מוצא אגרת כמוה לאחד מן הקדמונים, אפילו הוא פחות ממני, אם אפשר לקדמון להיות פחות מן האחרון – ואנשי היודאיזמוס כנר אמרו (מדרש

שמואל פרשה ט‘) אין לך דור שאין בו כאברהם, כיעקב, כמשה. כשמואל. והנה נא ההכרח להזהירך שתדע להשמר ממנו (כענין שנא' לא תעמוד על דם רעך) הביאני עתה ללכת רכיל בידידנו הנ"ל, ואתה אל נא תלך רכיל בי החפץ טובתך. ומי יתן ויפקח ה’ את עיניך ותכיר מי הם אוהביך באמת! אז יתברר לך כי אין לך על פני האדמה אוהב טהור לב, החפץ טובתך ויקרך כשד“ל, ושהדברים הקשים שקלמוסי פולט לפעמים אינם מחסרון אהבה וכבוד, ואינם ג”כ כשגגה שיוצאה מאיש נמהר, אבל הם מאהבה טהורה. ולא אאריך, כי רואה אנכי כי כל עוד שלא נתראה פנים אי אפשר לך להכיר את לבבי, אשר אולי הוא מין בפני עצמו.

אתה עתה ברוך ה', אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה היום כ“ג שבט תר”ב, ידידך שד"ל.

מאורה לר' יהודה הלוי

(ממחזור והראן)

כימי הנעורים מי יתנני וכו'

אהבתי את ר“י הלוי ואת שיריו, אך אהבתי יותר שירי הראשונים, אשר תתגלה בהם יותר הקאראקטעריסטיק והאריגינאליטעט היהודית, על כן אעתיק גם את זה אשר הוא בלא חרוז ובלא משקל והוא לפי דעתי מחכמי בבל בימי הגאונים, והוא נמצא במחזור צרפתי כ”י על קלף ישן נושן שבידי, סימן קי"ח.

אל רחום שמך, בנו נקרא שמך וכו'.

כ"ט שבט התר"ב.

לכבוד ידידי המשכיל והנבון, הגביר המהלל ברוב התשבחות כ“ש ריה”ש שלום עד העולם.

אחרתי עד כה להשיב למכתבך היקר, כי יום יום הייתי מצפה שתכתוב לי שנית אחרי בוא לידך סיום מגלתי.

באבני זכרון יש הערות (לא הוספות) לבתולת בת יהודה ולכרם חמד. מאד יפלא בעיני וצר לי מאד היותו בלתי מצוי בארצך.

בגלילות האלה הוא קרוב לנמנע להוציא לאור צייטשריפֿט מעניני היהודים, מחמת הצענזור. 

ר' יוסף שר שלום לא ידעתי.

תוסיף הערות על מגלתי, ככל אשר עם לבבך, ובלבד שתחתום שמך בכל אחת מהן.

שיירי אנשי שם הגדולים, לא ראיתי ולא שמעתי, אך אין בידי להחליט ולומר לא היו דברים מעולם, כי אין קץ לספרים וקונטריסים קטנים שחִבֵר הרב חיד"א, ורבים מהם נספחים לספרים אחרים.

אמת הוא כי יונתן תרגם כאלו כתוב בעל גמולות גמול ישלם, ואעפ“כ אין אני מסכים לשבש מלת כעל גמולות אחרי שמצאנו קרוב לשם: כעל כל אשר גמלנו ה'. הגהת כתנור לבם בֹעֵר בם (הושע ז' ו') היתה עולה יפה, לולא קדימת מלות כי קרבו, הנשארות בלי הבנה. ואתה ידידי היקר שלום, והמליץ החכם ערטער שלום, וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה כ”ט שבט תר"ב, ידידך שד"ל.

ג' אדר התר"ב.

לכבוד ידידי החכם והנבון כש“ת מוה”ר יה"ש שלום עד העולם.

ביום כ“ט שבט כתבתי אליך, וממחרת הגיעני מכתבך היקר, ושמחתי בו כמוצא שלל רב. והנה תחלת כל דבר אבקש ממך שתוסיף הערה אחת בענין תענית מהרי”ל, להודיע כי כתבתי הדבר לידידי החכם הרופא מהר“ר שמואל חי דא לא וולטא נ”י, והוא מצא זכרון לאותו מעשה בס' עמק הבכא כ“י לר' יוסף הכהן, וז”ל: ויהי בשנת קע“ט וחמשת אלפים היא שנת תי”ט ואלף, ויקומו בעלי אמונה חדשה במדינת בואימיאה היא פיהם וכו' וכו' וייראו היהודים יראה גדולה ויערצו מאד, ובתוכם מהרי“ל זצ”ל, ויגזרו צומות ויצומו שלשת ימים לילה ויום בחדש בול, ויתפללו תפלת יום הכפורים ויצילם ה' עכ“ל. והנה ס' עמק הבכא הוא בידי אך זה כארבעה חדשים השאלתיו לידידנו מוהר”ר אלכסנדר זיסקינד מינץ נ“י בעיר מולדתי, ועודנו בידו, ולא יכלתי לבדוק בו, וכמה ככרין תודות ותשואות חן אל החכם הרופא שיגע ומצא עד שני המקיים את דברי הספור אשר מצאתי במהרי”ל כ"י אשר הביא אלוה בידי. (את כל הדברים האלה תביא בהערה).

ובסוף הערתך בענין תוס' ר“י קרא בפי' רש”י תוסיף ותודיע כי עתה מצאתי בישעיה ס“ד ג' כתב רש”י “כך שמעתי מר' יוסי והנאני” ואחרי ראיתי מה שהבאת מרש“י כ”י שכתב רי“ק “והודה רבנו שלמה לדברי” נ”ל קרוב לודאי כי ר' יוסי זה הוא הוא ר' יוסף קרא, ואע“פ שהיה רך בשנים, לא נמנע רש”י (המודה על האמת אפילו לבן בנו) מלקבל ממנו פירוש יפה ולכתבו בשמו.

הערתך על ר' יהודה הכהן צריכה תקון, כי הנה בעל ס' הדינים היה תלמיד רגמ“ה, וקדים טובא לר' יצחק הלבן. ובס' אסופות כ”י מצאתי (דף צ"ה עמוד ד') הר' יודלין כהן וראבי"ה היו רגילין (בין המצָרים) לשתית יין בברכת המזון.

על פסוק מי תכן את רוח אך למותר הוא להגיד כי גם רד"ק פירש כן, וראוי למחוק ההערה ההיא.

גם תמחוק ההערה שאחריה על תרגום מנחת שוא, והיטב חרה לי עד מות בראותי כי אחר עשר שנים עדיין לא ראית כי אין מעשי בקרי והזדמן, שאם לא היה חלוף נסחא בכ“י לא הייתי מזכירו. בדפוס כתוב מנחת אניסא (מנחה של גזוּל), ובכ”י מנחה אניסא (מנחה גזולה).

בהערתך על הקליר צריך לתקן מה שאמרת כי הרב שי“ר כתב שהקליר קדם לר' שבתי ארבעים שנה, וזה הפך האמת, וצריך שתאמר כי הרב שי”ר כתב שהקליר מאוחר ארבעים שנה לר' שבתי.

הרשות בידך למחוק מאגרתי מלות “(רבנו אבן עזרא!!)” ומלות “שאומנותם אומנות לסטים” אך זולת זה לא תמחוק ולא תחליף אפילו תבה אחת, אפילו אות אחת.

ואגב גררא אגיד לך כי החכם שי“ר בכ”ח ששי עמוד 32 הוציא חוץ למקומם קצת מדברי ר“ת בתשובתו, ונ”ל קרוב לודאי שאינו אלא טועה, ומלות “אומן שלא קם כמותו” נ“ל היותן בלא ספק תחלת איזה פיוט, אלא שעדיין לא מצאתיו, ואולי כבר אבד. שים אל לבך לבקשו, ואולי תמצאנו. גם נ”ל שאין הקריאה אֻמָן שלא קם כמותו, אלא אוֹמֵן, והכוונה על משה שנא' בו כאשר ישא האומן את היונק, ונאמר בו ולא קם נביא עוד וגו', ונ“ל שנוסד הפיוט ההוא לשמחת תורה, ולהיות ש”ת י“ט שני של גליות, ר”ת אומר שאין הפיוט ההוא לר"א קליר.

גם אגיד לך כי השיר על החנופה הנדפס בציון ומיוחס לר“ש דובנא ז”ל נ“ל קרוב לודאי, כי גנוב הוא אתו, כי הנה השיר ההוא (חוץ מקצת שבושים שנפלו בדפוס) הוא שקול במשקל יתד ותנועה (אֲני מדת חֲנופה, מְאד נאוה וְיפה), וכשבא מהרש”ד לחתום שמו בסוף המחברת לא מצא ידיו ורגליו לשקול דבריו כמשקל.

אלף תודות לך ביום תשלח לי תולדות רש“י, וגם אני אמהר לתת את שכרך, כי אכתוב לך אי”ה מגלה יקרה, בה ארשום כמה ענינים מרש“י אשר אספתי מספרים כ”י, ולא אוכל לעבוד העבודה הזאת בטרם אראה מה הם הדברים הידועים כבר, לבלתי אַבד זמני בטחינת קמח טחון. והנה ס' צונץ על רש“י בידי הוא (מתנת המחבר) אך אין ספק אצלי כי החכם היקר מוהר”ר שב"ה הוסיף נפך משלו.

אתה עתה ברוך ה‘, אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש החותם בחפזון היום ג’ אדר תר"ב,

ידידך שד"ל. 

י"ד אדר התר"ב.

לכבוד ידידי ואדוני החכם היקר המהולל ברוב התשבחות, כש“ת מוהר”ר יחיאל מיכאל זקש נ"י, שלום עד העולם.

מכתבך הנכבד והנעים היה לי לששון ולשמחת לבבי, בראותי איש כמוך אשר חכמתו וצדקתו נודעות בארץ לתהלה ולתפארת, בא אלי לכרות עמי ברית שלום ואהבה, ובראותי כונתך הרצויה והתעוררותך המשובחת להוציא לאור עם תרגום אשכנזי שירי קדש קדמונים הנסתרים עד היום.

ומצד אחר במסתרים תבכה נפשי בראותי העדר הסכמתך עמי במלחמות ה' אשר אני נלחם, אך לזאת מה אענה ומה אֹמר? הלא טוב כי אשמרה לפי מחסום, כי רואה אנכי כי אין חברי יורדים לסוף דעתי, ואני אין בידי לגלות כל אשר בלבבי בפעם אחת, ואולם סמוך לבי לא יירא כי במשך הימים (ואולי רק אחרי מותי) יתפרסם מי היו נביאי השקר ומי היו נביאי האמת.

אבל נעזוב כל דברי ריבות, ונביא לענין חפצך ושאלתך ממני, והנה נא ראשונה ראוי לך להודיעני בבירור אם רק בשירי הספרדים אתה חפץ, כי הנה נא אתי שירים בלי משקל ובלי חרוז (כבר שלחתי אליך אחד מהם), והם לדעתי קודמים בזמן לשירי הספרדים, וגם בחשיבות מצד האריגינאליטעט, ומצד שהם דברים היוצאים מן הלב, ואינם מלאכת מחשבת ואומנות מתחכמים. גם שירים רבים אתי לחכמי אשכנז, צרפת ואיטליאה הקדמונים, וגם בהם אריגינאליטעט ותוקף הרגשת הלב יותר מאשר בשירי הספרדים. גם ראוי שתודיעני אם רק בשירי קדש חפצה נפשך, או גם בשירי חול (שירי ידידות ומשלי מוסר), אשר בידי לרוב. ואני עתה לא אשלח אליך רק שירי קדש לחכמי ספרד ואח"כ כאשר תאמר אלי אעשה.

ואני בטרם אחל לעבוד עבודתך מוכרח אני להקדים שלשה תנאים, וזה מחמת מה שקרה לי לא אחת ולא שתים עם חכמי הצפון, ואחזה אנכי אשית לבי, ראיתי לקחתי מוסר.

התנאי הראשון הוא שאם אחר שנה וחצי למן היום אשר אשלח אליך שיר אחד לא אראה השיר ההוא נדפס על ידיך, תהיה הרשות בידי לשלוח אותו למי שארצה, ולהדפיסו בכל מקום שארצה.

והתנאי השני הוא שאחר שתדפיס אתה השירים שאשלח אליך עם העתקתך, תהיה הרשות בידי לחזור ולהדפיסם בלא העתקתך, בכל מקום ובכל אופן שארצה. 

והתנאי השלישי הוא שתדפיס השירים מנוקדים (ועם הערותי) כאשר אשלחם אליך, ותשתדל בהגהתם, שלא ישחת מראיהם בדפוס.

על פי שלשת התנאים האלה הנני מוכן לשלוח אליך מעט מעט מבחר שירי קדם הכמוסים במכמנַי, אשר פזרתי בהם ממוני וזמני ואור עיני, ואתה אחרי צאתם לאור עם תרגומך, תשלח לי מהם מספר העתקות כאשר יישר בעיניך.

ואני הנני נכסף מאד לראות מעשה אצבעותיך במה שכבר הוצאת לאור, אבל מה שאתה עתיד לתרגם ממה שאשלח אליך אם תשלח לי אראה בשמחה. אך לראות כשופט ומבקר, זה לא אשאל. כי אינני כדאי לשפוט שירי לשון אשכנז. ואם תשלה אלי במכתב לטין, תעשה עמדי חסד ואמת.

ועל דבר התחלת הפיוטים כבר כתבתי דעתי בבתולת בת יהודה (13–10), ועדיין אני מצפה שיביאו חכמי הדור את הדבר בכור בחינתם, כמו שעדיין אני מצפה לדעת משפטם על היסודות החדשים אשר הצבתי לחכמת הדקדוק בספרי פראלענאמעני; כי זה דרך חכמי הדור דור שוא, מרבים הם דברים, ובעובי החקירות אינם נכנסים. ואיך לא יגערו באיש תמים האוהב להעמיק החקירה בפנימיות הענינים, ואת האבערפֿלעכליכקייט שנאה נפשו?

והאל הבוחן כליות ולב, יברך את כונתך להועיל, ויצליח מעשה ידיך, ויברך את קשר אהבתנו, וידידותנו תתן פריה לרוב ימים ושנים שמחה וששון ליהודים בכלל, ולי ולך בפרט. אתה עתה ברוך ה', אתה שלום וביתך שלום (והודיעני נא ימי חייך וארץ מולדתך ומי לך בביתך) וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכותב וחותם פה פאדובה, יום פורים שנת תר"ב,

ידידך מכבדך ועבדך שד"ל.

ר' יהודה הלוי

למוצאי שבת

(מחזור ויטרי סימן רי“ה, ודיואן ר”י הלוי חלק ראשון מן החלק השני סימן ט"ו)

צֹאן אֹבְדוֹת בְּגָלוּת לָהוּ – תָּנִיחַ⁶

וּתְנַהֲלֵם⁷ בְּאֵלִיָּהוּ – – וּמָשִׁיחַ

יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יֵשַׁע ־ עַם גֹלֶה

יוֹם גּוֹאֵל לְשָׁבֵי פֶשַׁע – יִגָּלֶה

עַל־בִּרְכֵּי זְמָן יִשְׁתַּעְשַׁע – בֵּן נִקְלֶה

וּצְפוֹנִי בְּאַף כִּלָּהוּ – – תַּדִּיחַ

וּדְמֵי חֵטְא בְּבוֹר שָׂמָהוּ – תָּדִיחַ

הֵן לַעְקוֹר שְׁאָר שָׁרָשַׁי – צָר נוֹטֵר

וּבְכִתְמֵי⁸ יְקָר תַּרְשִׁישַׁי – יִתְעַטֵּר

אוֹמֵר כִּי לְגֶזַע יִשַּׁי – – אֵין חֹטֶר

נֵס תַּפְלִיא וְאֶת־מַטֵּהוּ – תַּפְרִיחַ

בּוֹ תִרְצֶה וְכָל מַעְשֵׂהוּ – תַּצְלִיחַ

וּשְׁבוּת שׁוֹבְבָה⁹ מִצִּיוֹן –־ אֶל־צִיּוֹן

וּתְגוֹנֵן עֲלֵי אַפִּרְיוֹן¹⁰ – בְלִי רִפְיוֹן

אָז יֵשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן – עַם אֶבְיוֹן

מֵי זָדוֹן בְּיוֹם גָבָהוּ – תַּבְרִיחַ

וּשְׁאוֹן יָם אֲשֶׁר כִסָהוּ – תַּשְׁבִּיחַ

דִּמְעַת הָעֲשׁוּקִים תַעֲלֶה – לִמְעוֹנוֹ

יַצִּיל מֵאֲרָיוֹת טָלֶה – – בִּימִינוֹ

רוֹעֶה רַחֲמִים – – עַל־צֹאנוֹ

עֵדֶר אַחֲרָיו יִנָּהוּ – – תַּבְטִיחַ

וּמְאוֹרֵי יְשׁוּעוֹת כָּהוּ – תַּזְרִיחַ

הַחֹשֶׁךְ בְּיִפְעַת נֵרךָ – – תַּבְקִיעַ

בִּנְטוֹת יָדְךָ וּבְכוֹרךָ – תּוֹשִׁיעַ

אַשְׁרֵי הַמְּחַכֶּה אוֹרךָ – וְיַגִּיעַ

עֵת תִּמְלֹךְ וּבַּיֹּוֹם הַהוּא – תַּצְמִיחַ

יִשְׁעוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר קָרָהוּ¹¹ – תַּשְׁכִיחַ

דיואן ר“י הלוי חלק ב' מהחלק הב' סימן ל”ד

(לעשרת ימי תשובה ואולי לשבת בינתים, כן נ"ל)

נַפְשִׁי אִם לְבָבִי תִפְדִי	מִמַּכָּה טְרִיָּה
חסד האלהים קַוִּי	יהיה לךְ רְטִיָּה
יִוָּדַע לְעֵינֵךְ נפשׁי	מַה־בֶּצַע בְּדָמֵךְ
כי חִיַּיבְתְּ היום ראשי	לַמֶלך, בְּשׂוּמֵךְ
נפשך מֵעֲבודה חפשי	וַתִּנְשִׁי מקומךְ
אֶקְרָאֵךְ, וְאַתְּ מִנֶּגְדִי	דוֹמָה כַשְּׁבויה
12שׁוֹאָתֵךְ, וְעִתּוֹת שַׁלְוִי	תֶּאֶרְבִי כְלִבְיָא13
הַרְפִּי מִנְּדוֹדֵךְ הַרְפִּי	פן תהיי טְרופה
וביומך הֲיִי ובְנִשְׁפִי	כַשפחה חרופה
וּבְעֵין מַחֲשָׁבֵךְ צַפִּי	אֶל חָלְיֵךְ תרופה
מיום הנּדוד רב פַּחְדִי14	גָּדלָה הָאֲנִיָה
וּכְצִפּוֹר בְרוֹחַ אַוִּי15	מִיָּד הַנְּטוּיָה
וּדְעִי לךְ הֲיֵש תוחלת	מַה־תַּעְנֶה לְשׁוֹנֵךְ
יום תהיי כְבַת נבהלת	יום יִגָּל קְלונך
עתה מַהֲרי על־דלת	עִמְדִי מול אֲדונך
ומעיל תֹם וְצדק תַּעְדִי	בהיותךְ שְׁבויה
וכמו נוּן מְנַשֶּׁה לֵוִי16	בינונית תְּלוּיָה17
דִּמְעִי יַעֲרֹף כֶּעָבִים	על עַם האלהים
מֻשְׁלכים לְבַד כַּעְשָׂבִים	אַרְזֵי הַגְּבֹהִים
איכה נִרְמְסוּ כוכבים	כֹּכבֵי הַנְּגֹהִים
וַעְליהם יְמוֹתֵי חֶלְדִי	נפשׁי הָעֲניה
תהים וּבְחדרי גֵּוִי	סֹערָה כָאֳנִיָה
הָשֵׁב האלהים בִּנְךָ	אל־חֶדר דְּבִירָךְ
גם תַּאמִיר כְּמֵאז בִּנְךָ	כַּאשֶׁר הֶאֱמִירָךְ
וּקְרָא שׁוּב לָך לִמְעוֹנךָ	כי אִתִּי שְׂכָרָךְ
18וּבריתי לְיַעְקֹב עבדי	אֶל־בת הַשְּׁבויה
אזכֹר, עת בְּארמון נָוִי19	תִּקְרָא הללויה

ר' יהודה הלוי

(מחזור ויטרי בקונטריס הפיוטים אשר בסוף הספר)

שש ושש תנועות, בלי הקפדה על החטפים

יָהּ אָנָה אֶמְצָאֲךָ?	מְקוֹמְךָ נַעֲלֶה וְנֶעְלָם
וְאָנָה לֹא אֶמְצָאֲךָ?	כְּבוֹדְךָ מָלֵא עוֹלָם
הַנִּמְצָא בַּקְּרָבִים	אַפְסֵי אֶרֶץ הֵקִים
הַמִּשְׂגָּב לַקְּרוֹבִים	הַמִּבְטָח לָרְחוֹקִים
אַתָּה יוֹשֵׁב כְּרוּבִים	אַתָּה שׁוֹכֵן שְׁחָקִים
תִּתְהַלַּל בִּצְבָאֲךָ	וְאַתְּ עַל־רֹאשׁ מַהֲלָלָם
גַּלְגַּל לֹא יִשָּׂאֲךָ	אַף כִּי חַדְרֵי אוּלָם
וּבְהִנָּשְׂאָךְ עֲלֵיהֶם	עַל־כֵּס נִשָּׂא וָרָם
אַתָּה קָרוֹב אֲלֵיהֶם	מֵרוּחָם וּמִבְּשָׂרָם
פִּיהֶם יָעִיד בָּהֶם	כִּי אֵין בִּלְתְּךָ יוֹצְרָם
מִי יֹאמַר לֹא רָאֲךָ?	הֵן שָׁמַיִם וְחֵילָם
יַגִּידוּ מוֹרָאֲךָ	וּבְלִי נִשְׁמַע קוֹלָם
דָּרַשְׁתִּי קִרְבָתְךָ	בְּכָל־לִבִּי קְרָאתִיךָ
וּבְצֵאתִי לִקְרָאתְךָ	לִקְרָאתִי מְצָאתִיךָ
וּבְפִלְאֵי גְבוּרָתְךָ	בַּקֹּדֶשׁ חֲזִיתִיךָ
מִי־זֶה לֹא יִירָאֲךָ?	וְעֹל מַלְכוּתְךָ עֻלָּם
אוֹ מִי לֹא יִקְרָאֲךָ?	וְאַתָּה נוֹתֵן אָכְלָם
הַאֻמְנָם כִּי יֵשֵׁב	אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם?
מַה־יַחְשֹׁב כָּל־חשֵׁב	אֲשֶׁר בֶּעָפָר יְסוֹדָם
וְאַתָּה קָדוֹשׁ, יוֹשֵׁב	תְּהִלּותָם וּכְבוֹדָם
חַיוֹת יוֹדוּ פִלְאֲךָ	הָעוֹמְדוֹת בְּרוּם עוֹלָם
עַל־רָאשֵׁיהֶם כִּסְאֲךָ	וְאַתָּה נֹשֵׂא כֻּלָּם

* * *

ד' ניסן התר"ב.

לכבוד ידידי בעל הכרם שלום.

ביום כ"ג שבט כתבתי אליך ושלחתי לך פירוש עשרת הדברות.

והנני שולח לך היום מתנה יקרה, חמש מחברות מדיואן ר“י הלוי ורמב”ע מפורשות פירוש מספיק על כל פרטיהן, ואתה מהר אפוא והוצא לאור את כרמך ושלחהו אלי לעיר טריאסטי קודם תקופת השנה.

יסודי התורה לא השלמתים עדיין, ואם יהיה אלהים עמדי תגדל כַּמותם מהיות להם מקום בערוגות הכרם.

ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, ושמחת בחגך במועד חדש האביב הבע“ל, כנפשך וכנפש הכו”ח פה פאדובה ד' ניסן תר"ב,

ידידך שד"ל. 

ה' ניסן התר"ב

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כ“ש מהו”ר יה"ש שלום עד העולם.

קבלתי בשמחת לב שני מכתביך היקרים, והנני משיב לך בקצרה, לרוב טרדותי, להיותי מכין עצמי לנסוע לעיר מולדתי לחג את חג המצות עם ילדי ועם ארוסתי ובני ביתה; יברכם האלהים. ועד היום הייתי טרוד הרבה להשלים פירוש חמש מחברות מרי“ה ורמב”ע, אשר שלחתי אתמול להר הזהב, וקודם לכן שלחתי לו פירושי על עשרת הדברות.

תנוח דעתך שהנחת את דעתי בהודיעך אותי כי מכתבי על התרגומים כבר יצא לאור, כי אמנם מאמר יקר הוא בעיני עד מאד, ואולי הוא יחל לפקוח עינים עורות, וידעו ויבינו שוחרי תושיה כי יש עוד קריטיק אחרת גדולה ונשגבת למעלה מאותה שעוסקים בה חשובי חכמי הדור.

ואתה דע לך כי לא אל המדפיס, אלא לגייגער עצמו שלחתי מכתבי. ועתה מי הוא החייב ומי הזכאי? הוא היה מבקש ממני שאשלח אליו מכתבים; ולא השפיל עצמו לכתוב אלי (ולא כן עשו פֿיליפזאהן ויאסט, אך קדמו פני באגרות מלאות אהבה וכבוד), ואע"פ כן מהרתי ושלחתי לו, והוא איננו משיב לי דבר! יעשה מה שירצה, אבל אם לא יכתוב אלי, ולא ישלח לי כל חלקי הצייטשריפֿט שלו במתנה, ודאי לא אוסיף עוד שלוח אליו ממכתבי.

אמת כן הוא כי אביו של החכם יש“ר נאסף אל עמיו, והוא בן פ”ו שנים. על שיירי אנשי שם אין בידי יותר ממה שכבר כתבתי אליך.

מה שאמרת ידידי על מלת שָׁם בירושלמי דכתובות פ"ב (נשים נשבו לשם), שהוא שֵׁם ערבי לעיר דמשק, הוא חדוש גדול אצלי, כי ידעתי שהערביים קוראים שָׁם (כלומר שמאל, צפון) לארץ ישראל וסוריא, אך שתהיה עיר דמשק בפרט נקראת שָׁם, זה לא ידעתי ולא שמעתי בלתי היום, ואתה תודיעני זו מניין לך.

אין צורך שתעתיק לי מאמר האריענט על הסעמינאר בברלין, מאחר שאין אני סומך כלל על דבריו של פירשט; והנני מעלה לך תודות כאלו עשית.

תלמידי היקר עהרענרייך דורש בשלומך.

אתה עתה ברוך ה‘, אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, ושמחת בחגך במועד חדש האביב הבע“ל; כנפשך וכנפש הכו”ח פה פאדובה ה’ ניסן תר"ב,

ידידך שד"ל.

י"ב אייר התר"ב.

לכבוד ידיד נפשי ועטרת ראשי הרב הגדול החכם המופלא מוהר"ר שי"ר שלום עד העולם.

מכתבך היקר הגיעני בהיותי בעיר מולדתי (ישבתי שם ג' שכועות), והיה לי לששון ולשמחת לבבי, אך לא יכלתי להשיבך דבר עד שובי לביתי ולאוצר ספרי, והנני עתה מעתיק לפניך דברי ר' יוסף קרא, אות באות כאשר המה בכ"י שבידי, וגם הנקודות אעתיק בתכלית הדיוק, לא אחסר דבר, גם כי ידעתי כי הרבה מהן משובשות.

“מעדנות כימה, קישורי כימה, שלא תצא כל קרתו (וכו' וכו', עד לשון שוטר)”. הנה לפניך לשון ר' שבתי בשלמות, עם קצת מלשון רי"ק לפניו וקצת לאחריו.

והנה לפי ראות עיני אין ספק כי ר' שבתי עצמו הוא המביא דברי הקליר, כי אמר וכן למדנו מחכמי ישראל ז“ל ומחכמי בבל והודו, ואח”כ הוא מזכיר הקליר כאחד מחכמי ישראל, ואח“כ מזכיר חכמי בבל והודו, ומדבריו נראה שכבר בימיו היה הקליר חשוב הרבה ודבריו כדברי קבלה. ואתה ידידי היקר, אם תשמע לעצתי לא תתאמץ להפיל ארצה בשנויי דחיקי הראיה המובאת מכאן על זמן הקליר, אבל תתאמץ להפיץ אור על המאמר הזה של ר' שבתי, אשר העתקתי לפניך בתוחלת שתוציאהו לאור עם הערות כיד ה' הטובה עליך. ולכוונה זאת הנני מעתיק לפניך כל שאר לשונות ר' שבתי שמצאתי בפירוש איוב לר”י קרא. איוב ט' ט' “מצאתי בספר ר' שבתי שמפרש בו ברייתא דשמואל הרקיע הזה (וכו' עד על ארץ יסדה)”.

הלשון הזה מובא ג“כ על פסוק כ”ו ז‘, ואלו הן החלופים שמצאתי בין מקום למקום: ומצאתי – למטה על הארץ – קצות הרקיע סביב ככתוב בספרי חכמי גוים – לארץ מכל צד – קצותיו עם הארץ – תולה ארץ – ככבשן על הארץ – סוף סימן כ“ו “וראיתי בספר המזלות (וכו', עד כמלך על כולם)”. ל”ז ט’ “וראיתי (עד יכול לעמוד)”. לענין הרואים נ“ל כי כבר מחקתי שמותם באגרתי אליך מיום א' אלול תר”א, ואם אולי שכחתי למחוק, מהר אתה ומחק אותם.

הנני מוכן ומזומן לשלוח אליך סדר עבודת אתה כוננת שבידי, אך לא אעשה עד אם תשלח לי ההעתקה, שאני מצפה מכמה שנים, מליקוטי מחזור ויטרי אשר שלחתי אליך זה י“א שנים, ההעתקה אשר שלחת לי מהם מסיימת בסימן ק”ץ בכל זמן ועדן ונאמר אמן. 

תמחול למהר ולמסור הפתק הלוט פה ליד ידידנו הגביר החכם רמ“ל נ”י. ולידידנו החכם היקר מהרי“ם זקש תאמר כי מכתבו הנחמד הגיעני שעה אחת קודם נסיעתי מפה, ושמחתי בה ובקרב הימים אשיב אליו, וגם לידידנו המשורר הנכבד רמח”ל.

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה י”ב אייר תר"ב (בימי המצות הוא טוב לשנה הבאה),

ידידך שד"ל.

י"ב אייר התר"ב.

לכבוד ידידי ואדוני היקר החכם המפורסם מוהר"ר ר' משה לאנדא שלום עד העולם.

הייתי ג' שבועות בטריאסטי, ואחרי שובי מצאתי הספרים אשר שלחת אלי.

