רקע
דוד בן־גוריון
הקדמה לספר מגבית ההתגייסות

כ' בכסלו תש״י – 11.12.1949


מדינת־ישראל לא היתה קמה בפועל ביום 14 למאי 1948, אלמלא היתה קיימת בכוח לפני כך. בהיסטוריה כבטבע אין שום דבר נוצר יש מאין. ממשלת ישראל, צבא־הגנה לישראל, שיבת גלויות, כלכלה לאומית עצמאית — ארבעת גילוייה הראשונים של המדינה, היו גלומים בישוב היהודי ובמוסדותיו ובזיקת העם היהודי למולדת שנים רבות לפני היום הגדול בתולדות ישראל.

מאות בשנים נשתמר זרע המדינה בנשמת העם, בכיסופיו הטמירים, בתפילתו ובשירתו. עם הקמת הכפר העברי הראשון בדורותינו לפני שבעים שנה נטמן זרע הפלאים בחיק האדמה הנשַמה והעזובה — ויצמח ויעש פרי למינוֹ אשר זרעו בו על הארץ. מזמן לזמן התגעשה סוּפה וסערה והניצנים הרכים כאילו נגזרה עליהם כליה, אך כוחות הנביטה המופלאים היונקים ממעין החזון ורצון התקומה של העם — גברו על רוח־זלעפות, ובמסגרת שלטון זר צמח וגדל ישוב עצמאי שהבשיל בתוכו כל גרעיני המדינה: משק, תרבות, הנהלה עצמית, כוח מזוין.

במשך עשרות שנים הונחו היסודות למדינת־ישראל המחודשת. כל שעל אדמה גאול, כל ניב עברי בפי ילדי ישראל, כל בית נוסף בשכונה או בכפר, כל מחרשה נהוגה בידי חורש יהודי, כל סדנה מופעלת בעבודה עברית, כל רובה מוחזק בידי שומר ונוטר יהודי — היו לבנים בבנין המדינה. לאט־לאט נחפרו היסודות, נורתה אבן־פינה, הונח אריח על גבי אריח. ורבים היו השליחים ושונים היו דרכי עבודתם: חובבי ציון, נדיבי־עם, מוסדות לאומיים, קרנות ציוניות. כל אלה טיפחו וגידלו הישוב המתעצם, אולם המהפכה ההיסטורית שנתחוללה, ביום 14 למאי לא היתה באה אלמלא קדמה תמורה פנימית רבת משמעות וסיכויים: תגבורת פעולתו העצמית של הישוב, שחדל להיות מושׂא על ידי העם שבגולה ונהפך יותר ויותר לנושא הראשי והעיקרי של החזון המתגשם: התכנסות ישראל ועצמאותו במולדת.

הספר הלבן ומלחמת העולם השניה — שתי הפורעניות שניתכו על הישוב ועל הציונות ועמדו לכבות הגחלת האחרונה של תקוותנו, דווקא הם שעמדו לנו להפוך את הישוב לגורם עצמאי שהכשיר בואו של היום הגדול בארבעה־עשר למאי; אורגנה ה״העפלה״, העליה החפשית שלא הכירה עוד במרות שלטון המנדט, וחושל הכוח המזוין היהודי; עליה ב׳ וההגנה פתחו הדרך למדינת־ישראל, כי שתיהן נישאו בעיקר בכוח הישוב הארצישראלי ובתנופתו החלוצית. בשני מפעלים אלה גילה הישוב בגרותו המדינית והונח היסוד לעצמאותו הממלכתית.

עליה ב׳ וההגנה אורגנו בכוח התנדבותו החפשית והמחייבת כאחת של הישוב — ומכשירי התנדבות חפשית ומחייבת זו היו: ״כופר הישוב״ שהוקם בשנת 1938, ו״מגבית ההתגייסות״ שאורגנה בשנת 1942, ושניהם התקיימו ושירתו את העליה וההגנה, עד שמדינת־ישראל ותקציבה הממלכתי ירשו מקומם.

