רקע
דוד תמר
אימתי נתחבר ספר טהרות הקודש?


במאמרו “הספר טהרות הקודש – מי חיברו ואימתי”1 בא ישראל היילפרין לכלל שתי מסקנות חשובות: א) שמו של מחבר הספר הנז' נעלם מעמנו וטעות גדולה טעו החכמים שייחסו ואתו לר' בנימין וולף, שלא היה אלא זה שטרח להביאו לדפוס; ב) הספר נכתב בקצתו “כנראה, אולי כתיבה ראשונה” עוד לפני גזירות ת“ח “ואילו כתיבת רובו של הספר או גמר כתיבתו חלה אחריהן ונמשכה בשנות הששים והשבעים של המאה הי”ז”.2 אין ספק שהדין עם היילפרין במסקנתו הראשונה, אבל מסקנתו השנייה עדיין צריכה לפנים ויש מקום לחלוק עליה. לפענ“ד יש ראייות מוכיחות, שזמן חיבורו של ספרנו אין להקדימו לשנת תס”א ואין לאחרו לאחר שנת תע"ג, קרוב לדעתם של ג' שלום ושל ב' דינור.

תחילה יש להעיר, שהיילפרין היה יכול לקיים ולחזק בראייות נוספות את דעתו בדבר זמן חיבורו של ספרנו. בס' טהרות הקודש, חלק א, דף כב, ד, אנו קוראים: “ועיין במגיד משרים פרשת וישב דף כד מסוד בשכמל”ו בקול רם בי“כ” – וכן הוא במגיד משרים, דפוס לובלין ת“ו, דף כד, ג–ד.3 שם בדף ז, ב, וכן בדף יו, א, נזכר ספר עמק המלך, שנדפס באמשטרדם בשנת ת”ח. בחלק ב, דף לד, ג מביא המחבר דבר בשם “ספר יונת אלם, מאמר אחד מעשרה מאמרות… מפי… האלקים (צ"ל: האלקי) מוהר”ר מנחם עזרי‘… וז“ל בפרק נו בדף יא עמוד ג בסוף פרקו” – והוא במאמר יונת אלם, אמשטרדם ת“ח. בחלק א, דף לד, א, נמצא כתוב: “וסימן על זה נמצא בהקדמת הפירוש שעל ספר עשרה מאמרות וז”ל”, ובעל טהרות הקודש מתכווין לפירוש יואל משה לר’ משה בר' שלמה הלוי, אמשטרדם ת“ט, שבהקדמתו נמצא הלשון המובא בספרנו. פעמים הרבה נזכר בס' טהרות הקודש הספר זאת חקת התורה לר' אברהם חזקוני, קיצור מספר הכוונות של האר”י, שנדפס בויניציאה בשנת תי"ט.

ועד שאביא ראייותיי שלי מבקש אני להביא כמה ציטאטין מתוך ספרנו, שאולי יש בהם לסייע בבירור השאלה שלפנינו ושמא מהם וממני תסתיים שמעתתא.

א. חלק א, דף ו, א: “עוד מצאתי בספר תיקוני' שחיבר מהר”ר יששכר בער בהגאון הגדול מהור“ר ן' נכדו של הגאון הגדול מהור”ר ן' שפירא בעל אמרי שפר זלה“ה”.4

ב. שם דף ו, ב: “ותפילות הנאמרים קודם עטיפת הטלית והנחת תפילין לא כתבתי, כי כבר המה כתובים על ספר שערי ציון5 כסדרן וכהלכתן וגם נדפסים בכרך קטן מיוחד תפילות הללו בנוסחאות אחרות בנגלה שיבינו גם ההמון”.

ג. שם דף יב, ב: “…אבל על זה יש להתרעם עליהם (על המדפיסים) שבכמה מקומות מהסידור ולפעמים גם בכל הסידור כולה (!) מונעים גם לנקד… ופליאה בעיני ראיתי שעל הרוב עמי הארץ ונערים קטנים אלו הסידורים קונים כי המה נחמד למראה מפני יופי הכריכה ויופי הדפוס”.6

ד. שם דף כא, ב: “ואם הוא בדרך או גם במתא ומתפלל ביחיד יאמר הפסוקים אלו והברייתא הידוע כאשר נדפס בכרך קטן ונקרא בפי כל קדיש וברכו”.