לענין חד פרקוטס או פרקוניס עדיין אין בפי מענה. אך לענין שאמרת כי איננו חרות על לוח זכרונך שהחכמים השתמשו בפעל יוני, או שבנו פעל משם יוני בלשון המשנה, הנה נא לנו ספוג σπογγος, וממנו עלה ונסתפג, סופג את הארבעים (עיין מערכי לשון). וכן מן לסטים, אמרו מלסטם את הבריות, ואם איננו במשנה הרי הוא בברייתא (סנהדרין ע"ב) והם דברי ר' יוסי הגלילי, מגדולי התנאים.

וכן בברייתא או במימרות חכמי א"י מצאנו פֹעל קטרג, שהוא יוני בהפוך אותיות.

ואתה אדוני וידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה י”ב אייר תר"ב,

ידידך שד"ל. 

ר' יצחק בן גיאת

פזמון לשחרית יום הכפורים

(מחזור מונפלייר כ"י)

בכל טור ט' תנועות בלי להקפיד על היתדות עיין אוהב נר עמוד 94–92.

יום ערוֹם אעמוד מִצִּדקתי

צִדקך מַלבושִׁי תְנָה וכסותי

חובי כי יענה־בי ואשמתי

קדוש אל־תדרוש לעלומתי

מָה אני מַה־פשׁעִי מַה־חַטָּאתִי

יום א’לַי תקרא מאדמתי

יוֹם ב’ו אֱסוֹף רוחי עם גופתי

יום ג’שתך לחקור לפעֻלתי

יום ד’ין ממעשים מאד דַּלֹּתִי

ה’ן אם הֲרֵעֹתִי וַהֲזִכֹּתִי

ו’איך במשקל יעלֶה הבל נִדף

ז’כרונו אפר ועשב נשדף

ח’ציר איך נשפט וקש איך נרדף

ט’הור! אם תקרא מֹץ קל נהדף

י’ענֶה: מה אשיבך? הן קַלֹּתִי

כְּ’בַד עָוֹן נִחם בשובו. שָׁ’קַל

לְ’מוּל חסדך חֶטְאוֹ, מְצָאוֹ נָקַל

נ’ורא! אם תעלה במאזני משקל

סָ’כָל ע’ל פ’שעו וְנָתיב קִלקל

שָקְלֵנִי במאזני שוגה וֶפִתי

צ’וּר! לְנפש תֵחַר וּלְלֵב יֵחָם 

הֶרֶב²⁰ הִתְלַבֵּן זדון כְּפֶחָם

שָ’ב וּמודֶה תִ’רְצֶה ועוזב ונִחָם

כמאמרך מודה ועוזב יְרֻחָם

אמנם²¹ חטאתי וישר העויתי

ר' יהודה הלוי

לנשמת

(מחזור ויטרי ודיואן רי“ה ה”א סימן רע"ז)

יחידה שַׁחֲרִי בית אל וְסִפָּיו

וְכִקטֹרת תנִי שיֵרך באפיו

הלא אם־תִּרְדְפִי הַבְלֵי זְמַנֵּךְ

וְתֹאמרי כי אמת המה²² כשפיו

וְתֵזלִי אחריו ימיו²³ וליליו

וְתֶעְרַב לךְ תנומה מִנְּשפיו

דעי כי אין בידַיִךְ מאומה

לבד²⁴ עץ יִיבְשׁוּ מַהֵר ענפיו

הֱיִי לפנֵי אלהַיִךְ ומלכֵּךְ

אשר בָאת לחסות תחת כנפיו

שמו יגדל ויתקדש בפי כל

אשר נשמת אלהים חי באפיו

ר' יהודה הלוי

(מחזור ויטרי ודיואן רי“ה חלק ראשון מן החלק השני, סימן י”א)

מִי יִתְּנֵנִי	עֶבֶד אֱלוֹהַּ עוֹשֵׂנִי
וִיַרחֲקֵנִי	כל־דוד והוא יקריבני
יוצרִי ורֹעִי	נפשי וגֵוִי קנית
בַּנְתָּ לְרֵעִי	וּמחשׁבותי25 ראית
ארחי ורבעי	גם כל דְרָכַי זֵרִית
אם תַעְזְרני	מי זה אשר יכשילני
או תַעְצְרני	מי בלתך יתירני
המו קְרָבַי	להיות קְרֹבים אליך
אולם עֲצָבַי	יְרַחֲקוּם26 מעליך
יַטוּ נתיבַי	מעל נְתִיב מעגליך
יה לַמְדני	בַּאמִתְּךָ הדריכני
וּלאט נְחֵנִי	בַּדִּין ואל תרשיעני
וַאנִי בְעֶדְנָה27	לַעְשות רצונָךְ מִתְרַפֶה
אף כי בזקנה	מה־זה אֲיַחֵל וַאצַפֶה
אֵל נא רְפא נא	כי עִמְך אֵל הַמַרפא
יום תִּתְּשני	זקנה וכחי ינשני
אַל תִּטְשני	צורי ואל תּעזבני
דַכָּא וְאֻמלל	אֵשֵׁב, וְחָרֵד לִרְגָעַי
עָרֹם ושולָל	אלך בְּהַבְלֵי תעתועי
וַאנִי מְחוֹלָל	מרֹב חטאַי ופשעי
בינך וביני	עָוֹן אשר יבדילני
וַיַּחְשְׂכֵנִי	לראוֹת מְאורָךְ בְּעֵינִי28
הַטֵּה לבבי	לַעְבוד עבֹדת מלכותָךְ
וּמַחֲשָׁבִי29	טַהֵר לְדֵעָה אֱלָהותך30
ובעת כאבי	אַל־נא תְאַחֵר רִפְאוּתך
אֵלִי עֲנֵנִי	אַל־תֶחֱשה וּתְעַנֵּני
שֵׁנִית קְנֵנִי	וֵאמֹר לעבדָךְ הִנּני

ר' יהודה הלוי

(מחזור ויטרי)

ה' תנועות בלי הקפדה על היתד

יְקָרה מִיְּקָר יוצרהּ לקוחה	קומי כי לא זאת המנוחה
הָאֹרַח רב קחי לך ארוחה	עת לעשות חֵפץ עוֹשַׂיְכִי
שובי נפשי למנוחיכי	כי ה' גמל עליכי
הנה תושב אני כאבֹתַי	וּכְצֵל עובר יֶתר שנותי
אם לא עתה אמְרִי מתי	תפדי מִשַּׁחַת חייכי
ואם תהיי יוצרֵךְ דורשת	ומִטֻמאתֵךְ מתקדשת
קִרְבִי, אל־תיראי מִגֶּשת	וִיקָרְבוּךְ אליו מַעֲשָיְכִי
דֹּרֶכֶת עֹז, דְּעִי עוֹלָמֵךְ	ואל יבטיחוךְ שִׁקְרֵי חלומֵךְ
קָצַר יומֵךְ, רחוק מקומך	ראי מה־תאמרי לאדֹניכי
הֲלַחֲזוֹת נֹעם ה' צָמִית	וּלְשָרֵת פניו עוֹלָמִית?
שובי שובי השולמית	אל־בית אביךְ כנעוריכי

* * *

י"ט אייר התר"ב.

לכבוד ידידי החכם היקר כש“ת מוהר”ר יחיאל מיכאל זקש נ"י שלום עד העולם.

בעשירי בניסן, שעה אחת קודם נסיעתי ללכת לעיר מולדתי, הגיעני מכתבך הנחמד והנעים, ומיד קראתיו, ושמחתי בו, ואח"כ לקחתיו עמי והגיתי בו לאטי פעם ופעמיים בעיר טריאסטי (אשר ישבתי שם ג' שבועות, מתעלס עם ילדי ועם ארוסתי (ברוכה היא לה') ועם קרובי ואוהבי אשר בעיר ההיא) והראתיו לאוהבי ושמחנו בו בחג המצות.

והנה אחרי אשר עד כה לא בא לידי (ומי יודע מתי יבא?) קונטריס הפיוטים אשר תרגמת והוצאת לאור, שמח לבי בהעתקה אשר הבאת לפני באגרתך, ומצאתי אותך הגון ומוכשר מאד להעתקות כאלה, ומצליח במלאכתך, והנני מברכך בשם המשוררים הקדמונים אשר אתה עמל להחיות את שיריהם. עשה והצלח, תן כבוד לאבותיך, סלסלם וירוממוך, ובכבודם תתיַמר.

מה שהודעתני מתולדותיך ומִלִמודיך לשעבר ולעת עתה, ותכונת רוחך הניכרת מכתלי מכתבך, כל אלה היו לי לששון ולשמחת לבבי, והנני מברך את הפייטנים אשר גרמו לנו להתחבר בקשר אהבה ואחוה, ואולי מימיהם לא חברו מחברת טובה יקרה ומועילה כזאת; יהי רצון שתהיה ג"כ ארוכה ונמשכת!

והנה נא, ידידי היקר, עתה ידעתי מה הם השירים אשר אתה מבקש לעת עתה, והם שירים הבלתי נוגעים לעם בני ישראל בפרט, ולקורותיו ולאנחותיו ולתקוותיו; סוף דבר, אתה מבקש שירים אשר לא יהיו nationale Lieder. והנני מוכן לעשות הטוב והישר בעיניך, אך הנני רואה כי אתה מרחיק מעליך מחנה גדול ונחמד, והמחנה הנשאר הלא מצער הוא, ואולי אתה סבור (כדברי ידידנו) כי הפייטנים הספרדים היו מליצים בין נפש האדם ליוצרה, ולא (או רק על המעט) בין ישראל לאביהם שבשמים; וזה אמת לפי מה שבא מהם בדפוס במחזור הנוהג היום בקהל הספרדים, אך הוא שקר גמור לפי אמתת מה שחברו המשוררים ההם, הנשאר אצלנו בכ“י, כי כמה וכמה שירי קדש יש לרי”ץ גיאת וחבריו לכל ימי מקראי קדש, ולשבתות מצויינים, ולחנוכה ולפורים. ואחרי מה שהביא אלוה בידי מן הפיוטים ההם, נ“ל כי גם נאַציאָנאַלע ליעדער הרבו הספרדים לחבר יותר מהאשכנזים. גם ראיתי כי הרגשת מעלת העם הישראלי, ואהבת עניני האומה, והשנאה לצורריה, והענטוזאַזמוס וגם הפֿאַנאַטיזמוס הישראלי, אינם נמצאים בשירי הספרדים פחות ממה שהם באשכנזים, ובתולת בת יהודה עד נאמן על זה. ור”ש גבירול כתב הבדלה למוצאי שבת, תחלתה.

שלח מִנְזָר לעם נגזר	אשר הָפְזר הן והן
פנחס בן אלעזר	בן אהרן הכהן

ושם נאמר

הפוך כסדום ארץ אדום	אשר אני הדום לרגליהן

הֲשמעת מימיך לאחד מגדולי המשוגעים באשכנז ובפולין שיאמר כדבר הזה?

ויהי מה, אני אחפש ואשלח אליך מה שאמצא מן השירים אשר אתה מבקש, אך ידעתי כי לא רבים אמצא, ואף לא טובי מראה ומתוקים לחך כאותם שאתה בוחר. כי באמת מה יאמר חומר ליוצרו, אם יזהר מכל נאַציאַָנאַליטעט וכל אינדיווידואַליטעט? והפילוסופיאה והשיר צרות זו לזו, ואם נרחיק מעל אדמת השיר רוח השנאה והקנאה, לפני קרתו מי יעמוד? והרמב"ם וחבריו שבקשו להכניס הפילוסופיאה בנחלות הרעליגיאָן, לא ידעו ולא יבינו כי האלוה הפילוסופי אין לו שום יחס וקשר עם האדם, וכל עבודה וכל תפלה לאלוה בלתי מתפעל ובלתי משתנה, שוא והבל הן –וכל מה שהווה בעולם (גם המאורעות הטבעיים ונם פעולות האדם בבחירתו) הכל משתלשל אחר סבותיו עד הסבה הראשונה, והסבה הראשונה בלתי משתנה, ומסכת המאורעות לא תשתנה בעבודתנו ובתפלתנו.

אבל האמת הוא כי המכוון בפילוסופיאה הוא האמת והמכוון ברעליגיאָן הוא הטוב והישר. והאדם איננו כלו שכל, אבל הוא ג"כ פאָעזיאַ, הפאָעזיאַ היא רובו של אדם, היא חייו, היא נפשו. והרעליגיאָן ניתנה לאדם להנהיג את הפאָעזיאַ אשר בו לצד הטוב והישר; ואם תבא הפילוסופיאה להנהיג את הרעליגיאָן, הרעליגיאָן והפאָעזיאַ יחדו יכרתו יגועו.

ודי בזה לעת עתה, כי הדברים ארוכים.

ואני לא אדע למה תתאוה לראות סדר עבודת אתה כוננת, וסדר העבודה (יהיה איזה שיהיה) איננו מן הענינים המבוקשים לך לעת עתה.

והנה אני בתחלת בואי לשרתך הבאתי לפניך אחד מהפיוטים בלא חרוז ובלא משקל, אשר הם לפי דעתי היותר קדמונים, ואתה לא חפצת בו ולא מצא חן בעיניך להכירו ולתרגמו; ומה זה תשאל סדר עבודת אתה כוננת ושאר ענינים כיוצא בו? שם יוסי בן יוסי איננו חתום בשום מקום; ואני לא אדע היש אתי מאומה מידו, גם לא אדע אם היה בעולם אדם שהיה שמו יוסי בן יוסי. הודיעני נא את דרכך, ואני לא אמנע ממך דבר.

דבריך על אבסקנטה, ועל ערכי הדיינין, טובים ונכחים ויקרים בעיני מאד; ומה שהבאת בשם ר“י נחמיאס מצאתיו גם בפי' אבות כ”י אשר במחזור ויטרי.

לא יתכן שיהיה האדון החכם רמ"ל מכחיש שהשתמשו חכמי המשנה במלות יוניות, ואולי לא אמר במלות יוניות, אלא בפעלים יונים; ואני הראתי לו עלה ונסתפג וסופג את הארבעים, שהם (כהודאתו במערכי לשון) מן ספוג שהוא שם יוני; וכן בברייתות מלסטם, מקטרג, פעלים יונים.

בבב“י עמוד 71 ומַלחים ידיהם כַמְלחים, לא אדע למה “אין לו הבנה” והלא מְלָחִים (ירמיה ל“ח י”א וי"ב) ענינו vestes detritae. באבני זכרון ראש עמוד 54 נ”ל כי החרוז החסר היה מסיים בהברת מוֹ, והיה מתאים עם החרוז האחרון שאין לו חבר, לא עם הקודם שכבר יש לו בן זוג.

מאחר שיש בידך מחזור ספרדי דפוס ווין, נ“ל אך למותר לקנות לך דפוס אחר מהמחזור ההוא כי (לפי מה ששמעתי) מה שיש בזה יש בזה. מחזור כמנהג איטליאני או בני רומה, גם כי ידעתי שאין בו מאותם הענינים שאתה מבקש, כשיבא לידי אקחהו בשבילך. והואיל והזכרת באגרתך חדושי מהרש”א, אשמיעך חדוש שחדשתי בשבוע הזה, על מהרש“א – על מהרש”א? תאמר; ומה לך ולמהרש"א? —

ואני משיב: Judaeus sum, judaici nihil a me alienium puto

במכות ג' ב' כתב רש“י אם אמר לו הלוה הלויני על מנת שלא תשמטני אתה בשביעית, ומהרש”א הביא בחדושיו הגהה שמצא והיא: אם אמר לו המלוה על מנת שלא תשמטני וכו', וחתם עליה מהרש“א וקיימה, באמרו יק”ל. 

ואני גם אני בתחלת ההשקפה היתה ההגהה הזאת ישרה בעיני; כי היה נ“ל שהמלוה הוא שצריך לומר ללוה אני מלוה אותך לעשר שנים על מנת שבסוף עשרת השנים לא תהיה נשמט מלהשיב כספי בטענת שנת השמטה; והיה הדבר קשה בעיני, כי היה נ”ל שאין לייחס הטעות אל המעתיקים, כי יתכן שהסופר יטעה ויכתוב הלוה במקום המלוה, אבל שיוסיף מדעתי מלת הלויני, הוא מלתא דלא שכיחא, והייתי אומר כי על כרחנו לומר כי רש“י עצמו אגב שיטפיה לא דק; אח”כ אמרתי אולי זקן היה וישיש, וכחו תשש, כשכתב הדבור הזה, שהרי כשהגיע לדף י“ט נאסף אל עמיו. אח”כ סבותי אני את לבי לצד רש“י, לפי מה שנראה מדבריו כאשר המה, וראיתי כי באמת הלוה הוא שצריך לתנאי זה, ולא המלוה, כי העני הצריך מעות לעשר שנים ומבקש ואינו מוצא מי שילוהו, מפני שהשביעית משמטת, הוא צריך לומר לעשיר הלויני על מנת שלא תהיה השביעית מפקעת זכותך. אח”כ ראיתי כי פעל שמט נופל על המלוה (שמוט כל בעל משה ידו, ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך, וכן בלשון משנה משמט אני), שמרפה ידו מן הלוה, ונמנע מלנגוש אותו, ולא יצדק פעל שמט על הלוה הנמנע מלשלם חובו (אם לא שנא' עליו בלשון נפעל; שהוא נשמט ממנו). אז אֹרו עיני וראיתי כי מאחר שלשון המימרא הוא על מנת שלא תשמטני בשביעית, כלומר שלא תשמטני אתה, מצא רש" את עצמו מוכרח לפרש שהלוה הוא שאומר כן להמלוה כי המלוה לא יוכל לומר על מנת שלא תשמטני אתה, אלא שלא אשמטך אני. אז ברכתי את רש"י, אשר גם בסוף ימיו היתה אמרתו צרופה, ודבריו צריכים תלמוד ומדוקדקים תכלית הדיוק. ואמרתי בלבי, ראה עד היכן צריכה הקריטיק להיות מתונה בדיניה קודם שתשפוט על דברי אנשים יראי ה', אשר לא כתבו ספריהם בחפזון ולמען בצוע בצע, או בעבור הכבוד המדומה, אבל מגמת פניהם תמיד אל האמת או אל הטוב.

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה היום י“ט אייר תר”ב,

ידידך שד"ל.

כ"ג אייר התר"ב.

לכבוד ידידי החכם המפואר הרב המפורסם החוקר הנכבד מוהר"ר אברהם גייגער נ"י שלום עד העולם.

בשמחה רבה הגיעני אתמול מעיר לעמבערג מכתבך היקר. דע ידידי כי הצייטשריפֿט שלך איננה מצויה בגלילות האלה, ורק קצת מן החלקים הראשונים נמצאים בויניציאה, וזה האחרון והבאים אחריו אין תקוה לי לראותם אם לא תשלחם אלי (לכאן או לעיר מולדתי טריאֶסטי). והנה לבבך יודע כי לא יתכן שאשלח מאמרַי לדפוס ואני לא אראם; ובפרט אחרי שהודעתני כי הדפַסְתָ מאמרי in einer etwas andern Form ושהוספת בו ג"כ לפעמים הערות המתנגדות לדעתי, ואיך יתכן שאוסיף לשלוח אליך בטרם אראה מה עשית?

שלחתי אליך הקדמת הדיואן כדי לראותה מתורגמת על ידך, וזה מפני קוצר ידיעתי בלשון ערבית, כי לולא זה כבר הבאתיה בבתולת בת יהודה, וכמה ענינים אחרים משני הדיואנים הייתי שולח אליך למען תשלח לי תרגומם, אם היה רצונך להתנהג עמי כדרך שאני נוהג זה כמה שנים עם כל חכמי הצפון. והנני מקוה כי תעתר לי, וחלילה לי לומר נואש, אם לא אתה בפה מלא תבטל תוחלתי.

ס' שפת יתר איננו בידי בכ"י.

ידידי! ראה אתה אומר אלי:.Wir sind in der Geschichte der hebr. Grammatik noch weit zurück ואני הייתי מתברך בלבבי כי בספרי Prolegomeni הפיצותי על זה אור לא מעט, כי הוכחתי שגם בימי התלמוד היו בישראל חכמים הנקראים קראים, שלא היה רוב עסקם בתורה שבע“פ, אלא בחכמת קריאת תנ”ך בדיוק (ועל המקומות שהבאתי שם עמוד 20 ראוי להוסיף תענית כ“ז, פסחים קי”ז, ילקוט הושע תקל"ג) ושהנקוד נעשה בבבל (לא בטבריה) בזמן רבנן סבוראי, ואח“כ קמו בן אשר ובן נפתלי ולא היו ראשי ישיבות (כדברי קצת), אלא נקדנים; ואחריהם קמו בא”י אנשי המסרה ואינם בעלי הנקוד, אך הם בערכם כקוף בפני אדם. אח“כ רס”ג המצרי ור' אדוניה הבבלי (אשר עתה נודע לי היותו הרופא הגדול ר' יצחק ישראלי), שלמדו חכמת הישמעאלים והיונים, המציאו מעט מעט חכמת הדקדוק, ואחריהם אחרים, את שידועים לנו ואת שאינם ידועים לנו, וכלם לא הצליחו להבין דרכי הנחים והחסרים, עד שבא ר“י חיוג ומצא ג' אותיות בכל מיני השרשים, ומכאן נקרא אב לכל המדקדקים שאחריו, כי כלם החזיקו באמונת השלוש הזה, לא נטו ממנו ימין ושמאל. רש”י בלא ראות ספרי החיוג, רק ספרי רס“ג, מנחם ודונש, זָרע זֶרע אמת גם בחכמת הלשון בקרב הצרפתים ואחריו שני נכדיו רשב”ם ור“ת. ולבסוף ראב”ע ורד“ק הפיצו חכמת החיוג בקרב ישראל. ובימיהם עמדו באשכנז וצרפת הנקדנים, וחדשו חדושים קלים בנקוד (להגביל בקריאה les moindres nuances), ולהיות כי לא הלכו כלם בדרך אחת, אך זה עשה בכה וזה בכה, נמשך מזה בלבול גדול בספרים, כי המעתיקים העתיקו לפעמים מס' מנוקד על ידי פלוני ולפעמים מס' מנוקד על ידי פלוני אחר, ומכאן הרבה מהזריות הנמצאות בתנ”ך – זה לפי דעתי כולל רוב חכמת תולדות הדקדוק והשאר איננו Wissenschaft, אבל הוא Literatur. עוד קצת ענינים נגלו לי אחרי הדפסת הס' הנ“ל, ואם תרצה שאחבר על כל אלה מאמר ואשלחהו אליך אשתדל לעשותו. ואגב ארחין אבקש ממך שתודיעני דעתך ודעת ידידנו החכם המופלא מהרי”ט צונץ (אשר תברך בשמי ותזכירהו כי עוד שד"ל חי על האדמה) על הנקודות והטעמים הזרים אשר נמצאו ביד הקראים, והובאו בציון, וכבר קדמתי ומצאתי רמז לזה במחזור ויטרי (עיין כ"ח ד' עמוד 203), ואח“כ ראיתי ונבהלתי מה שכתב בכ”י 12 של דע ראססי, ובקשתי מבני בכורי מהח“ר אהרן יוסף ראנדענגער (אשר ידעת) והעתיק לי הדברים כהוויתם, וז”ל: תרגום זה נעתק מספר אשר הובא מארץ בבל והיה מנוקד למעלה בנקוד ארץ אשור והפכו ר' נתן בר' מכיר בר' מנחם מאנקונא בר' שמואל בר' מכיר ממדינת אויירי בר' שלמה הוא אשר גדע קרן המתלוצץ בארץ מגנצא בשם המבורך בר' מנחם בר' צדוק הנקדן והגיהו ונסחו לנקוד טברני – וזה מביאני לחשוב כי אע"פ שהנקוד נתקן תחלה בבבל, הנה צורות הנקודות והטעמים נשתנו בטבריה, ומכאן נמשך מה שאמרו קצת כי מחכמי טבריה קבלנו כל הנקוד. ומי יתן ותודיעני על זה איזה חדוש, סוף דבר אני האיש החפץ להיות לעזר ולהועיל לחכמה ולדורשיה, ומבקש למצוא אחרים שישתתפו עמו לתועלת החכמה, באמת וביושר לבב.

עוד זאת לא אכחד ממך, כי לדעתי אם ידיעת העבר טובה ומועלת, תקון ההוה והכנת העתיד נחוצה יותר ממנה. ואני בכל חקירותי בקדמוניות לבבי פונה תמיד למטרה זו. אבל אני מוצא חכמי הדור בלתי מבינים אותי ומתנגדים לי. לדוגמא המאמר אשר שלחתי אליך על התרגומים אם יובן על אמתתו, הוא כולל פתח גדול להבנת העבר ולהישרת העתיד, ומי יודע כמה שנויים שִׁנִיתָ בו, ובכמה דברים הרסת (בהערותיך) את בנינו, והנני משתוקק לראות הערותיך, ולא להשיב עליהן אלא ללמוד איך אתנהג לעתיד בפרסום מחשבותי.

אתה עתה ברוך ה', אתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום כ”ג אייר תר"ב,

ידידך מכבדך ועבדך שד"ל.

כ"ד אייר התר"ב

לכבוד ידידי הגביר היקר החכם והנכון כש"ת מהריה"ש שלום עד העולם.

שני מכתביך הגיעוני בזמנם, ושמחתי בהם. יהי ה' אתך, ויטע אהלי אפדנך בעיר לכוב לחיים ולשלום, לברכה ולהצלחה.

מהר הזהב לא באני מכתב זה ימים רבים, אך הוא העתיק לפני הרב שי“ר נ”י את הערת ר“י ערטער בענין הקליר, ושי”ר כתב לי שאבדוק יפה בכ“י, אולי לא ר' שבתי אך ר”י קרא הוא המביא דברי הקליר. ואני העתקתי לפניו הענין כלו מראשו לסופו, וגם כל שאר הלשונות שר“י קרא מביא מר' שבתי העתקתי לו, ואמרתי לו: “ואתה ידידי היקר אם תשמע לעצתי לא תתאמץ להפיל ארצה בשנויי דחיקי הראיה המובאת מכאן על זמן הקליר, אבל תתאמץ להפיץ אור על המאמר הזה של ר' שבתי אשר העתקתי לפניך בתוחלת שתוציאהו לאור עם הערות כיד ה' הטובה עליך. ובכוונה זאת הנני מעתיק לפניך כל שאר לשונות ר' שבתי שמצאתי בפי' איוב לר”י קרא.”

והנה לפניך העתק אגרת הר"א גייגער אלי, עם תשובתי אליו, ואתה תוסיף ותכתוב בה כרצונך, ותמהר ותשלח אותה אליו.

והנה עתה נחוץ אני מאד לשלוח אליך אגרתי לגייגער, ואיננו מופנה לחקור במתון הראוי את התקונים אשר ערכתי לפני.

ולבלתי יהיה מכתבי זה ריק מכל, אערכה לפניך ולפני אחיך המליץ היקר מוה“ר נפתלי (אשר תברך בשמי, ותודיעהו כי שמח לבי ויגל כבודי בשלומותיו וברכותיו, והנני עד עולם ידידו מכבדו ועבדו) פלפולים שפלפלתי בשבוע שעבר על מהרש”א ועל רש"י.

במכות ג' ב' כתב רש"י (וכו' כמו למעלה באגרת CCCXVIII עד ומדוקדקים תכלית הדיוק).

שם ד' א' כתב רש“י: אי אפשר לשלשת לוגין וכו', ל”ג דהא ודאי אפשר, אלא חיישינן לשמא – הגהה זו היא על מימרא דרב יהודה אמר רב, ואיננה על תניא נמי הכי, וכן בדפוס ישן (באסילאה) במימרא דר“י א”ר כתוב חיישינן, אבל בברייתא כתוב אי אפשר; ובדפוסים אחרונים הגיהו גם בלשון הברייתא וכתבו חיישינן במקום אי אפשר, והוא שבוש, כי חיישינן היא לשון ארמית, ואיננו לשון משנה וברייתא. ואולי גם במימרא דרב יהודה אמר רב לא נתכוון רש“י להגיה ולמחוק מלות א”א, כי לא אמר: חיישינן לשלשה לוגין ה“ג, ול”ג א“א דהא ודאי וכו', גם לא אמר: א”א לשלשה לוגין ל“ג, אלא ה”ג חיישינן וכו‘. ואולי המעתיקים טעו ול“ד בל”ג נתחלף להם, וכתבו לא גרסינן, והוא לא כתב אלא לאו דוקא. ראה עתה הדבור איך הוא עולה יפה: א"א לשלשה לוגין, לאו דוקא דהא ודאי אפשר, אלא חיישינן לשמא, וסיפא דמילתא מוכח דמשום שמא הוא וכו’.

ואתם הבקיאים בענינים אלה יותר ממני, תשפטו דברי משפט צדק.

דע ידידי כי בהיותי בעיר מולדתי, בשמחה רבה ראיתי את בן אחותך כי שב לאיתנו בבריאות שלמה, והוא בחור נחמד ויקר, הולך וגדל וטוב, שוקד ומצליח בלמודיו, ומתוקן ומשובח במעשיו ובהנהגתו, ומפואר שמו בפי כל יודעיו. ה' יברכהו, וישמחו בו הוריו וכל קרוביו.

אם תראה ידידנו המשכיל והנבון מה"ר דוד מינץ תברכהו בשמי, ותודיעהו כי קבלתי אגרתו. ומצאתיה כלילת יופי בתפארת מליצתה, ומיד שאמצא עצמי מופנה מעט אשיב לו מענה.

תלמידי היקר והנכבד רמב"ם הלוי דורש שלומך.

ואתה ידידי היקר שלום ואחיך שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, בחפזון רב. פאדובה כ"ד אייר.

CCCXXXIV

An Herrn Dr. M.L. Letteris in Prag.

Nr. d’ordre dans l’Ind. rais. 415 vol. vo. Tr.30

ט“ו אייר התר”ג. 15.5.1843

לכבוד ידיד המליץ והמשורר המשובח והמפואר, כ“ש הר”ר מאיר הלוי לעטטעריס

שלום עד העולם.

הנני אליך לחוות לך דעתי על המקומות המסופקים לך בשירי דודי ר' יצחק הרופא זצ"ל.

י“ט איתן בנו נתן – איני יודע מה שמו ומה שם משפחתו, אבל רואה אני בבירור כי השיר הזה נעשה לבחור אחד ביום הנתן על ראשו כתר הרפואה. נציב הקרץ הוא מלאך המות. טור ט' צ”ל הפר מזמותיו. טור י“א צ”ל ולכל־אֱנוֹשׁ מפלט הֱוֵה מסער. כ“ד הוא על אחת מן הישיבות או חברות שלומדים בהן תורה בלילה, ואין לך עיר שאין שם אחת או שתים, ואין שום ראיה לומר שהוא דוקא על בהמ”ד של רמח"ל.

