רקע
דוד בן־גוריון
על בית־המדרש להדרכה רעיונית של תנועת הפועלים

נובמבר 1944…


(במועצת מפלגת פועלי ארץ־ישראל)

תנועתנו אולי יותר מהרבה תנועות־פועלים אחרות ניזונה ממקורות רעיוניים וחזוניים. הרעיון והחזון הביאו אותנו לארץ ולעבודה. מעטות התנועות שיש בהן דריכות מחשבתית ומוסדית כמו בתנועתנו. ואעפ"כ אין תנועתנו עשירה בעבודה מחשבתית מסודרת ושיטתית. אין זה אומר שלא היו ואין אצלנו חיים מחשבתיים. להיפך, טבע תנועתנו, טבע האדם שלנו, והאופי של עבודתנו, מחייבים מאמץ מחשבתי כביר, אבל המאמצים המחשבתיים שלנו, שלא כמו בתנועות־פועלים גדולות ונורמאליות, באים לידי ביטוי כמעט אך ורק תוך כדי העבודה, המאבק והמלחמה, שאנו נתונים בהם, לרוב בתורה שבעל־פה.

כל זמן שהיינו מעטים, ציבור קטן, אולי לא היה צורך בתורה־שבכתב. במגעם של חברינו בזיקה ההדדית שלהם, אפילו לא בשיחה פומבית, אלא בפגישה במטבח, אחרי העבודה, היה משום בירור רעיוני. ואני בטוח שאוצרות מחשבה רבים הלכו לאיבוד בימים הראשונים לקיום תנועתנו, משום שלא היתה דאגה לכינוסם, ואף האנשים שהגו וחשבו לא דאגו לכך, שדבריהם יישארו ויישמרו. אבל תנועתנו בינתיים גדלה, והיא מתרחבת ומסתעפת, ובאים אלינו רבים בלי המיטען הרעיוני המוסרי, שניתן למועטים ששרדו מן הראשונים. באמרי זאת מתכוון אני ללגנדה הנפוצה בדבר העליה השניה, כאילו היתה מורכבת כולה מבני־עליה, מאנשי־סגולה, לא מניה ולא מקצתיה, לפי השערתי, לפחות 90% מאנשי העליה השניה לא עצרו כוח להישאר בארץ אפילו חצי שנה – מקורה של הלגנדה הזאת היא בכך שנשארו שרידים מעטים, ובדרך־הטבע נשארו אלה שהיה להם יותר אומץ ויותר נאמנות ויותר כוחות נפשיים ומוסריים. אבל בדרך־כלל לא היתה העליה השניה טובה מן השלישית והרביעית ומהעליה של עכשיו. נכון אמנם דבר אחד: מאחרי המלחמה העולמית הראשונה נהרסו במרכזים יהודיים גדולים אפשרויות לחינוך הדור הצעיר. מצב החינוך היהודי לאחר המלחמה הקודמת הורע. יחד עם הרעת המצב החומרי, יחד עם הפרעות שהיו בשלהי המלחמה הקודמת, יחד עם נישולם של היהודים ועם הירידה התרבותית הגדולה בעולם בכלל, ־ ירד בכלל הניבו הרוחני. אבל לא נכון שהחומר האנושי היה מקודם מעולה יותר, והחומר של עכשיו הוא גרוע. עובדה היא שעכשיו באים רבים, וכמעט כולם נשארים. וזה היתרון לעומת העליה השניה. אז באו רבים ונשארו מעטים מאוד. ועכשיו באים רבים, אך בלי שום מיטען רוחני, בלי שום חינוך, בלי ידיעה על היהדות ועל העם היהודי, על הציונות ועל תנועת־הפועלים ועל הסוציאליזם, והם באים בהמונים ביחס למספרנו. והם נכנסים לעבודה וממלאים את שורותינו. ומשום כך ירוד הניבו הכללי של הציבור, יש לנו עתה עסק עם ציבורים גדולים וגדלים, ואנו עומדים לפני מצבים מסובכים וקשיים שלא היו לנו בתקופות הקודמות.