ה. שם כה, ג: “ואח”כ אומרים בקצת מקומות שיר הייחוד ושיר הכבוד שהוא אנעים זמירות".

ו. שם כז, ג: “והוא הקביעו' שנוהגי' ברוב מקומות ונקראי' (!) אותו בשם שיעו”ר או ברוב מקומות מעמידין איזה חכם וקוראבין אותו בשם מגיד והוא מגיד מוסרים ותוכחות והליכות עולם שלחן ערוך מא“ח ודומיהם”.

ז. שם כט, ד: “וראיתי בנוסחאות המוסיפים בכוונת ברכה זו לתיקון קרי הן בדפוס הן בכתבי' חדשים מקרוב באו”.

ח. שם לא, ד–לב, א: “בענין הנחת תפילין לתפילת המנחה, ידעת בני שטוב וישר בעיני ה' לילך בהם אף כל היום… וראיתי מעט מזעיר אנשי מעשה שנוהגין לילך בהם כל היום וכ”ש בשעת התפלה והמה המפורסמים בחסידות, אבל אנשי' אשר להם חשק להיות הצנע לכת ואינן מפרסמין חסידות' וערומים ביראה המה מונעין מזה מפני המלעיגי' הליצנים ימ“ש וזכרם, וכמו כן מונעים מלהניח תפילין דר”ת בשחרית כראוי ואין מן הראוי לבטל שום מצוה מפניהם… עם כל זה מפני כבוד אלקים ראוי להסתיר דבר ולהסיר ממך עקשות פה מפני המלעיגים ולהתנהג בהם בשבתך בביתך" ועיין שם בפנים.

ט. שם לג, ב: “ומה טוב ויפה המנהג שיש בקצת קהלות חברות קדושות מיוחדת (צריך לומר כנראה: מיוחדות) לזה להתפלל מעריב בזמנה”.7

י. שם לח, א: “וכן מחויבים לומר שבחות ורננים לכבוד שבת כאשר נדפסים לנו זמירות מענייני השבת, ויש בשאר מקומות זמירות השייכים גם לימים טובים ולחנוכה ולפורים”.

יא. שם נא, א: “כי קבלתי מחכם אחד שלמד אותי לכוין בזה בכל ר”ח והוא טוב לזכירה; והגיד לי שגם הוא קיבל כן וגם מצא כתוב, אבל אנכי לא ראיתי אותו בכתב כי אם מפיו שמעתי ולהועיל על זכרוני על הספ' כתבתי".

יב. שם נב, ג (סוף חלק א): “ואני מצאתי בכתב יד חכם אחד סי' לכל גאולה וגאולה הוא אֵַם שהיא נקבה ולרמז גאולת מצרים היה על ידי אהרן ומשה והוא ר”ת א“ם; פרס ומדי אסתר מרדכי הוא ר”ת גם כן א“ם; יון אשה מכבי היינו יהודית, ולעתיד גם כן הוא הסימן א”ם אליהו משיח אבל שניהם זכרים… וע“ד הסוד הטעם כי תיבת אם אין לה קדמון כנודע וזה הוא שמרמז שאין הגאולה קדומה כי אם על ידי עשיית מעשים טובים ולילך בדרכו [צריך לומר: בדרכי] אבותינו והרמז הוא בא מאם ר”ת מעשה אבותינו מקרב את אליהו משיח – ע“כ מצאתי”. והשווה שם כד, א.

יג. שם, חלק ב, ד, א: “וע”ש תעיי' בס' הרב מוהר“ר בער סג”ל8 את אשר כבר הודעתיך את כבוד האיש הזה ואת שיחו הנאה ומעורבת על הברכות. תעיי' בזה שכתב בפ' משפטים בענין שאר כסות ועונה מה שהביא בשם תומר דבורה".

יד. שם יב, ג: “אז ציוו להמדפיסים לדפוס (!) הווידוי הנ”ל (שבספר ברית אברהם לר' אברהם הלוי הורוויץ) בחיבור קטן וקראוהו בשם תחינות וגם וידוים".