אַל אַל הבחורים: הנני משתומם איך משורר כמוך לא יבין ענינו, אך הנני רואה כי זה נמשך מצד התחלפות המחשבות וההרגשות בין הדור החולף והדור הזה, ומצד אבדן הרגשת היודאיזמוס מלב בני דורנו. וכזאת וכזאת אני רואה בענין הבנת המקראות, כי יותר שאדם מרגיל עצמו בקריאת ספרי נכר, ויותר שידבק לבו בדרכי חכמה יונית יותר הוא מתרחק מהבנת ספרי הקדש, ואם יבא לפרש דבריהם יתלה בהם דברים שלא עלו מעולם על לב אומרם. ולא לבד ראיתי זה בהבנת המקראות אך גם בהבנת דברי חז“ל אני רואה דבר זה מתקיים, כי האחרונים מתרחקים יום יום ממחשבות קדמונינו והם מפרשים בדבריהם פירושים רחוקים מאד מכוונתם, ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה, הלא המה הרמב”ם וחבריו, אשר אתה (גם אתה) הקלותני ושמתני כאחד הנבלים, בעבור כבוד שמו. אוי לכם שאין אתם יודעים מה גודל כח האמת, ותחשבו שתעלה בידכם לחבוש פניה בטמון, ולסתום פי נביאיה בקול גדופות אשר תרימון על אנשי אמון. חי ה' אשר עשה את משה ואת אהרן, אשר שלח את כל נביאיו לאמר קראו בגרון, ואשר שמר את היודאיזמוס מיד כל רודפיו אשר קמו עליו באף וחרון, הוא ישמרהו עד יום אחרון, הוא יפקח העינים המֻכּוֹת בתמהון ובעורון, הוא יטהר חבצלת השרון, מגלולי יון וחטאת שמרון, וישרפם מחוץ לירושלם בשדמות קדרון, ואז צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו, ולשון אלמים תרֹן, ונביאי השקר יהיו כאין ויאבדו ולא יהיה להם עוד זכרון.

ואבאה אל השיר אַל אַל הבחורים. רואה אני כי השיר הזה נעשה על שני בחורים שהיו מתקוטטים זה עם זה, זה אומר עיר פלונית יפה יותר, וזה אומר עיר אחרת יפה יותר, והמשורר מוכיחם על זה בשתי טענות: האחת כי אין לך עיר שאין בה יופי ודופי, אבל האיש הנבון כסה קלון ומספר בשבח ולא בגנות, והנרגן מתענג בהוצאת דבר, ומשלח מדנים; והשנית כי אנחנו בני ישראל בכל מקום שאנו הרי אנו גרים, זרים ונרדפים, ורק ירושלם היא עירנו מקום תפארתנו, ואם נריב על אודות יופי עיר פלונית ופלונית הרי אנו שוטים כמו יושבי כלא אם יריבו זה עם זה על יופי מסגר, ויאמרו זה לזה: בית כלא שלי יפה מבית כלא שלך. והנה אמר: אל אל, כלומר אל נא, הבחורים, אל נא יתור וירגל איש איש מכם, זה נגד זה, עמית נגד רֵעו, להוציא דבה וערות הארץ; מה בצע בתלונות? חדלו הרע, הרפו עד התגלע ריבות בן פרץ, הוא בן דוד, הוא משיח צדקנו, אז יהיה הזמן לריב ריבות. והשאר מובן על פי מה שאמרתי למעלה.

והנה אני בארתי לפניך השיר הזה באר היטב לפי עומק כוונת המחבר זצ“ל, ואתה עיניך בראשך, ותהיה זהיר בדבריך אשר תוציא לאור בראש השיר, ור”ל. ס“א נ”ל להגיה: אל מי האח כפלים, האח לי שמחה. ס“ז ניצוץ שלהבתיה, היא שיר ידידות. חתן לכלתו. מלת עתה אשר בראש שני הטורים האחרונים היא איטליאניזמוס, כי בל' איטלקי תבא מלת ora כפולה להוראת tantôt, והכוונה: כשתהיי לי לאשה אז אמצא נחת מכל עמל לפעמים על ידי ההבטה ביפיך (צָפֹה צלמך), ולפעמים בנשיקות פיך. ע”ג ימלט להקת הרופאים, הוא תשובה לשיר אפרים אחיו (בני הנעורים שיר ל“ח ול”ט). אמר: מי האריך לשון בבוז וכעש, מול בעלי רפאוּת ולו הכתר, כלומר והוא עצמו נכתר בכתר הרפואה. יגד עון רעיו והוא כן יעש, הוא מספר בגנות חבריו הרופאים ואומר שהם אוהבים העלמות היפות וכו' והוא עצמו עושה מה שהוא מגנה בזולתו, כי יאהב בנות ולא בסתר כי נטייתו אחר הנשים היתה מפורסמת בימים ההם (וזה נודע לי בקבלה). בבית השני במקום בזה הכתר מצאתי כתוב: בזה הבתר, ועדיין המליצה קשה מאד, והכוונה הכללית בבית השני הזה היא להצדיק את הרופאים על היותם מקבלים שכר (אשר על זה אמר אפרים: ושמאל מְלֹא כַפָּה כבר הציעה, נחפז יקבל פז, יהרג נקי ונשא עקב, ויעשו להם אלהי כסף), ור' יצחק משיב שאם לא ינתן שכר לכל מעשה, אז לא ימצא מי שיהיה מגן וסתרה כשיחלה אדם. ומשם ואילך היא מליץ בעד הרופאים על מה שהאשים אתם אפרים שהם הורגים בני אדם. ואחרי התבונני יום אחר יום במלות כי שם לבד רופא בזה הבתר, נ“ל ליישב בדוחק ולפרש כי רק שם (בשמים) יש רופא בזה החלק, ר”ל בזה התנאי, כלומר רופא חנם, והוא האל. ויהיה הטור הזה מאמר מוסגר, וזה שיעור הבית הזה: אם לא ינתן שכר לכל מעשה ואם לא ישלם שכר לרופא (אחרי אשר רק בשמים יש רופא חנם), או אז אם יחלה אדם, מי זה יתעורר להיות לו למגן וסתרה?

בשבוע הבא אשלח אליך מסכת דרך ארץ (משניות סנדניאל), גם שני שירים למרת רחל, אבל דבר ממני אל הקורא איננו דבר צריך ולא מועיל, אחרי היותי איש בזוי ושסוי כל כך עד שהצענזור (לפי עדותך) מוחקת הדברים האמורים בשבחי. בשנה שעברה שכחתי להגיד לך כי רפאל לוצאטו, אשר נכתר בכתר הרפואה בשנת 1717, היה אביו יצחק וגם הוא רופא. וזה למדתי מתוך הדיפלאָם של רפאל זה, וכן כתוב בתוכו:

Raphael Luzzati Hebraeus romanus excellentissimi domini Isach hebraei. Philosophiae et medieinae Dectoris filius.

נמשך מזה כי המשורר יצחק היו לו לפניו רפאל ויצחק, ולאחריו רפאל ויצחק כלם רופאים.

ואתה ידידי היקר שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה ט“ו אייר תר”ג.

ידידך, שד"ל.

*

CCCXXXV.

An Hrrrn Jacob Reifmann in Zolkiew.

Nr. d’ordre dans l’Ind. rais. 422. Vol. V^o. Nr. 36

י“ג אלול התר”ג. 8.9.1843

לכבוד המשכיל והנבון דורש חכמות, וחוקר תעלומות, כש“ת הר”ר יעקב רייפמאן, שלום עד העולם.

הנני עורך לפניך את המעט אשר חנני אלהים בעניני שאלותיך.

משוררי ספרד חברו זמירות הרבה ליום השבת ולשני לילותיו, כמו שחברו פיוטים רבים לשלש רגלים ולכל המאורעות שאירעו את אבותינו, אבל האחרונים השמיטום, ולא השאירו רק עניני יום הכפורים מעט מזר לר"ה, לפורים ולתעניות.

וכן בענין הזמירות לשבת בסדורי הספרדים לא מצאתי אלא למוצאי שבת שתי הבדלות, האחת היא אליהו הנביא וכו' איש אשר קנא לשם האל, והשנית היא המבדיל בין קדש לחול חטאתינו ימחול. אבל האיטליאני (הנקראים ג"כ לועזים, ומנהגם נקרא בני רומה, ואיננו מנהג רומניאה, אשר הוא מנהג טורקיאה, ואין זכר ממנו אלא בסאלוניקי) יש להם ספר קטן הנקרא סדר ברכות, ושם הרבה זמירות, והא לך רשימתן: לליל שבת

1. לכבוד שבת, בת כבבת, חביבת נורא עלילה (שם המחבר מרדכי דאַטו),

2. באי כלה באי כלה, כלילת יופי כלולה (הג"ל),

3. כי אשמרה שבת (ראב"ע),

4. יום זה מכובד (ישראל),

5. דשנת בשמן ראשי שלחן לפני ערכת (דניאל),

6. יפעת אלִי אֹמַר פני כל יצוריו (..יואל חזק ואמץ),

7. זכור את יום שמור יום השבת לקדשו (דניאל),

8. מזמור ליום שבת קדוש לאל נורא (ר' עזריה מן האדומים),

9. יום שביעי שבת כי בו בורא שבת (יצחק פֿאֵנו),

10. לכבד שכינה ושבת עדינה (שמואל מַרְלִי), ואח"כ צור משלו אכלנו.

ביום השבת אומרים אחר הסעודה פסוקים הרבה, ולא זמירות. למוצאי שבת אומרים:

1. משביח שאון ימים (יואב),

2. במוצאי יום מנוחה, ושם כתוב יהי השבוע הבא (כהגהתך) ופדויים עוד ישובון (וכן נכון מפני מספר התנועות), וידידים (והוא טעות), נגינות יפצחו במרץ (וכן נכון) בלי צעקה (ונכון, כי צוחה כבר אמור אחריו) ובלי פרץ (כאן יש תנועה אחת יתירה, ואולי צ"ל ואין פרץ) אין יוצאת ואין צוחה, ראה עניי ואַל קשיי, סלח מריי מחול עוני (אולי צ"ל הפול: סלח עוני מחל מריי), קשור עדיי בבית אִוְיִי, בקול תודה לך אזבחה, יהי החדש הזה וכו' חזק ימלא משאלותינו ואמיץ יעשה בקשתנו וישלח בכל מעשה ידינו ברכה רוחה והצלחה, זה אלהינו קוינו גבורתו למיחליו יקרב גאולתו ובגבורת עז ישועתו נגילה ונשמחה, קול צהלה וקול רנה שפתינו אז תרננה אנא ה' הושיעה נא ה' הצליחה נא. והנה יתכן שהיה שם המחבר יעקב מנורסי (Norsi או Norsa הוא שם משפחה מצוי הרבה באיטליאה), והרי“ש והסמ”ך רמוזות במלות ר’אה עניי ס’לה עוני. ואמנם שלשת הבתים האחרונים חזק ימלא וכו' נראה שהם נוספים, כי לא נשמר בהם משקל שש תנועות, כמו ביתר הפיוט.

3. אלהים כוננה את אשר נעשה (יצחק גיאת),

4. שיר אענה כי הנה מבשר טוב היש יעצר, אליה הנביא מתושבי גלעד (אברם, ונ“ל שהוא ראב”ע),

5. המבדיל בין קדש לחול (ובסופו יש עוד שני בתים): אל פודה מכל צר, קראנוך מן המצר, ידך לא תקצר, לא יום ולא לילה, מיכאל שר ישראל, אליהו וגבריאל באו נא עם הגואל קומו בחצי הלילה, והבתים האלה, הם ג“כ בסד תפלות הספרדים, ושם נמצאו עוד בתים אחרים ואלו הם: מימיננו מיכאל ומשמאלנו גבריאל ועל ראשנו שכינת אל בכל יום ובכל לילה, יתן לנו שבוע טוב רענן כגן רטוב גם ה' יתן הטוב כל היום וכל הלילה תבורך הבית הזה מפי נביא וגם חוזה כי כן יצוה אלהינו זה לשמרה יום ולילה, המבדיל בין מים למים יחיינו מיומים לשנה הבאה בירושלם כל היום וכל הלילה. וכל אלו נוספות שהוסיפו האחרונים שלא היו בקיאים בלה”ק ועשו בית לשון נקבה.

6. אותותינו התמהמהו, איה אלהי אליהו (בסדר א"ב),

7. בעת פנות אור יום (יצחק ברכיה פאנו).

במחזור והראן אין זמירות רק למוצאי שבת, ונקראות הבדלות, ואלו הן:

1. שיר אענה (הנ"ל),

2. תשבי צֳרִי לבבי זכרו כְּצוּף וּמָן צורי סלח לחובי אַל יאריך זמן (יעקב),

3. ישמח מלכי לבבי בביאת גואל ונביא (יצחק),

4. ישלח מבשר טוב ובא גואל אך טוב לישראל,

5. אשמח בבוא תשבי לישראל,

6. אותותינו התמהמהו (הנ"ל אך איננו מגיע כי אם עד אות ח'),

7. אל מסתתר במרום שמיו הוא עושה שלום במרומיו (אברהם),

8. אל אלוה מעזי צור מגני אחריך משכני (אברהם),

9. שבוע טוב בא לקראתכם תתחדש בו ימי שמחתכם (יצחק),

10. אל צורי אשר כפים, גם עיני, אל אבי יושב שמים, ה' (יעקב),

11. דורשי ומהללי אשיר לך בעוד,

12. צור ובורא נשיה, קום פדה משביה, קהלי (משה),

13. אלי לפני בוא יום ה', אליהו יראו עיני (לוי), 14. אדון לך יערב שירי ומאמרי,

15. יה קצנו אל תנשהו, שלח לנו אליהו,

16. אודה לאל חי בניבי, השם נשמה בקרבי,

17. אלי אליה יבא אלינו, יראו עינינו וישמח לבנו (אברהם),

18. מתי יבא משיחי יגאלני (משה),

19. אשאג כלביא ובבור גדור אצרח (אברם),

20. אֵל מנוסי כחי, בך בוטחים עבדיך,

21. יה מתי יבא הגואל אל אומה עניה (ישראל),

22. ממך גואלי יוצרי אשאלה גאולה,

23. איש אשר קנא לשם אלוה עושהו (א"ב),

24. שלח מנזר לעם נגזר אשר הופזר הן והן, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן (שלמה),

25. מגני צור ישעי חיש ימהר הביא איש אשר בו שעשועי אליהו הנביא.

במחזור ויטרי יש קצת זמירות, ואלה אשר לליל שבת:

1. כל מקדש שביעי,

2. י קר יום שבת תגדיל בבריות שלום וחיים, וקדשתו ויהיה מבדיל בין ישראל לגוים (יהודה, והוא ר"י הלוי),

3. על אהבתך אשתה גביעי, שלום לך שלום יום השביעי; ליום שבת:

4. ברוך ה' יום יום,

5. דרור יקרא,

6. דלה שובב,

7. כי אשמרה שבת,

8. אשיר במישרים את שיר ה‘, קול מהולל ארים כי רם ה’; ואלה למוצאי שבת:

9. המבדיל בין קדש לחול, ובסופו יש בתים אחרים: חון נא מנטליך זכם לנטפי טלליך קום כי עליך שומר מה מלילה, יצוה ה' חסדו וכו' צדק ושלום נשקו וכ' שובו לכם לאהליכם וכו' קדוש ישראל מושיענו וכ',

10. במוצאי יום מנוחה המציא לעמך הנחה וכו' יהי השבוע הבא וכו' עד בהקימך הבטחה ואח“כ יהי החדש הזה וכו' ואח”כ רפא נא יה כאבי ורוב פשעי ורוב חובי למענך עשה נא אבי הושיעה נא והצליחה, ואח"כ ידידים פליטי חרץ נגינות יפצחו במרץ וכו' חי ימלא וכו' וראה עניי ואֵל קשיי סלח מריי ועוויי וכו' בנה חומות ארמוני וכו',

11. במוצאי יום מכובד ומובאי יום מעבּר (אברהם),

12. אדיר איום ונורא,

13. ה' חזקי אשר ארחם,

14. נביא מנביאכם,

15. יושב צל עליון,

16. (נ“ל שהיא לראב”ע) שעה שיח קהל עניה (שלמה),

17. בגלות בארץ נכריה (בנימין),

18. סוערה עניה שואפה וצופיה, יום פדות שניה בשרה באליה (ר"י הלוי),

19. צאם אבדות בגלות להו, תניח (הנ"ל),

20. חדש ששוני,

21. אותותינו התמהמהו,

22. שיר אענה,

23. יד ושם חיש חדשם (יעקב)

24. הנה כעב טל בציה (בחיי),

25. שוכן מרום אליך קויתי (שלמה ברבי יהודה, והוא גבירול),

26. במוצאי יום קדש והכנסת ראש חדש (יעקב),

27. צור יריח בבשורה,

28. אל תראי תולעת יעקב,

29. אל אשר טוב גמלנו (יעקב).

השערתך על בעל חדש ששוני אל נא והביא, שהיה שמו חסאן, היא קרובה ומתקבלת.

אין ספק כי יונה מצאה בו מנוח הוא כנוי לאומה הישראלית.

בזמר אגיל ואשמח בלבבי בדפוס ויניצאה כתוב באדום וערב, ומלת באדם אינה אלא תקון שתקנו האחרונים מפני היראה, ואין להחליט שהיה המחבר תחת ממשלת הישמעאלים.

לא נחה דעתי בפירושך על ירשוה ויקדשוה, ולדעתי אינו חוזר לתורת משה אלא למצות שבת, ובמאמר כל אשר עשה נ“ל שהוא ט”ס, וצ“ל במאמר אשר כל עשה, ר”ל במאמר הקב"ה.

במחיקת מלת שמור ומלת לחיי וה“א המתענגים בפיוט מנוחה ושמחה, מסכים אני עמך, גם צריך לנקד אכול בשמחה בקצץ האל”ף, והוא מקור, על דרך זכור ושמור. לא אסכים עמך בהגהת והמשנה משובחת. הגהתך מי יבאר גודל פאר המלכה, נכונה. לא כן הגהתך יוחן בפתבג ובשר, כי הבשר כבר הוא נכלל בפתבג. הגהתך ברוך נותן נכונה, ועוד צריך לנקד לְיעף כח, ועוד צ"ע דבר בקדשו בהר המור (חסר תנועה אחת) חזק מתנים ואמץ כח, יזכור לפקדו בברית ושבועה, שניהם בעלי ט' תנועות.

ובענין הקינות, לא אסכים עמך כלל במדה שאתה מיחס לראב“ע או בחטאינו חרב מקדש, מפני המזלות הנזכרים בו; אבל נ”ל ברור שהיא קדמונית ונושנת מאד, להיותה מכלל המחברות שאין בהן משקל ואין בהן חרוז ואין בהן שם המחבר, ואינן אלא על סדר א“ב, אשר אלה לדעתי נכתבו בבבל וקדמו לכל הפיוטים שבעולם (עיין בתולת בת יהודה עמוד 10). והיכן מצאת לראב”ע שיר בלא חרוז? ראה איך אתה אץ ונחפז בהשערותיך. – ומתי עבר רוח היודאיזמוס בלב הראב“ע, עד שיצאו מפיו המליצות הנשגבות האלה, הראויות באמת לחכמי המשנה והתלמוד ולתלמידיהם: העתירו אבות ולא שמע אל, צעקו בנים לא ענה אב, וקול התור נשמע במרום, ורועה נאמן לא הטה אזן. היש כיוצא בזה בכל דברי הראב”ע?

פחד חטא שילה תכף סודיה, אע“פ שהוא לשון קשה, כך הוא ממש גם במחזור בני רומה הנדפס וגם בכ”י על קלף ישן נושן שבידי, וגם כן במחזור רומניא אשר יש לי ממנו חלק אחד בכ“י בדקתי ומצאתי תכף סודיה. ומתוך שבדקתי עתה בכ”י הזה קינת שבת סורו מני, באה לפני קינת אז בחטאינו חרב מקדש, ומצאתי אשר לא קויתי, והוא כי בראשה כתוב באותיות גדולות: וזה לרבותינו ז"ל, וברוך אלהי אמת אשר הנחה עבדו בדרך אמת.

בקינה איכה ישבה חבצלת השרון מצאתי במחזור בני רומה כ"י כהן עייתלו, כהגהתך.

תמיהה היא בעיני איך אתה מערבב צלמין עם צלמון, כי החרוז הוא מין, לא מוֹן, ואין ספק כי צלמין הוא שם עיר, ודע כי במחזור בני רומה (גם בדפוס וגם בכ"י) אין כאן מלת גנתון, אלא נעה צלמין. ואמנם במלות שולי חמת אריחַ לא מצאתי שום חלוף נסחא במחזור בני רומה לא בדפוס ולא בכ"י, רק בשניהם שולי חמת אריחַ.

ולענין אם הקורא בתורה יכול לומר דברא, אין ספק כי צדק בדברו הרב שי"ר, והגהתך לא לעזר ולא להועיל.

ס' זמירות ישראל איננו עתה בידי, ולא אדע אם יש בו יום זה מכובד, אבל יה רבון עלם ודאי לֻקח משם.

כשהתחילו לחבר זמירות כבר נשכח מכמה דורות זכרם של איסיאי, ע"כ אין לומר כי המנהג לקוח מהם.

קרפנטראץ כך שמה Carpentras והיא עיר בארץ צרפת, והיא קרובה לאויניון (Avignon).

ואתה שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה היום י“ג אלול תר”ג,

אוהבך שד"ל.

*

Nr. CCCXXXVI.

An Herrn Dr. Leopold Dukes in Wien.

Nr. d’ordre dans. L’Ind. rais. 425. Vol. V^o. Nr. 39.

כ“ו אלול התר”ג. 21.9.1843.

לכבוד ידידי הבחור המשכיל והנבון כהררי"ל דוקעס שלום עד העולם.

מכתבך הנעים מיום כ"ב אדר ראשון עדיין הוא נושה בי תשובה, והיה זה כי ביום קבלתיו ראיתי כי אין להשיב בלא חפוש רב, ואני לא הייתי מופנה לכך, והנחתיו בקרן זוית, ועתה בטרם תתחדש השנה הנני אליך למלא את שאלותיך כפי יכלתי.

ותחלה אודיעך כי האריענט של פֿירשט לא ראיתיו מעולם, וקצת מידידי אשר בארצות רחוקות העתיקו לי כפעם בפעם קצת מו הגדופים שבאו בו עלי, על כן כל מה שתכתוב בו ישאר נעלם מנגד עיני.

האגרת אשר בה הודעתיך כי בא לידי סדר עבודת הראב“ע, כתבתיה לידידי מר אביך בערב סכות תר”ג, שאל אביך ויגדך.

והנה לפניך שלשת פיוטי ר"ש גבירול אשר שאלת ממני:

שאלוני סעפי התמהים.

שביה בת ציון.

הנשיג ערוך שיר.

סלוק לקדושה ליוה“כ לר”ש גבירול בקשתי ולא מצאתי, רק זאת תדע כי במחזור והראן (וגם במחזור קלבריזי) בשחירת יוה“כ יש רשות למגן, תחלתו: וארץ אשפיל ואפיל תחנתי, אקוד ואשקוד בזמרת רנתי, אעירה שחר ואזכרה נגינתי, אודך ה' אלהי. והוא א”ב מרובעת. ואח“כ מגן, תחלתו: אבן בחן פנה מיוקרת, איתן משכיל בחכמה נחקרת, בידו עלתה ויעמוד לפי קרת, ויקרא בשם ה', והוא א”ב כפולה, ואח"כ שלמה קטן.

ואח"כ כרוג (ר"ל סלוק): ש’מע ל’חשי מ’עון ה’שליט, ב’צל ר’חמים י’תסיר ה’מוני ו’ישליט, ד’ה’ורי ג’דודיו ב’י’שע ר’ב ל’הפליט, גנון והציל פסוח והמליט.

ואח"כ מחיה: אזי בהר המור רץ יונת אלם, בקחתו איתן לעולה ושֶׁלֶם (כמו בסליחותינו, אך בחלופים רבים) וסופו: תהיה פלטה והיה קדש, בקראם ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש (ואין ספק כי ליוה"כ נעשה, ולא לימי תשובה).

ואח"כ כרוג: ש’לום ל’רב, מ’זבול ה’נערב, ב’קש ר’חומים ב’ישע י’קרב, י’קָרך ה’ראה ו’קומם ד’ביר ה’נחרב, למען עשה כיום הזה להחיות עם רב.

ואח“כ משלש: איש תם יושב אהלי תושיב, בוחן פנת מוסדות נשיה, גש ויפגע באבן השתיה, את כל התפלה והתחנה הזאת (א"ב, שלמה ברבי יהודה חזק). ואח”כ יענה כבוד אבות, ואח“כ יום צעקו שבים מחטאיהם, ואח”כ קדושת ר"י הלוי אלהים אל מי אמשילך, וקדושת הגבירול איננה.

ועתה הנה לפניך אחד משירי הראב"ע אשר אתה מבקש, והוא חידה, ופותר אין אותה. גבר אשר דת וחק וכו'.

ודי בזה לעת עתה, ואתה ידידי היקר שלום וכל אשר לך שלום, וה' יחדש עליך השנה הבאה לחיים ולשלום ולברכה ולהצלחה, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום כ”ו אלול תר"ג,

ידידך שד"ל

רי“ה על מות רמב”ע: על כזאת תשאנה. כ“ז אלול, שד”ל.

Nr. CCCXXXVII.

An Herrn Dr. Isidor Kämpf in Halle an der Saale.

Nr. d’orde dans l’Ind. rais. 430. Vol. V^o. Nr. 43.

ה' חשון התר"ד. 29.10.1843.

לכבוד הבחור המשכיל וחכם, דורש תורה ותושיה, כ"ש שאול יצחק קאעמפף,

שלום לעד העולם.

לששון ולשמחה היה לי מכתבך, בראותי התעוררותך להוציא לאור תחכמוני מוגה, מנוקד ומתורגם, וחלילה לי לחדול להיות לך לעזר ולהועיל באשר תשיג ידי. והנה אתה שואל מאתי חלופי הנסחאות שבין דפוס אמשטרדם שבידך ודפוס קוסטנטינא אשר איננו אתך; ואני תמה איך לא מצאת בארץ אשכנז אדם אחד שיהיה בידו הדפוס ההוא, בלי שתצטרך להיות עיניך תלויות אל איש היושב במרחקי ארץ, כמוני. ואולי לא מצאת בארצך רק תלמידי ראב“ע, ולא אחד מתלמידי רש”י ז“ל. ויהי מה, מה' היתה נסבה, למען תשיג יותר מאשר שאלת, ולמען תהיה מלאכתך שלמה יותר מאשר קוית. ומי יודע אם הקאַנדידאַטען דער פֿהילאָזאָפֿהיע מאמינים במה שהיו מאמינים הזקנים והזקנות בדורות הסכלות אשר היו לפני ספינאָזאַ ולפני קאַנט, שיש אלהים ויש השגחה? אבל יאמינו המתפלספים מה שיאמינו, הם גם הם עבדי ההשגחה ושליחיה, ככל שאר היצורים אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ. והנה כבר ידעת כי שתי פעמים נדפס התחכמוני בקוסטנטינא, ואני אין לי אלא אחד מהדפוסים ההם, ולא מצאתי לו יתרון רב בדיוק והגהה על דפוס אמשטרדם. אבל תחכמוני אחר יקר מכל הדפוסים הביא ה' לידי, והוא כ”י משנת מ"א (1281) הזכרתיו בכ“ח ג' עמוד 189, והוא ביד ידידי הגביר הנדיב החכם והנבון, נעים זמירות, הנודע בשערים, יוסף אלמנצי שמו. הכ”י הזה יש לו יתרון לאין קץ בדיוק והגהה על שני הדפוסים שראיתי, ומלבד זה הנה בשער החמשים מן הספר באו בו שירים רבים אשר לא באו בדפוס.

והנני נותן לפניך היום חלופי נסחאות שמצאתי בין כ“י זה לדפוס אמשטרדם בהקדמת הס' ובשלשת שעריו הראשונים, כאשר שאלת ממני. וידוע יהיה לך כי המפתחות הכוללות ענין כל שער ושער אינן מלאכת המחבר, ובכ”י אשר לפני הם בלשון ערבי, אלא שתחלתם חסרה בכ“י, כי הדף הראשון חסר: ובראש כל שער ושער נרשם ג”כ בלשון ערבי ענין השער, אבל בקצור נמרץ, ובלוח שבראש הס' הם מבוארים יותר והם בחרוז, והא לך האחרון שבהם, הלא הוא ענין השער החמשים:

אלמקאמ’ה אלמופא אלג' מקא' אלזהאר תתצמן מקטועאת פי מעאני שתא באוצאף חסאן תגֹרי מגֹרי אל רוח פי אלאנסאן.

ומיד אחר זה כתוב באותיות גדולות: והדה אביאת טרזת בהא צרר אל דיואן. ואח“כנאם גבר אשר עלה וירד וכו' וכו', עד וישלח מקדש עזרנו וימלא משאלותינו, ואח”כ: אלמקאמ’ה אלאולי והי אלמקאמ' אלצדריה.

ובראש השער השני כתוב: אלמקאמ’ה אלתאניה מקאמ' אלואעט.

ובראש השער השלישי כתוב: אלמקאמ’ה אלג' והי מקאמ' שערא אלאנדלס.

ובראש הס‘, קודם הדף הראשון יש לוח אחר, והוא כתוב בכתיבה מאוחרת, לא עתיקה כגוף הס’, וזאת תחלתו:

הספר הזה חלקו מחברו לחמשים שערים ורצוני לכתוב ענין כל שער משעריו למען ימצא המבקש מבוקשו בנקלה ולא יצטרך לחפש כל הספר ומהשם העזר. ומחברו עשה הענין הזה אמנם כתבם בערבי ואין אנחנו מבינים בלשון ההיא:

השער הראשון בצחות המליצה והשיר בלשון עברי.

השער השני בדברי המוכיח החכם אשר היה באיי הים.

השער השלישי בדברי האיש הזקן אשר היה אוכל ולוחך הכל ושם תמצא שבח בעלי מלאכת השיר. –

וכן עד סוף השערים. וצר לי מאד על הדף החסר, שהיה כולל בל' ערכי עניני הששה שערים הראשונים, ואולי ג"כ איזו הקדמה קטנה. –

ודע כי השירים בכ"י הזה אינם מנוקדים, וההגהות אשר אני נותן לפניך בענין הנקודות, מסברתי הן, או מדפוס קוסטנטינא.

אחר סיום התחכמוני יש בכ“י הזה ס' מנחת יהודה, בספור מאורעות האיש שהיא שונא הנשים, והוא ששה עשר דפים, ואח”כ יש הלכות שחיטה וטרפיות בחרוזים בלשון ערבי לר' אברהם בר יצחק בר מבורך בר יעקב, והוא שבעה דפים, ואח“כ דברי הימים של משה רבנו י”א דפים וחצי.

