י' בחשון תש"י – 2.11.1949

נתכנסנו היום – נציגי העם היהודי בישראל ובחוץ־לארץ ושליחי המדע בארץ ובעולם, להביע הוקרתנו למפעל־החיים וליצירת־הרוח של איש־סגולה, אשר זכה לדבר יקר־המציאות ביותר והבלתי־שכיח אפילו בהיסטוריה הארוכה והמופלאה של עמנו עתיק־היומן: לשאת על ראשו שני כתרים – כתר־מלכות וכתר־תורה.

הנשיא הראשון של מדינת ישראל הוא ראש־המדינה היחיד בדורנו – ונדמה לי בהרבה הרבה דורות – שלא המדינה עשתה אותו, אלא הוא עשה את המדינה. מדינה זו שקמה לפני כשנה וחצי – ד“ר וייצמן עמל על יצירתה מאז היותו נער צעיר, ובמשך יותר מיובל שנים השקיע בבנינה עבודה ברוכה ומאומצת, עבודת־פרך נאמנה ומסורה, גם כחייל וגם כמנהיג, גם כבנאי וגם כאדריכל. עבודה זו לוּותה כיבושים מזהירים וכשלונות מכאיבים. ד”ר וייצמן לא זחה דעתו מהכיבושים ורוחו לא נפלה מהכשלונות.

לפני שלושים ושתים שנה ביום הזה, הגיע ד“ר ויצמן לשיא נצחונו המדיני, – אבל הוא ידע אז, כאשר לא ידע איש אחר בזמן ההוא, שעוד רבה וקשה המלאכה אשר לפניו, ועבודתו המפרכת בעצם רק כאילו התחילה אז מחדש, ולא נפסקה עד היום. ובבוא לפני כעשר שנים הכשלון הטראגי, ונדמה היה שכל מפעל־חייו המדיני נהרס ונחרב – לא נתרופפה אמונתו ולא פחתו מאמציו. וכשסוף־סוף באו גדולות ונצורות, ומדינת־ישראל קמה וד”ר וייצמן העמד בראשה – לא זכה מן ההפקר, אלא קצר ברינה מה שחרש וזרע כל חייו בשקידה ובאמונה.

וכמעט לא יאָמן, שהאיש אשר השקיע כל חייו במפעל הציוני, המעשי והמדיני, והביא את תנועתו ועמו עד הלום – הספיק באותו זמן לעשות עבודה מדעית, אף זו עבודה מתמדת, פוריה ומבורכה, לא דרך־אגב וכלאחר יד – אלא עבודת־יצירה מזהירה, אשר היא לבדה היתה מספיקה למלא חללם של חיי אדם רב־כשרונות ואדיר־פעלים ולהנחיל לו תפארת־חכמה ועולם־הבא מדעי.

בתור כזה שאינו איש־מדע, לא אעיז לנסות ולהעריך את פעולתו המדעית של ד“ר וייצמן, בפרט במעמד זה של גדולי המדע, חבריו, מוקיריו, עוזריו ותלמידיו של ד”ר וייצמן. אבל אני יודע שאנשי־מדע צרופים שאין להם בחייהם אלא החיפוש הנעלה והטהור אחרי אמיתות הטבע וסודותיו הכמוסים – מעריכים את מפעל־חייו המדעי של ד"ר וייצמן לא פחות מאשר אנו, הקשורים יותר לעולם העכור של המציאות הפוליטית, מוקירים את פעולתו המעשית והמדינית בתנועה הציונית.

אולם אודה על האמת: תמיד חשדתי ועדיין חושד אני גם עכשיו, שעבודתו המדעית של ד“ר וייצמן אינה מנותקת לגמרי מזיקה פנימית לשאיפתו ולעבודתו הציונית. אני מאמין שהמניע הציוני של ד”ר וייצמן לא פסל ולא פגם את טיב עבודתו המדעית ואיכותה העליונה, ואני יודע שיצירתו המדעית היתה ותהיה לברכה רבה למעשה הציוני.

המזיגה המבורכת של מדינאות ומדע בפועל־חייו של ד"ר וייצמן טוֹמנת בחוּבּה אחד הסודות של נס הצלחתנו עד כה, היא גם צריכה לסַמן ציוּן־דרך לבאות.

מבחנה העליון והסופי של מדינת־ישראל יהיה מבחן־הרוח. לא רוח בניגוד לחומר, לא רוח כשלילת החַיִל והכוח. היהדות האֲמונה על תפיסה אחדותית אינה מכירה בסתירות מדומות אלה.

אולם לא תצליח פעולתנו – פעולה כלכלית, צבאית ואירגונית, אִם לא תפעם בה רוח האמת והחזון. על מדינת־ישראל להיות מרכז עליון למחקר מדעי, לא שימושי בלבד, אלא גם מדע צרוף, שאין לו אלא בקשת האמת הטהורה – שהיא לפי דברי חכמינו חותמו של הקדוש ברוך הוא.

רק הודות לשאר־הרוח של עמנו בעבר, עמדנו בתלאות האיומות שבאו עלינו בגולה, ורק מתוך הגברת שאר־הרוח בעתיד נקיים היעוד ההיסטורי הגדול של מדינת־ישראל – היעוד שהוֹרישו לנו נביאי ישראל.

זכות גדולה היא למדינת־ישראל שנשיאה הראשון הוא מגדולי הרוח והמדע בימינו.

מפעלי המדע והרוח שד"ר וייצמן עוזר להקימם ולהרחיבם – אני מקווה כי הם יעמדו לנו לקיים זכות זו גם בעתיד. נישׂא ברמה דגל המדע, השלום והאמת, ונעשה את ישראל למאוֹר רוחנו בעולם, ולא יסוּף מאתנו השם המפואר של “עם הספר”.