טו. שם לח, ד: “ולכך יש ימים שאין משביעין ואין מחרימין בהם ונדפסים הם בלוחות השנה”.9

עכשיו אמנה אחד־אחד מן המוקדם אל המאוחר את ראייותיי שלי לזמן חיבורו של הספר שלפנינו, מהן מכריעות ומהן שמכלל ספק יצאו ולכלל וודאי עדיין לא באו.

א. חלק ב, דף יט, ג: “וכך מצאתי קצת במאמר עולם קטן שהוא מאמר אחד מעשרה מאמרות היוצאים מפי קדוש החכם השלם החסיד מוהר”ר מנחם עזריה זלה“ה ונוסיף [צ”ל: ונוסף] לו פי' לדבריו ונקרא שמו בישראל נר למאור ע“ש המאיר באופל וע”ש המחבר הרב מוהר“ר מאיר כמהור”ר חיים הנזכר שם בספר הלז. וז“ל שם בקצרה בדף ה במערכה שנייה” – והלשון המובא אמנם נמצא בפי' נר למאור לר' מאיר ב“ר חיים, דפוס ווילמרשדארף תל”ה, במערכה שנייה, דף ה.

ב. שם, דף כו, א–ב: “ומצאתי בס' הנכבד והנורא ספר הבריאה שתיקן לקרי לכוון בשם מ”ב ב“פ גי' פ”ד מנין אחה“ע… וכתב שם דרך כלל שצריך האדם ביותר לכוין בניקוד וא”י דשם חב“ו כי זה רומז ליסוד הוא המקום אשר חטאנו, ובזה יתכפר לו ואסף נדחיו שהם כתי גרים וע”ש באורך גם מענין נשמות העשוקות הנעשים גרים, ויקר ערך ענין זה עמוד עליו ומחזה שדי תחזה“. וכן שם חלק א, דף כה, א: “ורמז גדול מצאתי על זה בס' בריאה וז”ל ויש לאילתא השגחה פרטית לפי שהוא [צ”ל: שהיא] רומזת לרחל וללאה ולכנ“י למלכו”ת ולבינ“ה… וכן ממש הוא סוד איילתא שכמו שהיא בצער לידה כן כנ”י; כמו הרה תקריב ללדת תחיל ותזעק בחבלי' מצער שמצטערת עד שבא נח“ש ונשכה ומולד כנוד', כן כנ”י מצטערו' בחבלי הגלות עד שבא נח“ש שהיא גי' משי”ח ומעורר בקול השופר שהוא בינ“ה לפתוח ממסגר אסיר דהיינו בנים ודי, עכ”ל“.10 ואין ספק שהמחבר נתכווין לספר הבריאה של נתן העזתי, שנתחבר בשנת ת”ל,11 כנראה בקאסטוריה, ומסתבר שלא הגיע לפולין או לאמשטרדם לפני סוף שנות השבעים של המאה השבע־עשרה.

ג. שם, חלק ב, יח, ג–ד: ראיתי להעתיק דברי בעל תשובות נפש הנ“ל תיקון אמן… ושם תראה ותקבל סודות דאמ”ן… ועוד כתב שם טעם שע“פ גזירת הרב שלא נתן לו רשות להדפיס כוונת אמן יהא שמיה רבא ויצא טעם לשבח בכן ראה לציין איזהו מקומן… ולבסוף ספרו שהוא מעט הכמות ורב האיכות כתב עוד וכפל באזהרות עניית אמן” – וקרוב בעיניי שהכוונה לספר תשובת הנפש תיקון אמן תשובת תענית, שנמצא באוצר הספרים של הבודליאנה באוכספורד ונדפס בלובלין בשנת תל"ז כנראה.12

ד. שם, דף א, ג: “וגם חידושי דינים השייכים לבין אדם לחבירו אשר גלה לנו בעל טורי זהב וביות' בעל שפתי כהן זלה”ה“.13 אמנם אפשר שבעל טהרות הקודש נתכווין לפירושם של הט”ז והש“ך על טור יורה דעה, שנדפסו לראשונה בלובלין ת”י ובקראקא ת“ו, אבל מסתבר יותר, שהכוונה לפירושם לטור חושן משפט, כמות שמעיד הלשון “חידושי דינים השייכים לבין אדם לחבירו” – והט”ז והש“ך על טור חושן משפט נדפסו לראשונה בהמבורג תנ”ב ובאמשטרדם תכ"ג.