אתה עתה ברוך ה', עשה מלאכתך באמונה ובלא חפזון, והשמר לך ושמור נפשך מאד שלא תשבש בנקודך משקל השירים ונועם המליצות ודקדוקן, וכן בתרגומך, ואם יסופק לך דבר שאל זקניך ויאמרו לך, או ערוך ספקותיך לפני. וכל זה אני אומר מפני תבה אחת שכתבת באגרתך, נשתבשת בה בין שרש לשרש, כי אמרת "וברכות קוראיו אשר בו יתענגו על ראשך תחלינה והנה מלת תחלינה היא משרש חלה, והיה לך לומר תְּחֹלְנָה משרש חול.

וידוע תדע כי בכ“י מצאתי שתי פעמים בשער השלישי כתוב, כלפון בכ”ף (ולא בחי"ת כמו שהוא בדפוס) ולא ציינתי הנסחא הזאת, מפני שיש לי במחזור והראן פיוט אחד, תחלתו חולת אהבה אני, רשום בו בראשי הבתים חלפון בחי“ת. ותדע ג”כ כי בכ“י מצאתי פעם אחת ר' משה בן ששת, ובפעם השנית מצאתי ר' יוסף בן ששת, כמו בדפוס, ולא אדע איזה יכשר הזה או זה, כי אמנם גם הכ”י הוא לפעמים מוטעה, ועד כאן לא ראיתי שום כ"י שיצדק לסמוך עליו בעינים סגורות.

חזק ואמץ, ויהי אלהים עמך, אתה שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום ב' מרחשון לפ”ק,

ידידך שד"ל.

אחרי חתימת האגרת רציתי לבדוק בדיקה אחרת, ונתתי הדפוס ביד בני בכורי אוהב גר ולקחתי הכ"י בידי וקראתי לפניו, ועל ידי כן נגלו לפני חלופים אחרים, והנם לפניך, וקצתם הוספתים למעלה כשמצאתי מקום פנוי.

בהקדמה אחר נסה עלינו אור פניך יש כאן “ונהיה מרצוייך ויראי שמך”.

מלות ואשר משלי בכל מקום שהן בהקדמה ובשלשת השערים הראשונים, אינם בכ"י.

בהקדמה: כל עין תליה אליה, וכל לב קשור בחבליה, ובני ענק אסורי כבליה, וגבורי קרב חלליה – ומימי קדם היו חסידי עליון – הלא ביום דבר ה' עם אבותיכם – להגיד לכם סודו, ולתת עליכם הודו – כי מים גנובים להם ימתקו – יוצאת לשאוב וכדה על שכמה – ותמשוך לויתן – יען כל עם ועם נזהרים – חץ הלעג אליו – כמי שיש לו חולי – ואורו לא ראו, והמן לעיניהם – וחופה וקדושים, ועניני גירושים – ויחצוב להם בורות – ותפקחנה עיניהם – או באו לידי במקרה – וכל אשר זכרתי בשמם – מה יעשו ריקים מכל חכמה כמוני – וישלח מקדש עזרנו וימלא משאלותינו –

בשער הראשון: נקרא נקראתי בקרית יערים, עם חברים נִבָרִים, מילדי העברים, מליהם ספירים בספרים, וידיהם נהרים, ופניהם מאורים – ונשמה לא נותרה בי – ומלותם בזויות ומשונות (ג' תבות אלו אינו בכ"י) – לבחור מהם לנפשו – וכשמעי דבריו, שקלתי בלפס שכלי אמריו – שני בתים שסופם ברקים) – שמעתיו והוא אומר בשירו, ויאמר – וכזהב יהי מוצא דברו (נ"ל מוצֵא).וְהִנַבֵּאתִי – תדמֹם כרובים וכו' עד כמראה ברקים (כל זה איננו בכ“י, ונראה נכון, שאל”כ יש כאן

שער שני: יפורר ברוחו סלעי הלבבות – להכניע בתוכחותיו לבי הזונה – והטהרו איננו בכ"י – ושכלכם הָשִׂירוּ (כן נ"ל, והוא ענין שררה) – ושאו עיניכם אל אל בשמים, בתם לבב ונקיון כפים – הבאים אליו בראש כפוף – ובקרבם תזנונים – ואצרו המטמונים (כן נ"ל) – דלתות התשובה הנעולות (כן נ"ל מפני חרוז השאלות שאחריו) –

שער שלישי: לשרתני יצאו גדודים – בעין לעג ובזיון – והשקיף משמי הגאיה עלינו: ויאמר לי אלה הצאן – ואפתח כל סתום –

ה' מרחשון, שד"ל.

CCCXXXVIII.

An Herrn Dr. Leopold Dukes in Tubingen.

Nr. D’ordre dans l’Ind. Rais. 432. Vol. V^o. Nr. 46.

כ“ד חשון התר”ג. 17.11.1843

מכאן ואילך המחבר מפרש והולך כל הפעלים שפ“א שלהם אל”ף ואח“כ הפעלים שפ”א שלהם יו“ד ובזה נשלם המאמר הראשון ואחריו המאמר השני “האוגד את כל הפעלים שתּוֹכָן שהוא עין הפועל אות נח נסתר” ואחריו המאמר השלישי על נחי הלמד ובזה נשלם ס' האותיות הסתר והמשך ואחריו ס' פעלי הכפל על השרשים הכפולים. פעלי הכפל כתוב כאן לא בעלי. הס' הראשון הוא 45 דפים, והשני 10, ומה שהעתקתי לפניך היום הוא דפים $\frac{1}{2}$6. ואתה דע לך כי ההעתק אשר בידי איננו כאותו שבעיר מינכען כי זה שבידי הוא העתקת ר' משה הכהן בן נקטילה ואותו שבמינכען הוא העתקת הראב”ע, והוא מובא בקול יהודה על הכוזרי דף קכ“ב ע”ש איזה לשון ממנו. החכם המפואר עוואלד אם היה באקספארד והעתיק ס' קטן לרס“ג, תמיה אני למה לא העתיק ס' אב ואם לר”י בן קריש כי הוא לדעתי הענין היותר יקר במעשי המדקדקים הראשונים ומה מאד נכספה נפשי לראותו.

האפודי שלי איננו עתה בביתי, אבל נ“ל שאין בו כלום מדברי הראשונים, לבד מענין המלות המוטעות בתנ”ך שאמר ר' יונה, והראב“ע כתב עליו שספרו ראוי להשרף, עיין כ”ח ד' עמוד 136, ואל יפתוך דברי רפאפורט בהערתו שם, (ודע נאמנה כי הראב“ע לא עשה שום טובה לישראל מעולם, רק היה סבה לאבדן ספרי הקדמונים אשר היו גדולים וטובים ממנו, כי הישר בעיניו מדבריהם גנב ושם בכליו, ואת שמותם לא הזכיר רק לחלוק עליהם וללעוג עליהם, וכשאמרו דבר גדול אמר כי הספר ראוי להשרף, והוא אח”כ זרע בספריו דברי מינות מאה שערים – ואשמרה לפי מחסום כי ידעתי כי אזני אנשי הדור אטומות משמוע דברי אמת). יש בידי ס' בעל כנפים והמחבר היה אחר הרמב“ם, והוא מביא קצת חכמים בלתי נודעים לי, ועדיין לא עברתי על פני כלו, רק ראה זה מצאתי: ר' יעקב אלאמין: ישפוט יתום ורך, החכם ר' יונה ז”ל חברו בשרש דכה מפני שהוא פתוח, והחכם ר' יהודה חיוג ז“ל הרחיקו משרש דכה ולא פרש מה יעשה לו, והחכם ר' יעקב אלאמין ז”ל חברו בשרש דוך. –

והחכם ר' ששת בר' יוסף ז“ל אבן שחר אל וושקי פירש על יקרנים מידו לו כי הנוגה הגדול הבא מאת הבורא יתעלה אין כח לאדם להסתכל בו מפני שהוא חזק מאד על כן שם חביון עזו שאין בריאה יכולה לדעת ולחקור ענינו. ס' בעל כנפים זה הנמצא ג”כ במינכען, הוא ס' נכבד וטוב מאד. גם ראיתי להזכירך כי המדפיס המשובח דניאל בוטבירג היה בדעתו להוציא לאור ספרי החיוג, ולא אסתייעא מלתא, אולי לא מצאם. וזה מה שכתוב בסוף ס' מאזנים הנדפס בויניצאה בשנת ש"ו: ותשלם.

ואתה ידידי הודיעני־נא אם עדיין יצא לאור באיזה מקום פירוש על הנקוד הזה אשר בתנ“ך כ”י ישן נושן אשר נמצא באי קרים (עיין ציון תר"א 152), כי אני עתה התבוננתי בו וכתבתי עליו חדשות ונצורות, ולא אדע אם כבר קדמני אדם, ואם תרצה לפאר ספרך בענין זה אשלחהו אליך בלה"ק, ואתה תעשה בו כחפצך.

ואתה אם תוכל למצוא ס'

Ign. Kögler, Notitiae Bibl. Judaeornm in Imp. Sineusi. edit. II Halae 1805

ותשלחהו אלי על ידי הפאסט, תעשה עמדי חסד ואמת.

ואתה ידידי שלום ואביך היקר שלום, פאדובה כ“ד מרחשון לפ”ק.

ידידך שד"ל.

Nr. CCCXXXIX.

An Herrn S.L. Rapoport in Prag.

Nr. d’ordre dans. l’Ind. Rais. 433 Vol. V^o. Nr. 47.

ל' חשון התר"ד. 23.11.1843

לכבוד ידיד נפשי ועטרת ראשי הרב הגדול החכם המופלא כש“ת מוהר”ר שי"ר

שלום עד העולם.

הא לך הדף הפסול מכרם חמד ז' המתאר את רבנו שמשון בתאר פצל ערמון, שתי פעמים בכתיבה גסה ואחת בדקה, ושמתי במקומו הדף האחד אשר שלחת אלי והגיעני ביום אתמול. ואתה דואג שלא ישאר בידי זכרון שגגתך, ומי יודע כמה מהם ישארו ביד אחרים. ובאמת רע עלי המעשה אשר הגדת לי כי הנסח המוטעה כבר נתפשט בעירך. ועתה נחמתי כי לא חשתי לפרש כי פצל ערמון הוא תאר ליעקב אבינו, ורבנו תם היה שמו יעקב, ואני חשבתי כי כל קורא מבין יבין זאת. ולא הוספתי שם שום הערה. ומי האמין כי איש כמוך יכשל בדבר כזה.

ואתה (עמוד 100) מסלף דברי, כאלו אני מרחיק למוד החכמות והלשונות – ומי אוהב אותן יותר ממני? אבל אני צועק על המדות ועל התכונות, לא על החכמות ועל הלשונות. אני מואס הסומכים על חכמת זרים ונפתים אחריה ועוזבים התכונות הטובות אשר היו לנו למורשה; אני מואס הרודפים אחר הכבוש ואני מוקיר ואוהב הלומדים החכמות והלשונות ואוהבים האמת והצדק והחסד והרחמים, כרבי הלוי זצ"ל.¹

והנני שמח בשמחתך בחתונת בתך הצעירה, ואלהי ישראל ייטיב אחריתך מראשיתך, ויתן לנפשך מנוחת השקט מכל טרדותיך, ויצליחך להשלים חבוריך ולהוציאם לאור מזוקקים שבעתים, יראו ישרים וישמחו, ושמך יעמוד לדורות עולם, ונוגה זרחך יהיה כזהר הרקיע עם המשכילים מצדיקי הרבים, רש“י רשב”ם וחבריהם, ויקויים בך מקרא שכתוב אשלם נחומים לאבליו (לפ"ק) והשביע בצחצחות (לפ"ק) נפשך ועצמותיך יחליץ, אשריך וטוב לך (לפ"ק), כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום ל' מרחשון לפ”ק,

ידידך אני שמואל דויד לוצאטו (לפ"ק).

Nr. CCOXL.

An Herrn Dr. Sachs in Prag.

Nr. d’ordre de l’Ind. rais. 435. Vol. V^o. Nr. 49.

ז' כסלו התר"ד. 30.11.1843

לכבוד ידידי החכם המעולה כש"ת מהרימ"ז שלום עד העולם.

מכתבך בכ“ה ז' מצא חן בעיני מאד, יקר בעיני נכבד ואני אהבתיו, ומי יתן ורבו בו מכתבים כיוצא בו, ואם בשבילו הוסגו אחור שבחי הרב הזקן ריג’יו ז”ל (כאשר אמרת אתה כמהתל) לא היה בזה שום רע. אבל ידידנו הגאון (או הגאון) מלֵא רוב פני הס' בדברי ריבות ופלפולים, ואם נפצל הערמון ונזרוק הקליפה כדרך שהיה עושה רבנו שמשון הזקן, לא ישאר לנו אלא מעט מזער לא כביר, אך הוא הרחיב פה והאריך לשון, להעמיד כבודו ולגרע קרן אנשי לצון, לא במה שדברו נגד התורה והנביאים, אלא במה שדברו נגד כבודו. (והנני מצפה לראותו בסוף הס' עומד למגן וצנה לקראהמאל (כאשר היה לראב"ע), ולצר ואויב לישעיה ולכל ישראל) ויהי מה, אני לא אזוז מדרכי, וכל עוד נפשי בי לא אחדל להלחם בעד האמת והצדק, ותוחלתי מה' כי לא לעולם יהיו דברי גנוזים, וכותבי פלסתר, לא תמיד וכפו עליהם פסכתר.

אשמע בשמחה תכונת המבוא אשר תקדים לפיוטיך.

דקדוק סורי לבר־עבריא יקר בעיני מאד, וזה ימים רבים שאני נכסף שיצא לאור, וכבר הזכרתיו בפראלעגאמאני (pag. 17), ואני מקוה למצוא בו מקור הדברים אשר הבאתי שם בעמוד

1. ולא בזולת השגחת האל היה (ומה היה לאדם זולת השגחת האל?) שבשרתני הבשורה הזאת בימים האלה שאני עוסק בגלוי תעלומות בענין התחלת הנקוד, וכבר מצאתי נפלאות בענין הנקוד המשונה אשר נמצא בארץ קרים, והנה עתה רבים לוחצים אותי למהר להוציא לאור דקדוקי אשר בשרתי זה שבע שנים, ואשר מאז ועד עתה לא חדלתי לתקנו ולהוסיף ולגרוע בו, ובחדש שעבר הוספתי בו מאמר על הנקוד הראשון שהיה משונה משֶׁלָנוּ. לכן אחרי אשר התנדבת לשלחו אלי במתנה, מהר ועשה על ידי הפאסט, והנני נותן לפניך היום מרגלית טובה, וכמה יגיעות יגעתי לצרוף סיגיה.

ועתה אתה ידידי היקר שלום וכל אשר לך שלום. פאדובה ז' כסלו תר"ד,

ידידך שד"ל.

מי הוא זה דקטאר מ' לוי מאלטונא? ראיתי לו בצייטשריפֿט של גייגער (V. 175) מאמר על התרגום, בו אינו מזכיר אותי ואת מעשי על התרגום כאלו לא הייתי והוא עם זה גונב (סוף 194 וריש 195) סברתי החדשה הכתובה באותו ס' עצמו (125), ורק מזכיר אותי לטעון עלי ( + + 179) טענה בלתי נכונה.

נפשי אם לבבי תפדי (דיואן רי“ה ב' ב' ל”ר)

א) בעת שואה וצרה אַת נכנעת ודומה לשבויה, ובעתות השלוה את אורבת כלביאה.

ב) לדוחק המשקל אין מנוס מלנקד כך, כי כן המשוררים הקדמונים התירו לעצמם דברים כאלה, באמרם כי משקלי השמות משתנים, ועיין בב"י עמוד 108.

ג) צווי לנקבה.

ד) בכ“י ויגוד בכוח זוי, ותושבת הכ”ף נראית כמחוקה, והאות שלפני וי לא ראיתיה מימי², וכמה שעות יגעתי על ג' תבות אלה,

ה) שופטים י"ח ל'.

ו) ר“ה דף י”ן ע"ב.

ז) בכ"י ופדות ליעקב עבדי.

ח‎), בכ"י גוי.

Nr. CCCXLI.

An Herrn Jacob Reifmann in Zolkiew.

Nr. d’ordre dans l’Ind rais. 437. Vol. V^o. Nr. 51.

ט“ו כסלו התר”ד. 8.12.1843.

לכבוד ידידי החכם החוקר כש“ת מהור”ר יעקב רייפֿמאן שלום עד העולם.

הנה לפניך מזמרת הזמירות הקדומות אשר לא ראו עדיין אור הדפוס. פיוט אביר הגביר הוא על משקל שש ושש תנועות, בלי הקפדה על השוא והחטף כלל (עיין אוהב גר עמוד צ“ב וצ”ג), והנני רואה אותך מתעקש לשבש את הספרים כדי לקיים חלומותיך, ומה אעשה לך. למה הדבר דומה? ליוחן קלערק אשר (זה ק"מ שנה) חשב כי שירת הים ושירת האזינו הן בחרוז, ולקיים חלומו שבש כמה כתובים וכתב:

יקחהו

על אברתו ישאהו;

ה' בדד ינחהו

ואין עמו אל נכר: ירכיבהו

על במתי

ארץ ויאכל תנובותֵי

שדי ויניקהו

דבש מסלע שמן

מחלמיש צוריהן;

וכן על הדרך הזה. וכמה מיני חורבה יצאו לעולם מתוך ההתעקשות להעמיד חלומות שוא.

פירושיך על הפיוט ההוא ועל פיוט אמונתך אמתי רבה, נכונים, גם מה שחדשת על אותיות קד“ש והשם מאיר בר יצחק בתורה ובמעשים טובים חזק, הוא נכון. אקדמות מלין יש בידי בכ”י ישן נושן (נמצאו בו גם שאר פיוטים ארמיים לשבועות) ולא מצאתי מה שאתה רוצה להגיה.

תרגום יחזקאל יש לי בשני כ“י ועוד יש בידי תרגום הפטרת ויהי בשלשים שנה בשני מחזורים כ”י כמנהג בני רומה ובשום אחד מהם לא מצאתי באגפא בגימל אלא בנו“ן, ובאחד מצאתי כאגפא, ובאחד כאגמא, ובשני המחזורים הנ”ל כתוב באגפא עיינא וכו' ותייבן בשעתא חדא וגו‘. ודע כי באקדמות מלין כ“י שלי נקודת באגפֵא בצירי. – קראו בשמעתא הכוונה בלא ספק על ק”ש, לא על קריאת הש“ס, כי מעולם לא אמרו לשון קריאה על תשבע”פ שלא ניתנה להכתב, ואע“פ שבימי הפייטן כבר נכתבה תשבע”פ, מכל מקום אם היתה כוונתו על שמועות התלמוד היה אומר גרסי, ולא היה בורר לו לשון שלא שמשו בו חכמים – אם היתה הנסחא כדבריך תבית מדור אריותא, להוראת תליני, היל"ל תביתין או תביתי, ולא תבות, כי בהיותו ל’ עתיד אין כאן שום סימן להבדיל הנקבה מהזכר רק יו“ד או יו”ד נו"ן בסוף.

ודע כי בכ"י שלי כתוב (בבית שאחר זה) תערבין למדותא, בלא מלת אין. עוד שם: בחוכמה [בחוכמע?] מתיבה להון, עוד שם: כי מטיא (לא כד) עוד שם: יקריה מטול עלה (וכן נכון), עוד שם: לפומא דעיבידתא (ויותר נכון לפומה) עבידן מטלתא, עוד שם: בתכתבי דהב פוזא, עוד שם: נבואֶן חזיותא, עוד שם: מטיילי כי הינגא (לא בי) עוד שם: מסר לן אורייתא, וזה חזוק לסברתך (הבטלה ומבוטלת) שהפיוט הזה הוא במשקל יתר וארבע תנועות, וחלילה לנו לסמוך על זה כדי לשבש הספרים בכמה וכמה מקומות. ומה שאמרתי כי סברתה בטלה ומבוטלת הוא מפני מה שאֹמר כדי שיהיה שיר אחד עשוי במשקל יתר ותנועה לא די שיהיה בו היתר במקומות ידועים, אבל צריך שלא יהיה בו יתר אלא במקומות ההם הקבועים לו. והנה אם לפי דבריך אקדמות מלין הוא יתר וד' תנועות וכן ושריות שותא, לא יתכן לך לומר כי כן גם אולא שקולנא וכן גם הרמן ורשותא הם בעלי יתר וד' תנועות, כי כאן וכאן יש שתי יתדות (אַוְ, קיל, הרְ, וּרְ), ובטור ככבי תרי ותלת יש ג' יתדות (בְּבָ, תְרֵי, וּת), ומה הועלת בתקנתך בשתניה בכר דברי וטרי? והרי יש כאן ג' יתדות, ולא אחת. אבל דואג אני שתאטם אזנך כפתן חרש משמוע טענות ההורסות בנינך. ואני אם באתי להשיב תשובות לכל ההבלים שאנשי הדור מחדשים בכל שעתא ושעתא, לא ספק פרישותא, גויל אלו רקיעי קני כל חורשתא דיו אלו ימי וכל מי כנישותא.

בפיוט מה יפית ומה נעמת יפה דקדקת שהטור הראשון בכל בית הוא בעל ט' תנועות, ואחריו ב' טורים בעלי ו' תנועות, ואח“כ טור אחד בן ד' תנועות, אך לא בכל הגהותיך צדקת, כי נעלם ממך דבר אחד ממשפטי המשקל, והוא כי וי”ו שורק בראש תבה ואחריה תנועה (כגון וּפֶן) היא נחשבת כיתד, ועל כן באותם השירים שאין מקפידים בהם על היתד, הוי“ו ההיא איננה תמיד נחשבת במספר התנועות, אך לפעמים היא נחשבת, כגון שכני בתי חמר וכו' ומותר האדם מן הבהמה אין, אך על הרוב איננה נחשבת רק היא כאלו נקודה בשוא, כגון (לשבת חנוכה) אשר יצר אור וצר וכו' ומה יפו לך שמני, דברך אור ומה מאור וכו‘, ומי יאיר לך מאור וכו’. ור”ש בן גבירול (מחזור ספרדי שחרית ליוה"כ) אמר: שנאנים שאננים כניצוצים ילחכו להטיהם ומעטיהם וכו‘, וכן ר"י הלוי בפיוט יפרח חתן כשושן (בתולת בת יהודה עמוד ל"ד) אשר כל טוריו בעלי ז’ תנועות (ובטור ולעשות עזר לעבדו יש ט“ס, ואולי צ”ל ולעשותה) אמר: ובטחונו על אל ישים, ועוד: ומיפיו עשתה שביסים, ועוד: ובם ישראל יתברך, ושלשת הווי“ן האלה אינן מן המנין, וכן בעמוד ל”ו כל טור בעל שש תנועות, ושם כתוב: בגן בשמיי ומרקחיו, ומה טבו אהלים, ומבין אלפים ומאות, ומרחוק ללבבות, הרי כאן חמש ווי“ן שאינן מן המנין. וכאלה רבות לאין מספר. וכן בפיוט אביר הגביר (שהוא על משקל שש ושש) באש ומים אשר ערבן. מעתה חלילה לנו למחוק וי”ו מה יפית ומה נעמת, ולמחוק שמו בטור ובא גואלו שמו שילה, ולמחוק עסיס או יין בטור יין ועסיס ומן, ולמחוק וי“ו וברננים, ולמחוק דג בטור יוחן בפת דג ובשר – במקרא חד היום שלש, אין ראוי למחוק מלת חד, שאם היתה תוספת הסופר, לא היה בוחר במלה זרה, והיה אומר במקרא אחד; על כן נכונה יותר הגהתך יום שלש בלא ה”א, או י“ל כי המשורר לישנא דתלמודא נקט, וכתב: בחד קרא, והסופרים הגיהו במקרא חד. אם באת לשלוח יד באות דגל ולומר ואוב, על שם בעל אוב יוכיח, אל תאמר ואוב בגל, כי גל הוא בפתח וכאן החרוז הוא בצירי או בסגול, אבל אמור ואוב דִגֵל, על מ”ש שם (ברכות נ"ט) אובא טמיא כדיב הוא ומליה כדיבן, ושרש דגל הוא תרגום של כזב. שאר הגהותיך באותו פיוט נכונות.

ודי בזה, להעדר הפנאי, ובפרט כי קריאת כתיבתך קשה עלי לא מעט.

ענין השמות והמלות בראשי בתי השירים (Acrostichon) אינו נוהג עכשו בין האומות, אבל בדורות שלפנינו נמצא הוא בכל העמים, יונים, רומיים, פראווענצאלים, צרפתים ואיטלקיים, אך נראה שלא היה נוהג בימי קדם, רק מימי הקיסר קוסטנטין (שקבל תורת יש"ו) ואילך. והנה בימים ההם נתפרסמו ספרי הקדש בקרב העמים, ואולי מתוך שראו באשרי תמימי דרך ובאיכה שמות האותיות (Aleph, Beth וכו') מצוינים בראשי הפסוקים בתרגום היוני והרומי, למדו הגוים לפאר שיריהם ברשימת אותיות ומלות בראשי הכתוב.

דבריך על ס' מבחר פנינים סותרים זה את זה. אמרת שהוא מאוחר לס' חובות הלבבות, מפני שבעל ח“ה אמר כי לא מצא לקדמונינו ס' מיוחד בחכמת המצפון; ואח”כ אמרת כי בעל מבחר פנינים לא היה מבני עמנו, א"כ כבר בטלה השאלה למה לא הזכירו ר' בחיי, ובטלה ראייתך שרצית להוכיח משתיקתו של ר' בחיי שס' מבחר הפנינים מאוחר לס' חובות הלבבות. מתון מתון ידידי, שקול דבריך במאזני צדק, ואל תמהר לכתבם על ספר, ואחר כתיבתם אל תמהר לשלחם החוצה, אבל שים עיניך עליהם כאלו איש אחר כתבם; אז תצרפם כצרוף כסף, וכל ההשערות החלושות תחרים וכל הסברות המיוסדות על אבני בהו תזרה הלאה. אז תחכם.

ואתה ידידי עשה והצלח, וה' אלהיך ירצך ויברכך בכל משלח ידך, כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה היום ט“ו כסלו תר”ד,

ידידך שד"ל.

ואתה ידידי ואדוני היקר יה“ש שלום רב, אשריך וטוב לך לפ”ק.

בנפש המצפה למכתביך, ידידך שד"ל.

Nr. CCCXLII.

An Herrn Dr. Dukes in Tubingen.

Nr. d’ordre dans l’Ind. rais. 439. Vol. V^o. Nr. 53.

ו' טבת התר"ד. 29.12.1843

ידידי שלום.

קבלתי בשורתך להדפיס התרשיש לר"מ בן עזרא, ושמחתי עליה, אבל צר לי מאד כי הס' שהעתקת ממנו איננו מדויק, וגם המפרש אשר אתה מדפיס פירושו לא היטיב מלאכתו, והנני נותן לפניך קצת הערות על הדוגמאות אשר הדפסת.

53 בדולח מאמריו, צ"ל בדולָחֵי אמריו.

60 בכ"י שלי: ובעד עמו עם צוק עתים (והוא כלשון הכתוב דניאל ט' כ"ה).

153 ודאי צ“ל כנסח פריש: בחר מאהובים, שאל”כ תחסר תנועה אחת – עוד שם בכ“י שלי: שכונֵי לבבים (דוגמת השכוני באהלים, שופטים ח' י"א), והכוונה השוכנים בלבבות, אותם שאהבתם שלמה, ועל ידי כן הם קבועים בלבות אוהביהם – עוד שם בכ”י שלי: שמחים באומר ידידים וזמר (הכוונה אומר ירידים וזמר ידידים, כלומר שהם שמחים על דברי חשק ועל זמירות שידידיהם מדברים ומזמרים להם). מליצת ועל טוב ועל רע ישורון אמונים היא מליצה סתומה מאד, ואם ישורון ל' ראיה תהיה הכוונה: הם רואים האמונה כדבר נעלה ומרומם למעלה מכל טוב ומכל רע שבעולם, כלומר האמונה יקרה בעיניהם מכל. ואולי צ"ל ישִׂירון ענין שררה (הושע ה' ד'), הם ממליכים האמונה על כל טוב ועל כל רע שבעולם, ולא יבגדו בחושקיהם לא לתקות שכר ולא מיראת נזק.

218 השירים אינם חלוקים יפה, וצ"ל כך:

אמרו למי לבו מאד נמוג, וכו'.

האזין לקול יען בכן שושן וכו'.

ובמקום שפירשת שמע לקול אשר יענה ויקרא אל כל איש אוהב נפשו: בגן וכו' ראוי לפרש: שמע לקול אשר בגן שושן יענה ויקרא אל כל איש לאמר שתה וקרב הלום; כי באמרו וקרב הלום, משמע שהקול הקורא הוא בתוך הגן.

358 צ“ל כמו בכ”י שלי: כי אין גפן נכרית לעד וכו', ומלת סור וסורים ענינה נטישות הגפן ( עיין רד"ק), והכוונה אין בעולם שום גפן נכריה ורעה, שמבניה ושריגיה יצא ויפרה שום נצר מצליח וטוב.

364 בפירוש במקום מאמצם צ"ל מאמינם.

405 צ“ל צפוי מבנין פועל, וכן הוא בכ”י שלי. ואנחמה צריך לנקד כך וָאנַחֲמָה.

426 אין מנוס מלהוסיף מלת זה כמו בנסח פריש. וכאן המפרש לא הבין ושבש, ואמתת המכוון היא: יראת אלהים היא תפאר את האדם ונותנת לו פאר וכבוד בעה“ז, וגם מחר אחר המות תביאהו לג”ע. ואיך לא ראה המפרש ואיך לא ראית אתה שאם כאותו פירוש מה טעם תשיתהו? ישיתך היל"ל!

493 צ“ל כמו בכ”י שלי: מִדְּרוֹש חפץ ושאל לך וכו'.

523 כך ראוי לחלק השירים:

סוד האמת גלו סעפי לי ולאט הבינני וכו'.

כי יום תמותתי הֳיוֹתִי, וש־־־כרי וכו'.

530 א ָרח השני הוא עתיד למדבר בעדו משרש ריח (אני מריח ריחו בפאת מערב), והמלה מלעיל, על דרך וירח את ריח בגדיו.

531 הטור השני חסר ב' תנועות, וכ“י שלי מוסיף מלת פתי, ובמקום יענה בכ”י שלי יתנה, ובמקום את פי בכ“י שלי פי את, ולדעתי צ”ל פיו את, כלומר: ילבין דיו פיו את שחור כסל פתי ואותו יתנה אדון, והכוונה: הדיו הנוטף מפי הקלמוס על הספר הוא מבין שחרות כסילות הפתי, וישימהו לאדון, כלומר קריאת הספרים היא מחכימת פתי ותהפכהו משחור ללבן ומנבזה לנכבד, ועל ידי כן תשימהו אדון ושר, על דרך כי מלכים ימלוכו. פיו חוזר לעט, כמו למעלה מזה. בתחלת השער העשירי: אזיל בפי עטי המת רעיון.

