כ“ח באייר תש”י – 15.5.1950

בישיבה המאה ושלושים ותשע של הכנסת הראשונה

ישיבת הוועד הפועל הציוני שנתכנסה בירושלים בחודש אפריל, היתה מוקדשת לבירור בעיות התנועה הציונית לאור קיום מדינת־ישראל, ועמדה על הצורך בשיתוף־פעולה אמיץ ותיאום מלא בשטחי־עליה, לרבות עליית־נוער, קליטה והתישבות, בין ההנהלה הציונית ובין ממשלת ישראל.

ממשלת ישראל קיבלה לתשומת־לבה משאלתו של הוועד הפועל הציוני, וּועדה משותפת של הממשלה וההנהלה ניסחה הצעת שיתוּף ותיאוּם שאושרה על־ידי הממשלה וכן גם על־ידי ההנהלה הציונית.

הנוסח המוסכם אומר:

"1. יוּקם מוסד לפיתוח ולתיאום של ממשלת ישראל וההנהלה הציונית.

2. המוסד יהיה מורכב מארבעה שׂרים וארבעה חברי ההנהלה, ואליהם יצורף בא־כוח הקרן הקיימת לישראל.

3. באי־כוח הממשלה יהיו: ראש־הממשלה, שׂר־האוצר, שׂר־העבודה ושׂר־העליה. באי־כוח ההנהלה יהיו: יו"ר ההנהלה בירושלים, גזבר ההנהלה, ראש מחלקת־העליה ונציג מחלקת־הקליטה.

4. המוסד יתאם התכנון והביצוע בשטחי העליה, הקליטה, השיכוּן לעולים, ההתישבות והפיתוח החקלאי. כן יתאם התקציבים לצרכים אלה, ויחליט על חלוקת תפקידי הביצוע בין הממשלה וההנהלה.

סידור זה נעשה עד הקונגרס הציוני הבא. שני הצדדים יוכלו אז להציע שינויים בקיום המוסד ובתכנית פעולתו".

עד כאן – לשון ההחלטה המוסכמת.

המוסד עומד להתכנס בקרוב ולגשת לפעולה. ברור שחברי הממשלה שבמוסד יהיו גם להבא תלויים באחריות קולקטיבית של הממשלה ויפעלו בגדר החלטות הממשלה מתוך זיקה לריבונות הכנסת.

גם חברי ההנהלה הציונית שבמוסד יפעלו בגדר החלטות ההנהלה ויהיו כפופים לקונגרס הציוני ולוועד־הפועל הציוני.

אולם הפגישות המוקדמות שנתקיימו בין נציגי הממשלה וההנהלה מוכיחות שאין כל מניעה לשיתוף־פעולה אמיץ ונאמן ולתיאום חברי, לאחר שבשאיפות ומגמות של מדינת־ישראל מצד אחד ושל התנועה הציונית מצד שני אין כל ניגוד וסתירה, אלא להיפך, יש מידה רבה של זהוּת ורצון משותף.

סידור זה כפי שנזכר הוא זמני, עד הקונגרס הציוני הבא. אם תוך כדי פעולה יתברר הצורך בשינויים – תהא גם הממשלה וגם ההנהלה חפשיות להחליט על השינויים הרצויים.