ה. שלוש פעמים נזכרת בספרנו אחת מאיגרותיו של ר' שלומיל מדרעזניץ, היא האיגרת שנתגלתה ושנתפרסמה על־ידי שמחה אסף ז“ל.14 פעם היא מכונית בשם “קונטריס הישן” (שם ב, דף מ, ד) ופעם אחרת בשם “קונטרוס אחד ישן נושן” (שם א, דף לד, ג).15 רחוק הוא להניח, שאיגרותיו של ר' שלומיל, שהועתקו לכל המוקדם בשנות השמונים של המאה הט”ז, כבר יהיו כמה עשרות שנים לאחר מכן קרוייות בהעתקתן בשם קונטרס ישן נושן. בלשון מעין זה (קובץ ישן נושן) מכונות האיגרות בפי בעל לחם הפנים, שספרו נדפס בהענא תע"ו וכנראה נתחבר סמוך לאותו זמן.16

ו. שם, חלק ב, דף כו, ב (לאחר הציטאט הנז' מספר הבריאה): “ומצאתי כתוב עוד שלבעל תשובה בזה שהוא על שז”ל וקר“י טוב לומר קינה זו בכל לילה מלילי התענית שהיא מסודרת ע”פ א“ב והתחלה אשא נהי בכי ויללה וכו' כאשר נדפסה מקרוב”. ואין ספק שמחברנו נתכווין לתפילתו של ר' יהודה חסיד (או של אחד מבני החברה שלו) אשא בכי נהי ויללה וכו' שנדפסה בספר מנחת ערב, דיהרנפורט (?) ת"ס![123]

לכאורה יש עוד ראייה מכרעת לאיחורו של הספר שלפנינו, אלא שעיון נוסף מביא לרפיונה וכנראה גם לסתירתה.