532 צ“ל כמו בכ”י שלי: כתב סופר אשר הלב בחרו, וְהַדִּבֵּר וכו‘, שאלמלא מלת סופר אין כאן נושא (סוביעקט) לפועל בחרו האחרון, והסופר הוא שצרף הדבור בכור הבינה והשכל. וצריך עוד להוסיף פירוש למלת כתב, כי כאן היא במקום ספר, כמו שאומרים כתבי הקדש במקום ספרי הקדש, וכן המנהג בל’ ערבי; ובלעדי זאת מליצת דיו על כתב אין לה הבנה.

סוף דבר הנסח והפירוש אשר בידך, טוב ממנו הנפל, וכל אוהבי המשורר רמב“ע ראוי שיצומו מ' תעניות כדי שלא תדפיסהו, אך ישאר כנפל טמון, כי לא לכבוד יהיה למשורר ע”ה, ולא לתועלת ולא לתענוג לקוראיו.

עוד זאת ראיתי להעירך, כי מה שאתה מחפש בשאר משוררים דברים קרובים לדברי רמב“ע, יצא שכרו בהפסדו, כי זה מטריד שכלך וגורם לך פזור הנפש, והוא מעכב אותך מהעמיק החקירה בעומק כוונת המחבר ע”ה; ומה נאמנו דברי רז"ל כל יתר כנטול דמי, וכל המוסיף גורע!

ואבא לענין מכתבך ואמר כי חפשתי בפירוש ס' יצירה לדונש בן תמים ולא מצאתי בו שום מאמר לרס“ג שיהיה נוגע לדקדוק, גם לא נזכר בפירוש ההוא שום מדקדק אחר, ואף כי כן אשר נפתלי. על ב”א וב“ג כתבתי בפראָלעגאָמענַי (pag. 22–25) מה שמצאתי, ויותר מזה לא מצאתי מאז ועד עתה, אלא שהמחברת המיוחסת לבן אשר בסוף תנ”ך גדול שנת רע“ה באה לידי בכ”י ישן, ויש בה חלופים ממה שבדפוס, אך לא נרשם עליה בכ"י זה שם בן אשר ולא שם אחר, וזו היא תחלתה:

סדר סוד הטעמים, שנים עשר רשומים, במאורות מקוימים, מהם קטנים ומהם רמים, חרוזים ולא נעלמים, בפי נכונים וחכמים, בשום שכל חתומים. תחלה היא הטפחה, אשר לאחור מתוחה, במהרה בה להשיחה, וסמוך לה אתנחה. שני היא הנגדה וכו' וכו‘. והכל ד’ דפים אקטאף, והכל בחרוז ובלשון קשה וסתום.

ואתה ידידי היקר שלום ואביך הנכבד שלום, וכל אשר לך שלום,

כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה ו' טבת תר"ד.

ידידיך שד"ל.

Nr. CCCXLIII.

An Hernn S.L. Rapoport in Prag.

Nr. d’erdre de l’Ind. rais. 441. Vol. V^o. Nr. 55.

י“ב טבת התר”ד. 4.1.1844.

לכבוד ידיד נפשי ועטרת ראשי הרב הגדול החכם המופלא מוהר"ר שי"ר

שלום עד העולם.

הגהותיך בכ“ח ז' עמוד 81 ברית במקום ברדת, במעגל במקום בעמי גל, ישרו מאד בעיני וצר לי מאד כי לא דקדקת יפה במלת ויגל, ואמרת: פעל גלה עומד במקום נפעל כמו גלה חציר ונראה דשא – שלמה אחי היאך אתה קורא? נראה כי לדעתך מלת ויגל היא בנין הקל, א”כ קריאתה וְיִגָל, ואח“כ נשחת החרוז, שהוא gal לא gel. ואיך לא ראית כי המלה היא נפעל ממש (לא קל העומד במקום נפעל) וקריאתה וְיִגָל – זה הוא מעוות אשר יוכל לתקון אם עדיין לא יצא הס' מבית הדפוס, ע”כ מהרתי לגלות אזנך.

“וזכרון שמו כלי” לא חשתי לפרש, כי לדעתי הכוונה פשוטה, בלי מלחמה שלנו הם זכרון שמו של הקב"ה, על דרך אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר. אבל לפרש תאותי וכוספי, רחוק הדבר ורחוק מאד, כי:

א) מן כלתה נפשי לא מצאנו שם כלי,

ב) בל' רבים (כֵלַי) לא יתכן לאמרו, כי כלתה נפשי אינו זז מענין עליו, וכמהו כליון עינים, והכליון אינו אלא אחד, וכליון אחר כליון לא יתכן.

ג) מי המונע שיהיה אדם מזכיר שם האל, ומה מקום לכל הכוסף הזה?

מה שהחלפת דרשי במוֹרְשִי הוא ג"כ רחוק ורחוק, ולא אבה הדקדוק (יאמר ראב"ע); ומה אם במקום שהקמץ אובד בסמיכות הרבוי (דברֵי), הוא נשאר בכנויי היחיד (דְבָרִי), מקום שהוא נשאר בסמיכות הרבוי (מורָשֵי לבבי), אינו דין שישאר בכנויי היחיד?

אם תבטל קצת ממה שאמרת בעמוד 100, שנראה מדבריך כאלו אני מגנה למוד החכמות והלשונות, מה שהוא שקר מפורסם, תעשה הטוב והישר, ותסיר מעליך זעקת חמס אשר באמת וישר יש לי לזעוק עליך על זה. ועיין אגרתי הקודמת, ל' מרחשון.

אתה עתה ברוך ה', אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה היום י“ב טבת, תר”ד, אוהבך ביושר לבב,

שד"ל.

Nr. CCCXLIV.

An Herrn Dr. M. Scachs in Prag.

Nr. d’odre de l’ind. rais. 442. Vol. V^o. Nr. 56

י“ז טבת התר”ד. 9.1.1844

ידידי יקירי שלום.

הנני שולח אליך יסודי התורה שלי, למען תדע מחשבותי ותשפוט אותן ואותי באמת ובמישרים, ותודיעני אם מעשי דון קישוט מעשי, אני לא כתבתי פֿישמאן, אלא שיפֿטאן, ופירשתיו בלה"ק רב החובל. מציאתך על אודות Rademir יקרה וראוי לפרסמה.

ביבמות ע“ט ודילמא דונזר בעלמא, בעין יעקב הגירסא היא דונגר, וכן נראה שהיתה גרסת בעלי התוספות, שפירשו דון ענין מדה, כמו דון פפא, גר ל' אגר ענין שכירות. ובעל הערוך לא הביא שום אחת משתי הגרסות. והנה ידוע כי ל' אשכנז כוללת מלות הרבה מל' פרס, ע”כ נ"ל לפרש המלה מן הפעל האשכנזי dingen, ויהיה דונגר ein gedungener Mann כלומר שכיר.

ואתה שלום וביתך שלום. פאדובה י“ז טבת תר”ד,

ידידך שד"ל.

Nr. CCCXLV.

An Herrn S.L. Rapoport in Prag.

Nr. d’erdre dans l’Ind. rais. 443. Vol. V^o. Nr. 58

ז' שבט התר"ד. 28.1.1844

לכבוד ידיד נפשי ועטרת ראשי הרב הגדול החכמם המופלא מוהר“ר שי”ר

שלום עד העולם.

צר לי מאד כי היה בעיניך במכתב חרון וחמה, כתב אשר נכתב באמת בעומק הרגשת האהבה התמימה.

ביום קבלתי אגרתך אשר בה פקדת עלי להסיר מכ"ח הדף המוטה ולשלחו אליך ולתת תחתיו התקון אשר שלחת, והגדת לי כי הנסח המשובש כבר נתפשט בעירך עם כל מה שהפצרת במדפיס למהר לתקן המעוות, מעי המו עליך, ואמרתי בלבי מי יודע כמה מקנאים שועלים קטנים אשר קטנו עבה ממתניהם, ואולי בראשם… שמחי בהכשלו והלעיגו עליו, ומי יודע כמה מרורות שבע ידידי החכם על דבר קל כזה. והיה הדבר תמוה בעיני כל כך, איך איש כמוך יטעה בהבנת פצל ערמון. ואז באש אהבתי כתבתי אליך הגוזמא ההיא: אין זה אלא כי מן היום וכי'. ואם בדברים ההם הכאבתי את לבך והוספתי כעס על כעסך, לא היה כל זה אלא הפך ממש מכוונתי: וכל שאר דברי האגרת עדים נאמנים כי באהבה ולא באיבה, בכבוד ולא בזלזול, נכתבה.

ואתה ידידי היקר לא כך דנתני, על כן היטב חרה לך עד מות, וע"כ כתבתי לי הקטילונאריאה אשר כתבת: ואני בקראי דבריך לא חרה אפי בך אפילו רגע קטון, והנני מיחל וסולח לכל מה שאמרת נגדי, והנני מקוה כי לא ככל דברי אגרתך כן הנה מחשבותיך ואמונתך על אודותי, ואיך שיהיה לא אריב עם אדם על זה, כי הוא דבר שאינו נוגע אלא לי לבדי, ואף כי עמך הנכבד וחביב בעיני זה כמה שנים. האנשים הרואים ומכירים אותי כלם יעידון יגידון כי האספקלריאה אשר הבאת לפני אספקלריאה שאינה מאירה היא (עיין אבני זכרון עמוד 135, והכותב שם איננו תלמידי, והוא איש עשיר), והבאים אחריהם ישפטוני משפט צדק.

מה שהזכרתי באגרתי את שפינאזא היה מפני שבא אלי מפ"פ דמיין מכתב נדפס, ובו Auszug aus dem Memoire des H. Dr. Dtern etc.

ושם מצאתי כתוב:

Ieh halte es für Pflicht in den alten Schutt eine möglieb breite und hohe Bresche zu schiessen, durch welehe die Luft Frische, wie sie seit Spinoza in immer wieteren Kreisen durch das Christenthum zieht, endlieh in das Judenthum eindringen könne.

ואחר ששלחתי האגרת הבנתי כי אולי אתה לא ראית האגרת ההיא או לא תדע שאני ראיתיה, ולא יוודע לך למה נתכוונתי, וכל יום ויום הייתי מצטער על זה. אמת הוא שחטאתי חפזון, אבל החפזון היה כדי למהר לשלוח אליך הדף הפסול, והחפזון לא הביאני לחטוא נגד האמת בעניני תורה וחכמה, רק הביאני לחטוא בדברי עם אוהב קדום, אשר קויתי ידינני לכף זכות. ואתה בלא חפזון אך במשך ששה שבועות שפטתני משפט מעוקל, גם זו לטובה.

ועתה בטרם תרחיקני מעליך לצמיתות אעירך על דבר אחד שכתבת בכ“ח ו' ואין דעתי מסכמת בו עם דעתך. שם עמוד 32 הוצאת חוץ למקומם קצת מדברי ר”ת, ואני נ“ל כמעט בלא ספק כי מלות אומן שלא קם כמותו לא נאמרו כלל על הקליר, ונ”ל שאין מלת אומָן מצויה בדברי קדמונינו לענין חכמה ומדע ומליצה ושיר, ועוד לדבריך הלשון מגומגם, והיל“ל והאומר שהקליר שהיה אומן שלא קם כמותו עשה אותה, מלבד שלא היה לו לסתום אלא לפרש מה מום מצא באותו פיוט. ונ”ל שהמלות ההן היו תחלת פיוט מיוסד ליום שמחת תורה, ונאמרו על משה רבנו המכונה אומֵן (כאשר ישא האומן את היונק), והוא מכונה ג“כ לא קם כמהו, וביום שמחת תורה מרבים לספר בשבחו של משה, ואם היה הפיוט ההוא לקליר היה זה סותר בגינו של ר”ת האומר שהוא לא פייט לשום י“ט שני להיותו מבני אי”י, לפיכך ר"ת אומר שהאומר כי הקליר חברו אינו אלא טועה. הן אמת כי הפיוט הזה בקשתיו ולא מצאתיו, אך כמה פיוטים אחרים נאבדו.

בא לידי אָשֵרִי סדר מועד כ“י בלוי, ובסופו פירוש מס' שקלים, בכתב בטוליטילא שנת קכ”ו וכמדומה לי שהוא להרא“ש ז”ל, והנני נותן לפניך תחלתו, ואתה תודיעני משפטך עליו, ואם ראוי לטרוח ולהעתיקו. ואם אולי אין רצונך לכתוב אלי תאמר לידידנו החכם זקש נ"י והוא יכתוב. ואולם ביום הניח ה' לך מן הכעס אשר כעסת, ותשוב להכיר תמימות האוהב אשר חרפת וגדפת, אז תפקוד עלי ואשלח אליך בחזרה הקטילינאריאה שלך, והיתה כלא היתה.

אתה עתה ברוך ה‘, אתה שלום וכל אשר לך שלום, וה’ אלהי ישראל ינחמך מכל תלאותיך, וימציא לך אוהבים נאמנים ותמימים כמו הכו“ח פה פאדובה היום ז' שבט במראה לוֹא אתודע בחלום תדבר כי לפ”ק,

ידידך ביושר לבב שד"ל.

P.S. חקירותיך במכתב התשיעי נכבדות ויקרות בעיני, אבל י"ד עטורים הנכללים במכתב השמיני אותם קראתי דברי ריבות.

Nr. CCCXLVI.

An Herrn Simcha Pinsker in Odessea.

Nr. d’ordre dans l’Ind. rais. 445. Vol. V^o. Nr. 59

ל' שבט התר"ד. 20.2.1844

לכבוד החכם היקר, ידיו רב לו בתורה ובמחקר, בעל תבונה ישרה, קולע אל השערה, ולא יחטא, גדול כחו בחכמת הלשון והמבטא, נדיב נדיבות יעץ וימינו פשוטה, להרבות חסדים, לאוהבי הלמודים, מורה לשון עבר לבחורי חמד אשר בתורת האלהים נפשם חפצה, בקריה המעטירה אדעססא, רחוקיו וקרוביו, אשרי תלמידיו, וצאן ידיו, ואשרי יודעיו המתעלסים באהביו, הלא הוא החכם החוקר, מוהר"ר שמחה פינסקער, אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לו, והיה שלום אהלו, עד כי יבא שילה, אמן.

אברך את ה' אשר יעצני לשום עיני ולבי על הנקוד המשונה אשר נמצא בגלילותיך, כי מתוך כך נודעת לי אתה אחי, החכם המעולה, בכתם אופיר לא יסֻלה, ובאתי בברית אהבה עמך, ובה' בטחתי שתהיה אהבתנו לעזר ולהועיל לתורה ולחכמה, אכי“ר. והנני מודע לך במאד מאד על אשר השיבות לכל שאלותי, ועל אשר ערכת לפני את אשר העלית בחכמתך בפתרון חידת הנקוד המשונה ההוא; וגם אני הנני נותן לפניך בתוך האגרת הזאת העתקת מה שכתבתי ביום ל' תשרי לאמשטרדם אל החכם גבריאל בר אייזק פאלק [עיין פניני שד”ל LVI], משם תראה כי בבלי דעת זה את זה הסכמנו לדעת אחת, עד כי נמצאו דברינו מכוונים בכללים ובפרטים, ותשמח בזה כאשר שמחתי גם אני. ועתה לא אחדל משפוך שיחי לפניך שתשתדל אולי אפשר להביא לידי איזה עמוד מהכ“י ההוא, ובפרט מחמשה חומשי תורה. וצר לי מאד כי שני הכ”י ההמה אינם כוללים מאומה מתהלים משלי ואיוב. והנני מוכרח לשאול סמך פירוש או תירוץ למה שאמרת כי הקובץ הגדול על קלף כולל נביאים אחרונים, והקטן על נייר כולל חמשה חומשי תורה, וממנו נתחקה הדוגמא בציון תר“א. והלא הדוגמא החקוקה בציון היא מישעיה, לא מן התורה, וגם הדף אשר נשלח לידידי החכם יש”ר, והוא שלחו אלי, והוא מישעיה, נ"ל שהיה על נייר, לא על קלף.

והנה ממה שהקובצים ההמה נמצאו בבית הכנסת של קראים היה אפשר לחשוב שהנקוד ההוא היה פרטי ומיוחד לקראים, ואולי הם המציאוהו. אבל א“כ למה עזבוהו אח”כ והחזיקו בנקוד שלנו? ועדיין דעתי נוטה לחשוב כמו שחשבתי בחדש תשרי שהנקוד ההוא הוא הנקרא אשורי, והוא המצאת חכמי בבל; ואח“כ חכמי טבריה שנו אותו והמציאו הנקוד הנוהג בינינו היום. והנה אחשוב כי הקראים יען בבבל התהילה מציאותם, תחלה החזיקו בנקוד האשורי והביאוהו עמם לטשופוטקלעא, ואחר זמן כשנתבטל הנקוד האשורי מקרב הרבנים, החזיקו גם הקראים בנקוד טברני, ואולי בארצות בבל פרס ומדי ימצאו עוד בבתי הרבנים תנ”ך מנוקדים בנקוד אשורי.

לא אדע למה לא החלטת כי ודאי הקמץ רחב והקמץ חטוף צורה אחת להם. והלא התבה הראשונה אשר בדוגמא הנדפסת היא מלת הָרְבָתִיךְ, ובה קמץ חטוף וקמץ רחב, וצורה אחת לשניהם. וזה מסייע לסברתי שכתבתי בספרי Prolegomeni כי מבטא הקץ היה מתחלתו oà, בין כשהוא רחב בין כשהוא חטוף.

ואתה ידידי היקר השתדל נא לדעת בבירור היכן מונחים עתה הקובצים ההם ומה שם המקום בלשון לעז, למען מדי דברי בהם אוכל להזכיר מקומם בדיוק.

ודי בזה לעת עתה, ואבאה לס' אמונה רמה אשר נדבה רוחך להוציא ממחשכים. עשה והצלח ויהי אלהים עמך.

ודע כי כסיום הכ“י שבידך כן ממש הוא סיום כ”י אשר בעיר הזאת, ונ“ל כי המחבר זצ”ל נהרג קודם שיכתוב הפרק האחרון מספרו. אך הכ"י אשר פה כולל בסוף הס' דברים זה לשונם: העתקתיה מלשון ערב אל לשון עברי אני שלמה בן לביא, וצריכה הגהה, כי לא היה לי מן הערב כי אם ספר אחד והיו בו טעיות, קצתם נראים ותקנתי אותם, ומלבד הטעיות הנמשכים להעתקה יש בספר טעיות סופר, יתקנם מי שיכירם, כי למלאות חפצך שלחתיה חסרת התקון. –

ודע ידידי כי בתלמוד תורה אשר במנטובה נמצאת העתקה אחרת מן הס' הה, ובה הס' נקרא בשם אמונה נשאה, ובעל ההעתקה הוא ר' שמואל מוטוט, ועשה אותה לבקשת הר' יצחק בן ששת (ריב"ש), והא לך סיום ההעתקה ההיא לפי מה שהעתיק לי אחד מן התלמידים: כמה שעשה א“א ע”ה שהי“ת נבא אותו כי ביצחק יקרא לך זרע. ובהבטחות יקרות הבטיחו, אחר כן צוהו להקריבו קרבן, ולא נתחכם לאמר אנה ההבטחות היקרות והתועלות העצומות אשר יחלתי בהן, אבל עזב הדבר, וראה שאין שיעור לדעתו בערכו לדעת הבורא, והלך נכנע ומקבל מצות האל ית‘, ולא נעלם זה הענין ממנו, אבל כיון שיהיה מנהגו ומדותיו דוגמא שיראו יראי ה’ וילכו אחריו; ואלה תועלות אלה החמלות המשפטיות, שהם ההפרש בין הכפירה וההאמנה, בריך רחמנא דסייע. נשלם בחודש ואדר שנת קנ”ב לפרט האלף הששי – הדוגמא הזאת תספיק לך ידידי יקירי למען תדע כי העתקת בן לביא אשר בידך היא טובה ומדוייקת יותר מהאחרת אשר איננה אתך.

עוד תדע כי הכ“י אשר בעיר הזאת כולל נ”ב פירוש לס' אמונה רמה, לא נזכר בו שם המחבר, וגם הוא חסר הפרק האחרון.

כמות הפירוש הוא כמו 71% מן הספר, כי הס' הוא 67 דפים והפירוש 48.

השירים אשר הבאת לפני, הנזכרים בס' אמונה רמה לא מצאתים עדיין במקום אחר, על כן לא אוכל כעת למלאת את שאלתך על אודותם. ואולם לא אחדל להעיר עליהם דבר מה הראשון הוא במשקל יתדו' ותנועות, וז"ל באמונה רמה אשר בעיר הזאת:

לילות זמנים בֵּין יְדֵי חפצי כמו חֹמר, והגלגל כמו אָבְנָיִם.

והנה מלת חפצי נכונה אם המדבֵר הוא האל ית', ואם לאו צ"ל חפצו.

השלישי זה לשונו בכ“י שלפני: גזרי חכמות גבהו, גזר ומקוריהם גברו ולא להו, גל עינות שכל וכו'. ואע”פ שהנסח הזה טוב וישר יותר מאשר לפניך, עדיין הוא צריך תקון, ואולי צ“ל גוֹזְרֵי מקורם, והכוונה; מחצבי החכמות גבהו מאד, ואע”פ החכמים החוצבים וגוזרים את מקורן גברו ולא להו, באופן כי מן המקור ההוא יצא גל עינות שכל, והשכל הוא ראשית דרכי אל. והראב"ד לא הביא כאן זה הפיוט רק מפני מליצת דרכי אל האמורה על השכל, כדרך שהזכיר למעלה מזה מאמר שלמה ה' קנני ראשית דרכו.

הרביעי הוא במשקל יתדות ותנועות, והמשורר מקונן על מיתת אביו ואומר כי כשבא מסעף הפארה (הוא מלאך המות) אל המגירה (הוא הבית), לקח הצורה (היא הנשמה) ועזב הדמיון (הוא הגוף).

בחמישי מצאתי בכ“י אשר לפני; מתנומות צלמך, בוי”ו הרבוי, ולבי אומר לי כי צ"ל מתמונת צלמך.

ואתה ידידי החכם היקר תסלח אם העירותיך על דברים קלים שלא היית צריך אליהם, ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה ל' שבט תר"ד,

ידידך מכבדך ועבדך שד"ל.

Nr. CCCXLVII.

An Herrn Hirsch Mendel Pineles in Brody.

Nr. d’ordre de l’Ind. rais. 446. Vol. Vo. Nr. 60

ג' אדר התר"ד. 23.2.1844

לכבוד ידידי החכם החוקר, בתורה ובחכמה לו עשר ידות,

כש“ת הירש מענדל פיניליש נ”י שלום עד העולם.

אחרי ההודאה לך בכל לבבי ובכל נפשי על החסד אשר גמלתני בהליצך בעדי אצל ידידך החכם מאדעססא למען ישיב לשאלותי כאשר עשה, ואחרי ההודאה לאלהי ישראל אשר קירב אותך אלי אחר אשר היית נודע לי מלפנים רק בשם כאיש חכם ונבון, ימלא פי תהלתך ושפתי ישבחונך על עמדך למעוז לחשבון העבור נגד החכם סלאנימסקי, ומי יתן ותוציא לאור עולם את טענותיך עליו ועל חשבונותיו. ואולם להביא ראיות ברורות לקוחות מספרים קדמונים, שתקופת רב אדא קדמה לשנת ת"ש לאלף החמישי, זה אין בידי כעת, ותוחלתי מה' כי עוד אשיג העתקה מס' תחכמוני לר' שבתי, וששם ידובר גם עליה.

אפס דבר אחד יש בידי להחליט, והוא כי מה שכתב ידידי החכם יש“ר (כרם חמד ה' עמוד 115) “ועל אודות שאלתך האם יש במציאות ברייתא מיוחסת לרב אדא או לשמואל… לבי אומר לי כי זה קול בלתי מאומת ולא היו ולא נבראו מעולם” זו טעות גדולה היא, כי הנה יש בידי פירוש איוב לר' יוסף קרא, ושם מביא דברי ר' שבתי שפירש ברייתא דשמואל (עיין כרם חמד ז' עמ' 61 עמוד 62 ועמוד 64 ובסוף עמוד 65), ולבי אומר לי כי בס' ר' שבתי תִּמָצֵא הברייתא בשלמותה. ואף אם לא תמצא, איך נזיד להכזיב עדות בעל יסוד עולם ושאר הקדמונים המביאים ברייתות המדברות בחשבון העכור? ומי הוא אשר בדה מלבו הברייתא שהביא בעל יסוד עולם (דף ס“ג ע”ב) שנות העבור שלש שתים שלש שלש שלש שתים שלש דברי ר' אליעזר, וחכמים אומרים שלש שלש שתים שלש שלש שתים שלש, רבן גמליאל אומר שלש שלש שתים שלש שלש שלש שתים? היתכן ידיד של"ש, שאחד מן האחרונים יבדה מלבו מחלוקת בין חז”ל בענין העבור, אשר לפי מחשבת ההמון הוא הל"מ, וישים המחלוקת באופן שההלכה הנוהגת בינינו תהיה ביחיד ולא ברבים? ואפילו היה מי שהזיד לבדות דבר כזה, היתכן לגדולי החכמים הקדמונים שיתפתו אחריו ויאמינו שדברים אלה הם ברייתא קדמונית? ואחרי ראותנו הקדמונים מזכירים (עיין כ“ה ה' עמוד 111 וכן ראב”ע באגרת השבת כ"ח ד' עמ' 163) מאמרם שתי תקופות הן, דרב אדא בצנעה ודשמואל בפרהסיא, איך נזיד להכחישם ולומר שקר ענו?

ואם החכם יש"ר אומר כי ראב"ע בכלי הנחשת ובסוד העבור לא הזכיר ברייתא דשמואל, נשיבהו שמא לא בדקת יפה, שהרי באגרת השבת הזכיר אותה ואת תקופת רב אדא.

ואני שמעתי ולא אבין מה שכתב החכם סלאנימסקי (שם עמוד 110) כי בפדר“א פרק ו' מצאנו מדת החדש רק כ”ט י“ב ושתי ידות שעה, בלא זכרון הע”ג חלקים; והלא בפרקי ר' אליעזר אשר בידי, דפוס ויניציאה שנת שס“ח, בפרק ו' לא נזכרה כלל מדת חדשה של לבנה, אבל בפרק ז' כתוב מפורש “וימית חדש הלבנה כ”ט ימים ומחצה ושתי ידות שעה וע”ג חלקים" ולענין שאלתו (שם): איך יזכיר ע"ג חלקים סתם ולא יפרש מאיזה חלקים בשעה?

שתי תשובות בדבר: אחת, כי זה דרך המשנה והתלמוד, שמדברים תמיד בלשון קצרה, ואינם מבארים מה שהיה ידוע ומפורסם אצלם; וזה מפני שהמשנה והתלמוד אינם כשאר ספרים שבעליהם כותבים אותם בכוונה שיבינם הקורא בחדרו, אבל הם למודים שעברו מפה לאזן, מחכם לתלמידיו הרגילים אצלו ומבינים רמיזותיו. והשנית שאף המתעקש להאמין לדברי הרמב“ם שרבנו הקדוש כתב המשנה ורב אשי כתב התלמוד, בעל כרחו יודה כי הע”ג חלקים הנזכרים בר“ה כ”ה אינם דברי המחבר, אבל הם דברים שאמר ר"ג לחכמי בית דינו (אמר להם ר"ג כך מקובלני וכו'), ובית דינו אין ספק שהיו יודעים לכמה חלקים השעה נחלקת, כמו שאנו יודעים לכמה מינוטען היא נחלקת.

אח“כ מצאתי כי גם ר' אברהם בר חייא הנשיא (שהיה בימי רש"י) בס' חשבון המהלכות אשר בידי כ”י כתב וז“ל: ואנו סומכים במספר ימי שנת החמה לדעת בטלמיוס ראש חכמי האצטגנינים, מפני שדעתו ברוב דבריו הולך על דעת רז”ל וסומך בחשבון ימי שנת החמה על דברי רב אדא בר אהבה שעליה נבנה סוד העבור, וכן היה דעתו במהלך לבנה הולך אחר רב אדא הנזכר, שהוא על דעת רבותינו עכ"ל.

סוף דבר, הדור אשר בו (לדעת החכם סלאנימסקי) נתחדשה תקופת רב אדא איננו מדורות החשך והאפלה, אך הוא דור דעה ואורה, דור אשר היו בו רבנו סעדיה גאון ור' יצחק ישראלי ור' שבתי, ויפת הקראי, וזולתם, חוקרים ומחברים גדולים. ואם בדור ההוא היה אחד מן החוקרים עומד על טעותה של תקופת שמואל, והיה מוצא התקופה הקרובה אל האמת בימיו, היה כותב הענין על ספר, והיה החדוש נשאר על שמו, והיו הבאים אחריו אומרים כי התקופה המפורסמת בהמון אינה היא האמתית, אך חשבון העבור המקובל מסיני הוא מיוסד על תקופה אחרת, כמו שהוכיח חכם פלוני בספרו פלוני. אבל שייחסו ברייתא לאדם שהיה בימי רס“ג, ושימסרו לנו כמאמר מקובל מן האמוראים “שתי תקופות הן, תקופת רב אדא בצינעא” והתקופה ההיא לא היתה ולא נבראה עד דורו של רס”ג, זה דבר שאין הדעת סובלתו.

וכל מי שיראה הלשונות שהבאתי בכ“ח ז' מברייתא דשמואל בעיניו יראה כי היא כוללת ענינים זרים, קרובים מאד למה שכתוב בפרק ר' אליעזר פרק ו', ובלבבו יבין שאינם דברים לקוחים מן הרומיים והיונים, אך הם פרטיים לחכמי ישראל. לפיכך לבי אומר לי כי בלי ספק טעות היא ביד החכם סלאנימסקי מה שאמר (עמוד 111) “ובלי ספק קבל אז שמואל זמן התקופה הזאת וחשבונה מאת הרומיים” – ואשר אני אחזה לי הוא כי חכמי בית שני למדו התחלות חכמת התכונה מהכשדים (אשר המציאו החכמה ההיא תחלה, ומהם באה ליון ולרומי), ואח”כ עסקו בה וחקרו ובדקו גם הם מהלכי חמה ולבנה, עד שהמציאו חשבונות העבור, ובלי ספק לא לקחום כמו שהם, ובעינים אטומות, מחכמי האומות. והחשבונות ההם לא היו מפרסמים אותם בקהל, כי אמנם היו מקדשים החדש על פי הראיה, והיו מעברים השנה לפי צרכי הצבור, ולא רצו שיהיה כל הקהל יכולים לערער ולומר והלא לפי החשבון אין שנה זו ראויה להתעבר, ולפיכך היה החשבון נמסר דרך סוד רק ליחידי סגולה.

