ט' בחשוָן תש"י – 1.11.1949

– – – כלאחד מאזרחי מדינת־ישראל ועובדיה, תרשו לי להביע דעה באחת השאלות שהועמדו או צריכות לעמוד בוועידתכם: תרומתכם לאיחוד כל העובדים והפועלים בארץ בהסתדרות־עובדים כללית (או כפי שקוראים לזה – הצטרפות להסתדרות העובדים).

אני רואה בהתפצלות העובדים לפי השקפות פוליטיות ודתיות נזק חמוּר לעניני העבודה והעליה מצד אחד, ולאחדות האוּמה וצביונה המיוחד – מצד שני.

אני יודע ומעריך עמדתכם בשאלת הדת, אולם גם מבחינת השקפתכם הדתית איני משוכנע שאתם מועילים לדת בהתבדלותכם מכל ציבור הפועלים בעניני עבודה וחברה ומדיניות. פעם עשתה זאת אגודת־ישראל ביחס לכלל היהודי, ואיש מהם לא יגיד שחיזקו על־ידי כך את הדת בתוך הכלל. וטוב שהם נוכחו בטעותם ואין הם פורשים עוד מכלל האומה.

איני סבור שיש למזרחי יסוד להצטער על שלא נשמע בענין זה לדעת ה“אגודה”, והשתתף עם ה“חפשים” ו“האפיקורסים” בהסתדרות הציונית. לא העם היהודי, לא הדת היהודית ואף לא העמדה של המזרחי סבלו מזה, להיפך.

בהתבדלותכם מכל מחנה הפועלים בעניני עבודה, חברה, התישבות, קואופרציה, משק ועוד – אתם הופכים בעיני רוב העובדים את הדת לקרדום פוליטי־מפלגתי, ומרחיקים מעליהם המוני פועלים דתיים ומספר יותר גדול של פועלים “מסורתיים” שאינם שומרים אולי כל מצווֹת השולחן־ערוך, אבל אין לראות בהם שונאי־דת; ואתם מסייעים (בלא יודעים) לחוגים אנטי־פועליים להסתייע בנימוקים דתיים כביכול נגד עניני ציבור הפועלים.

העוּבדה שאתם משתתפים יחד עם לא־דתיים בכל אירגון והסתדרות ומפעל, מחוץ למסגרת העבודה והעובדים, קשה להסביר אותה באופן מניח הדעת, ומתקבל הרושם אצל הרבה פועלים שכוחות ריאקציוניים משתמשים בכם לנגח את ציבור־הפועלים המאורגן – בעניני עבודה, זכויות מוניציפליות, מדיניוּת וכו'.

נדמה לי שבהתבדלותכם זו אתם גם מחבלים אחת המטרות הרוחניות שלכם, אִם רוצים לבנות הווי יהודי, ללא כפיה ואונס דתי. (וגם אתם, כמדומני, מתנגדים לכפיה בעניני דת), אִם רוצים לשמור על הצביון היהודי של חיינו, על צביונם של חגינו ומועדינו, שיהיה משותף גם לאלה שאינם מקפידים על השולחן־ערוך, ורוצים לבצר את האחדות היהודית במידה המכּסימַלית – אין דרך יותר מעוּלה משבת־אחים של כל העובדים במסגרת אחת. ברור שזה לא יתכן בלי כבוד הדדי וסוֹבלנוּת הדדית, שאינה כוֹפה בעניין מצפוּן ודת ואינה פוגעת פגיעה גסה ברגשות חברים; ואיני מניח שסובלנות זו וכבוד הדדי זה אין למצוא בתוככם ובתוך המוֹני העובדים בהסתדרות.

אבל אין להתעלם מהעיקר – מהאינטרס המשותף ומהחזון המשותף של כלל העובדים בכפר ובעיר, ומהיעוד החלוצי הצפוי לו, והתבדלותכם, מן ההכרח שפוגעת קשה בעיקר זה ומסלפת בהכרח את דמותכם, וגם דמותם של שאָר האירגונים הנפרדים שנשענים עליכם. איני יכול למצוא שום דבר לא ב“תורה” ולא ב“עבודה” שמחייב או מכשיר אפילו את הפירוד הזה – אלא אִם הסתדרות העובדים חשודה על כפיה בעניני דת ומצפון או אי־התחשבות ברגשוֹת ובצרכים המיוחדים של חבריה הדתיים. – לפי מיטב ידיעתי אין היא חשודה כל כך.

ואם מותר ל“איש מן החוץ” להביע דעה – הייתי מייעץ לוועידתכם בכל הרצינות שתעיינו מחדש, ובלי דעה קדומה, בשאלה חשובה זו.

מדינת־ישראל עומדת בפני מבחנים חמוּרים, וכל פירוד מיותר ובלתי־הכרחי מכביד על מלחמת קיומה הקשה, וביחוד כשפירוד זה פוגע בציבור המהווה בהכרח רוב בנינו ורוב מנינו של העם – בציבור עובדי הכפר והעיר; יותר מדי גדולה אחריותו ההיסטורית של ציבור זה בפני העם היהודי ועתידו, – שירשה לעצמו התפצלות והתפרדות שאין בהן הכרח.

כשם שהשתתפותכם בהסתדרות הציונית לא פוגעת בעקרונות הרוחניים שלכם ולא חייבה את כל ההסתדרות הציונית לקבל השקפתכם המיוחדת – כך אין כל מניעה שהשתתפותכם יחד עם כל שאר העובדים בהסתדרות כללית אחת לא תפגע בעקרונות הרוחניים שלכם ולא תחייב את כל ההסתדרות הכללית בקבלת השקפתכם המיוחדת.

ובתוך ההסתדרות תצליחו בלי־ספק לנטוע בלב הציבור כולו יותר כבוד והערכה לערכי המסורת – מאשר תעשו במחיצה נפרדת.

זכיתי לעבוד עם חבריכם יחד כשהייתי מזכיר הסתדרות העובדים הכללית. ואני שמח שזכיתי לעבוד עם חבריכם בסוכנות היהודית ואחר־כך בממשלה הזמנית והקבועה למדינת ישראל.

יודע אני חילוקי־הדעות, אבל מאמין אני כי גם בקשרים ובאחריות המשותפת, ואני תפילה שהמשותף יתגבר על המפריד, ותמצאו דרך נאותה לשמור מכל משמר על הערכים המיוחדים שלכם ולעבוד שכם אחד עם כל ציבור העובדים בכל אותם הענינים המשותפים לכולם.