בחלק א, דף ז, ב אנו קוראים: “וכלם העידו שאין לירד לסוף דעתו (של רשב"י) זולת האר”י זלה“ה… כאשר האריכו לדבר בשבחו ומעלתו בספר נובלת [צ”ל: נובלות] חכמה בקונטרס המיוחד לדבר בפאר ותהילות גדולות האר“י זלה”ה וכן נמצא גם בס' מעשה ניסים קצת, והמה גם הם בס' עמק המלך" ולכאורה ברור, שהכוונה לספר הכונות ומעשה נסים, קושטא ת“ף! וכן בחלק ב, דף לב, ב “תמצא מעשה נפלא במעשה ניסי' דהאר”י זלה”ה מה שגלה לו חד רוח שלא הי' בידו לבא אל הבית כאשר שכל הפתחים היה מזוזות כשרים ומצא נקב קטן בכותל ודרך שם בא, ע“ש” – ונמצא כל זה בספר הכונות ומעשה נסים, דף יא, א17! והרי לא ידענו על כל ספר אחר בנושא זה, לא בדפוס ולא (כמדומה) בכתב־יד, שייקרא בשם מעשה נסים18! אלא שטענה זו שוברה בצידה. לפני שנים אחדות גילה פרופ' ג' שלום ספר בשם ס' מאירת עינים. באו לידו “בירושלים קונטרסים שונים מספר זה שאינו ידוע כלל לרושמי ספרים” עד שעלתה בידו “לצרף מהם טופס שלם – חוץ מהשער שלא זכיתי לראותו עד היום; ואינני יודע אם נמצא טופס שלם מספר זה בספריה אחרת”. לפי דעתו של שלום נדפס הספר בקושטא בין השנים ת“כ–תכ”ה. ספר זה חלוק לשלושה חלקים עיקריים. חלק ב, דפים א–יז א (פאגינאציה חדשה) נקרא בשם שער מעשה נסים של האר“י זלה”ה “הכל מלה במלה מס' עמק המלך, מן ההקדמה השלישית הנקראת שם בשם זה”.19 וייתכן מאוד, שבעל טהרות הקודש נתכווין לספר זה – ואמנם הסיפור עם הרוח מובא שם בדף יז, א.20 אף על פי כן הייתי נוטה לדעה, שבעל טהרות הקודש נתכווין לספר הכונות ומעשה נסים לולא הסכמתו של ר' יעקב פאפרש, שבאה וטופחת על פני דעה זו – הרי הסכמתו שלו (שבו נזכר כבר המחבר בברכת המתים, כמות שכבר העמיד על־כך היילפרין) ניתנה קודם שנת ת“ף ואילו ספר הכונות ומעשה נסים נדפס בשנת ת”ף![128] אימתי ניתנה הסכמתו של ר“י פאפרש? היא נכתבה “היו' יו' א' ה' ניסן לסדר ולפרט "ב"ז"א"ת "יבא "א"הר אל הקודש” (פר' אחרי מות). היילפרין שלא צירף את האותיות ב, א, ה לנוטריקון סבור היה, שההסכמה נכתבה בשנת תע”א, אבל זה מן הנמנעות, שהרי בשנת תע“א חל ה' ניסן ביום ד' פר' צו! אין לך שנה בין השנים ת”ע–ת“ף שה' ניסן יחול בה בפר' אחרי מות.21 כנראה נפלה כאן טעות הדפוס וצ”ל: ה אייר במקום ה ניסן וההסכמה יכלה ליכתב אם בשנת תע“ו אם בשנת תע”ט, שבהן חל ה אייר ביום שני. מסתבר, שהיא נכתבה במוצאי יום א אור ליום ב ולפיכך נרשם עליה התאריך של יום ב. ברם, מכיוון שר' יעקב פאפרש חותם בסוף הסכמתו “חונה פה ק”ק קובלענץ ואגפי‘" על כרחנו עלינו להחליט, שההסכמה נכתבה בשנת תע“ו ולא בשנת תע”ט. שהרי בשנת תע“ח בא ר”י פאפרש מקובלנץ לפראנקפורט לשמש בה רב, במקום ר’ אברהם ברודא בעל אשל אברהם, שנפטר בראש חודש אייר תע“ז.22 מתוך האמור למעלה אנו חייבים להסיק, שספרנו נתחבר קודם שנת תע”ו,23 אבל בידינו לצמצם יותר. ר' אריה ליב חתנו של החכם צבי, שעזב עם חמיו את אמשטרדם בשנת תע“ד,24 מעיד בהסכמתו “שעוד היותי בק”ק אמשטרדם… היה רשום בזכרוני גודל מעלת הספר הלזה”. מכאן, שהספר נכתב קודם שנת תע"ד.

כללם ועיקרם של כל דברינו: ס' טהרות הקודש נתחבר לא קודם שנת תס“א25 ולא לאחר שנת תע”ג.

לבסוף נעיר עוד הערה קצרה בדבר מחברו של ספרנו. בדין מציין היילפרין, שהמחבר היה אדם עני וכפי הנראה ללא “התמנות תורנית”, אבל דומה עליי, שאין הכרח לומר, ש“בזמן שכתב את ספרו היה עדיין המחבר איש די צעיר, שחי עודו בלא בנים”.26 נראה לי שמחברנו היה אז כבר באמצע שנותיו, כבן ארבעים לערך, הולך ערירי בלא בנים והוא התפלל עדיין לבנים “וגם את בני אם אזכה להם ולגדלם לזכות, ולהביא הספר לבית הדפוס יעמוד לי זה הזכות”.27 לאור כל האמור למעלה לא מן הנמנע, שמחברנו נפטר סמוך לזמן חיבור ספרו.28