אפס כי להיות ההמון הבבלי חפץ לידע זמן התקופות מפני איזה ניחוש שהיו מאמינים בו מסר להם שמואל חשבון קל ובלתי מדוקדק, לדעת זמנן בקירוב, ואח"כ רב אדא מסר לתלמידיו בצינעא חשבון התקופה כפי מה שהוא באמת לפי חשבון העבור המקובל מן הנשיאים הקדמונים; ולא שמואל ולא רב אדא הכניסו בישראל שום דבר חדש לקוח מהאומות.

ודי בזה לעת עתה, ואתה ידידי היקר כבדני במכתביך, ושטחני בדברי חכמתך, ואתה שלום וביתך שלום כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה היום ג' אדר תר"ד,

ידידך המוכן לשרתך שד"ל.

האגרת לאדעססא תקרא אותה ותתנה לידידנו החכם יה“ש שיקראה, ואח”כ תשלחה; והאחרת אשר ליה"ש תמסרה לו.

כ“ח אייר התר”ב.     .5.8.1842

לכבוד ידידי המשורר הנכבד כמה“ר מה”ל שלום עד העולם.

הייתי בטריאסטי ובדקתי הכ“י אשר ביד בני בנו של המשורר יצחק לוצאטו זצ”ל דודי, ותקנתי על ידו טעיות הרבה שהיו בכ"י שלי. גם מצאתי שם 192 טורים על מעשה בראשית, שלא היו בספרי, והם התחלת מלאכה שלא נגמרה, והעתקתים לי. גם הראו לי הדיפלאָמאַ שלו ושל אביו ושל בנו ובן בנו, והנה אביו רפאל לוצאטו נכתר בכתר הרפואה פאדובה ביום 4 Mai 1717, והוא יצחק המשורר, נכתר גם הוא פה ביום 27 Mai 1751 ובנו רפאל גם הוא נכתר כאן ביום 1 Mai 1797, ובן בנו יצחק גם הוא נכתר פה ביום 24 Jänner 1836.

הדלקה אשר עליה חֻבר השיר הראשון מס' תולדות יצחק היתה בליל י“ד כסלו תקי”ט. והיו מזמרים אותו בלילה ההוא בכל שנה באותו בה“כ שנפלה בו הדלקה עד שנשרף בשנת תקפ”א (עיין כנור נעים 146 – 135) והא לך נסחאות הכ“י: שיר ו' ויצו אל כל הבא – י”א עד שערי הנום הלא יגיע – איש איש פדות ישעו קנו על ספר – י“ט הפר מזמותיו – כ' ויען הזמן ויאמר: מה תהמי קריה וכו' – כ”ז עלמה רבתי אור כדמות הקשת – מי זה אפוא ערב לבו לגשת – ל' אַת נעמי שָמֵחָה – תודה עלי חבלך אשר צְלֵחָה – ל“ד הנה כי בלבבי גדל החבל – כי סלף מפעליו – ל”ו או איך משוד ציון – ל“ז אך טוב היות כמת בעמקי קבר – אשאג ואתאונן להרבות אבל – בִּינִי בבין בנים ומי כמהו – מ”ח לולא כי שקוויו יקיא בבקר – מ“ט חכם במו עיניו – כי נחשבו נגדו – נ”ג ולבד אהב אחי החי – לכן כלי כליו רעים – או אם כזאת על זה יתן – ובתוך קהל הודי בקש – נ“ה לוּ יש בפי מלה – נ”ט עת בא כסוס דֹהר – השב גבול בני רכוש נותרת – נראה דמות כושי – ס“א ונין זונה ישַׁוֶה לי – בגֵו משכיל אני עורר – ס”ב העתקתיה במצות המשורר הקיסרי כמר מטסטזיאו (אמר שד“ל דע כי המשורר היה בעיר ווין בשנת תקל”ט או תק"ם, ודבר עם מטסטזיאו) – לא אתננך זכיתי – ס“ד (אמר שד“ל בה”כ אשר עליו חֻבר השיר, נבנה בשנת תקכ"א) ותרום בְשִיאָהּ לגבהי מעונים – ס”ה אי מלך השירים – עם חבר בחוריו מכים בנבל – אמנה פחד לבי לשוא והבל אמנה על לא דבר היה השער – ללקוט פרח זמרה אז אחכמה – בין הצגים אתו וכיד המלך – ס“ו אבי נשגב ורם – לבא לגור עמך כי טוב צלך – ידעתי אז איכה מזה הכתר – ס”ח וביד נוגעת יד – עתה צפה צלמך – ס“ט אך הוא מראש יכין מסתור מזרם, אַחר יטע שדה חלקה או כרם, למצוא די מחסורו – הָגה במלאכת אל יומם וליל – ע”א לחוד במו משל בעיר יקרה (אמר שד“ל הכוונה על עיר טריאסטי, וחבר השיר הזה על מהח”ר ישעיה נורצי ז“ל שבא פירארה, ומפי ר' ברוך ז”ל בן המשורר שמעתי כי זה ר' ישעיה בשמחת חתונה אחת הלעיג על אנשי סַן דניאל, ואמר שאין להם רק דְּגַן תּוֹגָר (maiz, gran turco) ולפת, ואנשי סן דניאל שהיו שם נמנעו להשתיקו בנזיפה, בעבור כבוד החופה, וכתבו אל המשורר, והוא השיבו בשיר הזה, ובו רמז לו כי בא לעיר טריאסטי בעירום ובחוסר כל ונעשה משרת בבית קצינים, ממשפחת לוצאטו, והטור האחרון נרמז בו כי אנשי פירארה היו בחזקת בעלי גרב) – ע“ב (אמר שד“ל הרב יעקב חי חפץ מת בשנת תק”ט, כנודע מס' בני הנעורים) שפתי מלמדיו בעיר תבענה – ועיר אשר תהל – אף כי נְבֵלָתִי אשר באפר – ע”ד ימלט להקת הרופאים וכו' –

דע כי מצאתי מגלה שכתבתי אני בימי בחרותי, מפי ר' ברוך בן המשורר כתוב בה מצבת ר' מרדכי הלוי (כבר שלחתיה לך), אך במקום: גבור מציל מעץ כתוב בה: גבור מִלַט מעץ, וכן נכון, כי הכוונה על איש יהודי אחד שנגזרה עליו מיתת בית דין, והוא השתדל בעדו עד שהצילו ובמגלה ההיא מצאתי שיר חדש לא נמצא בכ“י, וכתבתיו אני מפי ר' ברוך הנ”ל, וז“ל: אַל אַל הבחורים עמית על רֵעַ יתור מוציא דבה ערות הארץ מה בצע בתלונות? חדלו הרע הרפו על התגלע ריבות בן פרץ. הנח האיש נבון כל מום גורע דובר על עיר ועיר הסתר גם פרץ אולם כל פה נרגן רק רע זורע שמצה ולזות מצח מדון עם קרץ. הבה עמדו מריב מה עוד תהבלו? כי חלק לישרון העיר שרתי לא לו אדמת נכר גם כי רבתי. נדפים בכושרות אֹמר נואלו עת בכבדות מוטה נפשם ידאיבו אם על יֹפי מסגר יחדו יריבו – ומה נכבד השיר הזה! עוד שמעתי מפי איש זקן הנולד בסן דניאל כי איש יהודי עני היה מתרעם תמיד שלא היה על קו הבריאות, והיה ר' יצחק נותן לו רפואות, ולא היה מועיל, כי תמיד היה חוזר ומתרעם; ולבסוף הכיר ר' יצחק כי לא היה חליו חולי הגוף, אלא דאבון הנפש מפני העֹני, אז כתב לו מרקחת חדשה, וזו היא: כיס המלא יבריא חולה ישמין כחוש יחזיק רפה אך חסרונו מכה רבה לא תועיל בה חכמת רופא. באגרת לש”א הנתנה לדפוס תוכל לשנות דברי אודות אשתי מפרט לכלל, כפי הנאות לענינך וכרצונך, וכאלו כתבתיו אני. ההגיד לך אדם ענין משניות דסנדניאל? – הלא גם הן מלאכת ר' יצחק ואם תרצה אשלח אותן אליך. והיא סאַטיראַ על דרכי היהודים אשר במקום מולדתו והלשון לשון משנה.

בקראי מה שהחלות לדבר על משוררי איטליאה זה מאה שנה נתחדש בלבי רעיון אשר עלה בדעתי זה ימים ושנים הרבה, והוא כי משוררי משפחת לוצאטו יש להם בשיריהם תכונה פרטית נבדלים בה מכל שאר משוררי איטליאה, ונ“ל כי רמח”ל הוא החל ועשה במלאכת השיר העברי רעפֿאָרמאציאָן ותקון גדול, ואחריו החזיקו כל בני לוצאטו. ואיני יודע אם אוכל לבאר מחשבתי כראוי, אבל אני מרגיש אותה בחדרי לבי הרגשה חזקה, והוא: שאר משוררי איטליאה כל ישעם וכל חפצם היה להרבות בלשון מקרא, כענין ושלא כענין, ולא היו חוששים שיהיה לכל דבר ודבר מדבריהם ולכל מלה ומלה משיריהם מובן וענין פרטי, אך היה מספיק להם שיהיו דבריהם רומזים לאיזה פסיק, או שיהיה בהם לשון הנופל על הלשון, באופן שאם באת לתרגם שיריהם לא היה אפשר לתרגמם מלה במלה, כי לא היתה כל מלה רומזת לענין מיוחד, אם לא על דרך רחוקה ודרך חידה ומשל. לא כן שירי רמח"ל ובני משפחתו אפשר לתרגמם (כלם או רבם) בכל לשון, כי כל מלה ומלה באה בהם להוראה על ענין מיוחד ומובן בדרך הפשט הברור. תן לבך על הדבר הזה וצרפהו בכור חכמתך.

ועדיין עיני מיחלות לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בו. ואתה אל תקוה ממני שאוסיף לשלוח אליך גנזי אוצרותי אם לא תשלח לי את שלום אסתר בדפוס.

ס' דעליטש קבלתי מאת החכם מאננהיימער. ומתי אקבל קונטריס ידידי היקר והחביב, מוהר"ר זקש?

והנה לפניך תשובת ידידי החכם יואל. אחרי אשר לא חפצת שתבאנה לך אגרותי מועתקות על ידי אחרים, קח לך העתקה הראשונה אשר יצאה מתחת ידי, הנקראת בלשון ארץ מולדתך רוברום.

ואתה ידידי שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, ושמחת בחגך, כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום כ”ב אייר תר"ב.

ידידך שד"ל.

ה' תמוז התר"ב.     13.6.1842

לידידי רצויי, עפרי וצביי, חשקי ומאויי, גורלי ודיי, גאוני וצבי עדיי, פארי והוד יפיי, נזמי וחליי, ששי ומשיי, ותור ללחיי, ראשית תבואתי ופריי, שמני ושקויי, קשתי ותליי, גדודי וגויי, כפירי ואריי, זהבי בעניי, דרורי בשביי, שמטתי בנשיי, תנחומי בבכיי, מזורי וצריי, למזורי וחליי, הקשור על לבי כטבעת עגיל וכומז, החכם המפואר מהרימ"ז, שלום עד עולם.

אחרי שורותים אלה לא אאריך לשון להגיד לך מה מאד שמח לבי ויגל כבודי על מכתבך מיום כ"ו סיון, והנני ממהר להשיבך תשובה.

רע עליך המעשה כי הטרחתי עצמי להעתיק לך (בטעות) שיר שכבר הדפסתי באגרתי בכ"ח ד' עמוד 144 – האם רע בעיניך כי על ידי המקרה הזה כתבת לי כי האגרת ההיא “מלאה לה ברכה מראש עד סיף” ומסתמא גם העמודים 134. 135. 136. 137. בכלל?

האם רע בעיניך היותך הראשון בחכמי הדור שהודה לי על האמת בענינים ההמה? האם רע עליך המעשה, כי הבאת שמחה בלבי כמוצא שלל רב? האם רע עליך המעשה כי משעה שקראתי המלות ההן החלותי לקוות אולי למחיה שלחך ה' בקרב ישראל? האם רע עליך המעשה כי מאותה שעה נקשרה נפשי בנפשך? –

ואבאה למבוכתך בענין הקלירי, ותחלה אברך את ה' כי לא נפסדה ולא נחלשה בלבך הטהור הרגשת האמת, ורוב דברים הנאמרים בחכמה, בקיאות וחריפות, לא יוכלו לך ולא יפתוך – והנה בענין תמיהתך “איך נתעקמו ונתעקשו דרכי השיר והלשון מפשיטות הרעיונים וצחות המליצה, והיו להפך, ומי יודיענו השתלשלות הסבות והמסובבים אשר על ידיהם נתהוה מליצת ר”א הקלירי?" ידידנו החכם המופלא (בה“ע תק”ץ עמוד 97) מייחס הדבר אל ההכרח, באמרו כי ר"א קליר הכניס את צוארו תחת עול החרוזים ואסר את ידיו בנחשתי מלאכות אחרות, עד שהיה קשה עליו מאד לכלכל דבריו ביופי וצחות. ואני לא כן אדמה ולבבי לא כן יחשוב, ונראה לי כי הדבר נמשך מבחירה, ולא מבלתי יכלת (ולא אמר, לא מהכרח" כי גם כל שאר בחירה ורצון שבעולם היא נקשרת בסבותיה, ורק הסבה הראשונה היא למעלה מכל סבה ומכל הכרח), כי אמנם אם לא היתה כבדות המליצה חביבה על הפייטן, מי הכריחו להכביד על עצמו הנחשתים, אחרי ראותו כי חֻבּל שמן מליצתו מפני עול? מלבד שאם נחקור הענין בפרטיו ולא בהשקפה כללית נראה בבירור כי בכוונה ורצון היה הקלירי רודף אחר הלשון הקשה והזר; כגון באמרו לראי יקפיל, מי מנעו מאמור שמים, שחקים, שחק, זבול, ושאר כנויים? ואמנם אמתת הענין לפי דעתי היא לפי מה שאֹמר:

השיר העברי הקדמון, החפשי מכל נחשתים, הוא טוב ויפה, נחמד ונעים, אדיר ונשגב, אם המדבר בו הוא בעל הלשון, אשר ינק אותה משדי אמו ובקי בכל חדריה ומצפוניה, והוא עם זה אמיץ לבו בגבורה, ואש אלהים יוקדת ברוחו, כמו שהיה הענין במשה, דוד, ישעיה, ושאר משוררי הקדש; כי אז השיר החפשי מכל כבל היה להם כלי מחזיק ברכה, בו היו שופכים הֶמְיַת נפשם בלי מעצור. אבל איך יושַׁר שיר ה' בימי הגלות והצרות, והגזרות המתחדשות יום יום? והלשון כבר נשכח חציו, ואומץ הלב כבר אבד ויגוע ואיו. הלא מזה נמשך בהכרח כי השירים המחוברים על דרך שירי הקדש, בזמן האמוראים ורבנן סבוראי והגאונים, ירדו מטה מטה מהדר תפארת שירי המקרא, כאשר עיני כל משכיל תחזינה מישרים. ומזה נמשך מעט מעט שלא היו השירים ההם מוצאים חן בעיני הקהלות, ולא היו מעוררים את לבם לאביהם שבשמים, כי היו נבזים ושפלים בעיניהם, כי היה לשונם פשוט, ומליצתם חלשה, ועניניהם היו פשוטים וידועים לכל. אז ראו חכמי הדורות כי צריך לרומם מליצת הפיוטים, לבלתי יקוצו בהם בני אדם, ובימים ההם אירע ג“כ כי גברו הישמעאלים, ונתפשטה מלכותם ולשונם בפרס בבל ושאר ארצות, ועמהם נתפשט החרוז (תחת כי היהודים הקדמונים, וגם הנוצרים הסוריים היו שיריהם בלי חרוז), והחלו חכמי ישראל לעשות פיוטיהם על הדרך החדש אשר היה מוצא חן באזני כל העם. ואמנם לרומם מליצתם שלש תחבולות מצאו, האחת היא שבחרו להם מלות זרות ונוטות מן המנהג הפשוט בלשון, והשנית הרבו להשתמש במשל וחידה ומליצות מושאלות, והשלישית יסדו רוב עניני שיריהם לא על ענינים ידועים לכל כאשר הם עניני המקרא, אבל על עניני אגדה הבלתי מפורסמים בקהל, והם עם זה מושכים לבו של אדם מפנים הרבה. הן כל אלה תחבולות הנוהגות אצל כל המשוררים שבעולם, כי טבע האדם אחד הוא בכל המקומות ובכל הזמנים, ונ”ל כי שלש המדות האלה המצויות בכל חשובי המשוררים כלן נתקיימו בקליר ובפיוטיו, אלא שהוא בכחו ובגבורתו נטה בהן אל הקצה האחרון, ולא ידע לעצור ברוחו ולעמוד בדרך הממוצע. זה הוא מה שנראה לי.

והנה בדברי ר' שבתי דונולו (המובאים בפירוש איוב לר' יוסף קרא אשר הקרה ה' אלהי לפני) שהיה כותב זה תשע מאות שנה, מצאנו שהוא אומר וכן למדנו מחכמי ישראל ז“ל ומחכמי בבל והודו, ואח”כ בבואו לערוך ראיותיו אינו מביא מחכמי ישראל אלא הקליר לבדו, ואח“כ מזכיר חכמי בבל והודו; נמצינו למדין שכבר בימיו היו דברי הקליר נחשבים כדברי קבלה, לא כסברת אחד מן המחברים, אלא כדעת חכמי ישראל, א”כ על כרחנו לא לבד שהקליר כבר מת קודם לכן (וכעדות סימן זצ"ל שהוא כותב עליו), אבל ג"כ שהיה קדמון בערכו, וקדם לר' שבתי קצת דורות, וגם נראה שהיה הקליר באזיאה, כלומר באחד ממקומות הקבלה, כי רק חכמי המשנה והתלמוד והגאונים נחשבו חכמי ישראל ובעלי הקבלה, ודבריהם מקובלים בכל תפוצות הגולה, אבל חכמי איברופא לא היו דבריהם נחשבים דברי חכמי ישראל אלא סברת עצמם, לולא שיעידו ממי קבלו הדבר.

וזה מחזק בלבי השערה שכתבתי ביום ר“ח סיון תר”א לידידנו החכם המופלא שבעירך, והוא שהקליר היה בבלי, ושם אביו קליר, והוא שם אדם גרידא, כשאר שמות בבליים רבים אשר לא ידענו מקורם וענינם. והנה נא לנו פייטן אחר שהיה בלא ספק בבלי, הלא הוא ר' שלמה הבבלי (הביאו רש“י בשמות כ”ו ט"ו), ולשונו דומה הרבה ללשון הקליר – ואם תשאלני: א“כ למה זה מכונה בבלי וזה אינו מכונה בבלי? אשיבך כי ר' שלמה נקרא כך מפני שיצא מארצו ובא לספרד (כן כתב ר' יוסף הכהן בס' עמק הבכא אשר בידי כ"י), והקליר שנשאר כל ימיו בבבל לא היה להם שום טעם לכנותו בבלי. – ואמנם שם יעקב שר' שמואל שולם מגיה ס' יוחסין מיחס לאביו של ר' אלעזר, באמרו כי הוא ראה פיוט ליום שביעי של פסח, חתום בו אלעזר בירבי יעקב קליר מקרית ספר, נ”ל שאינו אלא טעות, ואע"פ שאין לא ראינו ראיה, הנה מה שעדיין לא נראה ולא נשמע הפיוט עם החתימה ההיא, עם כל מה שנתגלה לי ולאחרים בימים האלה ממחזורים בלתי ידועים, וגם מפיוטי הקליר עצמו ראיתי קצת בלתי נמצאים במחזור אשכנזי ונמצאים במחזור בני רומה, החשד והספק על אמתת עדות המגיה ההוא יש לו על מה שיסמוך.

ואמנם קרית ספר מה היא? – קרית ספר היא פומבדיתא: זאת למדתי מידידנו החכם המופלא (בה“ע תקצ”ב עמוד 39) שהוכיח בטוב טעם ודעת כי רבנו חננאל בקינתו על רב האי קרא לפומבדיתא קרית יעבץ, על שם מאמרם הוא יעבץ הוא עתניאל, ועתניאל לכד את קרית ספר, א"כ קרית יעבץ היא קרית ספר, ונקראה פומבדיתא בכנוי שרירי קרית ספר, מפני “שהיתה אז ראש משכן למוד התלמוד וממנה יצאה תורה לכל ישראל, שישיבת מתא מחסיא אזלא ומדלדלה כבר לפני רב סעדיה ואחריו עד סוף כל הגאונים”. ומי יתמה על הקלירי הרודף תמיד אחר משלים וחידות, אם קרא לעירו קרית ספר, אחר שבאמת היא היתה בימיו משכן החכמה בישראל.

והנה התחלת הפיוטים היתה לפי דעתי בבבל, וכל מה שנתפשט בכל ישראל משם יצא, כי רק גאוני בבל היו מושלים על כל תפוצות הגולה.

וכן פיוטי הקליר שנתקבלו באיטליאה צרפת אשכנז ובכל ארצות הצפון, רק מבבל ומפומבדיתא מקום הגאונים יצאו; לפיכך ר' שבתאי מביא דברי הקלירי כדברי חכמי ישראל, כי היו דבריו דברי קבלה כאלו הם דברי הגאונים, כי תלמיד הגאונים היה.

והנה היהודים אשר באיטליאה צרפת ואשכנז ופולין נשארו תמיד משועבדים תחת גאוני בבל, וגם פיוטי הקלירי קבלו עליהם ועל זרעם; אבל אנשי ספרד ואפריקא (אוהבי חכמת יון וישמעאל) מיד כשקנו ידיעה בתלמוד על ידי החכמים שנשבו באיטליאה, בימי רב שרירא והובאו בארצות ההן, פרקו עול הגאונים מעליהם, וקראו לעצמם דרור ואימנציפאציון, ולא העלו עוד מנחה לגאוני בבל, עד שמתוך כך הלכה ונדלדלה גם ישיבת פומבדיתא.

ואלה אנשי ספרד ואפריקא גם עול הקלירי פרקו מעל צוארם, כי היו דבריו בלתי מסכימים עם מצב שכלם ומדרגת ידיעתם בחכמות, ואז התעוררו לעשות להם פיוטים אחרים יותר נאותים למעמד רוח תבונתם, והיה זה סביבות שנת ת"ת, כחמשים שנה אחרי ביאת החכמים השבויים, והיתה התחלת הפיוטים הספרדיים האלה על ידי ר' יצחק בן גיאת, ר' יצחק בן ראובן, ור“ש גבירול. ואמנם אע”פ שסרו הספרדיים מעל הקלירי, לא בעטו בו, ולא רצו לזלזל בכבודו ולהזכיר את שמו לגנאי (לבלתי הביא עליהם קללת יתר הגולה), אך לא דברו בו למרע ועד טוב, וגם ר' יהודה חיוג במקום שהיה יכול להזכירו לגנאי (עיין מה שהבאתי בכ"ח ב' 175) שמר לפיו מחסום ולא הזכיר לא הוא ולא פיוטיו. ובכן מעט מעט נשכח שם הקלירי ואבד זכרו בארצות הישמעאלים, ומכל מקום רחוק הדבר בעיני שלא ראה ראב"ע את פיוטי הקלירי גם בטרם צאתו מארצו.

ואמנם גם בזולת אימנציפאציון מחכמי בבל ומן הקלירי, מצאנו כי חכמי איטליאה צרפת ואשכנז עשו להם פיוטים חדשים לרוב, ועשו זה להוסיף ולא לגרוע, כי לא בטלו אמירת פיוטי הקלירי רק הוסיפו עליהם, ולא נטו מעל דרכיו לעשות להם דרך חדשה, כמעשה הספרדים, אשר הלכו גם בפיוטיהם אחרי חכמת היונים (כגון רשב"ג בכתר מלכות). ואחרי דרך משוררי ישמעאל; אבל אלה אשר היו בקרב הנוצרים וחכמת זרים לא ידעו, הלכו בעקבות הקלירי, ובפרט חכמי רומה. ר' נתן כתב בסוף ס' הערוך שני שירים כבדי לשון כלשון הקלירי (שלחתי אותם ביום ח' סיון תקצ"א לידידנו החכם המופלא שבעירך, וכמדומה לי שכבר נדפסו בצייטשריפֿט של גייגער, ועדיין לא זכיתי לראותם), ואביו של ר' נתן, ר' יחיאל בירבי אברהם, חבר קצת פיוטים, נוטים לדרך הקלירי, גם כי אין לשונם קשה כלשון בנו (עיין בב"י עמוד 15), וכל הרוצה לעמוד על התחלת הפיוטים צריך שיראה לפחות מחזור בני רומה (הקהלה היותר קדמונית שבאיברופא) הנוהג בכל גלילות איטליאה, ונדפס כמה פעמים, וכבר הודעתי טיבו לידידנו החכם המופלא מהרי“ט צונץ, וגם שלחתיו אליו, וכן אי”ה אשלחהו אליך ידיד נפשי, גם כי ידעתי כי רק מעט תמצא בו ממה שיהיה ראוי לתרגם בימים האלה.

הרי אלו ראשי פרקים ממה שנ"ל על הלוך התחלת הפיוטים, אשר כבדתני ושאלת את פי עליו באגרותיך הקודמות, והותרו בזה גם יתר שאלותיך באגרתך האחרונה.

עוד זאת אגיד לך כי הרבה חקרתי על ההשערה אשר שערתי שהיה הקלירי מפומבדיתא, ולא מצאתי טענה עליה אלא אחת, והיא מה שהעיר ידידנו החכם המופלא בבה“ע תקצ”א עמוד 93, כי מלת בירבי המצויה בחתימת הקלירי היא שגורה מאד בתלמוד ירושלמי, ולא גם פעם אחת בתלמוד בבלי. ואמנם טעם החלוק הזה איננו כאשר חשב ידידנו מפני שאנשי א“י היו רגילים לכתוב התבות מלאות וי”ו ויו“ד יותר מאנשי בבל – ושרי ליה מאריה לידידנו שלחנם תפש על רש”י ז“ל, וזה מה שכתבתי לו על זה ביום י”ד שבט תקצ“א: ובענין אם אמר פיטרוה או פטרוה, אגב חורפך לא דקת, כי שם אין הענין בכותב, אבל באומר, והיו”ד כותבי התלמוד הוסיפוה, מפני שלא היה בימיהם הנקוד, ועל כרחנו אין הכוונה אלא כפירוש רש“י שאמר פִּטְרוּהָ מבנין הקל, או שאמר פִּטִרוּהָ מבנין פיעל – אבל הוא מפני שהירושלמיים היו קוראים לבֵן ber, והבבליים bar, וכמו שמצאנו ר' יוחנן שהיה ירושלמי, היה אומר דין גרמא דעשיראה ביר. והנה בירבי הוא מורכב מן ביר רבי, ויקשה מאד להשערתי, אם הקליר היה בבלי איך היה חותם שמו בירבי קליר שהוא על מנהג אנשי א”י? ויש להשיב כי אחר חתימת התלמוד נשתנה לשון ארמית מעט גם בבבל, ונתקרב לדבור הירושלמיים, ולשון רב שרירא באגרתו הוא סיוע לזה.

ואבאה לענין התלי וקו התלי אשר שאלת. התלי הנזכר בכתר מלכות הוא התנין, Draco, וזה לשון D’Alembert באינציקלופידיאDragon terme d’astronomie. La tête et la queue du dragon sont les noeuds, ou les deux points d’intersection de l’écliptique et de l’orbite de la lune qui fait avec l’écliptique un angle d’environ cinq degrés. C’ést dans ces points d’intersection, ou proche de ces points, que se font toutes les éclipses.

והנה קו התלי יתורגם בלשון אשכנז Knotenlinie לפי האסטרונומיאה החדשה, ואולי Drache בלשון החכמה הישנה.

והנה כל הספרדים הסכימו בזה שהתלי הוא התנין, ולדעתי אין הדבר כן, אבל התלי הנזכר בס' יצירה (תלי בעולם כמלך על כסאו), ובברייתא דשמואל שהביא ר' שבתאי (עגלה משרתת לתלי), נראה ברור שאינו הקו ההוא המדומה, אבל הוא דבר שיש בו ממש. ונ"ל כי שם תלי אצל הקדמונים היה מורה על דבר בלתי מתנועע ועומד כמלך על כסאו, וכל צבא השמים מקיפים סביבותיו, וזה הוא הכוכב הצפוני (Stella polaris) או הקוטב עצמו (Polus), וצריך עיון.

שמחתי מאד בהעתקותיך אשר שלחת אלי, קצתן בדפוס וקצתן בתוך האגרת, ועל שבדפוס אגיד לך כי רע עלי מה שהדפסת ונגדך שֹח בשין שמאלית, וכן תרגמת, וזה טעות, והנכון שׁח לשון שפלות והוא על שם ונקלותי עוד זאת והייתי שפל בעיני.

ואתה ידידי חביבי שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, בנפשך וכנפש החותם פה פאדובה ה' תמוז תר"ב,

ידידך שד"ל.

י“א תמוז התר”ב.     19.6.1842.

לכבוד ידידי החכם הרופא כש“ת מוהר”ר גדליה ברעכער נ"י שלום עד העולם.

מכתבך מיום כ“ג אלול תר”א הגיעני בהיותי בטריאסטי בבית חותני הי“ו, וכבר החלותי להעתיק לך פירוש ר”י הישראלי לס' יצירה, אך בהיותי מעתיק והולך מצאתי כה וכה הלשון מגומגם וצריך להערות, ואני לא מצאתי את רוחי מוכשר בימים ההם להעמיק העיון באותם הענינים, כי זמותי נתקו באהבת אחות אשתי אשר שדכתי לי, כאשר ינתק פתיל הנעורת בהריחו אש. ובראותי אותך אץ לאמר מהרה חושה שלח לי העתקתך “בזמן היותר מוקדם” דבר שהיה אז בלתי אפשר לי, זה הִרְפָה ידי, ועזבתי המלאכה ולא פניתי אליה עוד. ואחרי כן בתחלת נאוועמבער חזרתי לביתי, ואולי הייתי חוזר לעבודתי להעתיק לך הס' ההוא (כי רוחי שב לאיתנו בהיותי רחוק מן העלמה המבערת את הבערה בלבי), אך יום יום הייתי מצפה מתי יבא לידי ס' עץ חיים לר' אהרן בן אליה הקראי, שכתב לי חתנך ששלחו לי, ועד היום לא ראיתיו, וזה היה סבה גדולה להוסיף רפיון על רפיוני. גם השבעה כוזרי שאתה אומר ששלחת לי, לא ראיתי.