למעלה משמונה מיליון ל״י גייסו שתי קרנות אלו — מ״מסים״ ישרים ועקיפים, שהישוב הטיל על עצמו בעוד אין סמכות ממלכתית ברשותו; מגבית ההתגייסות, המיוסדת על ״מס הכנסה״ מתוך התנדבות, הכניסה למעלה ממיליון לירה לשנה מהישוב הקטן שלא מנה עדיין אפילו שש מאות אלף. ״מסי״ העקיפין של ״כופר הישוב״ שולמו בעין יפה, אם־כי לא עמדה מאחוריהם כפיה.ממשלתית. שתי הקרנות האלה היו מוקדשות בעיקרן לבנין הכוח המזוין היהודי — ההגנה, הנוטרים, הפלמ״ח והיחידות הצבאיות במלחמת־העולם השניה — ולאירגון ה״העפלה״ — הגילוי המהפכני הגדול ביותר בחיי העם העברי ערב הקמת המדינה.

עם הקמת מדינת־ישראל ופתיחת שערי המולדת לרווחה לשיבת גלויות — נסתיים פרק ה״העפלה״. עם יסוד צבא־הגנה לישראל — נסתיים פרק ההגנה. ועם קביעת התקציב הממלכתי' הראשון של ממשלת ישראל — נסתיים פרק ״כופר הישוב״ ו״מגבית ההתגייסות״. בעצם היו אלה לא סיומים — אלא פתיחת תקופה חדשה.

בעשרים לאוקטובר 1948 הוכרז על נעילת ״מגבית ההתגייסות״. זו היתה הפעם הראשונה בתולדות הישוב והציונות שהכריזו על הפסקת מגבית וביטולה. ועשו זאת בזמן שנדרשו אמצעים כספיים יותר גדולים מאשר בעבר. בנעילה זו בוטא אחד הגילויים של המהפכה ההיסטורית: היותנו לאומה שלטת על עצמה המספקת צרכיה בדרך ממלכתית: מסים, ארגוניות, מילוות ממשלתיים. מגבית ההתגייסות נסתיימה באשר עלינו לשלב יותר גבוה בסולם קיומנו הלאומי: בשלב של קוממיות ישראל וקיבוץ גלויות.

זו היתה המהפכה של 14 למאי. עדיין אנו עומדים בראשיתה — וידָרשו מאמצים ומאבקים ממושכים שאין לראות היקפם וגדלם עד שנגיע למחוז־חפצנו ההיסטורי. המדינה היא מעכשיו המכשיר העיקרי בביצוע משימת־הדורות המוטלת עלינו: קיבוץ גלויות וגאולה שלמה ומלאה. בידי המדינה יש כלי־ביצוע שלא היו בידי הישוב; מה שעשה צבא־הגנה לישראל לא היתה יכולה לעשות ההגנה; מה שעושה העליה ברשות המדינה לא יכלה לעשות ה״העפלה״, ומה שעושה התקציב הממלכתי לא יכלה לעשות שום קרן, לא ״כופר הישוב״ ולא ״מגבית ההתגייסות״. אולם נכס יקר אחד היה בהגנה ובהעפלה וב״כופר הישוב״ וב״מגבית ההתגייסות״ שעלינו לשמור־ עליו כעל בבת־עיננו, וזהו — רוח ההתנדבות החלוצית.

מדינת־ישראל שונה מכל שאר המדינות; היא מצווה על ביצוע חזון הגאולה של האומה העברית. לשם כך לא מספיקה סמכות מחוקקת ומחייבת שיש בידי המדינה; לא מספיקים שירותי־חובה ומסים חוקיים שיש בכוח המדינה להטיל על אזרחיה, אלא דרושה כמלפני הקמת המדינה, וביתר־שאת, התנדבות חלוצית: לקליטת עולים, להפרחת השממה, לקיום הבטחון, להגשמת חזון אחרית הימים של נביאי ישראל.



מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 35588 יצירות מאת 1814 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 12120 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!