  1. קרית ספר, כרך לד, עמ' 495–498.  ↩

  2. שם, עמ' 498.  ↩

  3. השווה גם שם, חלק א, דף לה, ד: המגיד הזהיר לב“י וכו'. אגב, חלק ב של מ”מ הובא כידוע לדפוס לראשונה בויניציאה בשנת השק“ט והעירותי (ארשת א, תשי"ט, עמ‘ 473, הע’ 1), ש”בדרך כלל מקובל אצל החכמים שהכוונה לשנת תי“ד, אבל דעתו של ג' שלום נוטה לכך שהכוונה לשנת ת”ט… אין כמדומה נימוקים מכריעים לא לכאן ולא לכאן“. זמן קצר לאחר פרסום הדברים הראני חברי מ' בניהו טופס של מ”מ בדפוס הנז‘, שנאמרו בו בסוף הקדמתם של המביאים לבית הדפוס, ר’ יצחק בינגא ור‘ אלישע חיים אשכנזי, שהיא נכתבה בשנת מחצית השקל בשקל הקדש [ת“ט – טופס זה ששמור באוצרות הספרים הלאומי, הוא, לפי ד”ר צ’ ורבלובסקי, שעסק בסוגיא זו, כנראה טופס יחיד בעולם]. נמצאת השערתו של שלום (שבתי צבי, א, עמ‘ 164, הע’ 1) מקויימת ומאומתת ביתר תוקף. כן נתחזקה ואולי נתאשרה הנחתו שם, ששנת הדפסת הספר זהרי חמה לר' אברהם אזולאי (שנת תה"י) היתה בשנת ת“י ולא בשנת תט”ו, כמות שסברו כמה חכמים וביבליוגראפים.  ↩

  4. מן הלשון המובא בפנים משמע, שהכוונה לבנו של בעל מגלה עמוקות, שהיה נכדו של בעל אמרי שפר, אבל לא ידוע לנו שהיה לבעל מגלה עמוקות בן בשם יששכר בער – עי‘ עיר הצדק לרי"מ צונץ, עמ’ 58, 176, ובסוף הספר, עמ‘ 62, הערות 76, 78. אמנם היה לו דוד בשם יששכר – צונץ, שם, עמ’ 59.  ↩

  5. היילפרין מביא כאחת מראייותיו לזמן חיבור ספרנו מחלק א, דף ד, ב, שכתוב בו, “גם בשערי ציון הנדפס מקרוב” – ו“הכוונה לס' שערי ציון… שנדפס לראשונה בפראג תכ”ב“. אבל ספר שערי ציון נדפס כמה פעמים עם הוספות שונות במאה הי”ז לאחר שנת תכ“ב ואין כל הוכחה לכך, שבעל טהרות הקודש נתכווין לדפוס ראשון דוקא. ושמא יש הוכחה הפוכה מן הלשון שם דף ד, ב: ”כאשר נמצא כתוב כל הסדר בספר זאת חקת התורה… גם בשערי ציון הנדפס מקרוב, מסודר בסדר נפלא נכון טוב ויפה בתוספת עניינים אחרים נפלאים עם כוונת [צ“ל: כוונות] השייכים להם”, אבל ייתכן שהלשון הנז' מתכווין לספר חקת התורה.  ↩

  6. בדף יט, ב כתוב: ואגב אודיעך מה שנמצא כתוב בשל“ה דף קעח ע”א בסוד מ“נצפ”ך, שהוא סוד מלך מלך ימלוך. היה הוה ויהיה על זה הדרך, מ“ן מלך בגי' צ, ג”כ מלך. פ“ך גי' ימלוך ה”ו וע“כ מהופך מ”נצפ“ך ולא כמנ”פץ סדר הא“ב… ואני מצאתי אח”כ בדפוס זה הדבר בספר א‘ מספרי הדקדוק ולא ידעתי שם הספר כי היה חסר הדף הראשון המראה את כל“. ר”ח ילון הודיעני בטובו במכתבו, ש“בספרי הדקדוק שבביתי לא מצאתי אלא ב”ערוגת הבשם" לר’ שמואל ארקוולטי, ד“ו שס”ב דף ד סע“א” לשון מעין זה (וכן ב“לחם הבכורים” לר' שאול הכהן, ליוורנו תר"ל). אבל אין זה מן הנמנע (זו השערתי שלי), שמחברנו מצא את הפיסקא באחד מספרי הדקדוק שנתחברו במחציתה השנייה של המאה הי"ז.  ↩

  7. והשווה גם שם, דף יו, א בהגה“ה: ”בחברה בשומרי' [צ“ל שומרי?] לבוקר ראיתי חסידים ואנשי מעשה אף גם שמחברים עמהם אינן נוהגין כמוהם לישב בארץ ולומר קינות המסודרים בסדר שומרים לבוקר מהטעם הידוע ליודעי חן שאין אז הזמן גרמא לקונן”.  ↩