לפיכך מצווים אנו עתה לדאוג דאגה מיוחדת להעלאת הרמה החינוכית והרעיונית של הציבור. איננו יכולים לסמוך שוב על הנס שקרה לנו, שאגב העבודה, אגב הארגון, אגב העליה להתישבות ואגב הפעולה שלנו ליוו אותנו המחשבות והרעיונות כאילו מאליהם. יש צורך לייחד מאמץ לחיים המחשבתיים שלנו. ורבים החברים אשר הגו בכך, וביחוד נשא ברל בשנים האחרונות, את החלום הזה בלבו: להקים בית־מדרש בשביל ציבור הפועלים, בשביל הנוער, בשביל מדריכים, מחנכים, פעילים, חברי ועדים, בו ישבו וילמדו תורה. ולא רק ילמדו, אלא ישבו ויבררו שאלות, ייחקרו, יעיינו, ובדרך זו יקום מוסד מרכזי לעניני הרוח של תנועת־הפועלים.

והנה ברל לא זכה, ואנו לא זכינו שהוא יקים את המוסד הזה. הוא, שבעצמו היה בית־מדרש חי, ועשרות ומאות חברים ונוער בארץ היו באים אליו לשם שיחה, לשמוע תורה מפיו, או לברר אתו ספקות ושאלות, ללמוד ולעיין, ־ האיש הזה נעקר מאתנו. וכשקרה לנו האסון הזה, הרגשנו כולנו ששומה עלינו למלא בהקדם האפשרי את אחת הצוואות העיקריות של חייו, ולהקים בית־מדרש כזה.

לא אגיד שיש לנו כבר תמונה ברורה ומסוימת על צורתו ותוכנו של המוסד. היינו יכולים לתאר לעצמנו תמונה כזאת, אילו רצינו לעשות העתקה ממוסד אחר שקיים בארץ אחרת, ־ וקיימים מוסדות כאלה באנגליה ובארצות אחרות. אולם כשם שלא ניתן לנו ואין אנו רוצים לעשות מתוך חיקוי עיוור מה שעושים פועלים בארצות אחרות, משום שאנו נתונים במצב אחר, במציאות אחרת ובנסיבות אחרות, כך גם בשטח זה לא נוכל לקחת לנו דוגמה מן המוכן ולומר: “כזה ראה וקדש”. אני מניח שגם לאחר שנקים את המוסד הזה, עוד נתלבט הרבה עד שימצא את דרכו המובילה לצורך המיוחד של תנועתנו ולטבע המיוחד של האדם שלנו.

אבל אנו מקווים שאותם החושים והמאוויים והנאמנות העמוקה ליעודנו המדריכים אותנו תמיד, ידריכו אותנו גם פה. ותוך כדי הקמת המיפעל ושכלולו, תעוצב צורתו ההולמת את תנועתנו. עכשיו עלינו להכשיר את התנאים להקמתו – זוהי חובת התנועה.

הדבר הזה תובע אמצעים רבים. אין אנו מתכוונים להקמת סמינר לחדשים אחדים, אלא להקים מוסד קבוע, באחד המשקים; אולי לא גדול בתחילתו, שיש בו ספריה חשובה, מכשירי עזר, ואטמוספירה תנועתית מתאימה, אטמוספירה של עבודה ושל משקי עובדים מסביבן וגם תנאים חמריים ללימוד ולמחקר – שיהיו בו חברים שיוכלו להקדיש את כל חייהם למחקר ולעיון ולהדרכה; ומורים יהיו בו שיעבדו בקביעות, ותלמידים – נוער ופועלים מבתי־חרושת, בנין ונמל, מקבוצה ומושב וקיבוץ – יוכלו לשבת שם שלושה ־ ששה חדשים, על מנת ללמוד, לברר ולעיין. דבר זה ידרוש אמצעים רבים, מאות אלפים לירות. זה ידרוש מאמץ רוחני גדול מצד טובי כוחות הרוח שישנם בתנועתנו וסביבה, בארץ ובחוץ־לארץ. וכבר פנינו לחברים אחדים בחו"ל שיבואו הנה.

החשיבות שבדבר והקשר שלו למחשבת חברנו הגדול שהלך מאתנו, מחייבים שנחליט על כך, ונבצע את המיפעל בהקדם. אם החברים כאן יחליטו, פירוש הדבר שהם מתחייבים בשם אלפי חברים לאפשר את הקמת המוסד הזה בזמן הקצר ביותר.



מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 35605 יצירות מאת 1821 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 12251 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!