ועתה אתה אומר כי תרגמת ס' יצירה ללשון אשכנזית, נראה מזה כי אין בלבך להוציא לאור קונטריס בלה“ק, אלא בל”א, א“כ אין בדעתך להדפיס פירוש ר”י הישראלי ככתבו וכלשונו, אלא להביא מדבריו בהערותיך האשכנזיות, ולא על מנת כן היתה הבטחתי להעתיקו לך. אם אמנם אין הדבר שוה בנזק אבוד זמני להעתקה, כי מה שאני מאבד זמני וכחי בענינים אלו אינו אלא כדי שיצאו לאור דברי הקדמונים ככתבם וכלשונם. ומלבד זה מתוך דבריך ניכר כי עיקר כוונתך בהערותיך הוא לבאר דברי המקובלים, ובבחינה זאת פי' הישראלי לא יועיל לי מאומה, כי אין בו כלום מדעות הקבלה. ע“כ על כל הדברים האלה הנני מוכן ומזומן לשלוח אליך (על ידי הפאסט אם תרצה) כסף מחיר החמשה כוזרי אשר מכרתי כל אחד מהם במחיר 2.20 ƒɭ מ”כ.

והנה לפי הנראה אין בדעתך להוציא לאור אגרתי הארוכה על הקבלה, והנני מחויב להגיד לך כי אני לא אחדל (בזמן מן הזמנים, אי"ה) לפרסם ולהחזיק סברתי נגד כל המייחסים דעות הקבלה לאבותינו חכמי המשנה והתלמוד ולר“י הלוי ע”ה, ונגד כל האומרים כי הספירות האמורות בס' יצירה הן דבר אחר זולת המספרים. ומובטחני בחכמתך וביושר לבבך כי לא תבקש ממני שאשא פנים בתורה, ושבגלל אהבתך וכבודך ידידי היקר והנכבד, אבגוד באמת ובאבותינו ורבותינו, שהמקובלים (וכל המקדימים זמן התחלת הקבלה) מייחסים להם דעות אשר לא עלו על לבם מעולם.

תתן שלום בשמי לחתנך המשכיל והנבון, ותודיעהו כי עודני מצפה לעץ חיים ששלח לי, והנני מיחל כי כמו שנתקיים בי תוחלת ממושכה מחלה לב, כן יתקיים בי בקרוב ועץ חיים תאוה באה.

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה י”א תמוז תר"ב,

ידידך שד"ל.

י“ג תמוז התר”ב.     21.6.1842.

לכבוד ידידי המהלל ברוב התשבחות, המשכיל והנבון, כש“ת מה”ר יהושע העשיל שור, שלום ונחמה.

שמועה רעה מארץ מרחק, כל השומע יחרד ויאנח, כי פתאום עלה מות בחלונך ויקח ממך את עטרת ראשך, אביך המפואר. מי אשוה לך ידידי ואנחמך, כי תכפו עליך צרות, בעוד תשעה ירחים לראשונה ולשנית, שלישית ממהרת לבא. גדול כים שברך אף רוחי בקרבי עליך תהמה ותשתוחח. אבל מה אענה ומה אמר? בחכמתך ובגבורתך וביראתך את האלהים בטחתי, כי משא יגונך יכבד עליך אך לא יכבד מנשוא, לא יכשל כחך לסבלו, ולא תרבץ תחתיו. בטחתי ביושר משפטיו של הקב"ה, שאינו בודק את המרועעים, אלא את היפים הבריאים והשלמים. ועתה חזק, ידידי היקר, תן פוגה, לנפשך הנוגה, התגבר על שברך, ואל תתנהו לדכא לארץ חיתך. אביך הצדיק יהיה תמיד לנגד עיניך, אך לא להתאבל עליו יותר מדי, אך למלא מקומו בחכמה ובתבונה, בצדק ובאמונה, לעשות מעשהו, זך מעשהו, ולעבוד עבודתו, נקיה עבודתו. ואלהי אביך יהיה בעזרך, ויאיר עיניך בדרך זו תלך, והיית בכל דרכיך משכיל ומצליח, וה' עמך.

תולדות רש“י אשר הוציא לאור החכם המעולה רשב”ה הגיעוני ושמחתי בהן כמוצא שלל רב, כי דברים רבים הוסיף בו יתר על דברי החכם צונץ. אם יזדמן לך הודיעהו נא כי הנני מודה לו במאד מאד על מתנתו, כשאמצא עצמי מופנה לכתוב על ספר מה שמצאתי על רש“י בספרים כ”י ודפוסים בלתי מצויים, אכתוב הדברים באגרת אליו.

אף לזאת אני מודה לו, כי הביא בספרו הגהת אחיך מוהר"ר נפתלי מנדל על פסוק יען השפך נחשתך, ומיד אחרי קראתיו הגדתיו לתלמידי וכתבתיו בפירושי.

הא לך בחזרה הדף מן הס' כ“י אשר ביד המשכיל רייפֿמאן. ולא מצאתי בו דבר גדול. הדקדוק הוא מאוחר לראב”ע והוא מעתיק ממנו.

ואמנם הכתב על ביאת משיח הוא מזויף מתוכו, כי הוא אומר כי אנשי רינוס בשנת ד' תש“ך שאלו מחכמי א”י, ואמנם התשובה איננה מא“י אלא מבבל והחותם הוא ר' יעקב בר מרדכי ז”ל ריש מתיבתא דמתא מחסיא וכל דורו (!!) ובתוך התשובה כתוב: “אמת תדעו שאין אנו נמנעים מלהתפלל בהר הזיתים בכל המועדים” – ומי הביא הר הזיתים אצל מתא מחסיא?

או היו אנשי בבל עולים לרגל תת"ק שנה אחר החרבן?

והואיל ואתא לידן מספר תת“ק שנה לחרבן, אגיד לך כי מה שמצאנו בקרובה לתשעה באב אאבין תשע מאות ועוד כי לא דש בן גרני, וכל המפרשים והמבקרים האמינו שהכוונה לזמן שעבר מן החרבן עד הקליר, נ”ל ברור, כי לא לכך נתכוון הפייטן, אלא לתת“ק שנה שהיתה שנאה כבושה הנזכרים במדרש (ויקרא רבא ריש פרשת צו) ובקינה לך ה' הצדקה (עיין ראבי“ה דף י”ז) ואני שמעתי ולא אבין איך מליצת כי לא דש בן גרני יהיה המכוון בה שאין לנו מלך, כי בן הגרן הוא הדגן, והוא הנדוש, ולא הדש, המתפעל ולא הפועל. אבל לפי דרכי הענין מתיישב כהוגן, כי לא דש הקב”ה את דגני, כלומר כבש חמתו ולא דש את ישראל. ויותר יתיישב הדבר אם נביט לתרגום יונתן, וז"ל: מלכין דאומנין לאגחא קרבא ייתון עלה למבזה, הא כאכרא ראומן למידש ית אידרא.

ואגב אגיד לך השערתי על מקום הקליר כתבתיה אל הרב שי“ר ביום ר”ח סיון תר“א, והיא מתחזקת והולכת בלבי והיא כי קרית ספר הוא כנוי שיריי לפומבדיתא כאשר הורנו שי”ר עצמו (בה“ע תקצ”ב 39) והקליר היה בבלי, ובזמן הגאונים הראשונים, ויפה אמר רגמ"ה שהיה הקליר מחכמים הראשונים, ויפה הביאו ר' שבתי דנולו כקדמין וכאיש אשר דבריו דברי קבלה ולא סברת יחיד. וכבר הארכתי בזה עתה מקרוב באגרת להחכם זקש, והנני מבקש ממך ידידי היקר שתשים לבך לסברתי זאת, ותעיין בה עם חבריך, ומה שגיתי תבינו לי.

ינחמך האלהים מעצבך ויגונך, ובכל אשר תפנה תשכיל, אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש החותם פה פּאדובה היום י“ג תמוז תר”ב,

ידידך שד"ל.

י“א אב התר”ב.     19.7.1842

לכבוד ידידי החכם היקר מהרימ"ז שלום עד העולם.

הנה לפניך גם היום שלשה פיוטים בלתי נדפסים, ואם אינם נחמדים כאשר בפעם הקודמת, הנה לאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא.

וברור לי כי אתה ידידי יקירי לא תשער בלבך כמה אני מטריח עצמי ומאבד זמני לבקש לך מרגליות טובות: ובפרט אחר אשר הפיוטים היותר נחמדים מצד המעלה השיריית אינם ראוים להתרגם בלשונות הגוים ואפילו הדפסתם בלה"ק לא יתירוה המושלים.

והנה יש בידי ספר שפתי רננות (מחזור לימים נוראים, מנהג טריפולי, דפוס ויניציאה), והיא כולל ענינים רבים לרי"ץ גיאת, ואני לא אדע התחפוץ בהם, להיותם כבר בדפוס.

“שם לנגד ארונך שם כבודך תגלי” טעמו לדעתי כך הוא: אחר שאמר לנפשו עוררי שיר וחלי (פני) אל והלא הוא אדוניך והשתחוי לו, המשיך דברו על המקום אשר שם ראוי לה לבקש את אדוניה ולהשתחוות לו, ואחד שתתפלל ותשתחוה לנכח ארון הקדש ושם תמצא את אדוניה אשר הוא כבודה. תגלי ענין גלוי ומציאה (detegere, invenire,) ולכובד החרוז והמשקל אמר תגלי במקום תמצאי, ועתה בהתבונני שנית בשיר הזה, נולד ספק בלבי שמא במקום ותפתיו בחכֵּך כי תפתי ותוכלי, אולי צ"ל ותפתיו בחנֵךְ.

“שחה לך נפשי מעת היות עפר עד לא כמו שחק היתה גדולתי” נ“ל שאין לו ענין כלל עם השארת הנפש, אבל הכוונה על מצב האיש או האומה בעה”ז, נפשי תשח ותשפל לפניך מעת היותי בזוז ושסוי, עד עת אשר אהיה רם ונשא וגבוה מאד, כלומר בין שאהיה דל ונבזה, ובין שאהיה גדול ונכבד, לעולם אהיה שפל לפניך; וזה נמשך אחר מה שאמר הנה לך לא לי עמדי לפניך וכו' שאין עבודתו על מנת לקבל פרס, ובין שיהיה אלהיו עמו וישמע תפלתו, ובין שלא יהיה נעתר לו, תמיד יכרע ויקוד וישח לפניו בתחנוניו.

אם כתיבת לשון רומית קלה עליך, הרשות בידך לכתוב לי בלשון ההיא, אך על מנת שתקבל תשובותי בלה"ק, כי כתיבת לשון רומית גורמת לי אבוד זמן יותר.

ולידידנו החכם המופלא מוהר“ר שי”ר תאמר כי צר לי על מחלת אשתו שתחיה (אשר ידעתי מאגרת 333 אל 343) וצר לי מאד אם זה יגרום איחור השלמת מכתביו לכ"ח, ואיחור יציאת הס' לאור, באופן שלא יוכל להיות בידי בנחת, שנא' כי תעזוב לארץ ביציה, אלמא דלא שדיא לה שתשבר, ההיא דנפלה מוזרתא הואי דלא חששה לה.

מלבד ארבע הצורות שרשמת שהושמטו בדפוס, מצאתי עוד אחרות, כגון בערך בר שניא: ולמעלה ממקום חזרת המים כן הוא, כאן יש צורה גדולה, גם בערך כף: פי' היו בונים מרחצאות ומנהגם לעשות בו בינין כמו זו הצורה, ויש כאן צורה קטנה. ואולי עוד צורות אחרות נמצאו כאן, כי עדיין לא יכלתי לבדוק הס' כלו.

בסוף כל אות יש כאן חרוזים, ובתחלה הייתי סבור שהם מהמעתיק, אך מצאתי בקצתם רשום שם נתן, ולפעמים נתן ברבי יחיאל, כגון זה: נ’פשי ת’ברך נ’אור ואדיר. ב’רי’ב י’ם י’ח’י’די א’ל’בב בתדיר. שחיזקי ערך ה“א להסדיר. ובערך וי”ו הצעיר מכל. כח יחליפו כופר אשכול.

אתה עתה ברוך ה' תערוך לפני כל המקומות אשר מצאת בהם שום ספק, והנני מוכן להודיעך נסח הכ“י הזה אשר הביא אלוה בידי. והנני מצפה לבשורות טובות על שלומך ידידי היקר ושלום כל בני ביתך, כנפשך וכנפש הכו”ח פה פאדובה בעשירי בששה עשר לחדש, קומי אורי בא אורך לפ"ק,

ידידך שד"ל.

כ' טבת התר"ג.     23.12.1842

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כהררי"ל דוקעס שלום עד העולם.

הנני עתה ממהר למלא את שאלתך אשר שאלת ממני לשלוח לך רשימת פיוטי מחזור ויטרי, אפס כי המחזור ההוא איננו תחת ידי, ואני בזמן שהיה הס' בידי העתקתי לי משם רוב פיוטיו, וזו רשימתם:

1 יקר יום שבת תגדיל (ר"י הלוי). 2 על אהבתך אשתה גביעי (אולי הראב"ע). 3 אשיר במישרים את שיר ה' (ראב"ע). 4 במוצאי יום מכֻבד (אברהם). 5 סוערה עניה (רי"ה). 6 צאן אֹבדות בגלות להו (רי"ה). 7 שיר אענה (ראב"ע). 8 הנה כעב טל בציה (ר' בחיי). 9 שוכן מרום אליך קויתי (ר"ש גבירול). 10 יום שקם שבט תומכַי (ר' יוספיה). 11 יום שאת ויתר (ר"י גיאת). 12 יחדו בלב נשלם (הנ"ל). 13 שירו לאל נועם מהלל (גבירול). 14 יחדו בשיר מעלות (ר' יוסף). 15 יעירוני בשמן רעיוני (רי"ה). 16 יאתה שדי לך מלוכה וגדולה (רי"ה). 17 יחיד וזולתו עזרי מאין (ר' יוסף קמחי). 18 שאלוני סעפַי התמהים (גבירול). 19 יחדו נא כל איש (רי"ה). 20 שַׁלשו קדוש וכשרפים שמו קדשו (רי"ה). 21 יקדישון היום שלש (רי"ה). 22 יה אנה אמצאך (רי"ה). 23 יה בפי קדושים (רי"ה). 24 ואלו שירה כים (ר' יוספיה). 25 יזכרו פלאך צבא מרום (רי"ה). 26 אמרות האל טהורות (רי"ה). 27 יעלת אהבים שמחי ורוני (ר' יוסף). 28 אַילה על דוֹד עגבה (ראב"ע). 29 ירוחם בך יתום (רי"ה, אך הוא חסר, ומי יתן ותמצאהו בשלמותו). 30 יריעות שלמה (רי"ה). 31 יודעי הפיצוני ימי עוני (רי"ה). 32 שביה בת ציון (גבירול). 33 יעלָה נשואה בכנפי נשרים (ר' יוסף בן אשר). 34 יודו לאל חי לבי וטוחי (ר' יצחק בר' אברהם). 35 ידועת אמונות (רי"ה). 36 יקרת אדון הנפלאות (רי"ה). 37 יחידה שחרי בית אל וספיו (רי"ה). 38 ידעתני בטרם תצרני (רי"ה). 39 מה לאחותי כי חשבה (רי"ה). 40 יפו בעיני כל דרכיך (רי"ה). 41 מי יתנני עבד אלוה עושני (רי"ה). 42 יקרה מיקר יוצרה לקוחה (רי"ה). 43 הֲנשִׂיג ערוך שיר לאל מופלא (גבירול). 44 יה רעיון לבך (ר' יום טוב). 45 אלהי הרוחות (ראב"ע). 46 שפתי ישבחון ברנָני (ר' שמעון העולה לארץ הצבי). 47 ששוני רב בך שוכן מעוני (גבירול). 48 אתה גוחי מבטן (ראב"ע). 49 יגוני ומר חכי (ר' יעקב). 50 שחכי יגונך (גבירול). 51 יודעי יגוני (רי"ה). 52 אסיר תקוה שמע מצוה (ראב"ע). 53 אלהי ימי שנותי כלו (ר' יוסף). 54 יושב במעמק מצולה (ר' יצחק). 55 אל בדתך האמרתנו (ראב"ע). 56 לחוצה באורך גלות (ר' לוי). 57 אין בפי מלה (ר' משה). 58 חיל אזור נכשל בעול (רי"ץ גיאת). 59 ידך אֵל שְׁנה (רי"ה). 60 יה יושב בכס זבולו (ר' עזרא). 61 יום הודו וכבודו (ר' תם). – 62 אדיר אשר נעלה (ראב"ע). 63 יקירים אדירים (רי"ה). 64 יבשו אֵלי (רי"ה). 65 שאי עין יחידתי לצורך (גבירול).

החכם הנדיב ר' חיים יוסף מיכאל עדיין לא מלא את דברו לשלוח לי העתקת ס' הנקוד לר"י חיוג אשר הבטיחני בכתב ידו, ואתה אשר היית אצלו ימים ושנים ולא השתדלת בשבילי להזכירו הבטחתו, או להעתיקו בידך. והנני נכסף מאד לראות מה שהדפיס בהנובער בשנת 1839 אשר הזכרת בעמוד 38.

ואני קנינים רבים יקרים מפז קניתי מחדש, מחזורים פיוטים בקשות סליחות ותחנונים קדמונים כ"י, ממזרח וממערב מצפון ומים.

ואתה ידידי שלום ואביך היקר שלום כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה

ב' טבת תר"ג,

ידידך שד"ל.

העתקת כתר מלכות בלתי מצויה כאן להיותה נדפסת חוץ למלכות.

ומי יתן ואדע מה נמצא כתוב בראש מחזור מונפלייר אשר ביד הגביר הנ"ל (והוא ג"כ בידי), ובמה נודע כי מנהג מונפלייר הוא.

ידידי מוהר“ר רמש”ג דורש בשלומך ונושא לך תשואות חן חן על ספרך אשר שלחת לו.

ה' שבט התר"ג.     6.1.1843

ידידי יקירי שלום.

באימה וביראה ברתת ובזיע הנני בא לחוות דעתי לפניך בביאור דברי הראב’ע (בפיוטו צמאה בך אל) אשר דרשתני עליהם. הנה נא ידעתי כי הראב“ע איננו אוהב אותי, כי כמים הפנים לפנים, וממרום שבתו בחיק השכל הפועל הוא משגיח עלי לרעה ולא לטובה, ואני בשנת תקצ”ד יגעתי יומם ולילה במשך ירח ימים למצוא חידותיו בס' יסוד מורא, אשר נואשו חכמי לב מהבנתן, ובסייעתא דשמיא הצדקתי את כל דבריו, והוכחתי כי כלם נכוחים למבין; ואח“כ קמו בני בליעל בארצות הצפון וגנבו את דברי, וקנו אותם בשנוי ששנו בהם, והגדילו עלי עקב בגאוה ובגודל לבב לאמר אתך תלין משוגתך ועמנו האמת, בני החי ובנך המת. ואחרי כן קמו יורנאליסטים ואנגאליסטים, שאומנותם אומנות לסטים, וענו אחריהם אמן, ועוד הוסיפו פשע על חטאת, ובדו מלבם כי מצאו ס' כ”י, בו הראב“ע עצמו מבאר סודותיו ממש על דרך שפירשם הצפוני; ואני אשר הביא ה' לידי שתי העתקות מהס' ההוא, שלחתי אל האאנאליסטים תשובה באהבה וכבוד, בה העתקתי דברי הראב”ע כאשר המה בס' ההוא, והם הדפיסו את דברי לחצאין, והעיקר השמיטו, ותהי האמת נעדרת, וסר מרע משתולל כי אין משפט. ראה נא אם ראוי לי להכניס עצמי בסודות הראב“ע, ומי כמוני פחות ונבזה יבא אל היכל הראב”ע וחי?

אבל האהבה מקלקלת השורה, לכן הנני אליך כמצווה ועושה, והראב’ע הוא הטוב בעיניו יעשה.

אמר שד“ל המשתדל פתח השלם רבנו אברהם אבן עזרא ע”ה בשירו האלהי ואמר צמאה בך אל גם בך רותה נפשי, רצה בזה כי תשוקת הנפש היא להדבק בנשמה העליונה (הזכירה רבנו בתהלים קל“ט י”ח), והתשוקה הזאת היא עזה כמות ונמשלת לצמאון. אבל הצמאון הזה הוא סבת הרויה, כי כשהנפש משתוקקת בחייה להדבק באלהיה, אז במות הגוף היא מתדבקת בו, וזו היא ההצלחה הנצחית והרויה שאין למעלה ממנה. והיה אפשר לפרש הרויה גם בחיי הגוף, על דרך שכתב השלם הזה בסוף מזמור י“ז אני שבע מתענוג תמונתך וזה איננו בחלום רק בהקיץ וזאת המחזה אינה במראה העין רק במראה שקול הדעת שהם מראות אלהים באמת, ואלה הדברים לא יבינם רק מי שלמד חכמת הנפש עכ”ד, אבל מה שאמר אח"כ ועת כלתה לך חיתה מכריע כפירוש ראשון, כי טעם ועת כלתה וכו' כשהנפש משתוקקת לך תשוקה עזה הנמשלת לכליון, אז היא חיה, כלומר היא קונה ההשארות והחיים הנצחיים אחרי מות הגוף, כי רק ידיעת האלהים והשקידה בחקירות מה שאחר הטבע הן מקנות ההשארות לנפש, וכמו שפירש במקומות רבים הנשר הגדול רבנו משה בן מיימון ז’ל.

ואחר המאמר הזה הכללי התחיל בספור פרטי מעלות הנפש ואמר אחת למוסר האמת נבראה, ירצה כי הנפש נבראה אחת, יחידה, פשוטה, נקיה מהרכבה ורבוי, באופן שממנה אנו למדים אחדות האל ופשיטותו שהוא נקי מכל מין רבוי והרכבה.

אמתת האל ויחודו היא האמת בהחלט, היא האמת שאין למעלה ממנה. למוסר הא"ת הטעם למען נחכם בידיעות האמת.

אח"כ אמר רבו תבונות בה ולא נמלאה, כי הנפש לא תמלא ותמיד יש בה כח להוסיף ידיעות, וגם בבחינה זו היא מתדמה לאלהיה שכחו בלתי בעל תכלית – נראים פעליה והיא נפלאה, ירצה שהנפש נגלית לנו על ידי פעולותיה, אך מצד עצמה היא נעלמה ממנו, וגם מצד זה היא מתדמה לאלהים – על כן סמך לזה אמרו לדמות אלהיה מעט דמתה, ואמר מעט על שם הכתוב ותחסרהו מעט מאלהים. וחתם ואמר הן אחריו הולכה ולא עותה, ירצה כי הנפש מצד טבעה היא הולכת תמיד אחרי אלהיה ולא תמרה את דברו, כי התאוות הפחותות אינן עצמיות לנפש אלא לגוף.

ואחר שאמר ולא עיתה הוצרך לדבר על הגוף שהוא סבת כל הפחיתיות, ואמר בה מחקרי גאה ושח חוברו, כי זה לעמת זה אזי נוצרו, ירצה כי עם היות שהנפש אינה אלא רוחנית וממרום לוקחה, הנה נתחברו בה טבע העליונים וטבע התחתונים, כי היא שוכנת בגוף חמרי, והיא והוא מתחלת יצירתם הם שני הפכים, והיא בעל כרחה מתפעלת מן הגוף ומקבלת תאוותיו, אכן תבקש מעלות אשרו ארחה בבת עין אשר אותה, כלומר ואמנם הנפש עם היותה מחוברת לגוף הגרוע, הנה היא מבקשת המעלות (המדרגות, והן הן מעלות המדות והמעלות השכליות) המיישרות ארחה להתקרב לאלהיה. ואיך היא מבקשת אותן? בבת עין אשר אִוְתה, כלומר בעין השכל והחכמה, אשר היא (הנפש) בטבעה משתוקקת לה (לחכמה) תמיד: בזאת היא מבקשת המעלות המיישרות ארחה, כי לה מתכונות בית זבול בנתה, כי באמצעות החכמות שהיא קונה היא עושה לה בית זבול, היא מכינה לעצמה בית בשמים.

עד כאן מה שהשיגה ידי בהבנת סודות השלם הזה ע’ה, יהי רצון שיהיו דברי אלה לרצון לפי האדון הראב"ע והוא ממכון שבתו יגער בשטן לבלתי יעמוד לשטני, ואת הצפוני ירחיק מעלי וידיחהו אל הים השחור.

ואל פיוט הרמב“ן שמתי פני ומצאתי דבריו סתומים וחתומים יותר מדברי הראב”ע, גם כי עדיין לא נואשתי מהבינם, ומכל מקום לא רציתי לעכב עוד האגרת הזאת אצלי, ובמקום פירוש הפיוט ההוא להרמב“ן אמרתי לתת לפניך היום פיוט אחר להרמב”ן עצמו, אולי יישר בעיניך לתרגמו.

בשבוע שעבר שלחתי אליך על ידי הפאָסט ס' שפתי רננות מנהג טריפולי, אשר דרך נס הביא ה' לידי אחרי העתקה אחרת (בלתי שלמה כזאת) שהיתה כבר בידי, ואחרת יש ביד ידידי המשכיל והנבון הגביר יוסף אלמנצי הי"ו, ואחרת בהמבורג, ואולי אין עוד זולת אלה באיברופא.

ועתה ידוע יהיה לך ידידי היקר כי מצאתי וקניתי כ“י כולל חלק אחד ממחזור רומאניה, ושם ראיתי כי שתי הבקשות הנדפסות במחזור רומאניה ומיוחסות לגאון (עיין כ"ח ד' עמוד 39), מפורש בכ”י הזה שהן לרבנו סעדיה גאון, וזה לשון הכ“י: תפלת השחר דרבינו סעדיה זצוק”ל, ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך, תהלתך אין לה תחלה. (וכו' וכו'). ועל השניה כתוב: גם זאת התפלה לגאון רבינו סעדיה ז“ל והיא הקצרה מהשלש תפלות שיסד. ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך, אתה הוא ה' לבדך (וכו' וכו'). והנה נא זאת האחרונה כבר היא מצויה בסדר תפלות מנהג ספרדים אמסטרדם שנת קדושים תהי”ו, אך הראשונה לא תמָצֵא זולתי במחזור רומאניה. והנני מוכן להעתיקה ולשלחה אליך, כי ראויה היא בלא ספק להיות מפורסמת, אך מי יודע אם תחפוץ לתרגמה, כי אמנם אין בה דבר מחכמה יונית, ורק כלה יהודית; והנני נותן לפניך חלק ממנה והוא כשלישיתה.

בהיותי בטריאסטי אחד מתלמידי הביא לי במתנה הקאלענדער שהדפיס שמיד, וראיתי דבריך על עשירי דורנו, ושמחתי, וראיתי דבריך בשבחי, וכעסתי, גם כי מתחלה כשלא ראיתי המאמר בשלמותו שמחתי בהם. וכי לא היה לך לומר אלא שאני הוכחתי שהיה רמב“ע חי בשנה פלונית? ומי הוא שגלה ממצפוניו דיוואן רמב”ע אשר זה כמה דורות שנשכח מן העולם? הלא אני, ולא במקרה, אלא על ידי רוב השקידה על זה, ובהוצאות גדולות למעלה מיכלתי. ומיד מי קבל דוקעס כל מה שהדפיס ממנו?

ומדי דברי בדוקעס אגיד לך כי בספרו אשר הדפיס מקרוב צור קעננטניסס וכו' ראיתי (עמוד 141) כי בכ“י שבהמבורג נרשם על אזהרות אתה הנחלת אזהרות דרבנן דבני מתיבתא, ועל אזהרת ראשית נרשם אזהרות דמתיבתא קדישא דרבנן דפומבדיתא, והוא חזוק גדול למה ששיערתי שכתבתי בבתולת בת יהודה (עמוד 10), ושמחתי בזה, עא”פ שידידי דוקעס (אשר כמה יגיעות יגעתי בשבילו) לא חש להזכיר אותי ואת סברתי, והייתי כלא הייתי.

דבריך על מלת שכוי תאוה הם לעינים, אך אינם נכנסים באזני ומתישבים בלבי. כי הנה נ"ל שאין מלת חכמה מתישבת כלל לפירושך במליצת מי שת בטוחות חכמה, כי החכמה היא בחכם, והיכן מצאת שם חכמה על הסימנים שמהם יובן דבר מה? וכך היה לו לומר מי רשם בטוחות אותיות, או הבאות, וכיוצא בזה; אבל מי שת בטוחות חכמה אין ספק שהמכוון בו שהטוחות הן עצמן בעלות חכמה. ואם השכוי הוא אדם, מה מקום לשאול מי נתן לשכוי בינה, הלא כל אדם הוא בעל בינה אם מעט ואם הרבה; כי אמנם בינה אין ענינה הבנה פרטית להבין רמיזות בני מעים, אבל היא ההבנה והשכל. וכל זה מלבד שלא מצאנו בשום מקום שתהיה הראיה בכבד נוהגת בעם אלהי אברהם, ומי שכתב ס' איוב אף אם לא היה יהודי, היה מכל מקום עובד את ידוה, ואיך יתן בפי אלהיו אמונה כוזבת המתיחסת לגלגולי הגוים? ומה מקום לומר כאן וליה לא סבירא ליה? ומה מקום לראיית הכבד בין נפלאות הבריאה? (ומליצת מי יספר שחקים בחכמה נ"ל שהיא מענין ברוחו שמים שפרה, ונטה את שפרירו עליהם, ענין אהל, והכוונה בלא ספק על בריאת השמים, לא על ידיעת מספרם, וסוף הכתוב מוכיח ונבלי שמים מי ישכיב).

אתה עתה ברוך ה‘, אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה ה’ שבט כפור כאפר יפזר לפ"ק.

המצפה עדיין לס' פֿראנקעל,

ידידך שד"ל.

תפלת השחר דרבנו סעדיה זצוק"ל.

ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך. תהלתך אין לה תחלה (א) ושבחיך אין להם תכלה – מרומם על כל ברכה ותהלה (ב) וכו' וכו' עד כי גמלו להם רעה.

א) דוקעס (רמב"ע עמוד 109) חשב שהתחלת הבקשה חסרה, ולא הבין כי בכוונה התחיל הגאון במלת תהלתך שבסוף הפסוק אשר פתח בו.

ב) ר' שלמה שרביט הזהב (בעל תפלה אחרת ארוכה ונכבדת, עיין כ“ח ד' עמוד 39, והיא גם בכ”י זה אשר ממנו אני מעתיק היום) הכניס כאן תוספת קטנה בתוך דברי רס“ג, וז”ל גם לשאלותינו יש קצה ולחסדיך אין קצה – להגיד תהלתך. עד כאן תוספת הרב שרביט הזהב, ומהֵנה תפלת רבנו סעדיה ז“ל – כך כתוב בכ”י וכן נ“ל שכתבו גם בדפוס, אך איננו עתה לפני. ודוקעס לא הבין חלוף הלשון וסגנון המליצה והרעיונות, וחשב כי מתחלה ועד כאן הכל דברי שרביט הזהב. ומה שכתב דוקעס כי זה שלמה שרביט von dem de Rossi mehrere Werke besitzt איננו מדוקדק, כי דע ראססי אין לו מהחכם הזה כי פי' לס' השם להראב”א.