  8. איני יודע למי נתכווין ואולי לאחד משני החכמים שנזכרים אצל היילפרין בפנקס וכו‘, עמ’ 71 והע‘ 1 שם. ושמא הובא "ס’ הרב מוהר“ר בער סג”ל" בחלקים של ספרנו, שלא הובאו לדפוס על־ידי ר‘ בנימין וולף. לא נראה לי שכוונת המחבר לר’ יששכר בער שנזכר בחלק א, דף ו, א (השווה הע' 4 לעיל).  ↩

  9. מר א“ע עקביא הודיעני בטובו בכתב בתשובה לשאלותיי: ”בעיר פראג הדפיסו לוח בכל שנה למן שנת ה‘ תט"ו ואילך. בויניציאה ובפראנקפורט משנת ה’ ת“ל ואילך… עניין ימי ההשבעות וההחרמות אינו ידוע לי”.  ↩

  10. עי‘ ג’ שלום, בעקבות משיח, עמ‘ כא, סה; עלי עין, עמ’ 163; שבתי צבי, א, עמ‘ 191–192, ב, 692, 743, 745 (אבל עי‘ גם שם, עמ’ 249, הע' 1); ח’ וירשובסקי, כנסת, ח (תש“ג–תש”ד), עמ‘ 230, 235–236. את בירורה של השאלה אם יש בו בס’ טהרות הקודש רוח שבתאית ורעיונות שבתאיים הריני מניח למומחים לדבר. ארשה לעצמי רק להעיר למקום אחד, שאולי יש בו רמז לשבתי צבי. אמנם זו השערה רחוקה, מכיוון שהמחבר מדבר שם בפירוש על חזנים ושליחי ציבור. חלק א, דף יא, א בהגה“ה: ”גם השכינ“ה גימטרי' ש”ץ וגם שכינה גימטרי‘ שפ“ה להורות לנו סוד זה שתיקון השכינה תלוי בש”ץ וגם תלוי בשפתיו אם היא שגורה… וטעם ג“כ ש”ץ גימטרי’ השכינה סוד הוא כמו שמצינו בכתבי האר“י זלה”ה כי חז“ן הוא סוד הזיווגים חי”בוק זי“ווג ני”שוק".  ↩

  11. בעקבות משיח, שם, עמ‘ ז; שבתי צבי, שם, ב, עמ’ 663–664; כנסת, ח, שם, עמ' 211.  ↩

  12. שטיינשניידר, CB, 652, מס' 4117.  ↩

  13. בין ובין כך היה יכול היילפרין להביא סיוע לדעתו מן העובדה, שהש“ך (ואולי גם הט“ז שנפטר בשנת תכ”ז) נזכר כאן בברכת המתים. הש”ך נפטר לפי המקובל בראש חודש אדר תכ“ג (לפי הכתובת שעל מצבתו נפטר בשנת משי“ח ב”ן דו“ד שהיא שנת תכ”ד, אבל לא הקפידו ולא דקדקו בגימטריא אם היא עלתה יפה בהפרש של מספר אחד או שניים). אבל לי נראה שהש”ך נפטר כבר בשנת תכ“ב, שהרי בהסכמתו של ר‘ אהרן בר’ ישראל מווילנא לטור חושן משפט, שנכתבה ”פה ק“ק פירדא יום ג, ו תשרי, תקפו כהן גדול לפ”ק“, כלומר בתחילת תכ”ג, הוא נזכר כבר בברכת המתים.  ↩

  14. קובץ על יד, ספר ג (יג), ת"ש, עמ' קכ–קלג.  ↩

  15. שם, לד, ב ואילך מביא מחברנו “מהנהגת החסיד הגדול מוהר”ר אברהם הלוי זלה“ה אשר חיבר ותיקן תיקוני שבת שנדפסים בסוף קנ”ח“ וכו‘. ותמיהה על אסף שכתב שם, עמ’ קכג הע' 93 ”(=קנה חכמה?)“ הרי אין ספק שנפלה כאן טעות הדפוס וצריך לומר: קר”ח = קצור ראשית חכמה (הדברים המובאים בטהרות קודש אינם נמצאים בקנה חכמה). מכל מקום יכולים אנו להסיק מכאן דרך אגב, שגם אסף סבור היה, שס‘ טהרות הקודש נתחבר לאחר שנת תמ“א, שבה נדפס בפפד”א הס’ קנה חכמה לרי"ל פוחאוויצר.  ↩

  16. עיין: ד‘ תמר, קונטרס חדש לר’ שלמה שלומיל מדרעזניץ – תרביץ, כד, עמ' 467.  ↩

  17. אמנם בחלק ב, דף יד, ב, כותב המחבר: “עוד מ”כ [מצאתי כתוב] בספר מעשה ניסים של הרב רבי יצחק לוריא ז“ל ה”ה כוונה טובה ונפלאה שטוב לכווין כל שעת אכילתו בשם חב“ו היוצא מן הפסוק חי”ל ב“לע ו”יקיאנו ולא כתב שם שום טעם לרמז מה החיבר [החיבה?] לשם זה לכווין בשעת האכילה" – ולא מצאתי זאת בספר הכונות ומעשה נסים.  ↩

  18. קרית ספר, כרך ל, עמ' 414–416.  ↩

  19. שלום, שם, עמ‘ 415. ברור שאין כוונת המחבר לשער מעשה נסים שבעמק המלך. הסיפור עם הרוח גם לא נמצא בעמק המלך. אבל הלשון הנז’ בדף ז, ב “וכן נמצא גם בס‘ מעשה ניסים קצת, והמה גם הם בס’ עמק המלך” מעיד כמדומה, שהכוונה לספר שמצא ג' שלום.  ↩

  20. ממש בשעת כתיבת מאמר זה מצא מ‘ בניהו חלק זה של שער מעשה ניסים בתוך טופס של ספר הכונות ומעשה ניסים (על כל דף כותרת: מעשה ניסים) ושם ראיתי את הסיפור עם הרוח בדף יז, א. [ועיין למעלה: מ’ בניהו, שבחי האר"י, עמ' 149–150].  ↩

  21. בשנת ת"ף חל ה‘ ניסן בשבת פר’ מצורע ובמוצאי־שבת אור ליום ו ניסן מתחלת פרשת אחרי מות.  ↩

  22. עי‘ שער הספר שו“ת שב יעקב, פפד”מ תק"ב; הורוויץ, II, Frankfurter Rabbinen, עמ’ 82, 100, 104.  ↩

  23. כל המעיין בנדפס רואה שהמרכאות נתונות מעל בזאת יבא אהרן, שעולות תע"ו.  ↩

  24. מגלת ספר, הוצ‘ דוד כהנא, עמ’ 34, 37; היילפרין, שם, עמ‘ 495 והע’ 1.  ↩

  25. בחלק א, דף י, א כותב המחבר: “ויוציא או תנו מגליותינו במהר"ה בימינ"ו אמ"ן”. שמא רשאים אנו לשער, שהמחבר רומז כאן לשנת חיבורו של הספר, שהגימט' של במהרה בימינו אמן עולה תס"א! אם השערה זו, שהיא רחוקה בעיניי, היה בה מן האמת, היתה נפתרת מאליה הבעייה שלפנינו.  ↩

  26. היילפרין, שם, עמ‘ 496 והע’ 7 שם. ויש להוסיף דברי המחבר בסוף חלק א, נב, ד: “על כן אמרתי בלבי אכתוב וארשום אותי (!) על ספר זכרוני להועיל לי ולכל אשר בגילי… ויהי‘ לרצון לפני ה’… שיתקיים בי ויהי' [!} ראשיתך מצער ואחריתך ישגא [!] מאוד”.  ↩

  27. המחבר כותב פעמים הרבה “אם יגזור השם בחיים” ושמא מכאן זכר לדבר שהוא היה איש חולה, אף על פי שכמובן אין הכרח לפרש כך.  ↩

  28. שהרי ייתכן, שהספר נתחבר סמוך לשנת תע"ג.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 35587 יצירות מאת 1816 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 12120 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!