אופן לר' משה בר נחמן זלה"ה מחזור מונפלייר ליום ראשון של פסח מידך יה כבודך.

כ“ג שבט התר”ג.     24.1.1843

לידידי מחמד לבי שלום עד עולם.

לששון ולשמחה היה לי מכתבך היקר, בראותי שמחתך בס' שפתי רננות אשר שלחתי אליך, ובראותי זריזותך בבדיקת הפיוטים הנכללים בו ושמות בעליהם. רק בדבר אחד חרה אפי בך כי פחזת כמים לתפוש אותי על מה שכתבתי בכ“ח ד' עמוד 29, ולא זכרת מה שכתבתי שם עמוד 40 כי באותה שעה (ערב כפור תקצ"ח) לא היה ס' שפתי רננות נמצא בפאדובה, אלא בארץ אחרת. גם אמרת כי בהקדמת בכ”י הבאתי מנהג מסתערב ולא הזכרתי כי הוא זה ס' ש“ר. ואיך אזכיר דבר זה, ואני בעת כתבי (סיון תקצ"ט) לא ראיתי מס' שר רק העתק אחד חסר שקנה ידידי המחוכם אלמנצי, ואז כתבתי בגליונו שמות כל המחברים הרשומים בראשי בתים, ורק אחר שנה או שנתים הביא ה' לידי העתק אחר שלם ויפה, ונתתיו לידידי הנ”ל ולקחתי תמורתו ההעתק החסר, עם הדפים החסרים כתובים באצבעות ידידי הנ“ל ועם רשימת שמות המחברים בגליון, מעשה אצבעותי. גם העירות כי בהקדמת בכ”י היה לי להביא ראיה לדברי מדברי התחכמוני שער ג‘. כן הוא, אבל באותה שעה לא זכרתי את התחכמוני ושכחתיו. כשאני עוסק בכ“י קדמון, עיני ולבי עליו, לחקרו בשבע חקירות, למען הוציא ממנו כל מה שאפשר להוציא, לתועלת התורה והחכמה; ואין עיני ולבי לחפש אחר מה שנמצא בספרי הדפוס, כי הם ביד כל אדם, ולא יבצר מאנשים זולתי ללקט אורות מתוכם, מה שאין כן הספרים כ”י אשר בידי אין מי שיוציא מטמוניהם לאורה זולתי. ואני בכל מלאכותי ויגיעי לא לכבודי אני פונה, אלא לתועלת התורה והחכמה, וכל מה שאפשר לאחרים לעשותו, מניח אני לאחרים שיעשוהו ויתפארו בו. והנני רואה כי רבים מחכמי הצפון אשר אין מלאכתם רק להנאתם ולכבוד עצמם, אוהבים לתפוש אותי על כל דבר השמטה שאני משמיט ושֹכח ממה שנמצא בספרי הדפוס, ואינם יודעים איך יגעתי ועמלתי עד שהוצאתי מה שהוצאתי ממחשכי הספרים כ“י אשר בדקתי, ואינם יודעים כמה שעות וכמה ימים אבדתי לפעמים עד שעמדתי על קריאת מלה אחת במחזור והראן (מה שנתקיים בפרט בפיוט צמאה בך אל), ואינם יודעים כמה יגיעות יגעתי עד שסדרתי שירי ר”י הלוי במסעותיו לפי סדר זמניהם, והם מפוזרים בדיואן אחת הנה ואחת הנה, ואינם יודעים כמה שעות וכמה ימים העמקתי החקירה אני עם תלמידי על מליצה אחת ועל מלה אחת משירי הקדמונים קודם שאפרשה או שאנקדה. ובהפך עיני הרואות באותו המעט שהוציאו חכמי אשכנז לאורה ממעשי קדמונינו, אין בו דף אחד מתוקן ומדוייק, ומפורש כהלכתו, ואפילו מה ששלחתי אני לודקעס מוגה ומנוקד בעצבעותי, עלו בהם קמשונים ושבושים בעברם תחת ידו, וגייגער הדפיס פיוט הרמב"ן ומה העיר עליו? ציין מורה מקום לפסוקים שבסוף הבתים (חכמה גדולה!), ולהבנת הדברים לא שם לבו. ואת חטאי אני מזכיר היום, כי אחרי ראותי מנהג שגעון זה של חכמי דורי, רפו ידי מאד והמתיגע בפרסום קדמוניות, באמרי למי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה? והיוצא מכל עמלי אינו אלא בזיון וקצף. והנה נא בידי תשובות הגאונים כ’י, יש בהן הרבה יותר מהנדפס בס’ שערי צדק, והוא כ“י יקר אצלי ונכבד בעיני מכל שאר כ”י שבידי, כי יש בו סימני יודאיזמוס יותר מכלם, ומאד נכספה נפשי להפיץ מעינותיו חוצה, וכבר החלותי זה שנתים ימים להעתיק משם ולהעיר בהן הערות, ואז ראיתי כמה הוא משובש ומקולקל ס' הישר לר“ת הנדפס, וכמה אור גדול יוצא מכ”י שבידי לאותן התשובות המפוזרות בס' ההוא, ואז עברתי על פני המרדכי כלו וראיתי ג“כ אור גדול היוצא מכ”י זה לכמה תשובות המובאות שם, והנה שלחתי לכ“ח ז' תחלת מלאכתי להעתיק מהתשובות ההן ולהעיר בהן הערות (אולי ראיתי או בקרוב תראה); אך המלאכה הזאת ארוכה מארץ מדה, מלבד כי קריאת הכ”י קשה מאד, ולבי שואלני: מה לך לבלות עיניך וזמנך בעבודה זאת? ומחר יבאו הצפוניים ויתכבדו בקלונך, בהראותם את עוני בקיאות מלאכתך, כי שכחת לציין דבור תוספות במקום פלוני והגהות מיימוניות במקום פלוני, וגמרא ערוכה או משנה ערוכה במסכתא פלונית.

תשא ותסלח ידידי אם שפכתי שחי וכעסי בחיקך, לא חלילה כמתרעם עליך, אבל כאיש המספר צערו לידידו הנאמן.

ברשימת שמות בעלי הפיוטים הבאים בס' שפתי רננות מצאתי בגליון ספרי עוד קצת שלא רשמת, והם ברכיה (דף ט' וס"ד), יצחק כנזי (י“ג נ”ב), יוסף בן סולי (והוא בן סהל) (י"ד), חביב בר יצחק (י"ט), יצחק בר שנרי (י"ט), יעקב (כ' ל"ב), יוסף בר מאיר קלעי (ס"ד), יוסף (passim), יוסף בר יצחק (והוא ר' יוסף קמחי (ס"ח), שמואל (ל“ב ל”ד מ“א מ”ו), דוד בן יהודה (ל"ד), יצחק בן יהודה בן נתנאל (ל' כאן לא הושמטה מלת בן כמו בדף ל“ט ונ”ו, אך יש טעות במלת נתנאל), נחמיה (נ"ז), אברהם בר טלביהר (נ"ח), אברהם ברבי משה (נ“ח, ואני שמעתי ולא אבין מה שציינת ברבי מנשה, ומה שאמרת שצריך להקדים חרוז נו”ן למ"ם), משה קמחי (ס'), פרץ (ע"ד). ומה שרשמת אנשלי בר יעקב, צ"ל אנשליזי בר יעקב (ס"ג).

ואני לא אוכל להתאפק מהגיד לך תמיהתי על דבריך אשר אמרת: “ואין ספק אצלי כי מה שקראת מחזור והראן הוא מנהג בני אפריקא או בפרט בני טריפולי אשר חלק אחד ממנו נדפס משלם בס' ש”ר לא פחות ולא יותר“. ואיך יכלת להחליט משפט כזה? והנה אתה רואה כי בס' ש”ר יש חדוש גדול מאד והוא סדר העבודה דרי“ץ גיאת, אשר מיד כשראיתיה הזכרתיה בהקדמת בב”י, ואם כדבריך אין ספק שהיא נמצאת גם במחזור והראן, ואיך א“כ היה שלא הזכרתיה בכ”ח ד' עמוד 30? התשפוט ידידי היקר שנכתב המכתב ההוא (כ’ח ד' מכתב ז') כל כך בחפזון, עד שיתעלם מעיני מי שכתבו היות במחזור ההוא סדר עבודה בלתי ידוע בעולם?

הרי זו בעיני תמיהה גדולה. והאמת הוא כי סדר העבודה שבמחזור והראן הוא סדר אתה כוננת שבכל מחזורי ספרד, המיוחס לר' יוסי כהן גדול, ואע"פ שמנהג והראן ומנהג טריפולי דומים, לא אחדים המה.

והנה לפניך סיום תפלת ר"ס גאון: אלהינו על זאת בושנו ונכלמנו וכו' עד סוף.

אתה עתה ברוך ה'. פאודבה כ“ג שבט תר”ג,

ידידך שד"ל.

והנה לפניך חדוש גדול אשר אני ירא להוציא לאור, ומחזור מנהג בני רומה ג' י“ב אשלחהו אליך בקרוב אי”ה, ואתה אל נא תאיץ לשלח החוצה דבריך על הפיוטים.

הרשות בידך לכתוב בכל מקום שתרצה על ס' ש’ר, ואם תכתוב בכ"ח ייטב בעיני יותר.

כ“ו שבט התר”ג.     27.1.1843

לכבוד ידיד נפשי ועטרת ראשי, הרב הגדול החכם המופלא, כש“ת מוהר”ר שי“ר נ”י, ישועה ונחמה ברכה ושלום.

מה אענה ומה אֹמר? הנה לשלום מר לי מר, חמסי על שלומי ועל שמחת לבבי, אשר הביאוני להכאיב את אוהבי, כי מיד בשובי אל ביתי, אחרי חתונתי, וצאצאי לעיני, ואשת חן אשר נתן לי ה', מהרתי לבשרך, בששון ושמחה, ולא ידעתי כי נפשך הנדיבה, שוכבת למעצבה, ביגון ואבל, ולא לפניך יאתה צהלה וחדוה וכנור ונבל, והייתי בבלי דעת כשר בשירים על לב רע, ודבר בלא עתו מה רע!

אך למה אצעק חמס על שלומי ועל שמחת לבבי, ולא אצעק חמס עליך אוהבי? הלא לך היה למהר להודיעני צרתך, ומחץ מכתך, כי כן משפט הידידים, בכל מקרה ופגע מתאחדים, וכן עשיתי אני ביום שברי, במות אשתי זצ"ל מהרתי וגליתי את אזנך ביום ה' תמוז תר’א, ולמה לא נהגת גם אתה עמי כאשר נהגתי עמך?

אך מה אצעק חמס עליך וכנפש נענה אוסיף מכאוב, ואתה כלית שפתיך ביום צרה ותוכחה, לבלתי העציבני ביום שמחה, כי ידעת כי עומד הייתי על פרק החתונה. כן הוא, ידעתי, ידידי היקר, כן הוא, וחלילה לי להעמיס עליך תלונותי, ולהוסיף על יגונך בתרעומותי, אבל איטיבה את לבך בתנחומותי, ואמחה דמעתך באמרותי.

לא ארחיב פה על מעלות אשתך הכבודה ע"ה, יען לא זכיתי להכירה, אך זאת ידעתי כי איש כמוך בחר בה, וגם ידעתי כי ילדה וגדלה בנים ובנות יקרים ונחמדים לתהלה ולתפארת, וכל זה לי לעד נאמן על מעלותיה המדותיות והשכליות, וזה מצדיק יגונך ושבר רוחך בהפרדה מעליך. אך מצד אחר הנה ידעתי כי זה ימים ושנים היה גופה נגוע מוכה אלהים ומעונה, וזאת (כאשר נסיתי גם אני) סבה גדולה לתת פוגה, אל העצב ואל התוגה, כי למה זה חיים לגוף אשר הם לו למעמס וסלון ממאיר? והנה טוב מאד זה המות אמר ר' מאיר. ואחרי אשר עשינו כל אשר היה בידנו לעשות למען עלות ארוכה ומרפא למחמד נפשנו, ולא שוה לנו, הלנצח יאכל יגון? לא, כי לא לצדקה תחשב תוגתנו, אך היא מרד ומעל, באל ממעל,

ימרוד במשפטיו צועק לילדי יום,

כי לא יצוה רע הטוב והחונן.

התנחם ידידי מעצבך ומרגזך, התנחם בבניך ובבנותיך ובחתנך היקרים, והתנחם במעשי ידך ובמחקריך המסלאים בפז; ואל תמכר למעצבה, נפשך החשובה, ויהי נא לבך סמוך ובטוח כי אחרי היותך אתה מחיה מתים ומקיץ נרדמים, ועושה חסד לישני עפר בחקירותיך, אל יוכל המות בחרבו הקשה והגדולה לדכא אותך תחת רגליו, אבל שבע יפול צדיק וקם, והאל המחיה מתים יאמר לרוחך הטהורה: חֲיִי! והאמת אשר עבדת עבודתה תאמר אליך בן אדם! עמוד על רגליך ואדברה אותך.

ועתה חזק ידיד נפשי ועטרת ראשי,

שובה ושוב דלתי אמת לפתוח,

גבר חכם לבב ואמיץ כח.

כנפשך וכנפש בניך ובנותיך וכנפש כל מכיריך וכל יודעי שמך, וכנפש הכו“ח פה פאדובה היום כ”ו שבט תר"ג,

ידידך שד"ל.

וכ"ח מתי יצא לאור?

י' אדר התר"ג.     10.2.1843.

כ“ב אדר ב' התר”ג.     .24.3.1843

לידידי מחמד לבי מהררימ"ז שלום עד העולם.

אברך את ה' אשר יעצני למהר ולכתוב אליך ולהודיעך איך כאבי נעכר על כי נאלמת דומיה, קודם שיבואני מכתבך הפותח בחסרון אמנה באהבתי אותך, והעושה אותי כבלתי חושש לאחור מכתבי ידידי – ואני לא ידעתי מה כל החרדה הזאת אשר חרדת ודאגת שמא לא אבחר עוד בחברתך, חלילה לי. יהי לבך סמוך כי אותך ראיתי בקהל החכמים צדיק בדור הזה, ולפיכך לא חדלתי ולא אחדל להגיד לך את כל לבי בכל ענין שיהיה, וגם היום לא אכחד תחת לשוני כי מצאתי מכתבך מלא דברי חן ושכל טוב היוצאים מלב טהור אהוב וחביב נחמד ונעים, ועדיין דבר אחד חסר ממכתבך, והוא דבר מעט הכמות ויקר הערך, לא תערכנו פטדת כוש, והוא זה: “בקצת מהשגותי הייתי נחפז – ואתה הרחבת פה בענין השגה אשר צדקת בה, והיא על מה ששכחתי להזכיר התחכמוני, והיית כמתעלם משאר תפישותיך הבלתי צודקות, וכן לא יעשה, ובפרט ביני ובינך. והנני גם אני כמתעלם מכל דבריך על חכמה יונית ועל הצפוניים ועל ראב”ע, כי דבר שפתים אך למחסור, ואולי ברוב הימים תבינני, תכירני, תדעני. רק מאחת לא אתעלם, והוא מה שאמרת כי להתל בך אמרתי כי מי יודע אם תחפוץ לתרגם בקשת רס“ג, כי אין בה דבר מחכמה יונית. חלילה לי! אך מהיותך יודע כי מה שאיננו מהודר במעטה האטיציזמוס לא ימצא חן בעיני אנשי הדור, על כן חשבתי (וכן היה) שלא תחפוץ לתרגמה. ולא היה בדברי שום צד התול. ועכ”פ אם תוציאה לאור ככתבה וכלשונה, תעשה חסד עם רס"ג, עם היודאיזמוס ועמדי, ותהיה ממצדיקי הרבים ושליח ההשגחה.

בענין השערת ידידנו מוהר“ר שי”ר על אנשליוי, שהוא מחליף באני לוי, אינני מחליט שהדין עמו. גם אין להחליט (כאשר עשית) כי ליואב הוא השיר אשר תחלתו יום יום יחידתי.

הערתך על לשון ספרי יערף כמטר לקחי, אין יערף אלא לשון כנען, לא אחליט שהיא אמת, כי שם נאמר ג“כ אין יערף אלא לשון הריגה, וכן בכמה מקומות בתלמוד ובמדרשים מצאנו אין מלה פלונית אלא לשון כך וכך, אין הכוונה בו לשון ממש (שפראכע) אלא משמעות (בעדייטונג), והיה אפשר לפרש לשון כנען, ענין סחורה וחלוף מטבעות; אבל מלות אין אדם אומר לחברו פרוט לי סלע זו אלא ערוף לי סלע זו, הם חזוק גדול לדבריך, וחדושך חדוש גדול ויקר גם אצלי, אע”פ שהיות ל' סורי נקרא שפת כנען הוא דבר קשה להלמו. והענין הזה מזקיקני לדבר אליך על אודות בני בכורי אוהב גר, מה שלא הייתי עושה לולא המקרה הזה, הקרוב לנס, שראיתי ביום קבלת אגרתך. דע כי בני זה הלומד עתה במדרגה שלישית מן הגימנאיזיום, והוא בן י“ג שנה וחצי, קרא זה עשרה חדשים מסעות Bruce בארץ כוש, ושם ראה מה שהוא מספר על היהודים אשר שם, ומן אז והלאה לא חדל לחקור ולדרוש על אודות היהודים והיהודות בארץ ההיא. למד מעצמו לקרוא הכתיבה הכושיית, והעתיק בכתיבת לטייניש תחלת העתקת שיר השירים בלשונות הכושיים שהדפיס Bruce ככתבם וכלשונם, ולמד ג”כ קריאת ל' סורי ול' ערבי, ולא זז מלחפש בכל הספרים הנמצאים בעיר הזאת, למען מצוא מהיכן באה היהודות לארץ חַבֵּש, וכל זה בלי זירוז לא מצדי ולא מצד זולתי, ועם כל לעג השאננים המלעיגים עליו שהוא מתרפה עי“ז מלמודי הגימנאזיום. והנה עתה בשבוע הזה הגיד לי כי מצא כתוב במעמאָריאַל ענציקלאָפעדיק כי היהודות הובאה בארץ כוש על ידי הסוריים שהביא לשָׁם אלכסנדר מקדון, והוא הוסיף ואמר אלי כי נראה לו (מתוך ענינים אחרים שמצא בספרים אחרים) כי הסוריים ההם ממצרים באו, ושנראה לו כי היו במצרים סוריים בעלי יהודות. אמרתי לו: מי יתן ויתאמתו דבריך, ועי”ז תוכל לפרש קצת פסוקים בישעיה י“ט שעדיין לא נתחוורו לי, וגם אני חשבתי וכתבתי בפירושי דרך השערה כי מאנשי החמש ערים שישעיה מזכיר באה היהודות לארץ כוש. והוא לא נח ולא שקט, ועיין בפסוקים ההם ובכל מפרשיהם, ובלילה הראני בראזענמיללער כי היירוימוס הביא דעת י”א כי החמש ערים הן Rhinocorura והקרובות אליה quas usque hodie in Aegypto lingua Chananitide, hoc est Syria, loqui manifestum est.

והוא (בני שיחיה) החליט לפי זה כי שפת כנען איננה לה“ק, אלא ל' סורי, ומסיח לפי תומו (כי אמנם עדיין לא קרא ולא שמע תלונותי על הראב"ע), לגלג על הראב”ע שכתב, “מזה נלמד כי הכנענים בלה”ק היו מדברים" כי מה ראיה יש לראב“ע כי שפת כנען האמורה כאן היא לה”ק? ויהי בבקר ויבא אלי מכתבך, בו הראיתני כי גם רז"ל קראו ללשון סורי לשון כנען; ונשארתי משתומם ומשתאה, מחריש לדעת ההצליח ה' דרך בני בכורי בחקירותיו והנני מברך את ה' אשר נתן לי גם במרחקי ארץ אוהב טהור לב, שאוכל לדבר באזניו דברים פרטיים כאלה.

וגם אני רואה, כי יתכן שתהיה ל' סורית היא ל' כנען בימי התנאים, בלי שיתכן זה בימי ישעיה.

שמעתי כי פֿראנקעל נתקבל לרב בברלין, וגם הוגד לי כי רבים מאנשי ברלין מקוים שגם אתה תלך לשם לדרשן. המקום יפר עצתם ויקלקל מחשבתם! ומתי יבא היום ונוכל להתקרב ולא להתרחק! ומתי נתראה פנים! כי אמנם רואה אנכי כי רחוק הוא שיבין אדם אותי בלתי אם יראה פני ויראה ארחי ורבעי שבתי וקומי; כאשר אמרתי בשירי להר"ר מרדכי גאלדמאן ביותו בעיר הזאת (בחדש אב ת"ר): אשירה לדידי “צפון תימנה” – עד “ולך נבחנתי”.

ואתה ידידי היקר אל תדאג עוד ואל תטיל ספק באהבתי, כי אני אינני מסיפק כלל בטוהר לבבך ובור נפשך, ואם לפעמים נראה בינינו העדר הסכמה, אין לזה לסבות פנימיות, אלא לסבות מן החוץ, ותמיד אני מקוה שיתבררו ויתלבנו דעיוני לפניך, ותבין מחשבותי ותצדיקני, או לפחות כשתוסיף נסיון בפעולות, תראה ההבדל ביני ובין כל מכבדי הראב"ע, ותשפוט משפט צדק. המקום ירחיק ממך יום הנסיון ודענטטיישונג!

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש החותם פה פאודבה כ“ב אדר שני תר”ג,

ידידך שד"ל.

א' אייר התר"ג.     5.5.1843.

ר' יצחק גיאת

מאורה ליום ראשון של פסח

(מחזור מונפלייר)

את מַחֲזֵה – הוד אֵל הִצִילָנו שוּר וַעֲנֵה – רב טוּב שגמלנו

שגמלנו (א א) המשורר אומר לקורא או לעצמו הסתכל במחזה כבוד האל אשר הצילנו, והגד רב טוב שגמלנו.

לזמן סחר (ב ב) ענין סבוב וגלגול, כשיחלה ויתעצב אל לבו האיש החרד על מסבות הזמן המתהפך עלינו בני ישראל.

אמש שחר (ג ג) גם יזכור כי האור הזורח עתה, הנה ביום אתמול כבוא הערב כבר השחיר וקדר, ואע"פ כן הנה לעת בקר הוא צומח ועולה.

כמעט כלנו (ד ד) אם יחנה עלינו מחנה אויב העומד עלינו לכלותנו, ראֵה כי יש עלינו צל שדי הסוכך עלינו.

יונת אלם (ה ה) כנסת ישראל.

צלם (ו ו) ענין צלמות ואפלה (עיין רד"ק בשרשו): האל שם חשך ואפלה לכחם של אנשי חיל, הם המצרים.

כשעף חולֵם (ז ז) בכ“י כשעיף ביו”ד, והוא מן בשעפים מחזיונות לילה, והוא על דרך והיה כחלום חזון לילה המון כל הגוים וגו'.

פתע שִׁלֵם (ח ח) האל השיב פתאום אל חיק המרים [המצרים?] קול צהלת נצחון (כפירוש רש"י בישעיה ט' ד') גמול מעשיו הרעים. ובכ"י נקוד שַׁלֵם והיא טעות.

יאתיו (ט ט) חַו צווי מן חוה, לְאוֹת מקור מן לאה.

מות דִלנו (י י) מי האיש החפץ לראות בזמן הזה מתים עולים ממות לחיים (וזה יהיה לאות ולמופת כי גם ישראל הנעים ונדים בגלותם עוד ישובו להיות בשלוה, על דרך העצמות האלה כל בית ישראל המה) הוא יראה ויבין בענין זה (הוא ענין חג הפסח ויציאת מצרים) דוד מבור העלנו וכו'. ובכ“י דור ברי”ש.

וכעס כְּפֵה (יא יא) מלשון יכפה אף.

ויאר לנו (יב יב) בבקר פנֵה וראה, והנה האל העיר לנו. לנו הראשון לשון לינה.

לכבוד ידיד נפשי החכם היקר מהרימ"ז שלום עד העולם.

נמנעתי עד היום מלשלוח אליך הפיוט הנחמד הזה, להיותו נאַציאָנאַל־ליד, ואולי לא תחפוץ לתרגמו, ולסבה זאת הנני נמנע מהביא לפניך היקרים והנחמדים שבשירי קדמונינו, כי אין ספק שאותם המיוסדים על עניני האומה בפרט, להבת השיר יוקדת בהם הרבה יותר משאר השירים המיוסדים על עניני האדם בכלל. והנה זה מחזור מונפלייר וכן מחזור והראן מלאים כרמון מפיוטים ספרדים קדמונים מתוקים מדבש יסודתם בעניני האומה בפרט (עיין כ“ח ד' עמוד 28, ולהערת ידידנו שם מה אענה ומה אֹמר? הוא שואל מה נמצא מן הספרדים לחג המצות? והלא כבר אמרתי כי זה אמת בבחינת מה שנדפס, אך לא בבחינת מה שכתבו משוררי ספרד; ושם אמרתי כי יש אתי כמו מאתים פיוטים ספרדים כ”י המיוסדים על עניני אומתנו; ואחרי כל זאת הוא אומר: אמרתי – וכן אומרה עד היום!!), וצר לי כי לא יתכן לפרסמם ולתרגמם, מפני חמת הצענזור, ומפני בטול הרוח החיוני בעצמות היבשות האלה, כל בית ישראל המה.

ואבאה אל אגרתך היקרה, והנני מתדמר ומשתאה איך אמרת “והנני משתאה על המלה הזאת אשר אין לה דמיון בתלמוד ובתרגומים, וגם לא ידעה איש לא בעל הערוך ולא ר”א במתורגמן" ואתה משתומם איך שכחתי להביא בהקדמת בב“י דברי התחכמוני, ואתה כותב לשד”ל, ואתה שוכח מאמרו אוהב גר, אשר שם (עמוד 105) הבאתי שרש דמר ומצאתיו בתרגום משלי ה' ל' – ואם היה מזדמן לך לומר דבריך בפומבי אין ספק שהיית אומר, ולא היית מאבד זמנך לחפש בס' אוהב גר, ולא זכרת את שד“ל ותשכחהו – ואח”כ אתה רוצה שאברך את ה' בליל התקדש חג, ובאמרי כמה מעלות טובות למקום עלינו אחשוב בלבי כי יש לי במרחקים אוהב דבק מאח. ואני כן עשיתי בלילה ההוא בלבבי ובשפתי עם תלמידי הצפוני רמב“ם עהרענרייך שהיה אצלי באותה שעה, והודיתי את ה' כדרכי תמיד להודות לה' על כל מדה ומדה שהוא מודד לי; אך לא יכלתי לעצור ברוחי לבלתי אמור לתלמידי הנכבד הנ”ל: למי (ממנו וממני) יאות יותר לברך את ה' על האוהב אשר חננו?

אני לא כתבתי לו אפילו פעם אחת בלי שאעשה בקשתו לערוך לפניו שירים מגדולי הקדמונים (הבלתי מצויים) מועתקים בתכלית הדיוק ובהערות ופירושים; ואני בקשתי ממנו (ט"ו אדר שני) שיעשה עמי חסד להזכיר את המדפיס ה' פריינד שימהר לשלוח הספרים אשר שאלתי מאתו, ולהודיעני מה היה לישעיה שלי, והוא בתשובתו מעתיר נשיקות, ואת בקשתי לא זכר וישכחה. כמה מעלות טובות לזקש עלי! – ובכל זאת לבי קשור בך ונפשי קשורה בנפשך, ואני תמיד איחל כי כל מאי דעבדין מן שמיא לטב.

והנני מסכים עמך בענין דמר הסורי, שהוא נגזר מלשון רומי admiror, אך לא אסכים עמך בענין מנעל מרופט שיהיה מן ruptus, כי לא יתכן זה בשפתותיהם של זקנים המתרפטות, כי אין הכוונה שנבקעות, אלא שמתרופפות ומשתרבבות לכאן ולכאן, ופירוש מרופט רפוי, כפי' הערוך. ואם תרצה לפרש כרש“י (שבת קנ"ב) מתבקעות, אמור שהוא הפוך מן פרט, כי בסורי אֶתפַּרֵט fissus est וכן בתלמוד (בתרא קי"ז) פריטא ספוותיה. דעתי נוטה להסכים עם ידידנו הרב שי”ר ועמך כי הפיוט מידך יה כבודך איננו להרמב“ן, אע”פ שבכ“י שלי הוא מיוחס לו. שירים אחרים להרמב”ן לא מצאתי.

“השינה והתרדמה הנופלת על כל המליצים” אשר הזכרת במכתבך, היא הביאתך לשבש דברי האָראַציוס בכתבך Interdum quandoque.

ודע כי אחרי שמעי כי הרב פֿראנקעל הוא בחזקת יהודי, התעוררתי לקנות ספרו (כי אותו ששלחת אלי מסרתיו מיד אל היוני), ובשבוע שעבר הגיע אלי מן לייפציג, והחלותי לקרוא בו, ופעם אחרת אחַוְך דעתי עליו.

ואתה ידידי הלא תודיעני אם יצאו לאור הערותיו על פראָלעגאָמעני, כי האריענט לא בא מעולם לנגד עיני, ואם תעתיק לי את דבריו תעשה הטוב והישר.

תגיד לי אם ראית מאמרי על התרגומים בגייגער’ס צייטשריפֿט, חלק חמישי קונטריס ראשון. דע כי האיש ההוא קצר את דברי והשחית תארם, ואם הייתי מוצא מקום הייתי חוזר ומדפיסם. והנני רואה כי הצענזור מצד אחד, והרבנים החדשים מצד אחר, הם לי גדר מזה וגדר מזה, לא יתנוני להגיד מחשבותי בקהל, וזה גורם לי התרשלות ורפיון ידים, גם עכוב הכ“ח השביעי אשר נטעתי בו מטעים נחמדים יותר מכל הקודמים, גם זה לי למרת רוח, וכן עכוב פירושי על ישעיה, כל זה מרפה ידי; וכמעט חדל שד”ל מהיות משתדל – רק זאת היא נחמתי, שאם חפץ בי ה‘, ואם כוונתי והשתדלותי מעודי ועד היום הזה, רצויות לפניו ית’, הוא יזמין לי סבות שיעוררוני לעבוד עוד עבודת הקדש בחריצות כאשר בתחלה, ואיקץ ממעט שנות מעט תנומות הנופלות על עפעפי, והוא יחייני לארך ימים עד אשלים מלאכותי כרצונו וכרצון יראיו. ואם כה יאמר לא חפצתי בך, כי כלה ונחרצה נחתך על מה שאתה קורא בשם יודאיזמוס – הטוב בעיניו יעשה.

ואתה ידידי יקירי שלום. פאדובה ה' אייר תר"ג.

ידידך שד"ל.